ועדת החוקה חוק ומשפט

12
25.10.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 254
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, י"ז בחשוון התשע"א (25 באוקטובר 2010), שעה 11:40

תקנות בתי דין מינהליים (אגרות), התש"ע-2010 - אישור התקנות

חברי הוועדה: דוד רותם - היו"ר

אברהם מיכאלי

עו"ד גלי בן-אור, ממונה בכירה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד דין ליבנה, עוזר ראשי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אשרה רודב, רפרנטית ממשל ומינהל, אגף התקציבים, משרד האוצר

רס"ן רוית דנינו מויאל, ראש מדור חקירה, מפקדת פרקליט צבאי ראשי, צה"ל, משרד הביטחון

סרן יוסי דסקל, יועמ"ש חובה ומילואים, מפצ"ר, צה"ל, משרד הביטחון

עו"ד נעמה מנחמי

דורית ואג

אסתר מימון
תקנות בתי דין מינהליים (אגרות), התש"ע-2010 - אישור התקנות

תקנות בתי דין מינהליים (אגרות לוועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל), התש"ע-2010, כן, רבותי, מי רוצה להגיד לי מה אתם רוצים ממני?

הבאנו בפני הוועדה הצעה להתקנת תקנות אגרות לדיון בוועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצה"ל. חוק שירות הקבע הוא חוק שנחקק לפני מספר חודשים, שמעביר את הדיון בעתירות שנדונו עד היום בפני בג"ץ לבית משפט לעניינים מינהליים ולוועדת ערר. אנחנו דנים כאן בנושא של קביעת האגרות על הגשת ערר לוועדת הערר.


ההצעה שהבאנו בפניכם מפנה את מגיש הערר לסכומים שקבועים בתקנות האגרות (בתי משפט). חשבנו שנכון יותר להשתמש במנגנון שקיים פה, שיש לו הליך עדכון והצמדה קודמים, ולא לקבוע כאן מסלול חדש ונפרד לנושא הזה.

למה לא תלכו לבתי הדין לעבודה?

חשבנו שהמטריה שאנחנו עוסקים בה כאן שונה מהמטריה של בתי הדין לעבודה. מבחינת סדר העניינים ההפניה היא לוועדת ערר שעליה יש ערעור לבית משפט לעניינים מינהליים, שהוא בית משפט מחוזי. זאת אומרת, מבחינת סדר הדברים, ועדת הערר כאן היא חליפה לדיון בערכאה של בית משפט שלום. מעבר לכך, סוג העניינים שנדון בכלל בחוק שירות הקבע, ענייני חיילי משרתי הקבע, עניינם הוא בסטטוס שלהם. משרתי הקבע אינם עובדים כמו כל העובדים האחרים, אלא יש להם סטטוס מיוחד, מערכת היררכית ופיקודית שממנה נגזרים עניינים רבים. גם בחוק שירות הקבע נאמר שהחוק נחקק בהתייחס למאפיינים המיוחדים של השירות בצבא ההגנה לישראל.

מה ההבדל בין שוטרים לבין חיילים בנושא הזה? אצל שניהם זה סטטוס ולא עבודה, שוטרים עדיין הולכים לבית הדין לעבודה.

זה נכון. שוטרים הולכים לבית הדין לעבודה לפי פקודת המשטרה. אנחנו חושבים שיש הבדל מהותי בין הדברים, משום שלחיילי הקבע הקמנו ערכאה מיוחדת שתדון בעניינם. עמדת המדינה היתה שעניינם של חיילי הקבע לא יכול להיות נדון בבית הדין לעבודה, ולכן הקמנו את ועדת הערר הזאת שתדון בעניינים האלה. עשינו הפרדה בין עניינים שיהיו נדונים בבית משפט לעניינים מינהליים, ששם זה יותר העניינים הפיקודיים הערכיים, מפקד שאומר שהוא סבור שאדם זה וזה לא יכול לשמש תחתיו, הוא לא מעוניין שהוא ימשיך לשרת בתפקיד; להבדיל מהעניינים שנדונים כאן. פקודות הצבא משרטטות את ההוראות, בעיקר לגבי זכויות נלוות לשכר וענייני סיום שירות והזכויות הנלוות לשכר כתוצאה מהם, ובזה עסקינן.


