PAGE
22
ועדת החינוך, התרבות והספורט

25.10.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 290

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ז בחשוון תשע"א (25 באוקטובר 2010), שעה 12:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): אי קליטת תלמידים במסגרת חינוכית בנגב

של חה"כ מוחמד ברכה

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

טלב אלסאנע

מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

אודי שפירא, מתכנן בכיר מיפוי ותכנון, משרד החינוך

ניר שמואלי, סגן מנהלת מחוז דרום, משרד החינוך

עטיה אבו טהה, מפקד כולל במחוז דרום, משרד החינוך

עטיה אלעסם

חאלד אל-עסם

אלווקיר אברהים

חנן אפוטה, מנהל מינהל חינוך מועצה אזורית אבו בסמה

עמאר אבומעמר, ראש מועצת שגב שלום

ראובן שטל, יו"ר הוועדה האתית משפטית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהודית גידלי

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

אי קליטת תלמידים במסגרת חינוכית בנגב

של חה"כ מוחמד ברכה

חברים, נשיאות הכנסת אישרה בקשה של חבר הכנסת ברכה, לקיים דיון מהיר באי-קליטת תלמידים במסגרת חינוכית בנגב. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. מסגרת הדיון שלנו היא כשעה.

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טלב אלסאנע, רבותיי האורחים ממשרד החינוך וגם מהנגב. הנושא המדובר הוא מדובר על 350 תלמידים, אדוני היושב-ראש, שנותרו ללא מסגרת לימודים, הם לא נמצאים בבית-ספר. והעניין הוא בכך שהם גרים ביישוב בלתי מוכר, סוואווין קוראים לו ומשרד החינוך שלח אותם לשגב, לכפר שגב שלום, על-מנת שילמדו שם ומערכת החינוך בשגב שלום קלטה את התלמידים לאורך שנים, קלטה את התלמידים לאורך שנים ובתקופה האחרונה נוצר מצב שהמועצה בגלל קשיים, וגם בגלל סיבותיה היא, וגם ועד ההורים בשגב שלום, אינו יכול לקלוט את התלמידים. ולכן, מי שהתחיל באחת מהחטיבות – הוא ממשיך. אבל אלה שנכנסים חדשים, זאת אומרת גן וכיתה א' וכיתה ז', שזה חטיבת ביניים ו- י' שזה תחילת תיכון, לא מקבלים אותם, שזה 350 תלמידים.

רוצים שהם ילמדו באבו באסמה.

אומרים להם.

אומרים להם ללמוד באבו באסמה.

שזה גם מקום מרוחק, וזה גם כן מפריד בין הילדים של אותה משפחה, וגם מערכת הסעה וכו' וכו'. אבל זה לא העניין.


היום שמעתי שמשרד החינוך אומר שזה לא האחריות שלו, אלא אחריות הרשות המקומית. הפרדוקס הוא שלכפר סוואווין אין רשות מקומית, כי זה כפר בלתי מוכר, המדינה לא מכירה בו ככפר מוכר שיש לו מועצה מקומית ומשרד החינוך אומר שהאחריות היא על השלטון המקומי או על הרשות המקומית. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אני חושב שהזמן שעבר מאז תחילת שנת הלימודים זה קרוב לחודשיים, חודש ו- 25 ימים, זה מצב שפשוט אף אדם, אף נבחר ציבור, אף אדם בעמדה אחראית, לא יכול לקבל את המצב. אני עכשיו בא מהפגנה של התלמידים שמפגינים כאן מול הכנסת והקריאה היחידה שלהם – תנו לנו ללמוד, תנו לנו מקום ללמוד. ואני מקווה שוועדת החינוך ובשיתוף אנשי משרד החינוך היום ייתנו תשובה.


אני לא יכול לקבל, אדוני היושב-ראש, רבותיי, אנשי משרד החינוך, שום תשובה זולת מה עושים מחר, כדי לקלוט את התלמידים האלה בבית-הספר ואי-אפשר ואני גם לא מקבל שום הצדקה שזה אחריות הרשות המקומית, לא בבאסמה ולא בשגב שלום ולא בשום מקום. אני חושב שיש מקום לחפש פיתרון בשני מסלולים, מסלול מיידי של בניינים יבילים של שלושה חדרים או ארבעה, שכבר עכשיו, בתוך כמה ימים, יתחילו ללמד בהם, ובמהלך שנת הלימודים הזו, עד ה- 1 בספטמבר, ידווחו לוועדת החינוך מה הפיתרון הקבוע לגבי התלמידים האלה ביישוב הבלתי מוכר, סוואווין. אבל המצב הנוכחי לא סובל עוד לגלגל אותם לבאסמה, או לשגב שלום או לאן שלא יהיה. זה דבר שלא מתקבל עת הדעת. לכן, אני מבקש תשובה בשני המסלולים – המסלול של הפיתרון המיידי של שלוש כיתות, בניינים כיתות יבילים ויש לכם עד ה- 1 בספטמבר כדי לתת פיתרון קבע.


אני אומר מעבר לזה, המצב הנוכחי, יש בו מעין עבירה על החוק.

ודאי, תלמידים לא לומדים זה עבירה על החוק.

זו עבירה על החוק. וזה לא אשמת ההורים, וזה לא אשמת המועצה באסמה וזה לא אשמת שגב שלום, זו אשמת משרד החינוך ויכול להיווצר מצב, אבל אני גם לא רוצה להגיע לזה, אני רוצה את ספסל הלימודים ולא רוצה תביעות מבית-המשפט, שהתלמידים האלה יתבעו את משרד החינוך על אי-קיום חוק חינוך חובה. ואני באמת לא חושב שזו ההמלצה הראשונה. ההמלצה הראשונה שלנו היא מה עושים מחר, כדי שהתלמידים ילמדו ומה עושים בפתיחת שנת הלימודים הבאה, כדי להגיע לסידור קבוע לגבי מערכת החינוך שם. תודה רבה, אדוני.

אני קודם כל רוצה לדעת אם אני הבנתי נכון. אם הבנתי נכון, עד עכשיו כל הילדים שנמצאים כרגע בחוץ, מקום הלימודים שלהם, עד שנת הלימודים, עד סוף שנת הלימודים הקודמת, אזור הרישום של כל הילדים האלה היה בשגב שלום.

נכון.

משנת הלימודים הזו, החליט מי שהחליט, תכף נברר רשות מקומית או משרד החינוך, שעכשיו משנים את אזורי הרישום, יש כאלה שילמדו בשגב שלום ויש כאלה, בעיקר בהתחלת השכבות השונות, כלומר א', חטיבת ביניים וכו', כלומר לא ילדים שכבר בין-כה לומדים, הם ילמדו באזור רישום אחר, באבו באסמה. אם הבנתי נכון. זאת הבעיה כרגע ואותם ילדים אומרים – לא, אנחנו כולנו רוצים להמשיך ללמוד, איפה שהאחים שלנו, אל תשנו לנו את אזור הרישום.

ביישוב שלהם.

