הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
25
הוועדה לזכויות הילד

21.12.2010


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 88
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י"ד בטבת התשע"א (21 בדצמבר 2010), שעה 11:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סירוב משרד הפנים לקדם הקמת גני ילדים ביישוב סווין בדרום

של חה"כ טלב אלסאנע

חברי הוועדה: אורלי לוי – מ"מ היו"ר

טלב אלסאנע

ניר שמואלי

- סגן מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך

אודי שפירא

- מרכז בכיר מיפוי ותכנון, משרד החינוך

חנן אפוטה

- ראש מינהל חינוך אבו בסמה, משרד החינוך

עטילה כמאל

- דובר, המגזר הלא יהודי, משרד החינוך

אבי הלר

- ממונה מחוז דרום, משרד הפנים

מרים בן עטר

- פקידת סעד מחוזית בדרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חסן אלאסלע

- יו"ר ועד הכפר, כפר סווין

חאלד אלאסלע

- ועד מקומי, כפר סווין

מאיר דויטש

- ארגון רגבים

רחל סעדה

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סירוב משרד הפנים לקדם הקמת גני ילדים
ביישוב סווין בדרום, של חה"כ טלב אלסאנע

בוקר טוב. היום הנושא הוא הצעה לסדר היום, במסגרת דיון מהיר; סירוב משרד הפנים לקדם הקמת גני ילדים ביישוב סווין בדרום. ההצעה היא של חבר הכנסת טלב אלסאנע והוא יציג את הדברים, בבקשה.

בוקר טוב, גברתי, מכובדיי. בנושא הזה היה דיון ראשוני בוועדת החינוך והסוגיה הזו איננה סוגיה חדשה, אלא היא סוגיה שחוזרת ונשנית, ולדעתי היא סוגיה מהותית ופעם אחת ולתמיד צריך להתייחס לזה ברמה של העיקרון, איך פותרים את הבעיה. אנחנו נתמקד במקרה של היישוב סווין. זה אחד היישובים הלא מוכרים בנגב שמספר תושביו, 3,000-4,000 תושבים, מאות תלמידים מהיישוב הזה יוצאים ללמוד במוסדות חינוך מחוץ ליישוב, כי היישוב הוא לא מוכר, הוא לא מוסדר ואז אין מוסדות חינוך. עד לשנה האחרונה התלמידים למדו ביישוב הסמוך, שנקרא שגב שלום, שהוא יישוב מוכר ומרוחק, בין 12 עד 15 קילומטרים מהיישוב הלא מוכר סווין.

בחודש ספטמבר, אחרי תחילת השנה, משרד החינוך, מועצה אזורית אבו בסמה -ללמוד את כל הסוגיה בישיבה אחת, בכמה משפטים, זה קצת מורכב- זו מועצת גג שהיא אמורה לתת שירות, כולל שירותי חינוך, ליישובים הלא מוכרים. זאת אומרת, מבחינת מתן שירותי חינוך לתושבי סווין, מי שאחראית זו המועצה האזורית אבו בסמה. בתחילת השנה המועצה המקומית שגב שלום אמרו 'אנחנו לא רוצים לתת שירותי חינוך לילדים שהם לא תושבי היישוב'. כלומר 'אנחנו מחויבים לספק חינוך אך ורק לתלמידים שבתוך היישוב'. היתה שביתה, השביתה הזו נמשכה בערך עשרה ימים, היתה התערבות, ואז הגיעו להסכם, אמרו להם 'רבותיי, אנחנו נקבל את ההצעה שלכם, התלמידים של סווין, חלק מהם לא ילמדו, השאר ילמדו, אבל לשנה הבאה אנחנו צריכים שכמה מהם יהיו מחוץ למועצה המקומית שגב שלום'.

מה שקרה הוא שפתרו את הבעיה של שגב שלום, התלמידים בשגב שלום חזרו ללמוד, ויצרו בעיה של תלמידי סווין שאין להם מסגרת.

לכל תלמידי סווין אין מסגרת?

לא כולם, אבל כל תלמידי סווין---

מסודרים.

בהתחלה כולם היו בשביתה, אבל מי שאין להם מסגרת לחלוטין, לחלוטין, לחלוטין, אנחנו מדברים על תלמידי הגנים וכיתה א'. לגבי אלה, כיתה א', אנחנו מציעים להעביר אותם ליישוב לא מוכר אחר, שיש בו בית ספר, שמורחק 15 קילומטרים.

הסוגיה הזו נדונה במקרה בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, לגבי תושבים של יישוב לא מוכר אחר שנקרא רחמה. לגבי רחמה, לא יכלו להסיע את התלמידים של הגנים, כי אין חובת הסעה מטעמי בטיחות ואין מוסדות ואז הם לא למדו. וכולם יודעים את חשיבות החינוך בגיל הגן, אי אפשר לדבר על חינוך מבלי למצוא את המסגרת, אחרת הם לא היו ממציאים את מסגרות החינוך לגילאי 4-3. זה הכרחי, זה חשוב ואנחנו יודעים את המצב של החינוך.

אנחנו יודעים בכמה ילדים מדובר?

מדובר על בין 90 ל-100 ילדים בערך. ומה שהיה ברחמה, משרד הפנים אמר שאין תכנית מתאר, כי התושבים שם לא מוכרים, בית המשפט אמר שאי אפשר, שעל ידי זה לא מספקים חינוך, אנחנו רוצים לפנות את האנשים. אנשים נמצאים כדי לספק להם חינוך, ולחשוב בצורה יצירתית איך לפתור את הבעיה. זאת אומרת הטענה שהיישוב לא מוכר כבר היתה ונפסלה. וגם ביישובים הלא מוכרים, נמצא כאן מר חנן אפוטה, שהוא מנהל מחלקת חינוך במועצה אזורית אבו בסמה, והוא יודע שיש מוסדות חינוך ביישובים הלא מוכרים בנגב. עד לפני שנתיים-שלוש כל מוסדות החינוך ביישובים הלא מוכרים היו ללא היתרי בנייה. כולם היו ללא היתרי בנייה. והיום, אם למשל תצוץ בעיה שיש מחסור בכיתות, הוא יביא קרוון ויניח אותו. הוא לא יחכה שהוא יקבל היתר בנייה לגבי אותו קרוון. אז מוצאים את הפתרונות.

הטענה השנייה היתה ש'יש לנו פתרונות מרוחקים, בירוחם', 10 עד 15 קילומטרים. בית המשפט אמר שחוק חינוך חובה זו זכות חוקתית, זו זכות יסוד, זו נגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו והחובה לחוק חינוך חובה, לא רק שתהא מסגרת חינוך, אלא שמסגרת החינוך תהיה זמינה, קרובה וסבירה. אי אפשר לדרוש מההורים ולהטיל עליהם חובה להסיע את הילדים שלהם עשרות קילומטרים.

ובאמת מי לוקח עליו את ההסעות בהסדר הקיים?

בהסדר הקיים דורשים מההורים שיסיעו את הילדים שלהם. אני מדבר על הגנים, 4-3.

