הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
21
ועדת המדע והטכנולוגיה

4.1.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 73

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, כ"ח בטבת תשע"א (4 בינואר 2011) שעה 11:00

כנס לציון פתיחת שנת הכימיה הבין-לאומית

יושב-ראש הכנסת, חה"כ ראובן (רובי) ריבלין


יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חה"כ מאיר שטרית


שר המדע והטכנולוגיה, פרופ' דניאל הרשקוביץ'


נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרופ' רות ארנון

הגב' רננה פורן, גב' מורן שלו, מר יורי טולקינסקי, מר עמית בלום


דוקטורנטים לכימיה

נשיאת האיגוד העולמי של הכימיה (IUPAC), פרופ' ניקול מורו

נשיא הפדרציה של האיגודים האירופאיים לכימיה (EuCheMS), פרופ' אולריך שוברט

יו"ר דירקטוריון חברת דואר ישראל, מר ששי שילה

מנהל השירות הבולאי, מר ירון רצון

נשיא החברה הישראלית לכימיה, פרופ' אהוד קינן

על ידי יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, חה"כ מאיר שטרית, ל-

מר אלי הורביץ

פרופ' מאיר וילצ'ק

הענקת פרס החברה הישראלית לכימיה לתעשייה כימית ירוקה:

על ידי מנכ"ל התאחדות התעשיינים, מר יהודה שגב, ל-

חברת פז בית זיקוק אשדוד בע"מ

חברי הוועד המנהל של החברה הישראלית לכימיה

מר סטנלי פישר

פרופ' מיכאל סלע

אנשי מדע ואקדמיה, אנשי מערכת החינוך, סטודנטים, תעשיינים

יונה, חבר המתרגמים בע"מ
פתיחת שנת הכימיה הבין-לאומית

יושב-ראש הכנסת, ראובן רובי ריבלין, שר המדע, דניאל הרשקוביץ', יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, מאיר שטרית, נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, הפרופ' רות ארנון, הרשימה ארוכה מאוד ואני לא אפרט, אני אתן גם לאחרים.


לעונג רב הוא להתחיל את האירוע הזה, לפתוח את שנת הכימיה הבין לאומית. רק כמה מילים על האירוע עצמו. שנת הכימיה הבין לאומית הוכרזה על-ידי האומות המאוחדות וקצת יותר על האירוע ועל הפרטים, תקבלו מפרופ' ניקול מורו, שהיא נשיאת הארגון הלאומי העולמי לכימיה IUPAC. נמצא אתנו גם פרופ' אולריך שוברט, הנשיא של האיגודים האירופאיים, 47 איגודים כאלה, שאנחנו, החברה הישראלית לכימיה היא אחד מהם וגם הוא יאמר כמה מילים, אני מניח, על האירוע הזה ועל שנת הכימיה הבין לאומית.


היעדים של השנה הזאת רשומים כאן על המסך, מטרתנו בעיקר לעורר עניין בציבור, בעיקר להעלות את קרנה של הכימיה וכשאני אומר כימיה אני מתכוון לשלושה דברים – למחקר ולהשכלה הגבוהה בכימיה, לתעשייה הכימית וכמובן לחינוך של הדור הצעיר, שהוא מאוד מאוד חשוב לנו. על כך אני אומר כמה מילים בהמשך.


כמה מילים על החברה הישראלית לכימיה. החברה הוקמה בשנת 1933 על-ידי יהודים שברחו מגרמניה, כימאים, מספר גדול מאוד והם הקימו אז את האגודה הזאת. האגודה עברה גלגולים רבים. נמצאים אתנו חלק מהנשיאים הקודמים של החברה הישראלית לכימיה ויש כאן פער גילים די גדול. נמצא אתנו כאן פרופ' שלום שראל, שחוגג 93, אם אני לא טועה, השנה. ונמצאים כאן כמובן גם צעירים יותר, שאני אזכיר אותם בהמשך. החברה הזאת עברה שינויים רבים, זאת כמובן עמותה ללא מטרות רווח. אני רוצה לומר לכם שבמדינת ישראל פועלים בערך 6,000 או 7,000 כימאים, בערך 5,000 מהנדסים כימאים ועוד 1,000 מורים בערך, וזה ציבור גדול מאוד. הכימיה בכלל היא אחד התחומים, אחד משני התחומים החזקים ביותר מבחינה מדעית במדינת ישראל, לפי קריטריונים בין לאומיים. אחד מהם זה מדעי המחשב, כצפוי, והשני זה כימיה. יש לכך היסטוריה וסיבות שאני לא אכנס אליהן כרגע, אבל יש עדויות לכך, למשל, שמתוך תשעת נשיאי המדינה שהיו לנו עד היום, שניים היו מדענים ושניהם היו כימאים. הנשיא הראשון, פרופ' חיים ויצמן, והנשיא הרביעי, פרופ' אפריים קציר. ישראל מייצאת הרבה מאוד מוצרים כימיים. כמעט 25% מהייצוא של מדינת ישראל הוא מוצרים כימיים. פרסי נובל, שני פרסי נובל קיבלה מדינת ישראל במדעים ושניהם היו בכימיה, בשנת 2004 לפרופסורים צ'חנובר והרשקו מהטכניון, על האוביקויטים ובשנת 2009 לשלושה שמתוכם עדה יונת ממכון ויצמן, על המבנה של הריבוזום ושני האירועים האלה מתועדים בבולים שתראו מאוחר יותר.


אני רוצה להודות למספר אנשים שאחראים לקיומו של האירוע הזה. כמובן למארחים שלנו, ליושב-ראש הכנסת, ראובן רובי ריבלין וליושב-ראש ועדת המדע, מאיר שטרית, שבזכותם אנחנו נמצאים כאן היום. אבל כמובן אני רוצה להודות להרבה מאוד אנשים שטרחו ועמלו לפני כן ואני עושה את זה עכשיו כדי שאני לא אשכח אחר-כך, המנכ"לית של החברה הישראלית לכימיה, גב' חנה אטלי, שתי העוזרות של יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, ענת לוי ואיילת חכימיאן ועוד מירי יכין והצוות שלה, אנשים שתרמו הרבה מאוד לאירוע הזה.


אני רוצה להזמין לבמה את ראשון הדוברים, שהוא יושב-ראש הכנסת ראובן רובי ריבלין ואני רוצה רק לומר מילה אחת שיותר משראובן ריבלין מייצג את הכנסת, אני חושב שאין אולי אדם בארץ שכל-כך מזוהה עם ירושלים, כמו עם חבר הכנסת ריבלין.

אדוני המנחה, פרופ' אהוד קינן, כב' שר המדע והטכנולוגיה, פרופ' דניאל הרשקוביץ', חברי, ידידי, השר לשעבר, יושב-ראש ועדה דהיום, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מאיר שטרית, שר במשרדים רבים, חברת הכנסת רחל אדטו, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרופ' רות ארנון, נשיא החברה הישראלית לכימיה והמנחה, כפי שציינתי קודם, מנכ"ל ההתאחדות, התאחדות התעשיינים, מר יהודה שגב, אדוני המשנה בדימוס בבית-המשפט העליון, לנשיא בית-המשפט העליון, יקירנו מישה חשין, זוכה המדליות מייסד חברת טבע ויושב ראש החברה לשעבר, יקירי מר אלי הורביץ, חתן פרס ישראל למדעי החיים, פרופ' מאיר וילצ'ק, מנכ"ל חברת פז, בית זיקוק אשדוד בע"מ, מר מלאכי אלפר, אורחים מחוץ לארץ, נשיאת האיגוד העולמי של הכימיה, פרופ' ניקול מורו, נשיא הפדרציה של האיגודים האירופאיים לכימיה, פרופ' אורליך שוברט, מורותיי, גבירותיי, מוריי ורבותיי, וכאן אפשר לומר מוריי ורבותיי. אנחנו מציינים היום בכנסת את שנת הכימיה הבינלאומית, שהוכרזה על-ידי אונסק"ו, ארגון לחינוך, המדע והתרבות שליד ארגון האומות המאוחדות. מדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות למעצמה בתחום זה. שלושה פרסי נובל בכימיה, שהוענקו לחוקרים הישראליים במרוצת שבע השנים האחרונות הם עדות שאין מובהקת הימנה, למקום המשמעותי שיש לתחום חקר זה, באוניברסיטאות שלנו. הישגים אלה הציבו את מדינת ישראל במקום מכובד על מפת המדע העולמית וסיפקו לנו הוכחה נוספת לכך שהישגים והצלחות מדעיות בקנה מידה עולמי אינן בהכרח תולדה של גודל האוכלוסייה אלא פועל יוצא של מאמץ, של כישרון, ושל איכות הוראה ומחקר.


סמוך לתחילת כהונתה של כנסת זו, אירחנו כאן את הפרופ' עדה יונת. אמרתי לה אז שהישגיה פורצי הדרך, כוחם ביכולת להעניק השראה ועידוד לילדים ולבני הנוער שלנו, למדענים ולחוקרים של המחר. המדעים והכימיה בראשם, חזרו למפת סדרי העדיפויות והשאיפות של הנוער בישראל, בזכות פרסי הנובל כחול לבן. מכובדיי, במשכן הזה אנחנו אמונים על גיבושם של חוקים המסדירים את התנהלות החברה שלנו. המדע, לעומת זאת, חושף חוקים קיימים שרבים מהם לא ידענו. הוא אינו יוצר אותם, לכל היותר הוא מנסח באופן סדור ומדעי את תופעות הטבע הקיימות סביבנו.


בדומה לחוק השימור הפיסיקאלי, גם אנחנו מצווים על שימורו של הידע והכישרון האצור בתוכנו, אוצרות הטבע הגדולים שלנו הם הידע והכישרון, אפילו מעבר לאותם אוצרות גז שהיום הכנסת רוחשת רוגשת עליה ואחד מטובי חוקרינו, בתחום הכלכלה, אפילו נתבקש אתמול, מבקר המדינה, לבוא ולחקור את התנהלותו, דבר שאני חושב שהכנסת הגזימה והרחיקה לכת, כאילו אנחנו באים לחקור אדם אשר התנדב בעם לבוא ולברר נושאים העומדים על סדר יומנו ומאשימים אותו כאילו יש איזה שהוא חשד בהתנהלות לא ראויה.


אנחנו מחויבים להעמיד לרשות המדע הישראלי את כל הכלים הדרושים לו, כדי להוסיף ולפתח כאן מחקר מדעי משגשג שיוסיף ויעמוד בשורה אחת עם ההישגים המדעיים בעולם. אם אנחנו מייחלים לעוד חתני וכלות פרס נובל, גם בעוד עשר, 20 ו- 30 שנה, עלינו, עלינו לזרוע את הזרעים היום כדי לקצור את פירות המחר בעוד דורות. חוסנה ואיתנותה של ישראל אינם יכולים להתמצות אך ורק בעוצמה צבאית. הנוסחה המנסחת היא תמהיל נכון של חברה איכותית, שיש בה גם מקום משמעותי להתקדמות ולהישגים מדעיים, אדוני שר המדע והטכנולוגיה. ישראל נמצאת בחזית המדע העולמי וכעת מוטל עלינו כאן בכנסת גם לשמר ולבשר זאת.


אני מברך את יושב-ראש ועדת המדע, השר לשעבר ואיש רב פעלים בכנסת ישראל במשך 30 השנים האחרונות, מאיר שטרית על היוזמה לקיים אתה יום הזה כאן בכנסת ישראל, ברוכים תהיו. בהצלחה.

תודה רבה לחבר הכנסת ריבלין. לפני שאני מזמין את יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, חבר הכנסת מאיר שטרית, אני רוצה לומר דברים שאולי לא כולכם יודעים שחבר הכנסת שטרית התחיל את לימודיו בגיל 16 באוניברסיטת בר-אילן, למעשה הוא למד ביוכימיה וכימיה ולאחר מכן, לפי המסורת הזאת, בגיל 26 הוא כבר נבחר להיות ראש מועצה אז ואחר-כך ראש עיר, יבנה. בגיל 33 הוא כבר היה חבר כנסת, התחיל את הכל מוקדם והרשימה שלפחות אני מכיר שאולי היא לא מלאה, שר המשפטים, שר משרד האוצר, שר התחבורה, שר הבינוי והשיכון, שר הפנים, שר החינוך, אולי שכחתי משהו, אבל אני יודע דבר אחד, שעיקר גאוותו מכל הרשימה הזאת, זה על כך שהוא היה מורה לכימיה בגיל 19, לא רק לכימיה אלא גם לפיסיקה ולביולוגיה, למדעים, בבית-הספר ביבנה ולא רק ביבנה, בשלושה בתי-ספר. אז זוהי גולת הכותרת. בבקשה, חבר הכנסת שטרית.

