PAGE
31
ועדת משנה למאבק בסחר בנשים והוועדה לזכויות הילד

17.11.2010


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

ישיבה משותפת של הוועדה לזכויות הילד וועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
הוועדה לזכויות הילד – פרוטוקול מס' 80

ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים – פרוטוקול מס' 20

יום רביעי, י' בכסלו התשע"א (17 בנובמבר 2010), שעה 09:30

ניצול מיני מסחרי בקרב קטינים בישראל

חברי הוועדה: זבולון אורלב - יו"ר הוועדה לזכויות הילד

אורית זוארץ - יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים

עו"ד סהר הדר

- סיוע משפטי, משרד המשפטים

עו"ד רחל גרשוני

- מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

עו"ד יסמין צלינה קונפינו- עוזרת המתאמת הבין משרדית במאבק בסחר בבני אדם, משרד


המשפטים

עידן פישר

- מתנדב וסטודנט, משרד המשפטים

עו"ד דניאל לותן

- משרד המשפטים

רפ"ק אורית חיימי

- ר' חוליית פשעים חמורים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ליאור שליו

- ק' חוקרים ארציים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ויקי אלעמרי

- קצין מחלקת נוער, המשרד לביטחון פנים

הילה סגל

- מ"מ מנהלת היחידה למניעת התעללות בילדים, משרד החינוך

עו"ד קרן בר יהודה

- לשכת עורכי הדין

חנה אהרן

- סטודנטית מתמחה, הרשות לקידום מעמד האישה

יעל גור

- מינהל רפואה, משרד הבריאות

חנה שטקלט

- מפקחת מחוזית, מחוז המרכז, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

טלל דולב

- מנהלת התכנית, התכנית הלאומית לנוער בסיכון

שמחה סחר

- נציגת האגודה, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

אתי בנימין

- יו"ר הנהגת הורים ארצית, ועד הורים ארצי

לילי הלפרין

- מנהלת התכנית אמת לנערות במצוקה

אלינה ברוורמן

- מתמחה, עמותת ל"א, לחימה באלימות נגד נשים

שני רעות גיא

- עובדת מטה ארצי, עמותת עלם

רלי רחל קצב

- עו"ס, מנהלת תחום קצה ונערות, עמותת עלם

דניאל פריידלין

- סטודנט בהכשרה, עמותת עלם

עו"ד אסף רג'ואן

- עו"ס, מנהל 'ערים בלילה'

ג'ואן פרקס

- סטודנטית בפרויקט 'ערים בלילה'

עו"ד עופר שכטר

- המטה למאבק בסחר בנשים

ויקטוריה גולצמן

- מנהלת המסגרת לטיפול בקרבנות סחר בבני אדם, 'מעגן'- מקלט



לנפגעות תקיפה מינית

מיכל רוזין

- מנכ"לית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

ריטה איבשין חייקין
- מנהלת פרויקט מאבק בזנות ובסחר בנשים, 'אישה לאישה'-מרכז



פמיניסטי חיפה

דר' יצחק קדמן

- מנכ"ל, המועצה לשלום הילד

ג'ויטי קריקס

- מומחית לעיצוב מדיניות וסנגור, מטה יוניצ'ף ז'נבה

גלית וידרמן

- מנהלת סנגור, יוניצ'ף, ישראל

מריה רבינוביץ

- מרכז המחקר והמידע, כנסת

רחל סעדה

אריאלה אהרון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

ניצול מיני מסחרי בקרב קטינים בישראל

אני מתכבדת לפתוח את הדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים והוועדה לזכויות הילד, לקראת היום הבין לאומי לזכויות הילד שיצוין ב-20 לנובמבר. חבר הכנסת זבולון אורלב ויושב ראש הוועדה לזכויות הילד מתעכב בהצבעות בוועדת כספים. כיוון שזה יום קצר והמליאה מתחילה ב-11:00 אנחנו נתחיל את הדיון והוא יצטרף אלינו בהמשך.

ביקשנו לקיים את הדיון לאור העובדה שניצול קטינים וקטינות למטרות זנות עלה לא פעם במסגרת הדיונים בוועדה, בנושאים שקשורים לסחר, אבל בדרך עקיפה דיברו גם על ניצול קטינים וקטינות בתוך מדינת ישראל לזנות. זאת תופעה קשה, מדובר פה בשעבוד דורסני ומציאות שבה קטינים וקטינות נידונים לקמילה גופנית ונפשית בשל ניצול מיני מסחרי. הדברים האלה עלו בוועדה הבין משרדית לטיפול בסוגיה הזו ב-1997. לצערי הרב, מהנתונים שאספנו, וביקשנו ממחלקת המחקר בכנסת לרכז, עולה תמונה מאוד מאוד קשה, שלרוב הגורמים המעורבים אין נתונים על היקף התופעה של ניצול קטינים למטרות זנות, אין נתונים אמפיריים, אין מדידה והערכה ובדיקה. מדובר בתופעה רחבה של כמה מאות קטינים מנוצלים למטרות זנות. נתון נוסף שהוא נתון קשה ומדאיג זה שגיל הקטינים שמנוצלים למטרות זנות יורד, אנחנו מדברים על קטינים בגילאי 11 עד 19, כשהממוצע הוא 13-14. נתונים קשים ללא כל ספק. התכנית הלאומית לטיפול בנשים בזנות, נושא שעלה גם בדיוני הוועדה למאבק בסחר בנשים וגם בדיוני הוועדה לקידום מעמד האישה, לא ממש נותנת מענה.

נמצאת איתנו גב' מריה רבינוביץ ממחלקת המחקר והיא תרחיב בנושא. יש כאן קושי אמיתי בפעילות אקטיבית ויזומה של גורמים פורמליים במשרדי הממשלה, לאתר ולטפל בקרבנות התקיפה המינית וניצול למטרות זנות.

את הדיון יזמנו בשיתוף נציגות עמותת עלם, שגם יציגו מצגת שהם הכינו על הנתונים שיש הן. נמצאים כאן גורמים נוספים שעוסקים בהגנה על זכויות קטינים ואנחנו נשמע גם אותם בהמשך.

לצערי הרב מרבית ההמלצות של הוועדה הבין משרדית, שהוקמה ב-1997, לא יושמו, לא בתחום האכיפה, לא בתחום האיתור, לא בתחום איסוף המידע והמעקב וגם בתחום הטיפול, הן יושמו באופן חלקי, וזו מציאות מאוד מאוד קשה שאנחנו נצטרך לתת עליה את הדעת, גם מנקודת מבט של סחר בקטינים בתוך המדינה, נושאים שעלו גם בעבר, ולבדוק האם יש כאן סממנים של סחר ואם אפשר להגיש כתבי אישום, כי הנתונים בהגשת כתבי אישום, או סגירת תיקים לחלופין, הם נתונים מאוד מאוד קשים.

בבקשה, גב' מריה רבינוביץ.

בוקר טוב. כפי שאמרת, אין היום בידי הגורמים המטפלים בתופעה של ניצול קטינים לזנות נתונים על היקף התופעה. לגורמים האלה מוכרים היום כמה מאות מקרים של קטינים שנוצלו לזנות, קטינים, קטינות, טרנסג'נדרים בי סקסואליים, והנתון הזה הוא בעצם קצה הקרחון והיקפי התופעה, על פי ההערכות, הם הרבה יותר גדולים. על פי ההערכות ישנם היום בישראל כמה אלפים של קטינים שמנוצלים מינית מסחרית.

גיל הכניסה לזנות הולך ויורד עם השנים ועל פי מחקרים בארץ ובעולם היום גיל הכניסה לזנות הוא 13-14. יש גם מקרים של קטינים הרבה יותר צעירים שנכנסים לזנות.

ב-1996 נערך בשטוקהולם הקונגרס העולמי הראשון נגד ניצול מיני מסחרי של ילדים בהשתתפות ישראל. בעקבות הקונגרס ב-1997 הוגש למשרד המשפטים דוח של ועדה שבחנה ניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל. כפי שאמרת, רוב ההמלצות של הוועדה לא יושמו באופן מלא. אחת ההמלצות היתה להגביר את האכיפה על לקוחות וסרסורים של קטינים וכאן אני אתייחס לנתונים של המשרד לביטחון הפנים.

בעשר השנים האחרונות, משנת 2000 עד שנת 2009 נפתחו במשטרת ישראל סך הכל 35 תיקים בגין העברה שקשורה באופן ישיר לזנות קטינים. 19 תיקים נסגרו. רוב התיקים נסגרים עקב חוסר ראיות. נתון נוסף, 69 תיקים נוספים נפתחו בגין העברה של שימוש בגופו של קטין, שזו עברה שקשורה לפרסום פוגע, לפורנוגרפיה, לתמונות וסרטים, מתוכם 52 תיקים נסגרו. 2 תיקים בלבד, בעשר השנים האלה שנבדקו, נפתחו כנגד לקוחות של קטינים, שניהם נסגרו. 3 תיקים בלבד נפתחו בגין סרסרות בקטין, כש-2 תיקים נמצאים היום בפרקליטות ותיק אחד נסגר.

המלצה נוספת של אותה ועדה מ-1997, היתה לערוך מחקר שיאמוד את היקף התופעה ואת מאפייניה העיקריים, של ניצול קטינים לזנות, ההמלצה הזאת עדיין לא יושמה. לא נעשה מחקר מקיף שאומד את התופעה. ממשרד הרווחה נמסר שהיום הם מכינים מכרז למחקר כזה. את המידע הזה אנחנו כבר קיבלנו לפני חצי שנה ונראה שלא נעשה הרבה מאז.

אבל המחקר מתמקד בזנות של---

בזנות בכלל באופן כללי במדינת ישראל.

אני מקדמת בברכה את חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב ראש הוועדה לזכויות הילד, השותף לדיון.

נבדוק את זה עם נציגות הרווחה, מכיוון שהמידע שהועבר אלינו, שמדובר רק בזנות של נשים.

לגבי טיפול בקטינים שנוצלו מינית מסחרית. היום יש טיפול במשרד הרווחה שניתן לאותם קטינים, במסגרת טיפול רחב יותר, שניתן לבני נוער בסיכון באופן כללי. אין היום טיפול ייעודי שמתמקד בקבוצה ספציפית זאת.

בנוסף לכך, העמותות היום עסוקות באיתור של אותם קטינים ברחובות, בזירות הזנות, והעמותות לא פועלות בכל רחבי הארץ, רק במספר אזורים מצומצם. אמנם אלה אזורים מרכזיים, אבל זה עדיין לא בכל הארץ, חיפה ותל אביב. בעצם הפרויקט המרכזי לאיתור קטינים מנוצלים מינית מסחרית הוא פרויקט 'ערים בלילה', של עמותת עלם, שפועלים משנת 2001 בתל אביב ומשנת 2008 בחיפה. הפרויקט הזה חובר לתכנית לאומית לטיפול בנשים ובקטינים בזנות ובעצם זה אפשר פתיחתו של הפרויקט גם בחיפה ובקרוב צפויה פתיחתו של הפרויקט באילת. על הפרויקט אני לא אדבר, כי נמצאים פה הנציגים.

זה פרויקט של עלם, בשיתוף משרד הרווחה. הוא מתוקצב היום על ידי משרד הרווחה.

זה חלק מהפרויקט של סלעי ואופק נשי, או שזה פרויקט נוסף?

זה פרויקט נוסף. בתל אביב הוא היה קיים קודם וכשפתחו את סלעית בתל אביב, חברו לעמותת עלם, כי כבר היתה עבודה עם נערות שמעורבות בזנות ומכאן שיתוף הפעולה.

זה תוקצב בנוהל תמיכות או בדרך אחרת?

זה תקציב המשרד שמועבר לעמותת עלם דרך עיריית תל אביב, הוא מהווה בסביבות 50% מעלות הפרויקט, את השאר עלם מגייסת מתרומות. זה לא תמיכות.

אני אבקש מעורכת הדין רלי רחל קצב מעמותת עלם להציג את המצגת ולאחר מכן נרחיב את הדיון.

אני עובדת סוציאלית בעמותת עלם, יש פה שני עורכי דין אחרים מעמותת עלם, ואני אחראית בעלם על תכניות הקצה ותכניות לנערות ובתוך זה 'ערים בלילה' שעובדים עם בני נוער, בנים, בנות וטרנסג'נדרים שמעורבים בזנות. אני אנסה להציג קצת מתוך הניסיון שלנו גם את מה שאנחנו פוגשים בשטח וגם את הצרכים או האתגרים שעומדים בפני כולנו לתפיסתנו, כמו שאנחנו רואים אותם. הציטוטים שבעזרתם רציתי קצת להדגים כמה דברים הם דברים שבני הנוער לאורך השנים, בכל מיני שיחות איתם, אמרו לנו, וברשותם הבאנו אותם לפה.

כשאתה מתחיל לטפל בזונה, אתה חייב להבין שהבסיס העיקרי של הנפש שלה זה ממכר, זה תן וקח, משמע מה אני אקבל מזה. בדרך כלל לא יחשבו מה אתה תקבל מזה, יחשבו מה אני אקבל מזה, מה ייצא לי מהעובדה שאנחנו נקיים את השיחות האלה. אם אין לך משהו מוחשי לתת לה ביד, סביר להניח שההתחלה שלך תהיה מאוד רעועה. אנחנו בעצם רוצים לומר שהמשהו המוחשי הזה עומד הרבה פעמים בבסיס הקשר שלנו עם הילדים ותיכף נראה איך זה בא לידי ביטוי.

