PAGE
28
ועדת החוקה, חוק ומשפט

30.11.2010


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 280

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ג בכסלו התשע"א (30 בנובמבר 2010), שעה 09:00

ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות בשירות המדינה

דיון

חברי הוועדה: דוד רותם - היו"ר

אורי אורבך

דר' גיא רוטקופף

- מנכ"ל, משרד המשפטים

דר' שלמה אלישר

- סמנכ"ל בכיר שירותי שיקום, משרד הרווחה

רבקה לויפר

- רפרנטית רווחה באגף התקציבים, משרד האוצר

נאדר אלקאסם

- מרכז בכיר ייצוג הולם בקרה וביקורת, נציבות שירות המדינה

הניה מרקוביץ

- מנהלת אגף בכיר תכנון ובקרה, נציבות שירות המדינה

אחיה קמארה

- נציב שוויון זכויות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עו"ד טובה רקנטי

- ממונה פניות ציבור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

סגל פרץ יהלומי

- מנכ"לית, אקי"ם

שירלי גלאור

- סמנכ"לית, יועצת משפטית, אקי"ם

אשר עופרי הירש

- יו"ר אקי"ם אשקלון, אקי"ם

יואב קריים

- מנכ"ל ודובר העמותה, מטה מאבק הנכים

משה רוטמן

- מזכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

דוד מרקו

- מנכ"ל אלווין ישראל
נעמה לרנר

- מנהלת המחלקה הקהילתית, 'בזכות'

חיים פסחוב

- מחלקת פניות הציבור, 'בזכות'

עו"ד עידית גודס גרינבאום
- רכזת הפורום, פורום פ"ת

אורן כהן

- מרכז פעילות של הנכים

דורית ואג

נעמה מנחמי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות בשירות המדינה

דיון

בוקר טוב. העולם מציין היום את היום הבין לאומי למען אנשים עם מוגבלות. כיוון שהנושא קרוב אליי, אנחנו נעסוק היום בנושא של מעקב אחרי שילוב אנשים עם מוגבלויות בשירות המדינה, דבר שנקבע בחוק. לצערי הרב נציבות שירות המדינה במקרה הטוב לא מכירה את החוק---

הם לא הגיעו.

אם הם לא הגיעו, זו בעיה שלהם.

זה מעיד על כל ההתייחסות שלהם לנושא.

---במקרה הטוב היא לא מכירה את החוק, במקרה הגרוע יותר היא מצפצפת על החוק. העובדה שלא הגיעו הנה נציגי נציבות שירות המדינה, אדוני המנהל הכללי, זה דבר חמור ביותר.

כן, הם אמורים להגיע ובינתיים הם מאחרים.

יש לך סמכות להוציא צו הבאה.

אני אגיד לך משהו, מכיוון שנציב שירות המדינה מתחלף, אני לא יודע למי להוציא את הצו, משום שהנציב הקודם, כמו שאמרתי, במקרה הטוב הוא לא הכיר את החוק, במקרה הרע הוא פשוט צפצף על החוק, משום שמאז שנת 2007, למרות הוראת חוק מפורשת שמחייבת אותו להגיש דיווחים על שילובם של בעלי מוגבלויות בשירות המדינה, הוא פשוט החליט שלא צריך. אני שמעתי כל מיני סיבות; הוא לא יכול, אין להם אפשרות, הם לא יודעים. זה בדיוק אחד הדברים שלא מעניין אותי, אם המחוקק קבע דבר מסוים, אז נציבות שירות המדינה, כמו כל משרד ממשלתי אחר וכמו כל גוף ממשלתי אחר, תעמוד בחובה, ואם היא לא יכולה לעמוד בחובה, היא תפנה אל המחוקק ותאמר, 'רבותיי, אני לא יכול לעמוד בתנאים, נא שנו את החוק'. כל עוד החוק לא שונה, גם המדינה מחויבת לעמוד בדרישות שהחוק מטיל עליה. אם המדינה תצפצף על החוק, לפחות בוועדה הזאת יש לי כמה כלים ללמד אותה שאם חוק לא חשוב, אז גם חוק שהיא רוצה יפסיק להיות חשוב וייקבע לדיון בתקופה מאוחרת יותר, משום שממילא המדינה לא תקיים את החוק.

אז אדוני המנהל הכללי של משרד המשפטים, אני אבקש מאוד שאתה תעביר את המחאה הזאת למי שצריך ואני משוכנע שגם שר המשפטים וגם אתה תדעו לטפל בנושא הזה באופן כזה שלפחות בשנה הקרובה יוגש לנו דוח מדויק, מפורט, כדי שאנחנו נראה עד כמה המדינה---

הם הגיעו.

אני אחזור בשבילכם, מכיוון שאיחרתם, על הדברים שאמרתי. נציבות שירות המדינה, או שהיא לא מכירה את החוק, זה במקרה הטוב, או שבמקרה הרע היא מכירה את החוק והיא החליטה לצפצף עליו. אתם נדרשתם, על פי החוק, לדווח לוועדה הזאת אחת לשנה על קליטתם של בעלי מוגבלויות בשירות המדינה. מאז שנת 2007 לא הוגשו דוחות ולזה אני מבקש לקבל הסבר נורא משכנע משום שקשה לי להאמין שגוף ממשלתי שאמון על מכרזים ועל טוהר המידות בשירות המדינה לא מקיים את החוק. התירוצים צריכים להיות באמת נורא משכנעים, כי אם לא יהיו תירוצים משכנעים, אז אני מודיע לכם שאני מתכוון לפנות בתלונה ליועץ המשפטי לממשלה, על אי קיום חוק על ידי גוף ממשלתי ואני אדרוש ממנו לנקוט הליכים בנושא הזה. אנחנו לא מחוקקים רק כדי שיהיו עוד 200 עמודים בספר החוקים, אנחנו מחוקקים כדי שאנחנו נוכל לפקח על קיום החוק.

אדוני המנהל הכללי של משרד המשפטים, בבקשה.

ראשית אני מברך את הבאים, מברך את כבוד היושב ראש, על קיום הדיון החשוב הזה ביום החשוב הזה. כפי שאמר יושב הראש, הוא מכיר את העניין באופן אישי, גם אני מכיר את העניין באופן אישי ובדרך לכאן חשבתי שבעצם כולנו אנשים עם מוגבלויות, אם זה מוגבלות בתכונת אופי מסוימת, אם זה מוגבלות רגשית, אם זה מוגבלות פיזית. משום מה יש התייחסות חברתית שונה לאדם שלא שומע טוב, אדם שלא רואה טוב, אדם שנמצא במצוקה נפשית או רגשית, אדם שיושב בכיסא גלגלים, פתאום החברה מתייחסת שונה. התשובה די ברורה, זה דבר שיותר ניכר לעין, מבדל, יש דברים שהם סמויים מהעין, אבל המטרה שלנו היא ליצור חברה סובלנית יותר, פתוחה יותר, מקבלת יותר בכל התחומים וגם בתחום של אנשים עם מוגבלויות.

לפי דעתי זה מתחיל בבית, ביחס של ההורים, בהתנהגות שלהם עם הילדים שלהם כלפי אנשים שונים בכלל ואנשים עם מוגבלויות בפרט. אמרתי שאני מכיר את זה באופן אישי, לבתי יש קושי בראייה ואני רואה לפעמים תגובות של אנשים ואני פשוט לא מבין איך הורים מתייחסים כך. הם אומרים לילדים לא להסתכל, מבטים חודרים, כאילו זה מחלה מדבקת. אני חייב לומר שגם לפני שנכנסתי למשפחת המוגבלויות באופן אישי, השתדלתי עם הילדים הבוגרים שלי לעשות מאמץ חינוכי להתייחסות שווה לשונים גם בהתנהגות שלי כלפי אנשים עם מוגבלויות או בכלל כלפי שונים במשהו, ובעצם ההתנהגות הזו יצרה אצלם סוג של פתיחות.

לכן ראשית זה משהו שצריך להיות במודעות של כל הורה במדינת ישראל, של כל אדם במדינת ישראל וזה גם תלוי בנו. אני אומר בנו, האנשים עם המוגבלויות. הרבה מאיתנו משתמשים בהומור ככלי ששובר קרח, כל אחד משתמש בכלי שלו, אבל תלוי בנו במובן זה שאם אנחנו נהיה שווים, נרגיש שווים ונדרוש את השוויון, כך אני חושב שיתייחסו אלינו כאל שווים. כי ההתחשבות הזו של מי שנמצא עם העיוור, הוא מבקש ולא העיוור עצמו, זו התחשבות שלנו בשביל לא להביך, היא לא צריכה להיות. העיוור צריך להיות במסעדה והוא צריך לבקש והוא צריך לדבר וכבר נתקלנו בסיטואציות שאני יושב עם אדם עם כיסא גלגלים ושואלים אותי מה הוא אוכל. ונתקלתי כבר בסיטואציות שאומרים על אדם שיש לו בעיה שהיא בעיה נפשית, מדברים עליו בגוף שלישי והוא כבר רגיל שהוא לא צריך לענות. זו חובתנו, של כולנו, כפי שאמרתי, גם בעלי המוגבלויות וגם שלנו, של האנשים בעלי המוגבלויות שנראות יותר לעין, וזו חובה שלנו כממשלה.

