PAGE
15
ועדת החינוך, התרבות והספורט

13.12.2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 325

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ו' בטבת התשס"ע (13 בדצמבר 2010), שעה 11:30

עתיד כפר הנוער ימין אורד – מציאת פתרון לביה"ס שנשרף

חברי הוועדה: אלכס מילר
- היו"ר



זבולון אורלב




זאב ביילסקי

האשם חוסיין
- משרד ראש הממשלה



יחיאל שילה
- מ"מ מנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, משרד החינוך




בני פישר
- מנהל כפר הנוער, משרד החינוך



בצלאל כרמי
- מפקח, משרד החינוך



יעל דורי

- מפקחת ארצית פנימיות, משרד הרווחה



ריאד אברהים
- ראש מינהל חירום, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה



עופר אופן
- ראש מינהל הסטודנטים, המשרד לקליטת העלייה



אנה לוטרין
- המשרד לקליטת העלייה



ישעיהו יחיאלי
- ראש מנהלת נעל"ה



יהודה סקר



גדעון בן דרור
- יועץ הוועדה

יהודית גידלי

עתיד כפר הנוער ימין אורד – מציאת פתרון לביה"ס שנשרף

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך. בוקר גשום ומבורך, סוף סוף. הנושא: עתיד כפר הנוער ימין אורד – מציאת פתרון לביה"ס שנשרף. אנחנו בשידור באינטרנט.


רבותי, רציתי לקיים ישיבה בשבוע שעבר באשר לנושא של בית הספר בעקבות האסון הגדול שפגע במדינה, בכרמל, שנפגע קשות. אנחנו ביקשנו שעד הישיבה, כביכול עד היום, יימצא פתרון. אני מקווה מאוד שמה שפורסם בתקשורת זה אכן אמת ונמצא פתרון והוזרם התקציב לטובת בית הספר, לטובת אותם הילדים. אני גם יודע שיש שם תלמידים שהם בוגרים או תלמידים של תכניות שונות כמו "נעלה" וכודמה, וחשוב מאוד שאותם ילדים ימשיכו מבחינת הלימודים, מגורים, וכל אותה מעטפת שהיתה להם לפני האסון, שלא ימצאו את עצמם נופלים בין הכיסאות בגלל שהם נמצאים כאן, בארץ, בלי משפחות, ואין מי שייתן להם פתרון זמני עד שהמדינה תמצא פתרון. לפי מה ששמעתי, אכן נמצא פתרון אבל אני קודם כל רוצה לשמוע מהאנשים שמייצגים את הכפר, את בית הספר, מה המצב כרגע, מה המימדים של הפגיעה ומה קורה עם הילדים ואיפה הדברים עומדים מבחינתכם. כמובן שנשמע גם נציגים אחרים.


כל אחד בתורו, ואם יש מישהו שרוצה להתייחס ונמצא כאן כאורח, בלי שום קשר לרשימה שנמצאת אצלנו, נא להעביר לי פתק בבקשה. כמובן נמצאים פה גם חברי כנסת, זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לזכויות הילד. כפי שהבנתי, הוא יקיים סיור ביום חמישי ואני יודע שוועדת הקליטה היתה אצלכם ביום חמישי האחרון. חשוב מאוד שועדת החינוך, מבחינתנו, שהיא גם ועדת תרבות, נבחן את הנושא שקשור לכפר עין-הוד. נכון שגם שם היתה פגיעה מאוד קשה. אנחנו עם יד על הדופק.

בוקר טוב אדוני היושב ראש, בוקר טוב אדוני היושב ראש לשעבר, זבולון אורלב. באמת יש לנו כבר פתרון לסוגיית ימין אורד, אבל כבר התכנסנו ונספר קצת על מה שעשינו. אני מנהל המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך. יש לנו קרוב ל-180 פנימיות, 45 כפרים. אחד הכפרים היפים שלנו, שנמצא בכרמל, הוא כפר הנוער ימין אורד, שמכיל קרוב ל-480 תלמידים. למעלה משליש, כ-40%, הם חניכים יוצאי אתיופיה. יש חניכים מברזיל, מישראל, מחבר העמים. יש לנו קרוב ל-120 תלמידים ללא הורים בארץ, ונדמה לי, שהטיפול התחיל עוד מהיום הראשון, כשהתחילה השריפה בכרמל. ביום חמישי, כשהתקשר אלי המנהל, שאני רוצה כרגע לשבח אותו ואת המנהיגות שלו ואת הצוות החינוכי, לאורך כל הדרך מאז פריצת האש באזור ועד לעצם היום הזה, כי בסך הכל היתה פגיעה מאוד קשה בכפר. קיבלנו החלטה לפנות את הילדים והצוותים. האש היתה עוד רחוקה בכרמל, אבל בהתייעצות, למרות שבני מאוד התעקש ואמר שהילדים יחוו טראומה גדולה מאוד, אמרתי לו: בני, תעזוב אותי מהטראומות. כרגע יש לפנות מיד את הצוות. אגב, הכפר נשרף ביום שבת לפנות בוקר.

לאן הם פונו?

ראשית, באותו יום היה יום הורים והיו איזה 10 אוטובוסים במקום. הילדים פונו עם הילדים הביתה, בגלל חופשת חנוכה. 120 ילדים ללא הורים בארץ פונו כולם לנווה עמיר. זהו כפר נוער שלנו בשדה יעקב, ושם הם שהו כל חופשת חנוכה. בעצם מאותו רגע משרד החינוך, באמצעות החינוך ההתיישבותי שהוא ה"אבא" של המקום הזה, הוא המפקח וגם מתקצב אותו בכ-90% מתקציבו במקום הזה. אנחנו מלווים אותו ליווי מאוד צמוד. מנהל הכפר יספר, כמובן, מה קרה שם ועל הנזק שם, שהוא נזק די גדול. אני שמח שעד עצם היום הזה, איחרנו את בואם של התלמידים, הם לא חזרו מהחופשה ביום ראשון. חלקם יחזרו היום, שכבות י"א ו-י"ב ומחר, שכבות ט' ו-י' יחזרו ללימודים.


בית הספר כמעט ולא נפגע. חדר האוכל, פרט למערכת הקירור והמטבח, לא נפגעו. לכן, הילדים יבואו ללמוד כל יום בגבעת אולגה. סידרנו להם באמצעות משרד הביטחון ורחל מתקן באולגה, כמובן בתקצוב המשרד. אנחנו מאמינים שנוכל לקצר את התקופה כמה שיותר מהר. אנחנו מתוכננים כרגע לשבועיים עד שלושה אבל יכול להיות שביום שישי זה, עד יום ראשון, אם העסק יהיה גמור מבחינה בטיחותית בעיקר, כי הכפר, לפחות שנה שלמה ייקח כדי לשקם אותו ולבנות אותו.


