PAGE
17
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

3.11.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 99

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, כ"ו בחשוון התשע"א (3 בנובמבר 2010), שעה 09:00

פרויקט התנ"ך העולמי – לקראת הקמת בית התנ"ך

בהשתתפות שר התעשייה, המסחר והתעסוקה חה"כ בנימין בן אליעזר ושר התקשורת חה"כ משה כחלון

חברי הוועדה: ליה שמטוב - היו"ר

דניאל בן סימון

אברהם מיכאלי

שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן אליעזר

שר התקשורת משה כחלון

עמוס רולניק

הרב אוריאל גנזל

דורית שביט, סמנכ"ל משרד החוץ

אלי שיש, מנהל תחום של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך

חגי מן, עוזר בכיר לשרה, המשרד לקליטת עלייה

שי אטיאס, ראש תחום בכיר הסברה, משרד ההסברה והתפוצות

אייל דגן, מרכז תחום בכיר תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

יפים טרכטנברג, יועץ שר התיירות, ממונה על נושא מידע במשרד לענייני חמ"ע, הסוכנות היהודית

אליהוא בן און, רשות השידור

נתן יעקובסון, ספונסר של הפרויקט

רפי גמזו, שגריר טיוואן לשעבר

משה חורי, פנסיונר משרד החינוך, מתנדב בתכנית של"ח וידיעת הארץ

אריק קפלן, עמותת "עמק התנ"ך"

ד"ר יצחק מאיר

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

פרויקט התנ"ך העולמי – לקראת הקמת בית התנ"ך

בוקר טוב לכל המשתתפים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, קליטה ותפוצות, בנושא פרויקט התנ"ך העולמי ואיתנו אורחים נכבדים, שר התמ"ת בנימין בן אליעזר וגם שר התקשורת, משה כחלון והם הגיעו במיוחד לוועדה שלנו ואני יודעת שהשר בנימין בן אליעזר עמד בראש אירועים כאלה בסן-פטרבורג וגם לא רק השתתף ועמד בראש הפרויקט הזה, הוא גם לקח על עצמו תנופה גדולה לשלב את המפעל הזה בהמשך ובהמשך להקים את בית התנ"ך פה בארץ ואנחנו נקבל את הספרים בכל השפות שאנשים בכל העולם כתבו את פרקי התנ"ך בשפת האם שלהם.


נמצא פה גם חבר הכנסת ושר התקשורת, משה כחלון, אני רוצה לתת להם את זכות הדיבור, כי הם צריכים עוד מעט לעזוב, עם ההתחייבויות שלהם. בבקשה, השר בן אליעזר.

גברתי יושבת הראש, קודם כל אני מודה לך על הפתיח. אני חושב שהדיון הזה הוא אחד הדיונים הכי חשובים ואפשר לומר זה אולי אחד הדיונים הבודדים שיש סביבם קונצנזוס לאומי, אין פה עניין, ויכוח פוליטי ולשמחתי הגדולה אני לאט לאט גם מגלה שיש סביבם גם קונצנזוס עולמי וזה אולי הדבר הכי חשוב. אני מודה גם שאני בעברי הייתי כמעט שנתיים יושב-ראש בית התנ"ך, כך שאת הסוגיה הזאת אני מכיר ואני יודע, אבל בוודאי ובוודאי, ההופעה שלי בסן-פטרבורג גרמה לי לאיזה שהיא תדהמה ותדהמה חיובית, לראות את אותם מאות ואלפים מכל שכבות העם, מכל שכבות הציבור, באים כל אחד כדי להוסיף את הפסקה שלו בשפה הקירילית ולכתוב את התנ"ך.


בראש המפעל הזה עמד אדם אחד, שבוודאי בגלל גילי הצעיר תזהו, הוא לפני 50 שנה נפגשנו בגולני ומאז הרבה לא ראיתי אותו ופתאום נפגשתי אתו, כאשר האיש הזה מכתת רגליו בכל קצוות העולם, ממדינה למדינה, משפה לשפה, וזה הגיע לפינות של מדינות שאתה גם לא שמעת עליהם ולא ראית אותם ואתה רואה את השמחה ואת ההתלהבות. איך רואים את זה? כאשר האיש הזה בא ומציג לך את אותן ערימות של ספרים, את ספרי התנ"ך כתובים או מצוירים בידי ילדים, בכל מיני, בשפות כמעט 100 שפות, הדבר הזה ללא צל של ספק, אחד הדברים המרשימים והגדולים והחשובים והחשובים ביותר.


מאז, הכרתי את האיש, אני בעצם לקחתי על עצמי גם את המשימה, משום שלמרות שעמוס רולניק, שהוא נכנס עכשיו, אני קורא לו המטורף לדבר והפך את הנושא הזה למפעל חיים, ודאי ובוודאי האיש לא יכול לשאת את כל המטלה הזאת לבד, לקחתי על עצמי בהתנדבות לנסות ולסייע בידו, לאורך כל הדרך וחלקי היה גם בכך שהבאתי בעצם אותו לכל שרי הממשלה, בלי כחל וסרק ושכל שר בממשלה ישמע את הדבר הזה וייראה מהזווית שלו ומהפינה שלו מה הוא יכול לעזור, הן בהשתתפות, הן בתרומה והן בניצול קשריו, כדי לעזור לאיש הזה. צריך לזכור, אנחנו מדברים על בית התנ"ך. אנחנו מדברים בסיכומו של עניין על ארץ התנ"ך, שצריך לקום בה בית התנ"ך, ושם צריכים להיות מוצגים כל הכרכים שנכתבו בידי כמעט כל העולם. אני מקווה שיום בהיר אחד יבוא וגם נצליח להיכנס לארצות ערב, שגם הם יתרמו את שלהם, למה לא? אבל בינתיים, זה רץ בכל העולם והכונניות מתמלאות מיום ליום והמפעל הוא מפעל חיים אדיר ולכן צריך לעזור לו.


אני מוכרח לומר לכם שצריך גם לברך את שר התפוצות שהוא הפך להיות גם השושבין של בניית הפרויקט הזה וכבר אני שומע שהוא תרם 100,000 דולר, כדי ללכת ולצאת בקול קורא לכל המתכננים הכי גדולים בעולם, כדי שיבואו וישימו את הדיאגרמה הרצויה לבית התנ"ך.


יצאה לי זכות בגיל 19, 19 וחצי, להיות סגן משנה, שמו אותי שבוע ימים לשמור על דוד בן גוריון, בצריף שלו וחלקי היה, זה לא רק המחלקה שלי שהיא שמרה על דוד בן גוריון, אלא כל יום ללכת אתו ארבעה קילומטרים והאיש הזה כל יום דיבר על נושא חדש, ביום ראשון התעניין במשפחתי ובעברי, אבל למחרת התחיל לדבר על הנגב ועל הנגב ועל הנגב, אבל הגיע גם לארץ התנ"ך ולכן אני אומר, אתה גם באיזה שהוא מקום פה אתה מממש את חזונו של איש שחשב על בית התנ"ך ודיבר על בית התנ"ך ובעצם החלום הזה הולך ומתגשם.


אני חושב שמדובר, מעבר ליצירה האדירה הזאת, של כתיבת הספר או כתיבת הספרים. תבינו, מדובר כאן בשליח אומה, אין לי הגדרה אחרת, שרץ מבית לבית, ממקום למקום, ממדינה למדינה, ומציג את עצמו וההיענות היא עצומה. תבינו, מה זה היענות עצומה? היענות עצומה, כלומר הציבור מוכן והעולם פתוח להאזין לתנ"ך ולכתוב בתוכו, להאזין לתנ"ך. אני לא חושב שיכול להיות כלי הסברתי חשוב יותר גדול מהדבר הזה. לכן, אני חושב שאם אני הייתי שר החוץ, אני בוודאי ובוודאי הייתי מאמץ את הדבר הזה והופך אותו לאחד הכלים הכי חשובים.

אני שוב מציין לשבח את שר הממשלה שנענו, בראשם חברי, משה כחלון, שבעצם מייד אמר, פתח את דלתו בלי שום בעיה. אבל כמו חברי כחלון באמת צריך לומר את הדברים על השולחן, אנשים שמחים לבוא ולדבר. בהתחלה לא מבינים על מה המדובר, וברגע שהם נכנסים לעסק, אז זה כמו ילדים קטנים, בגילנו גם מותר לנו להיות ילדים קטנים, אתה פתאום מרגיש שיש משהו טוב שאתה יכול בחשכה הזאת גם להתפאר בו. אז הנה, עמוס נמצא פה, אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, אני רץ עכשיו לישיבת ועדת שרים לביטחון. אני חושב שהוועדה הזו והכנסת הזאת צריכה להתייצב אחריו. היא צריכה להתייצב אחריו, זהו כלי הסברתי ממדרגה ראשונה, זה כלי שבעצם לא מוכר את עם הספר, אלא מציג את עם הספר. מציג את עם הספר. ולכן, צריך לעשות את הכל, כדי שבאמת האיש הזה, שהוא ילד שהוא עובר את גיל ה- 70, ימשיך לשאת את המשא הכבד הזה על כתפיו, כשלפחות הוא יודע שיש לו את גיבוי הכנסת ויש לו את גיבוי שרי הממשלה. אני מאוד מודה לך על ההזדמנות שניתנה לי ומאחל לך הצלחה.

תודה רבה. קודם כל, אני רוצה לברך את עמוס רולניק, ואנחנו פשוט היינו צריכים להתחיל בשעה תשע. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לשר משה כחלון, כי גם הוא צריך לעזוב אותנו.

בוקר טוב לכולם. גברתי יושבת-הראש. ברכות על קדנציה מוצלחת פה, למי שלא יודע, יש חילופים אצלנו עכשיו בראשי הוועדות, ו-ועדת הקליטה לצערי נפרדת היום או תיפרד בימים הקרובים מיושבת-הראש שעשתה פה עבודה נפלאה, זו הזדמנות לציין זאת ואני בטוח שתמשיכי.

תודה.

דבר שני שאני רוצה לשבח אותך באמת על זה שקיימת את הדיון הזה. זה דיון מאוד מאוד חשוב, דיון עם מסר שבא ומדגיש את החשיבות של התנ"ך ואת החשיבות של הפרויקטים האלה, לעם היהודי בכלל ולכל העולם.


