PAGE
15
ועדת הכלכלה

30.11.10


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 367

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, כ"ג בכסלו, התשע"א (30 בנובמבר, 2010) בשעה 15:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) שאלת סיוע המדינה למימון קידוח תמר

של חה"כ היו"ר כרמל שאמה

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

דב חנין

אליעזר מוזס

משרד התשתיות הלאומיות: יעקב מימרן – מנהל מינהל רישוי אוצרות טבע

אהוד אדירי – רכז תשתיות באגף תקציבים

גלית פלצור – אגף כלכלה

טוביה לוסקין – דירקטור, גבעות עולם חיפושי נפט

יוסי אבו – מנהל רגולציה דלק מערכות אנרגיה

נטלי קריב

צחי גרוסווסר – עו"ד, חברת נובל אנרג'י

לארסן פרימן – עוזר נשיא חב' נובל אנרג'י

גי'נה כהן – חברת מורגאנטי

אהרון רינברג – מנהל תפעול ציון אויל אנד גז אינק

ריצ'רד רינברג – מנכל"ל ציון אויל אנד גז אינק

זאב ינאי – גבעות עולם

גדעון תדמור- מנכ"ל דלק מערכות אנרגיה

לאה ורון

רשמה: לאה קיקיון

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) שאלת סיוע המדינה למימון קידוח תמר

של חה"כ היו"ר כרמל שאמה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון. היום אנחנו בעצם מקיימים דיון בדיון מהיר שכותרתו הצעה לסדר היום (דיון מהיר) שאלת סיוע המדינה למימון קידוח תמר, הצעה שלי, ואני גם מנהל את הישיבה. ההצעה באה בעקבות טענות שנשמעו מקרב בעלי הזכויות בקידוח תמר, שכביכול מסקנות הביניים שמסתמנות מוועדת ששינסקי פוגעות בהם בצורה קריטית ביכולת הריאלית שלהם לקבל מימון בנקאי לביצוע הקידוח עצמו, דבר שמהזווית שלנו, כמדינה, מתנגש עם האינטרס לקבל את הגז כמה שיותר מהר. אני יודע שהיו מגעים בין בעלי הזכויות או חלקם לבין האוצר ולפחות בתקשורת קראתי מה היתה תגובת שר האוצר לטענות שהושמעו באותה פגישה, אבל אנחנו, כוועדת כלכלה, שיש לנו אחריות בין היתר גם על משק הגז רוצים לברר איפה הדברים עומדים ואם אכן קיימת בעיה קריטית כזו, כיצד המדינה יכולה לסייע להתגבר על האילוצים שהיא קובעת, בתהליך שאני כמובן מברך עליו – גם על הקמת ועדת ששינסקי וגם על מסקנות הביניים שלה. אבל עם כל המעשה המבורך והטוב הזה של הגדלת חלק המדינה בממצאי הגז והנפט – אסור, בתקופת המעבר הזו לפגוע פגיעה, גם בבעלי הזכויות, שהיא פגיעה שאינה נדרשת, שהם לא יכולים לעמוד בה, ובטח ובטח באינטרס של מדינת ישראל לקבל את הגז במהרה. לכן הייתי רוצה לשמוע מבעלי הטענות איפה הדברים עומדים. אחרי זה נשמע את כל הנציגים – מי שירצה, יקבל זכות דיבור.


הבנתי שיש מצגת של חברת נובל אנרג'י.

מטעם שותפות תמר, נובל אנרג'י תציג מצגת.

Thank you, I appreciate your allowing me to speak before you and I appreciate your allowing me to come in and do this in English, so thank you very much for that. He will translate for me a bit, if there is places where it's needed. I just wanted to talk to you just a few minutes about the prospective we have, as Noble Energy, as an international operator. It presents an issue that is going forward with the project, it's not an issue for us per c'est, of financing, per c'est but in going forward with the projects, and I wanted to tell you why, so if you bear with me just a bit I want to show you a few things about the prospective that we have from where we - -

Please, I would like somebody to translate what you're saying.

צריך להעיר שהדיון שלנו משודר באמצעות האינטרנט לכל מי שרוצה, בטח יש אזרחים במדינת ישראל שרואים ולא בטוח שהשפה האנגלית היא השפה ש - -

ולא רק זה, זו גם ועדה של הכנסת ודיוניה מתנהלים בשפה העברית. כמובן שאדוני יוכל לדבר בכל שפה שהוא רוצה אבל נצטרך לשמוע תרגום, כי זה מוסד רשמי של מדינת ישראל.

טוב, אנחנו מודים לכם על ההזדמנות להופיע בפני הוועדה. לחברת נובל כנובל אין בעיות מימון בדומה לבעיות המימון של השותפים, אבל יש לנו בעיות אחרות שמקשות על קידום התהליך כתוצאה מהקמת הוועדה ומסקנות הביניים שלה, ואנחנו נציג את העניינים שנוגעים לכך, מבחינתנו.


הדבר הראשון שאנחנו רוצים להבהיר זה שבשונה מתחושה של כל מיני אנשים , הפיתוח של פרויקט תמר הוא פיתוח מורכב וקשה. כדי להבהיר את העניין אנחנו נסביר קצת על החלקים השונים שצריכים לקרות בקשר לפרויקט. אנחנו צריכים לקדוח 5 בארות בעומק של 5,000 מ' ולהתקין מערכת תת ימית, בעומק מים של 1,700 מ', להניח מערכת כפולה של צנרת באורך 150 ק"מ, לבנות פלטפורמה חדשה ולהוביל אותה מארצות הברית לישראל, להתקין את הפלטפורמה החדשה בסמוך לפלטפורמה הקיימת במרי בי.


אנחנו נדבר על כל אחד מהדברים האלה. הראשון – לקדוח עוד 5 בארות בעומק של 5000 מ'. אנחנו עושים את זה באמצעות אסדת קידוח מיוחדת שיודעת לשמר את המיקום שלה ביחס לחור הקידוח. זה לוקח חודשים לקדוח את הקידוחים האלה, וזה עולה לנו כמיליון דולר ליום. אנחנו צריכים להתקין מערכת תת ימית בעומק מים של 1,700 מ'. את המערכת הזו לא יראו מלמעלה, היא יושבת על קרקעית הים. בעומקים האלה צריך להתקין את זה באמצעות רובוטים תת ימיים. הצגנו כאן מספר תמונות רק כדי להבין את הגודל של הציוד הזה. אתם יכולים לראות את התמונה עם האדם שעומד לצדה. זה ציוד גדול ומורכב.