את הזכרת, מריה, את השתלשלות העניינים, אז אני אדלג על זה, אני רק אגיד שבאמת בעבודת הצוות הבין משרדי, שהיו שותפים לו מעבר למשרדי ממשלה גם ארגונים מהמגזר השלישי, אז גם עמותת עלם היתה שותפה שם ובהסכמה משותפת בשנת 2001 'ערים בלילה' בעצם נפתח כפיילוט לשנה וחצי, במימון כל אותם משרדי ממשלה שהיו חלק מהצוות הבין משרדי הזה. אחרי שנה וחצי של פעילות עלם המשיכה להפעיל את הפרויקט בעצמה, כיוון שחשבו שכדאי וראוי, והוא פעל באמת עד 2008 רק בתל אביב, וב-2008, בשיתוף עם התכנית הלאומית לטיפול בנשים ונערות בזנות במשרד הרווחה, הרחבנו קצת את הפרויקט בתל אביב וזה אפשר לפתוח 'ערים בלילה' גם בחיפה, ובתכניות המשותפות אני מקווה שבתחילת 2011 תיפתח תכנית גם באילת.

באותו קונגרס שהזכירה מריה, ב-1996, הציגו את ההגדרה שרשומה כאן למה היא זנות קטינים והצוות הבין משרדי קיבל אותה. זה רשום גם בדוח שלו ואנחנו פועלים על פי ההגדרה הזאת. אני רוצה להדגיש בה שני דברים. האחד, אם נסתכל על הסעיף הראשון שמתייחס למעשה של שיתוף או שידול של ילדים לצורך מעורבות בפעילות מינית, ללא מעורבות רגשית ובתמורה לכסף, או כל אתנן אחר, זה חלק מאוד חשוב בהגדרה מבחינתנו---

את יכולה להרחיב על זה קצת? איך זה קורה? כי מדובר על ג'ינסים בתמורה ליחסי מין, מועדונים.

כל אקט מיני שבעבורו מקבלת הנערה וודקה, כניסה למועדון, הסעה ממקום למקום, בניית ציפורניים, אנחנו פוגשות את זה הרבה, כל דבר שהוא, מקום לישון, ובשלבים מאוחרים יותר, כשגם סמים מעורבים, אז גם סמים, נכנס תחת ההגדרה של הזנות, וחשוב להדגיש את זה כאן, כי כשאנחנו מדברות על זנות של נערות ונערים, על זנות קטינים, זה הרבה פעמים החלק המרכזי, לכן קשה לאיתור ולזיהוי, תיכף אני אתייחס לזה.

דבר נוסף שאני רוצה עוד להדגיש פה, בסעיף השלישי, להיבט זה ניתן להוסיף את השתתפותם של קטינים במופעי חשפנות. זאת אומרת יש פה גם כל החלק של הצילום. אנחנו שומעים על מקרים של למשל נערה בשירותים של בית הספר מקיימת אקט מיני, מצלמים אותה בתמורה לסכום כסף קטן, או איזה שהוא אתנן אחר, מעלים את זה לרשת ובהתאם להגדרה הזאת, שכמובן היא לא הגדרה של עמותת עלם, כאמור, היא אכן נופלת לקטגוריה של זנות קטינים. זה הופך את זה כמובן להרבה יותר מורכב, באיתור, בזיהוי ובהתייחסות שלנו כולנו.

קצת על איך זה נראה.

איך זה נראה והיקף התופעה.

אני מגיעה לזה מיד, גם מה אנחנו פגשנו.

היבט אחד זה זנות בקרב בני נוער בתוך מסגרות לימודיות. זאת אומרת כאלה שלומדים בבתי ספר, או בפנימיות, במסגרות חוץ ביתיות, ובמקביל לאורח חיים מתפקד מבחינת לימודית למשל, או מבחינה משפחתית, קיימת גם זנות לצד זה, זה הרבה פעמים ההתחלה. זה נראה כמו אותם מקרים שבאמת קשה לזהות אותם, כי יכול להיות שהנערה מחוץ לשעות הלימודים נמצאת בזנות, מעורבת בזנות, מקיימת אקט מיני עם מישהו, יכול להיות גם מתוך בית הספר, אבל בתמורה לקבלה של משהו, ולכן זה לא רק ניצול מיני, אלא ניצול מיני מסחרי, ואנחנו לא נדע, כי היא מתפקדת, אז לרוב היא גם לא מוכרת לרשויות הרווחה. גם בגלל חוסר מיומנות שלנו בלאתר את זה בשלבים האלה, לוקח הרבה מאוד זמן עד שזה מתגלה, או שאנחנו מצליחים להיות איתה בקשר סביב הדבר הזה.

תופעה נוספת, בוודאי אנשי השטח שבינינו נתקלו בזה ושמעו את המלה, זה נושא הסנג'ור. הנערות אומרות, 'אני מסנג'רת אותו, אני עולה על רכב עם גבר מבוגר יותר, אני שולטת בסיטואציה, נכון שאני צריכה לתת משהו בתמורה, אבל הוא ייתן לי את מה שאני לכאורה רוצה או מחפשת', זאת אומרת את אותו טרמפ, כניסה למועדון, אלכוהול או כל דבר אחר. אז המלה סנג'ור היא מלה רווחת.

דבר נוסף זה זנות בזירות הפתוחות, זו הזנות היותר מוכרת, נגיד. באמת אנחנו פוגשים שם פחות נערות ואם כבר מדברים על קטינים אז בזנות הרחוב אנחנו פוגשים יותר בנים וטרנסג'נדרים. לכאורה כאן היה לנו הכי קל לאתר, כי זה משהו שנראה לעין, שאפשר לסמן אותו, להגיע לזירה ולנסות ליצור קשר. ככל שעוברות השנים אנחנו פחות רואים אותם ברחוב. אנחנו כן פוגשים בני נוער בזנות בזירות שאנחנו קוראים להן זירות סגורות, זה אומר מועדונים, גם מועדונים שהם לא מועדונים לצורך מופעי חשפנות נגיד, אלא מה שנקרא מועדונים לגיטימיים, כשבתוך המועדון מתרחש עוד משהו, מועדוני חשפנות, סאונות, ברים וכולי.

זירת הזנות של שנות האלפיים, שאי אפשר לדלג עליה וראוי להתייחס אליה וללמוד לעבוד איתה זה האינטרנט כמובן. החל מאתרי סקס ופורנו ועד לאתרים לגיטימיים, עם כל מיני צ'טים באתרים שכולנו מסתובבים בהם, אבל כשאת נכנסת לאתר אינטרנט כזה לצ'ט ואת כותבת 'שירן בת 16', את מיד מקבלת הרבה הצעות מאוד מפתות לכאורה ומכאן הדרך היא מאוד קצרה. אנחנו גם פוגשים את זה, אם אמרתי קודם המסנג'רות, אז הן יכולות להגיד לעובדת, 'פה לא קורה שום דבר, אני לא מוצאת שום דבר ברחוב, אני עולה רגע הביתה לצ'ט'. זה גם יכול לקרות. זאת אומרת שילוב בין הדברים. גם ברשתות החברתיות שכולנו מכירים, הפייסבוק ומקושרים ועוד רשתות אחרות, אנחנו יכולים לפגוש את זה גם שם.

'ערים בלילה' באמת עובדת משנת 2001 על מנת קודם כל לזהות ולאתר את אותם בני נוער, כשמלאכת האיתור, כמו שאתם יכולים להניח, על סמך מה שאמרתי, היא מאוד קשה ומורכבת, כי זו ממש עבודה של פינצטה. אם אתה נכנס למועדון או אתה נמצא באיזה שהיא מסיבה, לאתר שם בכל הבלגן הזה איזה שהיא נערה או נער שנמצאים בזנות, זה באמת מאוד קשה, ודאי האיתור באינטרנט הוא מאוד מאוד קשה. אז השלב הראשון הוא באמת לזהות ולאתר.

בשלב השני זה ליצור קשר שהדגש שלו שהוא לא מותנה בהפסקת הזנות. אנחנו רוצים ומסכימים להיות בקשר עם הנער או הנערה, לא לאבד אותם, להמשיך להיות חלק מהחיים שלהם גם אם באותו שלב הם אינם רוצים או אינם מסוגלים, או אינם רואים אופציה לדרך אחרת, והמטרה היא כן, גם לעשות הפחתת נזק תוך כדי הקשר הזה וגם לנסות ביחד לבנות את המסלול לאלטרנטיבה אחרת. הילדים מצביעים ברגליים, והם גם אומרים, 'הקשר הוא קשר אחר. אני אפילו לא יודעת להסביר את הקשר הזה, זה קשר אחר, ואז בא הקשר שלי עם יהודית', זאת אחת המתנדבות, 'וזה היה קשר בונה, אני הרגשתי שאני גדלה בקשר הזה ואני מתפתחת וזה היה מדהים. התקשרתי אליה הביתה, ותחשבי, ממקום של זונה, אני שווה, מה, אני אבוא אליה הביתה? היא תכיר לי את בעלה? תכיר לי את הילדים שלה? היא מכניסה את הזוהמה הזאת אליה הביתה? והיא עשתה את זה, הבית היה פתוח, יכולתי לישון שם, מבחינתה, בואי. זה חשוב, לא התנחלתי אצלה אף פעם, אבל הידיעה שזה שם, זה הכל'. אז באמת, זה עיקר העבודה.

אני אומרת שזה עיקר העבודה, כי זה כן יחבר אותי אחר כך לצרכים, כי אנחנו באמת חושבים שנכון שיהיה המשך וטיפול מסיבי יותר, כמו שמריה ציינה.

מבחינת היקף התופעה, כמו שאמרנו, התופעה היא תופעה חבויה ולכן לנו בטח קשה להעריך את ההיקף שלה, אבל אני כן יכולה לומר שבמשך השנים, מאז ש'ערים בלילה' פועל מדי שנה בתל אביב, פגשנו כ-100 בני נוער, כולל כאלה שפנו לקו הסיוע.

כל שנה זה 100 חדשים, או אותם?

זה משתנה, יש כאלה שממשיכים איתנו. בקו הסיוע, אם אני אומרת 100, זה 100 שונים. כאלה שמטופלים בפרויקט ונמצאים בקשר, יש כמובן כאלה שנמצאים בקשר יותר משנה, אבל ה-50 הספורים, למשל אם כתבנו ב-2009 50 ועוד 100, אז ה-50 הם 50 חדשים.

יש לנו כאן את הנתונים ב-2010, נכון לחודש ספטמבר כשכתבנו, ובקרוב יוצא הדוח השנתי. אנחנו יכולים לראות 30 בנות, 17 בנים ו-5 טרנסג'נדרים בתל אביב, למשל. בחיפה, 26, הרוב בנות, ובקו הסיוע 60 התקשרויות עד עכשיו.

חשוב לי להדגיש שגם בפרויקטים האחרים בעלם, שלא עסוקים רק בעבודה עם בני נוער בזנות אנחנו מקבלים דיווחים. יש הרבה פנייה מהניידות, ואני נתתי כאן רק כמה דוגמאות, כי כל ניידת כמעט בכל עיר בארץ פוגשת גם בני נוער שמעורבים בזנות. גם ב- Y elem, אתר האינטרנט של עלם שנותן ייעוץ ותמיכה ברשת, גם שם פונים אנשים סביב סוגיית הזנות, במגדלורים, בפרויקט עדי ברחובות, כמעט בכל פרויקט, זה לא מדלג על שום מקום.

כמה פרויקטים יש לכם בכל הארץ, שלא קשורים ל'ערים בלילה'?

יש פריסה של עלם בלמעלה מ-30 יישובים.

רק ב-30 יישובים? גם יהודים וגם ערבים?

גם וגם, יותר ביישובים יהודיים, ואפשר לומר שזה משהו שבכל פעם, גם כשמגיעים לצוות, לעשות הכשרה, גם אם הוא לא צוות שעובד בזנות, מיד אחרי אנחנו רואים פתאום עלייה בזיהוי, כי לומדים לזהות את זה. זה בעיניי המפתח.

אני עוברת מאוד בקצרה על הקשיים והצרכים. הקושי לאתר, דיברנו עליו. הקושי של הנערות להגדיר את עצמן כנמצאות בזנות והקושי שלנו להגדיר אותן כנמצאות בזנות, כי נראה לנו שתמורה לוודקה זה לא ממש זנות. הקושי, גם שלהם וגם שלנו, לדבר על הנושא הרגיש והכאוב הזה.

אחד זה המודעות, ודיברנו קצת על הכשרות, זה משהו שהתחלנו לעשות אותו, אבל אנחנו לא מספיקים. זאת אומרת רק אותנו זה לא מספיק כמובן. ברור לנו, אנחנו רואים אחד לאחד, שברגע שנעשית הכשרה עם צוות פנימייה מסוים, עולה המודעות ועולה הזיהוי. זה מאוד מסייע.

ההיקף והקושי לאמוד את התופעה. אני לא ארחיב, כי זה נאמר כאן, ובאמת זו היתה אחת ההמלצות של ועדת הבדיקה ואנחנו ממש נשמח לשתף פעולה עם כל מי שיבדוק.

חינוך ומניעה, כי זה מתחבר. אני רוצה להדגיש כאן עוד משהו. אנחנו גם פוגשים בפרויקטים השונים את בני הנוער כצרכנים של זנות, או לחילופין כסרסורים או גורמים מדיחים ונדמה לי שזה מקום שחשוב מאוד להתחיל בו. אני זוכרת כשעבדתי ב'הפוך על הפוך' בחולון, נערים בני 13 שסיפרו לי על חגיגות הבר מצווה ששם מזמינים זונה, אלה טקסי החניכה.

ברמת השרון מזמינים חשפנית למסיבת סיום, לנשף, של כיתה י"ב, בחסות ההורים.

זה נמצא בכל מקום ואני עבדתי ב'הפוך על הפוך' לפני 8 או 10 שנים. זאת אומרת שאותו ילד בן 13 של אז, היום הוא בן 23, וזה המסלול. זה השיח, זה חלק מהדיבור ובהחלט נראה לנו שהתערבות ברמת חינוך ומניעה צריכה להיעשות, כמובן גם עם אותם אלה שהם הקרבנות של הניצול המיני מסחרי, אבל גם עם אותם אלה שהם הצרכנים והלקוחות בהווה ובעתיד.

