PAGE
43
ועדת הכלכלה

02.11.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 344
מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, כ"ה בחשוון תשע"א ( 2 בנובמבר 2010 ), שעה: 11:00

איומים בהשבתת שידורי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

חיים אורון

חמד עמאר

נחמן שי

מיה בוקובזה – משרד ראש הממשלה

שמואל נחמני – סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

ערן פולק - סגן הממונה על התקציבים

ברק שטרוזברג – משרד האוצר

יובל רז – רכז משרדים חברתיים באגף החשב הכללי, משרד האוצר

יהונתן רזניק – רפרנט תקשורת וחקלאות באגף החשב הכללי, משרד האוצר

אפי מלכין – ראש ענף באגף השכר, משרד האוצר

ליטל פרג'י – רפרנטית שכר והסכמי עבודה באגף השכר, משרד האוצר

דנה נויפלד – משרד המשפטים

מוטי שקלאר – מנכ"ל רשות השידור

לינדה בר – דוברת רשות השידור

חנה מצקביץ – יועצת משפטית, רשות השידור

אריה שקד – מנהל קול ישראל, רשות השידור

צבי גרזון – סגן יו"ר ועד הנדסה, ועדי עובדים, רשות השידור

יצחק שבו – יו"ר ועד משולב מטה, ועדי עובדים, רשות השידור

אריה גולן – קול ישראל, רשות השידור

דני זקן – יו"ר אגודת העיתונאים, ועדי עובדים, רשות השידור

גדי בן יצחק – יו"ר ועד עיתונאי קול ישראל, ועדי עובדים, רשות השידור

שלמה אברהם – חבר ועד משולב, ועדי עובדים, רשות השידור

עו"ד ברוך אסקרוב – יו"ר ועד עיתונאי קול ישראל בתל-אביב, ועדי עובדים, רשות השידור

אסף אפרתי – חבר ועד, עיתונות הפקה, ועדי עובדים, רשות השידור

עופר בנימין – יו"ר ועד עיתונות הפקה, ועדי עובדים, רשות השידור

ברוך חזן – חבר ועד משולב, ועדי עובדים, רשות השידור

איתי לנדסברג – מנהל מחלקת תעודה, ערוץ 1, רשות השידור

ליאור יצחקי – חבר ועד הנדסה, ועדי עובדים, רשות השידור

רפי יששכר – ועד עיתונות, ועדי עובדים, רשות השידור

יהודה כהן – ועד עיתונות, ועדי עובדים, רשות השידור

אנאל כהן – יו"ר ועד מח"ר ארצי, ועדי עובדים, רשות

יעקב לוי – יו"ר ועד הנדסה, ועדי עובדים, רשות השידור

עופרה סתת מילוא – ועד עיתונות הפקה, ועדי עובדים, רשות השידור

ענת עוזרי – חבר ועד משולב, ועדי עובדים, רשות השידור

משה שגב – חבר ועד הנדסה, ועדי עובדים, רשות השידור

תמנה עורב – יו"ר ועד האקדמאים, ועדי עובדים, רשות השידור

לזר צנדקוביץ – חבר ועד הטכנאים, ועדי עובדים, רשות השידור

רן אפרתי – יו"ר ועד הנדסה - רדיו, ועדי עובדים, רשות השידור

איאד חרב – חבר ועדת העיתונאים, קול ישראל, רשות השידור

משה מצליח – עיתונאי, קול ישראל, רשות השידור

אביגדור דנן – יועץ משפטי, הטלוויזיה החינוכית

נילי בן גיגי – מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

אלי יריב- ההסתדרות הכללית החדשה

דן בורנשטיין – יו"ר חטיבת הסקטור הציבור, ההסתדרות הכללית החדשה

דורון קרני – מזכיר ארצי עובדי מדינה, ההסתדרות הכללית החדשה

מוטי אברהם – יו"ר הסתדרות הנדסאים, ירושלים, ההסתדרות הכללית החדשה

סימה שוליוק

יצחק שוליוק

לאה ורון

אושרה עצידה

איומים בהשבתת שידורי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור

שלום לכם, בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. ביקשתי לפני יומיים לכנס את הישיבה הזאת הבוקר, ומבחינתי זהו דיון חירום בעקבות איומים שנשמעו להשבית את שידורי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור, ובעצם פגיעה בלוח המשדרים, ובפועל פגיעה בציבור הצופים והמאזינים.


אני שומע בשעה האחרונה שהנהלת רשות השידור הגיעה בינתיים להסכמות. עובדה היא שהישיבה נקבעה ליום שלישי בשעה 11:00, והגיעו להסכמות ביום שלישי בשעה 10:00. יש לחברי ועדת הכלכלה וליושב ראש שביקש לקיים את הישיבה הזאת איזושהי נגיעה בעניין הזה, ואני רואה ברכה לפחות בקיום הישיבה הזאת. מייד נשמע על ההסכמות שהגיעו אליהן הנהלת רשות השידור, ההסתדרות ואגודת העיתונאים, ובתיאום משרד האוצר. כפי שדווח לי הבוקר, אם אינני טועה, נדחה בשבועיים הדבר שבו היינו עלולים להגיע לפגיעה בשידורי הטלוויזיה והרדיו ושידור מהדורת מבט. כלומר, הבעיה לא נפתרה, היא פשוט נדחתה. ולכן, כאשר נשאלתי, גברתי מנהלת הוועדה, האם נדחה את הישיבה כי אין בה צורך – בוודאי שיש בה צורך כדי לראות מה יקרה עוד שבועיים. אנחנו לא רוצים לקיים בעוד שבועיים דיון חירום על האיומים של השבתת שידורי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור.


מה שקרה בינתיים מאז הישיבה האחרונה שלנו בנושא רשות השידור, הוא שלפני כשבוע, אם אינני טועה, העבירה מליאת הכנסת, ותמכתי כמובן בהצעת הממשלה לשנות את חוק רשות השידור בקריאה הראשונה. אנחנו נשמע מייד האם היתה התקדמות ברפורמה, כי בסופו של דבר כל הדבר שבו אנחנו עוסקים כל כך הרבה זמן הוא התקדמות ברפורמה. אני גם מבין שהסכסוך הנוכחי נובע מאיזושהי בעיה בחלק מיסודות הרפורמה הזאת.


אני באמת מבקש כבר בתחילת הישיבה מכל הגורמים פה מסביב לשולחן הזה בקשה. אנחנו כבר לא בעידן הזה של שנות ה-80 היפות והעליזות, ואפילו לא שנות ה-90 שבהן אם יש סכסוך עבודה, מביאים את הדבר לפגיעה בשידור, ובוודאי בשידור הציבורי שיש לו היום כבר מתחרים. אבל, בכל זאת, מי שמאזין לשידורי רשת א', ורשת ב', וקול המוסיקה, וגם לערוץ הראשון של הטלוויזיה, מקבל שם דברים שאינם באים לידי ביטוי בשידור המסחרי.


אנחנו נתחיל מסקירת המנכ"ל שרצה לעדכן אותנו בהתפתחות האחרונה של הבוקר הזה. יושב כאן המגיש של התוכנית "הבוקר הזה". אגב, זה היה מקרי לגמרי. מי שמבקש לדבר ולא נרשם, נא להירשם. אדוני המנכ"ל, הבקשה העיקרית שלי היא שכל הפתרונות לסכסוכי העבודה שישנם יהיו במסדרונות רשות השידור או האוצר, או כל מקום אחר. אם תרצו – פה. אבל, לא על חשבון הצופים והמאזינים.

אני אחלק זאת לכמה דברים. ראשית, אני אתחיל מהשאלה מה יקרה בעוד שבועיים - זה מה שאמור היה לקרות היום, ואני אסביר. לאחר ההתמסמסות של הסיכומים של המשא ומתן, והגעה למצב שבו כל דיון שנערך בניסיון לסכם את סעיפי המחלוקת, מעלה סעיפים נוספים. לדוגמה, אני ישבתי עם אבי ניסנקורן כהכנה לישיבה משמעותית וחשובה שהיינו אמורים לסכם את עיקרי המחלוקות שנשארו, דובר על ארבעה סעיפים, ופחות או יותר גם מצאנו את המתווה לפתור אותם. כשיצאנו מהדיון שאמור היה לסכם יצאנו מקרוב ל-20 סעיפים שנשארו במחלוקת. עם הזמן התברר לכולם שהנושא לא בא לידי סיום. שעון החול פועל, אנחנו מגיעים לסוף השנה. ב-2011 אמור להיות חוק רשות השידור, ובמסגרת החוק אמור להיות מימון לטובת הרפורמה בדרך כזאת או אחרת.

האם לפני שהיא תיכנס לתוקף?

זה מותנה ברפורמה.

לאה ורון


בכניסה לתוקף שלה.

אם אנחנו מגיעים ל-2011 בלי הרפורמה ובלי הסיכום, לא די שאין העלאה באגרה לטובת מימון הרפורמה ופרישת 700 עובדים, וכל מה שכרוך בעניין - - -

אדוני המנכ"ל, אנחנו נקיים בעניין הזה דיון מאוד נוקב ויסודי בוועדת הכלכלה. אני לא יודע מה יקרה כי זו הצעה ממשלתית. אבל, בתפיסה הבסיסית שלי אני לא בטוח – וישנו כאן מר פולק וגם אחרים ממשרד האוצר – שהפתרון יהיה בכך שהאזרחים יצטרכו לעשות את ההשלמה הזאת בדמות העלאת האגרה. יהיה פה דיון נפרד כשהדברים יפוצלו בוועדת הכנסת.

זה דיון אחר, ויש לי הרבה מה לומר בעניין. לא אומר את זה עכשיו. אבל, בכל מקרה גם אם תימצא האלטרנטיבה, אני מניח שכל דבר יהיה מותנה ברפורמה. כשנגיע לתחילת השנה, לפי החוק הקיים האגרה אמורה להיגרע ב-5%, פחות או יותר. אז לא די שאין מימון לרפורמה, אנחנו נגיע ל-2011 עם גריעה של 5% מהאגרה כפי שהחוק מחייב.


שיהיה ברור – 2011 בתקציב כזה, אתה תביא אותי פה לאין סוף דיונים נוספים. הרי כבר הייתי בדיונים כאלה – למה "קול המוסיקה" אמורה להיפגע, ולמה רדיו "מורשת" ו"רק"ע", ולמה ערוץ 1 לא משדר את התוכניות, וכן הלאה. אנחנו לא נוכל להמשיך עם 2011 - - -

נדמה לי שהצלחנו בזה, לא? בפעם הקודמת שעסקנו בתוכניות הצלחנו לבלום את הדבר.

הצלחנו. אבל, אתה לא תצליח. אתה יכול למשוך עוד זמן. זה כמו כל חברה שנמצאת בגירעון שיכולה למשוך שנה-שנתיים. אתה תגיע ל-2011, אני אומר חד וחלק ובאחריות מלאה, לפי התקציב לא נוכל להרים את השידור הציבורי. גם כך אנחנו בקושי מצליחים.

מה הגירעון נכון להיום?

אף אחד לא יודע.

מישהו בטוח יודע, מה זה אף אחד לא יודע? מישהו חייב לדעת, זה לא יכול להיות. זה גוף ציבורי.

בתקציב 2010 הגירעון הוא מינימאלי כי כמעט לא ייצרנו פעילות.
רבותי, הוצאנו 8 - 10 מיליון שקל לתוכן כשהחוק מחייב 200, והשנה, ב-2011, אנחנו אמורים להוציא 70, אז על מה אנחנו מדברים? נכון, חוכמה גדולה שלא סיימנו בגירעון מתוך אחריות. הגירעון יהיה מינימאלי. אבל, אתה לא מצליח לייצר. אני כל יום מקבל מכתבים מראשי מועצה כאלו ואחרים מדוע לא קולטים את רשת ב', ואת רשת ד', ואת רק"ע, וכן הלאה. כולנו יודעים איפה אנחנו נמצאים.

יותר חשוב לשדר כדורגל.

מר אפרתי, אני מבקש בלי הערות ביניים.

זאת האמת. במקום משדרים משדרים כדורגל. רשות הספורט, לא רשות השידור.

אגב, אני חושב שחשוב לשדר כדורגל. לגבי העניין עם המשדרים – אני דיברתי עם שר התקשורת. ביוקנעם כבר לא קולטים את רשת ב'. זה לא שייך אליך, חלק מזה הוא פשוט רדיו פיראטי של מגזר מסוים באוכלוסייה במדינת ישראל שמשתלט על התדרים. זה דבר בלתי יאומן. זהו דיון נפרד עם אגף הספקטרום במשרד התקשורת. כמובן שצריך משדרים יותר טובים. אבל, השתלטות תחנות פיראטיות על התדרים של קול ישראל ביציאה מכביש 6, ואתם יודעים בדיוק על-ידי מי, היא דבר שצריך להיות מטופל גם בנפרד חוץ מעניין המשדרים היותר הטובים שצריך לעשות.

בכניסה לכביש 6 בדרום יש השתלטות של מישהו אחר שאתם לא יודעים. עזוב, את הרמיזות. רדיו דרום עולה עליהם בדרום.

גם במעלה אדומים לא קולטים.

בטח, לא קולטים בכל הארץ.

נטפל בזה בנפרד.

כמה אנשים ששומעים רדיו רק"ע דיברו איתי אתמול. לא קולטים אותו בשום מקום. קולטים אותו אולי באזור תל-אביב. למרות ההשקעות שהושקעו ברדיו הזה לא קולטים.

הוספנו משדרים. אני חושב שכל מי שיושב כאן יודע שבלי הרפורמה אין תקווה למקום, אחרת לא היינו עושים רפורמה. אם הכול טוב ויפה כמו שאומרים פה אנשים, וכל הבעיה היא רק שמשדרים כדורגל או לא, אז בשביל מה אנחנו כל כך נאבקים על הרפורמה? למה מדינת ישראל מוכנה להשקיע קרוב למאות מיליוני שקלים? הרי זה ברור לכולם שהדבר הזה הוא הכרחי. באיזשהו מקום נכנסנו למוד מנטאלי של זאב זאב. אבל, כמו בסיפור של הזאב זאב, הזאב בסוף מגיע. לאורך כל השנים אמרנו ששנת 2011 היא שנה מאוד משמעותית וקריטית בעניין הזה.


ברגע שהסאגה הזאת של הרפורמה לא באה לידי פתרון, בא משרד האוצר – ואני לא צריך לדבר בשם משרד האוצר – ואמר: רבותי הנכבדים, חלק מהבעיה של המקום הזה זה הסכמי השכר. הבלגנו, רצינו לפני שנתיים להפוך את המקום הזה למקום נורמאלי שבו יהיה שעון נוכחות, שתהיה הלימה בין שעות העבודה לבין השכר. זה נדחה גם בגלל בית הדין לעבודה שביקש לדחות בעקבות הרפורמה. זה נדחה ונדחה. ברגע שהגענו למסקנה שהנושא הזה לא בא לידי סיום, וזה נמשך ונמשך ונמשך, אז הוחלט בהוראת הממונה על השכר לסיים את כל חריגות השכר, ועל מנת לא להיכנס לכל חריגה וכל סעיף בפני עצמו, לעבוד באמצעות שעון כי זה מונע את כל חריגות השכר שבעיני הממונה על השכר הן לא חוקיות, והגענו לאן שהגענו. ולכן, מהיום - - -

אבל, למה דווקא היום? אם הרפורמה לא הושלמה אז למה דווקא היום?