אל תשנו לנו את אזור הרישום שלנו. אם הבנתי.

או ביישוב שלהם, גם אם הוא בלתי מוכר, היו דברים מעולם, שבתי-ספר הוקמו ביישובים בלתי מוכרים.

חבר הכנסת טלב אלסאנע.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי מוחמד ברכה שיזם את הדיון ולדעתי הוא הציג את העניין בצורה מאוד מפורטת ועניינית. אני אוסיף בקצרה. מזה שנים המועצה המקומית שגב שלום עושה שירות, היא לא חייבת, כי אלה לא תושביה, אבל היא מעניקה שירות לתלמידים של יישוב סוואווין ללמוד במועצה המקומית שגב שלום.

איך קוראים ליישוב?

סוואווין. ולכן צריך להודות להם. אני, לדעתי, היישובים הבדווים המוכרים צריכים לתת שירות לתושבים ולתלמידים והמדינה צריכה להעניק את השירות של החינוך לתושבי היישובים הלא מוכרים, בתוך היישובים הלא מוכרים. זו דעתי היום.


אבל מזה שנים קיים מצב וסטטוס-קוו מסוים, שהתלמידים של היישוב הזה לומדים בשגב שלום. בתחילת השנה היתה שביתה ביישוב שגב שלום, אני מאמין שראש המועצה התייחס לדברים, והיה פיתרון. והפיתרון שהיה, שפתרו בעיה של שגב שלום וטוב שפתרו את הבעיה בשגב שלום, אבל יצרו בעיה לתלמידים כאן. אז היה פיתרון שיצר בעיה ולא נתנו דעתם לרצון של התושבים.

תסביר לי, מה הבעיה להקים בית-ספר חדש באבו באסמה, מה הבעיה?

זה בדיוק העניין. לדעתי, זה הפיתרון. זה מה שאני חשבתי ולכן אני נפגשתי עם המועצה האזורית אבו באסמה, יחד עם הוועד המקומי ואנחנו נתנו להם את ההצעה הזו ואמרנו – אפשר להקים מבנים יבילים, כמו שאמר חברי מוחמד ברכה. אם אנחנו במקום להסיע עוד תלמידים, נסיע ארבעה חמישה מורים ונפתור את הבעיה שנותנים את השירות לתלמידים בתוך המועצה האזורית אבו באסמה.

בלבלת אותי לחלוטין. אני הבנתי שזה מה שעשה משרד החינוך.

לא, לא.

הילדים שלא גרים בשגב שלום, לא ילמדו יותר בשגב שלום אלא ילמאו באבו באסמה.

המועצה האזורית אבו באסמה, יש לה כפל תפקידים. המועצה האזורית אבו באסמה יש לה יישובים ששייכים למועצה האזורית אבו באסמה, ויש לה אחריות למתן שירותי חינוך לכלל האוכלוסייה.

גם ביישובים הלא מוכרים.

גם ביישובים הלא מוכרים, שהם לא נמצאים במסגרת יישובי הקבע המוכרים. זאת אומרת, היא פועלת בשני כובעים, בכובע אחד בתור רשות מקומית ובתור נותן שירות לתושבים שהם נמצאים מחוץ לכל יישוב שהוא מוכר. היישוב סוואווין נמצא באחריות אבו באסמה, תחת הגדרת מתן שירותי חינוך, במסגרת מה שהיה הרשות לחינוך לבדווים שהיום באחריותו של חנן אפוטה.

משרד החינוך רוצה שסוואווין ילמד באבו-באסמה, אז מה הבעיה?

אל"ף עניין של המרחק, עניין הכרוך גם בכבישים. מדובר ב- 350 תלמידים מדובר ב- 80 ילדים בגנים ו- א'.

כל ה- 350 ילדים הם מסוואווין?

כן, כן. אני אגיד לך, אם מקימים שם, הם התייחסו לדברים. ויש להם רשימה של תלמידים, רשימה שמית, 80 תלמידים, אפילו יותר, כיתות גן ו- א'. ואז ההצעה היתה, מה הבעיה, הרי מקימים, יש היתרים חריגים. הקימו ביישובים הלא מוכרים, ביישובים הלא מוכרים 16 בתי-ספר, עד כיתה ט', קיימים. אנחנו לא ממציאים את הגלגל. מה צריך? קצת רצון. אז היתר חריג.

אתה בעד להקים בתי-ספר ביישובים לא מוכרים-?

כאשר יש מספר של 1,000 תלמידים, כן, אני בעד, ודאי שאני בעד, ודאי. אדוני היושב-ראש, אני חושב שחובת המדינה על-פי חוק להעניק חינוך והיו דברים מעולם. צריך להעניק את החינוך וצריך לספק את השירות בזמן ובמקום. בגדה המערבית נותנים ל- 20 בתים, מבנים, ומקימים.

שם מאוד מקפידים לא להקים.

אני לא רוצה לבלבל, אבל ראיתי ששם מקימים.

החוק הישראלי לא חל שם, אנחנו מדברים על מקום שחל בו החוק הישראלי, תעזוב את זה, אין מה להשוות.

כן. אל"ף, חובת המדינה לתת חינוך ולספק חינוך לתלמידים, אין על זה מחלוקת. בי"ת, יש תקדימים שיוקמו בתי-ספר ביישובים המוכרים, גימ"ל, לדעתי, אילו היתה שביתה של חודשיים בכל בית-ספר ובכל יישוב יהודי, היו מקימים ומרעישים עולמות. זה יום, כל יום זה עבירה, כל יום זה הפרה, כל יום זה אובדן זמן לימוד חשוב ולכן הוועדה היום, לדעתי, צריכה לצאת עם פיתרון.

תודה. חבר הכנסת בארכה, תעזור לי שיהיה נציג אחד או שניים.

שניים.

תקבע שניים, שהם יציגו את הבעיה.

שלושה.

אבל תגיד להם שאם רוצים שהכנסת תדון ותקבל החלטה, הם צריכים לדבר לעניין ולקצר.

אני מוועדי ההורים בנגב ופורום חינוך לערבים הבדווים בנגב.

אתה מדבר בשמם של ההורים?

אני מדבר גם בשמם של ההורים בסוואווין, כן.


קודם כל, אני רוצה להגיד שכולנו יודעים שחובת משרד החינוך לספק חינוך לכל הילדים במדינה, איפה שהם נמצאים. בשגב שלום לומדים 6,000 תלמידים, כשמספר התלמידים עולה על מספר התושבים, לכן בבוקר, כשאתה נכנס לשגב שלום או בערב, כשאתה יוצא, יש פקק מהאוטובוסים, מאות אוטובוסים נכנסים, מאות אוטובוסים יוצאים, וזה יוצר גם חיכוכים בין אוטובוסים וזה בעיה בעצמה.


ועד ההורים של שגב שלום משנה שעברה כתב מכתבים ושלח אותם לכל הגורמים שאנחנו בשנה הבאה לא נוכל לקבל תלמידים מהכפרים הלא מוכרים, במיוחד מכביש דימונה באר-שבע, כביש 25. לצערי הרב, לא התייחסו לא העניין הזה.

