PAGE
3
ועדת הכספים

25.11.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום חמישי, י"ח בכסלו התשע"א (25 בנובמבר 2010), שעה 10:00

חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

פרק י"ב (מסים – מע"מ)

סעיפים 51(1), 51(3), 52 – חוק המע"מ (הטלת מע"מ על רכישת קרקע על ידי "קבוצות רכישה"

סעיפים 53(1), 53(3) – חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) ("קבוצות רכישה")

מסים

סעיפים 53(2), 53(5), 53(6), 53(9) עד (11), 53(13), 53(15) עד (23), 53(32)-(33) – חוק מיסוי מקרקעין שבח ורכישה (רישום בעלות על נדל"ן)

סעיפים 53(4), 53(14), 53(7), 53(8), 53(12), 53(24), 53(25), 53(27), 53(26), 53(28) עד (30),

53(31), 54 - חוק מיסוי מקרקעין

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

ציון פיניאן - מ"מ היו"ר

חיים אורון

שי חרמש

רונית תירוש

עו"ד מיכל הנר דויטש, מנהלת מחלקת חקיקה, רשות המסים, משרד האוצר

מאיר אסולין, מנהל אגף א' מסמ"ק, רשות המסים, משרד האוצר

רו"ח ורד אולפינר, מנהלת מחלקה מקצועית, רשות המסים, משרד האוצר

ראובן קוגן, אגף התקציבים, משרד האוצר

חן לב, אגף התקציבים, משרד האוצר

יעל מבורך, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד שלומית ארליך, משרד המשפטים

יצחק אמסלם, סגן נשיא ויו"ר אגף יזמות הבנייה, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל

יוסי גורדון, מנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים בישראל

ערן ניצן, סמנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים בישראל

עו"ד תומר מוסקוביץ, יו"ר ועדת מיסוי, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל

עו"ד אהוד נדב, היועץ המשפטי, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל

עו"ד פרופ' יצחק הדרי, יו"ר ורום מסים, לשכת עורכי הדין

עו"ד זיו שרון, לשכת עורכי הדין

עו"ד אלון רוזנר, לשכת עורכי הדין, לה"ב, יועצי מס

עו"ד איתן צחור, לשכת עורכי הדין, לה"ב, יועצי מס

רו"ח עופר מנירב, לשכת רואי החשבון בישראל

רו"ח נדב הכהן, לשכת רואי החשבון בישראל

רו"ח אייל רובין, לשכת רואי החשבון בישראל

עו"ד קרן בן דוד, חברת הנהלת פורום מארגני קבוצות רכישה

עו"ד יצחק חג'ג', איגוד לשכות המסחר

עו"ד רונן סולומון, איגוד לשכות המסחר

דפנה כהן, כהן רימון כהן

עו"ד ענת לביא קוברסקי, יועצת משפטית, לשכת שמאי מקרקעין בישראל

נחשון קוויתי, מנכ"ל חברת ב.ס.ר.

שבתאי עזריאל, יו"ר נמ"ר, נפגעי מס רכוש

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010

פרק י"ב (מסים – מע"מ)

סעיפים 51(1), 51(3), 52 – חוק המע"מ (הטלת מע"מ על רכישת קרקע על ידי "קבוצות רכישה"

סעיפים 53(1), 53(3) – חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) ("קבוצות רכישה")

מסים

סעיפים 53(2), 53(5), 53(6), 53(9) עד (11), 53(13), 53(15) עד (23), 53(32)-(33) – חוק מיסוי מקרקעין שבח ורכישה (רישום בעלות על נדל"ן)

סעיפים 53(4), 53(14), 53(7), 53(8), 53(12), 53(24), 53(25), 53(27), 53(26), 53(28) עד (30),

53(31), 54 - חוק מיסוי מקרקעין

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו ממשיכים את הדיון בנושא של קבוצות הרכישה – סעיפים 51(1), 51(3) ו-52. התקיים דיון לגבי העיקרון של קבוצות הרכישה ואני ביקשתי שישבו ויגיעו להסכמה בעניין הזה.


אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה לומר לאיזה הסכמות הגעתם ואם יש משהו שנוי במחלוקת, נכריע בו עכשיו.

ההסכמות אליהן הגענו זה לערוך שינוי בהגדרה של קבוצת רכישה. ההגדרה של קבוצת רכישה נמצאת בעמוד 92 בפסקה (3), זה לעניין המע"מ, ובעמוד 93 בפסקה (1), לעניין מס הרכישה. בשני המקומות יש הגדרה של קבוצת רכישה. בהסכמות אליהן הגענו – כרגע ההגדרה של קבוצת רכישה כוללת חזקה בסיפא שלה, שלפי החזקה יראו קבוצה של עשרה רוכשים או יותר שמתארגנת לרכישת זכות במקרקעין כקבוצת רכישה, גם אם לכאורה אין לה גורם מארגן, אלא אם כן היא הוכיחה אחרת. בהתאם למה שביקשה הוועדה, החזקה הזאת תרד, רשות המסים ואגף התקציבים הסכימו לכך, ולמעשה נשארת הגדרה שגם אותה תיקנו ואני אקריא את ההגדרה החדשה של קבוצת הרכישה:


"קבוצת רוכשים המתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה על הקרקע באמצעות גורם מארגן ובלבד שהרוכשים בקבוצה מחויבים למסגרת חוזית. לעניין זה, גורם מארגן, מי שפועל בעצמו או באמצעות אחר לארגון קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה לרבות הכנת המסגרת החוזית והכל בתמורה עבור פעולות הארגון כאמור. מסגרת חוזית – מערכת חוזים הקשורים זה בזה באמצעותם תופעל הקבוצה לקבלת נכס בנוי".


בהגדרת "תמורה" יישאר "לרבות בשווה כסף" אבל התמורה תהיה גם במישרין או בעקיפין.

מה השינוי?

ירדו העשרה. הגדרת קבוצת הרכישה הפכה להיות במבחן מהותי יותר. ניסינו להכניס את מבחן השליטה שנמצא היום בפסיקה ביחס לגורם המארגן ומערכת החוזים, כך שהחוזים קשורים זה בזה. החוזים נעשים על ידי הגורם המארגן, הקבוצה פועלת לפי החוזים.

אדם בא היום לקבוצת רכישה, הוא חותם על הסכם. נכון?

זה כשלעצמו עוד לא תנאי. צריך שיהיה כל המנגנון הזה כדי להפוך את ה-11 לקבוצת רכישה.

את כל מנגנון ההסכמים.

אין אוטומטי.

שי וציון שואלים שאלה. תסבירי לוועדה מה היה לפני ההסכמה, מה היה בדיון הקודם. אני רוצה שתאמרי מה היה ביום שלישי ומה השתנה עכשיו לפי הניסוח המשפטי. מה הייתה המציאות כפי שהוצעה ומה עומד לקרות עכשיו.

ביום שלישי המציאות הייתה שקבוצה של עשרה רוכשים לכאורה רשות המסים לא הייתה צריכה לבחון האם יש לה גורם מארגן או אין לה גורם מארגן והיו רואים אותה כקבוצת רכישה ומחילים עליה את ההסדר שקבוע כאן.

מחילים עליה את המע"מ.

את המע"מ.

זה היה ביום שלישי

משירדה החזקה, המבחן שייבחן מבחינה מהותית הוא האם לקבוצה יש גורם מארגן אשר הוא זה שמארגן את מערכת החוזים שלפיה הקבוצה פועלת ויש לו איזושהי שליטה על הקבוצה הזאת שבסופו של דבר מקבלת את הנכס הבנוי. הוא כמובן מקבל תמורה בעד פעולות הארגון שהוא עושה. ככל שהמבחנים האלה יתקיימו, רואים בזה קבוצת רכישה שתשלם מע"מ בדומה לקבלן.

בקיצור, במלים שלנו, מה שהיה בהצעת הממשלה המקורית היה שעשרה אנשים מוגדרים קבוצת רכישה לצורך מע"מ, לצורך החוק הזה, ואם הוא רוצה לשנות את זה, הוא צריך להוכיח, דבר שהוא מאוד מאוד קשה. הנושא הזה ירד. מספר האנשים ירד וחל הקריטריון האמיתי והקריטריון האמיתי הוא האם באמת מדובר במארגן שהוא כמו קבלן שעליו יחול הכלל של קבוצת רכישה שחייבת במע"מ, כמו קבלן. במידה שרשות המסים מוכיחה את זה, אכן הוא הופך להיות כזה. אם לא, הוא פטור ממע"מ כמו קבוצת רכישה.

מארגן בתמורה.

אם אין גורם מארגן, הוא משלם מע"מ.

לא. נשארת קבוצת הרכישה.

זה מארגן בתמורה.

אם עשרה אנשים מתארגנים והולכים לבנות, אחד בהתנדבות מטפל.

לא משלמים מע"מ.

לא משלמים מע"מ ולא משנה גם מה מספר החברים בקבוצה. המבחן הוא מבחן מהותי של גורם מארגן שפועל בתמורה עבור פעולות הארגון.

הוועדה ביקשה ביום שלישי לא להמית את קבוצות הרכישה. לקבל את עמדת הממשלה שאם אכן יש גורם מארגן שמקבל תמורת זה כסף או אפילו שווה כסף.

נכון.

אם הוא מקבל תמורת זה דירה, זה שווה כסף, או אם הוא מקבל הנחה בדירה שלו.

זה שווה כסף.

כן, אם הוא מקבל דירה או חלק מדירה. מה זה במישרין או בעקיפין?

הוא רושם את הדירה על שם סבתא שלו.

ואם סבתא שלו באמת קנתה?

אז אין בעיה.

אנחנו כתבנו שהתמורה היא עבור פעולות הארגון, כך שיהיה קשר בין התמורה לבין הארגון.

זה מזכיר לי שאמרו שאפשר לקבל סיוע ממשלתי עבור עובדים ישראליים בחקלאות והיו חקלאים שהלכו ורשמו את הסבתא עובדת בחממה. הרב גפני, אני כבר נותן פתרון לאלה שמחפשים את הפתרון. אמרו שרוצים לעודד עובדים ישראלים בחקלאות ואמרו שכל מי שיביא עוד עובד ישראלי לחקלאות, יקבל על זה את מימוש השכר. חלק רשמו נשים בגיל מאוד מתקדם, ואני לא רוצה לנקוב בגיל, שעובדות בקטיף עגבניות. אני חושב שזה רעיון טוב ואני כבר מציע פתרון לנושא.

בסדר. אנחנו סיימנו את קבוצות הרכישה. מישהו מתנגד?

רק לוודא שבתיקונים שאנחנו עושים בסעיף 9, ב-9(א) יהיה, בנוסף למה שהוקרא עכשיו, לקבלת הנכס הבנוי שאינו דירת מגורים. זה יהיה ב-(א) וב-(ג) יהיה לקבלת הנכס הבנוי שהוא דירת מגורים. זה בתוספת למה שהוקרא עכשיו.

בלא דירת מגורים, זה חייב מע"מ.

לא, זה משהו אחר.

לשכת רואי חשבון. אני חוזר על הערה עקרונית שלנו. המס אמור, ונכון שיוטל, רק על הפער בין שווי המכירה לשווי הקנייה כי אחרת רבבות אנשים ישלמו מע"מ על המחזור ולא על הערך המוסף. זאת הערה שכולם יודעים שהיא נכונה.

מיכל, תעני לו על זה.

רק אם יש חשבונית מס שהוצאה לו.

עם כל הכבוד, אני לא פותח דיון.

אני מצטרף להערה של חברי נדב הכהן. זה בוודאי נכון כי אחרת יכול להיות מצב שבן אדם קנה אתמול מגרש פרטי במיליון שקלים ומחר הוא מוכר באותו סכום של מיליון שקלים, הוא רוצה רק לעזוב את הקרקע, ואתם אומרים לו שהוא יפסיד 160 אלף שקלים מע"מ על המכירה שלו כי הוא מכר לפרטי. מהבחינה הזאת, זה פשוט מביא לאבסורד נוראי.


הערתי לגבי התיקון. אגב, אני רוצה לומר שאני מחזיק דוח של האוצר ואני רוצה לתקן אינפורמציה שהציגו בפני הוועדה בדיון הקודם כמה חברים ובחרתי להביא דווקא דוח של משרד האוצר עצמו שנתן נתונים אחרים. דוח ממאי 2010, מלפני שישה חודשים, שניתח את הקבוצות, מה אלה הקבוצות. בדיון הקודם הושמעו הרבה נתונים על ידי המדינה, על ידי גופים שונים במדינה, לגבי מה אלה הקבוצות, מה ההיקף שלהן ומי החברים בקבוצות. הנתונים הרשמיים של משרד האוצר הם שב-2009, 25 אחוזים מכלל הדירות שנמכרו על ידי קבלנים הם של קבוצות רכישה, 26 אחוזים מהן – אפרופו ההמשלות לכל מיני חסרי פרוטה - הנם בעלי דירה נוספת, 74 אחוזים מחברי קבוצות הרכישה – מ-4,300 דירות שנמכרו ב-2009 – זאת דירתם הראשונה. יש המשך לדוח האוצר.

כל הדברים האלה היו בדיון הקודם. את הדיון סיימנו. ביקשנו לתקן את זה ואכן זה תוקן.

ברשות אדוני, זה נכון שהיה דיון והושמעו נתונים אחרים, במיוחד על ידי האוצר שהשמיע נתונים אחרים ולכן חשוב לי לומר כאן את הדברים.


74 אחוזים, זאת דירתם היחידה. זאת אומרת שאנחנו מייקרים את המע"מ. בואו נסתכל על זה ונראה שמייקרים את המע"מ על הקרקע ל-74 אחוזים שאלה אנשים פרטיים שזאת דירתם הראשונה, כך שממחר היא עולה להם יותר, 200-300 אלף שקלים, לדירה.

עם כל הכבוד, אני לא הולך לפתוח את הדיון הזה. אני מאוד מודה לך. מדובר ב-30 אחוזים, בניגוד לעמדת האוצר כפי שהציג. מיכל, תשיבי להם.

ברשות אדוני, אני רוצה לדבר גם על התיקון.

דבר על התיקון.

אדוני, אני יושב ראש התאחדות קבוצות הרכישה. אם העמדה שלי לא תישמע כמו שצריך, של מי תישמע?

תקשיב לי. הממשלה קיבלה החלטה והכנסת העבירה את זה בקריאה ראשונה. הצעת החוק הונחה על שולחננו להכינה לקריאה שנייה ושלישית ואנחנו סברנו בוועדה שאנחנו מקבלים את עמדת הממשלה ובתנאי שלא ממיתים את קבוצות הרכישה. זאת הייתה עמדתה של הוועדה פחות או יותר. אנחנו ביקשנו לא לפתוח דיון. קיבלנו את עמדת הממשלה. אני חושב שכל חברי הוועדה קיבלו את עמדת הממשלה בעניין הזה, אבל בתנאי שלא יומתו קבוצות הרכישה. לפי ההצעה אתה הגיעו עכשיו להסכמה, אכן מי שהוא עוסק בעניין הזה והוא מארגן, ייפגע. אנחנו יודעים שזאת עמדת הממשלה. זאת ההצעה ואנחנו לא מתווכחים על זה.

זה לא הוא שייפגע. המארגן עצמו תמיד שילם מע"מ.

מה שקורה עכשיו זה שכאשר יש קבוצת רכישה אמיתית, שמתארגנים אפילו מאה אנשים ולא עשרה אנשים כפי שהממשלה אמרה, וברור שאין כאן מארגן שמקבל תמורת הארגון הזה כסף או שווה כסף, הם ימשיכו להיות בהסדר הזה ויהיו פטורים ממע"מ. זה ההסדר אליו הגענו. אתה מערער על העניין הזה לגבי קבוצות רכישה. בבקשה, תגיד את הדברים. האוצר מוסר נתונים לא נכונים, כאילו חידשת את אמריקה. אז מה אם הוא מוסר נתונים לא נכונים?

השאלה היא האם כאשר אדוני או כל אחד מחברי הכנסת מרים את היד שלו, הוא רוצה שהנתונים הנכונים יהיו בפניו, כן או לא.

היה חוק לגבי השאלת ספרים וברגע שהיה צריך לתת שווי כספי על הסכום בו מדובר, האוצר כתב בכחול שמדובר ב-500 מיליון שקלים, סכום אסטרונומי, אבל כשהיה צריך לבטל את זה, על אותה הצעת חוק האוצר כתב שמדובר ב-50 או ב-5 מיליון. אני אראה לכם את הדפים הכחולים.


לגבי כל הדברים האחרים, אין דיון. אם האוצר אמר אמת או לא אמר אמת, זה לא נושא שלנו. הנושא שלנו הוא רק לגבי ההצעה שהועלתה עכשיו ותאמר במה היא לא טובה.

אני אסביר. אני רוצה לתת עוד נתון אחד כדי להבין למה אני מתנגד לתיקון. מעבר לזה ש-74 אחוזים, זאת דירה ראשונה שלהם, האוצר בדק את היקף ממוצע שכרם של אותם אלה שמתאגדים בקבוצות. הממוצע הוא ליד 14 אלף שקלים ברוטו, כאשר באזור ירושלים, ועיקר הקבוצות מתארגנות שם, 21 אחוזים לפי הדוח, ממוצע השכר הוא 10,000 שקלים ברוטו. קודם כל, בואו נדע במי עוסקים. עוסקים בפרטיים ממש.


עכשיו אני מגיע לתיקון. התיקון שנעשה לא תיקן כלום. הוא יותר גרוע ממה שהיה קודם ואני אסביר למה. קודם כל, בואו נבין מה זאת קבוצה. מאה אנשים ביחד לא מקימים פרוייקט. אגב, אחת ההערות הייתה – גם של חברת הכנסת שלי יחימוביץ אבל עלה קול כזה גם בוועדה – שזה לחלוטין לא הגיוני להעביר הצעת חקיקה כזאת בלי הרפורמה של משרד השיכון. אתם יודעים למה? כי בעוד שאדוני ביקש בישיבה הקודמת לתקן את ההגדרה הזאת, באה הרפורמה של משרד השיכון ומובילה את זה לרפורמה אחרת. בלי מארגן לא תוכל לעשות קבוצה. בלי מארגן שינפיק ערבויות.

אני רוצה שתדע שאמנם אני חבר כנסת, אבל מהכולל עוד נשאר לי שכל. קח את זה בחשבון.

גדליה גל היה אומר את זה יותר טוב ממך. הוא היה אומר: אני לא כל כך מטומטם כמו שאני נראה.

אני לא יודע למה אדוני חשב שאני חושב אחרת.

לא יודע מה חשבת, אבל אני יודע מה אתה אומר. אמרתי לך מיליון פעם שאני לא פותח דיון.

אני מגיע לתיקון.

אם כוונתך להכין בג"ץ נגד החוק הזה, בבקשה, אני אתן לך את הבמה ותדבר. אנחנו יודעים מה זה קבוצות רכישה, למדנו את החומר, הגענו למסקנה ואני חושב שאנחנו מוציאים מתחת ידינו דבר מתוקן בניגוד לעמדה המקורית של הממשלה ששינינו אותה. יש כאן עיוות בנושא של המיסוי וכאן קיבלנו את עמדת הממשלה. הסבירו את זה החברים בדיון הקודם. עכשיו אתה פותח את הדיון מחדש.

לא, אני לא פותח, אני רוצה להתייחס לתיקון.

אתה מסביר למה החוק לא טוב.

אני מנסה להסביר. אני מסביר עכשיו את התיקון.

אם משאירים את החוק המקורי, אתה מקבל?

אני מתנגד גם לו.

את החוק המקורי אתה מקבל?

גם לא. אני מתנגד ואני רוצה להסביר מדוע התיקון יותר גרוע.

לדעתך מנגנון המס הוא חלק מסובסידיה לצורך משפחות נזקקות אבל זה לא המנגנון הנכון.

עברנו את זה. אתם תחליטו.

לך לאטיאס ותביא משכנתאות לנזקקים, ואז אין שום בעיה.

אני עכשיו אמרתי משהו אחר. אני אומר את דבריי ואתם בסוף תחליטו.

בסדר. יש לך שתי דקות לומר את הדברים. כל חברי הכנסת שנמצאים כאן יבינו את הדברים בשני משפטים. תאמין לי, אני מכיר אותם.

אני אעמוד בשתי דקות שאדוני נתן לי.

תגיד למה התיקון לא טוב.

התיקון שהוריד את מספר האנשים לגמרי, הוא יותר גרוע מהמקור ואני אסביר למה. קודם כל, צריך להבין שאין דבר כזה קבוצה שמתארגנת בלי גורם מארגן. המיסוי על הגורם המארגן היה קיים מאז ומתמיד, תשאלו כל מארגן שישב כאן, הוא משלם גם מע"מ, גם מס הכנסה מלא בגובה של 45 אחוזים. הכל. זה לא המיסוי. המיסוי הוא על הקבוצה, על חברי הקבוצה. אין דבר כזה שקבוצה מתארגנת בלי גורם מארגן. אומרים לכם עכשיו מארגן בתמורה, אבל בואו נראה מה זה בתמורה. אני אסביר יותר מזה, לא רק למה אין דבר כזה. אני אומר במפורש שתראו את הרפורמה, תראו את הצעת החקיקה של משרד השיכון.

אני מבקש לא לדבר שם ולא לפתוח דיאלוג. אני עושה את זה רק כדי שיהיה רשום בפרוטוקול. אני אפילו כמעט ולא מקשיב. הבנו הכל.

אם אדוני היה מחליט לבד, הייתי מפסיק לדבר. אין דבר כזה שקבוצה מתארגנת בלי מארגן. המארגן לא חייב להיות ברווח של יזם. הוא יכול להרוויח את העלות שכר שלו לצורך העניין כדי לארגן את האנשים. הוא מרוויח 10,000 שקלים לחודש כדי לארגן מאה אנשים. הוא עובד על זה, הוא מארגן את כולם, הוא פונה לכולם, הוא מחתים את כולם, הוא עושה את כל מה שצריך. האם אז לשיטתכם קבוצה לעולם? אין דבר כזה. אז ביטלתם, יש מע"מ על כל קבוצה וזה בסדר, אבל צריך להגיד את זה. זה אומר שאין יותר עולם של קבוצות בלי מע"מ. אין דבר כזה. בסדר, זאת עמדתכם.


גם כשאומרים תמורה, צריך להבין מהי תמורה כי יש תמורה שלוקח מארגן שהיא מעין רווח ארגוני ואלה היקפים של כמה אחוזים. אתן לכם דוגמה. נניח שלצורך העניין בארגון קבוצה כזאת יש בסך הכל עורך דין שמקבל שכר טרחה. האם זה נקרא בתמורה? יש רואה חשבון שאחראי על גביית הכספים, האם זה בתמורה? הכל בתמורה. שחרור ההגדרה להחזיר אותה למצב של ביטול האנשים, הוא מבטל לגמרי והוא אומר הכל קבוצה. איך ידע אדם בעל קרקע למי הוא מוכר? גם אם הוא מוכר לשניים, הוא יגיד שאולי יש לו מע"מ והוא לא ימכור. אתם עוצרים את השוק לא רק לגבי קבוצות אלא אין שוק פרטי יותר. זאת הערה אחת. מכרת לשני אנשים בלבד, אחד מהם מרוויח על השני שקל וחצי, המוכר לא יראה את זה לעולם.

תודה. עורך הדין ורואה החשבון, הם אינם המארגנים והם יכולים לקבל שכר. זה לא קשור לחוק.

צריך לתקן את זה בחוק.

ואם עורך הדין מארגן?

רבותיי, אני מודה ליועצת המשפטית של הוועדה, אני מודה לאגף התקציבים במשרד האוצר, אני מודה לרשות המסים על ההסכמה. אני חושב שיוצא חוק מאוזן ואנחנו ממשיכים הלאה.


ביום שני דנו גם על סעיפים 53(7), 53(8), הנושא של מי שעובר לבית אבות, עמוד 97. אני מבקש לפצל את הסעיפים האלה ואני רוצה להביא אותם למליאה כבר בשבוע הבא ולא בחוק ההסדרים. מה דעתכם? זה תיקון מאוד חשוב. למה צריך לחכות עד ה-31 בדצמבר?

השאלה אם תוקפו ייכנס קודם. אין לי בעיה. מה שאתה מפצל מחוק ההסדרים שאני ממילא אצביע נגדו, אין לי בעיה.

לא, על זה תצביע בעד.

על זה אני אצביע בעד. אפילו תכתוב למטה על פי הצעתו של חבר הכנסת אורון.

זה חוק שלך. ראובן, יש לכם התנגדות? סעיפים 53(7), 53(8). אנחנו מצביעים על הפיצול מחוק ההסדרים.

ה צ ב ע ה

סעיפים 53(7) ו-53(8) – פה אחד הוחלט לפצל מחוק ההסדרים

החוק פוצל.


מי בעד אישור הסעיפים האלה?

ה צ ב ע ה

סעיפים 53(7) ו-53(8) – אושרו פה אחד

הסעיפים אושרו בתנאי שהמליאה תאשר את הפיצול ואז אנחנו נביא את זה כדי שחברי האופוזיציה שמצביעים נגד חוק ההסדרים, יוכלו להצביע בעד החוקים האלה.

תודה רבה. תרשמי לי שתי הסתייגויות לדיבור.

אני אשבח אותך על העניין ואני אשבח את הממשלה.

