ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 07/12/2010

השפה העברית - לציון 88 שנה לפטירתו של אליעזר בן יהודה

פרוטוקול

 
com_alex

2010-12-26Liraz



הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 322

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

שהתקיימה ביום שלישי ל' בכסלו התשע"א (7 בדצמבר 2010) בשעה 11:30

סדר היום: השפה העברית – לציון 88 שנה לפטירתו של אליעזר בן יהודה.
נכחו
חברי הוועדה
אלכס מילר – היו"ר

אורי אורבך
מוזמנים
ד"ר צבי צמרת – יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

קרן כרמל יוסף – מנהלת המחלקה לספרות, משרד התרבות והספורט

רונית גדיש – מזכירה מדעית, האקדמיה ללשון העברית

דבורה אביב"י – מנהלת מערכת "דברי הכנסת"

מזכירת הוועדה: רבקה וידר

רשמת פרלמנטרית: שרון רפאלי

השפה העברית – לציון 88 שנה לפטירתו של אליעזר בן יהודה
היו"ר אלכס מילר
שלום לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. ממשיכים בסדר היום בנושא השפה העברית – לציון 88 שנים לפטירתו של אליעזר בן-יהודה. אני יכול להגיד לכם שהכנסת דנה בכמה וכמה נושאים שקשורים לחיזוק השפה העברית. אני זוכר שגם בכנסת ה-17 וגם בכנסת ה-18 היו הצעות גם לחיזוק האקדמיה ללשון העברית. אנחנו רואים בשימוש בשפה ובתרגום המושגים הלועזיים בשפה העברית כדי ליצור מודעות גם של דור העתיד – ילדי ישראל – לשפה העברית כדי להביא לכמה שפחות שימוש במושגים לועזיים. אני גם רואה דוגמאות ממדינות אחרות שבמסמכים ממשלתיים או מסמכים פרלמנטריים ומתרגמים אותם לשפה של אותה מדינה.

גם מבחינתנו הנושא חשוב. כמובן, יש הרבה מה להגיד על הנושא הזה, אבל אין ספק שאחד הגורמים הכי חשובים בכל המערכת הזאת של מודעות ושל הכרת אותם מושגים היא מערכת החינוך. אם ילדי ישראל יקבלו חשיפה הרבה יותר גדולה לאותם המושגים שמוציאה האקדמיה ללשון עברית, והמורים עצמם יקבלו התמחויות והשתלמויות לחיזוק השפה ולחיזוק הקשר של הילדים עם השפה והעברת חומר לשפה גבוהה, כמובן, זה הופך להיות חלק מהבסיס שאותם הילדים משתמשים בו יום-יום. אנחנו יודעים שלהתכונן למבחן בלשון זה דבר אחד, אבל לדבר ולהשתמש בזיכרון אקטיבי זה דבר שני. ברגע שזה נמצא רחוק בזיכרון הפסיבי במוח קשה מאוד לשלוף את זה וקשה מאוד להשתמש. זה תלוי במערכת כולה כאשר גם מורים מדברים בשפה שהם מלמדים, וגם הילדים יודעים להשתמש בה.

אנחנו נתחיל ממשרד החינוך, ד"ר צבי צמרת, יו"ר המזכירות הפדגוגית. בבקשה, אדוני.
צבי צמרת
בוקר טוב ותודה רבה. קודם כול אני שמח לברך את היושב ראש, שמבחינתי זאת הישיבה הראשונה איתו כיושב ראש.

בעינינו, במשרד החינוך, השפה העברית היא תנאי קיומי. השפה העברית היא בסיס לכל התרבות שלנו, היא בסיס לכל מקצועות הלימוד שלנו. אחד הדברים שמטרידים אפילו במקצועות שאין בהם הרבה מלל הוא ששואלים תלמידים בבחינות הם לא מבינים מה הם נשאלים כי הם לא יודעים מספיק את השפה.

