ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 23/11/2010

העלאת המודעות לענפי ספורט שאינם אולימפיים

פרוטוקול

 
com_alex

2010-12-08Liraz



הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 312

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי,ט"ז בכסלו תשע"א (23 בנובמבר 2010), שעה 11:00
סדר היום
העלאת המודעות לענפי ספורט שאינם אולימפיים
נוכחים
חברי הוועדה
אלכס מילר - היו"ר

רחל אדטו

איתן כבל

אנסטסיה מיכאלי
מוזמנים
ד"ר אורי שפר, ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

יצחק לארי, סמנכ"ל כספים, המועצה להסדר הימורים בספורט

יהושע גורא, חבר הנהלה וסגן יו"ר הוועד האולימפי

צבי נועם, חבר הנהלה ויו"ר איגוד השחייה ויו"ר ועדת הספורט, הוועד האולימפי

אריק קפלן, יו"ר "אילת"

טל מעוז, סגן יו"ר התאחדות "אילת"

מוטי אמברם, יו"ר ועדת היגוי וחבר הנהלת "אילת"

ד"ר יצחק בן מלך, מנהל היחידה לספורט תחרותי, "אילת"

עו"ד ארז שניאורסון, יועץ משפטי "אילת"

עדי רותם, ספורטאית ענף הקיק בוקס

אריה פישר, יו"ר איגוד הכדורת

שחף אנטין, ספורטאית – כדורת

משה צדקה, ספורטאי ענף סקי המים

גלעד אופיר, חבר הנהלת "אילת" וספורטאי ענף ברידג'

עמית קורדובה, חבר הנהלת "אילת" ויו"ר איגוד הפטנק

בני קוגן

אריאל קוניק, יו"ר איגוד טיפוס ספורטיבי

עומרי רחמים, ספורטאי ענף הקיק בוקס

מרינה גרשגורן

איליה גראד

יורי גולדשטיין, יו"ר איגוד הדמקה

מירי שלו, "עצמה" – מרכז לאגודות ספורט עצמאיות

עמי ברן, יו"ר הסופטבול

מוהר מרחב

אנה ארונוב

שלום אביטן, יו"ר איגוד הקראטה

אדם סלייטר, מנכ"ל איגוד הפוטבול האמריקאי

נאור גודקר, מנכ"ל איגוד הקריקט

פנדי טרבוש, מנהל איגוד משיכת חבל

נטליה גרביץ, ספורטאי ענף האושו

אלכסנדר פרנקל, יו"ר איגוד האושו ומאמן

יובל וורגן, מרכז המחקר והמידע (מ.מ.מ.), הכנסת
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
רשמה וערכה
יונה, חבר המתרגמים בע"מ

העלאת המודעות לענפי ספורט שאינם אולימפיים
היו"ר אלכס מילר
בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך. נושא הוועדה – העלאת המודעות לענפי ספורט שאינם אולימפיים. רבותיי, אני רוצה להגיד לכם שאני נכנסתי לתפקיד יושב-ראש הוועדה משהו כמו לפני שבועיים, אבל מכיר את עולם הספורט הרבה הרבה לפני. בעצמי התאמנתי כמה שנים דווקא בענף שהוא לא אולימפי, בקיקבוקס, זה היה לפני הצבא, אז אני יכול להגיד לכם שאני גם מכיר את המצוקה שיש בענפים הלא אולימפיים. אני רוצה להתייחס לנושא הזה מכמה כיוונים. קודם כל, הכיוון שהוא, אני חושב, החשוב ביותר, זה התקצוב של אותם ענפים. הכיוון השני, כמה זה יכול להועיל לחברה הישראלית, לבעיות האלימות שיש לנו במערכת החינוך. אני רואה בספורט כפיתרון הכי טוב להתמודדות עם אותן בעיות המשמעת, שחסר לנו במערכת החינוך ואין דבר יותר טוב ממשמעת עצמית, שזה אימונים, אימונים וספורט, שזה מנהיגות אישית וכמובן כאשר אנחנו מסתכלים על מה שקורה בישראל לעומת מדינות אחרות, מול אותה השקעה שההורה צריך להשקיע והילד, מבחינת התשלומים עבור החוגים, מבחינת אותם המוצרים שצריך לקנות, הציוד שצריך לקנות, אני חושב שיש לנו עניין רב לבוא ולמצוא דרכים לפיתרון כדי לבוא ולהרחיב את המודעות קודם כל לנושא ספורט בכלל בישראל, לענפים שאינם אולימפיים.

המודעות צריכה להיות מכמה כיוונים: קודם כל, מודעות לספורטאים שמגיעים לישראל. יש בפניי רשימה שאם אני אתחיל לקרוא אותה, אני חושב שאני לא אסיים עד סוף הישיבה, מבחינת ההישגים שיש בענפים. אני חושב שהציבור שלנו, הציבור במדינת ישראל, לא כל-כך מודע להישגים האלו. אם פותחים עיתונות, עיתונות ספורט ומסתכלים באתרי אינטרנט, אז בדרך-כלל ההתייחסות הגדולה היא לאותם הענפים הפופולאריים, אם זה כדורגל, אם זה כדורסל, או שצריך להיות באמת איזה שהוא משבר עמוק בתוך איגוד כזה או אחר, שאז מדברים על זה, אבל זה תמיד בהיבט השלילי ואני יכול לתת כמה דוגמאות שאנחנו היינו חלק בטיפולם, כל מה שהיה עם איגוד השיט, כל מה שהיה עם איגוד ההתעמלות האמנותית והשחייה וג'ודו. בדרך-כלל, רק כשיש בעיה, זה עולה על סדר היום. אבל אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נשנה את הדיסקט ושאנחנו באמת נדבר על ההישגים. אני מתכוון בשנה הבאה, בשיתוף עם אריק עם ארגון אילת ובשיתוף עם הוועד האולימפי ובשיתוף עם משרד הספורט, לעשות טקס של ועדה שמכיר באותם הישגים של ספורטאים בישראל, המצטיינים, ומבחינתי זה לא משנה מאיזה ענף הם באים, אם זה ענף אולימפי או לא אולימפי, כל הישג הוא הישג למופת שהציבור צריך להוקיר אותו וצריך לדעת ויכול להיות שזה גם ידחוף את ילדי ישראל לקחת חלק יותר פעיל בכל מה שקשור לספורט.

בנוסף לכך, אני מתכוון גם להעלות את המודעות גם במשרד החינוך. כידוע לכם, משרד החינוך אחראי על החינוך הגופני. יש תקציב רב שלדעתי מנוצל לא הכי טוב. אפשר לעשות שינויים, אפשר להעלות גם מודעות בקרב הנוער בתוך בתי-הספר, לכל מה שקורה בספורט במדינת ישראל. אני גם רוצה לחזק את אלו שמשתמשים בבמה שיש להם, כמו תוכניות הטלוויזיה, כמו אותם הערוצים, שהם יודעים לשלב גם אם זה תוכניות ריאליטי, עם הנושאים שהם נושאים הקשורים לספורט, וזה לדעתי גם יכול להיות דרך טובה להעלות מודעות בקרב הנוער לענפים שונים בישראל. כמובן שקשורים בספורט.

יש לנו את ארגון אילת שהוא מאגד לדעתי את רוב ענפי הספורט הלא אולימפיים בישראל. יצא לי להיות, לפני שנה, במרץ האחרון, באילת, באותו אירוע שאתם מקיימים בכל שנה תחרויות. אני חושב שגם הגיע הזמן, אולי לא השנה, אולי בעוד שנתיים, אבל מתישהו, צריך לחשוב על זה, לעשות את אותה תחרות עולם של כל התחומים בישראל, כמו שהיה בפעם האחרונה בטייוואן. לדעתי, דווקא בתחומים הללו אנחנו יכולים להרים דבר כזה. צריכה להיות כאן השקעה, אם זה במבנים, אם זה באותם ענפים ולדעתי הדבר ניתן לביצוע. הכל רק עניין של רצון. ואני חושב שיש רצון.

תכף יגיע גם כל מי שקשור ואחראי במשרד הספורט לנושא הזה, ראש מינהל הספורט בדרך לכאן, ואנחנו נשוחח. אני רוצה לומר לך, אריק, שאתם עושים עבודה טובה, אני מברך אתכם על הפעילות. אני מברך את המאמנים, מברך את הספורטאים ואני מקווה מאוד שאם אנחנו נצליח בעבודה שהיא עבודה רצופה להעלות את נושא הספורט על סדר היום הציבורי, אז עשינו את עבודתנו. בבקשה.
אריק קפלן
קודם כל, תודה רבה. תודה רבה לך שהעלית את הנושא הזה פה לדיון בוועדה, זה צעד נוסף בדרך שלנו במאבק שלנו להכרה תקשורתית, אני אקרא לזה, בפעילות ובהישגים שלנו. אני רוצה גם להודות לחבר'ה שלנו, שהגיעו לכאן באמת מכל קצוות הארץ, באמצע העבודה עזבו הכל, זה מראה על האכפתיות של כל אחד ואחד מהאנשים החברים באיילת, כל אחד עם האיגוד שלו, וזה מחמם את הלב. עזבו את הכל ופשוט באו לפה, כי מאמינים בזה ותודה להם. נקודה שלישית, לפני שאני אציג את הדברים שלי, לצערי המצגת לא עובדת, זה שחשוב לנו להבהיר – אילת היא לא נגד הוועד האולימפי ואילת לא נגד מועצת ההימורים. אילת עובדת, נהפוך הוא, בשנים האחרונות שיתוף הפעולה אתם הולך וגדל, הרבה יותר משהיה בעבר. אין מה להשוות את שיתוף הפעולה עם מועצת ההימורים או עם מינהל הספורט, היום, לעומת מה שהיה בעבר ועל זה אני רוצה להודות להם. מצד שני, זה עדיין לא אומר שאין מה לתקן ואין מה לשפר, ולשם אנחנו שואפים.

אני אתן סקירה קטנה על אילת ואז אני אראה את הבעיות. בעיקרון, אילת הוקמה בשנת 96, היא רה-ארגון של הספורט הישראלי, ועדת לוין, מוכרת על-ידי משרד התרבות והספורט כגוף שמאגד את ענפי הספורט הלא אולימפיים בישראל. אילת, וזה מאוד חשוב, בניגוד לארגוני גג אחרים, מסייעת לאיגודים שלה לא רק כצינור למעבר כספים, כי זו לא המטרה שלנו. אנחנו עוזרים להם גם בנושאים מנהלתיים, החל מסיוע במילוי טפסים, למועצת ההימורים או מינהל הספורט. אנחנו הקמנו אתר אינטרנט שנותן גג לכל הענפים הלא אולימפיים. אנחנו מסייעים משפטית, אנחנו מקיימים טקסים לספורטאים מצטיינים בעלי הישגים. אנחנו עובדים בשיתוף עם מינהל הספורט ועם התאחדות בתי-ספר לקביעת מדיניות, איך אנחנו מקדמים. אנחנו עובדים יחד עם ערוץ הספורט בנושא שידורים ובצד המקצועי, יש לנו את הנושא של משחקי העולם. משחקי העולם זה אירוע שנערך פעם בארבע שנים, שנה אחרי האולימפיאדה. בפעם האחרונה זה נערך ב- 2009 בטייוואן. האירוע, היו בו 5,000 ספורטאים, 102 מדינות, 36 ענפי ספורט, שאינם אולימפיים. זה האירוע שהטובים מתחומם. אחרי האולימפיאדה, זה האירוע הגדול שמה שמייחד שהספורטאים הכי טובים מגיעים ויש עוד אירועים גדולים, האוניברסיאדה ודברים כאלה, אבל לא הצמרת של הספורט מגיעה. אולימפיאדה ומשחקי העולם, מה שמייחד אותם, שמגיעים הצמרת של הספורטאים בכל ענף שמשתתף במשחקי העולם. המשחקים הבאים ייערכו ב- 2013 בקולומביה. אילת, כמי שאחראית על ארגון הגג של כל ענפי הספורט הלא אולימפיים, אחראית להכין את המשלחת, להוציא אותה, לממן אותה, להכין את הספורטאים, בדומה לוועד האולימפי שעושה עם המשחקים האולימפיים.

