PAGE
31
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

11.11.2010


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 102

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, ד' בכסלו התשע"א (11 בנובמבר 2010), שעה 10:00

סיור וישיבה דחופים בשכונת רמת אליהו בראשון לציון בנושא: התמודדות הרשויות עם האלימות בקרב יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

רוברט טיבייב

אברהם מיכאלי

אדמסו אללי

- יועץ ראש הממשלה לענייני אתיופיה, משרד ראש הממשלה

אנה ליטרבניק

- מנהלת לשכת ראשון לציון, המשרד לקליטת עלייה

ברוך שמעון

- מנהל ארצי מוקדי קליטה, המשרד לקליטת עלייה

אורנה שביט

- ר' תחום פיתוח קהילתי, הרשות למלחמה בסמים, המשרד לביטחון

פנים

רפ"ק צביקה רוזנברג
- סמת"ח ראשון לציון, מחוז מרכז, משטרה, המשרד לביטחון פנים

אסף קגן

- מנהל אזורי של עיר ללא אלימות, המשרד לביטחון פנים

נחמה דותן

- מפקחת מחוזית בשירות לפרט ולמשפחה, משרד הרווחה והשירותים



החברתיים

אברהם נגוסה

- סגן נציגות יוצאי אתיופיה בישראל

מוטי עג'מי

- סגן ומ"מ ראש העירייה, עיריית ראשון לציון

דוד ביטן

- סגן ראש העירייה, עיריית ראשון לציון

ודים קירפצ'וב

- סגן ראש העירייה, עיריית ראשון לציון

חיה ברנפלד

- סמנכ"ל העירייה, עיריית ראשון לציון

דוד אלימלך

- יועץ ראש העירייה, עיריית ראשון לציון

נעמי אחימור

- ראש מינהל הרווחה, עיריית ראשון לציון

טליה סומך

- דוברת, עיריית ראשון לציון

ינון אדלר

- ס. דוברת, עיריית ראשון לציון

אנט בן שחר

- מנהלת אירועי העירייה, עיריית ראשון לציון

גילה בן בסט

- מנהלת אגף לטיפול וקידום נוער וצעירים

הלל יגאל

- עוזר סגן ראש העיר, עיריית ראשון לציון

גליה קסלר

- עוזרת מ"מ ראש העיר, מנהלת רשות הקליטה, עיריית ראשון לציון

מירה שחם

- מנהלת לשכת רווחה מערב העיר, עיריית ראשון לציון

דוד בן שושן

- מנהל הרשות העירונית למלחמה בסמים, עיריית ראשון לציון

ווגאי טביג'ה

- מנחה ליוצאי העדה האתיופית ברשות למלחמה בסמים

ליאת עברי

- מנהלת פרויקט 'עיר ללא אלימות', עיריית ראשון לציון

אפרים נגה

- מדריך קבוצת גברים

נתן גטהון

- מגשר בקהילה

מולו מקוננט

- עו"ס במרכז למניעת אלימות במשפחה

אלמו מסגאנאו

- נציג הקהילה

חגית חובב

- יועצת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

אלון דמלה

- עיתונאי, 'ידיעות נגט'

מירב מולדוואן

- ראש משרד חקירות ומודיעין, משטרת ראשל"צ

זיוה דסה

- מנהלת מוקד קליטה עירוני ליוצאי אתיופיה בראשון לציון

פרץ חג'ג'

- מנהלת המתנ"ס ברמת אליהו

רוני פליישמן

- עוזר פרלמנטרי של חה"כ דני דנון

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור וישיבה דחופים בשכונת רמת אליהו בראשון לציון בנושא: התמודדות הרשויות עם האלימות בקרב יוצאי אתיופיה

סיור בשכונת רמת אליהו בראשון לציון

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח את הישיבה ואת הסיור של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו היום מקיימים את הסיור בשטח, כמו שאנחנו אוהבים לעשות, הסיור הראשון של הוועדה בראשותי ואני מודה לחברי הכנסת מיכאלי וטיבייב שיצטרפו לסיור. נמצאים איתנו שני ממלאי מקום ראש עיריית ראשון לציון. אנחנו לא מקיימים דיון, הדיון יתקיים בסוף הסיור, אני רק רוצה לבקש, אולי, לפני שאנחנו עולים לאוטובוס, שכל אחד יציג את עצמו, שנכיר אחד את השני, את הגורמים השונים. בדיון שיתקיים לאחר מכן נדבר כמובן על ראשון לציון ועל מה שנראה, אבל גם נצא לרמה הארצית, לגבי הנושא של המקרים של אלימות במשפחה, גורמים, סיבות ודרכים לצמצם את היקף התופעה.

נעשה סבב קצר של השמות ונוכל לצאת לסיור. לאחר מכן יש פה נציגי משטרת ראשון לציון עם נתונים ועם נציגי משרדי ממשלה, כדי שנוכל באמת להתעמק בסוגיה.

(סבב נוכחות).

לפני שנצא, אולי מישהו מהעירייה ייתן לנו סקירה בדקה על נתונים מספריים של יוצאי אתיופיה בעיר, מגמות.

אני אתן כמה נתונים כלליים. הייתי רוצה לומר אמירה אחת כללית, לאו דווקא על הדיון, ממש בכמה מלים ואחר כך נתייחס באריכות. קודם כל נושא האלימות היא רעה חולה בחברה הישראלית ואני מרגיש וחש שמאז רצח רבין יש איזה שהוא תהליך של חוסר סובלנות והמקרים הולכים וגדלים. הבעיות של האלימות, שחשבנו שאולי כתוצאה מהרצח יפחתו, הגדילו גם הרבה מאוד דברים שהיו קיימים אולי בעבר והחריפו את הבעיה. אני חושב שהבעיה הזאת היא בעיה שצריכים להתמודד איתה כל הגורמים, המדינה, הרשות המקומית, ואם מדובר על נושא של קליטה, שהם חלק מאותה אוכלוסייה ש"מועדת לפורענות", במרכאות, מכיוון שהיא אותה אוכלוסייה שסובלת מקשיים של הסתגלות, מקשיים של התאמה למקום החדש, למנטליות החדשה, וכתוצאה מכך נוצרות בעיות, אז גם הקהילה עצמה היא זו שצריכה לקחת חלק. יש פה שילוב של שלושה גורמים, שלטון מרכזי, רשות מקומית ובני הקהילה. לצערי ראשון לציון גם סובלת מבעיות אלימות, נכנסנו לפרויקט של 'עיר ללא אלימות', עם השקעה גדולה מאוד. מעבר להשקעה של המשרד לביטחון פנים, שנתן סכום של כ-1.9 מיליון שקלים. אנחנו השלמנו את הסכום ל-5.2 מיליון, כך שעיריית ראשון לציון ממש עודדה את כניסתה לפרויקט הזה ואנחנו נפרט על זה יותר מאוחר. אנחנו נפרט גם על התחומים האחרים, על הטיפול של מינהל הרווחה, מינהל החינוך וההשקעות האדירות שנעשות בשכונה עצמה ברמת אליהו, גם בתחומים הפיזיים. נמצא פה ראש המִנהלת, יש פה גורמים אחרים שעוסקים בתחומים האחרים.

ברמת אליהו יש כ-14,000 תושבים לפי מרשם האוכלוסין, כ-12,700 לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוכם כ-858 בתי אב בני הקהילה האתיופית ברמת אליהו ויש 4,172 תושבים בני הקהילה ברמת אליהו, בעיר יש עוד כ-1,000 ומשהו תושבים, סך הכל בין 5,500 ל-6,000.

מתוך כמה?

בראשון, לפי מרשם האוכלוסין, יש כ-250,000 תושבים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קצת פחות, 224,000. אם אני לא טועה, זה הנתון, יש פער שאנחנו תמיד רצים איתו.

איך הם מרוכזים ברמת אליהו? זה שטח די גדול, רמת אליהו.

יש מתחמים ששם יש יותר מבני הקהילה, ברחובות מסוימים, אנחנו נסייר שם ונראה את אותם רחובות. רציתם לעמוד על הבעיות, על תנאי המחיה ועל הסביבה שבהם גרים אותן אוכלוסיות שאנחנו מדברים עליהן, אז אנחנו ניסע ונראה את זה ואני חושב שיהיה יותר קל לדבר כשנראה את הנתונים. אלה הנתונים הכלליים, אני חושב שבאמת אחר כך נוכל לקיים דיון מעמיק ורציני ונראה מה נעשה ומה צריך עוד לעשות, כי אין ספק שתמיד צריך לעשות יותר.

תודה, מר עג'מי. אנחנו נעשה סיור קצר בשכונה ולאחר מכן נתכנס פה להמשך הדיון.

---ולשמוע על הבעיות בשכונה, דברים טובים, דברים---

(אמהרית).

שנתיים מאז שהיא נכנסה לפה.

כמה זמן היא בארץ?

(אמהרית).

חמש שנים. היא שמונה שנים והיא חמש שנים.

מתי הם הגיעו, בשנות השמונים? או בשנים האחרונות?

גם וגם. יש גם וגם.

אני חי פה 20 שנה, הקבוצות של 84' מאוד מאוד ספורים, אולי 4, 5, 6 נמצאים פה ועזבו לראשון ולמקומות. אחרי שבע-שמונה שנים נמצאת רק האוכלוסייה האחרונה ש---

אסף דניאל גם הגיע מזמן.

אסף דניאל הוא היחיד.

אתה יכול לשאול אותם על המקרים של אלימות במשפחה שקרו? מה הן חושבות שניתן היה לעשות כדי למנוע את זה.

(אמהרית).

הם אומרים שהם לא מכירים כזו תופעה באתיופיה, זה קורה רק פה. אני שואל אותם למה זה קרה פה. היא אומרת, אנחנו לא יודעים ממה הדבר זה, באתיופיה לא ידענו ולא שמענו כזה דבר, אבל פה אנחנו לא יודעים ממה זה נובע.

אין להם ילדים קטנים, כולם בוגרים ועצמאיים. היא למשל, היא קנתה ביחד עם הבת שלה כאן.

דני, אני חושב שאלימות היא לא תופעה שמוכרת רק בקהילה. עכשיו מתמקדים בנושא של אלימות, זה פוגע בנו תדמיתית, מתייג אותנו כל הזמן באלימות , זה רק מכשיל אותנו.