את עמוס הכרתי לא בגולני ולא בצנחנים, הכרתי את עמוס במטוס, בטיסה. אני טסתי נדמה לי לדרום אמריקה, ונפגשנו שם והוא שאל מה אתה עושה, שאלתי אותו, ואז הוא סיפר לי על הפרויקט הזה וקבענו להיפגש. כמובן, כמו ששר התמ"ת אמר, מייד היה הניצוץ הזה, ככה, בוער ואז התחיל לגלות עניין. באמת נפגשנו ואני ביקשתי, אם אנחנו כבר הולכים על הדבר הזה, וזה כל-כך חשוב, בוא נחבר את הדבר העתיק הזה, את הספר העתיק הזה, את הדבר באמת העמוק הזה, עם ה- Innovations, עם החדשנות. זה התחיל שם, היום אנחנו פה ובוא נראה איך נעשה את זה, דווקא דרך האינטרנט. ואם אני כבר נרתם כשר התקשורת, שממונה על תחום התקשורת והחדשנות, אז בוא נשלב את זה, דווקא נעשה את זה גם באינטרנט. אנחנו מדברים על בנוסף, לא במקום. ואתם מכירים את עמוס, עמוס הוא קיבוצניק בנשמתו. כמה כסף אתה מביא לי? יוצאים לדרך. בלי הרבה גינונים. אז באמת, רתמתי את משרד ראש הממשלה, שנענה בחיוב, כולל המשרד שלי. היתרון של האינטרנט הוא באמת, היתרון הגדול שלו, שהעלויות שם הן מאוד מאוד נמוכות, בכמה עשרות אלפי שקלים אנחנו גומרים את העניין הזה ואנחנו כבר שם.


אני חייב לומר לגבי החשיבות, התכנים, העומק, יש פה אנשי מקצוע שמכירים את זה טוב ממני, אבל אני חייב לומר שהפרויקט הזה, שהוא באמת ייכתב באינטרנט ויתועד וכל מי שיכתוב כל פסוק, השם שלו יהיה מתועד ונדע מי הוא, באיזה מדינה, באיזה שפה, זה ייתן לנו חוזק.


אני חושב שיש לזה גם קשר גדול מאוד לעם היהודי, ופה אני לא יכול בלי אליהוא בן נון שאני משוגע על התוכנית שלך, אני רואה את החיבור הזה בתוכנית ודיברנו גם עם עמוס והוא הזכיר אותך בשיחות שלנו, אמר – תראה איך הדברים מתחברים באמצעות כלי התקשורת והתקשורת עצמה.


אז עמוס, לך אני מאחל באמת הצלחה והמשך שיתוף פעולה ואני כמעט התחייבתי בפניך, אין שר שאתה תפנה אליו, והוא לא, או ישתף פעולה או לפחות ישמח להיות מעורב בזה. לא כל שר יכול להקצות משאבים, אבל שרים יהיו מעורבים. עכשיו אני שומע שיולי אדלשטיין שר התפוצות מעורב, פואד ראינו את ההתלהבות שלו באמת שהוא נכנס בכל הלב והנשמה, ויושבים פה אנשים, גם מהאקדמיה, גם מהתקשורת, גם מהשירות הדיפלומטי שאני מכיר חלק שנמצאים פה ואני שמח ועמוס, אני אומר לך פעם אחת כל הכבוד, פעם שנייה, נמשיך לעמוד ברשותך ולרשות הפרויקט החשוב הזה ותודה רבה ובהצלחה לכולם. אני מתנצל, אני צריך לפתוח את ועדת המדע, אמרו לנו מתשע עד תשע וחצי פה, ובתשע וחצי אני צריך לפתוח בוועדת המדע וגם זה הסתדר. אז תודה רבה לכולם ושיהיה לכם דיון פורה.

תודה, תודה. כמו שפה דיברו השרים שלנו על הפרויקט הזה, הפרויקט המרתק הזה, אז גם אני לפני שנה הוזמנתי להשתתף והייתי אורחת כבוד, כיושבת-ראש הוועדה, באירוע השקה באודסה באוקראינה, ושם הכרתי את עמוס ואני רוצה להודות בהזדמנות זו לשרת הקליטה, סופה לנדבר, שהיא המליצה עלי ואז נסענו ביחד ובאמת, הפרויקט, כשאתה רק שומע על פרויקט תנ"ך העולמי בסדר, אבל כשאתה רואה המון אנשים עומדים בתור, בסבלנות, ומוכנים לעמוד שעות וכל אחד, יש לו, הוא בוחר לעצמו את הפרק והוא יכול לכתוב את זה בכתב היד שלו ובשפה שלו וזה בטח ובטח מאוד מרתק ומקרב את הלבבות.


אירוע ההשקה באודסה הוא אחד מעשרות האירועים שעמוס רולניק עושה והמפעל הזה תופש תאוצה מחוץ לחודש ואם הפרויקט הזה הגיע למדינות אפריקה, אם באדיס אבבה כבר כותבים את התנ"ך באמהרית ואם זה מגיע לטנזניה ורואנדה, אז זה אומר שזה מקרב את העמים למדינה שלנו, לתרבות של המדינה שלנו. אבל בעזרת התנ"ך, אנחנו מחזירים גם אלפי יהודים למדינת ישראל. אנחנו מחזיקים אותם וזה מקרב אותם למסורת ישראל, לתרבות, לעם היהודי ואני, כיושבת-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שמחה שבעזרת הפרויקט הזה, מגיעים אלפי עולים לישראל.


בהזדמנות זו, אני רוצה להודות לך, עמוס, על הפעילות החשובה ועל היוזמה שלך ואני רוצה לתת לך את זכות הדיבור.

תודה רבה. קודם כל, אני מתנצל, הכי קל להגיד נימוקים ביטחוניים, אבל זה בדיוק העניין, הבאתי את החומר, את המחשב, את כל הספרים שאני מקווה שעוד תראו אם מישהו יביא את זה מהאוטו, ואמרו לי – אתה הולך מבדיקה אחת לבדיקה שנייה, אמרו לי – יולי, 2012, הכל יהיה מוכן, תוכל להביא את החומר. זה הרקע. ואם אפשר עוד לקחת ולהביא.


ברשותכם אני אתן קצת רקע כללי לכולם ואני מאוד מודה לאיש שיושב משמאלי, כי הוא אחד האנשים שצריך "להאשים" אותם בתנופה של הפרויקט, בעיקר, תסלחו לי על המילה, בשוק היהודי ואני גם אבקש, ברשותכם, שנתן ג'ייקובסון, אפילו עשה עלייה ארצה, ואם הוא לא יישמע, אז אני אגיד שבגלל פרויקט התנ"ך הוא עשה עלייה ארצה. זה שהוא הביא את כל משפחתו גם מסיבות אחרות, לדעתי לא קביל עלי, הוא עלה ארצה בגלל פרויקט התנ"ך, שהוא מריץ אותו באוקראינה ותכף נספר קצת תמונה כוללת.


לפני 13 שנה, לקראת חגיגות ה- 50 של מדינת ישראל, אני רואה שפה ישנם כאלה צעירים שאפילו לא יודעים מתי זה היה, נתבקשתי למצוא איזו שהיא פלטפורמה מקורית להביא את דבר ישראל לעולם. ואז הגעתי, מחמת הבורות אגב, זה היתרון שאני לא ידעתי מה זה תנ"ך, אמרתי – תנ"ך. והכרזנו על תחרות – ילדי העולם מציירים את התנ"ך. זה תפש כמו אש בשדה קוצים בעולם כולו. הגענו עם זה ל- 91 מדינות, ללמעלה מ- 800,000 ציורים, ציירו ציורי תנ"ך. פתאום ראינו איך, אמרתי לאליהוא באחד הלילות – פחד ורחב לבבי בראותי את התנובה או את השפע הזה ובעיקר למדתי מה אומר התנ"ך לעולם ומייד, כדי לשמור על איזון אני אגיד, בעיקר לעולם הנוצרי דווקא. לגבי דידם, ופה יושבים בכירי משרד החוץ, הם יודעים את זה יותר טוב ממני, אני גיליתי את זה בדרך הקשה, ברגליים. בעקבות זה, הוקמה עמותה בשם עמק התנ"ך, שהיא גם מוליכה את הפרויקט שבו עסקינן, והעמותה הזאת לקחה על עצמה משימה מגלומנית שלא נדבר עליה עוד, יבוא יום ונדבר עליה כאן והיא לשחזר את החוויה התנ"כית על פני 100,000 דונם, באזור האמיתי, איפה שדוד נלחם עם גוליית ואיפה ששמשון נגע בדלילה. באזור הזה, הכוונה היא לשחזר את החוויה התנ"כית, אזור שיהיה אחד לאחד כמו שהוא היה לפני 2,000 בתקופת התנ"ך, לפני 2,000 – 3,000 שנה.


אבל כדי להביא את דבר הפרויקט הזה לעולם, באנו אל משרד החוץ וביקשנו להרים פרויקט של עמי העולם כותבים את התנ"ך. אני מאוד מקווה שיגיע החומר ותכף תוכלו לראות איך שזה רץ בעולם. ומה פירוש עמי עולם כותבים את התנ"ך? אז אני רואה פה מר הוכי ואנשים יודעי ספר, כמו יצחק מאיר, אז אני קטונתי מלהסביר מה זה, אבל התנ"ך, אם יש עוד מישהו שלא יודע, תורגם ללמעלה מ- 2,000 שפות. יום אחד כשעשינו את ההשקה בלונדון, אז אני אמרתי שהספר שלנו תורגם להכי הרבה שפות בעולם. אז אישה הרימה את היד ואמרה – הספר שלנו, אדוני, תורגם ליותר שפות. אז אני כמובן הרכנתי את הראש בענווה הראויה ואחר-כך בסוף שאלתי אותה – גברתי, מהו הספר שלכם? אז היא אמרה לי – הארי פוטר. אז אני אמרתי – עם כל הכבוד, ולא קראתי את הספר אמנם, אבל אני יכול להגיד לך, היא אמרה – 120 שפות. ואז אמרתי לה – גברתי, שלנו תורגם ל- 2,035 שפות ודיאלקטים.