רק גן חובה, 4-3 מוסעים. השאר---

כן, אנחנו מדברים על 4-3, ואם אין מסגרת חינוך, אז ההורים צריכים להסיע אותם, נכון?

3, 4, 5.

אז אנחנו מדייקים, 4-3, אין---

צריך להבין שגיל 4-3 זה עדיין לא חוק חינוך חובה. אבל זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת, כי צריך להבין שלא כל ההורים יש באפשרותם לשלוח את הילדים למסגרת, אם אין ברשותם כלי רכב וכדומה.

נכון. והדבר השני, גם לגבי הגנים עצמם. המרחק הוא גדול, הכבישים לא מעובדים, בחורף יקשה על ההורים ועל התלמידים בגילים האלה לצאת בקור, ימים גשומים, זו משימה בלתי אפשרית.

אני חושבת שזה הזמן לשמוע את משרד החינוך.

אני סגן מנהלת מחוז דרום של משרד החינוך. נמצא פה עוד נציג של משרד החינוך, זה אודי שפירא, שהוא ממינהל הפיתוח.

ואני רוצה לצאת בשלוש נקודות רקע, מעבר למה שאמר חבר הכנסת טלב אלסאנע. צריך לזכור שמועצה אזורית אבו בסמה הוקמה בשלהי 2004, מתוך מגמה להפוך את הפזורה ליישובי קבע. זאת היתה התכלית שלה. במסגרת ההבנות הוסכם שהחל משנת 2004, ועם הכרה של יישובים, או תחילת תהליך של הכרה של יישובים, משרד החינוך במקביל לאותם יישובים שיוקמו, יקים מוסדות חינוך. הראיה לכך שהיום יש לנו 32 מוסדות חינוך במועצה אזורית אבו בסמה, בין אם משרד החינוך קונה שירותים ובין אם בסמכות שלה ואחריות שלה, ומתוך 32 מוסדות חינוך, 20 מוסדות חינוך כבר ממוקמים בתוך יישובי הקבע, קרי בנייה קשיחה.

מה שאומר ש-12---

12 בתי ספר עדיין מוגדרים כפזורה---

ביישובים שאינם יישובי קבע.

ולמעשה שם יש לנו עדיין בתי ספר ואנחנו ממשיכים לתחזק אותם. משרד החינוך קונה שירותי חינוך מאבו בסמה, מעביר תקציב, 100% מימון, למועצה, על מנת לתחזק את מוסדות החינוך האלה, שמוחזקים בתנאים הקיימים בצורה טובה לא פחות מיישובי הקבע.

נוסיף רק לעניין הזה שבחמש השנים האחרונות הוקמו תשעה יישובים, וכפי ציינתי 20 מוסדות חינוך.

על מנת לתת מענה בתקופה ההיא לאותם תלמידים הוסכם שאנחנו נסיע את התלמידים ליישובי הקבע הסמוכים, ובמקרה של תלמידי כפר סווין, הם הוסעו ליישוב שגב שלום, שהיה הקרוב ביותר משאר יישובי הקבע. ואכן חבר הכנסת טלב אלסאנע צודק, בתחילת ספטמבר 2010, אבל פה אני רוצה לתקן, משרד החינוך לא היה שותף להסכם הזה, זה הסכם שנחתם בין רשויות, בין מועצה אזורית אבו בסמה---

עיקר דברי ההסכם?

יש עותק מההסכם?

לי אין עותק פה מההסכם, אבל זה הסכם שאפשר למצוא אותו, זו לא הבעיה.

מנהלת הוועדה אומרת שביקשנו מסמכים ושום מסמך לא הגיע אלינו, אבל אנחנו נשמח שתעבירו את המסמך הזה, את ההסכם, אלינו, שנוכל לתת גם דעתנו עליו ואז נהיה יותר ענייניים. באמת צר לי שזה לא קרה לפני הוועדה הזו, כי אנחנו אוהבים ללמוד את החומר ואוהבים להיות בקיאים בחומר, ועכשיו אנחנו נאלצים להסתמך על מה שאתה אומר. אני בטוחה שתהיה צמוד לעובדות, אבל אנחנו נאלצים, ולפעמים יש טעויות אנוש.

אבל כפי שציינתי, את ההסכם הזה את לא צריכה לקבל ממשרד החינוך, אנחנו לא היינו שותפים להסכם. זה הסכם שאת רשאית לקבל אותו, או מהמועצה האזורית אבו בסמה, או ממועצה מקומית שגב שלום. זה הסכם מיפוי בין יישובים---

משרד החינוך לא צריך להיתמם, שר החינוך ידע על השביתה ב---

קודם כל הוא נותן את הדברים---

אני רק רוצה להעמיד דברים על דיוקם. הוא לא יכול להגיד שאני לא ידעתי---

הוא אמר שהוא לא היה צד.

הם היו מודעים, הם ידעו על השביתה, הם ידעו על הפתרון והם ידעו מה זה יוצר.

עיקר ההסכם שבתחילת השנה, בא ראש מועצה שגב שלום וביקש ליצור חלופה לתלמידים שמגיעים מהציר הזה, זה ציר דימונה, ובמסגרת הבנות, שסוכמו עם אבו בסמה, סוכם שכיתות גן וכיתות א' ישובצו במוסדות החינוך של אבו בסמה. אבו בסמה העמידה חלופה, לא פחות טובה מזו שהיתה קודם לכן, וכל רצף הגיל---

ומבחינת מרחק?

אותו מרחק, אם לא פחות מזה. ברגע שאת מודדת את המרחק מכפר סווין לשגב שלום, או מכפר סווין לאלמוסתקבל, שזה הפתרון שנתנה המועצה האזורית אבו בסמה, מבחינת המרחק, אותו מרחק, למרות שאין לי ויכוח עם חבר הכנסת טלב אלסאנע, אנחנו רוצים להסיע כמה שפחות תלמידים. תאר לך שאנחנו כל הזמן מקימים עוד מוסדות ועוד מוסדות. בשנה הבאה אנחנו נפתח עוד מוסד במולדה ועוד בית ספר לחינוך מיוחד, כל זה מתוך מגמה לא להסיע תלמידים, זה נכון, זה גם הסיכום שלנו עם האוצר; נחסוך הסעות, נבנה יותר בתי ספר.

ובהסכם הוגדר בעצם להעביר את התלמידים---

גן ו-א' בלבד, כאשר רצף הגילים ב' עד י"ב ממשיכים ללמוד בשגב שלום. אלה ילדים שלמעשה כבר התחילו את מערכת החינוך ביישוב שגב שלום.

והחשיבות לשמור להם על השגרה, ותלמידי ב', מי שירצה, בטח יוכל להמשיך עד כיתה י"ב באותה מסגרת?

נכון.

תבורך. לגבי איך אנחנו פותרים, כי זו באמת הסוגיה שעומדת לפנינו, זה גילאי גן וכיתה א'.

