PAGE
28
ועדת הכנסת

16.11.2010


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 125

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, ט' בכסלו התשע"א (16 בנובמבר 2010), שעה 14:00

תיקון תקנון הכנסת בנושא הצעות לסדר-היום.

חברי הוועדה: יריב לוין
- היו"ר

רחל אדטו

אורי אורבך

מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ

דן מרזוק
- לשכה משפטית

איילת דיין
- מתמחה, לשכה משפטית

סער פינטו
- יועץ משפטי, סיעת קדימה

תמר כנפו
- מנהלת סיעת הבית היהודי – המפד"ל החדשה

ארבל אסטרחן

רן בר-יושפט

אתי בן-יוסף

תמר פוליבוי צדיק

תיקון תקנון הכנסת בנושא הצעות לסדר-היום

צהרים טובים, אני פותח את הישיבה. ערעורים על החלטת הנשיאות שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום אין לנו, אז אני עובר ישר לתיקון תקנון הכנסת בנושא הצעות לסדר-היום. החומר הופץ, הערות לא קיבלתי. אני רוצה רק הערה אחת להביא לתשומת לבכם. אני הייתי בדעה, שנכון וצריך לעשות כאן איזושהי מהפכה יותר משמעותית, משום שהכלי הזה שפעם היה מכשיר להעלות נושאים ולהפוך את הכנסת למה שהיא אמורה להיות, לבימה מרכזית של הדיון הציבורי, קצת מיושן, קצת ארכאי, בעידן של התקשורת המודרנית, של המהירות שבה הדברים קורים. מהרגע שמאשרים את ההצעה לסדר-היום בנשיאות ביום שני בצהרים, אחרי שהיא הוגשה ביום שני בבוקר, ועד שדנים בה ביום רביעי בערב, העניין הופך כמעט לא רלוונטי.

או שלא דנים בה.

כן, או שלא דנים. קיימת גם התופעה, שבעיניי היא לגמרי מיותרת, שבסופו של דבר בעצם הדיון מתקיים. חברת הכנסת רחל אדטו, אנחנו עוסקים בפרק של הצעות לסדר-היום. אני התחלתי לומר, שהכלי הזה הפך לכלי שלא כל כך משרת את המטרה שרצינו שישרת, בגלל כל השינויים היום, שהדברים הרבה יותר מהירים, ומה שהוצע ביום שני, ביום רביעי כמעט ולא רלוונטי.


אני חושב שישנה בעיה נוספת, שלמעשה הדיון בהצעה לסדר-היום מתקיים בשלב שבו דנים בתהליך שאנחנו מכירים היום, ואז קיום הדיון בנוסף, אחרי שהכנסת מחליטה להעלות את הנושא לסדר-היום, גם הוא תהליך שהופך ליותר ויותר לא רלוונטי, משום שהדיון הנוסף הזה מתקיים, אם בכלל, במועד כל כך מאוחר, שכל העניין הוא לגמרי לא מהותי.


עשינו תיקון חשוב לטעמי כבר קודם, בכך שאפשרנו תהליך של מחיקה והורדה מסדר היום של אותם נושאים שלא נידונים, משום שהעניין הזה באמת היה נראה נורא, אבל הוא לא פתר את הבעיה. עכשיו יש לנו תהליך דו-שלבי, שקודם אנחנו מעבירים את זה, ואחר כך עובר קצת זמן ומורידים את זה. מאידך, אני חושב שהכלי הזה ככלי הוא דבר שאפשר להשתמש בו בצורה אחרת כדי להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות, להפוך את הדיון להרבה יותר מעניין, לדיון הרבה יותר רלוונטי, לדבר שנעשה בתגובה בזמן אמת להרבה מאוד דברים.

אין איזה מסלול מהיר?

כן, בין היתר למשל העניין הזה. אני מוכרח לומר שאת כל ההצעות האלה ניסינו אפילו במסמך ראשוני, שהיה מגובש כאיזושהי טיוטה ראשונית של הצעה בכתב. הנחנו אותו בפני יושב ראש הכנסת. הוא הסכים לכמה מרכיבים, שנמצאים פה ומייד נעבור עליהם. הוא לא קיבל את הקונספט ככלל.

אפשר לשאול למה הוא התנגד?

כן, הוא חשב שאת הנושא הזה של אפשרות להעלות דברים על סדר היום צריך להשאיר, ולא טוב לבטל אותו ואת האופציה הזאת שהמליאה מחליטה לקיים עוד דיון, והוא אמר שדיונים מתקיימים. זו היתה עמדתו. אני מוכרח להודות שאותי הוא לא שכנע, אבל מאחר שכל הדיון הזה מתנהל מתוך הסכמה, שכל עוד אין הסכמה כללית מקיר לקיר, מה שלא מסכימים עליו נשאר כשהיה, מה שמובא בפניכם הוא הצעה שיש בה שני מרכיבים: אל"ף – יש בה ארגון של העניין הזה בצורה יותר מסודרת וברורה; בי"ת – יש כאן כמה מרכיבים, שלטעמי יכולים לייעל ולשפר את הדברים, שהם כן, אני לא יודע להגיד בתמיכה, אבל הם בהחלט על דעת יושב ראש הכנסת, והוא לא מתנגד להם. ככל שהם יהיו מקובלים כאן, נוכל לפחות לשפר, גם אם לא לייצר כאן את התוצאה הסופית הטובה ביותר, כפי שאולי אני קיוויתי לה מלכתחילה. אני מציע שאולי נקרא, ארבל.

אני אזכיר איפה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים עכשיו בתוך החלק הרביעי של התקנון החדש, שאנחנו כותבים מחדש, שכותרתו "כלים פרלמנטריים". בתוך החלק הזה יש כבר ארבעה פרקים, שכבר התקבלו על ידי הכנסת: הפרק הראשון בנושא של הבעת אי-אמון, אחר כך דיון בהשתתפות ראש הממשלה, פרק של שאילתות ופרק של נאומים בני דקה.

אנחנו עכשיו ממשיכים לעבוד בפרק של הכלים הפרלמנטריים. יהיה כאן פרק שנדון בו בהמשך, שיעסוק בשעת שאלות. עכשיו אנחנו מדברים על הפרק של הצעות לסדר-היום. יצטרך לבוא כאן גם פרק של דיונים מהירים בוועדות.

בפרק של הצעות לסדר-היום, כמו שאמר היושב ראש, לא מוצעות בנוסח הזה מהפכות גדולות, אבל כן יש דברים שמשנים ומסדרים, ויש ניסוח מחדש בצורה ברורה וטובה יותר של התקנון שקיים היום, והרבה שילוב כוכביות, כי זה פרק שהיום כולל המון המון דברים שהם בהערות שוליים, כוכביות, החלטות, תקדימים וכולי. אני אשתדל במהלך הדברים גם להפנות בכל סעיף למה שקיים היום, והסעיפים והכוכביות שקיימים היום בתקנון מופיעים בצד.

הסעיף הראשון, שיהיה סעיף כללי, מדבר על העיקרון של הצעות לסדר-היום, שבעצם מעגן את מה שקיים היום - חבר כנסת יכול להציע לכנסת לכלול נושא בסדר-היום, ואחר כך הכנסת צריכה להחליט אם לקבל את זה, כלומר הנושא ייכלל בסדר היום ויידון במועד מאוחר יותר, מה שאני קוראת מן הליך דו-שלבי כזה, או שלא לכלול בסדר-היום. זה יאמר כך: "חבר כנסת רשאי להציע לכנסת לכלול נושא בסדר יומה", מה שייקרא בתקנון הצעה לסדר היום – "במסגרת מכסה סיעתית שתקבע ועדת הכנסת לפי סעיף", מה שזה היום סעיף 81, שאנחנו גם נצטרך לדון בו במסגרת הפרק הזה, סעיף המכסות. "מזכיר הכנסת ינהל רישום של המכסה". באותו סעיף 81 זו מכסה שהיא משותפת להצעות חוק ולהצעות לסדר-היום. כשנגיע לאותו סעיף, נדבר על כך, אבל כרגע זו אותה מכסה.



