PAGE
25
ועדת משנה לחינוך דתי ותרבות תורנית

13.10.2010


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 3

מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט

לחינוך דתי ותרבות תורנית

יום רביעי, ה' בחשוון התשע"א (13 באוקטובר 2010), שעה 08:30

סיור בממ"ד החדש "גוננים" בירושלים

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

הרב שלמה בוקשפן, מנכ"ל מוסדות דרכי נועם

מאיר טבול, יועץ חינוכי, בית ספר דרכי נועם

יהודה הכט, סגן מנהל אגף החינוך החרדי

יואל לוטפי, משנה למנכ"ל מנח"י

לבנת בכלר, מנהלת אזור החינוך היסודי, מנח"י

איתמר בר עזר, מנח"ח

דב פוקס, מנח"ח, עיריית ירושלים

מילכה בקנרוט, מנח"ח, עיריית ירושלים

יעקב יונה, מנהל פרוייקט רווחה, שיקום שכונות, עיריית ירושלים

פלורה גבאי, מינהל הפיתוח, משרד החינוך

יצחק גרינוולד, מנהל ממ"ד הרובע, ממ"ד גוננים

זאב אורי, פסיכולוג גני השפה

יהודה סקר, ועד הורים מרכזי

יהודה בן דור, ועד ההורים, ממ"ד גוננים

לאה קורצוויל, ועד הורים, ממ"ד גוננים

שרה הדר, ועד הורים, ממ"ד גוננים

דוד גרינשטיין, נציג הורים

שוקי זוהר, עוזר פרלמנטרי לחבר הכנסת זבולון אורלב

יהודית גידלי

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

סיור ועדת המשנה לחינוך דתי ותרבות תורנית בממ"ד החדש "גוננים" בירושלים

בוקר טוב. הביקור הוא ביקור של ועדת החינוך והוא בא בעקבות פנייה של ועד ההורים של הממלכתי-דתי החדש "גוננים", שעדיין אין לו שם, לאחר שנמסר לי שעיריית ירושלים החליטה למקם את הממלכתי-דתי כאן בבית הספר. יש טענה של ועד ההורים של הממלכתי-דתי שהתנאים שמציעים לו כאן, לא בטוח שאלה הם תנאים ראויים ותנאים שעומדים בתקן של משרד החינוך וכולי.


במקום לקיים ישיבה בכנסת ולהזמין את כולם לכנסת – ומאוד מסובך להיכנס אליה היום וצריך לעמוד חצי שעה בתור – אמרתי שמוטב שנעשה ביקור בשטח, נראה מה קורה ונשמע את האנשים.


נמצאים אתנו גם אנשי משרד החינוך, הנציגה שאחראית על המיפוי והתכנון של מוסדות החינוך, נמצאים אתנו כאן נציגים ממנח"י ונציגים ממנח"ח.


חבר הוועדה, חבר הכנסת אליעזר מוזס - במקרה גם הוא וגם אני היינו יועצים של השר המר – ביום ראשון עקצה אותו דבורה בעין והבוקר הוא צריך להיות ב-8:00 בבוקר בתל השומר ולכן הוא לא נמצא כאן. ביקשתי מממלא מקומו הקבוע בועדה, הרב אורי מקלב, להשתתף בביקור אבל הוא לא יכול היה להגיע כיוון שבהר המנוחות מתקיימת אזכרה של אשתו של שמואל שקדי והוא החליט שטוב ללכת לבית אבל ולא להיות אתנו.


אני אומר את הדברים כדי שתדעו שהם הוזמנו.


הוזמן כמובן גם מרכז החינוך העצמאי. יתר על כן, הייתה בקשה של הרב בוקשפן וגם צלצלנו יום שני באופן מיוחד לרב לייזרזון ודיווחנו לו והזמנו אותו להשתתף. אם הוא יבוא או לא, זה עניין של מרכז החינוך העצמאי.


נמצא אתנו מנהל בית הספר.


אני חושב שהזכרתי את כל הגורמים שנמצאים כאן.


כפי שאמרתי, המטרה שלי היא שנערוך כאן ביקור, שאנשי עיריית ירושלים ומשרד החינוך יסבירו לנו מה עומד לקרות כאן ואיך חיים.


אני רוצה לומר באופן הברור ביותר שלי יש כמה מניות בקיומו של בית הספר דרכי נועם והוא לא חדש עבורי. יש לי גם מערכת יחסים אישית מאוד טובה עם הרב בוקשפן מזה שנים רבות. לכן את הביקור הזה אני רואה כביקור בין ידידים ואני מקווה גם שלא יהיו ויכוחים בינינו. אני חייב גם לומר שמשרד החינוך חוזר וטוען בכל דיון שיש לנו בוועדת החינוך לדורותיה, ואני בוועדה כבר כמה דורות, שמבחינת אחריות המדינה להקצאות מבנים, המחויבות הראשונה היא לחינוך הרשמי. יש סדר בדברים – חינוך רשמי, חינוך מוכר שאינו רשמי, מוסדות פטור.

אני חושב שאני מחויב להודות לראש עיריית ירושלים, לניר ברקת, שסייע מאוד בפתיחת בית הספר הממלכתי-דתי החדש "גוננים" ואני מקווה שהברכה הזאת תגיע אליו באמצעות נציגי העירייה, על כך שהוא גם באופן אישי ביקר במקום, התערב ופועל על מנת להבטיח תנאים הוגנים. אין לנו שום כוונה לפגוע – ואני אומר את זה בצורה הברורה ביותר – במוכר שאינו רשמי שפועל כאן. ועדת החינוך והתרבות אחראית לכלל מערכת החינוך וללימודיהם של כלל ילדי ישראל, בין אם הם לומדים בחינוך הרשמי, בין אם הם לומדים בחינוך שאינו רשמי. אותם לא מעניינים הוויכוחים בין המבוגרים אלא הם צריכים ללמוד. כפי שאמרתי, מבחינת האחריות הממלכתית, יש אחריות מוחלטת להסדיר מקום לימודים ראוי, תקני ומסודר לילדים שלומדים בחינוך הרשמי כמו גם בחינוך המוכר, אבל כאמור, יש סדר.


הביקור הזה לא נועד חס וחלילה לצמצם או לפגוע בחינוך המוכר שאינו רשמי כאן אלא לראות איך מתקיים הכלל ואיש לא אמר צר לי המקום בירושלים אלא כולם לומדים רווחים בצורה מסודרת, במידה שהמתקן הזה באמת מאפשר ואומרים לי שהמתקן הזה מאפשר קיום בכבוד ואפשרות של לימודים מסודרים.


אני מציע שנציג מנח"י, יואל, תפתח ותאמר מה הכוונות של עיריית ירושלים לפני שאנחנו יוצאים לביקור שיהיה אחרי ההסברים שנקבל.

אולי לפני כן. אני רוצה לומר שבית הספר של הרב בוקשפן אמנם הוא של החינוך העצמאי אבל הוא שייך למנח"י.

אגב, כגילוי נאות, אני מכיר את איתמר בר-עזר קרוב לשלושים שנים, עוד מתקופת היותו יליד כפר חסידים של הפועל המזרחי, משפחתו מהמייסדים של כפר חסידים, והיותו מנהל הקריה התורנית בזיכרון יעקב.

לנו יש כאן את הגנים ואנחנו שותפים למקום הזה כי גני הילדים כאן הם של מנח"ח.

גני הילדים מנח"ח ובית הספר הוא מנח"י?

כן. מתוך גני הילדים יש את הגידול הטבעי של בית הספר. רוב הילדים של בית הספר באים מגני הילדים. לכן, אם אתה מזמין – אנחנו מתייצבים.

בסדר גמור. אם אתה מדבר על היסטוריה, אולי נאמר עוד מילה אחת של היסטוריה ודוד גרינשטיין יתקן אותי אם אני טועה. לפני 25-30 שנים התארגנו הורים בשכונת גילה להקים בית ספר נועם בשכונת גילה. אנשי החינוך הממלכתי דתי עמדו על הרגליים האחוריות. באותה תקופה היו שני בתי ספר ממלכתיים דתיים בגילה – בית ספר הרואה וממ"ד ב'. באותה תקופה נועם לא היה חינוך ממלכתי דתי אלא היה מוכר שאינו רשמי. היום כל רשת נועם, חוץ מפתח תקווה – לדעתי כארבעים בתי ספר – הם בממלכתי דתי. בירושלים יש לנו שלושה בתי ספר נועם ממלכתי דתי – בפסגת זאב, בקריית משה וברמות וכולם ממלכתי דתי על כל המשתמע מכך. ההורים של הממלכתי דתי בגילה עמדו על הרגליים האחוריות ואמרו שאם יפתחו כאן בגילה בית ספר מוכר שאינו רשמי, הוא יהרוס את שני בתי הספר. אז התקבלה מעין פשרה שבית ספר נועם יוכר כבית ספר מוכר שאינו רשמי אבל מחוץ לגילה. המקום שאנחנו נמצאים בו, בית הספר בו אנחנו נמצאים, נקרא דרכי נועם. זה שורש השם ולכן קוראים לו דרכי נועם והוא בעצם הוקם על ידי ההורים של הציונות הדתית ובגילה, כאשר דוד גרינשטיין היה נדמה לי ממקימי העמותה הראשונה. כך הוקם בית הספר. זה חלק מההיסטוריה ולכן כנראה הוא במנח"י ולא במנח"ח. כך אני משער.

אחרי שהממלכתי דתי לא רצה לקבל אותנו, הצטרפנו אל החינוך העצמאי. אמרנו שאין ברירה, שאם לא רוצים להקים לנו בית ספר בגילה, אנחנו מצטרפים לחינוך העצמאי. כך זה התגלגל.

