PAGE
17
ועדת החינוך, התרבות והספורט

23.11.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 311

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי,ט"ז בכסלו תשע"א (23 בנובמבר 2010), שעה 09:30

ביה"ס "גלים" – בי"ס לחינוך מיוחד בחדרה

חברי הוועדה: אלכס מילר - היו"ר

אילן גילאון

מסעוד גנאים

ד"ר לאה שקד, מפקחת ארצית על שירותי חינוך מיוחד, משרד החינוך

דברת עיני, מפקחת מחוז חיפה על בית-הספר, משרד החינוך

רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים העל-יסודיים

חני ויצמן, מנהלת אגף חינוך, עיריית חדרה

סנ"צ בני ארנס, משטרת חדרה, המשרד לביטחון פנים

צביה כהן, מחנכת בבי"ס גלים

אורנה ג'ורנו, מורת שילוב בי"ס ניצנים

אפרת קדם, תרפיסטית בי"ס גלים

תמרה פייגין, מורה בי"ס אחד העם

סוניה גל, מחנכת בי"ס גלים

אביבה אריכא, מחנכת בי"ס צליל

אבי גור

קרן שקד, דוברת ארגון המורים העל-יסודיים

יהודית גידלי

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

ביה"ס "גלים" – בי"ס לחינוך מיוחד בחדרה

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך. הנושא: בית-ספר גלים, בית-ספר לחינוך מיוחד בחדרה. היוזמה לדיון באה על-ידי חבר הכנסת גילאון. אדוני, אתה רוצה להציג בפנינו את העניין?

תודה, אדוני. ראשית, אני רוצה לברך אותך, אני לא הספקתי לברך אותך על חי בוועדה.

תודה.

זה בהחלט מלבב, אני חושב שאתה ראש ועדת החינוך הצעיר ביותר בהיסטוריה העולמית, של מדינת ישראל.

נכון. תודה.

כולנו כאן פחות או יותר נוגעים בחינוך ואנחנו לא מאמינים באנשים שהם בעלי ניסיון דווקא, אלא להפך, באנשים צעירים שרואים את הדברים מזוויות אחרות. וזה גם בענייננו פה ואני מודה לך על כך שהסכמת, כל-כך מהר הסכמת לקבל את הנושא שהעליתי לגבי בית-הספר גלים.


בקיץ האחרון נפגשתי עם מספר מורות בבית-הספר, והן גוללו לפני איזה שהוא סיפור שהתרחש בשנה הקודמת, לגבי תלונות שהגישו על-פי מה שהחוק דורש למשטרה, משום חשד להתעללות בחסרי ישע. יש לציין שבית-הספר גלים הוא בית-ספר לילדים מיוחדים, הוא בית-ספר שמונה 63 תלמידים, תיכף יימסרו הפרטים היותר מדויקים. תוך הרושם שהתרשמתי, מדובר באנשים, בנשים מעולות, כך התרשמתי מן השיחה, דוברות מדם לבן והבנתי שלאחר שהן התלוננו, בבית-הספר הן הפכו לבוגדות בעיני הרשויות או המנהלת והתחילו לרדת לחייהן. חלק מן המורות הועברו העברה יזומה לבתי-ספר אחרים, על אף שזה לא היה לפי הסדר של ראשון נכנס, אחרון יוצא אלא לא לפי הוותק אלא לפי כל מיני גחמות מקומיות ובשורה האחרונה, מה שיש פה לדון בו, זה האם אנשים שמקיימים את החוק, גם במערכת החינוך, צריכים להיענש, כי זה כמעט, הייתי אומר, שהשלב הבא זה לפנות למדור להגנה על חושפי שחיתויות במשרד מבקר המדינה. לפי דעתי, אנחנו נגיע לפיתרון יותר מהיר כאן בוועדה ואני מודה לך, שוב, על כך שאתה הסכמת לקיים את הדיון הזה. על-פי עניות דעתי, נמצאים פה גם אנשי משרד החינוך.

היתה לי כמובן ברקע גם שיחה עם מנכ"ל משרד החינוך, שמשון שושני, הוא הפנה אלי איזה שהוא מסמך של מפקחת מיוחדת שהוא שלח לבית-הספר. על-פי הדו"ח ההוא, הכל בבית-הספר היה נופת צופים והכל בסדר ומנהלת בית-הספר צריכה לקבל פרס קפלן למנהיגות. אני לא התרשמתי באופן הזה ואני הייתי רוצה, ברשותך, שנשמע מה מתרחש. אני אומר שוב, הכל לכאורה ולכאורה ולכאורה. זאת היתה ההתרשמות שלי, זאת היתה ההתרשמות שלי לאחר השיחה עם שמשון שושני ולאחר קבלת הדו"ח של המפקחת, שעדיין לא הכל נופת צופים בבית-הספר. מיותר לציין שאני מאוד מקווה שמי שהגיע לכאן, מצד המורות, לא ימשיך להיפגע גם בהמשך ושעינינו תהיה צופייה עליהן וכל מי שצריך לדעת, כולי עלמא ידע שאנחנו מסתכלים על מה שמתרחש. כי זה לא ייתכן, אדוני, שמי שחושד להתעללות בחסרי ישע, גם אם זה רק חשד, בסופו של דבר זה נגמר בהמלצה של המשטרה לפרקליטות להעמדה לדין והאיש, אב בית הספר יצא בסופו של דבר זכאי. אבל עדיין במסגרת הזאת, זה לא אומר דבר וחצי דבר לגבי העניין של האם המורות היו צריכות לפנות לבית-הספר או כל מאן דהוא מתוך בית-הספר היה צריך לפנות למשטרה. ברור לחלוטין שכך היה צריך להיות וכך גם ננהג. קשר נסיבתי בין הייתי אומר התעללות, או הגמדה או הרחקה או העברה יזומה של מורות מתוך בית-הספר או חרם בתוך בית-הספר, על-ידי המנהלת והנהלת בית-הספר על המורות האלה, הוא בלתי נסבל. וזה מלמד לקח שבמקומות אחרים, אף אחד, כאשר יגלה תופעה כזאת, הוא פשוט לא יודיע ויחסה על מעללים כאלה. ואני מודה לך, אני יודע את הרגישות שלך לנושא הזה ואני מציע שנשמע כאן את האנשים המעורבים בדבר.

תודה. מי מהמורות רוצה להתייחס לעניין הזה, שיוכל לספר לנו את הסיפור, מהזווית האישית. יש מישהו שמתייחס?

שים לב כמה שזה לא פשוט, יש גם מורות ומורים שלא הגיעו לכאן.

רן, יש לך? אתה מכיר את העניין?

אני מכיר את העניין וברשותך, אני אוכל לומר כמה משפטים.

בבקשה, אדוני.

