PAGE
22
הוועדה לזכויות הילד

19.10.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 72

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י"א בחשוון התשע"א (19 באוקטובר 2010), שעה 10:30

מחסור בהקמת מוסדות ציבור בשכונות חדשות

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

אבי דיכטר

צביה אפרתי

- ראש ענף מרכז עירוני כלוס, משרד הבינוי והשיכון

איריס דוד

- מנהלת תחום מוסדות ציבור, משרד הבינוי והשיכון

רבקה לויפר

- אגף רווחה ותקציבים, משרד האוצר

אהובה קרקובר

- מנהלת תחום בכיר ארגון ומינהל ברשו"מ, משרד הרווחה והשירותים



החברתיים

גנאדי קמנצקי

- מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך

אסא בן יוסף

- מנהלת תחום רווחה וקהילה, מרכז השלטון המקומי

שירי בס ספקטור

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שרון סופר

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רחל סעדה-מרטין

רבקה כנרי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

מחסור בהקמת מוסדות ציבור בשכונות חדשות

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את הדיון בוועדה לזכויות הילד בנושא מחסור בהקמת מוסדות ציבור בשכונות חדשות. הנושא הזה עלה במהלך סיור של הוועדה בעיר באר שבע, ושם הועלתה הבעיה נקודתית והיתה לחברי הוועדה שהיו בסיור תחושה שלא מדובר רק בבאר שבע, אלא בכלל במקומות שיש פיתוח מואץ וחיובי, יש בעיות קשות של מוסדות חינוך, מוסדות רווחה, מוסדות ציבור בכלל שפשוט לא נבנים. נוצר מצב אבסורדי של לדוגמה שכונה חדשה בבאר שבע, דירות חדשות, יש שם אלפי ילדים אבל אין שירותים לילדים האלה, מבחינת רווחה, מבחינת פעילות אחרי בית ספר. לכן ביקשנו לערוך את הדיון הזה וביקשנו מהמרכז למחקר ולמידע של הכנסת להכין נייר בנושא, ואני מבקש משירי לתת לנו סקירה על הממצאים העיקריים שגיליתם.

דבר ראשון, יש מספר גופים ומשרדי ממשלה שאחראים על מימון של הקמה של מוסדות ציבור, העיקריים שבהם הם משרד השיכון ומשרד החינוך, כאשר משרד השיכון אחראי על הקמה של מתנ"סים, ספריות, מגרשי ספורט, מוסדות פנאי, ומשרד החינוך אחראי על הקמה של מוסדות חינוך מגיל גן חובה ועד גיל תיכון. בנוסף משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מסייע בהקמה של מעונות יום, משרד הבריאות בהקמה של תחנות בריאות משפחה וכדומה. חשוב לי להדגיש גם את המקום של מפעל הפיס במימון של הקמה של מבני ציבור, וכל מיני עמותות שונות, אבל המסמך שלנו התמקד בעיקר במשרדי הממשלה.

נתחיל קצת בהיסטוריה, הממשלה נדרשה לנושא של הקמת מוסדות ציבור כבר ב-1994, שהקימה ועדת מנכ"לים בעניין הקמת מוסדות ציבור עבור בנייה חדשה, בראשות דוד ברודט. הוועדה קבעה שהקמה של מוסדות ציבור הכרחיים עבור שכונות חדשות תיעשה במימון חלקי או מלא של הממשלה, והיא קבעה גם תקן שהתייחס לכמה מוסדות ציבור זכאית רשות מקומית, על פי מספר יחידות הדיור החדשות שנבנות בה.

משנת 1995 עד שנת 2003 משרד השיכון תקצב את הקמת המוסדות על פי התקן. זאת אומרת שאם רשות מקומית היתה זכאית למבנה על פי התקן והיתה יכולה לבנות אותו, היא קיבלה את המימון הזה. משנת 2003 היה קיצוץ משמעותי בתקציב של משרד השיכון בהקשר הזה ובוטלו כל מיני הגמשות בתקן והרשויות המקומיות באותה עת נתבקשו להימנע מפרסום של מכרזים חדשים להקמת מוסדות ציבור. עד 2008 קוצץ התקציב באופן מאוד מאוד משמעותי, ובשנת 2008 ביטלה הממשלה לחלוטין את תקן ברודט למעט ביישובי הפריפריה.

מה שחשוב להדגיש וכתוב במסמך זה שתקציב משרד השיכון למוסדות ציבור משנת 2002 עד שנת 2010 ירד ב-92%. על אף שתקן ברודט בוטל, אנחנו עדיין יכולים לראות בו אינדיקציה לצורך של הרשויות המקומיות במוסדות ציבור, ועל פי הנתונים של משרד השיכון, נכון לשנת 2009, ההפרש בין הצרכים המצטברים של הרשויות המקומיות למוסדות ציבור, לבין תקציב משרד השיכון שמוקצה לכך הוא הפרש של כ-400 מיליון שקלים. זה רק במשרד השיכון.

בנוסף, במסגרת החלטת הממשלה על ביטול תקן ברודט הוטל על שר פנים לפרסם נוהל לחוק עזר שיאפשר לרשויות מקומיות לגבות היטל מוסדות ציבור מבעלי הקרקע או מהקבלנים, כשההיטל היה אמור להוות איזה שהוא מקור מימון חלופי לרשויות המקומיות שיוכלו להקים את מוסדות הציבור. עד היום, משנת 2008, לא אושר הנוהל הזה. זאת אומרת שמאז שנת 2008 מצד אחד בוטל התקצוב הממשלתי ומצד שני לא ניתנה לרשויות המקומיות שום אלטרנטיבה לגבות את הכספים האלה ממקורות אחרים.

עוד בעיה הכי מרכזית שעלתה כששוחחנו עם הרשויות המקומיות, המחסור בכיתות גן לילדים מתחת לגיל 5. כיום משרד החינוך מתקצב כיתות מגיל גן חובה ומעלה. הנטל של הקמת גני ילדים כרגע למעשה הוא על הרשויות המקומיות או על מפעילי גנים פרטיים ולפי נתוני משרד החינוך, נכון לשנת 2010, יש צורך ב-4,000 כיתות מגן חובה ועד י"ב, אבל התקציב מאפשר בנייתן של 1,600 כיתות, כך שהפער התקציבי מבחינת משרד החינוך, בין הצורך לבין התקציב, עומד על כמיליארד וחצי שקלים.

אני אסיים בתלונה נוספת שעלתה מרשויות מקומיות בנושא מוסדות הרווחה, כאשר משרד הרווחה מסייע בתפעול של מוסדות הרווחה, בשיטת מאטצ'ינג של 75%, אבל הוא לא מסייע ככלל בבינוי של מוסדות הרווחה האלה, וגם זה נטל שנופל על הרשות המקומית.

תודה.

אני רוצה לפנות ראשית למשרד הבינוי והשיכון. ברור שהבעיה רב משרדית, אבל בעיקרון אם מחפשים את המוביל או את הקטר בנושא, אני חושב שאתם צריכים להיות המוביל בנושא הזה והנתונים שאנחנו רואים, גם אלה שהעברתם אלינו, שפשוט המגמה היא... אם היה פה גרף היינו רואים ירידה דרסטית. יש גידול של אוכלוסייה וירידה דרסטית בבניית מוסדות ציבור. השאלה מה המשרד עושה בנדון.

אני מנהלת אגף פרוגרמות, ובגלל חשיבות הנושא ובגלל המצוקה האמיתית החלטתי שאני משנה את סדר היום שלי ומצטרפת לוועדה. הנייר שגב' איריס דוד הניחה על שולחן הוועדה הוא נייר שמאוד מאוד כואב למשרד והוא תהליך ארוך של הפחתת תקציבים ובחרתי להגיע הנה, לעשות את המאמץ ולהציג לכם את הבעיה כפי שאנחנו רואים אותה מזווית הראייה שלנו.

ב-95' ממשלת ישראל קיבלה החלטה מאוד מאוד אמיצה ואני מזכירה, זה עידן דומה לעידן שאנחנו מצויים בו בתחום הנדל"ן היום, ואמרה שאת עלות הקמת מוסדות הציבור אני לא מעמיסה על הפיתוח ואני מקבלת החלטה כמו שכשעושים שכונה חדשה יש כביש, יש גינה ציבורית, יש מים, יש ביוב, יהיו גם מוסדות הציבור החיוניים. כך נולד תקן מוסדות ציבור, לימים קראו לו ועדת ברודט, הוא ליווה את כל הבנייה החדשה במדינת ישראל וקבע את מכסת המינימום של שירותי הציבור שיוקמו במימון מלא של המדינה. ביום חתימת ההסכם הזה, לתקן היו שותפים משרד החינוך, משרד הפנים, משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון ושם נקבעו כללים מה הן הנורמות המינימליות ההכרחיות בכל שכונה חדשה. לצד ההחלטה הזאת שליוותה את כל הבנייה החדשה בסל של מוסדות, שהיה קצת שונה בין המרכז לפריפריה, בפריפריה המדינה נתנה יותר הקלות וסל מוסדות יותר עשיר, במרכז הארץ היא נתנה פחות כי היא אמרה שלרשויות יש יותר, לצד ההחלטה הזאת, שבצידה תוקצב בבת אחת כסף משמעותי, גם למשרד השיכון וגם למשרד החינוך, כי לתוך הסל הזה נכנסו כיתות קדם חובה, שבאותה עת לא היו ממומנות בתקציב משרד החינוך, כי משרד החינוך אמר שהוא מתוקצב רק לחינוך חובה, לצד ההחלטה הזאת, היא גם יצרה למשרד השיכון תקציב להקמת מוסדות ציבור להשלמת פערי עבר. היה ברור שהנטל של הקמת קורת גג לגל הגדול של העולים חייב את המדינה להטות את מרב התקציבים לבנייה למגורים ולכן בשנים של קליטת העלייה כמעט ולא היה כסף למוסדות ציבור. בעצם נבנו באותה תקופה 120,000 יחידות דיור, ול-120,000 יחידות דיור האלה אפילו לא היה מועדון, מעון יום, לא היה שום דבר, אז היו שתי החלטות ב-95' שאפשרו את שני המהלכים האלה.

