PAGE
ועדה משותפת פנים-חינוך
22
לנושא הפיקוח על מערך ההסעות לילדים
18/10/2010

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 1

מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת החינוך, התרבות והספורט

לנושא הפיקוח על מערך ההסעות לילדים

‏יום שני, י' בחשון התשע"א (‏18 באוקטובר, 2010), שעה 13:00

1.

אבטחת בתי-הספר הערביים במדינה, של חה"כ מסעוד גנאים

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

חה"כ עפו אגבאריה

חה"כ טלב אלסאנע

חה"כ מסעוד גנאים

חה"כ חנא סוייד

חה"כ גדעון עזרא

חה"כ חמד עמאר

חה"כ אברהים צרצור

אריה מור
-
מנהל אגף הביטחון, משרד החינוך

נצ"מ ישראל סינגר
-
רמ"ח אבטחה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק שמואל בוטל
-
ר' תחום אוניברסיטאות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

ראובן סלע
-
רח"ט תקציבי משטרה, המשרד לביטחון הפנים

ראמז ג'ראיסי
-
ראש עיריית נצרת ויו"ר הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות בישראל

ריאן כאמל
-
סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

פיני קבלו
-
סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

אתי אלוני
-
ראש מינהל החינוך, מרכז השלטון המקומי

יאסין אבו ערישה
-
מנהל לשעבר של בי"ס יסודי אלפארוק בפרדיס

יהודה סקר
-
ועד ההורים הארצי

טלב אבו עראר
-
מנהל סיעת רע"מ-תע"ל

שמואל חן
-
דובר ועדת הפנים והגנת הסביבה

כמאל עטילה
-
דובר ועדת החינוך, התרבות והספורט

יפה שפירא

אירית שלהבת

אבטחת בתי-הספר הערביים במדינה

צהרים טובים לכולם. אני פותח את הישיבה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה ושל ועדת החינוך, התרבות והספורט לנושא הפיקוח על מערך ההסעות לילדים. על סדר היום הצעה לסדר היום של חבר הכנסת מסעוד גנאים בעניין אבטחת בתי-הספר הערביים במדינה. נדבר בכלל על אבטחה של בתי-ספר, הן במגזר הערבי והן בכל המדינה. הייתי אומר שיש בעיה באבטחה לא רק בבתי-הספר הערביים אלא גם בבתי-הספר היהודיים, ואתייחס לזה בהמשך. בבקשה, חבר הכנסת גנאים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מברך את כל מי שהגיע לישיבה, חברי הכנסת ואורחים. למען האמת, ההצעה שדנים בה היום היתה הצעה רגילה לסדר היום בכנסת שהוגשה לפני כ-10 חודשים, בתחילת השנה. היא הועברה לוועדה המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הפנים והגנת הסביבה ואני שמח על כך שהדיון מתקיים עכשיו.

אתה אומר: אפילו שעבר כל-כך הרבה זמן, זה עדיין אקטואלי מאוד.

10 חודשים כדי לקיים דיון זה זמן רב, למרות שבכנסת דנו בנושאים הללו. אבל חשיבותו של הדיון היום שאנו מתקרבים לאישור תקציב המדינה. אני מקווה שתצא בשורה מן הדיון היום באשר לאבטחת בתי-הספר הערביים והצבת שומרים בבתי-ספר אלה.


המצב בבתי-הספר הערביים קשה, חמור ואינו עוזר בכלל לעשייה החינוכית והלימודית בבתי-הספר. כל הנתונים הסטטיסטיים, אפילו של המשרד לביטחון הפנים, מצביעים על כך ששיעור האלימות במגזר הערבי גבוה מאוד, גבוה בהרבה משיעור האזרחים הערבים במדינה. בכל יום שומעים ורואים בחדשות ידיעות שקשורות לאלימות בחברה הערבית.


באשר לבתי-הספר, רק לפני 10 ימים ביקרתי בבית-ספר תיכון ערערה, שם נכנסו אנשים זרים מחוץ לבית-הספר ותקפו מורה בחדר המורים. כמורה לשעבר וכמחנך אני חייב להגיד שכאשר תוקפים מורה מול תלמידיו למעשה גומרים אותו. איך הוא יעמוד מול התלמידים כאשר הוא הוכה, הותקף והושפל? זה עניין חמור מאוד ומסוכן מאוד.


כולנו מדברים על כך שצריך אקלים חינוכי בטוח כדי שכל צוות ההוראה בבית-הספר יוכל לקיים את משימתו, שהיא משימה מקודשת באמת. אבל במצב הקיים היום, לאור האלימות הגואה ועולה בחברה הערבית אין מי ששומר, אין מי שמבטיח את שלומם של המנהלים, של המורים, של העובדים בבתי-הספר.


אני לא רוצה להרחיב. יש לנו דוגמה חיה: נמצא אתנו מנהל בית-ספר לשעבר שהותקף. אני מבקש מאוד, אדוני היושב-ראש, לתת לו אפשרות, אחרי חברי הכנסת, לספר מניסיונו האישי, על החווייה האישית הקשה שהוא חווה כמנהל בית-ספר שהותקף על-ידי הורים ומה זה גרם לו.


אדוני היושב-ראש, הגיעה העת שתצא קריאה מן הוועדה לכל המשרדים – משרד החינוך, המשרד לביטחון הפנים, משרד הפנים – לאבטח את מוסדות החינוך ולהקצות לכך תקציבים.


אני מבקש להזכיר שכבר בשנת 1996 נתקבלו החלטות והוקצו תקציבים. אינני יודע לאן הם נעלמו, אולי מר ראמז ג'ראיסי, יושב-ראש הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות, ידבר בעניין הזה.


הגיע הזמן להגדיר את האלימות, את הפשע, את העבריינות כאִיום ביטחוני. בבתי-ספר יהודיים יש אבטחה, יש שמירה משום שאומרים ששם יש אִיום ביטחוני, אבל בבתי-הספר הערביים האלימות, הפשע, העבריינות, התקיפה היא אִיום ביטחוני ממדרגה ראשונה. עלינו באמת להבטיח לכל עובדי ההוראה שיוכלו לקיים את משימתם, את עבודתם כאשר הם בטוחים ושלווים בבתי-הספר שלהם. תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. ראשית, רציתי להודיע לכל החברים המשתתפים בדיון שהדיון הזה משודר באינטרנט.


דבר שני, רציתי לשאול אותך, האם היום בתי-הספר במגזר הערבי אינם מאובטחים בכלל? אין שום שמירה?

כאשר השיב השר לביטחון הפנים לפני 10 חודשים הוא ציין כמה ישובים ערביים שיש בהם שמירה, אבל ברוב הישובים אין אבטחה ואין שמירה. אני מכיר מקרוב בית-ספר שבו המורים תרמו משכרם כדי שיציבו מאבטח בפתח בית-הספר.

אתה חושב שבבתי-הספר היהודיים שבהם יש אבטחה אין אלימות?

אני יודע שאין מילת קסם שמדבירה את האלימות, אבל הצבת שומר בוודאי תעזור להפחית את אירועי האלימות.

אולי תהיה פחות אלימות.

המאבטח בבית-הספר לא מתערב בדברים הללו, זה לא תפקידו. אני אומר את זה במאמר מוסגר.

צריך להגדיר מחדש את תפקידו של המאבטח במקרה כזה.

תיכף תשמע מאנשי המשרד לביטחון הפנים מה תפקידו של המאבטח שנמצא בשער בית-הספר.

קודם כול, אני שמח על הדיון הזה. אם היו מתלוננים בפני הבג"ץ על כך שיש אבטחה אצל היהודים ואין אבטחה אצל הערבים, הבג"ץ, לפי דעתי בצדק, היה פוסק כנגד הנוהג הזה והיה מצווה לשנות אותו. אצל היהודים זה היה בגלל התרעות פח"ע כאלה או אחרות, זאת היתה העילה הראשונה לאבטחת בתי-הספר, אך העילה הזאת, לפי דעתי, הלכה ופחתה, הלכה ופחתה. אין שום הצדקה שתהיה אפליה בין בתי-ספר ערביים לבתי-ספר יהודיים.


אני רוצה להדגיש כאן נקודה שמעוררת אצלי קצת תמיהה, שאצל היהודים האבטחה נועדה בעיקר על מנת למנוע פגיעה בתלמידים, ועל-פי דבריו של חבר הכנסת מסעוד גנאים עיקר המטרה היא להגן על המורים. אולי יש הבדל בראייה בין שני המקרים.

מובן מאליו שכל מי שנמצאים בתוך בית-הספר צריכים להיות מאובטחים.

שמת דגש דווקא על העניין הזה. אני חושב שצריך לשים דגש דווקא על הצורך בשמירת שלומם של כל באי בית-הספר, בעיקר הילדים.


נושא השוויון בין יהודים וערבים בא כאן לידי ביטוי בצורה ממשית ורצינית. אין שום סיבה שתהיה אפליה.