ראשית, אני רוצה לברך אותך לרגל מינויך כיושב-ראש הוועדה. הברכה הזאת לא יוצאת רק מן הפה אל החוץ, אלא מתוך הלב, כי אתה, אני מכיר אותך שנים כאדם נמרץ ובנוסף לזה בן של מורה, ולכן אתה יכול גם לראות את האספקטים הנוספים של עבודתנו, כמורים, כמחנכים. ולכן, אני שמח מאוד שאתה יושב-ראש הוועדה ומאחל לך הצלחה רבה.

תודה רבה.

עכשיו לעצם העניין. לפני כשנתיים ימים, אני מנסה לדבר בלי הכללות, מורות שהיו עדות לכך שאב הבית מכה תלמיד, פנו להנהלת בית-הספר, הנהלת בית-הספר לא עשתה כלום, אז הם פנו למשטרה, התלוננו, ומאותו רגע שהתלוננו והוציאו כאילו דיבתו של בית-הספר החוצה, הם סבלו ממסכת שלמה של פגיעות, עד אשר בסוף שנת הלימודים, החליט מנהל המחוז, אהרון זבדה, להעביר אותם העברה יזומה מבית-הספר הזה לבתי-ספר אחרים, כדי לפזר את הגרעין של מורות שהעיזו להמר את פיה של המנהלת. כי למעשה, מנהלת בית-הספר היא השליחה של משרד החינוך בבית-הספר, זה האיש של משרד החינוך והנה, אנחנו כמשרד חינוך, חייבים לתת גיבוי למי שאנחנו שלחנו. דרך אגב, אני רוצה לומר, יש פתגם ברומנית שאומר בתרגום לעברית, אני אתרגם את זה לעברית – עורב לעורב לא מנקר עיניים. במילים אחרות, מנהל המחוז שהוא צריך, ששלח את מנהלת בית-הספר למלא את תפקידה, הוא צריך לתת לה גיבוי וברגע שמתלוננים נגדה או שיש אספקט שכאילו מתלוננים נגדה, אז צריך להעניש את המתלונן, צריך להעניש את ה- ש.ג., צריך להעניש את אלה שפתחו את הפה. הלכנו לבית-המשפט ובית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, קבע שהעברה יזומה של המורות על-ידי מנהל המחוז היא לא חוקית ואפילו מנהל המחוז ננזף על-ידי בית-המשפט ואז מה בעצם עושים? במקום ללמוד את הלקח שלא צריך להתעסק עם המורות, הם חיפשו דרך אחרת, איך להעביר אותן בכל-זאת בשיטות אחרות ואכן יזמו קיצוץ או שכתוצאה מקיצוץ בבית-הספר, קיצוץ יזום, פחות תלמידים, יש צורך בפחות מורים, ואז באו ואמרו – יופי, מצאנו את הדרך איך להוציא את המורות "המורדות" במירכאות, מבית-הספר. יש קיצוץ אובייקטיבי.


בדקנו את הקיצוץ האובייקטיבי והתברר שלא היה קיצוץ אובייקטיבי ולכן, אפילו על-פי הקיצוץ הזה כפי שתואר, לא צריך להעביר את כל המורות אלא רק חלק וגם החלק שצריך להעביר אותו, זה לא החלק הזה דווקא, אלא הפחות ותיקות בבית-הספר, אלה שלא עסקו בחינוך הכיתות, אבל מצאו דווקא להוציא את אלה שהתלוננו, אלה שוותיקות יותר, אלה שמחנכות כיתה, אותם להרחיק.


יש פה דבר שלעניות דעתי יותר גרוע מאשר גרוע. כי למעשה, הממסד, משרד החינוך במקרה הזה, בא ומתחשבן עם העובד הפשוט, עם העובד שממלא את תפקידו נאמנה ומעניש אותו על כך שהוא פתח את הפה. פתחת את הפה, אתה תקבל עונש. נעביר אותך למקום אחר.


פניתי בעצמי לשמשון שושני וביקשתי את התערבותו ושמשון אמר כעבור חודש-חודשיים – אני קיבלתי דו"ח מהמפקחת, בית-ספר מעולה, מנהלת מעולה וכדומה. נו, מה ציפיתם שיגידו למנכ"ל – אשמנו, בגדנו, פשענו? לא, הכל בסדר, אדוני המנכ"ל, אל תדאג, הכל Under control. מי אומר את זה? מי שבעצם היו אחראים על כך שהמצב הגיע בבית-הספר למה שהגיע.


ולכן, אי-אפשר לצפות מהם שיגידו אחרת. אילו היה מגיע לשם אדם אובייקטיבי, דיינו. אבל גם אם כך, מענישים אנשים שהעיזו לפנות לשלטונות החוק להתלונן על עבירה לכאורה? וזה דבר שלא ייעשה במערכת החינוך, כאשר אנחנו חייבים להיות דוגמה, חייבים לחנך והדוגמה שבאה מלמעלה היא לא בדיוק דוגמה מחנכת.

היתה פנייה לבית-הדין לעבודה, בנושא הזה?

בשנה הראשונה להעברה – כן, וזכינו והמורות נשארו בבית-הספר ומנהל המחוז אפילו ננזף. אבל הוא ניסה גם שנה לאחר מכן, ואז הוא הלביש על זה כאילו מדובר בקיצוץ. אבל הקיצוץ הזה, אל"ף, לא חייב את העברת כל המורות, ובוודאי לא המורות האלה.

OK. משרד החינוך, בבקשה, גברתי.

אני מפקחת בית-הספר. מפקחת חינוך מיוחד. אני אתחיל דווקא מהנקודה של אחרי המשפט שהיה. במשפט הוחלט להחזיר את כל המורות לבית-הספר, להוציא מהתיקים האישיים שלהן את כל המכתבים הקודמים ואכן כך עשינו. ידענו שאנחנו נכנסים עכשיו למציאות שחשוב לנו להבריא את מערכות היחסים בבית-הספר. פעלנו בתקופת חודש אוגוסט, אני בעצמי נתתי מספר מפגשים בתוך בית-הספר, כדי באמת להוביל ללכידות בית-ספרית, כמאמינה גדולה שכשטוב למורים בבית-הספר, טוב גם לתלמידים.


הדבר האחרון שרציתי שיקרה, זה שיהיה לנו פיצוץ בבית-הספר. אני חייבת להדגיש שב- 27 לינואר 09, במפגש של המורות עם מנהל המחוז, בעקבות עיצומים, שמונה חודשי עיצומים שעשו המורות בבית-הספר, אני מוצאת את עצמי מצטטת, ויש לי כאן את המכתב, אני מצטטת את עצמי מאותו פרוטוקול, אני מוצאת את עצמי אומרת למורות שאם אנחנו נמשיך בדרך הזאת, בסופו של דבר, הורים לא יירצו לרשום את ילדיהם לבית-הספר, כי יצאו מאמרים וכתבות בעיתון שהכפישו את בית-הספר. תדמיתו של בית-הספר בהחלט נפגעה. ב- 27.1.09 אני אומרת את זה.