כך נולד המקום הזה. הרב בוקשפן לקח מנהיגות ופעל והקים. אם אפשר לומר, זה תולדות המקום.


עכשיו, מההיסטוריה לעתיד.

בירושלים, במהלך השנים האחרונות, הסתמנה מגמה של ירידה באוכלוסיית התלמידים של החינוך הרשמי, גם הממלכתי וגם הממלכתי דתי. לשמחתנו בשלוש-ארבע השנים האחרונות מסתמנת יותר יציבות ומגמה שמשתנה שאחד הביטויים שלה הוא גם באזור הזה. יש את שכונת שמואל, שכונה גדולה שמתאכלסת, גבעת מרדכי, קריית משה, ובדרום העיר, באזור גונן והקטמונים. יש כאן גידול ניכר באוכלוסיית התלמידים שצורכים את החינוך הממלכתי דתי. בתי הספר בסביבה כבר מעבר ליכולת הקליטה שלהם. בשנתיים האחרונות פתחנו ארבע כיתות א' וזה רק מתוך כורח הנסיבות כי התנאים לא מאפשרים ולא מצדיקים את זה.


יש כאן גרעין וריכוז לא קטן של תלמידים באזור הזה. מתוך הניתוח של הנתונים האלה, היה ברור לנו שיש צורך בהקמת בית ספר והיה כאן חיבור עם ההורים. החלטנו לקדם את המהלך הזה לצמיחת בית ספר חדש.


בהידברות שלנו, לפחות מול משרד החינוך – מה עוד שמהלך של בנייה והקמת בית ספר חדש כזה הוא מהלך שלוקח כמה שנים טובות – ברור לנו שאנחנו צריכים לתת מענה מיידי. היה צריך לתת מענה מיידי וזה לא נושא שיכולנו לדחות אותו ולחכות עד שנאתר מבנה ראוי ותקני או שנבנה מבנה מתאים לבית הספר אלא צריך לתת לזה מענה מיידי.


בין האפשרויות המעטות שיש ושעמדו לרשותנו – שהרי ירושלים ידועה במצוקת הדיור שלה במבני החינוך וזאת אחת המצוקות הקשות, לרבות המגזר המוכר שאינו רשמי, על אף שהם בעדיפות שנייה – עדיין בתפיסת ראש העיר אנחנו מחויבים לכל מוסד חינוך, לכל תושב ולכל ילד בעיר, אבל כמובן יש סדר קדימויות. אלה הכללים וכך אנחנו גם פועלים. בחנו את האפשרות והלכנו בהידברות ממושכת ומאוד אינטנסיבית עם מר בוקשפן. בחנו איך אנחנו יכולים באופן זמני למקם כאן את המסגרת החדשה - כאן מדובר בשלוש כיתות, שתי כיתות א' וכיתה ב' אחת – עם מינימום של פגיעה וזעזוע בבית הספר שפועל כאן. אנחנו מחויבים בהחלט גם לבית הספר שעושה כאן עבודה יפה.

מה הנתונים המספריים של הממלכתי דתי?

78 תלמידים.


אנחנו החלטנו שאנחנו לא עוסקים יותר בהיסטוריה אלא בהווה ובעתיד.

אנחנו בישיבה מאוד פורמלית בה מדברים על פי רשות.

נכנסו לכאן אנשי המקצוע שלנו כדי לבחון את התחום הפיזי במקום, איך לארגן ואיך אפשר למקם במתחם הזה את שלוש הכיתות האלו בתנאים כמובן סבירים בהם אפשר לקיים לימודים עד כמה שאפשר. בו בזמן – בכל זאת פועלות כאן שתי מסגרות זו לצד זו, ויש כאן גם גני ילדים – צריך לקיים את הכל.


עלו חלופות שונות. מבחינת הרשות הייתה הצעה אחרת שלהערכתנו הייתה נכונה יותר והייתה גם נותנת מענה ראוי יותר לבית הספר הממלכתי דתי אלא שכמובן היה ויתור גדול יותר מצד בית הספר דרכי נועם והנהלת בית הספר סירבה לזה. לכן לא הגענו להבנות ולא רצינו לעשות זאת ללא הסכמה. ראש העיר היה מעורב אישית והגיע לכאן לביקור על מנת לקבל את ההחלטה שבסופו של דבר התקבלה על ידו.


התקבלה החלטה שהנהלת בית הספר באה לקראת - ייאמר לזכותו של מר בוקשפן – כדי להבין שזה צורך, שיש צורך מערכתי ועירוני ולכן צריך להצטמצם. אמנם לא לדחות נפש מפני נפש.


במבנה יש מספר כיתות גני ילדים, כולל כיתת גן שפה אחת.

שלוש.

מכל מקום, גובשה כאן תוכנית. ההסדר שכרגע אנחנו מוציאים אותו לפועל - זאת הייתה הצעה שהועלתה על ידי הרב בוקשפן, אם כי אחרי ההידברות ערכנו בה שינויים על מנת להרחיב את השטח שיועמד לטובת המסגרת הממלכתית דתית – היה שאנחנו מעתיקים את גני הילדים לאגף אחר, ליחידה פיזית אחרת שהיום אנחנו מבצעים בה עבודות. כאשר נשלים את הכשרת המקום, והעבודות התחילו בחול המועד סוכות ואמורות להסתיים עד סוף שבוע הבא, אז אנחנו נבצע כאן עבודות של התאמה להכשרת המקום שיתפנה כאן לכיתות של הממלכתי דתי. יש תכנון שנראה אותו והכל נעשה בעצה אחת ובדעה אחת עם הנהלת בית הספר.

המקום החדש בו צריך להיכנס הממלכתי דתי, מבחינת התקנים של משרד החינוך, איפה אנחנו עומדים עם זה?

אין ספק שזה לא עומד בתקנים ובדרישות של המשרד. זה לא על פי השטחים ומרחבי המחייה שנהוגים בפרוגרמות של משרד החינוך. לא. באילוצים שהיו לנו, באפשרויות שעומדות לרשותנו, זה הסדר שהצלחנו להוציא אותו אל הפועל עם הסכמה עם הנהלת בית הספר כי לנו היה רעיון אחר כמו לקחת יחידה פיזית אחרת שביקשנו שבית הספר יפנה על מנת שנכשיר אותה.

מבחינה מקצועית בלבד וראייתכם את כל המתחם, סברתם שהפתרון הוא פתרון נכון.

נכון.

אני לא נכנס כרגע להסכמות. הנתונים שלהם הם לגבי כיתות א' ו-ב'. יש לך את הנתונים לגבי התלמידים שלומדים בבית ספר דרכי נועם?

הרב בוקשפן יוכל להציג אותם טוב ממני.

עוד שאלה אחת קשה אבל היא חייבת להישאל. אנחנו היום באמצע אוקטובר. כלומר, בעוד עשרה וחצי חודשים צריכים לפתוח את שנת הלימודים הבאה. לתת היום פתרון ולא לראות את פתיחת שנת הלימודים הבאה, זאת טעות. לכן אני שואל האם הראייה היא גם ראייה, כי אני מעריך שתך עשרה וחצי חודשים לא תצליחו לבנות מבנה חדש ואני בכלל לא יודע אם יש שטח לבנות עליו במקומות האלה. האם יש תכנון, האם יש ראייה, הואיל וזה בית ספר צומח – ומידע אישי שלי אני יודע שהאוכלוסייה הציונית דתית גדלה מאוד ומאכלסים כאן עכשיו את הבניינים של גני ציון וכל יום אני שומע על עוד משפחות, לפי חוק הדתיים השלובים לפיו כל אחד יודע מה נעשה אצל השני, ואני יודע שיש שם אכלוס ציוני דתי גדול. אלה לא זוגות בגילי אלא מדובר בזוגות בגילאים צעירים יותר עם הרבה מאוד ילדים. כלומר, האוכלוסייה כאן תלך ותגדל. מה הראייה היותר ארוכת טווח?

השאלה בהחלט במקומה.

היא לא קשה.

אני מעדיף לומר שהשאלה היא במקומה, שאלה חשובה, נכונה וראויה.

חשבתם על זה?

כן. הגידול כאן הוא גם כתוצאה מתוספת של מבנים שמתאכלסים וגם משינוי דמוגרפי של אוכלוסייה. אנחנו רואים גם את ההשפעות לכיוון השני, את המסלול האחר שמדלדל ומצטמצם. החינוך הממלכתי כאן קצת במגמה של ירידה והצטמצמות.


בוודאי נתנו את הדעת לעניין הזה. החשיבה שלנו היא לא חשיבה קצרת טווח אלא חשיבה ארוכת טווח ובוודאי שהיה נכון וראוי שהיום ניתן פתרון לא לשנה אחת אלא למספר שנים, גם אם לא יהיה פתרון קבע אלא אפילו לארבע-חמש השנים הקרובות. כפי שאמרתי בפתח הדברים שלי, המציאות לא אפשרה לנו. החלטנו ללכת לפתרון הזה אפילו אם מדובר על שנה או מעבר לשנה בגלל החשיבות שראינו לפתיחה ולהקמה של המסגרת הזאת. חשבנו שאין מקום לדחות את זה. לפני קרוב לשנה ערכנו כאן סיורים וביקורים, ואלה לא היו דברים שדחינו אותם עד לפתיחת השנה. עשינו חשיבה מוקדמת לבדיקה של חלופות, ערכנו סיורים בדנמרק, בגבעת גונן, בשכונת פת, וזאת על מנת לבחון ולאתר פתרונות. כמובן לא יכולנו להרחיק לכת כי בכל זאת האוכלוסייה כאן ביקשה פתרון ברדיוס גיאוגרפי סמוך לריכוז של האוכלוסייה ולא רצינו לחרוג מהגבולות האלה. אולי אם היינו חורגים מהגבולות, היינו מוצאים פתרונות אחרים.


