PAGE
ועדת הכלכלה
15
29/11/2010

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 364

מישיבת ועדת הכלכלה
‏יום שני, כ"ב בכסלו התשע"א (‏29 בנובמבר, 2010), שעה 15:00

1.

מצוקת הדייגים נוכח הצטמצמות הדגה בים התיכון, של חה"כ דב חנין

חברי הוועדה: חנא סוייד – מ"מ היו"ר

חה"כ דב חנין

חיים אנג'וני
-
מנהל אגף הדיג, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

חגי נויברגר
-
מנהל הפיקוח, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מוטי נחום
-
יועץ מקצועי למנכ"ל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דניאלה גרא
-
רפרנטית חקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

רונן אלקלעי
-
אגף ים וחופים, המשרד להגנת הסביבה

שלמה קפואה
-
אגף תשתיות, המשרד להגנת הסביבה

זיינב סעדו
-
נציג דייגי יפו

אורי שרון
-
נציג דייגי יפו

עמיחי גילר
-
יו"ר שולחן מגדלים, ארגון מגדלי הדגים

יוסי יעיש
-
מזכיר ארגון מגדלי הדגים

אנדרי מזלין
-
יו"ר ארגון הדייגים המקצועי

יעקב מאור
-
בעל מדגה מתועש

לאה ורון

אירית שלהבת

מצוקת הדייגים נוכח הצטמצמות הדגה בים התיכון

צהרים טובים. אני חבר הכנסת חנא סוייד ואנהל את הדיון הזה. נושא הדיון הוא בקשה לדיון מהיר שהגיש חבר הכנסת דב חנין בנושא מצוקת הדייגים נוכח הצטמצמות הדגה בים התיכון. לבקשת מנהלת הוועדה, באדיבותה, אני פותח ואומר שהוועדה מתנצלת על כך שלמרות שהבקשה הועברה ב-1 בנובמבר הדיון מתקיים רק היום. על-פי התקנון הוא היה אמור להתקיים קודם, אבל הגיע הזמן והיום אכן נדון בנושא. אני מברך כמובן את כל המשתתפים.


הנושא אכן מעניין וחשוב. מדובר על דיג ועל דייגים, על סיפורי דייגים ועל ספינות דיג. הרבה נוסטלגיה, הרבה סיפורים יש סביב העניין הזה. יש בעיה בדיג בים התיכון שעליה ביקש חבר הכנסת חנין לדון כאן, אבל לאחרונה פורסם שיש בעיות בדיג גם בכנרת ומן הסתם אני מניח שמי שמתעניין בתחום הזה שמע עליהן. היום נקיים על כך דיון. אמרתי שזה נושא מעניין מאוד. בנוסף לנוסטלגיה יש לו גם היבטים כלכליים בוודאי והשפעה על הדייגים ועל נושאים סביבתיים, ואני מניח שחבר הכנסת חנין ירחיב את הדיבור על כך.


אבקש קודם כול מחבר הכנסת חנין להציג את העניין ואחר-כך נשמע את המוזמנים. מי שרוצה לדבר מתבקש להירשם. חבר הכנסת חנין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה על קיום הדיון הזה, אמנם קצת באיחור, אבל אני מקווה שאולי התוצאות המעשיות שלו יוכלו לכפר על הדחייה המסוימת שהיתה לנו בקיום הדיון.


אדוני היושב-ראש, נקודת המוצא שלי היא תמונה מדאיגה מאוד. אתה דיברת, ובצדק, על הנוסטלגיה. זה לא רק נוסטלגיה אלא דייגים ודיג הם דבר מרכזי מאוד בתרבות של כולנו. אנחנו לומדים על זה, אנחנו מתחנכים על זה. יש אנשים, אדוני היושב-ראש, שגם חיים מזה וצריכים להתפרנס ובסוף היום להביא לילדים שלהם ולמשפחה שלהם פרנסה.


תמונת הדיג בישראל מדאיגה. אני מתמקד, אדוני היושב-ראש, ברשותך, בנושא הדיג בים התיכון. נושא הכנרת חשוב מאוד ומשמעותי אבל אולי כדאי לקיים עליו דיון מיוחד. בים התיכון יש מגמה בולטת מאוד של הצטמצמות כמות הדגים. נתונים שמצאתי של המכון לחקר ימים ואגמים מראים שבמהלך שלושים השנים האחרונות כמות הדגים בים פחתה בכ-50% ונותרו בעיקר דגים קטנים וכמובן סרטנים. דגים כמו לוקוס ובקלה מספרם הצטמצם במחצית, דגים שניצודים בשכבה העליונה של המים, כמו טונה, סרדינים, דגי חרב ושולה הידלדלו ב-30%-40%. זה אומר שבעצם כדי להגיע לאותה כמות של דיג הדייג צריך להשקיע פי שתיים או אפילו פי שלוש זמן ומאמץ, כדי להגיע לאותן תוצאות שיכול היה להגיע אליהן בעבר.


אני שומע מן המומחים בתחום הזה שבשכבה העליונה של הים, השכבה העליונה של הדגים נפגעה בצורה קשה מאוד. לתופעה הזאת יש סיבות מורכבות מאוד, שבחלקן חורגות מתחום הדיג. אחת הסיבות היא התחממות הים שקשורה לשינויים אקלימיים גלובליים. זה תופעה שקיימת אצלנו וקיימת גם במקומות אחרים. אומרים לי שהטמפרטורה הממוצעת של הים בחופי תל-אביב עלתה השנה ב-2.5 מעלות בממוצע. למתרחצים כמובן הרבה יותר נוח אבל לדגים כנראה פחות נוח.


פרט לכך יש תופעה בעייתית נוספת, נדידה של מינים מים סוף, שאף היא משנה מאוד את פני הים. ידועה לציבור התופעה של עליית היקף המדוזות שנתפסת בעיקר כדבר מטריד ומפריע למתרחצים אבל יש לה כמובן גם משמעות על משק הדגים בים כי המדוזות הללו ניזונות מאותם חומרי תזונה שיכולים לשמש גם את הדגים ובסופו של דבר את הדייגים.


שתי התופעות שהתייחסתי אליהן הן כמובן רחבות מאוד וכלליות ולא מדינת ישראל יכולה לטפל בהן ולתת להן תשובה. אנחנו לא יכולים לתת בעצמנו תשובה לשאלת התחממות הים וגם לא לשאלת נדידת המינים מים סוף. אבל המציאות הזאת מחייבת אותנו להיערכות שונה ואחרת והתייחסות הפוכה בכיוונה לנושא הדייגים והצורך לשמור על ענף הדיג הימי בישראל.