"הצעה לסדר היום תוגש, לצורך אישורה, ליושב ראש הכנסת באמצעות מזכיר הכנסת; חבר

הכנסת יצרף להצעה דברי הסבר".

כל הצעה מחייבת אישור של יושב ראש הכנסת.


"הצעה לסדר היום שהוגשה ליושב ראש הכנסת עד שעה 11:00 ביום ב'" - היום כתוב שעה 12:00, ומוצע שזה יהיה בשעה 11:00 – "ואושרה על ידיו, תובא לדיון באותה שבוע, ואולם יושב ראש הכנסת רשאי לדחות את מועד הדיון בנסיבות שבהן הדבר מתחייב כאמור בסעיף 25(ה)". סעיף 25(ה) זה סעיף חדש כבר, שקובע כבר היום שיושב ראש הכנסת יכול לסטות מסדר היום הרגיל של הכנסת, בנסיבות שבהן הדבר מתחייב, לרבות בשבוע האחרון שאין בו שלוש ישיבות, או שדנים בתקציב, או בשבוע האחרון של כנס הכנסת. את זה תמיד אפשר לשנות, גם כאן. "הצעה לסדר היום שלא הובאה בפני הכנסת עד תחילת הפגרה – מבוטלת ולא תבוא במניין".


יש לנו הוראה מה לא תכיל הצעה לסדר-היום. היום יש שלוש עילות, שלפיהן כתוב שיושב ראש הכנסת רשאי לא לאשר הצעה לסדר-היום. אולי אני אזכיר קודם מה קיים היום בתקנון. היום כתוב לנו, אם נוסח ההצעה – משתמע ממנו עלבון לאדם או חריצת משפט נגד אדם, עניין שעומד בכנסת באותו שבוע או שעמד לדיון, או שהוצע כהצעה לסדר-היום בארבעת השבועות שקדמו, אלא אם חל בינתיים שינוי שמצדיק דיון מחדש, ועניין שתלוי ועומד להכרעה בבית משפט. אלה הן העילות שקבועות היום. מה שמוצע כאן בנוסח שבפניכם זה רק שתי עילות, וגם צריך לתת את הדעת, האם אלה הן העילות היחידות, שבגינן יכול יושב ראש הכנסת לא לאשר הצעה לסדר-היום.

העילה הראשונה שמוצעת כאן זהה בניסוח שלה למה שנקבע רק לאחרונה בפרק השאילתות, מתי יכול יושב ראש הכנסת לא לאשר שאילתה: "אם היא כוללת חריצת משפט, כינוי או ביטוי פוגע או גזעני או פגיעה בכבוד הכנסת". רק צריך לשים לב, שמבחינת הנוסח כתוב שהיא לא תכיל את הדברים האלה, זאת אומרת היא לא תכיל כשלעצמה כינוי או ביטוי פוגע או גזעני. יש כאן הערה, האם גם צריך להתייחס למהות, כמו שלמשל אומרים שהצעת חוק לא תהיה גזענית במהותה. זו העילה הראשונה שנזכרת כאן.

"עניין שנדון בכנסת באותו שבוע, או שהוצע כהצעה לסדר היום בתוך ארבעה שבועות שקדמו למועד הגשת ההצעה...אלא אם כן חלו בינתיים שינויים המצדיקים דיון מחדש באותו עניין". יש כאן הערה, האם נדרש. דיברתי עם מזכירת הכנסת, עברתי איתה על הנוסח הזה לפני הישיבה, וסברנו שמכיוון שמדובר בנושא שחבר כנסת בוחר להעלות אותו במסגרת המכסה שלו, ולא כהצעה דחופה, יכול להיות שלא צריך את ההגבלות האלה.

אין מקום לדבר כזה בכלל, כי אז זה על חשבון המכסה.

אז צריך לחשוב, האם בכלל צריך להגביל את שיקול דעת היושב ראש.

כן, יכול להיות שזה מיותר לגמרי.

זה מיותר, כי ברגע שהוא לקח את המכסה שלו - - -

זה האני מאמין שלו.

אפשר להוריד את כל סעיף (ד) מיסודו.

את כל (ד), אבל יש לנו סעיף (ב) שאומר שהיושב ראש צריך לאשר, ואין סעיף שיגיד מתי הוא יכול לא לאשר, ומייד תראו שיש לנו סעיף של אפשרות ערעור על החלטת היושב ראש. אם כך, (ד) כולו יורד.


עכשיו יש לנו סעיפים (ה) ו-(ו), שמדברים על הסמכות של יושב ראש הכנסת. שוב, לא כתובות העילות, אבל כן נותנים לו סמכות. סעיף (ה) אומר שהוא "רשאי לשנות את כותרת ההצעה...כדי להתאימה להוראות התקנון והתקדימים", אבל אז אולי זה לא טוב, כי אין לנו הוראות התקנון. אולי רק צריך להגיד שהוא פשוט רשאי לשנות, בלי סיבה. ואז אם הוא שינה את הנוסח "הוא יודיע על כך לחבר הכנסת, שיהיה רשאי לבקש מהיושב ראש עיון חוזר; החלטת היושב ראש תהיה סופית". אגב, הוראה זהה - -

- - בשאילתות.

- - בדיוק, יש לנו עכשיו בפרק השאילתות. זה אם היושב ראש משנה רק את הנוסח של הכותרת.

לעומת זאת, (ו) מדבר על כך ש"חבר הכנסת שהצעתו...לא אושרה על ידי יושב ראש הכנסת רשאי לערער בפני ועדת הכנסת, והחלטתה תהיה סופית". זה קיים גם היום, ושוב גם פה אין עילות.

אבל זה קיים בדרך כלל רק בדחופות, לא ברגילות. ברגילות זה היה נדיר, רק מה שקרה עם חבר הכנסת בן-ארי, זה ממש נדיר.

כי הוא בדרך כלל לא פוסל, אבל ההוראה קיימת. השאלה אם אין לנו כאן בעיה, שאנחנו משאירים הוראות כאלה, בלי שיהיו מוגדרות לשיקול הדעת לא של יושב הראש ולא של הוועדה.

אני לא יודע אם הייתי משאיר. השאלה היא כזאת, הרי אם ניכנס לשיקול הדעת, מתחיל העניין האם זה רק גזעני או גם פוגע במדינה יהודית, ואני לא בטוח ששווה להיכנס לכל העניין הזה. אני מתלבט אולי על דבר אחר, האם אנחנו לא צריכים לתחום את מועד ההחלטה של ועדת הכנסת בערעור, כי ממהות ההצעה לסדר היום, אם ידונו בה ויכריעו בה כעבור שנה, מה שווה העניין?

תוך שבוע.

כן, לכן אולי כדאי שגם היושב ראש יידע שהעניין הזה לא יבוא לדיון ולהכרעה באופן מיידי, ולא באיזושהי סגירה עם יושב ראש ועדת הכנסת. הסיפור הזה יכול להידחות במשך חודשים. נקבע כאן, כפי שהציעה רחל, בהליך דומה לערעורים על הצעות דחופות לסדר היום.

זה ממש מיידי.

אז אני אומר שזה יכול להיות כעבור שבוע.

זה גם מעט להגביל את ועדת הכנסת.

אבל אני חושב שאחרת אין טעם, העניין כבר הופך לא רלוונטי.

שבוע זה בסדר – שבוע, שבועיים.

אין טעם, כי זה כבר לא סדר יום.

בסדר. לא להשתמש גם במינוחים הכלליים האלה של פגיעה בכבוד הכנסת?

לא, מכיוון ששוב אני אומר, האם פגיעה בכבוד הכנסת כן וגזעני לא? האם גזעני כן ופגיעה במדינה יהודית ודמוקרטית – לא שווה להיכנס לזה.

