PAGE
27
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

26.10.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 353

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי,י"ח בחשוון תשע"א (26 באוקטובר 2010), שעה 11:30

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מחסור במומחים, במקומות התמחות, ובמתמחים ברפואת שיניים

של חה"כ עפו אגבאריה.

חברי הוועדה: רחל אדטו - היו"ר

אורלי לוי אבקסיס

עבו אגבאריה

סעיד נפאע

ערן הכהן, רפרנט בריאות באגף התקציבים, משרד האוצר

ד"ר תרצה רמון, מנהלת המחלקה למקצועות דנטליים

ד"ר לנה נטפוב, מנהלת המחלקה לשירותים דנטליים

ד"ר מוטי סייפן, מנכ"ל מכבי שירותי בריאות

ד"ר חגי סלוצקי, סגן רופא שיניים ראשי – ש.ל.ה. – שירותי לבריאות השן, שירותי בריאות כללית

פרופ' בני פרץ, ראש המחלקה לרפואת שיניים לילדים, אוניברסיטת תל-אביב, התכנית לזכויות אדם

ד"ר אליהו מס, אחראי על המתמחים, בית החולים ברזילי

פרופ' אדם שטבהולץ, דיקן, בית-החולים הדסה עין-כרם

ד"ר מחמוד דלאשה, יו"ר עמותת רופאי השיניים הערביים בישראל

ד"ר פרנציסק שרר, חבר הוועד המרכזי, ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל

ד"ר שירלי אברהמי, מנהלת בכירה

שלוי לוי, רכזת בכירה מרכז מידע של הכנסת

חטיב סמיר, רופא שיניים

וילמה מאור

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

מחסור במומחים, במקומות התמחות, ובמתמחים ברפואת

שיניים של חה"כ עפו אגבאריה.

אנחנו פותחים ישיבה מיוחדת של ועדת העבודה והרווחה והבריאות, לדיון בבקשתו של חבר הכנסת עפו אגבאריה לדיון בנושא מחסור במומחים, במקומות התמחות ובמתמחים בנושא רפואת השיניים.


אנחנו כרגע בעיצומו של תהליך שינוי והעברת הרפורמה לבריאות השן, מה שכמובן מקצין את הנושא, כמו שתמיד לדעת משרד הבריאות או לדעת הסקרים של משרד הבריאות אין מחסור ברופאי שיניים במדינת ישראל. הבעיה כמו שמונחת לפנינו היא שבעיקר חסרים רופאים מומחים ועיקר חסרים רופאים מומחים בילדים. ואני אבקש, לפני שנתחיל את הדיון, אני מבקשת מד"ר אגבאריה, להציג את הנושא ואז אנחנו נפתח את זה. בבקשה.

תודה. שלום לכולם. אני ראיתי לנכון להעלות את הנושא הזה בפני ועדת הכנסת לעבודה, רווחה ובריאות, בגלל שאנחנו עכשיו נמצאים בתקופה חדשה של הכנסת רפואת השיניים לסל הבריאות ואני רוצה לציין שהוועדה הזו העבירה את החוק לטיפול לרפואת שיניים, לילדים, השנה זה יהיה עד גיל שמונה, ואחר-כך באופן הדרגתי, ייכנסו כל הגילאים עד גיל 18 ומעל גיל 65 וזה יצר איזו שהיא מציאות חדשה שבשביל לטפל באופן יעיל וברמה טובה, אנחנו צריכים מומחים שיטפלו בכל ההתמחויות של רפואת השיניים.


לא מיותר לציין שבאמת בריאות האדם מתחילה גם כן מהמקום הראשון שממנו מתחיל התזונה וזה הפה והשיניים. אז ככל שאנחנו ניטיב ונטפל באזור הזה, ככה זה יימנע גם מחלות לעתיד וייתן לאדם להיות קצת יותר בריא, כדי שבעתיד זה יחסוך גם טיפול במחלות אחרות שעלולות להיגרם, כתוצאה מחוסר טיפול או טיפול לקוי בשיניים.


המציאות שעכשיו אנחנו נמצאים בה, שבאמת יש מספר מספיק של רופאי שיניים, אבל כנראה שההתמחויות ברפואת שיניים, אם זה בטיפול בפה או בחניכיים או ביישור שיניים או בטיפול בתוך השן, או השתלות, או כל ההתמחויות, חסרות ובמיוחד החוסר הוא יותר בפריפריה ואני רוצה לציין שיש גם איזה שהיא מערכת יחסים בין המועצה המדעית של הסתדרות רופאי השיניים לבין משרד הבריאות ולבין רופאי השיניים ובאיזה מקום יש איזה שהיא אפשרות לתקן את היחס גומלין הזה, כדי לאפשר לרופאי השיניים להתמחות.


אני רוצה לציין שיש כמה מקומות מוכרים לטיפול ברפואת שיניים בישראל, שזה שלושה מקומות עיקריים שזה בית החולים הדסה ואוניברסיטת תל-אביב והפקולטה לרפואת שיניים ברמב"ם, זה בטכניון. בית-ספר להתמחויות. בית-ספר להתמחות ברפואת שיניים. זה המקומות המוכרים במדינת ישראל להתמחות ברפואת שיניים, בנוסף לצה"ל וברזילי ושיב"א, פוריה, בילינסון ואיכילוב, והאגף לבריאות השן במשרד הבריאות.


אבל מה שעולה מהדברים האלה, אם אנחנו נראה באיזה בתי-ספר לרפואת שיניים המספר הכי גדול של מתמחים, אנחנו רואים שלמשל בבית-הספר לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית, זה 66 מתמחים מתוך 153 ובתל-אביב 39, זה יוצא משהו כ- 70% מהמתמחים מרוכזים בשני המקומות האלה, כאשר אנחנו יודעים שזה המקומות המרכזיים ובעצם במקומות האלה, בירושלים ובתל-אביב, המחסור הוא פחות בולט ופחות קשה ממה שבפריפריה. כאשר בפריפריה למשל בבית-החולים רמב"ם, למרות שזה לא נחשב פריפריה, בסך-הכל 12 מתמחים מתוך 153 מתמחים.


אני מקווה שבדיונים האלה, אנחנו נוכל להתקדם בצורה כזו ולכסות גם את הפער הזה, לעשות את החלוקה אולי קצת יותר צודקת בין המרכז לפריפריה, בצורה כזו לאפשר למתמחים מהפריפריה גם להתמחות במקומות שהם יתמחו בהם והם יישארו לשרת את האוכלוסייה בפריפריה וגם אני צריך לציין שהאוכלוסייה בפריפריה, היא הכי סובלת מהמצב הסוציו אקונומי, שהוא פחות מפותח ופחות עשיר ולא רוצה להגיד רק עני, פחות עשיר מהמרכז, אבל גם שם אנחנו מוצאים שאיפה שיש המצב הסוציו אקונומי שהוא נמוך, אז גם מחלות השיניים והמחלות בכלל שזה פונקציה ישירה למצב הסוציו אקונומי.


דבר נוסף שרציתי לציין, שגם העניין הוא שגם במגזר הערבי, אם אנחנו ניקח מהפריפריה ובעיקר המגזר הערבי נמצא בפריפריה, אז שם המצב הוא עוד יותר חמור, המחסור ברפואה מקצועית ברפואת השיניים. ידוע שבמדינת ישראל הרפואה הכללית היא במצב טוב מאוד וברמה מעולה והמתמחים נתמכים על-ידי המדינה ולא צריכים לשלם כספים גדולים בשביל להתמחות, להפך, הם גם מקבלים איזו שהיא תמיכה מהממשלה וגם שכר, בתור מתמחים. אבל ברפואת שיניים זה לא קיים. רופאי השיניים, אלו שרוצים להתמחות, אז גם הם צריכים לשלם, וגם צריכים לבוא במקומות רחוקים יותר למרכז, דבר שמעלה את ההוצאות למימדים גדולים מאוד שרבים מהם לא יכולים להגיע להתמחויות הללו. לכן, מה שדרוש זה באמת שמשרד הבריאות והסתדרות רופאי השיניים, נעבוד ביחד, יעבדו ביחד, בשביל לקדם את העניין ולתת אפשרות להגדיל את התקנים. היות ואנחנו במציאות חדשה שבאמת צריך לטפל באנשים האלה ובתלמידים ואחר-כך במבוגרים בצורה הולמת, וכדי להדביק את הפער בין רפואת השיניים לרפואה הכללית, אנחנו צריכים שההתמחויות יהיו באמת על רמה.


בשנים האחרונות אנחנו יודעים שההתמחויות הן רק כמעט ורק בשלושת המקומות האלה שהזכרתי, וכתוצאה מכך, צמחו כל מיני מקומות להתמחויות על-ידי קורסים שלדעתי, לא נותנים את המענה הנכון להתמחות ברמה טובה, וזה כנראה אולי קצת יותר מיועד לאיזה שהוא עניין רווחי או דבר שקבוצה מסוימת שיכולה להשקיע בזה ולהרוויח מזה, אבל בסופו של דבר התוצאה היא לא שוות-ערך למקומות המוכרים להתמחות שצריכה באמת לתת את המענה הנכון למתמחים.


זה עיקר הדברים. אני לא רוצה לקחת את כל הדיון כי יש פה חברים גם מהמגזר הערבי, גם אחרים, שהם יכולים לתרום לדיון ונתקדם. אני מניח שאנחנו הולכים גם כן לבקש הצעה לסדר היום, לדיון מהיר, על מקומות התמחות ברפואת שיניים שנעלה אותה במליאת הכנסת.

