PAGE
2
ועדת הכלכלה

06.10.2010


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 322

מישיבת ועדת הכלכלה

‏יום רביעי, כ"ח בתשרי התשע"א (‏6 באוקטובר, 2010), שעה 10:30

1.
הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרישיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע-2010 (מ/532)

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

כרמל שאמה

נחמן שי

יוליה שמאלוב ברקוביץ' (מ"מ)

חה"כ חיים אורון

מנכ"ל הכנסת דן לנדאו

עו"ד נגה רובינשטיין
-
יועמ"ש, משרד התקשורת

עו"ד שריל קמפינסקי
-
עוזרת בכירה ליועמ"ש, משרד התקשורת

עו"ד טל רוזנפלד
-
הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

חגית ברוק
-
מתמחה, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

עו"ד שרון שמש-עזריה
-
מינהלת הסדרת השידורים לציבור, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, משרד התקשורת

עו"ד דנה נויפלד
-
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יהודה סבן
-
רכז תקשורת, אגף התקציבים, משרד האוצר

עופר מרגלית
-
רפרנט תקשורת ותיירות, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד עידו אציל
-
משרד ראש הממשלה

ד"ר אילן אבישר
-
יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

מנשה סמירה
-
מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד דינה עברי-עומר
-
מ"מ היועצת המשפטית, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

נועה אלפנט-לפלר
-
מנהלת מחקר ופיתוח + ראש מטה, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

מיטל שגב
-
דוברת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד תומר קרני
-
סגן היועמ"ש, רשות השידור

שאול מגנזי
-
משנה למנכ"ל, חברת רשת

עמוס נוימן
-
סמנכ"ל פרוגרמינג, חברת רשת

עו"ד אילאיל לבנת
-
יועצת משפטית, חברת רשת

עו"ד זהר קדמון סלע
-
סמנכ"ל ויועצת משפטית, חברת קשת

טלי גורן
-
סמנכ"ל רגולציה ותקשורת, חברת קשת

יוסי ורשבסקי
-
מנכ"ל ישראל 10

עו"ד דבורה קמחי
-
יועצת משפטית, ישראל 10

יורם מוקדי
-
סמנכ"ל תוכן ורגולציה, חברת הוט

מיכל רפאלי כדורי
-
סמנכ"לית רגולציה, חברת יס

עו"ד נועה גבע
-
הלשכה המשפטית, חברת יס

מוש דנון
-
יו"ר איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

אסף אמיר
-
חבר הנהלה, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

עידן אור
-
מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

עו"ד אמיר רוזנברג
-
יועץ משפטי, איגודי היוצרים בקולנוע ובטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

עפרה אייבר
-
אחראית קידום יצירה ישראלית, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

אסף כרמל
-
אחראי קידום היצירה המקורית, איגודי הבמאים והתסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים

רני בלייר
-
יו"ר איגוד הבמאים, ארגוני יוצרים ומבצעים

ירמיהו קדושי
-
מפיק, תסריטאי, שחקן, הפקות המזרח, ארגוני יוצרים ומבצעים

לאוניד בלחמן
-
מנכ"ל ועורך ראשי, ערוץ ישראל פלוס (ערוץ 9)

חני לוז
-
רכזת מרכז תדמי"ת

עו"ד אדריאן אגסי
-
יועץ משפטי, מרכז תדמי"ת

יורם חיים בירס
-
מנהל ערוץ מאיר לילדים, מרכז תדמי"ת

דוד בן בסט
-
יו"ר רדיוס שידורים בע"מ, התאחדות תחנות הרדיו האזוריות

נילי בן דידי
-
מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

אסתר בן דוד
-
רכזת האגודה לזכות הציבור לדעת

דנה וינקלר
-
סמנכ"ל ארגון אג'נדה

מיכל חנוכה-כהן
-
עיתונאית, כלכליסט

רן שיטרית
-
יועץ ליו"ר הוועדה

ליאור רותם
-
דובר של ועדת הכלכלה

אתי בנדלר


ניר ימין


רן סלבצקי (מתמחה)

לאה ורון

מיטל בר-שלום ואירית שלהבת
הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזכיינות לרישיונות בשידורי טלוויזיה), התשע-2010

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו ממשיכים היום לחוקק את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. זה חוק ארוך עם הרבה סעיפים. אנחנו נמשיך לפי הסדר הרץ עד אשר נגיע לדברים שנחליט לדלג עליהם, אם נחליט לדלג עליהם.

קוראת סעיף 14, הוספת סעיף 35א, הארכת רישיון: אחרי סעיף 35 לחוק העיקרי יבוא:

35א

(1) המועצה רשאית להאריך את תוקפו של רישיון לשידורי טלוויזיה, לפי בקשת בעל הרישיון, לתקופות נוספות של 15 שנים כל אחת, אלא אם כן מצאה כי בעל הרישיון לא קיים בתקופת תוקפו של הרישיון אחר ההוראות לפי חוק זה, כללי המועצה או תנאי הרישיון.

(2) (1) לעניין סעיף קטן (א), לא תובא בחשבון הפרה אשר לדעת המועצה היא הפרה זניחה, ואולם אם מצאה המועצה כי הפרה זניחה כאמור ניתנת לתיקון, תורה לבעל הרישיון על תיקון ההפרה במהלך התקופה שתקבע ושלא תעלה על שנה ממועד מתן ההוראה כאמור.
(2) הורתה המועצה על תיקון הפרה כאמור בפסקה (1), ימציא בעל הרישיון ערבות בנקאית אוטונומית בגובה ההפרה, להבטחת תיקונה, בהתאם לתנאים שעליהם יורה המנהל.

(3) לא תיקן בעל הרישיון את ההפרה, במהלך התקופה כאמור בפסקה (1), יפקע רישיונו. המועצה תפרסם הודעה ברשומות על פקיעת הרישיון כאמור.

(ג) בקשה להארכת רישיון לפי סעיף קטן (א) תוגש עד למועד שתקבע המועצה בכללים, ובלבד שהמועד שייקבע כאמור יהיה 18 חודשים לפחות לפני תום תקופת הרישיון. המועצה תקבל החלטה בבקשה כאמור, שנה לפחות לפני תום תקופת הרישיון.

תסבירי את הסעיף.

מדובר בסעיף על הארכת רישיון. תקופת תוקפו של רישיון היא 15 שנים, כאשר המועצה יכולה אחר כך להאריך ב-15 שנים נוספות, אלא אם היא רואה שבעל הרישיון הפר את הרישיון. הסעיף שהתווסף כאן לעומת הנוסח שדנו בו בדיונים הקודמים הוא סעיף קטן (ב), שאומר שאם המועצה רואה שההפרה ניתנת לתיקון, שמדובר בהפרה זניחה, היא תורה לבעל הרישיון לתקן את ההפרה, תיתן לו תקופת זמן שלא תעלה על שנה, ותבדוק אחרי שנה אם באמת ההפרה תוקנה. פסקה (3) אומרת שאם הוא לא תיקן יפקע הרישיון, והמועצה תפרסם על זה הודעה ברשומות.

האם מדובר בהארכה אחת?

לא.

אין פה הגבלה.

חה"כ שי בסעיפים הקודמים שדנו בעניין הזה אתה ביקשת רביזיה על מועד הבדיקות והפסקת הרישיון. אנחנו נדון בזה בישיבה הבאה. אפשר עכשיו להצביע על הסעיף הזה אם אין הערות נוספות. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים - אין

סעיף 14 אושר

יש לי הערה טכנית. לגבי פסקה (3) בסעיף (ב) – אנחנו חושבים שצריך להעביר אותה לסעיף 37. נגיע לזה אחר כך.

העיקרון אושר. המיקום של זה ייקבע בשלב הנוסח.

קוראת סעיף 15, תיקון סעיף 36: 15. בסעיף 36 לחוק העיקרי –


(1) בכותרת השוליים, במקום "לשידורי רדיו" יבוא "לשידורים".


(2) בסעיף קטן (א), במקום "לשידורי רדיו" יבוא "לשידורים"


(3) בסעיף קטן (ב) –



(א) ברישא במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים".



(ב) בפסקה (3), במקום "בתאגיד בעל זיכיון" יבוא "בתאגיד שהוא מורשה לשידורים", ובמקום הסיפה החל במילים "יחדל להתקיים בבעל זיכיון" יבוא "יחול במורשה לשידורים המפורט להלן, לפי העניין –



(א) לעניין בעל זיכיון לשידורים ובעל רישיון לשידורי רדיו – יחדל להתקיים בו אחד התנאים שהיו מזכים אותו להשתתף במכרז כקבוע בסעיף 41(א), או יתקיים בו אחד הסייגים הקבועים בסעיפים 41(ב2) ו-(ג), 72א או 72ג, לפי העניין.



(ב) לעניין בעל רישיון לשידורי טלוויזיה – יחדל להתקיים בו אחד התנאים לקבלת רישיון הקבועים בסעיף 33א(א)(1) ו-(2) או יתקיים בו אחד הסייגים הקבועים בסעיפים 41 (ב2) ו-56.


(4) בסעיף קטן (ג), "במקום בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים".


(5) בסעיף קטן (ד), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "מורשה לשידורים"


(6) בסעיף קטן (ה), במקום "בתאגיד בעל זיכיון" יבוא "בתאגיד שהוא מורשה לשידורים", ובמקום הסיפה החל במילים "יחדל להתקיים כבעל זיכיון" יבוא "יחול במורשה לשידורים המפורט להלן, לפי העניין –


(1) לעניין בעל זיכיון לשידורים ובעל רישיון לשידורי רדיו – יחדל להתקיים בו אחד התנאים שהיו מזכים אותו להשתתף במכרז כקבוע בסעיף 41(א), או יתקיים בו אחד הסייגים הקבועים בסעיפים 41(ב2) ו-(ג) , 56,72א או 72ג, לפי העניין


(2) לעניין בעל רישיון לשידורי טלוויזיה – יחדל להתקיים בו אחד התנאים לקבלת רישיון הקבועים בסעיף 33א(א)(1) ו-(2) או יתקיים בו אחד הסייגים הקבועים בסעיפים 41(ב2) ו-56.

מדובר בסעיף הדן בהגבלות בהעברת זיכיון לשידורים. מדובר כאן בהתאמות טכניות שנועדו שההגבלות יחולו גם על רישיון לשידורים. אין פה שום דבר מעבר לשינויים טכניים.

אם אין הערות, נעבור להצבעה. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים - אין

סעיף 15 אושר

קוראת סעיף 16: בסעיף 37 לחוק העיקרי –

(1) בכותרת השוליים, במקום "לשידורי רדיו" יבוא "לשידורים".

(2) בסעיף קטן (א) –
(1) ברישה, במקום "לשידורי רדיו" יבוא "לשידורים" ובמקום "לבעל הזיכיון" יבוא "למורשה שידורים".

(2) בפסקה (1), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים" והמילים "לשידורי רדיו" – יימחקו.
(3) בפסקה (2), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים" ואחרי "51" יבוא "51א".
(4) בפסקה (3), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים", אחרי "לוועדת המכרזים" יבוא "או למועצה, לפי העניין", ואחרי שנדרש לגלותו" יבוא "לצורך קבלת הזיכיון או הרישיון".
(5) בפסקה (4), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים".
(6) בפסקה (5), במקום "בבעל הזיכיון" יבוא "במורשה לשידורים", ובכל מקום במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים".
(7) בפסקאות (6) ו-(7), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים".
(3) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) מצאה המועצה כי בעל רישיון לשידורי טלוויזיה לא תיקן הפרה כאמור בסעיף 4(ה)(3) עד תום התקופה שהורתה לו לפי אותו סעיף, יפקע רישיונו. המועצה תפרסם הודעה ברשומות על פקיעת הרישיון כאמור.

(4) בסעיף קטן (ב) –

(1) ברישה, במקום "לשידורי רדיו" יבוא "לשידורים".

(2) בפסקה (3), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים".
(5) בסעיף קטן (ג), במקום "לבעל זיכיון" יבוא "למורשה לשידורים".

(6) בסעיף קטן (ג1) –
(1) ברישה, במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים".

(2) בפסקה (1), במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשה לשידורים".
(7) בסעיף קטן (ד), במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים".

סעיף 37 מדבר על ביטול זיכיון לשידורים. מה שהוספנו זה התאמות טכניות כדי שניתן יהיה לבטל גם רישיון לשידורים. הסעיף היחיד שהוא לא התאמה טכנית הוא פסקה (3) שמוסיפה את סעיף (א1), שמדבר על מקרה בו נמצאה הפרה,לפי הסעיפים הקודמים שדברנו עליהם, בבדיקה התקופתית או בתקופה של הארכה הרישיון, ונתנו לבעל הרישיון שנה לתקן את ההפרה והוא לא תיקן אותה, אז הרישיון פוקע. כאן זה הסעיף שרצינו להכניס בו את התיקון שכרגע הצבענו עליו:

"מצא המועצה כי בעל הרישיון לשידורי טלוויזיה לא תיקן הפרה כאמור בסעיף 34ה3 או בסעיף 35א(ב)(1) עד תום התקופה שהורתה לו לפי אותם סעיפים.

בחלק הלא טכני של הסעיף הוא שייך לרביזיה. זו הפנייה לרביזיה. גם את האישור שלו צריך לעשות בישיבה הבאה ביחד עם הדיון על סעיף 34ה(3).

אני לא עקבתי אחריך.

הרביזיה שחה"כ שי העלה אותה לגבי סעיף 34ה(3) הוא אותו סעיף של בדיקת דוחות שנמצא בעמ' 1,271. מכיוון שהנושא הזה יידון בישיבה הבאה, צריך לדון גם בסעיף הזה שמפנה אליו. הוא בעל אותו רעיון.

אני לא בטוחה.

בדיוק. הסעיף הקודם אושר.

אם אני זוכרת נכון, הבקשה לרביזיה מתייחסת למועדי הבדיקה ולא לעצם התוצאות.

הבקשה לרביזיה מתייחסת לתוכן של הבדיקה – מה יבדקו אחת ל-4 שנים, ולא למועד של הבדיקה. היא אומרת, שאחת ל-4 שנים יבדקו וזה יהיה סימן השאלה. הסעיף פה מתייחס ואומר שאם לא מילאו אחרי הוראות 34ה(3) זה אותו דבר. אם זה לא פוגע לאשר את זה היום, אז אין בעיה. אני רק מעלה פה סימן שאלה.

אני חושבת, שאין בעיה לאשר את זה. ככל שהרביזיה תתקבל ותפנה את תשומת לבנו ותראה שיש צורך לתקן גם את זה, אז זה יהיה כלול ממילא.

הסעיף מדבר על הבדיקה ולא על המהות שלה.

כלומר, אנחנו יכולים לאשר, ואם יהיה צורך בתיקון, ככל שהרביזיה תאושר או לא תאושר, אנחנו נתקן זאת בישיבה שב-14 לחודש. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים - אין

סעיף 16 אושר

שר התקשורת ביקש ממני לדלג על הסעיף הבא, כדי שהוא יהיה נוכח בישיבה שבה יידון הסעיף. אנחנו מדברים על סעיף 17, שימוש באפיק קיים ובנכסים לא מוחשיים של הרשות וקניית מניות חברת החדשות.

אני רק רוצה לברר עוד משהו לגבי הסעיף הקודם. בפסקה (2)(ד) שמתקן את פסקה (3) לסעיף 37א. האם לא צריך להגיד: "לצורך קבלת הזיכיון או הרישיון או הארכתו"?

צריך להסתכל בכל הסעיף.

הכוונה היא שבכל מקרה זה יחול גם בשלב הארכת הזיכיון. ככל שיהיה צורך, אני מבקשת לאפשר להוסיף את זה בנוסח.

על פי בקשת שר התקשורת המעוניין להיות פה אבל נמצא בשליחות ממלכתית בנכר, אנחנו מדלגים על סעיף 17.

איפה?

במקסיקו.

מגיע לו תוספת סיכון.

אנחנו נחכה לו ונקיים את הויכוח הגדול הזה בישיבה הבאה, או יכול להיות שלא יהיה ויכוח ונקיים דיון בנושא. זה יהיה ביום חמישי הבא, והסעיף הראשון יהיה הרביזיה שהגיש חה"כ שי. לאחר מכן נמשיך מהנקודה שבה נפסיק היום.

קוראת סעיף 18, תיקון כותרת סימן ב' לפרק ג': 18. בכותרת סימן ב' לפרק ג' לחוק העיקרי, בסופה יבוא "לזיכיון לשידורים והגבלות למתן רישיון לשידורי טלוויזיה".

הכותרת עד עכשיו היתה המכרז, ואנחנו מוסיפים שזה לא רק המכרז אלא גם הגבלות במתן הרישיון.

נעבור להצבעה. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים - אין

סעיף 18 אושר

קוראת סעיף 19, תיקון סעיף 38: 19. בסעיף 38 לחוק העיקרי, במקום "זיכיון לשידורים" יבוא "זיכיון לשידורי רדיו ועד למועד המעבר – גם זיכיון לשידורי טלוויזיה". הסעיף עוסק בזיכיון על פי מכרז, ועל כן זה ברור שממועד המעבר זה כבר לא רלוונטי.

אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים - אין

סעיף 19 אושר

קוראת סעיף 20, תיקון סעיף 41: בסעיף 41 לחוק העיקרי –

(1) בכותרת השוליים, בסופה יבוא "והגבלות למתן רישיון לשידורי טלוויזיה".

(2) בסעיף קטן (ב2) –
(1) ברישה, אחרי "לשידורי טלוויזיה" יבוא "ולא יקבל רישיון לשידורי טלוויזיה.

(2) בפסקה (3), לפני "קיים בעל זיכיון אחד בערוץ" יבוא "לעניין בעל רישיון לשידורי טלוויזיה או אם".
(3) בפסקה (5)(ג) ו-(ד), לפני "קיים בעל זיכיון אחד בערוך" יבוא "לעניין בעל רישיון לשידורי טלוויזיה או אם".
(4) בפסקה (8), אחרי "(3) ו-(7) – יבוא "לעניין בעל רישיון לשידורי טלוויזיה או אם.
(5) בפסקה (9), בהגדרה בעל זיכיון אחר", במקום "בעל זיכיון אחר לשידורי טלוויזיה לפי חוק זה למעט" יבוא "בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה, למעט".

סעיף 41 עוסק בזכות להשתתף במכרז. כל ההגבלות שהיו עד היום על משתתפים במכרז מחילים גם כהגבלות למתן רישיון. מדובר בהתאמות טכניות. בפסקה האחרונה בפסקה (3) גילינו טעות סופר. "במקום לפי חוק זה או הוא בעל זיכיון אחר לשידורים" יבוא: "או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה, או בעל זיכיון לשידורי רדיו, או בעל רישיון לשידורי רדיו".

אתי, האם אפשר לקרוא ברצף ואז לומר שאנחנו מאשרים.

אם זה רק תיקונים טכניים אז אפשר. אני מבקשת לעצור בסעיף 24, כי לי יש הערה.

קוראת סעיפים 21-24.

21. בכותרת סימן ג' לפרק ג' לחוק העיקרי, במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים".

22. בסעיף 46 לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים".

23. בסעיף 47(א) לחוק העיקרי, במקום "בעל זיכיון, יבוא "מורשה לשידורים".

24. בסעיף 47א לחוק העיקרי, במקום "בעל הזיכיון" יבוא "המורשים לשידורים".

סעיף 47א לחוק העיקרי עניינו ביצירות מוגנות. הוא קובע: "שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע הסדרים לעניין רישום ודיווח על ידי בעלי הזיכיון. – עכשיו מתקנים את זה למורשים לשידורים – של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים ובזכויות מבצעים, המשודרות על ידו, וכן על עניין הנשיאה בעלויות הרישום והדיווח. הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות כל דין". כאשר הסעיף הזה נחקק ועדת החוקה, חוק ומשפט היא זו שעסקה בזכות יוצרים. בינתיים הנושא הזה הועבר לטיפולה של ועדת הכלכלה, שטיפלה בחקיקת חוק זכות יוצרים מחדש.

21 ישיבות ועדה.

לכן, צריכים לתקן כאן שזה יהיה באישור ועדת הכלכלה, כי היום ועדת החוקה שוב אינה מטפלת בנושאים האלה.

זו גם הערה טכנית במהותה.

אבל אני צריכה להעלות אותה.

בהחלט. אנחנו נעבור להצבעה.