על-פי המלצת השר, הוחלט להדגיש השנה את השפה העברית. ההדגשה של השפה באה לידי ביטוי בשורה של מקצועות ובשורה של דברים שאנחנו יוזמים. קודם כול הדבר החשוב ביותר הוא לחזק את לימודי השפה בשגרה: בשיעורי השפה העברית, בשיעורי הספרות העברית, בשיעורי המקרא. אתן כמה דוגמאות: למשל, בשיעורי המקרא החלטנו על שורה של פסוקים שישנם בחוזר שנתתי לך שצריך ללמוד וללמד אותם בכל שנה. בכל גיל יש אוסף אחר של דברים שצריך לעסוק בהם. לדוגמה, בכיתה ז' לומדים את ספר שמות, אז "הבה נתחכמה לו" זה מתוך פרק א'; או "קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" משמות א', וכו'. כך אנחנו עובדים ממש פרק-פרק וספר-ספר. ביטוי אחר: "כצפיחית בדבש" בשמות ט"ז או הביטוי "ארץ נושבת".

הנושא של המקרא הוא גם נושא שהחלטנו לעודד אותו על-ידי לימוד בעל-פה. גם זה דבר שאנחנו מאמינים בו.עבור לנושא של ספרות עברית: בספרות עברית יש מפעל גדול שהשר החליט להשקיע בו במיוחד שנקרא "שמחת הקריאה", כולל ספריות מיוחדות שניתנו לבתי ספר, כולל חובת קריאה ושיטות שונות של ביקורת על הקריאה ולא רק יומני קריאה, אלא גם יצירה בעקבות הקריאה, גם שירה בעקבות הקריאה, גם מחזות בעקבות הקריאה ועוד.

בתוך החוזר שנמצא לפניכם יש שורה של פעילויות ושל הצעות שקשורות לכל תחום ותחום במערכת החינוך: ממחול ומוסיקה, כולל זמר עברי שבתוך המוסיקה ועד התעמלות. אנחנו מנסים עם כל מפמ"ר ועם כל מקצוע גם לבצע שורה של פעילויות יוצאות דופן השנה, כגון חידונים, שיג ושיח שנקרא בלעז debate, תיאטרון, קולנוע שמתקשר עם השפה העברית, אוסף של ציורים ותערוכות שמתקשרות עם השפה העברית. בקצרה – עושים כל מאמץ.

המאמץ לגבי השפה העברית קשור גם למגזרים השונים, כולל בחינוך הדרוזי והערבי. למשל למפקח על השפה העברית במגזר הערבי יש אתר שנקרא "אצטבה", אתר מעניין מאוד שיש בו תחרויות שניתנות לתלמידים הערבים בנושא לימוד השפה העברית ועוד.

אם אסכם, אני חוזר לביטוי שפתחתי בו: השפה היא תנאי קיומי לכל המדינה, לכל התרבות ולכל המערכת החינוכית.
היו"ר אלכס מילר
תודה רבה.

