PAGE
21
ועדת הכספים

28.11.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום ראשון, כ"א בכסלו התשע"א (28 בנובמבר 2010), שעה 10:00

חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

שונות סעיף 64: חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים)

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

יעקב אדרי

חיים אורון

אלי אפללו

יצחק וקנין

שי חרמש

שלי יחימוביץ

אמנון כהן

ראלב מג'אדלה

ציון פיניאן

שרון גמבשו, משנה לממונה על התקציבים, משרד האוצר

עו"ד אלי רוזנפלד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד יעקב קוינט, היועץ המשפטי, מינהל מקרקעי ישראל

עו"ד מנור לייקין, עוזר היועץ המשפטי, מינהל מקרקעי ישראל

עו"ד אריאל צבי, ייעוץ וחקיקה אזרחי, משרד המשפטים

רותי פרום אריכא, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

נילי לואיז מרטינז, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אבשלום וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

ד"ר יהושע גלייטמן, יו"ר קפיטל פוינט פורום ITIF
משה כצנלסון

בארי הולצמן, התנועה הקיבוצית

יצחק טובלי, התאחדות חקלאי ישראל

עו"ד סטר פאוקר, התאחדות האיכרים בישראל

גולן שמש, מנהל מחלקת פינויים, חלמיש

עו"ד חן עמידור, היועץ המשפטי, חלמיש

אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

שונות

סעיף 64: חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים)

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010, פרק ט"ז: שונות, סעיף 64: חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים).

עמוד 140.

תציגו את החוק.

סעיף 4א לחוק מקרעי ציבור (סילוק פולשים).

בחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"ע-1981.

לא, אל תקריא. תסביר. אחרי כן נראה מה להקריא.

סעיף 4א בחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) מחיל את העקרונות לחוק כולו, גם על מי שמחזיק מקרקעי ציבור לאחר סיום הפקיעה של חוזה. הסעיף הוגבל לתקופה של שבע שנים רצופות של אחזקה מכוח החוזה. אנחנו מבקשים למחוק את המגבלה של שבע השנים.

אתה מדבר על מישהו שיש לו הסכם והוא מחזיק שבע שנים.

מחזיק אותו מעבר לזה, גם לתקופות ארוכות יותר.

פג ההסכם שלו ועדיין הוא ממשיך להחזיק.

כן.

או שאתה מדבר על מקרה שאותו אדם פלש ללא אישור.

לא. כאן מדובר על מי שהיה לו הסכם.

והוא לא רוצה לעזוב את המקום אלא ממשיך להחזיק אותו.

החוזה הסתיים או כתוצאה מהתניות בחוזה – לדוגמה הקניית שינוי הייעוד המותרת – השתנה ייעוד הקרקע והמינהל מבקש להשיב את הקרקע חזרה על מנת לשווק אותה בין היתר למגורים. נכון להיום יש כ-6,000 דיור רק באזור המרכז שהוחכרה למטרה חקלאית והייעוד שונה. יש עוד 6,000 יחידות דיור שנמצאות בתוכניות בהכנה, ואני מדבר רק על אזור המרכז, ואנחנו מזהים את זה כחסם משמעותי באפשרויות לשיווק יחידות דיור למגורים. לכן בין היתר אנחנו באים עם התיקון הזה.

אם יש חקלאי שקיבל מהמדינה קרקע חקלאית וכרגע המדינה רוצה לפתח את המקום, היא מפצה אותו?

היא גם מפצה אותו. היא מפצה אותו מעבר.

אם היא מפצה, אין בעיה. אולי הוא לא מוכן לפיצוי.

בדרך כלל, בחלק גדול מהמקרים, הקרקע משמשת כבת ערובה. אנחנו מעונינים לתת את הפיצוי אבל מעונינים להשאיר את המחלוקת ככל שתתעורר בבית המשפט אחר כך ולא להחזיק את הקרקע.

אני בין אלה שלקחו ממני קרקע חקלאית ועשו את זה בדרך הרגילה. אפילו לא יכולנו להתנגד לכל התהליך הזה. יכולנו להתנגד וללכת לבתי המשפט אבל המינהל הציע את מה שהציע ואמר שאם אנחנו נתנגד, נקבל כך וכך, אבל אם לא תתנגדו, תקבלו כך וכך. יש תעריף ברור ומסודר שהאוצר קבע אותו.

למה אתם רוצים להכניס את זה כאן בחוק בצורה כזאת ולא ללכת על דרך המלך כמו שעשיתם עד היום? למושב שלי לקחו 300 דונם, אתה יכול לבדוק את זה, לטובת העיירה שלומי, גם לאזור תעשייה וגם לבניית בתים. מה יכולנו לעשות? לקחו את זה על פי חוק. היה דין ודברים, אבל לקחו את 300 הדונם, אבל אתה רוצה להכניס את זה בדרך לא דרך.

חוזים צריך לקיים וחוזה הוא ככתבו וכלשונו. נתקלנו במקרים שלא השיבו את הקרקע וגם היינו בהליכים משפטיים ארוכים בבתי משפט. אני יכול לציין דוגמאות. עם קבוצת שילר היינו תקופה של למעלה מעשר שנים בנושא הזה, עם גבעת השלושה, ואלה מקרים שהיו. מה לעשות שבבתי המשפט הליכים כאלה לוקחים זמן. גם לפנות פולש נטול זכויות לחלוטין, לוקח זמן.

זה משהו אחר.

אבל גם במקרה כזה עוברות למעלה מעשר שנים.

על הפולשים אין ויכוח.

אנחנו נתקלים בהתנגדות.

תטפל רק במגזר אחד.

לא היינו מעלים את זה, אם לא היינו נתקלים בהתנגדות.

מה שיעורי ההתנגדות? כמה פעמים ניהלתם מאבק כזה? תיאר כאן למשל חבר הכנסת וקנין סיטואציה רגילה, באים, מסכימים ומגיעים להסכם. באיזה אחוז מהמקרים לא מגיעים להסכם?

אני יכול לתת עשרות דוגמאות של מושבים שלקחו להם קרקע.

עד 2007 היו החלטות מיטיבות ומחלוקת כמעט לא הייתה קיימת. לגבי החיכוכים, קשה לי לומר מה השיעור.

אתה סיימת להסביר?

לא.

יש עוד הרבה דברים שלא הוזכרו. יש כאן הרבה דברים שאני לא מבינה.

בסדר, אז נשאל אותו, אבל נלך לפי הסדר. אני מבין ששבע השנים הללו, זאת הייתה פשרה בוועדת החוקה ב-2005.

כן. זאת הייתה פשרה.