אנחנו מחלקים מלגות כספיות לספורטאים מצטיינים שלנו, אנחנו מקיימים את משחקי אילת כפי שציינת, עושים קורסי מדריכים ומאמנים. אחד הדברים הראשונים שאילת לקחה על עצמה, חוק הספורט מחייב שמדריך ומאמן יהיו עם תעודה. לצערי הרב, לא אצלנו ולא בוועד האולימפי זה נעשה ככה. לקחנו על עצמנו, יחד עם איציק בן מלך, שניהל לפני זה את היחידה לספורט הישגי של הוועד האולימפי, הקמנו יחידה לספורט תחרותי באיילת ואנחנו הכשרנו עד היום עשרות מאמנים, מאות מדריכים, על-פי חוק הספורט, כדי שלא נעבור על חוק הספורט. אמרנו – זה דבר ראשון, אנחנו רוצים לעבוד לפי החוק, עשינו את זה יחד עם מינהל הספורט, יחד עם וינגייט, עם המכללה, עם סמינר הקיבוצים, זה משהו שאנחנו מאוד גאים בו. אנחנו מסייעים בציוד ובמתקנים לענפים.

כפי שתראו, אני תכף אראה לכם את המהות של הבעיה, התקציבים. למה אילת עושה את כל מה שהיא עושה? בניגוד לענפים האחרים, לרוב הענפים שלנו אין תקציב להחזיק את כל המנגנון הזה. הכסף שלהם הולך נטו נטו לתוך הספורט. אין מנכ"לים שתמצאו אצלנו עם 20,000 שקל ושלוש מזכירות ודברים כאלה. יש איגודים גדולים שצריכים את זה, אני לא אומר שלא, אבל גם אם היו רוצים, אין להם כסף להחזיק את המנגנון הזה. זה אנשים שמתנדבים, הרבה פעמים משרדים מהבית שלהם, כי הם לא יכולים להחזיק משרד, זה פשוט, מהבחינה הזאת, הפרשי תקצוב אדירים ולכן, לאילת יש משמעות כל-כך חזקה מהבחינה הזאת, שהיא נותנת להם גם את המטריה הבירוקראטית.

כדי שנוכל לשמוע את האנשים, אני רק אציג בפניכם. החל מ- 2004, מדינת ישראל זכתה, ואני אומר מדינת ישראל זכתה, באמצעות הספורטאים בענפים שאינם אולימפיים, ל- 191 מדליות. 191 מדליות, מ- 2004, שאני יכול לומר, רובם מאליפויות עולם ואירופה, כולל שבפעם הראשונה אנחנו הוצאנו ב- 2009, לפני שנתיים, בקיץ לפני שנתיים, למשחקי העולם שנערכו בטייוואן משלחת וחזרנו מהפטנק עם מדליית ארד, שזה הישג יוצא מהכלל. אני רוצה שיובן, עכשיו, מאז שהיחידה פועלת וקיימת, מספר המדליות, ניתן לראות אותו, חבל שזה לא מופיע, גדל בצורה משמעותית. זאת אומרת, אפשר לראות שכל התהליך שהתחלנו, של ההכשרה של היחידה, השפיעה משמעותית והחל מ- 2007, אנחנו רואים 23 מדליות ב- 2007. ב- 2009 – 40 מדליות, 2010 הגענו ל- 68 מדליות, עם אליפויות בינלאומיות אחרות
היו"ר אלכס מילר
איזה תחומים הכי בולטים יש לנו?
אריק קפלן
יש לנו מאוד מאוד מגוון. יש לנו פה נציגים, אני לא יודע אם אפשר, אבל אני יכול במהירות.
איתן כבל
מי מממן? זאת אומרת, הכי חשוב, בסוף, לשם זה התכנסנו.
אריק קפלן
הנה, בואו אני אציג לכם את הנתונים. יש ענף בשם היאבקות במדינת ישראל, ועוד פעם, אני לא הולך נגד, אני רוצה להציג את הפרדוקס.
איתן כבל
אני מציע, אם אתה כל הזמן עם כאבי בטן, אתה לא נגד. תציג, זה בסדר, בשביל זה אתה פה.
אריק קפלן
איתן, אתה צודק. היאבקות 316 ספורטאים הם מקבלים, התקציבים שאני אומר הם מהטוטו, שיובן, ממינהל הספורט אין לי פה את הנתונים, הם מקבלים גם, משמעותית יותר מהענפים שלנו, שחשוב לציין, הרבה מהענפים שלנו לא מגישים כלל למינהל הספורט, כי הסכומים שהם מקבלים לפעמים יעלה להם יותר להגיש מרואה-חשבון וכדומה, מאשר מה שהם יזכו. לכן, התקציבים שאני מדבר, זה מהטוטו בלבד. היאבקות, 316 ספורטאים, מקבלים כ- 880,000 שקל. ג'יאוג'יטסו, יש 213 ספורטאים, מקבלים 145,000 שקל. סקי שלג, רשומים חמישה ספורטאים מקבלים 260,000 שקל. סקי מים רשומים 166 ספורטאים, עם אלופי עולם ואירופה, מקבלים 340,000 שקל. חתירה רשומים 84 ספורטאים, מקבלים 430,000 קיאקים 76 ספורטאים מקבלים 800,000. החלקה על הקרח, רשומים 20 ספורטאים, מקבלים מיליון שקל. גלישת גלים רשומים 102 ספורטאים, מקבלים 80,000 שקל. זה פשוט לא נתפש. רכיבת סוסים, יש 630 ספורטאים, מקבלים כמעט 900,000.
רחל אדטו
לפי איזה מפתח, כל החלוקה?
אריק קפלן
רק שנבין. קריקט, יש להם 500 ספורטאים, מקבלים 100,000. טרמפולינה יש להם 38 ספורטאים, זה אולימפי, מקבלים 253,000 שקל. גלגיליות יש להם 605 ספורטאים מקבלים 190,000 שקל. כדור-מים 700 ספורטאים מקבלים חצי מיליון שקל, פוטבול אמריקאי יש להם 727 ספורטאים מקבלים 100,000. קשתות, 38 ספורטאים מקבלים 117, ריקודים סלוניים, שיש להם כפול ספורטאים, מקבלים אותו סכום. ויש לנו הישגים בריקודים סלוניים בצורה בלתי רגילה. סקוואש, 49 ספורטאים, יש לנו 84,000 שקל, טיפוס ספורטיבי, 65 ספורטאים, 83,000 שקל. סיוף, 383 ספורטאים מקבלים מעל מיליון שקל, מיליון ו- 100, אולימפי. פטנק, שיש לנו גם הישגים יוצאים מהכלל, אותו מספר ספורטאים כמעט, 175,000 שקל. זאת אומרת, העיוות הוא פשוט.
היו"ר אלכס מילר
התמונה היא ברורה.
אריק קפלן
אני אסכם, 2010, כל ענפי הספורט הלא אולימפיים קיבלו 4.7 מיליון, הענפים האולימפיים קיבלו 56 מיליון שקל. שתבינו איפה הדברים עומדים.
איתן כבל
אני פה גם כדי לעזור, אני אומר בכל-זאת, מקצועות אולימפיים, בכל-זאת, אי-אפשר לעזור בין ריקודים סלוניים, גם אם יש לנו הישגים מרשימים בעניין הזה, ואני לא אומר את זה בציניות גם אם אני נשמע כזה. בכל-זאת, אתה מבין? סיף, לקחת סיף ופטנק, כשגם ההוצאות על פטנק, זאת אומרת, אני קצת ברוטשילד ככה בימי שישי רואה אותם משחקים וזה בסדר גמור. אני מציע לך לא להעמיד, כי זה לא, ההעמדה הזו של זה מול זה, היא לא העמדה נכונה ואני לא בטוח שהיא יכולה לעזור לכם בעניין הזה. אני חושב, אני מציע לך לבוא גם ממקום שבו אתה מציע איך. כי גם ככה, גם למקצועות האולימפיים, תזכור, הכדורגל, בעיקר הכדורגל, בא ואומר ויש לו טענה שקשה להפריך אותה, אני לא מקבל אותה, אבל קשה מולה, שהוא אומר – תראה, רוב ההכנסות.
אריק קפלן
אבל לא הצגתי פה את הכדורגל.
איתן כבל
בסדר, זה ברור. בסוף הרי זה הכל מגיע מאותו מקום. זה שאתה לא מציג את הכדורגל, אבל כל אחד בא עם מה שכואב לו. אני מנסה לעזור לך. אני מציע שתבוא ותגיד מה ואיך. כי בסוף, אתה יודע, גם ככה זה מהאוצר.
היו"ר אלכס מילר
איתן, תשמע, אני אגיד לך דבר כזה, העניין אינו לעשות תחרות בין הענפים, העניין הוא קודם כל להעלות את המודעות. כי אנחנו רואים בספורט ודיברתי על זה קודם, אנחנו רואים בספורט כחלק מהפיתרון של אותן הבעיות שיש בחברה הישראלית, זה בעיות אלימות של הכניסה של הנוער לכל הענפים האלו, ומבחינתי, זה ממש לא משנה איפה הילד נמצא אחרי שעות בית-הספר, אם הוא מתאמן בריקודים סלוניים או שהוא משחק כדורגל. מה שמשנה מבחינתי, שהוא נמצא במסגרת, זה מלמד אותו משמעת, ובסופו של דבר הוא לא הולך מכות ולא מסתובב ברחוב, אלא הוא נמצא בתוך מסגרת. זה מה שמשנה. אם יש לנו אפשרות ואנחנו רואים שיש תופעה כמו שיש עכשיו, יש מודעות מאוד גדולה לכל הנושא של הריקודים הסלוניים, בעקבות התוכנית. אנה תכף תדבר ותסביר לנו איך אפשר לשלב את העניין של ריאליטי, עם המודעות לספורט. הנושא של ריקודים סלוניים, זה ענף, ענף ספורט, שיש תחרויות, יש פעילות ואיך בעקבות אותה תוכנית שכבר רצה עונה שישית, האם יש כניסה יותר גדולה ומודעות של הצעירים בישראל, לכל הענף הזה. זה משהו שדוחף, דוחף אותם להיכנס לשם.

