PAGE
18
הוועדה המשותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות

22.11.2010

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 27
מישיבת ועדת משותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות

יום שני, ט"ו בכסלו התשע"א ( 22 בנובמבר 2010 ), שעה 09:00

קרינה אלקטרומגנטית במוסדות חינוך - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

יעקב לומברג – אגף רעש וקרינה, המשרד להגנת הסביבה

אלכס לפה – אגף קרינה, המשרד להגנת הסביבה

אסתר בצלאל – מנהלת אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך

עירית ליבנה – המפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

פרופ' סיגל סדצקי - מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה סרטן וקרינה, משרד הבריאות

ד"ר עומר שגיא – משרד הבריאות

דוד וינברג – מהנדס ארצי תכנון וקולחין, משרד הבריאות

איגור סטפנסקי – מנהל החשמל, משרד התשתיות הלאומיות

ד"ר בן-ציון כהן – היחידה למניעת מפגעים ורישוי סביבתי, חברת החשמל

מילכה כרמל – יועצת סביבתית, מרכז השלטון המקומי

פרופ' אליהו ריכטר – ראש היחידה בדימוס, רפואה תעסוקתית וסביבה, האוניברסיטה העברית

בית ספר לרפואה

ד"ר יעל שטיין – רופאה ביחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית, האוניברסיטה העברית, בית ספר לרפואה

גלי הופמן – נציג הנהגת הורים ארצית


אורי טל – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

מיכל גולדברג

יפה שפירא

אושרה עצידה

קרינה אלקטרומגנטית במוסדות חינוך - ישיבת מעקב

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת סביבה ובריאות של הכנסת. נושא הדיון שלנו הוא קרינה אלקטרומגנטית במוסדות חינוך. זוהי ישיבת מעקב. אנחנו קיימנו דיון מקיף בנושא הזה לפני כמה חודשים, ובעקבותיו נעשתה עבודה רבה שאנחנו נשמע עליה, ובעקבותיה גם נקבל החלטות.


בפתיחת הדיון אני רוצה לומר שקרינה אלקטרומגנטית היא שקופה, ולכן היא בלתי נראית. אבל, זה לא הופך אותה לבלתי מסוכנת. ככל שסכנה קיימת מקרינה אלקטרומגנטית' היא דווקא גדולה יותר מכיוון שהקרינה הזאת איננה נצפית בעין, היא איננה מורגשת באופן מיידי על ידי האנשים שסופגים אותה. ולכן, ככל שסכנות ממנה קיימות, הסכנות האלה הן דווקא גדולות יותר מכיוון שההשפעה שלהן היא סמויה מן העין, ועלולה להיות מזיקה יותר לטווח הארוך.


במעקב שלנו בנושא קרינה אלקטרומגנטית אנחנו התחלנו ולא במקרה בעיסוק במערכת החינוך. מערכת החינוך היא מקום שבו ילדים שוהים במשך שעות רבות. מערכת החינוך היא מיוחדת בשלושה מימדים. הממד הראשון - מערכת החינוך היא מקום שבו נמצאים ילדים. ילדים הם לא מבוגרים קטנים, ילדים רגישים יותר. ההשפעות לטווח ארוך, בסופו של דבר, פוגעות יותר בילדים מאשר באנשים מבוגרים. זה טעם ראשון שמערכת החינוך היא מיוחדת בו. הטעם השני שבגללו מערכת החינוך היא מיוחדת נוגע לכך שילדים שוהים במערכת החינוך לא מכוח בחירתם - בדרך כלל, בניגוד לעמדתם – אלא מכוח עמדה של המערכת הציבורית. אנחנו מחייבים את הילדים לשהות במערכת החינוך, ולכן מחייבים אותם לספוג כל מיני מחירים סביבתיים ככל שהם קיימים בתוך המערכת הזאת. הטעם השלישי שבגללו מערכת החינוך היא מיוחדת נוגע לכך שמערכת החינוך אמורה להיות דוגמה לחברה כולה, כי אנחנו רואים את מערכת החינוך כמה שמשקף את החברה שלנו כפי שהיא יכולה וצריכה להיות.

מתוך העקרונות האלה אנחנו יוצאים לדרכנו. מתוך העקרונות האלה אנחנו יצאנו לדרכנו כבר בישיבה הקודמת. עיקרון הגג שמנחה את עבודת הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות הוא עיקרון הזהירות המונעת. זהו עיקרון מאוד חשוב שאומר שאנחנו לא חייבים להגיע לרמות ודאות מאוד קיצוניות של הסכנה כדי לפעול מולה ברמה של מדיניות ציבורית. זו איננה תפיסה שאומרת שלא צריך להמשיך ולחקור את רמות הסיכון, ורמת הוודאות של הסיכון. המחקר הזה צריך להימשך. אבל, ברמה של מדיניות ציבורית מספיק לנו חשש גדול ומשמעותי כדי לנקוט בפעולה ציבורית מחויבת.

לקראת הדיון הזה הוכן נייר עמדה בנושא קרינה אלקטרומגנטית בסביבת התלמיד. הנייר הוכן כתוצאה מעבודה רבה שנעשתה ברשות פרופ' סיגל סדצקי, וזו ההזדמנות לחזור ולהודות לה על התרומה, ועל הליווי של הפעילות שלנו, וגיבוש החומרים האלה. פרופ' סצדקי, אני שמח לאפשר לך להציג את עיקרי ההמלצות והמסקנות שלכם, ואז אנחנו נקיים לגביהן דיון קצר ונסכם.

בצוות הזה שותפו המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך, חברת החשמל, כמובן משרד הבריאות. אני מבין שהתקיימו כמה וכמה ישיבות, ובעקבותיהן סוכמו ההמלצות שיוצגו בפנינו. נציגי המשרד להגנת הסביבה טרם הגיעו. נציגות משרד החינוך נמצאות, ברוכות הבאות. נציגי משרד הבריאות נמצאים. אדוני ממשרד התשתיות, בוקר טוב, וברוך הבא. ד"ר כהן מחברת החשמל, בוקר טוב לך. אני מניח שנציגי השלטון המקומי בדרך. פרופ' ריכטר מבית ספר לרפואה האוניברסיטה העברית, בוקר טוב לך.


עד שהמצגת תהיה מוכנה, ניתן לנציגת משרד החינוך את רשות הדיבור, בבקשה.

מאז המפגש או העלאת הנושא – עוד קצת לפני – אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם פרופ' סדצקי, ומבחינתנו זה הגורם המקצועי שימליץ, שינחה.

גם מבחינתנו, אגב.

אני יודעת. אני יכולה לשבח בפניה, אבל לצערי הרב אני חושבת שמדינת ישראל לא מספיק מקשיבה לפרופ' סדצקי בעוד שכל העולם מקשיב לה. אני חושבת שזוהי הזדמנות באמת גם להודות לה, וגם לחשוב איך אכן מקשיבים לעצות ולליווי המקצועי. בכל מקרה, משרד החינוך קיבל, והיה שותף לכתיבה. יש לנו כמה הערות לכתיבת המסמך, וזה בסדר. אבל, אנחנו בפירוש מבינים בצורך, והעיקרון שלנו - ההנחיה של הרשויות המקומיות אכן לסייע, לערוך, ולפתור את הבעיות במידה והן קיימות, זה לגבי הקרינה. לגבי נושא הטלפונים הסלולאריים – אנחנו הולכים לפרסם הנחיות על פי המלצתה של פרופ' סדצקי.

אני רוצה להביע הערכה באמת לגישה של משרד החינוך, ובכלל לעבודה הרבה שנעשתה מאז הישיבה הקודמת. קראתי בעיון את המסקנות שלכם, את אותה נייר עמדה של העבודה שנעשתה, וכבר מראש אני רוצה לומר שאני חושב שמדובר בהמלצות ובמסקנות מאוד מאוד מאוזנות ושקולות שמצד אחד מכוונות להתמודד עם הבעיה, ומצד שני, יוצאות מתוך מציאות קיימת, ולא מתעלמות ממנה. אנחנו לא יכולים להגיע אולי למצב האופטימאלי שהיינו שואפים אליו באווחת חרב. אנחנו צריכים להתקדם לשם בתבונה, ותוך באמת תהליך של דיאלוג, גם עם הציבור, גם עם המערכות הציבוריות השונות, גם עם ציבור ההורים, ציבור התלמידים, וכמובן חברת החשמל וכל המערכות האחרות שסובבות. העבודה הזאת היא מאוד חשובה.


פרופ' סדצקי, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה על ההזדמנות ועל האפשרות לעסוק בנושא שאני מאמינה שהוא נושא כל כך חשוב. כמו שאמרת, אנחנו הכנו נייר עמדה משולב של משרד הבריאות, משרד החינוך, המשרד להגנת הסביבה, וחברת החשמל, כשהמטרה שלנו היתה לדון בכל הסביבה האלקטרומגנטית בסביבת התלמיד, ולא רק בנושא אחד, ותיכף אסביר.


מבחינת השותפים, כאמור, אני נציגת משרד הבריאות לעניין זה, והמסקנות האלה מקובלות על המנכ"ל. ד"ר עומר שגיא נמצא פה איתי. מבחינת משרד החינוך, ובאמת השותפה העיקרית לכתיבת המסמך הזה עירית ליבנה, אסתר בצלאל כמו שאתם רואים פה, ד"ר עופר רימון. הנייר כבר הוצג בפני ד"ר שמשון שושני מנכ"ל המשרד. מבחינת המשרד להגנת הסביבה, ליווה אותנו פרופ' גלברט סטיליאן, ומבחינת חברת חשמל, היו לנו פה ארבעה שותפים, כמו שאתם רואים, שגם הם הגיבו על המסמך. חברת החשמל בייחוד התייחסה לנקודה של ה-ELF.


