PAGE
50
ועדת הכנסת

30.11.2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 129

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, כ"ג בכסלו התשע"א (30 בנובמבר 2010), שעה 13:00

א. ערעורים על החלטת יושב ראש הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר-היום

ב. הצעות לתיקון תקנון הכנסת – פרק חמישי: הצעות לסדר היום

חברי הוועדה: יריב לוין – היו"ר

אריה אלדד

זאב אלקין

אמנון כהן

יעקב (כצל'ה) כ"ץ

מנחם אליעזר מוזס

ציון פיניאן

דוד רותם

גאלב מג'אדלה

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

אורי בנק

- מנהל סיעת האיחוד הלאומי

רונית חייקין-יעקובי
- מנהלת סיעת מר"ץ

תמר כנפו

- מנהלת סיעת הבית היהודי – המפד"ל החדשה

סער פינטו

- מנהל סיעת קדימה

דן מרזוק

- לשכה משפטית

ארבל אסטרחן
רן בר-יושפט - מתמחה

אתי בן-יוסף

הילה לוי

א. ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר-היום

רבותי, צהריים טובים, אני פותח את הישיבה. הנושא הראשון על סדר היום: ערעורים על החלטת יושב ראש הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום. שני ערעורים מונחים בפנינו, הראשון הוא ערעורו של חבר הכנסת אריה אלדד בנושא: הדלפת מסמכי האמריקנים באתר ויקיליקס. חבר הכנסת אלדד, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. חבל לבזבז זמן ולהכביר מילים על חשיבות עצם התופעה וגם על התוכן שהודלף במסמכים הללו. כל העולם עוסק בכך, כל הממשלות בעולם עוסקות בכך, הפרלמנטים בעולם עוסקים בכך. כותרת ראשית ב'הארץ' אתמול היא שה-CIA הורה לשגרירות בתל-אביב לאסוף מידע על ישראל באמצעות סוכנים והטקסטים אומרים שסוכנים אמריקנים נדרשו לדווח על הכנות צה"ל לנהל מבצעים מוגברים נגד יעדים פלסטינים בגדה המערבית, בעזה, בלבנון, נגד יעדים לבנוניים או סוריים וכו'. נושאי ההתבטאויות השונות ביחס למדיניות הגרעין האיראני, גם הנושאים השונים שעלו ביחס להתבטאויות בארץ, מה עשו האיראנים כדי להבריח מרגלים לבנון באמצעות הסהר האדום, איך אנחנו מתייחסים לסהר האדום, איך אנחנו מתייחסים לסהר האדום שמסתובב בתוך ירושלים בעקבות הידיעות הללו. יש בוודאי מאות נושאים שונים שראוי להתייחס אליהם לאור ההדלפה, אבל גם עצם העובדה שכל תדרוך שנותן פקיד ישראלי כזה או אחר, שגריר ישראלי, משרד החוץ, משרד הביטחון, שנותנים לנציגים אמריקנים איך מחר בבוקר מנחה הממשלה את נציגיה, כשהם נפגשים עם נציגים אמריקנים, מה הם אומרים להם? מה להגיד? מה לא להגיד? בידיעה שכל מה שנאמר בחדרים הללו יכול להתפרסם מחר. האם ממשלת ישראל מוציאה הנחיות אחרות לנציגיה כשהם מקיימים מגע עם נציגים אמריקנים בעקבות השטפון הכללי הזה, שהופיע בכל העולם? אני סבור שהכנסת לא יכולה להתעלם מהנושא שהוא בראש סדר היום המדיני, הציבורי, הפוליטי, הבין-לאומי ולהגיד: זה לא מעניין אותנו, זה לא שייך לדיון הכנסת.

חבר הכנסת, אדוני סגן יושב ראש הכנסת, גאלב מג'אדלה, אני מניח שאתה מייצג כאן את הנשיאות.

כן. נתבקשתי על ידי חברי כרמל שאמה לייצג את הנשיאות במקומו. עם כל ההערכה והכבוד שיש לי לחבר הכנסת אלדד ואני מכיר בחשיבות דבריו, הנשיאות לא ראתה לנכון לאשר את זה כמעט פה אחד.

למה?

זה היה דווקא פה אחד.

אני לא נכנס לפרטים.

אנחנו צריכים את הפרטים, אנחנו רוצים לדעת למה לא.

אני נכחתי בנשיאות, אדוני היושב ראש.

חבר הכנסת אלקין באמת היה בוויכוח בנושא.

התשובה צריכה להינתן, אחרת על בסיס מה נחליט?

החברים אמרו שזה פרסום ראשון, עוד לא יודעים מה ומי. החברים בנשיאות הצביעו פה אחד.

חבר הכנסת מג'אדלה, באופן עקרוני אני בגישה ובדעה שאנחנו צריכים לא להתערב בעבודת הנשיאות אלא במקרים באמת יוצאי דופן. מאידך, לכאורה על פניו, זה ממש מקרה יוצא דופן. זה נושא כל כך חשוב, כל כך מרכזי, כולם עוסקים בו. אנחנו צריכים איזשהו הסבר, חבר הכנסת אלקין.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. היו שני נימוקים שבעקבות שני הנימוקים האלה הנשיאות פה אחד, אם זכרוני אינו מטעה אותי, הנשיאות דחתה את הנושא הזה וגם את הנושא הבא. הנימוק האחד הוא הנימוק התוכני. כשהנושא הזה הוצג, וזה היה עוד לפני פרסום של תכנים שונים שהתפרסמו, הנושא שהוצג לדיון זה עצם ההדלפה ולא תוכן כזה או אחר שיצא מאז במשך יומיים. היתה עמדה פה אחד בנשיאות, שלגבי הדלפה של חומר אמריקני- איך הוא דולף, למה הוא דולף וכו' – אין מה לבקש תשובות מממשלת ישראל. זה לא רלוונטי ואין כל כך מה לדון בכנסת. האדם היחיד שאפשר להזמין שיענה על זה הוא הילרי קלינטון, אבל אני לא חושב שהיא תבוא לענות.

השאלה היא איך אתה מתדרך את נציגי ישראל.

הרי אפילו לא פורסם חומר ישראלי. פורסמו דיווחים אמריקנים על פגישות עם אישים ישראלים כאלה ואחרים, שזאת שאלה פנימית של האמריקנים, איך הם רושמים ואת מה. לגבי השאלה האחרת, והיא רלוונטית מאוד – בינתיים, בימים האלה, פורסמו אמירות כאלה ואחרות ומסמכים כאלה ואחרים שמתעדים עמדות של אישים ישראלים בכירים. כל אמירה כזאת, בעיניי ראויה להצעה לסדר היום. יבוא חבר הכנסת, יגיש את זה בשבוע הבא כהצעה לסדר – אמירתו של ראש ממשלה כך, אמירתו של שר ביטחון כך, דיווח כזה, דיווח אחר, כל נושא כזה בהחלט ראוי להיות נושא להצעה לסדר ואני מניח שלרבים מהם יש סיכוי להיות מאושרים בנשיאות, אבל הנושא שהוגש כפי שהוגש ביום שני, אין לו מקום. זה הצד התוכני.


בצד הטכני, שגם אותו כדאי לזכור, השבוע לא שבוע רגיל בכנסת. ביום רביעי לא נספיק אפילו חקיקה פרטית, ולכן מראש הנטייה בנשיאות היתה לאשר מעט מאד נושאים של השרים הרלוונטייים שיהיו היום בכנסת ויכולים לענות. ולכן, אני הייתי מציע למי שרוצה לדון בנושא הזה, אבל זה חל גם על הנושא השני, להגיש את זה עוד פעם לשבוע שיהיה שבוע רגיל. אפילו שבוע הבא יותר קל. הוא עדיין חנוכה, אבל אין 40 חתימות ויש סיכוי שיספיקו הצעות לסדר היום ביום רביעי ויתקיים על זה דיון.

חבר הכנסת אלדד, אני יכול לבקש ממך לקרוא את נוסח הבקשה שנלוותה להצעה לסדר היום?

היא לא אצלי.

אני רוצה לקרוא את הנימוקים של ההצעה כאשר היא הועברה לנשיאות.

לצערי היא לא עליי.

הבקשה שלך דיברה על עצם פעולת ההדלפה או על הנושא עצמו, על תוכן ההדלפה?

על ההדלפה ובאמת לא ידעתי את התוכן. בראשית דבריי הסברתי שמחר בבוקר תיערך פגישה בין נציג משרד החוץ ונציג השגרירות האמריקנית לתדרוך כללי. איזה הנחיות נותנת היום הממשלה לנציגיה, כאשר הם נפגשים עם נציגים אמריקנים לאור ההדלפה?

זה היה כתוב בבקשה שלך?

בבקשה היה כתוב כך: לאור הדלפת מאות אלפי מסמכים אמריקנים לרשת האינטרנט, אני מבקש שהכנסת תדון בהיערכות לקראת אפשרויות של הדלפות נוספות בעתיד.

הבנתי, זה הרעיון. חבר הכנסת רותם, בבקשה.

אדוני היושב ראש, עם כל הכבוד, אני באמת לא חושב שהנוסח שבו נוסחה הבקשה הוא חשוב. אני חושב שהמהות חשובה מאוד. אני דווקא שמחתי בגלל ההדלפות האלה כי גיליתי שראש הממשלה אימץ את גישתה של ישראל לחילופי שטחים, ואני מאוד שמח על זה. חבל שזה לקח לו כל כך הרבה זמן, אבל זה משמח.
אני חושב שיש פה בעיה אמיתית, שכולנו צריכים לחשוב עליה.

אני לא בטוח שאני אופטימי כמוך, כי אני חושש שאלה שטחים אחרים.

אל תדאג, דודו, מחר יתברר שהוא כבר אימץ את הרעיון של מר"ץ, שיושבים פה, למסור את כל ארץ ישראל. כל יום מתגלים עוד מסמכים., אצלו זה מידרדר לאט-לאט. מזל שיש לנו יריב, לשמור לנו על ארץ ישראל.

רבותי, סליחה. אי אפשר לדבר בחופשיות כי ישר אתם מפליגים למחוזות אחרים. אני חושב שההדלפה הזאת יש לה משמעות גם כלפי מדינת ישראל. מחר בבוקר נוסע ראש המוסד ומדבר עם ראשי הממשל בארצות הברית ואנחנו לא יודעים אם בעוד יומיים זה לא יהיה באינטרנט. יש לעניין הזה חשיבות וישראל צריכה להיערך לעניין הזה, כי בסופו של דבר אנחנו צ ריכים לדאוג לעצמנו. ההדלפה לא כל כך מעניינת אותי כל זמן שמדליפים שמלך סעודיה רוצה לתקוף באיראן, אבל זה מטריד אותי כשמדברים עלינו. ולכן אני חושב, עם כל הכבוד, שצריך לאשר את ההצעה הזאת. יכול להיות שבגלל חוסר זמן היא לא תידון ביום רביעי זה אלא תידחה ליום רביעי הבא, אבל זו הצעה שראוי שהכנסת תדון בה.

תודה. אני מוכרח לומר שגם אני בתחושה שאם אנחנו רוצים להיות רלוונטיים, זה בדיוק סוג הנושא שחייב להידון, אחרת במה אנחנו דנים? נדון בעוד שבועיים במה שפורסם ועוסקים בו כעת חיה? נראה לי מוזר. אחת הבעיות הקשות הן שאנחנו ממילא נמצאים במצב שקצב האירועים הוא כזה, שגם כאשר מאשרים ביום שני, לא תמיד עד יום רביעי הוא רלוונטי. כאן יש נושא שברור לגמרי שהוא רלוונטי שהוא יהיה רלוונטי עוד השבוע, בלב העניינים.

נניח שאנחנו מצביעים היום בעד הערעור, זה לא יידון השבוע כי השבוע זה היום והיום הממשלה תגיד שהיא לא מספיקה להיערך וזאת זכותה, ולכן זה יידחה ליום רביעי, וביום רביעי זה לא יעבור כי לא יספיקו חקיקה פרטית וכך זה זה יידון בשבוע הבא. לאשר את זה עכשיו על הראש של הנשיאות לשבוע הבא, כשאתה לא יודע - - -

למה זה לא ידון השבוע?

יריב, אתה רוצה שנעשה נסיון? נאשר ואתה תראה שזה לא ידון השבוע.

אז זה ידון ביום שלישי הבא, מה יקרה?

לא, זה לא ידון ביום שלישי הבא, זה ידון מן הסתם ביום רביעי הבא כי תלוי מתי השר מוכן לבוא לענות.

איזה שר צריך לענות על זה?

