PAGE
14
ועדת הכספים
16.11.2010
הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, ט' בכסלו התשע"א (16 בנובמבר 2010), שעה 12:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 16/11/2010
פרק י"ב (מסים - מס הכנסה) להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010
פרוטוקול
הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010
פרק י"ב (מסים – מס הכנסה)
עו"ד מיכל הנר דויטש, ממונה חקיקה, רשות המסים, משרד האוצר
אורן הלמן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית
דן פרי, ראש נציגות עיתונאי החוץ בישראל
עו"ד נעמי ווסטפריד, התאחדות עיתונאי החוץ בישראל
יוסף פדרמן, יו"ר התאחדות עיתונאי החוץ בישראל וסגן ראש נציגות
גלניס שוגרמן, מזכירת התאחדות עיתונאי החוץ בישראל
עו"ד איתן צחור, לשכת עורכי הדין
עמי צדיק, מרכז המחקר והמידע, הכנסת
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010
פרק י"ב (מסים – מס הכנסה)
אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010, פרק י"ב (מסים – מס הכנסה).
ציון, אני חושב שאתה תצטרך לנהל את הישיבה, לפחות חלקית, כי יש לי חוק בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
סעיף 9(15)(ב) בעמוד 84 מעניק פטור ממס לתושב חוץ שאין לו הקלה ממסי כפל. הפטור הוא לגבי הכנסה של תושב חוץ מדיבידנד, מחברה שמניותיה נסחרות בבורסה. אנחנו מבקשים לבטל את הסעיף הזה כי הסעיף הזה בעצם נותן עדיפות למקלטי מס.
תושב חוץ שנמצא במדינה שאין למדינת ישראל אתה אמנה למניעת כפל מס, כשהוא מקבל דיבידנד ממניות הוא מחזיק בחברה שנסחרת בבורסה, הוא מקבל פטור ממס.
עמוד 84, סעיף 46(1)(א), כתוב: "פסקה (15)(ב) – תימחק".
בעצם הפטור הזה הוא לתושב חוץ שאינו תושב מדינת אמנה והנסיבה השנייה בשלה ניתן הפטור הזה היא כאשר הוא מקבל פטור גם בישראל וגם במדינה בה הוא נמצא. אנחנו מבקשים לבטל את הסעיף הזה מהטעם ששני הטעמים שעומדים בבסיסו של הפטור הזה מנוגדים למדיניות המומלצת של ה-OECD שהסכים לה משרד האוצר, לפיה יש להימנע ממצבים של כפל פטורים ובודאי לא להעדיף תושבי חוץ של מדינות שאינן מדינות אמנה על פני תושבים שהן תושבי מדינות אמנה.
לא. מס מופחת לעיתונאים זרים הוא בעמוד 86, פסקה (4).
חבר הכנסת ציון פיניאן מחליף את היושב ראש
לשכת עורכי הדין מתנגדת לתיקון הזה משום שהוא מפלה לרעה תושב חוץ שאין לו אמנה עם מדינת ישראל. כאשר אין אמנה עם מדינת ישראל, אותו תושב חוץ משלם מס בישראל וגם משלם מס על הכנסתו בחוץ לארץ במדינתו. לכן הפטור הזה היה מוצדק למעט מקרה אחד שבו אותו תושב חוץ במדינתו אולי היה מס נמוך יותר או בכלל לא משלם מס, אבל ברגע שהוא משלם מס בחוץ לארץ, יתכן אפילו בשיעורי מס גבוהים, הסעיף הזה נועד למנוע את אותו כפל מס.
לכן אנחנו מאוד מופתעים – אני מדבר כאן כמובן בשם לשכת עורכי הדין – מהתיקון הזה שאין לו שום מקום ואין לו שום בסיס, לא משפטי ולא הגיוני.