חה"כ שמאלוב-ברקוביץ' מצביעה במקום חה"כ אלי אפללו.

מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים - אין

סעיפים 20-24 אושרו

קוראת סעיף 25-28: 25. בסעיף 48 לחוק העיקרי –

(1) בסעיף קטן (א), אחרי "בעל זיכיון" יבוא "לשידורי טלוויזיה או ליטל פרקי זמן מזמן השידורים של בעל זיכיון לשידורי רדיו או של בעל רישיון לשידורים", במקום "יחידות השידור בשנה" יבוא "יחידות השידור או זמן השידורים, בשנה", אחרי "בעלי הזיכיונות" יבוא "לשידורי טלוויזיה, בין בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה, בין בעלי הזיכיונות לשידורי רדיו או בין בעלי הרישיונות לשידורי רדיו, לפי העניין, ובסופו יבוא "לעניין סעיף קטן זה, "זמן השידורים" – כלל שעות השידורים של בעל זיכיון לשידורי רדיו או של בעל רישיון לשידורים, כפי שנקבע בזיכיון או ברישיון, לפי העניין".

(2) בסעיף קטן (ב), במקום "לבעל זיכיון" יבוא "למורשה לשידורים".
(3) בסעיף קטן (ג), אחרי "זיכיון" יבוא "לשידורים או "רישיון לשידורים".
(4) בסעיף קטן (ד), במקום "לבעל זיכיון" יבוא "למורשה לשידורים".
26. בסעיף 49 לחוק העיקרי –


(1) בסעיף קטן (א), ברישה, במקום "מבעל זיכיון" יבוא "ממורשה לשידורים".


(2) בסעיף קטן (ג), במקום "לבעל זיכיון" יבוא "למורשה לשידורים".

27. בסעיף 50 לחוק העיקרי, במקום "לבעל זיכיון" יבוא "למורשה שידורים".

28. בכותרת סימן א' לפרק ד', במקום "תחנות וזיכיונות" יבוא "תחנות, רישיונות וזיכיונות".

זה הכל טכני.

אם כך אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים - אין

סעיפים 25-28 אושרו

קוראת סעיף 29-30: 29. בסעיף 51א לחוק העיקרי –


(1) בסעיף קטן (א) –



(א) אחרי פסקה (1) יבוא:




"(1א) בעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה".



(ב) אחרי פסקה (3) יבוא:




"(4) משדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית, אם ביקש לעשות כן לגבי שידורי הטלוויזיה שהוא משדר, בהתאם להוראות סעיף 51ב(ב1).

(2) בסעיף קטן (ד), במקום "יממנו את עלות ההקמה של תחנות שידור ספרתיות" יבוא "יממנו, עד לערב מועד המעבר, את עלות ההקמה לצורך קליטתם והפצתם בציבור של שידורי טלוויזיה של הגופים המנויים בסעיף קטן (א)(1), (2) ו-(3).
(3) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ד1) הגופים המנויים בסעיף קטן (א)(1) ו-(1א), וכן הגופים המנויים בסעיף קטן (א)(2) ו-(4) שביקשו כי הרשות תפיץ את שידורי ערוץ הכנסת או שידורי טלוויזיה של משדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית, בהתאם להוראות סעיף 51ב(ב) או (ב1), יממנו –

(1) עד לערב מועד המעבר – את עלות ההקמה לצורך קליטתם והפצתם בציבור של שידורי טלוויזיה של הגופים המנויים בסעיף קטן (א)(1א) ו-4.

(2) החל במועד המעבר – את עלות ההקמה לצורך קליטתם והפצתם בציבור של כל הגופים המנויים בסעיף קטן (א).
(ד2) מימון לפי סעיף קטן (ד1) יהיה בחלוקה שווה בין כל הגופים האמורים באותו סעיף קטן. השר ושר האוצר יורו על דרכי התשלום, מועדי התשלום וסכומי התשלום.

(ד3) לא הסכימו הרשות והגופים המנויים בסעיף קטן (א)(1) עד (4), לגבי תשלום מסוים הנכלל בעלות הקמה, האם ימומן לפי סעיף קטו (ד) או (ד1), יכריעו בעניין השר ושר האוצר.

(4) במקום סעיף קטן (י) יבוא:


"(י) בעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה ובעלי זיכיונות לשידורי טלוויזיה רשאים להתאגד, לשם העברת שידוריהם לתחנות שידור ספרתיות, ורשאים הם להתקשר עם הרשות לצורך זה. התאגדות או התקשרות כאמור לא ייראו כהסדר כובל לעניין חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988.

(5) בסעיף קטן (יב) -


(א) לפני ההגדרה "עלות ההקמה" יבוא:



"משדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית" – כמשמעותו בסעיף 6לד3 לחוק התקשורת".


(ב) במקום ההגדרה "תחנת שידור ספרתית" יבוא:


"תחנת שידור ספרתית" – תחנת שידור, לרבות מוקד לבקרה, לתיאום, לתקנון ולהגברה של שידורי טלוויזיה בשיטה הספרתית, לשם הפצתם לציבור במישרין או באמצעות תחנות שידור נוספות כאמור".

30. בסעיף 51ב לחוק העיקרי –

(1) בסעיף קטן (א), במקום "של ערוץ 2 והערוץ השלישי" יבוא "שמשדרים בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה".

(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:


"(א1) הרשות תפיץ באמצעות תחנות השידור הספרתיות את שידורי הטלוויזיה של בעל הרישיון לשידורי טלוויזיה, במסגרת ערוץ טלוויזיה אחד. תחילת הפצה כאמור תהיה לא יאוחר מתום שנה מהמועד שבו ניתן הרישיון לבעל הרישיון האמור".

(3) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:


"(ב1) הרשות תפיץ, לפי יבקשה של משדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית, את שידורי הטלוויזיה של משדר כאמור, במסגרת ערוץ טלוויזיה אחד. תחילת הפצה כאמור תהיה לא יאוחר מתום ארבעה חודשים מהמועד שבו הגיש המשדר את בקשתו כאמור, ואולם אם הוגשה בקשתו לאחר תום שנה מיום תחילתו של תיקון מס' 3 ולפני מועד המעבר, תהיה תחילת ההפצה לא יאוחר מיום ט' באייר התשע"ב (1 במאי 2012)".

(4) בסעיף קטן (ה), במקום "ושל רשות השידור" יבוא "של רשות השידור ושל משדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית", אחרי "בסעיף קטן (ב): יבוא "או (ב1)", אחר "כאמור בסעיף 51א(א)(1)" יבוא "ושל בעלי הרישיונות כאמור בסעיף 51א(א)(1א)" ואחרי "שבעלי הזיכיונות" יבוא "או שבעלי הרישיונות".

(5) בסעיף קטן (ו), במקום "ורשות השידור" יבוא "רשות השידור ומשדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית".

כאן לא מדובר בשינויים טכניים.

נתחיל להסביר את סעיף 29. מדובר על העלאה ל-DTT גם של בעלי רישיונות וגם של משדר הערוץ בשפה הערבית. בסעיף 51(ב) מדובר על המועדים – בעל רישיון יועלה תוך שנה, ומשדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית תוך 4 חודשים, אלא אם כן הוא פנה שנה אחרי התיקון הנוכחי ולפני מועד המעבר ואז יש כאן תאריך ספציפי.

ואז אולי כדאי לשנות את התאריך הספציפי ככל שלא נקבע מועד המעבר. לכן, אני מציעה להשאיר את התאריכים בכל מקרה פתוחים.

אם מועד המעבר ישתנה אנחנו נחזור לכאן.

מועד המעבר לא יכול שלא להשתנות, כי הוא לא אושר בינתיים.

את מדברת על המעבר מזיכיונות לרישיונות. אנחנו בודדנו את הסעיף הזה בינתיים עד אשר נקבל החלטה. נשמע מהגורמים המקצועיים, האם זה בכלל מתקבל על הדעת שזה יקרה בעוד שנה ושלושה. אנחנו לא יודעים את זה עדיין. בישיבה הקודמת לא קיבלתי תשובה ברורה. היום יש הערכה מה יקרה פה בינואר 2012. אנחנו נדון בזה בנפרד, כיוון שגם שר התקשורת ביקש להיות מעורב בעניין התאריך. אנחנו נביא את העניין לדיון.

אני מבקשת אגב ההסברים לסעיף של מימון הקמת המערכת או עיבויה, שתסבירו גם את ההבדלים שעשיתם בין הגרסה שהיתה כלולה בחוק ההסדרים לבין הנוסח המוצע כעת.

מר סמירה, כמה מאזרחי ישראל נהנים היום מהשירות של ה-DTT?

מאחר וזה לא מינויים, כי בטלוויזיה הרב ערוצים זה על פי דיווחים ואיסוף נתונים והצלבות נתונים עם הגורמים המשווקים הפרטיים, אני יכול לומר, בעקבות הקמפיין, שמדובר בסדר גודל של פלוס מינוס 140,000-150,000.

מעניין. זה מספר גבוה בהרבה ממה שהיה פה בישיבה הקודמת.

זה לפי התחזית.

אני יכול להגיד לך, שבניגוד לישיבה הקודמת שבה אמרתי במליאת הוועדה שלא שמעתי על אחד שרכש את זה, בארבעת החודשים האחרונים שמעתי שעשרות קנו וצופים בטלוויזיה בשידורי ה-DTT. השינוי במספרים שאתה מציג הם סוג של מדגם מייצג אקראי לחלוטין. לפי מה שאני שומע מהציבור, בהחלט יש עלייה.

אני חוזר ואומר, שזה בהתאם לתחזית שהיתה כאשר הקמנו את המערכת ודיברנו על 3%-4% מהציבור.

למה אתה חושב שהם המציאו את זה?

לא. אנחנו עומדים בתחזיות הכלכליות של משרד האוצר ושלנו.

זה יכול להיות יותר, וזה כנראה כבר לא יכול להיות פחות.

סעיף קטן (ד) הוא הסעיף העוסק במימון. יש פה מנגנון קצת מורכב.

אנחנו עכשיו עוברים לנושא המימון של ה-DTT. מי משתתף במימון המערכת? כרגע אין שינוי בעמדת הממשלה לגבי תוספת או גריעת ערוצים. החוק הזה מציע להוסיף את הערוץ הערבי הייעודי. הממשלה מציעה להשאיר את מספר הערוצים כפי שהוא: ערוץ 1, ערוץ 10, ערוץ 33 וערוץ 99. לפי החוק הזה גם החוק הייעודי הערבי ייכנס לכאן. כל אדם או קבוצה שתקבל רישיון גם היא תיכנס לכאן.

עידן פלוס.

עידן פלוס.

אנחנו מדברים בסעיף (ד) רק מימון עלות ההקמה. עלות ההפצה זה אחר כך. המנגנון הוא כזה: עד למועד המעבר בעלי הזיכיון ממנים בעצם את מה שמשודר היום: שידורים של בעלי הזיכיון, של רשות השידור וערוץ הכנסת. בסעיף אחר הם אומרים שזה מקוזז להם מהתמלוגים שהם משלמים למדינה.

זה המצב היום.

עד למועד המעבר עלות ההקמה של משדרים נוספים: הערוץ הייעודי בשפה הערבית ושל בעלי רישיונות, מי שיממן אלה כולם: בעלי הזיכיונות, בעלי הרישיונות, ערוץ הכנסת והערוץ הייעודי בשפה הערבית, למעט רשות השידור. זאת היתה החלטת הממשלה.

מאיזה טעמים.

אין להם כסף.

האם נמצא פה נציג של רשות השידור או של משרד ראש הממשלה? אני לא מבין למה פטרתם את רשות השידור. אני אשמח לשמוע.

אנחנו מממנים....

אנחנו יודעים את הכל, גברתי היועצת המשפטית של חברת ישראל 10. ההחלטה פה תהיה הגונה בצורה מוחלטת ולא בצורה חלקית. בצורה הגונה ושוויונית.

אני רוצה להשלים את ההסבר של המנגנון ולומר, כי אחרי מועד המעבר כולם משתתפים בעלות ההקמה, כולל הזכייניות, למעט רשות השידור.

למה?

ככה האוצר רוצה.

יש משרד הממונה על רשות השידור – משרד ראש הממשלה. מה הרציונאל בבקשה לפטור את רשות השידור, שהיא נהנית משני ערוצים ב-DTT? אולי היא צריכה לשלם כפול?

היא היתה אמורה לשלם כפול. משלמים לפי מספר הערוצים.

הרציונאל היה לשמר את המצב הנהוג כיום ולא להטיל על רשות השידור, שהוא משדר ציבורי, לממן הקמה של ערוצים מסחריים. זה נראה לנו לא סביר. בנוסף, צריך לזכור שהכספים של רשות השידור הם כספי ציבור. אנחנו לא חושבים שיש שוני בין רשות השידור לעומת הערוצים האחרים.

אבל אתם הצעתם עכשיו להעלות את האגרה. כלומר, הציבור עומד להשתתף עוד בדבר. זה לא בא ממסדרונות הכנסת העלאת האגרה, אלא ממסדרונות משרד האוצר. זה בא מכם. על דעתו המוחלטת של יו"ר הכנסת כל העניין הזה גם יפוצל מחוק ההסדרים בצורה מוחלטת, מר סבן. אם לא עודכנת בדבר, אני מעדכן אותך. זה כולל העלאה באגרה.

הוצגה כאן העמדה, והיא העמדה של הממשלה.

העמדה כפי שהצגתי אותה התקבלה על ידי הממשלה. היא הגיעה לממשלה בהסכמת שר התקשורת.

אין שום בעיה. אפשר להוציא את ערוץ 1 משם, תפנו מקום לערוצים החדשים ולא צריך להוסיף. גם להקמה הנוכחית הוא לא תרם שקל. זה עלה 50,000,000 שקלים ושקל אחד הוא לא שילם. שמעת את דברי ההסבר של משרד התקשורת.

נכון להיום רשות השידור עם שני הערוצים במערך פטורה מתשלום של עלויות הקמה, בשל המועד שהיא הודעה על הצטרפותה למערך. זה נכון להיום. אנחנו חושבים, שלא נכון להטיל על רשות השידור את עלויות ההקמה בשל תוספת של ערוצים נוספים של בעלי רישיון, של ערוצים מסחריים, גם לפני המעבר וגם אחרי המעבר. זה לא נכון יהיה שרשות השידור תשא בעלויות ההקמה בשל הוספת של ערוצים מסחריים למערך.

באופן שוויוני.

האם ערוץ 99 משלם? אני בכוונה עושה הקבלה. האם לפי החוק ערוץ 99 צריך לשלם? האם הוא לא ערוץ ציבורי? האם הוא ערוץ פרטי שלי?

גם הוא ממומן על ידי כספי הציבור.

מה קורה פה?

את שואלת: מדוע בודדה רשות השידור? הוא ענה לך שזה מטעמים של כספי ציבור.

אם מדברים על ערוץ לא מסחרי אז אני שואלת, למה ערוץ הכנסת כן ורשות השידור לא.

את מציע למחוק את הפטור שניתן לרשות השידור ולהשאיר את השוויוניות, או להרחיב. כלומר, לקיים את עקרון השוויוניות - שכולם ישלמו, כולל ערוץ הכנסת.

הוא שכולם משלמים או שאף אחד לא משלם.

כולל ערוץ הכנסת. כלומר, רשות השידור וערוץ הכנסת ישלמו.

כן.

מנכ"ל הכנסת, בבקשה.

לפני כשנה כאשר הצעתי לצוות המשפטי של הוועדה להחריג את ערוץ הכנסת מהטעמים המצוינים שהעלו כאן, אמרו לי שזה לא שוויוני וזה לא יכול להיות. אותו צוות אמר לי, שאם יקרה משהו מאוד לא סביר והממשלה תחליט שהשידור הציבורי בחוץ, אז כמובן שגם ערוץ הכנסת יהיה. אין לי אלא להצטרף להצעה שנשמעה כאן.

אתה מציע הצעה הפוכה לחלוטין מהצעתה של חברת הכנסת ברקוביץ.

לא.

כן. הגברת ברקוביץ' מציעה, שעל פי עקרון השוויוניות המימון יחול על כולם.

או פטור לכולם.

פטור לכולם לא יהיה. אם יהיה פטור לכולם מי יממן? האם המימון יהיה ממשלתי? מר סבן, האם אתה מודיע לנו שהממשלה תממן את הכל?

אני לא רציתי להיכנס לדבריו של המנכ"ל שדיבר על הצוות המשפטי, אבל עכשיו הצוות המשפטי עונה. הצוות המשפטי לא העלה על דעתו שאפשר למעט את ערוץ הכנסת ולהשאיר את רשות השידור והגורמים האחרים כגורמים מממנים, כי באמת יש את עניין עקרון השוויון. עם זאת, אני טענתי, שיש מקום להבחין בין ערוצים ציבוריים, הממומנים מכספי הציבור, לבין ערוצים מסחריים. כשעמדת הממשלה לא להטיל את עלות עיבוי המערכת או הקמת המערכת הנוספת על רשות השידור, ודאי שאין מקום להטיל תשלום כלשהו על ערוץ הכנסת. מעבר לזה, אני רוצה להזכיר שהמערכת הוקמה מכספי תמלוגים ששולמו לאוצר, והאוצר החליט לייעד חלק מכספי התמלוגים להקמת המערכת הידועה כ-DTT או "עידן פלוס". אני מבינה שממשיכים להיות משולמים תמלוגים. אולי יש מקום למלחמה בעניין הזה של הערוצים המסחריים. ודאי שכל עוד ממשיכים להשתלם תמלוגים לאוצר המדינה, יש למדינה מקור מימוני לממן את עיבוי המערכת.

אם אני הולך לפי הרעיון של ישיבתנו מאתמול, אולי יקומו פורומים שיציעו להעלות להם את התמלוגים כדי שהציבור ישתתף עוד קצת. אפשר להעלות תמלוגים על כל דבר.

ראיתי אתכם בטלוויזיה.

זה כמו חלק מהעיתונאים שראו את הדיון בטלוויזיה, ונתנו היום סקירה מפורטת על מה היה בדיון. בדרך כלל עיתונאי שהוא לא פרשן אלא רפורטאז'ה, כפי שאני למדתי באיזה שיעור בתקשורת, הוא מדווח על אירוע שהוא היה בו ולא שהוא צפה בו בטלוויזיה ובחלק מהזמן היה אולי במקום אחר. זה בסדר. זה New Journalism במיטבו.

שלא לדבר על זה שהכותרות היו שונות לחלוטין למה שהיה כתוב בהחלטת הוועדה.

בניגוד מוחלט להחלטת הוועדה. זה עוד לא היה.

אולי הגז יממן את זה.

אנחנו אמרנו שאנחנו בעד העלאת התמלוגים מהגז הטבעי. יכול להיות. אגב, זה נכון. יכול להיות שזה ילך לזה. יש הצעת חוק של חה"כ שאמה להעלות 20%. יכול להיות שאפשר יהיה להעביר גם חלק מהכסף. לא היה אחד בוועדה שלא תמך בהעלאת התמלוגים על הגז הטבעי. זה בא לידי ביטויי בצורה הפוכה בחלק מהעיתונים.

גם כאשר אתה מדבר על להעלות צריך לשמור על עקרון השוויוניות. אני שומע את העיקרון הזה הולך וחוזר כל הזמן.

לי ברור שלא ניתן להטיל את עלות הקמת המערכת או עיבוייה לצורך קליטת גורמים נוספים, שיופצו באמצעות המערכת הזו. יכולים לבוא ולומר – ואי אפשר לסתור את הטענה הזו - שיש מקום להבחין בין גורמים מסחריים לבין גורמי שידור ציבוריים. ודאי שאין להבחין בנושא הזה בין רשות השידור לבין ערוץ הכנסת. אז נשאלת השאלה, כיצד לממן בכל זאת את עיבוי המערכת. יש מספר אפשרויות: או שהאוצר ימשיך לממן את זה מתמלוגים, כל עוד משלמים. אפשרות נוספת היא, שהאוצר יממן את זה. לאוצר יש אינטרס ראשון במעלה לעבור למערכת דיגיטאלית, שתגיע לכל בית אב בישראל. אנחנו יודעים, שבמדינות מסוימות אוצר המדינה מימן את המערכות הדיגיטאליות. לכן, זה לא אבסורד לצפות שהאוצר יממן את זה. מכל מקום, יכולים לטעון שהמשתתף החדש, שמבקש להצטרף למערכת, ישלם את חלקו. ודאי שאין מקום להטיל את זה על אלה שכבר מופצים. אני מזכירה גם, שבחוק שאושר על ידי הכנסת, בהתאם להצעת הממשלה, קבע שערוץ הכנסת, כמו גם רשות השידור, ככל שהם יודיעו על הצטרפותם למערכת הזו עד לתאריך מסוים, לא יצטרכו לשלם על זה. אם הם יודיעו לאחר אותו מועד הם יצטרכו לשאת בחלק היחסי של עיבוי המערכת לצורך קליטתם, בהתאם לאותו עיקרון שהציע בזמנו האוצר. אני חושבת שאפשר להחיל את העיקרון הזה על מצטרפים חדשים גם היום. ההצעה הנוכחית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהצעת החוק, היא בלתי קבילה לחלוטין.