המועצה האזורית אבו בסמה העמידה חלופה, שמבחינתנו היא חלופה, כפי שאני אומר, לא פחות טובה מזו היתה עם שגב שלום, אם לא טובה יותר. מבחינתנו, בתי הספר של אבו בסמה הם דוגמה, מבקרים שם ועדות חינוך של הכנסת, האוצר, כולם משבחים את העבודה שמתבצעת במועצה אזורית אבו בסמה, בתחזוקה, בהפעלה, בצדדים הפדגוגים. רק בשבוע שעבר היה ביקור באחד מבתי הספר של הפזורה ונעשית שם עבודה מצוינת. זה לא אומר שלא צריך לחפש אופק למצוא את הפתרון, אבל מבחינתנו, כמשרד חינוך, ברגע שיוכר שם יישוב קבע, זה ברור לחלוטין שיוקם בית ספר.

מה שאתה אומר פה לוועדה זה שעד לא יוקם יישוב קבע, לכן אין פתרון זמני בעבור אותם ילדים והם ימשיכו להיות מוסעים גם בימים קשים או בשיטפונות, אם יהיו.

זו המגמה מ-2005, זאת המדיניות עד היום. והראיה לכך שהקמנו 20 מוסדות חינוך. איפה שיש יישוב קבע, אנחנו מקימים בתי ספר.

ומה לגבי גני ילדים?

אותו דבר. זה לא משנה את העובדה. כשאת מקימה מוסד חינוכי, זה לא משנה אם זה גן ילדים או בית ספר.

כדי להשלים את התמונה אתה צריך לציין שבהסכם מי שחתם זה לא משרד החינוך, ההורים היו צד להסכם. הם לא היו צד להסכם שהוציא את הילדים שלהם משגב שלום. הם לא היו צד להסכם. הם ישבו---

בתור הורה לילדים, אני יודעת שכאשר רוצים להעביר ילד, יש ישיבה עם הוועד או ישיבה עם הורים, שומעים לפחות את דעתם, לא חייבים להתחשב במה שהם אומרים, אבל השמיעה, ההבנה... יכול להיות שהיו מעלים שם נקודות שגם היו משכנעות אתכם.

יכול להיות, אבל אנחנו לא היינו צד בהסכם.

מי היה צד בהסכם? יש פה נציגות של מי שהיה---

אתה לא צריך להגיד את התשובה.

חבר הכנסת אלסאנע, אנחנו נעשה פה דיון---

זו לא היתממות, אלה עובדות. אתה רצית להיצמד לעובדות.

אנחנו ניצמד לסדר בדיון הזה. אני רוצה להגיד לך מראש שלדעתי זו עדיין לא תשובה מספקת. אם באמת, כמו שהוא אומר, ישנה כוונה מסוימת, להביא גן, אולי אפילו זמני, על בסיס של קרוונים, או משהו דומה, על מנת למנוע מאותם הורים... כי תקשיבו, זו בעיה של מערכת חינוך, אם יש ילד בכיתה א' או בגן שלא יכול להגיע למוסד החינוכי בגלל שלהורים שלו אין רכב להסיע אותו, אתם צריכים לפתור את הבעיה. אנחנו לא מצפים עכשיו שהורים יתפסו טרמפים עם ילדים על ילדים, או מי יעשה להם טובה, או אם יעבור שם קו. אנחנו יודעים מה הקווים המסודרים בדרום, אחת לכמה זמן ומתי הם עוברים, ואם הם עוברים באופן סדיר, את זה אני לא יודעת, צריך לבדוק את זה. הילדים לא צריכים לשלם על שום חטא, לא של המדינה ולא של ההורים. גם אם הם לא יושבים ביישוב מסודר, פתרון זמני צריך להיות, לטעמי. אני אשמח לשמוע את התגובה, אבל אתם תצטרכו גם לחשוב על פתרון זמני. לא פתרון קבע, כי עכשיו ישנו איזה שהוא תהליך של העברה ליישובי קבע, אנחנו בעד, אני חושבת שגם חבר הכנסת טלב אלסאנע יהיה בעד בעניין הזה, כי זה גם יקל על התושבים ובכלל, אבל עד לאותו פתרון או עד שכל הקצוות ייתפרו נכון, צריך יהיה לתת פתרון לאותם ילדים, בעיקר לאלה שלהורים שלהם אין אמצעים לדאוג לכך שהילדים האלה יקבלו את החינוך.

ברשותך, היושבת ראש, בהמשך לתשובתו של נציג משרד החינוך, הוא אומר שהיתה מדיניות מ-2005. אנחנו לא יודעים על שום מדיניות, אם יש החלטה כזו של הממשלה, אז נא להעביר לנו לוועדה, כדי לדעת מתי הוחלט להקפיא הקמת מוסדות חינוך ומי החליט על ההחלטה להקפיא. אין לנו שמץ של מושג שיש החלטת ממשלה על הקפאת הקמת מוסדות חינוך, אפילו אם יש צורך בזה. למיטב ידיעתי, אחרי 2005 הוקם בית ספר אלעזאזמה---

וזה ביישוב שהוא לא בהסדר קבע?

כן.

נותן פתרון לכמה ילדים?

למאות תלמידים, 400 או 500.

לא, אין שם 400.

בסדר, בעיקרון הוקם בית ספר. והגן של ירוחם, שהוחלט עליו בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, גם הוא הוקם למרות המדיניות שאתה מדבר עליה, ולכן אין מדיניות---

בשטחה המוניציפלי של ירוחם. זה לא רלוונטי.

לא משנה, אבל אתם התנגדתם. לא היה צורך ללכת לבית המשפט, אם אתם הואלתם להסכים וידעתם שזה תחום מועצה, ולכן כל דבר חייבים לרוץ לבג"צ כדי לכפות את זה. יש כאן היתפסות, אתם משתמשים בחינוך, ממש בילדים, במשחק הפוליטי, כן מוכר, לא מוכר, לקייה, לא לקייה.

והדבר השני, אתה אומר כשיוכר היישוב, נקים גנים. למה להקים גנים כשיוכר, או לא הוכר, ודין סווין כדין שאר היישובים. למה אתם הופכים את היוצרות?

אנחנו ניתן גם זכות דיבור למשיבים פה, כי אתם פה על דרג של משיבים.

אני רוצה רק לדייק בשתי נקודות. אנחנו לא אמרנו שאנחנו לא מקימים מוסדות. חבר הכנסת אלסאנע, אתה מנסה לקחת את זה לכיוון שהוא לא נכון. מ-2005 יש תנופה אדירה של בנייה, ואתה יודע את זה, לגבי יישובי הקבע. בבתי הספר הקיימים של הפזורה, במקומות שצריך להגדיל את בית הספר, אנחנו מגדילים. אם בית הספר צריך שתי כיתות, אנחנו דואגים להביא---

יש לך 6,000 בסווין, למה לא להקים בית ספר? למה אם יש לכם---

אנחנו לא מדברים עכשיו על בית ספר. אמרת שאנחנו מדברים על גן וכיתה א', נכון?