זאת שאלה מצוינת. לדעתי שר החוץ. אני לא חושב שהוא ירצה להיות פה ביום שלישי.

אולי יבוא סגן שר החוץ.

סגנו, נדמה לי, בחו"ל.

אם זה לא יהיה ביום שלישי, שיהיה ביום רביעי. נלך הביתה בשש וחצי ולא ברבע לחמש.

לא, הוועדה הזאת אישרה לוחות זמנים.

הדלקת נרות.

הדלקת נרות – כל הלילה אפשר.

היום אי אפשר לדון? לא קורה כלום היום בכנסת חוץ מיום הנכים.

אני אפילו לא רואה בעיה לאפשר לחבר הכנסת אלדד להציג את זה ותשובה תינתן במועד אחר. חבר הכנסת מוזס, רצית לדבר?

כן, אני רוצה להתחבר לדברי חברי, דוד רותם. ראש המוסד, כשהוא יילך להיפגש עם מישהו בפנטגון האמריקני, הוא יחשוב עשר פעמים אם מותר לו לומר מה שהוא חושב לומר, כי הרי מחר-מחרתיים זה יודלף. שר הביטחון יצטרך להיזהר מה הוא מדבר. זה דבר מאד קרדינלי וחייבים לדון בעניין הזה, רק השאלה היא אם יש לנו איזו רפואה למכה הזאת.

רבותי, אני מבקש לעבור להצבעה. מי בעד לקבל את הבקשה של חבר הכנסת אלדד?

הצבעה

בעד – 3

נגד – 4

נמנעים - אין

ערעורו של חבר הכנסת אריה אלדד על החלטת יושב ראש הכנסת לא נתקבל.

3 בעד, 4 נגד. הבקשה לא נתקבלה.

אני עובר לבקשה השנייה, בקשתו של חבר הכנסת יעקב כץ בנושא: השחתת אתר הנצחה לחייל על ידי פקחי המנהל האזרחי. בבקשה.

תודה ליושב ראש על ההתכנסות, לפחות את זה לא מנעו מאתנו.

את זה אני לא אמנע. אתה יודע.

צה"ל יקר לכולנו ואנחנו מדברים על חייל שנהרג על קידוש השם ונהרס אתר ההנצחה שלו על ידי הוראותיו של ברק, שבשנתיים האחרונות הדבר היחיד שהוא עושה זה הוראות להרס בתים יהודיים, הכל בהנחיה של ראש הממשלה נתניהו, שאני יודע שאתה ואלקין לא שמחים על כך, אבל מה נעשה שהוא ראש הממשלה של כולנו, וברק לא עושה שום דבר בלי אישורו של חברו מהסיירת?

למה אתה הופך את זה לעניין פוליטי כאשר אתה מדבר על עניין רציני. כל דבר אצלך זה פוליטיקה.

הם התמחו שניהם. כל עוד הרסו בתים ובניינים, הכל מתועד ובעוד חמישי, מאה שנה ההיסטוריה היהודית תעסוק בממשלה הנהדרת הזאת, שמצד אחד לא בונה, לא ביהודה בשומרון, מקפיאה, הורסת, מחריבה, אבל זה שהולכים והורסים אתר הנצחה של סמ"ר אבנר כפיר חזי, שנהרג בדרך לבופור, שמסר את נפשו על ארץ ישראל ועל מדינת ישראל, והוקם אתר הנצחה על ידי חבריו הלוחמים שהשתתפו בטקס בתוך היישוב אלון מורה, בתוך השטח המוכר, כאשר באתר הזה מבקרים אלפי אנשים – מעיין עם אתר הנצחה – ובאים אנשי המנהל האזרחי ומשאירים אחריהם הרס טוטלי, ונדליזם, תוך שהם שוברים והורסים את המעיין ומנפצים את הבריכה ומערכת המים, תוך שהם עוקרים שתילים – לא מדובר כבר על בניינים – מדובר על מקום הנצחה. וזה כשראש הממשלה מאשר לשר ברק לעשות ככל העולה על רוחו.

המשפחה הגיעה, בכתה, כל המשפחה. חיילים התחילו לבנות את המקום מחדש ואיזשהו עסקן מפלגתי, שהשתלט לנו על צבא ההגנה לישראל, הפך אותו לצבא של מפלגת העבודה עושה חורבן בכל המודעות של עם ישראל באהבתו לחייליו, באהבתו לזכרון הרוגיו. מה אני ביקשתי? הצעה דחופה לסדר היום להעיר על כך, שמקום שהונצח לזכרו של חייל, נהרס בצורה ונדליסטית על ידי שר הביטחון בהוראותיו של ראש הממשלה נתניהו, שהחליטו כנראה להרוס כל מקום בארץ ישראל.


לכן, אני ביקשתי את ההצעה הזאת כהצעה דחופה לסדר היום ואני מבקש פה מוועדת הכנסת, שאתם אולי בעלי לב ובעלי רגש, ולפחות אולי כלפי חיילי צה"ל ננהג בדרך אחרת מדרך שנהגו אנשי המנהל בהוראותיו של ברק, ונחליט החלטה, שלפחות את זכות הזעקה יתנו לנו לזעוק כי אם לא יכולנו להגן על המקום, לפחות את הזעקה תנו לנו לזעוק.

תודה רבה. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה.

אמר חברי, חבר הכנסת אלקין, וזו האמת.

לא מדובר על בניין, לא על בית.

די כצל'ה, די.

זה ברור.

אני לא לוקח את הדברים של חבר הכנסת כ"ץ כפי שהם, אבל זה מקוצר זמן. מחר יום רביעי ואנחנו צריכים לסיים עד השעה שלוש וביום רביעי הבא עד שעה שלוש. אגב, אנחנו בדרך כלל מאשרים חמישה-שישה נושאים והפעם אישרנו רק ארבעה נושאים, ונושאים שיש עליהם דרישה של יותר מחמישה-שישה חברי כנסת. מינימום.

וידעו מראש שהתשובה תהיה היום.

ידענו מי השרים שהיום אמורים להיות בכנסת – השר לביטחון פנים ושר הבריאות. לכן ביקשנו שנושאים כאלה יעלו היום.

חבר הכנסת כ"ץ לוקח אותנו למסלול אחר וחבל. הפעם אני מסכים עם רותם. הוא לוקח את הנושא הזה למסלול פוליטי ואישי ומנגח את שר הביטחון. הנשיאות לא עובדת, לא אצל שר הביטחון ולא אצל ראש הממשלה.

בזה אני לא בטוח.

הנשיאות עובדת ביושר. אם אתה רוצה שנדון בנושא, צריך שיהיה גם זמן לדון בו וגם להביא את האנשים שיענו לך. אין לך כוונה להעלות נושא ושלא יענו לך.

חבר הכנסת רותם, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני לא מקבל את הדברים שאמר חבר הכנסת כ"ץ. לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון נתנו הוראות כאלה. לדעתי כל מה שקרה שם זה בטעות ובשגגה ולא בזדון, ולכן אני הייתי אומר לחבריי: רבותי, בואו נעלה את זה כדי שיבוא סגן שר הביטחון ויגיד: קרתה פה תקלה ואנחנו מצטערים עליה. ובזה פעם אחת ולתמיד, חבר הכנסת כ"ץ, המיועד להיות ראש הממשלה הבא של ישראל, לא יוכל יותר....

איך הוא יבוא? צריך להזמין אותו.

לא אמרתי לעשות את זה היום. אני אומר שזה דיון שיכול להימשך עשר דקות ובזה ייגמר הסיפור. חבר הכנסת כ"ץ יעמוד על הדוכן ויגידי ויגיד כל מה שהוא רוצה ויבואו וירגיעו אותו בחמש דקות על תקלה, שגגה בלא זדון. כי אחרת זה יהפוך להיות איזה מן זדון שהרסו פה מי-יודע-מה.

תודה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

תודה. אני אבוא דווקא עם הצעה אחרת, שונה מההצעה של חבר הכנסת רותם כי אני חושב שהנושא עצמו בהחלט ראוי לדיון ואני חושב שיש לו גם סיכוי לקבל תמיכה של הנשיאות. יותר מכך, אני חושב שהוא ראוי לדיון אולי אפילו מעבר להצעה של חבר כנסת אחד אלא אפילו נציגים מסיעות אחרות. לכן, הצעתי את זה פה בזמנו של חבר הכנסת יואל חסון ועמדנו בזה וגם במקרים אחרים, שכאשר יש נושא שיש תמיכה די רחבה בו, אני מציע שחבר הכנסת כ"ץ ימשוך את הבקשה שלו השבוע, כי ממילא זה לא ידון היום ולא ידון השבוע, יגיש את זה בשבוע הבא יחד עם כמה חברים. אני מתנדב, אם יריב לא ירצה, מצד הליכוד להצטרף אליו. אני בטוח שיהיו גם חברים אחרים, והנושא, אני מקווה, יאושר על ידי הנשיאות ויבוא לדיון בצורה מסודרת ולא כנגד הנשיאות.

אני מציע שתקבל את ההצעה הזאת. אני חושב שהיא טובה ונכונה.

אני רוצה להצטרף להצעה הזאת רק בתנאי אחד נוסף, שאנחנו נבקש מהנשיאות ואנחנו נמליץ לנשיאות לקבל את הדבר הזה בשבוע הבא.

חבר הכנסת מג'אדלה שמע את הדברים והוא בוודאי ייטיב להעביר אותם בישיבת הנשיאות בשבוע הבא. הוא שמע כאן את רוח הדברים של החברים, כולל את הדברים שלך. אני חושב שמפאת כבודה של הנשיאות, אני לא רוצה לקבל החלטה שהיא המלצה, אבל אני בטוח שסגן יושב ראש הכנסת יעביר את רוח הדברים הברורה כאן. חבר הכנסת כ"ץ, מקובל עליך ההסדר? אתה מושך את בקשתך? תודה רבה.

ב. הצעות לתיקון תקנון הכנסת – פרק חמישי: הצעות לסדר היום

אני עובר לנושא הבא והוא: תיקונים לתקנון הכנסת. הפרק החמישי שאנחנו עוסקים בו הוא הצעות לסדר היום. בישיבה הקודמת התקדמנו בנושא הזה ובעקבות כך ארבל ביצעה מספר תיקונים נוספים, רובם בהתבסס על מה שנאמר כאן. חלקם, עד כמה שראיתי, היו גם איזושהי תוספת או שתיים מעבר למה שדובר. אני מציע שנעבור במהירות על השינויים שבוצעו בחלק שעברנו עליו בהתבסס על ההערות שהיו ואז נמשיך, החל מהמקום שאליו הגענו, בתקווה שנצליח לסיים את הפרק החשוב הזה. בבקשה.

בנוסח שלפניכם הוכנסו שינויים מהישיבה הקודמת וגם ישבתי עם דפנה, הממונה אצלנו על נוסח החוק כך שזה כולל נוסח והערות נוסח שלה. מבחינת הדברים הגדולים יותר, לא נמצאים כאן סעיפים שהוחלט לא לכלול אותן בנוגע לעילות בגללן יכול יושב ראש הכנסת לא לאשר הצעה לסדר היום אלא התייחסות לעילות בוועדת הכנסת עצמה, שיכולה לדון בערעור על החלטה של היושב ראש, אבל כן הוגבלה ועדת הכנסת לדון בתוך שבוע. יש התייחסות לכך שהנמקת חברי הכנסת תהיה לפי סדר ההגשה של ההצעות לסדר, אבל ירדה האופציה שלא קורית בפועל, למרות שהיתה כתובה בתקנון, שהצעה לסדר תוגש על ידי כמה חברי כנסת.


יש פה הסדרה קצת שונה ממה שקיים היום לגבי השאלה איזה שר ישיב ונשארה ההגבלה על כך שזה לא עניין פרוץ, אלא שישיב ראש הממשלה, מה שמופיע אצלכם בסעיף 2(ד): "יכול להשיב על ההצעה לסדר ראש הממשלה, השר שהנושא המוצע בסמכותו או סגנו ואם זה בסמכות ראש הממשלה, גם השר המקשר", אבל אז הוספנו תוספת: "ואולם, בנסיבות מיוחדות ואם יושב ראש הכנסת אישר זאת מראש, רשאית הממשלה להיות מיוצגת על ידי שר אחר". כלומר, אין יותר התייחסות למעורבות של השר המקשר בעניין הזה אלא זה נסיבות מיוחדות ואישור יושב ראש הכנסת מראש.