כמו שאמרתי, המטרה שלנו היתה לדון בצורה קומפרהנסיבית בקרינה אלקטרומגנטית. אני אתן פה רקע מאוד מאוד קצר על קרינה אלקטרומגנטית, ועל אוכלוסיית התלמידים שהם שני הנושאים שעליהם אנחנו מדברים. כל מה שאני אומרת היום נמצא בתוך המסמך, וזהו סיכום של המסמך. אנחנו מתייחסים לשלושה גורמים :לטלפונים סלולאריים, לרשתות מחשבים אלחוטיות, ולנושא ה- ELF שממנו התחלנו את המנדט שלנו בישיבה שעברה בראשותך, חבר הכנסת דב חנין, ולבקשתך.


כמה מילים מאוד מאוד בגדול כי אני לא מתכוונת לתת פה הרצאה על קרינה אלקטרומגנטית. אני רק רוצה לומר – כי זה יכול להיכנס לדיון ולהיות חשוב לדיון – שהמונחים המאפיינים את הקרינה זה אורך הגל, זה תדר שזה מספר גלים לזמן, השדה המגנטי והשדה החשמלי, כשמונח נוסף חשוב שצריך ללוות אותנו הוא הנושא של הספק שנותן לנו בעצם את העוצמה של הקרינה, וגם הוא חשוב לענייננו.


אתם יכולים לראות כאן מולכם את ספקטרום הקרינה כאשר אתם רואים את האור הנראה פה באמצע. מצד ימין אנחנו רואים קרינה מייננת כאשר פה אנחנו מדברים על גלים קצרים עם אנרגיה מאוד גבוהה. אין לנו ספק שהגלים האלה יודעים לסרטן. התוצאות הבריאותיות שלהם ידועות מזה זמן. פה אתם יכולים לראות את כל הספקטרום האלקטרומגנטי כאשר אנחנו ציינו פה על הספקטרום את הנושאים הרלוונטיים לנו עם אורכי הגל שלהם. כאן אנחנו נמצאים בתחום קווי מתח חשמלי, גלים גבוהים, עם מעט אנרגיה. טלפונים סלולאריים הם פה, וה-WIFI נושק לטלפונים הסלולאריים – זה התחום שעליו אנחנו מדברים.


מטרת נייר העמדה היתה לסכם את מגוון החשיפות לקרינה בלתי מייננת ממקורות שאינם טבעיים להם נחשף התלמיד במערכת החינוך כמובן, ולדון על הפעולות שאנחנו מעוניינים לבצע על מנת לצמצם את החשיפות, ולהבטיח את בריאות התלמידים. אני מצטערת, משום מה המסך לא מסונכרן עם השקופיות, ואתם לא רואים את הכותרת. כמו שאמרתי, המסמך הזה מתייחס לטלפונים סלולאריים, למערכות רשת מחשבים אלחוטיות – WIFI, ול-ELF, למתח חשמלי.


מה המיוחד באוכלוסיית התלמידים? אנחנו מדברים על ילדים ובני נוער. כחוקרת סרטן, באופן כללי האמירה הבאה היא מאוד מדברת אליי. עבור רוב החומרים המסרטנים זה כולל עישון, וזה כולל קרינה מייננת, וזה כולל הרבה מאוד חומרים אחרים שאני מכירה, ועבור רוב אתרי הסרטן, יש קשר הפוך בין הגיל בעת החשיפה לבין הסיכון לתחלואה. הווה אומר, ככל שהילד צעיר יותר כך הסיכון שלו לחלות בסרטן גבוה יותר. אני מדברת בעיקר על סרטן, אני אזכיר מעט מאוד תחלואה אחרת. זה גם בגלל שלצעירים יש רקמות מתחלקות, ולכן הם עלולים יותר לפתח את הנזקים בעקבות החשיפה, וגם מכיוון שצפויות להם שנות חיים מאוד גדולות. אם ניקח, לדוגמה, את אוכלוסיית מוקרני הגזזת – הם נחשפו בשנות ה-50, והם חלו בשנות ה-90 ובשנות ה-2000 ועד היום, כך שיש לנו תקופה חביון מאוד מאוד ארוכה. ולכן, אנחנו מתייחסים לאוכלוסייה הזאת – ובצדק, כפי שאתה אמרת – כאוכלוסייה רגישה בהשוואה לאוכלוסיית המבוגרים, והשיקולים לגביה צריכים להיות זהירים יותר.


עד כאן היתה ההקדמה, ועכשיו אדבר נושא נושא. הנושא הראשון הוא הטלפונים הסלולאריים. בטלפונים הסלולאריים ההקדמה שלי, שוב, תהיה מאוד קצרה. אנחנו מדברים על איזשהו איזון בין מצב שבו במחקרים היום קיים חשש לעלייה בסיכון לפיתוח גידולים בעקבות השימוש בסלולארי. אני מדברת על גידולי מוח, ממאירים ושפירים, עצב השמע, ובלוטות הרוק. וכמובן שנחקרת תחלואה נוספת, השפעות נוירולוגיות, זמן תגובה, בעיות קשב וריכוז. היו מאמרים על איכות זרע, תאונות דרכים – לא בגלל הקרינה, בגלל הסחת הדעת – ועוד ועוד. הנושא הזה הוא במחקר, ואני לא ארבה את השימוש. אבל, בסיכומו של דבר, יש שתי נקודות שאני רוצה להעלות פה. הראשונה היא שבמחקרים עד היום לא נכללו ילדים ובני נוער. אין לנו היום מידע לגבי הנזקים בילדים ובני נוער – כמעט ולא. אנחנו היום שותפים במחקר בין-לאומי חדש שיבדוק את הנושא של גידולים בילדים. במקרה הטוב, תוצאות יהיו לנו בעוד ארבע שנים.


סליחה שהמסך קטוע לכם. מצד שני, אני לא מחדשת פה לאף אחד. השימוש כמובן בטלפונים סלולאריים הוא נרחב מאוד. למעלה מ-9 מיליון מנויים בישראל היום. לפי סקרים שיש לנו היום בכ-60% ממשקי הבית עם ילדים בגילאים 12 – 15, לילדים האלו יש טלפונים. זה סקר משנת 2007, ואין לי ספק שב-2010 האחוזים כבר גבוהים יותר וכד'.


ולכן, העיקרון המנחה אותנו כמו את רוב העולם היום הוא עיקרון הזהירות המונעת – מה שנקרא precautionary principle, כאשר העיקרון הזה קובע שבמקרים שבהם אנחנו לא בטוחים – מה שנקרא Uncertainty - לגבי ההשלכות הבריאותיות, ובואו נזכור שיש היום לא מעט מחקרים שמראים על אינדיקציות לנזק, אנחנו נוקטים במשפט המפורסם: Better safe than sorry. זאת אומרת, אנחנו רוצים ליישם אמצעים סבירים להורדת החשיפה, וזה העיקרון שבו אנחנו נוהגים בקרינה מייננת. זה העיקרון שאותו אימצנו בשלושת הנושאים שאציג בפניכם.


מבחינת משרד הבריאות, שוב, לפני שאני עוברת לסיפור הספציפי של בתי הספר, אני רוצה לומר שאנחנו בשנת 2008, אחרי שפרסמנו את המחקר הישראלי שעמדתי בראשותו לגבי הקשר בין קרינה סלולארית וגידולי בלוטת הרוק, אנחנו פרסמנו הנחיות שמאזנות בין צרכי האוכלוסייה לבין שמירה על בריאותה. אנחנו בוודאי מודעים לכך שטלפונים סלולאריים הם היום טכנולוגיה חשובה, ויותר מזה שהיא חשובה היא נבחרה על ידי הציבור - זה לא לדיון בכלל.


למעשה, ההנחיות שלנו הן מאוד מאוד פשוטות, וכל מה שהן אומרות זה: בואו נרחיק את מקור הקרינה מהגוף. בואו נשתמש ברמקולים, בדיבוריות, באוזניות. נמעיט בדיבור באזורים בהן הקליטה היא חלשה. אנחנו המלצנו לנקוט ולהקפיד על כללי הזהירות האלה באופן מיוחד באוכלוסיית הילדים, לצמצם את חשיפת הילדים לטלפונים סלולאריים, לשקול את גיל התחלת השימוש, ובכל מקרה לנקוט באמצעי זהירות כאשר ילדים מדברים בטלפון. כמובן שקיימת המלצה לנהיגה - דיבור בדיבוריות בלבד. ישנה תקנה שיצאה פה מהכנסת לבדיקת ולכתיבת ה-SAR (Specific absorption rate) על כל טלפון חדש. לאחרונה, ב-2010, הוספנו המלצה לאמץ את עיקרון הזהירות המונעת גם בהקשר של טלפונים אלחוטיים בבית.


לאחרונה סיכמנו את הנושא. אני מצטערת, המסך קטום, ולכן אתם לא יכולים לראות את מה שאני רוצה שתראו. אנחנו בדקנו את כל ההנחיות שקיימים בילדים, בנהיגה ובמבוגרים היום בעולם, ואני רוצה לומר שנעשית פעולה רבה בנושא הזה. אני רוצה להדגיש במיוחד לגבי ילדים שישנם מקומות שבהם אסרו על הכנסת טלפונים סלולאריים לבתי ספר יסודיים, במיוחד בצרפת. ישנם מקומות שדיברו על איסור מכירות וחלוקות, או על אסור פרסום לילדים בגילאים שונים. למשל, ה-EU (European community) יצא בהצהרה שקיימת חשיבות שבתי ספר יהיו נקיים ככל האפשר מקרינה אלקטרומגנטית, כולל מטלפונים סלולאריים, וגם ה-EU, וגם ה-FDA האמריקאי, וגם ארצות ספציפיות כמו בריטניה וקנדה, טענו שיש לקיים מסע הסברה להגברת המודעות לשימוש נכון, ולסכנות הכרוכות בסלולארי בילדים ובבני נוער. זאת אומרת, כל החומר הזה היה מונח לפנינו גם כששקלנו מה אנחנו רוצים לאמץ בארץ. הנושא הזה משתנה מחודש לחודש מפני שהוא באמת נושא חם, ואתה יכול למצוא תקנות וחוקים והצעות והמלצות שמשתנות בעולם מחודש לחודש.


עד כאן היתה ההקדמה שלי לגבי טלפונים סלולאריים.

