PAGE
22
ועדת החוקה, חוק ומשפט

21/12/2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 298

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי י"ד בטבת תשע"א (21 בדצמבר 2010), שעה 09:00

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – פרסום תמונתו של נפגע), התש"ע-2010 של חבר הכנסת אורי מקלב וחבר הכנסת משה גפני (פ/2200). דיון – הכנה לקריאה ראשונה.

חברי הוועדה:

דורית ואג

נעמה מנחמי

איה לינצ'בסקי

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – פרסום תמונתו של נפגע), התש"ע-2010

בוקר טוב, נתחיל בקריאת נוסח החוק, אחר כך נשמע דברים מבלי לחזור על דברים שכבר נאמרו.

בכותרת צוין בטעות "הנוסח שמוצע על ידי הייעוץ המשפטי לוועדה", אבל זה בעצם נוסח שהגיע ממשרד המשפטים ועשינו עליו עוד כמה תיקונים, כך שבמקור הקרדיט שמור למשרד המשפטים.


"בחוק הגנת הפרטיות, בסעיף 2 יבוא:


בסוף פסקה 4 שהיא , פרסום תצלום של אדם ברבים מנסיבות שבהם עלול הפרסום להשפילו או לבזותו מוצע להוסיף את המילים או "פרסום תצלום ברבים של נפגע שצולם בזמן הפגיעה או בסמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו". אני אקריא עד הסוף:

לאחר סעיף 2 יבוא סעיף 2א שנקרא לו "פרסום תצלום נפטר":
(1) לעניין חוק זה, רואים כפגיעה בפרטיות גם פרסום ברבים של תצלום גופת אדם באופן שניתן לזהותה, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)חלפו 20 שנים ממועד פטירתו של אותו אדם
(2) אותו אדם הסכים בחייו לפגיעה כאמור;
(3) התקבלה הסכמה לפגיעה כאמור מאת הראשון מבין המפורטים בפסקאות משנה (א) עד (ד), הנמצא בחיים, ובלבד שהנפטר לא התנגד בחייו לפגיעה כאמור וילדו או הורהו לא הודיע למפרסם או לאחר מטעמו כי הוא מתנגד לפרסום" המנויים בפסקאות הם:
(א)
בן זוגו;

(ב) כל ילדיו;
(ג)
הוריו;
(ד)
כל אחיו;
(2) בן זוגו של נפטר, ילדו, הורהו או אחיו (או אחותו), רשאים להגיש תובענה אזרחית בשל פרסום לפי סעיף זה.
(3) בתובענה כאמור בסעיף קטן (ב) רשאי בית המשפט לתת צו כאמור בסעיף 29(א)(1) עד (4), בלבד, ואולם אם הוגשה התובענה בידי בן זוגו של הנפטר, ילדו, הורהו או אחיו, ונוכח בית המשפט כי דבר הגשת התובענה הובא לידיעתם של כל בני המשפחה האמורים, הנמצאים בחיים, רשאי הוא לפסוק באותה תובענה גם פיצויים.

בוקר טוב, עורכת דין ליאת ברגמן-רביד מטעם ה"ארץ" ו"ידיעות". יש לי כמה שאלות, פרסום תצלום ברבים של נפגע. איזה סוג נפגע?

כל נפגע.

מאחר ואין הגדרה של נפגע, עדיין לא מצאנו ניסוח שכולנו חיים אתו בשלום.

גם עם שריטה ביד הוא נפגע?

התשובה היא כן.

השאלה היא למה להגן על אדם עם שריטה ביד? איזה נזק נגרם לו?

למה העיתון צריך לפרסם שנפגעתי עם שריטה ביד? אם זה מעניין את העיתון, בטח זה מעניין אותי. העיתון רוצה למכור.

זה לא עניין של מכירה. לצורך העניין, בטלוויזיה, לא בעיתון, אם מצולמת זירת פיגוע ומתראיין קצין וברקע עובר אדם - - -

תמחקו אותו.

אם הוא חי?

לא צילמו את האדם, צילמו את הקצין.

חבל על הדיון מאחר שהחוק מספק הגנות במקרים כאלה. יש הגנה של צילום באקראי יש גם הגנה של דברים מינורים.

אני מכירה את ההגנות היטב אני רק אומרת שאם אפשר לדייק את זה, לא נזדקק להגיע לתביעה ולהגנה בכלל.

לא תפרסמו לא יקרה כלום.

נדייק את הנושא של הגדרת נפגע לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אדם שהייתה לו שריטה והכתב בכלל לא ידע שיש לו שריטה לא ייכנס, כן ייכנסו כפי שאנחנו רואים את זה כרגע, אנשים שהם לא רק פצועים, כלומר לא רק אנשים שנפגעו בגופם אלא יכול להיות נפגעי חרדה והלם, פשוט עדיין לא הגענו לניסוח המתאים.

יוכנס עוד דבר וזה קרובי משפחתו. אחרי שראיתי את הצילום ב"קלוז אפ" שמודיעים לאלמנתו של הכבאי את הפטירה של בעלה ועוד היה צריך לראות את זה על כל המסך הגדול, הבנתי.

