PAGE
21
ועדת הפנים והגנת הסביבה

14.12.2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 295

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, ז' בטבת תשע"א (14 בדצמבר 2010), שעה 11:00

פרק ד' (תעסוקה) סעיפים 11-10 (שירות התעסוקה) להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

חברי הוועדה: דוד אזולאי
- היו"ר

נטע ברנר

- לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רבקה מקובר

- אכיפה והסדרה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד שושנה שטראוס
- משרד הפנים

נועה בן שבת
יעקובית ישפה

יפה שפירא

תמר פוליבוי צדיק

פרק ד' (תעסוקה) סעיפים 11-10 (שירות התעסוקה) להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

רבותי, צהרים טובים לכולם. אני מתנצל על העיכוב, היינו בישיבה קודמת. אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום פרק ד' סעיפים 11-10 (שירות התעסוקה) להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010. מי מציג את הנושא? הבנתי שרבקה מקובר.

ברשותך, אני מהלשכה המשפטית, ואני אציג אותו. אחר כך רבקה תשלים את הפן המקצועי. כמו שנכתב בדברי ההסבר של ההצעה, הפעילות של לשכות פרטיות התרחבה מאוד בשנים האחרונות, במיוחד בעובדים זרים וגם בתיווך עובדים ישראלים. כתוצאה מהתרחבות הפעילות, היה תיקון בשנת 2007, תיקון 14 ו-15, שבו נוספו כל מיני הוראות, על מנת להגביל כניסה של אנשים שלא ראוי שייכנסו לתחום, אבל בעקבות פעילות פיקוח בשנים האחרונות, התעורר צורך להרחיב קצת את המסגרת החוקית שהיתה קיימת, או שקיימת היום, מכיוון שהמציאות עלתה על כל דמיון. המציאות עלתה על מה שהמסגרת החוקית אפשרה, כלומר: מבחינתנו, אנחנו חשבנו מלכתחילה שהחוק כן מאפשר לנו להגביל אנשים שקשורים היו לבעלי תפקידים ולנושאי משרה בלשכה פרטית. אנחנו סברנו שהחוק אפשר לנו לעשות את זה ולהגביל כל מיני כניסות בכסות אחרת, אבל התברר שבית הדין הארצי לא פעם הלך אתנו, אבל גם התעורר הצורך כן לתקן את החוק, כך שאנשים שהיו קשורים לנושאי משרה בלשכה פרטית, לא ייכנסו לתחום בדרך אחרת.


מה זאת אומרת? רבקה מקובר, למשל, ביטלה רישיון לתיווך עובדים ישראלים והיתר לתיווך עובדים זרים. היא ביטלה את הרישיון וההיתר ללשכה. מי שעמד מאחורי הלשכה – נאמר אני "נטע בע"מ" הייתי לשכה פרטית, אני נטע ברנר, שזה הפרסונל, הייתי בעלת מניות, ורבקה מקובר היתה בעלת תפקיד בכיר בלשכה. למחרת בבוקר, או כמה ימים לאחר שרבקה ביטלה את הרישיון ואת ההיתר, קמה לשכה אחרת, שאמנם נטע ברנר כבר לא יכולה לעסוק בתחום שלוש שנים, למרות שגם את זה פירשנו שמבקש הרישיון זה בעל המניות ברישיון, ונגיד עם זה בית משפט כן הלך אתנו, אבל אני אמרתי: אני לא אעמוד בלשכה החדשה, אני אקח את בעלי. בעלי יעמוד בלשכה החדשה, הוא יהיה בפרונט, הרי לא הפעילו כלפיו שום סמכות. הוא יהיה בפרונט, אני אהיה מאחור, אפעל כל מה שפעלתי שלא כדין ולא כשורה בפעם האחרונה, אני אקח לעצמי בעלי תפקידים אחרים, למרות שרבקה מקובר תמשיך לנהל את העסק, אני אקח נגיד את בעלה של רבקה, וכך אנחנו נעשה לעצמנו פעילות חדשה.

אותה גברת בשינוי אדרת.

בדיוק, ואז באמת ראינו שזה צץ וצץ, והיה צורך לתקן את החוק, כך שיהיה רשום במפורש, שאנשים שקשורים ללשכה הפרטית - - -

יש לכם כלים לבדוק את זה?

את הכלים לבדוק בוודאי שיש לנו, וגם עשינו איזון נכון, שלא בכל פעם יהיה קשר ישיר, אלא יש פעמים שהם ישמיעו את דבריהם בעניין, אבל אנחנו רוצים שיהיו בתחום הרישוי הזה, שהוא תחום רישוי שעוסק בבני-אדם בכלל ובעניין עובדים זרים, שזאת גם אוכלוסייה מאוד חלשה ופגיעה - אנחנו רוצים שרק אנשים שהם באמת ראויים יעסקו בתחום, ולא כל אדם.

אני מבקשת לחזור על ההיסטוריה. לפני תיקון 15, שהיה בשנת 2007 - -

מה הוא אמר?

שבין השאר גם החמיר את נושא האכיפה המנהלית ואת דרך הכניסה לקבל רישיון וכולי. עד אז היו בערך 350 לשכות פרטיות, שרובן ככולן היו של איש אחד, שלא היו לו כל כישורים, הוא גם יכול היה לתפעל את כל העסק מהרכב שלו. כל התפקיד שלו היה להביא עובדים זרים, עד הרגע שהם נכנסו לארץ פרופר.

זה לא היה התפקיד שלו.

זה התפקיד היחיד שהיה לו.

התפקיד שלו היה לעשות כסף.

אז זהו, בתפקיד הזה הוא עשה כסף, כי דקה אחרי שהעובד נחת, כבר אף אחד לא הכיר אותו ולא ידע מיהו. זה היה לפני 2007.

בשנת 2007 התיקון באמת הכניס מידה מאוד מאוד רצינית של מחויבויות, גם מבחינת כישורים, גם מי יהיה המנהל, וגם לכך שאי אפשר לתת זאת למי שנשלל ממנו הרישיון. היו המון חיזוקים למקצועיות ולפן הפלילי וגם המנהלי. נתנו התייחסות, שאם הופעלה כלפיו סנקציה מנהלית, גם שלוש שנים לא יוכל להיכנס. אלא שאז לעת הזו עדיין לא נכנסה שיטת התאגידים, ועדיין לא היה לנו קטע, שרק מי שיש לו חברה, הוא יכול להיות בעל לשכה פרטית.

