תופעת מקרי הרצח של נשים בלוד על רקע "כבוד המשפחה"

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
25.10.2010
הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 58
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, י"ז בחשוון תשע"א (25 באוקטובר 2010), שעה 12:15

תופעת מקרי הרצח של נשים בלוד על רקע "כבוד המשפחה"

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי - היו"ר
עבו אגבאריה
מסעוד גנאים
אורית זוארץ
ג'מאל זחאלקה
אחמד טיבי
שלמה מולה
משה (מוץ) מטלון

תנ"צ יעקב ג'קי בריי, סגן ראש אח"מ, המשרד לביטחון פנים
ציפי נחשון גליק, מפקחת ארצית שרות פרט ומשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
עו"ד לילך וגנר, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים
עו"ד דרורה נחמני רוט, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים
עו"ד גלי עציון, ארגון נעמ"ת
אורית עירון, מנהלת המחלקה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, ארגון נעמ"ת
שאנה שכטרמן, ויצ"ו ישראל
נורית קאופמן, ויצ"ו ישראל
מהא אלמקיב, תושבת העיר, חברה בוועדה העממית
נעם סמאח סלאימה אגבאריה, מנהלת עמותה
אילן הררי, יו"ר הוועדה הממונה עיריית לוד
ישראלה גורן גרציאני, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, באוניברסיטת בר-אילן

דלית אזולאי

יונה, חבר המתרגמים בע"מ


תופעת מקרי הרצח של נשים בלוד על רקע "כבוד המשפחה"

צהריים טובים לכולם. אנחנו פותחים היום דיון מאוד חשוב על רקע האירועים הבוערים של השבועיים האחרונים. לצערנו, בשבועיים האחרונים נרצחו שתי נשים בעיר לוד, על רקע מה שמכונה רצח על כבוד המשפחה. אנחנו נמצאים בתקופה שבה לוד הפכה להיות זירת פשע מרכזית במדינת ישראל ואני שמחה שנמצא אתנו כאן אילן הררי, הוא ראש הוועדה הקרואה של לוד. לוד הגיעה למצב מאוד קשה, בגלל זה מונה לה ראש ועדה קרואה. אני בטוחה שאתה עושה כמיטב יכולתך כדי לטפל בבעיות הקשות שאנחנו נתקלים בהן ועדים להן. אני רק אומר לך שהוועדה הזאת ערכה לפני ארבע שנים דיון בנושא הזה בדיוק ולצערי, התופעות האלה הן תופעות שחוזרות על עצמן. לא מדובר בתופעה חדשה, מדובר בתופעה ותיקה. אנחנו מדברים על אלימות שהיא מיוחדת למגזר מסוים, המגזר הערבי, ואין מה לעשות, לוד בהיותה עיר מעורבת, היא נתקלת בבעיות ואתגרים מיוחדים יותר ודורשת טיפול מיוחד יותר. אני רוצה להדגיש דבר שחשוב לוועדה הזאת, הדיון הזה מתקיים בוועדה לקידום מעמד האישה. אנחנו עוסקים בביטחונן האישי של נשים. אני מניחה שהרבה מתושבי לוד מרגישים שביטחונם האישי נפגע, הוועדה הזאת תעסוק אך ורק באיך אנחנו מונעים את הרצח הבא, איך אנחנו מונעים את המציאות שבה נשים חיות תחת טרור ופחד במציאות שבה הן מקבלות איומים ברחוב – את תהיי הבאה בתור ודברים מהסוג הזה שאנחנו קוראים עליהם בעיתונות ובעיקר מה אנחנו יכולים לעשות כדי לסייע או מה המדינה יכולה לעשות כדי לשפר את היכולת שלך, אדוני, אני אקרא לך ראש העיר, לצורך העניין אתה ראש העיר. אדוני, ראש העיר, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לסייע לך להתמודד עם הבעיות. אז קודם כל, אני רוצה לשמוע ממך גם פירוט של מה בעצם ההתמודדות המרכזית שלך היום, כשאתה נצרך למגר את הפשיעה העמוקה בלוד ובעיקר על רקע הסיפור הזה של רצח נשים על כבוד המשפחה.

דרך אגב, וזה בכל המגזרים, זה רצח בתוך המשפחה, בכל המשפחות יש גברים שהורגים את הנשים שלהן.

על רקע רומנטי קוראים לזה, אצל היהודים.

אז אנחנו מדברים על רצח נשים.

כל אלימות היא חמורה ורצח נשים היא חמורה. בבקשה.

זה בתוך המשפחה.

שלום. תודה לגברתי. לוד היא לא עיר פשע, אני לא מקבל את זה.

לא עיר פשע, היא הפכה להיות זירה מרכזית לפשע בשבועות האחרונים.

לוד אינה עיר פשע. בלוד גרים 75,000 תושבים, אנשים יקרים וטובים, שלא נתבלבל ושלא נשים אותם עכשיו, 75,000 תושבים, בתחתית של התחתית, כי זה לא כך ואת ביקרת בלוד ואת מוזמנת, יש פה חברים שביקרו בלוד.

הרבה מקרובי המשפחה שלי גרים בעיר, אני באה לבקר את סבתא שלי מדי תקופה.

את מוזמנת. אני שם נמצא כל יום. ומי שאחראי על נושא הביטחון במדינת ישראל, זה משטרת ישראל ואני מחזק את ידה על כל מה שהיא עושה ותעשה. לא כל דבר, למרות שאני באתי מהצבא ואני לוקח אחריות על הכל, לא כל דבר זה בבניין העירייה. אם תבדקי את נתוני הפשיעה במדינת ישראל, במשטרת ישראל, אז תראי שבעיר לוד ב- 2008, 2009, 2010, נתוני הפשיעה הם במגמת ירידה. נכון, ב- 2010, קרו אירועי רצח שאני לא מקל ראש בעניין. אדוני חבר הכנסת, אם תבדוק נתונים, למעט נושאי הרצח שהם חשובים, חשובים, חשובים, חשובים, תלכו לפרמטרים שמשטרת ישראל בודקת את עצמה בכל מדינת ישראל, יש פה נציג משטרה, אבל אפשר לבדוק, תראו שב- 2008, 2009 ו- 2010, הנתונים מאוד מכובדים לעיר לוד. אבל נכון, קרה פה אירוע. תבדוק, אני ממליץ לך לבדוק, לי יש אותם, מכיר אותם בעל-פה, את כל הפרמטרים שמשטרת ישראל בודקת את עצמה. אני לא מקבל באירועים שקרו. תבדוק, יש יעדים של המפכ"ל ושל מפקד המחוז והממ"ר והתחנה, ואנחנו עובדים יפה מאוד בעניין. אבל האירועים האלה הם חמורים ובלוד הכי קל, אני לא מאחל בשום עיר שיהיה רצח, לא מאחל בשום עיר, אבל במקומות אחרים זה אחרי יומיים שכחו ובלוד לא וטוב שלא.

לצערנו, כי הגיע רצח שבוע לאחר מכן, רצח נוסף, לכן אי-אפשר לומר.

גברתי, אני אתך, טוב שלא. ב- 2008 היו ארבעה מקרי רצח בעיר לוד, אם אנחנו מדברים בוועדה בנושא מעמד האישה, אז אישה אחת ושלושה גברים נרצחו, לא רוצה לפרט פה את השמות אבל יש לי אותם והשנה תשעה מקרים, מתוכם שלוש נשים. אני מדגיש פעם שנייה, האוכלוסייה בלוד היא אוכלוסייה יקרה וטובה, מגיע להם הרבה יותר. השאלות הן מה צריך לעשות, אני אגיד את דעתי. צריך קודם כל להכין תוכנית שאני מכין אותה כרגע, ארוכת טווח, לא לשבוע ולא לשבועיים, לחמש שנים ולמסד את השכונות בעיר לוד, ששם גרות או מתגוררים מירב האוכלוסייה הערבית.

יש בלוד שלוש שכונות שכולם מכירים אותן ואני חושב, דרך אגב, ראש הממשלה ביקר בלוד ביום חמישי לפני עשרה ימים, וכמו שדיברתי אתמול עם לשכתו, ביום ראשון הבא אמורה להתקבל הצעת מחליטים בממשלת ישראל בנושא העיר לוד והסעיף הראשון שאני ביקשתי זה לקחת את שלושת השכונות בעיר לוד – פרדס שניר, רכבת, ס"ח, ולמסד אותן מאל"ף ועד ת"ו. לבנות כביש, לבנות מדרכה, לבנות מתנ"ס, לסדר תאורה, החינוך אני מטפל ולמסד אותן מאל"ף ועד ת"ו ואין שום סיבה שיחיו כמו שחיים, לא נעים לי לומר, 30, 40, 50 שנה. אין שום סיבה שבעולם.

שני חברי הכנסת המכובדים ביקרו ברמת אשכול לפני שבועיים-שלושה, אין שום סיבה שככה יחיו. דרך אגב, דאגנו לתקציב, דאגנו לתקציב מעיריית לוד וממשרד השיכון, לטפל בשכונת רמת אשכול שגם היא שכונה שהרוב בה אוכלוסייה ערבית ואנחנו תפקידנו לטפל בכולם. אני חושב שמשטרת ישראל צריכה לטפל במה שמשטרת ישראל צריכה לטפל. עיריית לוד, ואני אשמח שתעזרי לנו פה, מובילה מול משרד ראש הממשלה החלטת ממשלה למסד, לסדר, להלבין, נמצא את המילה הנכונה, את כל השכונות הערביות. אני אתמול, ביקר אצלי חבר הכנסת ביילסקי. אמרתי לו – חבר הכנסת, קפה חמש דקות, נוסעים באוטו. אי-אפשר לדבר על לוד בשקפים. והראיתי לו וצריך לקחת ולסדר ולמסד וממשלת ישראל צריכה להשקיע בזה כסף ואני אשמח אם את תעזרי לי בעניין הזה. צריך להכין תוכנית לחמש שנים. ממשלת ישראל, ב- 22.7.2002, העבירה החלטת ממשלה לשיקום העיר לוד. לא נעים, תבדקו, יש שם 20 סעיפים בדיוק, תבדקו ותראו כמה סעיפים בוצעו. אני הראיתי את זה לראש הממשלה שהיה אצלנו בביקור והוא אמר לי שתוך עשרה ימים תהיה הצעת מחליטים, אני ממתין שזה יקרה ביום ראשון, מחר יש לי דיון שם באגף תיאום ובקרה. הסעיף הראשון שאמרתי להם, זה זה. אחרי זה תטפל יותר טוב בביטחון, ובחינוך, וברווחה. אבל צריך, אני מבקש, תוכנית ארוכת טווח. זבנג וגמרנו לא יפתור כלום.

אני מסכימה אתך שתוכנית ארוכת טווח היא חשובה, אבל מאחר ומדובר בפיקוח נפש ומאחר ולצערי נשים נרצחו גם במקומות שיש בהם בתים יפים ומסודרים עם כבישים וגינות פורחות, ולכן בעיני, אי-אפשר לשים את מרכז הכובד של הבעיה של רצח נשים על רקע מצב אקונומי כזה או אחר, או מצב תברואה כזה או אחר. אני באמת חושבת שכדי למנוע את הרצח הבא, לא די בתוכנית הזאת שאתה מציג. אנחנו צריכים לדבר על דברים קונקרטיים, שרלוונטיים לנשים. למשל, האם אישה שמאוימת, יש לה כתובת כשהיא מגיעה למשרד הרווחה או כשהיא מגיעה למשטרה להתלונן, האם יש לה כתובת, האם יש מקלט לנשים, האם יש מקלט לנשים מוכות בלוד?

אני רוצה להצביע לך, רק לומר, יש רק עובדת סוציאלית אחת דוברת ערבית בכל לוד. רק דוברת סוציאלית אחת! נו, באמת!

חבר הכנסת שלמה מולה, אני רוצה לומר שראש העיר כיבד אותנו, אני רוצה לתת לו את זכות הדיבור.

אני רק שאלתי שאלה. איך יש רק עובדת סוציאלית אחת?

אני, פעם ראשונה שאיימו עלי, לצערי הרב זה היה בלוד, הייתי 30 שנה בצה"ל, איימו עלי דברים אחרים. אישה מאוימת צריכה לקחת את עצמה ותוך דקה להיות במשטרה. תוך דקה. להבנתי, אישה או גבר מאוים, תוך דקה צריך להיות במשטרת ישראל, תוך דקה.

אבל אם סוגרים אותה בבית והיא לא יכולה לצאת מהבית?

חברים, גם אם אני אשים רצפה מזהב בלוד, אישה מאוימת תוך דקה צריכה להתיישב במשטרת ישראל.

אדוני ראש העיר, אתה מדבר על מה שראוי שיהיה. השאלה איך אנחנו נותנים לנשים האלה את הכלים לקום ולצאת. תחשוב שהן חיות בקהילה שבה הן מפחדות, תחשוב שהן חיות בקהילה שבה, האם יש לה כתובת, דוברת השפה שלה, זאת נקודה חשובה. היה פרסום בעיתון הארץ שדיבר על זה שמתוך סך העובדות הסוציאליות בעירייה, אין מספיק עובדות סוציאליות שהן דוברות ערבית. האם אתה מודע לזה? האם יש דרך שבה אתם מתכוונים לקדם את מספר הנשים שייתנו מענה לנשים שמגיעות מהמגזר הערבי?

אנחנו ביקשנו, אני מקבל את כל מה שאת אומרת, אני אפילו רושם. אל"ף, להבנתי, אישה מאוימת צריכה לפנות למשטרה.

זה מצוין, אבל אנחנו צריכים לתת לה את הכלים.

הכלים? לפנות למשטרה, להתקשר 100.

זה לא שיש תחנת משטרה בעיר, הכלים לפעמים זה המודעות שלה בכלל ליכולת שלה להתלונן.