לשאלתי, יש פערים מאוד גדולים בכמה מגזרים שאתה בטח מודע להם בצורה הרבה יותר רחבה מכאן, קודם כול בכל מה שקשור לעולים. הפער הוא ענק בין מה שאותם ילדים שנולדים כאן עוברים במערכת החינוך לעומת אלה שמגיעים ממדינות שונות. אני יודע שמשרד החינוך מתעסק בחינוך יהודי וחינוך עברי גם בתפוצות – אותן תוכניות "חפציבה" למיניהן שמשרד החינוך נותן תקצוב. חלק מאותם הילדים שעוברים בתוכניות האלה הם גם עולים בישראל. האם במסגרת הדיונים שהיו קודם גם בוועדת החינוך וגם במשרד החינוך – ואני לא אגיד שזאת הייתה בקשה, אלא התחננו לתוספת של שעות לעולים כאשר היה מדובר בחיזוק השפה העברית. אני לא מדבר על השפה הגבוהה, אלא על אותם מושגים שנותנים מענה לבסיס הדבר, כמו להיבחן במתמטיקה ולא להבין את השאלה. אנחנו היינו מגיעים לרמה כזאת שילדים שהיו נבחנים פשוט לא היו מבינים מה רוצים מהם בגלל השפה. האם יש מנגנון של תיאום במערכת הלימודים שעוברים אותם עולים למול המבחנים שלשם הם שואפים? ובנוסף לכך האם יש תוספת שעות משמעותית לעולים בלימודי העברית כדי להביא אותם לרמה שמשרד החינוך קובע לעצמו לפחות.
צבי צמרת
התשובה היא, כמובן, חיובית לגבי תוספת שעות לעולים. אני מציע שנבדוק כולנו – גם אני חייב לבדוק את זה – עד מתי אדם מוגדר עולה.
היו"ר אלכס מילר
יש הגדרות ברורות במשרד החינוך, 5 שנים. יש הגדרות ברורות גם במשרד החינוך לעניין ההטבות בבגרויות, אבל בסופו של דבר אנחנו לא יכולים להיצמד יותר מדי להגדרות ולהגיד לאותו תלמיד שמתקשה בהבנה בגלל השפה שהוא לא מוגדר עולה ושהוא צריך להתמודד עם זה איך שאתה חושב.
צבי צמרת
בעצם לזה רמזתי. רמזתי לכך שלדוגמה עולה מאתיופיה שהגיע לפני שש שנים ומפסיקים לתמוך בו – הזכרתי את הביטויים התנ"כיים קודם, שצריכים להיות מובנים לתלמיד ישראלי וצריך להיות מובן מאליו, ולעולה שנמצא כאן שש שנים זאת משימה אחרת, ובהחלט כדאי לבדוק את זה באופן ספציפי. במשרד החינוך יש יחידה לקליטת עלייה, שאני יודע עליה רק בקווים כלליים. אבל יש קשיים בנושא הזה וחייב להיות תגבור בשפה גם מעבר לחמש שנים.

לגבי ההערה השנייה שלך על הצלחה בבחינות אני אדבר על זה דווקא מכיוון הפוך. היום כל בחינות הבגרות בארץ מתורגמות לשבע שפות: לעברית, לערבית, לרוסית, לאמהרית, לצרפתית ולספרדית. זה אבסורד, זה גם המון כסף.
היו"ר אלכס מילר
אני אגיד לך דבר שיכול להיות שיישמע לאנשים לא כל כך ברור מאליו: אותו ילד שמגיע בגיל 5 לישראל ועד גיל 5 דיבר רוסית, ובגיל 10 הוא צריך להיבחן, אני מבטיח לך שאין לו שום יכולת להיבחן בשפה שאיתה הגיע לכאן. זה לא פתרון מבחינתו.
צבי צמרת
אני אשיב לך באופן אחר: מכון סאלד שמתרגם בכל שנה את הבחינה בפיסיקה ב-5 יחידות באמהרית אומר שעוד אף פעם לא נבחנו ב-5 יחידות פיסיקה באמהרית. יותר מזה – כשהוא ביקש אנשים שיכינו את בחינת הבגרות באמהרית ומצא סוף-סוף מישהו שלמד פיסיקה באדיס-אבבה – שם לומדים באנגלית, לא לומדים באמהרית. כלומר אוסף המושגים לא קיים בכלל. זאת הוראה של הכנסת- -
אורי אורבך
זה הפוליטיקלי קורקט- -
צבי צמרת
- - שוועדה מסוימת בכנסת החליטה על בחינות בשבע שפות. אין תקדים כזה.
אורי אורבך
שבע שפות באופן גורף?
צבי צמרת
גורף, ואין תקדים כזה.
היו"ר אלכס מילר
אני אסביר לך. אנחנו חיים לפי המציאות.
אורי אורבך
אבל הוא נותן דוגמה למשהו שהוא לא לפי המציאות.
היו"ר אלכס מילר
בשנות ה-90 הייתה מציאות מסוימת כשהיה גל עצום של עלייה לישראל, ובעקבות הגל הזה הכנסת והמדינה קיבלו החלטות כדי להתמודד עם אותם ילדים שמגיעים לישראל בהיבט החינוכי, והיו צריכים לסייע להם בתרגומים. אני כן יכול להצביע על נושא שכן חייב להיות בו תרגום והרחבה – פסיכומטרי. בגיל מסוים כשמתמודדים עם פסיכומטרי סביר להניח שאותם סטודנטים שניגשים לפסיכומטרי בוחרים לעצמם באיזו שפה יותר נוח להם להיבחן, ועובדה שיש ביקוש. אם אנחנו מדברים על השפה הרוסית אני יודע שיש ביקוש, וכבר קיבלו החלטה בוועד ראשי האוניברסיטאות לעשות מבחן נוסף בשנה, ובמקום אחד עושים עכשיו שניים. כי יש ביקוש מאוד גדול לאבחון בשפה. אבל מה שקשור למערכת החינוך, השאלה היא כל כמה זמן אתם עושים הערכת מצב של המציאות שאתם נמצאים בה.
צבי צמרת
אני בדקתי את הדבר הזה ונאמר לי שכיוון שזאת החלטה של הכנסת לא יכולים להתמודד איתה. אני מציע שנבצע בדיקה ונחזור אליך עם הנתונים בנושא הזה. אני בהחלט בעד מצב שיקל ויבטיח שכל העולים יידעו להשיב על הבחינות. אבל אנחנו כדרכנו לפעמים מגיעים לאבסורדים.
היו"ר אלכס מילר
איפה אנחנו עומדים עכשיו במבחנים שנעשים כדי לבדוק את רמת השפה של תלמידי ישראל? אנחנו בעלייה, בירידה?
צבי צמרת
בדיקות המיצ"ב העידו על עלייה. הנתונים על המיצ"ב ידועים. מה שבלט במיצ"ב הוא שיש גם פערים בין חלקי אוכלוסייה שונים. הנתונים ידועים.
היו"ר אלכס מילר
היה לנו כאן דיון עם השר בנושא הפערים. אבל אני מדבר על ההיבט הטבעי. גם ההורים לא לוקחים בכל דבר מורים פרטיים. בדרך כלל לוקחים מורים פרטיים במקצועות שממש מתקשים בהם. אני שמעתי הרבה פחות על מורה פרטי שלוקחים בשפה העברית ויותר במתמטיקה, בפיסיקה, באנגלית.
צבי צמרת
יש מורים פרטיים רבים בלשון עברית. על-פי תוצאות הבחינות אין ירידה.
היו"ר אלכס מילר
אז אני מקווה מאוד שבשנים הקרובות בגלל אותן החלטות שיש במשרד החינוך על-ידי השר נראה עלייה. זה גם מה שאנחנו מאחלים לכם.

