ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

22
15.11.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 103

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ח' בכסלו התשע"א (15 בנובמבר 2010), 12:30

סכנת ההתבוללות בקרב יהודי התפוצות

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

אברהם מיכאלי

מרינה סולודקין

עמי מהל, מנהל מחלקת תפוצות, משרד החוץ

אייל דגן, מנהל תחום תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

פיני מור, יועץ בכיר למנכ"ל, מנהל תחום תפוצות

יוחנן בן-יעקב, ראש מטה חפציב"ה ותחום המכינות הקד"צ, משרד החינוך

חנה קורן, מנהלת אגף בכיר עידו עלייה ותושבים חוזרים, המשרד לקליטת עלייה

עודד וינר, מנכ"ל הרבנות הראשית לשיראל

הרב אברהם יוסף, הרבנות הראשית לישראל, רב העיר חולון

עופר דהן, מנהל אגף שיווק תוכניות, המח' לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

אילן וגנר, מנהל משרד אזורי צפון אמריה, המח' לחינוך, הסוכנות היהודית

ד"ר דב מימון, חוקר, המכון לתכנון מדיניות העם היהודי

גוסטי ברוורמן-יהושע, חברת הנהלה, ההסתדרות הציונית העולמית

ליאון גרינברג, יו"ר הפלח הישראלי, הקונגרס העולמי של יהודים דוברי רוסית

עו"ד יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית

הרב אנדרו סאקס, מזכ"ל כנסת הרבנים, ראש הלשכה לשירותי דת, התנועה המסורתית

פרופ' אמריטוס סרג'ו דלה-פרגולה, המכון ליהדות בת זמננו, האונ' העברית

עו"ד גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת

ברנרד זנזורי, סמנכ"ל בכיר, תנועת נוער "תקוותנו"

שמעון הר-שלום, מנהל שורשים

זאב שוורץ, מזכ"ל בני עקיבא העולמית

דני ווזנר, מנהל תקשורת, הפדררציות היהודיות בצפון אמריקה

יהודה בלוי, מנכ"ל אור אבנר בישראל ומנכ"ל קונגרס יהודי בוכרה

לורין פוריס, מנהלת קשרי כנסת, המרכז לפלורליזם יהודי

אסתר בלום, מנהלת פרויקטים, מועצת ארגוני עולים

דניאל אוברמן, סמנכ"ל, ארגון נפש בנפש

אביבה אוברמן, יועצת, ארגון נפש בנפש

דבר אוברמן, יועץ, ארגון נפש בנפש

הרב שלמה וילהלם, נציג אור אבנר העולמי ואיגוד הקהילות היהודיות במדינות חבר העמים

ד"ר אפרים זדוף, יהדות ישראלית, מרכז תמורה

חיים בן יעקב, סגן מזכ"ל, הקונגרס היהודי היורו אסייתי

הרב אוריאל גנזל, מנהל, צהר לחקיקה

שמעון הר שלום, מנהל מרכז שורשים לסיוע בהוכחת יהדות, צוהר

נסים פדידה, יו"ר תנועת ישראל יהודית

יוני היילמן, עוזר מנכ"ל, תגלית

דנה גורדון

אסתר מימון

סכנת ההתבוללות בקרב יהודי התפוצות

צהרים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום אנחנו בכובע של התפוצות. הנושא של הישיבה היום הוא נושא חשוב ביותר – סכנת ההתבוללות בקרב יהודי התפוצות. אנחנו כוועדה שיושבת בירושלים אמונים על נושא העם היהודי, והנושא הזה הוא נושא שמטריד את כולנו. מצד אחד, שמחתי לראות את הנתונים שהעיר הגדולה בישראל הפכה להיות תל-אביב רבתי, אבל זה קרה, מכיוון שניו-יורק רבתי מצטמצמת מבחינת האוכלוסייה היהודית בעקבות ההתבוללות. אפשר אולי לשמוח שמרכז הכובד עובר לישראל כמו שחזו הרצל וראשי הציונות. מצד שני, הסיבה לתוצאה הזאת היא סיבה מטרידה. נתונים שיוצגו היום בוועדה מדברים על כך ש-55% מקרב יהדות ארצות-הברית מתבוללים. אלה נתונים מדאיגים מאוד, ואנחנו צריכים לחשוב בתפקיד שלנו, ככנסת וכממשלה, מה אנחנו עושים בנידון, מה החלק שלנו. לא מספיק רק לשבת ולומר: זה לא בסדר, אנחנו מיצרים על כך. אני מברך את הפעילויות של ראשי הממשלות האחרונים שפעלו להגברת הזיקה לישראל על-ידי הבאת בני נוער לישראל לתוכניות קצרות, לתוכניות ארוכות. אנחנו רוצים שיגיעו לפה יהודים מכל מיני סיבות, אבל אם אחת הסיבות שיגיעו יהודים לישראל היא צמצום מגמת ההתבוללות, אנחנו מברכים על כך ונשמח מאוד לראות את מרכזיותה של ישראל גם כגורם להגברת הזיקה וצמצום ההתבוללות. המספרים הם מפחידים. יש פה אנשים מגופים שונים, שעוסקים בעם היהודי ומכירים את היקף התופעה של קהילות שלמות שנעלמות, וזה עניין של זמן עד שהקהילות האלה לא יהיו אתנו, לא מבחינת הזיקה ולא מבחינת הקשר לעם היהודי.


אנחנו תמיד אוהבים להתחיל בהסתכלות על מספרים ומגמות. אני רוצה לבקש מסרג'יו דלה פרגולה, פרופסור מהמכון ליהדות בת זמננו, לתת לנו בכמה דקות סקירה איפה אנחנו היום, בשנת 2010, מבחינת המגמות של ההתבוללות של היהודים בכל העולם. אני מודע לכך שגם בישראל הנושא הזה מעסיק. מהנתונים שראיתי יש בעיה בישראל, אבל הבעיות העיקריות הן מחוץ לישראל. אם תוכל, גם תסביר לנו בקהילות שמצליחות להתמודד עם התופעה כמו בדרום-אמריקה, מרכז אמריקה, איך הן מצליחות לשמר את כוחן לעומת ארצות-הברית שבה אנחנו רואים סחף מדאיג ביותר של התבוללות. בבקשה, פרופ' דלה פרגולה.

תודה, כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, כבוד הרבנים, מורי ורבותי, תודה רבה על ההזמנה. התהליך של ההתבוללות הוא תהליך ישן, הוא מתחיל עם האמנציפציה של היהודים והוא משקף את השילוב של יהודים בחברה האזרחית במדינות השונות. אחרי מלחמת העולם השנייה התהליך הזה הגיע לשיאים היסטוריים שלא היו כמותם בכל תולדות עם ישראל. נתונים שהם נגישים – ואשמח לתת למי שלא קיבל אותם – מצביעים על תמונת מצב כלל עולמית בהתייחס למדד אחד מתוך מדדים רבים של התבוללות, שהוא אחוז הנישואים המעורבים של יהודים עם לא יהודים. הנתונים מצביעים על כך שלמעלה מ-40% בממוצע מכל יהודי התפוצות מתחתנים היום עם בני זוג לא יהודים, או שאינם מוותרים על זהותם הקודמת. כפי שהיושב-ראש הזכיר כ-55% בארצות-הברית - - -

מתי נבדק הנתון הזה?

הוא נבדק בראשית שנות ה-2000 וייתכן שהיום הוא אפילו טיפה יותר גבוה, מפני שבכל מקום המגמה היא מגמה של עלייה. המגמה היא שנישואי חוץ, או נישואי תערובת, או נישואים מעורבים עולים וגדלים. אם כי, חשוב גם לומר שיש הבדלים משמעותיים בין ארצות שונות. שוב, היושב-ראש הזכיר שבמדינות מסוימות, באמריקה הלטינית השיעור הוא נמוך יותר. ניתן להסביר את זה, בין היתר, על-ידי ההיסגרות או החומה החברתית שקיימת בין הקהילות היהודיות שנהנות ממצב סוציו-כלכלי טוב למדי, לבין חברה ענייה למדי, מאוד מקוטבת. אם כן, לפעמים פערים כלכליים באופן פרדוקסלי עוזרים לשמר על הלכידות של הקהילה היהודית. נוסף על זה צריך גם לומר שבאמריקה הלטינית התפתחו בנסיבות היסטוריות תנאים של פעילות חברתית ופעילות קהילתית אינטנסיבית. המיסוד של הקהילה היהודית הוא חשוב מאוד, מה שאולי קיים פחות בארצות-הברית, מה שקיים פחות גם במדינות אירופה כמו צרפת ומדינות אחרות.

אם אתה צריך להעריך את המצב בארצות-הברית היום – זה לא מדעי, לא נעשה מחקר כבר כמעט עשר שנים – האם עברנו את ה-60%?

אולי כן, אולי לא. העניין הוא שהעקומה לא נוטה בקו ישר עד ל-100%, יש תהליך מדהים משנות ה-60, כאשר עדיין בראשית שנות ה-60 שיעור נישואי החוץ או נישואי התערובת היה כ-10% ועלה במהלך שנות ה-70, ה-80 וה-90 ועבר את הקו של 50% קרוב ל-1990, כלומר, זה גדל פי ארבעה בתוך 30 שנה. זה לא אומר שהקצב הזה יימשך. הקצב נוטה קצת להתקזז. אני לא מעריך שזה יעבור את הקו של 60% בשנים הבאות, אבל ללא כל ספק השיעור הזה הוא מדהים. זה אומר שרוב הצעירים מתחתנים עם בני זוג לא יהודים. והשאלה המכרעת בסופו של דבר מה קורה עם הזהות היהודית של צאצאיהם, של הילדים שלהם.


