הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
38
ועדה מיוחדת למאבק בנגע הסמים
16.12.10


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 44
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים

יום חמישי, ט' בטבת התשע"א (16 בדצמבר 2010), שעה 10:00

סמים במגזר הערבי

חברי הוועדה: מוחמד ברכה - היו"ר
חנא סוייד

עבד עדוי

- מרכז רפואי נצרת, משרד הבריאות

דני בודובסקי

- המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

מפקח אור-אל אושרי
- מחלקת מחקר , משטרת ישראל

סנ"צ אביעד סהר

- מחלקת מחקר, משטרת ישראל

נאג'י מטאנס

- השירו לטיפול בהתמכרויות, משרד הרווחה

אבו אלהיג'א פואד

- מדריך שפ"י, משרד החינוך

הימאת חגיחיא עראקי
- מדריכה ארצית במניעת חומרים פסיכואקטיביים, משרד החינוך

שמאי גולן

- דובר הרשות הלאומית למלחמה בסמים

מחמוד מוחמד

- מתאם הרשות למלחמה בסמים, אום אלפחם

חדאד וליד

- הרשות למלחמה בסמים

פרחאת פרחאת

- מנהל מחוז חיפה והצפון, הרשות לשיקום האסיר

סובח שאדי

- מתאם הרשות למלחמה בסמים, טמרה

עאטל מועדי

- מנכ"ל ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

נאהד חאזם

- ראש עיריית שפרעם

כמאל שאהין

- סגן ראש עיריית שפרעם

עומר מלק

- מנכ"ל, עיריית שפרעם

ג'ריס חנא

- מ"מ ראש עיריית שפרעם

עדאל אבו לישר

- ראש עיריית טמרה

גיאד סמיר

- יועץ לראש עיריית טמרה

פריד שבין

- מנהל מחלקת רווחה, עיריית שפרעם

אברהים שליוט

- חבר עירייה, ראש הוועדה למניעת סמים בעיריית שפרעם

כרמל חמדי

- חבר מועצה, עיריית שפרעם

אג'ווד ז'ין

- חבר מועצה, יו"ר ועדת ביטחון ובטיחות, עיריית שפרעם

סעד חטיב

- מתאם המלחמה בסמים ואלכוהול, עיריית שפרעם

איהאב יחיא

- מנהל קהילה טיפולית

חוג'ראת עבדאללה

- מנהלת תכנית עיר ללא אלימות, דיר אל מכסור

נילי זאהר

- מנהלת עיר ללא אלימות, מועצה מקומית עוספיה

זועבי עודה הואו'א

- מנהלת יחידת הטיפול בנפגע סמים, נצרת

ג'ומאנב מועלם

- מתאמת המאבק בסמים, עיריית נצרת

אוסימה סדיק מחאג'נה
- עו"ס ומנהלת מרכז אפשר, שפרעם

נזיה מסארווה

- ראש מועצת כפר קרע

עומר ואכד נאסר

- ראש מועצת עראבה

אברהים אסאדי

- מ"מ יור מועצת דיר אל אכסיד

נאדר סרסור

- ראש עיריית כפר קסם

אברהם אסדי

- מ"מ ראש מועצה מקומית דיראלא

בדראן גסוב

- מנהל עמותת אל סם

עו"ד עאדל אבו ראי
- מנכ"ל, אגודת אל הלאל

זאיד חניפס

- עיתונאי, מנהל מתנ"ס

ריהאם דבס

- סטודנטית בפרקטיקום במרכז לנפגעי אלכוהול, שפרעם

נילי גיניני

- סטודנטית בפרקטיקום

גלעד נתן

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אסף דורון

- דובר הוועדה

בת שבע פנחסוב

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סמים במגזר הערבי

אני פותח את ישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים. תמונת המצב בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל.

לפני שאני מתחיל בסדר היום, אני רוצה להודות לכבוד ראש העיר שפרעם, מר נאהד חאזם, שהואיל לארח את הוועדה ואת אורחיה כאן בעירייה. אנחנו רואים בזה חשיבות רבה, להעתיק את הישיבה ממשכן הכנסת בעניין הזה לאחד היישובים החשובים יותר באוכלוסייה הערבית. כמובן שזה חשוב לי, כי זו העיר שלי והמקום שלי, אבל גם מעבר לזה חשוב שוועדות הכנסת באופן כללי, כעיקרון, ייצאו מדי פעם ממגדל השן בירושלים וללכת לאיפה שהדברים מתרחשים.

כפי שאמרתי, לפני שאני מתחיל בסדר היום, אני מבקש מכבוד ראש העיר שיגיד כמה מלים לפתיחת הישיבה.

מי שרוצה לדבר בערבית, יכול לדבר בערבית אבל לתרגם. אנחנו נדבר בעברית, כי כך זה נהוג בוועדת הכנסת.

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים לשפרעם. כמובן שזה כבוד לנו לארח אתכם, מוחמד ברכה הוא בן העיר שפרעם, הוא חבר ואיש שכולנו מוקירים ואנחנו שמחים מאוד שהוועדה הזו מתקיימת בשפרעם ואני חושב שזה חשוב מאוד שוועדות הכנסת לא יישארו במשכן הכנסת אלא ייצאו לשטח. אני חושב שכאן בשטח יכולים לחוש את האווירה האמיתית למה שמתרחש בהרבה מקרים, ועל כן ברוכים הבאים, גם דר' סוייד וכל המכובדים והמכובדות.

בשבילנו זו גם הזדמנות להגיד מספר דברים על שפרעם, לאלה שלא מכירים את העיר. שפרעם ממוקמת בלב הגליל באזור הצפון, במרחק של 20 קילומטרים מהמשולש של נצרת-חיפה-עכו. עיר אסטרטגית במיקום גיאוגרפי מצוין, שיושבת על שני צירים מרכזיים, 79 ו-70, שמקשרים אותה לכל אזור הקריות בחיפה ואזור המרכז, בפחות משעה אתה נמצא במרכז ובשעה ורבע אוטוטו, עם ההתחברות לכביש מספר 6, אתם נמצאים בירושלים. שפרעם היא עיר מיוחדת במינה בכך שחיים בה בשלווה וסבלנות ואיכות חיים מוסלמים, נוצרים ודרוזים, מאות ואלפי שנים, והיא דוגמה באמת לדו קיום אמיתי ולהבנה.

מבחינת הנושא שאתם מתעסקים בו, הסמים; בעיריית שפרעם אנחנו קבענו סדר יום עם קצין תחנת שפרעם, שבכל שלושה חודשים אנחנו נפגשים, הוא עם הצוות שלו ואני, כראש עיר, עם הצוות שלי, והוא מגיש דוח מה נעשה במשך שלושת החודשים האחרונים. אתמול, רק לידיעה, כי רצינו להתמקד גם בראייה שלנו לעתיד בנושא של סמים, אז בשנת 2009 היתה לנו ירידה כללית בניגוד למגמה הקיימת במדינה, בכל העניין של האלימות, קרוב ל-30%. בשנת 2009 המגמה החיובית המשיכה, אבל מבחינת סמים, נפתחו יותר תיקים מאשר בשנה שעברה כי ההתמקדות היתה יותר לעניין של סמים. זאת אומרת היתה עלייה של 20%. בשנת 2009 נפתחו 255 תיקים על סמים, בשנת 2010 - 326, וזה בהתאם למדיניות שאנחנו רוצים שהדבר הזה יהיה במוקד העניינים.

אני מודה לראש העיר, מר נאהד חאזם, גם על הדברים וגם על האירוח.

(סבב נוכחות).

אני מודה לכולם. אני אתן כמה מלים בהתחלה. אחר כך מר וליד חדאד מהרשות למלחמה בסמים ייתן סקירה של פעילות הרשות בתוך הציבור הערבי, אחר כך נשמע אנשים מהשטח, גם עמותות, גם מועצות ורשויות מקומיות. לנבחרי ציבור, ראשי ערים או חברי כנסת, תישמר הזכות לדבר מתי שירצו ויבקשו.

אני אקדים ואומר שהישיבה הזאת היא גם ישיבה מסכמת ברמה האישית. בשבוע הבא אני מסיים את עבודתי כיושב ראש הוועדה למלחמה בסמים ויבוא במקומי חבר הכנסת טלב אלסנאע, שגם לו יש ניסיון קודם בעבודה הזו. אני מקווה ואני בטוח שחבר הכנסת טלב אלסנאע ימשיך להוביל את הוועדה בצורה מוצלחת. אני ניסיתי כמובן ככל יכולתי, אני מקווה שהצלחנו למקד תשומת לב בכמה עניינים.

הישיבה הזו לא במקרה לקראת סוף כהונתי, כי אני באמת רוצה שאנחנו נעשה לא רק תיאור מצב של מצב המלחמה בסמים, לא רק של מצב הסמים בקרב הציבור הערבי, אלא גם לקבוע מסקנות קונקרטיות, מה צריך לעשות ולאן צריך ללכת בהמשך הדרך, ואני מקווה שהדברים האלה והסיכומים של הוועדה יהיו כמכשיר לגורמים השונים, אם זה ברמה של משרדי הממשלה, אם זה ברמה של המועצות המקומיות והרשויות המקומיות, אם זה ברמה של הרשות ואם זה ברמה של הגופים האזרחיים, העמותות האזרחיות שפועלות בתוך העניין הזה.

בידיכם נמצא דוח שהוכן על ידי דוקטור גלעד נתן, החוקר של הוועדה, על פי בקשת הוועדה וגם אם אי אפשר לעיין בכל פרטיו עכשיו, התמונה שמצטיירת בתוך המחקר הזה והסקירה הזו היא תמונה מאוד עגומה בכל מה שקשור למצב של מלחמה בסמים בקרב הציבור הערבי במדינת ישראל.

אני לא יכולתי למצוא שום תחום ושום גוף ממלכתי או מוניציפלי שעושה את מלוא המלאכה שמתבקשת ממנו בעניין של המלחמה בסמים, ואני אומר את זה באחריות מלאה, למעט אולי משרד הבריאות, אבל היתרון של משרד הבריאות, שיש לו בעיה בכל התחומים ולכן האוכלוסייה הערבית נכללת בעניין הזה. במשרד הרווחה התמונה זועקת לשמים בכל מה שקשור לפריסת הגופים השונים. יחידות סמים במחלקות רווחה פועלות ב-15 רשויות ערביות. גלעד, אני לא אוהב את המושג 'לא יהודיות'. כיושב ראש הוועדה, עד היום, אני מבקש לא להשתמש במושג הזה, יש יהודיות ויש ערביות. יחידות סמים במחלקות רווחה פועלות ב-15 רשויות ערביות, שזה 19%, לעומת 44% ברשויות היהודיות.

למשל תחום של אנשים שאני באמת מוקיר אותם, גם דר' אילוז וגם מר פרחאת פרחאת מהרשות לשיקום האסיר, 45% מהאסירים במדינת ישראל הם ערביים, 45%, שזה כשלעצמו מצביע על בעיה חברתית קשה ביותר בקרב הציבור הערבי. אבל כשאנחנו מדברים חלוקת המשאבים של הרשות לשיקום האסיר, הדברים לא מתקרבים, לא מתקרבים, למה שצריך. ואני לא רוצה לסקור את המספרים, המספרים נמצאים בידיכם, מול העיניים שלכם. אנחנו אולי נתייחס לכך בסוף. גם הרשות למלחמה בסמים, מר שמאי גולן ומר וליד חדאד, שהיא אמורה להוביל את העניין הזה ולהוות דוגמה איך נלחמים בסמים, אנחנו מוצאים שרק בשמונה רשויות ערביות, מתוך שמונים רשויות, מעסיקה הרשות הלאומית למלחמה בסמים נציג. אתם שומעים? רק בשמונה רשויות, מתוך שמונים, מעסיקים נציג. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. זו לא טובה שעושים לציבור הערבי. אני חושב שאתם יודעים את האמת הזו, ששיתוף הפעולה הפורה ביותר בין יהודים לערבים זה בעולם הפשע, למרבה הצער. הפורה ביותר. שם לא מהססים לקרוא אחד לשני 'אחי', כולם אחים שם. מי שחושב שאם יהיה אפשר לעצום עין על התפשטות נגע הסמים בטייבה ושזה לא יגיע לנתניה, הוא טועה. מי שחושב שאפשר שהדברים האלה יתקיימו ביפו ולא יגיעו לתל אביב, הוא טועה. ומי שחושב שאפשר לעצום עין על מה שקורה בשפרעם ולא יגיע לקרית אתא ולחיפה, הוא טועה. המכה הזו היא מכה כלל ארצית שיש להילחם בה בכלים הרציניים והשוויוניים.

45% מהאסירים במדינת ישראל הם ערבים, אבל כשאנחנו מדברים על רכזים של הרשות לשיקום האסיר, יש רק שישה רכזים ברשויות הערביות מתוך שמונים ויש 36, שהם 25%, כרבע, במגזר היהודי.

לקראת הסיום אנחנו נגיד מה אנחנו חושבים, אבל אני רוצה כבר עכשיו להגיד, לאוזניהם של ראשי המועצות וראשי הערים שנוכחים כאן, ואלה שלא נמצאים כאן, אנחנו יכולים להלין מפה ועד להודעה חדשה על מה שקורה מטעם הרשויות הממלכתיות, אם זה משרדי הממשלה או הרשות, אבל אני חושב שיש גם כשל בשלטון המקומי במגזר הערבי בעניין הזה. אני לא רוצה להכליל, יש מי שיותר, יש מי שפחות, אבל הנושא הזה הוא בן חורג לטיפול הרשויות הערביות. אפשר לבוא ולטעון שיש סיבות אובייקטיביות וזה נכון, לבוא ולהגיד שחלק גדול או רוב המשרות של רכזים וכולי, בנויים על בסיס של מאטצ'ינג, שהרשות המקומית אמורה לממן חלק מהעלות של העובדים... הרשויות המקומיות הערביות הן חלשות, למשל שפרעם היא לא החלשה ביותר, אבל היא נמצאת באשכול השלישי, מתוך עשרה, וזה עוד יישוב מוצלח יחסית. יתקן אותי חבר הכנסת סוייד אם אני טועה, נדמה לי שהיישוב הערבי שנמצא במקום הגבוה ביותר נמצא באשכול 5. אשכול 5 הוא הגבוה ביותר בקרב הציבור הערבי. האמירה הזו נכונה, שהרשויות הן חלשות והן לא יכולות לממן את הרכזים ואת המטפלים ואת המרכזים וכולי וכולי, שבנויים על מאטצ'ינג.

אני חושש שחלק מהרשויות והעומדים בראשם אינם מודעים לזכויות שלהם במשרדי הממשלה השונים. אם יהיה צורך, ואני חושב שיהיה צורך, כבר בימים הקרובים אנחנו נוציא חוזר לכל הרשויות המקומיות לסמן איפה נמצא מה ואיך הרשויות צריכות לפעול מול משרדי הממשלה והגופים הממלכתיים השונים, שהדברים לא יישארו באוויר ויגידו 'לא ידעתי', 'לא שמעתי'. אני יודע שחלק גדול מראשי הערים עוסקים באיך לסיים את החודש ולשלם משכורות, זו אחת הבעיות הקשות ביותר של האוכלוסייה הערבית בכלל, אבל כשרוצים לנקות את היישוב, לא מנקים את הנקי, אלא מנקים את מה שלא נקי, וצריך לתת תשומת לב. אסור להתייחס למלחמה בנגע הסמים כבן חורג בסולם העדיפויות שלנו, כחברה וכמנהיגי חברה, אם זה חברי כנסת ואם זה ראשי רשויות, כי הנגע הזה יכול רק להתפשט אם הוא לא יטופל וזה יהפוך לאסון חברתי כללי.

על כן אני מקווה שנשמע גם דברים שיעשירו את הדברים וייתנו כיוונים שיעזרו לדיון ויעזרו למה שיהיה לאחר הדיון. אני מציע שנעשה את זה קצר ככל האפשר, כי יש משתתפים רבים מצד אחד וזמן מוגבל מצד שני.

אני רוצה ראשית להודות לך על ההזדמנות להוציא אותי באמת מהביצה התל אביבית ולהביא אותי לכאן, זה כבר רווח של כולנו.