אם הייתה פשרה, אתם עוזבים את ועדת החוקה ובאים אלינו?

גם בדיון בוועדת החוקה נאמר שאנחנו נחכה כמה שנים ונראה מה קורה. נאמר במפורש על ידי עורכת הדין רחל זכאי ועל ידי היושב ראש מיכאל איתן. עד היום לא הוצאו צווים כתוצאה מסעיף 4א וזאת קבוצה ריקה.

מה זאת קבוצה ריקה?

לא יצאו צווים מכוח סעיף 4א.

למה?

כי בדרך כלל תקופות האחזקה הן ארוכות יותר משבע שנים. לא סתם הגיעו אז להסכמה. בשעתו המטרה הייתה באמת להעביר את חוק מקרקעי הציבור (סילוק פולשים) כדי לפנות פולשים. הסעיף הזה שאמנם נכנס, היה שולי במטרה העיקרית.

מה זה קבוצה ריקה?

שלא יעשו צווים כנגד מי שחוזה שלו הסתיים.

אתה יכול לתת לי דוגמה של אחד כזה?

נאמר כאן שהפשרה הייתה מאוד בעייתית למדינה. המדינה התפשרה כאן על סעיף שבסופו של דבר יצר למדינה כלי ריק מתוכן כי מרבית הקרקעות החקלאיות במדינת ישראל הן מעל תקופה של שבע שנים. לכן, לפעול בתוך שבע שנים, יצר לנו קבוצה ריקה ולכן אי אפשר היה להפעיל את הסעיף הזה. זה לא פתר לקיצור התהליך.

למה הקרקעות האלה לא עם חוזה לדורות? מרביתן של הקרקעות. למה אין להם חוזה לדורות?

אנחנו באמת מתכוונים מבחינה ארגונית להיערך לחתימה על חוזה לדורות כי ידוע שבחלק מהמקרים יש מחלוקות.

יש כאן משהו ואני אומר שאתם באים לכאן לא בניקיון כפיים. אתם יודעים שרוב רובם של החקלאים, אני מכיר את הסיפור עשרים שנים, מתחננים, כולל זה שהציעו כסף למינהל, כדי שירשמו אותם בחכירה לדורות. אז כל המבנה המשפטי הזה היה משתנה. מישהו לא מעונין בזה ואני אומר את זה באחריות כי אני הייתי שותף להצעות כספיות, שיביאו כסף על חשבון המתיישבים כדי לרשום את הקרקעות האלה, את המשבצים הרשמיות, לא פולשים, לא שטחים אחרים, אלא את המשבצת שהוא מעבד ארבעים שנים, אנחנו מעבדים חמישים שנים והוא מעבד 150 שנים. על זה תמיד אומרים שנעשים מאמצים גדולים לעשות את זה, מאוד רוצים לעשות את זה, אבל זה לא זז.


ישבה הכנסת ודנה באותו דיון. מה בעצם אתם באים ואומרים? אנחנו ישבנו כאן בתיקון החוק להפקעת קרקעות ודנו על זכויות האדם בקרקע.

רכישה לצורכי ציבור.

כן. רכישה לצורכי ציבור. דנו על זכויות אחרי 25 שנים ואחרי 50 שנים, על זכות א', על זכות ב', על זכות ג' ועל זכות ד', וכאן את כל התהליך הזה אתם מציעים בהליך מינהלי על בסיס ההנחה שהוא ביערה יושב על קרקע זמנית או על קרקע לשלוש שנים.

לא. חוזה חכירה.

אם הוא היה יושב בחוזה חכירה לדורות?

אותו הדבר.

אז לך אתו לבית המשפט.

סעיף שינוי ייעוד.

אדוני היועץ המשפטי, אתה לא משיב.

לך אתו לבית המשפט. אתם מנסים להזיז בית באבן גבירול, ואני מכיר אותו כי אני עובר שם אחת לכמה זמן, כבר ארבעים שנים והוא עוד עומד שם תקוע באמצע אבן גבירול. אף אחד לא העז לקחת לשם בולדוזר ולהוריד אותו. הוא צודק, אני אביא לך אלפי דונמים לגביהם הגיעו להסכמות ואתם יודעים את המספרים טוב ממני.

נכון.

תמיד תביאו את הדוגמה של גבעת השלושה ואת הדוגמה של קבוצת שילר. חבל שלא הבאתם כדוגמה את מאגר המים באפק. נתקעתם בבית המשפט. נתקעתם גם בפרוייקט באבן גבירול. בשביל מאגר מים באפק משנים את כל החוקים של המדינה ונותנים אפשרות לעשות מהלך שגם בתי המשפט אומרים לכם להיזהר אתו. אתם מביאים אותו כך בחוק ההסדרים.


אני מבקש קודם כל לפצל אותו כי כמו שדנו כאן במשך ארבעים ישיבות על הפקעה לצורכי ציבור, זאת הפקעה לצורכי ציבור. מה ההבדל? זאת הפקעה לצורכי ציבור. שם הגנו על הבעלים הזה ועל הבעלים ההוא, אם יחליפו, אם ישנו ייעוד וכל הדברים האלה, וכאן זה עובר פשוט לגמרי.


שנית, היה הסכם בכנסת, לא לפני מאתיים שנים אלא ב-2005.


שלישית, אני חושב שבכל זאת המסלול המשפטי קיים. אם אתם מתקשים בו, אי אפשר למחוק אותו בחקיקה ראשית בצורה כזאת.


משלושת הסיבות האלה אני מציע קודם כל לפצל את החוק, ואם לא לפצל אותו, להפיל אותו עכשיו.

תודה רבה. חבר הכנסת וקנין.

אני אומר לכם שהם לא באים בידים נקיות. אני לא אחזור על מה שאמר ג'ומס, אבל הוא צודק מילה במילה. היו כאן הסכמים, היו דברים שנדונו בוועדת החוקה חוק ומשפט. נתתי את הדוגמה של המושב שלי. לפני שנתיים הייתה פנייה של חמישה מושבים שהמינהל לקח מהם קרקע ולא שילם להם. הם קיבלו את הקרקע והמינהל לקח אותה. אני לא זוכר שנתקלתי בזה. אצל אלי ישי נמצאות עשרות פניות של ועדת גבולות שנלקחות כל יום ממועצות אזוריות ומעיריות עבור בנייה ועבור אזור תעשייה. אני מטפל עכשיו באזור קריית גת, שם לוקחים קרקעות על ימין ועל שמאל. איפה ראינו שהייתה איזו מלחמה כשמישהו התנגד? יש מקרים מסוימים שכן הייתה התנגדות, אבל למה ללכת בהליך כזה? למה ללכת בהליך שכולנו הסכמנו עליו לפני חמש שנים?