אני חושב שתפקידנו אינו לבוא ולעשות תחרות בין הענפים ולהיכנס למאבקים בין הגופים והאיגודים. תפקידנו זה לתת פיתרון כללי לציבור ולהעלות למודעות את הדרך שניתן לבוא ולפתור את המשברים שקיימים.
רחל אדטו
קח את זה בזווית אחרת. היום, אני מתחברת למה שאמרת בנושא העלאת המודעות ואני רוצה להביא את זה לכיוון אחר. אנחנו היום נלחמים, הכרזנו, כמו כל העולם, מכריזים על המגיפה של המאה הנוכחית, מגיפת ההשמנה, מגיפת הסוכרת, והמודעות לחינוך, החינוך לבריאות, חינוך לתזונה נכונה, חינוך להרגלי חיים. אין שום ספק שהדבר המרכזי ביותר בכל החינוך הזה ובכל המסע הזה, זה נושא של הפעילות הגופנית ואם אתה תיקח את זה מהכיוון הזה כאלימות, יגידו – זה כן נוגע לי ולא נוגע לי וכדומה. אבל אם אתה לוקח את זה ואתה אומר – אנחנו מקדמים את הספורט בישראל, בגלל שזאת הדרך למנוע את כל המגיפה הנוכחית הזאת שכולם מדברים עליה, אובמה הכריז על זה בתור מגיפת המאה שלו שהוא נלחם עליה, אבל גם מדינת ישראל, גם משרד החינוך, גם משרד התרבות במקביל עושים, ואם זה משתלב כחלק מהנושא של העלאת המודעות לחינוך ולחינוך להרגלי חיים ולבריאות ופה, לצורך העניין, זה באמת כמו שאתה אומר, זה לא משנה לצורך העניין איזה ספורט הוא עושה אחר-הצהריים, זה לא משנה אם הוא רץ בכדורגל או עושה סקייטבורד או מה שהוא יעשה. אבל זה שם המשחק.
היו"ר אלכס מילר
אנה ארונוב, בבקשה, גברתי.
אנה ארונוב
שלום. התחלת נכון וזו דרך להמשיך באמת, ריקודים סלוניים זה תחום שאני מתעסקת בו כל-כך הרבה זמן וזה מורגש לנו שכן יש הרבה ספורטאים, הרבה יותר בעקבות התוכנית, שש עונות זה כביכול ריאליטי בטלוויזיה אבל כן, אני בתור מאמנת מרגישה שהיום המודעות עלתה בצורה בלתי רגילה בכמה השנים האחרונות המון ילדים מגיעים סוף סוף לישראלים כבר יש מודעות לריקודים סלוניים שזה היה תחום שרק העלייה הרוסית הביאה לארץ. נכון להיום, מה שמרגישים וגם אנחנו בשיתוף פעולה עם אילת, מרגישים שבאמת אין לנו לאן להתפתח כי אין מספיק, הספורטאים לא מרגישים שיש להם תמיכה. בסופו של דבר, גם אני הייתי בכל אליפויות העולם רצוף שבע שנים, וכן יצאנו עם דגל ישראל ואני יודעת שחוץ מאימא שלי, אף אחד לא יודע שבאמת אנחנו מייצגים את ישראל בחו"ל. ויש תוצאות, היום יש המון ספורטאים, זה מתפתח מאוד. יש לא מעט ספורטאים שמביאים תוצאות ברמה עולמית וזה ילדים שעובדים לבד בלילה, בשביל ביום למחרת ללכת ולקחת שיעור או להתקדם וזה לא מרגיש שזה הוגן וזה לא אמור להיות ככה, זה מרגיש שבאמת לא משקיעים בספורט שכל-כך מתפתח וכן יכול להביא למדינת ישראל הישגים. עבור אותם הילדים זו מסגרת שיש באמת היום בכל עיר לפחות שלושה בתי-ספםר לריקוד, יותר מקצועיים או פחות מקצועיים, אבל מדובר בעשרות אלפי ילדים שרוקדים וזה מרגיש שאנחנו צריכים קצת יותר תמיכה ועזרה בשביל להתפתח ולהתקדם בעניין.
היו"ר אלכס מילר
כמו שציינתי קודם, אני באמת רוצה לברך על כך שהם מצאו דרך לשלב בין דבר שהוא הפך להיות לטרנד בעולם וכמובן בישראל את אותן תוכניות הריאליטי שהוא באמת דבר יעיל לכלל הציבור שזה ספורט ואני מקווה מאוד שתהיה הרחבה, לא רק ספציפית בתוכנית הזאת, אלא גם בתוכניות אחרות שידעו לשלב דברים שהם דברים חינוכיים לציבור ולצעירים וזה מחזק וכל הכבוד.

ציינתי קודם שבעברי התאמנתי כבוקסר, משהו כמו חמש-שש שנים, אז אני מכיר גם את התחום הזה. אתה רוצה להגיד כמה מילים? בבקשה.
מוהר מרחב
בוקר טוב, שלום. האמת שרציתי להגיד משהו בניגוד למה שאמרו מקודם שאין מקום להשוות בין ענפי הספורט, אז קודם כל, ברור מאליו שיש ענפי ספורט שהם יותר מוכרים ויותר מושרשים בתרבות שלנו, אבל זה קצת לא נכון להגיד, כי מעשית, תקנו אותי אם אני טועה, מדינת ישראל עוד לא זכתה במונדיאל פעם אחת ובסוף שם יושבת שם אלופת עולם באמת, באמת אלופת עולם, לא כאילו, לא באיזה איגוד, אלופת עולם באמת ואף אחד לא יודע מי היא ואף אחד לא יודע מה היא עשתה ואין לה תקציבים מהמדינה.
היו"ר אלכס מילר
אני מכיר אותה. אנחנו נפגשנו באילת. אני חושב שהיה לנו מין אימון קטן.
מוהר מרחב
הגב' עדי רותם.
אריק קפלן
אלופת עולם בקיקבוקס, עדי רותם, תרימי את היד, שידעו שזו את. אפרופו אלוף עולם יש לנו כאן אלופי אירופה ואולי נעשה ברשותך, יושבים פה אלופי אירופה ואלופי עולם נוספים.
היו"ר אלכס מילר
כל אחד יקבל את זכות הדיבור, מי שגם רוצה, דרך אגב, פתק, לרשום, להעביר אלי, מי שרוצה להתייחס ולדבר.
מוהר מרחב
מה שרציתי להגיד ושוב, אני לא יודע אם סטטיסטית העובדות עומדות מאחוריי, אבל מהניסיון האישי שלי, אני יודע על יותר ספורטאים בתחומים לא מוכרים שהגיעו להישגים בינלאומיים אמיתיים, והם הביאו את הדגל איתם לחו"ל ועשו יחסי ציבור בעולם ובאמת זכו בהישגים שהם לא סתם ולא רואים את זה בארץ כי זה לא כדורגל וזה לא כדורסל וזה לא הדברים שמקובלים. זה לא נראה לי הגיוני, שחמישה ספורטאים בענף סקי, שמדינתנו אין בה הרבה שלג, מקבלים תקציבים פי עשרה ממתאגרפים שיש לנו בעכו ובנהריה ובחיפה ובתל-אביב, בכל המדינה יש לנו מתאגרפים, לא משנה מאיזו קהילה, שבאים ומתאמצים ורוצים יום יום ומתקדמים. בנוסף גם יש איזה שהוא עניין, שוב, אינני יודע אם זה המקום לדבר עליו, אבל אולי זה המקום, בכל מה שקשור בשילוב של ספורטאים כאלה בצבא. כל ספורטאי לא ברמה אישית נמוכה, אבל כל כדורגל בליגה לא יודע מה, מקבל היום ספורטאי פעיל או ספורטאי מצטיין בצבא, בעקבות כל מיני הסכמים או הקצאות שיש ויש אנשים שאני בטוח שגם עדי בתקופתה, גם אני בתקופה שהייתי בצבא והתחריתי בצורה בינלאומית, אגב, קצת עלי – אני התחריתי בחו"ל, עשיתי בסוף קרב על אליפות עולם. אני התחריתי בתחום האגרוף, לפני שיצאתי להתחרות בארצות-הברית, אחרי השירות הצבאי שלי, כבר הייתי אלוף הארץ בקראטה כמה פעמים, הייתי באגרוף תאילנדי, כבר התחריתי ברמה בינלאומית וכשהגיע הזמן לקבל מהאדון, איך זה נקרא, מינהל הספורט, ספורטאי פעיל או ספורטאי מצטיין, אומרים לי – תשמע, אתה לא מוכר. הספורט שלך לא מוכר.

אגב, לא מזמן חזרתי מארצות-הברית בתור תושב חוזר, אז גם בתור תושב חוזר אני לא מקבל הטבות בתור ספורטאי שעלה עם דגל ישראל לייצג את מדינת ישראל בחו"ל. אז ברור לי שבוועדה הזאת קורים הרבה דברים, גם מבחינה תקציבית, גם מבחינת ההתקדמות והכוונה שלכם ואני חושב שהדבר הראשון שצריך לקרות זה באמת לעצור ולהסתכל דווקא על ההישגים, דווקא להשוות בעובדה שכדורגל זה מתוקצב ורואים אותם בכל מקום, אבל הם לא מגיעים, כלומר, הם לא מגיעים בהכרח להישגים, כמו שאנה או עדי או אני או אנשים אחרים דווקא הגיעו מבחינה בינלאומית ורק לחזק, אם אפשר בבקשה, את מה שאמרת, אני חושב שהקשר בין חינוך לתרבות וספורט הוא קשר מדהים. כי אני באופן אישי, ואני בטוח שגם הרבה אנשים במקומות אחרים, לאו דווקא מצליחים לקבל את החינוך שהם צריכים לקבל כדי להפוך לאנשים מועילים וטובים בחברה, מבית-הספר, בגלל בעיות חברתיות, בגלל בעיות בלימודים, בגלל בעיות כלכליות, בגלל אלף ואחת סיבות ודווקא את החינוך הזה הם יכולים לקבל ממסגרת חיצונית, ממסגרת של ספורט ועל אחת כמה וכמה לחזק את כל התחומים האלה, כן.
היו"ר אלכס מילר
אורי, אני רוצה, אם תוכל להתייחס באופן כללי, מבחינת המשרד, לכל מה שקורה בענפים וכשאלה כללית, מבחינת הנגישות, מבחינת נגישות של צעירים, לענפים, מה יותר קל, מבחינת ההיבט הכלכלי. ראה, אני לא בא לעשות פה קרע, בין שני הענפים, אבל מה שכן, אנחנו צריכים למצוא הנוסחה איך אנחנו לוקחים כל צעיר שרוצה ופותחים לו דלת לכניסה לספורט בישראל. בבקשה.
אורי שפר
תודה רבה, אלכס, שלום לכולם. אני רוצה לומר בפתיח שאנחנו במינהל הספורט רואים חשיבות גדולה בענפים הלא אולימפיים ומתייחסים אליהם בהתאמה. אני רוצה בהחלט להדגיש שיש מדינות בעולם, גם באירופה, שסך הפעילות בענפים הלא אולימפיים לא נופלת מהענפים האולימפיים וכשאנחנו בודקים מהם הענפים הפופולאריים בעולם, אז אם לוקחים למשל את הקריקט, אז הענף השני בפופולאריות שלו היום בעולם, אחרי הכדורגל. כדורגל משחקים היום מיליארד וחצי אנשים, כולל צופים, מתוך חמישה וחצי מיליארד תושבים בכדור הארץ, ואת הקריקט – 800,000 איש. בעיקר בגלל הודו, פקיסטן, וחבר העמים הבריטי. אבל אם אנחנו לוקחים את אנגליה, כדוגמה, הרי שבאנגליה, גם הרוגבי וגם הבייסבול והקריקט ומוסיפים לכך מאוסטרליה את הנטבול, אנחנו מקבלים ענפים לא אולימפיים שמידת הפופולאריות שלהם היא גבוהה ביותר, ויש אצטדיונים של 80,000 איש, שהם מלאים עד אפס מקום בענפים לא אולימפיים. נחזור בחזרה לארץ. אני קודם כל מברך מאוד את אריק ואת כל ההנהלה של אילת ואת הענפים שיושבים ומייצגים אותה כאן, כי אני חושב שבאיילת יש התפתחות מאוד מאוד דרמטית בעשר השנים האחרונות, הן לגבי היקף הפעילות וגם לגבי המשאבים הכספיים שהועמדו לרשות הענפים. זה לא מספיק, אבל זה בהחלט הביא להתפתחות מאוד יפה וראויה. ככל שמדובר במינהל הספורט, אנחנו נוהגים שוויון בין הענפים האולימפיים לענפים הלא אולימפיים, בכל מה שקשור ליחידה לספורט תחרותי שהוקמה לא מכבר ושבראשה עומד ד"ר איציק בן מלך שנמצא אתנו כאן, שהיא למעשה היחידה האנלוגית ליחידה לספורט הישגי שפועלת ומקדמת את הענפים האולימפיים. אנחנו היום בקשר עם איילת להקמת מינהלת היחידה, בדומה למינהלת היחידה לספורט הישגי, ואנחנו אמורים לקבל הצעה מאיילת בעניין הזה, אני מתאר לעצמי, בזמן הקרוב.