סיפור קטן. לפני שלוש שנים יצאנו למסע הסברה גדול בתחום הסמים והאלכוהול, המגזר הערבי לא היה בכלל. לפני שנתיים אתה כינסת אותנו ואכן לפני שנתיים, בזכותך, צלחנו את המגזר הערבי עם משרד הפרסום של מוסא אסדי מפורדיס.

אל תייחס לי שאני שלחתי אתכם למוסא אסדי, כי אני לא מתערב בשיקולים מסחריים.

לא, לא, אי הבנת הנקרא, אתה באמת לא יכול להיות שותף וזה בסדר, אני אשם בעניין הזה. השנה והשנה הבאה, צלחנו את המגזר הערבי וזה לא פשוט. וצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה גם בעניין הזה במגזר הערבי. כן, זה נכון, הנתונים פה קשים. כשהנתונים מראים שיש 80 יישובים ערביים, ואנחנו, כמדינה, כרשות שמובילה את העניין הזה, נמצאים רק בשמונה יישובים, האנשים המצוינים שיושבים כאן, זאת תמונה לא טובה. אבל צריך לזכור פה דבר אחד, כשאנחנו מדברים על שמונים יישובים, יש הרבה מאוד יישובים קטנים, של 2,000 או 3,000 אנשים. נכון שאפילו במגזר היהודי זה אשכול של יישובים. לקחת שלושה, ארבעה, חמישה יישובים לתת להם רכז או מתאם אחד, שהוא פועל על אותו אשכול יישובים. אני יודע את הקשיים שיש במגזר הערבי. סינו פעם לייצר מצב של כמה יישובים שמתאגדים ואז הנטל נופל, כל יישוב 10% שכר ואנחנו נותנים את ה-50%, אותו מאטצ'ינג שהזכרת. אני יודע את הקשיים, זה אחרת מאשר אצלנו, אבל אני כן מציע לכם לנסות לחשוב על זה.

ועוד משפט אחד, ואני לא אעשה שיחת סיכום, אני אעשה את זה בהזדמנות אחרת, אבל בכל זאת משפט אחד כי הרמת פה להנחתה. עצה שלי, כי אני כבר מלווה את העניין הזה 15 שנים, המגזר הערבי חזק הרבה יותר מכפי שהוא בא לידי ביטוי אל מול מוסדות המדינה, ורמזת על זה קודם; אני מציע לכם להקים מעין לובי של ראשי רשויות, ויושבים פה ראשי רשויות, ושל חברי כנסת, מבלי להתייחס מאיזה מפלגה הוא בא, מאיזה זרם הוא בא, מאין הוא מגיע, כי הסמים, ואתה חוזר ואומר את זה, חוצים כל גבול וכל עדה וכל התייחסות, תקימו לובי כזה, תאמין לי שהזכויות והכספים יגיעו. ודי לחכימא ברמיזה.

בוקר טוב לכולם. ברשות ראש העיר, גם אני רוצה לברך את הנוכחים בשפרעם, כי אני גם תושב שפרעם, תושב שפרעם ועובד הרשות למלחמה בסמים. תודה רבה לאבו סעיד על ההזדמנות הזאת, זו ההזדמנות השנייה, פעם ראשונה זה היה בנצרת, לעשות את ועדת הסמים. אני חושב שזה ניסיון יצירתי, חדש מאוד, חשוב שיאמצו את זה גם אנשים אחרים, לפחות בתחום שאני מבין בו, שזה תחום הסמים. מאוד חשוב שהוועדה הזו תגיע לשטח, כי אני מרגיש שיש נתק אדיר בין השטח לבין קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות, וזה באמת מקרב את מקבלי ההחלטות לאנשי השטח.

רק לחבר'ה שהם אורחים בוועדה, כמה נקודות על החברה הערבית. אנחנו משתמשים בהרבה מושגים, ציבור ערבי, מגזר ערבי, אני אימצתי מה שבעיריית נצרת משתמשים בשפה הערבית ואומרים חברה ערבית, ולפי דעתי הכי מתאים לתרגם את זה לעברית זה להשתמש ב'חברה הערבית'. היום במוסדות המדינה משתמשים בכל מיני מושגים כמו מגזר, ציבור, או הלא-יהודים, כמו שאמרת, שגם עליי לא מקובל. ברגע שאנחנו עוסקים בסוגיה כזו חשובה שהיא בתחום הרווחה החברתית, תחום המאבק בנגע הסמים והאלכוהול, מבנה החברה שונה מאוד מהחברה היהודית, החברה המקבילה, בוא נגיד, מבחינת דת, מבנה משפחה וכולי. הדברים האלה גם משפיעים על האנשים שנכנסים לעולם הזה.

חשוב לי מאוד לדבר על העניין של השינויים. החברה הערבית עוברת ממש שינוי, מעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית. אנחנו מרגישים את זה, בין הדור שלקראת 40 ומעלה לבין הצעירים. מי שהיום חווה את החוויה הזו, רואה כמה הבדלים. הצעירים היום יכולים לסובב את המבוגר הכי חכם, מבחינת כל הדברים שהם מכירים. אנחנו רואים שאין שפה. חבר שלי הראה לי נייד של הבן שלו, אס.אמ.אסים, הוא חשב שהבן שלו משתמש בסמים או משהו כזה. לפי האס.אמ.אסים הוא לא מבין כלום. אם הוא שומע את החבר שלו, יש לו מיצ'ובישי, אופניים, דר' הופמן, כל מיני מושגים כאלה, הוא מדבר על סמים. כמובן המשטרה יודעת, אבל הם מדברים בקודים האלה שאנחנו, שמכירים את זה, אני לא יכול לדעת אם הבן שלי משתמש בסמים. אלה דברים מאוד חשובים לשים לב. הפער הזה בין הדורות, במגזר הערבי זה יותר בולט. בפער אתה יכול לראות ילד שכל היום במחשב, פייסבוק וזה, והאבא לא יודע להיכנס לאתר.

חלק מהבעיה שאנחנו מתמודדים איתה, דובר עליה רבות, זה שהרשויות במגזר הערבי נמצאות במצוקה כלכלית ותעסוקתית. היום בתחום המינהל הציבורי במדינה, אתה רוצה לקבל כל פרויקט, במיוחד בתחומי הרווחה, אני יודע שזה גם בתחומים אחרים, אבל בתחומי הרווחה הכל מבוסס על מאטצ'ינג, משרד הרווחה מבקש 25%, הרשות למלחמה בסמים מבקשת 50%. הנוסחה הזאת היא טובה, אבל היא טובה לראשון לציון, היא טובה לחיפה, היא טובה להרבה מקומות, אבל במגזר הערבי, שאתה רואה שאין ארנונה, אין מוסדות שישלמו ארנונה, אין כל מיני מקומות שיכולים לתת מנוף לתקציב העירייה ואז העיריות נמצאות בגירעון, דבר ראשון זה משפיע על הפרויקטים האלה.

מתי הבעיה מחריפה? ברגע שנכנס חשב מלווה. אני מלווה את המגזר הערבי 18 שנים בתחומים של סמים, עבריינות נוער, כל הדברים האלה. כשמגיע חשב מלווה, אני ראיתי, הוא מתחיל לקצץ בדברים האלה ואתה רואה את הפגיעה הישירה. ואם מגיעה ועדה קרואה, המצב יותר אנוש. אני ישבתי עם החשב המלווה וראש הוועדה הקרואה, הוא אמר, 'תשמע, זו פונקציה לא רווחית, אני משלם 150,000 שקל'. אני לא מבין בעלות-תועלת, לדבר עם ראש מועצה ולהגיד לו עלות-תועלת, רווח והפסד, אבל היום, תדעו לכם, כל המועצות המקומיות בארץ והעיריות מתנהלות על בסיס עלות-תועלת, כמה אני מרוויח מזה. אבל ברגע שהוא בן המקום, אפשר קצת לדבר איתו, לבוא לראש עיריית טמרה ולהגיד לו 'תשמע, זה מאוד חשוב שלא יהיו אלכוהוליסטים, שלא יהיו מכורים לסמים', זה לא כמו ועדה קרואה, שזה מישהו מחוץ ליישוב.

השימוש מושפע מהמצוקה. חשוב לי להגיד שיש צורך להתאים את תכניות ההתערבות. אני רוצה להגיע למה שחסר לנו.

אלה הנתונים שאבו סעיד דיבר עליהם. רק האדום הכי חשוב. זה חלק ממצגת של קורס שאני מלמד באוניברסיטה, אבל אני תמיד מראה לסטודנטים את השקף: משקה אלכוהול. במגזר היהודי, 61% מהנוער, תלמידי בתי ספר, שותים אלכוהול, אצלנו 16%, אבל זה נתון מאוד מבלבל, כי ברגע שמתקרבים לקראת הסמים הלא חוקיים, התמונה מתהפכת, אנחנו יותר מהמגזר היהודי, זה 12% בחברה הערבית, ובסמים הקשים אנחנו כפול, במגזר היהודי 4.5 ואנחנו 9.3. למה אני אומר את זה? כי במגזר היהודי, שתיית אלכוהול זה משהו בנורמה. בבסיס זו חברה שבטקסים, בדת, זה לא אסור. אצלנו הנער מתחיל לפתח קריירה עבריינית ברגע שהוא מתחיל לשתות אלכוהול. הרבה הורים מתעמתים עם הילדים שלהם, כי בשבילם הוא שבר את המוסכמות החברתיות, זו חברה ש-90% ממנה היא חברה מוסלמית ואלכוהול אסור על פי דת. אז הנער, מבחינתו, מבחינת המשפחה, מתחיל לפתח קריירה עבריינית ברגע שהוא נוגע באלכוהול ולכן רובם ממשיכים לשימוש בסמים. אני מקווה שהמשטרה מסכימה עם הטיעון הזה.

בתחום הקהילה. תחום שדיברנו עליו, המתאם לסמים. למי שלא יודע, המדיניות הארצית במאבק בסמים, הרשות עוסקת בבניית המדיניות, מחקרים, טיפול ושיקום, וכל הדברים האלה, המתאם, ברמה היישובית הוא המיישם את המדיניות הארצית, ולכן אנחנו פועלים, נכון, רק בשמונה יישובים,אבל זה חוזר לסיפור של המאטצ'ינג. מונחות על השולחן שלי עוד עשרים בקשות, אבל ברהט יש אותה בעיה, עראבה, היינו ביישובים האלה. יש בעיה. ראש הרשות אומר, 'תביאו מתאם, אני לא יכול לשלם'. 'אני מסכים', אבל משרד הפנים לא מאשר לו. הבעיה שמשרד הפנים לא מאשר לכם, זה לא שאתם לא רוצים. אז זה חלק מהבעיה, להכניס מתאם.

כתוב באיזו יישובים אנחנו נמצאים, שפרעם, טמרה, נצרת, כאבול, אום אל פחם, עוספיה, מועצה אזורית בוסתן אל מרג' וריינה.

כמה זה באוכלוסייה הערבית בכלל? היישובים שאמרת, יכול להיות שזה 60% מהאוכלוסייה הערבית בישראל.

לא. אם תסתכל על ערים, זה טמרה, שפרעם, נצרת, אום אל פחם. אלה ערים. ביחד זה בוא נגיד 150,000, אפילו פחות. אלה ארבע הערים, השאר יישובים, בריינה זה 10,000, בוסתן אל מרג' 9,000, עוספיה 9,000, כאבול, 9,000. זה בגדול. אלה יישובים קטנים. ואף אחד לא שם לב שאנחנו לא נמצאים במקום שיש את מוקד הבעיה הרצינית, זה במשולש.

המשולש לא מופיע פה.

לא מופיע, אמרתי. היינו בטייבה, היינו בטירה, אבל לא נמצאים שם. בשבוע שעבר הייתי עם ראש העיר של טירה, הוא אומר לי 'תכניס'. הוא שלח מכתב לרשות למלחמה בסמים, 'אני מבקש להכניס מתאם, אני לא יכול להשתתף במימון'. אני מעלה את המצוקה, כי אני מרגיש את המצוקה, אני לא עובד ממסד שמציג את העמדה של מקום העבודה שלי. אני אומר גם את המצוקה של השטח, כשראש עיר אומר לך, 'אני רוצה, יש לי בעיית סמים'. אם אין בעיית סמים בטייבה וטירה, אז איפה יש בעיות סמים? אם הולכים דרומה, לרהט, לקייה, חורה, תל שבע, שם יש בעיות, אני אומר לכם, ילדים בני 12 עוסקים בבלדרות סמים ובסחר בסמים ומנצלים אותם. זה גם משהו שצריך לתת עליו את הדעת, אבל אי אפשר להיכנס לשם. אני לא יודע איך פותרים את הבעיות האלה, זה תפקיד של פוליטיקאים ושל אנשים שאמורים להיות ההנהגה.

יש מושג אחר של תקציב פעילות. יש יישובים שאנחנו נותנים תקציב בלי שנעסיק מתאם, עד שמצב המועצה ישתפר. במועצה אזורית גלבוע, כפרים ערביים בתוך המועצה האזורית גלבוע, נאעורה וסנדלה, אנחנו עובדים שם, אבל אין לנו מתאם, בסמת טבעון, טובה זנגרייה, ברהט יש לנו תקציב, ומועצה אזורית אבו בסמה, שזה בדרום, למי שלא יודע, וגם לאחרונה בכפר קרע. לא רשמתי כפר קרע, כי לא העברנו את התקציב עדיין.

אנחנו עובדים עם נוער, סעיד, שיציג בשפרעם, בכל מיני פרויקטים בנוסף להרצאות והצגות, גם בפרויקטים שכאילו מדברים אליהם, כמו 'עוגן לחיים', תיאטרון קהילתי. סעיד, תדבר על הנושא הזה? אז אני לא אתייחס לזה. סדנאות, הרצאות. חלק מהמתאמים שלנו, במיוחד בטמרה ובאום אל פחם, עובדים מול האימאמים. היה לנו פעם כנס לאימאמים במסגדים, כי אנחנו מאמינים שאנשי הדת יכולים להשפיע על הקהילה, זה חלק מהדברים שאנחנו עושים. אנחנו עושים כנסים ארציים. בשבוע הבא יש לנו את הכנס החמישי, כל שנה אנחנו עושים כנס לחברה הערבית בנושא המאבק בסמים, וכל שנה לוקחים נושא. השנה אנחנו לוקחים את נושא המניעה לבני נוער ולתלמידים. זה כנס ביום רביעי הבא, במכללה האקדמית גליל מערבי.

יש לנו תמיכה בעמותות. אל הלאל, הנציג נמצא כאן. תכניות מינהל ועמותת אל אופק, שהם עושים הכשרות לאנשי מקצוע.

פעילות בתחום הסמים, תחום מניעה. רכשנו ערכה. יש ערכה שפיתח אותה דר' יובל שמשון באמג'ד מוסא. פיתחו ערכה מיוחדת לעבודה עם תלמידים בבתי ספר. אנחנו רכשנו את הערכה הזאת והעברנו אותה לשטח, שישתמשו בתוך בתי הספר.

יש לנו קמפיין בשפה הערבית באינטרנט ובעיתונות הכתובה ודברים כאלה.

מחקרים. כמובן אלה חלק מהמחקרים שדיברתי עליהם עכשיו. אנחנו מריצים אחרים באופן שוטף. מחקר לבדוק היקף תופעה בחברה מסוימת, מספיק פעם בארבע שנים. כך עושים בכל העולם.

טיפול ושיקום. אנחנו נותנים תקציבים. נגיד בנצרת, בשפרעם, נתנו תקציבים לשיקום נפגעי סמים, לא לטיפול. זו אחריות של משרד הרווחה, אנחנו נותנים תקציבים לשיקום נפגעי סמים, שיקום תעסוקתי לאחר הגמילה.

אני תמיד אומר, לא צריך להגיד מה שיש, תגיד מה שחסר ומה שצריך. אם אנחנו רוצים להתגבר על זה, שמאי דיבר על זה, אבו סעיד וכל חברי הוועדה, צריך להעסיק מתאמים אזוריים. לבוא לקחת אזור מסוים, אבל אני לא יודע איך להתגבר על הבעיה הזאת. כשאתה יושב עם ארבעה ראשי מועצות ואומר להם, כולם מתלהבים, אבל מאיפה יהיה הרכז, מאצלי או אצלך. מתאם אזורי יכול לפתור את הבעיה.

אולי אפשר על פי מפתח מספר התושבים?

כל מפתח שתמצאו, חברים. אנחנו רוצים להיות ומוכנים להיות.

