PAGE
14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

10 בנובמבר 2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי








פרוטוקול מס' 363

מישיבת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, ג' בכסלו תשע"א (10 בנובמבר 2010), שעה 09:00

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מצוקתן של נערות בסיכון של חה"כ עפו אגבאריה.

חברי הוועדה: היו"ר – אילן גילאון

עפו אגבאריה

סעיד נפאע

חנין זועבי

אייל גבאי – מנהל תחום מידע במחלקה לביקור סדיר, משרד החינוך

נואל אבו חטום – מפקחת מחוזית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אורית ברשלינג – אחראית על פרויקט נערות, משרד הבריאות

פקד אפרת וולך-מזרחי, ק' נוער באח"מ, המשרד לביטחון פנים

דורלי לבנסארט – שירותים מיוחדים, מנהלת קרן לילדים, המוסד לביטוח לאומי

רועי שביט – לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

דבורה בדר – סגנית מנהלת אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

שמואל דוד – יועץ, שתי"ל, שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינויים חברתיים

מירית סידי – מנכ"לית, החצר הנשית

סמאח סאלאימה אגבאריה – מנהלת עמותת נע"מ

רקפת לפיד – רכזת תעסוקה נערות

מוחמד סמארה – פורום מנהלי לשכות רווחה למען האוכלוסייה הערבית

וילמה מאור

אתי בן שמחון

מצוקתן של נערות בסיכון של חה"כ עפו אגבאריה: אגבאריה

בוקר טוב, היום יום ד', 10 לנובמבר 2010, ג' בכסלו תשע"א. הנושא: הצעה לסדר היום, דיון מהיר, מצוקתן של נערות ערביות בסיכון של חברי הכנסת סעיד נפאע ועפו אגבאריה.


בבקשה, חבר הכנסת סעיד נפאע.

קיבלתי את המכתב של הפורום לציון היום הבינלאומי למאבק בעוני שהיה מופנה ליושב ראש הוועדה, משום מה הנושא הזה לא נכלל בדיונים שהיו באותו יום, אבל כאשר קראתי את החומר המצורף, את האמת, הדברים שנאמרו שם הם מסמרי שיער, לכן ראיתי מן הנכון שהדיון הזה יובא בפני הוועדה. פניתי לחברי, חבר הכנסת עפו , ואז בשיתוף פעולה אנחנו הצלחנו להביא את הנושא לדיון מהיר, אני מודה לוועדה שהעלתה בסופו של דבר את הנושא לדיון.


אני אתייחס לאותו מסמך אשר הוכן על ידי הפורום, על פי אותו מסמך למעשה שתי מצוקות עיקריות סובלות מהן הנערות הערביות – המצוקה הכלכלית שרק אתמול למדנו את נתוני דוח העוני, המצוקה הכלכלית מהווה סיבה רצינית להדרה של אותן נערות. אצטט את אחד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הדגולים שפעם אמר – "גם אם לא יירד גשם - אז אשמה הממשלה". אני רוצה להגיד שבמקרה הזה האשמה מחולקת, אין ספק.

אני חושב שבאותו זמן שהוא אמר את זה זה היה נכון.

אני רוצה לראות היום את הדברים שזה לא רק אשמה על הממשלה, אלא גם אנחנו באיזשהו מקום אשמים. כאמור, כאשר נרצחות אצלנו נערות על רקע של כבוד המשפחה, אני לא יודע מה אשמה הממשלה בנושא הזה. בכל אופן, אציג כמה מספרים כדי לסבר את האוזן. "על פי אותו דוח יש לציין כי בין השנים 2003-2007 חלה ירידה באחוז הנערות הערביות הזכאיות לתעודות בגרות, כ-20% מהנשים הערביות הן בעלות השכלה על תיכונית, רק 20%, לעומת כ-48% מהנשים היהודיות. כ-30% מהנשים הערביות הן בעלות השכלה יסודית בלבד, לעומת 9.5% מהנשים היהודית. לאור המצב הזה ישנו קושי במציאת העבודה. שיעור המועסקות בכלל אוכלוסיית הנשים הערביות בגיל העבודה הוא 17.5% בלבד, משמעות הדבר היא כי 5 מכל 6 נשים ערביות בגיל העבודה אינן עובדות".


נתונים אחרים שחשוב שהוועדה תשמע – מדובר לפי הערכות שבישראל נמצאות כ-30 אלף נערות המוגדרות כנערות שבמצוקה, 30% מהן ערביות כ-10 אלפים, אבל המטופלות לפי נתוני משרד העבודה והרווחה - - -

מתוכן שליש הן נערות ערביות.

כן, 30% ערביות, אבל המטופלות מתוך ה-10 אלפים אלה למעשה רק 4,500 נערות, כי לפי נתונים שנמסרו על ידי משרד הרווחה מטופלות היום 4,500 נערות ערביות בשרותי הרווחה, ואולם השירותים הקיימים אינם מספקים ניתוח הנתונים.


נושא אחר שחשוב וראיתי לנכון להעלות אותו באיזשהו מקום - הוא קשור, כי חלק מהנערים האלה גם נערות - המדובר על ילדים המטופלים בהשמה חוץ ביתית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 2009, מקרב 8,171 ילדים המטופלים בהשמה חוץ ביתית בישראל, רק 754 הם ילדים ערבים.

על איזה גילאים אנחנו מדברים?

נערות עד גיל 25, יש סיווג שייכללו עד גיל 25, הם חילקו את זה לקבוצות, מתחת לגיל 18, ובין 18 ל-25 אם אני לא טועה, אבל לפי הדוח לפחות הבנתי שיש קבוצה שבין 18 ל-25 שגם נכללת בקטגוריה הזאת של הנערות.