נכון.

אז בוא קודם נדייק בעובדות. מבחינתנו תנופת הבנייה בעיצומה, והיא תימשך גם בשנים הבאות.

לגבי גני ילדים?

גם לגבי גני ילדים קיימים ובתי הספר. במקומות שצריך להרחיב, במקומות שכבר קיימים, אנחנו מרחיבים.

ובמקומות שלא קיימים, אבל יש שם מספיק תושבים ומספיק ילדים לאכלס גן או שניים?

מבחינתנו, אם תעלה הצעה על ידי מועצה אזורית אבו בסמה כי מדובר פה בשטח גלילי... אנחנו כמשרד חינוך בסופו של דבר עובדים מול רשויות, לא עובדים מול הורים. מבחינתנו אם תגיע הצעה שתלווה בנתונים, יושב פה גם נציג מינהל הפיתוח, שתצדיק הקמה של גן ילדים או בית ספר, וכמובן---

מה היום הקריטריונים להקמה של גן ילדים במשרד החינוך?

במקרה של אבו בסמה, זה קודם כל הנושא של הקרקע. אם אין לנו היתרים על הקרקע, אנחנו לא יכולים להקים בכלל. שזה בכלל תחילת התהליך, עוד לפני---

זה מה שקורה גם בהתנחלויות?

אין לי מושג.

יש מדיניות מסוימת במשרד החינוך. אני רוצה לדעת, כאשר יש צורך במספר ילדים מסוים---

אני ראש מינהל החינוך מועצה אזורית אבו בסמה. לגבי הקמת גנים, אם יש ילדים שנרשמים בתהליך הרישום, אין שום בעיה לבנות את הגן במרכזי השירות שאושר לנו להקים עליהם. לא בכל מקום אפשר להקים.

למה אתם מטעים?

חבר הכנסת טלב אלסאנע, שנייה---

הם מנצלים את חוסר הבקיאות, כדי להטעות אותך.

תסמוך עליי שזו לא עבודה כל כך קלה. אני עכשיו לומדת את הדברים, תן להם לומר את הדברים, אני אשמע גם את דעתך בנוסף ואת ההערות.

היא שאלה, צריך לענות למה שהיא שאלה. אין שום בעיה. במידה ויש רישום, באחריות מלאה, שאנחנו נוסיף גנים, אנחנו מוסיפים גנים---

כשהרישום לגנים נפתח בפברואר , נכון?

בינואר.

עוד יותר קרוב. כמה ילדים צריכים להירשם על מנת לפתוח גן?

אפילו 25, 20, 15, אנחנו פותחים גן. אין בעיה, אבל רק מה? פותחים אותם במרכזי שירות. מקימים אותם במקומות שיש שם כבר גנים, אנחנו מוסיפים גנים נוספים.

אז זה לא יפתור את הבעיה פה.

שלהם? לא.

איך אנחנו כן פותרים את הבעיה הזו? יש לכם איזה שהיא תכנית, יש לכם איזה שהוא כיוון? יש קריטריונים אחידים? בוא נשאל ככה.

כן, מי אדוני?

אני חושב שצריך כבר לפתוח את הדיון, כי חסר אולי שותף אחד פה, קוראים לו הרשות להסדרת יישוב הבדווים. בנגב שוכנים היום קרוב ל-200,000 בדווים, חלקם מתגוררים ביישובי קבע מוכרים, כרשויות מקומיות, ועוד שש מועצות מקומיות במרחב הנגב. לפי נתוני מרשם האוכלוסין, כ-120,000 מתוך ה-200,000 רשומים במרשם האוכלוסין ביישובי הקבע שהזכרתי אותם מקודם. החלק הנותר בהגדרה רשומים בפנקס הבוחרים, או במרשם האוכלוסין, שם משפחה, שבט, אבו גדיר, אבו קרינת, אוושלה וכיוצא בכך.

במרחב המחוז נמצא היום שטח בסדר גודל של קרוב למיליון דונם, ללא מעמד מוניציפלי, קרי לא שייך לאף רשות מקומית. כרגע אפשר להסביר מדוע כך או אחרת. במרחב הזה בעצם, אם הגברת יכולה לדמיין לעצמה את המשולש, מצומת שוקת, כביש 31, כביש 25 מבאר שבע לדימונה, כביש 40 מבאר שבע ועד אזור אשלים רביבים, מועצה אזורית רמת נגב, זה המשולש הגיאוגרפי שבו פחות או יותר מרוכזת אוכלוסייה בדווית, שאנחנו מגדירים אותה במונח המקצועי פזורה, ששוכנת בשטח ללא מעמד מוניציפלי והסיבות הן רבות. חלק זה נושא שמורכב וידוע על מושג שנקרא תביעות בעלות, וחלק מהדברים שעד עצם היום הזה האוכלוסייה הזו לא מצאה את המענה להתיישבות קבע באחד מהיישובים.

חשוב להזכיר, ב-2004, כפי שנאמר מקודם, כשהכרזנו על הקמת המועצה האזורית אבו בסמה, זה אחד מהסממנים של השלטון לתת הכרה להתיישבות הבדווים בנגב, ובכתב המינוי של המועצה ועד עצם היום הזה אנחנו בתהליך של הקמה ומיסוד של תשעה יישובי קבע והעשירי כרגע בתהליכי תכנון.

מה למעשה המסר הזה? זאת פלטפורמה שהאוכלוסייה הזו אמורה למצוא את מקומה בהתיישבות קבע. אפשר עוד לשבת הרבה מאוד שעות ולדבר על העניין הזה, מי מיועד ליישוב א' ומי יכול להיכלל ביישוב ב'. יש עניין שבטי---

אתם מנסים לשמר את היישובים של קהילה?

נכון, ובכל התהליך הזה של משא ומתן עם התושבים, לתת את המענה של היישוב המתאים לאוכלוסייה זו או אחרת, הדרך היא מאוד ארוכה. היא לא נמצאת, לא במקום אחד ולא בשניים ולפעמים הייתי אומר שיש אפילו פשרות בדרך.

חשוב לבוא ולומר פה ככה; הקמת מוסדות ציבור, וגם מגורים לצורך העניין, בכל רחבי המדינה, אמורים לבנות אותם ולהקים אותם על בסיס של תכניות מאושרות ועל בסיס היתרי בנייה. בפזורה, שאנחנו הזכרנו אותה כאן, למעשה אין תכניות בניין עיר ומכוחם לא ניתן להוציא היתרי בנייה ומכח זה למעשה אי אפשר לבנות שום דבר.

אבל אי אפשר לבנות מבנה של קבע.

