PAGE
39
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

12.10.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 93

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, ד' בחשוון תשע"א (12 באוקטובר 2010), שעה 10:00

חסמים לכניסת יוצאי אתיופיה לאוניברסיטאות

חברי הוועדה: ליה שם טוב - היו"ר

שלמה מולה

אברהם מיכאלי

אדמסו אללי – יועצת ראש-הממשלה לענייני יוצאי אתיופיה

ידידיה בן שמחון, סגן מנהל אגף הבחינות, משרד החינוך

יוכבד מאיה שריר, מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

עופר אופן, ראש מינהל הסטודנטים, המשרד לקליטת עלייה

דוד יאסו, מנהל אגף א' לעולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

אלעד סון, דובר המשרד לקליטת עלייה

יואב אריאל, דיקן הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב

אליה מהרט, עוזרת לעניינים אתיופיים, אוניברסיטת תל-אביב

יעקב אפק, דיקן הסטודנטים, אוניברסיטת בן גוריון

בנצי פרצלן, מנהל אגף תלמידים, האוניברסיטה העברית

נועה בינשטיין, תחום תשתיות פיסיות ומחקריות, המועצה להשכלה גבוהה

ד"ר יואב כהן, מנהל המרכז הארצי לבחינות ולהערכה

טקלה מקונן, מרכז תכנית המגשרים – המכון להקירה ושילוב חברתי של המרכז האקדמי רופין

זוהר אביטן, מנהל מכינה קדם-אקדמית, המרכז האקדמי רופין

אילנית ביטאו, סטודנטית, המרכז הבינתחומי בהרצליה

יעל ליקוונט, סטודנטית, המרכז האקדמי רופין

זיוה מקונן, מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

דני קסהון, מנכ"ל, הפרויקט הלאומי האתיופי

אברהם נגוסה, מנכ"ל ארגון מכנסף דרום לציון

דוד מהרט, מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה

קסהון – יונתן וונדה, מנהל קשרי חוץ ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

ד"ר נגיסט מנגשה, מנכ"ל הפרויקט הלאומי האתיופי

פרופ' ראובן פויירשטיין, יו"ר מכון פויירשטיין

פרופ' רפי פויירשטיין, סגן יו"ש מכון פויירשטיין

דנה גורדון

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

חסמים לכניסת יוצאי אתיופיה לאוניברסיטאות

בוקר טוב לכל המשתתפים. יזמתי הבוקר את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, לאחר שפרסמו בעיתון ישראל היום את הנתונים ולפיהם רק 477 סטודנטים יוצאי אתיופיה למדו השנה באוניברסיטאות. לדוגמה, מתוך 23,000 סטודנטים, שלומדים באוניברסיטה העברית, מתוכם רק 40 הם מקרב העדה. אומר את האמת, לפתוח בבוקר את העיתון ולקרוא כאלה נתונים, זה מזעזע. ישר חשבתי לעצמי – אני, בתור תלמידה שלומדת היום בבית-ספר, מסיימת את התיכון, ומהעדה האתיופית, ורוצה ללמוד באוניברסיטה, מה אני רואה? אני רואה נתונים כאלה, אני אומרת – אני בכלל לא רוצה, לא רוצה לנסות גם כי אני אומרת, כנראה אני לא אתקבל, אני לא אגיע לאוניברסיטה, אז אני אלמד במכללה ובמכללה באמת שיעור התלמידים, 1721, שלמדו במכללה השנה, רואים את ההבדל. זאת אומרת, באוניברסיטאות לומדים 0.17% בלבד.


הזמנתי היום לוועדה את כל המכובדים שיושבים פה, גם ראש מינהל הסטודנטים ממשרד הקליטה ונציגים מהאוניברסיטאות וגם נציגי העדה וממכון רופין וכל המכובדים שהגיעו לוועדה ופה לא שהוועדה עושה איזה שהוא משפט, פשוט אנחנו רוצים ללמוד ולהבין למה זה קורה, מה צריך, אולי משהו צריך לשנות, אולי נשמע אתכם ואולי לעשות איזה שהוא פיילוט ולטווח קצר לבטל את המבחן הפסיכומטרי, אולי צריך את מבחן הקבלה, אולי יהיו רעיונות אחרים.


לפני שנה, בוועדת החינוך והתרבות דנו בנושא המבחן הפסיכומטרי לעולים חדשים והוועדה אז קבעה כי הישגי הנבחנים בקרב העולים הם הרבה יותר נמוכים בשפות רוסית, צרפתית, ספרדית, בשיעור של 10% - 20% מההישגים של הנבחנים ילידי הארץ ואז הוועדה קראה למועצה להשכלה גבוהה וגם לוועד ראשי הנבחרים באוניברסיטאות, קראה להם להגיש הצעות ופתרונות.


הייתי רוצה לדעת היום אם הפתרונות האלה הגישו ולפני שאנחנו מתחילים את הדיון, אני חושבת שיש לנו חברי כנסת שנמצאים פה, אבל אני אשמח לשמוע את הנתונים וההתייחסות מראש מינהל הסטודנטים במשרד הקליטה, מר עופר אופן. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אז ראשית, קודם כל אני רוצה לדייק בנתונים. הנתונים שמתפרסמים הם נתונים של סטודנטים שקיבלו סיוע מהמינהל לסטודנטים עולים. בכל מוסד יש גם כאלו שאינם מקבלים סיוע, במספרים מאוד מאוד קטנים, אבל יכולים פה ושם לשנות את הנתונים. זה מבחינת הנתונים. דבר שני, הכתבה באמת מתייחסת לנושא של מסך ברזל, של חסמי כניסה, הדיון מתמקד בחסמי כניסה לאקדמיה, כאשר אני, לפני שאני אכנס לדיון עצמו, אבל האוניברסיטאות לפחות, ודאי גם המכללות וכל המוסדות להשכלה גבוהה, הן מבחינה זאת עיוורי צבעים. הם לא חוסמים מישהו מלהיכנס, כי המדדים להיכנס מבחינתם הם מבחן פסיכומטרי וציוני בגרות. זה החסם העיקרי, כלומר בהם צריך להתמקד.


יש כמובן, כמו שהנתונים מראים, מוסדות שלקחו את זה צעד אחד קדימה והבינו שעל-מנת שהנתונים יהיו כאלה שמשקפים את מצב האוכלוסייה, אז יש צורך לבוא לקראת ולבדוק נתונים נוספים או אחרים או להסתכל על הנתונים בצורה טיפה אחרת ולכן באמת באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטת בר-אילן, יש באמת מספרים יותר גבוהים של יוצאי אתיופיה. אני מוכרח להגיד גם באוניברסיטת תל-אביב בשנים האחרונות יש מהפכה בנושא הזה. אם עד לפני שלוש-ארבע שנים המספרים היו מאוד מאוד נמוכים, אנחנו יותר מהכפלנו אותם במהלך התקופה האחרונה ובאמת יש שם איזו שהיא הבנה שצריך להסתכל על הנתונים בצורה טיפה אחרת ולקבל אותם אולי על בסיס קריטריונים טיפה שונים. באותה רוח, גם ביחד עם מכון פויירשטיין, ביחד עם הג'וינט, אנחנו עושים איזה שהוא ניסיון באוניברסיטת בר-אילן, לקבל סטודנטים על בסיס נתונים אחרים שאינם הציונים של הבגרות ושל הפסיכומטרי ואנחנו באמת רק השנה התחלנו את הפיילוט הזה ואנחנו ודאי נשמע עליו מנציגי מכון פויירשטיין. אבל זה איזה שהוא ניסיון שאין עליו הוכחה מדעית האם הוא טוב יותר או לא, אבל נוכל ללוות אותו במחקר ולדעת.

האם יש אפשרות בשנת מכינה, בלי המבחנים הפסיכומטריים, עם מבחני בגרות, לעודד את הקבוצה הזאת?

שנת המכינה היא תחליף לבחינת הבגרות, כלומר, בסופה של שנת המכינה, יש לו ציונים שמזכים אותו בתחליף לתעודת בגרות.

אז השאלה אם אפשר לעודד אותם להיכנס למכינות האלה.

שכחתי לציין שמבחינת הנתונים שלנו, למעלה מ- 90% מיוצאי אתיופיה שמגיעים להשכלה גבוהה, מגיעים מהמכינות הקדם אקדמיות. כלומר, כמעט כולם מתחילים במכינות הקדם אקדמיות ומשם ממשיכים ללימודים באקדמיה.

אז בשנת המכינה גם יש קושי לדאוג לכך שהכמות של הסטודנטים באוניברסיטאות תעלה.

לא לא, בשנת המכינה אין קושי, בשנת המכינה יש הרבה מאוד סטודנטים.

אז למה אין יותר כמות של סטודנטים?

לא לא, אני שואל שאלה אחרת. רגע, רגע. אני רוצה לשאול שאלה, שנתון מסיימי בגרות של עולי אתיופיה הוא בסביבות 1,800 בשנה, נכון? בערך.

אני לא מכיר את הנתונים.

בערך. זה הנתון, בערך. מתוך 1,800, כמה, אחרי שעשו צבא או כאלה שהולכים במסלול של עתודה, כמה מגיעים למכינה? זאת השאלה. זאת אומרת, אתה בא ואומר – רק 10% הם לא נזקקי מכינות, 90% נזקקי מכינות, זאת אומרת, יש לכם את הנתון המדויק והבדוק ביותר, שאנשים שסיימו י"ב, אחרי שהם עשו צבא וכן הלאה, יש מסלול של הפניה, מגיעים להשכלה גבוהה. זו שאלה אחת. שאלה שנייה, אחרי המכינה, כמה לא ממשיכים במסלול אוניברסיטאי או מכללה. זאת אומרת, אלה הנתונים. כשיתאפשר לי, אתה תסיים, יש לי הרבה מה להגיד, אבל זאת השאלה העיקרית.

אז אל"ף, אני את הנתונים של המכינות הקדם אקדמיות יש את הגוף שעוסק במכינות הקדם אקדמיות, אנחנו עוסקים בהשכלה הגבוהה עצמה.

מי עוסק, כיום? אחרי שהפרשתם את האגודה לקידום החינוך.

זה לא אנחנו הפרשנו, זה משרד החינוך עשה את זה. אבל יש מרמנט שעוסקת בתחום של המכינות הקדם אקדמיות. אני רק יכול להגיד מבחינת אחוזים. אחוזי הלומדים בהשכלה הגבוהה בקרב יוצאי אתיופיה, הוא פחות או יותר 1.8% מקרב בני הקהילה שלומדים בהשכלה גבוהה. קרוב ל- 2%. באוכלוסייה הכללית יש קצת למעלה מ- 2%. כלומר, הפערים הם לא מאוד מאוד מאוד גדולים. יש עדיין למה לשאוף, יש עדיין מה לשפר, אבל אלה הנתונים מבחינת המספרים היחסיים. הבעיה היותר גדולה היא באמת כניסה לאוניברסיטאות, כי למכללות הם נכנסים.

וזאת בדיוק הבעיה. ברגע שאתה רוצה להגיע רק לממוצע הישראלי, אתה רוצה רק מי שהיה בממוצע הישראלי. אם אתה רוצה לשפר את מצבה של קהילת עולי אתיופיה, אתה רוצה להגיע למהפכה אמיתית, אתה צריך להגיע ללשלש, אם לא להכפיל ולשלש את האחוזים האלה. לכן האחוזים האלה, לא נראה לי שזה נכון להציג אותם כברי הישג, זה לא נכון. הגישה בכלל צריכה להיות לנסות להוביל, לא למדוד אותם באחוזים.

אלה הנתונים. אני יכול להגיד אולי מילה לזכות המכללות, שבאמת שם הגמישות היא הרבה יותר גדולה. אגב, בין בקרב יוצאי אתיופיה ובין בקרב כלל העולים החדשים, שבאמת הנתונים מראים שהרבה מאוד סטודנטים לומדים ומצליחים, חלקם הגדול, אגב, אחרי המכללות, ממשיך לתואר שני גם באוניברסיטאות ובהצלחה מרובה ומשתלבים היטב ולומדים כמו שצריך.

ויש נתונים כמה עושים את התואר השני?

אני יכול להגיד כמה לומדים בתואר השני, אני לא יודע כמה מתוך המסיימים, כי זה שנתונים אחרים. בתואר השני, מקרב יוצאי אתיופיה באוניברסיטאות, הנתונים שלי הם על תשס"ט, למדו כ- 60 סטודנטים. אני יודע שהמספר הרבה יותר גבוה היום. אנחנו מדברים על כ- 80 סטודנטים.

אבל נציין את זה שסטודנטים שממומנים על-ידי מינהל הסטודנטים.

סליחה, הנתונים, מההתחלה ציינתי. הנתונים שאני מדבר עליהם זה כאלה שמקבלים סיוע מהמינהל לסטודנטים עולים. יש גם כאלו שאינם מקבלים סיוע, ולומדים בכוחות עצמם או בעזרת קרנות נוספות.

כן, אבל סיוע שהם מקבלים, נניח ויש להם את כל הנתונים, הם יכולים בסיוע הזה לשלם את הלימודים באוניברסיטה?

הסיוע כולל מימון מלא של שכר הלימוד ודברים נוספים.

זאת אומרת, אין הבדל בין תשלום באוניברסיטה ובמכללה?

מבחינת הגובה של השכר-לימוד? אם זה מכללת,

מבחינת הסיוע.

מבחינת הסיוע, אין הבדל, זה אותו סיוע. יש מכללות פרטיות או שאינן מתוקצבות, זה המושג היותר מתאים, שבהן שכר הלימוד הוא יותר גבוה ושם באמת הסטודנט צריך להשלים את שכר הלימוד, כן.

תודה. שלמה מולה, חבר הכנסת.

תודה רבה. קודם כל, אני באמת רוצה לשבח אותך באמת על היוזמה לקיים את הדיון. אני חושב שוועדת העלייה לא קיימה דיון בשנה, בשנתיים האחרונות, בנושא הזה, שמאוד ממוקד, אולי אני טועה, אבל גם אם אני טועה, אני חושב שהיוזמה היא יוזמה מבורכת, שנת הלימודים בפתח, והממשלה הולכת לאשר תקציב דו-שנתי ואולי זה העיתוי הנכון דווקא לדבר.


היתה לי באמת הזכות להיות, לא רק אני לבד, אבל בין היוזמים של מכינה אוניברסיטאית באוניברסיטת חיפה, שנה אחרי מבצע שלמה. וכשדנו ודיברנו עם אוניברסיטת חיפה ובאמת המטרה היתה לנסות לקצר את מסכת ההגעה לבגרויות של עולי אתיופיה ובאמת היתה רוח טובה במשרד הקליטה, מי שהיה שר הקליטה היה יאיר צבן, צריך להגיד את זה לזכותו, צריך לחזור לדבר על יאיר צבן וכשמדובר בנושא של מדיניות להשכלה גבוהה, והוא זה שקבע את מדיניות ההעדפה המתקנת, אפליה מתקנת, והמדיניות הזאת היא בסופו של דבר נתנה פרי, רואים את התוצאות וזה נכון, יש אלפים שסיימו את לימודיהם.


אבל לי יש את התחושה שמאז החלטת יאיר צבן, כמעט שום ממשלה לא ישבה, לא הממשלה הזאת, לא משנה, אף ממשלה לא באה וחשבה – האם אפשר לשדרג זאת עוד, האם אפשר לעשות קצת יותר, האם אפשר לתת את אותו הסיוע. מסלול הסיוע שניתן, דרך אגב, אז בזמנו, במכינות זה היה סיוע שאפשר איזה סוג של חממה. להביא סטודנט יוצא אתיופיה לבין כותלי האוניברסיטה, זה לא מספיק. אם אין לו מדריך שמלווה אותו בשלב הראשון, אם אין מי שיגיד לו – בוקר טוב, מה שלומך, ומה הקושי שאתה מתמודד אתו, מה הקושי, המטען האישי שאתה מגיע אתו, בחלק הרגשי והחווייתי הראשוני שלו. ואם הוא לא יתפנה ללמוד באמת, כדי להגיע לבגרות שמאפשרת לו להגיע לאוניברסיטאות או לפקולטות איכותיות באוניברסיטאות, או להגיע למסלול הרבה יותר איכותי, גם במכללות. כדי שזה יקרה, צריך לסייע. לכן, אני התקוממתי ויחד אתך, גברתי יושבת-הראש והחברים האחרים. כשבאו וקיצצו או זרקו את האגודה לקידום החינוך, אנחנו ידענו בדיוק לאן אנחנו נגיע. אני לא יודע מה מרמנט עושים, אני לא רוצה לשפוט אותם, יכול להיות שיש להם הישגים, יכול להיות שלא צריך לשפוט אותם, אני לא יודע. אבל בסופו של דבר, התוצאה היא שעם השנים, בגלל היעדר תמיכה, בוא נגיד, נקרא לילד בשמו. בזמנו, ב- 92, 93, נתנו מלגה 600 שקל לסטודנט להתקיים, 600 שקל אז היה הערך שלו זה היה מאוד ריאלי והוא היה הרבה כסף. את ה- 600 השקל עד היום מינהל הסטודנטים משאיר אותו מספר. אותו הדבר, כאילו אין מדד, כאילו אין.

הדולר ירד.

כאילו, לא מבין את זה. אני לא יודע. לכן, אני אומר שאם בתקופה ההיא, אז, היו במכינות, אני זוכר את המספר המדויק, במכינות הגיעו בין 800 ל- 900 תלמידים. עד היום, בדיוק אותו דבר, לא השתנה בהרבה, עופר, אני אומר לך. מ- 92 עד היום 800. אותם 800, אותם 900, למה? אינני יודע, אולי המספר מקודש, אינני יודע, מישהו קידש את המספר, אמר – זהו, בזה אנחנו מסתפקים? לכן, צריך לבוא ולהגיד – יש בעיה עם המדיניות הקיימת, אולי כדאי לשדרג, אולי צריך לחשוב אחרי 14 או 13 שנה. זו נקודה אחת.