יחד עם זה, נדמה לי שמעבר לדמות פורמלית שתעסוק באבטחה, הנושא הזה צריך לעמוד גם לנגד עיניה של המנהיגות האזרחית בישובים הערבים, לנגד עיניהם של ראשי המועצות המקומיות וראשי העיריות. הוגשה הצעת חוק לצורך ניתוח מה שקורה בכל ישוב וישוב על-ידי ראש הרשות המקומית ביחד עם המשרד לביטחון הפנים. זה חלק חשוב מאוד מן ההווייה הבית-ספרית.


צריכה לצאת מכאן קריאה לשר החינוך לכלול בתקציב המדינה הקרוב את אבטחתם של תלמידי בתי-הספר, כל עוד יש עדיין כסף לאבטח את בתי-הספר היהודיים.

כבוד היושב-ראש, רק בשבוע שעבר התקיים דיון על האלימות, וכולנו יודעים את הקשר בין אלימות ובין חינוך. אבל המצב חמור יותר כאשר המוסד שאמור לחנך הופך להיות מוקד לאלימות ואין מי שיטפל בכך. לכן, לדעתי, משם צריך להתחיל.


ההצעה לסדר היום שהוביל חבר הכנסת מסעוד גנאים חשובה, גם בהיבט החינוכי, גם בהיבט החברתי, גם בהתמודדות עם האלימות בכלל. אין שום היגיון, אין שום הצדקה לאפליה בין בית-ספר אחד לאחר. אם אין הצדקה לאבטחה אז יש לבטל אותה לגמרי, אז שיהיה שוויון מוחלט. אם האבטחה אכן ראויה וחשובה בבתי-ספר היהודיים היא חשובה באותה מידה בבתי-הספר הערביים.


נכון שהאבטחה לא תפתור את כל הבעיות, אבל אין ספק שהיא תשפר, תתרום, תתריע. הנוכחות של מאבטח שעיקר תפקידו להתמודד עם הבעיה תתרום לדעתי ליצירת אקלים בית-ספרי חינוכי טוב יותר.


רק בשבוע שעבר מנהל בית-ספר הותקף בפני התלמידים והמורים שלו על-ידי אדם שהגיע מחוץ לבית-הספר ונזקק לטיפול רפואי. מורים רבים יוצאים מבית-הספר ומוצאים שהרכבים שלהם ניזוקו, שכל הצמיגים ניזוקו ועליהם להחליף צמיגים והתלמידים-העבריינים מתחילים לצחוק, ללעוג למורה ולהשפיל אותו. בכך המעמד של בית-הספר נפגע וההגנה עליו היא דבר חשוב מאוד. לדעתי ההשקעה בהקשר הזה כדאית, ואין הצדקה לאפליה הקיימת.

תודה. חשבתי שהשיטות השתנו. מסתבר שהן נשארו כפי שהיו כשעבדתי במערכת החינוך.

המצב נהיה גרוע יותר.

הם הופכים להיות מומחים ומתוחכמים יותר.

רשות הדיבור למר ראמז ג'ראיסי, ראש עיריית נצרת ויושב-ראש הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות בישראל, בבקשה אדוני.

תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, חברי הכנסת. אין ספק שנושא עליית רמת האלימות בסביבת בתי-הספר ובתוך בתי-הספר כואב מאוד ומדאיג. אפשר לשמוע על מספר רב של מקרים חמורים שהתרחשו, ולא אמנה אותם. אבל אני יכול להעיד שגם בנצרת היו אירועים קשים בסביבת בתי-הספר, כולל תקיפות בתוך בתי-הספר.


אחזור קצת אחורה. לפני יותר מ-10 שנים ההתייחסות לנושא אבטחת מוסדות חינוך במדינה היתה הרבה מעבר לשאלה הביטחונית ומעבר לצורך להתמודד עם פוטנציאל של אירועים ביטחוניים. בשנת 1999 היתה פנייה של מרכז השלטון המקומי, שבה ציינו שהמציאות מחייבת להרחיב את האבטחה כך שתכלול את כל בתי-הספר, גם במגזר הערבי.


בשנת 2003 התקיים דיון במשרד ראש הממשלה שבו מי שהיה מנהל האגף למעקב ובקרה, מר אבישי כהן, הציג את בעיית האבטחה בבתי-הספר וציין במפורש, ואני קורא מתוך הפרוטוקול: "גם כגורם מסייע ומונע פעילות פלילית, ומכאן חשיבותו לכלל בתי-הספר ומוסדות החינוך בארץ, מודגש כי נעשה ניסיון מימון על-ידי משרד החינוך בעבר, ניסיון חד-פעמי וקטן היקף, תוך שימוש במפתחות תקצוב שונים מהמגזר היהודי. ניסיון זה הופסק לאחר שנה". גם יתר האנשים שהשתתפו באותו דיון שהתקיים במשרד ראש הממשלה ב-30 בינואר 2003, התייחסו לעניין בראייה רחבה ואמרו שהאבטחה שמתקיימת אינה מתייחסת רק לעניינים ביטחוניים.


יותר מפעם אחת נתקבלו החלטות לקצץ בתקציבים, כמובן למגזר היהודי, ולאחר מכן היתה חזרה מן ההחלטות הללו. בלחץ מרכז השלטון המקומי, הממשלה חזרה בה יותר מפעם מן ההחלטה לקצץ תקציבים. זה אירע בשנת 2003 וגם בשנת 2004. אנחנו כרשויות מקומיות ערביות לחצנו כמובן כל הזמן שמרכז השלטון המקומי בדיון שלו מול משרדי הממשלה ידרוש לא רק את החזרת התקציבים לצורך אבטחת בתי-הספר במגזר היהודי אלא שיכלול בדרישה שלו גם את המגזר הערבי. בשנת 2004, כאשר היה קיצוץ והתנהל מאבק של מרכז השלטון המקומי, בהתייחסות למכתב של יושב-ראש מרכז השלטון המקומי דאז, מר עדי אלדר, כתבתי בציניות: "ברצוני להסב את תשומת לבך שתקציבי השמירה לבתי-הספר במגזר הערבי לא קוצצו. אם תתפלא מדוע, התשובה פשוטה: כי הם שווים אפס".


לפחות ברמה ההצהרתית הנושא הזה עלה על-ידי מרכז השלטון המקומי אך שום דבר לא התפתח. אמנם היה ניסיון ולמשך תקופה קצרה במספר מוגבל של בתי-ספר ברשויות מקומיות ערביות ניתנו תקציבים והתקיימה אבטחה.

לפי איזה קריטריון? אתה יודע?

אינני יודע, אבל היו קריטריונים שונים, לא אותם קריטריונים. האבטחה התקיימה בעיקר באמצעות ניידת משטרה שהסתובבה בשעות מסוימות בסביבת בתי-הספר. זה קרה גם בנצרת. אבל זה הופסק לאחר שנה אחת של ניסיון. הסיבה, שוב, היתה היעדר תקציבים.


בכל הדיונים נאמר בפירוש שמה שמצדיק את קיום האבטחה זה לא העניין הביטחוני אלא תוצאת הלוואי החשובה מאוד של הפחתת תופעות האלימות בסביבת בתי-הספר.


גם ב-24 באוגוסט 2008 החליטה הממשלה בהחלטה מספר 4042 על ביטול התקציבים לאבטחת מוסדות חינוך כי "אין עוד צורך במקור". זה מסיבות ביטחוניות, המציאות השתנתה – מבטלים. קמה זעקה גדולה והמשטרה נאלצה לחזור בה. ב-4 בינואר 2009, בהחלטה מספר 4383 החליטה הממשלה להחזיר 132 מיליון שקל למשרד לביטחון הפנים כדי להחזיר את האבטחה לבתי-הספר במגזר היהודי. בכל אופן, זה לא כלל את בתי-הספר במגזר הערבי. אחרי ההחלטות הללו פניתי לשר החינוך ולשר לביטחון הפנים. התשובה שקיבלתי מהם חזרה לסיבה ההיסטורית של הצבת מאבטחים והתייחסה גם לחוסר תקציב.


לאחרונה התקיים דיון בין שר החינוך והשר לביטחון הפנים בנוגע לאבטחת מוסדות חינוך במגזר הערבי, אבל לצערי הדיון התרכז בשיפור בתנאים הסביבתיים, כלומר תקציבים לגידור אם אין מספיק גידור, לשערים אם אין שערים בבתי-הספר, אבל לא דובר על הצבת מאבטחים כפי שזה נעשה במגזר היהודי. המציאות היא שעד היום אין תקציב, ולקראת תקציב 2011-2012 אם לא תתקבל החלטה שתבטיח תוספת תקציב כדי להרחיב את השמירה במוסדות החינוך במגזר הערבי הדבר הזה לא יהיה.


ועד ראשי הערביות פנה לארגון "עדאלה" שמכין עתירה לבג"ץ בעניין הזה. המציאות הקיימת מצביעה על אפליה כי אין סיבה אחרת להשאיר את האבטחה בבתי-הספר במגזר היהודי ולא לכלול את בתי-הספר במגזר הערבי. גם חבר הכנסת גדעון עזרא כאשר היה השר לביטחון הפנים הגיעו אליו פניות, אך לצערי לא היה תקציב וזה לא הורחב.