אני מודיע לכם שאני לא אתן לזה יד וזה לא יעבור. חבל לכם על הזמן. כדאי שתיקחו את הדבר הזה, או שנפצל אותו או שנפיל אותו. אני לא אאריך בדיבור, כי חבל על הזמן.

עוד מישהו מחברי הכנסת?

אני רוצה לשאול שאלה. אפשר להבדיל בין אלה שיושבים ולקחו את הקרקע לבין אחרים?

מזל ששמרנו לכם על הקרקע חמישים-שישים שנים.

חוץ מחקלאות, אפשר להבדיל? אתם מדברים רק על קרקע חקלאית או על כל קרקע? אני רוצה לדעת אם יש פולשים כאלה ואחרים שיושבים מעבר לשבע שנים והם לא חקלאים. נתנו להם אולי מבנה ומקום, וכרגע המדינה רוצה את המקום לפתח ולבנות בו משהו, או כביש או בית למגורים. אם אפשר להחריג את נושא החקלאים כחקלאים והבנתי שאין בעיה, והבנתי שגם באים במשא ומתן למעט מקרים בודדים.

מה שמטריד אותנו זה בעיקר הקרקע החקלאית כי קרקע חקלאית, אין מה לעשות, מעבר לשימוש החקלאי, גם ניתנה כפוטנציאל וכשמירה עד פיתוח, והיום במקרים של פיתוח אנחנו נתקלים בתופעה שהקרקע לא מושבת.

כמה יש כאלה?

אני מדבר על יחידות דיור וזה מה שאנחנו בדקנו.

תגיד כמה דונמים הפקעתם בשנה האחרונה.

אני שואל כמה מתנגדים יש.

אנחנו עובדים בתנאי חוזי ולכן כאן ההבדל הגדול.

כמה שיניתם ייעוד וקיבלתם את הקרקע?

מתוך מאה, כמה בעיות היו?

ההבדל הוא לא רק בזה. גם בחוזה חכירה לדורות מופיע סעיף שינוי הייעוד.

הבעיה שאתם יוצרים, היא איננה ולא קיימת. אתם סתם מכניסים כאן סעיף.

היא בפירוש קיימת.

כמה דונמים קיבלתם?

אנחנו מדברים כאן על מאות עד אלפי דונמים. אני לא יודע לומר לך.

זה לא רציני.

הקיבוץ שלי לבד – אני מודה כאן – בשנתיים האחרונות, זה 800 ו-400 וזה 1,200 דונם ועוד 600 דונם החלפות. זה כמעט אלפיים דונם והכל הלך בשקט.

הישוב שלי החזיק בסך הכל קרקע חקלאית לעיבוד, 700 דונם, מתוכם נלקחו לנו כ-300 דונם מ-1995. לפני שנתיים לקחו עוד 123 דונם.

גפני, לא יכול להיות שיבואו אלינו עם סעיף כזה בלי יכולת לתת תשובה פשוטה בכמה שטח מדובר. הוא אומר לי בין מאות לאלפי דונמים, אבל מה זה בין מאות לאלפי דונמים?

אני חושב שהדיון במידה מסוימת סטה מהתיקון אותו אנחנו מבקשים כאן.

אתם מבקשים שיבוא לדיון ונצביע בעד.

לא. מה שעלה כאן, עלו כאן הרבה מאוד סוגיות שקשורות אבל הן לא רלוונטיות לתיקון הספציפי שעומד כאן.

אתה בטוח שזה המקום בחוק ההסדרים?

אני חושב שכן. על זה בדיוק אני רוצה לענות. בסוף ההחלטה היא שלכם.

ודאי. חברי הוועדה יצביעו.

נכון. קרקע חקלאית, אני חושב שעל זה אין חולק, יש לה כמה מטרות כאשר המטרה הראשית, המקורית לשמה בסופו של דבר ניתנו חוזי החכירה על הקרקע, הייתה לשימוש של הקרקע כגורם ייצור חקלאי וכמובן שהיו לזה ערכים נוספים שאי אפשר להתעלם מהם, והם חשובים מאוד כמו תפיסת קרקע ועוד דברים אחרים. הנושא המקורי, וכך בנויים גם אותם חוזים מקוריים, הם לנושא של עיבוד הקרקע. בתוך החוזים האלה יש סעיפים שונים של השבת הקרקע במקרים בהם המדינה על פי חוק התכנון והבנייה חושבת שנדרש לשנות את ייעוד הקרקע מייעוד חקלאי לייעוד תעשייתי או למגורים וכולי.


על מה אנחנו מדברים כאן. על זה דרך אגב אין ויכוח גם אצל ג'ומס, כי אם על פי חוק התכנון והבנייה, על פי חוק, המדינה הולכת וחושבת שכיום הצורך המרכזי באותה קרקע במרכז הארץ זה לנושא של מגורים כי יש לנו בעיה של מגורים שכולנו מדברים עליה, אז זה מותר, זה ראוי וזה בסדר. אז השאלה היא בכמה כסף צריך לפצות את החקלאי אבל הקרקע צריכה להיות מחוץ למגרש. צריך להיות ויכוח והחקלאי צריך שיהיו לו את כל הכלים להגיע לבית המשפט וכולי, ואף אחד לא חוסם אותו, אבל צריך להוציא את הקרקע כי אחרת תושבי ישראל והזוגות הצעירים וכולם עם בני ערובה.

איזה מעמד יש לו בבית המשפט כאשר מראש אתה מוציא לו את הקרקע?

אותו מעמד בדיוק.

יתדיינו שם על הפיצוי.

אני חושב שיש כמה בעיות במקביל ואני חושב שאחת הבעיות המרכזיות היום היא של קיום חוק אחר, חוק התכנון והבנייה וקיום חוק החוזים לצורך העניין, עמידה בסעיפים מאוד מאוד פשוטים שמופיעים בחוק הזה. הסעיפים האלה וגם החוק, חוק התכנון והבנייה, לא מקוימים למרות שהממשלה פועלת בהם כדין ובסוף יושב החקלאי, עם כל הכבוד, ויש לנו המון כבוד אל החקלאי, ותופס את הקרקע כבת ערובה ובסוף הזוג הצעיר שכולנו מכירים אותו והוא מאוד חשוב לנו, לא יודע לקבל פתרון לדיור.

כמה דוגמאות כאלה יש לך בארץ?

זה מה שקורה היום. אני אתן לך דוגמאות. היום יש אולי מקרה או שניים שמצליחים להגיע להסכמות עם החקלאי ולא להפך.

הם לא יודעים איפה הם חיים.