נקודה שנייה, אין ספק שהאוניברסיטאות מתנהלות בצורה אליטיסטית. אין ספק, אם אתה אומר לי שאוניברסיטת תל-אביב שינתה את עורה, אני שמח לשמוע, אבל אני עוד זוכר אוניברסיטאות לפני שלוש-ארבע שנים, באו ואמרו – מה אתם רוצים מאתנו? אנחנו לא, אני לא חושב שהאוניברסיטאות צריכות לקבל סטודנט בהעדפה מתקנת אם הוא לא יכול. אם אין לו את הפוטנציאל. אבל כדי שיהיה לו הפוטנציאל, הם צריכים לתת לו את המעטפת הנדרשת, לפחות בשנה הראשונה, לקבל סטודנטים בשנה הראשונה, לתת להם את הסיוע הנדרש בצורה מאסיבית ואז לשפוט אותו לאן הוא מגיע. הרי האוניברסיטה יכולה להדיח סטודנט כל סמסטר, אז למה לא לתת הזדמנות? סגרו את השערים מראש.


הקלישאה הזאת של שאלת הפסיכומטרי. תראו, שאלת הפסיכומטרי, רבותיי, זה מבחן, זה באמת שהוא לא, באמת, מתאים לקודים התרבותיים של עולי אתיופיה. הוא קוד, אולי זה מבחן שהוא מתאים לאלה שגדלו במערב. מי שהגיעו מאתיופיה, לא מתאים לו. אני אגיד לכם יותר מזה – סטודנטים, אחרי שסיימו לימודים בהצטיינות, כשהם הולכים למבחן פסיכוטכני אפילו להתקבל לעבודה באחד המשרדים, אפילו לא עוברים. דרך אגב, לא רק עולי אתיופיה, יש עוד קבוצות בחברה הישראלית, שלא מגיעים. אז ההקדש הזה, לקדש את המבחן הפסיכומטרי כתנאי סף לקבלה, הא ותו לא? מעבר לזה, אנחנו לא עושים? לא מקבלים? אני חושב שזה עוול.


אני חושב שהתוצאה היא תוצאה עגומה, היא לא טובה. עופר, אני מסתכל אליך ואני אומר – אני באמת מוקיר את מינהל הסטודנטים, אני עברתי במסלול של מינהל הסטודנטים באופן אישי, אני מודה ומתוודה. אני חושב שהמינהל הסטודנטים הוא באמת גוף בהחלט שסייע רבות, אבל אתם עצרתם באיזה שהוא מקום, כיביתם את האור. אמרתם – עד כאן, מכאן והלאה, כאילו, אנחנו רק ממשיכים את מה שיש. בלי יצירתיות. בלי, למה? אני הייתי רוצה לראות כל ראש מינהל, משרד הקליטה, משרד החינוך, באים ואומרים – מה אנחנו משדרגים בשנה הבאה?


בזמנו, כשאני הייתי במשרד הקליטה תקופה מסוימת, נתנו למשל, מי שרצה ללכת ללמוד תואר שני, מייד, או שנתיים או לאפשר לו ללכת גם לארבע שנים ועד שהעזנו להכניס אפילו את הסיוע עד גיל עשר. שמעתי שאולי אתם רוצים עכשיו לעשות את זה ל- 35, את הגיל, מי שיכול להיות זכאי, עד גיל 35. לכן אני גם לא מבין למה אתם לא נכנסים לכאלה, למשל, שעובדים, שרוצים ללכת ללמוד באוניברסיטה. אז למה אתם לא נותנים סיוע? אל תיתנו להם מלגה, את ה- 600 שקל, יוותרו, נניח אלו שעובדים. אבל תנו יותר. כשאתם לא עשיתם, אני זוכר, אז אנחנו יצרנו מסלול של מלגות משלימות עם הסוכנות. הנה, נגיסט נמצאת כאן ויחד עם כמה קהילות, שהיו עוד ועוד. לכן, מה שאני בא ואומר, אם אתם לא תעשו איגום משאבים, מחשבה יצירתית, להגדיל את המספר, לא רק לתקוף את האוניברסיטאות, גם להגדיל את הסיוע במכללות. אני, דרך אגב, אני לא, אם האוניברסיטאות לא רוצים לקבל, לא איכפת לי, אני לא כזה, העיקר שסטודנט ילך, יגיע למכללה, ייתן מקצוע שהוא לא יוכל להתפרנס בו, אם האוניברסיטאות לא רוצים, אבל אז אנחנו נצטרך לטפל באוניברסיטאות איך שצריך לטפל בהן. אבל מה שחשוב הוא, מה שצריך להיות לנגד עיניכם, לא לכבות את האור ב- 800 סטודנטים שמגיעים למכינות. אתם צריכים לבוא ולהגיד – השאיפה שלנו, כל שנה יגיעו עוד 200, עוד 300, עד שאתם מגיעים ל- 1,500 – 1,600. ואז אתם יכולים לבוא ולהגיד – תיעשה המהפכה. ואם אנחנו לא נצליח במסלול הזה של עולי אתיופיה בנושא החינוך, בדברים אחרים, תאמינו לי, אנחנו נכשלנו בקליטה. אבל לפחות בעניין הזה, יש עוד סיכוי שאפשר להצליח.


בנוסף לזה, אני הייתי רוצה לשמוע עם נציגי מרמנט, אם הם יכולים להגיד לנו מה המהפכה החדשה שהביאו לנו, אחרי שזרקו את האגודה לקידום החינוך.

תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. אני בהתחלה אמרתי שאחרי ישיבת ועדת החינוך והתרבות, אז הם ביקשו מהאוניברסיטאות וגם מוועד ראשי האוניברסיטאות, ביקשו איזה שהוא פתרונות. אבל פתרונות שהוצעו ביחס לכל העולם, ואין ספציפית ביחס לעולי אתיופיה. מישהו יכול להתייחס לזה, מהאוניברסיטאות?

יש פה נציג ור"ה בכלל? מי נציג ור”ה? כולם? אז מישהו מכם ידבר?

ההחלטה של הוועדה, מישהו, משהו, היו, אתם הייתם?

הבחינה הפסיכומטרית אולי המרכז הארצי לבחינות והערכה יוכל להתייחס?

בבקשה.

כן, אני בהחלט יכול להאיר את עינייך בזה, אני מנהל המרכז הארצי לבחינות ולהערכה, שאחראי על המבחן הפסיכומטרי. מה שסוכם עם ועדת החינוך של הכנסת זה שלטובת העולים אנחנו נגדיל את המספר. טענתם היתה שאין מספיק מועדי בחינה בשנה לעולים. הגדלנו את מספר המועדים. הם טענו שאין מספיק חומר הכנה עבור העולים, הגדלנו את חומר ההכנה ועשינו שינויים מינוריים.

באיזו שפה אפשר להיבחן היום? לעולי אתיופיה יש את השפה האתיופית? אמהרית?

לא, לעולים אתיופיה אין את השפה האתיופית,

אמהרית.

אין אמהרית.

האמת היא שלא בטוח שזה רלוונטי, אבל זה יכול לתת תשובה רק למעט, לא לכולם. גם ילידי הארץ, אני לא יודע, אבל אני לא חושב שהבעיה זה במועדים. אני רוצה שאתה תגיד, האם המבחנים הפסיכומטריים האלה משקפים את הרצון.

אני בשמחה אגיב, אני רק עניתי לשאלתה של יו"ר הוועדה.

אני חושב מכון פויירשטיין יכולים להגיד לנו.

אני אשמח להגיד על זה. הבחינה הפסיכומטרית, אני יודע שהמנטרה הזאת נישאת בפי כל, שהיא מוטה תרבותית. אני רוצה להדגיש ולומר שהיא מוטה תרבותית במובן אחד בלבד, היא מוטה לתרבות האקדמיה. תרבות האקדמיה זה יכולת קריאה של טקסטים ברמה אקדמית, יכולת קריאה של טקסטים באנגלית, יכולת פתרון בעיות, חשיבה לוגית, זאת היא תרבות האקדמיה וזה מה שהמבחן הפסיכומטרי בודק. אין שם שום מרכיבים תרבותיים שנעוצים בידע של תרבות מערבית או תרבות מזרחית, הודית, או סינית, וכדומה. בזה אין שום השפעה תרבותית. התרבות היחידה היא התרבות האקדמית.


ואם כבר התחלתי לדבר על זה, אז אני אמשיך ואומר – הבחינה הפסיכומטרית אינה בבחינת חסם מכיוון שכל ציון בה הוא ציון שאפשר להתחשב בו באוניברסיטה, בניגוד לבחינות הבגרות שבהן האוניברסיטאות מחויבות לקבל רק את מי שעמד בבחינות הבגרות. כלומר, כל אחד יכול לעשות בחינה פסיכומטרית ולהביא ציון. לבחינות הבגרות יש חשיבות להאם קיבלת תעודת בגרות או לא קיבלת תעודת בגרות. אז אני חושב שלפני שבודקים דברים אחרים, כדאי להסתכל על המספרים של זכאים לתעודות בגרות בקרב עדות שונות ובקרב ציבורים שונים.

למועדים שאתה אמרת, שהגדלתם את המועדים, באיזה, זה אפריל? ספטמבר?

עד כמה שאני זוכר כרגע, השפות שעד עכשיו היו רק פעם בשנה שזה היה ספרדית וצרפתית, ניתנות עכשיו פעמיים בשנה – בפברואר וביולי. לכל נבחן יש זכות להיבחן כל ארבעה חודשים, אז זה נותן להם שתי אפשרויות בשנה להיבחן.

בסדר. מהאוניברסיטה, חבר הכנסת מיכאלי-?

כן, אני רציתי קודם לשאול באמת את ור”ה, אף נציג מוור”ה, דבורה לא נמצאת פה? אף אחד לא מדבר? מה קרה?

יש נציגי אוניברסיטאות.

אז כל אחד ידבר בשם האוניברסיטה שלו.

בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, אני הייתי בפתיחת שנת הלימודים האקדמיים באוניברסיטה העברית ושאלתי את הנשיא ושאלתי את הרקטורית שם למה הנתון שמצוטט על שם האוניברסיטה העברית הוא נכון או לא נכון. אל"ף, הם מכחישים את הנתונים האלה ובי"ת, אני רציתי לשמוע את זה מפיהם ישירות, לפני שאנחנו נגיב על זה.

אבל האוניברסיטה העברית בחרה לא לבוא.

אני דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון. ראשית, לגבי הנתונים, זו עוד דוגמה שלא מה שמתפרסם בעיתון זה נכון. למשל, באוניברסיטת בן-גוריון בשנה שעברה למדו 92 סטודנטים ממוצא אתיופי, וזה בנוסף לעוד כ- 20 היו במכינה. אז זה כפול.

כמה סטודנטים יש באופן כללי?

השנה יש 19,000.

19,000 יש לכם 90?

למדו. עדיין אין לנו את המספרים.

בסדר, בוא נגיד 90.

אנחנו שומעים הרבה טענות נגד המבחן הפסיכומטרי וצריך להיות ברור שגם אם לא יהיה מבחן פסיכומטרי יהיו בחינות אחרות. האוניברסיטאות ובטח האוניברסיטה שלי, לא תהיה מסוגלת לקבל את כל המועמדים שרוצים להתקבל לאוניברסיטה ואני מזכיר, לפני המבחן הפסיכומטרי גם היו מבחני קבלה לאוניברסיטאות. אז קל מאוד לתקוף את המבחן הפסיכומטרי, אבל צריך להיות ברור שאם לא יהיה מבחן פסיכומטרי, יהיה מבחן אחר. כי אי-אפשר לקבל את כולם.


צריך להיות עוד דבר אחד ברור, זה לא מספיק לקבל סטודנטים ללימודים באוניברסיטה. אם אחרי סמסטר הוא ילך הביתה, או אחרי שנה או שהוא יתחיל בהנדסת מכונות ובסוף הוא יתגלגל לאיזה מקצוע שהוא לא רצה אותו במדעי הרוח, עם כל הכבוד למדעי הרוח, זה מתסכל גם את הסטודנט וזה גם לא עושה טוב לאוניברסיטה. אז חייבים לדאוג לקבל סטודנטים שיהיו מסוגלים גם להצליח בלימודים. נכון שלגבי הסטודנטים האתיופיים, מהניסיון שלי, באמת, יש קשיים, אם זה קשיים תרבותיים, מהסביבה שהם באים. הם לא באים מספיק מוכנים לקראת לימודים באוניברסיטה, יש גם קשיים כלכליים, ואם סטודנט צריך לעבוד תוך כדי הלימודים, אז ברור שהוא לא פנוי לגמרי וחייבים לתת גם את הסיוע כמו שאמר חבר הכנסת, צריכים גם ללוות את הסטודנטים האלה. בלי הליווי הזה, ברור שבמקרה הטוב הם ימצאו את עצמם, אמרתי, בפקולטה פחות יוקרתית, או שהם בכלל ימצאו את עצמם מחוץ לאוניברסיטה.


אנחנו עושים באמת מאמצים גדולים לעזור לסטודנטים. למשל, התחלנו את שנת הלימודים עם יום אוריינטציה מיוחד לסטודנטים האתיופים שבהם אנחנו הסברנו את כללי האוניברסיטה, נהלים, אנחנו מלווים את הסטודנטים, מקיימים סדנאות במשך השנה בעזרת באמת מינהל הסטודנטים, סדנאות מיוחדות, אם זה בתחום של מיומנויות למידה, אם זה בתחום של העצמה אישית, כדי לעזור לסטודנטים להרגיש בטוחים בלימודים ולהצליח. אנחנו גם מסייעים מעבר למה שהם מקבלים ממשרד הקליטה, ואגב, יכול להיות שהפער שנמצא זה משום שבאמת יש לא מעט סטודנטים שלא מקבלים את הסיוע ממשרד הקליטה. אז אנחנו מחפשים דרכים לעזור להם. אנחנו בין היתר יכול להגיד שמסייעים אפילו במתן תלושי מזון לסטודנטים. מצאנו שיש סטודנטים שאפילו אין להם אפשרות לאכול במנזה. אנחנו נותנים תלושי מזון. הכל בשקט, בלי פרסום. אנחנו נותנים שיעורי עזר מיוחדים. אנחנו עוזרים ברכישת ספרי לימוד ואפילו במימון נסיעות מהבית לאוניברסיטה.

זה הסיוע, באמת מאוד נדיב שאתה מדבר עליו. אתם מקבלים מהממשלה קצת סיוע ממוקד?

לא. אנחנו לא מקבלים סיוע.

אתם מגייסים בכוחות עצמכם?

הסיוע שאנחנו נעזרים באמת במשרד הקליטה ומעבר למשרד הקליטה, תרומות שאנחנו מצליחים לגייס באוניברסיטה, שהן ממוקדות לסטודנטים האתיופים.

במסגרת תוכנית החומש, בנינו תוכניות, אגב, עם כל המוסדות האקדמיים, של תגבורים, שמעבר לתמיכה הרגילה שאתה הזכרת.

יש דבר כזה, תוכנית חומש?

תוכנית חומש ז"ל, יש.

אתה מחדש, אתה מחדש לנו.

לא לא, היא קיימת, היא עובדת, היא פועלת, היא חיה.

עד 2013, יש.

כמה כסף לסטודנט?

אני יכול להבטיח שכל סטודנט באוניברסיטת בן-גוריון שבגלל מצב כלכלי, הוא לא יפסיק את הלימודים. יש לנו גם מערך של הלוואות מאוד נוחות, שסטודנטים מתחילים להחזיר ללא הצמדה, לאחר סיום הלימודים, עם ריבית כמעט אפסית, זה אפילו לא ריבית, זה רק דמי ניהול בבנק, כך שסטודנט, בגלל בעיות כלכליות, הוא לא צריך להיות במצב שהוא לא יוכל ללמוד באוניברסיטה.

אתה מדבר על יוצאי אתיופיה או על עולים?

אני מדבר על עולים ויש לנו דגש מיוחד על הסטודנטים האתיופים. הסטודנטים האתיופים, יש רכזת מיוחדת באוניברסיטה, שהיא כתובת לכל בעיה שיש להם, אם זה כלכלי או אקדמי, וכל עזרה שהם צריכים, אם הם צריכים עזרה בלימודים, אנחנו מסייעים להם בשיעורי עזר. האוכלוסייה הזאת זוכה אצלנו להתייחסות מיוחדת.

יש לכם סטודנטים, אתה יכול להגיד, לתת לי דוגמה, בפקולטות יוקרתיות שאתה אומר, אם אתה זוכר מתוך ה- 90, כמה ברפואה, כמה בהנדסה?

לא, אני לא זוכר. אני לא ממש עוסק בקבלה לאוניברסיטה.

יש גם ברפואה, באוניברסיטת בן-גוריון.

אחת.

אני יכול להגיד לך שמבין הסטודנטים שלמדו בשנה שעברה, הנה, יש לי נתונים, לא לפי מחלקות, אלא לפי תארים, היו 59 סטודנטים לתואר ראשון, 13 לתואר שני, שלושה לתואר שלישי, אחד פוסט דוקטורט ועוד 20 במסגרות אחרות, כמו הכשרת מורים ובאמת, הרצון שלנו הוא באמת להגדיל את מספר הסטודנטים, זה חשוב לנו, שבאמת הסטודנטים יבואו ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון. אנחנו עושים מאמצים, כולל גיוס תרומות, כמו שאמרתי מיוחדות, שמיועדות לסטודנטים האלה ואני רק אומר שצריכים להבטיח שמי שמתקבל, גם יגיע לקו הגמר ולא ייכשל בדרך, כי כל כישלון, ברור לנו שזה לא תורם אפילו לא להביא את בני משפחות אחר-כך לבוא ללמוד באוניברסיטה. אז אנחנו עושים מאמצים גדולים. תמיד אפשר לעשות יותר, ואנחנו משתדלים.