אז המוקד היה ביטחוני. הסיבה שמאבטחים בתי-ספר נעוצה בי. באינתיפדה הראשונה היה ניסיון לתקוף תלמידים בבית-ספר בבקה. הניסיון הזה נבלם והמחבלים לא הצליחו להוציא את זממם אל הפועל ואז הוחלט על האבטחה.

בכל הדיונים ובכל ההתכתבויות שהיו, לפחות ב-10 השנים האחרונות, היתה הכרה מצד כל הגורמים שהצבת מאבטחים נועדה לא רק להתמודדות עם אירועים ביטחוניים אלא גם להפחתת תופעת האלימות בסביבת בתי-הספר.


אני מבקש מאוד שתהיה פנייה למשרד החינוך ולמשרד לביטחון הפנים כדי להרחיב את האבטחה בבתי-הספר במגזר הערבי. לא יאה, לא הולם שרשויות מקומיות יתמודדו עם נושאים כאלה מול משרדי הממשלה באמצעות בג"ץ.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה להוסיף למה שאמרתם כאן, לגלות את אוזניכם שגם בבתי-הספר החרדיים יש אבטחה חלקית בלבד. בתי-ספר שיש להם יום לימודים ארוך ולומדים עד שעה 5-6 בערב אינם זוכים לאבטחה במשך יום שלם אלא אך ורק עד לשעה 1 בצהרים.

עבור ההפרש ההורים משלמים.

הם לא משלמים. בתי-הספר הללו לא מאובטחים בשעות אחר-הצהרים. אם יש להם יכולת, ישלמו. אם אין להם יכולת, למעשה משעה 1 בצהרים בתי-הספר הללו מופקרים. הנושא הזה עלה כבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה אך לצערי הרב עדיין אין מענה. אני אומר את הדברים הללו לאוזניהם של אנשי המשרד לביטחון הפנים ואנשי משרד החינוך, שגם הם יידעו. זה לא רק במגזר הערבי. במגזר הערבי הבעיה חמורה, כי אני שומע שאין שם אבטחה במשך כל שעות היום. במגזר החרדי השמירה חלקית, רק במחצית היום, עד לשעה 1 בצהרים, ולאחר מכן אין יותר שמירה ולמעשה הכול פרוץ.

קשה לי באופן אישי לדבר על אלימות בחינוך היות וכולנו מצפים שמערכות החינוך יתנהלו ברוגע ככל האפשר, הרחק מן האלימות בכל צורותיה ובכל גווניה. אבל המצב, לצערי הרב, שונה לגמרי. אני מדבר עכשיו על בתי-הספר בסקטור הערבי. המצב הביטחוני, גם של המורים וגם של התלמידים וגם של ההורים בתוך בתי-הספר ומסביב לבתי-הספר, קטסטרופלי, ואני לא מגזים. המצב קטסטרופלי ומידרדר מיום ליום. לכן יש מקום שתצא קריאה רצינית ביותר מן הישיבה הזאת אל כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, גם משרד האוצר, גם משרד החינוך, גם המשרד לביטחון הפנים לשתף פעולה, לשלב כוחות ומוחות כדי למצוא את התקציבים המתאימים, כדי להבטיח שמירה בבתי-הספר הערביים.


אין כל ספק שהטיפול באלימות מחייב טיפול מערכתי. הוא צריך לכלול גם את הפן החינוכי וגם את הפן ההרתעתי והפן הענישתי, אין שום ספק. מניסיוני האישי, גם כראש מועצה מקומית במשך 10 שנים, הייתי עֵד לתופעת האלימות בבתי-הספר בכפר קסם ולא הצלחנו להשתלט, לא הצלחנו להנמיך את הלהבות של האלימות הזאת מבלי להיכנס לעובי הקורה ומבלי להציב שם שומרים. דרך אגב, לא די בשומר אחד. בכל בית-ספר פתחנו את שערי ההתנדבות, כי הרי אין תקציבים להציב שומרים בכל בית-ספר, ולכן הצבנו שומר בכל בית-ספר ובנוסף לו גייסנו אנשים נוספים שהיו מוכנים בהתנדבות לשרת את אוכלוסייתם, לשרת את בניהם בבתי-הספר השונים. לשמחתי הרבה העשייה המשולבת הזאת הניבה פירות והלהבות של האלימות דעכו עד למינימום.


אי אפשר לטפל בסוגיית האלימות בבתי-הספר מבלי לתגבר את השמירה בצורה חד-משמעית. בלי שמירה, לצערי הרב, קשה מאוד. המורים לא יכולים לעמוד מול האלימות. מדברים היום על חוזרים של מנכ"לי המשרדים השונים, כולל חוזרים של מנכ"ל משרד החינוך שבכל שני וחמישי שולח חוזרים וכמעט מאיים על המורים לא להשתמש באלימות. אני בוודאי נגד שימוש באלימות על-ידי מורים, אבל יש הבדל בין אלימות – המושג הזה שאולי מבחינה פלילית יש לו הגדרה מסוימת – ובין מה שנדרש מן המורים. אבל צריך להשתמש בכלים מסוימים, שאי אפשר להגדיר אותם כאלימים, כדי לייצב את המצב בתוך מערכת החינוך.


חייתי בתוך עמי. כולנו היינו תלמידים וכולנו היינו עדים לכך שתלמיד לא היה מעיז להניד עפעף אל מול המורה שלו. לא היו מעיזים להתקרב לחומות של בתי-הספר, בשום פנים ואופן לא. היו זמנים שמערכת החינוך היתה בעיני כולם, בעיני כל שכבות האוכלוסיה דבר קדוש ביותר שאי אפשר לגעת בו בשום פנים ואופן. היום, לצערי הרב, בעידן החומריות ההולכת וגואה המצב הידרדר, מערכת הערכים הידרדרה עד לתהום. לכן יש מקום להכניס שמירה ככלי שיעזור לכל הגורמים לייצב את המערכת היות ובלי יציבות, בלי רגיעה בתוך המערכת אי אפשר להשיג הישגים לימודיים ולשמור על התנהגות נאותה. אני מודה לך מאוד.

תודה רבה, אדוני. אני מקווה, חבר הכנסת אברהים צרצור, שאתה לא שם את כל יהבך על המאבטח.

בוודאי שלא. דיברתי על מערכות החינוך ואמרתי שצריך לשלב כוחות.

לצערי הרב המציאות בשטח מוכרת לנו. בבתי-ספר שיש בהם מאבטחים לא שמענו שאין אלימות. אנחנו מכירים אלימות קשה בתוך בתי-הספר למרות האבטחה. כלומר, הפתרון לבעיה נעוץ במקום אחר, לא במאבטחים.

חשוב מאוד שיהיה שילוב של כל המערכות הללו.

נושא האלימות בבתי-הספר צריך להיות נידון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. לצערי הרב אנחנו מכירים את המצב ולא יעזרו מאבטח, גדרות, מצלמות או מגלה מתכות.

זה עוזר קצת.

כתוב אצלנו במקורות: "מורא רבך כמורא שמיים".

הלוואי והיינו מגיעים לשלב הזה.

לצערי הרב, בחלק מן המקומות שכחו את הדברים הללו, אבל יש מקומות שבהם עדיין מקיימים אותם.

יש תקווה.

אדוני היושב-ראש, רק בשבוע שעבר דנו בנושא האלימות במגזר הערבי והיום אנחנו דנים על האלימות בתוך בתי-הספר. את האלימות בבתי-הספר יש לחלק לשתיים: אלימות בין כתלי בית-הספר ואלימות מחוץ לכתלי בית-הספר של צעירים שמסתובבים בקרבת בית-הספר, שנוסעים במכוניות בנסיעה פראית. כדי להרתיע אני סבור שלמשטרה יש מקום להסתובב בקרבת בתי-הספר, במיוחד בימי שבת. נתקלתי בזה רק בשבת האחרונה. במקרה עברתי על-יד בית-ספר תיכון בשפרעם וראיתי צעירים נוסעים במכוניות שחלונותיהן פתוחים, שומעים מוזיקה בווליום גבוה ונוהגים בטירוף ליד בית-הספר. כאשר התלמידות יוצאות מבית הספר רבים מאותם נערים "זורקים מילה", אומרים מה שהם רוצים. כאן למשטרה יש מקום להתערב ויש לה יכולת הרתעה. מדובר על שעות מסוימות, כאשר ידוע שהתלמידים יוצאים בשעה 1 ובשעה 2 בצהרים וזה צריך להיות בתיאום עם מנהלי בתי-הספר. כמה בתי-ספר תיכון יש בכל ישוב ערבי? אחד, שניים, שלושה? יש אפשרות למנוע את התופעה הזאת מחוץ לכתלי בתי-הספר.


