PAGE
31
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

9.11.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 362
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ב' בכסלו התשע"א (9 בנובמבר 2010), שעה 11:30

שילוב חרדים בשוק העבודה

במסגרת כנס ישראל שדרות לחברה 2010

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר

אילן גילאון – מ"מ היו"ר

אורלי לוי אבקסיס

עוזי דיין, נשיא כנס ישראל שדרות לחברה ‏2010

רן רידניק, רפרנט תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אסף מלחי, רכז תחום חרדים, מינהל מחקר ותכנון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שמעון דוד, האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גרשון כהן, מנהל אגף טכנולוגיה, משרד החינוך

סא"ל אמיר ודמני, ראש ענף תכנון כוח אדם סדיר, אכ"א, משרד הביטחון

יוסי פרחי, מנכ"ל שירות התעסוקה

סנ"צ יעל עמר, ראש מדור אוכלוסיות מיוחדות, המשרד לביטחון פנים

הרבנית עדינה בר-שלם, יו"ר ומייסדת המכללה החרדית בירושלים

ד"ר ראובן גל, ראש פרוייקט שילוב חרדים, מוסד "שמואל נאמן" בטכניון

עלי קשדן, מנכ"ל חברת סיטיבוק סרביסס

מור שמגר, סמנכ"ל שיווק, התאחדות התעשיינים

אברהם יוסטמן, ארגון גמ"ח, קידום מקצועי חרדי

שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
שילוב חרדים בשוק העבודה

במסגרת כנס ישראל שדרות לחברה 2010

בוקר טוב. יום שלישי בשבוע, ב' בכסלו התשע"א, ה-9 בנובמבר 2010 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות כאן במכללת ספיר במסגרת כנס שדרות. הנושא של סדר היום הוא ישראל-שדרות לרווחה 2010, שילוב חרדים בשוק העבודה, פרוטוקול מספר 392.


במקרה או שלא במקרה אתמול פורסם דוח העוני. המספרים חוזרים על עצמם באופן די קבוע מדי שנה בשנה. נכון שהפעם ראינו עלייה, ומאחר שאנחנו נוגעים במגזר החרדי, 56 אחוזים מהחרדים מוגדרים כעניים ו-20 אחוזים מכלל העניים במדינת ישראל הם חרדים. כאשר אנחנו מסתכלים על עני, הרי שמדובר ב-2,200-2,300 שקלים לאדם יחיד, 3,200 שקלים לזוג ו-4,800 שקלים לזוג פלוס ילד אחד. זאת אומרת, פחות משכר המינימום.


יחד עם זאת, עד כמה שאני מבין אנחנו לא רואים נכונות גדולה מדיי של החרדים לצאת לעבודה וזאת מכל מיני סיבות וכאן אנחנו ננסה ללבן את הנושא ולראות מה הוועדה, במסגרת פעילותה בכנסת ישראל, יכולה לעשות ולעזור לעניין. אנחנו נקבל סקירה על המצב ואני מבקש לתת את רשות הדיבור לנציגי משרד התעשייה, למר אסף מלחי.

חברים, שמי אסף מלחי, אני רכז תחום חרדים במינהל מחקר וכלכלה של משרד התעשייה, וזה גוף מקצועי שאמור לתת להנהלת המשרד כלים לפיתוח של מדיניות והתמודדות עם אוכלוסיות מיוחדות בשוק העבודה, בין היתר, כאשר המיקוד שאני מתייחס אליו הוא כמובן לגבי האוכלוסייה החרדית.


אני הולך להציף אתכם בלא מעט נתונים ואני מבקש לקבל את ההערות והשאלות בסוף המצגת.


הנושא הוא מאוד מאוד מורכב והוא בהחלט לא חד ממדי ולכן אני אנסה לתאר בפניכם גם את המאפיינים הייחודיים של הציבור החרדי, את ההתנהגות המיוחדת של האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה, את החסמים, וחלק מהפתרונות שמשרד התעשייה היום בעצם מקדם או מפעיל עבור נשים וגברים חרדים כדי להכניס אותם לשוק העבודה במעגלים שונים.


כפי שציין היושב ראש, האוכלוסייה החרדית בהחלט במוקד העוני ולכן היא גם מהווה אחת משלוש אוכלוסיות של ממשלת ישראל בשוק העבודה. מדובר באוכלוסייה הערבית, חרדים ואנשים עם מוגבלויות. אחת הסיבות המרכזיות לעוני היא למעשה שיעורי העבודה הנמוכים וזאת על אף המגמות של שיפור בנושא ומספר הנפשות הגדול במשק בית.


אתחיל עם איזשהו תיאור כללי של מבנה האוכלוסייה, הגיל וכולי. אנחנו מעריכים שהאוכלוסייה החרדית מהווה בין 9 ל-10 אחוזים מכלל האוכלוסייה הישראלית בישראל. מדובר באוכלוסייה מאוד צעירה כאשר קרוב לשני שליש מהאוכלוסייה היא עד גיל עשרים. מדובר על גידול של האוכלוסייה.


עוד הערה מקדימה. צריך להבין שיש קושי להגדיר מיהו חרדי. היינו, הסקרים שאנחנו מתבססים עליהם הם סקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כאשר ההגדרה של חרדי מחולקת או להגדרה עצמית, זאת אומרת, כל מי שמגדיר את עצמו כחרדי נחשב כחרדי, והגדרה אחרת שמתבססת על מוסד הלימודים האחרון, היינו, במידה שהגבר למד בישיבה גבוהה, המשפחה או משק הבית מוגדר כחרדי אבל זאת אוכלוסייה הרבה יותר מצומצמת. לכן יש קושי גם בנתונים וגם בהגדרת האוכלוסייה.


צריך להבין שהאוכלוסייה החרדית היא אוכלוסייה שגדלה בשיעורים פנטסטיים שלא יאומנו. מדובר בשיעור גידול שנתי של 4.5 אחוזים בשנה ואין מקבילה לזה בשום מקום אחר בעולם, גם לא באוכלוסיות מוסלמיות או ערביות בעולם. לשם השוואה, קצב הגידול של האוכלוסייה הכללית בישראל הוא 1.5 אחוז לשנה. אנחנו מעריכים, על פי שתי חלופות דמוגרפיות, שהחרדים יהוו בעוד כ-15 שנים בין 12 ל-15 אחוזים מכלל האוכלוסייה הישראלית.

ומה אתם עושים כדי להכניס אותם למעגל העבודה?

אני אגיע לזה.

תגיע לזה. אני רוצה עוד לשמוע כאן הרבה מהנוכחים. לך צעד אחד קדימה.

מאפייני ההשכלה. צריך להבין שזאת אוכלוסייה מאוד מאוד למדנית. ממוצע שנות הלימוד הוא קרוב ל-15 שנות לימוד אצל הגברים ו-13 שנות לימוד אצל הנשים. עם זאת, צריך להבין שזאת לא השכלה שהיא ישימה בשוק העבודה מכיוון שזאת השכלה תורנית שלא נסחרת בשוק העבודה. אצל הנשים, 42 אחוזים הן בעלות השכלה על תיכונית אבל זאת השכלה בתחום ההוראה והחינוך, שגם היא איננה מאפשרת כניסה לשוק העבודה מכיוון שרוב המשרות בתחום ההוראה והחינוך די חסומות היום. רק ל-10 אחוזים מהאוכלוסייה יש השכלה אקדמאית לעומת 30 אחוזים בקרב האוכלוסייה החילונית. שוב, פערי ההשכלה, זה אחד החסמים המרכזיים ביותר.


חסם נוסף הוא כל מה שקשור להשלכות של היעדר לימודי ליבה בגילאים צעירים. אנחנו רואים את זה באוכלוסייה הבוגרת. רמת הידע באנגלית היא מאוד נמוכה. 30 אחוזים מקרב האוכלוסייה החרדית לא יודעים אנגלית כלל לעומת 17.5 אחוזים מקרב האוכלוסייה החילונית. אם אנחנו נבדוק את זה אצל הגברים בלבד, אנחנו נראה ש-40 אחוזים מהגברים החרדים לא יודעים אנגלית בכלל. זה חסם שאנחנו רואים אותו גם בשוק העבודה. זאת אומרת, גם מי שכבר קיבל הכשרה מקצועית ואפילו למד לימודים גבוהים, מתקשה מאוד בקריאה, כתיבה וניהול שיחה באנגלית.


בנוסף, יש פערים דיגיטליים כמו שימוש במחשב. למרות שיש שיפור ושינוי, על אף ההחרמות או ההגבלות שגדולי התורה מטילים בנושא הזה, השימוש באינטרנט הולך וגדל אבל עדיין מדובר בפערים דיגיטליים מאוד משמעותיים.


לגבי הכניסה לשוק העבודה. גם החרדים שכבר עובדים באופן פורמלי או לא פורמלי, הם עובדים בתחומים מאוד מאוד מסוימים. שני שליש מהנשים החרדיות, כמחצית מהאוכלוסייה החרדית, עובדת בתחום של מינהל ציבורי, היינו, בתחום של חינוך והוראה, שם רמות השכר מאוד נמוכות ומדובר במשרות חלקיות, רק כ-10 אחוזים עובדים בתחום של תעשייה, 12 אחוזים בתחום של מסחר. שימו לב להשוואה בין האוכלוסייה החילונית ותראו שההבדלים מאוד דרמטיים. זה משליך כמובן על רמות השכר בהמשך.


גם מי שכבר עובד, עובד במשרות חלקיות. יותר ממחצית מהחרדים עובדים במשרה חלקית, במיוחד הנשים. 69 אחוזים מהנשים החרדיות שעובדות, עובדות במשרה חלקית וזה בהחלט נתון שצריך להדאיג את קובעי המדיניות ואת מקבלי ההחלטות.


כל הנתונים הללו, כל המאפיינים הללו בעצם משפיעים על רמות השכר ועל רמות ההכנסה של משק בית חרדי במיוחד בקרב הנשים. השכר הממוצע של אישה חרדית עומד על 3,700 שקלים וזה בממוצע רב שנתי לעומת שכר של 5,700 שקלים שמשתכרת בממוצע אישה לא חרדית, חילונית. רמת ההכנסה למשק בית עומדת על כמחצית מרמת ההכנסה של משק בית חילוני. זאת אחת הסיבות המרכזיות לשיעורי העוני הדרמטיים בקרב האוכלוסייה החרדית.

שמת לב לכותרת הדיון? שילוב חרדים בשוק העבודה.

אני עובר לנושא הדיון. אם לא נבין את המאפיינים ואת החסמים, לא נוכל לדון בפתרונות.


שיעורי התעסוקה. אני מדבר על ממוצע רב שנתי. 37 אחוזים של הגברים וקרוב ל-50 אחוזים מקרב הנשים. לשם השוואה, שיעורי התעסוקה של האוכלוסייה החילונית בקרב הגברים הם 80 אחוזים ולעומת זאת שיעורי התעסוקה של הנשים החילוניות עומדים על 70 אחוזים.


שיעורי האבטלה. שיעורי האבטלה של הנשים ושל הגברים החרדים הם גבוהים יותר מאשר שיעורי האבטלה בקרב האוכלוסייה החילונית שעומדים על משהו כמו שמונה אחוזים. זה למעשה סוג של אינדיקציה שמסבירה לנו שלחרדים יש מוטיבציה לעבוד, אבל כנראה שהחסמים שקשורים לכישורים של ההון האנושי ושל ביקושי עובדים מצד המעסיקים הם גדולים.


עם זאת, אנחנו רואים גידול בעשור האחרון בשיעורי התעסוקה של הגברים החרדים וגם של הנשים החרדיות. יש כאן תופעה מדהימה. בשנות ה-80 שיעורי התעסוקה של הגברים החרדים עמדו על 60 אחוזים, היינו, עד שנות ה-2000 חלה כאן ירידה בשיעורי התעסוקה. זה נובע מהגידול הדמוגרפי העצום של האוכלוסייה הזאת.

וקצבאות הילדים.

לא. לאו דווקא. אנחנו מניחים שההשפעה הדרמטית ביותר קשורה לעובדה שאין היום משרות בתוך המגזר החרדי - משרות מסורתיות בתוך מערכת החינוך – שנובעת מהגידול הדמוגרפי ולכן עד שנת 2000 ראינו בעצם ירידה בשיעורי התעסוקה. לאחר מכן, בגלל המצוקה הכלכלית וגם בגלל נושא הקצבאות, אנחנו רואים כניסה הולכת וגוברת גם של גברים וגם של נשים לשוק העבודה, אבל מאפייני התעסוקה הם בהחלט שונים לחלוטין ממאפייני התעסוקה של האוכלוסייה החילונית.


בקצרה אני אסקור את החסמים המרכזיים לכניסה של נשים וגברים לשוק העבודה. החסם הצבאי עדיין מהווה אבן נגף משמעותית מאוד. זאת אומרת, גם אם אנחנו נפתור או נקל על כניסה של גברים לשוק העבודה בעקבות שינויים בחוק טל למשל, מה שמשרד האוצר היום מנסה לקדם, הפחתת הגיל של כניסה של גברים לשוק העבודה, אנחנו עדיין ניתקל בחסמים אחרים. אותם חסרים בהון אנושי, עדיין העובדה שגברים חרדים בגילאים צעירים לא לומדים את מקצועות הליבה כמו מתמטיקה ואנגלית, דבר שמקשה עליהם להיכנס לשוק העבודה. בקרב נשים, העובדה שיש מספר רב של ילדים, מפחיתה את הכדאיות הכלכלית לכניסה לשוק העבודה. כמו שאמרתי, העבודה בשירותים ציבוריים, בעיקר בתחום החינוך, מביאה לרמות שכר מאוד נמוכות. עדיין המערכת התפיסתית, הנורמה החברתית, לא מעודדת כאידיאל כניסה לשוק העבודה בגילאים צעירים אלא רק בגילאים מבוגרים.