צורך במענים לנערים וטרנסג'נדרים, שבעצם חוץ מהמעט ש'ערים בלילה' עושה בתל אביב, לנערים וטרנסג'נדרים שמעורבים בזנות אין מענה היום במדינת ישראל, גם כשהם בני 15.

צורך במענים המשכיים לנערות בזנות. גם לנערים, אבל בהקשר של הנערות, שיש את ההתחלה, אז חסרים המענים ההמשכיים. זאת אומרת אם אנחנו רוצים להפנות נערה למסגרת לינה, או נער גם, למסגרת לינה בזמן שהיא מעורבת בזנות ונמצאת ברחוב, אנחנו מתקשים מאוד לעשות את זה, ודאי ככל שהיא מתקרבת לגיל 18, ובהקשר הזה מבחינתי היינו הך 15 ו-18 מבחינת הסכנה שאורבת לה ברחוב.

הנושא של חקיקה ואכיפה. אחד, האינטרנט כזירת זנות פעילה, זה חסר בתוך החוק ולא מקבל איזה שהיא משמעות או ביטוי, וכמובן שיש לזה משמעות רבה מאוד, מעבר לעניין המשפטי והאכיפתי, גם עבור התהליך הטיפולי. יש כאן מסר חברתי לבני הנוער, לא אתם אשמים, יש מישהו אחר פה שעובר עברה וזה לא אתם, זה מסר מאוד חשוב.

והצורך במענים לבני ובנות 18 פלוס. אני יודעת שאנחנו עוסקים בקטינים, אבל אלה שהם קצת, רגע מעל גיל 18, לגמרי נעלם מעינינו והם לא התחילו בגיל 18 פתאום, 'סיימתי בגרות, בא לי להיות זונה'.

זה מה שאנחנו זיהינו מבחינת הצרכים שאנחנו רואים. יש הרבה עבודה.

תודה רבה. אני קודם כל שוב מתנצל. אני גם חבר ועדת הכספים, יש הצבעות, וכל אחד יודע שעכשיו זה חוק ההסדרים, חוק התקציב, לפעמים צריכים לרקוד על כמה חתונות ואני סומך במאה אחוזים על יושבת ראש ועדת המשנה. כפי שהוסכם, היא פתחה את הישיבה וזה בסדר גמור.

אני עסקתי לאחרונה בסוגיה הזאת בהיותי שר הרווחה לפני שש שנים ואז הבעיה רק צפה ועלתה ואז גם עלם התחיל בפעולות שלו, וכשקראתי את המסמך של גב' מריה רבינוביץ, ואני מודה לך על המסמך, אני קיבלתי תחושה מאוד מאוד לא טובה, שבאיזה שהוא מקום אנחנו מאבדים ילדות וילדים ואנחנו לא יודעים עליהם ומעין תחושה שאולי קצת מדעת אנחנו פשוט מפקירים את אותם ילדים וילדות שבדרך כלל אין להם מסגרות משפחתיות וקהילתיות שמגינות עליהם וסומכים שהמגזר השלישי יעשה את שלו, וכל הכבוד, אגב, למגזר השלישי, אני אומר את זה גם כיושב ראש השדולה לקידום החברה האזרחית כאן בכנסת, אבל הואיל ומדובר פה בדברים מאוד בסיסיים, ברור לחלוטין שהחובה הבסיסית היא חובת המדינה והממשלה, המגזר השלישי יכול להגיש את השירותים אבל האחריות בסופו של דבר היא אחריות של המדינה.

צריך גם לזכור שניצול מיני מסחרי הוא מעין קורלוס, הוא מעין מסלול, שגורם לאותה ילדה או לאותו ילד לצאת ממסלול החיים הנורמטיביים ואחרי זה להחזיר אותו למסלול החיים הנורמטיביים זה סיפור מאוד קשה. אני לא שאלתי ולא הצקתי בשאלות לגבי הצלחות וכדומה, אבל זה ברור שהוא תחום מקצועי יחסית חדש שהעבודה הסוציאלית לא עסקה בו עשרות ומאות שנים ויודעת בדיוק איך להתמודד איתו, ולכן זה רק מחמיר את החובה של המדינה להתמסר לדבר זה. מה עוד שמדובר פה באמת בהפרה מאוד יסודית של זכויות ילד שמנצלים אותו ניצול מיני.

לא הופתעתי לקרוא בדוח שכרגיל במקומותינו מוקמת ועדה. זה בסדר גמור, אני תמיד בעד, אבל זה לא הדבר שלא הופתעתי ממנו, מה שלא הופתעתי זה שמוגשות המלצות ומסקנות וכשבודקים מה בוצע ומה יושם, אז איך כותבים? יושם באופן חלקי בלבד. אני מבין שכתבו את זה גם בלשון עדינה. זאת הבעיה המרכזית שלנו, כחברה וכמערכת שלטונית, זו ממש מכת מדינה, שאנחנו ממהרים מאוד להקים ועדות ולאחר מכן איטיים מאוד ומפגרים מאוד ביישום ההמלצות. לא התעמקתי בהמלצות, אבל אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאם יושבת חבורה מקצועית וגברתי היושבת ראש, אני מכיר היטב את שירותי הרווחה במדינת ישראל, יש כוחות מקצועיים מעולים, לא רק בשירותי הרווחה, גם בכל המערכות האחרות, חינוך, משטרה וכדומה, אלא שאנשי המקצוע אומרים את שלהם ולאחר מכן, כשצריכים להפעיל את הדברים האלה, יש את כל המכשולים, בין אם הם התקציביים, שזה בדרך כלל רוב המקרים, אם זה מדובר בתקנים, אם מדובר במכשולים ביורוקרטיים, או במכשולים משפטיים, שהם בולמים וצריך להבין למה ההמלצות האלה אינן מיושמות ממש במלואן.

האם יש חור בחקיקה. אני לא בטוח. אני לא בטוח. אני יותר בטוח שיש חקיקה שלא אוכפים אותה, וזאת, שוב, עוד מחלה ישראלית אופיינית. החוק האחרון שחוקק בעניין הזה היה חוק שהציעה המועצה לשלום הילד, ואני הובלתי את החוק הזה, שהגן על הצעות מיניות לקטינים באינטרנט. אבל אז משרד המשפטים נלחם בנו, שזה יהיה עד גיל 14, או גיל 15, אנחנו רצינו גיל מבוגר יותר, ששם אסור להציע הצעות מיניות, נקודה, באינטרנט.

זה נחשב כהטרדה מינית גם אם הקטין או הקטינה לא אומרים לא.

כן, גם אם הם לא אומרים לא---

זה כבר לא הטרדה, זה תקיפה מינית. כשאנחנו מדברים על קטין, או---

אני מוכן שתציעי הצעת חוק, שזה לא יהיה רק הטרדה, אלא תקיפה, זה בסדר גמור. יכול להיות שצריכים להעלות את רמת החומרה ואני מוכן להיות שותף לדבר הזה.

אני שאלתי את דר' קדמן אם במקרה הוא יודע אם החוק הזה יושם. אין לנו כרגע נתונים לדעת כמה חקירות נפתחו וכמה כתבי אישום. אני כבר אומר לך את התוצאות, קרוב לאפס. אני יודע את התוצאות מראש. יש כמה דברים שאני יכול להגיד את התוצאות מראש, לא צריכים את מחלקת המחקר והמידע בשביל זה. כפי שגם אתמול עסקנו בסוגיית הפדופילים, במדינת ישראל, מאז שחוקק החוק, על איסור העסקת עברייני מין במוסדות שבהם נמצאים קטינים וחסרי ישע, אז החוק כבר שבע שנים, עד היום הוגשו 4 כתבי אישום---

תיקון, נפתחו ארבעה תיקים

סליחה, נפתחו רק ארבעה תיקים והוגש כתב אישום אחד. אז אני לא בטוח שיש חורים בחקיקה, אם יש, צריך לבדוק, אני חושב שצריך לטפל בהם, אבל הבעיה העיקרית, שוב, היא סוגיית האכיפה.

כלומר גם עניין יישום ההמלצות, יש לנו, כחברי כנסת, תביעה כפיקוח על הרשות המבצעת, תביעה בלתי מתפשרת, אנא בצעו, וגם אם יש בעיה באכיפה של החוקים, יש לנו גם פה תביעה נמרצת מרשויות האכיפה, תאכפו.

כללית, כמו כל דבר בשירותים החברתיים, ולא כמו דבר בצה"ל שמתחלק לשלוש, כאן זה מתחלק לשניים, יש את הבעיה של המניעה ויש את הבעיה של הטיפול. לגבי הטיפול, אמרתי מלים ספורות, אני מעריך שאנשי המקצוע עושים כמיטב יכולתם ואמרתי, אני מעריך מאוד שבסופו של דבר מי שמטפל באופן ישיר אלה העובדים הסוציאליים שהם אנשי המגזר השלישי, בעיקר עלם, וכל הכבוד להם, אבל אני חושב שהסוגיה העיקרית היא סוגיית המניעה. אני תמיד מזכיר מיד, ככה קופץ לפני העיניים הסיפור של חלם. ידוע שבחלם היה גשר מעל הנהר שחיבר בין שני חלקי העיר, הגשר היה רעוע וכל מי שהיה עובר על הגשר, כשהיה משלים את חציית הגשר, היה נפצע. ישבו חכמי חלם ואמרו מה לעשות, הקימו בית חולים בצדי הגשר, כדי שכל מי שייפצע, הם מיד מטפלים בו. ברור לגמרי שזה מעשה חלם, כי אם היו מתקנים את הגשר, לא צריכים להקים בית חולים. או כמו הסיפור הידוע על החולה, במקום לרדוף אחרי היתושים, בואו נייבש את הביצה.

הסוגיה של המניעה, לדעתי, היא הסוגיה העיקרית. גברתי היושבת ראש, ילד בגיל 18 לא יכול ללכת לאיבוד במדינת ישראל. עד גיל 16 יש חוק חינוך חובה, המערכת אמורה לדעת איפה הוא ומה הוא עושה. מעל גיל 16 עד גיל 18 יש גם חוק שלי, של חוק חינוך חובה בכיתות י"א-י"ב, שהוא מוחל בהדרגה וכבר חל היום על 20% מהנערים במדינת ישראל וכל שנה מוסיפים 15%, כלומר אנחנו אמורים לדעת איפה הילדים והילדות שלנו נמצאים. אז אמרה כאן, בחכמה, העובדת הסוציאלית, גב' רלי קצב, שיש נקודת תורפה שלא תמיד יש ערנות בבית הספר, אבל אני רוצה שיהיה ברור לגמרי, מנקודת מבטו של מורה, ואני אומר זאת כאיש מקצוע כמורה, מורה טוב יודע לזהות היטב אם מתרחש משהו בלתי רגיל עם ילד בכיתה. מורה שאיננו מזהה שמשהו שלא כרגיל מתרחש הוא מורה שחוטא לתפקידו, ויכול להיות שבגלל העומס ויכול להיות בגלל שהכיתה גדולה מדי ויכול להיות בגלל הקיצוצים, הוא רץ מכיתה לכיתה, אינני יודע, אני חושב, גברתי יושבת הראש, ששם נקודת התורפה. כי לו היינו יודעים מיד בראשית הדרך שמתחולל משהו שלא כראוי, בפחות משאבים וביתר יעילות מקצועית ניתן לטפל בדבר הזה. ילד הוא האחרון שיודע לזייף מה מתרחש בקרבו. אנחנו מבוגרים, יודעים לשחק, יודעים לזייף, יודעים לחייך כשכואב לנו, יודעים לכעוס מתי שאנחנו דווקא מרוצים מאוד, אנחנו יודעים לעשות את המשחקים האלה, ילדים יודעים פחות. לכן אני חושב שחלק מהחובה והעברת הדגש לטיפול צריכה להיות בסוגיה הזאת. אני מעריך שאם מדובר פה על 100 זה רק קצה קצהו של העניין. הפרוטוקול לא רואה, אז אני אומר לפרוטוקול שעובדת הסוציאלית של עלם, גב' רלי קצב, נענעה בראשה לאות הסכמה.

לכן מתוך הנחה שלא מדובר ב-100 בגוש דן, לצערי זו אמורה להיות תופעה יותר נרחבת, היא נמדדת לדעתי באלפים, אני מקווה שרק באלפים ולא מעבר לכך. התביעה שלנו, מעבר לשתי התביעות הראשונות שציינתי כלפי יישום מסקנות הוועדה ואכיפת החוק, צריכה להיות כלפי מערכת החינוך ואני מתוך היכרות, במקרה אני מכיר את מערכת החינוך, אני לא בטוח שיש התייחסות רצינית לכך. מישהו ממשרד החינוך נמצא כאן?

יש. אנחנו נעבור תיכף לדוברים.

אני ראש היחידה למניעת התעללות בשירות הפסיכולוגי ייעוצי.

אני לא בטוח שיש לכך התייחסות גם בתהליך הכשרת המורה. אני לא בטוח שהמורים שמעו על התופעה הזו, אני לא בטוח שהדיון הזה שמתנהל כאן מתנהל באיזה שהוא מוסד חינוכי, ואני לא בטוח שזה נמצא בתכנית ההשתלמויות, בין אם השתלמויות חינוכיות או השתלמויות בית ספריות---

אנחנו דיברנו עוד בשלבים ראשונים על תהליכי הכשרה של מורים, מורות וגננות, לאיתור וזיהוי קרבנות תקיפה מינית כבר בגיל הרך. זה לא חלק מתכנית הלימודים, הם לומדים לימודי ליבה, היסטוריה, אנגלית, ספרות, שזה לא פחות חשוב, אבל בכלים האלה---

כן, אני מכיר את הדבר הזה, שאת הכל מפילים על המורים---

לא על המורים, אני מדברת על מסלולי ההכשרה. כשאנחנו מדברים על מורות ומורים שאין להם את הכלים הבסיסיים, הם לא עברו שום קורס או השתלמות במערכת ההכשרה שלהם, אי אפשר לבוא אליהם בטענות בשלב המאוחר יותר שהם לא מצליחים לאתר ולזהות. אנחנו מכירים את התופעה הזו גם מהחינוך המיוחד, שרק מורים שמיועדים למסלול החינוך המיוחד, עוברים קורסים ולומדים קורסים שמאפשרים להם לאתר ולזהות צרכים מיוחדים כבר בגיל הרך, אז זה משהו שאנחנו צריכים עוד קודם לכן, לאקדמיה ולמכללות.