באשר לתופעה השנייה של אלימות בתוך בתי-הספר , חבריי דיברו על הצבת שומרים בחוץ. חבר הכנסת גנאים, אם הורה או תלמיד יחליט להרביץ למורה אני סבור שהשומר לא יספיק להגיע מהשער כדי להגן על המורה ולמנוע את האלימות.

תראה את בתי-החולים, כמה אבטחה יש שם.

בנושא הזה אני מצטרף לדבריו של חברי. הדרך היא בחינוך, בהחדרת החינוך לתלמידים.

נכון שהדרך היא חינוך, אבל עד שיתחנכו נשב בחיבוק ידיים? יש טיפול לטווח ארוך ולטווח קצר.

אנחנו צריכים להיכנס לנושא החינוך.

המשטרה מונעת את כל האלימות במדינה? לא מוותרים על המשטרה למרות שהיא לא מונעת באופן מוחלט את האלימות.

צריך חינוך והסברה בנושא. אני קורא את הסיכום של דברי השר להצעה לסדר היום. הוא אמר: שני-שלישים ישלמו משרדי הממשלה ושליש ישלמו הרשויות המקומיות. אם שליש ישלמו הרשויות המקומיות אזי לא תהיה אצלנו אבטחה בכלל, כי רוב הרשויות – יתקן אותי היושב-ראש אם אני טועה – אין להן יכולת לשלם את השליש. צריכה להיות הקצאה מלאה לנושא הזה. לא צריך להיות הבדל בין רשויות מקומיות ערביות ויהודיות.

בואו נגיע לפחות למצב הזה של שני-שלישים ושליש.

אם ייקבע שההקצאה היא שני-שלישים ושליש לא תהיה אבטחה במגזר הערבי, אני אומר לך.

מר ראמז ג'ראיסי מוכן להתפשר. הוא אומר: תן לי את זה, ואחר-כך נדבר.

אם ייקבע שהחלוקה היא שני-שלישים ושליש זה לא ישרת את המטרה. צריך שלא יהיה שום הבדל בין בית-ספר יהודי ובית-ספר ערבי. יש לי שני ילדים. ילד אחד לומד בקריית באיליק. אתמול ביקרתי אותו בבית-ספרו כי הוא שכח את התיק שלו בבית. השומרת בשער עצרה אותי ושאלה מי אני ומה באתי לעשות שם. הסברתי לה שהבן שלי לומד שם ורק אז היא נתנה לי להיכנס.


עלינו לחשוב גם על גורמים עבריינים שנכנסים אל בין כתלי בית-הספר. כאשר שומר עומד בכניסה הוא יכול לעצור גורמים עבריניים שינסו להפיץ סמים בתוך בתי-הספר, והתופעה הזאת שכיחה היום בבתי-ספר ואנו מכירים אותה. לכן יש חשיבות רבה לכך שיעמוד שומר בשער. תודה רבה.

אני לא רוצה לחזור על הדברים שדיברו קודמיי. עצם העובדה שאין אבטחה בבתי-הספר כבר מצביעה על איזו אפליה. כולם תמימי-דעים שאת הדבר הזה יש לתקן.


אני לא תולה הרבה תקוות בעובדה שיש איזה שומר. ברור שבמגזר היהודי זה נעשה לצורך דברים מסוימים, אבל אני בטוח שהוא גם מהווה גורם מרתיע כנגד עבירות אלימות, ולא רק עבירות ביטחוניות. העובדה שאין שומרים בבתי-הספר במגזר הערבי הופכת אותם למקום פתוח שבו כל אחד יכול לעשות כל שברצונו בלי שום התרעה.


ניקח דוגמה מתחום אחר, ממשטרת התנועה. כאשר אדם נוסע בכביש ורואה נהגים שמשתוללים, אם הם רואים רכב משטרה, אפילו לא רכב של משטרת התנועה, רק רכב משטרה רגיל מייד כל הנהגים נוסעים על-פי החוק, למרות שכמעט בטוח שמי שנוסע ברכב המשטרתי הזה איננו ממשטרת התנועה ואין לו זמן אפילו לעקוב אחרי התנועה, אבל העובדה שיש שם רכב משטרה כבר מרתיעה את הנהגים מלעבור עבירות.


באותו אופן, אם קיים גוף שמירה בבית-הספר זה מונע אחוז מסוים מעבירות האלימות. אני לא אומר שזה ימנע את כל האלימות, כי יש הרבה אלימות, גם בתוך בית-הספר וגם בחצר בית-הספר. יש גם התנכלות של הילדים לרכוש של בית-הספר ולמכוניות של המורים. אם השומר נוכח אז לפחות כאשר רואים אותו לא עושים את זה וכך ניתן למנוע חלק מסוים מן האלימות.


צריך למצוא את כל המשאבים כדי להציב אבטחה בבתי-הספר, בנוסף לדברים האחרים שצריך לעשות גם בתי-הספר בחינוך נגד אלימות, גם בעיריות ובכל הגופים האחרים, כמו משרד החינוך. בואו נעשה את הצעד הראשון שיאפשר למנוע אולי חלק קטן מן האלימות על-ידי הצבת שומרים בכניסה לבתי-הספר והשוואת בתי-הספר במגזר הערבי לאלו שבמגזר היהודי.

תופעות האלימות ידועות מאוד ומתועדות ואני לא צריך לפרט אותן. מקורות הפורענות, אם זה ביטחון, כפי שזה התחיל בשנות התשעים, או אלימות לשמה של צעירים, אלה דברים ידועים. אני לא רוצה להיכנס לזה. התמונה ברורה מאוד.


אני רוצה לדבר על אי-הבהירות הקיימת בהתמודדות עם התופעה הזאת. טיפלתי בנושא הזה במשך כמה שנים כאשר הייתי ראש מועצה מקומית. טיפלתי בזה במשך 6-7 שנים ובסופו של דבר לא יצאתי עם שום תוצאה. לא ידעתי היכן מקור הסמכות. השאלה הזאת עדיין עומדת היום: מי מחליט להציב שומרים או לא להציב שומרים? זה דבר ראשון. אני יודע שזה נופל בין הכיסאות. יש כאן שלושה קודקודים: המשרד לביטחון הפנים, משרד החינוך והרשות המקומית, שזה משרד הפנים. כל אחד מנסה להטיל את האחריות על הגוף האחר ולכן נוצר תוהו ובוהו. אין מקור סמכות שנותן את הכסף וסופג את הביקורת אם הדבר הזה לא מתקיים כפי שצריך. בדיון הזה עלינו להבהיר לעצמנו מה הוא מקור הסמכות, מי הוא בעל הסמכות. ייתכן שמשרד אחד מאציל סמכויות למשרד אחר, אבל בסופו של דבר צריכה להיות כתובת אחת. היא יכולה להיות ועדה משותפת של שלושת המשרדים ולכלול גם גופים אחרים, זה בסדר גמור, אבל עד היום אני לא רואה שיש כתובת. זה דבר ראשון.


דבר שני הוא הקריטריונים. אנחנו מדברים כאן כאילו יש הבדלים בין יהודים וערבים. כדי ליישר קו, אני שואל: האם יש קריטריונים ברורים מדוע מחליטים שבבית-ספר מסוים מציבים שומרים או לא מציבים שומרים? האם העובדה שזה בית-ספר יהודי או ערבי זה אחד הפרמטרים? האם יש איזו נוסחה על-פי רמת האלימות בישוב או היסטוריה של אלימות באותו בית-ספר? האם יש קריטריונים שעל-פיהם מחליטים שבבית-ספר מסוים מציבים שומר או לא מציבים שומר? אם הדברים הללו לא ברורים, בסופו של דבר כל אחד יכול לברוח מאחריות. יתחילו להגיד לך: ערבים, יהודים, אצל יהודים יש סיכון ביטחוני. בסדר, אם הסיכון הביטחוני הוא עדיין הפרמטר הקובע היום אז שיהיו קריטריונים ברורים כך שתהיה שקיפות, כך שכל ראש רשות מקומית או מנהל בית-ספר יידע אם הוא זכאי או לא זכאי. ייתכן שיגידו: כל העניין הזה כבר פג תוקפו, אין צורך בשמירה, וכל אחד יעשה כרצונו בעניין הזה. אני רואה שיש כאן חוסר בהירות מוחלט.


במקום להתחיל לדבר על אפליה בין יהודים וערבים בואו נבהיר את העניינים. האם יש קריטריונים? מי בעל הסמכות? האם יש כסף לכסות את העלויות? אם לא נעשה את הדברים הללו אנחנו נצא מתוסכלים מכאן.

עליי לציין שמר יאסין אבו ערישה דחף אותי וזירז אותי לבקש את הדיון הזה ולטפל בכל עניין האבטחה בבתי-הספר בשל הניסיון והחווייה האישית שהוא עבר והוא ידבר עליה.

אתה מנהל בית-ספר לשעבר?

כן. ניהלתי בית-ספר יסודי בפרדיס במשך 32 שנים, מהן 24 שנים באותו בית-ספר ו-8 שנים בבית-ספר אחר.