דבר חשוב שצריך להבין הוא שיש בעיה של ביקושים לעובדים חרדים מצד המעסיקים. הבעיה היא לא רק בקרב החרדים או בקרב מי שרוצה להיכנס לשוק העבודה מקרב האוכלוסייה, אלא גם בקרב המעסיקים. יש כאן נציגים של התאחדות התעשיינים. לדעתי יש היום הרבה יותר מודעות לנושא, אבל עדיין החסמים הם מאוד גדולים.


בהמשך אני אראה את הנתונים. אנחנו רואים שבסך הכל במגזר העסקי רק 8 אחוזים מהעסקים בארץ מעסיקים עובדים חרדים, אלה שהם בהגדרה של חרדים. הם מהווים 2.5 אחוזים מכלל המועסקים.

אתה מדבר על מספרים ועל אחוזים. עשית כאן מצגת מורכבת ומסובכת, אבל תדבר על מספרים מוחלטים ותאמר לי מה זה 8.3 אחוזים. כמה אנשים זה? בכמה מפעלים מדובר? תרד לנתונים שאנשים מן הישוב יבינו. המצגת שלך היא מורכבת, אבל אנחנו לא לומדים ממנה יותר מדיי. כשאתה אומר לי 8.3 אחוזים בלבד מכלל העסקים, כמה אנשים עובדים שם?

48 אלף עובדים חרדים במגזר העסקי.

בכמה מקומות עבודה?

12,800.

מצוין. אם כן, עכשיו לא מעניין אותי המונח 8.3 אחוזים.

אם לא הייתי ברור, זאת ההבהרה. אלה הנתונים וזה מה שמשרד התעשייה מכיר.

כמה מהם עובדים ומשתכרים מתחת לשכר המינימום?

אני לא יודע לומר לך. אין לי מושג. מה שכן, רוב המעסיקים הם מעסיקים חרדים, גם במגזר העסקי, וזה משליך על רמות השכר. אדם או אישה שעובדים תחת מעסיק חרדי או בסביבת עבודה חרדית, אנחנו יודעים לומר שרמת השכר שלו נמוכה באופן משמעותי לעומת רמת השכר אם הוא היה עובד אצל מעסיק חילוני.


נושא של עמדות כלפי העסקה של עובדים חרדים. אנחנו מגלים באופן די מפתיע שרוב המעסיקים, אלו שלא העסיקו עובדים חרדים, מניחים שלחרדים יש כישורים די טובים. זאת אומרת, הם מניחים שלחרדים יש כישורים מספיקים למרבית התפקידים בעסק, אבל יש כאן איזושהי בעיה או חסם או פער תרבותי. זאת אומרת, רוב המעסיקים, 95 אחוזים מהמעסיקים מניחים שאם לא תהיה הפרדה מסודרת בין גברים לנשים במקום העבודה, כנראה שיהיה קשה מאוד לקלוט את העובדים החרדים בעסק. להבדיל מהנושא של השירות הצבאי, לרוב המעסיקים כנראה לא משנה העובדה שהגבר שירת בצבא או לא שירת בצבא.


אנחנו מניחים שהמגזר העסקי חייב לשמש איזושהי פלטפורמה לקליטה של עובדים חרדים.

תרשו לי לברך את עוזי דיין.

השנה יש עשר ועדות כנסת שהגיעו לכאן ונקווה שכולן תהיינה מעשיות כמו יושב ראש הוועדה הזאת. זה מוטו שאנחנו משתדלים כבר שמונה שנים לעשות אותו. זאת אומרת, לא מספיק לדבר על דוח העוני ומה זה עושה לנו אלא מה אנחנו עושים עם זה. כלומר, להיות עם זה מעשיים. הדבר הכי מעשי הוא למסור את זה במדויק למגרש הפוליטי, שם נופלות ההכרעות ובדין. הן צריכות להיות שם ואנחנו יכולים רק – במושגי כדורגל – לבשל את העניין הזה ולמסור את המסירה הכי מדויקת לרחבת ה-16 הפוליטית, שם נמצאים שחקנים כמו חבר הכנסת חיים כץ שיתחיל להפוך את זה למשהו.


תודה רבה לכם. כל הוועדות דנות בנושאים שקשורים לכנס כך בדיוק מיישמים דברים.


עוד התגאות פולנית אחת קטנה, כי אני רואה כאן את עדינה. אנחנו השנה הצלחנו פעם ראשונה, מאז אנחנו פועלים כבר כמה שנים, להגיע למצב של 50 אחוזים – חצי מיושבי הראש – במושבים של הכנס שהן נשים ואנחנו נשתדל להישאר בסטנדרט הזה.


תודה רבה לכם.

אני אמשיך. יש לי עוד מספר שקפים קצרים. מינה המחקר במשרד התעשייה מעריך שהמגזר הפרטי חייב לשמש פלטפורמה לקליטה איכותית של נשים וגברים חרדים בשוק העבודה במגוון גדול של תחומי עיסוק ולכן נדרש כאן מאמץ גם מארגוני המעסיקים, גם מארגונים וולנטריים וגם מממשלת ישראל לשילוב של עובדים חרדים במגזר הפרטי. אנחנו מניחים ששיעורי התעסוקה, גם של הגברים וגם של הנשים, יגדלו באופן משמעותי אבל אנחנו מעריכים ששיעורי התעסוקה של הגברים יצמחו בקצב יותר מהיר מאשר שיעורי התעסוקה של הנשים.


הכלים שכבר קיימים כיום במסגרת משרד התעשייה לעידוד תעסוקת חרדים. חלק גדול מהפעילות בעצם מתנהל בשיתוף מיזם טבת, קליטה בתעסוקה, מיסודו של הג'וינט ובשיתוף פעולה עם ממשלת ישראל. שני כלים מרכזיים, מפתח וברכה בעסקים. מפתח למעשה מהווה מעין שירות תעסוקה מותאם תרבותית לעובדים חרדים מתוך הבנה שהחרדים זקוקים לאיזה שהם כלים מיוחדים. עד היום פנו למרכזים כ-8,000 נשים וגברים – 65 אחוזים נשים ו-35 אחוזים גברים – בשמונה ישובים.


שיעור המושמים ב-2009 עמד על 38 אחוזים ואלה הם שיעורי השמה מאוד מאוד גבוהים הן ביחס לשיעורי ההשמה בשירות התעסוקה הכללי והן ביחס לחברות כוח אדם, גם כאלה שמתמחות בהשמה של כוח עבודה חרדי. לדעתי זה אחד הכלים המוצלחים ביותר שפותחו במסגרת התוכנית יחד עם משרד התעשייה ואנחנו בוחנים כיום כלים להטמיע את הפלטפורמה הזאת במסגרת ממשלתית ממלכתית.


כלי נוסף הוא עידוד יזמות, פיתוח של כלים ניהוליים נכונים ואיכותיים עבור נשים וגברים חרדים. אנחנו יודעים שבעיקר בקרב נשים יש נטייה לפתיחה של עסקים משפחתיים-ביתיים, אבל אני לא אכנס לפרטים. זה בהחלט כלי שהוא נוח להרבה מאוד אימהות, לאנשים שהם בתחילת הדרך, כדי להתפרנס בכבוד.


יש כאן עוד מגוון גדול של כלי סיוע, ביניהם הכשרות לנשים צעירות במסגרת סמינרים להוראה, תחליף להכשרה בסמינרים. מתוך הכרה והבנה שאין מספיק משרות להוראה וחינוך עבור אותן נשים צעירות, משרד התעשייה, האגף להכשרה טכנולוגית ביחד עם טבת, יזמו הכשרה ללימודי הנדסאות, בעיקר לימודי תוכנה. חלק מהבוגרות עובדות בחברות ובעסקים כמו החברה של עלי קשדן. הכשרות מקצועיות לגברים ונשים, שילוב של חרדים בצה"ל כהכנה לשוק העבודה כאשר למעלה מאלף בחילות שונים אבל חיל האוויר היה חיל החלוץ.


נושא של האקדמיה. אנחנו חושבים שצריך למצוא איזשהו איזון בין ההכשרות המקצועיות להכשרות הטכנולוגיות לבין הלימודים הגבוהים, לימודים אקדמאים ברמה גבוהה. זה אחד ממסלולי התמיכה שמשרד התעשייה ומשרד האוצר, ביחד עם קרן קמח, מפעיל היום עבור גברים חרדים.


כלי נוסף שבעצם מופעל על ידי משרד התעשייה והוא קשור בצד הביקושים לעובדים. זאת אומרת, איך אתה יוצר מוטיבציה למעסיק לקלוט עובדים חרדים. משנת 2005 משרד התעשייה מפעיל, במסגרת מרכז ההשקעות, מה שנקרא מסלול תעסוקה לאוכלוסיות מיוחדות כאשר אלה הם חרדים, בני מיעוטים ובעלי מוגבלויות, וגם אימהות חד הוריות. המשרד נותן סבסוד שכר לכל עובד פר-ראש, כאשר המעסיק מתחייב להפעיל את המרכז התעסוקתי, בין אם זה מרכז חדש, בין אם זה עסק שהורחב, לטווח של חמש שנים. המרכז התעסוקתי המוביל היום נמצא במודיעין עילית ואני מקווה שאני מדייק בנתונים. למיטב ידיעתי יש היום כתשע חברות עסקיות שהמודל העסקי שלהן, כל המודל העסקי שלהן, מותאם להעסקה של נשים חרדיות.

גם ראש המועצה מתאמץ. הוא בא אלי וביקש עזרה ותמיכה על מנת שיקלטו אותם בתעשייה האווירית.

בהחלט נכון. חלק גדול מהיוזמות שאנחנו רואים כאן בעצם הגיעו מהשטח, מעסקנים, מראשי ערים חרדים, והמשרד התבקש לתת את הכלים ואת התקציבים כדי לקלוט עובדים חרדים.


אנחנו רואים במודל הזה מודל מוצלח מכיוון שהוא יוצר מעין חממה לעובדות חרדיות. הוא מתאים את המודל העסקי ואם כבוד היושב ראש ייתן את רשות הדיבור, עלי קשדן יפרט בהמשך. אנחנו מניחים שזוהי פלטפורמה של כניסה ראשונה לחלק מהנשים, בדרך כלל נשים צעירות, שלא התנסו בשוק העבודה הכללי ולכן יש כאן איזושהי הזדמנות ראשונה לכניסה לשוק העבודה שלאחריה חלקן יבחרו להישאר בחממות התעסוקתיות הללו וחלקן יבחרו להיכנס לשוק העבודה הכללי.

תודה רבה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור ליוסי פרחי, מנכ"ל שירות התעסוקה. שמענו את המצגת ואתה תגיד לנו מה אנחנו עושים, איפה אנחנו עושים, איפה אנחנו מקדמים את העניין, למה לא להפעיל את ויסקונסין, למה אתם מספיק טובים ואתם יכולים לדחוף את המעגל הזה. ספר לנו כדי שנדע למה, מתי ואיך.

לשם הגילוי הנאות, בוויסקונסין אין חרדים.

אני יודע.

זאת לא האוכלוסייה של ויסקונסין.


אני מברך על התכנסות הוועדה. על ניסיון העבר אפשר להקיש לגבי העתיד. ברגע שחיים כץ לקח את העניין לטיפול, אני מאמין שיהיו גם הרבה תוצאות לעניין הזה.


אני מכיר את הסוגיה החרדית עוד מהיותי מנהל האגף להכשרה מקצועית, בשנת 1996. כאשר אלי ישי פרסם אז את הקורס הראשון לתוכנה במגזר החרדי, באותו יום בצהרים שידרו בקול ישראל ש-ש"ס מצאה דרך נוספת להעביר כסף לחרדים. מאז עברו 15 שנים ובהחלט השתנתה האווירה לדעתי בשני הצדדים, גם הפתיחות של הממשלה לעזור למגזר החרדי היא גדולה הרבה יותר וגם החרדים עצמם נוטים היום להשתלב הרבה יותר בשוק העבודה.


אני חושב שעדיין יש שלושה חסמים עיקריים כאשר החסם הראשון – ואני רוצה לומר זאת כאנטי-תזה למה שמדברים בזמן האחרון בתקשורת – הוא נושא הליבה. אני מוכרח לומר לכם מניסיוני האישי, גם כמנהל האגף וגם כמנכ"ל שירות התעסוקה, שהעובדה שתלמידים חרדים לא לומדים לימודי ליבה, לא מהוה שום הפרעה כאשר הם מתבגרים. תכניס אותם לשנה אחת של מכינה בלימודים, אחרי 14-15 שנות למידה, להכשרה מקצועית והם מפתחים כישורי למידה מדהימים. כלומר, הבעיה של מדינת ישראל היא לא היעדר לימודי ליבה אלא הבעיה היא מה אתה עושה עם אותו בוגר ישיבה שמוכן לצאת כרגע לשוק העבודה. שם נמצאת הבעיה.

כמה זה עולה לנו? כנס גם לקטע של התקצוב. כמה כסף אנחנו משקיעים בעידוד כניסה לעבודה, כמה חסר לנו וכמה עוד צריך להשלים. נמצא כאן גם נציג משרד האוצר שיאמר מה הוא מוכן להשקיע כדי להכניס את החרדים למעגל העבודה.

ייאמר לזכותו של האוצר שדווקא בסוגייה של החרדים והערבים הוא מאוד פתוח היום. כלומר, אני לא מכיר סוגייה שעלתה על שולחן האוצר לקידום נושא החרדים והאוצר בלם אותה. דווקא במקרה הזה הבעיה של המדינה היא לא האוצר. אני חושב שיש שני מהלכים ברמה הלאומית שצריך לעשות אותם בדחיפות. דבר ראשון, לנתק את הקשר בין צבא לעבודה. הקשר הזה הוא לא נכון, לדעתי הוא הרסני, למרות שאני איש צבא ושירתתי שלושים שנים בצבא. אני חושב שצריך לנתק את הקשר הזה, לטפל בסוגייה של הגיוס או האי גיוס בצנרת אחת וחרדי שרוצה לצאת לשוק העבודה, לא חייב שיהיו לו שלושה ילדים וכולי אלא הוא יכול להתחיל ללמוד כבר לפני כן.