זאת אומרת שיש סמכות ליושב ראש לא לאשר. ברור שהוא יפעיל את הסמכות שלו באופן מאוד צר, ויש סמכות לוועדת הכנסת לדון ולהחליט, והיא תחליט על זה תוך שבוע.


סעיף (ז) היום נמצא באותו פרק בסעיף נפרד. הכנסתי אותו באותו סעיף, למרות שיכול להיות שמגיע לו גם סעיף נפרד בפני עצמו. הוא מדבר על מקרים שהם גם די נדירים, שיושב ראש הכנסת מקבל הצעה לסדר היום, הוא רוצה לאשר אותה, אבל הוא חושב שאם מעלים אותה במדינה, זה עלול "לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בעניין כלכלי חיוני" של המדינה.

זה קרה עם חבר הכנסת מח'ול, מספר פעמים הוא ניסה להעלות את הנושא.

נכון, ואז הסעיף כאן, כמו שקבוע גם היום בתקנון, אומר שיושב ראש הכנסת יכול, אחרי שהוא מתייעץ – היום כתוב עם ועדת החוץ והביטחון, ופה מוצע עם יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, והוא יוכל לקבוע שהדיון יתקיים לא במליאה, אלא באחת מוועדות הכנסת, והוא יודיע על הקביעה שלו "לחבר הכנסת המציע ולוועדה". היום כתוב שהוא גם צריך להודיע לנשיאות, אבל מוצע פה למחוק את זה. "ההצעה תבוא במניין ההצעות", כי היא הולכת לוועדה.


פסקה (2) אומרת שגם בוועדה שאליה זה עבר יהיה הליך דו-שלבי, זאת אומרת: אם היושב ראש קבע שזה ילך לוועדה, הוועדה תשמע "את המציע, באחת משתי ישיבותיה הקרובות לאחר שנמסרה לה הודעת היושב ראש, ותחליט האם לכלול" את זה בסדר היום, ואם היא החליטה לכלול את זה בסדר היום, "יהא דין ההצעה כדין הצעה שמסרה הכנסת", כאילו זו הצעה שהכנסת החליטה להעביר לוועדה.

למעשה, הדיון בוועדה מחליף את הדיון במליאה, זה ההיגיון.

בדיוק. אני פה רק אזכיר, שקיבלתי גם הערות מסגן מזכירת הכנסת. הוא חשב שצריך להתייחס למקרים, שחשיפת המידע עלולה לפגוע בביטחון המדינה, ולהגיד שהישיבה תהיה תמיד סגורה. אחרי שחשבתי על זה, נראה לי שיכולים להיות מקרים שהם לא בהכרח דברים של חשיפת מידע, אלא שבעצם הדיון בכנסת תהיה פה פגיעה. זה הנוסח המוצע, ובזה סיימנו לקרוא את סעיף 1, שהוא הוראות כלליות לגבי הצעות לסדר-היום.


סעיף 2 מדבר על סדרי הדיון וההצבעה. אני אזכיר שאנחנו מדברים כרגע על הצעות רגילות, לגבי דחופות יהיה לנו מייד סעיף אחר. הוא אומר כך: מזכיר הכנסת – היום זה יושב ראש הכנסת, אבל יש כל מיני סמכויות שהן טכניות, ושבפועל אנחנו יודעים שהמזכיר עושה אותן, אנחנו מעגנים פה את סמכותו בתקנון: "מזכיר הכנסת יקבע את סדר הנמקת ההצעות לסדר היום בישיבת הכנסת שנועדה לדיון בהצעות לסדר היום – ביום רביעי – בהתחשב בגודלן של הסיעות שעמן נמנים המציעים, החל בסיעה הגדולה; הצעות בנושא דומה יידונו בזו אחר זו לפי סדר הגשתן".

זה לא היה ברור לנו, כי זה אף פעם לא היה. זה הלך לפי המספר.

אז בוא נמחק את זה, אם זה לא קורה.

לפי ההגשה.

זה לפי מועד ההגשה.

אז אולי אפילו לא צריך שמישהו יקבע, אלא שסדר הנמקת ההצעות יהיה לפי סדר ההגשה.

אני חייבת להעיר איזושהי הערה – אנחנו גם בעניין הזה מתחשבים בשרים שבאים להשיב, ולפעמים מספר ההגשה הוא מאוחר יותר, אבל אם בדיוק אנחנו מצמידים את זה לסוף ההצעות הדחופות שהוא מגיש, יש לנו איזשהו כלי לשחק, ולא לתקוע שר שמשיב להצעה דחופה בתחילת סדר היום ושיישאר כל היום, אז יש איזושהי גמישות מסוימת.

אז בואו נוריד את כל הסוף. נשאיר "מזכיר הכנסת יקבע את סדר הנמקת ההצעות לסדר היום בישיבת הכנסת שנועדה לדיון בהצעות לסדר היום".

לא, אולי צריך להגיד: בהתחשב בסדר ההגשה.

צריך להתחשב, אנחנו משתדלים להתחשב בסדר ההגשה, אבל היוצאים מן הכלל הם כשאנחנו צריכים להתאים את זה למועד תשובת השרים.

כן, זה נכון, כי לפעמים אני יכולה להתלונן שאני הגשתי לפני כן ומתקנים לי.

כן, זה קורה.

אז אפשר גם את הסיפא. אולי אפשר לומר ש"מזכיר הכנסת יקבע את סדר הנמקת ההצעות" בהתחשב בסדר ההגשה ולהשאיר את "הצעות בנושא דומה - -

כל זה בכלל מיותר.

למה להגביל? לא צריך, מיותר.

יש איזושהי גמישות.

כן, אני בעד.

בסדר.

אחרי שנקבע הסדר במליאה, "חבר הכנסת שהציע את ההצעה לסדר היום, או חבר אחר מסיעתו שהוא הסמיכו לכך, ינמק את ההצעה, במסגרת זמן שלא תעלה על עשר דקות". אגב, היום בתקנון כתוב 15 ובכוכבית כתוב עשר, אז עשר זה מה שקיים. לגבי הסיפא, אני הבנתי ממזכירת הכנסת שאין דבר כזה, זה פשוט קיים היום: "הוגשה הצעה מאת מספר חברי הכנסת יחד". כמו שמגישים הצעת חוק יחד, כאילו התקנון מאפשר גם להגיש הצעה לסדר היום יחד, אבל אני מבינה שזה לא קורה, והשאלה אם אנחנו רוצים להתייחס לזה.

זה לא קורה. אולי פעם זה היה, אבל זה כבר לא קורה, זה נדיר. אני גם בדקתי את זה עם מנהלת הלשכה, עם אלינור. זה נדיר, זה יכול להיות אולי רק ביום מיוחד, כשחבל על איזו מכסה ורוצים לתת למישהו, אבל זה לא קיים.

אז הוא ינמק או חבר מסיעתו שהוא הסמיך לכך, עשר דקות.

"נעדר חבר הכנסת מאולם המליאה, בעת שנדרש לנמק את הצעתו...ולא הסמיך חבר אחר לנמקה, לא תישמר זכותו לנמק את ההצעה במועד אחר, אלא אם כן מצא יושב ראש הכנסת כי ההיעדרות מוצדקת". הוראה דומה יש לנו גם היום.

בדרך כלל בהצעות הרגילות כן היתה גמישות, בניגוד להצעות דחופות.

הוא יכול להיעדר?

אבל הוא מודיע. או שהוא מודיע, או שהוא אומר: לדחות אותי לאחר כך.

הוא מוחק את עצמו. הוא מוריד את ההצעות, הוא בא ואומר: אני רוצה להוריד את ההצעה השבוע.

הוא מתאם. אנחנו מתאמים את זה עם השר.

בסדר, אז הוא בעצם מושך את זה. הכוונה פה שהוא איננו, שהוא לא נעדר בעת שנדרש לנמק. אולי צריך להבהיר פה שזה יובא במכסה.

זה תמיד על המכסה.

זאת הכוונה. אם הוא נעדר בעת שנדרש לנמק - - -

כן, זה ברור לגמרי.