במידה מסוימת זה נכון שיש כאן הקבלה לעניינים של שכר ותנאי שכר שנדונים בבית הדין לעבודה, אבל צריך לזכור שאנחנו מקימים כאן ערכאה מיוחדת, קטנה יותר, מצומצמת יותר, שדנה בעניינים האלה.

אנחנו רוצים להקל על החיילים או להחמיר עם החיילים?

אנחנו לא רוצים להחמיר עם החיילים, אבל - - -

ברגע שאני קובע אגרה גבוהה יותר מאשר בבית הדין לעבודה, אני מחמיר עם החיילים.

אשרה רודב מסבה את תשומת לבי שבעתירות לבג"ץ שנדונו עד היום משרתי הקבע שילמו אגרה בסך של 1,800 שקלים – אגרה לבג"ץ פלוס אגרת פרוטוקול. זאת אומרת, אין ספק שאנחנו מורידים את הסכומים האלה לאין שיעור. אנשי הקבע עתרו לבג"ץ גם היום, והדבר הזה לא היה חסם בפניהם.

זה לא חשוב. כשאני לוקח את אותו קצין משטרה ואותו קצין צבא, למה צריך להיות הבדל ביניהם? לו יש ועדת ערר ולו בית דין לעבודה.

ההבדל מתחייב מחלוקה שנעשתה בזמנו בחקיקה. גם שוטרים וסוהרים, חלק מהעניינים שלהם נדונו בבג"ץ עד היום. ונהיה כאן מחר בדיון אצלכם על הכוונה שלנו להוריד גם את העתירות האלה לבית משפט לעניינים מינהליים, בעקבות תיקון שנעשה לפקודת המשטרה ופקודת שירות בתי הסוהר, שהבהיר מה הם העניינים שאינם נחשבים כיחסי עבודה לגבי שתי האוכלוסיות הללו, ובין העניינים האלה גם ענייני פיטורים, ואלה גם מסוג הדברים שיידונו כאן בוועדת הערר.

באותם עניינים שהולכים לבית הדין לעבודה, חיילים ילכו לוועדת הערר. האם לא צריכה להיות אגרה שווה? זה לא בית משפט, זה הליך אחר.

זה הליך אחר בפני ערכאה אחרת, שנחקק על רקע של תמונה כוללת שיש בנושא הזה. יש כאן הבחנה. גם הרציונלים של חוק בית הדין לעבודה, שמכוונים לכך שנותנים לכל עובד למצות את זכויותיו מתוך הנחה שהיחס בין המעביד לעובד הוא כזה שהעובד ביחס נחות יותר – הכללים האלה לא בהכרח מתקיימים גם בענייננו.

הרבה יותר. כשאני עובד אצל מישהו, אני נחות ממנו. כשאני חייל, זה הרבה יותר, משום שאני כפוף להיררכיה פיקודית: הוראות פיקוד עליון, הוראות מטכ"ל וכל הדברים האלה, שהם ממילא יוצרים אצלי נחיתות בפני המערכת. אילו הייתי חושב שהמדינה תתעשר מהאגרות האלה, בסדר, הייתי עושה את זה, אבל המדינה לא תתעשר. כמה עררים כאלה מוגשים בשנה?

ועדת הערר הוקמה ופועלת החל מאמצע אוגוסט, ועד היום הוגשו כ-17 עררים.


הנקודה שחשוב לשים לב אליה, הכוונה איננה להטיל אגרה שתהווה חסם מפני פנייה לוועדה. ובמקרה של עורר שפנה לוועדה והתברר שהערר שלו היה מוצדק, יש לוועדה הכלים לפסוק הוצאות ולהחזיר לו את האגרה.

גם לבתי המשפט יש אפשרות לחייב בהוצאות. רק לאחרונה ראיתי תזכיר הצעת חוק שמשרד המשפטים קובע שצריך לחייב בהוצאות אמיתיות. מלכתחילה, מה ההיגיון להפריד בין תביעה בבית הדין לעבודה שהאגרה עליה נמוכה יותר לבין תביעה? הרי זה לא בית משפט.

זה לא בית משפט, זו ערכאה מעין שיפוטית, היא בעצם חליפה לבית משפט.

היא חליפה לבית דין לעבודה.

