PAGE
38
ועדת החינוך, התרבות והספורט

29.8.2010


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 273

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, י"ט באלול התש"ע (29 באוגוסט 2010), שעה 08:30

היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"א בחינוך המיוחד + סייעות לתלמידים נזקקים + קיצוץ בהסעות חינוך מיוחד בירושלים

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

זאב אלקין

חיים אמסלם

ענת וילף

ג'מאל זחאלקה

ציפי חוטובלי

אברהם מיכאלי

אלכס מילר

אורי מקלב

ציון פיניאן

דר' שמשון שושני

- מנכ"ל, משרד החינוך

שלומית עמיחי

- מנכ"לית לשעבר במשרד החינוך

עירית ליבנה

- מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

לאה רוזנברג

- סמנכ"לית ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

עו"ד דורית מורג

- יועמ"ש, משרד החינוך

חנה שדמי

- מנהלת אגף שפ"י, משרד החינוך

יואל רפ

- מנהל אגף מבחנים וסקרים ברמ"ח, משרד החינוך

רות פן

- מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

לאה שקד

- מפקחת ארצית על שירותי חינוך מיוחד, משרד החינוך

יגאל צרפתי

- מנהל מינהל פיתוח, משרד החינוך

סמדר מליחי

- מפקחת ארצית ממונה על חוק השילוב, משרד החינוך

דודו לוי

- סגן מנהלת האגף להסעות והצטיידות, משרד החינוך

שירה גרינברג

- רפרנטית חינוך, משרד האוצר

בועז לב

- משנה רפואי למנכ"ל, משרד הבריאות

אילנה שטולרמן

- ס. מפקחת ארצית בריאות הציבור, משרד הבריאות

טל מלכה

- מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

חן רביע

- אחראי על מינהל בריאות הציבור, משרד הבריאות

דר' ליזה רובין

- מנהלת המחלקה לאם, לילד ולמתבגר, משרד הבריאות

דר' עדינה יוסף

- בריאות הציבור, משרד הבריאות

שרית יערי

- מרכזת תחום בקרה בריאות התלמיד, משרד הבריאות

איתן מלמד

- משרד הבריאות

עו"ד טובה רקנטי

- ממונה על פניות הציבור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

רות דיין מדר

- מ"מ ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

אתי אלוני

- מרכז השלטון המקומי

בועז דיין

- מרכז השלטון המקומי

דליה דורנר

- שופטת בית המשפט העליון (בדימוס)

אבנר עורקבי



גילה ישר

- הורה

שמואל ישר

- הורה

לן כהן רויטל

- ארגון אהב"ה, מנהלת טיפול למשפחות עם צרכים מיוחדים

איילת אייזן

- הורה

נעמה משלי

- האגודה לסוכרת נעורים

ראובן דיכטר

- מנהל חטיבת מוסדות חינוך- נטל"י

עו"ד דניה דרורי

- יועמ"ש, נטל"י

חמוטל רז

- אחות ראשית, נטל"י

תמר כוכנר אברהם

- הורה לילד אלרגי

מירי אמוייב

- הורה

שרה מורני

תמר רוזלס סילבר

- הורה

אתי בנימין

- ארגוני הורים

שלמה קרפ

- ארגוני הורים

אשר אבישי אלון

- יו"ר המועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יוסי ג'יבלי

- ס. יו"ר המועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עו"ד קארין אלהרר

- מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, אונ' בר אילן

עו"ד מיה גפן

- מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות, אונ' בר אילן

קרן גייר

- מנהלת האגף לקידום זכויות, אלו"ט

כרמל אבנר

- מנהלת חטיבת נעורים, אלו"ט

יעל ניר

- אלו"ט

דני בר גיורא

- מנהל מנח"י, עיריית ירושלים,

שלמה הומינר

- מנח"י, עיריית ירושלים

אברהם גיספאן

- מנח"י, עיריית ירושלים

אילן שוחט

- ר' עיריית צפת

גלעד אדלר

- עוזר ר' עיריית צפת

רעיה סילברט ניצן

- מנהלת תחום חינוך מיוחד, עיריית רמת השרון

לאה פרנקל

- הסתדרות המורים

שלמה ברילנד

- איגוד מנהלי הישיבות

מוריה אשכנזי

- הסתדרות האחיות

יהודית גידלי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"א בחינוך המיוחד + סייעות לתלמידים נזקקים + קיצוץ בהסעות חינוך מיוחד בירושלים

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, ואנחנו מקדישים את הבוקר הזה להמשך ישיבות בעניין היערכות מערכת החינוך לשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, תשע"א. אנחנו נקיים היום שלוש ישיבות רצופות, זו אחר זו. הישיבה הראשונה, שנעסוק בה עכשיו, זה סוגיית החינוך המיוחד, שחשבנו שמן הראוי להקדיש לה ישיבה מיוחדת. הסוגיה השנייה בשעה 10, פחות או יותר, תעסוק בדיווח ממטה פתיחת שנת הלימודים, על הבעיות, על הקשיים הנקודתיים או המערכתיים שעדיין קיימים, תוך מאמץ לנסות לפתור אותם. בשעה 12:00, אי"ה, נקיים ישיבה בעניין הכוונה של משטרת ישראל, או של מישהו אחר, להציב מצלמות בבתי הספר, וגם על זה נקיים דיון.

אני חשבתי שאלה יהיו כל הישיבות שנקיים בשבוע הזה, אבל שחקני התיאטרון גרמו לכך שאנחנו נקיים עוד ישיבה אחת, שאנחנו מנסים כרגע לתאם אותה, או לסוף שבוע זה, או לתחילת שבוע הבא, בהשתתפות שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, שכבר שוחחתי איתה בעניין המכתב של השחקנים, המחזאים והיוצרים להחרים הופעות תיאטרון באריאל. זה דבר שאנחנו, כמובן, סבורים שהוא בלתי ראוי לחלוטין ומחייב דיון מאוד רציני ומאוד מעמיק בוועדה, עם המחרימים, כדי לנסות ולגבש דרך שהיא דרך מאחדת ומלכדת, בעיקר כשאנחנו נמצאים בשבוע שחל בו גם ראש השנה, שראוי לפייס איש את רעהו.