השר הנחה אותי לפני מספר ימים, אנחנו תקצבנו את בית ספר ימין אורד בתקציב חירום מיידי של 3 מיליון שקל. מיליון וחצי שקל עבור השהות באולגה, אם נצטרך את כל הכסף ומיליון וחצי שקל, בניגוד לכל הפרסומים כאילו של מקבצי נדבות. היה איזה אי-מייל אומלל שיצא מאיזה עובדת שם אבל המשרד מתקצב במיליון וחצי שקל ביגוד, לכל התלמידים בכפר, גם אלה שלא נשרפו כיוון שהם היו בחדר הכביסה, מיליון וחצי שקל לנושא של ביגוד, שמיכות, ציוד ראשוני וכל מה שצריך.

באולגה צריכים להיות אותם 120 ילדים שהם - -

לא, כולם. באולגה יהיו כל ילדי הפנימייה. אנחנו מסדרים להם שם מתקן - -

מה המרחק לאולגה?

זה בערך חצי שעה, 25 דקות נסיעה. יועמדו אוטובוסים שיסיעו אותם בבוקר ויחזירו אותם בערב.

ההסעות הן מאותו תקציב, נכון?

הכל בתוך התקציב, הכל ימומן על ידי המשרד.

מבחינת הזמן, מה ההערכה שלכם או כמה הם הולכים להיות שם? יש גם תקציב לשיפוץ והחזרת הכפר - -

אמרתי כרגע שתקציב החירום הוא של 3 מליון שקל והוא נתון בידי. משרד ראש הממשלה מטפל כרגע בנושא של העברת יבילים, קרוב ל-21,22 יבילים. העלות המוערכת, נכון להיום, לשיקום כל הכפר העתידי, מדובר בין22 ל-25 מיליון שקל, שכל כולו צריך לבוא מתקציב האוצר.

מבחינת התאריכים - -

מדובר לפחות על שנה.

מיליון וחצי מספיק לך לשנה?

למה?

לחיות באולגה.

לא, לא. על אולגה מדובר רק כדי להשמיש את הכפר מבחינה בטיחותית, כדי לגזום את כל העצים וכל הדברים האלה. אנחנו זקוקים לעוד שבוע ימים להתארגנות בתוך הכפר. בא נאמר כך: בסך הכל נשרפו 20 מבנים, בסך הכל 3 פנימיות. 2 פנימיות של ילדי ברזיל, 44 תלמידים, שנוסעים כרגע, ביום רביעי זה לחופש הקיץ שלהם בחו"ל. בתוך החודשיים האלה יגיעו יבילים לכל הילדים האלה. עוד פנימייה של 22 תלמידים, שאנחנו קוראים "היתומים" מחבר העמים. כך שכל הפנימיות תוך שבוע או 10 ימים, מקסימום שבועיים, יהיו בשימוש ואנחנו נחזיר את החיים למסלולם.


יש לנו כמה מעגלים של טיפול: טיפול של הצוותים, טיפול של התלמידים - -

מיליון וחצי לאולגה למשך שבוע ימים?

3 שבועות, כולל הסעות. זה לא מעט וזה לא בחינם אבל הכל פר יום, פר ארוחה. אם יצטרכו רק לשבוע, אנחנו שילמנו תקציב בסכום הזה.


יש פה מספר מעגלים שמטפלים בהם: הטיפול הטראומתי, טיפול נפשי-רגשי של הילדים. כל מערכת הייעוץ שלנו, כל מערכת הפסיכו-סוציאלית, הפיקוח שלנו הכין תכניות ומהיום מתחילים לעבוד עם הילדים. הצוותים כבר הוכנו מבעוד מועד, ובני תכף ידבר על זה.


אני רוצה לומר 3 דברים: 1. גילינו סולידאריות חברתית בלתי רגילה. חבל רק שבמצבי אסון ובמצבי מצוקה החברה הישראלית מתגייסת, אבל ההתגייסות היא בלתי רגילה מכל קצות הקשת. 2. גם משרד ראש הממשלה וגם החשב הכללי וגם אגף התקציבים התעניינו יום יום במה אפשר לסייע ובמה אפשר לעזור, גם בניגוד לדעות הקדומות לגבי האוצר. הם מוכנים לסייע ולעזור בכל מה שניתן. השר והמנכ"ל שלנו יום יום היו בקשר. אגב, השר גם היום יבקר במקום כך שמבחינתנו, משרד החינוך והחינוך ההתיישבותי, אני חושב שהוא עושה את המקסימום כדי לעטוף את הכפר, לעטוף את הילדים ולטפל בהם. אני מבטיח שיהיה כפר עוד יותר יפה ממה שהיה.

תודה. דוקטור בני פישר, מנהל הכפר, בבקשה.

אני מנהל כפר הנוער ימין אורד. אני שמח על הפגישה הזאת. אני אומר שהיום אנחנו מנסים למצות ולהוציא את הטוב מתוך כל העשן והשריפה, ואני קודם כל שמח על התכנסות הוועדה הזאת. זו הזדמנות לחשוף עשייה חינוכית מיוחדת, שלפעמים היא מאחורי הקלעים ומאוד מאתגרת, ולא תמיד נמצאת בכותרת. אז הנה, זכינו לא בדרך הראויה אבל אם אנחנו כבר כאן, אני שמח על ההזדמנות להגיד תודה למינהל לחינוך התיישבותי ולדוקטור יחיאל שילה על הליווי האישי. אני תמיד הרגשתי בבית שם, אני מנהל יחסית חדש אבל העטיפה ותשומת הלב משבת בבוקר און-ליין, אנחנו אנשים דתיים אבל המציאות היתה מאוד מורכבת - -

הוא התקשר אלי בשבת להודיע שהכפר נשרף.

