הכנסת השמונה עשרה

PAGE
2
הוועדה לפניות הציבור

14 בדצמבר 2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי








*
פרוטוקול מס' 78

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, ז' בטבת תשע"א (14 בדצמבר 2010), שעה 10:30

פניות ציבור לגבי התנהלות משרד הרישוי -

1. עלות העמדת רכב המורה לנבחן נהיגה.

2. הקמת מאגר מידע לכלי רכב פרטיים לעיון הציבור.
ישיבת מעקב לישיבות הוועדה שהתקיימו ב- 3 באוגוסט 2009 וב-4 בנובמבר 2009.

חברי הוועדה: אורי מקלב - היו"ר

אשר דולב – רפרנט תחבורה באגף תקציבים , משרד האוצר

חנן אהרון – סגן מנהל הרישוי, משרד התחבורה

עו"ד חוה ראובני – סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה

רפ"ק אלכס טל – תובע, משטרת ישראל

סנדרה אסל ברק – ממלאת מקום מנהלת תחום נהגים צעירים, הועדה הלאומית לבטיחות בדרכים

אהרון אריאלי – יושב ראש ועד בוחני רישוי נהיגה ארצי

יוסי שלי – מזכיר ועד בוחני רישוי נהיגה ארצי

רונן לוי – יושב ראש איגוד המוסכים בישראל

עו"ד אינגריד הר אבן – יועצת משפטית, איגוד המוסכים בישראל

אבי גולן – יושב ראש ארגון מורי נהיגה

שמשון עידו – סגן יושב ראש ארגון מורי נהיגה

אבי קרמר – דובר, ארגון מורי נהיגה

זאב טנדט – הנהלה, אספני כלי רכב ארצישראלים

חיים סורי – הנהלה, אספני כלי רכב ארצישראליים

אסף וינינגר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת
אייל קציר – דובר הוועדה

שלומית אבינח

נוגה לנגפור, חבר המתרגמים בע"מ

פניות ציבור לגבי התנהלות משרד הרישוי -

1. עלות העמדת רכב המורה לנבחן נהיגה.

2. הקמת מאגר מידע לכלי רכב פרטיים לעיון הציבור.
ישיבת מעקב לישיבות הוועדה שהתקיימו ב- 3 באוגוסט 2009 וב-4 בנובמבר 2009.

שלום, בוקר טוב. אני שמח להיפגש איתכם שוב. תמיד להיפגש עם אנשים טובים שעושים, שפועלים זה דבר טוב. אבל חשבתי שניפגש כבר בנסיבות אחרות, בנסיבות השקה של דברים שנעשו, ניסיון מדברים שנעשו, איך העסק פועל, איך הוא מתקדם. אני באמת רוצה לשמוע אם הדברים שאנחנו דנו עליהם בשתי ישיבות קודמות, אחת ב-3 לאוגוסט 2009, ואחת ב- 4 לנובמבר 2010, ועכשיו אנחנו ב-14 לדצמבר 2010. עברה שנה וחצי וגם שנה. אנחנו העלינו אז כמה וכמה נושאים. אני הפעם אבקש להתחיל בנושא הראשון על סדר היום שהוא עלות העמדת רכב המורה למבחן נהיגה. יש כאן נציגות גם של מורי הנהיגה וגם נציגות של בוחני הנהיגה וגם נציגים ממשרד התחבורה. אנחנו נעשה את זה כך שכל אחד יזדהה ויגיד את שמו ותפקידו. הנושא הראשון כמו שאמרתי הוא עלות העמדת רכב של מבחן נהיגה מעשי. לפי נתונים שהגיעו לוועדה צריך לשלם 400 שקל למבחן מעשי פלוס 130 שקלים ומעבר לכך שלא לדבר על שיעורי נהיגה שעולים כסף וצריך לשלם אותם בין מבחן למבחן. אנחנו נשמע היום באיזה פרקי זמן מדובר. כמה שזמן לימוד הנהיגה מתארך כמובן שאז העלות גבוהה יותר. יש כאלה שצריכים לחזור על המבחן פעמיים ושלוש וארבע פעמים. זמן המבחן הוא 20 דקות. אין שום הצדקה לשלם 400 שקל לטסט. אין שום הצדקה למחיר הזה. אנשים מתלוננים על כך ובצדק. לי אין מה לענות להם. אני לא שמעתי עד היום תשובה ניצחת מהגורמים המעורבים וגם לא שמעתי אפילו תשובה חלקית, מה ההצדקה למחיר כזה גבוה לשעת מבחן או למבחן עצמו. אנחנו חושבים שצריך לתקן את התופעה הזאת ואנחנו פונים לשר התחבורה. אנחנו גם פונים שוב לפיקוח על המחירים בצד המעשי. אני מצפה משר התחבורה שילמד מעמיתו במשרד התקשורת. בימים האחרונים אנחנו עדים לכך שנעשו שינויים דרמטיים במשרד התקשורת בקשר לחברות הסלולריות. השינויים הם דרמטיים. עשו את זה באומץ, בנחישות. ואני לא מבין למה זה לא יכול להיות כך גם במשרד התחבורה כאשר אנחנו מדברים על דבר פעוט כל כך שהמחיר בו מופקע. מחיר מופקע. אנשים צריכים לשלם את זה בלית ברירה. אנחנו נעשה סבב היכרות, כל מי שאמרו להתבטא בכלל זה משרד התחבורה. נתחיל.

אני חנן אהרון, סגן מנהל אגף רישוי. בפעמים קודמות חשבנו בהוראת שר התחבורה אכן להכניס את מחיר המבחן לתוך צו הפיקוח על המחירים כפי שהיה עד שנת 2000. התקיימו דיונים של שר התחבורה מול מורי הנהיגה. ודאי תיכף ידבר גם ראש ארגון מורי הנהיגה. יש הסכמות שזה צריך להיכנס לתוך צו הפיקוח, שזה יהיה מחיר מפוקח. כרגע מתקיימים דיונים, התקיימו בעבר ומתקיימים עכשיו על המחיר עצמו. יש עבודה שנעשתה אצלנו במשרד התחבורה באגף לתכנון כלכלי כדי לבדוק את כל העלויות, מה הן העלויות האמיתיות של מחיר העמדה כזו למבחן. נכון להיום זה איפה שזה עומד. יש דיונים ויש כוונה ויש רצון וזו החלטה שזה ייכנס לפיקוח. רק אנחנו חושבים שצריך לעשות את זה ביחד עם ארגון מורי הנהיגה כי לקבל איזושהי החלטה או להיכנס לאיזשהו מחיר כזה, סכום מסוים שזה בסדר מבחינתנו אולי, גם לתלמידים אבל אם מורי הנהיגה יתנגדו זה לא יהיה הכי טוב. אם נעשה את זה תוך שיתוף פעולה יחד עם מורי הנהיגה, נסכם מחיר שהוא מחיר ריאלי, שהוא מחיר שכולל בתוכו את כל ההוצאות, כל העלויות של מורי הנהיגה אז זה יהיה אפשרי. מה המחיר הזה בדיוק, על זה אנחנו מתדיינים ממש עכשיו כדי לדעת בדיוק על מה סוגרים, מה בדיוק המחיר הריאלי האמיתי וזה ייכנס למסגרת הפיקוח. זה איפה שזה עומד היום.

מה קרה בשנה וחצי האחרונה? תגיד לי את הבעיות הגדולות שיש.

הישיבה הראשונה היתה עם שר התחבורה. הנושא הזה עלה. שר התחבורה החליט מה שהחליט. הוא הטיל גם על המנכ"ל לשבת יחד עם ארגון מורי הנהיגה.

על מה הם דנו?

שהמחיר ייכנס לפיקוח.

לא הצלחתם להגיע להסכמה בנושא? היה גם משא ומתן, ניסיון להגיע לאיזשהו הסדר?

לא. לא הגענו להסדר.

האם יש אפשרות להגיע להבנה?

אז למורי הנהיגה יש את הרצון שלהם. יש את הסכום שהם חושבים שהוא ריאלי. אנחנו עשינו בדיקה אצלנו באגף לתכנון כלכלי. על זה בעצם מתקיימים הדיונים. אנחנו יכולים לומר מה המחיר יהיה לשיעור אחד, והם יכולים לנקוב במחיר אחר.

על מה היה הדיון?

היה דיון עם השר שעמד לקבל החלטה בעניין הזה. התקיימו דיונים מספר. הדיון האחרון התקיים ב-15 לספטמבר 2010 התקיים אצל מנכ"ל משרד התחבורה. מורי הנהיגה הציגו את העמדה שלהם. אנחנו אמרנו מה אנחנו חושבים, מה שצריך להיות, וכך התקיים הדיון. אני מניח שבקרוב נוכל לגמור את העניין הזה. אני לא יכול להתחייב על לוח זמנים.

מה הבעיות שלכם?

הבעיות כבר אמרתי. נקודת המחלוקת היא הסכום. אם המחיר להעמדה למבחן צריך להיות במחיר של שני שיעורים, במחיר של שלושה שיעורים, במחיר אגרה של רשות הרישוי, במחיר של שיעור אחד. למורי הנהיגה יש את הדעה שלהם והם ישמיעו את דעתם.

מה העמדה של משרד התחבורה? האם הם חושבים שצריך לשנות את מה שהיה? בשנת אלפיים מה שידוע הוא שזה היה מחיר של שיעור נהיגה. בסופו של תהליך לימוד הנהיגה מגיעה שעת המבחן. הרכב כבר עומד לרשות התלמיד. הוא לא עובר את המבחן. מה הבסיס לשיעור הגבוה של עלות המבחן? מה בכלל ההצדקה שמבחן צריך לעלות יותר משיעור רגיל?

אני מניח שאתה תשמע את ארגון מורי הנהיגה.

מעבר לכך אנחנו גם יודעים שהתלמיד צריך לשלם אגרה. זה עולה 130 שקל כמדומני.

זה תלוי במשרד הרישוי. זה חישובים שלהם.

איך משרד התחבורה מתערב? האם משרד התחבורה מסכים לכך שצריך לשנות את המחיר?