מכל מקום, החלטנו ללכת לפתרון הזה על אף שהוא קצר טווח וזאת משום שרצינו לפתוח את המסגרת היום. זאת הצהרת כוונות, זאת אמירה, ועכשיו השאלה מה הלאה. יש חשיבה על זה, בין אם זה יהיה כרוך ברה ארגון של מערך של חלק ממוסדות החינוך.

רה ארגון, פירושו סבב מבנים?

כן. אני רוצה להיות זהיר ולא לומר דברים שהם לא סופיים כי אחר כך יש להם הד שגורר אחריו תגובות בכיוונים אחרים. יש היום מבנה שגם סימנו אותו וחשבנו עליו גם לגבי השנה, והוא בהחלט יכול להוות פתרון למספר השנים הקרובות. כלומר, יש חשיבה. יש דברים שעוד לא מוכרעים ולא סופיים, אבל יש חשיבה לטווח ארוך. הפתרון יינתן או ברה ארגון ושילוב במערך של בתי הספר או שנפנה מבנה כזה או אחר לטובת זה, כמובן הכל בגבולות הגיאוגרפיים שייתנו מענה לאוכלוסייה. הרי לא הקמנו את בית הספר כאן כי כאן ריכוז האוכלוסייה.

אני מבין שהאוכלוסייה שלומדת בדרכי נועם, זה לא על פי אזורי רישום.

לא. בית הספר הוא במסגרת על אזורית ויש אוכלוסייה שמגיעה מאזורים שונים. משעה שהוקמה המסגרת הזאת, זה האפיון שלה.

מר בוקשפן, אם אפשר, תן לנו קודם את הנתונים ותאמר לנו מי הלומדים כאן, חוץ מגני הילדים.

ברשות חבר הכנסת ידידי ואחי היקר זבולון אורלב. אנחנו כבר בידידות עשרות שנים. ברשות הרב איתמר בן עזר, מנהל מנח"ח, ויואל לוטפי, סגן מנהל מנח"י שאתו אני בידידות במשך ארבעים שנים. באתי לכאן עם שפעת, אבל המפגש הזה הוא חשוב.


במקום הזה יש קרוב ל-400 ילדים. כאן יש שני מבנים כאשר מבנה אחד הוא עם שמונה כיתות ועוד מבנה עם שמונה חדרי לימוד. חוץ מזה, יש לנו למטה עוד שני חדרים בתוך מקלט.

כלומר, יש שמונה ושמונה. כלומר, 16 חדרי כיתות.

כן. בתוך זה, היום, אחרי שהעירייה עשתה את השינוי, נשארו שמונה חדרי לימוד לבית הספר ושמונה חדרים לגני הילדים, כולל חינוך מיוחד. זה היה הסיכום בעירייה ביחד עם בר-גיורא ועם יואל, שנשארים לנו כאן בבית הספר שמונה חדרי לימוד. שמונה חדרי הלימוד האלה, והשנה יש לנו קרוב ל-200 ילדים בבית הספר. אתה דיברת על היסטוריה ואני רוצה לומר שהיום יש שינוי וכל בית הספר השתנה בשנים האחרונות. נכון שבשעתו, לפני כ-25 שנים, הבאנו ילדים מגילה, ששיפטן לא הסכים לפתוח להם בית ספר, אבל המצב של ההורים השתנה והיום כמעט שלא באים משם ילדים. בזמנו היו באים כ-200 ילדים אבל היום באים כעשרים תלמידים מגילה ויתר התלמידים הם יותר ילדים טעוני טיפוח מהשכונה. אפשר לומר שאחוז גדול מהילדים הם קרובים לחינוך המיוחד.


אנחנו נותנים לילדים שירות – ואפשר לבדוק את זה – כך שאחרי כיתה ח' הם ממשיכים ללמוד בבית הספר ולא מסתובבים ברחוב, על אף שהם באים מבתים מסוימים. לא פעם אני נכנס למשרדי ממשלה, עוצרים אותי אנשים ואומרים לי: כבוד המנהל, בזכותך אני ישוב כאן היום. מדובר על אנשים שלמדו בבית הספר לפני 18-20 שנים והם אומרים לי שבזכותי, שאני נתתי להם את כל האפשרות, הם עובדים כפקידים במשרד ממשלתי. גם כאשר אני יוצא לרחוב, אני פוגש חיילים שעוצרים אותי ואומרים לי: הרב בוקשפן, תודה רבה, זה בזכותך.


אני לא חושב שאני צריך להתגאות כאן הרבה ואני לא רוצה להתגאות כי זה לא יפה שבן אדם מתגאה בעצמו, אבל אם מדברים על מצב בית הספר, אני רק יכול להראות לכם איזה סוג ילדים אנחנו מקבלים. לך, כיושב ראש ועדת החינוך, אני יכול להראות את זה וזה מדבר בעד עצמו. תראה את המכתב שקיבלתי.


הילדים שלנו ממשיכים ואפשר לבדוק עם ינקי פרידמן כמה תלמידים אנחנו שולחים, אבל מאחר שאנחנו עובדים עם ילדים כאלו, הרי הסיכום בין מנח"י, בין הרב פרוש שהיה אז סגן ראש העיר, אתנו, שבית הספר שלנו נשאר כאן ואנחנו מטפלים בילדים בהם לא מטפלת מנח"ח. זה היה הסיכום. לומר שזה טוב? אני אומר במפורש שאנחנו סובלים הרבה וכי אנחנו מרגישים שם כבן חורג. יושב כאן יואל והוא מכיר אותי. בהזדמנות, כשאני אעשה אתך סיבוב בבית הספר והוא יתקיים אחר הצהרים ולא לפני הילדים, ותכף אני אבהיר למה, אתה תראה על מה אני מדבר.


אחרי מה שקרה כאן, באה עיריית ירושלים ואמרה שרוצה לפתוח, באתי ואמרתי שאני רוצה להבין מה קורה כאן. הרי המבנה הזה בנוי במיוחד למוכר בלתי רשמי עם החלטה של מועצת העירייה. למה צריכים לעשות מלחמה כמו בקריית יובל? בואו נשב ביחד ונעשה סקר על כל בית הספר ונבדוק. בואו ניקח למשל את בית ספר דנמרק. בבית ספר דנמרק היו 1,700 תלמידים עם חמישים חדרי לימוד אבל היום יש שם כ-300 ילדים, לא כולל את ילדי הקטמונים. הנה מסמך מעיריית ירושלים. בבית ספר דנמרק למדו 1,700 תלמידים אבל היום לומדים בו כ-300 תלמידים, כאשר 60 אחוזים הם מהקטמונים ו-40 אחוזים מחוץ לקטמונים. אני שמח על כך. העבירו לשם בית ספר עם כ-300 תלמידים כאשר 90 אחוזים מהילדים הם לא מכאן. אם תרצו נתונים בוועדת החינוך, אני אשלח לכם אותה משום שאני לא יודע אם מותר לי להציג את הנתונים הללו בפני כל האורחים החשובים.


יש כאן בית ספר שנקרא לוריא. בית ספר לוריא, יש בו מבנה בו פעם למדו 578 תלמידים והוא קרוב לכאן. שאלתי למה צריכים לעשות כאן מלחמת יהודים ודווקא במבנה הזה, שזה בית הספר היחידי בכל אזור הדרום, אין בית ספר של החינוך העצמאי. על זה לא קיבלתי תשובה.

אני מבין שהתלמידים הם לא תלמידים של החינוך העצמאי.

לא, לוריא זה ממלכתי.

אמרת שבכל הדרום זה בית הספר היחידי של החינוך העצמאי.

של החינוך העצמאי. הרוב הם קטמונים.

אבל האופי של הלמידים, אני מבין שאתה לא נמצא במנח"ח כיוון שאורח החיים הוא אחר. זה לא חינוך עצמאי. אתה משתייך פורמלית לחינוך העצמאי אבל התלמידים, השקפת העולם, היא אחרת.

הם רוצים חריגים.

הם בחרו בך. אני רק מציין את השקפת העולם שלהם.

לא בני ישיבות.

את הבנות לא מקבלים לבית יעקב ואת הבנים לא מקבלים לישיבות הקטנות.

עד היום לא קיבלתי תשובה מהעירייה, עד שבאו מהעירייה ואמרו שאין ברירה, ראש העיר החליט שאני מוכרח לתת מקום. שאלתי למה הם ניגשים לחינוך העצמאי, בית הספר שייך לחינוך העצמאי והם לא יכולים להחליט החלטות בלי החינוך העצמאי. עד היום לא הזמינו את החינוך העצמאי. יואל, אני לא פוגע בך אישית.

אני הזמנתי.

תכף נגיע לזה. אני מדבר על ההחלטה של המקום. לחצו על ראש העיר והוא אמר שהוא מוכרח לתת כאן מקום.

תראה כמה ביקורים יש לך בזכות הממלכתי דתי. ראש העיר, ועדת החינוך של הכנסת.

נכון. בזמן האחרון נפגשתי עם ראש העיר יותר משנפגשתי עם ראש העיר לשעבר לופוליאנסקי. אני רוצה לומר לכם שמאוד התרשמתי מהגישה החיובית שלו לגבי כלל האוכלוסייה.


בא ראש העיר ואמר שהוא מוכרח לתת להם כאן מקום. ראש העיר הגיע לכאן יום אחד ב-7 בבוקר – הודיעו לי על כך מאתמול להיום וזה בסדר כי אני מבין שהוא עסוק – עשה סיור ואמר שנפתור את הבעיה. זה בית ספר לבנים ובנות ביחד, זה לא יכול להיות נפרד. זה בית ספר מעורב. הוא אמר שאתן להם חלק כזה, שאתן להם את האולם של בית הכנסת. שאלתי איפה יהיה לי אולם לבית הספר. נאמר לי: בוקשפן, אתה מוכרח לתת לנו. אמרתי: ראש העיר בא אישית לכאן, אני מוכן ללכת לקראת ראש העיר.

