PAGE
20
ועדת משנה לחינוך דתי ותרבות תורנית
16.12.2010


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 7
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט

לחינוך דתי ותרבות תורנית

יום חמישי, ט' בטבת התשע"א (16 בדצמבר 2010), שעה 14:30

ביקור בכפר הנוער הדתי 'ימין אורד'

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

דר' יחיאל שילה

- מנהל המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, משרד החינוך

האשם חוסין

- משרד ראש הממשלה

שרגא וילק

- מזכירות פעילה, הקיבוץ הדתי, מחלקת חינוך

מיכל אחיטוב

- מזכירות פעילה, הקיבוץ הדתי, מחלקת חינוך

נחמיה רפל

- מזכ"ל הקיבוץ הדתי

צביקה פורת

- ועדת המשק של הקיבוץ הדתי

בני פישר

- מנהל כפר הנוער ימין אורד

רפי בן אבי

- הוועדה לעליית הנוער, חבר הנהלת ימין אורד

שוקי זוהר

- עוזר פרלמנטרי לח"כ אורלב

יהודית גידלי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

ביקור בכפר הנוער הדתי 'ימין אורד'

אנחנו פותחים את הביקור של ועדת המשנה לחינוך הדתי ותרבות תורנית בוועדת החינוך והתרבות בכפר הנוער הדתי 'ימין אורד'. מסביר דר' בני פישר.

אחד הדברים שקרו פה זה שבניגוד להרבה יישובים אחרים, במהלך ליל שבת---

זה ניר עציון?

זה ניר עציון, פה זה הכביש המפריד, אלה כבר הבתים של עין הוד. מה שקרה זה שהאש באה מהכיוון הזה, מצפון. אצלנו, זה בכלל היה איזה שהוא נס, כי כבר ביום חמישי בבוקר ראינו פטרייה עולה והיינו פה ביום הורים, עם ההורים, ביום קשר משפחתי, היינו מנותקים לגמרי. עוד ב-17:30 הדלקנו נרות, זו היתה חוויה מרגשת כי היה פה ניצול שואה שהיה איתנו במסע לפולין והוא דיבר עם ההורים והעביר להם מסר איך להתמודד עם קושי, ואנחנו היינו מנותקים לגמרי. אסון, אוטובוס, לא ידענו כלום. אתה חי ככה בעשייה חינוכית, אתה מנסה לבדוק איך אתה עובר את היום הזה בשלום, והמזל, נס חנוכה הראשון שהתחיל היה באמת בתוך כל הטרגדיה הזאת, שהיו פה אוטובוסים והסיוט של כל מנהל כפר זה לפנות כפר במצב כזה, אז היו אוטובוסים, אבל האש הגיעה מכאן ועד יום שישי היא היתה פה באזור הזה. עוד חיים ואני הסתובבנו כאן ביום שישי. ביום חמישי בלילה פינינו את הכפר, גם על זה יש לי כמה סיפורים מאוד מרגשים. מבחינת השרפה, ביום שישי בצהריים האש התחילה להיכנס לתוך הכפר, באזור הזה, אבל המטוסים יצרו פה ממש חומת מים והגנו על הכפר. בשעות אחר הצהריים הפסיקו המטוסים, בליל שבת הגיעה רוח, היינו פה בכפר וכל הכפר פונה. היינו שני אנשי צוות, דוד, מנהל הפנימייה ואני, בחלק מהזמן, ועוד בוגרים ששמעו שיש שרפה.

הסיפור של ימין אורד לבוגרים, זה הבית שלהם. בוגרים מלפני 10 שנים, 15 שנים, עקפו מחסומים והגיעו, ובעצם הם שמרו על הבית עם שכנים מניר עציון. ניר עציון בנושא הזה, זה כפר שברגע שהתלמידים פונו, אין פה אנשים והמשפחות לא היו, אז במובן הזה, הם פשוט... למשל הם שמרו לנו פה על המכבסה, באזור---

איפה אנחנו?

אנחנו הגענו לכאן; ישר זה משרדי המנהל, זו כיתת לימוד, כאן אנחנו נמצאים. האזור הזה הוא אזור מגורי צוות, שהוא ברובו נשרף, ממש קיבל מכה קשה, וזה מעניין איך הרוח פה עפה לה. זו היתה אש של צמרות, הכל היה בגבהים ואזור בית הספר ברובו לא נפגע, וזה ממש מזל. זה גם מה שאפשר לנו די מהר לחזור לשגרה.

אז האזור הזה נפגע.

הפגיעה היתה ביום שישי בבוקר?

הפגיעה היתה בלילה. בשבת בלילה, בערך בסביבות 1:00 בלילה כבר פינו אותנו כאן, משטרה לא נתנה לעבור, עמדנו בצומת עין הוד, וראית שהכפר נשרף לגמרי. אתה לא רואה, אתה לא יודע בדיוק מה, אבל בגלל שזה היה תפזורת כזאת, היית בטוח שכל הכפר נשרף. אנשי ניר עציון, הם נשארו לשמור על הבתים, אבל גם הם באיזה שהוא שלב האש היתה כל כך חזקה, שהם התחילו להוריד ונשארה שם קבוצה קטנה. אז בערך בשלוש ירד מפה רכב, זה היה מין מראה סוריאליסטי כזה, הטלית, הטליתות שלהם עם השמיכות באוטו. יש אנשים שיש להם את טראומת כפר עציון וכל מיני כאלה, ואומר המזכיר שלהם, 'בני, בית הכנסת נשרף'. זה היה בשלוש בלילה, והיתה מן דממה כזאת, ואמרתי, 'זהו'.