צריך לבנות מערכות שיודעות להכין אותם לשוק העבודה וללימודים טכנולוגיים.

מה זה צריך לבנות מערכות? אתה היום יושב בתפקיד בו אתה צריך לבנות. מה זה צריך לבנות? תבנה.

אני אגיד לך מה אנחנו עושים.

כן. תגיד לי מה אתם עושים.

שירות התעסוקה הוא לא מתכלל את הכל אלא מהווה רק חלק. אני רק אומר מה נכון. נכון כרגע לנתק את הקשר בין צבא לעבודה. שנית, ליצור מערכת של מכינות שמגשרת על הפער הזה ומביאה את האנשים לידי יכולות טכנולוגיות. הדבר השלישי שהוא לא כל כך קשור בממשלה, הוא הנושא של פתיחות מעסיקים לקבל חרדים לעבודה ואני אומר לך היכן הקשיים שלנו כשירות תעסוקה. הקשיים הם בעיקר לשכנע מעסיקים שחרדי יכול להיות עובד טוב. אני מוכרח לומר לכם שכל אותם גורמים, עשרות גורמים, ששירות התעסוקה בא אתם במגע ומשבץ חרדים לעבודה, תמיד מקבלים את אותו טלפון באופן קבוע ושואלים היכן היינו עד היום, למה לא שלחנו חרדים עד היום. כלומר, העובד החרדי, אחרי שהוא כבר עבר את ההכשרה והוא משתלב בשוק התעסוקה, הוא נכס לשוק העבודה במדינת ישראל. מדובר באנשים מאוד רציניים עם יכולות למידה גבוהות, עם ערכים, שהם לא מוכרים בדרך כלל במכנים משותפים כאלה ואחרים.


אני רוצה לומר שכרגע ההתנפלות על כן לימודי ליבה או לא לימודי ליבה, לכשעצמה אולי היא יכולה להיות טובה אבל היא לא רלוונטית להוצאת החרדים לשוק העבודה כי בשנת מכינה אפשר לפתור את הבעיה וצריך להשקיע בהרבה מאוד הכשרות.


צריך לעשות הרבה יותר בנושא של עידוד מעסיקים לקלוט חרדים. משרד התעשייה עושה בעניין הזה במסגרת מסלולי תעסוקה, אבל אני חושב שצריך לעשות הרבה יותר.


הדבר השלישי, לפחות כפי שהוא עולה אצלנו ואנחנו מטפלים בחרדים כאשר בבני ברק יש לנו לשכה, בביתר עילית יש לנו לשכה, בקריית ספר יש לנו לשכה ובאלעד. לדעתי חצינו רף מאוד מאוד משמעותי של רצון החרדים לכניסה לעבודה. כרגע צריך לנצל את הדבר הזה וברמה הלאומית להיערך לקליטה של החרדים.


קצת מספרים. שירות התעסוקה היה שותף מלא לכל אותם 1,400 עובדות שנכנסו לקריית ספר ביחד עם טבת. זה פרוייקט משותף ואנחנו שותפים מלאים לנושא. אנחנו יודעים לדווח על מאות השמות שאנחנו עושים היום בבני ברק בתוכנית עבודה. בשבוע שעבר זכה מישהו במכרז של מנהל הלשכה בביתר עילית ואנחנו נפתח שם לשכת תעסוקה ממוסדת. אנחנו עומדים לפתוח סניף גם באלעד, על מנת לאפשר את נגישות הקהילה החרדית לשירות התעסוקה.


בסופו של דבר אני חושב שהקריאה שצריכה לצאת מכאן צריכה להיות משולבת. האחד, קריאה למעסיקים להיות פתוחים לקלוט חרדים כי זאת אוכלוסייה מצוינת והיא אוכלוסייה טובה מאוד ברגע שהיא משתלבת בעבודה. צריך ליצור עבורם את סביבת העבודה שמתאימה לתרבות שלהם. זאת לא בושה, זה בסדר גמור מה גם שההשקעה בנושא הזה היא לא גדולה. הדבר הנוסף, אני חושב שצריך לנתק את הקשר – שהוא קשר לא נכון – בין הצבא לבין שוק העבודה. מי שצריך לצאת לצבא, שילך, ומי שלא, לא ילך אבל צריך לאפשר לו לצאת לשוק העבודה. לא חייבים להביא אותו לידי זה שיהיה רעב ועני מרוד עם שלושה ילדים כדי לאפשר לו לעבור מכינה כזאת או אחרת.

לא ענית על השאלה ששאלתי אותך אלא אמרת בקצרה מה אתם עושים. לא נכנסת יותר מדיי לפרטים. מה שירות התעסוקה עושה על מנת להכניס את החרדים לעבודה, כמה תקציבים מושקעים, כמה חסר לכם? לך לפרטים. נכון שאנחנו לא בירושלים ולא בכנסת ישראל, אבל אנחנו כמעט בכנסת. תן לי נתונים מדויקים מה אנחנו עושים, כמה משקיעים, כמה חסר לנו, מה אנחנו רוצים. זה שהאנשים הם טובים, הם אנשים טובים. אני בא ממפעל שעובדים בו חרדים בשיגור לוויינים לחלל והם מעולים.

נכון.

הם מעולים. יש להם יכולות נפלאות, אבל מה אתה עושה כדי להכניס אותם למעגל העבודה? המעסיקים כן רוצים או לא רוצים, אבל מה אתם עושים? מה אתם בשירות התעסוקה עושים כדי שאנחנו נדע לומר למה לא ניתן להפריט אתכם. תגיד לי מה אתם עושים ותן לי סיבה למה לא להפריט אתכם. מה חסר לך בנושא הכסף? כמה אתה משקיע? כמה היית רוצה? זה שאמרת שהאוצר מצוין, אז האוצר מצוין, אבל כמה כסף חסר לך?


יש 250 אלף אנשים בין הגילאים 20 ל-34 וזה מנתוני משרד התעשייה. משרד התעשייה הציג מצגת ונתן מספרים האומרים שיש 250 אלף אנשים.

אתה יודע שכאשר יש לי בעיה מול האוצר, אני יודע לומר אותה ובגדול. אני חושב שהבעיה שלנו כרגע בנושא התקציב היא לא האוצר. כלומר, אין עיכוב מאת האוצר. לא קיבלתי ממנו תשובה שלילית לכל קורס לחרדים שאני רוצה לעשות. יש כרגע הרבה מאוד תהליכים ויש הרבה מאוד קורסים שאנחנו אמורים לפתוח, בשיתוף עם משרד התעשייה, ולהציע אותם לאוכלוסייה החרדית. הבעיה שלנו כרגע היא באמת לא התקציב ששירות התעסוקה צריך, נושא בו אין בעיה. סתם להמציא בעיה כשלא צריך, אין צורך לעשות זאת.

כמה אנשים משתתפים עכשיו בקורסים?

אני לא יודע לומר כרגע את המספר המדויק. אני לא אוהב לשלוף נתונים אבל אני אשמח להעביר לך אותם.


בוא נמקד את הבעיה. הבעיה כרגע של מדינת ישראל היא לא הכסף שהאוצר מעמיד לטובת העניין הזה כי האוצר ידיו פתוחות לנושא הכשרת חרדים והסבתם. שם לא הבעיה. הבעיה היא איך אנחנו כרגע שוזרים ביחד את כל הרשויות שמטפלות בחרדים ומביאים אותן לידי אגרוף קמוץ אחד, כך שכולם מקבלים ישירות. פעם אחת בנושא מעסיקים, פעם שנייה בנושא של הכשרות. אם אתה שואל אותי כמה חרדים נמצאים היום בהכשרות, אני מעריך שאם אתה לוקח את כל הקומפלקס, גם של עדינה, אנחנו מדברים היום על אלפים שנמצאים בהכשרות.

1,001 זה אלפים.

יכול להיות, אבל הבעיה הרגע היא לעלות ברמת תרבות העיסוק של כל מי שעוסק בעניין.

תודה. אני רוצה לשמוע את עלי קשדן.

אני מנכ"ל חברת סיטיבוק סרביסס, חברה בה אנחנו מעסיקים היום כ-180 אנשים, מתוכם כ-110 נשים חרדיות במודיעין עילית, עוד 25 נשים חרדיות בביתר עילית ועוד קבוצה של אנשים מגוונים שונים בירושלים.


החברה קיימת שבע שנים. היא הייתה החברה הראשונה שפתחה את שעריה במודיעין עילית. אנחנו מתעסקים בתחום של אאוט-סורסינג, מיקור חוץ. כל העובדות אצלנו הן דוברות אנגלית ברמה של שפת אם ומה שהן עושות, זאת עבודה משפטית, פרה-משפטית, ברמה מאוד מאוד גבוהה למשק הנדל"ני בארצות הברית.


צריך להבין למה נפתחה החברה בישראל לפני שבע שנים והיא בעצם הייתה הראשונה ונקראת סיטיבוק על שם קריית ספר – תרגום כמעט מילולי של קריית ספר – שמאז הפכה מישוב לעיר ואם בישראל.


החברה נפתחה מטעמים אידיאולוגיים בהתחלה. הבעלים של החברה והיושב ראש שלה, בחור חרדי מניו ג'רסי שמעסיק שם נשים חרדיות. החברה הייתה נסגרת אם היא הייתה מתבססת רק על אידיאולוגיה. כשהוא פתח את החברה, היו לו טעמים אידיאולוגיים, הוא חשב שיהיה אולי ביזנס קטן או מצווה גדולה, אבל זה הפך לביזנס ובלי עין הרע הולך ומתקדם. אם זאת הייתה אידיאולוגיה נטו, זה לא היה קורה.


למה זה עובד בארץ אצל החרדים. בתחום של אאוט סורסינג תמיד חושבים שכאשר מחפשים מקום זול באיזשהו מקום בעולם, הודו למשל, היכן שאפשר למצוא עבודות יותר זולות. זאת אחת מהסיבות להעביר דברים למיקור חוץ, אבל לא הסיבה העיקרית. הסיבה העיקרית היא שמחפשים כוח אדם טוב ומקצועי, שיש לו יתרונות תחרותיים שאין במקומות אחרים. היתרון התחרותי כאן בארץ ואצל חרדים בפרט הוא שיש המון אנשים שדוברים, במקרה שלנו, אנגלית ברמה של שפת עם. זאת פעם אחת. פעם שנייה, אנחנו עובדים מול ארצות הברית והפער בשעות עובד לטובתנו. אנחנו עובדים כשהם שם ישנים.

איזה הכשרה צריך כדי לעבוד אצלכם?

ההכשרה שלנו מאוד רצינית. ארבעה חודשים של הכשרה משפטית פרה-משפטית להפוך בעצם למומחה בתחומים מסוימים בתחום הנדל"ן כאשר אחרי ארבעה חודשים צריך עוד חודשיים-שלושה-ארבעה כדי להתמקצע.

כמה זמן בממוצע העובדת עובדת אצלכם?

כמעט שאין לנו תחלופה מבחינת העובדים. העובדים לא עוזבים. זה אחד היתרונות האדירים.

הם מקבלים תנאים סוציאליים?

לא רק שנותנים תנאים סוציאליים אלא שכאשר אנחנו מתחילים את ההכשרה על חשבוננו אנו שנמשכת ארבעה חודשים פרונטליים, אנחנו כבר משלמים 28 שקלים לשעה מהתחלה וזה על חשבוננו.

אלה לא תנאים סוציאליים. שאלתי על תנאים סוציאליים.

תנאים סוציאליים לפי החוק.

אתם נותנים פנסיה.

אנחנו נותנים פנסיה, אנחנו נותנים חופשות כמו שצריך, אנחנו נותנים משכורות.

זה על פי חוק.

יש הרבה שלא נותנים על פי החוק.

לכן יש חוק. הממוצע אצלנו היום הוא 33 שקלים בשעה. שעות העבודה הן מ-8 בבוקר עד 2:30 כל יום. שלא יהיו אי הבנות, זה לא יותר זול כאן מאשר בארצות הברית אבל כוח העבודה כאן יותר טוב, יותר זמין ויותר מוכן להישאר אתנו למשך תקופה ארוכה. היה אצלנו נתן שרנסקי ושאל אותי האם האנשים עוזבים. אמרתי לו שכמעט לו. הוא אמר שזה כמו בסיביר, אתה נכנס ואתה לא יוצא. יש אופציות בחוץ, אבל למצוא את האיזון הנכון עבור האישה שיש לה ארבעה, חמישה, שישה, שבעה ושמונה ילדים, למצוא מקום עבודה שיכולים לעבוד מ-8 עד 2:30 כל יום ולהיות בבית בשעה 2:45 כי יש הסעה ולא לדאוג לכך שהיא יוצאת פעם בשנה או פעם בשנה וחצי לחופשת לידה, זה יתרון אדיר שיש לנו.


אין לי ספק שחלק ניכר מהנשים שעובדות אצלנו לא היו רוצות לצאת לשוק ולעבוד בהוד השרון או בפתח תקווה או בתל אביב או בכל מקום אחר כי אז הן צריכות לצאת מהבית ב-7 בבוקר במקרה הטוב ולחזור הביתה בשעה 7 בערב אפילו שהיו מרוויחות יותר.

לפי הדוגמה שלך, מה צריך לעשות שאתה לא תהיה מפעל בודד? אתה מצוין, אתה עושה ואתה טוב, אבל את זה כבר יש לנו. אנחנו לא רוצים לטפוח על השכם אלא אנחנו רוצים להרחיב את המעגל. מה צריך לעשות כדי שלא תהיה בודד?

