PAGE
2
ועדה משותפת פנים ועבודה לנושא סביבה ובריאות

11.10.10


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 22

מישיבת הוועדה המשותפת

של ועדת הפנים והגנת הסביבה ושל ועדת העבודה הרווחה והבריאות

סביבה ובריאות

יום שני, ג' מרחשוון התשע"א (11 באוקטובר 2010), שעה 10:00

מפגעים סביבתיים והשלכותיהם הבריאותיות בבקעת בית הכרם – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

סיגל בלומנפלד, אגף תשתיות, המשרד להגנת הסביבה

אינג' לילי בלסקי, מהנדסת לבריאות הסביבה, משרד הבריאות

דוד וינברג, מהנדס ארצי לתכנון וקולחין, משרד הבריאות

חוסם עבדי, מנהל תחום תוכניות, רשות המים

רון שני, ראש המועצה האזורית משגב

דליה טל, עמותת צלול

עזרא נשרי, קואליציה למען בקעת בית הכרם

ורד קירו זילברמן

שוש אזולאי

הדס צנוירט

מפגעים סביבתיים והשלכותיהם הבריאותיות בבקעת בית הכרם – ישיבת מעקב

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. מסגרת הזמן שלנו אינה ארוכה. אנו נמצאים בישיבת מעקב, ובכוונתי לקיים את המעקב הזה באופן שיטתי. אני יודע שישיבות מעקב אינן נעימות כל כך, כי לא תמיד ההתקדמות היא גדולה, ובמקרה שלנו זה המצב, אבל אנחנו נעשה את זה, ואנחנו נלחץ על הגורמים הרלוונטיים לעשות את מה שצריך, ונכניס לתמונה הזאת גם גורמים נוספים כדי שבאמת נגיע למצב שהסיטואציה תשונה ממה שהיא קיימת כיום.


כיוון שזו ישיבת מעקב, אני רוצה לבקש מגברת בלומנפלד, שהיא נציגת המשרד להגנת הסביבה, לפתוח בהצגת מה שהתרחש מאז הישיבה הקודמת.

בוקר טוב. לפני שאספר מה עשינו עד עכשיו, חשוב לי להדגיש – אין פה נציגי רשויות השאגור, וחשוב לי שזה יירשם בפרוטוקול. אנחנו הרמנו את הכפפה שהוועדה זרקה לעברנו בכל מה שקשור להצגת תוכניות לשיפור המצב, אבל כיוון שאנחנו משרד שהוא בעצם רגולטור, ואנחנו אמורים לעשות את פעולות האכיפה, נוצר מצב קצת בעייתי, ואני חייבת לציין אותו, כי דברים שאמרתי פה בישיבה זו, נעשה בהם שימוש לרעה על-ידי עורכי הדין של הרשויות שנגדן אנחנו פועלים, ומשפטים שאמרתי כמו שהמדינה חייבת לעשות מעשה, ושיש פה באמת נושא יוצא דופן, ולכן אנחנו כאן, החלישו את התביעה ואת התיק המשפטי שיש לנו מול הרשויות. אנחנו נמצאים במצב שהוא לא טבעי; אנחנו גם אוכפים וגם אומרים: המדינה צריכה לעשות משהו.

הביוב, הפסולת והחינוך. בכל נושא עשינו ישיבות רבות משתתפים, בכל ישיבה היו- -

אני רוצה לציין שגברת זיס, מנהלת המחוז, העבירה אלי דין וחשבון מאוד מקיף על מה שנעשה בשלושת התחומים האלה. בישיבה הזו אני רוצה שתאמרי בקצרה, איפה הדברים עומדים כרגע בתחומי הפסולת והביוב, והיכן המנופים שצריכים ללחוץ עליהם כדי להזיז את המצב למקום טוב יותר.

אתחיל עם הנושא הפשוט יותר – הביוב. מכיוון שיש לנו תאגיד מים וביוב באזור, מה שהתאגיד כרגע עושה, ולמיטב הבנתי, הם הקצו לזה גם כספים – הם מגישים תוכנית חדשה לבחינה, שכוללת הצעת הוועדה לטיפול בגרביטציה בביוב. הטיפול הזה הוא יקר יותר, הוא תקדימי, שונה, אבל הוא מבטיח שאם תהיה תחזוקה קלוקלת, כמו שאנחנו, לצערי, סוברים שיש שם, סביר להניח שהתקלות יהיו מועטות. כרגע השלב הוא שמגישים תוכנית חדשה, והכסף שהוקצה הוא כסף לתוכנית. לבצע את העבודה, את המנהור ואת הגרביטציה, מדובר פה – כל המספרים נמצאים בדוח, אבל להערכתנו, בכ-15 מיליון ₪ יותר ממה שזה היה עתיד לעלות.

הכסף הזה מובטח?

לא.

ממי צריך לבקש אותו?