אני אומר את הדברים כי דיג בים חשוב ומשמעותי, קודם כול כמובן לאנשים שמתפרנסים ממנו, אבל יש לו כמובן רבדים נוספים תרבותיים וחברתיים. גם הציבור הישראלי צריך ורוצה ליהנות מדגי ים שיש להם את היתרונות שלהם, ועם כל הקושי שקיים בשל הידלדלות סוגים מסוימים של דגים עדיין יש דגים אחרים. אנחנו צריכים לאפשר לדגים האחרים להגיע וגם למישהו להתפרנס מן הדיג הזה.


לְמה אני מכוון? כאשר הדייג צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להגיע לאותה כמות של דגים, אנחנו צריכים לייצר מנגנונים שיאפשרו לדייג להתפרנס בכבוד מן העבודה הקשה שלו. זה אומר, למשל, לצמצם את מנגנוני התיווך ולאפשר לדייגים למכור דגים באופן ישיר ואז את אותה כמות של דגים שהם מצליחים לדוג, במקום שיכניסו אותם למערכת של מתווכים ותיווכים וסיטונאים וקמעונאים וחנויות וכדומה, אם היינו מצליחים לייצר מנגנון ישיר מהדייג לצרכן הרי הרווח המסוים יכול היה להישאר בידי הדייגים ולאפשר להם באמת להתפרנס מהדיג שלהם.


הדברים הללו התחדדו לי מאוד בעקבות סיור שהשתתפתי בו בנמל יפו, שם פגשתי גם בכמה מנציגי הדייגים שהעלו בפניי יוזמה להקים שוק דייגים בנמל יפו. אין לנו הרבה מאוד דייגי ים בישראל. יש קבוצה ביפו, יש קבוצה בג'סר א-זרקא, יש קבוצה בעכו, אולי כמה בחיפה.

גם בפרדיס.

קבוצה לא גדולה של אנשים שאנחנו רוצים לאפשר להם להמשיך להתפרנס מן הים. כדי שהם יתפרנסו מן הים הם צריכים איכשהו להרוויח מן העבודה שלהם ולעשות אותה בצורה כזאת שתותאם לנתונים הקשים של הירידה בכמות הדגים שקיימת בחופים שלנו.


אני אומר את הדברים בזהירות, אבל התרשמתי מתוך המחקר הקטן שערכתי – ונמצאים אתנו כאן נציגי משרד החקלאות, אשמח לשמוע את תגובתכם, ואם אני טועה במשהו אנא תתקנו אותי – שנושא הדיג הימי לא נמצא בראש סדר העדיפויות של משרד החקלאות. גם כשמסתכלים במשרד החקלאות על דיג, ישנה הסתכלות יותר על הדיג התעשייתי, הדיג של ברכות הדגים וכדומה. אני לא בא לפגוע באף אחד, אין לי שום דבר נגד גידול דגים בברכות דגים. אני רק אומר שאנחנו נמצאים ממש בשעת חירום. אם לא נעשה היום מעשה מאוד-מאוד דרמטי ונחרץ כדי להגן על הדייגים, אנחנו בעצם מחסלים את היכולת של האנשים האלה להתפרנס, וזה אומר שהם לא יעבדו בדיג והילדים שלהם לא ימשיכו לעבוד בדיג, ואנה אנו באים מבחינת ענף הדיג, שהוא באמת ענף משפחתי, ענף של מפרנסים קטנים.


המהלך הזה, לעודד את הדייגים, למשל במנגנון של שוק דייגים, מחייב התייחסות בין-מערכתית של כל הגורמים המעורבים. זה מחייב התייחסות קודם כול של משרד החקלאות שצריך להיות הגורם המוביל, זה מחייב התגייסות גם של משרדים נוספים – משרד הבריאות, הרשויות המקומיות. יש לנו צורך לייצר כאן איזה שילוב אינטרסים בין כל הגורמים כדי לקדם את המהלכים באופן מעשי.


אני רוצה לסכם ולומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים היום במתכונת של דיון מהיר. הפעם הדיון הוא מהיר לא רק מכיוון שביקשנו שיהיה מהיר, אלא מכיוון שיש כאן בעיה שאם לא תטופל במהירות יש סכנה שבשנים הקרובות נגיע למצב אחר לגמרי ולא יהיה דייגים שיישבו מסביב לשולחן וייצגו את האינטרס של הדיג ואת הצורך בפיתוח התחום הזה, אלא אולי יהיו גורמים אחרים, גורמים כלכליים אחרים שייכנסו לתחום הזה, אבל לא אותם דייגים שאנו רוצים לעודד אותם. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש לצטט מכתבה שמתארת את המצוקה בענף הדיג. כתוב כאן ששלל של רשת ממוצעת בישראל עומד על כ-200 קילוגרם דגים לעומת 1,200 קילוגרם דגים שניתן לדוג מול חופי אנטליה שבטורקיה. ההבדלים ממש עצומים. אמנם מדובר בשני אזורים שונים, אבל בסופו של דבר זה אותו ים.


אני מסכים כמובן לגישה הכללית שהציג חבר הכנסת חנין, שמדובר כאן בתופעה בהיבט המקרו – שינויים אקלימיים שקורים בקנה מידה רחב מאוד שאין אפשרות כמובן לשלוט בהם או לשנות אותם. יחד עם זה, אני מציין את החשיבות של צעדים שמשרד החקלאות וכל הגופים הרלוונטיים האחרים צריכים לנקוט בהם על מנת להמתיק את הגלולה, על מנת לתת מענה ולאפשר לדייגים להמשיך לעסוק בתעסוקה הזאת ולאפשר להם לחיות בכבוד.


באותה כתבה שקראתי ממנה כרגע, שפורסמה ב-YNET, כתוב גם שהצעד שמשרד החקלאות נקט בו הוא צמצום ניכר בהיקף הדיג בחופי הים התיכון. זה מזכיר גם את הצעד שננקט בכנרת, שגם סביבו יש הרבה דיון וויכוח מדעי וכלכלי. אשמח אחר-כך לשמוע התייחסויות גם לגבי העניין הזה.


אפתח כעת את הדיון. יש כאן נציגי דייגים שיכולים לתאר את ההתנסות, את ההיבטים השונים, את היקף הבעיה כפי שהם מרגישים אותה. נשמע אותם ואחר-כך ניתן לאנשי המקצוע להתייחס לדברים, בבקשה.