תודה. אני רוצה לחדד את הדברים האלה. שיהיה ברור, באופן מאוד חד, מתוך 10,000 או 9,800 רופאים במדינת ישראל, רופאי שיניים במדינת ישראל, 10%, 8.5% בלבד הם מומחים. זאת הנקודה הקריטית. 8.5%, יש מספר מדויק, זה המקום גם להגיד תודה פעם נוספת למחלקת המחקר של הכנסת על העבודה הנפלאה כרגיל שהם עושים, אבל המספר שהוא המקור לדיון הזה עכשיו, ובמדינת ישראל היו 9,857 בעלי רישיון לעסוק ברפואת שיניים בסוף שנת 2009, כשמתוכם 842 רופאים בלבד הנם מומחים, דהיינו רק 8.5% מבעלי הרישיון לעסוק ברפואת שיניים בישראל הנם מומחים. וזאת הכתובת על הקיר. למה זאת הכתובת על הקיר? כי אנחנו מדברים עכשיו על הרפורמה בבריאות השן לילדים וכמו שאמרתי כשהתנגדתי, אחת הסיבות שהתנגדתי לזה היתה הנושא שאין רופאים מומחים לילדים. ואם אנחנו ניקח היום את המכלול הגדול של ילדים שהיום הם עד גיל שמונה ותוך שנתיים זה יקיף גם את הילדים עד גיל 14, אנחנו מדברים שכרגע הרישומים בהסתדרות רופאי השיניים בסך-הכל 102 רופאי שיניים מומחים לילדים, מתוכם 74 מומחים צעירים יחסית, שגילם עד 65. 102 רופאי שיניים לילדים, אמורים לטפל בכל ילדי ישראל, במהלך השנים הקרובות. לא בא בחשבון.


כי הרי ברור לכולנו, כמו שברור לכם, כמומחים, ברור לי כאזרחית כרגע לצורך העניין, שמה שזה נובע, שבילדים יטפלו רופאי שיניים שאינם מומחים לילדים. מה שברור לחלוטין, שהדבר יעלה את מספר ההרדמות, כי מי שכל חייו עסק במבוגרים, בוודאי שאין לו סבלנות וגם לא יהיה לו את הזמן להרגיע את הילד ולעשות את כל מה שצריך עם ילד ולטפל בילד ברפואה מונעת, כי הוא תמיד התרגל להיות עם מבוגרים. ולכן, מה שיקרה, הילדים האלה יעברו הרדמות מיותרות, יעברו עקירות מיותרות, בגלל שלא מומחים יטפלו בהם. וזה מבחינתי, ה- Highlight או הדבר הכי חמור של הדיון כאן היום. כרגע אנחנו מדברים על מומחים בכלל, אני מדברת, רוצה עכשיו לקרב את זה אולי יותר גם לנושא הרפורמה בבריאות השן, כי זה מה שעומד כרגע על סדר היום ואם מדברים על מומחים בכלל, להתמקד גם בנושא של מומחים לילדים, כי זה כבר כאן. ואני לא יודעת מה קרה עד היום במהלך השלושה חודשים האחרונים, מאז שהתחילה הרפורמה וכמה רופאים כלליים נכנסו למתקנים שהקופות מפעילות והשירותים המופרטים מפעילים, כדי לטפל בילדים, אבל ברור לי חד-משמעית, לפחות מרופאת השיניים שמטפלת בילדים שלי, שהיא לא חלק מהמערך הזה. ולכן ברור לי לחלוטין שחלק מהמומחים ממשיכים לטפל במרפאות הפרטיות שלהם והם לא חלק מהמכלול הזה וחלק גדול מרופאי השיניים הכלליים נכנסו לתוך זה בלית ברירה, כי אין מומחים.


ופה השאלה, איך אנחנו עושים או מה אנחנו עושים, כדי להקטין בשלב הראשון את הבעייתיות הזאת, לרופאים מומחים בכלל ורופאי ילדים בפרט ואני שמחה שיש פה דיקנים של בתי-ספר לרפואת שיניים, נציגי משרד הבריאות, תכף אנחנו נעבור, גם משרד האוצר יהיה לו אולי להגיד את דברו, למרות שנראה לי שהבעיה כרגע, בעיית הכסף היא הבעיה הקטנה בכל הסיפור הזה. חברת הכנסת אורלי לוי ואחר-כך אני אפנה לנציגים שנמצאים פה.

תודה רבה. אני באמת אפתח את הדברים שלי בכך שאני רוצה להודות לחבר הכנסת עפו אגבאריה על זימון הדיון הזה כי הוא דיון דחוף.


אני חושבת וחשוב לשים את הדגש, כוונתו של עפו, ותקן אותי אם אני טועה, אבל סביר להניח שלא, שלא בא להצר על כך שהיה את התחלתה של הרפורמה בבריאות השיניים, חלילה וחס, זו בטח לא כוונתך. צריך גם להבין שאם לא היתה את הרפורמה הזו, כנראה שהדיון הזה היום לא היה מתקיים. אבל בגלל שיש את הרפורמה, אז אנחנו גם נדרשים לתת את הפתרונות כי באמת הכוונה שלנו שזה יתרחב מעבר לגיל שמונה ויגיע עד לגילאים הגדולים יותר, עד גיל 18 ואילך אפילו.


מה שאותי מטריד ואני ככה רק אחדד את הדברים המסוימים, זה השמונה וחצי אחוזים שהם רופאים מומחים, וזה בפריסה ארצית. כמה מהם מגיעים לפריפריה? זה כבר שאלה שצריכה להיבחן באמת לעומקם של דברים. אבל בואו נחשוב על כך שילדים עכשיו בפריפריה או אתם יודעים, אפילו בפריפריה החברתית, לאו דווקא הגיאוגרפית. כשמדובר פה על העניין של החוסר באמצעים להגיע ואולי זה נפתר בחלק מהמקרים, לפחות לילדים עד גיל שמונה, כאשר ישנו קושי להגיע לאותו רופא מומחה, יש בעיה של נגישות והבעיה של הנגישות הזאת עולה בסופו של דבר כסף. זאת אומרת שההורים יצטרכו לקחת כסף, להוציא כסף שאותו רצינו לחסוך מהם, ולשם כך יצאה הרפורמה. אז יצא שכרו בהפסדו. ולכן אני חושבת שהפתרונות פה צריכים להיות. כי אם מדובר פה על התמחות ועל התמחות ספציפית אולי בילדים, אנחנו מדברים על שלוש וחצי שנים של התמחות שבהן למתמחה אין זמן לא להתפרנס, וגם כאשר הוא כבר עושה איזה שהוא סוג של עבודה בתוך המרפאות, הוא מקבל שכר אולי אפילו שכר שהוא פחות מחלק מעובדי הניקיון וכדומה. משהו כזה, לפי אותם נתונים שקיבלנו.


לכן אולי גם אנחנו צריכים לברך גם על זה שזה נפתח ולא רק לקופות, אלא גם כדי שלא יהיו לנו רופאי שיניים בתנאי עבדות. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים למקסם באמת גם את התנאים של רופאי השיניים, ועל-ידי כך להבטיח את הטיפול הטוב ביותר בעבור הילדים.


אני בטוחה שאנחנו גם נשמע את ההצעות ואת ההכוונות של מי שמומחה בתחום הזה, איך אפשר לשפר ומה אפשר לעשות. אני מבחינתי חושבת שצריך פשוט לתת תמריצים, תמריצים לאותם רופאי שיניים לעבור את ההתמחות הזו דרך כך שיהיה משתלם להם גם ברמה הכספית וגם בהכרה לאחר מכן וגם בביטחון הזה, שלאחר שהם יעברו את ההתמחות הזו, תהיה להם עבודה, עבודה עם שכר הוגן בצידה, שבאמת יצליח לשקף. כי אנחנו דורשים, כי אנחנו רוצים רופאים מומחים. אנחנו רוצים רופאים מומחים, אנחנו לא רוצים להוריד גם לא את תנאי הסף של הכניסה, אנחנו לא רוצים להוריד את רמת ההתמחות, לא רוצים להוריד את מבחני קבלת הרישיון. אנחנו רוצים כמה שיותר שייכנסו לתוך התהליך הזה.


מצד אחד, אנחנו גם מסתמנים על כך שרוב המומחים ורוב רופאי השיניים לצערי הרב הם לא במדינת ישראל, מה שאומר אולי צריך לפתוח עוד בתי-ספר, כי הם מקבלים את ההתמחות בחו"ל, אולי צריך לפתוח את זה לקהל יותר רחב. את הפתרונות אתם תצטרכו להציע. אנחנו פה כדי לגבות אתכם והמטרה של כולנו היא מטרה אחת – שיהיו כמה שיותר רופאים מומחים שיוכלו לטפל בילדים ולהגיע אליהם ושהילדים האלה לא יצטרכו להוציא כספים נוספים כדי להגיע לרופא המומחה וגם, כמו שציינה חברת הכנסת אדטו, לא נצטרך לעשות הרדמות לחינם.


אנחנו מברכים על הרפורמה הזו ובהתאם לרפורמה הזו נתכוונן ונראה מה אפשר לעשות כדי להבטיח שהטיפול יהיה הולם.

תודה רבה. דובר ראשון משרד הבריאות.

אני מנהלת המחלקה למקצועות דנטאליים. בעיקרון, משרד הבריאות כמובן מאוד תומך בהגדלת מספר המומחים בישראל. אנחנו פועלים רבות למען המטרה הזאת. כל פגישה שלנו בבתי-חולים בזמן הבקרות אנחנו דוחפים אותם לכיוון התמחויות.

אני לא מבינה את המשפט הזה, סליחה. כל פגישה שלכם עם בתי-החולים אתם דוחפים אותם להתמחויות? קחי את בית-חולים הדסה, יש לו מספר מוגבל של התמחויות. מה אתם דוחפים?