ראשית, אנחנו לא בודדים. אנחנו בכלל לא בודדים אלא כמו שמישהו אמר כאן יש כבר תשע חברות וחלקן אפילו יותר גדולות מאתנו. במטריקס יש יותר עובדים במודיעין עילית, ויזה-קאל במודיעין עילית, מל"מ בביתר עילית וכולי. מה שצריך להבין זה שאין שום דבר חדש בזה שאישה חרדית יוצאת לשוק העבודה. זה לא חדש. השינוי המהותי בשנים האחרונות – ואנחנו גאים על כך שהיינו ראשונים – זה שמפעלים ישראליים רציניים נכנסים לתוך הישובים החרדים ובונים מודל שמתאים לצורכי האוכלוסייה. זה אומר ישיבה נפרדת, זה אומר שעות עבודה מ-8 עד 2:30 כל יום, זה אומר הבנת הנושא.

אתם עובדים במשמרת אחת?

רק משמרת אחת. בשעה 2:45 אין אצלנו נפש חיה. זאת הבנת העובדה שנשים חרדיות יוצאות לחופשות לידה ובכל רגע נתון יש כ-15 אחוזים נשים שנמצאות בחופשת לידה ועוד 25 אחוזים יצאו לחופשת לידה בעתיד הנראה לעין, וזה בסדר מבחינתנו. לכן האיזון הזה עובד גם בשבילן.


מה צריך לעשות כדי שאנשים אחרים יעשו את זה? אמרת נכון. המעסיקים כבר יודעים. המעסיקים יודעים את מה שקורה שם. צריך לעשות שני דברים והייתי מבדיל בין תחום המעסיקים לבין הממשלה והכנסת. מבחינת המעסיקים צריך להבין שהמודל שיש לנו מתאים לגופים אחרים, בין אם זה פיתוח תוכנה, בין אם זה הנהלת חשבונות, בין אם זה קול סנטר. מתאימים את נושא הנשים החרדיות, עושים את ההפרדות שצריך וזה עובד.


צריך להבין שהיציאה לעבודה לנשים חרדיות – אני לא מדבר על גברים כי אני לא מכיר את הנושא – מהווה שינוי מהותי בתפיסת החיים שלהן.

צריך להבין שאין להן ברירה.

יש להן ברירה.

אין להן ברירה.

יש להן ברירה. מי שיודע לעשות את החישוב הפיננסי, יכול להבין שאישה שיש לה שישה, שבעה ושמונה ילדים, לא בטוח שהיא חוזרת הביתה עם יותר כסף ביד אחרי שהיא יוצאת לעבודה עם כל התוספות הנוספות שיש לה בגלל שהיא צריכה לצאת לעבודה. צריך להבין שהגמילה, כך הייתי קורא לזה, מאי עבודה והיציאה לעבודה צריכה להיות הדרגתית. לא לשלול את כל הזכויות בבת אחת, לתת לה מכה על הראש ולפעמים כאשר זה אל חזור, היא לא יכולה לעשות את זה. שנית, מבחינת הממשלה, ואני אומר את זה כמעסיק – אני כיועץ שר גם במשרד התעשייה וגם במשרד הפנים הרבה שנים אצל נתן שרנסקי – לא תמיד נותן קרדיט לממשלה למרות שהממשלה באמת עושה המון ומרכז ההשקעות עושה המון ונותן המון כסף בתחום הזה, דבר שהוא מאוד מאוד עוזר. מה שכן צריך להבין זה שהממשלה חייבת להבין את הראש העסקי. אנחנו צריכים דברים מהר. אנחנו לא יכולים להיות במצב שיש משבר עולמי פיננסי ולוקח שנתיים עד שהממשלה תופסת שהיה משבר כלכלי וצריך לעשות משהו. זה לא עובד כך. שלישית, הייתי מאוד ממליץ – אולי בגלל שנולדתי ברוסיה – לא לחשוב שאפשר לעשות רבולוציות. זה תחום אבולוציוני. זה תחום שזז בקצב שלו. נשים כרגע, אלה שיוצאות לעבוד, תתמכו בזה. נכון, פחות חסמים מאשר אצל גברים, אבל לכו עם הזרם. משהו קורה בתחום של הגברים, ואחרים מבינים את זה טוב ממני, לכו עם זה גם אבל בתהליך אבולוציוני.

תודה רבה. אנחנו נשמע את מור שפירא שמגר.

אני בת ממשיכה במפעל מתכת, נציגת התאחדות התעשיינים, יושבת-ראש ועדת קשרי תעשייה וקהילה. הפרוייקט שלקחנו על עצמנו לפני שנתיים, לאט לאט אנחנו מגלגלים אותו, והוא קליטת חרדים בתעשייה. התאחדות התעשיינים היא נשיאת ארגוני המעסיקים. בתעשייה מועסקים כמה מאות אלפי עובדים ואנחנו ארגון המעסיקים הגדול ביותר.


אני לא מכירה הרבה מפעלים שלא משלמים תנאים סוציאליים ולכן את זה אני רוצה להוריד מהפרק.

תשאלי את שרגא. הוא יאמר לך.

אלה הקטנים שבחבורה.

תעברי על האצבעות של הידיים, אחר כך על אצבעות הרגליים ואחר כך תעברי לשכנים וכך תגיעי לכולם.

אפשר ללכת לחברות כח אדם ולראות את התנאים הסוציאליים.

אני נציגת התעשייה.

אני יושב בדיונים האלה ואני רואה את המלחמה על מכרזי הפסד שביי דפנישן נושכים את האנשים וגם אם ירצו, לא יוכלו לשלם להם.

אני לא יודעת על חברות כוח אדם ולכן אני לא יכולה להתייחס.


אני רוצה להתייחס לשני דברים. אני מאוד מסכימה עם הטענה שלאו דווקא נושא הליבה או ההכשרה הוא הרלוונטי. אני לא רואה, לפחות במדרגים הנמוכים של התעסוקה, משהו שקורס הכשרה מקצועית לא יכול לפתור אותו, כולל מחשב וכולל אנגלית ברמה בסיסית. אני לא מדברת על מהנדסים ועל טכנאים שצריכים הכשרות יותר ארוכות, כי כאן זאת כבר התייחסות אחרת. אני חושבת שהבעיה העיקרית היא מודעות. לי לקח שנתיים בתוך התאחדות התעשיינים לגרום לשרגא, למנכ"ל ההתאחדות ולאחרים שהם יאמרו שזה נושא חברתי מהמדרגה הראשונה שהתאחדות התעשיינים צריכה לעסוק בו. לקח לי שנתיים לדבר, לדבר ולדבר ואז הצטרפתי למוסד שמואל נאמן.

במהפכות צריכים תגובה מהירה. עד שעוברות השנתיים, אנחנו כבר בניחום אבלים.

יכול להיות אבל זה עניין של מודעות. כאן אני רוצה להשתמש במושג מעולם המחשוב, למרות שאני לא באה ממנו. יש עניין של טכנולוגיית פוש או טכנולוגיית פול ואני לא חושבת שבשוק התעסוקה אתה יכול לעשות פוש כי לא יקנו. אם מפעל לא צריך עובד, הוא לא ייקח אותו ולא משנה כמה סיבובים תעשה סביב יריחו. לכן, צריך להיות קידום מודעות בקרב התעשייה הפרטית והמעסיקים הפרטיים לקהל הזה וגם בקרב החרדים. אחת הסיבות שחרדים לא רוצים לבוא, אני חושבת עכשיו על אבא שלי שהוא מעסיק, הוא אומר לעצמו שעכשיו הוא ייקח שלושה חרדים לרצפת יצור, יש לו שלושה מאוקראינה, חמישה מאוזבקיסטן, שלושה גרוזינים וחמישה מרוקאים, וכל זה ייצור מהומת אלוהים. כלומר, אם חרדים לא יבינו שהם באים למקום העבודה החילוני או הלא שומר והם לא סוכני שינוי או סוכני הפצת דת, והם צריכים לבוא ולהתמודד עם זה ולקחת את זה בחשבון. הם באים לעבוד וללכת הביתה. מי שילמד, ילמד, ומי שלא ילמד, לא ילמד. זאת מודעות הדדית גם בקרב המועסקים החרדים הפוטנציאליים וגם בקרב המעסיקים. בלי זה, לא נתקדם לשום מקום.

תודה רבה. דוקטור ראובן גל.

אדוני היושב ראש, חבר הכנסת גילאון וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תודה לחברי הכנסת שטרחו והגיעו עד לכאן.

תגדיר את תפקידך ומה אתה עושה.

עד לא מזמן הייתי ראש מינהלת השירות האזרחי הלאומי במשרד ראש הממשלה, במסגרתו עברנו תוך שנתיים מאפס חרדים שעשו שירות אזרחי למספר הנכון להיום שהוא 1,473, אם אני מעודכן הבוקר וזה תוך שנתיים. אני הקמתי את המינהלת הזאת ועמדתי בראשה עד לפני כשנה. היום אני עומד בראש פרוייקט במוסד נאמן בטכניון, שלקח על עצמו לקדם ולטפל – ואני מיד אומר מה עוד – בכל נושא החרדים. הדוח הראשון שלנו נמצא לפניכם על השולחן וזה הדוח הזה.


אני חושב שצדקת כאשר נתת בסבלנות לאסף לסיים את המצגת כי הבנת הנתונים והבנת המורכבות של הנושא היא מאוד חשובה לפני שמחפשים את הפתרון. אין פתרון אחד.

ברור לי שכל הנמצאים בחדר קראו בעיתון ביומיים האחרונים כמה מרוויחים כמה אנשים. כל זה היה כתוב.

אני לא מתכוון לנתונים רק כדי לדעת את הסטטיסטיקות אלא כדי להבין מכאן לאן הולכים הלאה. אני אומר שאין כיוון אחד שהולכים בו הלאה. זו בעיה רבת ממדים שיש לה כמה כיווני פתרון אפשריים ורבים.


דבר נוסף שצריך לומר הוא אותה ההערה שהעיר עלי קשדן ואכן אין סיכוי שזה יקרה במהפכה, בזבנג וגמרנו. זה תהליך הדרגתי שצריך להתקדם.


אם מותר לי עוד הערה לדברי הפתיחה שלך. אמרת שלפי הרגשתך או לדעתך אנחנו לא רואים עדיין נכונות רבה מדיי מצד החרדים לצאת לשוק העבודה.

אולי אני טועה.

אני רוצה לומר לך שאתה טועה ואם זאת תהיה אחת התובנות שוועדת הכנסת תצא מכנס שדרות, זה יהיה טוב. אני לא אומר שהחרדים רצים אל מקומות העבודה.

לא רצים אבל נדחפים.

עדיין לא. אבל אני כן אומר – וחשוב לדעת את זה – שמתחולל שינוי בתוך המגזר החרדי. מתחולל שינוי דרמטי שגם הוא איטי והדרגתי כאשר יותר ויותר חרדים מחפשים למצוא מקומות עבודה ויש לזה סיבות.

למה?

ראשית, הם בעצמם הגיעו לתחושת מצוקה פנימית גדולה מאוד, מבחינת פרנסה. זאת סיבה רצינית מאוד. שנית, הלחץ הציבורי בכל זאת יש לו איזשהו אימפקט ואי אפשר להתעלם ממנו. האברכים שאני עבדתי אתם בשירות הלאומי מבינים היום שאפשר גם ללמוד בישיבה ולשמור על לימודי קודש וגם לעבוד. עושים את זה בניו יורק, עושים את זה בבלגיה, עושים את זה בלונדון ויכולים לעשות את זה גם בארץ. יש עוד סיבות נוספות שגם קשורות באישים שונים ובשינויים דינמיים בתוך המגזר החרדי.


אני רוצה להזכיר שמחר, בערך בשעה הזאת, יש לנו פאנל מיוחד בראשותה של הגברת עדינה בר-שלום שבו אציג נתונים יותר רבים. מי שרוצה, מוזמן גם לשמוע את זה.

מה התפקיד של עדינה בר-שלום?

עדינה בר-שלום היא חברה בתוך הפורום שמלווה את הפרוייקט שלנו. זה פרוייקט שיש בו עוד חברים. הגברת מור שפירא שמגר, גם היא חברה. אסף הוא חבר, חגי לוין מהמועצה הלאומית לכלכלה חבר, פרופסור עמירם גונן חבר ופרופסור בודנהיימר ועוד כמה שמות.

עדינה היא גם יושבת ראש המכללה האקדמית לחרדים. היא מייסדת המכללה אותה הקימה לפני עשר שנים.

איפה המכללה האקדמית לחרדים?

בירושלים. היום יש שם 1,500 סטודנטים.

תכף ניתן לך את רשות הדיבור.

עדינה היא אשת אשכולות ולמספר שהיא אמרה כרגע, תלמידים במכינה שלה, אם מותר לי, אני אשאל אותך שאלה. כמה חרדים לדעתך נמצאים היום במסגרת אקדמאיות ולומדים לימודים אקדמאים?

אם אתה אומר כמה, אני אומר אחוז. 6,500 אנשים.

מתקרב לזה. בינתיים 4,500 אבל יש 4,500 אברכים חרדים שלומדים במסגרות אקדמאיות. לפני חמש שנים הדבר הזה לא היה.

התשובה הייתה בשאלה שלך.

נכון. הדוח הזה שקראנו לו מפת דרכים וחלק מהאנשים אוהבים את השם הזה וחלק לא, מצביע על כיווני פתרון וכיווני הפתרון הם בעיקר שלושה. אני לא אפרט אותם אבל אומר בקצרה. הפירוט הראשון הוא בכל תחום התעסוקה. הזכיר כאן מנהל לשכת התעסוקה קשיים אצל המעסיקים ולא רק אצל הפונים. יש עוד בעיות נוספות. תחום ראשון הוא תחום התעסוקה ומה צריך לעשות בהקשר הזה. אם כן, התחום הראשון הוא תחום התעסוקה. המפה הזאת כוללת 19 משימות כאשר שש מתוכן הן בתחום התעסוקה.


התחום השני הוא התחום של השכלה והכשרה מקצועית בלעדיו אי אפשר יהיה לקדם וגם כאן יש דברים לכאן ולכאן, עם לימודים וכך הלאה.