זה לא רק (7) ו-(8) אלא זה גם סעיף התחילה.

הנוסח יהיה לפי מה שדנו בישיבה הקודמת.

מה שדנו בישיבה הקודמת.

רטרואקטיבית.

אגב, גם את הנושא של בתי החולים – אם היה נוסח, אבל אני לא יודע אם יש נוסח – היינו יכולים לפצל. מתי יהיה נוסח?

אתה מתכוון לקפינג?

כן. אני חושב גם אותו לפצל. הייתה הסכמה גם בנושא בתי החולים. הגענו להסכמה על זה ויש נוסח. מה שאני יכול לפצל מחוק ההסדרים, אני מפצל. מה שיש הסכמה עליו, אני רוצה לאפשר גם לאופוזיציה להצביע בעד.


אם יהיה נוסח וחברי הוועדה יראו אותו, אני אפצל אותו.


אני מעלה כאן לדיון, אני לא רוצה להחליט על זה עכשיו, את נושא העלאת המע"מ עליה אנחנו דנים שדורשת התייעצות עם ועדת הכספים. אני מבקש להוסיף בחוק שבנושא ההפחתה והעלאת המע"מ יידרש אישור של ועדת הכספים. הרבה פעמים אנחנו עומדים בפני מצב בו משרד האוצר או שר האוצר מחליט על הפחתה או העלאה של המע"מ ומה שקורה בסופו של דבר זה שאני צריך להביא את זה למליאה לאחר שהתקיימה התייעצות.

המע"מ הוא בהתייעצות עם ועדת הכספים ומס שכר הוא בהתייעצות ובאישור.

אתה מדבר עכשיו ברמה העקרונית.

אני רוצה אישור של הוועדה, לא עכשיו. אני מעלה את זה ואם אכן תהיה הסכמה של כל חברי הוועדה, נצטרך להצביע על זה ונוסיף את זה לחוק.

המשמעות היא שאי אפשר להטיל מע"מ אלא לאחר אישור ועדה.

נכון.

גם היום מקבלים את אישור מליאת הכנסת.

בדיעבד.

לא, לא בדיעבד. אם לא מתקבל אישור תוך שבועיים, זה בטל.

נכון, זה בטל. גפני, המנגנון הזה קיים כדי לתת לממשלה אפשרות לעשות פעולה מיידית חשאית, בלי שאפשר להתארגן אליה.

חייבים להביא את זה להתייעצות. ג'ומס, זרקתי את זה לחלל האוויר.

הוא צריך התייעצות אבל בלי אישור.

כן. היום זה בלי אישור. לכן אני מעלה את זה ושם את זה על השולחן. אנחנו דנים כאן על מע"מ.

אבל יש אישור של המליאה.

בסדר. לא אמרתי את זה באופן נחרץ אלא העליתי את זה לדיון. אני מבקש מהחברים לחשוב על זה. עד היום צריך אישור מליאה, אבל התייעצות עם הוועדה ואז אני צריך להביא את זה למליאה. בעצם לוועדה אין מה לומר. יתייעצו אתה, אבל מה שהוועדה תגיד, לא רלוונטי. נדמה לי שבפעם הקודמת הוועדה אפילו הייתה נגד והייתי חייב להביא את זה למליאה. יש כאן אבסורד שצריך לקחת אותו בחשבון. תחשבו על העניין הזה.

זה במקום אישור המליאה?

לא. בנוסף. אני הרי צריך להביא את זה למליאה.

זה לאחר שקיבלו את הסכמת הוועדה.

זה אישור בנוסף לאישור המליאה?

כן. ודאי. במקום ההתייעצות, יהיה כתוב באישור.


יש כאן עוד דבר שאני מבקש להעלות. פנו אלי מלשכת יועצי המס. היום יועצי המס אינם רשאים לחתום על שום דבר ובכל נושא קטן וגדול צריך אישור של רואה החשבון או של עורך דין. הם מבקשים אם אני יכול להוסיף לחוק שיועצי המס יוכלו גם לחתום על אישורים הנדרשים לנישום. אני הייתי בכנס של יועצי המס בישראל באילת והם קיבלו אותי שם בכבוד גדול, ואני מבקש מרשות המסים לתת לי תשובה לגבי הנושא הזה, האם אפשר להיעתר לבקשתם, האם אפשר להיעתר לבקשתם באופן מלא, האם אפשר להיעתר לבקשתם באופן חלקי ואולי רק אישורים פחות גדולים ולעשות איזושהי הבחנה.

תכניס פנימה חברי כנסת לשעבר שהיו עשר שנים בוועדת הכלכלה או הכספים.

זה נושא של הסדרת העיסוק שיש לו סעיף ספציפי בחוק מיסוי מקרקעין שחוקק על ידי הוועדה הזאת עם יועצי המס ורואי החשבון, כך שהתווספו גם רואי החשבון לעניין. זה מעורר שאלות של ייחוד המקצוע.

אני לא מעלה את זה עכשיו לדיון. אני מבקש שתחשבו על העניין ותתנו תשובה - נראה אם אנחנו יכולים להתקדם בעניין הזה – האם אפשר להיעתר לבקשתם באופן מלא או באופן חלקי או לא להיעתר לבקשתם בכלל.

לפי דעתי זה יותר משרד המשפטים מאשר הם.

זה משרד המשפטים.

אבל לכם יש קשר עם משרד המשפטים ולא לי.

היום יש אישור בין רואי החשבון ויועץ המס שהם רשאים לייצג לעניין חישוב המס בלבד.

רק בהשגה.

לפי סעיף 87. כל ההשגות. כן.

לרואי חשבון ויועצי מס אין מעמד בנושא מס שבח פרט לעניין חישובי בזמן השגה וזה הבדל עצום.

פרופסור הדרי, אני העליתי את זה אבל אני לא הולך לקיים את הדיון עכשיו. הם ביקשו ממני ויש שכל בדברים שלהם. אני מבין שזה יכול להביא להתנגשויות ואין לי עניין בזה. יש לי עניין להילחם נגד הממשלה אבל אין לי עניין להילחם נגד רואי החשבון, יועצי המס ועורכי הדין. אני רוצה להגיע לאיזושהי הסכמה. זה נראה לי באמת מצב שהוא קצת משונה. הרי יש חוק שאני חוקקתי אותו על יועצי מס מייצגים. יש להם את המעמד שלהם אבל על כל דבר הם צריכים להגיע לעורך דין או לרואה חשבון.

לא. מעמד של יועץ מס ורואה חשבון הוא אותו הדבר מבחינת סעיף 109א לחוק מיסוי. הם לא צריכים להגיע לרואה חשבון במובן הזה.

אין סתירה בין המעמד של רואה חשבון ליועץ מס.

יש שוני בדיפלומה או בהסמכה של כל נציגות והאחריות היא שונה.

אני לא מתעלם מזה.

אי אפשר לשים באותו מעמד גם את עורכי הדין ואת יועצי המס לעניין הזה כי האחריות היא שונה מאוד.

הבנתי. אני רק אומר שצריך לבדוק את העניין ולא ללכת עם ראש בקיר ולעשות מהפכות עולם. יש דברים שהם גובלים כמעט באבסורד ודברים אפילו קטנים שיועץ המס איננו יכול לעשות דבר.

יש עתירה לבג"ץ שהוראת חשבון מסוימת טוענת נגד ההוראה החוקית.

נגד זה שמותר להם לייצר רק בחישוב המס והשגה.

אבל היא רואת חשבון.

אבל זה אותו דין כי הם ביחד.

מיכל, אני מבקש ממך לבדוק.

לשכת עורכי הדין מתנגדת לעתירה הזאת והיא מצטרפת לעתירה בהתנגדות לה.

הבנתי בסדר.

גפני, אם אתה רוצה לשלם את שכר הטיסה לאילת, תציע להם להקים ועדה. זה הכי רחוק שתוכל ללכת.

שכמובן ללשכת עורכי הדין יהיה בה חלק.

כן.

מיכל, תבדקי את העניין גם עם משרד המשפטים. אם אי אפשר לפתור את הבעיה, אז אי אפשר, אבל אם אפשר, הרי צריכה להיעשות מפעם לפעם חשיבה ולא לחכות שיהיו עתירות לבג"ץ.

אבל יש עתירה והשאלה אם משרד המשפטים ירצה לשים ידיו.

אז שלא ירצה.

אין בעיה. אני אבדוק את זה.

העתירה הסתיימה. היא נגמרה. היא כבר לא קיימת.

משרד המשפטים, בבקשה.

אנחנו נבדוק עם המחלקה שמטפלת בנושא ונחזור עם תשובות.

בסדר. תהיי גם בקשר עם מיכל.

כרטיס הלוך כבר קיבלת. לגבי כרטיס חזור, עוד נראה.

אדוני, אפשר להוסיף לגבי הנושא של בית האבות?

אבל כבר הצבענו. בבקשה, תאמר.

אנחנו כמובן בעד, אבל רצינו להוסיף לזה עוד משהו. צריך להיות כאן ברור ומוסכם שפינוי-בינוי זה העתיד של מרכזי הערים. על זה אין ויכוח וגם הממשלה מסכימה. עובדה שהיא הולכת לקראת זה. הבעיה בפינוי-בינוי היא שתפוח אחד מקלקל את כל השק. למרות חוק הדייר הסרבן, אתה חייב להגיע שם להסכמה מלאה כדי להתחיל לבצע וכמי שמבצע פרוייקטים כאלה אני יכול לומר לך שזאת קריעת ים סוף. אנחנו צריכים לעודד את הפינוי-בינוי, ועל זה אין ויכוח, וגם הממשלה בעד זה כי זה באמת מה שיביא דירות באזורי המרכז, גם לזוגות צעירים וגם לאנשים באופן כללי.


יכול להיות מצב שבו לאדם יש שתי דירות בשכונות מצוקה, האחת בשכונה אחת והשנייה בשכונה אחרת. יזם, לא חייב להיות אותו יזם, יוזם פינוי-בינוי אבל אותו אדם לא רוצה לעבור לדיור מוגן כי יש לו דירה שלישית בה הוא גר. הוא קנה את הדירות, הוא ירש דירה אחת.

זה לא החוק הזה.

מה מפריע שגם אם הפטור הוא כולו בכסף והוא לא עובר לבית אבות, הוא יוכל לקבל את הפטור? אם אנחנו רוצים לתת את הפטור ורוצים לעודד, צריך לתת.

זה כבר חוק אחר.

לא, זה בחוק הזה.

אתה יודע כמה נאבקנו על זה?

הערתך נרשמה. יכול להיות שמישהו ייקח את הדברים שאמרת ויגיש הצעת חוק פרטית. את הסיפור של בית האבות סיימנו והצבענו. בעזרת השם נביא אותו למליאה. אני מעריך שחברי הכנסת יאשרו אותו. מה שאתה אומר, יכול להיות שזאת הערה נכונה שצריך להתעמק בה אבל צריך להגיש הצעת חוק אחרת. זאת לא הצעת החוק הזאת.

לגבי הסעיפים האלו. במסגרת הסעיפים שפיצלתם ואישרתם. הדיווח אמור להתבצע בתוך שלושים ימים. המצב הקיים היום הוא דיווח בתוך חמישים ימים על העסקה, השינוי שמתבקש כאן הוא בתוך שלושים ימים.

זה לא דיווח.

זאת רק ההודעה? זאת לא שומה?

לא. איך שומה אם אין יום מכירה? דחינו את יום המכירה. אין עסקה. לא צריך לדווח, לא צריך לעשות שומה, אלא צריך רק להודיע.

זה להבדיל מדיווח שנדרש.

כתוב הודעה. בפינוי-בינוי ובתמ"א 38.

אנחנו עוברים לחלק השלישי בפרק המסים. אני מבקש להתחיל את החלק הזה.

לא התקיים דיון ואני חושב ששווה שיתקיים דיון על סעיף התחולה, סעיף 52 של התיקון לעניין המע"מ. זה נכון שהוועדה החליטה באופן עקרוני לקבל אבל לא התקיים דיון עליו ואני חושב שיש מה לומר על הדברים האלה. ברשותכם, הייתי רוצה לומר את מה שיש לומר על התחולה.

אתה מדבר על תחילה ותחולה של קבוצות רכישה.

נכון.

לעניין המע"מ.

לעניין המע"מ.

שגית, תגידי את בקצרה.

התחילה שמוצעת כאן להגדרות החדשות של קבוצות הרכישה היא שזה יתחיל החל מה-1 בינואר 2011 וזה יחול לגבי עסקת אקראי שנעשתה לגבי עסקה של קבוצות רכישה שנעשתה מאותו יום ואילך.

אני חושב שצריך לדחות - משני טעמים שתכף אסביר – את יום התחולה לשנת 2013 ושני הטעמים הם כדלקמן.


ראשית, הרצון של הממשלה להפחית את מס השבח עומד בצורה מנוגדת להעלאת המע"מ וכדי שזה לא יהיה יד ימין שמסרסת את יד שמאל, יש הגיון בלדחות את התאריך ולעודד עוד אנשים כשהם יודעים שהחוק עומד לצאת להוציא את הקרקע למכירה.


הנימוק השני בגללו צריך לדחות. הוועדה, כאשר היא החליטה את מה שהיא החליטה על עצם הקבלה של העניין, יצאה מנקודת הנחה שבעצם התיקון מיישרים עיוות כלפי הקבלנים. המצב דהיום הוא שיש עיוות אצל הקבלנים שנדון כרגע בבית המשפט, עומד להגיע לבית המשפט העליון, שיש למעשה כפל מע"מ על הקבלנים. לכן מן הראוי, לפני שמחוקקים חוק שהתוצאה שלו תהיה שבסופו של דבר ממילא בית המשפט ימנע את אותו עיוות אם הוא יקבל את גישת אותה חברה קבלנית, יש הגיון להמתין עם התחולה ולראות מה קורה.


משתי הסיבות האלה גם יחד אני חושב שצריך לקבל ולהמתין שנתיים.

מי אמור להשיב לו? מיכל, את משיבה לו. אני מבקש להשיב רק על הטיעון הראשון. על הטיעון השני אני אשיב. אני לא מחכה למה שבית המשפט העליון מחליט. אני המחוקק ואני עושה את החוקים. בית המשפט העליון יפרש את החוקים שאנחנו מחוקקים כפי שהוא יפרש. אני מכבד את הפרשנות שלו וזה התפקיד שלו, אבל התפקיד שלנו הוא לעשות חוקים. אם הממשלה אומרת, ואנחנו מקבלים את עמדת הממשלה, היות שמדובר בחוק ממשלתי, שזאת תמונת המצב, אנחנו נאשר את זה.


הטיעון השני לא מתקבל. לגבי הטיעון הראשון, אני צריך הסבר מעורכת הדין מיכל דויטש שתסביר לגבי העניין הזה.

אני מחברת ב.ס.ר.

זאת קבוצת רכישה.

זאת חברה הנדסית.

אתה מדבר על התאריך.

בדיוק. אני רוצה לשאול שאלה. אני נמצא היום בעסקה שחתומה על עסקת אופציה לארגן קבוצת רכישה וזה למגורים. שם עולה סוגיית המע"מ. במידה שאני חתמתי על עסקת האופציה הזאת ואנחנו מדברים על ה-1 בינואר 2011, האם המע"מ יחול כאן?

מיכל, תשובה בבקשה.

לעמדתנו התיקון צריך לחול לגבי עסקאות שהתחילו מה-1 בינואר 2011. אנחנו לא רואים סתירה עם החלטת הממשלה. אנחנו מדברים על עסקאות שיקרו מה-1 בינואר 2011 ואנחנו לא רואים סתירה עם החלטת הממשלה לאפשר מכירה של קרקע פנויה לבניית שלושים יחידות דיור לפחות שהתקבלה בשבוע שעבר ושתהיה הוראת שעה עד לסוף 2012. אנחנו רואים בזה תיקון עיוות של מה שנוצר במה שנמכר מפרטי לקבוצה. זה לא הרוב באשר הקבוצות בדרך כלל קונות מעוסקים שכבר מחויבים במע"מ. החוק הזה הוא חוק תקציבי והוא מוערך בתוך מסגרת התקציב של 2011-2012 של הממשלה ויש לזה את ההשלכות שלו.


לעניין האופציה. יום המכירה שייקבע לכשתממש את האופציה, אם הוא יהיה לפני ה-1 בינואר 2011, לא יחול החיוב במע"מ, ואם הוא יהיה אחרי ה-1 בינואר 2011, יחול החיוב במע"מ אלא אם כן יחולו שאר הסעיפים של חוק מע"מ שמנויים בדוח, כמו שאתה מכיר אותו. זאת יכולה להיות עסקה מלאכותית, זאת יכולה להיות שותפות ואלה יכולים להיות עוד דברים, אבל זה יחול על עסקאות שיום המכירה שלהם הוא 1 בינואר 2011.

אני חייב לומר לך שלא הבנתי כל כך את התשובה שלך. התשובה צריכה להיות האם יש מע"מ או אין מע"מ.

יש מע"מ.

מה יום המכירה כשאתה בא ומממש את האופציה? מועד המימוש הוא הרלוונטי. אני לא מתערבת לך במועד המימוש. אם אתה מממש את האופציה אחרי ה-1 בינואר 2011, הרי מה זה פרק האופציות? זה פרק שנותן לך את האפשרות שלא להיות בתוך חוק מיסוי מקרקעין ולעשות התנהלויות לגבי הנכס ולראות שאתה מצליח לארגן קבוצה, ולראות שאתה מצליח להביא אותם.

את מבינה שהתשובה שלך בעצם עכשיו גורמת לי לנזק והנזק הוא נזק כספי אדיר כי כדי לחתום על האופציה, אני הפקדתי כסף ועכשיו, כשאת אומרת לי שהאופציה הזאת תמומש אחרי ה-1 בינואר 2011, בעצם אני אצא מהעסקה הזאת כי יחול מע"מ כי הרוכשים שאני רוצה לארגן או קבוצת הרכישה, לא ירכשו את הדירות כי זה לא כלכלי להם. לכן הפיקדון שלי, ומדובר בכמה מיליוני שקלים, אני צריך להפסיד אותו. כך אני מבין. את רוצה שאני אלך לבתי משפט? הבנת מה אני אומר?

הבנתי.

בימים אלה אני מצוי בבעיה הזאת.

הכוונה שלנו רצויה אבל לצד זה אין לנו איזשהו רצון להיות במצבים כמו הדוגמה שהובאה לכאן. אין לנו עניין לפגוע באנשים שהתחילו בתהליך ואנחנו נותנים להם חודש ימים, שכנראה – אני לא מבינה בזה מספיק – בלתי סביר ובלתי מציאותי לממש עסקאות. אנחנו יוצרים כאן חוקים ארוכי טווח. אפשר לתת, אני לא אומרת שנה ולא שנתיים אלא אולי אפילו חצי שנה.

מיכל, היות שרונית תירוש אמרה את הדברים, את זה אנחנו הרי לא מפצלים ולא מצביעים. אנחנו הסכמנו על הנוסח הזה. תחשבי, אולי אפשר לדחות בחודש או בחודשיים. אם אי אפשר, יכול להיות שמליאת הכנסת תחליט אחרת.

אני רוצה להסביר לוועדה מה אומרת האופציה. האופציה נתנה ליזמים את האפשרות שלא להיכנס לחוק מיסוי מקרקעין ביום הראשון שבו הם מתחילים להרהר בעסקה. מה שמבקשים מאתנו כאן זה בעצם לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד מתנהל לגבי קרקע, ואני אפילו מפקיד כסף, אני לא חייב בשום דבר בגלל שחוק מיסוי מקרקעין נתן לי סוג של גרייס להתנהל לגבי קרקע בלי לשלם לגביה מס רכישה, למרות שהפקדת כסף, בלי שאני אדע שאתה מתנהל לגביה, עם מחיר מימוש כבר מובטח בהסכם מול בעל הקרקע. עכשיו בעיניי אתה מבקש הטבה נוספת.

לא, אני לא מבקש הקלה. אני אומר לך שאני נמצא היום בסיטואציה שאני חתום.

מתי פורסמו ההמלצות של הוועדה?

מדובר כאן על פרוייקט מגורים.

נחשון, העלית את הנושא. שמענו את התשובה של רשות המסים. אנחנו לא מצביעים על העניין הזה. הממשלה תבוא אלינו ותגיד שהיא מקבלת את דעתך והיא רוצה לשנות את זה, אז כשנגיע להצבעה אנחנו נשנה את זה. את החלק הזה סיימתי. אם היינו מצביעים עכשיו, הייתי ממשיך את הדיאלוג, אבל אנחנו לא מצביעים.

מה עלי לעשות ממחר בבוקר? לבטל את העסקה?

להתפלל שמליאת הכנסת תפיל את החוק הזה.

מדובר במיליונים רבים. למה החיפזון?

אין חיפזון.

אנחנו נקיים דיון נוסף אליו תבוא ואז נשמע אותך.

לא, לא עומד להתקיים דיון.

רק הצבעה?

לא. מה שאני מציע לו, זה מה שאמרתי.

אני לא חושבת. החיפזון מן השטן. אנחנו עושים דבר נכון ודבר טוב, אבל לא צריך על הדרך להרוג אנשים שאולי מרוויחים. בסדר, הם מרוויחים, אבל צריכים להיות כללי משחק הוגנים. מה זה, מהיום לעוד חודש? אנשים התחילו עסקאות. תנסחי משהו שמי שהתחיל, שיוכיח שהתחיל איזשהו הליך.

עכשיו כולם יעשו אופציות.

לא כולם יכולים לעשות אופציה. אין הרבה מגרשים.

תחילי את זה מאתמול ואז אף אחד לא יכול לרוץ ולהמציא לו איזו עסקה.

זה ממש לא מהיר מה שאנחנו עושים.

אתה אומר שלא יהיה דיון. אם לא יהיה דיון, בוא נשמע אותו.

שמענו אותו.

הוא לא סיים את דבריו.

הבנו מה הוא אומר. זה מאוד פשוט. אנחנו לא מצביעים על זה. ביקשתי מהממשלה לבחון את הדברים האלה לפני שזה יגיע להצבעה ככל הנראה בעוד כמה שבועות. ביקשתי לבחון את הנושא. יש הגיון מסוים במה שהוא אומר. תודה.

אני מייצג את נפגעי מס רכוש.

לגבי מה?

לגבי פטור ממע"מ על קרקעות שחויבו במס רכוש. אני מבקש להעלות נקודה.

אבל זה לא הנושא שעומד לדיון.

אנחנו מדברים על מע"מ על קרקעות פרטיות.

זה לא הנושא שעומד לדיון. אני לא יכול להעלות את זה כי אנשים מחכים לסעיפים הבאים. אני לא יכול להעלות את הנושא הזה. הדיון התקיים ומה שאתה מעלה הוא נושא שאיננו קשור לחוק. הוא ממש לא קשור לחוק.

הוא כן קשור לחוק. אם אני מארגן קבוצת רכישה על קרקע פרטית שחויבה במס רכוש כל השנים, זה לא בסדר להטיל עליה עכשיו מע"מ.

אנחנו דנו בעניין הזה. אתה העלית את הדברים בישיבה הקודמת.

לא העליתי את הנקודה הזאת.

בסדר, אבל הנושא הזה לא עומד לדיון עכשיו. אתה נגד החוק, אתה בעד החוק, אנחנו סיכמנו את העניין הזה. עלה כאן נושא שהממשלה צריכה לבדוק ולחזור עם תשובות, ואז אנחנו נצביע.


אני ממשיך לסעיפים הבאים. אני מבקש לומר שלגבי סעיפים 53(1) ו-53(3), לגבי מס רכישה, כל הכללים האלה עליהם דיברנו יחולו גם לגבי הסעיפים האלה. אנחנו דנו על זה ביום שלישי.


אני עכשיו עובר לפרק י"ב, מסים, סעיפים 53(2) וכולי.

עמוד 94, פסקה (2).

אני מבקש לא ללכת לפי הסדר. מכיוון שהישיבה היא ישיבה ארוכה, יהיו חברי כנסת שלא יוכלו להיות בחלק המאוחר של הישיבה ולכן אני מבקש להתחיל את ההסבר אבל את הבעיות הקשות להעלות בהתחלה כדי שכל חברי הכנסת שנוכחים בישיבה יהיו נוכחים בסעיפים האלה. בהמשך נדון על סעיפים שהם פחות שנויים במחלוקת. אני מניח שנצטרך להתחיל בפסקה (2). ראיתי את זה אפילו בעיתונים.


עמוד 94, פסקה (2).

להקריא קודם?

לא. להסביר.

חוק מיסוי מקרקעין קובע את חובת תשלום מס השבח על המוכר וקובע בנוסף שתנאי לתוקפן של עסקאות במקרקעין הוא תשלום כל חובות המס בשל המקרקעין. אנחנו מבקשים לקבוע כי בנוסף לחובת התשלום שחלה על המוכר, בעסקאות שהן בכסף בלבד – לא קומבינציה, לא תמורות מסוג אחר – ושלא חל לגביהן פטור מלא ממס לפי פרק חמישי (1) לחוק מיסוי המקרקעין, משמע שלא מדובר בדירות מגורים פטורות, בדירות מגורים מזכות פטורות, הרוכש יהיה חייב להעביר ברגע שהוא משלם שלושים אחוזים.

מיכל, בלי להתייחס לסעיפים, ודאי שזה קשור לסעיפים אחרים, תסבירי איך הממשלה מבקשת לקחת הרבה כסף ומהר.