"אחרי ההנמקה...רשאית הממשלה להביע את עמדתה ביחס להצעה ולהודיע על הסכמתה או על התנגדותה לכך שהנושא המוצע ייכלל בסדר היום של הכנסת, או להציע שהנושא יידון בוועדה של הכנסת". הוועדה "רשאית להביע את עמדתה במרוכז על כמה הצעות בנושא דומה". אגב, היום יש לנו הוראות בתקנון לגבי זמן הדיבור של הממשלה, אבל אמרנו שאולי כדאי להוריד את זה, במקומות אחרים לא כללנו את זה.


עכשיו יש לנו פה הוראה, שהוכנסה לתקנון בכנסת הקודמת, והיא מעט מורכבת. היא אומרת מי יכול להשיב בשם הממשלה על הצעות לסדר-היום.

אני רק רוצה שנשים לב, שבתשובה רשאית הממשלה, זאת אומרת היא גם יכולה לא. כדאי שנהיה ערים לזה.

נכון, כי הצעה לסדר היום גם יכולה להיות על משהו שלא קשור בכלל לממשלה. וזה בסדר. רעידת אדמה דווקא לא בארץ, יש דברים שבכלל לא קשורים לארץ, וחברי הכנסת רוצים שהכנסת תדון בהם, וזה בסדר.


מי יכול להשיב בשם הממשלה? יש לנו כאן הוראה ייחודית, שאומרת שהממשלה תיוצג "על ידי אחד מאלה, בסדר זה: ראש הממשלה, השר שהנושא המוצע נמצא בסמכותו" - אגב, היום כתוב בתקנון, "באופן ישיר או עקיף", צריך לחשוב אם צריך את זה - "או סגנו, ואם הנושא נמצא בסמכות ראש הממשלה – גם השר המקשר", זאת אומרת: לא כל שר, ובוודאי לא כל סגן שר, יכול להשיב להצעות רגילות לסדר היום.

זה חידוש?

זה קיים מהכנסת הקודמת כבר.

אבל זה לא קיים בפועל.

יש חריג.

נכון, עכשיו בוא נראה מה החריג.

סגן שר האוצר ישיב להצעה לסדר היום, שהיתה שייכת לעוזי לנדאו על תאגידי המים, והיושב ראש לא אישר. אחר כך סידרנו שעוזי השיב לשר אחר והקדמנו את זה, אבל הוא לא אישר.

החריג הוא מעט מסובך, ואני לא בטוחה שצריך להשאיר אותו כפי שהוא. אומרים לנו ש"על אף האמור...בנסיבות מיוחדות רשאית הממשלה, באישור השר המקשר...או שר אחר שראש הממשלה הסמיכו לצורך כך, ובאישור יושב ראש הכנסת", זאת אומרת: צריך גם שהשר המקשר יאשר וגם שיושב ראש הכנסת יאשר ונסיבות מיוחדת. היא רשאית "להיות מיוצגת על ידי שר אחר", לא סגן שר, "ובלבד ששר שהנושא המוצע נמצא בסמכותו לא ייוצג על ידי שר אחר יותר משלוש פעמים במושב".

אני מציע שנעתיק מכאן את ההוראה שניסחנו בפעם הקודמת לעניין של האי-אמון. זה יהיה החריג, מטעמים מיוחדים, באישור יושב ראש הכנסת, כמו שכתבנו כאן.

ואז יש גם סטנדרטיזציה.

כן, שיהיה אחיד, שלא יהיה פה כך ושם אחרת.

מה שכתוב ב-(2) ככלל הוא בסדר, זאת אומרת: שמי שמשיב על הצעות לסדר היום זה ראש הממשלה - - -

סעיף (3) מנטרל את סעיף (2).

אם נעשה האחדה של (2) עם האי-אמון, אי אפשר כי שם באי-אמון כל שר יכול להשיב, וזה יותר מגוון. פה זה הגיוני.

תכתוב "למעט", למעט אי-אמון.

הניסוח הוא לא הבעיה, בוא נחשוב מה הכלל. האם הכלל הוא שמי שמשיב על הצעות רגילות לסדר היום זה ראש הממשלה, השר שהנושא בסמכותו או סגנו, או השר המקשר. השר המקשר – אנחנו רוצים רק אם זה נושא שבסמכות ראש הממשלה, הוא לא יכול להחליף כל שר.

כן, בסדר גמור. אם זה המצב היום, אנחנו נשאיר אותו, לא נפתח את זה.

זה יהיה הכלל, אבל מטעמים מיוחדים ובאישור יושב ראש הכנסת, מי יכול? שר אחר או גם סגן שר אחר?

לא, שר אחר. סגן שר אמרנו לא ידבר בנושא שהוא לא נושא משרדו.

נכון.

לכן זה יהיה רק שר אחר, כי אם זה נושא משרדו הוא ממילא יכול ואז אין בעיה.

זאת אומרת מטעמים מיוחדים, יוכל שר אחר להשיב, ובלי מגבלה של מספרים?

לא, הוא לא ייתן לו אישורים גורפים.

אני אגיד לכם, כשהם תיקנו את התיקון, בפועל הרבה פעמים המשא ומתן נעשה במליאה, ואז לך תדע אם כבר היה לו במכסה, אין לו במכסה ועד שאנחנו נברר. מאוד קשה ליישם את זה.

לעומת זאת, זה מייתר את כל סעיף (2), כי תמיד אפשר להפוך את זה למישהו מטעמו.

הוא צריך אישור של יושב ראש הכנסת וטעמים מיוחדים.

זה לא כל כך פשוט, בסוף יושב ראש הכנסת "יושב על הברז" פה.

בלי ההוראה הזאת, בשבוע שעבר הוא לא אישר.

יושב ראש הכנסת או סגנו?

לא, רק הוא.

לא, אנחנו נגיד: באישור מראש של יושב ראש הכנסת, שיהיה ברור שזה לא מי שיושב על הדוכן.

יושב ראש הכנסת, לא מי שמנהל את הישיבה.

ברור. זה לא יושב ראש הישיבה, זה יושב ראש הכנסת.

חבר הכנסת המציע נימק, הממשלה השיבה, ומה קורה אחרי תשובת הממשלה? פה יש שינוי שהציע יושב ראש הוועדה, בשונה ממה שקיים היום. היום, אחרי שנשמעה עמדת הממשלה, יכולים חברי הכנסת להשמיע מה שנקרא "הצעה אחרת", והם יכולים להציע שתי הצעות אחרות, אחד יכול להציע שהנושא לא ייכלל בסדר היום ואחד יכול להציע להעביר לוועדה.

מה שמוצע כאן זה סידור מעט שונה, "אחרי שנשמעה עמדת הממשלה ואם לא נשמעה – אחרי ההנמקה, רשאים שניים מחברי הכנסת להביע את עמדתם ביחס להצעה", ופה אולי כדאי להבהיר ביחס לכל הצעה. קודם כל חבר הכנסת נימק, שניים יכולים לדבר במשך דקה ולהגיד מה הם רוצים, לא חייבת להיות להם הצעה.

במקום המנגנון של הצעה אחרת, שזה בעצם אותו דבר, רק בלי הצורך להציע באופן פיקטיבי ועדה סתם.

נכון, אבל כתוב "ורשאים הם להציע" - זאת אומרת הם כן יכולים להציע – "שהנושא המוצע לא ייכלל בסדר היום או שיידון בוועדה, והכול מהמקום המיועד לכך באולם המליאה" – כך אנחנו קוראים לרמקולים בצדדים – "ובמסגרת זמן שלא תעלה על דקה אחת לכל אחד מהם".

זה חידוש שניים?

החידוש הוא שהם לא חייבים להציע הצעה אחרת, הם יכולים לדבר.

לא, זאת הרחבה. קודם זה היה אחד שמציע הצעה אחרת פר מציע, עכשיו זה שניים בלי שחייבים להציע הצעה אחרת, כדי לעשות את הדיון יותר מעניין.