זו תכנית שהוגשה גם לשר אהרונוביץ, מהמשרד לביטחון פנים. הוא גם רצה פתרונות לכל הנושא של בעיית הסמים במגזר הערבי וזו הצעתי. אני שקלתי ובדקתי, אבל הבעיה של איך להתגבר על זה, ישנם ראשי מועצות שיכולים לתת לי רעיונות, אבל אני חושב שמתאם אזורי, נגיד ער, ערערה, כפר קרע, אפשר שיהיה עובד אחד שיעשה תכניות. אין הבדל, הוא יבנה תכנית לבית הספר ההוא, המסוים, בית הספר הטכנולוגי, אבל זה אזורי, ואז יהיה כדאי להעסיק אותו.

כמובן כתבתי גם עלויות, שזה לא מעניין חלק מהאנשים. בת שבע, העברתי לך את המצגת הזאת על העלויות. חשוב מאוד שאנשים יידעו באיזה עלויות מדובר. אני לא חושב שאלה סכומים בשמים. למי שמנהל עיר, הוא יודע שהסכומים שאני מדבר עליהם...

וגם אם מדברים על עלות-תועלת, אותו מכור לסמים שאתה עכשיו תשקיע בו... בארצות הברית אומרים שעל כל דולר שמשקיעים במניעה, חוסכים 36 דולר. אני מדבר על עלויות, מבחינת חיסכון בעלויות. כשאתה משקיע דולר במניעה, זה חוסך לך 36 דולר של אחרי שהאדם הזה מתמכר לסמים.

העסקת רכזים בערים מעורבות. יש לנו כמובן בעיה בערים המעורבות שאני נכנס אליה לקראת הסוף. ירושלים ולוד, אנחנו נכנסים עוד מעט, רמלה, תל אביב-יפו, שם אין לנו עובדים, יש לנו תכניות, אין לנו עובד כמו בעכו ובחיפה, שהוא רכז שעובד בתוך העיר. חשוב מאוד להכניס.

את הקמפיין של ההסברה הערכנו עם מר שמאי גולן ב-200,000 שקלים.

אישרתי לו את 200,000 שקל, פלוס ה-80 ש... נתתי להם.

תרגום והתאמה של חומרים, חוברות, תכניות. יש לנו כל מיני חוברות על נגיפים, על ספורט, עלויות 80,000.

טיפול ושיקום, יש תמיכה בפרויקטים לשיקום תעסוקתי, של 300,000 שקלים.

אנחנו עכשיו בונים אתר אינטרנט, לקראת הסוף. אימאן אל קאסם, שדרנית רדיו, היא גם עוסקת בתרגום והיא מתרגמת לנו את האתר, היא זכתה על פי מכרז. לתרגם את האתר עולה 50,000 שקל. עוד מעט יהיה לנו, לרשות למלחמה בסמים, אתר בערבית.

וזו העלות, 1,900,000 שקל, להתמודד עם התופעה, לפחות בשלב הנוכחי, שאפשר לקדם את הנושא. תודה על ההקשבה.

אנחנו נגיע לרמה הפרטנית של המקומות בסוף.

אנחנו רוצים לשמוע את משרד הבריאות ומשרד הרווחה. דני, אני מציע שתתכונן לשאלה שאני כבר אומר עכשיו; יש הרגשה, בעיקר בציבור הערבי, שהמשטרה לא מקדישה מספיק אמצעים למלחמה בסמים, אפילו יש טענות על העלמת עין מקיומה של התופעה. כל עוד שהיא רחוקה מהמרכז ומיישובים יהודיים גדולים, אז היא יכולה להתקיים. הטענה הזו רווחת מאוד, כך חושבים בטייבה, כך חושבים ביפו וככה חושבים בשפרעם. אני מציע שגם אתה תתייחס אליה.

אבל נתחיל עם מר דני בודובסקי ממשרד הבריאות ואחר כך משרד הרווחה, כי יש נתונים מאוד מאוד בעייתיים, בכל מה שקשור במשרד הרווחה, ואנחנו רוצים---

אנחנו נשמח להגיב.

לא רק להגיב, אלא להגיד מה יהיה בהמשך.

להגיד את העמדה שלנו.

מר דני בודובסקי, בבקשה.

קודם כל אני מברך אותך באמת על הישיבה ועל העשייה המבורכת. אני אישית מאוד נהנה ממנה.

אחד, מידעון שירותי טיפול בנפגעי סמים נכתב במשותף על ידי משרד הרווחה, משרד הבריאות, הרשות למלחמה בסמים. אין פה אפליה, יהודים-ערבים, אלא זה כולל את כל השירותים. הרשות עומדת להוציא אותו. הוא ייכתב גם בערבית. החוברת עצמה בשפה העברית נמצאת באתרים של שלושת המשרדים.

בסמים אין גבולות.

בסמים אין גבולות, כמו שאמרנו, בהחלט, לצערנו.

משרד הבריאות, המחלקה לטיפול בהתמכרויות, הטיפול בהתמכרויות מתחלק בעצם בין משרד הרווחה למשרד הבריאות. משרד הבריאות אחראי על החלקים של הטיפול הרפואי, שוב פעם, בעיקר במקרי הקצה ביותר, מצד אחד המכורים לאופיאטים, להרואין, דרך המרכזים לטיפול תרופתי ממושך, מה שמוכר כמרכזי טיפול במתאדון או סובוטקס, והחלק השני זה אשפוזיות הגמילה. יש גם קצת עיסוק בנושא של תחלואה כפולה, אנשים שהם עם מחלות פסיכיאטריות והתמכרויות.

שוב פעם, מספר המרכזים הוא קטן, המרכזים הם אזוריים, הם כוללים. במגזר הערבי יש מספר מרכזים ונציגיהם נמצאים פה אצלנו.

נושא שלישי שהוא מאוד משמעותי, ואנחנו נכנסים אליו חזק, והוא, שוב פעם, כללי, הוא כל ההיבט של העלאת המודעות של המערכות הרפואיות, גם האשפוזיות וגם קופות החולים, לסוגיית האיתור, זיהוי של אלכוהול וגם סמים, בעיקר בקרב בני הנוער והצעירים. זה איזה שהוא מהלך שאנחנו מתחילים להוביל אותו, גם באמצעות ימי עיון שיתקיימו מחוזית בכמה מקומות בארץ. שוב פעם, כלל מגזרי, מתייחס לכולם.

הסוגיה הזאת, שבהמשך נידרש לה, אני בטוח, לתקציבים נוספים, כשאנחנו נרצה להכניס פעולות מסודרות ממוחשבות של רישום, של איתור ויותר זמן רופא, כדי להשקיע בקטע של האיתור. הרופא פה יכול להיות משאב בלתי רגיל בכל מערכת, גם בחברה הערבית, גם בחברה היהודית, כשהוא בא ומתשאל את הנער ביוזמתו, אם יש איזה שהוא קושי.

זה מתקיים?

לא, זה דבר שאנחנו בתהליך של להריץ אותו. הקיום שלו קודם כל בהעלאת מודעות---

דני, יש מחסור ברור בכל מה שקשור לתחלואה כפולה. יש מחסור חמור בכל מה שקשור לטיפול בבני נוער, יש מחסור ביחידות לנשים.

בהחלט.

אם זה לא קיים וזה לא קיים וזה לא קיים, מה קיים?

לא, מבחינת משרד הבריאות, יש פה חלוקה שהיא קצת מלאכותית בטיפול, בין מערכות משרד הרווחה למשרד הבריאות. משרד הבריאות מטפל באוכלוסיות הקצה, כאשר גם השירותים שמשרד הבריאות מספק הם לא מספיקים מבחינת ההיקפים שלהם.

אני מודה לך. אני לא רוצה שייווצר רושם כאילו שכאן משחקים כדורגל, שמגלגלים את הכדור לרווחה, הרווחה תגלגל את זה לעירייה, העירייה תגלגל את זה לרשות. אני מניח ואני מבקש שכל משרד ממלכתי, שאמון על תחום מסוים, ימלא את תפקידו באותו תחום וייתן תשובות ברורות, לא רק מה שיש, אלא גם מה שחסר ואיך החסר הזה יתוקן. אנחנו רוצים לצאת, לא רוצה עם תכנית עבודה, אבל לפחות עם כיוונים מאוד ברורים לאן אנחנו הולכים. אני רוצה שמי שיבוא אחריי ימצא עבודה מסודרת, למשל.

אני אתן תמונת מצב. בגדול, כל מי שמבקש טיפול במגזר הערבי, בתחום של טיפול של התמכרות, הוא יקבל את הטיפול. אני אומר את זה בגדול וזה קיים. כל מנהל מחלקה שיישאל בעניין הזה, הוא יוכל להעיד על כך שאנחנו נמצאים ומספקים את התשובות ונותנים את המענים המתאימים.

איפה הכלים? אתה אומר דבר כללי, חשוב, אבל אני נקבתי במספר בהתחלה, ב-15 רשויות מתקיימות מחלקות רווחה שפועלות בפועל. ב-15 מתוך 80.

אני אגיד ככה; אי אפשר להקים יחידה טיפולית בכל רשות מקומית, כי בשביל להקים יחידה טיפולית, צריך גם מספר מטופלים ביחידה הזאת. בשביל לקיים את הטיפול איך שהמשרד מאמין, במודל הטיפולי שהוא מפעיל.

משרד הרווחה קיים למען יישובים יותר מבוססים ויותר גדולים.

לא, אני לא אומר את זה ככה.

ככל שאתה קטן יותר ונידח יותר, הסיכוי שלך לקבל שירות הוא הולך ויורד.

אני אומר שכל מטופל, גם אם הוא נמצא באזור נידח, הוא יקבל את השירות שהוא צריך לקבל. למשל, לדוגמה, דובר כאן על יישובים נידחים, למשל טובא. טובא זה יישוב מאוד רחוק, הוא לא מקושר ליישובים. הצלחנו למצוא פתרון ביישוב אחר, הכי קרוב אליו, למטופל שביקש לקבל טיפול. זה בתחום של סמים. בתחום של אלכוהול ישנה פריסה מאוד רחבה, חלק באמצעות רשויות מקומיות וחלק באמצעות עמותת אפשר, שהמשרד מפעיל, למתן שירות לטיפול בהתמכרות לאלכוהול ביישובים.

אני חוזר ואומר עוד פעם, כל מי שמבקש טיפול, מקבל טיפול. לא נתקלנו בשום בעיה תקציבית---

משרד הרווחה צריך לעסוק גם באיתור, לא רק מי שמבקש. אם מישהו מכור לסמים והוא לא מגיע אליך, אז הוא לא קיים? אתה צריך לאתר אותו.

הוא קיים.

שאלה שנייה, האם בכל מחלקת רווחה יש מקום לסמים? למי לפנות שם?

קודם כל, מה שמבדיל אותנו משירותים אחרים, שאנחנו עובדים במוסדות של מחלקות ליישובים חברתיים, בעצם העובד הסוציאלי הוא עובד סוציאלי לכל תושבי היישוב שלו. גם אם אין יחידה לטיפול בנפגעי סמים, יש עובד סוציאלי. לכל הרשויות המקומיות יש עובדים סוציאליים. העובדים הסוציאליים, אם הם לא מומחים---

תן לי תשובה לשאלה הראשונה, שעוסקים גם באיתור?

כן.

אתה אמרת, מי שמבקש, מקבל.

ילד שיש לו בעיה, פקיד הסעד איתר בעיה אצל ילד, שקיימת אצלו, ואז הוא מזהה שהאבא שלו הוא נפגע סמים, הוא מיד פונה אליי. אני הכתובת, מתפקידי למצוא לו את הפתרון.

מי אתה? אתה עובד סוציאלי?

אני מרכז השירות לטיפול בהתמכרויות.

אתה אומר 'הוא פונה אליי'. כולם צריכים לפנות אליך?

לא, לא. מנהלי המחלקות יודעים שיש להם כתובת. הכתובת זה המחוז. אני, כיושב במחוז, אחראי על מתן וסיפוק מענים ותשובות לעובדי הרשויות המקומיות, לעובדי מחלקות הרווחה שנמצאות ברשויות המקומיות. אלה הפתרונות שקיימים ברשויות המקומיות.

ישנם עוד פתרונות שקיימים במוסדות פנימייתיים. יש לנו קהילה טיפולית אחת, על טהרת המגזר הערבי, שזה מטייבה, וכל קהילה טיפולית שקיימת בישראל, מתפקידה לקבל גם מטופלים מהמגזר הערבי שפונים אליה. עוד לא נתקלנו, עוד פעם, במטופלים שלא קיבלו תשובות על הבקשות שלהם להתקבל.

אין רשימת המתנה?

לפעמים יש רשימת המתנה זמנית, אבל פותרים אותה באופן מיידי.

ככלל, מתוך ה-15,000, 13,000 נרקומנים בישראל, כל נרקומן שירצה טיפול, תוך 24 שעות הוא מקבל טיפול?

שוב חזרנו לאותה מלה, 'שירצה, שיבקש'.

לא, מכירים את כולם, כולם מוכרים וכולם רשומים. הבעיה היא כשיש---

שוב, משרד הרווחה, זו היתממות שכבר קצת עברנו אותה. אנשים שהם מכורים לא תמיד באים לבקש טיפול, בדרך כלל הם לא באים לבקש טיפול. רשויות הרווחה לא עושות את זה, אין להן את כח האדם לעשות את זה.

חבר הכנסת ברכה, ישנם הרבה גורמים שמאתרים מטופלים. לא רק העובד הסוציאלי ביחידה, גם קצין המבחן, שהוא בעצם השליח של המדינה באמצעות החוק, שמאתר מכור לסמים, הוא גם מפנה אותו לטיפול, גם רופא המשפחה וגם כל גורם שנמצא בקהילה, שיש לו את המגע הזה. היחידות יודעות לשווק את עצמן גם אצל אנשי המקצוע האחרים ולהביא אותם למצב שהם יפנו את המטופלים ברגע שצריך. אני יכול להגיד שהמצב, לא רק במגזר הערבי, בכל המגזרים, הוא שהשירות הזה קיים וקיים בצורה מאוד חזקה ומספקת ונותן מענה כללי.

אתה כאן מייצג את משרד הרווחה ואנחנו לא מאשימים אותך, אתה מנסה לעשות את העבודה, אני מכיר את זה ואני יודע את זה, אבל בוא נשאל את השאלה מכיוון אחר. צוות כח האדם במחלקות הרווחה יכול, במצב הנוכחי, לענות על הצרכים ועל המשימות שאתה קובע לעצמך?

בהחלט כן. בתקופה האחרונה, במסגרת מכרז שיצא במשרד הרווחה, לטיפול באלכוהוליסטים, שלוש רשויות מקומיות ערביות---

למה אתה צריך לקחת את זה על עצמך? אני לא מבין. ההנהלה של משרד הרווחה אומרת שיש מחסור בכח אדם. אתה בא ואומר לנו---

אני אומר לך בצורה ישירה, שכל מי שמבקש היום תקן במשרד, הוא יקבל את זה. הוא יקבל.

אבל דיברת על כך שיש יישובים קטנים שלא יכולים לקבל.

שהם לא מקבלים והם יודעים שהם לא יכולים להעמיד את זה.

אז זה לא כל מי שמבקש.

דר' סוייד, אני מדבר על מה הבעיות הקיימות. הבעיה של הפריסה היא בזה שיש יישובים קטנים והאלטרנטיבה, כמו שווליד דיבר על זה קודם, היא לבנות יחידות שייתנו מענה אזורי שההסדר בין הרשויות לא קיים. אנחנו---

---זה תקציבים, האם יש תקציב?

בהחלט כן.

אני רק רוצה ליידע את הנוכחים המכובדים וגם את מר נאג'י מטאנס, יש יישובים חזקים. למשל אנחנו ערכנו סיור לפני כמה חודשים בתל אביב-יפו, ועל פניו אף אחד לא מפקפק בכך שעיריית תל אביב היא עירייה חזקה, היא לא צריכה מענקי איזון ולא משהו שמתקרב לזה, ועל אף זאת הם זועקים על כך שיש להם מחסור בכח אדם. במקומות חזקים, ברשויות מקומיות חזקות. על אחת כמה וכמה הבעיה הזו קיימת ברשויות חלשות, שגם היא צריכה להיות מחויבת למאטצ'ינג שהיא לא יכולה לעמוד בו. אבל בסדר, אני מודה לך מאוד.