החינוך המיוחד. כידוע, בכהונתה של שרת החינוך יולי תמיר מונתה ועדה בראשותה של השופטת דליה דורנר, שאנחנו מתכבדים בהשתתפותה, לעסוק בקריטריונים ובעקרונות מתחדשים באשר להפעלת החינוך המיוחד, הקצאת המשאבים והפעלת נושאים שונים בתוך החינוך המיוחד. עם כניסתו של השר גדעון סער, באפריל שנה שעברה, ביקש השר שהות כדי ללמוד את ההמלצות והמסקנות ומינה את מי שהיתה המנהלת הכללית של משרד החינוך, גב' שלומית עמיחי, שיושבת איתנו כאן, לעמוד בראש צוות שיציע כיצד ניתן ליישם את ההמלצות האלה.

בישיבה שהתקיימה כעת חיה לפני שנה, ככל שאנחנו מקדישים ישיבה מיוחדת של היערכות המשרד להפעלת החינוך המיוחד לקראת פתיחת שנת לימודים, נמסר לנו שהמשרד יפעיל פיילוט, ניסוי, בעיר חולון ואנחנו נרצה לקבל על כך דיווח. זה יהיה בפתח הישיבה.

הסוגיה השנייה, שלא תוכננה לכתחילה, אבל נעסוק בה: אנחנו מקבלים טענות מכל חלקי הארץ ובאופן ספציפי מירושלים, מצפת, נמצא איתנו כאן ראש העיר צפת, מאשקלון ומהורים בודדים ממקומות אחרים, על קיצוץ בהסעות של החינוך המיוחד. בשיחה שהיתה לי עם השר בשבוע שעבר הוא מסר לי שהוא בדק עם אגף התקציבים במשרד החינוך, עם מר משה שגיב, ונמסר לו שאין שום קיצוץ בתקציבי ההסעות של החינוך המיוחד ואין שום שינוי בקריטריונים. איך שני הדברים האלה עולים בקנה אחד, נברר כאן בישיבה, כי אם אין קיצוץ ואין שום שינוי, אז מה קרה שיש זעקה גדולה שעולה מן השטח. נברר את הדבר הזה. אם הגיע ראש עיריית צפת ב-8:30 בבוקר מהעיר צפת, אז בוודאי שראוי לעסוק בזה.

נתחיל בסוגיה הראשונה. כמה מלים, השופטת דליה דורנר.

הוועדה שלנו סיימה את תפקידה זה מכבר, אבל אני אופטימית מפני שאני רואה שגם שר החינוך הנוכחי לא דחה את זה. בדרך כלל אומרים שכשרוצים לא לקיים המלצות מקימים עוד ועדה. חששתי מזה, אבל אני סומכת על גב' שלומית עמיחי ועל המנהל הכללי של משרד החינוך והשר, והוועדה הזאת שמפקחת עליהם.

אמרתי ליושב ראש הוועדה שטיפלנו גם במימוש המלצות ועדה אחרת בנושא ניצולי השואה, שאנחנו כאילו צוות מנצח, ואנחנו צריכים להיות אופטימיים.

צריך לזכור שאנחנו מדברים באוכלוסייה הפגועה ביותר במדינה ובהורים שמתרוצצים והם צריכים לחיות עם ילדיהם בלי ועם ועדה, ובאמת המדינה הזאת צריכה להושיט יד ולהקל, ואיפה עקרון השוויון וכבוד האדם.

אם כן, אני מאחלת לכולנו הצלחה.

בוקר טוב, שלום, בהצלחה לכל העוסקים בפתיחת שנת הלימודים. ראשית, כבוד היושב ראש, דומני שהישיבה האחרונה היתה בסוף דצמבר, בה דיווחנו על ההתקדמות ביישום הדוח ובהתקדמות הזאת דיברנו על כך שאנחנו נפעיל פיילוט בעיר חולון. הפיילוט הזה הוא בצד ההתקדמות המערכתית הכוללת ליישום הדוח, הוא לא פיילוט ואחר כך נחכה כדי לראות, אלא בצד ההתקדמות אנחנו רוצים לראות כבר, הלכה למעשה, איך ההיערכות החדשה פועלת על פי המלצות הדוח. ככל שנראה שזה אפשרי, כמו שכבוד השופטת אמרה פעם, יש על יבש ויש על רטוב, אז ההפעלה הלכה למעשה של הפיילוט, ההכנות נמשכות, הפיילוט יתחיל החל מחודש ינואר שבו יירשמו כבר ילדי חולון על פי המלצות הוועדה.

כלומר כל מה שנעשה עכשיו על ידי הצוות המחוזי שפועל ופועל, על ידי הפרויקטורית שכבר נבחרה, הכל נעשה כדי שבשנה הבאה אנחנו נראה, הלכה למעשה, איך העיר חולון מתנהגת על פי המלצות הדוח.

לצורך ההפעלה הזאת נעשות המון הכנות. אחת מהן זה הכלי האפיוני, שהוא אולי העוגן החשוב שיישום הדוח מחייב אותנו, כלי חדש שמראה את האפיון של הילדים על פי עומק הלקות.

הוא מחליף את ועדת ההשמה?

הוא מחליף את ועדת ההשמה, הוא יוצר ועדה אחרת שמשלבת את הוועדות שהיו קודם לכן. הכלי הזה נמצא בשלבי הכנה. אני צריכה לומר שלקח הרבה זמן עד שמצאנו את הגוף המתאים שיכין את הכלי. זה כלי ייחודי, אומרים לי בעולם, אני צנועה, אני אומרת שאצלנו בוודאי, אבל גם בידע העולמי אין כלים שאפשר ממש לאמץ אותם.

אפשר להגיד במשפט אחד מה ההבדל בין הכלי האבחוני החדש הזה לבין ועדת ההשמה?

אפשר. יואל, אתה רוצה להגיד על זה משפט? מר יואל רפ הוא מנהל מחלקת הבחינות ברמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה).

בוקר טוב, זה לא כלי שמחליף ועדה מפני שוועדה מורכבת מאנשים ואז הם יכולים לשקול ולהפעיל שיקול דעת. זה יהיה כלי שיאפשר את צמצום הוועדות, במקום שתיים זו תהיה ועדה אחת, במקום ועדת השמה והשילוב שיש כיום, תהיה ועדה אחת שעדיין לא ידוע איך יקראו לה. הכלי הזה יהיה הנתון המרכזי שיעמוד בפני הוועדה כי הוא יאפשר לקבוע את רמת התפקוד של הילד בממדים שונים. עדיין לא ברור איך זה ישתכלל עם נתונים אחרים שיביאו, אבל זה יהיה שונה ממה שיש היום.

מכאן אתם גם למדים שהרמ"ה מלווה את הכנת הכלי ועובדים על זה בקצב רב, כדי שבדצמבר יהיה לנו מודל של כלי שהעיר חולון תוכל להשתמש בו הלכה למעשה, כדי שבסך הכל יהיו לנו את מרב הנתונים להפעיל את הפיילוט בצורה מלאה.