לא צריכים לרוץ אליך ולהגיד "הצעה אחרת"?

לא, אבל צריך להירשם.

רק צריך לבקש להירשם. אם הנושא הוא יחסית מעניין והציעו אותו ארבעה, חמישה חברי כנסת, זה נותן שמונה עד 10 - - -

הבעיה שמהמקום שבו אני יושבת, היא לא רואה טוב, צריך לקום כי מהזווית הזאת לא רואים משם...

לך יש נוכחות...

זה יאפשר בנושא שהוא באמת רלוונטי, לקיים קצת דיון.

זה מאוד מעורר.

זה המקסימום שהצלחתי להגיע בגזרה הזאת, אבל זה יותר טוב משום דבר.

שניהם רק מביעים את עמדתם ולא - - -

כן, זה כמו דיון. לא קשור.

זה נותן לך זכות דיבור.

כל הקודם זוכה, מי שנרשם.

אין עוד אחרים, שניים יכולים.

תמיד הולך כל הקודם זוכה, גם היום. הרי ההצעות האחרות האלה הן פיקטיביות.

אבל בהצעה אחרת זה גם. בנוסף להצעה אחרת, נותנים הזדמנות לעוד שני חברי כנסת - - -

לא, זה לא בנוסף. אחרי שהוא נימק והממשלה השיבה, שניים יכולים לדבר וזהו. הם יכולים לדבר על הנושא, הם יכולים להציע שזה ילך לוועדה, והם יכולים גם לא להציע דבר.

אני חשבתי שנשמרת הזכות, אז זה רק שניים.

זה לא רק שניים, זה שניים במקום אחד, כמו שזה היה קודם.

אני חייבת להגיד לך שלא כולם יודעים את זה, אבל אם למשל הממשלה לא הסכימה לדברי הדובר לכלול בסדר-היום, יש אפשרות לשניים, אחד יכול להסיר ואחד יכול להעביר לוועדה.

בסדר.

יכלו להישמע קודם שתי הצעות. אין לנו יותר מונח – בנוסח הקודם, כמו שאמר היושב-ראש, שהיו לנו טיוטות קודמות, היתה גם התייחסות, כמו שיש היום בתקנון להצעה אחרת. המונח הזה לא יהיה פה יותר. הם יכולים לדבר, הם יכולים גם להציע מה יהיה גורל ההצעה, הם לא חייבים. אם הם לא יציעו, לא יציעו.

מאוד טוב, בשעה 20:30, 21:00 זה מצוין, כי יש כל כך הרבה אנשים שרוצים לדבר...

כן, זה רלוונטי להצבעה. לפחות הוא יוכל להצביע בעד - - -

נכון, גם אין יותר מצב, שאם הצעת להסיר, אתה לא יכול לתמוך.

זה היה מלאכותי לגמרי.

היום בתקנון יש איזושהי הוראה שאתם לא רואים, כי היא הושמטה, שמי שנעדר כשנשמעה עמדת הממשלה או בהצבעה, גם הצעתו בטלה. אבל פה דיברנו שנוריד את זה, יש כאן רק הוראה שמי שנעדר כשהוא נקרא לנמק, ולא נמצא - הצעתו בטלה. אולי צריך כן להשאיר את זה?

הרעיון היה שלא יכול להיות שחבר כנסת מעלה נושא, ואז הוא אפילו לא מכבד את השר שבא להשיב לו ולהשתתף בהצבעה על ההצעה שהוא רצה שיכבדו אותו.

אבל בדרך כלל זה לא קורה בהצעות הרגילות, זה קורה יותר בהצעות הדחופות, כל אחד מנמק והולך.

גם הסנקציה שהוא הפסיד את המכסה.

ברגילות בדרך כלל זה לא כל כך קורה.

אבל הסעיפים האלה הם כלי גם לגבי הרגילות וגם לגבי הדחופות.

אני לא יודע, ומה נעשה אתו? אז ההצעה ירדה, באמת אכפת לו אם הוא לא הגיע?

לא, זה אומר שאם הוא לא נמצא כשהשר משיב, לא יצביעו.

לא יצביעו, ואז הוא אמר את דברו, זה לא עובר לוועדה, זה לא עובר - - -

לא יודע, לפעמים זה מאפשר לו לכפות את הדיון ולסכל את ההצבעה.

אז שלא ישחק.

לפעמים גם את זה רוצים.

אנחנו לא רוצים לאפשר לו את זה.

לכן אני אומר, שאני לא רוצה לאפשר לו לכפות את הדיון ולסכל את ההצבעה, אני רוצה לכפות עליו שתהיה הצבעה. אני לא רוצה לתת לו שליטה בשאלה אם תהיה. הוא אומר: אני רציתי את הדיון, ועכשיו אני לא רוצה שתהיה הצבעה.

אתה רואה איך זמנים משתנים? פעם זו היתה סנקציה, והיום - -

- - כן, אתה לא יודע איך ישחקו איתה.

אז הדבר הזה יושמט, זאת אומרת אין הוראה לגבי מה קורה אם הוא נעדר ואין תשובת שר.

כך אני מעלה את הדיון ומונע החלטת כנסת בעניינו, אם אני לא רוצה שתהיה החלטה. אני לא יודע לאיזה כיוון זה עובד.

בסדר.

עכשיו יש לנו הוראה - עוד לפני ההצבעה, חבר כנסת נימק, הממשלה השיבה או הביעה עמדה, שני חברי כנסת יכולים היו לדבר ולהציע הצעות או לא להציע הצעות - שנמצאת היום בכוכבית, ואומרת: אם "נגעה ההצעה לסדר היום לפעולתו של יושב ראש הכנסת, רשאי יושב ראש ועדת הכנסת ואחריו יושב ראש הכנסת" - זה צריך להיות רשאים - להביע את עמדתם במקום הממשלה", זאת אומרת: לממשלה לא תהיה אפשרות להביע עמדה.

הרי הממשלה לא חייבת להביע עמדה ממילא, אז זה לא במקום הממשלה. רשאים להביע את עמדתם. אם הממשלה תרצה, היא תביע גם את עמדתה. הרי אני לא יכול להכתיב לממשלה, שאני אביע את העמדה במקום.

לא, זה אומר שלה אין זכות.

זהו, זה נראה לי לא נכון, איך יכול להיות שאני אחליט שאני - - -

כי זה נושא של פעולות יושב ראש הכנסת.

ואם הממשלה חושבת שלא? אז אני אמנע ממנה?

אפשר להגיד את זה.

היא נותנת לי את היכולת לקחת מהם את הסמכות במליאה.

בסעיף (ד) את אומרת שהממשלה רשאית.

זה נראה לי קצת בעייתי.

אוקיי, אז מייד נראה, כמו שיש בפסקה הבאה, שהם יוכלו לדבר אחרי ההנמקה ולפני עמדת הממשלה.

כן, צריכה להיות אפשרות לדבר, והממשלה, כפי שהיא עושה בכל הצעה אחרת, תחליט אם היא רוצה להגיב או לא רוצה להגיב.

הסעיף הזה בקשר ליושב ראש הכנסת מפריד בין הרשות המחוקקת שלנו לבין הרשות המבצעת, זאת אומרת שאם יש איזה עניין נגד יושב ראש הכנסת, יושב ראש ועדת הכנסת ישיב, כאילו אנחנו לא מערבים את הממשלה, אלא אם ירצה שר או ראש ממשלה להגיב, אז לא תמנע ממנו, תיתן לו. נראה לי שזה העניין.

זה ברור, אבל העיקרון אומר שלממשלה תמיד יש זכות לוותר. סביר להניח, שאם זה עניין שנוגע למנהל הפנימי של הכנסת, היא תוותר, אבל יכול להיות למשל מצב, שרצתה הממשלה להביא נושא, והחליט יושב ראש הכנסת, כמו שהיה עם סיפור סגני השרים, שהוא לא רוצה, ולממשלה יש עמדה, היא אומרת: באיזון בין הרשויות האלה, אנחנו חושבים שפה אתם חציתם קו אדום. אז אני בא כיושב ראש ועדת הכנסת או הוא כיושב ראש הכנסת, ואומר: אני לא אתן לכם לדבר, אני מדבר במקומכם. זה לא סביר.