אני אגיד לך איפה אנחנו חיים. צריך לזכור שלכולנו יש זיכרונות טובים מעניין של פדיון קרקע בצורה מסודרת, אנחנו אולי זוכרים כל מיני החלטות שהיו בעבר על פיצויים יותר גבוהים שהמדינה אפשרה, 727 וכולי, ואנחנו יודעים שהדברים האלה נתקפו בבג"ץ והיום הם לא קיימים. כאשר הפיצויים ירדו לרמה יותר נמוכה, מן הסתם החקלאים שזה לא ראוי וראו דוגמה 969 שאדמתי לקחו את הפיצויים הנמוכים יותר מ-727 לבית המשפט וכרגע אנחנו תקועים בעניין הזה.


זה בסדר, אפשר להתווכח, אני חושב שיש טיעונים לכאן ולכאן ובסוף צריך לקבל את ההכרעה מהו הפיצוי הראוי ההולם שמשקלל גם את ההיבטים של המשק ומחירי הדיור ועוד הרבה מאוד דברים, ואולי גם את התרומה הגדולה של החקלאי באחזקת הקרקע במשך חמישים שנים. כל הדברים האלה צריכים להתברר, אבל במקביל יש בעיה גדולה מאוד שאותה כנסת ישראל וממשלת ישראל מוטרדים ממנה והיא עליית מחירי הדיור וכאן מדובר בחסם מאוד גדול כי מחזיקים את הקרקע כבת ערובה. לי יש כאן רשימה, אני יכול להראות לכם אותה, בה יש סדר גודל של 11 אלף, כמעט 12 אלף יחידות דיור ברשימת ישובים שונים שאי אפשר היום - למרות שיש תכנון והכל בסדר, הקרקע זמינה לשיווק – לשווק את הקרקע בגלל שיש מחלוקת על פיצויים. לצד אותן 12 אלף יחידות דיור, יש עוד כ-6,000 שנמצאות לקראת אישור בוועדות. 18 אלף יחידות דיור יכולות לעשות כאן שינוי במשק וזה חסם מרכזי ואני רוצה לטפל בחסם הזה.


אתם שואלים למה חוק ההסדרים. כי אם לא חוק הסדרים יטפל בדברים כאלה שיש להם השלכה כלכלית כל כך משמעותית והיבטי אינפלציה וכולי, אז מהו הכלי הראוי?

אני אחשוף מהיכן צץ העניין הזה. אין בין זה לבין יחידות דיור דבר וחצי דבר.

האורחים, בבקשה.

אני מייצג את התנועה הקיבוצית לצורך הדיון הזה. המינהל בא לא רק בידיים לא נקיות אלא גם בהעמדת פנים. 969 עליה כולם מדברים כאן, לפחות שרון גמבשו, אני מכיר ישוב בעמק יזרעאל – בלי שמות לצורך העניין – שב-2003 רצו להפקיע קרקע, הוא הסכים לכך, לטובת הישוב השכן, ומ-2003 הוא מנהל את ההתדיינות מול מינהל מקרקעי ישראל שמכיר שהעסקה לפי 969 ועד היום לא גמר להסדיר את העניין. תעשו את החשבון כמה שנים עברו ואני גם לא יודע מתי זה יסתיים, אם בכלל.


הופקדו עשרות מיליוני שקלים במרכז לרישום משבצות כדי להגיע למה שחבר הכנסת אורון אמר קודם, כדי להסדיר את נושא החוזים, חוזי החכירה. אני רוצה להדגים את המצב. מתוך 270 קיבוצים, רק 120 קיבוצים יש להם חוזה חכירה לדורות. כל השאר הופכים עכשיו לא רק ברי רשות אלא הופכים בהבל פה של אנשי האוצר ומינהל מקרקעי ישראל גם לפולשים. אם זה ייקח שנה או עוד כמה שנים, בתום הקדנציה של שלוש או חמש שנים של פקיעת החוזה, הם הופכים להיות פולשים ונתונים לחסדיהם, שלא לומר משהו אחר, של אנשי המינהל עם משא ומתן שייקח זמן.


מערכת הפקדת החוזים הזאת מדברת על עשרות מיליוני שקלים שישובים רוצים להגיע לחכירה ולא מגיעים להסכם חכירה במרכז לרישום משבצות, שהמימון שלו משותף גם למדינה וגם לתנועה ההתיישבותית. מילא הקיבוצים, אבל כבוד היושב ראש, במושבים, יש מאות מושבים – ואני יכול לעשות כאן חידון אם מישהו יודע לאיזה מושב יש חוזה חכירה לדורות, אבל אני אגלה לכם. מדובר במושב אחד, קוראים לו בן עמי. הוא יחיד מתוך כמה מאות. זה לא שנה, זה לא שנתיים, זה לא אנחנו עושים מאמצים ונערכים. לא עושים מאמצים ונערכים למצב הפוך, שיימשך המצב של הזמניות, אובדן הזכויות ואחר כך קודם ניקח לכם את הקרקע ואחר כך נדבר על הזכויות שלכם, אם בכלל.


גובה הפיצוי הוא 3,000 דולר בערך, שווה ערך, פחות או יותר. במשך הזמן כחלק ממאמצי השחיקה של המינהל, בוטל נושא הבוררות של השמאים. אין שמאי בורר ואין שמאי מכריע. גובה הפיצוי היום הוא כ-3,000 דולר, ומי שלא יודע כמה זה היום בצפון תל אביב, זה בערך שליש מטר מרובע בדירה, ואנחנו מדברים כאן על אלף מטרים מרובעים, קרקע חקלאית אמנם אבל יודעים מה השווי שלה בעתיד ואנחנו יודעים למי הולכים ההפרשים בסופו של דבר בכל מיני צורות של מיסוי וכן הלאה. זה לא הולך לחקלאים.


הנושא הוא לא תמים כמו שהוא מוצג כאן. תבינו למה אנחנו נגררים. קודם כל, אנחנו ברי רשות כבר שנים, ברי רשות בריבוע, ושנית, אנחנו עכשיו תוך כמה שנים הופכים – כל אחד בזמנו הוא – לפולשים. זה חלק ממסע של דה-לגיטימציה לישובים החקלאיים. הכל נראה תמים ומסודר, אבל זה לא כך. אני כבר לא מדבר על כך שבמקום לבנות ולפתח בפריפריה, נתפסים לפתרון הקל לכאורה של בנייה באזורי הביקוש. שכחנו כבר מה היה בתמ"א 35 שזאת רק החלטת ממשלה שאושרה בכל מיני מקומות. שכחנו מזה ואנחנו הולכים למרכז כדי לתת פתרון זמין ללחץ שאני לא בטוח שה-12 אלף לכאורה – לא ראיתי את הרשימה, אבל אני מוכן לבדוק אותה אם ייתנו לי אותה – הם האמצעי היחידי, שלא לומר בטח שלא האמצעי היעיל, לפתור את בעיית המחסור בדירות לזוגות צעירים.