לכן הכל מתחיל בחינוך, לא יעזור כלום, הכל מתחיל בתהליך חינוכי, מהגן, מהבית, מהבית, ועד י"ב. אישה מאוימת מתקשרת והולכת למשטרה. מה זה חשוב כמה עובדים סוציאליים יש בלוד?

מאוד חשוב. אני אגיד לך למה.

האם אתה חושב שרשויות הרווחה בלוד, אתה חושב, אני אשאל את זה בצורה הכי עדינה שאפשר. הם, מבחינת איוש, ומבחינת יכולת, יכולים לטפל בבעיה של אלימות נגד נשים, אלימות בתוך המשפחה בכלל?

אגף הרווחה.

יכול להיות שאתה דורש יותר עובדים סוציאליים.

אל"ף, אני דרשתי.

זה מה שאנחנו מנסים.

הרעיון הוא לעזור, אילן, ולבחון מה הצרכים האמיתיים שלך, כראש עיר, בסוגיות שקשורות לנשים מאוימות. בואו נחדד את זה אולי.

בואו ניתן לו רק לדבר על הקשיים שלו.

תוכל להציף את זה?

אנחנו לא יכולים להגיד לו מה הקושי שלו, הוא ראש העיר, הוא יודע.

זה בדיוק העניין, אני מנסה.

אני מודה לך. את ביקרת אצלי בעיר, אני הגשתי למיכל מנהלת אגף תיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה בשבוע שעבר ואני חס ושלום לא מאשים אותה כי הם עושים עבודה נהדרת, רשימה של 60 תקנים, 60 תקנים, לעיריית לוד, 20 מהם ברווחה. משרד הרווחה בהצעה שלהם להחלטת המחליטים להצעה ליום ראשון, דרשו 20 תקנים. אתם שואלים אותי אם מישהו מכם יכול לדאוג? תקן אחד אני מודה לכם. שואלים אותי? בבקשה.

יש לכם מרכז לטיפול באלימות?

יש לנו מרכז מצוין, יש לנו את האגף רווחה הכי פעיל במדינת ישראל, הכי פעיל. לא אמרתי הכי טוב, הכי פעיל.

מי כאן אחראית, מאגף הרווחה בעיר?

משרד הרווחה.

יש לנו את אגף הרווחה הכי פעיל במדינת ישראל, רבע מתושבי לוד רשומים ברווחה אצלנו.

ולא מקבלים טיפול.

אני לא מקבל את זה. אני לא מקבל את זה. אפשר להאשים אותנו בכל. אני חושב שהנשים בלוד צריכות לקבל הרבה יותר, אני מסכים אתך.

אני שואלת מה, מה הרבה יותר? הרבה יותר ממה?

הרבה יותר הכל, הרבה יותר תשתיות, הרבה יותר חינוך, הרבה יותר הכל. לכן אני אומר, רק להבנתי, משהו ארוך טווח יפתור פה את הבעיה. האלימות במשפחה, לא ייפתר בשום דיון. אלימות במשפחה ייפתר אם מדינת ישראל ואני מוכן לעמוד בראש החזית הזאת, תכין תוכנית לחמש שנים, לחמש שנים, לטפל בכל הדברים. מי שלא מכיר את הבעיות בלוד, מוזמן, אני אראה לו אותה מחר. יש הצעה, קחו את ההחלטה, גברתי, מה- 22.7.2002, אריאל שרון, ביקר בלוד, דפק על השולחן, העביר החלטה 20 סעיפים, תבדקי. מתוך 20 סעיפים, רק סעיף אחד בוצע. 19 לא בוצעו. זה מה שאת צריכה לעשות, משהו ארוך טווח.

גם אם יביאו עכשיו עוד חמש עובדות סוציאליות, שאני מברך כל אחת, זה טוב. אבל צריך טיפה יותר, צריך תוכנית, לא אוהב מילים באנגלית, תוכנית הוליסטית, לטפל פה בכל. האלימות במשפחה קרתה בגלל נושא של תרבות, בגלל נושא אולי אחר, ואני מחבק את המגזר הערבי, יש אנשים נהדרים בלוד, לא צריכה להפיל עליהם את כל התיק הזה, יש אנשים נהדרים בלוד.

אני רוצה לשמוע את האנשים, להפך, אני דואגת לכם.

אני מברך, לכן גם באתי, עזבתי הכל, באתי. אני מברך על העניין. שני חברי הכנסת המכובדים ביקרו בלוד, יש לנו שכונה עם הרבה מאוד בעיות, רמת אשכול, שבעקבות גם הביקורים שלהם, אנחנו קיבלנו החלטה השבוע, משרד השיכון עזר לנו, אני לא יודע אם יש פה נציג משרד השיכון.

השאלה אם השתנה משהו מאז שביקרנו.

תוך שבועיים לא יכול להשתנות שום דבר, אבל.

לא לא, בגישה לפחות.

הגישה שאנחנו הקמנו דיון. אנחנו החלטנו, מתוך עיריית לוד, לתקצב במיידי חצי מיליון שקל, ברמת אשכול, וחצי מיליון שקל בלוד זה המון כסף.

תסלח לי, לפנות אשפה זה לא צריך להיות תלוי במישהו גבוה, לפנות אשפה זה גם תלוי פה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני מבקשת להבין על מה הולכים חצי מיליון השקלים. חצי מיליון שקל זה סכום נאה, אבל למה הסכום הזה מיועד?

לשכונת רמת אשכול.

מה זה אומר? שיהיו כבישים יותר טובים?

אני מסביר, שאלת אותי, תני לי 60 שניות, אני אסביר לך. שני חברי הכנסת המכובדים ביקרו ברמת אשכול כמה פעמים. אני אמרתי להם שאני אכין תוכנית לטפל, תשתיות בסיסיות ברמת אשכול. ברמת אשכול, זו שכונה של 44 בלוקים, גרים שם כל מי שגר בעם ישראל, אוכלוסייה יחסית חלשה, ואנחנו לקחנו תקציב כדי לשקם שם את התאורה, את המדרכה, את הכביש, את האשפה, את הניקיון, את המתנ"ס, שתוך שבועיים יוצאים, הבטחתי לכם, יש קבלן תוך שבועיים יוצאים לעבודה. יש לנו מתנ"ס בלב השכונה שלא עובד הרבה שנים, אז הבאנו, אז יש לנו קבלן תוך שבועיים אתם מוזמנים, הבטחתי לכם שזה יטופל.

זו אוכלוסייה מעורבת שם?

זו אוכלוסייה שכבר רובה אוכלוסייה ערבית. פעם זה היה אחת השכונות החזקות בלוד, אני לא אומר שאם זה ערבים, חס ושלום, זה חלש, אבל זו אוכלוסייה שהמגזר הערבי, כרגע.

אבל זה האמת.

כן, אני מעדכן.

חברים, אני חושב שבעקבות אירועי האלימות, כולנו צריכים באמת לבדוק את עצמנו ואני אומר פעם רביעית, לא כי לא הבנתם, תוכנית לחמש שנים. תוכנית לחמש שנים שתטפל ברווחה, בחינוך, בתשתיות, במתנ"סים, בכל. אין מתנ"סים למגזר הערבי בלוד, לצערי הרב.

ואני אומרת לך אדוני, ראש העיר, גם אם יהיה מתנ"ס, אם יש תופעה תרבותית חריפה וחמורה.

בואו נפסיק עם התרבותי הזה, כל פעם שאין פיתרון ומשטרת ישראל מגלה אוזלת יד, והחברה הישראלית מגלה אוזלת יד.

את מתפרצת לדלת פתוחה.

אתם מדברים על היבטים תרבותיים שאין לכם שום הבנה בהם, אתם מכניסים את כל הכשלים לתוך הנושא התרבותי, בואי ניקח אחריות.

אני לא זוכרת שניתנה לך זכות דיבור.

לא, אבל בואי תיקחי אחריות והמושגים, השפה מבנה מציאות. את יושבת-ראש ועדה, יש לך אחריות. שפה מבנה מציאות וכשאת אומרת עניין תרבותי, את מקבעת מציאות שהיא לא קיימת ולא נכונה וזה אסור.

הנה, עכשיו זה ייכשל. עכשיו אני אחראי שזה ייכשל.

לא.

ברגע שהפכו את זה לניגוח פוליטי, זה נתקע. חבל על הזמן.

כל כישלון, אומרים תרבותי ומתייגים את הערבים.

חברת הכנסת זוארץ, או שאת יוצאת מכאן או שאת מנהלת דיון תרבותי.

סליחה, את לא תסתמי לי את הפה, עם כל הכבוד לך.

כל הוויכוח הזה הוא בדיוק לא טוב.

אני חושבת שהדיון כאן לא יתנהל בצורה הזאת.

אז את צריכה לגלות קצת יותר הבנה במה שאת אומרת ובנושאים התרבותיים בכלל. לתייג את החברה הערבית בישראל, יש בזה טעם לפגם.

חברת הכנסת זוארץ, את תדברי רק אם תינתן לך זכות הדיבור.

אני אדבר כשאני אחליט שאני רוצה לדבר.

אז אם ככה, את תצאי מכאן.

תקראי לסדרנים.

לא, אני מבקשת.

זכותי להעיר הערות, אני חושבת שאת מדברת בצורה מאוד בעייתית, את מתייחסת בצורה בעייתית לחברה הערבית ויש כאן טעם לפגם, זה הכל.

לא, אם את לא מבינה על מה את מדברת, אז את באמת מתעלמת ממציאות מאוד קשה.

צר לי.

אני רוצה לפנות למשטרה, לא, אני רוצה לפנות למשטרה. אני חושבת שבלי תשובות מהמשטרה, אנחנו לא נוכל לקדם את הדיון.

אולי יש לנו מה להגיד למשטרה, כדי שתוכל לענות?

חבר הכנסת מולה, סדר הדיון הוא כזה – אחרי ששמענו את כב' ראש העיר, אני רוצה לפנות אל נציג המשטרה, אני אשאל אותו מספר שאלות, אחרי זה אני אפתח את הדיון לחברי הכנסת ואני אתן לכם לשאול שאלות את מי שאתם רוצים.

השאלות שיש לי אליך הן, קודם כל מאחר והדיון הזה כבר התקיים בוועדה הזאת לפני ארבע שנים, ניסיתי לעשות השוואה, לראות איפה אנחנו עומדים היום, לעומת הדיווחים שאנחנו מקבלים, הדיווחים הציבוריים כמובן בתקשורת. לצערי, חוזרות על עצמן מספר טענות. קודם כל, שנסגרים תיקים במקרי הרצח האלו. מקרי הרצח של אותן נשים, הרבה פעמים התיק נסגר, אין חקירה ואנחנו לא יודעים בעצם מה הסיבות לרצח של אותן נשים, למעט אותה מילה שמרחפת כאן בחלל האוויר פעם אחר פעם, רצח על חילול כבוד המשפחה. זה הדבר הראשון. אני רוצה לדעת מה נעשה כדי לטפל בתיקים האלה, זה הדבר הראשון.

דבר שני, האם יש לנשים האלה כתובת כשהן מגיעות למשטרה, האם קיבלתם פניות מנשים שאומרות מאיימים על חיינו, ומה נעשה בעניין הזה, כדי למנוע את הרצח הבא. זה מה שאני שואלת אותך כרגע, בעניין החקירה ובעניין הנגישות של המשטרה לפניות. בבקשה.

צהריים טובים, ראשון – ראשון ואחרון – אחרון. קודם כל, קצת בטרמינולוגיה המשטרתית.

אפשר לדעת מה שם אדוני, בבקשה?

אני סגן ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה וכפי שאמרתי, ראשון – ראשון ואחרון – אחרון. קצת בטרמינולוגיה המשטרתית. תיקי רצח לא נסגרים לעולם וכל תיק רצח שלא פוענח, הוא תיק פתוח ונעשות בו פעולות כאלה ואחרות, לאורך כל השנים ולראיה, מעת לעת, הציבור בוודאי שומע על פענוח מן העבר. זה למען הסדר והדיוק שבדברים, תיקי הרצח נשארים פתוחים ואנחנו עושים כל מאמץ לפענח אותם ואנחנו לא שוכחים שיש קרבן מצד אחד וישנם המבצעים מצד שני.

אתה רוצה לחלוק?

איך אני קיבלתי תשובה מהשר דיכטר, שתיקים נסגרו והוא הורה על פתיחתם? אני אשלח לך את התשובה לשאילתה.

אני אשמח לראות, יכול להיות ששם דברים נאמרו בהקשר שונה ואחר, אשמח לראות ולענות לגופם של דברים. תיקי רצח שלא מפוענחים, מונחים ומטופלים מעת לעת ומעת לעת אנחנו מקימים צוותי חקירה מיוחדים ברמות אחרות ושונות, על-מנת לבחון את עצמנו, על-מנת לבקר את עצמנו ועל-מנת לקדם. אחת הדוגמאות היותר בולטות זו המנוחה מהצפון, שנעדרה שנים רבות ובעקבות פעילות חקירתית חוזרת ונשנית לאורך השנים, בסופו של דבר התגלה הרוצח.

לעניין כתובת במשטרה. המשטרה מזה שנים רבות רואה חשיבות רבה בכל מה שנוגע לאלימות ולאלימות במשפחה בכלל.

אתה יכול קצת לפרט לגבי לוד?

יש פעילות של אכ"מ או פעילות אחרת?

אנחנו כרגע דנים בלוד. אני אומר, אנחנו מדברים בלוד.

אני רק אתן את המסגרת ואכנס ללוד, בלוד זה לא שונה, התפישה והמסגרת המשטרתית.