נציגי הצבא או אגף התקציבים יוכלו להציג בפניכם את העלויות האמיתיות שמשרד הביטחון עמד בפניהם כשהוא הקים את הוועדה. יש נקודה שחשוב מאוד להתייחס אליה, וזה הנושא של עררי סרק. כשסכום האגרה הוא נמוך מאוד, ו-131 שקלים לכל הדעות הוא סכום נמוך מאוד, זה סכום שאדם מוציא כמעט בלי לחשוב פעמיים.

נכון. ואז, כשדוחים את הערר, מחייבים אותו ב-10,000 שקלים הוצאות.

אני מסופקת. אני כמובן לא אתחייב בפני ועדת הערר, אבל סכום כזה הוא לא סכום שאין לדבר עליו.

זה בדיוק העניין, זה לא מתקיים בשני הכיוונים. גם כשהגשתי ערר מוצדק ואני זוכה, אני לא אקבל את ההוצאות הממשיות שלי.

יש שני עניינים: יש ההוצאות ששילמת על שכר טרחת עורך-דין, בירור ובדיקה. זה סכום אחד. ויש ההוצאה הזאת שעליה אנחנו מדברים עכשיו, וזאת האגרה. לגבי האגרה, כשאנחנו מדברים על 600 שקלים, זה סכום שוועדת הערר, כשהיא פוסקת הוצאות, היא בהחלט יכולה לכלול אותו, להגדיר אותו בסכום ולהשיב אותו למי שהערר שלו היה מוצדק. לעומת זאת, אם אנחנו מדברים על סכום של 131 שקלים – אני לא מקלה ראש, ויש אנשים שבשבילם זה הרבה. אני רוצה לקוות שלאוכלוסייה הזאת לפחות שאנחנו מדברים עליה, משרתי הקבע בצבא ההגנה לישראל מקבלים משכורות שכאלה שהסכום הזה לא אמור להכביד עליהם יתר על המידה – זה עלול לפחות לגרום למצב שאם הגשת הערר תהיה משהו מאוד קל, שניתן לעשות אותו בלי מחשבה אם בכלל ועדת הערר היא הגוף המתאים, האם נכון לפנות אליה או שצריך לפנות לגוף אחר, האם הבקשה מוגשת בצורה טובה ונאותה - - -

ואת מאמינה שההבדל בין 130 שקלים ל-600 שקלים ישנה את הגשת תביעות הסרק. גברתי ממשרד האוצר, את עושה לי כך עם הראש, ולא נעים לי להגיד לך שאין לך שום בסיס לנענוע הזה.

זה סכום פי ארבעה מהסכום הראשוני.

הוא פי ארבעה, אבל אם אני חושב שמגיעים לי תנאים מסוימים, ההבדל של ה-450 שקלים האלה, לא הוא משחק.

אם אתה באמת מאמין, זה נכון. ההבדל לא יפריע לך להגיש את התביעה במקרה שאתה באמת מאמין בצדקתך. במידה שאתה רק אומר לעצמך, אני אנסה, אני אשים 100 שקלים, נראה מה יצא מזה, על 600 שקלים תחשוב מספר פעמים. זה לא יהווה חסם למי שבאמת מאמין בצדקתו, בעוד שזה כן יהווה חסם לאנשים שלא כל כך חושבים שיש להם קייס.

בואו נמשיך. תסבירו לי את סעיף 2, האמת 2(ג).

רק עוד דקה, ברשותך. חובת האגרה היא רק בעד הגשת הערר, זאת אומרת, רק בעד פתיחת ההליך. לא ביקשנו לקבוע אגרה בעד בקשות ביניים או כל הליך אחר כפי שיש בבית המשפט - - -

בינתיים, עד שיתקנו את פרט 6 לתוספת לתקנות ויגידו שגם הליכי ביניים מחייבים בהוצאות. תתקנו גם את התקנות האלה, בסדר. בתי המשפט הופכים יותר ויותר למחצבת כסף לאוצר המדינה, וזה חלק מהגישה שקיימת, לפחות בחלק ממשרדי הממשלה, שזאת הדרך שתביא להקלת העומס על בתי המשפט – נטיל אגרות, נטיל אגרות על הליכי ביניים, על כל דבר נטיל אגרה, וננקה את בתי המשפט מהעומס. זה לא הצדקה.