תודה רבה לפרופ' אהוד קינן, המנחה שלנו להיום. אני רוצה להגיד תודה רבה ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין שנמצא אתנו בכינוס החשוב הזה בעיני, שר המדע והטכנולוגיה, ידידי פרופ' דניאל הרשקוביץ, המשנה לנשיא בית-המשפט העליון, ידידי מישאל חשין, נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, פרופ' רות ארנון, חברי כנסת, חברי ועדת המדע והטכנולוגיה, נשיא החברה הישראלית לכימיה, כבר הזכרנו את המנחה, פרופ' אהוד קינן, זוכה מדליות, נשיא טבע ויושב-ראש החברה לשעבר, מר אלי הורביץ ידידי, חתן פרס ישראל למדעי החיים, פרופ' מאיר וילצ'ק, מנכ"ל חברת פז, בית הזיקוק באשדוד, מלאכי אלפר, נמצא אתנו גם יושב-ראש רשות הדואר מר ששון שילה, שהפיקו במיוחד לכבוד היום בול דואר ליום הכימיה ואני מודה לו על כך. האורחים מחו"ל, נשיאת האיגוד העולמי של הכימיה, פרופ' ניקול מורו, נשיא הפדרציה של האיגודים האירופאיים לכימיה, פרופ' אולריך שוברט, מר יהודה שגב, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, חברי הוועד המנהל של החברה הישראלית לכימיה, אנשי מדע, אקדמיה, סטודנטים, תעשיינים, חברי כנסת, קהל נכבד. ראשית, אני רוצה להודות לצוות של הוועדה שלי, לענת לוי, מנהלת הוועדה, ולאיילת ונעמי שהן בעצם הכינו וטרחו על היום הזה והכינו את כל מה שדרוש להכנה כדי לארגן את היום החשוב והמיוחד הזה בכנסת וכמו כן למירי יכין, שהיא אחראית על האירועים בכנסת, אני מודה לכם באמת על הפעולה שעשיתם, זה מאוד יפה לראות קבוצה גדולה מאוד של מדענים, סטודנטים, אנשי מדע ואחרים, מתכנסים ליום המדע. זה לא שכיח בכנסת. וסיפרו כבר שהייתי מורה לכימיה, לכן אני יכול לומר לכם, לכימאים, שאני מקנא בכם. כן, אז אני גם שמח שיש פה מורים, מורים בכלל זה בשבילי דגל חשוב. ברוכים הבאים.


כמורה לכימיה, אני אומר בצער שהיום, לצערי הרב, החינוך המדעי בבתי-ספר התיכון כמעט נעלם. הפסיקו ללמד בעצם את המדעים כבר בכיתה י', כבר לא מלמדים יותר מדעים בבית-הספר התיכון, בחלקם גם בכיתה ט' כבר לא מלמדים יותר מדעים.

אני כתלמיד בתיכון זוכר שלימדו אותנו מדעים, לפחות ארבע שעות בשבוע, לפעמים יותר, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, עד סוף כיתה י', כאשר כל אחד בחר אז את המסלול שלו. היום לומדים המון מקצועות חדשים, מודרניים, פסיכולוגיה, ביוטכנולוגיה, מחשבים, אמנות, הכל נחמד ויפה. אבל הבסיס, הבסיסי, האמיתי, בשביל להביא אינסנטיב לתלמידים להגיע למדעים, הוא הלימוד הבסיסי. מה משך אותי למדע? זה שלמדתי בבית-ספר תיכון את המדעים הללו ומאוד עניינו אותי לעומת מקצועות אחרים. לכן חשבתי שאני רוצה ללמוד מדעים, כי זה עניין אותי, זה נתן לי את הדחיפה הראשונה. כאשר לא לומדים בבית-הספר התיכון מדעים, ולצערי הרמה בעניין הזה ממש התדרדרה מאוד מאוד, קשה לראות את הדור הבא של מקבלי פרס הנובל. אנחנו מבינים היום, מאותם אנשים שלמדו כימיה לפני 40 ו- 50 שנה, שהם עשו את ההמצאות ואת פריצות הדרך הגדולות, יושבת אתנו פרופ' רות ארנון, ראיתי את פרופ' מיכאל סלע ממכון ויצמן, מפיתוח הקופקסון. יחד עם פרופ' רות ארנון. עדה יונת, שהיא, מדהימים, מדהים הרי הממצאים בכימיה, אנחנו חיים בעולם שנראה כאילו אי-סדר מוחלט, הכל מעורבב, חומרים שונים, דברים שונים, בכלל אין בין ימין לשמאל, אי-אפשר להבדיל. ומסתבר שיש סדר בבלגאן.

אני לא צריך להזכיר לכימאים את הטבלה המחזורית של מנדליר, שבעצם שמה את כל החומרים בטבע, את כל היסודות, בצורה מסודרת, אפילו הסתבר שיש קשר בין היסודות האלה. שאם מסתכלים על הטבלה המחזורית, אז יש קבוצות של חומרים, שממש אפשר היה לצפות מראש איזה חומר חסר בטבלה, ולגלות אותו ולחפש אותו ולמצוא אותו. וכשרואים את הרשימה של החומרים שמופיעים בטבלה המחזורית, לכל יסוד כזה, יש מספר אטומי ומשקל אטומי והם מסודרים לפי סדר, למשל המימן, יש לו במימן יש רק פרוטון אחד ובהליום יש שניים ובליתיום יש שלושה ובבור יש ארבע וכן הלאה. זאת אומרת, יש היגיון בעסק, ולא רק שיש היגיון, מסתבר שיש היגיון הרבה יותר גדול. הכימאים לא תמיד יודעים לעשות לעצמם יחסי ציבור, אבל הם, העבודה של הכימאים היא פנטסטית, ביכולת שלנו להכיר חומרים, להמציא חומרים חדשים, לפתח חומרים חדשים, להמציא תרופות חדשות. כמעט בכל תחום שתגעו, יש בו כימיה. ויש כימיה אנאורגאנית ואורגנית ואנליטית ופיסיקלית וכל סוגי הכימיה שאתם רוצים, וביוכימיה ואחרים. שהיום מעורבת בצורה חזקה מאוד בכל המחקר המדעי. אם פרופ' עדה יונת הצליחה למצוא שיש בכל תא בגוף 50,000 ריבוזומים שכל אחד מהם הוא בית חרושת קומפלט, לייצור חלבונים, והיא גם הסבירה איך הוא מייצר חלבונים ולכן אפשר היה למצוא תרופות כדי לעכב את ייצור החלבונים אצל מזיקים מסוימים או תאים אחרים, תאים סרטניים ואחרים, ולעצור את המחלה בדרך הזאת, דרך הבנת המנגנון של הפיתוח הזה, של הריבוזום, אז זו רק דוגמה ליכולות שקיימות ורק דוגמה קטנה לכך עד כמה הציבור הכללי לא יודע בכלל, וגם אלו שיודעים, אחרי שלומדים הרבה הרבה שנים, יודעים כמה בעצם אנחנו לא יודעים. ויש סדר בדברים. מסתבר שיש יותר סדר ממה שאנחנו חושבים. לא יודע, אני לא צריך שוב להזכיר לכימאים, אבל אלה שלא כימאים, יש מושג בכימיה שנקרא, תמיד זה הדליק אותי, העניין הזה, מספר אבוגדרו. מספר אבוגדרו זה כמות החלקיקים שנמצאת בנפח מסוים, שנקרא מול, של פחמן נקי של 12. מספר אבוגדרו הוא 6.022 כפול עשר בחזקת 23 חלקיקים. וחוק אבוגדרו, קובע בעצם שבכל מול של חומר, באותם תנאי לחץ וטמפרטורה, יש אותו מספר חלקיקים. זה מדהים, לא? ודרך המול הזה אפשר להגדיר חומרים שונים באינטראקציות ביניהם, בריאקציות ביניהם. אפשר להגדיר המון דברים. אני מביא דוגמה קטנה, קלושה מאוד אלמנטארית בכימיה. שרוב הציבור אין לו מושג מה זה. אני מניח שאם נעשה מבחן בכנסת מה זה מספר אבוגדרו, רוב האנשים לא ידעו. אני רק מציין דברים אלמנטאריים, להסביר שכנראה יש בכל-זאת סדר בבלגאן. יש תורות שלמות שמסבירות שבאי-הסדר הכללי ובאנטרופיה השלילית הקיימת בעולם, יש בכל-זאת סדר מסוים, שהמדענים יודעים לחפש בתוך הסדר הזה, למצוא את הסדר הזה הנכון ולחפש את החריגות שבסדר הזה ולהביא לתיקונו של עולם, גם בדברים הטובים וגם בדברים הרעים, כולל התחומים של פיתוחים שגם מזיקים – כלי נשק ואחרים.


ובכן, עולם שלם. ממש עולם שלם בכימיה, והמעניין הוא שהכימיה בעצם, למה קוראים לזה כימיה? זה התפתח, מסתבר, מהמושג של אלכימיה, לפני המון המון שנים, כשאנשים חשבו שאפשר להפוך כל דבר לזהב. זה היו האלכימאים, שחשבו שאפשר להפוך כל דבר לזהב. היום אנחנו רואים הרבה יותר אנשים שהופכים את הזהב לזבל או את הכסף לזבל. יותר חכמים מהאלכימאים, והמושג כימיה בעצם בא מהעניין הזה, של חקר החומרים והתכונות שלהם, והנושאים שלהם ואני חושב, כל הרעיון של היום הזה היה להרים את המודעות לכימיה בארץ ואני מעל הבמה הזאת רוצה לקרוא למשרד החינוך לחזור לבסיס ולהחזיר למשרד החינוך, לבית-הספר התיכון, חובת לימודים של שש שעות בשבוע לימודי מדעים ולוותר, תסלחו לי, על כל המקצועות האחרים שיעשו אותם בשעות אחר הצהריים, בשעות השהות שמעתי שמורים מוסיפים עשר שעות בשבוע, שיעשו אותם בשעות האלו. זו אולי הדרך היחידה לחזור חזרה לשורות ולהחזיר את האנשים חזרה לרמה, רבותיי, קצת כואב לי הלב, אני אומר את זה כאיש שגדל במדינת ישראל, לראות שבשנת 1970, תלמידי מדינת ישראל היו במקומות הראשונים בעולם בכל המבחנים הבינלאומיים ובכל הנגזרות. גם הממוצע, גם בין המצטיינים בהשוואה בין המצטיינים בכל העולם, וגם בהשוואה שבין כל החלשים בכל העולם. היום אנחנו, אני אומר בצער, בבחינות הבינלאומיות, ישראל נמצאת במקום האחרון בכל מדינות ה- OECD, עם הפרש של שתי ספרות מהמקום האחרון. זה פשוט בושה. בכל המגמות. גם בממוצע הכללי, גם כשמשווים את המצטיינים הישראלים למצטיינים בעולם, וגם כשמשווים את החלשים הישראלים עם החלשים בעולם. מה עוד צריך לקרות, כדי שנתעורר? וזה לא יקרה אם לא נטפל בבסיס, לחזור ללימוד הבסיסי ביותר, לחנך ילדים שצריך ללמוד ושמדע, היפה במדע הוא שיש בו Commonsense. יש היגיון, זה לא חסר היגיון. ואתה לא יכול להיות מדען אם אתה לא לומד מלמטה למעלה, עולה כל פעם מדרגה אחת. אתה לא יכול לעבור למדרגה שלישית, בלי ללמוד את השנייה. לכן יש בזה היגיון, בניגוד למקצועות אחרים, שאתה יכול להתחיל מלמעלה ישר, ללמוד מה שמתחשק לך. במדע אתה לא יכול. אתה לא יכול לעשות דילוגים, אתה חייב ללמוד בסדר וזה מכניס איזה שהוא היגיון של Commonsense ושל סדר בתוך המערכת.


כשהייתי שר המשפטים הייתי אומר תמיד לשופטים שאנחנו מדינה של Common-law, אבל בואו נהיה קודם מדינה של Commonsense. שנעשה היגיון במה שאנחנו עושים. ובחינוך, ה- Commonsense אומר – אתה חייב לחזור ללימוד הבסיסי, לחזור לערכים, עם כל הרפורמות האלה, כנראה לא מועילות. הרפורמות יפות לעיתונים ויפות לכותרות, אבל בתכל'ס, מול התלמידים זה לא עובד. העבודה הבסיסית היא עבודה של לימודים, שינון, הסברה, בחינות, בדיקות. ואני מקווה דרך יום המדע הזה, אני פשוט חושב, אם נוכל להשיג שמשרד החינוך יחזור לבסיס הזה וילמד מדעים, אז אולי יש לנו תקווה, כי קשה לגרור, קשה לעודד סטודנטים ללכת ללמוד מדעים לתארים גבוהים, אנחנו זקוקים לזה יותר מאשר לכל מקצוע אחר. המדע הוא הבסיס שעליו צומחת כלכלת מדינת ישראל.


אגב, נסיים בזה שאומר שלפני, ב- 1950, מהייצוא של מדינת ישראל, 40% מהייצוא היה חקלאות. היום שני אחוז מהייצוא הישראלי הוא חקלאות, כמובן שמייצאים יותר ממה שייצאנו בשנת 50, עם אותם שני אחוז, עם יותר כסף, באותם שני אחוז, ו- 70% מהייצוא הישראלי היום, הוא בעצם ייצוא תעשייתי, שמתוכו 45%, זה היי-טק. ואת האחוזים בתעשיות השונות שיש בארץ, המדינה עברה שינוי גדול מאוד, לכן המדעים הם הבסיס שעליו אפשר להצמיח את הכלכלה הישראלית לגבהים גדולים ויש לנו להיכן לצמוח. אנחנו עוד לא שם, אנחנו עוד לא ברמת התל"ג לנפש שמקובלת במדינות המפותחות בעולם, אנחנו רחוקים, לצערי, עדיין, די משמעותי, במחירים די משמעותיים ואין סיבה שנהיה שם. את זה אפשר לתקן. ומדע הוא חלק מזה. אז אני מקווה, באמת, שנזכה לראות את השינוי הזה. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת שטרית ותודה במיוחד לדברים שהם יותר בוטים ממה שאני רציתי להגיד, אני רציתי להישאר עדין במסגרת המוסד הזה. כמובן שאני חותם על כל מילה שנאמרה כאן.