אני רוצה להזכיר משהו, מכיוון שכאן נאמר איך ממונה ההקמה הראשונית. אני הייתי גם בישיבות כאשר דיברנו עם חיים פרננדס, שייצג את משרד האוצר בכל נושא ההקמה. באותה ישיבה הוא אמר לנו, שבמקום להקטין את התמלוגים ולהשוות את מצבנו למצבן של כל חברות התקשורת האחרות – ואנחנו כבר הראנו שעיקרון השוויוניות לא חל לגבי תשלום תמלוגים, ומי שמשלם את ה-4% זה רק ערוץ 10, ערוץ 2 והרדיו. כל היתר לא משלמים 4% אלא 1%-1.5%. – בשנתיים הקרובות הם לא יפחיתו את התמלוגים, את הכסף הם ייעדו להקמת DTT, יחסכו באגרות התדרים בהמשך ואז בהמשך הם יפחיתו את התמלוגים. אני שמעתי את זה בעצמי מחיים פרננדס. אני חייב להגיד את זה כאן לעו"ד תומר קרני.

אבל עיקרון ההמשכיות בישראל לא דומה לעיקרון האמריקני. שם הממשלים חייבים להמשיך את המדיניות של הממשל הקודם. אם אינני טועה, פה אין דבר כזה. לכן, מה שאמר מר פרננדס לא מחייב בהכרח.

זו לא מדיניות.

מר סבן אומר שזה לא מדויק.

אני לא יודע.

אינני זוכרת אם מר פרננדס אמר. אין הבטחה שתמיד מחייבת במובן המשפטי. ודאי שאפשר להיכנס לתיקוני חקיקה.

אנחנו לא מבקשים כרגע הפחתת תמלוגים.

זו לא הצהרה נשיאותית, כמו שהיא כן מחייבת בארצות הברית.

נכון, אבל אנחנו לא מבקשים הפחתת תמלוגים.

לי חשוב להסביר את ההיסטוריה של העניין, כי חלק מהאנשים לא ליוו את התהליך הזה בראשיתו. כמו שכל אחד כאן תיאר מה היה בישיבות, כולל מנכ"ל הכנסת, גם אני רוצה להגיד לכם מה היה בישיבות בהן דנו איתנו והסבירו לנו את העניין. תראו את האבסורד. יש כאן ערוצים שנמצאים בתוך ה-DTT במתכונתו הנוכחית, שממונה על ידי כספי התמלוגים – אותם כספים, שלטענותינו, היו צריכים להיות מוחזרים לנו, והם לא מימנו את זה – ועכשיו אנחנו צריכים לממן את המתחרים שלנו. זה לא הגיוני. רק אנחנו צריכים לשאת בנטל. זה לא סביר, לא הגיוני, ואני לא יודע איך להעביר את זה.

אנחנו רואים קושי ממשי, אם בסופו של דבר מי שישא בנטל הנוסף זה שתי חמישיות מתוך החמש חמישיות. זה באמת לא סביר.

אבל שר התקשורת הצביע בעד בידודה של הרשות בממשלה.

הוא לא נכח. זאת עמדת הממשלה המחייבת אותנו.

עמדת הממשלה היא לבודד את רשות השידור, ואולי עמדת הכנסת תהיה אחרת.

האם עמדת משרד התקשורת היא ששלוש חמישיות זה סביר ושתי חמישיות זה לא סביר?

ברור שככל שהנטל יוטל על בעלי הרישיונות או בעלי הזיכיונות הקיימים אז יש שוויון כזה. זה עניין של למידה. זה לא עניין דינאמי.

כלומר, ארבע חמישיות נראה לכם סביר.

אם אנחנו מדברים על זה שיקום מערך נוסף בזמן הקרוב, אז כנראה שלא יהיו עוד המון בעלי רישיונות.

אבל איפה עובר גבול מתחם הסבירות שאת מציגה? אם רשות השידור בחוץ זה בתוך מתחם הסבירות, ואם ערוץ הכנסת בחוץ אז חצינו את מתחם הסבירות?

אני אומרת, שיש כאן קושי. ככל שהמימון של בעלי הזיכיונות גדל, הקושי מתרחב.

חה"כ אורון, אני רוצה לשאול לעמדתך כיו"ר השדולה למען השידור הציבור וגם כמי שעקרון השוויוניות חשוב לו. אולי אתה תמצא לנו פתרון לדבר הזה.

אני לא מבינה, מה המשמעות של שוויוניות?

שכולם ישלמו.

או שאף אחד לא ישלם. שהאוצר ישלם, שהאוצר יממן את זה מהתמלוגים.

חה"כ אורון, אני אתן למנשה סמירה לדבר, ואז נשמע אותך.

אנחנו עסוקים עכשיו בשאלה, כן רשות השידור או לא רשות השידור. זה מסיט את הדיון.

אנחנו צריכים לקבל הכרעה. זה לא מסיט לשום דבר.

בדיונים הקודמים בוועדת הכלכלה התרעומת היתה על כלל הסעיף. עכשיו אנחנו שואלים רק על רשות השידור. חייבים להבין את הסיפור. יש לנו פה עיסוק בשינוי רציני מאוד. זה סעיף קטן, העלול להפריע לתהליך שלם. במה דברים אמורים? מאז ומתמיד, מאז הקמת הרשות השנייה, התמלוגים מימנו תשתיות בתחום הפצת השידורים. גם במערכות האנלוגיות הקרקעיות לאורך השנים, כל דרישה, כל צורך ושינוי בתשתיות של הפצת השידורים מומנו מתמלוגים. כלומר, יש פה עיקרון יסודי שנמשך מאז ומתמיד.

בנוסף, בישיבות שהיו בדיונים הקודמים בפברואר-מרץ בוועדה הזו, היתה הבנה שהסעיף הזה מהווה מגבלה ובעיה ולכן יש לשקול לממן אותו מהתמלוגים. נאגרו תמלוגים: תמלוגי שנת 2010 ותמלוגי שנת 2009. אמנם תמלוגי 2010 עדיין לא שולמו – וזה סיפור שעומד בפני עצמו – אבל המקור קיים.


הנקודה השלישית היא, שלא צריך את מלוא התמלוגים. כלומר, אם האוצר יחליט לעשות את המעשה ולצמצם את התמלוגים, עדיין יישאר מספיק כסף להרחבה.

הנקודה הרביעית היא, שיש פה בעיה מורכבת בקביעה שהם יממנו. בעלי הזיכיון פה לא יממנו שתי חמישיות. הם יממנו פה משהו אבסורדי חמור מכך. חלקם יהיו בעלי רישיון, והם לא יישבו על אותו הזיכיון בו הם ישבו. פעם אחת הם יממנו כבעלי זיכיון קיימים ופעם שנייה כבעלי רישיון חדשים. יש פה סוג של אבסורד, שאפילו מבחינה כלכלית הוא לא מסתדר. אני מצטרף לטענה של ערוץ הכנסת. אני מסכים עם רשות השידור שהם לא צריכים לשלם. גם ערוץ הכנסת לא צריך לשלם, אבל גם הזכיינים הקיימים לא צריכים לשלם. מאז ומתמיד ההקמה היתה מוטלת על המדינה מכספי תמלוגים ולא מהתקציב השוטף.

לסיכום – התשתיות נשארות בידיים של המדינה. זה לא שאנחנו נותנים את זה עכשיו למישהו אחר. לא מדובר כאן על תשלום שוטף. אנחנו מדברים על הכפלתה של המערכת כדי שאפשר יהיה להעמיד סדר גודל של תשתית שתוכל לקלוט עד 12 ערוצים. כרגע יש לנו תשתית שיכולה לקלוט עד 6 ערוצים. יש 5 ערוצים ויש מקום משוריין לערוץ בערבית. לאחר מכן, אנחנו מדברים על היערכות לעוד כ-6 ערוצים. ה-6 ערוצים נועדו לקלוט את החדשים. יש הערכה שמדברת על עוד 2-3 ועוד מקום לטובת טכנולוגיות חדשות, שאנחנו חייבים לצעוד לשם. אם אפשר שהמערך הזה יהיה נחות. הכוונה היא לשדר את זה ב-HD ובכל מה שנדרש. לכן, זו המסגרת הנדרשת. העלות של המסגרת היא סדר גודל של בין 20,000,000 ל-30,000,000 שקלים. מהתקציב המקורי של הקמת המערכת חסכנו 15,000,000 שקלים. כלומר, הקמנו את המערכת ב-60,000,000 שקלים במקום ב-75,000,000 שקלים.

הוא מדבר על 20,000,000-30,000,000 שקלים לכלל ההרחבה ולא לכל אחד, חה"כ ברקוביץ.

להרחבה לכל ה-6.

אני מדבר על בין 20,000,000 שקלים ל-30,000,000 שקלים להרחבה, כדי לקלוט עוד 6 ערוצים או 2-3 וטכנולוגיות נוספות. זה תלוי מה יוחלט בשולחן הזה, בכנסת ובממשלה.

הערכות להקמה היו 140,000,000 שקלים. אנחנו ביקשנו 80,000,000 שקלים וקיבלנו 75,000,000 שקלים. חשוב שתדעו שהקמנו ב-60,000,000 שקלים, והשבוע החזרתי 15,000,000 שקלים לאוצר המדינה.

למה עשית את זה?

כי אני טענתי, שצריך לשמור את זה לטובת ההרחבה. בקשתי לא התקבלה, והוכרחתי להחזיר את זה.

אז שיחזירו את הכסף. בואו נבקש מהם להחזיר את הכסף. יהודה, תחזירו את הכסף.

לא שיחזירו, הם פשוט יכולים להמשיך לממן.

לסיכום – כל מה שאני מבקש הוא לפנות לאוצר ולומר: המעבר לרישיונות הוא מעבר חשוב. צריך לתמרץ. חלק מהתמרוץ של החדשים הוא לא להטיל עליהם עכשיו שותפות בהקמה. זה יהווה חסם לתחרות ולכניסה של מפעילים חדשים.

האם ה-1,500,000 שקלים האלה יהוו חסם לאותו גוף שמשקיע עכשיו מיליונים ואומר: אני בדיוק התכוונתי להיכנס ובגלל ההכנה ל-DTT בעלות של 1,500,000 אני לא מוכן?

כמעט 2,000,000 שקלים הם כסף בהקמה. אנחנו מתמודדים עכשיו עם תשלומים. מי שמגלגל בתזרימי המזומנים יודע שזה לא פשוט. לא כדאי לזלזל בשום שקל. בנוסף, אני חוזר ואומר שזו אפליה ביחס לקיימים. למה חדשים יצטרכו לשלם עבור הקמה וקיימים לא משלמים? הרי כל הרעיון בתחרות הוא לפתוח ולאפשר לחדשים להיכנס בצורה הכי חופשית. למה אנחנו מכבידים עליהם פה? לכן, אני חוזר ואומר שחלקם של התמלוגים הקיימים של שנת 2010 יכולים לסייע בהקמת הדבר הזה.


בנוסף, אני חייב לומר שלוח הזמנים הוא קריטי. ההחלטה היתה צריכה להתקבל אתמול כדי לעמוד בלוחות הזמנים שמדובר עליהם בהצעת החוק הזו.

מר לנדאו, בבקשה.

מנשה, אני רוצה לשאול אותך שאלה בהמשך לדברים שאמרת עכשיו ובהמשך לשימוש בביטוי "עיקרון השוויון" שמסתובב פה. האם אפשר בניגוד למצב בחור כרגע אפשר לומר את הדבר הבא: עיקרון השוויון מחייב שכל ערוץ ישא בחלקו לפי רוחב הפס שהוא נושא. אתה מדבר על שירותים עתידיים, אתה מדבר על HD ורוחב הפס שונה מערוץ לערוץ. המקום שאני מייצג אותו בינתיים לא משדר ב-HD, והוא לא זקוק לרוחב הפס שערוץ 2 צריך למשחק כדורגל או ערוץ 10 צריך למשחק ריאליטי. גם ערוץ 33 כרגע לא זקוק לרוחב הפס שערוץ 1 זקוק לו. מה דעתך לשקול חיתוך של העוגה אחרת, כך שכל ערוץ ישא באמת בעלויות שהוא צורך, באמת ברוחב הפס שהוא צורך?

האם אתה מדבר על דמי הפצה או על דמי הקמה?

בסוף זה אותו עיקרון, גם בהפצה וגם בהקמה. בעבר האוצר שלל את זה, אבל עכשיו כאשר אתה מדבר על שירותים עתידיים ועל כך שאתה רוצה לשמור ולפתח רוחב פס נוסף גם עבור הערוצים הקיימים לשירותים נלווים, צריך את העיקרון הזה.

אני חושב, שצריך להבחין בין הבסיס לבין השירותים החדשים הנלווים. בבסיס השוויוניות צריכה להישמר. זה חשוב מאוד כדי שהוא לא ייפגע באיכויות שלו. יש מרחב של רוחב פס ששומרים אותו לכל אחד מהערוצים. יכול להיות שבשלבים המתקדמים הנושא הזה ייבחן. אני מציע, שקודם כל נראה את הכיוון ואז נחליט לגביו. זה לגבי השוטף ולא לגבי ההקמה. אתה מבלבל כאן.

למה זה לא בעניין ההקמה?

אתה מדבר כמה אני צורך בשוטף. זו סוגיה אחרת. האם דמי ההפצה השוטפים חולקו באופן שוויוני, או האם פה זה יחולק לפי צריכת רוחב פס? אני ממליץ את הנושא הזה לא להעלות כרגע.

למרות שאנחנו מדברים על ערוץ הכנסת, ערוץ שבו חברי הכנסת מופיעים, אני מקווה שאין בכך נגיעה בדבר פסול.

החוק העוסק בערוץ הכנסת חוקק כאן.

בוועדת הכנסת.

בוועדת הכנסת, שעוסקת רבות בענייני תקשורת.

אני חושבת, שהדין של רשות השידור צריך להיות זהה לחלוטין לדין של ערוץ הכנסת.

או פטור מלא לכולם, או שגם הם יהיו בתוך המימון.אני הבנתי ממר סמירה שיש כסף מהתמלוגים. זה מה שאנחנו יכולים כרגע לחוקק. מר סבן, האם אתם תומכים בפטור רק לערוצים הציבוריים או רק לרשות השידור ולא לערוץ הכנסת, או שנקבע פשוט שאנחנו ממנים את זה מהתמלוגים?

החלטת הממשלה, כפי שהוסבר כאן קודם, מחריגה רק את רשות השידור. לגבי כל החרגה אחרת – אנחנו מתנגדים באופן נחרץ. אני רוצה להתייחס לנושא המקור. אין שום רלוונטיות לקיומם או אי קיומם של תמלוגים או עודפים. בסופו של דבר המדינה מקבלת הכנסות ממקורות שונים, מתמלוגים כאלה ומתמלוגים אחרים שנדונים בשעות אחרות פה בדיוני הוועדה, והממשלה גם מחליטה על השימושים באותם כספים. לכן, אם נותרו עודפים מהתמלוגים הללו או ממקורות אחרים אין לכך שום רלוונטיות. הממשלה בכל רגע נתון צריכה להחליט על שימושים של אותם מקורות. בשלב זה הממשלה סבורה, שאין זה נכון לממן את הפעילות הזו. אני לא חושב, שזה נכון לזקוף לחובתה של הממשלה את המימון בעבר של המערכת. הממשלה החליטה באותה שעה שזה נכון, ראוי ונדרש, ולכן היא עשתה את זה. היום היא חושבת, שלצורכי הרחבת המערכת אין שום סיבה שהיא זו שתשא בעלות. נדמה לעתים שאף אחד לא משלם ואוצר המדינה זה מן קופת קסמים, שפשוט מושיטים את היד לתוכה ומוציאים כספים. כאילו הקופה ממנה הכספים מגיעים לכנסת היא לא מאותו הכסף של הציבור, והכסף שהזכיינים האחרים משלמים לא מגיע גם כן ממישהו. בסופו של דבר הציבור יצטרך לשלם על זה, ואנחנו מתנגדים לכך שהציבור יצטרך לשלם. אנחנו סבורים, שבמקרה הזה מי שצריך לשלם זה מי שישתמש במערכת. כיוון שהזכיינים לא מימנו בעבר את הקמת המערכת הראשונית, אנחנו חושבים שהרחבת המערכת צריכה להיות ממומנת על ידי הגורמים הנוספים שייכנסו למערכת ועל ידי הגורמים שלא שילמו עבור הקמת המערכת. תשלום התמלוגים הוא לא התשלום עבור הקמת מערך ה-DTT, אלא תשלום תמלוגים לאוצר המדינה לפי חוק.

זאת אומרת, שאתם חושבים שטעיתם.

לא. אין שום קשר. התשלום בעבר עבור הקמה ראשונית של המערכת לא אומר שמעכשיו ועד עולם המדינה צריכה לשאת, הציבור יצטרך לשאת בעלויות דומות בעתיד.

אתה אמרת, שהממשלה החליטה עכשיו ככה ואתם עומדים מאחורי החלטת הממשלה. נדמה לי, שהיו"ר שאל אותך בנוגע לטעמים להבחנה. לנושא הזה לא התייחסת בדבריך. מדוע אתה סבור שיש לפטור את רשות השידור ולהטיל את דמי הקמת המערכת בין היתר גם על ערוץ הכנסת?

אני אתייחס לשאלה הראשונה. לגבי השאלה השנייה עידו אציל ממשרד ראש הממשלה התייחס, כך שאני לא רואה טעם בהתייחסות נוספת. לפני מספר שנים שהמערכת הזו קמה הממשלה סברה שנכון לתמרץ ולעודד את ההקמה כמה שיותר מהר, ולכן היא היתה מוכנה לקחת את זה על עצמה. עכשיו אנחנו נמצאים בסיטואציה אחרת. המערכת כבר קמה, ועכשיו מדובר רק על הרחבה של אותה מערכת. זה טעם, שלהבנתנו הוא מספיק משמעותי כדי ליצור הבדל במודל המימון בין שני המצבים הללו.

אני לא שאלתי על העבר לעומת ההווה. אני שאלתי על המצב הנוכחי המוצע על ידי הממשלה של האפליה - ותרשה לי להשתמש במילה הזו, כי זו לא הבחנה – בין רשות השידור לבין ערוץ הכנסת.

את זה הסביר נציג משרד ראש הממשלה.

שאל אותך היו"ר לגבי הטעמים לעניין. אתה אמרת, שזו החלטת הממשלה. אני מניחה, שיש איזושהי אידיאולוגיה, כפי שאתה מנסה להסביר, מאחורי הממשלה, שהרי לא מדובר בסתם החלטה שרירותית חסרת נימוקים.

לגבי מה שקרוי כאן אפליה בין רשות השידור לבין גורמים אחרים, הדברים הוסברו כאן.

לבין גורמי שידור ציבוריים. אבל כל אחד מהטעמים האלה רלוונטי לגבי ערוץ הכנסת.

אני לא אומר שלא. אני אומר, שההסבר הממשלתי ניתן כאן על ידי מר עידו אציל, ואין לי מה להוסיף על כך.

לא קיבלנו תשובה.