משרד התחבורה מסכים לכך בהחלט שצריך להגביר את הפיקוח על המחירים. זו החלטה שלא היתה עשר שנים כבר. אנחנו דנים על הנושא הזה כבר הרבה שנים. אדוני היושב ראש לפני שזה הגיעה לוועדה של פניות הציבור בכנסת. דנו על זה הרבה שנים. לא פעלו. לא עשו. היתה החלטה כלשהי, היה שר בזמנו. הוא לא קיבל החלטה שצריך לשים על זה פיקוח. הוא חשב שלא צריך לפקח על המחירים האלה. זו היתה דעתם של מקבלי ההחלטות אז במשרד התחבורה. היום השר כן קיבל החלטה שצריך להכניס את זה למסגרת פיקוח המחירים. לא חשבנו אז שצריך לפקח על זה. 14 שנים לא חשבנו שצריך לפקח על זה. אמרתי שהיוזמה באה מצד תלמידי הנהיגה. אז השר קיבל את ההחלטה שהוא רוצה לעשות את זה, לפני שהוא מקבל החלטה לקבוע מחיר כזה או אחר צריך היה לתת לשקול את השיקול הכלכלי. נקבע שזה מחיר שיעור אחד. ואז מי שצריך להכין את הרכב זה מורי הנהיגה. אם מורי הנהיגה לא יעמידו את הרכב אז מה עשינו? אז לא יהיה טסט. צריך לעשות את זה בהסכמה איתם. זו המדיניות.

כשאתם רוצים לקבוע מחיר, איזה מחיר הוגן אז צריך לקבל עצה מקצועית בנושא.

יש לנו דעה מקצועית.

האם יש לכם עמדה מקצועית? אתם גורמים מקצועיים. אתם רוצים לקבוע מה המחיר הסביר לטסט, האם יש לכם נתונים מקצועיים? האם יש לכם היום מסקנות מקצועיות? האם יש לכם קנה מידה?

מדובר על סדר גודל של כשליש. זה המחיר שאנחנו חושבים לפי התקציב שנעשה אצלנו.

זה התחשיב שנעשה. זה מה שעל פי דעתנו. יש דיונים עם ארגוני מורי הנהיגה. לכל אחד יש את דעתו שלו. אם נתבצר בעמדות לא נתקדם. אני מקווה שיהיה שיתוף פעולה ובהסכמה נוכל להגיע למסקנה, נכניס את זה לצו פיקוח שזה גם מוסכם על מורי הנהיגה. אני מקווה שזה ייגמר ככה. ואם זה לא יהיה אז נחשוב על מדיניות אחרת, או על משהו אחר . קודם כל אנחנו צריכים למצות את הדיונים ואת מה שכבר על הפרק, את ההליך הזה.

מה שמדאיג אותי שאחרי שנה ושלושה חודשים דברים לא התקדמו. בינתיים הציבור מוציא מכספו אלפי שקלים. עכשיו כמה זמן לדעתך אתם יכולים לסגור את העניין? אם אנחנו עדיין מתדיינים על אותו דבר אחרי שנה ושלושה חודשים מה הלאה? מה פרקי הזמן?

הדיון נכון היה ב-15 לספטמבר. זה לא משהו שקרה לפני שנים. היו דיון עם השר. אחר כך היה דיון עם המנכ"ל.

על פי מסקנות הישיבה שהתקיימה כבר לפני למעלה משנה אתם אמרתם, אתה אמרת שמשרד התחבורה שוקל להחזיר את הפיקוח על מחיר המבחן המעשי. אנחנו כבר אז דיברנו על זה. זה היה לפני למעלה משנה ושמענו אז שהמשרד שוקל. מאז ועד עתה עבר זמן. אתה אומר שהיתה ישיבה ב-15 לספטמבר. אני רוצה לקוות שבינתיים היו עוד ישיבות בנושא. אני רוצה לדעת מה לוח הזמנים שאתה צופה.

אני רוצה להזכיר שמשרד התחבורה עוסק בדברים אחרים. יש את הרפורמה במהלך שיעורי נהיגה עם כל הסיפור. מה שהשר החליט עליו בקשר למספר שיעורים כאלה ואחרים ושיטת הלימוד וכן הלאה. זאת אומרת הכול נידון. אנחנו דנים בהרבה דברים. זה לא רק מחיר הטסט.

יש השלכה של הרפורמה על העניין שבו אנחנו דנים?

אני לא חושב.

הרפורמה היא רק בקשר ללימוד הנהיגה.

כן. אבל לשר יש דברים נוספים לענות בהם. זה לא רק על מחיר הטסט.

זה שאתם עסוקים זה ברור. אני לא חושב לרגע שאתם לא עסוקים. זה שמשרד התחבורה עסוק וזה לוקח זמן לקבל תשובות ממשרד התחבורה בנושאים אחרים גם חודשיים גם כחבר כנסת אני מכיר את זה. אבל בהתאם לעיסוק שלכם אני מקווה גם שיהיו תוצאות בשטח. לכן אנחנו שואלים האם סדר גודל של שנה ושלושה חודשים לקבל תשובה על העניין הזה זה דבר סביר מבחינתך?

אני יכול להגיד שהנושא עמד על הפרק בפני השר. נביא את הדברים בפני הנהלת המשרד ונעשה מאמץ. נעשה מאמץ לגמור את זה הכי מהר שאפשר לשביעות הרצון של כולם.

אנחנו נעביר את המסר הברור מאוד שבמשך כל חודש מאות מאות נבחנים משלמים מחיר מופקע למבחנים המעשיים של הנהיגה. כל יום שעובר הציבור סובל. אנחנו חושבים שיש סחבת בעניין הזה. זאת לא עוד החלטה ותו לא. הזמן משחק. כל יום היום, מדי שבוע בשבוע הנבחנים משלמים את המחיר שהוא מופקע לפי כל קנה מידה.

צריך רק לזכור את ההשלכות. אני לא רוצה לדבר בשמם של מורי הנהיגה. אנחנו צריכים להחליט מה המחיר של האגרה ואז המורים יכולים להעלות את המחיר של שיעורי הנהיגה נניח למאתיים, שלוש מאות שקלים לשעה. אז מה עשינו? הרי יצא שכרו בהפסדו. זאת אומרת אנחנו חושבים שבשיתוף פעולה, בהסכמה הדדית כך צריך לקבוע. זאת אומרת לקבוע פה משהו אני לא חושב שתלמידי הנהיגה יצאו נשכרים מזה. אנחנו נחליט משהו, זה בסדר. אבל בשטח זה לא יתקיים. אז התלמידים ישלמו על זה בצורה אחרת. לכן צריך להחליט משהו חכם, משהו מוסכם כדי שבסוף התלמידים יצאו נשכרים. כל החלטה מיידית של 100 שקלים או 150 שקלים זה בסדר. זה אפשר לעשות. צריך להסתכל על כל המכלול, לראות מה הן ההשלכות. אנחנו צריכים להסתכל על זה גם כהנהלת משרד התחבורה. אם אנחנו לא נסתכל על סך הכול הדברים אז אם שיעורי חובה עלו לתלמיד 200 שקלים במקום מאה שקלים, ומורי הנהיגה יכולים לבקש מהתלמידים מחיר יותר גבוה בעד השיעורים, ואז התלמידים ישלמו כפול. 5600 שקל. יצא שכרו בהפסדו.

על מחיר שיעור, שמה התחרות קיימת בין בתי הספר לנהיגה. אנחנו חושבים עדיין שהמבחנים נמצאים בידיים של המורים. זה חלק מהעניין. עובדה היא שמי שקובע זה משרד התחבורה. אתם קובעים מכסה למורה.

אתה לא רוצה שאגף הרישוי כאשר יש לו 360 אלף נבחנים בשנה יחליט גם עכשיו, כל תלמיד יבוא אלינו ויציג את התקדמותו במהלך שיעורי הנהיגה ואיפה הוא נמצא במטרות ואני אצטרך להחליט.

התלמיד צריך להביא אישור מהמורה אבל לא שיקרה מצב כזה... אני לא רוצה להרחיב על זה יותר.

אתה לא מצפה. בוא נגיד שאני חושב שבמהלך השנים האלה ועוד מעט ניכנס לזה, נדבר על הנתונים, אם נסתכל על זה אנחנו נראה שבמצב הזה אין מה. זאת אומרת או שזה היום, שתלמידים ניגשים למבחן, שיישאר ככה. עדיף לנו מצב כזה. המצב טוב. אני עוד מעט אציג נתונים בעניין של הקצאות.

היום יש מצב כזה עם מורה הנהיגה. ברצותו נותן לתלמיד, כשאינו רוצה לא נותן לו. הוא שולח אותו למבחן. ואם הוא החליט שהוא לא רוצה לשלוח אותו למבחן? אתה קובר אותו אצל אותו מורה. הוא לא יכול לעבור מורה שבגלל שאף מורה לא יקבל אותו.

יש מפקח. אין דבר כזה. המצב הוא לא כפי שאתה מתאר אותו. לגמרי לא.

שמי חוה ראובני. אני סגנית בכירה ליועצת המשפטית במשרד התחבורה. אני רציתי להעיר הערה קטנה לגבי הרעיון של יושב ראש הוועדה לסכם גם בלי צו פיקוח על איזשהו מחיר ולא להמתין יותר. בלי פיקוח זאת עלולה להיות בעיה מול גופים עסקיים שאוסר על התאגדות לקבוע מחיר מוסכם. זה נגד החוק. הדרך למנוע תחרות כאשר יש תסיסה ציבורית, זה לא יפעל. אם יש צו פיקוח על מחיר מירבי המחיר יכול להיות כל מחיר. צריך להגיע להסכמות.

אני אומר להגיע להסכמה על מחיר מירבי. לפני שעוד מוציאים צו.

אם מגיעים להסכמה אז לא צריך את הפיקוח. אם לא מסוגלים להסכים אז לא עשינו כלום. להכתיב את התנאים ולשלוח הודעה לשלושת אלפים מורים זה המחיר ואת זה תיישמו זה עלול ליצור בעיה.