מי עוד רוצה להתייחס לנושא?
אורי אורבך
אדוני היושב ראש, קודם כול, יישר כוח על העלאת הנושא. יש לזה משמעות, ולו סמלית, מעבר לדברים פרקטיים שעוסקים בנושא, ביורצייט – שזה לא מילה בעברית – של אליעזר בן יהודה שאמנם הוא נפטר לפני 88 שנה, אבל נדמה לי שגם במערכת החינוך ובכלל בחברה הישראלית הורגים אותו כל פעם מחדש, עושים וידוא הריגה. כי מעבר לאתגר של קליטת העלייה יש ניגוד אינטרסים: יש אינטרס להקל ככל הניתן על הילדים העולים כדי שיצליחו בבחינות ובלימודים, אבל יש אינטרס אחר שזה יהיה כמה שיותר בעברית, כי יש מטרה לאומית, ציבורית ואישית שאנשים ידברו בשפה הלאומית. בתקופת המעבר הזאת של כמה שנים אתה נע בין הרצון לתת בעיקר לעולים ממדינות חבר העמים, שזה כמויות יותר גדולות וכן נבחנים בפיסיקה או במקצועות האלה, לבין הרצון שלך שהכול יהיה בעברית, ואני מניח שיימצאו פה האיזונים.