למה? בגלל היחסים שהיו בין ההנהלה לבין המורים?

המורות פעלו בעיצומים, שמונה חודשים הם לא עשו בעצם את עבודתן.

בגלל היחסים שנוצרו?

בגלל היחסים.

לא בגלל אותן תלונות שהיו-?

בגלל היחסים שעלו בבית-הספר.

יש הבדל. התדמית של הגוף יכול להיפגע מכמה סיבות. יש סיבה שהיו תלונות ובעקבות זה נפגעה התדמית ואז ההנהלה החליטה לפעול בדרך כזו או אחרת, כדי להחזיר תדמית. ויש דרך בגלל שהיתה איזו שהיא החלטה לקויה, אחרי אותו משפט או אחרי אותה חקירה, מה שהיה שם, ואז התחיל הליך של קבלת החלטות שהוא בעצם לא היה הכי נכון, ואז זה יצר מין רושם כזה ואווירה, שהיא אווירה שלילית ופגיעה בתדמית.

אולי ככה להקדים מעט את הרקע, קיבלתי את בית-הספר לפיקוחי בספטמבר 07. בספטמבר 07 התחילו המכתבים של המורות להגיע אלי, במסע הכפשה של מנהלת בית-הספר. כבר בספטמבר, עוד לפני כל האירועים שאנחנו מדברים עליהם. זאת אומרת, זה לא התחיל עם האירוע. סביב האירוע, המנהלת נחקרה במשטרה, אנחנו לא התערבנו. המשטרה תדבר. היתה חקירה של המשטרה, אב הבית יצא זכאי.

לא לא, תפרידו. רבותיי, אתם צריכים להבין, אנחנו לא עושים דיון על התלונה, היה משפט, התקבלה החלטה, אין שום קשר למה שזה. המשטרה מבחינתי, לא המשטרה ולא בית-המשפט, בכלל לא גורם, בדיון שאנחנו מנהלים כאן כרגע. יש פה נגזרת של קבלת החלטות שקשורות איכשהו, אבל אין שום קשר לזה. אני גם לא אפתח את זה, שלא יצא פה רושם שאנחנו באים ופותחים את החלטת בית-המשפט כלפי אדם כזה או אחר ומשנים פה איזה שהוא עניין שכבר הוחלט עליו.

אבל חשוב להבין שהנתק בין המורות למנהלת בית-הספר, לא קרה בעקבות האירוע הזה, אלא הרבה הרבה לפני. כשאני נכנסתי, המצב כבר היה כזה. מנהלת בית-הספר עלתה מתוך צוות בית-הספר ומהרגע הראשון שכף רגלה דרכה בניהול, התחיל מסע ההכפשה.

מה הגילאים של הילדים בבית-הספר?

הגילאים הם מ- א' עד גיל 21. זאת אומרת משש עד 21.

ומי אחראי על מינוי המנהלת? משרד החינוך או הרשות המקומית?

משרד החינוך.

מי ממנה את המנהל, משרד החינוך או הרשות המקומית?

ביחד. כדי להיות בטוחה עד הסוף, אפרופו העניין של הניהול, כדי להיות בטוחה עד הסוף, הכנסתי את המנהלת לשנת ניסיון רביעית, מה שלא עשינו בכל המערך, כדי שבאמת הבדיקה תיעשה לפני ולפנים. המפקחת שמסרה דיווח לשמשון שושני, היתה מפקחת משנה שמונתה. זאת אומרת, היה גם גורם אובייקטיבי שנכנס לבית-הספר. יש לי כאן משובים כתובים שכתבתי למנהלת, מי שיירצה – יוכל לראות.


זה ברור לי, אבל, שמנהל מנהיג חשוב שירתום את כל שותפיו ואת כל מה שעשיתי במפגשים עם המנהלת, היה בכיוון הזה. היה לנו חשוב מאוד לרתום.

כנראה המנהיגות הזאת לא כל-כך צלחה, מצד אחד. מצד שני, איזה מנהל מנהיג שלא בעצמו יוזם ופונה למשטרה ברגע שיש חשש לכאורה כזה?

זה לא כרגע, תשמע, אנחנו לא באים.

ההיקש הוא חשוב, האם הדבר הזה קשור, ההתעללות הזאת במורות קשורה לתלונה, או שבכלל זאת מנהלת שמראש רצו לפגוע בה.

חבר הכנסת גילאון, סליחה, אנחנו כרגע לא דנים על עצם קבלת ההחלטה של אדם כזה או אחר, להגיש תלונה או לא. הוא מול המצפון.

האם יש קשר, האם זה קשור לזה או לא?

לא. כרגע אנחנו מנסים להגיע לפיתרון באווירה שנוצרה בבית-הספר, שההשלכות של האווירה הזאת היא באופן כללי על כל מה שקורה בעיר מבחינת אותו בית-ספר, מבחינת ילדים וכו'. זה מה שאני מחפש.

אם יורשה לי להמשיך. במעבר מ- תשס"ט ל-תש"ע, החלטנו להבריא את מערכות היחסים בבית-הספר. במלוא הכוונה. במלוא הכוונה. הדבר האחרון שרציתי שיקרה, זה צמצום תקנים בבית-הספר. ומה שקרה, אשר יגורנו בא לנו, מפאת כל הנסיבות הללו, במאי, 1 במאי, אני מקבלת צפי תלמידים בשנת הלימודים תשע"א, 50 תלמידים ברשימה, במקום כ- 70 תלמידים. 50 תלמידים ברשימה, ואנחנו מדברים על תשעה תקנים, ניתן בפיגור קל לשבץ עד 12 ילד בכיתה. מי שיודע כאן, הגידול הטבעי שעומד למחוז חיפה או לכל המחוזות הוא גידול טבעי מאוד מצומצם, חשוב שאנחנו נתייעל. ידעתי על פתיחת מסגרות חדשות במקומות אחרים, מסגרות של אוטיסטים, של CP שנדרשות. אני לא יכולה להשאיר מצב של ארבעה ילדים בתקן חסר, זה גם אסור לי, ארבעה ילדים בתוך כיתה כשבמקום אחר כיתת אוטיסטים נדרשת. ולכן, כשראיתי שיש 50 תלמידים בבית-הספר, הבנתי שחייבים להתארגן בנושא העברות. רק ככה שתבינו, העברות יזומות יכולות, אמורות להגיע, אל המורה, ההודעה על העברה, אמורה להגיע אל המורה ב- 30 ליוני, לכל המאוחר. זה אומר שאת התהליך התחלתי באפריל, כדי, אמרתי – מקסימום, אם יגיעו תלמידים נוספים ונחזיר תקנים, אפשר תמיד אחר-כך להחזיר חזרה את המורה, אבל העברה יזומה חייבת לצאת בזמן. ולכן, ב- 16 באפריל, הזמנתי את המורות לשינויים, הקשבתי קשב רב לצרכים שלהם. אני יודעת שזה לא פשוט לעבור אחרי הרבה שנים ממסגרת אחת לאחרת, זה לא פשוט. יחד עם זה, זה גם מרענן ומחדש, אבל זה לא פשוט. ואמרתי באיזה אופן אני יכולה להקל על המורות את המעבר. שאלתי לרצונן, אמרתי לכל אחת לומר לי מה העדיפות שלה, כדי לשבץ אותן במסגרות אחרות, הבינו, שזה אפקט דומינו. שיניתי מערך שלם של שיבוצים, באזור דרום המחוז, כדי שכל אחת מהעוברות, דרך אגב לא כולן עברו, תכף אני אדבר גם על זה, שכל אחת מהעוברות תקבל את מה שהיא צריכה.