הצעד הבא הוא כמובן להתקין את הצנרת שתרוץ מהים מול חיפה לים מול אשקלון. זה יגיע בסופו של דבר עד לאשדוד איפה שיש לנו היום מתקן קבלה יבשתי. כדי להתקין את הצנרת הזו אנחנו משתמשים בספינה דומה למה שרואים בתמונה. זה כמו מפעל צף שעליו מחברים צינורות ומורידים אותו לים. הביטוי המקצועי הוא ג'קט –זה בעצם הרגליים שעליו תעמוד הפלטפורמה, זה בערך בגובה של 200 מ'. זה ייבנה בארצות הברית, יצטרכו להעמיס אותה על רפסודה גדולה, ייקח לה בערך חודש להגיע מארצות הברית לישראל, ובסוף יתקינו אותה בסמוך לפלטפורמה הקיימת של מרי בי, בעומק מים של 240 מ'. הצעד האחרון – להחזיק את הפלטפורמה הזו ולהתקין אותה. זה כלי שיט עצום ממדים, אחד הגדולים בעולם שהוא אחד הבודדים שיכולים לעשות את זה. ולהתקין למעשה את הדקים בדומה למה שאתם רואים בתמונה.


הנקודה שלנו למעשה שזה פרויקט מאד מורכב ויש בו עדיין, גם בשלב הזה, אחרי התגלית, סיכונים גדולים. קיימת אפשרות שהמאגר לא יהיה בדומה למה שאנחנו חושבים שהוא היום. מדי פעם אנחנו גם קודחים בארות יבשים, זה קורה. אנחנו מדברים על מאגר שלכאורה הוא מאד גדול, אבל למעשה, כשמבינים מה עשינו עד היום, אנחנו קדחנו שני חורים, בערך בקוטר כזה, במאגר הזה, וכל הדאטה שכולם מסתמכים עליו מבוסס על שני החורים האלה. דברים רבים יכולים להשתבש ויש הרבה דברים שהם עדיין בגדר לא ידוע. אבל אלה הדברים שאנחנו מנהלים כחלק מהתפקיד שלנו. לכן אין ודאות לגבי העלויות ולגבי לוחות הזמנים. יש הרבה סיכונים שעדיין קיימים ושצריך לשקלל אותם פנימה. אז אם אתם מדמיינים חריגה בתקציב בקשר לבניין, שהוא דבר פשוט, יחסית, אתם יכולים להעריך מה יכולות להיותה סטיות בעלויות ובזמנים בפרויקט עם מורכבות כזו.


אני רוצה בקונטקסט הזה לתת קצת את נקודת המבט שלנו על המלצות הוועדה. אנחנו קודם כל רוצים לבהיר שיש הבנה לא נכונה כאילו שהשינויים המוצעים הם דבר שמקובל ורגיל בתעשייה שלנו. יש לנו פעילות בינלאומית רבה ולדעתנו יש שלושה שינויים רטרואקטיבית בתעשייה הזו.


הראשון זה שינוי שנובע מאידיאולוגיה . הדוגמה הכי בוטה לזה זה הלאמה. הדבר השני – קוראים לזה windfall tax, זה קורה בדרך כלל כשיש עליה מאד חדה במחירי הנפט והדבר השלישי – שינויים שנובעים מזה שיש הערכה שונה לגבי רמת הסיכון של האזור בו קודחים. רוב השינויים שהיו עד היום שהם רטרואקטיביים נבעו מעליה חדה במחירי הנפט שלא נצפו על ידי אף אחד. אנחנו מפתחים כאן שדה גז. אין לנו את הציפיה או ההנחה שיהיה כאן שינוי, גם בגלל שהשוק הוא שוק שבוי וגם בגלל שההסכמים בגז הם לא כאלה שמאפשרים שינוי מהותי. לפעמים אנשים מעלים את הטענה שצריך להעלות את ה – government take במקומות שבהם יש ירידה בסיכון, כשיש יותר תגליות, אבל מעולם לא ראינו שעשו את השינוי על התגלית עצמה שגרמה לשינוי בציפיות. דוגמה בולטת מבחינתנו לאיך זה לא הגיוני זה לגבי מרי בי שזה כבר היום פרויקט מפיק וקיים. אנחנו כרגע באמצע השקעה של 100 מיליון דולר שאנחנו משקיעים בימים אלה שכל מטרתה לגרום לזה שבישראל לא יהיה מחסור בגז ושנוכל להמשיך לספק גז ממרי בי.


בגלל הנקודה שבה מרי בי נמצאת במחזור החיים שלה, ההשקעה הזו לפי התנאים הפיסקלים המוצעים לא היתה קורית, ולא היינו עושים אותה. אנחנו מרגישים שבדיאלוג שהתקיים בקשר לחלק המדינה יש חלק שאנחנו רואים אותו כמהותי והוא לא נכנס לדיאלוג הזה. החסכונות והיתרונות, הבנפטים הכלכליים שיש למדינה כתוצאה ממרי בי גם בתחום של העלויות של החשמל וגם בתחום של ההשפעה הסביבתית הם אדירים. החיסכון שאנחנו גרמנו למדינה בפליטות של CO2 מקבילה, לצורך ההשוואה לכך שהיינו משביתים את כל הרכבים כאן לשנה וחצי. החיסכון שנגרם למדינה כתוצאה מזה שהשתמשו בגז שלנו ולא בדלקים אחרים הוא עד היום 4,8 מיליארד דולר. החיסכון הזה הוא חיסכון שהלך לצרכנים של המדינה.


אנחנו מעולם לא באנו ואמרנו – תנו לנו חלק בחיסכון הזה שנגרם לאזרחים אבל אנחנו חושבים שזה לא נכון ולא הוגן להתעלם מזה כשבאים להסתכל על חלק המדינה ברווחי הגז והנפט. אם אתם משקללים את כל ההטבות הכלכליות האלה שנגרמו לאזרחי המדינה אז החלק האמיתי בין המדינה לבין היזמים הוא שמונים עשרים לטובת המדינה, כמובן.


לא אכנס לנקודה נקודה על כל אי ההסכמות שלנו והטענות כלפי המחקר של ועדת ששינסקי. מה שאנחנו מבקשים שלאנשים תהיה ההגינות להסתכל בדוחות המקצועיים שמפורטים בנייר שלנו, ובהקשר הזה אנחנו רוצים להתייחס גם לדוח המחקר של הכנסת שהוגש, לדעתי, לכבוד היושב ראש ולחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שמדבר על מספרים שונים בתכלית מהמספרים של ועדת ששינסקי.