בכל רגע נתון שאנחנו יושבים פה, היות ואין לי הרבה זמן ובעיקר אנחנו רוצים לתת לאחרים לדבר, יושבים עשרות אלפי אנשים בכל העולם, כותבים את התנ"ך, פסוק אחרי פסוק, כל אחד כותב פסוק. פיסית, אני עוד מקווה שנצליח להראות את זה היום פה, פיסית זה גם דבר גדול וכבד, כי כל אחד כותב פסוק. בדרך-כלל כשאני שואל יהודים כמוכם, כמה פסוקים יש בתנ"ך, היהודים לא יודעים לענות על השאלה הזאת, אולי אחד או שניים ידע לענות, הנוצרים, הפסטורים, חלקם יודעים לענות כמה פסוקים יש בתנ"ך, זה 23,127. מה הרבותא בזה שאני שואל את השאלה הזאת? משום שאני צריך 23,127 אנשים באמת שכל אחד יכתוב פסוק אחד בספר הספרים ואני רואה פה את רפי גמזו, שהוא הראשון שגמר את ספר הספרים, רפי בטייוואן, ואני מאוד מקווה שנראה את זה עוד מעט, אז כתבו את הספר אלפי אנשים, כל אחד כתב את פסוקו בטייואניז, למה לא בסינית? מסיבות פוליטיות, ואני מקווה שרפי אולי יוכל לדבר על זה. בכל העולם כותבים בעיקר את הספר, אנשים שאינם מבני ברית. אנשים נוצרים כותבים את התנ"ך. כי לגבי דידם, זה חזות כל.


לאחר כמה שנים שהפרויקט רץ בעולם, התחילה איזו רכילות שקצת פוגעת ואמרה – ומה אתנו? מה עם היהודים? אמרנו – היהודים, הנוצרים, איך מממנים את הספר הזה? כל אחד נותן X דולרים לכנסייה או לארגון וככה מממנים את הפרויקט. מהיהודים הרי לא נבקש כסף על ספר שלהם, אני בדקתי, לכולנו יש קושאן על הספר הזה. אז לגבי היהודים, לזכותו של בוז'י שנתן את התמיכה הראשונה לעשות ספר של היהודים ובאמת כרגע, בכעשר קהילות יהודיות בעולם, הספר הראשון זה באמת ספר של נתן ג'קובסון, של אוקראינה, שהוא כבר מסתיים, מסתיים ברוב עם בתוך חודשיים שלושה, אנחנו כותבים את הספרים של היהודים. עוד זה מדבר וזה בא, אנחנו במקביל עובדים על הספרים של היהודים, אז גם באו בני המצווה. וילדים בני מצווה, אני מקווה שאייל יספר על הפרויקט הזה, כותבים ספר בכל העולם, הרי אין קהילה יהודית בעולם שיכולה להרים ספר שלם, הכוונה המקורית היתה 50% יכתבו בתפוצות, בגולה, 50% יכתבו בארץ.


הלכתי אצל אנשי משרד החינוך, ואמרו – בסדר. אבל מייד הציבו תנאים, כדרכם של אנשי חינוך. אנחנו לא כותבים חצי ספר, אדוני. אנחנו כותבים ספר שלם. התכופפתי ואמרתי – תפדאלו, תכתבו ספר שלם. לאחר יומיים הם אומרים – אנחנו לא כותבים כמו אצלך בכל העולם, שנה, שנתיים, שלוש, וארבע ספר. אנחנו כותבים אותו ביום אחד. אמרתי – חבר'ה, התבלעה דעתכם עליכם? 23,127 ילדים יכתבו ביום אחד? בני מצווה ובנות מצווה, ספר אחד שלם? ערב יום מתן תורה, משרד החינוך, של"ח, נמצא פה אתנו אלי שיש שעמד בראש הפרויקט ומשה חורי שהפעיל אותו, שהם יספרו לכם איך עשו את המשימה הבלתי אפשרית הזאת, ואני מקווה שגם החומר יגיע ואני אוכל להראות לכם שכותבים ספר תנ"ך שלם ביום אחד. תודה.

תודה, עמוס. חגי מן הוא יועץ שרת הקליטה וגם צריך לעזוב, אז בבקשה.

אני מצטרף למה שאמרו לפניי, גם שר התמ"ת וגם השר כחלון ואין לי אלא להוסיף שאנחנו רואים בזה, המשרד לקליטת העלייה,רואה בזה כלי חשוב ביותר, פלטפורמה, כפי שאמר עמוס, שיכולה לקרב ולהוביל ולעודד קודם כל את הלימוד ואת העמקת הידע בנושא התנ"ך וכמובן שאנחנו, המשרד, רואה בזה כלי חשוב מאוד לעידוד העלייה. השרה, לצערי הרב, טרם הצליחה להתפנות במועד. ליה ציינה קודם שהיא נהנתה מאודסה בעניין הזה, אבל אנחנו מבטיחים שבעתיד הקרוב אנחנו מצטרפים לעגלה הזו ומרימים את הפרויקט. אני מצטער שאני מוכרח לעזוב. תודה לעמוס, תודה לך ליה.

גם נמצא אתנו יועץ שר התיירות, יפים טרכטנברג, שגם ביקש רשות דיבור, אז בבקשה.

אני מכהן כיועץ שר התיירות. העניין המיוחד שלנו בפרויקט הוא בכך שאנו רואים במאות אלפי הכותבים את הספר, את האותיות בתנ"ך, את הפסוקים שלהם, כלקוחות פוטנציאליים להגיע למדינת ישראל. כאשר סיפר לי עמוס על המפעל שלו, שהוא לקח את זה על עצמו ומנהל אותו בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית ואפשר להגיד תוקפני אפילו, שיווק אגרסיבי מאוד, ואנחנו הרגשנו את זה טוב מאוד, אז הצעתי לו להיפגש עם השר ולהציג לפניו את המפעל שלו.


לאחר שהפגישה הזאת התקיימה, הציג את זה לפני השר סטס מיסז'ניקוב, ומה יצא מזה? שאנחנו רואים עין בעין את הנושא הזה ואנחנו מאוד מאוד תומכים בנושא הזה והצבנו לפני עמוס והעמותה שלו, להקים מפעל לשיווק מאות אלפי כותבים את הספר הזה. הדבר הזה עשוי, מבחינת משרד התיירות, מבחינת שר התיירות, להביא אלפים כתיירים למדינת ישראל. זו הסיבה שאנחנו תומכים בזה ויישר כוח, תמשיך כמה שאתה יכול, כמה שיותר. תודה.

תודה רבה. דורית שביט, סמנכ"לית משרד החוץ, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני איאחז בדברים של השר בן אליעזר ושל מנהל הפרויקט והאחראי לו, עמוס רולניק, לגבי החשיבות של התנ"ך לגבי כל העולם. אולי איזה שתי מילים על הסברה בכלל. הרי תפקידה של הסברה שהיום מכנים אותה דיפלומטיה ציבורית, זה לגייס תמיכה בישראל ובעמדותיה, מחלקים אותה לשני חלקים, החלק היותר תופש ביבשת שאני אחראית עליה זה מה שאנחנו מכנים מיתוג. בעצם, לדבר על ישראל במונחים של ישראל היפה ושבין היתר זה תרבות ותעשייה ומסחר וכל אותם דברים יפים שכמובן שהתנ"ך הוא חלק בלתי נפרד מהנושא הזה ומשרד החוץ הבין את זה בשלב די מוקדם ובעצם לא יכולה להגיד שהוא הסתפח, אבל בכל אופן, הורה לנציגויות שבכל-אופן אנחנו חלק מהפרויקט הזה ונציגויות ישראל בעולם נתבקשו לסייע לפרויקט, וכתלמידה ממושמעת וכמי שמאמינה, אני חושבת שאני גם מכירה את התנ"ך לא רע, התגייסתי לפרויקט הזה ביבשת אמריקה הלטינית, זה אומר ממכסיקו ודרומה, כשבעצם התחלנו לקדם את זה לפני שנתיים וכבר סיימנו די הרבה ספרים, גם בברזיל, בגואטמלה, בארגנטינה, בקולומביה ובפנמה. חלק מהספרים כבר הגיעו לארץ ונמצאים באופן זמני במוזיאון ארצות המקרא ואני נכחתי בחלק מהטקסים, כשאנשים באים לכתוב, כל אחד כמובן בכתב-ידו ובשפתו וזה יוצר התרגשות מאוד גדולה בציבור כולו שרושם את הספרים האלה ואחר-כך כשנעשה טקס, בין אם זה טקס ההשקה בהתחלה ובין אם זה טקס סיום פרויקט בסופו של התהליך, הגורמים שכותבים וגם הגורמים המנהלים אותם, מתרגשים מאוד מהנושא הזה שבעצם מבחינתנו, כמו שהזכיר עמוס, הוא קושאן גיאוגרפי והיסטורי. מבחינתם זה ספר הערכים וספר הספרות וספר הספרים ומדבר אל לבם מאוד.


אנחנו בחודשים הקרובים נקבל גם ספרים גמורים ממדינות נוספות, מסלבדור, מצ'ילה, מפרו, מבוליביה אפילו שניתקה יחסים דיפלומטיים אתנו, אבל זה לא מפריע לציבור שהוא איננו ממשלה, לכתוב פסוקים מהתנ"ך ובכוונתנו להתחיל בפורט או-פרינס, שזה האיטי, בכל-זאת אחרי רעידת האדמה, יש שם אנשים שרוצים להתגייס לכתוב את זה, בקריאולית ובמכסיקו, שעדיין לא התחלנו אפילו, שזו מדינה יחסית גדולה.