יש לי שאלה. מבחינת השמות של אנשים, מי יוצא מבית-הספר ומי נשאר, על-סמך מה את מקבלת החלטה, בהמלצה של מנהל?

לא. אני עובדת לפי טבלת תעדוף. אני אסביר. בטבלה אנחנו בודקים.

הטבלאות זה לא, השאלה היא פשוטה. ההמלצה של מנהל, מול החלטה שלך, איפה זה? זאת אומרת, ההחלטה, אני מנסה להפריד.

אני אסביר. זה לא החלטה של מנהל, זה גם לא החלטה שלי. יש מכתב שיצא מציון שבת, חוזר שיצא ב- 27 באפריל 2010, שמפרט בדיוק את ההנחיות שעל-פיהן עלינו לנהוג בהעברות יזומות על רקע צמצום תקן ובמקרה הזה נבדק ותק במערכת, ותק בבית-הספר, שני שליש ותק במערכת, שליש ותק בבית-הספר, ולפי השנים הללו, יש לי כאן את המסמך, אפשר לראות אותו, קבענו את ההעברות.

הנושא של צמצום מספר התלמידים, זה דבר שאפשר לבדוק אותו וקשה מאוד לבדוק אותו. אם זה היה מהלך של האנשים בעירייה, בהמלצה, אל תלכו לשם, אל תלכו במקום אחר, קורים דברים. אבל עצם העובדה שצומצמה כמות הילדים בבית-הספר ובעקבות העניין הזה, קיבלתם החלטה להפחית בכמות המורים בבית-הספר, נגיד לרגע זה אנחנו נפריד בין זה לבין האווירה שהיתה בבית-הספר. מה שחשוב לי לשמוע, קחו את כל מה שיש לכם, רשימה של אותם קריטריונים לפיהם אתם עובדים, למול האווירה שהיתה בבית-הספר, האם היה שיקול נוסף של האווירה שהיתה בבית-הספר? הרי את מכירה שמות של המורים, זה לא משהו, את לא מדברת אינסטרומנטאלית.

ראשית, אני רוצה לציין שלא כל המורות הועברו, יש מורות שהן עם ותק גדול יותר ולא עברו משם.

מה שאני רוצה לשמוע ממך, רק דבר אחד – שאין שום קשר בין האווירה שהיתה בבית-הספר לאנשים שהיו מעורבים שם, לבין האנשים שהועברו. אם את אומרת לי את זה לפרוטוקול, אנחנו ממשיכים הלאה.

ממש לא. משום שהועברו מורים נוספים. הועברו מורים נוספים וכשד"ר לאה שקד החזירה תקן אחד לבית-הספר, כי באוגוסט נפתח הוסטל באור-עקיבא והזין את בית-הספר בתלמידים נוספים, קיבלנו מד"ר לאה שקד תקן ב- 27 לאוגוסט, החזרנו את אחת המורות חזרה לבית-הספר.

הטבלה שאת מדברת עליה, זה טבלה ייחודית לבית-הספר או שזה כללי?

לא, זה הנחיות המשרד, ציון שבת בחוזר מיוחד, אלה ההנחיות שמחייבות.

את אומרת אין קשר בין התלונה במשטרה לבין זה?

ממש.

וגם אין קשר בין התלונה במשטרה לבין האווירה שמאשימים מורות בגניבות ובדברים אחרים, בתוך בית-הספר?

לצערי, חבר הכנסת גילאון, זה התחיל עוד קודם. זה התחיל עוד קודם.

בבקשה, ד"ר לאה שקד.

אני רוצה לדבר על המדיניות הכללית של משרד החינוך. תלמידים עם פיגור קל או אפילו תלמידים עם פיגור בינוני, אם אנחנו מסתכלים על מספר התלמידים ברמה ארצית, לצערנו הרב, אולי לשמחתנו, מספר התלמידים הולך ופוחת בכל מדינת ישראל. אנחנו יכולים לראות שבכל מדינת ישראל אנחנו סוגרים או מאחדים בתי-ספר בשל צמצום מספר התלמידים. אין לזה שום קשר עם משרד החינוך, כי הנושא של הפיגור נתון בידי ועדת האבחון של משרד הרווחה מכוח חוק וזה הגוף היחידי שרשאי לקרוא לאדם עם פיגור, כאדם עם פיגור. ולכן, כאשר מקיימים ועדות השמה לתלמידים הללו, אנחנו נדרשים כמסמך קביל לקבל את המסמך האבחוני של ועדת האבחון של השירות למפגר. ולכן, בכל מדינת ישראל, אנחנו רואים תופעה של סגירת בתי-ספר, איחוד בתי-ספר, כי הם קטנים מדי והם הופכים ל-לא רנטביליים.


לצערנו הרב וללא קשר לכל הסאגה הזאת של הדיונים המשפטיים, גם בית-הספר הזה, הוא חווה את הצמצום ללא קשר. אני מניחה שהדברים הנוספים לא הוסיפו לו בריאות, אבל אני יכולה לומר במידה רבה של ביטחון, אנחנו משתדלים לא להסיע ילדים מחוץ לרשות המקומית, אם יש את סוג החינוך המתאים. והראיה, כפי שגב' עיני אמרה, שבסוף שנת הלימודים, כשכבר לא היה למחוז תקנים, כתוצאה מזה שנפתח הוסטל במקום, הרי לא הסענו את הילדים לבית-ספר אחר, אנחנו לא מתחשבים בקונסטלציה בתוך בית-הספר, החוק מחייב אותנו להסיע את התלמידים למוסד הקרוב ביותר.