זו פגיעה בפרטיותה לא בפרטיות של בעלה.

לא שייך. אני רוצה לאסור את זה כדי שלא יפגעו במשפחה.

היא נפגעת כי בהגדרה גם קרובי משפחה הם נפגעים.

וגם ייאסרו פרסומים באינטרנט, והאיסור יחול על הצלם. ראיתי תמונה של גופות באסון הכרמל.

לא ראיתי תמונה אחת של גופות באסון הכרמל. זה בלתי נסבל, אבל לא היה עיתון אחד שפרסם את זה.

הרגולציה הפנימית לא מספיקה.

אני ממש לא מסכימה אתך כי התמונות של אהובה תומר זכרה לברכה שנפוצו במייל, תמונות מזוויעות שאי אפשר לישון אחריהם, לא נראו בכלי תקשורת אחד.

האינטרנט הוא לא כלי תקשורת?

אני מדברת על הממוסדים.

אצלי אינטרנט הוא כלי תקשורת.

אני לא סנגור שלהם, אבל העיתונות זוכה פה לקיטונות של ביקורת.

נכון משום שכמות התמונות המזעזעות שהסתובבו באינטרנט, יש מי שדאג להפיץ אותם, יש מי שהעביר אותם באתרים שלו.

אין בעיה עם זה שהחוק יתפוס אותו.

במועצת העיתונות חברים מספר מצומצם של גופי אינטרנט תקשורתיים, ה"מיין סטרים", ואלה הצטרפו אלינו לאחרונה, אנחנו לא יכולים להיות אחראיים על כל בלוגר שיושב - - -

הטלתי עליכם אחריות?

אני מבקש לעשות את ההבחנה, זה יהיה ראוי, אנשים שכן עובדים לפי תקנון האתיקה, כדאי להתחשב בהם בצורה כלשהי.

אני לא מדבר עליהם בכלל, אני מדבר על אלה שמפרסמים את התמונות. אלה היו תמונות מזעזעות, יש לי אותם שמורות במחשב כי ידעתי שיום אחד יגידו לי, מה אתה עושה, פגיעה בחופש וכו', תלכו לראות את התמונות.

יש לי עוד מספר שאלות "באופן שניתן לזהותו", אם זה בסוגריים, האם זה אומר שזה לא חל?

זה לא חל.

זה חל. זה חל גם בסעיף הבא. עלית כאן על נקודה נכונה, משרד המשפטים, בנוסח שהעביר לסעיף 2א' רבתי, כתב "תצלום גופת אדם באופן שניתן לזהותה". מתוך חשש להסדר שלילי לגבי סעיף 4, הוספנו גם את "באופן שניתן לזהותו", לסעיף 4.

אז הוא מוסף כרגע להצעה שעומדת?

כן.

שאלה נוספת, אני מבינה מנוסח הסעיף שיש פה תנאי חלופי במילה "או". "להשפילו ולבזותו", או "פרסום תצלום ברבים".

נכון, גם כאשר זה לא מבזה אם רואים אותו עושה "וי" למשל.

אבל היא גם לא צריכה להיות אסורה.

למה היא לא צריכה להיות אסורה?

תומר בוהדנה?

אני לא מדבר על תומר בוהדנה, אני אומר גם כאשר הוא עושה "וי" , תומר בוהדנה הסכים לצילום. גם כאשר זה לא מבזה אותו, מי יחליט אם זה מבזה אותו, אני מרגיש מבוזה.

בית משפט.

אני לא רוצה להגיע לבית המשפט, החוק יחול גם אם זה לא מבזה אותו, כי זה מבזה אותי לראות תמונות בעיתון של גופות מרוסקות.

זו לא גופה.

גם כאשר זה לא מבזה אותו, כל התמונות שצילמו את ניצב אהובה תומר ואת שאר הכבאים, שום תמונה לא ביזתה אותם, התמונות רק עשו אותם גיבורים גדולים ועדיין לא יפרסמו את זה, כי אני לא רוצה שתפרסמו תמונות כאלה.

ואם אני סבורה שהשעורה שיש לי בעין שמאל מבזה אותי.

הרישא קיימת, אנחנו לא משנים את הרישא, אנחנו מוסיפים. אנחנו אומרים, זה לא חייב להגיע לכדי ביזוי, העבודה שצילמו בן אדם פצוע היא אולי לא מגיעה לרמה של ביזוי ואגב, הפסיקה פרשה שהצורך להוכיח ביזוי הוא ביזוי אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. לכן אני חושבת שאנחנו בעצם אומרים שגם אם זה לא הגיע לרף הביזוי, אבל זה אולי מביך ואולי לא נעים ואולי אני סתם לא רוצה לקום מחר בבוקר ולראות את הפגיעות שלי פרושות על שער העיתון או רצות באינטרנט.

ואם פגיעתך היא שריטה ביד?

שריטה ביד זה בדיוק זוטי דברים שהחוק מגן מפניהם.

שריטה ביד העיתון לא יפרסם.

