PAGE
11
ועדת הכספים

6.12.2010


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 564

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ט בכסלו התשע"א (6 בדצמבר 2010), שעה 12:00

הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

פרק ט"ז (שונות), סעיף 65 (היטלי סחר – דרך הטלת הצו)

הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

פרק ט"ז (שונות), סעיף 65 (היטלי סחר – מוצרי חקלאות)

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

פניה קירשנבאום

עו"ד דבי מלשטיין, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד עדנה הראל, ראש תחום ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד שלומית ארליך, משרד המשפטים

עו"ד תמים עבדאלרחים, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

אורן משה, רכז תמ"ת, אגף התקציבים, משרד האוצר

פיני קבלו, סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

נתנאל היימן, ראש תחום רגולציה, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל, מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

שגית אפיק

ניר ימין

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

פרק ט"ז (שונות), סעיף 65 (היטלי סחר – דרך הטלת הצו)

הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

פרק ט"ז (שונות), סעיף 65 (היטלי סחר – מוצרי חקלאות)

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים.

אנחנו העברנו אתמול נוסח. קיבלתם אותו?

כן. היו שני עניינים בדיון בוועדה. היושב ראש ביקש להתחיל עם הנושא של אישור ועדת הכספים ואחר כך נדון בנושא של השווקים, שלגבי זה יש הסכמה. לגבי אישור ועדת הכספים, מה שעלה בישיבה הקודמת, זה שנוצרת בעיה מאוד קשה כאשר מובאים ההיטלים לוועדת הכספים לאחר שהם כבר פורסמו ברשומות. זה גורם למצב שבו האישור של ועדת הכספים למעשה מהווה חותמת גומי ואין לו שום משמעות משום שהוועדה לא יכולה באמת להציע תיקונים בצווי ההיטל. התיקון שנעשה ב-2005 להחיל חוק שהוא משנת 1949 ולא ברור אם הוא אפילו מתאים היום למסי מכס ובלו, להחיל אותו גם על היטלים, זה יצר בעיה קשה ביחס להליך האישור בוועדת הכספים והוועדה ביקשה לחזור למצב שהיה לפני 2005, בו האישור של הוועדה ניתן לפני שמוטל ההיטל.

העמדה שלנו היא שאנחנו מעדיפים לשמר את ההסדר הקיים בו ההיטל מובא לאישור הוועדה לאחר שהוא הוטל. אם הוועדה מוצאת שההיטל הזה הוטל שלא בצדק, היא רשאית לבטל אותו.

זאת אומרת, לא משנים.

לא.

גם עם זה יש בעיה.

כבוד היושב ראש, אתה מבין שאנחנו במשטר של הפקידים?

באמת?

כן. לא הרגשת בזה? רוב הדברים אנחנו מאשרים והפקידים מחליטים עליהם.

מותר בוועדה לדבר נגד יועצים משפטיים. כולם יודעים שהכוונה למוגדרים.

יש יועצים משפטיים של המשרדים שקובעים את המדיניות של המשרדים ופקידים קובעים חלק מהדברים, ואנחנו נבחרנו על ידי ציבור כדי רק להצביע על מה שהפקידים מחליטים לעשות. כך אני מרגישה בזמן האחרון.

מה אתה אומר?

אני כמובן לא מקבל את ההערכה הזאת.

אתה לא מקבל את ההערכה הזאת אבל אתה אומר שאתה לא מסכים לאישור ועדת הכספים. מה רע בזה? צודקת חברת הכנסת קירשנבאום. היא יוצאת מתוך תחושה כזאת. יש ביקורת ציבורית.

קודם כל, אני חושב שהמעמד של ועדת הכספים בהסדר הקיים הוא לא מבוטל והוא בפירוש לא חותמת גומי. זאת אומרת, זאת טענה אחת שאני מעלה.