אנחנו נוהגים, כפי שאמרתי, שוויון למשל בכל הנושא של פרסים. על מדליה, בענפים לא אולימפיים, שהשרה מעניקה פרס, היא מעניקה פרס שווה למדליה בענפים לא אולימפיים ומדליה בענפים אולימפיים. אנחנו תומכים ביחידה כפי שאמרתי ותומכים גם בענפים הלא אולימפיים ולצערי, בחלק מהענפים לא מגישים בקשות לקבלת תמיכה ולפעמים התמיכה היא משמעותית והבעיה היא, ככל שאנחנו מבינים, בעיה טכנית. חלק מהאיגודים לא בעלי יכולת ניהול שמסייעת להם להתקדם או להתפתח. אם שואלים אותי איפה נקודת החולשה בענפים של אילת, הייתי אומר בחלק לא מבוטל של הענפים החולשה היא ברמת הניהול כי רוב הענפים באילת הם ענפים שמבוססים גם ברמה הניהולית על חובבים, על התנדבות, וכדי להעלות מדרגה ולהביא להתפתחות יותר מואצת, אני חושב שנכון יהיה וראוי יהיה שהניהול יושתת על רמה יותר מקצועית. אנחנו נשמח לעזור בעניין הזה.
היו"ר אלכס מילר
אבל אתה מבין שכל דבר זה נגזרת, בסופו של דבר, של התקציב.
אורי שפר
לעניין התקציב, חשוב לומר ואני לא יודע, אריק, אם אתה ציינת את ההיבטים התקציביים לפני שוועדת בורוביץ' פרסמה את המסקנות שלה או אחרי שוועדת בורוביץ' פרסמה את המסקנות שלה. כפי שידוע, יש ועדה ציבורית שקובעת כיצד ולפי אילו אמות מידה יחולקו המשאבים הכספיים לענפים השונים. אין לא למינהל הספורט, לא לאיילת ולא לענפים האולימפיים מעורבות בעניין הזה. זו ועדה בלתי תלויה, שהיום עומד בראשה פרופ' בורוביץ', שעל-פי אמות המידה שלה מחולק הכסף לכל איגודי הספורט, אולימפיים, פרה-אולימפיים ולא אולימפיים. ובהיבט הזה, אני חושב שאנחנו צריכים לברך על זה שיש ועדה שבצורה מאוד בלתי תלויה קובעת את אמות המידה.
אריק קפלן
יש את האפליה בפנים.
אורי שפר
אני לא בטוח בכך, אבל צריך, אפשר לבדוק את זה, אריק. אני לא רוצה לייצג את הוועדה כאן, אני רק מציין את הנושא הזה.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו נעשה את זה בצורה כזאת, אורי, אתה פותח עכשיו בדבריך, אנשים ידברו תרשומת, הערות, ואחר-כך, בסוף, לקראת הסיכום, אתה תיתן תשובות. לא נעשה פה דיאלוגים.
אורי שפר
אני רוצה לומר שגם מי שצופה בפעילויות של אילת, בהחלט מתרשם לטובה. אני נמצא שנתיים וחצי בתפקיד, אני כבר שנתיים נסעתי לראות את משחקי אילת באילת, אני גם צפיתי בהם, גם ראיתי את ההתפתחות שלהם, גם את מספר הענפים שהולך ועולה ואנחנו בהיבט הזה במינהל הספורט רק מברכים. אני גם שותף לדעה האומרת שככל שיהיו יותר ספורטאים בכל מקום ובכל ענף, כך אנחנו נראה במדינת ישראל תופעת השמנה הולכת ופוחתת. ובהיבט הזה, ככל שיהיו יותר ספורטאים, כך יהיה לנו יותר טוב.

יחד עם זה, אני רוצה לציין שיש נושאים שהם לא קשורים למשאבים כספיים ויש ענפים שהמרכיב הכספי איננו דומיננטי. אני כן, אולי בהיבט הכספי רוצה לומר, שכל ספורטאי שמתאמן לקראת משימה בינלאומית, ואני אדגיש את משחקי העולם, מקבל עזרה כספית, אני רוצה לחזור על זה, שספורטאי מענפי אילת, נערך, מתכונן למשחקי העולם, המשאבים הכספיים העומדים לרשותו זהים למשאבים שעומדים לרשותם של ספורטאים אולימפיים שנערכים ומתכוננים למשחקים אולימפיים. בעניין הזה יש שוויון מוחלט. אני כן רוצה אבל להדגיש את הנושא שבא ואומר שאתה משווה את מספר הספורטאים באילת, נדמה לי יש היום אצלכם 30 ענפים באילת, אל מול הענפים האולימפיים, מספר הספורטאים הוא מאוד מאוד קטן, באופן יחסי למספר הספורטאים בענפים האולימפיים ואנחנו טוענים שמספר הספורטאים האולימפיים בישראל הוא מאוד מאוד קטן ביחס למדינות עם מספר אוכלוסין דומה לישראל ותל"ג דומה לישראל, כמעט בכל מדינה אחרת בעולם.
היו"ר אלכס מילר
איפה הבעיה?
אורי שפר
הבעיה היא קודם כל במודעות הציבור. הבעיה היא בחסמים. למשל, אנחנו עשינו סקר, באמצעות המועצה לקידום ספורט נשים ואנחנו יודעים שהחסם של כניסתן של בנות לספורט תחרותי הם ההורים ובמיוחד האבא ואנחנו היום עושים פעולות של שינוי עמדות ושינוי תפישה בקרב הורים וספורטאיות, על-מנת להביא להצטרפותן לפעילויות ספורט תחרותיות. אגב, הדברים לא נכונים כשמדובר בהצטרפות לפעילות עממית לא תחרותית כמו ריקוד לא תחרותי או פעילויות אחרות לא תחרותיות בספורט. ברגע שנכנסים לפעילות ספורט תחרותית, סוציאליזציה תחרותית, יש התנגדות של ההורים. חסם אחד.

חסם נוסף זה היעדר מודעות לחשיבות של העיסוק בפעילות גופנית, שבה לנו יש תפקיד גדול מאוד וביחד עם המועצה להסדר ההימורים, אנחנו גם רוצים לעשות פעולת הסברה בעניין הזה ולהיכנס ולהגיב לציבור בנושא הזה.
היו"ר אלכס מילר
מה עם האגף לחינוך גופני במשרד החינוך, שמתוקצב לא רע, לדעתי, כמה? 50 מיליון שקל?
אורי שפר
השאלה הזאת צריכה להיות מופנית למשרד החינוך, לפיקוח על החינוך הגופני.
היו"ר אלכס מילר
השאלה אם יש ביניכם סנכרון.
אורי שפר
יש בינינו סנכרון בהיבט של התאגדות ספורט בתי-הספר. אנחנו הקמנו בשנה וחצי האחרונות יותר מ- 101 מרכזי מצוינות לפיתוח ספורטאים צעירים ולהתאחדות ספורט בתי-הספר יש גם קשר לענפים הלא אולימפיים, והיא עובדת גם בשיתוף אילת ובהחלט יש לה משאבים להמשיך לפתח ולהגביר את הפעילות גם בענפים הלא אולימפיים. אנחנו ערים לזה ודואגים לכך.
היו"ר אלכס מילר
השאלה אם אתה, כאחראי על ספורט, רואה בחשיבות של חיבור בין המערכת של חינוך גופני לבין מה שקורה מבחינת המודעות.
אורי שפר
בהחלט כן, אלכס, הרי אנחנו יודעים היטב מה הקשר בין חינוך גופני בבתי-הספר שבו הפעולה הזאת מבוצעת בצורה שיטתית ראויה במדינות מזרח אירופה, למשל, ששם זה חלק מהתרבות ואחר-כך התוצאות בספורט תחרותי, זה למעשה ה- Reservoir, זה המאגר, זה המעיין של הספורט בישראל בכלל – התלמידים בבתי-הספר. מערכת החינוך לטעמי לא מספיק פתוחה לספורט. נעשו מספר פעולות לקדם את הנושא הזה, צריך להמשיך ולהרבות בעניין הזה. כי שם יש את המאגר הגדול ביותר של הילדים, הן לספורט האולימפי והן לספורט הלא אולימפי ואני בהחלט חושב שעשינו כברת דרך ויש לנו שיתוף פעולה אבל פה, כפי שאתה ציינת, צריך לעשות הרבה יותר.
היו"ר אלכס מילר
חבר הכנסת כבל.
איתן כבל
אני אמנם לא חבר בוועדה אבל אני מבלה בוועדה הזאת ואני נעניתי לבקשתך לבוא ולהשתתף בוודאי בפתיחת הדיון, כי אני צריך להמשיך מכאן לסיור במקום אחר.

לגופו של עניין, כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, בסוף גם כבוד וגם דקלרציה, זה בסוף כסף. זאת אומרת, בשורה התחתונה, גם אם אנחנו רוצים להביא מודעות כפי שכל אחד כאן, בסוף השיח הוא שיח של כסף ואני רציתי לקצר את התהליך ואני מציע, נקודת המבחן היא כדי לנסות להוציא את הדיון הזה גם למקום אחר, צריך לזכור שיש את הוועדה כפי שהוזכר כאן בראשותו של פרופ' בורוביץ', והיא הסיפור, האם הוועדה תהיה מוכנה לקרוא לפרופ' בורוביץ', לקרוא למי שממונה על זה, במקרה הזה, נדמה לי שרת התרבות, שזה ת.פ. שלה, ולומר לה – אנחנו מבקשים לבחון מחדש את הפרמטרים על-פיהם מחולק הכסף בין המקצועות האולימפיים ושאר המקצועות. זה שם המשחק. זה בסדר, זאת אומרת, אני בעד שנעשה את כל אשר נדרש, נבוא, נרצה, נגיד, נאמר, נגיד כמה זה טוב ונבקש מכולם לצפות באנה והחברים שלה ברוקדים עם כוכבים, אבל זה יסתיים סביב העניין הזה. שם המשחק הזה הוא מאבק כוח ותזכרו, מאבקי הכוחות פה, אני אגיד את זה קצת בלשון גסה, אף אחד לא לוקח שבויים. זאת אומרת, זה קרב קשה מאוד מאוד, גם בין אלה שיש להם כסף. זאת אומרת, גם אלה שיש להם כסף והרבה מאוד כסף, טוענים שזה רחוק מלהספיק להם, ואז כשמגיעים לכל הענפים שאתם באילת, אריק, מייצגים אותם, ויש עוד ענפים נוספים שנכנסים כבר לתחום האיזוטריה ואני לא ארחיב, זאת אומרת בעינינו זאת איזוטריה, לא בעיניהם, זה בסוף עניין של איפה אתה עומד בתוך כל התהליך הזה. לכן, אני, אדוני היושב-ראש, לסיום אומר שאני אמליץ להזמין לכאן, אם אנחנו רוצים באמת לעשות פעולה אמיתית, ממשית, להזמין לכאן את פרופ' בורוביץ' ולקיים כאן דיון בשאלות הנוגעות לקריטריונים וצריך לזכור, זה פותח תיבה. זה לא כל-כך פשוט, אני כבר אומר לך, אני לא מזלזל בכלום, אבל כדי שיהיה ברור גם במקום הזה. זה מצריך מאבק. תודה.
היו"ר אלכס מילר
תודה.
אורי שפר
חשוב לי שאיתן יישמע את התשובה, אז אם הוא יוצא, תרשה לי אולי להשיב לו.
היו"ר אלכס מילר
אל תדאג. אנחנו נדאג להעביר לו.
איתן כבל
אנחנו נקרא את הפרוטוקול.
היו"ר אלכס מילר
אני רוצה בבקשה לעבור לרשימת הדוברים שרוצים להתייחס לנושא. בבקשה, נטליה גרביץ.
נטליה גרביץ
אני מאיגוד האושו, אני ספורטאית ומאמנת. רציתי להעלות נושא מסוים. חוץ מהבעיות של התקציב, היחס, היחס לענפים הלא אולימפיים. ברגע שהעיתונות, פונים לעיתונות ומספרים על התוצאות וההישגים, השאלה הראשונה – אולימפי או לא אולימפי? אם זה לא אולימפי, זה לא מעניין. חזרנו מאליפות אירופה בחודש מרץ, בדיוק אחרי התקרית עם השגריר בטורקיה, נבחרת הנוער הביאה שבע מדליות, נבחרת הבוגרים הביאה שלוש מדליות. לנבחרת הנוער היתה מדליית זהב. הושמע ההמנון, הועלה הדגל, כל טורקיה עמדו על הרגליים, כולם, בארץ לא היתה שום התייחסות לזה. 'לא ענף אולימפי, זה לא חשוב'.