הסעיף הזה, מעבר לכך שהוא תקציבי, הוא סעיף שבעצם נותן העדפה למי שלא ראוי שתינתן לו העדפה. הנסיבה הראשונה של חסך מס, אנחנו פועלים לבטל את כל סעיפי חסך המס והאמנות, ואת זה אתה יודע. לכן אנחנו מבקשים לבטל את 15(ב) ובוודאי לא להעניק עדיפות של תושב מדינה שאינה גומלת על פני תושב מדינה גומלת. לכן בהמשך לדיונים שנערכו כאן אתמול לגבי חוק עידוד, מי שנהנה מהפטור הזה, זה תושב החוץ. למדינת ישראל אין שום מקום לעודד את הדבר הזה ולכן אנחנו מבקשים לבטל אותו.
אולי כדאי להכניס את זה בתור סעיף הסמכה לשר לאותם מקרים שבאמת יש אפליה ולא לעשות את זה בצורה גורפת.
גם הכנסת, גם משרד המשפטים וגם משרד האוצר, אנחנו כבר לא בעולם שנותנים פטורים לרשות מינהלית, לא נותנים סמכות כזאת, אלא הפטורים קבועים בחוק ואנחנו לא מסתירים את זה. זאת לא סמכות פרטנית.
אנחנו רוצים לבטל את ההסמכה לתת שיעורי מס מופחתים לעיתונאים.
הסעיף הבא הוא העיתונאים והוא בעמוד 86 בסעיף 75 פסקה (4).
בסעיף 75(א) המלים "וכן בדבר שיעור המס שיחול על הכנסתו האמורה – יימחקו, ובמקום "תקנות כאמור" יבוא "תקנות בדבר הניכויים והזיכויים שיותרו" ואחרי "מעיסוק בספורט" יבוא "ובדבר שיעור המס שיחול על הכנסתו האמורה".
סעיף 75(א) מסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להתקין תקנות בדבר הכנסתם של ספורטאי חוץ ועיתונאי חוץ. מכוח הסעיף הזה הותקנו שתי תקנות. האחת, תקנות מס הכנסה (עיתונאי חוץ) התשנ"ז-1996 ותקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ"ח-1998 כאשר לגבי שניהם מוצע בארבע השנים הראשונות לגבי ספורטאי חוץ – קבוע, בארבע השנים הראשונות – ובשלוש השנים הראשונות לגבי עיתונאי חוץ, שיעור מס של 25 אחוזים. אנחנו מבקשים לבטל את ההסמכה שניתנה לשר האוצר לקבוע שיעור מס מופחת לגבי הכנסתם של עיתונאי חוץ.
בחוק ההתייעלות הקודם זה היה שניהם. נושא הספורטאים לא עבר ונושא העיתונאים עבר ואז הממשלה ביקשה את הרביזיה.
יש לי היכרות עמוקה עם שני הנושאים כולל של הספורטאים ואני מבין את האינטרס של הממשלה לא לפגוע בספורטאים כי זה נושא יותר פופולרי, יש יותר ספורטאים, ובכלל, מאז הדבר הזה בתוקף, גדל מאוד מספר הספורטאים בספורט הישראלי, גם בכדורסל, גם בכדורגל, גם בליגות נוספות, כך שהתופעה רווחת. אם הממשלה באמת הייתה מעונינת בהגדלת הכנסות, היא הייתה תוקפת את עניין הספורטאים. אבל זה לא פופולרי ולא רוצים לריב, אז בוחרים בחזית הקלה יותר שבעיניי היא חזית יותר חמורה וזה עניין של כתבי החוץ שמשרתים בישראל.
ההכנסות שצפויות לממשלה אם התיקון הזה יאושר הן זעירות והן חסרות משמעות, אבל הנזק יהיה גדול. אני יכול לתת לך את כל הפירוט שאני מקבל.
העמדה שבאה לבטל את אותה הסמכה, היא לא מבוססת על תקציב כמו שדיברנו על האש"ל או על צו המע"מ אלא היא בעצם אומרת שמדיניות הממשלה היא להרחיב את בסיס המס ולקבוע שיעורי מס מופחתים, ולהפחית את שיעורי המס לגבי כולם.