תודה לכולם. הכנתי, כמו מורה טוב, את הדברים שרציתי להגיד בכתב, כדי שלא אפספס כלום. אתחיל במשהו אישי על עצמי. אני יאסין אבו ערישה, בן 54, אב לחמישה ילדים, סב לשני נכדים, בעל תואר שני בחינוך. עבדתי במערכת החינוך כמנהל בית-ספר יסודי במשך 32 שנים.


לצערי אולצתי לפרוש בגיל צעיר, כאשר הייתי בשיאי, לאחר שהותקפתי בבית-הספר על-ידי הורה. התקיפה היתה על רקע תמיכתי בתכנית דברת וביצועה בבית-ספרי באופן מושלם. ההורה התוקף עם קבוצת הורים קטנה פעלו להכשלת התוכנית, ואני, כהרגלי, עמדתי מולם איתן, כי האמנתי בכל חידוש. כתוצאה מהתקיפה אושפזתי בבית-החולים. נפגעתי בבית-ספרי מול תלמידיי ומוריי. נגרם לי נזק בלתי הפיך פיזית ונפשית ונפגעו כבודי ופרנסתי.


יומיים לפני התקיפה היו סימנים מעידים. כאן אני רוצה להתייחס לטענה שהועלתה כאן, שמאבטח לא ימנע את האלימות. במקרה שלי, יומיים לפני התקיפה ההורה הגיע לבית-הספר ואיים. אילו היה שם מאבטח לא הייתי מותקף, אני חייב לציין את זה. התוקף הגיע יומיים לפני התקיפה, איים, קילל, גידף והבטיח לחזור, ואז הוא קיים את הבטחתו, לצערי. היות ואין אבטחה היה לו קל מאוד לבצע את זממו. ואכן הגיע אחרי יומיים לבית-הספר, מייד בבוקר, ביום 1 בנובמבר 2006, יום שלא אשכח, ועשה את המעשה האיום. אין ספק, חבריי ורבותי, אילו היתה שם אבטחה זה לא היה קורה.


כיום אני גמלאי מאונס, חי עם הגדרה של מנהל מוכה ומושפל. "זכיתי" לחיות עם נכות נפשית של 30% לכל החיים שנקבעה על-ידי מומחים. זו, לצערי, ה"מתנה" שקיבלתי ממערכת החינוך, ובראשה שר החינוך, המנכ"ל ומנהל המחוז.


כיום אני מנהל מאבק לאבטחת מוסדות החינוך הערביים. פניתי לגורמים רבים ויש לי תיק עב כרס עם מסמכים שהצלחתי להשיג מכל מיני גורמים. אני חייב להודות לחברי מר כאמל ריאן. פניתי אליו בזמנו והוא נתן לי חומר מעניין מאוד מהארכיב של מרכז השלטון המקומי. החומר נמצא אצלי והוא יגיע לגורמים רבים ואני מאמין שיעזור מאוד.


אגב, כאשר דיברו על אבטחה בגלל פח"ע וכל מיני סיפורים, יש לי מסמכים שקבעו שזה לא רק פח"ע אלא גם ונדליזם, גם כל מיני מעשים שלא ייעשו בבתי-הספר.


בנוסף, הגשתי תביעה לבית-משפט השלום בחיפה נגד משרד החינוך, הרשות המקומית ומדינת ישראל בתביעת פיצויים ענקית על גרימת הנזק בהיעדר אבטחה. אני מאמין שאזכה במשפט, בעזרת השם והצדק.


מי האחראי? אני הטלתי, וממשיך להטיל את האחריות על משרד החינוך, שהוא המעסיק שלי. אמנם במשרד חינוך הטילו את האחריות על המשרד לביטחון הפנים, על המשטרה וגם על הרשות המקומית, אבל בסופו של דבר, חברים, יש אבא לכולם, והאבא הוא ממשלת ישראל. ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה הערבים לרעה ואנו סובלים – סליחה שאני אומר את זה אבל אין לי ברירה אחרת – מאפליה נוראית בכל התחומים. בחרתי את המילה אפליה ולא גזענות מסיבות השמורות עמי.


כמה משפטים על הנהלת משרד החינוך. כמנהל בית-ספר במחוז חיפה ביצעתי עבודתי נאמנה והייתי חלוץ בכל התחומים. הייתי הראשון להכניס כל חידוש לבית-ספרי. אני מזהה כאן את מר כמאל עטילה שהתלווה בזמנו לשרת החינוך ולמנכ"לית והם יודעים מי זה יאסין אבו ערישה ומה הוא עשה.


פתאום לאחר מקרה התקיפה הגיעו למסקנה שאני לא שווה יותר, כי נעדרתי ממושכות וזה פוגע בבית-הספר. אמרתי: ריבונו של עולם, הרי נפגעתי תוך כדי מילוי תפקידי ופתאום אני לא שווה בעיניהם. לא סתם נעדרתי, אלא אני מקבל טיפול, יש מסמכים. מנהל המחוז, שהערכתי וכיבדתי מאוד עד מקרה התקיפה, הוציא עליי חוזה חיסול. כתבתי לו את זה אישית. הוא החליט להגישני לוועדה רפואית.

יש לי בקשה אליך, וסליחה שאני קוטע אותך. אל תיכנס למישור האישי כי אין בפנינו כאן את כל הנתונים על מה ולמה. אנחנו עוסקים כרגע בנושא אבטחת מוסדות חינוך, אז אנא ממך, תתייחס אך ורק לנושא הזה.

הנושא האישי הוא חלק מן הסיפור, אבל אני אדלג.

לא נערוך כאן בוררות על מה ולמה.

בסופו של דבר, אחרי כל מה שקרה ביקשתי לפרוש עם קצת הכבוד שאולי נותר לי. לאותו מנהל מחוז בכל זאת רציתי לאחל משהו, אבל לא אזכיר את זה עכשיו. אשלח לו את זה באיגרת. יש לי בטן מלאה על הממונה, אך בגלל הגבלת הזמן אסתפק בחלק הזה בפן האישי.


ברשותכם, אני מבקש לפנות בקצרה לכמה גורמים.


לממשלה ולממסד אני קורא, הגיע הזמן לתקן חלק מן העוול שנגרם למגזר הערבי. השאלה שלי, שאני עדיין ממתין לתשובה עליה, הפניתי אותה לכמה גורמים: מדוע כאשר אני בא לבית-ספר יהודי אני חייב לעבור בדיקה מקיפה ואישור לפני הכניסה, ואילו בבתי-הספר הערבים הכול פרוץ? השאלה הזאת עדיין ממתינה לתשובה. אולי כאן אקבל תשובה.


הפניתי שאלה נוספת לכבוד שר החינוך הנוכחי. בתחילת שנת הלימודים שעברה התפרסמה כתבה מורחבת באחד העיתונים שבה בתו אלונה, תלמידה בכיתה ח', ציינה שהיא תבקש מאבא שלה לפעול נגד האלימות. אז כתבתי לו בשתי שורות: "למה בתך אלונה שלומדת בכיתה ח' זוכה לאבטחה ואילו בתי הנד שלומדת בכיתה ה' אינה מאובטחת? האם זו לא אפליה?" כתבתי את זה ואני לא חושש.


ממשלת נתניהו החליטה בשנת 1999 לאבטח את מוסדות החינוך הערביים, אך זה לא התקיים. אולי צריך לבדוק מדוע ההחלטה לא בוצעה.


להסתדרות המורים, לראשי הרשויות המקומיות, לוועדי ההורים אני קורא להתלכד ולפעול כדי שתהיה אבטחה במוסדות החינוך הערביים. אני אומר, לא להתבייש – עד כדי השבתה. אין בזה פסול לדעתי. זה כלי לגיטימי.


ולסיום, נשבעתי במכתבי האחרון למנכ"ל משרד החייוך כי איאבק על הנושא הזה בכל כוחי. אני מודה מקרב לב לחבר הכנסת מסעוד גנאים שקיבל את פנייתי לפני כשנה, על טיפולו המסור וסבלנותו לשיחות הטלפון שלי אתו בכל שני וחמישי ועד שהגענו למעמד הזה. חבר הכנסת גנאים, אם יהיה צורך, הבטחתי לך, נעתור לבג"ץ כפי שסיכמנו. אני מקווה שלא נצטרך לעשות כן.


תודה לכולכם והמשך יום נעים.

תודה רבה, אדוני. רשות הדיבור ליושב-ראש ועד ההורים הארצי. בבקשה בקצרה, אדוני.

תודה, אדוני. אני משמש כנציג של ועד ההורים הארצי בכנסת.


הדברים שנאמרו כאן מלווים אותי כבר שלושים שנים. אני איש אוניברסיטת בן גוריון לשעבר, במשך 4 שנים הייתי מפקד המשמר האזרחי בבאר-שבע ואני יודע שהאלימות קיימת בכל המגזרים.