בחודש שעבר קיימנו בבואנוס איירס כנס למה שאנחנו קוראים דיפלומטיה ציבורית וכמובן שהחלק של התנ"ך היה חלק מהנושא הזה והזמנו את עמוס רולניק גם לדבר אל האנשים שעוסקים בכך, לראות איך אנחנו ממשיכים אותו, איך אנחנו משתלבים בו, וכמו שנאמר בעבר, כל הספרים שנכתבו עד עכשיו הם לא נכתבו בידי בני ברית והכוונה היא עכשיו לפנות אל בני עמנו ובאמריקה הלטינית יש קהילות גדולות למדי בחלק מהמדינות, אם אני מדברת על ארגנטינה, ברזיל או מכסיקו, קהילות יותר קטנות או קטנות מאוד אפילו נגיד, במדינות כמו הונדורס או פנמה, אבל אני מאמינה שגם נוכל לעשות את זה שם ואנחנו גם מנסים לחפש שפות יותר אזוטריות, כי רוב הספרים שנכתבו עד היום, לפחות באמריקה הלטינית, הם בספרדית, למעט ברזיל שכתבה פורטוגזית. תודה.

תודה. בבקשה, שי אטיאס, מנהל ההסברה במשרד.

בוקר טוב לכולם. אני ממשרד ההסברה והתפוצות, באמת קשה לחשוב על משרד יותר רלוונטי לפרויקט כל-כך מרשים של עמוס, מהסברה ותפוצות. אני קודם כל רוצה לברך בשם השר יולי אדלשטיין, ברכות חמות. הוא נמצא כרגע בביקור עבודה בארצות-הברית, כמובן שאנחנו כולנו תומכים, אני נמצא כאן וגם לידי אייל דגן, שהוא ראש תחום בכיר לתפוצות והמשרד מאוד מעוניין להמשיך ולתמוך בפרויקט הזה. אני גם רוצה להרחיב את דברי נציגת משרד החוץ ולדבר איזה מילה אחת על הנושא הזה של ההסברה. משרד ההסברה והתפוצות מתמקד בדיפלומטיה עממית, מה שנקרא, אותה הסברה שהיא דווקא, שאינה ממשלתית וכאשר מביטים אל הפרויקט הנהדר הזה של עמוס, אנחנו בעצם מזהים את האלמנטים החשובים ביותר של צרכי ההסברה שלנו היום, ואולי הבעיה הקשה ביותר זה מסע הדה-לגיטימציה שמתנהל כנגד ישראל.


מה הקשר בין זה לבין עמוס היקר, מה הקשר לפרויקט התנ"ך? פרויקט התנ"ך למעשה נוגע בשלושה קהלי היעד, אולי החשובים ביותר שיש כאלה שתופשים אותם עדיין לצערי כקהלי הבית שלנו או כקהלים התומכים שלנו בצורה ניטראלית, כמובן שהנחת העבודה היום של ההסברה המעודנת הממשלתית שלנו, שאין דבר כזה יותר קהל בית, לא ישראלים תומכים בישראל בצורה עיוורת, לא התפוצות ובטח לא ארגונים ידידי ישראל שכביכול אמורים לרצות לתמוך בנו. כך שבאופן עקרוני, ממבט הסברתי פרופר, כתיבת תנ"ך שעוברת דרך שבטים אינדיאניים, פיליפינים וככה מתווה כחוט השני איזה שהוא קו מאחד, זה כמובן רווח הסברתי שאי-אפשר להגדיר אותו, זאת אומרת, להגיד שהוא יהיה מצוין זה יהיה Understatement.


ואני רוצה להגיד עוד מילה אחת לגבי בעיית המורשת, בעיית הזהות בציבור הישראלי. אחת הבעיות של כל איש הסברה מתחיל שהוא יודע את זה טוב מאוד, זה שכאשר מי שאמור למכור את המוצר או את המותג, לא מאמין בו, יש לך בעיה קשה מאוד ובעיית המורשת או בעיית הזהות בציבור הישראלי בתפוצות ובארגוני ידידי ישראל, זה אחת המחלות הקשות ביותר של ההסברה הישראלית, שפוגעות בדימוי ישראל בעולם. התנ"ך, כתיבת התנ"ך בעצם מנסה להתמודד עם בעיית המורשת, מגבירה את הלכידות ומגבירה את הלגיטימיות שלנו, כך שבאמת, עמוס, קשה היה לחשוב על כלי הסברה יותר טוב מזה, שלא נדבר על, כמו שאמר שר התקשורת, השר בן אליעזר, על החשיבות גם בפן התקשורתי, מבחינת זרימת המידע והנתונים שיכולים לאסוף, ככה שאנחנו מאוד מאוד מאמינים בפרויקט הזה ואני סומך על עמוס שימשיך עם השיווק האגרסיבי שלו וימשיך לרתום את המשרד לעוד כיוונים חדשים. תודה.

סליחה, רק הערה, תוך כדי הדברים, אתם יכולים לא להסתכל לפניו של הנואם ולראות קצת איזה מגוון מכמה עשרות מדינות, זה עמוס עוז, אגב, חשבנו שהוא יזכה רק בפרס נובל, אבל אנחנו היינו זריזים יותר.

אז הוא זכה בפרס התנ"ך.

כן.

בבקשה.

קוראים לי נתן יעקובסון, אני יהודי קטן מעיירה באמצע של קנדה שנקראת וויניפג. עמוס היה רוצה שעליתי ארצה בגללו, אני כילד בן 18 באתי לכאן לשרת בצה"ל ואחרי שירות חזרתי לקנדה ובאמת חזרתי עם המשפחה שלי לפני שנה וחצי. המשפחה שלי עלתה ארצה, ההורים שלי באו מרוסיה, ילדים קטנים אחרי המהפכה, אז גדלתי עם התרבות היהודית והרוסית. פגשתי במקרה את עמוס לפני כחמש שנים, כל שנה אני מארח בתוך הפרלמנט הקנדי אירוע לכבוד ישראל, לכל חברי הפרלמנט הקנדי וכל חברי הסנאט הקנדי, אנחנו עושים את זה בתוך הפרלמנט ובאירוע הראשון שעשיתי, הזמין אז השגריר הישראלי, אלן בייקר, את עמוס לייצג את עצמו ושכל חברי הפרלמנט הקנדי יחתמו בזה. והתלהבתי מהרעיון, כיהודי ואיש עסקים בינלאומי שאני מסתובב מסביב לעולם, תמיד הרגשתי שהדבק שהחזיק את היהודים ביחד, לא חשוב אם אנחנו באים מגונדו באתיופיה או מוויניפג או מאודסה או מנחוטקה או בכל מקום בעולם, הדבק שהחזיק אותנו ביחד זה תמיד התנ"ך, שבכל מקום שאני נוסע, יהודים נשארים יהודים, לפי התנ"ך שהחזיק אותנו ביחד. ובזה שאני פעיל כ- 21 שנה ברוסיה ואוקראינה, וכל חבר העמים שם, ויש לי קשר חזק מאוד עם הקהילות ואני מנסה כבר הרבה שנים לעשות דברים, להחזיר את היהודים שם אל היהדות ואל המדינה, כל זה שאני בעצמי אימצתי תינוקת יהודייה מקייב והמשפחה שלי עברו לקייב לגור שם בתקופת האימוץ, ראיתי שזה חשוב מאוד. כי אמנם יש לנו את הזכות כאן בארץ שקיבלנו עלייה טובה וגדולה מברית המועצות, נשארו שם המון אנשים ונשארו לא רק בערים הגדולות, אלא גם במסטצ'קה, בשטייטלים, לכל אורך ברית-המועצות לשעבר והיה חשוב להזכיר לאנשים האלה שהם יהודים. חשבתי שהדבר הכי טוב זה דרך התנ"ך.


אז הרעיון עלה לי באוקראינה, לקחת, לקנות קרוואן שם ושהקרוואן הזה ייסע לכל אורך כל אוקראינה. אמנם היו אירועים גדולים באודסה וקייב ושצ'רנובסקי ומקומות אחרים, במשך כשנתיים הקרוואן הזה נוסע לכל חור באוקראינה, מחפש יהודים, שלכל יהודי יהיה את הזכות לכתוב פסוק מהתורה וזה מה שהיה חשוב לי.


זה רק חלק מהפעילות שלי ברוסיה, אוקראינה, בניתי באוקראינה, לכבוד האימוץ שלי היה הזכות לעשות, בית יתומים יהודי שיהיה לכל יתום יהודי את האפשרות לחזור אל היהדות ולא נאבד אותם. במוסקבה עשיתי בר-מצווה לכ- 300 בנים שהבאתי אותם מכל אורך רוסיה ונתתי להם תפילין וטלית ועשו בר-מצווה שם. חייבים להחזיר את האנשים ליהדות או לא לתת להם לשכוח שהם יהודים. גם בזה אני פעיל בקשר לישראל שבנפש בנפש, שבו אני יושב בדירקטוריון ואני יושב-ראש של ידידי קנדה של נפש בנפש.


הפרויקט של עמוס חשוב מאוד. לי לא כל-כך לנוצרים, אלא ליהודים, שהיהודים לא ישכחו, בכל העולם, שהם יהודים ושזה יהיה הדבק שלהם וזה יהיה הדבק להחזיר אותם גם למדינת ישראל. תודה.

תודה רבה למר ג'ייקובסון. אני באמת יודעת שהייתם בעיר צ'רנוביץ, זו העיר שבה נולדתי, וגם ההשקה של הפרויקט היתה באוניברסיטה איפה שלמדתי, ויולי, השר יולי אדלשטיין, הוא נסע אתכם? הוא גם נולד בעיר צ'רנוביץ ואז בצ'רנוביץ, כשאני עליתי לארץ בשנות ה- 80, אבל בשנות ה- 70, כשהיו שואלים – מאיפה את, מצ'רנוביץ? כמה יהודים שם גרים? כמה תושבים שם גרים? 230,000. וכמה יהודים? אז אומרים – מה, יש לך בעיה עם השמיעה?

אבל מה, סגרו את הפונצ'יקי בקבליינסקי.

זה נכון. זה נכון.

זה הבעיה של צ'רנוביץ היום.

זה נכון. היום זה שם נשארו, כל שנה שאני שואלת, אז נשארו עוד 2,000 ועוד 2,000, ועולים לארץ 2,000 ועוד נשארים 2,000.

איך אתם טכנית עושים את זה, בכל מדינה בשפה שלה? כשלוקחים את לשון הקודש, ואז הם רק חותמים ליד?

אני אשים את הספרים.

קודם כל, אני רוצה להגיד שהצטרפו אלינו חברי כנסת, דניאל בן סימון ואברהם מיכאלי, והיו פה השרים.