הדובר הבא שלנו, ידיד אישי שלי, שר המדע והטכנולוגיה, פרופ' דניאל הרשקוביץ'. הוא לא רק פרופסור, הוא גם רב, הוא הרב של אחוזה בחיפה. אנחנו ידידים אישיים. בתקופה שהוא היה דיקן הפקולטה למתמטיקה בטכניון אני הייתי דיקן הפקולטה לכימיה בטכניון והיתה לנו סיבה להיפגש. אין כמעט חבר סגל בטכניון שרוצה להשיא את בנו, את בתו, ולא יכול לעשות את זה בלי עזרתו של הרב הרשקוביץ', עד היום להערכתי, תתקן אותי אם אני טועה, הוא חיתן יותר מ- 500 בנים ובנות של חברי סגל בטכניון. אני מזמין לבמה את חבר הכנסת דניאל הרשקוביץ'.

תודה, אודי. אודי הזכיר שאני רב, אז אני אתחיל מהגמרא במסכת ברכות דף ס"ג עמ' ב'. אומרת הגמרא שכשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו שם מקום, עד היום כנראה איפה שיבנה של היום, ולכבודו של יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, אז הם אמרו, דרשו שם, היו שם כמה תנאים ואמרו שפותחים תחילה בכבודה של אכסניה. כל מקום שאתה בא, קודם כל כבודה של אכסניה. בעל האכסניה, אדוני יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, ובעל אכסניה המשני, יושב-ראש ועדת המדע, חבר הכנסת מאיר שטרית שבאמת יש לנו הרבה אינטראקציה בתפקידינו וביחד אני מקווה שזכינו לקדם, ובעל האכסניה השלישי הוא חברי מן הטכניון, פרופ' אודי קינן, שהוא כאן כיושב-ראש החברה הישראלית לכימיה. קודם כל, אני מצטרף למה שאמרו שני דובריי, במיוחד ברשימה של כל המכובדים. מה שאמרתם – מקובל עלי. לכן, אם כל אחד ואחד מאיתנו יחזור על כל הרשימה, אנחנו נגיע עד הערב, ויש כאן באמת עוד רבים ומכובדים, איש איש כפי מעלתו וכבודו. אני גם מצטרף למה שאמר חבר הכנסת שטרית על מספר אבוגדרו. אגב, זה מדגים, אני חייב גם ביום כזה שנראה שהכימיה לוקחת את כל הקופה, אז צריך, אני צריך קצת להידרש לכבודה של המתמטיקה, נכון? אבל זה, כאן אנחנו רואים מה שאמר גלילאו שכדי להבין את עולמנו, צריך להבין את השפה שבה הוא כתוב והוא כתוב בשפת המתמטיקה. ראה מספר אבוגדרו.


בכל אופן, תראו, עד גילוי הגז, אגב, גם כשגילו את הגז, עד שיפיקו את הגז, אבל עד גילוי הגז, זה לא סוד, אני לא מגלה סודות מדינה, אם אני אומר שמדינתנו היא דלה מאוד באוצרות טבע. לא אחת אני נוטה לומר אמירה שמאוד לא מתאימה לבית הזה, אדוני יושב-ראש הכנסת, יכולנו לפרק המון מתחים, טענתי היא שקביעת גבולותיה של מדינת ישראל היא לא שאלה פוליטית אלא שאלה גיאולוגית. ומה כוונתי? אנחנו חיים במזרח התיכון, אחד מן האזורים העשירים ביותר בעולם בנפט, אבל איכשהו, לכולם יש נפט רק לנו אין. אני מציע שאם רוצים לדעת אם מקום מסוים צריך להיות שייך למדינת ישראל או לא, זה פשוט לחפור. יש נפט – זה שלהם, אין נפט – זה שלנו. יכולנו לפתור הרבה בעיות, אין קואליציה, אין אופוזיציה. ובכל-זאת, כפי שהזכיר היושב-ראש, מדינת ישראל הפכה באמת להיות מעצמה. מעצמה מדעית מעצמה טכנולוגית, גם מעצמה צבאית, אבל הדברים האלה קשורים זה בזה וזה, אגב, נגד כל הסיכויים, כי באמת ללא אוצרות טבע, אפילו מים יש לנו במשורה.

אני מעריך שכל האנשים פה כולם יוצאים להם, יוצא להם לנסוע ברחבי תבל. אני אמנם לא הייתי בכל מקום בעולם, אבל הייתי בהרבה מקומות בעולם, אני לא זוכר עוד מדינה שבה הייתם אולי לפעמים ראשון בחדשות, הוא גובה המים באגם מסוים במדינה. רק במדינת ישראל אנחנו מדברים על קווים אדומים, קווים שחורים בכינרת וכו' וכו', כי אפילו מים במשורה. ולצערנו, גם מאז קמה המדינה ועוד קודם לכן, אנחנו נאלצים להילחם על קיומנו, וזה דורש משאבים ואנחנו קולטים עלייה, ורוב העלייה שהגיעה היא לא מסוג העליות המבוססות אלא קליטת עלייה שדרשה הרבה משאבים ונגד כל הסיכויים, מדינת ישראל הפכה להיות מעצמה מדעית, טכנולוגית, צבאית. אגב, אפילו דברים, יש הדברים שכולם יודעים, כי באמת אחת הדוגמאות היוצאות מן הכלל זה באמת הכימיה. הוזכר כאן שבמשך חמש שנים, שני פרסי נובל בכימיה, ב- 2004 וב- 2009, לשלושה מדענים ישראלים, זהו דבר שהוא, אף לא מדינה אחרת בעולם, כמובן יחסית לגודלה, מתחרה בדבר הזה. אז כמובן הכימיה היא אולי אחת הדוגמאות המוצלחות יותר, אבל ישנן דוגמאות נוספות. אפילו בתחומים שאנשים חושבים שאנחנו לא קיימים. אחד הדברים שאני נחשפתי אליו כשר המדע והטכנולוגיה, כשאני אחראי על סוכנות החלל הישראלית, הענק בחלל זה ארצות-הברית. 80% ממה שקורה בחלל זה ארצות-הברית. השניים זה הרוסים, עם פחות מ- 6%. ומדינת ישראל נחשבת מעצמה בחלל. וישנם תחומים בחלל שמדינת ישראל היא לא רק במקום טוב באמצע, אלא במקום מזהיר בפסגה. כי כשלפני ארבעה חודשים הייתי אורחו של ראש נאס"א, ראש סוכנות החלל האמריקאני, כשמטרת הביקור היתה לא מה אנחנו מבקשים מהם אלא מה ארצות-הברית מבקשת מאתנו, כשהיא רוצה לקנות מאתנו שלוש טכנולוגיות חלל מתקדמות שלנו יש ולהם אין. עד כדי כך. באמת, מדינת ישראל היא מעצמה.


מדינת ישראל מעצמה כי היא גילתה, אם להשתמש במונחי הגז, את הקידוח הנכון. ואצלנו מפיקים את ההון האנושי. וכאן, כשמפיקים ומנצלים את ההון האנושי המיוחד של מדינתנו, של עמנו, כאן אדוני יושב-ראש הכנסת, מבקר המדינה לא יידרש לחקור את שאלות האינטרסים של אנשים שמציעים איך לחלק את הרווחים, כי כשמדובר בהון אנושי וכשמדובר באמת בהישגים של מעצמה בתחום המדע והטכנולוגיה, חלוקת הרווחים היא 100% למדינה, 100% למדען, 100% לעולם. זה המקרה היחידי שבו השלם הוא יותר מ- 100%. אולי לא כל דבר בעולם זה מתמטיקה, אבל בכל אופן, זה ממש דוגמה קלאסית של Win-win-win situation. אולי יש דבר אחד שלא כל-כך מדויק, לפעמים זה קצת פחות מ- 100% למדינה, כי באמת הזכרנו, אחת הבעיות הקשות, הבעיה שנקראת בריחת מוחות, הצורך להשיב מוחות, גם אם נצטט את ראש ממשלתנו אומר שבדרך-כלל כשאתה משיב מוחות, המטרה היא גם להשיב גם את יתר חלקי הגוף, בכל אופן, כ- 3,000 מדענים ישראלים פועלים היום בנכר, בעיקר בארצות-הברית, וכאשר עלות ההכשרה הממוצעת של מדען היא כמיליון דולר, פירושו של דבר, מדינת ישראל מסבסדת את המערב העשיר בכשלושה מיליארד דולר, זה קצת למעלה מכוחותינו הכלכליים. זה לוקסוס שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ובהחלט צריך לעשות כל דבר כדי לשנות את המגמה וברוך השם, אנחנו עדים היום, לפחות לפעילויות בנושא שינוי המגמה. אבל באמת, נחזור ונאמר, מדינת ישראל היא מעצמה הודות לאנשים שנמצאים כאן. וזהו השילוב של באמת כל אלה שעוזרים לנו להפיק את ההון האנושי – המורים והמרצים והחוקרים והתעשיות עתירות ידע, כי כל אלה ביחד, כולם שותפים לאותו הישג אדיר.


זו באמת חוויה ושמחה וזכות מיוחדת להיות כאן היום. אולי חסר לי שר אחד כאן, שר התיירות. למה שר התיירות? אצטט דבר ששמעתי לפני כשש שנים מידידנו המשותף פרופ' צ'חנובר, הוא גם אמור להיות פה, נכון? לא ראיתי אותו, לא הגיע עדיין. כפי שאנחנו קוראים לו בטכניון צ'חה, שבאחד האירועים, כשהוא קיבל פרס נובל, אז הוא אמר – אנשים שואלים אותי מה מקצועי. אנשים בדרך-כלל כששואלים אותו מה מקצועו, כיוון שהוא התחיל כרופא, כ- Md, ואחר-כך עשה דוקטורט בביוכימיה, עכשיו הוא קיבל פרס נובל בכימיה, שואלים מה מקצועי והוא אמר – אני במקצועי תייר. מה זאת אומרת תייר? אמר – אני תייר בעולמו של הקדוש ברוך הוא. אני מנסה להבין את חוקי הבריאה, את מה רבו מעשיך השם. איך אמר חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת המדע שטרית? המדענים אינם ממציאים חוקים, הם מנסים לחשוף את החוקים. את החוקים, את אותם חוקי הטבע שטבע הקדוש ברוך הוא בעולמו, הוא אומר – אני מנסה להבין את חוקי הטבע, תייר בעולם ומקווה שאם אצליח להבין, אז אולי גם אוכל לעזור או ליישם את הבנתי כדי לעזור לאנושות. אז הנה, כולנו כאן תיירים ואני מאחל לכל קהילת המדע והטכנולוגיה בישראל, ושוב, אני כולל בזה כמובן לא רק את המדענים עצמם אלא את כל אלה שתורמים ולפעמים לא פחות, בתעשיות, בממשלה, בכל מערכות החינוך. אני מאחל לכולנו, לכולנו בכלל וכמובן לחברה הישראלית לכימיה בפרט, שנזכה לתיירות מוצלחת, שנזכה לחשוף עוד ועוד ובאמת להשתמש בגילויים לתועלת המדינה, לתועלת האנושות כולה. תודה רבה.

תודה רבה לשר המדע, דניאל הרשקוביץ'. הדוברת הבאה, נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, הפרופ' רות ארנון. כמה מילים על פרופ' ארנון. אנחנו דיברנו כאן על התחלה מוקדמת של קריירה. פרופ' ארנון התחילה את לימודיה בגימנסיה הרצלייה בגיל 13 ולכן מכיוון שהיא גמרה את הלימודים, את התיכון בגיל מוקדם, הצבא לא הסכים לגייס אותה. אז אין מה לעשות, אז היא הלכה ללמוד כימיה, בתור אפשרות שנייה. כימיה, ביוכימיה, ולמעשה, כל הקריירה שלה במכון ויצמן למדע, באימונולוגיה כימית, מילאה הרבה מאוד תפקידים במכון ויצמן, שאני לא אמנה את כולם. אחד ההישגים הגדולים שקשור גם לאחד מזוכי הפרס, מדליית החברה הישראלית לכימיה, לאלי הורביץ, זה גילוי אותו קופולימר 1 שהפך להיות תרופה בחברת טבע, קופקסון הידוע, משנת 1995. נמצא כאן גם מיכאל סלע, ראיתי, שהוא שותף להמצאה ולתרופה הזאת. רות קיבלה הרבה מאוד פרסים, אות לגיון הכבוד הצרפתי, פרס וולף לרפואה ב- 98, פרס רוטשילד לביולוגיה, פרס ישראל למדעי הרפואה ב- 2001 ולאחרונה התמנתה, נבחרה לנשיאת האקדמיה הלאומית למדעים ואמנויות. אני רוצה לומר שהיא הנשיאה התשיעית במקביל לנשיא המדינה, הנשיאה התשיעית של האקדמיה וזאת הפעם הראשונה שנשיאה מתמנה לתפקיד הבכיר הזה. אני מזמין את פרופ' ארנון.

בעל האכסניה, יושב-ראש הכנסת, ראובן רובי ריבלין, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מאיר שטרית, כב' שר המדע והטכנולוגיה, פרופ' דניאל הרשקוביץ' ואודי קינן, ראש החברה לכימיה ואני לא אמנה את השאר, שוב, אני אסתמך על הרשימה שנאמרה כאן קודם. כאשר פרופ' קינן ביקש אותי לומר כמה מילות ברכה במפגש החשוב הזה, כמובן שאני נעניתי ברצון ובאמת לעונג ולכבוד הוא לי לעשות זאת. הן כנשיאת האקדמיה, האקדמיה שבאמת מופקדת על קידום המדע בארץ, לא רק מדע הכימיה, אבל כולל מדע הכימיה והן משום שכפי שאמר אודי, אני כימאית בהשכלתי ומה יותר נעים מאשר לחגוג ולהרגיש בחשיבות של הנושא שאותו אני מכירה מקרוב.


