PAGE
ועדה משותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות
31
7/12/2010

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 29

מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לנושא סביבה ובריאות
‏יום שלישי, ל' בכסלו התשע"א (‏7 בדצמבר, 2010), שעה 10:00

1.
זיהום הקרקע במתחם תע"ש רמת השרון, הרצליה והוד השרון

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

עמיר אשד
-
סגן מנהל מחוז תל-אביב, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר יעל מייסון
-
ראש אגף קרקעות מזוהמות, המשרד להגנת הסביבה

גילה אורון
-
ממונה על מחוז תל-אביב, משרד הפנים

מאיר בינג
-
רכז ביטחון פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

אריאל יוצר
-
רפרנט בינוי ושיכון, אגף התקציבים, משרד האוצר

אנסטסיה סורוקינה
-
רפרנטית תעשיות ביטחוניות, אגף התקציבים, משרד האוצר

ניסים סלמן
-
רכז תעשיות ביטחוניות, רשות החברות, משרד האוצר

אינג' ולרי פוהורילס
-
מהנדסת בריאות הסביבה, מחוז תל-אביב, משרד הבריאות

עודד הגלילי
-
רח"ט תשתיות והגנת הסביבה, משרד הביטחון

שרה אלחנני
-
מנהלת אגף איכות המים, רשות המים

ד"ר הראל גל
-
אגף איכות המים, רשות המים

שרון שגיא בן משה
-
אגף איכות המים, רשות המים

יהודה גיא
-
סמנכ"ל בטיחות ותפעול איכות הסביבה, תע"ש

עו"ד עידית נח
-
היועצת המשפטית, תע"ש

עו"ד ליאת גיא
-
סגנית היועמ"ש, מחוז תל-אביב, מינהל מקרקעי ישראל

גילי טסלר אשכנזי
-
מתכננת מחוז תל-אביב, מינהל מקרקעי ישראל

יואב הלפרין
-
מנהל הפרויקט, מינהל מקרקעי ישראל

נדב גוטליב
-
חברת יהל מהנדסים שעובדת עבור מינהל מקרקעי ישראל

אורי יבלונקה
-
חברת PMPR שעובדת עבור מינהל מקרקעי ישראל

אבירם גרובר
-
חבר מועצת עיריית רמת השרון

פרופ' אליהו ריכטר
-
ראש היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית (בדימוס), בית-הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית

עומר לבנברג
-
ראש תחום איכות הסביבה, התאחדות התעשיינים

רוני רום
-
יו"ר עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

עמי מעוז
-
חבר הנהלה, עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

יעקב שייצקי
-
חבר ועד, עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

עודד בונה
-
הוד השרון, עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

פנחס לירן
-
עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

רוני פולק
-
עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

חנה שפירא
-
עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

דני וסלי
-
עמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

פרופ' נדב אהרונסון
-
יו"ר תאגיד המים רמת השרון, יועץ לעמותת איכות חיים לתושבי השרון (אחל"ה)

עו"ד עמנואל ויזר
-
לשכת עורכי-הדין

עו"ד קרן הלפרין מוסרי
-
מנהלת קשרי חוץ, אדם טבע ודין

דוד קשני
-
קול בשכונות

נאור אופיר
-
TCT
רליק שפיר
-
TCT
יניב רונן
-
מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שמוליק חן
-
דובר הוועדה

הראל עמית (מתמחה)

יפה שפירא

אירית שלהבת
זיהום הקרקע במתחם תע"ש רמת השרון, הרצליה והוד השרון

אני פותח את ישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לנושא סביבה ובריאות. על סדר יומנו זיהום הקרקע בשטחי תע"ש השרון. הכוונה לשני מתחמים: מתחם שקרוב יותר לרמת השרון ומתחם שנמצא בנוף-ים.


אני מקדם בברכה את כל המוזמנים, אבל לפני שנפתח בדיון, זאת הישיבה הראשונה של הוועדה המשותפת שמתכנסת אחרי האסון הגדול של השרפה בכרמל. אנו שותפים כמובן לאבל הכבד על מותם של רבים-רבים, מוות נורא ומיותר. השרפה הזאת היתה קודם כול כמובן אסון אנושי, והיתה גם אסון אקולוגי גדול. אני יכול לומר בצער שהכתובת הזאת היתה על הקיר. מצער מאוד וכואב שהכתובת הזאת לא נקראה בזמן.


מבחינתנו הכתובת הזאת עדיין על הקיר ככל שמדובר בחומרים מסוכנים. בעקבות האסון שהתרחש במפרץ חיפה שמענו שעשרות מפעלים במפרץ חיפה פועלים ללא אישור מכבי-אש, מתוכם 17 מפעלים מסוכנים. זה נתון מדהים. אגב, 20 מפעלים נוספים פועלים ללא היתר רעלים – מצב שהוא באמת בלתי אפשרי ואי אפשר להשלים אתו. מחר הוועדה תתכנס לדיון בנושא שרפת פסולת ואני מבקש להזמין לדיון גם את נציגי עיריית חיפה ואת נציגי מכבי-האש כדי לשמוע התייחסויות לסוגיית המפעלים, כולל מפעלים מסוכנים שפועלים ללא אישור מכבי-אש. אני מקווה מאוד שנדע לפעול לפני שיתרחש האסון הבא ולפני שיהיו, חס וחלילה, קורבנות נוספים.


הישיבה הזאת של הוועדה איננה ישיבה ראשונה בה אנו עוסקים בנושא זיהומי קרקע. לפני יותר משנה, ב-2 בנובמבר 2009, הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות קיימה דיון בנושא הזה. אני רוצה להביא בפניכם כמה מן המסקנות של הדיון ההוא, שמבחינתי הן נקודת המוצא לדיון הנוכחי. נשמע כמובן את כל הגורמים המעורבים, אבל באותו דיון גיבשנו כבר איזה מצע עקרוני להתמודדות עם שאלות של זיהום קרקעות בישראל.


את הדיון שהתרחש בנובמבר 2009 סיכמנו קודם כול בקביעה שזיהום קרקעות על-ידי חומרים מסוכנים הוא מפגע סביבתי קשה ומורכב. זיהום קרקע עלול לגרום, מעבר להשחתת הקרקע ומי התהום, למפגעים בריאותיים, כגון חשיפת הציבור במרתפים ובחללים תת-קרקעיים לגזי קרקע מסוכנים לנשימה. שמענו באותו דיון בדאגה רבה שמשרד הבריאות עלול לפסול לשתייה חלקים גדולים מאקוויפר החוף של מדינת ישראל. קראנו למשרד להגנת הסביבה ולרשות המים לפעול בשיתוף פעולה לניקוי הקרקעות ובארות המים המזוהמות. קראנו לוועדות התכנון שלא להפקיד תוכניות לבנייה על קרקעות מזוהמות, או חשודות כמזוהמות, עד שיובטח ביצוע בדיקות והשלמת הניקוי של הקרקעות. ביקשנו מגורמי התכנון ורישוי העסקים לבחון השלכות של זיהומי קרקעות גם ביחס לתוכניות שאושרו כבר וגם ביחס למבנים ולעסקים קיימים. בסיכום אותו דיון קראנו גם לקידום חקיקה כוללת לשיקום קרקעות מזוהמות, שתכלול בין היתר הגדרה ברורה של קרקע מזוהמת, הטלת אחריות על הגורם המזהם, שימוש בהליכי תכנון כמנוף לשיקום קרקעות, יצירת תמריצים לבעלי עניין בקרקע לקידום שיקום ויצירת מקורות מימון לשיקום קרקעות.


אלה עיקרי הסיכומים של הישיבה שהוועדה הזאת קיימה לפני שנה וחודש, בתחילת נובמבר 2009, כך שאנחנו יכולים להתחיל את הדיון שלנו היום מאיזה עדכון על המצב הקונקרטי בשני המתחמים שאנו עוסקים בהם.


אני רוצה קודם כול להודות למר יניב רונן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת שסיכם בצורה נהירה, ברורה וחדה, כדרכו, את העדכונים הרלוונטיים להיום. הייתי מבקש ממהו להציג את העדכונים העיקריים בפתיחת הדיון הזה. הנייר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת נמצא בפניכם ואתם מוזמנים לעיין בו ולהתייחס אליו בהמשך הדיון. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הדבר הכי בולט שעולה משני המקרים, גם של תע"ש השרון וגם של תע"ש נוף-ים, הוא היעדר גורם שאחראי בצורה מפורשת וברורה לטיפול בקרקעות מזוהמות, ואנחנו נראה את זה בבירור.


לפני כן, מכיוון שהישיבה הזאת משודרת, כדאי לומר כמה מילים על זיהום קרקע ולמה זה חשוב, כי אנשים רבים לא יודעים, בניגוד לזיהום אוויר שנושמים אותו ולזיהום מים ששותים אותו. קרקעות מזוהמות מכילות חומרים מסוכנים, כמו גזי קרקע, שמי שמקיים פעילות קרקע יכול לנשום אותם או להיפגע מהם. דבר שני, זיהומים שנמצאים בקרקע נוטים במקרים רבים לחדור למקורות המים ולזהם אותם ואז זה גם מתגלה.


במתחם תע"ש השרון נמצא הזיהום החמור ביותר של מים וקרקע שהתגלה עד היום בישראל. כ-560 מיליון קו"ב של מים מזוהמים נמצאים בקרקע.


הדרך שהמדינה בחרה להתמודד עם הזיהום הזה היא באמצעות בינוי של המתחם, תוכנית גדולה מאוד לבנייה של כ-23,000 יחידות דיור, כאשר שיקום הקרקעות על-פי המתווה שהוחלט יהיה בשלב מתקדם של ההליך התכנוני, לפני שיווק הקרקעות לציבור. אז יתקבל מימון ביניים ממשרד האוצר, שיוחזר אחר-כך ממכירת הקרקעות.


עמותה של תושבי השרון עתרה נגד המתווה הזה. בית-המשפט המחוזי קיבל את העתירה, ולאחרונה בית-המשפט העליון דחה את העתירה והחזיר את ההליך התכנוני למסלול הרגיל, בקביעה שהמחלוקת מתי צריך לטהר ולשקם את הקרקעות היא מחלוקת תכנונית. לפיכך הליך התכנון מתקדם והמחלוקת נותרת בעינה, פשוט עוברת מהמישור המנהלי למישור התכנוני.


כרגע מה שנעשה בשטח, שזה הדבר הדחוף ביותר, הוא פעולות לעצור את זיהום המים, כי זיהום המים, כפי שאנו למדים, מתפשט. הוא התחיל ברמת השרון וכרגע נתגלו בארות מזוהמות גם בצפון תל-אביב ובצפון הרצליה. לצורך זה רשות המים ביקשה לערוך פיילוט כדי לבדוק את הדרך לשקם ולטהר את המים. העלות של הפיילוט כ-7 מיליון שקל. המימון עדיין לא התקבל, כאשר יש אי-בהירות בין רשות המים, משרד האוצר ותע"ש מי אחראי לממן את הדבר הזה.


בעניין תע"ש נוף-ים, שטח שהיה בו מפעל ופונה בשנת 1997 – השטח נמצא בשמירה של תע"ש, אדמת מינהל. המינהל מבקש לקיים בדיקות קרקע במקום במטרה לקדם תוכנית בניין ויש מחלוקת בין תע"ש ובין המינהל סביב אנשים שעלולים להיפגע תוך כדי פעולות בדיקת הקרקע. המחלוקת הזאת מעכבת את הפעולות.


צריך להעיר בעניין הזה שמבקר המדינה בדק את הנושא כבר בשנת 2004 והעלה אפשרות שהמינהל פשוט ייקח את הקרקע בחזרה לרשותו. מנהל המינהל דאז התחייב להעלות הצעה כזאת בפני מועצת המינהל. הצעה כזאת לא הועלתה בסופו של דבר. המחלוקת הזאת כרגע מעכבת את הפעולות ההכרחיות לניקוי השטח הזה.


שוב, זה מעלה את עניין האחריות, מי אחראי לקרקעות הללו, האם תע"ש שגרמה לזיהומים, אם בתור חברה ממשלתית או בתור יחידת-סמך, או המינהל שהקרקע שלו. הנושאים הללו לא פתורים.


דבר אחרון שצריך להזכיר בנושא האחריות הוא טיוטת הצעת חוק ממשלתית למניעת זיהום ולשיקום קרקעות שהמשרד להגנת הסביבה מקדם. החוק הזה אמור להסדיר את כל הנושאים, גם מניעת זיהום של קרקעות מפעילות קיימת וגם שיקום קרקעות שזוהמו בעבר. כדאי לשאול בהזדמנות הזאת את המשרד להגנת הסביבה היכן החקיקה הזאת עומדת. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. גברת שרה אלחנני היא מנהלת אגף איכות המים ברשות המים. גברת אלחנני, אולי תוכלי להציג בפנינו את תמונת המצב מן הזווית שלכם.

תודה רבה. אציג את הרקע ממש בקצרה. אני בטוחה שרוב האנשים קראו את הדוח המצוין, הבאמת חד וטוב ויסודי שכתב מר יניב רונן.

כדרכו. הוא תמיד כותב חד וטוב.

אני רוצה להתעכב בעיקר על הדברים החדשים. נעשתה עבודה מקיפה מאוד באמצעות סקר שנערך עבור רשות המים על-ידי שתי אוניברסיטאות, בראשות פרופ' אילון אדר ופרופ' רונית נתיב ז"ל, שהתחילה את העבודה הזאת לפני כמה שנים, ובמסגרתו נקדחו 123 קידוחים חדשים, מהם 42 חדרו גם למי התהום. מי התהום באזור הזה עמוקים והפעילות הזאת היתה באמת לא פשוטה, לחדור לעומקים כאלה וגם לערוך את כל הבדיקות, שאת חלקן אפילו לא ידענו לבדוק בארץ, חומרים שהמידע לגביהם נאסף באמצעות סקרים היסטוריים מפורטים מאוד. נמצאת אתנו גברת שרון שגיא שהיתה אחראית לסקר ההיסטורי המפורט שנערך, שעל-סמך ממצאיו נקדחו הקידוחים הללו בתעלות ניקוז ליד מפעלים, ליד מוקדי זיהום, כאשר כל המידע הועבר בעזרת תע"ש, ששיתפה פעולה לאורך כל הדרך עם מְבצעי הסקר ומסרה הרבה מאוד מידע שאיפשר להתחקות אחר מרבית הדברים.


לא אסקור כאן את כל מה שנמצא, כי זה פורסם כבר ב-9 דוחות שרובכם ראיתם בוודאי. נמצאו הרבה מאוד חומרים מזהמים. אראה דוגמה לשני חומרים שהם בעייתיים יותר.


אתם רואים כאן מפה של RDX – חומר נפץ שיוצר בתע"ש שהוא רעיל בריכוזים נמוכים מאוד. ההמלצה של ה-EPA היא 2 PPB, 2 מיקרוגרם לליטר במי שתייה. זה חומר רעיל מאוד. רואים כאן ריכוזים של יותר מ-2,000 PPB, ואף 2,800 PPB בתוך תע"ש, במקום שבו יצרו את זה. אני רוצה להדגיש שזה נמצא בקידוחי ניטור, לא בקידוחי מי-שתייה. אלה קידוחים צרי-קוטר שחדרו ממש למוקד הפעילות ומצאו ערכים גבוהים מאוד. הכתם הזה ממשיך להתפשט, כמו גם הפרכלורט שתראו עוד מעט, שהוא הרבה יותר מפוזר ומפושט ומאיים על עוד קידוחי מי-שתייה אם לא יתחילו בקרוב פעולות שיקום.