באוקראינה, מה שהיה מעניין, לא היה תרגום של התנ"ך לשפה האוקראינית ולאוקראינה עשינו משהו מיוחד, שתרגמנו את התנ"ך לאוקראינית והיום מחזירים את השפה האוקראינית עם העצמאות של אוקראינה.

נביא כמה דוגמאות איך נראה ספר, מוצר מוגמר. כל אדם שכותב את פסוקו, מקבל אחר-כך, זה בכתב-יד, כמובן, והתנ"ך השלם זה בערך תשעה כרכים.

אתם עשיתם רק את התורה או גם את הנביאים ואת הכתובים?

התנ"ך כולו מתחילה ועד כלה, 23,127 פסוקים, כ"ד הספרים כפי שאדוני יודע, נכון?


מי שיירצה אחר-כך יוכל לראות, זה מפנמה, אגב, אתם רואים? ראיתם בסרט מה זה בפנמה. שמעתי שהשגריר מרואיין אצל אליהוא בן און אז הוא אמר שהוא חשב שהוא נמצא באיצטדיון מרקנה, לראות את ההתרגשות של הקהל העצום שהיה נוכח.


גרוזינית עוד אין, שאלה טובה. עוד אין.

אנחנו צריכים לנסוע לטבליסי.

דיברתי עם השגריר ואז התחילו מלחמות שם.

אדוני, כל ספר זה שפה אחרת.

בבקשה, מי רוצה עוד להתייחס?

שלום לכולם. אני ראש תחום תפוצות במשרד ההסברה והתפוצות ורציתי לספר לכם על איזה שהיא התנסות שהיתה לי, שאני רוצה לשתף אתכם בה. בשנים 2005 עד 2009, נפל בחלקי לשמש כשליח מטעם הסוכנות היהודית בקהילה בסן דייגו קליפורניה, בארצות-הברית. ונפל בחלקי וכמו שעמוס סיפר על חגיגות שנות ה- 50, נפל בחלקי להיות השליח בקהילה כאשר נחגגות ומתהוות החגיגות לשנות ה- 60 למדינת ישראל. ואני יכול להבטיח לכם שהחגיגות בתפוצות ובמיוחד בארצות-הברית הן אפילו משמעותיות ועמוקות יותר מאשר כאשר הן נחגגות כאן בישראל, משום שליהודי התפוצה, שנה כזו וסמל כזה כמו שנת ה- 60, אומר הרבה.


ארגנו הרבה מאוד אירועים במהלך השנה הזאת והשתתפו בהם מאות ואלפי יהודים בקהילה. זו קהילה גדולה, זו קהילה של 100,000 יהודים ולקראת האירוע המרכזי הגדול שנשק ליום העצמאות כאן בישראל, התבקשתי על-ידי עורך העיתון היהודי הגדול בקהילה, להתראיין למהדורה שיוצאת לקראת יום העצמאות וזה מהדורה מיוחדת וחגיגית, כמובן, וכמובן שנעתרתי לפנייה והתנהל ראיון מאוד נחמד, מאוד חגיגי ובטון מאוד מאוד חיובי כלפי ישראל ופשוט היה תענוג. כל שאלה היתה מאוד ככה מוגשת כעל גבה, כמו מגש, אל היד. ומאוד נהניתי מראיון. אבל סיומו. בשאלה האחרונה הכתבת שואלת אותי את השאלה הבאה: אייל, אתה שליח של מדינת ישראל ואתה חשוב לך, בעיניך, מאוד, שיהודים בתפוצות ובקהילה שלנו, יגיעו לישראל, אם זה בעלייה, אם זה בתוכניות קצרות, אם זה בתוכניות ארוכות למיניהן ואני שואלת אותך, כמי שלא ביקרה מעולם בישראל, מה יכול לעשות יהודי בקהילה, כדי להרגיש קרוב לישראל, מבלי לבקר בה. והשאלה הזו הכתה אותי די בתדהמה. זה לא משום שאני לא הייתי מודע לעניין שיותר ממחצית בני עמנו לא ביקרו מעולם בישראל וכנראה גם לא יבקרו בה מעולם.

צעירי תגלית.

תגלית עדיין לא מהווים כמות שמביאה לכך שיותר ממחצית בני עמנו יבקרו בישראל בימי חייהם, וזו עובדה מצערת. הייתי מודע לעניין הזה לחלוטין, אבל מאחר והעשייה שלי ביום-יום, בקהילה, היא כזו שדוחפת אנשים לצאת לישראל, מכיוון שליוויתי עשרות ומאות אנשים בתוכניות שונות לארץ, לא הכה בי עד כמה החוויה של מי שלא ביקר בישראל ומעוניין להיות חלק ממנה, עד כמה היא קשה. ואני רוצה לחבר את השאלה. השאלה הזו למעשה הכתה בי קשה ובאמת הדהדה במוחי במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה ואני יכול לומר לכם שכאשר נכנסתי לתפקיד, לא מזמן, לתפקיד של ראש תחום תפוצות במשרד, נפל בחלקי להיפגש עם עמוס. אני קודם כל, הדבר הראשון, איך שנכנסתי אליו למשרד, רק מטון הדיבור, אחרי שני משפטים, נדבקתי. נדבקתי, באופן מלא. נדבקתי בתושייה של אדם עם חזון ומעוף, שלא ראיתי כמותו, פשוט לא ראיתי כמותו, בלתי נלאה, פשוט בלתי נלאה, לחיוב, כמובן. ואני יכול לומר שכאשר השיחה התנהלה, ועמוס הציג בפניי את הרעיון, אני פשוט נדלקתי. הנה תשובה פשוטה, רעיון פשוט מאוד, קל לביצוע, לחבר את בני עמנו אל ספר התנ"ך ובדרך זו לחבר אותם אל הארץ, בדרך זו לחבר אתם אל היהדות ואל זהותם היהודית. הנה דרך נפלאה שבה בני עמנו יכולים להיות חלק מאיתנו, גם מבלי לבוא לישראל. אבל אני אוסיף ואומר, כמו שאמרו כאן אחרים, בהחלט העובדה שאתה כותב פסוק מן התנ"ך ואני עוד יותר אחדד את הנקודה, משום שהמשרד שלנו גאה להיות חלק בפרויקט מאוד ספציפי שהוא רלוונטי לתחום של בני ובנות מצווה. שערו בנפשכם, ואנחנו מדברים כמובן על בני מצווה יהודים, שערו בנפשכם עד כמה חזקה היא החוויה עבור בן מצווה שעובר שנה בתפוצות, שבה הוא לומד על מה המשמעות של להיות בן מצווה ולהצטרף לעם היהודי, עד כמה היא עמוקה לבוא ולכתוב פסוק בעברית, שפה שהוא לא דובר בה וכנראה גם לא ידבר בה מעולם ולעולם, לבוא ולכתוב בשפת עמו, פסוק מהתנ"ך. זוהי חוויה מעצבת, לכל הדעות. זו חוויה שתשקע בו עמוק ותבנה את זהותו היהודית.


אני חושב שגם לטווח ארוך, היא תוביל לכך שכאשר הוא ידע שהדברים נכתבו והם יושבים בישראל, זה יהווה עבורו מוטיבציה לבוא ולבקר בישראל. הוא יירצה לראות את הספר ואת הפסוק שיושב כאן בארץ, בתקווה, בבית התנ"ך, יום אחד, ויירצה לבקר ולראות את המורשת שהוא הותיר כאן בישראל והנה יש לו חלק, גם אם הוא מעולם לא ביקר פה. וזה סגר לי מעגל פשוט פנטסטי.


אז אני מאוד מאוד רוצה להודות לעמוס על כל התושייה ועל כל המאמצים שהוא עושה והמשרד, משרד ההסברה והתפוצות יעשה כל שביכולתו, על-מנת לעזור ולסייע ולצעוד עם עמוס יד ביד, עד שיוגשם החזון הזה, של כל העם היהודי, כותב את התנ"ך, היא שפתו. תודה.

תודה. אליהוא בן און.

השם שלי זה מהתנ"ך, שמואל א', פרק א', פסוק א'.


גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני שמח להיות פה, אני משדר ברדיו כבר הרבה שנים תוכנית בינלאומית, הקשר הישראלי, שיחות עם מאזינים בחוץ לארץ ועמוס רולניק, הפכנו אותו ובצדק, בהגדרה של השידור, שגריר התנ"ך הבינלאומי של ישראל. כל שבוע, במסגרת השידור שלנו, בשעת לילה בישראל, בשעות אחרות ברחבי העולם, אנחנו מעלים את עמוס או אחרים ברחבי העולם שקשורים לתנ"ך, אם זה שגרירים או נציגים, כדי שיספרו איך מתקדם הפרויקט הבינלאומי הזה. בעיני זה חשוב מאוד. במצב שבו מדינת ישראל כל פעם מנסים לכרסם את מעמדה מכל מיני כיוונים, בלי להיכנס לעניינים פוליטיים, אז לפחות לגבי התנ"ך, אני מקווה שאנחנו מצליחים להעביר מסר שאומר – זה שלנו וזה של כולנו וזה מחזק את כולנו ועמוס בדמות שלו בעשייה שלו בשידור שלו, מחבר את כל הדברים האלה ביחד, ואני שמח בכל שבוע לדבר אתו בשידור, כדי שיספר לנו איפה הוא היה ולאן הוא התקדם.


דבר שני, במבט קדימה, צריך להבין שבעידן הפייסבוק של 550 מיליון בני-אדם כבר, צריך לדאוג שהפרויקט הזה יעלה לפייסבוק. האנשים מאתנו שלא גולשים בפייסבוק ולא מבינים מה זה, אני ממליץ להם כן להבין כמה זה חשוב כי הדור הצעיר, הצעירים, שחווים ולומדים דרך הפייסבוק ודרך האינטרנט כמה זה חשוב להגיע אליהם גם באמצעות הפייסבוק.


