PAGE
25
ועדת המדע והטכנולוגיה

29 בנובמבר 2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שני, כ"ב בכסלו תשע"א (29 בנובמבר 2010) שעה 10:00

שילוב המגזר הערבי בענף ההיי טק – ישיבת מעקב ודיווח, בהמשך להלס"י של ח"כ חנא סוייד בנושא. בהשתתפות השר לענייני מיעוטים, פרופ' אבישי ברוורמן

מאיר שטרית – היו"ר

חנא סוויד – מ"מ היו"ר

השר לענייני מיעוטים פרופ' אבישי ברוורמן

אימן סייף – מנהל הרשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

סמי להיאני – מנהל האגף לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

רועי אסף – ראש אגף פיתוח חברתי, משרד ראש הממשלה

צחי דוד – רפרנט באגף התקציבים, משרד האוצר

ישראל שמאי – מנהל תכנית נשיאות יוריקה, משרד התמ"ת

עדאלסלאם זועבי – מרכז פיקוח, משרד התמ"ת

עיסאם חגאגרה – ראש ענף פיקוח, רש האגודות השיתופיות, משרד התמ"ת

איסר דובדבני- סגן ממונה מחוז אזורי חיפה, הכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

שאורל פרירייך – סגן המדען הראשי, משרד התמ"ת

עמית שטרייט – מנכ"ל האוניברסיטה הפתוחה

עומר מסארוה – אחראי שיווק ופרסום במגזר הערבי, האוניברסיטה הפתוחה

מאסטר חאתם יזבק – מוביל הנדסה, חברת היי טק

סמדר נהב – מנכ"לית, חברת צופן מרכזי טכנולוגיה עילית

סמי סעדי – מנהל קשרי קהילה וכספים, חברת צופן, מרכזי טכנולוגיה עילית

נעמי אשקר – מנכ"ל חברת באבקום סופטור

ברנרד טאנוס – קו משווה

רועי גולדשמיט – מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שייח כאמל ריאן

ענת לוי

מורן בן משה

נוגה לנגפור, חבר המתרגמים בע"מ

שילוב המגזר הערבי בענף ההיי טק – ישיבת מעקב ודיווח

בהמשך להלס"י של ח"כ חנא סוייד בנושא.
בהשתתפות השר לענייני מיעוטים, פרופ' אבישי ברוורמן

אדוני השר, ברשותך אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הישיבה הזאת היא ישיבה שנייה בנושא. הישיבה הראשונה נערכה על בסיס הצעה לסדר יום מהיר של חברת הכנסת חנא סוויד. בדיון עלתה תמונה עגומה ביחס לחלקו של המגזר הערבי בענף ההיי טק. הנתונים שהוצגו בפנינו היו שמתוך 150 אלף עובדי ההיי טק רק 460 מהם הם ערבים. זו היתה ההצעה לסדר של חברת הכנסת חנא סוייד. בישיבה הציגו גופים שונים את הנתונים. מה קורה במגזר הערבי? מה מידת ההשתלבות שלהם? מה הפוטנציאל שיש? האם אפשר לשלב או אי אפשר לשלב? הדברים האלה נדונו באריכות ואני ביקשתי אז בישיבה הקודמת לקבוע פגישה איתך כמי שאחראי על מגזר המיעוטים במדינת ישראל.

אומרים אוכלוסייה ערבית. כאשר אומרים מגזר מדובר על מגזר פרטי או מגזר עסקי. בדרך כלל מגזר זה מישהו שתחת גזירה. אני לא אוהב את המילה הזאת. אפשר לומר אוכלוסייה. לא מגזר.

אוכלוסייה. אוקיי. ערבים ונוצרים, ודרוזים וצ'רקסים. זה כולם.

הערבים הם גם נוצרים וגם מוסלמים.

אוכלוסיית המיעוטים. בסדר. אני מבקש לציין מה היו ההחלטות של הוועדה בישיבה הקודמת שלה. ההחלטות של הוועדה היו כדלקמן: הוועדה קובעת בצער בני המגזר הערבי אינם משולבים ברמה הנדרשת בתעשיות ההיי טק. הוועדה קוראת לממשלה לפעול על מנת להביא לשילובם של בני האוכלוסייה בתעשיית ההיי טק. לשם כך ממליצה הוועדה לממשלה בהצעת החלטתה ממרץ 2010 תוכנית חומש לפיתוח כלכלי של ישובים במגזר המיעוטים. החלטת הממשלה 15.39. הוועדה קוראת לממשלה לעודד הקמת מרכזי פיתוח ומחקר בישובים ערביים על ידי מענקים. הוועדה קוראת לממשלה לכונן באמצעות משרד המסחר התעשייה והתעסוקה מסגרת אשר תפעל כדי לאתר, להכשיר ולשלב את בני המגזר הערבים בתעשיית ההיי טק. הוועדה קוראת לממשלה לתמוך במסגרות קיימות כיום שפועלות בכיוון זה. נקבע כי הוועדה תקיים ישיבה נוספת בהשתתפות השר המופקד לענייני מיעוטים ותקבל דיווח על התחום שהוא מופקד עליו. זה לנוכח החלטת הממשלה מחודש מרץ 2010. אני אמסור לך את רשות הדיבור.

אני רוצה לומר כהקדמה שההתרשמות שלי בדיון הקודם היתה שיש פוטנציאל באוכלוסייה הערבית שהוא בלתי מנוצל ועם קצת דחיפה אולי זה יביא לכך שהרבה מאוד אנשים ישתלבו בתחום הזה במיוחד חבר'ה צעירים, שאם יש להם את הדרך לפתוח להם דלת להיכנס לתחום הזה. תוספת צריכה לבוא ממשרד האוצר. ביקשתי אז שיפעלו למען הכשרה מקצועית. אחת הבעיות היא איך מכשירים אנשים בתחום כלשהו. יש הרי הרבה מאוד כספים בתחום של הכשרה מקצועית שבעיניי אגב לא מנוצלים נכון כייוון שהקורסים מתקיימים בכוח בשביל להעביר עוד זמן אבטלה. זה לא בהכרח מקשר בין ההכשרה המקצועית לבין מקומות העבודה הנדרשים. למשל, אם יש עכשיו ביקוש להיי טק, אם היו מכשירים אנשי היי טק, בגלל זה אמרתי שצריך לשנות את המדיניות. שאז בעצם במקום לשלוח אנשים לקורסים, במקום זה לתת להם ואוצ'ר שיממן את ההכשרה אבל הוא יבחר לאן הוא רוצה ללכת. אדם מתמודד לבד, יחפש את המקצוע שהוא אוהב, יחפש את ההכשרה המתאימה לו, ישלמו לו, המדינה תשלם לו ובצורה כזאת הוא גם ילמד את מה שהוא רוצה וגם יגיע למקום העבודה.

היום קיבלתי תשובה ממשרד האוצר לפני ישיבת הוועדה בנוגע לעניין. המכתב פה. ענה לי צחי דוד. בהמשך לבקשתך לנושא החומש הוקצו ואצ'ורים להכשרה מקצועית סך של 30 מיליון שקל. ב-2010 תוקצבו שלושה. לכן נאפשר במקום שישה בפריסה מלאה. היות ויש רצון לשפר את השיטה.

במשך 5 שנים, 6 מיליון שקל בשנה. זה אמור להתחיל בשנת 2010. היה איזשהו רצון לשנות קצת את שיטת העבודה ולכן הוחלט לתקצב את זה חלקית ב-2010 כדי לתת איזשהו מענה ראשוני. והתחיבות שלנו כלפי אימן וכלפי תוכנית החומש היא, כיוון שהשנה היא לא תוקצבה. היא תתוקצב בשנה הבאה. תהיה תוספת.

אדוני השר בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברת הכנסת חנא סווייד, חברים. אני רוצה לומר מספר מילים בפתיחה. אחרי זה אימן ישלים אותי. ממשלות ישראל, מדינת ישראל לא נתנה לערביי ישראל, לדרוזים את האפשרויות שמגיעות להם. ציינתי גם בעבר שרבין היה המנהיג היחידי נתן את הכבוד לערביי ישראל והדרוזים בצורה משמעותית. לצערי רוב אזרחי ישראל היהודים בורים ועמי ארצות, אינם מכירים כלל את אזרחי ישראל הערבים. יש להם איזו קונספציה שרובים מוסלמים קיצוניים או גיס חמישי ולכן אחד הדברים המרכזיים הוא שבכנסת צריך להעביר ששתי האוכלוסיות חיות בצמידות והן חייבות להכיר אחת את השנייה. אני אכנס עוד מעט לבעיית ההיי טק יותר בפרוטרוט. הממשלה הזאת עשתה יותר בנושא הערבי, מצד שני החליטה כמה החלטות שצריך עוד לפרש אותן. אחד הדברים שלקחתי על עצמי כאשר נכנסתי לתפקיד היה ללמוד את הנושא. אני לא מדבר על בוגרי אוניברסיטת בן גוריון או בוגרי הטכניון. כאשר אתה מסתכל באופן כללי על הפרופיל של המקצועות באוכלוסייה הערבית אתה רואה שאנשים לא כדאי להם ללכת ללמוד הנדסה. בסופו של דבר רפואה, מקצועות חופשיים, אתה מסתדר. כמובן עודף היצע של מורים. וזה נובע, חלק מאפליה, חלק מהזדמנות וחלק מהנקודה שחבר מביא חבר, כל מיני סיבות ביטחוניות. לכן אמרנו את הדברים האלה צריך לפרוש ואז ניכנס לנושא ההיי טק.


אמר היושב ראש שמתוך מספר המועסקים בתעשיית ההיי טק רק 1300 עובדים בתעשייה. זה 1.1% ממספר המועסקים. מדי שנה 500 או 600 אקדמאים מבני המיעוטים מסיימים תארים בתחום ההיי טק ויוצאים לחפש עבודה. והחסמים המרכזיים שעומדים בפניהם, חלק מהם זה חוסר ניסיון מקצועי. אצל היהודים יש ניסיון דרך הצבא. אין הכשרה יותר טובה לכל נושא ההיי טק מאשר היחידות בצבא. יש מחסור ברשת חברתית, חבר מביא חבר. חלק מהדברים זה גם לא עניין של גזענות. פשוט חבר מביא חבר. המיקום הגיאוגרפי. חלק גדול מהעבודות הן במרכז. במקרה של עבודות היי טק שקשורות בממשלה בירושלים אז זה בירושלים כאשר רוב אוכלוסיית בני המיעוטים היא בנגב או בגליל. מערכת החינוך באוכלוסייה כרגע אינה נוטה, ואני אומר את זה בלשון עדינה, לתחום הטכנולוגי. כמו שאמרתי לגבי ההעסקה בממשלה, מה שקורה בירושלים שאין ייצוג הולם במכרזים. חלק מהעבודות יש להם אופי ביטחוני. וכמובן צריך עזרה משמעותית, סבסוד לשכר דירה בירושלים.


חשוב לשים לב שבשנים 2009-2010 נסגרו יותר מ-60 מכרזים ממשלתיים בהיקפים ענקיים לביצוע על ידי חברות ממשלתיות. לצערי אין עדיין חובת ייצוג הולמת במכרזים ממשלתיים ואין שום אחוז מינימאלי להעסקת בני מיעוטים הנדרש בחברות שניגשות למכרזים. בימים אלו אנחנו עובדים ביחד עם הרשות לפיתוח כלכלי על פתרון בו חברות אשר יעסיקו אחוז מסוים של בני מיעוטים יהיו בעלות סיכוי גבוה יותר לזכות במכרזים. הנושא נמצא בשלב ראשוני לכן אני לא ארחיב.


לגבי מדיניות המשרד. אני רוצה לסקור חלק מהפעילויות וההישגים שהגענו אליהם לגבי שילוב מקצועות ההיי טק. קודם כל לגבי הנגישות לעולם המחשבים, הדברים האלה מתחילים כבר בגיל הרך. לשם כך אנחנו תומכים בפרויקט, מחשב לכל ילד, שמתקיים בשיתוף עם משרד ראש הממשלה ועמותת מחשב לכל ילד. הוצאנו על הפרויקט בשנה האחרונה 2 מיליון שקל. פרשנו אותו לכל קצות הארץ. במסגרת הפרויקט ניתנים מחשבים למשפחות מעוטות יכולת של לילדים שלומדים בכיתות א' עד ו'. המשפחות מקבלות חבילה כולל חיבור לאינטרנט והדרכה טכנית אישית. זה צעד הכרחי להקטנת הפער הדיגיטלי שרק גדל עם השנים. בנוסף בשיתוף עם משרד המדע תמכנו בפרויקט המרתק לעודד חינוך מדעי וטכנולוגי בקרב בני הנוער. הפרויקט הזה נסוב על תחום הרובוטיקה כולל תחרויות עולמיות.


לגבי השכלה גבוהה. זה אחד הדברים המרכזיים באמת הבעיה של שילוב בני המיעוטים במערכת ההשכלה הגבוהה. מאיר אתה יודע היטב שיש היום הג'רה, הגירה של 9000 סטודנטים כל שנה לירדן. הם מבלים מספר שנים, הם חוזרים. זו בעיה מכל ההיבטים האפשריים. הבעיה היא שהמערכת הישראלית לא קולטת בצורה המקיפה את בני המיעוטים. לכן פעם ראשונה רועי אסף מהרשות לפיתוח כלכלי היה הנציג שלנו בנושא הזה. אני מודה לשר החינוך.