דווקא בגלל הסוגיה הזאת, אנחנו בין 2004 ל-2007 הבנו שיש פה בעיה שיש לפחות מספר שירותים ממלכתיים, אני לא מדבר על שירותים מוניציפליים, ביניהם חינוך, בריאות, רווחה וכיוצא בזה, שהמדינה מחויבת לאוכלוסייה הזאת ואז צריכים למצוא איזה שהוא מקום אלטרנטיבי, אפילו בהגדרה זמני, שבו בחוק אפשר להקים מוסדות ציבור. לקחנו על בסיס ידע, ניסיון מצטבר, ואותם תהליכי עבודה של משאים ומתנים, בין הרשות להסדרת ההתיישבות הבדווים, שהוא גורם מוביל בעניין הזה, והאוכלוסיות השונות, ועשינו מיפוי של מקומות של צורך מיידי וצורך עתידי שבהם יש הכוונה ויש סיכוי להתיישבות עתידית של אוכלוסיית הפזורה וסימנו עשרים מקומות במרחבי הנגב---

וסווין לא ביניהם.

לא. ועשינו תיקון לתכנית המתאר המחוזית, הנה, זה התיקון, קוראים לזה תיקון 40/2. יש פה עשרים נקודות ציון, כמו שאומרים בסלנג הצה"לי, שבהם מכח הדין אנחנו יכולים לתת היתרי בנייה להקמת---

מי נכנסו לתוך העשרים האלה? לפי איזה קריטריון?

הקריטריון המרכזי הוא הסימון או הסימבול שמבחינת תכנית המתאר המחוזית, שהזכרתי אותה, 414 מחוז דרום, באותו משולש ובאותה פריפריה של הפזורה של הבדווים, מבחינה תכנונית, אנחנו יכולים לראות בעתיד אפשרות להקמת יישובי קבע ודרך זה ליצור את אותו גרעין ראשוני, אנחנו קוראים לזה מרכז שירותים, שבו אפשר להקים מוסדות ציבור.

אני באמת מבינה ומברכת על זה שניסיתם לראות ראייה ארוכת טווח ולצפות איפה אולי גם יהיו יישובי קבע וכדומה, אבל אתה מבין שישנם אנשים שנופלים בין הכיסאות, דווקא בגלל אותה החלטה. השאלה היא איך אנחנו פותרים את החור הזה, איך אנחנו סוגרים את זה ומביאים פתרון לאותם ילדים או לאותם הורים, שיש להם קושי או אי יכולת להעביר את הילדים למוסד שאליו הוכוונו.

ובנוסף לזה, ברשותך, מר הלר אמר שהתכנית הזו, שהיא מ-2004---

ב-2007 אושרה ואנחנו עושים עכשיו תיקון נוסף על זה.

זה התחיל מ-2004 וב-2007 אושר. המצב שהיה לפני 2004, והוא יאשר את זה; במשרד החינוך היתה רשות שנקראה רשות חינוך לבדווים, הקימו מוסדות חינוך. עשרים מרכזי השירות שעליהם הוא מדבר, לא קמו מרכזי השירות בעקבות זה שהקימו את בתי הספר, אלא איפה שהיו קיימים בפועל בתי ספר, הכריזו עליהם כמרכזי שירות, איפה שלא קיימים בתי ספר, לא הוכרז על מרכזי שירות. כלומר הם רצו אחרי הקמת בתי הספר---

זה נכון?

לא, לא.

אני רוצה להשלים את התמונה, כדי שאת תהיי---

אם היינו מקבלים חומרים בטרם, אז הייתי גם מבינה ולא צריכה לברר את העובדות פה, כי היה לי יותר ידע בנושא. חלק מהדברים קיבלנו, אבל קיבלנו בערבית, ואני מודה, אינני בקיאה בשפה ולכן גם לא יכולתי לרדת לשורש העניין.

אני רוצה להשלים את התמונה, בבקשה. חלק ממוסדות החינוך שנותנים שירותי חינוך לפזורה, הם הוקמו בראשית שנות ה-90, אפילו בסוף שנות ה-90. למעשה, נכון, אולי בידיעה או בשגגה המדינה הקימה אותם ללא היתרי בנייה, זה מה שחבר הכנסת אלסאנע מציין. הלכנו ותיקנו. אז אותן הנקודות שישנן, כמו מרכזי שירות אזוריים במקום שהוקמו לפני עשור ויותר, לא נלך להרוס אותם ולפרוש אותם במקום אחר. מקיימים אותם עד אשר נסדיר את ה---

חדשים לא הוקמו?

יש חדשים, על פי אותם הכללים, שאנחנו יודעים לזהות אותם.

שאתם צופים שיהיו שם באזור יישובי קבע.

אני אסביר. יש היום, לפי הפוטנציאל המזוהה מהאוכלוסייה של הפזורה הבדווית, שאנחנו רואים אותה כאוכלוסייה פוטנציאלית להתיישב ביישובי מועצת אבו בסמה, סדר גודל של מעל 20,000 תושבים. הכוונה מה שאני רואה בצורה יבשה, מרשם האוכלוסין אומר שבשבט אבו קרינאת יש תושבים רשומים לפי מספרי תעודות זהות וכך הלאה, אני יודע לשייך אותו ליישוב זה או אחר. אם אני עושה את החשבון הכולל, אני יודע להפחית מאותם 65,000 בדווים בפזורה בערך 20,000-25,000 שאמורים או עתידים להתיישב. התהליך הזה של ההתיישבות הוא מאוד ארוך, משאים ומתנים לנושא תביעת הבעלות, אמור למצוא את המענה למה שחבר הכנסת טלב אלסאנע הזכיר מקודם, דוח השופט גולדברג, ועדת היישום, כל ההחלטות ה---

מה שאתה אומר עכשיו, שגם אם תהיה כוונה לעשות משהו, זה ייקח המון זמן.

לא, אני טוען דבר אחר, שצריך לומר אותו כאן, שגם התושבים, אינני יודע באיזה תהליך הם נמצאים כרגע, לא בקי, אבל בטוח שיש להם פלטפורמה ויש דלת פתוחה ברשות להסדרת ההתיישבות הבדווית ללכת לטפל בפוטנציאל אכלוס כזה או אחר במקום זה או אחר. אני לא יכול להצביע כרגע אם המקום הזה הוא מקום מיועד להכרה כיישוב קבע. ממש לא.

אתה לא יכול להגיד.

ממש לא.

מה צריך לקרות כדי שזה יוכר?

זה הליך שצריך להוביל אותו פעם אחת בהמלצות של ועדת גולדברג, ביישום של הוועדה ובתכנית המתאר המחוזית, שנותנת את המענה איפה ניתן להקים יישובי קבע. אי אפשר להצביע על המפה או באיזה שהוא מקום, 'פה אני גר היום ופה הייתי רוצה שיהיה לי יישוב'. כמובן הדבר הזה לא מעשי. חייבים להתכנס לאיזה שהיא מסגרת שתכנית המתאר המחוזית מאפשרת את הדבר הזה ואי אפשר לברוח מזה.

משפט אחד ואני רוצה לקחת את התפקיד של משרד החינוך, לצורך העניין. אם הסירוב של מועצת שגב שלום לא היה ב-1 לספטמבר 2010, ילדים לא נכנסים, הסוגיה הזאת לא היתה עולה לדיון כאן. במקרה, לא משנה הסיבות, מקומיות, כאלה ואחרות. הרי הסיעו את הילדים גם קודם, גם ב-2009 וגם ב-2008, וזה לא המקום היחידי, אני חייב לציין. אני מכיר את המערכת כי אני איש משרד הפנים.