אבל מעבר לבעיה הזאת יש בעיה של העברית של צברינו החמודים והעוקצניים, כמו שפעם היו כותבים בעיתונים הישראליים. כולם יודעים עברית – מתקשרים, יש תוכניות טלוויזיה, מדברים ביניהם – לכאורה הכול טוב, מדברים עברית. אבל בלי לערוך מחקר, אלא מתוך הקשבה ומתוך רפרוף מהיר בביטויים שאתם ממליצים שהתלמידים ידעו, אני שם את נפשי בכפי ואומר שאני משוכנע שאחוז נכבד ביותר מקרב הילדים בגילאים הרלוונטיים, אין להם מושג על מה מדובר בביטויים האלה. בעוד שבתקופתנו כילדים, לא באותה שנה אולי, כל הילדים שלמדו בבית ספר עממי ידעו את רוב הביטויים, אלה היו דברים של מה בכך. זאת אומרת לדעתי, יש רידוד ורמה נמוכה יותר של השפה שבה משתמשים. השפה הפכה להיות רק שפה לקשר, לא חלק מתרבות. אגב, רואים את זה גם בספרים. למשל, שירה נמכרת ונקראת היום פחות מאשר בעבר, וממילא יוצאים פחות ספרים, ודאי שכבות יותר מצומצמות של האוכלוסייה קוראת שירה. זה קשה.
היו"ר אלכס מילר
מעם הספר הפכנו לעם ה"גאדג'טים".
צבי צמרת
הפכנו לעם הארץ.
רונית גדיש
"חפיצים".
אורי אורבך
שלא לדבר על זה ש"עם עובד" זה שם של הוצאת ספרים ולא תיאור מצב של תעסוקה. ערכתי עיתון ילדים הרבה שנים "אותיות", ובמשך השנים ראיתי את ההידרדרות. זה היה עוד כשילדים כתבו בסוף שנות ה-80 עדיין בכתב יד את המכתבים למערכת ואת הסיפורים. ראיתי בתוך תקופה קצרה של מספר שנים את ההידרדרות בשגיאות כתיב. אני מדבר על ילידי הארץ, אני לא שופט אנשים שזה לא שפת אמם, ויש להם קשיים אובייקטיביים. אני מדבר על ילדים שכותבים בשגיאות. העברית שאני שומע במקומות המשובחים יותר – בטלוויזיה ובתוכניות שילדים נבחרו מתוך ילדים אחרים – זה לא מעורר השתאות. לכן התפקיד של מערכת החינוך הן במקצועות הספציפיים המיוחדים לזה – הבעה ולשון, אבל לא פחות במקצועות אחרים, ובטח במקצועות הספרות, ההיסטוריה ותנ"ך – לתת דגש מיוחד לתחום הלשון העברית. מעבר לידע שרוכשים במקצועות עצמם צריך פה את העניין של debate שאני יודע שבכמה מדינות מתוקנות זה דבר מאוד מפותח.
צבי צמרת
שיג ושיח.
היו"ר אלכס מילר
רבקה העירה לי כאן. אני רוצה לשאול את משרד החינוך האם יש מדיניות, לא במקצוע לשון ובאותם מקצועות שמתקדמים בהם בשפה העברית, אלא במקצועות לא קשורים שבהם עושים מבחן, וחלק מהמבחן הוא כתיבה, למשל הסבר של השאלה – האם יש הוראה למורים לא לעשות תיקונים של שגיאות כתיב?
צבי צמרת
אני לא מכיר הוראה כזאת.
רבקה וידר
בתי בכיתה י"ב מתקשה מאוד בשגיאות כתיב, ומכיתה ט' לא מתקנים אותה.
צבי צמרת
אני חושש מאוד שזאת הוראה מקומית. אין שום הוראה כזאת.
אורי אורבך
השאלה אם יש זמן או שהמורה להיסטוריה אומר לעצמו, אני עכשיו מורה להיסטוריה, ואני לא אתחיל לתקן ט' ו-ת' ו-ק' ו-כ' וכן הלאה.