אני חבר בוועד הדייגים ביפו. כבר למעלה מ-7 דורות בני משפחתי עוסקים בדיג בנמל יפו. היה פעם טוב בנמל יפו, הדיג היה טוב מאוד ומשרד החקלאות היה טוב, לפני שנים. בשנים האחרונות משרד החקלאות בכלל-בכלל לא מתייחס לדייגים, בשום אופן לא. הוא לא מתייחס אליהם בשום דבר. הוא מתייחס לברֵכות, מתייחס למגדלי דגים, מתייחס לכל מיני דברים, אבל מזניח את הדייגים. נפגשנו כמה פעמים עם אנשי משרד החקלאות. ביקשנו שתצא הוראה להשבית את הספינות הגדולות במשך חודשיים, כפי שנהוג לעשות בכל העולם. אפילו מצרים שהיא מדינה ענייה מאוד משביתה את כל הסירות למשך חודשיים ומונעת מכולם לדוג. בחודשיים הללו מתרבים הדגים, מטילים ביצים, ואחרי החודשיים הללו אפשר לעבוד. אם כך ננהג יהיו לנו הרבה יותר דגים. את כל זה ביקשנו ממשרד החקלאות, אך את משרד החקלאות הדייגים לא מעניינים בכלל, לא רק בנמל יפו אלא בכל הארץ.

הדבר הזה נעשה אי-פעם בישראל? אתה מנסה להסביר שמשרד החקלאות בעבר התעניין ועכשיו לא מתעניין. אילו דברים מחסיר עכשיו משרד החקלאות? אולי תציג פעולות ספציפיות כך שנוכל לשמוע התייחסות לזה. השבתת דיג לחודשיים, בעבר זה נעשה ועכשיו לא נעשה?

נכון. ניסו את זה פעם, לפני כמה שנים, השביתו במשך חודשיים את כל הספינות. אחרי חודשיים ראינו הבדל אדיר בכמות הדגים, ראינו דגים שלא היינו רגילים לראות. היו כמויות גדולות של דגים וכל הדייגים שמחו, כל הדייגים עבדו, האנשים נהנו, לא היו צריכים לבקש הלוואות וללכת לביטוח הלאומי ולבקש כסף, כל האנשים נהנו מן הדיג. עשו את זה פעם אחת, אך לא חידשו את זה בתואנה שאין תקציב, שאין כל מיני דברים. אינני יודע, למשרד החקלאות יש כל מיני סיבות. אם היו ממשיכים בכך הרי הדיג בישראל היה נהדר.

אין תקציב לְמה?

להשבית את הספינות הללו.

בעבר ניתן פיצוי. היתה השבתה במשך חודשיים והדייגים פוצו.

אני רוצה לחדד את התמונה כדי שנקבל התייחסות ברורה.

כאשר היתה השבתה במשך חודשיים הרגשנו טוב מאוד. לא היה צריך להביא דגים ממצרים ומסין ומכל מיני מדינות. כעת עברו לייבוא של דגים. במקום שיהיו לנו הדגים שלנו בארץ, במקום שדייגים יוכלו להתפרנס מדיג במדינה עכשיו הרבה דגים מיובאים מחוץ-לארץ והמצב של הדייגים מידרדר יותר ויותר מיום ליום.


אנחנו מבקשים מכם, מכולם, ממי שיכול לעזור לנו לנסות להשבית את סירות הדיג למשך תקופה מסוימת כדי שהדגה תתחדש. בטבריה ביקשו להשבית את סירות הדיג למשך שנתיים. אנחנו לא רוצים שנתיים. שיעמידו את הסירות למשך חודשיים לפחות כדי שהדגה תתחדש, כדי שלא נצטרך להיות עבריינים, כדי שלא נצטרך לחפש כל מיני דברים אחרים. זאת העבודה היחידה שלנו. אנחנו כדייגים לא רגילים לעבוד בדבר אחר ואנחנו לא יכולים לעבוד בדבר אחר. במשך דורות רבים חיינו מזה, לא מהיום ולא מאתמול, ואנחנו מבקשים מכם להתערב בדבר הזה. זה מה שאנחנו צריכים. תודה לכם.

תודה רבה. אדוני דייג?

אני נציג דייגי יפו ביחד עם מר זיינב סעדו. בחרתי לרשום את הדברים כדי שאוכל להתמקד. בסך הכול זה הרבה מעבר לְמה שהתחילו להציג כאן. אקרא את הדברים, ברשותכם.


דברים לוועדת הכלכלה של הכנסת.


תודה ליוזמת ההתכנסות.


אנחנו דייגים בפועל ונציגי דייגים. מר סעדו בא ממשפחת דייגים ששורשיה אולי מימי קדם, הוא בעצמו לא יודע בדיוק. אביו ובנו דייגים פעילים. אני – אורח. הגעתי לים בנערותי, הצצתי ונפגעתי – הים ריתק ושבה אותי.


הקורה אותנו בדיג, לצערי, הוא בבואה של הקורה בכלל. בשביל להחזיר עטרה אנחנו חייבים לשנות את החובש אותה. אני רואה את זה כדבר רציני מאוד. האם יכולה לצאת מכאן החלטה כיעד לאומי שהאיכר חוזר לחרוש את אדמתו והדייג לדוג דגים? סליחה שאני נשמע כל-כך דרמטי, אבל אני רואה את הדברים כך. אני לא צריך להזכיר לכם שום דבר, כי על זה כולנו מחנכים את הילדים. כדי להקצין קצת את הדברים שאמר מר סעדו, בזמנו הקימו את "המשביר" – כדי שהדייג לא יחדל חס וחלילה לדוג דגים הביאו לו רשתות, כדי שהאיכר לא יחדל לחרוש את אדמתו הביאו לו זרעים. זה תחילתה של דרך, החזון וההתגשמות שלו.

על השולחן הזה בדרך כלל הדיונים הם על ריבית ועל פריים ועל סלולר. פעם אחת צריך גם משהו לרוח, לנשמה.