אני יודע שאתם רוצים לשמוע לגבי ההשפעה על הפרויקט והמימון. אני מבקש מכם לרגע לשים את עצמכם בנעליים של חבר הנהלה או חבר דירקטוריון של נובל. ההליכים התחילו בערך באפריל. בגלל העיתונות שראינו התחלנו לדאוג. שאבנו ביטחון מהצ'רטר, מכתב המינוי של הוועדה וממצגים והתחייבויות שקיבלנו והסתמכנו עליהם. החלטנו בכל זאת לקדם את הפרויקט כתוצאה מההסתמכות הזו

ובעצם היום אנחנו בהתחייבויות של 1.3 מיליארד דולר. כאשר ההמלצות אכן יצאו לציבור הן כללו וזה חשוב שכולם יבינו – זה לא נתון שלנו, זה נתוון שכתוב בדוח הוועדה. הוועדה אומרת – אנחנו חישבנו כמה שווה הנכס שלכם ואנחנו לוקחים ממנו 60%. בעקבות זה, כמובן, היה ליווי תקשורתי דרמטי משני הצדדים, שיצר מצב שבו אנחנו צריכים לקבל החלטות קריטיות במצב של חוסר ודאות מאד גדול. בנוסף, סכומים מפרויקט מרי בי שאנחנו הסתמכנו עליהם כסכומים שישמשו לצורך המימון של תמר, למעשה לא קיימים יותר אם אנחנו מניחים שההמלצות של ששינסקי יאומצו. אנחנו חושבים שכבר ידוע להרבה אנשים שהיינו מאד קרובים לסכם הסכמים למכירת גז. גם אנחנו וגם יצרני החשמל הפרטיים חייבים את ההסכמים האלה כדי לדעת שאנחנו יכולים להתקדם. המצב שנוצר הוא שלא אנחנו ולא יצרני החשמל הפרטיים יכולים להתקדם בלי ההסכמים. אז אנחנו נמצאים כרגע במצב שאין לנו כרגע יכולת ברורה לדעת איך אנחנו מתקדמים קדימה אם תמר ומרי בי יושפעו ממסקנות הוועדה.


הדבר האחרון שאנחנו רוצים לדבר עליו זה מה למעשה עשינו עם כל הרווחים האדירים שכולם מדברים עליהם שנוצרו לנו כתוצאה ממרי בי. זה תזרים המזומנים שלנו שמשקף את מה שנובל עשתה פה, בארץ, מ-1998. זה תזרים מזומנים שהעמודה השמאלית שלו מראה את סך כל ההכנסות שהיו לנו כנובל, ממתי שהתחלנו לפעול בישראל. הכנסות של 897 מיליון דולר, השקעות של 695 מיליון דולר, הוצאות תפעול של 109 מיליון דולר, תמלוגים של 96, מיסים – 39 מיליון דולר. בשורה התחתונה, וזה ה- bottom line של השקף הזה, ומאד חשוב לנו שיבינו אותו – מה שהשקף הזה מראה זה שנובל, אחרי 12 שנים בישראל – שקל אחד, דולר אחד, סנט אחד, רובל אחד- לא יודע באיזה מטבע תשימו את זה – לא יצא חזרה מישראל לארצות הברית. כל הכספים שנובל השקיעה והרוויחה - הכל נשאר בישראל, ואחרי 12 שנים היום אנחנו במינוס על ההשקעה שלנו. אם למישהו זה לא ברור אני אחזור על המספרים: אחרי 12 שנה שנובל פועלת בישראל, אנחנו עד היום הוצאנו יותר כספים ממה שקיבלנו.

כמה אחוזים כבר מהתגלית, מומש?

40%.

וההוצאה, פה, של 695 מיליון, זה חלק ההוצאה היחסי או שזו הוצאה שכבר הוצאה, ולא תהיה יותר, של הפיתוח?

זה כולל את כל ההוצאות שלנו, כולל הבארות היבשים שקדחנו בישראל וכולל הוצאות שהוצאנו בקשר ל - -

כלומר, כל הוצאה שתהיה מעכשיו ל-405, אין כנגדה הוצאה נוספת מעבר ל- operation.

אמרנו בתחילת המצגת – בשנה האחרונה בפרויקט מרי בי הושקע 190 מיליון דולר. בשנתיים האחרונות, כולל עכשיו, יש לנו בקשר לפרויקט מרי בי ו, וזה מה שאמרנו בהתחלה, שאלה השקעות שלכאורה עשינו טעות שהשקענו אותן, הן לא כלכליות לפי המשטר הפיסקלי המוצע, השקענו רק בשנתיים האחרונות 200 מיליון דולר. וכמובן – למרי בי יש את ההוצאות שלה.

הכוונה שלי – רואים כאן בבירור שבין העמודה של ההוצאות של הפיתוח לבין ההוצאות התפעוליות יש יחס של בערך 1 ל-7. את הוצאות הפיתוח כבר סיימתם, פחות או יותר - -

יש כאן אי הבנה גדולה. הוצאות הפיתוח האלה לא הסתיימו. אלה הוצאות הפיתוח של חברת נובל, זה כולל גם כספים שהושקעו בתמר על ידי חברת נובל, והכסף מהמדינה עדיין לא נכנס.

· - -

אז זה לא החשבון של מרי בי.

זה החשבון של נובל, איך היא ראתה את ההשקעות שלה בישראל, מ-1998 עד היום.

אבל אין הכנסות עתידיות מתמר. יש פה השקעות בתמר אבל אין הכנסות מתמר.

אז זה חשבון מאד סובייקטיבי.

מבחינת בעלי המניות של נובל – הם לא קיבלו סנט דיווידנד מישראל. זה ברור?

כן, אבל זה לא שמרי בי הוא הפסד.

אבל הנקודה היא שההכנסות שקיבלנו ממרי בי הלכו לממן חיפושים שלנו. חלק מהם היו חיפושים שנגמרו בבארות יבשים.

כן, אבל הכנסת כאן הוצאות של תמר, כמו שאומר נציג האוצר אבל עוד לא הכנסת הכנסות של תמר. אז זה יוצר סוג של עיוות.

יש הכנסות של תמר?

- - -

בהקשר הזה, הואיל ואני מודה ליושב ראש על השאלה, זו הסיבה שהמנגנון שהוצע בוועדת ששינסקי שקוראים לו ring fencing, הוא לא רלבנטי למקצוע הזה. הוא לא מתאים, כי אני לוקח כסף שאני מקבל מהתגליות שלי כדי להשקיע באקספלורציה, ובעצם, מה שהוועדה מציעה זה לא לאפשר את זה ברמה של היכולת לקזז אחד מול השני.


אנחנו לוקחים את כל הסיכונים האלה, וככה זה נעשה בתעשייה הזו – אנחנו לוקחים את הסיכונים האלה כדי שאם תהיה לנו תגלית, אנחנו נוכל להרוויח רווחים יפים, והרווחים האלה מכסים גם את המקומות שבהם אנחנו קודחים ומוצאים באר יבשה.