בהחלט. אני לא אומר שמשרד החינוך לא נתן את דעתו לעניין, ודאי נשמע והשירות הפסיכולוגי ייעוצי הוא שירות מאוד מאוד מקצועי למרות שהמנהלת עזבה ועכשיו הולכים לבחור מנהלת.

נבחרה, חנה שדמי.

סליחה, החלפתי את החינוך המיוחד, את צודקת. מדובר בשירות מאוד מקצועי, אבל אנחנו עוסקים כאן, גברתי יושבת הראש, ב-120,000 מורים שאולי לא כולם רלוונטיים, מי שבעיקר רלוונטי אלה המורים בחטיבות הביניים והחטיבה העליונה, אם כי אני מבין שהגיל יורד.

וגם כיתות יסוד, אנחנו מדברות על---

אני אשמח לשמוע. לכן אני אומר, גברתי היושבת ראש, אלה לדעתי שלוש התביעות העיקריות שלנו, אם כנים אנחנו ורוצים להתמודד עם הדבר הזה. אני בטוח שתהיה כאן הסכמה שאנחנו לא נעזוב את הנושא הזה. צריכים גם לקבוע שבתוך חצי שנה נקיים דיון מעקב, צריכים לא להזניח את הדבר הזה, לעשות כאן ממש מעקב רצוף כדי להבטיח שאנחנו עושים את כל הדברים האפשריים, גם במניעה, גם בטיפול, גם באכיפה וגם ביישום ההמלצות.

תודה רבה ואנחנו באמת נעבור לשמוע קצת נתונים ומידע נוסף מהשטח ואחר כך נאפשר לנציגי המשרדים להתייחס.

אני בהחלט מקבלת את דבריך, חבר הכנסת אורלב, יושב ראש הוועדה, ואחד הנושאים שעלו זה באמת היעדר ההתייחסות הרציפה למסקנות של הוועדה ולכן אנחנו מגיעים, 13 שנים לאחר מסקנות הוועדה, למצב שלא התקיים בכנסת דיון בנושא הזה. לא התקיים שום דיון בנושא של זנות וניצול מיני של קטינים וברגע שהנושא הזה הובא לידיעתי, ביקשתי שניזום ונקדם את הנושא הזה ונעקוב אחרי יישום. מי שמכיר אותנו, מהוועדה למאבק בסחר בנשים, אנחנו עובדות עם לוחות זמנים ואנחנו מבקשים שהנציגים ממשרדי הממשלה יגיעו חזרה לוועדה ויציגו בפנינו מה נעשה במסגרת משרדם ואיזה שינויים, גם בתקופות קצרות.

אנחנו נעבור לגב' מיכל רוזין, המנהלת הכללית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, שלא אחת פנתה אליי ודיברה איתי על כך שבמקרים רבים לגורמים במערכת החינוך, גם גננות בגיל הרך, וגם מורות ומורים בבתי הספר היסודיים, אין כלים, והניסיון להיכנס לתוך מערכת החינוך ולהעביר סדנאות והשתלמויות במקרים מסוימים לא מתקבל ולדעתי צריך להסדיר את הנושא הזה.

---זה מה שאתם אומרים.

אנחנו מעלים את הצרכים ואנחנו נמשיך עם זה הלאה, גם לשר, זה לא יסתיים כאן ברמת הוועדה. אנחנו נעלה את זה לשר ואנחנו נציע בפניו את הצעותינו, אבל במציאות שבה אנחנו חיים, שבכל שבוע אנחנו עדים לתופעות קשות של תקיפה מינית בקטינים, זה לא הטרדה מינית, אגב גם נשים ובגירים זה לא הטרדה מינית, זו תקיפה מינית, כי אדם שמותקף, גם אם זה ליטוף או מגע פיזי מאוד עדין, כפי שהציגו את הנשיא שעומד היום למשפט, זו תקיפה, כי האדם שעומד בצד השני מרגיש מאוים וחסר ישע וחסר אונים ולא יודע במקרים רבים איך להגיב.

אין לי ויכוח, אבל צריך לשמוע מה נעשה לפני שאומרים איך לא.

אז אנחנו נשמע קודם את הנציגים מהשטח. לי חשוב לשמוע היום גם את הנציגים והנציגות מהשטח, את החסכים ואת הצרכים שעולים ואחר כך נשמח לשמוע את המענה שאתם נותנים ומה עוד אפשר להרחיב. בבקשה.

באמת בכמה נקודות, אני אשתדל לקצר. קודם כל מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לא מבצעים איתור. אנחנו לא מאתרים, מתוך תפיסת עולם אידיאולוגית, שהפגיעה המינית היא לקיחת השליטה מהנפגע או הנפגעת, אנחנו בעצם משיבות את השליטה לנפגעת או לנפגע ובשליטתם להתקשר אלינו ולבקש מאיתנו את הסיוע ואת התמיכה ולבחור את הדרך הרצויה להם, כיצד להתמודד עם הפגיעה, כך שאנחנו לא עוסקים באיתור. אנחנו יכולות לדבר על כך גם שפניות רבות, דווקא של בגירות ובגירים, אנחנו רואות שאלינו פונים פחות בני נוער בפנייה של עיסוק בזנות, אבל אנחנו שומעות מהבגירות והבגירים, בדיווח מאוחר, כי הרבה פעמים הפגיעה המינית מתאפיינת בדיווח מאוחר, שנים אחרי שהפגיעה קרתה, מדווחים על כך שהם עסקו בזנות, היו בעולם הזנות, או בהגדרתה הרחבה, נוצלו מינית בהמשך תמורת אתנן מסוים או בשל מצבם מלכתחילה, ורק אחרי הרבה מאוד שנים הן בעצם נותנות לזה שם ומבינות שזה מה שעבר עליהן.

זו תופעה שכיחה?

התופעה הפסיכולוגית השכיחה היא שנפגעות תקיפה מינית בילדות, ובעיקר בגילוי עריות, פגיעה מינית בבית, בתוך המשפחה, נוטות להיפגע שוב במהלך החיים מצד אנשים זרים. תמיד טוענים על הפדופילים שהם יודעים את העבודה הרבה יותר טוב מכל המורים, עובדים סוציאליים ורופאים, כי הם מזהים ומאתרים, הם בעצם צדים את הילדים והילדות שנפגעים בבית, הם רואים את החולשה, הם רואים את המצוקה, הם מזהים את הילדים הנפגעים והם פוגעים בהם שוב, ולכן הרבה פעמים אותן נערות שנפגעות שוב ושוב בניצול מיני, ניצול מיני קבוצתי, הן נערות שנפגעו קודם כל בבית, בסביבה הקרובה, שזה הכי מזעזע כמובן---

אגב, שמענו כאן עדות של נשים בזנות שדיווחו על כך שהן נוצלו מינית בגילוי עריות במשפחה, לאחר מכן נוצלו מינית בפנימיות ומסגרות חינוכיות, ופה אני מעלה את זה שוב, מערכת החינוך, מסגרות חינוכיות, פנימיות, שהיו אמורות להיות מוגנות, הן הוצאו מהבית כדי להיות בפנימייה וכדי שיגנו עליהן והשלב השלישי היה באמת מעגל הזנות, בתור בגירה, כפי שאמרה גב' רלי קצב מעלם, שהם לא מקבלות מענה מעבר לגיל 18. אנחנו רואים איזה שהוא ציר שהוא מאוד רציף ועקבי ומאפיין נשים בזנות.

נכון. יש גם מחקרים שמראים שבאחוזים מאוד מאוד גבוהים, אם לא 100%, הנשים בזנות בעצם נפגעו בילדוּת, קיבלו, לטענתן, או על פי איך שהן מגדירות את זה, הכשרה בבית לעיסוק בזנות, כל הנושא של הדיס-אסוציאציה, היכולת לנתק, אני לא אכנס לזה בהרחבה, אבל בהחלט יש משמעות לאתר, כמו שאמר חבר הכנסת, את הדברים בגיל מאוד צעיר.

אנחנו עובדות היום על פרויקט חדש של סיוע ברשת. עד היום נתנו אך ורק סיוע בקווי החירום שלנו, 1202 לנשים, 1203 לגברים, אנחנו עובדות על סיוע ברשת כי הבנו בשנים האחרונות שבני נוער לא מתקשרים, חוששים להתקשר, הם לא יכולים לדבר בפרטיות וגם כלי התקשורת, גם לי יש בן מתבגר בן 13, החברתי שלהם בכלל הוא פשוט כל היום, בכל מיני אופנים, לדבר אחד עם השני רק לא דרך דיבור. הם פשוט מפסיקים לדבר באיזה שהוא גיל. אנחנו הבנו את זה ואנחנו עובדות על תכנית של סיוע---

תן לאצבעות ללכת במקומך.

אני חשה את זה על בשרי יום יום עכשיו. הבנו את הצורך להיכנס לרשת, עם כל המורכבות לגבינו, עם כל הקשיים. אנחנו באמת בתהליך חשיבה, כי זה מאוד מורכב.

שתי נקודות מאוד חשובות נוספות. אחת, דיברת על זה, אני לא אוסיף יותר מדי, אבל איתור וזיהוי. גם עובדות סוציאליות. היה מקרה של האונס הקבוצתי בתל אביב, שגם העובדת הסוציאלית שליוותה את הנערה לא עלתה על העניין. אני חושבת שכל הגורמים, כמו שאומר חבר הכנסת אורלב, הילדים הם בהשגחה מלאה. בהבדל מבגירים, הם כל הזמן מושגחים, בבית ספר רואים אותם, בגן רואים אותם, עובדים סוציאליים לעתים רואים אותם, רופאים בטוח רואים אותם, אחיות, כלומר המערכת שעוטפת ילדים היא מסועפת, מורכבת, הם כל הזמן בהשגחה, וכל הגורמים האלה צריכים בהכשרה הבסיסית שלהם לקבל איזה שהוא ידע על מנת לדעת לאתר ולזהות. זה הבסיס.

הנושא הנוסף שעלה פה, ואנחנו רואות את זה כל הזמן זה הנושא של מקלט לנערות שנפגעו פגיעה מינית, שכמובן זה גם ניצול מיני קבוצתי וניצול מיני בכלל. גם נערה שאביה פוגע בה בבית והיא מתלוננת נגדו וזורקים אותה מהבית, אין לה לאן ללכת. אנחנו משכנים אותה לעתים במקלטים לנשים נפגעות אלימות, אבל זה לא המקום שהן צריכות להיות. אין היום בית לנערות שצריכות לברוח מהבית שלהן ואז הן מוצאות את עצמן ברחוב ואז הן נאספות על ידי עלם. הן מתגלגלות מעמותה לעמותה, במגזר השלישי מאחד לשני אבל בעצם אין מענה. קניתי את הסיפור של חלם.

תודה לך, גב' מיכל רוזין.

אני אבקש מדר' יצחק קדמן, המנהל הכללי של המועצה לשלום הילד.

אני רוצה חמש הערות. יש פה מומחים גדולים ממני לנושא ואני רוצה להביע בהזדמנות זו את הערכתי לעלם על העבודה היוצאת מן הכלל שהם עושים, אבל גם להעיר שמדינת ישראל לא יכולה לשים כל הזמן את יהבה על ארגונים וולונטריים ולשלוח אותם אחר כך לשנורר את ה-50% הנוספים, כי אחרת הם לא מקבלים גם את ה-50% של הממשלה. זה מצב לא נורמלי. לא מתקבל על הדעת ההתנערות הזאת של המדינה מאחריותה והפרטת היתר הזאת, ושהעמותות יעשו את כל העבודה.

יש בעיה קשה מאוד שאני רוצה להסב את תשומת לבכם אליה, שלא ניתנה הדעת עליה עד היום. מדינת ישראל לא השכילה לסגור את גבולותיה והיא מאפשרת היום לייבא ארצה קטינים וקטינות גם למטרות מיניות מבלי שיש על זה שום פיקוח. לפני מספר שנים פנינו בעניין הזה לשר הפנים, מונתה ועדה, אדוני. עוד ועדה שהיתה אמורה לקבוע נהלים לכניסה ויציאה של קטינים ללא מלווים לישראל. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל היום יכולים קטינים וקטינות, שלא באים מלווים על ידי מבוגרים, באופן חופשי לצאת מישראל ובאופן חופשי להיכנס לישראל, ואותה ועדה, שדיברתי עליה, ביקרנו בנמל התעופה בן גוריון ועשינו את הניסיון, בהסכמת כל הנוגעים בדבר, כולל משטרת הגבולות, אנחנו שיחקנו את התפקיד כאילו אנחנו מביאים לשם ילדים, ואלה ששיחקו את תפקיד הילדים היו מבוגרים, לא לחשוש, לא ניצלנו אף אחד, ובדקנו שלב אחרי שלב, מהדיילת ששוקלת את המזוודות, ועד שוטרת ביקורת הגבולות, ובכל מקום נאמר לנו, אין שום בעיה לצאת לבד, גם קטין ייצא לבד מהארץ. אחר כך עשינו את אותו סיבוב גם חזרה, שייכנס לארץ. יום אחד התקשר אלינו רב מברית המועצות לשעבר ואמר, 'אני פה, אני צריך את עזרתכם, כי הבאתי איתי מרוסיה ילדה יתומה בת 10 ואני לא יודע מה לעשות'. הוא סיפר 'הלכתי לבני ברק ושאלתי מי יכול לקחת את הילדה הזאת' ובסוף מישהו אמר לו לפנות אלינו, למזלו הרב הוא פנה אלינו והסדרנו את זה בצורה רשמית, אבל אם אדם שאין לו שום קשר משפחתי לילדה יכול להכניס ילדה בת 10 לישראל, בלי שאף אחד יידע שהיא באה לפה, זו קטסטרופה שאין כדוגמתה. זה הולך בשני הכיוונים. אני לא אלאה אתכם, אנחנו הכנו נוהל כניסה ויציאה לישראל לילדים שלא מלווים על ידי הוריהם, הנוהל נמצא אצלי כאן, הגשנו אותו כבר לפני חודשים לוועדה ולמשרד הפנים, לא קרה עם זה כלום.