בעצם את אומרת שבהקשר לתאגידים, זה מה שקיים היום בסיעוד.

היום קיימת רק שיטת התאגוד. מה שקרה בפועל לאט-לאט, עוד לפני 2007, זה שהורדנו מהשוק חברות, הפעלנו ביד קשה כל מה שאפשר, ביטלנו רישיונות, ואז ראינו דבר מאוד מעניין – אף אחד לא אוהב, שיום אחד גודעים לו עץ, שמשחרר כל יום אלפי דולרים, וזאת גדיעת עץ, כי באותו רגע שנלקח הרישיון, הוא לא יכול היה פיסית לעשות את זה. או שהוא פשוט הלך לעבוד בחברה אחרת, עד שמצא לו את החברה האחרת ונשלל רישיונה של החברה האחרת, כי היא העסיקה אותו, או שהם שלחו לפרונט - - -

מתי שללתם את רישיונה של החברה האחרת? כשאתם עליתם על זה?

כשאנחנו עלינו על זה, וזה קרה מהר מאוד. במקרה הזה, אני מוכרחה לציין לשבח את כל לשכות מנ"א, שרק ראו את אותם חבר'ה, וישר בלשכה שם דיווחו לנו. זה עבד יוצא מן הכלל, אבל לא רק בדרך הזאת.

יש כאלה, בפרט כשעוד התחילה שיטת התאגוד לפעול בסוף 2008, שהחליטו שזאת הזדמנות מצוינת. הם פותחים תאגיד בשם חדש, ושמו בפרונט או את האישה או את הבעל, אנשים שאין להם שום קשר לנושא הזה, וכאן התחיל המאבק. המאבק היה על כך, שלא אפשרנו לחברות האלה לקבל רישיון, כי אמרנו שזה בן משפחה, זה בעל עניין במי שהופעלה נגדו סמכות, או שזה היה בעל תפקיד בכיר, וכל הדברים האלה נבחנו במסגרת שלושה פסקי דין של בית הדין הארצי, שאמר את דברו בצורה מאוד מאוד ברורה. אני מוכרחה לציין, שאלה אמנם שלושה פסקי דין, אבל בפועל פעלנו בשיטה הזאת כנגד עשרות חברות, שניסו לעשות את אותו סיבוב, ועד היום זה קיים. שושנה צחקה כשאמרתי שאין לנו מוסדות גמילה לאלה שאנחנו לוקחים להם את הרישיון, ותמיד אנחנו נמצא אותם באיזושהי וריאציה, אבל לפחות כשהחוק אומר את דברו, והוא יגיד את זה בצורה מסודרת, יהיה יותר קל לעשות את זה, ולא לחכות לפרשנויות כאלה ואחרות, שלא תמיד בית הדין אומר: פה אתם מרחיקים לכת בפרשנות שלכם, אם כי הוא הלך אתנו יד ביד.

את מדברת על גדיעת עץ ההכנסות במובן החיובי, אבל יש כאלה - - -


לכן אנחנו צריכים אולי להיזהר ולשאול את עצמנו, האם תחום הרישוי הזה הוא תחום, שבו את רואה את המשחקים האלה באישיות המשפטית של החברה באופן - - -

זה חלק מהמשחק, זה לא משהו יוצא דופן, זה ממש חלק ממנו.

ואת רואה את זה בתחום הרישוי הזה, להבדיל מתחומי רישוי אחרים שאת עוסקת בהם?

בהחלט כן. קודם כל, זה רלוונטי כאן, בגלל עצם העובדה שאתה לא יכול לקבל רישיון, אם הופעלה סמכות מנהלית – לא מופיע, למשל, בחוק קבלני כוח אדם, אז זה לא רלוונטי לגביו, הוא הרבה פחות מתקדם במובן הזה מתיקון 15, שהוסיף לנו כאן הרבה מאוד כוח בעניין הזה.

אבל הוא הוסיף כוח בגלל שהוא נחוץ?

זה היה מובן מאליו שהוא היה נחוץ. אני שוב אומרת, היום נשארו כ-100 תאגידים לפעול במקום 350. זה בהחלט מראה באיזו תופעה עסקנו.

התיקון הזה לא יביא להגדלה של החברות האלה?

להפך, זה ייתן יותר כוח למי שעוסק בתחום לשלול את הרישיון, או לא לתת רישיון, מתוך עילה בחוק, ולא מתוקף פרשנות.

הם מוגדרים כחברות? לא כתאגידים?

לא בכל מקום.

לגבי ישראלים, אין הגבלה כזאת.

אני לא מדברת על הישראלים, בישראלים אין עבריינות.

אני רוצה להבין, האם בעקבות התיקון לחוק, כרגע אתם צופים להגדלת מספר החברות, או שאנחנו נישאר באותו מספר?

זאת לא שאלה שהתשובה אליה היא חד-ערכית, כי העובדה שלא יהיו יותר חברות – היום למשל יש נושא של ערבות בנקאית, שגם מרתיע חברות. עד עכשיו הכסף נכנס באופן קל, היום הוא צריך לשים ערבות בנקאית מאוד גבוהה, שלא תמיד יש לו. אם החברה באמת התעסקה עם הרבה עובדים, אולי השתלם לה לשים את הערבות, אבל יש היום עוד תנאי סף, למשל אי אפשר להביא את כולם מחוץ לארץ, רק במידה מזערית. היום התנאים מסביב גם גורמים לכך, שמקטינים את ההפקרות שהיתה קודם, אז זה לא רק קשור לסעיף הזה, אבל הסעיף הזה חשוב, כדי שבמצבים, שכמו שאמרתי היו כמעט בכל מקרה, אני יכולה להגיד שהיו טביעות אצבע כאלה ואחרות. היום גם שואלים אותי שאלות, ואני ישר אומרת: ההוא היה עבריין פה, ההוא היה עבריין פה, וזה חוזר על עצמו.

תנאי הסף האחרים לא יכולים לייתר את התיקון הזה?

לייתר לא, אבל הם תנאי סף אחרים, שכמו שאמרתי, ערבות בנקאית והקטנת האפשרות להזמין מחוץ לארץ 100%, אלא רק אחוז מזערי - בוודאי שמקטינים את כל הכדאיות הכלכלית של מה שהיה פעם והיום הוא לא, אבל לו דעתי תישמע, אני בהחלט חושבת שזה חשוב מאוד. אנחנו קיבלנו את זה, אבל מאוד בדחק, כי בית הדין הלך אתנו.