כאן כמובן יש שיטות שונות. אני לא מתייחס כרגע לשיטה ההלכתית, שנותנת לנו תשובה ברורה לשאלה הזאת. השאלה הסוציולוגית, מה הורים עושים כשהם מחנכים את ילדיהם, היא גם שאלה משמעותית, מפני שזה קובע אם ילד יקבל חינוך יהודי כלשהו, או מסגרת של תנועת נוער, או של מועדון יהודי כלשהו.


ובכן, ברוב המדינות רוב גדול של הילדים בנישואי החוץ, נישואי התערובת, לא מקבלים הגדרה יהודית, אלא הם מקבלים הגדרה כללית, כלומר, אלה צעירים אזרחי המדינה, ולכן הם זורמים יחד עם תרבות הרוב, ורק המיעוט עושה את המאמץ הדרוש, הייתי מגדיר את זה בצורה ציורית, לשחות נגד הזרם. זה דורש מאמץ, זה לא הדבר הטבעי ביותר. בארצות-הברית, לפי הנתונים שקצת השתפרו במהלך השנים, בערך שליש מילדי נישואי התערובת הוגדרו כילדים יהודים על-ידי הוריהם. שוב, בלי להיכנס לשאלה אם זה תופס ממש מבחינת ההלכה היהודית.

איך הוגדרו השני שלישים?

ברובם הם מקבלים הגדרה של דת אחרת: פרוטסטנטי כזה או אחר, נוצרי כזה או אחר, אבל יש גם קבוצה גדולה של ילדים שאינם מקבלים הגדרה כלשהי. ההנחה השגרתית היא שכאשר הילד יהיה גדול, הוא או היא יחליטו מה זהותם. הבעיה היא שאם לא ניתנו מלכתחילה יסודות של תרבות שהיא תרבות ייחודית, התרבות של הרוב סוחפת, ולכן הם יתמזגו בקלות בחברת הרוב.


חברת הרוב היום, בניגוד למה שהיה במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, כולל הרגעים הטרגיים, ברוב המדינות היא חברה פתוחה, היא מקבלת את היהודים, היא אפילו מעריכה את היהודים, מפני שהיהודי בדרך כלל הוא בן אדם משכיל, הוא בן אדם עובד, הוא בן אדם יציב, הוא בן אדם שתורם לחברה, ולכן הוא מאוד רצוי כפרטנר.

כפרטנר משפחתי.

משפחתי. וגם בכלל כפרטנר בפוליטיקה, בעסקים, בכל שדרות החברה.


אם כן, הפרדוקס הוא שככל שיותר טוב, יש יותר התבוללות.


על זה אני רוצה לומר עוד שתי הערות: האחת היא שהנסיבות ההיסטוריות, ואנחנו כמובן עם למוד היסטוריה ארוכת טווח – הנסיבות האלה יכולות להשתנות. אכן באירופה המערבית יש לפעמים תנאים של חשש, יש אסלאמיזציה של אירופה המערבית ויש תהליכים של אלימות או אי-הבנה כלפי קהילות יהודיות. התופעות השליליות האלה במידה מסוימת מחזירות אל עבר המרכז הקהילתי קצת מן השוליים של הקהילה, כלומר, כשהמצב פחות טוב, הסולידריות היהודית מתחזקת.


דבר נוסף, וזו שאלה מאוד גדולה של מדיניות. הילדים האלה שהם ממקור יהודי, יש להם הורה יהודי אחד, בדרך כלל האב, הם בכל זאת הון אנושי שחבל, לי לפחות, שילך לאיבוד. השאלה הופכת להיות למושג של אוכלוסייה יהודית מורחבת מסביב לליבה, והיום היושב-ראש קצת התייחס לזה. אנחנו מדברים על כ-13.5 מיליוני יהודים בעולם כ-6 מיליון בארץ, כ-7.5 בכל התפוצות, רובם בארצות-הברית, אבל מסביב לזה יש דברים הרבה יותר גדולים. אנחנו למודי ניסיון עם חוק השבות, יודעים שזכאי חוק השבות כוללים גם ילדים שהם דור שני, דור שלישי, כלומר, יש אוכלוסייה מורחבת, שאינה יהודית, שיש לה אחיזה משפטית מסוימת במדינת ישראל. והשאלה היא מה היחס לאותה הקבוצה המאוד גדולה. זה מביא כמובן לדיון אחר שהוא מדיניות הגיור של מדינת ישראל. צריך לדעת שמדובר במספרים גדולים מאוד. הייתי מעריך שאם בארצות, הברית יש 5.5 מיליוני יהודים, מספר זכאי חוק השבות יכול להגיע ל-20 עד 12 מיליוני אנשים. זה לא שאני מעריך שמחר בבוקר הם יבואו, אבל זו בכל זאת קבוצת התייחסות שאין להתעלם ממנה לגמרי. לכן חשובה השאלה של התנאים החיצוניים, אבל גם השאלה של התנאים הפנימיים, העלות של החיים היהודיים חשובה. אחת התמורות שהתרחשו בדור האחרון, שבעבר ההתבוללות היתה תופעה של הרובד הגבוה, של אינטלקטואלים, של עשירים, של אנשים מנוכרים מן הרקע היהודי שלהם. היום יותר ויותר זה הופך להיות מנת חלקו של הרובד הנמוך – חלקים רחבים של הקהילה, שאינם יכולים להרשות לעצמם את העלויות הגבוהות מאוד של החינוך היהודי ושל המסגרות הארגוניות היהודיות, ולכן יש פה איזה מהפך שצריך לתת עליו את הדעת, ולכן השאלה של גישה כוללנית, גישה שבעברית נקראת "כלל ישראל", חייבת להיות במרכז תשומת הלב כשחושבים על מדיניות כנגד ההתבוללות.

האם יש נתונים לגבי התבוללות בישראל עם הנושא של העובדים הזרים ומגמות כאלה?

יש אי-אלו מספרים.

נשמח אם תוכל לשתף אותנו.

המספרים האלה מצביעים על כך שמכיוון שבמדינת ישראל יש קהל של למעלה מ-300,000 עולים שאינם יהודים, הם רשומים כחסרי מעמד של לאום, או מיעוטם אפילו מופיעים כנוצרים, הם לא יכולים להתחתן עם יהודים. לאחרונה טופלה הסוגיה של נישואים ביניהם, ממש בימים האחרונים. אבל הסוגיה של נישואים בין יהודי לבין חסר מעמד, שהוא עולה מברית-המועצות במעמד של חוק השבות, לא מטופלת. כמובן היכרויות, ידידויות, אהבות ומפגשים ומשפחות כאלה קיימות. אחד הפתרונות הנפוצים הוא לנסוע לקפריסין, להתחתן שם במעמד כלשהו ולחזור מייד לארץ. נתונים כאלה אכן נותחו - - -

כמה מתחתנים בקפריסין מדי שנה?

סך הכול אלפים. אני הערכתי שהסך הכול פחות או יותר משקף שיעור מסוים מאותם ה-300,000 מתוך ה-6 מיליון, כלומר, זה מגיע לנתון שהוא קצת פחות מ-5% שניתן להעריך כשיעור ההתבוללות במדינת ישראל. שוב, זו בעיה מבנית.

1,500 זוגות.

הנתון הזה בהשוואה לאירופה, לאמריקה, כמובן הנמוך בעולם.

יש הזדמנות לעבור גיור בארץ, שזה הכי חשוב.

אם תהיה גישה כזאת, כמובן זה הפוטנציאל הראשוני לטיפול על-ידי תהליך רציני ושלם של גיור. השיעור, אם כן, משקף את העובדה שאין מחיצות. אף אחד לא יכול להגיד כשהוא פוגש מישהו, שיש לו אולי מבטא רוסי קל, אם הוא רשום כך או כך במרשם האוכלוסין. הציבור הזה השתלב לחלוטין בחברה הישראלית. זו כמובן סוגיה שלדעתי היא סוגיה מאוד מרכזית לענייננו.

תודה. ד"ר דב מימון, חוקר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, כבוד הרבנים, אני רוצה אכן להשלים כמה דברים שאמר מורי ורבי פרופ' סרג'ו דלה פרגולה. קודם כול, ברמה הגלובלית אכן העם היהודי ביציבות דמוגרפית של 13.5 מיליוני יהודים. זה היה בעבר וזה ממשיך, אבל אם נכנסים לרזולוציה יותר גדולה, אנחנו רואים שהקהילה הגדולה, שהיא הקהילה במדינת ישראל, גדלה בהרבה והקהילות האחרות קטנות. אם אנחנו נכנסים לרזולוציה עוד יותר גדולה, רואים ששיעור החרדים והדתיים האורתודוקסים עולה בכל קהילה. באנגליה זה עלה מ-3% ל-11%.

תביא לי דוגמה לעוד קהילות.

בצרפת אותו דבר, גם בארצות-הברית וכמעט בכל מקום בעולם. בקיצור, התינוקות היהודים הם בארץ או אצל החרדים. זה אומר שאם אנחנו מסתכלים מעבר למספרים שמופיעים בדוחות של המכון - - -

מה הנתונים בארצות-הברית?

אנחנו גם מגיעים לשיעור של 10%-9% של אורתודוקסים וחרדים. אם אנחנו מורידים את האוכלוסייה הזאת שהיא כן מצליחה לשמור על עצמה, על-ידי המסגרות שאנחנו מכירים, שהן מוכרות, והשיטות האחרות לא כל כך ברור שהן מצליחות למנוע את ההתבוללות החברתית של נישואים במקומות אחרים, בגדול, אם הייתי מסכם, יש לנו חלון הזדמנויות של 15 שנה להתערב בהרבה מאוד מקומות.