לכן אני רוצה להפנות את תשומת לב. תדעו לכם שאפשר. אני יודע שבנושא הזה עוסקים גם במישור הבין לאומי, של מה שנקרא טרפיקים של העברה ממדינה למדינה. אפשר לעשות את זה בקלות בישראל. זו הערה ראשונה.

הערה שנייה. הניצול מיני המסחרי של ילדים וילדות הרבה פעמים מתחיל בניצול מיני לא מסחרי ואחר כך הגבולות קלים מאוד לפריצה. אמרתם שהילד עטוף וכולם יודעים עליו והוא לא יכול להתחמק מהרשת של מערכת החינוך ומערכת הרווחה.

כך היה צריך להיות.

אז אני אומר לכם, ואם יודעים, אז מה? אני נתתי ליושב ראש הוועדה חומר שהכנו, על מאות ילדים ובהם גם ילדות שמנוצלות מינית שמשירותי הרווחה יודעים עליהם, הם מנוצלים מינית. אני אתן לכם רק דוגמה ממאות מקרים שיש לי פה. נערה בת 14, נשרה מכל מסגרת חינוכית, שוהה לילות שלמים מחוץ לבית מזה כשנה, מנוצלת מינית על ידי נערים ובוגרים. שירותי הרווחה יודעים עליה, יש צו של בית משפט להוציא אותה מהבית והיא ממשיכה להיות ברחוב כי אין תקציב כרגע למכסות לסידור חוץ ביתי. אז מה עוזר לנו אם אנחנו כן יודעים? ודוגמת הנערה הזאת יש לי רשימה שלמה שקיבלתי משירותי הרווחה, מרשויות מקומיות. הם יודעים.

אגב, דר' קדמן, לידיעתך, חבר הכנסת רן כהן הגיש בכנסת ה-16 ובכנסת ה-17 הצעת חוק, שבכל מקרה שבית משפט מוציא צו להוציא ילד מן הבית, באופן אוטומטי תהיה מחויבות של המדינה לשריין את המכסה, או בשפה המקצועית, הוֹעדה, והאוצר עד היום עומד כחומה בצורה, לא מאפשר להעביר את החוק הזה.

לכן קצינים מחכים ארבעה חודשים ל---

אז אנחנו נפנה נערה למסגרת ויגידו לנו 'סליחה, אין מקום, תמתיני', חצי שנה, שמונה חודשים.

צריכים להקים עוד מסגרות.

זה בדיוק העניין, שמחכים ארבעה חודשים למסגרת.

הילדה שדיברתי עליה, יש לה מקום, ואני יכול לתת לכם דוגמאות נוספות שיש מקומות ויש בעיה תקציבית. אני לא מאשים את העובדים הסוציאליים, הם זועקים, אבל כמה אפשר.

אז הניצול המיני מסחרי הרבה פעמים בא אחרי ניצול מיני לא מסחרי ואם אנחנו לא עוצרים אותו בזמן, עם כל הכבוד לעבודה הנפלאה שעלם עושה, ואדוני היושב ראש רמז לזה קודם, כשמגיעים לסוף הדרך, הסיכוי לשקם אז צונח בצורה דרסטית.

הערה שלישית. לפני מספר שבועות, כשהתקיים דיון בוועדת חוקה של הכנסת, פה באגף הזה, הופיע נציג האינטרפול ואמר דברים נוראיים שלא זכו לתשומת לב משום מה. הוא אמר שיש אלפי ישראלים שמעורבים בפעילות של ניצול מיני מסחרי באמצעות הרשת, אני מתכוון לרשת האינטרנט, וזו תופעה פשוט איומה. יש לי פה מסמך שהוא הגיש, אלפי ישראליים מעורבים בניצול מיני מסחרי באמצעות האינטרנט. האכיפה בעניין הזה שואפת לאפס. יכול להיות שחלק מכם שמע אותי צורח מזעם השבוע בגלי צה"ל, אחרי שגילינו שיש אתר ישראלי שמראה יחסי מין באנימציה, אבל יחסי מין מלאים, כולל אונס, מעשה סדום, כל מה שאתם רוצים, לא אתן יותר פירוט, בין ילדה קטנה לאדם מבוגר. מדבר עברית, עם כתוביות בעברית למי שלא הספיק לשמוע טוב. פנינו למשטרה והמשטרה אמרה, 'אין לנו מה לעשות בעניין, ידינו קצרו מלהושיע', במדור לעברות מחשב במשטרת ישראל יש 12 חוקרים שעוסקים גם בהונאות בנקים ובכל מיני דברים אחרים, הוא אומר 'אין לנו כח אדם להתעסק בזה'. אמרו לי גם עוד משהו, 'ניסינו למצוא את עורכי האתר ויש טלפונים שגויים'. חמש דקות אחרי שהעברתי את זה לעיתונות כל העיתונאים מצאו את עורכי האתר והעלו אותם לריאיון בגלי צה"ל והם אמרו שאני בלתי נסבל כי אני פוגע בחופש הביטוי וחופש היצירה. פדופיליה מובהקת, עברה שדינה חמש שנות מאסר.

אגב, העניין הזה נורא חמור מפני שהילדה הזאת, בסרטון האנימציה, אלה מספר סרטונים, כל הזמן מחייכת. המסר שעובר, שזה טוב, שזה כיף, שזה נהדר. זה המסר שעובר. אז מה אנחנו רוצים מאיזה נערה מבית קשה יום, אם זה המסר שאנחנו מעבירים? אגב מעבירים אותו לא רק באינטרנט, מעבירים אותו בתקשורת, מעבירים אותו בפרסומות, יש חברות אופנה מנוולות, אני לא אגיד את שמן כדי לא לעשות להן פרסומת. אתמול צלצלה אלינו מישהו מאחד הקניונים, היא אומרת, יש פה תמונת ענק של נערה כמעט לא לבושה, מתפרקדת על איזה גבר. זה פשוט נורא, איזה מסר אנחנו מעבירים לנערות ואחר כך אנחנו אומרים 'איזה התנהגות ואיזה צורת יחסים בבית הספר', אנחנו באים בטענות, אונס קבוצתי. אנחנו שוטפים לבני הנוער את המח שזה האידיאל, שזאת הנורמה, אז מה נבכה אחר כך?

הערה אחרונה. יש קבוצה שלא ניתנת לה מספיק תשומת לב ששם יש ניצול מיני נוראי, וזה ילדי עובדים זרים וילדי פליטים. זאת קבוצה שהיא בתחתית של התחתית, שאלה שמנצלים מינית, אני פעם אמרתי, הם האינטייקרים הכי טובים בכל מערכות הרווחה, הם יודעים למצוא בחוש ריח מצוין מי לא יתלונן, מי ישתוק, מי אין סיכוי שהמשפחה שלו תתלונן וקיבלנו לאחרונה מידע, שכמובן העברנו אותו הלאה, בעיקר בתל אביב ילדי פליטים, ילדי עובדים זרים וילדים שעברו את הגבול דרך סיני ודרום ישראל מגיעים לתל אביב מנוצלים מינית בצורה פשוט מחרידה, מתוך ידיעה של המנצלים שאלה ילדים שוודאי לא יפנו למשטרה או לכל מקום אחר, כי הם חוששים בכלל להתגלות בגלל מעמדם. לקבוצה הזאת צריך לשים דגש מיוחד כי שיעורי הניצול שם הם פשוט ברמות מחרידות.

תודה רבה לך. נתונים קשים ומזעזעים, וככל שאנחנו מרחיבים או מעמיקים ובודקים את זה קצת יותר לעומק, אני פשוט מזועזעת. אנחנו ערים לתופעה של ניצול מיני של מהגרות עבודה ופליטות ואחד הנתונים שעלו זה בקרב מבקשי המקלט והפליטים שמגיעים מאפריקה, מגיעים גם קטינים וקטינות שמנוצלים בדרך ולאחר מכן מנוצלים גם כאן. גם באילת, לא רק בתל אביב, ראש העיר פנה אליי לא פעם וביקש עזרה, ביקש סיוע, הוא לא מצליח להתמודד עם היקף התופעה. אנחנו לא מדברים רק על פשיעה ועבריינות, אנחנו מדברים דווקא על מציאות שבה קטינים מנוצלים למטרות מיניות, נשים מנוצלות למטרות מיניות ואין מענה.

אני אעביר את רשות הדיבור לגב' יעל גור, ממרפאת לוינסקי, שגם היא נמצאת בשטח ונחשפת ברמה היום יומית לתופעות הקשות האלה.

אני רציתי להוסיף קודם כל על מה שדובר כאן, על ילדות שצריכות להגיע להוסטלים ולפנימיות. לעתים, בגלל שיש דוחות סוציאליים כאלה ואחרים, הילדות גם חוזרות הביתה, והיה מקרה בשנה שעברה של ילדה בת 10, מקרית חיים, שמצאו שהיא מקיימת יחסי מין תמורת תשלום עם כמה נערים מבית הספר. אני במקרה בדקתי את המקרה הזה, זאת ילדה שבצו של פקידת סעד הוצאה מהבית והיתה בפנימייה ואחר כך הוחזרה הביתה ואז זה קרה. אז לעתים כשכל העיניים פקוחות ומטפלות ופקידות סעד מעורבות, זה גם קורה.

זה קרה בזמן חופשה, זה לא קרה בזמן שהיא חזרה הביתה.

אני יודעת על משהו אחר.

זה קרה. שוב, זה קרה.

זה לא הרמטית, הכל.

אנחנו יודעים שזה לא הרמטי, לכן חשוב לנו להציף את הבעיה ולראות איך אפשר לטפל.

אני מייצגת פה את משרד הבריאות, אז מבחינת משרד הבריאות יש שתי מרפאות ניידות, רציתי להוסיף שיש עוד עשייה, לפחות במרפאת לוינסקי, וגם במרפאת הפרסים בחיפה, אני יודעת שיש עשייה דומה. אנחנו מקיימים פעילויות הסברה ומניעה ודיברו כאן על מניעה ואני חושבת שזה גם דבר שצריך להתמקד בו, אז אנחנו בשני אפיקים עוסקים במניעה, אחד מול בני נוער בבתי ספר, וזה לא מתקציבי המשרד ולא מתקציבי הרשות לקידום מעמד האישה, שמממנת את הניידת שלנו, אלא מתרומות שאנחנו מגייסים. אנחנו מפעילים תכניות הסברה בבתי הספר. ב-2009 פגשנו 16,000 תלמידים, וזה נכון, אנחנו מגיעים עם הכובע של מחלות מין ומניעת מחלות מין וקידום התנהגות מינית אחראית, שזה כאילו דבר שבבית ספר פתוחים אליו לעתים יותר בקלות מאשר להזמין סדנה ממרכז הסיוע, שאם המסרים שם לעתים למורות קשה אחר כך לתקשר, אבל אנחנו מדברים בשפה של מרכזי הסיוע ואנחנו נעזרנו לא מעט במרכזי הסיוע, ואנחנו מגיעים מתוך פרספקטיבה של שוויון בין המינים ואנחנו מנסים להעביר את המסר הזה ואת כל הסיפור של נורות אדומות אנחנו מעבירים בתוך הכיתות, וזה אפיק אחד.

אפיק שני, שבעיניי הוא חשוב לא פחות, אפילו שהוא נעשה אצלנו במספרים מצומצמים יותר, אנחנו פונים לבני נוער בסיכון, בתוך פנימיות והוסטלים של חסות הנוער, בית אריאל, בית רות, בתוך חלופות מאסר כמו הוסטל אבן דרך לבני נוער וכלא אופק לבני נוער, צופיה, מסילה, ואנחנו מגיעים למקומות האלה לא לסדנה אחת כמו בבתי הספר, אלא לשישה מפגשים, כשעובדת סוציאלית מומחית ייעודית לעניין מקיימת את הפעילויות האלה, ואחר כך הם מגיעים למרפאה, כל הבנות וכל הבנים לפגישה איתי, וזה בקבוצות מאוד קטנות, של עשרה משתתפים, ורק אתמול, אני פשוט חייבת להגיד את הנתונים האלה, עשיתי להם את ההיכרות עם המרפאה ומן סדנה קצרה כזו מסכמת, על מחלות מין, ואחר כך עשיתי איסוף אנמנזיה, ראיונות אישיים לפני כניסה לרופא לבדיקה. באיסוף אנמנזיה יש שאלה שאני לא אוהבת לשאול אותה, בדיוק בגלל התשובות שקיבלתי אתמול, אבל אנחנו צריכים לשאול אותה בשביל הפרוטוקול, 'מתי קיימת יחסי מין פעם ראשונה?'. עבור נערות בסיכון זו שאלה מאוד בעייתית, כי לא תמיד זה היה בשליטה ובהסכמה והרבה פעמים זה פגיעה, ושמעתי גיל 4, גיל 6, שמעתי משתי בנות שהן לא רוצות להגיד, הן התעצבנו עליי ואמרתי 'בסדר, אל תעני', כי זה ברור לי מה היא מסתירה ומה קשה לה להגיד. אחר כך שאלתי אם עברה אונס, יותר מנערה אחת שאלתי, וכמובן שכן, ויותר מפעם אחת. יש עוד שאלה שאנחנו שואלים, שעבור נערות כאלה היא נורא בעייתית, עם כמה פרטנרים קיימת יחסי מין בשלושה החודשים האחרונים, שאלה שלקוחה מהשאלון שפונה לנשים בזנות. אז נערה אחת שאלה אותי 'עם כמה בפעם אחת?' היא אמרה לי 'כן, אני עברתי אונס קבוצתי'. הנתונים היו כל כך קשים ואני הרגשתי כל כך טיפשית לשאול את השאלות האלה.