תסתכלו על הבניינים האלה, אפשר לעשות שיקום שכונות, בלי בינוי---

הילדים שלכם גרים פה? איפה הילדים גרים?

(אמהרית).

שניים גרים בירושלים, שניים גרים פה, ברמת אליהו, אחד היה גר בבית שמש, הוא נפטר ואחת נשארה באתיופיה, עדיין מחכה לעלות.

הבת שמחכה לעלות נמצאת ברשימות של ה-8,000 שמות?

(אמהרית).

היא באדיס אבבה.

למה באדיס?

אדיס לא נכלל בהחלטה ב---

אני יודע.

ואז הם יגידו, כל יהודי אתיופיה עלו ואין צורך. היא אומרת שהבת שלה נמצאת באדיס.

אנחנו התחייבנו שאנחנו יותר לא נדבר בקבוצות, נדבד\ר כבודדים, לפי חוק השבות.

באדיס יש בודדים שנשארו שם.

הם זכאי חוק השבות?

אני לא יודע. צריך לבדוק כל אחד ואחד, בדיקה פרטנית. האמא פה, צריך להיות, כי האמא עלתה.

(אמהרית).

זה החתן שלה, הבעל של הבת שלה. הסיבה שהיא לא עלתה איתם, כי היא נעלמה 30 שנה, אחרי 30 שנה מצאו אותה והיא נמצאת עכשיו באדיס.

לסיום, אם היא היתה צריכה לשנות דבר אחד בשכונה פה, מה היא היתה מבקשת מהעירייה, מאיתנו? אם היה דבר אחד שהיתה יכולה לבקש?

אני חושב שאת השאלה הזאת אנחנו נשאל את ה---

אנחנו נשאל גם צעירים, אבל הם גם גרים פה.

(אמהרית).

הם אמרו, מה שהמדינה חושבת לעשות, תעשה. לא אמרו משהו ספציפי.

תשאל אותה כמה מהבניין הזה בני הקהילה גרים, אני רוצה לדעת סטטיסטיקה.

(אמהרית).

בכל הבניין הזה יש רק ארבעה לבנים וכל הבניין הזה---

כאשר יש בכל כניסה 6 עד 8 משפחות, הרוב זה---

רק ארבעה הם לא.

(אמהרית).

היא אומרת, תביאו לי את הבת שלי מאתיופיה.

כמה בדירה שלה גרים אנשים?

(אמהרית).

ארבעה.

אנחנו רוצים להודות לך, תודה רבה.

תושב השכונה: עליתי ב-99'.

עלית ישר לפה?

לא, עליתי למרכז קליטה ליד ירושלים, הייתי במבשרת ציון, ממבשרת ציון, אחרי שלוש שנים, ב-2003, עם חמישה ילדים, קניתי את הבית הזה, קיבלתי משכנתא. הגעתי לפה.

ההורים שלך גרים פה בבית?

בבית שמש.

הם באו לבקר אותך.

בשבוע שעבר עשיתי תאונת דרכים, הם באו לבקר אותי עכשיו.

רפואה שלמה. במה אתה עובד?

אני עובד ב...

והילדים לומדים פה כולם?

כן, הילדים לומדים פה, בראשון. הקטנה בזבולון אמיר, שניים באשכולות.

כמה חדרים יש בבית?

ארבעה חדרים.

לאשכולות איך הם מגיעים, עם הסעה?

כן. קונים את הכרטיסייה ומעבירים מ---

זה פרויקט שהעירייה עשתה, הסעות, כדי ליצור אינטגרציה. אנחנו יזמנו יציאה של תלמידים בני הקהילה אל מחוץ לשכונה ואנחנו מממנים את הכרטיסיות. עשינו את זה גם בשנה שעברה, בשנה שעברה זה היה פחות מוצלח, השנה הרבה יותר. זה אחד הצעדים החשובים שאנחנו עושים כדי ליצור אינטגרציה הרבה יותר טובה, כדי לא ליצור רק את המעגלים בתוך השכונה, אלא להוציא את התושבים גם מחוץ לשכונה.

בהשוואה לאיפה שההורים שלך גרים, בבית שמש, מה יותר טוב? לגור פה או בבית שמש? ולמה?

הם קנו לפניי בבית שמש, אני נשארתי במרכז הקליטה ואחרי שהם עברו לבית שמש, אחרי שנה ומשהו, חסר לי להוסיף למשכנתא שקיבלנו, הייתי בעבודה, סיימתי לעבוד שם ועברתי לפה, קצת קיבלתי כסף וקניתי.

אבל מה יותר טוב?

עבודה, כל מיני דברים, אין בראשון. גרים כאן במרכז, אם אתה הולך למקום אחר, למרכז, בשביל לעבוד.

הילדים לומדים בממלכתי דתי או בממלכתי רגיל?

בממלכתי דתי לומדים ארבע, אחת סיימה השנה הזו.

הבת שלך סיימה? בוא'נה הוא התחתן בגיל עשר.

התחתנתי בגיל 21. יחסית גדול התחתנתי, 23 שנים אני נשוי.

מה עושה אשתך?

אשתי עובדת בראשון.

מה הילדים עושים פה אחרי שהם באים מבית הספר? אנחנו מתעניינים בתנאי החיים בשכונה. חוץ מהבתים שאנחנו רואים אותם ויודעים להתרשם, אבל לגבי הילדים, מה הם עושים? הם באים הנה בשתיים, שלוש, ארבע---

הם הולכים לחוג במתנ"ס.

ומי שלא הולך למתנ"ס?

רק הקטן לא הולך למתנ"ס.

אתה רוצה לומר שכל הילדים פה בשכונה הולכים למתנ"ס?

יש להם סיוע בהכנת שיעורים?

כן.

עכשיו אנחנו הסתובבנו ואין ילדים, אבל אחרי הצהריים כל הילדים נמצאים על הכביש. אפילו מכוניות לא עוברות, אז למה הם לא הולכים למתנ"ס?

תראה, אני מצדי, אחת לא הולכת למתנ"ס, למה לא הולכת למתנ"ס? למשל הגדולה, היא כבר בת 18.

לא, היא גדולה.

היא כבר אחרי בית ספר, היא הולכת לחפש עבודה. והקטנים האלה, אם מישהו לא משלם, מישהו צריך לשלם בשביל ה---

כמה צריך לשלם?

אני חושב 350 שקלים.

ומשפחות שאין להם כסף? אתה במקרה אתה צעיר, אתה משלם, משפחות מבוגרות שהם לא עובדים?

יש כמה קבוצות, שאלתי גם כמה קבוצות, הם מקבלים עזרה, הולכים לכמה שעות, עושים שיעורי בית שם.

לגבי מקרי האלימות בתוך המשפחה, אתה הכרת חלק מהאנשים?

הרצח, גם אני שמעתי, הייתי בעבודה ושמעתי.

אתה מכיר את האנשים?

את ההורים של האישה אני מכיר.

וגם את המשפחה הקודמת שנרצחה לפני שנה?

כן, אתה אלה אני מכיר. לפני שנתיים. אני מכיר אותם.

למה זה קורה, גברים שרוצחים את הנשים?

אתה מתעניין... נגיד, למה אני לא עם אשתי? או חסר לי משהו, יש כמה דברים חסר בבית, אם אני מבקש בזמנו, אין להם פתרון, אתה חוזר לבית, אתה יושב על דברים, משהו שהיה לך---

בעבודה.

ואף אחד לא פותר את הבעיה, אז אתה מסתובב, כמה פעמים אתה הולך, אתה יוצא בחוץ, אתה חוזר לבית. אני במצוקה, אין לי איפה ללכת. אם בזמנו יש את העזרה, אתה תעשה זה, היא תעשה זה, תסתדרו וזה, אחרי זה נפתור את הבעיה. פתאום מקבל קריזה הבן אדם והגיע למצב שהוא מסוכן. את הבן אדם ההוא לפני שנתיים, אני מכיר אותו, גם את האישה של ההורים. הבן אדם היה, בקושי אנחנו רואים אותו, אומרים לו שלום וזה, הבן אדם הזה לא אומר שלום. למה? יש לו בראש משהו, אתה אומר לו שלום, מה יש לו? אם יש מישהו שעוזר באמת, בוא שב בצד, בוא, אני אסביר לך.

מצוקה בכסף? בעיות כספיות?

כן, גם בעיות כספיות.

מה שגרם לו זה היה בעיות כספיות?

אני פה, למשל, יש לי חמישה ילדים, בחדר אחד בודד לגדולה, שלושה ילדים, איפה ישנים? בחדר אחד. אשתי ושני הילדים ואני בחדר אחד.

במקרה שלך זה בית גדול. הרוב גרים בשלושה חדרים, לא חמישה חדרים.

שמונה ועשר נפשות בשלושה חדרים.

אתה בא איתנו עכשיו לישיבה גם?

כן.

יופי. אנחנו רוצים להודות לך ובאמת להורים שלך, שהפרענו להם בביקור.

הוא אחד הנבחרים ש---

אנחנו נמשיך את הדיון עכשיו במתנ"ס. תודה רבה.

אני רוצה לפתוח את הדיון ולמקד אותו, כשאנחנו לא מתיימרים היום בדיון לדון ולעסוק ולפתור את כל הבעיות של יוצאי אתיופיה, אנחנו מתמקדים באלימות בתוך המשפחה, לאור המקרים הרבים שראינו באחרונה, ואני רוצה לבקש מנציג המשטרה, רב פקד צביקה רוזנברג, סגן מפקד תחנת ראשון לציון, תן לנו סקירה לגבי נתונים. הרושם שלי ושל חברי הוועדה שאנחנו רואים שבקרב יוצאי העדה מקרי האלימות בתוך המשפחה הם גבוהים, השאלה אם הנתונים מגבים את זה ומה אתה יכול לומר לנו על כך.

בסך הכל בשנת 2010, אם אנחנו מסתכלים על העיר בכלל, היו 25 אירועים בקרב יוצאי העדה בנושא אלימות במשפחה.

מה זה אירועים?