אבל מה שיותר מדאיג, למשל בסעיף הזה שאני ציינתי – מוקצה סכום של 46 מליון 733 אלף שקלים חדשים הוקצו לנושא השמה חוץ ביתית, מתוך זה למגזר הערבי ליישובים הלא יהודיים, כך כתוב בדוח - 320 אלף זה 0.007%.

חבר הכנסת עפו, אולי תתרכז בפן העקרוני והמדיני כדי שהנתונים האלה ודאי יוזכרו על ידי - - -

זה המצב למעשה זה הרקע. לגבי המענים, איפה שלא תיגע - אם אתה נוגע במקלטים המצב הוא בלתי נסבל. אם אתה נוגע בדירות המעבר המצב הוא בלתי נסבל. אם אתה נוגע במעון נעול, כל המענים שאמורים לענות על המצוקות האלה, למעשה המצב הוא ממש בלתי נסבל. אני לא רוצה להלאות את הוועדה ביתר הנתונים. בסופו של דבר, כבוד היושב ראש, השאלה שאני רואה לנכון לסיים בה את הדיון מה הם צריכים לעשות. היות והמצב הזה הוא מצב כרוני, הוא לא ייגמר לא במסקנות של ועדה – כאמור אני לא מטיל ספק בחשיבות המסקנות והדיון, אבל אני מקווה שגם חברי מר עפו אגבאריה יסכים להצעה הזו שתוקם איזושהי ועדה משנה של ועדת העבודה והרווחה שתעקוב אחרי הנושא הזה. אני יודע שזה לא קל, אבל נדמה לי שהנושא מחייב.

הנושא של דיון דחוף כדי להעלות נושא לסדר היום ולשאול את המקצוענים מה קורה בעניין, וגם להמליץ המלצות מה שנקרא "עשה". יש דברים שיש לעשות כאן, הפערים כאן הם פשוט בולטים מדי אם אנחנו מדברים על יחס כזה מתוך 30 אלף, שליש הן נערות ערביות, זאת אומרת, שהן פי שישה, וגם הפער הזה בין כ-10 אלפים לבין 4,000 מטופלות, כלומר האם הדיווח זורם, הוא מגיע לאן שהוא, אם מישהו יודע שיש 10 אלפים, סימן שיש דיווח לפחות על 10 אלפים, מה קורה לגבי היתר.

הזכיר חברי חבר הכנסת סעיד נפאע שהבעיה היא המוקד, זו הבעיה הסוציו-אקונומית של המשפחות הערביות. ראינו מהדוח האחרון שכמחצית מהמשפחות הערביות הן מתחת לקו העוני. למה זה מביא? מעשית בחברה זה מביא לזה שיש נשירה קשה של הבנות בבית הספר התיכון. אני פשוט רוצה קצת לחדד את הדברים ולהראות כי הנשירה היא בגלל המצב הסוציאלי שלא יכולים ללמד את הבנות, אין להם מספיק אפשרות ללמד את הבנות. פה נכנס גורם חברתי - איזשהו מכבש על הבנות כדי להתארס, אז הבנות בכיתות י' י"א מתחילות להיות חלקן מאורסות ואז זה כבר לא האפשרות שלהן ללמוד. כתוצאה מכך הנשירה היא קשה. כתוצאה מכך שהאירוסין והנישואין הם בגיל כזה מוקדם, אז בהכרח זה גובל באיזושהי אלימות כלפי האוכלוסייה הזאת. נוצרים כל מיני חיכוכים וקרעים ואז נוצרת הבעיה שאין מענה לילדות האלה לאן ללכת ולמי לפנות. הנגישות של המוסדות האלה שהן יכולות לגשת אליהן אינה קיימת, והדבר השני, המחסור החמור במוסדות האלה. אם למשל ניקח שלכל המגזר יש 30 משרות של עובדות סוציאליות שמטפלות בדברים כאלה בכל המגזר הערבי על מליון וחצי אנשים, אני חושב שזה רק מראה מה היחס שהשלטונות נותנים לבעיה הזאת.

בעיה ישנה שישנה, וזה כבר התחיל להתפתח בזמן האחרון במגזר הערבי, שיש משפחות "אומנה" בעיקר משפחות אומנה לנערות כאלה שיש להן את הבעיות בבית, ובגלל אלימות בתוך המשפחה, אז כאילו מוצאים להן את הפתרון על ידי משפחות אומנה. אבל מה הבעיה עם משפחות אומנה? שזה עד גיל 18 אחרי גיל 18 אין לאן ללכת. הן לא יכולות להישאר אצל המשפחה האומנת, והן צריכות לחזור למשפחה האלימה, זה דבר שאולי במגזר היהודי קצת פתור מפני שהילדות אחרי גיל 18 או שמתגייסות, או עושות שירות לאומי, או שיש פנימיות, דבר שלא קיים במגזר הערבי.

תגיד שזה לא תלוי בשרות.

בינתיים הנערות במצוקה.

כן. אז זה שאנחנו אפילו לא יכולים לתת להן את המענה הזה שהן יכולות להישאר אצל המשפחות האלה לעוד שנה או שניים כמו מקלט, לתת להן את האפשרות או ללמוד, או אפילו להתחתן זה לא משנה. גם המקלט הזה שהוא כזה לא קיים כמעט ולא קיים, גם את זה אנחנו מקצרים.


אני מצטרף לבקשה של חברי חבר הכנסת סעיד, שאם באמת אפשר לעשות איזושהי ועדת משנה, שאת הדברים האלה לעמוד על ביצוען, ולא רק על - - -גם את זה אנחנו מקצרים.