לא, הדסה, אני מדברת על בית-הספר לרפואת שיניים, אבל אני יכולה לתת לך דוגמה למשל במקומות אחרים. למשל, יש לי כאן כמה בקרות שעשינו בבית-החולים פוריה ובבית-החולים בצפת, במקומות אחרים, שאנחנו מדברים עם מנהל המחלקה בכדי שיפתח התמחויות נוספות, מעבר להתמחות שנמצאת אצלו בבית-החולים.

על חשבון מה?

רוב ההתמחויות הן בכירורגיה.

רגע, אבל אתם צריכים לממן את זה.

למשל, בית-החולים ברזילי, אנחנו דאגנו שיפתחו בהתמחות לרפואת שיניים.

ד"ר רמון, סליחה. אני מבינה שבמערכת היחסים של משרד הבריאות עם בתי-החולים שכפופים לו, כאשר אתם מגיעים לבית-חולים פורייה שזה כפוף לכם ואתם מדברים עם פרופ' צביקה לסטר, מנהל כירורגיית פה ולסת, ואתם אומרים לו – תקבל עוד שלושה מתמחים, מי מממן את שלושת המתמחים האלה?

בדיוק. אז אנחנו דואגים לכך שיקבל עוד תקן למטרה זאת. למשל, בבית-החולים פורייה, אנחנו דאגנו שיהיה תקן לרופאי שיניים מהמגזר הערבי, בכדי שיפצה, אבל אני יודעת שזה לא מספיק, אנחנו כמובן, יש גם פנייה של מנכ"ל משרד הבריאות בנושא הזה, שיפתח יותר, שהוא פנה לנציבות שירות המדינה ולאוצר במטרה שיפתחו יותר תקנים בבתי החולים הממשלתיים.

כמה?

אני לא יודעת כמה. אבל הוא פנה.

שבעה תקנים? חמישה תקנים? אנחנו מדברים על מאות תקנים.

התהליך ארוך. מה שצריך להקים את התשתית.

אנחנו לא מדברים על מאות תקנים, אנחנו מדברים לפי הערכה מיידית, 60 מומחים ברפואת ילדים. זה לא כזה בשמיים.

כן. אני מסכימה.


להקים מקום התמחות הרי צריך קודם כל להקים תשתית, אי-אפשר לעשות מקום התמחות בלי שיש תשתית. אז צריך שיהיו מומחים, צריך שתהיה מרפאת שיניים, צריך מטופלים.

מטופלים עכשיו יש לכם.

יש לנו הערכה, כן.

אתם נערכתם כמובן לרפורמה בבריאות השן, כמובן נערכתם.

נכון.

אתם הבנתם שלטפל בילדים, מה שאני כרופאה גינקולוגית מבינה, שלטפל בילדים לא מספיק שיהיו לכם רופאים כלליים להכניס בזה. איך אתם כמשרד, נערכים עכשיו להרחבה, לא רק עד גיל שמונה, אלא עד גיל 14. מה אתם עושים לצורכי העניין, מבחינת תפישת העולם לגבי מומחים? בכירורגיה פה ולסת זה לא המענה.

לא לא, בוודאי שלא. אבל אנחנו, מכיוון שיש כבר מתקן של כירורגיה פה ולסתות, אז הרי שאנחנו מנצלים את ההזדמנות שכבר יש מתקן של מרפאת שיניים, ולא צריך להשקיע עוד בתשתית אלא רק בכוח אדם, לכן אנחנו פונים ראשית למקומות כאלה. הרי זה ברור שלא יקימו מאפס, אלא להתכנס לתוך מתקן קיים ובנוסף לזה, אנחנו פנינו כמובן למשרד האוצר לתקצב, לתקצב יותר תקנים, לדוגמה בבית-החולים ברזילי, לעשות התמחות בילדים. המתמחים שלנו כבר היום נמצאים בשנה שנייה או שלישית של ההתמחות, בכדי שיהיה יותר, כמובן שיהיו יותר מומחים לילדים.

את מתכוונת לילדים או לשיניים?

לילדים.

זה כללי?

לילדים.

אין, אבל, הכרה, בברזילי אין הכרה בהתמחות. בברזילי אין הכרה, אז איך אתם?

לא, ההתמחות שלהם למחזור הראשון יש הכרה, אין למחזור נוסף.

אז מה הטעם להשקיע במקום שבסופו של דבר הוא לא יהיה מומחה?

אנחנו עושים את כל המאמצים בשביל, יש לי מכתב שפנינו בנושא הזה, ואנחנו, אם אתם תרצו אני אקריא אותו.

לא, אני רוצה רק שתגידי לי, איך משקיעים במקום שבסוף אין בו הכרה. תשקיעו במקום שיש הכרה.

למה שלא יקבלו בסוף הכרה? הרי זה עניין פרוצדוראלי, זה לא עניין שהמורים לא טובים או שאין שם ילדים, זה עניין פרוצדוראלי. העניין הפרוצדוראלי ייפתר.

יש לכם הערכת זמן?

חמש, שבע שנים? עשר שנים?

יש הערכת זמן?

ש-מה? שהעניין הפרוצדוראלי ייפתר?

כן.

אולי אפשר לשאול את המועצה המדעית.

עוד דקה נשמע אותם. אבל זה היה רק לגבי בית-החולים.

זו דוגמה של פיתרון אחד שאנחנו העלינו ואני חושבת שמעבר לזה, אנחנו ביקשנו הקצאת תקנים למומחים נוספים בבתי חולים ממשלתיים.

יש לכם 200 מיליון שקלים עכשיו לרפורמה לשנתיים הקרובות. למה מה- 200 מיליון שקלים האלה, אי-אפשר להוציא 4.250 מיליון שקלים, זאת הערכה שלכם למומחים. מתוך הסל של 200 מיליון שקלים שמוקצב בתקציב שאתמול אושר בשתיים בלילה, בשנת 2011, 2012, לריפוי השן לילדים עד גיל 14, אתם מבקשים 4.25. זה מה שאתם מבקשים למומחים. קחו את הכסף, מה אתם מתמודדים עכשיו עם משרד האוצר? קחו את הכסף, מה- 200 מיליון, תוציאו את הכסף הזה משם.

אבל כמו שאמרת, צריך לפתור את הבעיה הפרוצדוראלית, כדי להוציא משם את הכסף.

הנה, אבל יש להם את הכסף, כבר הקצו להם, אתמול בערב אישרו להם 200 מיליון.

אבל צריך את הבעיה הפרוצדוראלית של הרישיונות, לטפל בזה. זה תלוי מה קדם למה.

מה הבעיה?

אנחנו ניקח את זה בחשבון.

ד"ר תרצה רמון, צר לי מאוד, צר לי מאוד, התשובה שלך מבחינתי, אישית, לא מספקת. כי מה שאת נתת, את נתת לי תשובות בשוליים. שמענו כאן מחסור במאות והתשובה שלכם לתקן בברזילי ואולי תקן בהדסה ואולי משהו בפוריה, חמישה תקנים, עשרה תקנים, כמה? כלום לא נתת לי תשובה.

השאלה אם יש גם תוכנית לנייד איזה שהם תקנים, מהמרכז לפריפריות.

לפי החישובים שלנו, יש לנו חישובים של כמה תקנים אנחנו צריכים לכל מקצוע ואני חושבת שההגדרה הזאת של מאות תקנים ברפואת שיניים לילדים, היא מוטעית. אנחנו עשינו חישוב אחר. יש לנו חישוב שעשינו אותו כבר בשנה שעברה.

של 2009, כן.

ואנחנו עשינו חישוב שדרושים לנו פחות תקנים מאשר מאות. נדרשים לנו כ- 40 מומחים ברפואת שיניים לילדים.

שיענו על כל הרפורמה שעכשיו עומדת להתרחב לגיל 14?

בסדר, אבל זה On going.

בשנתיים הקרובות אתם מוסיפים עוד 40, במקרה הטוב?

לא, אין לנו 40, לא, לא, מה פתאום? לא, אבל זה הולך וגובר, המספר הולך ועולה של המתמחים, מכיוון שאם יפתחו עוד מקומות התמחות, תוך שלוש וחצי שנים, יהיו עוד מומחים.

אני לא מאמינה, ממש. אין לנו מקומות להתמחות לילדים, אבל אנחנו יודעים שאנחנו צריכים 40 וכשייפתחו 40 האלה, אז זה יהיה 40. אבל אין לנו איפה.

זה לא 40 מקומות, אנחנו צריכים. אנחנו צריכים, כל מקום התמחות יכול לקבל שלושה או ארבעה.

באמת, כמה מתמחים כל מקום כזה יכול לקבל?

אתם מדברים על 40 מומחים או על 40 מתמחים?

40 מומחים נוספים בתוך שלוש וחצי שנים, זאת הערכה.

אבל זה רק ברפואת שיניים ילדים. ואם ניקח למשל אורתודונטיה, שזה גם כן צריך להיות גם כן אחד הטיפולים.

סליחה? בכירורגיה לא חסרים לנו מומחים.

אורתודונטיה.

אורתודונטיה, זה יישור שיניים.

באורתודונטיה, כן-?

זה גם כן דברים הראשונים שהולכים לעשות.

בקרוב פותחים התמחות.

בילדים?

כן.

תודה רבה. אני באופן אישי לא מסופקת מהתשובה הזאת, אני מצטערת, אבל אולי יש אחרים שמומחים ויחלקו עלי. אבל אני, מבחינתי, התשובה הזאת איננה מספקת, במיוחד לאור העובדה שאנחנו מדברים עכשיו תוך שנתיים להכניס את כל הילדים עד גיל 14 ועוד לא התחלת בכלל לענות לנושא הדיון כרגע, של ד"ר אגבאריה. אבל זה לא נותן בכלל מענה, אנחנו רק מדברים באופן כללי לכל מדינת ישראל ואני מניחה שאותם 40 גם לא ירוצו לצפון ולדרום.