טוב לעשות את זה בהסכמות ובהבנות, לשבת ולדון ולהגיע לכלל מסקנות. אותו צו פיקוח אתם עושים בהבנה. אם אתם באים אליהם ותובעים מהם משהו באופן שרירותי אז זה לא ילך. אני חושב שכן צריך להקשיב למורה הנהיגה ולקבוע מחיר מירבי אבל בהסכמה כדי שמורי הנהיגה לא יעלו את המחיר. צו פיקוח תמיד אפשר. צו פיקוח תמיד אפשר. אני שאלתי. אם אתם אומרים שכבר הגעתם להסכמות שצריך צו פיקוח. אבל תדעו לכם לא היה משרד אחר במדינת ישראל, אם היה כזה ביטוי בא במחיר של מבחן מעשי ומה שקורה אחרי שהוסר הפיקוח, מיד היו נזעקים. זה מה שקורה עם החלב. מיד נזעקו כולם. השינויים צריכים להיות. העלייה היא לא במאות אחוזים. צריך כאן לדבר על העלייה הדרמטית. מחיר של שיעור נהיגה אחד על 2010 היה מחיר מסוים, שיעור אחד נניח אם אנחנו מחשבים את זה במחיר של היום זה עלה ממאה שקלים לארבע מאות שקלים. אז זה או פי 300% או פי 400%. תשמעו על מה אנחנו מדברים. וודאי שצריך להידון. אני מרגיש שזעקת הציבור עדיין לא הגיע לקומות וחדרי משרד התחבורה.

אני חושב שהזעקה הגיעה אדוני היושב ראש ואכן קיבלנו החלטה והשר קיבל החלטה. הזעקה אכן הגיעה. קיבלנו החלטה.

אנחנו כבר בישיבה השלישית באותו נושא. ואנחנו לא צריכים לדבר כאן על מה שדיברנו בישיבה הראשונה. אני חושב כך. ישיבה שלישית באותו נושא אי אפשר לדבר על אותם דברים, אותו ניסוח, אותו קרדיט, אותה הבנה, אותם מניעים שדיברנו עליהם בישיבה הראשונה. מה שיוצא שהמבחנים יותר יקרים. עולה לאדם פי כמה. שאלתי אנשים כמה עולה היום, כמה עולך לך ללמוד נהיגה? אם אדם לא עבר בטסט ראשון ולא בטסט שני, רבים הם האנשים שמבחן הנהיגה עלה להם יותר מאשר שיעורי הנהיגה. למה שכל טסט מתקרב ל-800 שקל או לאלף שקל. תלוי במספר השיעורים שקדמו למבחן. צריך לקחת בחשבון את שכר הלימוד של השיעורים ואז המחיר של הטסט. תלוי כמה. אני רוצה לשמוע גם בסקירה קצרה כמה אנשים מחכים לטסט. אלה שעובדים בימי שישי, אלה שעובדים במשמרות, מתי הם יכולים להיבחן. צריכים כאן נתונים. יש 360 אלף נבחנים בשנה. נניח שאנחנו לא מדברים על 400 שקלים לטסט. נניח שזה רק 300 שקלים לטסט. אנחנו מגיעים ל-144 מיליון שקלים שמשלם הציבור וזה עוד לפני האגרות. אם המבחן יעלה חצי מזה אנחנו מדברים על 75 מיליון שקל שהציבור משלם. מאז שעלו המחירים אנשים משלמים מאה מיליון שקל לשנה יותר. היה מחיר בערך ממוצע של 100 שקל לשיעור. זה היה רבע ממה שעכשיו. אנחנו מדברים על תוספת של מאה מיליון שקל נוספים.

אני אבי קרמר, דובר ארגון מורי הנהיגה. ראשית, אם יורשה לי, אני קצת מתקומם נגד האמירות של עושק וגזל ומחיר מופקע ודברים כאלה. אנחנו הראשונים והנה אני זורק את הכפפה לוועדה שמוכנים שתיעשה בדיקה כוללת על מחיר עלות לימוד הנהיגה במדינת ישראל. אי אפשר כל היום לנופף במשהו אחד. כי גם אם היינו עושים עכשיו חשבון אם המחיר של הלחם עלה ב-10 אגורות ונכפיל במאתיים מיליון אנשים שאוכלים לחם באיקס כסף היינו מגלים מספרים אסטרונומיים. לכן נורא קל לעשות דמגוגיה. כי אם אני אעשה לך את החשבון 150 אלף שקל מכונית כפול 4000 מורים, תראה מה ההשקעה שלנו וכמה ביטוח אנחנו משלמים יותר וכולי וכולי. לכן זה משהו קצת לא הוגן בהתנהלות.

מה שאני רק יודעים שמחירי הרכב מאלפיים עד היום.

תבדוק. בוא תבדוק. אבל הבלאי של האוטו שלנו. חברים, כבוד היושב ראש, בואו נעשה בדיקה יסודית. אנחנו משלמים מיסים מלאים על רכבים בדיוק מה שאתם חושבים. אז יכול להיות שבאמת צריך לשקול אולי לפטור אותנו ממיסים. חברים בואו נעשה רגע סדר.

אני לא אומר שאין לכם הוצאות. אבל אני מדבר על מבחן מעשי. צריך להבין גם אם עושים משהו צודק אי אפשר לעשות משהו שלא נראה. כשאני בא לאזרח ואומר לו אתה תשלם 400 שקל למבחן מעשי, הוא לא שואל למה, הוא לא מבין למה. למה העמדה של 20 דקות צריכה לעלות לו 400 שקל? לא היה דבר כזה. זה תעריף שהוא לפי כל סדר גודל מחיר לא סביר. אתה אומר לי עכשיו, מצייר לי את כל התמונה הכוללת של כל ההוצאות שלכם, אני לא נכנס לכל הפרטים האלו. גם אם זה נכון מה שאתה אומר זה לא צריך להיות ככה. אנשים צריכים לדעת, היום אנחנו נמצאים בתקופה אחרת, אנשים צריכים לראות שמה שהם משלמים יש לו תמורה. יש בו סבירות. יש בו הגינות. כאשר אתה אומר עושק או לא עושק, מה זה יגיד לבן אדם? אתה אומר שמחיר שיעורי הנהיגה הם נמוכים? אתה לא יכול להגיד את זה. אתם צריכים להיות הגיוניים בקשר למבחן. זה גם לטובתכם. מבחן מעשי, בן אדם מסתכל מה לוקחים ממנו על מבחן מעשי. אי אפשר להגיד שאני אשלם מחיר גבוה בעד מים בגלל שעולה עכשיו, לא שאין התפלה, התפלה זה בסדר, אנשים רוצים עכשיו לכבות את השריפה ולשקם את הכרמל. אנשים אומרים תשמע, אני רוצה לשלם על מה שאני עכשיו קונה. גם בתוך לימוד הנהיגה, הוא צריך לדעת, לשלם 400 שקל על מבחן מעשי, שני מבחנים בשעה אחת, הוא אומר מה? הוא עושה לך מיד את החשבון. הוא אומר תגיד אתה נורמלי? אני הייתי פעם עצמאי ואני יודע שאנשים עושים את החשבון. צריך להיות התנהגות מושכלת. אני רוצה לראות שאם המחיר הוא לא סביר בהשוואה למשהו אחר, יש תחרות, אין תחרות, זה צריך להיות סביר בכל מקרה. אבל לקחת בשביל מבחן מחיר כזה גבוה שאין בו שום הצדקה ולא היה שום שינוי מהותי ממה שהיה עד עכשיו זה דבר שאולי הוא לא עושק אבל הוא נראה עושק.

אני יכול להמשיך? שוב, אני מנסה לחזור. פה אני גם, בחלק מהדיונים של הוועדה ובהחלט בדיונים שאנחנו מנהלים מול משרד התחבורה על המחיר, גם אנחנו חושבים באמת אתה יודע, לא צריך להרקיע שחקים לכיוונים של מאות שקלים של 500 שקל ו-600 שקל. כי הרי מי ישורנו בסוף? אנחנו יודעים את זה. יחד עם זאת, אנחנו מזמינים את חברי הוועדה לבדוק, במהלך עשר השנים האחרונות משנת 2000 מה היתה העלייה של מחירי שיעורי הנהיגה? זאת אומרת שאנחנו לוקחים ועושים את סך המכלול כי בסיכומו של דבר בעסק, ומי כמוך יודע שבסופרמרקט לפעמים יש מבצע של קוקה קולה ואז הוא נמכר יותר זול ממה שהוא קונה מהיצרן. מחיר כוס. ואז ברגע שהבן אדם מגיע והוא מגיע למשהו אחר וקונה עוד שני דברים אחרים שעליהם מרוויח בעל סופרמרקט. לכן אי אפשר לנתק את הטסט מלימוד הנהיגה. אנחנו נשמח אם באמת תיערך בדיקה מקצועית ושמחירי שיעורי הנהיגה כמו שהצעת אתה והעלית את הרעיון יהיה בפיקוח. אז אנחנו מתחייבים שמחיר הטסט יהיה במחיר השיעור שבפיקוח. הנה אנחנו מודיעים כבר כאן ועכשיו אם באמת נעשה עבודה, כי העבודה היא הרבה יותר חשובה, כי שי פה גם עניין של מקצועיות. כי אנחנו חושבים שהורדת מחיר שיעורי לימוד נהיגה ל-80 שקל, כל בר דעת יגיד לך היום שזה לא כלכלי לאף אחד ואז יש אולי קיצורי דרך בלימוד הנהיגה שזה הרבה יותר חמור מעוד מאה או מאתיים שקל. ואנחנו טוענים שברגע שמשרד התחבורה דרך הוועדה אפילו ניכנס כולנו לדיון באמת מקצועי ונטיל פיקוח מקצועי על רמת לימוד הנהיגה שזו לא תהווה תחרות, שהכסף לא יהווה את התחרות, אלא המקצועיות, אנחנו אומרים עכשיו מחיר הטסט ומחיר השיעור שיהיו אחידים אבל שיהיו בפיקוח אחיד כמו כולם. ואז אפשר לבוא ולפעול מולנו כאשר יש איזושהי שקיפות. אבל כאשר אני מנהל את העסק שלי לבד, ויעידו פה הבוחנים, כאשר אני מבטח, לא מדינת ישראל, מדינת ישראל לא מבטחת את המכוניות שלי. אני מבטח את הטסטים של מדינת ישראל, ועוד כהנה וכהנה, והנזקים שנצברים לנו, ולכן בואו נעשה, אמרתי לך אם השוק חופשי כמו שאומרת שלומית אבינח מנהלת הוועדה, אם השוק חופשי אז השוק חופשי. אתם יכולים לצאת בכתבה בעיתונות ולהגיד שהשוק חופשי והטסטים זה בשוק חופשי, ותבדקו כמה עולים הטסטים. אתם יכולים לומר זאת בוועדה, אם השוק הוא חופשי הוא חופשי לחלוטין. אבל לא יכולים לחייב אותי לעשות כמה דברים, מצד אחד להגיד לי אוטו תיקח, תשקיע בביטוח יקר כי לא יוצאים מזה בגלל הטסט, תשקיע את זה, ואנחנו אומרים לא יכול להיות.