אנחנו מבקשים שבמסגרת התשלומים שמשלם הקונה למוכר, הוא יעביר לרשות המסים, למנהל מיסוי מקרקעין, ברגע שהוא מגיע לתשלום של שלושים אחוזים על חשבון התמורה או שמקבל חזקה, יעביר למנהל מיסוי מקרקעין 15 אחוזים מן התמורה שתיחשב כסכום ששולם על חשבון השבח שחייב בו המוכר, ובאותו רגע יקבל אישורי מסים וירשום את הנכס על שמו במרשמים.

אתם חוששים שהוא יברח?

המוכר? אנחנו מבקשים לקרב את המועד של קבלת המסים לחלוקת התמורות שהקונה צריך לשלם למוכר, לא להשאיר את הקונה בן ערובה של המוכר כי כאשר המוכר לא משלם את מס השבח, הקונה לא יכול לרשום את הנכס על שמו. אנחנו מתחייבים שברגע שהקונה ישלם את זה, הוא יקבל אישורי מסים לרישום הנכס על שמו, גם אם החוב יסתבר כיותר גדול.

היא בעצם נותנת פוליסת ביטוח לקונה. היא אומרת שגם אם החוב הוא מעל 15 אחוזים ואתה קנית ולא ידעת, אם עד היום הייתי אומר לך שאין לך זכויות בנכס, היום אני אומר שאם מנכים את ה-15 אחוזים, אתה מובטח.

איזה זכות?

הקונה מובטח גם אם החוב נגדו הוא ארבעים אחוזים.

איזו זכות יש לו?

הקונה קונה ולא יודע שיש חובות. אני קניתי ממך נכס, אתה היית חייב למדינת ישראל במשך עשרות שנים ולא שילמת, אני קניתי ואני בא לממש את זה, באה המדינה ואומרת שעל הנכס הזה יש חוב. אני אומר שזה לא אני, אבל היא אומרת שזה לא מעניין אותי כי אני הייתי צריך לדעת על כך. מיכל, תאמרי לי אם הבנתי נכון.

אני אגיד לך.

אומרת המדינה שהיא מנכה 15 אחוזים. מאותו רגע הקונה מובטח שחובות העבר לא נופלים עליו. מיכל, הבנתי נכון?

חכה. הבנת, אבל שאלת את זה לא נכון. אני הולך לקנות דירה. אני זוג צעיר. עד היום אני צריך לשלם רק אחרי שעשיתי חמישים אחוזים מהעסקה. טענה הממשלה שכשיש חמישים אחוזים מהעסקה, המשמעות של העניין היא שכנראה כבר מובטח שתקבל את הדירה. היו כאלה שטענו שהייתה חפציבה, היו כל מיני דברים, ואני שילמתי חלק מהכסף אבל בסוף לא קיבלתי את הדירה. הקבלן פשט את הרגל. אמרה רשות המסים או הממשלה שחמישים אחוזים, זה כבר מבטיח את העניין.


עכשיו הולכים לרדת מהחמישים אחוזים. יורדים לשלושים אחוזים. זאת אומרת, נתת שלושים אחוזים, זה כבר בוודאי לא בטוח שזה הולך לקרות כי יכול להיות שהקבלן יפשוט את הרגל, יכול להיות שתהיה פרשת חפציבה ואתה נשאר עם כל הבעיות ועכשיו אתה נשאר עם עוד בעיה.

חוב קודם.

15 אחוזים שאתה כבר שילמת לרשות המסים.

המשלם הוא המוכר. הבנתי לא נכון? המשלם הוא המוכר, לא?

את מס השבח, הקונה במקום לשלם את זה למוכר.

אבל הוא קונה בשלבים. הוא קונה בתשלומים.

אם אני הייתי באופוזיציה, הייתי מצביע נגד, אבל אני בקואליציה ולכן אני אצביע נגד. הזוג הצעיר המסכן קנה את הדירה וההוא פשט את הרגל. דרך אגב, יחזירו את זה? הם אפילו לא מחזירים את זה. אתם לא מחזירים.

רוב העסקאות פטורות, כך שהם יצטרכו להחזיר.

בואו נעשה סדר.

מיכל, שואלים חברי הכנסת מה קורה לפי ההצעה שלכם אם אני קניתי דירה, שילמתי שלושים אחוזים ואז אתם לוקחים ממני 15 אחוזים ממס הרכישה והקבלן פשט את הרגל, ואני חייב. אם אני מקבל את הדירה, אני חייב ולא פטור כי שמונים אחוזים פטורים בדירה ראשונה.

לא, זה מס רכישה.

בסדר, לא משנה, אבל שמונים אחוזים פטורים?

בואו נעשה סדר. זה לא רלוונטי למכירה של קבלן.

ככלל אנחנו הולכים ומנסים לקצר את התהליכים בהליכי השומה ולאפשר לקונה לצאת מההתנהלות של המוכר בהליך השומה. לגבי הקבלנים קבענו מסלולים מיוחדים שהם מראש יכולים לקבל את הפטור כולל ניכוי במקור, טופס 50. יש להם שני מסלולים: מסלול אחד בכל המכלול באותה שנה, אישור מראש, ולגבי פרוייקט מסוים שהם רוצים לקבל שם את האישורים. לכן חלק המכירות האלה של הקבלנים שיש להם את שני האישורים האלה, הוא בכלל לא במשחק. אין לנו אתם בעיה. קונה שירכוש מקבלן שיש לו את האישור הזה, הוא מובטח גם אם למחרת נבטל לקבלן את האישור. מבחינת הרוכש, לדוגמה חפציבה, אם היה לה אישור מראש, כל הקבוצה שרכשה עד שהיה אישור בתוקף, יש לה אישור מובטח ביד ולא משנה לגבי הקונה הזה כלום, מה יקרה עם החובות של חפציבה. לכן בנינו את המסלולים האלה.


אנחנו כל הזמן מנסים – וזה כל הרעיון בו אנחנו דנים כרגע – לעזור לקונה לממש את הזכויות שהוא רכש, מבחינת הרישום, הזכות הקניינית שלו. מצד שני, במקביל, אנחנו לא רוצים שהכסף שחייב לנו המוכר ייעלם.


לכן הצענו לקונה שעל חשבון התמורה שהוא אמור להעביר למוכר בהסכם, שיעביר לנו.

בסופו של דבר זה החוב של המוכר. אני מבין נכון?

כן.

אם כן, צדקתי.

אנחנו מדברים על חוק בעסקה. לא חוב היסטורי כי בהיסטורי קונה שרוצה לרכוש נכס, בודק מה מצב החובות שחלים על הנכס ואז הוא מחליט אם הוא רוצה להיכנס או לא להיכנס. אנחנו מדברים על משהו שהוא בכלל עלול להיות מופתע לגביו. לדוגמה המוכר אמר לו שהוא בכלל פטור ואין לו שום בעיה, אבל בסוף התברר שיצא סכום ענק שהמוכר חייב ואז הוא נשאר תלוי עם הזכויות שלו והוא לא יכול לרשום אותן. זה גורם לו לבעיה במשכנתא וגורם לו לבעיות בכל ההתנהלות מול הזכויות הקנייניות שלו.


אנחנו מנסים לעזור כי אנחנו רואים היום כמות אדירה של עסקאות, שם יש לנו חובות של המוכרים והמשמעות היא שהקונים האלה לא ירשמו את הזכויות שלהם.

למה אתם מבקשים 15 אחוזים? אם אתם רוצים לעזור, תעזרו.

ה-15 אחוזים באים לאחר שבדקנו. קודם כל, בוא נדבר על המבנה של החוק. יש לנו עסקאות שהן מלפני ה-1 בנובמבר 2001, ששיעור המס שם הוא בגדול 45 אחוזים. יש לנו עסקאות לאחר ה-1 בנובמבר 2001 שם שיעור המס הוא 20 אחוזים. אנחנו בדקנו את כל העסקאות והגענו לממוצע של 15 אחוזים כאשר מראש נכנסנו כאן לסיכון שיש לנו עסקאות בסכום הרבה יותר גבוה. עדיין תמורת 15 אחוזים אנחנו נותנים את האישור מבלי שהקונה יערער על יתר החוב.

אתה קונה פרמיה. אתה קונה פוליסת ביטוח.

לגבי עסקאות שהצפי ששיעור המס יהיה נמוך, נתנו סמכות למנהל להקטין את השיעור. אנחנו גם מאפשרים להגיש בקשה. לדוגמה, קיזוז הפסדים, אני לא חייב כלום, אנחנו נדון בזה וניתן פטור. כלומר, יהיה כאן מהלך של שיקול דעת.

בתוך כמה זמן? אם אני אומר שאני פטור, כמה זמן?

לגבי הפטורים אין שאלה.

הגשתי בקשה שאני פטור.

כל מי שיגיש בקשה לדירת מגורים לפי פרק חמישי (1), הוא בכלל לא בתמונה.

הוא לא יהיה בתמונה.

הוא לא כאן.

זה לא כתוב.

אנחנו נקריא את זה.

קיימנו ישיבות עם עורכי הדין ויש לנו הסכמות. אנחנו עכשיו הולכים להציג את זה. בעסקאות ללא תמורה, זה לא חל בכלל. בעסקאות בלי כסף, זה לא חל בכלל. בפעולה באיגוד, במכר מניות, אין צורך ברישום בטאבו ולכן זה לא יחול. אני לא נותן לו אישור לטאבו.

יש עוד סוגי פטורים.

בעסקאות של שווה כסף, בקומבינציה, אין כסף, אין תזרים מזומנים, זה לא יחול ועדיין הוא מחזיק בקרקע. בדירות מגורים מזכות, מי שיבקש פטור לפי פרק חמישי (1) הוא לא בפנים. זה לא יחול עליו.

אני מדבר על דירה שיש עליה פטור. על דירה כזאת זה לא יחול. איפה זה כתוב?

אנחנו נקריא.

אל תקריאי. רק תאמרי לי איפה.

אנחנו הוספנו את זה. נפגשנו עם לשכת עורכי הדין.

זה לא כתוב.

אנחנו רוצים להוסיף.

הם רוצים להוסיף.

בסדר, כי אני עברתי על זה ולא ראיתי.

תאמרי גם איך יהיה התהליך לגבי עסקאות ואיך זה יקרה.

אני אסביר.

רגע, אתם נכנסים ליוצא מן הכלל ואני רוצה עוד להבין בדיוק את הכלל. הכלל שאתם מציעים אותו אומר שבמקרה של מכירת דירה, ברגע שאני שילמתי שלושים אחוזים, ואם אני אשלם לכם עוד 15 אחוזים, זאת אומרת ששילמתי 45 אחוזים מערך הדירה, אני מקבל מבחינת שלטונות המס את הפתק שהדירה היא שלי.

ששילמת מס שבח.

שאין מניעה מצד רשויות המס לרשום את הדירה על שמי.

נכון.

מה שיכול להיגרר גם אם שילמתי תשעים אחוזים מהמחיר של הדירה והנושא הזה לא נפתר, ויש דירה שלכאורה שילמתי עליה תשעים אחוזים, אבל יש ויכוח על הבעלות עליה. זה לב ההצעה שאתם מציעים אותה.

נכון.

עכשיו צריך לראות אם זה מהלך שאנחנו חושבים שהוא לטובת הציבור כי הוא יותר מהר מביא לו נכס שהוא יכול להשתמש לצורך משכנתא וכולי. השאלה עכשיו היא איך מסדרים את השוליים שאתם אומרים שהיכן שיש פטור, לא יתקעו אותו. השאלה קודם כל איך מסכימים לדבר המהותי והמרכזי. עושה לי רושם שיש שכל בדבר הזה למרות שאני באופוזיציה.

זה לא רק יותר מהיר, אלא קודם כל זה מסיר אי ודאות וזה שם המשחק.

אגב, מבחינת ביטחון הכסף – גפני, שאלת קודם – ה-15 אחוזים האלה הם כבר בטוחים.

זאת פוליסת ביטוח.

אבל הוא יצטרך אותם נזילים עכשיו, כדי לשלם.

מי?

הקונה.

זה ירד ממחיר העסקה.

נכון.

הוא ישב עם המוכר ויאמר לו שהוא משלם לו עכשיו דמי קדימה בגובה של 10 אחוזים, ברגע שתצא מהיסודות תקבל ממני עוד 10 אחוזים, ברגע שיהיה שלד תקבל ממני עוד 10 אחוזים ואז מגיעים לשלושים אחוזים.

אז הוא צריך ללכת ולשלם מס שבח.

אני הולך לרשויות המס ואני משלם להם 15 אחוזים ואז יש לו יכולת לרשום את הנכס על שמי כי אין לנכס הזה בעיות מס. אז אני מבקש לרשום את הנכס על שמי. זה מה שקורה בהליך הזה.

אתה מקבל אישור ממס שבח שאין מניעה לרשום את הנכס. אין כאן עניין של הרישום עצמו.

שגית, תעלי את הדברים. את כל הזמן קוראת קריאות ביניים. תעלי את הדברים כדי שמאיר ישיב עליהם.

זה נחשב על חשבון החוזה.

ההליך הזה הוא לא חריג להסכם. גם בהסכם הרגיל הקונה שם פיקדון או אצל עורך הדין או בנאמנות. הוא שם את הכסף הזה. הכסף הזה, מי שקובע את גודלו, זה אותו עורך דין והוא אומד אותו. יכול להיות שהוא לקח יותר מדיי או שהוא לקח פחות מדיי ואז בעצם הקונה מסתכן.

זה משחק שהוא לא שווה כוחות. הקבלן הוא החזק, הוא יושב עם היועצים המשפטיים, והקונה הוא החלש.

זה לא קבלן. זה קונה ומוכר. אנשים פרטיים.

שגית, זה גם קבלן.

הקונה בהרבה מקרים הוא הגורם החלש. הוא לא עוסק בקניית נכסים אלא הוא קונה את הדירה הראשונה לעצמו ויש לו פחות אינפורמציה והוא פחות יודע מה לשאול. אם אני היום קונה פוליסת ביטוח ב-15 אחוזים שבלאו הכי צריך לשלם, אני חושב שזה דבר חיובי.

שגית, תאמרי בבקשה את ההשגות שלך.

היום הכלל הוא למעשה שאת מס השבח משלם המוכר ולא הקונה. מה שעושים כאן עכשיו, משנים את הכלל. מועד התשלום של מס השבח היום הוא במועד מסירת החזקה בדירה או לאחר ששולמו חמישים אחוזים ממחיר הדירה. השינוי שנעשה כאן קודם כל הופך את הכלל שהקונה הוא זה שיצטרך לשלם את תשלום מס השבח.

כדי להבטיח את זכויותיו.

רוב העסקאות של מכירת דירת מגורים היום הן עסקאות של דירת מגורים מזכה, כמו שאמר מאיר אסולין, ולכן במצבים האלה לא צריך בכלל לשלם בסופו של דבר מס שבח. קונה שיצטרך לשלם את מס השבח אחרי שלושים אחוזים, כאשר זה תשלום שאם תסתכלו בסעיפים, זה תשלום שרואים אותו כאילו שולם על ידי המוכר על חשבון המס שהוא חייב בו משום שהחיוב במס הוא למוכר, זאת אומרת שהקונה ישלם והמוכר יצטרך לקבל את ההחזר במקרים של עסקאות פטורות אלא אם כן באמת הכוונה היא לשנות את הנוסח ולא להחריג עסקאות פטורות. אז צריך לבדוק תוך כמה זמן אתם תדעו שיש עסקה שהיא דירת מגורים מזכה ועסקה שהיא פטורה ממס שבח.


יש כאן בעצם הקדמה יחסית משמעותית, לדעתי לפחות, של מועד תשלום המס. אם הטענה היא שלמוכר אין אינטרס שהעסק יהיה רשום, זה מה שכתוב בדברי ההסבר לגבי הפסקה הזאת – אגב, בדברי ההסבר במקום אחר כתוב שלמוכר יש אינטרס שהדירה תהיה רשומה על שמו – אם באמת המטרה היא לעזור לקונה והמטרה היא באמת להביא לרישום מהיר יותר, אפשר לעשות את זה כאופציה. קונה שירצה לבחור בדרך הזאת, יבחר בדרך הזאת, וקונה שלא מעונין בדרך הזאת, ילך בדרך הרגילה.

הוא ידע שהוא לוקח סיכון.

בסדר, זאת זכותו. אם המטרה היא באמת לסייע לקונים - אני לא בטוחה שזה מסייע. אני לא בטוחה שזה אכן יקרה – אז אפשר לתת את האופציה. קונה שירצה בזה, יעשה את זה, וקונה שלא ירצה בזה, לא יעשה את זה.

לגבי הנושא הזה של רשות. גם היום בסעיף 16 קיים מנגנון של ערבות בנקאית. עשרים אחוזים מהתמורה, אתה מגיש ערבות בנקאית ואתה יכול לקבל את האישור לטאבו. לא משתמשים בזה. פשוט לא משתמשים בזה.

אולי לא יודעים על זה.

התחלת להגיד שגם היום יש אופציה שלא עושים בה שימוש.

לגבי דירת מגורים, מה שמטריד את כולם. דירת מגורים מזכה שנתבקש לגביה פטור, לא שהוחלט שהיא פטורה אלא התבקש פטור, מספיק שהוא הגיש וביקש פטור, הוא לא בפנים. מספיק שהוא ביקש, הוא לא בפנים.

צריך לתקן את הסעיף.

אנחנו נקריא את זה.

המועד להצהרה הוא 25 ימים בהצעה וכרגע נדבר גם על זה. כלומר, תוך 25 ימים אנחנו מקבלים את אותה בקשה שהוא פטור. לכן גם הקונה יודע שהמוכר מוכר דירה שהתבקש לגביה פטור, כך שאין בעיה. אין כאן שום מנגנון. אלה עסקאות כשאנחנו מדברים על רוב העסקאות. רוב העסקאות של נכסים בסביבות השבעים אחוזים, הן בכלל פטורות והן לא בפנים. אנחנו מדברים אך ורק על עסקאות שהן חייבות.


היום קיים מסלול של ערבות בנקאית. אם אנחנו נהפוך את זה לרשות, במסגרת החוזה המוכר יתנה ויאמר לו שהוא לא מנצל את האפשרות הזאת. אתה לא תוכל לנצל את האפשרות הזאת. אנחנו נרצה לעשות זאת לחובה. נגד הקונה אין שום סנקציה. לא הטלנו עליו ריביות, לא הטלנו עליו קנסות אם הוא לא יבצע את אותה פעולה. כלומר, אנחנו נותנים לו כלי, סוג של הגנה. תן את הכסף, המחוקק עוזר לך כך שזה ייראה כחלק מהתמורה.

אבל אם אתה כותב רשאי בחוק, רשאי הקונה לדרוש, המוכר לא יכול לעקוף את החוק ולומר לו שהוא לא מבצע אתו את העסקה.

לא, לא מבצע אתך.

הוא אומר שהוא רוצה לחייב כדי שלא ייווצר מצב שמוכר יתנה.

אבל זה חופש חוזים.

יש צד חזק וצד חלש.

אתם מחייבים את הצד החלש כדי להגן עליהם?

כן. במקום לשלם למוכר, הוא משלם לרשות המסים.

אני לא מחייב אלא נותן כלי להגן עליו.

הוא יוכל לבחור אם הוא רוצה את הכלי הזה או לא.

קודם כל נצטרך לנסח את הדברים האלה.

יש לנו נוסח. אנחנו רוצים להסביר שמתנהלת עסקה בין מוכר לקונה והמוכר והקונה עושים תחשיב לפיו מס השבח יצא בסכום מסוים ואת אותו כסף שמים בצד, בפיקדון, והכסף לא יוצא מכיסו של הקונה ולא מגיע לכיסו של המוכר, באותה סיטואציה אנחנו מבקשים שאותו כסף, שהפיקדון יהיה ברשות המסים ואותו קונה יבטיח את עצמו באותו רגע באישור שאין מניעה לרשום את הנכס על שמו.


בישיבה הקודמת מאיר הזכיר לכם את פסק הדין בעניין עורך דין גד שילר ששמר אצלו 45 אלף שקלים והקונה חויב ב-120 אלף שקלים. את אותו פיקדון, את אותו כסף ששמים אצל עורך הדין שטועה או לא טועה, חישב נכון או לא חישב נכון, או הקונה השתכנע שיש פטור ובסוף אין פטור, את אותו כסף, הוא לא צריך לשלם פעמיים, הוא משלם לרשות המסים וזה נחשב כתמורה ששולמה על חשבון החוזה. זה לא על דירות מגורים מזכות, זה לא על עסקאות מורכבות אלא על עסקאות בכסף בלבד.

אבל הוויכוח עכשיו הוא על רשאי או חייב.

איזה מוכר יסכים לתנאי הזה מרצון?

כל מוכר ממילא עושה את זה היום בכל עסקת מקרקעין.

אם הוא לא חייב, הוא לא יעשה.

חברי הכנסת יכולים להתייחס לעניין הזה אבל אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאורחים. רונית, אם את רוצה להעיר, בבקשה.

ברגע שבחוק כתוב שרשאי הקונה לבקש כך וכך או לסרב כך וכך, לא משנה, המוכר לא יכול להתנות את העסקה ולומר לו שהוא לא רשאי כי הוא עובר על החוק.

העסקה לא תתבצע בגלל הצבע של אשתו של הקונה. הוא לא יגיד שזה בגלל זה.

המוכר ימצא טיעון אחר ותירוץ לבטל את העסקה.

הוא פשט את הרגל.

בין המוכר לקונה יש מערכת יחסים סבוכה, מה אז? אתם תחזירו את הכסף?

כן.

הנה, יש ניסוח.

ההחזר הוא למוכר.

עופר הציע כאן ניסוח האומר שהוא רשאי לבצע את זה לאחר חתימת העסקה. זאת אומרת, יש עסקה חתומה ואז אין יותר דרך לכפות עלי לא לעשות את המהלך הזה. זה הכל בידי. אל תענו לי עכשיו אלא תשקלו את זה.

לא הבנתי את הסיטואציה.

אני הלכתי לגפני וקניתי בית ועשינו הסכם. אגב, אומרים כאן שבא בן אדם שאין לו מושג, אבל בדרך כלל האנשים באים עם עורך דין. נחתמה עסקה ביני לבינך ובתוך העסקה הזאת, אם עברנו את השלב הזה, זאת לא תהיה הפרה של ההסכם אם אני את ה-15 אחוזים משלם לכם ולא לו על החשבון הזה. אז השאלה אם התגברנו אז על הבעיה של צד חלש וצד חזק. אל תענו על זה מיד אלא תשקלו את זה.

משהו בסיטואציה שמתוארת בסעיף 15 המוצע היא אותה סיטואציה. נחתמה עסקה שיש בה לוח סילוקים כלשהו שקיים לגביה חיוב במס שבח עתידי שמתגבש, שצריך לשלם אותו ביום שישולמו שלושים אחוזים מהתמורה, וזה הכל אחרי החוזה, אחרי תשלום של שלושים אחוזים או קבלת חזקה בנכס, ואז הוא מחליט מה?

אם מקבלים את הנוסח של עופר, אני יכול שלא באופן פוזיטיבי להחליט שאני לא משתמש בכלי הזה של ה-15 אחוזים, אבל הוא לא יכול למנוע את זה ממני. אם את רוצה להגן עלי כקונה, כל הכוח נמצא בידי בשביל להשתמש בזה, אבל אם אני לא רוצה להשתמש בזה, זאת לא חובה בחוק שאני אשתמש בזה. זה מה שאומרים.

ג'ומס, הערתך נשמעה.

לקחתי אותה מעופר.

יוצא כאן דבר קצת משונה. כלומר, פתרתם חלק גדול מהבעיה בזה שאמרתם שמי שמגיש בקשה על דירת מגורים, הוא לא במשחק הזה. פתרתם חלק מהבעיה, חלק אפילו גדול מאוד. למה אתם כותבים בחוק שיוחזר עודף הסכום מהמוכר? הרי אתם קבעתם עכשיו בחוק שמי שמשלם את זה, זה הקונה ומה פתאום אתם מחזירים את זה למוכר?

זה על חשבון התמורה.

את זה אני יודע אבל בסופו של דבר עושים כאן מעשה שלא ייעשה.

גובים יותר מדיי.

אתם אומרים שאני אשלם, אני, הקונה, אבל באמת מי שצריך לשלם זה המוכר. אתם הרי רוצים לעזור לי. אתם אומרים בחוק שאני אשלם. נכון?

במקום מה שהיית צריך לשלם.

בסדר, במקום. עכשיו התברר שאתם צריכים להחזיר את הכסף, אז אני משלם, אתם קבעתם בחוק שאני משלם, אבל להחזיר תחזירו לו.

זה כסף שלו.

הקבלן לא כאן. הוא לא כאן.

אם העסקה מתבטלת.

או מתבטלת או קרה משהו או שהוא נסע לחוץ לארץ ולא מוצאים אותו

אם העסקה בטלה?

לא, לא בטלה. משהו קרה. אני הרי שילמתי את הכסף במקום המוכר.

לא. בסוף לא שילמת שקל אחד יותר. אתה שילמת מאה בתור קונה.

התברר שהקבלן פשט את הרגל.

אם העסקה מתפוצצת, אתה לא צריך לשלם.