אם אני מוסיף על העניין של הדמוגרפיה, כי המספרים זה לא הכול, גם את העניין של שחיקת ההזדהות האוטומטית עם מדינת ישראל והקהל היהודי הכללי, ואם אנחנו ממשיכים ורואים שיש מסביב לזה גם תהליך – סרג'יו הזכיר שיש סביבה מסביב, האם להיות יהודי זה מעמד יוקרתי כמו שקורה במקומות מסוימים או שזה משהו קצת קשה – יש נטייה, במיוחד באירופה, בגלל הדה-לגיטימציה של ישראל, בגלל האנטישמיות, אם מוצהרת אם לא מוצהרת, לאנשים לא להצהיר על עצמם שהם יהודים. וכאן אני חולק קצת על סרג'יו, לא בטוח שאנחנו חולקים אחד על השני, אבל לפחות מה שסרג'יו אמר על קיטוב בקהילות. כשיש לך לחץ מבחוץ, אלה שנשארים קרוב לגרעין מתחזקים בגרעין, מתבצרים בגרעין, אבל רוב האנשים, ובמיוחד הילדים של נישואי התערובת, הזהות אצלם כבר נחלשה, כי הם חיים עם זהויות מרובות, ולכן מחלישים את הצד הזה בתוכם, כי הוא מאוד קשה. למשל בקמפוסים באירופה מאוד קשה להצהיר על זה שאתה יהודי או פרו ישראלי או לתמוך בעופרת יצוקה או דברים כאלה, ולכן נחלשת הזהות היהודית אצל האנשים ולאט-לאט ממשיכים ומפנימים את הדבר הזה ויוצא שהם הופכים להיות לא יהודים. יש לנו חלון הזדמנויות של 15 שנה להתערבות, ומדינת ישראל, שהיא הגורם הכי חזק שיכול להיות מאורגן, יש לה אפשרות להתערב. למשל הזכירו פה הבאת צעירים לארץ, כבר יודעים שפרויקט "תגלית" מוריד את השיעור של נישואי תערובת, כך טוענים אלה שמארגנים את הדבר הזה.


כתבנו דוח בשנה שעברה לראש הממשלה, הדוח עוד בדיון, אבל יש פה תוכנית אינטגרטיבית ויש אפשרות להתערב. אין למשל "תגלית" בצרפת, אף ילד לא יצא מ"תגלית" בצרפת לארץ.

מה הם עיקרי התוכנית? אתה אומר להתערב. מה התוכנית כוללת?

בתוכנית חמש נקודות. האחת היא הבאת צעירים בכל הרמות, זה יכול להיות לזמן קצר, לעשרה ימים, זה יכול להיות תוכנית מסע, כמו תוכנית "מסע" שהיא יותר ארוכה, שלושה חודשים או שישה חודשים. בתוך זה אפשר לשלב מסע גיור, שזאת תוכנית להבאת צעירים שמבחינת ההלכה לא יהודים, אבל מרגישים מאוד יהודים – שם יהודי, פנים יהודים, חברים יהודים, שרוצים להזדהות ובהרבה מאוד קהילות לא מקבלים אותם – ויש אפשרות להביא אותם ובתוך שנה לגייר אותם בארץ בכל מיני תוכניות, והדבר הזה לא מתקיים מסיבות ביורוקרטיות.


הנקודה השנייה היא הפצת תרבות ישראלית ויהודית על-ידי הפצה של כל מה שאומנות ישראלית ודברים כאלה.


חיזוק החינוך היהודי בחוץ-לארץ זה האמצעי הכי בטוח, ואפשר להוריד את העלות של החינוך היהודי בכמה מקומות.


הנקודה הרביעית שאפשר לעשות זה לחזק את הזהות היהודית בישראל, כדי שיהיה פה כל מיני דברים.


מעבר לזה יש דברים אחרים, כמו מדיניות חוץ של מדינת ישראל, שלא בדיוק עוזרת לאנשים להזדהות עם מדינת ישראל, כאשר התיאור של מדינת ישראל בהרבה מאוד מקומות בעולם היא לא בדיוק כמדינה הומניסטית, ולכן יש קצת קושי, וזה מעבר לדיון פה.


מדיניות קליטה זה נורא חשוב. המון אנשים רוצים לעלות לארץ, ואף-על-פי שחסרים לנו רופאים מומחים שרוצים לעלות, עושים להם כל מיני בעיות, גם מבחינה אדמיניסטרטיבית, וגם בגלל ניגוד אינטרסים. לא הייתי קורא לזה גילדות, אבל מבקשים מהם לעשות סטאז' של שנתיים ממומחים עולמיים לכל מיני דברים, כשאין להם שום משכורת. וטרינרים לא יכולים להיכנס. אם אתה פרמדיק, אח מוסמך, חסרים לנו בארץ אלפים של אנשים כאלה, ולא עושים עבודה כדי לקלוט את האנשים. ולכן האנשים האלה, אם הם מאירופה, הם חיים במה שנקרא "אבינו שבשמים" – האבא נוסע בשמים, והילדים והמשפחה נשארים בארץ. זה קשור לקשיים של קליטה. אנחנו יודעים לקלוט טוב עלייה מארצות מצוקה, אבל מארצות רווחה אי-אפשר פשוט להעביר אנשים במשאית, להשאיר אותם פה, והם יישארו פה כי אין להם ברירה. אם אנחנו נשלב את היציאה משם עם קליטה פה, תהיה לנו אפשרות לגרום לתנועה מסיבית של עלייה, וזה אפשרי במיוחד באירופה, ששם יש תהליכים של אנטישמיות שעלולים להיות לא כל כך נעימים, לא בגלל סכנה אישית לאנשים, אלא בגלל הסכנה של הזדהות כיהודים, מפני שהמחיר להזדהות כיהודי הופך להיות קשה.

תודה, ד"ר דב מימון מהמכון לתכנון מדיניות העם היהודי. אני רוצה לבקש מרב העיר חולון, מכבוד הרב אברהם יוסף, נציג הרבנות בדיון היום, לומר מספר מלים, ובכלל להתייחס לשאלה האם מדינת ישראל לוקחת אחריות בנושא הזה. אני משוכנע שכן. האם אנחנו מהצד אומרים: חבל, לא טוב או שאנחנו לוקחים אחריות? תיכף נשמע מנציגי המשרדים השונים האם יש לקיחת אחריות, וכיצד היא באה לידי ביטוי.

דבר ראשון – כפי שאני רואה את הדברים – מגילת העצמאות. מגילת העצמאות מדברת על מדינת ישראל כלב העם היהודי. אם נרצה או לא נרצה, האחריות היא שלנו. דבר שני, הזיקה היהודית לא נוצרת יש מאין. הזיקה היהודית היא מסורת, הזיקה היהודית אמורה להיות המשך הדורות. אף אחד לא יכול להמציא דת חדשה, או אפשרות לקרוא ליהודי בצורה אחרת משלשלת הדורות. שלשלת הדורות מחייבת אותנו להנחיל את הדברים גם לילדים שלנו.


במדינות שבהן יש הפרדה של הדת מהמדינה – באותן מדינות אין שום בושה לפתוח את סדר-היום בבתי הספר בהצהרת נאמנות לאלוקים. במדינת ישראל זה לא קיים. פה זה מתחיל. אין לנו השורש, החוזק, בהצהרת הנאמנות הבסיסית כדי שנמשוך, נהיה מגנט לתפוצות.


נכון, דובר פה רבות על הבאת צעירים, צעירים בתור תיירים רואים דברים מלהיבים מאוד, וזה חשוב. יש תנועות נוער שקולטות נהדר, אני רואה את תנועת בני עקיבא כתנועה קולטת מצוין. אני רואה כל מיני דרכים שצעירים נקלטים כאן בארץ. אחד מהגורמים היותר מביאים לארץ היא חב"ד – כמה שהם משקיעים שם, התוצאה שלהם ניכרת כאן בארץ. והכול נובע מסיבה אחת: הוזכרה כאן היהדות של דרום-אמריקה, אני קצת מכיר את דרום-אמריקה. השמירה על יהדות דרום-אמריקה נכנסת לקטגוריה של קהילה, ברגע שהקהילה מגובשת, יש מחויבות, לא מנסים לפרוץ מהמחויבות. יש הסכמים גם בצרפת, יש ערים מבודדות, שם ההתבוללות נוראה. במרכזים של היהודים, שם אתה רואה את הגיבוש הקהילתי, שם אתה רואה שלא רק שאין התבוללות, הם לומדים מקצועות בכל מיני אוניברסיטאות, הם פועלים ועובדים בצורה חופשית בכל התחומים, והקהילה היא המגנה מפני ההתבוללות.


אני יכול לומר גם על נושא ההתבוללות כאן בארץ, אנחנו אשמים בהתבוללות כאן בארץ, אנחנו דוחקים אותם לפינה. במקום לחבק, במקום להראות להם פנים. לא כולנו דומים, אי-אפשר לדרוש מכולנו להיות שווים, אבל באשר הוא אדם, למצוא את הנקודות שאפשר לקרב אותו אלינו, להכניס אותו למעגל שנקרא "קהילה", וזה יגרום לכך שאותו אדם, הרחוק ביותר, ירגיש חלק. הוא לא ירגיש מנוכר. כשהוא מרגיש מנוכר, הוא ימצא את התשובה אצל הבדואים או אצל העובדים הזרים. תמיד הוא ימצא מקום כדי למצוא משענת. הקליטה היא בעצם חיבוק. ברגע שיש קליטה בחוץ-לארץ או בארץ, אין התבוללות. אם אין קליטה, אם אין חיבוק, מחפשים לרעות בשדות זרים.


יש כוחות לא נשלטים שאתם קשה מאוד להתמודד, והם צעירים שמתאהבים. לאדם אין רקע דתי, אין לו רקע של מה שנקרא "אסור ומותר", מסגרת, אז הוא התאהב בגויה, נו מה. מה היא שונה? היא התאהבה בגוי. נו, מה הוא שונה? הוא בן-אדם, יש לו לב טוב, פה זה מתחיל ופה זה נגמר. אלה כוחות בלתי נשלטים. האב יכול לבכות ולרצות ומה לא, לא יעזור. אבל כאשר יש מסגרת, המסגרת היא קובעת, יש גם כבוד למסגרת, יש גם מחויבות למסגרת. אני חושב שבזה אנחנו פותרים הרבה מהבעיות.