במקביל נעשות פעולות של הכשרה, הכשרה כוללת, לא רק למורי החינוך המיוחד. הוכן סילבוס מיוחד למכללות להכשרת מורים והסילבוס הזה כבר הופך להיות, לקראת הפיילוט, הכשרה של המורים הקיימים בעיר חולון ובהמשך זה יהיה הסילבוס שאיתו ישתמשו בהכשרת המורים הכוללת בכל המכללות להכשרת מורים.

נושא התקצוב גם הוא כבר בשלבים מאוד מתקדמים, עם המון עבודה סיזיפית של הרבה איסוף נתונים כדי לוודא שהאמירה שהתקציב הולך בעקבות הילד היא אמירה שאנחנו יכולים ליישם אותה הלכה למעשה. כך שגם בנושא התקצוב, שישתלב עם הכלי לאפיון, נוכל לעשות את השילוב המתאים.

בסך הכל כבר נעשית עבודה גדולה של הכנה של ההורים בעיר חולון, עם חוברות הסברה ומפגשים שיהיו במהלך---

מה לוח הזמנים אחרי ינואר 2011?

לוח הזמנים של הפיילוט הוא התחלה מינואר, כדי שבספטמבר בשנה הבאה הילדים כבר ישובצו וישולבו בבתי הספר בעיר.

רק אז בעצם יתחיל הפיילוט, ואז בתשע"ג וע"ד וע"ה?

כבוד היושב ראש, אנחנו אמרנו כבר בישיבה הקודמת שיש כאן הרבה עבודת הכנה והרבה ראייה לראות איך המערכת מתנהגת, כלומר איך ההורים מקבלים, איך זה מתפקד, איך צוות ההוראה, איך מסדירים את השינוי. זה שינוי ענק, זה שינוי מהיסוד, זה לא איזה שהוא שיפוץ. זאת הבשורה הטובה אבל זאת גם הבשורה שאומרת שאנחנו צריכים לעשות את זה באחריות וכדי לעשות את זה באחריות, אנחנו צריכים להיות מוכנים.

במקביל לפיילוט, אמרתי, כל ההכנות נמשכות באופן מערכתי גדול; גם נושא התקצוב, גם הנושא של כלי האפיון, שהפיילוט יעזור לו אבל אנחנו לא נחכה עד תום הפיילוט כדי להחליט שהכלי בסדר. אנחנו נמשיך בפיתוח הכלי וגם בנושא של ההכשרה של המורים וההורים ועם השלטון המקומי, אגב, שצריך להיות משולב בנושא הסייעות. כלומר בסך הכל שנת הלימודים הזו היא שנה שבה יש המשך ההכנות פלוס הכנה לפיילוט ותחילתו. שנה הבאה היא שנה שבה הפיילוט מופעל הלכה למעשה.

את אומרת שמינואר השנה מתחילים האבחונים?

כן, ואני חושבת שזה הקטע הקריטי, לראות איך הוועדות החדשות יעבדו---

ואז בתשע"ב זה מתחיל בפועל בחולון. מה יקרה בתשע"ג?

אני מניחה שעל פי הממצאים, הנהלת המשרד צריכה לראות מה הן ההשלכות, האם זה עושה השלכות תקציביות, איך מסתדרים עם התקציב, איך כלי האפיון פועל. בתשע"ג אני הייתי ממליצה לפחות להרחיב באופן רציני את הפיילוט כדי לראות שזה פועל באופן רחב ואז תוך עוד שנה, אם הכל פועל אחרי כל השיפוצים, אני מניחה שהמשרד יוכל להכריז על היישום המלא של הרפורמה והשינוי.

איפה ההורים בעניין הזה?

חנה, את רוצה לומר על זה משפט?

אני ריכזתי את תת הוועדה שעסקה בהכנת ההורים לבחירת התהליך הזה ואנחנו כותבים את החוברת שמדריכה אותם. בתוך הצוות של הכתיבה ישבו הורים. הם חלק מהכתיבה של החוברת הזו.

כרגע בחולון יש הורים שמעורבים? ההורים של חולון מעורבים בתהליך?

עוד לא, אבל התכנון הוא שעם פתיחת שנת הלימודים הזאת, טרם תחילת הפיילוט, תיעשה עבודה עם ההורים של חולון, יחד עם החומר שיוצע להם גם בכתב.

מתוך הניסיון שלנו, אם אין מעורבות, לא התערבות, של הורים, בחינוך המיוחד, זה כבר כשלעצמו יוצר בעיה. את אומרת שתהיה מעורבות של הורים.

בפירוש.

אבל עומדים על הרגליים האחוריות בעניין הזה ולא נותנים לנו להצטרף לארבע הוועדות שמשרד החינוך הקים בעניין. גם ארגון בזכות וגם הקליניקה, נמצאת פה גב' קארין אלהרר, אפשר לשאול אותה, ביקשו להצטרף לארבע תתי הוועדות שהקימו במשרד החינוך ובשום פנים ואופן לא מוכנים למעורבות הורים.

אני רוצה להעיר כאן הערה עקרונית. אנחנו לא מקימים ועדה חדשה, הקמנו ועדת יישום ובוועדת היישום תהיה מעורבות של הורים בחולון, לא תהיה מעורבות של ארגונים כאילו אנחנו מתחילים את הוועדה מחדש. לוועדה יש מסקנות, הוועדה הגיעה לממצאים ועכשיו צריך לתת לצוות היישום לעבוד בצורה חופשית ונקייה מכל מיני לחצים. הורי חולון יעורבו בכל התהליך.

הורי חולון הם לא מדד לכל ההורים בעולם.

אבל הניסוי הוא בחולון---

אבל הניסוי צריך לגעת בכל הילדים שלנו.

כל מה שאני יכולה להגיד שאני מודעת לזה, אני צופה בחבריי במשרד מרחוק, אבל יש צוותים רבים במשרד.

אני מבקשת להתייחס לדברים של אדוני, המנהל הכללי של המשרד. לא היתה בקשה ולא התיימרנו להקים ועדות חדשות. בסך הכל ביקשנו לתת מהמקרים שאנחנו מכירים, מהניסיון, כי אנחנו גם רואים את הילדים וגם רואים את בתי הספר ואת המורים מדי יום במהלך העבודה, וכל מה שביקשנו זה להיות מעורבים ולראות כיצד אנחנו יכולים לתרום גם מהניסיון שלנו בעניין. למיטב הבנתנו עד היום נשארו המון המון שאלות פתוחות, שאלות כמו מה זה אומר 'הכסף הולך אחרי הילד'.