אבל זה נכון גם לגבי היהודים הישראלים. יש היו אלפי סטודנטים ישראלים שלומדים בחוץ לארץ. אנחנו מביאים מחוץ לארץ מאות סטודנטים שילמדו רפואה בארץ. זה קורה על חשבון מקומות של ישראלים. דווקא בתחום ערבים יצאו מאוד יפה בסקר.

אני מדבר על אחוזים בהשכלה הגבוהה. מה שאני מסביר זה שלערבים יש חסמים. כיוון שיש להם חסמים תרבותיים, זה קורה עם המבחנים הפסיכומטריים, אתה צריך לקבל עזרה במכינות. אתן לך דוגמה. כשאני עזבתי באוקטובר 1990 את הבנק העולמי הגעתי לבאר שבע היו 5 סטודנטיות בדואיות, 30 סטודנטים בדואים. החלטנו לפתוח את האוניברסיטה לבדואים. זה לא היה פשוט. הייתי צריך לקרוא לשייחים ולשכנע אותם שיסמכו עלינו ולבוא אליהם בצורה תרבותית אחרת. עזרה. היום יש 300 סטודנטיות בדואיות, 250 סטודנטים בדואים, 5 פרופסורים בדואים כאשר השישי ג'יהאד אל סאנה למד את מדעי המחשב, סיים באוניברסיטת קורנל בהצטיינות, חזר ארצה, מלמד אצלנו, מקבל את הפרופסורה בעוד חודשיים. הוא אחד המובילים בעולם בתחומו. מה שאני אומר, אם לא היינו נותנים את כל העזרה כדי לבטל את החסמים המשרד הוא לא שווה. פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל, היהודים לא יודעים את זה, האוכלוסייה הערבית היא בתחום האקדמי, פרופ' אל ח'אג, פרופ' זיידה, והשגנו פריצת דרך. השקענו 305 מיליון שקלים בעזרה בפסיכומטרי או בתוכניות למצוינות לאוכלוסייה הערבית לשש השנים הבאות. אולי זה נראה לכם סכום קטן. מאיר ידידי אני רוצה לשאול אותך כמה אתה חושב מדינת ישראל הקצתה לא רק בשנה שעברה אלא גם בשנה לפני זה כאשר אתה היית בממשלת ישראל, כמה היא הקצתה מדי שנה עזרה לאוכלוסייה הערבית והדרוזית קצת לעבור את החסמים שיש לה? זה 5 מיליון.


דבר שני, פעם ראשונה הצלחנו לסגור מכסה. הגידול במספר הסטודנטים לאוניברסיטאות והמכללות בשש השנים הבאות יהיה 9000 במספר. סגרנו על מכסה נוספת של 3600 לערבים הדרוזים. כמובן אני לא מדבר על תיקון אפליה. כדי שעם העזרה יתקבלו למערכת. וזה כמובן ות"ת, האוניברסיטאות, ועכשיו חובת ההוכחה על הצוות האקדמי, ברובו ערבים, יחד עם האוניברסיטאות לפרוץ דרך. חלק מהסיפור הזה מחייב אותנו לשנות את התפלגות המקצועות. להכניס הרבה יותר להנדסה ולמדעים. אבל כאן באה הנקודה השנייה. כרגע אנשים לא הולכים ללמוד מדעים מכיוון שהם לא מקבלים עבודה.

חשבתי להיפך. הרושם שלי היה שמי שלומד מדעים משתלב יותר טוב.

אני מדבר עכשיו על היי טק, על הדברים האלה. פניתי עכשיו לראשי החברות. אנחנו מקיימים ירידים. אנחנו יושבים עם ראשי החברות עם סמנכ"לים במשרד התעסוקה. יושבים פה נציגי משרד התמ"ת שמתחיל לפרוץ גם בדברים האלה. פה חייבים להגיע לפריצת דרך. תיכף אני אדבר על כמה פרויקטים שאנחנו מתכננים.


אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד לגבי הסטודנטים, דבר חשוב, יושבים פה אנשים שצריכים לדעת על זה. לקחנו תוכנית, הקצנו 4 מיליון שקלים ומשתתפים בתוכנית 500 סטודנטיות ערביות ודרוזיות בכיתה י"ב, לוקחים ומלווים אותן באוניברסיטה ואחר כך ממקמים אותן. לצערי, ופה גם אני משתמש בוועדה הזאת כדי לעדכן, הבעיה היום שאם בעבר לא היו סטודנטיות, היום רוב הסטודנטים במדינת ישראל מהאוכלוסייה הערבית והדרוזית הם סטודנטיות. לכן אנחנו עכשיו מתבקשים להתחיל לעזור לסטודנטים כי פתאום הלך הסיפור לכיוון ההפוך. הקמנו מעבדות יחד עם משרד המדע בבקעה אל גרביה בהשקעה של מיליון.


עכשיו לגבי ההיי טק. בתוכנית אימן, תיכף אני אפרט, אנחנו עכשיו נוסף לקרן שהושקעה בה 80 מיליון שקל שאנחנו שמנו וחביב חזק וחמי פרס, קרן להשקעה כלכלית לאוכלוסייה הערבית, זה היי טק. אמרו שלא יהיה ביקוש. יש ביקוש אדיר. נחלק את הקרן הזאת.


התהודה לגבי הממשלה ומכאן אעבור לתוכנית הכלכלית. מאיר אני לא חושב שאפילו אתה יודע שלמכרזי הממשלה ניגשים רק אחוז אחד של ערבים. למה? מכמה הסיבות. (א) חושבים שהכול תפור. מכור. (ב) שאין סובסידיה כדי לעבור מהנגב והגליל. לכן מה שהתחלנו עכשיו, ראשית יש סבסוד מאוד משמעותי עכשיו והאוצר נתן את כל הגיבוי לאנשים שיבואו לעבוד בירושלים. שמנו 2.5 מיליון שקל לקמפיין שבא עכשיו בצורה הברורה ביותר ואומר, רבותיי, זה פתוח. אני לוקח מימיני את סטנלי פישר, משמאלי את חיים שני, הם באים איתי עכשיו. הבעיה עם התפלגות המשרות, אתה היית בממשלה ואהוד אולמרט הכריז ש-10% עובדים בסקטור הממשלתי שב-2012 יהיו ערבים ודרוזים.

אני קבעתי את זה.

אתה קבעת. אני זוכר. הגענו ל-7.5% אבל האחוז הזה לא רק שלא מספק אלא גם שלחתי מסר לכל המשרדים מטעם הוועדה שלי, מה עשית לאחרונה למען המטרה הזו ובאיזו התפלגות? חלק גדול מהמשרות הן כמובן משרות זוטרות ולכן כאשר דיברתי על פרופסור סטנלי פישר ועל חיים שני, הבעיה עכשיו שאנחנו רוצים שתהיה היחשפות להרבה מאוד משרות. סטנלי פישר הולך לעשות את זה עם בנק ישראל. אנחנו רואים בבת אחת יש יותר ויותר כל כך הרבה ערבים ודרוזים איכותיים. אני לא מדבר על אפליה מתקנת. לכן בקמפיין הזה אנחנו יוצאים בצורה ברורה, אנחנו מבקשים שאנשים יפנו כדי שהדברים האלה יקרו.


אני מגיע עכשיו בעצם לנושא המרכזי לגבי התעסוקה. וכאן רבותיי, ישראל עשתה טעות אסטרטגית. הטעות האסטרטגית היא שישראל מתחילה לאבד את מרכזי המחקר והפיתוח שלה בהיי טק לכיוון הודו. מדוע? השכר של המהנדס והתוכניתן ההודי הוא נמוך בצורה משמעותית מהשכר של המהנדס והתוכניתן בהרצלייה או בתל אביב. לכן אמרנו יש לנו מובטלים בקרב האוכלוסייה הערבית והדרוזית. אמרנו, בואו נעשה את זה בגליל. אחר כך בנגב. סובסידיה לפריפריה, סובסידיה לבן המיעוטים. העובדה שבבנגלור התחלופה היא אדירה וכאן יש נאמנות למקום העבודה, האיכות של בוגרי בן גוריון, הטכניון מצוינת. ופה תיכף אימן יפרט על היזמות בעזרת יזמים מערביים, תוכניתנים מערביים. יושבים פה אנשים שיספרו בעצמם על הדברים האלה. רבותיי זו תחילת הדרך. אבל הדבר שבו הוועדה הזו יכולה לעזור הוא מודעות. שגם היהודים יבינו. לא רק שזה צודק. זאב ז'בוטינסיקי או דוד בן גוריון חזו שמדינת של העם היהודי תהיה מדינה עם שוויון לכל אזרחיה. זה גם חכם. גם זה מצוין לכלכלה. כי הפיתוח הכלכלי הישראלי לאור העובדה שכוח העבודה, גם גידול האוכלוסייה כמובן, ובעיקר באוכלוסייה החרדית ובאוכלוסייה הערבית, האוכלוסייה הערבית להבדיל מהאוכלוסייה החרדית משתוקקת לצאת ולהצטרף למעגל העבודה. כאן הפוטנציאל הגדול. וההיי טק זה הפרודקס, יש ביקוש, אפשר לעשות את זה, אבל זה מחייב גם את התשומה שלך. גם פניתי לראשי החברות ואנחנו נשב איתם ועם ראשי הבנקים בכל מקום לשנות את הראש. זה טוב ליהודים, זה טוב לכלכלה. אנחנו לא מדברים על אפליה מתקנת.


אימן סייף שהוא יד ימיני יוסיף לגבי הפעולות שאנחנו עושים עכשיו יחד עם הרשות. אתם זוכרים שהעברנו תוכנית על 800 מיליון שקלים ל-13 ישובים שבהם חלק מהדברים הם בתעשייה של היי טק כולל כל היזמות האחרות. אימן בבקשה.

תודה לשר. אני מבקש לפני אימן, חבר כנסת חנא סוייד שהעלה את הנושא לסדר היום. חנא סוויד ימלא את מקומי כיושב ראש.

ראשית כל אני מודה ליושב ראש הוועדה על קיום הישיבה הזאת. הישיבה הראשונה התקיימה באמת ביוזמתו. אני מאוד מודה לכבוד השר על הדיווח ועל נקודת המבט הרחבה שהוא הציג כאן. אתה תיקנת בצדק את יושב ראש הוועדה בנוגע לגבי המילים מגזר ואוכלוסיה. אני רוצה להוסיף תיקון משלי. בעניין אפליה מתקנת, עדיף להגיד העדפה מתקנת. Affirmative action משמעו העדפה מתקנת.


אדוני השר אתה הרחבת בעניין ההכשרה, אם זה בתחום ההשכלה הגבוהה, וגם הזכרת אפילו את תוכנית הלימודים בבתי הספר התיכוניים. האם היא מוטית תעסוקה או לא בחברה הערבית. התשובה היא באמת לא. אבל זה דיון מאד רחב וצריך לדבר על זה בנפרד. אני רוצה להתרכז בעניין התעסוקה בתחום ההיי טק. אני רוצה לחלק את דבריי לשני חלקים עיקריים. דיברנו על זה אדוני היושב ראש בישיבה הקודמת. אני מזהה שתי בעיות עיקריות. אחת היא פחות נוקשה וקל יותר להתמודד איתה. כאשר מדובר בבוגרים של מוסדות השכלה גבוהה כמו הטכניון, אוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת תל אביב, בפקולטות כמו מדעי מחשב והנדסת חשמל. לבוגרים יש דרך סלולה עם קצת קשיים להשיג תפקיד ותעסוקה טובה אם זה באינטל או באמדוקס או בחברות אחרות. אבל אצלם הדרך פתוחה. הכישורים שלי, התעודות שלהם מקנות להם את האפשרות להתמודד על תפקידים. נשאר כמובן העניין של חבר מביא חבר וכל המוקשים שאתה דיברת עליהם. לדעתי הטיפול בקבוצה הזו אדוני היושב ראש ואדוני השר זה לעודד. לעודד בכל המשמעויות, גם על ידי משרד האוצר, גם על ידי משרד התמ"ת. לעודד חברות מתמחות לפתוח מרכזי פיתוח בישובים הערביים או באזורי תעשייה שהם נגישים לאוכלוסייה הערבית ולתת לאנשים המוכשרים האלה אפשרות לעבוד שמה בעבודות שהן ממש עבודות פיתוח בהיי טק par exellance


הקבוצה השנייה לדעתי היא יותר בעייתית. אנחנו מדברים על קבוצה של אלפי אקדמאים ערבים. אלפים. אני מעריך את המספר כעשרת אלפים. הם בוגרים של אוניברסיטאות במקצועות כמו כימיה, מתמטיקה, פיזיקה, הוראת מדעים. חלק הם בוגרי מכללות. הם לא אנשי היי טק per se, אבל יש להם את היכולת. אני חושב שזה הנתח העיקרי שאנחנו צריכים להתביית עליו, לאפשר לו הסבה מקצועית מתאימה עם מימון כמובן. אחר כך שוק העבודה לדעתי, איך שאני התרשמתי, הרי אחרי הישיבה שהיתה לנו גם התעניינתי עם מספר חברות. הן אמרו לי, תכשירו אנשים, אנחנו נבטיח להם עבודה לא ב-15 אלף שקל לחודש אבל בשכר שנע בין ששת אלפים או שבעת אלפים או שמונת אלפים כהתחלה. נכשיר אותם שנתיים, שלוש, ארבע. יצאו לשוק ויתמודדו ואז תהיה להם נקודת זינוק מצוינת. אני מאתר את הקבוצה הזו ואני מעריך שמבין עשרת אלפים אולי ארבעת אלפים או חמשת אלפים כאלו אפשר יהיה להכשירם בהשקעה מתאימה מצד משרד התמ"ת ומצד משרד האוצר וכל קונצורסיום אחר. כך אנחנו יכולים לקבל קבוצה שביכולתה להתמודד עם הבנגלים ועם ההודים. אבל זה צריך להיעשות באמת בצורה מתוכננת ותוך שיתוף פעולה עם הגופים השונים ועל ידי מימון ועל ידי הכנסתם לתוך תוכנית מסודרת.