נשרף?

הוא לא נשרף, אבל זה מה שחשבו.

כשגומרים פה חוזרים למסלול הישיבה, אם אתה רוצה, תישאר איתנו ותראה מה קרה בניר עציון.

בכל אופן, אני אומר שבית הכנסת שלנו נשרף, הוא אומר, 'בית הכנסת של ימין אורד נשרף'. זה היה בשבילנו...

אתה אומר שהאש פרצה מפה.

בעצם האש הלכה ככה, הקיפה והגיעה לאזור הזה, וגם בתוך היא דילגה על צמרות. כנראה שבעץ האורן, האצטרובלים שלו כשהם מתנפצים הם עפים, אז הם עשו פה דילוג. במובן הזה הכפר קיבל מכה, גם ברמה של תשתיות. הצד הזה זה גם מגורי צוות, נפגע, הצד הזה נפגע, יש פיזור בכל הביתנים של הכפר, של הפנימייה, אז דווקא המבנים של הברזילאים. לא ברור למה. בדיעבד, הם עכשיו נסעו הביתה לברזיל לחופש, אז אני אומר, איפשהו ניתן לנו עכשיו חודשיים זמן.

שלא יגידו שאנחנו מתחשבנים עם הברזילאים, אז בדרך בית ההדרכה נשרף, שלא ייראה שיש פה מגמה.

מה שיש איקס זה שרוף?

כן. הספרייה נשרפה. זה בית בן גוריון וכל הבית נשרף, זו הפנימייה של הברזילאים. זו המרכזייה הפדגוגית שלנו, אלה חדרי המדריכים והישיבות, וזו עוד פנימייה גם של ברזילאים, שנשרפה. פה זה בית בוגרים שלנו, ויש לנו בוגרים, כאלה שאין להם לאן להמשיך, אז הם גרים פה במקום. הבית בקצה נשרף. פה אלה בתי צוות. פה גרה משפחה שחיה בבית הזה, משפחת חזן. האנשים האלה, היה לי קצת קשה לשחרר אותם, להשתחרר מהכפר, אחרי 30 שנה, וכל הזמן הייתי איתו בשיח. הוא מדבר בשקט, הוא אמר לי 'בני, תשמע, חבל שלא הקשבתי לך', היינו באיזה דיאלוג...

מה זה המבנה הזה?

זה בית כנסת, זה הכתר שלנו.

זה קרוב מאוד.

האש היתה ממש קרובה. מה שלא רואים, יש פה בית חדש ולידו יש את הפרויקט שלנו, של משרד הרווחה, של פרויקט המאה, שהוא נשרף כולו. שם יש גם סיפור מאוד עצוב, זה ילדים שזה הבית שלהם, אלבומים, תמונות של סבא וסבתא, ממש. זה מאוד עצוב ואלה גם ילדים שמתמודדים---

מתי קיבלת הוראת פינוי?

היה לי ויכוח עם יחיאל.

יום חמישי בלילה, כשהוא הודיע לי שהתחילה אש באזור הרי הכרמל, אש רצינית, אמרתי 'נדבר עם בני, נפנה את הילדים, נפנה את המשפחות'. הוא אומר לי 'תשמע, יחיאל, תהיה טראומה ו...', אמרתי לו 'עזוב טראומה---

בלי משטרה, בלי שום דבר?

זה עוד היה לפני שקיבלנו הנחיה.

קודם כל היתה חופשת חנוכה של המורים, היה יום הורים באותו יום, היו עשרה אוטובוסים כאן סביבי במקום. זה גם תגיד נס משמים, אבל היה יום הורים. אז פינינו מהר את ההורים, יחד עם הילדים שלהם, ונשארו 120 ילדים ללא הורים, אמרתי 'תפנה אותם לנווה עמיאל'. אוטוטו לילה.

איפה המשטרה בתוך הסיפור הזה?

מה שקרה זה ששעה אחרי שיחיאל אמר לי, התחילו פה הנחיות. כי זה מדהים, האש כבר התקרבה, שום דבר, היו עסוקים שם בטרגדיה בבית אורן ולא קיבלנו שום הנחיות. לכן עוד קצת התווכחתי עם יחיאל, אמרתי 'תן לי קצת זמן, אני במילא משחרר, למה כל כך מהר?' אבל זה פשוט היה מדהים---

אני כבר למוד ניסיון, זו לא פעם ראשונה שאני---

בישיבה קודמת אמרתי לכם 'מזל שיש כמה אנשים פה עם שערות לבנות'.

היו שרפות. באזור הזה היו המון שרפות ואמרתי 'למה לקחת סיכון?', הורים, ילדים וכולי וכולי. אי אפשר לדעת, אולי זה יתפתח ביום חמישי בלילה, אי אפשר היה לדעת, איך היית מפנה את הילדים?

מה שקרה זה שבאמת חצי שעה אחרי שהוא אמר לי, כבר ראית איך האש מתקרבת ולא ראית כלום, אף אחד, אין כיבוי איש, שום דבר. אתה עומד שם חסר אונים---

פה בתוך היישוב אין כיבוי?

שום דבר, אין כלום

אין משטרה, אין שום דבר?

בערך בשמונה התחילו להגיע משמר הגבול וניידות בערב, לוודא שאין פה אף אחד.