אם נקטעו לו שני הרגלים וגם יש לו שריטה ביד אז כנראה שהיא לא תופיע.

וכנראה שתרצו להראות את הרגלים ולא את השריטה.

אני חולקת עליך באופן חד משמעי.

זה בסדר את חולקת עלי, לכן אני מצביע ולא את.

זה נכון, אבל הזמנתם אותנו בשביל לשמוע את דעתנו.

אי אפשר לעקוץ כל הזמן.

זה להצביע על חוק שיהפוך מהר מאד לאות מתה, אי אפשר לנהל תקשורת בצורה הזו.

אני אנהל תקשורת מסיבה אחת פשוטה, כמו שאתם חושבים שאתם יכולים לנהל תקשורת עם תקנון האתיקה, אז אני יכול לנהל תקשורת עם חוק. אני לא צריך לנהל אותה, אני אומר, המחוקק יגיד מה מותר ומה אסור, היא תהפוך לאות מתה, יהיה מי שיצטרך לטפל בזה.

כל עוד הרגולציה הפנימית לא עובדת.

מכל מקום אני חושבת שהסעיף כאן יחסית מצומצם, המשפט "באופן שניתן לזהותו" מאפשר לכלל התקשורת לפרסם את התצלומים בלי להראות, או תוך דאגה שאותו בן אדם, לא ידעו מיהו.

לגבי גופת אדם, אני חייבת להגיד שלא ראיתי מעולם, בכלי התקשורת הממוסדים, גם בתקופתי כעורכת חדשות, גופה של אדם שניתן לזהותה, אבל אני מבינה שלא מסכימים אתי פה.

אחרי אסון התאומים ראינו הרבה צילומים כאלה.

לא ראית בעיתונים הממוסדים?

לא כעורכת, לא כמפיקה.

אם כך אין בעיה עם הסעיף הזה.

אני רוצה להגיד לך בעניין הגופה המזוהה, מה שאת לא רואה בגופה, כי את לא מזהה את האדם קודם, האנשים שקרובים לגופה יכולים לזהות על פי דברים שאת לא יכולה להבחין בהם בכלל, תנוחה וכל מיני דברים שרק הקרובים יכולים לזהות והנפגעים הם הקרובים. לכן להגיד לא מזוהה זה עניין שניתן לשיעורים, תלוי במי, זה סובייקטיבי, החוק הזה מכוון כלפי הנפגעים והנפגעים הם הקרובים והחברים.

זה בדיוק השלב הבא שאני רוצה לדבר עליו, גם אם אני לא ראוה גופה, יכול להיות שמישהו אחר כן רואה גופה ומזהה אותה. היה דיון על פרטיותו של מת, זה דיון מהותי, יש שאלות על מעגל הנפגעים, איך אפשר להחיל את פרטיות המת דווקא על הסוגיה הספציפית הזו ולא על סוגיות אחרות. מה אפשר להסיק על הסוגיה הספציפית הזו לסוגיות אחרות בחוק הגנת הפרטיות. זה להכניס בדלת האחורית סוגיה שהיא מאד מאד בעייתית וגם הפורום הזה, במתכונתו השונה, הכיר בבעייתיות של פרטיות של מת.

אין בעיה לחוקק פרטיות של מת אבל צריך לחוקק אותה באחריות הראויה ולא בדלת האחורית להגיד, הנה אנחנו מכניסים בדלת האחורית פרטיות של מת למרות שזה לא חל על הכול וזה יכול לתבוע וזה יכול לתבוע וההוא יכול לתבוע אחר כך ואי אפשר לקבל פיצויים אם ההוא תובע ועוד. זה פשוט הופך את זה לסלט שלם של פרטיות של מת וזה יגרום לזה שיותר עורכי דין כמוני יעבדו, שזה בודאי לא מעניין אתכם.

את טועה, אנחנו שמחים לספק עבודה לעורכי הדין.

כנציג השלכה אני יכול לברך על זה...

אתה כנציג הלשכה שואף שיהיו כמה שפחות עורכי דין עם יותר עבודה.

אין ספק שהיה נכון יותר לחשוב על פרטיות נפטרים בהקשר הרחב יותר, אבל כידוע, האויב של הטוב הוא המצוין. יש כאן הצעה של חבר הכנסת מקלב ואנחנו חושבים שבזמן הזה ובהתחשב בקצב ההתקדמות של הצעת החוק שעוסקת בכל הנושא של פרטיות של מתים, הוועדה מצאה לנכון לקדם את הצעת החוק הזו. אנחנו נתמודד עם השאלות שעולות ואם יהיה צורך לתקן תיקונים אחר כך הם יתוקנו.

מה שמצוין פה, אופרטיבית זה בלתי אפשרי כמעט, מבחינת אדם שמגיע לבית המשפט מגיש תביעה כי פרסמו חלילה תמונה של גופת אחיו. אשתו מסכימה, אחותו מסכימה ובניו מסכימים ואז מסתבר שיש לו בת חורגת שאף אחד לא ידע עליה והיא באה ומסתבר שגם היא לא מסכימה. אז האחד קיבל פיצוי ואז השני ילך לקבל פיצוי ולמה שהוא לא יקבל פיצוי?