ממינהלת תשתיות ביוב, משרד התשתיות.

יש פה נציג של משרד התשתיות?

הם אמורים להגיע. לדעתי, הם מאחרים – יש פקק מאוד גדול בכניסה. חוסם, נציג מינהלת הביוב שפועל בעניין, צריך להגיע. זה הכסף הגדול.

מינהלת הביוב כפופה לרשות המים?

מיתב זה חלק מרשות המים.

אני מבקש שנוציא מכתב למנהל רשות המים מטעם הוועדה, שיאמר שבהמשך לעבודה שנעשתה מוכנה כרגע תוכנית חדשה לטיפול בביוב, שהעלות שלה גדולה בכ-15 מיליון ₪ בהשוואה לעלויות- -

אני רוצה לתקן אותך: הכסף שהוקצה כרגע הוא כסף להכנת התוכנית. אנחנו הצענו מבחינה אופרטיבית את הרעיון של הוועדה, שהמומחים ישבו והסכימו עליו.

מתי תהיה התוכנית מוכנה?

זה אפשר לעשות בתוך חודש וחצי-חודשיים, להכין את התוכנית. צריך להעביר אותה בוועדה, שזה בכפוף ללוחות הזמנים של מלתב, לזרז אותם לאשר את הבקשה, את התוכנית, ואז להקצות כספים לביצוע. בכל מקרה, אנחנו מדברים על תקופה לא קצרה.

כספים לביצוע הם כ-15 מיליון.

15 מיליון יותר מכמה שהיתה עתידה התוכנית לעלות. התוכנית מאוד מפורטת; היא אומרת האם הכול יהיה בגרביטציה, יהיה 50 אחוז בגרביטציה, האם יהיה מנהור, לא יהיה מנהור – כל השיקולים האלה יאושרו בוועדה. אנחנו המלצנו כוועדה משנית, מה עדיף בעינינו – מנהור וגרביטציה מלאה. זה לגבי הביוב.

אתם חושבים שזה הדבר העדיף כדי להתמודד עם קשיים מוכרים לנו היטב בתחום התחזוקה.

כן, אבל אני חייבת לסייג ולומר שזה משהו ראשוני ותקדימי; זה לא קיים. אנחנו פה מנסים בכל מה שקשור לשאגור, אנחנו מקווים שעוד כמה שנים נגיד: עשינו נכון, אבל על סמך ההיסטוריה והידע שלנו צריך פה משהו שונה, ולכן אנחנו כן תומכים בגישה השונה הזאת בביוב.

טוב. אנחנו אם כך רוצים להוציא מכתב למנהל רשות המים, לחזור ולהציג – אני מניח שאתם העברתם אליו את ההמלצה של אותה קבוצה בין-משרדית שעבדה על הנושא, לומר לו שלמרות שמדובר בדלתא מסוימת מבחינת עלויות, המשמעות הסביבתית והבריאותית של העניין היא כל כך גדולה, לא רק לתושבי האזור אלא לתושבי הגליל כולו, שנראה לנו שהכסף הזה הוא כסף שצריך להקצות אותו, ואנו מבקשים שהוא יתערב אישית בעניין, יבחן אותו, ויענה לנו תוך שבועיים ממועד מכתבנו מה עמדתה של רשות המים בעניין, ואם רשות המים אכן הולכת להקצות את מה שנדרש כדי לקדם את התוכנית בתחום הזה.

נושא הפסולת: פה הנושא יותר מורכב, כי אין לנו גוף סטטוטורי כמו תאגידי מים וביוב, שאנחנו מקווים שיצליחו. קיוויתי שראשי הרשויות יגידו את זה ולא אני, כי זו אמירה קצת בעייתית - בפורום הירוק האחרון שעשינו ראשי הרשויות אמרו שהם מוכנים שהנושא הזה יילקח מהם בגלל אזלת ידם המתמשכת, שהמדינה תיקח את זה מהם. זה לא משהו שאני כמדינה יכולה לומר. אני יכולה להגיד שהמפגעים, כמו שכולנו יודעים, רבים ומתמשכים- -

אם המדינה תיקח את זה מהם, ברמת העיקרון, מיהו הגורם האופרטיבי שיטפל בזה?

יש שתי אופציות. אופציה אחת, שהמדינה תיקח את זה לתקופה זמנית כדי להניע תהליך ולבנות שם איזה מנוע צמיחה, כמו שעשו לפני עשר שנים עם הפסולת הביתית, ואנחנו יודעים איך לעשות את זה ואיך לבנות את המנגנון לתקופה קצרה, לעשות את זה, להניע גלגלים וללכת, שזה, אגב, מה שהרשויות המקומיות מעדיפות, כי הן לא רוצות שננשל אותן מהתפקיד החשוב הזה.

התקופה הקצרה היא שנה?

לא. היא לפחות ארבע שנים. כתבנו הכול בתוכנית.