תודה רבה לכבוד הרב. בהחלט המלים שלך על קירוב הן חשובות. אני חושב שכל נפש שנציל זה חשוב ביותר. הרב גלעד קריב, דיברו הרבה על ארצות-הברית, וזה המתחם שלכם. דיברו הרבה על כך שהמספרים של האורתודוקסים גדלים – לא ראיתי את הנתונים לעומק, אבל אני מניח שאם עושים חקר של הקהילות – הקהילה הרפורמית מאבדת מחבריה בקצב גדול ביותר.

לא על-פי הסקרים הדמוגרפיים המובילים בארצות-הברית. צריך להבין שצריך קצת להיזהר בשאלת עיבוד המספרים.

55% הוצגו פה.

למיטב ידיעתי, וזה לא תחום המומחיות שלי, יש 55% נישואים של יהודים עם שאינם יהודים. הדבר עדיין לא אומר שמדובר על 55% התבוללות, והדבר בוודאי אינו אומר שמדובר על 55% מן המשפחות היהודיות שבהן התופעה הזאת מתחוללת, שניתקות מן העם היהודי. השאלה המרכזית היא שאלת היחס שלנו לגבולות ההגדרה של הקהילה היהודית ושל העם היהודי.


אני אתחיל קודם כול באמירה שאנחנו יושבים כאן בשולחן עגול ששותפים לו נציגי כל הזרמים, גם קבוצות חילוניות וגם קבוצות שאינן מגדירות את עצמן על-פי קריטריונים דתיים, וחשוב לשמר את זה בשולחן.


התופעה של נישואים של יהודים עם בני זוג לא יהודים מתחוללת בכל מדינות העולם המערבי, ועמד על זה פרופ' דלה פרגולה. יש מדינות שבהן לא ניתן למצוא קהילה קונסרבטיבית וקהילה רפורמית, ועדיין עשרות אחוזים מהדור הצעיר של היהודים נישאים עם בני זוג לא יהודים. שאלת הנישואים עם בני זוג שאינם יהודים היא תופעה שמאפיינת את תפוצות העם היהודי בעידן הזה. והעובדה שהרוב המכריע של העם היהודי לא חי היום במציאות של מצוקה, אלא להפך, במציאות שמזמינה את האדם היהודי להשתלב בסביבתו. והשאלה הזאת משתרעת הרבה מעבר לשאלת ההגדרה של זרם כזה או זרם אחר.


מכיוון שחיים יהודיים בתפוצות בדורות האחרונים כמעט בהגדרה מובילים לנישואים של יהודים עם אלה שאינם יהודים, חייבת להישאל השאלה איך אנחנו דואגים להשאיר את אותן משפחות בגבולות העם היהודי. יש פה למעשה תנועת מלקחיים שצריך להפעיל – מן הצד האחד צריך לחזק את החינוך היהודי, צריך להבטיח שהחינוך היהודי יהיה נגיש למספר גדול ככל שניתן של משפחות יהודיות, צריך לחזק את מושג ההשתייכות לקהילה. 60% מיהודי ארצות-הברית לא משתייכים לשום קהילה יהודית, לא אורתודוקסית, לא רפורמית, לא קונסרבטיבית. כשאנחנו מדברים על הגודל היחסי של הקהילות או של הזרמים בארצות הברית – הוזכר כאן המספר של 10% – לא מדובר על 10% של יהודים אורתודוקסים בקרב יהדות ארצות-הברית. מקרב היהודים שמשתייכים לקהילות – ופה מדובר רק על 40% מהמשפחות היהודיות בארצות-הברית – מתוכם 10% מגדירים את עצמם כאורתודוקסים. עדיין אנחנו מדברים על 4% מהמשפחות האמריקניות היהודיות שמגדירות את עצמן כאורתודוקסיות. רוב יהדות העולם לא משתייכת לקהילות יהודיות. ולכן זרוע אחת של אותה תנועת מלקחיים היא לחזק את המקום של הקהילה היהודית, תהיה זו קהילה אורתודוקסית, רפורמית, קונסרבטיבית, ממסד יהודי קהילתי אחר, ולחזק את החינוך היהודי כאופציה נגישה למשפחות היהודיות. כאן למדינת ישראל בהחלט יש תפקיד מכריע. ראשית, צריך לדעת שחוץ מארצות-הברית יש הרבה מאוד מדינות בעולם המערבי שמוכנות לסבסד חינוך יהודי. זה מה שקורה באוסטרליה, זה מה שמתחיל להתרחש בבריטניה ובמקומות נוספים, וצריך לעודד את המגמה הזאת, ומדינת ישראל צריכה להיות מעורבת בעידוד המגמה הזאת. גם לגבי ארצות-הברית, בדיאלוג שלנו עם עולם הפדרציות היהודי, בדיאלוג שלנו עם התנועות בארצות-הברית, מדינת ישראל, זו שתמיד רגילה לבקש מהחברים בארצות-הברית: תשלחו את הכסף לכאן, ראשית צריכה לומר לחברים מעבר לים: השקיעו קודם כול בחינוך היהודי בקהילותיכם. מדינת ישראל גם צריכה להשקיע ממשאביה כדי לעודד את הזהות היהודית והחינוך היהודי שם, ופרויקט "תגלית" זו דוגמה אחת, אבל יש עוד הרבה מה לעשות בתחום הזה.


הצד השני של תנועת המלקחיים הוא להיאבק על כל משפחה של נישואים מעורבים, אם באמצעות גיור ואם בדרך אחרת. אחת הסכנות הגדולות ביותר לעתיד הדמוגרפי של העם היהודי הוא הוויתור מראש על אותן משפחות. אני יכול לחלוק אתכם את העובדה שבתנועה הרפורמית זה 25 שנים נעשה מאמץ מאוד רציני של outreach כלפי אותן משפחות מעורבות. בחלק גדול מהמקרים הדבר מצליח, יש חזרה – אין לי את הנתונים המדויקים – משמעותית של משפחות אל תוך הקהילות היהודיות. זה קשור לשאלה כיצד אותה "משפחה מעורבת" מתקבלת בקהילה היהודית, האם המסר שמוקרן לה שברגע שאחד מהילדים יתחתן עם אדם לא יהודי, אז הם ניתקו מהעם היהודי, או שאנחנו אומרים להם: בואו, אנחנו רוצים אתכם בעם היהודי. האם אנחנו פותחים מסלולים נוחים של גיור ומסלולים מחבקים של גיור, או האם אנחנו הופכים את הגיור למשימה בלתי אפשרית במדינת ישראל אבל גם בתפוצות, ואז מאבדים את אותן משפחות.


אנחנו צריכים להתרגל לעובדה שמעצם הגדרת אורח החיים המערבי, מעצם העובדה שיהודים חיים היום במקומות שבהם הם לא מופלים לרעה, יהיה שיעור מסוים של נישואי תערובת, נישואים מעורבים. השאלה היא כיצד אנחנו מתמודדים עם העובדה הזאת, האם אנחנו יודעים לפתוח את שערי העם היהודי ולקלוט את המשפחות הללו פנימה. ואני אומר שוב, זה לא רק עניין רפורמי, השאלה אם הגיור האורתודוקסי בתפוצות הוא גיור מקרב וגיור מחבק. בבריטניה, באוסטרליה, בצרפת ובעוד הרבה מקומות יש רוב של השתייכות קהילתית לקהילות האורתודוקסיות, רוב גורף. באוסטרליה 80% מהמשפחות המשויכות לקהילות, משויכות לקהילות אורתודוקסיות, כנ"ל בבריטניה. האם הנתונים שם של נישואי תערובת הם נתונים נמוכים? הם לא 55%, אבל הם 40%. בצרפת כמעט ואין בתי כנסת קונסרבטיביים ואין בתי כנסת רפורמים, יש שם ממסד רבני אורתודוקסי מאוד חזק – "הקונסיטואר", אין שם 45% של נישואים מעורבים? זו מציאות חיים שמשותפת לכולנו. השאלה אם נדע להיאבק על הדור הבא של המשפחות הללו, או אם אנחנו זורקים אותם אל מחוץ לגדרותיו של העם היהודי.

תודה. חברת הכנת מרינה סולודקין, בבקשה.

דני דנון, קודם כול, אני מברכת שאנחנו יושבים כאן בראשותך, אני מאוד שמחה. הישיבה הראשונה היא בנושא חשוב מאוד – העתיד של העם היהודי וההתבוללות.


קודם כול, אני אומר שהקדוש ברוך הוא דאג לנו 2,000 שנה שהעם היהודי יתקיים, אפילו במוסקווה, כשהחליטו מה שהחליטו, היה מקום כמו מדינת ישראל.


דבר שני, ברוסית יש פתגם מאוד חשוב, שלא שמעתי בשפות אחרות – חצי יהודי זה תמיד יהודי.

איך זה ברוסית?

"פוֹלוּיברייב נה בִיוַואיית". חצי יהודי זה דבר שלא קיים. ואני ממליצה מאוד למדינת ישראל לקבל את ההגדרה הזאת ולקרב את אלה, החצי יהודים, כמו שאומרים, שעשו החלטה גורלית להגיע למדינת ישראל, ולעזור להם להצטרף לעם בכל הדרכים וגם בעזרה של הכנסת, גם של הממשלה, גם של הרבנות הראשית, גם כל הזרמים, ואני לא רוצה להיכנס לזה.