בעצם ההחלטות האלה נתנו יציבות, נתנו ביטחון לשלטון המקומי בהקמה של ערים חדשות, שכונות חדשות, כך יכולנו להקים את מודיעין וללוות אותה בתהליך מסודר של הקמת מוסדות ציבור ויכולנו להקים את רמת בית שמש ואת אלעד ובכלל את כל הבנייה בארץ שקרתה מ-95'.

השבר הגדול היה ב-2003. קיצוצי התקציב, הסכין החדה של הקיצוץ נגעה בכל סעיפי התקציב, ובעצם לאט לאט שברה את המסגרת הזאת. כשהיא שברה את המסגרת הזאת הגענו למצב שמגיע לרשויות תקציב, אבל אין לנו יכולת לממן, כי היקף התקציב לא עונה על היקף---

מה זאת אומרת מגיע? על סמך מה מגיע?

ממשלת ישראל קבעה כללים, הכלל אמר, למשל, התחלת בנייה של 1,600 יחידות דיור מזכה את הרשות המקומית במימון מלא למעון יום. אכן בנו 1,600 יחידות דיור ולנו לא היה כסף לממן את מעון היום לאותו יישוב.

אז בפועל לא נבנה מעון יום.

בפועל מאז 2003 לא יכולנו לממן את סך הכל מוסדות הציבור שנגזרו מהיקף התחלת הבנייה, ולאט לאט ככל שהתהליך החמיר וככל שקיצוצי התקציב גברו, בעצם היו דיונים עם משרד האוצר למצוא תחליף, למצוא פתרון אחר להקמת מוסדות ציבור, כי הפתרון הממלכתי היפה שנקבע ב-95', שלווה בהחלטת ממשלה, שלווה בתקציב, הפסיק לעבוד. ואז ב-2008, אחרי מהלך של כמעט שלוש שנות עבודה, בתיאום עם משרד האוצר, במסגרת תקציב 2008, נקבעה החלטת הממשלה שאומרת שמדינת ישראל תחדל לממן באזורים שערכי הקרקע גבוהים, את תקן מוסדות ציבור, היא תממן רק בפריפריה. אל מול הפריפריה הונח שהתקציב יהיה 40 מיליון שקל לשנה, וגם על זה נדבר עוד מעט, ובמרכז הארץ יהיה מהלך שיאפשר לרשויות לגבות היטל. ואז שר הפנים צריך לחתום על היטל מוסדות ציבור ולאפשר לרשויות במקומות שבהם ערך הקרקע מאפשר את המרווח הזה, שהם יטילו היטל ויהיה להם מנגנון מסודר.

לדאבוני, עד עצם היום הזה אנחנו נמצאים בעידן שלנושא הקמת מוסדות ציבור אין ממש מענה, כי שר הפנים, למרות שעבדנו על תהליך הכנת ההיטל מול משרד הפנים ומול משרד המשפטים ומול משרד האוצר ויש נוסח של היטל, ואני לא חלילה באה להאשים, שר הפנים לא חתם על הנוסח של ההיטל והרשויות, שבתחומן מתבצעת בנייה חדשה בשנים האחרונות מאז החלטת הממשלה, לא יכולות עדיין להטיל את ההיטל הזה, למעשה אין מענה---

למה הוא לא חותם?

צריך לשאול אותו, כי יש רפורמות אחרות בתהליך היטלי הפיתוח שהוגשו בחוק ההסדרים בראייה כוללת. יכול להיות משיקוליו ומשיקולים משפטיים... אני לא רוצה להיכנס, עדיף לשמוע אותו. אני מאוד מצרה על כך שיש החלטת ממשלה, יש תהליך שהיה אמור לתת מענה להקמת מוסדות ציבור, והמענה הזה היום לא קיים בכלל.

ביישובי הפריפריה, ששם אמור היה להיות למשרד השיכון תקציב של 40 מיליון שקל לשנה, כדי לממן---

לפני הפריפריה, באזורי המרכז, נקרא לזה כך לצורך הדיון, מה קורה בפועל היום?

בפועל היום אין מענה.

תני לי דוגמאות של ערים.

יבנה. יש שכונה של 2,900 יחידות דיור. במכרזי השיווק, בסיכום עם ראש העיר, אמרנו לו, מכיוון שהשיווק היה אחרי החלטת הממשלה הזאת, גם כתבנו לקבלנים שהוא יהיה רשאי, בעת שיהיה לרשות המקומית היטל מוסדות ציבור, לגבות. כבר שווקו 2,000, מתוך ה-2,000 כבר יש היתרים ל-900. כלומר ברגע שניתן היתר, מאותו רגע הרשות יכולה לגבות את ההיטלים שבתוקף. אז כבר ברחו מהאורווה 1,000 יחידות דיור. הודיע לי ראש העיר בכתב שהוא לא ייתן יותר היתרים, כי אין לו על מי לסמוך.

1,000 יחידות דיור האלה, אין בנייה של מוסדות ציבור היום?

אני לא אומרת אין או יש, אני אומרת שאין לי מענה תקציבי. אין לראש העיר היום מענה תקציבי להקמה של המוסדות האלה. אנחנו בדיאלוג עם משרד האוצר ועם מינהל מקרקעי ישראל ותיכף אני אסביר איזה פתרון חלופי מנסים לקדם חלף ההיטל הזה, כי ההיטל לא יצא לדרך. למרות שהנוהל של הגשת ההיטל סוכם במשרד המשפטים וסוכם עם משרד הפנים והייעוץ המשפטי של משרד הפנים ושר הפנים צריכים לחתום עליו ולגלגל לרשויות ואז הן תוכלנה, על בסיסו להכין---

אנחנו, רוב הנציגים שפה, מדברים כממשלה, איך נותנים לבנות עוד דירות היום בלי לבנות מועדונים, בלי לבנות מרכזי טיפול לילדים? איך נותנים לבנות? אני לא מבין את זה. אני מבין את הביורוקרטיה, קראתי את זה, כל מה שאת אומרת צוין במחקר, אבל איך נותנים לבנות? הרי ראש העיר, מבחינתו הוא מקדם את הדברים, הוא לא עובר על החוק.

אני לוקחת את התכנית של יבנה. בתכנית של יבנה נאמר שמעל כמות מסוימת של יחידות דיור, אם לא יהיה מענה להקמת מוסדות ציבור הוא לא ייתן היתרים. ראש העיר דבק בחוק. ואז הוא כתב למשרד מכתב ואמר 'נתתי היתרים כך וכך, חובה על הממשלה למצוא מענה הולם'. גם גבייה של היטל היא מענה.

במרכז הארץ, מקום שערך הקרקע מאפשר גביית ההיטל, בסופו של דבר זה על חשבון המדינה. בקרקע המדינה, על חשבון המדינה, כי המדינה מקטינה לעצמה את ההכנסות, אז גביית ההיטל באה בסופו של דבר על חשבון הקרקע. אבל המענה הזה קיים תיאורטית, קיים בהחלטת ממשלה, ולא קיים מעשית. ראש העיר אומר, כמי שאחראי על העיר הזאת, 'בתכנית כתוב שאם לא יהיה פתרון מעבר לאיקס יחידות דיור, אני לא יכול לתת היתרים', הוא כבר הניף את הכרטיס האדום.

כשאת אומרת מימון, יש שני שלבים, יש את המימון של הקרקע ויש את המימון של ההקמה, של בניית מוסד הציבור. בחלוקה הזו, כשאת דיברת על מימון, דיברת על מימון הבנייה או על מימון הקצאת הקרקע?

הקצאת הקרקע לא עולה כסף לרשות המקומית. בחוק התכנון והבנייה ובהסדרים שלנו עם מינהל מקרקעי ישראל הרשות המקומית רשאית לקבל ללא תמורה, ללא תשלום, את כל הקרקעות המיועדות לצרכי ציבור, דרכים, גינות ציבוריות, מוסדות ציבור, לפי רשימה של חוק התכנון והבנייה, ללא רכישתן, ללא תמורה. לקרקע הפרטית יש מנגנון, באיחוד וחלוקה, המכסה שמותרת על פי החוק היא 40%, אבל החוק גם מאפשר מנגנונים אחרים לקבל ללא תשלום של העירייה קרקע בהיקף יותר גדול. יתר על כן, המדינה מבצעת פיתוח, נניח בשכונה כמו יבנה, היא מבצעת גם את הכבישים ואת המים והביוב והתאורה והמדרכות והכל, בחזיתות של מוסדות החינוך, מוסדות החינוך לא נדרשים לשלם, אלא במחיר הדירה, במחיר מגרשי הבנייה לקבלנים מגולם גם הפיתוח שמשרת. בעצם הקרקע היא לא הבעיה שלנו, הכנו גם מסמך לוועדות התכנון, שמגדיר את מכסות הקרקע הראויות לשירותי ציבור, לקרקע מדינה וקרקע פרטית, וזה נמצא בשולחן הוועדות המחוזית ואת זה מבטיחים בתהליכי התכנון ופה לא נדרש כסף.