אם היו מגיעים למסקנה שהרפורמה באה לידי פתרון וסיום אז היו מחכים עוד. הגענו למסקנה שכנראה שזה יכול להימשך גם עוד שנה-שנתיים כי אנחנו לא רואים את ההתקדמות באופן משמעותי שאפשר לחתוך. זו הבעיה – אתה רואה שכמעט כל הסעיפים העיקריים שהיו במחלוקת הגיעו לידי פתרון, וזה נמשך ונמשך ונמשך. הגענו למסקנה שלפחות נפעיל את שעון הנוכחות בהוראת משרד האוצר. ברגע שאתמול במהלך הלילה עופר עיני ואבי ניסנקורן אמרו: תנו לנו פרק זמן נוסף על מנת שנוכל לסיים את הרפורמה, אז זה לא נכון מבחינתנו ללכת ראש בקיר, ולקבל את הבקשה הזאת לעוד שבועיים כפי שנקבע.

כלומר, האם המשוואה עכשיו היא שלא צריך לחתום על השעון והשידורים ממשיכים כרגיל?

המשוואה היא כזאת - - -

למה לא לחכות עם השעון עד קיום הרפורמה? אני שואל, אני לא מבין, אני לא יודע. אני החתמתי שעון כשעבדתי במשרדים ממשלתיים, ולא היתה לי שום בעיה. אם הייתי יוצא לפעילות בחוץ אז היה איזשהו נייר שאני לא יודע אם הוא עוד קיים.

תשאל את העובדים למה הם לא מוכנים לחתום.

זה נמצא במשא-ומתן.

העובדים מוכנים להכול - - -

חברים, כל הוועדים ידברו.

תנו לי לסיים. אני רוצה שפה יובהר - ברגע שאמור להיכנס כמו בכל מקום עבודה נורמאלי שעון נוכחות, והשכר ייגזר מעבודה בפועל של העובדים, לא צריכה להיות שום מניעה מנקודת ראותנו לגבי השידורים. זה לא נכון להציג את זה שכביכול הרשות מונעת שידורים. תחתמו על השעון, ואין שום בעיה. יש לנו הנחיה חד-משמעית מיחידת האכיפה של האוצר לא לשלם עבור שעות נוספות שלא נעשות באמצעות שעון הנוכחות.

לפני שבועיים אמרת שהאוצר לא מנהל את רשות השידור.

אני מנסה להבין. ולכן, כביכול היתה הוראה של ההנהלה לסיים את השידור בשבע?

ברגע שאתה לא משלם את השעות הנוספות אלא באמצעות - - -

למה בשבע? משרדים ממשלתיים גומרים הרבה לפני את העבודה – בארבע.

כי משמרות העבודה הן כאלה שהמשמרת הבסיסית היא בין שתים עשרה לשבע. ולכן, לא ניתן שידורים חיים אחרי שבע בערב. המשמרת של הטכנאים מסתיימת בעשר - בטלוויזיה בעשר. לגבי הרדיו זה סיפור אחר.

האם היום היתה השבתה של שידורי הרדיו בלילה?

לא היתה השבתה, היו סנקציות.

צריך לשאול את הוועדים למה יום קודם הם החליטו על נקיטת צעדים מהשבתת שידור משחק הכדורגל שנאלצנו להעביר אותו לערוץ 5 אתמול בלילה, ועבור להשבתת השידורים בשתים בלילה כשהצעדים היו אמורים להתחיל רק היום. זו שאלה שצריך לשאול אותם.

מעולם לא הושבת משחק הכדורגל. עד היום לא נתנו הוראה להשבית את הכדורגל. לא יצאה הוראה כזאת בכלל מהוועד. אני לא יודע מאיפה זה בא בכלל.

אדוני המנכ"ל, למה הושבת אתמול משחק הכדורגל?

כשאני מקבל טלפון מהמנהלים שאנשים לא יוצאים לעבודה - - -

קריאות.


המנהלים שהושעו, אגב. אין מנהלים.

תודה לכם. תאמינו לי שתדברו עוד מעט.

נראה לי שזה כבר גובל בניסיון להטעות אפילו את היושבים כאן לבוא ולומר שאתם לא החלטתם אתמול על השבתת הכדורגל כאשר אבי ניסנקורן שמייצג אתכם - - -

- - - משא ומתן של שבועיים, או שזה כבר התפוצץ? אם זה התפוצץ למה צריך את כל הדיון הזה עכשיו כאן? הרי שום דבר טוב לא יצא מזה עכשיו.

אגב, איך נולדו השבועיים?

למה זה נדחה בשבועיים? למה זה לא כבר היום?

למה לא יומיים? למה שבועיים?

למה במקום להתכנס כאן, אנחנו לא מתכנסים באוצר או בהנהלה ויושבים למשא ומתן?

אדוני המנכ"ל מאיפה באו השבועיים הללו?

הבקשה נולדה מסיכום שנעשה אתמול לבקשת ההסתדרות. ההסתדרות פנתה. אבי ניסנקורן ונדמה לי שגם עופר דיברו עם הממונה על השכר, וביקשו ממנו לחכות עם הצעדים האלה במשך שבועיים.

האם הם מייצגים את העיתונאים החשובים ברשות השידור? אנחנו משדרים לא רק משפצים.

גם אגודת העיתונאים ביקשה לסיים ולמצות את המשא ומתן איתם, כאשר מבחינתם גם זה משרת אותם. אתה יכול לשאול את דני זקן שיושב פה לידי, ואת אבי ניסנקורן.

אבל, למה לא יכולת לשבת איתנו שלשום בלי איום כמו שהיה, והיום אתה יכול מכיוון שההסתדרות אמרה מה שאמרה?

אין ניהול ברשות השידור. מי שמנהל היום את רשות השידור זה כמה פקידים באוצר – זה מה שקורה. מי שאשם בזה - - -

אדוני, סליחה, אתה לא ברשות דיבור.

אני מודה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם האוצר, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם החוק. וכאשר יש הוראה חד-משמעית שאני חושב שהיא מוצדקת – אני לא מסתתר מאחורי העניין, גם אם לא הייתי רוצה, הייתי חייב לקבל את ההחלטה הזאת – אני אומר חד-משמעית על מנת לא להיתמם יש הנחיה מיחידת האכיפה של משרד האוצר לגבי כל הצעדים ביחס לחריגות השכר והשימוש בשעון הנוכחות. כולם יכולים להיות גיבורים ולהגיד לי להפר את הוראת האוצר, אני לא חושב שאנחנו יכולים להפר - - -

מוטי, כשהנחו אותך להפסיק את החוזה של מנשה רז לא הפסקת אותו.

כשיש ביקורת של מבקר מדינה על מעשים שההנהלה עושה, אתם לא מתקנים אותם וממשיכים.

מר גרזון, תודה.

אני לא מוכן להיות תגרן בשוק מול הוועדים. ולכן, משיחות שהיו לי עם האוצר ועם ההסתדרות בתקופה הקרובה, בשבועיים, אמור להיות משא ומתן אינטנסיבי על מנת כן לסיים את הנקודות שנשארו במחלוקת. אני מקווה שנצליח לסיים, והרפורמה תבוא. ולא – נחזור למוד הקיים, אין לנו ברירה. אני אומר את זה חד-משמעית, אני לא מתכוון להפר חוק. אני חושב שזה נכון לשים אחת ולתמיד. הגענו לקו פרשת המים – או שיש רשות שידור, או שאין רשות שידור. אי אפשר לשחק את המשחק הזה. אני כמנכ"ל, ואני חושב שגם המליאה בעניין הזה, והיושב ראש, לא מוכנים להמשיך להוביל מהלך כזה שבו אין לך תקציב על מנת לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות. כולנו יודעים את זה, ושאף אחד לא ייתמם. אי אפשר להמשיך עם המצב הזה.

ערן פולק, אני באמת חושב שמשרד האוצר לא צריך לנהל את רשות השידור. הוא בכלל לא צריך להיות גוף רגולציה על גופי תקשורת. לא רק ברשות השידור, אלא גם בגופים אחרים, כפי שבא לידי ביטוי באיזו הצעה ששלחתם לי לפני כמה ימים בעניין הרשות השנייה. אבל, בזה נטפל בנפרד.


האם הדרישה הזאת, כפי שאומר המנכ"ל, מ-1 בנובמבר היא דרישה שלכם, או של מר נחמני מאגף האכיפה? הרפורמה הזאת היא הרי בשלביה האחרונים, אז אולי אפשר להמתין קצת.

אני רוצה להתייחס.

אני רוצה להגיד משהו שהוא כמעט בבחינת הצעה לסדר ותחינה. הם הולכים לדון עכשיו שבועיים שלפי דעתי בהם נדע אם יש רשות שידור או אין שידור. שמו פה ארבעה אקדחים על השולחן. האקדח האחד הוא האגרה. יש לה תאריך תפוגה ב-31 דצמבר. זה מופיע בחוק, ואני רואה בדיוק מה שיקרה פה. אני בעד העלאת האגרה, אבל כנראה שאהיה אחד היחידים. אבל, באווירה הזאת לא יעלו שום אגרה פה, וזו תהיה צורה אחרת להרוג את העניין.


ישנו העניין של החוק המהותי שהוא בכלל מביא אנשים כמוני לשאלה האם צריך רשות שידור שהמינוי שלה, המועצה שלה, הוא פוליטי. אבל, אני לא ויתרתי על המאבק, ואני מקווה שהכנסת תחזור להצעת החוק הקודמת. ישנו גם המשא ומתן הזה. מוטי, אתה אמרת הרגע נחזור למוד הקיים. אין יותר מוד קיים. המוד הקיים מראה בגרף הזה ששמים ליד החולה שהוא כבר מתחיל להיות ישר.

המוד הקיים זה מה שאמור להיות היום בערב.

אני לא מבין את האוצר. יש לי עמדות על שעונים, אני לא רוצה להתווכח. אני עד היום לא החתמתי שעון בחיים שלי בשום מקום. אבל, עזבו. אני לא רוצה להתחיל לקיים את הדיון הזה פה כי אני לא חושב שהכנסת היא המקום לגמור את הוויכוח על סכסוך עבודה. תלכו כולכם לשבועיים ותסיימו את זה תוך הבנה שמה שמונח על כפות המאזניים זה לא חוכמה של א', ופולק, זה לא כיפוף של ב'. אני מבין את כל התרגילים. מישהו אמר אתמול: תסגור את השעון, זה יקפיץ את כל המערכת, כולם יבואו. בינתיים אתם מתחילים לשמוע מה קורה סביב השולחן. אני לא רוצה לדבר כמו אדם זקן. מה שמונח היום על כפות המאזניים זה לא מי ינצח, זה לא מי יכופף. הסיפור הזה ייגמר. פשוט לגמרי – החשכת המסך. אפשר היום להחשיך את המסך לעשר שנים, ואין בבית הזה מישהו שזה יהיה איכפת לו. אני אומר לכם את זה, ואתם יודעים טוב מאוד שאנחנו בסיפור הזה שלוש שנים, ונשארתי די לבד. אין מישהו שאיכפת לו שהמסך יהיה חשוך.


לכן, במקום שנקיים עכשיו דיון, ויזרקו אחד על השני עוד בוץ – ואני גם קצת יודע את הטענות ההדדיות – אבל, אני לא חושב שנתקדם פה במשהו. בואו נעצור את זה. הכנסת על שלושת חבריה שיושבים פה תגיד להם: אתם מוכרחים בעוד שבועיים לבוא לפה ולדווח שגמרתם את הסכם הרפורמה, שיש תקציב מהאוצר של מיליארד שקל לבצע את הרפורמה. אם בתוך זה יש שעון או אין שעון, זה משא ומתן שתנהלו אותו ברמה של איגודים מקצועיים, ולא ברמה של חברי הכנסת. בכל זאת למישהו נפל האסימון. לדעתי, הוא נפל כי כבר גמרו 15 סעיפים בלילה, ועופר אמר לו: תן להם עוד שבועיים בלי שעונים, ונגמור את זה בשבועיים וכו' וכו'. אני מנחש שזה היה כך פחות או יותר. תנצלו את השבועיים האלה. אני לא חושב שהדם הרע שיתווסף פה עכשיו יתרום משהו למשא ומתן. כי את העיתונאים לא שאלו אתמול בלילה. עם העיתונאים לכאורה זה כבר נגמר. עם הטכנאים זה לא נגמר. זה משא ומתן מסובך, אני לא אומר שהוא פשוט. אבל, צריך לגמור אותו כשהפרמטרים העיקריים שלו כבר מונחים על השולחן, אחרת אני אומר לכם שלא תהיה אגרה ב-31 לחודש. אני אומר לכם באחריות שמרץ תצביע בעד. אבל, אני חושב שנהיה די לבד.

נדמה לי שלא יהיה רוב במצב הזה.

נכון.

עם כל שלוש חברי הכנסת שלכם.

לכן, אני מציע שיפעילו את כל הכוחות והאנרגיות והתבונה שאני לא יודע אם היא הופעלה עד הסוף אתמול בלילה, או לא הופעלה, כי אני לא מכיר את כל ההסכם שעליו חתמו האוצר וההסתדרות. אבל, בהנחה הזאת שאם כולם נשבעים שהם רוצים שידור ציבורי, נגמר הסיפור. זה צריך להיעשות בתוך השבועיים האלה שיהיו פחות או יותר סוף נובמבר, ושאפשר יהיה לבצע את הדברים שצריך לבצע אותם. לכן, אני לא נכנס לגופו של אף נושא, לא שעון, ולא שעות, ולא קידומים, ולא אם צריכים 700 או 370. תסכמו על מתווה שישאיר את הרשות. המתווה פחות או יותר כבר מונח על השולחן מזה שנתיים וחצי.

לגבי אמירתך על חוסר האכפתיות לגבי החשכת השידורים – אני חושב שאתה טועה. זו היתה בדיוק סיבת התכנסות הישיבה הזאת. זאת היתה הסיבה, כי במשא ומתן ביניהם אנחנו לא מתערבים כבר שנה וחצי. הובטח לנו בנובמבר 2009, אחר כך אמרו בפורים. אחר כך הגיע פסח, ובערב שבועות עשינו פה ישיבה ואמרנו שנצא לפגרה הקיץ ושנחזור בראש השנה. חזרנו, ולא היתה רפורמה. עכשיו כבר חנוכה. אחר כך יהיה עוד הפעם פורים, וכד' וכד'.

כי לא מקיימים משאים ומתנים. חודש כבר לא קיימו משא ומתן.

