PAGE
11
הוועדה לזכויות הילד

01.11.2010

הכנסת השמונה-עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 75

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ד בחשוון תשע"א (1 בנובמבר 2010), שעה 10:15

בטיחות ילדים ברכב בשנת 2010

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר
אורי אורבך

ד"ר רחל רותם
-
מנהל המחלקה לזהירות בדרכים, משרד החינוך

לאה בראל
-
רכזת השתלמויות, אגף לזהירות בדרכים, משרד החינוך

פקד רוני לוינגר
-
קצין תביעות באגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

יעל דלאל
-
ע' מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אביטל אורים
-
מנהלת תחום משפחה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שרית לוי
-
מנהלת אגף מידע, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

בתיה לוי
-
מנהלת חטיבת אוכלוסיות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אליעזר צבי
-
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שירה כסליו
-
מנהלת אגף ייזום וממשל ציבורי, ארגון בטר"ם

אביטל אפל-פנקס
-
אגף ייזום וממשל ציבורי, ארגון בטר"ם

יהודית לפלר לרר
-
סמנכ"ל שיווק, שילב

ניר גודארד
-
סמנכ"ל סחר, שילב

בת-אל הלמר
-
אחראית קשרי קהילה, רכבת ישראל

חניאל פרבר
-
מדריך מרכז ארצי בזה"ב, במגזר החרדי

אהוד שפירא
-
מנכ"ל פורום פעול"ה, מתנדבים למאבק בתאונות דרכים

יעקב (יקי) פריד
-
חבר בפורום פעול"ה

דפנה גרוטו
-
עמותת עיניים בדרכים

מונטג יחיאל
-
עמותת עיניים בדרכים

יהודה סקר
-
נציג ארגון הורים ארצי בכנסת

רחל סעדה

רבקה קנריק

יונה – חבר המתרגמים בע"מ

בטיחות ילדים ברכב בשנת 2010

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא שעל סדר היום, בטיחות ילדים ברכב בשנת 2010. זו ישיבת המעקב, קיימנו ישיבה בנושא לפני שנה ואנחנו נפנה לנציגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מאביטל אורים, מנהלת תחום משפחה, תיתן לנו סקירה קצרה על מה התחדש בשנה האחרונה.

בוקר טוב. אני מנהלת חטיבת אוכלוסיות ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אביטל כבר מגיעה. אנחנו נתחיל עם הנתונים.

שלום לכולם, אני מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מנהלת אגף מידע ומרכז המידע של הרשות. נכון להיום בבוקר, בשנת 2010, נהרגו 325 בתאונות דרכים, מתוכם 32 ילדים, שמהווים 11% מההרוגים השנה בתאונות דרכים. אנחנו מדברים על ילדים מגיל אפס עד 14. כשרואים את התמונה הרב שנתית, אם ב- 2005, 2006 היו ילדים הרוגים בישראל, 37, 40 ילדים, שנה שעברה, ב- 2009, הגענו לסך-הכל 25 ילדים וכרגע 32. הכל נכון לתאריך 13 באוקטובר.


השנה, כמו שראינו, מסתמנת עלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים, בעיקר במגזר הלא יהודי, אבל גם במגזר היהודי, ובעיקר גם תאונות חצר שנקראות, על-יד הבית, במגזר הערבי.


שעות ההיפגעות של הילדים, רובם, באמת אפשר לראות התאמה בהליכה לבית-הספר, בין שבע לשמונה בבוקר, וביציאה, בשעות הפנאי של הילדים, בין ארבע לחמש בערב.


אתן דוגמה של תאונה מאוד קשה שקרתה לפני כחודש, ביום ראשון, ה- 26 בספטמבר, בשעה אחת וחצי בצהריים, נהגת רכב מסחרי שנסעה בכביש מס' 12, מצפון לדרום, בקטע כביש ישר, עם שולי כורכר, בקילומטר ה- 26, ירדה לשוליים הימניים, ועלתה על הכביש בפנייה חדה שמאלה. כתוצאה מכך, התנגשה ברכב אחר ומעוצמת ההתנגשות התדרדרה לתהום. ילדיה לא היו חגורים, ואחד מהם עף מהרכב. לאחר ההתנגשות הוא עף מתוך הרכב, ילד בן 11, שישב מאחור לא חגור וכתוצאה נפצע קשה והוא נפטר לאחר מכן וברור שאם הילד הזה היה חגור, זה לא היה קורה, זה מדובר על משפחה מצה"ל, רכב צה"לי. קצין צה"ל.