נדמה לי שאנחנו מפקששים את כל הדיון כאן. כי הדיון מתמקד, לא היתה לנו בעיה של תקינה במשרד החינוך ולא היסעים ולא כלום, יש לנו בעיה מהותית של מנהלת שאצלה מתרחשות לכאורה התעללות בחסרי ישע, היא לא מגיבה למשטרה, המורות מגיבות, מה קורה אז ומה קורה היום בבית-הספר. שיסבירו לי שמצמצמים תקנים? אני מבין את זה בעצמי.

חבר הכנסת גילאון. אני רואה שזה בוער לך, אבל קצת סבלנות.

זאת העברה יזומה, לא בגלל הקונסטלציה של בית-הספר, אלא כפונקציה של מספר התלמידים וזה ניתן לבדיקה. הראיה, שלמרות שצמצמנו בתקן אחד נוסף, מאחר ונוצרה קונסטלציה אחרת שגם עליה לא היתה לנו שליטה, אלא זה החלטה של משרד הרווחה, לשים במקום הזה הוסטל, החזרנו תקן למערכת, למרות שכבר למחוז חיפה כבר לא היו תקנים, ואני הפעלתי את כל כובד משקלי והוספנו תקן והחזרנו אדם אחד למערכת וזה ניתן לבדוק.


הדבר הנוסף שאני יכולה לומר, הנחיות משרד החינוך ובגיבוי גם של הסתדרות המורים, העברה יזומה נעשית על-פי כללים מאוד נוקשים. אין לזה שום קשר לקונסטלציה של בית-הספר. האחרון שנכנס לבית-הספר, עם הוותק שלו במשרד החינוך, הוא הראשון שצריך לצאת בכל מוסד.

את הולכת אתי כרגע לדיון שאין לו שום קשר לדיון הזה. אני אסביר לך. אני נתתי לך לפתוח בדברי פתיחה על אותן שאלות, אבל אי-אפשר להרחיב שם ולא צריך להרחיב גם. מה שאנחנו כרגע מדברים, את נכנסת באיחור ואנחנו כבר פתחנו וחבר הכנסת גילאון פתח בדבריו על כל הנושא של האווירה שמתרחשת בבית-הספר, האווירה שהיא אווירה מאוד שלילית. דובר כאן על כך שהיו ניסיונות בעבר לבוא ולעשות מין שלום כזה בין המנהלת לבין המורות. מה שחשוב לי לשמוע ממך הוא קודם כל, האם את מכירה את הבעיה של האווירה שנוצרה בבית-הספר, האם יש שינויים, האם נעשו בדיקות ואיך אנחנו הגענו למצב שיש לנו בית-ספר בארץ, שבעקבות כל מיני דברים שקרו שם, יכול להיות שהתלונה הזאת ספציפית במשטרה זה איזה שהוא טריגר כזה או אחר בבית-הספר, אבל נראה לי שהיה שם מין מתח כזה גם בעבר.

אולי נשאל את המשטרה אם זה הטריגר. אתה יכול להבין מהמשטרה אם זה היה נושא רציני או לא.

המשטרה לא אחראית, הם לא הסמכות. המשטרה עובדת כך – יש תלונה, חוקרים, מגישים כתב אישום, יש משפט.

בכל-זאת הגיע מרחוק קצין משטרה.

אני אתן לו לדבר, אם יש לו מה להוסיף על הנושא. אבל מה שחשוב לי לשמוע ממשרד החינוך הוא האם המצב שכרגע יש בבית-הספר, מבחינת אווירה, מבחינת הבעיות שקורות שם, מבחינת כל מה שמתרחש, האם יש איזה שהיא פעילות שנעשית ומה מבחינת המשרד, עד כמה הוא מודע לבעיות שקיימות. כי אנחנו שומעים שיש בעיה. והבעיה היא לא פשוטה. בלי שום קשר להעברות, זה אנחנו, בסדר, זה ניתן לבדוק. הרי כשאת אומרת לי ששם מצטמצמת כמות התלמידים ואתם מעבירים אותם למקום אחר ושם עולה כמות התלמידים, אז אני לא רואה שיש איזה שהיא ירידה. אז במקום, את יודעת, במקום אחד יורד, במקום אחד עולה. עזבי, זה עניינים פנימיים של המשרד. מה שביקשתי להבהיר לי, שלא היה שום קשר בין העברת המורות מבית-הספר, לבין האווירה שהיתה.

לא היה שום קשר.

זה נכנס לפרוטוקול, אין בעיה.

לא היה שום קשר, בוודאות. בוודאות לא היה שום קשר, לא לחקירה המשטרתית, לא לדיונים המשפטיים שהיו. נעשה ניסיון מאוד רציני להבריא את המערכת, המפקחת דברת עיני דיברה על זה. הצורך שלנו לצמצם תקנים לסוג הלקות הזה, זה לא לקחת ילדים ולהעביר אותם ממקום למקום. באופן כללי מספר התלמידים, וזה גם ניתן לבדוק, מספר התלמידים האבסולוטי במדינת ישראל, בירידה.

עזבי את זה עכשיו, כרגע. הלאה. מבחינת מה קורה כרגע. איפה הדברים עומדים?

אנחנו במשרד החינוך עקבנו אחרי זה והתרשמנו שהיה שיפור מאוד ניכר באווירה בשנת הלימודים הקודמת. אנחנו גם לטעמנו, חשבנו שהגענו לאיזה שהוא מודוס ויוונדי, אנשים שנשארו בבית-הספר, מצאו את מקומם ואני גם אומר, גם הראיה, ואני קצת תמהה מדוע הנשים הללו שיש להן טענות ויכולות להיות לכל מיני אנשים כל מיני טענות. מדוע חיכו לתחילת שנת הלימודים וניסו להדביק את ההעברות היזומות לתלונות שלהם, אם במהלך שנת הלימודים הקודמת לא מצאנו שהיתה פנייה, לא אלי כממונה על התחום, לא למנכ"ל משרד החינוך וגם לא לשר החינוך, במהלך שנת הלימודים, שהם לא שבעי רצון עם מה שקרה. מה שכן היה בשנים עברו.

אני פניתי. אני פניתי בעצמי. גם למנכ"ל וגם למנהל המחוז.

אנחנו סברנו ועדיין סבורים שהאווירה בבית-הספר בהחלט מאפשרת יום לימודים תקין לטובתם של הילדים ואני חוזרת ומדגישה, אין שום קשר ואני יכולה אולי לומר בצער, לצורך שלנו לצמצם תקנים, שהיא לא קשורה לבית-הספר הזה, ניתן לראות את זה גם בבתי-ספר אחרים של פיגור קל ופיגור בינוני, זאת עמדתי.