כרום, שגם הוא חומר רעיל – הריכוז המותר בתקן הישראלי הוא 50 PPB, ואנו רואים כאן ריכוזים עד 1,600, שוב, בתוך המוקד של הפעילות התעשייתית. השטח הלבן הוא שטח התע"ש, במוקדי הפעילות וגם בחלק המערבי. זה קידוח ששימש פעם למי-שתייה ברמת השרון ז' ומוּשבת כבר שנים רבות. הקידוח לא מספק מים אבל רואים כאן בהחלט מוקדים מדאיגים של כרום. זה רק דוגמה. יש עשרות חומרים, בעיקר מרכיבים אורגניים שלא אראה כאן.


כאן רואים גם חלק מן הממצאים של סקר הקרקע שנערך. כאמור, נלקחו 840 דוגמאות קרקע. זה לא סקר מפורט כפי שהמשרד מבקש לערוך. זה רק להצביע על מוקדים, וזה יכול להתוות דרך לעריכת סקר מפורט שבהחלט נדרש לפני שמשחררים את השטח הזה לבנייה כדי לדעת אם בונים על קרקע שלא מסכנת. אבל מבחינת מי-התהום אני רוצה להדגיש שמרבית המזהמים שהיו בקרקע, מכיוון שמדובר על פעילות שהתחילה לפני עשרות שנים, כבר הותכו ונשטפו למים וממשיכים להתקדם בקצב מהיר מאוד במים. כתמי הזיהום בקרקע מצויים אמנם בשכבות העליונות ויש להם חשיבות רבה מאוד. אין ספק שצריך לנקות אותם לפני שהולכים לשחרר את השטח ולבנות בו. יש כאן גם מפגעים בטיחותיים, דברים שאפילו לא נחקרו עד הסוף, כמו חומרי נפט בחלק מן האזורים שהנגישות בהם היתה קשה, אבל אתם רואים כאן את עיקר הכתמים.


אם דיברתי על ריכוזים שמתרכזים בעיקר בחלק העליון, הדבר שונה לגבי הכתם של הפרכלורט. פרכלורט שימש בתע"ש לייצור של אמוניום פרכלורט במשך שנים רבות, משנות השישים. הוא סולק לברכות ומכיוון שכך מוצאים אותו בעומק התווך הלא רווי, בעומק של 20-40 מטרים ועד מי-התהום. הפרכלורט יצר את הבעיה המפושטת ביותר.


רואים כאן את מפעל "מלבין" שסילק את השפכים שלו ל-4 ברכות. היום לא רואים אותן על פני השטח אבל כאן אתם יכולים לראות צילום אוויר משנת 1975. המידע הזה נאסף הודות לעבודה מאוד-מאוד קפדנית שעשתה גברת שרון שגיא, שהיתה אז סטודנטית לתואר שלישי והיום עובדת ברשות המים. היום זה נראה כבר אחרת. רואים למעשה רק ברכה אחת שהיתה ברכה פעילה ואליה הובילה תעלת ניקוז שהיום כבר מנותקת ממנה. היום גם נעשות פעולות בתוך הברכה הזאת, איזה פיילוט כדי לנקות את התווך הלא רווי, אבל לא אדבר על כך כאן.


בכל מקרה, שפכים חלחלו שם במשך עשרות שנים. כאמור, היום הפעילות הזאת כבר לא קיימת, היא נפסקה, אבל החומרים הללו נשטפו למים. בקידוחי הניטור גילינו כתם אדיר ממדים במי התהום, עם ריכוזים של עד 450,000 PPB במוקד הפעילות, כאשר ההמלצה של ה-EPA למי-שתייה היא שהריכוז לא יעלה על 15 PPB. הכתם הזה נמשך לכיוון הרצליה כלפי צפון-מערב, כי שם שואבים הרבה, יש שם שקע, וכלפי דרום-מערב, לכיוון תל-אביב, וגם שם יש שאיבה.


כתוצאה מן הגילוי מתחת לברכות החלטנו לדגום את כל קידוחי מי-השתייה. מה שאתם רואים בעיגול זה קידוחים שמשרד הבריאות סגר, שבהם נמצאו ריכוזים של פרכלורט מעל הרמה שנמצאה על-ידם כרמה משמעותית ומסכנת. מדובר על שלושה קידוחים ברמת השרון ועוד ארבעה קידוחים בתל-אביב.


הכתם ממשיך להתפשט. מה שאתם רואים כאן הוא משנת 2005. בנינו גם איזה מודל עם סימולציות וראינו שאם לא נעשה שום דבר, על אף שהקידוחים האלה הפסיקו לשאוב הזיהום ימשיך להתפשט. במעקב שאנו עורכים היום, אנו למעשה ממשיכים לנטר שם כל הזמן ולעקוב ומופתעים למדי בעצמנו מההאצה האדירה בהתקדמות הכתם, למרות שגם במודל ראינו אותן מגמות. רואים כאן שב-2005 – תסתכלו על הקו האדום שתוחם את העקומה – הכתם התפשט לכל הכיוונים. קידוחים נוספים זוהמו – קידוחים בתל-אביב, קידוח דן שלא נמצא בתוך התחום האדום, הכפר הירוק והרצליה. זה מגיע עד המרכז הבין-תחומי כמעט, שם נמצאו עקבות של פרכלורט ואנחנו רואים איך הזיהום הזה הולך ומתפשט.


כבר במהלך הסקר התעוררנו לנושא ושאלנו איך אפשר לשקם, למרות שבדרך כלל מקובל, למשל בארצות-הברית באתרים דומים, שקודם מסיימים את הסקר ואחר-כך מתחילים לחשוב על תוכניות. עשינו את הדברים במקביל כי ראינו שהבעיה הזאת מונחת בתוך האקוויפר עשרות שנים ואם לא נתעורר מהר לשיקום הדברים יילכו ויתעצמו. במהלך העבודה הפעלנו כבר מודלים לבחון חלופות שיקום והיו צוותים שדנו בעבודות.


אתם רואים כאן שוב את המפה של הפרכלורט עם ההתפשטות האדירה של הכתם, גם לכיוון המרכז הבין-תחומי בהרצליה. זה מרחק של למעלה מ-4 קילומטרים ממוקד הזיהום ואתם רואים אותו בפירוט עם ריכוזים גבוהים מאוד. קידוח שיכון דן – אלה קידוחים חדשים שממש בשנה-שנתיים האחרונות מצאנו בהם זיהום. בעיגול ירוק מסומנים קידוחים שנמצאים בתוך הכתם, אבל הריכוזים בהם עלו בסדר גודל. רואים כאן את קידוח עיר צפון 3, שהריכוזים בו היו מתחת ל-50, הקידוח של תל-אביב, הקידוח ברמת השרון. זה אמנם קידוח ניטור אבל לידו יש קידוח הפקה שכרגע אי אפשר לשאוב ממנו אבל הריכוזים שם היה 70-80. על הקידוח הזה גם ערכנו פיילוט כדי לנסות לטפל בו. אפשר לראות כאן איך הריכוזים עלו בצורה משמעותית מריכוז של 70-80 בצפון רמת השרון לריכוזים של 750 במהלך שנים ספורות, וכך גם בצפון תל-אביב. קצב התפשטות הזיהום מואץ באופן מדאיג ולכן צריך לעשות מהר כל שאפשר כדי להתחיל לשקם.


לא פשוט לשקם דבר כזה. זה זיהום שהתפתח במשך עשרות שנים. הלוואי והיינו יכולים במכת קסם לפתור את הבעיה, אבל אנחנו משתדלים ולומדים גם הרבה ממה שקורה בארצות-הברית, איך התמודדו.


כאן אתם רואים חלק מחליפת השיקום שמראה מה יקרה אם לא נעשה שום דבר. הכתם הזה ימשיך להתפשט. אחת החלופות מתוך הרבה מאוד חלופות, חלופה RP3, שנבחנה כמוצלחת ביותר, מציעה למקם במוקד הכתם 4 קידוחים, לשאוב בהם, ליצור כליאה הידרולוגית, להוציא את המים המזוהמים ולטפל בהם. הטיפול מורכב, ויש שם עוד מזהמים, לא רק פרכלורט, אבל עם שאיבה של 400 קו"ב/שעה במוקד למשך 15-20 שנים – לפי המודל זאת התחזית שלנו – נפתור את הבעיה ונמזער את הממדים של הכתם. ניתן לראות שבשנת 2030 הכתם הזה ימוזער לגמרי. על-פי החישוב נשאב סדר גודל של 2,000 טון פרכלורט ועל-ידי כך נציל 200 מיליון מטר-קו"ב מים שנמצאים בתוך האקוויפר שאפשר יהיה להשתמש בהם שוב, שריכוז הפרכלורט בהם יהיה נמוך מן התקן למי-שתייה, לפחות מן ההמלצה בארצות-הברית. בשוליים עדיין יישארו יותר מ-300 מיליון קו"ב בריכוזים גבוהים יותר, אבל ניתן יהיה לטפל בהם בקלות. בריכוזים נמוכים קל לטפל, יש מתקנים הרבה יותר פשוטים וזולים. זה דבר שלמעשה יציל את האקוויפר וימנע את התפשטות הזיהום.


רואים כאן יפה מאוד בגרפים של קידוחים – זה למשל קידוח בהרצליה שמראה כבר היום סימנים מה קורה אם לא עושים שום דבר. ה-No action מראה איך הזיהום צומח, ואנחנו רואים את המגמה הזאת בפועל. רואים איך בשני קידוחי השיקום שנמצאים במורד אחרי 15-20 שנים הזיהום נעלם כמעט לגמרי.


התוכנית הזאת נבדקה ואנחנו כל הזמן מעדכנים אותה. התוכנית הזאת נראית טובה. כאמור, מטרת התוכנית להוציא את המים, לטפל בהם ולהשאיר אותם לשימושים בלתי מוגבלים. את המים של המוקד אנחנו מאמינים שלא נוכל להחזיר להיות מי-שתייה משום שבכל זאת יש שם מגוון גדול של מזהמים בריכוזים גבוהים מאוד, אולם יש כוונה לטפל במים ולהביא אותם לאיכות כמעט של מי-שתייה. עושים את הדברים האלה בארצות-הברית. המים יוכלו לשמש בחקלאות, או אולי ישמשו לפרויקט גאולת הירקון, הירקון עובר לא הרחק משם, או לכל שימוש. אנחנו בוחנים את הדברים הללו במקביל, וכמו כן יש לטפל גם בקידוחים בפריפריה, שם יש ריכוזים נמוכים יותר של מזהמים והבעיה פשוטה יותר.


בארצות-הברית, בחלק התחתון של הקולורדו יש אתר שמזכיר מאוד את האתר שלנו, עם ריכוזים דומים של 400,000 מיקרוגרם פרכלורט לליטר. רואים כאן את אגם מיד, שהוא מאגר מי-שתייה שמספק מי-שתייה לשלוש מדינות, ואת הקולורדו שזורם כאן. גם שם לקח שנים רבות עד שגילו שהקולורדו קיבל זיהום ממפעל שייצר אמוניה פרכלורט עבור נאס"א. ביקרתי באתר הזה. הוא מטופל באמצעות טיפול ביולוגי ויש בו תוכנית שעובדת יפה מאוד, כך שזה פיזיבילי ואפשרי ובהחלט גם המדינה שלנו יכולה לעמוד בעלויות, הן לא בשמים.


כך זה נראה. זה מתקן ריאקטורים ביולוגיים לטיפול בזיהום. אני רוצה שתתרשמו.


כאשר מדברים על שחרור שטח לבנייה ואין בעיה לשלב את זה בשצ"פים, זה דבר שצריך להביא בחשבון בתכנון ובכל התהליך שמואץ היום, וזה טוב, אבל יצטרכו להקים שם מתקנים כאלה וצריך יהיה לשריין שטח מתאים לטיפול, ולא רק זה אלא גם ברכות איגום ומתקנים שונים. גם בארצות-הברית יש מתחמים רבים משולבים, כאשר מסביב יש שכונות, אבל זה דבר שצריך להביא אותו בחשבון.


מה שאנו עושים היום, פרסמנו RFI בין-לאומי וקיבלנו כבר תשובות מהרבה מאוד חברות, בעיקר חברות אמריקאיות. קיבלנו הרבה מאוד מידע על הטכנולוגיות. הטכנולוגיה מבוססת ברובה על טיפול ביולוגי. על סמך המידע הזה התחלנו לעבוד בצורה מואצת מאוד על הכנת מסמכי מכרז לפיילוט. נהיה ערוכים בתחילת השנה, כבר בינואר, אנחנו מקווים. אנחנו עובדים על זה ממש יום-יום. הבעיה כאן, חשבנו שזה ימומן על-ידי משרד האוצר כמימון-ביניים, כי מדובר על סכום לא גבוה, סכום של 7 מיליון שקלים, אבל כרגע הסתבר לנו שהמימון לא מובטח בכלל. משרד האוצר מַתנֶה את זה בהחלטת ממשלה על כל הפרויקטים ועל השיקום. אנחנו מקווים מאוד שבכל זאת נוכל לקבל מהם את מימון הביניים, לפחות לצאת לפיילוט כדי שנהיה ערוכים בסוף השנה לצאת למתקן הגדול. אחרת, ראיתם מה קורה. אחרי הפיילוט אנחנו מתכוונים לצאת למכרז גדול.


אני מציעה להתעלם מן העלויות שרשומות כאן כי אלה הערכות על סמך מה שקורה בארצות-הברית במתקן שהוקם לפני כמה שנים בהנדרסון בנבאדה. מדובר על סדרי גודל של כמה מאות מיליוני שקלים לתקופה של 15-20 שנים, עם תשתיות שצריך להקים.


זה לא יסתכם בזה. אנחנו צריכים עוד. יש שם עוד כמה מוקדי זיהום שנצטרך לטפל בהם, אבל הבעיה העיקרית האקוטית היא הכתם הגדול של הפרכלורט באתר "מלבין". יש עוד מוקדי זיהום של RDX ו-DCE ואנחנו מקווים לשלב אותם אולי בתוך המתקן הגדול.


הדברים הללו יצטרכו להיעשות בהדרגה. עם סקרי הקרקע נקבל מידע נוסף וייתכן שנצטרך לקדוח.


כל הדברים האלה חייבים לבוא לידי ביטוי גם בתוכניות הבינוי וההפקדה ובכל שלבי התוכניות השונות. אני מוכרחה לומר שהיום זה עדיין לא משולב, למרות שאנחנו דנים גם עם משרד הפנים ומנסים לראות איך אפשר לשלב את התוכניות שלנו. ברור שיצטרכו שם שטחים לא קטנים לצורך הקמת מתקני טיפול וגם תשתיות שיכולות לעבור אפילו מתחת למבנים אבל שיחברו בין קידוחים שנמצאים במוקדי הזיהום השונים.


הכתמים האדומים הם למעשה מוקדי זיהום. הכתם הגדול הוא האזור של הפרכלורט. את זה העברנו למשרד הפנים, ללשכת התכנון. יש אזורים שנצטרך להפיק לגביהם מידע נוסף במהלך סקר הקרקע.


למעשה הדבר הדחוף ביותר כרגע הוא השיקום באתר שמסומן כאן בחלק הדרומי באדום, אתר "מלבין".


לסיכום, כפי שראיתם, מדובר על הרבה מאוד חומרים.


כפי שהזכיר מר יניב רונן, מדובר כאן על כמות מים אדירה. ההערכה על-פי המודלים נעה בין מיליארד מטר-קו"ב ובין 560 מיליון מטר-קו"ב. נקבתי במספר הנמוך של מים שמזוהמים בתוך האקוויפר, שהולכים ומתפשטים. בכל שנה שלא עושים כלום עוד 10 מיליון מטר-קו"ב ממי האקוויפר מזדהמים. יש לנו כל הזמן עלייה ברמת הזיהום בקידוחי הפריפריה. אנחנו מוצאים זיהום בקידוחים במרחקים של 4-5 קילומטרים ממוקד הזיהום.