תודה רבה. הוצגו בפנינו נתונים על ידי חברת צופן שנציגיה נמצאים פה איתנו. הם פועלים כדי לשלב עובדים ערבים בתחום הזה של ההיי טק. הנתונים שהוצגו בפנינו הם שרק 0.6% מכלל העובדים בתחום ההיי טק הם ערבים למרות שבין השנים 1999 -2006 סיימו 2200 ערבים את לימודיהם בתארים אקדמאיים רלוונטיים, וזה מתוך מסמך של המרכז המידע של הכנסת שניתן לוועדה. זאת אומרת, אלה שהיו משולבים, 500 או 600 איש לכל היותר מתוך 2200 זה מתוך כאלה שכבר למדו ועברו הכשרה מקצועית. עכשיו הנושא הזה של אפשרות לשלב אקדמאים בעלי תואר במדעים, אחד המכשולים שקיימים בעניין, בגלל הבירוקרטיה הממשלתית אני מניח שכאשר פונה אדם עם תואר אקדמי למשרד העבודה והרווחה או למשרד התעשייה ומבקש ואוצ'ר להכשרה מקצועית, התשובה תהיה לא מכיוון שיש לו תואר אקדמי. צריך שכאן צריך לשנות משהו ולהגיד בואו נפתח את הדלת וניתן אפשרות לאנשים כאלה לקבל למרות שהם אקדמאים ולפעמים הם עובדים בעבודה אחרת כי הם צריכים לפרנס את המשפחה שלהם. זה קריטי. זה בדיוק העניין. כי היום על פי הנהלים כאשר אדם עובד ומקבל משכורת, לא משנה, נגיד שהוא דוקטור למתמטיקה ועובד כמורה בבית ספר, רוצה לעבוד לתחום ההיי טק. אם הוא יפנה לבקש עזרה, יגידו לו, מה פתאום? אתה לא תקבל כי אתה לא זכאי. אתה עובד וכן הלאה. יכול להיות שצריך פה לפתוח דלת ולהגיד, בואו נעשה ניסוי ונפיק קול קורא לאלף אקדמאים ערבים, שלא חשוב באיזה מקצוע הם עובדים איפה הם נמצאים שיבואו להצטרף להכשרה מקצועית בתחום ההיי טק. אם אתה אומר שיש חברות שמוכנות להבטיח להם עבודה על אחת כמה וכמה. אז שווה לתת להם את דמי ההכשרה המקצועית, את הואוצ'רים האלה, כדי שילכו ללמוד ואכן ישתלבו בחברות האלה. יכול להיות שיהיו חברות שיעשו בעצמן את ההכשרה המקצועית ואז ישלמו להם תמורה להכשרה המקצועית. זה הדבר הכי טוב.

מוכנים. כי זו הכשרה שנותנת גם תעסוקה.

אני מציע לבדוק את הרעיון הזה. נעביר את רשות הדיבור לאימן סייף.

חברים, אני רוצה באמת להתחבר לדברים של יושב הראש, הדברים האחרונים שהוא אמר. זה כאילו שהשתתפת בישיבות של הוועדה שהקמנו במסגרת החלטת הממשלה, סעיף 26 להחלטת הממשלה 1539, הקימה בעצם ועדה בין משרדית שכוללת נציגים של משרדי הממשלה וגם נציג משרד האוצר יושב איתנו, וגם נציגים של ארגונים שחלקם יושבים כאן. זאת בדיוק המטרה של הוועדה. זאת אומרת לבחון את הכלים הקיימים, לראות מה הבעיות בתנאים הקיימים, במיוחד הנושא של הואוצ'רים ולהציע בעצם מודל שמשפר את המודלים הקיימים. זה בדיוק מה שעשינו ב-3 חודשים האחרונים והמסקנות שהגענו אליהן הן בהחלט בכיוון הזה, אדוני היושב ראש, שאתה מדבר עליו. זאת אומרת, איך משפרים, איך מנגישים את השוברים האלה כי המודל של השוברים קיים. שירות התעסוקה מפעיל אותו, משרד התמ"ת מפעיל אותו אבל לצערי הרב הנגישות שלו והשימוש שלו בחברה הערבית הוא נדיר. הכיוון הוא בהחלט לקחת את הכלי הקיים. למדנו גם מה הם החסמים שקיימים. חלק מהחסמים הם שגם הגובה המומר בכסף של השובר אינו מספיק, גם החלוקה הזאת של שליש, שליש, שליש היא בעייתית. הנושא של מלגת הקיום. כפי שציין ד"ר חנא סוייד יש הרבה אקדמאים שהם עובדים אבל הם לא עובדים בעצם במקצוע שלשמו הם למדו והם מעוניינים לעשות את ההכשרה הזאת. אבל הם לא יוותרו על מקום העבודה וילכו להכשרה כי כך הם מפסידים בעצם. לכן, אחד הפתרונות שאנחנו מציעים, זה עוד לא סגור, זו מלגת קיום לסטודנטים האלה.

למה לא להכשיר את המובטלים? למה להכשיר את העובדים?

זה נועד גם למובטלים וגם לעובדים. גם וגם. אתה פותח את זה בעצם לכולם. המסה היא בדיוק כפי שציין ד"ר חנא סוייד היא בעצם באקדמאים שעובדים לא במקצוע ההכשרה שלהם. ושמה אנחנו בעצם רוצים לרכז את המאמץ. זה הכיוון שאנחנו עובדים עליו עכשיו. אדוני היושב ראש, אנחנו כותבים עכשיו את הנוהל החדש בהתאם למסקנות של הוועדה ברוח הדברים שציינת. אנחנו מאמינים שתוך 3 חודשים יהיה לנו נוהל כתוב שנפרסם אותו כמובן כמוביל של הדבר הזה. נפרסם אותו ואז יהיה ניתן ליישם אותו בשטח. ולזה יש לנו גם תקציבים לפי החלטת ממשלה בסכום של 30 מיליון שקל. בנוסף ל-30 מיליון שקל יש לנו גם תקציבים מתוך משרד התמ"ת שנוכל גם כן להקצות לנושא הזה.

פה אני רוצה לשבח את השר בן אליעזר שבאמת נרתם לזה בכל הכוח. אני רואה פה את נציגו. זה היה שיתוף פעולה מועיל. איפה שיש מחויבות ועובדים יחד יש תוצאות.

אדוני השר, אני אציק לך קצת. על בסיס מה שאימן סייף אמר עד עכשיו אני רוצה להעלות את השאלה. בדרך אחת הבעיות הקשות שיש במערכת הממשלתית זה שאין תקציבים. פה יש תקציב אלא שהוא בלתי מנוצל. יש אנשים שמעוניינים לעשות הכשרה מקצועית. הכול קיים. למה צריך לקחת עוד 3 חודשים עד שזה יקרה? שייקח יומיים, שלושה, ארבעה אפילו.

לדעתי נציג של משרד התמ"ת יכול כאן לדווח על ניצול התקציבים שיש לאגף להכשרה מקצועית.

לא. אני מדבר על הכסף הזה, של השוברים. כמה מנוצלים מתוך ה-3 מיליון שקל?

הקצנו בעצם 3 מיליון שקל לנושא של השוברים. עכשיו אנחנו מפעילים את זה. עכשיו אנחנו יוצאים לדרך. אבל אני אומר עוד פעם אדוני היושב ראש, האגף להכשרה מקצועית ושירות התעסוקה עובדים במגזר הערבי. והכסף הזה הוא כסף חדש תוספת שהבאנו מאגף התקציבים. זאת אומרת יש פעילות בשטח. אנחנו מתגברים אותה עכשיו. אבל אתה מכיר את זה, גם לשכות משפטיות כאשר יש נוהל חדש, לפרסם אותו ולקבל הצעות, הבירוקרטיה הממשלתית פועלת.

אתה לא יודע שאחת הבעיות של ישראל שיש לה את המשטר מהגרועים בעולם מבחינת הבירוקרטיה ושצריך לשנות את השיטה.

בשביל זה קיימים שרים.

אני לא ראיתי שאתה שינית את השיטה.

ועוד איך שיניתי.

ביחד. בוא נשנה את השיטה ביחד. אני אופיע עכשיו יחד איתך להתחיל להיאבק לקראת הבחירות הבאות לשינוי השיטה במהירות.

אדרבא. אדוני השר אני הרי יודע את המגבלות של המשרדים הממשלתיים. אבל אני אומר לא ששר הוא נחרץ להשיג משהו הוא ישיג אותו. אני יכול להראות לך דוגמאות שבהן צפצפתי על כולם ועשיתי את מה שצריך. רק מה? צריך לעמוד מאחורי זה.

תשאל את האנשים שיושבים פה בעניין השילוב. יש פה התקדמות שלא היתה ואני מדבר מול הממשלה של אולמרט שהתחילה את הדברים האלה אבל לא הצליחה כל כך להזיז דברים. ופה יש התקדמות רצינית.

עכשיו דברים נוספים שהם גם חשובים בנושא של שילוב תעסוקתי ושילוב אנשים בתחום ההיי טק גם במסגרת החלטת הממשלה, אנחנו מקימים 5 מרכזי הכוון תעסוקתי בתוך הישובים הערבים בתקציב של 50 מיליו שקל. מרכז הכוון תעסוקתי הוא מרכז פיזי שיהיה בתוך הישוב הערבי. דרך אגב יש את זה אצל החרדים וזה נקרא מפתח. ויש את זה גם כן לעולים החדשים. אקדמאים באים למרכז הזה. גם נשים יכולות לפנות למרכז הזה. זו בעיה אחרת שלנו שזה לא נושא של הוועדה. אבל היא עוד יותר חמורה מאשר הנושא של האקדמאים. והנושא של הצעירים. הם באים למרכז הספציפי. עושים להם אבחון, נותנים להם תוכנית אישית איך בעצם לשלב אותם בשוק העבודה. נותנים להם soft skills בדרך כלל, ואז בעצם המטרה הסופית היא השמה בשוק העבודה. אז 5 מרכזי הכוון כאלה אנחנו הולכים להקים בשנתיים הקרובות במגזר הערבי בהיקף של 50 מיליון שקל. לדעתי זו פלטפורמה מאוד מאוד משמעותית שתעודד את הכניסה של אקדמאים ערבים, גם כניסה של נשים ערביות לתוך שוק העבודה.


הדבר הנוסף שגם עשינו כאן במסגרת החלטת הממשלה, הקמנו גם כן ועדה שאמורה ליצור כלים חדשים שיעודדו משקיעים. דיברת קודם על איך מעודדים משקיעים לבוא להשקיע בישובים ערבים. היום יש כלים שמעודדים משקיעים. אני מציין רק את מסלול התעסוקה שהוא לדעתי כלי מצוין שמשרד התמ"ת מפעיל אותו, ויש הצלחות מאוד גדולות בחברה הערבית. יותר מ-50% מהמסלול הזה הולכים בעצם לחברה הערבית. יושב כאן נציג מחברת באבקום שהוא בעצם היום מעסיקה מאוד מאוד גדולה בתחום הזה. הכוונה שלהם להתפתח גם לכיוון של התוכנה. הם הקימו מרכזים בישובים הערבים והם מעסיקים היום אנשים מקרב האוכלוסייה הערבית. אז זה בעצם עוד כלי שיש לנו.


דבר נוסף, החלטת הממשלה, זה מאוד מאוד קריטי, זו השקעה באזורי תעשייה. על מנת למשוך משקיעים לישובים ערבים אתה צריך אזורי תעשייה בישובים ערביים. ומה לעשות המצב שלנו עגום בנושא של אזורי תעשייה בישובים הערבים, וזה בלשון המעטה. לכן אני אומר, חלק מהתקציבים של התוכנית הולך גם כן לפיתוח של אזורי תעשייה בתוך הישובים האלה. אז זה בעצם לגבי המרכיבים הרלוונטיים לעידוד תעסוקה בתוך שוק העבודה בהחלטת הממשלה.