ברור לי דבר אחד: יש פה שלושה נושאים שהם לא קשורים אחד לשני. אני מסכים עם האוצר שאין קשר בין תגמולים לבין השקעות: לא בבריאות עם הסיגריות ולא בדלק בתחבורה. אנחנו מכירים את זה מכל הכיוונים, ואין טעם לקשור את זה דווקא בנושא הזה. מצד שני, אני מאוד בעד שהמדינה תשקיע בתשתיות. השאלה היא, האם אלה התשתיות שהמדינה צריכה להשקיע בהן. אם יוכיחו שזאת תשתית שהמדינה צריכה להשקיע בה ולא מישהו אחר, אני אשנה את דעתי ואז אני אעשה את ההבחנה השנייה בין ציבורי ובין פרטי. הסבירו לי מהבוקר ועד הערב כבר מאתיים שנה, שהפרטי יודע לעשות הכי טוב לבד, אבל כל פעם הוא צריך תמיכה קצת. אז אני עושה הבחנה בין פרטי ובין ציבורי. אם הוא פרטי, שיהיה פרטי. עכשיו אני לא מבין מה ההבדל בין ערוץ הכנסת, ולא כי הוא הערוץ שלנו. אם ערוץ הכנסת הוא ערוץ של חברי הכנסת, אז שיסגרו אותו מחר בבוקר. אם הוא לא ציבורי, תסגרו אותו. אני לא במועצת המנהלים של ערוץ הכנסת, ואף פעם לא שאלו אותי מה דעתי על השידורים שם, וטוב שכך. אגב, מה עם גלי צה"ל? איפה גלי צה"ל בדיון הזה?

עכשיו מדובר רק על שידורי טלוויזיה.

גלי צה"ל זה בדיון אחר.

אני עושה הבחנה בין ציבורי ובין פרטי. לכן, הצבעתי נגד, בלי שום בעיה, על ערוץ 9. אני חושב שכאשר פטרו את ערוץ 9 מתשלומים מסוימים, למרות שהוא פרטי, זו היתה חריגה מהעיקרון הזה. אני אומר לכל אלה שעשו את זה אז, שיראו מה הם גרמו פה עכשיו. לי יש קו מאוד ברור: ציבורי הוא ציבורי. כלומר, אני מדבר על בעלות שאינה פרטית, אין רווחים, לא יכול להיות שיהיו לו רווחים ואין בו שיקולי רווח. אין לי בעיה לדבר על ערוץ הכנסת, למרות שיגידו: זה ערוץ שלכם. אין לי בעיה עם ערוץ הכנסת ורשות השידור. אני לא מבין איזו אידיאולוגיה משרד ראש הממשלה רוצה להשמיע לנו. אני חושב שאנחנו צריכים להחליט לגבי ערוץ הכנסת, ולא כי זה ערוץ שלנו. אם זה ערוץ של חברי הכנסת, תסגרו אותו. אם הוא לא ממלא תפקיד ציבורי, אז הוא לא צריך להתקיים. אם יש לו תפקיד ציבורי, אז צריך לקיים אותו. אם הוא מכספי ציבור והוא בפיקוח ציבורי נאות, אז הוא צריך להיות לפי אותו כלל. לכן, אני לא רואה את הקשר הישיר בין תגמולים לבין השקעות בתשתיות. אם יש צד להשקיע בזה, אז צריך להשקיע גם מעבר לתגמולים. אתם אומרים שהמבנה העסקי של הרישיונות אומר שהגאולה הזו תגיע כאשר כולם ביחד ישקיעו 20,000,000 שקלים, כולל הוותיקים. אל תגידו לנו שזה הסיפור. אנחנו שמענו את המספרים בדיונים הקודמים. זה לא עומד שם. בטח ש-2,000,000 שקלים זה הרבה מאוד כסף. העובדה היא, שערוץ 9 עשו פה לובי שלם ושברו את כל הכללים על מנת לקבל 2,000,000 שקלים בשנה.

700,000 שקלים בשנה.

אם הייתי בעלים של עסק, הייתי גם מוכן לעבוד בשביל 70,000 שקלים. זה לא הנושא כרגע. הנושא כרגע, הוא הבחנה עקרונית בין ציבורי ובין פרטי. לסיכום דבריי – כל הערוצים הציבוריים צריכים להיות במעמד שווה, וכל מי שאינם ציבוריים צריכים להיות במעמד שווה.

זאת אומרת, שברגע שאלה גופים פרטיים התשתית היא בעצם שלנו. מי שמממן, זה שלו. אני מנסה להבין, מה המשמעות של פרטי כאן.

התגמולים עבור הנפט הם לא החלק שלי כאזרח בגז שיוציא מהאדמה. זה חלק מהזכות שניתנה לכם להשתמש במשאב מוגבל, ולכן אתם משלמים בשבילו.

לא חייבים אבל. לא מחייבים אותנו לשלם על זה. אתם אומרים התשתית היא של המדינה, וגם תממנו את הגופים.

לרישיונות יש כמה תנאים.

אבל למה אנחנו צריכים לממן מישהו חדש? את זה תסביר לי.

היו"ר לקח אותי להסביר את המדיניות של הממשלה. יש פה נציגי ממשלה, שיודעים טוב ממני.

אני ביקשתי לשמוע את דעתך.

בעבר הממשלה עשתה זאת בשביל לקדם.

אנחנו יכולים לעזור בעניין הזה, גם בהמשך לישיבה של אתמול. כספי התמלוגים יממנו את הדבר. בשביל מה קיימים תמלוגים? על זה היה הויכוח אתמול במשך 4 שעות.

נכון לרגע זה התשתית היא תשתית ציבורית של המדינה באמצעות הרשות השנייה. הטענה שלנו, היא שאין מקום כרגע לעשות את הערבוב הזה, כי אתה יוצר סיטואציה בה תתעורר השאלה: של מי תהיה התשתית הזו כאשר תתחיל לעבור לזה. ברוב מדינות העולם תשתית בסיסית דיגיטאלית קרקעית, שאמורה להגיע לכל בית בישראל באופן חופשי ופתוח, אמורה להיות בידיים של המדינה, לפחות במדינות שרוצות לשמור על חופש ולאפשר שהשידורים הציבוריים והשידורים האחרים יעברו דרכה בצורה מסודרת. לכן, המשמעות של ההרחבה כאן היא המשכה של אותה תשתית ציבורית קיימת.

אבל השאלה היא, מי משלם עליה.

אתה ענית על זה: "תשתית ציבורית".

גם כביש 6 הוא כביש ציבורי, ובעוד 25 שנה הוא יחזור למדינה, למרות שהזכיין עכשיו מרוויח ממנו. החיים המציאו הרבה מודלים. אני בעד שהתשתית הזו תישאר בידי המדינה. השאלה היא, מי משלם עליה. יש הרבה מאוד תשתיות בידי המדינה, אבל משלמים עליהם כחלק מהתשלום מי שמשתמש בהם ונהנה מהן.

אבל יש הבחנה בין הקמה ובין שוטף.

גברת קמחי, את אחרונת הדוברים בסעיף הזה.

לפני כן, יש לי שאלה למר סמירה. אם אנחנו מדברים כרגע על 4% תמלוגים, שהם אלה שממנים כרגע את התשתית ומחר על פי הבטחה ועל פי רישיונות הם הולכים ל-1%, האם עדיין זה מספיק כסף כדי לממן את התשתיות?

אמרתי קודם, שהכוונה היא לרדת בהיקף התמלוגים באופן הדרגתי, ויש מספיק כסף.

האם גם 1% מספיק?

4% תמלוגים זה כ-50,000,000 שקלים בשנה.

הקשר בין מימון התשתית לכספי התמלוגים מצוי בחוק הנוכחי. זה מקדמת דנה. כלומר, יש זיקה ישירה בין כספי התמלוגים להשקעה בתשתיות. דבר שני: מה שכרגע מנסים זה להפוך אותנו מזכייני טלוויזיה למשקיעים בתשתיות של המדינה. כפי ששמענו כרגע ממר סמירה, התשתית הזו תשרת לא רק טלוויזיה אלא גם שימושים בטכנולוגיות נוספות, שהמדינה תחליט אם להשתמש בהן או לא. הופכים אותנו בעל כורחנו כמשקיעים בתשתיות האלה.

בעקבות הדיון המעניין שקיימנו כאן, אני מציע שהמימון יהיה מכספי התמלוגים. היועצת המשפטית, אני מבקש לנסח את הסעיף הזה כך שזה יהיה מכספי התמלוגים.

כפי שאמר מנשה סמירה, העלות היא בין 20,000,000-30,000,000 שקלים. זה מה שהופך את התיקון הזה לתיקון תקציבי.

אבל אם נכנס עוד זכיין, זה עולה פחות.

מר סבן, אם יש הסכמה של הממשלה להצעת הוועדה ההצעה לא תהיה תקציבי.

האוצר אומר במפורש שהוא מתכוון לסכל את כל החוק הזה, בדיוק כפי שהוא סיכל את החוק הקודם. אתם לא יכולים לקבוע כל דבר במדינה. יש רוב קולות, יש פרלמנט ויש חברי כנסת. חה"כ שאמה, האם אתה חושב שמכספי התמלוגים יש לשלם את הדבר הציבורי הזה?

אני תומך בעמדתכם.

יפה מאוד. לא יהיה חבר כנסת אחד שלא יתמוך בזה. על זה קיימנו ויכוח 4 שעות: מה עושים עם כספי תמלוגים. לא משנה אם קוראים לזה גז טבעי, קוראים לזה זיכיונות לרדיו וטלוויזיה, או קוראים לזה בכל שם אחר. האוצר אומר שהוא מתנגד. מעניין, לפטור את רשות השידור אתם לא מתנגדים, ולדבר הכי בסיסי והכי שוויוני אתם כן מתנגדים. תודיע שאתה מושך את החוק, ונסגור את הישיבה.

אנחנו לא מושכים את ההצעה.

הפעם אתה לא יכול. גברת רובינשטיין, אנחנו תיכף נצביע על מימון מערכת ה-DTT הזו על ידי כספי התמלוגים. אז לא תהיה בעיה עם ערוץ הכנסת, עם רשות השידור ועם הזכייניות.

למה זה תקציבי אם יש עוד זכייניות?

יש בין 20,000,000 שקלים ל-30,000,000 שקלים על אוצר המדינה. אבל גם אז הוא אמר 80,000,000 שקלים ועשה את זה ב-60,000,000 שקלים.

האם האוצר רוצה התייעצות פרטית?

(מכאן ואילך רשמה אירית שלהבת)

התיקונים המוצעים כאן הם, קודם כול, לא לאשר את הפסקאות שבהן מטילים את עלות הקמת המערכת לאחר מועד המעבר על הגופים המנויים בהצעה. מדובר על פסקה (3). סעיף קטן (ד) בסעיף 51א הנוכחי קובע:"בעלי הזיכיונות כאמור בסעיף קטן (א)(1) יממנו את עלות ההקמה של תחנות שידור ספרתיות, למעט ההפרש כאמור בסעיף 51ב, בסכומים ובשיעורי ההשתתפות שתחליט הרשות". כלומר, היום החוק מטיל על בעלי הזיכיונות את הקמת המערכת. בא סעיף 53 לאחר מכן וקובע כי "תשלומים ששילם בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה למימון תחנות שידור כאמור בסעיף 51" – הסעיף שקראתי עכשיו – "למעט תשלומים בעד הפעלתן, תפעולן ותחזוקתן של תחנות השידור ..." – מדובר על תשלומי ההקמה – "יוחזרו לו על-ידי קיזוזם מתוך התמלוגים שהוא חב בהם על-פי חוק זה, בשיעורים, במועדים ובאופן שתקבע המועצה בכללים באישור השר ... ".


דהיינו, כרגע צריך קודם כול למחוק את הפסקאות בסעיף 51א, בהתאם להצעת הממשלה המתוקנת המטילה את עלות ההקמה על הגופים, כפי שמוצע בהצעה. לאחר מכן יש לתקן גם את סעיף 53 כדי שיהיה ברור שמדובר לא רק על בעלי הזיכיון אלא גם על בעלי הרישיון. ככל שהם יממנו הלאה את עלות ההקמה, שניתן יהיה לקזז את זה מתוך התמלוגים.


למיטב הבנתי, ככל שמדובר בסעיף תקציבי הרי הסעיף התקציבי הוא התיקון המתבקש בסעיף 53 ולא בסעיף 51א(ד), למרות שאני מוכנה לבדוק את עצמי בצורה יסודית יותר לאחר סיום הישיבה. אם זאת הצעה תקציבית אז צריך לסעיף הזה רוב של 55 חברי כנסת בעת הקריאה השנייה והשלישית.

לא הבנתי. בגלל ערוץ הכנסת זה הפך להיות תקציבי?

כי מטילים את העלות על אוצר המדינה. משרד האוצר מתנגד לזה.

יש עמדה ממשלתית מחייבת.

נכון, הערה חשובה מאוד של מנכ"ל הכנסת. הדלתא קטנה יותר.

לא שמענו את ההערה.

המנכ"ל יעיר את הערתו. זאת הערה חשובה.

הממשלה מסכימה הרי והחליטה שרשות השידור תהיה פטורה. כלומר, החלק הזה של המימון הציבורי, החלק התקציבי הזה הוא בהסכמת הממשלה. החלק היחיד שנמצא במחלוקת עם הממשלה הוא החלק היחסי שערוץ הכנסת היה נדרש לשלם.

לא נכון. מה פתאום? החליט עכשיו היושב-ראש, ואני מבין שיש לזה רוב, שאנחנו – ערוץ הכנסת – מממנים את עלות ההקמה של כל הערוצים הפרטיים. זאת ההחלטה שנתקבלה כאן.

אכן כך, זה תיאור מדויק. חבר הכנסת אורון תיאר את ההצעה, אך לא את ההחלטה.

לקראת ההצבעה אני מגיש הסתייגות ומציע שיישאר הסעיף המקורי. אני סבור שהסעיף המקורי נכון במקרה הזה.

מה זה המקורי? גם רשות השידור?

לא. אני מציע שגופים ציבוריים – רשות השידור וערוץ הכנסת – לא ייכללו בזה.

אבל לא זאת ההצעה.

זאת ההצעה שלי. אני מבקש להוסיף את ערוץ הכנסת לרשות השידור. אז יהיה ברור, כי על ה"טרמפ" של הכנסת העבירו עכשיו 20 מיליון שקל.

זה לא בדיוק אותו דבר. כאן לוקחים כספי תמלוגים ומממנים בזה שירות. אני מסביר לחברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ' את ההבדל בין ההצעה שלי ובין ההצעה שלך ובין ההצעה הממשלתית שפוטרת רק את רשות השידור. ההצעה של חבר הכנסת אורון תפטור גם את רשות השידור וגם את ערוץ הכנסת, וההצעה שלי מדברת על כך שכספי התמלוגים יפטרו את כולם.

מה שאמרתי לגבי זה, עכשיו אמרתי לגבי החלק הזה.

אבל התמלוגים באים מהם. אז מה זה יפטור? איך זה יפטור אותם אם הם אלה שמשלמים?

ברור שזה לא יפטור אותנו.

מהתשלום הנוסף. התמלוגים הם במילא כספים שנכנסו.

חברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ', התמלוגים צריכים להיות משולמים על-ידי ערוצים 2 ו-10 בכל מקרה, אם הם משדרים ב-DTT או לא משדרים ב-DTT, אם ערוצים אחרים מצטרפים או לא מצטרפים. לכן ההצעה של היושב-ראש היא שבעצם פוטרים, בלי שום קשר לתמלוגים, את ערוץ 2 וערוץ 10 מתשלום של בין 10-15 מיליון שקל.

ממה אתה פוטר אותם?

פוטרים את ערוצים 2 ו-10 על חשבון אוצר המדינה.

ממה אתה פוטר אותם?

השמעת כאן מכבסת מילים אוצרית מובהקת.

במקרה הזה הוא דייק.

הוא צודק בדבריו. הגיע הזמן שהתגמולים של הטלוויזיה יוחזרו ליצירה או לתחום הטלוויזיה. אני לא יודעת לאן הכסף מועבר.

זאת שאלה אחרת. בואו נעשה סדר.

זאת החזרה רוחבית.

היום יש חובת תשלום תמלוגים. כרגע השימוש שנעשה באותם תמלוגים הוא לצורך הקמת ה-DTT.

חלקם. לא כולם.

חלק מן התמלוגים משמש להקמת ה-DTT. הזכייניות לא משלמות בנוסף לתמלוגים שום דבר. הן משלמות תמלוגים ומהם מסיטים חלק לטובת ה-DTT. משמעות קבלת הצעת החוק כפי שמונחת בפניכם היא לשלם בנוסף (On top). משלמים תמלוגים ומשלמים עבור הרחבת מערכת ה-DTT בנפרד ובנוסף, לבד מרשות השידור. זאת הצעת החוק שמונחת כרגע. היושב-ראש מציע לחזור למצב הקיים היום, שהתמלוגים משמשים בחלקם לטובת תוספת והרחבה של ה-DTT. לכן אומר מר יהודה סבן, ובצדק, שהמשמעות של תיקון ההצעה שמונחת בפניכם היא למעשה את העלות הזאת, שהיתה אמורה להיות בנוסף, להחזיר להיות חלק מן התמלוגים. המשמעות היא חיסכון לזכייניות בתשלום הדלתא הנוספת.

אם ישלימו את זה ביצירה אז זה בסדר. כל התמלוגים לדעתי צריכים לחזור לשוק הטלוויזיה והקולנוע והגיע הזמן שמהם יממנו, במקום לקבוע תשלום נוסף. עכשיו אנחנו חוסכים להם כסף ובו הם אמורים להשקיע ביצירה.

בהמשך לדבריה של עו"ד דנה נויפלד, החיסכון הוא לא רק לזכייניות אלא גם לשידור הציבורי, גם לרשות השידור ולערוץ הכנסת. הצעת הממשלה מבקשת לפטור רק את רשות השידור.

הצעת הממשלה מדברת על פטור לרשות השידור.

רק לרשות השידור.

כאשר גברת דנה נויפלד מדברת על חיסכון, זה חיסכון לכל הגורמים.

את כספי התמלוגים קובעים לכולם. חוסכים את הסכום הנוסף.

אני רוצה לשכלל את ההצעה שלי, שתיפול כמובן, ולהציע שבעל רישיון שרישיונו פקע, במשך 5 שנים יקבל בחזרה את הכסף שהוא השקיע עכשיו. שלא יגידו לי שלקחו להם את הרכוש. היות ואני לא דואג אז אני גם לא דואג בהסתייגות הזאת. אנחנו משקיעים ברכוש שאינו שלנו. אם אתם לא בעסק, תקבלו בחזרה את הרכוש, אנחנו לא רוצים טובות. רק אל תעשו את זה על חשבון תקציב המדינה. כאן עוברים 20 מיליון שקל כאילו כלום. אני בא מישיבה בוועדת הכספים שבה על 200,000 שקל שוברים כוסות. אבל מה, אני עובד באוצר? נמאס לי כבר.

אני רוצה להצביע על עוד שני עיוותים ולהעיר עוד הערה.


עיוות נוסף, אם רוצים להיות עקביים בעניין החלוקה בין ציבורי ופרטי שהערוצים הפרטיים ישלמו אזי צריך להטיל את זה על הערוצים החדשים. מדוע ערוצים קיימים צריכים לממן הרחבה לטובת ערוצים פרטיים חדשים שיקומו? בואו נטיל את זה על החדשים.

אבל אתה אומר שזה ינוקא.

אני כמובן לא ממליץ על כך, כי זה יפגע ביכולת שלהם להיכנס לשוק, אבל אין היגיון לקחת מן הקיימים והטענה שאנו חוסכים להם מופרכת, משום שהם כבר נתנו את שלהם והם נמצאים. עכשיו בשביל לקלוט חדשים דורשים מהם לממן חדשים. זה באשר לעיוות הנוסף בתוך המגזר הפרטי, במרכאות.

הכי קל להיטיב עם הקיימים, עם ערוצים 2 ו-10, ולפגוע במי שעוד לא קיים, כי הוא לא נלחם כאן, הוא לא נמצא כאן.

שכחת שכאשר אהיה בעל רישיון חדש כבר לא אהיה - - -

ביחסים ביניהם הזכיינים צריכים להיות פחות.

אני הצעתי שהמצטרפים ישלמו את החלק היחסי שלהם.

הערה שנייה שמופנית לחבר הכנסת אורון, הערוצים המסחריים הקיימים, ערוצים 2 ו-10, אמנם מסחריים ומתקיימים ממכירת זמן פרסום, אבל אנחנו מתייחסים אליהם כאל ערוצים מסחריים-ציבוריים משום שמוטל עליהם בחוק נטל ציבורי של מכסות ושל תרומה ליצירה.

יותר מאשר על רשות השידור.

מן הבחינה הזאת האיזון צריך להיות כזה שה-4% המפורסמים מממנים את התשתיות, הפצה שוטפת הם כן משלמים וכך ישלמו גם האחרים, ולכן הרחבה של תשתיות לערוצים חדשים שיקומו בוודאי לא צריכה להיות מונחת על כתפיהם אלא על כתפי המדינה.