עוד משהו שרציתי להוסיף – השר רשאי, זה לא בגדר תנאי סף, יש פה שיקול דעת. יש פה שיקול דעת, ולכן הגורם שאליו תואצל הסמכות של השר יפעיל את השיקולים שנועה דיברה עליהם בבחינת חופש העיסוק מול מניעת כניסת עבריינים לשוק, ושיקול הדעת הזה הוא בלם ראוי לדעתנו.

האם יש איזושהי סנקציה כלפי אותן חברות, שאם בכל זאת, למרות הסעיף הזה, הן יפעילו חברה חדשה נוספת וימצאו תמיד את הפתרונות? אין לדבר סוף, השאלה האם חשבתם על איזושהי סנקציה אחרת? בשביל כסף עושים הכול, ברור? ולכן יימצאו פרצות, ואתם אמרתם, ובעקבות זה בא התיקון: מי יתקע לידי כף עכשיו, שלא ייווצר מצב - שאני כרגע לא צופה אותו, אני לא יודע, אבל איך אומרים? - שהוא ימצא את הסבתא שלו והיא תנהל את העסק?

האם כבוד היושב ראש מתכוון לזה, שתהיה מציאות שיקימו חברה אחרת, בלי שידווחו לנו שבעצם יש קשר, ואז כשיסתבר - - -

לא, אפילו אם ידווחו.

כן, בפירוש כן. הם הקימו חברה אחרת, יעבוד הגיס שלו והדוד שלו, והוא יישב מהצד ויספור את הכסף.

אם יסתבר לנו בדיעבד שזאת המציאות, עילת שלילת הרישיון הראשונה שיש בעילות השלילה היא הצגת מצג שווא לרשות, זאת אומרת: אדוני, אתה הוצאת ממני רישיון, ואתה לא הצגת בפניי את התמונה המלאה.

זאת הסנקציה היחידה שיש?

זה סעיף מאוד מאוד משמעותי. אני לא אומרת שהסנקציה היחידה היא לקחת לשני את הרישיון. מה שעשינו, למשל, והיתה פגיעה אנושה, זה שאמרנו לו: אדוני, אתה יודע מה? אני לא לוקחת לך את הרישיון, אבל שנה שלמה אתה לא יכול להביא עובדים זרים מחוץ לארץ; זאת הפרנסה שלו, אתה רק תתעסק עם העובדים הזרים בתוך הארץ.

בעניין הזה, לדעתי צריך למצוא כזאת סנקציה מרתיעה, שהאיש יצטרך לחשוב פעמיים. העובדה שהוא לא יקבל את הרישיון – הם עושים כל כך הרבה כסף, כך שאם שנה אחת הם לא יעבדו, לא יקרה דבר, יש להם רזרבות.

חלק אחר של התיקון הזה זה התיקון של העונש הפלילי, כי אנחנו מקווים עכשיו שתהיה יותר אכיפה פלילית בקשר לעבירות האלה, ואז אנחנו מבקשים להעלות את העונש, נדמה לי לשלוש שנות מאסר, וזאת מאחר שהמשטרה אמרה לנו שהמשאבים שהיא חייבת להשקיע כדי לפענח את העבירות האלה שהן לא עבירות קלות - יש פה פן בין-לאומי - מחייבים שהענישה תהיה בהתאם, וזאת בעצם היד השנייה של הפעילות המנהלית פה, שאנחנו מתקנים - העונש הפלילי.

במקרה שפועלים ללא רישיון, האם זה יכול לגרום למצב שבו יפעלו יותר גורמים בשוק ללא רישיון?

איך הם יכולים לפעול בלי רישיון?

תוך עבירה על הוראות החוק.

לא, הם לא יוכלו להזמין עובדים מחוץ לארץ, כי אין להם רישיון. יש גם סמכויות לצו סגירה.

אני רק אוסיף שאחרי שישבנו אתך והערת כמה הערות, אנחנו כן מבקשים להרחיב את התיקון, כדי שהוא יחול גם על מי שנמצא באופן מנהלי, שעשה פעילות תיווך ללא רישיון; גם הוא יהיה מוגבל, או לפחות יהיה שיקול דעת למנוע ממנו לקבל רישיון. שוב, אנחנו מפעילים סנקציה כזאת כעת, יש לנו פסיקה, שגם רבקה מקובר השיגה בתחום של קבלני כוח אדם, שמי שפעל ללא רישיון מנוע מלקבל רישיון או לעסוק בחברה שעכשיו "עושה" רישיון, אבל אנחנו מבקשים למען הזהירות, שזה גם ייכנס לתיקון לחוק.

גם אם לא הוצא נגדו צו סגירה?

כן.

אפשר לעבור להקראה? יש עוד הערות? אם כך, אנחנו עוברים להקראה.

"תיקון חוק שירות התעסוקה
10.
בחוק שירות התעסוקה, התשי"ט–1959‏ (בפרק זה – חוק שירות התעסוקה) –



(1)
בסעיף 62, בהגדרה "בעל תפקיד בכיר", אחרי "מי שממלא בפועל תפקיד בכיר בעסק" יבוא "או מי שמיועד למלא תפקיד בכיר בו,";



(2)
בסעיף 63א, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:




"(א1)
(1)
השר רשאי שלא ליתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית אם התקיים אחד מאלה:





(א)
מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו או בעל עניין באחד מהם, היה בעל עניין במי שהשר הפעיל לגביו סמכות, וטרם חלפה התקופה המזערית;





(ב)
מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו או בעל עניין באחד מהם, היה בעל תפקיד בכיר במי שהשר הפעיל לגביו סמכות, וטרם חלפה התקופה המזערית;





(ג) מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו או בעל עניין באחד מהם, היה בעל עניין בבעל עניין במי שהשר הפעיל לגביו סמכות, וטרם חלפה התקופה המזערית;
(ד) מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו או בעל עניין באחד מהם, היה אחד מאלה:





(1)
בעל עניין בבעל תפקיד בכיר במי שהשר הפעיל לגביו סמכות, וטרם חלפה התקופה המזערית;





(2)
בעל תפקיד בכיר בבעל תפקיד בכיר שהוא תאגיד במי שהשר הפעיל לגביו סמכות, וטרם חלפה התקופה המזערית".