התחום השלישי שבעיניי הוא אולי התחום החשוב ביותר הוא התחום של שדרוג או קידום מנופים קיימים. ברשותך, אני אתן שתי דוגמאות למנופים הקיימים ואזכיר את השלישי ברמז. השירות הצבאי.

אנחנו ניגע בזה עוד מעט. הצבא יתייחס לזה.

יש נתון שהם לא יציגו לך כי הם לא יודעים אותו. מתוך בסביבות 1,000 חרדים שמשרתים היום בצבא, יש כבר כאלה שסיימו והם כבר אחרי.

למה לא רוצים להקים עוד יחידה?

לא רוצים להשתייך למגזריות.

חבר הכנסת כץ, כאשר מסתכלים כבר על אלו שסיימו את השנה הזאת של השירות בצבא, מעל 150 כבר סיימו, מתוך ה-150 האלה 135 מועסקים בתעסוקה מלאה.

יש כאלה שנשארים בקבע?

35 נשארו בקבע.

כמה הלכו לקצונה?

15.

יפה. 10 אחוזים.

נכון. לכן קראתי לזה, אם שמת לב, שימוש במנופים הקיימים. היו כאן קריאות שאמרו להפריד את עניין הגיוס לצבא אבל אני מודיע לכם שהצבא הוא אחד המנופים העיקריים לחדירה ולכניסה לשוק העבודה.

אני מסכים אתך בניגוד למי שאמר את זה והוא בתפקידו הרם.

אני כבר לא מדבר על נימוקים אחרים של שוויוניות וכולי ואני גם לא מדבר על כך שעצם היציאה לצבא תוציא אותם מגדר חוק טל ויאפשר להם כניסה לעבודה, אבל השירות הצבאי, כמו ששימש כור היתוך לעולים וכולי, הוא משמש קרש קפיצה ומנוף לכניסה לעבודה.


מנוף שני הוא השירות האזרחי שהזכרתי קודם. 1,463 נמצאים היום. 900 אברכים כבר סיימו שנת שירות, מתוך ה-900 האלה, לא בדקנו את כולם כי חלקם סיימו רק שלשום.

אני הגשתי הצעת חוק פרטית לגבי חרדים וגם לגבי ערבים לגבי שירות אזרחי בקהילה שלהם.

אתה פורץ לדלת פתוחה.

הערבים אמרו שמי שילך לזה ייחשב כמצורע וזה נאמר מעל בימת הכנסת. אני מדבר על שירות אצלם בקהילה, שירות שיעזור להם בתוך הבית שלהם בהתנדבות אבל אותו אחד ייחשב למצורע. אמרו לי שאני גזען.

בארבע השנים האחרונות אני עוסק עם זה וכולל עם חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שקרא להם מצורעים. הנושא מוכר לעומק ואני מודיע לך שהוא הרבה יותר מורכב ממה שהוצע כאן, אבל אני לא אתייחס לזה.


השירות האזרחי, כמו הצבא, גם הוא מנוף לכניסה לשוק התעסוקה וצריך להגדיר אותו. אגב, התחזית מדברת על זה שבתוך חמש שנים, כאשר שנתיים כבר מאחורינו כך שזה תוך שלוש שנים, יהיו שם 2,500 ועל פי המתרחש, המציאות כנראה תעבור את התחזית ויהיו יותר. אנחנו רואים כאן ערוץ יציאה מתורתם אומנותם.


הדבר האחרון שאני רוצה לומר ואני אומר אותו ברמז. אחד המנופים הקיימים הוא איזושהי מדיניות פיננסית. אם עוזי דיין קרא כאן לחזור לרחבת ה-16, חלק מהדברים נמצאים במחוזותיכם. אני חושב שצריך להבין שהשימוש הנכון הוא לא שימוש במקל אלא שימוש בגזר, הוא שימוש בתמריצים.


אני רוצה לסיים בדבר אחד שגם הוא שייך לרחבה שלכם והפעם לא לאוצר. הדוח הזה של מפת הדרכים מדבר על כך שנושא כל כך כבד כמו נושא החרדים, יש צורך בגיוס או איגום של המאמצים הממשלתיים. כרגע מי שעוסק בזה, זה משרד התעשייה עם השר פואד בן אליעזר שדוחף. גם משרד העבודה והרווחה עוסק בזה, גם משרד האוצר עוסק בזה, גם משרד החינוך עוסק בזה.

פואד דוחף?

פואד דוחף מאוד. הבעיה היא שכל אחד מהמשרדים האלה פועל בקווים מקבילים ואני פונה אליך אדוני יושב ראש הוועדה הזאת, אנחנו מציעים כאן – אני לא רוצה לטעון כאן שכמו שלערבים יש שר שממונה על התחום שלהם, אבל אני מזכיר את זה רק כדי לומר שכאשר יש בעיה מהותית, מתגייסים לעניין. אני חושב שחייב לקום צוות משימה מרכזי בין משרדי הממשלה שמקומו או ההובלה שלו צריכה להיות במשרד ראש הממשלה ושלידו צריך להיות צוות מקצועי שיוביל ויעזור בנתונים. מוסד נאמן עם הצוות שאני עומד בראשו הציע את עצמו להיות הצוות המקצועי הזה. מכם אני מצפה שתלחצו על משרד ראש הממשלה לקחת את הנושא הזה כנושא מרכזי.

תודה רבה. רשות הדיבור לרבנית עדינה בר-שלום, יושבת ראש ומייסדת המכללה החרדית בירושלים.

תודה רבה. לפני עשר שנים, עת רציתי להקים את המכללה, השיקולים שלי נבעו מזה שזיהיתי, בעקבות הרצאות ששמעתי, שמצב כלכלי טוב יותר או פחות אבטלה ניתנת דווקא לאנשים שיש להם השכלה אקדמית. חשבתי שמגיע גם להקים לחרדים מוסדות בהם הם ירגישו נוח ועם זאת התארים האקדמיים יהיו של אוניברסיטאות מובילות במדינת ישראל. חברו אלי אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת בן-גוריון, המכללה האקדמית הדסה והאוניברסיטה הפתוחה. התחלתי עם 23 בנות בסך הכל. מדי שנה הכפלנו ושילשנו את המספרים. לפני חמש שנים צירפנו גם גברים. התחלתי עם נשים משום שהיה חשש שהעולם החרדי לא יבין את המטרות ויתנגד להשכלה גבוהה, שכן לפני 200 שנים מי שלמד בהשכלה הגבוהה, עזב את דרך התורה והשתמט. פחדתי ולכן פתחתי קודם לבנות בעזרת רבנים שהשלימו חומר חסר וחיברו את הבנות לתורה.


מהבוגרות הראשונות ועד היום, יש לנו 400 בוגרות שמשולבות בכל מקום עבודה ללא הבדל. זאת אומרת, הן עובדות בחברה מגוונת, דתיים ולא דתיים, לא מוצאות סיבה לפחד, יש להן בקשות משלהן כמו הכנסת מיקרוגל למטבח הכללי שהוא יהיה כשר, כמו התחשבות ברגשות שלהן בערבי חגים ויציאה הביתה מוקדם יותר. אין לנו כל כך הרבה ערבי חיים אלא ארבעה-חמישה ימים בשנה.

זה עבר בחקיקה. הן יכולות לבחור 11 ימים. אין להן בעיה.

נכון. יש הבנה, יש רצון עז בקרב הבנות והיום גם בקרב הבנים. במשך חמש שנים הגענו ל-600 בנים ו-1,000 בנות, כך שזה מאוד מכובד ומאוד יפה.

כמה לומדים אצלכם היום?

בסך הכל 1,500. קרוב ל-1,600. 1,580.

מה לומדים שם?

החוגים שלומדים הם עבודה סוציאלית, מדעי המעבדה הרפואית, הפרעות בתקשורת שזה קלינאיות תקשורת, מדעי המחשב, לוגיסטיקה וכלכלה.

ראיית חשבון.

לא. ראיית חשבון לא אצלנו. תואר שני בייעוץ חינוכי, חינוך, חינוך לגיל הרך, תואר ראשון בייעוץ חינוכי, תואר שני בייעוץ חינוכי, תואר שני בעבודה סוציאלית, פסיכולוגיה. 11-12 מקצועות.

מלמדים מקצועות שאתם אפשר לצאת החוצה לשוק העבודה.

כן. הקושי הוא בתקופת הלימודים. התלמיד, אם הוא גבר, בבוקר הוא לומד בישיבה ואחר הצהרים הוא מגיע אלינו אחרי שמונה שעות בישיבה. אין לו זמן להכין שיעורים. הוא לומד אצלנו ארבעה ימים בשבוע במשך ארבע שנים ואין לו מתי לעבוד ואפילו לא לתת שיעור פרטי למישהו, דבר אותו היה רגיל לעשות בשעות הערב. אין לו אפשרות להשיג דמי מחייה ברמה הנמוכה ביותר. אם לפני שהוא הצטרף לאקדמיה הוא הרוויח 1,500 שקלים בחודש משיעורים פרטיים, היום הוא צריך לשלם את זה משום שהוא זקוק לשיעורים פרטיים. אנחנו משתדלים לשאת בעול הכלכלי.

שיעורים פרטיים במה?

הוא צריך השלמות.

איזה שיעורים פרטיים הוא נתן?

תורה. גמרא. הוא תמיד חנך צעירים ממנו ובזה הוא קיים את המשפחה שלו בנוסף למלגה מלימוד תורה. היום הוא לא יכול לעשות את זה.

זאת אומרת, בשוק החרדי יש הרבה שמלמדים תורה בשיעורים פרטיים?

בוודאי. כולם מכירים את הסיפור של אריה דרעי שלימד את אחיו. כך הכרנו אותו.


המצב הכלכלי לא רק שהוא לא משתפר אלא מורע. אמנם הם מקבלים 85 אחוזים מלגה, אבל הם זקוקים גם למלגת קיום. הגברים כולם זקוקים למלגת קיום כדי שהם יוכלו לשבת וללמוד. נכון שאני עושה עוול לבחור יוצא צבא שגם לו מגיע, אבל אני לא באה לעשות צדק במדינת ישראל. אם המשימה שלי והשליחות שלי היא להביא את החרדים לשוק העבודה ---

לשם כך יש לנו את אילן גילאון שהוא יעשה את הצדק במדינת ישראל.

אני מראש ציינתי מה השליחות שלי בעולם הזה. השליחות שלי היא להביא את החרדים להשתכר בכבוד לכדי מחיית משפחה גדולה ואני עושה את זה במיטב היכולת שיש לי.

תודה רבה.

אני מבקשת לומר תודה למועצה להשכלה גבוהה ולמשרד האוצר.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את נציג הצבא. תאמר לנו מה קורה בצבא ומה אומרת ההודעה העיתונאית כאילו היה מספיק ועכשיו נסגור את העסק.

ברשותך, אני אתחיל בהודעה העיתונאית.

מה תפקידך?

אני בתכנון כוח אדם בצה"ל ואני אחראי על כל תכנון כוח אדם חובה. השירות הסדיר – מיון לשירות ביטחון שזה פחות או יותר כיתה י' ועד היציאה לקורס קצינים.


ראש אכ"א אמר שאיננו מעונינים להקים מסגרת גדוד נוספת. אנחנו מעונינים – וגם עושים את זה – לפתוח מסגרות נוספות בזרועות אחרות ולאו דווקא להתמקד באותו מאמץ אלא לעשות מאמצים נוספים ודווקא להגדיל את מספר החיילים שמתגייסים לצה"ל, ואני אסביר את זה.


כותרת הדברים שלי היא שהשירות הצבאי הוא מנוף לעידוד תעסוקה. יש שינוי משמעותי מאוד והשינוי הזה נובע בעצם משלושה דברים מרכזיים. הדבר הראשון הוא צורכי כוח האדם של הצבא. צריך לדעת שיש לנו ירידה משמעותית בשיעורי הגיוס, גידול מאוד משמעותי באוכלוסיות שאינן מתגייסות והדבר הזה מחייב אותנו למציאת מקורות נוספים.

הדבר השני. צוינה כאן רמת העוני של הציבור החרדי והדברים האלה יתחברו אחד לשני והובילו אותנו לקדם את הנושא הזה של גיוס לשירות במסגרת הצבא, במסגרת חוק טל, כאשר החשיבות של הדברים היא שאנחנו יכולים לאפשר לחרדים – ואני אומר את זה בצורה חדה ואנחנו בודקים את זה – אורח חיים חרדי, לשמור על אורח החיים החרדי מבלי שום יומרה מצדנו לשנות מישהו אלא לאפשר אורח חיים חרדי במסגרת הצבא בהתאמות שאנחנו יוצרים כדי שהם יוכלו להשתלב בצבא.


מבחינה היסטורית, צריך לומר ששילוב החרדים בצה"ל התחיל בסך הכל בשנת 1999 עם הקמת הגדוד המפורסם, גדוד נצח יהודה. היום גדוד נצח יהודה מגייס מדי מחזור 150 חיילים לוחמים. בסך הכל 450 לוחמים בשנה. זה גדוד מבצעי לכל דבר, נמצא בגזרת ג'נין ועושה פעילות מבצעית עם ארבע פלוגות מבצעיות. גדוד שנבחר כגדוד מצטיין ועושה פעילות מלאה. החל משנת 2007 מסלול שחר שהוא מסלול שהחל בחיל האוויר עם 25 מתגייסים והיום הוא נמצא בכל צה"ל. אנחנו מדברים היום על סדר גודל של כמעט 500 מתגייסים בשנה ובשלוש השנים האחרונות אנחנו מדברים על כאלף חיילים שהשתלבו במסלול שחר והם מצטרפים בחמש השנים האחרונות ללמעלה מ-1,500 חיילים בגדוד החרדי. סך הכל אנחנו מדברים על כ-2,500 חיילים בשלוש השנים האחרונות.


צה"ל פועל להרחיב את שילוב החרדים במספר מסלולים מגיל 16 עד גיל 30 ואני אפרט את המסלולים השונים במספר דגשים.