והערה אחרונה, במצב הנוכחי לא רק לוקחים את ה-4% כתמלוגים לאוצר המדינה, אלא יצטרכו לשלם בנוסף, כלומר עוד פחות כסף יהיה לטובת המסך שאת רוצה.

למה?

כי 4% יילך למדינה כתמלוגים ובנוסף הם יצטרכו לשלם עבור הקמת המערכת והרחבתה.

אבל אנחנו רוצים שזה לא יילך למדינה.

זה אם ההצעה של היושב-ראש לא תתקבל.

המחויבות שלנו הרבה יותר גבוהה מאשר של ערוץ 1. שלא לדבר על מחויבויות התוכן של הגופים המסחריים.

זה מגדיל את הנטל על הזכיין.

זה לא קשור לתמלוגים. את ה-60% מן ההכנסות הוא חייב בכל מקרה.

אבל את זה הוא לא יכול להפחית מן ההכנסה. הוא מוציא 4%, שהם 50 מיליון שקל, וצריך עכשיו לשלם עוד 20 מיליון שקל להרחבה מעבר ל-50 מיליון שקל.


הוא טוען שזה עניין תקציבי. הרי כידוע הכנסות מתמלוגים אינן ידועות. יש 4%. זה יכול להיות 40 מיליון, 50 מיליון או 60 מיליון.

זה כמו הכנסות ממסים שאינן ידועות.

אנו עדים לכך שיש גידול בהכנסות. לכן הפער התקציבי מצטמצם, ולכן אין לו קושי כי הוא לא בנה על זה. על איזה סכום הוא בנה?

זה לא עובד כך. תקציב תמיד בנוי על צפי.

חבר הכנסת אורון, האם בהתאם להסתייגותך המצטרפים החדשים, הפרטיים-המסחריים, ישלמו את החלק היחסי שלהם, או אתה רוצה להטיל את זה רק על הקיימים היום?

לא.

בהתאם להצעת החוק, אני מבקשת להזכיר, כולם משלמים.

ביררתי את זה איתם. הוא אמר לי שכולם משלמים, לכן זה לא 20 מיליון שקל שייפול על הערוץ הראשון. אתם אומרים שיבואו עוד 6 או עוד 4, אז זה כבר יהיה 20 מיליון שקל לחלק ל-6, כלומר 3 מיליון שקל לכל אחד.

על כל פנים, כדי להבהיר, אתה מציע שכל הגורמים המסחריים שאינם גורמים ציבוריים – גורם ציבורי לצורך העניין זה רשות השידור וערוץ הכנסת – כל אלה יישאו בעלות, כל אחד לפי חלקו היחסי? אתה מציע שבְּעלות מימון הקמת המערכת הנוספת יישאו כל הגורמים המסחריים-פרטיים?

נכון.

בסדר. לרבות המצטרפים החדשים.

הם ראשונים.

יש כאן הגנות ינוקא. בעניין התמלוגים כבר נתנו להם הגנת ינוקא.

כולם, להוציא הציבוריים.

לפני ההצבעה אני מבקשת לפנות למר סבן. זרקת לחלל האוויר שמדובר בהסתייגויות תקציביות, בין אם תתקבל הצעת היושב-ראש ובין אם תתקבל הצעת חבר הכנסת אורון.

לגבי ההצעה של חבר הכנסת אורון אני לא בטוח שהיא תקציבית, אני צריך לבדוק.

לפי המתמטיקה שלמדתי בכיתה ב', אם זה 20 מיליון שקל לחלק ל-6 זה פחות מ-5 מיליון שקל.

לא בטוח. צריך לבדוק.

ההצעה שלי לא תקציבית. רשות השידור ואלה ואלה ועוד אחד חדש מגיעים ל-5 גופים, ואם מחלקים 20 מיליון שקל ב-5 מקבלים 4 מיליון שקל, שזה פחות מ-5 מיליון שקל ואז זה לא תקציבי.

בכל מקרה, ככל שתטענו שמדובר בהסתייגות תקציבית אני מבקשת שתמציא לוועדה בתוך פרק הזמן שהיושב-ראש יקבע הערכה תקציבית כדי שהוועדה תוכל לבדוק אותה באמצעות מחלקת המחקר ותקבע את העלות התקציבית של ההסתייגות.

עד ליום רביעי הבא.

העמדה שלנו מתבססת על האומדן של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

לא משנה. אני מבקשת לקבל את זה בכתב כדי שנוכל לבדוק את ההערכות התקציביות.

עד ליום רביעי הבא.

בהנחה שנקבל עד אז את הנתונים מן הרשות השנייה ולטלוויזיה ורדיו.

היושב-ראש נותן הוראה עד מתי תמציאו את ההערכה. תסיימו ביניכם את ההליכים הפנימיים.

אני מבקשת להעיר הערה עקרונית. אני מייצגת את מרכיז תדמי"ת לתגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית, מיסודו של הפורום המשפטי. אנחנו נמצאים כאן בדיון כדי לעודד לפתוח את השמיים, להכניס עוד ערוצים שיהיו בעלי רישיונות ולא זיכיונות. הדיון הזה בעצם מטיל עלות כלכלית רצינית נוספת על ערוץ חדש שטרם נולד, שאיננו יודע כמה ירוויח, כאשר ידוע לנו שבמדינת ישראל עוגת הפרסום הולכת להתחלק על ערוצים נוספים ואיננו יודעים כמה אפשר יהיה להרוויח. הערוצים החדשים עדיין לא קיימים ולא יכולים להגן על עצמם. אני באה מטעם הציבור ואומרת שאנו רוצים שהם ייוולדו ויעלו לאוויר, אנו רוצים שהם ירוויחו ולא רוצים להטיל עליהם עוד ועוד עלויות.

לפי הצעתי לא מטילים עליהם.

העלות של ההקמה לא צריכה להיות מוטלת על הערוצים החדשים.

זה בדיוק מה שהצעתי. אני מציע שזה יהיה מכספי התמלוגים, וכאשר הצעתי תתקבל הם לא יהיו חלק מתוך המימון של הדבר הזה. לכן אמרתי שגם זה סוג של הגנת ינוקא, מעבר להגנות ינוקא נוספות שהאנשים החדשים יצטרפו אליהן. כלומר, את תומכת בהצעתי, אם הבנתי נכון, שכספי התמלוגים יממנו את ההקמה בשלב הזה של הרחבת מערך הערוצים. את מצטרפת, פחות או יותר, לרעיון שלי, ואז החדשים לא יצטרכו לשלם. אף אחד לא יהיה צריך לשלם אלא זה יגיע מכספי התמלוגים.


אעמיד להצבעה את הצעתו של חבר הכנסת אורון. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הצעת חבר הכנסת חיים אורון לסעיף 29 (תיקון סעיף 51א לחוק העיקרי) – אין

נגד – רוב

נמנעים – אין

ההצעה לא נתקבלה.

אין תומכים להצעה. חבר הכנסת אורון אינו יכול להצביע. ההצעה של חבר הכנסת אורון לא נתקבלה והיא תהפוך להסתייגות.


מי בעד ההצעה לממן את עלות ההקמה מכספי התמלוגים? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הצעת חבר הכנסת אופיר אקוניס לסעיף 29 (תיקון סעיף 51א לחוק העיקרי) – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה נתקבלה.

הצעתי לסעיף 29, שהוא תיקון סעיף 51א לחוק העיקרי, נתקבלה.

הממשלה שומרת על זכותה להסתייג.

הגברת בנדלר תנסח כמובן את הסעיף.

התיקון יהיה גם לסעיף 51א רבא וגם לסעיף 53 לחוק העיקרי.

נעבור לסעיף 30 – תיקון סעיף 51ב.

טרם דנו בו. סעיף 51ב עניינו דמי הפצה. היו שתי הערות לסעיף 51ב. הראשונה, הערתו של היושב-ראש לגבי אפשרות לחשב את דמי ההפצה לא לפי מספר הערוצים המופצים אלא לפי השימוש שלהם בפועל, דהיינו רוחב הפס.

זה הצעת מנכ"ל הכנסת.

נכון, אני מתנצלת. על מנת להבהיר, סעיף 29 להצעת הממשלה, המתקן את סעיף 51א לחוק העיקרי, מכיל תיקונים נוספים, לא רק בנושא המימון. אני רוצה לוודא שמצביעים על סעיף 51א שבהצעת הממשלה בכפוף לתיקונים עליהם הצבעת עכשיו, אדוני היושב-ראש.

זה בדיוק מה שהצבענו.

כדי שלא יהיה ספק, הצעת הממשלה מאושרת בכפוף לאותם תיקונים.


בסעיף 51ב היו שתי הערות. סעיף 51ב עניינו דמי ההפצה במערכת הדיגיטלית. הערה אחת היא הערתו של מנכ"ל הכנסת, שהציע לבחון אפשרות שדמי ההפצה יחושבו לפי רוחב הפס או לפי השימוש שנעשה בפועל על-ידי כל אחד מן הערוצים המופצים באמצעות אותה מערכת. מר סמירה אמר שהוא יתייחס לזה בהמשך.


הערה שנייה, ביקשתי שבכל מקום שיש כאן התייחסות למועד המעבר זה יישאר פתוח לעת עתה. מדובר בעיקר על סעיף 30(3) המוסיף את סעיף קטן (ב1) לסעיף 51ב רבא.

יש הערות לסעיף הזה?

בסוגיית רוחב הפס, אמרתי קודם שמדובר כאן על השוטף, על דמי ההפצה, ולא על הקמה. כרגע נקבע שיינתן שירות שוויוני לכל הערוצים שנמצאים על המערכת, ואכן כך הוא.

תסביר לי למה זה שוויוני. כאשר אחד משתמש ב-X ואחד משתמש ב-1.5 X זה לא שוויוני.

אין מקרה שאחד משתמש ב-X ואחד משתמש ב-Y. כולם מקבלים את המינימום, כולם מקבלים את מה שהם צריכים, וזה נע בתוך tolerance מסוים. אפשר לראות ולבחון את זה. הפערים מזעריים ולא גדולים. כשייכנס HD אכן תהיה לזה משמעות רבה. כדאי לחכות, כי הנושא הזה יעלה לדיון בפורום מנכ"לים שיתכנס בזמן הקרוב. לא ניתן לטפל בזה דרך חקיקה כי זה רכיב שנצטרך לדבר עליו בהקשר לשירותים החדשים הנלווים.

יהיה ערוץ שירצה HD וערוץ שלא ירצה HD?

בעניין הזה אין הערות נוספות. יש הערות אחרות להצעת הממשלה?

פורום מנכ"לים הוא פורום חשוב מאוד, אבל אם תיקון החוק יתקבל אזי לא יעזור אם יוחלט דבר אחר בפורום מנכ"לים.

במצב הקיים השירות שוויוני וההבדלים מזעריים. העלות של הבדיקה וכל המערך שנצטרך לקיים בשל הדבר הזה לא יצדיקו את הבדיקה. זה יחייב תוספת עלות לשוטף של כל המערכת. כאשר ייכנסו השירותים החדשים בהחלט יהיה הבדל בין השירותים הניתנים ובין העלויות.

אבל למה לא לקבוע את זה עכשיו?

דיברת על שירותי HD. זה לא רק HD אלא גם שירותים נלווים – EPG וכן הלאה.

זה קיים אצל כולם באופן שווה. אני מדבר על השירותים הנלווים השונים. EPG יש לכולם וכתוביות סמויות יש לכולם. החוק קבע את זה וזה נועד להבטיח שתהיה רמת שירות, או רמת צפייה, או רמת שידור שוויונית, וזה יישמר.

אבל החוק במתכונתו מגביל אותך, גם כרגולטור וגם כמפעיל התשתית. הוא קובע פרוסות שוות באופן שרירותי למדיי ולא תוכל "לנייד" רוחב פס מאל"ף לבי"ת.

מה גובה דמי ההפצה המשולמים היום?

נכון להיום הם עדיין לא משלמים כי זה היה במסגרת שידורי ניסיון.

מה צופים שישלמו?

זה פחות או יותר נאמן לתחזית המקורית, סדר גודל של 4-5 מיליון שקל, פלוס-מינוס, בשנה לכל ערוץ.

מר סמירה, אני מודה לך מאוד. נאשר את הסעיף, למעט הסיפה לפסקה (3): "ולפני מועד המעבר, תהיה תחילת ההפצה לא יאוחר מיום ט' באייר התשע"ב (1 במאי 2012)". נשאיר את זה ללא תאריך. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 30 להצעת החוק (תיקון סעיף 51ב לחוק העיקרי), עם התיקון בסיפה פסקה (3) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף נתקבל.

סעיף 30 נתקבל, למעט הסיפה של פסקה (3), שם התאריך יישאר פתוח.

סעיף 31 – תיקון סעיף 52
"בסעיף 52 לחוק העיקרי –

(1)
בסעיף קטן (א) –

(א)
האמור בו יסומן "(1)" ובו במקום "כאמור בסעיף 51א(יב)" יבוא "לפי סעיף 51א(ד) או (ד1)";

(ב)
אחרי פסקה (1) יבוא:

"(2)
בעל רישיון לשידורי טלוויזיה ומשדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית יפקידו, לפי דרישתה של הרשות, ערבויות להבטחת המימון של עלות ההקמה לפי סעיף 51א(ד1).";

(2)
בסעיף קטן (א1), במקום "ומרשות השידור" יבוא "מבעל רישיון לשידורי טלוויזיה, מרשות השידור וממשדר הערוץ הייעודי בשפה הערבית"."


הסעיף הזה עוסק בערבויות ובבטוחות. אלה התאמות שנדרשות בגלל המימון הנוסף. אם יתקנו עכשיו את סעיף 51א אז גם כאן יצטרך להיכנס תיקון. ההפניות כאן עכשיו לא נכונות.

צריך למחוק את הכול כי לפי השינוי שנתקבל כאן אין ערבויות, כי זה על חשבון המדינה.

סעיף 52 מדבר הן על דמי הקמה והן על דמי הפצה, אז צריך להבדיל בין שני הדברים.

השאלה בגין מה הערבויות.

אולי ההסתייגות תתקבל.

אבקש מן הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת לעדכן את שר התקשורת בהקדם על ההחלטה של הכנסת בעניין הקודם.

הם אמורים לשלם דמי הפצה והערבויות הן עבור דמי ההפצה.

זה גם וגם, גם על ההקמה וגם על ההפצה. אנחנו צריכים לראות מה קורה עם ההפצה כדי לדעת מה רלוונטי.

לגבי ההפצה זה רלוונטי. אפשר להתקדם קדימה, לראות מה קורה עם דמי ההפצה ולהחליט אחר-כך.

על הסעיפים הקודמים כבר הצבענו.

אבל ייתכן שיידרשו תיקונים בסעיף הזה בגלל תיקונים שנעשו.

מה התיקונים הנדרשים בחקיקה?

אם ההקמה תשתנה על-פי החלטת הוועדה אז אין סעיף ערבויות. לגבי ההפצה – אם ההפצה נותרת כפי שהיא אז יש צורך בערבויות.

ההפצה נשארת כפי שהיא, כפי שקבענו לפני דקה. האם אפשר להצביע על הסעיף כפי שהוא או צריך להכניס בו שינויים מסוימים?

אני מבינה שהיועצת המשפטית של משרד התקשורת מציעה לאשר את הסעיף הזה על מנת שאם תתקבל הסתייגותו של חבר הכנסת חיים אורון תהיה משמעות להסתייגות.

לא רק זה, אלא גם לעניין ההפצה.

יש לנו כאן שאלה משפטית, לא עקרונית אלא בעיקר שאלה של נוסח, לגבי שינויים בסעיף 52 בעקבות שינויים שהכנסנו בשני הסעיפים הקודמים.

להבטחת תשלום דמי ההפצה.

זה רלוונטי רק אם תתקבל ההסתייגות של חבר הכנסת אורון.

אולי צריך לכתוב שהערבות צריכה להיות של המדינה.

לא. זה תלוי. ככל שהם לא יצטרכו לשאת במימון ההקמה הם לא יצטרכו להפקיד ערבויות.

הסעיף הזה מדבר גם על ערבויות הפצה, לא רק על ערבויות הקמה.

נתאים את הסעיף. ככל שהם לא יצטרכו לשאת בעלויות הקמה, נתקן את הסעיף הזה ונקשור את ההסתייגויות זו לזו. צריך להצביע על הסעיף הזה ולהבהיר שאותה הצעה, לפיה הם לא יצטרכו לשאת בכלל בעלות ההקמה, מחייבת תיקון בסעיף הזה, באופן שהערבויות יחולו רק לגבי עלויות הפצה ולא לגבי עלויות הקמה.

יוכנסו תיקונים אם יהיה בכך צורך.

(א1) תקף גם עכשיו.

נצביע על הכול. אנחנו מצביעים על תיקון סעיף 52, ואם יידרשו בו תיקונים, נתקן. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 31 להצעת החוק (תיקון סעיף 52 לחוק העיקרי) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף נתקבל.

סעיף 52 נתקבל. אם יהיה צורך, נכניס בו תיקונים.

סעיף 32 – תיקון סעיף 53

"בסעיף 53(א) לחוק העיקרי, במקום "כאמור בסעיף 51א" יבוא "לפי סעיף 51א(ד)"."


סעיף 53 הוא הסעיף שדיברנו עליו קודם, שעוסק בקיזוז כספי התמלוגים. גם כאן נדרשת התאמה. צריך להוסיף כאן את בעלי הרישיונות.

היועצת המשפטית התייחסה לזה במהלך הדיון ולכן אפשר לאשר.

אני צריכה לבדוק מה התיקון המתחייב, להתאים את נוסח הסעיף להחלטות הוועדה.

צריך להצביע בכל מקרה בנפרד.

אנחנו שומרים על זכותנו להגיש הסתייגות.

אתם צריכים לומר שהממשלה מבקשת להסתייג.

הממשלה שומרת על זכותה להסתייג בכל סעיף וסעיף ובאופן כללי. זה ציטוט של הפקידוֹת הבכירוֹת בממשלה. לא אמירה שלי ... הבעיה בפרוטוקול שלא קולטים את החיוכים והצחוקים אז לפעמים זה עלול להיות בעייתי.

הפרוטוקול לא קולט גם הרמת גבות ...


סעיף 53 בנוסחו הנוכחי עוסק בתשלומים ששילם בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה. צריך לשנות את זה ולכתוב "או בעל רישיון". אחרי "בעל זיכיון" יבוא "בעל רישיון", והפניה לסעיף 51א(ד), ככל שיהיה בה צורך, תשונה. אלה שני תיקונים. יש עוד תיקון בנוסף למה שמופיע כאן.

כל התיקונים הם כמובן בהתאם לתיקונים שהוכנסו קודם לכן, זה ברור.

אני מבקשת להבהיר שמדובר גם בתמלוגים שישלם בעל רישיון ולא רק בעל זיכיון.

מי בעד סעיף 32? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 32 להצעת החוק (תיקון סעיף 53(א) לחוק העיקרי) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף נתקבל.

סעיף 32 נתקבל.

סעיף 33 – הוספת סעיף 53א

"אחרי סעיף 53 לחוק העיקרי, יבוא:

"53א.

שידור בערוץ נפרד

בעל רישיון לשידורי טלוויזיה ישדר בערוץ אחד שבו ישודרו שידורי בעל הרישיון, חברת החדשות ושידורי הרשות כמשמעותם בסעיף 48, בלבד.""


המשמעות של הסעיף, שבכל ערוץ יהיה רק בעל רישיון אחד. בערוץ יהיו השידורים שלו, שידורי החדשות ושידורי הרשות – שזה סעיף אחר.

אני לא מבין את הסעיף.

היום בערוץ 2 משדרים שני זכיינים.

עד 2% מתוך שידוריו של בעל זיכיון או בעל רישיון. זה סעיף 48 שאותו קראנו קודם.

מי בעד סעיף 33? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 33 להצעת החוק (הוספת סעיף 53א לחוק העיקרי) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף נתקבל.

סעיף 33 נתקבל.

סעיף 34 – תיקון סעיף 54

"בסעיף 54(א) לחוק העיקרי, אחרי "שידורי טלוויזיה יתקיימו" יבוא "עד למועד המעבר"."


זה תיקון טכני.

במועד המעבר עוד נטפל. מי בעד סעיף 34? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 34 להצעת החוק (תיקון סעיף 54 לחוק העיקרי) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף נתקבל.

סעיף 34 נתקבל.