הנושא שהיה קצת מורכב בישיבה הקודמת, של סדר ההצבעה, ניסיתי לנסח אותו מחדש בצורה ברורה. זה מופיע אצלכם בעמוד 3 למטה, ב-2(ח), פסקאות (1), (2) ו-(3). ניסינו להתייחס לכל האפשרויות – מליאה, ועדה, לא לכלול בסדר היום, מה קורה אם יש כמה הצעות של כמה אנשים. כדאי להסתכל על זה ותראו שזה תואם את כל האופציות ואת מה שסוכם.


בסעיף 1 הוראה שמזכיר הכנסת ינהל את סדר המכסות עברה לסעיף 8 שמדבר על המכסות, זה מתאים יותר לשם.


יש סעיף חדש שמופיע אצלכם בעמוד 2 כסעיף 2(ב), שדיברנו עליו בישיבה הקודמת, שאומר שלא רק ביום רביעי יהיו הצעות לסדר, כמו שכתוב בסעיף 2(א) אלא גם ש "יושב ראש הכנסת רשאי לקבוע כי נוסף על דיון בהצעות לסדר היום בישיבת הכנסת שנועדה לכך, כאמור בסעיף 25(ד), תדון הכנסת בהצעות לסדר היום בישיבה לציון נושא מיוחד. יושב ראש הכנסת רשאי לקבוע כי הצעות לסדר היום לפי סעיף קטן זה לא יבואו במניין ההצעות.

וזה מה שנעשה בפרקטיקה.

זה תמיד לנושא מיוחד.

בנושא ההצבעות זה שונה כי לא תמיד אתם מצביעים על הנושאים האלה.

הנוהג שהתגבש היה שאלה נושאים שאינם שנויים במחלוקת. אם הם אינם שנויים במחלוקת, אם אלה הצעות חוק שהממשלה תומכת בהם, אפשר לעשות הנמקה מהמקום וזה לא במכסה. ככה זה נולד. בהצעות לסדר, גם הרגילות, לנו יש אינטרס למלא סדר יום ואם חבר כנסת יגיד: אתם רוצים שאני אדבר ויש לי מה לומר בנושא, אבל אני לא רוצה לנצל את המכסה שלי על זה – היתה איזושהי גישה של הבנת יתר, ואמרנו: קחו, לא במכסה, רק שיצוין היום המיוחד וכולם ייצאו נשכרים.

את זה אנחנו מעגנים פה.

אחרי שדיברו, לא תמיד הצביעו על זה.

נכון. חבר הכנסת יכול לוותר על ההצבעה.

נכון, אם הוא מסתפק בתשובת השר, אין הצבעה. כך היה בשבוע שעבר.

זאת לא בעיה. מנגנון כזה קיים. המנגנון של הסתפקות בתשובת השר קיים.

אם חבר הכנסת מסתפק בתשובת השר יש לו את האופציה הזאת ולא מצביעים.

המשמעות היא שזה ירד מסדר היום.

עוד שני דברים קטנים שאני רוצה לציין – בסעיף 1|(א) "חבר הכנסת, שאינו שר או סגן שר רשאי להציע". זה גם מה שקורה בפועל וכאן זה כתוב במפורש. דבר נוסף, ב-1(ד), הסמכות של היושב ראש לשנות – הציע בזמנו יושב ראש הוועדה שהוא רשאי לשנות יותר את ההצעה, אבל העירה לי דפנה שאין לנו הפרדה. אלה הדברים שהוכנסו מהישיבה הקודמת כך שסעיפים 1 ו-2 דיברנו עליהם והם כוללים את ההערות.


אנחנו עוברים לסעיף 3 שעניינו הצעה דחופה. דיברנו על כללים – מה זה הצעה לסדר היום, איך מגישים, איך מתנהל הדיון ואיך מצביעים. סעיף 3 יאמר כך:"(א) חבר הכנסת רשאי לבקש מנשיאות הכנסת לאשר כי הצעה לסדר היום שהגיש תידון כהצעה דחופה לסדר היום. (להלן – הצעה דחופה). חבר הכנסת לא יגיש יותר מהצעה דחופה אחת בשבוע". כשאומרים שזאת הצעה לסדר היום שתידון כדחופה, ברור שחלים עליה הכללים במובן זה שהיושב ראש צריך לאשר אותה או יכול לא לאשר.

"על הצעה דחופה יחולו הוראות פרק זה בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

(1) היא לא תבוא במניין ההצעות.

(2) מסגרת הזמן להנמקתה לא תעלה על שלוש דקות". בסעיף 2(א) אמרנו עשר דקות לגבי הצעה רגילה.


(ג) הצעה דחופה תידון בכנסת בשבוע שבו הוגשה ובמועד שתקבע נשיאות הכנסת, אלא אם כן החליטה הנשיאות, לבקשת המציע, לדחות את הדיון בשבוע אחד". זה גם קיים היום ואין סמכות לנשיאות מטעמה להגיד: אנחנו מאשרים לשבוע הבא. היא יכולה לא לאשר. אולי זה צריך להיות בהסכמת המציע.

לפעמים יש דינמיקה בנשיאות כשהנושא מאד חשוב, אי אפשר לא לאשר אותו, אבל המשנה למזכיר הממשלה אומר: דעו לכם, השר לא בארץ, אני יודע שלא יוכל להשיב. זה קורה לא מעט. מבחינת ההצהרה של הנשיאות אנחנו מאשרים את הנושא ואנחנו מבינים שהשר שיוכל להשיב יהיה רק בשבוע הבא. זה כן קורה.

אתם שואלים את חבר הכנסת אם הוא מסכים?

לא, אבל אנחנו אומרים זה לא יהיה נאה לנושא מסוים שהנשיאות כאילו התעלמה ממנו ואנחנו לא מאשרים רק בגלל שאנחנו יודעים שהשר לא יוכל לתת תשובה.

אפשר להוריד את בקשת המציע ולשנות בהסכמתו.

לא. אני הייתי משאיר את זה אלא אם כן החליטה הנשיאות לדחות את הדיון בשבוע אחד.

הסמכות היא לדחות רק בשבוע.

יש בעיה אם יש יותר ממציע אחד, כי לשון התקנון מתייחס לזה רק אם זה מציע בודד.

לכן אנחנו מורידים את זה.

המילים "לבקשת המציע" ירדו.

לא מתחשבים בכלל במציע?

לא. הנשיאות יכולה להחליט שהיא מאשרת או לא מאשרת. באה הנשיאות, אבל אומרת לו: אנחנו מאשרים, אבל בנסיבות האלה זה ידון בשבוע הבא. יבוא השבוע ויגיד: אני מושך את בקשתי, משך. הוא לא יכול תמיד לכפות עליהם את זה.

יש שר מקשר.

אבל יש להם תמיד את היכולת לא לאשר בכלל.

שר החינוך היה בחו"ל, פנו אליו וביקשו שנדחה. זה נדחה לא בשבוע אחד, זה נדחה בשבועיים.

את מדברת על המיצ"ב. המיצ"ב כשלעצמו לא היה נושא דחוף. אפשר היה גם להביא את זה יותר מאוחר. היה פרסום ולמרות שזה באמת חשוב לנו, אמרנו שאנחנו מאשרים. מזכירות הממשלה הודיעה ששר החינוך לא יהיה ואנחנו אמרנו: מאשרים, זה יבוא לדיון שבוע לאחר מכן.

המציע היום בכלל לא יכול לבקש לדחות בשבוע?

היום הוא יכול.

לבקש הוא יכול. אנחנו נותנים לנשיאות סמכות לדחות. אם המציע רוצה לדחות, הוא יבקש ויגיד לנשיאות: אנא עשו שימוש בסמכותכם לפי 3(ג) ותדחו לי את זה בשבוע. זאת לא בעיה. תמיד הוא יכול לפנות בבקשה לנשיאות שתפעיל את סמכותה לפי 3(ג) ותדחה. זה לא חוסם אותו מלבקש, אבל אני חושב שההגיון אומר: בואו ניתן לנשיאות לתת מרחב תמרון מסוים. זה נשמע סביר לגמרי.

אחר כך אתה לא יכול להסביר למה לא אושר כי השר בחו"ל. יגידו: הכנסת התעלמה מהנושא הזה?

זה ברור לגמרי. זה סביר לחלוטין.

אם כך, ירדו המילים "לבקשת המציע".

מצד שני, זה גם מצמצם את המכסה השבועית, כך שבמקום שמאשרים חמש הצעות, השבוע ידונו ארבע הצעות.

זה בתוך החמש, אבל תכף נדבר על המספר כי אם אנחנו מעגנים אותו בתקנון, כבר לא יוכלו לסטות ממנו. "נשיאות הכנסת תאשר דיון בהצעה דחופה אם" – מה הן העילות? כאן מוצע שינוי לבקשת יושב ראש הוועדה: "נושא ההצעה הוא בעל חשיבות או דחיפות מיוחדות".

זאת אומרת שהצעה דחופה יכולה להיות גם משהו שהוא חשוב, אבל לא בהכרח ממש דחוף. אני חושב שזה מה שקורה בפעול וזה גם יותר נכון.

אני רוצה לומר מה קיים היום בתקנון. היום העילות הן שהדיון בהצעה בכנסת "עשוי למנוע מעשה או מחדל שאינם ניתנים לתיקון או אם לדעת היושב ראש והסגנים יש בנושא עניין דחוף לציבור". יש פה שינוי מהעילות האלה.

אני חושב שהעילות האלה יותר רחבות ויותר נכונות.

זאת העילה ואולם "לא יאושר דיון בהצעה דחופה –


(1) ביותר מחמישה נושאים בשבוע". היום זה קיים, אבל זה עם כוכבית.

השאלה היא האם אנחנו רוצים לתת לנשיאות מרחב תמרון ואם כן, איך. האם אנחנו רוצים לתת לה רק מרחב תמרון רק למעלה.

אולי לא פחות מחמישה.

יכול להיות. כן.

להגיד "לא פחות מחמישה" זה פתח ללחצים מאד גדולים על הנושא.

בשבוע קצר כמו השבוע, מה תעשי? לא צריך להגביל במספר.

אני חושבת שגם הנשיאות שמחה שיש לה איזושהי תקרה שמחייבת אותה.

צריך להגביל מאד ואם יש שבוע קצר, יודעים שמאשרים נושאים במסגרת אילוצי הזמן שקיבלנו על עצמנו.

את עובדת בניגוד לתקנון.

אתה אומר הצהרתית שאלה הנושאים שמאד חשוב שנשיאות הכנסת התייחסה אליהם. יש לה את יכולת המשחק אם לא מאשרים נושא עם מספר קטן של מציעים הוא לא יכול לגזול הרבה זמן. יש נושאים שממילא אתה לא יכול להתעלם מהם כי רוב חברי הבית הציעו אותם.

אולי אפשר לרשום לא יותר מחמישה ולא יותר משישה.

אבל זה לא המצב כי יש מצבים של פחות מחמישה. הייתי אומר שלא יותר מחמישה נושאים משבוע, אלא אם בנסיבות מיוחדות החליטה הנשיאות אחרת. כלומר, נותן לה מרחב תמרון, אבל מרחב תמרון לחריג.

גם לאפשר לה אולי עוד הצעה אחת או שתיים, לא יותר.

כשהיו הצעות עם שני מציעים וזה אורך מעט מאד זמן, אומרים: נאשר עוד נושא אם זה כל כך מעט זמן וזה באותו תחום פעילות של השר. אנחנו יודעים שהשר ממילא מגיע לכנסת ומצמידים לו גם את הנושא הזה.

בשבוע שעבר היו שישה נושאים.

אני מציע שיהיה כתוב: ביותר מחמישה נושאים בשבוע, אלא אם ראתה הנשיאות בנסיבות מיוחדות לאשר מספר שונה.

הכל נסיבות מיוחדות.

לא חשוב. שיהיה מרחב תמרון, אבל הכלל הוא חמישה.

אתם לא רוצים להגביל אותה מלמעלה?

לא, לא. אם יהיו נסיבות מיוחדות ומישהו יחליט שהוגשו שמונה הצעות, כולן על ידי חבר כנסת אחד, שיהיה.

"ביותר מחמישה, אלא אם כן ראתה נסיבות מיוחדות לאשר יותר. אם מובאות בפני הכנסת באותו שבוע הצעה רגילה לסדר היום או שאילתא דחופה באותו נושא".

או דיון מהיר.

זה ב-(3). "אם אושר באותה ישיבה של נשיאות הכנסת דיון מהיר בוועדה באותו נושא". המונח "דיון מהיר" לא מופיע לנו בתקנון וזה הפרק הבא, אבל נראה לי שאולי נשתמש בזה.