כאמור, החסם העיקרי כרגע הוא החסם התקציבי. לא נוכל לחכות עד להפשרת השטחים, כמו עם הקרקע, ששם הדברים לא מואצים ולמעשה מבחינת מי-התהום כבר אין את הדחיפות, למרות שאני מדגישה שוב שסקרי הקרקע חשובים מאוד, אי אפשר יהיה לבנות שם בלי לערוך את הסקרים המפורטים, אבל מבחינת הדחיפות, במים זה "רץ" מהר ולא נוכל לחכות עד שהשטחים ישוחררו. צריך יהיה כאן בהחלט מימון ביניים. פנינו לאגף התקציבים במשרד האוצר וכרגע עדיין אין לנו מענה.


תודה רבה.

תודה רבה, גברתי. מר רוני רום, יושב-ראש אחל"ה.

שלום. אחל"ה מייצגת את התושבים מהסביבה המיידית של תע"ש השרון. אחל"ה זה ראשי תבות של "איכות חיים לתושבי השרון". נציג כאן כמה דברים. נשתדל לא לחזור על שום דבר שכבר נאמר, אז נדלג, על מנת להיות ענייניים. בשלב הראשון אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לחברי מהנהלת אחל"ה, מר עמי מעוז.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נציגי זרועות השלטון השונות וכל מי שנמצא כאן, תודה שבאתם. אנחנו נציגים של תושבים, ותיכף אעזור לכם לראות היכן אנו נמצאים. אנו מבקשים מכל אנשי הממסד שנמצאים כאן – מינהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה – אל תאמרו שאנחנו מדברים כאן מעל הראשים שלכם. הכוונה שלנו לשתף גם אתכם בקושי העצום שתיכף אראה כאן. חשוב לנו מאוד שתהיו קשובים לְמה שאנו אומרים ושלא ניפגש אך ורק בבתי-המשפט.


כולנו נלחמים על הבית שלנו, ותיכף אראה את הבית, היכן הוא נמצא. כך נראית, פחות או יותר, התוכנית. אתם יכולים לראות את עורקי התחבורה הראשיים, הקווים הצבועים באדום – יש בינינו מי שמכירים את המפה הזאת כבר בעל-פה – את הרכבת המתוכננת, ועכשיו מצטרפת לתוך מה שקיים בשטח התוכנית החדשה. החלק העליון, הכביש האדום העליון שעובר מימין לשמאל, הוא פחות או יותר המקום שבו מר פיני לירן ואני גרים. באזור שמופיע בצד שמאל של התוכנית הזאת מתגורר מר דני וסלי ומתגוררים אנשי רמת השרון אחרים שנמצאים כאן. הוד השרון מופיעה בצד ימין של התוכנית.


את מה שראיתם לפני רגע בקווים ועיגולים שמסמנים פרכלורט – ולא ידעתי מה גברת שרה אלחנני מתכוונת להראות כאן – בבקשה תסמנו על זה בני אדם. זאת הסיבה שבשלה אנו, אנשי אחל"ה, מעורבים בעניין. כך זה נראה.


אציג כמה נתונים, שגם אותם חלקכם יודעים כבר. שטח התוכנית כ-7,500 דונם. היא נוגעת ברשויות הרצליה, רמת השרון, הוד השרון והמועצה האזורית דרום השרון. זה כאשר אנו נוהגים בחסכנות רבה. בכלל, כל הנתונים שאני מראה לכם עכשיו שמרניים מאוד. הם נרחבים בהרבה מזה, אבל אנו רוצים להיות תמיד שקטים, שלא יגידו לנו שהגזמנו. התוכנית נוגעת גם לפתח-תקווה ולתל-אביב, ותיכף תראו את זה.


מתוכננות בפרויקט 23,000 יחידות דיור, כאשר מספר כזה של יחידות דיור בדרך כלל נושא עליו אוכלוסייה של כ-90,000 בני אדם וכ-50,000 כלי רכב. אני רוצה לציין את השמרנות של הנתונים שאנו מציגים. התוכנית הזאת לא מיועדת למשפחות מעוטות יכולת, כפי שאתם בוודאי יכולים לתאר לעצמכם, אלא מדובר בבניינים יפה מאוד וגבוהים מאוד, וכנראה שמספר כלי הרכב יהיה גדול אף בהרבה מזה.


אני רוצה להחזיר אתכם לרעיון העיקרי – אנחנו בני אדם שנמצאים בתוך העיגולים, שפחות או יותר שוחים, מבחינה גרפית, אל תוך הפרכלורט.


במעגלים שאתם רואים במפה הזאת, שהיא צילום-על של השטח, הקו הירוק מציין מעגל של כקילומטר אחד מגבול התוכנית, ובמילא גם מגבול האזורים המזוהמים, שבהם יש זיהום גם של המים וגם של הקרקעות. אגב, גברת אלחנני מייצגת את נושא המים, אך היא הזכירה גם את נושא הקרקעות שאין ספק שהוא עניין מכריע בהתנגדות שלנו. מר רוני רום, יושב-ראש אחל"ה, תיכף יציין את זה. הקו הצהוב שמסביב מציין גבול של 5 קילומטרים מהתוכנית, והקו האדום נמצא כ-7 קילומטרים מן התוכנית. המספרים שאתם רואים: 90,000, 548,000 ו-960,000 הם מספר בני האדם שנמצאים בתוך המעגלים הללו.


אני לא עובד באחל"ה. אני פקח טיסה במקצועי, ואני יכול לגלות לכם שבכל יום שגרתי, ברוב שעות היממה נושבת באזור המרכז – אם אין מצב מזג אוויר מיוחד – רוח בעוצמה של כ-7 קשרים, שזה בערך 10 קילומטרים לשעה. ניתן להניח שברגע שיעלה טרקטור על האדמה הזאת וירים כף של עפר כדי להניח אותה בצד ובתוך הכף הזאת יהיו RDX ופרכלורט וחומרים מן הסוג הזה, תוך כשעה אחרון האנשים שגרים על גבול ה-960,000 ינשום את האבק. אנחנו רוצים למקד אתכם אל תוך הדבר הזה. זאת הבעיה העיקרית. אי אפשר להמחיש את זה בצורה מפורשת יותר.


אנחנו נזהרים מאוד לא להיכנס לבעיות נוספות, כי בעיית הבריאות נראית לנו ברגע זה ממש קריטית, בצורה קיצונית מאוד. תיכף נעבור לעניין זיהום הקרקעות מנקודת המבט שלנו. קודם ראיתם את מעגלי ההשפעה התת-קרקעיים של זיהום המים והקרקעות. לפי דעתנו יש אנשים, כמו למשל המתכננים, שרוצים להתעלם מזה. בבקשה שיתעלמו, כי לא רואים את זה, אבל המים שאנו שותים ללא שום ספק מובילים אל תוך הגוף שלנו רעלים רבים וכאשר ננשום את זה יהיה לרעלים עוד נתיב אחד להיכנס לגופנו.


אפילו אם אנחנו טועים רק ב-10% או ב-15% ב"הגזמה" במה שאנו מתארים, עדיין אנו נמצאים במצב חמור ביותר.


תודה רבה. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למר רוני רום, יושב-ראש אחל"ה.

כמה מילים על הבעיה המרכזית, לפחות כפי שאנו רואים אותה. גברת שרה אלחנני הציגה כאן את המזהמים שנמצאים בתוך המים. אנו רואים את המזהמים גם בקרקע. המזהמים בקרקע נמצאים בכמה מוקדים. לצערנו הרב, הנתונים שנמצאים היום, מן הסקר שערכה רשות המים ומן הנתונים שהתקבלו מתע"ש בשיתוף פעולה עם עובדי תע"ש, שלדעתנו עשו עבודה נהדרת, בסיכומו של דבר לא מספקים. אין די נתונים וממצאים שיאפשרו לקדם תוכנית כזאת שמביאה בחשבון גם 90,000 תושבים שיגורו באזור התוכנית וגם את מעגלי ההשפעה שראיתם לפני רגע.


לא מדובר רק על בעיות בקרקע, אלא בעיות בקרקע, במים ובעיות נוספות שקשורות לאבק ולגזי קרקע, כפי שבאים לידי ביטוי היום באתרים אחרים שטופלו כבר, כמו תע"ש מגן, כמו ירושלים. היום המשרד להגנת הסביבה מטפל בבעיות שלא צפו אותן מבעוד מועד כאשר יש כבר בניינים במקום. אנו לא רוצים להיות בסרט הזה. אנחנו לא רוצים עוד סיפורים של "נשאיר את זה לאחר-כך". אנו נמצאים כרגע בשלהי הסיפור של "אחר-כך" של השריפה בכרמל. אנחנו לא צריכים את הדבר הזה.


לצערנו הרב, המדינה מתכננת סקרים בשיטת הסלמי. לפני רגע ראיתם את השקף הרחב שהציג את מעגלי ההשפעה על כל-כך הרבה תושבים. אנחנו לא נמצאים בדיוק במדבר סהרה או בנגב, באזור שאין מסביבו אף אחד. רבותי, יש קרוב למיליון תושבים בטווח של 7 קילומטרים מגבול התוכנית. זה לא תוכנית על הנייר, זה לא שטח שכולו לתעשייה שאפשר לעשות אתו מה שרוצים אחר-כך, וגם במקומות כאלה היום צריך לטפל כפי שצריך. את חטאי העבר עשינו. נגמר. מעכשיו צריך ללכת קדימה עם ראש פתוח. אני אומר כאן לכל החברים ולכל משרדי הממשלה, תעשו את ה-shifting הזה.


בסך הכול מדובר בסקר, ואני מבקש כאן להפריד בין סקר ובין טיהור. לצערי הרב גורמים כאלה או אחרים כל הזמן מערבבים בין שני הדברים. המשמעות של סקר מבחינה תקציבית היא חצי אחוז מהתקבולים, חצי אחוז בלבד. טיהור עלותו גבוהה יותר, כ-300 מיליון שקל או משהו כזה. עריכת סקר עולה כ-10-15 מיליון שקל. כאשר אדם קונה בית, הוא קונה סוג של ביטחון מן הבנק. כאשר אדם קונה רכב, הוא קונה סוג של ביטחון. כאשר מתכננים תוכנית גדולה כזאת מן הראוי שיהיה סוג של ביטחון גם עבור התושבים שנמצאים מסביב, לא להסתכל רק דרך הגרוש ורק דרך התקבולים שיהיו לטובת המדינה.


השקף הזה מראה בפירוש שכל מה שאנו מדברים עליו וכל העתירה שלנו עוסקת בחצי אחוז מן התקבולים שהמדינה אמורה לקבל, וזה הכסף של כולנו ביחד. האם זה כל-כך נורא? האם חייבים באמת לעשות את זה בשלבים? האם אי אפשר ללכת דרגה אחת קדימה? זה באשר להיבט הכלכלי.


אדבר בקצרה על ההיבט המשפטי. הגשנו עתירה שנדונה בהרחבה בבית-המשפט המחוזי. השופטת גדות החליטה להיכנס אל תוך הנושא ולדון בו והיא קיבלה את הבקשה העניינית שייערך סקר כולל. בית-המשפט העליון קיבל החלטה אחרת: החליט שבית-המשפט לא צריך לדון בזה, ועכשיו הכול חוזר, לצערנו הרב, לוועדות. הוועדות הן אלה שתכננו את התוכנית והן שאמורות גם לשמוע את דברינו בהמשך. מבחינתנו זה השלב הבא, וברור לנו שנלך לשם. דעו לכם שאנו ממשיכים באותו קו. נעמוד על כך שייערך סקר כולל. נעשה את זה בכל דרך אפשרית. אנו מתכוונים ללכת על זה עד הסוף. אני מקווה שיהיה כאן איזה שינוי של ממש. אחרת, זה מלחמה ארוכה שאינני יודע לאן תוליך אותנו.


אנחנו מבקשים מחברי הכנסת להוביל את עמדת הציבור. אנו חברי עמותה שמייצגת את התושבים, אנשים מתנדבים שכל אחד מהם בא מרקע אחר. בסיכומו של דבר, אנו מובילים קו, ויחד עם זה אנו רואים בנציגי הציבור ובוועדה הזאת שמטפלת בנושא גוף שיכול להוביל את המגמות הנכונות להמשך הפיתוח. אנו רוצים בדרך חוקית לעצור את התוכנית הזאת בטרם הפקדה, כי היא כל-כך רעה גם מההיבט הבריאותי וגם מהיבטים אחרים שלא נכנסתי אליהם כרגע. היא לא טובה בעיקר כי היא נבנתה בעיקר על היבטים כלכליים. אנחנו לא רוצים להגיע לשלב שיזמי הנדל"ן נמצאים כבר בשטח עצמו. זה יהיה רע מאוד. הציבור לא צריך לעמוד מול יזם נדל"ן. המדינה צריכה לקבל החלטה נכונה כבר בשלב הזה כדי שהציבור יהיה מוגן.


אנו מבקשים לקדם החלטה של הממשלה – וגברת שרה אלחנני התחילה כבר לדבר על זה – אשמח מאוד אם מישהו יוכל לעדכן על איזו החלטה של הממשלה שעוסקת בסקרים ובטיהור. אנו סבורים שצריכים להתקבל החלטה של הממשלה שתקצה את התקציב המתאים, ונלך קדימה אחרי שיתבצעו הסקרים הללו. יש לקבוע כתנאי כי לקראת כל מהלך תכנוני יבוצע סקר קרקע מלא, סקר סיכונים והשפעה על הסביבה, ורק אחר-כך תכנון. על-פי הנתונים שיעלו מתוך הסקר אפשר יהיה לתכנן כפי שצריך: הן לגבי המים, הן לגבי השטחים הירוקים, הן לגבי הבינוי, הן לגבי הכבישים. התכנון היום לוקה בחסר בהיבט הזה. לדעתנו הוא לא לוקח בחשבון את מלוא הנתונים אלא רק את חלקם. כפי שאמרתי, אי אפשר לנהוג כך באזור מגורים. אפשר לפעול בדרך כזאת בסהרה, אבל לא כאן.


אנחנו מבקשים מן הוועדה לסייע בשיתוף מלא של הציבור מול גורמי התכנון.


אנחנו מבקשים מן הוועדה הזאת לערוך בקרה על גורמי התכנון. לצערנו הרב, עד היום כאשר ניגשנו לוועדות התכנון נתקלנו בעיקר בדלת סגורה. כאשר ביקשנו מסמכים ומידע שאמור להיות נגיש לציבור, לא ענו לנו בכלל. אנו בתחושה רעה שאין עם מי לדבר. אנו מבקשים את סיוע הכנסת בדבר הזה לאור הנתונים על הפקדת התוכנית שמן הסתם תגיע, ואני מקווה שנצליח לעצור את זה.


לסיכום, התוכנית רעה לציבור כי היא מוּנעת בעיקר מהיבט נדל"ני טהור. התוכנית מוֹנעת סקר כולל, פוגעת ברגל גסה בציבור ובבריאותו. אנחנו מבקשים לעצור את התוכנית הזאת ומבקשים את סיוע הכנסת בעניין הזה.


אני מבקש להודות, כפי שאמרתי קודם, לגורמים שמשתפים אתנו פעולה. ככל שזה נשמע לכם מוזר, תע"ש כבר איננה בין המתכננים ואיננה בין הגורמים שמובילים את הדברים. כאשר אנחנו פונים לתע"ש אנחנו מקבלים שיתוף פעולה מלא בצורה יפה וטובה. אני מקווה שכך יהיה עם שאר גורמי הממשלה. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. גברת אורון ממשרד הפנים, מה עמדתכם ואיך הדברים נראים מן הזווית שלכם?