ישנה יחידה שלמה, ברמה ארצית, שעוסקת בתחום אלימות במשפחה שהיא נותנת גם את ההנחיות, גם את הרגישויות, גם את הפעילויות וגם את ההדרכות, גם את הכנסים והעבודה המשותפת עם גורמי הרווחה השונים, בין אם ברמה הארצית ובין אם ברמה העירונית. בתוך תחנת המשטרה ישנו גורם שהוכשר רק לתחום הזה, והוא הוא הגורם שמטפל בתחום אלימות במשפחה והוא הכתובת לאותם קרבנות בתחום האלימות במשפחה ולוד איננה שונה בתחום הזה. בתחנת לוד ישנם אנשים שהתמקצעו.

ובתחנת לוד, לצערנו, היו מקרים מאוד חריפים בתקופה האחרונה. השאלה איך המשטרה נערכת כדי לקבל פניות של נשים, האם יש לכם פניות של נשים שמגיעות מהמגזר הערבי או פניות בכלל של נשים שמאוימות באלימות?

אני הייתי מציע לכולנו לא לסמן, לא לסמן במגזר ובתרבות אחרת ושונה ממה שאנחנו מכירים, את האוכלוסייה שבאופן גלוי נצפה ממנה לבוא לתחנת המשטרה ולומר – הוכיתי, פגעו בי, אנסו אותי, עומדים לרצוח אותי.

יש כאן נשים שפירטו באופן ברור ביותר, עצרו אותן ברחוב ואיימו על חייהן.

כבוד יושבת-הראש, רק משפט לסיים ולומר לך, שברגע שקבוצת האוכלוסייה הזו עושה את הדבר באופן גלוי, היא מסומנת על-ידי קבוצת האוכלוסייה ממנה היא באה. גם אם אין דבר וחצי דבר מאחורי העניין, בני ביתה, משפחתה, חבריה, אוכלוסייה שבאה אתה במגע, רואים את הדברים אחרת. ולכן, צריך לנקוט פה בזהירות יתרה ולנקוט בצעדים אחרים ושונים שמתאימים לקבוצת האוכלוסייה הזו וכך אנחנו עושים. לא כל דבר צריך להיות בחזית באופן גלוי ובאופן פומבי שישפיע על אוכלוסייה שהיא אוכלוסייה חלשה, אצלה בביתה, שאנחנו לא תמיד יכולים כחברה, להגן עליה 24 שעות.

אז אתה מדבר שיש בעיה שנשים שייפנו למשטרה יקבלו איומים רק הולכים וגוברים, שבעצם הדרך הנורמטיבית שבה היינו מצפים מכל אדם לפעול במדינת חוק, לא קיימת עבור אותן נשים. זה בעצם מה שאתה אומר עכשיו?

אני לא אומר את זה לגבי כלל הנשים. אני אומר את זה לגבי קבוצות אוכלוסייה שבוא נאמר, המנטאליות והחינוך המקומי, גובר על החינוך הארצי, על החינוך הנורמטיבי, על החינוך שאותו אנחנו מצפים לראות מכל אחד ואחד ואני מסכים עם מה שנאמר פה לעניין ההשקעה.

מה אתה מציע להם?

אז איזה מענה יש לך לאוכלוסייה המסוימת הזו? אתה מציע, אתה מביע פה איזה שהם פערים או הבדלים בין האוכלוסיות אבל האוכלוסייה הזו חיה, נושמת וחיה בעיר. אז איזה מענה אתה, כמשטרה, נותן לאוכלוסייה הזאת? זה מה ששואלים.

לא הייתי רוצה להרחיב כאן, בוודאי לא כאן נוכח פני התקשורת, לגבי הדרכים. אנחנו בסך-הכל הכללי, יודעים לגרום במידה רבה יצירת הקשר עמנו גם בדרכים אחרות. לא תמיד, לא תמיד יש שיתוף פעולה מהצד השני, לדבר הזה, כי החשש אצלם בבית גובר על אימת המחוקק.

ועדיין אני שואלת אותך, אני לא רואה, אני באמת לא רואה מה הקשר בין העובדה שהדיון, הדיון הזה חשוף לציבור מסיבות ברורות כי הציבור רוצה לדעת שיש לו מענה. צופות, יכול להיות שמגיעים לצפות בדיוק בך מדבר, אנשים שמגיעים מאותם מגזרים שאין להם פתחון פה ואין להם יכולת לגשת לתחנת המשטרה, כמו שאתה מציג. מה אתה מציע? יושב כאן ראש העיר, האם אתה מציע להעמיק את מוקדי הרווחה? האם אתה מציע לבנות איזה שהוא מענה בתוך העירייה לאותה מטרה? מה אתה מציע?

אני יכול לומר ולהתבטא רק מה שמשטרה יודעת, יכולה וצריכה לעשות. הפעילות המבצעית שמתבצעת בעיר לוד, העצמת הפעילות, לצד אותן פעילויות חקירתיות, בין אם הן סמויות ובין אם גלויות, והפן הנגישותי, של קבוצת האוכלוסייה הזו, אל נציגי החוק בעיר והן יודעות לעשות את זה. הבעיות הן בעיות אחרות. אנחנו, התחנה, המשטרה התחנה הסופית. לפני כן, יש חינוך, יש בריאות, יש תברואה, יש כבישים, יש מדרכות, יש מתנ"סים. כל זה איננו בחצרה של המשטרה. צריך לזכור את כל הדברים האלה. אצלנו מגיעים, לצערי, בתחנה הסופית, לחדר המיון של החברה ולא כך צריך להיות.

אני חוזרת ואומרת, אני אפתח לחברי הכנסת את כל השאלות, אני חוזרת ואומרת – אל תערבבו בבקשה בין כבישים ומדרכות לבין הנקודה הזאת. אנחנו קודם כל צריכים להציל חיי אדם, עם כל הכבוד, לא לשתול עכשיו גינה יפה, אם זה לא יימנע הצלת חיי אדם. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.

גברתי, תודה רבה. אני קודם כל רוצה להגיד שבלוד אני כן, יחד עם עפו ועוד כמה חברי כנסת, ביקרנו כמה וכמה פעמים ונמשיך לבקר עוד כמה וכמה פעמים. אני לא מקנא בך, אני לא מקנא בך, אני חושב שאתה ירשת מצב לא טוב, סיטואציה לא טובה, סיטואציה לא נעימה. אבל מכאן לבוא ולהגיד שבלוד אין פשע ואין רצח וכן הלאה, אני חושב אתה מגזים. אני יכול להבין שאתה רוצה שהעיר שלך, שאתה עומד בראשה, לא תהיה עיר שיש בה סטריאוטיפים, סטיגמות, אני יכול להבין את זה, אבל כשאתה מטאטא את האמת ואת המציאות, אי-אפשר למצוא פתרונות. אי-אפשר למצוא פתרונות. לכן, אם בתוך שבוע ימים ראש הממשלה נדרש להגיע לשם, בגלל מעשי רצח ברחובות העיר, ובגלל שלקחו ילדה וסחטו ממנה ורצו, אמרו, דרשו כופר ולקחו את הילדה, ואם ואם, ואני יכול לדבר על רמת אשכול, אתה יודע מה? אני מומחה לרמת אשכול, לא הייתי כזה. יש, אדוני הניצב, ברמת אשכול יש תחנת משטרה. אני אומר לך, תחנת המשטרה הזאת סגורה 90% מהזמן. הנה החברים יעידו. אנחנו היינו שם, מסתובב שם איזה אופנוע, רץ מפה לכאן, כמעט דורס ילד, השוטרים ככה פתחו את הדלת, אמרו, הציצו, אמרו וסגרו את זה בחזרה. ואני אומר לך, אני ראיתי, אנחנו היינו. הנה, עפו יעיד.

מה זאת אומרת? בשביל מה הם נמצאים? הם מפחדים.

השוטרים מפחדים. אנחנו פגשנו איש זקן, בן אולי 90, בא ואמר – ירו בי דרך החלון. 90%, הקליע נכנס לתוך הבית. ביקשנו מהשוטר לבוא לראות מה אפשר לעשות, עוד פעם, אותו שוטר, הסתכל דרך החלון, סגר את החלון. אני לא רוצה לדבר על זוהמה, לא רוצה לדבר על איך זה נראה, הבניינים, אתה יודע מה, אילן? באמת, לא רוצה להיכנס לזה. אבל אני מדבר על הביטחון האישי של התושבים וביטחון אישי של נשים שמפחדות. אמרו לנו נשים, אנחנו מפחדות לצאת מכאן. אז לבוא ולהגיד שאין פשע? אני חושב שזה הגזמה באמת.

הדבר הנוסף שאני רוצה לבוא ולהגיד – איך יעלה על הדעת, אני מסתכל עליך, ממשרד הרווחה. אנחנו מדברים על מניעה, אישה תהיה בטוחה שאם היא מגיעה לשירותי הרווחה, תגולל את התחושות שלה והיא תרגיש שהיא מוגנת. בוא נגיד, אם יש אתיופים, אני רוצה עובד סוציאלי אתיופי, אם יש ערבים, שידברו אתם בערבית אני רוצה. אם יש עוד עולים מחבר העמים, שידברו אתם ברוסית ואם יש ישראלים, שידברו אתם בעברית. איך יכול להיות שיש רק עובדת סוציאלית אחת דוברת ערבית, ואז אפשר לבוא ולהפריח בלונים – אנחנו נותנים, אנחנו מדינה רב תרבותית ואנחנו מבינים והכל סיסמאות שאין לזה שום תוכן, שום אחיזה במציאות.

אז היינו צריכים להגיע לארבעת מקרי הרצח האלה בשביל לדון בזה?

חבל שלא היית אתנו לפני חצי שנה ויותר.

חבר הכנסת מולה, יש שאלה?

לא, אני רוצה לשאול שאלה. כל מה שאני רוצה לשאול שאלה, את התת-ניצב. אתה לא יכול להסתתר, לבוא ולהגיד לנו – יש מערכת חינוך, אנחנו תחנה אחרונה. אני רוצה שאתה תבוא ותגיד לנו התפקיד של משטרת ישראל לתת ביטחון אישי לאישה, ואם היא מגיעה, אתה נותן לה פתרונות מכאן עד הודעה חדשה. זה מה שאנחנו היינו רוצים לראות. אז תשמע, אני לא מרגיש שאתה, אני אומר לך, אני לא מכיר אותך, אני מניח שאתה עושה את עבודתך. אני חושב שאישה שתשמע מה שאתה אומר, היא באה, היא תישאר ברמת אשכול, אישה מופקרת. למה?

חבר הכנסת מולה, המקלטים אינם של המשטרה, אנחנו מפנים את הנשים לרשויות אחרות, לגורמי רווחה אחרים, למקלטים שלא נמצאים ברשותנו. תפקידנו הוא לא לאכלס את הנשים הללו במקלטים בתוך המשטרה, אף אחד גם לא היה רוצה לדור בתוך תחנות המשטרה.

זה לא מה שאמרתי.

הוא שואל על מידת הנגישות של תחנת המשטרה לאזרחים.

היא נגישה.

התמונה שהוא מתאר לא מעידה על נגישות.

אבל עובדה שאין, זה באמת זה לא היה, זה אנחנו ביקרנו וראינו את זה והתחנה סגורה.

אני אשמח מאוד, אשמח מאוד להחזיק תחנות, נקודות משטרה כאלה, 24 שעות, מסביב לשעון, בעדיפויות כאלה.

גם סיורים לא עוברים.

אבל אני מספר לך ואני אומר לך, למרות כל מה שאתה אומר, אני אומר לך, לא פעם אחת לא פעמיים, היינו כמה וכמה פעמים, אני אומר לך, נפגשנו עם הוועד, הסתובבנו בלילות, ראינו אין ביטחון לאנשים, נקודה. אני לא אשתכנע, כי אני ראיתי במו עיניי.

חבר הכנסת מולה, אני לא פה על-מנת לשכנע אם אתה לא משוכנע. אני רק אפנה אותך לעובדות. רק בלילה האחרון, חשפנו פעילות של סוכן בעיר לוד, שכתוצאה מכך למעלה מ- 40 עבריינים נעצרו בפעילות סמים ובפעילות של אמצעי לחימה אחרים.

אתה יודע למה אני זוקף את זה? אני בדרך-כלל לא עושה את זה, אני זוקף את זה לזכות ראש הממשלה, בגלל שהוא ביקר אתם רוצים להראות לו שעשיתם משהו, לא מעבר לזה.

עם כל הכבוד, אם זה לא תורם.

נקודת המשטרה שנמצאת על-יד המתנ"ס, היא קרוואן קטן.

מדובר בשוטר בודד, קהילתי, שאיננו יכול להיות מצוי בנקודת מקום 24 שעות, יש לו פעילות במשמרת, בין אם בבוקר ובין אם אחר-הצהריים, בין אם בשטח. אני מזמין את חברי הכנסת להיצמד לפעילות של שוטר המש"ק ורק לאחר מכן להעיר את הערותיכם.

אמנם אתה לא הכתובת, אני רוצה לומר לך. אני אגיד את זה כי אני חבר כנסת. אם השכונה הזאת לא היתה שכונה של עולים מאתיופיה וערבים, תאמין לי, הייתם פועלים יותר טוב. בזה אני מסתפק.

אני מוחה על כך.

בסדר, לא תקבל.

פעילותנו איננה תלויית עדה כזו או אחרת, עם כל הכבוד.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחברי הכנסת. יש כאן עוד אנשים, כולל תושבת מהעיר שהגיעה לכאן ואני מאוד אשמח לשמוע אותה. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.