מתוך הרצון שתהיה פעילות כנסת ושחברי כנסת, נותנים להם להיות פעילים, זה טוב לכולם, אבל יוצאים מצבים מביכים ואתם בטח רואים את זה במליאה. אני מניחה מסקנות על אותו נושא שנדון בוועדה גם במסגרת דיון מהיר וגם במסגרת הצעה דחופה או הצעה רגילה, וזה כל כך מביך כי הם לוקחים את המסקנות ופשוט משכפלים על שני סוגי ניירות. הראיתי את זה השבוע ליושב ראש. היו לי שני מקרים, בוועדת הפנים ובוועדת החינוך. זה לא נעים, זה מביך. היושב ראש התייחס לזה השבוע בישיבת הנשיאות, אם שמת לב ואמר שצריכים לשים לב לזה.

פעם, כשהיו מגישים הצעת אי-אמון על בנייה בלתי חוקית, למשל, לא היה קורה שמאשרים הצעה דחופה לסדר היום כי זה נושא של אי-אמון. היום אין דבר כזה. הנושא מופיע גם באי-אמון וגם כהצעה מאושרת כהצעה דחופה לסדר-היום.

זה דבר שחשוב להביא אותו בפני הנשיאות. אני לא יודע, כי אז יתחיל ויכוח האם זה אותו נושא או לא אותו נושא.

פעם כך היינו נוהגים. מה קורה היום? אם אני רואה משהו מדיני, אני לא מגישה על זה הצעה דחופה לסדר היום, אבל פתאום אני רואה שזה אושר. זה קורה פעמים רבות מאד.

הייתם מוסיפים פה גם את המילים "הצעת אי אמון"?

השאלה אם אפשר להגדיר שזה באותו נושא?

זאת לא בעיה.

אתמול היה אי אמון בנושא שיכון ויש הצעה לסדר בנושא שיכון, זה ממש דומה.

אפשר להוסיף את זה, יש בזה הגיון.

זה ייכנס בסעיף (2) – "המובאות בפני הכנסת באותו שבוע. או הצעה רגילה, או שאילתא דחופה או אי אמון" והנשיאות היא זאת שתקבע שהן באותו נושא.

הקביעה שזה באותו נושא היא של הנשיאות.

הנושאים יהיו פחות או יותר אותו דבר, שהרי כולנו קוראים עיתונים ויודעים.

פעם היתה כזאת תחרות גם על רשות הדיבור באי אמון, שהיו בכוונה מגישים הצעה, היו יודעים שהיא לא תאושר כי יש דיון באי אמון ואחר כך היו באים להנהלת הסיעה ואומרים: הגשתי הצעה דחופה, אני חייב להיות הדובר של הסיעה. זה היה הולך הפוך.

היו מגישים את זה ביום רביעי כדי להיות ראשונים.

אצלנו הזכות לדבר באי אמון היא "מוכרים בלבד".

"(ה) – בקשה לאישור הצעה דחופה שהוגשה לנשיאות עד 10:30 ביום ב'" – שם כתוב 11:00, אבל דיברתי על זה עם ירדנה מבחינת השעות, "תידון על ידי נשיאות הכנסת באותו יום. בקשה, כאמור, שהוגשה לאחר אותו מועד תידון על ידי נשיאות הכנסת באותו שבוע אם החליט על כך יושב ראש הכנסת"

בסדר גמור.

היום יש כל מיני הוראות, למשל אם מגישים ביום שני עד שעה מסוימת זה ידון באותו יום, אם ביום שלישי עד שעה מסוימת וכו'. לפי התיקון תהיה סמכות ליושב ראש לאפשר לנשיאות לדון בהצעה הזאת גם אחרי ישיבת הנשיאות אם קרה משהו אחריה.

כלומר, את מבטלת את מה שהיה פעם ביום רביעי בוועדת הכנסת.

עושים משאל טלפוני. זה קרה לנו לא מזמן.

עדיף לא לדבר כאן על משאל טלפוני.

ירדנה, מאריכים פה בחצי שעה, שמת לב?

היום כתוב עד יום ב' ב-10:30.

אבל הורידו ל-10:00.

זאת ההזדמנות לקבוע 10:00.

לא צריך. אם עומדים ב-10:30, למה לנו להכביד?

"סעיף (ו) – לא אישרה נשיאות הכנסת הצעה דחופה" – זה גם משהו שקיים היום בתקנון – "ובשבוע שלאחר מכן אושרה הצעה דחופה, זהה או דומה בעיקרה, תידון גם ההצעה הקודמת כהצעה דחופה והיא תידון כראשונה באותו נושא".

ואם אלה שני חברי כנסת מאותה סיעה? אני הגשתי, השבוע לא אישרו ובשבוע הבא יוחנן פלסנר הגיש ואישרו לו.

לפי מה שכתוב כאן כרגע, אלא אם נסייג את זה, שניהם ידברו.

זה המצב היום?

כל אחד מהם יגיש יחיד מסיעתו. אחד בשבוע מסוים היה יחיד מסיעתו וזה נדחה. בשבוע שאחרי זה, אחר מסיעתו הגיש.

למה צריך את זה בכלל?

זאת החלטת ועדת הכנסת מינואר 1975.

מי צריך את זה? לטעמי זה מיותר. אם זה חשוב לו, שיגיש עוד פעם.

נכון.

ואם יבוא זה משבוע שעבר ויגיד: איך דפקתם אותי? לא אישרתם לי את זה בשבוע שעבר, ידעתי שזה נושא בוער והנה עכשיו אישרתם לחברי לסיעה. השארתם אותי מיותם? מפה זה נולד.

לא כתוב כאן בכלל שיהיה אחד מסיעה.

הנושא של הצעה דחופה הוא אישי ובהצעה הרגילה כתבת: או שהוא מנמק או שאחד מסיעתו. מפה מובן שזה לא אישי של כל אחד וזה לא היה קיים. השאלה היא האם רק הוא מנמק ואם הוא לא נמצא, ההצעה בטלה?

היום אין הוראה כזאת.

זה הנוהג.

אני חושב שגם צריך לכתוב את זה. זה הגיוני.

בשינויים יהיה כתוב שרק הוא ינמק.

אלא אם יש נסיבות מיוחדות.

אם כך, באישור יושב ראש הכנסת.

זה מה שקורה בפועל.

הנושא של אחד מסיעה – צריך למצוא איפה הוא צריך להשתלב ולהכניס אותו.

לדעתי הוא לא כתוב היום.

צריך להכניס אותו.

עברתי על כל ההוראות שקיימות וראיתי שכולן נכנסו כאן. בעצם אתם רוצים שאם יגישו כמה באותו נושא, רק אחד מכל סיעה יאושר.

זה מה שקיים.

זה לא קיים. הם לא מגישים כי אנחנו אומרים להם שאחד מחברי הכנסת כבר מדבר על זה ולכן אי אפשר להגיש.

בסיעה גדולה את לא תמיד יודעת.

בוודאי שאנחנו יודעים.

מה שקורה הוא שהראשון קודם.

מבחינת הנשיאות, אם מישהו החליט לדלג על סיעתו ובכל זאת הוא הגיש, זה הראשון שהגיש כי זאת זכות של חבר הכנסת ולא מכסה סיעתית. הסיעה צריכה לעשות סדר בנושא הזה ולדאוג שאנשים יורידו או לא יגישו וכו'.

אם כמה מאותה סיעה הגישו, יראו רק את הראשון.

נכון, אמת. אני מציע שנוריד את סעיף (ו).

הורדתם את הנושא שנדון בשבוע הקודם?

לא הורדנו, אבל אני חושב שכדאי להוריד. הוא נראה לי מיותר. הנשיאות תתחיל לעשות עכשיו חשבונאות היסטורית מה היה ואם אישרו כעבור שבועיים ולא כעבור שבוע.

זה קרה לנו לפני שבועיים-שלושה.

מה שאתם רוצים, זה לא מהותי. אתם רוצים להשאיר את ההסדר הקיים? אפשר להשאיר את ההסדר הקיים.

אני חושבת שכדאי להשאיר את ההסדר הקיים ובכל מקרה אחד מסיעה.

לא. אם את משאירה את ההסדר הקיים זה לא יהיה אחד מסיעה אלא שניים כי אז את מאלצת את חברי הכנסת, כשהם מגישים הצעה, לבדוק כל הזמן אם היא הוגשה בשבוע הקודם והאם הנשיאות תראה אותה כאותו נושא או לא כאותו נושא.

השתכנעתי להוריד.

צריך או להוריד את זה או להשאיר את זה ככה. אם כך, סעיף (ו) ירד.

הגענו לסעיף הערעורים. זה סעיף שתוקן בכנסת השש-עשרה תיקון די משמעותי. "לא אישרה נשיאות הכנסת הצעה דחופה, רשאי חבר הכנסת לערער בו ביום בפני ועדת הכנסת והיא תדון בכך בישיבתה הקרובה. קיבלה ועדת הכנסת ערעורו של חבר הכנסת, יראו את ההצעה כאילו אושרה כדחופה על ידי הנשיאות".

את יכולה גם להוסיף שהיא תובא בסוף סדר היום של הכנסת.

היכולת שלו לערער היא תמיד רק ביום שני, ביום של הנשיאות. "נעדר חבר הכנסת מישיבתה של ועדת הכנסת בעת שדנה בערעורו, יראוהו כמי שלא הגיש ערעור. אולם, אם קבעה ועדת הכנסת כי נבצר ממנו להשתתף בישיבה מסיבה רפואית או מסיבה מוצדקת אחרת, רשאי חבר כנסת אחר, שהמערער הסמיכו לכך בכתב, לייצגו בוועדה". זה סעיף שנקבע כי היו הרבה ערעורים שאנשים לא הגיעו אליהם. "חבר הכנסת המערער או מי שמייצגו לא ישתתף בהצבעה".

אולי להוריד את המילים "מסיבה רפואית" כי מסיבה רפואית נכנס בתוך המילים "מסיבה מוצדקת".

זה נכון, אבל רצו להראות לאיזה כיוון הולכת הסיבה המוצדקת. שזה משהו ממש מוצדק, שזה משהו ממש אמיתי.


"(4) הגישו כמה חברי כנסת ערעורים לגבי הצעות לסדר היום בנושא דומה, תקיים ועדת הכנסת הצבעה אחת בלבד לגבי כל נושא והחלטתה תחול על כל ההצעות שהוגש לגביהן ערעור". ברור מכאן שמי שלא הגיש ערעור, לא מצביעים עליו ותהיה הצבעה אחת על כל הערעורים באותו נושא.

לפני שגמרנו עם הנשיאות ויודעים על מה אפשר לערער או לא, יש פרסום של החלטות הנשיאות. בימי שני זה מגיע די מאוחר. יש התייחסות בתקנון לזה? אפשר להכניס לתקנון גבול מסוים שעד אליו צריך להתכוונן ולפרסם?

כן, זה הגיוני.

אפשר. הפרסום הוא מיידי. אתה מתכוון להודעה לעיתונות?

לא. הוא מתכוון להודעה שמקבל חבר הכנסת שאומרת לו: אלה ההצעות שאושרו ואלה לא אושרו.

פעם היו מפרסמים רק את מה שאישרו וההודעה לעיתונות פחות חשובה לנו. את מה שאישרו היינו יודעים לפני ישיבות הסיעה.

נכון.

כבר הרבה זמן אנחנו לא יודעים.

לפחות רק את ההצעות שאושרו.

את החלטות הנשיאות. נקודה.

לא צריך לקרוא לזה הודעה לעיתונות. החלטות הנשיאות. גם את סדר היום רוצים לדעת.

את סדר היום אנחנו מפרסמים קודם.

מה נראה לך שעה סבירה להכניס לתקנון?

אי אפשר לדעת מתי מסתיימת ישיבת הנשיאות.

נגיד: שלוש שעות אחרי סיום ישיבת הנשיאות.

שלוש שעות זה הרבה.

אנחנו מתקשרים כדי לדעת מה אושר, אבל אם ברגע שסיימתם תכניסו לפורטל את מה שאושר, זה יפתור את הבעיה.

נכתוב שעד שעתיים אחרי סיום הישיבה.

אפשר לכתוב שבסמוך לאחר סיום הישיבה.

צודק אורי שאי אפשר לערער אם אתה לא יודע מה הוחלט.

זה לא רק האפשרות לערער. אתה יכול לערער עד שמסתיימת המליאה בתשע בלילה ביום שני, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים לישיבות סיעה. זה הדבר העיקרי.

אם כך, אני מציע שנכתוב שזה יתפרסם עד השעה 15:00.