נראה מייד איך זה כתוב ב-(2), ואז יכול להיות שאפשר להחיל את אותה הוראה. (1) אומר אם ההצעה לסדר היום נוגעת לפעולות יושב ראש הכנסת.

"(2) נגעה ההצעה לסדר היום לפעולתה של סיעה שאינה סיעתו של המציע או לפעולתו של חבר

הכנסת הנמנה עם סיעה שאינה סיעתו של המציע, תהיה לאחד מחברי הסיעה האחרת, המדבר בשמה, או לחבר הכנסת האמור, הזכות להשיב" - או להביע עמדה זה צריך להיות יותר מדויק - "להצעה לסדר היום במסגרת זמן שלא תעלה על עשר דקות; התשובה תינתן לאחר הנמקת ההצעה ולפני שנשמעה עמדת הממשלה".

בסדר.

יכול להיות שאת אותה סיפא אפשר להחיל גם ב-(1).

כן, אותו הגיון.

האמת שאולי זה בעצם כן "להשיב" ולא "להביע עמדה", כי נטענה טענה ביחס אליהם.

נכון.

עד כאן היה סדר היום, עכשיו מה עושים בהצבעה? זה סעיף קצת מסובך, אבל אני חייבת לומר, שגם היום זה מאוד מאוד מסובך.

עשינו קצת סדר.

יש סעיפים ומלא כוכביות, שלא כולם עולים בקנה אחד זה עם זה. מה מוצע כאן? קודם כל נתחיל עם הרישא, שגם כאן כבר יש שאלה: "וזה סדר ההצבעה, ואם היו מספר הצעות לסדר היום בנושא דומה – יצביעו על כולן כאחת". אני חושבת שפה יושב ראש הוועדה לא כל כך אהב את זה. היום כתוב "אלא אם כן דרשו המציע או אחת הסיעות להעמיד הצעה להצבעה נפרדת". השאלה מה קורה אם יש לנו כמה הצעות לסדר היום, שהן בנושא דומה, או נוסחו באופן זהה. כמובן זה יכול לבוא מכיוונים שונים, אבל ההצעה היא אותה הצעה. האם אנחנו רוצים לאפשר מצב שיצביעו על כל אחת בנפרד, ואז זאת תלך לדיון במליאה, זאת לוועדה הזאת וזאת לוועדה הזאת?

אני מתנגד לזה, ואני אסביר לכם גם למה אני מתנגד לזה - כי זה בעיניי דורס את המפלגות הקטנות, ובעיקר את האופוזיציה, המפלגות הקטנות באופוזיציה, כי מה יקרה? העלו כמה חברי כנסת נושא. מחליטים שרוצים באמת לדון בו, אלא מה? רוצים להוציא אותם מהדיון, שההצעות שלהם ירדו. הרי היום את הצעות החוק ממילא מפילים להם. המעט שיש להם, לפחות כשהם עולים על עגלה של הצעה לסדר-היום, הם יכולים לבוא לידי ביטוי ולהוביל הצעה שלהם, אז עכשיו נייצר פה מכשיר כזה? זה לא נראה לי נכון.

זאת אומרת שהכלל יהיה שאם יהיו מספר הצעות בנושא דומה, יצביעו - - -

- - - כמוך אבל הפוך, אמרתי שאם הם ירצו להסיר, זכותו של חבר כנסת להגיד: אוקיי, לזה אתה מתנגד, אבל בוא תתמוך בהצעה שלי.

אבל למה אתה לא יכול להשאיר את זה בפשרה של ארבל כרגע, אלא אם כן ידרוש להצביע עליו בנפרד?

כי אז יהיו דרישות להצביע בנפרד.

הוא אומר שדווקא הדרישות יבואו מהרוב. אני גם ראיתי את המיעוט.

אני הגשתי הצעה לסדר היום, במקרה באותו נושא כמו חבר הכנסת זחאלקה. אם אני אגיד שאני מבקש להצביע על ההצעה שלי בנפרד, שלי תעבור ואת שלו יפילו מייד. עכשיו אני יכול להתעלל בו כל הזמן. בסוף הכנסת מחליטה, האם הנושא ראוי שיידון בסדר היום. היא לא מחליטה אם היא בעדו או היא נגדו. אי אפשר להגיד: אנחנו חושבים שהנושא צריך להיות בסדר היום, אבל רק אם אתה הצעת, אם הוא הציע – אותך אנחנו לא רוצים.

ומה תעשה כשיהיו לך הצעות אחרות? יעלה חבר כנסת ויגיד: יש לי הצעה אחרת להצעתו של יריב לוין, ואז ממילא תצטרך להצביע בנפרד.

לא, ההצעה האחרת שלו תהיה גם על כל המכלול. אני מתייחס להצעה לסדר היום כהצעה אחת, הוגשה על ידי שישה חברי כנסת, הוגשה על ידי שישה.

זאת אומרת שגם אם יש בהצעה לסדר היום שישה אנשים שונים שמציעים נושא דומה מהיבטים שונים כפי שיש היום, למשל על הרכבת הקלה, אתה אומר שיהיו בסך הכול שתי הצעות אחרות.

לא, 12 אנשים יוכלו לדבר.

לא, אני עושה הפרדה. בוא נעשה סדר.

הוא מדבר על שני דברים שונים.

יש שני שלבים: יש דיון ויש הצבעה. בדיון אנחנו אומרים שזאת שיטה מאוד פשוטה, פר ראש, כל אחד שהציע יש שני דוברים, זה פשוט וקל. בשלב ההצבעה נשאלת השאלה, באו שישה אנשים שחשבו שצריך להעלות את הנושא לסדר היום. האם אני מצביע על כל הצעה שלהם בנפרד, או שאני בא ואומר: רבותי, אתם בסירה אחת, או שהנושא על סדר היום או שהוא לא על סדר היום. בעיניי, אין שום הגיון לפצל את זה, אחרת זה יוצר מקור למניפולציות שהן לא נכונות, כי המהות של העניין היא השאלה, האם כוללים אותו בסדר היום או לא כוללים אותו. זהות המציע – יכול כל אחד לקחת בחשבון שהוא חושב שהנושא חשוב, אבל אם ההוא הציע, הוא לא רוצה אותו, אבל הוא לא יכול להפוך את המליאה למכשיר, שאני אשלול ממך לדון בנושא שלגביו החלטתי שהוא על סדר היום.

אי אפשר להגיד שאין הגיון במה שאתה אומר.

זה לא נכון.

צריך יהיה גם לעדכן את הממשלה, שכאשר היא אומרת להסיר מסדר היום, היא מסירה - -

- - את כולם, בטח. ואז שיחליטו לגופו של הנושא ולא לגופו של האדם.

זה יופי.

אבל אז צריך לציין פה אם קבע יושב ראש הכנסת שהם באותו נושא, צריך שמישהו יגיד אם הם באותו נושא.

זה בנשיאות אנחנו מחליטים.

גם ברגילות?

ברגילות זה על סדר היום של יום רביעי, אבל - - -

צריך להגיד, כי יש לזה משמעות, אם מישהו יגיד: לא, שלי היא אחרת ואז יהיה ויכוח.

אני בעד שזאת תהיה קביעה של הנשיאות. היא צריכה לבוא לידי ביטוי גם בסדר יום מראש.

גם ברגילות אפשר שזאת תהיה הנשיאות?

אבל אז רגילות אפשר להגיש גם - -

עד 11:00.

כן, אפשר.

כן, זה נכון, זה יפתור.

אבל ברגילות בדרך כלל זה לא קורה, זה נדיר.

זה נדיר.