מר אביעד סהר, בבקשה, ואחר כך נשמע את מר פרחאת מהרשות לשיקום האסיר.

אני אשתדל להיות קצר ותמציתי. למעשה אם אני אתייחס לעניין הזה של היעדר טיפול או הזנחה, אז על פי הנתונים שבידינו זה ממש לא קיים. יש הלימה בין החלק היחסי של האוכלוסייה הערבית במדינה לבין אחוז התיקים שמיוחסים לאנשי האוכלוסייה הערבית. בכל הרמות, גם ברמות הסחר, גם ברמות השימוש וכולי.

אני יכול לומר שכשאנחנו מדברים על מקומות נקודתיים, למשל כמו העיר לוד, שהיתה מעין מעוז ואחת הנקודות הבולטות בתחום הסחר בסמים, נערך טיפול יסודי בעיר לוד. היה מבצע לפני מספר שנים שלמעשה עד היום נותן את אותותיו, מבצע 'אי ירוק בים', כך הוא נקרא בזמנו, בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים.

באותה תקופה הכספומטים עברו מלוד ל---

אני מסכים, כי בסוף זה עניין של היצע וביקוש. אני יכול לומר שלמשל לעניין תופעת הברחת הסמים בגבולות; הוקמו מספר יחידות, הוקמה לפני כשנתיים יחידת מגן, בדרום הוקמה, לאחרונה, ממש בחודשים האחרונים, יחידה לגבול ירדן. יש יג"ל ויש יג"י החדשה, שזו יחידה לגבול ירדן, ומבחינה זו אני חושב שבסך הכל אנחנו מתפקדים היטב.

כל מפקד תחנה, כל מפקד יחידה מרכזית, כל מפקד מחוז יודע שהוא נבחן בטיפול בנגע הסמים. אני רוצה לומר שבלשי המשטרה שוכבים במארב על נקודת מפגש, על עסקת סמים, או שאנחנו מקבלים מידע על עסקת סמים והפעלת סוכן בנושא סמים, אף פעם אנחנו לא מסתכלים על תעודת הזהות של מי שעשוי להיות מעורב בעסקה הזו ותמיד, תמיד תמיד, זה יטופל ויטופל על הצד הטוב ביותר. המטרה של כולם זה לתפוס את הסמים, לתפוס את הסוחרים, לתפוס את אלה שמשתמשים בסופו של דבר וזה בכלל לא משנה במי מדובר. אני יכול רק לומר שגם לטעמי, הלוואי והיינו יכולים לטפל בהכל. אבל היות שאנחנו מתמקדים היום בטיפול ביבוא ובסחר, קשה לנו גם לטפל בתופעת השימוש. זה מטבע הדברים תופעה יותר רחבה. אנחנו גם יודעים לזהות שיש קשר ברור בין אותם משתמשים, אותם נרקומנים מכורים, לבין עברות רכוש. אחרי שנטפל בהם אנחנו גם נשפיע על עברות הרכוש או האלימות, לצורך העניין.

אנחנו בהחלט יכולים לומר, בצורה מאוד מאוד חדה וברורה, שאין שום הבדל אם אנחנו נתקלים בסוחר סמים, מה המוצא שלו, מה תעודת הזהות שלו אומרת, או מאיפה הוא בא. באופן די ברור.

ביום שישי האחרון הייתי בעכו ופנתה אליי ואל חבר הכנסת סוייד אם שאומרת שהבן שלה מאוים ובאים אליה מהמשטרה ואומרים ש'כולכם, כל הבית מאוים', והבן כמובן לא נמצא בסביבה. זו ההערכה של האם, שזה קשור בעניינים של סמים, הבן שלה לא משתמש אלא נקלע לחברה רעה, והיא אמרה לי בפירוש שיש תחנה, בתוך העיר עכו העתיקה, שמחלקים סמים ומוכרים סמים לאור יום, כל האנשים יודעים מה קורה, כל האנשים יודעים ורואים. מאז אני פניתי לראש העיר עכו ופניתי למפקד משטרת עכו. עד היום לא קיבלתי תשובה מתי אני יכול לפגוש אותם. זה דבר שהוא לדעתי בלתי תקין. אם כל האנשים יודעים, אני חושב שהמשטרה גם יודעת. אני זוכר את המבצע שעשיתם בלוד, זה היה מבצע קשה, נכון, קשה מאוד, והיו זעקות מהתושבים, העיר לוד נהייתה לתקופה מצומצמת, מוגבלת, במצב של הברחת הסמים, אבל הם בעצם העתיקו את זה למקום אחר. זאת אומרת הכספומטים של הסמים עברו למקום אחר, עכשיו מתחילים לחזור.

אני מתרשם שהטיפול בשימוש לא זוכה לעדיפות גדולה במשטרת ישראל. נכון, בתחילת עבודתי כיושב ראש הוועדה זיהיתי שני מקומות שצריך לטפל בהם בעבודת הוועדה למלחמה בסמים, התחום הראשון הוא ההברחות והתחום השני הוא החינוך בבתי הספר. זאת אומרת, שלא תהיה נגיעה של הסם עם המדינה, לא ייכנסו, ולא תהיה נגיעה של הסם עם הפרט בגיל מוקדם. אבל באמצע, בין זה לבין זה יש אנשים שיכולים להפיץ את המחלה הזו. הרושם שלי שהמשטרה לא שמה את העניין של השימוש והמרדף אחרי המשתמשים בעדיפות גדולה ובמיוחד במקומות שהם מוכי מצוקה חברתית.

מר פרחאת, בבקשה.

אני, כנציג הרשות לשיקום האסיר, רוצה באמת לבקש שבדיונים העתידיים לא להפריד, שנושא שיקום האסיר יהיה חלק אינטגרלי מהנושא של הסמים. כשאנחנו מדברים על סמים, מטבע הדברים, באופן אסוציאטיבי, סמים הולך עם עבריינות ומר וליד חדאד גם אמר את זה בעצמו, שבעצם נער שמתחיל לגעת באלכוהול או סמים, לצורך העניין, הוא בדרך לעבריינות.

אנחנו נתנו מקום נכבד לרשות גם בביקורים בבתי כלא, והיינו ביחד שם, וגם ייחדנו דיונים מיוחדים, על פי בקשתכם, בתוך הוועדה. ההערה שלך היא נכונה, אבל היא מתקיימת.

אני אמרתי עתידי, כי אני יודע מה היה בעבר ואני באמת מודה לך בהזדמנות הזאת על כל מה שנעשה בקטע הזה, אבל חשוב לי שזה גם יימשך.

להזכיר שבין 65% עד 70% מהאסירים שיושבים בבתי הכלא הם משתמשים בסמים. אלה נתונים של שירות בתי הסוהר, אפילו לא שלנו, כך שסביר להניח שזה נתון אמת ואי אפשר להפריד בין שתי התופעות האלה.

לגבי החברה הערבית, אני מוצף בפניות, בניגוד אולי למה שקורה ברשות למלחמה בסמים, של ראשי רשויות, 'בואו תמנו רכז אצלנו'. בדוח שצוין כאן ראיתי שישה, עכשיו הוספנו עוד אחד, אני יכול להגיד שיש לנו שבעה, שזה עדיין טיפה בים. לעומת זאת, יש לנו רשויות גדולות מבחינת אוכלוסייה, גם מבחינת מספר מוחלט של אסירים, כמו טירה, טייבה, קלנסואה, כפר קאסם, כל המקומות האלה, שבעצם שם אין לנו כיסוי לחלוטין. בטייבה עשיתי מאמצים אדירים והצלחתי לגייס מישהו בחצי משרה, בקושי רב ובעמל רב עד שהצלחנו לעשות את זה. בטירה, למרות כל המאמצים, אין לנו מענה. בעצם בכל המשולש הדרומי אין לנו מענה. במשולש הצפוני גם אין לנו מענה, אבל יש לנו יותר שיתוף פעולה של הצוות הסוציאלי בלשכות. בשבועיים האחרונים אני ישבתי בבילעין וביפיע, כי בעצם כל הזמן באים בטענות, בצדק מבחינתם, כמשרד הרווחה, שהם לא מתוקצבים. כולכם יודעים, ואולי תרשה לי אולי קצת אמירה חריגה, אבל אני רוצה לנצל את הפורום הזה שיושבים פה ראשי רשויות ואנשי ציבור, כי בעצם מעמדנו כרשות כרגע לוט בערפל ואנחנו לא יודעים אם אנחנו נישאר רשות סטטוטורית או נתמזג בתוך משרד הרווחה. על כל מקרה, זה לא מצב בריא ולא מוסיף לנו הרבה כח והרבה אנרגיות מבחינת היכולת שלנו לפעול בשטח.

איך אתה מעריך את שיתוף הפעולה עם הרשויות בכל מה שקשור בשיקום תעסוקתי? זה אחד הקשרים החשובים.

מינינו יועצת נוספת לנושא תעסוקה, שהיא חולשת על כל האזור. משום שאני אחראי על מחוז צפון, אני יכול לדבר על חדרה צפונה. מינינו יועצת שהיא גם מכסה את כל החברה הערבית מחדרה---

מה בעניין שיתוף הפעולה עם הרשויות?

יש שיתוף פעולה, אנחנו עושים ריצ'ינג אאוט. אני ביקרתי יחד איתה בג'סר א-זרקה, בפורדיס, בכל המקומות האלה, כדי לאתר אוכלוסייה שזקוקה לייעוץ וליווי תעסוקתי. דווקא לפני יומיים הייתי בחדרה לישיבת סיכום, כדי לראות את הנתונים והנתונים הם די מרשימים מבחינת שיתוף הפעולה.

יש לי שאלה, ברשותך. אם אני הבנתי נכון, 70% מהאסירים משתמשים בסמים. אני חושב שאתם צריכים להסתיר את המידע הזה. אם אנחנו מדברים על מלחמה בסמים בשוק ובמקומות החופשיים, הפתוחים, לעומת הקונספציה, שהיא בוודאי מובנת, שאסירים בבתי סוהר הם המקומות הכי מפוקחים, הכי סגורים, הכי מנוטרים, ואם שם 70% משתמשים, אז מה אפשר להגיד על הרחוב?

אתה צודק. קודם כל הנתון הוא של שירות בתי הסוהר. עכשיו---

אני חושב שזה דבר שלא יעלה על הדעת.

ישנה דעה, סתם דעה, שאומרת שבאיזה שהוא מקום נח גם לשירות בתי הסוהר שקצת יהיו סמים בכלא, שלא יהיה מצב של---

אני חושב שזה כשל מערכתי כולל. אם אני רוצה להכניס סיכה לבית סוהר, אני מבין שאני לא יכול, אבל להכניס סם ל-70%?

עשינו שני דברים. פתחנו בחלק מבתי הסוהר אגפים נטול מסמים שבו כל אסיר שאומר 'אני לא רוצה, אני נכנס לשם'.

לגבי החדרת סמים לשירות בתי הסוהר, זה נראה לי מטורף, איך אפשר להכניס כל כך הרבה סמים לכלא?

למען הדיוק, השאלה של חבר הכנסת סוייד היא חשובה ונכונה, אבל התשובה של מר פרחאת היתה חסרה. האחוז הזה של 65% עד 70% של משתמשים, שהם לאו דווקא משתמשים בפועל במהלך המאסר.

לא, במהלך המאסר.

אני חושב שאנחנו בעולם סוריאליסטי לחלוטין.

משתמשים במהלך מאסר בכלא, נקודה.

אני מתפלא. לפי הקונספציות שאני חי בהן, זה ממש מפליא אותי.

ניתן לשירות בתי הסוהר להתאושש ונבוא לבקר אותם.

אני מודה לכולם על התיקון, שזה מתקיים בתוך שירות בתי הסוהר. אני חושש שאין לנו פה נציג מהמשרד לביטחון פנים, כי שירות בתי הסוהר לא נמצא כאן. בדרך כלל הם מופיעים לישיבות. הנתון הזה יכול לקבל כותרת של 'בתי הכלא בישראל הם שוק הסמים הלוהט ביותר', שזה פשוט איום.

יש לי הערה קטנה, בעניין הרשות שיקום האסיר. ברגע שאין לך רשות לשיקום האסיר, האם זה גם פוגע בשחרור מוקדם של אסיר בשליש? זו נקודה מאוד חשובה. הרבה אסירים ערביים לא משתחררים בזמן, לא בגלל שהם לא מתנהגים יפה בכלא, יש להם את כל חוות הדעת, אני קראתי חוות דעת של ועדות שחרורים, שמאחר ואין תכנית שיקום, אין תכנית טיפול בקהילה, אז הוא אומר ברווחה שלא כל מחלקות הרווחה משתפות פעולה עם הרשות לטיפול באסיר.

לא מחלקות רווחה, רשויות.

בגלל זה שאלתי ואני אומר לכל החברים כאן, מר פרחאת מרוצה ממידת שיתוף הפעולה בין הרשות לשיקום האסיר לבין הרשויות המקומיות, אני לא מרוצה ואני חושב שזה כמעט מוזנח לחלוטין. שוב, אנשים לא רואים את זה בסדר העדיפות, לא ברשות, אלא ברשויות המקומיות.

מר עדוי, בבקשה.

אני עובד בתחום הסמים משנת 93'. גם חלק מעמיתיי פה, נאג'י, וליד, על אף שכל אחד מאיתנו נמצא בתפקיד מסוים באזור מסוים, אני שייך למשרד הבריאות, אבל אני לא אטייח ואני אגיד את התמונה באמת.

התמונה היום מאוד קשה, יותר קשה מאשר בדוחות האלה, במיוחד בקרב הנוער והצעירים. שם היקף השימוש והפעילות העבריינית בקרב האוכלוסייה הזאת, שאין לה בדרך כלל מענה, לא בשעות הפנאי וגם לא בתחום הטיפולי, מאוד חמור. אפשר להסתובב בלילות ולראות בכפרים מה קורה, את המסיבות ואת החאפלות ואת האלכוהול, והכל...

בעצם יש שתי בעיות עיקריות של התחום ולמה המצב הוא כזה במגזר הערבי. לפי דעתי יש שתי סיבות עיקריות, אחת ממסדית והשנייה מקצועית. הממסדית, דהיינו רשויות המדינה למיניהן שלאורך שנים לא מבינות בעצם מה זה התמכרות לסמים ומה הן ההשלכות העתידיות על המדינה, גם למגזר היהודי וגם למגזר הערבי, ולא מקנים את האמצעים ואת התקציבים ואת הטיפול הראוי כדי למגר את התופעה או לטפל בה. בנוסף לרשויות המדינה יש גם החלק שקשור לנו, כקהילה, כחברה ערבית, שלאורך השנים הזנחנו את הנושא הזה, טיאטאנו את זה מתחת לשטיח והרבה רשויות מקומיות אמרו 'אין לנו סמים, אנחנו לא צריכים את הדיון הזה'. זו בעיה מאוד חמורה שמקשה על התפתחות הנושא.

הבעיה השנייה היא בעיה מקצועית, במישור המקצועי. דהיינו, אנשי המקצוע שעובדים בתחום לא מפוקחים דיים, אין מספיק אנשי מקצוע שיכולים להכיל את כל התופעה, אם זה ברווחה, אם זה ברשות למלחמה בסמים, אם זה ברשות לשיקום האסיר ואם זה במשרד הבריאות, כי האחוזים עולים בתדירות. יש לי נתונים ממוחשבים, בעשור אחד מספר המטופלים החדשים שפנו אליי, 200% יותר מאשר העשור הקודם במגזר הערבי. אלה מכורים לאופיאטים. אלה בעיות מאוד קשות, מאוד חמורות, שאין לצוות, לאנשי המקצוע, כולל ברווחה, מענה ראוי לצרכים של הקהילה. אין. התקציבים מעליבים אפילו, אין יחס לגידול הטבעי. מדברים פה על תקנים ועל תוספות ועל תקציבים, במצב הטבעי הקיים זה לא עונה על שום צורך. אם רשויות המדינה מבינות היטב מה המצוקות העתידיות, בעוד עשור, אותם 20% נערים הופכים להיות מכורים לאופיאטים, לסמים קשים, משטרת ישראל יודעת, אני יודע מהמודיעין, מתוקף שיתוף הפעולה, הם חוקרים את המצב נכון, כולל אלימות במשפחה, כולל בעיות מיניות בקרב ילדים, כולל אפילו תאונות דרכים, הם חוקרים את זה, מגיעים לנתונים מאוד קשים של 70%, 80% שהרקע שלהם הוא סמים. סמים. לרוב מפספסים את הנתון הזה. גם אלכוהול, אלכוהול זה חלק מהסמים.