חוץ מהביטוחים איזה עוד הוצאות יש לכם? לא שולחים תלמידים לטסטים כדי שהם יעשו יותר טסטים. מחיר שיעורי הנהיגה הוא מאוד נמוך. ואם רק הטסט רק הוא זה שישפר את המצב, מה יעשה מורה הנהיגה כדי שהוא יהיה מעוניין שהתלמיד שלו יעבור כמה וכמה טסטים?

אז לא הבנת אותי. עם כל הכבוד לא הבנת אותי. כל מה שאמרתי שיש תלות. מוצר הפרסום הטוב ביותר של מורה לנהיגה הוא אחוז המעבר של הטסטים. הנה יושב היושב ראש, מניד בראש. אנחנו נשמח שמדינת ישראל תעביר את כולם בטסט הראשון. הוא יודע הבחור, הוא אומר לא נכון כי זה לא תמיד מתאים, אבל כרטיס הביקור של מורה הנהיגה, מורה נמדד באחוז ההצלחה שלו אצל התלמידים. ככל שאחוז ההצלחה שלו יותר גבוה הסיכוי שלו להתפרנס גדל. ולכן יש פה איזושהי חשיבה שהיא אנומלית. אנחנו באים ואומרים, חברים, הכול על השולחן. בואו בבקשה נעשה דיון מקצועי ואמיתי כמו שכתוב. יש כשל שוק. אני מסכים איתך. יש כשל שוק בענף הוראת הנהיגה שפוגע בראש ובראשונה גם במקצועיות. מורים טובים עוזבים את הענף כי הם לא יכולים להתפרנס ומורים אחרים תופסים את המקום בגלל מחירי שיעור נמוכים. אנחנו בעד שמחיר הטסט ירד אבל שמחיר השיעור יעלה. וביחד בואו נעשה מכנה משותף. אנחנו מתחייבים שנשתף פעולה. אבל אי אפשר מצד אחד להגיד שוק חופשי לכיוון אחד ושוק חופשי לכיוון שני לא נכון. אז בואו ביחד, ברצינות, אני אומר את זה מכל הלב, כי אני אומר לך שוב הטסט מציק לנו. כי העין הציבורית כמו שאתה הצגת אותה מפריעה לנו. מפריעה לנו. כי אנשים חושבים או הו כמה אנחנו מרוויחים. ואני אומר לך, ואתה יכול לבדוק את זה מול נתוני מס הכנסה, ויושבים פה נציגים של משרד האוצר, תבדקו מה הרווחיות היום של מורה לנהיגה. מורה לנהיגה היום לא מרוויח מספיק כסף.

אתם מגישים תלמיד לטסט אחרי מספר שיעורים קטן?

להיפך, להיפך. כי אם התלמיד יבוא ויגיד למורה, לא אכפת לי לגשת לטסט כן, כי בלאו הכי העלות של הטסט היא כמו עלות של שיעור אז אי אפשר להחזיק את המקל בשתי הקצוות. ואז הוא ניגש לטסטים. ואז התור נהיה יותר ארוך. ואז הבוחנים יגידו המורים לא מלמדים כהלכה. זו עובדה. הנה. הנה.

ברגע שמחיר הטסט הוא כמו מחיר של שיעור זה לא מה שיכריע. אני היום לא בחלק הזה.

המדד לא ישאר אותו דבר. כבוד היושב ראש עוד שאלה קטנה. למה הוועדה, הנה ארגון מורי הנהיגה בא ומציע, אומר חברים, בואו נבחן את הדברים לעומק. וזה מה שמשרד התחבורה מנסה לעשות, לבחון לעומק את הכל. אנחנו נשתף פעולה עם בחינה מקצועית כלכלית אמיתית לכל האורך. ואז גם אם זה לא נעים לשמוע, אי אפשר לחייב אותנו מצד אחד לשים מכוניות, לקבל פה ושם מכות על המכוניות ולהפסיד ימי עבודה, ולשקלל את כל הדברים האלה. אנא בבקשה, ישב גם מנכ"ל משרד התחבורה, אמר, אולי אנחנו נוציא את הטסטים לבד. יכול להיות שזה כדאי. שיוציאו את הטסטים לבד. הציע בישיבה שהתקיימה ב-15 לספטמבר, כן, גם הנושא הזה עלה. הוא הציע שיעשו את זה לבד. אז בבקשה. מנכ"ל משרד התחבורה הציע את זה. בבקשה אתם תחליטו. אז בואו באמת נעשה בחינה מקצועית אמיתית של לימוד הנהיגה, בואו נבדוק את מחיר לימוד הנהיגה במדינת ישראל ונדבר על הכול ביחד כמכלול אחד. אם נדבר על הכול ביחד במכלול אחד זה יהיה על הכיפק.

בכל אופן אבי אתה לא יכול להתעלם מכך שהמחיר של לימוד הנהיגה נקבע על ידי מורה הנהיגה. זאת אומרת יש מורה הנהיגה שהוא קובע את מחיר שיעור הנהיגה. מחיר של 90 שקל לשיעור.

אבל אתה אמרת נוריד מפה נעלה מפה. נוריד את מחיר הטסט ונעלה את מחיר שיעור הנהיגה. אז בואו נהיה עקביים. מחרתיים תצעק עלינו למה מחיר השיעור הוא יקר.

לא רק זה. לא רק שתעלה את מחיר שיעור הנהיגה אלא גם תחייב אותו לקחת מספר שיעורים מסוים לפני הטסט. הרי בידיים של מורה הנהיגה לעשות הכול. ברצותו מאריך ברצותו מקצר. הרי הכול נמצא בידיו, גם הטסט נמצא בידיו, גם האישור להביא את התלמיד למבחן. הכול נמצא בידיים של המורה. הרכב, הכול נמצא אצל מורה הנהיגה. הכול נמצא אצלכם.

לכן הצענו בואו נעשה בדיקה כללית כוללת.

אני מניח שהגשתם את ההצעה הזאת במסמך למשרד התחבורה.

למה זה לא נעשה עד עכשיו? כי זה מאוד קשה לבצע. כי צפו ועלו פה הרבה דברים. אולי עם הוועדה ביחד נשב ביחד ונעשה חישוב של שיעורי נהיגה ונחשב את הכול ביחד.

זו לא תשובה. זו לא תשובה. רבותיי, אני מבקש מילה מאהרון אריאלי, יושב ראש וועד בוחני רישוי נהיגה ארצי.

אי אפשר לנתק את הטסט משיעורי הנהיגה. צריך לתכנן תוכנית שבה יובאו בחשבון מכלול ההוצאות עד אותו רגע. צריך לחשב את העלויות של הרישיון, של הביטוח, ועוד דברים, מחיר שיעורי הנהיגה בכלל זה. אם אני משלם על האוטו שלי 2000 שקל ביטוח מקיף מורה הנהיגה משלם 4000 שקל ביטוח מקיף. או 5000 שקל.

במחיר של הצמדה. מאזדה 3 למשל.

כאשר אחרים צריכים לשלם מאה אלף שקל אנחנו צריכים לשלם 150 אלף שקל.

מחיר המכוניות לא עלה. אולי גם בגלל הדולר. מחיר המכוניות לא עלה ב-50%. יש לי בשורה בשבילכם אנחנו עובדים על זה. אני פועל בכיוון בעקבות שיחות שלי עם נהגים.

היתה לנו ועדה שדנה בדיוק בנושא הזה אבל אנחנו במצב של תקינה אירופית. אז אנחנו גם בדקנו את הנושא באירופה.

מסקודה או מאזדה 3 לעבור אחרי זה לטנדר הרבה יותר קשה. יש מצב שהתלמיד שאחרי שעבר את הטסט הוא יכול לעבור לרכב גדול.

כאשר מחשבים את מחיר הטסט צריך לקחת בחשבון את כל ההוצאות הנלוות. תשלום לרואה חשבון וכדומה. צריך לשקול את כל השיקולים.

ההתערבות של הוועדה הזאת יצרה מנוף שבאמת הביא את כל הגופים ביחד להכיר בחשיבות של הבעיה ולחולל שינוי. לכן אנחנו פה.

נותנים שני בוחנים קבוע כל שבוע. בסוף שבוע עשרה. אנחנו נותנים לירושלים כל חודש 1080. שני בוחנים בשבוע. בשנת 2001 היו 7000 ממתינים ו-22 בוחנים. היום המצב השתנה.

עבודה בימי שישי. החלטנו לתקצב את זה בגלל החשיבות של זה. קצת לגבי מה שאבי קרמר אמר. דיברת על הנושא של שוק חופשי. זה שימוש מאוד מוטעה במושג הזה. כי יש לך כרגע שוק חופשי בנושא של שיעורי הנהיגה עצמם. יש תחרות ובגללה בין השאר אתם לא להעלות מחירים. זו כבר תקופה ארוכה. ברור שזה כואב לכם. מצד שני בתחום הטסטים אנשים הם לקוחות שבויים. שם אין שוק חופשי. כשאתה אומר שיש שוק חופשי פה ושוק חופשי שם המשמעות של פיקוח על מחירי הטסטים זה להפוך את השוק הזה לחופשי. זה מה שיצור שוק חופשי. יש כשל שוק שהופך את השוק ללא חופשי. לא צריך התארגנות. אם זו היתה התארגנות זה היה לא חוקי. זה היה לא חוקי. זה היה קרטל. זאת אומרת כל תיאום מחירים שהם יעשו והם יודעים את זה ובגלל זה הם לא עושים את זה, זה התוצאה של הכוח של שבוי. בן אדם לא ילך לטסט עם מישהו שהוא לא היה המורה שלו לנהיגה. אז הלקוח כבר שבוי וכאשר אתה בא לעשות את העסקה בתחילת הדרך הלקוח לא רואה מספיק קדימה. כדאי לו לעבור את הטסטים.