אני מאוניברסיטת תל-אביב. אני מרכזת את התוכנית שמטפלת בסטודנטים יוצאי אתיופיה. ההתייחסות שלי לגבי אוניברסיטת תל-אביב ובכלל ספציפית ליוצאי אתיופיה ולא לעולים בכלל, התוכנית שלנו, דבר ראשון, אני מתייחסת פה לגבי הפסיכומטרי. האוניברסיטה בשכלול שלה מתייחסת גם לפסיכומטרי וגם לתעודת הבגרות וזה המבחן של האוניברסיטה לקבלה. כרגע זה הבחינה. מעבר למבחן הפסיכומטרי שהוא אחד הדברים שיוצאי אתיופיה פחות מצליחים בו, יש גם את תעודת הבגרות. ידוע שיוצאי אתיופיה, ש- 50% מהם מקבלים תעודת בגרות, רק 20% מהם, תעודת הבגרות ראויה לאוניברסיטה. אז ככה שמלכתחילה, מי שמגיע למכינה, זה לא רוב הקבוצה שבעצם צריכה לשפר, אלא איזה 10% או 20%, אותם 20% שבעצם בין כה וכה יש להם תעודת בגרות טובה וצריכים לשפר אותה עוד קצת. זה לא הקבוצה שמלכתחילה לא קיבלה תעודת בגרות שהיא ראויה. יש 30% שבכלל לא מתייחסים. כשהם מגיעים לאוניברסיטה, כמובן שיש העדפה מתקנת, זה כמעט לא רלוונטי ליוצאי אתיופיה, כי ההעדפה המתקנת מתייחסת עד 30 נקודות פער, ורוב יוצאי אתיופיה מגיעים מעבר ל- 30 נקודות פער ואנחנו באוניברסיטת תל-אביב מתייחסים לסטודנטים יוצאי אתיופיה בוועדות חריגות שמגיעות עד 100 נקודות פער לחוג. זאת אומרת, אם סטודנט לומד בהנדסה מכאנית ותנאי הקבלה הם 600, סטודנט אתיופי יכול להתקבל עם מתאם של 500, או 520, שזה קצת.

יש סטודנטים במכינה בתל-אביב?

יש לנו תוכנית מיוחדת.

רגע, שנייה. השאלה שלי – נניח סטודנט עבר אצלכם מסלול של מכינה, בתל-אביב. האם אתם נותנים לו אופציה להישאר בתל-אביב, או שאתם, סליחה על הביטוי, מנפנפים אותו ללכת למכללות?

השנה פתחנו מכינה ייחודית ליוצאי אתיופיה, שגם נתמכת על-ידי עמותה חיצונית, יש 25 סטודנטים שלומדים במכינה. הסטודנטים שעוברים עם ציונים טובים, ברור, הרגע קיבלנו חמישה סטודנטים יוצאי אתיופיה שהיו במכינה, שמתוך שמונה, שבעצם קיבלו ציונים טובים. השלושה שלא נכנסו, כמובן שלא התאימו.

כמה סטודנטים יש בתל-אביב עכשיו?

באוניברסיטת תל-אביב יש כרגע, השנה הזאת, 115 סטודנטים, לא כולל מכינה.

שיפור טוב. זה ראוי לציון.

יש התפתחות. גם מבחינת האוניברסיטה, האוניברסיטה עושה המון המון מאמצים.

קובי גולדברג הוא הנשיא של חבר הנאמנים, לכן הוא לוחץ.

אני חושבת שזה לא קשור לחבר נאמנים, זה המון עבודה מאומצת.

זה נותן את ההסבר.

לשמחתנו, מספר הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב גדל וזה מאוד משמעותי. הכיוון הוא להמשיך ולהגדיל את מספר הסטודנטים שמגיעים, יוצאי אתיופיה. אני חוזרת לדברים של בן גוריון שהוא אומר.

דרך אגב, בעניין הזה, בן גוריון וחיפה היו חלוצים. אתם בנסיגה, דרך אגב, שתדע לכם. אתם הייתם, בנסיגה מבחינת מספר הסטודנטים. היו שנים שבהם אצלכם היו כ- 200, 250 סטודנטים. אתה אומר לי עכשיו 90? זה מאכזב אותי, אפילו.

מה שחשוב זה כמה סיימו.

אצלנו 95% הצלחה.

עדיף שיהיו 100 שיסיימו מאשר 200 שמחציתם ייכשלו בדרך.

בסדר, אבל יש גם ישראלים שמגיעים ורוצים ללמוד איזה שהוא מקצוע ואחרי שנה אומרים – אני חושב שזה לא בשבילי. קורה.

אני רוצה להמשיך רגע לדבר באמת משמעותי שהעלו את זה בבן-גוריון, שזה נושא התמיכה. היום אנחנו מקבלים תקצוב מחומש לכל הנושא האקדמי. אתה ציינת לגבי מלגת קיום של 600 שקל שיוצאי אתיופיה מקבלים, רוב יוצאי אתיופיה לא מגיעים עם גב כלכלי והאוניברסיטאות הן אלה שבעצם משלימות את הגב הכלכלי. תוכנית כמו שלנו, יכולה לעלות כמה מאות אלפי שקלים, ומדובר במספר סטודנטים בודדים. אם אני רוצה להגדיל את התוכנית, אני צריכה כסף כדי לסייע לסטודנטים האתיופים, כדי שהם יסיימו את הלימודים בהצלחה ויוכלו להשתלב בשוק העבודה. אני לא מדברת על שאנחנו מדברים על אוניברסיטת תל-אביב וסטודנטית מסיימת בהצטיינות עם 600 שקל בחודש, ומעבודות זמניות או יש לי פה סטודנטית שיושבת כאן והיא עובדת והיא משלימה את הכסף בעצמה. אנחנו צריכים את הכסף הזה גם לתמיכה האקדמית, גם לתמיכה הכלכלית, גם לתמיכה החברתית, גם לתמיכה האישית של כל סטודנט ואנחנו לא מקבלים אותו, זה עולה המון לאוניברסיטה, אנחנו מגייסים את זה מבחוץ, ואני חושבת שזה משהו שצריך להיות מעוגן במדיניות כלשהי שסטודנט יוצא אתיופיה, שהמעונות עולים 1,200 שקל והוא מקבל 600 שקל, הוא כבר במינוס של 600 שקל ואת זה האוניברסיטאות משלימות.

תודה. נמצאות כאן כמה סטודנטיות, אבקש לשמוע אחת מהן, איך בכלל התקבלו ואיך הלימודים. מי מכן רוצה?

לכל אחת מאתנו יש את ההתייחסות שהיא שני צדדים שונים, אז אנחנו צריכות שתינו להגיב, אם זה יהיה אפשרי.

בבקשה.

קודם כל, באמת, תודה. תודה שאנחנו פה. זה מאוד חשוב לשתינו להציג את הצד מהשטח, את האנשים האמיתיים שבסופו של דבר כל התוכניות האלה רלוונטיות אליהם. אני אילנית ביטאו, בת 24, סטודנטית היום במרכז הבינתחומי בהרצלייה, סטודנטים למשפטים וממשל שנה שנייה. אמרתי שהסיפורים שלנו משקפים צדדים שונים כי אני בתחילת הדרך שלי, ככה, אני לא אצטנע ואני אגיד שסיימתי את התיכון באמת בהצטיינות יתרה ובאמת הגעתי לשלב של להחליט איפה אני בעצם רוצה ללמוד ושתי האופציות שהיו מבחינתי, מבחינת מה שרציתי, היו באמת אוניברסיטת תל-אביב והמרכז הבינתחומי, שהיום אני שומעת אל אליה וכל הכבוד, כי זה לא משהו שאני הגעתי אליו כשרציתי כן להגיע לאוניברסיטת תל-אביב.


בסופו של דבר, כשהגעתי לנקודה הזו שאני כן רוצה ללמוד והיה מאוד חשוב לי כן להתחיל באוניברסיטה, כשהגעתי לאוניברסיטת תל-אביב, אפשר להגיד שלא היה לי עם מי לדבר. זאת אומרת, לא היה בכלל מקום לדיון וזה כשאני באה מרקע של ממוצע בגרות עם ציון מאוד מאוד גבוה, ממוצע של מעל 100, וכמובן יכולות אישיות, אקדמיות, כל דבר שתרצי להגדיר אותו, שאני חושבת שלא נופלים משאר המועמדים שמגיעים היום ללימודי האקדמיה. אני גם אציין שבשירות הצבאי שלי שירתתי כקצינה, אז כן הרגשתי שאני מגיעה בסופו של דבר עם מטען שהוא כן גובר על השאר. אבל עדיין הגעתי לנקודה שהגעתי לאוניברסיטת תל-אביב ולא התקבלתי ללימודי המשפטים. גם עם ציון פסיכומטרי שאני יכולה להגיב על מה שנאמר מבחינת המרכז הארצי לבחינות, שאין ספק שזה לא משקף. אין ספק שיש בזה נגיעות של תרבות, תקרא לזה, נגיעות של רקע השכלתי. עצם העובדה, אני זוכרת שמילאתי את הטפסים וכששאלו איפה ההורים שלך נולדו והאם הם באו מהשכלה כלשהי, כבר בתוכי היתה לי את התחושה של – הופה, הנה, פה אני אפול, לא משנה עם מה באתי, לא משנה מה הרקע שלי.

הסטיגמות והסטריאוטיפים יחגגו.

פה ידעתי שלא משנה מי אני כמי שאני, עם המטען שאני באה אתו שלא נופל מהשאר, ברגע שהייתי צריכה למלא מאיפה ההורים שלי והאם הם סיימו תיכון שאני יודעת שלא, ידעתי שאיכשהו, אם תרצה או לא, אם זה בהגדרה או לא, זה נכנס בשקלול ושם ידעתי שאני לא משנה מה אני אעשה, אני מתחילה עם נקודה אחת פחות טובה וזה לא תלוי בי, שזה עוד יותר עצוב. זה משהו שקומם אותי כבר בטופס, כבר כשמילאתי אותו.

וכמה קיבלת?

איך את יודעת שזה כן בשיקלול? אני יכול לשאול פה את הגורמים המוסמכים. אני רוצה לדעת את זה.

אני יודעת כי אני אומרת לעצמי.

לא, לא, אני חייב להעיר. בשום פנים ואופן, איזה שהוא נתון דמוגראפי, לא נכנס לשקלול. למטרות מחקר בלבד.

אז למה אתה צריך לציין ארץ מוצא?

אנחנו עושים את זה למטרות מחקר בלבד. מי שלא ממלא את זה, שום דבר לא קורה לו. זה רק למטרות מחקר, כדי שנוכל לדווח לכם, לחברי הכנסת, לציבור כולו, על מצב ההשכלה והחינוך בארץ. אני חושב שאנחנו בכוונה מפרסמים את הדברים האלה, כמה שהם לא נעימים כאילו, עבור המבחן הפסיכומטרי, אני חושב שאי-הנעימות היא של המדינה, שמראה שציבורים מסוימים מקבלים הישגים יותר נמוכים, גם באנגלית, גם במתמטיקה, לא שום דבר תרבותי, גם ערבים, גם יוצאי אתיופיה, גם עולים מארצות מסוימות אחרות, הדברים האלה שקופים, ברורים, גלויים ובגלל זה אנחנו אוספים את הנתונים.

דבר נוסף, זה הנושא של החישוב, שזה גם, אני מהתסכול שלא יכול להיות שלא הגעתי לנקודה הזאת, זאת אומרת, לא הטלתי לרגע ספק ביכולות שלי. אז ניסיתי באמת לבדוק איך אתם מחשבים את זה ואיך מחשבים. אז השקלול זה גם משהו, החישוב בכלל, הצורה שמחשבים את זה. עובדה שלמישהו שמגיע פשוט אין היום שום אפשרות להבין מה היו השקלולים, שזה גם משהו שאפשר ורצוי לבדוק אותו, כי זה נורא עמום, נורא לא יודעים מה באמת נכנס שם בשקלול, לא ברור מה באמת השיקולים שמופעלים.

תקשיבי, אני מאוד רוצה לתמוך בכל מה שאת אומרת, אבל אני לא יכול כרגע, להצביע על משהו לפי הנתונים שלך, שיש איזה שהוא קשר בכלל למוצא שלך. כי את בחורה מצטיינת בלימודים, בבגרות, בכל.

דרך אגב, היא גם מצטיינת דיקן.

את יודעת מה? את הדוגמה המצוינת שאת כמו כל תלמידה ישראלית שלא מתקבלת לאוניברסיטה, זה מה שאני, אני רוצה להתמודד מול החסמים. השאלה היא לא הדוגמה של החסמים.

אני אגיד לך מה. הדוגמה היא בנקודה שבסופו של דבר, הציון שלי בפסיכומטרי לא שיקף את מי שאני. לא שיקף. למה? זה המקצוענים יבדקו וידעו, אני לא יודעת למה. אני יודעת שבסופו של דבר, הציון הפסיכומטרי שלי, היה ממוצע ומתחת לממוצע, כי הוא לא שיקף. הוא לא שיקף והוא לא היה מדד ליכולות שלי באמת. היום אני בבינתחומי.

מה זה במבחנים, בלימודים כן את מצליחה.

היום אני בבינתחומי והציונים שלי לא נופלים משאר התלמידים בכיתה. אז למה אני לא יכולה להיות בכיתה באוניברסיטת תל-אביב? למה הציון שלי פתאום כשהוא לא נמדד על-פי פסיכומטרי, כן טוב ואפילו טוב יותר משאר הסטודנטים?

לדעתי, הביקורת שלך היא יותר כלפי המבחנים הפסיכומטריים אולי, ולאו דווקא לקשר למוצא שלך. כי את, ברוך השם, בחורה שהיא פה מעל הממוצע לדעתי על כל תלמידה ישראלית, את לא צריכה להתבייש בכלום.

הטענה שלי היא לגבי, ללא ספק לגבי המבחן הפסיכומטרי. הטיעון שלו לא מיטיב עם אף אחד.

אגב, מבלי לפגוע, אני מבין, אני שומע את זה מהרבה נשיאי אוניברסיטאות, מהרבה דיקנים או רקטורים, כי יש בעיה למדוד, אבל אין משהו יותר טוב, אומרים, אז משתמשים בזה.

לא רק שיש בעיה למדוד, זה ודאי יותר טוב מכל כלי אחר.

אבל אני בכל-זאת רוצה לשאול אותך שאלה. איך, בוא נגיד, תוציא כרגע את אילנית, אתה לא שמעת, מה קורה, סטודנט שמקבל ציון נמוך בפסיכומטרי, ובכל-זאת מוצא לו פיתרון להגיע לאוניברסיטה אחרת, הוא הופך להיות סטודנט מצטיין, בלימודים. רגע, אתה אמרת אתם בודקים יכולת לקרוא טקסט, אנגלית וכן הלאה, דרכי חשיבה וכו' וכו', ובסוף, אבל, הסטודנט הזה מצטיין, גם אחר-כך הופך להיות עורך-דין מצטיין, אפילו מרוויח יותר טוב. אבל איך אתם מסבירים את זה? אתם, זאת השאלה בעיקר שמופנית אליכם.

אני אגיד לך את זה במילים פשוטות מאוד. אין שום מכשיר קסם שיכול לנבא מה יקרה עם בן-אדם.

אבל זה ניבוי? מה שאתם עושים זה ניבוי? האם האיש הזה יכול להגיע לפקולטה הזאת? אתה מנבא, אתה בא ואומר. אז לכן אני נותן לו ציון, אז אתה בוודאי בא ואומר – האם הוא מקבל 600 או 300 או 400, 700, לא יודע אפילו מה המספרים שלכם, המבחן, הניבוי שאתם נותנים – לוקחות האוניברסיטאות, משתמשים בו, האם האיש הזה יתקבל לפקולטה הזאת או לא. לכן אתה לא יכול להגיד שזה לא כלי ניבוי. בוודאי שזה כלי ניבוי.

זה לא כלי ניבוי מושלם. אין כלי ניבוי מושלם. אם היה כלי ניבוי מושלם, היינו במצב הרבה יותר טוב בכל מיני דברים, כולל מזג האוויר והבורסה. אין ניבוי מושלם.


אחד הדברים הכי חשובים בלימודים, ואני חושב שמה שאילנית אמרה פה וזה מבהיר את זה יפה, זה המוטיבציה של האנשים ללמוד והסביבה הלימודית והתמיכה שהם מקבלים. שני הדברים האלה לא נמדד על-ידי המבחן הפסיכומטרי. המבחן הפסיכומטרי מודד כישורים מסוימים בנקודת זמן מסוימת. הכל למזלנו יכול להשתנות.

אני רק רוצה לספר גם קצת את הסיפור שלי. אני סטודנטית באוניברסיטת תל-אביב ומתחילה עכשיו את השנה השנייה שלי בכלכלה וחשבונאות. אני קצת אספר לכם איך בכלל התחיל תהליך הקבלה שלי לאוניברסיטה.

איפה למדת בתיכון?

בתיכון בויאר, בירושלים.