- - וליווי של בצלאל ושל האנשים הטובים, וחשוב להגיד את זה, כי מעגלי התמיכה האלה היום נותנים לנו כוח להתמודד. חשוב לי כן לספר לכם מה קורה בכפר שלנו, שהוא כפר מדהים. מה קרה לפני ומה קורה עכשיו ומה קורה בעתיד: בכפר שלנו יש כ-500 תלמידים כמעט מכל מדינות העולם. במצבים מסוימים יש לנו מ-16 מדינות. זו איזו שהיא יצירה מדהימה שהיא לא כור היתוך. זה לא לקחת ילדים מברזיל, ממדינות ברית המועצות לשעבר ואתיופיה, ולמחוק את העבר ולבנות איזה שהוא עתיד חדש. אנחנו קהילה רב-תרבותית, מאוד מעניינת ומיוחדת, שהיא לא פשוטה. החברה הישראלית מתמודדת כל הזמן עם המורכבות של קליטת יהודים מהתפוצות, ואנחנו מתמודדים עם זה דרך חגיגת חג הסיד, רוסים ואתיופים ביחד, ושותפים לכל התהליך הזה, וה-9 במאי, שזה חג של ניצחון בנות הברית, חג שברוסיה חוגגים אותו. היינו בצעדת ווטרנים עם הילדים, ואת חגי ישראל, כשכל זה נעשה עם המון רגישות, עם קשר מאוד רציף עם ההורים גם טלפוני וגם ביקורים. אגב, עכשיו, בשריפה, יש לנו שתי סבתות שהיו עם הבנות שלהן בכפר והן יחד אתנו עכשיו בכל ההשתלשלות ולאן שהגענו. זה חלק מהמאפיינים החינוכיים שלנו בתוך הכפר. אנחנו כפר שיש בו פרוייקט אחד שקשור למשרד הרווחה, פרוייקט המאה, של ילדים מאוד צעירים שהגיעו בגיל 6 ממדינות חבר העמים. זהו פרוייקט קטן יחסית, כ-30 ילדים, ושאר התלמידים הם תיכוניסטים מגילאי 14 עד 18. יש בית ספר במקום ורוב התלמידים ניגשים לבגרות. אחר כך מגיעים לצבא, ליחידות קרביות. המג"ד הראשון, יוצא העדה האתיופית הוא בוגר הכפר שלנו. אני אומר "בוגרים" כי הבוגרים שלנו הם סיפור מאוד מכונן גם באירוע של השריפה. ראשית, יש לנו בית בוגרים, ויש לנו בוגרים שיוצאים הביתה ולא תמיד יש להם לאן או כאלה שהמשפחות שלהם בחו"ל ולכן הם גרים בכפר, עד שהם מרגישים שהם מספיק מוכנים לחיים. באירוע של השריפה הם רק שמעו שפרצה השריפה, הם עברו את המחסומים. הרי בשבת הכפר עצמו פונה, אני הייתי שם עם עוד מספר אנשים והבוגרים היו יחד אתנו ופשוט עמדו על האש כי כשהבית נשרף, כולם מתגייסים.

שוב, המון פעמים אנחנו אומרים על מוסד חינוכי שהוא בית. זה קצת קלישאה אבל במקרה הזה זה באמת הבית האמיתי של אנשים. מי שמסתובב היום בכפר רואה אנשים שפינו את עצמם מעבודה, מצבא, ופשוט גורפים ומטאטאים וצובעים, משהו שנותן לנו המון כוח. הסיפור הזה של הבוגרים, אגב, מדובר בילד שמגיע בגיל 14 או 15 לכפר, כשהוא רואה את הבוגרים הוא מבין שהסיפור עם ימין אורד לא נגמר בגיל 18 אלא הוא ממשיך גם אחר כך, וזה משהו שמאוד מרגיע אותו כי רבים מהם מגיעים ממצבי סיכון.

חשוב לי להגיד עוד משהו שהוא גם משמעותי להתמודדות שלנו עכשיו: הילדים שלנו, רובם, מגיעים ממצבי משבר. אנחנו כל הזמן מלמדים אותם שאפשר להיות בתוך האבל והחורבן והמציאות הקשה שממנה הם באים, ואפשר לדבר על עתיד, על אופק, על לקחת דמויות משמעותיות ולהסתכל עליהן ולשאוף, ועכשיו הגענו לרגע המבחן הזה. הרבה מדברים על זה ועכשיו עולם המבוגרים צריך להתמודד עם זה. הסיטואציה מאוד מרוכבת, אני אתאר קצת את הרובד של הנזק: הנזק פגע בכפר בצורה לא כל כך שיטתית בכל הכפר. אם בחלק מהמקומות היתה חזית מול האש, אז עצי האורן, האצטרובלים שלהם זה כמו רימונים כאלה, וזה גרם לפיזור של כל הכפר ויש לנו בתים בתפזורת וזה יצר כמה בעיות: ראשית, בעיות תשתית של חשמל ומים שקרסו בכפר וכרגע הם בטיפול גם של חברת חשמל וגם של אנשים טובים, אתאר עוד מעט את תהליך השיקום.


בתי הצוות – רוב בתי הצוות נשרפו כליל. תחשבו על צוות שצריך מצד אחד לטפל בשבר שלו, בילדים הקטנים שלו שהתחילו להרטיב ויש רגרסיה, והמשפחה עצמה נמצאת בטראומה ובמקביל, ילדים שחלקם היו אתנו ועכשיו רובם מגיעים והיכולת להתמודד היא נורא קשה. היא מצריכה אותנו לדעת גם לתת להם זמן, לצרכים שלהם וגם להיות במשימה. אנחנו מתוגברים עם מתנדבים אבל זה אתגר אחד. אתגר נוסף – לגבי חלק מהילדים הכפר היה הבית שלהם. הזיכרונות, הנוסטלגיה, האלבומים, זה נשרף. אמנם מדובר רק בנזק ברכוש ולא בגוף ולא בנפש. אולי בנפש במובנים מסוימים יש איזו פגיעה אבל זה משהו שאפשר גם בספרות המקצועית וגם הפרקטיקה במדינת ישראל מלמדת אותנו שאפשר לצאת מזה. אנחנו מתמודדים עם תקופה לא פשוטה. הצוות הטיפולי שלנו מלווה על ידי אנשי מקצוע של המינהל לחינוך התיישבותי ואנשי מקצוע נוספים. אנחנו נותנים מענה לצרכים הרגשיים, אנחנו נמצאים אתם, המבוגרים נמצאים עם הילדים כל הזמן, גם עם הקטנים. עכשיו, כשהגדולים מגיעים, ברור לנו לגמרי שמצבי משבר מקצינים התנהגויות. לא יקרה נס, אבל אנחנו כן רוצים לקחת את הסיפור הזה של שריפה כסיפור מכונן, ושכולנו מתגייסים ושזה מייצר איזו שהיא לכידות.


אני אספר על בית אחד שנשרף, מאוד סימבולי, זה הגוג'ו. הגוג'ו זה בית בו גרים האנשים באתיופיה, והוא עשוי מקש והוא נשרף. עכשיו אנחנו הולכים לבנות אותו מחדש אבל במובנים מסוימים זה אנשים שנטשו את הבית האמיתי שלהם והם בונים בית מחדש. אז אנחנו, כמחנכים, עסוקים עכשיו לראות איך משתפים אותם. אנחנו מדברים הרבה על תיקון עולם בכפר שלנו. ההבנה שלנו היא כשילד מתעסק רק בפתולוגיות שלו כל הזמן, אז הוא לא יגיע רחוק. אנחנו מדברים כל הזמן על "בא תראה, אתה יכול להיות מנהיג, אתה יכול להשפיע על החברה הישראלית, אז עכשיו בא תבנה בית, וזה הבית שלך שילך אתך לאורך כל הדרך". זה המקום החינוכי המאתגר שאנחנו נמצאים בתוכו.