הוא מדבר איתך באיזה שעה?

בשש וחצי-שבע, משהו כזה. בשמונה הגיעה המשטרה ונתנה הנחיה להתחיל להתפנות, אבל אנחנו כבר היינו ערוכים. האוטובוסים עוד היו כאן, כי לקח לי קצת זמן, הילדים. גם כן, הם היו קצת בהכחשה, אבל היו פה כמה קטעים מאוד מרגשים.

אני יחסית חדש על הכרמל, ואני שנתיים בימין אורד, אמר לי מישהו, 'שמע, בני, קח את ספרי התורה, כי זאת תהיה שרפה שתשרוף לך את הכפר', ואנחנו היינו בהכחשה מוחלטת. הוצאנו את ספרי התורה וזה היה קטע מרגש בצורה... נשארו פה הברזילאים, הילדים מפרויקט המאה, שזה הבית שלהם, וקבוצה של ילדי נעל"ה, של יהודים מתוקף חוק השבות, הם לא יהודים, יש לנו פה תהליך גיור וכל הזמן הוויכוח. בקיצור, הם נכנסו לשם, זה היה קטע מרגש, עם דמעות בעיניים הם מוציאים את ספרי התורה, ומחובקים ככה באוטובוס לנווה עמיאל, אמרתי 'מה זה, אם לא צריבה ליהדות', זה הגיור שלהם. כאילו מה... כן יהודים, לא יהודים---

אפשר להעביר חוק עכשיו, בנוסף לגיור צה"ל---

ספר תורה, זה בעיניי...

בכל אופן היה פה עוד דבר שאני אומר, כמחנכים, זו קהילה דתית, אבל זה מאוד מורכב, כי אנחנו, האוכלוסייה פה, עסוקים המון בזהות יהודית והם לא...

בשמונה בערב ניסיתי להשיג את השר ואת המנהל הכללי, כדי להודיע להם על הפינוי, הם היו בפגישה עם ארגון המורים ביום חמישי בערב. התקשרתי לשמשון, אמרתי לו שיתקשר בסוף הפגישה. באמת התקשרו אליי, בשמונה במבט מדווחים שיש שרפה ענקית באזור הכרמל, כבר ראינו את השרפה, בשמונה בערב, אמרתי לאשתי 'תראי איזה מזל שאני ביקשתי שיתפנו'.

בתשע כבר לא היה אף אחד?

ברגע שאמרתי להתפנות, אמרתי, למה לא אמרתי 'תחפש בחדרים', אולי מישהו בשירותים, אולי מישהו שוכב, מישהו ישן, זה פנימייה.

הוא לא היה צריך להגיד לי את זה. אז היינו עם רמקולים פה ועם כריזה, ועברנו חדר חדר, כי הפחד הגדול, יש לנו בית בוגרים, ילדים, זה היה הסיוט---

שני חבר'ה מהאורחים וגמרנו.

אז עשינו ממש חריש עשר פעמים. אני לא עזבתי פה עד 12 בלילה, כשווידאתי. מה זה עזבתי? גם הייתי און אנד אוף. עברנו לנווה עמיאל. אין לי הסברים. היום אתה יודע אנחנו כבר מחפשים איזה שהיא הכוונה מלמעלה, ועל זה אני אספר איזה סיפור.

נסענו לנווה עמיאל, למרות שרפי אמר לי כפר חסידים, וכפר חסידים, אין בו עכשיו תלמידים. בנווה עמיאל זה היה עוד ערב שהיו בו תלמידים, הם נסעו ביום שישי. הם קיבלו אותנו כל כך יפה, אבל הסיפור הוא שאמא שלי, שהגיעה מהמחנות, הגיעה לנווה עמיאל, ושם היא הכירה את אבא שלי, בכפר הנוער. לא יודע למה נמשכתי, אז עשיתי מזה סיפור, ואחר כך גם כשהוצאנו מפה, הייתי צריך להוציא את התמונות. לא ידעתי מה אני מוציא, אז לקחתי רק את התמונות, אז הנרייטה סולד, אורט וינגייט ויש תמונה של בן גוריון שהוא הניח פה את אבן הפינה, עם הרב הרצוג. לא יודע לאן נעלמה לי התמונה הזאת, אני מחפש אותה.

אחרי השרפה היא נעלמה?

כן, אני לא יודע איפה היא נמצאת. הוצאתי את התמונות האלה ואת ינוש קורצ'אק. אז הנרייטה סולד, שהקימה את עליית הנוער, ואנחנו בתוך עליית הנוער, ויש פה כפר הנוער המתחדש עכשיו, שיתחדש בימין אורד, זה הסיפור שלנו.

עכשיו אתם תראו. אבל זאת מכה קשה, זה נזק מאוד גדול מבחינה... כל תשתיות החשמל קרסו פה.

מה פירוש קרסו? אין חשמל.