ברשות, בתוך מרכז המידע, יש לנו מערכת ניטור התנהגויות. אנחנו מודדים לא רק את השיפור במצב הבטיחות בדרכים, לא רק במספר הרוגים או נפגעים בתאונות דרכים, אלא גם במדדים שברור שמשפיעים על המצב הבטיחותי בארץ. הסקרים האלו נעשים יחד עם ארגון ה- OECD האירופאי, ובתוך מערכת הסקרים יש לנו שני סקרים, אחד על שימוש במושבי בטיחות בתוך הרכב והשני על שימוש בחגורות בטיחות לכלל האוכלוסייה. כרגע אני מראה לכם את התוצאות של הסקר חגורות בטיחות שהיתה, שעשינו עכשיו בחודשי הקיץ 2010. הסקר כלל יותר מ- 25,000 כלי רכב ואפשר לראות שבנהגים, הנהגים, שימוש בחגורות בטיחות השנה ממשיך העלייה שכבר היינו במספר שנים, אנחנו מגיעים ל- 96% בארץ, שזה אחד מהשיעורים הכי גבוהים בעולם. ליד הנהג, לעומת זאת, היתה ירידה יחסית קטנה של 91% והבעיה שלנו, כמו תמיד, היה מושב אחורי, למרות עלייה מתמדת מ- 2008, שהיה 56% שימוש חגורות בטיחות, במושב אחורי, כרגע אנחנו על 69%, בכל הארץ, בכל המגזרים.


בישראל נמשך השיפור בשימוש בחגורת בטיחות. במגזר הערבי, לעומת זאת, חלה ירידה בשימוש בחגורות בטיחות בכל המושבים ברכב והאוכלוסייה החרדית מצטיינת השנה בחגירת חגורות, כאשר שיעורי החגירה בכל אחד ממושבי הרכב גבוהים משיעורי החגירה מאוכלוסייה היהודית ויש לציין בשנים האחרונות, מאז הקמת הרשות החדשה, היו הרבה הרבה פעילויות בתחום מכוון לאוכלוסייה החרדית וזה אחר-כך בתיה יכולה להגיד וגם באופן עקבי, בכל הסקרים, אנחנו תמיד מוצאים שהנשים חוגרות יותר חגורות בטיחות מהגברים, בכל הגילאים.


במושבים אחוריים בקרב ילדים עד גיל ארבע, 92% מתוכם 89% חגורים במושב הבטיחות, ללא שינוי מהותי בהשוואה לנתון זה משנת 2009 ושיעור החגירה בגילאי 5 עד 11 נמוך יותר, זה הגיל ששמים את הילדים בתוך הבוסטרים, ועומד על כ- 60% בלבד, לעומת 74% בשנת 2009. השנה, בשימוש במושבי בטיחות היתה ירידה בגילאים מחמש עד 11.

מצטרפים אלינו תלמידים מבית-ספר היובל בהרצלייה, ברוכים הבאים. נכנסתם לוועדה לזכויות הילד, לדיון בנושא חגירת חגורות בטיחות. מי מביניכם לא חוגר חגורת בטיחות שירים את היד. אם ככה, המצב טוב. אנחנו ממשיכים, בבקשה.

הגיעו בני הנוער, אז בקרב בני הנוער מ- 12 עד 17.

זה בדיוק בשבילם.

בדיוק בשבילכם, שיעור החגירה עומד על 63% בלבד, במושב אחורי ברכבים ואף נרשמה ירידה משנת 2009. אז פה רואים, התוצאות לפי גילאים, אז רואים שעד גיל ארבע, השימוש הוא מאוד גדול במושבי בטיחות וחגורות בטיחות, בעיקר מושבי בטיחות בגיל הזה. מחמש עד 11, רואים את הירידה בשימוש וגם כאן, 36% מבני הנוער לא משתמשים במושב אחורי וחגורות בטיחות ולפי הגיל זה עולה ועולה, אנשים מ- 50 פלוס, 78% חוגרים במושב אחורי.


ממצאי הסקר על מושבי בטיחות, שזה סקר מיועד רק לילדים מגיל אפס עד 14, וזה סקר שגם עוצרים את הרכב ומשוחחים עם אנשים, 16% מכלל הילדים, אינם חגורים כלל, ומדובר על ילדים מאפס עד 14. 42% מכלל הילדים חגורים שלא כהלכה, זאת אומרת הם חגורים אבל לא, נגיד, אם הוא ילד קטן, הוא לא יושב על הבוסטר, או זה תינוק ששמו אותו במושב הקדמי עם הכרית אוויר שפועלת.