אין ספק שריבוי הליכים הוא לא בהכרח הדבר שיוביל לפתרונות יותר ראויים. ויכול להיות שיש דברים שאפשר לפתור גם בצורה אחרת. לפעמים אדם מזדרז לפנות לוועדת הערר לפני שהוא משלים את הליך הבדיקה בתוך הצבא למשל, כדי למצות את הזכויות הנלוות. ברור שהדרך העדיפה היא לפנות פנימה. אם הדברים לא מצליחים או שהוא מרגיש שפגעו בזכויותיו, בדיוק בשביל זה הקמנו את הערכאה הזאת, כדי שהוא יוכל לפנות אליה, אבל זה לא הפתרון הראשון ויש דרכים לפני ההליך הזה.


כמו שאמרתי, אנחנו מבקשים לקבוע אגרה אך ורק בעד הגשת הערר ולא בעד הליכים אחרים. קבענו שבית הדין לא ייזקק לערר, אלא אם כן שולמה האגרה, כפי שנהוג.

מה עם הליכים בבקשה לפטור מאגרה?

אני מבינה שנעמה מנחמי מציגה בפניך את הנוסח שהכנו בעקבות הדיונים אתה. נעמה העלתה בצדק את ההצעה שיהיה כאן מנגנון להשבת חלק מסכום האגרה.

לא. פטור מאגרה. לבית המשפט יש אפשרות להגיש בקשה לקבלת פטור מאגרה. איפה זה נמצא פה?

גם כאן. אנחנו מחילים את תקנות בתי המשפט (אגרות) ואנחנו מחילים את תקנה 20, אם אני לא טועה, זו התקנה שדנה בנושא של פטור מאגרה. תקנה 20 מפרטת שורה ארוכה של עניינים הפטורים מאגרה.

לא זה העניינים - - -

זה העניינים, סליחה.

יש עניינים הפטורים מאגרה, ואני מדבר על בקשה - - -

נכון, אנחנו מפנים בסעיף 3 לתקנות שלנו לתקנה 14, ותקנה 14 קובעת פטור מתשלומה של אגרה, והיא קובעת מנגנון שמוחל כאן גם על מי שפונה לוועדת הערר.

אתם מבינים מה אתם עושים? הבקשות לפטור מאגרה הן אחת המכות הכי קשות שיש במערכת המשפט. אני רוצה להגיש ערר, לא רוצה לשלם גם 130 שקלים. מה אני עושה? אני מגיש בקשה לפטור מאגרה. צריך להשיב על הבקשה, צריך לקיים דיון בבקשה וצריך לכתוב החלטה בבקשה. זה עולה למדינה יותר כסף מאשר ה-130 שקל או ה-600 שקל האלה, ועל זה אתם בכלל לא חושבים. אם הייתם קובעים אגרה כמו בבית הדין לעבודה, הייתם יכולים לבטל את ההליך של בקשה לפטור מאגרה. 130 שקלים כל אחד יכול לשלם, אין בקשה לפטור מאגרה, גם אדם שהוא המסכן הכי גדול בעולם יכול לשלם. ברגע שאתם נותנים את האפשרות הזאת, אתם מאריכים את ההליכים.

אני מהפרקליטות הצבאית. רק חשוב להבין את הדברים. מבחינתנו הערכאה הזאת לא דומה לבתי משפט אחרים. היא לא דומה בעצם זה שמוקמת ערכאה ייחודית – ואדוני דיבר על העלות, אז אותה אגרה של 600 שקלים לא מכסה שעה אחת רק לשכר של חברי הוועדה מבחינת העלויות – היא לא דומה מבחינת סוג העניינים שיידונו. בכל זאת אנחנו סבורים שיש גם עניין בכך שבפני הוועדה יידונו עניינים רציניים שבהם באמת - - -

אתה חושב שהאגרה בבית הדין לעבודה מכסה שעה אחת של המשכורת של השופטים?

ודאי שלא, אבל זה מתפזר על ציבור יותר רחב של מתדיינים.


באשר לבקשות לפטור מאגרה. בזהירות המתחייבת צריך לומר שסוג ההליכים הזה שבו מדובר הוא למשרת קבע, איש שעובד, מקבל שכר. ככלל הוא פחות נוטה לבקשות מהסוג הזה מאשר בקשות בעניינים אחרים שבהם אוכלוסיות חלשות כנראה מגישות יותר בקשות לפטור מאגרה.