נפגשנו גם עם אחראית תחום השילוב, הגב' סמדר מליחי. יש לנו המון שאלות פתוחות ואנחנו רוצים בסך הכל לקבל תשובות. אף אחד מאיתנו לא רוצה לשבת בוועדות סתם כי אין לנו עבודה אחרת. יש מספיק עוולות שצריך לתקן בישראל. חבל שאין שיתוף פעולה בעניין הזה.

ברור, תודה רבה.

אדוני המנהל הכללי, מהניסיון, הרי בסופו של דבר אנחנו רוצים שהניסוי הזה יצליח. פעם אברהם רון, שהיה ראש מינהל החינוך הדתי, אמר לשר החינוך, 'אתה לא חייב לשמוע בקולי, אבל אתה חייב לשמוע את קולי'. אני מציע לשמוע את קולם של ההורים, שתהיה להם הזדמנות בוועדות להשמיע את קולם. הם לא חייבים להיות חברים בוועדה, הם לא חייבים להיות בכל הישיבות, אבל אני מציע לחסוך בעיות בעתיד כי אתה נותן להם הזדמנות נאותה להשמיע את דעתם בעניין.

גב' עמיחי, את תגידי לפניי כי את אחראית על היישום.

אנחנו צוות, גם לא ועדה, ליישום דוח הוועדה. זו המשימה שלנו. בצוות עובדים רק אנשי המשרד והם עובדים והם משקיעים המון שעות, אני עדה לזה. אף על פי כן בצוותים, צוותי ביניים שקמו מתוך צוותי היישום, היו מפגשים עם מורים, כמו שאמרה הגב' חנה שדמי, אני אישית נעניתי לכמה פניות, כולל גברתי כאן, ופגשתי פה ושם כמה מהגופים שרצו להאיר את עיניי, לעזור לנו ביישום. אני פתחתי את אוזניי והגב' סמדר מליחי נפגשה גם עם צוותי הורים וגם עם צוותי עמותות נוספות כדי לשמוע ואנחנו נמשיך כך מדי פעם. בשום אופן לא כשיטת העבודה של צוות היישום, כי אם נתחיל להקשיב, נוכל להקשיב, נהיה נורא נחמדים, אבל היישום יתעכב.

לא, אני לא חושב שיישום יתעכב בגלל שמקשיבים למישהו. אני חושב שיישום יתעכב אם היינו, כמו שהמנהל הכללי אומר, שמים אותו בתוך צוות מקצועי של המשרד. אני מקבל את דעתו, אבל אני עדיין חושב שצריך להקדיש זמן לשמוע את השלטון המקומי ואת ארגוני המורים ואת ההורים, ואת העמותות שקשורות בדבר הזה, בנפש חפצה.

אדוני יושב הראש, אני חוזר ומדגיש, אם רוצים שהיישום הזה ייצא לפועל, התרגום של מסקנות הוועדה לשפת המעשה נתון בידי צוות היישום. אם יש למישהו הרהורים, ספקות, היה יכול לעשות זאת בזמן שהוועדה המליצה את המלצתה. העקרונות שהמליצה הוועדה, בראשות כבוד השופטת דורנר, הם מאוד ברורים. אנחנו מדברים על עיקרון של בחירת ההורים, כתהליך מרכזי ביישום, אנחנו מדברים על פיתוח של מודל תקצוב לפי תפקוד ואנחנו מדברים על יישום העיקרון שהתקציב הולך אחר הילד. את התרגום של העקרונות האלה צוות היישום, בראשות גב' שלומית עמיחי, חייב לבנות, והתהליך הוא תהליך קשה, יש קרוב ל-50 נקודות שונות בתהליך היישום שהצוות מטפל בהן. אני מציע שאף אחד לא יפריע, אחרת זה לא יתבצע. אני אומר את זה מניסיוני. אחרי זה אפשר לשנות. בתהליך היישום בחולון, ביישום, אני מציע לא להתחיל דיונים מחדש.

לא. אני חושב שאנחנו ניתן הגנה לצוות המקצועי לעשות את עבודתו. רק שוב, המנהל הכללי, כמו שאני מניח שהצוות לא עושה דברים שקשורים עם השלטון המקומי בלי להתייעץ עם השלטון המקומי ולא עושה דברים עם המורים בלי להידבר עם ארגוני המורים, אז לדעת יש גם הורים שאיתם צריכים להידבר, בלי לעכב, ואני לא אומר לשמוע בקולם, אבל להשתדל לשמוע מאוד מאוד את קולם.

יש מישהו שרוצה להתייחס? גב' מדר מהשלטון המקומי.

אני חושבת שנכון להכניס גם חבר מהשלטון המקומי, לא לכל הוועדות אבל בהחלט לחלקן של הוועדות, ואני חושבת באופן אישי שכן נכון להכניס הורים, הם היו שותפים בוועדת דורנר, הם באו והציגו את עמדותיהם. לא מעט מהתוצאות היו בעקבות כך שההורים באו ואמרו את דעתם. הם לא מפריעים, הם שותפים לדיונים.

את אומרת את זה אחרי שהתייעצת עם ראש עיריית חולון? ראש עיריית חולון מתלונן שהפרויקט מתנהל מאחורי גבו, שלא מתייעצים איתו? דיברתם עם ראש עיריית חולון?

מאחר ואין נציג של מרכז שלטון מקומי, אנחנו לא יודעים מה קורה בוועדה.

לא, אני מניח שראש עיריית חולון יודע מה קורה בעיר שלו וראש מינהל החינוך יודע מה קורה בעיר שלו. אני מניח שלא דיברת איתם. אני מציע שתתייעצי איתם.

אני אדבר קצת על הניסוי. אנחנו מקבלים דיווח מראש המינהל של חולון. אני חושבת שכשיורחב הניסוי היינו רוצים שיהיה גם לנו נציג, מפני שיש לנו ראייה יותר רחבה של מה שקורה במחלקות החינוך בארץ.

אמרתי, השיטה שבה בחר משרד החינוך לעבוד, כמו שהציג את זה המנהל הכללי; יש צוות יישום משרדי, צוות היישום המשרדי הזה עובד. אני חושב, אני אומר את זה גם בשם הוועדה, בשמה של חברת הכנסת וילף, שרצוי מאוד ואנחנו ממליצים מאוד שצוות היישום יקפיד להידבר, לשמוע ולהקשיב גם לכל המערכות שסובבות ובין היתר גם את מנהלי מחלקות החינוך שוודאי יש להם ניסיון.