יש לנו הפסקה מתודית שנועדה לאפשר לכולנו לעכל את הנתונים הקשים והמדאיגים האלה. פרופ' ריכטר, אם אתה רוצה להדאיג אותנו עוד יותר אז זוהי ההזדמנות.

אני חושב שלגבי הטלפונים הסלולאריים והסיכונים המסרטנים, משקל הראיות הוא כך שאנחנו הגענו לשלב מעבר ל-precaution לשלב של prevention. כלומר, לא מדובר במניעת סיכון לגבי - - - , למניעת סיכון שלגביו הראיות מתגבשות ומתקשחות, וכמובן קל וחומר לגבי הנושא של הילדים. יתר על כן, אני אשמח להעביר לך תקציר מכנס שחזרתי ממנו רק עכשיו לגבי כל הליקויים בנושא קביעת תקנים על בסיס ה- SAR.

תודה רבה.

המסמך כפי שהועבר אליך אתמול, כולל בכל פרק שלו את פרק ההקדמה שאותו הראיתי לכם, ואחר כך מה היו העקרונות שעל פיהם החלטנו על ההמלצות שלנו, ואת ההמלצות. כמובן שאפשר לדון על כל אחד מהשלבים האלה.


קודם כל, מה היו העקרונות שעמדו לנגד עינינו לגבי טלפונים סלולאריים. קודם כל, לגבי טלפונים סלולאריים –אנחנו מתייחסים לחשיפה לא כחשיפה נכפית על-ידי מערכת החינוך, כיוון שהטלפון הוא מכשיר האישי. למעשה, השימוש הוא לטובת הפרט, בהחלטת הפרט, וגם הסכנות הן של הפרט עצמו מכיוון שעיקר הקרינה עצמה מהטלפון הסלולארי – ואת זה אנחנו כבר יודעים – היא ממשכיר הקצה, מהמכשיר עצמו, ולכן זו החלטה בין הילד להוריו. אגב, גם כאשר שקלנו את ההמלצות במשרד הבריאות, החלטנו שאנחנו לא מגדירים גיל. גם בעניין הזה ארצות שונות הן מאוד שונות. יש כאלה שקבעו 12, 6, 18. רוב המדינות לא מגדירות גיל סף שמתחת אליו מותר לילדים לדבר, ומעליו אסור לילדים לדבר, אלא המצב היום הוא שמאפשרים להורים לקבל את ההחלטות מול הילדים שלהם. זה מה שעמד לנגד עינינו בנושא של הטלפונים הסלולאריים.


מה הם העקרונות? קודם כל, כרגיל, יישום עיקרון הזהירות המונעת עליו החלטנו באופן גורף. אנחנו סבורים שיש לאזן בין בחירת התלמיד והוריו אם להשתמש בטלפון, כן או לא. אבל, המטרה שלנו, ועיקר המשאבים שלנו צריכים להיות מופנים לכיוון הקניית הרגלי שימוש נכונים. זאת אומרת, חינוך, ומה יותר טוב מזה מאשר במערכת החינוך.


אנחנו שקלנו את נושא שיבוש קליטה בבתי ספר על מנת למנוע אפשרות שיחה בבתי ספר, והחלטנו שהנושא הזה אינו נכון. אני גם חושבת שהוא לא כל כך דמוקרטי במסגרת ההחלטות שרשאים היום הורים וילדים לקבל, והוא גם יגרור מצב לא רצוי שבו למעשה הילד המשתמש יהיה בסכנה גדולה יותר מכיוון שבמקום שבו יש שיבוש קליטה שם הקליטה יותר גבוהה, ולכן מי שישתמש בטלפונים סלולאריים בבתי ספר יהיה חשוף לרמת קרינה גבוהה. ולכן, את הפתרון הזה הורדנו לחלוטין.


מה הם דרכי הפעולה שאנחנו מציעים? קודם כל, אנחנו מציעים לקיים תוכנית להקניית ידע מותאמת גיל להרגלי שימוש נכונים ומושכלים בטלפון הסלולארי. אני חושבת שפה צריכים להיות מושקעים מרב המאמצים. אנחנו מדברים על מערכות חינוך, ועל ילדים. מה יותר נכון מאשר לקיים באמת חינוך נכון לנושא הזה שהוא נושא שהוא ילווה אותם כנראה כל חייהם.


אנחנו מתעקשים, ואני רוצה להדגיש שצריך לנטר את התוכנית הזאת על-ידי ביצוע סקר לפני ואחרי ביצוע התוכנית בשביל לבחון את היעילות שלה, לשפר, ולהגיע לתוכנית שתהיה באמת תוכנית נכונה. אנחנו חשבנו בשותפות עם עירית לחלק אותה לשני גילאים שונים וכו' וכו', לבנות אותה ביחד, ואני חושבת שאפשר לעשות פה דבר מאוד מאוד יפה וגם מאוד ראשוני בעולם – זה מבחינה חינוכית.


נושא שני - אנחנו המלצנו להציב טלפונים נייחים לשימוש התלמידים בבתי הספר. כאשר המלצה המופיעה במשרד הבריאות היא שיש חלופה שקוראים לה קו קווי - נכון שאנחנו לא מתערבים לילדים ולהורים שבוחרים לדבר בטלפון סלולארי - נראה לי מאוד הגיוני להגיד שאם יש חלופה אז אנחנו צריכים לאפשר לחלופה הזאת לחיות. אני חושבת שלהציב שלושה טלפונים ציבוריים ישנים נחמדים כמו פעם בבתי ספר, זו אמירה מאוד מאוד חשובה מבחינה חינוכית.


אנחנו חשבנו שיש מקום לשקול הקמת אזורי דיבור בטלפון נייד בדומה לעיקרון שקיים בנושא עישון, וזאת על מנת להגביל את השימוש ואת נזקיו הסביבתיים, החברתיים, ולהקנות הרגלים מאוזנים לשימוש. אני חושבת שהאזור הזה לא צריך להיות מצומצם קטן ודחוק בפינת החצר, אבל זו יכולה להיות אמירה מאוד מעניינת להגיד שלא בכל מקום צריכים להתקיף אותנו עם הנושא הזה של טלפונים סלולאריים. זה גם נכון בתיאטרון לא לדבר בטלפון הסלולארי, וגם בבתי ספר מבחינה תרבותית יכול להיות לזה ערך מוסף. כמובן שהצוותים במוסדות החינוך חייבים להפנים את הנושא. מורים לא יוכלו לדבר בכיתות, רק בחדר המורים ובאזורי הדיבור. כמו כן, המלצה שאני מאוד מאוד מבקשת ממך אם אתה יכול להפעיל אותה – אתה האדם שיכול להפעיל אותה הלאה – אני חושבת שמבחינת משרד התחבורה, ולדעתי את זה צריך להביא לרמת חוק, צריך לאסור שימוש מוחלט בטלפונים סלולאריים, כולל שימוש בדיבורית על-ידי נהגים צעירים, ועל-ידי הנהגים שמסיעים את הילדים לבתי ספר. כמו שכתבתי פה, זה קיים ב-21 מדינות בארצות-הברית, החוק הראשון והשני ב-17. אני חושבת שנהגים צעירים שהם עדיין באמת צריכים להיות מרוכזים בכביש, והניסיון שלהם כנהגים הוא הרבה יותר קטן, אסור שהם ישתמשו בטלפון סלולארי גם לא עם דיבורית בזמן נהיגה. אני נחרדת כשאני רואה שנהג הסעות ילדים מדבר בטלפון סלולארי. זה ממש לא מוצדק. אין ספק שאת זה אפשר לגלגל הלאה לחקיקה.


בזה סיימתי נושא הטלפונים הסלולאריים, ואני עוברת לנושא השני שהוא מערכות ה-WIFI, המחשבים הניידים שהם בשימוש המורים והתלמידים. שוב, רקע קצר. על פי המלצת ארגון התקשורת של האו"ם יש להכניס בכל בתי הספר בעולם גישה לידע בעזרת טכנולוגיות תקשורתיות מהירות. אין ספק שאנחנו רוצים היום גישה לאינטרנט, גישה למחשבים. כל הנושא הזה הוא נושא מבורך ומתקדם. אבל, ואת זה אני חושבת ששכחנו באיזשהו מקום, יישום הייעוד הזה הוא לא שווה ערך לשימוש ב-WIFI מכיוון שביישום היעד הזה אפשר להשתמש בתשתיות רשת אלחוטיות או בתשתיות רשת נייחות - אין סיבה. צריך להבין שלכל הנושא הנייד, בין אם זה טלפונים ובין אם זה מיחשוב, יש יתרונות במקומות לא קבועים. אבל, כשאני יושבת פה בכנסת ויש פה שולחן, אין לי שום סיבה להשתמש ב-WIFI. כמו שהמחשב שלי זקוק לחשמל, אני יכולה לחבר אותו לרשת האינטרנט גם באופן קבוע.


שוב אני מציינת פה גוף בין-לאומי של האיחוד האירופי שקבע שייתכן וקרינה אלקטרומגנטית הנפלטת מטכנולוגיות אלחוטיות מהווה סכנה, ולכן חשוב שבתי ספר יהיו נקיים ככל האפשר מקרינה זו.


שוב, כמו שאמרת, אני מאוד מאוד מאמינה באיזון בכל דבר בחיים. אנחנו צריכים לאמץ את הטכנולוגיות שמועילות לנו, אבל לעשות את זה תוך שיקול דעת, ותוך איזושהי מחשבה. איפה שזה עוזר לנו – מצוין. אבל, איפה שאפשר להשתמש בטכנולוגיה שאינה מערבת קרינה, אני לא רואה בשביל מה להשתמש בטכנולוגיה שאינה מערבת קרינה.

למעשה, פה אנחנו נמצאים היום במצב של התפשטות מאוד מאוד מהירה של מערכות WIFI. זה קיים במערכת החינוך, ואגב, זה קיים גם בכנסת. כולנו נעזרים במערכת WIFI, ואפילו ברגע זה, בעיצומו של הדיון הזה, כדי לתקשר בינינו. השאלה היא, האם את יכולה קצת יותר לפרט בנושא הזה על רמת הידע שלנו ורמות הזהירות שבהן צריך לנקוט. כי כולנו יודעים היום שטלפון סלולארי עם אנטנה הוא בעיה כשאתה מצמיד לאוזן, ועדיף לא להצמיד אותו לאוזן ועדיף להפחית בשימושים בו, ועדיף להשתמש באוזנייה חוטית שתרחיק את הקרינה מהראש שלנו.