במסגרת הזו במשרד המשפטים, אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד על מנת להקל ולהביא לשוויון עד כמה שניתן לאנשים עם מוגבלויות ולא רק דרך נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות שבראשה עומד מר אחיה קמארה. זה פן אחד של העבודה שלנו. אגב, מר קמארה נבחר השנה ואני חושב שזה הישג גדול שאנחנו צירפנו למשרד המשפטים אדם שהגיע מהמגזר השלישי, מהרבה מאוד שנים של עבודה במגזר השלישי. אתה עושה כן עם הראש, באחד הדיונים שהיו לנו בעבר באחד השולחנות העגולים, דנו בשאלה האם אנחנו מצרפים את מר יואב קריים לדיון כמשקיף או מצרפים את יואב כחבר בוועדה, ואז יואב בא ואמר 'אני לא רוצה להיות חבר בוועדה, אני אולי רוצה להיות משקיף, כי אם אני אהיה חבר בוועדה אני לא אוכל להתנגד'. זה טיעון טוב, אבל מר אחיה קמארה החליט להצטרף אלינו ואני חייב לומר לכם שהוא פועל, אגב כמו הרבה גופים במשרד המשפטים, כמגזר שלישי בתוך משרד המשפטים וזה טוב.

אני אמרתי לך ביותר מהזדמנות אחת שמיניתם את האדם הכי ראוי שיכולתם למצוא.

זה נכון.

אז פעילות אחת שלנו זה באמת נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות. אנחנו בתחילת העבודה, בתחילת המהפכה, אני מתכוון להשקיע הרבה מאוד תקציבים, סיוע ותמיכה בהצלחה של הנציבות ובפעילויות אחרות של המשרד, אם זה בהעסקה פוזיטיבית של עובדים עם מוגבלויות. יש לנו תכנית כזו, אני רואה שארגון 'בזכות' מתנגד לחלק מהדברים, אנחנו נדון בדברים, ועוד תכנית שעכשיו אנחנו מפתחים ביחד עם הג'וינט, תכנית ארוכת טווח, זה שיתוף פעולה של משרד המשפטים, של הג'וינט, של משרד ראש הממשלה, לפתח מתודות ומחקר מקיף בתחום העסקת אנשים עם מוגבלויות ושילובם בחברה.

אני רוצה לסיים ולומר תודה שנתתם לי את הבמה, ומשרד המשפטים ואני באופן אישי פתוחים לכל רעיון, שינוי, עזרה, ואני גם יכול לשמוע ביקורת, ולפעמים גם לתקן.

אדוני המנהל הכללי, תן לי לומר לך דבר אחד. קודם כל הזכות להיכנס לארגון בעלי המוגבלויות לא נתונה לכל אחד, זו זכות ששמורה לחלק מאיתנו, לא לכולנו. דבר שני, אני רוצה לומר לך שהאנשים עם מוגבלויות לא צריכים רחמים וסיוע של אף אחד, אני אומר שאני חושב שבדרך כלל אדם עם מוגבלות צריך שלא יפלו אותו לרעה, משום שכאשר אדם גדל עם מוגבלות הוא מפתח את החושים, הוא מפתח את היכולות שיש לו בהרבה יותר מאשר אדם רגיל, ולכן צריך לדעת שצריך לתת לאדם עם מוגבלות את ההזדמנות ההוגנת ולא לפסול אותו, אבל גם לא לרחם עליו. לא צריך רחמים.

דר' אלישר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני הייתי חבר בוועדה הבין משרדית שלמעשה עסקה בניסוח תיקון חוק המינויים למתן העדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלות בשירות המדינה. עבדנו במשך ימים ארוכים מתוך תקווה שאכן ניתן יהיה, באמצעות תיקון חוק, לאפשר לאנשים עם מוגבלויות להשתלב גם בשירות הציבורי, כדי שתהיה כאן אחידות בין הדיבור על הצורך לשלב אנשים עם מוגבלויות בשוק הפתוח במסגרות שונות, פרטיות וציבוריות, ושגם הממשלה למעשה תאפשר לאנשים עם מוגבלויות להשתלב. אני חושב שהתיקון של חוק המינויים לא כל כך צלח, מכיוון שמספר האנשים ששולבו מאז שהחוק למעשה נכנס לתוקף הוא כנראה מאוד מאוד קטן, אם בכלל. יכול מאוד להיות שהתיקון עצמו לא נתן תמריץ לאנשים עם מוגבלויות לגשת למכרזים פומביים בגלל כל מיני חסמים פסיכולוגיים, כאלה ואחרים.

או בגלל ניסיון.

או בגלל חוסר ניסיון.

לא, להיפך, ניסיון.

בגלל ניסיון קלוקל, אתה רוצה לומר.

נכון.

מכל מקום, בשלב יותר מאוחר הוחלט להוציא מכרז מרכזי מטעם מינהל הרכש הציבורי, כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בתעסוקה במשרדי ממשלה באמצעות חברות כח אדם. למעשה המכרז הזה בא לעקוף את הצורך באמת לשלב אנשים עם מוגבלויות במשרות תקניות במשרדי ממשלה. כיום, כשאנחנו כבר שנה וחצי אחרי המכרז הזה, אני חושב שהתרומה שלו היא מאוד שולית ואנחנו לא רואים את המספרים הגדולים של אנשים נכנסים. מה עוד שהאופציה הזאת היא במידה מסוימת קצת, הייתי אומר בלשון עדינה, פוגעת בסטטוס והיא לא כל כך מחמיאה.

הרעיון של המכרז של קבלני כח אדם, רעיון של מי הוא?

סליחה, התצוגה כאן לא נכונה. זה לא למשרות רגילות. הכוונה פה---

זה לא משנה, זה גם למשרות של הגב' מרקוביץ, זה גם לאנשים שיכולים להיות משפטנים וכלכלנים ורואי חשבון ושיש להם גם במקרה מוגבלויות. לא בלבד. אני יושב בוועדה במִנהלת ואני יודע שזה מכוון לכל ספקטרום היכולות האינטלקטואליות הקוגניטיביות והמקצועיות.

של מי, דר' אלישר, היה הרעיון להוציא את---

של החשב הכללי.

זאת אומרת הרעיון הוא לקחת דווקא את אותם אנשים עם מוגבלויות, שהם האנשים החלשים יותר בחברה מבחינה תעסוקתית, ולבוא ולהגיד להם 'תעבדו אצל קבלני כח אדם', עם כל הבעיות סביב הנושא הזה של עובדי כח אדם.

שלילי. אני מוחה על ההצגה הזאת. אין בשירות המדינה העסקה באמצעות חברות כח אדם.

ודאי שיש.

אנחנו אוסרים את זה, קלטנו את כל עובדי קבלני כח אדם בתוך שירות המדינה.

לא, הם יהיו נותני שירותים. אבל אני עוד לא סיימתי את מה ש---

סליחה, גב' מרקוביץ, אחר כך תגיבי על מה שהוא אומר.

הכוונה היתה שהם יהיו כנותני שירותים. כנותני שירותים, גב' מרקוביץ, הם יכולים לתת את כל ספקטרום המקצועות. אפשר לעשות מיקור חוץ של רואי חשבון, של כלכלנים, של משפטנים וכן הלאה. אני יושב בתוך המִנהלת שעוסקת בנושא הזה וזה לא רק לאנשים שעוסקים בניקיון, או בגינון או בארכיבאות, אלא זה פתוח לאנשים עם יכולות שונות. זה תלוי כמובן בסגני המנהלים הכלליים שעוסקים במינהל ובמשאבי אנוש בכל אחד ממשרדי הממשלה, למה הם זקוקים ומה הם צריכים. זה תלוי בהם.

אני רוצה לומר דבר נוסף ואחרון. לפני כמה שנים היינו מקבלים מספר משרות ייעודיות ועד כמה שזה אולי לא מחמיא, אבל בכל זאת היה ניסיון בפרקטיקה לקבל משרות, והגב' מרקוביץ יודעת את זה, עבור אנשים עם מוגבלויות שהם היו צבועים לאנשים שלנו מאגף השיקום ממשרד הרווחה---

לא היו.

אני מבקש לא להיכנס לדבריו.

יכול מאוד להיות שצריך לחזור וגם ללכת בגישה הזו. תודה רבה.

מה עשה משרד הרווחה בכל הנושא הזה?

אנחנו מדברים על מכרזים פומביים ולא על מכרזים פנימיים, אנשים שניגשו למכרזים פומביים, אם ביניהם היו אנשים עם מוגבלויות אז היתה להם אפשרות להתקבל לעבודה, אבל אני אומר כאן שלא היו אנשים שניגשו למכרזים האלה ואני הסברתי מדוע.

מה עשה משרד הרווחה כדי לעודד אנשים לגשת למכרזים האלה? זה חלק מתפקידו של משרד הרווחה, לא? אני שומע את שר הרווחה כל יום מדבר על כך שהוא פועל לעשות וכולי וכולי, אז תגידו לי מה הוא עשה.

אני חושב שהדבר החשוב ביותר שאנחנו עשינו, בכל המכרזים שאנחנו הוצאנו לקבלת שירותים ולקניית שירותים מקצועיים, היתה שם עדיפות חד משמעית לאנשים עם מוגבלויות.

כן, מר קמארה?

אני רוצה, למען הסדר הטוב, שאנחנו נחזיר את הדיון לנושא המרכזי שלנו שזה ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות בשירות המדינה. הנושא של כח אדם הוא חשוב, אבל הוא לא פוטר את המדינה מאחריות לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות.

ניתן לגברת מרקוביץ את הבמה, היא תיתן לנו את כל ההסברים. גב' מרקוביץ, בבקשה.