ישנה הרעה לעומת השנה שעברה, ב- 53% מכלל הילדים, היו חגורים כהלכה, ו- 10% בלבד מכלל הילדים לא היו חגורים כלל. בסקר מושבי בטיחות, ממש ראינו ירידה בשימוש הנכון של מושבי בטיחות. 13% מהתינוקות עד גיל שנה אינם חגורים כלל. אנחנו מדברים על תינוקות עד גיל שנה, 43% מהתינוקות חגורים לא כהלכה. ישנה הרעה לעומת השנה שעברה, בה 31% מהתינוקות היו חגורים שלא כהלכה או לא חגורים כלל. ו- 21% מהילדים בגיל חמש עד תשע, אינם חגורים כלל, 57% אינם חגורים כהלכה, הרעה לעומת השנה שעברה, בה 67% מהילדים בגיל זה היו חגורים שלא כהלכה או לא חגורים כלל.

חשוב היה לנו להראות את הירידה שקיימת בכלל בנושא של חגירה וגם בנושא של חגירה כהלכה. זו נקודה שבשנה האחרונה אנחנו מנסים לטפל בה יותר, כי יש הורים שלכאורה חוגרים את הילדים ולמעשה חוגרים לא נכון. יש כמובן, כמו שאנחנו יכולים לראות, דוגמאות של, אני מרשה לעצמי לקרוא לזה עבריינות מובהקת, שאתה מסיע ילד על קטנוע או אמא שנוסעת עם ילד על מנשא, בהחלט חמור.


הטעויות הנפוצות בשימוש באמצעי בטיחות לילדים הן קודם כל שימוש לא מתאים. הפיק העיקרי שלנו בגילאי חמש עד תשע. יש טעות בציבור לחשוב שכבר בגיל חמש אפשר לרדת מהבוסטר ולחגור את הילדים בחגורות בטיחות. הסעת תינוקות עד גיל שנה, עם כיוון הנסיעה, במקום נגד כיוון הנסיעה, משהו שהוא קריטי לשלומו של הילד במקרה של תאונה. הצבת מושב בטיחות עם תינוק במושב הקדמי של הרכב, מול כרית אוויר – קטלני, ובכלל, בעיה של שימוש במושבי בטיחות.

אני אדלג בגלל שביקשת שאני אקצר. אני באמת רוצה לדבר על הדברים העיקריים שראינו, מה שהזכרנו קודם זה הנושא של חגירה לא נכונה. בסקר שהרשות הלאומית ערכה מצאנו שרק 67% מהמושבים מחוברים למושב. זאת אומרת ש- 33% ילדים יושבים במושבי בטיחות, במבצע האכיפה האחרון שערכנו בשיתוף ארגון בטרם ותכף אני טיפה ארחיב עליו ומשטרת ישראל, מצאנו שילדים פשוט מתיישבים – זה נוח, זה גבוה, ולמעשה הם לא, ההורים לא חוגרים אותם, אם בגלל לחץ של זמן, אם בגלל לחץ של הילדים שלא רוצים להיות חגורים. יש איזו שהיא תחושה שהילד מוגן כשלמעשה הוא לא מוגן בכלל.

בסקר שערכנו, מצאנו ש- 44% יושבים מול כרית אוויר פעילה, זה קטלני בכל אופן. אני אזכיר שלוש תוכניות עיקריות שעשינו ברשות הלאומית, למרות שיש מגוון מאוד רחב. היה חשוב לי להזכיר אותם כי זה תוכניות שעשינו יחד עם שותפים אסטרטגיים מאוד משמעותיים, מבחינתנו. אחת זה תוכנית הורה דרך לבטיחות התינוק, בשיתוף ארגון בטרם לבטיחות ילדים. זו תוכנית הדרכה שמתקיימת בבתי-החולים.

המגמה היא להגיע בתום שנת 2011 לכל 24 בתי היולדות ברחבי הארץ, במטרה להדריך כל יולדת בפיק הכי משמעותי בעינינו, כשנולד ילד נוצרת משפחה, מתחילים לייצר איזה שהוא אורח חיים משפחתי, שם לתת לה את הכלים למושבי בטיחות איך לחגור את הילד. כמו שאת דואגת איך הטמפרטורה של המים, הטמפרטורה של החדר, לקבל גם כלים לבטיחות במושבי בטיחות. בתהליך הזה אנחנו עושים שני תהליכים, גם הדרכה של יולדות. עד היום, מתחילת הפרויקט, הודרכו מעל 70,000 יולדות בבתי החולים והתהליך השני זה פיתוח של סטנדרטיזציה בעצם להטמיע נוהל בבתי-החולים שלא ישוחרר תינוק בלי מושב בטיחות. מסתבר שיש עדיין בתי חולים שמאפשרים להוציא את התינוק בלי מושב בטיחות.