רק כדי לסבר את האוזן לעניין הליכים שיכולים להיות. בזמן הקצר שהוועדה פועלת נתקלנו בעררים רציניים שנשקלו, גם על-ידי אנשים שמייצגים את עצמם וגם על-ידי אנשים מיוצגים. נתקלנו גם במקרים שאנשים הגישו ערר ורק בחלוף זמן פנו לברר מהי הוועדה, מה סמכויותיה, או שפנו למצות הליכים בדברים שהם יכלו בקלות לפנות לרשויות הצבא. גם כדי שהוועדה הזאת תוכל לדון ברצינות ושיהיה לה מעמד רציני להחלטותיה חשוב שתתמקד באותם עניינים שהם עניינים מהותיים, וגם זה ביסוד הדברים.

כאמור בעקבות הדיונים שקיימנו עם נעמה מנחמי הצענו להוסיף סעיף קטן (ג) לתקנה שדנה בחובת תשלום האגרה, כאשר אם יסתיים הליך הערר לפני שהסתיימה הישיבה השלישית של בית הדין, ואם יתקיים אחד מאלה – זאת אומרת, אדם הגיש ערר התקיימו שתי ישיבות, ובסוג מסוים של הסכמה בין הצדדים, או שההליך בכלל נמחק על-ידי המגיש כי הוא הבין שהוא צריך לפנות לדרך אחרת, או שזה הסתיים בפשרה, או שזה הועבר להכרעה בבוררות, או שזה הועבר להליך של גישור, ככל שהאפשרויות האלה יקרו – בשתיים האחרונות אני מסופקת, אבל אולי – ניתן יהיה להשיב לו שני שלישים מסכום האגרה שהוא שילם.

אני זוכר מתי תיקנו את התקנות האלה לגבי בתי המשפט. אחת הסיבות לכך שאם זה הולך לבוררות או לגישור יחזירו את מלוא האגרה היתה, כי רצו לעודד אנשים לעשות את זה. ברגע שאני אומר לאדם שהוא יקבל רק שני שלישים אם ההליך הסתיים בפשרה, האיש צדק בחלק מהתביעה שלו. אילו היה מחכה לפסק הדין והיו מקבלים חלק מהתביעה שלו, הוא היה מקבל את כל האגרה במסגרת ההוצאות. אתם גורמים לכך שאנשים לא ילכו, לא לבוררות, לא לפשרה ולא לגישור.

אדוני, זה ההסדר שיש גם בתקנות בתי המשפט (אגרות). גם שם הסכום שמשיבים הוא סכום של שני שלישים.

אם זה הלך לגישור, מקבלים את מלוא האגרה.

אני אפנה אותך לתקנה 6(ב). אני מייד אבדוק אם יש אולי הסדר אחר, אבל ככל שאני רואה כאן נאמר בסעיף 6(ב): "הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה כערכה במועד התשלום סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת". אנחנו מסתכלים על תקנות האגרות החדשות שהותקנו ב-2007 – זה נוסח חדש, הנוסח הקודם היה מ-1987 – אני מודה שהמנגנון כאן הוא עקלקל קצת. זה הולך כך. תקנה 6 מדברת על פרטים 1, 8 או 22 לתוספת, שזה תביעה לסכום קצוב. זה 2.5 מהסכום הנתבע. זה יכול להיות סכום מאוד גדול. פרט 8 זה גם סכום קצוב במחוזי, קודם זה היה בשלום, ו-22 זה תובענה מינהלית בבית משפט לעניינים מינהליים. והסכומים שמחזירים זה 652 שקלים או 1,100 שקלים. זאת אומרת, זה הסכום שמשולם כאגרה, ויתרת הסכום מוחזרת.


מה שאנחנו יכולים ללמוד מהנושא הזה שמחוקק המשנה חשב שראוי לשלם סכום מסוים בכל זאת בגין פתיחת ההליך. זה נכון שלפעמים הגשת הליך מזרזת את הצדדים, גם את מגיש ההליך וגם את מי שמשיב לו, להגיע לפשרה שאולי בלי ההליך הם לא היו עושים את זה. זה לא בהכרח אומר ש-100% מהצדק היה בידיו, או שפשרה נותנת לו 100% ממה שהוא ביקש. לפעמים נפגשים באמצע הדרך, כי גם הוא מבין שכל מה שהוא רצה לא היה בהכרח שלו, ואחוז מסוים מגיע לו.