תודה. אני מצטערת שכשנכנסתי לכאן שמעתי על נושא הדוח השנתי ואני כמובן מתנצלת על כך שלא העברנו דוח לכנסת, ואני לא אומרת את זה כתירוץ, אלא כעובדה. אנחנו מציגים כל שנה שלושה דוחות לכנסת של אוכלוסיות מתוך הארבע שאנחנו מחויבים להן, זה נשים, ערבים ואתיופים. אנשים עם מוגבלות אנחנו לא מסוגלים להציג כי הנתונים לא בידינו. אין לנו סימון במחשב של מי זה אדם עם מוגבלות ובמיוחד אנשים עם מוגבלות חמורה, כפי שתוקן בתקשי"ר לגבי הייצוג ההולם המחייב את שירות המדינה.

הנתונים האלה הם נתונים שאנחנו מקבלים דרך הפגשת נתוני עובדי המדינה עם נתוני המוסד לביטוח לאומי ומשרד הביטחון. אנחנו כרגע עובדים, בסיועו של מר קמארה, על דוח כזה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי לפי החוק היא היחידה שיכולה לקבל את הנתונים האלה, גם מהמוסד לביטוח לאומי וגם ממשרד הביטחון. בינתיים קיבלנו נתונים רק מהמוסד לביטוח לאומי, משרד הביטחון עדיין לא העביר את קובץ השמות שלו ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

גב' מרקוביץ, יש בטופס בקשה לקבלת משרה בשירות המדינה מקום לסמן ש'אני מוגבל'.

כדי לקבל העדפה.

נכון. כמה אנשים הגישו בקשות עם סימון בטופס הזה, אתם יכולים לבדוק?

כמאה אנשים בשלוש השנים האחרונות.

מה זה כמאה? כמאה זה תשעים, או---

סביב התשעים.

זה דבר שיכולתם לתת לי נתונים מדויקים, כי אפשר לספור.

לא ביקשתם את הנתון הזה.

אני לא ביקשתי, משום שאתם צריכים לדווח. אתם עכשיו נותנים לי תירוצים, 'אנחנו לא מסוגלים לדווח', אז אני אתן לך ארבע נקודות שהייתם יכולים לדווח בצורה נורא פשוטה. קודם כל כמה אנשים כאלה הגישו את הטופס. דבר שני---

גם מי שמסמן, אדוני, לא כל מי שמסמן זכאי להעדפה.

אני לא אמרתי שהם זכאים, אמרתי כמה אנשים... הייתם יכולים להגיד, 'רבותיי, הוגשו 132 בקשות שבהן אדם ביקש, מתוך ה-132 התברר ש-31 לא זכאים, מתוך ה-101 שנשארו, נתקבלו לעבודה 22'.

אם תבקשו נתונים מסוימים ש---

אני לא אבקש שום נתונים, החוק מחייב אתכם לדווח. אתם לא מסוגלים? תגישו בקשה לשינוי החוק. אתם לא יכולים לעשות לעצמכם דין ולהגיד ש'מכיוון שפה אנחנו לא מצליחים', הרי זו האמת, לגבי נשים, ערבים ואתיופים קל לכם לדווח, אתם אולי הצלחתם שם, אז אתם רוצים להראות 'עשינו'. אתם חייבים על פי החוק לדווח, אתם לא מסוגלים לקיים את החוק? יש שתי אפשרויות, או ששמים את המפתחות על השולחן והולכים הביתה, זו אפשרות אחת. או שבאים למחוקק ואומרים 'תראה, הטלת עלינו מטלה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בה, נא שנה את החוק'. העובדה שאתם אומרים 'אנחנו לא מסוגלים, לכן אנחנו לא מדווחים, נעשה מה שאנחנו רוצים', אני מודה לך, אבל אני רוצה לראות מה היה קורה כשמישהו עובר עברה, נוסע מירושלים לתל אביב והוא נורא ממהר, כי יש לו בתל אביב פגישה חשובה והוא נוסע במהירות מופרזת, וכשעוצר אותו השוטר, הוא אומר לשוטר, 'תשמע, לא היתה לי בררה, לא יכולתי לנסוע לאט', מה היה אומר לו השוטר ומה היה אומר לו השופט.

אתם ב-2007 עשיתם השוואה עם הנתונים של ביטוח לאומי. למה אי אפשר לעשות את זה ב-2008 או ב-2009?

כי זו עבודת מחשב מאוד יקרה ואנחנו לא יכולים לעשות את זה.

או. עכשיו איפה האוצר? זאת אומרת הבעיה היא כסף.

גם השונות לא תהיה כל כך גדולה.

אני לא יודע אם השונות גדולה או קטנה, אבל עכשיו הבנתי שאתם לא מדווחים כי זה עולה לכם הרבה מדי כסף.

אנחנו לא משלמים.

אז מי משלם?

הלשכה לסטטיסטיקה.

אז זה עולה יותר מדי כסף. הבנתי.

האם אתם פונים ליחידות ואומרים 'תגידו, רבותיי, יש אצלכם אנשים עם מוגבלויות'?

היחידות לא יכולות לדווח, כי זו צנעת הפרט. הם לא יכולים. ואם זו נכות שהיא לא גלויה, אז איך הם יידעו אם אדם או---

את עונה לי שתי תשובות שהן לא ממן העניין. אם אדם הוא יושב על כיסא גלגלים, אז אין צנעת הפרט להודיע ש'יש אצלנו אדם על כיסא גלגלים והוא מוגבל'. אם המוגבלות לא ניכרת, אז הם לא יידעו, אז אני לא ביקשתי לדווח על זה. אבל אני שואל על אלה שהנכות ניכרת.

אבל זה לא יהיה נתון מלא.

אני לא ביקשתי נתון מלא, תני לי חצי מהנתונים, רק תני לי נתונים. מה שאתם אומרים זה דבר נורא פשוט, 'אנחנו לא יכולים לדווח, כי זה עולה הרבה כסף, ואין לנו נתונים מלאים, אז לא נדווח בכלל'. תירוצים יפים.

אני לא יכולה לבקש נתון כזה מהמשרדים.

למה?

מה לבקש מהמשרדים? תדווח לי מי מהעובדים שלך הם בעלי 70% נכות ויותר? אנחנו עושים העדפה מתקנת לאנשים בעלי מוגבלות של 70% ומעלה, זאת ההעדפה המוגדרת בתקשי"ר. איך אני יכולה לבקש ממנהל משאבי אנוש, במשרד, שידווח לי מי הם האנשים אצלו שעונים על הדרישה של 70%---

לא ביקשתי 70%, שיבוא---

חובת הייצוג ההולם לא חלה רק על 70% ומעלה.

אבל אנחנו הגדרנו בתקשי"ר וזה נעשה עם כל הארגונים במשותף, עם נציבות אנשים עם מוגבלות, שההעדפה המתקנת שניתנת ל---

אני לא מדבר על העדפה מתקנת, אני מדבר עכשיו על שילוב אנשים עם מוגבלויות. אני לא מדבר על העדפה מתקנת. אתם בהעדפה מתקנת לא עשיתם שום דבר. לא קיבלתם אחד בגלל הנכות שלו.

אני לא בטוחה.

את לא בטוחה? תגידי לי איפה קיבלתם. אילו היה לכם אחד כזה, אתם הייתם באים עם דגל עם השם שלו בגדול עליו.

אני מצטערת, אדוני, אבל קיבלנו יותר.

כמה קיבלתם?

אני לא יודעת את המספר.

את לא יודעת, אבל את יודעת שזה יותר מאחד. זה פעם ראשונה שאני שומע תשובה כזו.

אני מכירה אישית חמישה אנשים שחייבתי את המערכת לקבל אותם בגלל מוגבלות. פנו אליי אנשים עם מוגבלות, ביקשו העדפה במכרז וקיבלו את ההעדפה במכרז ונבחרו במשרדים, למרות המוגבלות שלהם והם עובדים עד עצם היום הזה, והכל בא על מקומו בשלום.

אז כמה יש כאלה? חמישה?

אני מכירה אישית חמישה, זה לא אומר שבמכרזים או בקבלה רגילה למשרדים לא התקבלו. יושב כאן המנהל הכללי של משרד המשפטים, אצלו יש משרות של מתמחים שעליהם נותנים העדפה לאנשים עם מוגבלות, אני בטוחה שהתקבלו כמתמחים במשרד המשפטים כמה וכמה אנשים עם מוגבלות לשירות המדינה. אנחנו לא יכולים ללכת ולנופף, יש אנשים שלא רוצים לפרסם את המוגבלות שלהם, שלא רוצים לנופף עם הדגל הזה, אז אני יכולה לחייב אותם?

תאמרי לי, יש שכר מותאם, נכון?

שכר מותאם זה משהו אחר.

כמה בקשות הוגשו לשכר מותאם?

אין לנו העסקה בשכר מותאם.

אין העסקה בשכר מינימום מותאם, אני אוכל לדבר על זה. המכרז המרכזי של החשב הכללי מכוון לאנשים עם מוגבלות בשכר מינימום מותאם, בין היתר, אבל לא רק.

על זה דובר, במכרז המרכזי של החשב הכללי. אבל יש העסקה בשכר מותאם בחלק מיחידות הממשלה, לא דרך המשרד המרכזי. יש העסקה כזו במשרד לביטחון פנים, יש העסקה כזאת במשרד להגנת הסביבה.

אתם יכולים להגיד לי כמה אנשים?

אין לי כרגע נתון.