הוויכוח, הדיון כרגע הוא לא האם מסקנות ועדת ששינסקי נכונות כשלעצמן, מסקנות הביניים, אלא – לגבי תמר, ספציפית, ויכולת המימון של תמר. האם מסקנות הביניים פוגעות ביכולת שלכם לממן את הפרויקט באופן קריטי? כמובן שזה לא עוזר למימון אבל האם זה פוגע באמת באופן קריטי ביכולת המימון, זו השאלה, ובאנו באמת ברצון וניסיון לבדוק אפשרות של עזרה למימון. אם נבזבז את המשאב הנדיר של הזמן על סקירה ועל הערות שיש לכם לגבי ועדת ששינסקי, אני חושב שאתם מחמיצים משהו כי אני עוד לא שמעתי את ההתמקדות שלכם לגבי הפגיעה של מסקנות הביניים ביכולת המימון.

בנושא הזה גם אמרנו בהתחלה - שיקולי המימון של נובל שונים מהשיקולים של השותפים. אנחנו רואים את זה ברמת ה- MPV, ברמת הכדאיות בכלל של הפרויקט. אני מניח שגם השותפים שלנו יגידו שהם לא עובדים בשביל הבנקים, הם עובדים בשביל בעלי המניות שלהם. אני מניח שהשותפים שלנו ירחיבו יותר על הנקודה הזו.

בהקשר הזה אני חייב להעיר הערה נוספת –אני אמנם יזמתי את הדיון, אבל לא אני קבעתי את מועד הישיבה ואת לוחות הזמנים, את ההקצאה של שעה בלבד לנושא הזה. לדעתי צריך לדון בו יותר מכך. את זה קבע יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אקוניס. אני הייתי קובע את הישיבה הזו ב-8 או 9 בבוקר, ליום שלם, אני חושב שהנושא הוא רחב יותר. אבל אלה האילוצים שנקבעו לנו.

לעניין המימון – אני רוצה לחזור ולומר רק שאנחנו, בראיה שלנו, באים לישראל, השקענו בישראל, קיבלנו הכנסות בישראל. אנחנו השקענו עוד פעם בישראל, היו לנו בארות יבשים בישראל, וזה לא מקרה שלא הוצאנו כספים החוצה. זה חלק גדול מהראיה של נובל איך מממנים את הפיתוח של תמר. זה גם ההכנסות שלה מים טטיס, שהיו צפויות בשנתיים הקרובות, בהקשר לשאלתך. ההכנסות האלה, למעשה קוזזו באופן מאד ניכר, אם וככל שיאומצו מסקנות הוועדה.

אני חושב שיש כאן קונצנזוס בוועדה שאנשי עסקים צריכים להרוויח וגם חברות עסקיות. אבל מכאן ועד שאלות אחרות שעמדו בפני ועדת ששינסקי ובדיון שלנו – יש מרחק.


רציתי רק להבהיר נקודה - אמרתם שמבחינת נובל אין בעיה של מימון. נובל, כמרכיב בתמר, לנובל אין בעיית מימון לגבי תמר.

נובל היא חברה גדולה. יש לכם מימון עצמי.

ויש לו עלות, למימון הזה.

זו שאלה לא אם אנחנו יכולים לממן. השאלה היא האם בנסיבות האלה מימון כזה הוא הגיוני.

אני מחברת דלק אנרגיה ומאבנר. ראשית אני רוצה להודות על היוזמה לקדם את הדיון תוך התמקדות בתמר. אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב בזמן הזה בגלל הנקודה הקריטית שבה מצוי פרויקט תמר כרגע. אני לא חושב שאפשר לעשות הערכת יתר לחשיבות של נקודת הזמן שבה אנחנו מצויים ליכולת לקדם את הפרויקט, כפי שכולנו חשבנו שניתן לקדם אותו.


צריך להבין מה כאן קרה. ביום שפורסמו מסקנות הביניים של הוועדה וראינו אותם – הם הפתיעו אותנו בצורה שגם בחלומות הגרועים ביותר שלנו לא ציפינו שכאלה מסקנות יפורסמו. וכמובן שלא צריך להוסיף יתר על המידה התייחסות לכל ההייפ התקשורתי שסבב אותן, שקיבע בתודעה גם הציבורית וגם של כל האנשים שקשורים לפרויקט איזשהו רף מסוים שהוא גם גבוה ולדעתנו תלוש מהנסיבות האמיתיות, של העובדות כפי שאנחנו מכירים אותן בפרויקט, ולא ניתנה לנו הזדמנות להציג את העובדות האלה, משום שלא נעשה שימוע, או – לא נעשה דיאלוג בעל פה עם הוועדה, פעם אחת. ופעם שניה – תלוש מהצורה שבה חברה שפועלת בתחום הזה מסתכלת על הפעילות שלה באופן מסוים, ואני חושב שנובל התייחסו לזה, ליכולת להסתכל על אזור מסוים כאזור שמחייב השקעות נוספות, כולל מימון קידוחים יבשים, כי אין מה לעשות - קידוחים יבשים הם חלק מהפעילות בתחום חיפושי נפט וגז –באמצעות הצלחות בפרויקטים אחרים. יש כאן קיזוז הדדי שהוא חלק מה- DNA בתחום חיפושי הנפט והגז.


ההמלצות האלה, ואני לא אתייחס כפי שביקשת להמלצות לגופו של עניין, משום שאני בטוח שעל כך יהיו דיונים מעמיקים בנפרד, אבל כדי בכל זאת להסביר למה ההמלצות האלה נראות לנו קיצוניות אני חייב להתייחס לשתי נקודות, שעולות מן המנדט שהוועדה קיבלה משר האוצר, ואני מקריא מהמנדט של הוועדה. המנדט של הוועדה קבע שני דברים. פעם אחת, שצריך להשוות את ישראל למדינות מקבילות – דמוקרטיות, מערביות מקבילות, ושר האוצר גם מקפיד תמיד לדבר על ה- OECD כאיזשהו מודל לחיקוי. מי שבודק היום את ה-OECD ורואה מה חלק הממשלה בהכנסות בתחום הזה, רואה שהממוצע של ה- OECD הוא סדר גודל של 50% government take. וכאן, על פי ההמלצות הכוונה היא להעלות את ה –government take במקרה של חברות לרמה של כ-70%, ובמקרה של משקיעים פרטיים, שאגב, הולכים להיות הנפגעים הגדולים ביותר, ברמה של מעל 80%. זאת אומרת, לשים את ישראל בקיצון השמאלי ללא שום אח ורע באף מדינה בעולם המערבי. ומה שאני אומר בדוק, ידוע, וניתן להוכיח את זה לכולם. יתרה מזאת. אם אני מקריא את המדינות שלהן הוועדה משווה את ישראל – כמדד: בנגלדש, קמבודיה, קולומביה, מצרים, אינודנזיה, לוב, גאנה, מאוריטניה, נמיביה, ניגריה, נורווי – ששם זה משטר אחר לגמרי, פקיסטן, סוריה, טורקמניסטן. אלה המדינות שמופיעות בעמוד 27 בדוח היועץ של הוועדה, שישראל מושווית אליהן. שתי המדינות המערביות היחידות הן אוסטרליה ובריטניה, שישראל מושווית אליהם. אם היו לוקחים את המדינות האלה מדובר על 50% כפי שראוי היה בשלב הראשון של המנדט, להשוות את ישראל. כמובן שישראל לאחר מכן צריכה לקבל התייחסות מיוחדת, כי מה לעשות, אנחנו לא נמצאים באירופה, ולא נמצאים בארצות הברית. ולכן יש הרבה מאד מקומות השוואה שבגינן ישראל צריכה לקבל משטר שונה. הגיאופוליטיקה פה שונה, ההיסטוריה של התגליות שונה, אין לנו תשתיות, פה, בארץ, ולכן כל פיתוח הוא stand alone development עם השקעות ענק, מדובר על גז ולא נפט, אין שוק גז בלתי מוגבל אלא שוק הגז מוגבל. יש הרבה מאד נסיבות, לא ניכנס לדבר הזה. אז זו נקודה ראשונה. ודרך אגב, במנדט נאמר שצריך להשוות את ישראל ולבצע את ההתאמות הדרושות, וכאן אף אחד לא ביצע את ההתאמות הדרושות.