תרשה לי רק בכמה משפטים לציין כמה פרויקטים שאנחנו כרשות כן עושים. זאת אומרת אנחנו לא ממתינים לשלב היישום, אנחנו כבר מיישמים. כפי שציין השר בנושא של קרן ההשקעות שהיא באמת אחת ההצלחות של הרשות ואת זה כמובן מוביל השר, שהיא עובדת בישובים הערבים ומשקיעה בעסקים במגזר הערבי. הדבר הזה יביא ליצירת מקומות עבודה בישובים הערבים.

השקיעו בזה כבר משהו? תן לי דוגמה.

הקרן הזאת היא בעצם עכשיו, ממש בימים אלה, הולכת להשקיע בחמישה, שישה עסקים שכבר בחרו בחברה הערבית. הם התחילו לעבוד במרץ השנה. זאת אומרת הממשלה חתמה איתם על הסכם. תקופת ההשקעה שלהם זה 5 שנים. אנחנו כממשלה, המודל שבעצם פיתחנו כאן זה שאנחנו לא מתערבים להם בהחלטות איפה הם ישקיעו כי אנחנו חושבים שהמגזר העסקי יש לו את החופש להשקיע איפה שהם רוצים. הם נפגשו כבר עם 400 עסקים בישובים הערבים. מתוכם הם הולכים להשקיע ב-5 עסקים בחודשים הקרובים. זו גם תעשיה מסורתית אבל זה גם סטרט אפ בתחום ההיי טק. בתקופת ה-5 הם ישקיעו ב-40 או 50 עסקים בישובים האלה. זה היקף של 80 מיליון שקל.


עכשיו הדבר הנוסף שאנחנו כן עושים, אנחנו גם שותפים לארגון שנקרא "קו משווה". בטח שמעתם עליו. זה ארגון שלוקח אקדמאים ערבים ומשלב אותם במגזר הפרטי היהודי. למשל באזור גוש דן, משרדי רואי חשבון או משרדים של עורכי דין וחברות אחרות שאחוז המועסקים הערבים בהם הוא מאוד מאוד נמוך. זה בעצם מה שהעמותה הזאת מנסה לעשות. לדפוק על דלתות, לשבת עם מקבלי ההחלטות שם ולהכניס אקדמאים ערבים לתוך החברות האלה. זו פעילות שנעשית כבר 3 שנים בהצלחה לא מבוטלת.

האם אתם תומכים בעמותה הזאת?

כן, אנחנו תומכים תקציבית. דבר נוסף, צופן ששלושת המייסדים הנפלאים יושבים כאן ובאמת עושים עבודת קודש לדעתי בתחום הזה של ההיי טק ביישובים הערבים.

צריך להעביר להם תקציב.

אנחנו עובדים על זה. אנחנו תומכים היום תקציבית גם בצופן.

לדעתי עד היום הם לא קיבלו גרוש מהממשלה.

לא. הם אמורים לקבל.

עד היום קיבלתם כסף?

קיבלנו ממשרד התמ"ת מימון לקורס אחד שנחל הצלחה מאוד גדולה. תיכף נציג משרד התמ"ת מן הסתם יציין את זה.

כמה זמן אתם קיימים?

אנחנו קיימים 3 שנים. קיימנו 6 מחזורים עם הצלחות לא מבוטלות.

עד היום קיבלתם השתתפות לקורס אחד.

כן.

באישור של הרשות.

הדבר הנוסף שאנחנו עובדים עליו, שוברים להשמה. אנחנו עושים פרויקט, התחלנו איתו, יצאנו איתו לדרך, שמטרתו בעצם לתת לאקדמאי הערבי שמחפש עבודה שובר בהיקף של בין 9000 שקל עד 10000 שקל. עם השובר הזה הוא מחפש מקום עבודה. ואחרי שהוא מוצא את מקום העבודה השובר הזה עובר למעסיק. אנחנו רוצים לעזור לאקדמאים למצוא מקומות עבודה. השובר נועד להשמה.

זאת אומרת מי שקולט עובד מקבל 9000 שקל?

אנחנו כותבים את זה בסיכום.

עד שנות התשעים היו עם עולים מחבר העמים הסדר דומה דרך משרד הקליטה בזמנו.

אז אנחנו נותנים שוברים כאלה לאקדמאים. במידה וזה באמת יצליח ויתפוס אנחנו נרחיב את זה. אגף התקציבים התחייב גם כן להגדיל את הסכום המיועד לכך.


דבר נוסף שאנחנו עכשיו עושים בנושא ההיי טק, אנחנו עובדים על זה, זה ממש בתחילת הדרך. המטרה שלנו היא לשלב סטודנטים ערבים שלומדים בשנה האחרונה שלהם לסטאז' בחברות היי טק. אחת הבעיות המרכזיות של האקדמאים הערבים זה הקטע של הניסיון. למה הם לא נקלטים בשוק העבודה? כי אין להם ניסיון. אז אנחנו באמצעות הפרויקט הזה נביא סטודנטים בשנה האחרונה שלהם, נשלב אותם בחברות ההיי טק במימון ממשלתי ובמידה והדבר הזה באמת יצליח ויתפוס אנחנו כמובן נרחיב את זה לתחומים אחרים.

והנושא האחרון שאני אסביר אותו כאן וזה גם קשור לכל הבעייתיות שדיבר עליה ד"ר חנא סוייד, הנושא של חינוך לקריירה. חברים, הנושא הזה, המון סטודנטים ובעיקר סטודנטיות הולכות ללמוד את מקצועות ההוראה, זאת אחת הבעיות של הישובים הערבים. מכללות להוראה, מכללות להוראה תמיד. מה שאנחנו רוצים לעשות בפרויקט הזה, יחד עם משרד החינוך ויחד עם קו משווה לתת את כל הכלים שיאפשרו לתיכוניסטים מכיתה י' עד כיתה י"ב לבחור את מקצוע העתיד שלהם. לדעתי הנושא הזה תלוי בפרויקט, זאת אומרת לייצר את המסות האלה של האקדמאים שהולכים למקומות עבודה. פחות או יותר זאת מאוד מאוד מהירה של פרויקטים שאנחנו כן עושים ומה אנחנו מתכננים לעשות בחודשים הקרובים. תודה.

תודה רבה לאימן סייף. בבקשה חברת צופן.

אני סמדר נהב ואני מנכ"לית צופן. אני רוצה בקיצור להגיד מספר דברים. קודם כל למי שלא מכיר חברת צופן קיימת 3 שנים. אנחנו חברה למטרות ציבוריות. המטרה שלנו היא הכנסת אלפי אקדמאים ערבים לתעשיית ההיי טק . הדרך שאנחנו נוקטים בה היא הקמת מרכזי פיתוח בישובים ערבים. אנחנו לא מאמינים שהדרך להגיע מהר למטרה היא על ידי עידוד של חברות פרטניות עם כל הרצון הטוב. החברות רוצות לעשות את זה כבר 20 שנה. יש לנו מאות ספורות של אקדמאים ערבים שעובדים כמהנדסים. צופן עובדת על עידוד הקמת מרכזי היי טק בישובים ערבים. בנצרת זה קרה. יש שם כמובן את החברה המובילה ביותר שזה galil soft wear, חברת בת של מנפאור שנקראת MIT soft wear שעובדת. באבקום סופטוור שכבר קיימת ויש לה 50 עובדים והיא עובדת בסביבה. התעשייה הזאת גדלה. צופן שמה לה למטרה בשנה הבאה להפעיל את אותו הפרויקט במשולש.

מה אתם עושים? מה אתם עושים בפרויקט?

בתוך שלוש השנים שאנחנו קיימים אחד הדברים המרכזיים שלוקח את עיקר זמננו זה השמת אקדמאים. מה שאנחנו עושים בשביל זה, זה הכשרות. אנחנו קיימנו 6 מסלולי הכשרה, 110 סטודנטים, 110 השמות. במקרה זה יוצא אותו המספר. כל זה בייחוד במימון פילנטרופי. אנחנו עובדים מול התעשייה ואנחנו יושבים כמעט כל יום עם חברה אחרת כדי לשכנע אותם לאמץ את המודל הזה. אנחנו עובדים מול משרד התמ"ת שמכירים את יוסי טוב מאוד להתניע ולשנע ולשפר את התוכניות.

אני רוצה להבין. מה זאת אומרת יושבים מול חברה ומשכנעים אותה. משכנעים אותה לעשות מה? לקלוט סטודנט שעבר אצלכם הכשרה?

לא. להקים מרכזי פיתוח בישובים ערבים.

להקים סניפים או להקים שלוחות בישובים ערבים. כמו שהתעשייה ידעה לעשות למשל בשדרות. להקים סניף של השלוחה ולקלוט שם בעיקר עובדים ערבים. זה יהיה מרכז יהודי ערבי כמו שזה קרה בנצרת. אבל לתת את ההזדמנות לצעירים הערבים להיקלט מה שהם לא מצליחים לעשות בתעשייה במרכז הארץ. זו צורה אחת. צורה שנייה היא העברת פרויקטים. אנחנו יושבים עם חברות ומשכנעים אותם, אתם יודעים מה, במקום שתוציאו עבודה לחברת נס או לחברת מטריקס או לאוקראינה או לרומניה, יש פה אוכלוסיה מתאימה, יש פה חברות. הזכירו את באבקום, גליל וחברות אחרות שמעסיקות בעיקר ערבים. תנו את נתח העבודה הזה ל-10 או 20 אנשים למשך שנה, שנתיים, שלוש, להתבסס אצל החברות האלה שהן יושבות בישובים ערבים.

איזה סוג של עבודות?

פיתוח תוכנה ובדיקות תוכנה ובדיקות חומרה. אלה סוג הדברים.

אני רוצה לחזור לעניין. התעשייה שלנו שאנחנו ותיקים בה לא הכירה את הנושא של הליכה למזרח אירופה. היום כולם עושים את זה. התעשייה הזאת לפני 7 שנים לא הכירה את זה. היום כל מי שיש לו מעל 200 עובדים יש לו איזשהו סניף. התעשייה הזאת חשוב לה הורדת עלויות. הורדת העלויות כאן במודל שלנו כמו אצל החרדים, אנחנו מקבלים עזרה, השתתפות מדינה.


אני רוצה רגע לחזור לכל ההתפתחויות המדהימות שקשור גם במשרד התמ"ת. אני רוצה להביא את ה-input של צופן שאומר, ראשית, בואו תקדמו קודם תעשייה. לפני שמקבלים את כל החינוך ועולים עד לבתי הספר, אם לא יהיה את הראש הזה שמעסיק בסוף את מי שגומר את הלימודים אין סיכוי שהם ילכו ללמוד את זה. ואכן אנחנו רואים שכולם הולכים ללמוד רפואה. לא צריך להיות פחות מבריק כדי להיות רופא מאשר מהנדס היי טק. אבל ברפואה יש עבודה אז כולם הולכים להיות רופאים. אז אני אומרת בואו תדגישו את זה.


דבר שני מה שאנחנו מבקשים, אני לא יודעת בדיוק מה כלול בעניין של פיתוח אזורי תעשייה. אנחנו רוצים לפתוח אזור תעשייה בכפר קאסם או במקום אחר במשולש. חסרים שם הרבה הרבה דברים.

עוד איזה אזור תעשייה את רוצה לפתוח?

אני אומרת בואו נרכז שם. אני רוצה להדגיש את הנושא של עידוד התעשייה ובדבר הזה אני רוצה גם לשתף את השר. אנחנו בנושא של פרויקטים של הממשלה. יש פרויקטים עתק ענק כמו שאתה מתאר שמעסיקים הרבה מאנשי התוכנה היהודים. לא תהיה דרך להביא את הכמויות האלה של עובדים ערבים לירושלים. לכן בואו נקים אחד מהמוקדים למשל במשולש.

אני מנהל של חברת באבקום סופטוור. רק לנקודה הזאת, אני אחר כך אדבר בהרחבה. המכרזים הממשלתיים של החשכ”ל לא מאפשרים לחברות הערביות להשתתף. דרישות הסף שם לא מאפשרות לאף חברה ערבית להשתתף. זאת אומרת, אם מישהו דיבר פה על 60 מכרזים ממשלתיים, לאף אחד אין לנו זכות אפילו להגיש, לתת מענק. כי דרישות הסף לא מאפשרות את זה. אלה מכרזים גדולים. קודם כל אתה צריך להיות זכיין של החשכ”ל. יש רק 7 חברות שלדעתי רק 4 פעילות. זה לא מאפשר לאף חברה ערבית להיכנס, בלי קשר לנושאים הביטחוניים. ויש פרויקטים כאלה ואחרים. דרישות הסף גם לפרויקטים של שירותים כגון בנק ישראל אנחנו לא יכולים להיכנס.

אולי תסביר לי בהזדמנות שאתה נמצא פה איך החברה שלכם קמה?