בואו נדבר על העסקאות הרגילות ונדבר על מצבים חריגים. בעסקאות הרגילות הקונה לא אמור לשנות את מצבו לרעה באשר הוא ראה לנגד עיניו סכום כסף שהוא צריך לשלם למוכר. עכשיו הוא רואה את אותו סכום כסף כשהוא מפוצל בין רשות המסים לבין המוכר. בסיטואציה בה השתלם משהו על חשבון אותה מכירה ואותה מכירה בוטלה, אותו קונה אמור לבקש מהמוכר.

המוכר לא כאן. אני הקונה.

הוא שילם לו עשרים אחוזים, הוא עוד לא שילם שום דבר לרשות המסים, איך הוא מקבל את העשרים אחוזים שלו בחזרה?

זה בינו לבינו. זה מצב אחר.

אני הקונה, אני לא מבין כלום מהחיים שלי, שילמתי שלושים אחוזים מערך הדירה ואז על פי החוק שאתם קבעתם אני צריך לשלם לכם 15 אחוזים על חשבון מס שבח במקום המוכר. קבעתם את זה בחוק ואני איש טוב, אזרח נאמן, משלם לכם את הכסף. נגמר העניין הזה – אני הולך למקרה הקיצוני אבל יש מקרים שהם לא קיצוניים – והקבלן לא כאן. הוא פשט את הרגל. שילמתי לו שלושים אחוזים והוא נסע עם זה לחוץ לארץ, שילמתי לכם 15 אחוזים ואתם עכשיו על פי החוק תשלמו למוכר. תחפשו אותו והפקיד ברשות המסים – אני מדבר על הפקיד הרע, כי יש גם פקידים טובים ברשות המסים – שותה תה והוא אומר שכתוב בחוק שצריך להחזיר למוכר, ועד שהוא לא ימצא אותו, הוא לא יחזיר.

הוא לא יחזיר למוכר.

הוא לא יחזיר לאף אחד.

בואו נסביר. אם מדובר במישהו שפשט את הרגל, יש קופה, קופת כינוס.

לא, לא בקופת כינוס.

כבודו, אני רוצה לסיים משפט מהתחלה ועד הסוף. בלי הסעיף הזה את אותו כסף הוא היה מעביר יום לפני פשיטת הרגל לקבלן. נכון? בלי הסעיף הזה. יש לוח סילוקים לחוזה, יש תמורות שמשתלמות לאותו קבלן. מגיע הסכום שצריך לעבור לקבלן, שאילולא סעיף זה הוא עובר לקבלן, יום למחרת הוא בורח מהארץ. אותו קבלן פושט את הרגל והוא בורח מהארץ.

את לא מכירה את החוזה שלי בכלל. בחוזה שלי עם הקבלן כתוב שאני משלם לו שלושים אחוזים ב-א' אדר א' ואני משלם לו עוד עשרים אחוזים בעוד חודשיים. אתם נכנסתם לי פתאום באמצע עם חוק.

עוד חודשיים תשלם.

עוד חודשיים הוא כבר בחוץ לארץ.

אתה לא משלם דקה אחת יותר מוקדם.

אני כן משלם.

לא. הם מציעים שברגע שאתה משלם מעל שלושים אחוזים, את ההפרש בין שלושים ל-45, שלם להם בשבילו, באותו תאריך.

היום אתה רשאי בחופש החוזים להחליט עם המוכר מתי תשלם את התשלום הבא, אחרי שלושים אחוזים.

על פי מה שהגעת אתו להסכמה.

לא. אחרי שלושים אחוזים אתה תצטרך לשלם את זה למס שבח.

התשלום הבא בלוח הסילוקים יעבור אלינו.

זה לא מה שכתוב כאן. כתוב כאן אחרי שלושים אחוזים, אתה צריך לשלם.

יפה. פתרנו את הבעיה הזאת.

שגית, תנסחו לנו. אין כאן שום אוטומטיות במועד התשלום של ה-15 אחוזים. ברגע שעל פי לוח הסילוקים גמרתי לשלם שלושים אחוזים ואני הולך לשלם את השלב הבא, את המנה הבאה בתשלום אני משלם להם כאילו ששילמתי לו.

יפה. פתרנו עוד בעיה. מה שאנחנו פותרים עכשיו זה שאם אדם שילם שלושים אחוזים מערך הדירה, לפי רשימת הסילוקים שיש בחוזה שלו עם הקבלן שהוא צריך לשלם את התשלום הבא, הוא ישלם לכם. נכון? כך צריך לנסח את זה, כי אם זה אוטומטית, המשמעות של העניין היא שאני לא צריך לשלם ואתם מחייבים אותי ומכניסים אותי לבעיה שלא הייתה קודם.

אנחנו רוצים לעזור.

אתם מקבלים את מה שאני אומר?

כן.

אם מקבלים, זה בסדר. אתם הצעתם את זה.

אנחנו התכוונו לזה. ברגע שהיום יש את החמישים אחוזים, מה עושים היום בחוזים? עושים עד 49 אחוזים כדי שלא יגיע מועד תשלום המס. בדיוק אותו הדבר. יעשו 29 אחוזים.

קיבלתי את זה. זה בסדר. אם מנסחים את זה כך, זה בסדר גמור.

התשלום נעשה באמצעות הקבלן או אני?

אתה.

אני פיזית.

כן.


עכשיו יש לי עוד שתי שאלות. מי שמגיש את הבקשה לפטור, זה המוכר ולא הקונה. אם המוכר לא הגיש בקשה, מה אני אעשה?

בלי החוק הזה, אם הוא לא הגיש בקשה?

אז נשאר כמו בחוק הקודם, חמישים אחוזים ולא 15 אחוזים שהמוכר צריך לשלם.

מה ההבדל?

אני צריך להסביר מה ההבדל?

כן.

אם אין הבדל, אז בואו נוריד את החוק ולא נעשה שינוי אלא נשאיר את המצב הקיים. למה אתם רוצים לשנות? אתם רוצים את החוק, נכון?

ודאי.

כי הוא עושה שינויים. גם אגף התקציבים, משרד האוצר, יקבל עוד כסף.

לא, לא נכון. אנחנו לא מגדילים את הגבייה באמצעות החוק.

אתם מקבלים כסף יותר מהר.

לא הערכנו את זה תקציבית.

אתם לא מעלים את המס. אני יודע אבל אתם מקבלים יותר מהר אתה כסף.

יותר בטוחים בו.

אין צורך בתשובה. סתם אני מסבך אותך לריק. אם אין הבדל, בואי נוריד את החוק, אבל הרי יש הבדל.

ברור שיש הבדל.

אז אני שואל אותך שאלה. מה יקרה אם המוכר לא הגיש בקשה.

אז הוא חייב במס שבח. בדיוק באותה קונסטלציה אנחנו רוצים להבטיח את הקונה.

אני עכשיו צריך לשלם לכם את הכסף במקום למוכר. מה שהרגיע אותי בחלק מהדברים זה שאני יכול להגיש בקשה לפטור ואז אני לא במשחק. המוכר לא בראש שלו. אם המוכר צריך להגיש את הבקשה, זה לא בראש שלו. הוא עסוק עכשיו במשחק כדורגל שהוא צופה בו ואין לו זמן לקונה.

הוא מעדיף לשלם מס בגלל משחק כדורגל?

הוא לא מעדיף לשלם מס, אבל הוא לא ממהר. למה לא לתת אפשרות במקרה הזה שהקונה יגיש בשביל המוכר כמו שהקונה משלם בשביל המוכר?

זה לא שהוא לא ממהר. יש לו חובה חוקית להגיש תוך עשרים ימים את המש"ח.

לפי החוק מי צריך לשלם את המס?

המוכר.

המוכר צריך לשלם, בסדר. אתם משנים עכשיו בחוק שאפילו שהמוכר צריך לשלם, מי שישלם בפועל זה הקונה.

גם הקונה.

15 אחוזים הקונה.

גם הקונה, 15 אחוזים אבל לא אני חייב, אני הקונה, אלא המוכר חייב. הכנסתם אותי למשחק ואתם הרי רוצים לעזור לי.


עכשיו אני שואל עוד שאלה. למה שלא תאפשרו לי בחוק במקרה הזה שאני משלם במקום המוכר, למה שלא תאפשרו לי גם להגיש את הבקשה? הרי אני צד בעניין, הכנסתם אותי בחוק.

הנושא של בקשה לפטור זה בכלל שיקול אישי של המוכר. יכול להיות שלמוכר יש מספר דירות והוא מחליט לתכנן את הפטורים שלו לדירות יקרות. זה פטור אישי. אף אחד לא יכול לבקש פטור בשם המוכר.

לשלם בשם המוכר אפשר.

גם המוכר וגם הרוכש, שניהם חייבים בחובת דיווח על אותה עסקה. בדרך כלל שניהם חותמים על אותו טופס והטופס הזה מיועד גם למוכר וגם לרוכש. לכן באותו מועד הרוכש יודע שהמוכר שלו ביקש בקשה לפטור כי זה אותו טופס. זה לא משהו עלום שהמוכר עושה לבד. לכן הרוכש כן יודע שהוגשה בקשה לפטור.

מה קורה אם למוכר יש חובות נוספים לרשות המסים? אתם תקזזו אותם?

אין שום קשר. הכסף הזה הוא בגין העסקה הזאת.

אתם הרי מכניסים את הקונה רק לצורך התשלום, כדי לעזור לו, בסדר, אבל הוא משלם על חשבון המוכר. המוכר, קוראים לו ראובן, והוא חייב כסף לרשות המסים ולא חשוב על מה. יושב ברשות המסים פקיד מאוד חרוץ וראובן הגיש בקשה להחזר. התברר לו שצריך להחזיר למוכר כסף.

על חשבון התמורה.

בסדר, על חשבון התמורה. מה קורה אם מתברר שהמוכר חייב כסף לרשות המסים בגין דברים אחרים והאם תקזזו את הכסף הזה?

אני אנסח את זה אחרת. בוא נאמר שבהליך שומה התברר שה-15 אחוזים האלה גבוהים די וצריך לשלם סכום אחר ויש חמישה אחוזים עודף. הכסף הזה שייך למוכר ולא שייך לקונה כי הוא על חשבון התמורה. הכסף הזה לפי החוק יוחזר למוכר. אם למוכר יש חובות במערכי מס אחרים, הכסף הזה יעוקל לחובות האחרים כי זה כסף של המוכר. זה לא פוגע בקונה, לקונה יש אישור.

הנכס רשום על שם הקונה כבר.

אם כך, שאלת המשך. מאיר, מהתשובה שלך יוצא שאנחנו לא פותרים את הבעיה של העסקאות הפטורות.

עד הקצה. בקשה לפטור.

אם את הבקשה לפטור לא יגיש המוכר?

יש חיוב במס שבח.

אבל הקונה ישלם את ה-15 אחוזים.

כאשר מוכר לא מבקש פטור, יש לו סיבה.

או שמס השבח שלו נמוך.

אתם צריכים גם להבין את הנושא הזה של ההסכם. בלי אישורי מסים, הקונה לא יעביר כסף למוכר. הקונה לא יעביר כסף למוכר, הוא לא יקבל חזקה. זאת המשמעות. ברגע שהוא מקבל אישור לטאבו, מעביר כספים, הוא מקבל חזקה.

הוא משלם לזה 85 ולזה 15, ואז מה הוא הפסיד?

לשני הצדדים יש כאן אינטרס. גם למוכר יש אינטרס לקבל את הכסף.

אין שום בעיה, אבל מה קורה היום עם כאלה שיש להם חובות? איפה האינטרס שלהם נעלם? כלומר, יש דברים שהם מעבר לאינטרס.

צריך להבין שהיום אנחנו נתקלים בהרבה בקשות של קונים שהמוכר לא שילם את מס השבח ובסופו של דבר הם נשארים בסיטואציה שהעסקות לא נרשמות על שמם. להשאיר את זה במסלול אופציונאלי כמו שאתם רוצים, זה להשאיר דווקא את הקונים שאולי אינם נעזרים בעורכי דין או אותם אלה שהם לא חזקים בשוק הנדל"ן והם לא מבינים והם לא יבחרו במסלול הזה. הם אלה שבסופו של דבר יישארו בלי רישום זכויות ודווקא עליהם אנחנו רוצים להגן, על אותם זוגות צעירים ולא על אותם אלה שנעזרים בעורכי דין שהם מומחי נדל"ן.

תודה רבה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאורחים. בבקשה.

אנחנו ראינו שההוראה בסעיף קטן (2) היא הוראה בלתי אפשרית לקיום עסקאות מקרקעין משני סוגים. ראשית, עסקאות פטורות, בראש ובראשונה דירות מגורים זכאיות, ושנית, כל עסקה פטורה. אב מעביר לבנו נכס ללא תמורה. שנית, עסקאות שלאחר היום הקובע ברפורמה האחרונה, שזה 7 בנובמבר 2001, המס המרבי עליהם הוא עשרים אחוזים על השבח וכאן מטילים 15 אחוזים על כל השווי. כדי להגיע לעשרים אחוזים על כל השווי, זה כאילו יש רווח של כ-600 אחוזים בעסקה או יותר. זאת אומרת, זה הופך למסורבל ובלתי אפשרי.

חבר הכנסת ציון פיניאן מחליף את היושב ראש

אלה הסיטואציות שמחייבות פתרון בחוק כי אחרת זה ממש בלתי אפשרי, כל הרעיון החדש הזה.


מסיבה זו יזמנו ישיבה עם מנהל רשות המסים וכל סגניו וכל מי שעוסק בנושא. ייאמר לזכות מנהל רשות המסים שאכן, למרות העומס בעקבות ישיבות ועדת הכספים, ביום חמישי התקיימה ישיבה כזאת, בה השתתפה כל צמרת רשות המסים וכל האנשים הרלוונטיים, ונציגים מלשכת עורכי הדין, והסברנו את הבעיה שהחוק הזה בצורתו הנוכחית לא יכול לעבור במשק כי הוא פשוט יחבל בכל העסקאות במשק והוא ישיג תוצאה עגומה. הושגו הסכמות והרושם שלי היה שרשות המסים קיבלה את הטענות שלנו. אגב, לא התנהל ויכוח בישיבה הזאת. הסברנו, שכנענו וקיבלו את עמדתנו לפטור את הבעיות האלה שציינו כרגע בנושא זה. לכן היו הסכמות שכמובן הן אינן בחוק כרגע.

אבל איזה הסכמות? אנחנו לא היינו שותפים להן.

דנים בחוק ישן, בהצעה ישנה שלא יכולה לעמוד בצורה הזאת.

אולי תספרו לנו על ההסכמות.

ההסכמות כמו שאנחנו אמרנו לגבי דירות מגורים שהוגשה לגביהן בקשה. מספיק שהוא הגיש בקשה, אפילו אני לא דן בבקשה אם הוא זכאי או לא, הוא לא נמצא במנגנון הזה. זאת אומרת, אנחנו מדברים על 84 אחוזים מהעסקאות שלא נמצאות כאן.

אבל אם המוכר לא יגיש את הבקשה?

אנחנו לא יכולים להתערב בשיקול שלו, אם הוא רוצה פטור או לא רוצה פטור.

לכל מוכר יש עורך דין.

יכול להיות שהוא לא רוצה.

אז הקונה ישלם?

במקרה הזה הוא צריך להבין את הקשר. זה לגבי התיקון הזה. לא הגיעו לזה ולכן אני לא יכול להגיד מה ההסכמה השנייה.

ההסכמה השנייה היא כאן בפסקה הזאת? איזו הסכמה נוספת יש?

יש כאן עוד הסכמה. אנחנו אמרנו את הנושא הזה של ה-15 אחוזים, שתוגש בקשה להקטנה ואנחנו ניתן תשובה תוך שלושים ימים. שוב, זה מותנה בזה שהמש"ח, ההצהרה, תהיה מלאה וערוכה כפי שדורש החוק.

עכשיו הרחבתם את החובות ואת הפרטים על ההצהרה.

אלה לא חובות שמצריכים יתר מאמץ. אנחנו מדברים על משהו שכבר יוגש ואז יהיו כלים למפקח לבחון אם אכן צריך להקטין. באותו רגע אנחנו גם מקטינים. אין לנו שום בעיה עם זה ואין לנו סיבה. אנשים צריכים להבין שכל המהלך הזה הוא כדי להקטין חיכוך, להקטין מהלכי שומה ולנסות לתת למוכר לנהל את הליך השומה שלו לכל אורך הדרך מבלי שהקונה יהיה בן ערובה. שימו לב, בשומה של המוכר יש לו שלב של שומה, יש שלב של דיון שומה, יש שלב של השגה, יש שלב של ערר ויש שלב של ערעור. בזמן הזה מחכה מישהו בצד ורוצה לדעת מה קורה עם הזכויות שלו. אנחנו אומרים, לא, תעביר את הכסף, תודה רבה, תמשיך להתנהל ואנחנו עם הליך השומה נשארים עם המוכר. זה עצם הרעיון.

שקלתם את ההערה ש-15 אחוזים מהתמורה זה סכום גבוה מדיי ביחס למס השבח?

אני אמרתי את זה קודם.

למה לא להפחית ולתת סכום נמוך יותר מראש?

רוב העסקאות לא נמצאות בסיטואציה. כלומר, אנחנו לא מדברים על עסקאות שנרכשו ב-2001. רוב העסקאות נרכשו הרבה לפני ואז שיעור המס הרבה יותר גבוה. אנחנו מדברים על 45 אחוזים.

מס על הרווח.

אנחנו מדברים על עסקאות חייבות בדרך כלל, רוב ההוצאות, אפילו עלות הרכישה, קטנה בעקבות זה שלדוגמה הוא ביקש פחת במס הכנסה. כלומר, אם אנחנו מדברים על הוצאות בשניות ה-60 וה-70, ההוצאות האלה כמעט לא משפיעות על חישוב מס שבח.

אין פחת.

מה לעשות שמחיר הקרקעות עלה ב-300-400 אחוזים? בגלל אותן סיבות שאתם מציינים, מה שנקרא הוצאות קיימות או עתידיות, פתרנו את המנגנון של בקשה להקטנה. כאשר הוא יגיש את הבקשה, אם אותה הוצאה, אותו היטל השבחה הצפוי, ואפילו לא שונה, דמי ההסכמה הצפויים, הוא יגיש בקשה מסודרת ואנחנו נדע שאכן יש שם משהו צפוי, שיקול הדעת של המפקח להקטין את שיעורי המס. אין שום סיבה לקחת כסף מיותר ואנחנו לא נעשה זאת. אין לנו שום סיבה לעשות זאת.

גם קבענו לוח זמנים מאוד מאוד מוגדר.

אני רוצה להרחיב בזה. היום יש הוראה בחוק הקיים ששומה עצמית נחשבת כמתקבלת אם תוך שישה חודשים רשויות המס לא עושות עם זה כלום. מה התוצאה? שתמיד, חודש-חודשיים לפני תום ששת החודשים, הם שולחים מכתב ומבקשים משהו. זאת אומרת, כמעט שאני לא נתקל היום בפרקטיקה במקרה שבאמת שומה עצמית הפכה סופית אחרי שישה חודשים. אין מקרה כזה. לכן, כדי למנוע את אותה תופעה כאן, הסכמנו עם הרשות שאם תוך שלושים יום לא יענו, הבקשה תיחשב כמתקבלת ואז החישוב של המוכר יהיה. סיכמנו אתם שהתשובה חייבת להיות עניינית, מנומקת ולא שימצאו תירוץ כדי לדחות את שלושים הימים האלה. זה חייב לבוא לידי ביטוי חלקית בחוק וחלקית בהוראת ביצוע שתצא מיד בסמוך לחוק.

לפי הנהון הראש שלהם, זה לא מסוכם.

אני מקבל את ההערה. אמרו לנו בישיבה שמתחייבים לתת הצהרה בוועדת הכספים, הצהרה מפורשת בנושא הזה, שהתשובה שלהם תהיה מנומקת. זה לא יהיה איזה תירוץ כדי לדחות את שלושים הימים. התשובה שלהם תהיה מנומקת ומבוססת, מעין שומה נגדית תוך שלושים ימים שתסביר מדוע הסכום הזה באמת צריך להיות 15 אחוזים ואולי צריך להיות 17 אחוזים, למרות שהמוכר חושב שהוא צריך להיות שני אחוזים.

אתה רוצה שזה יהיה בחוק ולא בשומה.

אני רוצה כמה שאפשר בתוך החוק, ומה שלא – שתהיה הצהרה לוועדת הכספים.

עם הוראת ביצוע.

יש לכם התנגדות?

יש עוד דבר. היום יש בחוק ליקוי שאין אפילו קיזוז של מה שמשולם על פי שומה עצמית. זאת טעות בחוק. זה בפירוש יתוקן. כבר שינו את זה.

אנחנו אמרנו שההצהרה צריכה להיות על פי החוק, מלאה ומחושבת על פי החוק. כל מה שלא יהיה על פי החוק, זאת לא הצהרה. הדברים האלה צריכים להיות ברורים. המש"ח עצמו יהיה סוג של הבקשה כי הרי הוא לא יכול להוסיף לי יותר מהשומה העצמית. הוא לא יכול לטעון שזה פחות מהשומה העצמית. לכן השומה העצמית היא תהיה הבקשה ונחסוך טופס. לפי החקיקה אני צריך לשלוח לך הודעה תוך עשרים ימים. באותה מסגרת אני אשלח לך ואני אומר לך שעל פניו הניכוי הזה לא מתקיים ולכן שיעור המס שלך הוא כזה. נקודה. זה מה שסוכם. נכון?

מנומק באופן מלא.

זה הנימוק

אגב, מאיר, יש לי בעיה נוספת. פחות הדגשנו אותה בישיבה כי הישיבה הייתה בסך הכל שעה וחצי. יש היום חמישים אלף עורכי דין במשק ואנחנו מומחי המס, אבל מתוך חמישים אלף עורכי דין אלה לדאבוני יש אחוז גדול שפחות יודע את החוק והוא גם די רשלן.

כמה אחוז גדול?

אני לא רוצה להגיד. מבחינת הגנת הצרכן, אותו צרכן מסכן שכדי לחסוך כסף בשכר טרחת עורך דין, משלם רבע אחוז מהעסקה וזה עורך הדין שלו ועורך הדין שלו מסבך אותו ולא יגיש לכם חישוב מפורט. הוא יגיש דוח כללי ולא יגיש דוח מפורט. אני חושב שצריך למצוא פתרון לצרכן המסכן הזה.

אתה רוצה שנארגן קורסים ונלמד איך עושים חישוב מפורט.

לא יודע.

במקרה הזה לצערי באופן סרקסטי אני אומר שלדעתנו התיקון מושלם בחסרונותיו ואני אומר בקצרה למה. הוא גם לא נכון, הוא גם לא יעיל, הוא גם יתקע עסקאות והוא גם מיותר. הוא מיותר מכיוון שהמשק יודע איך לתפקד והעניינים מסתדרים. תמיד יש בשוליים, אבל אם זה יתקבל, יהיו יותר מקרים בשוליים של בעיות. אני לא רוצה להאריך בדברים. יהיו עסקאות שמתבטלות, עסקאות שצד אחר אומר אחד והצד השני אומר אחרת, עסקאות שצריך עסקת נטו ואז הקונה בכלל לא יודע מהי התמורה. אני לא רוצה לפרט. התיקון הזה לא ימנע את הבעיות הקשות בשוליים והן יהיו.


יחד עם זאת, 15 אחוזים, כפי שנאמר כאן, זה שיעור מאוד גבוה וכולם יודעים את זה. נכון, יש עסקאות שהמס המשוקלל הוא 25 אחוזים, אבל ברוב העסקאות הוא פחות. המסלול שמציעים כאן לא יעבוד. אנחנו מהשטח, ויש כאן עוד אנשים מהשטח, ואנחנו יודעים שאי אפשר לקבל שום אישורים בזמן כזה. לי עכשיו יש תיק שמגיע לי אישור על קיזוז הפסדים ואחרי ארבעה חודשים במס הכנסה אמרו לי שמגיע לי, שאביא טופס אבל אין טופס. אני שואל את מס הכנסה אם יש להם טופס, והם אומרים שהם מצטערים אבל אין להם טופס. טופס 1271-א. אין טופס כזה, לא קיים, אי אפשר לקבל אותו לא במס שבח ולא במס הכנסה ובן אדם משלם מס שבח.


המצב שמציגים בפנינו שלא תהיה בעיה לקבל בפרק זמן של כמה ימים את האישור על המס הנכון, זאת אגדה. זה לא היה וזה לא יהיה. זה לא יעבוד.


מה התוצאה. אנשים שמוכרים מקרקעין יבואו אלי ואל עופר ואל פרופסור הדרי וישאלו אותי כמה מס שבח הם צריכים לשלם. נעשה חישוב ונגיד להם שלושה אחוזים. הם יאמרו שהם לא מוכרים שום דבר עד שלא יהיה אישור ממס שבח שהמס הוא שלושה אחוזים, כי הם לא טמבלים שייקחו מאתנו 15 אחוזים וכאשר נזדקן, הנכדים שלנו יקבלו את החזר המס. התיקון הזה הוא פסול. או אופציונאלי או שום דבר.

לשכת שמאי המקרקעין מתנגדת כמובן לסעיף.

יש מישהו שתומך בו?