הדבר הראשון, והוא משתלב כאן בנושא הדיון, אנחנו מדברים על רכישת השכלה, ידע נדרש והכשרה מקצועית שבאה לידי ביטוי גם במקצועות שאנחנו פותחים לחיילי שחר. דהיינו, אנחנו לא מאפשרים להשתבץ בכל מקצוע. אנחנו רוצים שחיילים יעשו מסלול שחר במקצועות שאחרי כן יקנו אקרדיטציה לתחום כלשהו. מעבר לזה, במסגרת זו, אנחנו גם מכשירים את החיילים תוך כדי, אם זה במכינות לאנגלית ומתמטיקה, ואני מצטרף למה שנאמר כאן קודם. אנחנו רואים חיילים שלא למדו במסלול הרגיל של לימודי הליבה, כפי שקוראים לכך, אבל הם משלימים את הפער בצורה מהירה. צר לי שלא מדובר בכולם אלא מדובר בחלק מהאנשים אבל יש לנו מסלולים שונים שאני מיד אפרט אותם והם מתאימים. יש לנו גם מסלול של תוכניתנים שזאת רמת מחשוב מאוד גבוהה של אנשים שלא למדו אנגלית ומתמטיקה בצורה סדירה במסגרת 12 שנות לימוד אבל במסגרת מכינות והכשרות שאנחנו עושים, הם יודעים להדביק את הפער הזה.


אנחנו כמובן עוסקים בהתאמת תשתיות של בסיסים ומדיניות ברורה. לדוגמה, אנחנו מתחייבים לשירות בקבוצות, למזון כשר, לחזרה הביתה בזמן. אנחנו אוכפים גם שיעורים עיוניים מדי יום כחלק מהמדיניות כדי שבאמת החיילים יוכלו להשתלב כמו שצריך. צריך לומר שכל הפרוייקט הזה משותף למשרד התעשייה, הג'וינט, למשרדי הממשלה השונים.


בשורה התחתונה, לפני שאני אכנס להסבר המפורט – זה בהתייחס למה שנאמר כאן קודם – אנחנו לא מהווים חסם לשוק העבודה אלא אנחנו מהווים זרז ומנוף לשוק העבודה.


על מנת שאני אכנס לדברים עצמם, אני אומר שאנחנו מדברים היום על שלושה מסלולים מרכזיים. המסלול הראשון – אני אלך מהסוף – מיועד לגילאי 22-27 וזה מסלול תוכנית שחר. בעיקרון בו משולבים חיילים בכל זרועות צה"ל במקצועות שהם מקצועות משמעותיים וחשוב לומר שאנחנו לא עושים כאן צדקה לאף אחד אלא הם תורמים משמעותית לארגון והמפקדים מאוד מעריכים את התפקוד שלהם ורוצים אותם שישתלבו ביחידות. אני מדבר על בודקי תוכנה, תוכניתנים, מכונאי מטוסים, רכזי בנייה, נהגים.

מה זה מכונאי מטוסים? איך אתה עושה להם הכשרה?

בחיל האוויר, במסגרת השירות שלהם, אנחנו מכשירים אותם למקצועות עד לרמה של מכונאי מטוסים, רמה של תוכניתנים ויש כאלה שעושים מקצועות שהם מקצועות פשוטים. זה מסלול שמיועד לגילאי 22-27.

גם באקדמיה מתפעלים מהיכולות שלהם.

אמרתי שאני בא ממפעל טכנולוגי מתקדם ששולח לוויינים לחלל נגד כיוון הסיבוב של כדור הארץ וחלק ניכר מהאנשים שם בתחום הזה, אלה הם האנשים.

אנחנו מבינים את הקצב והקצב הוא לא קצב מהיר אבל אנחנו פועלים בצורה מאוד מאוד מתואמת ולכן, כאשר אני מדבר על תוכנית שחר, אנחנו מדברים על גילאי 22-27 ומדגישים שמדובר בעוזבי ישיבות. אנחנו לא מעונינים לקחת אף אחד מהישיבה אבל אנחנו לוקחים אנשים שסיימו את הלימוד שלהם ולכן גם מדובר בגילאים האלה, 22-27.


מעבר לזה יש לנו את נצח יהודה, גדוד עליו דיברתי קודם. מדובר בגילאי 18-21 שעושים שירות של שלוש שנים.


המסלול השלישי הוא מסלול שבו בהכרח יכולה להיות פריצה מאוד משמעותית. אנחנו מדברים היום על 200 תלמידים שנמצאים וזה מסלול שוחר טוב שמיועד לכיתות י', לבוגרי כיתות ט' עד י"ב ובמסגרתו התלמידים משתלמים בבתי ספר מקצועיים. יש לנו היום כבר 200 תלמידים כאלה - וכאן אפשר לגדול באופן משמעותי – ואחר כך משתבצים בצבא.

מה זה אפשר לגדול? מה מונע?

מה שמונע, כמו בכל דבר, זה תקציב.

לא מונע. אני מנהל טכנולוגיה במשרד החינוך.

חשוב לי לומר שבהקשר של שוחר טוב, זה בכלל לא תקצי צה"לי אלא זה תקציב משרדי החינוך ומשרדים אחרים אבל אנחנו מתחייבים ללוות את החיילים האלה ואחר כך לשלב אותם בצבא במסגרת המקצועות אותם הם רכשו.


אם כן, דיברתי על שוחר טוב ואני יכול לומר שיש לנו היום בירושלים ברשת עמל, בצפת, בכפר זיתים, ברשת עמל בתל אביב, באשדוד וכולי והנושא הזה עוד יכול להתרחב.


לגבי נצח יהודה. אני יכול לומר, בניגוד למה שנאמר כאן בפתיחת הדיון, אנחנו מדברים היום על פתיחת מסלולים נוספים של נצח יהודה שמשתלבים במגוון רחב של תפקידים, גם בחיל האוויר, גם מקצוע של תצפיתנים ומקצועות אחרים. חשוב להדגיש שהמסלול הזה הוא מסלול שאורך שנתיים ובשנה השלישית, מה שנקרא שנת משימה, החיילים האלה עוברים השמה ולומדים מקצוע בשיתוף של משרד התעשייה ואחר כך משתלבים בשוק העבודה.


לגבי תוכנית שחר, כבר אמרתי ואמרתי את פירוט המקצועות. צריך להדגיש, בהמשך לשאלתך קודם, שהיום אנחנו מדברים על יותר מ-50 אחוזים מהחיילים שמשרתים ועושים מסלולי שחר ומעונינים להמשיך בצבא קבע, וזה אחוז מאוד גבוה.

יש תקנים לשירות הקבע שלהם?

אין לנו מספיק תקנים וכרגע הם מתמודדים מול אנשים אחרים במסגרת התקנים הקיימים . אנחנו כן חושבים שיש צורך בהוספת תקנים.

כמה משרתי קבע יש מהמסלולים האלה?

זה רק מתחיל.

35.

בסקר שערכנו, 50 אחוזים מהחיילים שנמצאים היום והם עתידים להיכנס לשירות קבע, מדברים על רצון להיכנס לשירות קבע, אני מניח שבסוף זה יהיה פחות.

חבר הכנסת אילן גילאון מחליף את היושב ראש

במדגם הזה שיש לך על פריסה לתפקידים, יש לזה ייחודיות?

כמו שהזכרתי קודם הפרוייקט התחיל בחיל האוויר ולכן עיקר המסה היא בחיל האוויר אבל יש היום גם מספרים מאוד משמעותיים גם באגף המודיעין, גם באגף התקשוב, גם באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, ואנחנו נמצאים כל הזמן במגמה של פתיחת מקצועות נוספים כאשר הדגש שלנו הוא שאנחנו רוצים לפתוח מקצועות שבסופו של דבר הם ישמשו את החיילים האלה בחיי האזרחות. כלומר, אין לנו טעם בפתיחת מקצועות שבסוף השירות החיילים האלה לא יצאו עם שום דבר בהיבט הזה של יכולת להשתלב באזרחות. כמו שאמרתי, אנחנו גם עושים הכשרה למקצוע בתוך השירות עם כל ההתאמות שנדרשות, כמו שציינתי לימודי מתמטיקה ואנגלית, וגם בסוף השירות, מכינות שאנחנו עושים עם משרד הביטחון בהן אנחנו מציעים להם מכינות שבסופו של דבר גם מביאות אותן לעבודה, וזאת תוספת על הדברים שהם עושים במשך השירות.


חשוב לי להדגיש כמה דברים לגבי החסמים שצוינו כאן ודרך ההתמודדות שלנו. קודם כל, לגבי הנושא של אורח חיים דתי והקדשת זמן ללימוד תורה ובעצם שמירה על אווירה רוחנית מתאימה. אנחנו מדברים על תנאי שירות מותאמים. אנחנו יוצרים את ההפרדה הנדרשת מנשים וגם לגבי האוכל, ואנחנו אוכפים את זה במסגרת בקרה שבסך הכל זוכה להערכה והאנשים חושבים שאנחנו עושים את זה בצורה טובה. אם יש פערים כאלה ואחרים, אנחנו מטפלים בהם.


מבחינת חוסר במיומנות וכישורים מקצועיים, אנחנו מדברים על מכינות באנגלית ובמתמטיקה דרך רכישת ניסיון מקצועי תוך כדי העיסוק בתוך הצבא. מבחינת פערים בעולם העבודה, יש לנו ליווי צמוד ושותפות מלאה של הג'וינט, של טבת, גם לקראת שחרור, גם בתוך התהליך עצמו. בעוד כשלושה שבועות אנחנו מקיימים כנס של כל חיילי שחר ביחד עם הג'וינט והעבודה היא משותפת.


נושא של מחסום תרבותי אצל מעסיקים. אנחנו מבינים שהשירות בצה"ל ישנה את העניין הזה וזה מפתח את תחושת המסוגלות של הפרט.


אנחנו גם יודעים לתת את התמיכה הנדרשת ואת כל הדברים מבחינה כספית.


אני יכול לתת כדוגמה נושא של מקצוע – ואהיה ממש פרקטי – של תוכניתן, ואיך קורה המסלול הזה. אנחנו עושים מיון שמותאם ביחד עם מכון פויירשטיין ואחר כך אנחנו עושים מכינה באנגלית ובמתמטיקה, קורס יסודות המחשוב, קורס מקצועי ושירות במקצוע. זאת דוגמה של מסלול אחד מני רבים שאנחנו מקיימים.


אנחנו מדברים על הרחבת תקינה, וזה חלק מהדרישות התקציביות. יש כאן עניין של נושא תקציבי שכרגע הוא מטופל מול משרד הביטחון ומשרד האוצר. אני רק אומר שיש נכונות ל חתימה על קבע וסוגיית ההשמה לקראת השחרור, דיברתי עליה ולכן לא ארחיב.

מנכ"ל שירות התעסוקה צריך לצאת. תודה רבה אדוני.


איך אתם מגיעים אל האנשים?

הדרך הראשונה היא חבר מביא חבר. בעניין הזה יש לנו הרבה פניות שבאות כתוצאה משירות של אנשים. הדבר השני שהתחלנו בו לאחרונה זה כנסים. עד עכשיו קיימנו רק כנס אחד אבל אנחנו מתכוונים לבסס את הגיוס דרך הדלת הזאת. אלה כנסים שאנחנו מקיימים יחד עם טבת ואם הג'וינט. במסגרת העבודה שלהם לתעסוקה והשמה, אנחנו משתלבים בתוך הדברים האלה.

אתם גם נכנסים לישיבות?

אנחנו לא נכנסים לישיבות. אנחנו מקפידים דווקא לא להיכנס לישיבות אבל נוצרה אצלנו מסגרת של המיעוט. בגלל שאנחנו עומדים בדברים עליהם דיברתי, אנשים פונים אלינו ורוצים להצטרף. כמובן שככל שאנחנו מוציאים יותר מקצועות ויותר אנשים, מספר האנשים שפונה אלינו הוא גדול יותר.


לסיכום אני אומר שאנחנו חושבים, ובעניין הזה ישבה ועדה בראשה עמד חבר הכנסת פלסנר, שבחמשת השנים הקרובות אנחנו רואים את עצמנו משלשים את מספר החרדים בצבא, גם בנצח יהודה וגם בשחר. כמובן שאני שם בצד את העניין הזה של שוחר טוב שהוא פוטנציאל נפרד לחלוטין בו ניתן להתקדם בצורה משמעותית ואנחנו רוצים בכך.

אם כך, מה יהיה המספר תוך חמש שנים?

אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לשמש את המספר. מדובר בסדר גודל של כ-5,000 אנשים בסך הכל.

שלום. תודה על ההזדמנות. כולם מדברים על החתן והנה החתן. אני סמנכ"ל קרן קמח, קרן שביסודה היא פרטית ועוסקת במתן מלגות לימודים לאברכים חרדים, בדרך כלל נשים ופחות נשים. תחילתה לפני כשלוש שנים על ידי פילנטרופים שזיהו לקונה והחליטו לרתום את המגזר השלישי, כפי שהוא נקרא, לעניין. הם זיהו שהציבוריות הישראלית, ואפילו אפשר לומר הממשלה, במידה כזאת או אחרת לא עוסקת בזה מספיק, הם נכנסו לעניין, ואלה הם אנשים פילנטרופים יהודים, כאשר הספונסר הראשי הוא מאילינוי ששמו נקשר בהקשר של מכירת בריטיש יזרעאל לא מכבר.


אני רוצה לומר אמירה כללית לפני שאני מצביע על שתי נקודות עיקריות. יש כאן איזשהו עירוב תחומים בין השאלה מה אנחנו רוצים מהחרדים. יש כאלה שמדברים על הכל או כלום. הכל, זה אומר שאני רוצה שהוא ילך לצבא, שהוא יפסיד להפריד באוטובוסים, שיביא עד חמישה ילדים ויצא לעבודה. הסיכוי הוא אפס בריבוע. אנחנו באנו ואמרנו שאנחנו לא באים לתקן עולם, לא בחוץ וגם לא בחברה החרדית שאנחנו באים ממנה ואנחנו מכירים אותה.