הדייג שעד לתחילת שנות השבעים הלך גאה על המזח – והוא הלך שם גאה – יחד עם החקלאות בכלל היווה חלק מהגשמת החזון: מתפרנס מן הים בכבוד, מגובה ונתמך על-ידי אגף הדיג במשרד החקלאות. כל-כך מגובה ונתמך שתתארו לכם, בימים עברו היה פייפר באוויר שהיה מאתר להקות דגים, שלא לדבר על יתר הדברים. ההדגש הוא על כך שכולם היו ממוקדים. אך עם החורבן האידיאולוגי לאורך ארבעים השנים האחרונות – ואפשר מבחינה אידיאולוגית להתייחס גם למשהו אחר – באיזה מקום המפנה הגדול החל כאשר הקיבוצים עזבו את הדיג, לקראת אמצע שנות השישים.


אני היום בדילמה של הישרדות, כלומר דיג החופים שבו עסקתי ועסקו בו אחרים כמותי עד לפני עשרים שנים בעצם הפסקנו להתפרנס ממנו, בשל סיבות שתיכף נגיע אליהן, וזה לא בפורום של הוועדה. אינשאללה אם יהיה המשך אז ידונו בעניין הזה ויהיו לזה גם תוצאות. אנחנו בדילמה כיצד להישאר דייגים. עברנו לדיג מסחרי יותר, בספינות מכמורת. ספינת מכמורת היא ספינה שגוררת אחריה רשת ובכל 3-4 שעות מרימה אותה. אך אשר קרה אותנו לפני 20-25 שנים קורה אותנו היום גם בדיג מכמורת. הדיג הלך ונכחד.


הדייג היום – וקשה לי לומר את הדברים הללו, כי בסך הכול אנחנו גרמנו לכך, בשל ההתייחסות לענף – נהפך למעשה לנתמך סעד כשהדיג משמש אותו להשלמת הכנסה. אני בכוונה מקצין את הדברים, אבל אני לא מגזים.


אגף הדיג נהפך בעל כורחו, בשל היעדר תקציבים ובגלל שגיונות העבר, שלא כאן ניכנס אליהם, מתומך לרודף ומציק, וזה לא עניין אישי כאן. בנו של מר סעדו, לדוגמה, לא יכול לצאת לים כי אין לו רישיון מסודר. כלומר, שושלת של דייגים שמר סעדו בעצמו לא יודע להגדיר את אורכה, אולי היא באמת מימי קדם, בגלל מעשה שהוא כאילו חיובי, כי רוצים לקבוע שלא כל אחד יוכל לדוג דגים, את מי עצרו? את בנו של זה. כאשר ניכנס לעומק העניין הזה יוסבר.


כאן אני מגיע לנקודה כאובה מאוד שרק מסבירה עד כמה העניין שאנו דנים בו, בהיבט חיובי מאוד של נוסטלגיה, בעצם הרבה יותר כבד-משקל והרבה יותר דרסטי מאשר אנו מתארים לעצמנו. רוצה לומר, שאם באמת ההחלטה כאן תהיה להיכנס לנושא הזה, צריך לעשות כאן מהפיכה.


בקיץ האחרון בהיותנו באספנה – אספנה זה תהליך של חידוש ספינה, תהליך שהספינות הגדולות עוברות מידי שנה כאשר מעלים את הספינה לטיפולים למשך חודש עד חודשיים – בתום יום עבודה ירדתי עם רובה ופנס והודעתי לשותפי לעבודה שאני הולך להביא לו דגים לאירוע שיש לו למחרת. לאחר שעה חזרתי ללא דג, ולשאלתו הסברתי: וויליאם, הייתי בבית של הדגים, בסלעי השובר. לא רק שאין דגים, גם צמחייה אין – הכול מת, מלבד מספר אַרָסִים, "אורחים" מים סוף ש"השתקעו" כאן.


אגע בקצרה במעבר הדגים מים סוף. היום אנחנו מתפרנסים מן "האורחים" מים סוף. מצד אחד, יש תופעה של כניסת מדוזות, אבל מצד שני, למקום שהפכנו אותו לשכזה נכנסים מידי פעם דגים. לדוגמה, ב-3-4 השנים האחרונות נכנס דג הברבון שהדיג המסחרי שלו, כלומר דיג מכמורת, מהווה היום 40%-50% מפרנסתנו, דג ש"הציץ ונפגע", מבחינה חיובית, כלומר הוא המשיך והתרבה כאן והיום עליו פרנסתנו. כלומר, יש גם היבט חיובי לכניסה של דגים מים סוף. כדי לתאר לכם את זה בצורה אחרת, בעצם רוב הדגים שאנחנו מביאים היום הם "אורחים" מים סוף, לאורך כל 20-30 השנים האחרונות. יותר מזה, מה שאני מסביר מצמרר אותי לגמרי – הרסנו באופן טוטלי את הענף, כלומר הדגים המקומיים כבר בכלל לא נראים.


מלבד אַרָסִים שנדבקים לסלע עם הארת הפנס, המסביב – ממש מפחיד. אווירה של מוות נישאת בים. למחרת, חברי ש"מוציא" צוללנים לאתרי צלילה בעומקים של 25-30 מטרים סיפר לי אותו סיפור. זה מזכיר קצת את מילות השיר של אריק איינשטיין: "המוות פה מוֹלֵך".


לפני כ-15 שנים או יותר נתבקשנו על-ידי אגף הדיג לדוג במרחק כ-40 מייל מן החוף באזור של שפיכת פסולת פחם מתחנת הכוח חדרה. אני מתייחס לכך שהדבר אולי גדול מאתנו. הבאנו משם כרישונים לדגימת זיהום. עומק של 40 מייל זה 40 פאדום, זה משהו כמו 750 מטר עומק מים. אני לא יודע את תוצאות הבדיקה. מה שכן, נראה שלאורך השנים כתוצאה משפיכת פסולת קרוב יותר לחוף יש הצטברות של זיהום שמהווה כנראה את אחת הסיבות העיקריות למות הים.


באשר לזיהום הים, אני רוצה להזכיר לכם שהעמים השוכנים לאורך כל חופי הים התיכון מחויבים בעניין השופכין לאמנת ברצלונה. זאת רק הערה. גם ממנה עשינו תרגיל התחמקות קטן.


במדינות הלוונט – מצרים, קפריסין, טורקיה – יש עצירת דיג למספר חודשים, בעיקר של הספינות הגדולות. במדינות אחרות, כמו ספרד, הדיג מותר 3 מייל מן החוף. במקומות אחרים סוגרים שטחים לסירוגין, סוגרים שטח ופותחים שטח כדי להבטיח את התחדשות הדגה. לעמים החיים גם מן הים יש מערכת חוקים ואכיפה קפדניים כדי לשמר את הדיג ולאפשר המשכיות. לא צריך להמציא שום דבר.