ישיבות הסיעה הן בשעה 14:00-14:30.

לרוב הסיעות היו נציגים, הרי לשם מה יש סגני נשיאות הכנסת? אותו סגן הולך אחר כך לישיבת הסיעה שלו ומדווח מה היה בישיבת הנשיאות. במקביל היתה נשלחת ההודעה. אני מוכנה לנסות לראות מה אני משנה, אבל אני יודעת שאנחנו בסד מסוים להכין את ישיבת המליאה שזה מאוד חשוב, ואנחנו בסד של פרסום מה שהיה בנשיאות.

אפשר לקבוע שזה ייעשה עד השעה 15:00? זה סביר?

אפשר עד פתיחת ישיבת המליאה.

הם רוצים את זה תוך כדי ישיבות הסיעה.

אנחנו רוצים את זה לפני ישיבת הסיעה.

אם זה יהיה עד השעה 15:00, זה נראה לי טוב.

אי אפשר תוך כדי ישיבת סיעה.

אז תהיה איזושהי התארגנות כי אם רוצים לוודא תוך כדי הישיבה מה אושר ומה לא, את יודעת שבשעה 15:00 תוכלי לראות את זה. בואו נקבע תקרה סבירה, שהיא מסוגלת לעמוד בה. נקבע לה עד השעה 15:00, עוד בזמן ישיבת הסיעה. את יודעת שבשעה הזאת את יכולה לראות את העניין בצורה מסודרת.

היא לא תעמוד ב-14:00-14:30.

מנהלי הסיעות הקטנות לא יכולים להיכנס לנשיאות ולראות.

זה לא אצלנו.

זה כמו שלא היה מעולם שמנהלי סיעות שחברים בקואליציה לא נכנסים.

גם סער וגם בליכוד עולים לישיבות ויש להם את הדברים ואתם מזינים אחד את השני. הייתי רוצה לעשות את זה מסודר. אני רוצה לא להגיד משהו שאני יודעת שלא אוכל לעמוד בו. אני יודעת במה אנחנו מתעסקים ביום שני בצהריים.

אנחנו קובעים שעד השעה 15:00 יהיה פרסום של העניין הזה.

רק על ההחלטה לגבי דחופות.

לא הכל, לגבי הדחופות. מה שרלוונטי לערעורים.

זה טוב לכם?

אני אבדוק. אם לא יהיה טוב, לא נעמוד בהוראות התקנון. צריך לעשות נסיון כי אני לא יכולה לקבוע משהו בלי ניסיון. אני חושבת שעד 16:00.

אפשר לקבוע שעד שעתיים אחרי סיום ישיבת הנשיאות.

לא, כי אף אחד לא יודע מתי מסתיימת הישיבה של הנשיאות והם נשארים באותו חוסר ודאות שהם נמצאים בו גם היום.

אנחנו לא נשארים כי אנחנו מתקשרים ושואלים. אנחנו צריכים להיות מוכנים לישיבת סיעה. אם יבואו וישאלו אותי, מה אני אגיד, שאני לא יודעת? אני מתקשרת וזה מה שאני עושה. אתה רוצה שאני אצא באמצע ישיבת סיעה? אני לא אצא.

בא אורי ואומר: אני רוצה לדעת שתהיה הודעה רשמית מסודרת, שאני יכול לקבל אותה לפחות במהלך ישיבת הסיעה.

זה לא נכון. אנחנו מנהלים ישיבת סיעה ואתה לא יוצא ונכנס.

את לא צריכה לצאת ולהיכנס, אבל את צריכה לעמוד במצב שבו את יודעת שאם עלתה שאלה במהלך ישיבת הסיעה. את אומרת שנוח לך להתקשר והוא אומר שהוא רוצה לדעת שבשעה 15:00 הוא יכול לראות במחשב את כל תמונת ההצעות שאושרו.

נראה לך שאני אבוא לישיבת סיעה כשאני לא מוכנה? אתם קובעים דברים...

כל אחד ושיטת העבודה שלו. אורי אומר לי כך: אני רוצה לדעת שבמהלך ישיבת הסיעה אני יכול לפרוס בשעה 15:05 בפני כולם את תמונת כל ההצעות שאושרו.

אורי, בוא נדבר גלויות. הרי בנשיאות יש נציגות לשש סיעות. יש לך סיעה ואין לך שום בעיה, ואתה עושה את זה, לצלצל אלינו ואומרים לך: הצעה זו וזו אושרה. בשביל זה להכניס אותנו לסד שיהיה קשה מאוד? אני יודעת במה אנחנו מתעסקים ואתה גם יודע כי אתה אורח קבוע אצלנו ואתה תמיד נענה. לכן אני אומרת שחבל לי שיהיה כתוב 15:00 ואחר כך יאמרו שהנשיאות לא עומדת במה שהיא החליטה. אני לוקחת על עצמי לעשות מה שיותר מהר, לפחות את הדחופות.

אתם רוצים לקבוע שהמזכירות תמסור למנהלי הסיעות את ההחלטות מייד או שזה נראה לכם מיותר?

לי זה נראה מיותר. זה חלק מהתפקיד של מנהלי הסיעות.

העניין מוצה.

אם כך, גם לא כותבים "בסמוך לאחר".

אני לוקחת על עצמי לפרסם את הדחופות בלי קשר לשאר החלטות הנשיאות.

גמרנו את הערעורים ואנחנו עוברים לסעיף 4.

"4. (א) הצעה לסדר היום מאת רוב חברי הכנסת", מה שהיום מעוגן בסעיף 86. "הגישו חברי כנסת מסיעות שונות הצעות לסדר היום בנושא דומה", גם רגילות וגם דחופות, "ומספר חברי אותן סיעות מהווה רוב בכנסת, רשאית נשיאות הכנסת, לאחר שהתייעצה עם יושבי הראש של אותן סיעות, לראות את הנושא כאילו החליטה הכנסת לכלול אותו בסדר יומה בעקבות הצעה לסדר היום, והצעות כאמור לא יבואו במניין ההצעות". זה קיים גם היום. היום כתוב שהנשיאות נהגה לא להחליט במקרה זה אלא לאחר ששאלה את פי הסיעות שחברי הכנסת המציעים נמנו עליהן.

השימוש בזה הוא אחד לדור. בואו נוריד את המילים "לאחר שהתייעצה עם יושבי הראש" ונשאיר את זה ככה.

לכן הדגשתי את זה.

לא צריך את זה. לטעמי זה מיותר.

אבל את הסיפא אני לא מבינה.

אם חבר הכנסת הגיש הצעה לסדר, הנשיאות החליטה לשים את זה על סדר היום, זה לא ייכלל לו במכסה.

זאת לא הצעה דחופה.

זאת כן הצעה דחופה.

לא, הנשיאות יכולה להכניס את זה גם על רגילות.

זה עניין אזוטרי.

בדרך כלל השתמשו בזה רק לדחופות.

נכון. יושב ראש הכנסת מקבל רגילות של חברי כנסת מהרבה סיעות והוא יכול להגיד שהנושא הוא כבר על סדר היום.

חבל על הזמן, זה לא משמעותי ממילא.

אם זה דחופות, בוודאי שזה לא במכסה. אגב, כך זה גם היום.

זה כן יכול להיות משמעותי. אם יש לי מכסה אחת לסיעה שלי והגשתי הצעה רגילה לסדר היום, וזאת ההצעה שלי לשבוע זה, והחלטתם שזה משהו אחר, כביכול אמור להיוולד לי פתאום משהו אחר להגיש. זה לא כזה פשוט.

זה המצב. הרעיון הוא שמתארגנת מראש קבוצה של סיעות. מה שעומד מאחורי הסעיף הזה הוא שיש התארגנות מראש של קבוצת סיעות משמעותית, שמהווה את רוב חברי הכנסת ואז עושים את זה מראש כדי לייצר לעצמם עוד נושא מעבר למכסה. זאת המשמעות, אחרת אין לסעיף משמעות. אפשר לחשוב שעל זה כולם יתחילו לנהל התדיינויות כל שבוע.

למחוק את ההתייעצות.

ההתייעצות נמחקה.

מה הנפקות של זה? "נושא שנשיאות הכנסת החליטה לגביו, כאמור בסעיף קטן (א), ייכלל בסדר היום של הכנסת בתוך חודש".

זאת בדיחה. לפי דעתי אפשר לבטל את כל הסעיף הזה, מי צריך את זה? רוצים, תגיש קבוצה גדולה הצעות דחופות לסדר.

אלה הצעות סיכום. הרי דבר שנכלל בסדר היום הופך להיות דיון אישי. בדיון אישי יש הצעות סיכום.

רוצים את זה? זה יישאר. זה בזבוז זמן אחד גדול.

זה דיון עם הצעות סיכום.

זה רק פוגע בנו כי ברגע שעשו את זה ויש נושא חם על הפרק, זאת דרך שבה גרמת לזה שהנושא יידחה בחודש. אם זה מאושר כהצעה דחופה וזה יאושר כהצעה דחופה אם יגישו אותה הרבה וזה יעלה ביום רביעי באותו שבוע ויש רוב בסיעות, זה יעבור בהצבעה שזה יבוא לדיון במליאה. כך הרווחת את שני הדברים, גם את הדיון באותו שבוע וגם את הדיון במליאה.

רגע, אבל מתי מגיע הדיון במליאה עם הצעות הסיכום? אחרי חצי שנה.

טפל בזה במקומו.

לקחתם את זה למחוז אחר.

זה עניין כל כך שולי.

המשמעות של הסעיף הזה היתה להדגיש את החשיבות של נושא, זאת אומרת שרוב חברי הכנסת הגישו לגבי הצעות דחופות, הם רצו שבאותו שבוע ידונו בזה. בא הסעיף הזה ואומר: אם זה כל כך חשוב ורוב חברי הכנסת רוצים בו, בואו נדלג על שלב הדחופות וכבר נקיים את הדיון, את השלב שלאחר מכן, כשקוראים להביא לדיון. זה כבר השלב של הדיון עם הצעות סיכום, כמובן.

יש לנשיאות לאשר את זה כדחוף ואז זה ייכלל באותו שבוע. נשאיר את זה ככה.

תבטל את החודש.

לא, את החודש אני לא אבטל בשום אופן, כי אז ישתמשו בזה כל שבוע.

אין כל שבוע, רק אם הנשיאות תסכים.

סעיף (ב) אומר שאם הנשיאות החליטה, זה ייכלל בתוך חודש, אבל אם היא אישרה את זה כדחוף, זה ייכלל בסדר היום של הכנסת בשבוע שבו התקבלה החלטת הנשיאות, כלומר ביום שני באותו שבוע זה ידון כבר כנושא על סדר היום. ואם החלה הפגרה לפני תום התקופה האמורה, רשאי יושב ראש הכנסת, בהסכמת המציעים, לקבוע מועד מאוחר יותר ובאין הסכמה, תחליט על המועד נשיאות הכנסת.

אבל זה ייכלל כהצעה דחופה ולא כהצעה לסדר-היום.

הקביעה שהיא דחופה לא הופכת את ההצעה לדחופה.

אני לא יודעת אם צריך את הסכמהת המציעים.

לא צריך, חבל על הזמן. לכי תקבלי הסכמה מ-61 חברי כנסת.

זה לא צריך להיות מ-61 חברי כנסת.

עזבו, אל תסבכו את החיים.

זאת אומרת שאם החלה הפגרה, תחליט על המועד נשיאות הכנסת.

אפשר לחשוב שעיני כל העולם נשואות לדיונים האלה ולהודעות הסיכום, תסלחו לי.

מה הבעיה להביא את הודעות הסיכום בימי שלישי?

לי אין בעיה, אבל הממשלה לא מסכימה ואת יודעת את זה. זה המצב.

היינו במצב שבו הוגשו הצעות לסדר, רגילות או דחופות, דיברנו על דרך ההצבעה ומה קורה אתן? יש לנו סעיף על הוועדה ואחר כך סעיף על הדיון במליאה. סעיף 5 הוא על הדיון בוועדה. "אם החליטה הכנסת שנושא של הצעה לסדר היום ידון בוועדה, יודיע יושב ראש הישיבה באיזו ועדה ידון הנושא ורשאי הוא להודיע כי הנושא ידון בוועדה משותפת שהוקמה קודם לכן". זאת תוספת כי נשאלנו לאחרונה האם אפשר להעביר לוועדה משותפת ורצינו להבהיר שאם היא כבר קיימת, אין מניעה להעביר אליה.

נכון, אבל המליאה לא מקימה אלא ועדת הכנסת מקימה ועדה משותפת. העברתי אליכם מכתב השבוע.