זה נדיר שבנדירים, אין ספק. לא חשוב, צריך שיהיה לנו מנגנון אם זה יקרה, כי הרי אם זה יקרה, זה יהיה בדיוק בנושא שהוא שנוי במחלוקת ובעייתי, שיהיה לנו פה נתיב איך פותרים את זה.

"אם היו מספר הצעות לסדר היום בנושא דומה" לפי קביעת הנשיאות, "יצביעו על כולן כאחת".

"הודיע המציע כי הוא מסתפק בדברי הממשלה – אין מצביעים". כתוב בסוף "אם היו מספר מציעים, תידרש הסכמת כולם". זה לא רלוונטי, כי אמרנו שאין יותר הצעה אחת עם כמה מציעים, אבל במקרה הזה כל אחד מאלה שצירפו – זה ברור, אם היו הצעות משולבות, כל אחד מהם צריך - - -

זה ברור לגמרי. אפשר לכתוב את זה, זה לא מזיק שזה כתוב, אבל הכוונה היא ברורה.

רק אם כולם יסכימו, או יחילו את זה רק על מי שהסכים.

לא יכולים להחיל את זה על מי שהסכים, מצביעים על ההצעה.

אין הצבעה.

לא, אני אומר ברגע שאחד החליט, מצביעים על כל המכלול.

היום הדינאמיקה היא שעומד השר ואומר: זו היתה תשובתי, ואני מציע להסתפק בתשובתי.

אין בעיה. אם כולם מסכימים, אין בעיה. מספיק שאחד לא הסכים, מצביעים על כל המכלול.

זה שהסתפק, שלו לא - - -

למה?

כי הוא הסתפק בתשובת השר.

לא, אני אומר: אתה הסתפקת, אתה החלטת שזה מספיק לך, אבל ברגע שהכנסת החליטה שלמרות זאת, זה עולה על סדר היום כי אחד האחרים נמצא שם, אין מה לעשות, זה על סדר היום. אי אפשר להגיד עכשיו: בניגוד לרצונך, זרקנו את זה לסדר היום, אבל אתה כבר לא במשחק.

זאת אומרת רק אם כולם הסכימו להסתפק, ואם חלק הסכימו להסתפק, בכל זאת יצביעו.

בטח, אין ברירה. אחרת אני אתן לאחד למחוק את ההצעה - - -

לא, הוא היה מוחק את שלו והיו מצביעים על האחרים.

אבל מה ההיגיון?

כי הוא כבר לא רוצה. הוא שמע את התשובה, והוא כבר לא רוצה.

אז הוא לא חייב להמשיך, אבל הנושא הוא על סדר היום.

הוא יכול לחזור בו.

אני מסתכל לגופו של הנושא, לא לגופו של המציע. הנושא הוא על סדר היום, מה לעשות?

יש לך אפשרות שמישהו יתחרט שהוא בכלל העלה את זה– הופעל עליו לחץ מכאן או מכאן, והוא החליט להוריד את הנושא מסדר היום.

את צודקת, אבל אני לך עד איזו נקודה. אדם הוא בעל ההצעה שלו, עד השלב שבו הנושא נכנס לסדר היום ונידון. אני יכול למשוך את זה כל עוד זה לא שם, אבל אם אני הגשתי חוק ועכשיו אני פתאום אומר: רגע, חבל שדנו בו, לא רוצה את ההחלטה שהיתה, אני לא יכול לחזור בי. אני יכול להחליט שאני לא בא לדיון בוועדה אם זה לא מספיק מעניין אותי, אבל אני לא יכול עכשיו להחליט: הבאתי את זה למליאה, ביקשתי שזה יהיה על סדר היום - - -

אל תביא את זה לוועדה, אנחנו עדיין בשלב המליאה, הגישו ארבעה, חמישה נושאים בסדר יום, היה נושא מאוד חם, הסיפור של העיתונות, ישראל היום, החליט חבר כנסת ברגע האחרון, לאחר שהופעל לחץ וכדומה, שהוא לא רוצה להיכנס למעגל הזה ולא רוצה להיות בסדר היום הזה, אז מה? יש לו אפשרות להגיד: אני יורד משם.

אבל הוא יכול למשוך את ההצעה לפני הדיון.

לא, הוא יכול גם אחרי. יש לנו סעיף של חזרה.

חזרה מאה אחוז, אבל הוא לא יכול להגיד: את ההצעה שלי אני לא רוצה לשלוח לוועדה.

אחרי ההצבעה.

אבל פה אנחנו לפני ההצבעה. הוא שמע את תשובת השר.

אחרי שהוא כבר דיבר, אחרי שהוא קם ואמר, אתה דיברת – "הלך" לך.

אני אגיד לך מה החשש שלי. ישאל השר: אדוני, אתה מסכים? אני אגיד כן. ישאל את השני אם הוא מסכים, והוא יגיד כן. יגיד השלישי שהוא לא רוצה. ברגע שהוא יגיד שהוא לא רוצה, אני חוזר בי, אני רציתי לחסוך, אבל זה כבר הולך, אני רוצה להיות חלק מהעניין, אז מה עכשיו?

השתכנעתי שהממשלה מטפלת בזה כמו שצריך, ולא צריך שהכנסת תדון בזה.

לא חשוב מה הנימוקים, אבל הוא אומר שאם השלישי החליט להביא את זה לדיון בוועדה, אני רוצה להיות חלק מהמשחק, אם כבר יתקיים הדיון. אז נתחיל בפינג-פונג, שבו ברגע שאמרתי לא, אני צריך לחכות לאחרון, ואחרי שהאחרון יגיד, יכול להיות שפתאום הראשון יגיד: לא, רגע, אני מתחרט.

רק אם כולם הודיעו שהם מסתפקים בתשובת השר, לא יצביעו, אחרת מצביעים.

בואו נעשה את זה פשוט, נאחד אותם ונעשה את זה לגופו של נושא, לא נתחיל כל אחד עם הבקשה הפרטית שלו.

יש פסקאות (2), (3) ו-(4) שמדברות על דרך ההצבעה. אני מזכירה, שהמציע בהגדרה מבקש שהנושא ייכלל בסדר-היום, למרות שאנחנו יודעים שלפעמים הוא מבקש ועדה. תראו איך זה מנוסח כאן, צריך לראות אם זה כולל את כל האפשרויות.


"(2) לא התנגדה הממשלה לכלול את הנושא בסדר היום, ולא נשמעה הצעה כי הנושא יידון בוועדה", זאת אומרת הממשלה לא התנגדה ואף אחד, לא הממשלה, לא אף חבר כנסת ולא המציע, אף אחד לא הציע ועדה, "תתקיים הצבעה בעד או נגד הכללת הנושא בסדר היום", כי המציע מבקש סדר יום. עוד מעט נדבר על הכוכבית הזאת, קודם נגמור את ההצבעה.


בפסקה (3) נאמר: אם כן "הציעה הממשלה או אחד מחברי הכנסת כי הנושא יידון בוועדה" – נראה שאחד מחברי הכנסת גם יכול לכלול את המציע, למרות שבהגדרה הוא מבקש סדר יום.

לא משנה, זה בסדר. נמתח את החבל - - -

יש איזשהו סעיף מאוד ישן בתקנון, שאם אף אחד לא הציע ועדה, יכול המציע בעצמו להציע ועדה.

מה שהוא ביטל, כי בהתחלה היה: אני רוצה להעביר לוועדה, אז כבר נשמעה הצעה לוועדה וכבר נשמעה ההצעה להסרה, אז היה כבר מישהו, אבל ברגע שהוא ביטל את הנושא הזה, פה את צריכה למצוא חבר כנסת שמציע להעביר לוועדה.

לכן זה כתוב בלשון רחבה כזאת: "הציעה הממשלה או אחד מחברי הכנסת", הרי דיברו עם חברי כנסת.

אם היתה הצעה כזאת.

אפשר היה גם להגיד: נשמעה ההצעה שהנושא יידון בוועדה.

כל אחד יכול לזרוק שהוא רוצה ועדה.