כרגע כל הסיפור של אולגה מאוד מורכב לנו. הוא פתרון טוב כי התעקשנו להיות ביחד. הבנו שלא נכון לפרק את הקהילה, הלכידות הזאת חשובה לנו ובאולגה זה מתקן גדול, היחיד באזור שהצליח לקלוט אותנו עם עזרה מאוד גדולה של כל מיני אנשים ולחץ של שר החינוך ומינהל לחינוך התיישבותי. אנחנו מגיעים לשם בהסעות כל בוקר ונצא כל יום. יום הלימודים יהיה ארוך, כולל מתנ"ס. ב-7:30, 8:00 הם יצאו ונפצל קצת את הענין. הצוות שלנו נמצא כרגע במלון בניר-עציון, גם מאוד מורכב. אנחנו גם מייצרים מעגלי תמיכה קהילתיים - -

המלון בניר עציון לא נשרף?

לא נשרף וזה לצוותים. זה כרגע מצריך מצוותו ההנהלה וממני לעבוד במקביל כי גם הקהילה במשבר. זאת קהילה שאתמול בלילה ישבנו שם במעגלי תמיכה, תחושה לא פשוטה - -

יש איזה שהוא טיפול פסיכולוגי עם הילדים?

אנחנו מלווים בצוות טיפולי שנמצא שם. יש לנו מנהל קהילה שמוביל אותם כרגע לצד איש טיפול, כך שבעצם המועצה האזורית, שנרתמה לענין, ראש המועצה כרמל סלע והאנשים שלו כך שבסך הכל אנחנו היום עטופים ואנחנו גם מקבלים תמיכה. חשוב להגיד שכבר המפגש הבוקר עם שקיות הבגדים. עם ישראל, זה לא יאומן. בטעות מישהו שם את המספר שלי בערוץ 10 ופשוט ניתקתי מגע מהפלאפון הזה כי לא יכולתי להגיב, אבל יש אנשים שישבו על הטלפונים. תהליך השיקום הוא ארוך, הוא יקר. אנחנו בהחלט חושבים שזה הזדמנות לעשות את הכפר הזה לעוד יותר טוב. מדינת ישראל נותנת ואנחנו צריכים גם את הדלתא של אנשים טובים באמצע הדרך אבל כמות הבגדים, ובאיזה שהוא שלב יצאנו לתקשורת ונמשיך לצאת: תודה לעם ישראל אבל אין צורך. זה לא שאנחנו קהילה, אנחנו לא יתומים, אנחנו בית חם ואוהב ומשפחה וכולנו שם, וזה מסרים שמאוד חשוב להעביר אותם אבל מדהים לראות שהמייל הזה הגיע לכל העולם. זה מדהים לראות את המתודולוגיה של מייל, לאן הוא מגיע ואיזה שירות הוא עושה, אז הוא עשה גם שירות טוב אבל גם שירות דוב. זה המקום שאנחנו נמצאים בו כרגע.


קודם כל, אני חושב שאנחנו זקוקים ללא מעט אנשי חינוך מתנדבים למעגל השני והשלישי. השחיקה תבוא. עכשיו אנחנו קצת באופוריה של התחלה אבל ברור לי שאנחנו הולכים לשנה קשה, אבל זאת הזדמנות עבורנו לשקם את הכפר הזה, לבנות את הבית יותר חדשנים ומודרניים.

מבחינת הזמנים: אתה הרי מבין שבסופו של דבר, ברגע שתכנסו לכל שיקום הכפר ולכל הנושא של העברת התלמידים מאולגה חזרה לכפר עם הענין של בתי המגורים והטיפולים שאתם עושים, מבחינת הסינכרונים – איפה הדברים עומדים? אתה, מבחינת הזמן, מסודר? שלא יקרה מצב שפתאום התקציב שהוקצה למגורים שמחוץ לכפר נגמר, ועדין אתם לא סיימתם את הנושא של - -

תחושת הבטן שלי ושל האנשים הטובים שעוזרים שלי, שיש פה הירתמות ורוצים לדלג על הבירוקרטיה וכל מה שמסביב. כרגע זה ברמת הצהרה. הענין הוא כזה: המגורים היבילים, בהנחה שהם תוך חודשיים עד שלושה בכפר – נחיה עם זה. כל שהות נוספת, זה יכול להיות קטסטרופה. זה צוותים לא מתפקדים, זה ילדים מתפרקים. זאת אומרת, אנחנו אוגרים כוח והידע המקצועי שלנו - -

זאת אומרת, יש לך אוויר לעוד חודשיים שלושה.

גג. זה מאוד משמעותי למגורי צוות ומגורי ילדים.

אז כבר אני מודיע שנקיים ישיבת מעקב על הנושא, משהו כמו חודשיים מעכשיו, ואם יש איזה ענין שיש בו צורך או חשיבות לעשות את זה לפני, אין שום בעיה. תיצור קשר ואנחנו נעשה זאת. אנחנו עם יד על הדופק וכמובן שמבחינתנו, הנושא צריך להיות מסודר בלי שום דרישות. זאת אומרת, נקבעו תאריכים ולפי התאריכים האלה הכל צריך לעבוד וכמובן שכל אותם גופים, שהם אחראים לביצוע הענין הזה, חייבים להבין שיש פה נושא שאי אפשר למרוח אותו.

לנו חשוב לחזור מהר, מבחינה חינוכית ורגשית, לחזור להר כמה שיותר מהר.

כו, אבל חשוב גם שלא תיקחו סיכונים מיותרים. אם יש צורך לבוא ולתת עוד שבוע באותו כפר כדי לעשות את ה"פינישים", אני חושב אף אחד לא ייקח סיכון על חשבון בטיחות, וזה גם נושא שאסור לפספס אותו.

עוד משפט אחד בנושא של השחיקה של כוח אדם, ולא הזכרתי את זה בדבריי, בכוונתנו לתגבר את הצוות החינוכי בכמה עשרות מורות חיילות, כמה שאתה יכול לקלוט.

אני גם מציע שהילדים ישמרו על הקרקע שהיתה להם קודם. שלא יהיה פתאום שינוי מבחינתם, שאחר כך זה חוזר חזרה למה שהיה ואז הם מרגישים חוסר. צריך למצוא איזון מסודר וגם לא להיכנס לפאניקה, מבחינת הדברים.


דרך אגב, קיבלתי הרגע הודעה שחברת הוועדה, עינת וילף, ילדה בן.

מזל טוב.

אנחנו מאחלים לה "מזל טוב".

גם לי אתה יכול לאחל "מזל טוב", נולד לי נכד לפני שבוע.

יש לנו קבוצה נוספת, ילדי נעל"ה, כי אנחנו באיזה חמ"ל עם טלפונים כל הזמן. זה מדהים שיש משפחות שאומרות: בואו נגייס לכם כסף. אנחנו חושבים שזה פרוייקט מאוד משמעותי בכפר ואנחנו חושבים שהוא צריך להימשך. החוכמה שלנו עכשיו זה לא לייצר משהו מסכן שצריך,נעבך, איזו עזרה אלא זה מוסד חינוכי לתפארת שאורו יגיע למחוזות חדשים. זה נכון גם לגבי הסיפור של נעל"ה.