למה אתה מעמיס את כל בעיות המזרח התיכון על שני גנים עלובים, הכרה של יישובים בנגב?

לא, חבר הכנסת אלסאנע, זה לא מקרה בודד. בבקשה ממך, אנחנו מכירים יומיים.

מדובר על שני גנים, מה, צריך לפתור את הבעיה הפלשתינית עוד מעט, כדי להקים את הגנים.

אני רוצה לציין בפנייך, גברתי, בתקציב מועצת אבו בסמה 70 מיליון שקלים מתקציב משרד החינוך רק לצרכי היסעים. אני לא מכיר במדינת ישראל חברת הסעות יותר גדולה מזו.

אבל זה לא פותר את הבעיה של גן וכיתה א'.

לא פותר, הכוונה, שהנושא הנקודתי הזה הוא אחד מני רבים.

לפני שאני חוזרת אליכם, אני רוצה לשמוע את ההורים כדי להבין מהמקום ומנקודת הראות שלהם. כמה תלמידים יש שם?

יש לנו 250 תלמידים.

כמה מהם בגיל הרך, שאנחנו מדברים עליו?

בגיל הרך זה 100 תלמידים, שזה גן וכיתה א'. הוא דיבר כרגע על חברה הכי גדולה שמסיעה את התלמידים. החברה שאתה מדבר עליה, האוטובוס שמוביל את הגיל שלו, הרדיאטור שלו בזמן הקיץ... הדלת הקדמית פתוחה בגלל שזה לא ממוזג, ילדים שוברים... זו החברה הכי גדולה שמסיעה את התלמידים. זה לגבי הסעות.

לגבי הנושא של הלימודים בשגב שלום. אני עשיתי תסקיר בשגב שלום, 350 תלמידים שהיו שם... אתם עושים הסכם שבשנה הבאה לא נותנים לילדים בגן וכיתה א' ללמוד במוסדות החינוך שלנו, סגרתם אותם. בשגב שלום יש 5,700 תלמידים, והשארתם 350 תלמידים בלי מסגרת. זו היתה הבעיה. הבעיה לגבי המשרד הפנים, שהוא אינו מסכים להקים קרוון לילדים בכפר סווין והילדים כל יום... אתם לוקחים את האנשים שהיו ביישובי קבע, תגידו 'אנשים, תשמעו, אנחנו עושים לכם נקודה פה, יישוב קבע, תבואו כולם', כל האנשים יסכימו.

יש היענות מצד התושבים אצלכם להגיע ליישוב קבע?

יש, אנשים לא מסרבים, אנשים רוצים להיות ביישוב קבע.

מתי ישבתם עם הרשות להתיישבות הבדווים?

אנחנו לא ישבנו עם אף אחד. אני רוצה דבר אחד, שמשרד הפנים פעם אחת יציע לאנשים להיות ביישוב מסודר.

משרד הפנים לא מציע, משרד הפנים נותן מענה אכלוס.

אבל יכול להיות שישנם חסמים פה שהם חסמים אובייקטיביים, ולכן אתם צריכים לגשת ולנסות איזה שהוא מיפוי, או איזה שהיא הצעה. יכול להיות.

יש עוד נקודה. משגב שלום עד דימונה, עד כפר אלהוושלה, הכרתם בכל היישובים האלה, אלהוושלה, אבו קרינאת, ואנחנו שנמצאים פה, זה השטח הגלילי היחיד, אחרינו זה שגב שלום. רק השטח שאנחנו נמצאים בדיוק, זה השטח הגלילי, השטח שלא מוכר, לא מיועד לבנייה. אפשר להכיר בשטח הזה, כמו הכפר אבו טור, כמו לקרינאת, יש לכם מעל 6,000 איש שגרים שם, אפשר להכיר בכל היישוב שם, אנשים מוכנים ואתם לא מסכימים. מה שאתם באים כל הזמן 'זה שטח---

איך אתם מסיעים את הילדים? אני מבינה שיש בעיות נוספות.

אוטובוסים, הסעות. לפעמים בזמן הגשם אין הסעות.

מי מממן את ההסעות?

המדינה.

מועצת אבו בסמה.

גם לגיל הרך?

אנחנו מסיעים תלמידים מגיל חמש, גיל חובה עד י"ב. מה שהחוק מחייב, כולם מוסעים.

שמתם מיליון שקלים להסעות, הם מעדיפים להשקיע בהסעות במקום להשקיע בבנייה.

אתה יכול לתת לנו עוד זווית מסוימת עם מה אתם מתמודדים בתור הורים שצריכים---

---יישוב קבע, נשקיע בבנייה.

יישוב, לא יישוב, זו סוגיה אחרת. חינוך זה דבר מעבר להכרה, לפני הכרה, ולכן---

חבר הכנסת טלב אלסאנע, ביישוב שאתה מתגורר, בלקייה, כמה מגרשים וכמה שכונות מוסדרות יש שם ולא מתגוררים בהם?

מה זה רלוונטי? החינוך זו זכות חוקתית, חינוך זו זכות בסיסית, חינוך זו חובת המדינה.

יש לכם הצעה קונקרטית שיכולה לפתור את העניין של הילדים?

אני רוצה רק לדייק בעוד עניין אחד. כל הזמן זה עולה ואף אחד לא מתייחס לזה, אנחנו נותנים שירותי חינוך, זה שההורים חושבים ששירותי החינוך האלה לא הולמים, זה סיפור שאפשר להתווכח עליו---

אתה יכול לתת את זה בתל אביב, תן ביישוב עצמו.

יש מענה חינוכי לכלל התלמידים, באחריות רבה, במוסדות החינוך, בצורה---

שוב פעם, מה הקריטריונים להקמת גן ילדים?

כשאת מדברת על הקמת גן ילדים בפזורה, זה קצת יותר מורכב. כי אם הם יושבים בשטח גלילי, צריך לקבל היתר, כפי שציין ממונה המחוז במשרד הפנים. אם הם לא יתכנסו לעשרים הנקודות, אנחנו לא יכולים להקים שם.

הנציג של משרד הפנים, שוב פעם אני שואלת אותך, יש אפשרות לתת מענה זמני תוך התחייבות שכאשר---

בנתונים שיש לי כרגע---

אנחנו לא מדברים על משהו קבוע בקרקע, אולי אפילו סוג של קרוון, סוג של משהו ליד.

זה היינו הך.

זה לא משנה. ברגע שאנחנו מניחים מבנה, אפילו מבנה יביל, אני צריך לדרוש שהוא יהיה בהיתר.

מי יכול לתת את ההיתר הזה, אם לא משרד הפנים?

אבל אני לא יכול, כי החוק לא מאפשר לי כרגע. חוק התכנון לא מאפשר לי להוציא היתר למקום המיועד הזה.