האפשרות השנייה היא לבנות תאגיד פסולת, בדומה לתאגידי מים וביוב, בנושא פסולת. אין את זה עדיין בשום מקום. יכול להיות שתידרש לזה חקיקה, הצעת ממשלה – דרך ארוכה. זה אומר, האם זה יהיה במקום מיוחד כמו שאגור, או נעשה את זה רוחבי, זה ללכת לדרך חדשה, שאני פה מייצגת יותר את דעת עצמי ומה ששמעתי מראשי הרשויות. כמדינה זה נושא יותר מורכב. צריך להחליט מה עושים. המנכ"ל שלנו אישר אתמול – צריכה להיות ישיבה מסודרת עוד שבוע, שבה זה יוחלט, אבל בגלל לחץ הזמנים הוא מסר לי את זה אתמול, שהוא יקצה כסף לתוכנית מסודרת, שעלותה, כנראה, תהיה בין 50 ל-60 אלף שקל, מה המשרד מציע, הדרך הכי טובה לטפל בפסולת.

בכלל או באזור הזה ספציפית?

לא, רק לשאגור כתוכנית חירום, כי עמדת המשרד לגבי פסולת באשר היא ידועה, קבועה, מסודרת בתוכנית אב. המקרה הזה שונה, בגלל שהפסולת נשרפת, לא מטופלת, וראשי הרשויות אומרים בעצמם: קחו את זה ממנו.

אנחנו כוועדה בהחלט תומכים באופציה הזו של התערבות חירום נקודתית לשאגור. אני איני רוצה להמתין עוד שנים עם הסיפור הזה. כפי שאמרת, השאלה הרוחבית היא שאלה שמצריכה דיון רציני, ודאי שינויי חקיקה, יש שיקולים לכאן ולכאן. בינתיים התושבים באזור ימשיכו לסבול, ובלתי-אפשרי להמשיך עם המצב הזה. הרשויות המקומיות כרגע, כפי שהן נמצאות – אני אומר את דעתי, זה כמובן לא מחייב אתכם – אבל ההתרשמות שלי מהמצב הכלכלי שלהם ומרמת היכולת שלהם להתגייס לפתרון העניין היא מאוד מצומצמת, ולכן אם לא תהיה התערבות חירום, אנחנו נישאר תקועים במקום. לכן אני מאוד מברך על ההחלטה של מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה להקצות כסף לתוכנית חירום כזו. מה מסגרת הזמן שהתוכנית הזו תהיה מוכנה?

מכיוון שזה סכום קטן, לא נצטרך לצאת למכרז, זה יהיה משהו שאפשר לאשר אותו בזמן קצר. בגלל שרוב הידע כבר קיים, אני מאמינה שלא יותר מחודש-חודשיים, אבל מה שחשוב פה להציף זה העובדה שכדי לבצע את מה שכנראה, יהיה כתוב בתוכנית, ואנחנו יודעים לאן נושבת הרוח, מדובר בהרבה כסף, כי הפתרון לא יהיה רק לתחזק את תחנות המעבר שנשרפות אלא לשנע את הפסולות לפתרונות קצה - מה שלא קורה, לנקות את האתרים שבוערים בקרבת בתי ספר וגני ילדים. מדובר בהרבה כסף, ופה צריך איגום תקציבי מאוד משמעותי, ונוכל רק עוד כמה שנים לדעת אם באמת התגייסות החירום הזו, ואף פעם לא עשינו את זה בשום רשות, היא שונה, מיוחדת, ואם היא תישא פרי ולא קיבענו איזה דפוס בעייתי של התנהלות רשות.

הזמנו לדיון הזה נציג ממשרד האוצר?

הזמנו, והם אמרו שאין להם שום ידע- -

שום ידע ושום עניין. אני מבין שמשרד האוצר פשוט מוכן לתת את הכסף, אבל הם לא מתעניינים בשאלה, איך נוציא אותו. אנחנו נוציא מכתב לשר האוצר. אני חושב שהתנהלות משרד האוצר בפרשה הזו עוברת כל גבול. כשאומרים לנו שאין להם עניין בדיון, אני באמת מתפלא, באילו דיונים יש להם עניין. יש פה נושא, שנכון שמול תקציבי העתק של מדינת ישראל זה אולי מבחינתם כסף קטן, אבל מבחינת המשרד להגנת הסביבה זה כסף גדול, מבחינת התושבים שנמצאים שם באזור זה כסף גדול, ובכל הכבוד, שר האוצר לא יכול להמשיך ולהתנהל בצורה הזו. לכן אנחנו נוציא מכתב לשר האוצר, נגיד לו שנעשית עבודה בתנאים מאוד לא פשוטים של גורמי הממשלה שנמצאים בשטח בהובלת מחוז הצפון של המשרד להגנת הסביבה. אנחנו בהחלט מלאי הערכה לעבודה הזו שנעשית בתנאים לא פשוטים, אבל ודאי שהעבודה הזו תצריך משאבים, ולכן נציג משרד האוצר כדי שיהיה שותף בתהליך הזה כבר בשלב הזה, ולא יופתע כאשר נבוא אליו בדרישות, כי הן תגענה. אנחנו צריכים כסף. הכסף הזה הוא לא גדול, הוא קטן, אבל את הכסף הזה נצטרך, ומשרד האוצר יצטרך לתת את הכסף הזה. אנחנו עומדים על כך שנציגי משרד האוצר יגיעו באופן קבוע להשתתף בישיבות הוועדה הזו, ו-וודאי להשתתף בהמשך ישיבות המעקב בנושא בקעת בית הכרם. זה תחום שיש לו משמעות תקציבית מסוימת, ומשרד האוצר צריך להתגייס אליו. בבקשה.