מתי שלחו?

בתחילת השנה שעברה.

תחילת שנת הלימודים הקודמת?

הקודמת, כן.


התלמידים, כששלחו אותם השנה, ועד ההורים השבית את כל התלמידים, 6,000 תלמידים הושבתו ואז היה פיתרון שהגיעו אליו עם משרד החינוך, עם המועצה המקומית שגב שלום, עם מועצה אזורית אבו באסמה, שכיתה א' וגנים ו- י', השנה לא ילמדו בשגב שלום ונוצר המצב של התלמידים שקרוב ל- 85 תלמידים בגילאי א' וגן מסוואווין, שאין להם מסגרת לימוד בכלל.


אנחנו פנינו לכל הגורמים שם ומחפשים את הפיתרון הכי מתאים לתלמידים.

אם אני מבין נכון, מציעים להם ללמוד בגני ילדים ובכיתה א', באבו באסמה.

זה אבו באסמה, נכון, מציעים להם, אבל המרחק של אבו באסמה הוא מרחק עצום.

מה המרחק?

המרחק יותר מ- 20 ק"מ, לכל כיוון, וזה כרוך בהסעות בתוך השטח.

מה המרחק לשגב שלום?

המרחק לשגב שלום בערך 12 ק"מ.

כלומר, ההבדל בין 12 ק"מ ל- 20 ק"מ?

כן. גם שגב שלום זה מרחק גדול. אבל הפיתרון שאנחנו מציעים הוא להקים גנים וכיתות א' בסוואווין, שזה חוסך את כל ההסעות לשגב שלום. להקים בית-ספר בסוואווין, בית-ספר צומח, לכל התלמידים. כי באזור שם, חוץ מתלמידי סוואווין, יכולים ללמוד בו עוד 500 תלמידים, זאת אומרת בית-הספר יכול להגיע ל- 800 תלמידים בשנה אחת, והמדינה יכולה לחסוך מאות אלפי שקלים מההסעות. אומרים שזה כפר לא מוכר, לא בונים בו, אבל משרד החינוך ומשרד הפנים בנה את כל בתי-הספר בכפרים הלא מוכרים, לפני שיכירו בהם. יש גם כן בתי-ספר, נמצאים היום, בכפרים לא מוכרים. אז אנחנו אומרים – להביא את החינוך לילדים, כשיגיעו להסדר, יפנו את הכפר או ישאירו את הכפר, יפנו את הכפר – יפנו את בית-הספר, ואם יכירו בכפר – ישאירו את בית-הספר בתוך הכפר.

תודה רבה. מי עוד דובר?

אני מכפר סוואווין. יש לי ארבעה ילדים, לומדים בכיתת גן ו-א'.

ארבעה ילדים בגן ו- א'? תאומים?

לא תאומים.

משתי נשים?

כן. ויש לנו יותר מ- 350 ילד.

רק אם יש לך מה להוסיף, את זה כבר אמרו.

יש לי מה להוסיף. אנחנו גרים שבעה קילומטרים בתוך הכפר, הילדים שלנו, שיוצאים גם בדרך לשגב שלום, הם יוצאים לפני השעה שבע בבוקר, בגלל הדרך.

הכוונה היא שבעה ק"מ מהכביש הראשי, בדרך עפר.

כן, הבנתי. הבנתי.

כן, שבעה ק"מ, וזה לוקח שעה נסיעה ועכשיו, בהתחלת השנה, לא מקבלים את הכיתת גן ו- א' בבית-הספר. אבו באסמה מציעה לנו פתרונות שייקח אותם לבית-ספר לעסם, זה מרחק מעל 20 ק"מ, זה שעה, שעה ומשהו נסיעה. יותר משעה נסיעה.

אני מבין שההבדל בין 12 ק"מ ל- 20 ק"מ, על הכביש, הרי המרחק פנימה, צריכים לעשות בכל מקרה, גם אם נוסעים לשגב שלום וגם אם נוסעים לאבו באסמה, כל השאלה כמה קילומטרים עושים עוד על הכביש, עוד שמונה ק"מ על הכביש.

בשגב שלום זה 12 לבית-ספר להסם זה מעל 20 ק"מ.

מי עוד רוצה לומר משהו?

אני ראש מועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב ואני חושב שהגיע הזמן שכולם, גם במשרד החינוך, גם במדינה וגם מי שהולכים כל יום לכנסת, לבזבז יותר כסף, אז הגיע הזמן שבמקום לעשות הסעות ומיליוני שקלים, אנשים משלמים, המדינה משלמת, מיליוני שקלים, לעשות לכפר הזה בית-ספר בתוך הכפר, כי ממילא המתכננת של המינהל או המתכננת של מטרופולין באר-שבע, היא אמרה שגם לכפר הזה יש סיכוי שהוא כבר יקום, אם עוד כפר חשם זאנה ביחד, היא ממליצה גם להקים כפר שם. אז אם היא ממליצה גם להקים כפר שם, אני חושב שהיום כולם יהיו בדעתי שאפשר להקים שם בית-ספר ולהתחיל לפחות במשהו לשים כמה קרוואנים, לכיתה א' וגנים ולהמשיך עם הילדים הגדולים האלה להסעות, אין לנו בעיה עכשיו ובשנה החדשה יהיה להם בית-ספר ואין שום סיבה שלא יהיה להם בית-ספר, במיוחד שהמתכננת מציעה שיקום שם כפר, עם חשם זאנה. אז כל מה שאנחנו עושים היום ורצים ומונעים מזה, זה פשוט מאוד חבל, גם על הכסף, גם של ההסעות וגם על הטרטור של התלמידים שלא לומדים ומי כמוך יודע שזו באמת עבירה אם הילדים לא לומדים וכבר חלפו חודשיים. אנחנו לא מאשימים אף אחד היום, אבל אנחנו רוצים לצאת מפה, כולנו זקוקים למשרד החינוך, אבל יש גם שותפים אחרים. שותפים אחרים שמונעים גם ממשרד החינוך לעשות את הדברים האלה וזה מינהל מקרקעי ישראל והחבר'ה שם בבאר-שבע, יש לנו מדיניות, איך אומרים? אחרת מירושלים. אנחנו נמצאים בזווית דרומית ויש לנו חוקים משלנו, מה שנקרא. משרד הפנים עוצר אותנו גם לשים קרוואנים, לשים אותם זמניים בשטח, ולא יכול להיות ולא יעלה על הדעת ואין בזה שום עבירה במדינה ואף חוק שלא ייתן לילדים האלה קרוואנים שילמדו עד שיפתרו את הבעיה של הלימודים. אני רוצה לראות אם זה היה כפר של לא בדווים בנגב, כפר של שכנים יהודיים, מה היה קורה היום אם היו במשך חודשיים לא לומדים. כל העולם היה עומד על הרגליים. אבל אנחנו רוצים להיות אזרחים שווים, גם בלימודים ואנחנו רוצים באמת להיות שווים ומגיע לנו. אנחנו לא מטילים את האחריות על אף אחד, אלא פשוט על המדיניות שנמצאת היום ואני מקווה שבאמת יקימו לנו בית-ספר ויפתרו את הבעיה. תודה לכולם.