זה לא בנייה, אנחנו לא מדברים על בנייה, אנחנו מדברים על---

זה לא משנה. אפילו מבנה יביל שלא מונח על הקרקע, יושב על ארבע רגליות לצורך העניין.

היתר חריג ניתן לקבל.

יש אפשרות של היתר חריג? זה קרה במקרים אחרים?

כמו מרכזי השירות כשהקימו אותם.

מרכזי שירותים קיבלו היתרים מכח תכניות המתאר שהכנו על המקום.

אז אפשר באותה צורה.

אין לי תכניות מתאר על המקום הזה, חבר הכנסת טלב אלסאנע.

אנחנו גם לא צופים שיהיה בעתיד על המקום הזה?

לא בזמן הקרוב, בטח לא.

שהבעיה העיקרית של הכפר פה, זו בעיה שהוא יושב---

של הסדרת התיישבות.

של הסדרת התיישבות, אבל הוא אומר שבגלל שזו קרקע גלילית, היא שונה מהשכנים?

על הקרקע הגלילית אין כרגע שום תכנית מתאר שחלה.

ולכן זה לא מתנגש עם תכניות אחרות.

אני באמת הייתי רוצה לשמוע---

ולכן זה יותר קל, זה לא מתנגש עם תכנית אחרת.

הייתי רוצה לשמוע גם את משרד הרווחה, מה דעתו בנושא הזה.

ברמה העקרונית והמקצועית חשוב לנו מאוד שילדים מגיל טרום חובה יהיו במסגרות, זה חשוב להתפתחות של הילדים, זה חשוב לשילוב של הילדים בשלבים המאוחרים יותר במעגלי החיים השונים. ברור לנו שילדים שנשארים בבית, במיוחד בכפר שהוא מנותק, זה לא טוב. זה לא טוב, במיוחד אם אנחנו מדברים על ילדים בדווים שגם ככה הפערים ובעיות ההשתלבות בתוך החברה הם קשים.

דעתכם נשמעה כשהגיעו להסדר בלי דעת ההורים ובלי התושבים? דעת משרד הרווחה עלתה בכלל על הפרק?

לא. למיטב הבנתי לא נשאלנו בכלל.

מה מעמדו של ההסכם? הוא הסכם חוקי? ההסכם שהתקבל בתחילת שנת הלימודים, להעביר את הילדים, מה מעמדו? כי אתה מבין שהשאלה הזאת בסוף תגיע לבית המשפט, מישהו יצטרך לתת שם את התשובות. יכול להיות שבבית המשפט תהיה בעיה הרבה יותר גדולה מלנסות לפתור את זה עכשיו פה בוועדה. הוא הסכם מחייב? הוא הסכם עם הגורמים הרלוונטיים, נשמעה דעת משרד הרווחה לפני שנחתם ההסכם הזה? נשמעה דעתו של משרד החינוך, גם אם איננו צד לעניין?

ההסכם, מבחינת החוק, הוא הסכם בתוקף. יש לשתי רשויות זכות לקבוע, זה הסכם בין יישובים. יושב פה נציג מינהל הפיתוח, אנחנו כל הזמן משנים. השנה שינינו בלכיש, בשנה שעברה שינינו בשפיר, כל הזמן יש שינויים, כי במועצות אזוריות אחרות, כמו שקורה באבו בסמה, רוב התלמידים נוסעים, כי אין בתי ספר סמוכים למועצות.

כאשר אנחנו מדברים על תלמידים, לא מן הראוי שמשרד החינוך גם ייתן דעתו, משרד הרווחה ייתן דעתו?

אני לא יודע לגבי משרד הרווחה, אבל לגבי משרד החינוך, מבחינתנו, ברגע ששתי רשויות הגיעו להסדר ואומר ראש מועצת אבו בסמה, 'יש מענה חינוכי לא פחות טוב ממה שהיה שנה קודם לכן', אני לא רואים שום מניעה.

אנחנו חוזרים למשרד הרווחה בעניין הזה. דעתכם לא נוחה עמכם, אבל?

אבל אנחנו לא אחראים על החינוך, לא מקימים גנים, אנחנו רק יכולים לטפל בתוצאות של מה שלא קיים בשטח.

אבל מאחר שאתם מטפלים בתוצאות, אולי אתם צריכים לזעוק את הזעקה קודם כדי שיגיעו אליכם פחות מקרים.

יש 100 ילדים עכשיו בגן---

כיתה א' לא לומדים עדיין?

מתוך בחירה.

אתם מפרים את החוק, אתם עוברים על החוק, חוק חינוך חובה.

באלמוסתקבל יש 700 תלמידים, שאתה מדבר עליה.

אנחנו מנסים למצות את העניין ולנסות להבין. יש לי שאלה, אם באמת היה מגיע פה איזה סוג של הסדר של הסעות גם לגיל הרך, הייתם מסתפקים בו?

לא.

אתה מבין שגם ידינו, כוועדה... אנחנו לא יכולים להכשיר קרקעות, גם אם כוחנו יהיה איך שלא יהיה.

אני רוצה דבר אחד, לראות אחד מכם, רבותיי, שיסיע את הילד שלו בגן, בגיל 5 שנים, 17 קילומטרים, 18 קילומטרים, עם תלמידים מגן עד תיכון, שיסיע אותם ביחד.

ההסעות של הגן ושל התיכון ביחד, באותה הסעה? זו קטסטרופה.

ביחד. הוא יכול להגיד לי שאני לא צודק?

זה פתיר. אפשר לעשות הסעות נפרדות.

אם יעשו הסעות נפרדות בינתיים, עד שיימצא פתרון אחר, הייתם יוצאים מפה עם תחושה של משהו?

יש להם הסעה---

אבל אתה אומר לי שההסעה של הילדים היא ביחד עם הסעה של תלמידי תיכון.

גברתי, זה פתיר.

הרי לגבי הסעת גנים, יש עניין של סייעת, יש עניין של מי שיורד, מתי יורד, ליווי. מה קורה?

גברתי היושבת ראש, אני אמרתי לך ואני חוזר ואומר, זה פתיר. אין בעיה לפתור את הבעיה הזאת. זו בעיה שאפשר לפתור אותה. דברים שאפשר לפתור, אנחנו לא מתעקשים להכביד על התלמידים או על התושבים.

מה יקרה לגבי שנה הבאה? זה משהו שאנחנו צריכים לתת את דעתנו.

ביקש פה את רשות הדיבור מר מאיר דויטש, מתנועת רגבים.

אני מסיר את הבקשה.

מי זו התנועה הזו?

בתנועת רגבים אנחנו מתעסקים במניעת השתלטות לא חוקית על אדמות מדינה.

זה ממש לא הדיון.

אני רק רוצה לציין שלפי המלצות החוקרת, היא ממליצה שלא להקים שם יישוב קבע.

אני הבנתי למה הסרת את...