למה לא הלכת לפתרון המקצועי שהציע מנח"י לכתחילה?

כי זה בלתי אפשרי. זה לא יכול להיות בית ספר בתוך בית ספר ותהיה מלחמת עמנואל ב'. אני לא אתן לעשות זאת כאן. תודה לאל, בקטמונים אין לנו את המלחמה שקיימת בקריית היובל. אני חושב שיש לי בזה יד כי אני חי עם השכונה ואנחנו חיים כאן כמו אחים. אני לא אתן שתהיה כאן מלחמה כמו בעמנואל. בתוך בית ספר שיהיו בנים ובנות, עד כאן.


לאחר הצעתו של ראש העיר אמרתי שזה מאוד קשה לי, אבל למען ראש העיר אני נותן. אמרו לי תודה רבה שנתתי להם להיכנס לכאן, שמשלמים לי 500 שקלים לחודש חשמל, אבל ראש העיר ביקש ממני שאני אעזור. הם הלכו לבית המשפט ולצערי הרב הם הצליחו בבית המשפט לא בגללי אלא עיריית ירושלים לא באה עם ניירת אתה הייתה צריכה לבוא והשופט כתב את זה. אז הוא נתן להם צו שאסור להוציא אותם. שאסור להכניס אותם לבית הספר. באו עוד הפעם מהעירייה – כמעט ולא היה לי חופש גדול, בסוכות הייתי כאן כל יום – ואמרו שנמצא פתרון. אמרתי: בסדר, יש פה ארבעה חדרים שבנינו עם כניסה נפרדת, כדי שלא תהיה התנגשות, ואני נותן להם את ארבעת החדרים האלו על אף שהחבר'ה בחינוך העצמאי כעסו עלי. אמרתי שאין להם מה לומר כי ארבעת החדרים לא שייכים להם אלא אני בניתי אותם. אני בניתי את ארבעת הכיתות האלה.


באו שוב מהעירייה ומוועד ההורים ואמרו שזה לא מספיק אלא הם רוצים עוד חדרים למינהלה, למזכירות וכולי. אמרתי שיש לי מקום למטה שבניתי, בכניסה, מעל זה, אני נותן לכם שם ארבעים מטרים. שם אני מבשל. יש כאן 400 ילדים שאנחנו מאכילים אותם כי אחרת הם לא יאכלו. נתתי להם גם את המקום למטה.


אני חושב שעשיתי הרבה. תאמינו לי שהיו לי עכשיו כעשרים וכמה תלמידים שבאו בזמן האחרון אבל לא קיבלתי אותם כי העירייה לקחה ממני עוד ארבעה חדרים, כך שנשארו לי שמונה חדרי לימוד. לקחו שתי כיתות, הרסו את הקירות ובנו שלוש קירות. זאת אומרת, היום הכיתה שלי היא בת עשרים מטרים.

מה ממוצע התלמידים שלך לכיתה?

16-17 תלמידים בכיתה, בנים ובנות. אנחנו היינו צריכים לקחת ולהפריד בין הכיתות ובכיתה ו', שם יש לי 15 ילדים, אין לי מקום להכניס עוד.


היה כאן מאבק ואכן מזעזע מה שהיה כאן. היה כאן מאבק במשך שנה שלמה ואני מוכרח למחות על זה.

אני מציע שתדלג על זה. אין לי עניין בזה. אני לא הולך להתמודד על ראשות העיר ואני לא נכנס בין ההורים לביניכם. אנחנו באים מצד הילדים ולא מתעניינים בהורים. אותנו מעניין שלילדים תהיה מסגרת תקינה.


הייתי רוצה שמשרד החינוך יתייחס. הרב בוקשפן אמר כאן דבר שאני לא מקבל אותו וזה שזה מבנה של החינוך העצמאי. זה מבנה של מדינת ישראל.

אני רוצה לתקן. זה מבנה של מדינת ישראל שבנוי עבור החינוך העצמאי.

לא, גם לא נכון.

אפשר לבדוק את זה.

גם אם זה כדבריו, זה מבנה של מדינת ישראל. מדינת ישראל לא מכירה בעניין הזה שיש לחינוך ממלכתי או ממלכתי דתי או מוכר שאינו רשמי איזה שהן זכויות משפטיות על מבנה. אין דבר כזה. מחר יכולים לסגור, לפתוח וכולי. זאת נקודת המוצא שלי לדבר הזה. אם את חולקת על זה, תאמרי את הדברים האלה. העירייה מנהלת את העניין הזה והעירייה כפופה למדיניות של משרד החינוך.


אני שואל אותך האם אתם מעורבים בעניין. אני מתפלא שדסי בארי לא כאן ואני לא יודע למה. היא המפקחת הישירה עליכם?

לא. פרידמן.

דסי בארי הייתה אמורה להיות.

אני מתפלא כי אישרו את בואה. תאמרי לי איפה אתם בתמונה. אתם יודעים איפה בית הספר הולך להיכנס, זה תקני, זה לא תקני? שוב אני אומר שיש לנו אחריות שהתלמידים שלומדים בדרכי נועם לא ייפגעו. זה לא עניין שהממלכתי דתי ייכנס וכתוצאה מזה שהוא למד על פי התקנים, אז עכשיו הילדים של ממלכתי דתי, נועם, ילמדו שלא על פי התקנים. בשום פנים ואופן לא. בשום פנים ואופן לא. השאלה אם יש כאן מספיק מרחב, האם זה פתרון נכון, ואיך אתם רואים כאן את התמונה הזאת.

העניין לא הובא לפתחנו עד עצם היום הזה, שהמבנה או שהממ"ד הולך להיכנס לכאן. עד היום לא ידענו על זה. בכל מקרה, עכשיו שאנחנו יודעים על זה, אנחנו כמובן נבדוק את התקנים. אנחנו נצטרך לקבל את תוכניות הבניין. המבנה הזה הוא ל-16 כיתות, אם הבנתי נכון.

כן.

ועכשיו מוקצות לכם שמונה כיתות. איפה שמונה הכיתות האחרות?

אלה גני ילדים של מנח"ח. גנים עירוניים.

כל שמונה הכיתות הן של מנח"ח עכשיו?

כן.

איפה הולך להיכנס עכשיו הממלכתי דתי? בעוד ארבע כיתות אחרות שנמצאות?

בכיתות שאנחנו בנינו.

איפה נמצא כרגע הממלכתי דתי?

במבנה זמני עד שיסתיימו כל עבודות השיפוץ.

הוא הסביר מה קרה. ראש העיר תכנן להכניס אותם למבנה הזה באולם שמשמש גם אולם הכנסים של בית הספר ומשמש גם כבית כנסת. מה שקרה זה שבית הכנסת ביקש צו מניעה מבית המשפט, לא להוציא אותו כי הוא מתקיים 13 שנים וכולי. אני לא נכנס לעניינים המשפטיים, אבל כרגע יש צו ביניים שמונע את הוצאת בית הכנסת מהמקום הזה וצריכים למצוא פתרון אחר. אני אישית חושב, ואמרתי את זה גם לראש העיר, שהפתרון של בית הכנסת הוא לדעתי פתרון בכלל לא ראוי ואני לא רואה איך בונים שם כיתות, מה גם שאין שם חלונות ואין שם שום דבר. לדעתי זה פתרון מופרך, אם מותר לי לומר. את שומעת שהפתרון המקצועי שהציע מנח"י, מבלי להיכנס לפוליטיקה של מי הבניינים וכולי, היה בכלל פתרון אחר.


לי חשוב לומר עוד דבר אחד, הרב בוקשפן. הכנסת לא באה להחליף את משרדי הממשלה והעירייה. אנחנו לא נקבע איפה ראוי ואיפה לא ראוי. אנחנו לא מתכננים ואנחנו לא בונים, אבל תפקידנו לפקח. אנחנו צריכים לפקח על כך שהרשויות השלטוניות פועלות כראוי, בדרך סבירה, ושזכויות התלמידים נשמרות, גם של המוכר שאינו רשמי וגם של הממלכתי דתי. זה תפקידנו. אני לא אציע אם זה יהיה באגף הזה או יהיה באגף ההוא. זה לא תפקידי וזאת לא סמכותי, אבל זאת סמכותנו לבוא ולומר למה משרד החינוך עד רגע זה לא יודע על שום דבר, וזאת שאלתנו, ואני מבקש שמשרד החינוך שנושא באחריות לעניין – זה בית ספר ממלכתי, זה בית ספר רשמי – יהיה בתמונה כדי להבטיח את הדברים. אגב, במשרד החינוך אין חלוקה בין מנח"ח למנח"י. שר החינוך, כמוני, הוא אחראי כלפי כל מערכת החינוך.

אנחנו מקווים שפעם תהיה שר החינוך במדינת ישראל. אנחנו מחכים לזה.

הלוואי. אם תגיד לציבור שלך ולאיתמר שיצביעו לי, אני יכול להיות. הבעיה היא שבבחירות אנחנו מקבלים שלושה מנדטים, אבל יום אחרי הבחירות אני צריך לטפל בעשרים מנדטים.


איפה משרד החינוך נכנס לזה?

אנחנו עכשיו נבדוק את הפתרון שאתה מציע ונבדוק אם זה יהיה משהו שאפשר להכניס. נכון להיום אנחנו לא בונים ישר בית ספר שלם. אנחנו צריכים לבחון את האלטרנטיבה הזאת שהעירייה מעמידה.

בית הספר קיבל סמל מוסד?

אני אתייחס. לבית הספר עדיין אין סמל מוסד. אנחנו מפעילים אותו כשלוחה.