אני לא חושבת שתמצא צדיק אחד בסדום בנוסח הזה. קודם כל, זה באמת יתקע את העסקאות בטח בתקופה הזאת. הפטרנליזם הזה הוא פשוט פסול. ההגנה הזאת כביכול על הקונה היא מהווה שירות דב עבורו. ראשית, בניגוד למה שנשמע כאן, אני בעוונותיי עורכת דין ואני לא חושבת שכל עורכי הדין לוקים במקצועיותם ורשלנים ברמה כזאת שלא יודעים להגן על הלקוח שלהם. רובן המכריע של העסקאות, עורך דין מתחיל אפילו יודע שהוא שם את חשיפת המס בתשלום האחרון שנותרת בנאמנות ויש אינטרס למוכר לשלם ולהסדיר את המס כדי שהוא יקבל את מלוא התמורה. חשיפת המס שמשאירים בסוף היא חשיפה מקסימלית ולא כוללת פטורים ולא כוללת קיזוזים ולא ניכויים ויעידו על כך חבריי למקצוע. לכן ההגנה הזאת היא כפויה. רוצים להגן על אנשים שהם לא מיוצגים? לא במסגרת המיינסטרים הזה. תמצאו את ההסדר להתמודד עם עורכי דין רשלנים ועם אנשים שבכל זאת לא מייצגים את עצמם בעסקאות ואל תפילו את כל השוק הזה בגלל מקרים בודדים חריגים.


יש עוד מסים שנדרשים. יש היטלים, יש הסכמות, יש הכל, ותשלום המס הזה לא יוביל בהכרח לרישום הזכויות. יש עוד מסים נדרשים שחלים על מוכר וזכרם לא בא כאן. לכן האמירה כביכול שזה מבטיח סופית את רישום הזכויות, היא לא נכונה.


כשעושים היבריד כזה של סכום שחל על מוכר ומשולם על ידי קונה, לא לוקחים בחשבון מקרים של הליכה אחורה. מה עם העסקה מתבטלת? הכסף שייך לקונה אבל הוא כבר אצל המוכר. ומה אם הוא קוזז עם חובות אחרים? מה אם רוצים להחזיר אותו למוכר? אני אלך למוכר עכשיו לדרוש את הכסף שהוא שלי כדין כי ביטלתי את העסקה? לדעתי זה לא יתכן וזה לא יחזיק שום דבר.


כרגע, זה מה שנראה לי על פניו לפני דיון מעמיק שנדרש.

אני חייב שהגענו לכאן וראינו את ההצעה במקורה, היינו נגד בצורה קטיגורית, גם אם הנחנו שזה לא יחול דווקא על קבלנים. נדמה לי שלא הוקדשה מספיק תשומת לב להשפעה של זה על המשק. היום עסקאות, בוודאי עסקאות יד שנייה אבל גם עסקאות של יד ראשונה, מתבצעות כאשר המוכר שמוכר את הנכס משתמש בכספים שהוא מקבל מהקונה כדי לקנות את הנכס הבא. תזרימי המזומנים הם פחות או יותר חופפים.


השוק יודע להגן על עצמו, בוודאי השוק שמיוצג כמו שצריך. כל קונה שמיוצג כמו שצריך, ואני לא יודע למה הייתה כאן הידרשות לעורכי דין רשלנים ולא יודע כמה כאלה יש שאנחנו מקדישים להם כאן במה כזאת, אין הרבה אבל משרדים ועשרות ומאות אלפי עסקאות נעשות כאשר אחד התפקידים המרכזיים של עורך דין הוא לדאוג לכך שמהתשלומים האחרונים, לא האמצעים ולא מה-30 אחוזים, תיווצר נאמנות או פיקדון שיבטיח את תשלום המסים, אגב, לא רק לרשות המסים אלא גם לרשות העירונית, גם להיטל השבחה, גם לרשות התכנון והבנייה. את כולם צריך להבטיח הקונה. זה שמבטיח את הנושא של רשות המסים לא פותר את כל חשיפת המס והתשלומים לרשויות.


איך עושים את זה? השוק כבר המציא את הגלגל. עושים את זה על ידי שימת התשלומים האחרונים או החלק המתאים מהתשלומים האחרונים על פי חישובים שנעשים על ידי בעלי מקצוע, שימתם בפיקדון והמוכר יזכה לקבל אותם רק אחרי שיביא את הפתק, את האישורים שפטר את התשלום.


באה רשות המסים ואמרה משהו מעניין וחלק מחברי הכנסת שהתבטאו קודם צידדו בזה. היא אמרה שניתן תעודת ביטוח לקונה. הוא לא צריך לעשות חישובים, הוא לא חייב לעשות חישובים, לפחות לא לצורכי מיסוי מקרקעין, אבל בואו ניתן לו אפשרות לשים 15 אחוזים וה-15 אחוזים האלה יבטיחו אותו בין אם המס יהיה יותר גבוה וכמובן אם הוא יהיה יותר נמוך. אמרו כאן חבריי, ואני לא אחזור, שיש בעיות טכניות גדולות מאוד לגבי סיטואציות שונות כמו ביטול ודברים אחרים. שנית, נדמה לי שאין חולק בכלל על כך שצריך להבחין כאן גם לעניין שיעור המס או שיעור המקדמה שמשולמת לרשות המסים בין נכס שנרכש לאחר היום הקובע בנובמבר 2001 לבין נכס שנרכש לפני כן. נכס שנרכש אחרי נובמבר 2001, אין ספק שחשיפת המס לא יכולה להגיע ל-15 אחוזים. רשות המסים תיתן את הסטטיסטיקה בעניין. יגיעו לשיעורי מס שהם חצי, רבע ופחות.


כמו שידענו לומר שדירות פטורות צריכות לצאת, נדמה לי שכך גם נכסים שנרכשו אחרי 2001.


הדבר השלישי והאחרון שאני רוצה לומר לעניין הזה הוא העיתוי. הדרישה ש-15 אחוזים או כל אחוז שהוא ישולמו אחרי שלושים אחוזים היא דרישה מוקדמת ולא מוצדקת בשום קנה מידה. יאמר מי שיאמר שניתן אופציה לקונה שהוא את ה-15 אחוזים האחרונים, במקום לשלם למוכר, ישלם לרשות המסים ויקבל את הפתק מרשות המסים שמאפשר לו להעביר בטאבו וידע שאת הנושא הזה לפחות הוא סגר, מצוין, כי מי יתנגד? אם אנחנו נותנים את זה כאופציה ואומרים שזה מהתשלום האחרון או מהחלק האחרון, בוודאי לא מהתשלום האמצעי שאותו צריך המוכר כדי לממן דירה חדשה, בוודאי צריך לומר תודה.

היו"ר משה גפני שב לנהל את הישיבה

אני אתחיל באחד הדברים שלא נאמרו. קודם כל, אמרתם שיש הסדר לקבלנים. אני חושב שחשוב שוועדת הכספים תדע מה אומר ההסדר לקבלנים. הוא אומר שקבלן ייתן ערבות של 3.5 אחוזים, ערבות בנקאית, ויקבל פטור וכל הלקוחות שלו יוכלו להעביר את הדירות על שמם ב-3.5 אחוזים. לא 15 אחוזים אלא 3.5 אחוזים, זה מה שקבלן צריך לתת, לא בכסף, בערבות בנקאית בתחילת הפרוייקט וכל הזמן הדיירים מוגנים. קודם כל שנדע איך הדברים קורים.

הם אומרים שזה לא נכון.

הם אומרים שזה לא נכון, אבל זה נכון. יש הוראת ביצוע שאומרת את זה במפורש.

אין הוראת ביצוע.

אנחנו דיברנו על זה בישיבה הקודמת ואמרתם שזה לא נכון.

אתה מדבר על הוראת ביצוע של טופס 50. בהוראת ביצוע של טופס 50, אם הקבלן הוא ילד טוב, הוא לא צריך להביא את ה-3 ורבע אחוזים.

מה זה טופס 50? כל קבלן זה טופס 50. שלא יאמרו שזה לא נכון.

יש לך היום עסקאות של קבלנים שאין עליהם טופס 50.

מר אסולין, אולי תקשיב לכל דבריי ואחר כך תוכל לומר מה שאתה רוצה. אם אתה מדבר עכשיו על קבלנים אחרים, ואם אתה מוכן ל-3.5 אחוזים, אני עדיין לא מבין איך הפער בין 3.5 ל-15 אחוזים מסתדרים בהגיון. אני לא מבין אבל לך בטח יש תשובה ותסביר לנו.


אנחנו מדברים כאן עכשיו על חלק גדול מהעסקאות שנעשו אחרי 2001 ו-15 אחוזים מניחים הנחת מוצא של 300 אחוזי רווח. זאת הנחת המוצא. רק אחרי שאני עובר 300 אחוזים רווח, אני מגיע ל-15 אחוזים. עד 300 אחוזים, אין לי את זה. אומרים לי מראש שמבחינתם אני מרוויח 300 אחוזים. הוא לוקח 15 אחוזים מהמחזור של המאה, אז צריך 300 אחוזים רווח.


שיעור המס יורד כל שנה לא בגלל שהמס יורד אלא ששנת 2001 הופכת להיות יותר ויותר רלוונטית. ככל שהשנים מתקדמות, יהיו יותר ויותר עסקאות שנעשו משנת 2001 ואילך בשיעור עשרים אחוזים. לא נעשה כאן שום מנגנון לדבר הזה. בעוד עשר שנים שוב נהיה עם 15 אחוזים כאשר רוב העסקאות לא יהיו בעשרים אחוזים. אז היום אומרים לנו שיש עסקאות היסטוריות אבל הן הולכות ומתמעטות. ככל שהזמן עובר, אין לזה שום פתרון או שום התייחסות למנגנון.


כל הזמן אומרים שצריך להגן על הקונה אבל לפעמים יש גם מוכר והמוכר הוא אדם פרטי והוא לא דווקא קבלן גדול. נניח שהוא קבלן קטן והוא עכשיו עשה לוח תשלומים, 10 אחוזים בשלב כזה, 20 אחוזים בשלב כזה ו-30 אחוזים בשלב כזה. המשמעות של הדבר הזה היא שלאותם 20 אחוזים שהוא ירצה בשלב השלישי, יימסרו אוטומטית 15 אחוזים כי אחרת הוא לא יכול לסיים את הבנייה. המשמעות מבחינת הקונים, בהגדרה חיוב של הקדמת תשלומים מעבר לנדרש על פי הקבלנים. זה המצב ואין אפשרות אחרת.


אמרנו שאנחנו רוצים להגן על אנשים שלא יקבלו את הדירות בגלל פשיטות רגל או משהו כזה. זה אצל הקבלנים. כאשר אני אדם פרטי מוכר נכס, הנכס קיים. אני אדם פרטי שמוכר את הנכס. החשש שאני אפול ומישהו לא יקבל, הוא הרבה יותר קטן ודווקא ממני צריכים להגן ודווקא ממני צריכים לקחת 15 אחוזים ולא מהקבלנים המוסדרים שאצלם זה הכל בסדר לא קרה שקבלנים מוסדרים פשטו רגל? קרה.

הקבלנים לא מקבלים את זה אוטומטית. ממה שאנחנו שמענו כאן, הקבלנים שהם ילדים טובים מסים יקבלו את זה. לא הקבלנים שהם בבעיות. כך אני לפחות שמעתי.

אני חוזר על מה שאמרתי קודם בהערת ביניים ועכשיו אני אומר את הדברים כשאני בזכות הדיבור. אם הכוונה היא להגן על הקונה, הדרך הפשוטה היא לעשות את זה כאופציה של הקונה. תיחתם עסקה, העסקה חתומה, אי אפשר לחזור בה, היא עסקה לכל דבר ועניין ואז יחליט הקונה תוך תקופה של שלושים ימים האם הוא רוצה לבחור במסלול הזה ויעביר את ה-15 אחוזים. יחליט שלא, לא יעביר אותם וכך הגנו עליו בדיוק אותו הדבר.

תודה רבה. יש לי שאלה אליכם. היום על פי המצב מ-2001 צריך לשלם מס שבח 20 אחוזים מהרווח. אתם מבקשים עכשיו לשלם 15 אחוזים מסך כל העסקה.

כולל הסכום האינפלציוני הפטור. זה פשוט הזוי.

אנחנו דנו בדיון הזה גם מול עורכי הדין. יכול להיות מצב שאנחנו נקבע מספר מסלולים. בוא נניח שעסקאות, נקבע 10 אחוזים. במסלול מתאריך מסוים נקבע 15 אחוזים. לא רצינו לעשות כאן הרבה מסלולים כי הרעיון הוא כאן לפשט את החוק כדי שגם עורכי דין שהם לא יועצי מס ולא מומחים למס, ידעו.

אני בעד לפשט הליכים. אני נגד דברים מסובכים, אבל למה הלכתם לחומרה? לכו לקולה

רוב העסקאות לא נמצאות ב-20 אחוזים. כל אותן קבוצות אנשים שרכשו ב-7 לנובמבר, אוטומטית אנחנו מפחיתים להם את שיעור המס. הם לא צריכים להגיש בקשה.

איך זה יקרה? מה זה אוטומטית?

כאשר הנישום מגיש את המש"ח ועושה שומה עצמית.

זה יהיה בחוק?

עשינו הסמכה. תסתכלו על פסקה (3).

יש הסמכה ויש גם הוראות מעבר.

רשאי בהודעה בכתב להקטין את השיעור הקבוע? חוק הוא לזמן רב. החוק הזה יישאר ויהיו הרבה עסקאות אחרי 2001.

תזכרי שיש לי עדיין עסקאות של העבר.

אני מבינה שיש עסקאות של העבר אבל יהיו עסקאות של העתיד.

עדיין יש לי עסקאות ששיעורם הוא יותר מ-15 אחוזים. אלה שרכשו לפני 1991, שיעור המס יכול להגיע כדי עשרים אחוזים ואנחנו נכנסנו לסיכון הזה. חברות, שיעור המס שלהן הוא יותר מעשרים אחוזים או 25 אחוזים וגם להם אנחנו נותנים 15 אחוזים. אנחנו נכנסנו מראש גם לסיכון הזה.

זה מהרווח. אלה שני דברים שונים.

לכן אנחנו הגענו להסכמה שאנחנו חייבים להיכנס למנגנון של בקשה. אנחנו מקבלים את השומה העצמית של הנישום והוא מחשב את המס. הבקשה הזאת תהיה בקשה להקטנה כאשר תוך שלושים ימים הוא מקבל את התשובה שלנו להקטנה. זה מה שאנחנו אומרים.

אני מבקש לעשות שתי אופציות: אופציה אחת היא על עסקאות העבר ואופציה שנייה על העסקאות שמשנת 2001, שם זה יהיה 7.5 אחוזים. לא שאני תומך בחוק, אבל אני חושב שזה ההגיון.


חן, אתה שמעת את הדיון כאן. מה עמדתך? תגיד את האמת

אני אשתדל. עצם העובדה שהיום שיעור המס הממוצע על עסקאות מקרקעין חייבות עומד על סדר גודל של 15 אחוזים, וכמו שציין מאיר אסולין, בעסקאות מסוימות עצם העובדה שהפיקדון שאנחנו מבקשים, שאנחנו משחררים למעשה את הקונה מחובתו להמתין להשלמת הליכי השומה שבין חייב ומוכר, בעסקאות מסוימות חובת המס תהיה גבוהה מ-15 אחוזים, משקף למעשה חשיפה תקציבית שאנחנו לוקחים על עצמנו כדי לאפשר פישוט של הליכי השומה.


אני חוזר לנקודה שהעליתי ביום שלישי האחרון. המטרה שלנו כאן בסופו של דבר היא לקצר את משך הזמן לו נדרשים הקונה והמוכר להשלמת העסקה, להשלמת עסקת העברת הבעלות על מקרקעין, כך שניתן בהליכים שונים – וחלקם באים לידי ביטוי בחוק – לקצר את הליכי השומה שמתקיימים בין רשות המסים לבין המוכר, אבל אין סיבה שהשלמת העסקה תעוכב על ידי המוכר ו/או התנהלותו מול רשות המסים בצורה שתפגע בקונה.

זאת אומרת, אתה ממשיך לתמוך.

בוודאי.

למרבה ההפתעה.


אנחנו נמשיך בסעיף הזה באחת הישיבות הקרובות. אני מבקש קודם כל לנסח את כל הדברים שדיברנו.

עסקאות פטורות בחוק.

כן. כל מה שדיברנו עליו.

15 אחוזים. שתהיה הפחתה בתוך שלושים ימים בצורה מנומקת. 7.5 אחוזים לגבי אלה שהם מ-2001.

שזאת תהיה אופציה.

אני מבקש שתשבו עם הלשכה המשפטית שלנו ותביאו נוסח מקובל. תדברו גם על האופציה. יש הרבה בעיות בסעיף הזה. אני הייתי מפצל את זה ודן על זה יותר באריכות, אבל האוצר לא מסכים לפיצול ולא בכל דבר אני נלחם עם האוצר. יש דברים שכן ויש דברים שלא. אבל אם לא יהיה חוק נורמלי, תהיה בעיה אתו. אני לא הולך להקשות עכשיו על אנשים, במיוחד כשאנחנו מדברים על דירות ועל עסקאות כאלה שאנחנו מעונינים להקל.


אני מבקש על הנושא הזה לעשות חשיבה מחדש. אני מבקש גם באגף התקציבים לעשות חשיבה מחדש. אנחנו עומדים כאן בחזית לא טובה.


אני מבקש לבדוק גם את האופציה, אפילו שאתם מתנגדים. נכון סיכמנו שזאת לא הלכה למשה מסיני, לכן אני מבקש לבדוק את זה שוב.


ביקשה ממני רונית תירוש לחזור לגבי מה שהועלה כאן בדיון הקודם לגבי הנושא של קביעת המועד של ה-1 בינואר 2011. אני מבקש לשקול מחדש את העניין הזה. חברת הכנסת תירוש טוענת שלא צריך לעשות את זה מיד אלא לנסות ולראות את אלה שהיו בעסקאות שהתחילו קודם, האם אפשר להאריך את המועד.

להחריג את אלה שהתחילו בעסקת אופציה קודם ל-1 בינואר, גם אם על הדרך מישהו יצליח פתאום בחודש הקרוב למצוא קרקע ולארגן קבוצת רכישה, מה שאני מאוד בספק. אם זה יהיה, הוא ירוויח.

בעל הקרקע הוא הכי בטוח כי יש מחיר מימוש.

הוא לא צריך לארגן את קבוצת הרכישה בחודש.

אם יש עסקת אופציה חתומה לפני ה-1 בינואר, זה לא יחול עליו.

אין השפעה על זה.

הוא טוען כאן שהוא שם פיקדון והוא יפסיד. אני לא חושבת שבאנו לפגוע באנשים. באנו לעשות מהלך נכון רב שנים ואני בעד, אבל לא צריך על הדרך לפגוע באנשים ויכולה להיות כאן פגיעה באנשים שכבר התחילו עבודה ועכשיו הם יפסידו. לא זאת כוונת המשורר, וגם לא שלכם.

אני מבקש שתבדקו את העניין הזה.


אנחנו ממשיכים הלאה.

עמוד 95. אנחנו עכשיו נעשה את עמוד 95 - פסקה (5), עמוד 98 – פסקה (11), עמוד 99 – פסקה (13). מיכל, תסבירי את הפסקאות האלה. (5) – ביטול סעיף 20, (11) – הפרטים החדשים לשומה, ו-(13).

אולי נסביר לגבי הליך השומה.

מסלול ההצרה שאתם מציעים עכשיו.

פסקה (11) ופסקה (13) שנלווית לה מדברת על הליך השומה.

זה מסביר את הסעיפים האלה?

זה המצב הקיים והשני זה המצב המוצע. זה גם וגם.


נכון להיום ההצהרות שמוגשות במיסוי מקרקעין הן הצהרות חסרות שגורמות להארכת הליך השומה מהטעם שברגע שאין פרטים בידי מנהל מיסוי מקרקעין, הוא נוקט בדרך של להוציא שומה והכל מתנהל ברמת ההשגה והערר בוועדת הערר.


אנחנו מבקשים לשפר את איכות הנתונים שמוגשים לרשות המסים ולהסתמך על אותה שומה כך שתהווה שומה עצמית כמו שמהווה שומה עצמית במס הכנסה. בסיכום עם לשכת עורכי הדין, מה שכתוב היום בכחול, שהמוכר ימסור למנהל הצהרה עם הפירוט תוך 25 ימים, סיכמנו אתם שזה יהיה תוך שלושים ימים. המוכר זכות במקרקעין ימסור למנהל בתוך שלושים ימים ולא בתוך 25 ימים.

מה שכתוב בהצעה, משנים ל-30 במקום 25 ימים.

כן.

זה עושה שינוי כל כך משמעותי לדעתכם?

זה הסיכום שלנו.

אתם מסכימים להצעות?

כן. השלושים ימים סודר.

אתם מסכימים לסעיפים האלה?

אנחנו מסכימים לתיקון לשלושים ימים. אין לנו בעיה שגם איגודי מקרקעין שאין להם מאזנים אחרונים, אנחנו ביקשנו שייתנו את המאזן האחרון שיש להם וזה יכול להיות לפני עשרים שנים. יש חברות שאין להם בכלל מאזנים. אומרים לי שאין להם אף מאזן. אומר רואה החשבון שיש כאלה שאין להם בכלל מאזן.

מיכל, תמשיכי. אני מבקש להקריא את הסעיפים ונדבר על כל סעיף.

(5)
סעיף 20 – בטל.


הסעיף הזה שאנחנו מבטלים שכותרתו היום יום המכירה כשלא נמסרו הצהרות, הוא פשוט משולב בתוך סעיף 82. לקבוע לפי מיטב שפיטתו את יום המכירה וכולי. זה סעיף שעבר מקום למקום שבו מוסדרים הליכי השומה במיסוי מקרקעין שמתחילים מסעיף 73.


סעיף 73 הוא בעצם הפתיחה של הליך השומה. נעשתה עסקה ועכשיו מה חל על המוכר או על עושה הפעולה באיגוד להגיש למנהל מיסוי מקרקעין.

(11)
בסעיף 73 -


במקום סעיפים קטנים (א) עד (ד) יבוא:

"(א)
המוכר זכות במקרקעין ימסור למנהל בתוך 30 ימים מים המכירה, הצהרה שבה יפרט את כל אלה:

(1) פרטי הזכות.

(2)
פרטי העסקה.



(3)
התמורה בעד מכירת הזכות ותאריך מכירתה.



(4)
התמורה בעד רכישת הזכות ותאריך רכישתה.



(5)
הניכויים והתוספות שהוא תובע לעניין חישוב השבח.



(6)
סכום המס המגיע ודרך חישובו.



(7)
זכאות לפטור או להנחה מהמס החל.

(ב)
העושה פעולה באיגוד מקרקעין ימסור למנהל בתוך 30 ימים מיום עשיית הפעולה, הצהרה שבה יפרט את כל אלה:



(1)
הפעולה שנעשתה.



(2)
תאריך עשיית הפעולה.



(3)
התמורה בעד הפעולה.



(4)
התמורה בעד רכישת הזכות באיגוד ותאריך רכישתה.



(5)
הניכויים והתוספות שהוא תובע לעניין חישוב השבח.



(6)
סכום המס המגיע ודרך חישובו.



(7)
זכאות לפטור מהמס החל.


להצהרה יצורף מאזן של איגוד המקרקעין לסוף השנה שלפני יום עשיית הפעולה.

כתוב 25 ימים.

בהתאם לסיכום עם לשכת עורכי הדין, 30 ימים במקום 25 ימים.

חוץ מלשכת עורכי הדין, אין מישהו שיש לו אינטרסים בעניין הזה?

גם לנו אין אינטרסים.

אני מתכוון אינטרסים חיוביים. לי כחבר כנסת יש אינטרסים אבל רק אינטרסים חיוביים. מה שאומרים עלי שיש לי אינטרסים שליליים, פשוט טועים.

לגבי ה-30 ימים יש הסכמה.

כשמדברים על הסכמה, מדברים על הסכמת לשכת עורכי הדין לאור האינטרסים שצריכים להילקח בחשבון בעסקה ובדיווח עליה.

25 ו-30 יום, מקובל עליכם?

לא.

כמה אתם דורשים?

50 ימים כפי שקיים במצב היום.

מיכל, תמשיכי להקריא. נראה קודם מה זה.

(ג)
הרוכש זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין ימסור למנהל, בתוך 30 ימים מיום הרכישה, הצהרה שבה יפרט את כל אלה:

אלה אותם שלושים ימים?

כן.



(1)
פרטי הזכות.



(2)
פרטי העסקה.



(3)
התמורה בעד הזכות.



(4)
סכום המס המגיע, אם מגיע, ודרך חישובו.



(5)
זכאות לפטור מהמס החל.

(6)
פרטי כלל הזכויות במקרקעין וכלל הזכויות באיגודי מקרקעין שבידי האיגוד ושוויים.

כלומר את זה אני יודע.

סביר להניח שאם קנית משהו, אתה יודע מה אתה צריך לשלם עליו.

סכום המס המגיע, אם מגיע ודרך חישובו.

כן. איך ידעת בכמה רצית למכור משהו?

בסדר. תמשיכי.

(ד)
מוכר, עושה פעולה או רוכש כאמור, לפי העניין, שלא פרט בהצהרתו את כל הפרטים הנדרשים לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג) לפי העניין, יראוהו, לעניין סעיף 82, כאילו לא הגיש הצהרה.

זאת אומרת, אם לא כתבתי את סכום המס המגיע ועברו שלושים ימים, כאילו לא הצהרתי.