דרך אגב הוא יכול אחרי מספר שיעורים לעבור למורה אחר. אבל אז הוא ממלא טופס חדש וחותם עליו שהוא אכן למד כך וכך שיעורים אצל המורה הקודם. 28 שיעורים או מה שזה לא יהיה. בכל מצב הוא יכול לעבור למורה אחר. אחרי 20 שיעורים אם הוא מחליט לעבור למורה אחר הוא צריך למלא כרטיס תלמיד חדש אחרת אני לא בוחן אותו. בכרטיס הוא כותב שהוא אכן למד 8 שיעורים ושהמורה הראשון חתם על תצהיר שהוא צריך עוד שיעורים. הוא יכול לעבור למורה נהיגה אחר באותו בית ספר אחרת הוא לא נבחן אצלנו. אותו מנהל מקצועי כמובן צריך לראות ולאשר בכתב ידו שהוא עבר 28 שיעורים ואחרי זה הוא עבר. מעבר בין טסטים. אני לא אקרא לזה שבוי מפני שבכל רגע נתון הוא יכול לעבור. אבל דמיין לעצמך שלמדת 28 שיעורים ועשית טסט עם רכב מסוים. כל סוגי הרכב עומדים לרשותו, כל הסוגים שאתה רוצה בעולם.

אבל אתה גם מודה שמעבר בין מורים כמעט ולא קורה כי זה מסובך.

זה לא כמו לעבור מפפסי לקוקה קולה.

אני מכיר אותו על שם מורה מסוים וכשהוא עובר מורה אני מחתים אותו על כרטיס תלמיד חדש.

המעבר ממורה למורה צריך להיות הרבה יותר קל.

השורה התחתונה אנחנו חושבים שהמחיר של השיעורים צריך להישאר מחיר ללא פיקוח. כי אין צורך בפיקוח משום שהוא כבר תחרותי. והמחיר של הטסט צריך פיקוח. זה הכיוון של שר התחבורה.

אתם כמשרד האוצר אכפת לכם מה קורה במשרד התחבורה?

אתה רוצה לראות את התקציב של משרד התחבורה? 2 מיליארד בשנה.

בכל זאת אתם פקידי האוצר יושבים על השיבר. כשאתה רואה את הכסף שהציבור צריך להוציא. אנחנו מדברים כאן על הרבה כסף. לשלם 400 שקל למבחן זה לא מוצדק גם אם זה מכסה על חסרים אחרים בבתי הספר לנהיגה. בסופו של דבר גם למורה לא נעים שכל טסט עולה לתלמיד שלו כל כך יקר. האם משרד האוצר יכול להסתכל על זה ככסף של ציבור?

כל מי שביקש מאיתנו לתמוך בו תמיד תמכנו. יש דברים אחרים שאנחנו עושים. לא בתחום הזה אלא בתחום של מיסוי רכב. יושבים פה הנציגים של משרד התחבורה. אני חושב שהם יעידו והם לא יכולים להתלונן על תקציבים.

150%. והאוצר כבר שנים... הבוחנים בסדר גמור. זה שהבוחנים מסכימים לעבוד זה בסדר גמור. אבל האוצר מוכן לממן את זה והוא משלם על זה שנה בשנה.

רק שאלה קטנה. אולי באמת בואו נלך ונעשה את הרכב רכב עבודה, נוזיל את המיסים והנה אנחנו שוב נהיה עם בעיה. אם אתם באמת חושבים שיש כשל שוק. אנחנו שוק קטן מאוד שלאוצר המדינה העלות היא אפסית. בואו בבקשה תרימו את הכפפה גם אתם, ואתם רוצים לתרום, בואו נקבל רכב כמו מוניות שהציבור ידע שאנחנו לא מקבלים רכב כמו המוניות, והנה נוזיל את המחירים. בואו נדבר על זה. בבקשה.

אנחנו מכירים את הנושא הזה. יש עוד כמה דברים לדיון. למה 130 שקלים?

בבקשה. בואו נעשה דיון מקצועי על הכול.

למה לא לעשות משהו שיוזיל את הביטוח? חסר דברים שאנחנו יכולים להוזיל. אנחנו נעשה מעקב על זה, בישיבה משותפת או בישיבות פנימיות. רבותיי אנחנו רוצים לעבור לנושא הבא. הקמת מאגר מידע לכלי רכב פרטיים לעיון הציבור. הנושא של רכבים יד שנייה הוא נושא בעייתי. אנשים לפעמים קונים רכב יד ראשונה כי הם לא יודעים להתעסק עם יד שנייה. ביד שנייה אתה לא יודע מה עבר על הרכב. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להקל על הבעיה בזה שניתן יותר מידע לקונים. הקונה ידרוש מהמוכר את המידע הזה. אנחנו כאן נעשה שינוי משמעותי בכל השוק הזה של יד שנייה. יש רכבים שניזוקו ב-50% או 60% וכאן נעשה מסחר גדול מאוד על ידי סוכנויות הביטוח. חברות הביטוח מציעות את הרכבים האלה למוסכים שהם מתקנים פיראטיים. לא מוסמכים, לא מורשים ולא מוכרים. זה מזין בהחלט את גניבות הרכב שיש. יש מוסכים כאלה שסוחרות בחלקים. זה בהחלט מזין את שוק גניבות הרכב. וזה מעגל סגור. אנחנו מדברים על היקפים גדולים של התופעה. יש 20 אלף כלי רכב מדי שנה שניזוקו באופן רציני והם חוזרים לכביש. אף אחד לא יודע באיזה מצב הרכב האמור חזר לכביש, גם לא הקונה. תראו איזה פלא. מאגר המידע הזה נמצא בסוכנויות הביטוח. ואותה חברת ביטוח ששלחה רכב כזה בחזרה למחזור לא מוכנה לבטח את אותו רכב. וכך אנחנו מחזירים 20 אלף כלי רכב שהם בבחינת מלאכי חבלה. הנושא של מאגר מידע יכול להקטין באופן דרמטי את הבעיה. אנחנו יודעים כמה השוק הזה פרוץ. רכבים במגרשי מכוניות, הבעלים מתחזים לאנשים פרטיים. אנחנו היום מחוקקים חוק שבעלי מגרשים לא יוכלו להתחזות לבעלי רכב פרטיים. סוף כל סוף מטפלים בבעיה הזאת.

אני רונן לוי, יושב ראש איגוד המוסכים. אנחנו כבר למעשה 5 שנים מטפלים בנושא הזה. קודם כל לפני שמדברים על הנגשת מידע צריך לדבר על איסוף מידע. צריך לזכור שמשרד הרישוי צריך להחליט ולהסכים לאסוף את המידע. אם הוא לא יאסוף את המידע אין מידע לתת. הבעיה קיימת אצל השמאים. ברגע ששמאי קובע, הוא יכול להוציא את המידע ממשרד הרישוי. אז משרד הרישוי יכול להזין את המידע הזה ואז כבר אפשר להגיד לבן אדם שהאוטו הזה ירד כאובדן להלכה. תהליך פשוט שיכול היה להיעשות. שמאי מפוקח במדינת ישראל, מוציא לחברת הביטוח הודעה. אובדן להלכה על פי הפוליסה לא מפוקח. אפשר גם לעשות אובדן להלכה פחות מ-50% נזק. זה מה שעושה חברת הביטוח. חברות הביטוח היום הולכות לכולם לצורך העניין, אפילו אם הנזק הוא פחות, לא שווה להם לתקן את האוטו. הם הופכים את זה לאובדן להלכה. הם מסכמים עם בעל הרכב שהרכב הוא אובדן להלכה ואז הוא נכנס למנגנון של אובדן להלכה. בן אדם מבוטח מקבל את הפיצוי של אובדן גמור. ואז הוא מתחיל לסחור ברכב. סוכנויות הביטוח מעבירות את הרכב לסוחרים. יש להם הסכמי הסדר כאלה. הם מניעים את המנגנון. מעבירים לסוחרי הסדר. אלה מעבירים את זה אחר כך. סוחרי ההסדר משלמים להם 40% לאובדן להלכה ו-7% לאובדן טוטאלי. לכן עדיף תמיד לשמאים לקבוע שהרכב הוא אובדן טוטאלי. יש הרבה רכבים שיש להם נזק 70%. השמאי יכול לשחק עם זה. לעשות אובדן להלכה. חברת הביטוח תרוויח יותר.


עכשיו בואו נדבר על איסוף המידע. יש הרבה דברים שבגללו המידע לא נאסף. אחד זה העניין הזה של ההחלטה על מידת הנזק. במקום שהאדם ירוץ מחברת ביטוח אחת לשנייה על מתן אובדן להלכה הוא היה יכול לקבל את זה ממשרד הרישוי. זה אחד. שתיים, 309. כל הבדיקות של 309. זה גם נמצא במעבדות מורשות. 309 לא מוגדר באחוזים. מדובר על תאונה קשה או לא. לפי הפרמטרים עושים בדיקת 309 בשביל שהרכב יוכל לחזור חזרה לכביש. המידע הזה קיים.

הוועדה מעוניינת במיוחד בנושא הזה שאתה מדבר עליו עכשיו. זה צריך לעבור באינטרנט. המידע שאנחנו מדברים עליו עובר לאנשים בשידור. מעבר לזה יש גם פרוטוקולים.