יש, אבל מה שקרה כאן בכלל זה היה מדהים. אנחנו ישבנו פה, היו פה דברים הזויים. בלילה, בליל שבת, אני הייתי למטה בצומת ואומרים לי שכבאית נלכדה בימין אורד. הם נכנסו פנימה באיזה שהוא שלב ועמודי החשמל נפלו וחסמו. מסוק היה צריך להסביר להם איך לצאת, כי שבילי הגישה פה מאוד צרים. החשמל פה הוא חשמל פנימי שלנו, אז כל התשתית קרסה. אנחנו יושבים בישיבה ביום ראשון או שני ומתחילים להתאושש, מנסים להבין מה קורה, פתאום נוחת פה ניקו צרפתי, יושב ראש ועד עובדי חברת החשמל, זה היה מראה סוריאליסטי. ולמה הוא מגיע? הוא לא בוגר הכפר, אבל יש לו בוגרים, הם אמרו לו 'אנחנו רוצים ימי חופש, אנחנו רוצים לשקם את המקום', הוא אמר 'אתם רוצים? אני בא יחד איתכם', טלפון למחוז צפון. הם הגיעו, תוך יום היה פה חשמל, עשו חיבור, העבירו שנאים, מנופים, חבל על הזמן. אתה רואה איך דברים עובדים.

הסיפור של הבוגרים היה כמעט לאורך כל הדרך. מאז יש פה בוגרים כל הזמן, כל יום יש בוגרים שלקחו ימי חופש ועובדים, ביחד עם הילדים.

בעצם היה לי כן חשוב שנחזור ללימודים כמה שיותר מהר, לייצר איזה שהיא שגרה, ופה---

רק באמצע, בסוגריים, אני בכלל לא חשבתי על ימין אורד שבאמת יישרף ויקרה משהו. אוקי, פינו את הילדים, בסדר. בתשע וחצי בלילה אני מקבל טלפון מהמנהל הכללי, הוא אומר 'תשמע, תעשה תכנית פינוי חירום, לפחות לכמה עשרות אלפי משפחות'. זה כבר היה תשע בערב, באותו יום חמישי.

נכון, כי התחילו לפנות את חיפה.

אני מקבל טלפון מהשר, מחר יש פגישה בעשר בבוקר, עם... 'אני מבקש שתכינו תכנית'. מי בכלל התעסק עם ימין אורד? ישבתי ביום שישי על הבוקר, הזמנתי את כל המפקחים, עשינו טלפונים למנהלים והכנו תכנית חירום. ברבע לעשר השר מקבל את התכנית עם 16,000 מקומות. לנו יש כבר ניסיון, מלחמת לבנון השנייה... היה כבר ניסיון בעניין הזה. בכלל ימין אורד לא היה במחשבה, יום שישי דיברנו, הכל בסדר, האש עוד לא הגיעה. אני אמרתי לשר, 'אני משאיר את הטלפונים לחירום'. הייתי אצל הבת שלי בפתח תקוה בשבת, השארתי את הטלפון, אמרתי, שלושה צלצולים, אני אראה את השר גדעון סער, אני אענה. אז את השר גדעון לא ראיתי, אבל ראיתי את בני פישר, פעם אחת ועוד פעם אחת. ברבע לשבע בבוקר, עוד לפני שיצאתי לתפילה. אני מרים את הטלפון. מילא, הכפר נשרף...

זה מה שידענו גם. היתה לי שבת הזויה.

איפה היית באותה שבת?

קודם כל היינו כאן כל השבת. התפנינו, אבל לפני שהתפנינו, עד ארבע עוד הייתי למטה. התחילו בטלוויזיה כל מיני תמונות וסטריפים 'ימין אורד נשרפה', זה היה לילה הזוי. יש פה אוכלוסייה בסיכון, יש פה ילדים במצבי משבר, ואז החלטתי, לא שאלתי, לא רב ולא זה. התחלתי סמיכה לרבנות והתייאשתי באמצע, לא סיימתי, אז אני פוסק לעצמי. בקיצור, החלטתי לפתוח קו חם, יש לנו קו טלפון---

הוא התייעץ איתי על הקו החם ואני אמרתי לו, 'אל תעשה חילול שבת, אל תעשה קו חם'.

נכון, הוא מהמחמירים. בכל זאת פתחנו קו. הגיהינום עליי.

תעשה לו שמיכה אחר כך.

אבל זה היה מדהים מה היה בקו הזה. הקו הזה נפתח בשבת וילדים בכו. זה היה פשוט לעשות תמיכה טלפונית לילדים, ויש לנו כל מיני סיפורים. יש פה קבוצת ילדים כרגע מדרפור, פליטים שנמצאים כאן כקבוצה, שאנחנו מחבקים אותם מתוך אמירה שהם יעברו פה איזה שהוא תהליך ויחזרו להיות מנהיגים. זה החינוך ההתיישבותי, הם מפוזרים בכפרים. דווקא ככפר נוער דתי, זה מדהים. אנחנו אומרים שכאוכלוסייה דתית, אנחנו חושבים שהילדים האלה צריכים להיות בקהילה. הם מכבדים ושמים כיפה, למרות שאנחנו לא מחייבים אותם, והם אומרים שהם באים לבית כנסת, כי אפשר להתפלל לאלוהים, 'ראינו את ההורים שלנו נשרפים במסגדים, אז אנחנו מוכנים להתפלל לאלוהים גם בבית כנסת'. זו קבוצה מדהימה, וגם הם לא במצב טוב, הם בפוסט טראומה בלי קשר. הכל פה היה כל כך רגיש, אז הקו הזה נפתח ואני בשקט בשקט אומר, זה גם לא סוד, שגם מבוגרים התקשרו. היתה פה טלוויזיה, אנחנו נכנסנו לטלוויזיה, פניתי למישהו בתקשורת, הוא הכניס את הקו הזה ואז היו פניות.