דוגמה נוספת – היה טורניר אושו במסגרת אולימפיאדת בייג'ין, השתתפתי בטורניר, גרנו בכפר האולימפי, זה היה ייצוגי, לא חלק מהאולימפיאדה, אבל אותה מדליה ג'ק רוש היה אחראי על הענקת מדליות. צוות העיתונאים שהיה בכפר האולימפי עצמו לא היה מוכן לסקר את זה. 'זה לא ענף אולימפי, זה לא מעניין'. אז השאלה שלי היא איך אפשר לקדם את זה מבחינת התקשורת, מבחינת המודעות, מבחינת היחס.
היו"ר אלכס מילר
תודה. היתה פה שאלה, אורי, על הנושא של ההכרה, אותם הספורטאים. אתה שאלת, נכון? על ההכרה בצבא. לא התייחסת לזה. תוכל לרשום את זה גם כן לסיכום, כשתדבר? תודה. איציק בן מלך.
איציק בן מלך
אני מנהל את היחידה לספורט תחרותי בהתאחדות אילת. ראשית, אני חייב לומר שלמרות מה שאריק אמר, המצב שלנו הוא הרבה יותר טוב מאשר היה לפני מספר שנים. אני חושב שצריכים לברך את כל הגופים ששותפים לעניין, יש דברים שלא חלמנו עליהם ועדים פה יושבי-הראש וספורטאים, מאמנים, שדברים שלא חלמנו עליהם לפני חמש שנים והיום הם מתקיימים, בזכות ההנהלה של אילת, בזכות הגורמים, מנהל הספורט, הטוטו שהכירו יותר וכך הלאה.

בהמשך לדבריו של אורי, יש היום בישראל אחוז נמוך מאוד של ספורטאים יחסית למספר התושבים. אם אנחנו מסתובבים סביב 100,000 מתחרים, ובמדינות אחרות לפעמים מגיעים לחמישה, שישה, שבעה אחוז מהתושבים שהם מתחרים, זאת אומרת מדינות בגודל שלנו לפעמים יש להן 600, 700,000 ספורטאים מתחרים. אבל מתוך ה- 100,000 יש בערך חצי, יותר מחצי שהם כדורגל, כדורסל ואם אנחנו משווים בלי הכדורגל כדורסל, אז הענפים הלא אולימפיים הם באותו מספר ספורטאים של הענפים האולימפיים. כדורגל כדורסל הם אופרה אחרת, מבחינה זו.

צריך להבין, גם בעולם כמו שאמרה חברת הכנסת אדטו, יש מגמה ומה שאורי ציין לגבי ההשמנה ובריאות וכו', יש מגמה ואני איש ספורט הישגי, ב- 1984 הקמנו את היחידה לספורט הישגי ולקח לנו שמונה שנים לעשות מדליות ראשונות, אבל צריך להבין שהיום יש גם מגמה לכיוון של בריאות, נופש ופעילות לשם פעילות. אנחנו צריכים לנסות להרחיב את השורות. השורות אצלנו דלות וצריך להרחיב אותן. למרות הזמן הקצר, אנחנו הצלחנו להגיע למצב שיש לנו הישגים ואני יכול לומר, המדליות שמשיגים עכשיו באליפויות עולם, אליפויות אירופה, באולימפי לקח לנו הרבה יותר שנים. אנחנו התחלנו ב- 1984, רק ב- 1990, 1991, התחלנו להשיג מדליות באליפויות עולם, אליפויות אירופה, וכאן אנחנו כבר במצב שיש ועשינו גם מדליה במשחקי העולם שהם אקוויוולנטיים לאולימפיאדה מבחינת הרמה של התחרות.

יש ענפים, כפי שאורי אמר, שהם הרבה יותר פופולאריים בעולם מאשר ענפים אולימפיים, כמו הרוגבי במדינות כמו שהוא ציין, קראטה, אפילו. אם בודקים קראטה והיאבקות, אני לא בטוח למי יש יותר ספורטאים ומי צופה יותר בתחרויות. אני בטוח שהקראטה הוא לא פחות. או הריקודים מול ענפים אחרים וכך הלאה. קיאקים מול סקי מים ופה עשו כל מיני השוואות, מבחינת הפופולאריות, אני לא מדבר מבחינת התקציבים. זה מבחינתי דבר משני.

צריך להבין שהיום כל מחקר שעושים, הספורטאים, שני שליש לפחות מהם, לפעמים הרבה יותר, הם מרקע סוציו-אקונומי קשה. בענפים שלנו זה בא לידי ביטוי הרבה יותר חזק. אנחנו גם מסוציו-אקונומי קשה, גם מבחינה סקטוריאלית, יש לנו ענפים שמכסים את הנושא של הדרוזים, כמו משיכת החבל, יש לנו את הריקודים הסלוניים שמשכו אליהם הרבה מהעלייה, יש לנו קראטה שזה הרבה מאוד ערבים ויהודים. אנחנו בעניין הזה די שומרים ויוצרים פלטפורמה לסקטורים או גם גילאים. צחקו פה, או בציניות דיברו על הפטנק, אבל פטנק יש בו פעילות שאתה יכול להמשיך עד גיל 70, מה שאתה לא יכול לעשות בענפים אחרים. נכון ששם יש מתחרים גם בגיל 45, שזוכים לפעמים בגמרים באליפויות עולם, אבל זה גם יתרון, זה לא רק חיסרון.

מבחינה זאת, אני חושב שאנחנו עכשיו נמצאים במצב, הגענו למצב באילת ובענפים הלא אולימפיים כפי שהם נקראים, יש קריטריונים לכל דבר. יש קריטריונים להישגיות, יש קריטריונים שמשקפים כמויות, שמשקפים פופולאריות של הענף, שמשקפים נבחרות צעירות, בוגרות וכו'. יש תהליך מקצועי שהוא הולך ומשתפר. מה הקשיים? אם היושב-ראש שואל מה הקשיים, הקשיים הם בכך שאל"ף, הרבה מאוד ספורטאים בענפים הלא אולימפיים לא נמצאים בטבלאות, מפני שאין מספיק תקציבים להכניס אותם פנימה. כי אין מספיק מועדונים, אין מספיק מאמנים, אין מספיק מי שיכניס אותם ואין כספים לניהול. מבחינה מקצועית, אני יודע שבכל הענפים, גם באולימפיים, יש בעיות של שכר מאמנים וכו'. אבל קשה לעבוד כאשר אין מנכ"ל במשרה, קשה לעבוד כאשר אין בעלי תפקידים ואני חושב שאילת פותרת מקצת מהבעיות, אבל היא זקוקה להרבה יותר כוח כדי להתמודד עם הנושא הניהולי, בשביל לאפשר תהליך מקצועי הרבה יותר טוב.
היו"ר אלכס מילר
תודה. יובל, תשמע, אני רוצה לישיבה הבאה, שיהיה לנו, יובל ממחלקת המחקר של הכנסת, שיהיה מחקר על כל מה שקשור מבחינת האחוזים של הספורטאים בענפים וגם מבחינת הפריפריה. אותו דבר. איזה ענפים, מה הכמות וכו'. רצית לשאול משהו.
מוהר מרחב
כן. האמת שזה בדיוק מתקשר לסטטיסטיקה שאתה רצית לקבל ממנו וזה מתקשר למה שהאדון אמר מקודם. הוא אמר ביחס לכמות הספורטאים בענפים אולימפיים ובענפים לא אולימפיים. אני שואל שאלה אחרת – בסופו של דבר, כמו שאמרו פה, זה עניין של תקציבים ואני אומר מבחן התוצאה הוא מה שקובע. מבחן התוצאה. אני חושב שאם יבדקו את הנושא לעומק, אני לא, שוב, אני לא יכול להתחייב פה, אבל אני מבטיח שאם יבדקו את הנושא לעומק, אני מבטיח שדווקא מתחום הענפים הלא אולימפיים, ישנם הישגים בינלאומיים גדולים ומכובדים מאוד, הרבה יותר, למשל, מהתחום שמקבלים הרבה יותר.
קריאה
תבדוק לפני שאתה אומר דבר כזה.
מוהר מרחב
אז כמו שאמרתי, סייגתי את הדברים שאמרתי.
היו"ר אלכס מילר
בסדר, אנחנו נעשה בדיקה.
מוהר מרחב
סייגתי את מה שאמרתי בזה שאני לא יודע את הסטטיסטיקה, אבל ביחס. אני, למשל, יודע שאנשים מריקודים סלוניים, בלי לקחת עכשיו את אנה או מישהו אחר, ייצגו את מדינת ישראל היום הרבה יותר פעמים בשנה האחרונה עם דגל ישראל במדינה בתחרות, מאשר למשל הנבחרת הלאומית בכדורגל יצאה. על כל תחרות כזאת שהיא הלכה עצמאית ומימנה את עצמה לבד ולא קיבלה הכרה ואני יודע את זה, אגב, גם על מתאגרפים וגם על גב' עדי רותם. אז אני אומר שאולי שווה לקחת את הסטטיסטיקה הזאת ובאמת לדעת מה צריך לקבל יותר תשומת לב.
היו"ר אלכס מילר
לישיבה הבאה שאנחנו נעשה על ההכנות האולימפיות, דיברנו עם זינגר, נעשה את זה אחרי ינואר, אנחנו נביא כבר את כל הנתונים ונעלה גם את הסוגיה הזאת. עדי, את רוצה להתייחס? בקצרה, על החוויות, על איך אפשר לשפר. תראי, חשוב לנו קודם כל משני הכיוונים, השילוב לא רק, את יודעת, את מתחרה בספורט שהוא ספורט שלא הכי טריוויאלי לנשים ומבחינתי חשוב לשמוע איך בעצם מבחינתך את רואה את השילוב של הנוער, של הצעירים, בספורט, כזוכה, ומה זה גורם. איך את רואה את הדברים?
עדי רותם
לגבי תחום העיסוק, יש גידול מאוד מאוד רציני מבחינה של משתתפים בתחום הקיקבוקס, נוער, בוגרים ונערות, נשים וכו'. לגבי התקציבים, אני לא באה להתלונן, אבל אני לא חושבת שאם הייתי מסתמכת רק על מה שאני מקבלת, הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום. מדובר בעבודות מאוד קשות, זאת אומרת הייתי עובדת עשר שעות ביום, הייתי עושה אימון בוקר בחמש בבוקר, חוזרת אחרי עשר שעות עבודה וממשיכה לעוד אימון של עוד שלוש שעות בערב. עוד פעם, זה לא המקום, אבל בכל זאת, עברתי דברים מאוד מאוד קשים, על-מנת להגיע לאן שהגעתי ואני הייתי רוצה שהדור הבא לא יעבור את מה שאני עברתי, שיהיה לו יותר קל להביא הישגים.
היו"ר אלכס מילר
תודה. יהושע גורא, בבקשה.
יהושע גורא
אני מייצג את הוועד האולימפי הישראלי, אני סגן יושב-ראש הוועד האולימפי הישראלי. אנחנו מברכים את אילת על כל הפעולות שהם עושים, מסיבה פשוטה אחת – השאיבה של חלק מהענפים שהם מטפלים בהם, מגיעה בסוף גם לוועד האולימפי או לספורטאים האולימפיים. מדי פעם באולימפיאדה מחליפים מקצועות, מוציאים מקצוע זה, מכניסים מקצוע אחר וכן הלאה, והשאיבה שלנו היא בעיקר מהם, מפני שהם אלו שמטפלים ומטפחים. אבל אני משתדל לומר את הדברים מתוך הניסיון של לא מעט שנים בנושאים הספורטיביים. ואני מדבר על הנושא המרכזי, שהוא כסף, מרשרשים למיניהם. תקציב המדינה ידוע, החלוקה ידועה, התקציב של הספורט בישראל הוא דל, היה דל, יהיה דל, זו התייחסות של הממשל בשנים, לא רק של הממשל הזה, של הקודם, ולפני כן ולפניו, ואני מעריך שגם אחריו ויש לנו בעיה עם זה. הדרכים היחידות שניתן לעשות בישראל, אני לא מדבר על העולם, שם יש פטנטים אחרים, הוא פשוט לחפש בעברית מאוד קלוקלת ספונסרים כדי שיעזרו במימון הזה. זו לא עבודה של הולכים לרחוב ומחפשים אותם, זו עבודה קשה, למצוא את האנשים ואת הגופים ואת המוסדות שבנוסף לתקציב שיש במדינתנו, למצוא קרנות שתוכלנה להחזיק, אם זה של ענפים מסוימים, או של ההתאחדות בכלל. וזה לא עבודה קלה, אנחנו בוועד האולימפי רואים את זה ועובדים קשה מאוד להשיג את הדברים האלה וכשאתה עובד קשה, יש הישגים. תודה.
היו"ר אלכס מילר
דרך אגב, חלק גדול ממה שדיברת כרגע, זה תלוי גם בתקשורת.
יהושע גורא
תלוי בהרבה דברים.
היו"ר אלכס מילר
אתה יודע, אם המפרסם מקבל זמן מסך, אז הוא יפרסם. אז אני חושב, תראו, קודם כל, אני כבר הוכחתי גם עם הישיבות של התאחדות הכדורגל, גם בישיבות של התאחדות הכדורסל, אני רואה בחשיבות רבה שילוב של זמן מסך שמקבלים אותם הענפים שמקבלים תקשורת רחבה לבוא ולשלב גם שם את אותם הישגים בזמן אמת ואני חושב שהיה כבר ניסיון וזה גם יכול להיות חלק מהפיתרון, דרך אגב. טוב, אנחנו צריכים להתקדם. מרינה גרשגורן.
מרינה גרשגורן
שלום. קודם כל, רציתי להודות על כך שהזמנתם אותנו לכאן. אני מציגה כאן את חפיז עלי סעיד, הוא שרירן, הוא בן 22, זה סוג ספורט שהוא לא אולימפי בעצם, אבל יש לו כבר הישגים ובעצם הוא היה רוצה לייצג את ישראל בנובמבר בתחרות מר עולם והוא לא הלך מסיבות תקציב, כאן בארץ כן היתה תחרות של מר ישראל שהוא ניצח, הוא ראשון בעצם בהיסטוריה של התחרות שהזוכה הוא גם בגיל שהוא נמצא בו 85 ק"ג. למה אני מספרת את כל זה? יש פה גם נציג של איליה גרד, שידבר אחר כך, אני לא רוצה לגנוב לו את הנאום שלו, אבל בעצם זה יש ביניהם משהו משותף, שזה שני אנשים בעצם הם גם עלו ארצה בגיל צעיר, שהם היו יכולים להיות בעצם שניהם ברחוב מסיבות אלו ואחרות, התחילו להתאמן, הם רוצים לייצג את ישראל בכל העולם, כמו כל שאר הספורטאים. איליה הוא בכלל מתאמן בתאילנד וחפיז מתאמן כאן, הוא עובד בלילות, מתאמן, יש לו דיאטה מאוד הדוקה. זאת אומרת, הוא רוצה לייצג את המדינה שלנו וחוץ מזה, הוא בנוסף לכך, עכשיו שזה גם אולי חלק מהנושא, אני לא יודעת, כל אחד יכול לקחת את זה לכיוון כזה או אחר, אבל בבית-הספר שהוא למד, בתל-אביב, שזה מיועד לילדים בעייתיים, הוא פתח חוג מיוזמתו והוא בא לאמן שם ילדים, שזה גם בעצם דרך להוציא את הילדים מהרחוב, לקצר את הסטטיסטיקה של פשע וילדים אבודים, ילדים שאין להם, או להורים יותר נכון, אפשרות כלכלית או רצון או מודעות או כל סיבה אחרת שהילדים שלהם לא בחוגים אלא מול המחשבים, פייסבוק וטלוויזיה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. הבנו. תודה. אריה פישר, קצר, בבקשה.
אריה פישר
שלום. אני יושב-ראש איגוד הבאולינג. קודם כל, אני מצטרף לברכות לאריק קפלן ולהנהלת אילת, שבאמת קידמו את ההתייחסות של הענפים הלא אולימפיים. ועדת בורוביץ' עשתה סדר בעניינים ולמעשה הכניסה את ההיבט של ההישגיות. אבל מר שפר אמר שהתקציבים הם שוויוניים, יש שוויון מוחלט וזה לא מדויק כי לפי דעתי המכפיל האולימפי הוא מכפיל מאוד משמעותי והענפים שנמצאים פה לא מקבלים את המכפיל האולימפי וזה הדבר שגורם להכפלה פי כמה של התקציבים. זה לא שוויון מוחלט. זאת אומרת למקצועות האולימפיים יש מכפיל אולימפי שהוא משמעותי ביותר. למשל, האיגוד שלנו בעשר השנים האחרונות, 20 מדליות זהב כשאתם יודעים, מדליית זהב זה על הפודיום, השמעת התקווה, דגל ישראל, 20 מדליות זהב ואנחנו מקבלים כרגע 150,000 שקל מהטוטו, שזה לפי דעתי, מעט מאוד, לעומת ענפים אחרים שהם אולימפיים.