לפני כמה שבועות היה כאן ראש הקהילה, ששמו "קאונטר", והוא הגיע עם הרב הראשי האורתודוקסי של מוסקבה. הוא אמר שבמזרח-אירופה, ברוסיה, בקזחסטן ובאוזבקיסטן – תשמעו את השמות – יש הרבה קהילות קטנות שזקוקות לעזרה של מדינת ישראל מבחינת שפה, מסורת ותרבות. ומה הוא הציע? הרב הזה המוסקבאי הגיע עם הצעת חוק שאני אאמץ יחד עם זאב אלקין וכל החברים שחושבים שזה נכון, שחלק מהשירות הלאומי יהיה בקהילות האלה שאין להן רב ואין להן זיקה, משום שאין זיקה לשפה. מי זה יכול להיות? בנות בשירות הלאומי. כל הזמן בארץ מתדיינים מה לעשות עם החרדים, אז תשלחו אותם לקהילות האלה. יש לכם תפקיד בעולם. אנחנו נעשה את החוק. תודה.

תודה. בהמשך לדברייך אני רוצה לפנות לנציגי המשרדים שאתנו, מנהלי מחלקת תפוצות של משרד החוץ ומשרד ההסברה והתפוצות. ראשית, נציג משרד ההסברה והתפוצות, מר אייל דגן, מנהל תחום תפוצות, אתם נערכים לזה? הנושא של התבוללות נמצא אצלכם באג'נדה?

כן, בהחלט. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת והרבנים, ברשותכם הקדמה קצרה מאוד. הנחת העבודה של משרד ההסברה והתפוצות היא שההתבוללות אינה תהליך סטיכי, אלא תוצאה של החלטות אנושיות. אם בעבר החליטו יהודים להתבולל על מנת להימנע מרדיפה ומסטיגמה, הרי שכיום, כאשר 94% מיהודי העולם מתגוררים במדינות העולם החופשי, וההתבוללות היא בעיקרה פועל יוצא של בחירה בחלופות שנתפסות כאטרקטיביות יותר מטיפוח זיקות יהודיות והרגשת ההשתייכות לעם היהודי.


היהדות מבחינות רבות היא עניין חברתי, קהילתי, ועל כן פיזור גיאוגרפי וקהילות קטנות הם גורמים המפחיתים את הסיכוי לקיומן של אינטראקציות חברתיות - -

אני רוצה לעצור אותך. אני רוצה שתספר לי על הפעילות שאתם עושים.

אני מייד אפרט.


- - הנחוצות על מנת לקיים חיים יהודיים בתפוצות.


ההתבוללות אינה גזרת גורל וניתן להציע דרכי התמודדות אפקטיביות עמה: מסגרות קהילתיות פתוחות ומזמינות המעודדות השתתפות, חינוך בבתי ספר יהודיים, ביקורים בישראל, השתתפות במחנות ופעילות בקרב תנועות נוער הן כמה מן הדרכים הבולטות למאבק בתופעה.


וכעת אני רוצה לפרט מספר תוכניות שמשרד ההסברה והתפוצות יזם ומוביל, על מנת לטפל בתופעה. ראשית, אנחנו מקיימים תוכנית שהיא העצמת מנהיגות צעירים בקמפוסים, בשיתוף עם הסוכנות היהודית. במסגרת התוכנית הזאת המשרד עיבה את פעילותה של הסוכנות בצפון-אמריקה ובאמריקה הלטינית ב-19 שליחים צעירים. זה תחום שמכונה "Israel fellows", ואותם צעירים מגיעים לקמפוסים ברחבי היבשת ולמעשה מסייעים לצעירים היהודים שנמצאים בקמפוס, על מנת להביא את ישראל אל הקמפוס, לעבוד אתם יחד, כמובן לסייע במצב שבו הם נקלעים להסברה של ישראל וכמובן גם בנושא החיזוק הזהות היהודית וקירובם למדינת ישראל.


תוכנית נוספת שמשרד ההסברה והתפוצות מפעיל היא תוכנית של סמינרים לפיתוח מנהיגות יהודית צעירה בקהילות בתפוצות בכל העולם. את התוכנית הזאת אנחנו מפעילים בשיתוף עם תנועת מכבי העולמית וההסתדרות הציונית העולמית, כאשר במסגרת הסמינרים הללו עולות סוגיות בנושאים של מנהיגות יהודית בתפוצות, מה המשמעות, וכמובן במיוחד בנושאים שהם רלוונטיים למאבק בדה-לגיטימציה בישראל, ואותן קהילות, אנחנו צריכים לזכור, שהן היום החזית של אותו מאבק שישראל מתמודדת אתו.

תוכנית נוספת שהיא תוכנית פיילוט, זו השנה הראשונה שהמשרד מפעיל, היא תוכנית למנהלים שבמסגרתה חונכים מנהלי בתי ספר מישראל מנהלים מחבר המדינות. השתתפו בפיילוט הזה השנה כ-40 מנהלים מחבר המדינות, ובמהלך שנה שלמה יש פרויקטים משותפים של למידה מרחוק בין תלמידים בארץ ותלמידים בתפוצות.

לשנת התקציב הבאה אנחנו מתכננים להרחיב את שיתוף הפעולה בפעילות עם ארגון "נתיב", בפרויקטים של ימי ישראל והנגשת ישראל באמצעות אותם ימים לקהל הרחב, בירידי ספרים, שהם ספרים מארון הספרים היהודי והישראלי.


אני מעוניין עוד לציין תוכנית אחרונה, וזה בהתייחסות הכוללת לתוכניות שמביאות צעירים מהתפוצות לישראל. דיברו כאן רבות על העניין של "תגלית" והאפקטיביות - - -

מה התקציבים שמדינת ישראל משקיעה ב"מסע" וב"תגלית"?

את זה יוכלו לומר לך אולי נציגים של הסוכנות במדויק.

היא משקיעה 10 מיליוני דולר בשנה ובתקציב של 2013 – 25 מיליוני - - -

ב"תגלית" או ב"מסע"?

אני מדבר על "תגלית" כרגע.

מה הסכום של "תגלית"?

זה היה 10 מיליוני דולר ב-2010.

מכספי משלמי המסים.

30 מיליוני שקלים זהו התקציב השנתי שמדינת ישראל, באמצעות משרד הראש הממשלה, משקיעה בתוכניות בצעירים בתפוצות.

זה כולל "תגלית" ו"מסע" ביחד?

זה כולל "תגלית" ו"מסע" ביחד.

מה החלוקה?

שוב, אני לא לגמרי סגור על החלוקה.

"מסע" זה 21 מיליון דולר, אני חושב.

בעניין הזה השר יולי אדלשטיין עומד בראש ועדת ההיגוי של תוכנית "תגלית", וכמובן הוא דוחף להרחבת הפרויקט. השנה יגיעו כ-32,000 צעירים מהתפוצות לישראל. כאשר הרצון הוא לשאוף לכיוון ה-50,000, כי צריך להבין שמדי שנה, כאשר מגיעים 32,000 צעירים בגילאים המתאימים עם "תגלית" לישראל, 38,000 אינם מגיעים, ולכן יש לזה חשיבות קריטית.

מי במשרד היום חושב חשיבה כוללת על איגוד הגופים והתווית דרך במאבק בהתבוללות?

השר, מעבר לזה שהוא עומד בראש ועדת ההיגוי של "תגלית", גם באשר לתוכניות נוספות כמו "לפיד", כמו "מסע", יש מעורבות גדולה מאוד. אנחנו משולבים באשר לכל התחום שנוגע לתוכניות שמעודדות את חיזוק הזהות היהודית בתפוצות, ויש שיתוף פעולה נרחב עם כל הגורמים הרלוונטיים שעוסקים בתחום, בראשם הסוכנות היהודית, ההסתדרות, ההסתדרות הציונית העולמית וכן הלאה.

מה שיתוף הפעולה שלכם עם משרד החינוך בעניינים האלה?

אנחנו כרגע עומדים לפני יציאתן לפועל של שתי תוכניות בשיתוף עם משרד החינוך. האחת היא 'חפציב"ה', אני לא יודע אם אנשים כאן שמעו על זה, זה חינוך יהודי בתפוצות, כאשר משרד החינוך מפעיל תוכניות בבתי ספר יהודיים בתפוצות עד גיל 18, והיוזמה החדשה היא לנסות לעבות ולעלות את גיל המשתתפים בתוכנית הזאת גם לכיוון של סטודנטים, ובשנה הקרובה היינו מעוניינים לנסות להגביר את המעורבות שלנו בקרב קמפוסים סטודנטיאליים, בעיקר בחבר המדינות.

תודה. נציג משרד החוץ.

ברשותכם, רק נתון אחד שאני רוצה לתקן. הסכומים שמשקיעים ב"תגלית" בשנה היה עד היום 62 מיליון, זה הולך אולי אפילו לגדול בשנה הבאה. הממשלה החליטה להגדיל בהחלטת ממשלה את התקציבים. "מסע" לבד זה 90 מיליוני שקלים בשנה.

השאלה היא מה השתתפות הממשלה בתקציב.

זה שליש מול שני שלישים. זה היחס.

זה מה שהוא אמר, הוא אמר 30 מיליוני שקלים. מה התקציב של "תגלית"?

זה עומד על 62 מיליוני שקלים, זה יגדל ל-80 מיליוני שקלים.

שליש מזה.

זה החלק של הממשלה.

סך הכול ממשלת ישראל משקיעה 90 מיליוני שקלים.

לא, ביחד זה כמעט 150 מיליוני שקלים.

נעשה סדר. מה תפקידך?

אני יועץ ראשי למנכ"ל ההסברה והתפוצות.

מה השתתפות הממשלה בפרויקט "תגלית" בשנה?

זה היה עד היום 62 מיליוני שקלים - - -

כמה זה היום?

62 מיליוני שקלים.

ול"מסע"?

90 מיליוני שקלים.

סך הכול אנחנו משקיעים 150 מיליוני שקלים בשני הפרויקטים בלי קשר למצ'ינג של הגופים הנוספים.