אצלנו יש איש יקר, הממונה על התחום הימי באגף הדיג, מר אורן סונין – ושוב, דעו לכם, כל העניין הזה לא אישי – ויש לו תוכניות מגירה. צריך להחליט לעשות, לפחות להתחיל במשהו.


נכבדים, אישוש הדיג ושיקומו הוא אתגר כבד ביותר שהשלכותיו יהיו סוחפות. הצלחתו מותנית בהפיכתו ליעד לאומי.


אם יורשה לי, אחר-כך אתייחס לדברים של כבוד היושב-ראש ושל חבר הכנסת דב חנין, לנושאים ספציפיים. תודה רבה.

תודה. אני מבין שיחידת מדידת העומק נקראת פאדום.

פאדום זה 1.80 מטר ומשהו. זה יחידת מדידה אנגלית.

אני מבקש עכשיו לשמוע את ההתייחסות של אגף הדיג במשרד החקלאות. מר אנג'וני, אולי תתייחס, ברשותך, לעניין הפיצוי. ככל שאני מבין, בצמוד לתוכנית להפסקת הדיג בכנרת יש תוכנית של פיצוי לדייגים. הרי אי אפשר למנוע מדייגים את התעסוקה שלהם מבלי לפצות אותם. האם במקביל לצעדים שננקטו בים התיכון יש גם צעדים מקבילים להשבתת הדיג ולפיצוי הדייגים? תתייחס למכלול העניין.

אתייחס למכלול העניין ואגע גם בנקודה הזאת.

כמה דייגי ים יש לנו היום בארץ?

אם נשים את הכנרת בצד לצורך הדיון הזה, אנחנו מנפיקים כ-430 רישיונות דיג בשנה לסירות דיג, ל-25-26 מכמורתנים פעילים – הקבוצה שמייצגים כאן מר זיינב סעדו ומר אורי שרון – שזה ספינות גדולות שגוררות רשתות שעליהן יש צוות של 3-4 אנשים, וכ-10-15 ספינות הקפה, שהן ספינות ביניים שעובדות על הדגים של המים העליונים, והשאר, כ-350-400 חסקות של אנשים שעובדים בקרבת החוף. אבל יש ציבור לא קטן של דייגים חובבנים שעוסקים או בדיג חכות או בצלילה. בסך הכול אגף הדיג מנפיק בכל שנה 6,000 רישיונות דיג.

גם דיג כזה מצריך רישיון?

הוא מורשה.

כלומר, היום אסור לאדם לעמוד עם חכה מול הים ולדוג?

למעט חכה מן החוף שלא דורשת רישיון. שאר העיסוקים, אם דיג בצלילה, אם דיג ברשת בתוך סירה מחייבים רישיון.

זה נכון גם לכנרת?

זה נכון גם לכנרת עד לנקודת ההשבתה שבה אנחנו רוצים לאסור את הדיג בכל הצורות.


בשנים האחרונות משרד החקלאות רואה חשיבות גדולה מאוד לנושא הדיג בגלל מה שנאמר בתיאור המצוין של חבר הכנסת חנין שלמד את הנושא לעומק. המצב קשה, ומשרד החקלאות העלה את הנושא הזה על סדר יומו וגם הקצה תקציבים מרובים למדי לעניין, כולל, אינני יודע אם אתם יודעים, אנחנו תומכים בציוד של הדייגים. למשל, קיבלנו החלטה לתמוך ב-50% מענק על מנועים ידידותיים לסביבה והדייגים מחליפים את המנועים. מנוע כזה יכול לעלות 150,000 שקל ואנחנו תומכים בסכום של 70-100 אלף שקל עבור מנוע כזה. בשנתיים האחרונות השקענו לא מעט כסף בתחומים הללו.


משרד החקלאות רואה בענף הדיג ענף חשוב. הדייגים לא הזכירו את זה אז אני אומר, הדייגים, כל 430 הסירות של הים התיכון, מוציאים מן הים היקף הכנסות של כ-100 מיליון שקל בשנה בממוצע. יש להם כמובן הוצאות. אם מחלקים את זה לכלל הדייגים יוצא, למעט ספינות המכמורת שאיכשהו מתפרנסות, השאר בקושי מתקיימות. המצב בהחלט קשה ואני מסכים לכל מה שנאמר כאן שמחייב התייחסות שונה וכיווני דרך חדשים.


באשר להשבתה, ידוע בעולם שההשבתה עוזרת להתאוששות הדגה.

לפני כן, ברשותך, לפי הנתונים הסטטיסטיים והמעקב שלכם, האם ידוע לכם שיש ירידה בתפוקה? הערכת את ההכנסות ב-100 מיליון שקל. האם יש לך נתונים לגבי משקל הדגה?

יש לנו נתונים על-פי מודלים ידועים בעולם. בשנים מסוימות אנחנו אוספים את הנתונים טוב יותר או טוב פחות, אבל הקו ברור מאוד. ב-3 השנים האחרונות בעיקר הכנסנו עובד חדש לנושא הזה, דוקטורנט שעורך השוואה בין המצב לפני 20 שנים למצב היום. המגמה היא ירידה, למעט בענף המכמורת שאותו מייצגים כאן מר אורי שרון ומר זיינב סעדו. הם נמצאים פחות או יותר באותו היקף שלל, אבל, כפי שציין חבר הכנסת חנין, משקיעים יותר יחידות מאמץ כדי לתפוס את אותו שלל. כלומר, המשאב קטן. הם משקיעים יותר מאמץ כי המשאב לא קיים. יש מודלים שמראים בדיוק: כאשר משקיעים יותר יחידות מאמץ לאותה יחידת שלל סימן שהמשאב נמצא בסכנת הכחדה.


אנחנו מסתכלים על העבודה האחרונה שפורסמה לפני 3 חודשים של ארגון הדיג של מדינות הים התיכון, לפיה 80% מן הדגים בים התיכון נמצאים בלחץ-יתר, נמצאים בסכנה בגלל כל התופעות שצוינו כאן: דיג-יתר, התחממות הים התיכון, זיהום הים. כל התופעות הללו אכן קיימות. גם מדינות הים התיכון וגם ארגון ה-OECD שהצטרפנו אליו, ואתם בוודאי מכירים את הנושא לפני ומלפנים, יש לו פרק שלם על נושא הדיג והוא מציג המלצות ברורות מאוד. אני תקווה שמדינת ישראל תדע לאמץ את ההמלצות של ה-OECD שאנחנו מדברים עליהן כבר זמן רב, אבל ברגע שזה בא עם רוח גבית של ה-OECD יש סיכוי טוב יותר שזה יתממש.