למה? איך? אתם מגיעים לוועדה אחרי הליך של כמעט שנה. ברגע שהוועדה מבקשת לתקן דבר כלשהו, והיה לנו לאחרונה עם לוחות עץ מצופים. הוועדה מבקשת לתקן דבר מסוים ואין יכולת לממונה, וזה בניגוד למה שקורה בצווי מכס, להוציא צו חדש לא בתוך ימים ספורים. הוא צריך עוד פעם לעבור תהליך של כמעט שנה. מה שקרה עם לוחות עץ מצופים, בשנת 2007 הוועדה אישרה את זה לחודש אחד בלבד ומה שקרה זה שהממונה לא יכול בתוך חודש להוציא צו חדש ולכן הוא הטיל ערובה זמנית למשך שלוש שנים. רק כעבור שלוש שנים הוא חזר לוועדת הכספים עם אותו צו וביקש שהוועדה תאשר אותו. אין משמעות לאישור הוועדה במצב כזה. זה להעמיד את הוועדה במבוכה ולגרום לאישור שלה להיות אישור חסר משמעות משום שהיא חייבת לאשר. היא לא יכולה לומר לכם שצריך לתקן משום שאתם לא יכולים לתקן בתוך זמן סביר.


לכן מאז 2005 הצווים שמובאים לוועדה גורמים לכך שהדיונים בוועדה הם דיונים כמעט חסרי משמעות.

הקושי שהיועצת המשפטית של הוועדה תיארה אינו נובע מההסדר הקיים שהוועדה צריכה לאשר תוך חודשיים מהיום שהצו פורסם אלא שהצו הזה במהות שלו, כדי להגיע לתוצאות שלו, צריכים לעבור תהליך מאוד מאוד ארוך שזה מתחיל בממונה, בחקירות, בהתנגדויות, ואחר כך מגיע להסדרים. לכן כל התנגדות לתוצאה הסופית מצריכה את התחלת התהליך מראשיתו.

אבל אם הייתם באים אלינו לפני, כשהטלתם את ההיטל?

נניח שמגיעים חודש לפני.

אז אתה יכול לעשות את התיקון. זה היה המצב הנוהג עד 2005. היו צווים שהוועדה ביקשה לתקן, בין אם משום שהממונה פעל בשונה ממה שהמליצה הוועדה המייעצת, ובין אם משום שהוועדה שמעה כאן את עמדות המפעלים והיא חשבה קצת אחרת ממה שחשב הממונה, והתיקונים האלה בוצעו. היום לוועדה אין יכולת להציע תיקונים.

תמים, אם החלטתם אצלכם שזאת העמדה שלכם ואתם לא פתוחים לדיון, אז בסדר, נצטרך להחליט מה אנחנו עושים. אני מרגיש מאוד לא נוח עם העניין הזה. אנחנו כן חותמת גומי מכיוון שמה נעשה אחרי פרק הזמן הזה שהשרים דנו ואתם באים הרבה פעמים ואומרים שהיו דיונים ארוכים ואתם כבר דנתם על זה, ועד שהשרים חתמו, והיה ויכוח בין השרים ובסוף חתמו. אני גם מתאר לעצמי את ההרגשה של האנשים שעוסקים בזה. הרי הם צריכים לעבור באמת הרבה מאוד תהליכים שהם לא תהליכים פשוטים. הם צריכים הסכמה של שני שרים, בקושי אפשר לקבל הסכמה של שני חברי כנסת, אז הסכמה של שני שרים על אחת כמה וכמה, אבל הם עברו את שני השרים, עברו את התהליך המקצועי ועברו את הכל, ועכשיו מגיעים לוועדת הכספים, אחרי זמן רב, ואנחנו נראים טרחנים כאלה, ועכשיו אנחנו נזכרים לדון על העניין. כך הרגשתי במשך כל התקופה הזאת. אגב, במשך כל השנים, גם כשלא הייתי יושב ראש הוועדה. אני מדבר מ-2005, כי הרי לפני כן היה תהליך.


אני חושב שאנחנו תהליך עוזר, אנחנו לא תהליך שפוגע. אם ועדת הכספים דנה על זה והתקיים דיון והדיון הוא ציבורי וכולם שמעו אותו, בניגוד לדיונים בין השרים, אני חושב שזה עוזר לכם. אתם באים עם צו ואתם הולכים על מסלול יותר בטוח, אתם מגיעים למצב טוב יותר. אבל אם זאת החלטה, אתה יודע, אני כאדם דתי יודע שיש גזרת הכתוב. זאת אומרת, התורה קבעה, גמרנו, זהו. אז אם תגיד לי שזאת גזרת הכתוב, חבל על הדיון, ואז נחליט מה אנחנו עושים, אבל אם אתם פתוחים לדיון, אז בואו נקיים את הדיון הזה.