הוא מעביר לוועדה קבועה, ועדה מיוחדת וועדה משותפת שכבר קיימת. "הנושא יועבר לדיון בוועדה בנוסח שאישר יושב ראש הכנסת לפני הנמקת ההצעה בכנסת". כלומר, היושב ראש יכול היה לשנות וכו'.

"סמוך לאחר ההודעה כאמור בסעיף קטן (א)", כלומר אחרי הודעת יושב ראש הישיבה, "רשאי חבר הכנסת המציע וכן כל אחד מחברי הכנסת להציע ללא הנמקה כי הדיון יתקיים בוועדה אחרת". כלומר, אחרי שהיושב ראש הודיע, כל אחד מחברי הכנסת יכול לבקש ועדה אחרת.

הייתי כותב "מייד" ולא "סמוך".

גם "מייד" לא מוגבל.

לא, ברור שזה במקום.

"הוצעה ועדה אחרת כאמור, תיקבע ועדת הכנסת את הוועדה שתדון בנושא והנושא יועבר אליה לאחר שיושב ראש ועדת הכנסת או חבר הוועדה שהסמיכו לכך, הודיע על החלטת הוועדה לכנסת". את זה אנחנו מכירים גם מהיום.


(ג) הוא סעיף שקיים היום אבל אין לו עיגון בתקנון. "נקבעה ועדה לדיון לפי סעיף קטן (א), רשאית ועדת הכנסת להציע לכנסת להעביר את הנושא לדיון בוועדה אחרת אם ביקש זאת אחד מאלה", כלומר, מי יכול לבקש העברה מוועדה לוועדה. מה שמוצע כאן הוא משהו חדש – "חבר הכנסת שהציע את ההצעה לסדר היום, יושב ראש הוועדה שנקבעה כאמור או יושב ראש ועדה שסבור כי הנושא מצוי בתחום סמכויותיה של הוועדה שבראשותו".

זה דבר שלא קיים כי היום אנחנו תקועים במצב שבו יכולת הניוד של הצעות כאלה היא קטנה. לפעמים במליאה מעבירים משהו ואחר כך אנשים רוצים שזה יילך למקום אחר.

המציע, יושב ראש הוועדה שזה עבר אליה או יושב ראש ועדה שרוצה את זה אליו, יכולים לפנות לוועדת הכנסת ולבקש שהיא תציע לכנסת. ההחלטה תהיה של הכנסת ואגב, אולי נוסיף פה את יושב ראש ועדת הכנסת כמי שיכול ליזום להעביר את ההצעה?

כן, אני חושב שזה נכון.

"ועדת הכנסת תדון בבקשה ובלבד שהוועדה שנקבעה לפי סעיף קטן (א) טרם החלה את דיוניה בנושא". זאת שאלה, האם רוצים כך?

כן, אני חושב שכן.

"החליטה ועדת הכנסת להציע לכנסת כי הנושא יועבר לדיון בוועדה אחרת, יציג יושב ראש ועדת הכנסת או חבר הוועדה שהוסמכו לכך את הצעתה בפני הכנסת והכנסת תחליט בלא דיון אם לקבלה". זאת המלצה כי היתה כבר החלטה. האם רוצים להגיד לוועדה שברגע שיש המלצה של ועדת הכנסת, שלא תדון?

לא, לא.

זאת אומרת שוועדת הכנסת יכולה לדון כל עוד הוועדה לא החלה, אבל הוועדה יכולה לדון עד שיושב ראש ועדת הכנסת לא יציג את זה במליאה.

אני לא רוצה לפגוע בסמכויות של ראשי הוועדות. כל עוד זה אצלו, זה אצלו.

אבל זה לא יכול לשמש לו כטענה שזה לא יילקח מזה.

יש מצבים כאלה. בדרך כלל אנשים לא עושים את זה, אבל אם זה קיים, זה קיים. זה מונע את זה שיושב ראש ועדת הכנסת בכלל יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. זה הגיוני.

כדאי להדגיש פה שאם היו כמה הצעות שהצביעו עליהן – אם אתם זוכרים, היתה לנו אפשרות להצביע כאחת על כמה הצעות – ההחלטה הזאת תחול על כולן.

שתהיה אחידות.

כן, זה ודאי, זה חייב להיות. כדאי לכתוב את זה כדי שלא יהיה ספק.

סעיף 6 מדבר על השאלה מה קורה אם הכנסת החליטה לכלול נושא בסדר היום. "החליטה הכנסת לכלול נושא בסדר יומה בעקבות הצעה לסדר היום, יקבע יושב ראש הכנסת את מועד הדיון בתוך שלושה חודשים מיום קבלת ההחלטה. חלפה התקופה האמורה ולא קבע יושב ראש הכנסת את מועד הדיון, יוסר הנושא מסדר היום אלא אם כן חבר הכנסת המציע ביקש מיושב ראש הכנסת בתוך שבועיים מתום התקופה האמורה כי יקבע את מועד הדיון. ביקש חבר הכנסת כאמור, יקבע יושב ראש הכנסת את מועד הדיון בתוך שבועיים מיום הבקשה וימי הפגרה לא יבואו במניין".

זה למעשה דיון שעשינו בהתחלה, כשהתחלנו את כל העבודה על הנושא הזה כנגזרת של הפרקים הקודמים ואני מציע שלא ניגע בו.

הוחלט לכלול, היושב ראש צריך לשים את זה על סדר היום תוך שלושה חודשים. לא שם, אוטומטית זה מוסר. לא צריך להביא את זה לכנסת שתחליט.

אבל, מנגד לחבר הכנסת יש אפשרות להגיד: אני דורש את זה ואז יש זמן קצוב מיידי שבו זה עולה להצבעה.

עכשיו אני תוהה האם אנחנו צריכים לעשות פה איזושהי הוראת מעבר. מה קורה עם זה שהחליטה הכנסת לכלול נושא בסדר היום, היושב ראש יקבע את זה תוך שלושה חודשים ואחרי שלושה חודשים זה מוסר, אלא אם חבר הכנסת ביקש תוך שבועיים.

זה עובד כבר.

אין עכשיו נושאים על סדר היום יותר משלושה חודשים?

לקראת הפגרה שהיתה הכנו את רשימת הנושאים, הראיתי ליושב ראש והנחנו את זה, כלומר גם הודענו על זה. פנו אלינו שניים-שלושה חברי כנסת שביקשו את הנושאים שלהם לא להסיר מסדר היום. זה עבד כמו שעון. זה עבד יפה מאד.

בטח, אתה רואה את הבזיון שיושבים דברים שנה וחצי על סדר היום.

יש אחת כרגע.

מהקיץ, לא? זה היה אחרי כן. אני אומרת לכם שאנחנו עושים את זה לקראת יציאה לפגרה.

אבל עכשיו זה שלושה חודשים.

אנחנו נעשה את זה במהלך הקדנציה.

מודיעים לחברי הכנסת כשנגמרים השלושה חודשים האלה?

כן, אני עושה רשימה.

היא לא חייבת להודיע.

אני מכינה מכתב עם רשימה. זה מונח, הם מודיעים לי ומי שהודיע לי, שלפתי את הנושא שלו והשאר ירד אוטומטית.

מה קורה כשזה על סדר היום? "חבר הכנסת שהציע את ההצעה לסדר היום יפתח את הדיון ורשאי הוא לסכמו ובהעדרו, חבר כנסת אחר שהוא הסמיכו לכך". במסגרת הזמן האמורה בסעיף 29(3). זה סעיף חדש שאומר שמסגרת הזמן לפתיחת דיון ולסיומו - דברי הפתיחה עשר דקות וסיכום חמש דקות.

זה מה שעשינו כבר אז וכל זה כבר אושר בהתחלה.

"הצביעה הכנסת על כמה הצעות בנושא דומה כאחת, יפתחו המציעים את הדיון בהתאם לסדר הנמקת הצעותיהם ובדיון לפי סעיף 4" שזה לפי 86, אמרנו שזה רוב חברי הכנסת, "בהתאם לסדר הגשת הצעותיהם או לסדר אחר שעליו הסכימו". אם זה דיון לפי סעיף 86, לפי איזה סדר הם יפתחו?

הראשון שהגיש את המספור.

כתוב "בהתאם לסדר הגשת הצעותיהם". על זה העירה לי מזכירת הכנסת כי היא אמרה לי שלפעמים הם מסכימים על משהו אחר.

לפעמים הם ביניהם מחליטים מי פותח ומי סוגר.

אם זה בהסכמה, למה את צריכה לרשום את זה?

כי זאת לא הסכמה של ועדת הכנסת או הסכמה פורמלית.

הם מסכימים ביניהם מי פותח ומי מסיים. תמיד זה היה ככה.

זה לא משנה, זה מבטא פרקטיקה שנותנת מרחב תמרון מסוים.

רונית, זה נוהג בפועל ככה.

לוועדת הכנסת אי אפשר לגבור על התקנון.

הם עושים הסכמה בין שמונה?

ודאי. תמיד יש מישהו שמוביל ואומר מי יפתח ומי יסכם.

ארבל אסטרחן: לא כתוב, אבל הדיון הוא אישי לפי ניהול הדיונים שאמרנו. אני לא יודעת אם צריך להגיד שיתקיים דיון אישי.

לא צריך להגיד כי את כותבת איפה יהיה דיון סיעתי.

יש את ההתחלה ועכשיו יש את הסוף, את הצעות הסיכום. אין את האמצע. "(ג)סיעה או מספר סיעות רשאיות להגיש ליושב ראש הכנסת בכתב הצעת החלטה לסיכום הדיון. נציג הסיעה או הסיעות יקרא את הצעת הסיכום בפני הכנסת והיושב ראש יעמיד להצבעה את השאלה אם לקבל את הצעת הסיכום". האם אנחנו רוצים לקבוע איזושהי הוראה על הודעות הסיכום? האורך שלהן? באיזה שלב מגישים אותן?

לא, לא.

האם יש בהן כמה סעיפים?

לא, לא.

אם יש כמה סעיפים, האם מצביעים בנפרד או לא?

לא מצביעים בנפרד. מצביעים על הצעת סיכום אחת כפי שהיא. לא נתחיל לפצל את זה לשמונים הצבעות.

אם יש סיעה שאומרת שהיא תומכת בשלושה סעיפים ובסעיף הרביעי היא לא תומכת. את זה אי אפשר לעשות. לא יורדים לרזולוציה הזאת.

לא, לא, חבל על הזמן.

הרי בניסוח אנחנו כן מגישים משהו מוסכם לפעמים. מנסחים שזה יהיה מקובל על כולם מראש. יש לי רק הסתייגות אחת בסיכום הזה.

מעלים הצעות...

לא מעלים, דוחים את הצעות הסיכום.

לא דוחים. אומרים שסיכום הדיון וההצבעות יהיו במועד אחר. עכשיו אנחנו בדיוק בעניין שסיעת קדימה מבקשת להביא נושא שעלה לדיון על סדר יום המליאה ולהביא את זה להצבעות באותו יום. זה בדיונים עכשיו.

חברים, יש לנו רבע שעה. בואו ננסה להתקדם כדי שנגמור את זה. סער, בבקשה.

מה פרוצדורת הגשת הודעות הסיכום האלה ומה סדר הדוברים?

נציג הסיעה מגיש את הצעת הסיכום.

מתי? ברגע שנפתחת המליאה באותו יום?

מתי שאתה רוצה.

מתי שאתה רוצה. אתה יודע שיש דיון.

עכשיו? כשזה על סדר היום? זאת מין תחרות מי יגיש את ההצעה שלו קודם.

בהצעת סיכום אין תחרות.

לא, זה מהסיעה הקטנה לגדולה.

בהצעת סיכום אין תחרות. ככל שיש מספר רב של סיעות שחתומות על הצעת הסיכום, זה הולך לפי הגודל.

אני שואל על ההצבעה. ההצבעה הולכת לפי גודל?

כן, מהקטן לגדול.

זה מוסדר?

בוודאי.

סדר הנמקת הצעות הסיעות יהיה לפי גודל הסיעות ואם הגישו כמה סיעות ביחד, יראו את הגודל של כולן.

אנחנו תמיד מחשבים את זה. הנימוק הוא מהגדול לקטן ומצביעים מהקטן לגדול, כשהמטרה היא שהצעת הסיכום הגדולה ביותר היא זאת שתסכם את הדיון, היא תתקבל.

חשוב לכתוב את זה.

כן, כדאי שזה יהיה כתוב.

אנחנו אומרים שתהיה הצבעה אחת על כל הצעת סיכום ואנחנו לא מגבילים את האורך שלהן ומתי מגישים אותן. האם אנחנו רוצים להגיד שלאחר הנמקת הצעות הסיכום תתקיים ההצבעה?