אולי במגזר היהודי קצת פתור, או שיש פנימיות דבר שלא קיים

אני לא אחזור על הסטטיסטיקה ולא אחזור על הנתונים, אבל רק לחדד את הבעיה בשלושה מסלולים. המסלול הראשון שפירטו חברי הכנסת הוא המסלול של השירותים ושל המקלטים שהמענה הוא על כ-20% ל-30% מהצורך בלי להיכנס למספרים, אני חושבת שיש למקצועניות את המספרים. המישור השני, הוא מחסור בעובדים סוציאליים עצמם - זה לא רק במקלטים, לא רק בבניינים, אלא גם בשירותי הרווחה בעובדים ובעובדות בשירותי הרווחה. הפן השלישי – הוא התאמה תרבותית שאנחנו כן חייבים לדבר עליה, גם כאשר יש מקלטים, גם כאשר יש עובדים סוציאליים, יש אי התאמה בין התרבות, שפה, של המקלט של השירותים האלה, לבין האוכלוסייה כך שלפעמים החסם הוא אי התאמה תרבותית לפעמים יכולה נערה לפנות לעובד סוציאלי או עובדת סוציאלית יהודיה, אבל המחסור כאן, לא שאין עובדים סוציאליים, המחסור כאן הבנה התרבותית, הרגישות התרבותית, אז שלושה חסמים או שלושה מישורים לבעיה.


גם הבעיה של לא רק האלימות - אלימות הפיזית. בשביל לטפל, צריכים אולי גם לאפיין או לעקוב אחר מקומות גיאוגרפיים שבהם בסופו של דבר חייבים שתהיה לנו אג'נדה, העדיפויות, כי הם מדברים על פרוייקט, הם מדברים על הצורך, אולי הצורך הוא 40-50 מליון שקל. אבל אני חושבת, ותתקנו אותי שהבעיה היא הרבה יותר חמורה באזור המרכז של לוד ורמלה, שם אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל. אם נשים אג'נדה, אם נשים תכנית פעולה קונקרטית, שם נרצחו בלוד, או ברמלה 7 נשים בשנים האחרונות. רק לפני שנה הכריזו על תכנית לחיזוק לוד, הכריזו ואמרו והתייחסו, ואמרו מתקנים 4 מליון שקלים נוספים לשנה יוספו תקנים לעובדים סוציאליים. תשאל מה מהם לעובד סוציאלי ערבי ביחס לחומרת המצב בלוד ורמלה, אני חושבת, שאלתי, פחות מתקן אחד בלוד. כלומר, גם כאשר מכריזים על אזור גיאוגרפי שהוא אזור בעל דרגת חירום ומתייחסים למצוקה של האוכלוסייה הערבייה, לא משקיעים שם. אתה מדבר על רצח על כבוד המשפחה, כמובן הוא לא כבוד הוא פשע חמור, אבל לפעמים חוסר ההרתעה וחוסר הענישה ואוזלת ידה של המשטרה, ופה אנחנו גם כן צריכים להכניס את המרכיב של המשטרה בהרתעה נגד אלימות, ובמחסור בתכניות לימודים שמחזקות את הנערות בשביל לגשת להגיש תלונה, אבל המקרים של רצח ושל אלימות קשה עד כדי רצח, אני חושבת שצריכים גם לתכנן אם לקבוע אג'נדה, אני קובעת 2 אלמנטים. אזור גיאוגרפי של המרכז, והמקרים של מקרי הרצח נגד הנשים הערביות.

תודה חברת הכנסת זועבי. בכל אופן אני מציע כדי שנהיה מעשיים קצת בדיון שלנו, לא להרחיב את היריעה מעבר לנושא של נערות במצוקה, אחרת לא נפתור את הבעיה.

נערה במצוקה בסופו של דבר היא תרצח, לפעמים היא נרצחת.

שמעתי גם מנהיג של מפלגה קומוניסטית שאמר שבאנשים בלתי שווים מטפלים בצורה בלתי שווה כדי להביא לאיזשהו שיוויון בסיסי, לכן הייתי רוצה לראות קודם כל מהי רמת הקיפוח, כאן המספרים מדברים בעד עצמם, ואיפה ומה צריך לעשות מיידי וקונקרטי ביותר, כי אם אנחנו נתרחב לבעיות גם של כבוד המשפחה, וגם של אלימות, אנחנו לא נגיע למה שאני הייתי מאוד רוצה להגיע באמצעות ועדה או באמצעות תשובות כאן. הייתי רוצה הגדרות קצת יותר מקצועיות, מה ניתן לעשות, מה חסר. ברור לגמרי שיש כאן בעיה מאוד מרכזית עם הרשויות הערביות, כי כל המצ'ינג לא מתקיים משום שהרשויות לא איתנו מצד אחד, ואנחנו באיזשהו מעגל קסמים מתמיד כל הזמן. מצד אחד הרשויות לא יכולות לקיים את זה, מצד שני, משרדי ממשלה לא מצטרפים לעזור למקומות שאנחנו לא יכולים לתת מצ'ינג עם תקציבים. נתחיל עם משרד הרווחה.

אני מפקחת ארצית על הטיפול בחסות הנוער. לגבי המענים החוץ הביתיים שיש כרגע בחסות הנוער לנערות ערביות ואני אתחבר למה שחברת הכנסת אמרה שאני מאוד מסכימה איתה.


כרגע בחסות הנוער יש מעון נעול לנערות ערביות שהוא מקביל למעון צופיה שזה לנערות יהודיות. למעון הזה יש 36 מכסות לנערות, הוא קיים כבר 4 שנים בערך קצת יותר, מעולם לא היו שם יותר מ-12 נערות, למרות שמוחזק שם צוות שאמור לעבוד עם 36 נערות. קשה מאוד להגיע לנערות האלה, הנערות שמגיעות הן באמת הנערות הקשות ביותר, הן מגיעות מפורקות ומאוד קשה לעשות איתן כבר עבודה. המעון קיים בג'וליס אל בוסתן.

המעון היחיד.