אני חושב שהנושא שאנחנו דנים בו, של רצח נשים בעיר לוד, שיש לזה השלכה גם ארצית, הוא נושא כבד מאוד שטוב נעשה אם נתמקד בו, זה נושא, דבר איום ונורא ויש לי הרגשה של כישלון איום. אני חושב שאנחנו כחברה נכשלנו, אני חושב שהמשטרה נכשלה, אני חושב שהעירייה נכשלה. יש פה כישלון אדיר. אני נגד לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח, אבל נגד להשתמש בזה גם בצורה, איך אומרים, כדי לנגח או להעביר מסרים תרבותיים. זה לא עניין של תרבות, זה עיוות של תרבות, זה כמו להגיד שהקו-קוקס-קלאן זה התרבות האמריקאית. זה אותו דבר. האם מישהו היה מקבל את זה? יש בחברה שלנו וכמו בכל חברה, גברים מנוולים שמשתמשים באלימות נגד נשים, מכל מיני סיבות. יש איזה שהוא אתוס של גבריות שאני מקווה שהמאה הנוכחית תמחק אותו, צריך לחפש גבריות אחרת, לא מצ'ואיסטית.

חבר הכנסת, אני מאוד שמחה שאתה אומר את מה שאתה אומר. אני מצפה מכל אדם שכשיש רצח של נשים, שהוא יוקיע אלימות של גברים כלפי נשים.

את מתפרצת לדלת פתוחה.

אני יודעת, אני משבחת אותך.

אני, לא צריך לשבח אותי. גם התשבחת הזאת שכאילו לא מצפים ממני, יש בזה משהו פטרוני.

לא, אני חושבת שמצפים מכל אדם.

זה הדבר הרגיל, זה דבר שלא צריך לשבח. אני אשמח מישהו אחר שיצא נגד רצח נשים או נגד אלימות נגד נשים. דרך אגב, אני הייתי חבר הכנסת היחיד שנאם ביום האלימות נגד נשים, גבר, כולן היו נשים, במשך הרבה שנים.

אני רוצה להתקומם ואני, תת-ניצב יעקב בריי, בוא נדבר ברצינות ולא למען הניגוח. אני חושב שאתה אמרת משפט שבעיני הוא חמור מאוד. אם זו התפישה של המשטרה, צריך להתכונן לרצח הבא. אתה אמרת המשטרה היא התחנה האחרונה. מה זה תחנה אחרונה? המשטרה צריכה להיות התחנה הראשונה על-ידי יצירת הרתעה. זה שבסדר כרונולוגי יש אלימות ובסופו של דבר מגיע הסיפור לחקירה משטרתית – זה, השאלה מה נעשה בחקירה המשטרתית. היום, אם אנחנו רוצים לטפל ברצינות בבעיה שאנחנו עומדים בפניה, הפיתרון המיידי הקרוב ביותר הוא בידי המשטרה. יצירת הרתעה, אין הרתעה יש עוד רצח. השאלה כמה אתם פענחתם, השאלה, אתם יודעים במקרי הרצח מהסוג הזה, רצח בתוך המשפחה, ב- 99% מי הרוצח. זה אמר השר לביטחון פנים. הוא אומר – זה רצח גלוי, אנחנו יודעים מי. יש לנו בעיות בהוכחות – זה סיפור אחר. ואני אומר לך שהשאלה היא שאלה של משאבים. מה זאת אומרת משאבים? אם המשטרה תשים בסדר עדיפות שלה את הנושא הזה, אז היא תגלה. ואם תשקיע, היא תגלה. ואם תעשה מאמץ ממוקד, היא תעשה זאת ואנחנו יודעים על הרבה מקרים שבהם המשטרה קבעה בסדר העדיפות – זה נושא בסדר עדיפות, אנחנו עושים בזה השקעה, מאמץ ממוקד, אנחנו מביאים את מיטב החוקרים, אנחנו חוקרים טוב בלילה ולא עוזבים את הנושא הזה עד שמגלים אותו, או שהמשטרה, איך אומרים? עובדים לפי הספר. זו הבעיה, זו הבעיה. ואני אומר – יש כאן תמרור אזהרה אדיר. המשטרה צריכה לטפל ולא לעשות, אנחנו יודעים להבדיל, אנשים התחילו, גם ובמיוחד בלוד, אתה יודע מה? במיוחד בלוד. אנחנו יודעים להבדיל בין עבודה אמיתית לבין הצגות. יש הצגות גם, שבאים, שמים מחסומים בעיר ומטפלים. מי נפגע? לא עבריינים, לא סוחרי הסמים, אלא האזרח התמים. בשכונה מסוימת הוא צריך לעבור מחסום. אני חושב שאת העבודה הזאת לא צריכה למראית עין הצגה ופטרולים וזה, אחרי כל פעם שיש משהו בידיעות, הנה המשטרה מסתובבת. זה, איך אומרים? לא לעשות כלום, זה רק הצגה. אנחנו רוצים עבודה אמיתית ואתם יודעים לעשות את העבודה הזאת, אני יודע שהמשטרה יודעת לעשות את העבודה הזאת, לתפוש את הרוצחים המנוולים האלה, להכניס אותם מאחורי סורג ובריח, זה ירתיע. שום דבר אחר לא יעשה את העבודה הזאת.

עכשיו, הבעיות שהן לטווח ארוך, יש פה בלוד בעיה חברתית קשה מאוד. לא במקרה שבלוד קורים דברים כאלה הרבה יותר מחיפה, למשל. שיש גם ציבור ערבי, אבל אתה רואה את הדלות, אתה רואה את המצב החברתי הקשה ביותר, אתה רואה את מצב החינוך, מצב החינוך של נשים, המצב הכלכלי, החברתי.

אני גם רוצה להתקומם על עוד משהו שאתה אמרת. קודם כל, תחנה אחרונה זה דבר חמור ביותר, אבל עוד משהו שהוא חמור, אתה אמרת פה, העניין הזה של נשים שיבואו להתלונן במשטרה, יש פה בעיה חברתית קשה לנשים האלה, בגלל המצב בחברה הערבית, בסדר. יש דבר נתון, השאלה מה אנחנו עושים. אנחנו צריכים לעודד אותן לצאת. אנחנו יודעים שהמצב קשה. אנחנו יודעים, בתוך עמנו אנחנו חיים. אני לא רוצה לטאטא שום בעיה מתחת לשטיח, אבל אני אומר לך, היום אני רואה ואני עוקב אחרי הנושא הזה, שבהרבה יישובים היום נשים מתלוננות. היום גברים סוף סוף התחילו לפחד. גם במגזר הערבי. אז זה לא אומר בפיתרון כל הנשים יצאו יבואו, אבל צריך לעודד אותן. צריך להדריך אותן, וזה תפקיד של שירות הרווחה ותפקיד של קציני משטרה לעשות זאת. לא צריך להגיד – הנה, זה לא עובד פה, בואו נמחק את הסיפור הזה, לא. צריך כי אתה יודע, זה נושא שיכול להציל חיי נשים, שצריך לעודד אותן ואנו, תפקידנו, כראשי הציבור הערבי, לעודד נשים וליצור מצב שבו אסור שאישה תשתוק, כשהיא נתונה באלימות.

אני חושב שיש פה נושא גדול מאוד שבו אנחנו, כחברה, צריכים לטפל, גם אנשי הדת, מנהיגי הציבור, המחנכים. זה אנחנו צריכים לטפל פנימה. אבל אנחנו דורשים, דורשים. אם אני היום רוצה, למשל, אני אומר שצריך לשפר את שעות הפנאי של הצעירים. אם אין מתנ"ס, מה אני אעשה?

חבר הכנסת זחאלקה, יש כאן רשימה ארוכה של דוברים, אנא קצר.

אני חושב שתפקידה של המשטרה ליצור הרתעה. גברתי, אין הרתעה. הרוצחים יודעים שלא ייתפשו.

אני מודה לך על הדברים. ראש העיר צריך ללכת, אני מודה לך מאוד שהגעת לכאן. אם יש לך תגובה על הדברים שנאמרו כאן, האם יש לך תחושה שיש אפשרות לסייע במציאות הקשה שהמשטרה מעלה בפנינו, שהיא למעשה לא יכולה באמת או שהיא לא רואה את עצמה כמי שתפקידה להיות המקום שנותן מענה לנשים, אז אם יש לך משהו שאתה יכול להגיד בעניין הזה, שאתה צריך את העזרה שלנו, זה הזמן והמקום לומר.

אני רוצה להגיד משפט.

למעט העניין של התוכניות ארוכות הטווח.

ברשותך, אני רק חושב שזה מ שיפתור את הבעיה. אני מכיר המון ביקורים בלוד, באים והולכים. תוכנית לחמש שנים, בכל התחומים, בכל התחומים – מהמתנ"ס, ועד הביטחון ועד החינוך והרווחה, אחרת לא, אני לא רואה קסמים פה. ויש אוכלוסייה נהדרת בלוד, אני לא התכוונתי לומר שבלוד הכל מצוין אני רק התכוונתי שלוד זה לא עיר שיורים בה ברחובות. היו אירועים חמורים, ככל שהיו, אני לא מקל ראש.

אדוני, תפקידנו אינו למזער את האירועים. התפקיד שלנו לנסות למצוא פתרונות.

אני נפגשתי עם ראש העיר פעמיים בלשכה שלו. אני באתי לפני שנה וחצי, כשהקמנו את העמותה, עמותת נעם לקידום נשים ערביות במרכז, והמטרה שלנו היתה להקים מרכז נשים, מרכז לנערות ואמרנו לראש העיר אז, היינו קבוצה, ראש העיר ממש קיבל אותנו וקבענו פגישה וישבנו ולצערי חוץ מברכות ואיחולים ויישר כוח ותמשיכו את עבודת הקודש שאתם עושים, לא קיבלנו מענה. חיפשנו שותף לעבודה, חיפשנו אנשים בעיר, כולל הרווחה, מכל אגפי העירייה, פשוט לשתף פעולה כדי להקים את המרכז הזה ובאנו גם עם סכום של תרומה שהיה מיועד לפרויקט הזה ואוזן קשבת לא היתה בעיר וגם מישהו בעיר לא הרים את הכפפה הזו ופשוט נסגרו ונטרקו כל הדלתות. נפגשנו עם ראש העיר בלשכה שלו, אם אתה זוכר, והבאנו גם אנשים מכובדים כמו שהם אוהבים להביא ללשכה. באנו פורום מאוד מכובד של נשים וגברים וקשישים ובאמת היתה ישיבה נפלאה, אבל מעבר לזה לא יצא מזה כלום ולצערי, היינו צריכים כעמותה, להשקיע את הכסף הזה במקום אחר ואני התרעתי בפני ראש אגף הרווחה בעיר שלצערי הוא לא נמצא כאן, למרות שלדעתי יש לו הרבה, אמורות להיות אצלו לפחות, הרבה תשובות ואני מקווה שיש לו נציגים כאן.

כולם הוזמנו.

אני בטוחה. כמו שכולם הוזמנו לאותה ישיבה, באותה ישיבה, אדוני ראש העיר, וזו השאלה הממוקדת: אתה הודעת לנו בפירוש, שקיבלנו כסף בעיר לוד לבניית המתנ"ס הערבי שנשרף ואמרת סכום אפילו וזה היה לפני שנה וחצי, שנה ושמונה חודשים, אני מזכירה לך. ועד היום לא הוצא אפילו מכרז לבניית המתנ"ס הזה.

פשוט לא מנוצל. אין צורך, כי מי שחושב שפשוט לא שווה לנצל תקציבים של המדינה על האוכלוסייה הערבית, זה בזבוז כסף. אז מחזירים את התקציב פשוט.

התקציב לא חזר.

אז איפה הוא שוכב? אמרת אז מיליון וחצי שקל ממפעל הפיס, אני רוצה לראות, מה, הושקעו במניות כדי שהכסף יגדל בינתיים? אני לא מבינה, איפה הכסף הזה הלך? היום המתנ"ס הערבי שרוף, אין מתנ"ס ערבי. היה קריסה של כל מערכת הפנאי והמתנ"סים הקהילתיים בעיר לוד. היו שבעה מתנ"סים, אני ניהלתי את המתנ"ס הערבי שבהם, לפני עשור, אני מדברת על לפני עשר שנים, היה קריסה מוחלטת, קריסת מערכות. אילן הררי לא היה אני לא יכולה להאשים אותו במצב הכלכלי של העיר, אבל מתוך שבעת המתנ"סים, כל המתנ"סים היהודיים התאוששו משום מה, הצליחו להרים ונפתחו בחזרה לציבור הרחב והמתנ"ס ששוכב באמצע שכונה ערבית, בשכונת וואחל חדראני וירי, משום מה לא התאושש והמבנה עומד שם כמתנ"ס למסוממים ולסוחרי הסמים, שרוף, והוא רק משמש כזירת פשע. איפה הוא? אני יודעת על יוזמה של הקהילה שאמרו שבתרומה, תנו לנו אישור לשפץ את זה ושיהיה לנו קורת גג לפעילות קהילתית, ולא נענו.

סמאח, אני שמחה שאת מעלה את השאלה, אני מקווה שלראש העיר יש תשובה בשבילה. אתה תוכל לענות לה?

אל"ף, אני זוכר שנפגשנו. אני לא זוכר מה היה הפער על המיפוי שאני אשמח לפגוש אותך עוד פעם, פעם נוספת. אנחנו בשבוע שעבר, בעקבות האירועים שקרו, פתחנו, אחרי הרבה זמן, מועדון נוער בבית-הספר נווה שלום. אנחנו, אמרתי, לגבי מתנ"ס אחר, ספציפית, שאנחנו מתחילים תוך שבועיים בשכונת רמת אשכול לשפץ מתנ"ס. לגבי המתנ"ס הזה, הכסף לא חזר, הכסף קיים ואנחנו אמורים לצאת למכרז ואנחנו הבאנו סכום של כמעט שני מיליון שקל, כדי לשפץ את זה.

ראשי הקהילה לא היו צריכים להגיע לבג"צ, כדי לתשאל את העירייה למה לא מוצא מכרז בנייה.