מה נקבע בהמלצות?

ההמלצות קובעות שחייבים לצמצם את מאמץ הדיג על-פי יכולת הים. ברור לגמרי, כפי שתיאר מר אורי שרון בצורה יפה מאוד, שהים של לפני שלושים שנה הוא לא אותו ים של 2010. זה ים עני יותר שיש בו פחות דגים, ולכן צריך להתאים את מאמץ הדיג ליכולת ההתאוששות של הים.


במקביל צריך לנקוט בפעולות נוספות כדי לעזור לים להתאושש. יש שורה של דברים שאנו מתכוונים לעשות בשנתיים-שלוש הקרובות. יש לנו תוכנית עם משנה סדורה, על מנת להביא להתאוששות הדגה וכן לצמצום מושכל של מאמץ הדיג. את זה אפשר להשיג הן על-ידי השבתה חלקית, כפי שנאמר כאן, בעיקר בעונות הרבייה – כאשר הדגים עוסקים ברבייה לא להפריע להם ולתת להם להתרבות, ורק אחרי כן לחזור לדוג. זה עניין של חודשיים-שלושה בשנה. אפשרויות נוספות, שאף הן הוזכרו כאן, הן סגירת שטחים. זה נקרא Marine protected area. סוגרים שטח מסוים על-פי תקנה, נותנים לו להתאושש, בודקים מה קורה שם ואחרי כן פותחים אותו לדיג וסוגרים שטח אחר.

היכן אנחנו ביישום? הרי מדובר כאן בשני צעדים שהם good practice, צעדים ידועים שמיושמים במקומות אחרים, ואחד מהם אפילו פשוט ומחייב השבתה לחודשיים. מה מונע את יישום הדברים הללו?

אנחנו מקווים להתחיל ביישום מחדש של השבתת הדיג לחודשיים בשנה כבר בשנת 2011. זה תלוי כמובן במסגרות של תקציב. כפי שנאמר, אי אפשר להשבית בלי לפצות את הדייגים.

אני מבין שזה כפוף לתוכנית פיצוי.

אכן כן. לפני כשנתיים עשינו סבב דיונים רציני מאוד ביחד עם הדייגים כדי למצוא איזו נוסחה משותפת, על דעת כל הדייגים, איך לעשות את ההשבתה. לא הצלחנו להגיע לנוסחה כי העסק התפזר וכל אחד מן הדייגים משך לכיוון שלו ולא הגענו להבנות. אבל ב-2011 המצוקה כל-כך גדולה שאני מאמין שגם הדייגים וגם אנחנו נגיע להבנות איך לבצע את ההשבתה.

ו-Marine protected area?

זה כבר תהליך שמלווה בסקרים. משרד האוצר הקציב לטובת סקרים בים התיכון מיליון שקלים בכל שנה, החל משנת 2011. משרד החקלאות יערוך סקרים בעקבות הקצאת הכספים של משרד האוצר על מנת ללמוד טוב יותר.

זה אולי בהשפעת ה-OECD.

ייתכן. השפעה ברוכה.


נושאים נוספים שעומדים אצלנו לבחינה, אנחנו יודעים למשל שדג הלוקוס, דג הדקר, הולך ונעלם מן הנוף שלנו. היום בטכנולוגיות של החקלאות הימית יש כבר תחילה של ייצור דגיגים כאלה. יש לנו כוונה בפרויקט בשיתוף בין-לאומי עם מדינות הים התיכון האחרות, פרויקט שאולי גם יקרב את הלבבות באזור, לעשות אכלוס, לקחת דגיגים מהמכונים שיודעים לייצר אותם ולשים אותם בים על מנת להעשיר את הדגה. מודלים כאלה עבדו יפה מאוד ביפן ובארצות-הברית, אמנם עם דגים שונים, אבל יש עדויות שזה עובד. אנחנו מתכוונים בהחלט לבצע את זה.

באיזה טווח זמן?

הדגיגים הללו מיוצרים עדיין בכמויות קטנות מאוד כי הטכנולוגיה עדיין לא פתורה. זה לא דבר שעומד בשער.

בשנה שעברה התחלנו בתוכנית מחקר שעוסקת בייצור הדגיגים הללו, בהשקעה של כמעט 3 מיליון שקלים. התוצאות של תוכנית המחקר אמורות לאפשר את ייצור הדגיגים הללו, ובין היתר לצורך יישום בים.

אתה יכול להתייחס לרעיונות שהעלה חבר הכנסת חנין באשר להנגשת הציבור לדייגים, כלומר פתיחת שוק דייגים? בשורה התחתונה, מבחינה כלכלית זה יכול לחסוך.

זה הצעד המיידי.

ובנוסף לכך יש לו כמובן גם ערך תיירותי.

יעידו כאן הדייגים שנלחמנו כתף אל כתף להשאיר את נמל יפו. היו רעיונות אחרים של המינהל ושל כל מיני גורמים נדל"ניסטים להפוך את יפו לנמל נדל"ניסטי תיירותי ולבטל את הדיג בנמל. לאחר מאבק משותף, בעיקר של הדייגים וגם של עוד חברים טובים אחרים הצלחנו להשאיר את הנמל, ויותר מכך, היום הוא נראה נמל לתפארת. מה שחסר באמת הוא שוק דייגים. נתמוך במה שניתן על מנת לפתוח שוק דייגים כזה. יש היום מנהל נמל מצוין ביפו שקורא את הדייגים נכון ופועל לטובתם. גם עליו הנושא הזה מקובל.

היכן החסמים? אם אתם תומכים, ומנהל נמל יפו תומך, והדייגים רוצים, היכן החסמים?

לדעתי אין חסמים בירוקרטיים. בתב"ע שנרשמה על הנמל דאגנו, ביחד עם מינהל התכנון, שיוקצה שם שטח לשוק דייגים.

אם אין חסמים, אדוני יכול לומר לנו, לפי הערכתו, מתי הפרויקט הזה יוכל לצאת לדרך?

מי יקים אותו? מי היזם? מי יבנה?