לגבי המודעות, עוד מילה אחת לגבי המודעות בתקשורת. למשל, שחקנית שיושבת לידי, שחף אנטין זכתה באליפות אירופה לנוער. זכתה באליפות אירופה לנוער, צלצלתי לכתב כדי לעשות איזה שהיא כתבה, הוא אומר לי – אני נמצא עכשיו בכדורגל, עזוב אותי, זה לא מעניין. מה, אליפות אירופה בבאולינג? אה, זה לא זה. מה זה אליפות אירופה בבאולינג? אני כולי מתרגש, דגל ישראל עולה למעלה, התקווה, מורידה לי דמעות מהעיניים, ואין, שום דבר, כלום לא כתוב על העניין הזה. אז אולי זה לא לפורום הזה, אבל המודעות היא חשובה גם להשגת ספונסרים שאין לנו וגם למודעות בתקשורת. תודה רבה.
היו"ר אלכס מילר
משה צדקה.
משה צדקה
אני מענף סקי המים. הגעתי לכאן בתור גולש, על-מנת לייצג.
קריאה
אלוף עולם!
משה צדקה
אלוף עולם בסקי מים לשנת 2010. הגעתי לכאן מטעם כמה מהגולשים שלנו באתר ורציתי לדבר בתור גולש. כרגע, אנחנו מתוקצבים דרך עמותת אילת ועל-מנת שספורטאים יגיעו להישגים, אמורים להתאמן בצורה הרבה יותר קשה ממה שאנחנו עושים כרגע. כרגע אני, בתור ספורטאי, אני אמור גם לעבוד, גם להתאמן ומי שיש לו משפחה שגם צריך לטפל בה, אז זה די קשה גם לשלב בין כל הדברים וגם לעשות ספורט.
היו"ר אלכס מילר
בן כמה אתה?
משה צדקה
אני כרגע בן 28. אני התחלתי לעשות סקי כשהייתי בגיל שמונה, אני 20 שנה בענף, ולצערי הרב, זה די קשה להמשיך ולבוא לעשות סקי ולהגיע להישגים, כי גם יש לנו מקום אחד, היחיד בארץ, שהוא נמצא בפארק דרום בתל-אביב, וגם אין מספיק מודעות לספורט הזה, במדינה. ככה שדי קשה להביא גולשים שיעשו סקי מים ואתה יודע, קשה לאנשים מבחוץ לבוא לעשות את זה. זה ספורט די יקר ולצערי, זה די קשה. קשה מאוד להתמודד אתו.
היו"ר אלכס מילר
תודה. שלום. אביטן.
שלום אביטן
שלום, אני מהתאחדות הקראטה. בעצם, פה רובם אמרו כמעט את הכל, אבל אני רציתי לגעת בנקודה, לגבי התקציבים, כשאומרים, שוב, צוחקים תקציבים, אבל זו בעצם הבעיה. על-מנת לקבל תקציב או להעלות את התקציב, אתם חייבים להביא תוצאות. חבר'ה, התוצאות, אי-אפשר להביא בלי תקציב. אי-אפשר. להכניס ספורטאי לאליפות עולם, לאליפות אירופה, זה עולה הרבה מאוד כסף וכשיש לנו ארבע תחרויות, בשנה, אנחנו צריכים להוציא קרוב ל- 15 ספורטאים בשנה, זה מעל 200,000, 300,000 שקל. אם אנחנו מקבלים 150,000 שקל, אנחנו בעצם לא יכולים לעשות כלום. והאמת, אם לא היה לנו את הקשר אם אילת, אז אולי גם לא היינו יוצאים לתחרות אחת בשנה. תודה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. אריאל קוניק.
אריאל קוניק
תודה רבה שהזמנתם אותנו ובאמת הזכיר איציק והזכיר איציק. הדברים נעשו בשינוי מאוד גדול בשנים האחרונות. דיברו על רוב הנקודות, הנקודה אולי המרכזית שאני יכול להוסיף נדבך קטן, אם הזכירו קודם את סוגיית בורוביץ' ואת סוגיית התקציבים הלא אולימפיים זה נושא המתקנים. היום, אם כל רשות מקומית שאנחנו מדברים אליה מטעם איגוד הטיפוס, כולם רוצים קירות טיפוס, אני מניח שגם כולם רוצים פארקי מים לגלישה, הזכיר את זה החבר אלוף העולם שאני מעריך אותו על זה, צדקה. יש כרגע בעיה. אין איך להגיע היום למתקנים ספורטיביים בענפים הלא אולימפיים, אין יכולת לא לראש עיר, לא לשום גורם, ליהנות מהחלק התקציבי, מהעוגה הזאת, באיזה שהוא אופן לעשות את זה. אם במפעל הפיס בונים אולמות אז הם היום עושים אותם קטנים מאוד ולא נותנים בשוליים אפשרות לעשות דברים נוספים, לענפי ספורט נוספים, גם באולמות המשולבים, אין היום לשום ראש עיר, ישבתי לדוגמה אצל ראש עיריית מודיעין בשבוע שעבר, הוא הצליח לקבל, אני פשוט מספר גם לכם, אתם בטח לא יודעים, ממשרד השיכון, אפשרות לעשות מגרש לסקייטבורד על חשבון משרד השיכון. לא ידעתי שבמשרד השיכון יש יכולת לקבל איזה שהוא משהו, אבל הוא לא יכול לבנות שם צריף לשירותים, כי זה צריך להיות בתשתית מתחת לפני הקרקע או אני לא יודע מה, עם צריף, בלי צריף, אני לא מבין את השפה. כל ראש עיר היום במדינת ישראל רוצה, לדוגמה, את הספורט שלנו, או היה רוצה ענפי ספורט אחרים. אין היום התייחסות מדינתית לאפשרות מתקנית לענפי הספורט שאינם אולימפיים בכלל. אנחנו לא נמצאים במשחק הזה ואולי זה המקור הראשון כדי להביא את אותה כמות אנשים שתמשיך הלאה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. נאור.
נאור גוטקר
אני מנכ"ל התאחדות הקריקט בישראל. מכיוון שרוב החברים כבר הזכירו את הבעיות, אני רק אתן סקירה קצרה על הקריקט עצמו. הקריקט בשנות ה- 50 הגיע לארץ. אנחנו פיתחנו אותו בקרב אוכלוסייה חלשה כמו דימונה, ירוחם. נערים מכל חתך העדות, העליות, מרוקאים, תוניסאים, רוסים. הוא מתפתח בצורה מעולה. פתחנו פרויקט שנקרא קריקט חוצה גבולות. זכינו שבועיים אחרי הרצח בדובאי בפרס עולמי לקריקט. בגלל שפיתחנו את זה בקרב האוכלוסייה הבדואית. כיום אנחנו הולכים בשילוב עם מרכז פרס לשלום, ומשלבים שוב את קרית גת, דימונה, ירוחם, וסמואה ויאטה, והדבר היחידי שמציק זה עוד פעם התקשורת. התקשורת, התקשורת. וללא התמיכה של אילת, שהיא עושה את העבודה, אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתקדם, לעבוד ולגייס כספים וספונסרים זה דורש גם שעות מסך. תודה רבה.
היו"ר אלכס מילר
תודה. אלכסנדר פרנקל.
אלכסנדר פרנקל
אני יושב-ראש התאחדות אושו. אמנם אנחנו מדברים על תקציב וכולם מבינים שבלי תקציב אי-אפשר לעשות ספורט, אי-אפשר להגיע להישגים ואחת מהבעיות של תקציב, מה שאני חושב, זה הקריטריונים שנקבעו גם בוועדת בורוביץ', גם קריטריון, קריטריון שמחלק את הכסף. הקריטריונים נקבעו כך שענף לא אולימפי, עם נציגים של אליפות אירופה, אליפות עולם, אם אני לא טועה, אף פעם לא יכול להגיע לתקציב של ענף אולימפי שלא עושה פעילות, אין לו אלופי עולם, אלופי אירופה וכו'. זו אחת מהבעיות, שענף אולימפי מההתחלה באופן אוטומאטי, מקבל מכפיל לתקציב ולא יכול לעשות שום דבר ולקבל תקציב הרבה יותר מענף אולימפי מהפעילות. לא אולימפי.
היו"ר אלכס מילר
תודה. רבותיי, אנחנו פה ממש לקראת סיכום, אני רק מבקש מכל מי שמדבר, אל תחזרו על אותם הדברים. הבנו שיש בעיה עם התקצוב. זה אחת מהבעיות הגדולות ולדעתי, גם שם ללא איזה שהוא פיתרון משמעותי, אנחנו לא נוכל להתקדם. ענף משיכת חבל, פנדי, בבקשה.
פנדי טרבוש
אני מייצג את ענף משיכת החבל. רק להזכיר שזה ספורט עולמי. בעולם יש 38 מדינות חברות בהתאחדות העולמית ואנחנו, ההתאחדות הישראלית חברה בהתאחדות העולמית. אני לא אדבר על תקציבים ולא אכנס לנישה הזאת, אבל אני כן רוצה להתייחס למה שנאמר בפתיח שלכם שמוסדות החינוך, בתי-הספר, זה הבנק, זה העיקר. אני מבקש, בשנה שעברה, שנת 2009, 2010, התחלנו בליגה למשיכת חבל במגזר הערבי ופתאום נחסם. השנה חסמו אותנו, אמרו – לא יהיה משיכת חבל. אם אנחנו לא נתפתח, לא ניכנס לבתי-ספר, לא תהיה גם התפתחות. אני חושב שזה ספורט של שלום, ספורט קבוצתי, ספורט שיש לו הרבה הרבה מעבר למשיכה עצמה. זה ספורט קבוצתי, מבוסס על חשיבה, על יכולת גופנית. אפשר גם לשלב פה את הירידה במשקל, כי זה ספורט שהוא עם מסה גדולה וגם מרחיק או בעצם מגן נגד אלימות.
היו"ר אלכס מילר
תודה. יורי גולדשטיין, אחריו אריק, אתה סוגר לנו את העניין ואני מסכם.
יורי גולדשטיין
אני יושב-ראש איגוד הדמקה בישראל. האיגוד קיים משנות ה- 70 של המאה ה- 20 ועד היום, משום מה, משרד הספורט לא מכיר בנו כענף הספורט. זה ממש מוזר, כי קיימנו פה בישראל פעמיים אליפויות עולם, מגיעים ספורטאים, מגיעים שחקני דמקה מכל העולם, ועדיין אנחנו לא מקובלים כאן כענף ספורט במשרד הספורט. המצב הוא בלתי נסבל, כשהספורטאים שלנו, שמייצגים את מדינת ישראל בעולם צריכים לנסוע לחו"ל על חשבונם, אין שום תמיכה, אין שום דבר. אני פשוט לא אחזור על כל הבעיות שכבר מנו כאן.
היו"ר אלכס מילר
העניין הזה – הבנו, שאין הכרה בענף הזה. OK, תודה.
בני קוגן
שלום לכולם. בעצם כולם פה בגלל אהבה לספורט, אף אחד לא הגיע לפה, אם זה מר אורי שפר, ד"ר שפר, אם זה חברי הוועדה ויושב-ראש הוועדה, הספורטאים והעוסקים, כולם עושים את זה מאהבה לספורט. כולם מבינים שהמצב כנראה לא טוב וצריך לעשות איזה שהוא שינוי בשביל שיהיה יותר טוב. עכשיו אני אתן דוגמה: זה איליה גראד, הדגל נקנה על-ידי איליה בחנות סטימצקי. איליה גראד, אם הוא לא היה מגיע בגיל 13 למועדון שלי, היום הוא היה בכלא. הוא היה בכלא. הוא היה פושע. כמו איליה גראד, יש לי עוד ארבעה, אחד מהם סגן אלוף אירופה.
היו"ר אלכס מילר
איזה ענף?
בני קוגן
מואי תאי, אגרוף תאילנדי, גם עדיין לא מוכר, אבל זה בתהליך. אני לא מדבר על הספורט שלי. נקודה מספר אחת זה מפשע לספורט. אנחנו שוכחים את זה, אבל ספורט נותן מענה שאנשים לא יסתובבו ברחוב. לא רק בספורטאי קרב. הנקודה השנייה – בחוץ לארץ מעריכים אותנו יותר, בכל ענף כזה, לפי ההישגים שלנו ובארץ לא. במה זה בא לידי ביטוי? משרד הספורט התאילנדי שלח לארץ את נבחרת תאילנד הרשמית. אף אחד, שקיבלו הזמנה, לא בא. המשלחת הישראלית, נגד נבחרת תאילנד הרשמית, עם דוקטור ממשרד החינוך התאילנדי, לארגוני ספורט. אף אחד לא בא ללחוץ לו יד, אף אחד לא בא לתחרות בכלל, אף אחד לא בא לפגוש אותו, כי היה בטלוויזיה באותו יום איזה משהו, למרות כל ההזמנות שיצאו. גם מחברי כנסת, גם מעוסקים בספורט, גם מאנשי מינהל הספורט. זה היה באוגוסט לפני שנה וחצי. הכל יצא מהכיס שלנו.