אני רוצה להבין דבר אחד. את אומרת לי דבר נורא פשוט, נציבות שירות המדינה לא יכולה להגיד לי שום דבר; אם היא מקיימת את החוק, אם היא לא מקיימת את החוק, אם היא נותנת העדפות, אם היא לא נותנת העדפות, כלום. בקיצור, מאז שיש חוק, למרות ההצהרה המפוצצת שיש בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שאומרת 'זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה מושתתת על ההכרה בעיקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם' וכולי וכולי, נציבות שירות המדינה לא מכירה את הנושא.

לא, מצטערת, אדוני, אני לא מסכימה לאמירה.

לא מסכימה? אז תגידי לי רק נתון אחד שאני יכול לשים אותו על הדגל. כמה התקבלו כאלה? כמה יש כאלה? כמה הצלחתם בזה? את אומרת לי 'על שום דבר אין לי נתונים', אבל את אומרת לי 'הצלחנו', אז אני צריך להאמין לכם.

לא אמרתי שהצלחנו, אמרתי שיש לנו כאלה.

אבל אתם לא יודעים כמה.

יש כאלה שמתקבלים כל שנה בשוטף ובמכרזים יש העדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלות ובכל מכרז יש העדפה בהחלט לאנשים עם מוגבלות, ההעדפה הזאת נתונה לביקורת, אנחנו מתקנים את עצמנו כל הזמן במכרזים, לא עשינו העדפה ואנחנו מקבלים אנשים עם מוגבלות לשירות המדינה. בגלל החיסיון ובגלל שאין לנו נתונים, העובדים לא מדווחים, אין לנו דיווח של אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה, אין לנו את הדיווח על זה, על אחוזי הנכות שיש להם והאם הם התקבלו בגלל ההעדפה או שהתקבלו שלא באמצעות ההעדפה, יש אנשים שגם מתקבלים בדרך המלך לשירות המדינה, למרות שהם זכאים להעדפה והם לא סימנו איקס והם מתקבלים לשירות המדינה ככאלה, אז אנחנו... גם הנתונים של 2007 מראים שמבחינת האחוז של האנשים עם המוגבלות החמורה, אנחנו די עומדים קרוב למספרם באוכלוסייה.

אתם קבעת יעדים איך לשלב אנשים כאלה? מה היעדים שלכם?

אנחנו לא קבענו יעדים כמותיים, אבל קבענו יעדים נורמטיביים של סביבת עבודה, של התאמות לעבודה, של כל הדברים האלה, בכל אחד מעולמות התוכן של עובד מדינה.

מר קמארה, אם אני אדאג לך לתקצוב, אתה תאסוף את הנתונים ותוכל לדווח? כי נציבות שירות המדינה לא תעשה כלום, חבל על הזמן.

אנחנו עובדים בשיתוף---

אתם עובדים בשיתוף פעולה ואתם לא עשיתם כלום.

אני אתן תשובה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה טוענת בדיונים שלה מול נציבות שירות המדינה שהיא זקוקה למימון של חצי משרה בשנה בשביל להוציא דוח כזה פעם בשנה.

אז מה הבעיה?

שאין לה את התקן הזה.

לנציבות שירות המדינה חסר תקנים? טוב, אדוני המנהל הכללי, אתה אחראי על נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות, תוכל לתקצב את זה?

אני מוכן לתקצב את זה פנימה, אם אנחנו יכולים לעשות את זה. איזה עבודה אנחנו יכולים לעשות פנימה בתוך המשרד? אנחנו יכולים ליצור קשר עם משרדי הממשלה ולבקש מהם פירוט, כמובן בשיתוף נציבות שירות המדינה, ולעשות את זה אנחנו? כי אני לא אחראי לתקנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אבל על התקנים של משרד המשפטים אני כן אחראי.

אני לא חושב שזה יהיה נכון, אתה יודע שאני כל יום מבקש ממך עוד תקנים---

לא, אבל עכשיו חבר הכנסת דוד רותם ביקש.

אני לא חושב שזה יהיה נכון שהעבודה הזאת תיעשה בנציבות, במקום בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי הם---

אני אביא לכם גם השתתפות. יש לי חוק שירות המדינה (משמעת), אני אבקש ממרכז המחקר והמידע לבדוק לי כמה עלויות יש בחוק הזה ואני מבטיח לכם שאני אוריד להם את אותו סכום שיעלה הדיווח הזה.

הם רוצים חצי תקן בשביל להכין את הדוח הזה? אני אשאיל להם חצי תקן.

הדוח של 2010, הם עובדים עליו, כמו שגב' מרקוביץ דיברה עליו. ב-2010 אין בעיה, הבעיה היא לשנים הבאות, כי אנחנו דורשים, כמו שכתוב בחוק, שכל שנה נציבות שירות המדינה תוציא את הדוח הזה. אנחנו מבקשים שהנציבות גם תעמוד בדרישה לקבוע לממשלה כל שנה יעדים מה היא עושה בשביל לקדם את הייצוג ההולם.

אם מדובר על חצי תקן, אני מוכן להצהיר כאן... אגב, השיתוף שלי עם נציבות שירות המדינה, גם בנושאים אחרים, הוא שיתוף פורה ואנחנו מגיעים להישגים מאוד גדולים. אני מוכן לקחת את זה על עצמי ולדווח לוועדה בתוך חודש לגבי התשובה אם מה שיצטרכו לעשות זה חצי תקן, איכשהו להשאיל ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו נעמוד בזה.

תודה, אדוני.

מה שרציתי להגיד, אנחנו קצת נגענו ולא טיפלנו בנושא של מכרז שדר' אלישר הזכיר שיצא מהחשב הכללי. אנחנו שומעים מנציבות שירות המדינה שיש אנשים שמועסקים היום במשרדי ממשלה, שעובדים בשכר מינימום מותאם.

לא, אנחנו שומעים שאין כאלה.

לא, היא אמרה שיש במשרד לביטחון פנים וכולי, בודדים.

אני אומר. ישנם אנשים שמועסקים באמצעות גופים ציבוריים, בסטטוס של משתקמים. אין יחסי עובד ומעביד בינם ובין משרדי הממשלה, הם נמצאים שם במסגרת של תעסוקה נתמכת, זה המודל בדרך כלל, והם למעשה מועסקים על ידי עמותות ציבוריות ולא על ידי הממשלה.

זה מה שרציתי להדגיש.

כמובן יש כאן עברה על החוק, צריך לומר את זה.

כן. יש פה מצב שמעסיקים רגילים פרטיים, מכל הארץ, מוכנים להעסיק אנשים בשכר מינימום מותאם ורק בשירות המדינה משום מה זה הופך להיות שעטנז. ויש גם מצב שהוציאו מכרז, שאמנם אנחנו שמענו פה שזה לא מכרז לקבלן כח אדם, זה מכרז לספקי שירותים, אבל בעצם זו דרך לעקוף את החוק שהכנסת ביקשה שיהיה, ומה זה? זה אומר שבן אדם שצריך, בגלל התפקוד שלו ומוכן לעבוד בשכר מינימום מותאם, אוטומטית הוא לא יהיה עובד מדינה, הוא צריך לעבוד באמצעות קבלן שנקרא לו קבלן שירות ולא קבלן כח אדם. בעיניי זה אותו דבר. אני חושב שזו גם אפליה וזה גם באמת מעקף לחוק.

נגיע לזה.

אני מבקשת להשמיע את קולם של אנשים עם מוגבלות לאו דווקא נראית, אנשים עם נכות קוגניטיבית, פיגור שכלי, נכי נפש, אוטיזם, שמשום מה נדחקים לתחתית הפירמידה בכל תהליכי היחס של החברה הישראלית. דיברנו כאן ארוכות על נושא הדוח שגב' מרקוביץ צריכה להוציא, ואני מאוד מאוד מקווה שזה יקרה---

לא, גב' מרקוביץ, נציבות שירות המדינה.

כן, נציבות שירות המדינה. הפלנו על כתפיה כאן הרבה בדיון הזה.

יש לי כתפיים רחבות.

כן, הניה בסדר עם זה.

זה בסדר.

התכוונו מבחינת הכתפיים.

מה שחשוב לי לחדד זה את הפוקוס והזרקור שאנחנו צריכים לשים בפילוח של הדוח לתחומי המוגבלויות השונים. אנשים עם פיגור שכלי, שאותם אקי"ם מייצגת, פשוט לא זוכים לאפשרות בכלל להעסקה. אנשים מראש לא מעלים בדעתם שיש אפשרות כזו, להעסיק אותם ולשלם להם בהתאם לתפוקתם והם פשוט נדחקים לשולי שוליים. אני מבקשת להביא כמה נתונים---

ואני מבקש קודם לשאול שאלה. אקי"ם מייצגת את האנשים האלה, נכון? אתם יודעים שהם יכולים לגשת למכרזים ויש להם זכות להעדפה, למה אתם לא דואגים שהם ייגשו?

אנחנו רוצים להציע את ההצעה איך לעשות את זה.

למה לא עשיתם את זה עד היום?

אנחנו כל הזמן עושים את זה, אנחנו מנסים להביא אותם לעבודה במשרה מלאה באופן ישיר כעובדי מדינה.

ואתם מגישים את הפניות האלה במכרזים?

אנחנו מדברים על עובדים זוטרים, אנשים עם פיגור שכלי, לעבודת פקידות, לעבודת מזכירות, לעבודות שבוודאות כמעט לא מתפרסמים מכרזים לגביהם. השירות של המדינה צריך לשאוף לגייס אותם ואם אפשר אני ארחיב בכמה מלים כדי לחדד את העניין. אנחנו מדברים על נתונים מאוד גבוהים, מקרב 34,000 אנשים עם פיגור שכלי, אנחנו מדברים על כ-11,000 אנשים עם פיגור שכלי בני 21 פלוס, שאינם משולבים בשום תכנית תעסוקה של משרד הרווחה. למשרד הרווחה יש שלוש תכניות תעסוקה בלבד, מעשי"ם, מרכזי יום לאנשים עם פיגור שכלי סיעודיים ותעסוקה נתמכת בשוק העבודה החופשי.