זאת השאלה. אגב, זה לא תפקידם של נבחרי הציבורי לנהל את המשא ומתן או להתערב בו. אבל, תפקידם של נבחרי הציבור הוא לדאוג שהשידור הציבורי ימשיך לשדר. ובניגוד למה שאמר חבר הכנסת אורון, כן איכפת שלא תהיה החשכת מסך. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. כל משא ומתן גם אם יש בו חילוקי דעות, אי אפשר שציבור הצופים ייפגע. אגב, רוב הצופים משלם אגרה. הוא צריך לקבל את השירות הזה.

אבל, להטיל את האחריות על הוועדים שהם לא מנהלים משא ומתן זה בדיחה.

אף אחד לא הטיל. מי הטיל? לפחות לא אנחנו.

מר מנכ"ל.

המנכ"ל, לא אנחנו. מר שטרוזברג, בבקשה.

אני מראש מבקש – אני עם שעתיים שינה לאחר הלילה אז תנו לי שלוש דקות, ואחר כך תצעקו.

אתה נראה די רענן.

בדרך כלל אתם רגילים לכעוס על אגף התקציבים. דווקא בעניין הזה של חריגות השכר, אגף התקציבים הוא לא השחקן פה. אני מגן פה על חברי ערן פולק שהוא לא הכתובת בסיפור הזה.


הרקע לסיפור הזה של חריגות השכר מתחיל ב-2008. ב-2008 נכנסה יחידת האכיפה והחליטה לבדוק את חריגות השכר ברשות השידור - יושב פה סגן הממונה על השכר מר נחמני - והיא מצאה חריגות שכר לכאורה. אגב, כניסה למשא ומתן רפורמה בדיון מול ההסתדרות ומול אגודת העיתונאים, הגענו לאיזשהו מתווה שאנחנו לא מטפלים בחריגות השכר. הממונה על השכר, להבדיל ממשאים ומתנים אחרים, מלווה את זה מאוד מקרוב. הם יודעים את זה, אנחנו יושבים מאוד מקרוב ויש מטרה. אני חושב שאף אחד לא יכול לחשוד בי באופן אישי שמי שמלווה את התהליך הזה שלא רוצה את הרפורמה הזאת. אנחנו מאוד רוצים לקדם את התהליך הזה, ואולי הייתי אומר בניגוד להרבה מאוד אנשים ואזרחים בציבור שהיו מעדיפים לראות את הגוף הזה סגור – אתם יודעים את זה.


אני מלווה את זה באופן אישי למעלה משלוש שנים, ואני כל פעם צריך לתת הסברים גם ליחידת האכיפה, וגם לממונה על השכר, גם למבקר המדינה, וגם לציבור ולכנסת ששואל אותי את אותן שאלות, כמו שציינת עכשיו, למה התהליך הזה לא נגמר? ואני כל חודש בודק את עצמי.


אגודת העיתונאים – אין לי תלונות אליהם. אני חושב שדני זקן וקודמו הם אנשים מאוד רציניים את הרפורמה הזאת. גם החברים פה. אין לי ספק בתום הלב שלהם שהם רוצים לגמור את הסיפור הזה. אבל, הסיפור הזה לא נגמר, ואני בא לכנסת ומסביר שזה עוד שבועיים, ועם דני זה כל יום. דני זקן בשנה האחרונה, כל יום המשא ומתן - - -

למה הגברת אמרה שאין משא ומתן?

אני אתייחס לזה. דני זקן – המשא ומתן איתם נגמר כל יום. אבל, הוא לא נגמר כי יש הרבה אופוזיציה.

האם אתה זוכר משא ומתן כל כך ארוך? כמה זמן מתנהל המשא ומתן על הרפורמה?

שלוש שנים.

אולי חצי שנה. שנתיים וחצי בזבזו - - -

לא היה שום משא ומתן. משא ומתן מתנהל בחודשים האחרונים בלבד.

בסוף אני אצטרך לתת הסברים, והממונה על השכר צריך לתת הסברים למה יש בגוף הזה חריגות שכר שהן לא מטופלות, וצריך להגיד: enough is enough. ובאמת, אמרנו לפני כחודש וחצי על חלק מהחריגות. לא על כולם כי התהליך הוא עוד ארוך, ויש עוד הרבה דברים שצריך לטפל בהם. על חלק מהדברים אמרנו שהחל מהראשון בנובמבר צריך לשים לזה סוף.


נאמר פה שזה כאילו איזה קלף בתוך המשא ומתן. זה יכול להיראות כך, וזה נראה אולי לא טוב. אבל, בסוף זה תהליך שהתחיל ב-2008. אי אפשר לבוא ולהאשים אותנו שלא באנו בידיים נקיות. שמנו את הדבר הזה בצד בניסיון אמיתי לנהל משא ומתן. לכן, אני אומר - הגענו למסקנה הזאת שצריך לגמור.


אגב, אגודת העיתונאים מבקשת את זה הרבה זמן מאיתנו, והם באמת קרובים לסיום. אתמול גם ביקש את זה יושב-ראש ההסתדרות והאגף לאיגוד מקצועי: תנו לנו עוד שבועיים בשביל לנסות למצות את המהלך הזה, ונתנו. ברוח הדברים של אתמול שלא מגיעים לשביתות - - -

האם אתה מעלה על דעתך שזה ייגמר בשבועיים?

אני חושב שאם זה לא ייגמר בשבועיים - - -

כשהישיבות נקבעו לעוד שבועיים, לא להיום או למחר.

אני שאלתי את ברק, לא אתכם. תיכף נשמע גם אתכם. הדבר הזה הוא מאוד יצרי, בעיקר כשעוסקים בתקשורת.

סיכמנו בלילה שבדבר הזה ננהל משא ומתן אינטנסיבי, ואם צריך להקדים אז נקדים. אני אומר לכם – אפשר לגמור את זה, צריך לגמור את זה. עם העיתונאים זה בטח נמצא בעשרה מטרים של הישורת האחרונה. אם רוצים גם עם ההסתדרות אפשר לסיים. אם זה לא ייגמר בשבועיים האלה אז זה כבר לא ייגמר.

האם אתם גם עומדים על שעון נוכחות לעיתונאים? זה מעניין אותי, כי בדרך כלל עיתונאים הרי עובדים - - -

אני לא יודע אם זה יפתיע אתכם, אבל בטיוטות הסופיות של ההסכם יש כבר את המכאניקה ואת הטכניקה איך עושים את זה. זה לא משהו חדש. זה לא שזה במחלוקת עם העיתונאים. הטכניקה והפרוצדורה כבר סוכמה איתם. אגב, זה יהיה אותו הדבר עם - - -

ברק, האם בשידור ציבורי בעולם יש שעון נוכחות?

במקום אחד. בפורטוגל מצאנו. אבל, הם גם לא משלמים אגרה.

האם לא משלמים אגרה בכלל? אני שואל, האם יש בעולם בדגם של שידור ציבורי האם יש שעון נוכחות לעיתונאים, לטכנאים, לאנשים שיוצאים לעבוד בחוץ?

לא, אין.

אני חושב שבתרבות הארגונית הקיימת היום ברשות השידור, וכשההסתדרות אומרת: אנחנו עם העיתונאים לא חותמים אז אנחנו לא חותמים, ובטכניקות שיש להחתמה באמצעות סלולארי ודיווח "אני נמצא בעבודה", זה לא אסון כזה גדול שעיתונאי יתחיל את היום. אני לא מחייב אותו לבוא בבוקר לאולפן ולהחתים בשמונה בבוקר אם הוא צריך להיות במקום אחר. יש טכניקות. אני חושב שאם רוצים להבריא את הגוף הזה, וצריכים לייצר איזושהי הבנה והסכמה גם מול ההסתדרות וגם מול העיתונאים, זה לא נורא. אם הגענו איתם להבנה אז לא צריך להפריע לזה. זה לגיטימי, ואפשר לעשות את זה.

אתה אומר שאין דגם כזה בעולם.

אני אומר – זה בכלל לא חשוב. אם הגענו עם אגודת העיתונאים להבנה איך מייצרים את הדבר הזה, בסדר.

ברק, האם הדרך היחידה לטפל בחריגות שכר זה שעון הנוכחות?

הבעיה היום ברשות השידור היא שחלק קריטי מחריגות השכר זה דיווח של שעות נוספות שאין להן אח ורע בשום מקום אחר במגזר הציבורי. ולכן, אם אנחנו רוצים לפקח ולמשטר על - - -

מר נחמני, מהי הענישה על דיווח שקרי? אני לא מדבר על הסכמים כאלה שלפיהם אתה מקבל יותר – כאילו וירטואלי.

רק על זה מדובר.

שמת לב שהוא דיבר על שמונה בבוקר, כי הוא עובד במונחים של שמונה עד ארבע. עיתונאים לא עובדים כך.

נכון, לכן שאלתי. אמרתי - לא עיתונאים, וגם לא טכנאים.

עיתונאים עובדים בלילה, בשבתות. עיתונאים עובדים שבעה ימים בשבוע שזה אסור לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. איזה כתב לא יענה לשר או לחבר כנסת בשבת? האם הוא יגיד לו: תתקשר אליי מחר בשמונה כי בשמונה אני דופק שעון, ואז אני לרשותך? לא דקה לפני שמונה, ולא חמש דקות אחרי ארבע כי כבר סיימתי.

ואם בכיפור יש פיגוע, אתה לא תקבל טלפון. אתה תקבל טלפון. האם תגיד: אני לא רוצה לשמוע שיש פיגוע?

נפלט לברק: שמונה. אין שעות עבודה של שמונה אצל עיתונאים, ואין מקום בעולם שעיתונאים דופקים שעון.

את זה הבנו.

השעון הזה זה השפלת העיתונאים, והמסר לעיתונאים הוא: אתם פקידים באוצר, אתם תחתימו כמו באוצר, נקודה.

זה כמו לקחת את העוזרים של חברי הכנסת שעובדים איתנו כמעט 24 שעות, ובכל שעה שאנחנו צריכים לעבוד הם עובדים איתנו, ולומר להם להחתים שעון. אנחנו לא יכולים להגיד להם, כי אנחנו באמת עובדים בלי סוף שעות.

יש פתרון, שכר כולל לכל העובדים.

ברק, האם אתה מאמין שהדבר הזה מגיע לידי מיצוי בשבועיים?

מנהלים את זה שלוש שנים. הכול ברור, כל המחלוקות מפה ועד הקצה. הדברים ברורים. עכשיו צריכים - - -

האם אתם נכנסים למשא ומתן אינטנסיבי? זה שבועיים זה מעט, והיום יום שלישי. יש שישי-שבת שאין משא ומתן, ואין לך הרבה זמן.

יהיה משא ומתן אינטנסיבי. סיכמנו עם יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, ועם יושב-ראש ההסתדרות ועם אגודת העיתונאים, אגב שיחה הבוקר עם דני, שאני מעמיד את עצמי לרשות העניין הזה מעכשיו ועד סוף השבועיים – מה שצריך בשביל לקרות, זה מה שיקרה.

תודה. יצחק שבו, בבקשה.

שלום, אני מייצג את הדרוג המשולב, הדירוג המינהלי כמו שקיים במגזר הציבורי, שעליו עוד לא שמעתם. בכל דיון בוועדות מדברים על העיתונאים ועל הטכנאים, ולנו לא ניתנת אפילו זכות הדיבור. אנחנו מייצגים כ-450 עובדים.


אני רוצה להבהיר כמה נקודות בעניין המשא ומתן, מבחינתנו. לפני כשנתיים נחתם הסכם הפרישה שזה השלב הראשון ברפורמה. מייד לאחר מכן התחילו דיונים אינטנסיביים. במשך שנתיים ועד היום התקיימו עשרות פגישות עם עיתונאים וטכנאים. האם אתה יודע כמה פעמים התקיימו פגישות עם הדירוג המשולב שמייצג 450 עובדים? זה על כף יד אחת, ועוד יישאר עודף. שתיים וחצי פגישות.

מה זה הדירוג המשולב?

אצלכם זה נקרא הדירוג המינהלי.

כמה ועדים יש בסך הכול? מר שבו, האם זה לנהל משא ומתן בנפרד עם כל גוף?

זה לא עם כל גוף. בכל מדיה יש ארבעה סקטורים, ובכל ארבעה סקטורים יש שמונה גופים שהם גופי לוויין, ואחר כך האופוזיציות.

כמובן שמר שטרוזברג מדבר בסרקזם.

זה נראה שבשבועיים יהיה מאוד מסובך רק לקבוע את הפגישות. אין ייצוג אחד כללי – זה היה הרבה יותר טוב.

אני רוצה להבהיר שכל עובד במדינת ישראל חייב שיהיה לו, וצריך שיהיה לו, הסכם עבודה עם המעביד שלו. יש מה שנקרא יחסי עובד ומעביד. אנחנו עובדים על פי הסכם שקיים לנו. יש לנו פה הסכם מאפריל 79, הסכם קיבוצי, שאומר כמה שעות עבודה אני צריך לעבוד ביום, כמה ימים בשבוע אני צריך לעבוד, מהו מתח הדרגות שלי. כל דבר כתוב, ונמצא פה בהסכם. אני אקרא רק שורה אחת מהסעיף הרלוונטי שבו בא הפיצוץ הגדול. תשמע מה כתוב כאן: "עובד יהיה חייב לחתום עם כניסתו לעבודה על דפי נוכחות", כי בשנת 79 כנראה לא הומצא הדבר הגאוני הזה של שעון נוכחות.

אבל, לאדמיניסטרציה לא אמורה להיות בעיה עם זה. זה לא טכנאים ולא עיתונאים, אז מה הבעיה?

לא כל המשולב הם עובדי אדמיניסטרציה.

אנחנו פועלים על פי ההסכם, וההסכם כרגע אומר דפי נוכחות. מה שהיה טוב לשנות ה-70, 80 וה-90 אולי לא טוב לשנות האלפיים. צריך לקרוע את ההסכם הזה, לשים אותו בפח, ולעשות הסכם חדש.

מה שהיה נכון לשנות ה-70, ה- 80 וה-90 גם חל על השבתה של שידור.

העמדה שלנו – אין לנו שום התנגדות לשעון נוכחות. ההיפך, אנחנו בעד, ואמרנו את זה בפגישות המעטות שהיו לנו שאנחנו לא נגד. אבל, צריך לקיים הסכם, וצריך לקיים הידברות. כשלא מדברים איתך אתה לא יכול להגיע לשום הסכם. הוכח אתמול בלילה שרק על-ידי הידברות, ולא על-ידי פעולות חד צדדיות כפי שעשתה ההנהלה עם שעון הנוכחות שלנו לנסות להשיג הסכמים אחרים. תודה רבה.

תודה. דני זקן, בבקשה.

אתמול בשעה שתים עשרה ומשהו בלילה גמרנו שידור, ובאחת דני כנר הכריז, הודיע, שכאן מסתיימים שידורנו – פעם ראשונה אחרי עשרים שנה. חמש שעות רשת ב' וכל הרשתות האחרות דממו. נדמה לי שחלק מהרשתות האחרות הפסיקו בשתים עשרה אפילו. ישבנו עם הטכנאים ועם עוד כמה חבר'ה באולפן, וזה היה רגע מאוד מאוד עצוב. בימים האחרונים כל התחושה של המאבק היא שהכול הולך ומתפרק, מתפורר לנו בין הידיים.