אירועים שאנחנו מדווחים עליהם, תיקי חקירה שהוגשו תלונות ונפתחו. מתוך זה ברמת אליהו היו בסך הכל 8 מקרים כאלה. גם לאורך שנים, כשמסתכלים מ-2006 עד 2010, זה פחות או יותר כמות האירועים, מ-4, 7, 8. גם לגבי אירועי אלימות בכלל, סך הכל היו 10 מקרים בשנת 2010 ברמת אליהו, מתוך 54 מקרים שהיו בעיר. אם אנחנו מסתכלים על היחסיות גם לכמות התושבים---

אפשר לפרט את סוגי האירועים? גניבת אופניים זה לא---

אנחנו מדברים על אירועים של אלימות במשפחה, בין בעל לאישה, ילדים, הורים. אלה הדברים שהתמקדנו בהם. ואירועי אלימות זה אירועי אלימות בכלל, מקטטות עד דקירות, כמו המקרה האחרון שקרה בשבוע שעבר.

הנושא של אלימות במשפחה זה לא בהכרח גם תקיפה, זה נושא של הפרות צו ששופט הוציא, או איומים, הפרת הסדרי ראייה, התיקים שאנחנו מדווחים עליהם כמובן מקבלים את מלוא תשומת הלב, על פי כל הנהלים של אלימות במשפחה, הבאת החשוד, חקירתו, קצין חקירות מהמשרד שלי עובר על התיק, הוא למעשה מקבל את החלטת השחרור של אותו חשוד או חשודה בתיק החקירה. כמו שצביקה ציין, שאר האירועים, שהכמות לא גדולה, זה 44 אירועים בכל העיר ראשון, זה יותר מעורבות של בני נוער בנושא של התגודדות בני נוער, קטטות בתוכם, החזקות סכין. אלה האירועים.

מהנתונים שהצגתם אפשר לומר שבראשון לציון בקרב יוצאי אתיופיה האלימות במשפחה יותר גבוהה, כמו שאר האוכלוסייה, פחות? מה המסקנה?

לא, אני לא יכול להצביע על איזה שהיא תופעה דווקא בקרב יוצאי העדה.

זו כמות מינורית מכמות התיקים שנכנסים אלינו.

ברמה הארצית? אין לכם את הנתונים.

ברמה הארצית, לא.

רק עוד דבר אחד שאני רוצה לציין, שיש פה משהו שאפילו הומצא אולי בראשון לציון; שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לרווחה, כל מקרה שמדווח פה מדווח לשם ולהיפך, ואני חושב שהדבר הזה הוא מאוד חשוב, מאוד נכון. אתם באתם לפה כדי לנסות ולטוות משהו ברמה הלאומית, אז אני חושב שבהחלט רצוי ליישם את זה ולהעביר את המסר הזה גם לרשויות אחרות. זה לא דבר שקיים בכל מקום, זה דבר שפוּתח פה, למיטב ידיעתי.

רציתי לבקש מנציגי הרווחה של העירייה, נמצאים פה כמה גורמים, הבנתי שאין בתוך רמת אליהו משרד שלכם או מקום.

יש לשכת רווחה ברחוב הנחשול שהוא רחוב שממש גובל ברמת אליהו, הוא בתוך מרכז מסחרי.

מה המרחק של זה מפה?

חמש דקות. מפה, חמש דקות.

יש התנגדות וחשיבה כזאת שאולי זה לא נכון דווקא בתוך השכונה, למה לקטלג את השכונה, אבל בסופו של דבר, השיקולים היו לכאן ולשם ונתקבלה החלטה כזאת גם בגלל המיקום ובגלל התנאים הפיזיים וקיבלנו החלטה להקים את זה ב---

מתיזה ייכנס לביצוע?

זה בעבודה.

היה צו על ידי התושבים וזה נדחה קצת, אבל נגמרה העתירה וזה מתקרב.

הלשכה היא לשכה קרובה, זמינה, היא בתוך מרכז שחלק גדול מבני העדה צורכים בו עוד שירותים ומהבחינה הזו אין בעיה.

גב' שחם, מבחינת תקנים שלכם, כמה תקנים יש לכם לשכונה, עובדים סוציאליים?

לשכונה הזאת יש לנו כתשעה תקנים של עובדים סוציאליים, מתוכם חמש עובדות סוציאליות בנות העדה.

כל התקנים מאוישים?

הכל מאויש, אין אצלנו מצב שמשהו לא מאויש. כל מה שאני אומרת אלה אנשים בני העדה, שלוש עובדות סמך מקצועיות בנות העדה, ועוד שלושה אנשים שעובדים כמדריכים בתכנית הביתית.

את יכולה לתאר לנו את תכניות המניעה, לא טיפול אחראי. אני בא לשכונה היום, הסתובבתי פה ברכב, ראיתי הרבה מאוד בני נוער, לא הולכים למתנ"סים, יושבים ברחוב. מי פועל בתוך הילדים האלה כדי שהם לא ידרדרו למצב של אלימות. אני יודע שאלימות נוצרת גם כתוצאה משעמום, כשהם יושבים על האבנים והברזלים ולפעמים גם יוצאים לשכונות אחרות וסיפורים. מי מפעיל את התכניות האלה?

אני מנהלת את התכנית 'עיר ללא אלימות' כאן בראשון, שהתחילה לפעול בעיר מיוני השנה. בתחום של המניעה, בדיוק באותו תחום שאתה מדבר עליו, יש לנו גם שני מדריכי חבורות רחוב שמסתובבים בשכונות, נפגשים עם בני הנוער בברזלים ובונים עבורם חלופות, להפנות אותם לפעילות פנאי שחלק גדול ממנה נמצא בתוך המתנ"ס. מעבר לזה, יש לנו גם בבתי הספר. יש פה בית ספר שקולט מבתי הספר היסודיים, חטיבת ביניים שנקראת 'אבני החושן', שם יש לנו מדריכת מוגנות שמסתובבת ומהווה עוד זוג עיניים לבית הספר ומכירה את החצר האחורית של בית הספר וגם אמורה לבנות גשרים מול גורמי האכיפה, בדיוק כדי למנוע את הדברים הללו. גם כחלק מהתקציב ש'עיר ללא אלימות' משקיעה בתחום האכיפה, יש לנו תקן של מפקח. זה נקרא מפקח אזורי, שמסתובב כאן בשכונה, שאמור להוות כמו שריף כזה, שכל השכונה מכירה אותו, בונה מולו קשרים ופונה אליו והוא בעצם הנציג שלה מול גורמי האכיפה.

מי עוקב אחרי הילדים בסופי שבוע?

ההורים.

ההורים לא עוקבים. אני אומר לכם עובדות.

לא, יש לנו סיירת הורים.

מי יצא מכם בערב שבת וראה שאחרי שעת בית כנסת, בדרך כלל בשכונות, כשההורים הנורמטיביים הולכים הביתה לעשות קידוש והילדים של בני הקהילה מסתובבים ברחוב.

יש לנו הורים נורמטיביים שהתגייסו לסיירת, שהתפקיד שלה זה לסייר בדיוק בשעות האלה, בשעות בילוי ובשעות פנאי בלילה של הילדים, לצאת ובעצם לתגבר את גורמי האכיפה. ההורים גם מתודרכים. הסיירת הזאת מופעלת על ידי הרשות העירונית למלחמה בסמים, הם מקבלים כלים איך להגיע לילדים האלה, איך לדבר איתם, איך לעזור להם ואיך בעצם להתחבר לגורמי האכיפה ולדאוג שיהיה סדר.

זו סיירת הורים מיוחדת של הורים אתיופים.

יש שוטר קהילתי, שלנו, גם בן העדה, שפועל פה. יש לו נקודת משטרה פה, הוא פועל פה בשכונה, הוא מחובר פה והוא גם מפעיל את סיירת ההורים, יש היום 50 הורים שפועלים כמעט מדי ערב. מעבר לזה יש פרויקט של נערים בסיכון, שמופעל כבר שנה שנייה.

משהו שקשור למשפט. הוא דיבר על בני נוער, ראש העיר הציב מטרה שכל בני הנוער פה בשכונה יילכו לתנועות נוער. במטרה לעודד את זה, יש לנו פרויקט שבו אנחנו מממנים גם את ההסעות וגם את הפעילות השוטפת, אנחנו משלמים כ-500 שקלים עבור כל אחד ויש 130 בני הקהילה שמשולבים בתנועות נוער ברחבי העיר, משתתפים בפעילויות וזה פרויקט חדש שעשינו אותו רק בשנה האחרונה ויש הצלחה גדולה מאוד בפרויקט הזה.

כל הדברים האלה טובים, אבל אני שמעתי היום שיש אנשים שלא רושמים את הילדים למתנ"ס כי זה עולה כסף. אני יודע שזה מסובסד ו---

נמצא פה מר פרץ חג'ג'.

מה קורה עם התשלום של הילדים לפעילות במתנ"ס?

מר דוד אלימלך יושב פה, הוא יושב ראש הנהלה ראשית. נקבע שאנחנו לא נותנים שום שירות בחינם. זו החלטה עקרונית. התקבלה גם החלטה כמה בן או ילד מהקהילה משלם עבור השתתפות בפעילות במתנ"ס, בממוצע ילד שמשתתף בפעילות במתנ"ס משלם 20% מעלות משתתף רגיל. זה יכול לנוע בין 20 ל-30 שקלים בחודש, להשתתפות בחוג. אני מוכרח לציין שאנחנו גם מקבלים וקיבלנו עזרה מהעירייה בסבסוד אותם ילדים ובני נוער שנמצאים בחוגים של המתנ"ס.

אני יכול לומר שבסך הכל במתנ"ס פעילים בני נוער, בני נוער זה חטיבות ביניים ועליונות, למעלה מ-300 בני נוער, פעילים, רשומים, מסודרים בקבוצות פעילות כאלה ואחרות. המטרה היתה בעיקר לשלב ילדים ובני נוער בקבוצות של החוגים הרגילים, לא רק אתיופים באותה קבוצת גיל, לשמחתנו הצלחנו יפה מאוד בלא מעט פעילות בתוך המתנ"ס לשלב ילדים ובני נוער בקהילה, בטניס, במחול, בחוגי ספורט כאלה ואחרים, אבל עדיין יש לנו פעילות שבתוכם אך ורק יש בני נוער מהקהילה האתיופית, ולאט לאט מצליחים להגדיל את המרחב.