ולחלקם לקרוא תעסוקה זאת מחמאה מאוד גדולה.

אתה צודק ויש לנו ביקורת רבה על עצם המסגרות הללו, אבל נניח, הן לפחות קיימות. מה קורה עם כל אותם אלה שאפילו במסגרות הללו לא משובצים. אנחנו מדברים על כ-11,000 אנשים עם פיגור שכלי, בני 21 פלוס, שלא משובצים בהם, כאשר כרבע מהם עם פיגור קשה עמוק, אבל 3/4 מהם הם עם פיגור קל ובינוני שבהחלט אפשר לשלב חלק מהם בשירות המדינה. כמו שהכנסת עושה ואנחנו רואים בהרבה מקומות שמשלבים אותם.

תזכרו, הכנסת היא דוגמה ומופת להרבה מאוד דברים. אל תקראו רק את הדברים השליליים, הכנסת עושה דברים מאוד מאוד חשובים.

ציין ידידי דוד מרקו לשבח את הכנסת בנושא הזה, ובהחלט אנחנו מסכימים עם כבוד היושב ראש.

מה שחשוב לנו לציין זה שבאותו דוח, שאתה עכשיו מבקש באסרטיביות, ואנחנו מאוד מאוד מעריכים אותך על כך, אקי"ם שלחה כמה מכתבים בנושא הזה אליך ואל חברי הוועדה, ואנחנו מבקשים שהדוח הזה יכלול פילוח גם של תחום הפיגור השכלי ספציפית וייתן לכך התייחסות לתחום הפיגור השכלי ושילובם של אנשים אלה בשירות המדינה. נושא נוסף שאנחנו עובדים כרגע עם נציבות שירות המדינה, וכאן כן צריך לתת את המחמאה האישית לגב' מרקוביץ, זה לעשות מעשי"ם תעשייתיים, לשלב אנשים עם פיגור שכלי שזקוקים למדריך צמוד ולהביא אותם כקבוצה של 12-10 אנשים עם פיגור שכלי, עם מדריך צמוד שעובדים בשירות המדינה, אם זה בכלבייה ואם זה בכל מיני מקומות נוספות. גב' הניה מרקוביץ מאוד יצירתית ואני מאוד מאוד מקווה שזה יקרום עור וגידים וזה יהיה מה שנקרא אחד מהרצפים של תחומי התעסוקה שאנחנו מאוד מעודדים ומבקשים לקדם.

אני רוצה קצת לתקן, להעמיד דברים שנאמרו קצת יותר על דיוקם. מדברים פה על העדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלות, ובעצם אין העדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלות, יש העדפה מתקנת לנכים בנכות חמורה. אני חושב שהגיע הזמן גם להגיד את הדברים בקול, כי עד עכשיו יש נכות חמורה ויש נכים קלים או אנשים עם מוגבלות. זו אוכלוסייה אדירה, יש להם מגבלות, יש להם בעיות, הם לא אנשים נורמלים, הם לא מקבלים סיוע בכלל, כמו שכתוב פה גם בנייר העמדה של פורום פ"ת, 'מתוך הכרה בכך שחובת הייצוג ההולם לא תקוים אם המדינה תקבל לשורותיה רק אנשים עם מגבלה קלה', רק, 'שייתכן שהיו מתקבלים גם בין כה וכה', גם אנשים עם מוגבלות חמורה ייתכן, 'החליטה ממשלת ישראל שיש לתת עדיפות בקבלה לעבודה ובקידום לאנשים בעלי מוגבלות חמורה. פה חסר את ה'רק', רק לאנשים בעלי מוגבלות חמורה. מדברים פה על שוויון, מדברים פה על העדפה מתקנת, אבל בעצם את רוב האוכלוסייה של אנשים עם מוגבלות כולאים באמצע, בין מוגבלות חמורה לבין האנשים הבריאים. את כל האנשים עם המוגבלות הקלה, הבינונית, הקשה, כולם הפכו לקלים. אם אין לך 70% נכות, ומי שמכיר טיפה ועדות של ביטוח לאומי יודע שלהוציא 70% נכות מוועדה של ביטוח לאומי צריך נס, ממש נס, אתה צריך להיות מת, או לקבל רופא מאוד הוגן, ובסופו של דבר מה שקורה הוא שגם אם תשלבו בהעדפה מתקנת את כל הנכים עם המוגבלות החמורה, עדיין יהיו לכם 70%-80% מהנכים בחוץ. הנתונים שיש לי הם אמנם רק על נכי תאונות עבודה, אבל הם מדברים על זה שכבר בנכות של 0%, 30% נכות---

למי יותר קל להתקבל לעבודה, לנכה קשה או לנכה קל?

זו שאלה מעניינת, אני לא יכול לענות עליה, כיוון שאין עליה תשובה מוחלטת.

אני אגיד לך, יש עליה תשובה מאוד מוחלטת. נכה קל יכול להתקבל לעבודה גם בלי העדפה מתקנת, נכה קשה---

אתה בטוח?

כן, ודאי שכן.

ומה זה נכה קל?

אתה רוצה באחוזי נכות?

איזה שהיא הגדרה הגיונית.

אני אתן לך דוגמה מאוד פשוטה. נכה שיש לו פגיעה ביד, הוא יכול להזיז את היד, בקושי, אבל אף אחד לא יראה שהוא נכה. כשהוא יבוא למכרז, אף אחד לא יתייחס אליו כאל נכה. כשיבוא נכה על כיסא גלגלים, מיד ידברו אל המוביל. לכן לנכה הקל יש סיכוי להתקבל לעבודה, הוא לא צריך את ההעדפה המתקנת. העובדה שהוא נכה לא הופכת אותו לשום דבר פחות מאדם בריא. אל תכניסו את הנכים לדרגה אחרת שהם צריכים עזרה.

נתת דוגמה, בוא אני אתן לך את ההשלמה שלה, מהצד של הנכה. הנכה, גם עם היד, עבר שיקום, הוא עבר בדרך כלל כל מיני דברים, יש לו חורים בקורות החיים, ההתנהגות שלו קצת שונה, הוא עבר התעללות מביטוח לאומי לא פעם, הוא שונה. המעסיק יראה שהוא שונה, הוא רואה את זה, אלא אם כן אתה מתחיל להסתיר ולשקר כמו שהרבה אנשים נכים עם מוגבלות קלה, או---

אני לא מקבל את כל התיאור שלך.

אתה יכול לא לקבל, אני חי אותו.

גם אני.

אני באופן אישי חי אותו.

אדוני, אני גם חי אותו, זו בדיוק הבעיה, רק יש לנו השקפה שונה, על הנכות. אני נכה קשה, איך אמרת? מקבלים 70% אם אתה כמעט מת, יש לי יותר. אין לי חורים בהיסטוריה שלי, אין לי שיקומים בחיים שלי, כל הדרך הלכתי---

יש לך מזל.

אני מסכים איתה, כשהיא אמרה שיש לך מזל.

לא, אין לי מזל. ליואב קריים אין חורים בהיסטוריה שלו, תאמינו לי. יש שתי אפשרויות, יש כאלה שאומרים 'אני נכה, אז קודם כל מגיע לי'. אני זוכר כשהייתי סטודנט צעיר, רצו להקים ארגון נכים, ואז באו אליי ואמרו לי 'תשמע, אנחנו רוצים להילחם שהחבר'ה יקבלו קיוסקים לשיקום'. אמרתי להם, 'עד כאן, אומרים בשבת הגדול, לא אהיה איתכם'. אם תבואו ותגידו לי 'אנחנו רוצים לדאוג לכך שכל נכה יוכל להתקבל לאוניברסיטה ויוכל לרכוש מקצוע, אז אנחנו יכולים לדבר', אבל לא זה מה שעניין אותם. יש נכים שהפכו את הנכים לדרך חיים, לא מקובל עליי. כל נכה שהוא נכה קשה, יהיה לו הרבה יותר קשה להתקבל לעבודה מנכה קל. לכן כל חיי הייתי עצמאי.

אני אתן לך גם דוגמה ---

אני מציע שנחזור לנושא שלנו, איך אנחנו גורמים לשירות המדינה להעסיק יותר אנשים עם מוגבלות. השאלה שאתה מעלה היא שאלה מאוד גדולה, אבל---

היא קשורה גם לנושא שלנו.

היא קשורה, אבל צריך לזכור, הייצוג ההולם הוא לכל האנשים עם מוגבלות, ההתאמות במבחנים הן לכל האנשים עם מוגבלות והתאמות במקום העבודה הן לכל האנשים עם מוגבלות.

מה זה התאמות של מבחנים?

התאמות של מבחנים בשירות המדינה.

הדבר היחיד שהוא לא לכולם, והוא החשוב, הוא הנושא של העדפה מתקנת. ישבו לפני חמש, שש שנים, חלקנו היינו בוועדות האלה, ואכן הקו הזה, איפה המדינה אומרת 'כן, אנחנו עושים העדפה מתקנת', הוא קו שהוא לא עד הסוף, זה לא שחור ולבן. אבל כיוון שהיושב ראש אמר בצדק שלאנשים עם מוגבלות חמורה יותר קשה למצוא עבודה, אני חושב שכולנו יכולים לקבל את הטיעון הזה, הוחלט כן לתת העדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלות חמורה ולהניח שאלה עם המוגבלות הפחות חמורה יוכלו יותר בקלות למצוא עבודה, ושאנחנו לא רוצים שרק אלה יתקבלו לעבודה.