נקודה שניה שכתובה במנדט של הוועדה, וזה היה הבסיס שעליו התקדמנו קדימה עם פרויקט תמר, שזה שהוועדה תתייחס לשלבי הרישוי והגילוי השונים שבהם מצויים שטחי המשאבים. לכולם היה ברור שצריך לעשות אבחנה בין תגליות קיימות לבין רישיונות אחרים, וכבוד היושב ראש גם יזם את הדיון הראשון שהיה בוועדה הזו בסוגיה הזו, ובדיון הראשון הזה שהיה הנושא הזה עלה על השולחן, ואני לא מתייחס לדיון האחרון שגם בו היתה הסכמה של כולם שזה לא צריך לחול על התגליות הקיימות. אני לא מדבר על הרישיונות כי שם היתה מחלוקת, אבל התגליות הקיימות –היתה הסכמה מלאה שההמלצות הלאה לא צריכות לחול.


יתרה מזו, ביום פרסום הקמת הוועדה יצאה הודעה לעיתונות של משרד האוצר שבה נאמר – על הוועדה להציע מדיניות פיסקלית עדכנית שתחול על גילויי נפט וגז עתידיים. דהיינו – לא חל על הקיים. יתרה מזו, הדבר הזה גם נכתב, גם נאמר לבנקים, ואני אגיע למימון. הבנקים שבאו לכאן כדי לתת מימון ביניים לדלק ואבנר – עשו due diligence, נפגשו עם אנשי האוצר ועם משרד התשתיות, לפני הקמת הוועדה בפברואר וערב סגירת מימון הביניים ביוני, שזה הרבה אחרי הקמת הוועדה שהוקמה באפריל, ושמעו מהם שאין כוונה להחיל את השינויים, ככל שיהיו שינויים, על תגליות קיימות. זה גם נכתב בכתב על ידי משרד האוצר. אני אצטט גם מה שאמר שר האוצר בתקשורת, ואני מדבר על 21 במאי. ואני מצטט: ,הבהרתי – גם עם פרסום על הקמת הוועדה שהמסקנות, אם יהיו שינויים, יחולו על התגליות מכאן ולהבא". זאת אומרת, שב- state of mind שלנו, והבטחות כאלה, והסתמכות עליהם, אנחנו רצנו קדימה עם פרויקט תמר כי ידענו שהפרויקט לא יושפע מההמלצות של הוועדה, ככל שתהיינה. ופתאום, out of the blue, ללא שום התראה, נודע לנו מהתקשורת, ולאחר מכן, כמובן, בהמלצות עצמן, שיש כוונה ברורה להחיל את ההמלצות בניגוד למנדט, בניגוד למה שנאמר, על פרויקט ים טטיס, פרויקט ותיק, ועל פרויקט תמר שנמצא בתהליך פיתוח. מה שזה עשה באופן מיידי – זה גרם לחוסר אמון מוחלט במה שנאמר על ידי הגורמים הממשלתיים ליזמים שהולכים ומשקיעים כאן השקעות עתק, וצריך לזכור, אדוני היושב ראש, מדובר פה בפרויקט התשתית הגדול ביותר שנבנה אי פעם בישראל. זו עובדה. זה לא טיול בפארק, זה פרויקט מאד מורכב, אני לא אחזור על מה שנובל הציגה מבחינת המורכבות של הפרויקט והחלקים הנעים והחשיפות שיש בפרויקט מסוג כזה רק מבחינת חשיפות, לבצע אותו.


אז פעם אחת – אי אמון, שבר של אמון, וזה מחיר אמיתי שמשולם מייד ברגע שהמערכת עושה שינוי דרמטי בכל מה שהובטח ונאמר. פעם שניה – חוסר ודאות. נוצר חוסר ודאות. אם יש משטר חדש, מה הוא המשטר החדש? הפרמטרים בלתי ברורים. יש רף שהוא רף קיצוני, בלתי סביר בעליל, שנקבע, אבל לא ברור מתי התהליך הזה ייגמר. יש ועדת ששינסקי, אחרי זה יש ממשלה שצריכה להחליט אם לאמץ או לאו, לאחר מכן יש כנסת, שהיא, בסופו של דבר הריבון שצריך לקבל כאן את ההחלטות. ויש, אולי, הליכים משפטיים שיבואו לאחר מכן אולי, עקב פגיעה בזכויות. מתי התהליך הזה נגמר? ואנחנו תקועים באמצע עם פרויקט הגדול ביותר בישראל, עם החלטות על בסיס שבועי של השקעות נוספות. צריך להבין – פרויקט של 3.5 מיליארד דולר זה אומר שכל יום משקיעים כסף – 3 מיליון דולר ליום, השקעה. צריך לקבל החלטה, ואנחנו לא מסוגלים להציג בפני ההנהלות שלנו, בפני המשקיעים שלנו, מודל עסקי. לפני שמגיעים למימון צריך לקבל החלטה עסקית שיש פה פרויקט שרוצים לנוע אתו קדימה, ואין שום ודאות איך הפרויקט הזה נראה. ולכן אנחנו היום תקועים. פרויקט תמר היום תקוע לאור חוסר האמון וחוסר הוודאות שנוצרה באמצעות מסקנות הביניים של הוועדה שהחילה אותם על הפרויקט הזה, תמר ודלית. זאת אומרת, אנחנו משלמים היום מחיר מיידי להמלצות האלה בכך שלקחנו את הפרויקט החשוב ביותר במדינת ישראל, שיש משק גז ומש חשמל, משק אנרגיה ואולי גם המשק הלאומי שמחכה לו בנקודה קריטית, ובלי משים כמעט, ואני אומר – זה לא בלי משים, אבל לכאורה, יצרנו מצב שפרויקט זה נתקע ולא ניתן לקדם אותו בגלל חוסר הוודאות וחוסר האמון. אני חושב שזה דבר שהוא שערורייתי. אני מאד מקווה שאנשים לא חשבו על זה כשבעצם קיבלו את ההחלטה הזו כלאחר יד להחיל את הדברים על הפרויקט בניגוד למנדט של הוועדה, ועכשיו בעצם נשאלת השאלה מה עושים.