ביחס ל-WIFI אני חושב שהתמונה בציבור היא הרבה הרבה פחות ברורה. גם התמונה של רמת הסיכון, כי הרי בסך הכול אנחנו לא מדברים פה על הצמדת אנטנה לראש, אנחנו מדברים על איזשהו שדה קרינה כללי שאנחנו נמצאים בתוכו, אבל כולנו נמצאים בתוכו שעות רבות בבתי קפה ובמקומות עבודה. היום רוב מקומות העבודה המודרניים מאפשרים מערכת של WIFI. לכן, השאלה היא שאלה יותר קונקרטית. האם ניתן לשמור על קרינת WIFI ברמה נמוכה יותר ומוגנת יותר? האם ראוי לקבוע איזשהם סטנדרטים ומגבלות מבחינת רמות הקרינה המעשיות, או שהדרך צריכה להיות צמצום ככל האפשר את השימוש ב-WIFI בכלל?

השאלות שלך הן מצוינות, ולצערי הרב, התשובות שלי הן לא תשובות טובות. לא נעשה אף מחקר לגבי WIFI. בואו נלך רגע אחורה לשקופית של הקרינה, אם נסתכל איפה אנחנו נמצאים – בטלפונים סלולאריים אנחנו נמצאים פה, WIFI אנחנו נמצאים פה. זאת אומרת, אנחנו מדברים על אותו סוג של קרינה.


למה הדבר דומה? בזמנו התחלתי את הקריירה שלי ברפואת ילדים, ועבדתי שנה בפגיה. כבר שנים רבות מאוד אנחנו יודעים שלא מקרינים אישה בהריון, אלא אם כן היא בסכנת חיים. זה באמת היגיון פשוט שלא שולחים אישה לצילומי רנטגן מיותרים. עבדתי בבית חולים "כרמל" וקרה דבר מאוד מוזר. מחלקת הנשים פה, הפגייה פה. את הנשים לא מקרינים, אבל לתינוקות הקטנים והרכים במשקל 500 גרם ששוכבים בטיפול נמרץ בפגייה עושים כל יום צילום. אחר כך עשינו על זה מחקר, וראינו שהם מקבלים כ-200 צילומים בזמן אשפוז. אף אחד לא חושב אפילו על הגנת העריסה ששוכבת פה, ועל העריסה ששוכבת פה. הצוות כולו יוצא. זהו אותו תינוק אלא שקודם הוא היה בתוך הבטן ופה הוא מחוץ לבטן – אותו תינוק בדיוק.


אני מספרת את הסיפור הזה כיוון שאותו הדבר קרה כאשר נתנו את ההמלצות שלנו על טלפונים סלולאריים, ופתאום כאשר יצאנו עם ההמלצה שלנו גם על טלפונים אלחוטיים אנשים נפלו מהכיסאות ואמרו: מה גם טלפונים אלחוטיים? זה אלחוטי, קוראים לזה אלחוטי. כלומר, איכשהו הכול עף לשם. זאת אומרת, זה מערב קרינה.

גברתי נותנת דוגמה מצוינת. אני מבין שהציבור לא מודע לטלפונים האלחוטיים. אבל, לפעמים הם הרבה יותר מסוכנים מהטלפונים הסלולאריים כי עוצמות הקרינה שלהם הן יותר גדולות. זה משהו שהוא מאוד מסתבר מבחינת ההיגיון. זה אותו טלפון, הוא משדר. אתה מצמיד אותו לראש וכד'. השאלה שלי היא - ושוב מתוך הרצון להגיע לאיזשהו איזון שיאפשר לנו להתקדם למקום יותר טוב, אבל הוא מביא בחשבון את המקום שממנו אנחנו יוצאים ובו אנחנו נמצאים היום – קרינת WIFI היא הרי לא קרינה צמודה לגוף. יכול להיות שצריך ליצור פה איזשהם סטנדרטים של מרחקים, של רמות קרינה, של עוצמת ההקרנה. אבל, נדמה לי שיש איזשהו הבדל בכל זאת בין אותו מכשיר פולט קרינה שאני מצמיד אותו לגופי לבין קרינת רקע שהיא אולי מזיקה וצריך להפחית אותה, אבל היא פחות דרמטית מהדברים שמצמידים לגוף ממש.

בעיקרון, אני מסכימה איתך. אבל, התשובה שלי אליך היא כן ולא. מדוע כן ולא? ראשית, מפני שגם המחשב עצמו מתקשר. גם למחשב יש אנטנה בדיוק כמו שלמכשיר הסלולר. לפעמים אתה שם את הלפטופ על הברכיים שלך. אני לא חושבת שבאמת אפשר להגיד שהמחשב הוא לא צמוד לגוף. שנית, יש הבדל מבחינת עוצמות כמה אנשים הראוטר משרת. אני חושבת שיש שאלה מאוד מאוד מעניינת והיא מה קורה כשיושבת כיתה של 40 ילדים, וכל ה-40 הילדים האלה משתמשים בראוטר ובמחשבים אלחוטיים.


אני לא מתחמקת מהתשובה. התחלתי בפתח דבריי ואמרתי: אני לא בדיוק יודעת. אני רוצה להגיד לך שאני מלווה את כל הנושא האלחוטי כבר הרבה מאוד שנים. התחלתי את המחקר בנושא הזה בשנת 98, ואנחנו תמיד מלווים בקבוצת המחקר הבין-לאומית באנשי חשיפה מאוד מאוד טובים. אני חושבת שהקרינה הזאת היא מאוד מסובכת, וגם הם לומדים כל יום. למשל, חיפשנו מאמרים בנושא של ראוטרים ובנושא WIFI, ובימים אלו מתקיים בבריטניה מחקר שחוקר את העוצמות ואת הרמות, ואין על כך עדיין תשובה חד משמעית. אתה תשאל אנשים שונים, ואתה תקבל תשובות שונות. מהניסיון שלי, בעוד שנתיים התשובות גם ישתנו, וגם הטכנולוגיה תשתנה, וזו נקודה מאוד חשובה גם כן. הטכנולוגיה כל הזמן משתנה מאנלוגי לדיגיטאלי, לזה ולזה, ואז אנשים באים ואומרים: אבל, שינינו את הטכנולוגיה, הפרמטרים השתנו. התשובה שלי היא שאנחנו עוד לא יודעים מה מכל הפרמטרים האלה – אורך הגל, התדר, העוצמה, השדה האלקטרומגנטי – הוא זה שגורם בכלל לתופעה הבריאותית, אז מה זה משנה לי שזה השתנה? יש המון אנשי הי-טק שעושים עכשיו המון המון פטנטים שהקרינה מתפזרת, והקרינה כך וכך. אם אני לא יודעת מה הגורם המזיק בתוך הקרינה, איך אני יודעת שהפטנט שלכם לא גורם בעצם ליותר נזק?


קודם כל, אני אומרת לך שאני לא יודעת. אני באמת לא יודעת. שנית, אני אומרת לך שאני לגמרי מסכימה איתך שהטכנולוגיה היא טכנולוגיה חשובה, וצריך לאמץ אותה. אין לי ספק ולכולנו אין ספק שזה מערב קרינה. כל האמירה שלי היא שברגע שאנחנו יודעים שזה מערב קרינה, וברגע שאנחנו חושדים שהקרינה הזאת – וזאת אותה קרינה, אני מסכימה איתך שלא ברור לי מה הן העוצמות ועל איזה איבר בגוף זה בדיוק עובד – אבל, כל זמן שכולנו מסכימים שזו אותה קרינה, ואנחנו מסכימים שכנראה לקרינה הזאת יש נזקים, למה לא במקום שקל מאוד ופשוט מאוד וזול מאוד לא לצמצם את הקרינה? זאת האמירה שלי. אני לא מבינה איך לאמירה מישהו בכלל יכול להתנגד. אני לא באה ואומרת: בואו נזרוק את כל ה-WIFI. אני לא אומרת דבר כזה, אני משתמשת ב-WIFI בעצמי. אבל, אני אומר לך שלי בבית יש שולחן עבודה קבוע שבו אני עובדת ששם אני מחברת את המחשב בצורה כזאת. למה לי סתם להקרין? אם במקרה מתחשק לי לעבוד בסלון אז אני ניגשת ומדליקה את הראוטר, ועובדת את הזמן שאני רוצה בסלון, ואז סוגרת אותו חזרה. הנקודה היא שאנשים אמרו: בואו נאמץ את הטכנולוגיה הזאת בלי בכלל לחשוב, והמחשבות יבואו מאוחר יותר – מה שבדרך כלל בין תעשייה לבין בריאות. זה לא מפתיע אותי שזה הסדר. כל מה שאני אומרת הוא שאיפה שזה קל ופשוט, בואו כבר נצמצם.


אם אני חוזרת לבתי הספר – זה בדיוק מה שאמרנו פה. עיקר השימוש בבתי הספר נעשה במקומות קבועים ומוגדרים מראש. זה לא מפתיע אף אחד. המחשב צריך להגיע לשולחן התלמיד שעומד פחות או יותר קבוע. יתרה מזאת, אתה בין כה וכה צריך חוט כי המחשב צריך חשמל. לכן, אני אומרת, אחד ועוד אחד שווה שניים. אני לא מבינה, בתנאים כאלה למה בכלל צריך ללכת מראש - כאילו אנשים אומרים: קידמה זה מחשבים, קידמה זה WIFI. קידמה זה מחשבים, ומחשבים זה לא בהכרח אומר WIFI. יש גם טכנולוגיה אחרת – זאת כל האמירה פה.