אל"ף, הגיעו וזה התקדם.

נכון. במקום להשקיע את המאבקים שלנו בבתי-משפט ולבקש. אנחנו ראינו שביום שישי שעבר, אלף תושבים ויותר מתושבי העיר, גברים ונשים, למי שטוען שלא היו גברים, מכל הזרמים הפוליטיים היו שם והאמירה היתה אחת – שהחברה הערבית בתוך לוד היא נגד אלימות ורוצים לעשות משהו. אנחנו יודעים שזה מצוין, אבל זה מאמצים של האנשים עצמם, שהם לא מספיקים. האמירה וההצהרות והנאומים, הם לא מספיקים לצערי, בינתיים נרצחות נשים.

גברתי, אני לא מתעסק בנאומים. יש פעילות, יש שתי תנועות נוער של המגזר הערבי שעובדות יפה, גם צופים לקהילה המוסלמית וגם צופים לקהילה הנוצרית, יש שני מגרשים מוארים שעובדים שלוש-ארבע פעמים בשבוע, גם ברמת אשכול וגם בנווה שרלום.

שעבדו שנים, באופן פרטני.

אדוני, ראש העיר, אם יורשה לי להציע הצעה. אני חושבת שיש לגברת כוונות טובות אולי פשוט תיפגשו ותנסו.

אני מוכנה לנסות להחזיר את הסרט כמה פעמים. נקבע שוב.

קיבלתי את ההצעה.

אין בעיה. חבר הכנסת מטלון, רוצה לומר משפט.

קודם כל, אני מסכים עם כל מילה שאמר חבר הכנסת זחאלקה ואני לא אחזור על דבריו. אני בהחלט חושב שאתם חייבים לתת מענה מיידי וזה בטווח הקצר והמיידי, אתם צריכים לתת מענה. אסור להתחמק מהעניין הזה. אני יודע שאתה לא אחראי על התקציב הזה, אבל אתה חייב להעביר את המסר שיוצא מהוועדה המכובדת הזו, אתם חייבים לתת את המענה בטווח המיידי והקצר.

העדפה.

מעבר לכך, יש פה בעיה. אני, למען הגילוי הנאות, אילן ואני מכירים שנים רבות. אילן, אני מכיר אותך כאיש ביצוע וכמפקד מפואר. אני שומע פה, שמעתי את הגברת ואני מודה לך שנתת לה לדבר לפניי. היא אומרת דברי טעם, דברי נימוסין, אילן. אתה לא צריך אותי לתווך ביניכם, נכון?

מחר בשמונה בבוקר, אני פוגש אותה.

אתה לא צריך אותי. שבו, תקדמו את העניין. הרי, תדע לך, רק משטרה לא תפתור את העניין, רק חינוך ומתנ"סים לא יפתרו את העניין, צריך משהו מערכתי וצריך לעזור לאוכלוסייה הזו. יש לנו היום אוכלוסייה, אילן, שזועקת, שעברה אסונות אחד אחרי השני, וכנראה שיש סיבות ויש רקע ויש משהו שצריך להתעמק בו וצריך לתת את הדעת על העניין הזה.

אני באתי הנה כי אני מכבד אותך ואני חושב שיש פה בעיה אמיתית ואני מציע לך, אם הוא לא יענה לך, תפני אלי, אני אדאג שהוא יענה לך. אני מכיר את אילן, הוא יענה לך, תמצאו את הפיתרון, אילן, אני חושב שאתה נמצא בעיר בתקופת משבר, כל הביקורים וכל ההצהרות, אתה ואני יודעים מה יוצא מהן, אתה איש הביצוע, אני אעזור לך איפה שניתן לעזור, זו אוכלוסייה שהיום חייבת לקבל את המענה וצריך לתת לה ולהתחשב בה. יחד עם האינטגרציה ויחד עם השכונות המשותפות ויחד עם המתנ"סים שרק אתה יכול לקדם אותם.

אני מודה לך, חבר הכנסת מטלון. חבר הכנסת עפו אגבריה, בבקשה.

אני חייב לרוץ.

אני מודה לך שכיבדת אותנו בנוכחותך. בבקשה, חבר הכנסת אגבריה.

ראש העירייה הממונה יוצא אבל אני רציתי להגיד שאני ביקרתי במקום הזה שנקרא אלוואח אל חדרה, זה נקרא נווה מדבר, אבל מי שמבקר שם הוא חושב את עצמו בסהרה ולא, ללא שום דבר ירוק באזור הזה. זה שם השכונה. ומי שמבקר במתנ"ס הזה, אני ביקרתי במתנ"ס הזה וממש היה נורא להסתכל לראות את המזרקים ואת הדברים שמשתמשים בהם הנרקומנים וזה באמת מקלט לפשע ולוונדליזם. לא יכול להיות שכבר עשר שנים המקום הזה עומד בצורה כזו והוא יכול להיות מוקד משיכה.

אם אנחנו קצת נתמקד ואני מסכים עם מה שאמרו חבריי קודם, שבאמת, אנחנו כחברה שם יש באמת איזה שהיא בעיה חברתית והבעיה החברתית, כי האוכלוסייה שם היא לא אוכלוסייה הומוגנית. האוכלוסייה הערבית היא באה מכל מיני מקומות ומה שגרם לעוד יותר מצב האוכלוסייה שהוא יותר גרוע, זה חלק שהובאו לעיר מחוץ לעיר, שהם הובאו אפילו מהגדה ומרצועת עזה בתור אנשים ששיתפו פעם פעולה, עם המשטרה והאנשים האלה בגדר קצת יותר מפונקים אצל המשטרה.

אז הנוכחות של הנשק נהייתה הרבה יותר ליבראלית והרבה יותר זמינה וגם דפוס החיים ודפוס ההתנהגות הוא קצת השתנה כי לנו ידוע שההתנהגות והאוכלוסייה בעיר לוד לא היתה כזו לפני הרבה שנים, לפני עשר או 15 שנה או 20 שנה. אז משהו השתנה בזמן האחרון. וכל המצב הסוציואקונומי דוחף את האנשים באמת להיות יותר אלימים. אז פה העמדה של לשכות הרווחה ושל העירייה ושל האנשים שצריכים לטפל בעניין הזה.

אבל לגבי המשטרה, אני בטוח שיש אפשרות לעשות את זה ויש דבר מאוד מקומם שכל רצח של אישה וזה נורא, דבר ראשון מה שמוציאים לתקשורת שזה על כבוד המשפחה. זה נהיה כמו הקולב הזה שהכל תולים עליו וזה באמת דבר מקומם וזה דבר מעליב ומשפיל, גם לאוכלוסייה וגם לנשים.

אני מסכימה אתך שצריך לקרוא לזה רצח נשים.

בדיוק. זה מה שאני אומר. ובהחלטה שאני מקווה שבהחלטה או בהצעת החלטה שיהיה ממש לאסור על הדבר הזה, על כל פעם לרצוח אישה, זה כבוד המשפחה. להוציא את זה מהסלנג, להוציא מהלקסיקון. זה רצח למען רצח. כשאתה מתייחס לזה שזה רצח, אז גם הטיפול של המשטרה הוא אחר. מה קורה, שברגע שזו אישה, אז כולם חושבים שזה בטח כבוד המשפחה, אז זה בסדר, אז אנחנו לא צריכים לעשות מזה הרבה ואז מתחילים ואנחנו ראינו שמכל המעצרים שבוצעו, שום דבר לא יצא.

אתמול שוחררו כולם. כולם.

כן, כולם שוחררו. והמשטרה יודעת שיש אנשים, יש שכירי חרב, יש משפחות פשע, יש פושעים שנמצאים ומסתובבים בשכונה ואני יודע ואני בטוח שאם היו באמת רוצים, המשטרה, לשים ידם על האנשים האלה, היו שמים ידם. ברגע שהיה צריך לעשות את זה בנתניה או בפתח-תקווה, אז עשו את זה על הצד הטוב ביותר ומהר מאוד. אבל משום מה, בשכונות האלה ובשכונה של רמת אשכול ואלוואח אל חדרה, זה ממש מגוחך, השם הזה למקום הזה, שזה נראה יותר כמו מחנה פליטים ולא כאלוואח אל חדרה, אז באמת, כשהמשטרה רצתה לעשות, לשים קץ לפשע הזה נגד נשים וגם נגד נשים במגזר היהודי, לא רק במגזר הערבי, אז שם ידעו לעשות את זה ועושים את זה על הדרך הטובה ובדרגים הגבוהים. אבל לצערי, כשזה במגזר הערבי, אז פה מתחילים שאפילו בשאלות שלהם לנשים שבאות להתלונן שמעמידים אותה בצורה כזו שהיא נמצאת במצב מאוד מביך, לא מבחינה חברתית אלא אם יש מישהו שיכול להעיד אתך, אז מחלישים כבר את המעמד שלה ולא נותנים לה את הגיבוי המספיק בשביל שהיא באמת תתלונן. ואם אנחנו ניקח, נעשה סטטיסטיקה כמה מבין המתלוננות שהפושעים שפשעו נגדם, נגד הנשים, הובאו למיצוי הדין אתם. אני חושב שמעט מאוד. אפילו שהסטטיסטיקה אומרת.

יש לך נתון על זה?

מתוך 14 מקרים הוגשו ארבעה כתבי אישום ושניים קיבלו מאסר. מגוחך.

אז יש. את הדברים האלה אפשר לבדוק, אפשר להביא את הסטטיסטיקה המדויקת, אבל זה דברים שאנחנו שומעים אותם כל יום. אז בגלל זה, הטענה הכי מבוססת, זה המשטרה.

דרך אגב, כל הרוצחים ידועים, לא נעלמים, לא צריך לחפש, צריך רק להביא ראיות.

רק לשים יד עליהם.

נכון. אני מזכירה לכם את הסרט שהיינו פה.

אני לא יודעת מי הרוצחים, אני רק יודעת שאם יש רצח אז כדאי מאוד שהרוצח ישב בכלא.

נכון. וחייבים לשבת בכלא.

כולנו תמימי דעים שלפחות אם לא ישב בכלא, אז לפחות ייחקר, כי כזכור לכם, המשטרה חוקרת ומי שמנוי על הענישה הוא בהתייחס לראיות, זה בתי-המשפט, לא אנחנו, אז כדאי לשים את זה במקום הנכון שלו.

אז לא לפחות להיחקר, אבל הוא צריך להיחקר ולמצות אתו את הדין.

אני רוצה לענות כמה דברים.

זה כישלון של המשטרה, אם הרוצח לא מקבל את העונש שלו. אתה הולך למשפט, אתה לא מביא מספיק הוכחות, אז זה כישלון שלך.

חבר הכנסת זחאלקה, היתה לך זכות דיבור ארוכה ומלאה. אני רוצה לתת זכות דיבור לשתי נשים שנמצאות כאן, שאני חושבת שהן ישמיעו באופן האותנטי ביותר את כל תושבות לוד. מהא אלמקיב תתחיל ואחר-כך אני רוצה לתת לך להשלים את הדברים שהתחלת בהם, בעיקר מה שאני רוצה שתשיבו זה על השאלה מה החסמים המרכזיים כשמדובר בנשים שנמצאות תחת איומים של אלימות כדי להוביל את המציאות שלהם למצב שבו הן פונות למשטרה או מוגנות, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לסייע לאותן נשים.

תרשי לי, אני בכל-זאת אנסה רק להסביר איך אנחנו, בתור חברה, לא ממשיכים לפגוע בנשים שכבר נופלות קרבן.

מה תפקידך?

אני תושבת העיר, אני חברה בוועדה העממית בלוד ואני עובדת כאן בכנסת כמזכירת סיעת חדש.

אל"ף, כאשר בשני המקרים האחרונים של רצח נשים, פשוט פחות מחצי שעה המשטרה יוצאת בהודעה לעיתונות שהרצח אירע על רקע כבוד המשפחה. ארבעה ימים אחר-כך, אני פוגשת את האחיות שלה, אף אחד לא זימן אותן לחקירה, אף אחד לא שאל אותן, ואפילו איך, איך אפשר, איך אתם קובעים שזה על רקע כבוד המשפחה, אם אפילו לא פגשתם את המשפחה?

חוץ מזה, משפחת אל-חלילי, משפחתה של הנרצחת הראשונה, אמל אל חלילי, הם יצאו לתקשורת והתרעמו איך אפשר לשות את הטעות הזאת ולפגוע בכל המשפחה. צריך פשוט, אם מדברים, אתם רוצים להגיד משהו תרבותי? בסדר, אז תבינו שהמושג הזה, זה לא פוגע רק בקורבן, היא כבר נהרגה, אתם רוצחים אותה שוב פעם אחת כשאתם קוראים לזה כבוד המשפחה, אתם רוצחים את כל הנשים במשפחה, זה פגיעה שממשיכה. זה אבסורד שהמשטרה שאמורה להגן על האזרח, ממשיכה להעמיק את הפגיעה ברמה הזאת.

השאלה שלי אלייך, אם לא חוקרים, אני מסכימה אתך. אבל אני שואלת אותך שאלה אחרת, אני שואלת אותך – מה אפשר לעשות כדי לעזור לאותן נשים שנמצאות במוקד האלימות?

רק כדי לסכם את הרעיון. אני חושבת שהוועדה הזאת צריכה להרים את הכפפה הזאת ואפילו לדעתי לעגן את זה בחקיקה, לאסור להשתמש במושג הזה, כי זה מושג שפשוט פוגע במשפחות, בילדות שלה, למשך דורות וזה אסור שזה יקרה.

לצערי, הייתי שמחה לקוות שאם אנחנו נקרא לזה רצח נשים, שהרצח לא יתממש או שהרצח הבא יימנע, אבל זה לא מה שיעזור, באמת. אני חושבת שגם אם נלך בדרך הזאת, אנחנו עדיין צריכים לתת מענה לאותן נשים שמרגישות מאוימות. מה זה משנה איך נקרא לזה?