האמת, אני לא ידעתי שיש מישהו באוניברסיטת תל-אביב, שהתפקיד שלו זה להיות אחראי על כל הסטודנטים האתיופים שמגיעים, קצת לסייע להם בתהליך הקבלה, לא היה לי מושג. אני התייחסתי לעצמי כאל סטודנטית מהמניין, אחרי שסיימתי את השירות הצבאי, עשיתי בחינה פסיכומטרית, ממש לא הייתי מרוצה מהציון, זה היה רחוק מהדרישות קבלה של האוניברסיטה, אז מאוחר יותר עשיתי פסיכומטרי נוסף וגם בפסיכומטרי השני, ראיתי שהציונים שלי הם לא, לא מספיקים והפערים הם מאוד גדולים בין דרישות הקבלה של האוניברסיטה, לבין הציונים שאני מצליחה להוציא. ודרך אגב, למדתי בתיכון בויאר בירושלים והציונים שלי בבגרויות היו ציונים טובים פלוס, כאילו, לא חשבתי שיש סיבה שאני אקבל ציון נמוך יותר מהחברים שלי לכיתה בתיכון.


אני החלטתי על דעת עצמי להירשם לאוניברסיטה בחודש מרץ, והייתי בסטאטוס ממתין להחלטה עד בערך חודש אוגוסט, אולי קצת אחרי, ואז אליה, האחראית על הסטודנטים יצרה אתי קשר ואמרה לי שהיא מגישה את הבקשה שלי לוועדה מיוחדת, אני רציתי ללמוד בפקולטות שהן מאוד יוקרתיות והדרישות שם הן מאוד מאוד גבוהות. לא כל-כך עמדתי בתנאי הקבלה, אז היא אמרה שהיא מגישה אותי לוועדה אוניברסיטאית מיוחדת שתדון בבקשה.


בערך שלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים נודע לי שלא עברתי את הוועדה. החוג לכלכלה היה מוכן לקבל אותי, חוג נוסף של חשבונאות לא הכיר סטודנטים יוצאי הקהילה, לא היה שם אף אחד שלמד חשבונאות, הם החליטו שהם לא רוצים לקחת את הסיכון. אז לא עברתי את הוועדה. נודע לי בצער רב, בשיחת טלפון עם אליה, שאני לא מתאימה.


אני החלטתי שאני לא מוותרת. במקביל נרשמתי לאוניברסיטת בר-אילן, דווקא לשם התקבלתי, הם קצת היו יותר רכים בדרישות שלהם, אבל תודות לאליה, וזה רק בגלל שהיתה נוכחות של בן-אדם שהוא קצת מבין את הרקע של הקהילה, היא החליטה שהיא ניגשת לראש החוג ומדברת אתו כדי לראות אם יש איזה שהיא אפשרות שבכל-זאת אני אכנס והוא דווקא קיבל את זה בשמחה. ואני חייבת לציין שאני מסיימת שנה ראשונה בחשבונאות ואני לא נופלת מאף אחד מהסטודנטים שנמצא אתי בכיתה. זה פשוט מראה שיש חסם מאוד מאוד גדול שנותנים משקל עצום לפסיכומטרי בכניסה לאוניברסיטה והוא לא תמיד משקף את היכולות של אותו תלמיד ואני יכולה להגיד גם מעבר לזה, אחרי שסיימתי שנה שלמה באקדמיה, שגם הנושא הכלכלי הוא נושא בפני עצמו. אני בחצי השנה הראשונה, למזלי, תמיד היה לי ברור שאני אלך ללמוד באוניברסיטה, אז חסכתי קצת כסף לפני. אני בספק אם רוב הסטודנטים יוצאי הקהילה הם כאלה. אבל לי עוד היו חסכונות אז הרשיתי לעצמי חצי שנה ראשונה לא לעבוד ולהקדיש את כל כולי ללימודים. באמצע הסמסטר השני, נתקלתי בקשיים, פתאום הייתי צריכה לשלם חשבונות שכבר לא היה לי מאיפה לשלם והאוניברסיטה אמנם כן נותנת איזה שהוא סיוע, אבל אני, כאילו צריך לחשוב גם על איך עוזרים לסטודנט.

בואי תגידי מה את כן מקבלת. זה לא שאת לא מקבלת שום דבר.

לא, אני אומרת שאוניברסיטת תל-אביב, לא, זה לא שאני לא,

עוד פעם, אבל הנקודה פה זה שאנחנו לא מדברות רק על עצמנו. כי בסופו של דבר אנחנו צריכות לייצג את כל אלה שמגיעים ולא עוברים את המקום.

אני מבין, רק להגיד אנחנו לא מקבלות שום דבר.

לא, זה לא מה שאמרתי.

זה נשמע לא טוב.

זה לא מה שאמרתי.

את שכר הלימוד אתם מקבלים באופן מלא?

זה לא מה שאמרתי, אמרתי שיחסית לקשיים הכלכליים.

לא התלוננו על זה.

אמרו שהמינהל נותן, אבל לקיום היום-יומי 600 שקל, לא מספיק.

זה – אני מקבל.

אני רוצה להתייחס לדברים של יעל לגבי תהליך הקבלה. כמו שאתם פה רואים, יעל הגישה גם לכלכלה וגם לחשבונאות. אני לא יודעת אם אתם מבינים מה זה ספק קבלה לחשבונאות ולכלכלה, כשמדובר על ציון מתאם מעל 650, זה אומר בגדרות מעל 100 ופסיכומטרי לפחות מעל 630, שלרוב יוצאי הקהילה אין אותה. זאת אומרת, יעל ואחרים, שהתקבלו בצורות חריגות, זה סטודנטים שהגיעו כבר עם פסיכומטרי מעל 600 או בקרוב, מעל 550 מהסף הרגיל, והצליחו בתעודת הבגרות. זה לא חבר'ה שבאו או בתעודת המכינה לחילופין. זה חבר'ה שהגיעו עם ציון במדד בגרויות מעל 95, עם ציון מכינה מעל 85, זה המינימום, זה הרף המינימום של רוב הפקולטות בארץ, זאת אומרת גם מהסטודנט הישראלי.


אני מבינה שיוצאי אתיופיה, אנחנו, יעל באה ומספרת את הסיפור שלה ואפילו אילנית שגם התקבלה לבינתחומי בעקבות הצטיינות שהיתה לה בתעודת הבגרות ולומדת במרכז שהוא די יוקרתי ונחשב, רוב הסטודנטים יוצאי אתיופיה לא מגיעים. אנחנו מדברים על 300 סטודנטים בשנה שמגיעים למוסדות והאוניברסיטאות עושות גם מאמץ כדי לקבל אותם. העניין כאן הוא באמת, בעיני לפחות, הדיון צריך אולי להתמקד גם בנושא הזה של קבלת סטודנטים יוצאי אתיופיה וההתייחסות צריכה להיות דבר ראשון במשרד החינוך בשלב הבגרות וצריכים לדבר על המקום הזה של או תעודת מכינה או תעודת בגרות טובה. אם אנחנו לא נפתור את הבעיה הזאת ואת התשתית הזאת, שום דבר, כמה שננסה לפתוח את השערים, זה לא יקרה ובנוסף לזה, הם גם דיברו על התמיכה שהיא באמת סופר חשובה. סטודנט בלי תמיכה, לא יכול להמשיך הלאה.

תודה. פה יושב אתנו פרופ' ראובן פויירשטיין, שהוא הכי צעיר פה בין כולם, אז ניתן לו את זכות הדיבור.

שמעתי שאין הפסיכומטרי מסוגל לנבא. נזכרתי בבדיחה של אותה האישה שבאה לרבי ואומרת לו – רבי, אני רוצה להתגרש מבעלי. למה? כי הוא לא יודע לשחק פוקר. אומר לה הרבי – אדרבה, ברוך השם, תברכי את השם שהוא לא סידר. כן, רבי, הוא לא יודע, אבל הוא משחק.


אני חושב שזאת אחת הבעיות הקשות ביותר, נכון, אין הפסיכומטרי הזה יכול לנבא, משום שיש בין האנשים האלה שם שהפסיכומטרי פוסל אנשים בעלי יכולת רבה מאוד, אבל הם אינם מגיעים לכלל ביטוי מתוך כמה עובדות. הדבר הראשון הוא שונות תרבותית, שאיננה רק בעיה של שפה, היא בעיה של איך אני ניגש לשאלה ששואלים אותי, איך אני פותר אותה.


יש דברים שקשורים, לצערי הרב, גם בעובדה שבבית-הספר שלנו לא מלמדים לחשוב. לומדים לדעת, אבל לא לחשוב ובדברים האלה יש בעייתיות רבה מאוד, של הכנת הציבור הזה. לכן, לדעתי, אחת הבעיות היא איך אנחנו מכשירים את אותם הילדים בעלי שונות תרבותית, ואני מעיז כאן לומר – השונות התרבותית נותנת לאדם פוטנציאל גדול מאוד ואני יכול להגיד את זאת מתוך אלפי ילדים שאני בדקתי בעדה האתיופית. יש להם פוטנציאל לימודי פנטסטי, רק צריך לתת להם את הכלים הדרושים לכך. הם באו לסביבה שונה מאוד מבחינת ההתייחסות לזמן, מבחינת ההתייחסות לשאלה ודרך איך לענות אותה, יש כל מיני שוניות, אני לא אדבר עכשיו על הצד הזה שאנחנו למדנו אותו בצורה מאוד יסודית.


ובכן, אנחנו חייבים לקחת בחשבון את השאלה הזאת של האחוז הקטן של, האחוז הבלתי מספק של אנשים מהעדה האתיופית, שאינם מגיעים ללימודים ברמות הגבוהות, אני חושב שזאת אחת הבעיות שלא נוגעת רק לאתיופים, אלא להרבה מאוד ילדים פה בארץ, שעושים להם עוול שלא לוקחים בחשבון את מה שדרוש להם, כדי להכשיר אותם להצטרף אל אותה הקדמה המדעית והתרבותית שאנחנו חייבים לתת להם את זה.


נדמה לי שיש לבני הרב, רפי פויירשטיין, לספר לכם על הפעילות שלנו כיום, בתחום של העברת סטודנטים מאתיופיה למקצועות אליטיסטיים.

בבקשה, בקצרה.

כן. אני רוצה לשאול אתכן, אתן מבריקות ומדהימות ובאמת, הלוואי וכל תלמיד בוגר מערכת החינוך שלנו היה מגיע להישגים שלכן. תרשו לי לשאול, כמה ספרים בשפה האנגלית היו אצלכם בבית, כשגדלתן?

נאדה. אפס. השאלה היא כמה ספרים באופן כללי, תשאל שאלה, לא רק ספרים באנגלית.

לאט לאט, אני אגיע לזה. תאמיני לי שאני אגיע לזה. בסדר, הרמתי להנחתה. כמה ספרים בכלל היו בספריית הסלון?

לא היתה ספריית סלון.

אין ספרייה.

אז עכשיו אני רוצה לשאול, תגידו לי, מה הטעם לבדוק אנשים אינטליגנטים ביותר, כשבבית שלי יש עשרות אם לא מאות ספרים באנגלית ואלפי ספרים בשפה העברית. כמה מחשבים היו אצלכם בבית?

אחד, שקיבלנו מהמרכז.

כמה חיפשתם בוויקיפדיה בבית? OK. אז עכשיו אני שואל, מה הטעם לבדוק אנגלית, או מושגים בשפה העברית, כשמראש היתרון היחסי גם אחרי כל הקורסים להכנה לפסיכומטרי לא יצליחו להדביק את הפער בתחומי ידע, זה לא אומר כלום על יכולת החשיבה ועל הפוטנציאל הנפלא שלכם.


לשמחתי, ואני רוצה לתת פה איזה יישר כוח עצום לצבא ההגנה לישראל, שהבין את הדבר, אני לא יודע אם אתן הייתן קשורות לאמיר או לא, פרויקט אמיר שלנו בצבא.

בעקיפין, כן.

בעקיפין. אנחנו עכשיו מסיימים את המחזור ה- 14 של פרויקט אמיר, שבמסגרתו עברו 1,400 חיילים וחיילות יוצאי העדה האתיופית, עם דפ"ר ממוצע שאני לא רוצה לומר אותו כאן כי אני לא מוסמך לומר, אבל מזכיר מאוד את הפסיכומטרי וזה מתסכל לשמוע מה הממוצע של הפסיכומטרי של יוצאי אתיופיה, זה יהיה מעניין לשמוע כדי להבין האם יש הטיה תרבותית או אין הטיה תרבותית.

הממוצע של סטודנטים?

כן.

לפחות אצלנו, זה עלה, לפני חמש שנים זה היה 460, היום זה עומד על 550, שזה הממוצע הישראלי.

אלה שאתם מקבלים או אלה שניגשים?

כולם, כל מי שהגיש. כל מי שהגיש מועמדות.

לא לא לא, אבל תראי, ואז אני אשאל אותך את השאלה הבאה, כמה הגישו מועמדות?

הגישו 100 סטודנטים השנה.

יפה. זאת אומרת, אנחנו יודעים את הסוד. הסוד הוא מאוד פשוט, סטודנטים יוצאי אתיופיה לא ניגשים בכלל לאוניברסיטה, הם הולכים ישר, החסם הוא סוג של תקרת זכוכית, רבותיי. אף אחד לא אומר להם אל תיגשו, אף אחד לא אומר להם אל תירשמו, אף אחד לא אומר להם אל תבואו ליריד לימודים, ודאי. מישהו חלילה פסל מישהו? יש סלקטורים בכניסות? ודאי שלא. אבל השאלה היא, מה קורה לדימוי העצמי ואני חושב שמה שאת אמרת, אילנית, זה היה דבר מדהים. ודאי שלא מתחשבים בזה בשקלול, אבל אני מניח שברגע שאת ראית את זה, התחושה, תחושת המסוגלות שלך, בוודאי לא קיבלה חיזוק כמו נגיד הילד שלי שכותב 25 שנות לימוד או אני לא יודע מה. זאת אומרת שפה יש איזה שהיא תקרת זכוכית.

תחושת המסוגלות גם קיימת עוד לפני כן. אם אני הוצאתי בבגרות 70, אז ברור שתחושת המסוגלות שלי לא תהיה גם לפסיכומטרי. אם קיבלתי בבגרות שלי 100, אז אני מאמין שבפסיכומטרי אני אוכל לקבל 500 או גם אם אני אקבל 400, ציון ההתאמה שלי יהיה יותר גבוה. הבעיה היא רישומית במשרד החינוך.

דקה, ברשותך, אני רק רוצה לסיים. אני אומר, הבעיה היא לא, עוד לפני האוניברסיטאות, הבעיה היא כמה סטודנטים בכלל ניגשים להתקבל לאוניברסיטאות ואם תבדקו את המספר של הסטודנטים שניגש, תגלו שהוא נמוך מאוד והחסם הוא חסם בלב, שנובע מהנסיבות שעליהן אנחנו מדברים.


אנחנו מציעים אבחון, אנחנו חושבים שלפחות לטובת יוצאי אתיופיה, אני לא רוצה לדבר בכלל על הפסיכומטרי, זה לא הנושא. לטובת יוצאי אתיופיה, לטובת יוצאי קווקז, לטובת הקהילה הערבית, הבדואית, אני חושב שצריך לבדוק, אנחנו מציעים גישה אחרת שאומרת – בואו נבדוק את פוטנציאל הלמידה של האנשים האלה, מעבר לרמה הראשונית בתחומים האקדמיים. אני אינני חולק על עמיתי כאן שהתחומים האקדמיים הם חשובים. אנחנו בודקים שייכות לאקדמיה וזה גם לטובת התלמיד. אבל צריך לבדוק את פוטנציאל הלמידה שלו, בהינתן תמיכה באנגלית. בהינתן תמיכה וכו' וכדומה, לאן הוא עשוי להגיע.


ולכן, בצבא הבחנו היום למעלה מ- 1,400 חיילים וחיילות ששובצו, חלקם הגדול, בקורסים יוקרתיים. יש לנו את מש"קיות הת"ש הראשונות, קצינות ת"ש, חמש מפיקות בגלי צה"ל, אנשים שעם דפ"ר שבקושי, אני לא רוצה לחזור על מספרי הדפ"ר, בקושי יכלו להיכנס לצבא עם הדפ"ר, וברגע שבדקנו את הפוטנציאל שלהם, ראינו אנשים ברמה גבוהה.


לשמחתי, אוניברסיטת בר-אילן ביחד עם מינהל הסטודנטים ויחד עם הג'וינט, כמובן, לשמחתי מצאנו דלתות פתוחות בשני מוסדות אוניברסיטאיים, אחד זה באוניברסיטה העברית, שגם הרקטור, גם הנשיא וגם הרקטור, הפרופ' סטרומזה אמרה – תביאו את המבחנים שלכם, אני פותחת לכם את כל האוניברסיטה, כולל לימודי רפואה, כולל לימודי משפטים, נשים את הפסיכומטרי בארון, בדיוק כמו שהצבא שם את הדפ"ר בארון לגבי יוצאי אתיופיה, אני מדבר כרגע על המערך הלא לוחם. לצערי, באוניברסיטה העברית לא נמצא לנו התקציב, וזה באמת, אני חושב שזה חבל שלא נמצא התקציב לדבר כזה, בבר-אילן גייסנו תקציב בדחיפות ושם בדקנו השנה, בשנת הלימודים הנוכחית, למעלה מ- 100 סטודנטים, שמתוכם התקבלו 20 למוסדות יוקרתיים, לפקולטות יוקרתיות, הרחק מעבר לפסיכומטרי שלהם. הרחק גם מעבר ל- 100 נקודות שעליהם דיברתם ואנחנו חושבים, יושבת פה מיה שריר, יש היום בקשה למשרד החינוך שנאבחן מחוננים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. כי שוב, המבחנים הרגילים של מכון סולד וכדומה, לא מציפים את המחוננים יוצאים אתיופיה ואני חושב שהגיע הזמן שנבין שמדינה קולטת עלייה ומדינה רב-תרבותית לא יכולה להסתמך על מבחן אחד שהוא בוודאי נוצר במעבדות ההשכלה המערבית, הגם שאנחנו מכשירים אנשים לטובת האוניברסיטה, יש להם פוטנציאל ואותו צריך להעריך, דבר ראשון.