אלא אם כן ייתנו להם תמריצים שיהיה שווה להם גם להגיע וגם להישאר. התמריצים צריכים להיות גם עקביים, לא ברגע שהם סיימו את ההתמחות, יברחו לנו בחזרה למרכז.

אבל יש מספיק רופאים בפריפריה, אם יימצא המקום להתמחות בפריפריה, אז הם יישארו פה.

יש לנו רק בפריפרייה. תראי, למעשה, התקן שלנו שאנחנו תכננו לעשות בפורייה, תכננו אותו לרופאי שיניים לילדים, אבל איכשהו, הם החליטו לעשות את ההתמחות לכירורגיה פה ולסתות. אנחנו ממתינים שהוא יסיים את הכירורגיה.

יכול להיות שהרפואה הפרטית ניתנת שם בתוך בית-החולים הכללי, תוך כדי זה שחלק מזה, זה בעצם למחקר.

נכון מאוד.

ויש אינטרס שאותו מקום שמניב את הכסף, בפורייה למשל, אותה מחלקה שמניבה את הכסף, היא גם תכשיר את אותם מתמחים באותו מקום ולא לפתוח יחידה נפרדת או אני לא יודעת מה, או להרחיב.

בפורייה יש גם טיפול שיניים לילדים.

אבל מה המקום של משרד הבריאות שיכול לבוא ולהכתיב להם – חברים, אני רוצה עכשיו, אני נותן לכם תקנים, אני רוצה לצבוע את התקנים האלו לרפואת ילדים. איפה הקול של משרד הבריאות פה?

אני מבקשת עכשיו לשמוע את הצד שמכשיר ואני רואה שיושב כאן הדיקן של בית-הספר לרפואה בהדסה עין כרם, פרופ' שטבהולץ. אני מבקשת לשמוע את עמדתכם. הפקולטה לרפואת שיניים.

בוקר טוב. קודם כל, אני רוצה לפתוח משהו כללי ואני מבטיח שאני גם אתייחס לנושא של הילדים, כי לדעתי אם לא היה עולה הנושא של חוק הביטוח שיניים לילדים, אנחנו לא היינו מתכנסים כאן. זה אני חושב שכולנו מבינים.

כן, זה גם נאמר.

ואי-אפשר בלי לומר מספר מילים, מדוע שונה כל-כך המצב ברפואה לעומת רפואת שיניים, איך בגלל הגענו למצב הזה. אני חושב שפה צריך להבין מה שקרה. המדינה, כשהיא קמה, נושא של הרפואה ונושא של רפואת שיניים, טופל בשתי דרכים נפרדות לחלוטין. הרפואה הפכה להיות גוף או מוסד שהוא ממוסד והמדינה תמכה בו דרך הקמת קופות חולים ורוב הרופאים בעצם עבדו במסגרות. לעומת זאת, רפואת השיניים שקמה, היא קמה על-ידי עולים שהגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה והם התחילו להשקיע בעצמם במרפאות פרטיות. במשך שנים, הנושא של רפואת שיניים הוא הלך במסגרת של רפואת שיניים פרטית, בלי התערבות של המדינה בעצם.

וזה השתרש בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי שהעבירו לפני 15 שנה.

אבל תחילת הדרך היתה שבאו אנשים פרטיים, יזמים פרטיים בעצם בנו את המרפאות שלהם עם הרישיונות והתחילו לטפל.


תפני מסוימת חלה בשנת 77, שאני חושב שכנסת ישראל בחוכמה רבה קיבלה את חוק ההתמחות ברפואת שיניים וזה הזניק את נושא רפואת השיניים במדינה, לאחת מהמדינות המתקדמות בתחום הזה בעולם. אני יכול לבוא ולהעיד, כי אני מכיר הרבה מאוד בתי-ספר בעולם, ואני יודע שאותם מתמחים שיוצאים כאן במדינת ישראל, הרמה שלהם היא עולה על הרבה מאוד מדינות אירופה ומשתווה לטובי בתי-הספר בארצות-הברית.

איפה הבעיה? הבעיה היא שאף אחד לא שם לב שכל הנושא הזה הוא התפתח כיוזמה עצמית. בעצם, מה שקרה
, המדינה דרך הכנסת חוקקה את החוק ואז באו בעיקר לשני בתי-הספר העיקריים וכמובן אני מייצג כאן את הפקולטה בירושלים, שהיא הגדולה יותר והוותיקה יותר וכשבאו למנכ"ל הדסה ואמרו – תראה, יש חוק התמחות אז הוא בא ואמר – תראו, לכם יש תקנים, ללמד תלמידי רפואת שיניים. בסדר. אבל אנחנו רוצים גם עם מתמחים. אז זה לא סיפור שהדסה, במשך שנים ובעיקר בשנים האחרונות, מבחינה כלכלית, ההשקעה שלה לא היתה בראש ובראשונה ברפואת שיניים. יש בעיות לב וסרטן וכל מה שאתם רוצים וכל התורמים שהגיעו הופנו לכיוונים האלה ורפואת שיניים, כפקולטה נוצרה ובעצם פעלה וגייסה הרבה מאוד מקורות כספיים בכוחות עצמה, בלי השתתפות המדינה ובלי השתתפות משרד הבריאות. זו האמת.

איך בכלל קמה תוכנית ההתמחות? באו והיו המורים, המורים האלה בעצם לימדו את התלמידים הרגילים ל- DMD, תלמידי רפואת השיניים. אבל מכיוון שהמחלקות הבינו שזו הזדמנות עצומה בשביל להעלות צעד אחד קדימה, בנו את תוכניות ההתמחות דרך המועצה המדעית ומשרד הבריאות וכל השותפים, ובעצם נתנו אפשרות שאותם מתמחים שבאים לשלוש עד חמש שנים להתמחות, הם בשלב מסוים בהתמחות שלהם, יוכלו ללמד תלמידים בשנה ד', שלמעשה עובדים ומתאמנים על בובות ובצורה כזו פינו אפשרות שמורים שמלמדים את הסטודנטים האלה, הם יהיו המדריכים של המתמחים. וככה נוצרו כל המומחים שישנם כאן והוכשרו בארץ, כך הם נוצרו. היתר – אנשים שנסעו להתמחויות בארצות-הברית או באירופה, שילמו הרבה מאוד כסף.

מדינת ישראל, מבחינת התמחויות, היא מובילה גם בכיוון שיש לנו תשעה שטחי התמחות, מה שאין בהרבה מקומות בעולם ויחסית לארצות-הברית ושבדיה, אנחנו בוודאי מדורגים בצמרת של המדינות האלו.

איך אנחנו מייצרים עוד מתמחים?

תענה לנו לשאלות הספציפיות, כדי שנסיים פה בזמן.

אני מייד מגיע לזה.


אנחנו בהדסה, באוניברסיטה העברית, כל הזמן מגדילים את מספרי המתמחים. הבעיה היא שכשאתם אומרים בואו נגדיל מספר מתמחים, צריכים להתקיים שלושה תנאים. זה שנותנים תקן לפורייה, זה יפה מאוד, אבל מישהו צריך ללמד את אותו מתמחה, מישהו צריך ללמד. התקן עצמו לא עושה את כל העבודה. צריכים להתקיים שלושה תנאים. צריך להתקיים תלמיד שרוצה להיות מומחה ומוכן להשקיע ועד היום אתם מדברים על 80% או 90% מהמומחים במדינת ישראל, ששמים 30,000 – 40,000 שקל לשנה שכר לימוד, כדי להיות מומחים. ואם לא היה חוק הבריאות של הילדים, אז אף אחד לא היה אומר – רגע, מה קורה פה? למה הם משלמים את זה? מכיוון שבתי-הספר בירושלים ובתל-אביב צריכים לבנות את התשתית. צריך להקים את היחידות הדנטאליות, צריך להביא את כל החומרים, את כל הדברים, והדבר הכי יקר זה בעצם המורה. המשכורת של המורה היא הכי יקרה.


מי שמלמד – הוא מומחה. המומחה יכול בחוץ להרוויח פי עשר ממה שהוא מרוויח במשרה שלו בהדסה. אז צריך גם להיות מורה משוגע לדבר, שמוכן לבוא, לתת מזמנו ולהכשיר את המומחים.


אז עכשיו אין ספק שמה שקרה פה זה תמריץ מצוין. כי תראו זה פלא פתאום ברפואה יש תקנים בכל בתי-החולים לאונקולוג, לקרדיולוג, לגינקולוג, יש תקנים. ורפואת שיניים לוקחים את הצעירים האלה שמתחרים בינם לבין עצמם ומתקבלים הטובים ביותר ונכנסים. זאת אומרת שאם רוצים היום להגדיל את מספרי המתמחים, אי-אפשר לסמוך על זה שבית-ספר ייקח יוזמה והוא מגדיל כל שנה וזה מה שאנחנו עושים. גם בילדים, דרך אגב, הוגדלו מספרי המתמחים על-ידי זה שהשקענו מכסף של תרומות להגדיל את התשתית. זה נקודה, אני חושב, מאוד מאוד חשובה.


אז קודם כל, צריך לראות, לתת את התקנים לא רק למשתלם. אם תבואו להדסה ותגידו – אנחנו נותנים לכם עכשיו ארבעה תקנים, אנחנו ניקח את זה בשמחה. אני צריך להביא את המומחה שילמד אותם. מעבר למומחה שילמד אותם, יש לנו מרפאה היום בילדים, שיש שם תשע יחידות עבודה שכולן מלאות ועובדים שם מתמחים ואנשי סגל, ואני צריך לבנות תשתית נוספת. זאת אומרת, כל הדברים האלה צריכים לקחת בחשבון.