לפי הגישה הזאת, כיוון שהגשת ההליך והעובדה שהיו דיונים – בכוונה גם בתקנות האגרות וגם אצלנו מתייחסים לישיבה השלישית מתוך הנחה שאם בית המשפט, או ועדת הערר במקרה שלנו, מקדישים לזה שלוש ישיבות – עדיין זה משהו שאין להקל בו ראש. כל ישיבה, ודאי של בית משפט, וגם של ועדת הערר, ערכה ניכר ואלה לא סכומים בטלים.

מה קורה אם לא יהיו שלוש ישיבות? נניח שלא היתה שום ישיבה. הגשתי בקשה, אחר-כך התקשרו אלי מהפרקליטות הצבאית ואמרו לי: אדוני, טעית, היית צריך קודם לנקוט הליכים אחרים, ומייד משכתי את העתירה. האם לא מגיע לי מלוא התשלום חזרה?

יש לנו סעיף בחוק שמדבר על מחיקה על הסף, אם ועדת הערר מצאה שאין לה סמכות, או שהערר לא מגלה כל עילה - -

איזה סעיף?

סעיף 9 לחוק שירות הקבע.


- - או שהערר טורדני או קנטרני, או שיש דרך אחרת יעילה ומהירה יותר לברר את הערר.

זה כשוועדת ערר מחליטה. שם אני מסכים, שמכיוון שישבה ועדת הערר ודנה בזה, הוא צריך לשלם. מה קורה ב-ג(1), "ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו" עוד לפני שהתקיימה ישיבה?

לפני הדיון דיברנו על זה.

זה סוג של הגשתי-טעיתי, אני חוזר בי.

או טעינו. יכול להיות שהוא הגיש ועצם ההגשה גרמה לכך שמישהו יתייחס לבקשה שלו ברצינות הפעם, ולכן הוא היה יכול למשוך או להגיע אתם לפשרה לפני הישיבה הראשונה.

אנחנו לא נתנגד לזה אם כל חברי הוועדה תומכים בהצעה, אף-על-פי שעדיין אנחנו חושבים שזה טיפה יפגע בתמריץ של המבקש לבדוק את הבקשה שלו אם היא עומדת בכל הקריטריונים, אם הוא יודע שבמקרה שהוא טעה הוא מקבל את מלוא ההחזר. אם חברי הוועדה משוכנעים שזה האיזון הראוי, זה בסדר מבחינתנו.

מצד שני זה יכול לחסוך הרבה מאוד עלויות לוועדה, כי היא לא תצטרך להתכנס לדיונים שאפשר לחסוך. אם באמת עלויות הוועדה הן גבוהות מהאגרות, אז שווה - - -

עדיין לא התקיימו במצב כזה דיונים של הוועדה, הוא יהיה זכאי רק לשני שלישים.

אולי נקבע תנאי שערר שהוגש ונמחק או בוטל בטרם התקיים כל דיון בוועדת הערר. כדי שלא יהיה מצב, כמו שציינת בצדק, שהוועדה בכל זאת תידרש לזה ותדון בזה.

אם הוועדה תידרש ותגיע לפשרה? גם זה מותר לו לפי ההצעה שלכם.

ודאי, אבל אז יחול המנגנון שהצענו בסעיף 2(ג). בסעיף 2(ג) אמרנו שאם הוועדה נדרשה לזה, ונדרשה לזה זה יכול להיות שיושב-ראש ועדת הערר מקבל את העררים, הוא קורא אותם, הוא מעיין בהם, הוא בודק, יש עוזר משפטי שבוחן את הדברים, בוחן את השאלות, יכול להיות שיש בירורים שנעשים, זאת אומרת, יש עבודה שנעשית אפילו אם היא לא בגדר ישיבה, ולכן קבענו סף של עד שלוש ישיבות. עד תום הישיבה השלישית. זה סוג של תמריץ חיובי גם לו וגם להם לגמור את העניין בכל זאת בהידברות ובהבנה ולא למשוך את ההליך יותר מדי.

נכון. אבל אם משכו את ההליך לפני שהתקיימה בו ישיבה ראשונה, צריך להחזיר את מלוא האגרה.

בדיוק. בעילה הראשונה שאנחנו מדברים – ההליך בוטל או נמחק בידי המגיש.