הייתי רוצה להוסיף עוד דבר, שאפשר לעשות אותו הרבה יותר בקלות והרבה יותר מהר. סך הכול לפנות פסולת זה דבר יום-יומי. תוכניות שיעשו בחודשים הקרובים, כפי שתוארו כאן, אבל בשלב זה הפסולת עדיין נערמת יום-יום וגם נשרפת.

שזה ממש מסוכן.

היו עשרות שריפות בחודש האחרון.

בכל הרשויות האלה יש חשב מלווה, למיטב ידיעתי; ראשי מועצות נבחרים, שנבחרו בבחירות האחרונות, אבל חשב מלווה. אחד הדברים היותר פשוטים זה שמשרד הפנים ינחה את החשב המלווה להקצות את הסכומים הנדרשים לפחות לפינוי הפסולת הנוכחית. לא צריך לזה ועדות גדולות מדי והתארגנות מיוחדת מדי. פשוט לקחת קבלן, לשלם לו, ולפנות את הפסולת. אני יודע שבסדרי העדיפויות של הרשויות זה לא תמיד נמצא במקום הראשון בגלל הגירעונות שלהם והשיקולים האחרים, אבל מדברים פה על בריאות הציבור, על דבר שאם הוא לא נעשה יום-יום ושעה-שעה אז העכברים חוגגים והמחלות חוגגות, וזו פעולה שצריך לעשות מייד, לא לחכות. זו פעולה יחסית מאוד פשוטה של משרד הפנים, שיכול להנחות את החשבים המלווים להקצות את הסכומים, לפחות לעזרה הראשונה הנוכחית.

תודה. בבקשה.

לעשות תוכניות בגרביטציה – אל"ף, זה יקר. התכנון לוקח הרבה זמן והביצוע לוקח עוד יותר זמן, והיום יש איזשהו פתרון בשטח שהוא לא עובד. יש תחנות שאיבה לכל אורך הנחל. הוא לא עובד, בגלל שלא מתחזקים את תחנות השאיבה האלה.

אני ערכתי בירור, ומסתבר בסכום פעוט, פחות או יותר, של כמה עשרות-אלפי שקלים בחודש, אולי אפילו 20 אלף שקל בחודש, אפשר לתחזק את התחנות האלה ולתת לפחות את העזרה הראשונה, או למנוע את הזרימה הנוראית הזאת בנחל, לפחות עד השלב שכל הגרביטציה וכל המנהרות וכל התוכניות הגדולות והיפות האלה.

הן לא כל כך גדולות; אנחנו מדברים בסך הכול על תוכנית די קטנה.

אנחנו מדברים על תוכנית של 30 מיליון שקל, כלומר ייקח שנה לתכנן, שנתיים לחפור. אבל כבר היום אפשר לגייס איזשהו כסף, סכום מאוד קטן, לתת אותו לאיזשהו קבלן – אני לא יודעת, לחייב את רשות המים לשלם את הכסף הזה, להשיג איזשהו כסף ממשרד האוצר, מהרשויות, אני לא יודעת מאיפה. נראה לי מאוד פשוט הסכום הזה. את תחנת השאיבה הזו שקיימת במקום פשוט לתפעל. זה זועק לשמיים, הדבר הזה. אנחנו מדברים כאן על להשיג 30 מיליון שקל - זה יפה, אבל 3,000 שקל נראה לי הרבה יותר פשוט. אפילו 2,000 שקל לשלם לקבלן לחודש שיתחזק את תחנות השאיבה האלה – תעשו חשבון, כמה זה לשנה, לפחות עד היום שמסיימים להקים את תחנות השאיבה.

גברת בלומנפלד, את רוצה להתייחס?