בתור גילוי נאות אומר שהנכדים שלי לומדים ברובע.

המסגרת החדשה פועלת כשלוחה של בית הספר הממלכתי דתי של הרובע אבל עדיין לא בית ספר כעומד בפני עצמו.


המשרד יודע. הנושא הזה הגיע עד לרמה של השר ומנכ"ל המשרד והוא עלה בדיונים גם בדרג המקצועי. זאת סוגייה שכל כך העסיקה אותנו.

כנראה דסי בארי יודעת על כך.

כל בעלי התפקידים במערכת החינוך בעיר מעורבים וזה הגיע עד לרמת ראש עיר ושר החינוך והמנכ"ל.

לא ידעתי שהשר יודע.

כן. כולם יודעים וגם הדרג המקצועי. זה עלה גם בדיוני היערכות לפתיחת שנת הלימודים כאחת הסוגיות שהצגנו בפני המנכ"ל והצוות המקצועי. אין גורם שלא יודע על כך. אגב, ההכרעה לגבי התוכנית התקבלה אחרי פתיחת שנת הלימודים. את הסיכום הזה שקיבל ראש העיר, זה היה אחרי פתיחת שנת הלימודים.

בערב סוכות.

השיקולים שגרמו לקבלת ההחלטה הזאת, לפתוח את המסגרת הזאת בכל זאת בשנת הלימודים הנוכחית, היו ליצור איזשהו פתרון שאני אומר שאפשר לחיות אתו גם אם בדוחק. זה מה שנכון לעשות.

אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה לא תפקידי ואפילו גם לא סמכותי. אנחנו רק צריכים להסכים על דבר אחד, שבמתקן הזה אפשרי לקיים שני בתי ספר – את המוכר שאינו רשמי והממלכתי דתי – ושיש תנאים סבירים, מבלי לפגוע. אם יימצא פתרון, אם יש פתרון, שהוא לא אוהב אותו כל כך.

האידיאלי היה מה שאנחנו הצענו.

הוא אמר בצורה ברורה שהייתה הצעה לכתחילה לקחת איזשהו אגף, את האגף הצפוני, אבל לא הייתה הסכמה לדבר הזה. אין לי שום ביקורת על חיפוש דרכי שלום, אבל מה שלי חשוב זה שגם הפתרון של דרכי שלום יהיה באופן כזה שכל התלמידים שלומדים כאן, ללא הבחנה אם הם בממלכתי דתי או בממלכתי, יוכלו ללמוד בתנאים סבירים. למשרד החינוך יש תקנים. גם אם יש כרגע איזשהו אילוץ זמני, צריך לראות שהאילוץ הוא סביר. צריך לראות כאן את המרחב. אם יש היעדר הסכמה, אז קודם כל יש את חברי הכנסת של יהדות התורה שאנחנו מקיימים אתם יחסים טובים, יש את מר בוקשפן שיש לנו אתו יחסים טובים, ואז נשב ונדבר. יכול להיות שאנחנו יכולים להשפיע עליו ולומר שהוא עושה מלחמות מיותרות. להפך, אין עניין בזה. ועדת החינוך עושה מאבקים מאוד רציניים גם עבור מבנים של החינוך שאינו מוכר וחברי הכנסת מיהדות התורה מכירים את פועלי בעניין הזה.


אני הגעתי לכאן מפני שוועד ההורים ביקש לקיים פגישה אתי ונפגשתי אתו בסוכות. הם אומרים לי שהתנאים, על פי ידיעתם, שמציעים להם, הם תנאים בלתי אפשריים לקיים לימודים סבירים. כאשר אני שומע דבר כזה, אני נזעק ואני בא. מאחר שאני מכיר את הרב בוקשפן, אני יודע שהוא יודע להילחם, שהוא עקשן וכולי, אבל הוא גם איש טוב לב ואפשר לדבר אתו. עובדה, אפשר גם להסתדר ואפשר להגיע למשהו. לכן באנו לראות את המקום.


בכל מקרה, אני כבר אומר לך, וזה יהיה חלק מהסיכום, שאנחנו כן מבקשים להכניס את מינהל הפיתוח. אני יודע שמשרד החינוך ידע על העניין.

כן, משרד החינוך ידע.

משרד החינוך דיווח לי. מטה היערכות לפתיחת שנת הלימודים מדווח לוועדת החינוך באופן סדיר מאמצע אוגוסט דיווחים כמעט יומיים על הבעיות שהן על סדר היום, וזה אכן הופיע בדיווחים האלה ואני עקבתי אחרי הפתרונות האלה. מאחר שמדובר כאן כרגע על סידורים כאלה, אני מאוד הייתי רוצה – למרות שאני יודע שעיריית ירושלים היא טובה וחזקה, ואני סומך עליה – בכל זאת שגם מינהל הפיתוח יהיה כאן בעניין הזה.

נציג את התוכניות.

תציגו את התוכניות ושימו הכל על השולחן. אני לא צריך להיכנס לנבכי מספרי התלמידים וכולי כי לשם כך יש את אנשי המקצוע. אנחנו צריכים לדעת שאנשי המקצוע ראו את כל התמונה והחליטו. כבר מראש אני אומר לך שאני צריך את ההכשר של משרד החינוך. אם משרד החינוך יאמר שאחרי שהוא ראה את כל התמונה כאן, שזה הפתרון הנכון – אני אומר לך בגלוי שב-95 אחוזים אני נותן לזה גלוי.

אגב, עכשיו היה לנו סיפור בעמנואל. עומד שם בית ספר בית יעקב עם כמה כיתות ריקות ומצד שני יש ממלכתי דתי חב"ד עמנואל והם לומדים במכולות קירור ואפילו לא בקרוואנים. הם רוצים להיכנס לבניין אבל לא נותנים להם. גייסנו את מינהל הפיתוח, נסע לשם אסף דטנר והכריע איך יחולק הבניין ואם ירצה השם אני מקווה שהבוקר הממלכתי דתי נכנס לתוך הבניין. נתנו לזה גיבוי מלא ולשמחתי אני גם משבח את ראש המועצה המקומית שקיבל את הדבר הזה ואמר שהוא מכופף את ראשו, אם זאת החלטת מינהל הפיתוח, והולך לעשות את הדבר הזה.

עיריית ירושלים היא לא עמנואל. מעמדה, הניסיון, ההיקף, אני גם ירושלמי, אני גם המייסד של מנח"י. אני כמנכ"ל משרד החינוך חתום על המעמד המיוחד של מנח"י. אגב, על זה יש לי מכתב בלתי רגיל מטדי קולק ואני שומר אותו. גם בפרידתי מהמנכ"לות, קיבלתי ממנו מכתב. אני שומר עד היום את המכתב הזה. בכל זאת, אנחנו רוצים שמשרד החינוך יהיה מעורב. אני לא רוצה לעכב שום דבר, אל תעכבו, אבל מיד להכניס את הדבר הזה, ואם צריך לעשות שינויים, לעשות את כל השינויים.

העיקרון הוא שכל הילדים שצריכים ללמוד במבנה הזה, צריכים ללמוד בתנאים סבירים ללא כל הבדל. בטווחים הארוכים צריך להיות יתרון לחינוך הממלכתי דתי, מבלי לקפח שום זכות של אף אחד.

כמובן שנשב עם אנשי מינהל הפיתוח. אין לי ספק שאם היה מדובר בפתרון ארוך טווח יותר, זה הסדר עליו היינו חושבים פעמיים. צריך לזכור שאנחנו מדברים כרגע על השנה הנוכחית וזה טווח קצר ביותר. לא הסתרנו את זה שזה לא פתרון שעומד בתקנים ובסטנדרטים של המשרד, וגם לא בסטנדרטים שלנו. אנחנו לא חושבים שזה נכון. בהתחשב בכך שבנסיבות , באילוצים ובחלופות שיש לנו, כאשר מדובר בשנה הנוכחית, חשבנו שזה פתרון שאפשר לחיות אתו.

לא הבנת אותי כראוי. אם אתה לא הבנת אותי כראוי, זה לא נורא, אבל אני מקווה שהוא יבין אותי כראוי. זה לא כך. אני לא מדבר על המציאות כאן כי אני לא מכיר אותה. אני לא מכיר את המציאות כאן, אבל אי אפשר שבמתחם חינוכי אחד תשב כיתה עם 15 תלמידים בחדר כיתה תקני של 49 מטרים מרובעים.

סליחה.

לא אמרתי עליך. אמרתי שאני לא מדבר על המציאות כאן כי אני לא מכיר את המציאות כאן. אני אומר באופן עקרוני כרגע. אי אפשר שכיתה אחת תהיה עם 15 תלמידים שיושבים בחדר תקני של 49 מטרים מרובעים וכיתה שנייה עם 35 תלמידים תשב בחדר של 30 מטרים מרובעים. הדבר הזה לא יכול להיות באותו מתחם חינוכי. צריך לסדר את זה באיזשהו אופן הגיוני ושוב, מבלי לפגוע בזכותו של אף ילד ללמוד בתנאים סבירים. זה עיקרון שאסור לשבור אותו ואני מקווה שזה ניתן לעשות.