הערה אחת: מצד אחד זה נכון אבל מצד שני יש לנו הזדמנות פז עכשיו להביא מעגלים חדשים של תורמים אליכם. אז אתה יודע, נקבל כל אחד. כשאני צלצלתי וראיתי שאבי נאור נמצא אצלכם, הבנתי שאתם בדרך הנכונה. אז תמשיכו עם זה.

חבר הכנסת אורלב, בבקשה.

תודה רבה. אני גם רוצה לברך אותך על קיום הישיבה הזאת, היא חשובה. חשוב שכפר נוער, שנדמה לי שזה תקדים ראשון שכפר נוער נפגע באופן כל כך אנוש מפגעי טבע, עד כדי כך שהוא לא יכול לקיים את שגרת יומו וצריך להתפנות, בהיסטוריה החינוכית שאני מכיר של מדינת ישראל, אני לא מכיר תקדים. לכן, חשוב מאוד שוועדת החינוך תקיים את הפגישות ואת המעקב וכפי שאמרתי, גם אני, אישית אבקר, כוועדת משנה, לעקוב ונדווח ליושב ראש כדי שתרגישו שלפחות הרשת הפרלמנטארית של הכנסת תלווה אתכם ותנסה לפתור את הבעיות. זאת מפני שאף על פי שאין תקדים של כפר נוער שנפגע, אבל יש הרבה תקדימים שבהם ההירתמות מסתימת. יש הרבה תקדימים שאחרי אירועים גדולים ונכבדים יש איזה שהוא פיק של התלהבות ואחרי תקופה מסוימת סדר היום במדינת ישראל משתנה, ואז פתאום לך תחפש את החברים שלך. זה חלק מהתפקידים שלנו, כי כל אחד מבין ששיקום של כפר נוער הוא לא איזה שהוא מעשה חד-פעמי, הוא תהליך ארוך. אני שמח שגם דוקטור שילה וגם אתה ציינתם שלא מדובר פה בתהליך של זבנג וגמרנו אלא זה תהליך ארוך, ובוודאי במה שקשור גם בתהליכים החינוכיים, לא רק בשיקומים הפיסיים המוסד חטף זעזוע וחניכים, בעיקר אלה שנמצאים אצלכם, שהם לא תלמידים שיש להם עוגנים חזקים, חלופיים בחברה הישראלית ובמשפחות ישראליות אלא הכפר הוא העוגן היציב והחזק שלהם. ברגע שהעוגן הזה חוטף זעזוע, הזעזוע הזה לא פשוט ותתכונן לימים שכל מה שאתה רואה עכשיו, האי-מיילים והטלפונים, זה מסתיים הרבה יותר מהר ממה שחשבת.

ובסוף יש רק עוגן אחד, זה החינוך ההתיישבותי.

זה נכון. ולכן, אני סמוך ובטוח שמה שקשור במשרד החינוך בכלל, אבל בפרט במה שקשור למינהל לחינוך התיישבותי והעומד בראשו, אין לי ספק שהליווי הזה הוא... תראה, ההיבט הפיסי, ואני אומר לך את זה כמי שכרגע גם חבר בוועדת הכספים וישב שם כבר בישיבה ראשונה עם מי שמנהל את העניינים במשרד ראש הממשלה ובמשרד הפנים: המדינה איננה מוכנה לקחת כרגע על עצמה את הפיצוי הישיר והעקיף של כל הנזקים אלא חושפת את כל הניזוקים לחברות הביטוח. נפגשנו, בוועדה, גם עם חברת הביטוח שמטפלת בכם, "כלל". הם סיפרו שהם נתנו לכם מקדמה בסך חצי מיליון שקל ואין צורך שהמדינה תטפל, הוא יודע עליך הכל, יותר ממה שאתה חושב. הוא מלווה אותך בלי ידיעתך. אנחנו התעניינו ורצינו לוודא שהעניינים האלה מסודרים. כששאלנו עד איזה גובה הביטוח? כי למשל, אנחנו יודעים שבית אורן מבוטחת עד גובה של 3 מיליון דולר והנזקים שאם במקרה כבר עברו את ה-70 מיליון שקל. התחלנו לשאול כל מיני שאלות קשות ואני מציע גם לדוקטור שילה וגם לך ואני אומר את זה גם לאנשי משרד ראש הממשלה, שאנחנו נאבקים קשה כדי שמה שקשור במוסדות הארציים כמו ימין אורד, אנחנו רוצים גם לגבי הבתים הפרטיים, שלא תהיה אבחנה בין מי שמבוטח לבין מי שלא מבוטח. זה אבסורד ממדרגה ראשונה אבל מה שקשור בדברים הארציים, הלאומיים כמו כפר הנוער ימין אורד, שהמדינה תיקח עליה את האחריות המלאה לשיקום, והיא תתחשבן. במקום שאתה תתחשבן כי הבעלות שלו זה לא המדינה. דוקטור שילה פרש עליו את חסותו ואת כנפיו כי הוא מפקח עליו במישרין והוא מתקצב אותו, אבל הוא לא הבעלות. הבעלות שלו זאת ועדה לעליית הנוער הדתי, שעם כל הכבוד, עושה עבודה מאוד מופלאה. יש לה 6 כפרי נוער: הודיות, נווה עמיאל, כפר הנוער הדתי בכפר חסידים, תלפיות וגבעת וושינגטון אם אינני טועה. אני בקי בהיסטוריה הציונית-דתית כמו שאומרים, אבל הוועדה הזאת, אין לה יכולת לעמוד מול ענק כמו "כלל ביטוח". ובסוף בסוף "כלל ביטוח" היא חברה כלכלית והיא עושה את השיקולים שלה. אני לא שמעתי שחברת ביטוח, ככל שהיא טובה, והעומד בראשה הוא אדם מאוד טוב, שהיה רפרנט שלי כשהייתי מנכ"ל משרד החינוך, הוא היה החשב הכללי אבל מטרתה להרוויח כסף והיא לא תתנדב לתת תרומות על דברים שהיא חושבת שלא צריכים לתת, ואני לא יודע אם הכל היה מבוטח, אין לי מושג.


לכן, אני מבקש גם מכם וגם ממשרד החינוך וגם ממשרד ראש הממשלה לעמוד על הנקודה הזאת ולא להרפות מהענין הזה שהמדינה תהיה הכתובת, ולא רק להסתדר עם חברת הביטוח כי בסופו של דבר, אתה תמצא את עצמך במצב מאוד מאוד לא טוב.