מה המצב אצלכם? גזרת הכתוב?

זאת העמדה של משרד האוצר.

רצית להיות בקואליציה. זה המצב.

אני יכולה להצביע גם בקואליציה נגד.

אם אדוני ירשה לי, אני אתייחס לשתי נקודות. אפרופו הכתוב. זה לשון החוק היום. זה לא שאנחנו מבקשים לקבוע את ההסדר הזה אלא זה החוק היום.

אבל אתם מבקשים עכשיו מאתנו לאשר את היטלי הסחר. אתם מבקשים מאתנו לאשר אותם.

אנחנו לא מבקשים לגעת בהסדר הקיים.

זה שאתם לא מבקשים לגעת בהסדר הקיים, אני יודע. אתם שיניתם אותו ב-2005 ואתם יושבים אצלכם בחדרים ואתם מרוצים. זה בסדר.

סביר להניח שגם הוועדה אישרה את זה ב-2005.

אני לא יודע מה היה ב-2005.

זה היה בוועדת הכלכלה. סביר להניח שאם זה היה בוועדת הכספים, זה לא היה עובר.

סביר להניח שהכנסת אישרה.

תמים, מה שאתם רוצים לעשות ולהוציא מסמכותה של ועדת הכספים, למשל את הפיקוח על המים, אתם הולכים לוועדת הכלכלה לאשר את זה שם כדי שבוועדת הכספים לא תהיה סמכות. הרי אם הייתם באים עם זה לוועדת הכספים, הוועדה לא הייתה מאשרת את זה. אותו הדבר גם כאן. אם הייתם מסירים או מורידים את סמכויות ועדת הכספים, היא לא הייתה מאשרת את זה. העניין הוא שהם מסירים את זה בוועדת הכלכלה ולא מביאים את זה לכאן. אותו הדבר היה עם המים ואותו הדבר בהיטלי סחר.

זה היה בחוק ההסדרים של 2006 וזה נדון בוועדת הכספים.

לא, בוועדת הכלכלה.

זה מה שאומר הזיכרון שלי. לא בדקתי.

אולי.

עכשיו זה בוועדת הכלכלה או אז זה עבר בוועדת הכלכלה?

לא, אז. התיקון על המים עבר בוועדת הכלכלה בממשלה הקודמת. דרך אגב, אני לא אומר שם, אבל עלה מי שהיה שר מממשלת קדימה והיום הוא חבר כנסת נכבד ודיבר נגד זה במליאת הכנסת, גם דיבר לעניין אבל דיבר עם צעקות. אמרתי לו שהוא היה שר שהצביע בעד. הוא אמר שזה לא יכול להיות, זה לא היה על סדר היום.

אם יורשה לי אדוני להתייחס לשתי נקודות.

יורשה לך.

לתהליך עצמו. הרי הכנסת גם בצווים אחרים או במקרים אחרים שהכנסת צריכה לאשר צו מסוים עוד לפני שהוא ייכנס לתוקף, היא לא שותפה לתהליך עצמו, לתהליך הבדיקה. הצו מגיע אליה בסוף התהליך, אחרי שהשרים מציעים את הצו ואת התקנות, והיא מחליטה לאשר או לא לאשר, להחזיר את זה לשרים או לא. היא לא חלק מהתהליך.

אבל אם היא רוצה לשנות?

היא יכולה לשנות. כמובן שהיא יכולה לשנות וזאת הנקודה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה. גם במקרה הזה המצב הקיים, היא יכולה לשנות. נניח שמביאים צו מסוים, אחרי שהשרים חתמו עליו ואחרי שהוא נכנס לתוקף, והוועדה מחליטה שהיא לא רוצה שהוא יהיה בתוקף.

לא, היא רוצה שהוא יהיה בתוקף אבל לא כולו אלא היא רוצה לשנות אותו.

היא רוצה להכניס שינויים מסוימים. היא יכולה לקבוע שהיא מאשרת את הנוסח הזה לתקופה מסוימת קצובה בזמן.

מה הזמן הקצוב? אנחנו יכולים לקבוע שאנחנו כותבים חודש ואחרי חודש להכניס שינויים?