בטח.

אני מבינה שנאמר כאן שיש היום דחייה.

היום עושים משהו אחר. אם מנמקים את הצעות הסיכום, מצביעים עליהן. אם דוחים, בדרך כלל משאירים. זה תמיד היה ונהג בהרבה דיונים. היו משאירים דובר אחד אחרון או מסכם ואז היו אומרים שהסיכום והצעות הסיכום....

אבל כבר הציגו את הצעות הסיכום.

לא, דוחים את זה למועד אחר.

אבל כשיש הצעות סיכום, מצביעים?

כן.

כתוב: "יקרא את ההצעה והיושב ראש יעמיד להצבעה".

אם מקריאים הצעות סיכום, מצביעים עליהן.

אפשר לשנות את זה.

לא, זה גם הגיוני. נצביע על הצעות סיכום שהקריאו לפני שבוע?

למה לא לשנות את זה שמהכנסת הבאה הכל יהיה באותו יום?

לא, אל תיכנסו לזה. לפעמים הפיצול הזה נדרש כי הוא טוב לכולם. האופוזיציה רוצה לקיים את הדיון והקואליציה מוכנה שיהיה דיון אבל היא לא ערוכה להצבעה וכן הלאה.

ויש ויכוח ומשא ומתן על איזה סעיף.

רבותי, זה דבר דרמטי שאי אפשר יהיה בו להבנה, לא עכשיו ולא אחר כך.

אם תעשה את זה בכנסת הבאה אין לך בעיה, לדעתי.

לא. באופן אישי אני חושב שצריך להשאיר פה איזשהו מרחב תמרון.

כמו עם ארבעים חתימות.

בארבעים חתימות אין לך בעיה כי ההצבעה היא בסוף, האם לקבל את דבריו או לא.

אבל לכן ארבעים חתימות זה אחת לכמה זמן. זה דיון מיוחד.

תראה מה קורה בארבעים חתימות מחר. מחר, שזה יום חקיקה של חברי כנסת פרטיים, חברי הכנסת מפספסים מכסה.

רבותי, אנחנו לא שם.

דווקא ביום שלישי הזה הממשלה יכלה. זה היה תיאום ביניהם. יש לי הרבה ביקורת על זה שהממשלה מדלגת על ימי שלישי, אבל ביום שלישי הספציפי הזה היתה כאן בעיה אחרת.

רבותי, אני רוצה לנסות להתכנס לסיים. אני רוצה לגמור עד סעיף 7 ולאשר את זה.

במקור ביקשנו את יום שלישי הזה והם לא הסכימו. רק כשהם דחו משבוע שעבר, אז הם כבר...

אבל גם אתם לא יכולתם ביום רביעי, כשהממשלה היתה אמורה לבוא.

אמרנו שיהיו הצעות סיכום שיצביעו עליהן. "התקבלה החלטה לסיום הדיון, הקוראת לפעולה מצד הממשלה, יעביר יושב ראש הכנסת את ההחלטה אל השר שהעניין בתחום תפקידיו", ואם לא ברור מי הוא, אל ראש הממשלה, "בתום שישה חודשים מיום קבלת ההחלטה יודיע השר האמור ליושב ראש הכנסת בכתב על כל פעולה שפעל בעקבות ההחלטה. הודעת השר תונח על שולחן הכנסת".

מעולם לא ראיתי הודעה כזאת. אני לא מציע לבטל את זה, אם זה קיים. אם זה קיים, לא נבטל את זה.

סעיף 7 הוא סעיף חשוב, שמאפשר לחבר כנסת לחזור בו מהצעה לסדר היום והחלוקה היא לפי המועד שבו הוא חוזר, מה שקיים היום בסעיף 96. "הודיע חבר הכנסת ליושב ראש הכנסת כי הוא חוזר בו מהצעתו לסדר היום לפני תום ההצבעה, תוסר ההצעה מסדר יומה של הכנסת". פה הערתי: האם זה צריך להיחשב במכסה?

לא.

אם לא הצביעו אפילו אם התחיל הדיון?

אם התחיל הדיון? אני לא יודע. מה אתם אומרים?

את מדברת על הצעות רגילות לסדר?

גם וגם.

דחופות זה לא מכסה. אם התחיל הדיון ברגילה, ההגיון אומר שזה כבר מכסה. כבר העבירו את זה לממשלה, השר הנוגע בדבר הכין תשובה.

ואם יש שלושה מנמקים ואחד הוריד את שלו, השניים מנמקים כך שממילא השר התכונן.

זה כמו שני חוקים שאתה מצמיד ומושך אחד.

אבל אין פה הצמדה. הוא הגיש הצעה רגילה, נימק ופתאום החליט שהוא חוזר בו. צריך לקבוע שעד ההנמקה או עד פתיחת הישיבה.

אני מציע שעד פתיחת הישיבה.

לא.

עד להנמקה, אם הוא נימק, זאת מכסה. אם הוא לא נימק, זאת לא מכסה.

את העונש שלה הסיעה קיבלה משום שאם הם משכו את זה לפני ההנמקה, הם כבר לא הביאו משהו אחר. הם בזבזו מכסה.

אם הוא נימק, זה יבוא בחשבון. זה עד ההצבעה. אם הוא חוזר בו, ההצעה מוסרת. אם הודיע חבר הכנסת ליושב ראש הכנסת כי הוא חוזר בו מההצעה לאחר שהכנסת החליטה לכלול את הנושא בסדר היום, היושב ראש יודיע על זה לכנסת "והיא תחליט בלא דיון אם להסיר את הנושא מסדר היום", כי הרי הכנסת כבר החליטה לכלול ולכן היא צריכה להצביע להסיר, למרות שהוא חזר בו. "החליטה הכנסת לכלול בסדר יומה כמה הצעות בנושא דומה כאחת ולא מסרו כל המציעים הודעה לפי סעיף זה, לא תצביע הכנסת על הסרת הנושא מסדר יומה אך יושב ראש הכנסת יודיע לכנסת על מחיקת שמו של המציע שחזר בו". כלומר, יכול להיות שמציע יחזור בו והכנסת עדיין תדון בזה.

נכון, כי יהיו חמישה מציעים אחרים. זה הגיוני.

לא, גם אם הוא המציע היחיד. הכנסת החליטה לכלול בסדר היום, הוא חוזר בו, יצביעו אם לכלול או לא והכנסת יכולה להגיד: אני עדיין רוצה שזה ייכלל בסדר היום.

אבל אם יש חמישה ואחד חזר בו, לא מצביעים. בסדר גמור.

"(ג) הודיע חבר הכנסת ליושב ראש הוועדה שנושא ההצעה לסדר היום הועבר אליה כי הוא חוזר בו מהצעתו, תחליט הוועדה אם להסיר את הנושא מסדר יומה. החליטה הוועדה להסיר את ההצעה, יודיע על כך יושב ראש הוועדה לכנסת". זה מסומן כי עד היום הכנסת היתה צריכה להצביע על זה, אבל זה נראה מיותר אם הוועדה הצביעה על זה. זאת רק הודעה למליאה. "החליטה הכנסת להעביר לדיון בוועדה כמה הצעות בנושא דומה כאחת ולא מסרו כל המציעים הודעה לפי סעיף קטן זה, לא תצביע הוועדה על הסרת הנושא מסדר יומה, אך יושב ראש הוועדה יודע לוועדה על מחיקת שמו של המציע שחזר בו". זה אותו הסדר, מליאה וועדה.

מה המצב היום לגבי מישהו שרוצה להסיר מהוועדה?

גם לוועדה יש איזשהו סעיף, נדמה לי 96.

סעיף 96(ג) אומר היום ש"ביקש חבר הכנסת לחזור בו מהצעתו לאחר שהכנסת החליטה שהנושא ידון בוועדה, יודיע על כך ליושב ראש הוועדה. יושב ראש הוועדה ימסור על הבקשה לכנסת אם הסכימה הוועדה על כך". זאת אומרת, הוא צריך ועדה וכנסת והכנסת תחליט בבקשה.

כרגע מצמצמים את זה רק לוועדה.

נכון. הוועדה יכולה להחליט שהיא כן רוצה להשאיר את זה על סדר יומה למרות שהוא חזר בו.

זה יצא מחזקתו ברגע שזה עבר להחלטה של המליאה.

אגב, על כל סעיף רשום לכם בצד מה הסעיפים הרלוונטיים היום.

זה ההגיון שהולך לאורך כל הקו.

הערה אחרונה – היום יש לנו הוראות על זמני הדיבור של שרים וסגני שרים, ש"נציג הממשלה וכל שר הנוגע בדבר רשאי בכל שלב משלבי הדיון ליטול את רשות הדיבור". עשינו הוראה מיוחדת על זמני דיבור של שרים ולכן מוצע להשמיט את זה מתוך הפרק של הצעות לסדר.

אפשר לעבור לעמוד האחרון.

הסעיף האחרון שמוצע כאן מדבר על המכסות. היום זה מופיע באמצע הפרק של הצעות לסדר והיות והוא מדבר גם על מכסות של הצעות חוק וגם על הצעות לסדר, אני מציעה שנזיז אותו לסוף התקנון כי הוא לא מתאים לא לפרק הצעות החוק ולא לפרק הצעות לסדר, אלא במקום אחר. בסוף נראה איפה נכניס את זה. השם שלו יהיה "מכסת הצעות חוק והצעות לסדר". צריך לשים לב שמוצע, קודם כל, לשמר את המכסה המשותפת, שזה נושא בפני עצמו.

לא ניגע בעניין הזה.

כל מה שקבוע היום בסעיף 81. מוצע כך: ש"ועדת הכנסת תקבע את מכסת הצעות החוק הפרטיות לדיון מוקדם בהצעות לסדר היום, שכל סיעה רשאית להציע בכל מושב של הכנסת ובכל שבוע בהתאם לגודלן של הסיעות. ואולם, הוועדה תקצה מכסה גדולה יותר בשיעור שייראה לה, לסיעות האופוזיציה. מזכיר הכנסת ינהל רישום של ניצול המכסות".

מה זה "בשיעור שייראה לה"?

ככה זה גם היום.

גם היום מעגלים למעלה.

מה היחס של אופוזיציה? המפתח שונה?

בטח.

המילים "שייראה לה" מופיעות גם היום.

היום אתם ניהנים מזה שאין טבלאות.

כתוב שכל סיעה רשאית להציע בכל מושב של הכנסת ובכל שבוע. מחר, למשל, אני לא מנצלת את המכסה שלי. פעם, אם בסוף מושב היו לי 15 הצעות שלא ניצלתי, היו נותנים לי להגיש שתיים בשבוע.

אם לא ניצלת 15, לא יכולים לתת לך לסתום את כל סדר היום כי לא פיזרת את זה בפיזור נכון.

לא בגלל שלא פיזרתי.

לא הסתייע בידך.

היום אין מצב שבסוף מושב אומרים לי: אוקיי, פעם בחודש תקבלי שתיים כי לא ניצלת. אין. הם לא מרשים יותר מאשר אחת בשבוע. יש שבועות שזה לא בגללנו, זה בגלל הכנסת. כמו שבוע של תקציב, למשל, או כמו מחר. מה זה משנה אם אתם נותנים לי מכסה שנתית, כשאני לא יכולה לבצע את השליחות שלי ולא בגללי?

הדוגמה של מחר לא טובה כי בשבוע הבא ייתנו לך שתיים.

לא נותנים לך שתיים.

מה זאת אומרת? לא יהיו הצעות דחופות בשבוע הבא?

לא דחופות, מכסה.

ברור שיהיה.

אין שתיים בשבוע הבא.

אני אגיד לכם מה אני מציע, אבל אני צריך את ירדנה בשביל זה.

מסתבר שבעבר היו סיעות קטנות שנתנו להן להעלות הצעה כל שבוע למרות שזה חרג מהמכסה הכללית. ברור שוועדת הכנסת צריכה להתאים את המכסה השבועית למכסה הכללית.

המכסה השבועית זאת חלוקה של המכסה הכוללת.

ירדנה, יש כאן הערה ואני מציע אולי שנוסיף משפט שאומר שלא ניצלה סיעה את המכסה השבועית שלה, יתאפשר לה אחת לחודש או אחת לחודשיים או אחת לאיזשהו זמן שנקבע לקבל מכסה אחת נוספת בשבוע האחרון של אותו חודש.

לא נעמוד בזה.

לגבי השבוע, המכסות שנדחות לשבוע הבא הן בנוסף למה שנקבל בשבוע הבא? המכסות בשבוע הבא יהיו כפולות.