הצעד הזה שהוחלט עליו במהלך הלילה הוא צעד בעקבות לחצים, בקשות, אמירות שלנו, לאורך כל התקופה האחרונה, ולשמחתי גם של ההסתדרות דרך אבי ועופר עיני. אני מניח, כמו שאמר חבר הכנסת ג'ומס, שזה היה סעיף 14 בהסכמות בלילה ושתוך כדי הדיונים על הסיפור הגדול אז גם הגיעו לעניין הזה וזה עזר, וככה באווירה החיובית שנוצרה. אני מאוד מאוד שמח שזה קרה, כי אם הצעדים האלה היו נמשכים עם כל ההצדקות וההסברים שיש לזה מצד האוצר, ומצד ההנהלה אז זה היה מפיל את הכול, לדעתי. זה נכון שאנחנו בסד של זמן. מבחינתנו, קצת פחות קריטי, כי אני מודה שאני קצת אשם בזה, במתן האווירה האופטימית בחודשים האחרונים שאנחנו או טו טו, ואו טו טו. וזה נכון שזה נמרח קצת. גם מסיבות שתלויות קצת בנו, הרבה מסיבות שתלויות בעניינים טכניים, כמו קבלת נתונים מהנהלת רשות השידור וכדו'. ולכן, בין היתר, העניין הזה מתעכב והתעכב.


תמונת המצב הנוכחית היא שטיוטת ההסכם למעשה גמורה כבר כמה חודשים. יש לנו שתי מחלוקות שייגמרו בישיבה אחת. הן לא מהותיות, אלא הן טכניות בעיקרן. יש לנו גם עניינים של ניסוחים משפטיים שגם הם בדרך לסגירה, כמו גם כמה דברים שעלו תוך כדי כי אתה פתאום מגלה גם מקבלת נתונים חדשים, בעיות שונות. אבל, לדידנו, השבועיים הם בהחלט ריאליים. גם פחות מכך.

דני, בהנחה שיש מבנה. המבנה שחסר.

אני רוצה להתייחס לשניים-שלושה שעלו. קודם כל, הצעדים שהיו. דיברנו על עניין השעון. אריה גולן מדבר מדם ליבו, ובצדק רב. העלאת שאלה, ואנחנו באמת עשינו את התחקיר הזה של איפה באמת בעולם יש או אין שעון. הרוב המכריע של - - -

שאלתי על השידור הציבורי.

גם בשידור הפרטי. בדקנו בעיקר בשידור הציבורי. זה נכון, גם בדקנו את האגרה באותו עניין, ויעזור לנו לדעת שחוץ מאלבניה בכל מקום בעולם גובים יותר אגרה, לפחות באירופה. לגבי הנושא של שעון – באמת אין את זה, לפחות לא לגבי מקצועות כמו כתבים ועורכי תוכניות וכד'.


ההסכמה שברק מדבר עליה אכן קיימת. אבל, שעון הנוכחות הזה – הצורה שבה הוא יופעל לא תהיה בצורה שפוגעת בכתבים. כלומר, הוא לא יהיה רלוונטי לשכר. הוא יתבצע בטכניקה שלא תשפיע יותר מידיי על אופי העבודה, בוודאי לא לכתבים, עורכים, מגישים וכד', אלא למעט כאלה שבאים למשמרות בתוך המתקנים, כך שמהבחינה הזאת בלענו צפרדע די גדולה בדמות השעון. אבל, הצלחנו להגיע למבנה שאנחנו יכולים לאכול את זה.


זה נכון שהעניין הזה ייגמר כאמור. במאמר מוסגר אני רוצה לומר שבשבוע הזה העובדים העיתונאיים, האגודה בשיתוף הוועדים, הצליחו להביא לסולידריות יוצאת מהכלל בקרב העובדים. היה לחץ לקחת כרטיסי נוכחות וכו'. בהזדמנות זו אני אתן מחמאה מאוד מאוד גדולה לעובדים העיתונאים ברשות, כולל החוזים האישיים - חבל שחברת הכנסת שלי יחימוביץ לא פה, היא אוהבת את העניין הזה – כולל המנהלים, כמעט כולם שלא לקחו כרטיסים. פעלנו כגוף אחד וזה דבר שעזר ליצירת הלחץ על ההנהלה והאוצר שלא נשתף פעולה עם העניין.

אגב, האם בחינוכית מחתימים שעון?

כן, מחתימים.

אופיר, חשוב שתדע שהאגודה הנחתה את העובדים לנהוג באחריות מקסימאלית של מניעת פגיעה בשידורים. גם אם היו קולות מלמטה מכיוונים שונים להשבית וכו' וכו', נהגנו באחריות מלאה. הורנו לעובדים לבוא לעבוד כרגיל - בניגוד ללוחות עבודה שההנהלה ייצרה - בלוחות עבודה משלנו, שיבוצים משלנו. ואכן, העובדים מימשו את זה. הפגיעה היתה, אבל היא היתה מינימאלית בשידורים. אני שמח שזה נגמר.


מה הלאה? איך ממשיכים הלאה? אני קצת מסכים עם חבר הכנסת ג'ומס, חבל באמת להעלות את כל הדם הרע הזה עכשיו כאן. צריך להתכנס. מבחינתנו, הנוהל כבר ידוע. כבר קבענו את הפגישות שלנו. עורכי הדין שלנו ממשיכים לעבוד, ואני מאוד מקווה שבתוך ימים זה נסגר. בוודאי שהמסגרת של השבועיים צריכה להספיק לעניין הזה.


מבחינת הדברים שלכם, האחריות שלכם - אופיר, ג'ומס, וכל חברי הכנסת שנמצאים כאן - זה באמת עניין האגרה. ציינתי את העניין של גובה האגרה ביחס לעולם. נכון, זה יהיה קשה, זה לא פופולארי.

זה לא פשוט בכלל. ממש לא פשוט לשכנע את הציבור למה מעלים את האגרה, ממש לא פשוט. היתה כבר ירידה באגרה.

חבר הכנסת אורון הימר הימור מעניין שהסיעה היחידה בכנסת שתתמוך בהעלאת האגרה היא סיעת מרצ. אמרתי שלדעתי אין לו רוב על כל שלוש המנדטים.

זה לא מובן מאליו.

אני זוכר מהפעם הקודמת שכל הקואליציה ביקשה ממני להגיש הצעת חוק פרטית על הפסקת ההורדה, כי לאף אחד לא היה אומץ, כולל לחברים טובים שלך מאוד שהם היו שרים בכירים. הם אמרו: תגיש אתה, אנחנו נתמוך. הם היו באופוזיציה. אבל, להגיש, לחתום על הצעת חוק לא היה. תבדוק, היתה הצעה חוק שלי. לכן, כנראה בעד זה יש שלושה מנדטים.

חבר הכנסת אורון, לא זו הסיבה.

ציבורית יש בעיה להעלות את האגרה אחרי שהיא כבר הלכה וקטנה, וגם כשיש אלטרנטיבות. זה נראה לא טוב, וגם נשמע לא טוב, וגם עולה כסף. בלאו הכי היחסים בינה לבין הציבור הם לא הכי טובים. עניין כזה יצור קרע עמוק.

האם יש לך הצעה חלופית למימון הרפורמה?

כן, כמו שהאוצר בשעתו לקח על עצמו לממן את הרפורמה. היתה הצעה כזאת, היא היתה קיימת. רוני בר-און יכול לבוא ולספר לך איך הוא עשה את זה. הוא היה מוכן לממן את הרפורמה מקופת האוצר.

והפקיד באוצר עם הפקיד במשרד ראש הממשלה ינהלו את השידורים.

זה לא דומה.

מה זה "לא דומה"? זה מה שיהיה בדיוק.

חבר הכנסת שי, למען העמדת הדברים על דיוקם - האוצר בזמנו, בקדנציה הקודמת, הפנה אותנו לקבל מימון מהבנקים.

אפשר לקרוא למימון הזה קצבאות, ואז זה ייפתר.

האגרה זה דבר אחד, חוק רשות השידור כמובן בעניין השני.

זה הכול משלים. הכול צריך להיות ביחד.

הכול יושלם. אנחנו ניתן את ה-in put שלנו גם בעניין הזה. כאמור, אני מאמין שבתוך התקופה הזאת של השבועיים נוכל לסיים את העניינים, בוודאי אם יימשך שיתוף הפעולה עם האוצר כפי שהוא קיים כיום.

תודה. תמנה, בבקשה.

אני רוצה שוב להדגיש למר שקלאר ולמר ברק שטרוזברג שהאחריות על אי ניהול משא ומתן לא חלה על ועדי העובדים, אלא על האוצר ועל ההנהלה מכיוון שהם מזמנים את הדיונים, ולא אנחנו. אם זה היה תלוי בנו, אני מאמינה שכל חבריי כאן היו מסכימים לנהל מרתון של דיונים כדי לפתור סוף סוף את הסוגיה הזאת.

מה שטרוזברג אמר שהוא מוכן להיכנס למרתון.

בבקשה, רק עכשיו אני שומעת את זה. כל חודש ספטמבר היה לנו דיון אחד. היתה לנו פגישה אחת ממש לפני ראש השנה, ועכשיו אנחנו שומעים – תיקנו אותי חבריי כאן – שנקבע בשעה עשר בבוקר לוח דיונים חדשים. יופי, אני מברכת על זה. הלוואי שבתוך שבועיים באמת נגיע לסיכום. אבל, זה לא רק תלוי בנו. למשא ומתן יש קצב משלו, והם לא יכולים כאן להכתיב לנציגי העובדים את הקצב של הדברים כי יש לנו אחריות.

אני מאוד מקווה שזה יקרה בשבועיים. אבל, ההערכה הגסה היא שאני לא בטוח שנגיע למיצוי המשא ומתן בשבועיים. אני מבקש מכל מי שיושב סביב השולחן הזה להודיע שגם אם לא יצליחו להגיע, הדבר לא יבוא לידי ביטוי בפגיעה בשידורים.

נכון.

זאת המטרה של הישיבה הזאת, אדוני המנכ"ל. אני אומר את זה לאגודת העיתונאים, ואני אומר את זה גם לטכנאים. לא יכול להיות שהגברת כהן מחדרה תהיה בתוך המשא ומתן שלכם. היא רוצה לצפות במהדורת "מבט", ומישהו אחר רוצה לצפות בליגת העל בכדורגל – אגב, לדעתי לשידורי הכדורגל יש צפייה לא רעה, ואני מברך את רשות השידור על זה שקנו את הזכויות לכדורגל – לא יכול להיות שהם ייפגעו מהדבר הזה. זה פשוט לא יכול להיות. זו המטרה, וזה צריך להיות סיכום הישיבה. זאת המטרה של הישיבה הזאת. אני לא מתכוון לנהל כאן משא ומתן על הסכם העבודה. אגב, זה גם לא תפקידה של הוועדה הזאת. יחסי עבודה זה עניין של ועדת העבודה והרווחה שנמצאת מימין לכאן. אנחנו נגד צעדים חד צדדים.

האחריות על זה חלה על ההנהלה. ההנהלה והאוצר צריכים לכנס את הוועדים, ולקיים משא ומתן. כאמור, למשא ומתן יש קצב משלו, ואף אחד כאן לא יכול להחליט שתוך שבועיים גומרים. אנחנו עושים את כל המאמצים. זה לא באחריותנו, זה באחריותם. הם מזמנים את הישיבות.

תודה. קיבלת זימון לישיבה.

ל-14 לחודש קיבלתי.

ברק, ב-14 לחודש? זה בלתי אפשרי. היום השני בנובמבר. תרחמו גם על ברק. עכשיו אתה נראה כמי שלא ישן. קודם היית נראה יותר רענן.

אולי ברק גם לא יודע שזה השתנה. בשעה תשע וחצי בבוקר ראיתי מסמך שמדבר על ישיבה ב-14 בנובמבר.

זה באמת מגוחך.

אני לא יכול לבוא לברק או להנהלה ולהגיד להם: חברים, בואו נשב עכשיו. במקום לשבת בכנסת, בואו נשב ונדון בזה. הם קובעים את לוח הזמנים, לא אני קובעת את לוח הזמנים.

נגיע ל-14 ואז לא יקרה כלום.

זה ברור שלא, זה ודאי. ברק גם התחייב שזה יהיה מרתוני עד ה-15.

שמענו גם על המרתונים. היה מרתון שהתחיל לפני חצי שנה, וראינו שהוא התמוסס כעבור יומיים.

האם אתה יכול להודיע על ישיבה מוקדמת יותר מה-14?

חוזר למשרד וקובע כמה שיותר - - -

מצוין, טוב מאוד. תודה. אסף אפרתי, בבקשה.

אדוני היושב ראש, שאלת את מר שטרוזברג האם קיים שעון בטלוויזיה החינוכית, ואני חושב שפה יש איזשהו חיבור בין הדברים. הטלוויזיה החינוכית היא גם גוף שמפוקח על ידי האוצר, וגם רשות השידור מפוקחת על-ידי האוצר. שם האוצר מנסה לקבוע במכרז מי הוא עיתונאי, ומי הוא לא עיתונאי. ברשות השידור מנסים להכפיף איזשהם צעדים שקיימים לרוב על דרג פקידותי, ולהחיל אותם על גוף משדר. אני חושב שפה נעוצה הבעיה, ולכן משא ומתן לוקח כל כך הרבה זמן - במשך שלוש שנים - כדי לנסות לעשות איזשהן התאמות בין מה שקיים בשירות הציבורי לבין גוף משדר.


כל הבעיות פה הן לא בעיות חדשות. אנחנו מתכנסים בוועדה הזאת אחת לכמה זמן. בעיות כאלו ואחרות קמות וצצות. משא ומתן לוקח זמן. התאמת גוף משדר מודרני, עכשווי, תחרותי, לנהלים של שעון נוכחות ולכל מיני נהלים כאלו ואחרים הוא דבר מורכב וקשה. המשא ומתן על זה באמת נמשך הרבה זמן. אבל, שוב, צריך למצוא ניסוחים פתלתלים כדי להתאים את הגוף הזה לנוהל שאותו מבקש האוצר להכפיף עלינו.


אני לוקח את זה עוד צעד אחד קדימה. כמו שאמרתי, האוצר כרגע הוא הגוף שמנהל את רשות השידור, וצר לי מאוד. רוצים לנהל היום משא ומתן, וזה אך ורק האוצר. רשות השידור הוא גוף שהוא כמעט לא רלוונטי גם בהחלטות האלה, ואנחנו שומעים אותם פה גם מפי המנכ"ל: האוצר מנחה אותנו מה לעשות, והאוצר אומר לנו. אני לא חושב שאת הדין וחשבון לציבור הצופים שמשלם אגרה, האוצר צריך לתת. מי שצריך לתת את הדין וחשבון זה אנחנו העיתונאים, ומי שעומד בראש הגוף הזה שבהחלטות שאין לי דרך להסביר אותן – פרועות, זו מילה עדינה – פרועות, תמוהות, לסגור שידורים של שידור ציבורי בשעה שבע. אני באמת מנסה להבין למה. אני אעלה פה מספר תהיות, יכול להיות שהן רלוונטיות. היינו פה בוועדה הזאת לפני מספר חודשים על טענות על אופן התנהלות רשות השידור. עד כמה שאני מבין, בימים הקרובים אמור להתפרסם איזשהו דוח שמסביר את הכשלים בניהול רשות השידור, ואולי נוכל להפיק ממנו לקחים לעתיד לבוא כדי לשפר את אופן ההתנהלות של ההנהלה. קשה לי להימנע מהתחושה שיש פה ניסיון לייצר מהומה רבתי על מנת שאותו דוח שיכול להיות שהוא אולי יהיה ביקורתי גם כלפי אנשים באופן אישי, ייטמע.