בואו ננסה למצוא פתרון, אפילו פתרון זמני, ובזמן שייוותר עד לשנה הבאה לנסות למצוא פתרון לאותם ילדים. יכול להיות שהפתרון עכשיו הוא קודם לפתור את הבעיה. אם נותנים לכם הסעות נפרדות לגיל הרך, עם ליווי, יחזרו ללמוד?

אני אגיד לך את התשובה.

ואם מחר בבוקר מחליטים שיש מענים לכולם מבחינת מקום ומבחינת---

מה לגבי שנה הבאה?

לגבי השנה הבאה, אנחנו לא חייבים לסגור את כל הדיון פה בזמן הזה. אפשר לעשות דיון המשך.

אני לא רוצה שילדים יישבו בבית, יכול להיות גם ללא השגחה מתמדת, יכול להיות בצורה כזו או אחרת, שהיא חסרת אחריות. השאלה היא איך אנחנו פותרים באס.או.אס. אם ישנן הסעות עכשיו, מוסדרות, עם ליווי וכדומה, אתם חוזרים?

לא חוזרים. יש בעיה פה.

חוזרים לשגב שלום, אבל---

השאלה היא כזו, מה יותר קל, להביא ארבע גננות לתלמידים, או לקחת 100 תלמידים בתנאים הכי קשים ולהסיע אותם למרחק של עשרות קילומטרים? מה יותר קל? מה ההיגיון?

אני אתן לך היגיון. אני במועצה אזורית עמק המעיינות, זה בקעת בית שאן, בקיבוצים אצלנו מסיעים את הילדים. יש בית ספר אזורי, אנחנו גם נוסעים. איפה שאני נמצאת, במקרה בית הספר היסודי אצלנו בקיבוץ, אבל העל יסודי, חטיבה ותיכון, הם יצטרכו לנסוע עשרה קילומטרים.

גם בבתי הספר התיכוניים, בתי ספר יסודיים, אין לי בעיה, אבל חטיבת הגיל הרך?

גם כיתות א' מוסעים אצלנו לקיבוץ. אני רק רוצה להגיד לכם שזה פתרון שקיים היום גם בשטחים מוסדרים, לא בכל יישוב מקימים---

אולי בשנה הבאה גם באלמוסתקבל , הרי יש להם המון תלמידים, 700 תלמידים בכל בית הספר.

למה אתם לא מעוניינים בבית הספר שבמועצה האזורית?

כי זה רחוק.

אבל אומרים שזה יותר קרוב משגב שלום.

לא נכון.

כל הקטע של הנסיעה הוא כביש לא מעובד, ללא סימון.

יש בבית הספר שם צפיפות אדירה.

בגלל זה אני שאלתי אם יש פתרון לכל הילדים.

וגם אולי בשנה הבאה יגידו לנו 'רבותיי---

---מוכן.

ועומדות כיתות מוכנות עם מורים ועם צוות מקצועי?

הם מוכנים עם כיתות, כן.

מתי הסדרתם את העניין הזה?

כן, הבאנו לשם בתחילת השנה---

ואם מחר הם חוזרים, יש תשובות לכולם?

כן, מחכים להם.

ולא עוברים את המכסה של מספר הילדים בכיתה.

אם הגיר של האוטובוס נופל בשביל, אתם לא עבריינים? הרדיאטור שלו נופל.

אנחנו צריכים לסכם את הדיון הזה.

כל עוד שהם לא מקיימים חוק חינוך חובה, אז יש בעיה.

צריך לבדוק שיהיו הסעות ראויות ויעמדו בתקנים. זה דבר ראשון, אתם מחויבים על פי חוק. רכב שמסיע ילדים והוא לא רכב תקני, תשלמו קנסות, זה כבר פלילי. צריך להבין את זה. אני מבקשת מכם לבדוק ולתקן.

זה גם קורה בשטח.

אפשר לשאול אותם כמה תאונות היו, כמה ילדים נהרגו בתאונות בחמש השנים האחרונות?

נסכם את הוועדה. ראשית אנחנו מבקשים מכם לעשות סדר בכל העניין של ההסעות, שההסעות יהיו מוסדרות, שיהיו תקינות, שיהיו בטיחותיות לילדים, עם ליווי כפי שנדרש, ולעמוד בתקנים הנדרשים. זה אחת.

שתיים, אני אבקש שתציעו הצעה, בהדברות עם ההורים, על מנת להגיע לאיזה שהוא הסדר ביניים ופתרון לאותם ילדים. הווה אומר, אם זה הסעות מיוחדות רק לגיל הרך, עם ליווי צמוד שמתאים לגיל הרך, עם פתרון של גנים שיהיו ערוכים ויקבלו את אותם ילדים של כפר סווין.

ולגבי שנה הבאה, באמת לשבת עם הצדדים, אנחנו נעשה לזה דיון המשך, ולבדוק פתרון שבאיזה שהוא אופן ישמור על האינטרסים של הילדים שלנו, האינטרסים החברתיים שלנו, שזה חשוב מאוד.

ובקשה לי אליכם, יש פה אוזן קשבת, אבל צריך להיות גם הגיוניים. קודם כל זה לא בית משפט, אנחנו לא יכולים להכשיר יישוב בקרקע, אנחנו לא יכולים להפוך תכניות מתאר, אנחנו לא יכולים לקבוע קרקע מסוימת שהמינהל לא החליט להפשיר אותה. זה מעבר לכוחותינו. בואו תנסו להגיע להידברות, שזה נהנה וזה לא חסר, לפחות בביניים, עד שיהיה איזה שהוא הסדר של קבע.

ממשרד הפנים, אני מבקשת, ישנם חסמים שהם לא רק לאוכלוסייה הבדווית, אבל הם מאופיינים בעיקר באוכלוסייה הבדווית, ולכן אם ברצונכם באמת להגיע להסדרה של יישוב קבע מוסדר, תבינו שאתם לא יכולים לחכות שיגיעו אליכם. בואו עם ההצעות שלכם לוועד, לנציגות, תנגישו את עצמכם לאותו ציבור.

הם מכירים את הכתובת, גברתי.

השאלה אם הכתובת מגיעה אליהם.

מגיעה גם אליהם. יש להם דלת פתוחה ברשות להסדרת ההתיישבות.

יש לכם נציג שמגיע ומתאם ויושב ומסביר ומנסה לשכנע? כי אם אתם תשבו ותחכו שיגיעו אליכם---

אמרתי, חסר פה פרטנר לדיון, הרשות היתה צריכה להיות כאן, אבל אני יכול למסור את המסר הזה מחר בבוקר.

הרשות להסדרת יישוב הבדווים זומנה לדיון של היום? בדיון הבא, אני מבקש להזמין אותם.

אני אמסור את המסר מחר בבוקר, אני יכול להתחייב על כך.

וממשרד החינוך ומהמועצה האזורית אנחנו מבקשים פתרון מיידי לבעיה של ההסעות ונקווה שעד תחילת שנה הבאה יהיה לנו פתרון יותר מזה. זה מה שבידינו לעשות. וזו חובתכם לדאוג שההסעות יהיו ראויות.

תודה רבה, הדיון נגמר.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00