יש על זה קנס.

עם זאת, לגבי הפרטים שהיה קשה לך להגיע אליהם או שאנחנו חושבים שבעייתי להגיע אליהם, הוספנו ואמרנו:

הוראה זו לא תחול לגבי אי מסירת הפרטים המנויים בסעיפים קטנים (א)(4) או (ב)(4), אם שוכנע המנהל כי הפרטים האמורים אינם מצויים בידיעת המצהיר לאחר ששקד שקידה ראויה וסבירה להשיגם. עושה פעולה שלא צירף להצהרתו מאזן של איגוד המקרקעין כאמור בסעיף קטן (ב), יראוהו, לעניין סעיף 82, כאילו לא הגיש הצהרה, זולת אם יגיש מאזן כאמור במועד אחר שהתיר לו המנהל או אם האיגוד הגיש מאזן כאמור לפי הוראות סעיף 75(א).


סעיף 75(א) הוא הסעיף שמדבר על חובות האיגוד בו נעשתה הפעולה, שזאת פסקה (13).

(13)
בסעיף 75 -


(א)
במקום סעיף קטן (א) יבוא:

"(א)
נעשתה פעולה באיגוד מקרקעין, ימסור האיגוד למנהל, יחד עם ההצהרה שעושה הפעולה או רוכש הזכות באיגוד חייב למסרה לפי סעיף 73(ב) או (ג) ונוסף עליה, הצהרה שבה יפרט את כל אלה:




(1)
זכויותיו במקרקעין וזכויותיו באיגוד מקרקעין אחר.




(2)
תיאור סוגי הזכויות באיגוד.

להודעה יצורף מאזן של האיגוד לסוף השנה שפני יום עשיית הפעולה או יום רכישת הזכות באיגוד, לפי העניין".

אם אין מאזן?

יש הוראה חוקית שאומרת שאנחנו צריכים לעשות חישוב של מס הרכישה שרוכשים מניה באיגוד מקרקעין לבין שווי המקרקעין שיש באותו איגוד. אי אפשר להשאיר הוראה שבסך הכל אם יש זכויות לאותו איגוד, אותה חברה יודעת מה יש לה. היום מס רכישה, כשאתה קונה מניה באיגוד מקרקעין, חל על החלק היחסי במקרקעין של אותו איגוד. אי אפשר להשאיר אותו כאות מתה רק בגלל שקשה לצרף מאזן. אנחנו צריכים לדעת מה שווי המקרקעין ומה המקרקעין שקיימים באותו איגוד כדי לחשב את המס.

בסדר. תמשיכי.

(ב)
סעיף קטן (ב) – בטל.

עד היום היה מאזן? היו חמישים ימים.

היינו דורשים.

לפני שאתם מסבירים, מה זה סעיף קטן (ב)?

זה פשוט עבר בטכניקה.

אם לא יכולתי למלא, אתם אומרים כאילו לא הגשתי הצהרה, ואז מה הדין שלי?

למה לא יכולת למלא אותו?

לא יכולתי. לא זכרתי את מספר תעודת הזהות שלי. מה זה משנה למה? יש סעיף שלא הגשתי ולא משנה למה. מה הדין שלי?

רואים אותך כמי שלא הגיש הצהרה.

ואז מה הדין?

יכולים להוציא לך שומה לפי מיטב שפיטה ללא שומה עצמית. יש עליך קנס על אי הגשת הצהרה במועד.

איפה כתוב הקנס? אפשר לקרוא את הקנסות?

זה יותר מזה. זה מזכיר לי את החוק של רשות לניירות ערך.

זה גזר דין מוות מראש.

לאחר שקידה ראויה וסבירה להשיג את הפרטים. אלה ניסוחים מפחידים. מי בסוף ישפוט את זה?

אולי נפרוט את זה.

מי יוכיח שהוא שקד שקידה ראויה? הם צריכים להוכיח או אני צריכה להוכיח ששקדתי שקידה ראויה וסבירה להשיגם ולא הצלחתי להשיגם.

זה רק אם את לא יודעת באיזה מחיר מכרת.

כתוב: "אם שוכנע המנהל כי הפרטים האמורים אינם מצויים בידיעת המצהיר ולאחר ששקד שקידה ראויה וסבירה להשיגם". אני צריכה להוכיח ששקדתי שקידה ראויה וסבירה ולא השגתי.

זה רק לגבי שני פרטים ולא לגבי הכל.

מה הדין שלי? פסגה (28), עמוד 105.

קודם כל, יש את הדין של מי שלא הגיש שאפשר להוציא לו שומה לפי מיטב שפיטה, בסעיף 82.

אלם קובעים שומה.

כן. אז זה מכוח סעיף 82 הקיים והתיקון הוא בעמוד 101 בפסקה (18), שומה לפי מיטב שפיטה.

אבל הוא שואל על הקנסות.

אדם לא הגיש הצהרה, הוא לא יודע בכמה הוא קנה, הוא לא יודע איזה ניכויים היו לו, הוא לא יודע מי הוא, הוא לא זוכר את מספר תעודת הזהות שלו ולכן הוא הגיש הצהרה ריקה, כך שאף אחד לא יודע בכמה הוא מכר ובכמה הוא קנה.

גם אם חסר פרט אחד.

איזה? הוא לא יודע מה מספר תעודת הזהות שלו? לא הגיוני.

קראת את הסעיפים עכשיו ושם כתוב שאם חסר פרט מהפרטים, אני נחשב כאילו לא הגשתי הצהרה.

קנס על אי הגשת הצהרה או הודעה, 94א(א):


לא הגיש אדם הצהרה או הודעה במועד שנקבע בסעיפים כמפורט להלן, יוטל עליו בעד כל שבועיים של פיגור, קנס בסכום המפורט להלן:

94א
קנס על אי הגשת הצהרה או הודעה


(1)
בסעיפים 73 ו-76 – 500 שקלים חדשים.

סעיף 73 מדבר על ההצהרה ולפי 76 הוא צריך להודיע שהגיע המועד לתשלום המס.


(2)
בסעיפים 74 ו-75 – 400 שקלים חדשים.



הסעיפים האלה על הודעה על נאמנות.

הבנתי שהחוק הזה הוא לטובת הקונה.

גם.

העיקרון של מה שדיברתם כל הזמן הוא שאתם רוצים לעזור לקונה.

לא על זה דיברנו כל הזמן. חן הציג גם בפעם הקודמת.

זה לא לטובת הקונה?

לא רק. זה גם לטובת מדינת ישראל.

מדינת ישראל לא רלוונטית לעניין הזה. בחוק הזה למי מדינת ישראל צריכה לדאוג? לקונה.

גם למדינת ישראל. לא רק לקונה אלא להליך השומה במיסוי מקרקעין.

לכל ההליך.

לא דיברתם על מדינת ישראל כשדיברנו על הסעיפים הקודמים. לא דיברתם על מדינת ישראל. אני שאלתי האם זאת מדינת ישראל, האם אתם רוצים עוד כסף מהר, ואמרתם לא, שזה לטובת הקונה.

אמרנו שזה לא הוערך תקציבית.

לא דיברנו על מדינת ישראל. איך הגיעה לכאן מדינת ישראל?

כמו שחן הציג בפעם הקודמת את מקומה של מדינת ישראל בהשלמת הליך רישומו של נכס ביחס למדינות העולם, הרי כאן אנחנו נמצאים במצב שכולם נהנים למעט מדינת ישראל מעמימות ומחוסר שקיפות של נתונים לגבי עסקאות. כאשר שני צדדים עושים עסקה, ומדינת ישראל לא צד לאותה עסקה, ואחד יודע מה מכר והשני יודע מה קנה, בעינינו מאוד לגיטימי לבקש מהם לדעת מה זה מכר ומה זה קנה. העמימות גורמת לנזק.

לפי החוק הקיים כמה צריך הקונה לשלם אם הוא לא מגיש הצהרה?

אחוז וחצי.

ואם הוא לא חייב במס? הקונה לרוב לא חייב במס. אם המוכר לא הגיש הצהרה, כמה הוא צריך לשלם? זה מגיע ל-25 שקלים.

גם היום אי הגשת הצהרה היא עבירה.

מיכל, תשלימי את הקטע של הקנסות.

הסכומים האמורים יתואמו אחת לשנה, ב-16 בינואר, לי שיעור עליית המדד שיפורסם בחודש ינואר של אותה שנה לעומת המדד פורסם בחודש ינואר 2010. הסכומים שתואמו כאמור יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים.

אז למה אתם דורשים בחוק הזה שאנחנו דנים בו להקפיא את קצבאות הילדים?

אני?

זה החוק. זה אותו חוק שאנחנו דנים בו. טוב, לא חשוב, תמשיכי. אתם מסבכים כאן את חברי הוועדה. פעם אתם אומרים כן לפי עליית המדד ופעם אתם אומרים להקפיא את עליית המדד. שנדע את השכל שעומד מאחורי העיקרון. זה חוק אחד, הרי זה חוק הסדרים. אם אלה היו חוקים נפרדים, הייתי אומר שאת זה הכין ההוא ואת זה הכין ההוא. אני בטוח שאת חוק ההסדרים הכינה קבוצה אחת כי הרי זה חוק אחד.

(ב)
המנהל רשאי, אם הוכח להנחת דעתו כי האיחור נבע שלא על ידי מעשה או מחדל התלויים ברצונו של האדם, לפטור אותו מתשלום הקנס לפי סעיף קטן (א), כולו או חלקו".

בסדר. עכשיו תאמרו מה היה רע בחמישים ימים? מה היה רע בזה? מה קרה בחמישים ימים שאתם צריכים להוריד אותם לשלושים ימים? אני אומר לכם שאני האזרח הקטן, תאמינו לי שאם אני לא לוקח עורך דין, למלא את הפרטים לוקח לי זמן, אני מתקשה.

לפי הדרישות כאן, אנחנו נצטרך לתת 75 ימים. לכן כדאי שיסתפקו בחמישים ימים.

עכשיו אני אומר את הדברים ברצינות ולא בציניות. זה נדיר אצלי, אבל אני אומר את הדברים ברצינות. עד היום מספר הדרישות שצריך לתת בהצהרה הוא פחות ממה שאתם מבקשים עכשיו.

אני אסביר מה יש היום.

תסביר למה אתם עומדים על חמישים ימים.

אנחנו לא עומדים על חמישים ימים.

קצר לנו את הזמן. בסוף, אחרי שנדבר שעתיים ואחרי שנעשה שרירים על משרד האוצר, תסכימו בסוף לחמישים ימים? בואו נקצר את התהליך ונמשיך.

צריך לציין את נושא המדד הידוע שזה גם סעיף.

את יכולה קודם לתת תשובה לשאלה שלי? נקצר שעתיים דיון עכשיו. אני אדבר עם אייל אפשטיין ואני אומר לו שאנחנו לא נסכים בשום פנים ואופן כי זה מקשה. נעשה שרירים ואני רואה שגם ציון מצטרף אלי.

על פניו אתם מקשים בכוונה כדי שתתנו אתם את השומה.

נהפוך הוא.

לכן תישארו בחמישים ימים.

רונית, את אתנו בעשיית השרירים.

כן.

הנה, אנחנו כבר שלושה. אתם תסכימו לחמישים ימים?

בואו נסביר את הדין הקיים עם המדד הידוע והמדד בגין ותבינו למה.

אתם תסבירו אבל תנו לי תשובה לשאלה שלי. לא לפרוטוקול. נסגור את הפרוטוקול. ההבדל בין השלושים לחמישים ימים, זה אומר לבזבז שעתיים לשלושה חברי כנסת ואחרי כן שיחות נוספות בטלפון. אם בסוף נגיע לחמישים, תנו את זה עכשיו ונמשיך הלאה.

בסופו של דבר החוק מדבר על קיצור הליכים ברשות המסים. כדי לקצר את החוק כדי לקצר את לוחות הזמנים הארוכים מאוד ולהביא לקיצור לטובת הקונה ולטובת מדינת ישראל וכולי.

נעזוב את מדינת ישראל לרגע בצד. לטובת הקונה.

קיצור הליכים של רישוי מקרקעין לטובתם, יש תהליך שבסופו של דבר הוא קיצור לוחות הזמנים ברשות המסים. זאת מהות החוק, לוחות הזמנים שמתקצרים באופן משמעותי. מצד הקונה יש מעבר זניח, קטן, אולי משמעותי לקיצור תהליכי הרשות, מחמישים לשלושים ימים וזה בגלל הסיפור של המדד. אם היום בן אדם עושה עסקה ב-16 בחודש, הוא צריך לחכות עוד חודש שלם או עוד שלושים ימים כדי לדעת מה היה המדד ביום העסקה ואז יש לו רק עשרים ימים נטו למלא את מספר תעודת הזהות שלו וכל הפרטים שנדרשים. יש לו בעצם עשרים ימים. לצורך העניין אנחנו מאריכים את הדבר הזה ועושים שלושים ימים לכולם כי אתה כבר לא צריך לדעת מה היה המדד ביום העסקה אלא המדד המפורסם הידוע ביום העסקה.


לכן, בגלל שקיצרנו לעושה העסקה את שלושים הימים האלה לחכות למדד שהתפרסם, העשרים ימים או שלושים ימים מהווים פרק זמן סביר.

ואני לא צריך את המדד?

לא, אתה לא צריך. התיקון לסעיף 47 בעמוד 96, בסעיף (6):

"בסעיף 47, בהגדרה "מדד", במקום "המתפרסם מדי פעם מטעם" יבוא "שמפרסמת" ובמקום "הכנסת" יבוא "הכנסת, והכל כפי שפורסם לאחרונה לפני היום שבו מדובר, זולת אם היום נקוב בתאריך".

יפה. בסדר.

זה המדד הידוע בפקודת מס הכנסה.

זאת אומרת, לא צריך לחכות למדד. בסדר, אז נעשה ארבעים ימים.

אז אנחנו מאריכים.

לא נורא.

אתם בכל מקרה רוצים למנוע שני מדדים.

אנחנו רוצים לאפשר למוכר לדעת ביום המכירה מה עלות המס שלו לפני שהוא מתקשר. כדי שהוא ידע את זה, אנחנו מחליפים את המדד. גם לפני שהוא חותם על הסכם, הוא יודע לעשות את החישוב ולומר עלות המס שלי בעסקה הזאת היא איקס. לכן אנחנו באים ואומרים שמחליפים את המדד. היום יש את המסלול של שלושים יום בחוק, והוא קיים. המסלול הזה, אתה חייב לדווח על אותם נתונים של חמישים הימים.

אם למשל אלה חמישים ימים, כלומר, הוא עובר עוד מדד. תן לו ארבעים ימים, ואז הוא לא יעבור את המדד.

הוא צריך את המדד של העסקה.

המדד, חשוב ככל שיהיה, לא יושבים ומחכים לו אלא יש דברים שנעשים עד אז. כל הזמן כאן מציגים עסקה קונבנציונאלית שיש מחיר מכירה ויודעים לכאורה נגזרת של אחוזים ואין מה לעשות. מה עם מתנה? מה עם ירושה? דברים שצריך לחשב, עבודות שצריך לראות מה חשיפת המס ואז צריך לאתר את המסמכים. לכן פרק זמן של שלושים ימים הוא קצר מדיי.

נכון.

לרוב המשרדים אין את העסקה הזאת ובלתה אין וזה אמור גם לגבי השמאים.

אני רוצה לחדד. כמי שמתעסק בעסקאות כאלה במשך השנה, הדבר האחרון שמעניין אותנו בעת הגשת מש"ח זה המדד. לכן אנחנו לא מקבלים כאן יותר זמן או פחות זמן. אני מציע להסתכל עניינית למה נדרש לפי ההצעה כאן, מה נדרש לכלול במש"ח החדש. בוודאי פרטי הזכות, פרטי העסקה, התמורה בעד מכירת הזכות. יש את זה זמין ביום אחד ולא צריך להמתין אפילו חצי שעה בשביל זה. זה כתוב בחוזה. מה שאנחנו בדרך כלל נדרשים לו ומתעכבים עליו זה התמורה בעד הרכישה ובינתיים זה עבר כמה גלגולים בדרך. כמו שהזכירו כאן מתנה, אבל לאו דווקא.


מוצע כאן שאם לא הגשת בתוך המועד – יהיו אלה שלושים ימים, ארבעים ימים או חמישים ימים – אז יש עליך קנס. את שלושת הפרטים הראשונים אין לי בעיה להגיש בכל יום, אבל יש פרטים אחרים כמו חישוב ההוצאות, הניכויים, התוספות, מועד הרכישה, מחיר הרכישה, זה כן היה בירושה כזאת או לא, אם היה מס עיזבון או לא היה, כל הדברים האלה לוקחים זמן.


יש כאן גם את מבחן הגורילה. אני מבקש להפנות את הוועדה לסעיף (ד)(1) בעמוד 99, מה מחילים מתוך המוצע כאן על המדינה. החובות שמטילים על המדינה, אלה לא החובות שמחילים על האזרח. את הדברים הידועים מחילים על המדינה. את הנושא של למי נמכר, מתי נמכר ובעד כמה, זה גם המדינה צריכה.

אם המדינה קונה נכס, מה מחילים עליה?

קונה או מוכרת. זה לא משנה. הדברים בהם המדינה לא מחויבת ואין לה בכלל מועד אלה חישובי המס.

המדינה חייבת במס?

לכן אין לה בעיה.

הבנתי. שכנעת אותי. מה אתה מציע?

אני מציע בוודאי להשאיר את חמישים הימים.

ארבעים ימים זה לא פתרון?

ממש לא. גם חמישים ימים לפעמים לא מספיקים. אני רוצה לספר לאדוני שהפרקטיקה היא שלפעמים בחמישים ימים אתה לא מגיש את הכל וזה מקובל על פקידי השומה, על מנהלי מס שבח. זה מקובל עליהם. מסמכים ניתנים אחר כך. כמה היה היטל השבחה, כמה היו ההוצאות – הרבה פעמים ניתנים אחרי חמישים ימים וזה מקובל על כולם ועל אף אחד לא מטילים קנס כזה או אחר ובוודאי לא אומרים לו שיוציאו לו שומה לפי מיטב השפיטה.


אני מציע גם לתת את הדעת על מה קורה עם אותו אחד – לא צרכן יותר מדיי מתוחכם – שלא יודע לעשות את חישובי המס. היום הוא מגיש תוך שלושים ימים רק הודעה על המכירה ללא שומה עצמית ורשות המסים מוציאה לו את החישוב. לפי ההצעה מבקשים לבטל את זה. עכשיו אותו אחד שהוא לא מתוחכם ואולי הפרוטה לא מצויה בכיסו, אין לו דרך.

מה שהולכים לעשות כאן זה לכפות הר כגיגית.

זה ברור.

אני לא רוצה לספר על עצמי ומה אני יודע ומה אני לא יודע. חלק מהאנשים יודעים שאני מבין במיסוי ובטח במיסוי מקרקעין, ואני אומר לכם שרוב חברי הכנסת ורוב עורכי הדין ורואי החשבון – אני לא מדבר על הליימן – לא מסוגלים להבין מה כתוב כאן ולא יכולים לעשות כל חישוב. במקרים הקשים, כאשר מי שמוכר את הקרקע קיבל במתנה ממי שיורש אחרי שהאיגוד התפרק, אנחנו בקושי מצליחים איכשהו לעשות – לפעמים אחרי חודשים – איזשהו תחשיב שהוא מקובל או לא מקובל על אנשי מס שבח, מה צריך להיות המס והניכויים.


סליחה שאני אומר את זה אבל יודעים חבריי כאן שלא פעם אנחנו מוצאים טעויות בשומות של מס שבח. זאת אומרת, במקרים הקשים אין שום אפשרות לא בשלושים ימים ולא בארבעים ימים ולא בחמישים ימים, ולפעמים גם לא בשלושים שנים. לא יכול להיות שהחוק הופך את כולם לעבריינים מכיוון שאדם לא מוסר את הפרטים. יש פה עוד דוגמה אבסורדית שאדם שקונה זכות באיגוד מקרקעין צריך לתת תוך 25 או 30 ימים פרטים על כל הזכויות שיש לאיגוד והוא בכלל לא יודע.

לא רוצים ממנו את כל הזכויות של האיגוד. איך הוא יודע כמה מס רכישה?

אל תסבירי לי את ההגיון שלך, אותו אני מבין אבל אתם לא מבינים את ההגיון שלנו. אתם הופכים את האנשים לעבריינים.

הוא לא יודע מה יש בחברה שהוא קונה בה מניה.

הוא לא יודע.

אדם קונה מניה באיגוד מקרקעין והוא לא יודע איזה מקרקעין יש באותו איגוד.

מה אתה מציע?

אני אומר שחייבים להשאיר את האופציה להצהרה בלבד. חייבים.

מה ההבדל בין הצהרה לשומה?

בהצהרה, אדם מגיש הצהרה ואומר מה שהוא יודע.

אז יש לו את הנתונים.

אבל הוא יצא ידי חובה. אדם הגיש הצהרה, יצא ידי חובה. לפי התיקון שלכם אדם לא יכול לצאת ידי חובה והוא הופך לעבריין בעליל.


כל הסיפורים האלה על שקידה ראויה, ראוי למחוק אותם מספר החוקים. הם עובדים לכיוון אחד. המדינה לא צריכה שקידה ראויה ולא פרטים. היא לא צריכה כלום אבל האזרח צריך הכל. תוכיח, תביא, תעשה, ואם תוכיח שאתה לא מנוול, אולי נרחם עליך.

אמרו לנו שקשה לפעמים להשיג שווי רכישה, בירושות למשל, ולכן נתנו את האופציה ל-(ב)(4) ול-(א)(4).

ומה עם חישוב המס? מה עם הניכויים?

הוא פנה למנהל מיסוי מקרקעין מכוח תקנות האגרות וביקש לדעת מה זה שווי רכישה.

הרבה פעמים אין את הנתונים האלה.

מה אתם רוצים מאתנו? אני לא מכיר אותו, אבל אני מתחיל להשתכנע מהדברים שלו.

תנו לנו להציג את הנושא.

אני אתן לכם. היום מספיק שאני אגיש הצהרה שקניתי, אתם עושים את החישובים. המוכר זכות במקרקעין ימסור למנהל לפי בחירתו אחד מאלה וכולי. הצהרה שהיא שומה עצמית.

המפרטת את כל מה שכתוב למעלה.

כתוב אלא אם כן יש דברים שאני לא יודע לקרוא בלי נקודות. תוך חמישים ימים מיום הבחירה, הצהרה שהיא שומה עצמית, להלן שומה עצמית, המפרטת את הפרטים שבפסקה אחת, התמורה בעד מכירת הזכות בתאריך מכירתה, התמורה בעד רכישת הזכות בתאריך רכישתה, הניכויים והתוספות לעניין חישוב מס שבח, סכום המס המגיע ודרך חישובו.

כמה זמן לוקח לחשב את המס? אלה אותם נתונים.

אני מציע שאנחנו נאמץ את העניין הזה כפי שהוא כתוב כאן. במקום חמישים ימים יהיה כתוב ארבעים ימים.

אבל רק שומה עצמית, בלי הצהרה.

מה שכתוב. הצהרה.


אתם כל הזמן אומרים שאתם לא מבקשים תוספת, אבל למה אתם משנים? בואו נשאיר את זה כך.

זה לא מה שאמרנו.

אתם כל הזמן אומרים ואחר כך אומרים שלא אמרתם. אמרתם שזה בדיוק מה שאתם מבקשים עכשיו, ואם כן, מה הבעיה?

במסלול של שומה עצמית ולא במסלול הצהרה.

אפשר להגיש הצהרה כמו שכתוב כאן.

לא. תוך שלושים ימים – לא. רק שומה עצמית. לא טופס ריק שאחר כך מתחילים לרדוף אחד אחרי השני.

זה לא טופס ריק. יש פרטים. היום אתם לא מגישים פרטים?

היום יש שתי אפשרויות.

זאת רק שומה עצמית. הם לא רוצים הצהרה והוא מבקש לחזור להצהרה.

מה הבעיה לחשב?

היום שומה עצמית היא חמישים ימים.

רק בגלל המדד.

יש פרטים שלא צריך לחכות בשבילם למדד.

למעט חישוב המס. לחישוב המס צריך לחכות למדד ולכן נתנו עוד עשרים ימים.

זה לא רק המדד. זה להרבה נתונים שיודעים רק שנים אחרי כן.

זה הפער בין שלושים לחמישים ימים.

צודק מאיר אסולין שהיסטורית חמישים הימים ניתנו בגלל המדד שלא היה. זאת עובדה היסטורית. באותה ישיבה שהייתה לנו עם רשות המסים, סוכם שנתונים אינם, יוגשו לפי הערכה. כלומר, הם ייכללו לפי הערכה ויתחייבו בבוא העת להמציא את הקבלות וכולי, דברים שאינם.

כתוב.

כתוב הנדרשים. לא כתוב כלום יותר. כל מה שיש בידיך, תגיד. כתוב הניכויים הנדרשים ולא כתוב לך שם הוכחה ולא יתווכחו אתך אם זה כן או לא. תעשה שומה עצמית. זאת שומה עצמית.

כשאתה מגיש דוח למס הכנסה, אתה מצרף את כל הקבלות?

מה אני אעשה אם חתמתי הסכם עם מישהו באוסטרליה ואין לי נתונים?