אני מדבר על המצב הקיים היום ושגית תתקן אותי אם אני טועה. המצב הקיים היום, נניח שמביאים צו לוועדה והוועדה מעונינת להכניס בו שינויים, אבל היא יכולה לאשר אותו לתקופה מסוימת, לחודשיים-שלושה.

לא, משום שזה בדיוק מה שהסברתי. זה ההבדל בין צווי מכס לצווים של היטלי סחר. חוק מסי מכס ובלו נועד לצווי מכס. צווי מכס, למשל האחרון לגבי הסיגריות, הוועדה סברה שמפעל מקומי עלול להיפגע ובד בבד עם אישור הוועדה את הצו כמו שהביאה אותו רשות המסים, היא ביקשה שיצא צו נוסף שמעדכן ונותן הטבה מסוימת ביחס למפעלים המקומיים. רשות המסים מסוגלת לעשות את זה באותו יום משום שאין לה תהליך שקבוע בחקיקה, משום ששר האוצר מסוגל לקבל החלטה, להודיע לוועדה ולעשות את זה במקביל. בצווי היטלי סחר אי אפשר לעשות את זה. הוועדה יכולה לקצוב לחודש-חודשיים, אבל אין לזה שום משמעות משום שהממונה בחודש-חודשיים לא יכול להוציא בשל ההליך שקבוע בחוק, הוא לא יכול להוציא צו חדש. לכן כאשר הוועדה עשתה את זה לגבי צווים מסוימים והיא אישרה את הצווים לתקופה קצובה, נאלץ הממונה לעבור על החלטת הוועדה ולהחזיק את זה לתקופה.

אפשר לשנות את החוק.

זה לאורך כל החוק. אלה זמנים שקבועים והם מחויבים להם. מה שכן אפשר לקבוע, וזה דבר שגם אני הבנתי שכן הייתה לו הסכמה, אפשר לקבוע שכאשר הדבר מובא בפני ועדת הכספים, היא תצטרך, כמו שאמרת, בתוך חודש למשל לקיים את הדיון בנושא הזה והיא תצטרך גם לקחת בחשבון שיש כאן גם להם התחייבויות מסוימות שהם צריכים לעמוד בהן.

הבנו את העיקרון. אני רוצה להציע נוסח. אני מציע בסעיף 56, ייאמר: "במקום האמור בו יבוא: היטל לפי חוק זה לא יוטל אלא באישורה של ועדת הכספים של הכנסת. הוגשה בקשה לאישור כאמור, תדון בה ועדת הכספים בתוך 21 ימים ותסיים את דיוניה כאמור בהתחשב בהתחייבויותיה של מדינת ישראל בהסכמים בין לאומיים".


זאת אומרת, החשש שלכם שזה ייקח זמן, אנחנו תוחמים את זה בחוק וכדי שלא תהיה השלכת רוחב, אנחנו מדברים רק בהתחשב בהתחייבויותיה של מדינת ישראל בהסכמים בין לאומיים.


אני מבין שלזה הסכמתם אבל חזרתם בכם.

לא הסכמנו לזה. אני לא יודע מהיכן המקור. לא הסכמנו.

רק שאלתי.

לא דובר אתי אתמול בערב והבוקר?

אולי נסביר על מנת שיהיה ברור גם לפרוטוקול. אני דיברתי אתמול בלילה בשיחת לילה עם היועצת המשפטית של הוועדה על מנת לדון בשאלה מדוע בכלל נדרש אישור הוועדה. אני לתומי ביקשתי לשקול מחדש האם בכלל נדרש אישור הוועדה. מדובר בהחלטות פרטניות וזה לא מובן מאליו ולא פשוט מבחינה משפטית מדוע ועדה כספים נדרשת לאשר אישורים פרטניים של החלטות פרטניות.

מצד שני, זה היה עד 2005.

נכון שזה היה המצב עד 2005.

למה את אומרת פרטני?

מכיוון שהטלת ההיטל היא על יצרן מסוים, על תושיבה ולא על סוני, או גם תושיבה וגם סוני. זאת אומרת, זה דיון קונקרטי כפי שלצורך העניין כאשר המחוקק קובע לרגולטור סמכות למתן רשיונות, הוא אומר שהוא צריך לשקול כך והוא צריך לשקול אחרת. הרשיון הקונקרטי לגוף מסוים, לא בא לאישור הכנסת ביחסים בין רשות מחוקקת ורשות מבצעת.