אם יש שטח בתול, שאחוז מסוים ממנו זה לבניית יחידות דיור ואחוז מסוים למוסדות הציבור, מהשלב הזה, מי האחראי? אני ראיתי במסמך של מרכז המחקר והמידע שיש קצת אי בהירות לגבי אחראי, יש מסייע, מונחים כאלה שהם חצי ספרותיים. אתה לא מבין אצל מי חונה האחריות.

ראש העיר. המדינה בשום מקום לא לקחה על עצמה את האחריות של הקמת מבני קהילה ורווחה. חינוך ידבר, כי יש חוק חינוך חובה חינם. כל מוסדות הקהילה והרווחה, הם אחריות הרשות המקומית, המדינה מתקצבת, עושה איגום משאבים---

סליחה, את אומרת שהאחריות על הרשות המקומית. אם ראש עיריית יבנה, או באר שבע, שאני הייתי במקום בעצמי, מאפשר בניית אלפי יחידות דיור, רבעים שלמים, בלי מתן מענה תשתיתי לילדים, האחריות היא על ראש העיר?

האחריות היא על ראש העיר. בשורה התחתונה האחריות של ראש העיר, אבל באר שבע היא דוגמה לא טובה מפני שבאר שבע גם נמצאת בתוך החלטת הממשלה על הפריפריה, כי היא נמצאת בתוך אלה שאמורים לקבל תקציב, ובבאר שבע לכל השכונות החדשות ניתנו תקציבים להקמת מוסדות ציבור על פי תקן מוסדות ציבור. גם בשנה שעברה וגם השנה עיריית באר שבע נהנית מהתקציבים כי היא נותרה בתוך המפה של הפריפריה.

אבל גם לפריפריה בפועל אתם מעבירים חלק קטן מה-40 מיליון.

כי יש לנו רק 17, במקום 40 מיליון. מהיום הראשון שנכתבה ההחלטה שהיינו אמורים לקבל 40, ביום הראשון קיבלנו רק 25, בשנה הראשונה שזה יצא לדרך, ועכשיו קיבלנו רק 17. זאת אומרת ממילא אנחנו לא מסוגלים לתת מענה לכל הדברים, משום שכשאמדנו את התקציב אמרנו שצריך 40 ויש לנו נייר חתום מול האוצר שיהיו לנו 40 מיליון שקלים בשנה ובעקבות קיצוצי התקציב המתמשכים---

באיזה עוד ערים את יכולה להצביע על בעיות שקיימות היום?

הרבה מאוד. למשל בבית שמש שיווקנו עכשיו 2,200 יחידות דיור. יצאו לדרך, ייבנו בשנים הקרובות. אם לא יימצא ממש פתרון הולם בלוח זמנים קצר, לכל ה-2,200 לא יהיו שירותי ציבור.

וזו אחריותו של ראש העיר?

זו אחריותו של ראש העיר. הוא יכול להגיד, 'אני לא אתן היתרים'. במשא ומתן איתנו, כשאנחנו חתמנו איתו על ההסכם, אמרנו לו שיהיה היטל, כי זה מה שידענו, חשבנו, שהוא יהיה רשאי לעשות היטל.

גב' אפרתי, שלב נוסף בבית שמש, בעוד שנה ייבנו אלפי יחידות דיור, בתי ספר ייבנו כי יש חוק בצורה כזו או אחרת, איפה יהיו הכשלים? מה לא יהיה?

לא יהיו מעונות יום, לא יהיו בתי כנסת, מקוואות, אולמות ספורט, מתנ"סים.

לא, אני יכול להבטיח לך שבבית שמש יהיו בתי כנסת ומקוואות לפני כל דבר אחר.

מה עם חינוך מיוחד?

חינוך מיוחד לא נמצא אצלנו בשום מקרה. התקציב שיושב במשרד השיכון---

טיפות חלב?

טיפות חלב נמצא במשרד הבריאות ובמפעל הפיס, זה לא נכנס לתקן.

התקן שנקבע בוועדת ברודט, הוא המפתח? אני מבין שאין מפתח אחר.

אין מפתח אחר.

אם זה המפתח, מי הגורם הלאומי שאחראי לכך שלא ייבנו 2,000 יחידות דיור ללא מבני ציבור, אלא ייבנו בקצב מתפתח, מה שנקרא? בדיוק כשם שמי שאחראי על משק הרכב במדינה לא יגדיל את משק הרכב במיליון כלי רכב אם אין הגדלה מקבילה בהיקפי הדלק שהמדינה רוכשת בחוץ לארץ.

טוב שאמרת דלק ולא כבישים.

על כבישים את יכולה לנסוע יותר צפוף, או פחות צפוף, בלי דלק את יכולה או לעמוד או לנסוע.

משום שבסך הכל האחריות הממלכתית יושבת לא במשרד אחד, אלא בממשלה. לכאורה הממשלה שמה את הפתרון שלה, הממשלה אמרה; באוגוסט 2008 יהיה היטל. זה מה שאמרה הממשלה. הממשלה אמרה, תיאורטית, בין גדרה לחדרה יהיה היטל.

אני מבקש לקבל את הטיוטה של הנוסח של ההיטל.

אם תצליחו לקרוא אותו.

עוד משהו שלא אמרתי. ראינו שיש בעיה, זה לא שלא ראינו, גם אנחנו, גם מינהל מקרקעי ישראל, גם משרד האוצר, ועל כן יש החלטת ממשלה מהחודשים האחרונים שאומרת שבהיעדר פתרון זמין בידיים, והרעיון נסגר עם משרד האוצר, הממשלה, באתרים שהממשלה יוזמת, בנוסף לפיתוח, תאפשר את ההעמסה מראש, מבלי שהרשות תידרש להכין היטל ובמעמד השיווק הקבלן שרוכש את הקרקע, מקום שערך הקרקע מאפשר, יידרש לשלם גם את החלק היחסי לכל יחידת דיור ולכל מוסדות הציבור. בתנאי המכרז.

איך מתגברים על פערי העבר? כל מה ששווק מאז החלטת הממשלה על ההיטל, זה עוד לא נסגר, כשיש אלפי דירות כאלה שאין להם מענה. החלטת ממשלה ברוח זו כבר יש, וזה מחייב החלטת מועצת מקרקעי ישראל. שר הבינוי והשיכון, כראש המועצה, צריך לכנס את מועצת מקרקעי ישראל, ברגע שהוא יכנס את מועצת מקרקעי ישראל, המועצה צריכה להסכים על נוסח שמאפשר את ההעמסה ה זאת ולעתיד לבוא. מיום שתהיה החלטת מועצה, בכל המקומות שערך הקרקע מאפשר, אנחנו נשים את המנגנון הזה, ומול האוצר ננסה לפתור את אותם 2,000 יחידות דיור באותה השכונה, למשל ביבנה, בין אם בהעמסת יתר בשיווקים העתידיים, שזה עוד לא סגור, ובין אם האוצר יקצה תקציב מיוחד לפתרון התקופה הזאת. לא זה סגור ולא זה סגור.

המועצה צריכה להתכנס. אמרו לי שבאוקטובר-נובמבר המועצה תתכנס. החלטה בנוסח הזה צריכה לעמוד על השולחן שלה, ברגע שהיא תתקבל, יינתן מענה לתחליף של דוח ברודט לשיווקים העתידיים בקרקע מדינה, מקום שערך הקרקע מאפשר.

לפריפריה אנחנו זועקים כל הזמן שצריך לתקצב---

תני לי דוגמאות של פריפריה. נגיד היום בדימונה יש בנייה, איזה מקומות שיש בנייה מואצת אנחנו יודעים מראש שאנחנו בונים מקומות---

המלה 'מואצת' היא מלה גדולה לפריפריה. יש לנו הצלחה מסחררת בשיווק בדימונה, אבל זה מאה יחידות דיור. זו הצלחה מסחררת.

אז איפה יש בפריפריה מקומות שערך הקרקע לא יוכל לקבל את הפתרון שמצאתם?

כמעט כל הפריפריה. כל היישובים. יש מעט מאוד יישובים בפריפריה שיוכלו לממן. נהריה תוכל לממן וכפר ורדים תוכל ומטולה תוכל, ומיתר ולהבים.

מי לא יוכל?

כל היתר. קרית שמונה וצפת וחצור ומעלות ושלומי ועכו. איך אני מדברת בביטחון שהן לא תוכלנה? מפני שכדי לממן את הפיתוח, יש לנו החלטת ממשלה על הסבסוד. זאת אומרת ערך הקרקע לא נושא את מאה אחוז הפיתוח והממשלה מסבסדת את הפיתוח כדי שהקבלנים יבואו וייבנו. זה מגשר על הפערים של ערך הקרקע. ואפילו יש מקומות בפריפריה שכדי להאיץ את הבנייה, בדימונה, במצפה רמון, בחצור, יש אפילו סבסוד עודף, מעבר להחלטות ממשלה, בטכניקות אחרות מול האוצר, כדי להפחית את עלויות הפיתוח, כדי לגשר על הפערים של כמה הקרקע שווה וכמה עולה לפתח אותה. ולא נפתח ברמה נמוכה. אמנם הדיון הוא לא פיתוח, אבל אנחנו רוצים שכל שכונה שתוקם ביישובים האלה תהיה ראויה, שרמת הפיתוח שלה תהיה לפחות כמו רמת גן, רמת אביב, שהיא לא תיפול באיכויות שלה מהמקומות האלה, כדי שיהיה כדאי לבוא לשם.