אבל זה כן משנה.

לא, זה משנה. זה מאוד משנה. זה רקע שהמון נשים נפגעות, גם הגברים במשפחה. שתי המשפחות הולכות לתבוע את המשטרה על השימוש הזה.

בואי תעזרי לנו, לדבר על החסמים המרכזיים שעומדים בפני הנשים.

אחד החסמים הכי ברורים ופשוטים וממש לא צריך להיות חכמים כדי לדעת את זה, שהמשטרה צריכה למצוא את הרוצחים, לשים אותם מאחורי סורג ובריח, כל עוד שהם חופשיים, זה אחד הדברים המרתיעים, זה מרתיע את כולנו.

אני רוצה לומר לך משהו לגבי זה, אנחנו יודעים שלצערנו חלק מהרציחות מתבצעות על-ידי שכירי חרב, לצערנו, מחיר חיי אדם ירד לעשרות אלפי שקלים, ואפשר לשכור רוצח שבקלות יוכל לממש את הרצח הבא. הבעיה היא יותר עמוקה. אם אישה מאוימת על חייה, מאיזה שהוא קרוב משפחה או מישהו בסביבתה, היא צריכה לדעת למי היא פונה. זאת אומרת, בסופו של דבר לתפוש את הרוצח, יכול להיות שמי שביצע את הרצח באופן מעשי, הוא שכיר חרב, זה לא אדם שבאמת שלח את אותו אדם וזה לא מספק לנו את האפשרות להתמודד עם התשתית שעל בסיסה בוצע הרצח.

אבל זה כן מסלק את הידיעה שזה לא כבוד המשפחה, כדי לשמור על כבוד המשפחה לא שוכרים מישהו אחר ממשפחה אחרת ולהחזיר את הכבוד לאותה משפחה.

בסופו של דבר, יכול להיות שבוצע הרצח על-ידי שכיר חרב, זה לא משנה.

זה סותר את עצמו, כל הטענה הזאת, כאילו, יש בה סתירה פנימית, כאילו הזויה.

אין כאן סתירה פנימית.

יש בה סתירה פנימית. אם המשטרה רוצה להאמין שזה כבוד המשפחה, נניח שהולכים עם הקו הזה, נניח, זה אומר, כאילו במקרי הרצח האחרונים, הביאו מישהו שכיר והמשטרה הוציאה הודעה שהוא כאילו רוצח אחד שעושה חיסול של הרבה, ששכרו את שירותיו.

אבל זה קורה.

זה לא נתפש.

שוכרים גם בשביל להפליל ולראות את האישה או האיש, כאשר חוקר מצלם אותה או אותו, במקרים שהוא רוצה לגרש אותה, קורה.

נכון, אבל למה להדביק את זה לכבוד המשפחה? זה רצח, זה פשע.

אנחנו מדברים עכשיו על רצח נשים ואיך אנחנו מונעים את הרצח הבא, זה הנושא של הדיון.

אחד הדברים הכי קשים, אם לא המשטרה, זה הפן השני זה מחלקת רווחה. מחלקת הרווחה בעיר קורסת, מנהל הרווחה, יש עליו טונות של דו"חות, שהם מסבירים על כמה שהוא כשל.

ראש העיר אמר – המחלקה הכי פעילה.

יש עליו תביעה, הוא ניהל מערכה שנים, כי הוא היה מואשם בהטרדה מינית של אחת מהעובדות והוא היה עסוק במשפט שלו. ראש מחלקת הרווחה בעיר לוד.

אכן. אפילו בוועדה הקרואה, יש חבר מועצה שהתפטר בגלל שלא פיטרו את ראש מחלקת הרווחה, כי הוא ממש כושל בתפקיד שלו. גם אפילו שר הרווחה מודע לכל הבעיות האלו. כשאין לאישה הזאת אפילו עובדת סוציאלית שהיא יכולה לפנות אליה, לתת לה את התמיכה, לעודד אותה, להסביר לה למה היא הולכת, מה מצפה, אם היא הולכת למקלט, מה היא אמורה לצפות משם, אין מי שיסביר לה את זה, המשטרה לא תוכל לעשות את זה ולתת את כל התמיכה הנפשית.

זה גם לא תפקידה של המשטרה.

נכון. אז בגלל זה אני אומרת שחייבות להיות עובדות סוציאליות, שנותנות את התמיכה.

אני מקבלת את זה.

אין כלום. אני מכירה נערות בסיכון שפשוט אין להן מענה, אין להן לאן ללכת.

אז אולי רגע אני אעצור אותך. אני חושבת שנמצאת כאן נציגת הרווחה, ציפי גליק. אני רוצה שתתני אולי מה אתם עושים בעקבות כל האירועים האלו בלוד, כדי לתגבר את מערך הרווחה בלוד. מה נצרך לכם ומה חסר לכם כדי שהנתון המזעזע הזה שבו יש רק שתי דוברות ערבית בקרב העובדות הסוציאליות בעיר, כדי שלפחות הנתון הזה ישתפר. מה אתן עושות כדי לתת לאותן נשים מענה, האם הנשים מקבלות אינפורמציה בסיסית, ליווי, הדרכה, דרך שבה היא תוכל בסופו של יום להציל את חייה. אנחנו מדברים על פיקוח נפש.

רק להזכיר לכם ששתי עובדות של משרה ורבע עובדות במחלקת קשישים. הן עובדות מצוין, עושות עבודת קודש, אין עובדת בנושא הנערה, אין עובדת בנושא האישה, אין בנושא משפחה, אין עובדת שעובדת בנושא אלימות במשפחה. אני מדברת על עיר שיש בה 70,000 תושבים, רשומים בעיר 20,000 תושבים ערביים ואומרים שיש 30,000 בפועל.

זה נכון, כבר נאמר פה על-ידי ראש העיר שמדובר במחלקה פעילה, לא דובר על האיכות, דובר על הכמות וכן יש ריבוי של פניות.

הבחנה מעניינת.

הוא גם אמר את זה. הוא אמר פעילה.

מתמוטטים מפעילות, כך אנחנו הבנו, אין מספיק כוח אדם.

וגם הוזכר פה שיש היעדר של תקנים של עובדים סוציאליים, כתוצאה של היעדר תקציב. לפחות לגבי התחומים של נערות וצעירות ונשים, מתקיים דיון ברמה של מנהלת המחוז, כדי לנסות, הדיון, דרך אגב, סוכם עליו לפני הריבוי של הרציחות שהן נשוא הפגישה היום, במטרה לבחון אם משרד הרווחה יכול לעזור מהתקציב הקיים שלו, שהשר והמנכ"ל ייפנו הלאה כדי לנסות לתגבר את כוח האדם שם, אנחנו ערים ועדים לזה.

מה נעשה? אני לא מבינה עדיין מה נעשה כרגע, בהקשר של לוד. מה הפנייה שלכם לשר הרווחה, אם באמת חסרים תקנים.

כן, להוסיף תקנים נקודתיים לנושאים האלה, של נערות צעירות וטיפול בנשים על רקע אלימות בתוך המשפחה.

חלק מהצעירות הן לא נערות צעירות.

נערות צעירות ונשים, כן.

אני רוצה להבין, אני קיבלתי מידע מתוך המחלקה כמובן לא יכולה להגיד ממי, אבל כבר שנתיים שהמחלקה, מחלקת הרווחה בלוד מחזירה כספים למשרד, ויש לי את הסכומים.

ממש לא. לא בתחומים האלה.

על אי-ניצול תקציב.

לא בתחומים האלה, ממש לא. בתחומים האלה, ידוע על היעדר תקנים של כוח-אדם.

אנחנו קיבלנו דו"חות על החזרת כספים, שבאים ממקור של הסיפור הזה של Matching. שהעיר, אין לה, או ראש העיר לא רוצה לתת אגורה לעניין הזה, וכשהממשלה, זה סיפור.

חבל שלא העלית את זה בנוכחותו.

לא, אנחנו מטפלים בבעיה, זה לא רק בעיה של לוד, דרך אגב, זו בעיה של הרבה מקומות. אבל בגדול, יש בעיה קשה ברווחה, הכסף שמוחזר, דרך אגב, הולך לעיריות החזקות. לכן, התקצוב של מחלקות הרווחה בהרצלייה ובעומר ובמקומות הכי עשירים בארץ, הוא הכי גדול, דווקא כשיש להם הכי פחות בעיות, יש להם הכי הרבה כסף.

אין לי נתונים על זה.

לא, יש נתונים, יש מחקרים.

יש כאן נציגה של הרווחה.

בנושאים הממוקדים האלה, להפך, היתה פנייה למשרד הרווחה לבקש להעלות את מספר התקנים והנוסחה ידועה, הנוסחה היא מממן 75%. לא נאמרה שיש בעיה עם ההשתתפות של הרשות המקומית, לא בנושאים האלה.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור. יש כאן גם חברי כנסת וגם גורמי מקצוע, אז אני אעשה את זה לסירוגין. אני רוצה לשמוע את אורית עירון, בבקשה. את מנהלת המחלקה לטיפול למניעת אלימות במשפחה בנעמ"ת.

יש חברי כנסת שעדיין לא דיברו.

כן, אני יודעת, גם אחמד טיבי.

אני מנהלת את המרכז של העיר תל-אביב יפו. אני רוצה להצטרף לדבריך, חבר הכנסת זחאלקה, באמת, אני חושבת כמוך. אבל אני רוצה רק מהבוקר לספר על מקרה. אני קיבלתי הבוקר טלפון לגבי בחורה, בתהליך פרידה מבעלה שכרגע נמצאת סגורה בביתה, מבקשת מאיתנו שלא להגיע, שלא להתערב. לעניות דעתי, מאוימת על-ידי אחד מבני המשפחה, לאו דווקא בן זוגה שממנו היא נפרדת. אני עומדת חסרת אונים, אני אומרת את זה. כי מבחינתי, זה לבוא לקחת אותה ולהוציא אותה מהבית, כי לדעתי, היא בסכנה ממשית לחייה. מה אני עושה? אני לא יודעת.

רגע, למה את לא פועלת כדי לשים אותה במקלט לנשים מוכות?

זאת אחת הבעיות, משום שכרגע היא לא מעוניינת והיא לא מוכנה שניכנס כי היא חוששת שכל צעד דרמטי שייעשה, שבא מתוך מטרה לעזור לה ולהינצל, עלול להסלים את המצב בתוך המשפחה.

אם היתה עובדת סוציאלית בלוד, שיכלה לגשת אליה, לדבר אתה, לקבל הדרכה צמודה,

היא לא מלוד, לא.

לא חשוב.

היא לא מוכנה, אני התחננתי בפניה.

אני חושב שזה יכול לעזור.

אני התחננתי בפני הבחורה.

זה לא עניין של חד-פעמי שאת מדברת אתה בטלפון. זה ליווי יום-יומי צריך.

אני מסכימה עם כל דבריך. אני מסכימה עם דבריך.

אני רוצה לומר שלפחות 50% מהנשים הצעירות, המבוגרות, שפונות, אני מנהלת מרכז, אני במרכז הזה 20 שנה בתל-אביב. 50% לא פנו למשטרה ואני לא מסכימה עם האמירה שזו הדרך, השלב האחרון. אבל אני יכולה לומר שקודם כל, הרבה מהנשים תפנינה להתייעץ עם אנשי מקצוע. וכל עוד לא היו אנשי מקצוע ולא יהיה מי שילווה אותה, היא לא תעשה צעד ואולי בצדק. אני לא יכולה להחליט בשבילה, המטרה שלי היא להעצים אותה, לתת לה כוח, לעזור לה לקבל החלטה. אבל הדבר הכי חשוב זה עבודה מערכתית. המשטרה לבד לא תפתור את הבעיה, שירותי הרווחה לא יפתרו את הבעיה. כולם צריכים לשבת ולעבוד ביחד.

אורית, אנחנו מסכימים.

עם הקהילה.

אבל מילת הקסם הזאת, של עבודה מערכתית, שהיא נכונה, היא לא עוזרת לנו. את מדברת על מקרה קונקרטי.

אני רוצה שבחורה מתקשרת או אישה מתקשרת ואני אומרת שככה זה אצלנו בתל-אביב, לא יענה לה מענה קולי, כי אם יענה לה מענה קולי, היא תסגור ולא תתקשר יותר.

יפה מאוד.

היא צריכה לשמוע קול אנושי. כי אם היא מחכה שנה וחצי שנה עד שהיא מרימה טלפון, היא צריכה לשמוע עובדת סוציאלית.

נכון מאוד. בסדר גמור, אז הנה, את נותנת לנו התחלה.

היה קו חם שהתקיים מספר שנים, אחר-כך זה התמוטט מחוסר תקציב. היה קו חם, הערבי.

אבל קו חם שתענה לה אשת מקצוע ודוברת השפה שלה. וזה לא משנה אם זה גרוזינית או בוכרית או ערבית או עברית או אמהרית.

אני שואלת אותך, נניח שיש את זה, אני מסכימה אתך שזו התחלה ובסיס. את בסופו של דבר מתארת מקרים שבהם גם כשהאישה כבר אוזרת אומץ, אתם לא מצליחים להציל אותה כי אתם לא מצליחים להוציא אותה מהסביבה הטבעית שלה. האם במצב כזה, יש אפשרות, אולי שוב, אנחנו צריכים לשנות ולשכלל את הכלים, שבהם אפשר להרחיק את האדם המאיים.