באופן כללי ופרטי כאחד, הכתבים הזרים תורמים למדינת ישראל גם בכך שהנוכחות שלהם כאן מביאה לכך שיועסקו ישראלים אזרחי מדינת ישראל כי על כל כתב זר, יש עוזר או עוזרת, יש משרד, יש אמצעי הפקה לפעמים. זה מגדיל את הבסיס של ישראלים שמועסקים בתעשייה הזאת. אי נוכחותם כאן אומרת שיצטרכו להביא צוותים או כתבים מחוץ לארץ ואז הם יתבססו על כוח האדם שיביאו אתם, אם בכלל יתבססו על איזשהו כוח אדם, והתוצאה היא ברורה. אזרחים ישראלים שעובדים היום בתחום הזה, יאבדו את מקום העבודה שלהם כך שנפסיד פעמיים: גם אבטלה וגם אובדן הכנסה או מס מאותם ישראלים שעכשיו לא ימצאו עבודה.
אני אומר לך שכבר חל צמצום גדול בתחום וזה לא מתחיל כאן. הצמצום כבר חל מפני שהם נאלצו לצמצם את נציגויות חוץ לארץ שלהם, כלל התקשורת העולמית, כי זה יקר מאוד. עכשיו אנחנו נותנים לזה עוד מכה אחת.
הדבר השני שהוא עוד יותר מפריע לי זה שזה לא תמים. בעצם הממשלה אומרת כאן שהיא לא רוצה את כתבי החוץ. לא רוצים אותם.
הממשלה מעדיפה ישראלים כי יותר קל ללחוץ על ישראלים, על אזרחים ישראלים מאשר על אזרחי חוץ. אני גם קורא כאן מאיזשהו מקום ואומרים שיכול להיות שהתוצאה תהיה שכתבים ישראלים, יהיה יותר נוח למדינת ישראל לקבל את הסיקור שלהם. כתבי חוץ, מעמדם יותר יציב ויותר חזק, אבל מה לעשות, בשביל זה הם כתבי חוץ והמשקל שלהם בדיוק נובע מכך. אף אחד לא חושב שכתב בעל אזרחות ישראלית, יש לו אותו משקל בעיתון חוץ כמו שיש לכתב חוץ שבא ומוצב בישראל. לכן זה לא תמים בעיניי אלא מאחורי זה יש אידיאולוגיה מסוימת.
לכן אני אומר שפעמיים זה לא נכון, גם לגופו של עניין, שבסופו של דבר התועלת תצא בהפסד ואני אומר לך את זה מידיעה אישית ואני יודע על מה אני מדבר, והדבר השני הוא שבעיניי זה מגונה, הניסיון לנסות ולהשיג תקשורת "טובה" על ידי זה שנרחיק מכאן כתבי חוץ ונעודד לכאורה ישראלים לתפוס את מקומם. מה גם שאני אומר לכולכם שזה לא יקרה. זאת אומרת, כתבי חוץ, אם הם יעזבו, לא באופן אוטומטי ישראלים יתפסו את מקומם אלא יגיעו לכאן כתבים מזדמנים.
הטענה השלישית היא שיותר נוח לעבוד עם כתבי חוץ שמוצבים כאן באופן קבוע מאשר עם כתבי חוץ שבאים וחוזרים מפני שאתם באמת קשה להידבר והסיקור שלהם מטבעו הוא שטוח, שטחי, ועוד יותר גרוע מנקודת מבטה של מדינת ישראל.
אני מבין שאת לא מטפלת ישירות בנושא הזה ואני מרגיש שאנחנו מנהלים דו שיח לא הוגן בינינו בעניין הזה. את לא הכתובת. את מייצגת את הספרות ואני מייצג את המלים בדיון הזה ולא את הספרות.
אני מסכימה עם חברי חבר הכנסת נחמן שי למעט פרט אחד. אני חושבת שאין כאן זדון אלא טמטום. אני באמת מאמינה שהאוצר רצה להטיל מס על כולם ובסוף נשאר במקום שבו אין מספיק לחץ ציבורי.