אני יושבת-ראש הוועדה המשותפת למחוז תל-אביב ולמחוז מרכז שחלה על רשויות ועל שטחי שיפוט גם במחוז תל-אביב וגם במחוז המרכז.


המטרה הראשונה של התוכנית היא לסלק מפגע בטיחותי וסביבתי. זה מטרת התוכנית ולשם כך אנו מקדמים אותה. על הדרך אנחנו מקבלים גם יחידות דיור, שזה גם דבר חיובי.


התוכנית לא עוצרת בשום מקרה את תחילת עבודות השיקום ואת הפיילוט. אין בינה ובין עבודות השיקום ולא כלום.


התוכנית מעגנת את השטחים שבהם אפשר יהיה להקים את המתקנים לטיהור שלהם יזדקקו.

היא מביאה בחשבון גם את מתקני הטיהור ואת ברכות הטיהור?

את הכול.

וליד זה יהיו בתי מגורים והכול יהיה בסדר?

לא. קודם כול, אנחנו מדברים על תוכנית מתאר וממנה עוד לא בונים כלום.

ברור, אנחנו יודעים היטב מה זה תוכנית מתאר. השאלה האם בתוכנית אתם מביאים בחשבון גם את מתקני הטיהור, את הברכות, את הריחות ואת כל המפגעים האחרים שמלווים את התהליך.

יש הנחיות. בין גורמי התכנון יש את המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, מינהל מקרקעי ישראל וכל גורמי המקצוע.

נחמד שאנשים יושבים מסביב לשולחן. השאלה לא מי יושב מסביב לשולחן, אלא האם התוכנית מביאה בחשבון את הנתונים ששמענו על היקף הזיהום ועל המשמעויות של תהליכי השיקום של הזיהום.

התוכנית קובעת הנחיות בדבר טיהור הקרקע, איך ייעשו הדברים, בדבר טיהור המים והטיפול במים. היא קובעת הנחיות לגבי כל הדברים הללו. בשונה מדבריו של נציג אחל"ה שבתוכנית כביכול אין שטחים ציבוריים, 60% בערך מן התוכנית מיועד שטחים ציבוריים, כך שצריך לשים את הדברים בפרופורציות. כל הנושאים התחבורתיים, הסביבתיים וכן הלאה מעוגנים בתוך התוכנית. אנשי מקצוע דנים. יש ועדות היגוי לתוכנית הזאת.

גברתי עונה לי בצורה שלא כל-כך מקובלת עליי. אני יודע שאנשי מקצוע דנים. אם זאת היתה התשובה אז לא היינו צריכים בכלל לדון בכנסת, אף פעם, כי תמיד גורמי המקצוע דנים. אנחנו לא שואלים מי יושב מסביב לשולחן. גברתי שוב אומרת לי שיושבים אנשים טובים, ואני בטוח שהם אנשים טובים. השאלה שלי היא לגופו של עניין, מה הפתרונות ואיך התוכנית מביאה בחשבון בפועל את מתקני הטיהור, את הברכות, את כל התהליך השיקומי העצום שיצטרך להתבצע בשטח בסופו של דבר, כך או אחרת.

כפי שאמרתי, התוכנית מעגנת את האפשרות להקים את המתקנים הללו. היא מקצה להם שטחים המיועדים לטיפול הזה. התוכנית לא עוצרת את הטיפול. השיקום והטיפול יכולים להתחיל כבר מחר. מרגע שיהיה תקציב יכולים להתחיל את הפיילוט, יכולים להתחיל את כל הדברים. התוכנית לא עוצרת שום דבר בשיקום. היא קובעת שלבים, מתי אפשר יהיה להתחיל להוציא היתרים. כפי שראינו גם במפה שהציגה גברת שרה אלחנני, יש לא מעט שטחים שבהם אין זיהום כרגע. בכל מקרה, שום תוכנית מפורטת לא תתקדם ולא תשוחרר לפני שיבחנו שבוצעו כל ההנחיות וכל סקרי הקרקע.

אני רוצה להבין מגברתי באופן מחודד יותר. אני מבין מהסיפה של הדברים שלך שאתם תומכים ברעיון של סקר מקיף שייערך במימון המדינה ויתבצע לפני שתוכנית כלשהי תקודם במקום?

לא.

איך זה מתיישב עם הדברים הקודמים שאמרה גברתי?

אני מדברת על התוכניות המפורטות. כל אחת מן התוכניות המפורטות תקודם, והקרקעות לשיווק לא ישווקו עד שלא יהיה ברור שכל הטיפול בוצע כבר. לא רק שנערך סקר, אלא הקרקע לא תשווק לפני שיבוצע טיהור הקרקע. הקרקע לא משווקת מזוהמת, כולל המים. התוכנית מאפשרת את הקמת כל המתקנים ואת עריכת כל הבדיקות וכל סקרי הקרקע והמים שנדרשים על מנת לערוך את הטיפולים. היא מעגנת. להיפך, התוכנית מביאה בחשבון שני דברים. ראשית, את עיגון השטחים האלה לצורך השיקום; שנית, בל נשכח שנושאים כלכליים גם לגיטימיים בתכנון.


אנחנו עוסקים כאן במצב שנוצר במהלך שנים רבות מאוד, כאשר מדינת ישראל נזקקה לתעשיות הביטחון מטעמים שהיו תקינים אז, או לא היו תקינים אז. אף אחד מאתנו לא ישב בקרב מקבלי ההחלטות באותן תקופות, לפני 30 או 40 שנים. היום המצב נתון ואנחנו רוצים לתקן אותו. המטרה של התוכנית לתקן את העוולות או את ההרס שנגרם בעבר. זה לא דבר שיקרה תוך יום או יומיים. המשאבים הנדרשים לצורך העניין הזה גדולים מאוד.


המדינה, בחוכמה, מקדמת תוכנית שתאפשר גם מנגנון כלכלי וגם שלביות על מנת לאפשר את זה. אמר בית-המשפט שבמישור המעשי דפוס ההתנהלות האמור, שהלכו לבית-המשפט ומשכו את התוכנית הזאת 3 שנים ובינתיים הכול עמד באפס מעשה, גרם להתמשכות שלא לצורך של ההליך התכנוני ולביטולה של החלטת ההפקדה, שהיא כאמור החלטת ביניים בלבד. עוכב הליך תכנון שעל חשיבותו, הן במישור האזורי והן במישור הלאומי, אין חולק.


אין לי חילוקי דעות עם אף אחד על כך שצריך לטהר את הקרקע ואת המים. זה ברור לכולנו. לשם כך אנחנו כאן. לשם כך אנחנו רוצים לקדם את התכנון, שגם יגרום לשלביות, גם יעגן את השטחים שבהם יש מקום להקים את המתקנים הללו וגם ייצור מנוף כלכלי. לא בושה להגיד, אנחנו גם מייצרים כאן מנוף כלכלי. לא תשווק קרקע שלא עברה את הטיפול המתאים. לא ייבנו מגורים על קרקע מזוהמת או על מקום שבו צריך מתקן טיפול. הכול מובא בחשבון. כל הנושאים התחבורתיים ושטחי הציבור קיבלו מענה. דרך אגב, באשר לנושאים התחבורתיים – מתוכננת שם רכבת קלה.

הנושאים התחבורתיים לא עומדים על סדר היום כרגע. תודה רבה. עו"ד ויזר, נציג לשכת עורכי-הדין, בבקשה.

תודה. הייתי מבקש להתייחס לכמה נושאים שעלו כאן.


באשר לערכי הסף, הוזכר כאן גבול שעד אליו התפתח הזיהום ואני רוצה להזכיר שמדובר בחומרים מסרטנים ולכן מתחת לערך סף זה לא אומר שלא קיים סיכון אלא שהסיכון קטן יותר. כלומר, אנשים, גם אלה שלכאורה לא נמצאים במעגל הזה, נחשפים לזיהום שלא היו נחשפים אליו אילולא הזיהום הזה היה במים, ועדיין הסיכון לבריאותם גובר בשיעור שהרשויות החליטו שהוא מקובל ולפי זה קבעו את ערכי הסף, אבל עדיין הסיכון גובר.


התמונה שמצטיירת כאן – זה אולי צירוף מקרים של מועד עריכת הישיבה הזאת – דומה למדי לְמה שאירע בשרפה על הכרמל, כי בשני המקרים מדובר על בעיות שהיו גלויות לעין-כול ולא נעשה לגביהן שום דבר עד שלא התפתח אירוע של משבר. כאן אנחנו בדרך לדבר הזה.


כאשר מדובר כאן על סקר – הזכירה גברת אלחנני שיש זיהום של הקרקע ויש זיהום של המים. בזיהום הקרקע, כפי שנאמר כאן, אין חשש להתפשטות כרגע, אבל יש צורך לטפל בקרקעות וייתכן שבאמת סקר וצורה כזאת או אחרת של מימון הם הדרך לטיפול. אבל בזיהום המים שמתפשט כל הזמן – כאן לא רלוונטי סקר. צריך להתחיל מייד לשאוב את המים המזוהמים הללו ולטפל בהם. העובדה שהבעיה הזאת ידועה כבר שנים רבות ועדיין הזיהום הזה מתמשך, זה מחדל אדיר.


חלק מן הבעיה כאן עולה שוב ושוב בנושאים שקשורים באיכות הסביבה ונוגעת לחיסיון של מערכת הביטחון מפני הליכים שקשורים בזיהומים ומפגעים. זה צריך להיות אולי "טריגר" לנסות לשנות קצת את החיסיון הזה. שמות החומרים נזרקים ומושלכים כאן באוויר וכולם יודעים אילו חומרים אלה ולְמה הם משמשים, ועדיין מדברים על איזו סודיות שבגינה לא רוצים להתעסק במערכת הזאת כמו בכל מערכת אחרת. בהחלט צריך לצמצם את החיסיון הזה.


חוק שיקום קרקעות מזוהמות, אני בספק אם הוא בכלל רלוונטי כאן. החוק הזה נועד לטפל באילו מצבי-ביניים, אבל במקרה הזה, כאשר יודעים בדיוק מי גרם לזיהום, מי הבעלים, ולמעשה המדינה צריכה לטפל בכל זה, אני סבור שלא צריך לחכות לחוק שיקום קרקעות מזוהמות. כאן מדובר במחדל של המדינה ועליה לטפל באופן מיידי בזיהום שהיא יצרה, ולא משנה כרגע איזו זרוע שלה.


באשר לשיקולים כלכליים ולמכירה, שמחתי לשמוע שלא תשווק קרקע לא מטוהרת. אם אכן יהיה שיווק שיתרצו אותו בכך שהיזם יממן ויעשה, זה יגרום לאובדן של יכולת אכיפה. יזם כזה לא ניתן יהיה לאכוף עליו באמצעים פליליים מניעת זיהום. כל שיישאר כאן זה רק אמצעים של תביעות אזרחיות על הפרות חוזים. אסור להגיע למצב כזה. לכן שמחתי לשמוע שלא יהיה שיווק קרקעות כזה. אני מקווה שאכן ההחלטה הזאת תעמוד בתוקפה לאורך כל הזמן עד לטיהור הקרקע.

אני ראש אגף קרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה. אני רוצה לחלק את התשובה שלי.


לא תשווק קרקע מזוהמת למכירה – זה משפט חשוב מאוד. צריך להבין שהפקדת התוכנית הזאת לא תביא למניעת הטיפול בזיהום, אלא להיפך. זה משפט חשוב מאוד והוא מעוגן בהסכם ההבנות. יש הסכם הבנות בין משרד האוצר, מינהל מקרקעי ישראל ובינינו.


בעולם אידיאלי רצוי היה לערוך סקר כולל ומפורט על כל השטח ולשקם את כל השטח באופן מיידי, אבל זה לא קורה ולא יכול לקרות בלי מנוף כלכלי. מבחינה מקצועית יש לנו מחלוקת חריפה ביותר עם עמותת אחל"ה. בעוד הם רוצים להפריד בין הסקר ובין הטיהור, אנחנו טוענים בדיוק ההיפך. מניסיוננו המקצועי, אם הסקר לא מוצמד לטיהור, אם בפרק זמן קצוב של מספר חודשים, שנה או שנתיים, אין שיקום אז הסקר הופך להיות בחלקו לא תקף. אנחנו יכולים לראות את הדוגמה הזאת בתע"ש נוף-ים, שם נערך סקר קרקע בשנת 1996 אבל שום דבר לא שוקם. עד היום תע"ש לא מאפשרת בעצם את ביצוע סקר גז הקרקע במתחם של נוף-ים והסקר החוזר מ-2010 עדיין לא נערך. הסיבה שהיינו צריכים את הסקר החוזר הזה, כי הנתונים שנאספו ב-1996 תמורת לא מעט כסף כבר לא תקפים בחלקם הגדול.


לכן אנו סבורים שצריך לפעול באופן מעשי – שיהיה סקר קרקע בשלבים, על-פי חטיבות קרקע. נתחיל בחטיבות הכי מזוהמות, נתחיל מן האזורים הכי מזוהמים, נשקם אותם ונשווק אותם, בצורה הזאת.

התוכנית שלכם איננה כזאת.

היא בדיוק כזאת.

איך הרצליה זה הכי מזוהם? אנחנו יודעים את הנתונים.

זה מעוגן בהסכם ההבנות, וזה נאמר לכם בפגישות עם השר גלעד ארדן. אנחנו רוצים להתחיל במתחמים הכי מזוהמים. אבל יש כמה פעולות שצריך לעשות. אנו סבורים שצריך להתחיל קודם כול במניעת הזיהום. יש כמה פעולות שלא ננקטות, כל מיני צעדי ביניים שלא ננקטים כיום. לדוגמה, כיסוי ברכות "המלבין". אנחנו חולקים על עמדת רשות המים. רשות המים טרפדה את התנאי ברישיון העסק שרצינו להטיל על כיסוי 4 ברכות "המלבין" שיש בהן עדיין 300-400 טון פרכלורט. רשות המים טענה שהיא הולכת לעשות טיפול באחת הברכות, בברכה מספר 1. אמרנו: בסדר, תעשו טיפול בברכה מספר 1 ואת שלוש הברכות האחרות אפשר לכסות ביריעה, בעלות של פחות ממיליון שקל. זה עלות לא גדולה יחסית לעלויות שעליהן מדובר כאן. רשות המים טרפדה את זה ונאלצנו לסגת מן התנאי הזה. אני סבורה שצריך לשוב ולחדש את התנאי הזה, שבברכות שבהן לא מבוצע טיפול או פיילוט, תקראו לזה איך שתקראו, יהיה כיסוי מיידי של הברכות. זאת היתה גם ההנחיה לתע"ש בתנאי לרישיון עסק שנאלצנו למשוך בזמנו, שיהיה כיסוי ורסטילי – שישפכו חרסית, שישימו יריעה, שיעשו כל דבר שיאפשר לרשות המים לבצע את כל מה שהיא צריכה. אנו סבורים שעלות בסדר גודל של מיליון שקל היא לא נכבדת. זה דבר אחד.