לומר שאנחנו מצליחים להגיע לכל בני הנוער? ממש לא. לטפוח על השכם שלי? לא, אבל יש פה פעילות ענפה וגדולה מאוד של ילדים ובני נוער בתוך המתנ"ס.

הצטרף אלינו חבר הכנסת רוברט טיבייב. ברוך הבא.

אני רוצה לחזור למקד את הדיון לא בבני הנוער. אנחנו נעסוק בוועדה רבות בבני הנוער יוצאי העדה, אנחנו רוצים לעסוק בהיבט של אלימות במשפחה. גב' שחם, במקרה האחרון של הדקירה, המשפחה היתה מטופלת על ידכם?

לא.

ולא היו ברדאר שלכם. ואיזה פעילות נעשית בכלל בתחום הזה?

אני דווקא אספר קצת על המשפחה הזאת, כי זה ייתן קצת אילוסטרציה מול מה אנחנו עומדים. את הבחורה שנדקרה ושאגב מצבה משתפר מעט לשמחתנו, אנחנו לא הכרנו. זאת אישה גרושה שיש לה ילדה בת 8 והדוקר היה בן הזוג הנוכחי שלה. האמא שלה היא דווקא אמא שעשתה צעדים נגד הבעל המכה שלה והוציאה נגדו צו הרחקה. זאת אומרת שדווקא האמא היותר מבוגרת, שאמורה כאילו להיות עוד באיזה שהיא ראייה יותר מסורתית, התעצמה ועשתה צעדים. הבחורה לא שיתפה את האמא בכלל במה שעובר עליה, כי היא פחדה שמאחר והיא כבר התגרשה פעם אחת אז ייצא לה שם של מישהי שגברים לא מסתדרים איתה או היא לא מסתדרת עם גברים, אז היא בכלל לא דיווחה לאמא שלה. אחרי שקרה מה שקרה, הילדים לחצו על האמא להחזיר את האבא המורחק הביתה, כי קרתה טרגדיה במשפחה וזה הזמן לאיחוד המשפחתי והאמא מסרבת. זה האירוע הזה.

והרצח שהיה לפני?

הרצח שהיה לפני שלוש שנים, זאת גם אישה שאני חייבת להגיד שדווקא היינו שם בקשר אינטנסיבי, ביקרה אותם עובדת שלנו לפחות פעם בשבוע. היו הרבה קשיים בהתארגנות, בניהול משק הבית. האישה לא דיווחה לנו בכלל על מערכת היחסים שלה עם בעלה. אחר כך נודע לנו שכל המשפחה ידעה ואפילו הבת הקטנה שלה היתה אומרת לה 'אמא, תלכי למשרד ותספרי', והאישה המנוחה לא הגיעה לספר.

אני חייבת לומר שהמעגל הראשון שרואה את התופעות זה המשפחה. אין מי שרואה את התופעות יותר מהמשפחה עצמה. הדקירה האחרונה היתה כשהיו נוכחים עוד אנשים בבית, הוא אפילו לא היה לבד. אם לא היו שם מפרידים יכול להיות שזה היה נגמר באמת באסון. אין מי שרואה, ולכן אנחנו עושים המון, אנחנו מדברים ומסבירים ומבקשים---

איזה פעילות מניעתית הסברתית בנושאים של אלימות במשפחה אתם עושים?

אני רוצה להגיד רק נתון שיש לי אותו, שאנחנו מכירים היום 19 נשים, מכל רחבי העיר, שבאו ודיווחו לנו שהן חוששות, הן פוחדות, אנחנו ביקשנו מהן לפנות למשטרה, תלונה, צו הרחקה, מקלט, והן מסרבות לעשות את זה. אם יש פה מישהו שיש לו עצה בשבילי מה לעשות, אני אשמח מאוד, כי חוץ מלהסביר ולהסביר ולהסביר עוד פעם---

יש לכם זכות לפנות אתם למשטרה.

במקרים מאוד חריגים אנחנו פונים, אולי המשטרה תענה מה---

ברגע שפנית, חייבים לחקור.

אני לא מחפשת רק את הכסת"ח, אני מחפשת את הפתרון.

צביקה, מה קורה בעניינים האלה?

אנחנו פותחים תיק חקירה וחוקרים.

גם על סמך דיווח מפקיד רווחה ועובד סוציאלי?

בוודאי.

אבל אם האישה לא משתפת פעולה?

יש לנו בעיה עם זה. אנחנו מנסים לשכנע, אם היא לא רוצה ללכת---

קיבלתם דיווח עכשיו מעובדת סוציאלית שמישהי אמרה לה שהיא חוששת, יש בעיה. הדיווח עבר אליכם, מה אתם עושים?

עבר אליי, אני פותחת תיק חקירה, מזמנת את האישה. האישה מסרבת לשתף פעולה, אני בכל מקרה מביאה את החשוד, בודקת מה הרישום הפלילי שלו ומבצעת את כל ההליך החקירתי לכל דבר. בסוגיה הזאת, אם לא יהיו לי עדים לסיפור ואין לי מספיק ראיות התיק ייסגר מחוסר ראיות, אבל מבחינת אכיפה---

הוא מזומן לחקירה?

הוא מזומן לחקירה, בוודאי.

ותמיד יש אחר כך את החשש שאם הוא כבר יודע שהיא סיפרה, אז איזה תגובה זה יעורר. אתה איכשהו נע פה בדילמה שאתה אף פעם לא יודע מה יותר מגן עליה.

אני רוצה לשמוע אולי דווקא מנציגי התושבים. יש לכם משהו לומר בנושא הזה, של אלימות במשפחה? מה ניתן לעשות?

אני אדבר בכובע של תושב העיר. קודם כל אני רוצה לברך אותך על מינויך כיושב ראש ועדת עלייה וקליטה ואני מקווה שדרכך נמצא אוזן קשבת ולא רק דיבורים בעלמא אלא מעשים אופרטיביים בשטח, שנוכל לעשות שינוי במצב.

אני רוצה גם להגיד שיש לנו, בשונה משנים עברו, ראש עיר טוב שבאמת הדלת שלו פתוחה כלפי הקהילה האתיופית. לא סתם הצהרות, מעשית. אנחנו יכולים לגשת אליו מתי שאנחנו רוצים, יכולים דרכו לעשות הרבה דברים ואני חושב שהדברים משתנים בשנתיים האחרונות, יש שינוי דרסטי במצב של הקהילה.

עכשיו המצב של הקהילה, אני חושב שהמצב הנתון הוא באשמתנו. אנחנו יותר מדי מאמינים במערכות ולא מאמינים בעצמנו. בתוכנו יש אנשים משכילים, בעלי יכולת, עם ניסיון רב לטפל בקהילה ואנחנו, במקום זה, מטילים את האחריות על אחרים. למשל, סתם דוגמה, יש לנו פה קייס צעיר, בחור משכיל וגם יש לו השכלה רוחנית, שיש לו ידע רחב גם מאתיופיה וגם בארץ, הוא יכול לתת מענה לבעיות, כמו שמציינת גב' מירה שחם. יש לנו גם את זקני העדה שיש להם יכולת לטפל באופן נקודתי בבעיות כאלה.

אני חושב, לדעתי, המצב של השכונה מקרין על המצב של הקהילה. הסביבה, זה לא אשמה של העירייה, זה לא אשמה של---

תתמקד בנושא של אלימות במשפחה.

לדעתי, אני חושב, יש תסכול בקהילה. למשל עכשיו היינו, ביקרתם, אני לא נכנסתי לבית, יש תחושה כאילו מחר תפתור את הבעיה. אי אפשר, זה תהליך מסוים, לתהליך הזה צריך לעשות קבוצות דיון, למשל, סתם דוגמה, אם יש גברים אלימים, או נשים שעוברות תופעה של אלימות, צריך לעשות קבוצה טיפולית. כלומר לזמן אותם, לזהות את הבעיות, אולי זו הצהרת שווא. אני חושב שזה יכול לפתור את הבעיה.

לגבי בני נוער. אתם דיברתם על הנוער שיושב על הברזלים. אני חושב שהולכים להקים מִנהלת, אם רוצים לטפל בקהילה, מספיק כבר, אנחנו אנשים בוגרים, אנחנו לא דיסלקטיים, אנחנו לא מפגרים, לא אוטיסטיים, יש לנו יכולת לטפל בעצמנו גם. לכן המנהלת צריכה להיות מגובשת, מובנית על ידי הקהילה.

הבעיות רובן הן בקרב הקהילה. לא כל פעם, נטפל בכם, נטפל בכם, נטפל בכם, טיפלתם בנו ונכשלנו, אין מה לעשות, צריך להסיק את המסקנה.

אני רוצה להקשות עליך, לגבי אלימות במשפחה, מה אתה חושב שצריך לעשות בנושא הזה?

אני חושב שעניתי. אני אמרתי שצריך לעשות קבוצת טיפול, כלומר פעילות קבוצתית. לזמן את האנשים האלה, לעשות טיפול קבוצתי, בשילוב עם הקייסים, עם זקני העדה, וגם אנשי מקצוע שיש לנו בתוך הקהילה, עובדים סוציאליים. יש בחורה שעובדת 30 שנה באותו תפקיד כל החיים, רחל יששכר, יש לה ידע רחב, אבל מה לעשות, היא עולה מאתיופיה, היא תמיד תהיה באותו מקום, לכן צריך להשתמש באנשים האלה. יש לה ניסיון, צריך להשתמש בניסיון הרב שיש לה, לצד הטוב, ולא לראות את זה כחולשה.

הזמנו את הקייס המקומי לישיבה? אז בעתיד נזמין.

עבודה מול הקייסים בנושא של אלימות במשפחה?

יש שמגלוץ', יש בהלצ'ין.

השאלה אם העבודה מולם היא באמצעות תכנית מושתתת, מובנית, של לערב אותם.