אבל אני מציע בכל זאת לחזור לנושא שלנו, כלומר איך אנחנו יוצרים מצב שאכן יש דוח שנתי, איך אנחנו יוצרים מצב שהממשלה מאמצת המלצות כל שנה איך לקדם את היעד הזה של שילוב אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה, איך אנחנו פותרים את הנושא של מה הם הכישורים הדומים שמאפשרים לאדם עם מוגבלות לקבל העדפה מתקנת, כי היום לא ברור בכלל מה הם הכישורים הדומים הללו, האם זה הפרש של 3 נקודות, האם זה הפרש של 5 נקודות במכרז? ועדות האיתור לא יודעות לקבוע מתי הן אכן צריכות או חייבות לתת את ההעדפה המתקנת הזאת ומתי לא.
אלה, לדעתי, הנושאים שאנחנו צריכים, אדוני היושב ראש, לסגור את הדיון איתם בהחלטות.

תודה.

בבקשה, גברתי.

בעבודה הרצופה שאנחנו עובדים עם נציבות שירות המדינה, גם בנושא של העדפה מתקנת,אני רוצה להגיד למר קמארה, שאחד הדברים שהדוחות האלה לא מתקיימים בגלל שבאמת אנחנו לא מגדירים נכון את האנשים. אני יכולה להגיד שבשירות של משרד הבריאות עובדים הרבה אנשים עם מוגבלויות, הם לא עברו מכרזים בהעדפה מתקנת. אני יודעת את זה בתור נציבת שוויון אנשים עם מוגבלויות, שלפעמים פונים אליי ואנחנו דואגים שהמקומות יעשו התאמה במקום העבודה לאדם שהמוגבלות שלו מידרדרת, אלה אנשים שעובדים 20 ו-25 שנים בשירות, עם מחלות כאלה ואחרות, מוגבלויות כאלה ואחרות, ואין לנו נתונים מספריים. אני זוכרת שבזמנו גב' מרקוביץ פנתה אליי וביקשה, ויש עם זה בעיה של חיסיון. לגבי אנשים שהתקבלו באופן רגיל לעבודה, או שהמוגבלות התפתחה במהלך העבודה או שהתקבלו לעבודה עם המוגבלות, 70% או 80%, זה לא משנה, לתפקידים אפילו מאוד בכירים בתוך המשרד, עובדים אנשים עם מוגבלויות ואני יכולה להגיד לך מספרית שזה לא מעט.

אם אפשר רק לענות לך.

משפט אחד, אחיה. אני חושבת שיש נקודה, שהיום מתפתחת בעולם ואנחנו צריכים להכיר בה, אנחנו עובדים עדיין עם אחוזי נכות של ביטוח לאומי. אחוזי הנכות של ביטוח לאומי לא משקפים שום דבר לגבי תפקודו של האדם. יש היום נטייה בעולם ללכת ולעשות איזה שהוא סולם של תפקוד. שני אנשים עם אותה מוגבלות לא מתפקדים אותו דבר, גם אם יהיה להם את אותם אחוזי נכות, ולכן בוועדות האלה, תאמינו לי שגב' מרקוביץ מתייעצת והיא שוברת את הראש, אני עדה לזה, איך באמת להגדיר מוגבלות חמורה, גם אם היא לא מוגדרת כ-70% של ביטוח לאומי, ביחס לתפקוד האדם וביחס לצ'אנסים או לאפשרויות שאתה ציינת, היושב ראש, שניתנות לו באמת כדי להתקבל לעבודה. אם אדם עם מוגבלות של 50% נכשל שלוש, ארבע, חמש, שש פעמים להתקבל לעבודה, זה לא בגלל אחוזי הנכות שלו, אלא כנראה שיש עוד סיבה שצריכים לעזור לו ולתת לו את הפוש. פה, מר קמארה , אנחנו צריכים לעשות עבודה של הגדרה מאוד מאוד מדויקת, של מה אנחנו רוצים ולפי איזה קריטריונים אנחנו רוצים לעזור לאנשים יותר, או לעזור להם פחות. זה לא עניין של 70% נכות---

קודם כל תקיימו את מה שיש בחוק, אל תעשו---

מקיימים את זה.

מקיימים את זה? רחוקים מלקיים את זה.

אני חושבת שאם כל משרד יעשה בדיקה של כל העובדים שלו, יש לפחות בין 5% ל-7% עובדים עם מוגבלויות אפילו של 70% ומעלה שעובדים בשירות המדינה, במשרות מאוד בכירות, בלי העדפה מתקנת.

יש אצלכם משרות ייעודיות לאנשים עם מוגבלויות?

אנחנו לא ייעדנו משרות.

החוק חייב אתכם, לא?

לא.

החלטת ממשלה?

לא חייב, לקבל דרך העדפה מתקנת---

סליחה, לא, לקבוע משרות ייעודיות. יש החלטת ממשלה בעניין.

זה עוד לא הוסכם, זו עוד לא החלטה שעברה באופן מוחלט.

זה עבר.

אם זה היה עובר, זה היה מגיע אלינו והיינו מבצעים את זה.

החלטה 1073, מנובמבר 2003, הטילו על כל משרד לתת קידום עבודה למועמדים בעלי מוגבלות חמורה, ואף אחד מכם לא יכול להגיד לי כמה כאלה ניתנו.

כן, מר יואב קריים.

אני רוצה לומר בהמשך לדברים של גב' אורלי בוני, שאני לא מדבר על אותם אנשים שנתקבלו כאנשים שאינם נכים ובמהלך הדרך נהיו נכים ושירות המדינה היה מספיק נדיב, אם מציגים את זה ככה, כדי להשאיר אותם בפנים. טוב עשה שירות המדינה שלא פיטר אנשים מחמת מוגבלותם. אין הדבר דומה לאותם אלה שהם אנשים עם מוגבלות, כשהם באים להתקבל לעבודה, ולכן משחקים פה משחק הזוי, כשמשחקים בנתונים ומדברים על זה שאי אפשר להגיד ואי אפשר לראות. אנחנו מדברים על אותם אנשים שבעת קבלתם לעבודה היו כבר אנשים עם מוגבלות, לא על אלה שחלו במהלך הדרך, ואפשר לדעת על רובם וגם אם הנתונים לא מלאים, אני הייתי מאוד מקווה, ואני חוזר פה על דברי היושב ראש, אבל הם חשובים, שתגידו מה אתם כן יודעים ואחרי זה תסבירו במהלך הדוח מה אתם לא יודעים.

יש לי הרגשה, במהלך כל הדיון הזה, על אף שאני מאוד מעריך את גב' מרקוביץ באופן אישי, אני מכיר אותה היטב, וזה לא אישי, הניה, יש לי הרגשה שנציבות שירות המדינה לא רוצה, מטעמיה שלה, לעשות מעשים בעניין הזה ולכן הם לא נעשים וכל הסיבות הניתנות הן תירוצים שאני לא מצליח אפילו להתייחס אליהם ברצינות.

אני רוצה להעיר שמלבד נושא הדיווח, שנדון פה, יש את הנושא של מדיניות ממשלתית ברורה שאומרת, כל אדם עם מוגבלות, שהמוגבלות שלו היא חמורה דיה כדי להצדיק איזה שהן התאמות בתפקיד עצמו, זאת אומרת לא רק התאמות פיזיות וטכנולוגיות, אלא התאמת התפקיד עצמו, מחמת המוגבלות הנפשית או השכלית, או מוגבלות אחרת, צריך לקצר את שעות העבודה, לפצל את התקן כך שהמשרה תהיה יותר קטנה, וכל התאמה כזו, יש מדיניות חד משמעית של הממשלה, כך שמענו מנציבות שירות המדינה, שאלה לא יכולים להיות מועסקים על ידי המדינה.

סליחה, אני אמרתי את זה היום?

כל אותם אנשים שהתפקוד שלהם מחייב איזה שהיא התאמה בשכר, ליווי שיקומי, את אמרת לנו חד משמעית שאותם אנשים לא יכולים להיות מועסקים בשירות המדינה.

לא אמרתי את זה בכלל. בכלל. לא אמרתי את זה. אני מצטערת שאת הבנת את הדברים כך.

כן? אז בואי נשמע.

לא אמרתי כך.

אז האם אנשים שצריכים ליווי שיקומי---

יושבת כאן המנהלת הכללית של אקי"ם, אנחנו עושים עבודה כרגע.

לא להעסקה ישירה. מה שאת עושה זה לא להעסקה ישירה.

גם וגם. המע"ש התעשייתי כעובדי מדינה, הם יהיו עובדי מדינה לכל דבר ועניין, ויקבלו את שכרם בהתאם לתפוקתם, בליווי של עובד סוציאלי, או מדריך שילווה אותם, אבל זו תהיה העסקה ישירה. פשוט צריך להבין שאנשים עם פיגור שכלי זה לא שילוב רגיל בכל המקרים, יש כל מיני מקרים שונים ואחרים וצריך להתאים את ההתאמות.

כרגע העסקה ישירה לא קיימת. לא קיימת ויש בעיה לקיים אותה.

יש התאמות מהסוג שאת מדברת עליהם.