החברה שלנו ממוקמת באזור משגב. אני אספר קצת על עצמי. אני כבר 27 שנה בעולם ההיי טק. ניהלתי את מרכז המחשבים של יוני לידר בישראל כמה שנים. ניהלתי כמה שנים תשתיות והנדסה של טאואר. בשנים האחרונות עבדתי ברעננה והחלטתי לחזור לצפון. עזרתי הרבה והגיע הזמן שאני אעשה גם משהו לעצמי. הדבר שהכי כאב לי בכל הקריירה הארוכה הזאת זה שכל הזמן היתה דרישה ממהנדסים של האוכלוסייה הערבית, תשלב אותנו בחברה שלך. בתקופה שניהלתי פרויקטים וניהלתי אנשים הצלחתי לגייס ערבים לחברות שעבדתי בהן. בחברה אחת גייסתי 12 עובדים ערבים במחלקה שהיתה לי והיו בה 48 יהודים. בטאוור אותו דבר. בכל החברות היו הצלחות אדירות. אני לא מעיד על זה, המנהלים וראשי הצוותים יעידו על זה. כך נרתמתי למיזם של הקמת חברה שתעסוק בפיתוח תוכנה בחברה אחת.

חיפשנו מקום. הבעיה היא, כפי שמישהו הזכיר פה שאין תשתית במגזר הערבי. אז לקחנו מקום כמו משגב שיש בו תשתית תפעולית תומכת בהקמת מרכזים כאלה, כי אחרת אי אפשר לקיים היי טק במובן הקלאסי של המילה. בנצרת אין כזה דבר. אין אבטחה שזו דרישת סף של חברות שאנחנו עובדים איתם. אני עובד עם חברה שיש להן דרישות אבטחה רבות. כל חודש מגיע אלי איזה נציג מכל מיני מקומות בעולם ובודק את כללי האבטחה שלנו. אבטחת המידע וגם האבטחה הפיזית. דברים כאלה לא קיימים בישובים הערבים כי אין תשתית כזאת. מבחינתי מקומות כאלו שהם באמצע הריכוזים, ישובים ערבים בגליל יכולים להיות מקומות אידיאלים.


מה שאני רוצה לדבר זה על הצד השני, על הפרטנר השני שזה חברות שהן ספקיות התעסוקה.

כשאתה אומר תשתיות בעצם אתה אומר אלמנט מרכזי שבכלל יכול ליצור אפשרות של הקמת תעשיית היי טק זה תשתיות קונקרטיות. כשאתה אומר אבטחה למשל. תקשורת.


למשל מרכז תפן. מרכז תפן היה יכול לקלוט תעשיות קיימות. אני מבין שהוא מלא. עכשיו אני חוזר לשאלה שמעלה תמיד סטף ורטהיימהר שוב ושוב. הוא דיבר על מרכזים כאלה. הוא דיבר על הקמת מרכז כזה במגזר הערבי.

זה בהקמה. עוד שנה הוא יתחיל לקלוט עובדים ערבים.

אז ניחמתני. בסדר. כי רציתי להציע שמשרד התמ"ת יזום הקמת מרכזים כאלה, אחד בגליל, אחד בנגב. אפילו שהוא יהיה ריק בהתחלה, ליצור תשתית. גם במשולש.

קווי data מהירים לא היו קיימים בנצרת. לא יכולת לקבל קו data מהיר. חברה שאתה רוצה לעבוד איתה, אתה לא יכול לתקשר איתה כי אין תשתית. גם במשגב אגב היתה בעיה ובסוף התגברנו על זה. מה שאנחנו מנסים זה להקים את התשתית התקשורתית והתפעולית ואחר כך את התשתית האנושית. בשנה וחצי האחרונות אנחנו מצליחים להרים את הפעילות הזאת, להרים את כוח האדם האנושי לפיתוח אחר כך של יוזמות של סטרט אפ. כי אתה לא יכול להתחיל עם סטרט אפ כאשר אין לך את המתכנתים הנכונים. אז אני מקווה שבעוד שלוש או ארבע שנים תהיה תשתית ליזמים. כשיזם בא וירצה ליישם איזשהו רעיון תהיה לו גם התשתית האנושית. ההון האנושי הנדרש.


מה שאני מנסה לעשות בפעילות שלי זה לתת מענה לאוכלוסייה ממוצעת. אני לא מדבר על בוגרי הטכניון שהם מעל לממוצע. אני לא צריך לעזור להם. הם מסתדרים גם בתל אביב, גם בירושלים וגם בבאר שבע. הבעיה היא שבוגר מכללה ערבית או בוגר אוניברסיטת חיפה יוצא לשוק העבודה, הקולגה היהודי שלו מתקבל והוא לא מתקבל. אין לו סיכוי. רק למצטיינים יש סיכוי. אז מה שאנחנו מנסים זה לתת הזדמנות שווה ונקודת זינוק שווה לממוצעים האלה שהם הרוב שאין להם ניסיון והקושי הוא בזה שאנחנו באים לחברות היי טק מהצד השני ומשכנעים אותם. הם רוצים אנשים מצטיינים. אז אי אפשר. אנחנו לא יכולים לספק את האנשים המצטיינים. אין לנו הרבה מצטיינים. מה שאנחנו צריכים זה לספק את הכלים לחברות האלה.


אני כרגע מתמודד מול חברה רצינית שיש לה 210 מהנדסים ב-off shore. ברומניה ו-140 באוקראינה. אני בא לסמנכ"ל הפיתוח ואומר לו, הגליל יותר טוב. ואני מציג לו את הנתונים. אני מראה לו את היתרונות. קשה מאוד לעבוד עם הודים.כאשר אני ניגש למכרז אני מקבל איזשהו תמריץ של 30% עד 40% ניקוד מעל להודים. למה? כי המנטליות שלי וכל המרכיבים שאני מספק לחברה שווים כסף. הערך שלהם הוא בכסף. לא צריך להשוות מהנדס ערבי בגליל מול הודי בגליל. צריך לתת איזשהו מקדם ואנחנו מקבלים את זה. אבל זה לא מספיק. צריך לתת לחברות האלה עוד. ואני מפנה את זה לאימן סייף. צריך לתת את הכלים שיתמכו בהקמת התשתית. זאת אומרת שאני לא אבוא לחברה ולעבוד בתל אביב. אני לא רוצה לנסוע. אני רוצה שהחברה תבוא לצפון.

צריך למצוא איזה כלים, איזה תמריצים, צריך לתת סוכריות לחברות האלה. תמריצים כמו שנתנו לקונברס בשדרות. כמו שנתנו לאמדוקס.

אני חושב שהמדינה היום נותנת באופן אוטמטי באזורי פיתוח, בגליל, בנגב. מס הכנסה ברמה של 10%.

ברמה של הקמה של תשתית.

יש המון סיכון בלהקים סניף נוסף ועוד לא מובטח להם. המדינה מוכרחה להשתתף באיזשהו אופן באותו סיכון כדי שיהיה כדאי לחברות לעשות את ההימור הזה עד שחוקי השוק ישחקו. ייקח כמה שנים והם ישחקו.

מעבר להשתתפות בשכר העבודה שזה 20% עד 25% במשך שנתיים וחצי. זה טוב אבל זה לא מספיק. צריך לתת משהו לחברה. אני חושב שאם אני אבוא בהצעה למיקרוסופט שמשרד התמ"ת יתמוך בה באיזשהו תמריץ להקמת סניף בצפון הם יקימו. אני מתכוון לסניף במקום שיש בו תשתית כמו תרדיון, כמו פארק התעשייה בר לב, כמו תפן. יש מקומות כאלה שהחברה מאוד רוצה. הם רוצים לקדם את זה. חלק מהמלחמה של המנהלים, הרי בארגונים גלובליים יש שם קושי.

המדינה מציעה היום השתתפות של 25%?

זה מסלול תעסוקה.

זה מוגבל. ויש קנסות למי שלא מעסיק מספר עובדים.

בצדק.

בצדק או שלא בצדק.

הכוונה היא שזה לא כלי שמעודד. כשהמדינה רוצה לעודד אז היא יודעת לעשות את זה כדי להוריד סיכונים.

סליחה. במשך שנתיים וחצי השתתפות של 25% מהשכר זה מעודד.

לא. זה מצוין. יש פרוצדורה מאוד ארוכה לעמוד בזה. הרבה חברות לא מצליחות לעמוד בזה. יש מה שסמדר אמרה רשת של איסורים או קנסות. מי שלא עומד ביעדים שהוא הציב אל תשלם לו אבל אל תקנוס אותו.

אבל יוסי, המודל הזה הוא מודל יפה וגם מצליח במגזר הערבי. אנחנו לא צריכים לשנות את המודל הזה. אתה מדבר על מעבר לזה. זה לא מספיק על מנת לעודד חברות לבוא למגזר הערבי. זה מה שאתה אומר.

יש חברות שיבואו אלינו. כמו שהן הקימו מרכזים בבילרוס. אני מדבר על 4000 משרות ב-off shore זה המון. אנחנו הגענו לאיזושהי פוזיציה בתחום התפקוד בגלל עלויות התפקוד הנמוכות ובגלל השכר שאתה בצפון מצמצם קצת בגלל שעלויות המחיה יותר נמוכות. אז אנחנו יכולים להתחרות עם אוקראינה. עם קייב אנחנו יכולים להתחרות.


לסיכום מה שאני חושב שצריך לעשות זה לתת כלים ושאנחנו נוכל לשבת מול מנהל תפעול בחברה רב לאומית בתל אביב או בהרצלייה. אני רוצה שהוא ידע שיש לו יתרונות. הוא צריך להרגיש את הסוכרייה הזאת. לא רק שאני אבוא עם עלויות שכר יותר נמוכות.

תודה רבה. עמית שטרייט.

אני מנכ"ל האוניברסיטה הפתוחה והוזכרו פה כמה אוניברסיטאות בהקשר לבעיה של המגזר הערבי של חסמי הכניסה, פסיכומטרי והבגרות. אז הוקמה בישראל אוניברסיטה אחרת בשנות השמונים, אוניברסיטה פתוחה שכל מטרתה היא להוות השלמה למערך ההשכלה הגבוהה הסטנדרטי כך שאין בה חסמים. כל אחד יכול להצטרף, להיכנס והוא נבחן על פי יכלתו.

למען גילוי נאות אני הייתי חבר בוועד המנהל של האוניברסיטה הפתוחה הרבה שנים.

אנחנו אחת משמונת האוניברסיטאות שמוכרות על מל"ג. התואר כמובן מוכר. הבוגרים שלנו ממשיכים באוניברסיטאות אחרות. זו האוניברסיטה הגדולה ביותר בארץ והיא מביאה את ההשכלה אל הסטודנטים. יש לנו 50 מרכזים בארץ מתוכם 6 מרכזים שמוגדרים כמרכזים ערבים, בנגב, במשולש ובצפון. בערד ובבאר שבע. אלה מרכזי לימוד שנותנים מענה לביקושים שנוצרים בשטח גם בהתאמה לקורסים. הקורסים משתנים ותחומי הלימוד משתנים בהתאם לביקושים שיש באותם מקומות שלא לדבר על סך הכול של 3000 סטודנטים ערבים שלומדים מדי שנה אצלנו גם במרכזים הרגילים שלנו ונהנים מהרבה מאוד הקלות.


האוניברסיטה הפתוחה יזמה בפתיחות רבה מול המגזר הערבי תנאים שיאפשרו להם לרכוש את ההשכלה בצורה יותר מקלה לאור החסכים המוקדמים שיש להם. הן בעיית השפה והן בעיית החומר בחינוך היסודי. אצלנו 6 קורסים בכל תואר יכולים להינתן בשפה הערבית. הספר אמנם הוא בשפה העברית. הספר אצלנו זה המרצה, זה חומר הלימוד, זה החומר הקובע אבל התרגול נעשה בערבית, המבחן ניתן בערבית, העבודות, המטלות מוגשות בערבית, מה שמאפשר

נחיתה יותר רכה שלא לדבר על סדנאות הכנה בעברית כדי להקל אחר כך לימוד העברית במתמטיקה.


בתחילת החומש הגשנו במענה לפניה של הממשלה תוכנית שיכולה לעלות בחמש שנים, מ-3000 סטודנטים לשנה ל-12 אלף סטודנטים בשנה מהמגזר הערבי בכל תחום. היום לומדים 3000 סטודנטים ערבים מתוך 46 אלף סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה ככלל. אחוז שאין לו קשר לאחוז במציאות. הם לומדים את כל מגוון המקצועות.

אני הייתי אצלכם. השאלה כמה לומדים במקצועות המדעים?

מעט יחסית. אבל יש גם הנדסת תעשייה וניהול, גם הנדסת תוכנה שהתחילה עכשיו. מעט. מעט. בעיקר הולכים למקצועות במדעי החברה. המגמה היהודי, הוא לא כל כך יהודי, הוא יותר ישראלי, הוא כלכלה וניהול.

אחת הבעיות היא שאין עבודה במקצועות האלה.

השר ברוורמן הגשנו גם לך וגם לאימן,

זה קל. ללמוד מדעים והנדסה זה הרבה יותר קשה. אין שום ספק.