---מתחילת העבודה שלי, לצערי הרב, מה שאני יכולה להגיד שבאות רק הנשים ומאוד מאוד קשה להגיע לגברים, ואם אני אתייחס לכל מה שקורה בדרך כלל, דווקא אלה שלא יוצאים ולא מספרים על הבעיות בתוך הבית ושומרים את זה, או מתוך פחד של האישה, הדברים שלא נאמרים ושלא יודעים עליהם... לצערי הרב זו באמת שאלה שאני שואלת, איך אנחנו יכולים להיכנס ולמנוע את הרצח הזה. בדרך כלל מי שמגיע לרווחה ומי שמטופל, הסיכונים לרצח יורדים, אולי האלימות לא נמנעת עד הסוף, אבל יש ירידה.

את מכירה משפחות ששמעת שאולי שם מדברים על זה? או שמועות שיש אלימות וכאילו אי אפשר לעשות שום דבר, זה בתוך הבית?

יש לנו שתי נשים שאנחנו יודעים שהסיכון שלהם זה עניין של זמן, והמשפחה יודעת, לצערנו הרב, הרווחה יודעת על אחת מהן לפחות ואני לפחות אחת לשבוע בטלפון איתם---

זה עבר אלינו?

כן. מה שאני יכולה להגיד, שאותה אישה נמנעת על ידי בעלה ולא יכולה לצאת, לא רק לרווחה, אפילו למכולת היא צריכה לצאת באישור של בעלה.

מה עושים במקרה כזה, צביקה? אני מרגיש שיש פה בעייתיות, וזו בדיוק התחושה בחוץ, שמתבשל משהו ולא תמיד אנחנו, בתור מערכות, מסוגלים ל---

יש קשר מצוין, גם עם הרווחה וגם עם הקהילה פה. לגבי המקרים האלה, יכול להיות שיש תיקים, נבדוק את זה---

צביקה, פה הועלתה הצעה וצריך לבחון אותה באמת, אולי גם מבחינה מקצועית. הם לא אוהבים שמישהו מתערב להם, לפעמים אולי מתוך בני הקהילה, המקרים שאת מתארת, את, כאשת מקצוע, ניסית אולי לערב באמת את הקייס? יש לכם רב קהילה בתוך השכונה?

כן.

לא קייס. יש רב קהילה ו---

אין רב.

זה אחד מהדברים שצריך לחשוב עליהם.

חבר הכנסת, מר שמעון טרבלסי, חבר מועצת העיר, מחזיק תיק שכונת רמת אליהו, ביקש, הגיש בקשה להנהלת העיר כדי שיהיה לנו רב, מנהיג רוחני, אני הבנתי שזה בטיפול ואני מקווה שהוא יפתור. זה מאוד חשוב מה שאתה מעלה.

מה שהעלו פה כרגע, דוגמה, שאי אפשר לחדור בתוך משפחה מבחינה חוקית, כי אין לנו סמכות, אבל השאלה אם באמת מישהו מתוך זקני העדה... כי עדיין יש איזה שהוא כבוד לזקני הקהילה, לקייס, או לרב קהילה, שאפשר לבוא ולדבר איתו והוא אולי יכול ליצור קשר עם אותו זוג ולדבר איתם בשפה שלהם.

אני אדבר מהכובע של תושב העיר. קודם כל אני באמת רוצה להודות לכולם, לכל הנוכחים, וגם לחבר הכנסת דני דנון שכשנכנס לתפקיד מיד כינס את כל חברי הכנסת וסגני ראשי הערים שאתם נמצאים כאן וזה חשוב לכם, ומנהל המתנ"ס, כל הכבוד למחלקת הרווחה. כל האנשים שבאמת עוסקים במלאכה, המשטרה. אני מאוד מעריך.

גם תפקידי בכובע השני זה יועץ ראש הממשלה לעניין עולי אתיופיה. כתושב העיר, 23 שנים אני גר כאן, ואת הפעילות התחלנו בקרב הקהילה עם מר פרץ חג'ג', עם חמש משפחות בני העדה, כאן ברמת אליהו התחלנו והיום הגענו מ-87' ל-4,500 נפש.

אני אגיד לכם, במהלך השנים נעשו הרבה דברים, גם טעויות וגם דברים שנעשו, אבל למראית העין, מה שאנחנו רואים פה ברמת אליהו זו שכונה מוזנחת, מוזנחת, שאין שום... יש פעילויות של הרווחה, של מוקד קליטה, של העירייה, יש פעילות, אבל כואב הלב, לפני 20 שנה כשהייתי רואה את רמת אליהו והיום, ריבוי משפחות שנכנסות בכל הבניינים. כשאני רואה את זה באותם זמנים... היום מי שנשאר, ישראלים ותיקים, צבע לבן, או נרקומנים או אנשים חסרי יכולת שלא עובדים ונשים זקנות שאין להן לאן ללכת, כל השאר ברחו, יצאו. אפילו העירייה. פה היה בנק, בנק מסחרי תוסס, את הכל לקחו. אין שום דבר. אין שום דבר שהקהילה יכולה לראות כאן בשכונה. זה גטו, הגטו ההוא זה הרווחה, הגטו ההוא זה המשטרה, הגטו זה האנשים שעוסקים והאנשים שנמצאים בגטו פה ואז רוצחים אחד את השני. זה מתוך תסכול ואין להם איפה... החינוך מוזנח. אוקי, פה יבואו למתנ"ס, המתנ"ס דורש מילדים של משפחות שאין להם, שישלמו. מאיפה יש להם? אם יש לו 8-7 ילדים, לכל הילדים הוא יכול לשלם? המתנ"ס צריך להיות פתוח לכולם, בלי כסף, העירייה צריכה להקציב תקציב. יש מתקנים, משחקים? אין מתקנים. וגם למבוגרים וגם לקהילה, אין שום מתקנים, וצריכה להיות השקעה מסיבית.

תסתכלו פה למטה, 50 מטר, תראו איזה דשא, תראו איזה פרחים בכל פינה, תראו איזה כבישים, איזה מדרכה, מסלול לאופניים, מסלול לזה, עצים, כמו שצריך. ואיזה הזנחה פה. כואב הלב. 23 שנה, כשראיתי את זה, באמת שכונה מאוד מוזנחת.

אני מברך את כל המכובדים שבאתם לכאן. לא יכול להיות שבני העדה, שרצחו אחד את השני, באתיופיה הדבר הזה לא היה מוכר, שהם כמו חיות שרוצחות אחת את השנייה. לזה גם למשטרה אין כלים. גבר, שרב, 'בואו נוציא אותו', מסלקים אותו, ברגע שאתה מסלק אותו, מה הבן אדם? אפילו בבית כשנכנסנו, והוא יוצא ונכנס ויוצא ונכנס ואין לו מה לעשות, ואז מחליט לרצוח את בת זוגתו המסכנה, שהיא אמא של הילדים והוא הורס את כל החיים שלו, הורס את כל המשפחה. זה כמו חיות טרף, אנחנו לא מכירים את התופעה הזו.

למשל, אם מוציאים את זה, להוציא אותו זה בסדר, אבל לשים אותו בהוסטל, שהמדינה תיתן לו לחיות. אם זה גם לאישה. לא יכול להיות, 'אוקי, אתה תצא' וזורקים את הבן אדם. גם להתייעץ בעניין התרבות, בתרבות הזו גבר לא היה יוצא ואישה היתה יוצאת. צריך להתאים את זה, צריך לעשות את ההתאמה התרבותית, גם להבין את הקהילה. זה נכון, אסור בשום פנים ואופן שתהיה אלימות, אבל צריך גם שיהיו כלים. המשטרה באה ו'תצא' ומסלקים אותו, ואז הוא בא ורוצח.

וגם מסכנים הילדים, תראו את הילדים, מה הם יכולים לצאת? עבריינים, סמים, ויש פה, אגב, כל מה שאתם רוצים. הילדים מחלקים סמים בבתים אחרים. הילדים שלנו, שאף פעם לא ידענו מה זה לעשן סיגריה.

אפשר להגיד משהו? קודם כל אני לא מסכים עם מה שאתה אומר עכשיו, בכלל לא מסכים.

אלה עובדות שמדברות בעד עצמן. עם כל הכבוד שאתה סגן ראש העיר.

אתה עכשיו אומר שרמת אליהו זה גטו, שיש פה רק סמים ואלכוהול ומשטרה לא בסדר. הכי קל. ילדים מסתובבים.

לא אמרתי---

איפה המשפחות? מה, משפחות עובדות 24 שעות? כל הזמן משטרה אשמה, ממשלה אשמה, כולם לא עושים כלום, רק אנחנו כולנו בסדר. פתאום הגיעה האלימות. סליחה, הוא מדבר בדיוק נכון, מאיפה זה יילך, מאיפה. אתה אומר חינם, מה חינם? אתם מקבלים פה 90% הנחה לכל החוגים, תיקח עכשיו נתונים בחברה העירונית כמה ילדים בקהילה האתיופית בכלל רשומים בחוגים, לא הולכים, נותנים חינם ולא הולכים. על מה אתה מדבר? סמים ואלכוהול המשטרה אשמה? על מה? על זה שהיא עושה עבודת קודש?

קודם כל---

אני רוצה להגיד לך שאם אתם בעצמכם בקהילה שלכם לא רוצים לטפל בבעיות שלכם, זה אחרת, זה משהו אחר. אתם יכולים לקבל גם קבוצות טיפול וגם עזרה לכל מיני דברים. ואתם מקבלים. אני יודע שגם הרווחה וגם הקליטה וגם הרשות למלחמה בסמים וגם העירייה נותנים לך הכל, אתם מקבלים כל מה שאתם רוצים, רק צריך לקחת ולהיות אנשים באמת רציניים מהקהילה שלכם שבאמת יכולים לטפל, לא רק דיבורים. זו בעיה, הכי קל להגיד שכולם אשמים. זה לא נכון ואני לא מסכים עם מה שאתה מדבר, ואני יודע מה המשטרה עושה פה, אני מחזיק תיק הרשות למלחמה בסמים, ואני יודע כמה פעולות יש פה ואני יודע כמה צעירים יש פה.

אתה יודע, אני אתן לך דוגמה. קיבלתי פרויקט ממשרד הקליטה לשני מדריכי רחוב. חבר'ה, חיה יודעת על זה, חצי שנה אנחנו חיפשנו את האנשים שרוצים לעבוד חצי משרה, 3,000 שקל רק לעבוד בערב, לא רוצים. לא רוצים. מהעדה האתיופית, לא רוצים. חצי שנה עשינו ראיונות.