יש מקרים שאנחנו יכולים להציל אותם, אנחנו מצילים חיי נשים והן נמצאות במקלטים. אבל אין להן אופק. היא חוזרת ממקלט הביתה, היא מתחילה, הסכנה רק גוברת. הסכנה רק הולכת וגדלה. כי בעצם, הבעל בזה שהיא התלוננה עליו, לא השתקם או לא פתאום סולח לה על רקע זה שהיא נעדרה חמישה חודשים מהבית עם הילדים שלו, להפך, הכעס והתסכול ועכשיו כל המשפחה מגויסת, כדי להציק לה ולהזיק לה ולסכן את חייה.

זה לא קונפקציה, זה תפירה לכל אחת צריכים להתאים את החליפה.

נכון.

לא בהכרח מקלט זה הפיתרון האופטימאלי, לא בהכרח לעשות צעד דרמטי, כי לפעמים זה מסלים. ואם אצלי היתה בחורה שאמרתי לה – לכי למקלט, התחננתי, אמרתי – אני שולחת אותך. דרך אגב, לא צריך מקלט בעיר לוד, כי כשאישה בסיכון, מבריחים אותה לעיר אחרת ויש מקלטים ויש מקומות. אבל יש מצב שהוצאת אישה והפעלת צעד דרמטי יכולה להסלים מצב, רבותיי.

אז מהם פתרונות הביניים שלכם?

אז הקטע שלנו להציע לאישה את העובדות ולכבד את זכותה להחליט על חייה. אלה חייה וזאת זכותה. אני מנסה את האבא של הבחורה הזאת להגיע אליו ולדבר אתו. אני אומרת לך, אני מקווה היום לדבר עם האבא הזה, אני מקווה שהוא יסכים לדבר אתי.

את חייבת לנסות.

אני בוודאי אנסה, תאמין לי, עד הערב אני אדבר אתו.

אני אומר את רשימת הדוברים. אורית, תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אחריו ישראלה גורן.

תודה. תופעת האלימות היא תופעה קשה והיא רב מערכתית. כאן מדברים על משהו חלקי של מה שנהוג בתקשורת וגם על-ידי המשטרה, לכנות אותו רצח על רקע חילול כבוד המשפחה. אמרתי בעבר ואני שב ואומר, שגבר שרוצח אישה הוא לא גבר, ואין כבוד ברצח. אחרי שרוצחים על רקע מה שקרוי בטעות כבוד המשפחה, לא נשאר כבוד ולא נשארת משפחה ולכן אני חושב שהתופעה הזאת היא תופעה בזויה, פרימיטיבית, שבטית, ואת הדברים האלה אנחנו אומרים לאו דווקא רק כאן בכנסת, צריך לומר את זה בערבית, יותר מאשר בעברית, ואנחנו אומרים את זה בערבית יותר מאשר בעברית, צריך לומר את זה יותר גם ברחוב, גם בבית-הספר, גם במסגד, גם באמצעי התקשורת. אבל היות ואמרתי שהבעיה היא רב-מערכתית ורב-זרועית, יש כאן שני מישורים: מישור האכיפה וההרתעה והטיפול המנהלית ומישור חינוכי תרבותי.

אין ספק שיש בעיה פנימית בחברה הערבית פלסטינית, של פגיעה בנשים, בשל חולשה של נשים, מחשבה שוביניסטית של גברים, הקלות או האמפתיה של מגזרים שונים, של קבוצות שונות, שרואות בפגיעה הזאת משהו שקשור בכבוד ולכן עצם השימוש במילה כבוד, הוא פסול מלכתחילה. אני פניתי לשר המשטרה לפני שבוע, אמרתי לו – תן הנחיה לא להשתמש בביטוי הזה, זה לא משהו חוקי. זה לא משהו חוקי. רצח אישה הוא רצח אישה. חוץ מזה, כאשר מתברר שזה לא על רקע חילול כבוד המשפחה, כאשר למשל עוצרים מישהו או אומרים שכנראה הרצח הזה בוצע על רקע חילול כבוד המשפחה והדברים האלה נאמרו, הרי פוגעים בשמה הטוב של המשפחה ושל המשפחה השנייה ושל החברה ושל הילדים של המשפחה הזאת והפגיעה היא אנושה. היא אנושה. ובעיקר כשאין חשוד בתוך בית הכלא, אין מישהו שנזרק לכלא והעננה הזאת נשארת תלויה באוויר. גם על האישה שמסכנה, שעושים לה, גם רוצחים אותה וגם עושים וידוא הריגה. ולכן זה חמור שבעתיים.

לא בכדי הדבר הזה קורה בלוד ולא קורה ביישובים אחרים. אל"ף, הרמה הסוציו-אקונומית הנמוכה, ההזנחה, הדלות שבו המדינה מתייחסת אל החלק הזה של תושבי לוד, לחלק הערבי של תושבי לוד, הוא מקומם. אגב, זה מקרי שראש הממשלה ביקר בלוד ולא ביקר ברהט, שנהרגו בתקופה האחרונה שמונה אנשים, או בטייבה, שבשנים האחרונות נהרגו 26? אף ראש ממשלה לא ביקר שם. לא חשבו לבקר שם. ולמה דווקא בלוד? כי יש שם יהודים, פוחדים שהיהודים ינטשו. או כי הביקורת הציבורית, ציבורי זה יהודי, ביקורת ציבורית זה ביקורת יהודית. ולכן, ראש הממשלה בא לשם. ולכן, עשו קוסמטיקה, הביאו משטרה, מחסומים. מה עשו במחסומים? רפורטים, דו"חות תנועה. תשאל את התושבים בלוד, אני מקבל טלפונים כל הזמן – עושים לנו דו"חות תנועה. זה נורא. זה נורא, אחרי כמה ימים, זה נכון או לא נכון? ולא סתם אנשים מתקשרים, אומרים – תראה מה עושים לנו.

לא צריך רק לבקר באופן עונתי, אחרי רצח אישה או שתיים או שלוש. אנחנו, הרי אנחנו מבקרים שם כדי לראות את האווירה הפלילית, תחנות סמים, החלונות האלה, ה"כספומטים". זה נורא, יש מילייה, יש סביבה, יש מה שמסביב לסחר בסמים. אלימות היא תולדה טבעית של הדבר הזה.

אמרתי בשבועות האחרונים ואני חוזר, אמרתי את זה בערבית ואני חזרתי ואני חוזר על זה, כדי לחדד את המסר – האלימות בטווח הקרוב, חבר הכנסת מסעוד גנאים, האלימות מהווה איום, איום קשה יותר על המרקם החברתי אצלנו, יותר מאשר ההצהרות המתלהמות של ליברמן. זה איום קשה יותר בטווח הקרוב. כי אנשים מקפחים את חייהם, אנשים נהרגים.

יש רושם, גם אצל יהודים וגם אצל ערבים, שמי שהורג אישה על רקע חילול כבוד המשפחה, ברגשיים, הסלחנות יותר, גם הענישה היא פחותה.

נשאלת השאלה – מילא, יש אנשים פרימיטיבים אצלנו, אבל למה יש פרימיטיבים במשטרה, שלא מענישים? אני אומר לך, מי שעושה את זה אצלי, הוא פרימיטיבי, פרימיטיבי, שבטי.

המשטרה לא מענישה.

מה זה? מה, אתם.

המשטרה לא מענישה, לא התפקיד שלה להעניש.

לחקור, להגיש כתבי אישום. מה, אתם התחנה הראשונה.

אם יש ראיות, לא אם אין ראיות.

הנושא הזה, אתם אמורים להיות התחנה הראשונה.

אדוני, אני אגיד לך משהו חמור שאני ראיתי בדיון הקודם שהתרחש כאן. במקום לפתור את הבעיה בדרכים המקובלות, שזה אומר חקירה, העמדה לדין, משפט וכליאה ועונש, אני גיליתי דברים כמו סולחות, שנעשו בין משפחות שבהן אותר כביכול הרוצח. אלה דברים שמתאימים למה שאומר חבר הכנסת טיבי שאומר – בואו נבין שיש כאן קהילה מסוימת שיש בה קוד תרבותי אחר, ואנחנו מיישרים את עצמנו לפי הקוד. ברור שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לגלות סלחנות כלפי זה.

הקוד התרבותי, מתברר שאין קוד תרבותי אחר. יש אצלנו דפוקים, יש אצלכם דפוקים. אצלנו זה קוראים, אתם קוראים לזה רצח על רקע כבוד המשפחה, אצלכם זה רקע רומנטי, אצלכם זה דיגיטאלי יותר, דיגיטאלי יותר. כמו שאצלנו יש משכילים ערבים, אצלכם יש אינטלקטואלים יהודים. תמיד הביטוי הוא פרימיטיבי יותר לגבי ערבים. הנה – רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, אצלכם זה רומנטי. זה רצח נשים, רבותיי, זה מעשה קרימינאלי בזוי, שפל, שצריך לעשות משהו רב מערכתי, כדי לטפל בו. והמשטרה, אני אומר, זה לא רק המשטרה, רק שתבין, אני פתחתי בביקורת פנימית, אם שמת לך. אבל זה לא רק אנחנו, אלא זה משהו רב-זרועי. והמשטרה לא עושה, לא אכיפה ורשויות הרווחה והחברות כאן, ציינו באופן מספרי תקנים, לא תקנים, עובדת סוציאלית אחת. למה שלא יהיו חמש עובדות סוציאליות שדוברות ערבית? אגב, גם אחרי שהאישה נרצחת, אין עובדת סוציאלית שתטפל בילדים.

לא, זה לא נכון.

מי אמר לא נכון? עכשיו מטפלים בכולם? נרגעתי.

המטרה של הדיון הזה, זה לא לדאוג ליתומים, חלילה, המטרה זה למנוע את הנרצחת הבאה.

יש לי הערה על מה שאמרה יושבת-הראש, מה זה משנה איך נקרא לזה, זה משנה מאוד איך נקרא לזה. משנה למשפחה, משנה לבת בת ה- 12, שעוד עשר שנים יגידו לה – אימא שלך, אמרו עליה שהיא נרצחה על רקע חילול כבוד המשפחה, זה נורא. גם לילד זה משנה. גם למשפחה הזאת זה משנה, גם לסביבה, למילייה הקרוב ביותר. ולכן, גברתי יושבת-הראש, כב' תת-הניצב, המשטרה לא עושה מספיק. אגב, אני בא מיישוב שגם נפגע מהסטריאוטיפ של מעשי רצח בגלל סכסוך בין שתי חמולות, טייבה, לפחות 26 מעשי רצח, רוב מוחץ לא פוענח, לא פוענח. יש פעם אחת שזה פוענח תוך שעתיים, הגיע יהודי לשם וירו בו בטעות. הוא רצה לקנות חלקי חילוף, אחת מהמשפחות, בום, תוך שעתיים, מצאו את הרוצח. אני לא רוצה לקוות שתמיד יהיו יהודים מעורבים בפשעים האלה, אבל לפחות, לא איכפת לי שהחוקרים יהיו יהודים, לא הקרבנות, אבל יש תחושה אצל הערבים שבכל פעם שהקורבנות הם יהודים או הקורבנות הם ערבים, אתם לא עושים מספיק אכיפה. נשק, איסוף כלי נשק, גברתי היושבת-ראש. הנה, אני, חברי ועדת המעקב, אנחנו קוראים לכם – תבואו, תאספו את הנשק המורה והלא מורשה, עם רישיון, בלי רישיון, תיקחו את זה. לא רוצים את זה. הנשק הזה הוא נשק קטלני. מתי אתם מתחילים לדאוג? כשחייל בא ומוכר את הנשק שלו תמורת מנת סמים, אגב, יש תופעות כאלה, גם בטייבה. יש תופעות כאלה. אנשים וילדים רואים את החייל מגיע, עכשיו פחות, אבל בשנים האחרונות היה בא, מגיע, מוכר וזה. אתם מתעניינים יותר אז יש מודיעין יותר טוב, מתחילים לחשוש. נשק ברחובות זה דבר קטלני לכולם, לכלל האזרחים, לחברה האזרחית, ולכן אנחנו קוראים לכם – תאספו את הנשק הזה. תודה רבה.

אני מודה לך. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה רוצה להוסיף כמה מילים?

כמה מילים. תחילה, תודה על הדיון, מה שאומר חבר הכנסת טיבי הוא נכון מאוד אלא אני רוצה להוסיף מספר מילים. בטח אין כבוד בהריגה, אין כבוד באלימות. הכבוד הוא בהעלאת קדושת חיי אדם, בהצלת חיי אדם, אם זאת אישה או איש או גבר או ילד. כמנהיגים בחברה הערבית, תמיד המדיה והתקשורת היהודית ולפעמים המשטרה, אומרים – מה אתם אומרים? לא שמענו אתכם. לפני חודשיים, שלושה, ארבעה, היתה הפגנה בנצרת נגד האלימות שהיא נגד אלימות נגד נשים וכולנו היינו שם והיה חשוב שאני אשא דברים, מאחר ואני נמנה על התנועה האסלאמית, הזרם האסלאמי, ואם אתם רוצים לדעת, דרשנים, בימי שישי, הרבה דיברו על זה שאסור. השם הזה כבוד המשפחה וגם אני שאלתי שאלה – אם רוצים לרצוח על אותו, לאותה סיבה, כבוד המשפחה.

למה לא רוצחים את הגבר?

גם הגברים אנחנו רוצחים, הרבה. לצערי הרב, הרבה. לכן, הרצח על מה שמכונה כבוד המשפחה עד עכשיו הוא חד סטרי, לא דו סטרי. אני לא רוצה אותו לא חד סטרי ולא דו סטרי. לכן אני לא רוצה להתמקד רק במושג, כאילו הבעיה במושג. יש בעיה, יש בעיה שורשית.

נכון. זה חצי שעה אחרי הרצח, אף אחד לא יודע.