הוא המעון היחיד. קודם כל נערות מקופחות תמיד, אבל גם ליהודיות יש מעון אחד לאבחון בשעת משבר ומעון נעול זה הגבלה של צופיה, רק בצופיה יש כל הזמן רשימות המתנה, כל הזמן חירומים, באל בוסתן אנחנו לא מצליחים להגיע למלא את ה-36 מקומות של הנערות. אני חושבת שזה נופל על החלק התרבותי גם של חבירה לרשויות, וגם להוציא את הדברים החוצה ולראות איך אנחנו מגיעים לנערות, כי אני בטוחה שיש 36 נערות במצוקה שהן צריכות הגנה שם, וגם מבחינת העבודה שלנו פנימה.

במה את תולה את הדבר הזה שיש יותר מטפלים - - -

אני חושבת שאנחנו לא השכלנו, אנחנו לא מצליחים לחבור ברמה התרבותית ולפלח את זה. מה המענים האמיתיים שנערות ערביות צריכות חוץ ביתיות, אני מדברת על הקצה, כי המעונות של ילד ונוער היותר קלים מלאים בדרך כלל. המעונות הקשים שזה חסות הנוער שזה הגבלה למסילה, צופיה, מעולם לא מלאים, גם ההוסטלים של הנערות מעולם לא היו מלאים, כאן באבו גוש "אל נעמה", הוסטל שהוא מעולם לא היה מלא. כרגע יש בו 8 נערות וזה שיא שיכול להיות שם 15 או 16 נערות. אני חושבת שדווקא הנערות שמופנות להוסטלים היהודים, יש נערות מערים המעורבות, כמו יפו לוד, שלפעמים נערות מעדיפות להגיע להוסטלים יהודיים, בגלל שהן גדלו בבתי ספר יהודיים, בגלל ההיסטוריה, חלקן ילדות של משת"פים, וגם אז יש בעיה להכניס אותן. תמיד יש נערה או שתיים בחלק מההוסטלים, נערות ערביות בהוסטלים יהודיים, אבל את המעונות שנבנו לאוכלוסייה של נערות לא מצליחים למלא אותם.

כאן אנחנו מדברים על אוכלוסייה של 10 אלפים שהם מדווחים - - - המדובר ב-12 נערות.

איך זה עובד? עובדות מהקהילה אמורות להפנות את החומרים אלינו, ואנחנו אמורים לקבל אותם בגדול, כך זה עובד בצופיה, עובדת מפנה אליי חומר, אני מפקחת על צופיה אז אני יכולה להגיד את זה, ואז אנחנו מכניסים את הנערות. אני חוזרת זה מעון נעול להגן עליהן, זה לא בגלל שהן עשו איזה עבירה, או רוצים להוציא אותן מהחברה לתקופה מסויימת ולהחזיר אותן אחר כך.

המעון הנעול הזה למעשה השהייה בו היא מוגבלת לשלושה חודשים.

היום כבר יותר משלושה חודשים.

תסבירי את ההבדל בין מעון למקלט.

במקלט נערה צריכה להבין שהיא צריכה עזרה, זאת אומרת, היא צריכה להביע איזשהו סוג של מוטיבציה שהיא רוצה להגיע שם, כי המקלט הוא מקום פתוח, הוא מקום חסוי, אבל הוא מקום פתוח, נערה יכולה לברוח. מעון נעול – בית משפט בכפייה קובע שהנערה הזאת נמצאת בסכנה מאוד גדולה, לכן היא חייבת להגיע למעון נעול, ואז מוציאים צו מעון נעול לנערה וזה בניגוד לרצונה, אגב, גם אצל הבנים. אצל הבנות זה לא מגיע על רק עבירות פליליות.

כאשר מדברים על נערות במצוקה, יש פרופיל עברייני במקרה הזה, יש נרקומניות, יש זנות, יש מה?

יש שני צווים שאפשר להפנות למעון נעול, צו אזרחי שזה לצורך הגנה וצו פלילי, אצל הנערות בכלל גם היהודיות וגם הערביות 95%, 96% מופנים על הצו האזרחי לצורך הגנה בגלל הפגיעות המאוד קשות שהן עוברות בבית ובחוץ, 5% או 4% כבר יש להן עבירות אבל זה עבירות לייט, בגלל שהכריחו אותן לעסוק בבלדרות בסמים או כל מיני דברים כאלה במובן הזה.

זה בעיקר הגנה מהמשפחה.

לגבי נערות מעל גיל 18, יש לנו הוסטל אחד שהוא נותן מענה לנערות יהודיות.

אני לא מבין, 10 אלפים נערות כאלה במצוקה הציג חבר הכנסת נפאע נמצאים במגזר הערבי.

נכון, הן לא מופנות למעונות האלה.

אנחנו מדברים על אותו מעון נעול אחד שיש בו 12 נערות.

לשאלתך, אנחנו מטפלים ה- 10 אלפים נערות, קודם כל זה לא 10 אלפים נערות, אבל נגיד שזה 10 אלפים נערות מטופלות, הן מטופלות על רצף של נערות בסיכון, נערות שכבר נמצאות במסגרות הבית שצריכות טיפול אינטנסיבי כשהן נמצאות בתוך הבית, ואנחנו מוצאים להן מסגרות בתוך הקהילה. כמו בתים חמים, כמו הסדנאות להעשרה והעלאת המודעות, כמו כל מיני סדנאות כדי לעשות להן טוב בחיים, לפעמים תכניות בקיץ, קייטנות, חוגי העשרה ודברים כאלה. קצה הרצף הן הנערות שאיילת דיברה עליהן עכשיו, הן הנערות שצריכות סידור חוץ ביתי או במקלט כשהנערה נמצאת במצב סיכון וסכנה, כשהנערה לא יכולה להישאר בתוך מסגרת המשפחה, כאשר המשפחה מהווה סכנה על הנערה עצמה.