נהפוך הוא, היו כמה---

ואני דיברתי עם כולם.

אני הייתי בין המועמדים, לא התקבלתי לעבודה.

אני לא יודע על מה אתה מדבר.

סליחה רגע.

אני חושב שהכל בידיים שלנו ועוד פעם, בואו לא נגיד שהרווחה אשמה או העירייה אשמה, או המשטרה. לא, אנחנו אשמים.

אנחנו אשמים, כי אנחנו סומכים עליכם.

אם ילד בא הביתה והורה לא מדבר איתו והוא לא יודע מה הוא עושה, תקרה אלימות, תהיה אלימות.

אני רוצה לומר לשאר המדברים, לקצר ושנית, אנחנו לא דנים כרגע בכל הבעיות, זה צף, זה עולה, זה רגשות ואני מבין את זה, אבל אני רוצה למקד אתכם לנושא שבגללו אנחנו פה, כי אם לא נתמקד אז נלך לכל הכיוונים.

חבר הכנסת רוברט טיבייב.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל ברכות על התפקיד.

אני רוצה לקחת אתכם קצת לכיוון אחר. כנראה אין בררה, הבעיה היא שיש פה משבר חברתי, כי אין מה לעשות, הקהילה האתיופית לא מוכנה לחברה הישראלית, היא סגורה. איך לפתוח אותה, זה סיפור אחר לגמרי, וכנראה לאנשי הקהילה אין עדיין את הכלים להיפתח בתוך החברה הישראלית. איך לעשות את זה? בוודאי צריך לעזור לקהילה, אין מה לעשות. העניין הפשוט שלא מוצאים שני מדריכים, לאתר אותם, יש בעיה גם בקהילה, יש בעיה גם ברווחה, יש בעיה גם במשרד הקליטה, שכנראה צריכים לעשות יחד את הדבר הזה, כי אם לא יהיה שיתוף פעולה, אפשר להאשים אחד את השני מפה עד להודעה חדשה וזה לא יעזור, זה פשוט לא יעזור. איך לעשות את זה? זה כבר סיפור אחר. אפשר להאשים את המשטרה ואני בטוח שהמשטרה לא אשמה. המשטרה עובדת לפי התקנונים שלה, חד וחלק, אין להם כלים אחרים, להתאים את הקהילה האתיופית לחברה הישראלית זה סיפור אחר. כנראה עדיין בקהילה אין את הכלים.

רק שאלה אחת, אם אפשר, סוג הבעיות שאנחנו דנים פה, זה יותר ותיקים או עולים חדשים? כי אם זה רק לעולים חדשים, אז אני צודק, אם לוותיקים אין את הבעיה, אז כנראה צריך לעבוד רק על ה---

מרבית התושבים הגיעו בשלוש השנים האחרונות.

אז הבעיה כמו שאני מתאר זה משבר חברתי. כמו שהוא אמר, ובצדק, אם מרחיקים את הבעל מהבית, לאן הוא הולך? אין לו חברים פה, אין לו אמצעים, יש לו בעיה גם עם השפה. אנחנו יוצאים אחר כך לבעיה האמיתית.

בפתיח לא ציינתי את זה. אני רוצה לברך את חבר הכנסת דני דנון גם על התפקיד וגם על היוזמה הזאת, אני חושב שהיא בהחלט ברוכה.

אני רוצה לומר שכל נושא האלימות והטיפול בבעיה הזאת הוא בהחלט טיפול לא פשוט. אף אחד לא יודע ולא יכול לשים את האצבע מה הדבר שייתן את הפתרון ולכן בשביל לעשות את זה צריך, אם אפשר להשתמש במלה מן האלימות, לתקוף בכל החזיתות. כשאני אומר לתקוף בכל החזיתות, זה גם לשפר את תנאי המחיה ובהיבט הזה אנחנו פה משקיעים הרבה. יושב פה מר דוד אלימלך, שקיבל תקציב של עשרות מיליונים, כמדומני 64 מיליון שקלים להשקעות פיזיות, לגני ילדים ולפיתוח כבישים ותשתיות ופארקים, ולשפר את התנאים פה בצורה משמעותית. יודעים פה בני הקהילה, היה פה בית כנסת עלוב, הוא שופץ. למרות שאנחנו הולכים לבנות בית כנסת, שיפצנו את בית הכנסת כדי לשפר את התנאים. אנחנו משקיעים בתחום הזה לאין ערוך. גם הנושא של הבתים, יצאנו בפרויקט חסר תקדים, אין כזה דבר במדינת ישראל, 200 מיליון שקלים לשיפוץ בתים וחזיתות. אנחנו נותנים את הכסף והם יצטרכו להחזיר בין 140 ל-200 שקלים לחודש ויקבלו בית משופץ, כשאנחנו נלווה אותם, עם האגודה לתרבות הדיור. פרויקט אדיר, חסר תקדים. אנחנו נשלם את הריבית, אנחנו נשלם את הפרשי ההצמדה, אנחנו נשלם את העמלות לבנק, הם יצטרכו להחזיר את אותו כסף בפריסה גדולה ויקבלו בית משופץ בתנאים הרבה יותר טובים. זה בתחום של הדברים הפיזיים.

יש לי פה חוברת ענקית, עם מיליון ואחד פרויקטים בתחום הרווחה והחינוך, עם השקעות אדירות, באמת חסרות תקדים, שלצערי חלק מהדברים האלה בני הקהילה לא מנצלים, אבל יש פה פרויקטים... פרויקט עצמאות, לוקחים 100 משפחות, משקיעים בהן, מטפחים אותן בכל המישורים, גם הילדים, גם ההורים, סיוע בעבודה, מלווים אותם. זה אחד הפרויקטים שהוא באמת גולת הכותרת, אבל יש פה אין ספור פרויקטים. דיברתם על בני הקהילה, יש שמאגלוץ', ותיקי הקהילה, שנועדו לפתור מחלוקות ולסייע.

אבל אני חושב שאחד הדברים החשובים והמשמעותיים באמת וחלק מבני הקהילה דיברו על זה, זה פיתוח מנהיגות מקומית. בנושא של פיתוח מנהיגות מקומית, אנחנו עשינו עכשיו פרויקט אדיר שאם תרצו אחר כך תוכלו לשמוע, מסע לאתיופיה, שלוקחים בני הקהילה, אנשים שגרים פה, זה פרויקט העצמה, גם מלמדים אותם קצת מורשת, יהדות והם נוסעים לאתיופיה, מבינים את המקורות ואת המשמעות ובאים לפה וחוזרים עם ליווי של שנה וחודש. זה פרויקט אדיר.

יש את פרויקט יעלים, שנעשה דרך עמותה, אבל בשיתוף עם העירייה, שלוקחים בני נוער של הקהילה האתיופית, קבוצה של עשרות חבר'ה, מלווים אותם במשך שנה---

יש פה אדם איזיק נאלו, שעושה עבודה. זה איש שעושה עבודה באמת.

לוקח ומלמד אותם גם מורשת ובאמת חבר'ה שמגיעים לרמה של הבנה של קורס טיס ומטפחים אותם, ומרביתם, או כמעט כולם, בני הקהילה, גם מיישובים סמוכים, אבל כמעט כולם בני הקהילה תושבי העיר.

שלחנו ילד לתחרות עולמית של חץ וקשת, יש לנו קבוצה של בני נוער אתיופים---

אני אמרתי, יש אלף ואחד פרויקטים.

דיברו פה על הגרעין, הקייס אמאי , חלק מאותם אלה שהקימו את הגרעין העירוני, את הגרעין בתוך השכונה, הם אנשים שהם בוגרי פרויקט עצמאות, חלקם או כמעט כולם, כדי שיהיו מנהיגים פה בעדה ויובילו את הקהילה.

יש אין ספור השקעות בתחום החינוך. היינו בבית ושמענו את אותו בחור שאירח אותנו.

הוא נמצא פה.

אנחנו רוצים להוציא את בני הקהילה, לערבב אותם. אמרתם גטו, איך פותרים בעיה של גטו? שנה שעברה התחננו למשפחות שיעברו לגני ילדים אחרים, הצלחנו מעטים מאוד להוציא מהבית. השנה, לשמחתי, הצלחנו הרבה יותר. איך אפשר לעשות את זה בדרך אחרת? להוציא אותם מתוך אותה קהילה משותפת כדי שיחוו דברים אחרים, יראו דברים אחרים. אי אפשר להתעלם מזה שיש פער ומנטליות שונים, כשאנשים באים ממקום אחר לפה וזה יוצר מתיחויות, זה יוצר בעיות במשפחה, המעמד של הגבר השתנה, זה לא דברים שקורים ביום אחד. הדברים האלה הם דברים תהליכיים, אבל אי אפשר להגיד שלא נעשו פה דברים, דברים אדירים, פרויקטים אדירות, השקעות אדירות בכסף, בתשתיות, בחינוך, ברווחה. החוברת פה מלאה. כל פרויקט פה הוא פרויקט שנועד לבני הקהילה, שנותן להם הטבות משמעותיות ומפליגות בחינם. תנועת נוער בחינם. לך לתנועת נוער, הצלחנו להוציא פה 130 חבר'ה. אתה יכול להגיד שלא עושים כלום?

אני רוצה לסיום להגיד רק משפט אחד---

אני מבקש שתבוא ללשכת הרווחה כדי לראות את המציאות. אתה מתקשר, מתקשרת אישה זקנה, לא מבינה את השפה, איך היא יכולה לקבל טיפול? בוא נשים את הדברים על השולחן.

משפט אחד לסיום, אין ספק שצריך לעשות פה הרבה ואני אמרתי את זה בפתיח מקודם, זה שילוב. השלטון המרכזי לא יכול להדיר רגליו מהבעיות המקומיות והוא צריך להיות שותף לכל התהליכים האלה. יש באמת השקעות, יש תכנית חומש שנכנסנו לבצע השנה הזאת ברמת אליהו, התכנית הזאת אמורה להתבצע על פני שלוש שנים ומרבית ההשקעות יהיו עבור בני הקהילה פה בשכונה והולכים לעשות הרבה דברים חיוביים, אבל צריך את שיתוף הפעולה בין בני הקהילה, השלטון המקומי והשלטון המרכזי וביחד אני מאמין שנעשים פה דברים מאוד טובים שישאו את הפירות שלהם. זה לא אומר שלא יקרו חלילה מקרי רצח נוספים, או מקרי אלימות נוספים, אבל זה תהליך ואני בהחלט רואה את האור בקצה המנהרה ואנחנו בכיוון הנכון.