קוראים לזה
ספין.

אני לא רוצה להשתמש במונחים עיתונאים.

תשתמש, זו מילה טובה.

גם ספין יכולה להיות מילה טובה. קשה לי להימנע מהתחושה הזאת - לעצור שידור בשעה שבע כי לא רוצים שעות נוספות לאנשים. חברים, בשביל זה יש מנהלים. אם עובד לא עובד אל תשלמו לו שעות נוספות. תבדקו אותו עם שעון בלי שעון. זו המהות של הניהול.

אגב, אני לא הבנתי. אדוני המנכ"ל, ומר אפרתי, קראתי אתמול ידיעה שוועדת הטלוויזיה בכלל לא אישרה את התוכנית.

נכון מאוד.

אז מה היה קורה היום, מוטי? לא הבנתי. אם הוועד המנהל לא אישר אז בלאו הכי היה צריך להמשיך.

אני לא מתכוון להיכנס לתגרת השוק הזאת, ולהטחת האשמות כאלה ואחרות לסיבות שאנחנו עושים את הדברים הללו. זו חוצפה, אני לא רוצה להיכנס.

אני שאלתי אותך על ועדת הטלוויזיה.

מוטחות פה האשמות מופרכות לחלוטין, וזה עובר בשתיקה. אפשר להגיד מכאן ועד להודעה חדשה בדמיון המזרחי שאנחנו חלק ממנו, מה שרוצים. תתייחסו לגופו של עניין - - -

סליחה, אני מבקש ממך לחזור בך מהמילים "דמיון מזרחי".

גם אני. מוטי, לא, לא. זה לא לעניין.

המשפט הזה לא לרמתנו.

נמחק, בסדר.

נמחק, בסדר. הדמיון הפורה שיש לכולנו, לזה התכוונתי, להגיע למחוזות שאני לא יודע איפה אפשר לסיים אותם.

אני שאלתי על ועדת הטלוויזיה בכלל, לא שתשיב למר אפרתי.

צריכים להתייחס לעצם ההחלטה העניינית שקיבלנו אותה כהנהלה. ועדת הטלוויזיה אין לה בכלל say בעניין, היא לא התייחסה לעצם - - -

אתה מבין, האליטות יושבות פה, אז זה דמיון מזרחי.

אני מודיע, לא התכוונתי אפילו ל- - -

אני יכול לקבל דברים מסוימים. אמרה מהסוג הזה אני לא יכול לקבל.

אם הבנת שזה מתכוון לזה – בכלל לא התכוונתי.

- - - האמרה של צ'חצ'חים של בגין בזמנו.

באמת, דרגת רגישות יותר מידיי גבוהה. גם מוטי חזר בו, וגם זה לא - - -

חזר בו.

הדמיון המזרחי ששייך למזרח התיכון, בכלל לא למה שאתם מתכוונים. מטבע לשון שמשתמשים בו לגבי דמיון פורה, בכלל לא אישי.

- - -

אל תיקחו את זה למקום הזה. אם מישהו חשב שנושא הזה לגופו של איש אז אני מתנצל עשרים פעם. לא לכך התכוונתי.

המנכ"ל חזר. הנה, התנצל וחזר. תודה רבה.

אפשר להדביק מה שרוצים. ועדת טלוויזיה בכלל לא התייחסה לנושא הזה. היא יכולה להביע את עמדתה. חלק חשבו שזה נכון, חלק שזה לא נכון. אבל, האחריות היא על ההנהלה. היתה ישיבה של ראשי הוועדות כי אין פה ועד מנהל. ביום חמישי שעבר הכול דווח להם. אני לא שמעתי ולו במילה אחת איזה הסתייגות מהמהלך הזה. לכולם ברור, כולל היושב ראש, שהמהלך הזה נכון. נכון לעכשיו, כאמור, פסק הזמן של השבועיים הללו.

כפי שאמרתי, אני לא רוצה להרחיב בנושא הזה. אבל, אני לא יכול להימנע מהתחושה הזאת.


אפרופו לגבי עצם ההחלטה – מן הסתם גם אנחנו מקיימים דיונים עם המנהלים שהם אמורים ליישם את אותה החלטה לסגור את השידורים בשעה שבע בערב. אני לא חושב שיש מנהל אחד ברשות השידור שחשב שההחלטה הזאת נכונה. כולם, ללא יוצא מהכלל, אומרים בצורה הכי ברורה שההחלטה הזאת היא תמוהה בלשון המעטה. אבל, מה? הם לא יכולים לטעון את הטענה הזאת כלפי מי שהחליט אותה, והסיבה מאוד פשוטה. כולם מנהלים זמניים, נתונים בהחלטה באוושת עט להדיח אותם מהתפקיד שלהם. הם יכולים לחזור להיות עובדים מהמניין. השכר שלהם כרגע גם כמנהלים הוא לא מובטח. כולם נתונים בידיה של ההנהלה. הם חייבים להישמע להוראות של סגירת שידור ופגיעה בשידור הציבורי בשעה שבע בערב, והם בעצם בני ערובה. זה בהתייחס לעצם ההחלטה הזאת שנראית לי ממש ממש הזויה.


אני אתקדם עוד צעד קדימה. לפני מספר חודשים היינו כאן, ואמרו שיש משבר תקציבי של עשרות מיליונים ומאות מיליונים בסוף שנה, ויש סכנה שאנחנו לא נעמוד במסגרת התקציב. לא שולמו שעות נוספות, והעובדים לקחו על עצמם ויתור של שעות נוספות, ופגעו בשכרם והתנדבו לעבוד. הנה אנחנו לקראת סוף שנה, ואני רואה שהתקציב הוא די מאוזן.


חבר הכנסת שי השתמש במילה ספין. אנחנו כל הפעם חוזרים לאותו ספין. באים לוועדה הזאת עם ספינים חדשים. אני כבר לא יודע מה יהיה הספין הבא שינחת על ראשנו. אבל, זה ספין אחרי ספין אחרי ספין. המשבר הוא לא כפי שמציגים אותו. יש בעיה וכולם פה כי יש בעיה. אבל, הנה אנחנו רואים שאין מצוקת תקציב. להיפך, אני אפילו פותח את העיתון ואני נהנה לראות פרסום מאוד עשיר בעשרות באלפי שקלים מעל דפי עיתונים כמו: דה-מרקר, גלובס, לתוכניות הרדיו. אני שמח מאוד, אני מברך על כך.

אל תעשו חור בספינה שאתם יושבים בה. זה קמפיין נכון.

נכון, אנחנו אומרים: מצוין.

חבר הכנסת שי, אני מברך על כך. אני רק לא רוצה שבראשון לינואר יגידו לי: תשמע, אתה בגירעון תקציב של מאה מיליון.

מר שי אמר את דעתו יפה מאוד בעניין העלאת האגרה בצורה נוקבת – זה חלק מהמימון שאתם מדברים עליו.

אבל, אני מבין שיש לו תנאי קטן. זו היתה עסקה משולשת: החוק בצורה מסוימת, האיתנות הפיננסית בצורה מסוימת, העובדים. העובדים נתנו. אנחנו בישורת האחרונה, ומשום מה אין איתנות פיננסית. החוק תקוע לא מסיבות שלנו. לא שאין לנו מה להגיד על החוק, אבל זה עניין שהוא באמת לשולחן הזה.

ברשותך, דבר נוסף. כפי שכולם פה ציינו, לפחות העיתונאים – שזה הסקטור שאליו אני שייך – נמצאים ממש לקראת סיום. להפתעתנו הרבה, לפני כשבוע וחצי אני פותח את עיתון גלובס, ואני מברך את ליאור אברבך שהוא כתב גלובס שכנראה יש לו מקורות טובים ברשות השידור. מסתבר שקיים פה ערוץ בין-לאומי חדש שהוחלט להקים אותו באיזשהו פורום. אני לא יודע איפה זה בא לידי ברפורמה. הרפורמה צריכה להתייחס לאותו ערוץ בין-לאומי חדש שאמור להיות בכמה וכמה שפות. איפה זה נמצא?

אתה מדבר על הצ'אנל של 33.

אין לי פתרונות איפה הצ'אנל הזה ישודר.

אגב, אני הודעתי לממשלה, וגם מר שקלאר יודע את זה, שהתנאי שלי לא לקדם את חקיקת חוק סגירת ערוץ 33 הוא כזה שיבוא ויאמר - אני גם אמרתי את זה בוועדה, וגם בוועדה לביקורת המדינה – שאני מוכן למשוך או לא לקדם אותו אם יודיעו שבאמת על הצ'אנל הזה שכרגע הוא חסר משמעות מבחינה ציבורית, יהיה אותו ערוץ הסברה בין-לאומי. אולי לזה כיוון מר אברבך, אינני יודע, או מי שנתן לו את הידיעה. אם כן, אז זה דבר שהוא סביר. או בתוספת? או שאנחנו לא - - -

אם יתנו לי לדבר אני אסביר.

שוב, אני מברך על כל ערוץ תקשורת ועל כל מה שיספק עבודה עיתונאית ושנוכל לממש את ייעודנו. אבל, הדברים האלה צריכים להיות משולבים בתוך הרפורמה שעליה אנחנו יושבים יומם וליל. אבל, לאיזה רפורמה אנחנו הולכים להיכנס אם אנחנו לא יודעים מה צפוי לנו ביום שלמחרת?

אגב, במבנה הארגוני החדש שקיבלנו לא ראיתי לזה שום זכר.

קיבלנו מבנה איום ונורא.

זה אולי לדיון אחר.

אדוני באמת יעשה חסד לשידור הציבורי אם הוא יקרא לכל הצדדים לא לקצוב זמן של שבועיים למשא ומתן, ואז נחזור שוב לפגיעה בצופה שמשלם האגרה או במאזין לרדיו, אלא באמת לתת איזשהו פרק זמן הגון וסביר כדי שנוכל למצות משא ומתן ובאמת לקדם את רשות השידור למקום חדש.

תודה רבה. רן אפרתי נרשם. כדי שלא תהיה סמיכות אז מר ערן פולק, בבקשה.

אני רוצה להחזיר את הדיון קצת להיבט הרחב יותר שדובר עליו בהתחלה גם על-ידי המנכ"ל וגם על-ידי חברי הכנסת. הדיון הוא לא דיון על שעון נוכחות, לפחות לא איך שאני רואה את זה בתפקידי. הדיון הוא על השאלה האם יש או אין רשות שידור. יש פה עולם שהוא קצת דומה למפלס בכנרת של קווים אדומים ושחורים. הזזנו עכשיו קצת את הקו האדום בשבועיים כדי שתהיה אפשרות לדבר. אבל, הקו השחור שיגיע בעוד חודשיים הוא קו - - -

אתה מתכוון לכנרת.

לא, לא. אני מדבר ספציפית. אגב, יכול להיות. אני לא יודע.

בטוח, לא יכול.

אני לא יודע אם עוד חודשיים.

אולי לפני.

אני מציע שתתמקד ברשות השידור ולא בכנרת, כי אני שובר את הראש. ערן, הדימוי הוא לא טוב. אני מנסה לבדוק את ההשוואה.

אני חושב שהדימוי הוא טוב, ולא משנה מי ומה אשמים. המצב הוא שבעוד חודשיים או שיש רפורמה ברשות שידור - - -

אתה מדבר על ינואר 2011.

ינואר 2011 - או שיש תהליך אחר. התהליך לא נקבע לא על-ידי אגף תקציבים, ולא על-ידי משרד האוצר. התהליך הזה נקבע על-ידי השר הממונה על רשות השידור ועל ידי הממשלה. התהליך הזה אומר שאם יש בחודשיים האלה הסכמי שכר, הסכם פרישה, הסכם מימון וחוק רשות שידור, אזי יש נתיב של מימון לרפורמה, כולל בתוכו אגרה, כולל בתוכו גם משאבים מתקציב המדינה. אגב, אני חושב שצריך לשים לב למה שאמר קודם מנכ"ל רשות השידור. בסיבוב הקודם של הרפורמה למעלה מ-50% היה אמור להיות ממומן באמצעות הבנקים. חשוב לדעת שבהמשך לזה כאשר היתה פנייה לבנקים, הבנקים אפילו לא הסכימו לדבר על העניין הזה.

אמר את זה גם המנכ"ל, וחבר הכנסת שי הודיע שבכהונתו של השר בר-און כשר אוצר הוא הבטיח מימון מלא של הרפורמה מכספי האוצר, ועל זה אני מבקש ממך תשובה כי זה מייתר את העלאת האגרה, וזה דבר אדיר. אגב, אני לא ידעתי על זה.

אני רוצה לשמוע התייחסות שלך, ערן. רוני בר-און אומר, ואין סיבה לא להאמין לו, שהאוצר בתקופתו היה מוכן לממן את פרישת העובדים, 700 ומשהו עובדים - - -

הסדר המימון שהיה התבסס על 50% ומעלה מימון בנקאי אז, והיתרה מתקציב המדינה. מה שקרה בשנתיים האחרונות, אחרי שהבנקים זרקו אותנו ואת הרשות מכל המדרגות, זה ששינינו את ההסכם כך שיש רכיב של תקציב מדינה ורכיב של אגרה.

הציבור נכנס בנעלי הבנקים.

כי אחרת אין מי שיעשה את זה.

לא בכדי הוא הזכיר את הכנרת, כי גם משבר המים הלך על הציבור, וזאת היתה הצעת האוצר. הכול על הציבור. זה דבר נוראי.

גם כשאתה אומר האוצר זה הציבור.

ערן, מי מימן את פרישת עובדי בזק?

אני לא יודע.

- - - אתם מדברים על כיסוי של מה? על פנסיות שלנו שלא שולמו שנים על-ידי המדינה. על זה הוא מדבר - אם הוא ישלם על הפנסיות שלקחו או לא.

אני חושב שהמדינה צריכה לקחת על עצמה את הפרישה - - -

זה לא העתיד, זה לא על המשכורת. זה על הפנסיות.

לא לעורר כעס של הציבור כלפי רשות השידור.

מה שחשוב גם בהקשר של לוחות הזמנים וגם בהקשר של הבנת המגרש – בסוף ההחלטה לאן הולכת הרשות הזאת באמת תגיע כנראה לוועדת הזאת. היא תגיע או באמצעות אישור הרפורמה ומתווה כזה או אחר לאגרה, או באמצעות אי אישור של הרפורמה, והמשמעות היא כפי שאמר חבר הכנסת אורון, הפחתה של האגרה בראשון לינואר. כך או כך, או שיש - - -

כל עוד אין שינוי במתווה אז זה נכון.