יש לנו את הפרויקט הגדול של תעסוקה בשוק החופשי ואנחנו משתדלים למצוא מקומות עבודה להרבה מאוד אנשים, בהצלחה רבה. תשומת הלב הכי גדולה היא על ידי מעסיקים פרטיים. הגיע הזמן שמישהו בשירות המדינה, או העיריות, ייקחו את זה לתשומת לב, שהם יהיו הגורם הדומיננטי, שאפשר לחקות אותו ולהגיד 'הנה המדינה עושה את זה', אבל אנחנו באים ומציינים את המעסיקים הפרטיים שהם בעצם מובילים בעניין. יש לא מעט מעסיקים פרטיים שלוקחים חמישה ושמונה אנשים עם מוגבלויות בכל התחומים. הבת הפרטית שלי עובדת בזרועות שיח ועל ידה עובדים עוד ארבעה אנשים, הוא לא היה צריך לעשות את זה, בשכר עבודה מותאם. ועובדת שם עיוורת ועוד אחת עם פיגור שכלי ופיגור קל, חמישה עובדים באותו מפעל. יש לנו עוד מפעלים ששם עובדים יותר מאחד. לאחרונה קיבל מפעל בדרום, שאנחנו הובלנו לשם אנשים, את אות קרן שלם כמעסיק מצטיין. מתי נגיע שיהיה איזה שהוא שירות במדינה שנוכל להגיד שהוא מקבל את הפרס על הצטיינות בהעסקת עובדים? בקרן שלם, שזה גוף ציבורי, הוא מעסיק אנשים עם מוגבלויות. בוועדה שקובעת את הפרסים יש נציגות של אדם עם פיגור שכלי שם, תמיד, אבל צריך להתחיל מאיזה שהוא מקום ולא להתחיל לספר. הדוחות בכלל לא מעניינים, לטעמי---

לא מעניינים אותך?

אני לא רואה שעושים, בתכל'ס.

אותך לא, אותי כן.

אתה אומר את זה כבר כמה שנים בוודאי ואני רוצה לראות שבשנה הבאה יגידו שהוציאו עוד מאה, מאתיים, אבל מה זה המספר הזה לעומת אותם מאות שאנחנו מוציאים לתעסוקה?

מה, אתה לא רוצה שהממשלה, המדינה, תתחרה באקי"ם, אקי"ם זה גוף רציני.

אני מדבר על השוק הפרטי.

העמותות לא צריכות להחליף את המדינה, היושב ראש.

אנחנו לא מחליפים, אנחנו מסדרים מקומות עבודה, במקומות פרטיים.

להערות שנאמרו כאן, המעירים כבר אינם פה, אבל כך; משרות מיועדות לא היו אף פעם, המשרד היחיד שייעד משרות זה המתמחים במשרד המשפטים, שייעדנו אותם גם לאנשים עם מוגבלות. יש שם בפירוש מכסה מסוימת במשרד המשפטים, כי זה משרד גדול שקולט הרבה מאוד מתמחים בשנה, והוא כבר הרבה מאוד שנים קולט בהעדפה מתקנת אנשים עם מוגבלות ואלה המשרות המיועדות. היה ניסיון לעבור לשיטה של משרות מיועדות, אנחנו לא מצאנו דרך איך להתגבר על המקצועות הרחבים שבהם קיימים אנשים עם מוגבלות כדי לקלוט אותם לתפקידים בשירות המדינה.

מה עם מערכת בתי המשפט? משרדי הממשלה שמעסיקים מתמחים? יש אלפי מתמחים בכל המקומות האלה.

מתמחים, כן, אבל מתמחים זה קצר, אדוני.

זה קצר? עוד מעט יאריכו את זה. יכול להיות שזה קצר וזה לשנה, אבל אני הייתי רוצה לראות בבתי המשפט משרות ייעודיות למתמחים שהם אנשים עם מוגבלות.

אבל אתה מטפל רק באוכלוסיית לומדי המשפטים---

את רוצה עוד כמה? אני אתן לך עוד כמה תפקידים.

לפחות בתחום המשפטים, שזה תחום שאני מכירה, אני יכולה להגיד שהתמחות זאת אחת הדרכים היותר אפקטיביות להיכנס לשירות המדינה.

נכון, זה לא אומר שלא נכנסים.

יש לנו דווקא בעיה של מחסור במועמדים, חייבים גם לאזן את התמונה. גב' מרקוביץ צודקת, יש משרות ייעודיות של מתמחים ואנחנו כל שנה מתחננים לאנשים עם מוגבלות, משפטנים שייגשו, ואין מספיק מועמדים.

הם לא רוצים להתמחות, או שאין מספיק כאלה שלמדו משפטים?

עולה מהשטח צורך מאוד מאוד חזק במשרות ייעודיות ותחושה חזקה מאוד שאנשים עם מוגבלות, שמגיעים למכרזים ומתמודדים על זכותם לקבל העדפה מתקנת, בסופו של דבר לא מצליחים לעבור את תקרת הזכוכית הזאת והצורך הוא לאפשר להם להתמודד מול אנשים עם מוגבלות אחרים. זאת אומרת שבסופו של דבר ייבחר אדם עם מוגבלות. יכול להיות שבסופו של דבר, אחרי שנלך על משרות ייעודיות, נגלה שאין מספיק מועמדים. אבל גם יכול להיות שזאת תוצאה של הרבה מאוד שנים שאנשים כבר לא מגישים מועמדויות ואני חושבת שאם נותנים אפשרות לבני מיעוטים וליוצאי העדה האתיופית להתמודד, צריך לאפשר גם לאנשים עם מוגבלות את השנים הקרובות, כדי שהתהליך יוכל להניע מחדש.

ויכול להיות שזו תוצאה שמדובר בסוג מוגבלות חמורה ביותר וקשה, וקשה לשילוב באמת, שצריכה תשומות כדי לקלוט אותם במקומות עבודה. כי כשמדברים על מתמחים למשפטים, אז אנחנו לגמרי לא שם, אנחנו מאבדים את הכיוון.

אני ממש לא מדברת על מתמחים, אני מדברת על כל המקצועות---

אז אתם לא שם.

אני מדברת לגבי הפיגור השכלי, מה שאני צריכה לייצג כאן.

אני לא מדברת על מתמחים, אני מדברת על כל המקצועות בכל שירות המדינה.

אני רוצה רק להמשיך בבקשה. בזמנו, עם גב' דינה פלדמן, היא היתה נציבת אנשים עם מוגבלות והמשכנו כמובן עם מר אחיה קמארה, ניסינו לייעד מקצועות בשירות המדינה ולהכשיר אליו אקדמאים, מקצוע כמו מידענים במשרדים, לעשות קורס מידענות ולתת משרות לקליטת מידענים בשירות המדינה, יש לנו עוד כמה רעיונות של מקצועות כאלה, ולייעד אותם לאנשים עם מוגבלות בלבד כמובן. הניסיון נתקל בקיר אטום של אין תקציב למשרות המיועדות. אם אדוני יוכל לעזור לנו, יש לנו בהחלט תכניות לדברים האלה.

אבל חשוב שלא נגיע שוב לטלפנים, אדוני.

לא דיברנו על טלפנים.

מידענים וטלפנים זה אותו דבר.

לא נכון. רק כדי לענות כאן על שאלה, בנתון של 2007, ואני חושבת שאין שונות גדולה, ואם יש, אז אני רק אשמח, אני רק רוצה לסבר את האוזן שכ-44% מהמתקבלים באנשים עם מוגבלות חמורה, היו אנשים עם מוגבלות חמורה טרם כניסתם לשירות המדינה, זאת אומרת שהם נכנסו כבר לשירות המדינה כאנשים עם מוגבלות. כמובן שאחת מהפעולות שלנו היא להגן על האנשים שנמצאים כבר בשירות המדינה והם בעלי מוגבלות חמורה ויש ניסיונות לפטר אותם מעבודה בגלל המוגבלות שלהם. אנחנו בהחלט פועלים מול המשרדים, לא רק בבעיות של פיטורים, אלא בעיות של שינוי התפקיד שלהם, שינוי במעמדם במשרד, בכל הדברים האלה אנחנו מטפלים ומסייעים לאנשים שפונים אלינו בדברים האלה. ויש רבים כאלה, לצערי.

כמה עובדים יש בשירות המדינה?

כ-60,000.

אם יש 2.1%, לפי הדוח של 2007, שהם עובדים עם מוגבלות---

1,200, מוגבלות חמורה.

ו-44% מהם הם כאלה שנתקבלו עם מוגבלות, זאת אומרת שבסך הכל פחות מאחוז אחד מעובדי המדינה אלה אנשים עם מוגבלויות.

חמורה. זה גם יכול להיות אדם שהיה עם מוגבלות והמוגבלות החמירה תוך כדי שירות.

לא, את אמרת ש-44% התקבלו כבר עם מוגבלות.

אבל אני אומרת שיכול להיות גם אדם שהיו לו 50% נכות כשהוא התקבל לעבודה, החמורה הגיעה מאוחר יותר.

זה עוד יותר גרוע. זאת אומרת שמה שקורה בפועל, מכיוון שבפחות מאחוז הזה קיימים כאלה שהתקבלו עם נכות קלה---

לא, לא, אדוני. מי שהתקבל לשירות המדינה, ה-44% שהתקבלו היו כבר בעלי מוגבלות חמורה. באנשים האחרים, 56% האחרים, זה לא אומר שהם היו אנשים ללא מוגבלות כשהם התקבלו לשירות המדינה, יכול להיות רק שהמוגבלות שלהם, אני לא יודעת, לא היתה חמורה והיא הפכה להיות חמורה תוך כדי השירות.