קודם כל קשה מאוד להכריח את הסטודנטים ללמוד מה שאתה רוצה. הסטודנט בסוף בוחר מה שהוא רוצה. אם המדינה תעודד אותו הוא ילך ללמוד דברים שמעודדים אותו. אם לא מעודדים אותו הוא לומד מה שהוא בוחר. אבל בדיוק בהקשר לתעסוקה הגשנו תוכנית נוספת. לאוניברסיטה הפתוחה יש זרוע נוספת שאחראית על נושא לימודי תעודה. יש לנו יכולת לאור הפרישה הרחבה. צריך להקים מרכזים. הם קיימים בכל המקומות בכל הארץ. אנחנו באותם מרכזים יכולים לתת את לימודי התעודה לרכישת מקצוע מאופטיקה וכלה בסייעות שיניים וברפואה משלימה וכולי וכולי. בכל הדברים האלה יש לנו לימודים ברמה גבוהה שיכולים לאפשר למגזר הזה ובמקרים רבים גם בשפה שמתאימה למגזר.הבעיה היא שכאשר נותנים את זה באופי המסחרי הכלכלי הרגיל אז הביקושים הם כמו שיש היום. אם יהיה עידוד ותמיכה ברכישת המקצוע אין בעיה לאוניברסיטה הפתוחה להכשיר כל כמות שהמדינה תרצה ושהסטודנט כמובן ירצה. הגשנו את התוכנית הזו בזמנו. אני מבין שהם דנים בה, בחודשיים שלושה הקרובים, גם בות"ת בהשכלה הגבוהה וגם במשרד ראש הממשלה ואני מקווה שיעזרו לנו ליישם.

תודה רבה. דובדבני בבקשה.

אני סגן יושב ראש מנהל הצפון במשרד התמ"ת. עוסק בנושא כבר 30 שנה. מבחינת הסיוע של משרד התמ"ת אני רק יכול להגיד שזה לא רק תלוי במשרד התמ"ת אלא תלוי גם במשרדים נוספים כולל משרד האוצר. אם יינתנו משרות נוספות אנחנו רק נשמח. זה חלק מכלי הסיוע. וכפי שאני אומר אם יינתנו כלים נוספים אנחנו נשמח. לגבי מה שעלה פה ברמת הנתונים, נתוני ההשמה של משרד התמ"ת והאגף להכשרה מקצועית אני מפנה את החברים פה לדוח שיצא על ידי מר פפרמן שהוא ביחידה הכלכלית של משרד התמ"ת והוא מראה שבעשר השנים האחרונות יש השמה של 80% מבוגרי הקורסים של ההכשרה המקצועית ואלה נתונים די נאים.

80% זה לא מספר אבסולוטי. כמה אנשים? לגבי מה אמורות הסטטיסטיקות האלה? מה המספרים? על איזו תקופה מדובר?

אין לי כרגע את כל הפילוחים. לגבי הרמה האסטרטגית שלנו אני מבקש להודיע פה לוועדה שאנחנו בשנה האחרונה נכנסנו לתהליך של מכרזים בכל המדינה ויצרנו בנק של זכיינים לשנים הבאות. יהיה לנו כך הרבה יותר קל בנושא ההכשרות בשנים הבאות.


ברמה היישובית אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם חברים של אימן. אנחנו עוברים מישוב לישוב, ב-13 הישובים שבתוכנית, ומנסים לעשות כל פרויקט שרק יכול להיות שבסופו של דבר מניב תעסוקה. כפי שנאמר פה על ידי רוב הדוברים ברגע שיש לנו מי שמוכן לקלוט את האנשים הרבה יותר קל לעשות איתו את הפרויקט. בכל דבר שכזה אנחנו נשמח לעמוד לרשות אותם מעסיקים. תודה.

תודה רבה. סאמי סעדי.

בהמשך למה שאמרה סמדר נהב ויוסי כותן אני רוצה להדגיש שיש פה שני דברים. דבר אחד שאנחנו מדברים על הטווח הקצר וגם על הטווח הרחוק. אני מסכים שבטווח הקצר כל העניין של עידוד התעשייה ולהביא את זה לאזור משגב או לאזור תרדיון או לאזורים אחרים וצריך לציין שיש חוסר תשתיות מתאימות כרגע במגזר הערבי. אבל לדעתי הממשלה וכל הנוגעים לדבר צריכים להסתכל יותר קדימה. אנחנו בסופו של דבר חייבים לפתח את האזורים של האוכלוסייה הערבית. לפי הסטטיסטיקה והמחקרים כל עובד היי טק יש מתחתיו עוד שלושה עד חמישה אנשים שנותנים לו שירותים וזה מספק תעסוקה לתעשייה הזאת.


אז חשוב מאוד לחשוב על הטווח הרחוק. מדברים על ראייה של 5 שנים בתוכנית החומש שיהיו כמה אזורי תעשייה שיכולים להביא את התעשייה הזאת לכפרים הערביים.

אולי תסביר לי למה לא קמים אזורי תעשייה בישובים הערביים?

למיטב הבנתי אין את היזמות העסקית, אין את ההון הכלכלי באוכלוסייה הערבית.

ממשלת ישראל במשך כל השנים בנתה אזורי תעשייה ליהודים ולא בנתה אזורי תעשייה לערבים ודרוזים. רק לאחרונה, התחלנו להיאבק עכשיו בנושא הזה. יוקמו עכשיו כמה פארקים נוספים. זה מאבק כדי להתחיל לבנות, אני מסכים לגמרי עם מה שנאמר כאן. חלק גדול צריך יהיה להביא את העבודה לאזור. זה לא יהיה על ידי החברות. זה חלק מהמאבק בצורה הברורה. רק בדרך הזאת בסופו של דבר פיזור האוכלוסין יקרה.

השאלה שלי נועדה להבהיר דבר אחד. אני תומך מאוד בעניין שיהיה במגזר הערבי פיתוח. במקומות שהייתי גם ניסיתי לעשות את זה ולעזור. בין היתר גם למדתי את המגזר. אחת הבעיות הקשות ביותר שיש במגזר הערבי היא שהרשויות המקומיות הערביות לא מצליחות לתכנן ולייעד קרקע לנושא כיוון שלכל אחד יש קרקע פרטית.

הבעיה היא אחרת.

השר, זה לא אחרת.

יש לך ניסיון כראש עיר לשעבר. תן לנו מהניסיון שלך. מה לעשות?

זה מה שאני מנסה להסביר. אחת הבעיות הקשות בישובים הערבים שרוב הקרקע בישובים האלה היא פרטית. בתוך תחומי הישוב, מי מפריע לראש העיר לתכנן אזור תעשייה? הייתי ראש מועצה צעיר לפני הרבה שנים.

גם אני בגילך הייתי ראש מועצה. אבל לא נהייתי שר. מאותה סיבה.

בגלל שלא הקמת אזור תעשייה. השר אומר המדינה לא השקיעה. וזה למה? אני רוצה לדעת למה.

המדינה לא השקיעה גרוש. גרוש לא. לא במענקים. אין תעשייה ביבנה. גרוש לא השקיעה. גם בך לא השקיעה. ואתה עוד קיבלת הנחה שלא הלכת לצבא. בוא נשים דברים על השולחן. המדינה לא השקיעה גרוש באזור התעשייה ביבנה. אני הקמתי בתקופת כהונתי מיליון מטר מרובע של תעשייה. לא בגלל המדינה. אני תכננתי את הקרקע. רצתי אחרי יזמים. השקענו בפיתוח באופן פרטי. גבינו מאנשים כסף עבור הפיתוח ועשינו את הפיתוח בעצמנו. זה כל העניין.

אתה רוצה שנצא עם תוצאה? תעזור לי בג'לג'וליה. מזה 15 שנה הם הגישו תוכנית לפיתוח אזור תעשייה. אם תפתור לי את הבעיה, אתה, באמת. אני רוצה לערב אותך.

למה לא באת אלי כשהייתי שר פנים?

באתי אליך. אז דיברת אחרת. אתה יודע מה, היום יש לך כוח לא פחות משר הפנים. אני רוצה את עזרתך בסוגיה מסוימת בג'לג'וליה להקים אזור תעשייה. 15 שנה אנחנו פונים.

הרי לתכנון יש איזשהם קודים משלו וערכים משלו. אתה לא יכול לתכנן מקום שלא קיים. אם זו אדמה חקלאית ואתה רוצה להסב אותה לאזור תעשייה זה סיפור מההפטרה. זה עניין של תהליכים. זה לא שיום אחד שמאשרים לישוב. יש בארץ עשרות של ישובים ערבים. עשרות רבות. לצערי הרב יש שם איזשהו מחסום שיוצר בעיה בפיתוח אזורי תעשייה. המחסום הוא העובדה שרוב הקרקעות שם הן פרטיות ואנשים לא מוכנים לוותר על קרקע שהיא למטרת מגורים לאנשים אחרים למען הקמת אזור תעשייה. זו עובדה. אפשר לשנות את זה וצריך לשנות את זה.

יש חמישה, שישה דברים על הפרק. אימן יפרט.

יש לנו בשפרעם למשל אנחנו מקימים אזור תעשייה בסחנין. הממשלה עושה. אבל יש לנו גם דוגמאות שאפשר לדבר עליהן. נגיד כפר קאסם זו אחת הדוגמאות הכי טובות. זאת אומרת זה כן מצליח. 600 דונם על קרקע פרטית. הממשלה השקיעה שם 4 מיליון שקל. אבל זה לא פוטר את הממשלה מאחריות שהיא תשקיע גם באזורי תעשייה, קרקעות מנהל בתוך הישובים.

אדוני היושב ראש ברשותך. אני מציע שאנחנו לא ניכנס לעניין הזה. העניין של אזורי תעשייה בישובים הערביים הוא עניין בעייתי ביותר. היחס הוא כמעט אחד מטר מרובע לאזרח ערבי שטח תעשייה לעומת 60 מטר מרובע לאזרח יהודי. אני רוצה לדחוף את זה לנושא שלנו היום. להגיד לך את האמת, אני ביקרתי בהרבה חברות היי טק. אף אחת מהן לא ישבה באזור תעשייה כפי שאנחנו חושבים על אזור תעשייה. דווקא הן ישבו בבנייני משרדים, בשכונות מגורים. אני חושב שזו לא הבעיה.

מדובר על תעסוקה. התעשייה היא לא רק נושא של היי טק.

אפשר להקים מרכזים גם בשכונות מגורים, גם בבנייני משרדים. בשביל לפתור את הבעיה של אנשי היי טק ואקדמאים ערבים, אני לא רוצה לפתוח את כל העניין הזה כי היריעה היא מאוד רחבה.

החבר סוייד, לא צריך לפתוח, כל מה שאני אומר הוא שכאשר מדברים על תעסוקה, אזור תעשייה הוא תשתית מרכזית. אין מה לעשות. הפער בין מה שקורה בישובים היהודים והישובים הערבים הוא רחב מאוד. צריך לשנות את המצב. אפשר לשנות אותו גם על ידי הממשלה אבל לא רק על ידי הממשלה. על ידי הממשלה לבד זה לא יעבוד. בהכירי את השטח אני אומר. יכול לעבוד רק בשיתוף פעולה. גם עם התושבים המקומיים וראשי הרשויות. זו הדרך שיכולה להוביל לשינוי מהותי באמת. אני בעד לעשות את התהליך. לא להתחמק מהבעיה. להגיד, בואו נשים אותה על השולחן, נתמודד איתה ולפתור אותה. זה פתיר. זה לא בלתי פתיר.

מה שאני מציע זה לעבוד במקביל ולא בטור. אם נגיד נבנה אזורי תעשייה ואחר כך נפתור את הבעיה אז אנחנו לא נתקדם.

אני חייב לעזוב. אני קודם כל מודה ליושב ראש. אני מודה לידידי חנא סוייד, חבר כנסת שאני מכבד ומעריך גם על האצילות שלו וגם בגלל המקצועיות שלו. אני מכיר פה את כל החבורה שיושבת פה ורבים אחרים. אני רק מבטיח לידידי שר האוצר לשעבר, יושב ראש הוועדה, שאנחנו הולכים עכשיו באמת בדרך שאתה מציע. זו דרך של שותפות. זו דרך שבה אנחנו גם מקדמים ראשי רשויות, גם יזמים, איפה שיש סוכני שינוי, כך הדברים קורים. כי ברור לחלוטין כי מחוץ לאזרח, אתה צריך לקחת רק את המקום, שמה יש סוכני שינוי אמיתיים. לכן כמו שאתה אומר, בשיתוף פעולה אבל בהבנה שבמדינה הזאת יהודים וערבים צריכים להתקדם ביחד, לתקן את הפערים, וזאת הדרך של שותפות, אז אני גם שמח שהוועדה הזאת תמשיך לעקוב אחרינו, לדרבן אותנו ועוד פעם אני מודה באמת לכולם. אני לשירותכם. אימן ימשיך. אני יודע שגם דובדבני עוזר תמיד בכל מקום במשרד התמ"ת ותודה לכל הארגונים, לחברות, באבקום, צופן.

אני מציע לקיים ישיבת מעקב בעוד שלושה חודשים.

באמצע שנת תקציב הבאה שנדע באמת אם מוצה התקציב של השוברים או לא מוצה התקציב. אז אדוני השר תודה רבה שבאת. אני מעודד אותך לפעול בתחומים הללו נמרצות.