אתן מתארות את המצב כאילו שכל הנערות במצוקה, המצוקה שלהן שהן קורבנות של אלימות במשפחה.

חלק ניכר מהנערות המטופלות, הן מטופלות בגלל אלימות במשפחה. אלימות יכולה להיות אלימות מילולית, אלימות פיזית. אנחנו מדברים גם על אלימות מינית.

תגדירו לי מהי נערה במצוקה, אני יודע מה זה נערה במצוקה במגזר היהודי.

אותו דבר במגזר הערבי.

פרופיל עברייני נרקומני.

לא חייבת להיות עבריינית, היא לא חייבת להיות נרקומנית, היא יכולה על רקע של כל מיני דברים. יכול להיות שהבית שלה לא מספק את זה, יכול להיות נערה שההורים שלה עבדו וניסו מתחת לקו העוני והיא היתה צריכה לבד לגדל את האחים שלה, ואיכשהו בגיל ההתבגרות התפרץ איזשהו - - -

יפה, יש לדבר הזה פתרון פנימי, למשל, במגזר הערבי יש פנימיות שקולטות נערות כאלה כמו במגזר היהודי – אמרתן לי מקלט אחד נעול, מה עוד?

אנחנו מדברים על קבוצת נערות מגיל 13-25. מתחת לגיל 13, יש גם פנימיות לילד ונוער שאנחנו לא מטפלים בהם, לא אני והשרות שלי ולא בחסות הנוער. מגיל 13 והלאה, יש לנו מקלט שהוא מקבל כל נערה במצב חירום, 24 שעות ביום, אפילו בשעות הלילה, כאשר מופנות על ידי המשטרה או מופנות על ידי בתי חולים במצבי אלימות קשים, ומצבים של בריחות ושוטטות, על קצה העבריינות, על קצה, בוא נגיד השימוש בסמים או אלכוהול, אבל לא ממש עברייניות. אנחנו לא מטפלים ממש בנערות עברייניות שהאחוז שלהן הוא קטן מאוד אצל הנערות הערביות, אני מתכוונת הרשומות במשטרה.


המקלט מקבל את הנערות האלה, ולאחר - - -

מי מפנה את הנערות האלה?

העובדת הסוציאלית, המשטרה, כל הגורמים הטיפוליים בקהילה.

כמה מקלטים כאלה יש?

מקלט אחד שהתפוסה שלו עד 12 נערות.

אתן מדברות על אותו מקלט נעול?

אני מדברת על מקלט שהוא מקלט במצבי חירום לנערות שהן בורחות ממצבי מצוקה.

זאת אומרת, אתם יודעים על 10 אלפים נערות, ויש מקלט אחד שמטפל ב-12 נערות.

כפי שהתחלתי להסביר - לא כל הנערות מגיעות למצבי מצוקה.

הבנתי, אבל לא הגיוני שהמקלט משרת 12 נערות מתוך 10 אלפים.

לפי הנתונים שלנו 4,000 נערות מטופלות על כל הרצף הטיפולי. אנחנו מדברים על נערות שהן מטופלות בתוך המסגרת המשפחתית, כשהיא מוכרת לעובדת הסוציאלית בתוך המשפחה שלה, וגם בתוך המסגרות בקהילה של בתים חמים ושל הסדנאות שדיברתי עליהן. אחוז הנערות שצריכות מסגרות לטיפול חוץ ביתי, לדעתי, ולפי הערכתי, זה בין 400 ל-500 נערות ארצי. מקלט הנערות מקבל עד 80 נערות בשנה, למרות שיש לו תפוסה של 12 מיטות, כל הזמן הוא מתחת לתפוסה המלאה, וגם כל המסגרות האחרות. זה אומר שצריך יותר אולי טיפול בקהילה כדי להביא את הנערה באותו זמן שהיא במצוקה קשה גם למקלט וגם למעון נעול, גם לכל המסגרות.

השאלה אם יש איזשהו מנגנון שמזהה נערות במצוקה, אם יש באמת כזה מנגנון שמאבחן, מזהה איפה שיש נערה במצוקה, נערות זה יכול להתחיל מבית ספר, האם יש מודעות על הדברים האלה – בבית ספר יש עובדת סוציאלית?

העובדות הסוציאליות בקהילה שהן פחות או יותר 40 עובדות לנערות ערביות בארץ. 30 ועוד 10 בשאר היישובים. רק בנערות, לפעמים במשרות חלקיות, רבע, שליש, אני מדברת על ערבים לא על יהודים.

להזכיר לכם יש 70 יישובים ערבים בארץ, ויש - - -

אני מבקש לנסות להציע כאן פתרונות, מכל מה שאתם מדברים לי פה, אני מבין שיש 100 נערות מטופלות.

מתוך 10 אלפים.

אני רוצה שתסבירו לי מהן הבעיות, איפה מגיעים כל אלה שנעלמו.

4,000 מטופלות רשומות במשרד שלי, ולא 10 אלפים, אני לא יודעת מאיפה הבאת את ה-10 אלפים.

מתוך ה-4,000, לכמה לכם יש מגע ובכלל טיפול, באיזה רמה אתם מטפלים?

לכל ה-4,000 יש חלק שמגיעות למסגרות חוץ ביתיות, ויש חלק שמטופלות בקהילה, כשהן עדיין נמצאות בתוך המשפחה.

אז במה המחסור, לא מבינים, במקלטים? בפנימיות?

לפי הערכה שלי המחסור בכוח אדם, בעובדות סוציאליות ייחודיות לטיפול בנערות.

אין מחסור במקלטים?

לדעתי, חוסר תקנים זה החיסרון היום.