בזה אני מבין שתם הדיון בסוגיה של הניסוי בחולון. בינתיים, אני מבין, יתר המערכות של החינוך המיוחד פועלות כאשתקד, בלי שינויים, בלי קיצוצים.

אני רוצה לעבור לעניין ההסעות. כאמור, קיבלתי פניות מירושלים, צפת, אשקלון והורים ממקומות שונים, על כך שיש קיצוץ ניכר בהסעות של החינוך המיוחד. צריך להזכיר שההסעות של החינוך המיוחד הן הסעות מכח חוק. יש חוק שמחייב את המדינה לקיים את ההסעות האלה.

אני אאפשר לראש עיריית צפת להציג את הבעיה כפי שהיא מתקיימת בצפת. בבקשה, מר שוחט. מר שוחט הוא ראש העיר הצעיר ביותר בישראל, אז תקשיבו לו, לפני לא הרבה זמן הוא היה גם תלמיד.

קודם כל אני מודה לכבודו על ההתראה הקצרה ועל הכינוס של הדיון. אנחנו בצפת בספק רב אם נפתח את שנת הלימודים וראיתי לנכון להביא בפני הוועדה הזאת את הדילמות שאנחנו נמצאים בפניהן בנושא ההיסעים וכל מה שנובע מעבר לכך. בצפת נגזרו שתי גזרות קטלניות ביותר, שמאלצות אותנו לא לפתוח את שנת הלימודים ואני מביא את זה בפני הפורום הנכבד הזה, בפני הוועדה המכובדת. דבר ראשון, סבסוד גילאי שלוש. העיר צפת היא עיר שנמצאת במצב סוציו אקונומי 3, מהנמוכות ביותר במדינת ישראל כיום, הנושא הזה נדון בבג"צ, בינואר יתקיים הדיון, אבל כרגע עיריית צפת אמורה לשאת בנטל של סבסוד גילאי שלוש. ערים כמו כרמיאל, מגדל העמק, עפולה, חצור, קרית שמונה, לכולם יש, וצפת שהיא העיר עם 45% תושבי עיר נתמכי רווחה, ולנו הסירו את הסבסוד הזה. אני, כראש העיר, עלות של 2.2 מיליון בשנה, כשהעירייה בתכנית הבראה עם חשב מלווה, לא מסוגל לממן את הסבסוד של גילאי שלוש.

אני מציע שנתרכז היום בסוגיה של ההסעות.

ברגע שהסירו את הסבסוד לגילאי שלו, אותה הוצאה של צפת מאותו ספר של זכאות לסבסוד גילאי שלוש פגעה קשות, בהקשר ישיר, בנושא ההיסעים. אם עד היום צפת היתה משתתפת, 90% המשרד, 10% העיר, גם הסבסוד הזה ירד ואנחנו צריכים לסבסד 20% הרשות ו-80% המשרד. יש לזה קשר ישיר גם לנושא ההסעות.

מעבר לכך, קוצצתי בצורה חריפה מאוד, מ-1,700 תלמידים מוסעים ל-600, ועכשיו אני מביא בפני הוועדה הזאת 4 פרמטרים שיש רק בעיר צפת ואין באף עיר אחרת, וקיצוץ כזה של מ-1,700 תלמידים מוסעים ל-600 תלמידים מוסעים, לא מאפשר לי, כראש עיר ואמון על מערכת החינוך ונושא באחריות לשלומם של התלמידים, לפתוח את שנת הלימודים.

מאחוריי נמצאת מפה ואני אסביר ארבע נקודות עיקריות ובקצרה. אחת, הטופוגרפיה של צפת; זאת עיר שממוקמת על שרשרת הרים, עם הפרשי גובה גדולים, עליות, ירידות, שיפועים, צפת היא עיר של 42,000 דונם, עיר ענקית מפוזרת מאוד, עם עליות וירידות, שההכרה של המשרד לתלמיד שגר על ההר וצריך לרדת למטה, כשבפועל זה 2 אוטובוסים, אני מקבל עליו רק חיוב של אוטובוס אחד. אני מדבר כרגע על הקיצוץ של ה-600.

דבר שני, האקלים בצפת. צפת זאת עיר עם מזג אוויר סוער, תקופות של שלגים, ערפל כבד, מאוד מוכר פה במזג האוויר הירושלמי, שמסכן את חציית הכבישים והליכה ברגל.

דבר שלישי, יש כביש ראש פינה-צפת, שחוצה את העיר. זה כביש בין עירוני שחוצה ארבע שכונות מגורים. זאת אומרת, אם ילד גר בסמוך לבית הספר והוא צריך לחצות את הכביש הזה, מע"צ לא מרשים לי לעשות שם פסי האטה, מע"צ לא מרשים לי לעשות שם מעברי חצייה, כי זה כביש בין עירוני. אין לילדים האלה איך לעבור. אם אני אצטרך לקחת ילד בכיתה א' ולהגיד לו שבית הספר שלו הוא מעבר לכביש הזה, אני מסכן את חייו. לא נפתח את שנת הלימודים בצורה כזאת, אלא אם כן אני אוכל לקבל את הכח של אותם היסעים, בשביל לממן להם הסעה מרוכזת משכונה לשכונה.

דבר רביעי ואחרון, לצפת שלוש שכונות חיצוניות לצפת, אבל שייכות לצפת. אחת מהן זו השכונה אגברה, של בני מיעוטים שלומדים מחוץ לצפת, הם לומדים בגוש חלב ובטובה. ילד מאגברה שנוסע מאגברה לגוש חלב, או מאגברה לטובה, מקבל שישה שקלים כרטיסייה. בכל הפער של הנסיעה הבין עירונית אני צריך לשאת. אותו דבר שכונת נוף כנרת, שבמהות שלה היא יותר קרובה לראש פינה, מול מלון מצפה הימים, אני צריך להעלות אותם עד לצפת, זה מחיר של נסיעה בין עירונית ואני מממן שם נסיעה פנים עירונית. ואותה שכונה למעלה, איביקור, ברשותכם אני אראה את זה על המפה בפרופורציה. זאת שכונת איביקור, אגברה ונוף כנרת. לדוגמה, הגדוד השלישי, להגיע מהגדוד השלישי לבית ספר שנמצא באזור רמת רזים, העלייה הזאת, מי שמכיר את צפת, זה כל העלייה לפיקוד צפון, כל האזור של המלונות. אין שם כיסוי, ילד צריך לרדת את כל זה ברגל ולעלות את כל זה ברגל. פעם אחרונה שהיתה מנהלת המחוז אצלנו בצפת בסיור, לקחנו אותה רגלית, פה, בקטע של העלייה, היא כבר עצרה, אמרה 'הבנתי', והוסיפו לנו תוספת של 150,000 שקל לפול של סדר גודל של למעלה מ-2 מיליון.