אני חושבת שאת צודקת, כלומר לתחזק את תחנות השאיבה זה נכון, וזה אקמול לבינתיים. עשינו את זה במשך שנתיים. רשות המים – אני לא מייצגת אותם אלא את המשרד להגנת הסביבה, אבל הוציאו צו לתיקון מעוות, שילמו לקולחי משגב, החברה שמטפלת בביוב במשגב, ותחזקו את תחנות השאיבה, נדמה לי, במשך שנה, החזירו לרשות, ושוב תחנות השאיבה קרסו. המטרה היא פה למצוא פתרון בר-קיימא, שיחזיק מים, ימשיך הרבה זמן, ולא לבזבז כל כך הרבה כספי ציבור על משהו שהוא פלסטר. אני מבינה את מה שאת אומרת. אני חושבת שהמדינה בזבזה כבר המון כספים על פתרונות ביניים.

זה לא פתרון ביניים; זה פתרון תחזוקתי פשוט. זה אל"ף-בי"ת.

אין גורמים שיכולים לבצע את התחזוקה הזאת.

אני לא יודעת. 2,000 שקל בחודש אין לרשות המים לתת- -

זה לא 2,000 שקל בחודש. אני את הסיפור הזה מלווה שלוש שנים, וכל פעם נותנים קצת כסף לתחזוקת תחנות. ואני בעד לתחזק תחנות, אבל המערכת – אני מזמין את גברתי לבוא לטיול הבא לגליל ולראות את הזוועה במו עיניך. אי-אפשר. זה לא פתרון לטווח ארוך.

עד ליום שיקימו את הפתרון הגרביטציוני הגדול- -

הוא הולך להיות בעתיד הקרוב, ואנחנו נלחץ על זה. במקביל צריך שיהיו גם SOS-ים, אם יש צורך. בבקשה.

אני מנהל תחום תוכניות במינהל לפיתוח תשתיות ביוב, רשות המים. מצטער על האיחור.

קודם כל, לא מדובר ב-2,000 שקלים אלא בהרבה כספים מעבר לזה. זה פתרון זמני, שהוא אמנם יפסיק חלקית את הזיהום, אבל זה לא יחזיק הרבה מעמד, ולאור כל הבעיות שהיו ברשויות – איחוד, פיצול, כן תאגיד, לא תאגיד – נוצר המצב בשטח.

אנחנו במינהל, פיתוח תשתיות ביוב, אפילו לפני שהוקם תאגיד מהגליל, שנכנס בנעלי הרשויות היום, והוא אמור לטפל בדברים האלה, אפילו שלחנו מכתבים; היועץ המשפטי לממשלה לא אישר לעקוף את חוק התאגיד. ניסינו להחריג בדיוק לזה, ולא הצלחנו.

נכון להיום יש תאגיד ששמו מי הגליל. התאגיד הזה אמון על כל מה שקשור בתשתיות המים והביוב. התאגיד בימים אלה, אמנם היתה בעיה משפטית שדחתה את הבעיה בעוד כמה חודשים, אבל היה דיון לפני יומיים בבית המשפט, וישב המנכ"ל. אנחנו לא חיכינו, הוצאנו כבר הזמנה לתכנון לאותו פתרון גרביטציוני, שלא בהכרח יהיה; אנחנו נקבל את התכנון הזה. נבדוק. אם זה יהיה בר-קיימא, נמליץ. נכון שמדובר בסכומים גדולים - 30 מיליון, יכול להיות שיותר, בטח נדע את זה כשיהיה לנו התכנון- -

מה לוחות הזמנים שאדוני רואה?

בינתיים התוכניות נמצאות בעריכה, תכנון כללי, תוכנית האב, שאגב, אושרה אצלנו לפני ארבע שנים, ובגלל כל מה שהיה, זה נעצר. תוך שלושה-ארבעה חודשים אנחנו אמורים לקבל תוכנית כללית.

ממי?

מהתאגיד, מי הגליל.

למה כל כך הרבה זמן?

יש פה טכנולוגיה חדשה, שאין אותה באף מקום כמעט בארץ, שזה המנהור, שזה גרביטציה. זה משהו חדש. צריכים לעשות מדידות, כל הדברים שלוקחים זמן. בינתיים, אני חוזר למה שהיא אמרה לגבי בעיה נקודתית – יש צו לתיקון - - אמנם זה כלי שאנחנו מנסים לבצע פעולות חירום, לתת אקמול לבעיה הנקודתית, וכבר יש משרד שהתחיל לבדוק ולראות בשטח מהם הרכיבים שצריכים להחליף אותם במטרה להפסיק את הזיהום. אני מקווה שבתקופה הקרובה כבר נתחיל את הרצועה, אבל ללא קשר, במסגרת התוכניות שלנו, יש לנו תוכנית חדשה למתן סיוע של 80 אחוז. כבר עשינו מנה ראשונה של 40 מיליון שקל. במסגרת המנה השנייה, שאנחנו הולכים לתקצב, אני מקווה, בחודשיים הקרובים, אנחנו גם מתכוונים לתקצב את הפרויקט הזה. ברור שזה יהיה חלק מכל התוכנית, כי עדיין אין לנו התכנון הסופי, שאמור להסדיר את הכול, אבל פרויקט בסדר גודל כזה, ייקח לבצע אותו לפחות שנתיים. לכן אנחנו רוצים לטפל נקודתית בבעיה ולהשתדל להפסיק את הזיהום, אם כי אנו יודעים שזה משהו קטן, ובמקביל אנחנו מסתכלים קדימה, ואני מקווה שתוך ארבעה חודשים נקבל את התוכנית, ואז נקצה את התקציבים, שסביר להניח, שזה לא יבוצע בשנה, כי גם לבצע פרויקט בסדר גודל כזה, במיוחד שמדובר במשהו חדש ומנהור – לוקח את הזמן שלו. אני אופטימי.