אפשר לעצור בפסקה הזאת. המקרה האחרון הוא מצב שבו יש בעל תפקיד בכיר ובעל תפקיד בכיר הוא תאגיד.

אנחנו רוצים להוריד את זה.

להוריד את הפסקה הזאת.

כי אנחנו לא מאפשרים לבעל תפקיד בכיר בלשכה פרטית להיות תאגיד.

אז מורידים את סעיף (2). מה זה "התקופה המזערית"?

היא מוגדרת בהמשך כשלוש שנים, זאת גם התקופה שקבועה היום לעניינים אחרים - - -

אני אגיד לך ממה אני קצת מוטרדת, ואולי לא - אולי יכולים לפרשן את זה, כי בהמשך הסעיף יש אפשרות שאם יוכיח אחרי שנה שחדלו להתקיים התנאים, גם אפשר לתת לו אחרי שנה, ואז אולי אפשר לפרש את המזערי, כי הכוונה לשנה.

אז אולי אפשר לפתור את הבעיה, אם נשנה את מיקום הסעיף. כרגע הסעיף הקטן הזה מופיע מייד אחרי סעיף (א), שקובע מתי באופן קטגורי לא יינתן רישיון, ולפני ההוראה שאומרת שאפשר לתת רישיון במקרים כאלה. אז אולי אפשר לטעון ולהבין, שהאפשרות לתת רישיון חלה, למרות שכתוב שם: על אף האמור בפסקה (א), ולא בפסקה (א1). אם אפשר להזיז את הסעיף הקטן הזה למקום אחר בסעיף, אולי לסופו, יהיה ברור שהוא באמת מנותק ומאפשר עוד שיקול דעת, הוא מרחיב את שיקול הדעת. אדוני, אם אפשר, אבקש להשאיר את השאלה של מיקום הסעיף הקטן הזה אחרי זה לשאלת הנוסח.

על איזה סעיף את מדברת?

אותו סעיף קטן שקראנו הרי הוא תוספת של סעיף (א1) לסעיף 63א הקיים בחוק. אותו מבקשים להכניס בין סעיף שקיים כבר היום - - -

זה ניסוח משפטי, שאני משאיר לכם. אין בעיה, אפשר לעבור הלאה. תשנו את זה במקום שאתם רוצים, רק תגידו לנו בסוף הדיון.

בסוף הדיון עכשיו?

בסוף הדיון תגידי איפה את ממקמת את זה, כדי שנוכל להצביע.

אני רוצה להעיר אחרי ההערות של הלשכה המשפטית, שההרחבות האלה שאנחנו מדברים עליהן, רצינו שיחולו גם לגבי (3), שמדבר על הרשעה, זאת אומרת: אדם שהורשע בעבירה על החוק, גם הוא לא יוכל להביא את אשתו להפעיל לשכה במקומו, וזה מחייב ניסוח מסוים, אבל היועצת המשפטית פה העלתה בפנינו את ההערה, שזאת פרצה שלא סגרנו.

למרות שזה לא הופך להיות חלק מהעונש, זה לא עונש. כמו שגילית ראיה מנהלית, שבגללה החלטת לשלול את רישיון הלשכה הפרטית, את משתמשת בראיות שהרשיעו והביאו להרשעה כשיקול דעת, גם אם לא עשית פעולה של שלילת הרישיון.

אותו אדם פסול מלכהן לפי החוק, ולכן אני לא ארצה שהוא יביא כל מיני גורמים במקומו.

האם לא כדאי היה לפרט את זה בחוק?

מאחר שאנחנו מפרטים כעת את ההרחבה הזאת - - -

אולי באמת כדאי, כי אם לא יהיה כתוב בחוק, שאלה קרובי משפחה – צריך פשוט לקבוע ולהגדיר.

למעשה, בנוסח הזה מזכירים קרובי משפחה, כי הם כבר מוגדרים. היום החוק מגדיר בעל עניין – הגדרה אחת לעניין תאגיד זה לפי ההגדרה בחוק ניירות ערך, בעלי מניות או גורמים קרובים מבחינת ההפעלה של התאגיד, ולגבי אדם פרטי, מדובר בשורה ארוכה של אנשים, זאת אומרת: בני המשפחה שלו.

יש פירוט?

יש פירוט מפורט, ואפילו רחב, גם מי שזכאי לקבל רווחים יחד עם אותו אדם, יחד עם אותו יחיד, זאת אומרת: למעשה הפירוט כבר קיים. ההרחבה כעת מוסיפה. אולי באמת היה צריך להבהיר שהיום החוק אומר שאפשר לסרב לתת רישיון, רק אם מי שהיה בעבר מבקש הרישיון - פירשו קצת בהרחבה את מבקש הרישיון - מבקש הרישיון בעבר שרישיונו נשלל, הוא היום או מבקש הרישיון החדש או בעל עניין או בעל תפקיד במבקש הרישיון החדש או בעל עניין בו, והיום מבקשים להגיד שגם אם אחד מהאנשים היום היה בעבר או בעל תפקיד בחברה הקודמת או בעל עניין בחברה הקודמת, או בעל עניין בבעל עניין בחברה הקודמת, בכל המקרים האלה אפשר יהיה לשקול לשלול ממנו את הרישיון.

אני רוצה להגיד ליושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שגם אנחנו שניסחנו את החוק, משתגעים כל פעם שאנחנו קוראים את זה...

ראיתי שזה משהו דומה שמזכיר את חד גדיא...

אלא ששם יש happy end בסוף...

פה לא בטוח שזה קיים...

כיוון שיש פה תוספות לנוסח, השאלה אם אדוני ירצה אחרי שנגמור להקריא את ההערות, לנסח ולחזור לוועדה להצבעות?

לא.

או שנקבע את העקרונות, ונוכל לנסח במועד מאוחר יותר?

אנחנו נקבע את העקרונות, ואתם הצוות המשפטי של הוועדה - יחד אתכם, ננסח את החוק, כי אחרת לא נוכל להביא את זה לפני סוף השנה.

בסדר גמור.

"(2)
על אף האמור בפסקה (1), לא יסרב השר ליתן רישיון לפי פסקאות משנה (ב) ו-(ד) לאותה פסקה, לא אם כן הוכח להנחת דעתו כי התנהלותו של בעל התפקיד הבכיר הביאה, בין השאר, להפעלת הסמכות".