העידוד שלך הוא תמיד נותן לי כוח.

אני אמשיך היכן שהפסקתי. יש עוד שתי נקודות שאנחנו צריכים לדבר עליהם והן בוגרים ואקדמאים ערבים שסיימו בעשר השנים האחרונות. דיברו על מה שקורה באוניברסיטה ובבית ספר תיכון וזה מצוין. יש פה מאות אם לא אלפים של בוגרים אקדמאים במדעים מדויקים שסיימו בעשר השנים האחרונות שאנחנו מפספסים אותם. מהניסיון שלנו בצופן אנחנו קיבלנו אנשים שלימדו 10 שנים ועכשיו הם עובדים בהיי טק. אנחנו קיבלנו אנשים שסיימו אוניברסיטה ועבדו במסגרייה. קיבלנו אותם והכשרנו אותם.

מה רע במסגרייה?

אנחנו צריכים גם היי טק וגם מסגרייה. אנחנו רוצים לנצל את המיומנויות של האנשים ולנצל את הידע שלהם בתעשייה הזאת. זה חשוב מאוד מה שדיבר עליו אימן על מלגות קיום. כי אנחנו מוצאים שיש קושי רב בלקחת מישהו מעבודה, להגיד לו, עכשיו תיכנס למסלול התעסוקה בהיי טק. 3 חודשים לא תקבל שכר. רק תלמד. אחר כך תתחיל לעבוד. אנחנו חייבים שיהיו לנו החלטות מהירות בעניין הזה כי אנשים לא יכולים לחכות ובמסלולים שלנו אנחנו לא יכולים לחכות זמן רב.


הדבר האחרון שרציתי לדבר עליו זה תעסוקת נשים בהיי טק. אנחנו חושבים שצריכים למצוא מסלולים מיוחדים כדי לעודד את הנשים. ויש מספיק בוגרות אקדמאיות במדעים מדויקים. רובן, כולן הולכות להוראה. הן לומדות הוראה בשביל להשתלם בחינוך.

והן לא משתלבות.

והן לא משתלבות. לפחות בעניין הזה לייצר מסלולי השמה בהסבה לאקדמאיות. וזה יהיה רווח לשני הצדדים, גם לממשלה וגם לאוכלוסייה הערבית. תודה.

תודה רבה לך. חאתם יזבק בבקשה.

קוראים לי חאתם יזבק. אני עובד בהיי טק כבר 20 שנה. עבדתי גם באינטל, בחיפה, 10 שנים. גם ניסיתי להקים סטרט אפ בארצות הברית וחזרתי. אני עובד היום בחברה מזה 5 שנים. אני רוצה לחזק את הדברים שאימן אמר. אני מסכים במאת אחוזים לדברים. אני מודה מאוד לצופן על היוזמה שלהם לעודד היי טק במגזר הערבי. אני עזרתי לאנשי היי טק ערבים להתקבל לאינטל בתקופה שלאינטל היה צורך רב מאוד בעובדים, בשנות התשעים. הכנסנו הרבה עובדים ערבים. בזמני היו משהו 50 עובדים ערבים שעבדו באינטל. במרוול היום יש לנו משהו כמו 40 עובדים ערבים. 99% מהם הם מצטיינים. בגלל שאינטל ומרוול מקבלים אנשים שיש להם ממוצע של 80 או 85 אז תמיד עובדים ערבים שמגיעים הם מאוד נאמנים, תמיד מקבלים ציונים שהם outstanding. הם מאוד חביבים. כולם אוהבים אותם.

מעבר לכל הדבר הזה יש סכנה שאני רואה גם אצלנו במרוול והיא גם סכנה ליהודים בהיי טק. אני לא יודע אם שמעתם את על חברות של היי טק בהרצלייה שסגרו את הדלתות שלהם כי לא רצו להגיד כן לאמריקאים. האמריקאים אמרו להם, רוצים להקטין עלות, ערך הדולר יורד, רוצים להקטין עלות של מהנדס בישראל. ההודים והסינים יודעים לעשות את העבודה שלנו. אז אמרו אוקיי, וסגרו להם את הסניף. זו חברת טיאיי שסגרו בהרצלייה, היום הם ברעננה. כשהגיע התור של מרוול, בא סיהת הבוס שלנו בארצות הברית ואמר, העלות של המהנדס שלכם היא יותר מדי גדולה. אתם עולים כמו מהנדס אמריקאי. אז אמרו, רוצים להפחית את כל העלויות האלה שאין להם ערך מוסף. רוצים להעביר את העבודה להודו או לסין. דווקא לסין במקרה שלנו. ואז קרה מצב שאנחנו לא נשתף פעולה עם האמריקאים. אני לא מדבר עכשיו על ערבים. אז העובדים שלי, יש לי 30 עובדים, נכנסנו ממש לבעיה קשה. אחוז קטן החליט לחפש עבודה במקום אחר. ואנחנו אמרנו, בסדר, נשתף פעולה. רוצים, נביא קבוצה של סינים שתעזור לנו בעבודה הזאת. אני עובד בתחום chip design. אתה נותן לו נגיד flow מוכן כזה והוא לוחץ על כפתורים ועושה את העבודה. לא צריך משהו מיוחד בכלל. וזה מה שקרה. חיפשנו פה בארץ. דיברתי עם חרדים. אולי לנסות לעשות מה שעשו בצופן ומשום מה לא היתה מוכנות. כי אומרים לא, אין לנו תשתיות. אי אפשר להעסיק שמה חרדים. צריך זמן להתכונן לדבר הזמן. בסוף החלטנו בסדר, אי אפשר לשכנע בוס אמריקאי לעשות משהו פה בעלות יותר קטנה, ואז זה הלך לסין. אז הטרנד הזה ממשיך לקרות. יש לי גם חברים שלי בחברת סייפן בנתניה. גם להם יש את אותה הבעיה. אומרים להם העלות גדולה, רוצים להעביר את זה למקום אחר. אז אני אומר למה לא לנצל את המגזר הערבי ולפתור את הבעיה הזאת? אני מדבר על החברות היהודיות.

זה מה שדובר בעצם פה. זה ליצור מצב של תחליף לכל החברות שהן of shore.

בדיוק יש אותה בעיה עם חברת אס.פי.ג'י שאני עובד אצלם כרגע. אתמול היתה ישיבה על תקציב שנת 2011. הם חושבים ללכת להודו. הם קיבלו הצעה מהודו. יש מלחמה כרגע שאנחנו אומרים להם, תישארו איתנו. אני מקווה שנצליח. אבל זה טרנד שהולך ומחריף כי האמריקאים לא אכפת להם. אני זוכר כשהייתי ביוניליבר באו פעם ואמרו שמפעל הקורנפלקס קרס. צריך לסגור אותו. אמרנו להם, זה מכניס כל בוקר מיליון וחצי שקל. אמרו, לא, לא אכפת לנו. החלטה. חברה ששווה 72 מיליארד דולר יכולה לקבל החלטה כזאת. ובסוף עזבו אותנו. נשאר המפעל. צריכים להבין את זה. בסיסקו זו פרישה של עשרת אלפים עובדים בהודו. IBM יש לה 92 אלף עובדים בהודו. דברים שהם לא מתקבלים על הדעת.

ברנרד טאנוס מקו משווה.

אדוני היושב ראש. אני רוצה לדבר על שני דברים. הזכירו כאן מספרים וחלק מהמספרים האלה קשורים בצורה מאוד הדוקה דווקא בשלבים הראשונים של המקצוע, שלב התיכון. זה דבר שראינו, אחד הדברים המדהימים, יש לנו פילוט, תוכנית הכוון תיכונים ואחד הדברים המדהימים, וכמובן אם אנחנו מדברים על תיכונים, אז גם תיכוניסטים יהודים בקטגוריה הזאת, אבל אני מדבר עכשיו על המגזר הערבי, בפיילוט שלנו ראינו שעדיין בחירת המקצוע לא נסמכת על נתונים שיכולים להבטיח תעסוקה עתידית. זה דבר חמור כי מהנתונים שהוזכרו, המספרים של המועסקים בתחום ההיי טק, אם אני יכול לשבר את האוזן בכמה נתונים נוספים. קו משווה עוסק בהעסקת אקדמאים ערבים במגזר העסקי, כולל היי טק אבל לא רק היי טק. מי שמתאים לקטגוריה הזאת זה 20 אלף בוגרים. מתוך ה-20 אלף האלה רק 15 אלף או פחות עובדים בתעסוקה הולמת. זה צריך גם בדיקה. יכול להיות שהמספרים האלה לא מדויקים. מכך נובע שרק 10% מתוכם עובדים בהיי טק. זאת בעיה. אני אומר צריך לחזור חזרה לתיכונים. צריך באמת להתחיל ולתת תמונה יותר ברורה לתלמיד התיכון, איפה אתה הולך ללמוד? מה הקריירה שאתה הולך לבחור? והאם כדאי לך לבחור מקצוע שהוא לא מנפק משרה ועבודה בעתיד? זה אחד.


דבר שני הוזכרו הרבה חסמים. זה נכון. חסמי הפסיכומטרי באוניברסיטאות. הם המרחק הגיאוגרפי וכולי. ישנו חסם אחר שזיהינו אותו בעבודה שלנו. רק להזכיר כמה נתונים. אנחנו יישמנו 261 אקדמאים בשנתיים וחצי האחרונות, 70 מהם בתחום ההיי טק. מהניסיון שלנו צריך גם לצייד את הבוגר, את האקדמאי וגם את הסטודנט באוניברסיטה בהכשרת קריירה. זאת אומרת הוא צריך לעמוד מול המעסיק ולהיות במה שנקרא, בנתונים הכי טובים שלו, כדי לשכנע שהוא כדאי לתעסוקה. זה בנוסף לכל המדדים והצעדים והדברים האחרים שיתמכו בהכנסת אקדמאים ערבים לתחום ההיי טק.


אלה שני הדברים אני חושב, הכשרת קריירה והכוון בתיכונים. אלה שני דברים שהם תוספת. הם לא הדברים המרכזיים. אבל הם יכולים לעזור. דיברנו כאן על הרבה דברים שהם הדברים העיקריים.

שמי יוסי כותן. העלו פה הרבה רעיונות כיצד לסייע לתעשייה להגיע לישובים ערבים, מה אפשר לעשות. אני רוצה להעלות נושא נוסף שהמדינה הפקירה אותו במשך הרבה שנים והוא יכול לתת יתרון וסיכוי לממש את העניין הזה וללכת לאזור חדש, מה שנקרא מפעל עוגן. זה התחיל בזמנו עם ספיר שהוא רצה לעודד הקמת תעשייה בדרום באזור קריית גת והוא מצא את הכלים מעבר לכלים הרגילים להיות שותף עם החברות גם על הסיכונים שהן לוקחות אבל הן ידעו שלצד זה יש הרבה סיכוי. אני יזמתי והקמתי את המפעל בשדרות. בתנאים הרגילים של המדינה להקים מפעל מסוג זה לא היה שום סיכוי שהנהלת המפעל היתה הולכת על זה. אולי הכירו בו באותה תקופה במשרד התמ"ת שפה יש סיכוי גבוה. הכריזו עליו כמפעל עוגן, מפעל ראשוני שנכנס לאזור הנגב המערבי, לאזור שדרות, נתיבות ואופקים. הלכו עם תנאים חריגים כדי לאפשר לחברה לקום. דובר על סדר גודל של מאתיים עובדים. החברה היום מונה 600 אנשים והיום אפילו מנהלת משא ומתן על תוכנית נוספת כי התוכנית הקודמת הסתיימה. מדובר על 550 איש וזה אולי יגיע לאלף אנשים. אפשר אגב אולי עוד משפט שהוא חשוב בהקשר אחר. העובדה שקם שמה מפעל והעסיק על פי דרישה של המדינה, חתום, כל ההטבות היום הן 80% לתושבי הנגב. אני חוזר לתוכניות אחרות שדובר פה עליהן. עד שלא הגיעו ל-80% לא קיבלו אגורה. אבל כאשר עמדו ב-80% התחילו לקבל. באופן דומה אפשר להתנות, ואני מתחבר למה שאמר השר ברוורמן על פרויקטים של outsourcing שמוציאים לחברות כמו עלם. אפשר להתנות את ההשתתפות ב-20% עובדים ערבים. זה יהיה כדאי לחברות האלה להעסיק את העובדים הערבים כי מדובר פה בסכומים מאוד גדולים. לא לתת העדפה. הוא ציין את העובדה שנותנים איזשהו ניקוד נוסף למי שיעסיק ערבים על חשבון חברות שלא מעסיקות ערבים. אני אומר, לא. לחייב אותן להעסיק אחוז מסוים של עובדים ערבים והחברות יעשו את זה.


אז אני חוזר רגע אחד לנושא של מפעל עוגן. אם משרד התמ"ת ייקח תוכניות שיגיד אוקיי, מי שמתאים, מפעל אחד במשולש הדרומי, מפעל אחד במשולש הצפוני, מפעל אחד בגליל, יכריזו עליו כמפעל עוגן ויסייעו באופן חריג מעבר לתוכניות שאנחנו מכירים אותן של מסלול תעסוקה בהקמה, ייקח את הסיכונים, אני חושב שיש סיכוי לגייס חברות בתחום הזה.