אם במשך החודשיים הקרובים משא ומתן והשלמה של כל התהליכים, יכולה להיות רפורמה. אם לא – לדעתי, הסוף של התהליך הזה הוא סוף ברור. ולכן, אני חושב שהקריאה היא קריאה נכונה - - -

מה זה "סוף ברור"? תהיה יותר ספציפי.

צריך לשאול את מנכ"ל רשות השידור איך הוא מנהל את הרשות עם 5% - - -

בוא נאמר והדברים האלה לא מתרחשים, מה אומר האוצר? מה ההימור שלך או המתווה שלך? זה חשוב.

אבל, עם כל הכבוד למר ערן פולק, הוא לא קובע בזה. אם הוא קיבל הנחיה מראש הממשלה שהוא השר הממונה שאם זה לא מתכנס ב-31 בדצמבר אין רשות שידור, צריך אומץ להגיד את זה בציבור.

אבל, זה המצב הנתון. כיום האוצר מנהל את רשות השידור.

חבר'ה, עזבו את האוצר. יש שר ממונה. אתם טועים בגדול, תעזבו את האוצר. אם השר הממונה ידע להגיד לו: מחר תעביר 120 מיליון לאברכים, הוא יביא אותו למרות שהוא נגד. אותו הדבר גם פה יהיה נגד. האוצר הוא לא הכתובת.

השר הממונה ב-2004 רצה לסגור אותנו.

לא נכון. ב-2004 עבדתי עם השר הממונה כיועצו בבניין הסמוך, מעולם כל הזמן שאני עבדתי איתו – אני חושב שאני אפילו לוקח על עצמי את הקרדיט של זה ששינה את עמדותיו של השר הממונה שהיום הוא בתפקיד ראש הממשלה, ואת תפיסותיו לגבי השידור הציבורי. מר גולן יודע, למשל, חלק מהדברים. מה שאת אומרת לא נכון.

אבל, הוא החליט על הפחתת האגרה.

הוא החליט על מתווה של הורדת האגרה.

חלק מהצרות של רשות השידור היום זה הפחתת האגרה.

מעולם לא התכוון לסגור את רשות השידור.

אגב, לעניין השר הממונה והאנשים שעושים את העבודה מטעמו – הם כמובן שותפים מאוד אינטנסיביים בתהליך הזה, ואני חושב שהם רוצים בסיומו המוצלח בדיוק כמונו.


חשוב להסביר בהקשר הזה שהמשא ומתן או הדיון בחודשיים האלה הוא דיון שהוא בכל הצירים ביחד, ואני חושב שזה נכון שהוועדה עשתה את הדיון הזה היום. כי גם בהקשרים אחרים, גם בהסכמי השכר, גם בחקיקה, גם במתווה המימון, כל הדברים האלה חייבים להתכנס בחודשיים האלה כי אחרת אנחנו באמת באיזשהו בור שחור.

חודשיים או שבועיים?

השבועיים הם למשא ומתן.

יש פרק בתוך החקיקה שרובו מוסכם - לפחות מול אגודת העיתונאים, ואני מניח שיהיה כך עם ההסתדרות בהנחה שיהיו הסכמים - שבלעדיו ההסכמים הקיבוציים לא יכולים להיכנס לתוקף. זה מחדד את מה שאומר ערן שאנחנו צריכים את קידום החוק במקביל להסכמים הקיבוציים כי אחרת זה אותו משולש. חקיקה והסכמים קיבוציים חייבים להיות ביחד. במילים אחרות, כמו שאתם מבקשים מאיתנו כאוצר את אותו משא ומתן אינטנסיבי, אני חושב שהדיון בחוק צריך להתחיל בצורה לא פחות אינטנסיבית ממחר בבוקר.

מה לעשות שהוא לא מצוי בוועדת הכלכלה?

אנחנו לא יכולים. הדבר לא פוצל. האם הגעתם להסכמות עם יושב-ראש ועדת העבודה? נוכל אז לקיים את ועדת הכנסת, וועדת הכנסת תעביר אלינו.

אם אתם לא יודעים, הוא דיבר על השר הממונה עכשיו.

לא דיברתי. לא משנה על מי.

אבל, לי משנה. פה זה פרלמנט. ראש הממשלה לא מכריע במחלוקות הפנים קואליציות ובגלל זה אין חוק הסדרים, ובזה לא דנים, ובגלל זה זה נראה כך.

אני חושב שאתמול היתה פגישה עם יושב-ראש ועדת העבודה. מר שטרוזברג, אני עדיין לא קיבלתי הודעה על כינוס ועדת הכנסת שאמורה לפצל. אתה יכול לבקש מאיתנו. אם זה היה תלוי בי הייתי מביא את זה. מכיוון שהדבר לא פוצל לפה, אני לא יכול אפרופו הליכים בפרלמנט, חבר הכנסת אורון. אני לא יכול להיענות לבקשתו של מר שטרוזברג.

לכן אמרתי, האחריות היא על השר הממונה. אני בעד להחליף אותו. אבל, כרגע הוא שם. הוא צריך לפעול.

אנחנו חלוקים בעניין הזה.

אני יודע.

תודה. ערן, עוד משהו?

לא, תודה.

אני מאוד מודאג מהאמירה שלך לגבי מה שיקרה בינואר 2011. יכול להיות שאתה ממליץ על סגירה, או מה?

אדוני היושב ראש. הוא הזכיר מתווה אחר, ואולי אפשר לשאול אותו מה המתווה.

חבר הכנסת שי, בבקשה. אחר כך צבי גרזון.

אני רוצה לומר כמה הערות לדיון. ערן, קיומה של רשות השידור לא עומד בסימן שאלה, ואני אומר לך את זה באחריות מלאה. זה לא שמישהו החליט, עם כל הכבוד, שעד דצמבר זה ייגמר, ובדצמבר נראה. אני אומר את זה גם לך ג'ומס. אני לא חושב שזה כך. אני חושב שהבית הזה לא ייתן להרוס את רשות השידור ולסגור אותה כי לא סיימו את הדיונים. נכון, צריך לקבוע דד-ליין, וצריך להתקדם, וזו היסטוריה ארוכה. אבל, בשום פנים ואופן אי אפשר להחליט שאם לא נסיים עד תאריך מסוים. המקום שלה, החשיבות שלה, המרכזיות שלה, לא ניתנים לשינוי ולערעור. צריך לקבל את זה, וצריך להיאבק בכל מיני דברים שקשורים לארגון ולתקציב ולהוצאות ולדיווחים.

מר אסקרוב, אם אני יכול להסכים עם חברי מהאופוזיציה, כל חבר כנסת בבית הזה, כל אחד, רוצה בקיומו של רשות ציבורי חזק וברשות שידור חזקה.

אכן בגלל שהיא על פי חוק אז אני אומר כמו חבר כנסת שי וכמוך, לא באוצר יחליטו.

נכון, זה מה שאני אומר.

נחמן, ערן פולק לא אמר שסוגרים את רשות השידור. הוא רק אמר לך שלא יהיה לך תקציב לנהל אותו כמו שצריך.

אולי באותה נקודת זמן נשתכנע שכן צריך להעלות את האגרה. אבל, עצם הרעיון הזה שכל פעם מטלטלים את המערכת הזאת, ואומרים: אם לא תעשו כך אז נסגור, ואם לא תעשו כך אז אתם לא תהיה קיימים יותר – אי אפשר. זה לא רק מקום עבודה של מאות אנשים, יש לזה משקל ציבורי חשוב מאוד במדינת ישראל. כשאנחנו בוועדה הזאת משחררים עוד ערוצים לערוצים מסחריים ומקווים שיהיו עוד, אסור לפגוע ברשות.

אין שום ויכוח.[

אני מרגיש שבסגנון הזה יש משהו לא נכון ולא בריא. אסור שזה יתקיים. אני אומר את זה לא אישית כלפיך, ערן. אני יודע שאתה ממלא את תפקידך, ועושה אותו על הצד הטוב ביותר. אבל, יש משהו בדו-שיח הזה שהוא ממש מקומם אותי.


הרפורמה הזאת צריכה להיות בהסכמה, העובדים צריכים לתת. אני מבין ויודע, ורואה וקורא שאין בה דרך.


אני לא יודע למה היה צריך להכניס את השעון. יכול להיות שזה היה חיוני. אני לא חושב שלמנכ"ל יש עניינים סמויים מהעין, ואני לא מקבל את הספינים. אני חושב שהוא מנהל את הרשות ביושר. הוא רוצה גם כן לקדם. הוא רוצה שהקדנציה שלו תהיה הקדנציה שהביאה והוציאה את רשות השידור לאור, והרפורמה תהיה בהסכמה. תנו לזה את הזמן ואת היכולת, ותלכו לקראתם. אם הבנקים גירשו אותם, חפשו עוד מקורות. יכול להיות שיהיה עוד איזה בנק שבכל זאת לא יגרש אתכם, ויסכים לדבר איתכם. רשות השידור היא לא חדלת פירעון. היא עומדת בתשלומיה בצורה כזאת או אחרת. יכול להיות שהערוץ של הליכה לבנקים לא היה ערוץ כל כך גרוע. בעיניי, ערוץ ההליכה לציבור הוא יותר גרוע, והוא סתם יעורר תרעומת ציבורית כלפי רשות השידור, ולא בצדק כי התפוקה היא טובה. אבל, אם הציבור יודע שפתאום הוא ישלם יותר על הדברים האלה אז יתקומם גם על הקמפיין הזה שהוא חיוני, בעייני, לקדם את רשות השידור ולפרסם את השידורים שלה כי כך עושים ביזנס.

וגם על תנאי הפרישה שטובים לנו. מי אומר שאדם בן 80 שבקושי מתקיים צריך לממן תנאי פרישה טובים לעובדי רשות השידור, עם כל הכבוד?

על זה יבוא הרעש, ואנחנו צריכים להימנע מלהגיע לנקודה הזאת. לכן, עם כל השעונים שמתקתקים פה, צריך לתת זמן לתהליך הזה.


ראש הממשלה לקח על עצמו את רשות השידור. אני חשבתי שזה לא נכון, אני חושב שמשרד ראש הממשלה לא צריך להתעסק בזה. יש בזה טעם לפגם בלשון צנועה. למעורבות הזאת של משרד ראש הממשלה יש גם מחירים. אבל, אם הוא כל כך גבר, והוא רוצה לקחת את הרשות על עצמו, אז שיוציא אותה לאוויר, שיוציא את הרפורמה הזאת. אי אפשר רק לבוא בדרישות, ולא להביא את המשאבים הדרושים כדי להזיז את העגלה בסופו של דבר. מעורבות של ראש הממשלה אומרת שראש הממשלה והמנכ"ל שלו שיש לו רק ארבעים ועדות על הראש, הם אלה שהולכים לעשות את העבודה. אם יש ערך להכנסת רשות השידור תחת כנפי משרד ראש הממשלה – שבעיניי זה פגום – זה הערך שיש את הכוח המרכזי במדינת ישראל להזיז את הרפורמה הזאת. אז שיעשה את זה, בבקשה. יש לך השפעה עליו, ולכם – אני לא יודע מי. אנחנו יכולים לצעוק כמה שאנחנו רוצים, אבל כרגע הכלים שם.


דבר אחרון – אני מבין שמתנהל איזה דיון באיזשהו מקום. ועדת הכלכלה היא המקום שבו צריכים להיות הדברים האלה, ולא בשום מקום אחר.

ברור כשמש.

אני לא מבין למה זה הולך לוועדת החינוך?

מי אמר?

פה התנהלו הדיונים. כל מיני זאבים מסתובבים בסביבה הזאת. המקום הזה הוא המקום שבו צריכים להתנהל הדיונים האלה. אני חושב שהוועדה כאן גם התמחתה בזה, וליוותה את זה לאורך כל התקופה האחרונה. אנחנו נילחם כדי שהדיונים יישארו בבית הזה.

אין ויכוח. בדיוק כך יהיה. תודה, אני מאוד מודה לך. מר גרזון, בבקשה.

קודם כל, אני מאוד רוצה להודות לחבר הכנסת שי שאמר דברים שהם מאוד מאוד חשובים לנו. אלו דברים שאנחנו חושבים עליהם כבר חודשים. יש מין ריצת אמוק, גם של חברי ועדים מסוימים, גם של יושבי ראש של איגודים לסגור מהר כי מחר רשות השידור לא תתקיים. אני אומר שרשות השידור תתקיים עוד הרבה הרבה מאוד שנים. צריך לעשות כל דבר בצורה מידתית, מתוך מחשבה, ומתוך הסתכלות רחבה על הדברים.


שנית, יש דחייה של שבועיים. שוב הפעם יצרו דד-ליין מלאכותי שלא נוכל לעמוד בו, ויביאו אותנו לעוד מבוי סתום ולתסכול. אני חושב שצריכים לתת תקופה יותר ארוכה. יש דבר שהוא חשוב יותר מהקצבת הזמן וזה הפתיחות. אני חושב שמהחדר הזה צריכה לצאת בקשה והוראה לאנשי האוצר להפסיק להיות קשוחים בצורה הזאת, לפתוח דברים, להיות יותר פתוחים ויותר קשובים, כי אם הם ימשיכו עם העמדות הנוכחיות אני לא רואה שום מקום להתקדמות. לא תהיה שום התקדמות בעמדות הנוכחיות שבאות לפגוע בנו, בעובדי רשות השידור, כאילו שאנחנו פקידים של משרד הבריאות או משרד אחר, עם כל הכבוד להם. כאן עובדים עשרים וארבע שעות ביממה סביב השעון, כאן עובדים כל ימות השנה. אנחנו לא משרד ממשלתי. מה שנכון למשרד המסחר והתעשייה לא נכון לעובדי רשות השידור. לכן, הגישה של פקידי האוצר צריכה להיות גישה שונה כלפי עובדי רשות השידור. צריכה להיות פתיחות אחרת כדי שנוכל להתקדם. אם הם ימשיכו לעמוד בעמדות המסורתיות שלהם כפי שהם היו עד היום, לא תהיה שום התקדמות, וגם אם זה ייקח עוד שנתיים.

תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אני מוסיף על מה שאמר חברי. כולם יודעים את החשיבות של השידור הציבורי. גם בחוק מדובר על השידור הציבורי. אבל, היום אנחנו דנים בשאלה האם להדפיס שעון, כן או לא, ועל זה קמה הצעקה, ועל זה שתהיה החשכת מסך. אנחנו לא מדברים על איכות השידורים, על משהו שיקדם את השידורים. האוצר העמיד עכשיו את נושא השעון, ושאם לא תהיה החתמת שעון בראשון לנובמבר אז כאילו רשות השידור תקועה והיא לא יכולה להמשיך לתפקד. אבל, זה לא נכון. אנחנו רוצים שידור ציבורי, ואנחנו רוצים שאנשים יראו את השידור הציבורי. כולנו כאן יכולים להילחם למען השידור הציבורי, ונגיד שרוצים ורוצים ורוצים. אבל, בסוף יהיה אחוז אחד של צפייה. אני לא יודע אם אנחנו מתקרבים ל-1%. מה שווה השידור הציבורי אם אין צופים?