היו ימים נורא קשים, אבל היו פה סיפורים מכוננים. אני אומר את זה גם על השבת. בשבת בבוקר כבר לא היה מה לעשות פה, והתחושה שנגמר לך הכפר ואין מה לעשות, וגירשו אותנו מכאן, אז הגעתי לנווה עמיאל. היתה לי חולצה לבנה והגעתי לבית כנסת והכל כזה היה... ודבר ראשון ששאלו אותי הילדים, הם הבינו שקרה משהו, כי הם לא ראו אותי בליל שבת, הם שאלו אותי אם נשרף בית הכנסת, ואני, כמובן עם דמעות בעיניים והכל, אבל אחר כך אמרתי לעצמי, כמה אנחנו נאבקים בלהכניס את הילדים האלה לבית הכנסת, ובסוף השאלה הראשונה שהם שואלים אם בית הכנסת נשרף או לא, לא הג'ינס, לא הבגדים, זו השאלה, זה מה שהיה חשוב להם. אז אני אומר, קצת פרופורציות. בעבודה חינוכית, אתם מכירים את הסיזיפיות הזו, וברגע המבחן אתה רואה את ה...

היו פה המון סיפורים כאלה. באיזה שהוא שלב העלינו את הילדים, גם הברזילאים, לפה, לעשות סיבוב, חשבנו שמבחינה טיפולית, אחרי שהם קצת... הם ראו המון תמונות בטלוויזיה, אי אפשר היה להשאיר אותם במתח הזה, וזה היה קורע לב.

בני כמה הברזילאים?

בערך 14 עד 18. הפרויקט ההוא זה ילדים קטנים. עכשיו יש המון רגרסיה והרטבה בלילה. יש גם בוגרים, והבוגרים גם נמצאים כאן, אבל במסגרת עצמה ממש יש 24 ילדים.

---זה מה שיהיה. נכון ככה נאמר? אז אני חתמתי.

אז מה החליטו?

---זה מה שרציתם.

שם זה שרוף לגמרי. לא שרוף, קרס.

הפרש הגובה הזה גרם לאש לעלות למעלה ולא להיכנס. יש פה סיפור מאוד מרגש. יש פה תמונה על הקיר ענקית, כשהכל נשרף והיא לא נשרפה. שימרנו אותה, עטפנו אותה ואנחנו מנסים להעביר אותה לקיר אחר פה. זה גם סיפור. דר' חיים פרי הביא את זה מאיזה שהיא תורמת. יש עוד ציור כזה בארצות הברית באיזה שהוא מקום.

זאת הספרייה של הכפר?

כן, זאת הספרייה, יש עוד ספרייה באזור בית הספר. עכשיו אנחנו הולכים לבנות פה ספרייה, הזדמנות גם לחדש את הספרייה.

מי בסוף בונה? דרך משרד השיכון?

יש בזה ויכוח.

זה גם החקלאות, זה תשתיות, יש שם ויכוחים.

מי מטפל בזה?

משרד השיכון יעשה בבית אורן, כאן החטיבה להתיישבות.

גם את בינוי הקבע?

הוא לא מדבר על בינוי הקבע, לדעתי.

אני מדבר על... הקבע, אני עדיין לא יודע, הקרוונים. ומשרד החקלאות יעשה את השיפור של התשתיות.

עם מי הם עוסקים בבניין הקבע? הם צריכים עכשיו...

החטיבה להתיישבות זה בניית הקבע.

החטיבה להתיישבות יודעת לעשות את זה.

תרשום לך, תבררו את הדבר הזה. היישוב צריך לדעת מול מי הוא מתעסק, עם מי הוא ידבר? הם צריכים גם לתכנן. הוא למשל דיבר על כך---

הכפר עומד מולנו.

אתה צודק.

נעבור את השלב הזה, קיבלו כבר את הערכת השמאות.

יש לי שאלה אליך. למשל מבנה המשפחות, כשהוא אמר שהם רוצים להרוס את מה שקיים היום ולבנות אזור חדש.

זה תכנון, זה מול הרשות המקומית.

אבל אחרי זה מישהו צריך לבצע את זה.

צריך להיות אדריכל, צריכה להיות פרוגרמה.

זה אנחנו, העמותה, אנחנו בוחרים. נעשה איזה שהוא מכרז אדריכל, מול מהנדס המועצה, כבר התחילו לדבר על העניין.

מי יבנה?

לא רק מי שיבנה, גם צריך לשלם כסף לאדריכל, נכון? מי ישלם לו?

הביטוח.

אתה בטוח?

כן.

ומי יבנה? מי מתקשר עם קבלנים וכל זה?

החטיבה להתיישבות יודעת לעשות את זה. היא עושה פרויקטים---

הוא אומר שמבני הקבע זה לא החטיבה.

לפי מה שאני יודע, או משרד השיכון, או החטיבה להתיישבות, היא תיקח על עצמה גם את סיפור הבנייה. שאל אותי שמשון, 'מה אתה ממליץ? זה או זה?' התייעצנו שנייה אני והוא והגענו למסקנה שהכי טוב, אנחנו מכירים שנינו את הסוכנות היהודית, ללכת על החטיבה להתיישבות.

אני מסכים איתך.

אתה יושב בוועדת המנהלים הכלליים?

לא.

מי מייצג את משרד החינוך בוועדת המנהלים הכלליים?

שמשון.

כל מה שיש לך בוועדת המנהלים הכלליים זה רק הכפר הזה, נכון? בכל השרפה.