תודה רבה. משרד החינוך.

שלום, צהריים טובים. שמי ניר שמואלי, אני סגן מנהל מחוז דרום, מתנצל בשם אמירה שנבצר ממנה להגיע אבל אני בקי מאוד בנתונים אז אני אשתדל בקצרה לענות.

היא דיברה אתי והיא אמרה לי שהיא הסמיכה אותך ואתה עם מלוא הסמכויות שלה.

מבחינת הסמכויות, תמיד יש לי סמכות.

אז קודם, אכן, העובדה הנכונה שיישובי הקבע קלטו הרבה מאוד שנים ילדים מאבו באסמה, עד שלהי 2004, שהוקמה המועצה האזורית אבו באסמה, כדי לבחון את האפשרות להתחיל בהכרה של יישובי הקבע ואכן מ- 2004 ועד היום, הצלחנו להקים מספר יישובי קבע, ביניהם אבו קרינת, אוואשלה, בירחן, מולדאן, בטין ואל-סייד, ואני מניח שבתכנון יהיו יישובים נוספים. באותם מקומות שהקמנו את היישובים, משרד החינוך לא עיכב לרגע תקציב לבניית בתי-ספר וגני ילדים. את זה אפשר לבדוק נתונים, יש גם תמונות, בתי-ספר יפהפיים. בית-הספר האחרון שנבנה תיכון זה בית-ספר אום-בטין, שהחזות שלו אפילו נראית כמו מכללה, יופי של בית-ספר.


מבחינת משרד החינוך, איפה שהוקם יישוב קבע, מבחינתנו אנחנו מייד לא עיכבנו תקציב, יושב פה גם איש מיפוי, אודי שפירא, מבחינת התוכניות שלנו, תקצבנו את כל התוכניות. אין היום תוכנית שיושבת במינהל הפיתוח, שלא מתוקצבת ביישוב אבו באסמה. יתרה מזאת, אנחנו הגדלנו והחל משנת 2007, אנחנו עיגנו את כל נושא התקצוב של אבו באסמה בהחלטת ממשלה. זאת אומרת, מבחינת התקצוב, אין שום בעיה למשרד החינוך לתקצב מוסדות חינוך בבניית קבע ביישובי הקבע.


עובדה נוספת שאני מבקש פה להציג בפני החברים פה, שהחל מהקמתה של אבו באסמה, אנחנו נמנענו מלהקים בתי-ספר ביבילים. מה שקרה, מהקמתה של אבו באסמה, כי זו היתה התכלית שלה, המרכזית, אנחנו הקמנו בית-ספר אחד, אפשר לבדוק את זה, בית-ספר אל עזזמה ג', דרומית לשגב שלום, בשל העובדה ששני בתי-הספר – אל עזזמה א' ואל עזזמה ב' כבר התרבו בתלמידים, כל בית-ספר הגיע בסביבות אלף תלמידים ולכן הפיתרון שהוצג על-ידי אבו באסמה זה הקמת בית-ספר נוסף. זה בית-הספר היחידי שהחל מהקמתה של אבו באסמה שהוקם ביבילים.

בפועל, קיימת האפשרות.

לגבי האפשרות. לגבי אפשרות. מבחינתנו, כמשרד חינוך, יש היום מועצה שאמורה לטפל בכל נושא ההתפתחות של בתי-הספר במגמה של בניית בתי-ספר של בניית קבע של בתי-ספר באבו באסמה. אם וכאשר תמצא לנכון המועצה האזורית אבו באסמה שיש צורך אמיתי לשנות את המדיניות שבזמנו כולם הסכימו עליה – משרד החינוך, מינהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים, מנהלת הבדווים וכולם, שעושים רגע עצירה וחושבים לגבי המקרה שמונח לפנינו, משרד החינוך פתוח לחשיבה בעניין הזה. אנחנו לא סבורים כרגע, אנחנו סבורים שיש לעשות מאמץ להקים את יישוב הקבע באזור שמדברים התושבים ולאו דווקא את בית-הספר.

לא הבנתי, ניר. אתם שוחים בחומר, אני היחידי פה שעוד לא יודע את הכל. ברמה העובדתית. אני לא הבנתי. מה קרה בראשית שנת הלימודים הנוכחית? אני מבין שעד שנת הלימודים הנוכחית, כל הילדים של סוואווין למדו בשגב שלום.

קבוצה, כן. הקבוצה, הכפר המדובר, למד בשגב שלום, כי מבחינתנו, בהסדר שהיה שנים רבות קודם לכן, שגב שלום קלט אותם.

את היישובים הלא מוכרים. ועכשיו מישהו שינה את המיפוי?

ב- 21 לספטמבר נחתם הסכם בין מועצה אזורית אבו באסמה למועצה מקומית שגב שלום, יושב פה גם ראש המועצה של שגב שלום, הסכם שבו יש הסכמה שכיתות בברקה, זה תיקון קל, כיתות גן, א' ו- י', בלבד, חדשים, תלמידים חדשים, לא ישובצו ביישוב שגב שלום.

וזה יצר את הבעיה.

שאר התלמידים, על הרצף החינוכי, ממשיכים את לימודיהם. אבו באסמה, כרשות שמטפלת גם בפזורה וגם ביישובי הקבע, בתוך התוקף שניתן לה בהסכם שנחתם עם משרד החינוך, לקחה על עצמה ואפשרה ונתנה שתי הצעות לקבוצת ההורים. האפשרות האחת זה בית-ספר אל עסם ב' והאפשרות השנייה זה בית-ספר אל מוסטקבל.

אל עסם ב' ומוסטקבל איפה?

באבו באסמה. אנחנו מבחינתנו, לגבי המרחקים, קצת חלוקים עם החברים פה.

בראשית שנת הלימודים הנוכחית, רק ב- 21 לספטמבר?

כן.

נחתם הסכם ועל-פי ההסכם הזה הילדים של סוואווין צריכים ללמוד איפה?

התלמידים החדשים של סוואווין, ניתנו להם שתי אופציות. האופציה האחת זה בית-ספר אל עסם ב' ומוסטקבל.

איזה יישוב?

אבו באסמה. שני המוסדות האלה הם מוסדות של מועצה אזורית אבו באסמה, עם הסעה מסודרת והכל, כפי שהיה להם ביישוב שגב שלום.

סליחה, כדי שהיושב-ראש יבין, צריך להוסיף, אל מוסטקבל זה בית-ספר שנמצא ביישוב לא מוכר.

יש בית-ספר קיים ביישוב לא מוכר. אין מחלוקת שקיימים בתי-ספר ביישובים לא מוכרים.

ההערה שכב' היושב-ראש ישים לב אליה, הערה שנייה, שההסכם הזה שמנע מהתלמידים ללמוד בשגב שלום, נחתם ב- 21 לספטמבר.