מה כן צריך לעשות, לדעתי? קודם כל, זה ועדה פרלמנטארית. אי-אפשר לדבר פה על תקשורת, כי זאת ועדה פרלמנטארית. לוועדה פרלמנטארית יש תפקידים מסוימים, לחברי כנסת, נציגי הציבור, יש תפקידים מוגדרים, שקשורים לחקיקה. והעניין הוא בעצם, קודם כל להסתכל אחרת. אנחנו פה לא מתעסקים בהובי, אנחנו פה מייצגים ספורטאי עילית, ברמה עולמית גבוהה. איליה גראד התאגרף בברסי, ביורו ספורט בשידור ישיר 19,500 מקומות ישיבה. 19,500. מכבי תל-אביב שיחקה בברסי בגמר, שבועיים לפני. יורוספורט שידור ישיר. אף אחד לא ידע מזה, אני לא מחפש את התקשורת, אני לא מחפש את החברים, אני אחפש את הכלים להוציא עוד 50 איליה גראד. ויש לי את הכלים. יש לי חבר'ה, כל-כך עניים במועדון, שאני לא יכול לשלם להם כרטיס טיסה. אותו דבר גם אתה, אותו דבר גם אתה, אותו דבר גם אתה. היום, רוב ענפי הספורט שלנו נמצאים במקלטים מסריחים באיזה טובה שבית-ספר עשה לנו, וזה לא מתאים. מה ועדה פרלמנטארית צריכה לעשות? תודה רבה.
היו"ר אלכס מילר
זה בסדר. אני אסביר לך, ועדה פרלמנטארית זה, אתה נמצא כרגע בוועדה פרלמנטארית. יש דבר שנקרא ועדת חקירה פרלמנטארית. בשביל להקים ועדת חקירה פרלמנטארית, אנחנו צריכים להיות בשלבים קצת יותר בעייתיים מזה. לא נגיע לזה, אני מקווה מאוד, דרך אגב. שאנחנו לא מגיעים לזה. אבל תודה, אני חושב שהתמונה גם כאן ברורה מאוד.

אורי, שמעת בעיות, טענות ואת המצוקה. תשמע, צריך כאן תשובות ואנחנו צריכים באמת לראות איך ניתן לבוא ולסייע לענפים האלו, זה הדבר הראשון. הדבר השני, יש אפשרות לעשות את מה שעשו בטייוואן וישראל? את התחרות של משחקי העולם? אפשר להרים את זה? אנחנו יכולים לשבת על מה צריך בשביל זה?
אורי שפר
אני חושב שזה דבר שהוא לא כל-כך מונח לפתחנו. ככל שהוא מונח לפתחנו, אני לא חושב שאנחנו לא מסוגלים.
היו"ר אלכס מילר
כן, אבל אתה יודע שצריך תשתיות, צריך השקעה.
אורי שפר
כשאנחנו נקבל מאילת הצעה שיהיה כלול בה מה זה אומר, נוכל להגיד מה צריך לעשות כדי לארח משחקים שכאלה. אני, על פני הדברים, חושב שזה אפשרי.
היו"ר אלכס מילר
אני חושב שזה הכרחי.
אורי שפר
אני חושב שזה אפשרי.
היו"ר אלכס מילר
בוא נגיד משחקים אולימפיים אנחנו בטוח לא נרים כאן בזמן הקרוב.
אריק קפלן
זה אותן בעיות, אותן מדינות. לא נראה לי שפתאום הערבים יחליטו לבוא לענפים לא אולימפיים דווקא כשאת האולימפיים הם מחרימים.
אורי שפר
אריק רצה להשיב למה שאני אמרתי ושאני אוכל אחר-כך.
אריק קפלן
אז אני אור מילה לפניך. קודם כל, אין שוויון בפרסי השרה, עדיין הספורטאים האולימפיים מקבלים לפחות כפול ממה שאנחנו מקבלים, שנדייק. בי"ת, התקציבים ממינהל הספורט לענפים אולימפיים עדיין יש בקריטריונים אצל דודו מלכה, יש מקדם אולימפי ויש השתתפות בגמר אולימפי וכדומה, דבר שאין אצלנו, ככה שגורם אצלם מכפלה שהתקציבים במינהל הספורט יהיו משמעותיים יותר. דבר שלישי, אמור להיות פה דיון בכנסת על העברת עשרה מיליון כל שנה לוועד האולימפי. לא זכור לי שאמור להיות דיון כזה על העברת סכומים דומים ללא אולימפיים, אז אי-אפשר להגיד שיש שוויון. כל שנה יש כסף וטוב שיש כסף, אבל אני לא מכיר שיש דיון להעביר סכומים אפילו שמתקרבים לענפים הלא אולימפיים, אז בואו לא נגיד שיש שוויון. דבר אחרון – מתקנים. רק שתדעו, מ- 2006 עד 2010, מועצת ההימורים השקיעה מעל 500 מיליון שקל במתקנים. ענפים שקשורים לאילת קיבלו כשני מיליון שקל.
יצחק לארי
לא מדויק, אריק, זה לא נכון.
אריק קפלן
זה מדויק. זה כולל מגרשי כדורגל, פרויקט הסוב, אני מדבר על הכל. אבל עדיין, זה ענפים שלא קשורים לענפים הלא אולימפיים, מה לעשות, וגם כשבונים. ויש בעיה נוספת, כשמקימים מגרש כדורגל, הסיכוי ששחקן קריקט או רוגבי או פוטבול יעלה עליו, שואף לאפס, כי לפניו יש את הסבא של הנוער בכדורגל, שיעלה עליו.