מידע על רכב מסוכן אנחנו מעבירים. אנחנו כמעט הכול מעבירים למוסכים המורשים. בכל מקרה המידע הזה עובר. בוודאי שלמוסכים המורשים. יש טפסים שאנחנו מעבירים, המוסכים מעבירים, מכוני הרישוי מעבירים, שמאים מעבירים. כל הדברים האלה מגיעים למשרד התחבורה, נאגרים בכל מיני מקומות. עכשיו אנחנו בדיונים עם משרד התחבורה להכניס את הנתונים האלה למחשב. אני לא יודע כמה זמן זה ייקח. קודם כל צריך לאסוף את המידע. כאשר משרד התחבורה יחליט שהוא אוסף את המידע, מייצב את זה, יוציא את זה קצת מהחושך, יביא לנורמליזיציה. אפשר לראות היום באמת, יש תקציבים, לראות את הישיבות האלה באינטרנט, אז בטח ובטח בדברים חשובים מהסוג הזה כמו בטיחות, סחר ברכב מיד שנייה, למשפחה זה דבר יקר, ללמוד נהיגה זה דבר הכי חשוב לדעתי. אלה דברים יותר חשובים מהרבה שטויות, סליחה על הביטוי. אבל יש דברים יותר מהותיים ויותר חשובים שצריך לשים אותם על השולחן. משרד התחבורה עדיין בעניין הזה משתהה. צריך לתקצב אותו. להכניס את הדברים למיחשוב, לתת את ההרגשה לציבור שיש לו מידע. כלומר צריך לאסוף את המידע, גם לתת אותו. המידע הוא ידני.

המידע נמצא אצלכם מהמכונים. אתם מעבירים את זה. אתם לא צריכים להעביר היום טפסים באופן ידני.

גם ה-309 נעשה במכוני רישוי, הוא לא נעשה במוסכים ערטילאיים. בוודאי. זה עובר למכוני רישוי.

אני חשבתי שהמוסך עושה את זה.

לא. לא. לא. עבודות מוסמכות.

כיום זה נשלח ידנית. זה לא נכון ש... הוא על הכביש אחרי שהוא נבדק.

זו אמירה לא נכונה.

אם כל מה שהוא אמר, יש רק את החלק הזה, אז אנחנו בסדר. מזה הוא יחזור בו. אני קשה לי להאמין שיש מכון רישוי כזה שלא עובד ממחושב.

המידע מוזן מיד. יום אחרי.

יש ליסינג היום. אני מדור שאני כבר לא יודע על הדברים האלה.

לא משנה. באותו יום זה מוזן למחשב.

אנחנו מקווים להגיע לתהליך און ליין. גם דו שיח, הלוך חזור. זה לא רק חשוב שיעדכנו אותנו. אלא שבתהליך יאמתו פרטים כדי שלא יהיו פערים בדיווחים שגויים. זה תהליך שנמצא בעבודה. אני לא מעורבת אישית בתהליך אבל אני יודעת שהוא מתבצע ויש עליו עבודה כדי לשפר

את תהליך הדיווח הממוחשב במכוני הרישוי. הדיווחים און ליין כל אחד ואחד מהמוסכים, זה לא דבר שהוא כל כך ריאלי אבל השמאים יכולים לדווח. הם צריכים לדווח על אובדן להלכה. הם מדווחים לנציג המאגר לנתוני הרכב. קונה הרכב בהסכמת בעל הרכב יכול לדעת כל דבר על הרכב.

הוא לא יכול לקבל 309. הוא יכול לקבל רק מה שיש ברישיון.

המאגר לא יכול להגיד שום דבר על שחיקה של מערכת הבלמים. צריך לדעת מה הבדיקה תגיד. רשות הרישוי יודעת רק על תאונות שמדווחות לה. אין חובה לדווח על תאונות. אובדן להלכה זה מונח בחוזים. מונח שבו משתמשות חברות ביטוח. כל חברת ביטוח יכולה להגדיר את זה אחרת.

זה לא נכון. היא לא יכולה להציג את זה אחרת. זה לא נכון. חברת הביטוח לא יכולה להגדיר את זה אחרת.

זה יכול לומר שאין מידע על תאונות. אפילו אם היינו מזינים את הפרט על אובדן להלכה. אובן להלכה קורה רק כשיש ביטוח מקיף. מה עם כל הרכבים שאינם מבוטחים בביטוח מקיף?

השמאי.

מי יקרא לשמאי? אם אין ביטוח מי יקרא לשמאי. אין חובה להביא שמאי כדי לתקן את הרכב. אז שזה שיש רכב שאין מידע בקובץ הרכב על אובדן להלכה או על איזושהי תאונה של רכב אומר אחת מהשתיים, או שבאמת לא היתה תאונה או שהיתה תאונה והרכב תוקן באופן לא מורשה ולא חוקי או שהרכב לא היה מבוטח ולכן גם אם הוא נבדק, תוקן, חוקי, לא חוקי, כל מה שקרה סמוי לחלוטין מהמערכת כי אף אחד לא מחויב לטפל בזה.

זה מקרה שוליים על מה שאת מדברת.

אף אחד לא מחויב לטפל בזה.

השורה התחתונה... את מסכימה שמצב תקין- - -

לא. זה לא מה שאמרתי. אל תכניס לי מילים לפה. לא נותן לי לדבר ואחר כך מחליט מה שלא אמרתי שאמרתי.


מה שאני אומרת הוא שרשות הרישוי מנהלת מאגר מידע על כלי רכב למטרה מסוימת שהחוק מגדיר אותה. לא למטרה מסחרית. זה לא מרשם של נכסים יקרים. כמו שאין לנו מרשם על שטיחים פרסיים או על יהלומים. זה שרכב יקר זו לא הסיבה שהוא נרשם. הוא נרשם כרכב קיים למטרות פקודת התעבורה שזה פיקוח על תקינות רכב ואכיפת דיני התעבורה. משתמשים בו גם למטרה מסחרית. רשות הרישוי מנהלת את הנתונים לפי מה שהיא צריכה למטרה מסחרית. לא כל נתון יכול להיכנס למטרות שלה, המטרות החוקיות. אובדן להלכה כיוון שזה לא הליך חוקי

אין בחוק שגם אובדן להלכה טעון פיקוח, אז אנחנו נקבל את הנתונים האלה מכל כלי הרכב, אבל אז נחזיר משהו שהיה לפני עשר שנים ובוטל ולא במקרה של הקטגוריה של ניתן לשיקום.


בעבר היה אובדן גמור היה 75% אם אינני טועה והטווח שבין 50% ל-75% אני אולי לא מדייקת לגמרי באחוזים, היה ניתן לשיקום. הרכב שיורד מהכביש מקבל מספר רישוי חדש, עובר איזשהו תהליך, מחזירים אותו. זה בוטל כי נמצא שזה מעודד גניבות רכב, זה מעודד תיקונים בלתי מורשים. ביטלו את זה. הורידו את האובדן הגמור, אמרו לא ניתן לשיקום. ועכשיו מה עושים? דרך האובדן להלכה מחזירים את זה בדלת האחורית.


משרד התחבורה, המידע שקיים אצלו, ככל שהוא לא חסוי לפי חוק הגנת הפרטיות הוא מוכן ונגיש. מה שלא חסוי לפי חוק הגנת הפרטיות.

אז מה חסוי לפי חוק הגנת הפרטיות?

נתונים פרטיים. השאלה היא יותר, פרטי הבעלויות. סוג הבעלות אנחנו מוכנים לתת.

אני רוצה להסביר פה משהו. ברגע שרכב הוא אובדן להלכה תסכימי איתי, הוא נרשם על שם חברת הביטוח. נכון?

לא.

כן.

לא.

כן.

הוא נרשם על שם איזשהו סוחר. התשובה היא שאנחנו מוכנים לתת מידע אבל לא מידע חסוי. המידע על בעלויות. מספר רישוי. אנחנו אין לנו התנגדות להעמיד את המידע הזה לציבור השאלה היא רק של הישימות. לבעל הרכב אנחנו מוכנים לתת מידע נוסף. אם היתה אפשרות היינו מוכנים גם לתת המידע החסוי לבעל הרכב.

למה אי אפשר לתת מידע אם בן אדם נותן את מספר הזהות שלו?

כי חוק המקרקעין קובע במפורש מה יהיה מאגר המידע. לכן חלה ההוראה הכללית של חוק הגנת הפרטיות.

אני רוצה לעשות סדר, מבלבלים פה בין כמה מושגים. יש שני סוגי מידע שיש במשרד הרישוי והם חיוניים לרוכש רכב והוא לא יכול לקבל אותם. הראשון זה מספר הבעלים האמיתי הקודם שהוא לא תמיד זהה לזה שנקוב ברישיון, והשני זה סוג הבעלויות. עכשיו למה זה חשוב? בעניין מספר הבעלויות. מי שמחזיק ברכב ובעלים שיש עליו תו סוחר איננו נרשם כבעלים. מאידך אתה כרוכש רכב חשוב לך מאוד לדעת אם הרכב היה בעברו בתו סוחר וגם אם אתה קונה כיום מתו סוחר. הרבה אנשים קונים מאנשים שהם חושבים שהם אנשים פרטיים בעוד שבפועל הם מחזיקים ברכב מכוח תו סוחר או מכוח מישהו אחר שיש לו תו סוחר. כל זה היום לא גלוי. אני משוכנעת שבתור רוכש רכב מן השורה אתה רוצה לדעת אם בעברו הרכב היה מתו סוחר או שכיום הוא בתו סוחר. אין לך היום דרך לדעת את זה כי אתה לא יודע את מספר הבעלויות האמיתי.


דבר שני זה סוג הבעלויות. ברגע שרכב אובדן להלכה ממילא נרשמת בעלות של חברת ביטוח שרכשה את הבעלות בו והעבירה אותו אחר כך לסוחר רכב. אז בעצם כל מה שעורך דין חוה ראובני אמרה איננו רלוונטי. אובדן להלכה נרשמת בעלות של חברת ביטוח. ברגע שאתה רואה בעלות חברת ביטוח אתה יודע שהיה אובדן להלכה.

כאשר רשום היום הרכב על שם סוחר, רישום הבעלות, כתוב עליו במפורש שזה לא רישיון רכב, זה בהפקדת סוחר. אחד. שתיים, אם הרכב רשום על שם חברת ביטוח הבן אדם יודע שהוא קונה רכב שרשום על שם חברת ביטוח. כי הוא יודע מי המוכר שעומד מולו. שלוש, כאשר רכב הוא אובדן להלכה חברות הביטוח לא רושמות את הרכב על שמן. אני לא מכירה שחברת מגדל או חברת אליהו או הראל הן רושמות את הרכב על שמן.

את טועה. את טועה. את טועה. זה לא ייאמן. אני מטפלת בתיקים בבית משפט, לא בתיאוריה. זה שאין מידע על תאונות לא אומר שלא היו תאונות. מי שיש לו תאונה הולך לשמאי, שמאי מדווח. ערך הרכב שלו ירד. לעומת תאונה זהה ברכב שהולך לתקן במוסך לא מורשה כאן זה לא מדווח וזה עידוד לאנשים ללכת למוסכים לא מורשים.