אני מציע לשרון גמבשו לא להעמיד אותנו מול הדיור לזוגות צעירים אלא להעמיד אותו על אחריותו למצב הזה.

ברשות כבודו, אני רוצה לצטט מפרוטוקול ישיבת ועדת החוקה מיום 2 בנובמבר 2004. משרד המשפטים הציג שם את הפשרה שהושגה בסופו של דבר ב-2005. אומרת נציגת משרד המשפטים: "חשבנו שכאשר יחסי החוזים בין שני הצדדים, המדינה והרשות המקומית מחד גיסא והשוכר מאידך גיסא נמשכים מעבר לתקופה ממושכת, סביר שהסכסוכים שלהם יתבררו בבתי המשפט. זאת ציפייה לגיטימית". את זה אומרת המדינה ולא אנחנו.


טוענים כאן שההליכים נמשכים הרבה זמן. יש פתרונות לזה ולא מזמן תיקנו בתקנות סדר הדין האזרחי, עשו פרק מיוחד לסילוק שוכרים רגילים פרטיים שלא מפנים בזמן. אני לא חושב שהפתרון צריך להיות בחקיקה גורפת כזאת כאשר הנוסח לא חל רק על שינוי.

הבנתי. אתה נגד חקיקה.

אני בעד חקיקה.

נגד חקיקה גורפת.

גורפת. יש בעיה. ישבנו גם עם המינהל לפני הישיבה היום והמינהל טוען שיש לו בעיה נקודתית באזורים מסוימים. אפשר לפתור אותה בצורה נקודתית ולא בחקיקה גורפת כזאת, ובוודאי לא בחוק ההסדרים.


אני רוצה להפנות לחוות הדעת של היועצת המשפטית הנכבדה של הוועדה הזאת, בנוסח שהוגש לנו היום, והיא אומרת שאין הסדר כזה בשום מקום בעולם.

קראנו את חוות הדעת. תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן.

אני אדבר אחרי שי חרמש, כי הוא אמר שהוא יפתיע אותנו.

כשיש חוק כזה, כדאי לצאת לשטח ולשאול מהיכן הוא הומצא. להפתעתי הרבה ביום חמישי גיליתי מהיכן הוא הומצא.


קודם כל אני רוצה להודות לאמנון כהן שהוא תמיד חבר טוב והפעם הוא הפגין זאת בפומבי.


הלכתי לבדוק מהיכן צץ הרעיון הזה. מתברר שלמדינת ישראל הייתה בעיה לא פשוטה באזור הכרמל. היה צריך להעביר שם מסדרון כזה ומסדרון כזה. באו ונתקלו ראש בראש עם הדרוזים בכרמל וראו שלא מצליחים לפצח את הפרשה. בצר לה, ממשלת ישראל שלא מצאה דרך לדאבוני הרב להגיע להבנה עם הדרוזים, והוויכוח היה על כסף – ואגב, לא על כסף גדול, והדרוזים ביקשו בסך הכל החלפה של דונם על דונם ולא יותר מזה. אמרו שייתנו להם דונם מול דונם והם זזים הצידה – בחרו בפתרון הרבה יותר קל. זזו טיפה הצידה. נמצא שם ישוב שנקרא יגור וביקשו מיגור בסך הכל אלף דונם אדמה. זה הכל. פחות מ-4,000 דונם שטחים חקלאיים של יגור, ביקשו אלף דונם אדמה. אגב, זה אותו יגור שלפני המינהל, ב-1946 היה משטר בריטי בארץ ובשבת השחורה חפרו את כל יגור, את האדמה הזאת. הפכו את האדמה, חיפשו נשק, ויגור אז הייתה מוקד של ההגנה להגן על חיפה. זאת אותה אדמה, אלה אותם מתיישבים – שרון גמבשו, תלמד היסטוריה – אלה אותם אנשים שבאים לשם לפני שבעים שנים, לפני שאתה נולדת ואולי גם לפני שהוריך נולדו, והם ישבו ביגור שלא הייתה אזור נדל"ן.

רבותיי, קומו ולכו משם ויש טיעון מאוד פשוט. אין חוזה לדורות.

שי, עם כל הכבוד לנאום הזה שהוא נאום מאוד מעניין, צריך ללמוד אותו, הם מסכימים לצאת מהקרקע. הרי לא זה הדיון. הדיון הוא כמה כסף הם יקבלו, אלא אם אני טועה.

אם לוקחים רבע מאמצעי הייצור.

הדיון הוא על גובה הפיצויים?

ממש לא.

זה מה ששואל הרב גפני.

לוקחים לישוב רבע מאמצעי הייצור שלו בחקלאות, לגיטימי לגמרי שבית משפט יתעסק בנושא של פיצויים. זה לגיטימי לגמרי. הם לא באו לשם אתמול, הם לא פלשו, הם באו לשם לפני שבעים שנים, שרון גמבשו, אבל אתה דאגת לדבר אחד. דאגו לדבר אחד והוא לא לחתום שם חוזה לדורות כי אם היה חוזה לדורות, אף אחד בכלל לא היה מעלה את הבעיה. מסביר כאן ברי הולצמן שבאופן עקבי בשנים האחרונות מינהל מקרקעי ישראל לא מקדם אף חוזה לדורות. זאת אומרת, מחר בבוקר המינהל הזה שחלקו עוסק בספסרות קרקע במדינת ישראל יחליט שמשבצת מסוימת חקלאית בישוב כזה או אחר, יש לה פוטנציאל, ולמה לדבר כרגע על דירות? דירות זה נורא קל לומר וזה גם מאוד פופוליסטי. יש הזדמנות לעסקה נדל"נית, תחנת דלק, מרכז קניות, הוא בא ואומר לחקלאי: ישבת כאן שבעים שנים, יוצא מהכלל, השבחת את הקרקע, שמרת עליה, תקבל על זה צל"ש, אבל אני לא מאשר לך כרגע חוזה נוסף, החוזה נגמר ורד מהשטח. יש לך שם כמה עצים, נשלם לך על העצים, אם שמת ברז, נשלם גם עליו ומחר בבוקר נשווק את זה, אותו מינהל, במכרז פומבי לכל המרבה במחיר.