אולי עוד נקודה אחת שהיא חשובה. העובדה שיש מפעל באזור חדש שמוכן לגייס אנשים מהסביבה מוכיח שכמות האנשים שהולכים ללמוד את הדרישות של המפעל הולכת וגדלה. אוניברסיטת בן גוריון, מכללת ספיר ומכללת סמי שמון שאלה היצרניות של כוח אדם מקצועי להיי טק בדרום, בנגב, תוך שלוש שנים הכפילו את מספר הלומדים בהם כאשר היה גוף כמו אמדוקס שקלט מאה איש לשנה. אני חושב שזה יכול להוות מודל.

תודה רבה. עומר מסראווה.

תודה רבה. אדוני יושב הראש, מכובדי תודה על ההזדמנות שניתנה לי. אני רוצה להציף כמה נושאים. היום הוועדה מנסה למצוא פתרון לבעיה קיימת. אני רוצה להציף, האם לא כדאי שתהיה תוכנית עתידית לשנים הבאות? וגם לחשוב האם אנחנו לא ניתקל בבעיה דומה מחר במדעים או ברוח וחברה או במשהו אחר? כדאי שהמשפט הזה אולי יירשם.


השר אמר מחשב לכל ילד. היום קיימים מחקרים שמדברים על הפער הדיגיטאלי בין האוכלוסייה הערבית והיהודית. השאלה היא לאיזה צורך ישתמשו התלמידים הערבים במחשב הזה? האם ישנם תוכנות וכלים שאפשר להשתמש בהם בשפת האם? זו גם שאלה.

דבר נוסף שנידון, עניין ההגירה לירדן או ההגירה למקומות אחרים. ההגירה היא גם לפעמים בגלל הפסיכומטרי, החסמים והגיל. אבל בכל זאת ההגירה הזאת שילד שלי לומד בירדן או בג'נין או בתורכיה, לא משנה, זה עלות יותר גבוהה לאזרח, לא משנה אם הוא ערבי או יהודי. זה כסף, דולרים שיוצאים מהמדינה החוצה שניתן יהיה לנצל אותם בתוך המדינה וליהנות מהם. לדוגמה תיווצר בעיה לדעתי בעתיד בתחום הרוקחות. למשל בישוב מסוים טייבה, יחזרו השנה או כבר חזרו 40 סטודנטים שסיימו רוקחות. איפה הם יעבדו? בחקלאות? אז לכן חשוב נושא ההסבה, הקריירה שגם אני אדבר עליה בהמשך. עניין הסבת מורים שהם בעלי תארי דוקטור. אם אנחנו מסיבים את המורה למדעים, נכון יבוא במקומו איש שיקבל הסבה למתמטיקה וימלא את מקומו בבית ספר תיכון או במקום אחר.

עכשיו אימן וברנרד דיברתם על עניין ההסבה. עניין ההסבה לאקדמאים ואימן דיבר בקשר למבדק. היום במוסדות לחינוך להשכלה גבוהה מדברים באיזה שפה המבדק של נגיד כאלה שסובלים מלקויות למידה והתאמה מקצועית, באיזו שפה זה מתקיים? לדוגמה אם המבדק של לקויות למידה מתקיים בשפה העברית לערבי כמוני, לא ייתן את מידע מספיק על מנת שיוכלו לתת לו את הפתרון. אם המבדק נעשה בשפת האם זה יהיה יותר מדויק ויוכלו לתת מענה יותר טוב.

עכשיו עניין חיי קריירה. אני חקרתי במסגרת לימודי את נושא הקריירה. ברשותכם משפט אחד. ישנם 10 קשיים ולא משנה מי אתה, ערבי או יהודי, אנגלי, לא משנה מי אתה, ישנם 10 קשיים. יש עוד דבר שלא שמים לב אליו. ישנו נושא שלא נבדק הקונפליקט בין בית, משפחה וקריירה. היום אנחנו לא רוצים שתיווצר בעיה שבהמשך עומר בחר היי טק ואחר כך יש לו קושי איך לשלב משפחה ועבודה. לכן עניין חיי קריירה צריך להתחיל בו מוקדם ולחנך לחיי קריירה הן בבחירת המקצוע והתאמתו. תודה.

תודה רבה. השייח כאמל ראין.

משפט אחד. את האמת יש חסמים פנימיים, יש חסמים חיצוניים. אני סומך על הג'נטלמנים שנמצאים כאן שיטפלו בכל החסמים ואני לא רוצה להציף את הוועדה בעוד חסמים. אני רוצה לדבר על הפתרונות ואני רוצה להיות שותף לפתרונות. אני מציע, היות ואצל ראשי הרשויות הנושא הזה לא בסולם העדיפויות שלהם בגלל המון סיבות, יש לנו את המחלקה לקידום המגזר הערבי בתוך מרכז השלטון המקומי. אני סמנכ"ל שמה. אני מציע את עזרתי, את הסיוע שאני יכול לתת איפה שיש חסם, איפה שיש בעיה שקשורה ברשויות הערביות, בראשי רשויות, במנגנון של הרשויות הערביות בישובים אני מפקיד את היכולות שלי ואת הניסיון שלי לכל הכוונות הטובות שאני שמעתי כאן.

אדוני היושב ראש, אני שוב מודה על קיום הדיון השני בסדרה ואני בהחלט אבקש שאנחנו נקיים עוד דיון, אולי עוד שלושה או ארבעה חודשים כך שאנחנו נראה איך שהדברים מתקדמים במיוחד מצד ההשקעות של הממשלה והתוכניות שהשר ברוורמן ושאימן סייף תיארו כאן. אני בקצרה רוצה להגיד שעלו כאן הרבה דברים. החל מאזור תעשייה, עבור בהשכלה גבוהה, כלה בלימודים תיכוניים והתאמה בין תוכניות לימודים ותעסוקה. הכול טוב ויפה. אני רוצה שאנחנו נתמקד. אני מזהה את הבעיה שיש לנו כוח אדם שהוא לא מקצועי par excellance בהיי טק. הוא מקצועי או יש לו את הכלים עם קצת דחיפה, עם קצת הסבה מקצועית הוא יכול להתאים להיות כוח אדם שמתאים לעבוד בהיי טק. לאו דווקא במרומי העולם, בפיתוחים, אלא בעבודות היי טק שהן רגילות נגיד. לציבור הזה אני מנסה לכוון. אני לא מכיר בוגר טכניון אחד שהוא לא עובד במדעי המחשב. אני לא מכיר. אם אתם מכירים תגידו, אנחנו נעזור לו. אין. אין. בואו נהיה ישרים. אם אתה רוצה לפתור בעיה אתה צריך להיות כנה. אין הרבה שלומדים. אין הרבה שמתקבלים. אז למה לשים את כל המשקל על בעיה שלא קיימת?

רגע סליחה. אני בכל זאת חייבת להגיד לך, היום יום שלנו מלא באנשים שגמרו את חיפה ואולי אורנים.

אוקיי. על זה אני מדבר. זה מה שאני אמרתי. אני לא מדבר על הברנז'ה. אני מדבר על אנשים שהם בכל זאת היי טק קל, או הם קרובים להיי טק ואנחנו רוצים לתת להם דחיפה. יש לנו מאגר גדול כזה.

אני רק פשוט רוצה לשים את הדברים במקום. כמה בוגרי טכניון יהודים יש בהיי טק? ההי טק הזה. זה מה שצופן טוענת כל הזמן. 85 אלף הם אל בוגרי טכניון.

בואו לא נסבך את הדברים. בואו לא נדחף עכשיו את הבעיה הגלובלית של ירידת המט"ח וכולי. אני מסכים איתך. אני רוצה להתמקד. בכנסת כאן אנחנו רגילים להעלות אלף ואחד דברים ולאבד את המטרה. אני לא רוצה לאבד את המטרה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ואת המחויבות של היושב ראש שאנחנו נתקדם ולו עוד צעד אחד לכיוון. אני חושב שזה מודל פשוט מאוד. שאנשים שכפי שתיארתי אותם, לתת להם מסגרת של הכשרה מקצועית, להתאים אותם לסוג עבודה צמוד מטרה עם חברה שרוצה לדעת בדיוק שאם היא מכשירה אותם לעשות עבודה מסוימת עם תמיכה ממשרד האוצר, מהתוכנית של השר ברוורמן, ממשרד ראש הממשלה מלגת קיום כזו, וזה יכול להיות עובדים שכבר עובדים באיזו עבודה לא מתאימה או מובטלים. לאסוף אותם בכיתה, לתת להם מה שאתם עושים ובסופו של תהליך שהם ימצאו עבודה. לזה אני מכוון ואם נשיג עוד צעד לכיוון המטרה הזו אני השגתי את מטרתי. אני לא רוצה לפתור את בעיות ההיי טק בישראל. אני רוצה לעשות את זה אבל אני לא יכול.

תודה רבה לחבר הכנסת סוייד. אני גם רוצה לשים שורה תחתונה בהמשך לדבריו בצורה שונה לגמרי, בצורה אחרת ולהגיד אם יש ארגון שמתמחה בתחום של יישום עובדים בהיי טק ושיש לו ניסיון בהכשרה, אולי יתנו להם איזה אלף שוברים, שהם יחפשו את האנשים. זה יפתור את הבעיה. קחו אלף שוברים, בואו נראה אתכם בעבודה. ניתן להם צ'אנס. אם הם לא השימו תוך חצי שנה את אלף האיש האלה ניקח את הכסף חזרה, נחפש ארגון אחר. אגב זו שיטה שלפעמים עובדת לא רע. כך אתה פותר שתי בעיות, גם את הבירוקרטיה ואתה יכול לומר שאתה עוקב אחריהם לבקש תוצאה.


אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל להודות לכולכם על השתתפות ולהודות לכולכם על המאמצים שאתם עושים בתחום הזה ניסיון לשלב את המגזר הערבי בתחום ההיי טק. אני חושב שזה חשוב מאוד לראות שילוב של ערבים בכל התחומים, לא רק בתחום של ההיי טק אלא לראות אותם משולבים בחברה הישראלית, שווים לכל דבר. זה הרעיון של מגילת העצמאות של מדינת ישראל. אני אומר שלצערי אנחנו בפיגור רב לעומת הצפי שאנחנו רוצים שיתקיים במדינת ישראל, לראות ערבים כשווי זכויות במדינת ישראל מכל הבחינות וגם כשווי חובות. שווי חובות ושווי זכויות. אני חושב שזה הפתרון הטוב ביותר כדי ליצור אחדות וקידום חברתי במדינת ישראל ולהפסיק את העניין הזה של ערבים, יהודים, אנחנו בסך הכול בני דודים וחיים באותם מקומות. זה על רקע ניסיון העבר שלי כאזרח לשעבר של מרוקו. הייתי עד גיל 10 במרוקו וחיינו שם ממש כמו אחים. עד היום כאשר מבקרים במרוקו היחס של תושבי מרוקו כלפי התיירים הישראלים שהיו פעם תושבי מרוקו היחס הוא מדהים. הם מקבלים אותנו בזרועות פתוחות ועם הרבה אהבה. והם מקבלים את זה בחזרה. עד היום מרוקאים נוסעים למרוקו בהמון געגועים והמון נוסטלגיה. לא הפוך. זו רק הוכחה שאפשר לחיות אחרת. אני חושב שהעניין הזה של היצע שווה לכולם ואפשרות שיתחרו כולם, שיגיעו הטובים ביותר, זה אחד הטענות כנגד קיפוח. מבחינתי כל מה שצריך זה רק ליצור מקפצה, נקודת התחלה טובה לכולם. ומאותו רגע שיתחרו באופן חופשי ומי שיגיע יגיע. זה המצב הטוב ביותר שצריך לשאוף אליו. לא על בסיס של קביעת מכסות, שעושים טובה. בעיניי, כל מה שרציתי תמיד כל חיי, ככה אני התנהלתי באופן אישי, כי גם לנו לא היה קל להשתלב. אבל כל חיי מה שרציתי זו נקודת זינוק שווה. ואז התחרות חופשית. עכשיו את הרעיון הזה של עמדת זינוק שווה ותחרות חופשית צריך להחדיר לראש של כולנו, של אנשי הציבור, של המורים, של המחנכים בכל מקום. לפתוח את הראש לאנשים, להגיד, תלמדו, תתחרו. לא תלמדו לא תגיעו לשום מקום. זה מה שההורים שלי אמרו לי, תלמד, תלמד, תלמד, והם צדקו. אחרת לא הייתי מגיע לשום מקום. אני חושב שאת הדבר הזה צריך לומר. לומר אותו בגלוי. אני מודה לכם על המאמצים שאתם עושים. אני באמת אקיים במהלך שנה הבאה ישיבה נוספת של הוועדה כדי לקבל דיווח ולראות באמת מה השתנה מה הישיבה של היום עד הישיבה בעוד כמה חודשים. הלוואי שאני באמת אראה ביצוע ותוצאות ממשיות. חברים תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40