זה קשור מאוד למצ'ינג, מכיוון שאתה מכניס שקל מול שקל. גם אני חבר ועדת ההיגוי של "מסע". ב"מסע" כל שקל שהסוכנות מכניסה, המדינה מכניסה, או כל שקל שהמדינה מכניסה, הסוכנות מכניסה, נגיד בצורה יותר מדויקת. 50% המדינה, 50% הסוכנות, זה התקציב של "מסע". התקציב של "מסע" כמובן גם נקבע בהתאם למספר המשתתפים. השנה מספר המשתתפים צפוי לעבור את ה-10,000, הוא צפוי להגיע ל-10,500. כבר כרגע בארץ נמצאים כ-9,000 משתתפי "מסע" ויש עוד את כל האנשים האחרים שאמורים להגיע במהלך החורף, אנשים שמגיעים מחצי הכדור הדרומי: מאוסטרליה, מדרום-אפריקה ומאמריקה הלטינית, ואנחנו צופים שיהיו בערך עוד 1,500, אולי אפילו יותר.

חוץ מ"מסע" ו"תגלית" מה משרד החוץ עושה?

ב"תגלית" משרד החוץ לא עוסק. משרד החוץ עוסק ב"מסע". משרד החוץ עוסק בפרויקטים נוספים, אבל קודם כול צריך להבין שמשרד החוץ, מעבר לזה שהבסיס שלו בארץ, יש לו פזורת הנציגויות. אנחנו מדברים על כ-100 נציגויות שמפוזרות בכל העולם, וכמעט בכל מקום יש איזו קהילה יהודית. אחד התפקידים המרכזיים של הנציגות הישראלית זה להיות בקשר עם הקהילה היהודית ולשמור על קשר בין הקהילה היהודית ובין מדינת ישראל.

תפרוט את זה לפרטים.

זה אומר שאנשים מהקונסוליות ומהשגרירויות מגיעים לבתי הכנסת, מגיעים לבתי הספר היהודיים, מגיעים למרכזים הקהילתיים, מרצים על ישראל.

מה זה מגיעים?

מרצים על ישראל, שולחים משלחות של ראשי קהילה - - -

השאלה האם למשרד החוץ יש תקציב של זהות יהודית כמשרד החוץ כמו לסוכנות היהודית ולמשרד התפוצות?

לא.

כשהשגריר מגיע לבית הכנסת להתפלל, זה נקרא אצלכם פעילות?

לא להתפלל. משרד החוץ לא צריך לעסוק בחיזוק הזהות היהודית, משרד החוץ צריך לעסוק בחיזוק הקשר שבין מדינת ישראל ובין העולם, ובין היתר גם העולם היהודי. מאחר שאנחנו נמצאים בכל מקום, האנשים שלנו בכל מקום שומרים על קשר עם הארגונים היהודיים, עם הקהילות היהודיות, הן באמצעות קשרים אישיים, והן בהרצאות, כמו פעילויות למשל במסגרת של פרויקט לימוד.


אני לא יודע אם אתם יודעים מה זה פרויקט לימוד. זו השנה ה-30 שפרויקט לימוד העולמי מתקיים, הוא החל באנגליה, אנשים מהקהילה היהודית מתארגנים, פעם, פעמיים, שלוש פעמים בשנה לסוף שבוע, קצר יותר או ארוך יותר, ושומעים הרצאות על יהדות, על תרבות יהודית, על מדינת ישראל, על הקשרים בין מדינת ישראל לבין הקהילה היהודית מאנשים שלנו, כולל אנשים שמגיעים מהארץ. הייתי בשבוע שעבר בסמינר לימוד כזה בפולין, עכשיו הזמינו אותי לסמינר לימוד כזה שיהיה בווילנה. הסמינרים האלה הם אמצעי חשוב מאוד לחיזוק הקשר שבין מדינת ישראל לבין הקהילה היהודית. בשבוע שעבר היה סמינר באיסטנבול, כשהקונסול הכללי שלנו נטל בו חלק פעיל. זה החלק שאנחנו יכולים לתת באפס תקציב לחיזוק הקשר בינינו לבין הקהילה היהודית, אבל הבעיה היא הרבה יותר עמוקה, היא לא ההרצאה הזאת שנעשה או ההרצאה הזאת שלא נעשה, אלא כמו שד"ר דב מימון אמר: זה הנתק שהתרחש היום בין מדינת ישראל לבין הקהילה היהודית. יש נתק, נתק של זהות, אנשים נמנעים מזהות, ולנו יש חלק בנתק הזה. לנו, כמדינת ישראל. באמצעות כל מיני יוזמות חקיקה שגורמות לחלקים גדולים של הקהילה היהודית להרגיש מרוחקים ומתרחקים ממדינת ישראל, אנחנו מחזקים את הנתק הזה. חקיקה בישראל צריכה להביא בחשבון גם את ההשפעה שלה, ואני לא נכנס כאן לפירוט, על תחושת השייכות של הקהילות היהודיות בעולם.

רוצים להיות פרובינציאליים, מה לעשות. אין כאן משפט שדה.

אנחנו שואלים מה הבעיה, ואני אומר שזאת הבעיה.

תודה, עמי מהל. הרב אוריאל גנזל, מנהל צוהר לחקיקה. בבקשה.

נשמע פה קולם של המוסדות הרשמיים, ואני דווקא רוצה להביא את הקול של המגזר השלישי וקצת לספר על דברים שאנחנו, כעמותת רבנים, עושים בתחום, ולהראות שלעתים באפס תקציב או בתקציב מינימלי ביותר, כמעט ללא עזרה, אפשר להגיע להישגים מאוד גדולים. ואנחנו מדברים על שלושה מעגלים. מעגל אחד זה מעגל של שבתונים בחוץ-לארץ. אנחנו, כעמותת רבנים, שולחים באופן קבוע עשרות שבתונים קבועים לקהילות בחוץ-לארץ, בשיתוף פעולה עם הקהילה המזמינה, עם ראשי הקהילה, כשהדגש הוא קודם כול על ציונות ואחר כך על יהדות, מפני שאנחנו מוצאים שהחיבור הזה של ציונות לעניין היהודי הוא מאוד שורשי, מאוד בסיסי למניעת ההתבוללות, וכמובן יחד עם זה יהדות באופן טבעי.

מה המספרים, הרב גנזל?

מדובר על עשרות שבתונים בשנה, כשמדובר על אפס תקציב. כלומר, רבנים שנוסעים אלה רבנים מתנדבים, הקהילה שותפה בהחזקה - -

קהילות אורתודוקסיות על-פי רוב.

התחלנו עם קהילות אורתודוקסיות. יש כל מיני קהילות שמתחילות להתעניין, אני עוד לא יודע להגיד יותר מזה. גם ההגדרה "קהילה אורתודוקסית", בארץ היא אולי יחסית ברורה, בחוץ-לארץ היא מאוד גמישה סביב השאלה מה בדיוק מוגדר כקהילה אורתודוקסית.


- - ומה שיפה בעניין שיש לו המשכיות, מפני שאותה קהילה מבקשת שיבואו פעם נוספת, ומדובר בקהילות שאנחנו נמצאים בהן פעמיים ושלוש בשנה, ואת הפירות הישירים אנחנו רואים גם בחיזוק הזהות של הקהילה עצמה והדרישות שלהם סביב חגי ישראל, סביב תאריכים שקשורים למדינת ישראל, לשוב ולהזמין אותנו, ומצד שני גם בעלייה. אנחנו רואים אותם מגיעים לארץ, אנחנו קולטים חלקים מהם בארץ, כפי שאני אולי אתאר בהמשך. זאת דוגמה למשהו מאוד זול ומאוד איכותי, ומאחר שלא מדובר בשליחים קבועים, אנחנו שולחים את טובי המרצים בארץ, טובי הרבנים שמסוגלים לדבר בשפה שמתאימה לקהל, והם עושים את זה בנפש חפצה, בהתנדבות. זה צד אחד.


הצד השני הוא התפיסה שלא צריך לראות את עצמנו פטרונים על קהילות בחוץ-לארץ, ואנחנו מזמינים ראשי קהילות בחוץ-לארץ ורבנים מחוץ-לארץ לסמינרים משותפים בארץ, לבוא ולדבר בפני קהילות של צוהר ברחבי הארץ, מתוך תפיסה של גישה יותר אמיתית וגם יותר יעילה ובריאה, מתוך נקודת מוצא של שוויון, של אחווה ושל כריתת בריתות אחיות בין קהילות, ואנחנו רואים שהדבר הזה מאוד מקדם את העניין.


הדבר השלישי הוא קליטה בארץ בקהילות צוהר, אל"ף, בקהילות קיימות, ובי"ת, בקהילות שהולכות ומתהוות מסביב לציבור של עולים, לתת להם את המקום שבו הם ירגישו קהילה, שבה יש הגמישות המתאימה לתפיסת עולמם, מצד אחד, תוך שמירה על זהות יהודית ומסורת מצד שני. גם זה פרויקט שהולך ומתהווה, הכול כמעט ללא עלות, עם הרבה מאוד התנדבות. אם היתה לנו קצת יותר תמיכה, הפירות היו מוכפלים פי מאה.

תודה רבה, הרב גנזל. יוחנן בן יעקב – הוזכר פה משרד החינוך – ראש מטה 'חפציב"ה' בתחום המכינות. בבקשה, בקצרה.

המנדט של משרד החוץ הוא בארץ. האמנה בין הסוכנות לבין ממשלת ישראל מ-1971 אומרת שהחינוך היהודי בתפוצות ניתן על-ידי הסוכנות היהודית. לפני 20 שנה הצלחנו בסדק צר מאוד להיכנס ולבנות תוכנית שנזכרה פה קודם, שנקראת 'חפציב"ה' – חינוך פורמלי ציוני יהודי בברית-המועצות, היום ברית-המועצות לשעבר. היום מדובר ב-44 בתי ספר, 70 מורים שליחים.