אני גם נגד המושג, אני נגד. האלימות נגד נשים, פשע נגד נשים. נכון, אבל מי שמבצע את זה, אני מעורב בכמה דברים שקרו סביבנו, סכנין, עראבה, דיר חנא, כל האזור, לפני כחודש בתקופת הפגרה, בת שהיא יצאה, לא בת, אישה, שהיא נשואה לכפר מסוים, יצאה מהבית שלה.

נשואה לכפר כולו?

נשואה לגבר מכפר אחר.

נשואה בכפר אחר, האחים שלה, ההורים שלה, רצו לרצוח אותה, משום שהיא יצאה עם גבר והיא נשואה למישהו אחר. עד שנכנסנו בעניינים, הלכנו אליה למקום בו היא מתחבאת, בכפר מסוים, והתגלה שהיא חפה מפשע, לא יצאה עם גבר ולא כלום, היו לה בעיות עם בן זוגה, עם ההורים שלו. אילו פתרו את אלו, היא לא היתה יוצאת ובורחת. וברוך השם הצלחנו להחזיר אותה והכל. לכן, אני אומר שהעניין הזה, יש לו שני מישורים. במישור המיידי, צריך את המשטרה, מערכת המשפט במישור ההרתעתי והעונש. אבל יש את המישור הותר חשוב, שהוא לטווח ארוך, שהוא חינוכי ותרבותי ושם שורש הבעיה ושם צריך לטפל.

תודה רבה. אנחנו מתקרבים לקראת סופו של הדיון, אז אם יש עוד מישהי שביקשה לדבר, ישראלה גורן, בבקשה, ממרכז רקמן והדוברת האחרונה נורית קאופמן. יש לנו שלוש דוברות אחרונות וגם למשטרה תהיה זכות המילה האחרונה, אין ספק. בבקשה תשתדלו לקצר, לדבר ממוקד. בבקשה.

הדברים שנאמרו כאן על-ידי חברותיי, חברי הכנסת, הם כמובן מבורכים, אני לא אחזור עליהם, אנחנו כמובן עומדים מאחורי הדברים. אבל הערה שאני לא מתאפקת לומר על הערה של אדוני, בסוף ביררנו שהיא חפה מפשע, הכל הסתדר. ואם היא כן יצאה ודיברה עם מישהו, אז מותר לרצוח אותה?

לצערי הרב, אני התחלתי בזה שיש לנו בעיה. שיש לנו בעיה וצריך להגיד את האמת.

הדבר שיש לי להוסיף על הדברים שאמרו פה ולא נאמר כאן מספיק, לדעתי, זה באמת העניין כולם דיברו על חינוכית, לשנות תרבות, חינוכי, ולא דיברו על זה מספיק. לא רואים בתהליכים שצריכים לעבור בחברה הערבית, מספיק מעורבות של מנהיגי דת, של אימאמים במסגדים, שידברו על זה, שידברו עם הקהילות, שהנושא יהיה חלק, שיעמדו ב- Frontline של הדברים האלה. למשל, כדוגמה, בלבנון היתה תופעה חמורה עד לפני כמה שנים שנשים נרצחו שם כמעט על בסיס של אחת לשבועיים. אחרי כמה זמן הבינו שצריכים לטפל בזה. מתי הגיע השינוי? לא כשהמשטרה הוסיפה תקנים, לא כשעשו דיבורים במליאה, אלא כשהמנהיג הרוחני של העדה השיעית בלבנון הוציא פסק הלכה, פתווה, תתקנו אותי אם אני אומרת את המינוח לא נכון, הוציא פסק הלכה שחילול כבוד המשפחה זה פשע, לא צריך לעשות את זה, נשים לא צריכות לקבל גזר דין מוות על כל אמירה, יש שם כל מיני הבחנות.

אין ספק שגם להנהגה הרוחנית הדתית יש תפקיד מאוד חשוב.

אנחנו לפחות, בעין הציבורית, לא רואים את זה מספיק. אני יכולה להגיד מהניסיון שלנו בעבודה בנושא של עגונות ומסורבות גט, שזה נושא שאנחנו מתמקדים בו, כשאנחנו נתקלים בבעיה חמורה שהיא נורמטיבית, שהיא פועלת בכל בתי-הדין הרבניים, או של מקרה ספציפי, אנחנו נעזרים במנהיגי הדת של העדה החרדית, במנהיגים שנמצאים בתוך המערכת. שרון שנהב פה, היא חברתי למאבק, יש המון שינויים.

זה לא רלוונטי עכשיו.

אני לא מבינה איך הדיון הפך לדיון על מצבן של עגונות, בזמן שלנשים ערביות אין את הבעיה הזאת. אני לא מבינה איך זה הלך לשם.

אני חושבת שהיא העירה הערה שהיא נכונה.

אני נתתי כדוגמה.

אני גם לא מבינה איך את כאילו יודעת מה קורה בדרשות בימי שישי? ראשי הדת לא לוקחים את התפקיד שלה, מאיפה הנתונים האלה?

את לא מכירה אותי, את לא מכירה את התפקיד של המרכז שלנו.

אני מבקשת ממך להשלים את הדברים. אמרת את הנקודה הזאת, האם יש עוד נקודה?

כן, הנקודה שאני חושבת שהיא מהותית, שינוי נורמטיבי של תרבות יבוא, אנחנו חייבים את עזרתם של המנהיגים של אותה חברה, בלי זה, עם כל הכבוד למשטרה ולעירייה.

אני חושבת שחלק מהמנהיגים ישבו כאן בחדר הזה.

האימאם בלוד עמד בראש ההפגנות ביום שישי. בשני הכנסים שעשינו ברמלה ובלוד, הם היו הראשונים שהתגייסו.

אני לא אאריך, כי נאמר והשעה מאוחרת. רק שני דברים – יש לנו את העלאת המודעות ולתפור את החליפה המתאימה למגזר ואם לא נעשה את זה, לא נגזור אותה, לא נעשה הרבה ולצערי הרב, כמו שכבר נאמר, אנחנו עושים הרבה מאוד. אני מייצגת פה את ויצ"ו ומישהי שעוסקת בתחום של הטיפול ומניעת אלימות נגד נשים למעלה מ- 30 שנה. לצערי הרב לא נצליח למנוע את כל מקרי הרצח, אבל אנחנו חייבים כחברה וכאנשים פרטיים לעשות הכל כדי למנוע כל מקרה רצח ואני כן רוצה פה כן מילות שבח למשטרת ישראל כמי שנמצאת כל-כך הרבה שנים, נעשתה עבודה נפלאה ומדהימה. אבל חשוב המילה חליפה. החליפה צריכה להתאים למקרה. בלי זה, לא עשינו כלום.

אני אשתדל לא לחזור על הדברים, אבל אני רוצה לפתוח את דבריי בקריאת פסק-דין ממש חדש וזה לא אמירה שלי, מיולי 2010, של שופט ששפט במקרה של פגיעה באישה, רצח אישה והוא אמר ככה – בהקשר זה, יש לציין כי המונח של עבירות על רקע כבוד המשפחה, מונח שהשתמשו בו גם במשטרה וגם בתביעה, הוא מונח המשתמש בשפה מכובסת, כדי לתאר התנהגות המבוססת על השקפה שאישה אינה ריבון לגופה ולהלכותיה, אלא נתונה בכל גיל למרות בני משפחתה ממין זכר, הרשאים לעשות בה ככל העולה על רוחם, כולל שימוש באלימות כלפי גופה ואיומים על חייה. השקפה זו עומדת בניגוד לעקרונות יסוד של חברה המשתיתה ערכיה על כבוד האדם וחירותו. אינני משלה את עצמי כי בחברה רב-תרבותית, כחברה הישראלית, שקיימים בה מגזרים לא מעטים בהם רווחת השקפה זו ולא רק בקרב הציבור הערבי, חשוב לציין, ניתן לעקור מן השורש את התופעה באמצעות מדיניות שיפוטית מחמירה אולם מבית-המשפט ככל שקולו נשמע, צריך לצאת מסר לפיו מי שמנסה לפגוע באישה על רקע מה שמכונה כבוד המשפחה, צריך לצאת מן ההנחה שהוא עלול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח וכי כבודה וחירותה של קורבן העבירה אינם פחותים מכבודו וחירותו שלו.

סמאח, תודה רבה. בבקשה, אדוני, תת-ניצב בריי.

קודם כל, אני רוצה להעמיד כמה דברים קטנים על דיוקם. האחד, הטיפול שניתן, החקירתי, שניתן אגב עבירות רצח ועבירות אחרות, הוא ענייני, הוא מקצועי, הוא איננו תלוי מגדר, איננו תלוי אוכלוסייה והוא נעשה בדיוק בכל נקודת מקום בארץ, לפי כל הפרמטרים המקצועיים שמונחים בפני בעלי התפקיד.

שניים, אני קורא לכולנו, אני קורא לכל פרנסי הערים, לכל חברי הכנסת, לכל מי שיש לו יד ורגל ויכול להשפיע, לשבור את קשר השתיקה אצל כל אותם חברים שמסרבים למסור עדויות ולספר את מה ראו, מה קרה, מתי, וגם לתת התראות קודמות לפני ביצוע המעשה. ואני קורא לשיתוף פעולה של כלל האוכלוסייה ובוודאי נשוא הישיבה הזו. תודה רבה.

אני מודה לך.

אני רוצה לומר דברי סיכום, כי השעה היא שתיים. אני רואה כמה דברים שעלו בדיון הזה. קודם כל, היתה כאן נוכחות מאוד מרשימה של חברי כנסת שדיברו על העובדה שיש בעיה מיוחדת באוכלוסייה הערבית ואני חושבת שכאן הם לא היססו להפנות אצבע מאשימה פנימה, כאשר ברור לנו שיש הרבה מה לעשות מצידנו כמי שאמונים כאן שהמדינה תבצע את התפקידים שמוטלים עליה. אז אני רוצה לדבר גם ברמה הפנים קהילתית וגם ברמה החיצונית. בואו נתחיל מהרמה החיצונית. ברור לנו לחלוטין שכרגע השורש ואבי כל חטא זה הנושא של תקני רווחה. ברור לחלוטין שבמציאות שבה אין ליווי, אין כתובת, אין אפשרות לאישה לפנות לכתובת באגף הרווחה בעירייה, עם כל הכבוד המונח פעילה ואגף רווחה פעיל, כבר הבנו למה הכוונה, זה לא מספק. אגף רווחה פעיל צריך לתת מענה לתושבים וכרגע ברור לחלוטין שיש לנו בעיה רצינית ומשמעותית של תקנים והוועדה כאן תמצא את הדרך לפנות לשר הרווחה ולדבר על הבעיות המיוחדות ללוד בנושא הזה של תקנים.

נקודה נוספת היא כמובן שאותם תקני רווחה לא צריכים לבוא לידי ביטוי רק בעובדות סוציאליות נוספות אלא בעובדות סוציאליות שמתאימות לנושא של אלימות במשפחה, שהן דוברות את השפה הערבית, שמתאימות לאוכלוסייה.

הנושא הנוסף זה הנושא של איך אנחנו מביאים נשים בעצם לפרוץ את מחסום השתיקה, מעגלי השתיקה שלהן, אם הן מרגישות מאוימות. לצורך העניין הזה, אני חושבת שצריך הסברה בבתי-ספר, צריך הסברה במסגדים, אני חושבת שצריך שיצא קול קורא, הציבור הדתי במדינת ישראל, לפחות בצד היהודי, רגיל לקריאות של רבנים וגדולי הדור בכל מיני תחומים. אני חושבת שגם כאן אנחנו צריכים את המנהיגים הדתיים שיירתמו לעניין הזה וישמיעו ברבים, בציבור שלהם, את הקול זעקה הזה, שמוחה על כל מה שקשור ברצח נשים ואלימות כלפי נשים.

אני חושבת שגם בעניין המשטרתי, ברור לחלוטין שהנתון, הנתון כשלעצמו של שני מקרי רצח מפוענחים עד סוף השרשרת של הענשה לעומת 14 מקרי רצח, זה לא נתון מספק. אנחנו רוצים שכל רצח יהיה כתובת לרוצח שלו ושהרוצח שלו ישלם את הדין והרוצח שלו יושב בכלא וכל עוד זה לא ממומש, עם כל הכבוד, אי-אפשר להתחבא מאחורי המילה סטטיסטיקה או מאחורי המילה אנחנו משתדלים או מתאמצים. זה צריך להיות ברור ומקובל וגם כאן, לצערי, לפחות החברים כאן שהעידו, ברמה הכי בלתי אמצעית, הם בעצמם ביקרו בעיר והם סיפרו על מראה של תחנת משטרה עזובה ומוזנחת, אז אם תחנת המשטרה הזאת היא לא אפקטיבית, אז היא לא אפקטיבית. אבל אם אנחנו רוצים באמת לתת מענה, תחנת משטרה צריכה לתת כתובת.

כל הדברים האלה גם יחד הם דברים שהוועדה הזאת תיקח על עצמה בפנייה לכל הגורמים המוסמכים כדי לראות איך אנחנו בעצם מסייעים לכל אישה באשר היא אישה, לדעת שיש לה כתובת ומענה, כשהיא מרגישה מאוימת.

אני רוצה להודות לאלו מכן שלקחו על עצמן את הפרויקט של לקחת יוזמה בתוך הקהילה. אני חושבת שבסופו של דבר זה הדבר הכי חשוב והכי מעצים. אנחנו גורם חיצוני, אתם גורם פנימי, אנחנו נוכל לעמוד אתכם בקשר ולתת לכם מענה במידת הצורך, תראו בוועדה הזאת כתובת לכל עניין קהילתי פנימי ובעזרת השם, אני מאוד מקווה שהעובדה שכרגע זה על סדר היום, לא יגרום לנושא הזה להתמסמס ולשקוע אלא באמת המסקנות יוסקו וכל מה שצריך להיעשות – ייעשה.

אני מודה לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00