אני לא יודעת – מיכל, זה בטח לא התפקיד שלך, את מייצגת את רשות המסים – אם אתם בכלל מבינים את המשמעויות הבינלאומיות והדיפלומטיות של צעד כזה. צעד כזה מתפרש כמו גירוש התקשורת הזרה מישראל. זה דבר מטורף. בהינף החלטה בחוק ההסדרים, אנחנו יוצרים כאן משבר דיפלומטי. למה? על מה? מילא אם היינו מרוויחים כאן מיליארדי שקלים, נגיד שבנושא תמלוגי הגז אנחנו מתעמתים מול זכיינים אמריקאים ואנחנו מתעמתים על אוצרות הטבע שלנו, אנחנו מתעמתים על עשרות, אם לא מאות, מיליארדי שקלים, אבל על מה אנחנו מדברים כאן? כמה עיתונאים כאלה יש בארץ? לדעתי לא יותר מ-100.
ציון, חשוב לי שתשמע את הדברים. אני יודעת איך הדבר הזה עובד ועכשיו אני כבר עוברת להיבט אחר. כשאני עבדתי בערוץ 2, עבדתי בשני מקומות, בנווה אילן והיה גם סניף תל אביבי ברחוב ההשכלה, קוראים לו בניין JCS. הבניין הזה מלא כולו וצפוף במשרדים, במשרדי הפקה וגם אולפנים של רשתות זרות, כאשר בבסיס כל אולפן כזה ובבסיס כל משרד כזה יש את הכתב הזר וסביבו תעשייה שלמה של תומכי שירות ואלה הם ישראלים, החל מתחקירנים, כתבים, מפיקים, צלמים, סאונד-מנים, מנקה, הכל.
נכון. אומרים לי שישים אנשים אבל אתה פוגע באחד כזה, אתה פוגע באנשים נוספים. הם לא יחליפו אותו באחר, כי ממילא זה כאב ראש בשבילם.
בל נשכח שעד 159 אלף הם משלמים פחות מ-25 אחוזים. מה שיחול עליהם זה הסעיף שחל עליך ועלי ועל כולנו.
אנחנו פועלים בתוך מציאות. אנחנו לא מנהלים כאן דיון פילוסופי. המציאות היום היא שזאת פגיעה בהטבת מס משמעותית שהם מקבלים שמשום מה בחרנו שלא להחיל את הפגיעה הזאת בספורטאים. בחרנו לא להחיל אותה על ספורטאים. זאת אומרת שמדינת ישראל מסוגלת לספוג את הדבר הזה איכשהו ובוודאי שהיא מסוגלת לספוג את ההימנעות מהטלת ההחמרה הזאת על שישים אנשים, אם המספר הזה נכון, וגם אם הוא לא נכון, אלה שבעים אנשים ולא יותר. בוודאי שאנחנו לא יכולים לשלם את המחיר שכרוך בזה מכל זווית אפשרית. מכל זווית אפשרית, מכל זווית שאתה מסתכל, זה פשוט סעיף אידיוטי וצריך להצביע נגדו.
אני רוצה להבהיר לפרוטוקול שעד סך הכנסה של 159 אלף שקלים, שיעור המס שיחול הוא נמוך משיעור המס שמופיע.
כמו כולם. יש את המדרגות של 10 אחוזים, 14 אחוזים ו-23 אחוזים שרק אחרי 159 אלף שקלים אנחנו מגיעים לשיעור מס של 30 אחוזים.
נפלה כאן טעות חמורה ואני לא מתייחס כרגע אפילו לגופו של עניין. נפלה טעות חמורה בנוסח. בעצם מה שנאמר כאן, מחמירים עם עיתונאי החוץ פי שתיים ממה שהתכוונו. בעצם מה שהשר מוסמך לעשות, בעבר הוא יכול היה להקטין את שיעורי המס ובכך להקל עליהם. זה מתבטל, אבל יחד עם זאת נשארת ההוראה שמתירה לשר האוצר להקטין את ההוצאות ולפגוע להם בהוצאות. על ידי כך אדם מן השורה בישראל יוכל לדרוש הוצאות אבל הם לא יוכלו לדרוש הוצאות.
אני מציע לך זה שמה שאת התכוונת לעשות, תוציאי אותם מהסעיף זה לגמרי ואז הם יושוו לתושב ישראלי לפחות.