זאת אומרת שהמצב הקיים יוצר פערים יותר גדולים לילדי הפריפריה. זאת אומרת, מבחינת המצב הקיים כמדינה היום, המציאות היום היא שהמענה לילדי הפריפריה יהיה יותר בעייתי; יהיו פחות מעונות יום---

זה לא מדויק.

למה לא? זה מה שבדיוק אמרת לפני דקה.

מפני שמעון יום בונים ל-900-800 יחידות דיור. בקצב הבנייה בפריפריה, עד שיגיעו ל-800 ייקח עשר שנים, אין להם בעיה. הבעיה של מוסדות ציבור בפריפריה באופן יחסי יותר קטנה מהאזורים של המרכז שבהם מתרחשת בנייה גדולה. בנתניה צריך לתת מענה, ביבנה צריך לתת מענה, במודיעין צריך לתת מענה, בבית שמש. כדי להתמודד עם הנושא של מחירי הדיור, 100 דירות בחצור או 30 דירות בקרית שמונה, או 12 דירות במצפה רצון, הם לא משפיעים על המשחק הזה. למשל באר שבע, אם לא יהיו לנו תקציבים ברמה ראויה, באר שבע יכולה להיפגע, כי באר שבע יושבת על תקן מוסדות ציבור, על ועדת ברודט. בשנה שעברה היה לנו תקציב יפה ובאר שבע קיבלה מתנ"ס והשנה היא תקבל מתנ"ס, היא מועדפת כי היקפי הבנייה שלה מצדיקים ומשמעותיים, אבל אם התקציב ימשיך ויקוצץ ותהיה שם בנייה בהיקפים, כי באר שבע היא עיר שנבנית, אמנם בקצב יותר נמוך ממה שהיה בעשור הקודם, אבל עדיין היא נבנית בקצב יפה, היא עלולה להיפגע. אני מקווה שלא, אבל נכון לעד היום, בשנים האחרונות, אנחנו גם השתדלנו לשמור עליה כמה שאפשר, כי זה באלאנס, ברגע שיש שירותי ציבור, יש מוטיבציה לבנות, כי אפשר למכור יותר טוב את הדירות.

אין לכם טייס אוטומטי?

הרגו אותו. הטייס האוטומטי היה ועדת ברודט, הרגו אותו.

לא, גם אם הרגו אותו, התקן נשאר.

נכון, הוא כלי עבודה.

הוא ה-כלי, אין זולתו. אני כל הזמן מנסה להסתובב, כי אני חשבתי שהנייר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ייתן פתרון, אבל הוא לא נותן פתרון, כי אפילו המונחים, אחריות, יסייע, יסייע זה מונח לא ברור, יסייע זה אם בבאר שבע נבנות 1,000 יחידות ולא נבנה אף מבנה ציבור אז מי שסייע לא נושא באחריות, מי שנושא באחריות הוא זה שאחרי זה צריך לתת את הדעת ואם לא, הוא נותן בדרך כלל את הדין. בטייס האוטומטי, או איך שנקרא לו, יש לכם מפתח מאוד ברור שאתם יודעים לומר בכל יישוב ויישוב, גדול או קטן, ולא חשוב אם על פני עשר שנים צריך להדביק את הפער, או על פני שנתיים צריך להדביק את הפער? הטייס הזה אמור לדעת להתנהג בהתאם לכל יישוב ויישוב.

מה שמדאיג אותי מאוד עכשיו זה שבגלל המצוקה הקשה בבנייה, ביחידות דיור, סביר להניח שיהיה בום של בנייה כי כולם היום להוטים לבנות, אבל יצטרכו מסכי פלזמה גדולים בחדרים כי לא יהיה לילדים לאן ללכת והם יצטרכו לשבת בבית. להורים לא יהיה לאן לצאת, הם יצטרכו לשבת בבית. באר שבע זו רק דוגמה קטנה, והיא אומרת שבאר שבע עוד בפוקוס אצלם, אני מניח שאם באר שבע בפוקוס, קרית גת פחות בפוקוס ואשקלון פחות בפוקוס ובית שמש ושלומי פחות בפוקוס, השאלה האם יש לכם מפתח שאתם יודעים לקחת בכל יישוב ולומר, חציתם את הקו האדום, זאת אומרת 1,000 יחידות דיור תושלמנה בתוך חמש שנים, מוסדות ציבור מקבילים יושלמו בעוד עשר שנים, זאת אומרת במשך חמש שנים אנשים יכתתו את רגליהם למקומות רחוקים יותר?

מרגע שיש החלטת ממשלה, אמרו למשרד השיכון 'אתה לא אחראי על מוסדות ציבור במרכז הארץ'. זו בעצם המשמעות. המשמעות תהיה היטל, ומכיוון שאנחנו רואים את עצמנו אחראים לכל האתרים שאנחנו מובילים בהם את הבנייה ועובדים מול השלטון המקומי בכל יישוב ויישוב, אם זה מודיעין ובית שמש ויבנה וקרית גת ואשקלון---

פריפריה.

לא רק. זאת אומרת אנחנו לא בונים בתל אביב, בתל אביב לא כל כך צריכים אותנו---

לא, אנחנו ועדת כנסת שבסופו של דבר אנחנו צריכים לדעת עם סיכה מי הגורם האחראי. אם משרד השיכון חדל להיות ב-2008 הגורם האחראי ביישובי המרכז, בין גדרה לחדרה, אז הוא האחראי בכל מה שקשור לפריפריה. מי הגורם האחראי במרכז?

נוצר ואקום.

ואקום אחראי.

למה נוצר ואקום? אמרה הממשלה שיהיה היטל, למרות שלא תפקידנו להכין נוסחים להיטל, בגלל שאכפת לנו הנושא של מוסדות ציבור ואנחנו חיים אותו יום יום מול השלטון המקומי, התאמצנו והכנו טיוטה כזאת. עשינו את כל המהלך. לכאורה, לשאלתך, בין גדרה לחדרה, משום שיש החלטת ממשלה, שר הפנים אחראי, אבל אני לא יכולה להגיד לך דבר כזה, כי אני לא אחראית מטעם משרד הפנים. אני אומרת לך---

את חייבת להגיד לי מי, מהסיבה הפשוטה, אתם החזקתם את האחריות ויום אחד עזבתם אותה, מי תפס אותה?

אף אחד. אף אחד.

זאת אומרת לא העברתם אחריות.

לא היה לי למי. זאת הסיבה שאני פה. לא היה לי למי. באה ממשלת ישראל, אמרה, 'היטל'. זה כמו שאתה זורק כדור, אבל אין מי שיתפוס אותו בצד השני. מי צריך היה לתפוס אותו בצד השני? היה משרד הפנים? משרד הפנים. בגלל רפורמה גדולה בנושא ההיטלים---

אני מאוד מעריך את הלויאליות המשרדית, אבל היא לא רלוונטית לדיון הזה. אני אומר באמת, אין חיה כזו במדינת ישראל, שיש תחום שאין לו אחראי. אין דבר כזה.

יש. הנה, אתה רואה.

לא, אין דבר כזה.

באה ממשלת ישראל ופיצלה את האחריות.

פיצול אחריות זה לא הסרת אחריות. פיצול אחריות זה אומר שיש גוף אחד שקיבל 75% מהשטח להיות אחראי, והגוף האחר 25% , או כל חלק אחר. פיצול אחריות זה לא הסרת אחריות. תמיד אפשר לומר שראש הממשלה הוא האחראי, זה יהיה תמיד משפט נכון, אבל לדיון הזה אני מקווה שזו לא תהיה התשובה או ההבנה שלנו, כי זה באמת מצב לא סביר.

אני מבין, בשביל לסכם סיכום ביניים לעצמנו, שהגורם האחראי בפריפריה עד 2008 היה משרד השיכון, כי הוא היה אחראי על כל הארץ, מ-2008 פוצלה האחריות לגדרה-חדרה, משרד הפנים---

סלאש היטל.

אני לא יודע, היטל זה אמצעי, זו לא אחריות.

נכון, זה הכלי. משרד הפנים יגיד לך שהוא לא אחראי, כי כל האחריות שלו זה להכין היטל.

אני חושב שאפילו בעצמך את מובכת מהאבסורד שבדברים שאת אומרת.

נכון, נכון.

זה די מדאיג. אז בואי נתרכז רגע בתחום שבו מוסכם, גם עלייך, שבו אתם אחראים, ביתרת הארץ, מגדרה ומחדרה.

יש מדד שנקרא מדד פריפריאליות. מדד פריפריאליות מגדיר את המיקום של היישובים ביחס למרכז וביחס לצפיפות האוכלוסייה שלהם. זה מדד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גיבשה והממשלה אימצה אותו, נדמה לי שהוא אומץ בחוק ההסדרים גם לחוק עדיפות לאומית. תקן מוסדות ציבור/ועדת ברודט חל בצפון ביישובים עד ממד פריפריאליות 4, ובדרום עד מדד פריפריאליות 5. אלה היישובים שנמצאים בתוך המסגרת הזאת ומתוכה אנחנו, בתיאום עם משרד האוצר, בוועדה שמלווה את התהליך, הוצאנו יישובים שבהם ערכי הקרקע מאוד מאוד גבוהים וברגע שיהיה היטל, הם יוכלו להטיל היטל.