נכון.

זאת אומרת, עושים דבר רטרואקטיבי.

הוא לפניי, כן.

הסכם שלמשרד החינוך לא היה שום נגיעה אליו. ההסכם נחתם בין שתי הרשויות.

קודם כל, אל תתחבאו אחרי זה, האחריות העליונה על המיפוי היא שלכם. משרד החינוך בסופו של דבר צריך לאשר את כל המיפוי, הרי לא, הרשויות המקומיות לא קובעות לעצמן את המיפוי. אני מבין שאתם אישרתם את זה, כלומר, ב- 21 לחודש, היתה החלטה של שתי הרשויות המקומיות, שהילדים של סוואווין בכיתות המדוברות, לא ילמדו יותר בשגב שלום, ילמדו באבו באסמה והציעו לתושבים שני מוסדות חינוך באבו באסמה.

אל עסם ב' ובית-ספר אל מוסטקבל.

כמה תלמידים יש בכל אחד משני בתי-הספר?

אין לי כרגע את הנתון.

זה מעל ל- 700 תלמידים. מעל 700.

לא, אני אגיד לכם, 1,000. 1,000 בכל בית-ספר.

יש פה ראש מינהל חינוך, הוא יודע את הנתונים האלה.

780 יש בכל בית-ספר, בלי הגנים. בלי הגנים. זה סך-הכל 1,000 באותו מוסד חינוכי.

אדוני היושב-ראש, אם יש 1,000 פה ו- 1,000 בכל אחד מבתי-הספר, איפה יקלטו? יש לכם מקום שם בכלל?

חבר הכנסת ברכה, המקום, אבו באסמה נערכה, אנחנו לא נשלח תלמידים למוסד חינוכי שבו אין יכולת קליטה.

תשמע, אל תגיד לי אתה לא תשלח תלמידים, אתה שולח תלמידים לרחוב, זה מה שקורה עכשיו.

חבר הכנסת ברכה.

מה שקורה בפועל, תלמידים ברחוב. בעפר אפילו, לא רחוב.

ניר, אני רוצה לשאול שאלה. אם מחר התלמידים האלה באים ללמוד בשני בתי-הספר, יש מורים, על-פי התקנים של משרד החינוך.

התשובה היא כן. התשובה היא כן.

לא 41 תלמידים בכיתה, כיתות תקניות, הכל קיים, יש מספר?

התשובה היא כן ואני בכוונה מציין. יושב פה חנן אפוטה.

אבו באסמה ב- 21 לחודש כבר נערכה?

מבחינתנו בבתי-הספר האלה יש מקום לקלוט את התלמידים. התושבים לא רוצים.

מה לגבי טענת ההסעה?

מאיזו בחינה?

שמגדילים את מרחקי ההסעות.

אני בדקתי את זה עם מחלקת הסעות של אבו באסמה והנתון הגיע משם. מבחינת המרחק בין בתי-הספר שהוצגו לבין שגב שלום, זה כמעט מרחק זהה, אין פה איזה שהוא היקף נכבד יותר שמבחינתנו היה צריך להביא אותנו לשיקול דעת נוסף.

מה באשר לטענה שהואיל ויש בתי-ספר ביישובים לא מוכרים, עובדה, אחד מבתי-הספר שאתם רוצים לשלוח אליו, הוא בית-ספר ביישוב לא מוכר. במקום להסיע 350 תלמידים, אם יש 80 ילדים בגנים אז הצפי הוא מאוד מאוד ברור.

לא, תראה, גם לגבי הנתונים. אנחנו שלחנו את הנתונים. מבחינתנו הנתונים שמונחים לפנינו אינם מדברים על 350 תלמידים, זה הנתונים שיש לנו. וזה מתואם כמובן עם אבו באסמה, זה לפי בדיקה של תלמידים שהיו צריכים לעלות על ההסעות.

השאלה היא אחרת.

יש לנו את הרשימה גם.

השאלה היא כזאת – אם בסוואווין יש פוטנציאל של בית-ספר עצמאי, למה לא מתחילים להקים שם בית-ספר? או שאתם אומרים – שמע, סוואווין הוא לא פוטנציאל לבית-ספר, עם מספר ילדים מספיק לבית-ספר.

בתוספת למה שאתה אומר, יש יישוב אחר, סמוך, ביטלין, סמוך, ויש בו קבוצה של עוד 500 תלמידים, אפשר לבנות לשניהם משהו, ל- 800 תלמידים.

ראש מינהל החינוך, תסביר את הדבר הזה.

אנחנו כעיקרון, באמת, טלב אלסאנע והחבר'ה פה יודעים, אנחנו בנינו הרבה בתי-ספר, 16 או 20 בתי-ספר, כשהם מפוצלים.

אתה יכול לענות לי לשאלה? אל תבלבלו אותי. אני, אתם כולכם שוחים בחומר, אני לא, אתה מתחיל אתי עכשיו באיזה מחוזות. שאלתי שאלה פשוטה – האם בסוואווין ובכפר הסמוך לו, יש פוטנציאל של ילדים, למה להתחיל את כל ההסעות וכולנו יודעים מה עולים ההסעות.

ברור. כעיקרון, לנו, שייבנו בית-ספר מצוין. אנחנו רוצים שייבנו שם בית-ספר, אין לנו בעיה והלוואי שייבנו שם בית-ספר. הבעיה היא שלא אני ולא ניר מחליטים איפה להקים יישוב. אנחנו, אני בכיף, מנוע מלהסיע תלמידים. אני רוצה שתלמידים ילכו ברגל, לא רוצה שייסעו. אנחנו מסיעים כל יום 22,000 תלמידים.

למה לא מקימים בית-ספר בסוואווין?

הבעיה שיש מינהלת הבדווים, בעלת הקרקע, ומשרד הפנים.

מנהלת הבדווים זה משרד החינוך?

לא לא לא. אנחנו פונים אליהם.

אני אסגור את הישיבה, אי-אפשר לנהל כך דיון.

אנחנו פונים אליהם, במידה ומאשרים לנו הקמה, אנחנו נבנה בית-ספר. משרד הפנים היום, נכון לעכשיו, לאתמול, לא אישר הקמה.

למה? בגלל שזה יישוב לא מוכר?

בדיוק. לנו אין בעיה, הקמנו בביר אל משאס, הקמנו בהרבה מקומות. ברגע שמינהלת הבדווים ומשרד הפנים מאשרים, אין לנו בעיה לבנות בית-ספר ביבילים, זה הולך מהר. אנחנו תוך חודש וחצי, חודשיים, יכולים להקים בית-ספר. אבל בתנאי שיש תוכנית ומשרד הפנים והמינהלת הבדווים, שהיא בעלת הקרקע, מאשרת. באמת, אין לנו בעיה. אני מעדיף שלא ייסעו.