מי קבוצת הנערות? אני לא רוצה פרטים, אני רוצה להבין את הקונטקסט.

אחד ההוסטלים בארץ הגיע אלינו, אחרי שהוא עבר סדנה של שישה מפגשים.

הוסטל של קטינות?

כולן קטינות.

אם זה לא מעורר את מקבלי ההחלטות לעשות שינוי מדיניות, אז מה מעורר אותם?

היה לי חשוב להזכיר את זה וגם את הפעילות של משרד הבריאות שנעשית כאן.

אני שמעתי שפעלתם בקרב 16,000 תלמידים. אם הייתם עושים את זה בקרב 16,000 מורים---

אנחנו מציעים את זה וזה לא מתקבל.

צריך להבין, שנתון במדינת ישראל הוא סדר גודל של 140,000 ילדים, אני מניח שהיא לא הולכת ליסודי.

לא, אנחנו הולכים לחטיבות הביניים.

בחטיבת הביניים שנתון הוא בערך כ-140,000 תלמידים. זה שנתון אחד, כפול 6, מכיתה ז' עד י"ב, תעשי את המכפלה לבד ותגיעי למספרים. לכן 16,000 הוא טיפה בים, לכן צריכים לחשוב איך מגיעים למורים.

אני חושבת שיעל אמרה את זה בצורה ברורה, יש תכנים שלמורים קשה להתמודד איתם.

לא הולכים למקום הקל.

---דרכם, אז לא נעשים---

נורא חשוב להציף את זה, כדי שתוכלי להתייחס.

אני לא מבין מה הבעיה שלך, אנחנו נקשיב לך. היא מספרת שהם הלכו ל-16,000 תלמידים, אז הערתי שאני מעדיף שיילכו לחפש את הדרך הקשה, ללכת למורים, לא לתלמידים, כי אם הולכים למורים, המורה נמצא עם התלמיד הרבה יותר שעות ועל מורה אחד יש באופן ממוצע במדינת ישראל 30 תלמידים, זה מכפלות לגמרי אחרות, אז מה ההערה שלך?

אני לא חושבת שזה במקום.

זה גם לא בסתירה לעבודה עם הילדים ועם הילדות ועם הנערים והנערות. אנחנו באים להציע פתרונות ולהרחיב את הטיפול וזה לא ממקום של ביקורת.

אני רוצה להגיד שאנחנו הצגנו את התכנית הזאת לשירות הפסיכולוגי ייעוצי, לא נפתחה בפנינו הדלת להפיץ אותה באמצעות השירות הפסיכולוגי ייעוצי, נאמר לנו שהשירות הפסיכולוגי ייעוצי מבצעים פעילויות דומות. את התכנית אישרה עירית ליבנה, שהיא רפרנטית לנושא בריאות בתוך משרד החינוך.

אבל היא לא בשירות הפסיכולוגי ייעוצי.

היא לא בשירות הפסיכולוגי ייעוצי, אבל היא נתנה את ברכתה ועם המכתב הזה אנחנו פונות לבית הספר ואנחנו לא גובות אגורה, זה הכל מכספי תרומות שאנחנו מגייסים.

אני מאוד מעריך את זה, אני רק נותן לכם עצות טובות.

זו עצה מצוינת, אבל אני מצטערת ששבוע אחרי שבוע אני מדברת על קונדומים, בשבוע שעבר זה לא היה בהקשר של משרד החינוך, אבל כשאנחנו מסבירים בכיתה על איך לובשים קונדום ואנחנו מביאים דגם של איבר מין, אנחנו מסבירים את זה ומורה או מנהל בית ספר לא מוכן שהפעילות הזאת תתקיים בבית הספר כדי שזה לא יכניס רעיונות לתלמידים, וזה קצת מתקשר למה שאמרתי בשבוע שעבר, סליחה, אני לא יכולה להיכנס לבית ספר כזה, בטח לא לחדר המורים. אולי אנחנו נעשה מחטף בכיתה, כשהתלמידים יהיו בלי המורה ש... ואני אסביר על קונדום.

זה מאוד מצער שככה זה עובד, זה מאוד מצער שיש כזו התנגדות, אבל אנחנו נשמע את נציגת משרד החינוך.

נכון, אבל חשוב להבין שכשמדברים על נערות שעדיין לומדות במערכת החינוך, בפנימייה אמנם, כי תודה לאל הן לא בבית, והן כבר עברו אונס בגיל 4, אז להראות קונדום זה באמת דבר אלמנטרי.

אני רק רוצה לציין שבסדנאות של מרכזי הסיוע לא נכנסים לבית ספר לסדנאות לתלמידים בלי לעבור בחדר המורים ולעשות סדנאות עם המורים, עם היועצת של בית ספר. הטיפול הוא מקיף בתוך בית הספר, שאנחנו מצליחות להיכנס אליו, גם חדרי מורים, גם לפעמים מורים וכמובן תלמידים.

זה רק מחדד את היעדר הטיפול המערכתי ועבודה מובנית במערכת החינוך או במערכות אחרות, לא רק במערכת החינוך, של כל הגורמים שמטפלים בסוגיה הזו, אם זה מרכזי הסיוע, אם זה משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה. אני חושבת שלאור המציאות שאנחנו נחשפים אליה, אני לא אוהבת את המונח תכנית לאומית, אבל במציאות שבה אנחנו חיים אין מנוס מתכנית לאומית בנושא הזה, ואנחנו מדברים כבר מהגיל הרך ועד הגיל הבגיר. אנחנו מדברות על צה"ל, היו מקרים בצה"ל ואותם מקרבנים מצליחים לאתר את הקרבנות ויש להם את הסנסורים והם אכן עושים את זה. לכן אני אומרת שאין מנוס, יש כאן חובה לאגם את המשאבים ולקדם תכנית. מבחינתי משרד המשפטים עבודה מצוינת בסחר, אז אולי נמליץ לשר המשפטים שיעמוד בראש התכנית הזאת וייתן מענה אורכי ורוחבי לכל הסוגיה הזו.

הוגשה לפני חודש עבודת תזה של רעות לוגסי, על עמדות ותפיסות של עובדות נער"ה בנושא זנות נערות, והתזה היא מרתקת ואני מאוד ממליצה להביא אותה לוועדה.

אנחנו נשמח לקבל את זה, אני גם משתוממת שהנתונים שדר' קדמן הציג לא הגיעו אלינו למחלקת המחקר, ואולי יש מקום לקבל את המידע הזה שנמצא ברשותך ולבדוק איך אנחנו ממשיכים לטפל בסוגיות האלה.

נמצאת איתנו הגב' קריקס ג'ויטי מהיוניצ'ף, והיא ביקשה להתייחס בכמה מלים. הגב' ג'ויטי היא מומחית לעיצוב מדיניות וסנגור ממוטה יוניצ'ף ז'נבה והיא עוסקת בכל נושא סחר בבני אדם בכלל ולמטרות מין בפרט. בבקשה.

So, thank you for the invitation and opportunity to speak. I apologize that I don't speak Hebrew. So my colleague Galit will translate.

(תרגום): היא מודה לכולם על ההזדמנות להשתתף בישיבה.

So it's really an honor to address you, and it was very interesting to hear the experiences, particularly from service providers and those working directly with children. And I know that you're familiar with the problem of trafficking and especially the way that it's affecting children. And I wanted to just take the opportunity, since I was visiting, also to share some of our experience and materials and maybe to see in the future how we might cooperate also with the Israeli Fund for UNICEF and partners here at the table.

As you know, unfortunately this is an issue, child trafficking, that's affecting all the countries, developing countries where UNICEF has country offices but also industrialized countries, like Israel, also as countries of destination and origin and transit. And children are trafficked, as you mentioned, for forced prostitution, also for forced labor, for domestic servitude, for a variety of purposes. And UNICEF is very concerned about this because these are serious violations of the UN Convention on the Rights of the Child. So in the convention there are specific articles which prohibit trafficking, which prohibit sexual exploitation, which prohibit economic exploitation of children. And therefore governments like Israel that have ratified the convention, as you said, it's really the state's obligation to prevent trafficking but also to prevent trafficking but also to protect children and to support rehabilitation. So I was very encouraged to hear from members of the committee this recognition that it is the government's responsibility to prevent trafficking and to protect children under the Convention on the Rights of the Child, also under the ILO Conventions and the UN trafficking protocol.

So based on that strong foundation, this international law and, I think, putting the focus on children and child protection, UNICEF is doing a lot of work with governments and partners to prevent trafficking and also to strengthen systems. In industrialized countries, in 36 countries, including Israel, we have national committees that don't usually run projects or services; they usually have a role that's relating to monitoring the implementation of the Convention on the Rights of the Child and on advocacy and training. So it's more sharing our expertise and materials and evidence, also from UNICEF, from other countries.

And just briefly to outline some of the tools or work we have that we could perhaps also share more in the future, one of course is that UNICEF is working to contribute to more data and knowledge on the phenomenon, especially since this is a phenomenon which is crossing borders. So it's not only about what's happening in Israel but also what's happening in other countries, as you mentioned, where many migrant children are on the move and, as you mentioned, they're exploited while they're traveling and when they arrive. So our country offices are doing a lot of research on this topic. Also in Florence we have an Innocenti Research Center which does research regionally and globally. So some of those materials and evidence may be of interest, or also the methodology. I think you can also carry out your own research, but perhaps looking at the methodology or reports will give you ideas.

A secondary, of course, where UNICEF is very active, in addition to data and research, is legislative reform. We've worked for the past several years with the Inter-Parliamentary Union, and there's a few different booklets, one that's a basic booklet on child trafficking, one that's relating to specific legislative reform to prevent and combat trafficking, and also there are other handbooks on related issues, like child protection. So we can also send these links for materials. I think Galit can forward to those who are interested, after.

In addition to looking at the legal framework, UNICEF is also working on standards and guidelines to operationalize standards. So we know we have commitments and obligations in the convention and legislation. And we can talk about best interests of children or protection of children, but it's a very different, I think, challenge to operationalize these standards and, as you said, to maybe, to strengthen cooperation between law enforcement and social workers or teachers and service providers. So we also have, for example, guidelines on protecting children, as well as materials on implementing different models of protection, and that we can also, I think, share. There are also some very specific and interesting materials on interviewing and working with children who are victims of sexual abuse or who are suffering from posttraumatic stress disorder, and that, I think, could also be interesting to specific practitioners.

And finally, I would just point out also at the global level, as you may know, the UN this year adopted a global action plan on trafficking, and there's been a lot of work through UN GIFT, the Global Initiative to Fight Trafficking. And as part of that, UNICEF together with the International Labor Organization prepared also a set of training materials specifically on child trafficking.

So I'll stop there. But just to say we'll make a list of these different resources that Galit can share with everyone. Unfortunately most of them are available in English, some of them also in Russian, but I think very few in Hebrew. So this could also be a starting point to see if there was interest to translate them or to have maybe a more focused expert seminar or discussion on specific aspects of the problem. But thank you for the opportunity, and I think Galit will also follow up with you in the future. Thank you.

תודה רבה לך על הדברים החשובים. אנחנו נמשיך לעבוד עם גב' גלית וידרמן, גלית היא הנציגה של יוניצ'ף ואני מניחה שיש מקום לפגישה ביניכם, אפשר להרחיב את הפעילות גם ברמה של ארגונים ומשרדי ממשלה.

אנחנו נעבור לצד של משרדי הממשלה. עורכת דין גרשוני, תרצי להתייחס?

רק כמה הערות קצרות. אחת, לפי המידע שיש בידינו, שנובע הן מארגוני הסיוע והן מהממשלה, אין לנו כרגע תופעה של סחר בקטינים, מבחינת הבאת קטינים למדינת ישראל לצורך עיסוק בזנות. גם הדברים שדר' קדמן אמר, ואם אני טועה, שיתקן אותי, או שניפגש ואני אשמע מה יש לו להגיד, על קטינים לא מלווים, מה ששמעתי ממך זה שיש חורים במניעה, אבל האם אתה יודע על מקרים של קטינים מלווים שהוברחו למדינת---

אני יודע על מקרה אחד לפחות שבו אדם נסע לאוקראינה, הביא איתו נער צעיר, ניצל אותו מינית ובסוף הגיע למשטרת אילת, האיש נעצר.

ניצל אותו מינית זה---

זה לא קרוב משפחה.

בכל אופן יבוא קטינים לצורך זנות הוא לא תופעה שידועה. אוכלוסיות פגיעות, כמו ילדי מהגרי עבודה, ילדי פליטים, בהחלט הם אוכלוסיות שיכולות להיקלע לזנות, כשהם מגיעים לתחומי המדינה. זה לא מוגדר כסחר, לא בפרוטוקול ולא אצלנו, אבל זו בהחלט בעיה, אבל זה לא נכנס לרובריקה של סחר. צריך למנוע. מבחינת מניעה זה חשוב. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי החקיקה. אני אשמח לשמוע יותר, אבל לדעתי, אני מצטרפת להערתו של חבר הכנסת אורלב, יש חקיקה. למשל יש איסור על פרסום שירותי זנות בקשר לקטינים, יש איסור על הבאת אדם לידי עיסוק בזנות ואם זה קטין, זה יותר חמור, יש איסור על לקוחות, מי שלקוח של זנות קטינים, גם אסור. כלומר זה שזה דרך האינטרנט לא מונע, אולי הוא יוצר בעיות ראייתיות, שנשמע אולי מהמשטרה, אבל יש חקיקה בתוקף.