דבר שני, עוד צעד חשוב מאוד למניעת הזיהום, צריך למפות את כל המחפורות. מסתבר שהיתה פרקטיקה בתע"ש רמת השרון, ואולי במקומות נוספים, להסתובב עם טרקטור ולהטמין פסולת של חומרים מסוכנים בכל מיני מקומות – כל מיני פסולות: חומרי נפץ, חומרים כאלה ואחרים. כל חומר שניגע שם ייפול בקטגוריה של חומרים מסוכנים. היום גם אנשי תע"ש לא יודעים למפות בדיוק היכן המחפורות הללו. יש שיטות טכנולוגיות שיאפשרו לאתר אותן. חלק מן המחפורות ידועות, ליד ברכות "המלבין", ויש עוד מקום אחד או שניים שמופיעים בסקר ההיסטורי שערכה גברת שרון שגיא מרשות המים. כל המחפורות הללו, למרות שהן זיהומי עבר, מבחינתנו הן מוקדי זיהום פעילים. יכולות להיות שם חביות מוטמנות שעדיין זולגות לקרקע ולמי התהום ואנחנו לא יודעים היכן הם. יש שיטות לאתר אותם, לא בהכרח על-ידי סקר קרקע. ברור שאחר-כך יצטרכו לחפור ולערוך סקר קרקע, אבל אלה שיטות שאפשר להפעיל אותן כדי לאתר חומרים מסוכנים.


באשר לשאלה החשובה ששאלת את גברת אורון – הטיפול בקרקע והטיפול במים הם לא בהכרח היינו הך. לא תמיד פועלים באותה הטכנולוגיה.


לגבי הקרקע, ברור שכדי שאפשר יהיה לבנות משהו יצטרכו לחפור ולסלק את הקרקע המזוהמת. לא טיפולי NC2, לא סקר סיכונים ולא שום דבר אחר. צריך לקחת את הקרקע המזוהמת ולפנות אותה. לאן לפנות אותה? יש אתרים, יש שיטות. אפשר לטפל בקרקע מחוץ לאתר, אם ניתן לטפל בה, אבל את הקרקע הזאת יצטרכו במילא לפנות, אי אפשר לעשות שום דבר לפני כן. באופן ברור, אי אפשר לבנות, אי אפשר להקים, אי אפשר לעשות שום פעולה בשטח בלי שהקרקע הזאת מפונה.


לגבי המים, המצב שונה במקצת. כפי שאמרה גברת אורון, כל מתקני הטיפול במים יעוגנו בתוכנית. זה אופי שונה של טיפול שמחייב שאיבה של מים, הצבת מתקנים נקודתיים יותר ופחות בעייתיים. אם יאמצו טכנולוגיה משולבת בחלק מן המקומות, הסיפור קצת ישתנה, אבל את זה צריך למפות.


אנו סבורים אכן שכן צריך לעשות את זה בשלבים, מבחינה פרקטית. מבחינה מקצועית אנו סבורים שלא הגיוני לעשות את הסקר הכולל.

מה עלותו של סקר כולל כזה?

כמה עשרות מיליוני דולרים.

הבעיה היא לא הסקר. הבעיה שאחר-כך הוא כבר לא יהיה רלוונטי.

הבעיה איננה הסקר. אם השיקום לא צמוד לסקר אז יהיה רק נייר, והנייר איננו מסייע בניקוי. אם השיקום לא מתבצע אז בשביל מה לערוך את הסקרים המיותרים האלה? אני רוצה גם סקר וגם שיקום.

הסקר טוב ל-20-30 שנים.

הוא לא טוב ל-20-30 שנים. זה לא נכון.


באשר לערכי הסף שציין עו"ד ויזר, זה נכון. כולנו יודעים שקובעים ערכי סף. מתחת לערך הסף יש סיכון קביל ומעליו הסיכון לא קביל. ערכי הסף לקרקעות מזוהמות הם ערכים מבוססי-סיכון, ואכן מתחת לערכים הללו יש סיכון. לעולם לא נצליח באזורים אורבניים, למעט אולי ביערות הגשם, לחזור למצב הנקי שהיה בימי בראשית, זה לא ניתן. אותו דבר תקף גם לתקן מי-שתייה. גם בתקן מי-שתייה נקבעו ערכים לכל החומרים המסוכנים.

הערכים הללו הולכים ועולים כאן.

לא נכון.

שמעתם את גברת אלחנני. היא אמרה שככל שממתינים הזיהום מתפשט.

אבל זה לא קשור לערכי הסף. ערכי הסף הם ערכים אבסולוטיים.

נכון, אבל גם מעבר לשטח שבו הגיעו לערך סף, גם שם הריכוזים עולים. זה לא מדרגה שפתאום קופצת.

נכון, צריך לשקם. אין כאן גורם אחד שלא מסכים שצריך לשקם.

אין על כך ויכוח, אבל צריך לעשות את זה מייד.

כולם חושבים שצריך לשקם. השאלה איך.

השאלה מה הצורה הכי אפקטיבית למנף את המנגנון כדי שהדבר הזה יקרה. אם נשב כאן ונקיים דיונים עוד 50 שנים, בינתיים הזיהום יתפשט ויגיע עד ליד הבתים שלכם, לא ליד הבית שלי. אני גרה במזכרת בתיה. אני שותה את הפרכלורט של תע"ש-גבעון.

אצלנו מסוכן יותר.

לא נכון. הפרכלורט במזכרת בתיה גם בעייתי. הגיע הזמן להבין את המנגנון. המנגנון אינו הסקר. העלות של הסקר באמת זניחה, ואני מסכימה לדבריך, בין אם זה 0.5% מן התקבולים ובין אם לאו, אבל אם זה לא מלווה בשיקום אנחנו לא תומכים בכך.

גברתי, אולי תתייחסי בכמה מילים למצב חוק שיקום קרקעות מזוהמות שנמצא בחזקתכם כרגע.

היעדרו של חוק קרקעות מזוהמות מקשה עלינו מאוד לפעול. אני לא מסכימה גם כאן עם דבריו של עו"ד ויזר. החוק הזה לא נועד לטפל במצבי-ביניים. החוק נועד לפתור בדיוק את המצב הזה. אם החוק הזה ייחקק, גם על המדינה יחול עיקרון "המזהם משלם", לפחות אליבא דהמשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה ידחוף לכך שלא יחול דין שונה על המגזר הפרטי ועל המגזר הממשלתי. אנחנו עושים עבודה גדולה מאוד. מיפינו את שיעור הזיהומים, וחלק גדול מהם, לפחות 50%-60% הם זיהומים שהמדינה גרמה להם בצורה כזאת או אחרת, בעיקר כאשר המפעלים היו בבעלותה. המדינה לא מתנערת מאחריותה, אבל צריך למצוא לזה את המנגנון התקציבי המתאים. זה בדיוק מה שייתן לנו החוק. החוק ייתן לנו כמה דברים. קודם כול, הוא ייתן לנו קרן כדי שאפשר יהיה לממן את שיקום הזיהומים הללו.

גברתי אומרת שהחוק ייתן לנו. אנחנו בהחלט אופטימיים שהחוק ייתן. השאלה אם אנחנו יכולים להיות אופטימיים שהחוק יהיה. גברתי יודעת שחברי הכנסת הגישו את הצעת חוק קרקעות מזוהמות לפני שנתיים. הסכמנו אז להמתין להצעת החוק הממשלתית כדי לקדם את החקיקה במקביל, אבל מסגרת הזמן הסבירה להמתנה הולכת ואוזלת. אם גברתי יכולה לומר שתהליך השלמת הצעת החוק הממשלתית הולך לקרות בחודש-חודשיים הקרובים אז אנחנו נמתין את החודש-חודשיים האלה. אם לא, נקדם את החקיקה הפרטית, הממשלה תצטרך להתייחס לחקיקה הפרטית ובהמשך הדרך אולי החקיקה הממשלתית תצטרף, או לא תצטרף. היכן זה עומד מעשית? למה זה לא מתקדם? היכן נעוצה הבעיה?

תסקיר הצעת החוק הממשלתית הופץ בדצמבר 2008 להערות ומאז חלפו שנתיים. בשנתיים הללו קיבלנו הערות מכמה וכמה גורמים. יש גורמים שעד היום לא העבירו לנו הערות. רשות המים, לדוגמה, עד היום לא העבירה לנו הערות. יש גורמים רבים אחרים שהעירו הערות. משרד האוצר מוטרד מאוד מן העלות, כמה יעלה לו לטפל בזיהומים מבחינת העיקרון "המזהם משלם".

אני מקווה שמשרד האוצר גם כן מתחיל להבין שלדחות את התשלום לאחר-כך רק אומר לשלם יותר. ה"סופר טאנקר" עלה הרבה כסף, כך שמעתי, ואפשר היה לחסוך את זה.

אתה מעלה נקודה מצוינת. זה בדיוק העבודה שהשר שלנו מבקש לעשות, לכמת בימים אלה את העלויות החיצוניות, לדעת בדיוק כמה זה עולה למשק. לא להסתכל בראייה צרה, כמה עולה לנו לשקם קרקע וכמה עולה למדינת ישראל לשקם מים.

את יכולה להתייחס למסגרת הזמן?

לפי התכנון, החוק אמור לעלות בחודש-חודשיים הקרובים לוועדת השרים לענייני חקיקה.

תודה. נציגת מינהל מקרקעי ישראל, עו"ד גיא, בבקשה.

בוקר טוב לחברי הוועדה. לצערי נאמרו כאן כמה דברים על-ידי עמותת אחל"ה שבלשון המעטה אינם מדויקים, ובלשון חמורה יותר מטעים את חברי הוועדה. אני מציעה וקוראת לעמותת אחל"ה, כמו כל אזרח במדינת ישראל, לכבד את הרשות השופטת. בית-המשפט העליון אמר את דברו וצריך לכבד את פסק-דינו. הניסיון של עמותת אחל"ה לגרור אותנו כל פעם מחדש לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, לענייננו בית-המשפט לעניינים מנהליים – חבל. בית-המשפט העליון התייחס, ולא סתם דחה את העתירה על הסף, אלא התייחס גם באופן מהותי, כפי שציטטה חברתי גברת גילה אורון לפני כן.

אני רוצה להעיר לנושא הזה. אנחנו יושבים כאן בוועדה של הכנסת. אנחנו לא ערכאת ערעור על בית-המשפט. בית-המשפט מתייחס למישור המשפטי. אנחנו לא מתייחסים למישור המשפטי. אנחנו לא שואלים את השאלה האם מצב מסוים חוקי או לא חוקי, זה איננו תפקידה של ועדה של הכנסת. תפקידה של ועדה של הכנסת הוא לבחון את השאלה האם זה נכון, האם זה ראוי, ואת זה אנחנו עושים. כך שהמישור המשפטי מבחינתי כרגע איננו מענייננו. אני לא עוסק כרגע בפסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי ושל בית-המשפט העליון. אני מנסה לבחון מה היא המדיניות הציבורית הנכונה למדינת ישראל לנקוט.

ולזה, אדוני, אני רוצה להתייחס. הניסיון להראות כאילו המדינה מתנערת מאחריות הוא ניסיון ממש לא ראוי. המדינה נוטלת אחריות. הסכם ההבנות הוא לא הסכם של מה בכך. זה שכל משרדי הממשלה מתגייסים ומגיעים להסכם כזה, זה רק מראה שהמדינה נוטלת אחריות. פסק-הדין של בית-המשפט העליון – ונכון שלא נדבר על המישור המשפטי – קובע שמי שעיכב בשנתיים את הפקדת התוכנית שהמדינה רצתה להפקיד הוא מי שהגיש את העתירה, שזה עמותת אחל"ה, עם כל הכבוד. האינטרס הלאומי נמצא בבסיס הפקדת התוכנית. בית-המשפט אומר את זה. מי אמר שעמותת אחל"ה אמונה על האינטרס הציבורי? דווקא התוכנית רואה את האינטרס הציבורי והלאומי לנגד עיניה, ובית-המשפט התייחס לזה.

ולגופו של עניין?

לגופו של עניין, אני מציעה לכבד את פסק-הדין ולתת לרשויות התכנון לפעול ולא לעשות איזה הליך של ביקורת. בית-המשפט ציין גם בפסק-הדין - - -

גברתי חוזרת ומתייחסת לבית-המשפט.

משום שהדברים נאמרו ואי אפשר להשאיר אותם ללא תשובה.

משום שבית-המשפט התייחס להליך התכנוני.

בית-המשפט אמר עוד דברים.

אל תפריע לי, בבקשה.

אבל את אומרת דברים לא נכונים.

את אומרת רק חלק מן הדברים.

סליחה, אתה אמרת רק חלק מן הדברים.

רבותי וגבירותי, קראתי את פסק-הדין של בית-המשפט. איננו עוסקים כאן בביקורת על בית-המשפט. מה שבית-המשפט אמר הוא הדבר התקף מבחינה משפטית. יש ערוצים משפטיים שדרכם יכול לטפל מי שרוצה לבקר את בית-המשפט. אנחנו לא עוסקים במישור הזה כרגע. אנחנו עוסקים בשאלה על המדיניות הרצויה. גמרנו עם בית-המשפט. התייחסת לבית-המשפט, אמרת את דבריך בעניין הזה. לגופו של עניין, מה יש לך לומר לגבי התוכנית?

התוכנית רואה לנגד עיניה את השלביות, כפי שיבהירו חבריי שאמונים על התכנון. זה הבסיס המעשי, כך תתקיים התוכנית. זה המנוף. אין דרך אחרת. התוכנית רואה את זה לנגד עיניה וזה המוטו שלה.

גברתי, אני רוצה להבהיר את המחלוקת שקיימת כאן.


נקודת המוצא שלכם היא שיש כנראה דיבר אחת-עשרה שלא היה ידוע לאף אחד מאתנו עד היום, והוא אומר שכאשר יש מהלך של מדיניות שהמדינה-החברה מעוניינת לקדם היא צריכה לייצר לו מקור מימון, ומקור המימון מן הסתם צריך להיות אילו אינטרסים פרטיים כאלה או אחרים שיניעו את המערכת. הדיבר הזה מקובל אולי על חלק מן האנשים שיושבים כאן, אבל הוא לא באמת חלק מעשרת הדיברות.


הכנסת יכולה להחליט אחרת. הכנסת היא המוסד שצריך לקבוע את כללי המשחק. יכולה הכנסת לומר שכפי שלא נכון להפריט את שירותי הכיבוי האווירי, כי חס וחלילה עוד עלולה להיות שרפה בגמלא או בכרמל ולכן אנחנו לא רוצים להפריט את השירותים הללו, אנחנו רוצים להשקיע כסף ציבורי ולעשות דבר אחר, יכולה הכנסת להגיד גם, ברמה העקרונית, שאנחנו רוצים להשקיע כסף ציבורי בטיפול במים מזוהמים ובקרקעות מזוהמות כי זה חשוב, כי אם לא נעשה את זה ייגרם נזק לציבור בהרבה מאוד בחינות.


לכן, אנחנו לא נמצאים כאן במישור הדיון של בית-המשפט. בית-המשפט פועל במסגרת החוקים הקיימים ועושה את עבודתו במסגרת החוקים הקיימים. אנחנו, הכנסת, יכולים לשנות את החוקים. אם אנו חושבים שדבר לא נכון, לא מתאים, לא ראוי או לא מספק אנחנו יכולים להציע פתרונות אחרים. אני אומר את הדברים רק בכדי שצורת הדיון בהמשך תהיה פתוחה יותר. אנחנו לא מחויבים לתפיסה שהדרך היחידה לממן טיפול בקרקע היא באמצעות יזמות פרטית. אנחנו לא מחויבים לזה. זה תפיסה מקובלת, שהיתה אפילו יותר מקובלת לפני שבוע, אבל נדמה שאולי נעשית קצת פחות מקובלת ככל שאנחנו רואים שיש לה גם מחירים ועלויות.


פרופ' ריכטר מן האוניברסיטה העברית, בבקשה.