לא צריך להתגרש מהשכל הישר.

יכול להיות שגם הוא יקבל פיצוי.

אז זה כפל פיצוי, כפל פיצוי זה משהו שדיני הנזיקין לא מכירים.

אני מניח שגם שהשופטים מכירים את העניין של כפל פיצוי.

בודאי, אבל בתביעה אחרת, במקום אחר, בבית משפט אחר.

אז יביאו פסק דין ויגידו.

לפסק דין אזרחי אין לו שום משמעות - - -

שיראו שיש כפל פיצוי.

את מקדימה את המאוחר, עוד לא דנו בשאלות האלה, נגיע אליהן ואז נדבר עליהן. אלה שאלות שראויות לדיון.

הרחבת מעגל הפיצויים, כידוע לך, מאד נדיר בדיני נזיקין וזה מרחיב באופן חד משמעי.

אנחנו מודעים לזה.

הגיע הזמן שנרחיב קצת את דיני הנזיקין.

אז באופן מסודר, לא בדלת אחורית.

זה לא מסודר? אז שיהיה בדלת אחורית. אז מה?

זה יכול לגרום לבעיות בנושאים אחרים, זה דומינו.

אז זה יגרום בעיות בשאר דיני הנזיקין, שיפתרו שם את הבעיה.

אבל אתם צריכים לפתור את הבעיה.

אנחנו נפתור את הבעיה בחוק הזה.

אבל דיני נזיקין זה גם אתם.

יש לכם לוביסטים, שימצאו לכם חבר כנסת שיגיש הצעה כוללת לתיקון דיני הנזיקין.

אני לא מכירה מדינה בעולם שמכירה בהרחבת מעגל הניזוקים.

אני לא מכיר מדינה שמתפרסמים בה כל כך הרבה תמונות של גופות.

זו טעות קשה ומרה, כמי שמסתכלת לא מעט על "פידים" של סוכנויות ידיעות.

אנחנו בתחתית המדינות.

טוב שכך.

רציתי להעיר שתי הערות, לא אחזור על העמדה שלנו, שראוי היה לעשות תיקון רחב יותר ולדבר גם על פרטיות של נפטר, ענייני סודיות ותמונות אינטימיות ואחרות. כבודו הזכיר את האינטרנט ורציתי להסב את תשומת לב הוועדה שסעיף 30 לחוק הגנת הפרטיות לא מטיל אחריות על בעלי תפקידים לא בכלי תקשורת ולא באינטרנט, אולי בפעם אחרת תמצאו לנכון לתקן גם את זה.

אולי נעשה את זה כבר עכשיו, החוק הזה רק בקריאה ראשונה, נגיע לקריאה שנייה ושלישית אולי עוד נרחיב אותו.

אני מוכן לשלוח הצעה. הערה לגבי ביזוי, יש לנו גם מה שנקרא פגיעה באינטימיות וזו בדיוק הבעיה, בן אדם שנפצע באירוע יכולה להיות סיטואציה בה אולי הוא לא מבוזה אבל משהו אינטימי שקשור אתו יכול להתפרסם, מה שמוגדר למשל בסעיף 2(11). לכן אני חושב שההגדרה לא צריכה להצטמצם רק לביזוי והשפלה.


לגבי סעיף 2(א), מוזכר שם 20 שנה, אני הייתי מציע לקבוע 15 שנה רק בשביל האחידות, בסעיף 2(5) מוגדרים מסמכים שהופכים להיות מסמכים היסטוריים, תקופת הזמן ששם מוזכרת היא 15 שנה, אני מציע שתהיה אחידות בחוק.


בסעיף קטן (2), אין פירוט לגבי דרך ההסכמה, אם הוא היה צריך להסכים בצוואה, כמו שהיה בזמנו בהצעת החוק הממשלתית, או בכל דרך אחרת?

בכל דרך אחרת.

אני מבין שהסכמה, כמו שמוגדרת בחוק.

גם אם נעמד לפני מצלמה ועשה פוזה, הוא הסכים.

לגבי אדם שנפטר, אני מזכיר לכם את אסון המסוקים שצריך לחשוב גם על חפצים אישיים. לפעמים פרסום של חפצים אישיים, אולי אינטימיים, של אדם שנפטר, יכול גם לפגוע. שם המשפחות זיהו שיקיריהן היו על המסוקים, בגלל שפורסמו תמונות של חפצים שהיו זרוקים בשטח, אני מזמין אתכם לחשוב על ההיבט הזה גם.


דבר נוסף, בהצעה הממשלתית הייתה אפשרות למנות בצוואה נציג, אני לא יודעת אם זה מתאים לתיקון כל כך מצומצם, נציג לצורך הסכמה על ענייני פרטיות, שאדם יוכל למנות לעצמו בצוואה, לא הכללתם את זה כאן ואני מזמין אתכם לחושב אם היה מקום להחליט. אני מודה שהתיקון הוא מצומצם ולא בטוח שזה ראוי.