יש ציון לכתיב או שבמסגרת לשון?
צבי צמרת
במסגרת לשון.
היו"ר אלכס מילר
כשאני למדתי בבית-הספר ברוסיה בכל המקצועות תמיד היו מתקנים אותנו, ולפעמים הייתי מקבל חצי מחברת עם תיקונים באדום.
אורי אורבך
בארצות-הברית חלק מהתרבות זה תחרויות איות.
היו"ר אלכס מילר
לפעמים חלק מהענישה הייתה שאם מישהו היה עושה משהו היו נותנים לו אחד המבחנים שחצי מבחן מסומן באדום ומכריחים אותו להעתיק אותו 20 פעם.
אורי אורבך
30 שגיאות כתיב – לא בודקים את הבחינה. זה כמו להגיש את זה על נייר קרוע.
קרן כרמל יוסף
זה תלוי במורה.
אורי אורבך
יכול להיות מה ההנחיה. זה לא באופן מידי, אבל לטווח של שנים. כמו שעל סדר וניקיון מקבלים ניקוד בחלק מהבחינות?
קרן כרמל יוסף
כבר לא.
אורי אורבך
לא מטעם המדינה, מבתי הספר. אין שם למעלה, בס"ד, תאריך, שוליים – בכל הדברים האלה מקפידים, נכון?
צבי צמרת
מי יותר ומי פחות, זאת הבעיה.
אורי אורבך
ראוי להקפיד על זה.
צבי צמרת
אני חושב שראוי להקפיד על כל הדברים שהזכרת.
היו"ר אלכס מילר
צריכה להיות גם מדיניות שבאה מהמשרד עצמו גם למנהלי המחוז על התכנים להבהיר למורים שכשהם בודקים מבחן שיקפידו גם לתקן שגיאות כתיב. אולי צריך להקפיד יותר ביסודי שבו נבנה הבסיס.
אורי אורבך
אנחנו למדנו כתיב וכתב בחינוך הדתי.
צבי צמרת
אני מאוד מסכים. אני גם חושב שצריך להקפיד על כתיבה תמה.
רונית גדיש
במחשב?
צבי צמרת
לא רק.
היו"ר אלכס מילר
אתה יכול לעשות את זה בכל המקצועות. אני לא מבקש ממך שתחייב מורה לאלקטרוניקה להתעסק בעברית כי סביר להניח שזה לא התחום שהוא מתמחה בו. עם אותן תוכניות שיש למשרד החינוך לאנשי הייטק סביר להניח שהרמה שם אמנם חייבת להיות טובה, אבל עדיין לא בשביל לתקן שגיאות כתיב וכולי, אבל לפחות במקצועות עיוניים.
צבי צמרת
מקובל עליי.

בהקשר לתנ"ך ר"ם שהוזכר פה רציתי להזכיר שיש הוראה ברורה של שר החינוך ושלנו, המזכירות הפדגוגית, שהוא לא ייכנס לבתי הספר. הנושא הזה מאוד מטריד. מדובר בתרגום לעברית כביכול של התנ"ך – תרגום שהוא מדהים; התרגום ל"בראשית ברא" הוא "בהתחלה נוצר". לא יכול להיות דבר כזה. כמו שלא ייתכן שבאנגליה יתרגמו את שייקספיר לאנגלית מדוברת לא ייתכן שייעשה דבר כזה בארץ. אנחנו נתנו הוראה שאשמח אם נחזור עליה כאן, שזה בל ייראה.
היו"ר אלכס מילר
בבקשה, גברתי.
רונית גדיש
אני באה מהאקדמיה ללשון העברית, ואני גם עסקתי לא מעט בתחום החינוך הלשוני. בעקבות הדברים שאמר חבר הכנסת אורי אורבך אני מאוד ממליצה שכל מי שמדבר על הידרדרות הלשון לקרוא את ספרו של גיא דויטשר "גלגולי לשון". הוא מביא שם ציטוטים לאורך כמה מאות שנים של אנשים שמדברים על ההידרדרות של האנגלית לאורך דורות, לא במאה ה-20, אלא במהלך ימי הביניים ועד היום.