המצב מאוד עקום ועגום. אין התייחסות למגזר הערבי, שממילא מאז קום המדינה הוא נחשב לדבר שולי, ולא פלא ש-45% לפחות מהאסירים הם מהמגזר הערבי, ולא פלא ש-50% מהמשתמשים בסמים הם מהמגזר הערבי, ואלה הסיבות העיקריות.

בתקופת הפעילות שלך והעבודה שלך, אתה אומר שבעשור האחרון היתה עלייה של 200%, האם במקביל היתה, למשל, עלייה במספר המקומות בתחנות מתאדון ודברים כאלה?

לעניות דעתי לא, כי מ-94' יש את אותם שני מרכזים בנצרת ובאום אל פחם, לטיפול תרופתי ממושך. אין לי נתונים מדויקים לגבי מספר היחידות שנפתחו ברווחה, אני מדבר בכללית.

לא, אין פה הבדל מבחינתי בין רווחה ובריאות, כולם אותו דבר. אם משרד הרווחה פתח יחידות---

אני יודע שלמשל נסגרה קהילה טיפולית שהיתה---

יש רשימות המתנה באום אל פחם ונצרת?

לא. כל אדם שמגיע, מתקבל. גם אפילו אם מגבילים אותי, אני מתווכח איתם וקולט. נכון, דני? אין לי בעיה, אני לא מגביל. היתה תקופה שהגבילו, בשל בעיות תקציביות, אני אמרתי שאני לא דוחה אף אדם, אני לא נותן לאף אדם להיות בהמתנה, כי הוא זקוק לתרופה ולטיפול.

מה הפתרון לדעתי? יש גם חילוקי דעות בין משרדי הממשלה עצמם. אני חושב, כדי שהנושא הזה יטופל כראוי, צריך להיות בידי רשות אחת בלבד, אולי רווחה ואולי בריאות, למרות שאני מסתכן פה, אני לא חושש לומר את זה. לדעתי הרשות למלחמה בסמים יכולה להוביל את הפרויקט הזה בצורה יותר ראויה בעתיד.

איזה פרויקט?

סמים, כל התחום. כל התחום, טיפול, שיקום, הכל. אני לא חושב שצריכות להיות שלוש רשויות, הרווחה זה רשות, הבריאות זה רשות ואתם זה רשות, זו בעיה.

הגוף הרשמי היחיד שיכול לכנס את כל העוסקים בעניין של המאבק בסמים זו הוועדה הזו. הגוף היחיד. שאר הגופים מתכנסים אד הוק לעניין מסוים, או שכל אחד פועל לבד. אני אמרתי בתחילת עבודתי בוועדה כשגיליתי שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נמצא בוועדת הכלכלה, משרד החוץ נמצא בוועדת החוץ והביטחון, בסמים יש לפחות חמישה משרדים, בנוסף לרשות; משרד הרווחה, משרד הבריאות, המשרד לביטחון פנים, משרד החינוך, התעשייה כמובן והרשות. אלה שישה משרדים וגופים ממלכתיים עיקריים כשהמקום היחידי שצריכים להתכנס ביחד בצורה מסודרת, זה בוועדה הזאת. כמובן אני לא מציע לוועדה הזו לעשות את מה שאתה מבקש, זה קשור ברשות המבצעת.

אני מציע עכשיו שנעבור לשמוע על כמה מקומות באופן קונקרטי, אבל בקיצור. נתחיל במארחים, בשפרעם, מר סעיד חטיב, בבקשה.

בוקר טוב. יושב ראש הוועדה, מר מוחמד ברכה, כבוד חבר הכנסת חנא סוייד, ראשי עיריית שפרעם, ראשי הערים, ראשי מועצות, מפקחים, מנהלים, אהלן וסהלן.

אנחנו בעיריית שפרעם יש לנו מחלקת מאבק בסמים, פרויקטים לתחום המניעה בעיר, ובימים אלה אנחנו מתחילים תכנית 'עיר ללא אלימות'. מזה שלוש שנים קיימת בעיר תכנית שמידט, מזה עשרים שנה, אולי העיר הראשונה הערבייה, יש מחלקת מלחמה בסמים ואלכוהול. המתאם לרשות למלחמה בסמים בשפרעם כפוף לראש העירייה מר נאהד חאזם, וחבר העירייה, מר אברהים שלווד, שהוא ראש הוועדה למניעת סמים מטעם העירייה.

העבודה הקהילתית במלחמה בסמים מאופיינת בפילוח אוכלוסיית היעד במגזרים שונים על פי מאפיינים זהים, בניית תכנית העונה על צרכי הקהילה, תוך איגום משאבים, אנחנו תמיד מנסים לעבוד ביחד, על שולחן עגול.

הערכה מעצבת לתכנית ושינוי במקרה הצורך; לא מתחילים ואומרים 'חלאס'. לא, יושבים אחרי זה ותוך כדי, מעריכים את התכנית, ואם יש צורך, אז משנים חלק מהדברים. בסוף התהליך התחלנו לאחרונה לעשות מדידה, האם אנחנו עשינו משהו שקלע למטרה בכלל, או משהו שהיה מפוזר? להעריך, מדידה, אם לחזור או לחזור על זה בכלל.

קהל יעד, מתאם מלחמה בסמים עובד עם כולם. הכוונה כל תושבי העיר, כל העדות וכולם. כמובן מערכת ה---

סליחה על הזכויות על המלה 'כולם', זה מצב לא טוב. לא כדאי.

אנחנו עובדים עם התלמידים, המורים וההורים, משולש בית ספר. ביחד עם זאת אנחנו עובדים עם כל מוסדות העירייה, אנשי הדת, תחנת המשטרה, קהילה, עמותות, מוסדות, מוסדות חינוך בלתי פורמליים גם, תנועת צופים, וככלל התושבים באמצעות המדיה, הסברה ופרסום.

מי השותפים שלנו לעשייה ומינהל בסמים? יש לנו מרכזי תרבות וקידום נוער בשפרעם, יש לנו משרד ראש הממשלה שנותן תקציבים, יש לנו שירות פסיכולוגי שנותנים, לשכת הרווחה, יש לנו אנשי עסקים ועמותות, יש לנו משטרת ישראל, תחנה במשטרה בשפרעם, תכנית שמידט, מחלקת בטיחות בדרכים, מחלקת חינוך בבתי ספר, תנועות הצופים וגם אנשי דת והורים.

דוגמאות לפעילות. אנחנו יוזמים המון ועדות היגוי עירוניות, כגון ועדת טיפול ושיקום. מניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול, בקרב כל 10,000 התלמידים שנמצאים בשפרעם. שם עושים מניעת סמים, משקאות, נרגילה, חומרים נדיפים ושם מאמצים תרבות שתייה.

סעיד, אולי השאלה הזו מופנית לראש העיר, ברישוי עסקים, יש כמה מקומות שיש בתי קפה עם נרגילה, הם מקבלים רישוי בתור שכאלה?

רישוי עסקים צריך לעשות פה המון בשפרעם, על מנת להגיע לרך הרצוי.

איך יכול להיות שיש, לפחות אני מכיר שני מקומות, שעיקר העיסוק שלהם זה נרגילה?

יותר מזה, כבוד יושב ראש הוועדה, מחוץ לבתי הספר יש חנויות שמוכרות אלכוהול לתלמידים, בזמן בית הספר.

מתפתח איזה שהוא נוהל או נוהג שנרגילות ונקניקיות, זה מותר למכור בכל בית עסק, לא חשוב מה הוא.

איפה שיתוף הפעולה עם המשטרה? אתה ציינת לפני רגע.

הנושא של רישוי עסקים והאכיפה במשטרה לוקה בחסר בשפרעם.

זה לא משטרה, זה פיקוח עירוני. נרגילה זה חוקי לגמרי, זו בעיה של רישוי עסקים, לא של משטרה. אלכוהול זה משהו אחר.

אני ממשיך. פעילות הסברה לכלל התושבים. אנחנו עושים, כי אנחנו מאמינים שצריך להגיע לכלל התושבים, עלונים, כרוזים, שלטי חוצות, פרסום במדיה המקומית.

יש גם גיוס שותפים לעשייה, תקציבים, חתימה על פרויקטים בתחום הטיפול, גם פיקוח, שיקום, שיתוף פעולה בלשכת הרווחה.

אנחנו עושים פעילות אלטרנטיבית לבני נוער, 'אומרים לא לסמים, כן למה?' כן להיות צופי..., כן להצגות תיאטרון, כן לסינמה סיטי מוכרים לחיים, כן לאוטובוס אלטרנטיבי, מסע אופניים שנתי, תכנית מפעלות הספורט בחסות הפועל תל אביב, פעילות בקייטנות קיץ, הכוללת הצגות והרצאות.

פעילות להורים. תחום ההורים חשוב ביותר; הרצאות, סדנאות, חוגי בית בתחום גיל ההתבגרות, מניעת סיכונים. וגם ישנו נושא חדש, תחום גלישה בטוחה ופתוחה באינטרנט. חשוב ביותר לתת להורים את הכלים האלה.

פעילות לאנשי מקצוע. הרצאות של נציגי המשטרה---

תגיע למה שחסר ומה שצריך לעשות, ולא נעשה.

עכשיו דילמות. במדינה יש 3.3 שוטר לכל אלף תושבים, יש 3.4 רופא לכל אלף תושבים, ישנם 33 מורים לכל אלף תושבים, אבל יש מתאם אחד ל-40,000 וזה אבסורד. זה אבסורד. בלי צוות ובלי שום דבר. בנצרת מתאם אחד ל-70,000. זה אבסורד.

מתאם אחד זה אתה?

זה אני, כן, בשביל 40,000.

טוב, אין 40,000 נרקומנים בשפרעם, אל תגזים.

פוטנציאל.

נושא המדידה עדיין לא נכנס לעובי הקורה ולא נמצא באופן עקיף.

נושא המאטצ'ינג דובר עליו והוא נושא חשוב.

עכשיו אני רוצה להציג בסוף תמונות. זו תמונה של שיתוף פעולה, אתה מזהה את האדם פה? זה מראה על אחווה עדתית, נוצרים, דרוזים, מוסלמים ביחד.זה כשעשינו פה לגבי הנרגילות. כתוב פה (ערבית), זה של האלטרנטיב, וזה של הנשים שלומדות מחשבים, אתה רואה נשים לומדות מחשבים.

אני אתייחס למה שחסר, כי זה מה שחשוב כנראה. אני ממחלקת המרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול בשפרעם, ששייך לעמותת אפשר. התחלנו את הטיפול בשפרעם ב-2001, על תקן לשכת רווחה, ומאז היה הטיפול הראשוני באוכלוסיית האלכוהוליסטים בשפרעם. התקדמנו ב-2003, ייסדנו מרכז עצמאי שעוסק בטיפול למטופלים ישירים, גם למטופלים עקיפים בשפרעם. הכוונה למטופל עקיף, אנחנו מטפלים באלכוהוליסט עצמו, בנוסף לאשתו או הילדים שלו, אם זה טיפול קבוצתי ואם זה טיפול פרטני.

לאחרונה הפכנו להיות מרכז אזורי, אבל אזורי קטן, שמטפל באוכלוסיית המטופלים בשפרעם, עיבלין, דיר אל מכסור, הכפרים הבדווים הסמוכים לשפרעם. עדיין לא קלטנו הרבה מהאזורים הקרובים, אבל אנחנו הולכים ומתפתחים.

צוות המרכז הוא צוות קטן. אנחנו עובדים במשרה ורבע על תקן עובדים סוציאליים, 3/4 משרה למנהלת המרכז, אני גם מקבלת אלכוהוליסטים וגם מנהלת המרכז. יש לנו עוד עובדת סוציאלית אחת בחצי תקן, רבע משרה למדריך, ומהמקום הזה אני באמת רוצה להתייחס לעניין של האיתור, כמה זה חשוב. אני מאמינה שדרך המדריך אנחנו יכולים להגיע לרוב האוכלוסייה ואני מאמינה בתפקיד של האיתור. מכיוון שיש לנו היום 35 מטופלים במרכז, השאלה כמה פוטנציאל יש בשפרעם לטיפול באלכוהול. אני אישית מאמינה שיש לנו בן 2,500 ל-3,000 אלכוהוליסטים בשפרעם. השאלה איך מבין כל אלה אנחנו מגיעים ל-35 מטופלים וזה המקסימום שאנחנו יכולים. חלק מזה אני חושבת שזה התפקיד של המדריך---

אנשים פונים אליכם ביוזמתם, משפחות למשל?

איך מגיעים אלינו פניות? אנחנו מקבלים פניות מלשכות הרווחה, באזורים הסמוכים, גם דיר אל מכסור, גם עיבלין, גם שפרעם. אנחנו מקבלים פנייה עצמית, פנייה דרך המוסד לביטוח לאומי, דרך המשטרה, דרך שירות מבחן, דרך חברים כמובן. בנוסף, בתחום ההסברה מגיעים אלינו המטופלים ומקבלים את הטיפול, שזה לפי החוק שנתיים שהמטופל האלכוהוליסט יכול לקבל טיפול דרכנו, אם זה טיפול פרטני, טיפול בהפסקת גמילה, פיזית, עד למעקב, עד ל---

איפה הטיפול מתקיים?

אפשר במרכז, שזה טיפול אמבולטורי, גם דרך אשפוזים לטיפול בתסמונת גמילה ואחר כך מפנים אותו---

בכל שעות היום?

בשעות היום ובקהילה הפתוחה, אלא שבמקרה הזה הוא צריך להיות במעקב אצל רופאה שהיא בתפקיד רבע משרה במרכז. בתנאים הקיימים אנחנו לא יכולים לבצע את האשפוז האמבולטורי, אלא מפנים את המטופלים לרוב לאשפוזיות, עכשיו בעילבון ובטמרה.

בנוסף מתן הרצאות בתחום המניעה וההסברה, מדי שנה אנחנו מעבירים בסביבות 15-20 הרצאות למסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. הכוונה גם בתי ספר, גם מועדונים, מועדון לנוער, גם מתנ"סים, ולאחרונה, זה עומד להתחיל, וזה מתפתח, במפגש שהיה בעירייה על אכיפת חוק האלכוהול, סדנאות להורים. זה מתחיל בשבוע הבא אצלנו בפעם הראשונה, סדנאות להורים להעלאת המודעות בתחום האלכוהול, איך אפשר לעלות על זה שהילד שלך משתמש באלכוהול.

מהניסיון שלך בשטח, הרושם שלך, אחרי תיקון החוק של איסור מכירת אלכוהול בפיצוציות אחרי 23:00, זה עזר במשהו? או שעוד לא מרגישים?

עוד לא מורגש, כי לא נעשה מספיק. אנחנו יצאנו מהמפגש בהצעות, אבל כלום לא נעשה. אני בעד זה שיהיה כמו לובי, שיהיו תת קבוצות או תת ועדות שייקחו על עצמם מה לעשות בעניין הזה. אחת ההצעות היתה סיירת הורים, זה הצליח מאוד בכרמיאל. השאלה מה אפשר לעשות ואם אפשר לעשות---

מה פירוש סיירת הורים?

סיירת הורים; המקומות שמוכרים אלכוהול בשפרעם מוכרים לכולנו, אז מישהו שיסייר, שיהיו מגויסים בה כמה הורים, שיעקבו אחרי... למשל לפעמים המבוגר שולח את הבן שלו לקנות אלכוהול, הם יודעים שהוא מתחת לגיל ובכל זאת הם מוכרים לו. השאלה היא העונש שהוא יכול לקבל. זה צריך להיות כמה גורמים שישתתפו ביחד ויפעלו למען זה.

במשך העבודה שלנו אנחנו גם מקבלים סטודנטים מאוניברסיטת חיפה להכשרה מעשית במרכז. זה כבר שלוש שנים ושתי סטודנטיות נמצאות היום איתנו בפורום הזה.

אני אתייחס למה שחסר לנו. למען האמת ואני בהזדמנות זו רוצה להגיד לכם שאנחנו עובדים שנים בחוסר ודאות. החדרים שייכים לעירייה וזה הפורמט שעובדת בו העמותה, כל עוד שמספר המטופלים הוא מתחת ל-70, העירייה תספק את המקום והמשרות שלנו מאוישות על ידי העמותה.