יש פה שני דברים שאתה אומר ראויים להיות נדונים, אני כבר אומר שאני אדון בהם במסגרת הקריאה השנייה ושלישית כדי שלא יהיה מי שיטען לעניין חדש, זה גם העניין של החפצים ושל קרובי משפחה. השבוע ראיתי עובדה על רונה רמון שמתברר שעיתונאי הודיע לה שהבן שלה נפל.

זו הייתה חברה עיתונאית.

הדבר הזה עלה בוועדה אחרת של הכנסת, בעקבות בקשת שר המשפטים תוקן והודק תקנון האתיקה. אין פלא שתמיד מעלים את אסון המסוקים ומגיעים אחרי זה לפרשת רמון כשיש ביניהם 13 שנה. עובדה היא שזה מעיד על הכלל, לרוב העיתונאים ערים לבעיה, לכל עיתונאי יש קרובי משפחה גם בצבא, הם לא עושים את זה בזדון, זה בדיוק כמו שרופא לא הורג על שולחן ניתוחים את הפציינט שלו בזדון. יש תקלות. בין אסון המסוקים לבין פרשת אסף רמון זכרונו לברכה לא היו מקרים כאלה.

אני לא יודע אם לא היו מקרים, אני לא חושב שאם לא היו לא צריך לקבוע את זה בחוק, פרסום אחד כזה זו משפחה שלימה.

זה לא מדויק מפני שלא היו מקרים מפורסמים.

היו מקרים או לא היו מקרים?

היו מקרים, לפחות מקרה אחד שאני יכול לציין של בחור בשם יניב זוארץ זכרונו לברכה שצולם מובל לבית חולים במצב קשה וככה סבתו גילתה שהוא במצב קשה ולמחרת הוא גם נפטר.

למה להגיד שלא היו? רק עכשיו באסון הכרמל, היה מקרה של אישה שנודע לה על בעלה משאלה של עיתונאי, ששאל אותה האם היא קרובת משפחה שלו וכך היא הבינה.

מה קורה שאדם מפר את תקנון האתיקה?

יש סנקציות בתקנון האתיקה, עד כדי השעיית העיתונאי מתפקידו.

יש סנקציה שלא באה לידי שימוש תכוף, אבל זה עיקרון של תקנון אתיקה, שאתה לא שולח אנשים לכלא, כמו שאתם, אני מעריך, לא תשלחו אנשים לכלא על ההפרות האלו. אתם פשוט מנסים לחוקק פה חוק שהוא מקיף מידי.

אתה אומר לי לסמוך על תקנון האתיקה.

לסמוך על תקנון האתיקה שאנחנו אף פעם לא ממשים אותו ולא אוכפים אותו, זה מה שהוא אמר.

אני מזמין את כולם לבדוק אם האופנוע של אבי כהן, שנפצע אתמול, לא פורסם לפני שהמשפחה ידעה על התאונה, אני בספק. רציתי להגיד דבר נוסף לגבי דירוג האנשים, היה נכון לקבוע שהזכות לתבוע היא של האישה ורק בהיעדר תביעה או שהיא לא בחיים, לעבור לפי המדרג ולא כולם בבת אחת כי זה באמת יכול ליצור אי סדר בעניין. בהצעה שהעברנו הגדרנו את זה כך, הזכות היא לבת הזוג ורק אם היא לא בחיים לילדים ואם אין לו ילדים, להורים.

אני מבקשת לדבר בשמם של האנשים האלמונים, כשאומרים שלא קרה דבר או לא הייתה תאונה או הד ציבורי במשך 13 שנה לפרסום שכזה, זה נובע מהעובדה שאולי מדובר באנשים שאין להם מעמד או כוח ציבורי כדי לשלוח את הכאב שלהם וגם שיקשיבו להם. אנשים נפגעים כל הזמן מהפרסומים האלה, פרסומים כאלה נעשים כל הזמן בצורה, לצערי, בלתי אחראית. לכן, בהיעדר רגולציה פנימית ומשמעת פנימית של מועצת העיתונות, צריך חוק, על מנת שיגן על אותם אנשים אנונימיים, לא אנשי כוח שמביאים לשינוי כמו לצערנו הרב המקרה של אסף רמון.

אם חלילה קורה לי משהו, ואמא שלי רואה את המעיל הירוק הזה בזירה בטלוויזיה, בלי לראות אותי, בלי לדעת שהייתי שם, אמא שלי יודעת שזה שלי.

בעניין הזה אני מעדיפה לנהוג במשנה זהירות.

אבל אני שואלת מה עושים כי אנחנו חיים בעולם בו משדרים משהו בטלוויזיה, משדרים שידור חי מזירת פיגוע, לא רואים אף אחד אלא את המעיל הירוק שלי זרוק בשטח.

עושים עליו "קלוז אפ" וזה בדיוק העניין, את מביאה לי תיאוריות שהם לא במציאות.

אז נחשיך את המסך ונחזור לתסכיתי רדיו.

אז נחשיך את המסך. אם התנאי שהמסך והתקשורת יהיו שם בגלל חומרים צהובים, אז נסגור אותם.