אחרי דבריך אני נעשה דווקא פחות אופטימי.

יש לי רעיון שעולה ממש עכשיו – הרי יש הממונה על התאגידים, שיושב ברשות המים, ישראל עינב, שחבל שהוא לא נמצא בישיבות כאלה.

אגב, אני ארצה שהוא יגיע לישיבה הבאה, כי זו לא הישיבה האחרונה בתחום הזה. אנא בקש ממר עינב גם להגיע, ונזמין אותו גם מהוועדה.

אני יודעת שבישיבה האחרונה, שהיתה לדורית ולי אצל ישראל עינב, הוא סיפר לנו על קרן מיוחדת, שעוקפת את המנגנון הרגיל – חוסם, תקן אותי אם אני טועה – של העברת כספים לתאגידים. הם שומרים את זה למקרי חירום. יכול להיות שכפי שדליה הציעה, אפשר כסף כזה של 100-150 אלף שקל לתקופה של שנה, לתחזק את תחנות השאיבה. זה לא פתרון שהייתי מעלה, ובטח לא מה שהוועדה שישבה החליטה, אבל יכול להיות שזה יכול לתת פתרון לתקופה.

הכוונה, למיטב הבנתי, זה לאותו צו.

לא.

בנוסף, יש קרן שנקראת קרן השיקום, שישבה עד לפני כמה זמן במינהל המים, לפני שנכנסו לרשות. יש שם תקציבים. אני אבדוק את זה. אולי התקציבים שאנחנו מתכוונים לנצל- -

איך השם? לא מספרים לנו את כל הדברים...

קרן לשיקום תשתיות מים וביוב.

מי עומד בראש הקרן הזאת?

רני פינצ'י.

אנחנו נפנה אליו במכתב מטעם הוועדה, להפעיל את הקרן הזו גם כדי לגייס את הכספים לטיפול המיידי, וגם לצורך הסיוע בטיפול האסטרטגי. את הנקודה של הטווח הארוך אני מסכם כך: אני מבין שתוך כחודש תסיימו את העבודה שלכם בהיבט הזה של איזושהי המלצה על סיום התהליך שלכם, של המלצה על פתרון ביובי לטווח יותר ארוך. נכון?

את ההמלצות שלנו בנושא הביוב סיימנו, וכרגע זה נמצא בשלב של הכנת תוכנית, שזה במגרש- -

שלב ראשון עברנו, אנחנו בשלב שני.

צריך לעקוב אחרי יציאת התוכנית.

אני מבין שהתוכנית הזו תסתיים הכנתה מקסימום בעוד שלושה חודשים. אז רשמנו את זה, שאנו מצפים שבעוד שלושה חודשים תהיה תוכנית.

תוגש תוכנית, ואז יש ועדת שיפוט.

כמה זמן ייקח לוועדת שיפוט לעבוד?

חודש ימים, גג.

שלושה חודשים – הכנת תוכנית, חודש – ועדת שיפוט, ואז יוצאים לדרך, לטווח הארוך.


לגבי הטווח המיידי, אנחנו פונים לקרן השיקום- -

אני חבר בקרן הזו. אני אברר, אם יש לנו שם יתרה תקציבית לנושא הזה.

אנא בדוק ותחזיר לנו תשובה בכתב.


מר עבדי, אני מבקש ממך להגיע אישית למקום. אני מגיע לאזור הזה מדי פעם, וכל פעם אני מתחלחל מחדש לראות את המצב של הביוב שם. אני באמת לא מבין איך אנשים חיים שם.

בסוף יתפוצצו.

נכון, ובצדק. אני הייתי מסכים לחיות כך? אתה היית מסכים? אני בטוח שלא.

אנחנו חיים ככה.

אל תסכים לחיות כך.

הצלחנו לשנות את המצב, ואנחנו ממשיכים.

אנחנו הולכים לקראת חורף ועונת גשמים, ומניסיון בעבר, בכל פעם הבעיה שם מגיעה לרמה בלתי-אפשרית בעונת הגשמים. במקום שתהיה ברכה, זו קללה. אני מבקש שתגיע למקום, תראה מה קורה שם עם אותן תחנות שאיבה, מה צריך לעשות, ואם אתם צריכים להיות מעורבים בעניין, או אתם חושבים שגורם אחר צריך – אנא, עדכנו אותנו. תגיע למקום, שלח לנו מכתב, ואני מבטיח לך שנעזור מצדנו.