יש לי שלוש הערות קצרות. מה שקרה בשטח כאן הוא בעצם ביטוי של תופעה שהתחילה לפני הרבה-הרבה שנים בתוך המפעל. אני מציע שלא נשכח את כל העובדים שנחשפו, הורעלו וניזוקו מהחשיפות המאוד-מאוד מרוכזות בתוך המפעל שבאו לידי ביטוי אחר-כך בזיהום ציבורי. יש אוכלוסייה הולכת וגדלה של אנשים של אנשים בני 40-50 שחלו או נפטרו ממספר רב של מחלות. אפשר ללמוד הרבה על ההשפעות הבריאותיות של החשיפות, שאחר-כך התפשטו לאורך השטח, ממה שקרה לאנשים הללו בשל חשיפה לרמות מאוד-מאוד מרוכזות. זאת הנקודה הראשונה. צר לי שהם היו שפני ניסיון, כך קרה, אבל יש כאן איזה אלמנט של צדק חברתי, לדאוג לכך שהם יזכו בהכרה למחלותיהם.


הדבר השני, מאוד לא אהבתי את ההערות של גברת יעל מייסון. בואו נסתכל על זה ממבט-על, לאן אנחנו רוצים להגיע, איזו מידה של מיגון היא המטרה של כל תוכניות השיקום למען כלל האוכלוסיות שתיאורטית נמצאות בסיכון לחשיפה דרך כל המישורים: מים, אוויר, קרקע וכולי. אנחנו חוזרים לעיקרון של התקנים שמטרתם להגן. בל נשכח שמדובר בכלל האוכלוסייה – עוברים, נשים, זקנים – במספר רב של חומרים ובמספר רב של מישורי חשיפה. צריך ללמוד כאן מן הניסיונות המרים מאוד של אסונות מסוג זה שהיו בעבר, אסונות כרוניים לכאורה.


דבר שלישי, בנימה אופטימית – בדרך כלל מאשימים אותי שאני "מר שלילי". נכון?

אני לא מאשים אותך בזה. אולי אחרים, אבל לא אני.

ברחבי העולם יש פיתוח אדיר של טכנולוגיות חדשות, ביו-טכנולוגיות למיניהן, ולא רק הן, של שיטות low cost לנִטרול, עיקור, פירוק, אכילה, ספיגה-ביולוגית של חומרים מן השטח. למשל, אפשר ללמוד מכפר "קטן" מאוד, "קטנצ'יק", לא גדול כמו הרצליה – כלכותה, שם פיתחו שיטות מאוד low cost על-ידי שתילת צמחייה שמטרתה לספוג, לקלוט, לרכז זיהומים תעשייתיים. בסיוריי בהודו נפגשתי עם קבוצות רבות שעוסקות בפרויקטים כאלה, עם כל מיני פרוטוטיפים וכולי. מאחר שמדובר בשיטות מאוד low cost – הן חייבות להיות low cost במקום כמו הודו, ולא רק הודו, גם בסין נוקטים בכל מיני שיטות כאלה – אני סבור שעלינו, כחלק מהערכת הסיכונים וכחלק מן החקיקה, לחייב איתור ותחקיר וסקירה של כל הידע הזה ובחינת האפשרות ליישומו בישראל והתועלת שאנחנו יכולים להפיק ממנו. סיימתי בנימה אופטימית.

תודה רבה. גברת טסלר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. הדיון שנערך עד כה מחדד אצלנו את הדעה, ואצלי בעיקר אחרי ששמעתי את חבריי ממשרדי הממשלה האחרים, שאין מה להתמהמה. צריך להמשיך בתוכנית הזאת כי הבסיס לתוכנית הוא האינטרס הציבורי, האינטרס של הוצאת מפגע, האינטרס של השלבים: כיצד מתקדמים, איך עושים את זה בצורה מושכלת, איך עונים על אינטרסים ציבוריים אחרים ואיך מביאים לתוצאה שגם עמותת אחל"ה מייחלת לה. זה מה שרציתי להוסיף.

תודה רבה. משרד הבריאות.

אני מהנדסת המחוז במשרד הבריאות. רציתי לתקן נקודה חשובה. ברמת השרון לא מספקים מים לשתייה מקידוחי המים של רמת השרון. כל המים מובאים מ"מקורות". זאת נקודה חשובה, כי שמעתי כאן כמה דברים שהם בעצם לא נכונים. משרד הבריאות מתריע שנים רבות.

בעבר, אגב, סיפקו מים מקידוחי המים ברמת השרון.

נכון, עד שנת 2005.

אם התמונה שרשות המים מתארת בפנינו תימשך, ייתכן שבעתיד לא נוכל בכלל לספק מים במדינת ישראל. נצטרך לייבא את המים מירדן אולי ...

אני אחראית על מחוז תל-אביב. אני מכירה את אקוויפר החוף במחוז תל-אביב. לא אדבר בשם כל מדינת ישראל. אבל המצב חמור מאוד. אקוויפר החוף מזוהם מאוד, וגילו אזורי זיהום, כמו תע"ש השרון, כבר לפני שנים רבות מאוד. כפי שהוזכר כאן, הזיהום הזה הולך ומתפשט ועד היום לא טופלו מוקדי הזיהום. עד היום אנחנו שומעים על סקרים וסקרים ובעצם מוקדי הזיהום לא מטופלים והזיהום מתפשט.


לצערי הרב, בימים אלה מבקשים ממשרד הבריאות לפתוח קידוחים לשתייה בטיפול סלקטיבי כזה או אחר ולספק מים לשתייה. אני רוצה להצהיר כאן שמשרד הבריאות באזור תע"ש השרון לא יאשר אספקת מים לשתייה בלי טיפול מערכתי כולל בכל הזיהום ובלי טיפול רב-חסמי, דהיינו טיפול גם במתכות, גם ב-RDX, גם בפרכלורט ובכל המזהמים שנתגלו בתוך מי התהום באזור הזה. זאת נקודה חשובה, כי בעצם כל הזמן פונים אלינו, מרשות המים בעיקר, ומבקשים לפתוח קידוח כזה או אחר עם טיפול נקודתי מאוד. מבחינת בריאות הציבור זה לא אפשרי.


אנחנו מנטרים את הפרכלורט כל הזמן, גם באזור הרצליה וגם באזור תל-אביב. הגברנו את תדירות הבדיקות של הקידוחים שכן מספקים מים, לא ברמת השרון. אנחנו עם היד על הדופק. ברגע שנמצאת חריגה באיכות של קידוח, אנחנו פוסלים את המים. המים שאינם ראויים לשתייה לא מסופקים לתושבי האזור. זאת נקודה חשובה שצריך לציין. תודה.

תודה רבה. פרופ' אהרונסון.

לצערי הרב אני כבר במפגש חמישי כזה בכנסת ויש לי קצת רקע, גם מקצועי. הייתי מורה בפקולטה לחקלאות וניהלתי מכון מחקר במכון הוולקני, וב-10 השנים האחרונות התנדבתי לפעול כתושב רמת השרון לטובת רמת השרון. אני רוצה להציג מה צריך לקרות ואיך זה קורה.


לפני כ-10 שנים התברר לי שכנראה ברמת השרון אנחנו שותים מים שאינם ראויים לשתייה. פניתי לכל הגורמים, וכולם אמרו: אולי כן, אולי לא. הלכתי לספרות ומצאתי שנערכו 2-3 סקרים בשנות התשעים וראו שיש זיהומים גדולים בתע"ש. בזמנו תע"ש הסתייגה ואמרה: אנחנו לא מזהמים. אני לא מתכוון להנהלה הנוכחית אלא על הקודמים. אמרו: אין בעיה.


כתוצאה מהבנה שיש לנו בעיה, תושבי רמת השרון פנו לבית-המשפט כדי שיכריח את המדינה לבדוק ולדעת מה תושבי רמת השרון שותים. המדינה לא עשתה את זה בזמנה החופשי. דרך אגב, כל האינפורמציה שהציגה כאן גברת שרה אלחנני ייתכן שלא היתה בידינו אילו אנחנו התושבים לא היינו תובעים את תע"ש. היועץ המשפטי הכריח את המדינה להשקיע 17 מיליון שקל כדי ללמוד מה קורה. בתביעה הזאת נאמר שצריך לבדוק גם את המים וגם את הקרקע.


באשר למים – ואני לא רוצה להרחיב, שמענו כבר – הסתבר שבמשך שנים שתינו ברמת השרון מים רעילים, עם חומרים מסרטנים ואחרים בריכוזים כאלה ואחרים וייתכן שתושבים נפגעו. אני לא רוצה להסיק מסקנות. היו שם ריכוזים גבוהים מאוד של חומרים מסרטן, כולל פרכלורט.


הסקר הזה, שהוא עבודה של רשות המים, הסתיים בשנת 2006, בתקציב שאנחנו יזמנו שיהיה. מאז לא קורה שום דבר, פרט לדיבורים. אף אחד לא מטפל.

הסקר הסתיים בסוף שנת 2008.

העבודה היתה גמורה כבר ב-2006, לא פורמלית. כל הנתונים הללו היו כבר ב-2006. מאז שום גורם לא התחיל לפעול לנקות את הכתם הנוראי הזה, שהוא מבהיל ואנחנו עדיין לא יודעים את כל המשמעויות שלו.


נאמר בתביעה המשפטית שגם הקרקע מזוהמת. לא היה מספיק כסף והתעורר ויכוח בין המשרד להגנת הסביבה ובין רשות המים מי יערוך את סקר הקרקע. להפתעתי סקר קרקע נערך על-ידי רשות המים, שהיא לא הגורם המוסמך לעשותו, וניטרלו את המשרד להגנת הסביבה.

מי ניטרל? למה אתה אומר דברים כאלה?

הוציאו אותם מן התוכנית. הם היו חלק מן התוכנית והם לא ביצעו.


בנקודת זמן מסוימת הבנו שהקרקע מזוהמת מאוד ולמדינה אין עניין לערוך סקר מקיף, אינני יודע מדוע. אני מוכן שזה ייבדק מקצועית על-ידי כל המומחים, על-ידי מומחים אובייקטיביים. לא נכון שסקר שעורכים בקרקע היום לא רלוונטי לעוד 10 שנים. החומרים בקרקע לא נוסעים, כמו במים, מנקודה X לנקודה Y. התהליך העיקרי הוא שטיפה איטית של החומרים כלפי מטה למי התהום, ואם יש חומרים נדיפים הם גם יכולים להתפזר, אבל בינתיים אנחנו לא יודעים על חומרים נדיפים. חומרים מוצקים מסיסים לא נעים. הכתם המזוהם יהיה באותו מקום בעוד 10-15 שנים, אולי בריכוז קצת נמוך יותר, הלוואי, אבל זה לא מונע לערוך סקר.


למה צריך לערוך סקר מקיף היום ולא אחרי שבונים? דיבר כאן פרופ' ריכטר שקצת מבין בזיהומים ובחומרים מזהמים. אם יש אתר מזוהם מאוד צריך לבנות אסטרטגיה איך לנקות אותו, וזה לא פשוט. יש שם טונות של חומרים מזוהמים שמשפיעים על הסביבה. צריך עם מומחים לבנות תוכנית איך לסלק את הזיהום. את זה אפשר לעשות רק על-ידי עריכת סקר שייתן לנו אינפורמציה על כלל הזיהום בשטח שלא מתפרש על פני אלפי קילומטרים. כל הסיפור הוא פלוס-מינוס 7 קילומטרים, הכול שם.


אם יתברר שכאן יש מקור מזוהם מאוד, או שאי אפשר לגעת בו וצריך לכסות אותו, או שצריך לשנע אותו וכדי שלא יהיה זיהום צריך לבנות מתקן במרחק של 200-400 מטרים מבתי מגורים, צריך את המרחב הזה. זאת אסטרטגיה שצריך להבין אותה לפני שהולכים לתכנון של הניקוי, ולא בשלביות, שיבדקו מה יש בכל 100 מטרים ואחר-כך יתברר שזה בכלל במקום אחר. ברור שאת זה צריך לעשות לפני התכנון. התכנון צריך להיות מבוסס על זה.


שוחחתי עם כמה מומחים מהולנד, מגרמניה, מארצות-הברית. הם בכלל לא הבינו כיצד לא עורכים סקר לפני התחלת תוכנית. אני מופתע, לא מבין מה השיקול לא לערוך את הסקר, שהוא לא יקר והוא חשוב נורא, אלא אם יש שיקולים זרים. אף אחד לא הצליח להסביר לי את זה, וגם לא לבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט העליון לא אמר שאנחנו לא צודקים. הוא אמר רק שהתביעה הגיעה בעיתוי לא נכון.

הוא אומר שזה משתהה ואף אחד לא הולך לבנות מחר בבוקר.

העיקר הוא הסקר?

נציג תע"ש, מר גיא, בבקשה.

אני רוצה להתייחס בפתיח לנתונים המזעזעים שהצגת לגבי האסון שהיה בצפון. דיברת על מספר מפעלים שהיו ללא היתר רעלים וללא רישיון עסק. גם לנו במרחב יש מפעל, בין כביש 2 לכביש 4, ליד טירה, שהיה בכוננות ואת הכבאית היחידה שיש שם תרם לטובת העניין. אני מבקש לומר שכל מפעלי התעשייה הצבאית, ובכללם המפעל בחיפה, יש להם היתר רעלים ורישיון עסק. לנושא רישיון העסק ותנאיו אתייחס מאוחר יותר.


אני מבקש להדגיש – זה נאמר כאן כמה פעמים – שמדובר על זיהומים שנעשו לפני שנות דור, בין תחילת שנות החמישים ואמצע שנות השמונים, בעוד תע"ש היתה חלק ממשרד הביטחון עד נובמבר 1990, כאשר החקיקה, המודעות והאכיפה לנושאים אקולוגיים לא היו כמו היום ואכן היו זיהומים.


נאמר כאן גם על-ידי כמה גורמים שאספנו והעברנו נתונים. אני רוצה רק לתקן את עו"ד ויזר לגבי חיסיון מערכת הביטחון. אדוני לא מעודכן. תע"ש, לפחות ההנהלה הנוכחית – ואני כבר 7 שנים אחראי על האגף האקולוגי בתע"ש – כמדיניות משתפת פעולה עם כולם. אין מידע שמצוי בידינו שלא הועבר למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, לא קיים דבר כזה. אני סבור שאין מסביב לשולחן מי שיוכל להגיד שתע"ש הסתירה או מנסה להסתיר. להיפך, כל גילוי חדש שאנחנו מגלים, ויש בידינו מידע רב מאוד, מועבר ישירות. מי שחושב אחרת, שיקום.


עוד עולה כחוט השני, לפחות מהדברים של ד"ר יעל מייסון וגם של אחרים, שיש חילוקי דעות מקצועיים בין משרדי הממשלה. לא ייתכן ששלושה משרדי ממשלה מקצועיים באים אלינו בדרישות הסותרות זו את זו, כך שכל מה שנעשה נצא לא בסדר. דובר כאן על כן חיפוי ברכות, לא חיפוי ברכות, כן פיילוט, לא פיילוט. הרגולטור, המדינה צריכה לבוא אלינו בהנחיה אחת. לא ייתכן שכל מה שלא נעשה נצא לא בסדר.


אכן פנינו בעתירה מנהלית ומשכו את התנאים לרישיון עסק. העמדה של המשרד להגנת הסביבה, של קידום פעולות בנוגע לזיהומים היסטוריים באמצעות הוספת תנאים לרישיון עסק, לא נכונה לדעתי. בהצבת התנאים הללו, הנוגעים לטיפול בזיהומים היסטוריים, במסגרת רישיון העסק של תע"ש – אומר בעדינות, המשרד להגנת הסביבה משתמש בנו כבני-ערובה מכיוון שהוא אינו מגיע להסכמה עם משרד האוצר, ואז הוא אומר לנו, ואני מצטט: "במקום שאנחנו לא נישן, אתם אל תישנו".