אני שמחה לשמוע על יוניצ'ף. בתקופה שהיה באמת סחר בבני אדם לזנות בממדים מארצות חבר העמים, היו קטינות, בגילאי 16-17 בדרך כלל, שנסחרו לזנות, לא מצאנו באותה תקופה, חוץ ממקרה אחד, מקרה של ילדים שנסחרו. אפילו שמענו מקרה שבו אדם הביא לפה נערה בגיל 17 ולא העסיק אותה בזנות עד שהיא היתה בת 18 כי הוא פחד, כי הוא אמר שבמדינת ישראל, אולי זו מחמאה, אני לא יודעת, זה מאוד חמור אם היא תהיה קטינה.

אין לי סיכום, אלה הערות פרטניות שיש לי וצריך לשים עין על אוכלוסיות פגיעות, כמו פליטים ומבקשי מקלט וכן הלאה.

תודה רבה, הגב' גרשוני.

אנחנו נעבור למשרד החינוך, משרד הרווחה ונסיים עם המשרד לביטחון פנים. הנושא הזה הוא מאוד חשוב, הוא נושא אקוטי ואנחנו נצטרך לטפל בו בדיון נוסף, אבל אם אפשר בקיצור מה נעשה במסגרת משרד החינוך, בבקשה.

אני מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך, אין לי כוונה להרגיז פה אף אחד, אני אסביר את התסכול. הארגונים שיושבים כאן הם ארגונים חשובים, מבחינתי כולנו באותו צד, והמטרה היא מטרה משותפת, עדיין צריך להבין שבמקביל לפעילות שנעשית בצורה חיצונית, והיא מבורכת כשהיא נעשית, בלי שיהיה מישהו מבפנים, שקיבל את ההכשרה ויודע ומתמצא, זה לא מספיק. בעניין הזה אני רוצה להגיד מה נעשה. צריך להגיד שעם כל הקושי בזיהוי, ואני תיכף אגיד גם מה הקשיים שלנו, כי הם קיימים, במפורש, אין לי פה שום כוונה לטשטש את המורכבות, 70% מהמקרים שמגיעים כן לידי דיווח מגיעים ממערכת החינוך וצריך להגיד שיועצות היום מחויבות, בשביל לקבל רישיון ייעוץ, בהכשרה אינטנסיבית ארוכה ומתמשכת בנושא, וכולן עושות את זה או תוך כדי כניסה למערכת, או בהמשך. גם מבחינת הכשרות ופעילויות עם תלמידים, המשרד יותר ויותר מחייב פעילות שוטפת, מתמשכת, בנושא של מניעת ניצול בכלל ובנושא של פגיעה מינית.

צריך להגיד שיש מורכבות מאוד גדולה בסוגיה של מה זה הניצול המיני הזה. כשאנחנו עושים קבוצות מיקוד עם תלמידים, כשאנחנו עושים קבוצות מיקוד, גם אנחנו, בקרב האנשים היותר מבוגרים, כשאנחנו שואלים מה הפגיעה המינית, ילדים הרבה פעמים לא יודעים לשים את הכותרת של פגיעה מינית כשמדובר על דינמיקה שבה כל סוגיית ההסכמה לכאורה לא ברורה. אם אנחנו, כמבוגרים, מתקשים לזהות את המקרים האלה, וכשהם עולים לכותרות, אז הנערות שמתלוננות מקבלות גינוי מהחברה, אז יש לנו ציפייה אולי קצת מוגזמת מהילדים שיידעו לזהות את זה כפגיעה.

ומה נעשה במקום הזה של לחדד את ההבנה ואת ה---

אני אסביר. בשנתיים האחרונות אנחנו עסוקים מאוד בבני הגיל, אנחנו יודעים שבני הגיל הם אלה שהרבה פעמים הם יודעים שמשהו קורה, הם לא יודעים לקרוא לזה פגיעה. גם המחנכים, שעליהם דובר קודם, הם יודעים אולי לזהות, הרי בכל המקרים שעלו לכותרות ידעו להגיד שיש סיכון, לא ידעו להגיד שיש פגיעה. הסוגיה הזו של איזה כלים נוספים נדרשים, או איזה מנגנונים נוספים נדרשים, זה למידה שלנו כחברה, כי יש פה מורכבות שהיא באמת מורכבות מעבר לבני הנוער. אנחנו עסוקים מאוד ברשת ואנחנו עסוקים מאוד בזה שמה שאנחנו מפתחים ורוצים שיתקיים בכיתות יתקיים, בפיקוח, במה נעשה בכיתות. יש שבוע מערכת החינוך נגד אלימות מינית שאמור להיעשות בנוסף לפעילות השוטפת בתוך הכיתות, וזה גם עם המורים, גם עם התלמידים ובאמת הסוגיה של ההכשרה, תוך כדי כניסה, אני לא מדברת על הכשרה לפני, אין לנו סמכות בעניין הזה, אבל ההכשרה שנעשית מרגע שנכנסים אנשים למערכת. אני יכולה להגיד שבשנה האחרונה הוכשרו כ-1,000 אנשי מקצוע ואני לא מדברת על הכשרה חד פעמית, על כניסה חד פעמית לחדר מורים, אני מדברת על קורסים של יותר מ-30 שעות, וזו הכשרה שאין לה תחליף.

כמה תלמידים היו חלק מהפעילות?

כרגע אנחנו באכיפה ובאיסוף נתונים לוודא שהפעילות המתמשכת, אני לא מדברת על פעילות שיא של שבוע מערכת החינוך נגד אלימות מינית, ששם אנחנו יודעים, רק האנשים שלי, של היחידה שלי, עשו פעילות ל-50,000 תלמידים בשנה שעברה, אבל אני אומרת מעבר לזה, זה לא מספיק, ושוב, הסוגיה של הזיהוי, של האיתור, של הרשת, של בני הגיל, היא סוגיה שאנחנו עסוקים בה, היא המוקד שלנו בשנה הקרובה.

עוד הערה אחרונה זה שבעצם מתקיימת ועדה במשרד הרווחה בראשותו של מר מנחם וגשל, שעוסקת במתן מענה טיפולי לקטינים נפגעי תקיפה מינית והיא כן אמורה לתת התייחסות על כל הקשת, ממניעה וחינוך ועד מענה טיפולי, גם לילדים נפגעים וגם לילדים עם התנהגות פוגעת, וכן, אני חושבת שיש מקום לעשות חיבור לוועדה הזאת ולמה שנעשה בה.

משרד הרווחה.

כל נושא הזנות באמת מטופל באגף תקון של משרד הרווחה. אני רוצה לומר קודם כל שהמשרד מסיים בימים אלה שאלון שיופץ בכל הרשויות המקומיות על מנת לאמוד את התופעה כפי שהיא מגיעה לרשויות המקומיות עצמן.

מה זה אומר בימים אלה? מה לוחות הזמנים? את יודעת, אנחנו תמיד מכנסים ועדה לדיון בנושא מסוים ואז נציגי הממשלה מגיעים ואומרים 'אנחנו בדיוק מכינים את השאלון'. לוחות זמנים, כי אנחנו רוצים לעקוב אחרי זה.

השאלון בנוי, הוא הועבר לתיקונים אחרונים על ידי המפקחים שמעבירים את זה לרשויות, זה חוזר חזרה ואנחנו אמורים---

מה המטרה של השאלון? לא הבנתי.

המטרה של השאלון קודם כל לעורר את המודעות אצל העובדים הסוציאליים ברווחה, להביא את העובד הסוציאלי להדליק את האור בדיוק במקום שבו צריך לחפש.

לא הבנתי. אני מתנצל. אני ממש מתנצל, שולחים שאלון כדי להדליק את האור, איך אמרת? חברים, בואו נהיה קצת יותר רציניים. מה המטרה של השאלון?

אנחנו רוצים לאמוד את תופעת זנות קטינים, על זה אנחנו מדברים כרגע. הנתונים שיש בידיים שלנו, לדעתנו, הם מאוד לא משקפים את המציאות בשטח. אנחנו יודעים, נכון להיום, לפי הנתונים של השירות לנערות, אנחנו מדווחים על כ-40 נערות בכל הארץ---

שמנוצלות למטרת זנות על ידי---

המספר שאמרת הוא העדות הטובה ביותר לכישלון הקולוסאלי של שירותי הרווחה בהתייחסות לשאלה של ניצול מיני מסחרי של נערות. אני לא מאשים, אני רק אומר. לפחות שאנחנו נדע, נעמוד מול הראי ונגיד לעצמנו קודם כל את האמת, זאת האמת המרה.

זאת בדיוק השאלה שאנחנו, אולי באיחור, ניגשים לנושא על מנת לטפל בתופעה.

איך הם יידעו בעזרת השאלון, אם אין פעילות אקטיבית, יזומה, אם אין שולחן עגול באותו ישוב, כדי שכל השירותים, שירותי הבריאות והחינוך והרווחה והמשטרה יישבו ביחד ו... איך זה יהיה? שאלון לא יפתור את הבעיה.

אני רוצה להוסיף.

אני יכול להגיד לך גם מה תהיינה התשובות בשאלון, חבל על הזמן. אני מוכן למלא את השאלונים.

בנוסף לזה יש לנו נתונים שאנחנו מקבלים מרשות חסות הנוער, ששם יש דיווח של בין 100 ל-150 קטינים וקטינות שעוסקים בזנות, אנחנו יודעים שבבית דרור, שזה הוסטל שקולט נערים וצעירים וצעירות הומו-לסביים ואחוז הפגיעה שם הוא מאוד מאוד גבוה, אנחנו מדברים על 28 קטינים במהלך 2009, מתוך 101 קטינים. אכן אני מסכימה איתך שהנתונים האלה לא מספקים.

הם לא משקפים את הבעיה האמיתית.

הם משקפים את המציאות העגומה שלא מטפלים בנושא הזה. צר לי. מ-1997, מהיום שהוועדה התכנסה ועד היום, אני חושבת שהמציאות מדברת בעד עצמה ואנחנו פשוט מזועזעים. המקרים של תקיפה מינית של קטינות הם מקרים שעולים לסדר היום בכל שבוע ואני יודעת שמשרד הרווחה, לפחות בהצהרות, מקדם פעילות, אבל הנתונים שאת מציגה כאן הם רחוקים מאוד מהמציאות שאתם מציגים.

הנתונים שיש בידינו אכן לא משקפים. אני מסכימה איתך, והמשרד מודע לזה---

אני מתנצל שאנחנו מתנפלים עלייך, את לא אשמה באופן אישי.

את השליחה של השר, אין פה משהו שאת צריכה---

אני לא לוקחת את זה, לא קניתי את המשרד.

את בהחלט צריכה לקחת את זה לתשומת לבך ולהעביר את זה הלאה לתוך המשרד, אבל זה גם מחייב אותנו אולי להזמין את שר הרווחה.

היה צריך להיות פה לפחות המשנה למנהל הכללי, מנחם וגשל, שהוא גם חבר גרעין שלי במקרה. זה נושא מספיק חשוב בשירותי הרווחה כדי שהדרג שיבוא... אני מבין שאת מפקחת מחוזית במחוז מרכז.

כן.

זה לא נושא של מפקחת מחוזית, טובה ככל שתהיי, ואני מניח שאת מעולה. זה עניין של מדיניות משרד, זה חלוקת המשאבים הפנימיים, זה סדר בתוך המשרד, זה השירות לנערות במצוקה, זה חסות הנוער, זה האגף לשירותים חברתיים ואישיים. בתוך המשרד עצמו אני לא בטוח שיש עבודת מטה מסודרת בנושא. אין לי מושג, אני לא יודע, אני מניח שגם את לא יודעת, כי את לא עובדת בדרג של המשרד הראשי, אז למעשה יש פה בעיה מאוד כבדה.

לפני המשרד לביטחון פנים, תציגי את עצמך בבקשה לפרוטוקול ואחר כך נסיים עם ההתייחסות של המשרד לביטחון פנים.

אני מבקשת להתייחס, ברשותכם, לשתי סוגיות, ואני אעשה את זה בקצרה. הסוגיה הראשונה היא באמת סוגיה של העובדים הסוציאליים ועובדי הרווחה. לדעתי מרוב עומס שיש עליהם, הם פשוט לא מתפקדים ואני אומרת את זה בלשון המעטה. הם לא רגישים, הם לא ערים לבעיות. היה לנו מקרה של משפחה, עם חמישה ילדים, שעברו בבית התעללות מינית, חמישה ילדים קטנים, השכנים הזעיקו את עובדת הרווחה, היא אמרה, 'הייתי שם והכל בסדר'. בית הספר לא עלה על זה.

את דיברת כאן על הכשרות בבית הספר, אני לא יודעת כמה פסיכולוגים וכמה שעות פסיכולוג יש בבית הספר, אני לא יודעת כמה יועצים וכמה שעות יועצים יש בבית הספר, לדעתי זה לא קיים כמעט בכלל בשטח. אני לא יכולה לבוא ולומר 'המורים אשמים', כי המורים לא מקבלים את הכלים ולא מקבלים את הדרכים להתמודד עם הילדים האלה ולאתר את הילדים האלה בבית הספר.

הסוגיה השנייה שאני רוצה להעלות זו סוגיה שאף אחד פה לא התייחס אליה. מדינת ישראל היא מדינה שקולטת עלייה, מגיעים לפה נערים ונערות מכל העולם במסגרת כל מיני פרויקטים, של הסוכנות, של משרד הקליטה, אחד מהם זה פרויקט נעל"ה. הנערים והנערות שמגיעים בפרויקט, אם הם לא עומדים בכללים של הפרויקט והם נושרים, הם נשארים בארץ, אין אחריהם מעקב, אין אחריהם פיקוח. בכדי שיהיה להם אוכל לאכול הם מידרדרים והם נופלים לכל מיני ידיים, שדיברנו עליהן עכשיו, ידיים שמשתמשות בהם ועושות עליהם הרבה כסף. הם מידרדרים לסמים. יש מקרה של נערה שלפני שנה הצלנו אותה, היא נמצאת היום בבית שאנחנו סידרנו לה, פה בירושלים, אף אחד מהפרויקט עד היום לא שאל עליה. לא שאל עליה. ההורים שלה שם בחוץ לארץ חושבים שהיא עשתה עלייה, שהכל בסדר, הם לא יודעים שהיא היתה בזנות, הם לא יודעים שהיא היתה בסמים, הם לא יודעים שהיא קיבצה נדבות ברחוב בכדי לאכול. אף אחד לא יודע על הילדים האלה. אני חושבת שצריך גם את משרד הקליטה לערב, גם את הסוכנות היהודית, צריך שיהיה פיקוח ומעקב אחרי הילדים שמביאים אותם לפה לארץ.