אני לא מכיר את המציאות וזה לא תפקידי אלא זה תפקידכם. אחרי כן נרצה שתציגו בפנינו את הדברים. צריכה להיות שקיפות מלאה ואתם תצטרכו להציג בפנינו איך נפתר, מה נפתר, המטרים וכולי. אתם תציגו בפנינו אבל אנחנו לא מהנדסים. כלי העזר היחידי של הכנסת הוא מרכז המידע והמחקר ממנו אנחנו יכולים לבקש מידע, אבל אין לנו מהנדסים ואין לנו מתכננים אלא כל זה נמצא ברשות המבצעת. אנחנו לא באים להחליף אתכם. העיקרון לדעתי צריך להיות מאוד מאוד ברור. תחת האילוץ שלא כל דבר אי אפשר לתקן מלכות שדי ביום אחד, זה הקדוש ברוך הוא יכול לעשות. הכל ברור לנו. אני אומר, להכניס לסלט הזה את כל המרכיבים האפשריים ולשם כך נמצא משרד החינוך. אגב, בשונה מהעירייה, למשרד החינוך יש הידברות עם החינוך העצמאי, הידברות ארצית. הרי בוקשפן אומר כל הזמן החינוך העצמאי. אגב, ראש העיר בעמנואל טען שהוא לא רצה להכניס את הממלכתי דתי, שהחינוך העצמאי לא מאפשר. זה הסתדר בשיחה אחת של שלוש דקות של יגאל צרפתי עם הרב לייזרסון ואני מנחש מה הוא אמר לו. זה הסתדר אחרי שלוש דקות עד כדי כך שהחינוך העצמאי אמר שאף פעם הוא לא אסר. בסדר, הבנתי את העניין.


הראייה היא ראייה ארצית. הרי משרד החינוך דואג לחינוך העצמאי, אני דואג לחינוך העצמאי וגם אלה הם ילדי ישראל שחייבים ללמוד בצורה ראויה ומסודרת. אני נאבק על כך. לא נעים לי לומר לכם, אבל גם על ילדים לא יהודים אני נלחם שהם יוכלו ללמוד בתנאים סבירים. אני מקיים ישיבות על מה שקורה במזרח ירושלים ואנחנו נאבקים שגם הילדים הערביים במזרח ירושלים ילמדו בתנאים סבירים ולא בתנאים לא סבירים. אז אני לא אלחם כאן על הדבר הזה?


לכן אנחנו באים לבקר – מלשון ביקורת – ולפקח כדי שהרשויות המוסמכות יפעילו את הסמכויות שלהם להסדיר את לימודיהם של הילדים בתנאים סבירים.

אני רואה דווקא הזדמנות מצוינת עבור הרב בוקשפן. במוכר שאינו רשמי על פי חוק נהרי אי אפשר לשפץ. אם יעשו לך זמני כל שנה, יהיה צריך לשפץ את בית הספר.

אני חברת ועד ההורים של ממ"ד גוננים. עוד כשהילד שלי היה בגן, ראיתי את הטווח הרחוק.


הרב בוקשפן, קודם כל, אין הסתה אישית נגדך, חס וחלילה למרות שאתה מרגיש כך. אם אני חוזרת למאבק שלנו אחורה – וכאן יש לי טענות כלפי העירייה – אנחנו ביקשנו את המבנה שאליו נכנס בית ספר רעות וזה היה לפני שנתיים-שלוש.

בדנמרק.

בדנמרק. בתוך מתחם דנמרק. הוא שימש את הדו לשוני. הוא עמד שנתיים ריק. רצינו להיכנס, היה ניסיון שנכשל. אז עוד הייתי פחות מעורבת.

כשיש ערבים, יש להם סדר עדיפות במנח"י.

לא, אלה לא ערבים. זה עמד שנתיים ריק. רעות נכנסה לשם.

אמנם אני עובד מנח"י אבל אני אגיד מה שאני חושב.

בית הספר עמד ריק. פתחו שם, בגלל הגידול הטבעי, לפני פתיחת שנת הלימודים תש"ע, בשנה שעברה, עוד שני גנים ואמרו שאלה יהיו החטיבה הצעירה של בית הספר ברעות.

ולענייננו.

לא, זה חשוב. לענייננו. אחר כך נפתח שם בית ספר אחר. אנחנו ביקשנו מבנה מהעירייה וזאת החלטת העירייה שהוא ייפתח כאן. כמי שגרה בשכונה ורואה, לא מתוך הסקה אישית – והיו כאן תמונות מחזור שאפשר לראות – מסיימים כאן בין שבעה לעשרה תלמידים. מספר התלמידים הממוצע – זה מה שאני יודעת ממקור ראשון, כולל תלמידים שלומדים כאן בבית הספר – כיתה ג' בנים השנה לא קיימת או נפתחה עם שישה תלמידים ותלמידים רבים עזבו. הכיתה הגדולה ביותר כוללת 17 תלמידים וזה לא מספר ממוצע של תלמידים בבית הספר. אין ספק שהרב עושה עבודת קודש עם רבים מהתלמידים כאן. מי שנמצא כאן בבוקר, רואה שמגיעות הסעות מקצווי העיר ואני מכירה אנשים שמכירים ממקומות אחרים.

מאחר שהיא אומרת שקרים, אני לא מוכן להישאר כאן.

הרב בוקשפן, תישאר. הרב בוקשפן, אותי אתה מוכן לשמוע?

אותך כן.

הרב בוקשפן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חלק מהכללים בחברה הישראלית, ואתה כאיש חינוך יודע, לשמוע בסבלנות איש את רעהו. אני יושב בכנסת ולפעמים אני שומע את אחמד טיבי שעולה לדוכן, אז אני עוצם עיניים ואני אומר שאני יושב בפרלמנט הפלשתינאי, אבל אני לא קם והולך. בוא נקשיב. אני מציע לך לדבר כרגע לענייננו.


אנחנו כרגע נמצאים במצב שבו אומרים לכם שאתם עוברים לכאן. באתם אלי, הזמנתם אותי, ישבנו ואמרתם לי שיש לכם חשש שהתנאים שהולכים להציע לכם כאן הם תנאים בלתי אפשריים לקיים כיתה. דברי רק על הנקודה הזאת כי זאת מטרת הדיון וזה נושא הדיון. כל היתר, כמה תלמידים יש, כמה מטרג' יש, זה תפקיד של מישהו אחר ואני חושב שבעניין הזה אמרתי דברים ברורים. הם ילמדו את הנתונים ויראו.

המאבק הוא להקמת בית הספר שלנו ולא מאבק נגדך. היה לי חשוב להבהיר את זה.


אני הייתי כאן גם כדי ללמוד ולא רק לשמוע את הדברים. הבנו שאנחנו עוברים לכאן, למבנה שכונתי, והייתי כאן עם מר דוד כהן, מי שאחראי על המבנים במנח"י.

לגבי שיפוצים.

לגבי שיפוצים. הרב בוקשפן גם ראה שהייתי כאן. החשש העיקרי שלנו, המבנה שהוצע לנו – עוד מעט נראה אותו – הוא של שלוש כיתות לא גדולות, לא לפי התקן. החשש העיקרי שלי הוא שבין שלוש הכיתות יהיה שטח פחות מחדר המורים הזה, כאשר שבעים וכמה תלמידים בהפסקה יוצאים ומתנגשים אחד עם השני. עוברים, עולים לקחת את התיק, וזה בית הספר. מתחת תהיה מזכירות וחדר מורים שגם אין קשר ישיר בין המזכירות וחדר המורים אלא צריך לצאת ולעלות. המנהל למטה לא שומע מה שמתרחש למעלה. החשש העיקרי שלי, מבלי להיכנס, הוא לבטיחות התלמידים בשטח הציבורי שלהם, ואני לא מדברת על כיתה שיושבת. אני לא נגדך, יש מסדרונות בבתי הספר, יש כניסה וכולי, אבל כאן אין מסדרון ואין כניסה אלא יש שטח שהבנתי מדוד כהן – חצי מחדר מורים – שהוא בין הכיתות. יש כיתה, כיתה, כיתה וחצי מהחדר הזה ישמש שבעים תלמידים ועוד מעט אנחנו מתקרבים לחורף כי המעבר עומד להיות בחורף.


החשש שלי הוא מבחינה בטיחותית. אני אפילו לא מדברת על גודל כיתה, למרות שגם על זה אני אמורה לזעוק, אם היא תהיה תקנית או לא. השטח הציבורי שיוקדש לתלמידים יהיה מאוד מאוד קטן ובלתי אפשרי. זאת הטענה העיקרית שלנו. בנוסף לכך אין קשר ישיר עם המנהל שלא שומע מה קורה בבית הספר כי יש לו כניסה נפרדת למטה. אין מדרגות שמוליכות מהכיתות לחדר המנהל.


עד כאן. אני מתנצלת על הסערה שעוררתי.

יש עוד מישהו שרוצה להוסיף משהו?

גם אני חבר ועד ההורים. אני רוצה לומר שמה שחשוב לי במיוחד כאזרח העיר ירושלים זה לחוש שיש כאן הגינות אזרחית בחלוקת המשאבים. אם הייתי בקבוצת מיעוט שחיה אולי בגאולה וחובש כיפה סרוגה, הייתי מבין שאני בקבוצת מיעוט בגאולה ואני לא יכול לצפות שיקימו בשבילי בלב גאולה בית ספר ממלכתי דתי. זה סוג של הגיון פנימי של חלוקת משאבים הוגנת בתוך עיר ואיך עושים אותה.


אני רוצה לציין תחשיב קצר אריתמטי. מדובר על פחות מ-200 תלמידים כאן בבית הספר וזה אומר 16 תלמידים ממוצע בכיתה.

לא אמרתי כך. יש 16 כיתות כולל גני ילדים שזה 400 ילדים.

אני אומר לך מה אמרת. שאלתי אותך כמה תלמידים יש בבית הספר ולא בגני הילדים, ואמרת לי כ-200.

נכון.

שאלתי אותך כמה כיתות לימוד, ואמרת שיש כאן שמונה ושם שמונה.

לקחו שמונה. נשארו לי שמונה חדרים.

יש לך שמונה כיתות, שמונה לבנים ושמונה לבנות.

לקחתי שמונה חדרים של כל כיתה.

אני לא מדבר על חדרים. הוא אומר שיש לך א'-ח' בנים ויש לך א'-ח' בנות.

נכון.