הואיל ומדובר בתקדים, ואני במיוחד אומר זאת לך, דוקטור שילה, כדאי לתעד את כל המהלך הזה, שלא יהיו עוד אסונות במדינת ישראל ושלא ירבו עוד פגעי טבע. מאחר ומדובר במקרה ראשון, כדאי מאוד לתעד בצורה מקצועית את כל מה שקרה. זה גם יעזור, אולי, לדוקטור פישר להיזון חוזר, לראות וכולי. הליווי, לדעתי, מאוד חשוב כי אין לו ספר לפתוח עכשיו, ואין לו יועץ באקדמיה לגבי מה עשו במקרים קודמים ואיך התגברו על טראומה כזאת, ואנחנו לא יודעים של מי הטראומה יותר גדולה, של התלמיד או של המדריך, של המורה או של המנהל. אף פעם אי אפשר לדעת. אז צריכים פה לעשות מעקב מקצועי כי כמו שאמרתי, זה כפר שהוא העוגן העיקרי של התלמידים ולא עוגנים אחרים במדינה, בחברה או במשפחה.

לחזק את מה שאמרת, איך להפוך את הקושי לאתגר. זה ברור שיהיו פה קשיים ו"אובר שוקינג", שיהיו בגלים גלים. השאלה איך הופכים את הקושי הזה לאתגר? זה בעצם האתגר של המנהל וההנהלה, לראות בקשיים האלה שיהיו, ויהיו קשיים פיסיים וגם חינוכיים וגם מתחים, אין לי שום ספק, אני לא מקנא בך. אני כן מקנא בך לראות בזה אתגר וכדומה, אבל להפוך את הדבר הזה לאתגר, לסחוף את כולם למהלך של שיקום.


באופן אישי, אני רואה את עצמי מגויס, ונעזור לכם ככל האפשר.

תודה.

סליחה, אבל אני צריך לזוז. יישר כוח לכם על מה שעשיתם. אני רוצה לצרף את קולי לכל מה שהוא אמר, אני מסכים אתו. אם יש עוד משהו שאני אוכל לעזור, אז אני עומד לרשותכם.

תודה רבה.

יש את קרן הידידות, יחיאל אקשטיין. אז אם אתם רוצים תעברו בדרך, אולי ייפול משהו...

הוא כבר הגיע לכפר, זה בסדר.

האשם חוסיין, נציג משרד ראש הממשלה, בבקשה.

אני מנהל תחום מיעוטים במשרד ומרכז את צוות המנכ"לים שמטפל בשריפה. בקשר ליבילים, ימין אורד ביקשו 21 יבילים, כולם אושרו. כרגע, אנחנו מדברים על 2700 מטר מרובע בסך הכל שטח היבילים. אם יהיה צורך ביותר, גם אפשר לתת. טווח הזמן שצריך כי כרגע במדינה יש 30 יבילים שאפשר להזיז אותם תוך חודש וכנראה ילכו לבית אורן כי יש שם משפחות והפתרון הוא בעייתי והרבה יותר קשה. להזמין יבילים, להכשיר את השטח על ידי החטיבה להתיישבות והחזרת המצב באופן זמני לקדמותו, ייקח בין חודשיים וחצי ל-3 חודשים, כך שזה מתיישב עם לוח הזמנים שלך.

"על הקשקש" כמו שאומרים...

לא. אנחנו נעשה כל מה שאפשר.

קחו בחשבון שהילדים שעכשיו יוצאים הביתה לחופשה בחו"ל, ביום רביעי, לברזיל, תוך חודשיים הם בארץ וצריך לתת להם - -

בסדר, בשביל זה אנחנו יושבים כאן, כדי לא להגיע למצב שתהיה פה איזו שהיא בעיה גם יום אחד או יומיים, זה יכול לגרום לבעיה שהפתרון לגביה יצטרך להימצא קצת לפני. זאת אומרת, אם אתם כבר מזהים שבעוד חודש, חודש וחצי אתם לא עומדים בלוח הזמנים אז כבר צריך לחפש איזה שהוא פתרון ולא להגיע לרגע שהילדים חוזרים ופתאום אין שום פתרון ואז מתחילים - -

אנחנו ניזונים ממה שמגיע אלינו מהשטח. אם יראו שיש בעיה ואנחנו לא מתקדמים מספיק מהר, הם צריכים להציף את זה ואנחנו כבר נטפל בזה.

אני מאוד מקווה שהיבילים שיגיעו יהיו יבילים חדשים ולא יבילים שכבר עברו - -

מה שיש כרגע במדינה מועבר לבית אורן, כ-30, כדי לפתור את הבעיה הקשה מאוד שם. הבתים נשרפו ואין לאן ללכת.

גם אצלנו הם נשרפו...

כן, אבל כרגע יש פתרון לגבי הילדים - -

חברים, אתם הייתם בשיח הזה במשך כמעט שבוע, נכון? על הדברים והנקודות שעדין לא סיכמתם עליהם, אני מאמין שתוכלו להמשיך בדיאלוג ולא נפתח את זה ביניכם כי כולם מבינים על מה אתם מדברים. אז בואו ניתן לנציג משרד ראש הממשלה לסיים את דבריו.

אגב, גם ה-30 שקיימים כרגע במאגר במשרד האוצר הם מפורקים וצריך להרכיב אותם ולהוביל אותם, וזה גם ייקח איזה חודש וחצי עד שהם יגיעו לבית אורן.


בקשר לפיצויים, יש שני סוגי פיצוי: 1. לנפגעים שנהרגו בשריפה, אם זה הסוהרים, השוטרים, נהג האוטובוס והנער המתנדב בכבאות, אלעד. מי שמוביל את זה הוא המשרד לביטחון פנים, שמגבש איזו שהיא תכנית לפיצויים לאנשים האלה והכרה בהם כחללים. הפיצויים לנפגעים, בניגוד למה שנאמר כאן, משרד האוצר וועדת המנכ"לים מגבשים תכנית פצועים לפרטיים שהבתים שלהם נפגעו ואין להם ביטוח.

מתי אתם אמורים להעביר מסקנות לנושא הזה?

עכשיו יש ישיבה במשרד ראש הממשלה עם צוות המנכ"לים...

תוך יום, יומיים, שבוע?

עד יום רביעי הבא אמורים להביא את זה.

מצוין. נמצא פה ראש מינהלת נעל"ה.

תודה על ההזמנה ותודה על הישיבה. אני אומר שגם לאסון צריך מזל, וכשקורה משהו זה אחרת כשזה נופל על מקום חזק לעומת אם חלילה זה נופל על מקום חלש. כפר הנוער ימין אורד, הידוע משכבר הימים דרך כל שדרת הניהול שהיתה שם לאורך עשרות השנים האחרונות, הוא מקום שמובל על ידי אנשים חזקים שמאמינים בדרכם ויודעים להתמודד עם מצבי משבר. לכן, חבל שזה קרה אבל אם זה קרה, טוב שזה קרה בימין אורד מפני שיהיו שם את הכוחות להיחלץ מהדבר הזה.


מבחינת נעל"ה, אנחנו מושקעים שם עם 23 תלמידים, שרובם הם תלמידים שבחצי שנה האחרונה עברו לשם מבית ספר אחר שנסגר באופן פתאומי. הם עכשיו בכיתה י"ב. זאת אומרת, זה תלמידים שכרגע הביטחון העצמי שלהם די מעורער במובן הזה של מה קרה לנו? לפני 3 שנים באנו לארץ וב-3 שנים האלה אנחנו מוצאים את עצמנו בשני בתי ספר, שהאחרון שבהם נשרף ואנחנו בכיתה י"ב.