שרון, לא בכדי זה נולד. הרעיון הזה של שבע שנים כבר עלה לפני כמה שנים. שבע השנים נועדו לומר שאם מישהו יושב על הקרקע, צבר איזושהי זכות רב דורית בנושא הזה, ערכאות משפטיות רשאיות לטפל בזה. מה שרוצים שרון ושולחיו זה דבר פשוט: מסלול ירוק. לקחת מחר ממי שישב שישים-שבעים ושמונים שנים על הקרקע, בהינף יד לומר לו שלא מחדשים לו את החוזה ושמחר יקום וילך. אני אומר שזה נובע מהסיפור של יגור. אני מבקש להפסיק לנפנף בדירות. הלוואי שלא ישחררו לכם אדמות באזורי הנדל"ן לדירות. הלוואי. שיתחילו להגיע דרומה לאשקלון, למעלות, לירוחם ולדימונה. לא יקרה שום דבר רע במדינת ישראל. תפסיקו לשחרר היום אדמות במרכז הארץ. המענה הפופוליסטי הזה גורם רק לדבר אחד: צפיפות ועליית מחירים בתל אביב ומשבר בדרום ובצפון. גם בעניין הזה צריך לשנות את הדיסקט.

אחרי ששמעתי את שי חרמש, אני הופך את הצד. אדוני היושב ראש, הבנתי מה אמר חבר הכנסת שי חרמש, אבל אני חושב שהמדינה נתנה לקיבוצים ולמושבים לשמור על הקרקע של המדינה כפיקדון כדי שיעבדו את האדמה ויגדלו עליה את כל מה שהם צריכים. בנוסף לכך היה גם הרבה יצוא. בשלבים מסוימים המדינה מבקשת לשנות ייעוד כי אנחנו היום רואים שיש לנו מחסור בדירות לזוגות צעירים, ומה לעשות, היו החלטות ממשלה שאמרו שתהיה הקפאה במרכז הארץ, לא יבנו דירות במרכז הארץ, ולא יהיו תכנונים במרכז הארץ אבל זה לא פתר את הבעיה. אנחנו רואים שהביקוש גואה ומחיר דירה במרכז הארץ היום הוא בין מיליון למיליון וחצי שקלים.


אני חושב שצריך למצוא פתרון. חייבים לשחרר את הקרקעות, חייבים לבנות 100-200 יחידות דיור לזוגות צעירים, מה שיוריד את הביקושים ואת המחירים, אבל אי אפשר לומר לאותם אנשים ששמרו על קרקעות המדינה בתקופות קשות שכרגע אני הבעלים ואתה צא החוצה בלי שום דבר. חייב להיות פיצוי הולם. גם אם עד היום יש איזשהו מנגנון פיצוי כזה ואחר – והבנתי מחברים שנגועים בדבר שהפקיעו אצלם קרקעות, שבאו בהידברות – יתכן שבגלל שהמדינה רוצה היום להפקיע יותר, רוצה לפתור את בעיית הדיור, צריך לשפות אותם יותר. צריך לבוא לקראתם יותר. אני חושב שאנחנו צריכים לתת להם את הזמן למצוא מנגנון מתאים. מצד אחד לשחרר את הקרקע ומהצד השני למצוא פיצוי הולם לאותם גורמים מהם מפקיעים את הקרקע.

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב אדרי, אחריו חבר הכנסת ראלב מג'אדלה ואחריו חבר הכנסת אלי אפללו.

הנושא של פינוי אנשים מאדמתם הוא לא דבר פשוט. אני עשיתי פינוי של אנשים שמתגוררים באור עקיבא ושרון גמבשו יודע כמה זה לא היה פשוט. אני חייב לציין שזאת לא אותה דוגמה, אבל כאשר מפנים אנשים, צריכים לעשות כל מאמץ לתת להם את הפיצוי ההולם.


יש כאן קרקע חקלאית המדינה צריכה אותה לזוגות צעירים. הנושא של זוגות צעירים בוער, הנושא של דיור הוא חשוב ביותר, אבל יחד עם זאת אני לא הייתי רוצה אחרי שישים או שבעים או חמישים שנים שאנשים מעבדים את האדמה, בעיקר אלה שנמצאים בפריפריה, קיבוצים ומושבים, לומר להם שעכשיו אני קובע להם שומה של השמאי של המינהל שלרוב זה בתחתית שבתחתית. אני בהחלט הייתי יוצר מנגנון מאזן שגם מתחשב בחקלאים ובאלה שהחזיקו את האדמה. יחד עם זאת, המדינה צריכה את זה וצריך איזה מנגנון שיעשה את זה מהר, ולא תקבלו את מה שאתם רוצים, אבל ילכו לקראת העניין. זה מה שאני מצפה מכם. תודה.

תודה רבה. דברי טעם. חבר הכנסת ראלב מג'אדלה. שרון, תחשבו על מה שהוא אמר עכשיו. זה לא הולך לעבור ככה באבחת סכין. קחו את ההצעה הזאת.

אני מציע שנאזן את הדברים בין דברי חבר הכנסת שי חרמש לבין הדברים שאומר האוצר. כולנו כאן מכירים את הארץ ואני מציע שלא יאיימו עלינו. אף אחד לא שדד אדמות ותפסיקו לומר ששמרו על הגבולות. אנחנו מכירים את כל המושגים האלה. אני לא חושב שמועצה אזורית משגב צריכה 183 אלף דונם, להגיע לגבולות של הרשות הפלשתינית, עם כל הכבוד. תפסיקו עם הדמגוגיה.


המדינה צריכה את הקרקעות האלו כדי להשתמש בהם לצורכי המדינה והיא לא הולכת לספסר בהן. היא הולכת להשתמש בהן לאוכלוסיות אחרות שזקוקות לקרקע הזאת. בלי דמגוגיה ובלי סיפורים. הקיבוצים הם המדינה והאוצר הוא אויב המדינה?

לא, אנחנו אויב המדינה. המושבים והקיבוצים, אנחנו האויב.

לא, אבל עם כל הכבוד אתה לא יכול להגיד עליהם הפוך ממה שאתה רוצה להיות. אתם מחפשים פופוליזם? מועצה עם 7,000 תושבים לא צריכה 183 אלף דונם. מי צריך את זה? בשביל מה? המדינה מבקשת להחזיר לה את הקרקע.

אתה מדבר שטויות.

לא, אני לא מסכים.

הוא מדבר שטויות. הוא לא יודע על מה הוא מדבר.

שילמד את החומר לפני שהוא אומר את הדברים.

חברי כנסת לא מדברים שטויות.

אתם עושים טעות.

הוא לא יודע על מה הוא מדבר.