אבל אני אמרתי עוד משהו ואתה לא הזכרת אותו בסיכום דבריך. אמרתי, משום שראינו שהמהלך של ההיטל לא בוצע, התקבלה החלטת ממשלה נוספת, ביוזמת שר הבינוי והשיכון, במסגרת הוועדה של הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ושם נאמר שבמקומות שהמדינה פעילה, בין גדרה לחדרה, היא תקבע כללים לגבות סכומים להקמת מבני קהילה ורווחה, במתכונת של ועדת ברודט והיא תגבה אותם במועד השיווק מהקבלן שבונה את הקרקע, ובעצם זה יופחת בסופו של דבר מערכי הקרקע. יש לגבי המהלך הזה החלטת ממשלה והוא מחייב אישור של מועצת מקרקעי ישראל. עם האישור של מועצת מקרקעי ישראל, באתרים שהמדינה פעילה, יימצא מענה, משום שהמענה ההוא לא בוצע ומשום שלמרות שזו לא אחריות ישירה שלנו, אנחנו רואים את עצמנו אחראים, אפילו שלא הוטל עלינו, כי אנחנו סבורים שצריך להקים שכונות כראוי. לכן אנחנו דוחפים למהלך הזה, הכנו אומדנים למנהל הכללי ולשר כדי לגבש את החלטת מועצת מקרקעי ישראל ואת המנגנון של החיוב. זה אמור לתת מענה למקומות שהמדינה יוזמת את התשלומים.

את אמרת שההיטל הוא דבר סגור ומגובש---

נוסח הנוהל, לא ההיטל.

---ומה שחסר זו ההחלה שלו.

יש מה שנקרא חוזר מנהל כללי של משרד הפנים, בחוזרים האלה מנחה המנהל הכללי את כל הרשויות המקומיות וקובע להם את המנגנון---

אני רוצה לומר לך שאנחנו ביקשנו את הנוסח הזה לפני הדיון ולא קיבלנו אותו ממשרד הפנים.

אני יכולה להעביר לכם את הטיוטה שאנחנו גיבשנו.

אנחנו נשמח מאוד לראות אותו ולפי דעתי, חבר הכנסת דיכטר, זה לא מן הסתם שלא חתם שר הפנים על הצו. אם זה היה משהו טכני, זה כבר היה קורה, אבל זה עניין של כמה שנים.

שום דבר בארץ לא קורה ככה סתם.

אני רוצה להודות לך, גב' אפרתי.

אני רוצה לבקש מנציג משרד החינוך, מר גנאדי קמנצקי, מנהל אגף מיפוי ותכנון, לומר לנו את הראייה שלכם של מה שקורה.

יש שני סוגים של בעיות בתחום מוסדות חינוך. החלק הראשון קשור למה שגב' אפרתי דיברה. במסגרת ועדת ברודט גם מימנו הקמת גני טרום חובה. ברגע שזה הופסק, משרד החינוך גם אז לא בנה, וכמובן גם עכשיו הוא לא בונה, למעט יישובים שנכנסו לצו השר לגילאים 4-3, זה בעיקר פריפריה ויישובים חלשים, שם האחריות עלינו.

הבעיה השנייה זו כמות הכיתות אפילו בגילאי חובה. כל שנה אנחנו מקבלים מרשויות בקשות לתקציב לשנה הקרובה, מנתחים את זה, חלק מאשרים, חלק לא מאשרים. בשנת 2010 אישרנו כ-4,000 כיתות, כצורך, והתקציב שקיבלנו, על פי תכנית החומש, בערך 1,600 כיתות לשנה. אז גם פה יש לנו פער.

בכל מקרה אנחנו נותנים פתרון, פתרון במבני קבע, ואם אין אפשרות, אז במבנים יבילים. כמובן עם כוונה אחר כך להחליף לבנייני קבע.

הבעיה הולכת ומחמירה לאור מה שדיברת, כי עכשיו כולם להוטים לבנות וזו מדיניות ממשלה וכולם יודעים מה קורה עם המחירים, ואנחנו לא שנה ראשונה מתריעים על זה, וגם השנה, כל עוד הכסף לבנייה החדשה הולך וגדל אנחנו מתריעים וכבר אומרים שאנחנו לא נוכל לממן. לדוגמה קציר-חריש, התכנית הממשלתית היא לבנות 6,000 יחידות דיור, אנחנו סיכמנו על הצרכים עם משרד השיכון ורואים שיש לצורך בכ-200 כיתות בשנה, לשלוש שנים. אנחנו הודענו למשרד ראש הממשלה שנוכל לתקצב מזה בניית קבע 25, כל השאר אין שום סיכוי שבעולם שאנחנו נוכל לממן.

אתה מדבר על השנה הבאה?

כן, 2011.

בשלוש השנים הבאות, במקום 200 לשנה, 25 לשנה.

כמובן שאנחנו לא משאירים את זה ככה, בלי טיפול. בכל הפורומים אנחנו מתריעים ומדברים על זה ומשרד האוצר כבר מוכן לדבר איתנו על שינוי תקציב שנתי, בהתאם לתכנית החומש החדשה. התכנית הנוכחית מסתיימת ב-2011 והם מבקשים מאיתנו להכין תחזית לשנים הבאות, ולא רק מאיתנו, על פי החלטת הממשלה מי שיעשה תחזית זה לא אנחנו, אלא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כגוף אובייקטיבי ועם הכלים שיש להם, ובתקופה הזאת אנחנו מסיימים את כל מה שקשור לחוזה וגיבוש של המתודולוגיה. אנחנו מקווים שעד אמצע שנת 2011 תהיה לנו תחזית של הלשכה לסטטיסטיקה, שאיתה נבוא למשרד האוצר ונבקש הגדלת מכסת כיתות בשנה.

תודה.

משרד הרווחה והשירותים החברתיים, גב' אהובה קרקובר, מנהלת תחום בכיר ארגון ומינהל.

כן, בתחום הרשויות המקומיות.

קודם כל אני מאוד שמחה על הישיבה הזאת. אצלנו במשרד הנושא הזה הוא אחד הנושאי ם בעדיפות עליונה, מכיוון שיש לנו לאקונה חוקית, בחוק התכנון והבנייה---

שאלה מקדמית, יש ועדה בין משרדית שאתם יושבים ביניכם?

יש החלטת ממשלה שקובעת שאנחנו עושים תיאום בהקמת מוסדות ציבור. אני מרכזת את הוועדה הזאת ואנחנו מתואמים עם מפעל הפיס ועם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. רק להקמה, לא להפעלה, אלא לעצם ההקמה, גם מול תורמים, גם מול מפעל הפיס.

מי יושב ראש הפורום הזה?

אני.

אז זאת אחריות של משרד השיכון.

בתיאום הרוחבי. כל המטרה היא מצד אחד לעשות איגום משאבים להקמת מוסדות. משל יש במעלות היום מבנה שאנחנו מקימים; חמישה גורמי מימון שונים, שניים פרטיים ושלושה ממלכתיים. יש הרבה מאוד מבנים כאלה שאנחנו חוברים יחד. למשל במשרד התעשייה יצא קול קורא להקמת מעונות יום, שקיבל בשנתיים האחרונות תקציב מאוד גדול, ישבנו איתם על הקריטריונים של הקול הקורא וזה נכון לכל הארץ.

הנושא הזה אצלנו במשרד הוא בסדר עדיפות מאוד גבוה, מאחר ויש לנו לאקונה חוקית. מחד יש לנו את חוק שירותי הסעד משנת 1958 שעכשיו אנחנו בשלבי שינוי חקיקה לחוק שירותי רווחה חדש, אשר מחייב כל רשות מקומית להקים לשכת סעד, כחובה. ומן הצד השני, בחוק התכנון והבנייה, אנחנו פשוט לא מופיעים. שירותי הרווחה לא מופיעים בחוק התכנון והבנייה, ושני החוקים עומדים בסתירה זה לזה. לכן המשרד שלנו מאוד פעיל עכשיו בהצעת החקיקה של משרד המשפטים ושינויים בחוק התכנון והבנייה, קודם כל, שבכלל זה יוכר כשירות חיוני, ששירותי הרווחה יוכרו כשירות חיוני, גם מועדוניות ומרכזי יום לילדים ומרכזים למניעת אלימות במשפחה וכל הפעילות שהחקיקה מחייבת אותנו. אם יש חוק למניעת אלימות במשפחה, באיזה שהוא מקום צריך לממש את הטיפול. כל דבר למעשה בא מחוק, או מהחוק הראשי, חוק שירותי הסעד, או מהחוקים הספציפיים. אם יש חוק שעוסק בטיפול במוגבלים, צריך להיות מבנה שבו יטפלו בפונים.

באיזה מקומות בארץ את יכולה להצביע היום שיש לכם מחסור במבנים?

במרבית הרשויות. הדוגמה של בית שמש שהבאת היא גם מופלאה, כי רק לצורך המחלקה עצמה, המקום שהעובדים הסוציאליים יושבים וחלק מהטיפול נמצא שם, לא במרכזים הטיפוליים פרופר, אין מקום. על השטח הקיים, הפתוח, שפעם היה בית ספר, נשאר שטח ריק, עליו עכשיו אישרנו להם, בלית בררה, עם אישור בנייה כמובן, שני קרוונים. אלה מבנים יבילים, בלית בררה, אין מקום אחר, אין להם שום שטח ציבורי ואנחנו יודעים שמה שמקבלים ביום ראשון, לקבל סיוע מהמשרד להעמיד את שני הקרוונים, מספיק מבחינת העובדים למספר העובדים שהיו אתמול, כי הם גדלים, ויש לנו גם תקינה שאנחנו הולכים להוסיף להם. לא ברור איפה אנשים יישבו.