תסגור את הטלוויזיה?

כן, אני אסגור את הטלוויזיה. אם אתם חושבים שתמכרו את התקשורת שלכם על גופות אנשים ושאנחנו נסמוך על כללי האתיקה שלכם ותגידו לי 13 שנים לא קרה מקרה כזה, והנה אני שומע שקרו מקרים, אז כנראה שאתם לא יודעים אפילו על הכול. אנחנו נתקן את החוק באופן כזה שתמנעו מזה.

מהי הדוגמה הדמגוגית של המעיל, נניח שכן צילמו את המעיל ואמא שלך יודעת, בחוק הזה, מדברים על זה?

לפי מה שמדובר כאן כרגע, הדיון היה על חפצים.

הדיון היה תיאורטי, לא על החוק.

מעיל ירוק וקיטבג של חיל שנהרג באסון המסוקים זה אותו דבר?

על הקיטבג היה שם, אני זוכרת את זה בבירור וזה היה מזעזע, זו דעתי. אתה רוצה לדעת עם כמה משפחות הרוגים דברתי בזמנו כעיתונאית, איך זה שובר ומרסק את הנפש. לא רק עם מי שאתה מדבר אתו, אלא גם לך, אני גם הודעתי למשפחה על זה שהילדה שלהם מתה בפיגוע ועד היום זה רודף אותי.

כדי שזה לא יהרוג אותך, אני לא רוצה - - -

מאז לא הסכמתי להרים טלפון למשפחה אחת. תאמין לי שאני יודעת היטב איך זה.

זו את, יש בארץ עוד הרבה עיתונאים שזה לא הורג אותם בכלל, הם הורגים את האחרים.

זה לא נכון, לעיתונאים יש יותר אחריות ממה שאתם נותנים להם קרדיט.

יש להם אחריות לרייטינג, זה מה שיש להם.

צר לי שזו גישתכם.

המקרה של רונה רמון היה טעות ביסודו. באמצעות ידידת משפחה, מישהו במערכת ידיעות אחרונות לא הבין מה נאמר וחשבו שההודעה הגיעה אליהם ממקור מוסמך.

אז נמנע את הטעויות האלה.

אגב החוק לא מטפל בזה, כרגע הוא לא מטפל במעיל ואם לא יעשו "קלוז אפ" על המעיל תהיה את ההגנה של כדרך אגב, הדיון כאן תיאורטי.

אחת השאלות שהטרידה אותנו, את משרד המשפטים ואת הייעוץ המשפטי לוועדה, הייתה למי אנחנו נותנים את ההגנה, האם ההגנה לנפטר או למשפחה, כשמזה נובעים כל מיני דברים. לדוגמה, בסעיף (א)(1) לגבי חלוף ה- 20 שנים, אני חושבת שהמחשבה לגביה גם תלוית השאלה על מי אנחנו מגנים. כנ"ל לגבי התביעה, סעיף (ג) שעוסק בתביעה של המשפחה.

הוועדה תדון בזה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, העלית את זה, זה לא יהיה עניין חדש.

כפי שכבר הועלה כאן, יש שאלה לגבי דיני הנזיקין, אנחנו מודעים אליה, מודעים שיש כאן הרחבה מסוימת, אם אנחנו מפצים את הניזוק ברור לנו שיש פיצוי על נזק שלא בדיוק קיים לאדם שכבר נפטר ואם אנחנו מפצים את המשפחה יש כאן הרחבה של הפיצוי המשני של ניזוקים.

אני מניח שבקודקס האזרחי שמכין משרד המשפטים הם יפטרו גם את הבעיה הזו.

סעיף קטן (ג) היה קיים בהצעת החוק הממשלתית, כמו שדברנו עם היועץ המשפטי לממשלה, בדרג המקצועי יש ספקות לגבי ההתאמה של סעד הפיצויים למקרה הזה.

מה מספר הרישיון של ה"דרג המקצועי" במשרד המשפטים? אני אוהב את הביטוי הזה ה"דרג המקצועי", המחוקק לא כפוף לדרג המקצועי במשרד המשפטים.

לא אמרתי שהוא כפוף.

אתמול היה פה דיון בחוק שאמר לי משיהו, הדרג המקצועי חושב שאדוני לוקח את החוק למקום אחר ממה שהתכוונה הממשלה. אמרתי מצוין, עכשיו אפשר להצביע.

בכל מקרה, אנחנו רוצים להבהיר שאנחנו מודעים לבעיה, יכול להיות שהוועדה חושבת שהערך שאנחנו רוצים להגן פה והחשש שבלי סעד של פיצויים יהיה קשה ליישם את החוק בפועל, כן דורשים פיצויים, למרות הבעייתיות שיש בדיני הנזיקין, רציתי שתהיו מודעים לנושא.

מה הוועדה מכריעה במצב שאין בני משפחה בחיים?

במצב הזה, כל עוד הוועדה לא קובעת דבר אחר, אדם שאין לו משפחה יהיה איסור, מאחר ולא יהיה מי שיסכים, אלא אם כן הסכים בחייו או עברו 20 שנה.