מעל 70, מה קורה?

מעל 70, העמותה משכירה לנו מקום---

צריך לעודד, את אומרת, צריכת אלכוהול, כדי שיהיה מעל ל-70.

לא לעודד, לאתר. פוטנציאל יש, השאלה איך להגיע אליהם, ואני חושבת שזה משהו טוב. אם אנחנו נגיע, תאמין לי, אנחנו נגיע לתוצאות טובות.

מה שאני חושבת, שחסר לנו חדרים קבועים. אנחנו נמצאים בחדרים של העירייה, אבל בחוסר ודאות. חלק מחברי המועצה יודעים מהעניין, אני הבאתי אותו לישיבה של המועצה המקומית, ושם ברוב מוחלט הוחלט שאנחנו ממשיכים. כל פעם זה משתנה, אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו חדרים משלנו, לטפל, גם באופן פרטני וגם קבוצתי, ואנחנו מגיעים להישגים.

בנוסף, לגבי שיקום תעסוקתי למטופלים; יש מסגרות שחסרות. התחלנו במשהו ועוד לא המשכנו בזה ואני חושבת שצריך, כי אחרת אנחנו מחזירים את המטופל לאותו מקום וזה חוזר על עצמו.

תודה.

אני לא קיבלתי סמכות של ראש העיר ולא של ממלא המקום, אבל אני חושב, העירייה, כל עוד אתם צריכים את המקום, אתם לא צריכים... אני אומר את זה באחריות. אם לא, אז אני...

עורך דין נזיד מסארווה, ראש מועצת כפר קרע. תפאדל.

שלום לכולם. רבותיי, אני סבור שהמצב הוא רע מאוד. אני שמעתי שבשפרעם יש אולי משהו. בהרבה מקומות במגזר הערבי, במשולש הדרומי ובטוח בצפון, רבותיי, אין כלום. בואו נהיה רציניים. אין כלום. לא המלחמה בסמים, לא משטרה, לא מועצה מקומית, לא חינוך בלתי פורמלי, אפילו הורים אין. היום יש התפרקות כללית. אנחנו עדיין לא מרגישים את זה והעניין לא חם ולא בוער, כי לא מתים מזה, אף אחד לא מת ישר. לא שומעים שמישהו נפטר ואין הרבה סיפורים על כמות. זה כמו סרטן, זה ממית ובהתחלה לא כואב.

רוב הרשויות המקומיות הערביות, אני מדבר על כפר קרע, שזה יחסית יישוב מסודר, יחסית, אנחנו מסודרים לא בגלל שאנחנו טובים, אנחנו לא טובים, רבותיי, אנחנו מסודרים מן אללה, לא יודע למה. אף אחד לא עושה כלום, רבותיי. שיהיה ברור לכם, כלום. ואנחנו בעצם לא יודעים מה יש בשטח והשטח רע ורע מאוד.

אתם, רבותיי, סליחה, תגלו את זה עוד כמה שנים.

עורך דין מסארווה, אתה יודע מה הזכויות שלך ברשויות המדינה בתחום הזה?

אני אגיד לך את האמת ואני לא מתבייש, לא. אני לא מתבייש. אני רק לפני חצי שנה ידעתי, ואני, סליחה, קצת קורא וקצת כותב, רק לפני חצי שנה ידעתי שיש רשות למלחמה בסמים ושיש... ואני יחסית יוצא.

אני מספר על הבעיה הכללית. הבעיה הכללית, שכל הגופים שעוסקים בתחום הזה, עוסקים בתחום הזה רק לכאורה, רק מבחוץ, ולא נעשים מאמצים רציניים ויסודיים, ואני מפנה את הטענות קודם כל לעצמי. שיהיה ברור, אני לא בא להאשים אף אחד פה, קודם כל לאנשים האחראים. אנחנו המבוגרים, אנחנו בעלי הסמכות, אנחנו המושכים, כולנו, כל אלה שיושבים פה, כל הגופים, כולנו לא בסדר. אנשים יתחשבנו איתנו בעתיד על מה שקורה בשטח היום. אני רק מעלה את ההרגשה בשטח.

הדברים קשים.

זאת הרגשת השטח.

אני מודה לך, אדוני ראש המועצה, אבל הדברים הם מאוד קשים וגם מדאיגים ביותר.

אני מנהל רווחה בשפרעם. ביחידה מופעלים תקן וחצי של עובדים סוציאליים... כמובן מוסכם וברור שהשימוש בסמים הוא נגע חברתי, הוא נגע שלא רק פוגע במכור עצמו, הוא פוגע גם במשפחתו, בסביבתו ובכלל בכל החברה.

אנחנו בשפרעם יחידה אזורית, אנחנו גם מקבלים מטופלים מאזור שפרעם, עיבלין, כפר מנדא, דיר אל מכסור. אין לנו רשימת ממתינים, וכל הפונים אלינו מקבלים את הטיפול וההתייחסות הראויה.

אנחנו מטפלים במכורים ואנחנו מטפלים בבני משפחותיהם.

סמים ואלכוהול, או רק סמים?

סמים ואלכוהול. אלכוהול מופעל על ידי עמותת אפשר---

ואתם בשיתוף פעולה איתם?

ברור, זה שייך למחלקה הזו. המחלקות לשירותים חברתיים עובדים עם הרבה שירותים והשירותים לפעמים מופעלים על ידי עמותות.

כמובן המטרות שלנו זה מתן סיוע למכור עצמו וסיוע לבני משפחתו, בהתאם לפרופיל שלו, בהתאם לאפיונים שלו. מדובר על החברה הערבית, אנחנו יורדים ליותר פרטים, לכל מכור יש את האפיונים הייחודיים שלו ועל סמך כך אנחנו בונים תכנית התערבות.

העבודה שלנו מתבצעת למעשה בשלושה מישורים; במישור הפרטני, הקבוצתי והקהילתי. במישור הפרטני אנחנו מקבלים את המטופל, אם הוא מכור ופעיל, אז אנחנו מפנים אותו לאשפוזית. אם הוא אחרי אשפוזית, אנחנו בונים לו תכנית טיפול. תכנית הטיפול בדרך כלל נבנית דרך ועדת אבחון בתוך מחלקה, ובוועדת האבחון הזו ממליצים על דרכי טיפול שמתאימות לאותו מטופל. יש שוני, יש מטופלים שמגיעים פעם ראשונה ויש מטופלים שמגיעים בפעם ה-12 לקבלת טיפול, אז בהתאם לאפיונים המיוחדים של אותו מטופל.

למעשה חשוב השלב השלישי, ופה אני רוצה לציין את השלב השלישי שזה השיקום. אנחנו, במחלקת הרווחה, עובדים עם מכורים במשך שנה וחצי עד שנתיים. אנחנו עובדים איתו על ניקיון פיזי, על ניקיון נפשי, ואנחנו מכינים אותו ליציאה לחברה. בדרך כלל בשלב השיקום ליציאה לחברה יש לנו בעיה מאוד רצינית בנושא הזה, הבעיה יכולה להיות ממלכתית, רשויות, מבחינת מקומות שאפשר להפנות אליהם משתקמים, וגם יש בעיה נוספת מבחינת השיקום, שהיא בעיה חברתית יותר. למשל היום---

השיקום התעסוקתי---

גם שיקום תעסוקתי וגם שיקום חברתי, כי המכור נקי, לכל החיים הוא מכור נקי. מבחינה ממלכתית זה היעדר מסגרות טיפוליות או שיקומיות לאותם מכורים, יכולים לקטוע את הרצף הטיפולי, בסך הכל יכולים לעבוד עם מטופל במשך שנים. כשאין מסגרת שיקומית שתמשיך להחזיק אותו, הדרך שלו היא מאוד ברורה וזה בחזרה לסמים.

אז אמרתי שמבחינת רשויות ממלכתיות אין לנו שירותים, ואני לא יודע על שירותים שבונים, בשפרעם לדוגמה, בכלל או באזור של שפרעם.

גם השיקום החברתי. השיקום החברתי היום, מכורים לסמים מאוד מאוד מאוד מתקשים לחזור לחיי חברה נורמטיביים, גם מבחינת אפשרויות התעסוקה. זאת אומרת בעבר ניסינו לשכנע רשויות שייזמו, למשל ברשות מסוימת יש הרבה מאוד מכרזים של עבודות קבלניות וכולי, להתנות קבלת מכרז בהעסקת מכור נקי אחד, ואז אנחנו נוכל לשלב אותם בחיי חברה תקינים.

אני אדלג ואני אגיד עוד דבר אחד שלמעשה אתה הזכרת אותו, חבר כנסת ברכה, זה הנושא של איתור מטופלים. אנחנו עובדים עם אוכלוסייה שהיא מאוד מאוד קשה. לא כל כך קל לה להגיע. גם בעזרת בני משפחה אחרים לא כל כך קל, וזה מאוד קשה שהם יגיעו לטיפול. אחד התפקידים החשובים, בהמשך למה שאמרה אוסימה, בתוך היחידה הזו, הם לא העובדים הסוציאליים שנמצאים בתקן, זה התקן של מדריך. המדריך בדרך כלל הוא מכור לשעבר, נקי תקופה מסוימת, והוא עובד עם המכורים שמגיעים לתוך היחידה, כי הוא מכיר את הקומבינות, את הסיטואציות, איפה שהם היו. התפקיד השני, היותר חשוב, של המדריך זה איתור מטופלים. הרבה מאוד מטופלים שמגיעים פעם אחת ולא חוזרים, כי לא התעוררו בזמן בבוקר, אז תפקיד המדריך של האיתור הוא מאוד חשוב על מנת לאתר את המטופלים בתוך היישוב, לנסות לשכנע אותם, להביא אותם לטיפול. כאן אנחנו בשפרעם יש לנו בעיה מאוד רצינית מבחינת התקן הזה, אנחנו בדרך כלל מסתייעים ברשות וזה נפסק, ועוד פעם מקבלים כמה שעות, וזה נפסק. ההתמודדות היא יום יומית, וזה מאוד קשה מבחינת עבודה בתוך היחידה. על מנת להגיע לאותם מטופלים, אחד התפקידים החשובים זה המדריכים ולא יודע מי ייתן. משרד הרווחה לא מתקצב, הרשות לא מתקצבת, אין גוף שמיועד לתקצב וצריך להסדיר את העניין הזה, שיהיה ברור ומוגדר וממוסד.

מבחינת היחידה, היחידה שלנו עובדת גם עם בני נוער, מגיל 12 עד 24. זה למעשה אותם תהליכים שעוברים מכורים מבוגרים, בהבדל של תאריכים וזמנים של אשפוזית ושל קהילה טיפולית וכולי. תודה רבה.

תודה.

ראש המועצה המקומית עראבה, מר עומר נסאר, בבקשה.

אין ספק שהוצגו בפנינו דברים מדאיגים ביותר. אני אישית לא כל כך מופתע, כי כאשר מדובר בסמים ובאלכוהול ובפשיעה, בעוני, באבטלה, בתאונות דרכים, הדברים על החברה הערבית הם קשים מאוד וזה צריך להדיר שינה מעיני כולנו.

מה גם שכשהוצגו הדברים שקשורים עם האסירים, אני חושש שיש אסירים שנכנסו לבתי הכלא כשהם לא היו משתמשים בכלל בסמים ושם התחילו להשתמש בסמים. אז יותר בטוח מחוץ לבתי הכלא מאשר בתוך בתי הכלא, למשתמשים ולמתמכרים.

אני דואג מכך שאנחנו באים לכאן, מציגים דברים ודנים בדברים, וחוזרים כל אחד למקומו ושום דבר לא נעשה בשטח והבעיה מתגלגלת לפתחה של הרשות, של העירייה, של המועצה המקומית, ואין שם פתרון הולם. אפילו בתכנית החומש של משרד ראש הממשלה ושל הרשות לפיתוח כלכלי של משרד ראש הממשלה, שבמסגרתה הצטרפו 13 יישובים ערבים, והוקצו מאות מיליונים, אפילו שם לא הצלחנו לאייש את התפקיד. וליד ואנחנו היינו באחת הישיבות ולא הצלחנו לאייש את התפקיד של מתאם סמים, במסגרת אותה תכנית חומש, שמטרתה---

בגלל המאטצי'נג?

בגלל המאטצ'ינג. אנחנו ביקשנו ואנחנו דרשנו בכל לשון של בקשה. איך אפשר לדלג על הנושא הזה של המאטצ'ינג שהורס את הרשויות המקומיות כמובן, וגם במסגרת התכנית הזאת לא הצלחנו להשיג או לפטור את המועצה מהמאטצ'ינג. אפשר לדבר הרבה, אבל בסופו של דבר צריך למצוא פתרון לנושא של המאטצ'ינג.

אנחנו כרשות מקומית מוכנים אפילו לספוג את המאטצ'ינג, אבל אנחנו נתקלים מצד אחר בבעיה עם משרד הפנים, שלא מרשה לנו לספוג את המאטצ'ינג. אפילו אם אתה רוצה, כרשות, משרד הפנים לא ירשה לך. זה לא קשור לתכנית הבראה, בכלל היום כל משרה שאתה הולך לאייש ברשות המקומית, אתה צריך לקבל את אישור משרד הפנים, אחרת אתה בברוך.

אצלי ברשות שרת בבית ספר יצא לפנסיה לפני שבועיים. ביום חמישי הוא הודיע לי שביום שבת הוא לא חוזר לעבודה. מיניתי מישהו באופן זמני, קיבלתי על זה הערה ממשרד הפנים, 'איך אתה מעז למנות שרת בבית ספר מבלי לקבל אישור בכתב על נחיצות---

למרות שאחד בא במקום אחד.

כן. מישהו יצא לפנסיה יום אחד, ובמפתיע, ומיניתי מישהו במקומו באופן זמני, על מנת להסדיר את העבודה בבית הספר. קיבלתי על זה הערה ממשרד הפנים ש'היית צריך להגיש בקשה לנחיצות משרה, תקבל תשובה משפיצר, ממשרד הפנים בירושלים', כי המחוז מעביר את זה לירושלים. 'עד שתקבל תשובה מירושלים, תפרסם מכרז פנימי קודם כל', ואם אין אף אחד מתאים ואם אף אחד חושק בתפקיד הזה, אתה יוצא למכרז חיצוני. זה צריך להיות הליך של 3-4 חודשים לפחות.

זו הבעיה של הרשויות המקומיות. אפילו אם הן רוצות לספוג את המאטצ'ינג, משרד הפנים לא מאשר, ובינתיים הדברים לא זזים בשטח.

יש לך חשב מלווה?

כן, יש לי חשב מלווה.

איפה אין חשב מלווה?

אם אין חשב מלווה, אין סיבה שהוא לא יגיש למשרד הפנים---

צריך חשב מלווה למשרד הפנים.

משרד הפנים מתערב בכל מקרה, גם כשיש חשב מלווה. הרי כל משרה שאתה רוצה לאייש, אתה צריך לקבל אישור ממשרד הפנים.

המאטצ'ינג שאנחנו עושים, כרשות למלחמה בסמים, עם היישובים, למתאם, לא זקוקים לאישור משרד הפנים---

ברור, ברור.

וליד היה באותו ויכוח עם קצין המחוז של משרד הפנים.

תשמע, מר גולן, יש חשב מלווה לרשויות אחרי ועדה קרואה. מי ממנה ועדה קרואה? משרד הפנים. זאת אומרת, לשביעות רצונו, הוא מנהל את הדברים איך שהוא רוצה, ולמרות זאת---

יש בעיה, הרבה בעיות.

לא, הם בעצמם מודים שהטיפול שלהם הוא כושל. תסתכל מה שקורה בטייבה, שתספר לנו החברה שם בטייבה מה קורה. שש שנים יש ועדה קרואה.

מר אברהים אסדי, ממלא מקום ראש מועצת דיר אל אסד.

שלום לכולם. אני רציתי קודם כל להודות על המפגש, למרות שלדעתי המפגש חייב להיות בפרופורציה מתאימה למפגע לאומי. גם מפגע לאומי וגם מפגע מקומי. זה דומה לטיפול בנושא הכבאות, כי לדעתי היום כאשר אתה מסתכל ומתרגש מן הלהבות בכרמל, אתה צריך להתרגש עוד יותר מן הלהבות בחברה שלך, כי לדעתי נושא הסמים והאלכוהול, וכל הנושא הזה, הוא מפגע וגורם הרס, שיש לתת עליו את תשומת הלב המיוחדת, הן במישור הלאומי והן במישור המקומי.