כדי להתכנן, אין לנו משום גורם בארץ איזה שהיא מפה שאומרת 'היישוב הזה יגדל בכך, זה בכך', שנוכל גם אנחנו ליצור תכנון שלנו, אפילו לבוא לדיונים עם משרד האוצר מה אנחנו צריכים. אנחנו נשענים על מה שראשי רשויות מספרים. לפעמים זה כך, לפעמים זה אחרת. לראשי רשויות יש נטייה לספר יותר, לספר פחות, כל אחד לפי העדיפויות שלו, ראש רשות אחת, נושא הרווחה לא מעניין אותו, אז הוא לא יעלה את זה על המפה שלו. לכן מה שמעניין אותנו קודם כל זה החקיקה בחוק התכנון והבנייה.

אתם עובדים על טיוטה?

כן, משרד המשפטים עובד והמשרד שלנו שותף רציני לזה, ואם תרצה, אני אוכל גם להשאיר לך את כל ההערות שלנו. אם זה מעניין את הוועדה. אני חושבת שזה האל"ף-בי"ת, כי אם אין לך את זה בחוק קשה לך אחר כך לבוא ולהתקדם.

המצב הזה מביא לכך שבמבנים הבסיסיים של המחלקות בעבר, בהיסטוריה, 30 שנה אחורנית, המשרד שלנו סייע בהרבה מאוד תקציב. עם השנים זה ירד, מכיוון שאין לזה אחיזה באיזה שהוא חוק וחוקים אחרים גברו, כמו טיפול במפגרים. כלומר המשרד היה צריך לעשות סדר עדיפויות לעמוד בחוקים השונים. רק בשנה הקרובה, ב-2011, יהיה לנו פעם ראשונה גידול. היום אנחנו עומדים על 560,000 ₪ על כל הארץ.

בינוי? זה תקציב הבינוי שלכם?

כן, לנושא הקונקרטי, אם אני רוצה לקנות דירה פרטית---

אתם בונים בלגו? מה אתם בונים?

ב-2010 מה עשית עם התקציב הזה?

אבל יש עוד סכום ובסוף השנה עושים אלינו איזה שהן העברות. כך שכל הסיטואציה היא כזו שרשויות צריכות מבנים, לא תמיד מבנים שראויים למטרה, לוקחים ומסבים במקרה הטוב, אם יש להם בית ספר להסב, אבל אם הם מסבים את בית הספר, משמע שבאותה שכונה אין ילדים, אז זה לא כל כך תורם לשירות שנותנים. זאת אומרת משתמשים שימוש משני שהוא לא בהכרח מתאים לצורך שאתה צריך, כי אם אין שם ילדים, אז מה שקשור לצורך הילדים, מה שמעניין את הוועדה הזאת, הרי הנגישות היא לא מספקת.

לכן אנחנו משקיעים בזה השקעה, כמו שאמרתי, מאוד מאוד גבוהה, לשכנע, והראיה שהנהלת המשרד הצליחה לשכנע את משרד האוצר להגדיל את הסכום התמהוני שהזכרתי אותו לשנת 2011 ל-6 מיליון שקלים, וב-2012 זה יעמוד על 12 או 11 מיליון שקלים, וזה רק למטרה הזאת. מבחינתנו זו בשורה גדולה, אנחנו עושים מאמץ מרוכז לאסוף את כל המידע שקיים אצלנו בתוך המשרד לנושא, להעלות אותו על מערך ממוחשב, שפעם אחת ולתמיד גם נדע את המעט שאנחנו עשינו.

אני מוכרחה לציין שפנינו לרשויות מקומיות ואמרנו להם 'זה גרושים, אתם לא צריכים את זה', הם אמרו 'לא, אל תמחקו, אם בא המשרד ומאשר לי 100,000 שקל, אני בא לראש הרשות המקומית ואני אומר, המשרד נתן 100,000 תיתן גם אתה משהו, כי אין לי פתיח להגיע אליו'.

ההחמרה באמת התחילה לפני שנתיים, כאשר כל התב"רים (תקציב בלתי רגיל) נעלמו, והרשויות, אפילו מרכז רב תכליתי, תחת איזה שם כזה הזוי כלשהו, לחבר משהו עם חינוך ורווחה והקליטה, תחת איזה שהוא גג אחד, כמרכז רב תכליתי, שאנחנו רואים בזה פעולה מאוד טובה, שאם שירותי הרווחה והחינוך יישבו סמוכים אחד לשני, זה מעולה, אבל מאחר ואין לרשויות המקומיות את התב"רים האלה, אז גם הפעולה הזאת ירדה.

הכל מביא אותנו למצב שמפעל הפיס, נכון להיום, עושים מאמץ, השלטון המקומי, תיכף נציגת השלטון המקומי תתייחס, לנסות להכניס את הנושא הזה גם למענקים של מפעל הפיס. אבל מאחר שמענקי מפעל הפיס, כמו שאתם ודאי יודעים, מחולקים לחלק של כיתות הלימוד, שהוא יורד בשלב הראשון, והחלק השני זה החלק שראש הרשות בוחר, ראשי רשויות בדרך כלל לא בוחרים בנושא הזה, הם בוחרים בנושאים אחרים, זו העדיפות שלהם. אנחנו גם ניסינו, בדיבור עם מפעל הפיס, לראות אם אפשר לגייס מקורות נוספים למפעל הפיס שיהיו צבועים למטרה הזו וזה לא עלה יפה, נכון לרגע זה.

עד עכשיו הראיתי את חצי הכוס הריקה, אבל יש גם חצי כוס מלאה. במגזר הדרוזי והצ'רקסי, מתקציבים ייעודיים למגזר הדרוזי והצ'רקסי, אנחנו מכסים במאה אחוז את כל הצרכים שלהם. אלה מגזרים קטנים, סכום כסף מספיק מכובד לכסות.

זו דוגמה לחבירה איתנו. עשינו שילוב עם מר מונל אברהם, המהנדס של משרד הרווחה, הקמנו גם למגזר הערבי וגם למגזר הדרוזי מבנים משולבים, שבאותו מבנה גם לשכות הרווחה משולבות וכך בעצם במסגרת החלטת הממשלה, שכמה וכמה משרדים שותפים לה, יכולנו לתת מענה שהוא מתכלל.

מדובר פה בקבוצה מאוד מאוד קטנה, שקיבלה לפי מה שמגיע לה את העדיפות שלה וזה בסדר, אבל אנחנו יודעים שזה מספר מאוד מועט של מקומות.

בעוד שני מקומות עשינו מאמץ עילאי, זה היה בשדרות, יחד עם המשרד לנגב והגליל. לכל משרד היתה תוספת. קשה לנו מאוד שם. קשה, מכל מיני סיבות---

המשרד מתקצב את הדברים האלה?

באופן חריג. בהחלטת ממשלה אחת ויחידה שהיתה, לא היתה חזרה עליה, בסיוע משרד הנגב והגליל, אבל זה מאוד קשה. אני מוכרחה להגיד שזה אחד הפרויקטים היותר קשים שהיו לנו, להרים את זה. ובעיר לוד, שעשינו גם איזה שהיא פעולה יוצאת דופן שבשעה טובה, אני מקווה, שעוד השנה הם ייכנסו למבנה החדש. זה היה אז מכיוון שהעיר לוד היתה בטיפול נקודתי ויכולנו להביא, שוב, להחלטה יוצאת דופן.

אלה שני מקרים יוצאי דופן, בשני מקומות מאוד מאוד קשים. כל השאר, הפתרונות שלהם תלויים ביכולת של הרשות המקומית ואם יש לה מבני ציבור. אם אני אקח את עיריית ירושלים, לדוגמה, הם מאוד מתקשים. רוב הדברים שלהם בשכירות, מכיוון שאין להם, גם בשכונות החדשות וגם בוותיקות, קרקע שצבועה לשירותי הרווחה בחוק התכנון והבנייה. זה בעצם החלק הכבד ביותר שמאוד מקשיח אצלנו. אני אתן לנציגת השלטון המקומי לתאר מה זה עושה בשטח, בפועל.

רציתי לדעת, היה פה דיון לפני שבוע על סילוואן, ואחד הנושאים שעלו, שאין שירותי רווחה כי אין מבנים ואין קרקעות בשכונת סילוואן. מה אתם עושים בפועל בשכונות, יהודיות או ערביות, כשאין קרקע?

היא תיכף תגיד לך באיזה מקלטים הם יושבים ובאיזה מבנים הם יושבים. אני אתן לה להציג, אבל הקושי הוא מאוד גדול. בהיעדר מבני ציבור מן הבסיס, הבאתי לכם כמה פתרונות, יש עוד פתרונות, אבל כולם פתרונות זמניים, שאתה לא יכול לפתח פיתוח רב שנתי במבנה שכור, לחמש שנים, שבע שנים. אתה לא יכול לעשות פיתוח רב שנתי, וכמו שאמרתי בהתחלה, זה שאין תחזית ממשלתית...

הדבר האחרון שאני אגיד, אנחנו יודעים שמלאי הקרקעות של המדינה הוא כזה ואחר, זה גודלה של המדינה, ויש מקומות, אם אני אקח מקרה של היישוב צור יצחק במועצה אזורית דרום השרון, שהוא פתאום קם לגובה ולרוחב. שוב, יש קרקעות מסוימות, הקרקעות האלה הן הקרקעות, אין לך תוספת קרקעות שאתה יכול לבנות. אם אתה לא מצביע מראש, המצב הוא כזה שבונים לגובה, הרבה דירות, יהיו הרבה תושבים, לא רק שם, גם בעוד מקומות, אבל שירותי רווחה מסודרים, מסודרים מלכתחילה, לא יהיו.