אדוני צריך להבין שהמשרד להגנת הסביבה חובתו להגן על הסביבה וגם על בריאות האנשים והוא משתמש בכלים שיש לו. אם היה לנו היום חוק קרקעות מזוהמות מתקדם ומודרני כפי שהיה ראוי להיות, היו להם כלים נוספים. בתשובה לדברים של אדוני, אני מייד רוצה להגיד שאני דווקא מברך את המשרד להגנת הסביבה שהוא עושה את מה שהוא יכול לעשות היום. הוא לא יכול להסתכל אחורה ולחזור למה שהיה לפני שלושים שנים. היום הכלי שיש לו הוא רישיון עסק. אם יינתנו לו כלים טובים יותר אני בטוח שהוא ישתמש בכלים הטובים יותר שיהיו לו. זה מה שיש היום, לצערי הרב ולצער כל המשתתפים כאן בדיון. אנחנו מקווים שחוק קרקעות מזוהמות אכן יקודם. אני מבחינתי מתכוון לקדם את הצעת החוק הפרטית. נאמר לנו שעלינו להמתין עוד חודשיים. נמתין. אם לא תקודם ההצעה הממשלתית, נקדם את ההצעה הפרטית.

אני שמח שחוק זיהום קרקעות יקודם ויש לי סבלנות לחכות את אותם חודשיים, רק אני סבור שהתנאים הללו לרישיון עסק הם שימוש שלטוני לא נאות. יש להדגיש שהדברים הללו אינם בפעילות השגרתית שלנו היום. אני מזמין את המשרד להגנת הסביבה וגם את רשות המים ואת אחרים לראות, היום איננו - - -

אדוני, חזור לנושא. אני אומר לך את עמדת הוועדה. אנחנו סבורים שהמשרד להגנת הסביבה מחויב להגן על הסביבה ועל בריאות האנשים. הכלי שיש לו היום הוא הכלי הזה. אני מסכים אתך שהוא כלי לא מספק. הוא אולי לא הכלי הכי טוב למטרה הזאת, אבל זה מה שיש לו כרגע ולכן טוב שהוא עושה לפחות את זה. אדוני ימשיך לנושאים הבאים.

אני מסכים עם אדוני.


היתה כאן הערה של ד"ר מייסון לגבי אי-שיתוף הפעולה שלנו בנוף-ים, שאנחנו לא נותנים להיכנס לנוף-ים וכיוצא באלה. התפנינו מנוף-ים בשנת 1997, לאחר שהיה שם אסון בשנת 1992. איננו הבעלים ומאז הפינוי ב-1997 אנחנו לא מחזיקים במקום. בהסכמה מסוימת גדרנו שם גדרות ואנחנו שומרים שלא ייכנסו.

אז מה קורה? הם יכולים להיכנס או לא יכולים להיכנס?

הם לא יכולים להיכנס.

הם יכולים להיכנס, ובלבד שיקחו אחריות או שיהיה להם ביטוח שמי שייפגע שם יהיה מכוסה. יש שם חומרים מסוכנים, אדוני.

המשרד להגנת הסביבה, אנחנו רושמים בפנינו שמבחינת תע"ש אין התנגדות לכך שתיכנסו ותערכו את הבדיקות שאתם יכולים לערוך.

זה מינהל מקרקעי ישראל.

תיכף גם מינהל מקרקעי ישראל יאשר שאף הוא מסכים לזה. אני מניח שהם לא יתנגדו. וכמובן מזהירים אתכם מראש שהמקום מסוכן ותצטרכו להשתמש בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. מינהל מקרקעי ישראל, אתם מאשרים?

אבקש לצטט ממכתבו של מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל אל מר אבי פלדר, מנכ"ל תע"ש, מכתב שנשלח לפני חודשיים: "מינהל מקרקעי ישראל אינו מסכים לדרישות תע"ש בעניין שיפוי מלא כאמור לעיל ומתנגד להסרת אחריותה של תע"ש למצבו של השטח והקרקע במתחם נוף-ים בגין פעילותה בו בעבר. מינהל מקרקעי ישראל רואה בתע"ש אחראית למצבו של השטח ולשמירתו. כל עוד שטח זה לא הוחזר למינהל מקרקעי ישראל כשהוא נקי מכל אדם, חפץ או חומרים מסוכנים ומזהמים מינהל מקרקעי ישראל דורש מתע"ש לאפשר כניסה אל שטח המתחם לכל מי מטעמו לצורך ביצועם של הסקרים אשר אמורים לאפשר את טיהורו בעקבות פעילות התע"ש בעבר. לחילופין, מינהל מקרקעי ישראל מודיע כי האחריות לביצוע סקר סיכונים וסקרים משלימים מועברת במלואה לתע"ש. מינהל מקרקעי ישראל מודיע בזאת כי כל נזק שייגרם, ו/או נגרם למינהל מקרקעי ישראל ולחברת "יהל מהנדסים" – החברה שמטפלת במתחם מטעמנו – כתוצאה מעיכוב ביצועם של הסקרים כאמור לעיל יושת על תע"ש, כולל האפשרות לעיכוב ו/או הפסקת פעילותה של החברה המבצעת את סקר הסיכונים וכתוצאה מכך הפרת חוזה איתה".

הדברים ברורים, נוקבים ולדעתי מוצדקים. הגורם האחראי לזיהום הוא תע"ש. אתם לקחתם קרקע של מינהל מקרקעי ישראל.

והחזקתם בה במשך כל השנים.

החזקתם בה כל השנים. אתם אמורים להחזיר אותה נקייה. בינתיים צריך לאפשר באופן מלא למשרד להגנת הסביבה להגיע ולערוך את הבדיקות הנדרשות במקום. אני מניח שלא בישיבה הזאת נצליח לפתור את כל הוויכוחים הקיימים, אבל לפחות הבדיקה הזאת צריכה להיערך.


אדוני רוצה להתייחס לנקודות נוספות?

רק לעניין שהעלתה גברת טסלר, ברשותך. מכתבו של מר ירון ביבי לא מדויק ולא הופך אותו לנכון. בשנת 2004 מינהל מקרקעי ישראל לקח על עצמו לערוך סקר במקום, ללא שיתוף תע"ש. הוא עבד ישירות עם המשרד להגנת הסביבה מבלי לערב אותנו בכלל. נכון שמר ירון ביבי כתב מכתב, אבל מנכ"ל תע"ש ענה למכתבו זה מייד. הוא ענה לו: "לא נותר אלא להצטער על הרושם שנוצר ממכתבך, כאילו תע"ש מתנגדת לביצוע סקר זיהומים באתר או מכשילה פעולות של מינהל מקרקעי ישראל בעניין, ולחזור על שנאמר והוצהר בעבר, לפיו תע"ש מקדמת בברכה את ביצוע הסקר וככל שיידרש שיתוף פעולה מצידה תסייע תע"ש ככל הניתן, בכפוף להבהרות העניין כי תע"ש לא תישא באחריות לפעולות אשר אינן מתבצעות על-ידה". הוצאנו תזכורת למכתב הזה לפני שבועות אחדים אך טרם קיבלנו מענה ממינהל מקרקעי ישראל.

התמונה הזאת מצערת מאוד, שרשויות ציבוריות, תע"ש ומינהל מקרקעי ישראל, לא מסוגלות לייצר ביניהן מודל מתקבל על הדעת של עבודה וטיפול במפגע סביבתי קשה מאוד. אני חוזר ואומר, מבחינתנו הדרישה היא שנציגי המשרד להגנת הסביבה יוכלו לבצע כל פעולה שנדרשת לפי שיקול דעתם. רשמנו בפנינו, וגם נציגת המשרד להגנת הסביבה רשמה בפניה את אזהרתכם, שמדובר באזור מסוכן עם חומרים וסיכונים סביבתיים קשים.

הם יכולים להיכנס בכל עת.

תודה רבה.

עוד הערה אחת, ברשותך, לדבריו של פרופ' ריכטר באשר לחשיפת עובדים לשעבר לחומרים אשר גרמו, לטענתו, לנזקים בריאותיים. אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. אני מצטער שהוא לא עשה זאת. ראוי להזכיר שפרופ' ריכטר משמש מומחה מטעם עובדים לשעבר בהליכים משפטיים קיימים, תלויים ועומדים המתנהלים נגד תע"ש. תע"ש מתמודדת עם הליכים משפטיים בבתי-המשפט ולא בכנסת. עם זאת, ראוי להזכיר כי מדובר בחשיפות שנגרמו בעבר, כמו גם הזיהומים, וכי תע"ש פועלת בשנים האחרונות, בתקופת היותה חברה ממשלתית, על-פי כל הסטנדרטים המחייבים להגנה על עובדים ובטיחותם, בדיוק באותו אופן בו היא פועלת ביחס לתקני הגנה על הסביבה.

תודה רבה. עו"ד קרן הלפרין מ"אדם, טבע ודין", בבקשה.

אני רוצה לחזור לעניין תע"ש רמת השרון. מן הדברים שאמרו כאן קודם הגורמים השונים נשמע כאילו יש איזו תחרות על השאלה מי מייצג את האינטרס הציבורי ומי מעוניין לפעול למען האינטרס הציבורי הזה. אני מקווה שלכולנו ברור שכל היושבים כאן רוצים לפעול למען האינטרס הציבורי, רק מה שמבדיל בין הארגונים השונים למשרדי הממשלה הוא שמשרדי הממשלה לא עושים כאן מחווה של רצון טוב אלא מחויבים מכוח חוקים שונים לפעול והדברים אסור שיהיו תלויים בתוכנית כזאת או אחרת שתקודם או ביזם כזה או אחר שנכנס לתמונה.


אנחנו צריכים לפעול קודם כול כדי להתמודד עם המפגעים הקיימים והידועים כיום. גברת אלחנני הציגה את זיהום המים. מתנהגים כאילו אנחנו מדינה משופעת במים ואפשר להמשיך במצב של סגירת בארות נוספות והישענות על מקורות אחרים שגם הם כמובן יילכו ויידלדלו. אני פונה קודם כול לוועדה לקרוא לגורמים האחראים כיום מכוח חוק רשות המים ולגורמים הנוספים, ואם הם צריכים את עזרת משרד האוצר לפנות כמובן גם למשרד האוצר, אבל לא לעכב ולא לאפשר את העיכוב בשל תוכניות או עיכובים אחרים, כדי לשקם קודם כול את הבארות המזוהמות ולמנוע את המשך התפשטות הזיהום לבארות נוספות, לאקוויפר ולמקורות מים נוספים שחשובים כל-כך למדינת ישראל.


בעניין התוכנית, הוזכרה כאן העתירה של אחל"ה. זאת עתירה שהוגשה גם על-ידי אחל"ה וגם על-ידי עמותת "אדם, טבע ודין" והתבססה על כמה חוות דעת מקצועיות וחשובות. אני רוצה להזכיר שהבסיס לדרישה שיבוצע סקר קרקע מקיף, שכפי שנאמר כאן קודם עלותו זניחה יחסית לממדי הפרויקט – יש לכך חשיבות בדיוק כדי לאפשר תכנון מתארי שמבוסס על תשתית עובדתית מלאה ומהימנה.


כיום תוכנית המתאר הזאת, שכבר מחלקת למתחמים עם שימושים שונים, על בסיסה יקודמו תוכניות מפורטות. נכון שלא תיעשה בנייה ולא יהיה שיווק לגורמים פרטיים לפני שהקרקע עברה להיות מטוהרת, אבל כן ייקבעו דברים, כמו היכן יהיו מגורים והיכן יהיו שימושים ציבוריים שונים. ייתכן שלאחר מיפוי של מצב הקרקע יסתבר שמקומות שיועדו למגורים או לדברים אחרים אינם ראויים להיות כאלה גם לאחר מאמצים שיקומיים שייעשו. לכן נכון שקודם כול ייערך סקר קרקע מקיף. לא מדובר בדרישה מוגזמת, לא מבחינת הזמן ולא מבחינת העלות. שתהיה בפני מוסדות התכנון והגורמים השונים תשתית ברורה יותר, ולא היסטורית כפי שיש כיום, של מפת הזיהום, ועל-פיה אחר-כך יחלקו למתחמים, ולא יתחילו להעביר כבר את הדברים במתחמים קטנים לקבלנים, עם האינטרסים הידועים שלהם, עם ההסתכלות הספציפית והלגיטימית שלהם.


האחריות, כפי שנאמר כאן רבות, כבר היתה צריכה להיות מוטלת על גורמי הממשלה השונים שזיהמו ומחויבים מכוח חוק. זה כל שנדרש, ולא צריך בשביל זה לעכב את שיקום הקרקעות ולא היה צורך גם לעכב את הדברים במשך שנים כפי שקרה עד היום. צריך להביא את הדברים כפי שהם בשביל השלב המתארי, ואחר-כך לעבור לשלב המתחמים.


הטענה שלנו מבוססת על מידע מקצועי רציני, וגם כאן, כמובן, האינטרס הציבורי עמד בראש סדר העדיפויות מבחינת העותרים ומבחינת הגורמים השונים שמעלים זאת.


אני מבקשת לומר דבר אחרון בעניין חוק שיקום קרקעות. גם אנחנו, כמובן, מסכימים שחייבים חוק מן הסוג הזה כדי שאפשר יהיה לטפל כראוי בקרקעות מזוהמות. נכון שיש כבר היום כלים מסוימים לטיפול במים מזוהמים ובקרקעות מזוהמות, אבל יש גם הרבה מחלוקות והרבה בעיות שצריך לפתור. לכן חייבים מסגרת של חקיקה אחודה, מתקדמת ורצינית. אנחנו מקווים מאוד שהצעת החוק הממשלתית תתקדם, ואם לא, שהצעת החוק הפרטית תקודם במקומה, או שהן יצורפו, זה בכלל לא חשוב. חשוב שיהיה פתרון כולל. אנחנו קוראים לוועדה הזאת לקדם גם חוק כזה, פרטי או ממשלתי או משולב, מה שייראה נכון, לטובת הציבור.

תודה רבה. נציג משרד האוצר, בבקשה אדוני. למה אתה לא יושב על-יד השולחן? למשרד האוצר יש איזו תרומה לדיון הזה.

אני נציג אגף התקציבים במשרד האוצר. כפי שנאמר כאן על-ידי חלק מן הגורמים, אני מניח שאני לא מחדש לכם באמרי שאנחנו חיים בעולם של מגבלה תקציבית קיימת. הצורך שיקום וטיהור הקרקע והמים - - -

עולם של מגבלה תקציבית, אם מתייחסים אליו כעולם של מגבלה תקציבית, עלול לייצר בעתיד מגבלות תקציביות גדולות יותר.

זה ברור.

כלומר, אם אנחנו לא מתמודדים עם המגבלה התקציבית היום, יהיו לנו בעתיד מגבלות קשות יותר כאשר יהיו דברים שאנחנו יכולים למנוע אותם.

אנחנו מתמודדים עם הבעיה התקציבית ונותנים לה מענה. המענה שניתן הוא הסכם משולש שנחתם בין שלושה משרדי ממשלה – מינהל מקרקעי ישראל, משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה – שבו סוכם על מנגנון של שיקום הקרקע.