כאן יש הוראה מצמצמת, שאומרת: אי אפשר יהיה להפעיל את הסמכות הרחבה הזאת לגבי בעל תפקיד בלשכה הפרטית הקודמת, אלא אם כן ראינו שהוא הביא לפעילותה הגרועה של הלשכה הקודמת שגרמה לשלילה.

גם פה היה חשוב להבהיר, שאפשר לעשות את הפעילות הזאת, את שיקול הדעת לגבי התנהלותו של בעל התפקיד הבכיר, ואת עשיית השימוע או קבלת ההחלטה לגבי הלשכה עצמה, שאנחנו לא מחויבים לעשות את זה רק בשלב יותר מאוחר, כי כשאנחנו עושים את ההליך מול הלשכה עצמה, יש לנו הראיות, הדברים טריים גם לנו וגם לבעל התפקיד שצריך להתגונן.

על מי מדובר פה? "אם כן הוכח להנחת דעתו" של מי? של בעל החברה?

של השר, הכוונה לשר. למעשה, את מבקשת שכבר כשאת סוגרת את הלשכה הקודמת, את מפעילה סמכות כלפיה, את תוכלי לבדוק מי הם בעלי העניין בה - - -

ואפילו לקבוע – אני חייבת לעשות את זה בשימוע ולתת את האפשרות להתגונן; אבל נגיד המנכ"ל של אותה לשכה, לדעתנו אנחנו טוענים שההתנהלות שלו הביאה לפעילות, ולכן ההגבלות יחולו עליו - הוא יתגונן, ואם אני באותה עת כבר אחליט שיש פה עילות להימנעות, אני כבר אוכל - - -

גם אם היה שכיר בחברה?

בכל מקרה שיש לי ראיות שהוא עשה את הפעילות, ברור שלא כל אחד בלשכה אחראי.

את לא חושבת שיקרה מצב, שהבוסים תמיד יפילו את זה על הפקידים, ואז הפקידים ישלמו את המחיר, ילכו הביתה, והמערכת תמשיך לתפקד?

אנחנו ניתן הזדמנות גם לפקיד להגיב, כל אחד יצטרך להוכיח.

גם בעל החברה וגם מי שיש לו תפקיד בכיר, כולם יקבלו את זכות הטיעון לעניינים הספציפיים שלהם. בעל החברה באמת יכול להגיד: לא ידעתי, לא שמעתי, אבל זה לא רלוונטי.

וזה גם יכול להיות, שהמנכ"ל של החברה הוא זה שעשה את כל ה"פוילע שטיקים", ובעל המניות לא עשה, כלומר: בעל המניות בכלל בחוץ לארץ. זה יכול להיות, היו דברים כאלה, לא?

לא, כולם ידעו בדיוק מה כל אחד עושה.

אבל השאלה האם כשאת מבררת מראש, את אומרת: אני בשלב שאני סוגרת את הלשכה או דנה בשאלה אם לסגור את הלשכה הפרטית הראשונה, אני כבר מבררת לגבי בעלי התפקידים או בעלי העניין, לגבי המקורבים, ובעצם אני מודיעה להם מראש, שיכול להיות שבמשך שלוש השנים הבאות הם לא יוכלו לפתוח לשכה פרטית? בעצם את אומרת שכשהם ירצו לבוא לבקש, זה שיקול דעת, את לא מראש אמורה לשלול תמיד. יכול להיות שכן תגידי שיש איזונים אחרים, או שאת יכולה לאזן את זה אחרת עם הוראות אחרות, ואז יכול להיות, שאם את מקיימת את השימוע הזה מראש, אולי את כבר סוגרת את הדלת מראש בפני הגורמים האלה לחזור.

הסוגיה המשפטית הזאת עלתה, מה קדם למה, כי למשל בפסק דין נירן, ששם אמרנו שאדון וייניש לא מתאים להיות, כי הוא עבד בחברה שנשללה ממנו הסמכות, וזה היה עדיין בטווח השלוש שנים, אמרו לי: את לא יכולה לעשות את זה בלי שימוע. אוקיי, אז מתי אני אעשה לו את השימוע? כשיבוא מאן דהוא ויבקש ממני רישיון, או אז כאשר הוא לא ביקש ממני דבר. הוא היה מנהל, אני נקטתי בסנקציה כנגד לשכה, הוא היה שם בעל תפקיד בכיר, והוא בעצם לא מבקש ממני דבר, ואף אחד לא מבקש עבורו דבר, למה אז אני צריכה לעשות את השימוע? זאת שאלה שהיא שאלה, אבל אם אני באמת רוצה להשתמש בסעיף הזה ולמנוע מבעל תפקיד בכיר לשמש כבעל תפקיד בכיר, ואני חייבת לפי נירן לעשות לו שימוע ולבדוק האם באמת הוא נטל חלק באותה שלילה, צריך להחליט באיזושהי נקודת זמן עושים את זה, כששני הדברים האלה - - -

ראינו שכאשר עושים את השימוע ללשכה, הכול טרי, ואני אומרת טרי גם לנו, יש לנו הראיות, וגם לאותו אדם שפועלים נגדו. אם אני אבוא אליו אחרי שלוש שנים ואני אתחיל להזכיר לו כל מיני מקרים, גם הוא יתקשה. יש פה גם בעיה של הגנה על פרטיות, כשאני אחרי כמה שנים מביאה ראיות שהיו קשורות לאנשים אחרים, ללשכה אחרת שכבר שללתי. זה גם מעלה בעיות, אני לא יודעת כמה אני יכולה עכשיו לגלות לו, כי הפעילות היתה של גורם שלישי.

הוא גם יכול להכין את עצמו, הוא יידע מה ההחלטה לגבי הלשכה הקודמת.

זאת אומרת, הוא יוכל להילחם בצורה יותר חזקה נגד ההחלטה לשלול במקור, בגלל שהוא יידע את ההשלכות שעשויות להיות לה לגביו בעתיד.

אבל מה שאנחנו מציעים זה רק שיהיה שיקול דעת כזה, הוא רשאי, זאת אומרת זה לא מחייב את הרשות לעשות את הפעילות הזאת.

גם האפשרות לערוך שימוע במועד סגירת הלשכה הקודמת היא רק בגדר אפשרות, לא בגדר חובה.

כן.

"(3)
בסעיף קטן זה –


"התקופה המזערית" – תקופה של שלוש שנים החל במועד שבו הופעלה סמכות;
"סמכות" – סמכות מן הסמכויות המפורטות בפסקאות משנה (א), (ב) או (ג) של סעיף קטן (א)(4)".