לא הבנתי דבר אחד. בסקירה שלך, בהתחלה באיזה שהוא שלב אמרת משפט שנשמע די מדהים. אמרת שאין לכם יכולת לתכנן מפני שאין לכם את תמונת הבנייה ביישובים. אני חייב לומר שזה נשמע קצת מנותק, גם מההתייחסות של גב' צביה אפרתי וגם ממה שאמר מר קמנצקי. הרי לא יכול להיות ששני משרדים כן מתואמים, יודעים פחות או יותר את התמונה, ומשרד שלישי עובד רנדומלי לגמרי. זה נראה לי לא סביר.

לא כל מה שמצביעים בא לידי ביטוי, לא כל בא שמצביעים באמת מתממש ומתקיים בה וגם יש כאן דבר שהוא לא רק עניין של המבנים כמבנים, גם מי האוכלוסייה שאמורה להיכנס. בית שמש, שהבאנו אותה כדוגמה, משנה פניה לחלוטין. זה הרבה יותר מאשר מספר הדירות שיהיו, זה גם איזו אוכלוסייה עתידה להיכנס. גם בשכונה שאני גדלתי בה, אני ירושלמית, כחילונית, מסורתית, וסופה חרדית לחלוטין. היום אני גרה בשכונה חילונית, והשינויים... לא בכל דבר יש לך את הצפי הממשלתי ואז צריך לדוג אותם, כל רשות ורשות, בהסתכלות שלה. כי זה לא רק מספר דירות.

אבל בחינוך יש לך את הסנסורים של גילאי הילדים.

נכון, זה הרבה יותר קל.

אצלכם יש את הסנסורים האחרים ובשיכון זה פשוט מבנים. אז שום דבר לא קורה לא ביום ולא בשנה, השכונה שאת גדלת בה כילדה לא הפכה להיות שכונה אחרת בתוך שנה, אלא, תודה לאל, חלפו לא מעט שנים.

כן, אבל במקומות מסוימים השינויים הם בקצב מאוד גדול, בייחוד במגזר החרדי.

לכם יש מפתח תקן?

יש לנו פרוגרמה של מבנה של מחלקה שקובעת לפי מספר עובדים מה השטחים שצריכים להיות ויש יחסיות תיאורטית בין מספר התושבים למספר העובדים. לא בהכרח יש אישורי תקנים לזה, אבל יש לנו את היחסיות. אם אנחנו נדע את הצפי לחמש שנים לרשות מסוימת, הן מבחינת הבנייה והן מבחינת סוג האוכלוסייה הנכנסת, אנחנו יכולים לתכנן את עצמנו. העניין הוא גם הרכב האוכלוסייה.

אני רוצה לחבר בינך לבין מה שאמרו קודם. נניח 1,000 יחידות דיור הוקמו ביבנה, האם משרד הרווחה יצטרך לשנות היערכות בגין 1,000 יחידות דיור ביבנה?

כן, אבל ההיערכות שם יותר קלה לנו מכיוון שרמת האוכלוסייה שם היא רמה שצורכת פחות שירותי רווחה.

זו השאלה, אם יש לכם מפתח.

כן, אנחנו יכולים לדעת, אבל יש דברים שאין לנו עליהם שום שליטה. לדוגמה המועצות האזוריות וההרחבות במושבים ואנשים שבנו במושב. במושבים הבתים גדולים, כפי שאתם מכירים, ואנשים משכירים השכרה של אחד החדרים שלהם לאוכלוסייה קשה, שבאה ממקום אחר, ואלה דברים שאנחנו לא יכולים לחזות. גם אף אחד לא יכול לתת לנו. זאת אומרת אנחנו צריכים לעשות שילוב של הרבה מאוד דברים שבחלקם לא עומדים לרשותנו, כי אנחנו לא יכולים לדעת שהילדים של אדון פלוני אלמוני עוזבים עכשיו את המשק ויש לו בית גדול והמשק שלו כשל והוא רוצה להשכיר את זה ובאה לשם אם חד הורית עם הרבה בעיות. התרכובת היא לא ההרכב שיש למשרד החינוך שהוא יודע שבכיתה א' יש לו שנתון, בעוד חמש שנים הוא יודע את השנתון. הסטייה שיכולה להיות זה קליטת עלייה, אז כל הממשלה תתארגן. אבל פה ההתנהלות היא התנהלות שהתחזית שלה היא תחזית מאוד מאוד קשה. מה עוד שגם החקיקה יוצרת לנו שונות מאוד גדולה. נכנס חוק חדש, בכל נושא, בשנה-שנתיים יש את ההתארגנות ואחר כך באה אוכלוסייה שהחוק אמור לתת לה שירות, יש מודעות לנושא ונכנסים דברים חדשים. זאת אומרת ההרכב הוא הרכב של הרבה מאוד פריטים כדי ליצור את התמונה. למשרד החינוך באמת החיים יותר קלים בנושא הזה. יש לו מספרים מוחלטים.

קודם כל השלטון המקומי, גב' אסא בן יוסף, מנהלת תחום רווחה, בבקשה.

אין לי תשובות, אני רק יכולה לתאר עובדות. אני חושבת שמה שסיפרה גב' אהובה קרקובר, וכאן אני רוצה לחדד לוועה, אהובה דיברה בעיקר על מחלקות ושירותים חברתיים. המחלקות ושירותים חברתיים, בשפה שכולנו נבין, הם המשרדים, שבחלקם גם אנחנו מספקים שירותי טיפול כאלה ואחרים. מעבר לבעיה המאוד קשה של מחלקות לשירותים חברתיים, אני אשמח יום אחד שהוועדה תעשה סיור ותראה באיזה מצב ובאיזה מבנים ובאיזה מקומות מקיימים שירותי רווחה במדינת ישראל במאה הנוכחית, שאין דרך לתאר את הכאב העצום ואת המסר הכל כך פוגע באוכלוסייה שגם ככה היא מודרת, קשת יום, בדרך שהיא מקבלת את השירות. אלה המשרדים.

אנחנו עכשיו באמת עושים איזה שהיא פעולה, גב' קרקובר תיארה תגבור תקציבי ואנחנו מנסים להעביר את הנושא הזה דרך מפעל הפיס. מפעל הפיס לא הכיר במחלקה לשירותים חברתיים כמבנה שהוא יכול לתת לה תוספת תקציבית או סיוע תקציבי. זה מסלול אחד.

המסלול בעיניי, גם כאיש מקצוע וגם כאזרח וגם כמי שמלווה מאוד את שירותי הרווחה מקרוב, זה כל אותם מוסדות ציבוריים, שכאן המקום לדון בהם, שבכלל לא קיימים בהרבה מאוד רשויות והם לא קיימים משתי סיבות עיקריות. האחת, שבמקרים מסוימים אין קרקעות שניתן לבנות עליהם את אותם מוסדות ואותם מוסדות הם מסגרות כמו מועדוניות, אני לא מדברת על המסגרות שמופיעות כאן בפירוט שכתבתם, מרכזים לטיפול באלימות, מרכזי תעסוקה שיקומיים. המסגרות האלה לא יוקמו בהיעדר קרקעות, זה פעם אחת. במקרה שכבר יש קרקע לאותה רשות מקומית, הם לא יוקמו בהיעדר תקציבים הולמים להקמתם. הרשות המקומית נסמכת להקמתם בעיקר על תקציבים ממקורות כספיים שלה ומקורות אחרים שזה קרנות, כמו קרן שלם שמסייעת בפיגור, כמו מפעל הפיס שמסייע להקמה. רשות שלא תהיה לה ההשלמה, או שלא תינתן לה אותה הקצבה, לא תקים מסגרות. אז אנחנו מוצאים יישובים שלמים שאין בהם מסגרות מותאמות לילדים בסיכון לצורך העניין, ואז בהיעדר מסגרות, חלק מהסיבה, לא כולה, ילדים מוצאים לפנימיות מחוץ לבית, בעוד שאנחנו, באג'נדה ובתפיסה המקצועיות שלנו, רוצים להשאיר אותם בקהילה, אבל כדי להשאיר אותם בקהילה אנחנו צריכים גם קורת גג ומבנה, במקרה הרע, במקרה הפחות רע, אתה תמצא מועדוניות ילדים במקלטים שאף אחד מאיתנו לא היה מושיב שם את ילדו ולו לשעה או שעתיים.

הקושי המאוד גדול, בעיניי, זה קודם כל שאין סטנדרטיזציה, איזה מוסדות בכלל נקראים שירותי רווחה, ואיזה, במינימום, מבלי לדעת לתכנן איזה אוכלוסייה תהיה, אתה חייב שיהיה לך באותו יישוב, חייב שיהיה מרכז יום לקשיש? חייב. אזורי, אם לא בכל האזורים. אנחנו יודעים את התמהיל של האוכלוסייה הקשישה. חייבת להיות לפחות מועדונית אחת לילדים בסיכון על פי איזה שהוא מפתח של גילים? אין חובה של הקמת המסגרות האלה, אז תמצא יישובים שיש בהם, יש בהם עושר של שירותים קהילתיים ועושר של מסגרות, לעומת יישובים שאין בהם כלום ואוכלוסייה זהה במאפייניה תקבל שירותים חסרים ושונים.