הדבר שהכי כואב לי אישית, ואני מצטרף למילים שלך, לא יכול להיות שמדינה חוקקה חוק שאנחנו נלך אחר-כך ונבכה עליו. זה עלי כמקצוען, זה לא מקובל. ובמה דברים אמורים? אם היום הורים לילד, היה להם את האופציה ללכת ולטפל בילד בהרדמה כללית, אני מאמין שהם הלכו וטיפלו בילד בהרדמה כללית מכיוון שלא היתה ברירה והילד היה חייב לקבל את ההרדמה הכללית. אבל כשאנחנו דוחפים הורים, שהם לוקחים את הילד ואומרים – אתם תקבלו את הטיפול בחינם ועומד מולם רופא צעיר ובאמת עם כל הרצון הטוב ולא מסוגל להתמודד עם ילד בן ארבע בן חמש, מכיוון שהילד דורש טיפול מיוחד וגישה מיוחדת ואת זה לומדים בהתמחות בילדים, איך לטפל בילד כזה, ואז הדרך הקלה ביותר ואני לא רוצה לדבר פה על העניין הכלכלי. הדרך הקלה ביותר זה להגיד להורה – הילד לא משתף פעולה. קח אותו ותעשה לו הרדמה כללית. על הרדמה כללית ההורה כבר צריך לשלם. אז במה עזרנו להורים? זה הדבר שהכי חורה לי, בכל העסק שהתפתח כאן.

זה אחד הגורמים שבשבילם נעשתה הרפורמה.

אבל הרפורמה תביא לתיקון המצב. כמו שאמרת, חזרנו לנקודת ההתחלה. בלי הרפורמה, הדיון הזה לא היה מתקיים. הדיון הזה לא מתקיים, לא היינו מחפשים פתרונות עצם זה שזה מתקיים, אנחנו עושים את הפתרונות ואנחנו מברכים על הרפורמה, שלא יהיה ספק.

אני מבקשת את עמותת רופאי השיניים הערביים בישראל, ד"ר מחמוד דלאשה. אני מבקשת לקצר בגלל שזמננו כאן מוגבל, בחדר הזה. לכן, אני מבקשת לקצר בדיבור.

שלום לכולם ותודה לד"ר עפו על ההזמנה ועל היוזמה הזאת להעלות את הנושא לדיון. אנחנו הנחנו בפניכם, כדי שלא לחזור על עצמנו, הנחנו בפניכם נייר עמדה של העמותה, נייר עמדה, בוא נגיד ככה, תמציתי, איך אנחנו רואים את הבעיה. אני רק רוצה, ברשותכם, לחדד כמה עניינים בעקבות הרפורמה שקרתה ואני יכול, אני מצטער לחלוק על מה שנאמר כאן שהרפורמה הזאת היא לא הביאה טובה לציבור אלא להפך. אני חושב שהיא הביאה, יש גם צדדים שהם שליליים, הסביר את זה פרופ' שטבהולץ.

אני לא נגד הרפורמה, אני אמרתי – צריך להיזהר ממה שהרפורמה יכולה להוביל אותנו לנושא הזה של הרדמה, ולכן צריך את המומחים. אני לא נגד הרפורמה.

בסדר, סליחה. אז אני נותן לכם נתון פשוט שזה קיבלתי את זה ממשרד הבריאות, שיש בשלושת החודשים מאז הונהגה הרפורמה עד עכשיו, יש עלייה של 30% במספר הילדים שפונים בגילאים האלה, מאפס עד שמונה, שתוספת 30% של ילדים שפנו לרופאי שיניים וזה נתון שזה דווקא, אני חושב שזה טוב ולכן כל היוזמה הזאת של הדיון, נבעה מההתחלה.


אבל אני יכול להגיד לכם עוד דברים אחרים. יש גם, אנחנו, לא דיברו על התמחויות אחרות, כמו רפואת הפה, למשל. רפואת הפה, יש מחסור גדול. יש לנו הרבה חולים סיסטמיים שהם בעלייה מתמדת, כל שנה יש, וצריך רופאים מומחים לרפואת הפה כדי לטפל באוכלוסייה המיוחדת הזאת.


אנחנו רואים למה העניין הזה דורך ואם תיקחו את הסטטיסטיקות שיציגו כאן במרכז המחקר ובניירות של משרד הבריאות, אנחנו רואים שאחוז המומחים לעומת הרופאים הכלליים, לא עלה כמעט בכלל, במשך אולי עשרות שנים. ולמה? אני רואה את זה בצורה קצת אחרת. אל"ף, יש נטל כלכלי על המתמחה, כפי שהוצג פה וכולם יודעים את זה. יש שכר לימוד שזה לא נהוג בכל ענפי הרפואה הכלליים האחרים, יש שכר לימוד גבוה מאוד, שזה יכול להגיע אפילו ל- 80,000 שקל בשנה, זה בצד אחד. הרופא המתמחה כמעט ולא משתכר משום מקום אחר, הוא לא יכול לעבוד במקום אחר, כי הוא צריך לעבוד במשרה מלאה כמעט, של חמישה ימים, חמישה ימי לימודים, זה דבר אחד. דבר שני, היעדר תמריצים חיוביים גם מהמדינה, גם אני יכול להגיד לכם גם מהיכרות אישית של כמה מומחים שחזרו מחוץ לארץ, שבאו מחוץ לארץ, הוכשרו בחוץ לארץ והיו בעמדות מאוד בכירות ואני מכיר ממש סיפורים קשים של מומחים שהתחו בחוץ לארץ והוכשרו ועבדו במשרות בכירות בגרמניה, למשל, וחזרו לפה ואילצו אותם לחזור על חלק מתוכנית ההתמחות.

כבר נשמע מההסתדרות.

זה המועצה המדעית.

נשמע את המועצה המדעית.

שנייה. ואילצו אותם, בוא נגיד, אני לא רוצה להגיד שהכשילו אותם, אבל נכשלו בבחינות, למרות שהם עבדו שנים רבות. אני מכיר מקרה אחד שמאוד בכיר, התמחה בגרמניה והיה לו גם תת-התמחות בשיקום פנים ולסתות, ואני יודע שרופאים בכירים בארץ הלכו לשם לגרמניה, להתמחות אצלו, וכשהוא הגיע לארץ, אילצו אותו לעבור את הבחינה ונכשל. והוא לא מצליח כבר ארבע-חמש שנים, לקבל את הרישיון המומחה.


אז יש פה, עם כל הכבוד, יש הכשלה של המועצה המדעית או בוא נגיד, הקשייה בקבלת המומחים שהוכשרו בחוץ לארץ.

משפט מסכם, בבקשה.

וגם, כמו שהוזכר כאן, למשל בבית-החולים ברזילי. אני שמעתי שהמועצה המדעית משכה את ההכרה ביחידה להתמחות בילדים. אני חושב שזה טעות וצריך, להפך, צריך להגדיל את המכסות ואת התקנים ואת כל מה שהזכיר פרופ' שטבהולץ כאן, גם מדריכים, גם תשתיות, גם תקנים ושהמדינה תתקצב את ההתמחויות האלה.

תודה רבה. המועצה המדעית, בבקשה, נציג המועצה המדעית של הסתדרות רופאי השיניים.

אני נציג המועצה המדעית. קודם כל, בקשר לנציגה של משרד הבריאות, אני רוצה לציין שההתמחות בבית-החולים באשקלון לא מסתדרת הדרך הישרה, דרך מועצה מדעית, כדי לעשות את כל המבדקים אם רשאי לקבל את ההתמחות, את ההכרה או לא, אלא בדרך עקיפין, שקודם כל הקימו ואחר-כך באו לבקש את ההכרה.

גם במרכז הבינתחומי זה קרה, גם בתחומים אחרים, זה לא משהו שהוא, זה לא חיה חדשה.

בסדר. אבל אי-אפשר לתת את זה אוטומאטית. צריכים לעשות את הבדיקה. זה בקשר לדבר הזה.


אין בכלל ויכוח שהכל מסתובב מסביב לכסף. מפני שאיך שלא נסתובב, להקים תשתיות, להביא אנשים, זה עולה כסף ואנחנו צריכים דחוף, אי-אפשר לחכות לעוד שנתיים ואז להתחיל את הסיפור, אלא היום צריכים להתחיל למצוא את התקציבים איך לעשות את הדבר הנכון, כדי שהמומחים יתחילו ללמוד. מפני שמומחה שלומד, נניח אפילו בשנה השנייה של ההתמחות שלו, כבר הוא יכול לתת איזה מענה, בקהילה.


דבר שני, בקשר לתמריצים.

מה ההערכה שלכם שיש אפשרות להרחיב מקומות, אם לא היתה לך שאלה של כסף, המקומות, בין שני בתי-ספר לרפואה, בין שני בתי-ספר לרפואת שיניים בארץ ועוד בית-הספר בחיפה, מה היכולת של הגדלת מספר המתמחים, בהנחה שזה לא היה שאלה של כסף.

אם אין שאלה של כסף, להערכתי, הם ישמחו מאוד ואני אשאל את פרופ' שטבהולץ על-ידי, להגדיל את מספר המקומות בצורה משמעותית. אני בטוח גם בתל-אביב, גם בירושלים.

אפשר להעלות, כלומר, אני יודעת, הרי זה מוגבל בעמדות, מול רופאים וכדומה. לכן נאי שואלת, מה היכולת להגדיל את זה?

יש יכולת, אבל זה כמובן, כמו שאמרתי, דורש שני דברים, אחד זה להוסיף יחידות עבודה. אפשרות אחרת זה לעשות, לעבוד במשמרות. אם יש מצב חירום, גם על זה אפשר לחשוב.

בטח.