אנחנו בשטח, חיינו שם, באותו משרד. היה כבר בשטח, והוא מכין לתגובה המיידית, אילו רכיבים קרסו וצריך להחליף אותם במסגרת אותו צו. אנחנו מבצעים את זה. זה בביצוע. אני מקבל.

טוב. נקודה אחרת ששייכת אליכם, המשרד להגנת הסביבה, עדיין בתחום הביוב, זה הנושא של כל המשחטות, שאני רואה את שרידיהן – לא יודע אם זה שרידיהן, לדעתי, זה קו ייצור שלם שנמצא במים; עופות, שרידי בשר, דם. זה דברים שלא ייאמנו. אין אכיפה כלפי אותן משחטות?

הסוגייה של השחיטה במגזר הערבי היא סוגייה שרק עליה אפשר לדבר יום שלם.

אני לא מדבר על הסוגייה הכללית אלא על משחטות גדולות, תעשייתיות, או אחת לפחות, שנמצאת באזור דיר אל אסאד.

אני לא בטוחה שהבעיה היא רק במשחטות הגדולות; הבעיה היא בשחיטה השחורה לקראת כל חג, ואז כל- -

פעם אחרונה שהייתי, לא היה שום חג. תהיתי, אולי המצב הכלכלי של האוכלוסייה הערבית היום הוא כל כך טוב, ששוחטים בלי קשר לחגים.

חוסם, תקן אותי – הם שוחטים בבתים ולא רק באטליזים שמאושרים על-ידי השירותים הווטרינריים. ביקשנו- -

שחיטה בבתים – אני אומר את זה כי אני לא מקבל את התשובה שלך בהיבט הזה; אני נגד שחיטה בבתים וזה שזה ילך לביוב, אבל מה שאני ראיתי זה לא שחיטה בבתים. כשאתה רואה צינור ביוב שמזרים דם, כמה כבש אחד או שני כבשים – זה בא מחוסר אכיפה. שכנעו אותי שאני טועה.

הנושא הזה כל כך מסובך. עשינו סיעור מוחות במחוז, ניסינו להבין, ויש לנו אנשים במחוז שהם מהמגזר הערבי – הם אמרו: אנחנו לא שוחטים בבתים. למה אני קוראת שחיטה שחורה – גם כשזה נעשה בבית עסק שהוא לא משחטה עם אישור, זה נקרא שחיטה שחורה, כי אין הפיקוח - ואני לא מכירה את כל הסוגייה, זה לא בטיפול המשרד – שבודק שזה מוכנס למקרר בזמן הנכון. זה נעשה בכל אטליז, ששם אמורים רק לחתוך- -

האם את יכולה לבדוק אצלכם במשרד, ואני מבין שזה לא התחום שאת עוסקת בו. אני לא בא בטענות; אני רק מבקש – האם את יכולה לבדוק ולתת לנו תשובה בכתב, מה קורה בתחום האכיפה, מתי נעשו הבקרות האחרונות באותן משחטות או משחטה.

אני יכולה לענות לך עכשיו. במשחטות הגדולות של אחמד אבאח – אני מאמינה שלזה התכוונת - בדיר אל אסאד היה שימוע לפני כחודשיים. הוא הגיע למשרד, הוא הגיש תוכנית לטיפול בשפכים שלו, קיבל ארכה לבצע את זה. זה לא התחום שלי, ואני צריכה לבדוק אם הוא עמד בלוחות הזמנים, אבל האכיפה נעשית.

אני רוצה לקבל תשובה, מה לוחות הזמנים שאושרו לו.

במשחטה הזו?

כן. אני רוצה לקבל בכתב, מתי המפגע הגדול הזה, שנקרא משחטות גדולות, ייפתר.

במקביל צריך לטפח באותן משחטות קטנות שגברתי מדברת עליהן.

עשרות במגזר הערבי. אני חושבת שזו הבעיה האמיתית, אבל צריך לעשות דיון עם השירותים הווטרינריים שמכירים יותר את הסיפור, עם משרד החקלאות, משרד הבריאות. צריך לבדוק את הסוגייה.

מי הגורם שמבצע אכיפה?

לדעתי, השירותים הווטרינריים.

השירותים הווטרינריים מבצעים אכיפה לעניין השחיטה. לעניין הזרמה של דם וכל מיני תוצרים לביוב, זה לא השירותים הווטרינריים.

הרשות המקומית, היום התאגיד, הוא שאחראי על איכות השפכים שנכנסת למערכת ויוצאת ממנה.

אבל התאגיד עושה את זה? אני שמעתי שהם נולדו הרבה זמן, לידה קשה. אנחנו צריכים לתת פתרון פה. התאגיד נותן תשובה לעניין הזה?