דבר שני, לתת ובזה אני מסיים, את התמיכה גם באסטרטגיות החשיבה והלמידה הרלוונטיות. לדוגמה, ניהול זמן, בדברים שהם לא קשורים לחוכמה ולשכל, אבל הם קשורים פשוט לדרישות מסוג אחר שאפשר בהחלט ללמוד ולהסתגל אליהם.

תודה רבה.

הערה לפרוטוקול. אני דיקן הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב. אנשי מכון פויירשטיין באו אלינו עם ההצעה הזאת ואנחנו דחינו אותה מהטעם שראינו שהצעת מכון פויירשטיין היא לא, מה שנקרא אצלנו, Evidence based, אני הייתי מוכן להקים ועדה של אנשי מדע ואנשים שעוסקים במחקר קוגניטיבי, שיבחנו את ההצעה והסכמתי אפילו בוועדת ההיגוי לשים נציג ממכון פויירשטיין. אנשי מכון פויירשטיין דחו את זה והתנו תנאי שהאורים והתומים של עניין המבחן יינתן אך ורק בידיהם ושהם יקבעו בסוף, במידה ויקום ויכוח מדעי. כיוון שלא מצאנו שום אסמכתה מדעית בינלאומית למבחן שהם מציעים וכיוון שהם חושבים שהמבחן שהם מציעים יכול לעשות פרדיקציה לגבי גורלו של אדם כאן ולכאן, נשארנו במצב של ויכוח ונפרדנו.

נאמרו כאן דברים, סליחה, שהם בהמעטה לא נכונים.

אז תן לי רק לגמור את ההערה לפרוטוקול, תן לי רק לגמור את ההערה.

בבקשה, בבקשה.

ולכן, הם החליטו לפרוש ולא הסכימו להצעה שלנו לשבת ולדון ביחד ולהגיע להכרעה מדעית מתוך היסוס והפרכה. העיקרון הפופריאני לא היה מקובל עליהם. לא האדונים ישבו כאן, אלא נציגה מטעמם, אבל היא עזבה במחאה. ולכן הם הלכו עכשיו לבר אילן ונאחל להם הצלחה במעשה ידיהם. תודה.

תודה רבה.

אני חייב להגיב.

תודה רבה, זה לא הנושא. תודה. תודה. לא לא.

כבודו, אני מבין, מתמחה בסין. אני לא שמעתי שכבודו מתמחה בפסיכולוגיה, אני מוכן להמציא לך את ה- Reference.

סליחה.

זה דברים לא נכונים.

תבינו שיש לנו ארגון, מכון, שחושב שהפרדיקציה, יכולת הפרדיקציה לגבי יכולת הצלחה של אנשים בעתיד מופקד בידיו כי הוא מבין את האדם, באופן הוליסטי.

מעולם לא אמרנו את זה.

תודה רבה. תודה.

זאת ההתבטאות, אדוני.

זה התבטאות אומללה שמכסה על מה שאתם לא עושים לעדה האתיופית.

בבקשה.

אני מנהל אגף תלמידים באוניברסיטה העברית. מה שאני רוצה לציין ולא רוצה לחזור על דברי אחרים, שכל מה שנאמר פה הוא חלק כביקורת וחלק כשבחים, האוניברסיטה העברית מודעת בתהליך הקבלה של יוצאי העדה האתיופית, ואני אתן כמה דוגמאות. למשל, כל מי שיוצא העדה האתיופית נרשם ורוצה להתקבל למקצוע מבוקש, לדוגמה משפטים, חשבונאות או רפואה, ונדחה, נקרא הוא באופן אוטומאטי מובא לוועדת ערעורים ובוועדת הערעורים בדיוק אנחנו בוחנים ופורטים לפרוטות את מה שנאמר פה. זאת אומרת, לא מסתכלים רק מה התוצאה של מבחן הסכם שלו, אלא מסתכלים איך הוא היה בתיכון, מה הוא עשה בצבא, האם יש לו מוטיבציה וגם מסתכלים פרטנית באיזה מקצועות הוא יותר הצטיין ופחות הצטיין ורואים את הזיקה שלו ללימודים ולצערי, אני מוכרח להגיד, שהלוואי והיה לנו כולם מועמדים כמו אילנית ויעל שהיו תלמידות מצטיינות בתיכון, אבל למעשה, מה שקורה בפועל, שרוב התלמידים, הם באים מהמכינה שלנו, לנו יש מכינה ותלמידי המכינה שמסיימים בציונים טובים יכולים גם להתקבל למקצועות מבוקשים מה שנקרא, כמו משפטים רפואה וכו', ואנחנו מסתכלים בהם באופן פרטני. וזה בדיוק מהסיבה של מה שנאמר פה, שאי-אפשר להסתכל על האוכלוסייה הזאת, כאוכלוסייה, נאמר, ילידת הארץ או האוכלוסייה הרגילה.


נקודה לצד הכלכלי. או אני אתחיל, אני אומר משהו אחר. אחת הבעיות שלנו זה לא רק לקבל את התלמידים אלא לדאוג שהם יסיימו את הלימודים ויסיימו אותם בהצלחה. לצערי, יש נשירה ואנחנו, מה שאנחנו עושים באמצעים שלנו, אנחנו עושים כל מיני תוכניות. למשל, יש לנו תוכנית למעורבות חברתית שתלמידים יוצאי אתיופיה שמשתתפים בה, שזה מחייב מהם לתת איזה התנדבות מסוימת, מקבלים מלגות שעוזרות להם בסיוע הכלכלי ומקבלים כל מיני תוכניות אישיות להעצמה אישית, בכדי לשפר את יכולתם בלימודים. מלגות כאלו יכולות להגיע עד 5,000, 6,000 שקל לשנה, בנוסף לכל הדברים האחרים שהם מקבלים. והנקודה הזאת, של הליווי האישי של התלמידים במהלך הלימודים, הוא לא פחות חשוב מתהליך הקבלה. כי תלמידים, והיו לנו כמה מקרים, אחד מהם אפילו מאוד מצער, תלמיד התחיל את לימודיו, נכשל ולא עלינו, שם קץ לחייו. וזה דברים שאסור לנו להגיע אליהם.


פה אנחנו עושים את זה מהאמצעים הדלים שיש לאוניברסיטה ובהחלט, כמו שצוין פה, היתה תוכנית לקבל עוד 20 סטודנטים, שמישהו היה אמור לממן את כל הליווי האישי, לצערנו זה לא יצא לפועל, ואם ות"ת או משרד החינוך ייתנו אפשרות לאוניברסיטאות לפתח את התוכניות האלה, אני חושב שזה דבר מאוד חשוב.


נקודה נוספת. האוניברסיטה העברית, הנשיא הקודם והנשיא הנוכחי הצהירו שתלמיד שראוי ללמוד באוניברסיטה העברית, סיבה כלכלית לא תמנע ממנו ללמוד באוניברסיטה העברית, ואנחנו עומדים על זה. יש לנו מערך סיוע מלגות. אני לא יודע אם אתם יודעים, האוניברסיטה העברית לפני שנה נתנה מלגות ב- 183 מיליון שקל, לא ממקורותיה, מכל מיני מקורות. זה כמעט כל שכר הלימוד שגבינו מהסטודנטים. תחשבו, זה סכום עתק. יש לנו מערכת ענפה מאוד למלגות, שכמובן תלמידים יוצאי אתיופיה עומדים בקריטריונים לקבלת המלגות האלה ואנחנו מייחסים לזה חשיבות מאוד גדולה. זה מה שרציתי להוסיף.

תודה. זה שאתה אמרת שאם לפי פסיכומטרי סטודנטים לא מתקבלים ויש לכם את הוועדה הנוספת שבוחנת, אז פה במקרה, אם הגברת הנחמדה לא היתה מתערבת, אני חושבת שגם היא לא היתה מתקבלת.

אני יכולה להגיד משהו? כי אני פשוט ניסיתי להתקבל גם לעברית.

או יעל או זה, אני לא יודע מתי הם פנו לוועדה, אני פשוט מכיר מקרים, השנה האחרונה, אני די חדש בתפקיד הזה. אנחנו בהחלט מסתכלים באופן פרטני בכל מועמד ומסתכלים בפרטי פרטים של הציונים שלו במקצועות השונים.

גם באוניברסיטת בן-גוריון קיימת ועדת חריגים ודנים פרטנית בכל מקרה ומקרה ובלי הוועדה הזאת, רבים שלומדים היום, לא היו לומדים.

אני יועץ ראש הממשלה לענייני עולי אתיופיה. אני קודם כל מברך את הדיון, את האנשים שמשתתפים, את הנושא הכאוב הזה, להביא אותו על סדר היום.


הנושא, התוצאה שמדבר, הנה כתוב, בעד עצמו זה מדבר, לדעתי, במדינת ישראל כיום רק לומדים 300 יוצאי אתיופיה באוניברסיטה. יחסית לשאר האוכלוסייה זה לדעתי ממש עגום ולכן זו התוצאה שאנחנו יכולים לדבר.


אני רוצה להתייעץ על הנקודה שלא רק על תנאי הקבלה, בכלל, יוצאי אתיופיה ממה הם ניזונים כשהם סטודנטים. אני למדתי באוניברסיטת תל-אביב בתחילת שנות ה- 80. אנחנו היינו 30 סטודנטים יוצאי אתיופיה באוניברסיטת תל-אביב בתחילת שנות ה- 80 ופשוט, חבר הכנסת שלמה מולה אמר, אנחנו, אמרו לנו – משלמים לכם שכר לימוד ונותני להם איזה 300 שקל, משהו כזה, ולא יכולנו להתקיים.

היה 180 שקל לא 300. אתה שכחת.

נכון, OK. אז עם הזמן, כן. אז מזה גם היינו צריכים לשלם למעון הסטודנטים והיינו רעבים, לא היה לנו מה לאכול. כל יום היינו פרוסת לחם עם חומוס, פרוסת לחם עם חומוס, וממה אנחנו יכולים להתקיים? היו חבר'ה שבאמת רציניים מאוד מבני העדה, שהתחילו ללמוד ובמהלך המכינה נשרו ואחרי זה גם בתהליך שהתקבלנו לאוניברסיטה הם נשרו, לא יכולנו להמשיך ללמוד. זה לא עניין של תנאי הקבלה. גם המכינה זה באמת, זה היה מכינה קדם אקדמאים, זה היה לבני העדה, מכל מיני סיבות שאתם ציינתם שהוא טוב. היום כמה מחזורים יש בסמסטר או בשנה, קדם אקדמאיים? אין שום דבר. גם במכללות וגם באוניברסיטאות, כמעט לא קיים. אם קיים, זה לוקחים כדי להגיד שיש לנו מכינה ליוצאי אתיופיה באוניברסיטת תל-אביב או באוניברסיטה העברית או בחיפה. זה כדי להגיד את זה. זה באמת, יש חבר'ה שהם יכולים לבוא. אל"ף, גם מלגת קיום אני מבין את זה, את עופר ממינהל הסטודנטים. המדיניות שהם מקצים את זה, זה ממש מזערי. לבן-אדם שרוצה ללמוד ושאין לו מה לאכול, אז זה מעניין אותו השכר לימוד שהמדינה משלמת ולכן אין, אנשים שהם רעבים, הם לא יכולים ללמוד וגם אין מעונות סטודנטים למשפחות, ריבוי משפחות של העולים אצלנו רובם עם משפחות, גרים במקומות שונים, שאין להם יכולת להשכיר דירה והם צריכים להשכיר את זה ואז מאיפה יש להם להיות?


בנוסף לזה, יש גם את נושא הגיל. הגיל שאנחנו עלינו, אם ראיתם את הסרט, שאטלה, שהוא השתתף בו, על העלייה שלנו מסודאן. אנשים, אנחנו, הדור שלי וגם הדור הצעיר, שבא, יש תינוקות וקצת בוגרים ואנחנו באנו מכפרים ומהרקע הזה באנו אז התחלנו ללמוד בגיל מבוגר. בגיל 12 התחלנו ללמוד כיתה א', בגיל 15 התחלנו ללמוד כיתה ב'.

אללי אני לא רוצה להקשות עליך, אבל אתה יועץ ראש הממשלה, השאלה מה ראש הממשלה, האם יקיים דיון בנושא הזה, בא ואומר – אני עכשיו רוצה, לא 600 שקל, אני רוצה 1,200 שקל לתלמיד. השאלה, זה מה שצריך לשאול, אני מזדהה עם כל מה שאתה אומר, כל מילה בסלע.

אל"ף, אני מברך על הדיון.

חבר הכנסת מולה יכול לפגוש אותנו בוועדת הכספים ולעזור לנו בזה.

אני מציע שכל אחד יעשה את עבודתו. אני אעשה את עבודתי גם בוועדת הכספים. תביאו הצעה שאתם, אתם, לעשות שינוי הסטה תקציבית מסעיף אחד לסעיף שני, אני אעזור לך להביא.

הסעיף של משרד הקליטה, אתה מדבר.

מילה לסיום.

אני אומר, לדעתי, לשלב באמת ביחד כולנו לחשוב. אחת מהבעיות זה באמת שצריך לעשות העדפה מתקנת לבני העדה ולתקצב באמת שהם בני-אדם שיוכלו להשתלב, שתהיה מכינה ראויה, מכינה קדם אקדמית וכל המכללות וגם באוניברסיטאות וגם מלגת קיום שהסטודנטים יוכלו להתקיים. תודה.

תודה.

צהריים טובים. אני מהמכללה האקדמית ספיר, אבל היום אני מייצג בדיון את ועד ראשי המכללות האקדמיות ובתפקידי הנוסף, אני גם יושב-ראש ועד מנהלי המכינות במוסדות ההשכלה הגבוהה והמכללות לחינוך.


נדמה לי שכל הדברים שנאמרו, אינם עוסקים במהות הדיון כפי שהוא הוגדר – חסמים בקליטת יוצאי אתיופיה במערכת האקדמית בישראל והנה, יוזמת ועדת הקליטה יוצרת הזדמנות לשיתוף פעולה יוצא דופן, בין אוניברסיטאות, מכללות, ומשרדי ממשלה לנסות ולהתמודד עם בעיה שאני חושב יסודותיה נרמזו על-ידי הדוברים ואני רוצה להגיד שבמרכז הבעיה, הדברים שאמר חבר הכנסת שלמה מולה, 1,800 תלמידים מדי שנה מסיימים, יוצאי אתיופיה, את מערך התיכון בישראל, רק אחוז קטן מהם מגיע אל ההשכלה הגבוהה. כלומר, תודעתית, המערכת הישראלית מבנה אותם לא לשאוף אל ההשכלה הגבוהה. אני לא אכנס אל הסיבות איך זה קורה ולמה זה קורה.


הניסיון להיאחז בתנאי הקבלה כאורים ותומים הוא ניסיון מעט משונה, כי אליבא דכולי עלמא, ואני מעריך מאוד את עבודת המרכז הארצי לבחינות, אבל בסופו של דבר, מדובר במספרים שמערכות הקבלה באוניברסיטאות לא משקיעות מחשבה לא מחקרית ולא אחרת, אלא מחליט – מתקבל, לא מתקבל. בשעה שידועים לי נתונים כמי שמלווה את עליית יוצאי אתיופיה מאז 1984, שהם מוכשרים לא פחות. השאלה היא שאלה של זמן, ליווי והשקעה, גם תחת מה שיואב אמר, העניין של האוריינטציה האקדמית החסרה והיא חסרה בתחומים של מחשבה, למידה, שפות והיא המצריכה ליווי אמיתי.


המכללה האקדמית ספיר מציעה דגם משותף לאוניברסיטאות ולמכללות. קבלה ללא הגבלה של ציון פסיכומטרי וללא ממוצע בגרות אלא רק על בסיס זכאות לבקרות. והמשך הלימודים ייקבע על-פי הישגי התלמידים בשנה א'. זה דגם אמיתי של נכונות לשלב את בני העדה, מכיוון שאנחנו רואים בכל טקס מצטיינים אצלנו, נציג של יוצאי אתיופיה. יותר מזה, בתוכנית שאנחנו עושים במשותף עם אוניברסיטת בן-גוריון, שהיא על-פי אותה מתכונת, שנה א' הנדסה במכללה והמשך באוניברסיטת בן-גוריון, בוגרינו שלא התקבלו מלכתחילה להנדסה, מגיעים לרמות הצטיינות מאוד גבוהות.


אני חושב שוועדת הקליטה לא יכולה בדיון של שעתיים לסכם עניין מורכב כל-כך. אני מציע, אני מציע שוועדת הקליטה תקבל החלטה לחייב הקמת צוות, ואני מגדיר אותו – מחקרי, ביצועי, שמטרתו לגבש ניתוח אמיתי של החסמים בחברה הישראלית מדוע לא רבים מבני העדה מגיעים אל הלימודים האקדמיים. יותר מזה, מדוע רבים מהם לא מצליחים לסיים תוך שלוש שנים. זה לא בגלל שהם לא יכולים, כי ייתכן שאם היינו מאריכים להם את הלימודים בעוד שנה, מקלים עליהם את העומס ואת הלחץ, הם היו מצליחים ואפילו מצליחים ברמות גבוהות ולנסות לתת מענה אמיתי.