וזה החלק המאוד קשה של חוק שירותי הסעד, שגב' אהובה קרקובר הזכירה אותו, שבעצם הוא אומר הרבה, להקים מחלקה לשירותים חברתיים, אבל לא אומר כלום. הוא משאיר את זה עמום ואז אתה רואה פערים מאוד גדולים בין יישובים, בוודאי בתוך הנושא של הקמת שירותים לאוכלוסייה קשה בעלת צרכים מיוחדים.

האם הפערים האלה מתכנסים או מתרחבים?

לא, מתרחבים.

אחרונת הדוברים, גב' רבקה לויפר, אגף רווחה ותקציבים.

קודם כל אני באמת רפרנטית רווחה, אז אני אתייחס בכללי אבל בעיקר לנושאים שאני מכירה.

דבר ראשון, כל משרד ששם בסדרי עדיפות שלו נושאים מסוימים, בדרך כלל מקבל מענה לזה בתוספות התקציב. כך שאם כל משרד יציף את הבעיות ששמעתי פה, גם שמעתי המון בעיות של תיאום בעיקר, כשהדברים באים לידי ביטוי בסדרי עדיפויות של המשרד, זה גם מופיע בתקציב בסופו של דבר. זה באופן כללי.

לגבי משרד הרווחה. משרד הרווחה שם את זה בסדרי עדיפויות שלו וגם קיבל תוספות תקציביות משמעותיות לשיפוץ והנגשת לשכות רווחה, כשהדגש היה דווקא על רשויות ברמה סוציואקונומית 1 עד 3, או 1 עד 4, תלוי בהגדרה, ובפריפריה. מעבר לזה, החוק מגדיר את האחריות של רשות מקומית לשירותי הרווחה. זאת אומרת, משרד הרווחה כן אחראי ללשכת הרווחה שם, הוא גם מתקצב 75% מהפעילות, אבל האחריות לאיזה טיפול, אם יהיה טיפול בקהילה, זה לרשות למקומית, כשמשרד הרווחה מתכנן. הרעיון של זה שהרשות אמורה להכיר את הצרכים שלה ולפי זה לתקצב. לכן יכול להיות שקיימות בעיות ברשויות מסוימות, אבל אי אפשר לכלול את הכל ולהגיד 'אין תקציב' ובגלל זה זה לא ככה.

אין תקציב לבנייה בכלל של מסגרות.

כן, כי זה באחריות הרשות המקומית. ככה מתנהלים שירותי הרווחה במדינת ישראל. ברשויות שיש בהן בעיות מסוימות, בדרך כלל משרד הרווחה מציף את זה וגם ניתן מענה, ואני יכולה להגיד שבתקציב 2011-2012 אני יודעת שניתן מענה לחלק גדול מהרשויות החלשות בפריפריה וברמה סוציו אקונומית נמוכה.

יש לי הרבה שאלות לאוצר, אני לא חושב שאת תוכלי לענות על השאלות האלה. לגבי 40 מיליון השקלים ועוד דברים שצריך להתייחס אליהם.

אני אשמח להפנות שאלות, אם צריך.

אנחנו צריכים להתכנס לסיכום.

שני משפטים קצרים. אחד, כשאמרתי דוח ברודט, בעצם המענה שהוא אמור לתת הוא לכלל האוכלוסייה ולא לאוכלוסייה שאתם מטפלים בה. חשוב לעשות את ההבחנה הזאת.

מה זאת אומרת? זה לא חלק מה---

זה כן חלק, אני רוצה להסביר את הנקודה. השירותים שלהם באים בפאזה אחת מאוחר יותר כי בעצם הם נותנים מענה לאוכלוסייה שכבר קיימת שם, בשעה שהמטרה של דוח ברודט היתה לבוא ולהגיד 'אני שם את המינימום של שירותי הציבור כדי שיהיה סטרט לשכונה'.

הדבר השני, כבר נאמר כאן וחשוב להדגיש אותו, בעצם שירותי הרווחה זה חלק מבניין העירייה. יש לזה מגרש, יש לזה קרקע, העירייה לפעמים רוצה לפזר את זה, כי העיר גדולה ויש לה שכונות נפרדות. למעשה יש לזה מענה ובמכסות של קרקע לצרכי ציבור, בסך הכל במכסות שנמצאות בוועדות התכנון יש הקצאה, סדר גודל של 3% מהקרקעות של שירותי הציבור לחינוך מיוחד, לגן שמחייב תצפית או טיפול מיוחד בילדים. זאת אומרת שבסך הכל המענה התכנוני בנורמות שנקבעו על ידי המדינה, יכול להיות מענה. אולי באזורים שבהם מרב הקרקע ביישוב היא קרקע פרטית לא מוצאים קרקע להקמת שירותי ציבור כאלה. אני לא מכירה מקרה של שכונה או עיר שתוכננה על ידי המדינה שלא הקימו את השירות כי לא מצאו קרקע.

העיר מודיעין.

מודיעין? אני אמצא לך מגרש. אם יש לך בעיה, תגידי לי.

תבואי איתי לקרוונים שיושבים בעיר מודיעין.

אני אומר לעצמנו, ההערה שאמרתי תוך כדי והיא חשובה מאוד לסיכום, כולנו מבינים שבשנים הקרובות יהיה בום בבניית יחידות דיור, מהסיבות המוכרות לכולנו. זה די מדאיג ששנתיים אחרי ההחלטה אין גורם אחראי לנושא הזה בין גדרה לחדרה. ואקום הוא עובד בכיר, אבל לא אחראי, שזה נתון מאוד מדאיג. אני חושב שאנחנו צריכים לקבל תשובה מאוד ברורה, אחד, מי הגורם האחראי, שניים, מה בולם ומונע את ההיטל הזה מלהיות מוחל, לא יודע בדיוק מה הסיבות. ובאמת שום דבר לא קורה מהיום למחר, לא בנייה, ואחרי זה לא אכלוס ואחרי זה לא אפיון האנשים כשאנחנו מדברים על התחום של הרווחה, אבל זה יתרון בנושא התכנון, זה לא חיסרון. כשאתה יכול לתכנן שנה שנתיים מראש, חמש שנים מראש, במקרים מסוימים אפילו מעל לחמש שנים, זה יתרון עצום. הרי כל הרציונל של דוח ברודט, או של תקן ברודט, זה שאתה יכול להסתכל באמת קדימה מספיק רחוק ולדעת היום מה יצטרכו במודיעין או בבאר שבע או בשלומי בעוד חמש שנים ועשר שנים. כשאומרים פה שהפערים מתרחבים ולא מתכנסים...

הדבר הכי גרוע לנו, כוועדה, לשמוע, זה שהיום יש תקציב של 560,000, שב-2011 הוא יהיה 6 מיליון וזה נשמע וואו, כמעט פי עשר גידול בתקציב, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, 6 מיליון? זה מה שמוקצב בשנת 2010? בוודאי כשאתה נמצא בים המלח, אז באמת כשאתה עולה 100 מטרים, זה נראה גבוה מאוד.

מפעל הפיס במסמך שלכם הוא רבע מיליארד שקל לשנה.

לשנה, וכל שנה הסכומים משתנים.

אני לא יודע כמה מתוך סך כל ההשקעות זה מפעל הפיס, באיזה סדר גודל. זה מאוד מעניין לדעת מה הנתח שלהם, אולי האוצר יודע לומר. איפה רבע מיליארד יושב בפול הכללי של התקציב. זה מעניין מאוד. אם העתיד שלנו הוא במפעל הפיס, אז---

אז יש פיס בחיים.

אז צריך לראות. או שמקטינים את הסכומים, או שמחילים את הפיס על הרשות הפלשתינית, שגם הם יקנו. פיס, אני חס וחלילה לא מקל ראש בתרומה שלהם, רבע מיליארד שקל זה הסכום העיקרי שמושקע, נדמה לי.

אני רוצה להודות לכולם ולהקריא את הודעת הסיכום: הוועדה התרשמה שקיים חוסר בתקינה ותכנון מוקדם ברמה המערכתית, הגורם למחסור בהקמת מוסדות ציבור בשכונות חדשות, הפוגע בילדי ישראל.

הוועדה קוראת לשר הפנים לחתום על הנוהל שנוסח ולקדם את הסדרת הנוסח בנושא גביית היטלים על ידי הרשויות, או להעביר את עמדתו באשר לשיקוליו לא לחתום על הנוסח המוצע תוך 30 יום.

אני מרגישה לא נח, כי אני לא בטוחה שהשר שלי יאהב שאני מגלגלת אחריות למישהו אחר. תנסה ניסוח יותר עדין, אני מבקשת.

הוועדה קוראת ליישום החלטת הממשלה לגביית היטלים, כחלק מהליך השיווק, ולזרז את כינוס מועצת מינהל מקרקעי ישראל לדיון והצבעה בנושא.

הוועדה קוראת למשרד האוצר להשלים את התקציב הנדרש לפיתוח מוסדות חינוך בפריפריה. הוועדה קוראת למשרדי הממשלה השונים להיערך לתנופת הבנייה שעלולה להוביל למצב שבו יוחמר המצב של המחסור במבני ציבור.

תוסיף את מבני הרווחה, אני חושבת שזה מאוד חשוב.

'ציבור' כולל הכל.

לצערי לא.

זה לא מופיע כחלק ממבני הציבור?

אז אנחנו נכתוב 'ציבור, שכולל חינוך, רווחה, ספורט', כל מה שהיה לנו ברשימה.

אני רוצה להודות לכולם. הישיבה נעולה ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הדברים.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00