אני רוצה לחדד את הדברים. אני מלווה את הפרויקט הזה, אני רוצה להגיד בפשטות. יש מספרים גדולים מ-10 אלפים, המספר שמדבר על 30 אלף ששליש מהן ערביות הוא משנת 2005, ומאז היו משברים כלכליים, האוכלוסייה גדלה וקרו הדברים.


שנית, ואני רוצה לחדד את זה. חלק מהסיפור זה שבניגוד לציבור היהודי - - - אצלו פנימיות הן נורמטיביות, היציאה מהבית בחברה הערבית נחשבת כדבר בעייתי, מסוכן עבור הנערה, מוציא אותן מהמערכת התומכת והמגינה והשומרת עליה במשפחה. לכן בחברה הערבית אין נטייה לשלוח ילדות למסגרות כאלה, לכן המסגרות האלה לא מלאות, לכן המסגרות האלה לא מהוות פתרון טוב אלא עבור מקרי קצה בלבד. המשמעות המיידית היא שהדבר הראשון שצריך לעשות זה שירותים בקהילה. יש תקציב, הסיפור הוא שמתוך תקציב משרד העבודה והרווחה סכום עצום הולך למסגרות חוץ ביתיות שעבור היהודים הוא לא מספיק, ועבור הערבים הוא מעל הראש. כלומר, אם היו לוקחים אך מעט מהתקציב העצום שמוקצה למסגרות חוץ ביתיות, ומשרד הרווחה עושה את זה, רק הוא לא עושה את זה מספיק, זאת אומרת, עם תקדים, יש תקדים, אפשר להשתמש בתקדים הזה. אפשר לקחת את הכספים האלה ומדובר במליונים רבים ולעשות המרה שלהם לתקציבים של שירותים בקהילה שנקראים בגדול בתים חמים שמאפשרים לנערות בין אם זה יומיים בשבוע, ובין אם רצוי חמישה ימים בשבוע, להגיע למסגרת, להיות בקשר עם עובדת סוציאלית, לעבור הדרכה, ללמוד מקצוע, להתחבר למסגרות נורמטיביות, להתחבר לעבודה, להתחבר ללימודים, זה מה שחסר. יש כסף, אנחנו לא מבקשים כסף חדש שלא נמצא בתקציב, אנחנו מבקשים שכספים קיימים יוקצו – בית חם כזה עולה משהו בסדר גודל של 200-250 אלף שקלים כשמדובר ביומיים, כשמדובר בחמישה ימים הוא עולה יותר. בחלק קטן מהרשויות הערביות, אם אני לא טועה, זה 13 רשויות מתוך 68, זה קיים, כל הרשויות האחרות חסרות את זה.

איפה הכסף הזה נמצא?

הכסף הזה נמצא בתקציב של מסגרות חוץ-ביתיות. הנתונים מדברים על 46 מליון שקל שמופנה מתקציבים ממסגרות חוץ ביתיות, מתוכם ערבים מקבלים 300 אלף אולי עכשיו זה קצת יותר, התבצעו על ידי משרד הרווחה ויש פרוטוקולים של הועדה המכובדת הזאת שמצביעים על זה, התבצעו המרות כאלה בשנים האחרונות כי המשרד הבין שזה לא הגיוני להקצות כסף לרשויות שאינן מנצלות אותו. הדבר הנוסף שצריך, ושזה לא יהיה כרוך במצ'ינג, כי חלק גדול מהרשויות הערביות לא מסוגלות לתת את המצ'ינג ואז הבתים החמים האלה נשארים גם הם על הנייר והתקציבים לא מנוצלים, או שהם מנוצלים בכל מיני דרכים עקומות ועקלקלות.


מה שאני מנסה להגיד, אם אנחנו מדברים בשפה של פתרונות, ואני מתחבר לאמירה שלך שדרושות פתרונות, מדובר על אוכלוסייה גדולה מאוד השירותים הקיימים לא נותנים להם אלא חלק קטן מאוד, לא מאתרים, אלא קטן מאוד מהאוכלוסייה שמדובר בה. אני אומר בפשטות, דרושות לפחות עוד 20 עובדות סוציאליות במשרה מלאה, בחלק מהרשויות כמובן זה יהיה במשרה חלקית שתיתנה איתור, שתאפשרנה להגיע אל הנערות האלה ולחבר אותן אל הבתים החמים. דרושים 20 בתים חמים שייתנו מענים לכל האוכלוסייה.

איך זה מתחלק?

זו מסגרת שיושבת בתוך היישוב שמאפשרת לנערה להגיע אליה, בין אם זה יומיים, בין אם זה חמישה ימים.

כמה בתים חמים?

אני מרשה למשרד העבודה והרווחה שיבצע את החלוקה לפי שיקוליו, לפי סוציו-אקונומי של היישוב, לפי מספר הנערות, לפי הצרכים, לפי שיקולים אחרים שהוא ימצא לנכון. אני לא רוצה לקבוע עבורם את הכללים, אבל הדבר הברור שיש תקציב.

כאשר אתה מדבר על תקציב שהוא לא מתועדף לפתרונות נכונים בתוך המגזר הערבי, זה מתוך סך הכל התקציב של הנערה במצוקה או שיש תקציב צבוע לטיפול במגזר הערבי, זה מה שאני שואל.

יש תקציב גדול לפתרונות חוץ ביתיים שהתקציב הזה עבור יהודים מנוצל במלואו ויש מרדף אחרי מכסות. התקציב הזה עבור הערבים לא מנוצל.

יש תקציב עבור הערבים?

יש תקציב עבור הערבים.

למה לא מנוצל?

לא מנוצל כי היישובים הערבים לא שולחים נערות החוצה, לא רוצים לשלוח. גם נערים לא. לא רוצים לשלוח מחוץ למשפחה, הפתרונות הן בתוך המשפחה, אחר כך גם בגלל המצ'ינג.