בנוסף לזה, כשאנחנו מדברים על WIFI, כמו שאמרת קודם, אוכלוסיית התלמידים מחויבת להימצא בשטח בית-הספר. מה קורה אם כמה הורים מתנגדים בכלל לנושא הזה? אין להם ברירה. אתה שולח אותם לבית ספר, ואתה שולח לבית ספר שיש בו חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית. הם בחרו לא לתת לילד שלהם טלפון סלולארי. אני חושבת שיש פה גם אספקט אתי שדורש חשיבה.


כמובן שיש לנו חובה מוסרית להגן על בריאות התלמידים, ועיקרון הזהירות המונעת. בניגוד לטלפונים סלולאריים שאמרנו שהשימוש הוא אישי, ובהחלטה של כל הורה, פה השימוש הוא כפוי, הוא ציבורי. אנחנו חושבים שהוא גם נעשה במקומות קבועים. לכן, מה שאמרנו פה הוא שמאחר וקיימות דרכים אחרות ליצירת תקשורת בין מחשבים שהן בטוחות יותר והן אינן מצריכות חשיפה לקרינת RF, כגון שימוש בטכנולוגית חוטית, טכנולוגיה נייחת, אנחנו לא רואים סיבה מהותית להשתמש בטכנולוגיה אלחוטית. זה העיקרון המנחה פה. ולכן, קבענו שעקרונית יש להעדיף טכנולוגיות קיימות בטוחות ופשוטות יחסית על פני ה-WIFI.


עכשיו, השאלה היא באמת שאלה כספית, שאלה טכנולוגית, שאלה טכנית. אני לא אדם טכני. אני לא מהנדסת. כשישבנו עם סטיליאן הוא חשב שאין פה שום בעיה. משרד החינוך בדיוק נמצא ערב תחילת כל הנושא הזה - - -

סטיליאן חשב שאיפה אין שום בעיה?

להשתמש בבתי הספר בטכנולוגיה קווית לצורך הזה.

יש בעיה אם כל כיתות הלימוד יראו כמו חדרי המחשב. בכיתות המחשב יש 20 תלמידים, ואם אנחנו מחדירים את המחשב לכל המקצועות, ואם בכל הכיתות האם יהיו מחשבים, תהיה לנו בעיה לעשות מערכת קווית לכל תלמיד בכיתה שיש בה 40 תלמידים. זה גורם לנו חוסר גמישות, וזה גם פוגע בשיטות הלמידה הפרונטאליות או הקבוצתיות. זה גורם לנו לחוסר גמישות במיקום, כי אתה צריך לשים את השולחן והכיסא במקום קבוע.

אני לא כל כך מבינה את הטיעון הזה מפני שחשמל צריך להגיע לכל מחשב בין כה וכה. אני לא חושבת שאפשר להסתמך על זה שכל הילדים יגיעו עם מחשב טעון מהבית, ושהוא יספיק להם לכל זמן הלימודים. ילדים שוכחים להביא עיפרון והם ישכחו גם לטעון את המחשב.


אני לא קיצונית לשום כיוון ובשום מצב. כל מה שאני אומרת הוא שבואו נזכור את האופציה כשאנחנו בונים כיתה וכשאנחנו בונים בית ספר. לפני כמה ימים דנו במשרד הבריאות בנושא תקנים, דווקא של ELF שנגיע אליו, והמנכ"ל דווקא הסכים ללכת לקראת תקן מחמיר בנושא הזה. אתה בטח תשמח לשמוע שדווקא לכיוון של 4 מיליגאוס בנושא של מבנים חדשים, וב-10 במבנים ישנים. היה ויכוח האם אפשר בכלל לחלק ולהפריד במבנים קיימים בין הקיים לבין החדש מפני שהציבור יגיד: אם אני כבר גר בבניין קיים האם בגלל זה מגיע לי תקן יותר גבוה? אני חושבת שהטיעון הזה לא תקף בימינו. כולנו יודעים שיש כבישים גרועים. כשאנחנו בונים כבישים חדשים אנחנו בונים אותם כמו שצריך, ובגרועים אנחנו מטפלים לפי קצב טיפול מסוים ולפי הכסף. זה העולם שבו אנחנו חיים. אני לא טוענת: אל תעשו את זה בשום בית ספר, אני רק אומרת: אתם בונים עכשיו, שזה יהיה העיקרון המנחה. אם זהו העיקרון המנחה, בואו נחשוב עד איפה אפשר ליישם אותו במציאות. אפשר עכשיו לשבת ולדון טכנית איפה אפשר ליישם את זה, ואיפה אי אפשר ליישם את זה. אבל, משרד החינוך יוצא היום למחשבה שהוא רוצה לרשת את בתי הספר ברשתות אלחוטיות, ומראש המחשבה שלו היא WIFI, והוא בכלל לא זוכר את האפשרות הבטוחה, הזולה והפשוטה של חיבור קווי, אז אני חושבת שזה רע. בתקווה שהעיקרון הזה אכן יאומץ, זו צריכה להיות השאיפה. האם אנחנו צריכים לבצע את זה בכל בית ספר, גם בבית ספר עם תשתיות ישנות, וגם בבית ספר שכבר מיהרו ועשו בו WIFI? אפשר לדון בנושאים האלה. לא הכול צריך להיות הכול או לא לכלום. אפשר גם ללכת לקראת שאיפה שזה היעד שלנו, ואנחנו עושים את זה ב-70% מבתי הספר – אני אהיה מאוד שמחה. אני מודעת לזה שאנחנו חיים בתוך כסף ובתוך מיליון ואחד דברים. אני חושבת שמשרד החינוך לא נתן מספיק את דעתו לכך שבין כה וצריך חיבור של חשמל לכל מקום שבו יהיה מחשב. אני לא מאמינה שאפשר לסמוך על זה שהמחשבים יהיו טעונים מראש. צריך להגיע לאופטימום, אבל אני אשמח מאוד אם האופטימום יהיה כשזה העיקרון המנחה, ולא נשכח בכלל את האופציה שאפשר גם לא לרשת ב-WIFI את בתי הספר.

זה בכלל הרבה יותר פשוט לגבי מבנים חדשים כי אנחנו נאמץ את זה, וישר אגף הפיתוח ינחה. זאת תהיה ההנחיה הבסיסית.

גם חברת החשמל היום טוענת שאפשר באותו כבל של החשמל להשתמש גם לאינטרנט. יש המון פתרונות.

גברתי, בבקשה. רצית להעיר בנקודה זו.

שמי ד"ר יעל שטיין, ואני עובדת עם פרופ' ריכטר באוניברסיטה העברית. אני זו שהעלאתי את השאלה הזאת בדיון הקודם, ואני זו שכתבה מכתב למשרד החינוך לפני כמה חודשים בבקשה שלא יכניסו רשת WIFI לבית הספר של הילדים שלי, ושישקלו להכניס רשת קווית, כי אני בדיוק מההורים האלה שלא נותנים לילדים שלהם טלפונים סלולאריים, ולא מעוניינים בכלל שהם יהיו חשופים במשך כל היום לקרינה.


אני חושבת שעדיין רחוק מאוד היום שכל ילד יבוא לבית הספר עם מחשב נייד מהבית. בהחלט מתאפשרת למידה בכיתות, אבל הלמידה מתאפשרת בעיקר בחדר מחשבים ייעודי לכך או בחדר מדעים או בעוד שני חדרים, ולמורות יש מחשבים ניידים, ואפשר לחבר חוט לשולחן המורה וילד יכול לשבת שם.


להציג את זה שאי אפשר לרשת את הכיתות כי צריך בכל שולחן ושולחן של כל תלמיד ותלמיד לשים כבל - זה לא בדיוק המצב הקיים היום. זה רחוק מאוד מזה. האם בגלל זה כל בית-הספר צריך להיות חשוף כל היום ל-WIFI? זה ממש לא הגיוני.


ההסדר שההורים בבית הספר שלנו הגיעו אליו הוא שפשוט ה-WIFI מכובה, כי ניסינו להילחם בכם ולא הצלחנו. אבל, אני חושבת שזה לא תקין. אני חושבת שזה ממש לא תקין להגיד: טוב, כבר הכנסנו אז שיישאר, ושהילדים האלה יוקרנו, ורק ילדים במבנה חדש לא יוקרנו. זה לא הוגן.

קודם כל, זה לא יהיה. אני מצטערת על המקרה הפרטי. אבל, אני חושבת שגיבשנו משהו. אנחנו נאמץ את התפיסה של פרופ' סדצקי. אנחנו נחשוב אופרטיבית בכל מקום ובכל סיטואציה - ואני מדברת על מה שקיים כבר – איך אפשר להשתלב בתפיסה הזאת. העניין פה הוא לא העניין התקציבי, אלא העניין התפיסתי החינוכי.

זה גם עניין של מודעות.

בדיוק, לגבי מודעות קודם כל. ובכלל, אגף הפיתוח ישקול, אנחנו נשקול עם אנשי חינוך ועם האגף הטכנולוגי על מנת לראות איך אפשר לאמץ את זה, ולא לפגוע באמת בקידמה. לאפשר את זה, אבל מתוך מציאות קיימת – זה ברור לנו.

אדוני, בבקשה תציג את עצמך.

שמי גלי הופמן, ואני נציג ארגון ההורים. במקרה אני עובד ברשות המחשוב באוניברסיטה העברית. בין הכול ללא כלום יש גם מצב חדש שנקרא פשרה. צריך להגיע לפשרה.

הפשרה היא לא מצב חדש. היא פתרון שהומצא לפני הרבה שנים.

קונספטואלית צריכים לקלוט שאנחנו נמצאים במצב חדש, וצריכים להסכים לפשרה. זה נקרא כיבוי שריפות, או פשרה – תקראו לזה איך שאתם רוצים. אבל, בין זה שתהיה עמדת רשת ליד כל כיסא, או שתהיה רק כיתה אחת של מחשבים, יש מצב ביניים. באוניברסיטה העברית על כל הקמפוסים הרבים שלה יש מעבדות מחשבים. מעבדה זה מונח שמאפשר גמישות. אם יש יותר כסף עושים מעבדה של 800 תלמידים, ואם אין כסף אז מעבדה של 20 מקומות. אבל, צריכים לחשוב על זה, וללכת מייד לזה. לא להשאיר את כל התלמידים מוקרנים, ורק בגלל שבית הספר הוא ישן, והתקן בשנות ה-50 היה אחר. תודה.