הסמכויות שבהן מדובר: סמכות של אי חידוש רישיון, ביטולו, התנאתו בתנאים או סיוגו; ואני רציתי לשאול האם – זה בין השאר, אחרי זה נעבור לסמכויות האחרות שמוזכרות פה - כשאנחנו מדברים על מצב שבו לא נמנעים מחידוש רישיון או מבטלים אותו, אלא רק מסייגים אותו לתקופה קצרה יותר או בסייגים אחרים, האם גם אז ראוי להפעיל את הסמכויות החמורות האלה, או את ההשלכות החמורות האלה, לגבי גורמים קשורים ללשכה הפרטית.

אנחנו חשבנו שכן, בעקבות ההערה הזאת על ההרשעות.

לא, אנחנו מדברים על מקרה שהתקבלה החלטה של השר לגבי לשכה מסוימת לא לבטל את הרישיון, אלא לעשות סייג מסוים, ואז בא בעל התפקיד הבכיר, או בעל המניות באותה לשכה, והוא רוצה לפתוח לשכה חדשה. פה היינו רוצים הלימה.

איזה סייג יכול השר להטיל?

למשל, לא להביא עובדים זרים מחוץ לארץ, אלא לתווך רק עובדים זרים שנמצאים כבר בארץ, אז אם סויג לאחד מנושאי המשרה בלשכה פרטית א', שכבר לא פועלת או שפועלת, בלשכה פרטית ב' תהיה הלימה בין הסנקציה שהופעלה ב-א' לסנקציה שתופעל כלפי ב'.

אבל מה משמעות ההלימה? הרי את יכולה מראש לקבוע תנאים ברישיון, יש לך אפשרות לקבוע תנאים.

נכון, אבל את לא קובעת תנאים - למשל תנאי כזה, אם אין סיבה להפעיל תנאי כזה מראש כלפי אדם שהוא נקי בלי היסטוריה, אין סיבה להגיד לו: אל תתווך מחוץ לארץ. לגבי אדם שאנחנו יודעים שיש לו רקע - - -

את אומרת שאי-חידוש רישיון או ביטולו מצדיקים אי-מתן רישיון, אבל אם נקבעו תנאים, או שהם סויגו, אפשר יהיה לקבוע את אותם תנאים ואת אותם סייגים לגבי אותו מקורב של מי שהופעלו כלפיו - - -

"(3) אחרי סעיף 66ב יבוא:

"חובת נאמנות והגינות
66ג.
לשכה פרטית חייבת לפעול בנאמנות ובהגינות, ותמסור –
(1)
למבקש העבודה ולמציע העבודה כל מידע שיש בידיה בעניין הנוגע לתיווך בעבודה ביניהם;
(2)
למבקש העבודה, לעובד ולמציע העבודה מידע בכל הקשור לפעולות הלשכה הפרטית מכוח ההיתר שניתן לפי סעיף 65(א)(1) הנוגעים לכל אחד מהם".

בסעיף הזה מוסבר, שמוטלת על הלשכה הפרטית חובה לפעול בנאמנות ובהגינות - אני מבינה שזה נכון לשני הצדדים, גם לעובד וגם למציע העבודה - ולמסור מידע. לגבי מסירת המידע, רצינו לשאול, האם באמת המידע, כפי שמנוסח פה, שנוגע לתיווך העבודה ביניהם, או מידע שקשור לפעולות הלשכה הפרטית, כשמדובר בעובדים זרים, האם הוא רלוונטי, או שרצו להגיד: אתה חייב מראש למסור את הפרטים לשני הצדדים, כדי שיידעו לאן הם הולכים, לאיזה יחסי עבודה הם הולכים, זאת אומרת: שלמשל לעבודה בסיעוד לא יבוא עובד חלש לטיפול באדם מאוד כבד, או אישה לטיפול בגבר, אם זה לא מתאים לו.

חובת ההגינות של יחסי עובד-מעביד, אבל כאן אין ביניהם יחסי עובד-מעביד, אלא הוא עדיין בשלב התיווך. מי שמתשאל את העובד וגורם להשמה זה משרד התיווך, זה לא שיש לך מצב שמעביד מחפש עובד, ואז יש בין שניהם איזושהי חובת הגינות לספר לשני את כל החסרונות והמעלות.

בגלל שהסמכות הזאת, כמו שנכתב בהרבה פסקי דין, זאת סמכות שהופרטה - ברגע שזאת סמכות שהופרטה, היא מחייבת פיקוח, אבל מצד שני יש הרבה חופש פעולה. זה שטר ושובר בצדו, כך נאמר גם בפסיקה. מצד אחד יש שטר, אתה יכול לפעול, אבל מצד שני אנחנו צריכים לפקח. אם המטרה של הלשכה היא רק להרוויח כסף, היא תביא עובדת חלשה לאדם כבד, זה לא בדיוק האינטרס שלה להתאים את העובד, היא גם לא הממשלה.

או שתביא אישה לגבר במשפחה חרדית.

אין לה מדיניות של צמצום העסקת עובדים זרים בישראל. בכל זאת, זאת לשכה שהאינטרס הוא בעיקר אינטרס כלכלי. אנחנו רוצים שכל דבר שהיא תעשה יהיה מפורש, כל החובות שלה יהיו מפורשות.

אז גילוי המידע הוא לגבי החובות, או שגילוי המידע הוא אותו גילוי מידע, שהיית מצפה שיהיה בין מעביד לבין עובד לגבי תנאי העבודה ולגבי נסיבות העבודה, ואת רוצה שהלשכה הפרטית שמתווכת ביניהם תמסור את אותו מידע?

אנחנו מדברים על האפשרות השנייה, גם כל מידע רלוונטי, שלא קשור לצורך עבודה.

מהחברה?

החברה שתמסור כל מידע רלוונטי ומהותי.

לא שנוגע אליה, לפעילות שלה, אלא למה שנוגע ליחסי העבודה, לשני גורמי העבודה.

לגבי הפעילות שלה, יש סעיפים אחרים בחוק ובנהלים שמחייבים אותה.