כידוע, כל החומרים הידועים לנו, אם הם בצורת גז, נוזל או מוצק, כולם מורכבים מיסודות כימיים או מתרכובות שמכילות את אותם היסודות. ולכן, הבנת החומרים האלה והכרתם ואת התהליכים, כל התהליכים הקשורים בייצורם, היא מאוד חשובה, ממש חשיבות לאין ערוך גם בהשכלה וגם בפיתוח ועם זאת, מה שאנחנו רואים וציין זאת כבר חבר הכנסת שטרית, אנחנו רואים בתקופה האחרונה ירידה בחינוך למדעים בכלל ולכימיה בפרט, ולכן אני באמת מברכת את אונסק"ו וארגון האומות המאוחדות, על זה שהם הכריזו על שנת הכימיה הבינלאומית ואני מברכת גם את הארגון העולמי IUPAC, שהוא הארגון לכימיה בסיסית ושימושית וכמובן את החברה הישראלית לכימיה, על זה שהם אימצו את ההכרזה על שנת הכימיה. כאשר המטרות כפי שאני רואה אותן, הן קודם כל, הגברת ההתעניינות של הציבור והמודעות בציבור, למדע הכימיה. מדע הכימיה הוא גם מדע שכל תהליכי החיים שלנו מושתתים עליו ולכן חשוב מאוד שלכולם תהיה מודעות והכרה בכך. המטרה השנייה שאני רואה היא הגברת ההתעניינות של התלמידים ושל הצעירים בכימיה, כדי לעזור לחינוך ופיתוח דור העתיד שיקדם וימשיך לקדם את הכימיה בארץ ובעולם. וסיבה אחרת היא שנכיר ביצירתיות של הכימיה כחלק מקידום לא רק ההשכלה הכימית, אלא גם האפשרות לפתח תעשייה שכפי שנאמר כאן, היא תעשייה שכבר מבוססת בארץ, אבל אסור אף פעם לשבת על זרי הדפנה ותמיד צריך לחתור לשיפור והגברת היצירתיות והכרזת השנה הלאומית לכימיה, שנת הכימיה הבינלאומית, היא צעד חשוב בכיוון הזה.


אני גם מאוד מעריכה את החברה לכימיה, על זה שהיא החליטה לחגוג את האירוע הזה בהענקת מדליות לאנשים שתרמו כל-כך לעובדה שיש לנו כבר כימיה חזקה בארץ ותרומה חזקה לתחום הכימיה ובאמת, מאחר שאנחנו מדברים גם על כימיה בסיסית וגם על כימיה שימושית, אז אין דרך יותר טובה ואני מצטרפת פה לאיחולים לחתני או למקבלי המדליות, הפרופ' מאיר וילצ'יק שתרם כל-כך הרבה לכימיה בסיסית ולהבנת התהליכים הכימיים הבסיסיים, לידידי הטוב מר אלי הורביץ שתרם כל-כך הרבה לתעשייה הכימית והפרמצבטית בארץ והעלה אותה לדרגה שמוכּרת ומוערכת בקנה מידה עולמי ולמר מני אלפר, מנכ"ל חברת גז, עכשיו אנחנו צריכים להתארגן לקראת זה שאנחנו אולי נהיה מעצמה גם בתחום הזה ונתרום גם בתחום הזה.


אני אסיים באמת באיחולים וברכות למקבלי המדליות ובברכת הצלחה לכל העושים במלאכה, לקידום החינוך לכימיה ולכיוון התגליות שתהיינה לנו בעתיד בכימיה ולכיוון גם פיתוח התעשייה שתתרום גם לכלכלת המדינה. תודה רבה.

תודה רבה לפרופ' ארנון. נוטים לחשוב או יש תדמית ציבורית שמגדל השן האקדמי וכך הלאה וסטודנטים, במיוחד בטכניון, שהם מרובעים והם לא כל-כך יש להם חיי חברה, הם עסוקים מדי, האמנים, כל ארבעת האמנים שמופיעים בפנינו היום, החל מיורי טולקינסקי, שהנעים לנו את הנגינה בפסנתר בכניסה לאולם ושלושת האמנים שיופיעו כעת, הם כולם כימאים והם כולם סטודנטים בטכניון וכולם לומדים לתארים גבוהים בטכניון. כמה מילים על האמנים:

רננה גרשוני פורן, סיימה את כל התארים שלה בהצטיינות יתרה, בביוכימיה מולקולארית. תואר שני בכימיה אורגאנית, כעת עושה דוקטורט בכימיה אורגאנית. היא למדה מוסיקה, היא למדה שירה קלאסית, היא היתה סולנית של תזמורת צה"ל בזמן השירות הצבאי והיום היא מופיעה כסולנית עם מקהלות ותזמורות שונות ברחבי הארץ. אז לא רק כימאית.


מורן שלו, גם היא דוקטורנטית בפקולטה לכימיה. תואר ראשון בהצטיינות בביוכימיה מולקולארית, לאחר מכן תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, וחזרה והיא עושה כעת דוקטורט בפקולטה לכימיה בטכניון. היא זמרת מצו-סופראן בחמישייה הווקאלית כרמלה קאפלה. החמישייה הזאת מופיעה ברפרטואר ברחבי הארץ ובעולם והיא מופיעה כסולנית עם תזמורות ועם הרכבים שונים ברחבי הארץ.


מצטרף אליהן עמית בלום, שהוא מהפקולטה, מהנדס לביוטכנולוגיה ולהנדסת מזון, מהטכניון. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל שבע, אני מקווה שמאז הוא התקדם קצת. הוא למד מוסיקה בחטיבת הביניים, הוא צבר הרבה מאוד ניסיון בנגינה בהרכבי בארוק בנגינה על צ'מבלו, במקהלה, גם בשירה, בסולפאג' והלחנה והוא עשה בגרות עשר יחידות במוסיקה, כולל רסיטל לבגרות. הוא שימש כפסנתרן של מקהלת הטכניון ובהרבה מאוד מופעים בטכניון.


הצוות הזה ינעים לנו אתנחתא מוסיקאלית. בבקשה.

[אתנחתא מוסיקאלית].

תודה רבה. באמת מרגש. אז כימיה זה הכל. גם מוסיקה.


אנחנו נפרדים מיושב-ראש הכנסת, רובי ריבלין, שנאלץ לעזוב אותנו כעת. אני רציתי גם לברך, הצטרפה אלינו קודם חברת הכנסת ד"ר רחל אדטו, תודה שהגעת. ואנחנו ממשיכים. אני אעבור לשפה האנגלית, מכיוון שאנחנו נשמע את שני האורחים שלנו.

So I switch to English so you can also understand what we talk about. The first speaker, it's a great pleasure for me and a great privilege to have here the president of the IUPAC, the International Union of Pure and Applied Chemistry. This is the most famous organization in chemistry, the parent or the umbrella over the entire landscape of the chemical community and chemical societies. And the International Year of Chemistry is done with the initiation and support of the IUPAC. Professor Nicole Moreau is a professor of chemistry. In fact, she got her education in physical chemistry and then moved on to synthetic organic chemistry and later on to more bio-organic and biological chemistry. There's some link here between her and Professor Meir Wilchek, because she has been using the technology of affinity chromatography to separate enzymes, and this is following the technology that was invented by Professor Wilchek. She's a full professor in École nationale supérieure de chimie de Paris.
היא עוסקת בחומרים אנטיביוטיים, בכימיה ביולוגית.


I'll switch back. I'm sorry. And I don't know when did I switch back and forth, because it's, when you talk three languages, so you don't know to do the transitions properly.

Professor Moreau will tell us a little bit about the IUPAC and the International Year of Chemistry. Please, Professor Moreau.

Mr. Chair of Science of Technology Committee, Mr. President of the Academy of Science and Humanities, Professor Keinan, ladies and gentlemen, the place is impressive, the country is impressive, the audience is impressive, and the program is enticing. If I add the enthusiasm of those who already play for chemistry, the question, the results of this equation is that I'm very proud and honored to be here, and I am most grateful for this invitation. And I thank Professor Keinan for this invitation.

I'd like to add a personal remark, but Professor Keinan took the first place for that, because I am particularly happy to meet here Professor Wilchek since, it is true, when I was a post-doc I read and applied with much enthusiasm and success his publications to perform, I think it was the first time in France, and I finished the chromatography and it was for the first time for enzymes in activating antibiotics which target the ribosomes. So, you see, we also meet somewhat Mr. Adel Yodat (ph.)

So I'd like a few words about IUPAC now. Unlike the national chemical societies and the regional federation, IUPAC is an international non-governmental organization maintaining official relations with UNESCO. And as such, it was in a position to ask UNESCO and then the UN for an International Year of Chemistry. And thanks to IUPAC and also thanks to the help of several countries, among which I must cite Ethiopia, the UN declared 2011 as IYC, placing IUPAC and UNESCO at the helm of the event.

They decided to organize some cornerstone events, but most activities should be focused nationally and open to all. They should be visible through the special website www.chemistry2011.org. Today most countries, including the poorest one, are very keen to make IYC a great success. And when I see how they are inventive and determined, I can predict without, I think, any error, that the influence of IYC will then also extent long after the program of events for the year has ended.

You know, and you already told, that the image of chemistry for the public, for the politics, is very dubious. So I think it is important not to defend chemistry, not to defend, because if you defend, that you feel you are guilty, but to explain it and to explain to the public in general, but also to young people, to women. They must know that they can do chemistry. You see, I am the first woman president of IUPAC. So you can. And also to decision-makers and politicians, explain that chemistry is, if it is everywhere, it is because it is the science that can show how you, how much your world is made and that the food we take, the objects we've used, the tools, toys, our own body, the, even natural products, the ladies will think that 'Oh, I put only natural products on my face,' but natural products for cosmetics, it is not, you don't press cucumbers and put the juice on your face. Who will extract purified checked, chemists, you see. And, so, explain that and root out, root out the idea that chemistry is not the only responsible (sic) for all the problems our world is faced with, and that chemists, both academic and industrial ones, can afford some of the keys to help humankind in the domain of energy, sustainable development, health and also economic and social aspects.

Before concluding, I must specify that for IUPAC and UNESCO, the official international opening of IYC will take place on the 27th and 28th of January at UNESCO headquarters in Paris. But the present and beautiful celebration here in Israel will be considered as an important pre-lounge (ph.) event. And I know that in this country the feasts always begin on the day before. So it's quite normal that you have your opening the day, some days before the official intentional one. I am also very eager to see the stands issued in this occasion, which Professor Keinan promised to show to the international event at UNESCO.

And I want, finally, to address all my congratulations to the three laureates who contribute to the influence of chemistry. And I will be delighted to invite them, their agenda permitting, to the ceremony in Paris, 27th, 28th of January. I thank you very much.

Thank you very much, Professor Moreau. And I welcome Director of Israel Bank, Professor Stanley Fischer, who just joined us. Professor Ulrich Schubert of the University of Technology in Vienna will be our next speaker. Professor Ulrich, Professor Schubert is an inorganic chemist, and there's also some interesting relationship here between him to Israeli science. If you go anywhere in the world, you find relationship to Israeli science. His work on sol-gel chemistry is related to his many years' friendship with Professor David Avnir, who's sitting next to him, and the relationship is even more interesting because Professor Avnir is going to be awarded next month the excellence prize of the Israel Chemical Society, and they are in this area of sol-gel chemistry. Professor Ulrich Schubert is a full member of the Austrian Academy of Sciences. He's a fellow of the Royal Society of Chemistry in London. He's a member of the German academy. And he was the president of the Austrian Chemical Society and now he has been elected to be the president of EuCheMS, which is the organization or federation of all chemical societies in Europe. It's about 47 organizations, and we are, the Israel Chemical Society, we are one of them. And interestingly enough, Israel is the only country who is also a member of the Asian federation, which is called FACS, Federation of Asian Chemical Society. So I'd like to invite Professor Schubert, please.

Thank you very much, ladies and gentlemen, dear colleagues and friends. First of all, I'm very much honored to participate in this ceremony. This is indeed a very unique ceremony. It's not only the first ceremony to celebrate, the first national ceremony to celebrate the International Year of Chemistry 2011; it also takes place in a very high-profile location. I'm not aware of any other parliament in the world which opened its doors to a, for an event like this. And this shows, for me at least, the high appreciation for chemistry and science, in general, in Israel, among many other things.

The International Year of Chemistry offers a unique worldwide possibility to provide chemistry a higher visibility in the general public, both as a science and an industry. A global change is creating enormous challenges relating to resource efficiency, to health, to climate, to food, and so forth. Chemistry is a most pervasive science, and several advances in chemistry will be needed in providing solutions to most, if not all, of these issues. The chemical community, I can say, or I will say, is prepared to accept these formidable challenges. These challenges are global challenges and can only be met by global efforts. The language of chemistry is the same all over the world. Chemistry does not know cultural, political, religious or any other borders. Therefore, the International Year of Chemistry will also show that chemistry and the chemical community can have a role-model function how to solve problems on a global scale.