אני רוצה לאפשר לפרופ' סדצקי להשלים את המהלך, ואז נשמע הערות.

אני עוברת עכשיו לנושא השלישי. נושא המכשירים עצמם כוסה, וכן כוסה נושא ה-WIFI. עכשיו אנחנו מדברים על ELF.


לגבי Extremely Low Frequency - הראיתי לכם קודם איפה הוא נמצא על פני הגרף. בשנת 2002 הוגדר ה-EFL על ידי ארגון הבריאות העולמי כמסרטן אפשרי. זהו נושא שהוא שונה מה-RF של הטלפונים הסלולאריים. פה כבר יש לנו הגדרה של מסרטן אפשרי. אני רק רוצה להזכיר ולומר שההגדרה הזאת בוצעה על בסיס שני ניתוחי על - מה שנקרא Meta Analysis - של מחקרים שהדגימו עודף לוקמיה, סרטן דם, בילדים שגרו בקרבת מתח גבוה – מעל 0.3 מיקרו-טסלה.

קווי מתח עליון, מתח עילי, תת קרקעי, פילרים, שנאים וכו' וכו'. גם פה אנחנו מבקשים להטמיע את עיקרון הזהירות המונעת שכמו שאמרתי גם המשרד לאיכות הסביבה וגם משרד הבריאות היום שניהם הולכים לכיוון של המלצה באמת על קביעת תקן שהוא נמוך יחסית, שהוא קרוב למה שהמחקרים האלה מדברים עליהם, כך שפה יש לנו באמת כיסוי מבחינה של ספים מומלצים.

אתה דיברת על נושא הפשרה. גם אני מאמינה גדולה בפשרות. יש להתייחס באופן שונה לתשתיות חדשות בהקמה ומתוכננות, ולשינוי תשתיות קיימות. פשוט, אין ברירה. אין מה לעשות, אנחנו חיים בעולם שגם כסף משחק בו תפקיד.

המסמך פה הוא הרבה יותר טכני. המשרד להגנת הסביבה לא פה, ואני מרגישה קצת לא נוח להציג אותו כי פה אני חושבת שהנושאים הם באמת פחות שלי ויותר של האנשים האחרים.

נציגי המשרד להגנת הסביבה הגיעו.

סליחה. מבחינת עיקרון הפעולה – נציגי חברת החשמל טענו שהם רואים חשיבות רבה לנושא, והם מוכנים להשקיע בו משאבים, ושהיא כבר היום מטפלת בחלק מהנקודות הבעייתיות שמדווחות לה. אני רק רוצה לציין שהם אחראים על התשתית עד למד החשמל, עד לשעון, וזהו גוף מקצועי בעל ידע וניסיון שבהחלט מוכן היה להירתם לנושא הזה.

אגב, כמה מהבעיות באופן טיפוסי נמצאות בתשתית עד למד החשמל, וכמה אחרי זה? הרי אחר כך יש גם פריסה של מערכות חשמל.

נכון. התייחסנו לנקודה הזאת, ופה באמת לעירית יהיה בוודאי מה להוסיף. קודם כל, גם את היקף הבעיה, חבר הכנסת חנין, לא ממש הצלחנו להשיג. רציתי לכתוב פה את היקף הבעיה, ואני לא ממש מבינה אותו כי יש סתירות בין דוחות שונים, ולכן אני מעדיפה לא להיכנס לנושא הזה אלא שתשאל ישירות גם את חברת החשמל. אני לא רוצה לענות עדות שמיעה בנושא הזה.

המשרד להגנת הסביבה מבצע בדיקות בבתי הספר לצורך איתור שדות חורגים על פי נוהל קיים. הם כבר בדקו את קווי המתח העליון וקווי המתח העילי בכל בתי הספר, ובמידה ונמצאו ליקויים הם תוקנו – זו האמירה של המשרד להגנת הסביבה. בנוסף לזה, בוצע פיילוט בבתי ספר מסוימים שהתגלו בהם ליקויים.

ההערכה הזאת נשמעת לי אופטימית בצורה לא סבירה. אני חושב על בית-הספר שבו לומד הבן שלי, ואם אני מסתכל רק על ארונות חשמל אני לא יודע אם הם נבדקו. יכול להיות שכולם נבדקו, והכול בסדר.

לא, לא כולם נבדקו. הם טוענים שהם מסוגלים לעשות את זה תוך שנה. ביכולת המשרד לבצע מדידות תוך שנה – זה פחות או יותר סדר הזמן שהמשרד דיבר עליו.

זו גם אמירה אופטימית.

זה לא מעשי.

אני אצטרך ללכת מהר מאוד מבית ספר לבית ספר עם המד שלו – סטיליאן ואנשיו כמובן. אבל, הם לא רבים.

פה באמת צריכים להחליט מה עושים – זאת היתה האמירה.


אני רוצה לסכם את תרשים הזרימה שיצרנו, ושהוא מפורט במסמך שקיבלת. כמו שאמרתי, יש הבדל בין מבנים חדשים ומבנים קיימים. לגבי מבנים חדשים, התקנה חדשה, הגוף האחראי על המערכת שזה חברת החשמל והרשות המקומית ידאגו שהמערכת תתוקן ותוחזק על פי ה-Best Available Technology, כאשר חברת החשמל התנדבה לכתוב שני תדריכים לתכנון מתקנים חדשים ולתחזוקה שוטפת. זאת אומרת, כביכול יהיה לנו פה עולם מושלם שבו יש הנחיות, וכל המבנים החדשים - - -

מתי תדריכים כאלו יוכלו להיות מוכנים?

המדריכים האלה כבר נמצאים בשלב סיום. ראיתי טיוטה כמעט שלמה. אנחנו מעריכים שבמהלך חודש דצמבר נוכל להפיץ.

אנחנו נשמח מאוד לקבל אותם גם לכאן.

נעשתה עבודה עם גורמים שונים בחברה שאחראים לנושא של תכנון של סוגי מתקני חשמל שונים עד לרמת ארונות חשמל. הוטמעו במדריכים האלה עקרונות שמוכרים גם מהיתרי הסוג שקיבלנו עבור מתקני חשמל חדשים. הרעיון הוא גם להרחיק, גם לצמצם את השדה המגנטי על ידי קיזוז הדדי של שדות מגנטים ממוליכים שונים. אני מניח שבמהלך חודש דצמבר שהמדריך יופץ.

אני מאוד אודה לכם אם במסגרת המדריך הזה אתם תכללו גם דברים שאליהם כדאי לשים לב. אני מניח שהמדריך יגיע כמובן לאנשי מקצוע שמתקינים או שמתחזקים. אבל, הוא יכול להגיע, ואולי גם צריך להגיע, לאנשים אחרים שאין להם ידע, והם בכלל צריכים לדעת מה כדאי לבדוק, ולמה כדאי לשים לב. אתן לך דוגמה אחת, אדוני, כדי לסבר את האוזן. פה בכנסת, למשל, גיליתי לאחרונה שלא פחות ולא יותר משרדו של השר להגנת הסביבה נמצא בצמוד ללוח חשמלי מאוד מורכב ומסובך, והשר להגנת הסביבה אפילו נח בספה שהיא צמודה מהצד השני לאותו לוח חשמלי. אם זה נכון לגבי השר להגנת הסביבה, מה נכון לגבי אנשים שהם לא כל כך ערים ומכירים את המערכות? לכן, השאלה הזאת של מה הם הדברים שכדאי לשים לב אליהם, וכדאי לבדוק אותם ולהיות רגישים אליהם, היא מאוד מאוד חשובה, והיא תוכל מאוד לסייע לנו בהמשך.

משרד החינוך מבקש לקבל את הטיוטה כי יש לזה השלכות לגבי תכנון של בתי-הספר. לפני שמפרסמים, אנחנו רוצים לקבל את הטיוטה.

אני לא רואה שום מניעה. בכל מקרה, זה יהיה מדריך חי שאנשים ישתמשו. במידה ויהיו הערות נוכל לשלב את ההערות כדי לשפר.


לגבי שאלתו של אדוני – המדריך מכוון בעיקר לאנשי מקצוע, לאנשי החשמל, לאנשים שמתכננים מערכות חשמל גם בחברת חשמל וגם יועצים פרטיים. בנפרד יחד עם המשרד להגנת הסביבה, אנחנו מכינים חומר בנושא שדות מגנטים, היבטים תכנוניים וסביבתיים ורמות רקע וכו'. אני מניח שהחומר יופץ באתר האינטרנט של חברת החשמל.

האם גם הוא יהיה מוכן במהלך דצמבר?

הכוונה – כן. הם שני תהליכים שהולכים במקביל, ובד בבד. אני עסוק בשני הנושאים האלה כך שאני מכיר. אני מניח שבמהלך דצמבר שני החומרים האלה יהיו מוכנים.

החומר השני מאוד מאוד חשוב כי אנחנו נוכל בעזרתו להפעיל את הציבור עצמו כדי להפנות תשומת לב. הרי אנחנו לא יכולים רק לסמוך על המערכות. אנחנו צריכים שאנשים יהיו ערים למה כדאי להם לשים לב, מה כדאי להם לבדוק, ואז אנחנו מעלים את רמת המודעות ומייצרים איזושהי תשתית שמאפשרת גם למערכות להתמודד עם הבעיות בצורה טובה יותר.

בשמחה. הדבר הטוב בהפצה על ידי אינטרנט הוא בכך שזוהי מערכת גמישה, מערכת שיכולה לקלוט הערות ולשנות ולשפר.


הערה פורמאלית מאוד לפרופ' סדצקי, נקשרתי כאן בקטע שלא מגיע לי. הוצגתי כראש היחידה למניעת מפגעים, אני עובד ביחידה.

העלאתי אותך בדרגה.