אם תגיד עליו שהוא מדבר שטויות, הוא עלול לומר עליך שאתה מדבר שטויות.

שיגיד.

לא, אני לא אגיד.

שכל אחד יאמר מה שהוא רוצה.

זה בכלל לא נוגע למועצות אזוריות.

ראלב, אני מגן עליך.

לא, אל תגן עלי. תודה רבה, אל תגן עלי. לא כל יום יש לך הזדמנות לומר מה אתה חושב, אז אתה מנצל הזדמנות כשמדברים על הקרקע ועל חוקי קרקע. כשאני באור עקיבא, אני מדבר על קיסריה כי היא שכנה. כשאני אומר את הדברים, זה לא חייב להיות בהצעת החוק. מנגנונים חשובים מאוד וצריכים להיות מנגנונים. אני ראיתי את ההצעה כאן. צריך למצוא את שביל הזהב, ובזה אתה צודק ואני מסכים, אבל בין זה לבין לנאום נאום, לא.


אני חושב שמה שהציע חברי מקובל, לדון בהגיון בריא והאוצר צריך מדי פעם להתחשב גם בדעות שלנו כי בסופו של דבר זה משרת את העניין וכך נוכל להתקדם באותו עניין. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אלי אפללו, אחרון הדוברים.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, יש בה טענות לכאן ולכאן. אני שמעתי את מה שנאמר ומהצד השני אנחנו לא יכולים להתעלם מהבעיה ומהשאלה איך נפתור אותה. מצד אחד חלק מהישובים שהם חברים הכי טובים שלי מחזיקים קרקע שמשנים את הייעוד שלה כדי שנוכל לפתור את מצוקת הדיור, ובדרך כלל הישובים האלה נמצאים במקומות אסטרטגיים ויש אפשרות לכך. נכון שאולי צריך לפצות אותם באחוזים יותר גבוהים, אכן הם החזיקו את הקרקע, בניגוד למה שאומר חברי הטוב, כל הדברים האלה נכונים ואני מסכים אתם לגמרי. בשעה שאף אחד לא החזיק את הקרקעות האלו, הם החזיקו אותן. הם עשו את הדברים בשבילי מהווים דוגמה למופת. הם אלו החזיקו את הגבולות שלנו, הם אלו שעשו את הדברים, אבל עכשיו יש לנו מצוקת דיור ואני חושב שבמצוקה הזאת צריך אולי להגדיל את הפיצוי שלהם כדי שנוכל לפתור את הבעיה. היום יש טכנולוגיה חקלאית שונה, אפשר לעבוד בשטחים יותר קטנים ולמצות אולי פי כמה את הנושא החקלאי. צריך לשנות את נוסח החוק לגבי הפיצוי. אני בטוח שהמושבניקים בעצמם עם פיצוי הרבה יותר טוב, יסכימו לכך. לא לומר שהצעת החוק היא פסולה כי יש בה טעם ובאמת יש בה רצון לפתור לנו מכאן ומכאן. צריך למצוא את המכנה המשותף ואת שביל הזהב.

כשיהיה זהב, יהיה שביל.

אני מסכים אתך. תמיד אני מסכים אתך וגם הפעם, אבל אנחנו נמצאים כאן כדי למצוא את הזהב, ואני מאמין שאני מכיר את יושב ראש הוועדה ידידי הטוב, ויודע שהוא ידע למצוא את הזהב. אנחנו נעזור לך להדליק את הפנס כדי למצוא את השביל ואת הזהב אתה תמצא. אני מאמין שאפשר למצוא את הדרך כך שגם החקלאים יהיו מרוצים.

זה ייהנה וזה לא חסר.

נכון.

תודה רבה. רבותיי, אני מבקש לסכם את הדיון. אני נמצא כאן בהתלבטות גדולה. המטרה ראויה. אני חושב שהמטרה ראויה. שרון, אתה גם ידעת מיד לשים את זה על השולחן ולהדליק לחלק מאתנו את כל הזרקורים כי אנחנו רוצים בפתרון מצוקת הדיור, כדי שלא יאשימו אותנו אחר כך שהייתה כאן הצעת חוק שהייתה יכולה לקדם את נושא הדיור, לא לפתור אבל לקדם, ואנחנו לא נתנו לזה יד.


בפניי עומדות שתי ברירות ואני הולך לדרך השלישית. אמרת שביל זהב. יש דרך אחת והיא להצביע עכשיו ולהפיל את זה כמעט טוטאלית. זאת אומרת, אם אתה שומע את חברי הוועדה, זה הולך ליפול וזה בסדר אבל אני לא רוצה להגיע לזה.


יש לי עוד דרך. אני יכול לפצל את זה ולדון על זה באריכות בינואר-בפברואר. מה שאנחנו מפצלים בוועדה, אנחנו דנים, אנחנו לא זורקים שום דבר לסל אלא אם כן אנחנו נגדו ואנחנו מצביעים נגד. זאת הדרך השנייה אבל אני לא רוצה ללכת בשתי הדרכים הללו.


עד אישור התקציב יש לנו הרבה זמן. אני בכלל לא יודע אם אני מביא את זה להצבעה, את התקציב, כי יכול להיות שבכלל אני לא אביא להצבעה. לפני שנתיים המדינה הייתה יכולה להיות בלי תקציב, והיא יכולה גם היום להיות בלי תקציב. לא נורא.

אפשר לאשר גם בינואר-פברואר.

נכון. אם בכלל. אולי באמת הגיע הזמן לעשות צעדים אחרים. יש זמן.

עד מרץ.

לא, גם אחרי מרץ יש זמן.

אחר כך יש בחירות.

אז יש בחירות. הכל תלוי והרשות נתונה.


תראו, אנחנו צריכים להגיע להסכמה בעניין הזה. כמו שאמרו כאן החברים, באמת אמרו דברי טעם. צריך להגיע להסכמה. אתה לא יכול באבחת סכין לבוא ולפתור בעיה באמצעות זה שאתה העברת מוועדת החוקה לוועדת הכספים וועדת הכספים תעביר את זה. אני לא אוהב את זה ואני לא רוצה את זה. אמרתי, אתם מעבירים לכאן, בבקשה, אנחנו מקבלים את זה, זאת ועדה מקצועית, חשובה שתעשה את העבודה אבל היא לא תעשה דברים שהם משוללי הגיון.


לא יכול להיות בשום פנים ואופן שיש אנשים שנמצאים על קרקע, נמצאים כבר חמישים שנים, ופתאום באמצעות החוק הזה אנחנו פשוט נוציא אותם משם או שנוציא אותם גם בלי פיצויים. לא יכול להיות ואני הולך דווקא למקרים הקיצוניים כי אני מניח שיש הרבה מאוד מקרים שהם אינם מקרים קיצוניים ונמצאים בדיון מסוג שונה.