ביחד זה 16 כיתות.

לא חדרים. 14.

אמרת שיש 200 תלמידים ולכן הוא מחלק 200 ל-14. זה מה שהוא עושה.

אבל אני רוצה שזה לא 200 לחלק ל-16 חדרי לימוד.

לא חדרים. הבנו. חברים, זה לא מהותי אם זה 16 או 19 או 13. זה לא מהותי.

דבר שני. אני חושב שחשוב לשים לב שכאשר מדובר כאן על פתרון זמני לשנה, לא יתכן שהילדים ילמדו בתנאים לא סבירים.


דבר שלישי. צמיחת בית ספר עוברת טלטלות מאוד לא פשוטות שמטלטלים אותה כאשר מדובר במבנים כאלה וכל מי שנמצא כאן מבין שהדבר הזה לא בריא לחוויה של בית ספר. אי אפשר להשקיע לא בספרייה קבועה, לא בפינת חי, לא בפיתוח וכולי. כל המרכיבים שיוצרים סוג מסוים של סטביליות נורמלית של מקום, קשה מאוד כאשר המקום עובר טלטלות ואין תכנון לטווח רחוק איך בית ספר צומח ומתפתח.


דבר אחרון שאני רוצה לציין. הפתרון שהדרג המקצועי הציע למיטב ידיעתי, ותקן אותי אם אני טועה, היה באגף הצפוני וזה אפשר הפרדה מופרדת בין שני החלקים של בית הספר. הפתרון המקצועי שהוצע באגף היה פתרון לאפשר יתר מרווח לילדינו, פתרון של הפרדה מוחלטת בין שני חלקי בית הספר ללא כל התנגשות אבל זה נדחה ולא על ידינו. גם זה צריך להיות על סדר היום של הוועדה כאשר חושבים על הפרופיל, איך הדבר נעשה ואיך הגיע לפתחנו המצב הנוכחי כך שכרגע אנחנו עומדים ושואלים איך אנחנו מתקדמים.

תודה רבה.

גם אני נציגת ההורים. אני קודם כל רוצה להודות לך באופן אישי על המאמצים שאתה עושה כדי ללבן את העניין וכדי לסייע לכל האוכלוסייה.


אנחנו אוכלוסייה ציונית דתית כי העיר ירושלים חשובה לנו אבל קשה לנו להישאר בה ואנחנו רוצים לפתח אותה. אנחנו מרגישים שצריך לדאוג גם לנו, שגם לנו מגיע. המבנה הוא מבנה נחמד, הוא בשכונה שלנו. אם יימצא מבנה אחר, מה טוב. אנחנו רוצים שיהיה פתרון לכל ילדי ישראל. אנחנו מבקשים שהפתרון יהיה טיפה לטווח ארוך כי אחרת זה לא ראוי למדינת ישראל.

אני אדבר על זה. יש עוד מישהו שרוצה להוסיף?

אני מנהל רווחה בשיקום שכונות, ארבעים שנים בשכונה הזאת. אין מישהו יותר ותיק ממני. החלפתי עשרים ראשי ערים, מאה שרים וכולי. קודם כל, אני ממש נפעם. עשרים ומשהו שנים אני נלחם לפתוח בית ספר ממ"ד אחרי שסגרו לי את בית ספר המאירי, את ציון עזרי. אני ממש כאילו חולם. יגיד לך יואל ויאמרו לך כל המנהלים, אבל בואו נפתח בית ספר ממ"ד בשכונה. האנשים כאן מסורתיים. כואב לי. שתי קבוצות דתיות נלחמות ביניהן על מבנה עלוב נפש. זה מבנה עלוב. יש לי כאן מבנים אחרים. יש מבנה אחד שלם שכולו כיתת גן אחת ואף אחד לא רוצה לגעת בו. למה? מה קרה? בית ספר דנמרק, שלושת-רבעי ממנו עומד ריק אבל כשרצו יהודים וערבים לפתוח שם, פתחו לך בפת איזה בית ספר דו לשוני.

אני תמיד אהבתי כשטדי קולק היה ראש עיר, הייתי אוהב יהודים ערבים. אני הייתי מנהל מתנ"ס והייתי מביא את הערבים מבית צפפה ומחפש אותם להמן הרשע, וטדי רואה ערבים, התקציבים קופצים פי אלף. זה משהו לא נורמלי. אתם באים ומדברים. ש"ס הגיעו לכאן. אתה דיברת בהתחלה על כך שתהיה חלוקת משאבים נכונה. ב-1982 אני רצתי למועצת העיר, גם זה תרגיל של טדי קולק שרצה שאני ארוץ ואקח מנדט של הליכוד, ואז הוא יקבל 17 מנדטים, וכך היה. הוא מימן לי את הבחירות. אז מנחם פרוש קיבל שני מנדטים או מנדט אחד, ש"ס קיבלו ארבעה מנדטים. אמר לי: גוועלד. לא הבנתי מה קרה. אמרתי למנחם, מה קרה? אמר לי: לקחו לנו. אמרתי לו שעד עכשיו אחינו הספרדים שמרו על התורה, אתם שמרתם על הכסף, הגיע הזמן שאתם תשמרו על התורה והם ישמרו על הכסף.


אותו הדבר בחלוקה. לא צריך להיות בוויכוח. יש המון מבנים כאן. תאמין לי, אני אומר לך כשכונה, ואני עובד כאן בשכונה במשך ארבעים שנים, יש מבנים. אין כמוני שמח שיש לי בית ספר ממ"ד. אני רוצה לראות את הילדים שלי בבתי הספר. אני רוצה שהם ילמדו מושגים כמו והדרת פני זקן, מפני שיבה תקום, מושגים שאולי לא נראים אבל בבית הספר שלנו למדנו. זה טוב מאוד שאתם פתחתם בית ספר דווקא בתוך השכונה, אבל אל תריבו. בוקשפן, תתחיל להסתדר אתם. אלה בני אחיך. השנה תיתן להם עוד חדר, תן להם את זה, הרי הם לא יישארו. נראה לך שהם יישארו לך כאן? תראה איזו אוכלוסייה חזקה. תסתכל על כל הלפלפים, אנשים חזקים, הם ידאגו לבית ספר טוב. אז תן להם עוד שתי כיתות עכשיו ואל תתווכח אתי. תן להם. תן להם עכשיו, תן להם שהשנה יגמרו את זה טוב ותאמין לי שבשנה הבאה הם לא יישארו כאן. סמוך עלי. תעבדו ביחד.

אני מוועד הורים של פלך, הימלפרב, ועד הורים ארצי ותושב השכונה. אני רוצה קודם כל לשבח אותך חבר הכנסת אורלב. היה בית ספר ציון עזרי, שם למדו אלף תלמידים אבל סגרו אותו. חבר הכנסת אורלב ניסה וניסה, אבל לא הצליח. ילדיי שלמדו בציון עזרי נאלצו לעבור ליהודה הלוי ואני מעורה בעניינים. שם מפוצץ, אין מקום, לא נתנו להם לפתוח עוד כיתה. אותו הדבר לגבי אפרתה.


לא ברור לי אדוני מר לוטפי, עוד ניהלת אתי את העניינים בציון עזרי, למה המאבק הזה מתקיים כבר 15 שנים. הרי ידוע שצריך ממלכתי דתי בתוך הקטמונים. הילדים מגילה ומהקטמונים נאלצים ללמוד ביהודה הלוי באפרתה. מה התוכנית שלכם לטווח ארוך? התוכנית לא נראית לי רצינית. צריך לחשוב על טווח של ארבע-חמש שנים ולא לטווח של שנה.

חברים, הסדר הוא כזה. אנחנו נצא עכשיו לביקור קצר. אגב, לא כולם חייבים לצאת אלא מי שרוצה, ואני מעדיף כמה שפחות כרגע. לא צריך את כל ההורים כי אחרת אני מבין שאי אפשר יהיה לזוז. אנחנו הולכים למקום המיועד. רק למקום ההוא אנחנו הולכים. יואל ידריך אותנו שם. לאחר מכן נחזור לכאן לסיכום הדיון. אני מניח שהסיור ייקח 15-20 דקות.

העיקרון המנחה בתכנון היה ליצור כאן יחידה פיזית עצמאית עם גישה נפרדת ומצמצמת כמעט למינימום את נקודות החיכוך עם בית הספר השכן. בין שתי החלופות, זו החלופה שגובשה. השטח הזה יוכשר לחצר משחקים.

אתה מתחייב בשם העירייה שזה יהיה?

זה התכנון. אמרתי, השטח הזה יוכשר לחצר משחקים לילדים.

לא מדברים על חצר גדולה. שליש מהחצר צריך להיות עם הצללה.

כאן יהיו המשרדים.

כאן סוגרים בקיר.

קיר בלוקים.

כאן יהיה קיר בלוקים שיחצוץ לחלוטין.

תהיה הפרדה מוחלטת.

כאן ישב מנהל, מזכירה וכדומה.

תהיה הפרדה מוחלטת.

המטבח נשאר כאן?

לא. המטבח לא נשאר כאן.


אם כן, כאן ייבנה קיר. המטבח יוצא מכאן. מהקיר הדרומי עד הקיר הצפוני, מהקיר הזה עד לקיר הזה, כל זה עומד לרשות מינהלת בית הספר. זה חדר מורים ומנהל.

אני רוצה להדגיש נקודה בתכנון. רוב התוכנית מאושרת על ידי מהנדס בטיחות.

בסיכום נדבר על הבטיחות.

במקור היה מתוכנן שכאן יהיו מדרגות וגם זה יצורף כחצר פתוחה לטובת בית הספר.

זה לא באופן מיידי.

מה זה לא באופן מיידי? בשנה הבאה?

לא בשנה הנוכחית. לא כרגע.