כדי להסביר את הרגישות של נקודת הזמן הקריטית הזו - אז פעם אחת נובל התייחסו לעובדה שיש החלטות אופרטיביות שצריך לקדם בפיתוח הפרויקט, כמו, למשל – הבאת הפלטפורמה, הזמנת הפלטפורמה, הבניה שלה ואחר כך ההובלה שלה באסדה, שיש רק אחד בעולם שבכלל יכולה להביא אותו, ואחר כך – ההתקנה שלו עם מנוף ימי, שיש מעט מנופים ימיים שבכלל מסוגלים להתקין, והכל צריך להיות מסוכם - -

את זה אני לא מבין, ברשותך – יש מצב בעולם שבו אתם לא קודחים את הקידוח?

חלק מהפיתוח של הפרויקט הוא באמצעות הקמת פלטפורמת הפקה נוספת. הפלטפורמה הזו, צריך להקים אותה. בונים אותה בשני חלקים במפרץ מכסיקו. משם מביאים אותה באסדה.

לא הבנתי מה עוצר אתכם מלעשות את זה.

כי אנחנו לא יודעים איך הפרויקט הזה נראה.

אז אני שואל – יש מצב בעולם שאתם זונחים את הקידוח?

לא זונחים. השאלה היא נורא פשוטה: מה לוח הזמנים שבו הפרויקט יפותח. אם הפרויקט היום הזה תקוע - -

לא, פה יש לנו אינטרס משותף – כמה שיותר מהר. אתה רוצה את תזרים המזומנים שלך, אנחנו רוצים את הגז.

אבל אדוני היושב ראש, קשה לקבל החלטה להשקיע עכשיו השקעות – אנחנו מושקעים עכשיו ומחויבים ל – מיליארד ו-300 מיליון דולר. כל הפרויקט כולו הוא 3.5 מיליארד, 3 מיליארד קדימה. ה- 3 מיליארד האלה, אנחנו צריכים לקבל החלטה – האם אני היום כמנהל, בחברה, מסוגל לקבל החלטה להתחייב לעוד כמיליארד דולר נוסף בבניה של הפלטפורמה, בשיריון האסדה היחידה בעולם שמסוגלת להביא אותו, ובהתקנה שלו, כשאני לא יודע איך הכדאיות של הפרויקט נראית? אני לא מכיר מנהל שמסוגל לקבל החלטה כזו, וזה עוד לפני שהגעתי למימון.

ואם אתה לוקח את מסקנות הביניים של ששינסקי? זה מביא אותך למסקנה שלא תבצע את הקידוח?

במידה והמסקנות האלה תתקבלנה ככתבן וכלשונן – אני לא רואה איך הפרויקט הזה מתקדם. לכן, הפרויקט הזה היום, לאור המסקנות האלה, לא יכול להתקדם.

זו אמירה מאד קשה.

הנקודה הנוספת – המחיר הנוסף שאנחנו משלמים באופן מיידי הוא העובדה שאנחנו מפקירים את צרכני הגז בישראל לספק יחיד אחד שבאופן מפתיע אינו הספק הישראלי, משום שהספק הישראלי היום לא מסוגל לחתום חוזים כי הוא לא מסוגל להתחייב ללוחות זמנים כפי שנדרש בהסכמים שיחתום, כי הוא לא יודע איפה הפרויקט הזה נמצא. אם זה מה שקורה,אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו שוק הגז, וצריך להבין ששוק הגז בארץ הוא מוגבל ולכן כל חלק ממנו שאתה מפסיד לטובת המתחרה שלך, אתה לא יכול לקבל אותו בחזרה – צריך להבין, יש היום תחרות אמיתית בשוק, וזה טוב שיש תחרות אמיתית כי זה מה שמביא מחיר אטרקטיבי, אבל בעצם מוציאים אותנו מהתחרות. זאת אומרת, כופים על המשק הישראלי ספק יחיד ללא תחרות וכל גז שייקנה מאותו ספק - -

הכוונה – מצרים?

כן. הספק המצרי. כל גז שייקנה ישלם אפס אחוז תמלוגים ומסים. זה כבר לא משנה אם זה יהיה 50% government take, 40% או 80%. הוא משלם אפס אחוז. ביום שייחתם החוזה הראשון הזה יהיה תג מחיר ברור לוועדת ששינסקי, יהיה תג מחיר ברור להפסד שייגרם לכל אזרחי ישראל כולל המשקיעים מזה שניתנה עדיפות ברורה בהתנהלות הזו לגז מצרי מיובא על פני גז טבעי כחול לבן. אנא אנו באים?

ד"ר מימרן, בבקשה. אתה, בעצם, גם ממונה על הנפט וגם חבר בוועדת ששינסקי.

נכון. אני מחובר מכל מיני זוויות לנושא של היום. כנציג משרד התשתיות אני לא רואה אופציה בכלל שהפרויקט הזה לא יקום כי אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה, את החשמל שמסופק מהגז הזה, שאם לא כן – אנא אנחנו באים.

כשאתה אומר ככה אז אתה בעצם אומר שאתה לא רוצה לחשוב על אפשרות כזו. זה לא שהיא לא קיימת.

אין מצב, אדוני היושב ראש, שאפשר לתת שדבר כזה לא יקום ולא יקרום עור וגידים בלוח הזמנים שהוא מאלץ אותנו באמת לפעילות אינטנסיבית מעכשיו. אין לנו אפילו זמן יקר לאבד. מה שאנחנו עושים לטובת העניין הזה, מתוך ועדת ששינסקי, עד שהליך השימוע הפורמלי יתגלגל ויקרום עור וגידים, מתוך הוועדה הוקמה תת ועדה שנפגשת באופן מאד אינטנסיבי עם חברות הנפט, כולל חברת נובל, שכפי שהצהיר מר פרימן כאן – אין לה בעיה של מימון. אנחנו כן דואגים לכל המכלול, לכל השותפות. כל השותפות הזו חייבת כתף אל כתף לשאת את הפרויקט הזה, פרויקט מורכב מאין כמוהו. . אנחנו לומדים, ועשינו את זה בימים האחרונים באינטנסיביות רבה ונמשיך, חבריי ואני בתת הוועדה, על מנת שנוכל להביא מסקנות והמלצות שלנו לאחר הבדיקה לוועדת ששינסקי לקראת הגיבוש של המסקנות הסופיות. כל נתון נלמד, כל נתון נלקח בחשבון על מנת שנוודא שאכן המודל – או שהוא מאושש על נתונים שהם נתונים בדוקים אחד לאחד, או, לחילופין, שצריך לבצע תיקונים.