את יכולה לתת את הסמכות לאפוטרופוס כללי.

צריך גם הגיון, אדן שאין לו קרובי משפחה, אין מי שיתבע, אף אחד לא יממש את החוק לגבי אדם כזה, גם אם יפרסמו את הצילום שלו ב"קלוז אפ" מבזה לא יהיה מי שיוכל לתבוע. אני מניח, כיוון שהתקשורת שלנו מאד אחראית ומאד רצינית היא לא תעשה את זה כי היא תגיד שיש איסור בחוק לעשות את זה, אז לא נעשה דבר שמנוגד לחוק, למרות שאין מי שיתבע אותנו. צריך לתת גם קרדיט לתקשורת, היא לא עוברת על החוק.

באותה מידה אסור יהיה לפרסם תמונות מחו"ל, פצועי צונאמי? לפי החוק הזה אסור לי.

אז אסור לך. אני לא רק מגן רק על מי שנפגע, אני מנסה להגן עלי, כי אני לא רוצה לראות את התמונות האלה.

אבל החוק לא נועד להגן עליך.

החוק נועד להגן גם עלי.

מה עם נפגעי חיזבאללה?

אני לא רוצה לראות בתקשורת חלקי גופות ולא משנה איך הם נפגעו, לא משנה אם הוא יהודי, ערבי , נוצרי, מוסלמי, חילוני או חרדי. אל תכניסו לי את התמונות האלה בכוח. אין לי ברירה, אני מקבל שני עיתונים בכל בוקר ואני חייב לקרוא אותם, לא רוצה את התמונות האלה.

כל השאלה על מישהו מחו"ל קיימת גם היום בחוק. סביר להניח שאותו נפגע בצ'צ'ניה לא יתבע עיתון בישראל.

האיסור עדיין קיים וקיים כעבירה פלילית.

מילת סיכום, מעבר לתודות הרבות, אני רוצה להחליש מהרושם שנוצר כאן על כך שהולכים להחשיך מסכים, החוק לא מדבר על דברים כאלה.

אני אמרתי שלא אכפת לי להחשיך מסכים, לא אמרו את זה עליך, למה לך להתנצל?

אני רק רוצה שלא יישאר רושם כזה בכל אופן מבחינתי, מבחינת מציע החוק. מעבר לזה, אם אני אשקף את כל מה שנאמר בישיבה הקודמת ובישיבה הזו, כולם מסכימים לחוק, אף אח לא סותר את מה שנאמר, רק אומרים כך, זה לא נעשה, אז אם זה לא נעשה למה צריך חוק. אם זה לא נעשה מה הבעיה של אלה שחושבים שלא נעשה אז למה צריך חוק, אם יש דברים כאלה, ויש כאלה שאומרים שכן נעשה, אז זה בא למנוע. לפי דעתי אין כאן מישהו אחד שיכול להגיש הוא נפגע מהעניין הזה רק אולי אנשים לא רוצים שזה יהיה בחוק, אולי מפסיקה האתיקה העיתונאית.


אבל האתיקה העיתונאית, בדברים חמורים עדיין לא מכסה, חלילה אני לא מזלזל באתיקה, זה דבר חשוב, אבל דברים מהותיים לא מכוסים ועובדה שהאתיקה גם מצאה לנכון לכתוב את זה ולהוסיף את זה, יוכל להיות שיש דברים מהותיים שנמשכים, כמו במקרה שלה ובמקרים שלא באו לידי ביטוי, אם זה היה מישהו אחר יכול להיות שזה לא היה בא לידי ביטוי ולא היה מביא לשינוי האתיקה, אבל הסבל הוא לא פחות מהסבל של אותה אלמנה, זה לא סותר באותה פגיעה, גם אם הוא לא מפורסם.

אתה סותר את יושב ראש הסיעה שלך.

אין דבר כזה.

הוא אמר השבוע שלא צריך את חוק הגיור הצבאי כי ממילא הכול בסדר אז בשביל מה צריך סתם חוק מיותר.

איך הוא חוזר לזה, זה לא יאומן.

הגיור הצבאי יגיע בדברים של חבר הכנסת גפני, למה אתה צריך לערבב עכשיו, לא אקח ממנו את הקרדיט בעניין.

היושב ראש מבקש לא להחשיך את המסך.

זה כבר נאמר, אי אפשר לחזור, בדיוק כמו בעיתון, מה שפורסם, פורסם.

אני אומר שוב, זה גם מקל על העיתונאים. היתר והתחרות שיש בים העיתונאים, עם החשש שאחר מפרסם ולכן הוא מפרסם דברים, וכך הוא הולך רחוק עד הקצה, זה ימנע את זה , כשיודעים שיש סדר בדבר וזה מונע תחרות, כפי שאני גם מניח שעיתונאים בעיתונים החשובים והרציניים לא רוצים לעשות, אבל מה לעשות שיש תחרות גדולה מאד שמכרסמת באופן יותר חזק את מה שהם יכולים להרשות לעצמם.