המבצע השני זה מבצע אכיפה, מושבי בטיחות שנעשה בשיתוף משטרת התנועה וארגון בטרם. כמו שאתם רואים, ארגון בטרם מלווה אותנו צמוד ואנחנו באמת שותפים מאוד חזקים בתוכניות למניעה. במבצע הזה, הודרכו, הועברו הדרכות מקצועיות לשוטרי אגף התנועה שלכאורה יודעים ואין ספק שהם אלו שמובילים בחוק. מה שאנחנו נתנו להם זה קצת מעבר, קצת את הנושא של ההמלצות שהיום שני הארגונים, גם בטרם וגם הרשות הלאומית, מובילה בהחמרה של החוק, כדי להוביל לבטיחות הילדים.

שאלה לקצין תביעות באגף התנועה, פקד רוני לוינגר, האם הוגשו כתבי אישום בשנה האחרונה?

בוודאי, ויש לי גם נתונים על הנושא. אי חגירת חגורות בטיחות או התקני ריסון לילדים היא עבירה מועדפת לאכיפה, ואני מדבר לגבי ילדים.


יש לנו סמלי סעיף, אנחנו גם שותפים ויחד עם בטרם ועם הרשות הלאומית ועם משרד התחבורה, ויש לנו עבירות מיוחדות, זה עבירה נספרת בנפרד לגיל שנה, זאת אומרת מאפס עד שנה, שנה עד שלוש ושלוש עד שמונה, אלה הקטגוריות המשתנות של העבירות.

בסך-הכל, שלושת סמלי הסעיף של ילדים בערך כ- 1,000 דו"חות מתחילת שנת 2010. 10,000, אנחנו בתחילת נובמבר, בכל 2009 היה 11,200, בערך 1,000 עבירות בחודש. אנחנו עושים מבצעים נקודתיים בתחילת שנת הלימודים, ב- 1 וב- 2 בספטמבר, עשינו מבצע שבודק גם את החגורות וגם את הליקויים של רכבי ההסעה. מבחינת המשטרה, לנו יש שתי קטגוריות לאכיפה, יש קטגוריה של חגורות בטיחות ויש קטגוריה של רכבי ההסעה. אנחנו בודקים ליקויים מכאניים, בודקים, עשינו תקנות מיוחדות.

1,000 דו"חות זה נשמע מספר מרשים. מה זה אומר בפועל? זה קנס עם נקודות?

ברמה ארצית, המשטרה נותנת 1,000 דו"חות על ילדים לא חגורים.

מה הדו"ח משית על מי שעבר את העבירה?

הדו"ח משית קנס של 250 שקל ושש נקודות.

בכל מקרה של אי-חגירה?

כן.

גם אם המושב של הילד לא מחובר או כמו שראינו פה בנתונים?

אם המושב של הרכב לא מחובר?

כן.

זו כבר עבירה הרבה, זה שינוי מבנה של הרכב, אם מישהו פירק.

לא, לא הבנת אותי. ראינו פה בנתונים שמושיבים ילדים בתוך המושבים, הבוסטרים למיניהם, אבל הבוסטר עצמו לא מעוגן בחגורות.

הבוסטר לא חייב להיות תמיד מעוגן. המטרה של בוסטר, מגיל שלוש ומעלה, זה רק להגביה את המושב של הילד, כדי שחגורת הכתף תשב עליו בסדר ולא תסכן אותו. בקטגוריה של הילדים הגדולים, אין חובה שהבוסטר יהיה מעוגן לרכב, אבל בקטגוריות של אפס עד שלוש, מושב הבטיחות כן חייב להיות מעוגן לרכב. ובהחלט, אם החגירה לא נכונה והמושב לא מחובר, גם על זה הנהגים מקבלים דו"חות או אזהרות.


עוד נקודה חשובה, אנחנו עכשיו עושים שינוי בחקיקה, היתה איזו פרצה, אני לא יודע אם מישהו יודע.

ומה לגבי הדו"חות או האזהרות, מתי נותנים אזהרה להורה שלא חוגר?

זה חלק מהמבצע וזה שיקול דעת. לפעמים אתה, זה כבר שיקול דעת של שוטר, כמו כל פעם שהוא נתקל בעבירה. למשל, אם יש נהג ותיק שאין לו עבירות קודמות או שהוא באמת לא ידע או שזה רכב שכור שרק אתמול, יש כל מיני נסיבות ספציפיות. באופן כללי, אני אומר שוב, זאת עבירה מועדפת לאכיפה אצלנו, השוטרים מונחים לאכוף ופחות להתפשר על העבירות האלה שנוגעות לבטיחות. היא מוגדרת אצלנו כעבירה שגורמת להחמרה.