בואי נעזוב כרגע את הרציונל האינסטרומנטאלי שלפיו עובדים במשרד. אני שואל אותך שאלה מאוד פשוטה: את יודעת ואת מודעת לכל מה שקורה בבית-הספר, מבחינת האווירה. האם לדעתך, זו אווירה שצריכה להיות בבית-הספר, כאשר באים ובודקים את העניין, בין המורות לבין המנהל ומה לדעתך ניתן לעשות, כדי לבוא ולשפר את המצב, לשנות. כי אני שומע שיש בעיה. זה לא שפתאום אומרים לי כולם כאן – הכל מושלם. יש שם איזה שהיא בעיה ומערכת יחסים, לדעתי, זה לא מה שצריך להיות בבית-ספר בישראל, שמערכת היחסים כל-כך מתוחה בין המנהל לבין המורים.

אנחנו לא מודעים למערכת יחסים כל-כך מתוחה כמו שהיתה בעבר. אנחנו עדיין, כנציגים של משרד החינוך, עומדים על כך שהתקיימו כל ההנחיות של חוק חינוך מיוחד – כתיבת תוכנית לימודים אישית, לעמוד בלוח הזמנים. אנחנו לא שמענו לא תלונה מהמנהלת שמישהו מהמורים לא עשה את עבודתו, אבל גם לא ויס-ורסה. אני גם ממליצה שככל שלמי מהמורים יש איזה שהן תלונות ספציפיות, יעלה אותם בדרגים המקובלים.

סליחה, גברתי, את מכירה את מי שכאן יושב ממולך?

לא לא, חבר הכנסת גילאון, זה לא ככה.

לא, מדברים, יש אנשים פה בחדר, אפשר לדבר באופן ישיר. אנחנו בכלל בעד שיחות ישירות, כפי שאדוני יודע.

חבר הכנסת גילאון, אני פניתי ונתתי זכות דיבור, אף אחד לא רצה לדבר, עכשיו כן, אז אנחנו מתקדמים.

אבקש להשלים את המשפט. אני לא ממליצה שנקיים את הדיון, אם יש טענות כאלו או אחרות.

בסדר גמור.

המקום הזה הוא בתוך משרד החינוך, אני אשמח אפילו לקחת את זה תחת הפיקוח הישיר ולבדוק כל טענה לגופו של עניין. לא איזה טענה כללית, אלא כל טענה לגופו של עניין, נעשה ככל שאפשר, שכל מי שמלמד בבית-הספר, יישאר שם.

תודה. אני רוצה לפנות לעיריית חדרה. גב' חני ויצמן, יש לי שאלה, תראי, אנחנו רק אתמול דיברנו במישור אחר על כל מיני מהלכים שנעשים ברשויות מקומיות, כדי לבוא ולעשות רגולציה במוסדות חינוך ועושים את זה על-ידי פעילות יזומה בהמלצה להורים לרשום את הילדים שלהם לבית-ספר כזה או אחר, ואז מתאפשר משחק עם כמות הילדים ואז יש דרך, בוא נגיד, לרשות המקומית יחד עם משרד הפנים, לקבל כל מיני החלטות כלפי בית-הספר, אם זה בית-ספר ממלכתי, אם זה בית-ספר פרטי. אבל באופן כללי, מה שידוע לנו ועל התופעה הזאת אני כבר דיברתי עם שר החינוך שאנחנו הולכים לקיים על זה דיון, על כל המערכת של הרשויות המקומיות, כאשר יש פעולות יזומות בהמלצות להורים להעביר ילדים לבתי-ספר כאלו ואחרים.


חשוב לי לשמוע ממך, האם, וזה לפרוטוקול, האם היתה איזה שהיא פעילות יזומה בזמן המשבר שהיה בבית-הספר, בעיריית חדרה, כדי לבוא ולהמליץ להורים לרשום ילדים לבית-ספר אחר?

ממש לא. הרשות הקצתה לבית-הספר מבנה יחסית חדש וגדול, יש לנו עניין שבית-הספר יהיה מלא בתלמידים. כי ככל שיש יותר תלמידים בבית-הספר, הרשות המקומית מקבלת יותר אגרות לימודי חוץ ויכולה לתת שירות מיטבי יותר לתלמידים, כך שיש לנו עניין שהכיתות תהיינה מלאות ויהיו מקסימום התקנים. בית-הספר הזה הוא היחיד.

למה נוצר מצב שיש צמצום? איך נוצר מצב שיש צמצום?

היתה ירידה. חלק מההורים סירבו לרשום את הילדים שלהם לבית-הספר כי יצאו המון כתבות בעיתונות המקומית שמספרות על קשיים מאוד גדולים בבית-הספר. יושב הורה בוועדת השמה, גם ככה קשה לו, לשמוע שהילד שלו זקוק למסגרת מיוחדת, אז הוא לא רוצה. ואנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו מול הורים.

את הרי יושבת בשטח, את מכירה את הבעיה?

בוודאי. אני גם הייתי בבית-הספר בשנה שעברה.

אז תראי, אני שומע פה מהמפקחת על כך שהבעיה היא לא כל-כך גדולה כמו שאנחנו מנסים לייצר כאן ולא היו יותר מדי תלונות. האם לדעתך, בשטח, הבעיה עדיין קיימת ברמה כזאת במערכת היחסים?

אני מאוד הופתעתי מההזמנה לוועדה, כי משנה שעברה, היתה איזו שהיא רגיעה בבית-הספר. מערכת היחסים התייצבה, פחות או יותר. אני מניחה ששני הצדדים רצו, בסופו של דבר כולם באים לעבודה כדי להצליח, גם המורים וגם המנהלת. לא שמעתי במהלך השנה דבר וגם לא התייחסות. אני פוגשת את המורים, הייתי בדיוק בשבוע שעבר בגן הילדים, פגשתי את אחת המורות שעברה, מטפלת בגן הילדים בצורה מדהימה. זה היה בהפתעה. ההרגשה שלנו היתה שיש רגיעה.

אני רוצה לשמוע מכם מישהו שידבר, על מערכת היחסים שיש כרגע. כי אם, אני חוזר, אם היה מצב שבמשך התקופה האחרונה באמת הגעתם לאיזה שהוא הסדר, הגעתם לאיזה שהיא התקדמות, שלא יצא מצב שאנחנו פה באמת עכשיו חוזרים ומחממים בחזרה את השטח. זה דבר ראשון. דבר שני, אם קיימת בעיה, זה לא בית-משפט, אנחנו לא עושים פה חקירות ואנחנו גם לא יכולים לבוא ולהציף עובדות כאלו או אחרות ולהחליט פה החלטות מי אשם ומי לא. מפה, אתם תלכו למשרד החינוך, כמו שהמפקחת אמרה, ואתם, כל אחד מכם, בצורה נפרדת, תשבו, כל אחד עם התלונה והנושא יתברר. אבל אני שוב חוזר, תנסו לשמור את זה במסגרת של הבעיה של פיתרון שלדעתכם יכול להיות ואיפה כרגע עומדים הדברים. בלי לחזור אחורה. את ההיסטוריה כבר שמענו. בבקשה, מי ידבר?