הבנתי. את לא צריכה להאריך. אם כן, למה הסכמת לזה?

לא הסכמתי. ברשותך, התקשרתי לצורך ההיבט הזה והיועצת המשפטית של הוועדה הייתה הגונה מספיק – אם כבר נדבר על הסכמות – לומר שיכול להיות באמת שלא צריך את אישור הוועדה בכלל אלא שבעיניה המצב הקיים היום הוא המצב הגרוע מכל. או שיהיה אישור מראש, או שלא יהיה אישור בכלל. זאת הייתה שיחה. אני לא הוסמכתי ולא היה תיאום בין משרדי לעניין הזה. אני קיימתי שיחה משפטית של אחורי הקלעים כדי להבין את התפיסה המשפטית של היועצת המשפטית של הוועדה.

זאת אומרת, לא הצלחתי לסכסך בינך לבין משרד האוצר.

ממש לא. גם לא ביני לבין היועצת המשפטית של הוועדה.

הבנתי. אין הסכמה.

לא, אין הסכמה.

אין הסכמה, אין פיצול. הבנתי.

מהצד השני, קודם כל, יש בכל זאת במנגנון הקיים היום היבט מובנה שאומר שכדאי לשוק לשתף פעולה עם הממונה. מכיוון שכדאי לשוק לשתף פעולה עם הממונה, הוא מקבל את מירב המידע שיש בידו, הוא יכול להחליט על ערובות זמניות, הוא יכול להחליט על ההמשך. הוועדה המייעצת למשל כבר לא יכולה לקבל מידע חדש כי זה על מנת למנוע מגופים להחזיק אצלם את המידע, להגיד שאולי הממונה לא יקבל החלטה, אבל כשאני רואה שזה באמת מתקרב למשהו קונקרטי, פתאום אני אספר את הנתונים שלי. לכן גם בהיבט הזה השאלה היא מה המשמעות של אישור הוועדה. האם אישור הוועדה עניינו, כפי שיכול היה להשתמע כאן – ואני לא חושבת שנכון שזה יהיה – שהוועדה פותחת את הפתח לאלה שעד היום לא השתתפו במשחק כי לא היה להם נוח, כי חשבו שאולי לא יטילו היטל ופתאום הם באים ומספרים ואומרים שלא שמעו אותם, אבל הייתה להם הזדמנות.


לכן גם אם הוועדה, על אף עמדת הממשלה מתנגדת, תרצה להצביע על נוסח אחר, אני חושבת שהנוסח הזה צריך לקחת בחשבון את העובדה שההליך הזה בכל מקרה לא אמור לשבש את ההליך התקין של הטלת היטלים. לכן, גם אמירתה של היועצת המשפטית, גם אם זה פרה הטלת ההיטל ולא אחרי, כפי שהמצב היום, זה עדיין יכול ליצור מצב שפותחים מחדש כאן ואני לא חושבת שזאת כוונת הוועדה.

זה בדיוק לא משנה. אם לתפיסתכם הוועדה היום היא במעמד של חותמת גומי, במקרה של אי הסכמה עדיין ילך זמן לאיבוד גם אם זה יהיה אישור מראש.

אבל אנחנו קובעים תאריך.

אבל בתוך התאריך שאתה קובע, אתה לא חייב להסכים אתו. יש לך 15 ימים לקיים את הדיון, אבל זה לא אומר שאתה חייב להסכים.

אבל אם אני לא מסכים אתך, יש לי טענות.

בוודאי, אבל הטענות האלה לכאורה יכולות להתקיים גם במצב הקיים.

בסדר. חשבתי שאנחנו נמצאים בדור חדש של אנשי האוצר. נשארו עוד שיירים של פעם.


אני מבין שיש ויכוח לגבי השווקים, או שכאן יש הסכמה?

הגענו לאיזושהי הסכמה.

תגיד מה הניסוח המוסכם.

אנחנו מדברים על סעיף 65 של פסקאות (3) עד (5). פסקה (3) נותרת כפי שהיא, כפי שהיא הייתה בכחול.

פסקה (4), אני אקרא את הנוסח המתוקן.

לזה אתם מסכימים.