למשל, אני יכולה לתת דוגמה, רוב המשפחות היו מעדיפות עובד זר מהארץ. הן היו מעדיפות עובד זר, כי הוא כבר מדבר עברית, למשל הוא נמצא במשפחה דתית וכבר מכיר את נהלי הכשרות, אבל ללשכה אין עניין לתת עובד מהארץ. העניין שלה – והיא תשכנע אותו – להביא מחוץ לארץ. אם יש חובת ההגינות, ויסתבר באמת, וזה מסתבר, שהיא לא פעלה בהתאם לאינטרסים של המשפחה, אלא בהתאם לאינטרסים שלה, זה דבר מאוד חשוב. במקרה כזה, אם היא לא פעלה בהגינות, אפשר להפעיל נגדה סמכות, זה דבר חשוב מאוד.

מי קובע את הקווים להגינות או לא הגינות?

חוקרים, כאשר מסתבר, למשל, שהיתה אי-התאמה, בודקים למה היתה אי-התאמה. פעם אחת נשמע: ביקשנו אישה, והביאו גבר, או הפוך; פעם אחת יאמרו: אנחנו ביקשנו ישראלי.

כלומר, האיש הסיעודי שנקרא מעסיק, יכול לפנות אליכם, ועל סמך הפנייה אתם בודקים אם נמסרה אינפורמציה נכונה או לא?

לא תמיד המעסיקים פונים, אבל כאשר עושים את הבדיקה, למשל, ורואים שלא היתה התאמה, ויש דוח של עובדת סוציאלית, שכותבת למה לא היתה התאמה, זאת נקודה אדומה, שמשהו לא בסדר. אם יש לך לשכה שיש לה אי-התאמה אחת מתוך עשרות, זה קורה.

יש לכם מספיק אנשים שבודקים את הנושאים האלה?

הבדיקה של העובדים הסוציאליים היא רק בסיעוד, והיא בדיקה שחייבת להיעשות לפני - -

- - לפני, מראש לקבוע מה, ואחרי אם היתה התאמה.

ומגיעים לכל מקרה ומקרה?

אמורים להגיע לכל מקרה.

הלשכות חייבות להגיע, כי אי אפשר להשיג עובד זר בסיעוד, בלי - - -

לפי הנהלים שלכם, חייבים לבדוק גם את התנאים, את תנאי ההעסקה הנדרשים, לפני הבאת העובד הזר? לפחות לפי הנהלים.

כן, אבל החובה הזאת קיימת ממילא, כי כל פעולת התיווך זה התאמה, ובהחלטות שרבקה קיבלה בעבר, אם היא ראתה לפני שהמטופל היה מרומה, או העובד היה מרומה, היא כבר ראתה בזה הפרה; אבל אנחנו חשבנו שמן הראוי, שיהיה סעיף כללי, שיעגן את זה גם בדברים - - -

רק אם יחליטו לפרק את החבילה, זה יצוץ. כל עוד המעסיק ממשיך להעסיק את העובד הזר, לא יעלו על זה.

לא, זה עולה כבר בהתחלה, כשאתה בודק את הדוח.

אבל איך את יכולה לדעת?

כי הוא לא נמצא שם, היא כותבת: לא התאים, והוא עזב.

העובדת הסוציאלית.

בוודאי, אתה כבר רואה.

לא, הוא לא עזב.

אם הוא לא עזב, יש קשרי עבודה שממשיכים, כנראה מרוצים.

מחוסר ברירה, הוא לא בחר את זה.

לכן העובדת הסוציאלית צריכה להגיע.

אם האופציה שעומדת בפניו היא להישאר עם מה שיש לו, או לחכות עוד חצי שנה בלי עובד, הוא יגיד: אתה יודע מה? אני מעדיף להישאר במצב הזה. פה השאלה איפה העובדת הסוציאלית, שאמורה להיכנס לתמונה. אם נניח יש ביקורת של העובדת הסוציאלית, שנכנסת ורואה את המצב, היא תדווח.

צריך לנהל על זה דיון נוסף.

אם העובדת הסוציאלית תעשה מלאכתה נאמנה, ותגיד: אני ביקרתי, ראיתי את המצב, ואני חושבת שהעובד הזר הזה לא מתאים למעסיק הזה, אז בוודאי שזה יגיע אליכם. אם לא, אני מסופק.

אני יכולה לומר שמלבד הביקור לפני והביקור אחרי, יש עוד שני ביקורים בשנה מטעם הלשכה הפרטית, ומלבד זה, רוב המטופלים הסיעודיים הם מטופלים גם לפי חוק הסיעוד. יש שם חברות סיעוד, שזה גוף אחר, שכל חודשיים אמור לשלוח עובד סוציאלי מטעמם, או בקר מטעמם. יש הרבה אנשים שנכנסים לתוך המקום הזה. מלבד זאת, משרד הרווחה במקרים קיצוניים ייכנס, אז אנחנו מקווים שכל הביקורים והפיקוח הזה ביחד יביאו - - -

אי אפשר להוסיף פה איזושהי פסקה, שאומרת שאותה עובדת סוציאלית שנכנסת למעסיקה או למעסיק הזה, אם היא רואה דברים חריגים, תצטרך לדווח?

זה קיים בנוהל, הבעיה היא שבשטח; אני פוחדת להגיד דברים, אבל או שהיא עובדת סוציאלית נאמנה, ואז היא נאמנה מדי, היא לא תישאר לעבוד שם, כי ממילא בכלל לא מעניין את המעסיק - "המעסיק" אני מתכוונת ללשכה הפרטית - מה היא אומרת ומה לא, הוא צריך אותה, כי אחרת אין לו רישיון, או שלצערי הרב, אני אומרת שהיא חלק מהמערכת המשומנת הזאת. אין מה לעשות, יש גם עובדות סוציאליות, שבאופן רשמי תיווכו עובדים, וזה היה ה-by product שלהן, זה מאוד עצוב הסיפור הזה.

אני יכולה לתת מבט קצת יותר אופטימי. יש לנו כעת ברשות ההגירה עובדת סוציאלית ותיקה ומצוינת, שהיא בקשר שוטף עם כל העובדים הסוציאליים של הלשכות הפרטיות. הם באים אליה עם בעיות שיש להם, היא מנחה אותם, היא מפנה אותם במקרים המתאימים לרשויות הנכונות, ואנחנו רואים שהדבר הזה מאוד תורם לפעילות של העובדות הסוציאליות ובפיקוח עליהן בלשכות.

אני מצטרף לאופטימיות שלך.

וגם שמחים איתה.