דבר אחרון, אני רוצה להגיד משפט, אני אסיים דווקא עם אורי שפר וזה אני מאחל לעצמנו. אורי שפר תמיד נותן דוגמה. הוא היה לפני שנתיים בקנדה, נכון? או בשנה שעברה, הוא אומר – כנס של כל המאמנים הכי טובים בקנדה, קנדה כידוע מעצמת ספורט, אנחנו מגרדים לה את האצבעות. מי המאמן שנבחר למאמן השנה, בכלל, בענפי הספורט בקנדה? מאמן סקי מים. איך הוא אומר? אם אני אבחר בארץ כמאמן השנה, מאמן סקי מים, ידיחו אותי מהתפקיד. ברגע שנשנה את התפישה הזאת, אז אני יכול להיות רגוע. כל עוד מנהל מינהל הספורט יבוא ויגיד – אם אני אבחר, ויש לנו ענפים שכאלה, מאמן סקי המים שהביא אלופי עולם, צריך להיות מאמן השנה. אותו דבר בקראטה ובכדורת. אבל כשזה יהיה, אז אנחנו לא צריכים ועדות.
היו"ר אלכס מילר
תודה. הטוטו, אתה רוצה להגיד כמה מילים? בבקשה.
יצחק לארי
אני סמנכ"ל הכספים במועצה להסדר ההימורים בספורט. אני לא רוצה לחזור על הדברים, אבל אני רוצה לציין שאנחנו מחלקים כסף לספורט בשני מישורים עיקריים. אחד זה הקצבות שוטפות לאגודות ואיגודים, וכמו שציינו פה כולם זה מחולק על-פי אמות מידה שוועדה ציבורית קובעת. אין לנו שום Say בעניין הזה. לסבר את האוזן, בינואר 2010 התחלנו לחלק על-פי אמות מידה שוועדה ציבורית חדשה בראשות בורוביץ' קבעה ואמות המידה שהוועדה הזו קבעה, היטיבו עם הענפים הלא אולימפיים. סך-הכל הענפים הלא אולימפיים מקבלים ב- 2010, וזה עוד לפני שסיימנו את השנה, קרוב ל- 10% יותר מ- 2009.
היו"ר אלכס מילר
במקום ארבעה מיליון, חמישה מיליון, מתוך 60 מיליון.
יצחק לארי
אבל שוב, אילת כגוף שמקביל לוועד האולימפי, ב- 2004 קיבלה 200,000 שקל. הקמנו ועדה ציבורית בראשות שופט, השופט קמא, משנת 2008 הם מקבלים כ- 2.4 מיליון ש"ח. כלומר, זה שינוי דרמטי. לגבי מתקנים, אני רוצה לציין. לאילת יש קרן ייעודית שעבורה הם מקבלים 400,000 שקל בשנה, מ- 2009, היא גדלה מ- 200,000 שקל, שזה רק עבורם להכנות למשחקי עולם וכו'. מעבר לזה, הם יכולים להגיש בקשות במסגרת הקרנות השונות. אני אתן דוגמה – רק לאחרונה מימנו במסגרת קרן אליפויות אירופה ועולם, מימנו את כל ההכשרה של פארק בגין, לארח את אליפות העולם בסקי מים, דבר שהיה מאוד מאוד מוצלח. מעבר לזה, בנוסף יש קרנות המיועדות להקמת מתקנים לציבור הרחב. לדוגמה אולמות. גם ענפי אילת נהנים מזה, זה לא נכון, לדוגמה, אם אנחנו בונים אולם ביישוב, אולם רב תכליתי, גם ענפים באמנויות לחימה, כגון קרטה, נהנים מהאולמות האלה, כנ"ל לגבי מגרשי ספורט. אם יש בעיה נקודתית ביישוב מסוים, אם ראש העיר שם לא נותן את זה לענף כזה או אחר, זה בעיה אחרת. כך שהמצב הוא בהחלט הרבה הרבה יותר טוב מאשר היה בעבר.
היו"ר אלכס מילר
תודה. אורי, אתה מסכם, נשמח אם תיתן לנו כאן איזו בשורה, לחבר'ה הנפלאים שנמצאים כאן.
אורי שפר
הייתי בטוח שזה יגיע. אני מקווה שאני אוכל להיות בראש אחד אתך.
היו"ר אלכס מילר
בבקשה.
אורי שפר
אני אתחיל בנושא של המתקנים. באמת, יש תוכנית שאריק שותף לה, שנקראת 2020, של שינוי דרמטי בהיקף המתקנים במדינת ישראל. כולנו צריכים להבין שהמתקנים 98% מהם, הם בבעלות הרשויות ואנחנו מיפינו את כל המתקנים שבארץ, על הבסיס הזה נבנתה תוכנית מתקנים 2020 של המועצה להסדר ההימורים, הטוטו Winner. תהיה השקעה מאוד מסיבית במתקנים בעשור הנוכחי ואני קורא לכם להיות מעורבים במקומות שאתם פעילים, כדי שייקח ראש הרשות בחשבון את הצרכים שלכם גם. ולא רק שכל פעם נגיד שיש צרכים של סקטור אחר ולא משנה כעת מהו הסקטור.

לעניין ענפים אולימפיים, אני חושב שצדק מי שטען כאן שאין לעשות השוואה בין ענפים אולימפיים לענפים לא אולימפיים. זו במה אחרת, זה היקף פעילות שונה לחלוטין, משאבים כספיים שונים לחלוטין ואין ברגע זה, זו תמונת עולם, זה לא תמונה של ישראל, זו תמונת עולם. חשוב שנבין, שכשאני מדבר על שוויון בחלוקת המשאבים, אני לא אמרתי שהמשאבים הם שווים. אמרתי שאמות המידה הן שוויוניות וכך הם פני הדברים ואני מאוד גאה בכך.
אריק קפלן
זה לא נכון.
אורי שפר
הסכומים הם לא שווים.
אריק קפלן
כי אמות המידה שונות. כשיש מקדם אולימפי שנותן אוטומאטי פי שישה, אז זה לא שווה.
אורי שפר
זה שווה. בהיבט השוויוני, הוא שוויוני.
אריק קפלן
אתה תקבל אותו דבר, רק את זה אני מכפיל בשש.
אורי שפר
בהחלט, בעניין הזה אני מוכן שנעשה בדיקה.
היו"ר אלכס מילר
יופי.
אורי שפר
אנחנו היום עם מקדם X. אנחנו ניקח על עצמנו לבדוק את מקדם ה- X, האם הוא במקום שלו, האם הוא גבוה מדי, האם הוא נמוך מדי, מה זה אומר לגבי הענפים הלא אולימפיים. במבחני התמיכה, אנחנו נעשה עכשיו בדיקה ואני לוקח על עצמי לעשות את הבדיקה הזאת.

בכל מה שקשור לאי-הכרה בענפים. ישבו פה כמה ענפים שטענו שהם לא מוכרים. אז קודם כל, אני רוצה לומר שיש לא מעט ענפים בישראל, שהם לא מוכרים. אני כתוצאה מכך מיניתי ועדה לפני כחצי שנה, שבראשה עומד פרופ' רוני לידור, גם ספורטאי בעבר וגם ראש המכללה בווינגייט כיום. יחד אתו בוועדה יושבים חמישה מומחים מהאקדמיה, כדי להביא לנו הגדרה של מהו ספורט ואילו ענפים צריך מינהל הספורט להכיר בהם כספורט. יש הרבה מאוד חילוקי דעות בעניין הזה, גם בעולם ולא רק אצלנו, ואנחנו נקבל את המלצות הוועדה, יותר נכון נקבל את מסקנות הוועדה והמלצותיה ונדון עם השרה במה אנחנו מאמצים ומה אנחנו אולי לא מאמצים. אבל בהחלט נעשתה עכשיו בדיקה מאוד יסודית של הנושא הזה.

כשאתה מציין, אריק, שכל שנה מדברים על הכנות אולימפיות, בתקציב הכנות אולימפיות אני רוצה שנדע שזה שם. בתוך השם הזה מקופלות גם ההכנות הפרה-אולימפיות וההכנות הלא אולימפיות. כשאנחנו מדברים על תקציב ייעודי מיוחד להכנות למשחקי העולם, הוא נכלל בתקציב ההכנות האולימפיות. ותקציב ההכנות הלא אולימפיות, של אילת, הוא למעשה מיושם במאה אחוז, אחד על אחד, כמו בהכנות האולימפיות. כל ספורטאי אולימפי או לא אולימפי, מקבל בהתאם לתוכנית העבודה שנקבעה עם האיגוד שלו והיחידה לספורט תחרותי בענפים הלא אולימפיים, את מחנות האימונים, את המאמנים, את השהייה בחו"ל, כפי שהוא זקוק לה. וזה שינוי מאוד משמעותי שבוצע בשנים האחרונות ואנחנו תומכים. אנחנו הרחבנו אותו, היחידה לספורט תחרותי לא הוקמה בשנה האחרונה, אבל אנחנו מאוד מאוד גאים בשינוי הזה ושמחים עליו ואני חושב שאריק הוא שותף לדרך הזו ומאוד מאוד מרוצה מהמהלך הזה. לכן אני אומר, מה שנשאר לנו לעשות זה לבדוק את מבחני התמיכה, לבדוק את הקריטריון האולימפי או את השקלול האולימפי בהשוואה לענפים הלא אולימפיים ולראות אם עשינו נכון או אם יש טעם לשנות ולתקן.
היו"ר אלכס מילר
תודה רבה. טוב, חברים, אני רוצה לסכם. קודם כל, אני רוצה להודות ולברך את כל האורחים שלנו, ספורטאים, מאמנים, את אילת, את אותם האנשים שתורמים מעצמם למען הספורט בישראל וכל מי שהגיע לכאן ולוקח חלק בקידום הספורט וכמובן משרד הספורט, על אותה עבודה שנעשתה, ועל התרומה הגדולה למדינה. זה דבר ראשון.

דבר שני, אני רוצה להגיד שאנחנו נקיים ישיבה. בישיבה הזו, אנחנו נבחן את עבודתו של משרד הספורט על כך שיבחנו גם את ההיבט של המקדם, גם את ההיבט של התקצוב, העניין של ועדת בורוביץ'. אני גם רוצה לקיים על זה ישיבה נפרדת אתכם.
אורי שפר
אני רק רוצה שנדע את העובדות לגבי ועדת בורוביץ'. כפי שציין איציק לארי, בחודש ינואר התחילו התשלומים לפי ועדת בורוביץ', אבל ההיקף המלא של ועדת בורוביץ' יהיה רק ב- 2012. מכיוון שבשנה הראשונה רק אפשר לשנות ב- 10% את היקף המשאבים הכספיים שמועברים לאיגודים, אם הם צריכים להיפגע, הגוף שנפגע. יותר מ- 10%.
היו"ר אלכס מילר
אני רוצה להגיד לכם, כחבר כנסת, כיושב-ראש הוועדה, שמבחינתי, אין לי שום הבדל בין ענף כזה או אחר. כל ספורט מבחינתי זה דבר שהוא דבר טוב ואני לא רואה שום הבדל ואני גם חושב שהגיע הזמן שגם, ממלכתית, תהיה התייחסות שהיא התייחסות ממלכתית. כי אם המדינה לוקחת אחריות על עצמה, על כל הספורט ועל כל אזרחיה, אז ההתייחסות צריכה להיות ממלכתית ואפשר להגיע לזה. אפשר להגיע לזה. כמובן, גם בהיבט הרווחים, שיש לאותם האיגודים שהם נמצאים בענף אולימפי, אי-אפשר להשוות אותם ל-לא אולימפי. ההבדל הטבעי הוא קיים. אבל אני חושב שמבחינת המשרדים, מבחינת ממלכתיות, לא צריך להבדיל, כי זה גם עושה איזה שהוא קרע פנימי, בסופו של דבר, בין הספורטאים. אני חושב שגם אנחנו, כחברי כנסת, אנחנו מסתכלים על זה בהיבט הממלכתי, וכך גם הרשות המבצעת צריכה להתקדם לכיוון של להסתכל בנושא של הספורט בכיוון הרבה יותר ממלכתי מכפי שקורה היום.

נושא המחקר, אנחנו נעשה. נעשה ישיבה על הכנות אולימפיות בינואר ותיאום עם הוועד האולימפי ומשרד הספורט, אנחנו נעשה ישיבה נפרדת על הנושא של שילוב וחיבור עם מערכת החינוך, עם החינוך הגופני. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40

קוד המקור של הנתונים