מר אברהם נגוסה, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני גם מצטרף לברכות על התפקיד החדש וגם באמת יישר כח, אחרי יומיים שקיבלת את התפקיד אתה יורד לשטח. יישר כח.

אני ישר אכנס לנושא של המניעה של האלימות. לדעתי כיוון שפה מדובר בעיקר על התושבים שהם עולים חדשים, אז זה מאוד חשוב שההתמקדות שלנו תהיה בהסברה ולחנך אותם על מנת למנוע ולצמצם, אני לא יודע אם נצליח למנוע מאה אחוז, אבל אפשר לצמצם את זה ולעשות הרבה.

סדנאות. האם יש סדנאות להורים? לבעלים, לנשים? סדנאות שיסבירו את החיים המודרניים פה. קהילה שהגיעה מחברה מסורתית לחברה מודרנית, המעבר הוא מאוד טראומטי ולא קל, ולכן האם אנחנו מתמקדים בהסברה וחינוך, להגיד להם גם איך לגדל ילד בחברה מודרנית, איך להתמודד עם הילדים המתבגרים בחברה המודרנית, ותפקידה של האישה והבעל בחברה המודרנית. האם אנחנו עושים את הסדנאות? זה לדעתי מפתח וחשוב. לא תמיד המשטרה או העובדת סוציאלית ישמרו בכל משפחה, אבל אם אנחנו נחנך אותם, אם אנחנו נדריך אותם, ניתן להם הסברה, המשפחות יכולות לעמוד ולהתמודד בכלים שאנחנו ניתן להם עם האתגרים שהם נמצאים יום יום.

מי זה אנחנו?

אני מדבר על המערכת הקולטת. אני חושב שזה לא רק העירייה, זה גם השלטון המרכזי, אבל אתם הנציגים של השלטון המרכזי ולכן אני מדבר. האם העירייה עושה סדנאות? אני שואל. אם אין, בבקשה לעשות סדנאות. ברמה הארצית אנחנו יכולים לעזור בכיוונים האלה

סליחה, איפה אתה גר?

אני גר בירושלים.

אתה יודע על סדנאות שקורות בירושלים?

יש סדנאות בערים שונות. לא אמרתי שאין, אני אמרתי האם יש, האם מספיק.

יושבת לידך---

תענה אחר כך. אני אומר, האם מבחינת החוגים לילדים, הילדים מסתובבים אחרי הצהריים---

בירושלים.

המשפחה שלי גרה פה ממול ואני מגיע לפה כל הזמן ולכן אני רואה שהכבישים מלאים בילדים. לכן אני שואל, האם יש חוגים לילדים האלה?

שלוש, שיקום שכונות אפשר לעשות, גם פיזי וגם חברתי וגם שכונתי. אפשר לראות את הדשא והפרחים שאנחנו רואים מעבר לכביש גם פה בשכונה. את זה אפשר לעשות. האם אתם יזמתם, משרד השיכון, תכנית, והאם אתם ביקשתם---

תודה.

אני לא תושב השכונה, אני גר בנס ציונה, אני כתב מתחיל ב'ידיעות נגט', עיתון קהילתי שלנו. אנחנו מדברים פה על אלימות במשפחה, לדעתי כל העניין של האלימות, אנחנו יודעים מאיפה זה בא. הוא דיבר קודם על החברה המסורתית, שהבעל היה בתפקידים כאלה ואחרים, הגיע לפה, התפקידים השתנו, הבחור הזה לא מבין מה קורה פה, התבלבל. אוקי, הגענו, יש אלימות, עכשיו בעלי התפקידים בחברה זה המשטרה, זה העובדת הסוציאלית, הוא הולך למשטרה, אחרי זה בית משפט והאיש הזה בלי שהבין הגיע לכלא בצורה כזו או אחרת, ואחרי תקופה מסוימת השתחרר, נזרק החוצה. הבחור הזה איבד את כל מה שהיה לו, הוא היה בן אדם אחר לגמרי, הוא היה בעל הבית, החזיק את הבית, תפקד כבעל הבית, פה הוא איבד את הדברים האלה, בעיני חבריו הוא לא בן אדם כבר, הוא מסתובב ברחוב. לבן אדם הזה אין לאן ללכת ובסופו של דבר הוא עושה מה שהוא עושה למי שעשתה לו את זה.

איפה הפתרון?

מה אני אומר? צריך טיפול פה, אל"ף, בהבנה של המצב של הגבר הזה. העובדים הסוציאליים והמשטרה וכל בעלי התפקידים מסביב צריכים להבין שהגבר הזה היה במצב אחר, עכשיו הוא נמצא במצב שונה לגמרי, הוא מבולבל, לא מבין מה קורה פה.

דבר נוסף, לגבר הזה אין פתרון. אחרי שהוא נכנס לבעיה, אחרי שנוצרה הבעיה, אין לו פתרון. לאישה מוכה אולי יש מקלט, לגבר הזה אין מקלט, אין לו כלום, אין לו לאן ללכת, הוא בחוץ והוא עושה את מה שהוא עושה. זה הפתרון.

אני רוצה שתגיבי על זה.

אני לא יודעת אם להגיד לשמחתי, אבל דווקא הגברים שמורחקים ונמצאים במצבים ומצבים הם לא הרוצחים. מי שרוצח, שוב, אני מתמקדת בנקודה, הם אלה שלא מגיעים ולא לוקחים את השירותים, גם הגברים---

לפני חודש בפתח תקוה, זה שהיה ברצח---

הוא היה בבית שלו.

הוא לא היה בבית, הוא גר פה. מה זה השטויות האלה?

אני דווקא אומרת, איך אנחנו מגיעים לאותם אנשים שנמצאים באמת בבועה הזו ולא מסוגלים לקחת את השירותים, בעיקר הגברים. זו באמת הבעיה ה... אנחנו מזמנים והם מסרבים.

לא צריך לזמן, אתם באים פה לבני העדה ו---

דיברנו על פיתוח מנהיגות והשקעה עתידית בבני הקהילה ואני חושבת שמשרד הקליטה פיתח פרויקט שנקרא מוקד ושהוא קיים כאן בשכונה כבר חמש שנים. כל הנושא של המוקדים הוא כעשר שנים. המטרה של המוקד---

---סגרתם אותם בשכונות מצוקה. זה תפקיד בלי תוכן.

זה לא נכון. תרשה לי לא להסכים איתך. המוקד בהתחלה היה חייב להתקיים בשכונה עתירת עולים ולכן הוא הוקם בשכונה הזאת. בהמשך אנחנו הרחבנו את הפעילות של המוקד והמוקד בעצם מכסה את כל העיר ונותן מענה לכל העיר. המוקד קיים בשיתוף פעולה מלא עם העירייה כמובן ויש כאן שיתוף פעולה מלא, מה היתרון של המוקד? בעצם מי שמנהל את המוקד---

איפה נמצא המוקד פיזית?

בגלל שהזמן היה קצר לא ביקרנו במוקד וזה באמת חבל. זה ממש בהליכה קלילה של אולי חמש דקות. מנהלת המוקד נמצאת כאן לצדי. הרעיון של המוקד זה בעצם שמי שמנהל אותו והעובדים שעובדים בו זה בני העדה, בני הקהילה.

---בכבוד, יכול לנהל את העירייה. אנחנו רוצים לצאת משמה, רוצים לצאת משמה. אל תנסו ליפות את הדברים האלה.

בעצם המטרה של המוקד ובזה המוקד גם עומד בברכה ובכבוד זה למפות את הצרכים, את הבעיות. אנשי הקהילה מכירים את המקום, מגיעים למוקד והמוקד מהווה קשר וגשר לגורמים הרלוונטיים שקשורים בטיפול ובמניעה.

השאלה אם יש מספיק תקציב. יש לכם מספיק תקציב?

גב' זיוה דסה תציג, בקצרה ממש, את התכניות שקיימות שם.

קודם כל תודה רבה שניתנה לי ההזדמנות. אני חושבת שמאז שהמוקד נפתח ב-2005 האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה קידמה את עצמה. זאת אומרת ראשון לציון היא עיר לכל המשפחה, אז היא גם עיר לכל עולי אתיופיה.

ספציפית לנקודה של אלימות במשפחה, הנושא של אלימות במשפחה, גם אם הגעתי בגיל מאוד צעיר לא היה ידוע באתיופיה, כל הנושא של הגירה, תרבות, כל מה שקורה אכן מאוד משפיע. אם באתיופיה, גם אם זה בכפרים, המשפחות היו מאוד מובחנות, כולם ידעו מי גר, אנחנו כאן בשכונה, ברמת אליהו, זה כמו צפון, דרום, מערב, אבל זה עם המון צרכים, אותה אוכלוסייה, אולי אתם קוראים לנו יוצאי אתיופיה, אבל עם ניואנסים מאוד מאוד שונים. העירייה עושה מאמצים כבירים, אבל הצרכים הם רבים. זה שיש לנו עובדת סוציאלית במרכז לאלימות במשפחה זה לא מובן מאליו. זה שיש סדנאות תקשורת בין המשפחות, זה לא מובן מאליו. התחלנו. הנושא של בהלצ'ין, להביא לראשון לציון, גם זה חלק מהיוזמה לשפר. בכל הגופים שנמצאים פה, אני יכולה לומר היום בוודאות, כמעט אין במערכת שלנו שאין מישהו שדובר אמהרית, למעט המוסד לביטוח לאומי, למשל, שם עוד לא הצלחנו להכניס לשם בן עדה. ברגע שבתוך המערכת ייכנס איש מקצוע דובר אמהרית, אני חושבת שזה יכול מאוד מאוד לזרז.