סעיף 35 – תיקון סעיף 55

"בסעיף 55 לחוק העיקרי –

(1)
בסעיף קטן (א3), אחרי פסקה (1) יבוא:

"(1א)
על אף הוראות פסקה (1) וסעיף 53א, פקעו או בוטלו הזיכיונות של כל בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה בערוץ 2, במועד החל בתקופה שתחילתה במועד המעבר וסיומה ביום י"ח בחשוון התשע"ו (31 באוקטובר 2015), לא יפקע, בשל כך בלבד, הזיכיון שהוענק לטלוויזיה הלימודית לפי פסקה (1) והוא ימשיך לעמוד בתוקפו עד תום התקופה האמורה, ובלבד שבעל רישיון לשידורי טלוויזיה עושה שימוש באפיק קיים כהגדרתו בסעיף 71ד(ז); שידורי הטלוויזיה הלימודית ישודרו בערוץ שבו משדר בעל הרישיון האמור, ואולם יחידת השידור על-פי הזיכיון של הטלוויזיה הלימודית תהיה בהיקף שמונה אחוזים וחצי מזמן השידורים, כהגדרתו בסעיף 48(א), של בעל הרישיון האמור.";

(2)
בסעיף קטן (ב), אחרי "70" יבוא "71ד"."

הסעיף הזה זהה למה שאישרנו בזמנו בכפר המכבייה, אז בואו נאשר אותו. כלומר, עד לשנת 2015 הם יפעלו באותה מתכונת.

נשמר המצב כפי שהיה באפיק 22.

זה אבסורד. אם עוברים למשטר רישיונות זה סיפור אחר לגמרי. מה הם צריכים לעשות שם? למה? מה ההיגיון?

אנחנו רוצים להבין את הרציונל.

השאלה הזאת באמת מעניינת. אגב, הצבענו עליה כבר בישיבה הקודמת.

לא שומעים את עו"ד רובינשטיין. התשובה חשובה לנו.

זה לא ישמש אתכם לעתירה, אל תדאגו, זה בסדר ... הטלוויזיה הלימודית נקבע שהזיכיון שלה - - -

למה כתוב "לימודית"?

זה השם שמופיע בחקיקה.

טוב שזה לא "נאמנות הטלוויזיה על שם קרן רוטשילד", השם שהיה להם בשנת 1966. לא ידעתי שהשם הרשמי הוא "הטלוויזיה הלימודית".

זה השם הרשמי שמוענק לה בחקיקה.

למדנו היום ששמה הרשמי בחוק של טח"י הוא "הטלוויזיה הלימודית". הממשלה מציעה שמתכונת השידורים שלה בערוץ השני – יהיה מי שיהיה הגוף שיפעיל אותו – יישמר.

אולי אפשר לשים אותם בכל הערוצים החדשים ...

זאת השאלה שלי, האם בכל הערוצים תפעל גם הטלוויזיה הלימודית?

לא.

למה לא בכולם? שיהיה בכולם.

לא, זה יהיה רק בערוץ השני, שיחזיק בו מי שיהיה. מר מגנזי, אולי זה יהיה אתה ואולי זה יהיה אחר.

למה רק ערוץ 2 צריך לסבול? למה לא כולם?

בערוץ 10 לא צריך את החצי שעה שידור של הטלוויזיה הלימודית? איך זה?

זה לא חצי שעה. זה שעה וחצי.

אבל אולי ערוץ 10 ישדר על האפיק של ערוץ 2.

מי שיהיה באפיק 22 יצטרך לשדר את שידורי הטלוויזיה הלימודית.

זה לא ערוץ 10, זה "ישראל 10". אני מציע שתירשם הערה שמנכ"לית טח"י, גברת יפה ויגוצקי, אמרה כאן בוועדה שאם הם יעברו ויקבלו את הזכות להיות משודרים כערוץ מלא על "עידן פלוס" אז הם מוותרים.

כרגע אין זה המצב.

לא, אבל כדאי לזכור את זה.

בעניין הזה, להערתך, אני לא בטוח שלא נכניס אותו כערוץ ציבורי בתוך הרחבת ה-DTT, אבל הממשלה הודיעה לנו שהיא מתנגדת התנגדות נחרצת לדבר הזה.

הממשלה מתנגדת להוספה של כל ערוץ נוסף ל-DTT.

משרד האוצר הודיע ומשרד התקשורת הודיע. בעניין הזה היתה דווקא אחידות מחשבה בממשלה.

הממשלה מתנגדת לכל הוספה של גורמי שידור נוספים מעבר לקיימים לבעלי הרישיונות לטלוויזיה על-פי חוק הרשות השנייה.

גם אם הם ציבוריים.

עדיף שלא ייכנסו. אחרת, מי ישלם שם?

אם הטלוויזיה הלימודית היתה נכנסת לשם, אומר מר סמירה שאז היא היתה יוצאת מערוץ 2.

אם הטלוויזיה החינוכית תיכנס ל-DTT - - -

היא לא נכנסת.

אבל רוצים לעשות הרחבה.

ההרחבה נועדה לבעלי רישיונות חדשים.

היא בטוח לא נכנסת? אז גם היא לא משלמת?

היא לא אמורה להיכנס בהתאם להצעת החוק הממשלתית.

אפשר להטיל עליה תשלום בלי שהיא נכנסת.

אולי ייכנס החלק היחסי שיש לה באפיק 22.

הצבענו כבר על כך. אם אינני טועה, גם חבר הכנסת שי וגם חברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ' הצביעו אתנו בישיבה היסטורית בגני התערוכה. מי בעד סעיף 35? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 35 להצעת החוק (תיקון סעיף 55 לחוק העיקרי) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף נתקבל.

סעיף 35 נתקבל.

סעיף 36 – תיקון סעיף 56

"בסעיף 56 לחוק העיקרי –

(1)
בכותרת השוליים, בסופה יבוא "או לרישיון";

(2)
בסעיף קטן (א) –

(א)
במקום הרישה יבוא "לא יינתן זיכיון לשידורי טלוויזיה או רישיון לשידורי טלוויזיה – ";

(ב)
אחרי פסקה (1) יבוא:

"(1א)
לבעל רישיון לשידורי טלוויזיה;";

(ג)
בפסקה (2), במקום "בתאגיד בעל זיכיון" יבוא "בבעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בבעל רישיון לשידורי טלוויזיה";

(ד)
בפסקה (3), במקום "(1) או (2)" יבוא "(1), (1א) או (2)";"

"סייג לזיכיון", ואנחנו מוסיפים לזה "או לרישיון". אותם סייגים שחלו על בעלי זיכיון יחולו גם על בעלי רישיון.

גם בסעיף 37 יש תיקונים טכניים? אם כן אז תקראי אותו ונצביע על שניהם.

סעיף 37 – תיקון סעיף 58

"בסעיף 58 לחוק העיקרי, בהגדרה "הפקה עצמית" אחרי "לשידורי טלוויזיה" יבוא "בעל רישיון לשידורי טלוויזיה" ואחרי "שבעל זיכיון" יבוא "או שבעל רישיון";"

אין הערות על שני הסעיפים. נצביע על שניהם. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיפים 36 ו-37 להצעת החוק (תיקון סעיפים 56 ו-58 לחוק העיקרי) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיפים נתקבלו.

סעיפים 36 ו-37 נתקבלו.

מישהו כאן אמר שגם הרדיו עובר ב-DTT. זה נכון?

מר סמירה הודיע שכל ערוצי הרדיו יעלו על ה-DTT.

לא הודעתי דבר כזה.

סליחה, אבל הצעת דבר כזה.

נכון.

אבל לזה הממשלה לא מתנגדת.

היא מתנגדת.

למה לא? מה רע בזה? כפי שהיום זה עובר ב"הוט" וב"יס".

הנושא נמצא בדיון אצל שר התקשורת.

לשם מה לקיים על כך דיון? תוסיפו את ערוצי הרדיו.

מה הבעיה? תוסיפו וכל העולם ישמע. הפריפריה תוכל לשמוע את הרדיו.

אני לא מבין מדוע צריך לקיים על כך דיון. תעלו את ערוצי הרדיו וזהו.

צריך לעבות את המערכת לצורך זה?

ייתכן.

בינתיים 140,000 אנשים רכשו את הממיר החד-פעמי של ה-DTT.

נמכרו כ-140,000 ממירים.

חברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ', אני מודה שזה רעיון מצוין.

יש החלטת ממשלה בעניין הזה. חבל לפתוח את הדיון.

לא נכון. לא חבל לפתוח את הדיון. מר בן בסט, תשב ליד מיקרופון כדי שנשמע את העמדה שלך.

יש החלטת ממשלה בעניין "מערך ה-DTT לאן". הנושא הזה יעלה לדיון.

כשאת מדברת על מערך ה-DTT את מדברת בדרך כלל על הטלוויזיה. אני דיברתי גם עם שר האוצר וגם עם שר התקשורת. לא הבנתי שיש איזו התנגדות. להיפך, אני סבור שאם מדברים כאן בשם הפריפריה – וחברות "יס" ו"הוט" עשו מעשה גדול והעלו את כל תחנות הרדיו ל-DTT – אין שום סיבה לא להעלות את תחנות הרדיו. בערוץ אחד אפשר להכניס את כל תחנות הרדיו וזה ייתן אפשרות לפריפריה להאזין לכולם.

רק תעדכני אותנו על הדיון במשרד התקשורת.

אנחנו לא נכנסים לדיון לגופו.

הודעתי שנצא להפסקה בין 12:50-13:30. זאת שאלה שראויה לדיון. עו"ד נגה רובינשטיין תעדכן אותנו על עמדת שר התקשורת מייד אחרי ההפסקה. תודה.


(הישיבה נפסקה ב-12:50 ונתחדשה ב-13:40)

נפתח את החלק השני של הישיבה ונמשיך בדיון.

שלום לכולם. אני מנהל את ערוץ "מאיר", ערוץ אינטרנטי שעוסק בתכני יהדות. אני שומע את הדיון המעניין, ובאמת מדובר כאן על סכומים גבוהים מאוד שיידרש לשלם כל ערוץ שיוכל לשדר ב"עידן פלוס". אני מנסה לייצג גופים ששייכים לפריפריה לצורך העניין, שמאחוריהם לא עומדים שום ארגונים כלכליים גדולים ואין להם אפשרות להיכנס בכלל לשוק הארצי בתעריפים כל-כך גבוהים של מיליון דולר בשנה. חשוב לי מאוד להביא לידי ביטוי את העמדה של ערוצי אינטרנט רבים מן הסוג שלנו.


אני מנהל ערוץ שקיים 6 שנים ושמאפשר ל-100,000 מחשבים שונים להיכנס מידי חודש ולצרוך בו תכנים, הן בשידור חי והן בווידיאו-און-דימנד, תכנים המיועדים לכל המשפחה. זה ציבור גדול מאוד של מאות אלפי אנשים. הם היו רוצים, מסיבות שונות, בעיקר מסיבות של איכות לראות את התוצרים שלנו גם ב- - -

אבל כרגע אנחנו לא עוסקים באינטרנט.

היינו רוצים מאוד, והציבור שלנו היה רוצה מאוד לראות את התכנים שלנו באיכות גבוהה בערוצי טלוויזיה או כבלים למיניהם, וגם ב"עידן פלוס" ובכל דרך אפשרית. אנחנו לא יכולים להיכנס אל תוך המערכת הזאת, היא מראש חסומה בפנינו בשל התעריפים.

דרך אגב, אם תקבל רישיון לטלוויזיה אוטומטית תיכנס.

הוא לא יכול.

הרישיון הזה מותנה בסכומים שאיננו יכולים לשלם. אנחנו הוכחה שאפשר להקים גוף תקשורתי מקצועי אמין, שיש לו קהל יעד שדורש אותו מאוד, אך הגוף הזה איננו מצליח לבוא לידי ביטוי בשום כלי תקשורת לאומי.


השתתפתי גם בוועדות שדנו ברדיו הדיגיטלי והייתי בכל מקום. בכל מקום מדובר על כך שהפריפריה תקבל את הנתח שלה, אך משום מה כאשר מתחילים לספור את הערוצים שהם אף פעם לא רבים מדי, מקצים לערוץ 1 ולערוץ 2 ולערוץ 10 ולגלי צה"ל ולכולם את התדרים שלהם, והם גם נורא אוהבים לעבוד בכפולות ופעמים רבות לא מסתפקים בערוץ אחד, אז לפריפריה לא נשאר כמעט שום מקום שבו היא יכולה לבוא לידי ביטוי. ואז גם תתחיל המלחמה האמיתית איך לממן גוף כזה, שהוא לא מסחרי, שהוא גוף אידיאולוגי שפועל כדי לתת שירות לציבור ורק על הבסיס הזה הוא קיים ואין לו עניין לפרסם גופים אחרים או להריץ מועמדים פוליטיים או לתמוך במישהו – איך הוא מביא לידי ביטוי את עצמו היום במדינת ישראל.


יש לנו הרגשה חזקה מאוד של חוסר-נחת, והייתי אומר אפילו תחושת קיפוח. אני מדבר בשמם של המון גופים. אני פונה לוועדה, לעומד בראשה ולכל הנוכחים שנמצאים כאן. אני רואה שמתנהלת כאן עבודה מקצועית בסך הכול, עבודה מעניינת שתוקפת את הסעיפים בצורה מגוונת ומכל הכיוונים. לפני הכול, יש היום סוגים שונים של צרכים במדינת ישראל והם לא ממומשים בפועל במפת התקשורת הלאומית.

אם הבנתי נכון את הרעיון של מעבר מזיכיונות לרישיונות, הרעיון הוא לפתוח את שוק התקשורת לבעלי רישיונות נוספים שיכניסו את השיח שלהם לטלוויזיה ואז נוכל לקיים את הדיון לגבי כניסתך ל-DTT, לטלוויזיה ולמקומות אחרים. זה בדיוק מהותו של החוק הזה.

הצעת החוק מחייבת תשלומים גבוהים שאינם בהישג ידם של גופים קטנים.

יש הגנות ינוקא. משרד התקשורת מבין את זה בדיוק כמוכם ולכן מציע שיהיו אנשים חדשים שיפעילו את הדבר, עם הגנות ינוקא שהוא מציע בחוק הזה. עדיין לא הגענו לזה.

ספציפית, הסעיפים שדילגנו עליהם כרגע, סעיף 58 למשל שקובע תכנים מסוימים שחייבים להיות משודרים, האיכויות שלהם והעלויות שלהם, הקביעות הללו מונעות משחקנים חדשים להיכנס לשוק. אפשר להפיק תכנים איכותיים בעלויות נמוכות בהרבה. החוק ימנע משחקנים חדשים, כמו ערוץ "מאיר" וכמו מר ירמי קדוש, להיכנס לשוק הזה. החוק צריך לתת את סף המינימום הנדרש אך לא כולם צריכים להקיף הפקות בסדר גודל של ערוץ 2.

אם אינני טועה, באותן הגנות ינוקא יש תשובה. יש על כך גם ביקורת רבה, שאת ההפקות שיצטרכו להפיק – היועצת המשפטית העירה על כך בישיבה הקודמת – מי שייכנס כמפעיל חדש, כבעל רישיון המחויבויות שלו יהיו פחותות בהרבה. לכן נותנים לו את אותן הגנות ינוקא כדי להתניע את כניסתו. אבל נדון בזה כאשר נגיע לסעיפים הרלוונטיים.

צריך לשמור על רמה מסוימת של הפקות.

בעצם מציעים כאן שהחובה תהיה נמוכה עוד מן המוצע בהצעת החוק. השאלה מה תנאי המינימום שניתן לקבוע.

עוד נדון בזה. צריך להיות אינטרס מובהק שלכם שישדרו עוד חדשות.

השאלה למה הם מחפשים מקום במסגרת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. הרי יש למשל רישיון מיוחד במסגרת הכבלים והלוויין.

כי התעריף של הכבלים והלוויין הוא מיליון ומשהו שקל לשנה.

תודה. אנחנו חייבים להמשיך. כאשר נגיע לסעיפים הרלוונטיים נוכל לדון לגופו של עניין.

אבל הוועדה מדלגת על סעיפים.

אז בישיבה הבאה.

סעיף 38 – תיקון סעיף 62א

"בסעיף 62א לחוק העיקרי –

(1)
בסעיף קטן (א), במקום "בעל זיכיון לא יתקשר" יבוא "בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה לא יתקשר" ובמקום "עם בעל זיכיון אחר" יבוא "עם בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה אחר או עם בעל רישיון לשידורי טלוויזיה אחר";

(2)
בסעיף קטן (ג) –

(א)
ברישה, אחרי "סעיף 51(ג)" יבוא "סעיף 51א(י)";

(ב)
בהגדרה "בעל זיכיון", במקום "בעל זיכיון" יבוא "בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה" ובמקום "בעל זיכיון אחד" יבוא "בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה, אחד" ואחרי "בבעל זיכיון" יבוא "כאמור";

(ג)

"בעל רישיון לשידורי טלוויזיה" – לרבות בעל עניין בו, ולרבות תאגיד בשליטתו של בעל רישיון לשידורי טלוויזיה, אחד או יותר, או של בעלי העניין בבעל רישיון כאמור, יחד או לחוד.";"


הסעיף הזה עוסק באיסור התקשרות. זה תיקון טכני של הוספת בעלי רישיון.

יש הערות? אם לא, נצביע על הסעיף. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 38 להצעת החוק (תיקון סעיף 62א לחוק העיקרי) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף נתקבל.

סעיף 38 נתקבל.

סעיף 39 – תיקון סעיף 62ב

"בסעיף 62ב לחוק העיקרי –

(1)
בכותרת השוליים, המילים "בבעל זיכיון" – יימחקו;

(2)
במקום "בעל זיכיון" יבוא "בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה" ואחרי "בעל הזיכיון" יבוא "או בעל הרישיון, לפי העניין";"


זה תיקון טכני.


סעיף 40 – תיקון כותרת סימן ג'1 לפרק ד'

"בכותרת סימן ג'1 לפרק ד' לחוק העיקרי, במקום "הוצאה למימון" יבוא "מימון";"

סעיפים 39 ו-40 נתקבלו. אלה סעיפים טכניים וחבל כל פעם להצביע בעד ונגד. כאשר נגיע למהות נרחיב בוודאי את הדיון.


נדלג על סעיף 41 לבקשת שר התקשורת, שמעוניין להיות נוכח בדיון גם על הסעיף הזה.

סעיף 42 – הוספת סעיפים 62ה ו-62ו

"אחרי סעיף 62ד לחוק העיקרי יבוא:

"62ה.
שימוש בסכומים שהתקבלו בשל מימוש בטוחות

(א)
החל במועד המעבר, סכומים שהתקבלו בידי הרשות ממימוש ערבות או פיקדון כאמור בסעיף 33א(א)(3)(ב), ישמשו למימון הפקות מקומיות קנויות שהן תכניות סוגה עילית, באופן האמור בסעיף קטן (ג), אשר ישודרו בשידוריהם של בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה.

(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), המועצה רשאית לקבוע כי סכומים שהתקבלו בידי הרשות כאמור באותו סעיף קטן ישמשו בחלקם למימון הפקות מקומיות קנויות שאינן תכניות סוגה עילית, באופן האמור בסעיף קטן (ג) ובהתאם לכללים שקבעה המועצה, ובלבד שלדעת המועצה קיימים טעמים המצדיקים זאת.

(ג)
סכומים כאמור בסעיף קטן (א) יועברו לתמיכה במוסדות ציבור שבין מטרותיהם קידום ועידוד יצירה והפקה של הפקות מקומיות כהגדרתן בתוספת הראשונה, בהתאם למבחנים שוויוניים שתקבע המועצה; על הגשת בקשות לתמיכה במוסדות כאמור והדיון בהן יחולו הוראות הנוהל כמשמעותו בסעיף 3א(ו) לחוק יסודות התקציב, בשינויים המחויבים.

(ד)
בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה ישדרו תכניות שיצירתן או שהפקתן מומנה לפי הוראות סעיף קטן (ג), בהתאם לכללים שקבעה המועצה בדבר שיבוץ תכניות כאמור.

(ה)
המועצה תקבע כללים להכרה חלקית בסכומים ששימשו למימון הפקות כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) ואשר שובצו בשידורי בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה, לצורך עמידתו של בעל הזיכיון או בעל הרישיון האמור, לפי העניין, במחויבויותיו לפי הוראות סעיף 62ג.