נאמרו כאן כל מיני דברים על כך ששיקום הקרקע מתבצע מכספי יזמים. שיקום הקרקע יתבצע מהכנסות מקרקע שמחכירה מדינת ישראל לאזרחים שעומדים לגור שם. ככל שאנחנו מעמיסים על מחיר הקרקע מטלות נוספות ההכנסות מקרקע אמורות לרדת. לכן, כדי שאפשר יהיה בסוף להוציא לפועל את שיקום הקרקע ואת שיקום המים, המנגנון בצורה שתיארתי, שבו ההכנסות מן הקרקע, שהן למעשה הכנסות שמגיעות לקופת המדינה ומשמשות אחרי זה לכל מיני היבטים, אותן הכנסות ישמשו לטיהור הקרקע. לא כספי יזמים, לא פעילות פרטית – כסף שמגיע לקופת המדינה, צבוע ומיועד לשיקום הקרקע.


מעבר לזה, נאמרו כאן כל מיני מספרים. על-פי ההערכות שלנו, עלות שיקום הקרקע נאמדת ביותר ממיליארד שקלים. סקר מפורט יעלה עשרות רבות של מיליוני שקלים, מעבר לזה שיש חשיבות לערוך את הסקר ואת הטיהור בצורה מסודרת.


מה קובע ההסכם המשולש? הוא קובע שטיהור המתחם יתבצע בשלבים. כל אימת שישווק חלק מסוים מאותו אזור, ההכנסות מן הקרקע ישמשו לטיהור המתחם ששווק ולמעשה לטיהור המתחם אחריו, ככל שההכנסות יאפשרו את זה.


נאמר כאן כמה פעמים ששיווק הקרקע מותנה כמובן בטיהורה. אין שום כוונה לשווק קרקע לא מטוהרת או לאפשר בנייה של יחידות דיור על קרקע לא מטוהרת ולאפשר שיווק של יחידות דיור על קרקע מזוהמת.


כל ההליכים והעתירות לבתי-המשפט למעשה מעכבים את המטרה המשותפת של כולם.

אחל"ה כופרת בזה. אם הייתם עורכים סקר אפשר היה להתחיל את זה לפני שנים.

מה לגבי מימון הפיילוט שדיברה עליו רשות המים, בעלות של 7 מיליון שקל?

יש הסכם חתום בין רשות המים ובין משרד האוצר על קידום הנושא הזה. אנשי רשות המים צריכים להגיש הצעה להחלטת ממשלה שבה יצוין שיוצאים לפיילוט הזה. המטרה שלנו לעשות את זה מהר ככל האפשר. אנחנו רואים בזה חשיבות רבה מאוד. החלטת הממשלה תקבע כי על-פי העיקרון "המזהם משלם" תע"ש תשלם. היות וכולנו מסביב לשולחן יודעים שלתע"ש יש בעיות מימוניות לא קלות, בהחלטות הממשלה יוקם צוות מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

צוות מנכ"לים זה דרך לקבור את הכול.

איך אפשר יהיה לצאת לפיילוט בינואר?

אנחנו מדברים על פיילוט שצריך להתבצע באופן מיידי.

אנחנו מסכימים לכך.

אתם מסכימים לכך, ומשרד האוצר ימצא את הערוץ המתאים כדי לממן את הפיילוט הזה.

המטרה בצוות מנכ"לים לעשות את זה באופן מיידי, עם תיחום בזמן. אין לנו שום בעיה בזה.

ראית ועדת מנכ"לים שעשתה משהו באופן מיידי?

בצוות יהיו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל - - -

רק אל תגיד עוד פעם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כי בשבוע הזה שמעתי את שמו כבר 10 פעמים ב-10 ועדות שונות. גם לו יש רק 24 שעות ביממה, לדעתי. אנחנו מצפים שהמהלך הזה יתחיל בחודש ינואר ושהוא ימומן. איך תעשו את זה? אתם מומחים גדולים ממני בניהול נכון של המהלך.

מקובל עלינו. המטרה שלנו להתחיל את זה מהר ככל האפשר.

יש לי שאלה לגבי הפיילוט.

לא תוכל לשאול עכשיו. מר ויזר, משפט אחד.

רציתי להעיר על דבר אחר, אבל עכשיו אני מודאג מאוד ממה ששמעתי מנציגי משרד האוצר, שמדברים על כך שהטיפול ימומן מתוך הכספים שיתקבלו מן הקרקעות. אני לא מבין איך זה משתלב עם העובדה שהיתה הצהרה שלא ישווקו קרקעות.

מימון ראשוני הם נותנים.

הערה אחת לעניין האחריות, שפתחתי בו את הדיון. שמענו כאן את הוויכוח בין מינהל מקרקעי ישראל ובין תע"ש בעניין נוף-ים. שוב צריך לחדד שכל הוויכוח הזה הוא על גורלם של אנשים שיערכו בדיקות בקרקע ועלולים להיפגע מן החומרים שנמצאים בקרקע. זה כדי לערוך סקר קרקעות, שבעקבותיו אפשר יהיה לעשות פעולות שיקום ולפתח את המתחם. אפילו רק על העניין המקדמי הזה אין הסכמה בין שני הגופים, שהם בסופו של דבר שני גופים ששייכים למדינת ישראל. שוב, זה מדגיש את העובדה שאין גורם שאחראי לגורלה של קרקע מזוהמת ומחדד את הצורך בהסדרה חוקית של עניין האחריות, בתקווה דרך חוק שיקום קרקעות מזוהמות. תודה.

התסקיר חייב להכיל סקר של תמותה ומומי לידה בקרב האוכלוסייה בכל האזור הרגיש, וחייבים לערב את משרד הבריאות.

רבותי, אנחנו מסכמים את הדיון הזה. הוא היה דיון סבוך וקשה והוא העלה שורה ארוכה של נושאים שאנסה להתייחס אליהם על-פי הסדר.


התמונה הכללית שמצטיירת בפניי, אני חייב לומר, היא תמונה קשה מאוד. אני מודאג מאוד ממה שקורה, ואומר לכם איך הדברים נראים מן הזווית שלי. אבל לפני שאני נכנס לפרטים של התמונה הספציפית הזאת, אני רוצה להתייחס לשאלת היחסים בין הרשויות השונות שמעורבות בעניין. אין ספק שיש כאן מרחב גדול מאוד לשיפור ולקידום התיאום בין הגורמים השלטוניים והציבוריים השונים שמעורבים בטיפול בעניין הזה.


בהקשר הזה אני רוצה לציין לחיוב את הסיכומים המעשיים שהושגו. למען האמת, זאת היתה יוזמה שלנו בוועדה והתגייס לעזרה בנושא הזה השר בגין, סיכומים מעשיים שהושגו בין רשות המים ובין המשרד להגנת הסביבה לגבי חלוקת האחריות והעבודה ביניהם בסוגיות שונות. נכון שזה עלה לא אפרופו סוגיית זיהומי הקרקע והמים הללו אלא אפרופו חקיקה, החקיקה שלי במקרה זה שמקודמת בוועדת הכלכלה ומכוונת לייצר מנגנונים כלכליים טובים יותר להתמודדות עם זיהומי מים. אבל אפרופו אותה חקיקה נוצר סיכום חשוב, שאני מברך עליו, בין המשרד להגנת הסביבה ובין רשות המים לגבי אופן חלוקת האחריות והעבודה ביניהם.


לעניין הדיון הזה, צריך להבחין בין כמה מישורים של דיונים שעסקנו בהם. מישור אחד הוא זיהומי מים, המישור השני הוא זיהומי קרקע. יש כמובן קשר הדוק בין שני המישורים הללו, אבל אופן הפעילות בכל אחד מהם שונה, כי אופן ההתפתחות של כל אחד מהם שונה.


אני רוצה להתחיל בנושא המים ולומר שאנו רואים באקוויפר החוף תמונה מדאיגה וקשה. אנו מדברים היום במדינת ישראל על מנגנונים של ייצור מים חדשים, אבל לפני שמייצרים מים חדשים בואו נשמור על מעט המים שיש לנו בארץ הזאת. מה שאנחנו עושים לאקוויפר החוף הוא לא פחות מאשר פשע. אנחנו הורסים את אקוויפר החוף, שהוא אחד ממקורות המים המשמעותיים ביותר שעומדים לרשות מדינת ישראל, לרשות החברה, לרשות בני האדם בארץ הזאת.


בתחום הזה אנחנו חייבים לנקוט בפעולה מיידית. אני רוצה בשם הוועדה לסמוך את ידיי על ההצעות של גברת אלחנני. אנחנו קוראים לכם להתחיל במהלך מיידי, קודם כול של כניסה לפיילוט – שמענו שמשרד האוצר יממן אותו, או ידאג למימון – ובהמשך לכך מהלך של טיפול במים. אנחנו לא יכולים להשלים עם כך שזיהום מי התהום הולך ומתפשט בקצב מהיר מאוד. כבר היום מדובר על קילומטרים. בארות שרחוקות קילומטרים ממקור הזיהום הפכו למזוהמות. אנחנו מברכים על כל הצעדים המהירים שננקטים בהקשר הזה על-ידי רשות המים.


אנחנו מברכים גם על פעולת המשרד להגנת הסביבה ועל רישיונות העסק המחמירים שהם מנסים לקדם. אני קורא לכל גורמי השלטון המעורבים להושיט יד ולסייע למשרד להגנת הסביבה בקביעת תנאים מחמירים ככל הניתן ברישיונות העסק כדי להתמודד עם הבעיות בכלים שיש בידיהם כרגע. בנושא הזה אנחנו חייבים לייצר פעולה מיידית.


באשר לזיהומי הקרקעות ושיקומן, דעת הוועדה היא שלפני שהולכים לקדם תוכניות צריך לדעת מה המצב. אני לא כל-כך הצלחתי להבין. שמעתי בסבלנות את הדברים שאמרו כאן נציגי משרדי הממשלה השונים בעניין הזה. אני מכיר את העמדה שלכם גם מתוך המסמכים בכתב שקראתי, אבל אני חייב לומר שאני לא כל-כך מצליח להבין איך מקדמים תוכנית מתאר בלי להבין מה בדיוק קורה באותו תחום מתארי שאליו מתייחסת התוכנית.


המהלך, לפיו מבקשים לייצר במקביל את המנגנון הכלכלי שיאפשר טיפול, מעורר הרבה יותר שאלות מאשר תשובות. אני לא משוכנע שניתן לייצר באמת מהלך כלכלי אמיתי כזה. אני לא משוכנע שאפשר לגרור יזמים להשקיע את כספם בדבר שעלול להתברר בעתיד כקרן הצבי.

הובהר שזה לא ייעשה על-ידי יזמים.

אתם מדברים על תוכנית מתאר.

היא לא שייכת ליזמים. היא שייכת למדינה.

תוכנית המתאר הזאת אמורה הרי לקבוע, פחות או יותר, אילו שימושים יהיו בכל תחום. אתם לא יודעים עדיין להגיד מה המצב האמיתי של הזיהומים בתחומים השונים. לכן דעתי ודעת הוועדה היא שנכון יותר לקדם קודם סקר מקיף שייתן לנו תמונה מדויקת של מצב זיהום הקרקעות בשטח. אני סבור שזה נכון יותר לפני שמקדמים תוכנית מתאר.


גם בתחום הזה היוזמה לתכנון של הטיהור חייבת להיות ממשלתית. שאלת המימון היא שאלה רצינית. אכן מדובר כאן בכסף רב, אבל בסופו של דבר מדובר גם בקרקע שיש לה משמעות כלכלית גדולה מאוד, ויש לה גם משמעויות נוספות גדולות מאוד. לכן צריכה להיות איזו תוכנית ממלכתית שקובעת איך אנחנו רואים ברמה העקרונית טיהור וטיפול בקרקעות המזוהמות באזור הזה. התוכנית הזאת אפשרית, לפי הבנתי, רק לאחר שייערך סקר שיראה באופן מדויק יותר בפני מה אנחנו עומדים ומה הבעיות הספציפיות שנמצאות במקומות שונים בתוך התחום הזה.


ברמה העקרונית, ברור שאנחנו עוסקים בבעיה שהוזנחה במשך שנים רבות. בעבר לא היתה מודעות. בעבר גם מפעלים ביטחוניים פעלו, מטעמים מובנים אבל אולי לא מוצדקים, מחוץ למסגרת מסודרת של הסדרה חוקית סביבתית. הדבר הזה נמצא בתהליכי שינוי. בכנסת אנחנו מבינים היום שגם מערכת הביטחון וגם המפעלים הביטחוניים, עם כל חשיבותם, חייבים לפעול במסגרת החוק, בתוך תחומי החוק, בתוך תחומים של הסדרה סביבתית, בתוך תחומים של אכיפה ופיקוח סביבתי. הנושאים הללו נדונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בצורה מעמיקה מאוד, אפרופו חוק האכיפה הסביבתית. אני מקווה שאם נייצר מנגנונים טובים יותר בחוק הזה נוכל למנוע צרות כאלה, או דומות להן, בעתיד.


העיקרון הבסיסי שמנחה, וחייב להמשיך להנחות, הוא עיקרון "המזהם משלם". בסופו של דבר, הגורם שיצר את הזיהום צריך להיות אחראי לטיפול.

זה המדינה.

במקרה הזה זו המדינה באמצעות המערכת שלה. המדינה צריכה להבין שיש לכך עלויות.

המדינה לא מתנערת מאחריותה, אבל צריך לקבוע את המסלול המעשי.

אני לא מתווכח אתך, גברתי. אני אומר שהמדינה חייבת להבין שבסופו של דבר לעובדה שאנחנו, המדינה, זיהמנו יש משמעויות ויש עלויות, ובעלויות הללו המדינה צריכה למצוא דרך לשאת. זה צריך לבוא בחשבון בסדרי עדיפויות כלליים, בסדרי התכנון של התקציב. יש בעיות שצריך להתמודד איתן וצריך לטפל בהן ולא צריך להתנות את הטיפול בהן בכך שיימצא מקור תקציבי, כי אם לא נטפל בבעיות הללו בגלל שאין כרגע מקור תקציבי אנחנו עלולים להגיע לבעיות קשות יותר בעתיד.


אני רוצה להתייחס לנושא תע"ש נוף-ים. גם כאן המחלוקת הקיימת מעידה עד כמה בעייתי שאין לנו מסגרת חוקית כוללת שתסדיר את האחריות לשיקום וטיהור קרקעות מזוהמות. אמרתי כבר במסגרת הדיון, בכוונתנו לקדם חוק שיקום קרקעות מזוהמות, את הצעת החוק הפרטית, אם הצעת החוק הממשלתית לא תקודם בעתיד הקרוב. האופציה הנכונה והטובה ביותר היא כמובן לקדם את הדברים הללו במשולב.


אני רוצה לברך על הפעילות הציבורית שנעשית בתחום הזה, פעילות של תושבי רמת השרון. כתוצאה מן המאבקים שלכם חלק מן הנתונים הקשים שיש לנו היום בכלל ידועים לנו. אם לא הייתם נאבקים בעבר לא היינו יודעים את הנתונים הללו.


אני יודע שיש ויכוח על השאלה האם כן לפנות לבתי-המשפט או לא לפנות לבתי-המשפט. אני בטוח שהתושבים שפונים לבתי-המשפט לא עושים את זה מתוך רצון, אלא מכיוון שהם מרגישים שבדרך אחרת לא יצליחו להגן על עצמם ולשמור על האינטרסים הבריאותיים והסביבתיים שלהם. אני כמובן בעד שיהיה דיאלוג טוב יותר בין גורמי הממשלה ובין התושבים באזור, אבל כאשר פונים לבתי-המשפט זה אומר כנראה שהדיאלוג הזה לא כל-כך מצליח.


אנחנו נמשיך ונעקוב אחר המשך הטיפול בנושא הזה.


אני מודה לכולכם על הדיון. אני יודע שיש כמה אנשים שלא הספיקו לדבר בדיון הזה. נמשיך ונקיים דיוני מעקב. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:05
PAGE
31