מה התקציב של זה?

התקציב של משרד החינוך הוא 20 מיליוני שקלים נטו, הוא היה הרבה יותר. צריך להגיד שבזכות הוועדה הזאת התוכנית הזאת קיימת, לפני שנתיים היתה כוונה לסגור אותה, ובאמת בהחלטת הוועדה היא נשארה על תילה.

ליולי תמיר היו כוונות לסגור אותה.

בזמנו היא היתה הרבה יותר גדולה. היתה תקופה שהיא עבדה עם "לשכת הקשר", "נתיב" מאוחר יותר. עבדנו ואנחנו עובדים היום בשיתוף פעולה טוב מאוד עם הסוכנות היהודית שמבצעת למעשה את רוב הפעולות. זה כולל מורים שמלמדים, 10,000 תלמידים במרחב הזה כולו, מנובוסיבירסק ועד לבוב, מטאלין ועד בוכרה. המרחב באמת מאוד גדול. יש מערכות חינוך בלתי פורמלי שמקושרות לזה. יש בתי ספר שפתחו קהילות בארץ בעקבות הפעילות הזאת. התוכנית ענפה מאוד, ואני מבין שאין מקום לפרוס אותה פה בהרחבה עכשיו.

כמה תלמידים בתוכנית?

כ-10,000 תלמידים יהודים לומדים היום ב-45 בתי ספר עם 70 מורים ישראלים ועוד כ-700 מורים מקומיים שמלמדים שם, רובם יהודים, לא כולם. רובם יהודים על-פי ההגדרות השונות שמלמדים שם את המקצועות העבריים: מסורת, היסטוריה, עברית זה הנושא העיקרי, וחינוך בלתי פורמלי רחב מאוד. הרבה מאוד פעילויות חינוך בלתי פורמלי. בזמנו התוכנית היתה הרבה יותר גדולה, ולאט-לאט לצערי היא הצטמקה.


דבר ראשון, מאוד רצינו להתחבר ל"תגלית", זאת אומרת, ילד שמדינת ישראל משקיעה בו שם מכיתה א' ועד כיתה י"א – בברית-המועצות הלימודים הם עד כיתה י"א, עשר שנות לימוד – יזכה במסגרת "תגלית" לבוא לארץ כמכה בפטיש, כסיום תוכנית. "תגלית" לא הסכימה בשום פנים ואופן לקלוט אותם, כי היא קולטת רק סטודנטים. ברגע שהילדים האלה מגיעים למערכת הסטודנטיאלית הם קצת הולכים לאיבוד לעם היהודי. בעיני אם הוועדה הזאת היתה יכולה לשכנע את "תגלית" לקחת גם את תלמידי בתי הספר היהודיים האלה לביקור בארץ, היתה לזה השפעה עצומה.

נקיים בהמשך דיונים לגבי "מסע" ו"תגלית", תוזמן ותוכל להעלות את זה.

אחת המטרות שלנו היא בשלב האחרון להציג בפניהם את מערכת החינוך היהודי בארץ, את האופציה שלהם להיקלט פה ומה מאפשרת להם מדינת ישראל.

אתם פועלים רק בברית-המועצות לשעבר.

אמרתי שהאמנה בין הממשלה לבין הסוכנות קובעת שלמדינת ישראל אסור בכלל לעבוד בתפוצות. הצלחנו בסדק מאוד דק, באיזה דיון עם מרים בן-פורת - - -

מה הקריטריון שלכם לקבלת תלמידים, זה לפי חוק השבות?

פתוח לגמרי. רשמית זכאי עלייה על-פי חוק השבות, אבל לומדים גם אחרים. ברוסיה אתה לא יכול לעשות מיונים כאלה היום. אין דבר כזה.

למדנו שחצי יהודי – יהודי.

כל בתי הספר הם בתי ספר רשמיים ממלכתיים מקומיים, נותנים תעודת בגרות, ולכן הם גם לא יכולים לעשות סלקציות מסוג זה. זה לא קורה. המגמה היא לייעד אותם ככל האפשר לזכאי עלייה על-פי חוק השבות.

מה שיעור העולים הבוגרים?

זה תלוי.

מה זה "תלוי"? מספרים.

בגלל רגישויות קשות מאוד שם אנחנו מנסים לא להיכנס ולעשות שם מרשם אוכלוסין. אתה עובד שם בתוך מערכת חינוך פורמלית.

יש לכם 10,000 תלמידים בשנה, יש X בוגרים, אפשר לעשות בדיקה כמה עלו לארץ.

אנחנו מנסים לא לאסוף מאגרי מידע כאלה, כדי לא להסתבך עם השלטונות שם, כי איסוף מאגרי מידע כאלה שם יפיל את בתי הספר האלה לגמרי.

חכם מאוד.

יש לי מספיק קשרים עם שלטונות החינוך שם, והאחרים גם אומרים לי ממה להיזהר.


כשהקמתי את 'חפציב"ה' הקמתי במקביל את 'נעל"ה', לאוקראינה היתה ביקורת איומה על 'נעל"ה', הם אמרו שאנחנו מוציאים להם את הילדים הכי טובים, לא לערבב את זה עם בתי הספר, כדי לא להפיל את בתי הספר. צריך להיות רגישים. תמיד נחשוב מה היה קורה אם היו עושים את זה אצלנו כלפי חוץ.


במקביל משרד החינוך מפעיל תוכנית שנקראת 'חי"ל' – חינוך יהודי בתפוצות למערב. גם שם יש עשרות בתי ספר יהודיים: בדרום אמריקה, במערב אירופה ובצפון אמריקה, שבהם עוסקים בהכשרת מורים בתוכניות יהודיות לתלמידים. זו תוכנית רחבה שעלותה למעלה מ-10 מיליוני שקלים, ומשרד החינוך מפעיל אותה.


התוכנית האחרונה שהוזכרה פה, ושווה שהוועדה תיתן את דעתה עליה – זה גם יכול לעזור לנו, נאמר את זה בגלוי – עלתה הצעה משותפת של משרד התפוצות ומשרד החוץ יחד עם גורמים בקהילות היהודיות באזור דנייפרופטרובסק להקים תוכנית למניעת התבוללות שמיועדת לסטודנטים בתקציב של משרד התפוצות יחד עם גורמים נוספים שמוכנים להעמיד למשרד הקליטה. אנחנו, משרד החינוך, נתבקשנו להפעיל אותה במסגרת תוכנית 'חפציב"ה', כי בדנייפרופטרובסק - - -

מי האבא של הרעיון הזה?

האבא של הרעיון הוא משותף, משרד התפוצות יחד עם גורמים מקומיים במכללה להכשרת מורות שפועלת מטעמנו כבר שנים בדנייפרופטרובסק. אין ספק שהברכה של הוועדה לתוכנית יהודית וניסויית כזאת משמעותית – ננסה אותה שנה, נראה למה אנחנו מתקדמים – כל מי שמכיר את הביורוקרטיה הממשלתית יודע כמה האמירה שהוועדה תומכת בדבר כזה יכולה לעזור.

מה שם התוכנית?

תוכנית לימוד לסטודנטים, ויש לה מגמה כפולה: מגמה אחת לחזק את הזהות היהודית של הסטודנטים האלה, ומגמה שנייה פשוט להפגיש ביניהם, לייצר חברת סטודנטים יהודית, ובאופן טבעי אם יש צעירים וצעירות, איך הרב אמר, הם גם נפגשים וגם מתאהבים, וסביר שהנישואים יהיו בקרב יהודים בחברה יהודית. יש הסכמה של משרד החינוך, הסכמה של משרד התפוצות. יש למעשה הסכמה של כולנו להפעיל את התוכנית הזאת כתוכנית ניסויית השנה. נבדוק, נראה את התוצאות שלה, נראה מה המקורות התקציביים לשנים הבאות. השנה אפשר להתחיל לעבוד, ואם נקבל ברכה, נעשה את זה.

תודה.

יש לי הערה. אני מאוד מסכימה עם המטרה, אבל בגלל העובדה ש-38 שנים חייתי שם, אתם לא צריכים לנסח את זה ובצורה פומבית לדבר, כי אני רואה בזה סכנה וצרות למעמד של 'חפציב"ה' בדנייפרופטרובסק ובמקומות אחרים, מפני שאם מתערבים בעניין של נישואי תערובת שם, מסתכלים על זה כעל כניסה לתחום מאוד רגיש וגזעני.

נגדיר את זה באופן כללי.

למדתי ממך, חברת הכנסת סולודקין, להיזהר, כבר לפני שנים, ואני נזהר. את צודקת לגמרי, זה נכון.

מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין.

אנחנו נזהרים, כי אנחנו יודעים שאנחנו עובדים, והם נותנים לנו לעבוד.

אני אתן לדוברים הבאים לדבר בקצרה. הדובר הבא – עורך-הדין יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית. בבקשה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת דנון, קודם כול על כינוס הישיבה הזאת. אני חושב שיש מעט נושאים רלוונטיים יותר לקיום היהודי ולקידום מדינת ישראל מהנושא הזה, וחשוב מאוד להציף את זה. עשית את זה בצורה מאוד מכובדת וראויה.


פנית, חבר הכנסת דנון, ליושב לימינך, לרב יוסף בכבוד רב, אני חושב שכך כמובן ראוי לפנות לרבנים, אבל נדמה לי שהממסד הרבני האורתודוקסי בארץ הוא לא חלק מהפתרון, אני חושש שהוא חלק מהבעיה, משום שכאשר אנחנו מסתכלים מי הם הגופים שמהם אולי תצמח הישועה, זאת אומרת, מי הם הגופים שהתפקיד שלהם ביום-יום הוא לקרב יהודים בחוץ-לארץ, אתה מתבונן על התנועות הלא אורתודוקסיות ורואה שאנחנו נמצאים בחזית המערכה בחוץ-לארץ. לשלוח שליחים ומרצים ואנשים נוספים לקהילות אורתודוקסיות ולשכנע אותם בזהות היהודית והציונית זה דבר חשוב, אבל זה לא מה שימנע את ההתבוללות. אנחנו צריכים לשנות את הפרדיגמה באופן שיאפשר ליהודי קונסרבטיבי ורפורמי, שאנחנו מצליחים למשוך אותו לאחת מקהילותינו בחוץ-לארץ, להרגיש שמדינת ישראל היא הבית שלו. מדינת ישראל, וצדקו כל אלה שאמרו את זה לפני, צריכה להיות מקור להזדהות, מקור למשיכה.