אני יכול להגיד לך שבאתי ב-92 ועד 96 עברתי משהו כמו 4 בתי ספר. למדתי באורט רמת-גן, באורט סינגל ובסקי, במקיף ג' בבאר-שבע ועוד פעם באורט רמת-גן.

לכן, בתוך הצרה הגדולה הזאת של 400 וכמה תלמידים אנחנו נמצאים עם כמות קטנה של תלמידים אבל במקרה, זאת כמות קטנה של תלמידים שעברו מעבר - -

איזה בית ספר נסגר?

בית ספר "יד חנה", שהיה שייך לרשת "מגדל אור" של הרבה גרוסמן בעפולה. כל בית הספר הזה עבר קומפלט לימין אורד. הרוב הם ילדי עולים מהארץ. אנחנו היינו שם עם 19 ילדי נעל"ה, והם בכיתה י"ב. יחד עם הכוחות של ימין אורד והכוחות המלווים שלנו אנחנו נמצאים בקשר אתם ואנחנו מקווים שהם יחזרו, אכן לשגרה, כמה שיותר מהר. אנחנו סומכים על כל הכוחות שמוזכרים פה, שיעשו את זה על הצד הטוב ביותר. זה מה ששייך לנעל"ה בסיפור.

תודה רבה. יש כאן נציג של משרד האוצר?

הם אומרים שזה לא שייך להם.

אני מקווה מאוד שבאותן החלטות שאתם מקבלים האוצר מגבה אתכם.

הם יושבים אתנו.

אני מפקחת ארצית על פנימיות במשרד הרווחה. לנו יש בימין אורד רק קבוצה קטנה. אמרת 30, נדמה לי שהמספר המדויק הוא 24. אנחנו מתקצבים 24 ילדים שהגיעו לארץ מברית המועצות לשעבר, במסגרת פרויקט "גשר". הקשר שלנו עם ימין אורד, לאחרונה, היה באמצעות המפקח המחוזי שלי מהצפון. לא רוצה להוסיף על קודמיי אבל אם יש משהו שאנחנו יכולים לעזור מול הילדים האלה או עזרה נוספת, אנחנו נשמח להיות שותפים. זה חשוב.

מצוין. רבותי, עוד מישהו שרוצה להתייחס?

הייתי מנהלה של חוות הנוער הציוני ומכיר פה חלק מהאנשים. אני גם מוכן לנדב את עצמי כי זהו אסון לאומי. אתן לך את הטלפון שלי ואני מוכן לעזור וכל מה שאני יכול לסייע.

תודה רבה.

אני מהמינהל לסטודנטים עולים במשרד הקליטה. אנחנו יצרנו קשר ראשוני כדי לשבץ סטודנטים עולים לפעילות בתוך הכפר ולסיוע לכפר ובמה שהוא צריך.

מצוין.


אני רוצה לסכם: קודם כל, אני מברך על הפעילות שנעשית בכפר למען החינוך ההתיישבותי. אני מחזק את ידכם ויישר כוח לכל מה שאתם עושים למען החברה, למען הנוער, למען החינוך בישראל. זה חשוב מאוד. אני גם מברך על כך שעל ידי גיוס של כל אותם המשרדים הרלוונטיים, גם משרד החינוך, גם משרד ראש הממשלה, גם משרד הקליטה וגם משרד הרווחה וכל מי שלקח חלק במציאת פתרון מהיר למען ילדי הכפר, אני מברך על כך וזה חשוב מאוד.


כמו שציינתי קודם, אנחנו נעשה ישיבת מעקב, כמובן בכפוף לשיחה אתך, מר פישר, לפני זה. אם אתה תראה שיש צורך בקיום ישיבה לפני ישיבת המעקב של ועדת החינוך, אני ממש רואה שיש פה בעיה עם הזמנים. יכול להיות שתיווצר בעיה בגלל שיש צפיפות מאוד גדולה בין מה שצריך להיות בפועל מתוקן לבין הזמן שהילדים צריכים לחזור. אתם עם היד על הדופק ואנחנו עם היד על הדופק. חבר הכנסת אורלב יעשה סיור ויוכל לראות במו עיניו, מבחינת הדברים, מה קורה בשטח. אני חושב שחשוב מאוד שלא נגיע למצב שנתחיל לחפש שוב, כמו שאנחנו עושים כאן, בוועדה, כיבוי שריפה משלנו על כל דבר, שבאמת נגיע למצב שברגע האחרון נצטרך להרים פה טלפונים כמו: תנו להם עוד שבוע באולגה וכדומה. צריך להיות מוכנים לכל מצב ולקחת מקדם ביטחון במידה ותהיה איזו שהיא בעיה, שאתם תהיו מסודרים כי אי אפשר לדעת מה יכול לקרות. מחר יכול להיות, חס וחלילה, איזו שהיא הצפה ואז לא תיכנס משאית והשיפוץ יתארך, לך תדע. זה מאוד צפוף. כשאתה אומר שבעוד חודשיים וחצי שלושה אתם תסיימו, והם צריכים ממש להיכנס בעוד חודשיים, אז אם תהיה בעיה מבחינת הזמנים ולא נמצא פתרון, באמת לילדים האלה קשה מאוד לספוג גם את הענין שנסגר להם בית ספר והם עברו, גם את האסון ועכשיו, לא יהיה להם איפה להתאכסן. אל תשכח שברגע שנכנסים, זה מקום חדש, צריך להתארגן. כל הדברים האלה צריכים להיות על סדר היום שלכם, כל אותם המשרדים שאחראים על הטיפול.


בנושא הביטוח, אני מודה לכך על כך שאתם מציעים פתרון. אם תוך שבוע - -

אני מציע שהוועדה כן תקרא לממשלה לקחת על עצמה את האחריות לשיקום הכפר, תוך כדי שהיא תעמוד מול חברות הביטוח ולא הכפר יעמוד מול חברות הביטוח.

חבר הכנסת אורלב, אני הייתי זהיר עם הנושא של הקביעה כי הנושאים האלה, קודם כל צריך לקבל את הדוח של המשרד של אותה ועדה. בתוך שבוע נקבל דיווח. אם תהיה איזו שהיא בעיה, כמובן שאנחנו נעשה פניה מסודרת לטיפול בזה. הדבר הזה לא יישאר באוויר. זאת אומרת, לא יעלה על הדעת שתהיה פה איזו שהיא בעיה שבגלל החלטה כזאת או אחרת לא ימצא פתרון לפיצויים - -

אני אתן לך דוגמה. נער הייתי וגם בגרתי עם כל הסוגיה של גוש קטיף. הבטיחו להם קראווילות. לקראווילות צריכים תשתיות. צריכים למתוח למקום קווי מים וצריך יסודות ויש לזה עלויות. את זה עושה הרשות המקומית. אני לא יודע אם הרשות המקומית קיבלה את העלויות. כל אלה שמדברים עדין לא הקציבו אף פעם קראווילה בחיים שלהם. לכן, אם יש "בעל בית" אחד וזאת המדינה, אז כמו שאריק שרון דפק על הטנדר, הקראווילות היו. אבל אם זה יהיה מול חברות הביטוח, למרות ש"כלל" הפגינה באמת רצון טוב. לכן, יש כאן קריאה עקרונית שהממשלה תיקח על עצמה את האחריות והיא תסתדר מול חברות הביטוח.