מה הצפי לגבי לוח זמנים של תת הוועדה?

אני מניח שבתוך שבוע ימים אנחנו נתכנס לתוצאות. אנחנו מבינים את דחיפות העניין. אין שמץ של ספק, אפילו שמר תדמור אמר פה דברים כדורבנות, בדרך האופיינית לו - אני מודע ללוח הזמנים הצפוף. יש פה אבני דרך שאם הן אינן מבוצעות לאורך המתווה של שלוש השנים שלפנינו, הרי שכל אבן דרך כזו נתונה אחר כך, חלילה, לדחייה לזמן שאיננו בשליטתנו. אם אותה אניה שהראה מר פרימן כאן שמניחה צנרת בעומק מים כל כך גדול, אם אותה אניה לא מנוצלת באותו חריץ של זמן שנכון להיום נובל חתמה עליו, הרי שההזדמנות הבאה אולי תהיה בעוד שנה וחצי, אולי בעוד שנתיים, הרבה מעבר לזמן שבו אנחנו נסיים את האספקה הסדירה ממאגר מרי בי.


לכן, כל זה נמצא לנגד עינינו, לנגד עיני תת הוועדה ולנגד עיני משרד התשתיות, ולכן אנחנו מתכוונים להסיק את המסקנות בהקדם וכפי שאמרתי, על מנת לא לאבד זמן יקר.

אני ממשרד האוצר, אני מרכז את ועדת ששינסקי. צריך רק לזכור שני דברים. אחד-המלצות הביניים פורסמו לציבור בתאריך שהוועדה התחייבה, וקצבנו לוח זמנים לשמיעת עמדות הציבור, קצר ככל הניתן, אני מקווה שהחברות יעמדו בו, יעבירו את החומרים ונוכל לסיים את ההליך מהר. על מנת להאיץ את זה הקמנו את הצוות ששומע בטווח הזמן הזה את החברות, את הטענות השונות. הדבר הזה מאפשר לקצר את התהליכים, בסופו של דבר יאפשר לשימוע להיות יותר יעיל ויותר נכון, ששמיעת עמדות הציבור תהיה יותר יעילה ויותר נכונה. צוות הביניים, שלא תהיינה אי הבנות, -- לא צפויה לפרסם מסקנות ביניים של תת הוועדה או דבר מהסוג הזה. תת הוועדה היא מטעם הוועדה והמטרה שלה היא באמת לגרום לשמוע את עמדת הציבור באופן יעיל ויותר טוב. הוועדה תתכנס בימים הקרובים, תשמע את המסקנות, את מה שלמדנו מהנתונים של החברות, ותחליט איך היא פועלת הלאה. כמובן שזה לא מונע את הצורך של החברות עצמן ושל כל מי שרוצה בציבור להשמיע את העמדות שלו במועד.


אני לא רוצה להגיב על כל הטענות השונות רק היו כאן טענות שכביכול השתמע שהוועדה לא פעלה בהתאם לכתב המינוי.

אני לא מסכים עם זה.

הוועדה פעלה בהתאם, לחלוטין, לפי כתב המינוי, ולכל דבר יש כמובן הסבר –

ראוי שזה ייאמר לפרוטוקול, משימות הוועדה, משימה מספר אחת – לבחון את המערכת הפיסקלית הנהוגה בישראל כיום בנוגע למשאבי נפט וגז. אין הפרדה בין מצב החיפוש או מצב התגלית - -

לא, יש. בסעיף 2.

סעיף 1 עומד בפני עצמו.

אבל בסעיף 1 שעומד בפני עצמו מדובר על התייחסות למדינות מערביות - - -וזה לא נעשה.

על זה לא התווכחתי אתך.

אני לא רוצה להיכנס לגופו של עניין אבל זה בהחלט משהו מהותי כי זה כתב המינוי. ההתייחסות נעשתה לכלל מדינות העולם. יש גם מדינות שנבחרו כקבוצת השוואה. זה לא שהממוצע הכללי בעולם שונה באופן מהותי, ואתם יודעים זאת היטב.

באופן מהותי מאד.

אפשר להגיד כל דבר. אפשר להגיד שמצד אחד אנחנו מדינה מערבית וטוענים שהמערבי יותר נמוך. מצד שני, אולי נוריד מזה יותר, כי אנחנו לא באמת מערבי.

אנחנו בדרך לשם, אין ספק.

אודי אדירי;


אנחנו חושבים שעשינו את זה בהתאם לכתב המינוי והדברים מוסברים, מי שיקרא את הדוח - -

אמרת שזה כל העולם.

אמרתי – יש השוואה, לא שונה מהותית בהתאם לאלה שעושים אותה וגם מדבריכם לא לגמרי הבנתי לאיזה סוג של מדינות אתם סבורים שאנחנו צריכים להיות - -

· - -

"מדינות בעלות מאפיינים מקרו כלכליים ודמוקרטיים דומים". לא שמעתי על נמיביה או בנגלדש שהיא בעלת מאפיינים דמוקרטיים ומקרו כלכליים דומים.

ההשוואה הזו נעשתה, נעשתה בהתאם לכתב המינוי. מעבר לזה נעשתה גם התייחסות לשלבי הרישוי והגילוי השונים. זה נעשה על ידי הוועדה והמסקנות הן בהתאם.

המסקנות הן להחיל על הכל, אותו הדבר - -

אני מבקש ממך. הקשבתי לך שעה.


בהקשר של הנקודה הזו – שלבי הרישוי והגילוי, הוועדה דנה בו רבות והגיעה למסקנות שהגיעה. גורם כזה או אחר בממשלה אמר דברים אחרים, בסופו של דבר הוועדה מגישה את המלצותיה לממשלה והיא מחויבת לדיון המקצועי ולחשיבה שהיא עשתה בהתאם לכתב המינוי, וכך היא עשתה.


הערה, אולי יחידה, לגופו של עניין – אתה הגדרת את נושא הדיון הזה - נושא המימון. לא שמעתי, לפחות אני לא שמעתי שהפרויקט לא ניתן למימון. אין ספק, יש פגיעה ברווחיות, אבל אם לא כן, המסקנות כנראה היו ריקות, והפגיעה הזו – עליה מלינים.