אני חותם בשתי ידיים על הדברים הנבונים, החכמים והמנוסחים היטב שד"ר דב מימון הביא לשולחן. תוכנית חמשת הפרמטרים שלו לדעתי יכולה לסכם את הישיבה הזאת, והשאלה היא רק כמה כסף שמים בכל אחד מהסעיפים כדי לתת בה ממש.


נדמה לי שסעיף שישי ראוי להצטרף, מדינת ישראל צריכה להביא בחשבון, כאשר היא מנתחת כל מעשה שלה, בין חקיקה ובין מעשה ממשל אחר, את משמעויותיו לעולם שיושב מחוץ לציון. הרי מה אנחנו עושים שם? אנחנו מנסים לשכנע את הילדים של נישואי התערובת, ולפעמים גם את בני הזוג עצמם, לבוא ולהצטרף לקהילותינו, כל אחד בשיטה אחרת – לתנועה הקונסרבטיבית יש אידיאולוגיה אחת, לתנועה הרפורמית אידיאולוגיה שונה. אנחנו מנסים לשכנע אותם להוריד את הרף, אנחנו לא מפנים להם כתף קרה, לא דוחקים אותם החוצה, אלא מכבדים, מכניסים אותם פנימה ומעניקים להם את החוויה היהודית הנכונה במטרה שיתקרבו, אבל בד בבד עם ההתקרבות שלהם לעולם הזה של זהות יהודית ותרבות יהודית ומדינת ישראל הם למדים על האפליה הבוטה, המבישה, המרושעת לפעמים, שבה הם נתקלים כאשר הם באים לחוש את החוויה הישראלית בעשר אצבעות.


כשמדברים על הניסיון למנוע את ההתבוללות ולצמצם אותה צריך לראות את המשאב הכי גדול שיש לנו בדור הנוכחי, והוא מדינת ישראל. מה שאנחנו הצלחנו לעשות לזהות היהודית במאה שנות ציונות הוא מהלך מפליג. לנסות ולהדיר את המהלך הזה מהמערכה הענקית שאתה עכשיו סימנת משאלת ההתבוללות, זה לפגוע בעצמנו. אפילו לא משיקולים של פלורליזם יהודי ולא משיקולים של אידיאולוגיה, או תיאולוגיה או משהו אחר, משיקולים תועלתניים פרופר, קלסיים, אלה מדינת ישראל צריכה לעשות שידוד מערכות דרמטי ביחסים שלה בין דת ומדינה. זה יעזור לכולנו להפוך את יהדות העולם למחוברת הן לזהות היהודית שלה והן למדינת ישראל.

תודה, עורך-הדין יזהר הס. גוסטי ברוורמן-יהושע, חברת הנהלה בהסתדרות הציונית העולמית, בבקשה.

צהרים טובים. כל חברי פה דיברו על העניין של מרכזיותה של ישראל, וכהסתדרות ציונית עולמית אנחנו מתמודדים עם האתגר של מהי זהות ציונית. נדמה לי שאחד הדברים שלא ברורים לנו, כשאנחנו מדברים היום על ציונות, זה מה המשמעות שלה, מה הקונוטציות, מה החוויות שאנחנו מזמנים לאותם אנשים שחיים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ובוודאי בתוך מדינת ישראל.


אנחנו היום מתמודדים עם השאלה של איך מייצרים זהות והזדהות עם ציונות ועם מרכזיותה של מדינת ישראל. אחד הדברים היפים שעשה משרד החינוך זה הקצאת 10 מיליוני שקלים לנושא של זורעים ציונות. הרעיון של לזרוע ציונות הוא דבר מאוד טריקי, משום שאתה יכול לזרוע ציונות בכל העולם ולהנביט מעד מאוד, או לעשות את זה במקומות מאוד-מאוד ממוקדים. אני חושבת שאחד הדברים שבלטו מאוד פה זה ריבוי הגופים שמתעסקים בנושא של זהות יהודית ומרכזיותה של ישראל. ונדמה לי שאם היינו מאגדים את כל הגופים האלה לכדי עשייה מרכזית, משמעותית, אחת, עם מטרות ברורות מאוד, עם אבני דרך כדי למדוד אותן, כולנו היינו נשכרים. כלומר, המשימה בעיני של ההסתדרות הציונית באמצעות התוכנית הזאת, באמצעות שליחיה, זה לייצר נוכחות ציונית שמבוססת על זהות יהודית לאורך זמן.

ההקצאה שלנו של 10 מיליוני שקלים לפרויקט הזה היא לתקופה של שנה וחצי. עד ששליח מגיע לאיזה מקום, מתחיל להבין מה קורה אתו מימין ומשמאל הוא כבר צריך לחזור. לכן אני אומרת עוד פעם שראוי וחשוב שנזכור שדברים כאלה הם תהליכים חינוכיים, וככאלה הם צריכים להיות לאורך זמן ומאגדים את כל המשאבים שמקצים פה כל המשרדים: משרד החוץ, משרד ההסברה. רק תסתכלו כמה יושבים מסביב לשולחן הזה, כמה כספים מיועדים לתוכניות האלה וכמה מעט דיאלוג יש בין הגופים כדי למקסם את הנוכחות ואת התקציבים שלנו בשטח.

תודה רבה. אחרון הדוברים בקצרה, מזכ"ל בני עקיבא, זאב שוורץ. כאיש תנועות הנוער לשעבר ובהווה אני לא יכול להגיד לא לתנועות הנוער. רק בקצרה, אנחנו צריכים לסיים.

קודם כול, תודה רבה, ברכות ליושב-ראש הוועדה וחברי הכנסת, רבנים ומכובדים, אני אפתח בקוריוז בבני עקיבא, בכל שנה נותנים שם לשבט. לפני שנה היה להב"ה – לשנה הבאה בירושלים הבנויה, והשנה נעל"ה, הדגש של בני עקיבא. אני כאן כיושב-ראש משותף לכלל תנועות הנוער. התחלנו במיזם חדש שמאגד את כלל תנועות הנוער, ואנחנו באים לכאן, לכנסת ישראל, ביחד עם השותפים - - -

התנועות העולמיות עדיין מקבלות תקציב ממשרד החינוך?

זה נושא - - -

כן או לא, לא נושא.

חלק, וכל שנה זה בספק.

ב-2009 היה תקצוב?

היה תקצוב מינימלי, ולא לכלל תנועות הנוער.

כמה היתה ההקצבה?

מיליון שקל.

ל-2010 יהיה תקציב?

כרגע לא.


אנחנו, כלל תנועות הנוער, 17 תנועות הנוער, יושבים בפורום משותף וגדול המאחד על המפריד במאבק בהתבוללות, במאבק על הזהות היהודית, העלייה ומנהיגות עתידית. אם כנסת ישראל תראה לנכון לתמוך במיזם המשותף, כמו שעשו לתנועות הישראליות, והיום יש יותר מ-80 מיליוני שקלים בכל שנה – אם לנו תהיה תמיכה כזאת, אנחנו בחזית. אנחנו נוגעים בנוער בכל מקום, במחנות קיץ אנחנו מעניקים את החוויה, ואנחנו אלה שמגייסים אותם דרך כל השותפויות עם הסוכנות להגיע לישראל, ועכשיו גם צריך לחזק את המגמה החדשה של "לפיד", שהתיכוניסטים יגיעו לישראל, בהמשך לעבודה הברוכה של "מסע" ו"תגלית".


אנחנו גם מבקשים מהוועדה הזאת שכפי שהסוכנות וההסתדרות הציונית תומכות בנו, בעזרת השם גם כנסת ישראל, והיא תוודא שהקק"ל יתמכו בתנועות הנוער העולמיות, גם זה גוף ממשלתי ישראלי שיש בו כספים.


בכל תנועות הנוער צריך לקיים דיון על הישראלים היורדים. לא רק החו"לניקים מתבוללים, גם הישראלים מתבוללים. זה מתחיל כאן והם יורדים לשם. גם עם זה צריך להתמודד. אנחנו חייבים להיות שותפים אתכם ונשמח לתמיכה למיזם החדש של כלל תנועות הנוער.

תודה רבה. ברשותכם, אני אסכם את הדיון. אני רוצה להודות לרבנים שהגיעו והשתתפו בדיון החשוב הזה, לאנשי האקדמיה ולכל נציגי הארגונים. עצם קיומו של הדיון בכנסת ישראל היה חשוב. בעיית ההתבוללות היא בעיה של כל העם היהודי וכמובן של ממשלת ישראל. הנתונים שהוצגו בוועדה מעידים על מגמה מטרידה ביותר, שבה קהילות שלמות מצטמצמות וחלקן אף נעלמות. מרכזיות ישראל היא כלי חשוב במאבק בהתבוללות.


הוועדה קוראת למשרד ההסברה והתפוצות לגבש תוכנית אב כללית למאבק בהתבוללות, תוכנית זו תאגד ותשלב את כלל הגופים הפועלים בקהילות העולם. הוועדה מברכת על השקעות הממשלה בפרויקטים חשובים להבאת בני נוער וצעירים לישראל, וקוראת להחדרת תוכניות פיילוט נוספות למניעת התבוללות וחיזוק פעילות תנועות הנוער.


אני רוצה להודות לכל הנוכחים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50

PAGE
22