Putting chemistry into the spotlight in 2011 has an additional importance in Europe because in this year the consultation process for the follow-up program of the seventh Rainburg (ph.) Program will start. The European Association of Chemical and Molecular Sciences is prepared to participate very actively in this process and to stress the innovation potential, not only the problem-solving but also the innovation potential (that is very important, in my opinion) of chemistry. EuCheMS is currently sending out a pre-consultation paper to the European commissions and members of the European parliament, to European Union officials. This paper entitled "Chemistry: Finding Solutions in a Changing World" is also intended to start a discussion process among the national chemical societies and the divisions of EuCheMS, about key areas in chemistry for the coming years, or the coming decade. As a result of this discussion, we are planning to produce the document for the European Commission that suggests specific technologic and scientific areas where chemistry can have a leading role, an intellectual and technical leading role, in the next framework program. I'm convinced that Israel chemists and the Israel Chemical Society will make very important contributions to this process.

On behalf of the European Association of Chemical and Molecular Sciences, I wish you a very active, creative and successful, and of course a peaceful International Year of Chemistry. Thank you.

אנחנו עוברים לטקס שהוא אותי מרגש במיוחד, של חשיפת שני הבולים שדואר ישראל הפיק לכבוד שנת הכימיה הבינלאומית ולאירוע הזה אני רוצה להזמין, קודם כל את יושב-ראש ועדת המדע, מאיר שטרית, את יושב-ראש איגוד הכימיה בהתאחדות התעשיינים, אשר גרינבאום, שהוא גם חבר הוועד המנהל של החברה הישראלית לכימיה. בחברה הישראלית לכימיה חברים שני נציגי תעשייה, אחד מהם הוא אשר גרינבאום, והשני הוא ישר בן מרדכי, מנכ"ל בתי הזיקוק בחיפה שלצערנו לא הצליח להגיע היום. אני רוצה להזמין את מנכ"ל, יושב-ראש דירקטוריון חברת דואר ישראל, ששי שילה ואת מנהל השירות הבולאי, מר ירון רצון.


בזמן שמוענקות המתנות שאלה הבולים הממוסגרים וגם מעטפת היום הראשון, אני רוצה לומר כמה מילים על ההיסטוריה של הבול הזה, שהיא נוגעת אלי. אנחנו הגשנו את הבקשה להגיש או לחברת דואר ישראל, להוציא בולים לכבוד שנת הכימיה הבינלאומית, הרבה זמן מעבר ל- Deadline מה שנקרא, ובכל זאת קיבלו את ההצעה ואז אני רוצה לומר לכם שלהפיק בולים זה יותר מסובך מאשר לכתוב מאמר ל- "Science". זה מאוד מאוד מסובך. זה צריך להיות מאושר על-ידי ועדת שרים, ויש חוקים וכללים שלא יאומן, אבל התוצאה הסופית היא יוצאת מהכלל. הגרפיקה היא של שתי המולקולות שזיכו את בעליהן בפרסי נובל, אחד מהם זה אובקויטים בצד ימין. אני התנצלתי בפני צ'חנובר והרשקו שהבול שלהם זה 4:20 שקל, בזמן שהבול של עדה יונת זה 6.10 שקל. אבל אני מניח שהם עברו את זה בשלום. הבולים האלה כמובן נמצאים למכירה מהיום בכל הארץ, היום אפשר לקנות את מעטפת היום הראשון ובעתיד אנחנו מפיקים גם מה שנקרא אלבום גיליון מזכרת שאולי מנכ"ל השירות הבולאי או מנכ"ל הדואר יסביר במה המדובר. אז אני אתן לו את רשות הדיבור, בבקשה.

האמת היא, אודי, לאור חשיפת הבולים והנושא של מכירתם וכו', אולי נגייס אותך למערך השיווק של החברה. אני חושב שעשית את זה בהצלחה רבה.


מכובדיי, חברי הכנסת מאיר שטרית, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, ואולי בהמשך לדבריו של פרופ' הרשקוביץ', אז נפנה לכל הקהל הזה – תיירים, כל אחד בדרכו וכל אחד בתחומו. חברת דואר ישראל מצדיעה היום להישגים הבינלאומיים בתחום הכימיה, אשר מקנים לישראל יוקרה ומוניטין ברחבי העולם. אנו בחרנו להצדיע לכם באמצעות הבולים וההצדעה שלנו באמצעות הבולים היא הדרך להוקיר ולהעריך את ההישגים האלו. בולי ישראל, מלבד היותם אמצעי תשלום על דברי דואר, משמשים גם להנצחת אירועים, אישים, הישגים וקשת רחבה של נושאים אחרים, רבים, המעצבים או משקפים את פני האומה. בולאות היא כלי חובק עולם ועשרות שנים יודעת הבולאות הישראלית להנפיק בולים שחוצים גבולות ותרבויות ומעל לכל יוצרים גשר בין עמים ותרבויות.


לבולאות בכלל ולבולאות הישראלית בפרט יש כוח ועוצמה ככלי חינוכי וככלי שפורש ידע ומרחיב אופקים ולא פעם שאלנו את עצמנו האם יש לדור הזה כימיה עם הבולאות. מתברר שיש כימיה, ויש גם בולים שיש להם כימיה כנושא מרכזי. בולי הכימיה מתארים הישגים של מדענים ישראליים בנושאים כימיים. הבול מאיר הכל והזוכים הישראלים שהבול מצדיע להם זכו בפרס היקר מכל, פרס נובל בכימיה לשנת 2004. הפרס הוענק במשותף לפרופסורים אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו מהטכניון ולארווין רוז מאוניברסיטת קליפורניה ארצות-הברית, עבור גילויי המנגנון שמסלק חלבונים פגומים או מיותרים. הבול השני, מתאר הישג נוסף שקשור בדמותה של זוכת פרס נובל בכימיה לשנת 2009, פרופ' עדה יונת. הפרס מביא כבוד רב לישראל וממחיש את ההישגים הרבים של מדינת ישראל בתחום המדע במשך 63 שנות קיומה.

מתברר שבולים יכולים לצייר הכל, ואפילו בצבעי הקשת. הבולים אותם אנו משיקים היום מעוצבים להפליא וממחישים בדרכם את המסר והתוצאה שלפנינו מדברת בעד עצמה. יישר כוח לשירות הבולאי בראשותו של ירון רצון וכל הצוות, יישר כוח למעצב הבולים רונן גולדברג, שתהיה לנו שנת כימיה מוצלחת ופורייה, תודה רבה.

אני רק רוצה גם לברך את חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שהצטרף אלינו, מוועדת המדע והטכנולוגיה.


נותר זמן קצר ואני אנסה לקצר, דברים שרציתי לומר בהקשר של כימיה ולמעשה, המסרים שרציתי לומר הם נמצאים כאן. אני אעשה אותם בקיצור ואני מתנצל מראש על הקצב. בחרתי, אחד מהתחביבים שלי זה לאסוף ציטטות, יש לי כמה אלפים של ציטטות מעניינות, חלקן משעשעות, כל האומר דבר בשם אומרו, יביא גאולה לעולם והדברים שאני אראה לכם,, בנויים בצורה של ציטטות ואני כמובן ארוץ די מהר.


ג'ורג' ברנרד שואו, אמר ששכל הדברים, כל האנשים הרציונאליים מנסים להתאים את עצמם לעולם וכל האנשים הבלתי רציונאליים מנסים להתאים את העולם אליהם, וזאת הסיבה שכל הקדמה בעולם נעשית על-ידי אנשים שהם לא רציונאליים. זה מה שקורה בדרך-כלל וזאת הגדרה למעשה של מדענים. ציטטה של מרי קירי שהזכרנו, שמתארת את המדע כחוויה של כמעט, של ילד, בסיפורי מעשיות, חוויה של סקרנות, של תגלית, אפילו אריסטו לפני הרבה שנים אמר שהמדע או החשיבה המקורית זה התענוג העילאי, התענוג האינטלקטואלי.


אני הבאתי אפילו ציטטות של מדענים, לא של מדענים, של ז'ול ורן שאמר שכל מה שאנחנו מסוגלים לדמיין בעצמנו, יום אחד הוא יהיה מציאותי. הנרי מאטיס, הצייר, אמר שיש מספיק פרחים לכולם, לכל מי שרוצה לראות אותם וג'וזף הלר, זה שכתב את Catch 22, אמר שכאשר אני רוצה לגדול, אני רוצה להיות ילד קטן. האמת היא שזה מתאר את המציאות של המדענים.


לגבי העתיד ואני אומר כמה מילים על הנקודה הזאת, שהעתיד במדע הוא לחלוטין בלתי ניתן לצפייה, בלתי ניתן לחיזוי וכל מי שמנסה לעשות את זה, אנחנו יודעים למי ניתנה הנבואה. לפחות כמו שאומר לינקולן, לפחות העתיד מגיע אלינו One day at a time, לאט לאט. יש ציטטות שאני, אין לי זמן להתעכב עליהן, ציטטות יפהפיות של איינשטיין למשל, שכדי להגיע, צריך לוגיקה כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב', אבל באמצעות הדמיון אתה יכול להגיע לכל מקום ודבר נוסף, אתה לעולם לא יכול לפתור בעיה באותה הרמה שבה הבעיה הזאת נוצרה, אתה צריך ללכת לרמה אחרת. פסטר אמר את האמרה המפורסמת – Chance favors the prepared mind, כלומר, רק מי שבאמת מוכן לקבל את מה שהטבע מראה לו ומנסה להציע לו. ו-וויטהד, שהוא היה אגב המנחה לדוקטורט של ברנרד ראסל, מתמטיקאי ופילוסוף, אמר שכל רעיון חדש בפעם הראשונה שמביעים אותו, יש בזה מידה מסוימת של טיפשות. ואנחנו יודעים את זה.


ריקו פרמי, מהדור של אלברט איינשטיין, חתן פרס נובל לפיסיקה, אמר שכאשר אתם עושים ניסוי יש שתי אפשרויות, או שאתם מקבלים את התוצאה שחשבתם שתתקבל, ואז מה שעשיתם זה מדידה, אבל אם קיבלתם את מה שלא חשבתם שתקבלו, זה נקרא תגלית, זה Discovery. וכל המדע הוא למעשה, רוב התגליות של המאה ה- 20, מישהו אפילו ניסה לכמת את זה, 95% או יותר באו כתוצאה מ- Accident, כתוצאה ממה שאנחנו קוראים Serendipity, באקראי.


ארתור קורנבר, חתן פרס נובל, אבא של רוג'ר קורנבר, שגם הוא קיבל פרס נובל וקשור לטבע כמובן, דגל בעניין הזה, הוא מעלה את חשיבותו של המחקר הבסיסי במיוחד כדי לפתח דברים שימושיים ברפואה. פרנס ז'ואה ז'קוב אמר, הוא לא היחידי שאמר את זה, שחידושים במדע זה לא ממש דברים חדשים אלא זה צירופים חדשים של דברים שידענו אותם קודם. הצירופים הם הדבר האורגינאלי, המקורי.


ישנם כאן כמה ציטטות של אנשים שלא אנשים מהרחוב, הייתי אומר, אלא אנשים, ישנם אנשים כאלה, למשל המהנדס הראשי של צבא הקיסר אספסיאנוס, שאמר בזמנו איך אומרים בעברית צחה? תעזבו אותי משטויות, אין יותר מה לחקור בנושא של טכנולוגיה מדעית, אנחנו כבר יודעים את הכל ואם אתם באים עם רעיונות חדשים, זה במאה הראשונה לספירה, כן? אנחנו כבר מסודרים, אנחנו לא צריכים יותר טכנולוגיות צבאיות, אנחנו גילינו את הכל. אגב, הוא לא היחידי שאמר דברים כאלו. היה מישהו שהציע לסגור את משרד הפטנטים האמריקאי בסוף המאה ה- 19. כי כבר גילו הכל.


ויש כאן עוד ציטטות, למשל בענייני רפואה, של הסרג'נט אקסטרה אורדינארי קווין ויקטוריה, שאמר שמה שבטוח הוא, שאין שום סיכוי שאי-פעם מנתחים יוכלו לחדור לחלל הבטן, לחזה ולגולגולת.


לורד קלווין שהוא בוודאי לא קוטל קנים, אנחנו יודעים את מעלות קלווין, אמר ש- Heavier then air, כלומר מכונות תעופה שכבדות מהאוויר, זה לחלוטין בלתי סביר ולורד ריילי אפילו, בהתחכמות מסוימת, שאין לי אפילו מולקולה אחת של אמונה, שאי-פעם תהיה תעופה אווירית, חוץ מאשר כמובן בלונים פורחים. יותר מזה, מקור מכובד כמו ה- Scientific American, מ- 1920 במאמר מערכת אומר, מסביר למה אין סיכוי שתהיה תעופה באמצעות מכונות כבדות מהאוויר, הסיכוי היחיד לעבור טרנסאטלנטי זה באמצעות בלונים פורחים, זה כמובן כי הם קלים מהאוויר. המכונות הכבדות יותר יהיו למרחקים קצרים רק מעל היבשה, מדוע? מכיוון שמכונת קיטור או מנוע קיטור הוא די כבד ופחם וכל הדברים האלה, קשה להרים את זה לשמיים, אז זה אולי יעזור בתעופה מעל היבשה. מה שהם לא ידעו, שבאותו זמן היה סטודנט צעיר באוניברסיטת קיימברידג', בשם פרנק וויטל, שכאשר הם אמרו את מה שאמרו, הוא רשם פטנט כסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת קיימברידג', על המנוע הסילוני.