נכון. יש שלושה, אבל פה זה הדבר המרכזי, אבל שמשון נמצא.

ואתה מזין אותו כל הזמן בבעיות.

צריך להיות גוף אחד כזה שמטפל בנושא של תכנון, פרוגרמה.

אני מציע שנלך בשלבים. השלב הראשון, קודם כל הסיפור של היבילים, שיביאו את היבילים, יעשו את התשתיות, ובשלב ב' יתחיל הסיפור---

למה? אפשר לעבוד במקביל.

אני אשמח שתשאל את השאלות האלה גם הלאה, מי עושה.

מאה אחוז. לכן ביקשנו שהוא יבוא, מפני שהוא שומע כאן את השאלות. דרך הביקור---

באוצר, עד עכשיו הם נחמדים, עכשיו הם מתחילים להיות פחות נחמדים.

היום שלחנו לכאן גם את המהנדס וגם את ה---

הם היו פה, גם ההתיישבות היו פה.

ישבנו אתמול עד עשר בלילה, גם האיש שלך היה אצלנו והלך. פשוט לא היתה תמונה ברורה, למשל הספרייה, איך שהוא תיאר את זה, זה לא כמו שאני רואה את זה עכשיו ואני מעביר את זה הלאה. האוצר התווכח איתנו אם הספרייה בפנים או הספרייה לא בפנים במבנים היבילים.

ומה הוחלט? הספרייה בפנים, אני ראיתי ב---

כן.

היו כל מיני רעיונות כאלה; 'למה את הספרייה אי אפשר להעביר לחדר האוכל? בואו, תחצו את חדר האוכל ותעבירו את הספרייה לשם'.

למה אי אפשר לחצות את משרד ראש הממשלה?

לא, זה משרד האוצר.

תשמע לי, רק אל תיתן למינהל הדיור הממשלתי... תגיד לי, אני אעשה את הצעקות. בשום פנים ואופן. אל תיתנו להם, הם לא מיומנים בזה.

הם יביאו רק את היבילים.

יחיאל, אני לא מבין למה לא עובדים במקביל? למה צריך לעבוד בטור? בזמן שמטפלים ביבילים, אפשר לטפל בעניין הזה.

הוועדה לעליית הנוער הדתי, זה הגוף ש---

מה אתה דואג?

על ציר הזמן.

כבר בשבוע הבא מתחילים לטפל בנושא תכנון מחדש, עושים מכרז אדריכלים וכותבים פרוגרמה. זה מסודר.

אני אגיד לך מה עלול לקרות. מה שהוא אומר, 'אל תדאגו, הוועדה לעליית הנוער כבר בשבוע הבא מתחילים לתכנן' וכולי וכולי. ממה אני חושש? הואיל ומישהו אחר יצטרך לממן את בניית הקבע, יגיד מי שצריך לממן את בניית הקבע, 'חבר'ה, לא מעניין אותי כל התכנונים האדריכלים שאתם עשיתם, כל מה שאתם עושים צריך להיות בתיאום, בידיעה, בהסכמה של מי שהולך אחרי זה גם לבצע'. אחרי זה, לא יודע, נגיד שיחליטו שמשרד השיכון בונה, יבוא משרד השיכון ויגיד 'מי אתם? לא מכיר, תעטפו במעטפה את כל מה שעשיתם'. לכן הידיעה מי הולך לבצע... כמו שהם קבעו שהחטיבה להתיישבות מבצעת את המבנים היבילים, הם צריכים לקבל החלטה, לדעתי מאוד מהירה, מי מבצע את בניית הקבע. ברגע שיודעים מי מבצע את בניית הקבע, איתו צריך לעשות את כל התיאומים, מי מתכנן---

אבל מאחר ונושא הביטוח פה, לפחות כאן יש ביטוח מלא, לכן צריכים לברר... האוצר גם לא ישלם על הבנייה במקום הביטוח, ולכן הדברים כאן עוד לא ברורים.

אנחנו עומדים כרגע מול הביטוח ובביטוח יש לפחות שתי אפשרויות, יש שלוש, אבל לפחות שתיים. הראשונה זה שיפוי, שבא לפה השמאי ומעריך 'זה שווה מיליון שקל' ונותן לך מיליון שקלים ואתה עושה עם זה מה שאתה רוצה, ויש את האופציה השנייה שזה הליך כינון, שאני חושב שצריך ללכת עליה, שזה צריך לתת לי חדש במקום מה שהיה. אנחנו כנראה נלך על המסלול הזה---

מניסיון גוש קטיף עדיף ערך כינון.

ברור, ואז אנחנו מתקדמים והם משלמים ביצוע. אז זה תהליך שייקח שנתיים, אבל הוא הכי כדאי.

אבל השאלה מי המפקד. זאת אומרת אחרי שבוחרים צריך להיות פרויקטור אחד שהוא אומר, 'זה הכפר, זה אני'. ואז הוא מרכז סביבו איזה שהיא מערכת.

ודאי, זה באחריותה.

זה הקמת קיבוץ, זה הקמת יישוב.

לכן זה תהליך אסטרטגי, אנחנו עושים פה התחלה, שגם חשוב מאוד לחבר את המשרד וגם את הרציונל של כפר נוער, איך הוא צריך להיראות.

לכן כל הקטע של בניית הקבע דורש מחשבה, גם מול משרד האוצר.

בשביל מה היבילים? היבילים צריכים לתת לנו את הזמן הזה.