שלא נגיע למצב ש"כלל" יוצאת מהמשחק - -

לא, לא הבנת אותי טוב. שום חברת ביטוח לא יוצאת מהמשחק, רק מי שתובע ממנה ומי שעובד מולה ומי שמנהל אתה משא ומתן זה לא הכפר אלא המדינה. הכפר ייתן ייפוי כוח למדינה, שהמדינה תנהל בשמו את כל המשאים והמתנים. המדינה נותנת לכפר, בלי שום קשר לביטוח. הביטוח ייתן – ייתן, לא ייתן – לא ייתן. אני לא חושב שחברת הביטוח צריכה לשלם עד האגורה אחרונה את כל מה שהיא התחייבה על פי הפוליסה. אבל לדעתי הפוליסה לא תכסה את הכל, זה ברור לי לחלוטין. ולכן, לכפר אין כוחות, זו לא המומחיות שלו לנהל משא ומתן מול חברת ביטוח. האגף לשוק ההון והביטוח והחיסכון, תאמין לי, יודע לנהל משא ומתן מצוין, ואם יטילו עליו, הוא יוציא מחברת הביטוח את כל מה שצריך.

אז זה בדיוק מה שאני רוצה, שנשמור על המצב שגם אותן חברות ביטוח, לא רק בנושא של ימין אורד אלא באופן כללי, מי שצריך לתת את הפתרון, שלא יהיה להם פה איזה שהוא קלף לשחק עליו, שהמדינה פתאום לוקחת אחריות ואז הם יכולים לבוא - -

אני רוצה להגיב לדברים: קודם כל, נקבע כך: בוועדה הארצית לתכנון ובניה ניתן פטור מכל הצורך בהיתר להציב קרוואנים כדי לזרז את העניינים ולקצר את לוח הזמנים. כמו כן, הממשלה הקצתה ביום ראשון, אחרי השריפה, 60 מיליון שקל באופן מיידי לשיקום התשתיות. בימין אורד מי שייקח על עצמו את הביצוע של תשתיות וחיבור הקרוואנים ושיקום התשתיות זה החטיבה להתיישבות בסוכנות ובבית אורן זה משרד השיכון, והכל כדי לזרז את העניינים. המשא ומתן מול חברות הביטוח יבוא אחר כך כי בבית אורן נשרפו בסך הכל כמעט 250 בתים, מתוכם כמעט 80 באופן כליל. הביטוחים שקיימים היום, אנחנו יודעים שזה לא יכסה. לכן, הממשלה הקצתה כבר חלק מהכסף, גם לרשויות המקומיות. נקבע מנגנון מאוד ברור שהאזרח לא ירוץ לבד וייפול בין הכיסאות אלא ראש הרשות מרכז את הנתונים, מעביר את זה לממונה במשרד הפנים ואנחנו מקבלים בוועדת המנכ"לים, שהממונה ישב בה, תמונת מצב, וכך אנחנו עובדים. הכל כדי לקצר בגלל כל התקלות שהיו בעבר וניסיון העבר.

זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים, שלא תשאירו את הנושא הזה פרוץ כדי שלא יהיה מצב שגם אלה שאין להם ביטוח יישארו ללא פיצויים. בגלל זה, חשוב מאוד שהדוח שאתם תביאו - -

סליחה שאני מנדנד, אני רק רוצה שתבין ותחליט מה שאתה רוצה. תראה, כמעט בטוח שכל הבתים נבנו, אלה שנשרפו, לפני 1976, שאז החלו את התקנים נגד רעידות אדמה וגם לפני 1991, שאז חל חוק הממ"דים. בשיקום ובבתים החדשים לא יכלו לפטור אותם מחוקי התכנון והבנייה בצדק, והבנייה החדשה תהיה צריכה להיות לפי התקנים החדשים ובתוספת ממ"ד. יש לזה עלות. הביטוח אומר: קח את מה שהיה לך. הוא לא אומר: שמע, זה שמדינת ישראל חוקקה חוקים חדשים שמחייבים דברים נוספים, מי יממן את הדברים האלה?


דבר שני, הסוגיה של האגרות וההיטלים שלא סגורה עד הסוף, כי זה מחייב חקיקה. החקיקה מחייבת אגרות והיטלים והיטלי השבחה כי לגבי בית חדש יש היטל השבחה וכדומה. הם עוד לא יודעים לאיזו צרה הם נכנסו. לצערי, אני יודע כי הייתי יו"ר ועדת המשנה לענייני גוש קטיף במשך 4 שנים אז אני מבין מה זה נקרא להקים יישוב ולשקם וכל הדברים האלה. לכן, הם יישחקו, הם לא מאומנים בזה. הם יודעים לחנך והם עושים את זה בדרך מצוינת. גם הבעלות שלהם לא מאומנת לדבר הזה. זה לא רשת אורט או רשת עמי"ת. יש פה רשת יותר קטנה שלא מאומנת לדבר הזה.


לכן, לדעתי צריך להילחם על הענין הזה מאבק חסר פשרות, שהמדינה תיקח אחריות. בחטיבה להתיישבות זה מצוין, זה בסדר גמור אבל גם היא תוציא את מה שהיא קיבלה והיא לא תוציא את מה שהיא לא קיבלה. אין לה כספים משלה, זה זרוע עקיפה של המדינה - -

זה מה שביקשו מאתנו, מהן העלויות, כמה זה צריך לעלות?

רבותי, תראו: בשביל לטפל בבעיה אנחנו צריכים לבדוק אם יש בכלל בעיה. כמו שאמרתי, אני אהיה בקשר עם מר פישר. אנחנו נבחן כל דבר ודבר. אם תהיה איזו שהיא בעיה, אתה יכול לפנות אלי בצורה חופשית ואנחנו נסגור את כל אותן פרצות שנוצרו, אם יש בעיות כאלה ואחרות שצריך לטפל בהן, פשוט נודיע לכל מי שאחראי על הטיפול כי מה שקורה אחרי האסון זה שהנושא הזה חייב להיות על סדר היום. נבחן כל דבר ודבר ונסגור את כל הפרצות שיכולים להיווצר סביב המשחק בין ביטוח לאחריות לבין מה שצריך להיות בפועל. במידה ויהיה צורך נקיים ישיבה. תודה רבה.


אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

(הישיבה נעלה בשעה 12:30)