לגבי הכרזות לורד רתלפורד, למשל. אנחנו עוד מעט נחזור אליו, יש עוד כמה דברים מעניינים שהוא אמר. לור רתלפורד אמר שכל מי שחושב שאנחנו אי-פעם נצליח לבקע את האטום ולהפיק מכך אנרגיה, את הגרעין של האטום, הוא סהרורי. סיר ג'ורג' תומפסון, חתן פרס נובל, אמר שהסיכוי לתעופה בחלל, שהבן-אדם יגיע לחלל, זה סיפורי מעשיות לנערי בית-ספר וגם ריצ'רד וודלי אמר שזה שטות מוחלטת ושימו לב מתי הם אמרו את זה, הם אמרו את זה ב- 1956. ב- 1957 היה הספוטניק. כלומר, בזמן שהם אמרו את מה שאמרו, הרוסים כבר מזמן עשו את הניסויים האחרונים לקראת השילוח של ספוטניק וכמה שנים אחרי זה את יורי גגארין.


אבל נלך לנשיא ארצות-הברית, לפרנקלין רוזוולט. רוזוולט ב- 1937, הקים ועדה שמטרתה היתה לתת לו אינפורמציה מה הולך לקרות במדע בארצות-הברית ובעולם בכלל, ב- 20, 30 השנים הקרובות, ולהוציא מסקנות. הוא הושיב שם, אני לא זוכר כמה, אבל כמה עשרות של בכירי המדענים בארצות-הברית והם ישבו ודיסקסו את כל האינפורמציה הזאת, את כל הידע שהיה להם, והגיעו לשתי מסקנות. כל הוועדה הזאת הגיעה לשתי מסקנות. קודם כל, מחקר חקלאי צריך לשפר את היבולים בארצות-הברית, והדבר השני – צריך למצוא איזה שהיא דרך להפוך פחם לדלק נוזלי. זאת ההמלצה. מה שהוועדה של רוזוולט פספסה, חשוב להשתמש בשפה פופולארית, זה את הפיצוח של האטום, את הגרעין, את הפיוז'ן, Diffusion, את הרדאר, את הלייזר, את הטרנזיסטור, את המעגלים המודפסים, את ה- Magnetic resonance, את ה- Imaging tomography, ה- Personal computers, אינטרנט. כאן אולי זה קצת לא הוגן כי זה היה מעל, אחרי שנות ה- 60, אבל ה- סי.די. רום, הדיסקים, כל העניין של הרקטות, של המנוע הרקטי וכל מה שקשור בכך. מכונות פקס'. אגב, מה שמסומן כאן בכוכבית, זה לא איפה שזה לא היה ידוע. מכונת פקס' כבר היתה ידועה ב- 1840, רק שאף אחד לא שם לב לזה, במיוחד באנגליה, מי צריך פקס' כשיש דואר כל-כך יעיל כמו הדואר של המלכה הבריטית. ה-סינכוטרון רדיאיישן, הפולימרים, כל הפולימרים, כל מה שאנחנו קוראים שקית פלסטיק או שקית ניילון, בשפה עממית, הפוליאתילן, פוליפרופילן, לחלוטין לא היה ברשימה של הוועדה הזאת. המעבר מגז לגז נוזלי, האמת היא שמדענים גרמניים כבר עסקו בכך ורוזוולט, הוועדה שלו ידעה על כך, התהליך של פישר טרופ להפוך חד תחמוצת הפחמן ומימן לגז נוזלי, כל העניין של אנטיביוטיקה. פלמינג, עם הפניצילין שלו, היה כבר ב- 1920. אבל אף אחד לא שם לב לזה ב- 37. ביוטכנולוגיה, אולי אפשר להזכיר את ויצמן כבר בתחילת המאה, 1904. ואני יכול להמשיך ולהמשיך, ג'נומיקס, מונוכרונל אנטיבודיז, בשביל רות ארנון ומיכאל סלע, הגלולה למניעת היריון, רוב התרופות שאנחנו מכירים, וניתוחים של השתלת איברים וכך הלאה.


הספר הזה הוא אחד הספרים מכמה ספרים שיצאו בארצות-הברית שמתייחס לנקודה הזאת של The fortune sellers, כל מיני אנשים שמנסים לחזות את העתיד ומה שהוא אומר שהמקצוע הזה, של חיזוי העתיד, הוא קורא לו המקצוע השני הכי עתיק בעולם. קנת גרברייט אמר את זה על כלכלה, שכל מי שמנסה לעשות, לחזות את מה שקורה בכלכלה, הסיבה היחידה שזה כדאי לעשות את זה, כדי להפוך את האסטרולוגיה למקצוע מכובד, מדעי.


אני רוצה, אבל בהקשר הזה, לומר משהו יותר רציני וזה העניין של החופש שנדרש לעיסוק מדעי. וג'פרסון הוא אחד הגיבורים הגדולים שלי והדברים האלה שהוא אמר רשומים כאן למטה. הוא אמר דבר וחשוב להגיד את זה בכנסת, שמדינה שבה האזרחים פוחדים מהממשלה, זה דיקטטורה, ומדינה שבה הממשלה פוחדת מהאזרחים, זה דמוקרטיה. אז זה מה שיש לנו כאן. ואני רוצה לומר דבר אחד שגם ג'פרסון אמר, שמדינה נמדדת או רמת המדע נמדד ברמת החופש שהמדינה מעניקה למדענים שלה ואת זה אמר בצורה מאוד ברורה הרולד ורמוס, בן של פליטים יהודים מאירופה, דור שני בארצות-הברית, חתן פרס נובל, היה הנשיא, הדירקטור של NIH, גוף קטן וצנוע שיש לו תקציב של 30 מיליארד דולר בשנה והוא אמר דבר מאוד מאוד ברור שהמדע הוא כאוטי, הוא בלגניסטי והוא צריך להיות בלגניסטי. הבעיה היא שנציגי ממשלה וגורמים מתקצבים, יש להם בעיה עם זה, כי שם הכל צריך להיות מסודר ויש מאבק מתמיד ויהיה מאבק מתמיד כל הזמן שממשלות מנסות לסדר את המדע והמדענים מנסים להישאר במצב הכאוטי.


באותן מדינות, ויש דוגמאות לכך, באותן מדינות שבהן הם הצליחו, שהממשלות הצליחו או הגופים הצליחו, הם הצליחו לסדר את המדע נהדר ובאותה הזדמנות גם הרגו אותו. וזאת נקודה שאני רוצה לציין כאן, כי אני חבר בין שאר התפקידים שלי, כוועדה הבין סנאטית של האוניברסיטאות, לשמירת החופש האקדמי במדינת ישראל וכל מה שיש לנו זה סעיף מס' 15, בחוק המועצה להשכלה גבוהה שאנחנו שומרים עליו מכל משמר, מכיוון שיש כל הזמן ניסיונות לעשות סדר בבלגאן הזה.


הדבר השני, אני אנסה לקצר. אני רוצה לומר בהקשר הזה של שנת הכימיה הבינלאומית, שהכימיה לא רק שהיא לא בעיה, כפי שחלק גדול מהציבור חושב, אלא אם יש איזה שהוא סיכוי לפתור את בעיות העולם, מי שיפתור את זה, זה בעיקר הכימיה. זה העולם שלנו, ויש כאן שתי שאלות כמה שנים אנחנו עוד נצליח לשרוד, אני מדבר על האנושות, בעולם הזה, וכמה נצליח לשמר את העולם הזה ואת ה- Biodiversity שלו. ככה נראה העולם לפני שהאנשים הגיעו אליו ואותו מקום נראה קצת אחרת אחרי שהאנשים הגיעו אליו. הדבר הזה מעורר הרבה מאוד שאלות. התפוצצות האוכלוסין ב- 1800 היינו כאן רק מיליארד אנשים, היום אנחנו כבר שבעה מיליארד ועוד מעט נהיה עשרה מיליארד וכאן אתם יכולים לראות באזור הזה, איפה נמצאים כל האנשים האלה. אתם רואים, יש חדשות טובות, עדיין בסהרה ובגרינלנד יש מקום, אבל גם זה ייתפש ביום מן הימים, אלה הגרפים, זה גרף לוגריתמי שאתם יכולים לראות שאנחנו מתקרבים מהר מאוד לעשרה מיליארד ואתם רואים מי האוכלוסיות שגדלות מהר יותר.


הבעיות שאותן הגדירה ה- Royal society החברה הבריטית לכימיה, הגדירה את הבעיות האלה כתשע בעיות קרדינאליות שהעולם צריך להתמודד אתן והכימיה תמלא תפקיד מרכזי בפיתרון – עניין של מקורות אנרגיה חלופיים. רק נתון קל – אנרגיית השמש שנופלת על כדור הארץ בשעה אחת, היא שווה לסך כל האנרגיה שצורכת כל האנושות, באנרגיה חשמלית, במשך שנה שלמה. אז יש מקום לנצל את האנרגיה הזאת בדרכים שונות, בפוטוסינתזה, בתאי שמש וכך הלאה.


בעיית מים – יש היום, רק נדבר על ילדים, חמישה מיליון ילדים מתים בשנה מבעיות מים או מהיעדר מים או מזיהום מים. תעשו חשבון קל, זה כל שש וחצי שניות, מת ילד בעולם כתוצאה מבעיית מים, זיהום או היעדר מים, וזו תמונה שהיא יותר מוכרת לנו.


זיהום אוויר ולא רק אוויר, אלא גם העניין של שכבת האוזון וגזים שתורמים לאפקט החממה. מזון, חומר גלם שאנחנו כמובן צורכים ויש להם סוף, הם מוגבלים, כמובן Feedstock, חומרי גלם לתעשייה, בריאות, זאת אולי תמונה מצחיקה, אבל זאת תמונה שהמשמעות שלה היא לא כל-כך מצחיקה, האוכלוסייה של העולם גדלה. בתחילת המאה ה- 20 תוחלת החיים היתה בסביבות 47 שנים, היום אנחנו כמעט כפול מזה, ואנחנו ממשיכים להתקדם, יש לזה משמעויות קשות מאוד שכולנו מכירים. בעיות העיור, העולם הולך ומצטופף לערים ענקיות של עשרות מיליוני תושבים, בעיות של צפיפות, של תחבורה וכך הלאה. ואלה הנושאים שדובר עליהם והדבר האחרון שאני אומר ובזה אני אסיים, זה דווקא ברמה שכבר נאמרה כאן. מה שאתם רואים כאן זה סיפור שהוא ספר שיצא לפני שנה, פחות או יותר, והוא פחות או יותר מדבר על קסמים, על משהו שקרה כאן, שהוא לא יאומן. The most creative economy worldwide. בן גוריון אמר שבארץ ישראל, מי שלא מאמין בניסים הוא פשוט לא ריאליסט, הוא לא מציאותי. חיים ויצמן, היריב הפוליטי שלו, אמר – נכון, קסמים או נסים, מתרחשים, אבל צריך לעבוד קשה מאוד כדי להגיע אליהם.


הנתונים שמובאים בספר הזה הם נתונים מדהימים מכל בחינה. אני הבאתי רק אחד מהם. 60 חברות בנסד"ק, חברות ישראליות. קנדה היא מספר 2, אבל ישראל זה כמעט כמו כל שאר העולם, ולדעתי, המספר הזה הוא כפול, מכיוון שיש הרבה חברות שישראלים הקימו בארצות-הברית, אבל הן חברות ישראליות, באמצעות חברות בת, הפעילות היא בארץ אבל הם רשמו אותן כחברות אמריקאיות. לדעתי, המספר הזה הוא כפול, אולי 120 חברות שיש בנסד"ק. המספרים האלה מדהימים מבחינת סטרט-אפ או Venture capitalist, קרנות הון סיכון שמשקיעות בישראל ללא תקדים פר קפיטה, ללא תקדים משום מדינה אחרת. 3,850 סטרט-אפים במדינת ישראל, אחד לכל 1,800, מספר חסר תקדים ואתם רואים כאן את הדברים האחרים שרשומים. אבל הנקודה שאני רוצה לומר זה חינוך וחינוך וחינוך. התמונה, הסיבה שהבאתי את ארנולד שנברג ואת ג'ורג' גרשווין, מכיוון שזה סיפור קלאסי שמתאר בדיוק למה ישראל מצליחה, למה ישראל מצליחה כל-כך, למה יש כאן כל-כך הרבה יוזמה, כל-כך הרבה נטילת סיכונים, כל-כך הרבה היצמדות למטרה, כמובן בגלל החינוך הצבאי, עבודת צוות וכך הלאה. הסיפור הוא שג'ורג' גרשווין, שהוא היה צעיר ב- 24 שנים מארנולד שנבר והוא ראה בו כאיזה גורו גדול במוסיקה, בא אליו ואמר לו – אני רוצה שתלמד אותי הלחנה. אני רוצה להיות תלמיד שלך. הוא אומר – למה אתה רוצה ללמוד אצלי? אני רוצה, החלום שלי להיות גרשווין מספר 2. אומר לו ארנולד שנברג – למה לך להיות שנברג מס' 2, אם אתה יכול להיות גרשווין מס' 1? וזאת אולי התמצית של הישראלים. יש כאן כך וכך מיליון ישראלים, כולם רוצים להיות מספר 1. זאת הסיבה שלממשלה כל-כך קשה לנהל אותנו וזאת הסיבה שאין שום סיכוי לחברות גדולות לעשות כאן ייצור סדרתי של מכונות כביסה או של כל מיני מוצרים אחרים. סטראט-אפים – כן, פטנטים – כן, אבל ייצור סדרתי של מוצרים – זה צריך לעשות במקומות אחרים בעולם.