האמת היא שזה מראה מאוד קשה כי בדרך הטבע כשאתה אומר שאתה בא לכפר נוער, אז אתה רוצה לשמוע את צהלת החיים, את הרעש ואת ההמולה, והביקור כאן הוא ביקור קשה, לראות כפר שחלקים לא מעטים בו שרופים. אני שמח לראות שיש הרבה אנרגיות להביא לתיקון ואני מאוד מעודד, משבח, גם את מר שילה וגם אותך, דר' פישר, על ה---

את כל הצוות שלי.

ואת הצוותים שאתם מובילים ואת הקיבוץ הדתי ואת הוועדה לעליית הנוער הדתי. אני סמוך ובטוח שתוך כדי עשייה יתעוררו בעיות, זו דרך העולם, הביטוח לא יכסה הכל והמועצה לא תכסה הכל והממשלה לא תכסה הכל ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הדברים האלה.

תוך כדי הביקור עוררנו כל מיני שאלות, אנחנו נברר אותן. הביקור כאן הוא ביקור כדי לראות בעיניים אחרי שקיימנו את הדיון בוועדת החינוך. אנחנו לרשותכם, לרשות המינהל ולרשותכם.

המינהל ההתיישבותי, ולא מינהל מקרקעי ישראל.

המינהל לענייני חינוך התיישבותי, כדי שבמסגרת הפיקוח שלנו על הרשות המבצעת, אנחנו לא ננדנד לכם, אבל להביא לידיעתנו---

אבל יש סוגיה חשובה, השאלה אם תוכל לעזור לנו בזה. עד לרגע זה אנחנו לא מצליחים לחתום על חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל. אין לנו משבצת, לא מצליחים לחתום על חוזה איתם ולא משנה מה אנחנו עושים.

מה שאני מבקש ממך, קודם כל נטפל בסוגיית המשבצת, וגם הסוגיה של הכרה בכפר כיישוב וגם בסוגיית אישור התב"ע. מה שאני מבקש, שתהיה פנייה מסודרת אליי, מתוך הנחה שהפנייה הזאת עוברת הלאה, כי אני אומר, 'אני מצרף בזה', וטרם אני מקיים דיון וכולי וכולי, אני מבקש את ההתייחסות. זה שמקבל את זה צריך להבין מה הבעיה.

יהודה שטרן הוא חבר שלך?

מה הבעיה?

הוא מטפל בזה.

אז תגיד לו. אתה משלם לו, לא? אם אתה משלם לו, שיתחיל לעבוד.

אנחנו משלמים לו.

אתם משלמים לו, בסדר גמור.

הבעיה היא בעיה מאוד מרכזית בכל כפרי הנוער בעצם. הם רוצים להתלבש על כל הקרקעות של כל כפרי הנוער בארץ, זה מה שהם רוצים.

יחיאל, נח לי להפריד, כי כרגע בימים האלה יש קשב. לימין אורד יש קשב.

מנהל מחוז חיפה, של המינהל, היה פה והוא גם אמר ש---

זה הזמן עכשיו לסדר הרבה מאוד דברים, תאירו את הבעיות, תציפו אותן ואנחנו נטפל.

חבר הכנסת אורלב, אני רוצה לומר שני משפטים. משפט אחד לתוכן; כיוון שהעניין של הקיבוץ הדתי בעשייה פה הוא עניין תוכני, כי מר חיים פרי לא יפסיק לומר ש'מה שאני מחנך בכפר הנוער ימין אורד זה מה שלמדתי מדוד בית אריה, מדב אפל, עליהם השלום', וכולי. ואת הרוח הזאת שקיימת פה ואני מאוד שמח שבני, שהוא בא מקיבוץ מירב, ואשתו היא מורה במדרשת הבנות בעין הנציב, ואני מבין שעכשיו בונים לך פה קרווילה, כי אתה כבר פה ממילא. בכל אופן, הרוח הזאת.

הנקודה השנייה זה ידידנו יחיאל. תאר לך שזה היה מחוז רגיל של משרד החינוך, מחוז צפון או מחוז דרום והמנהלים כולם בסדר. זה משהו אחר, בלי הראייה המשולבת של בית ספר ופנימייה.

אין מה לעשות, כפר נוער זה---

ויחיאל מוביל פה את המהלכים האלה.

זימן הקדוש ברוך הוא את המנהל הנכון במועד הנכון במקום הנכון, בתפקיד הנכון. אין ספק. לכן אני אומר, תנצלו, יש חלון הזדמנות, תציפו מהר את הבעיות. אני תמיד אומר, יחיאל, אנחנו בעלי השערות הלבנות אומרים לצעירים...'. תמיד פונים אליי אחרי שכבר כל הנזק נגרם, אני אומר 'עכשיו אתם פונים אליי?' 'תראה, לא היה לנו נעים להטריד אותך'. אז תטרידו בהתחלה, כשעוד אפשר לטפל. איך שמתעוררת בעיה, תביאו לידיעתנו. תביאו לידיעתנו, כי אחרי זה נכנסים למבוי סתום וכבר קיבלו את כל התשובות השליליות, עכשיו אנחנו צריכים להפוך את כל האנשים? זה מאוד קשה. מאוד קשה.

אם אתם מתחילים להרגיש שעולים על איזה שהיא בעיה שהיא לא ברת פתרון, מיד תגידו.