אני אדבר, כיוון שאני אחת משלושת המורות שנשארו. אני תרפיסטית, לא מורה, מטפלת ביצירה, בטיפול רגשי בילדים, ואני אדבר רק בתנאי שאני אקבל אישור מנציגי משרד החינוך, שלא יאונה לנו דבר רע, מאחר שבעבר אנחנו חווינו חוויות מאוד קשות.

מה זאת אומרת, זה מובן מאליו. זה צריך להיות מובן מאליו.

אני מדברת גם בשם נציג, אחד מאתנו שלא הגיע, משום הסיבה שכשפתח את פיו והתלונן, הוא מצא את עצמו בחוץ. אז אני מוכנה לענות לשאלה שלך, רק בתנאי שאני אקבל אישור מוסמך ממפקחת בית-הספר, שדבר רע לא יאונה לנו. אנחנו צריכים להמשיך לפרנס את משפחותינו.

לפרוטוקול, אני מבקש ממשרד החינוך, אנחנו נמצאים בכנסת ישראל ובמערכת הציבורית ואני, רן, מה מבחינת החוק, משרד החינוך צריך לתת אישור למורים?

תשמע, אם עולה הערה כזאת, אתה יכול להבין.

משרד החינוך צריך לתת אישור למורה להתראיין לעיתון, אבל פה, בכנסת, יש לו את החובה לענות לשאלות שאדוני שואל.

בבקשה, גברתי.

זה ייכנס לפרוטוקול, ההערה הזאת? אני רוצה לדעת.

הדיון בשידור אפילו.

גב' אפרת, גם יהיה מעקב אחרי מה שאנחנו מדברים. גם יהיה מעקב אחרי ההערה שהיתה פה.

קודם כל, רק שתדעו, שהדיון הוא בשידור באינטרנט.

אבל ההערה תיכנס לפרוטוקול, כתובה? הבקשה שלי.

כן, כן.

אז אני גם מייצגת נציג נוסף שלנו, שלא הגיע, משום הסוגיה הזאת.

כל מה שנאמר כאן, נכנס לפרוטוקול. אלא אם אני מבקש אחרת.

כדי לענות, להיות ממוקדים, במשפט אחד, עולם כמנהגו נוהג, דבר לא השתנה וזה אני עונה לך על השאלה ולא נחזור על ההיסטוריה, כי ההיסטוריה כבר ידועה, קראו אותה. עולם כמנהגו נוהג. נקודה.

אני רוצה להוסיף כמה דברים. אמרה המפקחת שלנו שהיחסים היו מתוחים מאוד וזה נכון. כי יש אמירה כזאת, אין נביא בעירו. על משרד החינוך, לפני שהוא נותן מיון למנהלת זו או אחרת, לשאול את הצוות על הבן-אדם, על האווירה בבית-הספר שלנו היה פשוט לא נורמאלי, לא נורמאלי. במקום לשקם את הצוות, נותנים לאחת שהיתה יד ימינה, למנהלת הקודמת, להיות מנהלת. סטירת לחי למורים. תבדקו את זה בבקשה.

אם עושים יום פתוח בשביל שההורים יתרשמו וישלחו את הילדים לבית-הספר ובאותו זמן גם מקצצים בכיתות ונותנים את רשימת התלמידים, מה שכבר כאילו קיים ולא יהיה משהו אחר, זה קצת שונה.

תראי, גברתי, אני לא רוצה שאתם תסתבכו, כי אני רואה שזה אתם גולשים כבר יותר מדי.

רק רגע. כשאני אומרת עולם כמנהגו נוהג, זה אומר שהחוקים ממשיכים להיות מופרים, חוקי משרד החינוך, ממשיכים להיות מופרים במערכת בית-הספר גלים. בדיוק כמו שהיו לפני שנתיים.

סליחה, גברתי, נתתי לך זכות דיבור ודיברת.

אני מבקשת להוסיף. מפקחת בית-הספר, גב' דברת עיני דיברה על זה שהיו לה כוונות להבריא את היחסים, השאלה הגדולה שלי, איפה הילדים היו כאן? כי אם כמה חודשים לפני המשפט, מפקחת בית-הספר מתקשרת לאחת הבנות ומודיעה לה, מכיוון שזה בית-ספר מיוחד, אנחנו גם עובדים בחופשה וכולנו עבדנו כל חופש, ביקשה שתודיע לכל הבנות שאנחנו, אסור לנו להגיע לבית-הספר ואסור לנו להגיע לבית-הספר לעבוד. עד כדי מצב שקיבלנו כל אחת בפקס', שאם אנחנו נגיע לבית-הספר, הם ייראו את זה כהסגת גבול. אז איפה כאן ההבראה? והביאו לבית-הספר אנשים שאין להם שום הכשרה. שהם ישבו עם הילדים. אז איפה כאן ההבראה של היחסים? על חשבון הילדים? מה קורה כאן?


דבר נוסף שאני רוצה להגיד בעניין הזה של הקיצוצים, אם מקצצים, מדוע קיצצו רק במחנכות? איפה כל המורים המקצועיים? מדוע הביאו עוד מורה לספורט? הרי אם קיצצו בתלמידים ובכיתות, איך ייתכן שיש עוד משרה למורה לספורט? הרי אדרבה, צריך להוריד את השעות של המורה לספורט, אדרבה, צריך להוריד בשעות של המורה למוסיקה, אדרבה, צריך להוריד בשעות של מורה לחקלאות. כאן, הרחיבו את השעות, לא צמצמו אותן. לא נראה שקוף? הדבר לא נראה שקוף?

אני יכולה להוסיף עוד משהו?

להוסיף, אבל לא לחזור על דברים.

אני עובדת השנה, ממשיכה לעבוד בבית-הספר. אל"ף, מספר התלמידים הוא פחות או יותר אותו דבר. כמעט ואין שוני.

כמה?

63, מעל 60. ומבחינת הכיתות, השנה זה נכון שמבחינת החוק מותר בין שמונה ל- 12 ילדים עם פיגור קל, אבל אף שנה לא היו כאלה כיתות עמוסות. זאת אומרת, כל השנים, עד לשנה הזאת, זה היה בסדר שיהיו שישה או שבעה ילדים בכיתה, זאת אומרת, זה היה תקין. השנה הכיתות עמוסות מאוד.

מנהלת בית-הספר נמצאת כאן?

לא הוזמנה? מי לא הוזמנה? סליחה, היא הנושא של הדבר, מה זאת אומרת לא הוזמנה?