כן, מה שניר קורא מתואם אתנו ומוסכם עלינו.

רק ועדת הכספים לא מוסכמת עליכם.

בסעיף 3ח(א) –
(א)
בסעיף קטן (א), בסופו יבוא: לעניין זה ישקול הממונה גם את הפגיעה הצפויה בענפים אחרים שעלולים להיות מושפעים מן ההחלטה.

במקום "שווקים" יבוא "ענפים" והשקילה של הממונה תובא בסוף סעיף קטן (א), בסעיף 3ח.


(ב)
אחרי סעיף קטן (א) יבוא:



אולי כאן במקום לקרוא את כל הסעיף, רק נציין שהוספנו הוראה שאומרת שהממונה יעביר העתק מההחלטה שלו גם לממונה על התקציבים במשרד האוצר שבסיפא הסעיף מתייחס אליו. הסיפא של הסעיף אומרת שבתוך 14 ימים מיום הממונה העביר את ההחלטה אל המנהל הכללי ואל הממונה על התקציבים. לכן הוספנו הוראה שאומרת שיש להעביר את ההחלטה גם לממונה על התקציבים.


בסעיף 28(5), בסעיף קטן (א) הוספנו: "ישקול הממונה גם את הפגיעה הצפויה" במקום בשווקים אחרים, "בענפים אחרים בישראל שעלולים להיות מושפעים מן ההחלטה".


בסעיף קטן (א1) הוספנו הוראה שדומה להוראה בסעיף 3ח שמתייחסת להעברת העתק מההחלטה של הממונה גם לממונה על התקציבים במשרד האוצר שצריך להתייחס אליה בסוף.


נסביר עכשיו בהתאם לנוסח מה שהממונה שוקל. הממונה שוקל את הפגיעה הצפויה בענפים אחרים ביחס לענף היצרני המקומי שהגיש את הבקשה לבירור, וחשבנו שהנוסח שהצגתי עכשיו משקף את זה יותר טוב מהנוסח שהובא בפני הוועדה בהצעת הממשלה.

זהו?

כן.

לזה האוצר מסכים. בטח, כי זה מיטיב אתכם. גם אני הייתי מסכים אם הייתי האוצר.


אני חשבתי לפצל את החוק הזה ולהביא אותו מיד להצבעה, אבל מכיוון שיש מחלוקת בינינו, אני לא אפצל אותו. אנחנו סיימנו את הדיון. אנחנו נביא בעזרת השם, כשתהיינה ההצבעות, להצבעה ואז הוועדה תכריע.


כאמור, חשבתי לפצל, חשבתי שזה חוק בהסכמה ולכן חשבתי לפצל ולהביא אותו כחוק נפרד, אבל מתברר שאין הסכמה. יש הסכמה רק לגבי מה שניר, היועץ המשפטי, הקריא, שזאת הטבה לאוצר ועל זה הם הסכימו. לגבי הנושא של ועדת הכספים, אפילו נוסח הפשרה, לפי דעתי הייתה הצעת פשרה כזאת. אני לא יודע באיזה דרגות, אבל הייתה הסכמה כזאת או אחרת ואני לא יודע בדיוק איזה. אני מקבל את מה שאומרים כאן, שלא הייתה הסכמה, אבל בסדר. הם רוצים להשאיר את המצב הקיים והוועדה תצטרך להכריע בהצבעה.


אני רוצה שמישהו יגיד לי אחרי כן בסוד מי זה גזרת הכתוב באוצר בעניין הזה.


אני מודה לכם. אני בכל זאת מבקש מכם עד ההצבעה לשקול את העניין הזה. זה פשוט מעליב אותנו. אנחנו חשבנו שאנחנו בעידן חדש במערכת יחסים בין ועדת הכספים לבין משרד האוצר. חשבתי שאנחנו בכל אופן מהווים גורם עוזר. הבנתי את מה שאתם אומרים.

אני אהיה בקשר עם שגית בעניין הזה.

בסדר. כדאי שתגיעו להסכמה. אני יכול לדבר רק על עצמי ולא על חברי כנסת אחרים, אבל פתאום אני יכול לקבל עצבים ולהצביע ובסוף אני המחוקק. כדאי להגיע להסכמות. יכול להיות שלא יהיה לי עצבים, אבל יכול להיות שכן.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20