שוב, אנחנו מדברים על אנשים שהתקבלו בגלל העדפה מתקנת. לא להתחיל לספור עכשיו את האנשים שהתקבלו במקרה מלכתחילה כאנשים עם מוגבלות, מוגבלותם הוחמרה, מוגבלותם נעשתה טובה יותר, אלה לא האנשים שאנחנו מדברים עליהם. כמה אנשים קיבל שירות המדינה בתור אנשים עם מוגבלות, כי הם אנשים עם מוגבלות, כי הוא מעדיף אנשים עם מוגבלות במקומות העבודה שלו על פני אנשים אחרים? אנחנו יודעים שאין כאלה.

בזמנו אנחנו ביקשנו מעיריית ירושלים שתגיד לנו כמה אנשים עם מוגבלות מועסקים על ידה. עיריית ירושלים אמרה שהיא מעסיקה כ-7,000 איש, מתוכם 49 איש שהיו אנשים עם מוגבלות. דאגנו להגיע בזמנו לכל אחד מהאנשים עם המוגבלויות האלה. 39 היו אנשים שהמוגבלות שלהם לא לא-נראית, אלא אין לה כל קשר לעניין של העבודה. מה הרעיון בהעדפה מתקנת? זה בלהביא אנשים שיש למוגבלות איזה שהיא משמעות ובכל זאת אתה מעסיק את האדם עם המוגבלות ונותן לו את ההזדמנות ואת המקום שלו, לא אדם, כמו שאמר היושב ראש, שיש לו מגבלה קטנה ביד ואין לזה ממילא שום משמעות. זאת אומרת עשרה אנשים בעיריית ירושלים הועסקו למרות מוגבלותם הקשה ונעשו באמת התאמות. אלה האנשים שאנחנו מדברים עליהם, לא מי שמשרד הבריאות במקרה 25 שנה כבר מעסיק ולא הועסק בגלל ההעדפה המתקנת. כמה אנשים נכנסים בגלל ההעדפה המתקנת, מה אתם עושים כדי שתהיה העדפה מתקנת, כדי שאנשים יוכלו להיכנס, יש אנשים שאני מדברת איתם, שירגישו שהם יכולים לגשת.

את זה כבר שמענו, שהם לא יודעים ואין להם נתונים. אין להם כסף והם לא יודעים ואין להם נתונים. את זה כבר שמענו.

יש חוק וזה צריך להיות מקוים.

נתוני 2007 הם הנתון הראשון שפורסם בכלל. עשינו אותו בזהירות מאוד גדולה, כדי לא לפגוע בצנעת הפרט של האנשים וזה הדבר שמכוון אותנו. אני למשל רציתי להוציא נתון, יש לנו נתונים בשכר של אנשים שנהנים מפטור במס הכנסה בגלל מוגבלות, אסרו עליי להוציא את הנתון הזה, אמרו שזה נתון שגובל בצנעת הפרט. אני לא יכולה לגשת לנתוני השכר של עובדי המדינה.

זה נכון.

גם משרד הרווחה סירב לתת לנו את---

הדוח הראשון שפורסם בדצמבר 2007 הוא הדוח הראשון. הדוח המשווה, שנוכל לראות מה קרה מ-2007 עד עכשיו, והוא יענה לנו כמה עובדים חדשים עם מוגבלות התקבלו לשירות המדינה במהלך שלוש השנים האלה, הוא הדוח שייתן לנו איזה שהיא השוואה ואיזה שהיא התקדמות. כמובן שהנתונים האלה הם הנתונים שגם התבקשנו ממכיני הדוח להכין, כדי לתת לנו איזה שהיא תמונה משווה בשלוש השנים האלה, מה התנודתיות שהיתה בקבלה לעבודה.

רק נקודה אופטימית קלה לסיום, אם אפשר. הנציבות שלנו, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, קיימה מגעים ארוכים עם נציבות שירות המדינה לגבי החלטת ממשלה על משרות ייעודיות לאנשים עם מוגבלות. הגענו לאיזה שהיא הסכמה ואנחנו עכשיו בדיונים עם האוצר שלא מתנגד, אני חייב להגיד, הם עוד לא הסכימו, אבל הם עוד לא התנגדו---

סליחה, מר קמארה, אני לא מוכן לשמוע אופטימיזם כזה, משום שזה לא מדבר אליי. מדינת ישראל מיוצגת על ידי ממשלה אחת שבאותה ממשלה זה גם האוצר וגם נציבות שירות המדינה וגם נציבות אנשים עם מוגבלויות, וכל המשרדים זה מדינה אחת. כשהמדינה מדברת גבוהה גבוהה, שתבצע. כל זמן שמדברים גבוהה גבוהה לא מעניין אותי מי אשם.

אני רק רציתי להגיד שאני מבקש גם כן את עזרתך בנושא הזה, שנקדם את הנושא באמצעים שיש לך מול הממשלה.

אני רוצה רק בדקה להשלים את דבריי במשהו מאוד חשוב שרציתי להגיד בנושא המוגבלות החמורה והמוגבלות שאינה חמורה. יש לי נתוני אמת מהביטוח לאומי מ-2005 לגבי נכי תאונות עבודה שהם כולם היו מתוך אוכלוסיית העבודה ורואים באופן ברור שבין 40% ל-60% נכות, רק 30%, פחות או יותר, עובדים. כלומר מ-100% ירדנו ל-30%.

אתה יודע, מ-2005 עד היום---

לא השתנה כלום.

איך אתה יודע?

אלה הנתונים הכי עדכניים שמצאתי אי פעם.

אי אפשר לדבר על נתונים מלפני שש שנים ולהגיד שום דבר לא השתנה, כשלא בודקים. רבותיי, המצב הוא מספיק חמור גם אם אנחנו לוקחים את המציאות כפי שהיא, בלא שאנחנו מדברים על מה שהיה לפני איקס שנים.

אנחנו מדברים על החלטה מ-2003, אז אני חושב שהנתונים האלה רלוונטיים. כשאומרים שרק מוגבלות חמורה צריכה, אז זה שמוגבלות חמורה זה 20% ומוגבלות מתונה זה 30% במקום 100%, אני חושב שזה אומר דרשני ואומר שכל ההפרדה המלאכותית הזאת היא מלאכותית ולא קשורה לחלוטין לענייני. במדינה הזאת לצערנו יש הפרדה בינארית של או זכאי או לא זכאי, בקיצוניות מאוד גבוהה של אחוזי נכות מאוד גבוהים, לא רק בתחום של העסקה בשירות המדינה או העסקה בכלל, בכל התחומים, ואנשים מחוץ לגדר מוצאים את עצמם בצורה לא מידתית בלי כלום. לומר את האמת, אין פה עזרה לאנשים עם מוגבלות, יש פה מקסימום עזרה לאנשים עם נכות חמורה. ובסופו של דבר אנחנו עוד נגיע למצב שאנשים עם נכות חמורה, המצב שלהם יהיה הרבה יותר טוב מאנשים עם מוגבלות לא חמורה.

להם אבל יותר קשה מלכתחילה.

לא, ההפרש לא גדול. ההפרש בין 20% ל-30% לעומת 100% הוא זניח. אם היה 70% אבטלה במדינה... על 10% עושים בלגן, על 70% שותקים. אומרים, הם בסדר, הם כמו כל בן אדם אחר, אז מה, יש 70% אבטלה. זה פשוט טירוף.

רבותיי, אני רוצה לסכם את הדיון. עם כל הכבוד וההערכה לגב' הניה מרקוביץ באופן אישי, הוועדה רואה בחומרה את העובדה שהמדינה, קרי נציבות שירות המדינה, לא מקיימת את החוק. זה דבר שהוא בלתי נסבל, זה דבר שלא יכול שיהיה, ואני מקווה שהדוח הבא יוגש בזמן.

ההצהרות הגבוהות גבוהות של הממשלה, של שרים בממשלה, על הצורך בשילוב אנשים עם מוגבלויות, על עקרונות השוויון, הן בסך הכל הצהרות שבשטח אינן מתבצעות. כאשר ממשלה מצהירה, ראוי שהיא תקיים את ההצהרות שלה.

הוועדה קוראת לממשלה ולרשויות השלטון, וכשאני מדבר על רשויות השלטון זה רשויות מקומיות, זה כל הגופים השלטוניים במדינה, לפעול לאלתר, כפי שפועלת הכנסת, ואני בכוונה מציין את הכנסת משום שבנושא הזה הכנסת עושה מעשה שהוא ראוי לכל שבח מהדרגה הראשונה. אנחנו מעסיקים פה אנשים עם מוגבלויות שאני מוכרח לומר לכם שהם ראויים להערכה ולהערצה משום שהם עושים עבודה מצוינת. אף אחד לא עושה להם טובה, הם עושים עבודה מצוינת. יש גם נכים קשים שעושים עבודה נהדרת וצריך לאמץ אותם. ואני קורא לכולם לשלב אנשים עם מוגבלויות בעבודה, לרבות יצירת משרות ייעודיות.

הוועדה דורשת כי החוק והוראותיו יופעלו לאלתר, במלוא הקצב, ואני מבקש שנציבות שירות המדינה תעביר לי בתוך 30 יום את המצב של הנושא של משרות ייעודיות, איפה נמצא המשא ומתן עם האוצר, איזה משרות---

בשיתוף עם נציבות---

תעשו את זה עם מי שאתם רוצים, אני לא אחראי על שותפויות, אני אחראי על ביצוע חוק. ואני מקווה שכשאנחנו נדון בזה בשנה הבאה תבואו לפחות עם בשורה.

אנחנו נשמח.

לא, אתם לא תשמחו, כי לקיים את החוק זה לא שמחה, אתם פשוט תבצעו.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20