אני מבקש כמה דברים. קודם כל, אני מבקש את הנתונים כדי שנדע על מה בדיוק אנחנו מדברים. זאת אומרת, מה הם הנתונים עליהם אנחנו מדברים.

תגדיר מה זה נתונים. אני אומר מה אני מבקש.

עם הבחנה בין דרום וצפון לבין המרכז.

אני מבקש נתונים על כמה קרקעות שינו את ייעודן והועברו בהסכמה ואיפה. הרשימה כאן לא נותנת את התמונה של ההיצע אלא רק של הביקושים.

אדוני היועץ המשפטי של המינהל, תרשום לך מה אתה צריך להביא.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. כמה חוזים שוכבים במינהל ולא אושרו לחכירה לדורות.

יש ועדה לקרקע חקלאית.

לא, אל תגיד לי שיש. אני מכיר. אל תלמד אותי כי אני מכיר, אבל תגיד לי כמה חוזים שוכבים היום בוועדה הזאת ולא מקבלים אישור. אבו, שנינו יודעים את המספרים וגם את השמות.

אדוני, לא אומרים אמת בוועדת הכספים.

מותר לא לומר אמת. בשער פולומבו אין פסוק האומר מדבר שקר תרחק. זה לא מופיע שם. מותר להגיד אלא שצריך לדעת לעשות הבחנה מתי זה שקר ומתי זאת אמת. אפשר לשקר אנחנו נתפוס מי שמשקר. יש לנו כבר את החושים לזה.


אם כן, אני רוצה את הנתונים.


אני מבקש שתבואו לדיון הבא שנקיים בעניין הזה עם הצעות פשרה. הצעות הפשרה צריכות על שוני של שינוי ייעוד של קרקע, יש שוני בין קרקעות שהן במרכז הארץ לבין קרקעות בפריפריה, יש שוני בין המקרים לגופו של עניין שלא נעשה באמצעות החוק. אנחנו נקבע בחוק הזה את המשא ומתן שיש לכם עם האנשים אותם צריך לפצות. אני מבקש שלישיבה הבאה שנחליט מתי היא תהיה, תבואו עם הפרטים האלה ואז נוכל לאשר את החוק.

אחרי דברי היושב ראש, יש לי שאלה למינהל. באיזה ימים אתם עובדים ומתי אתם עונים במענה אנושי? באיזה ימים יש קבלת קהל?

מענה אנושי אין שם כשעונים בטלפון.

אין צורך. השאלה יכולה להישאר באוויר כי יש רבים שסבורים כמוהו.

מדיניות פינוי הפולשים כבר התחילה עם פינוי הסטודנטים בכפר גלעדי מהמעונות. הוחל בפינוי סטודנטים בכפר גלעדי כחלק מפינוי פולשים. מדיניות מינהל.

אתה מדבר על מכללת תל חי?

כן.

אבל מנענו את זה.

מנעת? לא מנעת. ההוראה בעינה עומדת. לא מנעת כלום.

בסדר. נטפל גם בזה.


עורך דין קוינט, אני מבקש ממך לקחת את העניין הזה ברצינות. אם אתם רוצים שהחוק יאושר, אני אתן את ידי לאישור החוק ובתנאי שהוא יהיה סביר ונורמלי ולא אבחת סכין. החוק ייקח בחשבון את הפשרות, ייקח בחשבון את הנתונים עליהם דיברנו ושיונחו בפני חברי הוועדה. אז נגיע להסכמה.


אתה רוצה להגיב לגבי השאלה על שעות הקבלה במינהל?

אתה מתקשר למינהל ואין מענה.

חברי הכנסת מחכים לפגישה במשך שנה.

יש רפורמה ואנחנו מקווים שהרפורמה תפתור את הבעיות האלה. ב-6 בדצמבר נוכל להעלות בפני מועצת מקרקעי ישראל.

לא הבנתי במה יש רפורמה.

יש רפורמה במינהל שמתעכבת בשל סכסוך עם העובדים ואנחנו מאוד מקווים שהסכסוך הזה ייפתר ויסתיים.

תשובה מספקת. שיהיה כתוב בפרוטוקול שכאשר אמרתי תשובה מספקת, זה היה במירכאות כי עוד יבואו ויאמרו לי שהוא נתן לך תשובה מספקת כי כך כתוב בפרוטוקול. זה היה במירכאות. תשובה מספקת, הרפורמה במינהל. לכן לא עונים בטלפון ולא קובעים פגישה. בסדר.

ב-6 בדצמבר אמורה לעלות בפני מועצת מקרקעי ישראל הצעה לפיצוי בגין שינוי ייעוד קרקע חקלאית. אני חושב שההצעה הזאת תהיה הגונה והולמת.

אז נדון בזה אחרי כן.

נדון בשתי ההצעות ביחד. אני בטוחה שזה פותר את הבעיה.

ממש את זה עמדתי לומר.

אם כן, לא צריך את החוק.

אם כן, יש דיון במועצת המינהל ב-6 בדצמבר.

בדבר הפיצוי בגין שינוי בקרקע חקלאית ואנחנו מקווים שהפיצוי הזה באמת יהיה פיצוי שיענה.

אתה תהיה בישיבה הזאת?

ודאי שאהיה.

כבוד היושב ראש, זה אחרי שש שנים שהם לא נתנו תשובה.

עורך דין קוינט, אני מבקש שתאמר במועצת המינהל כדלהלן: ועדת הכספים דנה בהצעת החוק הזאת, היא לא קיבלה אותה כמות שהיא ואחת הסיבות לסיפור הזה של הפיצויים, ונראה לנו גם שמכניסים לנו כאן דברים בדלת האחורית. אנחנו מבקשים שתתקבל החלטה שהיא החלטה מאוזנת אבל שתתקבל החלטה כי עם ההחלטה הזאת אנחנו נדון בחוק הזה. לכן מאוד חשוב שב-6 בדצמבר תתכנס מועצת המינהל כי לפעמים זה נדחה, שהיא תתכנס, שהיא תקבל החלטה. אם היא תתכנס משום מה בינואר, נדון על החוק בינואר. לכן אני מבקש לסיים את העניין הזה. זאת בקשת ועדת הכספים שכמובן לא חייבים להיענות לה, אבל אז גם אנחנו לא חייבים להיענות לבקשות מסוג אחר.

אפשר להציע ששני הדברים יבואו יחד? אין טעם להפריד ביניהם.

על זה אני אחליט.


תודה רבה. אנחנו עוברים לנושא הבא.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00