סליחה, מה זאת אומרת מועדפת לאכיפה? כמה דו"חות אתם נותנים בחודש, בכלל, בכל הדו"חות של המשטרה.

יש לנו בשנה מיליון וחצי דו"חות.

אז איך מועדפת?

אני אסביר. בתחילת כל שנה אנו מוציאים נוהל מדיניות אכיפה ונבחרות מספר עבירות שבהן השוטרים מונחים להתמקד. עבירות מהירות, עבירות שכרות ובשנתיים האחרונות גם העבירה של אמצעי בטיחות, שכולל אפוד זוהר, קסדות באופנועים וחגורות בטיחות, כלל כעבירה מועדפת לאכיפה. זה מה שהשוטרים מונחים.

אם 12,000 אכיפות מתוך מיליון וחצי, זה לא מועדף?

זה כולל אכיפה אלקטרונית.

ואולי השאלה שצריכה להישאל לעומת שנה שעברה, במילים אחרות, מה מספר הדו"חות?

בכל 2009 הדו"חות היו 11,200, וב- 2010, עד היום, עד היום, נרשמו 1,000 דו"חות, כמעט 1,000 – 990 ומשהו. כשמדובר על עשרה חודשי אכיפה. יש לנו עוד נובמבר דצמבר עדיין. אז יש איזה עלייה מתונה, יחסית לשנה שעברה.


יחד עם זה, אנחנו עושים מבצעים נקודתיים. ב- 1 ו- 2 לספטמבר, כמו שאמרתי, תחילת שנת הלימודים, היה מבצע של הסעות ילדים שבודק גם את נושא החגורות. ביולי, מה- 4 עד ל- 7 ליולי, היה מבצע של חמישה ימים שקראנו לו מבצע קייטנות. אני מדבר באופן כללי, לא רק לגבי חגורה, לגבי תחום מה שנושא הדיון זה בטיחות ילדים ברכב. אנחנו בודקים, אני אומר, גם את נושא החגירה, גם את נושא השימוש ברכב.

כנראה לא הסברתי טוב את השאלה. כשאתה אומר שזה עבירת אכיפה, אכיפה מועדפת על העבירה הזאת, אני מניח שיש לזה ביטוי מעשי. מה עושה את זה מועדף? ההחלטה שלכם או הביצוע של זה. יכול להיות שהחלטתם ואם עשיתם, אם אכפתם רק 12,000 פעמים את העבירה הספציפית הזאת, מתוך מיליון וחצי עבירות שאתם אוכפים בכלל, זה פחות מאחוז.

הנתון של מיליון וחצי הוא נתון לא משקף טוב את המצב היות והוא כולל גם דו"חות אלקטרוניים. יש מצלמה שמצלמת כל מי שנוסע ונותנת עשרות אלפי דו"חות.

שזה אי-אפשר לאכוף.

אי-אפשר לאכוף. פה מדובר באכיפה ידנית. אכיפה של שוטר. יש לנו, אני יכול להציג.

כמה אתם אוכפים אלקטרונית? בוא נוריד רגע את האלקטרוניים, 300,000 בשנה?

המון, המון. אני רוצה לומר, אנחנו קיבלנו התראה על הדיון הזה רק אתמול אחרי הצהריים, רק בחמש קיבלנו הזמנה לדיון, אז לא הספקתי את כל מיני נתונים.

אחרי שתבדוק את הנתונים, תאמין לי, אני אומר לך את זה בלי לבדוק את הנתונים, אתה תראה שזה באזור ה- 2%, 3% האכיפה על הדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם. יכול להיות שהחלטתם להעדיף את זה, אבל לא ביצעתם את זה כאכיפה מועדפת.

יחסית לעבירות האחרות, עבירות אחרות לא חשובות שאנחנו לפעמים אני מציג נתונים של מאות דו"חות בשנה, הנתון הזה הוא נתון של 1,000 דו"חות בחודש, הוא מראה שזה עבירה מועדפת. זאת אומרת, מבחינת, אם אני אראה לך מה השוטרים אוכפים, התפלגות של הדו"חות ששוטרים אוכפים, זה נמצא בראש סדר העדיפויות של האכיפה הידנית.

תודה, רוני. אני רוצה לחזור לבתיה ולקדם אותך לנושא של המגזר הערבי. אביטל אורים, מנהלת תחום משפחה. אנחנו בדיון המשך. בשנה שעברה גם דיברנו על המגזר הערבי. השאלה שלי מה עשיתם בשנה האחרונה, עשיתם זה כולכם, זה לא רק אתם, על-מנת להעמיק את ההסברה. כי גם אנחנו שומעים את המקרים הקשים וגם הנתונים, שלא חודרים מספיק. השאלה מה עשיתם ולמה זה לא מצליח.