בוא נתרכז בעניין התעסוקה.

לכן אמרנו שאנחנו באמת נתמקד, כמו שאדוני אומר, בעניין התעסוקה וההשכלה, ננסה לעשות דבר דבר בלי להיכנס לשאלה הגדולה והמפחידה.


שתי הערות. בנושא ההכשרה, ביחס לממשלה ולחברי הכנסת המכובדים שיושבים כאן, הממשלה נמצאת, היא עושה, יש התחלה ואפילו אפשר לומר מצוינת, יש תוכניות שאסף מלחי מנה אותן, הן קיימות והן מצוינות. יש הרבה בירוקרטיה ובכך יש לנו קצת יתרון כקרן פרטית שיכולה לעשות דברים בלי לקבל אישורים. אני יכול להצביע למשל על תוכנית מסוימת להכשרה מקצועית שהייתה תקועה במשך שנה וחצי למגינת לבם של כל העוסקים וחיכינו לה. בימים אלה היא הופשרה.


הממשלה בהקשר של הכשרה עושה דברים נכונים. יושבים כאן גם נציגי האוצר שמכירים את הנושא. הרווחה, התעשייה, האוצר, עושים וכולם בפנים. אני מתחבר כאן לדברים של ראובן גל. זאת משימה לאומית שתאחד את כולם ותפתח את הדבר הזה, תצעד עם הדבר הזה קדימה. אני מעריך שעוד פילנטרופים יצטרפו לדבר הזה וזה יכול להתקדם.


בקשר לתעסוקה. אמרו כאן אנשים שזאת בעיה מסוימת. הבעיה הקשה כידוע היא הגברים. אנחנו כקרן צעירה יחסית די חוששים מפניה כי מה יש לגבר החרדי שקיבל מאתנו מלגה, לפעמים בסכומים גדולים מאוד בסכום של עשרות אלפי שקלים – התקציב החודשי שלנו היום עומד על 2 מיליון שקלים והוא הולך וגדל – מה יהיה בסוף כשהוא יצטרך למצוא לעצמו תעסוקה? כמו שראינו, מבחינה דתית, אורח חיים – שירת בצבא או לא שירת בצבא, שקופית מספר 13 של אסף, אין בעיה. אסף בדק את זה ורוב מוחלט אומר שאין לו בעיה עם זה שהוא לא שירת בצבא. הוא לא חושב שהוא צריך לחשוש מהפרדה ומסופי שבוע. אומר המעסיק שאין לו בעיה עם זה. השאלה היא מה באמת אנחנו עושים ואיך אנחנו מורידים את הדבר הזה לשטח ומחברים את המעסיקים.


אנחנו מקווים להיכנס גם לתחום הזה בעזרת הג'וינט וכל האנשים הטובים שעושים את המלאכה. נמצא כאן מנהל סניף מפתח בירושלים שגם מבין בנושא היטב, מבחינת הקצה ומבחינת ההשמה. אנחנו חושבים שלממשלה יש כאן שני תפקידים עיקריים. אומר אסף מלחי בשקף שלו שאחוז גבוה מאוד אומר שלא הגיעו אליו חרדים. אם היית יודע שיש לך חרדים איכותיים למקצוע הספציפי אותו אתה מבקש, לא היית הולך לבקש אותם? ודאי שהיית הולך לבקש אותם. ארגון כמו מפתח שמחזיק כמה מאות חרדים איכותיים, היית פונה אליו ומבקש. מודעות תקשורתית, להעלות את הנושא, לדבר עם האנשים ולבקש מהם להציג את זה בפני המעסיקים. אני יודע שבהתאחדות התעשיינים יש נכונות גדולה לדבר אחד.


דבר שני. יכול להיות שלפעמים הרגולטור צריך להתערב וצריך לפתוח את הכיס ולראות כיצד ללכת יותר לקראת המעסיקים, אם זה בתמיכה כלשהי, אם זה באיזשהו מנוע צמיחה מסוים שיוגדר. בפירוש אפליה מתקנת. תודה.

אני סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש, חופש דת ושוויון. אני עוסק במשך 25 שנים בסיקור של נושאים חרדיים בתקשורת.


בישיבה הזאת קרה משהו שהוא כמעט על טבעי. יש כאן המון אנשים נהדרים שכולם דיברו דברי אמת, כולם הציגו דברים מדהימים שהם עושים, דברים מדהימים וחשובים, אבל בסופו של דבר הוועדה קיבלה תמונה לגמרי לא נכונה כי הוועדה קיבלה עשירית או שמינית הכוס המלאה. למעשה לא נאמר כאן כמעט כלום על שבע השמיניות של הכוס הריקה.


חדו"ש פרסמה היום נתונים שמראים שבשנה האחרונה מספר האברכים גדל ב-7,000 וזה דבר מדהים. היו 68 אלף בשנה שעברה והשנה יש 75 אלף. בעשור האחרון מספר האברכים גדל מ-40 אלף ל-75 אלף. במלים אחרות, הממשלה שעושה מעשה מאוד נכון, משקיעה מאות מיליוני שקלים כל שנה כדי להוציא את האברכים לשוק העבודה, ואין השקעה טובה יותר במשק הישראלי, עדיין מספר האברכים כל הזמן גדל. הסיבה לכך היא כי כל שנה נכנסים הרבה יותר ממה שיוצאים. כלומר, כמה שאנחנו לא מתאמצים, המספר ימשיך לגדול כל זמן שלא נגיע למאזן בו מספר האברכים שיוצאים יותר גדול ממה שנכנס בגיל 21-22.


משרד התעשייה הציג נתון של 44 אחוזים גברים חרדים עובדים, אבל אני סבור שהנתון הוא 48 אחוזים שהוא טוב יותר וזאת על סמך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אבל עדיין זה גדל מ-34 אחוזים ל-48 אחוזים בעשור ולמרות זאת צריך לזכור שכל הגברים היהודים מהמגזרים האחרים עובדים בשיעור של 90 אחוזים, כלומר, פי שניים.

לכן יש כמה דברים עליהם אנחנו צריכים לחשוב כאשר אחד מהם הוא שאין לנו זמן. היום זה 6,000 אברכים בשנה שמצטרפים לישיבות אבל בעוד עשר שנים על פי תחזית הצבא המספר יהיה 12 אלף. כלומר, כמה שאנחנו לא עושים, הקצב הוא הרבה יותר מהיר ממה שאנחנו עושים. לכן אין בכלל שאלה אם אפשר לעשות מהפכות או לא. אם לא נעשה מהפכות, המשק הישראלי יקרוס. אם לא נעשה דברים דרמטיים, המשק הישראלי לא יחזיק מעמד וכל הכלכלנים אומרים את זה כל הזמן.

לכן האמירה לעשות רק בדברים החיוביים ולא בדברים השליליים, היא ראשית בלתי אפשרית, ושנית, היא לא מוכיחה את עצמה. בסופו של דבר כל השינויים המדהימים שכאן מדברים עליהם, התחילו באזור 2003 עם גזרות נתניהו. לכן השינוי בקצב שצריך, במהירות הדרושה, לא יקרה אם לא נבנה לצד מערכת ההטבות – שאגב, היא לא מספיקה אלא צריך מערכת הטבות הרבה יותר גדולה – ואם לא נתנה המון הטבות שהיום האברך מקבל בעבודה. כרגע לא משתלם להיות אברך. כרגע אברך מתוגמל על פי המועצה הלאומית לכלכלה במשהו כמו 4,000-5,000 שקלים לחודש בגין זה שהוא אברך והאמת הוא שהוא מתוגמל ביותר כי יש הרבה הנחות והטבות אחרות שלא נכנסות לחישוב.


ברור לגמרי שאחת המסקנות מהדיון הזה חייבת להיות שאסור להעביר את חוק הבטחת הכנסה לאברכים, אבל זה לא רק זה אלא צריך שמערכת שלמה של הטבות כלכליות שהיום ניתנת עם או בלי עבודה להתנות במיצוי כושר ההשתכרות כי זאת הדרך היחידה בה ישתנו הנתונים המדהימים האלה שיוצרים את הבעיה הלאומית.

שמי נאווה ואני סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה. באתי בשם אהבת ישראל. קודם כל, אני רוצה לברך את הכנסת על שמקיימת כאן את ישיבות הוועדות. זאת יוזמה מבורכת והלוואי שיהיו כמה הזדמנויות כאלה במשך השנה. כמו כן, כמובן אני רוצה לברך את מכללת ספיר על שנתנה את הבמה, את צה"ל ואת כוחות הביטחון.


מילה אחת על כל הדיון הזה. שילוב של חרדים בכל עניין, בצבא, בעשייה ציבורית ובשוק העבודה מבורך מכיוון שהוא בפירוש יתרום לחברה הומוגנית ולאחדות ישראל. לכן אני חושבת שכנסת ישראל צריכה לעשות מה שדוקטור ראובן גל אמר ולהקים איזושהי ועדה כדי לדחוף את העניין הזה קדימה כי לעניין הזה בהחלט יש מקום של עשייה עם מנוף הרבה יותר גבוה. תודה בשם ישראל.

כולנו כאן בשם ישראל. נציג משרד החינוך.

במשרד החינוך עושים הרבה אבל עושים מעט מדיי. אנחנו הצענו לממשלת ישראל הצעה בנושא של העצמת החינוך הטכנולוגי במגזר החרדי, הן בנים והן בנות. זאת תוכנית מקיפה עם היקפים גדולים מאוד שכרגע דנים בה שר החינוך וממשלת ישראל בנושא של יישום התוכנית. זה מצד אחד. מהצד השני, נושא של טיפול ייחודי בשילוב של התלמידים במגזר החרדי במערכת החינוך הטכנולוגי בתיאום עם צה"ל ובתיאום עם כל המערכות האחרות.


אני תומך בכל מה שנאמר כאן וגם בכל ההצעות. עשינו מעט מדיי ומאוחר מדיי אבל טוב מאוחר מדיי מאשר בכלל לא. אני יכול להעביר לחברי הוועדה פרוייקט טוב אותו היה לי הכבוד להוביל מראשיתו ועוד פרוייקטים נוספים של שילוב בתעשייה, ויש לא מעט בתי ספר ששותפים לפרוייקט הזה.


אני מקווה שעקב ההד הציבורי, עקב המצב האמיתי שצריך לעשות, אכן זה יזרז את התהליכים של משרד החינוך ויטפל בנושא של האוכלוסייה החרדית, כמובן בתיאום עם המגזר ושילובו בתוך העשייה. תודה.

כאזרח, אני רוצה לומר כמה מלים. מכל מה ששמעתי כאן, יש בעיה קרדינלית של המנטליות של המגזר החרדי שלא מחנכים אותו מגיל צעיר כפי שמחנכים אותו. אם מגיל צעיר היו מכניסים יותר מקצועות ליבה ולא מכניסים לראש כל הזמן את ההטפה הזאת שלימוד תורה לכל החיים, הדבר היה משתנה. כמו שאמרו קודם, מספר האברכים הולך וגדל, אמנם גם מספר היוצאים לעבודה גדלה, אבל מספר האברכים עולה עליה בהרבה. זאת אומרת, הנושא של חינוך מגיל צעיר הוא בנפשנו. ברגע שמשרד החינוך ייקח על עצמו יותר הכנסת מקצועות ליבה לבתי הספר החרדים ויותר לחנך אותם מבחינה מנטלית לזה שגם צריכים לעבוד, אנחנו נבורך.

תודה רבה.


אני אקח לעצמי את רשות הדיבור אלא אם כן יש עוד מישהו שרוצה לומר דבר מה.

נציג משרד האוצר, אגף התקציבים. דיברו כאן הרבה על תוכניות גדולות שהן חלק מהמדיניות הכוללת. ברשותכם, אני אדבר דקה על המדיניות הכוללת. עידוד תעסוקה לאוכלוסיות מעוטות השתתפות הוא אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק, גם מבחינת המשק וגם מבחינת הפרט עצמו. אתה מביא לקידום מצבו של המגזר החרדי דרך שילובו בתעסוקה. יש כאן הסכמה רחבה סביב השולחן לגבי העניין הזה.


יש שלל תוכניות לעידוד התעסוקה אבל אני לא ארחיב בנושא. דיברתם על הקמת צוות או ועדה, אבל זה כבר קיים. היו שני שלבים, כאשר בשלב הראשון הממשלה קיבלה החלטה לעודד תעסוקה במגזר החרדי וקבענו יעדים ברי השגה, אנחנו מקווים, וברי מדידה לשיעור התעסוקה בעוד עשר שנים. יש צוות בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, צוות גבאי, שפועל בימים אלה ובשבועות הקרובים אמור להגיש את המלצותיו. אחת ההמלצות העיקריות כנראה תהיה תוכנית יעדים במהלכה אנחנו הולכים להרחיב באופן משמעותי הן את השירות האזרחי והן את הגיוס לצה"ל כאשר המטרה בסופו של דבר להגיע בשנת 2015 להיקף גיוס לצה"ל וגיוס לשירות האזרחי של 5,000 גברים חרדים בשנה. זה כבר מספר מקרו גדול והוא מגיע לכ-60 אחוזים מהמחזור. זה מהלך לא מבוטל הן בעלות והן בפעילות אבל אם נגיע ליעד הזה, אני חושב שעשינו רבות גם ברמת המקרו. מדובר על כ-2,500 בשירות אזרחי ועל כ-2,500 גיוס למסלולים שונים. זאת תוכנית גדולה ולא מבוטלת וכרגע היא עולה בוועדה בראשות משרד ראש הממשלה.