בתי-חולים עובדים, עושים ניתוחי חירום בלילה, אם לוקחים ומוצאים את האנשים שרוצים לבוא ויש להם את האינסנטיב מכיוון שהם יודעים שהם יעבדו בשעות הערב ואנחנו נמצא את המורים שיהיו מוכנים ללמד אותם בשעות הערב, אפשר לעשות דברים. אבל בתנאים של היום, כשבתי-הספר מתמודדים לבד, ללא תגבור ולראיה, נקודה מאוד חשובה – ועדת תדמור, שהיה לי הכבוד להשתתף בה, שהוקמה על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, מצאה שההכשרה של תלמידי רפואת שיניים עד היום בישראל, הם ביקשו להקצות סכום כפול כדי להכשיר תלמיד רפואת שיניים בשנים הקליניות, זה דבר שלא קרה מעולם, וכל זה קרה נכון, שוב ממשבר, מהמשבר שבית-הספר בתל-אביב היה נמצא בו. זאת אומרת, כשצריך למצוא את המקורות אז אפשר למצוא אותם.

מדובר על תמריצים לרופאים שאנחנו לא רוצים שכולם יהיו בתל-אביב. אני רוצה לראות רופאי שיניים בבאר-שבע, באילת, זאת אומרת, אני מתכוון למומחים או במעלות. יש דרך אחת אולי שהרופאים האלה משלמים שכר לימוד. יכול להיות בחור פיקח אבל אין לו כסף. אפשר למצוא את הפיתרון שמישהו יממן לו את הלימודים האלה, ובתמורה הוא יעבוד X שנים בפריפריה. זה פעם היה סידור כזה, פחות או יותר.

גם ברפואה בכלל.

אני רוצה להגיד לך שזה היה בכל המקצועות. רצו לעודד.

אני שולף את זה מהמותן.

היו לוקחים הלוואה ללימודים בתמורה לכך שהיא הופכת למענק, אם הם עובדים כמה שנים בפריפריה.

תמשיך, מה שרצית לומר.

ודבר אחרון, אני רוצה לענות בקשר למומחים שבאים מחוץ לארץ, אז אני רוצה להגיד את זה כך – כל רופא שיניים, שבא לארץ, חייב, כולל בוגרי תל-אביב והדסה, לעבור מבחנים כדי לקבל רישיון עבודה.

זה אותם מבחנים?

אותם מבחנים.

יש סידור לגבי אלה המומחים שבאו מחו"ל, שבדו מספר מסוים של שנים, כמו למשל ברפואה מקצועית כללית, שיש שם סידור כזה שמי שעבר או עשה את ההתמחות שלו שם, אז הוא פטור משלב א' ואז הוא צריך לעשות פה שלב ב'. האם יש כזה סידור גם ברפואת שיניים?

אין כזה סידור ואני אסביר גם למה.


הרופאים שבאים מחוץ לארץ, אף אחד לא יכול להבטיח לי שתהיה לו מספיק פרנסה בתום ההתמחות שלו ויעבוד גם בתור רופא כללי ואני לא רוצה להגיע למצב שיהיה כל מיני פאשלות חס וחלילה ויהיו בעיות.


דבר שני, אם אני בתור מומחה הכי גדול בארץ, נוסע למשל לארצות-הברית, אף אחד לא יכיר לא ברישיון שלי, בשום דבר. אפילו בארצות הברית, תעבור ממדינה למדינה, לא יכירו אותך בהתמחות. אז מצטער על הרופא הזה שכבר ארבע שנים לא מצליח לעבור, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשמור על הרמה המינימאלית, נקרא לזה, שאנחנו לא רוצים לפגוע בפציינטים שלנו. תודה רבה.

תודה רבה.


אני מבקשת את משרד האוצר ואני מבקשת, בין היתר, התייחסות למשפט שאני אקריא לך מהדו"ח של ה- מ.מ.מ., שאומר כך: משרד הבריאות סבור שיש להרחיב את מספר המקומות המוכרים להתמחות ברפואת שיניים כמו גם את מספר התקנים למתמחים. לדברי המשרד לשם פיתרון לשני התחומים בהם קיים צורך משמעותי ביותר במומחים בעתיד הקרוב – רפואת שיניים לילדים ורפואת הפה, יש צורך ב- 4.125 מיליון ש"ח, על-מנת שתוך 14 שנה יתווספו למערכת הבריאות בישראל 32 מומחים לרפואת שיניים לילדים ותשעה מומחים לרפואת הפה.


ואני שואלת את מה ששאלתי קודם את משרד הבריאות – האם התקציב שהקציתם אתמול בלילה, 200 מיליון ש"ח לרפואת שיניים, לא יכול לכלול את ההתמחות של הרופאים. לדעתי, הוא חייב להיות חלק בלתי נפרד מהנושא הזה.

שנייה. קודם כל, התקציב של ה- 200 מיליון הוא לטובת סל הבריאות, לביצוע רפואת השיניים, על-ידי קופות החולים. זאת אומרת, זה נכנס לתוספת השנייה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שקופות החולים אחראיות לספק את השירות הזה. במהלך הרפורמה גם משרד הבריאות ביקש שישה תקנים לאגף שלכם, למשרד הבריאות לפיקוח והוא קיבל. אנחנו אחרי תהליך תקציב שנוספו למשרד הבריאות מעל למיליארד שקל, לתקציב 2011, ועוד מעל למיליארד שקל לבסיס התקציב ב- 2012.

חלק מזה מכוון למקום הזה?

מיליארד השקל האלה, נבעו מסדרי עדיפויות שמשרד הבריאות הציג. זאת אומרת, במסגרת תעדוף שנעשה בין משרד הבריאות והאוצר, תועדפו דברים ונכנסו מעל מיליארד שקל. הארבעה מיליון האלה לא נכנסו כדרישה של משרד הבריאות לכל תהליך התקציב אז אני לא רוצה כל-כך לנהל פה דיון תקציב פנים ממשלתי.

אין לך עם מי פה.

אבל זה באמת לא עלה לראש סדרי העדיפויות במשרד הבריאות. זאת אומרת, זה משהו שאני אתמול ניסיתי גם להשיג את מימדי התופעה, האמת שזה חסר לי קצת, הדיון הזה, מה הפערים בינינו לבין העולם. שאלתי פה פרופסור נכבד, מה יחס המומחים לאלף נפש בעולם ואנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים באמת מה המצב שלנו. בוודאי שלא כל ילד הולך לקבל טיפול על-ידי מומחה, תקן אותי אם אני טועה.

בארצות-הברית מספר המומחים פר אוכלוסייה ופר רופאי שיניים גדול יותר מאשר אצלנו.

בארצות-הברית ההוצאה הלאומית לבריאות היא מעל ל- 20% מהתוצר.

יש מדינות באירופה שיש התמחות רק בשני תחומים.

אנחנו לא רוצים ללמוד מארצות-הברית לגבי המספר. ההוצאה הלאומית לבריאות בארצות-הברית היא מעל 20% מהתוצר.

אני מבקשת את ד"ר מוטי סייפן ממכבי שירותי בריאות.

תודה רבה.


ברשותכם, הדיון הזה אמנם, אנחנו כמובן, אתחיל בזה שאנחנו מברכים על הרפורמה כארגון שהתחיל את הנושא הזה של רופאת שיניים חינם לילדים עד גיל שש, בינואר 2007, עמדנו מול הבעיה הזו כבר אז ואני רוצה ברשותכם, להוריד את הדיון מרמה של מה אי-אפשר לעשות לדברים שאולי אפשר לעשות. אני חושב שאף אחד מאתנו פה לא מצפה שהוקוס פוקוס, מחר אנחנו נעשה, נרים את המתג וייווצרו מומחים, כמו שגם לא ציפינו שהרפואה לרפואת שיניים, תיעשה כולה בבת אחת, אלא בהדרגתיות.


פרופ' שטבהולץ העמיד פה שלושה תנאים שצריכים להתקיים כדי שנוכל לתת התמחויות ואני אתרכז, ברשותכם, ברפואת שיניים לילדים ודרך אגב, הביקוש לרפואת שיניים לילדים במכבי שירותי בריאות עלה פי שלושה מאז שהתחילה הרפורמה ובפריפריה אפילו פי עשרה. והגיעו ילדים שאף פעם לא היו מגיעים לרופאי שיניים, לא פרטי ולא קופת חולים, אף פעם.

ולא כולם צריכים את ההרדמות, בוא נגיד את זה. יש כאלה שנהנים באמת מהבסיס המסוים.

הנושא הזה של הרדמות נזרק לאוויר וזה לא הפורום הראשון שאני שומע. אני מודיע לכם באחריות מלאה, שהנשק הזה או ההרדמות כלליות, הוא המוצא האחרון לטיפול בילדים. אנחנו נמנעים מלשלוח ילדים ויש על זה נתונים מספריים.

אם יהיה בקרת איכות ואנחנו נדע בכמה עלה מספר ההרדמות בילדים, דווקא בקופת חולים שלכם במסגרת אסותא ונקבל מעקב אחרי עוד שנה או עוד שנתיים ברפורמה, תגיד את מה שאתה אמרת.

חברת הכנסת, אני מזמין אותך לעשות את זה.

אני עדיין, למרות מה שאמרת, עומדת מאחורי המילים שלי.

אני מזמין אותך לעשות את זה, כי יש לנו את כל הנתונים.

יש לך נתונים? כמה מתוך אלה החדשים?

אחוז אחד. אחוז אחד.

זה לא מגיפה. וכדי שזה לא יעלה, צריך מייד להיערך לשלב הבא.