אני רק מודיע לפרוטוקול באופן כללי. אני אתמול שוחחתי עם יושב-ראש הכנסת על כל התופעה של אי-הגעה להזמנות של הוועדה. אז מעכשיו והלאה אני כבר מודיע לך, גברתי מנהלת הוועדה, כל מי שהוזמן והוא חלק בלתי נפרד מהדיון והוא לא מגיע, מכתב מיושב-ראש הכנסת והכנסת תטפל בזה בדרכים הראויות.

מדובר בעובדי מדינה, רבותיי.

אני חייבת לומר כאן משהו, אני בדקתי עם מנהלת בית-הספר אתמול והיא אמרה לי שהיא לא קיבלה.

אם היא לא קיבלה, לא אשמתה. אם היא היתה מקבלת, היא היתה מגיעה.


אנחנו נבדוק. נתתי את ההערה הזאת כהערה כללית, היו לנו פה כמה מקרים שאנשים לא התייצבו. בסדר, זה יטופל.

אם יורשה לי, בבדיקה שערכתי זה עתה, המורות האלה לא היו מגיעות לו לא היה מוזמן בית-הספר. זאת אומרת, מעניין שהן יודעות והמנהלת לא? אנחנו לא נותנים הזמנה אישית לכל אדם עם שם. ההזמנה היא למוסד. והעובדה מדברת בעד עצמה. יש פה איזו שהוא חוסר התאמה בעובדות. תודה.

רבותיי, אני רוצה להתקדם, אנחנו גם חייבים לסיים. תראו, מה שקורה זה ככה, ביטחון הפנים, המשטרה, אתה רוצה להוסיף משהו לדיון? אין לך מה להוסיף, OK.


אני מבקש כמה דברים. קודם כל, אני פונה למשרד החינוך לעשות בדיקה נוספת ולנסות ולמצוא דרכים במשותף עם עיריית חדרה, כדי לבוא ולפתור את המתיחות שיש בבית-הספר. כי המתיחות קיימת, לא סתם אומרים כך ואי-אפשר להתעלם מזה. זה דבר ראשון. דבר שני, אני מבקש שכמו שאמרת, לאה, שאת מוכנה לבוא ולבדוק כל פנייה של המורות בצורה אישית, אז כך גם אני. אני כבר מסכם, אי-אפשר לדבר בזמן שאני מסכם.

אז תן לנו לדבר לפני שאתה מסכם, בסדר? גם רן וגם אני רוצים לומר.

אם אפשר עוד משפט, אדוני היושב-ראש. אם אי-אפשר אז אי-אפשר.

רבותיי, אנחנו בלחץ זמן. אז בקצרה. אילן, אתה רוצה להוסיף? רן?

אני שמעתי, אני לא יודע אם זה נרשם בפרוטוקול, שהמפקחת, גב' עיני אמרה בדבריה שהיתה מודעת למצב הקשה, על האווירה הקשה בבית-הספר ותכננו לתקן את האווירה על-ידי צמצום בתקנים. אבל לשמחתה הרבה, לא היה צורך ליזום צמצום בתקנים, כי הגיעו פחות תלמידים.

לא, רן, לא היה.

זה מה שאני שמעתי.

אדוני, החשש שלי לא התפוגג בעקבות הפגישה הזאת. ברור לגמרי מהתגובות שהיו כאן שיש איזה שהיא מערכת שלא נפגשת אחת עם השנייה ואם מחנכת או מורה או מטפלת צריכה לבקש כאן שיירשם לפרוטוקול שהיא מבקשת רשות של המשרד לפני אדוני כדי לומר את דברה, זה אומר דרשני.

אבל זו המערכת.

ולכן אני רק רוצה להודיע כאן, זאת אומרת, זה לפחות בשמי, אבל אני חושב שגם בשם אדוני, שאנחנו נעקוב אחרי ההתפתחויות כאן, שמא לא יבולע למישהו, כי אני כבר אחרי השיחה הזאת, לגמרי לא מאמין שזה לא יכול לקרות. בהמשך, גם מייד אחרי הישיבה הזאת.

חבר הכנסת גילאון, זה מאוד חריג שאנחנו יושבים בכנסת ומעמתים את המורות למול המערכת שלהן. אני חושב שרן, תקן אותי, אולי בחמש-שש שנים האחרונות, אולי פעם או פעמיים ישבנו בצורה כזאת על כל מיני בעיות.

נכון. נכון.

בדרך-כלל זה מול רשויות מקומיות, בדרך-כלל מול החלטות.

אדוני, זה לא סכסוך עבודה פה.

העניין פה הוא חריג. אני מצהיר כאן שאני גם לא אפתח את הפריצה הזאת לעתיד. הכנסת זה לא המקום לעשות עימות בין העובדים בתוך המערכת אל מול ההנהלה שלהם. העניין פה הוא חריג והוא חריג בהחלט ואני אסביר למה. כי היה פה איזה שהוא הליך של קבלת החלטות בעקבות דברים שקרו ועובדה שהמצב במשך תקופה די ארוכה, לא נפתר על-ידי ההתערבות שיכול להיות שההתערבות צריכה להיות קצת יותר אקטיבית, של משרד החינוך. בעקבות כך, אני פונה למשרד החינוך עם בקשה לעשות בירור נוסף, למצוא כל דרך אפשרית, כמובן שזה לא על חשבון המורות, אבל לפתור את המשבר הזה ואני חושב שבהידברות ובהתחשבות ובהקשבה לבעיות, כן ניתן להתקדם. פתרנו לא מעט בעיות יותר מסובכות מאלו בהרבה.


לאה, אני באמת סומך על המילה שלך שהנושא ייבדק ושאת תקבלי ותשמעי.

אעשה את זה ברצון רב. הצעתי את זה.

כבוד היושב-ראש, הוועדה תוכל לקבל דיווח?

אני גם אודה לך, אם אנחנו נוכל תוך תקופה של חודש, חודשיים, לשמוע ממך האם יש התקדמות ואם באמת יש איזה שהוא פיתרון שמצאתם, צריך להרגיע את הרוחות. זה משפיע על הילדים, זה משפיע על האווירה והאווירה בחדרה לא הכי טובה בזמן האחרון, נכון? אינני מתכוון לחינוך.


רבותיי, אני רוצה להודות לכם על העבודה הקשה שאתם עושים, עבודת קודש, עבודה מבורכת. אנחנו מאחלים לכם הצלחה רבה ואני גם רוצה להודות לך, רן, על כך שאתה עם יד על הדופק בנושא ואילן, על כך שהעלית את הנושא הזה על סדר היום. אני מקווה מאוד שאנחנו לא נשב כאן ונדון על מצבים כאלו, שיש אווירה של מתיחות ושליליות בין העובדים לבין ההנהלה שלהם, וגם במקומות אחרים. שיהיה לכולם בהצלחה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40