תודה רבה לך.

אני אתייחס ראשית לדברים של דר' קדמן והתייחסה לזה גם עורכת דין גרשוני. אנחנו לא מזהים קטינים שמוברחים, שמובאים, שמביאים אותם לארץ לצורך עיסוק בזנות, לצורך ניצול מיני. אנחנו לא מזהים תופעה כזו. סיפרת על מקרה אחד שטופל גם באילת.

אני אמרתי שיש פה פרצה שקוראת לגנב. את הפרצה צריך לנעול לפני ש---

נכון. אני מסכים איתך. יכול להיות שאולי צריך להעביר את זה לנציגות של משרד הפנים, זה באמת משהו חשוב. אבל אנחנו רואים גם שבכל הליך המלחמה בתופעה הזו, מסוף שנות ה-90, תחילת שנות האלפיים, במדינה, על כל משרדיה וארגוניה, ראינו הצלחה וראינו המון תיקים שטופלו והכמות של התיקים שהוצגו פה, אולי מראה שבעצם---

על איזה תיקים אתה מדבר?

תיקי סחר בבני אדם, כולל כלפי קטינים שהם קרבנות. צריכים לעשות את ההבחנה בין עברה של סחר כלפי קטינים לזנות לבין ניצול מיני. ניצול מיני זה משהו אחר.

לא, אבל דובר כאן גם על מקרים של ניצול מיני.

יש כאן שני צירים. יש את הסחר בבני אדם וסחר בנשים ובקטינים למטרות זנות, ויש ניצול מיני של קטינים.

אני לא יודע אם ראיתם את הנייר של מחלקת המחקר והמידע שמה בפנינו נתונים שבין 2000 ל-2009 נפתחו במשטרת ישראל 35 תיקים בגין עברות ניצול מיני מסחרי של קטינים. מכלל התיקים שנפתחו 19, אחרי זה 2 תיקים בלבד, מאלה שנפתחו באותן שנים, נפתחו נגד הלקוחות. מתוך 3 תיקים בלבד שנפתחו בגין סרסרות בקטין, 2 תיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור. באותן שנים נפתחו במשטרת ישראל 66 תיקים בגין שימוש בגופו של קטין וכולי וכולי, 52 תיקים מהם נסגרו.

העברה היא בעיקר עברה מדווחת. כשאני מסתכל על עברות כלפי קטינים בכלל, נצא רגע מהתחום של זנות ועברות מין, עברות כלפי קטינים הן עברות מדווחות על ידי משרד הרווחה, משרד החינוך ואנחנו מקבלים דיווחים. כשאני שומע על מספרים כאלה, גם אני מזועזע, איך זה לא מובא לידיעת המשטרה. כל תיק כזה שמובא לידיעת המשטרה צריך להיחקר. קטין, אם יש שם מאחורי הסיסמא של קטין שהוא נפגע ויש שם מאחורי הבגיר שפגע בו, זה צריך להיות מדווח ויש חובת דיווח על הדבר הזה. אולי הכמות הקטנה זה משהו שצריך להדליק לנו נורה אדומה. אני לא בא ואומר שהמשרד לביטחון פנים נקי כפיים כמובן---

למה אתה בקונספציה של הנחה שמישהו צריך לדווח לך ולא מניח הנחה שגם אתה צריך לחפש, או שאתה מחפש עבריינות אחרת, סמים---

בוודאי, זה לא סותר אחד את השני.

זה בוודאי שנעשה. המשטרה מחפשת, המשטרה עורכת פשיטות על בתי בושת ועורכת פשיטות ובודקת גם קרבנות זנות ואיך שנתקלים בקטינים, הדבר מועבר ומדווח למשרדי הרווחה. המשטרה לא פותחת תיק לקטין שהידרדר וכרגע הוא קרבן זנות, הקטין לא עובר את העברה, הבגיר עובר את העברה ולעתים אם אנחנו פוגשים בקטין כזה, לא תמיד עומד בגיר לידו.

ומה קרה במקרים שכן היו מקרים של סרסרות והתיקים נסגרו?

התיקים שחבר הכנסת אורלב פירט, סמכות הסגירה לתיקים כאלה היא סמכות של פרקליטות. הוצג שרוב התיקים נסגרים מחוסר ראיות, לא נכנסתי ולא בדקתי פרטנית כל תיק ותיק שהוצג פה, כך שאני לא יכול לבוא ולהגיד למה חוסר ראיות, או מה היה חסר בתיק. לדעתי אולי הגורם שסוגר היה צריך לבוא ולתת את התגובה לנושא הזה.

הפרקליטות היום בשביתה, לצערנו הם לא שולחים נציגים, אבל עדיין אני חושבת שהנושא הזה צריך לעבור בדיקה, גם ברמת סגירת התיקים ולמה סוגרים תיקים, למה לא מעמיקים בחקירה. דיברו איתנו בזמנו על היעדר ראיות, קושי באיסוף ראיות, אבל מדובר פה בקטינים וקטינות שמטופלים על ידי גורמים, גם על ידי החברה האזרחית וארגונים חברתיים ובמקרים מסוימים גם על ידי מערכת החינוך ומשרד הרווחה.

אתה צודק מאוד שכשיודעים על הילד, הילד לא עבר עברה, מישהו אחר עבר עברה, אבל צריך לזכור שאם אנחנו יודעים על ילד שנוצל מינית מסחרית ואנחנו לא יודעים מי עשה את זה, כל עוד לא איתרנו ולא תפסנו את אותו אחד, הוא ממשיך הלאה, לאתר ילדים אחרים כדי לנצל אותם מינית. זה צריך להדליק נורה מאוד אדומה.

אלה תופעות סדרתיות. ראינו גם במקרים האחרונים שכל מקרה, ברגע שהוא הוצף ונחשף, מסתבר שיש שם עוד מערך שלם של קטינים וקטינות שנפגעו.

אני רק אוסיף מלה לגבי ההערה של חבר הכנסת, ללא יודעים או כן יודעים, אני חייבת לציין שאם בראשית שנות ה-90 או צפונה לנושא הסחר התמקדנו באמת גם באיסוף המודיעין כלפי הסחר, אז בשנים האחרונות המשטרה קבעה לעצמה כנושא התעניינות את הסחר ואת כלל העברות הנלוות. כלל העברות הנלוות, הווה אומר הזנות על כלל המגוונים שלה ושם בדיוק אנחנו מחפשים את אותו אחד שעומד מאחורי. להגיד שזה קל ולהגיד שיש אלפי ידיעות בנושא, אני לא אשקר ולא יכולה לומר את זה, אבל אני אומרת שזה תפקידנו כחטיבת המודיעין, בדיוק למה שאתה מכוון. האיסוף הוא במפורש נושא התעניינות של משטרת ישראל.

האם יש היערכות מיוחדת לכל נושא האינטרנט והאגף שעוסק בחקירות באינטרנט?

זה לא האגף שלהם.

זה לא משנה, אנחנו מייצגים את כולם.

הם מיודעים, כי הם עובדים בשיתוף פעולה.

יש יחידה של מספר חוקרים---

12 חוקרים.

קיבלת את המספר 12 חוקרים. אני לא יכול להתייחס ספציפית למקרה שסיפרת לנו כאן---

אני אגיש שאילתה, אתה תעזור לי להכין שאילתה לגבי אותו סעיף תיקון בחוק, מה נעשה עד היום, כמה תיקים נפתחו, כמה כתבי אישום. מאוד מעניין לדעת מה קרה, כי אני מסכים עם ההערכה שנאמרה שהיום הזירה שבה מתרחשת רוב הפעילות של ניצול מיני מסחרי היא הרשת, לא במקומות אחרים.

צריך מפה לקרוא למשטרה לדרוש לתגבר את כח האדם ביחידה הזאת מפני שזה בלתי אפשרי---

אני יכולה לפרוש עוד המון המון עברות שמטופלת באינטרנט, כגון הימורים, לא שחלילה אני לא מתעדפת, אבל אני אומרת שזה תחום רחב ביותר---

זה תחום שצריך לקבל התייחסות ממוקדת.

עם כח האדם שקיים היום במשטרה אי אפשר ל---

הבעיה היא שהגדלת מצבת כח האדם בלי הייעוד של כח האדם לנושא הספציפי הזה, אנחנו לא נשיג שום דבר. תהיינה יותר חקירות כלכליות ועבודה מול גורמים ברמה הבין לאומית, אבל הנושא של זנות קטינים, פדופיליה וניצול קטינים---

אני שוב אומר, לפני שלוש שנים בכנס לשלום הילד בבאר שבע הופיע ראש יחידת עברות מחשב והצהיר חגיגית, יש לי את זה בכתב, שהיתה החלטה אסטרטגית במשטרה להקים יחידה שיהיו בה 200 שוטרים, ככה הוא אמר, ומ-200 לא הוסיפו אפילו 20, לא רק 200, התוצאה היחידה שמאז הוא כבר לא בתפקיד.

הם 10 או 12, לכל היותר.

זה התפקיד שלנו, כנראה, לעשות את הפולו-אפ מול השר, גם בדיוני הוועדה הבאים.

אני רק רוצה להוסיף, כמובן אנחנו תמימי דעים עם הקולגות שלנו. מבחינת מחלקת נוער, כל עובדי הנוער גם מוכוונים לנושא הזה. זאת אומרת ברגע שרכז עובד נוער יודע, שמע, הוא מוכוון לעניין והם מטבע הדברים מסתובבים בקרב בני נוער.

יתרה מכך, זה היה כל כך חשוב שבמסגרת הפעילות ההסברתית שלנו בבתי ספר, יש מגוון נושאים שהחבר'ה שלנו נכנסים ומרצים עליהם, סמים, אלכוהול, אלימות, ואנחנו הכנסנו גם את נושא ההטרדה המינית לאחרונה, די בחשש, כי---

תקיפה מינית.

דיברנו גם על הטרדה מינית וגם על תקיפה.

מה זה הטרדה מינית? את יודעת, אדם שמרגיש מאוים מגורם... תראו, שפה מבנה מציאות.

לצורך העניין מה שאני מנסה לומר זה שלקחנו את זה כנושא מאוד חשוב, יחד עם החשש שהנושא הזה הרבה פעמים צריך להיות מלווה על ידי בעל מקצוע, זאת אומרת מורה, יועץ חינוכי, כי יש לזה רגישות, כשאתה עומד בכיתה יכול להיות שבקרב התלמידים יושבת לה אחת שמותקפת מינית וצריך גם לדעת לגשת, למרות זאת נכנסנו לזה, כשאנחנו משלבים את זה יחד עם העשייה בבתי הספר בכל הנושא של החינוך המיני. זה מבחינתנו כמה שאפשר באמת להטמיע---

זה משרד הרווחה---

בדרך כלל זה בא יחד עם משרד החינוך, עם השירות הפסיכולוגי הייעוצי. זה מבחינת סדר העדיפות שאנחנו שמים את הנושא הזה.

תודה רבה.

תודה רבה לכל המשתתפים ואנחנו הכנו הודעת סיכום שיושבת הראש אורית זוארץ תקריא.

הוועדות, גם המאבק בסחר בנשים וגם שלום הילד, פונות מכאן בקריאה למשרדי הממשלה, ומיותר לציין את כל המשרדים שנוגעים בדבר, אבל חשוב מאוד שאנחנו ניגע בזה, לפעול ליישום מלא של המלצות הוועדה הבין משרדית מ-1997, אני חושבת שהגיע הזמן, בשנת 2010, ליישם את ההמלצות, לבחינת ניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל.

הוועדות פונות לשר הרווחה והשירותים החברתיים להרחיב את פעולות האיתור והטיפול בנפגעי ניצול מיני מסחרי, כמובן להקים יותר מסגרות שייתנו מענה לקרבנות תקיפה מינית וניצול מיני.

הוועדות פונות לשר החינוך בקריאה לפעול להכללת הנושא בתכנית הלימודים ובהכשרת המורים שיסייע לאיתור ולמניעה.

הוועדות סבורות שיש להקים מקלט לנערות ונערים שנפגעו פגיעה מינית בבית ומוצאים את עצמם ברחוב ולא לגלגל את האחריות על הארגונים החברתיים, מה גם שהם מתוקצבים, אבל עדיין זה לא המענה שצריך לתת.

לאור הנתונים הקשים על מספר התיקים שנפתחו במשטרה בגין עברות שקשורות לניצול מיני מסחרי של קטינים, הוועדות פונות לשר המשפטים ולשר לביטחון פנים לבחון את הנתונים ואת הסיבות והגורמים שעומדים מאחורי הנתונים לסגירת התיקים, להגביר את האכיפה בגין עברות אלה, לפתוח תיקים ולהגיש כתבי אישום.

הוועדות מבקשות מהשרים הנוגעים בדבר לדווח לוועדה תוך חצי שנה על התקדמות ביישום החלטות הוועדה.

כדאי להוסיף בפנייה לשר לביטחון פנים לתגבר את היחידה לעברות מחשב.

אנחנו נוסיף גם את זה. עוד דבר קטן, לגבי הסקר שנעשה על זנות בישראל במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, הובא לידיעתי שהסקר נוגע רק לנשים, אין שום התייחסות לטרנסג'נדרים, קטינים וגברים, אז אנחנו גם קוראים בהחלט להרחיב את הסקר לכל הגורמים שמנוצלים לזנות בישראל ולא רק הנשים הבגירות, כי זו ראייה מאוד מצמצמת.

תודה רבה לכם.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30