אני אתן לכם עוד דוגמאות. ילד שגר בדרום וצריך ללמוד פה, בבית ספר ברהב, נראה שזה קצר, אין פה שני קילומטרים, אבל מפה לעלות פה, הוא עולה הר, יורד אותו ועולה עוד הר ויורד גם אותו.

שמעתי את השר מדבר על משכורת 13 למורים מצטיינים בבתי ספר, קראתי את העיתונים בסוף השבוע האחרון. שיעשה משכורת 13 למורים ושיעשה גם סיירת 13 לתלמידי צפת, שייטת 13, שיצטרכו ללכת עם תיקים ואת כל המרחקים האלה.

אנחנו לא באים מגישה של עיר חלשה ואנחנו לא באים בגישה מתבכיינת. אנחנו רוצים להתמודד, אנחנו מתמודדים, זאת עיר שעומדת לקבל את בית הספר לרפואה החמישי, זאת עיר שמוציאה עכשיו שכונות מגורים, זאת עיר שנמצאת בדיוק על צומת הדרכים של העתיד שלה, ואם היא תהפוך להיות מאותן הערים שאחר כך ממשלת ישראל צריכה לכנס עליהן דיוני חירום לתקציבים מיוחדים ולהבין איך הגענו למצב הזה, זו בדיוק הנקודה. לנושא גילאי שלוש קמו בצפת עשרות פעוטונים פיראטיים. כשהורים ממצב סוציו אקונומי נמוך לא יכולים לרשום לפעוטון הזה של גיל שלוש, הם רושמים אותו לפעוטון הפיראטי ואחרי זה אנחנו קוראים על ילדים שננשכים ונקשרים לכיסא ואין בקרה ואין פיקוח, ומצד שני האוכלוסיות החזקות אצלי אומרות 'אם גם כך אני משלם 800 שקלים בחודש, אני ארשום את הילד בראש פינה, בקיבוצים מסביב, שם יש שלוש סייעות ושתי מטפלות'. אני מקבל מכה פעמיים, החזקים עוזבים, החלשים הולכים למערכות אחרות וזה בא אלינו אחר כך בגיל הגן, בכיתות א' ו-ב' ואז צריך להשקיע יותר כספים בחינוך מיוחד ובדברים כאלה.

דבר אחרון. אני לא בא למשא ומתן ואני לא בא לספר סיפורים. קיצצו אותי מ-1,700 ל-600. אני יכול לחיות ולהסתדר עם 1,452. אם ייתנו לי 1,452 תלמידים להסיע אותם, אני יודע לתת מענה לכל הבעיות שהצגתי פה.

מר שוחט, בטח שאלת ונתנו לך נימוק.

אני פניתי, היה אצלי השר לפני ארבעה חודשים בישיבת עבודה, הצגתי את הסוגיה הזאת והוא אמר שייתנו לי תשובה. פנינו דרך מנהלת המחוז, פנינו למשרדו של מר צרפתי, הפנו אותנו לבחור בשם דודו.

דודו הלוי. מנהל אגף ההסעות.

הוא אמר למנהל אגף החינוך שלי שיש ועדה מיוחדת, שבוועדה הזו אין לנו סיכוי מכיוון שנותנים רק למקומות שיש בהם חציית מסילת רכבת ורק במקומות של אזורי עוטף עזה ששם יש צורך במיגון ודברים כאלה, שם מקבלים תוספות מיוחדות.

אני רק רוצה להראות את הכביש הראשי שעובר וחוצה את השכונות. זה כביש ראש פינה-צפת, שימו לב, הוא חוצה את כל העיר. הוא חוצה את העיר לשתיים. זו שכונה מאוד חזקה, ילד שגר פה, בית הספר נמצא פה, הוא רוצה לחצות, את הכביש הזה הוא לא יכול לעבור. אותו דבר ילדים שגרים פה, את הכביש הזה הם לא יכולים לעבור. עליי חלה האחריות ואני צריך לשלוח את הילדים האלה ואוי ואבוי לנו אם ילד יידרס ואנחנו לא עשינו משהו בנושא. תודה רבה לכם.

בתוך הקיצוץ הזה יש גם קיצוץ של ההסעות של החינוך המיוחד?

אכן כן.

מר דני בר גיורא, שהוא מנהל מנח"י, גם מירושלים קיבלנו פניות של הורים ותיכף אני אתן גם לגב' אתי בנימין לומר את דברה, האם יש קיצוץ? מדוע יש קיצוץ בהסעות של החינוך המיוחד?

כרגע המספר עומד על בערך 800 תלמידים שהוסעו בעבר ולא מוסעים. זה היה 2,000, הצלחנו להוריד 1,200. הסיבה היא שחוזה ההסעות עם עיריית ירושלים הסתיים. יש חוזים חמש-שנתיים שחותמים בין משרד החינוך ובין הרשות המקומית. רק בשנה הבאה אנחנו מכניסים לתוך המערכת שימוש של GIS שמודדת באופן אפקטיבי את המרחק בין מקום המגורים לבית הספר וכתוצאה מכך כ-2,000 תלמידים שבעבר כן קיבלו את הזכאות להשתתפות, עכשיו, כשהמרחק מביתם לבית הספר---

בגלל שלא חתמו חוזים, הילדים יישבו בבית.

מכיוון שהמרחק עכשיו נמדד באמצעות מערכות GIS, נבדק ונמצא שהמרחק לא עומד בקריטריונים ולכן הם לא זכאים להסעה.

איזה סוג ילדים אלה?

אלה הלקויות הקלות.

כיתות מקדמות והחינוך המיוחד, הלקויות הקלות.

מה זה לקויות קלות?

זה תסמונת דאון באופן הקל ביותר.

יש מאחוריך אי הסכמה.

כנראה שהכוונה לליקויי למידה.

לא, לא.

אלה תלמידים שלומדים בחינוך המיוחד?

לא, בכיתות משלבות בחינוך הרגיל.

מדובר פה אך ורק בילדים משולבים, או גם שעברו ועדות השמה?

עברו ועדות השמה. יש לי פה את חוזר המנהל הכללי מ-2007, אפשר להקריא את כל הקריטריונים.

חשוב לדעת באיזה ילדים מדובר.