זאת השקעה לא הכרחית וכרגע לא מוצדקת. כרגע אנחנו לא מבצעים את העבודה הזאת.

לדעתי הם יחליטו על זה ברגע שהם ידעו מה קורה בשנה הבאה.

נכון.

אלה גני הילדים?

אלה גני שפה.

אני אומר מה יהיה כאן. כל המרחב הזה שאנחנו רואים, יתוכנן מחדש ויוכשר לשלוש כיתות כאשר כל כיתה תהיה עם מעל ל-30 מטרים מרובעים. כל המחיצות כאן יוסרו. חלק גדול מהמחיצות יוסרו ויוכשרו בהתאם לתכנון שקיים כאן. אגב, ביחס למספרי הילדים, הייתי אומר שזה אמנם דחוק, אבל נותן מענה.

עם המרחב הציבורי.

המרחב הציבורי המקורה.

אני מסכים אתך.

נדמיין לעצמנו שבעים תלמידים יוצאים מהכיתות למרחב הזה.

המרחב המקורה לא מספיק, אבל צריך לומר, לדעתי ביושר, שעל פי התקנים של משרד החינוך, המרחב המקורה הציבורי הוא לא אמור לתת מענה לכל התלמידים שנמצאים כאן.

בשום בית ספר, במרחב הציבורי, אפשר לרכז בו את כל הילדים.

אם זה החלל היחיד.

בשום בית ספר לא תמצאי חלל בו אפשר לרכז את כל הילדים אלא אם כן יש אולם ספורט או משהו כזה. אלה חבלי הלידה.

כמה חדרי שירותים יש לילדים?

שלושה.

עדיף לעשות כיתות יותר קטנות.

מה שאי אפשר, זה להגדיל את השטח שעומד לרשותנו. אנחנו מוכנים בתיאום עם מנהל בית הספר וההורים לתכנן את השטח מחדש כפי שאתם מבקשים אבל שיעמוד באישור של מהנדס הבטיחות ושל הפיקוח.

אני אומר לכם מה עוד אפשר לעשות. לדעתי הרחבה שנמצאת כאן, אפשר לקרות אותה בקירוי לא מסובך.

נבחן את זה. נבדוק את זה.

הרגשתי היא שהחצר היא חצר סבירה למספר התלמידים. כאן בחלק המקורה, המרוצף, לדעתי אם יעשו קירוי, זה יכול לשנות.

נשקול את זה.

זה חלק מהדיון. אני שמח על הגישה שלך. אפשר לבדוק את זה. שוב, צריך לראות. לי מותר לצאת מהקופסא, אני לא מחויב לקופסא בשום דבר וגם משרד החינוך לא מחויב בקופסא אותה אתם קבעתם. זה חלק מהעניין.

מבחינתי יש נכונות.

אני יודע.

איפה המקלט?

המקלט בבית הספר הזה ישמש גם אתכם.

איפה המקלט בבית ספר הזה?

תשאלי שאלה אחרת. הילדים שנמצאים כאן כרגע, להיכן שהם צריכים ללכת, לאותו מקום הולכים כל התלמידים. בפרוגרמה כתוב שהמקלט ישמש את כולם.

אבל כשילדים צריכים לרוץ למקלט, במרחב הקטן הזה, זה לא בטוח.

גבירתי, משרד החינוך ישקול את כל הדברים האלה. יש תקנים. למיטב ידיעתי, התקנים של משרד החינוך לא מתוכננים כך שמסדרונות במרחבים הפנימיים קולטים את כל ילדי בית הספר באותו רגע בהפסקה. התקן הוא דונם לכיתה. כאשר בונים מוסדות חינוך, התקן האידיאלי הוא דונם לכיתה אבל לא עומדים בזה ולכן מדובר בסדר גודל של חצי דונם עם החצר. כלומר, הכיתה עם המינהלה, עם החצר, אמורה לתת היום דונם וחצי. תחשוב אם כל המרחב שלך הוא לא דונם וחצי ואז אני לא בטוח שיש לך את זה כי החצר הגדולה שמעמידים שם, היא פותרת הרבה מאוד בעיות.


חברים, אני רוצה לסכם את הישיבה.

אני מבקשת להעלות עוד נקודה אחת. אני פשוט לא מבינה, כי לא קיבלנו תשובות לגבי הטווח הארוך, את הנושא של כספי ציבור. לעשות פתרון שהוא לא אידיאלי, בלי ראייה לטווח ארוך כיצד מתקדמים. אנחנו כבר בחנוכה ואנשים מתחילים לרשום את ילדיהם לשנה הבאה. אנחנו נמצאים במקום שהוא לא אידיאלי. למה לעשות את כל הדברים האלה? יוציאו עוד כספי ציבור כאשר בכלל לא ברור מה קורה בשנה הבאה.

כל הכבוד לרב בוקשפן שרוצה לתת להם חלק. אני כמקים בית הספר הזה לפני 25 שנים אומר שהולכים לצמצם את הכיתות שלנו ולחנוק אותן. שמענו שיש שתי אפשרויות – יש את בית הספר דנמרק שחצי ממנו עומד ריק ואת בית ספר לוריא – והשאלה למה הוועדה לא הולכת עכשיו לשם ורואה את האפשרות במקום? יכול להיות שהאפשרות שם היא יותר טובה מאשר כאן. גם כאן הולכים לצמצם את בית הספר במספר התלמידים שלנו, וגם הם, אין להם את האופציה לשנה הבאה.

שאלה מצוינת. זאת הסיבה העיקרית שבסיכום שלי אני אומר שהפתרון לממלכתי דתי, גם הזמני, צריך להיות בעצה אחת עם משרד החינוך. משרד החינוך ראה את כל המרחב ואת כל הפתרונות. יכול להיות שמשרד החינוך יבוא ויאמר שזה בכלל לא הפתרון. מאחר שאני מכיר את דרכי ההידברות בין משרד החינוך לבין העירייה, ואלה דרכי הידברות מעולים ומשובחים מאוד, צריך להימצא הפתרון המקצועי שיש לו גם גיבוי.

אני הבנתי שההורים כאן מתנגדים גם ללוריא וגם לדנמרק. למה הם לא דוחפים את העניין הזה לשם?

סליחה, אנחנו ההורים ואני יכולה להתייחס.

לא. כמו שאמר מר לוטפי, מאוד מאוד חשוב שלא נתכנן פתרונות מאחורי גבם של הורים ששולחים את הילדים. צריך לשתף את ההורים. אני לא אומר שחייבים לשמוע בקולם, אבל צריכים לשמוע את קולם לפני שרשות מקבלת פתרון. אנחנו באנו לכאן משום שנמסר לנו שהעירייה חשבה שכאן הפתרון הנכון, אבל באים ההורים ואומרים שיש בעיות עם הפתרון הזה. לכן באנו לכאן. אני בהחלט מסכים אתך שמשרד החינוך לפחות, או אני, לא חייבים להישאר בקופסא שקבעה עיריית ירושלים. לכן נמצא כאן גם משרד החינוך שהוא חלק מהעניין.


אני רוצה לסכם את הביקור. קודם כל, אני רוצה להודות לרב בוקשפן ולבית ספר דרכי נועם על אירוח הישיבה ועל הביקור במקום המיועד על ידי עיריית ירושלים להיות המקום שבו ילמד בית הספר ממ"ד גוננים בשנת הלימודים תשע"א, החל כנראה בגמר השיפוציםש אמורים להסתיים, אני מניח, בתוך שבועיים. אני חושב שמן הראוי גם לברך על העבודה החינוכית שנעשית בדרכי נועם. אנחנו בהחלט מברכים על כל עבודה חינוכית ראויה שנעשית.


הוועדה רשמה לפניה את הפתרון שעיריית ירושלים סבורה שהוא המקום הראוי לשכן בו את בית הספר הממלכתי דתי גוננים בבית הספר דרכי נועם, והוא באגף הנפרד בו פועלים היום גני שפה, בו יוסדרו שלושה חדרי כיתות.


הוועדה רשמה לפניה שהעירייה תתייעץ עם ההורים באשר לתכנון של המרחב בו אמור לפעול בית הספר.

ומנהל בית הספר.

כמובן. מנהל בית ספר ממ"ד גוננים וועד ההורים של בית הספר.


הוועדה מבקשת שהפתרון המוצע יקבל את האישור כמתחייב ממינהל הפיתוח במשרד החינוך ויעמוד בתקני המינימום הנדרשים, בהתחשב באפשרויות של המבנה כולו.


הוועדה דורשת שכל פתרון יעמוד בתקני הבטיחות בלי שום ויתור על פרט כלשהו. כפי שהוועדה מבקשת בכל מבנה חינוך, אם ועד ההורים יבקש את אישור הבטיחות, להמציא לוועד ההורים את אישור הבטיחות. זה עיקרון שאנחנו עומדים עליו בכל מקום. אין כאן סודות.


במידה שיוסכם עם משרד החינוך שהפתרון שהציע העירייה לשנת תשע"א הוא הפתרון המדובר, ומאחר שאין מספיק שטח מרחב ציבורי מקורה, מציעה הוועדה לשקול תוספת קירוי בחלק מן החצר החיצונית.


הוועדה מבקשת שהפתרון שיגובש עם משרד החינוך ייקח בחשבון את מקום הלימודים בשנת תשע"ב ובכל מקרה הוועדה סבורה שראוי שעד חנוכה תשע"א תכריע עיריית ירושלים, באישור משרד החינוך, באשר למקום הלימודים בתשע"ב על מנת שההורים הנרשמים לבית הספר ידעו היכן יתקיים בית הספר בתשע"ב.


האם יש למישהו התנגדות או הערות או השגות לסיכום הזה? אין. הוועדה רשמה שסיכום זה הוא על דעת כל משתתפי הישיבה.


תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20