(ו)
בסעיף זה, "הפקה מקומית קנויה" – הפקה מקומית כהגדרתה בתוספת הראשונה שהיא הפקה מקומית קנויה כהגדרתה בסעיף 58, העומדת בכללי המועצה שנקבעו לפי סעיף 60.""

תסבירי את זה בקצרה.

מדובר בכספי הערבות. במידה והרשות השנייה מחלטת אותם במקום שמתבצעות הפרות לרשות השנייה עומדת האפשרות להחליט על הוצאה של לקוחות, ואחר-כך שיווק של התוכניות שיופקו בהמשך לאותן הקצאות של כספים במסגרת השידורים של הערוצים שתחת פיקוחה. הרשות השנייה מוסמכת להוציא כללים ולפרסם אותם, שבמסגרתם ייקבע האם יש הכרה באותן תוכניות כחלק מחובות הפקות המקור של בעלי הרישיון, הכרה חלקית או איזה חלק שיהיה מהוצאת הכספים הללו כחלק מוכר.

יש הערות לסעיף הזה? אין, לפיכך נאשר את הסעיף. באמת מתמיה אותי שאין הערות.

מאשרים כעת את סעיף 62ה.

היכן ישודרו ההפקות הללו בסופו של יום?

כתוב כדלקמן: "בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה ישדרו תוכניות שיצירתן או הפקתן מומנה לפי הוראות סעיף קטן (ג) בהתאם לכללים שקבעה המועצה בדבר שיבוץ תוכניות כאמור".

אנחנו מבקשים הבהרות.

זה סעיף שלכם.

הסעיף שלנו, אבל הניסוח שלכם.

הניסוח מתואם מילה במילה אתכם.

מאחר והיועץ המשפטי שלנו לא נמצא, בואו נבדוק את זה. האם נתון לשיקול המועצה ולהכרעתה האם כספי החילוט יתורגמו להפקות שישובצו בחזרה בערוצים, או שמחויבים להעביר את זה למוסדות חוץ?

אתה מדבר לא על הסעיף הזה אלא על הסעיף הבא.

סעיף 62ה דן בכספי הערבות המחולטים שלגביהם הרשות השנייה – אך ורק הרשות השנייה, שום גוף אחר לא קובע את הכללים, רק הרשות השנייה קובעת את הכללים איך זה מופק, איך זה משודר ואיזה חלק מזה מוכר. השאלה שלך מתייחסת לכספי ה-bid.

לא, השאלה שלי מתייחסת לסעיף קטן (ג).

אתה מתכוון לכללים שנקבעים.

האם הכללים מחייבים אותי? האם יש לי חופש תמרון, או שאני חייב להחליט שזה יוצא החוצה לפי סעיף קטן (ג)?

אתה חייב להחליט שזה יוצא החוצה.

גם היום אתה מוציא את זה החוצה.

כשאני מדבר על הוצאה החוצה, הכוונה דרך מוסדות.

אולי תתני לנו דוגמאות למוסדות ציבור שבין מטרותיהם קידום ועידוד יצירה והפקה.

זה לא קיים היום.

היום אין להם בכלל אפשרות כזאת.

יש להם. הם עושים היום מכרזים. הוא צודק. זה שינוי.

יש כאן שינוי של המצב הקיים ואנחנו מבקשים להשאיר את המצב הקיים על כנו. במצב הקיים, בחילוט ערבויות שנובע מהפרות ומאי-עשייה הכסף נלקח ומוּצא במכרזים ליוצרים עצמאיים ולאחר מכן הרשות משווקת את זה לשידור. לכן אנו סבורים שיש כאן הרעה של המצב.

הרעה באיזה מובן?

השימוש שהוא עושה היום נוגע עד ל-2%. זה 12 מיליון שקל. כאן מדובר על דבר מצומצם בהיקף שלו.

אל תהיי העורך הראשי.

להיפך, אני לא רוצה שאתה תהיה העורך הראשי.

סליחה, אתם מנהלים כאן ויכוח פנימי שאנחנו לא מצליחים לעקוב אחריו.

נציגת משרד המשפטים מטעה כאן.

בכל הכבוד, אני מבקשת שתחזור בך מן הדברים, כי החיוך לא נקלט בפרוטוקול וגם סימן השאלה לא נקלט בו.

תרשי לי בבקשה. זה לא שידורי הרשות, לכן זה לא במניין ה-2%. אלה שידורים שהזכיין צריך היה לבצע ועל רקע של הפרה זה חוזר. נא לא להתבלבל ולא לבלבל.

זה בדיוק מה שאמרתי.

מר סמירה, החקיקה הזאת נוסחה על דעתך או בהתייעצות אתך?

לא כולה. התשובה היא לא. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לבדוק את זה עם משרד התקשורת כי יש כאן איזו אי-בהירות. אני מבקש להשאיר את זה לבחינה עם משרד התקשורת ולשמוע גם את הזכיינים.

אינני יודע אם הבחנת, אבל כשסיימו לקרוא את הסעיף שאלתי אם מישהו רוצה להעיר ונדהמתי כאשר אף אחד לא הגיב.

עיכלנו את הארוחה ...

לכן השהיתי את האישור ב-5 שניות. היחידים שלא נמצאים בתרדמת הם כנראה אני ביחד עם הצוות המקצועי שמלווה אותי.

אני לוקח את האחריות על ההשהיה במתן התגובה.

אני מציעה שתיקח את דבריך בחזרה בעניין ההטעיה.

היתה הטעיה לא בכוונת מכוון. זה לא חלק ממניין 2%.

לא היתה כאן שום הטעיה.

זה לא רלוונטי לשידורי הרשות.

לחשב את הדברים ולכלול אותם בתוך מניין ה-2%? זה לא משידורי הרשות, אני מצטער.

אפשר לקבל הסבר מה הכוונה ב"מוסדות ציבור" והאם זה הולך בעצם גם בכבלים ובלוויין?

אני מבקש שתסבירו, לבקשתו של מר סמירה והיועצת המשפטית של "רשת" ונציגת "קשת", מה הכוונה בסעיף קטן (ג): "סכומים כאמור בסעיף קטן (א) יועברו לתמיכה במוסדות ציבור".

הסעיף שמופיע כאן עלה גם בוועדת מרדכי ובהצעת החוק על הזיכיונות.

אני מזכיר לכם שנאמר כאן פעמים רבות שוועדת מרדכי איננה תורה למשה מסיני. העובדה שזה עלה בוועדת מרדכי לא עושה עליי רושם.

היו שותפים לוועדה עוד אנשים שנוכחים כאן בחדר, זה הכול.

זאת הפעם הראשונה שהעניין הוזכר.

כי היינו בפגרה, כי לא היינו כאן מאז תחילת חודש אוגוסט.

יש כאן כמה סוגיות שנוגעות לסעיף. לא טריוויאלי שגוף שמפקח על הגופים המשדרים הוא גם הגוף שמחליט באופן בלעדי איך הכספים יוצאים, למי הם יוצאים, על-פי אילו קריטריונים הם יוצאים, איך זה ישודר ואיך זה יוכר. חלק גדול משרשרת המזון שתיארתי עכשיו נשאר בידי הרשות השנייה, אולם יש מקטע מסוים שבעיני הממשלה נכון שלא יהיה בידי הרשות השנייה. לא כי זאת הרשות השנייה, אלא מכיוון שצריכה להיות איזו הפרדה בין רגולציה, בין פיקוח ובין הקצאה של כספים והחלטה על דרך שימוש בכספים, במיוחד אם הכספים חוזרים לגופים המפוקחים. אכן היה קיים הסדר שלגבי סכומים מסוימים – ורלוונטי מאוד היקף הסכומים – לרשות השנייה היתה סמכות מלאה.

ונשארת לה סמכות מלאה.

סמכות מלאה ביחס להקצאת הכספים ודרך השימוש בהם. הסמכות הזאת היתה ונותרה על כנה. יחד עם זה, השאלה האם נכון שהסדר שמתייחס להיקף כספים מצומצם מאוד ימשיך ויחול על מערכת שונה לחלוטין של כספים, שיכולה להגיע לעשרות או למאות מיליוני שקלים של כספי החילוטים לאורך שנים. כלומר האם כאשר מדובר על סכומים כל-כך גבוהים לא נכון להכניס כללים רוחביים בדבר האופן שהכספים צריכים להיות מוקצים ודרך השימוש בהם. כאשר לרשות השנייה יש יותר מיד ורגל, שתי ידיים ושתי רגליים בכל התהליך השאלה אם הדבר הזה לא נכון. סברנו שאיזון נכון הוא לא להוציא לגמרי את האפשרות שהרשות שנייה תקבל החלטה על אופן השימוש בכספים. יחד עם זה, סברנו שנכון, מכיוון שמדובר בהיקף סכומים משמעותי מאוד, ומדובר בחילוט של כספים שגם הוא לא פעולה שכולה טריוויאלית, סברנו שנכון יהיה לקבוע כללים רוחביים, כללים מוכרים ביחס לדרך הקצאת הכספים.

באופן שמקובל גם בכל משרדי הממשלה, שכאשר רוצים להוציא כספים לגורמים פרטיים עושים מבחני תמיכה. זה לא דבר מופרך אלא דבר שקיים באופן רוחבי. הרשות השנייה תקבע את הכללים לפיהם הכספים יחולקו לגורמים שאחר-כך יעסקו ביצירה עצמה.

מה היתה דרך ההתנהלות שקדמה לסעיף המוצע בחוק? ביקש מר סמירה להשאיר את המצב על כנו. מה עשיתם בכספים שהתקבלו בעבר?

כמה כסף חוּלט?

מאז הקמת הרשות השנייה, מאז הקמת הערוצים המסחריים זה פעל במנגנון ברור מאוד ונקי שנבחן כמה וכמה פעמים על-ידי מבקר המדינה וגופים אחרים. השיטה היא הוצאת כספים החוצה בשיטה הרבה יותר טובה מאשר תמיכות, בשיטה של מכרזים בפני גופים עצמאיים. יוצרים עצמאיים, קטנים וגדולים, במכרזים ברורים ושקופים. זה טוב בהרבה מן השיטה המוצעת של תמיכות, עם כל המנגנונים המסורבלים של התמיכות.

יתרה מכך, ההצעה הזאת באה להתמודד עם בעיה שלא היתה. נכון שעל ה-bid יש לנו ויכוח. כאשר נגיע ל-bid נדבר עליו. אבל למה היום לשנות דבר שעבד ומתפקד? יש כאן סוג של השחלת מנגנון מסורבל מבחינת אכיפה. כאשר הזכיין אינו מבצע היקף מסוים ומחלטים לו כדי להחזיר זאת למסך, עכשיו נוסיף כאן מנגנון מסורבל ועוד כמה לקטורים ובעלי עניין בדרך ועוד כמה תקורות בדרך עד אשר זה יחזור בחזרה למסך? הרי מה יעשה המוסד שמקבל ממני תמיכה? הוא צריך לצאת למכרז.

יש רשימה של מוסדות הציבור? אני קורא את הנוסח שהממשלה מציעה: "מוסדות ציבור שבין מטרותיהם קידום ועידוד יצירה ...". יש רשימה כזאת? זאת רשימה סגורה?

לא, אין שום רשימה סגורה.

מי נכלל ברשימה הזאת? מי קובע אותה? האם "הפקות המזרח" נכללת ברשימה הזאת?

אין רשימה כזאת.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתתן לנו לבדוק את הנושא. ייתכן שמכיוון שהיועץ המשפטי שלנו התחלף לא הכול ברור. הנוסח הפתיע אותנו קצת. לגבי ה-bid ידענו שיש מחלוקת, אבל לגבי השוטף היתה לנו הפתעה. אני מבקש שנערוך בדיקה עניינית של הנושא הזה.

אשמח לקבל תשובה לשאלתי. מעבר לכך שאין רשימה סגורה, שאלתי אם זה יכול להגיע לבעלי הרישיונות.

לבעלי הרישיונות? בשלב הזה לא. לא ל"הוט" ו"יס". הסיפור של "הוט" ו"יס" נכנס במסגרת כספי ה-bid.

זה מופיע בסעיף 62ו.

כספי החילוט על ההפרות שלכם מחולקים ביניכם ובין - - -.

אם הכספים יעברו לקרנות למשל, איך תוודאו שהם יועמדו לשידור בערוצים שלנו ולא ב"הוט" ו"יס"? האם יש לכם בכלל שליטה על זה?

מי אמר בכלל שזה יופק?

תיאורטית הם יכולים להעביר את זה גם לפריפריה.

העובדה שאין רשימה מטרידה אותי. מה הם המוסדות הללו?

אני מניח שהכוונה לקרנות הקולנוע.

או קרנות אחרות. יש כמה קרנות שיכולות לקום עכשיו.

אגב, בכמה כסף מדובר, בערך?

עליתי על זה תוך כדי הדיון ולכן התעכבנו קצת. יש כמה אופציות. זאת הצעה אחת שעלינו לבדוק אותה, אבל בהחלט אפשר לשלב בין שני הדברים ולתת למועצה אפשרות להחליט או לבחור להעביר סכומים מסוימים לקרנות אם נגיע למסקנה שמדובר בסכומים גדולים וכי פועלת קרן מקצועית ומיומנת שיכולה להוציא את הכסף בצורה טובה יותר מהמנגנונים שיש לנו. כרגע יש כאן מבחינתנו שינוי משמעותי במצב הקיים ולכן לפני שעושים את השינוי הזה כדאי לבדוק אותו פעם נוספת בצורה יסודית מאוד.

עד היום היה מצב לא מאוזן ואסור שהוא יימשך.

מה שמוצע כאן עדיף מבחינתך?

כאשר הרשות השנייה חילקה את הכספים הללו הם הגיעו תמיד לאותם יוצרים ומעולם לא הגיעו אלינו, לאמנים שלנו וליוצרים מהפריפריה.

המצב החדש מיטיב אתכם?

איך זה יגיע עכשיו?

לא הבנתי את ההערה.

יש קבוצה קטנה של יוצרים שמשתלטים על הכסף הזה בכל דרך אפשרית. אין כל גיוון תרבותי בטלוויזיה. הטלוויזיה לא מגוונת.

אתה צודק.

כרגע הכספים הללו שנמצאים בשוק לא מגיעים לציבור מזרחי, לא מגיעים לציבור רוסי, לא מגיעים לציבור אתיופי, לא מגיעים לציבור דתי או לציבור אחר.

בזה אפשר לטפל בכללים, לקבוע שהרשות השנייה תעביר את הכסף לציבור דוברי רוסית, דוברי תימנית וכולי.

אני סבור שרגולטור לא צריך לשלוט בכספים. הכספים הללו צריכים לעבור או לאוצר המדינה או לפתוח קרן ליצירה.

אני מודה לך. אני מבקש לשאול גם את היועצת המשפטית. נניח שאנחנו רוצים, כפי שהתווכחנו כאן ארוכות בישיבה בתחילת הקיץ, לרווח קצת את השיח הציבורי. האם הניסוח הזה מרווח קצת את השיח הציבורי בישראל? אני שואל אם המנגנון יביא לכך.

נשאלו כאן שתי שאלות. קודם כול, שאלה היועצת המשפטית של "רשת" כיצד אנו יודעים שהתוכניות שיופקו ישובצו רק בשידוריהם של בעלי הזיכיון ולא של בעלי הרישיונות.

זאת השאלה שרציתי לשאול, גברתי היועצת המשפטית. לא הבנתי למה. אולי אני רוצה להעביר את זה לרשות השידור? אני רוצה לדעת למה הכסף צריך לחזור אליהם אם הם עשו הפרה שהביאה לחילוט ומדוע אני צריכה עכשיו לעשות תוכנית ולהחזיר את הכסף אליהם. למה?

אסביר מה אני מבינה מתוך הכתוב. משבוצעה הפרה על-ידי בעל זיכיון או בעל רישיון, כאשר הוא לא שידר את מה שהיה צריך לשדר מחלטים לו כספים. עם הכספים הללו מפיקים תוכניות ומחזירים את זה למסך באותו מקום שבו זה צריך היה להיות.

אבל החילוט תמיד זול ונמוך יותר מן הסכום שהם חייבים.

לא, ממש לא.

החילוט יהיה בהיקף המחויבות.

כדי שלא ישתלם להם לעשות את זה, כי במקום להפיק לבד אז מקסימום יחלטו להם ערבויות ואז יחזירו את זה למסך, אז יש כאן את סעיף קטן (ה), הקובע כי המועצה תקבע כלים להכרה חלקית. זאת אומרת, לא יכירו להם במאה אחוז של הוצאת הכספים אלא רק בחלק מן הסכום, כך שההפרה לא תהיה משתלמת.

אני לא מבינה את העונש הזה, שאנחנו בסוף מחזירים להם.

קודם כול, מחזירים את זה בהתאם לסעיף קטן (א). עו"ד ניר ימין הפנה את תשומת לבי לזה, לא שמתי לב. אקרא מתוך הכתוב: "אשר ישודרו בשידוריהם של בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה". כלומר, זה לא יילך לשום גורם חיצוני אחר אלא לאותם גופים שהפרו.


דבר שני, כדי שההפרה לא תהיה משתלמת המועצה תצטרך לקבוע כללים באופן שתהיה רק הכרה חלקית בסכום. לא מאה אחוזים של הסכומים שיחולטו ושבעזרתם יופקו תוכניות יוכרו לצורך העניין הזה.


באשר לעצם המנגנון, אני לא מכירה מספיק את המנגנון שהופעל עד היום על-ידי הרשות השנייה. אני יכולה לומר שהמנגנון המוצע כאן מקביל בעצם לכל הקצאת כספים לתמיכה במוסדות ציבור לפי חוק יסודות התקציב, סעיף 3(א) אם אני זוכרת נכון. זה מנגנון שבזמנו, אחרי הרבה מאוד חלוקת כספי תמיכות, כאשר גופים עמדו מחוץ לוועדת הכספים או מחוץ למשרדים אחרים כדי לקבל תמיכות - - -

את מדברת על כספים ייחודיים?

בוודאי. נקבע מנגנון שוויוני בנוסח הזה לחלוקה של כספים כדי להבטיח שגופים רבים ככל היותר שעונים על דרישות מסוימות לפי מבחנים אחידים ושוויוניים שנקבעו יקבלו מאותם כספים.


אני יכולה לומר שהסעיף הזה על פניו מאפשר פלורליזם, מבטיח איזו חלוקה שוויונית ורחבה. אני לא יכולה לומר שמה שהופעל עד כה לא טוב, כי אני פשוט לא מכירה. ייתכן שזה פעל מצוין, אבל הנוסח הזה מבטיח שוויוניות.

"רשת" ו"קשת", אני מבינה שאתם המומים מן השאלה שלי.

בכלל לא.

אבל אני לא מבינה משהו. יש פה עונש בשל העובדה שזכייניות לא עומדות בכללים. צריך לחלט את הכסף, לצורך העניין לשים אותו עכשיו מצידי אפילו בסל התרופות, ולהגיד לכם: "חמודים, עכשיו גם תכניסו עוד כסף אל תוך הערבויות וגם תעמדו בכללים".

את מדברת על קנס. זה דבר אחר.

אני לא מבינה אם זה עונש או דבר אחר.

אפשר לנסח את זה בצורת קנס.

זה ממש לא קנס.

חברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ', אם את רוצה אפשר להוסיף. זה לא מנגנון של קנס.

אני רוצה להוסיף, כי ההעברה לסל התרופות מצאה חן בעיניי.

מי שמרוויח כאן זה הציבור, המפיקים למיניהם.

אני רוצה לומר באופן כללי שבכלל ערבויות נדרשות להבטחת קיום התחייבות, כדי שאם לא יקיימו התחייבות יהיה מקור כספי כדי לבצע את ההתחייבות שלא עמדו בה.

אדוני יושב-ראש הוועדה, ערבות היא לא עונש אלא היא השלמת החסר. על ההפרה אנחנו מטילים סנקציות נפרדות, למשל עיצום כספי.

בחילוט, ככלל, ברירת המחדל במדינה היא שהכספים הולכים לאוצר המדינה. אבל במקרה של הרשות השנייה, על מנת לקדם את היצירה הישראלית ועל מנת שהציבור ירוויח – ואגב גם בעלי הזיכיונות והרישיונות מרוויחים מזה כי התוכניות חוזרות אליהם למסך – יש איזה חריג לכלל שהכספים הולכים לאוצר המדינה והחילוט הולך להפקות.

ואם אני מחליטה שהחילוט הזה יילך מחר לרשות השידור?