אני יכול להקריא את החוזה שאומר איזה תלמידים זכאים, תלמידים עם פיגור קשה, משותקי מוחין, אוטיסטים, בעלי הפרעות נפשיות קשות, תלמידים בעלי פיגור בינוני רב בעייתי, תלמידים בעלי פיגור בינוני מורכב, בעלי פיגור קשה, חירשים וכבדי שמיעה, עיוורים ולקויי ראייה וכל תלמידי החינוך המיוחד הסובלים מלקויות אחרות זכאים להסעות בהתאם לכללי הזכאות החלים על החינוך הרגיל. זאת אומרת לפי מרחקים.

הרשימה הזו שאבי הקריא אלה כל אלה שזכאים באופן אוטומטי ומלא, ללא תלות במרחק.

אני שאלתי מי אלה שהיו זכאים עד עכשיו ו---

כל מי שלא ברשימה הזו.

זה לא אומר לי כלום. אתה מהמשיבים, אם המנהל הכללי יסכים. הוא מחלק פה את רשות הדיבור בין עובדי המשרד.

אני חוזר שוב, זו הסיבה, זה הטעם שתלמידים שבעבר היו זכאים להשתתפות יצאו ממעגל ההשתתפות. אנחנו עשינו בדיקה, במהלך כמה חודשים אחרונים הצלחנו להחזיר כ-1,200 תלמידים לתוך מעגל ההיסעים. כרגע יש כ-800 תלמידים שמרחק המגורים שלהם מבית הספר, כפי שמערכת GIS מודדת, לא עומד בקריטריונים של חוזר המנהל הכללי ועל כן אינם---

כלומר קריטריון המרחק והם לא נכנסים לקריטריון הלקות שלהם.

שילוב של הלקות והמרחק.

גב' אתי בנימין, יושבת ראש הנהגת ההורים.

עיריית ירושלים השנה הודיעה להורים שילדיהם לא יקבלו הסעות. כמו שאנחנו שומעים כאן, יש 800 ילדים שלא יקבלו הסעות. ילדים של חינוך מיוחד, ילדים שעברו ועדות השמה, ועדות השיבוץ שעובדות אחרי ועדות ההשמה שיבצו את הילדים האלה לבתי ספר, והנה, כשאני ניגשת לוועדות השיבוץ, אומרים לי 'אנחנו לא יודעים על מה את מדברת, מה זאת אומרת שאין הסעות לילדים האלה?' ועדת השיבוץ אומרת לי, 'אנחנו לא יודעים שאין הסעות לילדים האלה'. מתברר שיש ילדים שיצטרכו לנסוע כל יום בבוקר בשלושה אוטובוסים ובצהריים בשלושה אוטובוסים, 12 קילומטרים לכל כיוון. יש לי פנייה של אמא שהילדה שלה אפילפטית---

אם זה 12 קילומטרים לכל כיוון, הם ודאי עומדים בקריטריון המרחקים.

לא ברור לנו איך הם בודקים את המרחקים, אבל יש כאן אמהות שיושבות כאן מאחוריי, שילדיהם היו אמורים לקבל הסעה, והם לא יקבלו הסעה והם צריכים לנסוע מנווה יעקב לאורט רמות כל בוקר. זה 12 קילומטרים, בדקנו את זה במפות.

חבר הכנסת אורלב, יש ילדה אפילפטית שגרה בנווה יעקב, שוועדת השיבוץ שיבצה אותה ללמוד במעלה אדומים. הילדה הזו צריכה לנסוע כל בוקר באוטובוס לבד למעלה אדומים. הדבר הזה פשוט לא נורמלי.

בתש"ע היא הוסעה?

בוודאי.

אנחנו הוצאנו את ההודעות האלה כבר לפני כמה חודשים והיו לא מעט פניות אלינו של מקרים פרטניים שנבדקו ואכן נמצא שהמערכת עשתה חישוב לא נכון וכך חזרו כ-1,200. אני מזמין את כל מי ש... בטח 12 קילומטרים, זה נשמע שיש פה טעות, אלא אם כן הרישום במרשם התושבים הוא לא הרישום ב---

אני מבקשת, חבר הכנסת אורלב, אם אפשר, שההורים ידברו פה.

אמא אחת תייצג את כל האמהות.

הבן שלי עבר ועדת השמה, הוא שובץ לאורט רמות, אנחנו גרים בנווה יעקב.

שם הכתובת בתעודת הזהות?

בוודאי. קיבלנו הודעה שלא יהיו הסעות, ההסעות הופסקו במהלך שנת הלימודים שעברה, באמצע השנה. פניתי לכל גורם אפשרי, גם אליך, גם אליך אדוני המנהל הכללי, גם לשר החינוך, גם לעיריית ירושלים, כולם אמרו שלפי חוזר המנהל הכללי, מגיעה לילד הסעה. מעל 3 קילומטרים מגיע לילד הסעה, אבל אומרת עיריית ירושלים, 'אנחנו ניתן לילד שלך כרטיסייה והוא ייסע', איך? בכמה אוטובוסים? 'זה לא מעניין אותנו, יש לנו כרטיסיות'. דיברתי עם מר גיספן. מר גיספן אומר לי שאני לא נחשבת בקריטריון המרחק. קריטריון המרחק, אדון גיספן, הוא 3 קילומטרים, זה כתוב בחוזר מנהל כללי, אני מוכנה להעביר לכם את חוזר המנהל הכללי. החוזר הזה נכנס לתוקף ב-1.1.2007. יש חוזר מנהל כללי, מי צריך לאכוף אותו? למה הילד שלי צריך בשעה 6:00 בבוקר לצאת מביתו כדי להיות ב-8:00 בבית הספר ולצפות ממנו שילמד?

מותר לך לומר מה הלקות של הבן?

יש לו ADD, הפרעת קשב וריכוז. הוא נחשב ללקות למידה קלה, עם זאת הוא עדיין עבר ועדת השמה. לא אני בחרתי את בית הספר שבו הבן שלי ילמד. זאת אומרת שהחליטו שעדיף יהיה לו ללמוד בבית הספר הזה, אז בבקשה, שמישהו ייתן את הדעת איך הילד יגיע לשם.

המסר עבר, תודה רבה.

עוד אמא.

אני אמא לילד CP, בן 11. השנה הוא משתלב במסגרת רגילה.

הוא עבר ועדת השמה?

לא, הוא במסגרת שילוב רגיל.

מי אבחן אותו? מה הלקות של הבן?