מי שיוזם ומבצע את הפעולות בתוך נמל יפו הוא הבעלים של הנמל, קרי: עיריית תל-אביב-יפו. אני אבוא בדברים עם מנהל הנמל ונראה איך אפשר להתחיל לגלגל את הפרויקט הזה, כי אני יודע שהוא תומך בכך. היכן זה נמצא מבחינת תקציבים או סדרי עדיפויות? נביא לו את סיכום הדיון של הוועדה. חבל שהוא לא הוזמן לכאן, הוא היה יכול לתרום לדיון.

אדוני היושב-ראש, עוד שתי שאלות, ברשותך. אדוני התייחס למצב הים התיכון בכללותו ולתוכניות שלכם להביא אולי בשנה הבאה כבר למהלך של הפחתה, או הסדרה של תקופות הדיג. השאלה שלי, עד כמה קיים בנושא הזה שיתוף פעולה בין-לאומי עם מדינות אחרות שכנות לנו? בים התיכון אני יודע שיש גם דיג תעשייתי של ספינות שהן פשוט מעבורות דיג.

מפעלים לדיג.

מפעל כזה לדיג שפעיל בים יכול לשבש את כל התוכניות. כלומר, הדייגים הישראלים יישבו בבית ומפעל הדיג יעגון מול חופי ישראל ויפעל.

שאלה מצוינת. אנחנו אכן שואלים: בסדר, אנחנו נבצע את כל הפעולות הנדרשות, מדינת ישראל תשקיע משאבים לטובת העניין הזה והשכנים שלנו מצפון ומדרום ייהנו מן הפירות. היינו שותפים בוועידת דיג של מדינות הים התיכון ושם העלינו את הנושא הזה. הסורים באותה ישיבה הסכימו לשבת ביחד אתי באותו פורום, דבר לא רגיל. יש כוונה של אותו גוף ים-תיכוני לסנכרן את הפעילות, שמתישהו גם הפלסטינים וגם הלבנונים והסורים ינקטו את אותה מדיניות מחייבת. ב-2012 תצא דירקטיבה של האיחוד האירופי שתחייב את מדינות האיחוד, אבל תהיה כהמלצה גם למדינות האחרות. אנחנו מקווים שיהיה שיתוף פעולה. אנחנו לא משלים את עצמנו שהפלסטינים שהיום רעבים ללחם יתחילו מייד ליישם את אותן מגבלות.


אבל להרחיב את השאלה שלך, פקודת הדיג מכסה את גבול המים הריבוניים ולספינות אחרות אסור להיכנס אל תחום המים הריבוניים ללא רישיון דיג מטעם מדינת ישראל, ואנחנו לא מנפיקים רישיונות דיג למדינות אחרות. כדי למנוע את התופעה שאדוני הציג, המלצנו למשרד החוץ ולמשרד המשפטים שמדינת ישראל תכריז על הרחבה של "המים הכלכליים", כלומר תוספת של 12 מייל למים הסמוכים, זה Economic zone, ואז ספינות שהיום כן יכולות להיכנס בסמוך למים הטריטוריאליים שלנו לא יוכלו להיכנס כי הן יצטרכו לפעול על-פי פקודת המים. התהליך הזה תקוע בתוך הממשלה ואולי בעזרת הוועדה ניתן יהיה להניע אותו.

עניין הדיג מתיישב עם חיפושי הגז והנפט?

דגים אוהבים גז? ...

זה לא הולך טוב. כאשר בונים קו גז זה מפריע לדייגים.

אני מודה לך מאוד. אני רוצה לשמוע את ההתייחסות של המשרד להגנת הסביבה, ובמיוחד בעניין הקשר בין הזיהום שמושלך לים ובין הימצאות והתרבות הדגה, ואולי האיכות שלה ואולי עוד דברים כהנה וכהנה.

קודם כול, אני משתתף במצוקה של הדייגים. אני פוגש הרבה מאוד דייגים ושומע מכולם את הדיווח הקודר מאוד על מצב הדיג בים. זה אולי לא מנחם אף אחד, אבל אני פוגש גם אנשים בכנסים בין-לאומיים ושומע את הדברים האלה גם מהשכנים התוניסאים שלנו ומן השכנים המרוקאים שלנו. עם הלבנונים והסורים אני כמובן מדבר פחות, אבל תמונת המצב הזאת משקפת את תמונת המצב בים התיכון בכללותו ולא רק בחופי ישראל.


הסיבות לכך רבות ומגוונות. לא אכנס לכל הסיבות. יסכימו איתי הדייגים, יש כאן סיבה ומסובב. הדיג גורם להתמעטות של דגים, אין מה לעשות. לצערנו קצב התרבות הדגים לא מצליח להדביק את קצב הדיג. חלק מהסיבות הן הקידמה שאנו חיים בה. היום דייג מכמורתן יוצא עם מכשיר אקו-סאונדר משוכלל מאוד ועם מכשיר ג'י-פי-אס ועם רשתות הרבה יותר מתקדמות מאשר היו פעם, עם מנועים חזקים יותר מאשר היו פעם, כך שההשוואה לשנות השבעים קצת לא הוגנת, בעיקר מצידם של הדגים.


אני לא קם נגד הדייגים. זכותם להתפרנס בכבוד מן המקצוע שהם אמונים עליו. אני סבור שצריך בהחלט לתמוך בדייגים על-ידי השבתה תקופתית של הדיג. אני לא משוכנע שחודשיים זה מספיק. אני נפגש הרבה מאוד עם אנשי המכון לחקר ימים ואגמים ושומע מהם שחודשיים זה תקופה אולי לא מספיק ארוכה, אבל זה לא המקצוע שלי ולכן אשאיר את זה לעמיתיי ממשרד החקלאות ולעמיתיי הדייגים.

אני חייב להפריע לך לרגע. אתה מצביע על תופעה הפוכה בדיוק ממה שקורה. בעצם כמות הדגים קטֵנה. אתה אומר שבשל התרבות האוכלוסייה גדל היקף הדיג, אבל לא דגים יותר. בסופו של דבר השלל נמצא בירידה. אז על איזו תופעה אתה מדבר?

ככל שדגים יותר יש פחות דגים בים.

אני מסכים אתך שככל שדגים יותר יש פחות דגה, אבל הם לא דגים יותר. השלל פחוּת.

השלל הולך וקטן מפני שהדגים לא מספיקים להתרבות.

זה דבר אחר. אלה שני דברים נפרדים שלא קשורים זה בזה.

הם קשורים בהחלט. אם יפסיקו לדוג יהיו יותר דגים בים.

כל אדם באמונתו יחיה. לצורך העניין, מה ההשפעה?