בתור ראש עיר קודם, למה אני מספר את זה? גם ב-94', בראשות המועצה בדיר אל אסד, אמרו לי שדיר אל אסד במקום שני מבחינת סחר וצריכת סמים, לדעתי אנחנו נקבנו ביוזמות מקומיות, ולחבר עומר אני אומר, אמנם חשוב מאוד לשבת עם משרד הפנים ולתאם עם הרשות הפורמלית, אבל לדעתי ראש עיר הוא זה שצריך ליזום, הוא זה שצריך לעמוד בראש כל פעילות, כי האנשים יסתכלו על זה בפרופורציה יותר כבדה, כאשר ראש עיר בעצמו מריץ את העניין, מתערב ועוקב. אז הנושא מקבל טיפול יותר רציני בעיני האנשים.

מה שאני זוכר מאז, אנחנו אז היינו חדשים, עשינו משא"ז בדיר אל אסד, משטרה אזרחית, וזה היה פיילוט ראשון בדיר אל אסד, ואני שמתי אותו בתוך העיר, בתוך השכונה, איפה שאנשים אמרו שזו שכונה שנגיד מתעסקת בסמים. השכרנו את המקום שם והמשטרה היתה 24 שעות שם. אנחנו, אני והסגן שלי, נהגנו ללכת כמעט פעמיים או פעם בשבוע, כדי שאנשים יראו שאנחנו עובדים.

אנחנו גם רצינו ועשינו למשל באיתור ובקשרים אישיים עם כל מיני אנשים שהם או מכורים, או נופלים, או צורכים, או סוחרים בזה. הלכנו אליהם לבתים וגם דיברנו איתם ואיימנו עליהם. גם דיברנו וגם איימנו, ולדעתי זה הצליח מאוד והרבה אנשים חזרו בהם ולפעמים קרה לי מקרה שאני תפסתי את הסוחר ביד שלי. נסעתי ברחוב, ראיתי אותו, ירדתי מהאוטו, תפסתי אותו ואמרתי שיזעיקו משטרה ואני מסרתי אותו בידיים שלי, 'קח אותו, זה סוחר בסמים'.

אז אני חושב שצריך לקחת את הנושא הזה לתשומת לב מיוחדת בתור סכנה לאומית ובתור סכנה חברתית. אם אנחנו לא עושים ביוזמתנו ובמאמצינו, אנחנו נפסיד את החברה כולה, את החברה כולה.

אני רציתי רק להגיד שאנחנו השתתפנו בכספים, שלחנו אנשים לגמילה, אנחנו שלחנו אותם אחרי שהם חזרו מגמילה, שהם עצמם ירצו בפני ילדים על מה שעבר עליהם. הם נתנו דוגמה כאדם שעבר את הניסיון, הוא היה צורך והיום הוא נקי, אז לעודד אחרים ולדרבן אותם לשנות את העניין.

אני מסכים עם מה שנקרא הבעיה הקשה של השלטון המקומי ברוב הכפרים הערבים. יש לנו את החלק שלנו ויש את החלק של האחרים. את החלק שלנו אנחנו צריכים לעשות ואת החלק של האחרים גם לדעתי צריך שיהיה בידינו את הכח לדרוש אותו ולקבל אותו בסוף.

תודה, מר אברהים אסדי.

סגן ראש העיר שפרעם, מר כמאל שאהין. נעשה את זה בקיצור. כל אחד יעביר את הרעיון המרכזי שהוא רוצה להעביר, לא סקירות. בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך על המפגש הזה ולהודות לך על זה שיזמת שהמפגש יהיה בשפרעם. תודה רבה.

אני רוצה להגיד כמה דברים. אנחנו נמצאים פה בגלל שהנושא הזה מאחד את כולנו, נושא שהוא כואב לכולנו, ואני חושב שאנחנו צריכים לצאת מכאן עם איזה משהו, סוג של פתרון מסוים, כי אני חושב שאחרי ששמענו את אנשי המקצוע פה, נעשית עבודה בשטח, לדעתי לא מספיק, אולי מחוסר משאבים ומחוסר תקציבים, והמצב של הרשויות, במיוחד במגזר הערבי, קשה.

אני רוצה לחזור אחורה, ברשותך, לנושא המחוקק. אני חושב שאין מספיק ענישה, הענישה לא מרתיעה די בנושא סמים ובנושא אלכוהול.

בחורים צעירים פוגשים אותי מדי פעם ואומרים לי 'מה עשית לנו כשאתה היית בין מובילי החוק של לאסור מכירת משקאות אחרי 23:00'. אני לא מתחרט, אנחנו יכולים לעמוד בביקורת הזאת. אבל אתה צודק, צריך להגביר את הענישה.

לדעתי צריך להתחיל לחשוב על נושא ענישה יותר רצינית, יותר קשה אפילו, כי אני יודע מה שקורה פה, שאדם שנתפס, אפילו סוחר סמים גדול, הוא נעצר ואחרי תקופה מסוימת מקבל שליש ויוצא, וזה מעודד אנשים להמשיך בכיוון הזה. אנחנו נמצאים פה בשביל לעשות מניעה. אם אנחנו פה מצילים כמה אנשים, מכניסים לנו אחרים מהצד השני, כי זה עובד ככה, זה ממש מעגל, שאתה מוציא אנשים מהנושא הזה ומהצד השני נכנסים אנשים חדשים וזו הבעיה. לדעתי צריך לטפל בזה בכנסת ישראל, לעשות חוקים אחרים ולחשוב על לחוקק משהו אחר בנושא הזה.

תודה.

מר שמאי גולן, מה היה לפני יומיים בוועדה? על ממוצע הענישה לסוחר?

היה דבר מפתיע, שגם נבדק פעם נוספת, המשתמשים בסמים, לא סוחרים, אם זה---

לרוב לא מוגש נגדם---

לא מוגש בכלל כתב תביעה, עוזבים אותם לנפשם, גם לגבי בגירים היום, אלא אם כן זה רצדביסט. אותם מקרים שכבר 14 פעם נתפסו על שימוש, הממוצע הוא תשעה חודשים. חוקים יש במדינה---

סוחרים? זה 14 חודשים או---

12, 12 פסיק משהו.

חוקים יש במדינה, החוליה החלשה בעניין הזה, לצערי הרב, גם לפרוטוקול, זה בעצם הרשות השופטת. השופטים בישראל מתייחסים בעדינות רבה כלפי סוחרי סמים. אנחנו מנסים לקבוע פגישה עם בתי המשפט כדי לנסות לקדם את זה.

הרשות השופטת לא יכולה להגן על עצמה כאן, הרשות השופטת שופטת על פי חוקים שמחוקקת הכנסת וסף הענישה שנקבע בחוק ולכן אני מקבל שהאחריות היא של הכנסת ולא של המערכת השופטת.

מר עאדל אבו ריא.

אני אדבר ממש בקצרה. אני מברך על קיום המפגש הזה.

אני מנהל את עבודת המינהל שמרכזה היום בסחנין מזה 20 שנה. כאן ישבנו לפני 20 שנה, באותו אולם, עם ראש העיר לפני הקודם. היו שם כל מיני החלטות, אבל ייתכן שההחלטות היו חיוביות בזמנו, כי המדינה היתה קטנה יותר, הביורוקרטיה היתה יותר קטנה. אז הוזרמו יותר תקציבים, אז באו לישיבה גם כאשר הוזמנו מנהלים כלליים. זה דומה לאוטובוס המנהלים הכלליים, אם אתם זוכרים אותו פעם.

אני רוצה להציע לידידי, אבו סעיד, לעתיד, לזמן אנשי מפתח לכאן ולא רק פקידים וראשי מחלקות וכולי. אני זוכר בזמנו שאגודת אלהל הביאה לכך שמערך הפיתוח של המלחמה בסמים במגזר הערבי לפחות התפתח. ידידי וליד זוכר את זה. בזמנו אנחנו הבאנו לאיוש מתאמים למלחמה בסמים בכל מיני יישובים, עד שלאט לאט הגיעה הרשות עד ל-18 מתאמים, נכון? בזמנו גם הבאנו לשיתוף עם אחת הערים שהשתתפו בישיבות לכל מיני החלטות שהביאו לתועלת גם לא מבוטלת ליישובים.

עמותת הלאל בזמנו, וגם היום, פעלה ופועלת בכל מיני יישובים ערביים והגיעה גם לנגב. אבל לצערי התקציבים הפחותים שהולכים ומתמעטים לאט לאט,. הפריעו לא רק לנו, אלא גם לרשות למלחמה בסמים, שהיא גם מקבלת היום פחות ממה שהיא קיבלה אז.

התקציב שאתם עומדים לקבל מהרשות? אתם מקבלים או קיבלתם?

אנחנו מקבלים, אבל מעט מאוד, ואני מתבייש לומר---

פנית אליי לפני כמה זמן. הדבר הוסדר או לא? אני שואל.

לא הוסדר שום דבר, עד היום. ולצערי לא רק אנחנו, אלא גם כל מיני גופים ערביים סובלים מהבעיה הזאת. אני לא רוצה להאשים את הרשות למלחמה בסמים, חס וחלילה, שהיא נוקטת---

אל תעז להאשים, אבל אני אאשים אותה.

שהיא נוקטת... הבעיה היא שגם הרשות נמצאת במלכוד תקציבי שנה לאחר שנה.

אז אני מברך על הישיבה שוב ואני מקווה לישיבה הבאה שתהיה גם מוצלחת.

תודה.

גב' זאהר מעוספיה.

שלום לכולם, ואני מודה לחברי הכנסת ברכה וסוייד על היוזמה ולראשי רשויות אחרים, שנתנו לנו את ההזדמנות להעלות את קולנו ולהביע את לבנו.

אני מנהלת עיר ללא אלימות בסוגיה עם סמים והוסיפו לי עוד תיק בטיחות בדרכים. כשנכנסתי לתפקיד, סעיד אמר לי 'למה לך, זה כאבי ראש', אבל אני מאמינה בדבר אחד, יש לנו ראשי רשויות,ויש לנו חברי כנסת שיכולים להוביל מאבק כזה.

אני חולקת על דעתו של ראש כפר קרע, עם כל הכבוד, שאין תועלת במאבק הזה וזה לא יועיל ואנחנו חברה לא בסדר. כן, אנחנו חברה בסדר, וכן זה יועיל, ואם נרצה, אנחנו נביא לשינוי, והשינוי לא בא מיום ליום, זה צריך זמן. אנחנו יכולים להרגיש את השינוי אחרי עשרות שנים, כשאנחנו מתחילים לחולל את השינוי הזה ולהנחיל ערכים לתוך החברה ובמיוחד בבתי הספר.

אני כרגע עושה מסע הסברתי מאוד קפדני בבתי הספר, ואני מתכוונת להגיע לכל פינה ולכל בית. יש לנו 2,600 בתי אב בעוספיה ו-100 משפחות שהן מטופלות. בלשכת הרווחה יש שישה אנשים שמתחילים לטפל בהם והשאר מחכה למימון של משרד הרווחה, וזה מאוד כואב לי.

בקשתי היחידה, חברי מועצות, להתלכד יחד, יחד עם חברי הכנסת, עם הרשות למלחמה בסמים, על מנת שנוכל להוביל את המאבק ביחד ואני מאמינה שיהיה שינוי.

תודה, נילי, אני גם מאחל לך הצלחה בניהול עיר ללא אלימות. הצלחה שלכם היא הצלחה של כולנו.

ידברו, מר פואד אבו אלהיג'א ממשרד החינוך, מר בדראן ומר עאטף מועדי, ומסיימים. נתחיל עם משרד החינוך.

אני משמש בתפקיד מדריך ובמשרד החינוך מטעם שפ"י אני אחראי על בסביבות 30 בתי ספר, חטיבות ביניים ותיכון.

פעם ראשונה שאני משתתף בוועדה ורציתי לומר שאנחנו צריכים לשים את האצבע על הפצע. אנחנו דיברנו פה לרוב על הדיבורים. הקטע של המניעה, איפה אנחנו עומדים בו. המסגרות של בית הספר, אם אנחנו נעבוד בתוך מסגרת בית הספר בצורה נכונה, תכנית מניעה ראויה, משמעותית, שכל הגורמים, אם זה הרווחה ואם זה הרשות למלחמה בסמים ואם זה בית הספר בעצמו, אם זה כל העמותות שנזכרו פה, תכניות מניעה אמיתיות, לא רק סיסמאות, אנחנו נגיע להישגים טובים לגבי מניעת הילדים שלנו, הנוער שלנו, ולא נחכה עד שיגיע לגיל 17, 18, כשאנחנו נתחיל עכשיו בטיפול.

תכניות המניעה, כפי שהזכרתי, אני מסתכל על משרד החינוך שלי, שאין לנו תכנית בערבית, תכנית למניעה בערבית. את רוב התכניות אנחנו לוקחים מהמגזר היהודי ואנחנו מתרגמים וזה משהו שחסר לנו וצריך לטפל בו. כמה שיהיו תכניות מניעה, אם זה לעישון, נרגילה, אלכוהול וסמים, ולא רק סמים, אלה תהליכים.

דבר אחר זה הכשרת אנשים. יש לי רכזים בתוך בתי הספר, מה שנקרא מב"סים, מוביל בית ספרי בתוך בית הספר. לא כל בתי הספר, כל בתי הספר שנכנסו לאופק חדש. יש בתי ספר שיש להם את הרכז הזה, אנחנו צועקים שאנחנו צריכים אנשים בתוך בתי הספר עצמם, בתור מרצים. לא כל מורה יכול להיות מרצה בנושא הזה, הוא יכול לקלקל. לכן הבקשה שלי, מכל הגורמים כאן, להכשיר אנשים, מרצים---

מה זאת אומרת הבקשה שלך מכל הגורמים כאן? זו אחריות של משרד החינוך. אתה בא לפרחאת? בקושי הוא מסתדר עם האסירים שלו.

לבית הספר יש את המורים, לא כל מורה מוכשר להעביר את ההצעה ולהעביר את המסר בצורה נכונה.

אתה אחראי במחוז הצפון?

אז תלך לגב' שמחון ותבקש ממנה לעשות תכנית של הכשרה של מורים מסוימים בכל בתי הספר באזור הצפון. זאת אומרת זה חוזר אליך.

כמה כסף---

לא, זה גרושים. אנחנו יודעים שזה גרושים.

נקודה אחרונה. השנה אנחנו חילקנו 200,000 שקלים למחוז הצפון, ערבי ויהודי. יש בתי ספר שלא קיבלו בכלל ויש בתי ספר שקיבלו 1,130 שקלים---

כמה קיבלתם בנצרת?

1,130 שקלים.

1,130 שקל בנצרת, 70,000 תושבים.

בכל בית ספר.

בסדר. אנחנו שמענו את הנתונים האלה בסיור בנצרת, לכן אני רוצה רק להמחיש כמה הדברים אבסורדיים.

אז 1,130 שקל לבתי הספר, לא כל בתי הספר. לצערי לפעמים ה-1,130 שקל מגיעים לעירייה או מגיעים למועצה המקומית ואנחנו צריכים להיאבק עם הגזבר או עם ראש המועצה שיעביר את ה-1,130 שקל לבית הספר. ופה זה---

תודה רבה, אדוני. ביום שני ייערך כנס בהשתתפות שר החינוך, מר גדעון סער, ובחסות יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת ריבלין, דווקא כדי להתמקד בהיבטים שקשורים במערכת החינוך במלחמה בסמים ובאלכוהול.

מר עאטף מועדי, מוועדת המעקב לענייני חינוך ערבי.

שלום לכולם. אני באמת מברך ומעריך את עבודתה של הוועדה, בראשותו של חבר הכנסת ברכה. זו לא פעם ראשונה שאנחנו משתתפים ותומכים.