פורום הפקות המזרח או הפורום של מר בלייר הם "מוסדות ציבור שבין מטרותיהם קידום ועידוד יצירה והפקה של הפקות מקומיות"? זה נוסח הסעיף. אני מצטט.

הם לא מוסד. יש buffer באמצע.

מה ה-buffer הזה? הרעיון שלכם נכון אבל הניסוח בעייתי במקצת ולא מובן.

אני רוצה להבהיר. קודם כול, אני רוצה להתנצל על הטון שהגענו אליו.

גם אני מתנצל.

מר מנשה סמירה ואני מגיעים לסוף הוויכוח ישר על ההתחלה, אז אני מתנצלת כבר עכשיו.


אני רוצה להגיד לפרוטוקול שאין טענה או רבע טענה בדבר מה שהרשות השנייה עושה. היא מפעילה את סמכויותיה לפי סעיף 48 ואין רבע טענה בעניין הזה. הניסיון ליצור כאן מודל מסודר יותר מן הקיים היום, במובן הזה שאנו מקווים עד מאוד – קודם כול אנחנו מקווים שבכלל לא יהיו הפרות והסעיף הזה יהיה אות מתה, זאת תקוותנו.

אתם רוצים "לייבש" את המוסדות.

אנחנו מקווים מאוד שהסעיף הזה באמת לא יופעל, כי משמעו שהיו הפרות. בעולם של הפרות קודם כול נפגע הציבור, שהמסך שלו נפגע מכיוון שכנראה הופרה חובה לקיים הפקות באיכות גבוהה.

זה ברור כשמש. אבל תחשבו על העתיד, לא על העבר.

עכשיו השאלה מה אנחנו עושים עם הכספים שחולטו. הסעיף הזה למעשה משלב מודלים שקיימים לדוגמה בחוק הקולנוע. אומרים: המדינה רוצה לחלק כסף, אבל הפקיד, או המדינה בעצמה, או השרים, מרחיקים אותם קצת מן היוצרים או ממי שמקבל את הכספים. למה? כי אנחנו לא רוצים את המעורבות שלהם בתוכֵן. אנחנו אומרים: לא נעסוק בזה. אנחנו נקבע מבחנים שוויוניים איך הכספים הללו מחולקים. באמצע יעמדו אותם גופים, כמו לדוגמה בעניין הקולנוע יש לנו את קרנות הקולנוע. כאן זה לא בהכרח קרן הקולנוע. ייתכן שתקום עכשיו קרן.

זה מה שלדעתי צריך לעשות.

יכול להיות שיוצרים ייצרו קשר עם קרנות שיוקמו ושיחלקו את הכספים. בסוף הדרך זה מגיע ליוצר, אבל יש חוצץ (buffer) באמצע שהוא שמחלק.

הקרן שתוקם תצטרך משאבים של תקורה והנהלה והוצאות.

יש קרנות כאלה שפועלות כבר היום. גם אם זה היה נעשה ברשות השנייה מישהו היה צריך לעשות את הדבר הזה. תקורה או מנגנון בכל מקרה צריך שיהיו.

אבל יש כבר קרן לקולנוע. למה אני לא יכולה להעביר את הכסף הזה ישר לקרן הקולנוע?

זה קולנוע ולא טלוויזיה.

קרן הקולנוע, לצורך העניין, תוכל להרחיב את פעילותה. כרגע היא עוסקת אך ורק בקולנוע. דרך אגב, היא עושה גם סרטי טלוויזיה. קרן הקולנוע תוכל להרחיב את פעילותה ולעסוק גם בחלוקת כספים לסדרות.

אני מרגישה כרגע שאנחנו כותבים סתם סעיף. אני רוצה שיהיה ברור לאן הכסף הזה הולך ומי מטפל בו, ומי מפקח. מה הבעיה עם הרשות השנייה?

לא הבנתי עד הסוף את המונח "מוסדות ציבור שבין מטרותיהם קידום ועידוד יצירה ...". אתה רוצה לסבר את אוזני?

הנפגעים העיקריים מחילוט של כסף הם היוצרים שהיו אמורים לייצר את המסך.

הנפגע הוא קודם כול מי שמחלטים ממנו.

לא.

הבנתי, אתה אומר מה היא סיבת החילוט.

במשך 3 שעות לא דיברתי, תנו לי 5 שורות. הנענש העיקרי מחילוט מסוג זה, אם הוא לא חוזר למסך, הוא היוצר שהיה אמור לייצר את היצירה שלא יוצרה.

סליחה, הנענש העיקרי הוא ציבור הצופים.

ציבור הצופים ואיכות המסך. אם נקבעים חוקים בעניין הזה, אנחנו מבקשים שהחוקים והכללים הללו ייקבעו כך שהכסף הזה יחזור להפקות המקור כדי לשמור על איכות המסך.

זאת הכוונה. זה כתוב בסעיף קטן (א).

בסעיף קטן (א) כתוב שהסכומים שהתקבלו "ישמשו למימון הפקות מקומיות קנויות שהן תכניות סוגה עילית".

יש לי הרגשה שהסעיף הזה לא מספיק מדויק כך שכספים יכולים להיות מועברים גם למקומות אחרים, ולא סתם אני אומר את זה.

היועצת המשפטית צודקת לגבי הנוסח של סעיף קטן (א). התקדמנו לסעיף קטן (ג) ושם נוצר הוויכוח, אבל בסעיף קטן (א) אומרת הממשלה: "ישמשו למימון הפקות מקומיות קנויות שהן תכניות סוגה עילית".

מי קובע?

מועצת הרשות השנייה. לאחרונה יש ויכוח על הסוגה העילית.

כאשר אנו ניגשים לנסח כללים לגבי הקצאה של הכספים, המנגנון המוצע נראה לי מסורבל מאוד. נעמוד במצב שנצטרך להחליט על כללים לפיהם מקצים את הכספים למוסדות ציבור ולקבוע שיקצו את הכספים להפקה מקורית. לפי מה נעשה את זה? מישהו יצטרך לתת לתת לנו תוכנית קונקרטית. נניח שיש הפרה של סדרת טלוויזיה או של דרמה או של סרטים דוקומנטריים. כאן כאשר אנחנו באופן ישיר יכולים לבדוק הצעות שמשלימות את הדבר החסר, אם חסרות סדרות דוקומנטריות אז יועבר כסף לסדרות דוקומנטריות. הנוסח המוצע כאן אומר: לא. תבדקו את כל הגופים המוצעים ותחליטו מי מהם יכול להציע את ההפקה המתאימה לחילוט שמתאים להפרה הזאת. הם עכשיו מצידם יעשו איזשהו beading, יקבלו הצעות, יגישו לנו, כנראה, את ההצעות הקונקרטיות לשימוש בכספי החילוט הזה ואנחנו נצטרך לחשוב למי אנחנו מעבירים את זה. במילים אחרות, המנגנון המוצע יהיה מסורבל מאוד וייצור עוד כמה שלבים באמצע. כל זה יהיה על חשבון היעילות של המערכת.

אני מודה לכם על שהארתם את עינינו לגבי סעיף 62ה. אני מציע שתהיו בהידברות גם עם היוצרים וגם עם הזכייניות, עם מי שאתם רוצים, ותביאו לנו נוסח קונקרטי יותר לישיבה הבאה.

כשדובר כאן על נושא הפריפריה, על מסך שלא די מקבל את כל הגיוון של האוכלוסייה בישראל, השאלה איך דווקא מן הכספים של החילוט יילך יותר ליצירה בפריפריה עצמה. אני זורקת כאן איזה רעיון, שאולי גם היוצרים יהיו מן הפריפריה.

יש בשביל זה את הכללים של הערוץ השני.

הפריפריה לא צריכה לבוא לידי ביטוי מכספי חילוט וענישה. הפריפריה צריכה לבוא לידי ביטוי בדרך המרכזית.

היא צודקת.

אני מדברת על יוצרים שחיים בפריפריה. לא יוצרים שגרים ברוטשילד פינת דיזינגוף.

צריך ללכת עם זה בדרך המלך.

זה גם דרך המלך.

ואם לא יהיו חילוטים אז הפריפריה לא תקבל כסף?

זה בנוסף.

לא, אבל אם כבר יש כספים הרי שיועברו גם לפריפריה.

צריך לתת לפריפריה. צריך לטפל בזה בכללים.

אני הייתי שם את הכסף שלי על הרגולטור יותר מאשר על הקרנות הקיימות כדי להבטיח יותר גיוון ויותר השקעה בפריפריה.

יכול להיות.

יש לנו תפיסה מסוימת. אנחנו מייצגים אותה בכללים ונלך לכיוונים האלה.

תודה. בעניין הזה ננסה לקבוע נוסח טוב יותר. הרעיון, בגדול, טוב.

ביקשתי לבדוק בינתיים מהי ההגדרה "מוסד ציבור" בסעיף 3(א) לחוק יסודות התקציב. "מוסד ציבור" הוא "גוף שאינו מוסד ממוסדות המדינה, הפועל למטרות של חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, רווחה ... או מטרה דומה".

כאן מדובר על גופים שמטרתם אחרת: "קידום ועידוד יצירה והפקה של הפקות מקומיות".

כאן מדובר במוסדות ציבור שבין מטרותיהם קידום ועידוד יצירה. כאן יש דבר מצומצם יותר, אבל חסרה כאן הגדרת "מוסד". אני מבקשת שכאשר תבדקו שוב את העניין הזה תכללו גם הגדרה של "מוסד", שיהיה ברור שמדובר בגוף שאינו מוסד ממוסדות המדינה. זה חסר כאן.

ערוץ 99 הוא מוסד כזה?

אין לנו כאן הגדרה.

נבדוק את זה.

ההגדרה תחודד. תודה רבה. אני מודה לכם מאוד. גברתי מנהלת הוועדה, אם ב-14 באוקטובר לא נסיים אז נסיים ב-17 באוקטובר. דחינו את הדיון שהיה אמור להתקיים ב-10 באוקטובר ל-14 באוקטובר וב-17 באוקטובר תהיה ישיבה מסכמת. חלק מן הדברים שנשארו פתוחים לא מחייבים את נוכחות השר. לצורך הדיון בדברים המרכזיים שבמחלוקת אנו צריכים את השר. נקיים ישיבה ארוכה.

אולי לדיון ב-17 באוקטובר יישארו הדברים שהם פחות בעייתיים.

סעיף 42, שמתקן את סעיף 62 לחוק העיקרי, לא מאושר בשלב זה.

בשבוע הזה עלינו לסיים את הדיון בדברים רבים שנמצאים במחלוקת, כולל העניין הזה ועניינים אחרים שדילגנו עליהם. אני מקווה לסיים הכול השבוע, עד ליום חמישי ב-10:00 בכפר המכבייה.

סעיף 43 – תיקון סעיף 63

"בסעיף 63(ד) לחוק העיקרי, אחרי "חברת החדשות" יבוא "שמשדרת את שידורי החדשות של בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה"."


זה תיקון טכני כדי להחיל את הסעיף רק על בעלי זיכיון. אחר-כך יהיה סעיף דומה על בעל רישיון.

יש הערות לסעיף? אם לא, סעיף 43 נתקבל.

סעיף 44 – תיקון סעיף 63א

"בסעיף 63א לחוק העיקרי –

(1)
בסעיף קטן (א), במקום "בערוץ 2" יבוא "של בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה בערוץ 2";

(2)
בסעיף קטן (ב)(1), במקום "בערוץ השלישי" יבוא "של בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי";

(3)
אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ג)
שידורי החדשות של בעל רישיון לשידורי טלוויזיה ישודרו באמצעות חברת חדשות, שתוקם ותפעל לפי הוראות סימן זה, ובהתאם לרישיון שהעניקה לה המועצה; דינה של חברת החדשות כאמור כדין כל בעל רישיון אחר לשידורי טלוויזיה, למעט לעניין סעיפים 34, 35א, 37, 51א, 51ב, 52, 60, 62ה ו-62ו.""

לא עסקנו בשידורי החדשות. מה הוא התיקון הזה?

אלה שוב תיקונים טכניים של התאמה. מה שכתבנו כאן בסעיף קטן (ג) הוא בעצם הסעיף הקודם שקראתי שמדבר על בעל זיכיון. מתאימים את זה גם לבעל רישיון – חברת החדשות שפועלת עם בעל הרישיון.

יש הערות? אין. סעיף 44 נתקבל.

סעיף 45 – תיקון סעיף 63א1

"בסעיף 63א1 לחוק העיקרי, במקום "בתקופה האמורה בסעיף 62ג(א) רישה" יבוא "כל עוד מתקיימים שידורי טלוויזיה במסגרת שני ערוצי טלוויזיה או יותר" ואחרי "שאישרה המועצה" יבוא "שמקום מושבו בירושלים"."


התיקון הראשון הוא תיקון טכני. התיקון השני – "שמקום מושבו בירושלים" – נוסף בעקבות הדיונים הקודמים על ערוץ 10 במסגרת הארכת הזיכיון.

אני ממינהלת הסדרת השידורים לציבור. אני מדברת בשמו של מר ניצן חן, יושב-ראש המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין.

איפה הוא?

הוא משתתף בכנס. אתם יודעים בוודאי שאנחנו בוחנים ברצינות רבה את האפשרות להקים ערוץ חדשות ייעודי.

מה קורה עם זה?

הדיונים בממשלה מתקיימים עדיין אבל האופציה של ערוץ ייעודי עומדת עדיין על הפרק.

ייצא לזה מכרז?

ככל הנראה. כפי שעשינו בערוצים ייעודיים אחרים, הדבר נכון במיוחד לערוץ חדשות. אנו סבורים בהחלט שאפיק הכנסה רלוונטי הוא מכירת חדשות גם לחברות החדשות הקיימות. הקריטריון של מושב בירושלים יכול לגרום לכך שיהיו לנו מעט חברות רלוונטיות. החברות שאנו סבורים שהן פוטנציאל להתמודד על הדבר הזה יצטרכו לשנות את מקומן.

סליחה שיש לנו ציונות כאן.

הכוונה לתת פלטפורמה נוספת לחדשות ערוץ 2?

לא נשנה את הסעיף.

תמסרי למר ניצן חן שההצעה שלו לא התקבלה.

אני מתפלא שהיא מגיעה מן הירושלמי מר ניצן חן.

זה בא מכיוון אחר. יכולים להיות עוד גורמי תוכן שיפיקו חדשות ורוצים לעודד אותם, שיהיה איזה שוק בתחום החדשות. שלא רק גורם אחד יפיק אלא אפשר יהיה גם לקנות ולמכור.

כיצד זה קשור לירושלים?

הסעיף קובע שרק מי שנמצא בירושלים יכול להפיק ולמכור. כלומר לא רק ערוץ 10 צריך שתהיה לו חברת חדשות בירושלים אלא גם אם הוא רוכש תוכן מחברה חיצונית - - -

טוב מאוד. שיישבו בירושלים. שהמכרז יקבע תנאי שיעשו את החדשות מעיר הבירה ירושלים.

אנחנו מודים למועצה לשידורי כבלים ולוויין על ההערה אבל נאשר את הסעיף כפי שהוא, כולל המילים "שמקום מושבו בירושלים".

אני מבקש הבהרה לגבי סעיף 45. הכוונה לשני ערוצי טלוויזיה בעלי רישיון?

כן.

האם אחד מהם הוא רשות השידור?

לא. מדובר על שני ערוצי טלוויזיה שהם בעלי רישיונות.

צריך להבהיר, למען הסר ספק, שזה לפחות שני ערוצים מסחריים. זאת הכוונה.

כדאי באמת להבהיר את זה.

המונח "ערוץ טלוויזיה" מופיע בהמון מקומות בדבר החקיקה הזה וכל פעם ההתייחסות היא רק לערוצי טלוויזיה שהם בעלי רישיונות. אם נשנה את זה כאן, נצטרך לשנות לאורך כל החקיקה.

שזה יופיע בדברי ההסבר.

זה מופיע בפרוטוקול.

סעיף 45 נתקבל.

סעיף 46 – תיקון סעיף 63ב

"בסעיף 63ב לחוק העיקרי, במקום הסיפה החל במילים "בחברת החדשות" יבוא "בשתי חברות חדשות או יותר, בעת ובעונה אחת"."


זה תיקון טכני.

סעיף 46 נתקבל.

סעיף 47 – תיקון סעיף 66

"בסעיף 66 לחוק העיקרי –

(1)
בכותרת השוליים, המילים "של ערוץ 2" – יימחקו;

(2)
בסעיף קטן (א) –

(א)

" יבוא "ובעלי המניות של חברת החדשות שבאמצעותה משדר בעל רישיון לשידורי טלוויזיה, שידורי חדשות, יהיו הרשות ובעלי הרישיון לשידורי טלוויזיה, הכל כמפורט להלן:";

(ב)
בפסקה (2), אחרי "לשידורי טלוויזיה" יבוא "או לבעל הרישיון לשידורי טלוויזיה, לפי העניין"."

מדוע מוחקים את המילים "של ערוץ 2"?

זה סעיף שעוסק בבעלי המניות בחברת החדשות ומחיל על בעל הרישיון בדיוק את מה שחל על בעל הזיכיון. לרשות יהיו 40% ולבעלי הזיכיונות – וכאן אנו מוסיפים עכשיו גם לבעל הרישיון – יהיו 60%. זה תיקון טכני.

סעיף 47 נתקבל.

סעיף 48 – תיקון סעיף 67

"בסעיף 67 לחוק העיקרי –

(1)
בסעיף קטן (א), אחרי "ההצבעה של חברת החדשות" יבוא "או בעל הרישיון לשידורי טלוויזיה", אחרי "שבעלי הזיכיונות" יבוא "או שבעל הרישיון" ואחרי "בבעל הזיכיון" יבוא "או בבעל הרישיון, לפי העניין";

(2)
בסעיף קטן (ג)(3) –

(א)
במקום "לבעל זיכיון" יבוא "למורשה לשידורים", במקום "שהוא בעל זיכיון" יבוא "שהוא מורשה לשידורים", ובמקום "בבעל זיכיון" יבוא "במורשה לשידורים";

(ב)

"מורשה לשידורים" – לרבות בעל רישיון לשידורים לפי חוק התקשורת"."


זה תיקון טכני שעוסק במועצת המנהלים של חברת החדשות ואנחנו מחילים גם על בעל הרישיון.

סעיף 48 נתקבל.

סעיף 49 – תיקון סעיף 68

"בסעיף 68(א) לחוק העיקרי, אחרי "נציגי בעלי הזיכיונות" יבוא "או בעל הרישיון"."


זה עוסק במינוי מנהל חברת החדשות ותפקידיו, ושוב זה תיקון טכני.

סעיף 49 נתקבל.

סעיף 50 – תיקון סעיף 70

"בסעיף 70(א) לחוק העיקרי, אחרי "בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה" יבוא "או בעל הרישיון לשידורי טלוויזיה"."


זה רכישת מניות בחברת החדשות, ושוב זה תיקון טכני.

סעיף 50 נתקבל.

סעיף 51 – הוספת סעיף 70א

"אחרי סעיף 70 יבוא:

"70א.
סמכות לקביעת כללים אחרים

היו חמישה בעלי רישיון לשידורי טלוויזיה או יותר, רשאית המועצה לקבוע כי יחולו כללים שונים מהאמור בסעיפים 63א(ג) או 63א1.""

מה זאת אומרת? זה כאילו הם יכולים להחליט שהם עושים חוק חדש?

מבחינתנו אפשר להוריד את הסעיף הזה. הרעיון היה שבמקום שבו יהיו כבר יחסית הרבה בעלי רישיונות, למשל שישה בעלי רישיונות, אז השוק ייראה אולי באופן אחר וניתן יהיה להקנות שיקול דעת לשנות את המבנים ואת ההסדרים שקיימים היום ביחס לחברת החדשות.

לא צריך לכתוב את זה.

הנוסח המקורי דיבר על חמישה. נערכו דיונים בקשר לסעיף הזה. בין היתר נאמר שכאשר יהיו כללים חדשים הוא אכן יוּרד לשלושה, אבל הכללים החדשים יחולו מהרביעי ואילך, וזה יהיה באישור ועדת הכלכלה כדי שלא יקבעו כאן כללי משחק חדשים. אני בעד להוריד לגמרי את הסעיף הזה

גם הממשלה וגם חברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ' מציעות להוריד. סעיף 51 לא נתקבל.

שיהיה לוועדת הכלכלה מה לעשות גם בעתיד ...

הישיבה נעולה. ניפגש ביום חמישי, 14 באוקטובר, בשעה 10:00.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45