תראה, אנחנו בדיוק נמצאים בפתחה של תוכנית חירום 2, כך אנחנו קוראים לה ברשות, שמיועדת למגזר הערבי. מתוך הנתונים הקשים באמת התגייסנו לעשות תוכנית מיידית. התוכנית מנסה לגייס גורמים משפיעים בקהילה, כדי לנסות ולהעביר את המסר הזה של החשיבות של בטיחות בדרכים בכלל, במיקוד נושא של חגורות ומושבי בטיחות. אנחנו החודש מתחילים כבר הכשרות של אנשי דת, עשינו שיתוף פעולה יחד עם משרד הפנים ובסיוע של ארגון בטרם ואנחנו מתחילים בהכשרה של אימאמים ואנשי דת נוצרים, דרוזים, בכל רחבי הארץ, כדי להעביר להם את הידע, כדי שהם יעבירו את זה הלאה. אנחנו נמצאים בקשר עם משטרת הקהילה כדי לגייס גם את השוטרים הקהילתיים לתהליך הזה. אנחנו בפגישות עם משרד הבריאות כדי לנסות לגייס את אחיות טיפת חלב ואנחנו בעצם בונים איזה שהוא תהליך אסטרטגי של גיוס כל הגורמים המשפיעים בקהילה, כמו שאמרתי, לנסות ולכוון.


אנחנו צריכים כמובן לעשות עוד. אני חושבת שהבאתי ככה את הפריסה של התוכניות שאנחנו עושים במגזר, במגזר הכללי, אבל היא ממוקדת גם למגזר הערבי ושם, בתוכניות האלה אנחנו מנסים לתת פריסה לכל, גם לרמה של חינוך, גם לרמה של אכיפה, גם לרמה של גיוס המגזר העסקי.

מבחינה תקציבית למגזר, מה אחוז הכסף שאתם מוציאים לפעילות במגזר הלא יהודי?

יש תקציבים ייחודיים למגזר, שמיועדים לפעילות הזאת.

לא, אם צריך לקחת את סך-הכל הסכום שאתם מוציאים בשנה, כמה אתם מוציאים לפעילות במגזר הלא יהודי, את יכולה לכמת את זה באחוזים?

10%, משהו כמו 10% מהתקציב, מיועד, וזה באמת שיעור מועדף. אנחנו גם במגזר החרדי משקיעים הרבה, שם התקציבים בעצם נבלעים בתוך המגזר הכללי, פה יש תוכניות ייעודיות שמכוונות לציבור הזה.

אנחנו, כוועדה שעוקבת אחרי הנושא, אנחנו רוצים לראות פעילות נוספת שלכם במגזר, גם בתקציבים, גם בפעילות אכיפה של משטרת ישראל. כי גם דיברנו בנושא אחר, בנושא של תאונות, של דריסה. רוב, לא רוב, מקרים רבים של תאונות קורים בתוך המשפחה ובמגזר הלא יהודי. וגם על זה דיברנו באחת הישיבות.

אני מסכימה אתך לגמרי. יש לנו עלייה השנה לצערי, אני רוצה כן להישען על מה שעשינו, פרויקט שעשינו בדרום למגזר הבדואי ששם בשנת 2008 היתה עלייה חדה בנושא של דריסה לאחור. עשינו פרויקט ממוקד, אספנו סטודנטים מהמגזר, הם עברו בית-בית, נכנסנו למעל 14,000 בתים, כדי לתת את ההדרכה והם הביאו את הדברים ובאמת בשנת 2009 ראינו ירידה דראסטית. אנחנו סגרנו את השנה עם שלושה ילדים הרוגים בכל הארץ, לא רק בדרום, ירידה משמעותית. אנחנו עובדים היום על התאמה של התוכנית הזאת שמאוד הצליחה בדרום, גם לצפון, ובעצם להרחיב אותה לציבור כי אנחנו גם רואים את העלייה החדה ואנחנו בהחלט צריכים לתת לזה את התשומות.