ואחרי שדיברנו על הצד הווירטואלי, שזה גם רדיו, גם טלוויזיה, גם פייסבוק, צריך לדבר על הצד המעשי, וזה באמת בניין בית התנ"ך שאני שומע עליו כבר הרבה פעמים ותמיד שואל את עמוס מתי זה יקרום עור וגידים והוא אומר – נחכה ונראה. אבל אני קורא פה לכנסת, אם היא יכולה, להעביר החלטה וקריאה שאומרת שצריך להקים את בית התנ"ך, ממש, בשר ודם, כדי שזו תהיה התרומה של הדור שלנו לדורות הבאים. תודה רבה.

תודה.

אני מנהל את אגף של"ח וידיעת הארץ.

סליחה, אני רוצה את הסרט שלך, תוך כדי הדברים. תדבר ואני בינתיים אעלה את הסרט שלך.

הסרט שלי? הסרט של הילדים של מדינת ישראל.

אתה ילד של מדינת ישראל, לא ידעת?

אני כן. אני מנהל את אגף של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך. ספר התנ"ך בשבילי זה אלבום התמונות המשפחתי שלי. אנחנו מתייחסים לספר התנ"ך במסגרת הסיורים ברחבי הארץ לצורכי הכיוון והקידום החינוכי של הכרת הארץ ואהבת המולדת והספר מצוי בתרמילו של כל מורה לשל"ח שמטייל עם התלמידים. בימי רביעי, שזה יום כזה, יש 25,000 תלמידים שמסיירים בוודאות ברחבי הארץ עם המורים שלהם, בכל יום רביעי-חמישי בשבוע, ומעבר לכך, את כל הטיולים של מערכת החינוך, גם הם מתנהלים דרך האגף שלנו, עם הבעיות ועם המורכבויות על כל המשתמע מכך והתנ"ך הוא חלק אינטגראלי מההדרכה של כל מדריך בכדי לחזק את הקשר ואת תחושת ההשתייכות לעם, לארץ, למדינה.


אנחנו לקחנו את הפרויקט המעניין שעמוס הביא אלינו ורצינו להשתמש בו כמדרבן וזה מה שעשינו. החלטנו שאנחנו כותבים את כל התנ"ך ביום אחד, בערב חג מתן תורה, ובמשך ארבע שעות, 23,127 תלמידים, ישבו ברחבי הארץ, תלמידי כיתות ז' שהם בני מצווה, בכיתות שלהם, מפה לבנה, את הדפים הרלוונטיים שלהם, מהספר והפרק והפסוקים שהם קיבלו בכיתה הספציפית הזאת, והדבר שהיה מעניין בכל העניין זה שאת כל התהליך הזה, הובילו מנהיגים צעירים, מה שאנחנו קוראים מדריכי של"ח צעירים, המש"צים שלנו. הרווחנו בזה מספר דברים במספר מישורים. הפעם הראשונה היתה שהתלמידים, המנהיגים הצעירים, מה שאנחנו קוראים המש"צים, קיבלו את זה על עצמם, הכינו את הפרקים שלהם והכינו פעילות לתלמידי כיתות ז' בני המצווה, אני והתנ"ך. והפעם השנייה היתה המפגש של התלמידים של כיתות ז' שבאותו יום לבשו חולצות לבנות, וקיימו טקס עם המחנכת שלהם, ויצרו איזה שהיא אווירה מיוחדת, זה היה מעניין לראות, אני לא יודע אם הראו בתמונות האלה לא את עמוס מדבר, אלא את התלמידים כותבים, באיזו התרגשות הם כתבו את הפסוק הספציפי שלהם, נכנסו להיכלות הקודש. זאת היתה התחושה והאווירה של הילדים הצעירים האלה, ומי שהוביל את כל הפרויקט אצלנו באגף בהתנדבות רבתי, בערך כמו עמוס, זה משה חורי, שעובד אתנו שנים. אם משה יספר בכמה מילים, איך עשינו את כל התהליך הזה, בארבע שעות כתבנו את התנ"ך. בין השעות שמונה ל- 12.

תודה.

אני פנסיונר משרד החינוך, יוצא אגף של"ח ידיעת הארץ. אנחנו מרימים פרויקטים בצורה עוצמתית, כשקיבלנו את המשימה הזאת נערכנו בטווח זמן לא כל-כך גדול, אבל לנו היה חשוב מעבר לכתיבה, להפוך את הנושא הזה לפרויקט חינוכי, וזה אכן מה שנעשה. כי כל אותם בתי-הספר, ולצערי לא כולם, ועל כך קיבלנו נזיפה, כי כולם רצו להשתתף ולא יכולנו לשתף את כולם, לפחות לא בשלב הזה, זה הפך להיות פרויקט שמנהלי בתי-ספר ניצלו את ההזדמנות על-מנת ליצור התייחסות חיובית ומיוחדת לכתיבת התנ"ך. מספר התלמידים שהשתתפו באותו יום הוא מעבר ל- 23,000 של הפסוקים, כי כפי שאלי אמר, כל המש"צים, המנהיגות הצעירה, לקחו בזה חלק. אנחנו עברנו כמה עשרות אלפים נוספים שלקחו בזה חלק, גדול מאוד.


כמובן, מי שחתם את ספר התנ"ך באותו היום היה שר החינוך שערך טקס בלשכתו. כמובן, פסוק נוסף נחתם על-ידי מנכ"ל משרד החינוך והיום יש לחץ גדול מאוד מצד כל בתי-הספר להשתתף בזה כי הבעיה שלנו היתה שאנחנו לא יכולים לעשות ספר וחצי. או שעושים יחידות שלמות, או שמתרכזים רק בפרויקט אחד. מאחר וזה היה ניסיון ראשון, אנחנו החלטנו שהולכים על כתיבת ספר תנ"ך אחד שלם. אני מניח שתתקבל החלטה, במידה וזה יאושר על-ידי הגורמים במשרד, בראשם אלי, להרחיב את הפרויקט הזה בשנת הלימודים הנוכחית.


על כל פנים, המסר החינוכי של הפרויקט הזה היה מעבר לציפיות, כי בדרך-כלל לא היתה לצערי הרב התייחסות מיוחדת בחיי היום-יום, אבל האירוע זמן התייחסות חינוכית במערכת החינוך לספר התנ"ך. ועל כך גאוותנו.

תודה.

גברתי, יושבת-הראש, חברי כנסת, נכבדים. על-פי מסורת ישראל, העולם התחיל בעברית. כשהקדוש ברוך הוא אמר ויהי אור, על-פי מסורת ישראל, הוא אמר את זאת בעברית. למרות שהגויים טוענים שזה התחיל עם לוקספיה אבל, אבל, גם כן על-פי מדרשי חז"ל, כשהקדוש ברוך הוא נתן את התורה, הוא נתן אותה ב- 70 לשון. ובעת ובעונה אחת התרחש שם נס, למרות שהוא אמר אנוכי השם אלוקיך בעברית, הוא אמר את זאת באותה שעה, מה שאוזן אינה יכולה לשמוע, מה שעין אינה יכולה לראות, ב- 70 לשון ומה ששמע זה, לא שמע זה. כלומר, כבר עם מתן תורה, ירדה לעולם התפישה של פלורליזם עצום. אבל פלורליזם מסביב לדבר השם. 70 לשון, מה ששמע זה, לא שמע זה.


ועכשיו יש פה מפעל ואני, גברתי יושבת-הראש, קצת מסויג מן האמירות שזה משרת את זה וזה משרת את זה והתורה היא אמצעי כדי לעשות הסברה ואמצעי כזה. התורה איננה אמצעי, איננה אמצעי. אבל יש פה איזה מין שיבה מאוד מאוד עמוקה, לרעיון שספר הספרים, אנחנו נקראים עם הספר, הוא בעצם ספר שנטע את עצמו, שתל את עצמו, לתוך המודעות של תרבות האדם, לפחות האירופאי, והיום האוניברסאלי, ושכל זה התחיל על-פי מסורתנו בארץ ישראל. והעובדה שיימצאו בארץ X ספרים שנכתבו על-ידי מאות אלפי, לפי דעתי מיליונים, אם יש 23,127 פסוקים, ויש X ספרים, מאחורי כל פסוק עומד אדם, שכתב, אם נער, אם ילד, אם ילדה, אם איש, אם אישה, כלומר, מיליונים של אנשים ימצאו את כתב ידם, את חותם ידם האישי, בארץ ישראל. אם הם יבואו או לא יבואו, זה דבר אחר לחלוטין. אבל נוצר פה סמל שאנחנו היום, לפי דעתי, לא יכולים לשער את כוחו ועיקר השפעתו לא תהיה כאן אלא היא תהיה אוניברסאלית.


כל הדברים מתחילים בקטן, אבל לדעת שיש פה בארץ משכן לספרים ב- 70 לשון, יש יותר מ- 70 לשון, 70 לשון זה כל הסנהדרין שאם אינה שומעת 70 לשון, היא איננה יכולה לפסוק, כלומר 70 לשון זאת היא, זה דימוי של כל לשונות העולם, זהו דבר גדול, שהשפעתו תהיה לפי דעתי, בטור גיאומטרי, בטור גיאומטרי.


אני רוצה עוד לציין דבר אחד. אין היום ויכוח על המרכזיות של התנ"ך לעולם. יש ויכוח על המרכזיות של ארץ ישראל בשלטון יהודי, בעולם. על זה יש ויכוח, יש מחלוקת. הדבר הזה לא ישנה את העובדה שיש מחלוקת. אבל אני אומר לכם מתוך ניסיוני כשגריר ישראל בכמה וכמה מקומות, הוויכוח הזה הוא בעיקרו של דבר פוליטי, חברתי, אידיאולוגי. בנשמות של רוב רובם של בני האדם בעולם, זה לא שנוי במחלוקת. אלא מה אתה צריך ליצור לדבר הזה עוגן, לא שנוי במחלוקת שהארץ הזאת היא ארץ הנביאים. לא שנוי במחלוקת, גם בכנסייה, בשום מקום, שהזיקה שלנו לקיומנו, היא כאן.


זה עוגן. מה קורה? דבר פשוט קורה, שהועברה טכניקה, טכניקה, יהודית, קלאסית, שאנחנו גומרים לכתוב ספר תורה, אנחנו כותבים בו פסוק, אנחנו כותבים בו אות, מוזמנים כל האנשים להוסיף מילה אחת, תיבה אחת, אות אחת, למה? כדי שהספר, על-ידי הכתיבה הזאת, יהיה שלהם. שלהם. שלהם.