אני מציע לכם גם, תמפו את כל הבעיות שישנן. פשוט לקחת דף, 'אלה הבעיות שאנחנו צריכים לטפל בהן', איפה יש לנו בעיה. איפה שהמסלול ירוק, תמשיכו לעבוד, איפה שהמסלול אדום, תסמנו לכם מי הנקודות שיכולים לעזור לכם בעניין הזה.

תודה רבה.

אלה היבילים, 17 יבילים.

הגשתם בקשה?

הוגשו כמה בקשות והיה בלבול, גם המועצה הגישה ואנחנו הגשנו, בעצה אחת. גם לספרייה, כל מבנה מגורי הצוות, תחליף לילדים, כל מיני. 17 יבילים.

שאלה:

בכמה זמן זה מוערך?

היה פה המנהל הכללי של החטיבה להתיישבות, ירון בן עזרא, הוא אומר שתוך 50 יום. חודשיים זה בסדר. יחסית מצאנו אזור שיש בו תשתיות. שלב א' לקחנו בחשבון עד שלושה חודשים. דווקא המשפחות, וזה לא טוב, הן בחרו להישאר במלון ואני חושב שזה גרוע. יש לנו פה אלטרנטיבות, אז אני נותן להם עוד יומיים.

תן להם להירגע, עם כל הכבוד, גם אותם צריך להכניס למסלול. לא יכול להיות שהתלמידים יהיו באולגה והם יהיו פה, זה לא יכול לעבוד.

לא, הצוות שם. יש הסעה ב-23:00 שמחזירה אותם.

קיבלתי דיווח בלילה מ---

בסדר, זה תפר, אנחנו עכשיו בונים את זה .

מי נשאר איתם שם בלילה, באולגה?

יש לנו מדריכים רווקים ובנות שירות ויש גם מורות חיילות, ויש חבר'ה מהישיבה במעגלי הגלבוע. חבל על הזמן, מה שהם עושים שם.

יפה מאוד. יש לך מחסור במתנדבים?

אם זה מתנדבים רציניים, אנחנו שמחים לקבל.

מה זה מתנדבים רציניים? באיזה גיל?

לא ילדים בן 18. שיהיו בני 25. קודם כל יש כרגע המון מתנדבים שעוזרים בניקוי ובדברים אחרים, אבל גם בעבודה החינוכית, אנחנו מחפשים מדריכים. נכנסנו למקור ראשון ואמרנו 'האש פסקה, אבל השלהבת ממשיכה לדלוק על הכרמל', כי אחת הסוגיות הקשות בכפרי הנוער זה כח אדם. אם על תפקיד על ר"מ ב'נתיב מאיר' מתחרים 100 מועמדים, להביא לפה אנשים רציניים, מדריכים---

פשוט מאוד, תקרא להם ר"מים.

ביקשנו מהאגף ביטחוני-חברתי עשר מכסות בשנה בתור שי"נשי"נים.

---שמונה מגוש קטיף. זה היה סיפור נורא עצוב, גם התקשורת מאוד אהבה את זה.

עכשיו תהליך השיקום יהיה גם אסטרטגי. הרעיון הוא שכל מבנה של מגורי צוות יהיה מסודר. יש פה יחסית המון שטח לא מנוצל ונוכל שכמה שיותר צוות יגורו באזור הזה. זו הזדמנות, כי אסטרטגית עסוק מאוד במקום של הצוות, במקום של המשפחה בתוך הקהילה הזאת. לבנות משהו שהוא יותר מרוכז, עם דשא מסביב ושיש יותר דירות.

זאת בעיה, שמגורי הצוות בכפר הזה היו מפוזרים ואז קשה לייצר קהילה.

כמה משפחות גרות פה?

יש פה כ-30 משפחות.

בכלל יש לי מאבק, אנחנו לא מוכרים כנקודת יישוב. היו לזה המון ברוֹכִים.

בנייר הרשמי של המועצה אתה מופיע כיישוב.

באופן עקרוני יתר כפרי הנוער הדתיים מוכרים כיישובים?

לא כולם.

לכפר הנוער הדתי יש נציג במליאה.

בואו נסדיר פעם אחת ולתמיד את---

גבעת וושינגטון זה יישוב.

חוות הנוער הציוני בירושלים הוא לא יישוב. אני חותם לך.

הוא לא יכול להיות יישוב, אני מדבר איתך על המועצות האזוריות. כפר גלים?

הוא במועצה, אבל השאלה אם הוא מוכר כיישוב.

גם שפייה.

שפייה כן, בשפייה יש לנו נציג במליאה.

אז תסביר לי למה שפייה כן ואלה לא.

את זה צריך לבדוק, זו היסטוריה של שנים.

מועצות אזוריות זה הדבר הכי מפגר במדינת ישראל. התקנון והמינוי.

תמחק את זה מההקלטה.

אל תמחק, תדגיש את זה. כל התנהלות המועצה היא מאוד בעייתית. ברשויות מקומיות אנחנו מעלים שאילתה וזה, ואין את זה במועצות אזוריות. הוא יכול להגיד לך 'אני לא רוצה שתדבר'. שאילתא? תשאל אותי, עוד חצי שנה תקבל תשובה.

אין כללים.

אז להזכיר לי בסיכום, לפעול להכיר בימין אורד כיישוב.

יומיים לא ידעו בכלל שיש ימין אורד. בתקשורת, בחמישי ושישי לא היה ימין אורד.

בארגון המועצות האזוריות, אתה חושב שיש מישהו---

צריך לשאול את ישראל נדיבי.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00