נציגי האוצר, אנחנו צריכים לבדוק את התפוקה של העובד, ולא לבדוק את שאלת הדפסת השעון, כן או לא. הוא יכול להדפיס שעון, ולשבת עשר שעות במשרד ולחמם את הכיסא. אבל, זה לא שווה. אנחנו רוצים לראות תפוקה, אנחנו רוצים לראות אנשים שצופים בערוץ הזה. אנחנו רוצים לראות שבאמת שווה לצפות בחדשות בערוץ 1.

בהחלט שווה.

הציבור יגיד אם זה שווה, לא אני ולא אתה. גם העובדים, גם האוצר, וגם ההסתדרות, כל מי שיש לו קשר למשא ומתן הזה צריך לגמור את זה, ולצאת לדרך. החשכת המסך היתה בשנות ה-70 כשהיה רק ערוץ אחד. היום יש לציבור כל כך הרבה ערוצים שבהם הוא יכול לצפות, ואין לו בעיה שתחשיך את הערוץ הזה לגמרי, לא חודש, ולא שבוע, ולא שבועיים. זה לא יעזור, זה לא יעשה כלום לציבור. אותם 5% שצופים יכולים ללכת לערוצים אחרים.

אבל, שיהיה ברור שלא העובדים מחשיכים.

לא, אני מדבר על ההנהלה. קראתי גם מי רוצה להחשיך. זה ההנהלה, זה לא אתם. לכן, אני קורא לאוצר – שבועיים זה לא ישיבה ב-14 לחודש. שבועיים זה לשבת ולהתחיל לנהל את המשא ומתן, ולהגיע לתוצאות. ועדת הכלכלה, כל חברי הכנסת מגויסים לרשות השידור, ורוצים להגיע לתוצאה. אבל, אתם צריכים לתת לנו את הכלים להתקדם. תודה.

תודה רבה. מר נחמני, בבקשה. אחריך – גדי בן יצחק.

אני רוצה לדבר בכובע שלי כממונה על האכיפה באגף השכר. יחידת האכיפה הוקמה לפני למעלה מעשר שנים, והמטרה המרכזית שלה היתה לטפל בחריגות השכר. מאז טיפלנו בעשרות רבות של גופים. ברשויות מקומיות היה פעם ברדאק בלתי רגיל, ואני חושב שהיום יחסית המצב הוא הרבה הרבה יותר טוב. מספר החריגות הולך וקטן. טיפלנו בחברת חשמל. היה לנו מאבק מאוד מתוקשר עם בנק ישראל. זה לקח 5 – 6 שנים, ובסוף זה נגמר בהסכם.

אגב, ראיתי באיזה עיתון שחברת החשמל ירדה בדירוג ממש.

הם ירדו חזק בדירוג. אבל, לא רק הם. כל מי שכיכב בעבר ירד למטה. עכשיו מככבים הרופאים, ואני דווקא חושב שההתנפלות על הרופאים היא לא במקום. אני חושב שמנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה בבית חולים "סורוקה" זכאי לכל שקל שהוא מקבל. התקשורת אוהבת לעשות רעש, זה בסדר גמור.

כשהיה ברדאק ברשויות, האם היה שם שעון נוכחות?

בוודאי.

ועדיין היה ברדאק. זה לא הפתרון.

אריה, אני מאוד לשמוע את התוכנית שלך. זה לא קשור.

אתם קשרתם את זה, אתם המצאתם את השעון על עיתונאים ועל הטכנאים. היה ברדאק אימים ברשויות עם שעון.

שלא לדבר על זה שלא שילמו את שכרם של אלה שכן עבדו. על זה אין אכיפה.

בחלק גדול מהרשויות המקומיות לא היתה החתמה של כרטיס נוכחות, ואנחנו כפינו עליהם את זה. הם עשו שרירים, והבכירים לא רצו לחתום. היום כולם חותמים. גם שם עלה הנושא הזה. אבל, אני לא רוצה לדבר על זה.

בוא נשנה את שמנו לרשות הנוכחות, לא לרשות השידור. רשות הנוכחות - צריכה להיות נוכחות. זה הבדיחה.

אני רוצה שיתנו לי שלוש דקות בלי הפרעות. יחידת האכיפה מטפלת בגופים ציבוריים. היה דוח מבקר המדינה על רשות השידור. הדוח היה קטלני. הוא גילה שם דברים שבמושגים משפטיים הם ידיעה - - - שאינה צריכה ראייה.


כממונה על האכיפה הוצאתי מכתב לפני כשנתיים – מה שנקרא שימוע קיבוצי לרשות השידור עם 11 סעיפים. בא אליי ברק והממונה על השכר ואמרו לי: אנחנו צריכים עכשיו להגיע לאיזשהו הסדר. בוא נקפיא את זה כי אנחנו חייבים להגיע להסדר. אני אומר לכם שחריגות השכר שיש ברשות השידור הן איומות ונוראות, ואני טיפלתי בחריגות שכר באלפי או בעשרות אלפי מקרים.

אגב, גם חריגות כלפי מטה של עובדים.

אבל, מה הקשר? תענה ברשות השידור. עשית ברשויות המקומיות, תשמור על כספנו ועל כספי הציבור – מאה אחוז. מה הקשר לרשות השידור, ומה הקשר לעיתונאים? את מי מעניין תיק העבודות שלו. זאת פשוט מריחה.

תן לי לגמור לדבר. לא הפרעתי לאף אחד שדיבר.

ברוך, אתה בא מרשת א' שהיא השיח התרבותי. גם רשת ב' היא תרבותית.

הוצאנו את המכתב כפי שמוציאים למספר לא מבוטלים של גופים. אני אומר לכם שיש שם חריגות בדרגות, יש עובדים שחורגים בשלוש ובארבע דרגות. נושא הדיווחים הוא פשוט קטסטרופאלי, ואני בטוח. יש אנשים מתוך רשות השידור שדיברו איתי ואמרו לי שזה אסון, ושצריך לשים סוף לדבר הזה.

מי מעניין מי המנהלים האלה שאמרו את זה, מאוד מעניין.

אתם לא בדו-שיח, חברים.

הגענו לשלב כזה שיצאה החלטה זמנית קודם כל לגבי שעון הנוכחות שיש נגזרת ממנו לגבי שעות. אני חושב שאפשר להסדיר את נושא הדיווחים כמו שאמר ברק, כמו שעשו. אני לא חושב שצריכה להיות בזה בעיה. מנכ"ל משרד האוצר חותם כרטיס כשהוא בא וכשהוא יוצא. כל הסגנים הבכירים של הממונה על השכר וכל הסגנים במשרד כולם חותמים פעמיים ביום. אני לא מבין מה הבריחה מזה.

מה השכר שלהם?

האם בדקתם חריגות שכר של העובדים בדרגות הנמוכות, למה לא קיבלו דרגות עשר שנים? האם בדקתם רק חריגות כלפי מעלה? מה עם החריגות הנמוכות?

מה עם שכר היסוד?

משלמים מתחת לשכר המינימום ברשות השידור.

תת תשלום זה החריגות למטה.

האם יש תשלום מתחת לשכר המינימום ברשות השידור?

כן, ודאי.

יש הבטחת הכנסה, יש חוק שכר מינימום.

צריך לעשות דיון נפרד על הבלוף הגדול של שכר המינימום. זה בלוף אדיר, זה בלוף - - -

- - -

תאפשרו למר נחמני לדבר. מה זה?

- - - אבל, הוותק הולך לפנסיה. אבל, זה בלוף, וצריך לשים לדבר הזה סוף.

נוח לקרוא לזה בלוף כשהבן אדם צריך לעבוד משמונה עד שמונה בערב, ובעצם שכר היסוד שלו - - -

תמנה, תודה.

את לא ברשות דיבור.

מר נחמני, בבקשה. ניתן למר נחמני להשלים.

באמת ובתמים רוצים להגיע להסכם עם רשות השידור, רוצים להבריא את רשות השידור. כולם רוצים שידור ציבורי. רבותי, אם לא – מה יהיה? נניח שהכול יתפוצץ. תהיה החלטה של הממונה על השכר לגבי כל הדברים האחרים כי הוא חייב לפעול, והוא חייב לפעול כפי שהוא פעל לגבי מאות גופים. הוא לא יכול להפלות בין רשות השידור לבין גופים אחרים. ולכן, אני אומר – רבותי, מדברים על שבועיים. הרי זה מגוחך. יושבים הרי שנתיים.

ארבע.

שנתיים כבר יושבים מאותו מכתב שאני הוצאתי לפני שנתיים. הכול ברור, גלוי וידוע. בהסכם הזה שאמור להתגבש, חלק גדול מחריגות השכר יוכרו להם. אז מה אתם רוצים? שלא יהיה כלום, וזהו. תהיה החלטה של הממונה, יכפו עליהם את הדברים האלה והם לא יוכלו לעשות כלום. מי שרוצה לזרוק את כל פסיקות של בית הדין לעבודה, ובית הדין הארצי ובג"ץ בעניין סעיף 29, יראה ששם זכינו ב-99.99% מהתיקים. אותו הדבר יקרה גם רשות השידור. זהו, זה מה שהיה לי להגיד.

20 שנה - 5,500 שקל לפנסיה. זה חריגה. האם בחריגות האלה אתם מטפלים, מר נחמני?

תודה. ברוך אסקרוב, בבקשה.

קודם כל, אני מבקש, מר נחמני, להתנצל בפניך כי באמת יש מיקרופון, ואני יכול להגיד בצורה שקטה ויותר ברורה. אבל, באמת התקוממתי. חבל שלא באתי לכאן עם פרקי אבות. אני לא רוצה לדון אותך מבלי שהייתי במקומך. אתה שומר על כספי כל הציבור. אבל, גם אתה אל תדון את העובדים מבלי שישבת במקומם, ומבלי שדיברת. אני חושב שאתה עשית משהו שאתה לא יודע מה עשית בכלל. אתה סותר את עצמך. אתה אומר: רוצים להגיע להסדר. יושבים, ובאמצע פתאום הבד האדום הזה שכול כולו מכיל גם עיוותים. הנחת העבודה שלך, או יותר נכון הנחת אי העבודה שלך, זה שאנחנו לא עובדים, והגיע הזמן לחשוף.

חס ושלום. לא אמרתי דבר כזה.

למה "חס ושלום"? היו דברי הסבר לעניין שעון הנוכחות הזה, וגם המנכ"ל כתב את זה במכתב שהגיע הזמן לחשוף. אני מנסה לצטט: או שצריך לסגל נוהלים של דיווחי אמת, קבלת שכר על עבודה שנעשתה, ולא על עבודה שלא נעשתה. אז אולי בטובך תסביר לי מדוע צריך אם כך לסגור שידורים חיים בטלוויזיה בשבע? באמצעותך אני גם מפנה את זה לכל מי ששומע. הרי אם הולכים לפגוע במי שלא עובד, אז השידור לא צריך להרגיש את זה כי מאחורי השידור עומדים אנשים שעובדים ומשדרים.


אנחנו מקבלים את הצעד הזה כצעד של כוחנות טהורה, התנשאות, ושיבוש. אני לא נכנס לפרשנות של חברי. אני לא רוצה לעשות שום פרשנות. הצעד הזה הוא כוחני. אני לא נחשב למיליטנטי. אבל, אני מחאתי כפיים למי שלא שידר את השידור אתמול, כי על כוח אפשר באמת להשיב בכוח, ופתאום הבנתם. למה שעושים הידברות עם ההנהלה, עם האוצר, זה לא עוזר? עונים בכוח. הבוקר הזה הוא בוקר שמח. אבל, במשמעות רחבה יותר הוא בוקר עצוב כי זה החזרתם של כללי הכוחנות למרכז השולחן פה.


אני יכול להוסיף עוד דברים, כמו למשל, כמה אתם אוכפים את אי התשלום, את תת התשלום על העובדים שעושים עבודה מסורה ולא מקבלים את תמורתה? אני לא בטוח. זו שאלה רטורית. אין לך נתונים בכלל, אז איך תשיב לי על השאלה הזאת.


אני רוצה לסיים בהצעה פרקטית שאני מציע אותה כבר כמעט חודש. בשבועיים הרי לא נשלים את כל הנקודות. ולכן, כיוון שבמהלך שלוש-ארבע השנים הושגו הרבה הישגים, והרבה הסכמות שהן יכולות גם להיפרם, ייחתם כל מה שהוסכם וייכנס לתוקף לאלתר, וזה כן אפשר לעשות תוך שבועיים. כל מה שנותר – ואני לפחות מדבר בשם מגזר העיתונאים – ייארז בחבילה הרבה יותר קטנה ממה שהוסכם, ויועבר לוועדה שהרכבה זהה להרכב המשא ומתן מבחינת אוצר, הנהלה, עובדים, ויוכרע שם. אבל, לא יתנה את מה שכבר הוסכם. כך נתחיל לפעול קדימה באופן בריא יותר, ברור יותר, ולא עם גרירת כל החולאים האלה למשא ומתן שבחיים לא ייגמר כך. אני חוזר ומציע את זה – כל מה שהוסכם ייחתם בשבועיים האלה. ומה שלא, באופן שלא מתנה את מה שהוסכם, יטופל בוועדה. ירצו – יקצבו לה זמן. ירצו – לא יקצבו. תודה רבה.

תודה. גדי, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה להודות ליושב ראש, ולחברי הכנסת שבאו ותרמו לנו מזמנם. אני מקווה שזה יהיה לא רק מזמנם, אלא גם מרצונם ברגע הרמת היד על עניין התקציב שלנו.


ראשית, מעל 20 שנה של פעילות ועדית, זו פעם ראשונה שהרגשתי במחזה הזוי בימים האחרונים. ישבתי כרכז כתבים מתנדב כי הרי נאמר לי שאין שעות נוספות, והתחנפתי לכתבים בחצי כובע של רכז כתבים וחצי כובע של יושב-ראש ועד שיתרמו לי קצת עבודה כדי שנוכל לתת כיסוי לשביתה הגדולה, יש או אין. כמו כן, לבחירות בארצות הברית, האם יש או אין.

יש. בחירות ישנן.

יש או אין למי.

נחכה לתוצאות.

אבל, זה יהיה בלילה.

אבל, הלילה יש שידור, ניצמד למקלטים, אריה.

אבל, הלילה הקודם, לא. ההנהלה החליטה לא רק מסיבות משלה, אלא גם מסיבות של ההנהלה המקבילה אצלנו שזה האוצר, שאנחנו לא עובדים. לא עובדים כי אין שעות נוספות. בהודעות של ההנהלה לציבור זה: מקצת העובדים, או העובדים מעצימים. מה העובדים מעצימים? אני מבקש מהכתבים: תעבדו. הוא אומר: האם אתה משלם לי? אמרתי: אני לא יכול לשלם לך, אני לא יכול להבטיח לך שתקבל. אבל, יאללה בוא נמשוך כמה ימים כדי שיראו באמת מי עושה עיצומים. זו פעם ראשונה בחיים שלי שראיתי הנהלה שמשתמשות בשיטות של ועד. יש עיצומים, יפה. רק מה? בציבור העובדים אשמים.