אני עכשיו משתתף בכתיבת ספר תורה לזכר מישהו שנספה באונייה אגוז. אגוז, אדוני, אנחנו יודעים מה זה אגוז. האונייה, מחלקת העלייה והקליטה, האונייה אגוז. מכניסים ספר תורה היום, אחרי כל-כך הרבה שנים, ומוזמנים אנשים להוסיף מילה, אות וכן הלאה. וכך הם בתוך העניין הזה. המפעל הזה של עמוס, עם כל הצניעות, עמוס, מביא לתוך התנ"ך, באופן פרסונאלי אישי, את הקשר.


גברתי יושבת-הראש, העובדה שהכנסת מקיימת עליו דיון, היא עובדה חשובה, יש לי רק בקשה אישית, אני לא יודע אם עמוס יאהב אותה. אחת מן הסיבות הגדולות היא בעובדה שיש כאן משהו עממי, גדול, עם כל הצדדים, באים נוצרים, אני הייתי קורא למשכן, כשהייתי כותב על המשכן שכתוב, הייתי כותב את הפסוק "ונהרו אליו עמים", ונהרו אליו עמים. תעשו את הכל לחפש איזה מין פטנט, שתהיה לזה את כל התמיכה, של הממשלה ושל הכנסת ו-ועדותיה ומוסדותיה וכל העובדים הנאמנים של משרדי הממשלה על כל האגפים והיה מאוד מרתק לשמוע מה שכל אחד ואחד עושה ועם זאת, גם לשמור על העובדה שיש בדבר הזה ביטוי לרצון עממי, שזה יהיה הממסד ילך עם העם, שרוצה לכתוב, גם עם אלה שבחוץ לארץ, שזה יהיה ביטוי לרצון קולקטיבי שלנו, של הידברות עם האחרים, שלא נהיה סקולריסטים, שלא נהיה, שהעובדה הזאת שעמי העולם כותבים את הספר שלנו, יתקבל כאן כביטוי לפתיחות שלנו ולמקומנו כעם שתרם תרומה אוניברסאלית כל-כך גדולה. ועל כן, באמת, ברכה לכל אלו שעשו ואני מודה לך, גברתי יושבת-הראש, על הזכות שניתנה לי לדבר. כל טוב.

תודה. רפי גמזו, בבקשה. שגריר טייוואן לשעבר.

אני נציג ישראל בטייוואן. גברתי יושבת-הראש, חברי הכנסת ומכובדיי. אני מוצא שלהותיר לי לדבר אחרי ד"ר מאיר, זה כמעט לעשות לי עוול.

זה תמיד קשה, הוא מעולה.

הוא יוצא מן הכלל. וגם אחרי החברים האחרים שהיו כאן, הם כולם דברי טעם. כמובן שאינני חולק על השגריר מאיר, על כך שהתורה או התנ"ך איננו אמצעי, אבל הפרויקט אולי הוא כן אמצעי. התנ"ך לא, הפרויקט אולי כן. וכל הדברים שנאמרו פה, אין לי ספק שהם בעלי טעם, חיזוק זהות יהודית, חיזוק זהות ישראלית יהודית, הקשר עם התפוצות, הקשר עם עמי העולם, והוא מנקודת המבט של משרד החוץ, אני חושב שאכן לא יהיה בכך, בפרויקט הזה, משום פיתרון אולטימטיבי לסוגיית הדה-לגיטימציה של ישראל, אבל יש בכך בהחלט אבן נדבך נוספת במאבק שלנו להדוף את אותו קמפיין, את אותו מסע של דה-לגיטימציה של ישראל על כך שאנחנו בעצם מן קולוניזטורים זרים שאין להם חיבור למקום וחידוד המודעות דרך כתיבת התנ"ך על-ידי עמי העולם, מחדדת שוב את הקשר שלנו, הכה ברור, למקום הזה, ולארץ הזו.


אני מברך, כמו החברים האחרים, את הוועדה שבראשותך שהקדישה דיון לנושא, וגם אני הייתי רוצה להצטרף ולבקש שלא נסתפק רק בדיון ושלתמיכה שהפרויקט מקבל כאן היום סביב השולחן, יהיה גם גיבוי מעשי. מפני שנדמה לי שבהרבה מקומות ברחבי העולם, אנחנו חשים, כאנשי משרד החוץ, את העניין האמיתי של הכותבים, לבוא באיזה שהוא שלב ארצה ולהיפגש במשכן מכובד בספר התנ"ך שיש להם חלק בו. ולכן חשוב שהמחויבות הזו, יהיה לה כיסוי אמיתי. משכן כזה צריך להיות ודאי פנינה ארכיטקטונית, היא צריכה, הרעיון שהוא יהיה ממוקם בעמק התנ"ך שהוא הפרויקט המורחב הוא רעיון נפלא והגם שהקרבה לירושלים מחזקת עוד יותר את הבחירה הגיאוגרפית אבל כאמור, חשוב שיהיה. נדמה לי עמוס, שאני הייתי זה שנתן לך את הרעיון ליצור קשר עם מוזיאון ארצות המקרא, כדי שנוכל לתת סיפוק מיידי לאותם כותבים יהודים ושאינם יהודים, שרוצים להגיע ארצה וכבר לראות את כתיבתם, כמו חבריי בטייוואן, שמייד לאחר הגעת הספר או תשעת הכרכים, אחדים מהם כבר נרשמו אצל סוכני הנסיעות, להגיע הנה ומייד פנו ושאלו היכן נוכל לראות את הספר. לכן, הקמתו של המשכן היא מחויבות שאני מקווה שהופכת באמצעות הישיבה הזו למחויבות נבחרי העם ומחויבות המדינה לפרויקט החשוב הזה.


עמוס רצה שנספר על העשייה בטייוואן. נדמה לי שהיתה לנו הזכות להיות הראשונים וגם הראשונים המסיימים את כתיבת הספר. הספר נכתב בדיאלקט הטייוואני, אם תרצו, יש מי שיאמר בטייוואן בשפה הטייוואנית, הבחירה במינוח היא בחירה פוליטית בטייוואן, מפני ששפתה הרשמית היא המנדרינית, אבל כאמור, יש גם שפה מקומית, יש כמה שפות מקומיות, החשובה הנפוצה והחשובה ביותר היא השפה הטייוואנית ולא בכדי התנ"ך הזה נכתב באותיות רומניות ולא בסימניות סיניות, גם כאן יש איזה שהוא ביטוי לייחודיות טייוואנית שהיה חשוב לאותם כותבים להדגיש. לא אלאה אתכם באותו עניין, כי הוא קשור כמובן למתח הפוליטי שבין טייוואן לבין סין, מכל מקום נדמה לי שהמוצר הסופי הוא יפה, מכובד, אסתטי ואפילו מרגש.


היה לי הכבוד לקבל את התנ"ך הזה ולהעבירו ארצה, כמו לעמיתים אחרים ברחבי העולם ואני רוצה, כמו רבים אחרים, לחזק את ידיו של עמוס ולברךאותו ורק לבקש שהטלפונים והאנרגיות הבלתי נלאות יהיו בכל-זאת תואמים את גילי הקשיש לעומת נעוריו הפורחים. תודה לכם.

תודה. חבר הכנסת, מילה טובה.

אני, בהתפעלות, אין לי מה להגיד. אני באמת לא הייתי מודע לפרויקט הזה ורק מהלימוד האקוסטי הזה, אני מבין שזה פרויקט יוצא דופן וכמו שאמר השגריר מאיר, יותר, כלומר, אני לא, בוויכוח היום על ישראל יש היבטים פוליטיים נוראיים שדווקא הפרויקט הזה יכול לתת איזה שהוא צידוק היסטורי, הומאני, מוסרי, לא, מעבר לוויכוח. כי הוויכוח הוא לא שלכם, הוויכוח הוא פה ובכמה מקומות שעוסקים רק בזה בפול טיים מקצועם הוא זה, ולכן אני אומר, זה פרויקט מרגש. אני מתוודה עליו, זה פגישה ראשונה, בליינד-דייט. ולכן, אני אומר, זה מבטיח טובות לפגישות הבאות. זה כל מה שאני יכול להגיד.

תודה. דניאל, תגיד לי בבקשה, כמה דברים אתה למדת בוועדת העלייה והקליטה.

מדבר פה היושב-ראש המיועד לשעבר. שהיה אמור לבוא לפה, כי באמת זו, מכל הוועדות בכנסת ואני חייב ככה רגע של אמת, שזה מוצר נדיר פה במקום הזה. אבל זו ועדה לא חשובה, בעיני חברי הכנסת, כי היא עוסקת בנושאים הכי, עולים מרוסיה, עולים מאתיופיה, מי צריך את הכאב ראש הזה? אתמול העיד ראש אמ"ן, בחוץ וביטחון, אתם צריכים לראות את האווירה שהיתה, כאילו כל מי שמרגיש שהוא שווה משהו, התיישב לשמוע את הדברים שהובאו אגב כולם בעיתון היום. היתה תחושה של שליחות. כשהוועדות האחרות, ובראשן ועדת העלייה והקליטה, כאילו לא נחשבות. כי פה עוסקים בבני-אדם, שם עוסקים בתחזיות. צבאיות, אסטרטגיות, טורקיה, איראן, סוריה, בעיני, זה לב הסיפור של החוויה הישראלית, הוועדה הזאת. ואני לא מצליח לשכנע חברי כנסת, שזה המקום, כי פה מתעצב, יש כל-כך הרבה עולים והם נכנסים לחוויה הישראלית, הוועדה הזאת היא רמזור. היא יכולה לרמזר את חייהם ולעצב, אני, סליחה שאני בורח מהתנ"ך.

התנ"ך תמיד ישיג אותך.