אני רוצה לשאול את רונן למה אתה לא חושש מכך שזה יבריח אנשים מהמוסכים המורשים למוסכים לא מורשים?

קודם כל אנחנו סובלים היום מהטיפולים שעושים מוסכים לא מורשים. אחוז ניכר. אין לנו מה לחשוש כי מה שיגורנו כבר בא לנו. אנחנו כן רוצים לקדם ביקוש, זה האינטרס של איגוד המוסכים, ביקוש לרכבים שיש להם היסטוריה מדווחת. היתה חברה יזמית שרצינו לשתף איתה פעולה לנסות להנגיש את המידע שמוסתרת היום במוסכים, לתת את הכול. גם את מה שמשרד הרישוי יכול לתת וגם את מה שאני יכול לאסוף מהמוסכים, ולהנגיש את הכול לציבור. חברה יזמית עולה הרבה כסף בתחום הזה. אף אחד לא הסכים להיכנס למיזם כזה בלי משרד הרישוי.

אנחנו עברנו הרבה יזמים בשביל לאסוף את המידע ממוסכים וגם מחברות הביטוח כדי שבלחיצת כפתור אדם יוכל לקבל את המידע על הרכב. בן אדם משלם 30 שקלים כדי לדעת על הרכב. הוא יחסוך 400 שקלים. בן אדם יכול להיכנס לאינטרנט, לקבל את המידע, להחליט איזה אוטו הוא רוצה לראות. כיוון שהשוק השתנה, היתה דינמיקה. הליסינג הכניס כאן משהו חדש. אתה יכול לדעת אם זה רכב משומש, אם זה רכב שבעברו היה ליסינג. בן אדם כן רוצה לבדוק וכן רוצה לדעת ולעשות את החישוב שלו לפני שהוא הולך לסוחר רכב. היום יש יותר סוחרי רכב מאשר אי פעם, מעבר לסוחרי הרכב הלא חוקיים. יש מגרשי מכוניות רבים. אנשים צריכים הרבה יותר מידע. כשהם ילכו למגרשי רכב יש להם כבר את הנתונים. מבחן התוצאה היום שנגרם לאנשים הרבה השפלה, גם ריצות וטרדות לקונה הרכב.יש מכוניות שאינן ראויות לנסיעה. מי שרומה, משבית את הרכב, תובע את הסוחר. זה נעשה בעזרת שמאי שבודק את האוטו ויכול להחליט על מצב הרכב. אנחנו מייעצים ללקוח לקחת שמאי.


היה מקרה שלקוח קנה אוטו במאה אלף שקל. אחרי יומיים האוטו הזה ירד מהכביש. הוא קנה את זה מסוחר. הוא לא ידע שהיה אובדן להלכה.

התאונה הראשונה לא דורשת השבתה. התיקון אחר כך קובע את מצבו של הרכב.

אם הוא קונה רכב משומש הוא יודע את זה. היה אובדן להלכה.

עדיף שיתקנו רכב. את מעלה מלאכי חבלה על הכבישים. איך את מדברת בכלל? את דואגת לחברות הביטוח?

לא. לגמרי לא. הרכב כך או כך ספג אובדן להלכה. חברת הביטוח קובעת או אובדן גמור או שמתקנים את הרכב.

אני רוצה להגיד לכם שאני מופתע. צריך להיות מצב כזה שהמידע הוא שקוף והוא יועבר למשרד התחבורה. אדם לא היה קונה רכב שאינו ראוי שהוא מסוכן על הכביש. אדם גם לא יודע שהרכב הוא כזה. הוא משקיע כסף. זה לא רק בעיה של כסף. אדם נוסע עם משהו שהוא מסוכן והוא לא יודע. לא מדובר ברכב אחד. יש כאלה עשרות אלפים. אתם צריכים לעשות את הכול כדי למנוע את השוק הזה ולבוא ולהגיד ולהתריע ולפתוח את המידע כמה שיותר שאנשים ידעו להיזהר. ואני רואה התחפרות וקיבעון. אני לא מבין זה. הכול אולי, חופש המידע, אולי אני אתבע. אמרו את זה כאן בוועדה בפרוטוקול. אני מחפש את שורש הבעיה. למה? ממה זה נובע? מחוסר רצון לעבוד, להשקיע, קיבלתם את המידע, להעביר אותו הלאה, זה ידרוש מכם עבודה? אז מה קורה? מביאים יועצים משפטיים שמנסים כל פעם להיתלות באיזו קביעה משפטית כזו או אחרת. יש כאן נושא פרקטי, נושא של תפקוד, של התנהלות. אם דרושה חקיקה אנחנו נעשה חקיקה. זו צריכה להיות יוזמה שלכם. לא היום. לפני עשר שנים. אני צריך ליזום את זה? אתם הייתם צריכים ליזום את זה. למה מרשם המקרקעין יכול ליזום דבר כזה? אתם הייתם צריכים להיות הראשונים, עוד לפני דברים אחרים, לפני שלטים בכבישים. זה דבר ראשון. אולי לעשות דברים לא פופלרים אבל לעשות את זה. למה לא? אם הייתי מרגיש שהיתה פה התמודדות אמיתית, אנחנו מנסים לפתור בעיות.

צר לי על הנימה הזאת שהושמעה כלפינו. אני לא חושבת שיש לזה מקום. שמחפשים להשתמט מעבודה ויש יועצים משפטיים כאלה ואחרים. הדברים נאמרו, צר לי עליהם. אני חושבת שאין להם הצדקה. לגופו של עניין אין לנו שום כוונה כאן להתנער מעבודה. מה שאנחנו מנסים לעשות זה להצביע על המורכבות. האמירה שאם נשים את אובדן גמור בנתונים של מרשם כלי הרכב כל הבעיות ייפתרו וכבר לא יסעו כלי רכב לקויים בכביש היא אמירה לצערי שהיא שטחית כי היא לא מביאה בחשבון, כל הניסיון שלי היה להציף עוד מכלול של נתונים ושל שיקולים שמשפיעים על זה ויכולים להשפיע על האפקט של זה. למשל עידוד טיפול במוסכים לא מורשים שלא ידברו, מה שאדוני בוודאי יסכים איתי, שהיא תוצאה מאוד מאוד לא רצויה וגם נציגי המוסכים יכולים להגיד כך. עדיף שידווחו על התאונה. זה דבר אחד. דבר שני, אני חושבת שיש כאן ערבוב חוזר ונשנה בין השאלה המסחרית של אדם שקנה רכב בלי לדעת לבין השאלה הבטיחותית של האם ראוי או לא ראוי שהרכב יצא לכביש. ניסיתי לעשות הפרדה בין השניים. אני מצטערת שאני לא מצליחה להסביר את הדברים. כנראה שכושר ההסברה שלי הוא לא מספיק טוב. יש הבדל. כי ברמה הבטיחותית לא משנה אם הרכב שעבר תאונה חמורה מתוקן ונוסע אצל הבעלים הראשון שלו או אצל קונה שלא ידע, וזה מבחינה בטיחותית. לא מסחרית. אין הבדל. התוצאה היא רכב שעבר תאונה באיקס אחוז ממשיך לנסוע.

בואו ניקח את הקצה של הקצה. מישהו שאין לו ביטוח מקיף ועשה תאונה עצמית ובמקום ללכת למוסך מורשה הוא הולך למוסך פיראטי ואז הרכב הזה יעלה על הכביש. אנחנו מדברים על שוק גדול. 700 אלף רכישות רכב בשנה. זה סדר הגודל. יש היבט פרקטי מעשי ויש היבט ערכי. אני מוכרח לתת לעורך דין הר אבן את רשות הדיבור.

קודם כל כמי שמטפלת בלפחות עשרה תיקים כאלה כל שבוע, באים אלי הרבה, מכירים אותי שאני עוסקת בתחום, אז אני אומרת חד משמעית אנשים ממשיכים להיעקץ, אנשים ממשיכים לקנות רכבים מאנשים שהם לא יודעים שהם סוחרים והמצב שלהם לא ברור. אני רוצה להתייחס פה לשתי סוגיות. העלה נציג משרד האוצר את העניין של הבדיקות. לכאורה אם אתה בודק את האוטו אז אתה לא צריך את המידע על עברו. לא נכון. משלוש סיבות. קודם כל, הרבה בדיקות הן שגויות מטעמים אלו ואחרים. שנית, לצערנו רבים מהבודקים משתפים פעולה עם הסוחרים הללו. לא אחת אני נתקלת במילים שהסוחר לקח אותי לבודק שלו. זה בדרך כלל כך. או שלא נותנים לאנשים את הבדיקות. ובכל מקרה גם לא מסבירים להם את המשמעויות. אם אדם רואה היתה פגיעה בקורת שלדה, הוא לא יודע מה המשמעות של זה. יש פה גם אלמנט של ירידת ערך. למעשה הבדיקה, גם אם הרכב תוקן כראוי מאה אחוז אני לא רוצה לקנות אובדן להלכה במחיר מלא. אני אקנה אותו ב-50% מהערך שלו. למה שאני אשלם?

אני רוצה לדבר על הגנת הפרטיות שכל הזמן מעלים פה. הדרישה של מאגר מידע היא לא לחשיפת שמם של הבעלים הקודמים אלא לטיבם. חברת השכרה, חברת ביטוח, לא מעניין אותי השם. אין פה בכלל עניין של פגיעה בפרטיות. כל הקושי הזה הוא קושי פיקטיבי לחלוטין.


בניסיון שלי, שם של חברת ביטוח נחוץ. אחרי שבתי משפט, אני מצליחה להוציא צווים ממשרד הרישוי להוציא רשימת בעלות אז אתה כבר רואה אין הפתעות. בדרך תמיד יש חברת ביטוח ואחריה תו סוחר. כי זה גורלו של הרכב של אובדן להלכה. הם קנו את זה מהלקוח מהמובטח. הם שילמו לו את כל תמורת הרכב. מבחינת בעלויות הרישיונות מופקדים אצלם עד לתיקון הרכב, כביכול לפי חוק אחר. לפי חוק חובת הרישום הרישיונות מופקדים אצל חברת הביטוח.