לגבי מבנים קיימים שהם כמובן עיקר הבעיה – אנחנו מדברים על תחזוקה שוטפת של המערכת, ופה אנחנו מדברים, כמו שאמרתי קודם, קודם כל על שלב ניטור כאשר יבוצע ניטור בכל המוסדות באחריות המשרד להגנת הסביבה. כמו שאמרנו, המשרד להגנת הסביבה אמר שהוא מסוגל לעשות את זה תוך שנה. השאלה היא האם זה אופטימי או לא? את הרשימה ייתן משרד החינוך. יתרה מזה, סוכם שייקבע תעדוף על פי סקר מקדים שבו במשרד החינוך יבדקו לוחות חשמל קיימים בצמוד לכיתות, איפה הם נמצאים, ואלו יהיו המקומות הראשונים שאותם ילכו לבדוק. התעדוף הזה הוא באחריות משרד החינוך והרשות המקומית.

בתי הספר הקיימים הם בבעלות הרשות המקומית. אני לא יודעת אם ישנם פה נציגים של השלטון המקומי.

נציגות של השלטון המקומי נמצאת.

אנחנו צריכים את שיתוף הפעלה שלהם. הביצוע צריך להיות עליהם.

הביצוע עצמו זה הרשויות המקומיות – הבעלויות - לא משרד החינוך.

למשרד החינוך אין את הכלים.

פה בדיוק העלאת את הנקודה המשמעותית שעליה ייפול או יקום דבר מפני שלגבי חברת החשמל, אני מבינה שהתדריכים יהיו בדצמבר, והמשרד להגנת הסביבה יעשה את מה שהוא צריך. אבל, פה יש איזשהו מתח בשאלה איך יתבצע הטיפול במפגע שיימצא, ופה באמת צריכה להתקבל החלטה.


והיה ויימצא מפגע, כמובן שהמשרד להגנת הסביבה שמבצע את המדידות צריך לדווח על כך למשרד החינוך – אגף הבינוי. פה יש שאלה מי יעשה מה. מה שברור הוא שצריך לעבוד במקביל – גם באיזושהי הנחיה למנהלי בתי הספר להרחיק את התלמידים עד שיתוקן המפגע, וגם בזימון לתיקון שהוא או של חברת החשמל או של הרשות המקומית – תלוי אם זה לפני השעון או אחרי השעון, כמו שאמרנו קודם, וטיפול. לאחר סיום הטיפול צריך להיות דיווח כלפי מעלה עד אישור המשרד להגנת הסביבה. פה יש מחלוקת איך זה יתבצע, והמסמך שנתתי לך פה עוד יכול להשתנות מכיוון שקיבלתי כבר תיקונים ממשרד החינוך רק שהם לא הועברו עדיין למשרד להגנת הסביבה ולכן לא התייחסתי אליהם בינתיים. אבל, קיימת מחלוקת, כמו שכתבתי פה בצד, האם הגוף המפקח יהיה הרשות המקומית, משרד החינוך, או המשרד להגנת הסביבה, ופה אני מבינה שהכדור יימסר הלוך ושוב עד שתהיה איזושהי החלטה מחייבת. זה מאוד חשוב כי על זה יקום או ייפול דבר.

תודה רבה, גברתי. אני רוצה לחזור ולומר לך תודה על העבודה הבאמת מאוד מאוד משמעותית שעשיתם, ושאת הובלת. כבר בתחילת הסבב הקצר של ההתייחסות – והוא יהיה מאוד קצר כי זה דיון מעקב, זה לא דיון ראשוני – אני רוצה לומר לכם שבכוונתי לאמץ בסוף הדיון את המלצות הצוות כך שאם ישנן הערות או התייחסויות זה הזמן להשמיע אותן לפני שנקבל החלטה פורמאלית בעניין.


נתחיל עם הגברת ליבנה ממשרד החינוך, בבקשה.

קודם כל, אנחנו היינו שותפים. אנחנו בהחלט מבינים שיש צורך לעשות. אני מחזקת את כל המרכיבים שהיו בשלושת הסעיפים שהוצגו פה.


הערה אחת קצרה – נושא הביצוע חייב להיות. אנחנו מנחים ברמה העקרונית את ראשי רשויות ומנהלי אגפי חינוך והם קובעים. יש מספר מחלקות. אנחנו נספק את הנתונים. יש קובץ של מוסדות חינוך וכו' וכו' – נאפשר את הדבר. בפועל מי שצריך לעשות את זה בשטח זה הרשות המקומית. אנחנו עובדים מול ראש רשות. רשות צריכה לאט לאט להטמיע את זה הלאה ולדווח. לאגף הפיתוח אצלנו אין את היכולת לעבוד מול בתי ספר ברמות האלה. אנחנו ננחה, אנחנו נאמץ, אנחנו נהיה בתמונה. אבל, בפועל, זה הרשות המקומית ו/או הבעלות על המוסד החינוכי – זה אנחנו נזרים.

תודה רבה. אדוני, בבקשה.

שמי אלכס לפה ואני מרכז בכיר בטיחות קרינה – מחוז מרכז במשרד להגנת הסביבה. קודם כל, המשרד להגנת הסביבה לא מסוגל לעשות סקר, ולא עושה סקר. אנחנו מארגנים ועושים את כל הפעולות כדי לזרז סקר ברשויות מקומיות, קודם כל.

אדוני לא היה כשאני אמרתי שהאמירה של המשרד להגנת הסביבה לבצע תוך שנה סקר במוסדות החינוך נראתה לי אמירה אופטימית. אבל, לא ידעתי שאדוני כל כך פסימי.

אנחנו מארגנים את זה. אבל, אני האיש היחידי בכל מחוז המרכז, ואני לא מסוגל.

יש כנראה הערכה מאוד גדולה ליכולות שלך, אדוני. ראה את זה כמחמאה.

מה אנחנו עושים? אנחנו עובדים עם היחידות הסביבתיות ברשויות מקומיות. בפתח תקווה עשו סקר פיילוט, וגם רמלה עשו סקר פיילוט. יש כבר תוצאות, וסיימו כבר את כל הליקויים. יש גם ברעננה, נתניה, וראשון לציון. במקומות בהם יש יחידות, העיריות הן הגוף העיקרי שמבצע סקר.


המטרה שלנו היא לעשות מעקב ולבדוק את קבלת הנתונים, קבלת דוחות, לבדוק את המקומות ולעשות סקר במקומות שבהם יש חריגות. נמצאו חריגות, אפילו 176 מיליגאוס בבית ספר בפתח-תקווה, ו-17 מיליגאוס בגני ילדים. צריך למצוא פתרונות.


אגב, בבתי ספר – זה קרה בממ"ד - שבהם נמצאו רמות כל כך גדולות הכיתות נסגרות, וכל הכבוד לבתי הספר האלה על כך. את הכיתות הפכו למחסנים. זה פתרון פשוט ויעיל. בכמה גני ילדים המצב לא כל כך טוב, אבל נעשו פעולות קסם עם מומחה בחשמל. הוא פותח קו אחד, ויכולים לראות שאין קרינה בכל מקום בגן הילדים, כאשר לפני זה היה בכל השטח. כלומר, יש פתרונות זולים ויעילים. אבל, הם לא נכנסים לזה. יש גבול אחריות, והם עובדים עד גבול האחריות. גופים פרטיים עושים סקר לפי המכרז. אנחנו מתכננים בשנה הבאה אפילו לא לעשות בכל המחוז. זה מאוד תלוי ברשויות מקומיות. לא כל הרשויות הבינו שזהו דבר חשוב, ושחייבים לעשות סקר מאוד מדויק ומשלים בכל כיתה ובכל מקום שבו נמצאים ילדים – זה לגבי איכות הסביבה.


בפתח-תקווה כבר סיימו את כל הליקויים. בחלק מהם עשו מיגון, ועשו פעולות אחרות לצמצום שדות בתוך הלוח הפנימי. אפשר לשנות את הלוח הפנימי כך ששטח המיגון יהיה פי כמה יותר נמוך. זה נעשה על ידי מהנדס ומומחה. בחלק מהמקומות עשו מיגון כמו שצריך, ובמקומות אחרים עשו שינויים בחיבור כבלים. אפשר, נניח, לנתק חוט כחול מהארקה, ובאותו מקום שבו היו 17, 20 30 מיליגאוס, באותו עומס לא יהיה בכלל שדה מגנטי. יש בכך בעיות טכניות, אבל לכל דבר יש פתרון. אני ראיתי שבגן אחד עשו כמעט אותו הדבר, החליפו כבלים בכלל. לכל אורך הכבל בכל הגן היה שדה, שדה.


הבקשה היא לרשויות למקומיות שיתייחסו כך שבכל מקום, בכל גן ילדים, ובכל כיתה, בכל פרוזדור, ייעשו מדידות. לא צריך לעשות 10 מדידות לבית הספר, אלא בכל כיתה צריך לעשות מדידות בעומסים שונים. צריכה להיות בדיקה מקצועית, רק כך אפשר לגלות. עשו מדידות, נניח, ברעננה והכול בסדר. אחר כך בא איש ממחלקת איכות הסביבה על מנת לעשות ביקורת, והוא גילה רמות של 17 – 18 מיליגאוס יותר. הוא מצא בעיה שלא מצאו בתוך הסקר.

תודה רבה. אדוני, בבקשה.

אני דוד וינברג המהנדס הארצי לתכנון וקולחין במשרד הבריאות. המועצה הארצית לתכנון ובנייה דנה בתוכנית מתאר ארצית להקמת אנטנות. בדיוני המועצה הוחלט לא לקבל את עמדת משרד הבריאות שלא להקים, או לאסור הקמה של אנטנות סלולאריות בתחום בתי ספר וגני ילדים. רציתי לשאול האם יש מקום לעמדה של הוועדה בעניין הזה?

כפי שאדוני יודע, ישנו היום ויכוח, גם בכנסת, על השאלה של הקמת אנטנות במוסדות חינוך. העמדה שלנו בוועדה הזו היא התנגדות להקמת אנטנות בתחומי מוסדות חינוך - אנטנות סלולאריות - ואנחנו מדברים כרגע על אנטנות שכוונתן לשרת מחוץ לבית הספר, לספק תשובות מחוץ לבית הספר. זו עמדתנו, אבל בנושא הזה, כפי שאדוני יודע, ישנו ויכוח גם בכנסת וגם בממשלה.