אבל ברשותכם, אני רוצה, פרופ' שטבהולץ דיבר על מה לעשות, אנחנו עוד ארבע שנים לפני כן התחלתי איזה שהוא תהליך, שאמר – OK, צריך תלמיד, תלמידים יש, יש המון רופאי שיניים שרוצים להתמחות. צריך תשתיות, אנחנו העמדנו את התשתיות שלנו גם במובן של יחידות דנטאליות, גם במובן של כל התמיכה הפריפרית, גם במובן של מתרפאים, לרשות אלו שיירצו לעשות את ההתמחויות וצריכים מורים. אז אמרנו – בואו אנחנו, נסייע במימון התקנים של המורים, כדי ללכת לכיוון הזה. פנינו לשני המגדלים, מגדלי השן שאתם הזכרתם, לצערי הרב שיתוף הפעולה לא צלח. פנינו לבית-החולים ברזילי ואכן הם קיבלו קרדיטציה, ואנחנו סייענו כי חשבנו שזה נכון מאוד לתת לילדים שלנו את המומחים הטובים ביותר שאפשר. ככל שנגדיל את מספר המומחים, בוודאי ובוודאי נספק טיפול יותר איכותי.


לצערי הרב, גם זה עומד בפני מכשולים לא ראויים.

למה? מה המכשולים העיקריים?

לעניות דעתי, תראי, אם מותר לי לשים את הדברים על השולחן.

ברור.

המתמחים בבית-החולים ברזילי, עושים חלק מההתמחות שלהם במרפאת מכבידנט בראשון לציון, שהיא מרפאה לדוגמה. אנחנו מעמידים לרשותם שני חדרים.

אז הם כן משתמשים במה שאתם מציעים.

בברזילי, לא בתל-אביב ולא בירושלים, זה בברזילי. והמורים מברזילי, מורים שהם באמת מהמובילים בין המומחים, באים עם המתמחים למרפאות ועושים שם את ההתמחות.

אז מה הכשלים?

המועצה המדעית ויגיד נציג המועצה המדעית מדוע, המועצה המדעית מסרבת מנימוקיה היא, להכיר בהתמחות הזאת, מסיבות שונות. אני מניח שזה יעלה, זה יגיע גם למנכ"ל משרד הבריאות והנושא הזה יטופל. אני מאמין שהוא יטופל בעניין של שבועות ולא שנים וחודשים.


רבותיי, אנחנו יכולים לעשות מעשה. צריך לשתף פעולה. אי-אפשר לעשות לבד, צריך לשתף פעולה, אנחנו מוכנים לתרום ולסייע ולספק את שלושת המרכיבים שפרופ' שטבהולץ ציין. אנחנו נשמח לסייע. אבל בואו נעשה מעשה. אנחנו כבר מדברים על זה ארבע שנים, לפחות במעורבות שלי בעניין, ואנחנו לא מצליחים לקדם את הנושא הזה קדימה.

כבוד היושב-ראש, אני מבקש את רשותך להגיב. אני מוכרח להגיב.

כן-?

קודם כל, בית-החולים הדסה ובית-הספר שלנו היום, משתף פעולה עם כל קופות החולים, חוץ ממכבי, כולם פנו אלינו בייחוד בנושא של הרדמה כללית שהם לא מסוגלים לספק את השירותים, בייחוד באזור ירושלים, מקום כמו בית"ר, שיש שם המון המון ילדים שזקוקים לטיפול.

טיפול בהרדמה?

כן. שימשתי שלוש שנים כיושב-ראש המועצה המדעית ואני חושב שנשמעה פה האשמה חריפה כלפי המועצה המדעית.


הנושא הזה של לתת אפשרות לתלמידים או למתמחים לעבוד במרפאות מכבי הוא מבורך, אבל קופת-חולים מכבי צריכה לתת הצהרה שהיא מוכנה שאם היא מקיימת את ההתמחות בתשתיות שלה ובתחומה, היא צריכה לאפשר למועצה המדעית לבדוק את הרמה. זה אומר שוועדת הקרדיטציה של המועצה המדעית כמו שהיא באה לבית-החולים בילינסון לבדוק מה שקורה במחלקת ילדים, תוכל לבוא לאותה מרפאה בראשון לציון, לפתוח את הספרים.

יש לכם בעיה עם זה?

אני חבר במועצה המדעית היום, תמיד הייתי חבר.

אולי נפתור את זה, יש לכם בעיה עם זה?

סליחה, סליחה, סליחה.

הוא אומר הוא לא רוצה, הוא הזמין אתכם.

אם ד"ר סייפן ייתן למועצה המדעית אישור, היום.

כבר עכשיו.

שהוא מעמיד את המרפאה הזו לפיקוחה של המועצה המדעית, הוא יוכל לפתוח את ההתמחויות בלי שום בעיה.

כתוב מכתב חדש.

אני מבקשת.

זה הכל. אני חושב שזה לא הוגן לבוא ולהגיד שהמועצה המדעית לא רוצה. המועצה המדעית כן רוצה להגדיל את תוכניות ההתמחות ולראיה, יצא מכתב לשר האוצר, יש פה מכתב על השולחן לשר האוצר, לראש הממשלה, חתום על-ידי המועצה המדעית, שהיא מבקשת לפעול להגדלת התקנים האלה, אבל לא יכול להיות שכל אחד ינהל תוכנית התמחות בלי פיקוח.

אבל הם לא מתנגדים לפיקוח.

אני מצטערת, רק רגע. אני לא רוצה עכשיו לנהל את הדיון בין המועצה לבין מכבי.

אבל מכתב פנייה למועצה המדעית?

נאמרים פה דברים שהם באמת באמת, יש לנו פה מכתב, יש מכתב שאני הוצאתי ליושב-ראש המועצה המדעית ובו אני מזמין אותו, מזמין אותו מפורשות, לבוא ולבקר במרפאה.

לא, יש הבדל.

לפקח, לפקח.

לבקר אני יכול.

אני מבקשת, פרופ' שטבהולץ, ד"ר סייפן.

רגע, יש פה הצהרה, שנייה, של מכבי.

אני מבקשת סליחה, רק רגע.

לפקח או לבקר?

סליחה, רק רגע. אנחנו לא נכנסים כרגע לדיון שבין שניכם.

חבל.

זה לא מתאים, אנחנו מצוידים באינפורמציה.

יכול להיות שיש פה חצי פיתרון.

אנחנו לא נרוץ עכשיו.

יש פה חצי פיתרון וזה מתועד ומצולם ופרוטוקול, חברים, התחייבות. חבל.

רק רגע. נאמר לי שהדבר הלך למשרד, הלכתם והעברתם. יש גוף שמתווך בין שני הדברים.

אבל יש פה הכשלה, ניסיון של הכשלה, סליחה.

סליחה, יש את משרד הבריאות, יש גוף של מועצה מדעית, יש הסתדרות רפואית, יש מספיק גופים רשמיים כעת לפתור את הקונפליקט המדעי או המקצועי בין שניכם. אנחנו כאן לא, במקום הזה, זה לא במעמד לפתור את הקונפליקט שבין שניכם, אלא אם כן לקרוא לכם, לקרוא לשני הגופים האלה, לקופת חולים מכבי, שכבודה במקומה מונח, לכל מה שהם עושים לטובת בריאות בכלל ורפואת השן בכלל. המועצה המדעית שיש לה בוודאי את הכוונות הכי טובות לקדם את הנושא הזה, ובהחלט צריכים שני הגופים האלה, ואם צריכים תיווך של גוף שלישי, אם אתם צריכים שאנחנו נתווך אז אנחנו נתווך, אתם רוצים שמשרד הבריאות יתווך ביניכם – משרד הבריאות יתווך ביניכם, אבל בוודאי לא כרגע, הישיבה הזאת היא לא ישיבת תיווך.

לא, אבל יש הצהרות של שני הגופים, בואו ננצל את זה. זה חלון הזדמנות.

יש דרישה ויש פנייה.

ויש הסכמה.

אז אפשר לעשות את החתונה.

שלושה מנכ"לי משרד, שלוש פעמים, שלושה מנכ"לי משרד הבריאות נתנו הנחיה למועצה המדעית לבקר במרפאה. אני הכנתי להגיד לכם מה קורה בשטח, מטעם ברזילי. שלושה מנכ"לים של משרד הבריאות הנחו את המועצה המדעית, קרי את היושב-ראש, לבקר במרפאה בראשון ולראות את התנאים שבהם המתמחים מקבלים הדרכה ומקבלים תוכנית התמחות. חלק מתוכנית ההתמחות רק יומיים בשבוע. שלוש פעמים סירבו, גם אחרי שהיתה ישיבה של משרד הבריאות ושלנו ביחד.

עם המועצה המדעית?

עם יושב-ראש המועצה המדעית, הוא שוב סירב וכתב מכתב שרצוף באי-דיוקים. אני רוצה להמעיט, לא להגזים. אז באמת, אני קצת מתרגש בגלל המקום הזה, אבל זה עולה, הדברים פה מגיעים, מתנכלים לנו בברזילי, הם פשוט מקוממים. אתם יכולים להסתכל עלי ולראות כמה שנים אני ברפואת שיניים לילדים ואם אתם רוצים, אני אמשיך לקרוא מה שהכנתי.

תודה. אני חושבת שמשרד הבריאות הוא הגורם הנכון, במיוחד שיש לו על סדר היום עכשיו את כל נושא ההתמחות והגדלת מספר המתמחים, הוא הגורם הנכון שינסה לתווך, כלומר אין לי שום בעיה שאנחנו ניכנס כוועדה, אבל אני חושבת שזה לא נכון, זה לא תפקידנו להיכנס לפן המקצועי הזה. אני בהחלט חושבת שמשרד הבריאות, זה המסר – שמשרד הבריאות חייב, הוא לא אולי כן אולי לא, דווקא עכשיו הוא חייב להיכנס ואנחנו בסיכום, אנחנו גם נוציא את זה ואנחנו קוראים למנכ"ל משרד הבריאות להיכנס עכשיו, המנכ"ל הנוכחי, החדש, להיכנס עכשיו לנושא התיווך ואני גם אבקש דיווח לכאן בפרק זמן של עוד חודשיים, כדי לשמוע. אתה מהנהן, כי מה?