אם אפשר רק להוסיף, מעבר לפרויקט תאונות חצר שמאוד הצליח בדרום, אנחנו עכשיו במשא ומתן עם אגף התנועה לקידום התוכנית גם בצפון וגם במרכז. נבנית איזה שהיא מעטפת לכל המשפחה. כמובן אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם אגף זהירות ובטיחות בדרכים, יושבים כאן נציגות, ד"ר רחל רותם, מערכי השיעור שהרשות הלאומית כותבת בשיתוף עם משרד החינוך מתורגמים ומועברים לבתי-ספר לכל שכבות הגיל. מעבר לכך, אנחנו הרבה מאוד בתקשורת, מה שלא היה בעבר, גם ברדיו וגם בעיתונות הכתובה, ערוץ לילדים הולה-הופ, גם נכנס לנושא הזה ובהחלט אנחנו רואים את הנתונים ומגיבים אליהם. כמובן שתקציבים אנחנו נשמח לסיוע של הוועדה. אנחנו מתקצבים, אבל זה לא מספיק. הרשות כל הזמן חותכים לה בתקציב, אתה בטח מודע לזה וברור שככל שיהיו יותר תקציבים, אנחנו נוכל להטמיע את המסרים שלנו והחומרים הרבה יותר טוב.

פקד לווינגר, לגבי אכיפה במגזר הערבי, יש לך משהו להאיר את עינינו?

האכיפה במגזר הערבי היא נושא בפני עצמו שמתקיימים דיונים גם בכנסת וגם במקומות האחרים. צריך לקחת בחשבון שחלק מהתאונות נובע מתשתיות לקויות במגזר הערבי, זאת בעיה ידועה וגם בעיה של מודעות. אנחנו יודעים, למשל, על עבירות אחרות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף או ילדים צעירים, טרקטורים. כל מיני דברים שנוגעים למודעות, שנמצאת פחותה במגזר הערבי.


אנחנו כמובן פועלים ואוכפים ובכל מיני רמות, יש גם יחד עם השותפים שלנו, כל מיני כנסים ואנשי דת וראשי מועצות שנמצאים ביחד, בקשר עם נציגי המשטרה הטריטוריאליים, במטרה גם להגביר את המודעות וגם להגיע לתוצאות יותר טובות בנתונים וגם אנחנו אוכפים, נותנים את הדו"חות הרגילים שלנו. אבל אם יש בעיה של אין מדרכה, אין מדרכה בחצר של הילד, ואיפה הילד, איפה מתחיל המדרכה ואיפה מתחיל הכביש זה לא ברור, אז זה בעיה.

בנושא של החגורות, אתם יכולים לעשות מדידה כמה דו"חות נתתם במגזר הערבי לעומת אחר?

כן, בהחלט. אין לי את הנתון הזה, אבל זה נתון שאפשר לספק אותו ואני אשמח לשלוח אותו לוועדה.

ואתה יכול להגיד לנו אם האכיפה שם מוגברת יותר או שהיא באותה רמה של קנסות, של פעילות?

ההנחיה היא ארצית. אבל במקומות נקודתיים, לקצין אגף התנועה המרחבי, או המחוזי, יש לו את סדר העדיפויות שלו ובמקומות מסוימים מחליטים או במבצע נקודתי של יום מסוים או שבוע מסוים, מחליטים לאכוף את כל העבירות או עבירות מסוימות באותה נקודה טריטוריאלית, בהחלט כן.

תודה. אביטל, רציתי לשאול אותך, ראיתי בנתונים שיש הבדל בין יישובים ולא פירטתם בניירת שהגשתם לוועדה. והיינו מעוניינים כן לראות, כי אני חושב שהשלטון המקומי הוא שותף חשוב למהלך התודעתי וההסברתי.

ההבדל המובהק הוא הבדל בין חגירת חגורות ביישובים עירוניים ובין עירוניים, שם אנחנו בעיקר רואים את ההבדל בחגירה. דווקא בעירוני יש לנו פחות חגירה, כי בתפישה של האנשים, נסיעה קרובה או לחץ של זמן, מבטלת את הצורך בחגורה. למעשה, אנחנו יודעים להגיד שמרבית התאונות קורות דווקא באזור סביב הבית, ברדיוס של 100 מטר סביב הבית. יש לנו באמת בעיה עם זה.


לגבי פילוח ברמה היישובית, יש לנו את מערכת ה- BI ששרית מהרשות אמונה עליה, נוכל להעביר לוועדה פילוח ברמה יישובית.

מה זה BI, מה זה אומר?

זה המערכת הממוחשבת שלנו. מערכת שקולטת נתונים ממקורות שונים ומוציאה דו"חות, בנושא תאונות בדרכים.

אנחנו נשמח לקבל את הנתונים פר-יישוב ולראות איפה באמת חל שיפור.

יש נתונים, בנושא היפגעות בתאונות דרכים. נושא שימוש בחגורות בטיחות לא נעשו או נעשו במספר יישובים בלבד על-ידי מדגם מייצג של היישוב. אבל הנתונים שהוצגו פה הם כלל ארציים או לפי חלוקה עירוני או בין עירוני או חלוקה מגזרית.