השפה היא דבר חי, ויש לזה מחיר, וכאן נכנסת מערכת החינוך. שפה חיה היא שפה שמשתנה. הדור שלנו כבר לא למד את העברית מתוך הטקסט, אלא מהשפה המדוברת. הדורות הקודמים לנו באו עם כל הטקסטים ודיברו עברית שקראו במקורות. במצב החדש שנוצר של שפה חיה מערכת החינוך צריכה להיכנס ולטפח יותר מעניין של שגיאות הכתיב שזאת בעיה שצריך לפתור אותה, אלא גם את עניין הרצף. אני באמת חושבת שזה הדבר הכי חשוב – שנצליח שלא יצטרכו תרגום לתנ"ך – וזה דבר שיקרה בסופו של דבר בשפה חיה. אנחנו יכולים על-ידי עבודה של טיפוח, בעיקר של אוצר מילים וגם קצת תחביר. כלומר מי שלא אמון לקרוא את הטקסט הזה עם המבנה התחבירי השונה גם יש לו מגבלות. אבל צריך לעבוד על זה, זה לא מובן מאליו, זה לא חטאו של הדור הזה. הברכה הגדולה היא שהעברית הפכה לשפה חיה. לקטר זה דבר מאוד מקובל, כולנו תמיד חושבים שהמצב הולך ומידרדר. המצב מעולם לא היה טוב יותר – מעולם לא דיברו כל כך הרבה אנשים עברית כשפה חיה. לא היה דבר כזה בשום דור קודם, זה הישג אדיר. אבל יש לזה מחיר.
אורי אורבך
שתיקה לא כהודאה.
רונית גדיש
האקדמיה ללשון העברית נרתמה גם לשנת הלשון. אנחנו מפרסמים בכל שבוע איגרת לתלמידים, שהיא לאו דווקא לתלמידים, ובמרכזה "מילת השבוע", וזה המסר; שאם יש לנו מילה כמו "עולם", ויש לה בתנ"ך משמעות של זמן ובלשון חז"ל יש לה משמעות של מקום, ובעברית החדשה היא משמשת בשתי המשמעויות – אנחנו אומרים "לעולם" או "מעולם" שזה זמן, ואנחנו אומרים על כדור הארץ שהוא עולם, אבל יש גם ביטויים כמו "עולם המדע" וכדומה. כלומר העברית שלנו היום שואבת משני המקומות. אבל כשקוראים תנ"ך אין שם בכלל "עולם" במשמעות של "מקום".

דוגמה אחרת היא מילה כמו "פעם", שבמקרא היא עדיין "צעד" או אפילו "רגל" – מה קרה לה בהתגלגלות שלה עד היום. אני מאמינה שאם כל תלמיד לא רק יקרא טקסטים מהסוג הזה, אלא יעשה גם עבודה אחת קטנה על מילה אחת ויראה מה קרה לה לאורך השנים ולאורך תקופות הלשון, הוא ירגיש את השפה קצת מבפנים. לא רק המורה שצריך להנחיל ולתת, אלא התלמיד שיבוא אל השפה מתוכה, הוא יכתוב את העבודה. צבי, אני מאמינה שאם כל תלמידי ישראל יכתבו עבודת חקר באורך של עמוד על מילה אחת שהם בחרו, שהם אוהבים אותה מאיזושהי סיבה, יבדקו במילונים ויביאו כמה פסוקים מהתנ"ך ויביאו כמה מקורות מלשון חז"ל ויציגו את זה במצגת או על כרזה – אנחנו נגרום להבנה מסוימת, להוקרה מסוימת, לתחושה מסוימת של השפה, ואז האוזן של התלמיד תהיה קצת יותר רגישה, קצת יותר ערה לדבר המיוחד במינו שיש לנו. זאת שפה באמת מיוחדת במינה, ואנחנו מחמיצים שאנחנו לא מגיעים עם התלמיד למצב שחשים את הדברים מבפנים ולא בהנחתות.
אורי אורבך
יש משהו, לאו דווקא שמערכת החינוך שעובדת בזה עושה, אלא שהציבור הרחב והציבוריות – אנשים יודעי שפה, אנשים מבוגרים יותר יכולים להנחיל? איזשהו "גדוד מגיני השפה", להדריך עולים בהתנדבות, או לעשות פרויקט לאומי או חצי לאומי שיעודד את השפה העברית? שוב, לא באופן כפייתי, אני לא נגד שימוש בלעז.
רונית גדיש
הייתי חושבת על משהו ציבורי שאפשר לעשות בעניין התופעה שמוכרים באנגלית. כל השמות של המותגים, כל השמות של העסקים- -
צבי צמרת
ומפרסמים ב-"The Marker". HOT ן-YES מפרסמים ב-"The Marker".
רונית גדיש
כשאני מחפשת בטקסט של YNET למשל, לעז מול עברית – אין לעז. חוץ ממילה כמו "סטודנטים" או "אוניברסיטאות" שהן מילים שגורות לחלוטין – אין לעז, זאת עברית מצוינת. נהדר. אבל כשאתה הולך לתחום הפרסום או השיווק אתה לא מוצא עברית. למה? זה דבר ציבורי. למה מתביישים למכור במילה עברית? למה צריך לתת למותג שם לועזי?