אנחנו רוצים להמשיך בתוכנית ההתמחות ולהגדיל אותה ואנחנו כל הזמן מעוכבים על-ידי המועצה המדעית. במסגרת הגדלת המומחים בארץ, אנחנו רוצים להגדיל ולקדם את הנושא.

ברור לי.

אבל ידינו כבולות.

OK. אנחנו מדברים ספציפי כרגע ובסיכום אני גם מעלה את זה לאחריותו של משרד הבריאות בכלל, המנכ"ל בפרט. כרגע, לתווך בין שני הגופים האלה, על-מנת להגיע לאיזה שהיא הבנה שתהיה מקובלת על שני הצדדים פה ואנחנו כן נבקש את ה- Follow up הזה בעוד כמו שאמרתי, בעוד חודשיים, כדי שנדע איזה דברים נעשו.

כדי שבאמת, שיהיה ברזילי גם כן מקום. זה אחת מהתוכניות.

דיווח תוך חודש, את יכולה להעביר את המסר, אני גם מעלה את זה בכתב, זה גם יצא בכתובים ואני רוצה לסכם את הישיבה.

אני רופא שיניים.

"מהשטח".

"מהשטח", כן. אני שומע את הדיון ורואה כל-כך הרבה גורמים מעורבים בעניין וכולם כבודם במקומם מונח וכולם יש להם כוונות טובות, אבל רוב הדיון הלך על מקום אחד התמחות במקום ברזילי, בבית-החולים ברזילי, למרות שהבעיה יותר גדולה מזה, בהרבה והבעיה בעתיד היא תגדל עוד יותר ואני רואה שחילוקי הדעות בין כל הגורמים, זה מה שגורם לבעיה. מי מרוויח מחוסר המומחים? צריך לשאול את השאלה הזאת בדיוק ככה – מי מרוויח מחוסר המומחים?

אף אחד.

אף אחד. אף אחד לא מרוויח. אבל כולם מפסידים. יש גורם אחד שהוא מרוויח מחוסר המומחים, זה המומחים עצמם.

גם לא.

המומחים עצמם מרוויחים מחוסר המומחים. אבל האוכלוסייה סובלת. בגלל, אני מציע שתהיה ועדה מעל, שתקשר את כל הגורמים האלה ותתחיל לכוון בין כל הוועדות מי המכשיל – האם בתי-החולים? האם המועצה המדעית? האם התשתיות? האם משרד האוצר?

לא מי המכשיל.

זו אחריותו של משרד הבריאות.

כן, אבל אין שליטה, כנראה, על כולם.

יש מחלקה לרפואת השן במשרד הבריאות שזה בדיוק התפקיד שלה.

זה משרד הבריאות.

זה התפקיד שלנו, זה אנחנו עושים.

אי-אפשר להיכנס לנעלי משרד הבריאות. הוועדה מציינת, הסיכום כרגע הוא.

אפשר להוסיף משפט, לפני?

במקום לדבר, האם אני יכול להגיש את המסמך? למשרד הבריאות? בבקשה.

בהחלט, כן.

אני ראש המחלקה לרפואת שיניים לילדים, באוניברסיטת תל-אביב. אני נותן התמחות בילדים. אני אתחיל מהסוף – מדברים על הגדלת מספר המומחים, אני לא בטוח שמומחים, שאנשים רוצים לבוא ולהתמחות ברפואת שיניים לילדים. יש לזה הרבה סיבות, אבל אחת הסיבות היא דווקא הרפורמה. אני חושב שד"ר אגבאריה הציג יפה מאוד את הנושא, נתן אקספוזיציה נהדרת אבל לגופו של עניין, היום לא משתלם לאדם לשלם כל-כך הרבה כסף כדי להתמחות ברפואת שיניים לילדים, כשהתמורה שהוא יקבל היא מאוד מאוד נמוכה. אני הייתי המתמחה הראשון ברפואת שיניים לילדים בהדסה, זה היה ב- 79, ואני אז קיבלתי משכורת. באופן אבסורדי, לא היו אז כמעט מועמדים להתמחות. באמצע שנות ה- 80 היה פיק, טונות של אנשים שרצו להתמחות ושילמו, כי אחרי שנתיים נפסק ההסדר הזה שמתמחה קיבל משכורת והיום הם צריכים לשלם שוב. מספר האנשים שרוצים להתמחות ברפואת שיניים לילדים בוודאי לא יענה על ה- 40 או 60 שמדובר כאן, של מחסור. הסיבות הן כמה, אחת – אין תמורה, ואין תמורה כי הרפורמה הביאה לכך שכל רפואת השיניים לילדים תהיה בקופות וזה תגמול מאוד נמוך.


כמי שנותן התמחות, אני יכול להצטרף במאה אחוז למה שאמר פרופ' שטבהולץ, שאנחנו צריכים את התשתית הפיסית ואת התשתית האנושית. תרשו לי להוסיף עוד משהו. כשמטפלים בילד מגיל אפס עד גיל ארבע וכשלא רוצים לעשות את זה רק בהרדמה כללית, על אחת כמה וכמה בהרדמה כללית, צריך חוץ מרופא ותשתית, גם סייעת ופה אנחנו צריכים, מדובר על תשתית אנושית ופיסית מאוד מאוד ברורה ופשוטה. חוץ מזה, אנחנו גם צריכים איזה שהוא מנגנון, ואולי כאן אנחנו יכולים לצאת בפנייה לוועדה. הרפורמה היתה דבר מאוד מבורך, היא הנגישה את רפואת השיניים לאוכלוסיות שבאמת לא היו מגיעות לשם. אני יכול להגיד, אגב, שאצלי במחלקה, גם בסגל ההוראה וזה תשובה לד"ר אגבאריה וגם לד"ר דלשי, יש רופא ערבי ויש גם מתמחה ערבייה, אנחנו מחלקה קטנה מאוד, עם רופא ערבי ועם מתמחה ערבייה. אבל אנחנו צריכים פציינטים. זה באמת נכון שהרפורמה העבירה את המטופלים בעיקר אל הקופות וכאן יש גוף ש- 30 שנה נותן התמחות, נותן הוראה בהתמחות, שיותר מ- 20 שנה נותן הוראה לסטודנטים והוא משווע למטופלים, כי רובם הולכים לקופות.

תגיעו להסדר עם קופה, אולי.

לעשות ססיות בקופות.

אני רוצה לסכם. זהו?

זו הערה.

טוב.

אולי רק להגיד שבברזילי השנה פנו שמונה מתמחים, אז יש רופאי שיניים שכן רוצים להתמחות.

זה מה שרציתי לומר, פרופ' פרץ, אני רציתי להגיד שבמסמך שקיבלנו מה- מ.מ.מ, מחלקת המחקר של הכנסת, בין היתר צוין בפירוש, אחרי בדיקתם ואחרי תגובה של משרד הבריאות היא שהסך-הכל שהמחסור במומחים אינו נובע מהיעדר ביקוש מצד רופאי שיניים להתמחות. אז יכול להיות שברפואת ילדים זה ככה, בגלל הרפורמה. אבל יכול להיות שבמקצועות אחרים – באורתודונטיה, פרידונטיה ומקצועות אחרים, אין את הבעיה הזאת.


הוועדה מציינת שמשרד הבריאות סבור שבישראל אין מחסור ברופאי שיניים. עם זאת, קיים מחסור חמור ברופאי שיניים מומחים.


הוועדה רושמת לפניה את קביעתם של כל הגורמים הנוגעים לדבר, קרי – משרד הבריאות, קופות החולים, המועצה המדעית של הסתדרות רופאי השיניים, כי המחסור ברופאי שיניים מומחים קיים כמעט בכל התחומים והוא חריף במיוחד בתחום רפואת שיניים לילדים, לנוכח הכנסת טיפולי בריאות השן לילדים עד גיל שמונה לסל שירותי הבריאות.


המחסור במומחים נובע מהמספר המצומצם של המוסדות להכשרה ומספר המקומות הקטן להתמחות. מחסור זה הוא תולדה של היעדר תקציב ובעיקר תמיכה ממשלתית בהכשרת מומחים בתחום רפואת שיניים, כפי שקיים ברפואה כללית. חשוב לציין שהמחסור במומחים אינו נובע מהיעדר ביקוש מצד רופאי שיניים להתמחות.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות לגבש תוכנית באשר למספר המומחים בתחומים השונים שיש להכשיר בישראל במהלך השנים הקרובות ולאמוד את העלות התקציבית של תוכנית זו.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות לכלול בתקציב 200 מיליון ש"ח שייעד המשרד לבריאות השן לילדים, לשנתיים הקרובות, את עלות התוכנית להוספת מומחים בתחום רפואת שיניים לילדים ורפואת הפה שמשרד הבריאות העריך את עלותה ב- 4.125 מיליון ש"ח, שתוביל להוספת 32 מומחים לרפואת שיניים לילדים ותשעה מומחים לרפואת הפה.


הוועדה דורשת ממשרד הבריאות להציג בפניה תוכנית להגדלת מספר מקומות התמחות במוסדות השונים ובתחומים שונים, כמו גם הדרכים להגדלת מספר המומחים שיופנו לפריפריה או לחילופין הגדלת מספר המתמחים בבתי-החולים בפריפריה.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות לגבש יחד עם המועצה המדעית של הסתדרות רפואי השיניים ועם קופות החולים, שיתוף פעולה שיאפשר להרחיב את מסגרת ההכשרה הקיימת כך שניתן יהיה מחד לשמור על הרמה המקצועית של התמחויות אלה, ומאידך להרחיבן ולסייע לקופות החולים לקלוט בעתיד את המומחים שיוכשרו.


משרד הבריאות ידווח על ההתקדמות של שיתוף הפעולה בתוך חודש ימים ואנחנו נזמן ישיבה חוזרת בעוד שלושה חודשים.


הישיבה נעולה ותודה רבה לכל מי שהגיע.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25