כפי שאמרתי, אני מניח שההחלטות של משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל ומינהלת הבדווים בראשותו של יהודה בכר, טלב, זה הגוף שלמעשה היום מטפל בכל הסוגיות של האדמות במגזר, מבחינתם, הם בתוך המדיניות שבזמנו, בשלהי הקמתה של אבו באסמה. המדיניות היום היא להקים יישובי קבע, שבתוך יישובי הקבע יש את המרכזים הציבוריים, שבהם מסמנים את הקמת בתי-הספר, ומניתי פה דוגמאות לא מעטות של קבוצות בתי-הספר. היום, בערך 60% מבתי-הספר של אבו באסמה הם בבניית קבע, ו- 40% הם באותם שרידים של אותם מבנים יבילים, שהוקמו לפני הקמתה של אבו באסמה ורואים את זה גם בכמות היבילים שאנחנו משקיעים משנה לשנה. משנה לשנה, היקף היבילים באבו באסמה הולך ופוחת.

ראש מועצת שגב שלום. אני ביקרתי אצלך כשהייתי שר.

נכון מאוד. כב' היושב-ראש, חברי הכנסת, חבריי. אני ראיתי חשיבות רבה להגיע היום לוועדה המכובדת, על-מנת קודם כל להסביר בדיוק מה קורה בשגב שלום, סביבתה, ועל-מנת לתמוך בבקשתם הצודקת של האזרחים, כי מגיע חינוך לכלל ילדי ישראל ובעיקר לחבר'ה האלה.


הדבר השני, אני רוצה לדבר על כמה עובדות. שגב שלום מאז ומתמיד קולטת פזורה ובעיקר הפזורה משנת 2004, כרשות קולטת, אנחנו קולטים עם המועצה האזורית אבו באסמה.


בשנת הלימודים הנוכחית, תשע"א, אנחנו עוד נערכנו מבעוד מועד ולמה ההסכם נחתם ב- 21 לחודש? כי מתחילת שנת הלימודים כל מערך החינוך בשגב שלום היה בהשבתה כללית, עד 22 לחודש. עוד במהלך חודש אוגוסט ובגלל הצפיפות במוסדות החינוך של המועצה שלנו, בשגב שלום, הגענו לסיכום עם המועצה האזורית אבו באסמה, בידיעת משרד החינוך, שכיתות גן, א' ו- י', ומתווסף אליהן בהסכם האחרון כיתות ז', אנחנו לא יכולים לקלוט אותם. לא בגלל שאנחנו לא רוצים לקבל את הילדים האלו, ברמת הנתונים שגב שלום מונה 6,700 תושבים, מספר התלמידים בשגב שלום כיום עומד על 5,574 תלמידים, קרי – 50% מהתלמידים האלה הם תלמידי פזורה. מכל הכיוונים, מכל הקווים, מה שנקרא, ההתיישבות הלא מוכרת.

שגב שלום, בתנאים שלה כיום, ואני רוצה, ברשות היושב-ראש, לעמוד על כמה מספרים. אנחנו יודעים בדיוק מה המצוקה של השלטון המקומי. כשאני מדבר על מענקי איזון, מ- 11 מיליון שקל שאנחנו עומדים עכשיו על 7.3 מיליון שקל, יש לי בכל-זאת, כראש רשות, אחריות לאותם תלמידים הלומדים בבתי-הספר שלנו. ואין לרשות שלנו יכולת כספית בהחלט לתמוך בילדים האלה. אנחנו לא מקבלים עבור הפזורה הזאת שאנחנו נותנים לה שירות, שום שיפוי ממשרד הפנים בנושא מענקי איזון, למשל. אבל אגרת תלמידי חוץ אנחנו מקבלים אותה ממשרד החינוך במלואה.

ההחלטה שנבעה מוועדי ההורים היא לא החלטה שאנחנו לא רוצים את אלמוני ופלוני, אנחנו מאמינים שיש לתת חינוך שווה לכולם, אלא בגלל בעיה אחת ויחידה, זה שאין לנו פשוט מאוד יכולת לקלוט תלמידים חדשים.

אין תביעה כלפיכם. הדיון פה, ההסכם הוא קיים, האם התלמידים ילמדו במקומות, באבו-באסמה כמו שאבו-באסמה הציעה, או שיקימו בית-ספר חדש ביישוב הלא מוכר, זה הדיון פה, אין, אני לא שמעתי שהם שובתים בגלל שהם רוצים חזרה לחזור אליכם, לא חברי הכנסת הציגו את זה.

לדעתי, כל הרשויות המקומיות לא צריכות לקבל בתוך היישובים האלה. כך צריך להיות.

ברשות היושב-ראש, אם יורשה לי להמליץ על משהו. עיקר הפיתרון טמון לא בידי הנוכחים שנמצאים פה. יש רשות אחת, חדשה עכשיו, שהוקמה לטפל בכל נושא הבדווים, אני שמעתי בעבר שמתכוונים להקים באזור פחות או יותר בנקודת ציון כזאת או אחרת, להקים יישוב, שם טמונה הבעיה. אני מעריך, בהכירי את המועצה האזורית אבו באסמה, כולל ראש הרשות, אני חושב באם תתקבל החלטה להקים שם נקודה, אני מעריך שהם יקימו בית-ספר כי אני חושב שמגיע להם.

בסדר גמור. מישהו עוד רוצה להוסיף? אודי שפירא, אתה רוצה להוסיף משהו לגבי התכנון, המיפוי?

היושב-ראש, בכל-זאת, אנחנו רוצים לשמוע את התשובה – לאן התלמידים ילכו מחר?

מייד. מייד.

לא בעוד חודשיים ולא בעוד שנה. מחר.

אני המתכנן של המחוז מטעם מינהל הפיתוח, מחוז הדרום. אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת. מה שאני יכול רק להוסיף מבחינת נקודת המבט שלנו, של מינהל הפיתוח, אנחנו משתדלים בתיאום עם המועצה האזורית אבו באסמה וגם עם הרשות שגב שלום, שאר הרשויות, לתת מענה פיסי תקני ותקין לצרכים. אנחנו במהלך השנים האחרונות בנינו יחד עם המועצה, המועצה אבו באסמה, 13 בתי-ספר חדשים. יש תוכנית רחבה שאנחנו משתדלים לעמוד אבל תלוי גם בנושא הקרקעי. ברגע שיש, אנחנו מקבלים את הקרקע, אנחנו מעבירים מייד מסמכי תכנון לרשות והרשות יוצאת לתכנון ולאחר מכן בא התקצוב ובשנת התקציב הבאה, אני מקווה, יש לנו בתוכנית צריך עוד 70 כיתות למועצה האזורית אבו באסמה ואותו דבר לגבי שגב שלום, שאנחנו הכרנו בצורך של בית-ספר יסודי חדש ותיכון חדש.

תודה רבה. המפקח עטייה אבו טהה, אתה רוצה להוסיף דברים.

לא, הוא אמר את הדברים. אני יותר איש פדגוגי מאשר לוגיסטיקה.