אני רוצה לכבד כל אחד במה שהוא עושה. אני אבל רוצה להגיד שהדיון נועד לפתוח מחשבה חדשה. הוא לא נועד להצדיק את הקיים, הוא לא נועד שנתנצל למה יש לנו רק 90 תלמידים או 100 תלמידים, אלא הוא נועד לתת פיתרון לבעיה.


אנחנו מדברים, עם כל הכבוד לבינתחומי בהרצלייה, אנחנו מדברים על מערך ההשכלה הציבורית בישראל והשאלה היא לא המוסדות שבהם אדם יכול תמורת שיק מכובד להתקבל, אלא מה מערך ההשכלה הציבורית בישראל מוכן לעשות לשם שילוב קבוצות שונות באוכלוסייה בו. אני רוצה לומר לכם דבר מחיי. אני תושב שדרות מגיל שנה, הבעיה שלי היא לא אם רוב יוצאי אתיופיה שבאים מקרב העולים החדשים של יוצאי אתיופיה, אלא הבעיה שלי עם הוותיקים, המסיימים את המערך התיכוני בכל האזור שלנו, לדוגמה, ואין להם בכלל בתודעה את התשוקה, את הרצון, להתמודד על זכותם הטבעית להוכיח את יכולתם. וזה בדיוק החסמים שהוועדה מרגישה בקיומם ושמוטל על כולנו במחשבה יצירתית להתמודד אתם. לא יעזור כלום, אף תלמיד לא יתווסף למערכת אם אנחנו כל אחד מאיתנו יסביר כמה שיטות המיון שלו נכונות וכמה לגיטימציה מחקרית יש לשיטה זו או לשיטה אחרת, זה לא יועיל. העניין ידוע. ואני מסכם אותו בשלוש נקודות: א. יוצאי אתיופיה מוכשרים על-פי התפלגות נורמאלית, כמו כל אחד אחר באוכלוסייה. ב. מוסדות ההשכלה הגבוהה ומדינת ישראל לא השכילו לפתח מערך תמיכה מתאים לשילובם באקדמיה. ג. יש איזה שהוא עניין שצריכים לפרוץ אותו ואני אומר אותו, אני מצטער אם זה יהיה מעט בוטה. מערך התקצוב של מדינת ישראל לקליטת עולי אתיופיה, כמו לקליטתם של אוכלוסיות אחרות, זה עניין של להראות שעשינו ואז, מה קורה? תלמידי מכינה שהושקעו בהם עשרות אלפי שקלים, בבואם לממש את יכולתם ללמוד באקדמיה, אין להם מאיפה. קחו בחשבון שחלק גדול מ- 600 תלמידי המכינות יוצאי אתיופיה בישראל, באמצעות מלגות הקיום שהם מקבלים, חוסכים מפיהם כדי לשלוח כסף להוריהם. קחו בבקשה נתון מחקרי, מה עלות קיומו של סטודנט רגיל, חודשי. מעל 3,000 שקל. קחו את סיכויי השתלבותם של הסטודנטים יוצאי אתיופיה, שרוצים לעבוד, ואת המחסומים הקיימים בקבלתם לעבודה. אני לא צריך לספר לכם על מה בעלי עסקים ומפעלים מעדיפים.


והערה אחרונה ליואב. אתה לא אשם, אבל לא ייתכן במדינה החורטת שוויון, שמסיבה תקציבית או מספרית, לא תיתכן בחינה בכל השפות האפשריות. אתה יודע מה? גם במרוקאית.

תודה. בעקבות המילים של מנהל המכינה, זוהר אביטן, הייתי רוצה לשאול מישהו מהאוניברסיטאות, אולי באמת לעשות פיילוט ולבחון את הקבוצה, לא לפי, זאת אומרת, בלי תנאי קבלה ולראות את השנה הראשונה איך הם לומדים.

יש לנו תוכנית כזאת שנקראת מצטייני הפריפריה, היא בעצם מיועדת לכל תושבי הפריפריה הכלכלית או הגיאוגרפית ובעצם הסטודנטים נבחרים, משרד החינוך קבע מהם בתי הספר שהם נחשבים שמקבלים פחות מבחינה לימודית ומתוך בתי-הספר האלה נבחרים קבוצת התלמידים שקיבלה את הציונים הכי גבוהים בבגרויות והם נכנסים לאוניברסיטה בלי פסיכומטרי. זאת אומרת, תוכנית כזאת כן קיימת. העלות שלה, עבור כל סטודנט בתשלום שכר לימוד, דמי קיום, משהו כמו 30,000 שקל מלגה לשנה. זה מתבסס על העניין הזה שמשרד החינוך הכיר בזה שיש קבוצות שהן פריפריאליות, שמבחן הפסיכומטרי לא מתאים להן, מבחן הבגרות, הם הצליחו בבגרות, בוא ניתן להם את ההזדמנות להיכנס לאוניברסיטה בלי פסיכומטרי. אותו דבר צריך להיות גם מיושם לטובת יוצאי אתיופיה, במידה ולא רוצים להתחשב במבחן פסיכומטרי, לתת לסטודנטים הטובים באמת להיכנס לאוניברסיטה עם תעודת בגרות, לתת להם את כל התמיכה שהם צריכים וזהו.

אני רוצה לשאול את נציגת הוות"ת, האם יש לכם, ברור לנו שזה באמת חלק, המרכיב המשמעותי ביותר באמת החסם או מה שאנחנו יודעים, בתוכניות במכינה או בשנה הראשונה, אחרי שהתקבלו, כדי שלא יפרשו.

האם יש נתונים לגבי זה?

רגע, לא לא לא. השאלה שלי, האם אתם, יש לכם ייעוד או תקציב מיוחד ליוצאי אתיופיה, בכלל, התקיים דיון, שאתם רוצים מעבר למה שמשרד הקליטה או גופים אחרים נותנים תקציב ייעודי, ייחודי, אפילו כניסיון, לראות. כי אי-אפשר להשאיר את האוניברסיטאות. תראו, אם יש את בובי גולדברג, אז הוא יודע בדיוק, בא מהסוכנות, התרגז עליהם, אמר אני עכשיו הולך להשקיע באוניברסיטת תל-אביב, אז הוא נותן. אם אין יהודי נדיב או בארץ או בחוץ לארץ, זאת אומרת מה שהאוניברסיטאות גם, המעט שהם עושים, זאת אומרת הוא לא, אם לא יהיו מסוגלים, היינו הך זה דרך אגב גם למכללות. השאלה אתם, כוות"ת, האם אתם קיימתם דיון, בכלל חשבתם, לתת תקציב ייעודי לאוניברסיטאות? תוספת תקציב.

התקציב הייעודי לסטודנטים ממוצא אתיופי הוא בעיקר מופנה לעניין המכינות. ות"ת עשתה חשיבה ועושה חשיבה לגבי איזה מענה מערכתי יכול לעבוד הכי טוב והחסם האפקטיבי החשוב ביותר שייצרו זה באמת הכניסה למערכת ההשכלה הגבוהה.

כמה אתם שמעתם נותנים במכינות? אתם לא נותנים.

התקציב של מכינות, הכולל, הוא 35 מיליון שקל. התקציב הזה מתחלק גם לשכר לימוד שממומן לאתיופים ולאתיופים באופן ספציפי, יש גם תשלום נוסף של מעטפת.

למה? את המכינות, עופר, אתה מממן, לא?

לא, זה אנחנו נותנים. ויש תשלום מיוחד, ספציפי למעטפת, מפני שמוכר העניין הזה שלעתים דרוש סיוע מיוחד ושיעורי עזר וייעוץ ספציפי. המעטפת 6,000 שקל לשנה, לכל סטודנט.

זאת אומרת, רגע, אבל גם את זה אתם נותנים לכאלה שלא עשו צבא. היתר מקבלים,

לא לא, זה רק לתלמידים אתיופים במכינות.

אבל אני אומר, אני יודע מה אני שואל. כל אלה שעשו צבא, הצבא מממן אותם, משרד הביטחון מממן.

חלקית.

אלה שלא הגיעו, מגיעים למכינות שלא עשו צבא, מספרם הוא לא גדול. לכן אי-אפשר להגיד שרובם, רובם, עשו צבא. לכן, המספר הוא הרבה יותר קטן ממה שאת אומרת.

אז אני אומרת שגם התשלומים של מי שעשה צבא מחולקים אחרת.

300 סטודנטים בשנה בערך.

300, במכינות יש 330,

שלא עשו צבא.

שלא עשו צבא, סליחה. גם מי שעושה צבא, התשלום שלו במכינות מתחלק בינינו ובין הקרן להכוונת חיילים משוחררים, אז זה לא מדויק מה שאתה אומר. נכון שהם משתתפים. וגם התשלום של המעטפת, אם אני אדייק, הוא מתחלק בינינו, בין הקרן ובין משרד החינוך, תלוי באיזה מוסד הסטודנט לומד.

אבל אני רוצה שלאוניברסיטה תהי המוטיבציה להתגמש בקבלת סטודנטים, בסוף תנאי הקבלה ולהבטיח שהוא מגיע בשנה הראשונה, מסיים מסלול והם יכולים להיות שקטים בתחום של הסיוע והמעטפת. אז אם אתם נותנים להם מכינה אז האוניברסיטאות באות ואומרות – אני לוקח את הטוב ביותר, לכאורה לפי זה, ואז עדיין אין פריצה.

זו סוגיה שעולה שוב ושוב ושוב בכל פעם שדנים בדיון של אוכלוסיות שמגיעות מרקע שונה והדילמה היא תמיד האם ליצור סטודנטים שהם יכולים להיות סטודנטים, נקרא לזה, מדרג ב', או להציב אותם באותם סטנדרטים. כי אם אתה מקל בתנאי הקבלה ועושה להם מבחנים במרוקאית, סתם לצורך הדוגמה, בעוד שהלימודים הם לא במרוקאית, זה לא מציב אותם בנקודת פתיחה טובה.

לא לעשות הבדלה אלא לתגבר בתקציב יותר גדול.

בסדר. ממשרד החינוך.

הניסוח המקובל זה הקלה בתנאי קבלה ועקשנות בתנאי הסיום.

רציתי לתת כמה נתונים על מסיימי, תלמידים אתיופים שמסיימים את התיכון עם הבגרות שלהם. כמו שאמרתם, לומדים 2,760, ניגשים לבגרות 86.5%, זכאים לבגרות 1,100. ושיעור הזכאים לבגרות הוא קצת פחות מ- 40%. ממש, כשאם אנחנו ניקח את אחוז הזכאים הכללי בארץ, הוא 57.8%.

וכמה זכאים לבגרות שראויים להגיע לאוניברסיטה?

בגרות איכותית.

בגרות איכותית זה הם 24% בערך. 660 תלמידים.

אני רוצה להוסיף לרעיון שאת זרקת. כמו שנאמר פה על-ידי מר פויירשטיין, רקטור האוניברסיטה העברית רצתה לפתוח השנה תוכנית מיוחדת בדיוק בכיוון הזה, עם 20 סטודנטים אתיופים, בשביל לעשות את אותו דבר שאת אומרת. התוכנית הזאת הוכנה בפירוט מלא כי היה ברור שהם לא יכולים ללמוד בצורה רגילה, הם צריכים ליווי וכו'. היה תורם שהיה מוכן לממן את התוכנית והוא נסוג ולצערי לא נמצא מימון לתוכנית הזאת. כלומר, אם היה לנו את האפשרות הכספית הזאת, אנחנו היינו עושים את זה, כי אני חושב שהרעיון הוא נכון.

כב' יושבת-ראש הוועדה, כפי שהתחלת בנושא הזה, אני חושב אנחנו צריכים להמשיך להיאבק לביטול של פסיכומטריה לעולי אתיופיה. התרגום לאמהרית זה לא פיתרון. אני לא מסכים עם אדוני בעניין של התרבות. האוריינטציה של המבחן, התוכן של המבחן, כמובן, הוא התרבות המערבי. אני בעצמי עברתי את המבחן, אני יודע את זה. הצורות שדורשים שם בכלל לא מתאימות לעולי אתיופיה, ולכן מה שצריך לעשות, לעשות דיון בוועדת העלייה והקליטה, בנוכחות של שר החינוך, והמנכ"ל של המועצה להשכלה גבוהה, להביא אותם להחלטה על שינוי מדיניות של לבטל פסיכומטריה. זה הפיתרון לדעתי. ואני מתחבר למה שהאדון אמר, שפשוט לתת הזדמנות שנה ראשונה באוניברסיטה ולראות את התוצאות. זה מה שיפרוץ, זה מה שיגדיל את מספר העולים בהשכלה גבוהה. תודה.

דני קסהון, בבקשה. קודם כל, תודה רבה לך שהבאת לנו את הסטודנטיות.

תודה רבה. אני מסתכל על הנתונים שהאדון נתן לי פה, זה אומר הכל. כלומר, מתוך 2,760 שניגשים למבחן, אם מקבלים את הרבע, את ה- 660, מבחינתי זה אומר הכל, כאילו נתון שהוא מאוד מדאיג וצריך לחשוב עליו לעומק, לאיזה תוצאה אנחנו יכולים להגיע עם נתון כזה שמתוך כל הניגשים, מגיעים מספר מאוד מועט לאוניברסיטאות או למכללות.


אני מתחבר לאדון, משהו שהוא אמר, אני חושב שדברים נכונים וזה מה שהוא צריך לבדוק, מכיוון שהדיון עצמו הוא מתרכז בחסמים של יוצאי אתיופיה לאוניברסיטאות. אני חושב שלא רק יוצאי אתיופיה מוכשרים, גם יש להם פוטנציאל וגם יכולות בלתי רגילות. אולם זה לא בא לידי ביטוי מאותה סיבה שהאדון ציין, שישנם חסמים שמקשים, מקשים מאוד להגיע לאותן יכולות ולתרגם אותן ולבוא לידי ביטוי לאותן יכולות שיש להן. אני חושב שהפסיכומטרי, כפי שכולם ציינו פה, לא יכול להיות מדד ליוצאי אתיופיה, הוא לא יכול להיות מדד. הוא לא משקף כלל את היכולות לגבי יוצאי אתיופיה ואת הפוטנציאל שטמון בהם.


דבר נוסף, הקשיים, אני חושב שבזמנו גם אמרנו לעופר, הקשיים הכלכליים זה מחסום אדיר. קחו למשל, ממתי הוחלט המלגה הזאת, דמי הקיום הזה, של 600 שקל, היום כל הנושא תחבורה אפילו הוא כל יום עולה, אבל הנושא הזה לא עולה, הוא נשאר תמיד.

כן, אנחנו שמענו את זה. זה אנחנו כבר חוזרים.

זה דבר שצריך לחשוב עליו ולשנות אותו. אם הדיון הזה בא לומר את הקשיים ואת הדברים הקיימים וכו' וכו', ואין שינוי מזה, אז לא עשינו שום דבר.

נמצא כאן יועץ ראש הממשלה, שאחרי הישיבה ילך לראש הממשלה.

לכן, אני מבקש מהדיון הזה, להתחיל לעשות מעשה. אני חושב שאילנית ויעל הן לא רק מציגות את עצמן, הן מציגות אלפי סטודנטים, הן גם מתנדבות באיגוד הסטודנטים של יוצאי אתיופיה והן באו כדי לומר.

שקיים כזה ארגון, למי שלא יודע.

הן באו כדי לומר את הקשיים האמיתיים שקיימים בשטח. אני חושב, שוב, אני לוקח את הדברים שזוהר אמר, אני חושב שצריכים להקים צוות שיבדוק ויחקור לעומק, כדי להעלות את כל הנושא הזה. ודבר נוסף, לא רק בנושא של האקדמיה, אני חושב שהצוות הזה גם צריך להקים אותו בנושא של תעסוקה. לאחר האקדמיה, תאמין לי, כל מי שלמד וסיים, הגיע עם הצטיינות, בסופו של דבר הלך להיות שומר בתחנה המרכזית או בקניון או בכל מקום אחר, ולא הגיע ואת הפוטנציאל האדיר שלו לא ניצלו כפי שהוא למד. וזה נושא עוד יותר עצוב שצריך לבדוק אותו לעומק, וצריך להשקיע עליו. אני מבקש, גברתי היושב-ראש, מהוועדה הזו, שיוקם צוות שיחקור לעומק את כל הנושא הזה בכדי שנוכל לעשות שינוי אמיתי ושהקהילה תהיה משולבת בתוך החברה הישראלית. תודה רבה.

תודה. זיווה מקונן, בבקשה.

אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. כולם דיברו על כל מה שאנחנו חושבים, אבל אני רוצה להציג שהקושי מתחיל בפערים החינוכיים מלכתחילה. אי-אפשר לדבר על אחוזי זכאי בגרות איכותיים שהם מועטים, בלי שאנחנו נדבר על הפערים החינוכיים שנמצאים עוד מבתי-הספר היסודיים ועל זה צריך לשים לב בהחלט וכשאנחנו רואים שמצב של בני הנוער, הילדים והנוער בסיכון, כשליש מהתלמידים יוצאי אתיופיה נמצא בסיכון, אנחנו לא יכולים לבוא ולדבר על אחוז הזכאים לתעודות הבגרות האיכותיות, לכניסה לאוניברסיטאות.