אדוני המנהל לשעבר, הדברים האלה קיימים לא רק אצלכם, אלא ברוב בתי-הספר. אני חבר בוועדת החינוך העירונית בירושלים בראשות ראש העירייה. הם קיימים במזרח ירושלים, בסקטור הבדואי, שהייתי שם במשך 20 שנים, בכל מקום. המאבטח בשער לא ימנע את האלימות.


אני רוצה לקבל תשובה מן המשטרה. אני מלווה את פרויקט "עיר ללא אלימות". אינני יודע, אדוני ראש עיריית נצרת, אם אצלכם פועל הפרויקט "עיר ללא אלימות". כמדומני שבזה זה מתחיל.

הפרויקט אמור להתחיל לפעול בעיר נצרת.

"אמור להתחיל" – אני שומע את זה כבר שלושים שנה.

עכשיו זה מתחיל להיות מעשי, לשמחתנו הרבה.

אני יודע באופן אישי, כי אני משמש יושב-ראש ועד ההורים ויש לי עוד ילדים בתיכון, שמעבר לשעה 1 ההורים נאלצים לשלם למאבטח בהסכמת מנהל מחלקת החינוך. המשטרה ומשרד החינוך לא מממנים את זה. אני אומר את זה בוודאות. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. נציג המשרד לביטחון הפנים, בבקשה.

אני מבקש להתייחס לכמה נקודות שעלו כאן על-ידי הדוברים לפניי. השר לביטחון הפנים, באותו דיון שהוזכר שהתקיים לפני כמה חודשים, ציין את התבחינים והקריטריונים שעל-פיהם נקבעת האבטחה בבתי-ספר. כנגזרת מהחלטת הממשלה, עוד משנת 1995, האבטחה בבתי-ספר הינה כנגד פעילות חבלנית עוינת. אם יכולות להיווצר השלכות נלוות כתוצאה מכך שעומד שומר בשער, אלה השלכות נלוות ולא זו היתה הכוונה בהחלטת הממשלה, ולא זו הכוונה כיום. הכוונה כיום היא שהמאבטח יאבטח כנגד פעילות חבלנית עוינת.

יפה אמרת, אבל אני מבקש לשאול שאלה. אתה אומר דברים נכוחים. האם יש התייחסות מערכתית שונה כלפי בתי-ספר יהודיים וערביים?

אני מבקש להמשיך. מדובר על אבטחה כנגד פעילות חבלנית עוינת, ואכן כפי שהוזכר היתה פגישת עבודה בין שר החינוך ובין השר לביטחון הפנים, ובין שאר הנושאים שעלו עלה גם נושא המגזר הלא יהודי.


מבחינתנו הגורם שאחראי למערכת החינוך מכל הבחינות, לרבות בנושא מניעת אלימות, הוא משרד החינוך. להצבת מאבטח ושומר בכל מוסדות החינוך יש משמעויות תקציביות ניכרות ועצומות. למשרד לביטחון הפנים אין את התקציב לצורך זה.

כמה זה? אתה יכול להגיד?

השר דיבר על 200 מיליון שקלים.

תוספת?

לא תוספת אלא כ-200 מיליון שקלים – זה הסכום שמושקע במוסדות החינוך שמאובטחים כיום. אם נלך לכל מוסדות החינוך בארץ, העלות תהיה פי שלוש או אפילו פי ארבע.

מוזכר במקום מסוים שהאבטחה היא רק למגזר היהודי?

לא, האבטחה היא כנגד פעילות חבלנית עוינת בבתי-ספר ומקומות נוספים שהשר הזכיר אותם בדיון.

אבל לא מוזכר שהאבטחה תהיה רק בבתי-ספר יהודיים.

היתה אבטחה בבתי קפה, שהוסרה בעקבות ההקלות, בעקבות העובדה שאין טרור.

בבתי-הקפה האבטחה היא על חשבון בעלי העסקים, ואילו כאן על חשבון המדינה.

זאת היתה הוראה של המשטרה.

נכון, אבל לא המדינה מימנה את זה, יש הבדל. הרי אם אתה צריך לממן – מה הבעיה, מחר הם יכולים גם כן להציב מאבטחים בבתי-הספר. כאן מדובר על מימון על-ידי המדינה.

בבג"ץ זה ייפול.

חבר הכנסת גדעון עזרא, אני מתפלא שלא עתרו עד היום לבג"ץ. זה לא דבר שהתחיל לפני שנתיים או שלוש שנים. מר ראמז ג'ראיסי הזכיר כאן היסטוריה של לפחות 9 שנים.

11 שנים.

אני חושב שהשר לביטחון הפנים צריך לבוא ולהגיד את זה.

תאפשרו לנציג המשרד לביטחון הפנים להמשיך ולסיים את דבריו. בבקשה אדוני.

במסגרת האחריות הכוללת של משרד החינוך לכל מערכת החינוך, אם משרד החינוך מוצא לנכון להציב מאבטחים בכל שערי מוסדות החינוך למיניהם המשרד לביטחון הפנים ילווה אותו, יעשה אתו את הבחינה התקציבית, כמה זה אמור לעלות, אבל מי שאמור להביא את התקציב לצורך זה במסגרת ההיערכות הכוללת שלו זה משרד החינוך.

זה מזכיר לי את הסיפור עם אבטחת ראשי רשויות. זה אותו סיפור.

גם הוא עדיין לא הסתיים.

נכון, כך אמרתי. זה מזכיר בדיוק את אותו סיפור. אז בתי-הספר הערביים נמצאים בחברה טובה ...

רק שכאן יש עוד שחקן אחד, שזה משרד החינוך. שם יש שני שחקנים ואילו כאן יש שלושה שחקנים.

זה אותה גברת בשינוי אדרת.

כאן יש שלושה שחקנים. שם יש רק שניים – משרד הפנים והמשרד לביטחון הפנים, וכאן יש גם את משרד החינוך.

שם זה גם משרד האוצר.

משרד האוצר משחק תפקיד בכל המקרים.

הוחלט גם על הקמת צוות משותף בראשות שני המשנים למנכ"לים, המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון הפנים והמשנה למנכ"ל משרד החינוך, שיבחן סוגיות מסוימות, ביניהן גם את האפשרות, אולי, לראות אם יש מה לעשות עם המאבטח כנגד פעילות חבלנית עוינת שכבר עומד כיום בשער המוסד, לראות אם הוא יכול לעשות גם דבר אחר שקשור לנושא האלימות. אבל עדיין, כל עוד לא יוחלט על שינוי החלטת הממשלה שקובעת שמאבטח עומד כנגד פעילות חבלנית עוינת, זה המשמעות של הצבת המאבטח בשער. אם ירצו לעשות הרחבה, בבקשה, אבל זה לא המשרד לביטחון הפנים.

יש לך תשובה למה בתי-הספר שיש בהם יום לימודים ארוך האבטחה בהם מסתיימת בשעות הצהרים ואין אבטחה עד סוף היום?

בבתי-ספר שיום הלימודים בהם נמשך מעבר לשעה שנקבעה בזמנו אנחנו אמורים לקבל תקציב ממשרד החינוך עבור השעות שמעבר לשעות הלימודים הפורמליות. באותו תגבור תקציבי אנחנו אמורים לממן את הצבת המאבטחים בשעות הנוספות.

זה מתקיים?

בהתאם לְמה שמשרד החינוך משלם.

אוסיף על דבריו של ידידי מן המשרד לביטחון הפנים, צריך להבין, על-פי החלטת הממשלה מספר 5719 מיוני 2005, למשטרת ישראל יש אחריות מלאה לאבטחת מוסדות החינוך במדינה. השר לביטחון הפנים לשעבר יודע שמשטרת ישראל עושה את זה באבטחה נקודתית ובאבטחה סביבתית, על-פי השיקולים המבצעיים והמקצועיים של המשטרה.


אגיד כאן בצורה כללית שיש כוונות פיגוע במדינת ישראל. יש ערים מאוימות במדינת ישראל. זה כמובן לא המקום והזמן לפרט. אנחנו עושים את האבטחה במוסדות החינוך בתיאום מלא עם משרד החינוך. יושב כאן ידידי ראש אגף האבטחה במשרד החינוך. אנחנו עובדים בתיאום מלא. אחד הפרמטרים הוא שמוגדר סמל מוסד לאותו מוסד חינוך.


צריך לומר, כפי שאמר נציג המשרד לביטחון הפנים, שהאבטחה במוסדות החינוך היא תלוית תקציב. מדינת ישראל – ולא משנה כרגע התמהיל – מעבירה תקציב של כ-200 מיליון שקל, כפי שנאמר כאן, ואנחנו מייצרים את האבטחה הטובה ביותר שאנו יכולים עם התקציב שעומד לרשותנו. אם התקציב יגדל תהיה יותר אבטחה ואם, כפי שדובר כאן, התקציב יקטן נצטרך לתת פחות אבטחה.


בהחלטת הממשלה מספר 4514 משנת 2005, נאמר במפורש: "אבטחת מוסדות החינוך תהיה כנגד אירועי פח"ע ותתבצע בהיערכות משטרת ישראל ...". כלומר, משטרת ישראל מממשת את אחריותה כקבוע בהחלטות הממשלה בנושא הזה כנגד איום פח"ע, כנגד איום טרור.