קודם כל, אני אומר מראש את דעתי, אולי הייתי צריך להגיד את זה בהתחלה, אני תמיד נגד שביתות. אני חושב שצריך להוציא את הילדים וגם כשמיטב חבריי, גם במגזר שלי, פותחים בשביתות, ארגוני המורים, אני תמיד השתדלתי לשכנע את ועדת החינוך – חבר'ה, קודם כל לקרוא לילדים לחזור ללימודים. זה, אנחנו המבוגרים ננהל בינינו ויכוחים מפה עד להודעה חדשה, אנחנו המבוגרים יכולים, תוציאו את הילדים מכל, אני אומר כרגע את דעתי, שאני רוצה לשכנע את חבריי. לא צריכים כרגע שביתות, להשבית תלמידים הוא דבר לא ראוי בעיני ולכן גם ההסכם שנעשה ב- 21 לספטמבר, אני לא רוצה לשאול – רגע, מה היה עד 21 לספטמבר, איפה למדו הילדים?

לא למדו.

כי היתה שביתה גם בשגב שלום, ברור לי הדבר הזה. אני, אגב, לא הסכמתי אז לעשות ישיבה על שגב שלום. אני לא יודע אם פנו אלי, לא דרך דיון מהיר, אמרתי – אני, קודם כל תחזירו את הילדים, אחרי שתחזירו את הילדים, אני מוכן לעשות דיון. ולכן, ועדת החינוך לא דנה בשביתה של שגב שלום, בגלל עמדותיי שאני, ואגב, אם לא היית עושה דיון מהיר, לא הייתי דן, אני אומר את זה גלוי. אני תמיד אומר – קודם כל תחזירו את הילדים ללימודים.

אף אחד לא מתנגד להחזיר את התלמידים. זה מה שרוצים, בעצם.

אני כרגע אומר. תראו, תמונת המצב כרגע היא כזאת, כמו שאני רואה אותה, אני לא מסכם, אני רק אומר, כמו הטענה שכרגע מצטיירת לנגד עיני, ואני אומר שוב, אני לא חייתי את הבעיה הזאת. בא יישוב, הוא לא מוכר, הוא אומר – רבותיי, אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים ללמוד יותר בשגב שלום, יש שם התפוצצות, יש הסכמים, ועד ההורים לא מסכים, ברור לנו העניין לגמרי, אנחנו שייכים לאבו באסמה. אבל אין טעם שאתם תטלטלו אותנו מסוואווין לבתי-הספר שאתם רוצים שנלמד. תקימו לנו מסגרת במקום. זה מה שהם אומרים. אומרים – אנחנו רוצים, לא נלמד בשגב שלום, רוצים ללמוד במקום. בא משרד החינוך ואבו באסמה, הוא אומר – רבותיי, אנחנו מאוד רוצים להקים בית-ספר בסוואווין אבל הרשויות המופקדות על הנושא הזה, בגלל שכנראה היישוב לא מוכר, לא נותנות לנו קרקע לבנות בית-ספר בסוואווין והכנו לכם מקומות ללמוד בבתי-ספר אחרים ויש מקום שמחר כל הילדים יכולים להיקלט. ברגע שיסמנו קרקע בסוואווין, אנחנו נבנה בית-ספר. אם אני מבין, זאת התשובה, פחות או יותר, של משרד החינוך.

זו התשובה של משרד החינוך או אבו באסמה או ביחד?

ביחד. זו התשובה ביחד. ואין קרקע. כלומר, אין כאן בעיה, הבנתי שאין בעיה של תקציב לבנות בית-ספר חדש, כך אני מבין, שביישובים המוכרים בונים מייד בתי-ספר, כך נבנו, נבנו באבו באסמה מההכרה 13 בתי-ספר זה מה שאמרו לנו. אני גם יודע שההקצאות של משרד החינוך הם באמת הקצאות מאוד מאוד גדולות ואני תומך בדבר הזה. כל ילדי ישראל, כל ילדי מדינת ישראל וכל אזרחי מדינת ישראל, צריכים ללמוד בתנאים אופטימאליים, על-פי התקנים ואומרים לנו שבמקומות שבתי-הספר שאני לא יודע לומר את שמם, באבו באסמה, יש כיתות תקניות, עם כל התקנים, עם מורים, כדי שהילדים האלו ילמדו.


אני מבין גם, שאי-אפשר להקים בית-ספר מהיום למחר. כלומר, לו מחר יקצו קרקע, לא ייבנו שם יבילים, אם מחר יקצו קרקע, ייבנו בית-ספר קבע ואני בעד שיבנו בית-ספר קבע בכל מקרה. אז לכן, הוועדה, אני שואל את עצמי ואני שואל אותך, חבר הכנסת ברכה, מה הוועדה יכולה כרגע לעשות ברשות שהיא לא תחת הפיקוח של הוועדה, ומינהלת הבדווים קוראים לזה? שהיא עוסקת בהקצאת הקרקעות?

הרשות להסדרה.

לא יודע, רשויות התכנון למיניהן, הן לא תחת האחריות שלנו. כלומר, אני לא יכול לנזוף, הוועדה לא יכולה לנזוף באבו באסמה, למה אתם לא מקצים קרקע בסוואווין. כי אומרת המועצה, אין לנו סמכות חוקית כמו שיש למועצה אזורית להקצות קרקע, כרגע, בסוואווין. אז אני שואל את עצמי, לאן אנחנו רוצים ללכת?

דרך אגב, זבולון, חשוב להבהיר, שב- 7 לאוקטובר, התקיים דיון במחוז, במשרדי, עם חלק מהחברים פה ואת כל ההסבר שאתה כרגע מנית בפנינו, בדיוק את אותו הסבר.

הסבר שלכם, לא שלי.

לא, אבל אותו הסבר שאנחנו הסברנו לך ואתה הסברת פה בצורה מאוד מסודרת, מאוד מפורטת, זה ההסבר שניתן פה להורים. הכל היה גלוי, הכל היה שקוף, הסברתי להם בדיוק איך נבנים בתי-ספר, את כל התהליך בצורה מסודרת.

מטריד אותי רק הפערים ביניכם בקילומטרים. הם אומרים שהמרחק הוא כמעט כפול ואתה אומר אין פער גדול.

נכון. לפי מחלקת ההסעות של אבו באסמה, המרחק כמעט זהה בין הנסיעה לשגב שלום לבתי-הספר המוצעים.

מה תקציב ההסעות לשנה?

של מי?

70 מיליון שקל בשנה. 68 מיליון שקל בשנה. 14 – חינוך מיוחד והשאר זה חינוך רגיל.

תקציב ההסעות של אבו באסמה? זה המון, ברור שצריך להקים עוד בתי-ספר.

ויותר מ- 15,000 תלמידים מוסעים מדי יום.

21,221 תלמידים.

מוסעים?

מוסעים.

בתי-ספר על גלגלים.