דיברתם כאן על הרפורמה ברשות השידור שבאמת צריכה להגיע. אומר כאן הממונה על האכיפה - אין ויכוח. יש לי קצת ניסיון בענייני ועד, ואני לא אנסה להתווכח עם הסעיף שאתה יושב עליו, סעיף 29ב'. הוא קצת חזק עליי. זו אחת הסיבות שאנחנו מדברים שנתיים, ולא גוררים רגליים. לוח הזמנים נשלט כרגיל על-ידי האוצר וההנהלה בסדר זה. אם לא הגענו אז יש כאן אחריות משותפת. לא הגענו, בין היתר, מכיוון שאפילו היום כאן לא שמעתי כמה דברים שבלעדיהם קשה מאוד לעובדים לקחת את הסיכון או הסיכוי שיש תמיד בסוף משא ומתן, וללכת על זה. ראשית, אין כסף. שמעתי כאן מפי הממונה : לא בטוח. האם על "לא בטוח" אני אתן את כל הבית? אומר ידידי המתורבת מרשת א', וזו פעם ראשונה ששמעתי אותו מה זה מיליטנטי, ובצדק, כי היו כאן שיטות אלימות של ההנהלה. אני רוצה להיעלב בשם הבכירים של הרדיו, בשם המנהלים. אריה קלקל לי את ההצגה, הוא נמצא פה. גם אתה, אגב. האם הוא צריך לקבל מכתב שבו איום שאם הוא לא לוקח כרטיס פלסטיק אז השכר שלו הוא לא ראוי ב-25%? האם הוא פחות אריה גולן, או פחות אריה שקד? הוא לקח, זה לא לקח. זה נשמע לכם עיתונות חופשית של בני חורין במדינה חופשית? לזה הבאתם אותנו. אנחנו - אגודת העיתונאים, ועד עובדי הרדיו, ועד הטלוויזיה, ואגב גם הטכנאים - התחייבנו. זו פעם ראשונה שישבתי עם טכנאי הטלוויזיה. התחייבנו לעבוד למרות איומי ההנהלה. זה הזוי.


נחזור לעניין הכסף. למה לא סוגרים? כי אין כסף. שמעתי פה שהבנקים לא רוצים, האוצר לא בטוח שצריך לשלם את חובות העבר, הפנסיה. – לא העתיד, על העתיד כולנו בטוחים. זה קל מאוד. על מה? על האוצר - 29ב'? שאלתי בנימוס בפגישה האחרונה לפני יומיים גם עם האוצר, גם עם ההנהלה. משא ומתן מתנהל, אבל כרטיס פלסטיק שמדליק את העובדים יש. הוא מדליק את העובדים מכיוון שלא משלמים להם, וזה לא רק עניין היוקרה. לא משלמים. אומרים לי: אל תגיע לעבודה מעבר לשבע שעות שלך, או שתים עשרה שלך שזה לא חוקי בעליל, כי אז אין כסף. האם ישבו בשקט?

לא רק זה, איומים.

רגע. אין כסף לדבר הזה, אין כסף לפנסיה, ואין כסף להמשך. שמעתי שיש תוכנית עסקית, אבל היא לא נסגרה. מישהו הזכיר כאן את חוק רשות השידור. הבנתי שחברי הכנסת המקצוענים הבינו, אבל רוב הנוכחים אולי לא. בהצעת החוק החדשה אני מוחרג מעובדי המדינה. עד היום אני עובד מדינה כי אני עובד ותיק כמו אריה, ואריה השני. כעובד מדינה כל עיתונאי – כתוב בלשון החוק שהעברתם בקריאה ראשונה – שהוא עד 31 באוקטובר נמצא ברשות השידור היום, הוא לא יהיה כעובד מדינה. אחרי זה נחזור להיות עובדי מדינה. לטובת מה? האם לטובת סידור הפנסיה שלי, כן או לא? גם זה לא עבד. נציגי האוצר, האם העברתם כסף לאיזושהי חברה מבטחת אנשים בפנסיה צוברת שאמורים לצאת לפנסיה? לא. אבל, תחתום. על מה אני אחתום? התקדמנו, אני לא אומר שלא. אבל, האם אני קצת ביטחונות מהשולחן הזה?

גדי, תודה.

התפרסם מכרז לצורך ביטוח. אחת מחמש חברות הביטוח הגדולות במשק שהאיתנות הפיננסית שלה נבדקה, ונבחנה עם הון עצמי שלא פוחת מ-10 מיליארד שקלים, היא שתבטח את עובדי רשות השידור שאינם בפנסיה תקציבית לצורך הפרישה. זו התשובה, גדי, אם הבנתי נכון את השאלה שלך. החברה הזאת תיבחר - - -

רגע, האם זה חתום? לפני האגרה או אחרי האגרה?

אתה יודע שההסכמים האלה ייכנסו לתוקף - - -

אתה יודע שאני אעבוד בלי כרטיס.

דיברת על תקפות ההסכמים, ואני אומר לך שכל ההסכמים - - -

זו אותה תשובה. רמת האמון אותה רמת אמון. שנינו יודעים –בטח שיש. יש תוכניות לעתיד. אני מוכן לחתום על שעון כשיהיה שעון - - -

גדי, תודה. עוד שלוש דקות אנחנו מסיימים כי יש לנו ישיבה נוספת. אריה, האם אתה רוצה לענות לו בקצרה?

אני הסברתי את העניין של הביטוח הפנסיוני של עובדי רשות השידור. זה כתוב במפורש בהסכמי הפרישה, וניתנה על זה הדעת. אני מאוד מקווה שבימים הקרובים תיבחר חברת הביטוח הגדולה הזאת שתבטח את עובדי רשות השידור. גדי יודע בדיוק את מה שאני יודע שגם ההסכמים הללו ייכנסו לתוקף אך ורק אחרי חתימה על הסכם מימון עם האוצר. עובד אחד ברשות השידור לא יפרוש לפני שמיליון השקלים עבור אותו עובד יעבור לקופת רשות השידור שאמורה להעביר את זה לחברת הביטוח. גם אנחנו שיושבים במשא ומתן מודעים לכל הזכויות, ולא ניתן שתיפגע ולא תיפול שערה אחת משערו של עובד זה או אחר בעניין הזה.

רן אפרתי, אתה אחרון הדוברים, בבקשה.

למעשה, כולם דיברו על הכול. אבל, יש נושא אחד שאני רוצה להתייחס אליו והוא הנושא מבנה הרשות. כל הרפורמה התחילה כמו פירמידה הפוכה. קבעו מספר עובדים, ואחרי שיש 700 עובדים – ואני לא יודע מי קבע את המספר הזה, לא ניכנס לזה – התחילו לחשוב איך עושים עכשיו מבנה על פי הפלטפורמה של 700 עובדים שצריכים ללכת הביתה. הנה, יש לי. זה המבנה של רשות השידור. 30 העמודים האלה שווים 10 מיליון שקלים. לקחו את מסקנות חברת טאסק שהיתה, אני לא יודע איפה שמו את זה. אחרי זה לקחו את חברת פילת, ועד היום שילמו לה עוד מיליון שמונה מאות אלף. 10 מיליון שקלים שהולכים היום לטמיון. למה? החליטו שגם המבנה הזה לא בסדר. אני רוצה להבין איך רוצים לעשות רפורמה.


יש פה כמעט 270 מנהלים על 1,250 עובדים שיכולים להיות. על כל 5 עובדים יש מנהל ברשות השידור. למעלה מ-100 מיליון שקל רק על עלות המשכורת של מנהלים בשנה, חוץ מחוזים אישיים, טאלנטים וכל מיני דברים מהסוג הזה. אני רוצה להבין איזו מין רפורמה זו? איזה מין רפורמה עושים ברשות השידור? האם לרפורמה הזאת ייחלנו? האם זו רפורמה? אני לא מדבר על כל הדברים שדיברו כאן כל החבר'ה המכובדים, והכול נכון, טוב ויפה ומצוין. זו לא רפורמה. אף אחד פה לא מתכוון לעשות רפורמה, ואני רוצה שתבינו את זה. כל הנושא של הרפורמה הזאת הוא בזבוז כספי ציבור. עשו פה סידור עבודה של מבנה. מזל שהגיע יושב-ראש לרשות השידור שהוא קרא והבין, ועצר את הכול. על מה מדברים? על אילו דיונים מדברים בכלל שרוצים להגיע לסיכומים כשאין מבנה בכלל? זה הולך להיות הפרצוף של רשות השידור ב-10, 20, 30 שנה הבאות. אז על מה אנחנו מדברים? לעזאזל – תסלחו לי על הביטוי, איזו מין רפורמה? עם כל הרצון וכל הלובי – הכול טוב ויפה. אבל, איפה הרפורמה פה? זה שלד זה? תסלחו לי, זה פשוט בדיחה. אני יכול לקרוא לזה חלמאות.

אם רוצים לעשות דיון על המבנה, אין בעיה לעשות. נאמרו פה דברים חסרי אחריות לחלוטין. תלושים מהמציאות.

בשביל זה הוועד המנהל לא מוכן לאשר את זה, והיושב ראש לא מוכן לאשר את זה.

במבנה הזה ההנהלה עשתה סידור עבודה לעצמה, אי אפשר להסביר את זה בצורה אחרת. הם עשו סידור עבודה לעצמם. גם את זה אנחנו נגיש למבקר המדינה. הדוח הבא של מבקר המדינה יהיה על המבנה המוצע.

מדברים על נושא של אישור, ושניתנו אישורים לכל המהלך. אתמול היתה ישיבת ועדת תוכניות של הטלוויזיה, ואני יכול לצטט אנשים שדיברו שם, כמו רחל קרמרמן: "זהו משבר יזום של ההנהלה שמשנה את לוח השידורים, ומבקשת כעת את אישור ועדת הטלוויזיה. אנחנו כמוסדות לא יכולים לתת יד למשבר יזום". דליה כהן שמחה: "המנכ"ל מבקש מאיתנו לגבות מהלך חד-צדדי – דבר שלא נוכל לעשות".

מר שקלאר, אני לא הבנתי. אם ועדת הטלוויזיה לא מאשרת, האם אתה בכל זאת יכול לעשות? לא הבנתי את ההליך.

אופיר, יש פה השתלחות מכאן ועד להודעה חדשה. בקצב הזה, בדרך הזאת שבה העסק מתנהל והיחס של חלק מהוועדים, אני מסכים ששבועיים לא יעזרו לשום דבר, גם לא שנתיים נוספות. חלק מהאנשים לא רוצים את הרפורמה, אפשר לומר את זה באופן ברור. הם מודים בכך.

שקר, זה לא נכון.

לא רוצים את הרפורמה הדרקונית הזאת, רוצים רפורמה נורמאלית.

מוטי, האם אתה חושב שאני נהנה למלא טפסים 40 שנה שאתה אחר כך, אחרי שאתה חותם עליהם, מספר עליהם בגלי צה"ל שהם לא בסדר?

לא רק זה. אתה האשמת את כל העובדים שהם עובדים שעתיים, ומקבלים שמונה שעות. האשמת את כל העובדים.

המכתב הראשון שלך כמנכ"ל רשות השידור היה מכתב שטוען שהעובדים - - -

אני התחננתי בפניכם לפני שעתיים לא להגיע לפינה הזאת. הם צריכים לגמור בתוך שבועיים.

אתה צודק.

כשאין רב חובל בספינה, הספינה יכולה לשוט בים גם עוד עשר שנים. אין רב חובל ברשות השידור.

אל תוסיפו דלק למדורה, בבקשה. כל הפורום הזה מעוניין לראות את זה מסתיים. באמת, לא צריך את זה. אנחנו יודעים שאפשר להחריף. אבל, תאזינו למנכ"ל.

אדוני המנכ"ל, רצית להשיב על כמה מהדברים שהואשמת.

יכול להיות שהכיוון לא נראה לאנשים פה. אבל, אנחנו הולכים לכיוון מאוד מסוים ברפורמה, כולל במבנה הארגוני. יש פה התחסדות וצביעות. חלק מתפקידי הניהול הם חלק ממסלולי קידום שהם דורשים את זה במשא ומתן. אתה מבין? הם דורשים X תפקידי ניהול כדי לקבל קידום, ואז הם יוצאים נגד זה מחדש. זה דיון בפני עצמו.


לגבי השאלה העקרונית שלך, לחלק מהחברים בוועדת הטלוויזיה אתמול לא נראה המהלך הזה - זכותם המלאה. אבל, הם לא גוף שמאשר, כן או לא, עם כל הכבוד. אין ועד מנהל במקום הזה. המהלך הזה הובא לדיון. אין ועד מנהל אז יושב-ראש. המהלך הזה היה ידוע ליושב ראש. היושב ראש שותף למהלך הזה.

היושב ראש לא אישר. האם היושב ראש אישר או לא אישר?

לא אישר.

אם לא צריך את אישורם, למה צריך לכנס אותם בכלל?

אישר את זה. ועדת הטלוויזיה התכנסה לגבי התכנים, לגבי הלוח החדש - זו סמכותם - האם התוכנית של גאולה היא בשבע, או בתשע, ברצועות. זה הדיון, וזה סמכותם, ועל כך התקבלו החלטות אתמול. גם לא התקבלו, אבל לא משנה.


לגבי המהלך עצמו של שעון הנוכחות וכל זה – זה באחריות ההנהלה, בגיבוי של היושב ראש, ושאף אחד לא יגיד משהו אחר בעניין הזה. גם לעובדות יש משקל למרות כל הדיון שעולה כאן.

הבנתי. חבר הכנסת אורון, אני חושב שהדיון הזה כן היה חשוב. עצם קיומו של הדיון היום בשעה 11:00 הצליח להביא להחלטה אחרת היום בשעה 10:00 שעל פיה לא תהיה היום המתכונת שעליה התבשרנו בכלי התקשורת ביום ראשון שמהדורת "מבט" לא תשודר, והשידורים החוזרים יחלו בשבע במקום השידורים החיים. לצערנו, את משחק הכדורגל של אתמול הצופים לא יכלו לראות בערוץ הראשון. אבל, הבנתי שהם יכלו לראות בערוץ חמש.

אבל, לא היו גולים.

על זה אין אחריות לא לטכנאים, לא לוועדים, ולא למנכ"ל ולא לצופים, רק לשחקנים.


אני חושב שאנחנו נסכם כך: ועדת הכלכלה של הכנסת תובעת לפתוח מייד במשא ומתן מרתוני כדי להגיע לפתרון סכסוך העבודה ברשות השידור, וכצעד משלים לקידום הרפורמה ברשות השידור.


הוועדה מבקשת להאיץ את הישיבות והדיונים כדי להביא את כל ההסכמים לסיום. כיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת שי, הוועדה הזאת תקדם את החקיקה בנושא רשות השידור כאשר היא תעבור לוועדה. בכל מקרה, חברים, שום סכסוך עבודה אינו מצדיק פגיעה בשידורים, והוועדה קוראת שלא לקיים השבתות שידורים ברשות השידור, לא ברדיו, ולא בטלוויזיה.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.