הדברים שנאמרו ממש מטעים. כפי ששמענו, זה מראה כאילו שהכספים מוכנים רק לבוא ולקחת. לא הם פני הדברים, רק בשבוע שעבר אמר באופן המפורש ביותר שר העבודה והרווחה כאן, שהכספים האלה לא מנוצלים, יש את המצ'ינג שכבודו התחיל וציין את הנושא הזה. אין כוונה לשנות את המצב הזה כל עוד רשות מקומית לא יכולה לתת את חלקה, אז היא לא תקבל את הכסף הזה.

ישנן שתי בעיות שעולות פה. סיפור המצ'ינג שאותו צריך לבטל לעולם, אני רואה שאנחנו נישאר בתוך המלכודת הזאת לעולם, זאת אומרת, מי שנדפק פעם נדפק כל הזמן. הדבר השני אומר כאן שמוליק, הכספים מופנים לפתרונות הלא מתאימים והלא נכונים.

צריך לפתח מסגרות חוץ ביתיות, אבל זה לא המוקד.

אני מניח שיש עוד פתרונות, אבל בוא נשמע עוד.

לגבי הבתים החמים, בשנה הבאה המשרד מפעיל מכרז לנושא בתים חמים. יש תוספת של 27 בתים חמים בכל רחבי הארץ לערבים, אני מדבר לערבים אך ורק.

כמה יש עכשיו?

עכשיו יש כ-20.

ועוד 27 בתים.

אנחנו גם עומדים בפני מרכז להוסטל, לסידור נערות מעל גיל 18 במסגרת זו.

רק לציין שלפי הנתונים הקיימים במגזר הערבי רק 13 בתים, אני לא יודע - - -

זה מה שנאמר כרגע – 13 בתים קיימים. יוצאים למכרז ל-27. זאת אומרת, אנחנו מדברים על 40 בתים.

אנחנו בהחלט שמנו על האג'נדה שלנו להסתכל על רצף שירותים במגזר הערבי, ולהסתכל על כל המניעה והטיפול בנערות במצוקה, כי אנחנו גם מבינים את העניין שלא הכל יכול להיות במסגרות חוץ ביתיים וצריכים להסתכל ולהתאים את השירותים לצרכים של הנערות. אנחנו רואים שהנשים הערביות גם לא נמצאות בשוק העבודה, הן בתחתית של שוק העבודה, אנחנו רוצים להסתכל מה קורה אצל נערות וילדות ולחשוב על מניעה ושהכל יהיה מותאם תרבות. יש לנו כמה אנשים פה, זה כולל הנשים שהכינו את העבודה, יש לנו פרויקטים בעבודה בקהילה, תמיד הבעיה זה שאין את היכולת של מצ'ינג, כל הזמן דרוש שיהיה מצ'ינג מטעם הרשות לפחות של 25% וכדי להיות מחוברים לפרויקטים גם עד 50%. התשובה היא חייבת להיות באיזשהו הקלות, באיזשהן תקציבים שיבואו ספציפית לתקן את העיוותים ולהטיל את השירותים לצרכים של הנערות.

תודה רבה.

שמעתי חבר אומר שיש תקציבים ולא מנוצלים בגלל שאין מי שינצל אותם. אנחנו כבר כמה שנים טובות מבקשים לתת לנו תקנים של נערות במצוקה. פעם היה זה תקציב פעולה, לקחו את תקציב פעולה ולקחו את התקן. אנחנו הקצבנו מהקיצבה הדלה של הלשכות לנערות במצוקה.

אנחנו מבינים שיש פה חוסר בתקציב.

יש גם מניעה, ושם לא נעשה כלום, למה? כי המניעה לא מתוקצבת לא בבתי הספר ולא בשום מקום אחר, גם בלשכות. יש לנו גם עניין של התרבות המקרים. היום יש לנו רק מוסד אחד שהוא יכול לקבל בנצרת והוא לא מבדיל בין ילדה שההתנהגות שלה הרבה יותר גסה, ואין בחורה שצריך לטפל בה, אז צריך לפצל את הבית.

תודה רבה.


אני אבקש מסמאח סליימה אגבריה שתציג את המצגת הזאת.

אני אדלג על הנתונים שציינו רק בנושא של הפרופיל. שאלת מי זאת נערה במצוקה, נערה במצוקה מנותקת חברתית, היא יותר מעורבת באלימות, הסיכויים שלה להיות קורבן לאלימות הם גבוהים, והשוואה קטנה בין ערביות ויהודיות, ההפרש הוא 12% ברוב הקריטריונים, חוץ מהשימוש בסמים שאצל הערביות הוא פחות.


להזכירכם, למשל הנשירה – דוגמה קטנה, נשירה של נערות ערביות ממסגרות בית ספר תיכון היא כפולה מהממוצע במגזר היהודי. כמובן, זה גורם כמו שנאמר פה לנישואי בוסר ויחסים עם המשפחה שהם מאוד בעייתיים.


מוצגות פה נערות שהיו בטיפול כולן, למעט אחת לדעתי, הן מאזור המרכז. אני אספר סיפור קטן אחד של נערה שנפלטה מהוסטל שועפט שהוא נסגרת - מסגרת שהיתה לנערות ערביות שהיא נסגרה לאחרונה משום מה ואף אחד לא העיר למה ומה היה שם. נדיה נרצחה בגיל 17, היא היתה מטופלת, היתה מאותרת ועברה ממסגרת למסגרת, עד שמצאה את עצמה כמובן בחיק המשפחה. אחרי 4 חודשים מצאו את הגופה שלה, לצערי, גם אמא שלה נרדפת.