וזה השקף האחרון, זאת הסיבה שאני אופטימי לגבי החינוך. נאמרו כאן דברים לגבי החינוך וזה חסך לי די הרבה. אנחנו בנקודה קצת עצובה בנושא החינוך. היום מסיימים בגרות במדעים פחות או פחות או יותר 20% מילדי ישראל, מסיימים בגרות במדעים, במקצוע מדעי כלשהו. 80% מאזרחי ישראל כמעט ואין להם מושג במדע. המשמעות היא מדהימה, המשמעות היא בזבוז פרוע של הדבר היחיד הטוב שיש לנו במדינה הזאת וישנן כמובן התארגנויות לתקן את הדבר, וזאת בדיוק הסיבה שהבאתי את עיקרון לה שטלייה. ההגדרה שלי של משהו יהודי, אני לא יודע מה זה יהודי ואני גם לא יודע מה זה העניין הגנטי, אבל אני יודע שהדבר המאפיין החשוב ביותר של יהודי זה מישהו ששייך לחברה שאצלה החינוך והעיסוק האינטלקטואלי האינטנסיבי זה ערך עליון. ומכיוון שהערך העליון הזה נשחק במהלך השנים על-ידי מערכת החינוך הפורמאלית, יש כל הזמן תיקונים והתיקונים האלה הולכים ומתרבים, יש עתידים, יש קדם עתידים, יש מופת, שזה מפעל יוצא מהכלל, אני נפגשתי עם אורנה שניידרמן וניצה רטנר ושמעתי דברים מופלאים על התוכנית הזאת שהתחילה על-ידי רוסים, העלייה הרוסית הברוכה שהגיעה לארץ והיום היא מופת פזורה בהרבה מאוד בתי-ספר, ואלו תיקונים של המערכת. כלומר, אזרחי מדינת ישראל רוצים שבניהם, בנותיהם, יגיעו למדעים ואני אומר דר פשוט מאוד ובזה אני אסיים, היום מסיימים 20% מילדי ישראל מדעים, יש לנו 3,840 סטארט-אפים. אם נגיע לכפול מזה, וזה לא בעיה להגיע לכפול מזה, 40% מתושבי מדינת ישראל יסיימו מדעים, אז יהיה לנו 7,000 סטארט-אפים ואז מדינת ישראל כבר לא תהיה אותה מדינה, זה כבר יהיה משהו אחר.


זהו הסיום והחלום ומה שאנחנו רוצים זה את הקשר המעין משולש הזה, בין התעשייה למדע לחינוך, זה שלושת המרכיבים של החברה הישראלית לכימיה, ואני אסיים רק בדבר אחד שאמר לי לוצ'יאנו מיאני, שהוא הנשיא של ה- CNR, סוכנות המחקר באיטליה, הוא הסביר לי למה באיטליה המדע, הכימיה, למעשה שבק חיים. מסיבה אחת פשוטה, שהתעשייה הכימית עזבה את איטליה ולא נשארה להם תעשייה כימית ומייד לאחר מזה גם האקדמיה ירדה למצולות. אנחנו כמובן לא שם, אנחנו כמובן בכיוון אופטימי ולכן אני רוצה לעצור כאן. אני הזכרתי קודם את זקן השבט, את שלום שראל בן 93, יש כאן את צעירי השבט, זוכי המדליות באולימפיאדה הבין לאומית בכימיה, הם יושבים כאן באיזה שהוא מקום, הנה. וגם אירנה, שהכינה אותם לאולימפיאדה הבין לאומית בכימיה, תודה רבה. כולם חזרו עם מדליות בכל הצבעים, זהב וארד וכך הלאה, מהאולימפיאדה האחרונה בטוקיו ולפני כן בקיימברידג' ולפני כן במקומות אחרים בעולם ואלה התיקונים, אלה התיקונים שאנחנו משלימים את מערכת החינוך הפורמאלית, על-ידי תוכניות כמו האולימפיאדה בכימיה וארכימדס וכל התוכניות האחרות.


אז אני רוצה לעצור כאן ואנחנו נעבור לטקס הבא שהוא טקס הענקת מדליית החברה הישראלית לכימיה. קודם כל, אני רוצה להזמין אל הבמה את חבר הכנסת מאיר שטרית וגם את נשיאת האקדמיה, פרופ' רות ארנון.


הרגע הזה הוא רגע מרגש. המדליה של החברה הישראלית לכימיה זה אות הכבוד הגדול ביותר, הגבוה ביותר שהחברה הישראלית לכימיה מעניקה. עד היום הוענקו שמונה מדליות וזאת הפעם הראשונה שאנחנו מעניקים את המדליה לאדם שהוא לא כימאי בהכשרתו, אבל תרם בצורה מדהימה לכימיה במדינת ישראל. אני אקרא קודם כל את מה שנמצא על המסך. לשם כך אני אזמין את הזוכה הראשון. את מר אלי הורביץ לבמה.


אני אקרא את הציטטה. קודם כל בעברית. מדליית החברה הישראלית לכימיה לשנת תש"ע מוענקת בזאת למר אלי הורביץ מטבע תעשיות פרמצבטיות בעירבון מוגבל, על תרומתו הייחודית לתעשייה הכימית בישראל, על שהפך את חברת טבע לספינת הדגל של התעשייה הישראלית ולחברה המובילה בעולם בייצור תרופות גנריות.

The Israel Chemical Society medal for 2010 is hereby awarded to Mr. Eli Hurvitz, Teva Pharmaceutical Industries, for his unique contributions to the chemical industry, for turning Teva into a flagship company of the Israeli industry and a worldwide of generic drug manufacturing.

גבירותיי, רבותיי, חברים, משפחתי, אשתי, שמייצגת פה יחד עם שני שליש מהמשפחה, או נציגי המשפחה כאן, שליש אחד לצערי לא הצליח להגיע, בעצם לא לצערי, לגאוותי, לא הצליח להגיע, שתיים מנכדותינו מסיימות היום טירונות בדרום הרחוק והן תחגוגנה איתנו מאוחר יותר. אני מודה לנגיד באופן אישי על זה שהוא בא והייתי רוצה רק בעצם לומר את מה שאני לא אומר, או הייתי אומר לו היה לי את הזמן שצריך כדי לומר את מה שאני רוצה לומר. הייתי רוצה בעצם לקחת מכל הדברים שנאמרו, כמה דברים. הראשון הוא שיש לי את הזכות בתור אחרון להשתמש בביטוי כפי שנאמר על-ידי קודמיי. אז שימו את זה עכשיו ותשאירו את זה, כל מה שאני אומר, זה עומד שם למעלה. אני רוצה רק מתוך חלק מהדברים לומר כמעט את ההפך ממה שנשמע כאילו אמרו. יש איזה מין נטייה בין מדענים, מוחרפת מאוד על-ידי יהודים שבדרך-כלל נגד עין הרע פוחדים לומר דברים טובים, ואחר-כך יוצרים קניפל'ך מטעם אחד ומטעם שני, ואני כמעט רוצה לומר את ההפך ממה שנוטים לומר. דומני שכשהיום, יש כבר הרבה מיליארדים של אנשים, שחיים ממה שהם יוצרים, לא מה שהטבע נתן, הכל, לא מה שהטבע נתן, המסר הוא לא בואו ננצל עוד יותר את הטבע, או ננצל אותו יותר בעדינות או ננצל אותו יותר בחמלה, המסר הוא שהכוח האנושי והמגבלה של הטבע, שניהם נותנים את הכוח למדע לקבוע כל פעם אופק חדש, כשמספר האנשים שנהנה מזה, יכול לגדול רק עד הגבול שהדמיון שלנו אומר והאדם רוצה ולא עד היכן שהטבע ממציא לנו כביכול את הנתונים. זה בעצם כוחו של המדע. זה בעצם המסר האמיתי שבאים ואומרים ואני עם כל הכבוד לתום פרידמן ואחרים, צריך להבין את תום פרידמן לא בזה שהוא לא יודע שכשאתה קם האופק מתרחק, גם הוא יודע את זה, צריך להבין את פרידמן בראייה שזה הגבול האנושי שכשאני קם מתרומם יוצר יותר, אני מסוגל דווקא בעזרת המדע, דווקא בעזרת הסקרנות האנושית והרבה מאוד מהתכונות היהודיות, אפשר דווקא על-ידי זה להביא לעולם טוב יותר ובריא יותר לכולנו. ובתור מי שחי בחברה, שיום יום בעצם נתקלת בשאלות האלה, חלק במערך הבריאות וחלק גם בניהול השוטף, אני יודע את המרחק בין האמירה של הרצון לכאן אנחנו רוצים להגיע והמעשה היום-יומי של תכנון קפדני ופרטני של כל סעיף וסעיף, שלולא המסגרת שיצרנו, לא היינו ממלאים תוכן חדש. על התוכן מוכרחים לקלוט אותו כבאמת גבול היכולת האנושית. וכדי שהגבול יהיה סביר, צריך לפעול במסגרת, ליצור אותה והמסגרת הזו זה חוקים, זה רצונות, זה סידורים, זה פרטים, זה לעתים פרטי פרטים, שהסקרנות והכוח האנושי מדעי מוביל אותנו אליהם.


בשמחה אני מקבל את הפרס ובהרבה מאוד התרגשות, ואני את הסיכה הזו לצערי לא אוכל לענוד, כי היא גדולה, אבל יש לי סיבה אחרת, מכובדת. תודה רבה.

תודה רבה למר אלי הורביץ.


שוב, גם הפרס השני גורם לי אישית התרגשות גדולה. אני אקרא את הדברים.


מדליית החברה הישראלית לכימיה לשנת תש"ע מוענקת בזאת לפרופ' מאיר וילצ'ק, מכון ויצמן למדע על פיתוח הטכנולוגיה של קומטוגרפיית זיקה להפרדת חלבונים וניקויים, אשר הובילה מהפכה בתעשיית התרופות להקמתן של תרופות ביוטכנולוגיות רבות ברחבי העולם ולפעילות מחקרית ותעשייתית אדירה.

The Israel Chemical Society medal for 2010 is hereby awarded to Professor Meir Wilchek, the Weizmann Institute of Science, for developing the technology of affinity chromatography which is used for protein purification, revolutionized the pharmaceutical industry, generating numerous biotechnological companies and significant research and industrial activities worldwide.

כבוד יושב-ראש ועדת המדע בכנסת, כבוד רות ארנון יושבת ראש, נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים שבפעם הראשונה אני קורא לה כבוד, זאת רותי תמיד, כבוד הנשיא לשעבר של מכון ויצמן, פרופ' מיכאל סלע, כבוד וסגן נשיא מכון ויצמן, חיים גרטי, שיושב פה, ואני רוצה גם להודות לכל חבריי לעבודה ואני אזכיר רק שניים שנמצאים בקהל, ד"ר טליה מירון ופרופ' אד באייר, וכמו-כן ברצוני להודות למשפחתי, לאשתי, לילדיי ונכדיי, שהגיעו לפה וגם אצלי יש נכדים שלא הגיעו כי הם בצבא, אבל לכולם אני מודה.


מר אלי הורביץ, אתם יודעים, הוא איש מעשה. אני יודע איש אקדמיה תיאורטיקאי, ואתם יודעים מה זה אומר. תיאורטיקאי ואיש מעשה טיילו ביער ופתאום קפץ עליהם אריה, ראו את האריה מייד האיש המעשה הוריד את הנעליים שלו, לבש נעלי ספורט, האיש האקדמיה שואל אותו – אתה חושב שאתה יכול לרוץ יותר מהר מהאריה? הוא אומר – לא, אני צריך לרוץ יותר מהר ממך.


אלי הורביץ, מר אלי הורביץ, הוא איש שרץ הרבה יותר לפנינו. כשאנחנו ממציאים משהו, אנחנו עוד לא יודעים לאן זה ילך, הוא כבר יודע לבחור את הנושא הנכון ובזה אנחנו מודים לו. יש אמרה מפורסמת של ימי הביניים שאומרת שאם אתה רוצה לגלות יבשות חדשות או אוקיאנוסים חדשים, אתה צריך לא לפחד להתרחק מחוף הים וזה בדיוק מה ששנינו, אלי ואני, לא פחדנו. הוא בכיוון התעשייה ואני בכיוון המדע.


כדי להסביר לכם מה זה Affinity chromatography, אני רוצה לתת לכם דוגמה. אנחנו היינו בין הראשונים, אני וחבריי המדענים, היינו בין הראשונים שהחלטנו שלנקות חלבונים, שזה דבר קטן, תמיד היה לוקח חמש-שש שנים לנקות חלבון. וזה היה יותר מדי זמן, במיוחד לישראלי שאין לו סבלנות. אז הרעיון שלי היה שבמקום שנשתמש בשיטות פיסיקאליות וכימיות לנקות חלבונים, בואו נשתמש דווקא ההפך, במה שהביולוגיה מכירה, וזה הזיקה. אנחנו מכירים שאין בגוף שלנו שום מולקולה אחת שלא מכירה שנייה. האף יודע איפה שהוא צריך לשבת. אז הרעיון שלנו היה למשל הורמון, יש לו קולטן, נוגדן יש לו אנטי גן, אז הרעיון שלנו היה שאם נקשור את אחד החברים של הזוג שמכיר אחד את השני בצורה כזאת נוכל לנקות את החלק, את הצד, את החבר שלו, שהוא מכיר אותו. המעניין הוא שלפני כמה שנים, לפני הרבה שנים, כבר בשנות ה- 80, הגיע לבקר אצלי חבר טוב שלי, ואני אמרתי לו בדיוק מה שאמרתי לכם על Affinity chromatography או כומטוגרפיית זיקה, ראיתי שהוא חייך והיה מבסוט ואז אמרתי – טוב, אני אתן לך דוגמה אחרת. מה הדוגמה? אמרתי לו שאם אתה רוצה לתפוש קופים, תקשור לעצים בננות ואז הקופים אוהבים את הבננות, יקפצו לזה. אז הוא שאל אותי – תגיד, בשביל מה אתה רוצה לתפוש קופים במכון ויצמן?