אבל את פוגעת בהם. את פוגעת בהם בכך שאת לא נותנת להם ניכויים, את לא נותנת להם הוצאות ואת לא נותנת להם הקלה בשיעורי המס. אם את לא מכניסה אותם לתוך ההקלות, הרי איזה הקלה את רוצה לתת להם מהיום ואילך? שום דבר.
איתן, הם פורסמו. לפי התקנות האלה עיתונאי חוץ מקבלים יותר ממך וממני, כך שמותרות להם הוצאות שכר דירה והוצאות נוספות שאינן מותרות לתושבי ישראל. התיקון שנעשה כאן הוא בסך הכל ביקש לקחת משר האוצר את הסמכות לקבוע שיעור מס מופחת, אבל לא לפגוע בהוצאות העודפות, הנוספות, שניתנות לעיתונאי חוץ, כך שתקנות מס הכנסה (עיתונאי חוץ), התשנ"ז-1996, מה שייכלל בהן, אלה רק הוצאות מיוחדות שהם עומדים בהן ומותרות להם.
כל הוראות פקודת מס הכנסה חלות עליהם בנוסף להוראות המקלות בתקנות. בנוסף, מה עם תיקון התקנות?
זה הוערך אז עד 10 מיליון שקלים.
אמרתי שהדבר הזה בא משום העיקרון שלא יהיו שיעורי מס שונים לכל מיני אנשים.
הבנו את העיקרון. אנחנו מבינים. התפקיד שלנו הוא לפעול מתוך מציאות קיימת ולא רק על פי עקרונות ערטילאיים.
אני יושב ראש התאחדות עיתונאי החוץ בישראל בעבר והיום משמש כמנהל AP בארץ, זאת סוכנות החדשות הגדולה בעולם למרות שרויטר טוענים בדיוק אותו הדבר.
הכנתי כאן טיעונים רבים אבל החברים עשו את מלאכתי הרבה יותר טוב. אני מסכים עם כל מה שאמרו חברי הכנסת. ברור שאנחנו מעונינים שההטבה תימשך, אבל אני רוצה להציג את המצב הפרקטי כפי שהוא. התקשורת הבינלאומית היום, ואני מניח הדברים ידועים, נמצאת במשבר עסקי גדול מאוד ואנחנו איננו מסוגלים כרגע לספוג עוד ועוד הוצאות. בפועל מה שיקרה כאן זה שכדי לשמר את הנטו של אותו מספר די מצומצם של כתבים זרים שנמצאים כאן – ואנחנו הערכנו לפני הדיון שהדבר הזה חל על כ-62 אנשים – יגדילו להם את הברוטו. זה הכל. אלה לא סכומים שבשמים, אבל זה לא דבר שיעודד את הימצאותה של התקשורת הזרה בישראל, במיוחד כאשר מדובר בגופים יחסית קטנים. אז AP לא יעזבו, אבל יש בארץ כ-400 – לפחות היו עת הייתי יושב ראש – עיתונים ותחנות רדיו וטלוויזיה קטנים החזיקו כאן כתבים אבל היום הדבר הזה כבר נראה אחרת.
שני דברים עשויים לקרות. ראשית, יעזבו ובמקומם יביאו לכאן כתבים מזדמנים, בדיוק כמו אמר חבר הכנסת נחמן שי, ושנית – וזה לא איום אלא אני מציין דבר שהוא עובדתי – כמו שמכסים את השטחים מישראל, אפשר לכסות את ישראל מהשטחים. הכתבים האלה יעברו עשרה קילומטרים צפונה לרמאללה. המשרדים הקטנים שנמצאים כרגע ב-JCS, בדיוק כמו שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ייסגרו אחד אחרי השני. AP יישארו, רויטר יישארו, ה-BBC יישארו, אבל לא יהיו 400. יותר ויותר תראו שישראל מכוסה מרמאללה או מעבירים את המשרדים המזרח תיכוניים שחלקם נמצאים כאן לארצות אחרות במזרח התיכון שכן נותנות הטבות ועושות שמיניות באוויר כדי למשוך תקשורת זרה אליהן על ידי הטבות מס, גם מס הכנסה ולא רק, ואני מדבר על מצרים, על הנסיכויות וכולי.