אמור לתת, ובחלק מהמקומות שהתאגידים- -

אנחנו נוציא מכתב לתאגיד. אני רוצה לקבל תשובה לשאלה, מה הם עושים כדי לפקח על הנושא של זריקת תוצרים של משחטות לביוב. כל זה בנושא הביוב. למישהו יש משהו להוסיף בנושא?

אני הייתי במשרד להגנת הסביבה לפני שבועיים, ושאלתי מה קורה עם דבאח. דיברתי שם עם אחראי תעשיות, והוא אמר שדבאח אמנם מתחזק את העסק שלו יפה מאוד. הבעיה היא שמאחר שלאף אחד שם אין רשיון עסק, גם אין להם תנאים לרשיון עסק, כלומר המשרד להגנת הסביבה לא אוכף עליהם בעצם שום דבר.

אפשר לאכוף גם כשאין תנאים ואין רשיון.

זה מה שאני שמעתי. הוא אמר: אני בדקתי אותם, הייתי שם בביקור, אבל אין לאף אחד שם רשיון, אנחנו לא אוכפים, אנחנו לא בודקים. איך הם אמרו – הדבר הזה גדול עלינו יותר מדי. אנחנו הולכים אמנם למפעלים גדולים, אז אולי אצל דבאח הם ביקרו, אבל אצל כל המשחטות הקטנות האלה – אף אחד לא מגיע אליהם בכלל, אף אחד, אין לו מושג מה קורה. אומרים: אין לנו כוח אדם לטפל בהם, זה מה ששמעתי מהמשרד שלכם.

אני מהקואליציה של העמותות לבקעת בית הכרם ומהפורום האזרחי. אני רוצה להדגיש נקודה, למרות שדיברתם על זה, אבל מהניסיון שלנו בסיבוב הקודם אני חושב שכדאי לרשום, שלבדוק ממש שתקציב עבר לחברת תכנון בנושא תוכנית הביוב, כלומר שזה יהיה המעקב – לדעת שהתקציב הגיע לחברה מסוימת של תכנון של נושא הביוב, ואז אנחנו יודעים- -

התקציב הזה נמצא אצלנו, ויש לנו שני זכיינים שכבר החלו את המלאכה שלהם, והם מקבלים את התקציב ישירות מאתנו.

לא דרך התאגיד?

לא.

תודה. הנושא של הפסולת, אנו ממתינים לתוכנית, שאני מבין שתהיה מוכנה בתוך חודש.

אני מאמינה שזה ייקח קצת יותר. אנו צריכים לבחור חברה שתכין – אמרתי שלא יהיה בתהליך של מכרז- -

תוך 45 יום?

אני מקווה.

אם גברתי צריכה עוד שבוע, אני אתן לך כבר עכשיו.

נעדכן אותך.

לא. אני רוצה לקבל החלטה, מתי אנחנו מקבלים תוכנית מכם. אם את צריכה 45 יום, תקבלי אותם.

טוב, אז 45 יום.

אני יודע שזה מכניס אתכם לעומס, אבל אין ברירה; אנחנו חייבים להתקדם בנושא הזה.

אנחנו התגייסנו לנושא של שאגור. אנחנו מקדישים לזה המון זמן.

אני יודע. אני רוצה לחזור ולברך את העמדה של המשרד להגנת הסביבה ובפרט את העמדה של מחוז הצפון, ותמסרי גם לגברת זיס את ההערכה שלי. אני יודע שהמצב מורכב. במה שצריך לעזור אנחנו נעזור כדי להזיז את העגלה הזו. זה פשוט לא יכול להימשך, כי אי-אפשר שאזרחים במדינה במאה ה-21 יחיו כך עם פסולת שנשרפת וביוב ברחובות. אז נקבל את התוכנית תוך 45 יום, ואז נקיים דיון מעקב נוסף, ונשמע איפה הדברים עומדים.


אני גם רוצה לברך על העובדה שאתם מתקדמים בתחום החינוך. אנו לא עוסקים בזה בישיבה הזו, אבל זה בהחלט חלק מרכזי מהמהלך. בבקשה.

אני רוצה להדגיש נקודה נוספת בתור מי שגר במקום, שאנחנו רואים מצב שהמערכת הולכת ומידרדרת במהירות, וצריכים להיות מודעים גם לזה. כלומר המצב אינו במצב קבוע, אלא המצב בנושא הפסולת הולך ומידרדר במהירות מאוד גבוהה, ונאבד לגמרי את השליטה, לדעתי.

אדוני צודק לחלוטין.

אני מאוד מודה לכם. תהיה ישיבת מעקב נוספת, ונוציא את המכתבים שסיכמנו. כמובן, אם יש למישהו מכם עדכונים בין הישיבות, מאוד נשמח לקבלם. תודה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45.