חבר הכנסת ברכה, אני מבקש רק להבהיר נקודה, כדי שאתה תדע את המידע הזה. אין בהכרח זיקה או הלימה בין הקמת בתי-ספר לכמות ההיסעים, ואני אסביר גם למה. באותו מקום, גם ביישוב הקבע שאתה מקים בית-ספר, עדיין משרד החינוך קבע כללים. א'-ד' – שני ק"מ, ה' ומעלה – שלושה ק"מ. זאת אומרת, גם בתוך היישוב קבע שכבר הוקם בית-ספר עדיין.

זה יקטין את ההסעות בצורה משמעותית. לא יבטל אותם, אבל יקטין אותם.

גם כשהקמנו 13 בתי-ספר, עדיין ניתן לראות שתקציב ההסעות פחת במעט, אבל לא בהיקף שאנחנו היינו סבורים שהוא יקרה.

אני סומך על ההגינות שלך, אבל אתה יכול לענות ליושב-הראש, מדוע למשל בכל בתי-הספר, עד לאחרונה, לא היו בתי-ספר תיכוניים.

בהיקף הכסף שנחסך אפשר לבנות בתי-ספר.

השיקול הכספי, אני אמרתי, ממה שאני הבנתי, שאין כאן בעיה תקציבית. הוויכוח שלנו הוא לא בעיה של תקציב. כנראה שהסידורים האלה עוד עולים יותר כסף, זה אני מסכים אתך, כלומר לו היתה הקצאת קרקע, אני מבין, משרד החינוך עכשיו היה אומר לך – אני נכנס להליך מהיר של בניית בית-ספר. הבעיה היא כאן לא התקציב. זה לא בעיה שאין כסף.

מה הסמכויות של הרשות המקומית, אבו באסמה, כנותן שירות חינוך, מה הסמכויות?

חובתם להציע מקום לימוד חוקי אופטימאלי, האופטימאלי ביותר, היעיל ביותר, הזול ביותר, זה תפקידם.

כולל הקמת בית-ספר?

כולל הקמת בית-ספר.

שאפשר להקים אותו שם ביישוב עצמו?

הוא אומר זה שטח גלילי, הוא, אין לו סמכות.

זה בתחום השיפוט.

לא לא לא, זה שטח גלילי איפה שמדברים, זה שטח גלילי.

אין לו סמכות.

אבל כמה בתי-ספר הוקמו בשטחים גליליים?

משרד הפנים, אני עוד פעם אומר. הקמנו אל פורה, הקמנו ביר אל משש, ברגע שמשרד הפנים מאשר, אין לנו בעיה.

משרד הפנים הוזמן, אמרו שהם לא רלוונטיים. אגב, מעירה לי מרכזת בכירה של הוועדה, הוזמן גם משרד הפנים ומשרד הפנים אמר שהוא לא רלוונטי לדיון, כנראה הוא לא קלט או כנראה לא הבין איך הוא כן רלוונטי לנושא.

רלוונטי מאוד, אפילו.

אני עכשיו מבין שמשרד הפנים הוא עיקר הדיון. נציג התלמידים, הוא מבאר-שבע.

אני מירוחם.

באמת, אנחנו במועצת התלמידים והנוער הארצית וגם בתור בן נוער מהאזור, מאוד חשוב לנו שכל השכנים שלנו מהאזור, ילמדו כמו שצריך במקומות ראויים ולנו כתלמידים אני בטוח שגם לחבר'ה של טוויל, לא איכפת מי צריך לחתום על הקרקע או לתת אותה, הם צריכים ללמוד, זו זכותם החוקית כאזרחי מדינת ישראל. וכולנו שווים בקטע הזה. ומאוד חשוב לנו שכל תלמידי מדינת ישראל באשר הם, וזה לא משנה אם הם גרים בירוחם, בתל-אביב, בסוואווין או בצפון הרחוק איפה שהוא, ילמדו במוסד חינוך ראוי. 350 תלמיד לא צריכים לשבת בבית, מה- 1 בספטמבר, נקודה.

תודה רבה. אני קודם כל אמרתי לך, מסכים וזה תפקידה של ועדת החינוך, להבטיח שכל תלמיד במדינת ישראל ילמד. אנחנו, אני רוצה להציע, דיברתי עם חבר הכנסת ברכה, אנחנו צריכים לקבל שתי החלטות. אולי שלוש החלטות. קודם כל החלטה אחת שברור ומובן שזאת חובתה של מדינת ישראל להבטיח שכל תלמיד במדינת ישראל ילמד בתנאים סבירים, בתנאים ראויים, במרחקים הקצרים ביותר האפשריים וסמוך ככל האפשר למקומות מגוריהם, זו צריכה להיות מדיניות קבועה שאנחנו אומרים שזאת צריכה להיות המדיניות הנכונה.


הדבר השני הוא שאנחנו כעמדה עקרונית, לאו דווקא לגבי המקרה הזה, אבל כעמדה עקרונית, אנחנו סבורים שתלמידים צריכים ללמוד ולכן אנחנו קוראים בשלב הזה לתלמידים להגיע, לשקול, אנחנו ממליצים בפני ההורים כדי שהתלמידים לא יפסידו יותר לימודים, לשלוח את התלמידים להפסיק את השביתה ולשלוח אותם לבתי-הספר.


והדבר השלישי, והכל ביחד, זה שאנחנו לא מסכמים היום את הדיון. אנחנו נפנה לוועדת הפנים שממונה על פיקוח על משרד הפנים, על-מנת לקיים ישיבת המשך משותפת של ועדת החינוך עם ועדת הפנים ושנשב עם רשויות התכנון ונשב איתם ונקבל את ההחלטה האופטימאלית איפה התלמידים צריכים ללמוד ותוך כך שהוועדה רשמה לפניה שלמשרד החינוך אין בעיה תקציבית ככל הדרוש להקים מוסד חינוכי חדש.

אני מציע להזמין גם אל מינהלת הבדווים, שהם בעלי הקרקע. הרשות להסדרה.

לאיזה משרד ממשלתי הם שייכים?

היום שייכים למשרד השיכון. כדאי להזמין אותם.

אנחנו נזמין אותם.

יהודה בכר הוא המנכ"ל.

מי הממונה עליהם במשרד השיכון?

המשרד עצמו, זה רשות, השר אטיאס.

יהודה בכר יושב-ראש הרשות להסדרת ההתיישבות הבדווית מוגדר, להזמין אותו לדיון.

חשוב שהוא יהיה גם בדיון.

ברשותך היושב-ראש, העמדה האישית שלי, זאת אומרת, אני לא מתנגד לסיכום שנתת, אבל אני הייתי פונה לוועד ההורים שישקול את צעדיו תוך מתן דגש על האינטרס של הילדים שילמדו. אני לא קורא להם להפסיק שביתה או לא להפסיק שביתה, אתם תתכנסו, תחליטו מה שנכון, אבל פה נעשה צעד לדעתי חשוב, שהדיון לא נפסק עכשיו אלא יתקיים בימים הקרובים.

אני אפנה ליושב-ראש ועדת הפנים.

וגם למשרד השיכון.

וגם משרד השיכון. תודה רבה רבותיי, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00