יש כמובן פרמטרים. אחד הפרמטרים, כפי שציינתי, הוא איום טרור. פרמטרים נוספים הם מספר התלמידים בבית-הספר. יש כמובן חלופת מיגון, כי אם נציב מאבטח ולא תהיה חליפת מיגון, כמו גדר למשל, אז האבטחה אינה שווה מאומה. באשכולות גנים של יותר מ-3 גנים אנחנו עושים את האבטחה.


בתשובתו של השר לביטחון הפנים להצעה לסדר היום נאמר שגם בערים מעורבות יש מאבטחים. לא אזכיר את הכול, לדוגמה בעכו וברמלה. גם שם אנו עוסקים בהצבה של מאבטחים.


אני סבור, כמוכם, שהאלימות היא כמו סרטן בחברה. זה נגע שצריך להוציא אותו. זה קיים גם במגזר היהודי וגם במגזר הלא יהודי, כפי שציינת.


האחריות, כפי שנאמר, היא של משרד החינוך. המאבטח שמוצב על-פי החלטת הממשלה מיועד למנוע אירוע טרור. בסמכויות שיש לו, שבהן המדינה ציידה אותו, הוא לא יכול לטפל באירוע אלימות. הוא יכול לטפל ולמנוע אירוע טרור. הוא לא יכול להתערב באירוע אלימות כפי שהזכיר כאן המנהל המכובד כאשר תוקפים אדם בתוך בית-הספר. אין לו סמכויות לעניין הזה.

מתי לאחרונה היה אִיום טרור על בית-ספר? מתי לאחרונה היתה התרעה?

אם אני מרחיב את השאלה ואני לוקח כדוגמה את האוניברסיטה העברית בירושלים, היה פיגוע טרור באוניברסיטה בהר הצופים.

מתי זה היה? זה היה באמצע האינתיפדה.

אדרבה. היו איומי טרור קונקרטיים – לא אפרט אותם כאן – על בתי-ספר, וכולנו מכירים את הפיגוע באוניברסיטה העברית.

זה היה באינתיפדה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש להעיר הערה אחת. נאמרים כאן דברים מפורשים, שהקריטריון היחידי הוא הביטחון. צריך קודם כול לדון על הדבר הזה.

זה לא קריטריון. זה החלטת ממשלה.

זה בעצם כלי העבודה. צריך לקבוע מה הם הפרמטרים, מה הם הקריטריונים להפעיל מאבטחים. האם זה יהודים/ערבים? שמעתי כאן עוד נדבך אחד, שזה בסדר גמור. הוא אומר: בישובים מעורבים כל בתי-הספר מאובטחים. לעמידה של שוטר בשער בית-הספר לצורך מניעת פח"ע יש ערך מוסף, שהיא יכולה למנוע ולהרתיע מפני אלימות בהרבה פרמטרים אחרים ומכאן חשיבותה.

מדובר במאבטח, לא בשוטר.

מאבטח. צריך להבין את ההשלכה ואת האינטראקציה בין התפקיד הביטחוני ובין התרומה למניעת האלימות. אי אפשר לשאול האם כאשר יש מאבטח אין אלימות. הרי אין פתרונות אוניברסליים שסוגרים את כל הפרצות.

שלא יווצר כאן רושם מוטעה. במדינת ישראל יש 16,000 בתי-ספר אך ברור לכם שאין 16,000 מאבטחים, אחרת התקציב היה מגיע למיליארד שקל, ואולי אף יותר. גם במגזר היהודי יש בתי-ספר רבים שאינם מאובטחים. יותר בתי-ספר אינם מאובטחים מאשר מאובטחים.

למה? מכיוון שאינם מאוימים על-ידי פח"ע?

לא, זה עניין של תקציב.

אלה הקריטריונים הנוספים, כפי שהציג השר לביטחון הפנים – עניין של חליפת מיגון, עניין של מוסד סמל חינוך.

נכון, אבל בסופו של דבר זה תלוי-תקציב.


יש ועדת נוסח עליונה שמנוהלת על-ידי המשטרה, על-ידי ראש חטיבת האבטחה באגף המבצעים. קיימנו עבודת מטה והוצע מהתקציב הקיים להציב מצלמות בבתי-הספר. אפיינו בתי-ספר, גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי. אנחנו רוצים לצאת בפיילוט בתוכנית רב-שנתית, שנוכל להציב את המצלמות כאמצעי נוסף שיהיה מחובר למוקד ויודע להגיב במקרה שיש מצוקה או כאשר רואים משהו.

מתי הפיילוט הזה יתחיל?

אנחנו צריכים לגבש את התקציב.

יש שֵם לפרויקט הזה?

דובר על כך לפני 10 חודשים. בתשובתו של השר הוא דיבר על זה.

אנחנו רוצים להתחבר לפרויקט "עיר ללא אלימות". דיבר על כך גם השר לביטחון הפנים בפגישתו עם שר החינוך ב-22 באוגוסט השנה. אנחנו מחכים לאותה ועדה ששני המנכ"לים של משרד החינוך והמשרד לביטחון הפנים יכנסו. אנחנו כמובן נוכל להסדיר את העניין ולקדם את הדברים, אבל צריך להבין ששם המשחק הוא גם תקציב וגם יכולת.

תודה רבה, אדוני. נציג משרד החינוך, בבקשה.

אני רוצה לדייק בנתונים. כשמדברים על מספר בתי-הספר, אין 17,000 בתי-ספר. יש לעשות אבחנה בין מוסדות חינוך ובין בתי-ספר. יש כ-4,200 בתי-ספר ועוד 12,100 גני ילדים. אם החלטת הממשלה מציינת אבטחת מוסדות חינוך, התקן שמשטרת ישראל קבעה והקריטריון הוא אבטחה של בית-ספר שלומדים בו למעלה מ-100 תלמידים, מתוך אותם 4,200-4,300 בתי-הספר. כך שיש 500 בתי-ספר יהודיים שאינם מאובטחים על-פי התקן של משטרת ישראל, בדיוק כמו 500 בתי-ספר אחרים, כולל מהמגזר הערבי. 800 גני ילדים שהם אשכולות גנים מאובטחים בתוך המערך של אבטחת מוסדות חינוך. לכל שאר גני הילדים יש חליפת מיגון על-פי הכללים והקריטריונים שהמשטרה קבעה ושמפורסמים בחוזר מנכ"ל.

אותם 500 בתי-ספר יהודיים שלומדים בהם פחות מ-100 תלמידים אינם מאובטחים. בכל זאת, איך הם מוגנים?

הם מוגנים על-ידי חליפת המיגון שקבע חוזר מנכ"ל, גם לבית-ספר יהודי וגם לבית-ספר ערבי. ההנחיות לפתיחת השערים ולסגירתם חלים על אב הבית ומנהל בית-הספר, או אדם מטעם בית-הספר. ברור שיש רשויות שמחילות את זה מטעמן אם יש להן תקציב.

מה המרכיבים של חליפת המיגון?

זה כתוב בחוזר מנכ"ל משרד החינוך. החליפה כוללת גדר, שער, לחצן מצוקה, מערכת כריזה לחירום וכן הלאה.


באשר לאלימות, אני רוצה לומר כאן בשם משרד החינוך ששר החינוך מוביל את המאבק באלימות, הן בשינוי חקיקה, הן בטיפול באלימות תלמידים בתוך בית-הספר. הופץ חוזר מנכ"ל בעניין זה. לא ארחיב את הדיבור בזה כי אני לא די בקיא בכל הפרטים.


באשר לאחריות, עמיתיי מהמשטרה, והם באמת עמיתיי ואנחנו ידידים, העבירו את האחריות ממשרד למשרד. עד שנת 1995 לא היתה אבטחה בשום בית-ספר. לפני כן היתה הסבתא הסורגת, ולפניה היו תלמידים של כיתה י"ב שלא למדו ושמרו בכל בתי-הספר בארץ. כאשר התקבלה החלטת ממשלה החלה אבטחה במוסדות חינוך. נכון שאבטחת מוסדות חינוך היתה באחריות משרד החינוך למשך שנה או שנתיים, אך בשנת 1995 האחריות עברה במלואה, ולא מוגדרת ככוללת, אחריות מלאה למשרד לביטחון הפנים, למשטרת ישראל. אחריות מלאה, דהיינו אי אפשר להטיל אותה על אחרים.

הכוונה, ממשרד החינוך למשרד לביטחון הפנים?

זה על-פי החלטת הממשלה שקרא ידידי נצ"מ ישראל סינגר. כתוב שם מי יקבע את הקריטריונים והשיקולים המקצועיים. כלומר, לגיטימי להגיד את השיקולים המקצועיים והקריטריונים, בין אם זה 100, בין אם זה 50, ועל-פי זה פועלים. אגב, גם אבטחת שלום הציבור נמצאת באחריות המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל ולא באחריות משרד החינוך.