ליה, זאת הוועדה שניתנת כאילו כסרח עודף לאיזה מפלגה מתוסכלת שאחד מחבריה נשאר בלי כלום, נותנים לו את ועדת הקליטה. אבל היא הוועדה המכוננת, כי היא קשורה לזהות הישראלית. לא חוץ וביטחון. חוץ וביטחון זה סיפור אחר ושם יושבים כל המי ומי ואני אומר את זה בצער, הם מתרשמים, יש איזו שהיא תחושה שאם אתה יושב במועדון האקסקלוסיבי הזה, אתה אדם חשוב. אני חושב שלא. ומכיוון שהאנשים שמופיעים בוועדה מופיעים גם לפני העיתונאים ואומרים אפילו יותר לפעמים, יש לזה חשיבות בעצם הישיבה. הלוואי ובאמצעות הפרויקט הזה, אם אפשר להפיץ אותו גם מעבר לוועדה, לוועדת משנה בחוץ וביטחון ואז אתה תקבל. אנחנו נמצא לך את הוועדה הראויה. משהו שקושר בריגול, אתה מגיע, אפילו ראש אמ"ן יופיע, אולי ראש המוסד גם. ולכן אני אומר לך, כמי שנמצא פה ובלי ציניות, הדברים החשובים קורים פה, העולים שנאנקים מכאב שעלו זה עתה מאתיופיה והלכו לאיבוד לפני שהם מתאבדים, באים לפה כדי לספר את הסיפור שלהם. מה יותר חשוב מזה? או העולים מחבר העמים, ראיתי אתמול אסירי ציון, לא ידעתי שאין להם מה לאכול. קיבלו אותם בשדה התעופה כמו גיבורים גדולים. ישבו אתמול וחשכו עיניי. הם נראו כמו, לא צלם אדם אלא צל אדם. שאין להם מה לאכול. איפה אני אלמד את זה? בעדות של ראש אמ"ן? שאני יכול לקרוא אותה בעיתון היום? שאני יכול, כל אתר לשים רק את הזה? לכן אני אומר, אילו יכולתי לשנות את סדר העדיפויות, הייתי שם את החשיבות המרכזית בוועדה הזאת. ואלה שרוצים פרסום – ועדת חוץ וביטחון. כי שם מחפשים, שם הטלוויזיה נמצאת, שם מקבלים חשיפה, מי שראה חדשות אתמול. ולכן אני משתף אתכם בתסכול האישי שלי, כיושב-ראש המיועד לשעבר, שהיה צריך להיות אחרת. ואם יש לנו מספיק זמן כדי לשנות את הגזירה הזאת, אתה מיכאלי אתנו, אנחנו כולם עולים פה בוועדה, שמתם לב. אנחנו עולים. כולם, חוץ מעמוס. בוועדה הזאת, חברי הוועדה, וכולם, כל מי שנמצאים בארץ עשר שנים, 20 שנה, 30 שנה, אבל לא נולדו פה ולכן נזרקנו לפה. באמת, אני אומר את זה, כי אני יושב בסיעה, במפלגה, שבה יש שמות גדולים, שכל אחד סוחב אתו על הגב עבר ביטחוני והתרשמתי עם הזמן שככל שהוא סוחב עבר ביטחוני עשיר, כך גם הוא דל בדברים אחרים. ואני לא מכוון לאף אחד.

אני עכשיו יודעת למה אתה איחרת, כי היה פה השר שלך.

לא, דווקא אותו אני מחבב. לכן אני אומר לכם, תנצלו את הוועדה הזאת, עמוס, הוא צלצל אלי אתמול או שלשום, עם הקול המתכתי שלו, נבהלתי. אמרתי אני בא. התייצבתי כמו חייל. זו ועדה חשיבה, אליהוא, זה המקום, אתה עוסק בזה ועם כל הכבוד לוועדות האחרות, שם החרדים משיגים כסף בדרכים לא דרכים, פה הגנרלים לוקחים, ואני אומר את זה כחבר כנסת מלא, אני לא מסתיר את זה, אני אומר את זה גם במליאה, לכל הדברים האלה, זה הרבה בלוף. אלה הוועדות החשובות, ועדת העבודה והרווחה, שנותנת תקווה למסכנים האלה, והוועדה הזאת, שפונה, יוסף מנדלביץ' הזה, שבא כמו גיבור, אתמול ישב, אני לא רוצה להגיד לכם, כמו לקוח מ- Les miserable, של ויקטור הוגו. דמות באמת טראגית. דווקא בוועדה הזאת וקיבלו אותם ראשי ממשלה שרצו פוטו-אופ, ואחר-כך זרקו אותם. הגיעו לשדה התעופה, קיבלו אותו, קיבלו את אידה נודל, קיבלו פרסום, ואחר-כך ביי-ביי והם ירדו לתחתית המדרגה האנושית. ולכן הוועדה הזאת, אני מקווה שאני כבר לא פה, אני מקווה, אני אומר, היושב-ראש הבא, שייכנס בשבוע הבא לתפקידו, יידע לנווט את זה מעבר לוויכוח הפוליטי ושישים לב, כי הוא נכנס לפה By default, ועניינו בהקפאה יותר מאשר בעניינים האלה. אבל אני אומר, זה בסיפור הזה חשוב, כי פה מקשיבים לאנשים ורובם עולים, שרק ההגעה שלהם לכנסת, מרגשת אותם, נותנת להם איזה לגיטימציה שהם בני אדם. ולכן אני אומר לכם, אני משוכנע יותר מתמיד שזו הוועדה הנכונה וצריך להסיט אליה את הזרקור ולהפיץ את דברה לכל הכנסת ולכן הפרויקט הזה שייך לעניין הזה ותודה שציווית עלי לבוא, אחרת הייתי שוכח. תודה רבה לכם.

אחרי הדברים של דני, אני צריך להתנצל למה אני פה. אל"ף, המפלגות הנכונות, שולחים פה את התותחים שלהם, אני כבר קדנציה שנייה פה. סדרי עדיפות של מפלגת העבודה.


אני חושב שבאמת, דני, מכיוון שהוועדה הזאת היא באמת גם עלייה, גם קליטה וגם תפוצות, זאת הוועדה הנכונה של עם ישראל. העם היהודי בעולם. ולכן, האנשים שמופיעים פה, לאו דווקא בנושא של באמת הפרויקט החשוב הזה היום, באמת, נושאים הכי רגישים לעולם היהודי ולכן אני חושב שאתה תישאר אתנו פה, את הקטע הטכני הזה נתקן בהמשך ואתה כן תהיה פה יושב-ראש. אני חושב שבאמת הפרויקט הזה הוא פרויקט באמת אני גם על הפרויקט פעם ראשונה שומע עליו ומאוד משמח אותי שזה הובא אלינו לדיון כי באמת מהוועדה שלנו אני מאמין שזה יעבור גם לידיעת הכנסת לפחות וכמובן החשיפה התקשורתית זה בעצם בידי התקשורת והם צריכים להביא לידיעת כולם שהדבר הזה מתבצע כבר בפועל, אני מבין, זה לא משהו שאנחנו רק מתחילים אותו, מתבצע בפועל ואם רפי פה, שאני מכיר אותו כמארח שלנו, כנציג חדש בזמנו בטייוואן, היינו אצלו בפתיחת התפקיד שלו, כשביקרנו אצלו בקדנציה הקודמת, אני הבנתי שהוא עזב שם. בטייוואן יש באמת משלחות נכבדות מהכנסת, מגיעים הרבה מאוד משלחות בזכות הממשל הטייוואני, בזכות הקשרים שיש לנציגות שלנו, אז זה באמת משמח אותי לראות דבר כזה שהוא מדהים מבחינת ההיקף שלו. כדי להכיל גם את הנוער שדיברו פה, בארץ, לצערנו אני מתבייש לומר את זה היום, אנחנו בארץ היום, לא יותר מדי קרובים לתנ"ך מאשר אולי בצרפת מאשר ברוסיה מאשר בארצות-הברית. הידרדרנו לאיזה מצב לא טוב. אני אמרתי את זה לפני איזה שבוע באיזה מקום שאני ודני הופענו שמה, הגענו למצב בארץ שבני הנוער שלנו, בני נוער שלנו, לא מכירים מושגים ביהדות יותר מאשר מכירים ילדים שגדלים היום בבתי-ספר כאלו או אחרים בארצות-הברית, לצערנו. אבל מה, אני חושב שזו אשמתנו ואנחנו צריכים לתקן את זה.


אין כלי או אין מקור, אין דבר שמייחד יותר מאשר התנ"ך, ולכן צריך לחשוב באמת איך להגביר את המודעות הזאת לתנ"ך. לא נכנסים כרגע, לא להיבטים הפוליטיים של זה, מי שאומר תנ"ך זה לא פוליטיקה, תנ"ך זה הקיום של עם ישראל ולכן שאלתי אתכם אם כל התנ"ך אתם כותבים, אמרת לי כן, אני שמח. כי בעצם, החלקים האחרים, דני, החלקים האחרים של התנ"ך, הם פחות ופחות מוכרים. גם בבתי-ספר דתיים, לא כולם לומדים את כל התנ"ך, בינינו. כי זה סך-הכל, זה היקף ענק. אז כולם לומדים את התורה, לומדים ספרים נבחרים, לבגרות פה ושם, מי שלא יושב ולומד את כל הספרים, שזה באמת העושר הכי גדול של עם ישראל, אז באמצעות הספרים שלכם, כולם יכולים להיחשף לזה ותבוא עליכם הברכה, מה שאנחנו, ברשות גברתי, יושבת-הראש, לשעבר או לעתיד, מי שזה לא יהיה, בוועדת העלייה בוודאי תמיד תסייע, אני מאמין, בעזרת השם.

תודה רבה. ידידי, עמוס רולניק, אני רוצה לאחל לך באמת הרבה הצלחה והרבה בריאות והרבה כוח להמשיך בפעילות החשובה שלך ואני מקווה מאוד שבקרוב יהיה לנו פה, אצלנו, בישראל, המוזיאון, בית התנ"ך העולמי, ושם יהיו כל הספרים מכל העולם, ומכל השפות ויבואו אלינו בעזרת השם מיליוני תיירים ובטח ובטח עולים חדשים וכל אחד יוכל לראות מה שהוא כתב בכתב-היד שלו, וזה אחר-כך לדורות, כשלמוזיאון מגיעים אחר-כך אחרי 100 שנה, אחרי 200 שנה, הו, סבא שלי כתב פה, אימא שלי כתבה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45.