אבל לצד שינוי האווירה יש שני דברים: אחד זה לקרוא ספרים. אני באתי לכיתה עם תרגום של "הלב" משנות ה-60 של ד'אמיציס. ביקשתי מילדים לתרגם את זה לעברית חדשה, והיו שם עשרות מילים שהם לא ידעו מהן.
היו"ר אלכס מילר
תודה.

בבקשה, קרן.
קרן כרמל יוסף
בהמשך להחלטת ממשלה משרד התרבות ומשרד ראש הממשלה יוצאים כבר מחר ב"קול קורא" על פרס על שם אליעזר בן יהודה. הפרס יינתן לאדם או לחברה שתרמו תרומה ניכרת לשפה העברית.
אורי אורבך
לאדם, לא לחברה.
קרן כרמל יוסף
זה הכול באתר, כל התקנון. במסגרת קרן ראשון לציון לשפה העברית השנה חברנו לכנס כמשרד כדי לעשות אותו ארצי- -
צבי צמרת
יחד עם משרד החינוך.
קרן כרמל יוסף
לא. משרד התרבות והספורט ללא משרד החינוך.
צבי צמרת
זה כנס שאני יזמתי.
אורי אורבך
הפרס של התרבות, והכנס ביחד. הגענו לסיכום.
קרן כרמל יוסף
אבל יחד עם משרד החינוך יש לנו מפעל "סופר אורח" שזה מפעל מקסים: 20 סופרים ומשוררים ברחבי הארץ. השנה במסגרת שנת הקריאה הוא חוזק והוספנו עוד כסף לסופרים נוספים.
היו"ר אלכס מילר
תודה רבה. אנחנו נסכם. ראשית אנחנו מברכים על אותן יוזמות גם של משרד התרבות והספורט וגם של משרד ראש הממשלה למתן הפרס על שמו של אליעזר בן יהודה.

שנית, אנחנו גם מברכים את החלטת שר החינוך על קיום שנת השפה העברית בתשע"א. זאת החלטה מאוד חשובה, שלדעתנו, תחזק את השפה. כמובן, בעניין אותן ההמלצות שעלו כאן אנחנו פונים למשרד החינוך לבחון אפשרות להחזרת המנגנון שאפשר להגיד שהיה קיים או שזה משהו חדש, תיקון שגיאות? איך נקרא לזה?
צבי צמרת
החזרה.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו פונים למשרד החינוך לבחון אפשרות להחזרת המנגנון שהיה קיים בחלק מהמקצועות לעשות תיקוני שגיאות כתיב לתלמידים. כמובן, זה לא צריך להיות חלק מהציון או משהו שיכניס אותם עכשיו ללחץ, אבל באופן כללי אנחנו רואים חשיבות בחיזוק השפה על-ידי תיקוני שגיאות כתיב, גם אם זה לא קשור למקצוע.
אורי אורבך
אולי גם לבחון להמשיך את זה לעוד שנה. שנה זה פרק זמן מאוד קצר.
רונית גדיש
מה גם שרק עכשיו התפרסם חוזר מנכ"ל.
היו"ר אלכס מילר
למה?
אורי אורבך
שנת השפה העברית.
היו"ר אלכס מילר
אני לא יכול להגדיר לשר החינוך מה לעשות. בשנה הבאה הוא ירצה לעשות "שנת המורה" או משהו כזה- -
אורי אורבך
לבחון את העניין.
היו"ר אלכס מילר
לא צריכה להיות שנה מיוחדת לעניין הזה, צריך פשוט לשמור על הנושא ולשאוף לחיזוקו. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה ב-12:10

קוד המקור של הנתונים