כל הפניות שלכם הגיעו למשרד החינוך ולשר החינוך. שר החינוך לוחץ בעניין הזה כבר כמה חודשים. התקיימו פגישות, גם אצל מנכ"ל משרד החינוך, וידידיי כאן נכחו באותה פגישה, לטפל בעניין המגזר הלא יהודי וגם בנושא האלימות. התשובה היתה: פח"ע, פח"ע, פח"ע. זאת התשובה שהשר קיבל.


שר החינוך פנה לשר לביטחון הפנים ובעקבות הפנייה של השר והלחץ של משרד החינוך היתה פגישה במשרד לביטחון הפנים שבה נכחו נציגי הייעוץ המשפטי של המשרד לביטחון הפנים, הנציגים המקצועיים וגם נצ"מ ישראל סינגר ואנוכי, המנכ"לים של המשרדים, השרים, כולם נכחו שם. יש בידי את הפרוטוקול של הישיבה הזאת.


שר החינוך ביקש ודרש לשנות את החלטת הממשלה, כי שם מקור הבעיה. אם תוגדר שם רק מטרה למניעת פח"ע ולא יוגדר גם טיפול באלימות, יש לזה משמעויות משפטיות. כיום למאבטח במוסדות חינוך אין סמכויות לטפל באלימות, אסור לו לגעת בכלום. אם הוא ייגע בילד או ייגע במישהו הוא ייתבע. צריך לשנות סמכויות. לכן בוועדה שהוקמה בראשות שני המשנים למנכ"ל יהיו יועצים משפטיים על מנת לשנות את החקיקה בעניין הזה ואת הסמכויות של השר לביטחון הפנים כדי שהמאבטח יוכל לסייע בטיפול באלימות ולהתערב במקרים של אלימות. זה נוגע לשאלות של ביטוח, ובעיקר, כפי שנכתב באותה החלטה: "לבחון את כל הנושא של המגזר הלא יהודי", גם בהיבט התקציבי, ולהניח הצעה שתהיה בטיפול להמשך. אנחנו רואים בחיוב את התהליך ובכך אני מסכים עם ידידיי.

אני ראש מינהל החינוך במרכז השלטון המקומי. אנחנו מצטרפים כמובן לקריאה שחייבת לחול אבטחה מלאה כפי ששר החינוך מבקש. אם היא חלה על מוסדות החינוך היהודיים היא צריכה לחול גם על מוסדות החינוך הערביים.


מתוך כל סבב הדוברים ששמענו היום, ואולי לא היה צריך להגיד את זה כי זה כבר הוחלט בין שני השרים, אבטחה שמים כנגד איזה אִיום. אם בעבר היה בעיקר אִיום פח"ע, צריך לבחון את האִיום היום ולבחון את שינוי הייעוד של האבטחה. אני לא באה מן המשרד לביטחון הפנים, אני באה מתחום אחר, אבל ההיגיון אומר שאם צריך לעשות בחינה של האִיום נכון להיום ולעשות שינוי ייעוד אז צריך לעשות את זה כדי לעמוד בדרישות המציאות הקיימת. אנחנו קוראים כשלטון מקומי להחיל את העניין.


אנחנו שמחים על היוזמה של שר החינוך והשר לביטחון הפנים וסבורים שצריך להיות שינוי בסעיף הזה, או תוספת עליו כך שסמכותו של המאבטח תהיה להתמודד כנגד פח"ע וכנגד אלימות. אני מאמינה שהמשטרה וברי-הסמכא יידעו להכשיר את מי שיישלחו להיות הגורמים המאבטחים כנגד האיומים המתאימים.


אנחנו חיים במציאות משתנה, שלא משתנה רק אחת לעשר שנים. אנו חיים במדינה דינמית ובמציאות דינמית שצריך כל הזמן לבחון אותה ולראות איך מגיבים לה, ובוודאי המשרדים הביטחוניים יודעים לעשות את זה. כיצד ייתכן שכאשר מדובר בילדינו פתאום אנו נשענים על החלטה מלפני 15 שנים? זה נשמע חסר היגיון ולא הולם את המציאות הקיימת. אנחנו מצטרפים לקריאה הזאת, ואם צריך לעשות שינוי אז יודעים לעשות שינוי ייעוד.

אני מחזיק בידי מכתב שהופנה לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר החינוך כבר בשנת 1999, שחתום עליו, בין השאר, גם השאר לביטחון הפנים, בו נכתב: "אנו ממליצים לפעול בהקדם להשוות את תנאי אבטחת מוסדות החינוך במגזר הערבי למגזר היהודי בכדי ליצור שוויון מוחלט, שהרי הבעיות בבתי-הספר הערביים אינן שונות מן הבעיות בבתי-הספר היהודיים, קרי: עבריינות, סמים, ונדליזם וכולי".


אם באמת זה עניין ביטחוני אז למה הממשלה ב-24 באוגוסט 2008 החליטה לבטל את האבטחה? אז קמה זעקה גדולה והממשלה חזרה בה ב-4 בינואר 2009 והחזירה תקציב של 132 מיליון שקל.


אני רוצה להציג לכם סצנריו קצר ותגידו לי מה התוצאה. בהנחה שהיום עושים הערכה מחודשת ואומרים: "אין אִיום ביטחוני, אנחנו מבטלים את האבטחה". אתם יודעים מה יקרה? תקום זעקה גדולה במרכז השלטון המקומי ובבתי-הספר ויחזירו את האבטחה למוסדות החינוך. לכן צריך להפסיק לחפש תירוצים ולמצוא את מקור המימון. זה העיקר.

דיברו על פח"ע. מפגעים יש גם ערבים וגם יהודים, לצערי. ייתכן שמפגע יהודי ייכנס לבית-ספר ערבי ויבצע פיגוע. היה מקרה כזה בשפרעם. למה אתם לא רוצים לשמוע את זה? אני חושש לשלום הילדים שלי.

אנחנו מדברים כרגע על אבטחה במוסדות חינוך. תודה, אדוני.


אני מבקש לסכם את הדיון.


הוועדה רואה בדאגה את העובדה שבתי-הספר הערביים אינם מאובטחים. הדבר גורם לכך שגורמים לא רצויים נכנסים לתחום בית-הספר ומהווים אִיום על התלמידים ועל צוות ההוראה.


הוועדה פונה למשרד לביטחון הפנים ולמשרד החינוך לבחון מחדש את החלטת הממשלה בעניין האבטחה במוסדות חינוך ולבדוק אפשרות להרחיב את החלטת הממשלה, כך שאותם מאבטחים יפעלו גם נגד האלימות בבתי-הספר.


הוועדה פונה למשטרת ישראל לתגבר את נוכחות המשטרה בשעת יציאת התלמידים מבתי-הספר. שמענו כאן תלונות קשות בעניין הזה.

בכל בתי-הספר.

בעניין הזה אין עניין של תקציב ואין צורך בהחלטה. המשטרה צריכה פשוט לקבל החלטה שבשעת יציאת תלמידים מבתי-הספר מן הראוי לתגבר את נוכחותה. אפשר למקד את האבטחה בשעות הללו.

אני מציע שבעוד 6 חודשים נחזור לכאן להמשך הדיון כדי לעקוב ולעמוד אחר ההתפתחויות.

אם אנחנו מסכמים את הדיון עכשיו, הסיכומים יונחו על שולחן המליאה. אם אנחנו מדברים על המשך מעקב, הסיכומים לא יונחו על שולחן המליאה. אין כאן דרך ביניים, או שאנחנו מסכמים ומניחים את הסיכומים על שולחן המליאה או שלא מסכמים וממשיכים לעקוב.

אפשר לסכם ולהוציא מכתבים.

מכתבים בכל מקרה אנחנו מוציאים.

אני מציע בעוד כמה חודשים לדון בסוגייה הזאת פעם נוספת. כוונתי לעקוב אחר כל ההתפתחויות ולבחון אם יש שינוי. לא צריך באמת להיפגש כאן.

הוועדה תמשיך ותעקוב אחר החלטות הממשלה ויישומן.

הבעיה, שאתה מפנה את זה לשני משרדים וכל אחד יגיד שהאחריות מוטלת על המשרד השני. עדיף להפנות את זה לראש הממשלה על מנת שיעשה סדר בנושא הזה.

אגיד לך מדוע אני מפנה את זה לשני המשרדים, כי אני פשוט מתפרץ לדלת פתוחה. הם כבר נמצאים בעיצומם של דיונים ומעוניינים לקדם את זה. אני פשוט עוזר כוועדה להגיד: הנה, יש גם פנייה של הוועדה.

היתה פנייה של שר החינוך לשר לביטחון הפנים והוא ממשיך לתלות את הקולר בנושא הטרור, וחוזר חלילה.

צריך ליידע את ראש הממשלה.

לדעתי גם שר האוצר צריך להיות מעורב.

בכל מקרה, אנחנו יכולים להפנות העתקים גם למשרד ראש הממשלה וגם למשרד האוצר.


רבותי, תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:20
PAGE
22