אני לא יודע איך חתמת על הסכם עם מישהו באוסטרליה אם אין לך ייפוי כוח. אני פשוט לא מבין איך אדם שרוצים להחתים אותו על חוזה, לא אומרים לו מה עלות המס שלו. את זה אני בכלל לא מבין.

לפני שאנחנו יוצאים להפסקה של עשר דקות אני רוצה להציע הצעה. אני מציע שהתקופה תהיה ארבעים ימים.

אנחנו מצטרפים להצעה.

אנחנו מבקשים שבסעיף 73(ד) בעמוד 99: המוכר העושה פעולה או רוכש וכולי, כאילו לא הגיש הצהרה. אם שוכנע המנהל כי הפרטים האמורים אינם מצויים בידיעת המצהיר, לאחר ששקד שקידה ראויה וסבירה להשיגם – מוחקים.

כבוד היושב ראש, זה פוגע בהם.

היושב ראש אומר שהוא לא רוצה שיהיה מבחן של שיקול דעת אך ורק לגבי החסרת הפרט של התמורה. זה בעצם מה שאתם מציעים.

לא.

זה לא רק למאזן. הוא לא מדבר על המאזן אלא על אי מסירת פרטים.

אתה המנהל, אני באתי ואמרתי לך שהיה לי בפרק הזמן הזה משהו אישי ואתה השתכנעת שאני באמת לא התרשלתי, באמת לא יכולתי למלא פרט כזה או אחר. אני רוצה שתהיה לך אפשרות כי עליך אני סומך – ואני לא יודע מה יהיה בקדנציה הבאה – שאתה תשתכנע שבאמת לא התרשלתי, לא רציתי לפגוע במדינה ולא רציתי לפגוע בשום דבר אלא היה לי עומס שהתורה פוטרת אותי. אני רוצה להכניס את זה בחוק, שתהיה לך את הסמכות ולא לאחר ששקדת שקידה ראויה.

אם הוא לא יודע מה הוא קנה?

זה לשיקול דעתו של המנהל.

אבל צריך הגיון בשיקול דעת. אתה באמת מצפה שמנהל ישתכנע שהוא לא יודע מה הוא קנה?

לא. אם הוא לא ישתכנע, הוא לא יפטור אותו. הוא השתכנע שהיה שם חלק שהוא היה צריך להביא והוא לא יכול היה להשיג את זה כי היו לו בעיות אישיות בגינן הוא היה צריך להיות במקום אחר ולא יכול היה לטפל בזה.

כאן הוא לא צריך להביא כלום. בהצהרה הוא לא צריך להביא כלום.

אז מה מפריע לכם? אני מבקש את זה.

היושב ראש מבקש שיהיה אפשר לפטור מאי מסירה, אם שוכנע המנהל שהוא לא יכול למסור את הפרט.

לא יכול היה או לא מצוי בידיעתו?

לא, לא יכול היה. הוא השתכנע בכך. המנהל השתכנע שהאיש לא התרשל. אתם הרי רוצים לייעל תהליכים ולקצר אותם. המנהל השתכנע שהאיש באמת לא יכול היה להגיש בארבעים ימים אלא הוא צריך עוד עשרה ימים.

בכל מקרה זה בידי המנהל.

אתה צודק בהגיון בריא.

הסעיף הזה קיים בקנסות.

ההחלטה היא בכל מקרה בידי המנהל.

הבעיה שלנו עם רשות המסים היא שהם מקובעים ועל כל מה שאנחנו אומרים, הם אומרים לא אפילו שאתה מדבר בהגיון. הסמכות אצלם.

שומה לפי מיטב שפיטה אני אוציא גם אם הוא הגיש הצהרה. אם הוא הגיש הצהרה ריקה, אני אוציא שומה לפי מיטב שפיטה.

תביאו את עמדתכם, נצביע ושלום על ישראל.

אנחנו מנסים לעשות את מה שאתה מבקש.

אנחנו לא לוקחים מכם סמכות.

אתם תהיו חזקים גם בלי הסעיף הזה כי הסמכות היא בכל מקרה אצלכם.

מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי, זה איי-קיו מוגבל. מעבר לזה, כמה שתסבירי לי, אני לא אתפוס, אז חבל על הזמן.

אני מציע שזה ייאמר לגבי פרטים שאינם בחוזה. מה שיש בחוזה, ורוב הדברים שמצויני כאן, הם בחוזה.

זה לא משנה. הסמכות אצלו.

שומה אנחנו נוציא בכל מקרה.

אנחנו עושים הפסקה בדיון.

הישיבה הופסקה בשעה 13:00 וחודשה בשעה 13:30

אני מחדש את הישיבה.

אנחנו עוברים לפסקה (6) שהיא העניין של המדד. עמוד 96. למעשה כבר הסברנו את זה.

זה רק הקטע הקטן של המדד.

למעשה כבר הסברתם את זה.

(6)
בסעיף 47, בהגדרה "מדד", במקום "המתפרסם מדי פעם מטעם" יבוא "שמפרסמת" ובמקום "הכנסת" יבוא "הכנסת, והכל כפי פורסם לאחרונה לפני היום שבו מדובר, זול אם היום נקוב בתאריך".


את (7) עשינו, את (8) עשינו. סעיף (9) ו-(10) בסעיף 51ב.


(9)
בסעיף 51(2), במקום "50 אחוזים" יבוא "30 אחוזים".


(10)
בסעיף 52(2), במקום "50 אחוזים" יבוא "שלושים אחוזים".

תסבירי את זה שוב במנותק מהסיפור הקודם.

נכון להיום, מועד החיוב במס נדחה כאשר לא משתלמת על חשבון התמורה 50 אחוזים מן המחיר או אם החזקת המקרקעין היא בידי הקונה או אם המתחייב נתן ייפוי כוח בלתי חוזר לקונה או לאדם אחר לרשום זכות במקרקעין על שם הקונה או לפקודתו.


אנחנו מבקשים להקדים את השיעור ששולם על חשבון התמורה לשלושים אחוזים במקום חמישים אחוזים וזה כדי לעשות שימוש מבוקר במנגנוני דחיית המס.

כן, אבל כל זה מותנה בכל מה שדיברנו על תיקון החוק באופן מדויק לגבי אלה שפטורים.

זה לגבי ניכוי מס במקור. כן. אבל מעבר לזה, אנחנו מבקשים להקדים את המועד לתשלום המס, והכל בכפוף להוראות סעיף 91 לחוק, אם שולמו שלושים אחוזים על חשבון התמורה ולא חמישים אחוזים.

אבל זה צריך להיות לפי קצב התשלומים וצריך להיות שמי שיש לו פטור, זה לא יחול לגביו.

זה ניכוי מס במקור.

זאת פסקה (2) שדיברנו עליה.

גם כאן זה לא עקרוני, אבל למה נקבעו חמישים אחוזים? המס הוא מהותי. ברווח הון אין הערות כאלה, ובמקרקעין יש הסדר מיוחד כאשר המחוקק אמר שהוא לא צריך לשלם את המס דבר ראשון, הוא לא צריך לשלם את המס דבר אחרון, הוא צריך לשלם את המס ויש למועד חיוב המס משמעות כי זאת גם ריבית עם הפרשי הצמדה שאתה לא משלם. המועד לתשלום המס נקבע כאשר קיבלת חצי מהתמורה. זה הגיוני ולכן למה לשנות?

בסדר, אבל אנחנו עשינו לזה סייגים.

המשמעות היא שזה יוביל להקדמת מועד תשלום המס.

חובת תשלום המס היום היא כאשר המוכר קיבל חצי מכספו. זה דבר הגיוני ולמה לשנות את זה? אין לו מאיפה לממן את זה. דיברנו על זה במובן אחר, מתי הקונה מנכה במקור. את זה הם רוצים להפעיל בלי שום קשר לחובת ניכוי במקור, גם כאשר הקונה לא מנכה במקור.

סעיף 51 קובע מנגנונים לדחיית מועד תשלום המס. היום מועד התשלום הוא 14 ימים מיום שנעשתה שומה סופית.

מועד שנקבע ב-91 או 51, המאוחר ביניהם.

סעיף 51 היום קובע כל מיני מנגנונים. למשל, אם נדחית לך מסירת החזקה בדירה, אם שילמת לפי מועדי התשלומים שלך וכולי. כאן מציעים להקדים את מועד תשלום המס ולקבוע שהדחייה שקיימת בסעיף 51 שקובע את המנגנונים לדחייה, תחול רק עד למועד שבו הקונה שילם שלושים אחוזים עבור הדירה במקום חמישים אחוזים. המשמעות של זה היא שיוקדם מועד תשלום המס גם במקרים בהם היה מנגנון לדחיית מועד התשלום ומישהו יספוג את זה.

למה שהמדינה תקבל את המס לפני שהמוכר קיבל 31 אחוזים מכספו? זה לא נכון.

המוכר צריך לספוג את ההשפעה. המוכר בדרך כלל בעצמו צריך להשתמש בכסף כדי לקנות את הדירה השנייה שלו, את הדירה הבאה שלו. המוכר שצריך את הכסף כדי לממן את הדירה הבאה, היות שעכשיו הוא מקדים את תשלום, יצטרך למצוא מקורות מימון חלופיים כדי לשלם עבור הדירה הבאה שלו.

מה אתם עונים על זה?

הוא יצטרך יותר כסף נזיל.

אנחנו לא מדברים דווקא על דירות חדשות. מוכר משפר דיור, מכר את הדירה שלו וקונה דירה חדשה. עד עכשיו הוא ידע שהוא מקבל עד חמישים אחוזים והוא יכול לשלם כבר על הדירה החדשה שלו, עכשיו הוא צריך למצוא איזשהו מימון ביניים, מישהו שיממן לו.

משפרי דיור, זה לא רלוונטי לגביהם כי הם לא משלמים מס שבח.

זה נכון גם לגבי מקרקעין ולא רק לגבי דירות.

אנחנו מדברים כאן על נכסים יקרים יותר, בדרך כלל חברות שמשלמות מס שבח כי הרי הרוב לא משלמים מס שבח.

יש להם מסלול פטור בחוק. אם אנחנו מדברים על חברות שמעונינות למכור את הנכס ולרכוש תחתיו נכס חלופי לאותו מבנה עסקי שלהם, יש להם סעיף פטור ספציפי בחוק. זאת אומרת שהדוגמאות שניתנות כאן, הן לא כאלה.

לא נתתי דוגמאות.

הדירות הן לא רלוונטיות, העסקאות בהן מדובר לא רלוונטיות.

למה השינוי הזה? מה הוא ייתן, חוץ מהקדמת מועד תשלום המס? מה זה ייתן לקונה ולמוכר?

שום דבר.

למה אתם יורדים מחמישים אחוזים לשלושים אחוזים? למה אתם לא יורדים מחמישים אחוזים לארבעים אחוזים? קרה משהו? מה איכפת לכם לרדת לארבעים אחוזים?

שלושים אחוזים זה הוגן.

אתם כל הזמן אומרים זירוז הליכים. אני מבין שהחוק הזה כולו בנוי על זירוז הליכים.

הוא לא מזרז הליך. הוא מזרז גביית מס ולא הליך.

כל המהלך הזה בא כדי לקצר את המועדים.

כאן רוצה לברך, יצא מקלל.

לא. המשמעות היא שאם אתה מדבר על שלושים אחוזים, חובת המס היא על שלושים אחוזים ואז הקונה יכול לקבל את האישור בטאבו.

המס ממילא משולם עם ריבית והצמדה מיום העסקה. כלומר, אין סיבה להזדרז כאן בתשלום המס. אם אותו קונה ירצה, יוכל לשלם 15 אחוזים – אם התיקון הזה ייכנס לחוק – אם הוא ירצה לקבל את האישורים, ישלם 15 אחוזים מהתמורה ויקבל את האישורים.

את אומרת לעשות את זה רשות בהמשך לדיון הקודם.

המוכר לא ישלם כלום וזה לא חל עליו.

אתם מסכימים לארבעים אחוזים? נמשיך.

אנחנו עוברים לסעיף (15), עמוד 100.

המהלך הזה הוא בעצם מה המנהל צריך לעשות כאשר הנישום כבר העביר אליו את ההצהרות כפי שפירטנו.

(15)
במקום סעיף 78 יבוא:


"78
שומה במכירת זכות במקרקעין או בפעולה באיגוד מקרקעין

(א)
נמסרה למנהל הצהרת מוכר או עושה פעולה לפי סעיף 73(א) או (ב), יראו את ההצהרה כקביעת שבח בידי אותו אדם (להלן – שומה עצמית) והמנהל ישלח למוסר ההצהרה, בתוך עשרים ימים מיום שנמסרה לו ההצהרה, הודעה בדבר סכום המס שמוסר ההצהרה חייב בו לפי ההצהרה. דין הודעה כאמור כדין שומה שנמסרה לגביה הודעת שומה לפי סעיף 86.

(ב)
המנהל רשאי, בתוך שמונה חודשים מיום שנמסרה לו ההצהרה, לבדוק אותה ולעשות אחת מאלה:




(1)
לאשר את השומה העצמית.

(2)
אם יש לו טעמים סבירים להניח שההצהרה אינה נכונה – לקבוע לפי מיטב שפיטתו את יום המכירה, שווי המכירה, יום הרכישה, שווי הרכישה, סכום השבח, התוספות, הפטורים המותרים מהשבח על פי כל דין והמס החל. שומה לפפי פסקה זו יכול תיעשה בהתאם להסכם נערך עם המוכר או עושה הפעולה, לפי העניין.

(3)
אם שוכנע שנפלה בשומה כאמור בפסקה (1) או (2) טעות חשבון – לתקנה, ביוזמתו או לבקשת המוכר או עושה הפעולה. תיקן המנהל כאמור שומה שאושרה לפי פסקה (1), יוסיפו לראות בה שומה עצמית.
(ג)
הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו, בשינויים המחויבים, גם על הצהרת רוכש זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין, לפי סעיף 73(ג)".

מה זה משנה מהמצב הקיים? מה המצב הקיים ומה אתם עושים עכשיו?

המצב הקיים הוא שיש לי נישום שמגיש שומה עצמית ואני יכול תוך שישה חודשים לעשות שומה זמנית ועוד שישה חודשים שומה סופית. אנחנו מקצרים את הזמן.

אתה, זה המנהל.

כן. בשלב ראשון אנחנו שולחים הודעה תוך עשרים ימים למי שהגיש את ההצהרה ואומרים לו שהמס על פי הצהרתו הוא איקס, נא לשלם. אחר כך אנחנו מבטלים את ההליך של שומה זמנית ומאשרים למנהל לאשר את השומה העצמית כמו שהיא, או אם אנחנו חושבים שאחד הנתונים לא נכון, אנחנו מוציאים שומה תוך שמונה חודשים מיום ההצהרה.

כאשר למנהל יש טעמים סבירים שההצהרה אינה נכונה, הוא צריך לנמק את זה בכתב.

כרגע יש לנו עוד שלב שנקריא אותו, שלב דיון שומה. המנהל לא יכול לשנות אחד מהנתונים מבלי שזימן את הנישום ומקיים אתו דיון שומה ומסביר לו היכן הוא חושב שיש טעות בהצהרה או לא. הוא מקיים לגבי זה דיון. מעבר לזה, המנהל, אחרי שקיים את הדיון, צריך להוציא נימוקים בכתב. זה בנוסף. בחוק הקיים אין דיון שומה. במצב של היום אין דיון שומה ואנחנו הוספנו אותו.

למה היום כשהייתה לכם חצי שנה, לא עשיתם את זה בתוך עשרים ימים? אם זה אפשרי. אני מבינה מכל מיני גופים שכתבו לוועדה שהיום זה לקח חצי שנה במקרה הטוב. למה לא עשיתם את זה בתוך עשרים ימים אם זה אפשרי?

החוק מחייב אותם.

זה לא משנה כי היום החוק מאפשר לי שישה חודשים. זה חלק מהמטרה אותה לקחנו על עצמנו בקיצור התהליכים.

אחרי שהחוק יתקבל, אם לא תגישו תוך עשרים ימים, מה יקרה? נגיד שאישרנו את החוק, הוא נמצא בספר החוקים.

500 שקלים לשבועיים.

מה יקרה אם לא תעמדו בזה?

צריך לזכור שהוא צריך לעשות שומה עצמית. אנחנו בסך ה כל מבצעים פעולה נוספת.

אני שואל שאלה. החוק יחייב את רשות המסים בתוך עשרים ימים אבל אם לא תעשו זאת, מה יקרה?

אם זה לא יקרה, הנישום לא קיבל הודעת חיוב, הוא לא הופך להיות סרבן ולא יוכלו לטעון נגדו באכיפת פגיעה. לא יעשו לו עיקולים וכל מיני דברים כאלה. המשמעות של ההודעה היא שאני הודעתי לו מה סכום המס ועליך לשלם.

אם תודיע לו לא אחרי עשרים ימים אלא אחרי חצי שנה?

כל חצי השנה הזאת הוא לא צריך לשלם.

ואחרי חצי שנה הוא יהפוך להיות סרבן.

אחרי שהודעתי לו.

אז איך זירזתם לו את התהליך?

החוק מחייב עשרים ימים. אני צריך לדעת כי אני עושה את החשבון שלי, אני יושב עם רואה החשבון שלי ועם עורך הדין, ואומרים לו שתוך עשרים ימים החוק מחייב אותו ואז אתה תדע להיערך בהתאם. המנהל בתוך עשרים ימים יגיש לך תשובה מנומקת בכתב, יקרא לך ויאמר לך אם זה כן טוב או לא טוב.

לא. עשרים ימים, אני נותן את סכום המס על פי נתוני ההצהרה שלו. אני לא משנה כלום. זה טכני. לכן אין לנו בעיה עם עשרים ימים.

ואז הארכתם את חצי השנה לשמונה חודשים?

תשאירו על שישה חודשים.

אחרי הפעולה הטכנית היה לי עוד חצי שנה להוציא שומה זמנית ועוד חצי שנה להוציא שומה סופית. קיצרנו כך שבמקום שנה, כל ההליך עד לסיומו, יהיו שמונה חודשים.

יושב ראש הוועדה אמר שיש לזה משמעות. במצב היום אדם לא יכול לשלם בלי שובר. פעם היה אפשר לשלם אבל היום לא. יש ריבית אותן עסקאות שבאמת קיבלת כבר את החלק שמגיע. הריבית והצמדה רצה עם העסקה. אני הגשתי את ההצהרה ולא הוציאו לי את הדבר הזה אלא באיחור. נכון שלא יעשו לו עיקולים, אבל כשאני אשלם, אני אשלם ריבית והצמדה גם על התקופה הזאת.

הם אומרים שעשרים הימים זה רק טכני.

אני יודע. הם יוציאו לי אחרי שישים ימים. אומר מאיר, בצדק, שעיקולים לא יעשו לי, אבל ריבית והצמדה אני כן משלם.

אבל גם היום הוא יכול לתת לך את זה בתוך שנה.

לא, זאת השומה. אלה שני דברים. תוך שנה הוא יכול לעשות את השומה וזה משהו אחר. כשאני מגיש הצהרה, אני צריך לקבל שובר תשלומים ואם אני לא מקבל את שובר התשלום בזמן – דרך כלל אני מקבל – זאת בעיה.

מה קורה היום?

היום בדרך כלל אני מקבל את שובר התשלום בזמן.

מה זה בזמן?

לפני עוברים חמישים ימים. אני מקבל את שובר התשלום ומקבל.

את חמישים הימים מבטלים?

לא.

עכשיו התקופה תתקצר.

לא.

אז להפך, זה יותר טוב כי לא תשלם ריבית והצמדה.

בסדר, אבל אני ממשיך את שאלתך והיא מה קורה אם לא נקבל את השובר.

אני אשיב. לפי ההצעה הזאת יש עשרים ימים והוא מודיע לך שקיבלו את ההצהרה וכולי. מכאן ואילך מתחיל הדיון שמקצרים את השומה משנה לשמונה חודשים. לגבי שובר התשלום, אתה תמשיך לקבל כמו שהיה עד היום – לא אחרי חמישים ימים אלא אחרי ארבעים ימים. שלושים ימים לפי ההצעה שלהם וארבעים ימים לפי מה שאם יאושר, זה יאושר.

אם אנחנו מתקנים, בואו נתייחס למקרים שהשובר לא מגיע בזמן וזה קורה. צריך שלא תהיה ריבית והצמדה על תקופה שלא קיבלתי את השובר בזמן.

תענה רק על זה.

היום חובת התשלום היא שלושים ימים מיום העסקה או חמישים ימים מיום העסקה. בהצעה שאנחנו מביאים מדובר בשישים ימים. הוספנו עוד עשרה ימים בלי הפרשי הצמדה וריבית.

התייחסתי לזה שאם תוך שישים ימים אני לא מקבל את ההודעה.

עדיין אפשר לשלם באינטרנט.

לקראת ההצבעה אנחנו נשקול להטיל את הקנסות גם על רשות המסים.

אני רוצה לומר משהו ברוח הזאת. היום כתוב שאם יש טעמים סבירים, הוא לא מקבל את ההצהרה שלי וזה בסדר.

מי ישלם את הקנס?

אני מדבר עכשיו על כך שהוא לא מקבל את ההצהרה. אם הוא מוציא שומה והנציגים הולכים לוועדת ערר, נקבע מה שנקבע. צדק – צדק, לא צדק – האזרח זוכה. שימו לב שאזרח צריך להוכיח בשקידה ראויה וכולי.

לא, את השקידה הראויה הורדנו.

אני שמח על כך. יש מקרים נדירים שמסתבר שהשומה שהוצאה, לא היו למנהל טעמים סבירים. מדובר בהליך שיפוטי. כמו שאומר היושב ראש, היום כולם רק מפעילים שיקול דעת, אבל מחר יכול מישהו להוציא שומה בלי טעמים סבירים ואנחנו חושבים שצריכה להיות ענישה.

יש לי חוק על חיוב אישי של ראשי ערים ואתה מציע שיהיה חיוב אישי על פקיד השומה או על המנהל.

לפחות שהמדינה תפצה את האזרח שלך לוועדת ערר, ששילם לעורכי דין, שלא ישן בלילות ועכשיו מתברר שהכל עורבא פרח.

תשקלו את העניין שהוא מעלה.

והפוך. אם אדם טרטר את מערכת המס בשביל לערער, נעשה זאת גם כאן.

תשקלו את שני המקרים.

סעיף (17).

(17)
במקום סעיף 79א יבוא:


"79א
הנמקה במיטב השפיטה ומתן זכות טיעון

(א)
נעשתה שומה לפי מיטב השפיטה לפי סעיף 78(ב)(2) או 78(ג), יפרט המנהל, נוסף על הנימוקים לאי אישור השומה העצמית, את הדרך שלפיה נעשתה השומה.

(ב)
לא תיעשה שומה לפי מיטב השפיטה כאמור בסעיף קטן (א), בלי שניתנה למוכר, לעושה הפעולה או לרוכש, לפי העניין, הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו".


הסמכות שמפעיל המנהל היא סמכות מעין שיפוטית. הביטוי שומה לפי מיטב שפיטה, הוא ביטוי שמופיע היום בחוק, הן בחוק מע"מ והן בפקודת מס הכנסה. הפעולה שעושה מנהל מיסוי מקרקעין כשהוא מוציא שומה, הוא עושה אותה לפי מיטב שפיטתו. על מה שעשה המנהל יכול המוכר-הקונה להגיש השגה. מה שקורה כאן, ב-79א, זה לעשות את השלב שבו מוציא המנהל את השומה לפי מיטב שפיטה לשלב אמיתי.

אני מציע שבמקום לפי מיטב שפיטה, ייאמר לפי שיקול דעתו.

זה ביטוי שקיים בחקיקת המס. זה ביטוי שקיים גם היום. זה ביטוי שקיים בחקיקת המסים. הפעולות שעושה פקיד השומה ומנהל מיסוי מקרקעין הן פעולות מעין שיפוטיות.

אני מציע שתחשבו על זה. זה בעייתי.

סעיף (18).

(18)
בסעיף 82, במקום הסיפה החל במלים "לשום את שווי הרכישה" יבוא "לקבוע לפי מיטב שפיטתו את יום המכירה, שווי המכירה, יום הרכישה, שווי הרכישה, סכום השבח ואת המס שאותו אדם חייב בו".

(19)
סעיף 83 – בטל.

מה זה סעיף 83?

ערובה.

היום זאת דרישת ערובה. אנחנו לא מפעילים את הסעיף הזה שמהווה אות מתה.

(20)
בסעיף 85, האמור בו יסומן "(א)", ברישה, במקום "שנעשתה לפי הסעיפים 78, 79 ו-82" יבוא "שנעשתה לפי הסעיפים 78(ב), 78(ג) או 82", במקום "מיום שנעשתה" יבוא "מיום שאושרה כשומה עצמית או מיום שנקבעה שומה לפי מיטב השפיטה, לפי העניין" ואחריו יבוא:

"(ב)
הורשע מוכר זכות במקרקעין, עושה פעולה באיגוד מקרקעין, רוכש זכות במקרקעין או רוכש זכות באיגוד מקרקעין, בעבירה לפי סעיף 98, או הוטל עליו כופר כסף לפי סעיף 101, רשאי המנהל לפעול כאמור בסעיף קטן (א), בתוך התקופה המסתיימת בתום שנה מיום ההרשעה או מיום תשלום הכופר, לפי העניין, או עד תום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), לפי המאוחר".