אני רוצה להתייחס בנושא של מינהל הסטודנטים. מינהל הסטודנטים לא מגדיל את התקציבים לסיוע לסטודנטים יוצאי אתיופיה, אלא גם מגביל מבחינת הגיל. אני חושבת שמינהל הסטודנטים צריך לאפשר את התמיכה ביוצאי אתיופיה, גם מעל גיל 28. אני יודעת שיש את התהליך הזה של גיל 28 עד 35, אבל הוא מגביל לתחומי לימוד מסוימים בלבד וזה לא יכול להיות, צריך לאפשר לאוכלוסייה הזאת, שהגיעה גם בשנות ה- 80 וגם בשנות ה- 90, להתקבל ולתת לה הזדמנות להשלים את הלימודים שלה. הנושא של הזכאים לתעודות בגרות איכותיות, זה נושא שדנו בו בוועדת זכויות הילד. אני חושבת, גברתי יושבת-הראש, צריך לקחת את כל הנושא הזה של החינוך מהפערים בחינוך בכלל, כל האוניברסיטאות, ולדון לעומק בשילובם של יוצאי אתיופיה בכל מערכת החינוך ולדון בו לעומק כדי לקדם את הנושא. והדבר הנוסף והעיקרי, זה שהוועדה תצא עם מסקנות שאפשר לעקוב אחר-כך ולבדוק אחרי תקופה, ולהסיק את המסקנות, כדי לקדם את הנושא הזה במלואו.

תודה. בבקשה, ד"ר מנגשה.

אני מנכ"לית הפרויקט הלאומי האתיופי. אני רוצה להמשיך את הקו של מר אביטן. גם עופר, כשדיברת מעל 90% של הסטודנטים באוניברסיטה, הם בוגרי מכינות. מכינה היא חממה לאותם סטודנטים שהיא גם מצמצמת פערים בהישגים לימודיים וגם מאפשרת כניסה להשכלה גבוהה. כרגע, גם המכללות, גם האוניברסיטאות, מקבלים סטודנטים יוצאי אתיופיה במכללות במסגרות שלהם כחממה בלבד, בלי שום מחויבות להמשך להשכלה גבוהה באותה אוניברסיטה או באותה מכללה.


אני חושבת שמה שצריך לעשות, אם יש כ- 1,200 תלמידים, סטודנטים, במכינות קדם אקדמיות, חייב להשתנות משהו. קודם כל, אופיר, לא אתה, המתקצב, המעטפת, 600, 6,000 שקל לשנה, אם אנחנו לא נחזק את התלמידים, אחרי צהריים אחרי הלימודים רגילים באותה מכינה, אנחנו לא יכולים לצפות לתוצאות טובות שסטודנטים ייכנסו למסגרות שהם שואפים להגיע אליהן. אז חייבים להגדיל את המעטפת הזאת מ- 6,000 שקל ליותר.


והדבר הנוסף, אין הכרה הדדית, אין הכרה הדדית בין המכללות לאוניברסיטאות בנושאי המכינות. אם סטודנט צריך ליצור מצב מתקבל באוניברסיטת תל-אביב, נניח, במכינות אלה אצלך, האוניברסיטה צריכה להתגייס להשקיע באותו סטודנט בנוסף לכספים שהם מקבלים, עם גיוס.

שהוות"ת גם תיתן להם.

עד עכשיו אני הקשבתי לך, אליה, תני לי.

אני מקשיבה. בסוף דברייך אני אתייחס.

אז בסוף, את הדוגמה, בסדר?


אני מתכוונת לכולם. אז לכן, ברגע שמכינה מסתיימת, צריך, המדד צריך להיות ברגע שלסטודנט נכנס, קובעים יעדים לאותו סטודנט שהוא מסיים, לאן רוצים לשלב אותו, ההשקעה תהיה גם כן בהתאם למה שאנחנו קובעים היעדים. הייתי מצפה שתהיה הכרה הדדית בין האוניברסיטאות למכללות במכינות, לא יהיה מחסום אחד. תראו, אחד הדברים שבאמת תקרת זכוכית שיש לסטודנטים כניסה למכינות, בסופו של דבר רואים את שער הכניסה לאוניברסיטה, אבל תקרת הזכוכית לא מאפשרת לאותם סטודנטים להיכנס.


לגבי פסיכומטרי. אני הגעתי לארץ בגיל מאוחר יותר, השתלבתי בהשכלה גבוהה, הוצאתי דוקטורט. אם הייתי באמת נבחנת, אוניברסיטת בר-אילן נתנה לי את האפשרות להשתלב ללא שום באמת בקשה לפסיכומטריה, לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי. לא חסם, שום דבר ממני, שהוא, סיימתי את התואר הראשון ומייד התקבלתי למוסמך באוניברסיטה העברית בציון גבוה יותר. לכן, אני מהדוגמה האישית שלי באה ואני אומרת – אסור להעמיד בפנינו אולי לדור הבא שהילדים שלנו יגדלו מגן הילדים ויגיעו באמת, יעברו את כל השלבים שהילדים שלכם עוברים, מגיל לידה עד האוניברסיטה, אז אנחנו נעמוד בגאווה רבה גם להפגין את היכולת שלנו.


היום אני חושבת שצריך לתת את ההזדמנות הזאת, של פשרה שכמו שאני הגעתי גם ילדים אחרים, סטודנטים אחרים יוכלו להגיע. תודה.

הבעיה הם לומדים ב- 2,000 בתי-ספר נפרדים.

אני מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך. אני חושב, ראשית, אני רוצה להגיד משפט אחד, להשלכות, העובדה שבני הקהילה לא מתקבלים למחלקות יוקרתיות באוניברסיטה, אחר-כך משפיע על יכולת סיכויי התעסוקה שלהם, אחר-כך, בחיי היום-יום. אם אתה מתקבל למחלקות שאין בהן הרבה דרישה, משמע, ואז ההשלכות של המצב הזה הוא על הדימוי של הקהילה ועל השאיפות של האחים והאחיות הצעירים, שהיו מושא הערצה האחים הגדולים שלהם אמרו הם למדו באוניברסיטה, הם אחר-כך ימצאו תעסוקה, יהיו להם חיים יותר משופרים, אולי גם אפילו ישפיעו על האחים והאחיות שלהם, אחר-כך, כשאותם אנשים הופכים להיות המאבטחים של הקניונים ואז האחים הקטנים והאחיות הקטנות שואלים את עצמם למה לנו ללכת ללמוד באוניברסיטה. כלומר, האי-קבלה למחלקות היוקרתיות, בגלל כל העניינים האלה, משפיע על סיכויי תעסוקה, אחר-כך משפיע גם על מוטיבציה לימודית של האחים והאחיות הקטנים שלהם.


עכשיו אני רוצה להגיד, אני חושב שצריך להתייחס לבעיה, אני חושב שצריך להסתכל בשני שלבים. צריך לחשוב על פיתרון קצר טווח וצריך לחשוב על פיתרון ארוך טווח. אני חושב העניין של המבחנים הפסיכומטריים על גווניהם השונים, הם מחסום בעבור בני הקהילה, לא רק לקבלה לאקדמיה, אלא גם לתעסוקה אחר-כך. אנשים, כשניגשים למבחנים של נציבות שירות המדינה, אני רוצה להגיד לכם, הסיכוי של בן הקהילה לעבור את המבחנים האלה, כי הם פחות או יותר על אותו עיקרון.

לא גאון, להיות רכז.

כן.

רכז זה תפקיד פשוט.

לכן אני אומר, צריך לחשוב על טווח קצר ועל טווח ארוך. בטווח הארוך אני חושב שאנחנו צריכים לשאוף שבני הקהילה יתקבלו לאקדמיה וגם לתעסוקה, כמו כל אחד בארץ. אבל, עד שייצמח דור שיהיו לו את המיומנויות המערביות שהמבחנים האלה דורשים, צריך ליצור כלי אלטרנטיבי. איך יכול להיות מדינה שהוקמה על-ידי מהגדרים, כל-כך הרבה מהגרים חיים בחברה הזו, כל-כך הרבה שונות תרבותית קיימת בחברה הזו, ואף על פי כן, המבחנים הם חד-גוניים, שאם אתה בא מהמשפחה בעל אוריינטציה מערבית ובעל אוריינטציה ומיומנויות אקדמיות, אתה תוכל להסתדר עם המבחנים האלה. אם אתה לא נמנה על האוכלוסייה הזו, לא תוכל לעבור עליהם. לכן אני אומר, צריך לחשוב על פיתרון ביניים. לפיתרון לטווח הארוך, אני חושב שצריך לחשוב, דובר על עניין של נוחות. אני חושב שלושה דברים צריכים לאפשר לבן-אדם להצליח באקדמיה, אל"ף, להגיע לאקדמיה, בי"ת, להצליח שם.


כדי להגיע, כפי שנאמר, צריך בגרות איכותית וצריך יתרון לעניין של המבחן הפסיכומטרי. אבל גם אחרי שאתה מגיע לשם, צריך מעטפת רחבה יותר שתאפשר לבן-אדם, תראו, אני גאה ביכולתה של הקהילה הזו, כל אחד דיבר על עצמו, אולי משפט אחד על עצמי. אמנם זה ייראה כשחצנות. אני עליתי לארץ בגיל 18, ועד גיל 18 לא ביקרתי יום אחד בכיתה. וגם אחרי גיל 18 לא ביקרתי. אין לי תעודת בגרות. אבל בימים אלה, סיימתי את התואר השני שלי באוניברסיטה העברית, כי יש לקהילה הזו מוטיבציה ורצון ואני כל-כך נדהם כשאני רואה, אני מכיר במקרה, לפחות את יעל ואת המשפחות ואת ההורים, אנשים שלא ביקרו באקדמיה, הם לא אקדמאים, אף על פי כן, הקהילה הזו מראה רצון עצום ודחיפה עצומה, כדי להביא את הילדים שלה לאקדמיה. אם היינו משווים את בני הקהילה לעומת אוכלוסיות אחרות, שהוריהם לא אקדמאים, איזה אחוז מגיע לאקדמיה ואיזה אחוז מגיע מהקהילה הזו שהם הורים לא אקדמאים, אני חושב שאני לא אטעה אם נמצא אחוזים מאוד גדולים, כך שיש רצון ומוטיבציה. אבל צריך לעזור.


ואני אומר, והעניין של המשאבים. תראו, אפשר להגדיל את המלגה, אני מבין שבמדינה שלנו אומרים תמיד המשאב הוא מוגבל. אם צריך לחשוב מה עושים מהתקציב, אז האם להגדיל את המלגה או ליצור מעטפת רחבה יותר שתאפשר להם לשרוד ולרכוש מיומנויות אקדמיות? כי מיומנויות אקדמיות כנראה לא ממש תרכוש אותם בבית-ספר אלא צריך לרכוש אותם בבית ואם אתה בא מבית לא אקדמאי, אז כנראה אין לך את המיומנות הזו ואני הייתי משקיע את המשאב הזה בכיוון הזה.


דבר נוסף אני אגיד, ככה, פסיכומטרי. היום בן הקהילה, אם הוא רוצה לעשות פסיכומטרי, למיטב ידיעתי וכמות שפונים אלינו, יש הרבה מכונים היום. אתה רוצה לעשות פסיכומטרי, זה עולה המון כסף ואין היום מלגה לפסיכומטרי לבן הקהילה שרוצה לעשות. אם אתה רוצה פסיכומטרי, זה רק במסלול של המכינות ואני אומר – למה ילד בן הקהילה שיש לו אולי תעודת בגרות איכותית וכרגע מה שהוא צריך, הסיוע הוא סיוע מלגה לגשת למכון, כמו כל אחד, ויש בנות שירות לאומי, למשל, שיש להן זמן להשקיע עכשיו בפסיכומטרי, במהלך השירות הלאומי שלהן, ללמוד ולגשת, הייתי יוצר גם אפשרות של מלגה לגשת למכון הפסיכומטרי, ללמוד ולגשת עם זה ולא לחכות שהמסלול היחידי, כדי שתקבל סיוע, זה רק אם תיכנס למכינה במסגרת המכינה, גם תוכל לגשת לפסיכומטרי.


אולי דבר אחרון מבחינה זו ואני אומר גם בעניין של המכינות. תראו, המכינות הוא מנגנון מפצה ובמידה מסוימת מנגנון מתקן. על חלק מהסטודנטים שלא הצליחו להוציא תעודת בגרות או תעודת בגרות איכותית בבית-ספר. אני חושב שהדבר הזה, היה דיון בשנה האחרונה, עברו שינויים בנושא של המכינות לגבי ניהולן של המכינות. אני חושב, היום אני לא יודע מה קורה שם, אבל זה מנגנון שצריך לטפח אותו. העובדה שיש פה אוניברסיטאות, ואני מכיר את הנתונים, שיש אוניברסיטאות, אני מעריך את הנכונות אולי של אוניברסיטת תל-אביב או האוניברסיטה העברית בשנים האחרונות להתגמש, אבל האוניברסיטאות הראשונות שפתחו את שעריהן לבני הקהילה היו אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת באר-שבע, ולא בכדי יש לנו כמויות גדולות. נכון שבאוניברסיטת חיפה אני רואה בדרך-כלל חבר'ה לומדים מדעי המדינה ותקשורת ועם זה קשה ללכת אחר-כך למצוא תעסוקה, אבל לפחות צריך לציין את העובדה הזאת. אז בזה, הייתי מסיים את מה שיש לי להגיד, ככה שאני מציע, כאמור, למצוא פיתרון קצר טווח ולחשוב על פיתרון ארוך טווח כי בני הקהילה ירגישו שנכנסים לאקדמיה, לא דרך ועדות חריגים ולא דרך, אבל בשביל זה צריך להשקיע עוד בבית-ספר יסודי, וכל מיני מיומנויות שצריך לרכוש אותן, עד שאלו שיקבלו את זה ויגיעו לאוניברסיטאות, בינתיים צריך למצוא פיתרון אלטרנטיבי שנקרא לו איזה שהוא מבחן הערכה, נמצא לו איזה שהוא כלל שגם אף אחד לא יצטרך להיכנס בגלל הנחמדות שלו.

תודה. מדוד לדוד, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה, אני מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה במשרד הקליטה והעלייה.

לא חשבנו שאתה משרד התיירות.

אתה צודק שאין אף אחד בתפקידים האלה, לצערי הרב.


אני חושב שההתכנסות של היום היא באמת ממעלה ראשונה, דווקא בשונה מכל הישיבות פה מדובר על האקדמיה, על אקדמאים של יוצאי אתיופיה, השתלבות שלנו כאקדמאים. יחד עם זה, אני אוהב לתת דוגמאות דווקא מהצבא. בשנת 84 לא רצו שגם נגיע לצנחנים, ליחידות מיוחדות וגם לא רצו שנהיה גם קצינים, בגלל שנאמר מה רמת ההשכלה שלך, מה רמת ההשכלה של ההורים שלך, ומפה נקבע הדפ"ר וכן הלאה והיינו שלושה-ארבעה בין הראשונים שהתעקשנו להגיע לבה"ד 1. אבל כאשר הגענו לבה"ד 1, היו שלושה יוצאי אתיופיה שהגענו, כל אחד בתקופה אחרת ושלושתנו היינו מצטיינים למופת. אז פה, יש פה עניין שתבינו או לא, כדי באמת, להסביר. אותו דבר גם בשנים הראשונות, כפי שחבר הכנסת שלמה מולה אמר, שנכנסו לחיפה. חיפה אמנם באותה תקופה קיבלה אותם, לא על-סמך פסיכומטרי, אלא אמרו – בואו ניתן את השנה הראשונה ונבחן אותם על-סמך ההצלחה של שנה, של סמסטר א' וסמסטר ב'. בסמסטר א' כמעט היו ממוצע, בסמסטר ב' כבר היית הצלחה. אז פה מה שרוצה להגיד שהנושא של הבחינה של פסיכומטרי, היא לא משקפת את האמיתיות כפי שזה, אני אומר, אני לא בא לחדש. אני חושב שכן צריך לראות, לתת את ההעדפה, גם אם היום עושים את הפסיכומטרי, לא להקשות. אם אתם רואים את הממוצע שמתקבל וככה אפשר לפתוח את זה. שערי תל-אביב, עד לפני שלוש-ארבע שנים היו מאוד סגורים, היה מאוד מאוד מאוד קשה, והיום, כששמעתי את הנתונים, אני מכיר אותך באופן אישי, זה מאוד משמח ומאוד מחמם את הלב לראות שזה מתקדם ואני חושב שגם רואים את התוצאות, מבחינת הדברים האלה.


אני חושב שלגבי השאלה שלך בהתחלה, חבר הכנסת שלמה, ששאלת מה עושים, האם משווקים, האם מנסים לעודד ולגייס. אנחנו כן עושים מאמצים רבים, כולל אותם החיילים, שלושה חודשים לפני השחרור שלהם מעודדים אותם גם בתוכנית חומש, גם לפני תוכנית חומש, ומכינים אותם כדי אפילו צה"ל גם מוכן לתת את האפשרות שיבואו וישלימו את הבגרויות להשלמת הבגרויות, כדי שאחרי השיעור יוכלו להיכנס למכינות. יש פה גם עניין של הקהילה עצמה, אולי באמת יכול להיות מהייאוש, אם אנחנו מסתכלים לפני חמש-שש שנים, לבין מה שיש היום, אולי מהייאוש, נסוגים אחורה. אבל מאמצים כן נעשים ופה אני מתחבר למה שנאמר, אותן האוניברסיטאות שעושות את המכינה, אני חושב השאיפה שלכם צריכה להיות שאותם אנשים, אותם הסטודנטים או תלמידי המכינה, שאיפה ראשונה שצריכה להיות שיישארו שם. כי אם תיקחו את הטובים מתוך המכינות שלכם, אני חושב שפה, לטעמי, לא הושגה המטרה. ברגע שאני עושה הכנה, אני רוצה שאותה הכנה זו, אני אקבל אותו כי גם שם אני בדיוק משקף אותו מה עם פוטנציאל הלימודים שלו. אז עכשיו, פוטנציאל הלימודים יגבר לפי הראייה שלי, על התוצאה של המבחן של הפסיכומטרי שאתם נותנים. אני, תבדקו את הדברים האלה, אני למדתי בספיר יחד עם זוהר, זוהר היה שם אחראי וישבנו באותה כיתה ולשמחתי, אני חושב שמכללת ספיר זה אחת הדוגמאות של המכללות, מבחינת נכונות וקליטה וכל הדברים האלה. תודה רבה.