רק עוד הערה אחת קטנה. אנחנו היינו צריכים לבוא עם פתרונות. מי שצריך לעשות את זה, זה המדינה. המדינה היתה צריכה לדאוג שהמוסכים יהיו בעלי רישיון בשביל הציבור הרחב. מוסכניקים צריכים לדאוג לפרנסה שלהם ולתקן את הרכב. אנחנו יודעים שיש לאנשים האלה היסטוריה. האחוז הזה שהיא מדברת עליו הוא 10% של השוליים. חברות הביטוח מתמחרות 20% ועל זה הן מייצרות את הכלל. זה השוליים. רוב האנשים במדינת ישראל הם אנשים נורמטיביים, 80% הם נורמטיביים. אנחנו מדברים עליהם.

אתה אמרת קודם שחלק גדול מחברות הביטוח מתקנות את הרכב במוסכים לא מורשים.

לא הן. הסוחרים עושים את זה. הנורמטיבי רוצה לקנות אוטו עם היסטוריה. הלקוח שרוכש. הבן אדם האחרון שקונה את האוטו הוא מה שמעניין. המלחמה צריכה להיות של משרד התחבורה בקשר לכשלים. לא שלנו ולא של הוועדה. אני לא פה יותר. אני לא כועס. 5 שנים מדברים על זה.

עלו כאן הרבה דברים. מה שהעלו איגוד המוסכים, מדובר בעצם על יצירת מאגר מידע על ידי משרד התחבורה על בסיס של מידע קיים. יש שני דברים. ראשית זה יגרום לירידה בגניבות הרכב. שנית, ירידה של תאונות דרכים של רכבים לא בטוחים. לכן כעיקרון אנחנו בעד נגישות של מאגר מידע לאזרחים כמובן עם כל הסייגים בנוגע להגנת הפרטיות. צריך כאן ייעוץ משפטי של משרד המשפטים. כל מה שלא עשו לפני כן מוטב שיעשו עכשיו.

אנחנו מדברים על שני דברים. אחד, על השירות לבעל הרכב. שידע כמה שיותר על הרכב שהוא קונה. אנחנו גם נצא עם הסברה בעניין הזה ונדרוש שכאשר מישהו רוצה למכור רכב שימסור את כל המידע לגביו. כל מה שאפשר. מקסימום מידע. לאחר מכן צריך לדעת על בעלויות ללא שמות. המידע שקיים. למה אסור לי? חובתי להודיע לקונה שהרכב הזה עבר תאונה קשה. כל ההונאות שיש שם, כל חוסר המודעות, כל הסכנות שיש בדבר הזה, זה צריך להשתנות. אנחנו יודעים שלהקטין תאונות דרכים זה לא פשוט אבל כאן אנחנו מדברים על משהו שכל בר דעת מדבר על זה שמידע נוסף יקטין בהחלט את התאונות. זה דברים שהם לא סוף העולם. אנחנו לא מדברים על עלויות. אנחנו חושבים לחשוב על התועלת.

נימת הדברים פה בדיון, קודם כל חזרנו לדיון הראשון שהתקיים לפני 5 שנים בוועדת כלכלה. הסיפור של חוק גילוי נאות. זה מתחיל משם. נוצר מצב עכשיו כאילו משרד התחבורה מתנגד למתן מידע לציבור. אני חושב שזה לא נכון, הובנו שלא כראוי, זה לא תואם את המציאות, גם לא התייחסו למה שאנחנו עושים במשך חודשים רבים. חוק גילוי נאות להזכיר עבר בשיתוף פעולה של משרד התחבורה, החוק הזה נכנס. אני זוכר גם שהיו בעיות עם המוסכים, אתה זוכר רונן? שאי אפשר היה לתת את המידע, ועם הביטוח, לקח כמה שנים. גם אצלכם היו בעיות, של מחשוב, של נגישות עם חברות הביטוח, איך עושים את זה? מה הם נותנים? כמה כסף זה יעלה? אתה זוכר?

זה לא הגיע מיוזמות שלכם. כולל הקילומטראז' בטסטים לא הגיע מיוזמות שלכם. בסוף הסכמתם.

זה היה דבר שתכננו לעשות. החוק הקדים אותנו.

באמת אני לא חושב שזה נכון. אני לא אדבר פה בשם המשרד, בשם שר התחבורה. אני חושב שיש פה הרבה דברים. נעשו הרבה דברים. היום יש מענה קולי במשרד התחבורה. זה כבר קיים 8 שנים וזה עשה מהפכה גדולה בכל הסיפור של רישיונות רכב. כל המידע קיים כמעט. אנחנו לאט לאט מרחיבים את זה. יש עמדות שירות שאנחנו הולכים להקים עכשיו. בעמדות השירות יהיה אפשר לקבל מידע, שיטת ניקוד, כמה נקודות יש לאנשים, וכל מידע שאנחנו יכולים לתת אותו, זה יינתן. זו כוונת המשרד וזו הגישה שלו. ככה הוא עושה בשנים האחרונות וזו הראייה. לתפוס אותנו על אובדן כהלכה זה מעוות את המציאות.


אנחנו נתנו אז מכתב של הסמנכ"ל והיו שם כמעט כל הדברים בקשר למידע. שם הנהג, שם משפחתו, תעודת זהות, כתובתו. אנחנו התחייבנו ויש את זה במכתב שלנו שאנחנו ניתן את כל המידע. ואכן אני אמרתי אז בזמנו על מאגר הזה, זה יהיה מאגר שייתן קודם כל לבעלי הרכב יכולת להיכנס ולראות את כל המידע כמעט שיש לנו. אובדן כהלכה אין לנו. הנה אני אומר. אבל כל המידע האחר יש לנו בקובץ. מידע הקונה יכול לקבל. הוראת נהיגה, שכירות, מקוריות של הרכב.

טופס 309 יש לכם? אנחנו כבר בשנת 2011. אנחנו לא נמצאים עכשיו בשנת 1900.

יש מידע שאין לנו. אין לנו אותו. זה תלוי בחקיקה. אם תהיה חקיקה לקדם את זה אז יהיה את המידע הזה. כרגע אין לי אותו. אני אומר לך מה שיש. טופס 309 דיברנו אני זוכר עם הסמנכ"ל שיהיה לנו את המידע הזה. אני לא יודע להגיד עכשיו על זה.

סוגי בעלות. פר סוג הבעלים. להביא לזהות הבעלים.

אנחנו רוצים לדעת אם זה היה שייך לחברה או שהרכב היה שייך לאדם פרטי.

אני לא יודעת עדיין להגיד, אין לנו עדיין את רשימת הבעלים.

אני מוכן לשלוח לכם את כל המידע שיש בידינו. נעשתה עבודה בעניין הזה.

זה עדיין לא פותר את הבעיה של יד שנייה שהיא בעיה גדולה מאוד.

אין לי את המידע הזה היום. אם היה לי את המידע הזה אובדן כהלכה היום הייתי נותן אותו. זה מה שאני מנסה לומר. אז צריך לפתוח בתהליך שיכליל את המידע על אובדן כהלכה לגבי הרכב כלפי הקונה. זה במקביל. אבל יש מידע קיים שאני יכול לתת. נדאג שהמידע הזה יגיע. בשאר הדברים, דיברו פה על חקיקה.

לא צריך לחכות לזה. אפשר במקביל לפתוח גם בעניין הזה. אם אדוני היושב ראש רוצה שנמתין רגע עם הפרסום של מה שקיים עד שנאסוף את כל המידע אז אני מוכן.

אל תמתין עם המידע ואחר כך תתחיל לאסוף מידע. תתחיל כבר עכשיו. כבר לפני הארוחה שנתת כבר קנינו את האוכל לארוחה הבאה.

בכל הדיונים הקודמים דיברנו על מאגר מידע. אני אדבר עם הנהלת המשרד. אפשר ללכת לחקיקה שאנחנו ניזום. נטפל בסעיף של אובדן כהלכה. שמענו מהלשכה המשפטית.

מידע כזה לא צריך חקיקה.

לא. הוא דיבר על לקבל את המידע, להבדיל מאשר להעמיד לרשות הציבור מידע שכבר ישנו. יש לנו בעיה משפטית עם זה. אם אדם יהיה מחויב לתת לנו את המידע על אובדן כהלכה. היה ויהיה לנו את המידע הזה לא תהיה בעיה משפטית להעמיד את זה לרשות הציבור. יש תקנה שחייבים לדווח. הכול נסמך על חקיקה. על עבירת תנועה מדווחים.

חנן יודע שאני עוזר לי בשינוי התקנות. ועדת הכלכלה הראתה באמת נכונות מאוד גדולה בעניין הזה של תעבורה. אתם צריכים להגיע להחלטה מהירה, טובה, יעילה מבלי שנצטרך ללכת סחור סחור. יש לחנן נכונות מאוד גדולה. רבותיי, אני רוצה לנסח משהו שיכול לצאת מחר לעיתון. מדוע העמדות האלה שהיו אמורות להיות כבר בשנת 2010 לא נעשו?

התוכנה פותחה. מה שצריך זה לסגור לגבי המידע.

אולי אתם כועסים עלי, אבל אני דואג הן לקוני הרכב והן לבטיחות.

אנחנו לא כועסים עליך. הדיון הזה חשוב ומועיל.

אתם חיים בתוך העם. אנשים שהולכים היום לשוק הזה של יד שנייה, יש חוסר אמון בסיסי. יש כאן היבטים ערכיים מעבר להיבטים הכלכליים הכספיים. צריך להבין שבאופן מונה אנשים שקונים יד שנייה הם אנשים עם אמצעים דלים יותר. יש לזה השלכות גם בהיבט הביטחוני. אין ספק שהמוסכים הפיראטיים מזינים את גניבות הרכב. זה כבר מוזמן. כולם יודעים. יש דברים נוראים על רכבים שנמכרו כרכבים תקינים. הרכבים האלה מולחמים, כל כולם מורכבים מכמה חלקים. תודה רבה. אני מודה לכולם. אני מתנצל על הטון של דבריי אבל הבטחתי שישיבה שלישית בנושא לא תהיה כמו ישיבה ראשונה בנושא. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30