תסבירי.

נכון להיום קיימת תקופת התיישנות, כלומר, יש את הזמן שבו המנהל יכול לתקן את השומה. אותו סעיף שבו השומה מתיישנת ולא ניתן לגעת בה מופיע הן בחוק מס ערך מוסף והן בפקודת מס הכנסה. שני החוקים האחרים מדברים בסיטואציה – מה שאנחנו מבקשים להוסיף בסעיף קטן (ב) – לפיה בהליך פלילי שהתנהל מול אותו נישום התגלו עובדות מאוחרות – כי ההליך הפלילי לא בהכרח מסתיים במועד בו מתיישנת השומה – שמשפיעות על השומה. כדי שהחוטא בעניין הזה לא יצא נשכר, כלומר, השומה האזרחית שלו תישאר צולעת ותהיה לו הרשעה בפלילים במסגרת חוק מיסוי מקרקעין, אנחנו אומרים שנאריך את הזמן לעשות לו כך שגם השומה האזרחית תתאים להרשעה שלו בפלילים, תוך שנה מיום ההרשעה או מהטלת כופר הכסף.

כופר מבחינתך זה גם הליך פלילי?

כופר זה הליך פלילי.

איך בדיוק תתקנו את השומה?

בסעיף 147 לפקודת מס הכנסה יש את אותו סעיף. כלומר, יש שומה אזרחית.

איך תעשו את זה?

אני מוציאה שומה.

תוציאי שומה חדשה?

בדיוק כמו סעיף 147 לפקודת מס הכנסה שאומר שיש נתונים חדשים שהתגלו בעקבות ההרשעה או בעקבות הטלת כופר הכסף ואנחנו עושים את ההתאמה של השומה האזרחית לכך. אני בטוחה שאף אחד לא רוצה שהחוטא יצא נשכר כי ההליך הפלילי הסתיים שש שנים אחרי.

רק לא ברור לי איך תתקנו את השומה.

בדיוק כמו 147.

זה אותו ניסוח?

כן, בדיוק אותו הדבר.

אנחנו לא מתנגדים כי אנחנו לא חושבים שצריך להגן על האנשים האלה, אבל כן מפריע לנו ואנחנו מבקשים שבמקביל יתוקנו המקרים ההפוכים. סעיף 83 קובע תקופה של ארבע שנים וההתיישנות היא סימטרית. נכון שיש פסיקה של ועדת ערר, אבל היא שנויה במחלוקת ויש כל מיני פסיקות. יש מקרים נדירים שהבן אדם מקבל נתונים שלא יכול היה לדעת ומודיעים לו שש שנים בדיעבד ומצדיקים הפחתת השומה. את זה הם לא נותנים. לכן אנחנו אומרים שבמקביל לתיקון הזה צריך לתת סמכות למנהל לאחר שהשתכנע שהנישום לא יכול היה לדעת, הוא יכול להביא נתונים גם אחרי תקופת ההתיישנות ולהציל את עצמו. זה הוגן וצודק.

סעיף 85 קובע התיישנות לשני הצדדים. גם המנהל יכול שימצא טעות בשומה שלו ולא הליך פלילי. הוא לא נוגע בשומה. זה סעיף שמיישב את כל ההליך ואנחנו מדברים כאן על כמעט חמש שנים של הליך שומה שאותו אדם היה יכול למצוא את מה שהיה לו. אנחנו מדברים על עבריין שהיה נגדו הליך פלילי והוא הורשע.

תודה. הלאה.

סעיפים (21) ו-(22), עמוד 102.

(21)
בסעיף 85א, במקום "שנעשתה שומה לפי סעיפים 78, 79 ו-82" יבוא "מיום שאושרה כשומה עצמית או מיום שנקבעה שומה לפי מיטב השפיטה, לפי העניין".


(22)
בסעיף 86, במקום הקטע החל במלים "עשה המנהל" עד המילה "חדה" יבוא "אישר המנהל שומה עצמית או שעשה שומה לפי פרק זה".

יש השגות? אין.

אלה התאמות טכניות לשינויים שעשינו ב-78 ו-73.

סעיף (23).

(23)
במקום סעיף 87 יבוא:


87.
השגה

(א)
יהיה אדם חולק על השומה, רשאי הוא לבקש מהמנהל, בהודעת השגה, בכתב, לחזור ולעיין ולשנות את השומה. בקשה כאמור תפרש בדיוק את הנימוקים להשגה על השומה, את סכום המס הנובע מהם ואת דרך חישובו (להלן – סכום המס שאינו שנוי במחלוקת), ותוגש בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה לו הודעת השומה. הוכח להנחת דעתו של המנהל שהאדם החולק על השומה היה מנוע מלהגיש את הבקשה בתוך המועד האמור משום שנעדר מן הארץ או היה חולה או מכל סיבה סבירה אחרת, רשאי הוא להאריך את המועד ככל שנראה סביר לפי הנסיבות.

(ב)
לא הגיש אדם הצהרה לפי הוראות סעיף 73 והוצאה לו שומה לפי סעיף 82, יראו כהשגה על אותה שומה רק הצהרה מפורטת, כאמור בסעיף 73, שהגיש לגבי העסקה או הפעולה.

(ג)
בא המשיג על השומה שנערכה לו לידי הסכם עם המנהל, תתוקן השומה לפי זה ותומצא לו הודעה על המס שעליו לשלם.

(ד)
המנהל ייתן למשיג את החלטתו המנומקת בכתב בתוך שמונה חודשים מיום שנמסרה לו הודעת ההשגה או בתוך שלושים ימים מיום שאישר כי המשיג המציא את כל המסמכים והפרטים שנדרש להמציאם, לפי המאוחר. המנהל יהיה רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את התקופה האמורה עד לתום שנה מהיום שנמסרה לו הודעת ההשגה.

מה זה שלושים ימים? עוד הפעם הגעתם לזה?

מהמצב הקיים. זה משהו אחר.

היה שנה והקטנו לשמונה חודשים.

למה 12 חודשים?

כאן מדובר בהשגה שהיא בעצם התחילה את ההליך. האיש לא הגיש הצהרה, המנהל הוציא לו שומה מכוח סעיף 82 שאין לפניו שום פרטים, ההשגה שהאיש מגיש היא בעצם הפעם הראשונה בה אנחנו יודעים את עמדתו.

לא מספיק למנהל שמונה חודשים?

לא, שמונה חודשים זה במצב הרגיל, שזה התחיל משומה עצמית שהייתה לו.

אני מדבר על המקרה הזה. לא מספיק למנהל שמונה חודשים? הרי החלטנו לייעל את הכל.

לכן רשמנו רק מטעמים מיוחדים עוד ארבעה חודשים.

כל החוק הזה עליו אנחנו יושבים כאן, מדובר על ייעול ההליכים. למה כשזה מגיע אליכם אתם לא מדברים על ייעול ההליכים? למה שמונה חודשים לא מספיקים?

קיצרנו את התקופה.

12 חודשים זה גם היום.

קיצרנו את התקופה לגבי מה שהולך במסלול הרגיל.

לא, אני מדבר על ה-12 חודשים.

אבל (ה) זה החריגים.

למה לא שמונה חודשים?

בגלל שבמסלול הרגיל תיקנו וצמצמנו. במסלול החריג שבו אדם ישב ולא עשה דבר, זה משהו אחר.

למה 12 חודשים? למה לא שמונה חודשים?

בגלל שמדובר בשומה שאנחנו צריכים לעשות.

למה לא שמונה חודשים? אין אפשרות לשמונה חודשים?

לא. אני צריכה זמן להוציא שומה.

אני שואל האם אי אפשר בשמונה חודשים?

לא.

אז נכתוב עשרה חודשים. מספיק. ייעול הליכים.

למה צריך יותר ארוך מהתקופה היום? היום יש לכם מעבר לשנה עוד ארבעה חודשים במוצע. במצב הקיים יש לך שנה בלבד ואין לך שנה וארבעה חודשים.

אגף התקציבים הרי דורש את ייעול ההליכים. אתם לא דורשים מהם? מה מערכת היחסים בין אגף התקציבים לבין רשות המסים? בהיררכיה.

ביחד יש נרמול הליכים.

עשרה חודשים.

יש פה 12 ו-12 ועוד ארבעה חודשים, שזה כבר יותר מהמצב הקיים.

זה לא 12 ו-12 ועוד ארבע. זה שמונה ועוד ארבע ו-12 ועוד ארבע.

12 החודשים האמורים וארבעה חודשים נוספים.

12 ועוד 4.

12 ועוד ארבע. אתם מאריכים לעומת הנהוג היום.

שגית, כשאת מנסחת את החוק להצבעה, אל תכתבי 12 ו-4 אלא תכתבי עשרה ושלושה חודשים.

עדיין זה יהיה יותר מהמצב הקיים.

כי במצב הקיים זה בהיעדר הצהרה.

היום התקופה היא שנה.

בדיוק כמו פקודת מס הכנסה. אנחנו גם מסבירים את זה בדברי ההסבר. כמו פקודת מס הכנסה שנותנת את השנה הנוספת למנהל כאשר אנחנו נמצאים בשומת 0-4 והפגישה הראשונה עם הנישום היא כשהוא מגיש השגה שרואים בה את הדוח, את אותה שנה נוספת, את אותה תקופה, צריך.

מה איכפת לכם להשאיר את המצב הקיים?

קיצרנו את המצב הקיים.

במקום שנה, זה 16 חודשים וזה נקרא קיצור. הבנתי.

אני מדברת על הכלל.

הבנתי. את לא צריכה להסביר לי. אני שואל למה לא להשאיר את המצב הקיים.

אי אפשר להפעיל את הסמכות הזאת.

אבל עד עכשיו חייתם עם המצב.

אנחנו משאירים את המצב הקיים.

אנחנו מדברים עכשיו על עוד ארבעה חודשים.

לא מדברים. זה ירד.

למנהל יש סמכות להאריך בעוד שנה בהשגה רגילה. בשומה רגילה, המנהל צריך לתת את ההחלטה בהשגה בתוך שמונה חודשים אבל הוא לוקח לעצמו את האפשרות להאריך את התקופה הזאת עד שנה מטעמים מיוחדים. כך כתוב. זה דבר חדש שלא היה. השאלה היא מה הטעמים המיוחדים האלה.

אמרתי כבר שהסעיף הזה נמחק.

לגבי קיצור ההשגה. קיצור ההשגה זה מונח שלא נמחק אלא נשאר.

נשאר.

אבל לא התנאים המיוחדים.

יש כאן ייעול ומבחינה זאת הגבלה של רשויות המס שכרגיל הן ייתנו החלטה בהשגה תוך שמונה חודשים במקום תוך שנה עם אפשרות הארכה. זה משפר את המצב הקיים.

מוחקים רק את ארבעת החודשים.

רק ב(ה) ולא ב-(ד).

אמרתי, לא ב-(ד).

למה לא ב-(ד)?

כי ב-(ד) יש שמונה פלוס ארבע. היום יש 12 חודשים.

מה זה טעמים מיוחדים? הרי קודם פירטתם ואמרתם שאיחור בהגשת השגה יכול להיות שהוא חולה או שהוא לא היה בארץ. אם כן, מה הטעמים המיוחדים כאן?

או מכל סיבה סבירה אחרת.

את זה יש ממילא ב-107 ולמה צריך את זה כאן?

אנחנו עושים סעיף ספציפי להארכת מועדים. לא נתנו ב-107 הארכת זמן בהשגה.

זה בסדר.

למעשה יישאר המצב הקיים, מטעמים מיוחדים.

תחשבו על העניין.

מדברים על הגשה ולא על החלטה.

הסעיפים האלה, (ד) ו-(ה), הם על מתי צריך לתת המנהל את ההחלטה.

(ו)
לא נתן המנהל את החלטתו למשיג במהלך התקופה האמורה בסעיפים קטנים (ד) או (ה), לפי העניין, לרבות תקופה שהוארכה, יראו את ההשגה כאילו התקבלה.

(ז)
לא יחליט המנהל לדחות את ההשגה, כולה או חלקה, בלי שניתנה למשיג הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו".

זה יהיה בלי (ה).

לא, (ה) קיים.

(ה) נמחק.

לא. רק הסיפא שלו. שומה לפי מיטב שפיטה בהיעדר הצהרה.

אתה מסכים להארכה ל-12 חודשים?

אמרת המצב הקיים. המצב הקיים הוא 12 חודשים.

בלי ארבעת החודשים.

בלי הסיפא ב-(ה).

בסדר.

(25)
במקום סעיף 90א יבוא:


"90א
תשלום לאחר הודעה על סכום מס

חייב במס שקיבל הודעה בדבר סכום המס שהוא חייב בו לפי סעיף 78(א), ישלם את המס המגיע ממנו בתוך שישים ימים מיום המכירה או מיום הפעולה באיגוד המקרקעין, לפי העניין, ואם חלים על המכירה סעיפים 51 או 52 – במועד למסירת ההודעה לפי סעיף 76".

דיברנו על זה בישיבה הקודמת.

המילה בדיוק היא מילה שמראה כמה הדברים לא הוגנים. ב-97א כתוב שיפרש בדיוק את הנימוקים. המילה בדיוק לא הייתה אף פעם והיא עובדת בכיוון אחד. המנהל לא צריך שום דבר בדיוק. למחוק את המילה בדיוק כי זה לא הוגן וזה לא סימטרי.

העתקנו את זה מפקודת מס הכנסה.

לא מעניינת אותי פקודת מס הכנסה. אין שום סיבה למילה הזאת ובטח לא בכיוון אחד.

כולנו יודעים איך לפעמים מגיעות ההשגות. זה בדיוק הנוסח של סעיף ההשגה של פקודת מס הכנסה.

צריך לתקן גם שם.

תודה. גם על רשויות המס וגם על הנישום יהיה אותו נוסח. תחליטו איזה נוסח אתם רוצים, או בדיוק או מטעמים מיוחדים. אמרתי שאני מבקש שהנוסח יהיה זהה. תחליטו איזה נוסח אתם רוצים, וזה מקובל עלי. או שיהיה כתוב בדיוק בשני המקומות או יהיה כתוב כללית על שני המקומות.

תורידו את המילה בדיוק בשני המקומות.

החלטנו. תמשיכי. אני מקבל את ההצעה שהמילה בדיוק לא מתאימה לחקיקה.

כתבנו כאן את סעיף 150 לפקודת מס הכנסה.

מאיזו שנה?

זה סעיף חדש. כל הפרק של תיקון 114.

תמשיכי. את סעיף (26) כבר קראנו.

כן. סעיף (27).

(27)
בסעיף 94 -


(א)
במקום סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יבוא:

(א)
על סכומי מס, לרבות סכום מס שאינו שנוי במחלוקת, שלא שולמו בתוך שישים ימים מיום המכירה או מיום הפעולה באיגוד המקרקעין, לפי העניין, ייווספו, החל ביום שלאחר תום התקופה האמורה עד יום התשלום, הפרשי הצמדה וריבית, גם אם חלים על המכירה או על הפעולה סעיפים 5(ב)(1), 51 או 52.

את (25) לא הסברת.

מאיר הסביר קודם לגבי שישים הימים. זה אותו סעיף.

נכון. בסדר.

(ב)
הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי התקופה שעד המועד שנקבע בסעיף 91(א) לתשלום המס, אם ההפרש שבין סכום המס שנקבע בשומה לפי סעיף 78(ב)(2) לבין סכום המס ששולם לפי ההודעה בדבר סכום המס שהוא חייב בו לפי סעיף 78(א), אינו עולה על 10 אחוזים".

זה הסעיף היום.

נכון.

מה שיניתם?

הגדלנו את שישים הימים. התאמנו את זה לסעיפים הרגילים.

הם הוסיפו את זה כי הם יודעים מה אני הולך לעשות אחר הצהרים והם רוצים שלא יהיה לי זמן, אז מכניסים עוד.

אני רואה שבסעיף יש אפשרות לפטור אדם מהפרשי הצמדה וריבית.

שינינו רק את (א) ו-(ב).

(ג) יישאר.

את 94א קראנו.

אלה הקנסות. תקראו.

(28)
במקום סעיף 94א יבוא


"94א
קנס על אי הגשת הצהרה או הודעה

(א)
לא הגיש אדם הצהרה או הודעה במועד שנקבע בסעיפים כמפורט להלן, יוטל עליו, בעד כל שבועיים של פיגור קנס בסכום כמפורט להלן:




(1)
בסעיפים 73 ו-76 – 500 שקלים חדשים.




(2)
בסעיפים 74 ו-75 – 400 שקלים חדשים.

הסכומים האמורים יתואמו אחת לשנה, ב-16 בינואר, לפי שיעור עליית המדד שיפורסם בחודש ינואר של אותה שנה לעומת המדד שפורסם בחודש ינואר 2010. הסכומים שתואמו כאמור יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של פי 10 שקלים חדשים.

כמו קצבאות הילדים. מה זה מכפלות?

אין כאן אגורות.

זה לא יסתיים ב-407.

לא צריך מכפלה.

מה זה מכפלה? אתה מתווכח אתה על הסכום בקצה, אבל אני לא יודע מה זה מכפלה. תסבירי לי מה זה מכפלה.

לפי עיגול הסכומים.

עברו שבועיים ושילמתי 400 שקלים.

לא, עכשיו אני באה וממדדת.

לפי המדד. כן.

עכשיו אני באה וממדדת את ה-400 שקלים. יצא 407.3, אני מעגלת את זה ל-410 שקלים.

הסכום הקרוב שמתחלק בעשר.

פרופסור הדרי, זה סעיף 9ג(1)(א).

מה זה המכפלה? מתי מורידים את זה כלפי מטה?

403 יורד ל-400.

400,90 זה 400.

אבל למה זה מכפלה?

זה הנוסח.

בסדר.

(ב)
המנהל רשאי, אם הוכח להנחת דעתו כי האיחור נבע שלא על ידי מעשה או מחדל התלויים ברצונו של האדם, לפטור אותו מתשלום הקנס לפי סעיף קטן (א) כולו או חלקו".

הערה. במקום המלים הלא ברורות לומר מסיבות מוצדקות. המנהל רשאי אם הוכח להנחת דעתו כי האיחור נבע מסיבות מוצדקות.

קיבלנו.

רגע. אנחנו יכולים להמציא כל שנה בחוק ההסדרים ובכל חוק מס את חוק המס מחדש אבל יש הליך שומה בפקודת מס הכנסה שעובד. זה אותו נוסח שאנחנו יודעים.

בסדר. את צודקת. תנסחי כמו שהוא אמר.

לא נוכל ליישם את זה.

אני אלמד אתכם איך מיישמים את זה.

גם נדב יודע מה זה אומר.

מה שנדב יודע לא מעניין אותי. מעניין אותי מה אני יודע.

אז לשם מה ההערה הזאת?

ההערה היא שלי. מזל שהוא אמר אותה, כך שאני לא הייתי צריך להעיר אותה. הסמכות היא בידי המנהל ולא צריך לסבך את החיים כי הם מסובכים גם בלי זה.

אבל ברגע שזאת סמכות מינהלית, אתה רוצה שתהיה לה מסגרת שתפעל בשוויון כלפי כולם ואתה לא רוצה לעשות משהו עמום.

אני לא חושד לרגע שהמנהל ינהג לא בשוויון. מעשה המחדל התלויים ברצונו של אדם?

כן, אנחנו יודעים מה זה וגם נדב יודע מה זה. מכוח אותו סעיף בפקודת מס הכנסה שקובע בדיוק אותו הדבר.

זה לא שייך.

מה את אומרת, משרד המשפטים?

איך כאן שאלה של משרד המשפטים. אני חושבת שזה בנוסח קיים.

מה זה מעשה או מחדל התלויים ברצונו של אדם? תגידו מה זה.

כל דבר יהיה מחדל או מעשה. כמעט כל דבר הוא מעשה או מחדל שתלוי ברצונו של אדם. זה שזה כתוב במקום אחר, זה לא רבותה. הניסוח הזה הוא כל כך גורף.

רבותיי, במקום 500 שקלים יהיה כתוב 250 שקלים. במקום 400 שקלים יהיה כתוב 200 שקלים.


מה עוד נשאר?

(29)( ו-(30).

כמה כסף ירוויחו מזה?

לא הרבה. מי שמשלם, לא נקנס.

אז אתם לא רוצים להרוויח כסף אלא אתם רוצים להרתיע. לכן הצעתי את מה שהצעתי. אתם אומרים דבר נכון. אתם אומרים שהמטרה של החוק היא ייעול. לא יכול להיות מצב כמו שקיים היום שבן אדם לא מגיש ולא יהיה לו שום פחד משום דבר כי הוא לא צריך לשלם אפילו שקל. האמת היא שאני חשבתי להציע מאה שקלים. בן אדם יודע שהמחוקק קבע שהוא צריך להגיש את זה בזמן. בשבוע שעבר, כשעברתי את זה, חשבתי להציע מאה שקלים. 200 שקלים ו-250 שקלים, זאת הרתעה. 400 ו-500 שקלים, את כבר נכנסת לתחום שאני מתחיל לחשוד שאתם סתם רוצים להרוויח כסף.

על אי הגשת דוח במס הכנסה, הקנס הוא 1,100 שקלים.

זה אי מסירת פרט בהצהרה.

לא. זה אי הגשת דוח.

הדיון עכשיו הוא לא כספי אלא הוא פילוסופי.

אני מזכירה שלא מדובר כאן במשפר הדיור הבודד שמכר את דירתו ועכשיו קנה דירה חדשה, כי הרי כל הנכסים האלה הם נכסים פטורים. העסקאות האלה הן עסקאות במאות אלפי שקלים, אם לא מיליוני שקלים. כשעושים עסקה במיליוני שקלים, אי אפשר לשלם 400 ו-500 שקלים?

אני חושב שצריך לשלם 800 שקלים. הייתה לי התלבטות בין 800 ל-200 והחלטתי 200 כי אני לא איש עשיר. אתם רוצים להרתיע? 200 ו-250 שקלים מרתיע.

בעסקאות של מיליוני שקלים זה מרתיע?

גם 500 שקלים לא מרתיעים. ציון, זה בסדר מה שאמרתי?

כן.

(30)
בסעיף 95, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג1)
על קנס שהוטל לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), ייווספו הפרשי הצמדה וריבית מתום 15 ימים מהיום שבו נמסרה לנישום הודעה על הטלתו של הקנס, עד מועד תשלום הקנס, ויראו את הקנס כסוג חיוב לעניין סעיף 94ד".

(32)
בסעיף 111, במקום "למעט הסמכות" יבוא "למעט הסמכות להאריך את התקופה לפי סעיף 87(ד)".


זה בלי "ו-(ה)" כי מחקנו את הסמכות, כך שזה יהיה רק לפי סעיף 87(ד).

לגבי 95, הוספת הפרשי הצמדה, זה היה גם היום?

זה נמצא בפקודה.

במס הכנסה. אני שואלת על מיסוי מקרקעין.

מבחינת הניסוח, כתוב שם יתווספו לסכום המס הקנסות. אני יכול לפרש את זה כמתווסף לקרן.

מה פירשתם?

היום לא הפעלנו את זה כי המערכת שלנו לא תואמת. המערכת המחשבית שלנו לא עובדת.

עכשיו יהיו הפרשי הצמדה וריבית בנוסף לקנס?

אנחנו מדברים כאן על מהלך אחר, חדש. מצד אחד אנחנו מקלים ומצד שני אנחנו לא רוצים שיהיו חוקים לא מופעלים. לכן הצענו גם את זה. הסעיף הזה היה קיים, המשרדים הטילו את זה על תיק כזה וכזה, אבל היום המהלך הולך להשתנות. לכן אנחנו רוצים להבהיר את זה.

שיהיו גם הפרשי הצמדה וריבית.

את התאמה לפקודה עצמה. זה נמצא בפקודה.

כשאתה מטיל קנס, אתה לא נותן לו להישחק.

היום לא לקחתם הפרשי הצמדה וריבית.

אף אחד לא לוקח כי אי אפשר להפעיל את זה.

עכשיו תוכלו להפעיל את זה או שזאת סתם תהיה אות מתה?

נפעיל. אנחנו כבר עובדים על המערכת. מחכים לחקיקה.

בפסקה (32) מחקנו את "ו-(ה)".

את פסקה (33) מחקנו לגמרי כבר בישיבה הקודמת.

תהיה לנו זכות טיעון אחר כך?

ודאי. תצטרכו לשבת עם הלשכה המשפטית.

לא, על מחיקת סעיפים וסכומים.

אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים. אתם בעלי הבית. אני בסך הכל עובד אצלכם. אם אתם מעלים בדעתכם שהסעיף הזה יחזור, לא.

אני מדברת על המכלול.

על המכלול, כן. לא סיימנו. עוד לא הצבענו.

יהיה אפשר לדבר על הדברים שביקשתם לשנות?

כן. אם יצטרכו לשנות נוסח, נצטרך להביא את זה לישיבה. אם זה שינוי מהותי, תגיעו להסכמה. יש כאן דברים שבכל מקרה נצטרך להביא כי יהיו דברים שאמרנו שצריך לנסח אותם אחרת ואת זה צריך להביא לפני ההצבעה. אם יהיו ויכוחים גדולים מדי, לא תשמעו מה שאנחנו אומרים, אני אפתח דיון חדש.

את סעיף התחילה הקראנו.

אני מבקש שתהיו גמישים ותלכו לקראתנו.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30