גם מהניסיון שלנו של קליטת עלייה, אנחנו כל הזמן בתהליך של קידום. מבחינת מוקד הקליטה, אני יכולה לומר לכם ששלושה וחצי תקנים לא יכולים לתת מענה לצרכים בכל העיר. אם יש לנו בעיר בקירוב 7,000 נפשות, מעל 4,000 נפשות ברמת אליהו, עם כל הרצון של המשפחות להיות ביחד, אני חושבת שזה מאוד מאוד קשה ולכן כח אדם הכרחי וצריך.

כמה תקציב אתם מקבלים בשנה?

אותו תקציב שיש לנו, 50,000 מחבר העמים פה, 45,000, זה אותו תקציב ל-6,000 אתיופים פה. אותו תקציב. ממשלה, משרד הקליטה, רווחה.

אבל אנחנו צינור, הכסף הזה לא מושקע בנו, אנחנו צינור לגיוס משאבים. באשמתנו, אנחנו כל הזמן הפכנו ל---

סליחה, אני לא רוצה את הכיוון שהדיון הולך.

אנחנו אשמים, כי האמנו בהם.

שאלה אלייך, גב' דסה, לסיום, לגבי הדיווח, של אנשים שלא מדווחים, מה את אומרת על העניין הזה?

מבחינת האוכלוסייה שלנו, העולים החדשים, היא עדיין בתוך הקהילה. כדי להצליח, כדי להשפיע, אנחנו צריכים כח אדם לליווי. אני יכולה לומר לכם שהמשפחות ממרכז הקליטה, שאנחנו עשינו להם הכרת השירותים, אמרו לי 'זיוה, האם יש מלווה ומגשר בכל בניין?' כמו שיש בעיריית חולון, אמרתי להם שלא יהיה, כי האוכלוסייה פה אחרת ממה שבחולון. אבל אם אנחנו רוצים להצליח, אין מה לעשות, גם עבודה פרטנית, גם קבוצתית, גם קהילתית. אני רואה את המשולש, תעסוקה, בריאות, חינוך, צריכת תרבות. אותו עולה, ההתייחסות לגבר שיוצא מהבית, אני אומרת לכם, אפילו אני יכולה להיות פוטנציאל, חלילה וחס, כי ככל שאנחנו מעצימות את הנשים, אנחנו גורמים לנזק רב לנשים בתוך המשפחה, לכן העבודה צריכה להיות במקביל, גם עם הגברים.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד, המקום הפיזי פה, שלושה חדרים עם שמונה או עשר נפשות, הצעירים האלה, לאן יש להם ללכת? יכול להיות שאותו גבר, במקום להיות בבית, אצל חד הורית יש לו מקום, אבל הקשר הוא לא קשר בריא ולכן אני חושבת שיותר משאבים יכולים לשפר את הקליטה.

אני רוצה לענות בו זמנית לאברהם שאני מכיר אותו שנים רבות ולחבר הכנסת. יש פה רק ביסודי ובחטיבה ועליונה יש בערך כ-1,000 ילדים ובני נוער בשכונה, אם יש פה למישהו ציפייה שכולם, כולם, יהיו בפעילות ולא יראו ילדים מסתובבים ברחובות, זאת אשליה שלא תהיה קיימת בשום ישוב ובשום מקום במדינה.

אם יש תקציב , מה הבעיה?

התקציב המקסימלי שבעולם לא יגרום לכך שיבואו לפה כל הילדים ובני הנוער. שום תקציב שבעולם לא יפתור את הבעיה הזאת, אל תחיו באשליות, הבעיה היא לא רק כספית.

דיברת על חוגי הורים, דוגמה אחת, יחד עם המכללה בראשון, יחד עם המוקדים, הבאנו לפה מרצים באמהרית לחוגי הורים, הפצנו פלאיירים באמהרית, בכל דרך אפשרית, הגיעו חמישה הורים. זה הכל.

זה אומר שיש חוסר אמון במערכת. אף אחד לא מאמין במערכת הזאת. מערכת רקובה שכל פעם---

סליחה, אתה מפריע.

משפט אחד, ואני לא בא להחמיא למערכת ולא לעצמי, המערכת העירונית עושה הרבה, מעל ומעבר, גם במשאבים, למען הקהילה האתיופית. מישהו פה אמר, חבר'ה, אתם צריכים לדעת לבוא ללמוד לצרוך, מציעים לכם ואתם לא יודעים לצרוך, ועושים את כל המאמץ כדי להביא אותם לכל מקום שיש בו פעילות, הבעיה היא---

אני לא חושב שאתה צריך להגיד 'ללמוד לצרוך', אנשים עובדים, יש להם סדר יום אחר וזה לא נמצא במודעות שלהם, זה לא שהם לא רוצים.

אין לי בעיה עם זה, אבל להמשיך לקטר, כל הזמן לקטר שלא נותנים להם מספיק, לא משקיעים בהם מספיק, מספיק עם זה. די.

אני רוצה להעלות שתי נקודות. נקודה אחת, בהמשך למה שגב' זיוה דסה, מנהלת המוקד, אמרה. נעשה מחקר בנושא של אובדנות ומניעת אלימות, באמצעות משרד הקליטה והסוכנות, ואני חושב שעולים שני דברים מאוד ברורים, שהמצב לאובדנות ולאלימות זה, בין היתר, מצב כלכלי וותק בארץ. אני חושב שמתוך התופעה הזו עולה שעולים שעוברים ממרכזי הקליטה, ששם זה איזה שהיא חממה ראשונית, ליישובי קבע, פתאום הם מרגישים שהם בודדים והם נחשפים למציאות המרה ובאמת מחקרים מראים ששם אחוז מקרי האלימות והאובדנות מאוד גבוה. התשובה מאוד ברורה, לדעתי במתכונת הזו שאנחנו פועלים בהפעלת מוקדי הקליטה, אני חושב שעיריית חיפה לקחה את המודל שלנו, היא לקחה קבוצות קבוצות, הצמידה להן סוג של מנטורים שמלווים אותם לתהליך הקליטה הראשונה, אם זה תעסוקה, או עם הנוער והילדים, ואני חושב שאת השוק הראשון מלווים ולא שמים אותם ב"שדה הקרב" להתמודד לבד. אני חושב שהנושא הזה יכול לתת מענה.

בנושא הסדנאות. אני חושב שגב' זיוה דסה אמרה את זה, סדנאות מניעה יכולות לחשוף את הקהילה למודעות, בין אם זה לאלימות, בין אם זה לשיח בריא, ואני חושב ש---

רק שיבואו.

גם כדי לבוא צריך ללוות אותם שיבואו, צריך לשכנע אותם שיבואו. אנחנו מדברים על צריכת שירותים, צריך ללמד אנשים לצרוך שירותים. אני לא צורך שירות אם אני לא יודע שאני יכול לבוא למתנ"ס, אם אני לא יודע שאני יכול להביא את הילדים ויש לי סבסוד. הדברים האלה הם תהליך, החבר'ה שלנו מביאים פעם אחת ופעמיים, אחרי שלוש ארבע פעמים הם---

אני רוצה, ברשותכם, לסכם את הדיון. ראשית לומר, במישור האישי, מה שאני לא אוהב, זה כל העניין של ההאשמות וההטחות. אין פה צדדים, הם לא לוקחים והם לא נותנים והם לא מבינים. אני חושב שהכי קל לנו לבוא ולהגיד---

הקהילה, בגלל שהיא בתוך עצמה, בחוק הקיים גם עובדת סוציאלית שרוצה לעזור לאישה והאישה לא תרצה ולא תחתום, יש פה בעייתיות. אני חושבת שגם אם יש פה פגיעה בפרטיות של האדם, עדיף להציל את האישה ואת המשפחה וצריך לעשות משהו, ברמה העקרונית.

הוועדה בחרה לבוא לקיים את הדיון בראשון לציון ולא בכנסת, כי רצינו לשמוע את הקולות ששמענו ולראות את המראות שראינו.

הוועדה חושבת שהמצב הקיים הוא מדאיג ומסוכן. הוועדה מבקשת לקבל מהמשרד לביטחון פנים, תוך 14 יום, את כלל הנתונים ברמה הארצית לגבי מקרי אלימות במשפחה בקרב יוצאי אתיופיה.

הוועדה מברכת את עיריית ראשון לציון על פעילותה הענפה ומברכת על הכוונה להקים לשכת רווחה בתוך השכונה בהקדם. אנחנו ממליצים לכל הגורמים לשלב את המנהיגים המקומיים, את הקייסים, בכל ההליך והסדנאות שמתקיימות.

אנחנו רואים בדאגה רבה את בעיית הדיווח שמועברת למשטרה ופעילות החקירה לא מיושמת בפועל בעקבות החוק הקיים, ואנחנו קוראים, הן לעובדי הרווחה, לדווח על כל מקרה, והן למשטרת ישראל, לחקור בצורה יותר נמרצת. פה אני אומר מלה ברמה האישית, זה יכול למנוע רצח נוסף של ילדים, כמו שראינו אתמול ברעננה, זה יכול למנוע רצח של עוד אישה, אם התלונה, ששמעת ואת יודעת על מישהי שאולי יש בעיה, עוברת למשטרה והמשטרה סוגרת את התיק, אז צריך לראות פה איך אנחנו משנים את המצב ואם יש צורך, מבחינת חקיקה, אז אנחנו ערוכים לשנות את החקיקה על מנת למנוע את הרצח הבא.

אנחנו רוצים להודות לעיריית ראשון לציון ולמתנ"ס. בהתראה קצרה מאוד, של מספר ימים, דנה, מנהלת הוועדה, הודיעה לכם ובאמת אנחנו מודים לכם שפתחתם בפנינו את המתנ"ס והראיתם לנו את מה שרצינו לראות. אנחנו כמובן נמשיך לטפל ביוצאי אתיופיה בוועדת העלייה והקליטה בצורה נמרצת ואני בטוח שאת חלק מהאנשים אנחנו נפגוש במקומות נוספים.

אנחנו נבקש מהמשטרה, אם יש לכם נתונים נוספים שהבאתם על נתניה או ערים נוספות, להעביר לנו אותם. תעבירו לנו אותם עכשיו, אנחנו נקבל אותם ונכלול אותם בפרוטוקול של הישיבה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00