מה יש היום? אמורה להיות יחידה לנערה בכל רשות, בתים חמים בקהילה, נאמר 13, או 20, יש מכרז, אנחנו שמחים כמובן שיש מודעות לעניין הזה. היה דיון רחב בשנת 1999 הוחלט החלטת ממשלה למנף את הנושא של נערות במצוקה, בכלל, ובמיוחד בחברה הערבית. לפי דוח מבקר המדינה ב-2007 שבדק יחידות לטיפול בנערה, נכתב דוח חמור ביותר על חוסר תיפקוד וחוסר תיאום בכל המערכות שמתחיל ברמת האיתור, אם ברשות אין עובדת קשה לה לאתר, וגם במקומות שיש אז יש רבע תקן, חצי תקן, זה בקושי יספיק לטפל בנערות שהן פונות בעצמן.

יש היום מקלט אחד, כאמור, מעון נעול אחד והוסטל אחד, וכמה פנימיות לנערות, נדמה לי 3, ודירת מעבר אחת. המקלט והמעון וגם ההוסטל הופרטו, הם היו מנוהלים על ידי עמותות, לדוגמה, המקלט בנצרת עבר לניהול של עמותה שמטפלת בגיל הרך. המעון באזור פה בעין ראפע הוא מעון חדש שלא יודעים על קיומו כמעט. אני הייתי בביקור שם, הוא משרת בעיקר פרופיל מאוד מסויים של נערות שהוא לא מתאים לנערות מאזור המרכז, נערות בדואיות למשל, נערות מהצפון. כמו שמוחמד ניסה להסביר, נערה שיש לה בעיות התנהגות קשות פוגעת בעצמה, או הטאבו שלא מדברים עליו, נערות ערביות שמתדרדרות לעיסוק בזנות, למשל, אין לה מקום בארץ הזאת, אין לה מקום במקלט, והיו לנו נערות כאלה שאחרי שלושה ימים, אחרי מקרי חירום, התקשרו וכל הטיפול מול המקלט היה דרך העמותה שמימנה גם את ההסעה כי הרשות לא רצתה לממן את ההסעה לאותה ילדה מיפו למקלט. אחרי שלושה ימים קיבלנו טלפון מאותו מקלט שהנערה הזאת לא מתאימה בדיוק לנערות שלנו ותמצאו לה מסגרת אחרת.

כמה זמן היא כבר במקלט?

היא היום נמצאת במעון הנעול תשעה חודשים, ומחדשים לה צו כל שלושה חודשים. אנחנו מענישים את הקורבן, אנחנו לוקחים נערה שהיא בת 16, 17, מנתקים אותה כליל מהמשפחה שלה, מהמקום שהיא גדלה בו, ואחרי זה אומרים שזה מותאם תרבותית לטובתה. אגב, גם במקרים שצלח טיפול, נניח במעון הנעול, אין לאן להחזיר אותה נערה לקהילה, אין מסגרת או פנימיה, הפנימיה הכי קרובה באזור המרכז מיפו למשל, אני לא רואה שעיריית תל אביב מממנת הסעה הלוך וחזור לאותה נערה ללמוד בטירה.

הקצאת התקציבים לפי גודל וגם מנהלי הלשכות יכולים לראות, אין היום מענה למאות נערות, אנחנו יודעים אפילו לפי המספרים של נואל, זה אלפים, וכמובן אין שירותים בפריסה ארצית. אם נערה מרהט צריכה להגיע למקלט, העובדת הסוציאלית בלית ברירה תיסע למקלט היהודי. יושבת פה נערה שהיום לשמחתי היא בוגרת והיא במקום אחר. אני אשמח אם ניתן לה הזדמנו לספר את הסיפור שלה.

לא נוכל היום.

זה דחוף, כי אנחנו מדברים בבני אדם, ואני שמחה שזה בא לדיון, ואני מודה על זה לוועדה. אין היום התאמה של השירותים הקיימים או פיתוח מודלים לטיפול עם נערות ערביות. יש היום עמותות, ואנשי מקצוע שמחוברים לשטח שרוצים לעשות את זה, והיום אנחנו כעמותות – גם עם החצר הנשית ביפו, אין לנו פתח איך לבנות ביחד עם הרשות, אין כסף, יש כסף, זה דיון אחר ואני חושבת שהוא גם ראוי. אבל היום אין שיתוף פעולה ברמה הזאת, ברמה של לפתוח מסגרות בתוך הקהילה שהם פתוחים שהם נגישים וגמישים מבחינה תרבותית.

אני מתנצל בפני כל המשתתפים, כי הדיון הזה הוא מסוג הדיון הדחוף, לצערי גם השטחי. היינו צריכים להיכנס לעומק. אני מודה לחברי הכנסת שהעלו את הנושא על הסדר היום. אני אקרא את הודעת הוועדה, אני מקווה שהיא מקובלת עליכם, היא ברוח הדברים שנאמרו כאן.

תוך 30 יום מבקשת הוועדה להתכנס ולקבל התייחסות משרד הרווחה לנושאים הבאים:

1. פיתוח תכניות מיוחדות של איתור ומניעה לנערות ערביות.

2. התביעה לתקציבים המיועדים למסגרת חוץ ביתית ושאינם מנוצלים על ידי המגזר הערבי לשירותים בתוך הקהילה.
3. התביעה להגדיל את מספר העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות לטיפול בנערה במצוקה.
4. התביעה לביטול סוגיית המצ'ינג הנדרש מן הרשויות המקומיות על ידי משרד העבודה, לשם העברת תקציבים לרשויות המקומיות בשל מצבן הקשה.
הוועדה תתכנס לדיון לא דחוף אבל לדיון יותר מעמיק ויותר יסודי בפעם הבאה. אני מתנצל בפני

כל הגורמים שהיינו מעוניינים לשמוע גם אותם. תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:00)כל

יש ל

ות

לפעמים במשרות חלקיות רבע, שליש אני מדברת על ערבים

ית ספר, האם יש מודעות לדברים האלה

אוד אצל הנערות הרשומות במשטרה