ובהיפגעות גם יש חלוקה לילדים ומבוגרים, אני בטוח.

כן, בוודאי.

אנחנו נבקש לקבל גם את הנתונים שלכם וגם את הנתונים מבטר"ם, של המדגם של היישובים.

בסדר גמור.

יש עוד הערות, חבר הכנסת אורבך?

מישהו ציין פה, אני לא זוכר, שרית? את ציינת? כהצלחה בהסברה ובפעולות בתאונות חצר, להוריד תאונות חצר. השאלה אם הקמפיינים, קמפיין לא רק הסברה בחוץ אלא חינוך, בבתי-ספר, האם הם ממוקדים גם פר סוגי תאונות מסוימים? זאת אומרת, כשאתם רואים שיש עלייה בתחום מסוים, השאלה אם אתם יכולים, אם יש לכם אפשרות לנתב תקציבים וכוחות, כדי לטפל במשהו שהוא מכת מדינה ספציפית לשנה, שנתיים, שלוש האחרונות.

יש, קודם כל, ואת הזכרת אגב זה"ב שהוא פועל בבתי-הספר בשיתוף פעולה עם הרשות ויש להם תוכניות ייעודיות לנושאים מסוימים. גם אצלנו, מה שהזכרתי מקודם, זו היתה תוכנית שתוקצבה באופן מכוון בתקציב גבוה יחסית למה שאנחנו משקיעים בתוכנית אחת, כדי להביא למיגור התופעה וזה אכן הצליח. זה היה פרויקט לא פשוט. אנחנו הגענו עד לכל האוהלים של הבדואים. הגענו לכל בית, לכל דלת, לכל משפחה, ובאמת זה היה פרויקט יקר אבל שהוכיח את עצמו.

יש לכם באיזה מקום ניתוח עם מאפייני תאונות לפי מגזרים? הרי אנחנו יודעים, כשאנחנו שומעים משאית נסעה אחורה, אנחנו יודעים באיזה כפר.

אני חושבת שכדאי שתכירו את מערכת ה- BI של הרשות הלאומית.

בתוך מרכז המידע של הרשות.

לא, כי זה לפעמים לא Politically correct, לדבר. יש עבירות מאפיינות מגזרים, בגלל תנאי חיים, בגלל כל מיני גורמים.

יש עניין, קודם כל של תרבות. אנחנו מדברים על המגזר הערבי והנושא של האכיפה הוא בהחלט חשוב. אנחנו חושבים שיש בו משהו בעייתי תרבותי. אם אנחנו מדברים עם הציבור ושומעים שזה, תסלחו לי על המילה, פדיחה, לשים חגורת בטיחות בתוך היישוב ושאף אחד לא ייראה אותי עם חגורה, אז יש לנו בעיה פה יותר, יותר בסיסית, ואכיפה כנראה לא תיתן לזה את המענה הבלעדי אלא צריך לעבוד על חינוך בבתי-הספר, צריך לעשות פרויקטים ייחודיים, יחד עם אכיפה, עם הסברה שאנחנו מנסים לעשות גם להורים וגם לילדים.

בתיה הזכירה את ערוץ הולה הופ שזה ערוץ אינטרנט שהתחברנו אליו ואנחנו מעבירים דרכו תכנים ומנהלי אזורים שעובדים ברשויות המקומיות, יש לנו את מנהלי האזורים שמחוברים לרשויות המקומיות, גם המגזר הערבי, עושים שם עבודה מצוינת על-ידי הגברת המודעות והפעלה של פעילויות ייחודיות לנושא. יש בהחלט את ההכוונה הזאת.

אני רוצה, ברשותכם, להקריא את הודעת הסיכום.


הוועדה לזכויות הילד מברכת את כל העושים ופועלים למען הגברת המודעות של חגירת חגורות בטיחות. הוועדה מברכת על שיפור מספר האחוזים של הילדים החגורים לעומת שנה שעברה. הוועדה מוטרדת מהירידה במספר החגורים במושב האחורי שהוצגו בפני הוועדה. הוועדה מבקשת לקבל לידיה את הנתונים בהקדם, לפי פילוח יישובי של נפגעים ביישובים ונתונים מארגון בטרם לגבי סקר או מדגם שנערך ביישובים.


הוועדה קוראת להעמקת הפעילות, ההסברה והגברת המודעות במגזר הלא יהודי, וקוראת להגדלת התקציבים הייעודיים לכך, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.


אני רוצה להודות לכל הפועלים. אני מקווה שבשנה הבאה נעשה ישיבת המשך נוספת, נראה את המספרים יורדים ובייחוד בפעילות שלכם במגזר הלא יהודי.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50

PAGE
11