עלה כאן נושא זיהום הים. אני חייב לציין שכבר 8 שנים ברציפות אנחנו מנטרים את זיהום הים. אנחנו מנטרים עוד הרבה לפני כן, אבל במשך 8 שנים ברציפות אנחנו מנטרים את מצב בריאותו של הים. החדרת המזהמים לים הולכת וקטנה.

אולי תוכל להסביר לנו מה המשמעות של ניטור הים.

פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב, המכון לחקר ימים ואגמים שעושה עבורנו את עבודה משיט ספינת מחקר לים שלוקחת דגימות הן מגוף המים והן מן הקרקעית. מדווחים לנו על ירידה משמעותית בכמות המזהמים בים. זה פורסם במאזן מזהמים לים התיכון של 2000-2004 ובקרוב אמור להתפרסם מאזן מזהמים של 2004-2008, בכל 4 שנים מפרסמים מאזן כזה. אבל אנחנו לא רגועים.

מן הבחינה הזאת, אתה לא חושד שירידת כמות המזהמים היא הסיבה להקטנת הדגה.

הלוואי והייתי יכול להגיד דבר כזה ואז היינו חוזרים לזהם את הים והדגים היו מתרבים.

הקונספציה היא שהיקף הזיהום בים דווקא עולה.

זאת קונספציה שגויה. זאת הדעה הרווחת בציבור אבל חבר הכנסת חנין מכיר טוב מאוד את המנגנון של מתן היתרים להזרמה לים, כולל המנגנון של עיצומים כספיים. המנגנון למתן היתרים להזרמה לים עוזר מאוד לצמצם את מספר המזרימים של מזהמים לים.

אנחנו רק ממתינים בקוצר-רוח שיִגבו אגרות על כל זיהום כזה.

בקרוב מאוד ייגבו אגרות כאלה. אני לא יכול להגיד שאנחנו יכולים לנוח על זרי הדפנה כרגע, אבל בהחלט המגמה של זיהום הים הולכת ופוחתת. בבדיקות שעושים בביו-מסה, כלומר לוקחים דגים מן הים, מנתחים אותם ובודקים את כמות המזהמים בדג, המצב בסדר גמור. כך שאנו לא יכולים לתלות את התמעטות הדגים בזיהום הים.

האם נוכל לשמוע את התייחסות נציגת משרד האוצר?

את יכולה להגיד בקצרה שאתם תתמכו בכל תוכנית לעידוד הדייגים. זה מה שהוועדה מעוניינת לשמוע.

נדרשים כאן מעט מיליוני שקלים.

ברגע שיציגו לנו תוכנית נשקול מה לעשות. לא הוצגה לנו שום תוכנית ואנחנו לא מכירים את הנושא. נלמד אותו, אין בעיה. משרד החקלאות יפנה אלינו ונראה מה לעשות.

אני מבקש להוסיף בהמשך לדבריה של גברת דניאלה גרא, בינתיים עוד לא היתה בקשה שלא נענינו לה בחיוב על-ידי משרד האוצר.

אז אנא, תבקשו.

הנה, בגלל זה מקיימים דיונים בכנסת.

אבל כדי לבקש אנחנו צריכים לאסוף את המידע. לצורך כך קיבלנו כבר ממשרד האוצר מיליון שקלים לשנים 2011 ו-2012 כדי לאסוף את הידע, מתוך מגמה להכין תוכנית.

יש מסביב לשולחן הזה לא מעט ידע אצל הדייגים. אני לא בטוח שתצטרכו להוציא הרבה כסף בכדי לאסוף מהם את הידע. נדמה לי שהם מוכנים לתת אותו בחינם.

כל המהלכים שהצגנו ייעשו בשיתוף הדייגים.

אני חייב להגיד לכם מה המתווה שלנו. אנחנו צריכים לסיים את הישיבה בשעה 4 כי המליאה מתחילה ולא נוכל להמשיך את הישיבה. אם מישהו מרגיש שהוא חייב להגיד דבר מה, אאפשר לו.

אני מבקש ממשרד החקלאות שנותן רישיונות בלי סוף, שיעצור את מתן הרישיונות כי הם מפריעים מאוד בדיג.

אני מזכיר ארגון מגדלי הדגים, דגי הברֵכות. אני רוצה לתקן כאן איזו טעות רווחת, שכביכול יש כאן איזו תחרות בין דגי הברֵכות לדיג הימי. צריך לזכור שבמדינת ישראל אוכלים 70,000 טון דגים, מתוכם כ-45,000-50,000 טון מיובאים.

אתה רוצה להגיד שיש מקום לכולם.

ראשית, יש מקום לכולם. פרט לכך, דגי הברֵכות הם 19,000 טון מתוך 23,000 טון ואילו הדיג הימי מועט מאוד. לכן מבחינתנו ככל שיאכלו יותר דגים ישראלים כך ייטב לכולם. אין ויכוח בינינו. אנחנו באותה סירה, תרתי משמע.

תודה. אני מודה לך על ההבהרה.


אני מבקש לסכם את הדיון.


ועדת הכלכלה קוראת למשרד החקלאות ופיתוח הכפר לבחון דרכים לסייע לדייגים בחופי הים התיכון בעקבות שלל הדגים שפחת, בין היתר באמצעות:


1) הכנת תוכנית מקיפה בשיתוף ראשי העיריות והרשויות המקומיות להקמת שווקים לדייגים שיאפשרו מכירה ישירה מהדייג לצרכן ובכך לצמצם את גופי התיווך ולהעלות את ההכנסה הישירה לדייג.


2) לאמץ את המלצות ה-OECD כפי שנמסרו לוועדה, לפיהן יש להתאים את מאמץ הדיג לפי יכולת הים.


3) לגבש תוכנית כוללת לתמיכה בדייגי הים התיכון ולהביאה בפני ועדת הכלכלה.


4) הוועדה רשמה בפניה את הודעת נציג משרד החקלאות ופיתוח הכפר כי בשנת 2011 יחל בביצוע השבתת דיג בים התיכון לצורך שמירה על כמות הדגה.

השבתה לתקופות מסוימות.

כמובן, בהתאם לידע המקצועי והניסיון המקצועי.


5) הוועדה תובעת ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר וממשרד האוצר להבטיח תמיכה לדייגים פעילים אשר עלולים להיפגע מן התוכנית.


אני מודה לכם מאוד. הישיבה ננעלה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00
PAGE
15