אני חושב שהתמונה הכוללת היא ברורה ומדאיגה, מאוד. לא כדאי להיות אסיר, אני חושב שזה כבר נאמר פה, ובנוסף לכל העבודה שנעשתה פה, שעושים כל הגופים, שהיא באמת עבודה מבורכת, אבל תמיד לא מספיקה, אני חושב שהפוקוס, וידידי הקדים אותי, צריך להיות בתהליך המניעה ואני קורא לזה הצלה אפילו. לפי המצב הקיים והנתונים ששמענו, זו מלאכה של הצלה, והפוקוס על ידי תכנית הוליסטית שתהיה באמת ממומנת ומתואמת ומוסכמת עם כל הגורמים, שזה לא רק משרד החינוך במקרה הזה, למרות שגם משרד החינוך---

אתם מוכנים לקחת פרויקט פשוט בשיתוף פעולה עם הוועדה, לחבר ערכת הדרכה לבתי הספר הערביים, בכל מה שנוגע לעניין הזה? זה גם יעזור למורים שיוכשרו, אבל זה גם יעזור למורים שלא יוכשרו.

אני אומר את זה בפה מלא, אנחנו מוכנים ומיד, על ידי אנשי מקצוע כמובן, צוות מקצועי יתחיל לפעול, לא בתרגום, אלא בעשייה רצינית וגם בניית תכנית או ערכה כוללת שתיכנס לבתי הספר.

תתייעצו עם דר' גלעד נתן בוועדה.

ככל הידוע לי, יש ערכה בשפה הערבית.

וליד יהיה בתמונה מטעם הרשות, מטעם הוועדה דר' גלעד נתן יהיה, מטעם ועדת המעקב לענייני חינוך, אנחנו רוצים לסכם את זה עוד לפני הסיכום, שזה יתבצע.

אנחנו מסכימים לקחת את זה על עצמנו.

בסדר, עשית את היומית שלך. אל תמשיך, מספיק.

מר בדראן.

אני עובד סוציאלי. אני בקשר יומיומי עם נערים. את האמת השימוש בין מגזר הערבי למגזר היהודי, זה אותו דבר. ההבדל הוא בטיפול. אצלנו במגזר הערבי אין ממש מודעות לטיפול, ההורים במקום להביא את הילד לטיפול, הם רוצים להסתיר את הבעיה. במקרים חריגים הם מביאים אותו לטיפול, אבל הם רוצים שכמה שיותר שזה יהיה בסודיות---

שלא ידברו, שלא יידעו.

ואם זה דרך שירות מבחן, אז כמה בדיקות שיהיו נקיות, יאללה, נסיים.

זה השיקול של ההורים, השיקול המקצועי שלכם אמור להיות אחרת.

כן, השיקול שלנו אחר.

לא להיכנס ללחצים האלה.

אנחנו ניגשים לבתים, לילדים, לבתי הספר, מחפשים נערים בנרות, כדי להביא אותם לטיפול, אבל יש בעיה. אל-סם היתה מתוקצבת עד לפני חצי שנה דרך הרשות למלחמה בסמים, היום העבירו את התקציבים למשרד העבודה והרווחה. כמו שאמר המפקח נאג'י, באמת יש מענה לכל נער, אם הוא רוצה טיפול, יש לו מענה, אבל יש קצת ביורוקרטיה. היום כל התקציבים של הטיפול בנערים עברו ללשכת הרווחה ולא תמיד ההורים או הנערים עצמם רוצים להגיע ללשכת הרווחה. הם לא רוצים לפתוח שם תיק, שתהיה סטיגמה, זה, 'בן דוד שלי עובד בעירייה, הוא יידע', זה... הם רוצים להסתיר את הכל. בגלל זה יש עכשיו ירידה בכמות המטופלים אצלנו שמוכנים ללכת ללשכת הרווחה, להירשם ולפתוח תיק על מנת לקבל את הטיפול הדרוש.

אז אני מציע, יש לי הצעה, לוותר על כל הביורוקרטיה הזו, והתקציב יעבור ישירות לעמותה שאנחנו עובדים בה, במקום שיעבור דרך הרווחה וצריך לפתוח תיק וכל מיני...

אנחנו מאוד מעריכים את העבודה של העמותות, אבל לא עד כדי להפריד את משרד הרווחה ולהפוך אותו לשלוחה של העמותות.

אנחנו בזה סיימנו. שמענו עד כמה שאפשר. אני בטוח שלא כל הדברים נאמרו. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, ואחר כך אני אסכם.

תודה, אדוני היושב ראש. אני רק רוצה להבהיר שאני לא יוזם, אני הוזמנתי על ידי יושב ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים, חבר הכנסת ברכה, וגם כמובן על ידי ראש העיר שפרעם, שהסכים לארח את הכנס הזה ואת הישיבה הזו של הוועדה לנושא חשוב זה.

אני רוצה לציין בקצרה כמה נקודות שזו ההתרשמות שלי מהדיונים שהיו כאן. דבר ראשון, אנחנו מדברים על נושא מאוד חשוב ומרכיב מאוד חשוב בבעיה שהמגזר הערבי סובל ממנה והיא בעיית האלימות. שימוש בסמים ואלכוהוליזם וכל הדברים האלה, הם אחד הגורמים להתעצמות תופעת האלימות ביישובים הערביים. לכן המלחמה בנגע הסמים היא חשובה בשני היבטים, גם בהיבט האישי הפרטני, שחשוב להציל כל אדם מהנגע הזה, אבל גם כמרכיב וכחלק מבעיה רבתי של החברה הערבית באופן כללי, שזו בעיית האלימות, שכולם אומרים איך אנחנו ניאבק באלימות הגורפת ביישובים הערביים.

ברור שהפתרונות ודרכי ההתמודדות הם מערכתיים, הם אינטר-דיסציפלינריים, הם בין מוסדיים, וחשוב לשלב כוחות ולשתף פעולה בין גופים שונים על מנת לצאת בסופו של דבר עם תוצאה. אבל לפי תפיסתי ונאמר כאן, אני חושב שהמרכיב החשוב ביותר הוא המניעה. מי שנכנס למערבולת הזו, אני חושב שהסיכוי להציל אותו ממנה הוא כמעט אפסי, לפי מה שהבנתי כאן. אפשר לנהל לו את החיים, אפשר להמתיק את הגלולה, אבל צריך להוציא 600 ו-700 מיליון שקלים בשביל רשות שתפקח ותנהל את הבעיה ולא תפתור אותה. לכן להבנתי, המרכיב הקריטי הוא המניעתי ובזה צריך באמת להשקיע. נאמרו כאן דברים, אני רק חושב ומבטא את דעתי, על מנת לחזק את הגישה הזו.

יחד עם זה הבעיה קיימת וצריך תקציבים. חובה על משרדי הממשלה השונים להקציב את התקציבים הדרושים. אני אומר שלפעמים צריך תקציבים כל כך קטנים שגם אנחנו, כחברי כנסת ערבים, שלא מהקואליציה, גם נוכל לתרום ולדחוף איזה 200,000 שקל, לכתוב תכנית, במיוחד שתהיה בערבית לבתי הספר. אמרנו שזה מצטרף לפן המניעתי של העניין, שלדעתי הוא מאוד חשוב. גם בדברים האלה, לא צריך להמתין לכנס כזה, על מנת לבטא, אפשר להעביר ליושב ראש הוועדה או לחברי הכנסת השונים, הערבים בעיקר, כי אנחנו מדברים על הבעיה ביישובים הערביים. שאין תכנית בערבית להעביר אותה בבתי ספר או למורים בבתי ספר, או למשל העניין שראש מועצת עראבה העלה כאן, שצריך מאטצ'ינג מרשויות שאין להן כסף לשלם משכורות לעובדים, בשביל להיאבק בסמים, אז לך תדע כמה סיכוי יש על מנת לאשר את התקציב הזה. כמעט ואין סיכוי, כולם מבינים במה מדובר. אין סיכוי. לכן אנחנו ניקח על עצמנו גם ללחוץ שבמסגרת התכנית הזאת של 800 מיליון שקלים שכל כך מדברים עליה השר ברוורמן ואחרים, שלפחות המרכיב הזה, שקצת יקפצו על העניין של מאטצ'ינג ושיאפשרו את הדבר החשוב הזה.

זהו. אני רק רוצה לברך את חבר הכנסת ברכה על כך שהוא ניהל את הוועדה הזו ביד רמה, במשך הכמעט שנתיים האחרונות, ורוצה לאחל הצלחה לחבר הכנסת טלב אלסאנע שייכנס בנעליו של חבר הכנסת ברכה.

תודה, חבר הכנסת סוייד.

ואני רוצה שוב להודות לכל המשתתפים, אני רוצה להודות לראש עיריית שפרעם ולעיריית שפרעם על האירוח וקבלת הפנים ואני מקווה שהאולם הזה, שידע כינוסים חשובים ביותר, אני אומר את זה מעדות ראשונה, חשובים ביותר בהיסטוריה של האוכלוסייה הערבית בישראל, שגם יידע לכנס או לקבל בתוכו דיונים יותר אופטימיים על דברים יותר משמחים מאשר סמים ודברים כאלה. אבל בחיים שלנו יש גם את העניינים האלה והתפקיד שלנו, כנבחרי ציבור וכאנשים שאמונים על תחומי פעילות שונים, הוא לנסות ולפעול על מנת לתקן את המעוות, במיוחד בקרב הדור הצעיר.

אני אמרתי במהלך הדברים שלי, וזה דבר שאני חוזר עליו, שתי הנקודות העיקריות במלחמה בסמים הן למנוע את כניסת הסמים לארץ, זאת אומרת מאבק עיקש בהברחות. לפני יומיים היתה לנו ישיבה מאוד חשובה, אמנם היא היתה סגורה ואני לא אמור להגיד דברים שם, אבל אני מתרשם שנעשית עבודה טובה מאוד בכל מה שקשור למלחמה בהברחת סמים לתוך הארץ. הנקודה השנייה היא למנוע את המגע הראשון בין האדם הצעיר לבין הסמים. אם אתה מצליח בשני הקצוות האלה, בעצם עשית 90% מהעבודה. אבל גם ה-10%, יכול להיות שזה יותר מ-10%, הם מן פצע מזוהם. הצריכה שקיימת זה פצע מזהם שיכול להתפשט לכל חלקה טובה בתוך החברה.

אני לא אחזור על הדברים שהוכנו בדוח שהובא בפני הוועדה, אבל כל גוף ממלכתי יודע שמשהו לקוי בטיפול במלחמה בסמים בקרב הציבור הערבי, בתוך החברה הערבית, כפי שמר וליד חדאד אוהב להגיד. אני יכול להגיד שהטיפול בנושא הזה בקרב הציבור הערבי מצביע על כשל מערכתי חמור ביותר. גם מבחינת המשאבים שניתנים בכלל לעניין הזה, וגם במשקל הפרופורציונלי של האוכלוסייה הערבית באוכלוסייה לעומת מה שמקבלים בפועל. גם הרשות למלחמה בסמים צריכה להשקיע יותר וללכת על פי מדד פרופורציונלי לגבי האוכלוסייה בכללותה. הרשות לשיקום האסיר לא יכולה ללכת על פי המדד של האחוז באוכלוסייה , כי באוכלוסייה של האסירים יש 45% של הציבור הערבי. אני לא אומר שהטיפול בעניין הזה הוא טיפול לאומי, שאף אחד לא יבין אותי לא נכון, הטיפול בזה הוא טיפול חברתי, של כלל החברה בישראל, יהודים וערבים. אבל מטבע הדברים, היות ויש יישובים ערביים ויש יישובים יהודיים, צריך גם להתייחס לסוגיה הזו שצריך לתת את המשאבים הנאותים בכל מקום שהוא מוכה בגלל התופעה הזו.

אני פונה ואני אפנה ביום שני לשר החינוך. משרד החינוך צריך לקחת את זה בידיים והדברים של פואד אבו אלהיג'א הם דברים חשובים, בכל מה שקשור להכשרת מורים. זו עלות באמת מינימלית. אם יהיה לנו בכל בית ספר מישהו שמטפל בעניין הזה, שמבין בעניין הזה, בעצם עשינו את הצעד המשמעותי ביותר בגיל הנכון.

כמובן משרד הבריאות, משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים, ואני לא רוצה לחזור על דברים שאמרנו במהלך הישיבה ועל דברים שהובאו בדוח.

בנושא של הגורם העצמי של הרשויות. אנחנו סיכמנו היום שוועדת המעקב לענייני חינוך ערבי, בשיתוף עם הוועדה הפרלמנטרית, בשיתוף עם הרשות, יחברו, זה יכול להשתלב בקמפיין, זה לא מנוגד, להיפך, זה יכול אפילו להקל עליכם תקציבית, לחבר ערכת הדרכה לבתי ספר ערביים בכל מה שנוגע לעניין הזה.

אני מציע, אדוני ראש העיר ורבותיי ראשי הערים, מר נאדר סרסור, דובר הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות, שהנושא יעמוד על סדר יומו של הוועד הארצי לרשויות הערביות. יש שני דברים פה; יש מדיניות, לדעתי, של אפליה של השלטון המרכזי ויש כשלים עצמיים שצריך לטפל בהם. אנחנו לא יכולים לחפות. הדברים שאמר עורך דין מסארווה הם דברים כדורבנות, הוא לקח את זה על עצמו באומץ ואני חושב שנבחרי הציבור הערבי, ואנחנו כחברי כנסת, נהיה מוכנים להירתם לכל מה שתחשבו, אבל הדבר הראשון שאנחנו יכולים לעשות, אנחנו יכולים לחבר חוזר מטעם הוועדה, שלפחות מצביע מה הכתובות שהרשות המקומית, גם היהודית וגם הערבית, צריכה לפנות אליהן על מנת לטפל בעניין של המלחמה בסמים במערכת החינוך, במערכת הבריאות, במערכת הרווחה, ומה האפשרויות הקיימות, ואז אתם, כראשי רשויות, צריכים לפעול ואף אחד לא יכול להגיד ש'אני לא ידעתי שיש בכלל רשות למלחמה בסמים'.

מר אבו ריא, אנחנו יושבים כאן כוועדה פרלמנטרית, לא כגוף ביצועי, אלא כגוף שבא לבקר ולהנחות. אנחנו מנסים אפילו לחרוג מעבר לתפקיד שלנו ולקיים מהלכים מעשיים של טיפול בבעיה, וגם לתרום את תרומתנו לעניין הזה, ואני בטוח, לפני שאני מקווה, שהוועדה היא לא במקום הממשלה ולא במקום הרשות המקומית, היא לא יכולה להיות. היא יכולה להנחות ולהעיר. אבל אנחנו נהיה מוכנים ללוות את הביצוע של כל מיני דברים שנאמרו כאן בעתיד הקרוב.

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת חנא סוייד, בעניין של המאטצ'ינג; אנחנו נפנה למשרד הפנים בשתי דרישות ומכתב כזה ייצא מהוועדה לשר הפנים בתחילת השבוע הבא. הדבר הראשון לבחון אפשרות של לפטור רשויות חלשות, שנמנות על ארבעת האשכולות הראשונים, מהמאטצ'ינג ולמצוא מקורות מימון אחרים, או על ידי משרד הפנים, או על ידי הגוף שנותן את השירות. לא ייתכן מצב שרשויות חלשות, שבקושי מצליחות לשלם משכורות, יידרשו להשתתף במימון רכזים וכולי. הדרישה השנייה ממשרד הפנים, בעקבות דבריו של מר עומר נסאר, ראש מועצת עראבה, שמשרד הפנים ייתן קדימות לאישור השתתפות המועצה או העירייה במימון רכזים. אלה הדרישות המרכזיות, אני מקווה שיהיה אפשר לקדם, יכול להיות לא בתקופה הקרובה, את העניין של ביטול המאטצ'ינג לרשויות חלשות. אני לא מפריד בין ערביות ויהודיות, אלא כל הרשויות החלשות שהן בארבעת האשכולות הראשונים של המדד הסוציו אקונומי.

מכאן אנחנו מתפזרים, כל אחד לעיסוקו ולמקומו, ואני מקווה שכולנו נרגיש את הדחיפות של הטיפול בבעיה הזו, בעיית המאבק בנגע הסמים והאלכוהול. ההצלחה בניקוי הדבר המזוהם, היא בעצם תורמת לניקוי החברה כולה, והעניין הזה, שוב, הוא חוצה גבולות, חוצה לאומים, חוצה יישובים, אבל היות והנושא היום הוא הנושא של האוכלוסייה הערבית, ההתמקדות היתה באוכלוסייה הערבית, אבל בעצם זו בעיה כלל ארצית, של כלל אזרחי המדינה.

אני מאוד מודה לכולם. אני שוב מודה לראש עיריית שפרעם ולכל הנוכחים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20