עוד הערות, בבקשה, גברתי.

אני מילכה כרמל מהמרכז לשלטון מקומי. לאחר הישיבה הקודמת אנחנו ביצענו את הסיכום של יושב-ראש הוועדה ככתבו וכלשונו. שלחנו עוד חוזר מנכ"ל לכל הרשויות המקומיות, ראשי רשויות, מנהלי מחלקות חינוך, עם הסבר מה משמעות הנושא, והוא גם קורא להם להיערך ולעשות סקרים בכל מוסדות החינוך מגני הילדים ועד בתי ספר. חילקנו גם את ההנחיות של המשרד להגנת הסביבה, וגם את רשימת אנשי המקצוע שיוכלו לפנות אליהם כדי לבצע את הסקרים. ביקשנו שיפרידו בין מבצעי הסקרים לקבלנים שמתקנים את הליקויים. אני יודעת שהיו רשויות שנענו לחוזר המנכ"ל של מרכז השלטון המקומי וביצעו את הסקרים האלה, והיו רשויות שלא.


אני שמחה שהצוות המקצועי שהוחלט על הקמתו בישיבה הקודמת התכנס, ויש כבר נייר עבודה. אני אשמח לקבל את נייר העבודה הזה. אני חושבת שנכון גם שיהיה נציג של אחת הרשויות או של מרכז השלטון המקומי בצוות הזה, מכיוון שיש פה משמעות רבה לא רק לבריאות אלא גם משמעות ביצועית לרשויות המקומיות עצמן. כנ"ל, אני פונה למשרד החינוך. לא שמענו עד היום איך הוא ייערך לעזור לאותן רשויות שלא מסוגלות לעמוד בעלויות הכספיות של ביצוע הליקויים. אנחנו גם נשמח לשמוע את זה פה בוועדה כי על כך הוחלט בוועדה הקודמת.


לגבי הבן שלך אם הוא עדיין לומד בבית ספר בתל-אביב – אתמול נמסר לי שלפני שנתיים עשו סקרים בכל בתי הספר בתל-אביב, תוקנו הליקויים, וגם ננקב הסכום שהעירייה הוציאה מכיסה בשביל לעמוד בתקנים.

תודה רבה. כן, גברתי.

אני נורא מצטערת, אבל משרד החינוך לא מתפקידו לתקצב את זה. זה ויכוח שמתקיים, אבל זה לא - - -

אנחנו נתייחס לנושא. נציג משרד התשתיות, בבקשה.

כידוע, משרד התשתיות אחראי על אספקת החשמל לכל תושבי הארץ, ומההיבט הזה רציתי להתייחס בקצרה לכמה נקודות. דיברנו על כל מיני תיקוני ליקויים, ולא כל כך מובן מה זה תיקון ליקויים מכיוון שאם אין תקן לפי רמת הקרינה הבלתי מייננת אז איזה ליקויים אתם יכולים לתקן? אני לא כל כך הבנתי את האמירה על תיקון הליקויים.

אדוני אולי לא היה בחלק הזה של הדיון. אנחנו שמענו מפרופ' סדצקי שהעבודה על תקן מחייב בנושא קרינת ELF מתקדמת במשרד הבריאות, ויש אפילו פרמטר כללי, הוא אולי עוד לא סופי ופורמאלי, מהי רמת הקרינה המותרת והאפשרי.

מצוין, אבל זוהי לא נקודה החשובה, מבחינתי. מבחינתי, הנקודה החשובה היא שכל אחד צריך להבין שהעברת לוח החשמל בתוך בית-הספר הוא דבר יותר פשוט מהעברת קו חשמל מתח גבוה או מתח עליון שעובר ליד בית-הספר למקום אחר.


בישיבות פה מדובר על קרינה בלתי מייננת, ואני שואל איפה משרד הפנים עם רשויות התכנון ועם ועדות תכנון והבנייה? כיוון שמי שנותן את האפשרות לבנות ליד קווי החשמל זה ועדות התכנון והבנייה. זאת אומרת, צריכה להיות להם מודעות שצריך לעשות את התיאום לפני התכנון, לפני ההחלטה לתכנון בית ספר כלשהו ליד קווי חשמל, או להתקרב לקו חשמל. צריך להיות תיאום עם בעל הרשת. אני אומר במיוחד בעל הרשת ולא חברת החשמל מכיוון שאתם יודעים שיש רשתות חשמל, במיוחד במתח גבוה, שהן לא של חברת החשמל, אלא של קיבוצים ושל יישובים אחרים. אני מציע שנציגי משרד הפנים ישתתפו גם בישיבות הבאות שהם מובילים את התכנון בישראל.

תודה רבה. תודה רבה לכולכם. אם אין למישהו הערות מיוחדות אני רוצה לסכם את הישיבה ולומר כך. אנחנו מתמודדים עם בעיה שההתמודדות איתה היא רבת ממדים. אנחנו מתחילים בשאלה של מודעות, ואין ספק שזו בעיה ראשונית שאיתה צריך להתמודד. אין מודעות לבעיה, אין מודעות לצורך להתמודד עם הבעיה, אין מודעות מספקת אפילו לצורך להביא בחשבון את ההיקפים של הבעיה הזאת, ואת המשמעויות שלה בתכנון עתידי שנעשה. מבחינה זו אני מאוד מברך על העבודה שנעשתה בהשתתפות משרדי הממשלה, כמובן משרד הבריאות שמוביל את התהליך, אבל גם המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך שעמדתו בנושא הזה מאוד מאוד חשובה.


אנחנו לא יכולים להשלים עם מצב שבו המערכת מתנהלת על בסיס של פרמטר אחד, וזה המצב שקיים היום. היום המערכת מתנהלת על בסיס של פרמטר אחד שהוא מה מביא רווחים לחברות הסלולאריות. מה שמביא רווחים לחברות הסלולאריות מקודם, לגבי מה שמביא רווחים לחברות הסלולאריות נעשים קמפיינים של הסברה מסוגים כאלה ואחרים, והוא מייצר את התרבות שהופכת את הסלולר בעצם לאופציית המחדל האפשרית בחיים שלנו.


אנחנו לא יכולים להשלים עם זה ש-WIFI ייתפס כפתרון אפשרי יחיד כאשר ישנם פתרונות אחרים. אנחנו לא יכולים להשלים עם מצב שבו אין מודעות לנזקים אפשריים של קרינה אלקטרומגנטית ממתקני חשמל שלפעמים התשובה לה היא מאוד פשוטה. היא תשובה טכנית, אבל צריך לדעת איך לעשות את הדברים בצורה נכונה וטובה.


המסרים של הדיון בוועדה הזו הם שניים. ישנו מסר מעשי, וברמה המעשית אנחנו מאמצים את מסקנות הצוות הבין-משרדי. אנחנו נפנה לכל הגורמים הרלוונטיים בבקשה לקדם את העבודה בתחום הזה. במיוחד נרצה לשמוע ממשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, וכאן אנחנו עוסקים בכמה משרדים: המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך, משרד התשתיות, משרד הפנים, מה הם לוחות הזמנים שעל פיהם הם מתכוונים ליישם את ההמלצות הקונקרטיות שמופנות אליהם במסקנות הצוות.


אנחנו ערים לגמרי לבעייתיות בטיפול, ולקושי הגדול שקיים בין משרדי הממשלה לבין הרשויות המקומיות. בוודאי שלא ייתכן מצב שבו הבעיה לא תטופל ברשויות מקומיות עניות מכיוון שאלה הן רשויות מקומיות עניות, ולכן אנחנו לא יכולים לטפל בבעיות אצלן כי הן גם לא יכולות לטפל בעצמן, וכך אנחנו משאירים את הילדים שם לספוג קרינה כי הרשות המקומית היא ענייה. זה מצב בלתי נסבל, זה מצב בלתי אפשרי.


אבל, אנחנו כרגע עוד לא נסכם על המנגנון המדויק של הטיפול בעניין הזה מכיוון שאני מאמין שהדרך עוברת, קודם כל, דרך העלאת המודעות. ברגע שתהיה מודעות, ברגע שאנשים יבינו שישנה בעיה, אנחנו מפעילים מערכת שמוכיחה את עצמה פעם אחר פעם כמערכת מאוד אפקטיבית, והיא המערכת של הלחץ הציבורי. כאשר אנשים יבינו שישנה בעיה ושבית הספר שבו לומדים הילדים שלהם אולי לא מספק את הפתרון האופטימאלי, יתחיל לחץ מלמטה של הציבור. מן הסתם הוא יהיה לחץ על משרדי הממשלה. אבל, קודם כל, על הרשויות המקומיות. אם הרשות המקומית לא תהיה מסוגלת לספק פתרון היא תצטרך מצידה ללחוץ על הגורמים הממשלתיים כדי לקבל עזרה תקציבית שתוכל לאפשר לה להתקדם בנושא הזה. ולכן, הקידום של הנושא הזה באופן רוחבי הוא מאוד מאוד חשוב.


אנחנו נקיים בנושא הזה דיון נוסף למעקב. אני מבקש מחברת החשמל, ממשרד הבריאות, ממשרד החינוך, להעביר לידינו את הניירות הקונקרטיים של העבודה שלהם בתקופה הקרובה בלוחות הזמניים הרלוונטיים. אני מצפה מהמשרד להגנת הסביבה כן לתת לנו תשובה יותר ברורה מה המשרד להגנת הסביבה מסוגל לקחת על עצמנו, ומה הוא לא מסוגל לקחת על עצמו. אני שמעתי את הדברים שנאמרו כאן, אבל אנחנו גם ראינו את ההמלצה של הצוות על סקר. מה שאתם לא מסוגלים לעשות בגדר ההמלצה הזאת, אנא תעדכנו אותנו.


אני שב ומודה לכם על הדיון המאוד מאוד חשוב, והמאוד מעשי הזה, ואני מקווה שבדיון הבא אנחנו כבר נשמע על התחלת ביצוע בכל התחומים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20.