ברור לגמרי שהבקשה הזאת היא לא פופולרית. אף אחד לא אוהב עיתוני חוץ.
שירתתי בהרבה מקומות ואני יכול להגיד לכם שהדבר הוא לא ייחודי לישראל. עיתונות זרה לא נחשבת לפופולרית בשום מקום מעניין.
אכן כך. אבל אם מישהו חושב שאפשר להסתדר בלי עיתונאים זרים ופשוט נעשה את הכל עם ישראלים, זה לא יעבוד כך. כאשר הייתי העורך הראשי באירופה, הכתב הראשי ברוסיה היה זר, הכתב הראשי בגרמניה היה זר, כי אתה חייב את הפרספקטיבה הזרה והבלתי תלויה. למרות כל זאת, רוב העובדים מסביב לזרים האלה הם ישראלים וההוצאות הנלוות לעסקים האלה מוצאות בארץ. AP – אני לא מדבר על השטחים – בירושלים מעסיקה כארבעים אנשים, על שניים חלות ההטבות הללו לתקופה קצרה בלבד, והרוב המכריע הם ישראלים וההוצאות עד מעבר לראש, הן בירושלים.
כן. אם אפשר להוסיף רק מספר מלים. אני מהמשרד של גלעד שר ואנחנו היועצים המשפטיים של התאחדות עיתונאי החוץ. אני רק רוצה להדגיש במובן המשפטי שחוק ההסדרים, מטרתו היא לעסוק בעניינים תקציביים בלבד, בעניינים כספיים.
כאשר מגיעים לוועדת הכספים ללא שום רקע תקציבי, זה מעיד על העובדה שכמו שהם אמרו מדובר כאן בעניין ערכי ובעניין ערכי צריך לדון לא במסגרת חוק הסדרים אלא במסגרת רחבה יותר ולא להחליט להפלות בין עיתונאים זרים וספורטאים זרים, כאשר הספורטאים הזרים, הרווח שלהם, כמו שדן ציין כאן כרגע, יש הרבה יותר ספורטאים זרים שזה חל עליהם והם מרוויחים הרבה יותר מעיתונאים. אתם יכולים לשאול כאן גם את חברי הכנסת שבעברם היו עיתונאים ועיתונאים בכירים. הכסף שנכנס למדינת ישראל הוא זעום, אם בכלל.
תודה. אני מנהל לשכת העיתונות הממשלתית. אני לא רוצה להיכנס לסוגיית המיסוי אבל כן להביע איזושהי עמדה עקרונית של לשכת העיתונות הממשלתית. לדעתנו הקשר עם התקשורת הזרה בישראל חשוב מאוד גם להסברה הישראלית, וזה אינטרס גדול מאוד של המדינה יתקיים קשר כזה. ככל שיהיו כאן יותר עיתונאים זרים, מבחינתנו זה דבר מבורך וחשוב. שוב, אני לא רוצה לדבר על הסוגייה העניינית כי אני כאן מהלך בין הטיפות.
כי בצורה מסוימת אני מייצג את הממשלה.
אנחנו מנסים לעשות כל מאמץ כדי להתקרב לעיתונאים הזרים גם בהיבט הפיזי של העברת המשרדים של לשכת העיתונות לאזור שלהם, כך שיהיה קשר שהוא הרבה יותר בלתי אמצעי ולכן העמדה שלנו היא שאנחנו היינו מאוד רוצים לעודד שהות של עיתונאים זרים בישראל ואת המסקנות, אני חושב שאתם תסיקו.
תודה רבה. אני אסכם את הדיון. תם ולא נשלם. כל ההערות, גם של חברי הכנסת, נרשמו ובוודאי זה יגיע לדיון ולהצבעה.
אמרתי שמבדיקה שעשינו, במונחים שנתיים – לפי רמות שכר שהן לא מאוד גבוהות – מדובר בכמה מאות אלפי שקלים.