תודה. מכון רופין, בבקשה.

תודה רבה. אני, מה שאני יכול להוסיף, הנושא הוא מאוד מורכב ולא פשוט. אני חושב שאנחנו עוסקים בכיבוי שריפות, לא בטיפול בבעיות היסוד. זה טיבה של המדינה. זה מה שאנחנו חיים פה. אני חושב, אנחנו כאתיופים, היינו יסודיים מאוד.

יוצאי אתיופיה.

בתור יוצאי אתיופיה, אבל המדינה פה עוסקת בכיבוי שריפות, כך אנחנו נקלענו גם למצב כזה.


לדעתי, הטיפול צריך להיות יסודי ואכן מהגיל הרך, עד הגעה אוניברסיטה, וצריכה להיות מדיניות כוללת, מדיניות כוללת, משרד אחד לא מדבר עם המשרד השני, אין מדיניות כוללת בקליטת העלייה. שם נמצאת הבעיה. על זה אנחנו נפלנו, בדבר כזה אנחנו נפלנו, בתור עולים חדשים. מה אנחנו אמורים לעשות? לכן אנחנו מתמודדים בכוחות עצמנו, עם המעט שהמדינה נותנת בכוחות עצמנו, הגענו להישג הזה. ללא המוטיבציה שהיה לנו, ללא הרצון שלנו, לא היינו מגיעים למצב כזה. שכחתם שהאוכלוסייה הזאת הגיעה, 99% לא מלומדים, גם את שפת האם שלנו לא קראנו ולא כתבנו. על מה אתם מדברים בכלל?


לכן, הנושא הוא כאוב, טוב שהוועדה הזאת קיימת. אם הוועדה הזאת תמשיך ותיתן ותקטוף פירות זה יהיה ראוי.


אני יכול לתת ממה שאנחנו עושים, במרכז האקדמי רופין, מהדוגמה, מהכיבוי שריפות, מה שאנחנו יכולים לעשות, מה אני יכול לעשות, דוגמה? אנחנו, אין לנו חסמים לכניסה. אין לנו חסמים. אנחנו צריכים סטודנטים מהקהילה, אני מסתובב ובשכונות, בערים, כדי שיגיעו. אין סטודנטים, אין תלמידים. אין תלמידים. ללקט אותם, העיקר שתהיה להם תעודת בגרות. תהיה להם תעודת בגרות, חצי בגרות, מגיעים אצלנו, יש מכינה ייעודית ובמכינה ייעודית אני מלווה אותה, את המכינה הייעודית הזאת, משולבת בתוכה גם תוכנית לחיזוק במתמטיקה, אנגלית ועברית, גם לימודים אקדמיים במינהל עסקים, כלכלה ומינהל, ראיית חשבון והנדסה.


עם נקודות כאלו, עם חיזוק חברתי, עם כל התמיכה, אנחנו פותחים להם את השערים להיכנס לתוך המכללה. אין חסמים אצלנו. יש לנו 80 סטודנטים, אין לנו כמעט נשירה. המחזור הראשון, 25 סטודנטים שהתחילו השנה יסיימו 21 סטודנטים לתואר ראשון במינהל עסקים.

יש לכם כבר בוגרי מחזור אחד, לא?

כן, המחזור הראשון עכשיו מסיים.

אבל יש לכם גם לפני כן כבר בוגרים.

לא, יש לנו נוספים. ארבע שנים. התוכנית היא לארבע שנים. התוכנית בנויה על-פני ארבע שנים, יש לה את התמיכה הכללית, אין לנו נושרים, אנחנו גם דואגים לתעסוקה, גם זה יש חסם. גם זה יש חסם. אנחנו עושים את כל המאמצים. כמה, כמה בעיות אנחנו צריכים לעבור? יש פה ילידי הארץ, למה הם לא יכולים להשתלב? ריבונו של עולם, כמה אפשר לדבר? אנחנו 30 שנה פה, הבעיה עדיין נמצאת.

ב- 40 בתי-ספר לומדים בנפרד, אז שם משקיעים פחות.

חבר הכנסת אברהם מיכאלי יצא לוועדה וחזר ואנחנו במיוחד חיכינו לו, אז בבקשה.

אל"ף, תודה. ובי"ת, אני מברך אותך על היוזמה אבל לא בגלל העיתון. אנחנו בוועדה שלנו, גברתי היושבת-ראש, אנחנו באמת עוקבים אחרי מצב החינוך ברמות שונות ואנחנו עוקבים מה קורה בתיכונים ולדעתי בסוף זה הכל שרשרת. אם אנחנו לא נכין תלמידים ותלמידות מ- ז' עד י"ב, לכניסה למכללות ולאוניברסיטאות, פרופ' פויירשטיין, שיהיה לנו בריא עד 120, הוא אמר – זה תלוי הרבה מאוד באנשים עצמם ואם יש לנו כשלים כאלו או אחרים בבחינות פסיכומטריות וזה, אנחנו צריכים למצוא את החלופות. אתמול דיברתי עם נשיא האוניברסיטה העברית ואמר לי חד-משמעית – כל דבר שאפשר ליצור ואולי הלחץ שלנו צריך להיות עליהם, כדי להגדיל את הכמות הוא מוכן, הוא מוכן לתת חונכים.

אתה יודע למה? בגלל שהוא היה חבר כנסת, היושב-ראש. בגלל שהוא בקדימה, אז ככה הוא.

אני רוצה לציין לשבח שקדימה זרקו אותו, אז בגלל זה הוא לא בקדימה.


אז אני אומר, באמת, החשיבה שלנו אולי כמומחים באמת בתחום של החינוך ואנחנו כוועדה צריכים באמת לדרבן את המערכות השונות איך נוכל למצוא פיתרונות כאלו או אחרים.


באמת יש פה שתי תלמידות מצטיינות, זה לא דוגמה. יש לנו קושי עם אלה שלא מגיעים בכלל, גם לרמה הלימודית הנאותה בתיכון, שאז יהיה להם איזה שהוא בסיס, כי צודקים האוניברסיטאות שאי-אפשר לקלוט מישהו שאין לו שום בסיס להתקבל לאוניברסיטה. גם המכללות, אני, אני יושב-ראש השדולה להשכלה גבוהה בכנסת ואני לא מבדיל היום כרגע בין אוניברסיטה למכללה. איפה שקולטים – תבוא עליהם ברכה. גם המכללות נפגעים שאני אומר להם הרמה הלימודית אצלכם נמוכה, שום דבר, לא נמוך, הכל טוב. אבל אני אומר מצד שני, הכלים שצריכים לתת להם, אנחנו צריכים לחשוב איך נוכל להגיע למצב שבאמת תלמיד או תלמידה בוגרי י"ב יגיעו למצב שהדלת פתוחה עכשיו ליצור את האפשרויות של אולי מכינות הרבה יותר בכמויות. שלמה אמר קודם בצדק, אם המספר עומד עדיין על אותו מספר שהיה לפני עשר שנים, זה, צריך לחשוב איך לעשות את זה. וזה לא הכל כסף, רבותיי, בואו נבין. העניין הוא שאנחנו נצטרך לשים בסדרי עדיפויות ותקציבים לעולי אתיופיה ואנחנו בוועדה הזאת יודעים את זה מצוין. חברים, תקציבים לא חסר, השאלה היא איך מנווטים. איך מנווטים את אותם תקציבים למקומות הנכונים.

לא מגיע, לא מגיע.

אם אנחנו בסוף ניקח, גם הפרויקט וגם התורמים וגם המשרדים, אנחנו צריכים ביחד בסוף ליצור את האווירה הזאת, שילדים לא יסתובבו ברחובות ואני אומר לכם, חברים, אני הרי כואב לי את זה, אני רואה ילדים של יהודים יוצאי אתיופיה, מסתובבים ברחובות, בגלל שלא קולטים אותם במסגרות הנאותות. זה לא תמיד בית-ספר, גם מסגרות המסביב ולכן אני עושה שרשרת. הדיון שלך, גברתי היושבת-ראש היא חשובה, אנחנו נעשה איזה שהוא דיון מעקב על זה, ברשותך, כדי שנוכל פשוט מאוד גם לקבל דיווחים ולא סתם דיברנו היום, אלא גם נקבל דיווחים מגורמים נוספים איך נוכל פשוט מאוד לעשות את אותו שיפור.


אני בשדולה לוקח על עצמי, גם שלמה שם נמצא בשדולה, אנחנו נעשה בשדולה הכל כדי שכל ראשי ור”ה וראשי ור"מ יגיעו פה ו-ות"ת וכולם יגיעו לכאן ונקיים את הדיון המשותף כדי שניתן לזה איך פרופ' טרכטנברג השנה נתן עדיפות למגזרים, שניים או שלושה מגזרים? אני חושב המגזר הזה הוא מגזר מאוד מאוד חשוב בחברה הישראלית, שכדי שלא נבכה על זה בעוד עשר שנים, איפה היינו.

תודה. חבר הכנסת מולה, מילה אחת. מילה אחת לסטודנטים.

קודם כל, אני ממש מודה לך באמת שוב על קיום הדיון. אני מקווה שתהיה איזו שהיא תת ועדה, בצורה כזו או אחרת, שהיא אולי תשב גם עם אנשי המקצוע, קצת יותר באריכות, אולי בהבנת החסמים קצת יותר, באמת, עם שאיפה אולי לקריאת שנת הלימודים הבאה, לצאת עם איזה שהן מסקנות שיאפשרו לנו גם כן לעבוד אתם. זה נקודה אחת.


נקודה שנייה, אני לא הייתי פוטר את ות"ת. אני הייתי מבקש מנציגת ות"ת להעביר את המסר שתקיימו דיון אצלכם בוות"ת, יחד עם האוניברסיטאות, לבוא ולהגיד כל אוניברסיטה שרוצה לשפר או אני אומר לכם, זה בושה וכלימה במדינה שלי, אם סטודנט שלומד באוניברסיטה, הוא צריך לקבל תלוש כדי שיהיה לו מה לאכול. זה באמת, אני אומר לכם, זה אפילו מעצבן אותי ומרתיח אותי. אבל אם זה המצב, יש סטודנטים כאלה שאם המטרה שלנו שאותם הילדים של הסטודנטים האלו, שלא יהיו ילדי רווחה בעוד 30 שנה, כדאי מאוד שוות"ת ועוד גופים נוספים, אתם, ואני אומר לך, הנה, גם אני, גם מיכאלי, שהוא באמת מגויס כמו יושבת-הראש בנושא של קליטת עולי אתיופיה, נהיה הפה שלכם בוועדה בשדולה שלנו, לעזור לכם מול האוצר, שאם צריך, שיהיה תקציב ייעודי לעניין הזה, שיכול להיות שלעצור את זה. תשבו ואז אני לא יכול לבוא לאוניברסיטה בטענה למה יש לכם רק מעט סטודנטים. נפתור לכם את בעיית המעטפת, אתם גיבורים, מתגמשים בוועדות הקבלה ואתם נותנים. אני הייתי אפילו מייצר תמריץ, ואוניברסיטה שנותנת להתקבל ליוצאי אתיופיה לפקולטות יוקרתיות, יכול להיות שצריך ללכת על אפשרות של לתת להם קצת יותר תקציבים. זאת אומרת, לייצר תמריץ לאוניברסיטאות, מעטפת, אמרתי, המעטפת. לא ביקשתי פרס. אני לא אמרתי פרס לאוניברסיטה, אני רק אמרתי, המטרה צריכה להיות שהסטודנטים יגיעו לפקולטות איכותיות. יש לזה השלכות חברתיות. אני בעד גם לטפח מצוינים, זה לא בושה, אפילו זה חובה ולכן כך החברה בנויה, כך צריך לעשות.


משפט אחרון לגבי המרכז הפסיכומטרי. שמעתם אותנו. אני לא חושב שזו פעם ראשונה שאתם שומעים. תחשבו. אתה יודע מה? לא מחייב אותך להודיע שאתם, אבל תחשבו, באמת, בצורה אולי מעבר לטקסט, מעבר לקופסה. תגידו – אנחנו לוקחים את האתגר מה עושים.

צריך לקדם את הביטול של פסיכומטריה לעולי אתיופיה. לא צריך לתת עוד 30 שנה.

עופר, אני מציע לכם, מה שדוד אמר, אם יש סטודנטים שבאופן פרטני רוצים ללמוד למכינה או לפסיכומטרי, תפתחו את השערים, את הדלתות שלכם, תאפשרו לאותם אינדיווידואלים, אם זה בת שירות לאומי, או בן-אדם שנמצא במקום אחר, איך שהוא רוצה לעשות את זה, אל תתנו את הסיוע שהמדינה מייעדת רק במסלול של מכינות בלבד ויש הרבה מאוד מכללות, אני חושב שזה ראוי לציון הרבה מאוד מכינות, באמת מכללות, אם זה ספיר, אם זה מכללת אשקלון, מכללת אריאל. תדעו לכם שבמכללת אריאל לומדים אפילו בפקולטות מאוד ייחודיות ולצד הביקורת שיש לנו עם האוניברסיטאות ויש מכללות שראויות לשבח על מה שהם עושים עם עולי אתיופיה. תודה רבה.

תודה.

אני אציין את פרופ' שוש ארד, היא באמת מהמובילות במכללת רופין בתחום הזה. אנחנו ביקרנו אצלם כוועדה כמה פעמים, היא עושה שם עבודה נפלאה גם.

אנחנו חייבים לסיים. קודם כל, אילנית, איפה את עושה את ההתמחות?

אני אשמח לדבר על זה אחרי זה, אבל אני חייבת ממש, לפני שמסתיימת ישיבת הוועדה, רק להכניס נקודה נוספת שתיקחו אותה בשיקול שלכם בעתיד. שכחתי באמת לציין ששתינו חברות באיגוד הסטודנטים יוצאי אתיופיה, שזה איגוד שהוקם כיוזמה של סטודנטים יוצאי אתיופיה. חברים באיגוד וחברי הנהלה עשרה חברים בהנהלה, שאנחנו נותנים שירות לכ- 800 סטודנטים. המטרה של האיגוד היא באמת לתת את התמיכה, את האוזן הקשבת, את החיזוק הזה שכל סטודנט אתיופי היום צריך, לא משנה איפה הוא לומד, כדי לסיים את התואר בהצלחה, שמבחינת החזון שלנו זה גם להוביל לדוקטורטים ומרצים באוניברסיטה וככה לקחת את האקדמיה באמת צעד רחוק יותר. אבל זה בעתיד.


מה שחשוב לי, שתכירו היום שקיים בשטח, זה שאנחנו מקבלים הרבה הרבה מאוד פניות של כאלה שהשתחררו מהצבא, רוצים ללכת ללמוד, לא מוצאים את עצמם, אבודים. פרק הזמן הזה של משחרור מהצבא עד האקדמיה הוא פרק זמן שחברים קרובים שלי, לוקח להם ארבע וחמש שנים להגיע בסוף לדלתות האוניברסיטה ואחרי זה הן נסגרות להם, שזה משהו שחייבים, שמישהו מהגופים פה, ייקח את זה על עצמו. חייבים שיהיה גורם שחייל משוחרר יוכל לפנות אליו ולקבל אחד, שתיים, שלוש, גורם שמותאם ומכיר את הצרכים של הקהילה האתיופית. אנחנו מגיעים למצב שאיגוד סטודנטים של עשרה חברים מתנדבים, צריכים לתת מענה לכל-כך הרבה אנשים, שרוצים אבל אבודים, שאין להם את מי לשאול בבית, אין להם אחים שסיימו באקדמיה, אין להם מענה. אז הייעוץ וההכוונה זה משהו שכל אחד מהגופים פה חייב לקחת את זה על עצמו ואנחנו כאיגוד הסטודנטים, מכונים לתת את השירות לכל ארגון כזה שיקום.

אז אני לוקח על עצמי את המשימה, לא כדי לעשות את זה, כי את זה אנחנו כבר עושים מזמן, אלא כדי ליידע שכולם ידעו.

עופר, לא צריך לענות בציניות.

אנחנו מקבלים פניות.

השירות קיים, רק צריך ליידע ולספר לכולם שהוא קיים.

זה בדיוק העניין, שהוא לא מספיק מפורסם.

אבל אתם לא מטפלים במכינות. בצבא חלק מהמסלול הגדול שלו נכון לעכשיו הוא דרך המכינות ושם צריך תיווך בין מישהו שמתאים לו מכינה או מתאים לתואר ראשון.

אנחנו מסיימים, רבותיי. רק לא שמענו איפה אילנית עושה את ההתמחות. אין ספק, רבותיי, שיוצאי אתיופיה הם מוכשרים ויש להם פוטנציאל ויכולות נהדרות ולי היום, אחרי ששמעתי, ברור לי עכשיו יותר מתמיד, שמערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, חייבת לעבור מהפיכה בכל הגישה ליוצאי העדה האתיופית ולכן הוועדה מבקשת מראשי האוניברסיטאות, יחד עם גורמי המקצוע השונים, להקים צוות חשיבה ברוח הדברים שנאמרו פה בוועדה, אשר ייבחן את הנושא ויגבש רעיונות לשילוב יוצאי העדה במסגרות ההשכלה הגבוהה.

אני מסיימת את התפקיד שלי ב- 1 בנובמבר, אבל בכל-זאת אני אבחן את הקמת ועדת המשנה לעניין הזה, ומוכנה לעמוד בראש הוועדה.


תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15