אם כך רוצים, אולי עדיף לכתוב משהו כללי יותר: נשמעה ההצעה שהנושא יידון בוועדה "וחבר הכנסת המציע הסכים לכך – תתקיים הצבעה בעד או נגד קיום דיון בוועדה", זאת אומרת: אם הוא הסכים, בכלל לא מצביעים על המליאה.

אבל אם יש כמה הצעות?

זה צריך להיות כולם.

והסכימו כולם.

היום יש מצב שמפצלים חלק מההצבעות.

בוא נעשה להפך, אם הם מסכימים לפיצול.

לא, הרעיון הוא שזה לא יהיה פיצול שחלק הולך למליאה, חלק לוועדה, חלק מוסר. אגב, יכול להיות גם שזה ילך לוועדה הזאת וזה לוועדה אחרת.

אבל בוא ניקח דוגמה יותר קלה, לא קואליציה אופוזיציה, אלא יש מישהו מקדימה שהעלה ומישהו ממרצ שהעלה הצעה. חבר הכנסת ממרצ מבקש שהדיון יהיה במליאה, ואני יודע שאין לזה שום סיכוי במליאה. לעומת זאת אם זה יעבור לוועדה, אני יודע שיתקיים דיון בוועדה, כי אני יודע שהממשלה כן תיתן לי להעביר לוועדה. אם אני צריך את הסכמת כולם, אני תקוע אתו, ואז זה ייפול, זה לא שזה יעבור לפה או לפה, זה ייפול.

אז (4) אומר שאם "הציעה הממשלה או אחד מחברי הכנסת כי הנושא יידון בוועדה, וחבר הכנסת המציע התנגד לכך" יהיו שתי הצבעות, קודם תהיה הצבעה בעד או נגד הכללת הנושא בסדר היום, ואם זה לא יתקיים תהיה עוד הצבעה בעד או נגד ועדה.

הרעיון הוא לקבוע תהליך הצבעה, שיהיה מאוד מאוד פשוט. אם כל המציעים רוצים להסתפק בדברי הממשלה, נחסך העניין ואין בכלל הצבעה. בשלב השני אומרים: אם הממשלה אומרת שהיא מסכימה לכלול בסדר היום ואף אחד לא מבקש ועדה, בוא נצביע סדר היום או לא סדר היום ונגמור את העניין. בשלב השלישי אומרים: אם כולם אומרים בוא נלך לוועדה, גם הממשלה וגם חברי הכנסת, נצביע כן לוועדה או להוריד את העניין בכלל, כי אף אחד לא חושב שזה צריך להיות על סדר היום. עכשיו מגיעים לשלב האחרון, שאומר מה קורה כשיש כמה הצעות - יש כאלה שחושבים שצריך להסיר, יש כאלה שרוצים לשלוח לוועדה, יש כאלה שרוצים להשאיר את זה על סדר היום. אז התהליך ההגיוני אומר, שנצביע קודם כל על השאלה האם רוצים את זה בסדר היום. אם כן, זאת ברירת המחדל, כי זאת הצעה לסדר-היום. אם לא רוצים בסדר היום, אתה עובר לאופציה השנייה – לוועדה. אגב, זה גם מאפשר לו "לנסות את מזלו" פעמיים, זה מגדיל לו את מרחב הגמישות. אני למשל שרוצה מאוד להעביר את זה לסדר היום, כי בניגוד אליך, אני חושב שדווקא במליאה יש לי סיכוי, אחרי שההצעה שלי תיפול כי תצביע נגדי, אני אגיד: טוב, לפחות שתגיע לוועדה, יותר טוב מכלום. אני חושב שזה נכון, בעיניי זה גם הסדר הנכון.

צריך לנסח את זה.

רק צריך להבהיר פה, שב-(3) צריך שכולם יסכימו, אחרת הולכים ל-(4). מספיק שאחד מתנגד, הולכים לפי הפרוצדורה של (4).

בסעיף (4) צריך להיות "ואחד מחברי הכנסת המציע התנגד לכך".

כן, זה יהיה ברור גם מ-(3).

קודם כל הוא רוצה לנסות להכליל את זה בסדר היום, זאת הרי לכאורה המטרה.

זה קצת מסרבל את הכול.

ברוב הגדול זה פותר לך את הבעיה, כי בדרך כלל זה ועדה מול הסרה, ופה זה נותן תהליך הגיוני.

אני אכתוב את זה עם התיקונים ולפני הישיבה הבאה אולי נפיץ את הנוסח. כדאי שאת הסעיף הזה יקראו שוב, כי הוא הכי מורכב כאן. צריך לראות שהוא ברור לכולם, שלא נופלים דברים ושהוא מנוסח כמו שצריך. בזה גם סיימנו את סעיף 2, שמדבר על סדר הדיון וההצבעה.

לפני שאת עוברת לדחופות, כל הנושאים של הימים המיוחדים - עד עכשיו אנחנו לא יודעים כשאנחנו מגישים הצעות, האם זה על חשבון המכסה או לא על חשבון המכסה.

כרגע, לפי מה שכתוב פה זה במכסה, כי אם רוצים להוציא משהו מהמכסה, צריך להוסיף הוראה.

אנחנו לא יודעים, כי לפעמים אומרים לנו שזה לא על מכסה וזה כן על מכסה.

יש הצעה רגילה לסדר היום שהיא לא במכסה?

כל הימים המיוחדים.

מכוח מה הן לא במכסה?

שיקול דעתו של יושב ראש הכנסת.

אני לא יודעת, לפעמים אומרים לנו שכן במכסה, אבל אנחנו לא במכסה ואנחנו לא יודעים.

לכאורה, היום אין בכלל שיקול דעת לאף אחד להגיד שהצעה רגילה לא תהיה במכסה.

היא גם לא "מתנהגת" בצורה הזאת של 10 דקות.

זה נולד עוד בכנסת הקודמת, לצערנו, כדי למלא את סדר היום של הכנסת. אחד הכלים היה ימים מיוחדים. במסגרת הימים המיוחדים, חבר הכנסת אמר: לא, אני לא רוצה, אז אמרו לו: תעלה, זה לא במכסה, תדברו. יש כאן גם לתת וגם לקבל.

אני מציע לאור זה, שנקבע סעיף על דיון בימים מיוחדים, ושם נסדיר את כל הסיפור הזה בצורה מסודרת.

כי לנו זה לא מובן.

אני מאוד בעד, אבל אני מציע שלא נקשור את זה כאן, כלומר: נקבע סעיף של דיון בימים מיוחדים.

שהיושב ראש רשאי לאשר דיון להצעות לסדר היום ביום מיוחד, ואז הן לא יהיו במכסה.

יש כאן הערה בעמוד 4 למטה. יש היום החלטה של ועדת הכנסת משנת 1986: "ראוי שיושבי ראש הוועדות יימנעו מלהעלות לדיון בוועדה נושאים לגביהם החליטה הכנסת כי לא יכללו בסדר יומה...לפחות...30 ימים מיום החלטת הכנסת". זה רלוונטי? אם הכנסת הצביעה לא לכלול משהו בסדר היום, אומרים גם ליושב ראש הוועדה לא לשים את זה על סדר היום של הוועדה?

בעל הצעה לסדר היום שהצעתו נדחתה על ידי הכנסת, ולא היה מי שהציע שהצעתו תידון בוועדה, רשאי לחזור ולהציע מייד לאחר הדחייה - - -

זה בדיוק זה.

את הכוכבית לא צריך.


מכיוון שאני מוכרח לסיים בשעה 15:00, לא נראה לי שיש טעם שנתחיל את הסעיף הבא. בשבוע הבא אני מקווה שלא יהיו דחיות.

אני אכין גם נוסח לישיבה הבאה, שיכלול את ההערות מהיום ושכדאי יהיה לעבור עליהן.

בקיצור, בישיבה הבאה ננסה לסיים את זה. זה בכל אופן יהיה קצת יותר טוב מהמצב הקיים.

בהחלט, אין ספק שצריך את זה. זה ארכאי.


תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:55.