טוב. אני לא רוצה להמשיך לספר לכם על המדע, אני רק רוצה להגיד את מה שאמר ידידי ויושב-ראש, נשיא החברה הישראלית לכימיה, שמאז שה- Affinity chromatography אז זה נעשה מאוד פופולארי, השיטה הזאת ושהפרינציפ הזה של שימוש בזיקה ביולוגית נעשתה מאוד פופולארית במדע בתעשייה ועכשיו משתמשים בו ברפואה, בדיאגנוסטיקה, ביולוגיה מולקולארית, בננוטכנולוגיה ועוד ובגלל זה שזה נעשה לפני זמנו, לא הוצאנו פטנט על זה ולמה לא הוצאנו פטנט על זה? כי בשעתו, הנשיא של מכון ויצמן אמר לנו שמה שאנחנו עושים זה אנחנו עושים את זה על חשבון הציבור, על כן זה שייך לציבור ואנחנו לא מוציאים פטנטים. אולי בגלל זה שלא הוצאנו פטנט הוקמו כ- 75 חברות טכנולוגיות בעולם, כשהשוק של המוצרים הוא 70 מיליארד דולר בשנה. כשסיפרתי לחברים שלי ולתלמידים שלי על המדליה, הם אמרו לי – זה מראה שאתה מזדקן, כי מתחילים לקבל מדליות ופרסים רק כשמאבדים דברים אחרים כמו שערות, כמו זיכרון, אבל אני בכל-זאת שמחתי מאוד על המדליה הזאת כי פה קיבלתי הכרה מהקהילה שאני מאוד מעריץ ושאני מקבל אותה דווקא בכנסת ישראל.


דרך אגב, המדליה הראשונה שאני קיבלתי זה היה כשעוד לא הייתי בן ארבע, טלאי צהוב בגטו של אוסטרובמסוביץ, שם כשהגרמנים כבשו אותנו, דבר ראשון שמו עלינו טלאי צהוב כדי שלא נוכל לנסוע ברכבת וללכת למקומות אחרים. וכל המשפחה שלי כמובן הושמדה בשואה, חוץ מאמי ואחותי ז"ל, ואני אולי עכשיו בין אחד המדענים הבודדים בני גילי שילידי אירופה שעדיין חיים. עכשיו אני חושב שאני דיברתי יותר מדי אז אני אנסה לקצר. לפני מספר שנים דיברתי עם מדען בכיר בארצות-הברית והוא אמר לי שכדי לעשות מדע לטווח ארוך צריכים כסף לטווח ארוך ואז הוא אמר לי, והוא גם אמר לי, זה מה שאין לכם, אבל מצד שני, הוא גם אמר לי שנחמנסון, פרופ' נחמנסון שהוא היה ידיד של מכון ויצמן אמר לו שכדי להצליח במדע צריכים שלושה גימ"לים – באידיש, געלט, געדולט, אונד גליק. זאת אומרת – כסף סבלנות ומזל. הוא אומר – כסף אין לכם, ואתם צריכים רק לסמוך על המזל ועל הסבלנות. אני מקווה שזה דבר שכבר משתפר, היות ושמעתי, אתמול בערב שמעתי שמשרד האוצר החליט להקציב שלושה מיליארד שקל להחזרת מדעים מחוץ לארץ, מדענים ישראליים מחוץ לארץ.


קיבלנו היום את המדליה, אלי הורביץ ואני קיבלנו מדליה ותעודה. תעודה תמיד אומרת לי ומזכירה לי את הסיפור על האדם שיצא מבית חולי רוח וקיבל תעודה שהוא נורמאלי, שהוא יצא, דבר ראשון שהוא שאל את האיש שפגש ברחוב – האם אתה נורמאלי? אז האיש אמר, אני חושב שכן. אז הוא אומר – אבל לי יש תעודה. אז לנו, לאלי הורביץ ולי יש תעודה. אבל אני רוצה לסכם, היות ואתם רואים שיש לי כיפה, אני בכל-זאת אסכם בדבר תורה נלמד מתהלים, שלוש פעמים ביום אנחנו אומרים דור ודור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. פרופ' לב ז"ל, כשהוא קיבל את פרס ישראל הוא אמר על הדבר הזה – דור ודור ישבח מעשיך, ישביח את מעשיך ותורתך, וגבורתך יגידו. אתם הכימאים שבקהל, ואני מקווה שרובכם, אתם תמשיכו לשבח את מעשי השם ואנחנו, התיאורטיקאים, נמשיך לספר גבורתו של הקדוש ברוך הוא. תודה רבה.

אולי עוד מילה אחת לפני שנרד, אני רוצה לומר רק תודה לחנה אטלי, מנכ"לית החברה לכימיה, שבזכותה בעצם יצא האירוע הזה לדרך ואני מודה לה על היוזמה. ודבר אחרון, יש גם כימיה פוליטית, לא רק אורגאנית, אנאורגאנית, פיסיקאלית, פוליטית. תחשבו רגע אם אפשר היה לעשות ריאקציה שהיתה יוצרת תרכובת בין אבו מאזן לביבי, יכולנו לגרום את השלום מחר בבוקר.

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית והפרס השלישי, שגם הוא יש לי כבוד גדול מאוד להעניק אותו, מכיוון שאנחנו רוצים לציין את הקשר ההדוק שיש לכימיה, לחברה הישראלית לכימיה, עם התעשייה הכימית ובמיוחד להעלות על נס את המאמצים של התעשייה הכימית שהם מאמצים שמתאימים גם למה שקורה באירופה ובמקומות אחרים בעולם, להפוך את התעשייה לירוקה יותר, לפחות מזהמת, ליותר ידידותית לסביבה ויש חברות שמצטיינות בכך ואותן אנחנו רוצים לציין ולשבח. כדאי לזכור שהייצור בעולם וגם בישראל גדל כל הזמן אבל יש נתון מדהים שפליטת גזי החממה והחומרים, השפכים הרעילים, הולכת ומצטמצמת וכאשר מחלקים את שני המספרים, מגיעים לתוצאות שהן מדהימות באיכותן ובמיוחד צריך להגיד את זה לגבי אלו שטוענים שכימיה זה מזהמת ומסרטנת ומסריחה וכל הדברים האלו.


אני אזמין לבמה קודם כל את מר יהודה שגב, מנכ"ל התאחדות התעשיינים ואת יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. ואני אקרא. פרס החברה הישראלית לכימיה, אגב, זו הפעם הראשונה שהפרס הזה מוענק, לתעשייה הכימית הירוקה לשנת תש"ע, מוענקת בזאת לפז בית זיקוק אשדוד בעירבון מוגבל, על הצטיינות בהגנה על הסביבה, על תרומה לצמצום פסולת תעשייתית, לייעול צריכת האנרגיה ולהפחתה משמעותית בפליטת גזים התורמים לאפקט החממה.

The Israel Chemical Society prize for the green chemical industry for 2010 is hereby awarded to Paz Ashdod Refinery for excellence in environmental protection and for contributions to industrial waste reduction, efficient energy consumption and reduced emission of greenhouse gases.

מר מלאכי אלפר.

יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מאיר שטרית, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרופ' רות ארנון, נשיא החברה הישראלית לכימיה, אהוד קינן, יודק'ה שגב, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, רשימה חלקית, חברי כנסת, מדענים, סטודנטים, קהל נכבד. אני מבקש להודות לחברה הישראלית לכימיה, בראשותו של פרופ' אהוד קינן, על שבחרה בפז בית זיקוק אשדוד לקבלת הפרס בשנה זו. אנו רואים בקבלת הפרס הכרה במאמצים הרבים שאנו בפז זיקוק אשדוד עושים בכדי לפעול תוך אחריות סביבתית ומרגישים כבוד גדול להיות הראשונים בישראל אשר זוכים בפרס זה. אני יכול להעיד שזה הגיע לא בכדי אלא כתוצאה מעבודה קשה. אני שמח שההכרה באה מארגון אפוליטי שבסיסו אנשי מדע, ואשר מסוגל לבחון באופן אובייקטיבי את העובדות ולקבל החלטות מקצועיות מהימנות. אני עוסק בתעשייה הכימית הישראלית והעולמית כבר 25 שנה, בפורום הזה זה לא כל-כך הרבה, אבל זה משך זמן מספיק ארוך בכדי לבחון את ההתפתחות הטכנולוגית הטבעית של התעשייה הכימית ולהבין שהמהפך הדרמטי ביותר הוא בתחום המודעות לסביבה, נשוא פרס זה.


תעשיית הזיקוק הנה אחת מאבני היסוד של הכלכלה והחיים המודרניים בארץ ובעולם. מוצריה הם המניעים את גלגלי התחבורה ביבשה, באוויר ובים, את מכונות התעשייה, ומספקת חומרי גלם לאין ספור מוצרי המשך כמו לדוגמה תעשיית הפולימרים ואפילו לפארמה. יחד עם זאת, אליה וקוץ בה, מעצם טיבם של תהליכי ייצור הדלקים, קיים פוטנציאל להשפעה סביבתית שלילית. לפיכך, האתגר הניצב בפנינו הוא המשך צמיחה תוך מזעור ההשפעות הסביבתיות השליליות, בד בבד עם אספקה מהימנה ורציפה של המוצרים החיוניים למשק הישראלי ולביטחונו.


הדרך להגיע לאיזון הנה פועל יוצא של קביעת אמות מידה ברות קיימא, אשר לוקחות בחשבון את הרצוי והמצוי ומאפשרות לחברה באמצעות מדע וטכנולוגיה, להגיע לכלל מימוש היעדים. לשימת לבו של המחוקק, אני קורא לחברי הכנסת לא ללכת שבי אחר אמונות ומגמות אופנה, אלא לדבוק באמיתות מדעיות כתשתית לרגולציה ולא, יוטל עול מיותר ובלתי סביר ושכרנו יצא בהפסדנו.


בית המחוקקים צריך לנהוג אחריות בעת ביצוע חקיקה סביבתית, תוך הבנה שהתעשייה התבגרה ומבינה את אחריותה. אין היא מנסה להימנע מקידום נושא איכות הסביבה, אלא למצוא את הדרך הנכונה, המדעית, המתאימה.


אני חייב לציין כי הסיוע, ההכוונה ושיתוף הפעולה שאנו קיבלנו ממחוז דרום במשרד להגנת הסביבה, אפשר לנו לבצע את פרויקטי הצמיחה תוך שימת דגש על הפרויקטים הסביבתיים שחלקם מהווים את הסיבה להכרה אותה אנו מקבלים היום באמצעות פרס החי"ל. על כך תודתי לאריק בר שדה, המנהל היוצא של מחוז דרום ולצוותו, ולענת רוזן וצוותה, באיגוד ערים אשדוד. הם סייעו לקדם ולא לעצור.


חברת פז בית זיקוק אשדוד, ממשיכה לפעול במאמץ מתמיד לשיפור איכות הסביבה. פעילותנו לא הסתיימה. אנו ממשיכים לבנות מתקנים תוך שימוש בטכנולוגיות מיטביות, BIT, תחנת הקוגנרציה השנייה, הראשונה היתה אחת הסיבות לפרס הזה, תחנת הקוגנרציה השנייה כבר בתהליכי תכנון מתקדמים, הקמתה תסתיים ב- 2012, היא תייצר עוד 60 מגהוואט של חשמל נקי, וקיטור מחום שאריתי ובכך תפחית עוד 100,000 טון בשנה של פליטות פחמן. מתקן האלקילציה, שיהפוך בוטילן, מרכיב של גז בישול, למרכיב בלילה גבוהה, אוקטן לבנזין, שיחליף את רוב ה- MTBE, אחד המזהמים הסביבתיים החמורים הבנייה של המתקן הזה גם כן תסתיים ב- 2012.


מתוקף היותנו חברה מובילה וחיונית למשק הישראלי, אנו מבינים את גודל האחריות הסביבתית והחברתית המוטלת עלינו, להמשיך ולהבטיח לצד המשך עבודה, ייצור ופיתוח, הגנה על הסביבה בה אנו חיים.


אני אסיים, נהוג לצטט מחכמי ישראל והעולם, אבל אני אבחר לסיים דווקא במילים שלקוחות משבטי האינדיאנים ביבשת צפון אמריקה. קיבלנו את העולם הזה בהשאלה מנכדינו לא בירושה מאבותינו. בתור שכזה, פז בית זיקוק אשדוד תעמול ותקדם את הנושא הסביבתי למען כולנו. תודה רבה.

תודה למלאכי אלפר. אנחנו הגענו לשלב של הסיום ואני רוצה להזמין את צוות הזמרות והפסנתרן שלנו שוב לבמה, רננה גרשוני פורן, מורן שלו ועמית.

[קטע מוסיקאלי].

תודה רבה לכולכם, תם הטקס.

הכנס ננעל בשעה 15:00