אני לא יודעת. זה אישור של יושב ראש הכנסת.

איך אפשר להעניש אותנו ככה?

קודם כל, לא מענישים אותך. אתה עובד בשבוע של חנוכה ואלה האילוצים הקיימים. אף אחד לא עושה את זה בבחינת עונש. אנחנו מקבלים על עצמנו אילוצים מעת לעת.

הבעיה היא שהסיעות הקטנות סובלות יותר כי יש לי אחת. כלומר, השבוע לא יהיה לי כלום.

בוא נעשה גילוי נאות ונגיד שכרגע אנחנו לא עובדים על פי מכסות והאחת שיש לך בשבוע, כשנקבע את המכסות לא תהיה לך כל שבוע מכסה אחת. היום אתה ניהנה, אז בוא נשאיר את זה ככה.

בואו נשאיר את זה ככה.

"(ב) הצעה חתומה על ידי חברי כנסת מכמה סיעות", שזה בעצם הצעת חוק, תבוא במניין ההצעות של הסיעה שעליה הודיעו המציעים".

כך זה גם היום.

"(ג) במסגרת מכסתה למושב ובמסגרת מכסתה השבועית תקבע הסיעה את המועד שבו יוכל כל אחד מחבריה להעלות לדיון את הצעותיו ובלבד שתאפשר לכל אחד מחבריה בכל מושב להעלות לדיון את ההצעות שהוא זכאי להעלותן באותו מושב". פה צריך להיות ברור האם לחבר כנסת בודד יש זכות להעלות הצעות במושב נגד עמדת הסיעה.

אין לו.

זה נושא שמעורר הרבה שאלות.

זה נושא שמעורר הרבה שאלות. היה לנו תקדים פריצקי, היו לנו כמה תקדימים. יש היום סיעה של חבר כנסת, שלא נותנת לו אפשרות להתבטא.

חבר הכנסת נפאע.

נכון.

או סיעה שאומרת לחבר הכנסת: אין בעיה, תעלה הצעה, לא את זאת.

לחבר הכנסת נפעא יש.

מי בעל הבית של המכסה?

רבותי, ברור לכם שזה סעיף שלא ניתן יהיה להגיע לשום הסכמה על עריכת שינויים בו, בגלל הקונסטלציה שאנחנו נמצאים בה כרגע. בעיניי, הסעיף די ברור. הוא אומר שבמסגרת המכסה למושב, המכסה היא סיעתית אולם יש עליה חובה לאפשר לחבר הכנסת להעלות את מה שמגיע לו. מה לא ברור כאן?

לא צריך את המילים "שהוא זכאי להעלותן".

אני לא נוגע בזה כי על זה לא תהיה הסכמה ואני לא יכול לעשות את זה בפורום כזה. לא יכול.

נשאלתי אין סוף פעמים על הסעיף הזה וכל פעם אמרתי שזה נושא שצריך להבהיר אותו בוועדת הכנסת.

מה יש להבהיר? הוא לגמרי ברור.

מאיזו שנה התיקון הזה? היתה שם בעיה. לא סתם כתבו אותו.

אני אגיד לך למה הוא לא ברור. יש חבר כנסת שלא מגיש את ההצעות בכל המושב ופתאום בשבועיים האחרונים של המושב נזכרים עשרים חברי כנסת. אז באים אותם חמישה-שישה-שמונה שלא הגישו ואומרים: לא העלית לי פעם אחת.

כמנהל סיעה אתה צריך להגיד ולראות...

נתתי לכם את ההזדמנות להעלות. הדגש הוא על זה שניתנה הזדמנות.

אבל זה לא העניין.

רבותי, הבעיה בסעיף הזה נמצאת רק במקום אחד.

הבעיה היא עם חברי כנסת סוררים.

בדיוק. אני לא יודע איזה מקום יש פה לפרשנות. זה לגמרי ברור. לכל אחד יש זכות להעלות את ההצעות שלו.

אבל יש לך זכות להוריד אם באים ויושב ראש הקואליציה אומר: לכי תורידי לו את ההצעה לסדר.

מאה אחוז, אבל לא באופן שיטתי את כל הצעותיו. זה ברור לגמרי.

זאת השאלה: האם הסיעה רשאית להוריד לו או לא.

היא בוודאי רשאית להוריד לו הצעה ספציפית.

ואם יש לו חמש כאלה?

לא, לא, אני לא אשנה. בסעיף הזה אני לא אכתוב שום דבר שונה ממה שכתוב. נניח שתיקח את דניאל בן סימון לדוגמה, יש בעיות אתו. מתוך עשרים שבועות, הוא רוצה להעלות חמש הצעות והם, באופן אוטומטי, מושכים לו כל פעם את ההצעות. לפי זה, הוא כן יכול להעלות.

ואם אומרים לו למשוך והוא לא מסכים, האם הסיעה יכולה למשוך לו או לא? זה המצב. לפי מה שאתה אומר, הסיעה לא יכולה למשוך לו כי הוא זכאי.

לא. אני אומר שהסיעה יכולה למשוך לו, אבל היא לא יכולה באופן שיטתי למשוך לו את כל ההצעות כל הזמן.

אתה טועה, יריב.

הוא לא מנצל את זכויותיו.

אני זכרתי שהיתה בעיה עם מישהו. ועדת הכנסת המליצה בפברואר 96' בפני ראשי הסיעות לאפשר לחברי סיעותיהם להעלות את הצעותיהם במסגרת מכסתם בדרך של פיזור סביב במהלך המושב.

זה אומר שאם יש לו חמש הצעות, הם יכולים למשוך שתיים ושלוש לא.

נכון, בדיוק.

זה לא מתנהל כך היום.

אני לא יודע מה מתנהל, אבל מה שכתוב ברור לגמרי. מה שמתנהל אני לא יודע.

זה לא ברור. אנחנו נשאלנו יותר מפעם אחת האם סיעה יכולה לומר לחבר הכנסת: את ההצעה הזאת אתה לא מעלה?

התשובה היא כן.

צריך להגיד את זה. חייבים להגיד את זה.

אבל זה כתוב.

לא, זה לא כתוב. כתוב שיש לו זכות להעלות באותו מושב. הוא אומר: יש לי זכות וזאת ההצעה. אני רוצה רק הצעה אחת במושב, את זאת.

והסיעה לא רוצה.

זה ההבדל בין דחופה לרגילה כי בדחופה אומרים לו: אתה תנסה את מזלך בכל נושא שאתה רוצה. הוא אומר: סליחה, אבל זה ה'אני מאמין' שלי. אומרת הסיעה: ה'אני מאמין' שלך הוא במסגרת הסיעתית, זה ה'אני מאמין' של הסיעה ואתה יכול להחליט מה אתה אומר בשמנו ומה לא.

זה פתרון טוב יחסית להצעות לסדר רגילות, זה לא פתרון מול הצעות חוק. אם הוא רוצה להעלות הצעת חוק ואנחנו הולכים לחומרה, כלומר אין לו מכסה שלא במסגרת מה שהסיעה מסכימה, הוא לעולם לא יוכל להציע הצעת חוק.

איך קורה שהקואליציה הולכת למזכירות ומושכת את ההצעות של חברי הכנסת וחברי הכנסת לא מסכימים?

כי זה המושג משמעת סיעתית או משמעת קואליציונית. חברי הכנסת לא נבחרו עצמאית. הם נבחרו לרשימה ולרשימה יש אחריות.

אני רוצה להיות מעשי ולא לעסוק בתיאוריות. הוויכוח הזה, אני מבין אותו. הוא ויכוח אמיתי. הבעיה קיימת אבל הכרעה בה לא תהיה. מאחר שקבענו כלל שאנחנו הולכים רק בהסכמה כללית, לא נגיע כאן לשום הסכמה כללית בשום מצב. ולכן, אנחנו נשאיר את זה כרגע פה. אני מוכן לנסות לבדוק עם כל ראשי הסיעות אם יש איזו נוסחה שהם מסכימים לחיות אתה. אני לא בטוח שתהיה כזאת. אני גם לא בטוח שאם ראשי הסיעות מסכימים וחברי הכנסת הבודדים לא מסכימים, יהיה נכון ללכת ולעשות את השינוי הזה במסגרת המהלך שאנחנו עושים כרגע.

אבל זה סעיף לא ברור.

אין מה לעשות, זה המצב. ארבל, לא ניתן. אני לא יכול.

אם מישהו ידליף מפה לחבר הכנסת הסורר את מה שאמרנו כאן, תהיה מלחמה גדולה.

אני לא יודע איזו מלחמה תהיה. רבותי, אני חוזר ואומר לכם שאנחנו מנהלים עכשיו מהלך של דיון בתיקון התקנון ובמהלך הזה, שתי אבני היסוד שלו היו שהוא נעשה בהסכמה כללית ומה שלא מוסכם כללית עד אחרון האנשים נשאר כשהיה. מאחר שבנושא הזה לא ניתן להגיע להסכמה כללית הוא פשוט נשאר כשהיה כי אין דרך אחרת. רוצים לתקן את הסעיף הזה? אני מוכן לקיים דיון במסלול נפרד לגמרי בסעיף הזה, נשמע את כולם, נתדיין עם כולם. תרצו לקבל החלטות ברוב ומיעוט? יכול להיות. אני לא שם עכשיו. אני נמצא עכשיו במקום שבו אנחנו מתקנים את מה שאפשר. מראש אמרנו שיש דברים שצריך לתקן ולא נוכל. אנחנו יודעים את זה. רבותי, אם נשים פה תיקון, נפל כל הפרק. אי אפשר לתקן כלום ואני לא רוצה את זה.

זה לא מה שאנחנו אומרים. אנחנו אומרים שהסעיף לא ברור.

הבנתי, הבנתי. עם הסעיף הלא ברור הזה אנחנו חיים עד היום. אני בעד לתקן אותו, אבל אני לא יכול לגייס הסכמה כללית לתקן אותו. מה אתם מציעים לעשות?

אתה מעמיד את הייעוץ המשפטי של הכנסת בבעיה.

מה אתם רוצים לעשות? שאני אשבור עכשיו את כל המתווה שלאורו אנחנו הולכים ואעבור לקבל החלטות ברוב ובמיעוט או לקבל החלטה לבד כי אני נמצא פה לבד? אולי חבר הכנסת אורון יצטרף לשולחן ואז נתחיל להתווכח בינינו עכשיו? אנחנו קבענו מתווה, למתווה הזה יש גם חסרונות. החסרונות הם שלא נגיע למאה אחוז התוצאה שאנחנו רוצים. יהיו מצבים שבהם נחיה עם דברים שכולנו מסכימים שהם לא טובים כי אי אפשר להגיע להסכמה אחרת.


אני לא הייעוץ המשפטי. אם תובא הצעה של הייעוץ המשפטי שייתן איזה כיוון וכולם יסכימו, למחרת היום אני אקבע דיון בנושא.

"כולם" זה יכול להיות או 120 חברי כנסת או יושבי ראש סיעות. זה משהו שונה.

בעיניי זה 120 חברי כנסת, אבל ברור שאני לא מתדיין עם כל ה-120 אלא עם ראשי הסיעות.

וזאת בעיה בפני עצמה כי ראשי הסיעות ירצו דבר אחד מאד ספציפי.

יפה מאד. ולכן, רבותי, אני מודיע שמאחר ואני לא יודע אפילו מה עמדת ראש סיעתי ולא מה עמדת אחרון חברי סיעתי בעניין הזה, לא כל שכן בסיעות אחרות, אני לא משנה את הסעיף הזה בכלל. זה הכל, אין דרך אחרת.

סעיף (ד) הוא קטן וטכני והוא משקף את מה שכתוב היום, "שבמניין ההצעות לפי סעיף זה" כלומר במכסה, "לא תבוא הצעה לסדר היום כאמור בסעיפים 2(ב), 3 ו-4" שזה הצעות דחופות, הצעות שנכללות לפי בקשה של רוב חברי הכנסת והצעות שנדונות ביום מיוחד, "וכן הצעת חוק שהממשלה הודיעה על הסכמתה להעבירה לוועדה או על כך שאין בדעתה לנקוט עמדה ביחס אליה, והמציע הציגה מהמקום המיועד לכך באולם המליאה במסגרת זמן שאינה עולה על דקה אחת". כל אלה לא יבואו במכסה.

מאה אחוז. רבותי, תודה רבה. אני עובר להצבעה. מי בעד הפרק הזה כפי שהוא עם השינויים שהוכנסו, כמובן?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

הפרק אושר פה אחד. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45