תיאורטית זה גם ב-(2).

אם הוא הגיע אתם לפשרה, יחול אותו דבר.

הוא ימשוך את ההליך, אבל זו תהיה פשרה - - -

מחוץ לכותלי הוועדה.

אם גמרו את זה בפשרה שלא תוגש לאישור של הוועדה, הוא יוכל למשוך את ההליך. לא אכפת לי.

את זה אפשר להחיל על כל ארבעת הסעיפים.

למה אנחנו מתנגדים לזה שהוועדה תיתן לזה איזה - - -

ברגע שהוועדה נתנה תוקף של פסק דין, זאת אומרת שהיא כבר קיימה דיון.

היא כבר נדרשה לזה, היא כבר בדקה, היא לוקחת אחריות.

רבותי, האמת היא שזה חל בכל אחד מארבעת ההליכים האלה. זו השיטה שנוהגים עורכי-הדין בבתי המשפט: הם מגיעים ביניהם להסכם פשרה, הם רוצים חזרה את האגרה. מה הם עושים? הם אומרים, אדוני, תעביר את זה בבקשה לגישור אצל אחד מעורכי הדין, הוא כותב הסכם גישור, משאירים את זה בבית המשפט ומקבלים חזרה את האגרה. זה תרגיל שעורכי-דין יודעים לעשות. משרד האוצר חושב שהוא יותר חכם מהם, אבל הם כבר למדו את השיטה.

כן, אבל כאן מדובר בסכומים באמת קטנים. אני בספק אם לשכור עורך-דין בשביל שיעשה את זה לא יעלה יותר.

אנחנו מדברים על הוספה של סעיף קטן (ד).

אנחנו מוסיפים סעיף אחד שאומר: בוטל ההליך או נמחק בידי מגישו לפני שנתקיימה ישיבה, תוחזר האגרה במלואה.

מצוין. הערה קטנה, ברשותך, לגבי תקנה 3, המדברת על תחולת תקנות האגרות. נעמה מנחמי שעברה על הנוסח הוסיפה עוד כמה תקנות מתקנה 20 שציינתי קודם לכן, שדנה בעניינים - - -

נתעכב קודם על 17 ו-19. עם זה אין לכם בעיה, נכון?

אין לנו בעיה לגבי התוספות האחרות. רק הערה קטנה. תקנה 20 לתקנות בתי המשפט (אגרות) מפרטת את העניינים הפטורים מאגרה. אנחנו חושבים שהוספה של פרטים (18) ו-(21) מיותרת כאן. אני אבהיר: פרט (18) מדבר על ערעור על החלטת בית דין למשמעת. זה הליך שהוא פטור מאגרה. במצב הדברים היום בתי הדין למשמעת זה סוג נפרד של בתי דין. יש להם הסדרה נפרדת בחקיקה. אין מצב שעל החלטה של בית דין למשמעת יהיה ערעור לבית דין מינהלי. אלה בעצם מערכות מינהליות. על החלטה של בית דין למשמעת יש ערעור לבית משפט.

אני ודין ליבנה כבר הסכמנו על זה לפני כמה ימים.

אוקיי. פרטים (18) ו-(21) אנחנו מבקשים למחוק.

כתוב לי "(18) עד (22)".

זה (19) עד (21).

את (22) דווקא כן.

תוקפן של תקנות אלה מיום פרסומן.

התיקון שהוועדה הציעה שהתקנות יחולו על עררים שיוגשו מיום תחילתם ואילך מקובל עלינו.

בסדר גמור. רק צריך לכתוב באיזה מקום מתי תחילתן של התקנות.

ביום שהן מפורסמות.

צריך להוסיף את הסעיף הזה. מי בעד?

בעד אישור התקנות – פה אחד

תקנות בתי דין מינהליים (אגרות לוועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל), התש"ע-2010 אושרו

תודה רבה, אושר פה אחד.

הנושא של הכותרת, לא שמנו לב אליו. מאחר שכרגע בתוספת יש רק את ועדת הערר, הצעתי שיהיה - - -

בדקנו עם הממונה על נוסח חקיקת משנה והיא אמרה שמקובל עליה. רק תכתבי "אגרות בוועדת ערר לפי חוק שירות הקבע", ברשותך.

בסדר גמור.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10