דבר אחרון, מביאים כל הזמן את אותה תמונה של תומר בוהדנה, זה באמת נכון, זו תמונה מחוללת, אבל התמונה המחוללת הזו היא רק בגלל ה"וי", אותה תמונה בלי ה"וי" לא תמונה מחוללת. ממילא ה"וי" זה מה שמייתר את החוק. אי אפשר לבוא עם התמונה המפורסמת הזו, שהיא מחוללת גם מבחינתי, ושכל התמונה היא ה"וי" וזה מה שמנטרל את הכול. לקחת דבר להגיד שהוא המונע ושהוא לא מונע מכיוון שהחוק לא מונע את זה, כי כל מהותו הוא ה"וי" הזה. זה בכלל לא מגיע לתמונות האלה.

אחרי שהחוקים מחוקקים בהיכל הם יוצאים לעולם ובעולם קוראים אותם עורכי דין ואנשים שמבינים יותר ומבינים פחות.

היא הייתה מביאה לתביעה של תומר בוהדנה? זו הייתה הסכמה, ה"וי" הוא זה שמייתר את כל החוק. לא היו מביאים את התמונה בלי ה"וי", אין לה ערך בלי ה"וי".

עם תומר בוהדנה הייתה גם הסכמה בכתב, זו הדוגמה שנתנו את הדוגמה הזו מכיוון שאכן צריכה להיות הסכמה. עכשיו ההסכמה היא מכללה לא הוזכר תומר בוהדנה.

זה הגיע, לא דווקא ממך, מעורכי דין אחרים, בדיונים כאן שכולם הזכירו את זה.

בדיון הקודם צרפנו מסמך עם תמונתו של תומר בוהדנה.

איפה הייתה דרישה להסכמה?

בהצעה הקודמת בישיבה הקודמת, אנחנו כבר לא שם. אחרי שהחוק הזה יוצא מפה לעולם, אנשים קוראים אותו ואומרים, אני ארים כסף מהרצפה כי יש בחוק הזה פיצוי ללא הוכחת נזק. ראו אותי עם שריטה ברחוב ועכשיו אני הולך להרים את הכסף מהרצפה וש"ידיעות" או "הארץ" יתנו לי כסף.

החוקים נעשים על דבר כללי. החוק הזה צריך להימדד איך אדם מרגיש לעצמו, לא בחופש העיתונות ולא בעיתונות. במקרים האלה אנחנו לא עושים כל דבר בחוק, אבל בחוק שמגיע לפציעה או למישהו שנפטר, בדברים הטרגיים האלה המדידה היא יותר פרטנית ואף אחד מאתנו לא ער שגם מצלמים אותו, בלי שהוא נפצע, גם כשהוא נתקל במדרכה והוא נופל, אף אחד לא רוצה שיצלמו אותו כך - - -

על פי החוק הזה אי אפשר לצלם - - -

למה את מפריעה לי לדבר?

מה יהיה מחר בידיעות אחרונות על החרדים?

אין לי מושג.

למה לא אמרתם לי שהיא מייצגת את "ידיעות אחרונות"?

גם את "הארץ", אמרתי בהתחלה.

לא הייתי, אני מתנצל, מה יהיה מחר ב"הארץ" על החרדים? כמה כסף לקחתנו?

עורכת דין רביד, תגידי לחבר הכנסת גפני שמה שיהיה כתוב מחר, גם ב"הארץ וגם ב"ידיעות" - - -

יושבים פה ארבעה חברי כנסת דתיים בוועדה הזו והיא מעזה לדבר.

זכותי לדבר בוועדה.

אל תתערבי כשאני מדבר, איזו חוצפה זו?

סליחה, אני היושב ראש ואתה לא צועק פה, שנית, אל תעשה אותי חרדי.

אני חרדי.

אני יודע שאתה חרדי, ראיתי איך אתה מצביע.

מה שנכון, נכון. לגבי "ידיעות", יום אחרי יום, כותרת ראשית עם הסתה נגד החרדים.

מה הם אשמים?

לא היא אשמה.

אתה רק צועק עלי.

אל תתרגשי, הוא צועק גם עלי.

אני מתנצל, אני לא צועק עליך, הכול בסדר. אני רק אומר שצריך קצת בושה וקצת צניעות כשמגיעים לוועדה מוועדות הכנסת ומדברים על העיתונות, אנשים שמייצגים את "ידיעות אחרונות", שיום אחרי יום יוצא עם כותרות ראשיות עם הסתה נגד חרדים, רואים שזה מתוזמן. אני צריך ללכת להצביע בוועדת כספים, להצדיק את הכותרות , לממן את הפרזיטים.... אמרת לי לא להגיד את זה אפילו בצחוק...

אבל אתה לא שומע בקולי לכן אתה מקבל את הכותרות האלה.

אתמול מניתי שבעה דברים שממשלת קדימה עשתה, מילה לא הייתה כתובה בידיעות.

אני מצביע בקריאה ראשונה, מי בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה?

הצבעה

בעד - רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה

הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ויעלה לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית, תודה רבה לכולם הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:55