אחת לכמה זמן יש ביקור כזה של העובד הסוציאלי?

קבענו שלפני ההשמה צריך להגיע עובד סוציאלי, ואחרי ההשמה יש לוודא שההשמה הסתדרה. אחר כך כל חצי שנה באופן תדיר, או עובד סוציאלי או אדם שהוכשר על ידי העובד הסוציאלי, ומלבד זה יש חובה כללית, שהלשכה חייבת לעקוב אחרי ההשמה ולפתור כל בעיה.

זה בדוק, שמה שגברתי אומרת מיושם?

אנחנו משתדלים לבדוק את זה. עכשיו זה נכנס יותר לתוקף.

כי זה בעצם המפתח למה שקורה פה מבחינת האכיפה, שאנחנו מדברים עליה, לכן כל הסעיף הזה בא פה.

זה גם נכון, אבל אני רק רוצה לומר, שהעובדה שקבענו שני ביקורים, לא אומרת שהלשכה יכולה להגיד: ביקרנו והכול תקין. אם נגלה שהיו בעיות בהעסקה שדווחו, ושהקשיש התקשר ואמר שיש בעיה, ושהם לא באו ולא טיפלו, מעבר לשני הביקורים הסדירים, זאת הפרה.

העובדת הסוציאלית עובדת מטעם החברה?

כן.

אבל עליה מפקחת עובדת סוציאלית מהמדינה.

למעשה, בסעיף הזה נגיד שלשכה פרטית חייבת לפעול בנאמנות ובהגינות, ותמסור למבקש העבודה ולמציע העבודה כל מידע שיש בידה, הנוגע לתנאי העבודה או ליחסי העבודה, שבתיווכם היא עוסקת, או נוסח ברוח זו?

כן.

אבל ברוח זו, במקום הפסקאות הקיימות.

"(4)
בסעיף 80 –
(א)
בסעיף קטן (ב), במקום "קנס כאמור בסעיף" יבוא "כפל הקנס כאמור בסעיף" ובמקום "שישה חודשים או קנס כאמור" יבוא "שלוש שנים או כפל הקנס כאמור";
(2) בסעיף קטן (ג), במקום "שישה חודשים" יבוא "שלוש שנים" ובמקום "קנס כאמור" יבוא "כפל הקנס כאמור".
"חוק שירות

11. תחילתו של סעיף 80 לחוק שירות התעסוקה, כנוסחו בסעיף 10(4) לחוק זה,
התעסוקה – תחילה
30 ימים מיום תחילתו של חוק זה".

יש פה הסתייגויות, שהוגשו על ידי קבוצת חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל. אין צורך לקרוא פה את השמות, כי אלה כל חברי הכנסת מטעמם – לגבי פרק ד' סעיף 10(4)(א).

זאת אומרת התיקון של סעיף 80 שאליו התייחסנו עכשיו.

הם מבקשים להוסיף את המילים: "או כפל הקנס כאמור" יימחקו - - -

לא להכפיל את הקנס, להשאיר אותו כפי שהוא.

אז לא תהיה הלימה בין גובה הקנס - - -

זאת ההסתייגות. יש הסתייגות שנייה: פרק ד' סעיף 10(4)(ב), המילים "כפל הקנס כאמור" יימחקו.

אותו דבר בסעיף הבא.

מספר 3, פרק ד', סעיף 11, במקום המילים "30 ימים" יבוא – 14 ימים. זאת תחולת החוק, נכון?

כן, תחילת סעיף 80 שמחמיר את הענישה, במקום 30 ימים – 14 ימים.

אני מעמיד להצבעה את ההסתייגויות האלה.

הצבעה

בעד – אין

נגד – 1

נמנעים – אין

ההסתייגויות שהוגשו על ידי קבוצת חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל לא נתקבלו.

אני מתנגד להסתייגויות האלה. לפיכך ההסתייגויות האלה לא עוברות.

תוך כדי הקראת ההצעה, היו כמה דברים.

אולי נסכם אותם עכשיו, אדוני? אם אפשר, אחרי שקראנו את הנוסח, אפשר לחזור ולסכם את התיקונים שהועלו.

תסכמו את זה לא בנוסח המשפטי.

רק בכללי.

בדיוק, כדי שנוכל להצביע ולדעת על מה אנחנו מצביעים.

ברשימת הגורמים שאפשר להפעיל שיקול דעת אם לתת להם רישיון או לא לתת להם רישיון, יבואו גם מקרים שאותם בעלי זיקה היתה להם זיקה ללשכה פרטית, שלגביה היתה הרשעה בעבר. גם מקרה של פעולה ללא רישיון, ללא שהופעל צו סגירה – גם במקרים כאלה אפשר יהיה להפעיל את אותו שיקול דעת.


תימחק פסקה (2), שמדברת על בעל תפקיד בכיר ובעל תפקיד שהוא תאגיד. השימוע - יכול שייעשה גם במועד סגירת הלשכה הקודמת, ולגבי הסמכויות שמדובר בהן, אם מדובר בסמכות סגירה או הפסקת פעילות של לשכה פרטית, אפשר יהיה לא לתת רישיון, אבל אם מדובר בסמכות שהיא פחותה ממנה, של סיוג, אפשר יהיה להפעיל את אותה סמכות גם לגבי מבקש הרישיון החדש או בעלי הזיקה אליו. לגבי חובת הנאמנות, בפסקה (3), סעיף 66ג, יהיה מדובר במסירת מידע שהוא רלוונטי ליחסי העבודה, ולא מידע שנוגע לתיווך העבודה.

אם כך, אנחנו נצביע על ההצעה הזאת של פרק ד': תעסוקה, עם כל התיקונים שהזכירה כאן היועצת המשפטית של הוועדה. אני אעמיד את זה להצבעה. מי בעד התיקונים בפרק ד': תעסוקה?

הצבעה
בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

פרק ד' (תעסוקה) סעיפים 11-10 (שירות התעסוקה) להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2012-2011 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010, נתקבל עם התיקונים.

אין מתנגדים, אין נמנעים, לפיכך ההצעה עוברת בקריאה שנייה ושלישית, במסגרת חוק ההסדרים, וכמובן ללא הסתייגויות, כי גם ההסתייגויות לא עברו.

עם ההסתייגויות.

הסתייגויות הן לדיבור.

הוא יכול להעלות אותן.

הוא יכול להעלות, אבל בוועדה זה לא עבר.

רבותי, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30