אני ראש מדור אוכלוסיות מיוחדות במשטרת ישראל. כמה מלים על מה שעשתה משטרת ישראל לטובת העסקת חרדים. מבחינת הכרת המעסיק והצורך, הוא קיים מבחינה זאת שהם מועסקים בתפקידים מאוד מקצועיים. מדובר בקבוצה מאוד לא מבוטלת של חרדים בעיקר בתפקידים טכנולוגיים אצלנו. זאת קבוצה שמשתלבת מאוד יפה, נשים וגברים כאשר כמובן יש יותר נשים. הם משתלבים גם בתפקידי מינהלה מקצועיים אחרים בהם הם משתלבים ואין לנו עם זה כל בעיה.


לאחרונה ביחד עם מינהלת השירות ובתמיכת האוצר עשינו עבודה מאוד גדולה להעסקת אזרחים במסגרת השירות האזרחי. מה שהתחיל בפיילוט מאוד קטן של 10-20 אנשים על חשבון משטרת ישראל, הפך לאפשרות העסקה של 200 אנשים בסיוע משרד האוצר. בהתייחס למגבלות של האוכלוסייה הזאת, אנחנו הצגנו הרבה מאוד תפקידים, בעיקר בתחום המינהלה, מאחר שלבישת מדים לא היה איזשהו תחום שהם היו מוכנים לעשות. לכן הם בעיקר בתפקידי המינהלה כאשר נערכנו גם להעסקה כקבוצות וגם לתת את הדרישות המיוחדות לאוכלוסייה כמו תפילות, אוכל וכולי. גם הכשרה בתנאים יומיים ללא לינה, דבר שיכול לתת להם מקצת מסמכויות משטרת ישראל והיכרות המשטרה.


גם לנו נאמר על ידי מי שמנהל את השירות ומי שטיפל בהעברת החרדים אלינו, טענו שיש להם כמה מאות אבל בפועל הגיעה אלינו עשירייה בודדת מתוכה הצלחנו לגייס אחד וגם על פי תנאים מיוחדים וייחודיים שלו מאחר שהוא סטודנט ועוד שניים שכנראה עומדים על הפרק.


אני מתכוונת לומר שיש כאן הכרה של המעסיק, יש כאן באמת תוכנית מאוד מפורטת ומאוד מסודרת שנעשתה, ויש כאן הרבה מאוד נכונות מצד המשטרה גם בגלל האינטרסים האישיים שלה. אני מתכוונת לומר שאין היענות בשטח. לא שמעתי מישהו שהעלה כאן איזשהו צורך במסגרת העבודה שנעשית לרתום גם את הרבנים שבסופו של דבר הם אלה שנותנים את ההנחיות בשטח, אם כן לעודד את העבודה או לא לעודד אותה. אני חושבת שגם לשם צריך להגיע מפני שבסופו של דבר את נותנים את המילה. אנחנו לא רואים רצון מאוד גדול. כאשר הם מגיעים אלינו, הבעיה היא כמה שעות עבודה וכמה כסף הם יקבלו. למרות שהורדנו שעות ונתנו הרבה יותר תנאים, הם לא מגיעים ובסופו של דבר אין היענות. התקנים קיימים אבל אין היענות גדולה.

תודה רבה.

אני ממשרד התעשייה, מהאגף להכשרה מקצועית. אני אתייחס לדברים שמראים לנו כיוונים חיוביים וכיווני הצלחה, בעיקר אם נתייחס לגבי הנשים. אני לא יודע אם כולם יודעים, אבל למעשה כל שנה כ-5,000 נשים חרדיות מסיימות לימודי הוראה וכ-20 אחוזים מהן יוכלו להיקלט בעולם העבודה בתחום אותו הם למדו. לכן היום כמעט כל הסמינרים החרדים מלמדים חלק מאותן בנות לימודי הנדסאים. הן לומדות בעיקר את לימודי התוכנה וכאן אנחנו רואים הצלחה אדירה גם מבחינת הנושא של ההצלחה בלימודים וגם בשלב מאוחר יותר מבחינת ההצלחה בהשמה ובעבודה. בסך הכל מאחר שחלק מאותן נשים חרדיות דואגות לפרנסת המשפחה, הדבר הזה הוא חשוב במיוחד כי כך הן מצליחות, בזכות אותם לימודים ובזכות אותה עבודה, להגיע גם להכנסה יפה.


אנחנו עושים כל מיני צעדים גם בקרב הגברים. הפרוייקט אותו התחלנו לפני כשנה, פרוייקט חרדים לעתידם, הוא פרוייקט שבעצם משלב את העניין הזה של לימודים לאקדמיה ביחד עם משרד האוצר וביחד אם טבת ג'וינט. אני אישית הופתעתי מההתעניינות הרבה ומכניסת החרדים להרבה מאוד תחומים אקדמיים, הן במכללות אקדמיות חרדיות והן במוסדות שהם לא מוסדות חרדים. אנחנו רואים שם כניסה והצלחה יפה. התחלנו גם כאן את המחזור השני.


התחום בו כרגע אנחנו התחלנו בקטן ומקווים להרחיב אותו הוא לימודים לגברים חרדים את התחום של ההנדסאים. כרגע יש כיתה אחת שפועלת באשדוד ללימודי הנדסאים לחרדים עם הישגים מאוד מאוד יפים מבחינת הלימודים. הם הגיעו לשנה האחרונה, לשנה השלישית. כמובן שגברים חרדים, בשונה מנשים, חייבים גם בלימודי מכינה לפני שהם נכנסים למסגרת של לימודים גבוהים בגלל נושא לימודי הליבה. הפוטנציאל הוא אדיר, פוטנציאל איכותי ואני מניח שכולנו כאן מסכימים לגבי החשיבות שכל מי שיכול לתרום מבחינת משרדי הממשלה ואותן קרנות וארגונים אחרים ימשיכו לעשות את זה כי מדובר בהון אנושי איכותי שאנחנו צריכים להמשיך לטפח אותו.

תודה. לפני שאני אקרא את הודעת הסיכום, אני רוצה להביע את דעתי.


אני מודה שאני מרגיש אי נוחות מסוימת עם המושגים שמתארים כאן כאילו יש מקצועות חרדים, יש מקומות עבודה חילוניים, ואני רוצה לבוא חשבון דווקא עם בן גוריון ותדעו שאני בא חשבון גם עם אנשים חיים. בגדול, בעסקה הזאת החרדים, אחרי 62 שנים, ודאי שלא היו צריכים להיות יותר מוגדרים כציבור אלא בתפיסה האוניברסלית כאזרחים לכל דבר ועניין והם עשו עסקה לא טובה אלא שגויה. דווקא האיש שטבע את המונח ממלכתיות, הוא יצר מערכת סקטוריאלית. הייתי מצפה שבשנת 2010 זה לא יהיה עוד קיים. אפילו המגזר הערבי שיש לו יותר סיבות להיות מגזר, אבל ודאי לא המגזר החרדי. לו הייתי שואל את הפרט שבשבילו אני חושב שכל מערכת קיימת אם הוא היה מבקש להיות בסיטואציה הזאת, הייתי אומר לא.


לכן המסקנה שזה מביא אותי היא שכולנו תומכים וזה מאוד מתסכל לתקן דברים שממילא לא היו צריכים להיות מראש מקולקלים. כלומר, יש כאן מדיניות מובנית. התחושה שלי היא שפעם בשנה מזכירים את הנושא ואחרי כן, בימים הנוספים, לא עושים שום דבר.


אני מצטער לומר את הדברים אבל אני אומר אותם בשמי בלבד והם לא מחייבים את הוועדה. יש לי רושם שיש כאן מדיניות מובנית לקיים סקטורים כי כך יותר קל לקיים מדינה. במבנה של מדינה בכל מקום אחר בעולם אפשר היה לקבל את האוניברסליות של כל הציבור ושל החרדים. מה זה מקצוע חרדי? אני לא רוצה לחבר את זה עם מקצועות הליבה ששמעתי אותם מוזכרים כאן. אני חושב שבכל מדינה דמוקרטית יש חובות ויש זכויות ואין לקשור את אלה באלה, ובתנאי שנותנים את המסלול האוניברסלי לכולם. לכן בעניין הזה בעיניי הציבור החרדי היום הוא פרולטריון לכל דבר ועניין בתוך עולם משתנה שבו התעסוקה תלך ותפחת כל הזמן, ושיהיה ברור. ככל שהטכנולוגיה תתקדם יותר, כך שעות הפנאי הולכות ומתרבות יותר. כך סגנונות העבודה והדברים האחרים הולכים ומשתנים. בתוך מציאות של מדינה שנוהגת בחוסר אחריות ואני אומר משהו מאוד מיושן. אני חושב שעבודה היא זכות יסוד של אזרח בין אם הוא חרדי, בין אם הוא חילוני ובין אם הוא דבר אחר. כאשר אתה קובע את המדיניות הזאת לפני שאתה עושה את החשבון עם מי שאתה רוצה לתת לו כמערכת, כמדינה, קודם כל אתה צריך להכין את המקום שאדם יוכל לעבוד בו עם לימודי ליבה או בלעדיהם ובכל מקרה לעודד אותו לדבר הזה. סבא שלי היה אומר שבשביל למנוע אבטלה צריך עבודה.


נדמה לי שבעניין הזה אני חש אי נוחות מסוימת כאשר אנחנו מדברים. אני בדעה שצריך לשריין מקומות לאנשים וגם להתאים אותם לאנשים עם מוגבלויות. אני לא חושב שהמגזר החרדי הוא מגזר של מוגבלות. זאת אומרת, הוא צריך התאמות מסוימות אבל אין מקומות כאלה, אלא אם כן יש מדיניות מכוונת שמישהו פשוט חי ממנה. אני מוכרח לומר, אני מאוד מצטער לומר, שבמדיניות הזאת מישהו מתוך המצוקה הזאת מתפרנס היטב. כביכול לבן גוריון היה נוח לעשות איזושהי עסקה תחת מסווה של ממלכתיות, לבנות סקטורים והסקטורים מנוהלים בצורה שהם מנוהלים והנה אנחנו בעצם מנסים לתקן דברים שלא היו צריכים להיות מלכתחילה מקולקלים.


אמר מי שאמר נכון שהחרדים ממשיכים להיות חרדים גם בברוקלין וגם במקומות אחרים ואין שום סיבה שהם לא ימשיכו להיות חרדים אבל לעניין העבודה, צריך לייצר אותה כך שלכל אזרח תהיה זכות לגשת אליה, בין אם הוא כזה או אחר. אני חושב שאם בסופו של דבר נגרד את הקליפה הזאת של חוסר אחריות, של מדיניות מכוונת מתוכה יש בתווך ממשלות – ואני אומר ממשלות – שמעשירות קבוצה יותר ויותר מצומצמת של אנשים כי המדיניות הישראלית בנויה על עיקרון שפחות אנשים מקבלים יותר ויותר אנשים מקבלים פחות, ובתווך קבוצות שהן קוראות לעצמן סקטורים והן חיות מצוין בתוך המצוקה של הסקטורים שלהן כי הן מבינות היטב שאם לא תהיה מספיק מצוקה, אולי לא יהיה להן קיום פוליטי. אני בהחלט מצטער לומר שאני רואה בזה, בפרנסי העדה החרדית – היה לי ויכוח עם פרוש רק לפני שבוע ואמרתי לו שהם עשו עסקה גרועה בזמנו עם בן גוריון כאשר הם חשבו שהם מקבלים את העצמאות שלהם אבל בסופו של דבר זה פוגע בכל אזרח ואזרח. כך זה נכון גם במגזר הערבי. זאת אומרת, מסיטואציה פרדוכסלית לגמרי, שככל שיש יותר מצוקה, יש יותר רווחה למי שממסחר את המצוקה הזאת. זאת היא בעיה במובן הזה.


מה תהיה האחריות בכלל לגבי תעסוקה במדינת ישראל ובתוך זה לכל אזרח ללא יוצא מן הכלל, אין לזה קשר לחובות. חובות, צריך לתת לכולם באופן אוניברסלי את המסלולים השונים וזה דיון אחר ולכן אמרתי שנתמקד בעניין התעסוקה בלבד. לפני שאני רואה מה רמת היצרניות של החברה, אם היינו פועלים רק על פי הגיון של יעילות, לא בטוח שהיינו מקימים בכלל את מדינת ישראל שהוא מקום לא רנטבילי ודי לא יעיל אבל בכל זאת הקמנו אותה. אני מציע שנניח את היעילות למקום השני ובואו נסתכל דרך הזכות של הפרט בתוך החברה הזאת ודרך ההסתכלות של הפרט החרדי.


לכן אני אומר שכל הדיון הזה הרגשתי איזושהי אי נוחות כאילו אנחנו משלבים חרדים, אנחנו לוקחים חרדים, אבל למה? אלא אם כן זאת הייתה מדיניות מכוונת.


בקשר למה ששחר אומר כאן, אני לגמרי אתו. היה ויכוח מה ההבדל בין רדיקלים למהפכנים. ובכן, הרדיקלים, כאשר אומרים להם להביא את מימיו של הסכר מצדו האחד לצדו השני, הרדיקל לוקח כפית והוא מתחיל להעביר את המים. המהפכן לוקח תותח ומפוצץ את הסכר עם האבנים, עם המים, עם האדמה, עם כל מה שיש ומעביר לצד השני. אנחנו כבר עברנו את התקופה של פיצוץ הסכר ואנחנו לגמרי מצויים, ואתה צודק, בתקופה שחייבים להעביר את המים האלה בדליים אם לא בחביות כי אחרת אנחנו באמת מגיעים לתחזית שאתה אמרת כאן.


מנקודת מבט זאת, מנקודת מבט של הסתכלות באמת קצת יותר שוויונית בנושא הזה, אני לצד החרדים כציבור. אני חושב שבסופו של דבר במדיניות הכוללת של מדינת ישראל, מי שעשה טעות ומי שיצא קורבן למדיניות הזאת של הפרד ומשול, כי כך יותר נוח, היו דווקא החרדים. כשאני רואה את הפרולטריון המודרני, בכלל אני חושב שהציונות העתידית צריכה להיות ציונות מעמדית. זאת אומרת, מאה שנים בונים מדינה ועוד מאה שנים מתקנים אותה.


תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30