לגבי הגז המצרי אני לא רוצה להרחיב, רק צריך להבין שחוזים עם ספק גז מצרי לפני הקמת הוועדה, אולי גם ייחתמו אחרי הקמת הוועדה.

זו תשובה לוועדת החקירה. בסוף המדינה תצטרך לתת הסבר איך זה הלך לשם.

חברת חשמל עשתה מכרז לפני 7 שנים, ואז היא בחרה לרכוש גם מספק גז מצרי.

אתה רוצה שנפתח את העניין הזה?

אין מספיק זמן.

רק על זה אפשר לעשות דיון נפרד.

אגב, זה נושא מאד מעניין שאני מעריך שהוא עוד ייפתח.

שלא תהיה אי הבנה, עד היום לא עבדו עם ספק גז מצרי, אולי מהיום יעבדו. גם לאחרונה ממש חוזים בלי קשר לעבודת הוועדה.

דרך אגב, מה שהוצג במצגת לגבי פגיעה של 60% ב-MPV של תמר, זה נכון?

מה שהוצג במצגת - תמר על הנתונים הפיננסיים שלה לא היתה בדיוק בידי הוועדה. הוועדה פרסמה הדמיות שונות. הדמיה אחת היא למאגר בסדר גודל דומה לתמר, והתוצאות של הפעלת המערכת על המאגר הזה דומות למה שהוצג כאן, אם אני לא טועה – כ-60%.

I have to speak in English and I'll have someone to translate.

ועדת ששינסקי במקום לכוון לסיוע של פרוספקט, של חיפוש אנרגיה מעודדת בעצם מיסוי עליה, וזו משימה לא נכונה. לפני 10 שנים ישבתי בחדר הזה, כשמרי בי התגלתה, והמדינה רצתה לקחת 90% ותודה לאל זה לא קרה. אם התנאים האלה היו מתקיימים למעשה לא היה לנו היום לא את לוויתן, לא את תמר, לא את מרי בי - לא אף אחד מהדברים הללו. יש את גבעות עולם שהיא פה נמצאת, היא פחות מ – 1% ממה שיש - -

5% off shore.

55 ממה שיש off shore. אין טעם להרוג עכשיו את כל החיפושים. יש עוד 95% לחפש, בואו לא נהרוג את כל הסיכויים לייצר - - תנו למגזר האנרגיה, מגזר צעיר, להיוולד. הוא עדיין לא נולד.


גבעות עולם – נסעתי בכל העולם לחפש משקיעים בינלאומיים ולא מצאתי. דווקא הציבור הישראלי השקיע 80 מיליון דולר. חנ"י – חברת חיפושי הנפט, חיפשה במשך 35 שנה, ולא הצליחה למצוא פה, ב-400 קידוחים. כשהתחלנו פה, גבעות עולם, סיכויינו היו 1 למיליון ומצאנו כאן שדה נפט. עכשיו, כל המשקיעים ששמו את כל הונם על גבעות עולם, נאמר להם שהם יכולים לקבל 20 שקלים וללכת הביתה. ששינסקי מדבר בעצם - -

האם לדעתך – המשקיעים שאתה מזכיר, של גבעות עולם, איזו שאלה יתר מטרידה – אם יש תגלית מסחרית ב מגד 5 או השאלה של מסקנות ששינסקי?

Meged oil field is a commercial oil field. Yesterday we published proven and probable

reserves which is money in the bank, and this money belongs to the shareholders, not to Sheshinsky.

ששינסקי לא רוצה שום דבר לעצמו.

I hope so.

אני נציגה של הגז מעזה. אי אפשר להאשים אותי שאני בצד של דלק ונובל. אבל בגלגול הקודם שלי עבדתי בשביל חברה בינלאומית, החברה הבינלאומית היחידה שעבדה פה, בארץ בממדים שהם אולי 100 פעמים יותר גדולים מנובל. אותה חברה היתה חברה של המאגר תמר. ואני ישבתי ישיבה אחרי ישיבה - -

איזו חברה, BG?

BG. לא רציתי להגיד את השם כי אני כבר לא עובדת שם, אבל – British Gas, ותמר היתה שייכת ל- BG וגם דלית, ולא הסכימו לקדוח אותן.

הבעלים של הרישיון, לא של המאגר.

אוקיי. הם היו הבעלים של הרישיון והם לא הסכימו לקדוח בתנאים הקודמים, הטובים, שהיו. ואני רוצה להגיד עוד משהו: לא רק שBG לא הסכימה לקדוח. עוד 120 חברות בינלאומיות לא הסכימו לקדוח את המאגר. רצינו לחפש חברות שייכנסו לקדוח ביחד. עשינו מיליון דולר - - כדי שחברות תוכלנה לבוא, להסתכל על המאגר, להסתכל על הגיאופוליטיקה. אף לא אחת מ- 120 חברות רצה לבוא לעבוד בארץ ולקדוח את תמר, ולפי הסיכוי שהיה 25% למצוא גז, עם אפשרות שחשבו אז – TCF3. אז עוד פעם אני אומרת – אין לי אינטרס, רק האינטרס שאני עובדת בשוק הגז הישראלי, אני רוצה לפתח את השוק. זה לא ילך ככה. החברות לא יבואו לפה. היחידה שבאה לפה זה דלק ונובל, וזו פעם ראשונה ב-10 שנים שאני מדברת בעדן, פה. בדרך כלל אנחנו תוקפים אחד את השני ופה לחלוטין אני אומרת שזו החברה היחידה שיכולה לעשות את זה.

אני רוצה לסכם את הדיון. חבריי יגידו אם יש להם הערה לגבי הצעת הסיכום.


מאחר ומדובר בדיון מהיר אנחנו מצווים להניח מסקנות על שולחן המליאה, אך לאור סד הזמני שהוקצה לנו אני חושב שלא מיצינו את השאלה. השאלה היא מאד מטרידה, לגבי מה יהיו לוחות הזמנים של תמר ואם בכלל, אבל הנתון הכי משמעותי ששמענו פה היום היה מפי משרד התשתיות שתוך שבוע תהיה להם בשורה בעניין. אז אם עם ישראל חיכה עשרות שנים לתמר, אנחנו נחכה עוד שבוע למסקנות תת הוועדה שיאומצו על ידי הוועדה ואחר כך נעשה דיון המשך שיתייחס למסקנות, וכיצד אנחנו יכולים לעזור שאף אחד מהצדדים לא יתעכב יום אחד מיותר. אני מודה לכל המשתתפים וברשותכם אני אבקש מיושב ראש הוועדה לקבוע לנו בהקדם דיון המשך של קצת יותר משעה. תודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:10