הלקות שלו היא CP, שיתוק מוחין 4 גפיים. זאת אומרת שהוא בכיסא גלגלים ממונע, עם מחשב תקשורת, כי הוא לא יכול לדבר. אנחנו במוכר שאינו רשמי מתחילים בא' אלול, לא ב-1 בספטמבר, קיבלנו מכה נוספת, מעבר להורים שדיברו לפניי, לנו יש כשלושה שבועות עד חודש לפני 1 לספטמבר, ומה-30 ליולי עד ט' באב, שהמסגרת עדיין עובדת, אבל אין לנו את ההיסעים האלה. זה מבחינת ההיסעים. אנחנו קיבלנו גם קיצוץ במשכורת של הסייעים, זאת אומרת שסייע שעד עכשיו היה מוצמד לילדים שלנו במסגרת רגילה... הוא ילד, ברוך ה', קוגניטיבית מאוד חכם, רק לצערי הוא פגוע פיזית, זאת אומרת הוא צריך כיסא ממונע, הוא צריך עזרה לשירותים, להאכלה, לשתייה, למעברים מהליכון לכיסא ממונע ובחזרה, בכל זה הוא צריך סייע צמוד אליו 24 שעות. אני קיבלתי עכשיו מעיריית ירושלים שהם לא מוכנים לממן את ה-30% השתתפות שלהם, בנוסף למה שמשרד החינוך מממן, 70%. זאת אומרת שסייע מקבל 2,400 שקלים לחודש. אין לי מישהו שמוכן לבוא לעבוד במשכורת כזו. יוצא שהבן שלי צריך להישאר בבית, עם עוד ילדים שמשולבים במסגרת רגילה. אז אם המטרה פה לעזור לילדים נכים ולהוריהם לעמוד על הרגליים ולא להפיל אותם ולהזדקק לתרומות, אלא להיות אנשים מכובדים, אז בבקשה, זו הכתובת---

אנחנו כרגע עוסקים בהסעות. אני אעלה גם את סוגיית הסייעות בירושלים. תודה רבה לך.

אני כבר תקופה ארוכה מקבל הרבה פניות שחלק מהילדים שיש להם פיגור קל ייסעו בהסעות עצמאיות ואני לא רוצה שיקרה אסון ואז יבואו ויגידו 'נכון, טעינו, מה עשינו'. אני מגדל ילדה שיש לה גם פיגור גבולי, גם PDD וגם סוטוס. אני נותן בכוונה את הכל, כי הילדים האלה, כשהם יעלו על אוטובוס כשהם לא מבינים מצבים חברתיים ולא כלום, הם יהיו קרבנות, של אונס, של מעשים מגונים. אפילו הבת שלי, שהיא במסגרת מוגנת, עברה איזה שהיא פגיעה בתוך המסגרת. למה העירייה מצפה? שההורים ישלחו את הילדים שלהם כשפני ניסיונות? אם העירייה, או משרד החינוך, אני לא מתווכח של מי האינטרס פה, באים ואומרים 'אנחנו רוצים לחסוך', איך אמר מר בר גיורא? הצלחנו להוריד מהרשימה 800 ילדים---

1,200 הצלחנו שהם מקבלים הסעות.

אבל יש גם חיסכון של 800 שירדו, כי הם לא זכאים. אם הראייה היא כזאת, שזה הצלחה, הצלחנו לחסוך, אז יש לי רעיון הרבה יותר יצירתי. אם העירייה חושבת שהילדים האלה הם לא חינוך מיוחד, אין בעיה, תגידו להורים 'הילדים נורא בריאים, הכל טוב ויפה', תשלבו אותם בחינוך רגיל, תצמידו לכל החינוך המיוחד סייעוּת אישית ובואו נגמור עניין. לא יכול להיות שאנחנו יושבים בוועדות השמה, אנחנו תקועים בוועדות של ההשמה שמשרד החינוך קובע איפה הילד ילמד ואנחנו גם צריכים עכשיו להיות בפרנויה עם הבת שלי, או הבת שלה או הילד שלה. ילד שנמצא בכיתה רגשית, של קשיי התנהגות, למה הוא שם? כי אי אפשר לדעת מתי הוא מתפרץ, התקשורת הבין אישית, הוא ייסע באוטובוס, האם אפשר להבטיח שהילד הזה יגיע שלם לבית הספר או שתהיה לו התקלות עם ילדים יותר גדולים באוטובוס? אני חושב שאנחנו מאבדים פה את השפיות של כסף ואני מבקש לנצל את הבמה ולהגיד לכל ההורים שאם זה המצב, שישאירו בבית, ואני קורא לאדוני פה בכנסת שיחייבו את העירייה ואת משרד החינוך להפקיד בקופת המדינה 10 מיליון שקלים על כל פגיעה עתידית שתגיע על מנת שאנחנו, ההורים לילדים המוגבלים, לא נצטרך לרוץ לראות מי יממן לנו את הנזקים שהילדים האלה יעברו.

אני רוצה לשאול שאלה, אדוני היושב ראש. הייתי רוצה לשאול מה נשתנה בשנת הלימודים הנוכחית מבעבר? אם בעבר אושרו הסעות, מה עכשיו? מצבם של הילדים השתנה? מה קרה פה? הזכירו את חוזר המנהל הכללי, הייתי מבקש לדעת על סמך איזה מבדק ותבחין רפואי, או אחר, הוצא חוזר המנהל הכללי הנוכחי. היה מצב, אתה משנה בשנה החדשה את המצב, אתה בוודאי "מזיק" להורים, אתה מרע את מצבם של ההורים והילדים, על סמך מה זה נעשה?

אני אתחיל ואומר מה קרה בירושלים. קיים חוזר מנהל כללי שנכתב ב-2007 ושונו שם קריטריונים של הסעות. כפי שאמר מר דני בר גיורא, באותו חוזר מנהל כללי נקבע שבאמצעות מכשור מסוים יימדדו מרחקים שלא על פי התחושות, אלא על פי המרחק. החוזר הזה נכתב ב-2007, לפני כניסתי לתפקיד, ויושם בכל מדינת ישראל. היו מספר רשויות מקומיות שהיו להם חוזים שנחתמו עם חברות ההסעה תקופה קצרה לפני פרסומו של החוזר. באופן הדרגתי, עם סיום החוזה, הרשות המקומית התחילה להסיע לפי קריטריונים. בכל מדינת ישראל, החל משנת הלימודים תשס"ח ותשס"ט מסיעים תלמידים בחינוך המיוחד עם לקויות קלות לפי הקריטריונים האלה. בירושלים נסתיים החוזה לפני שנה, אם אני לא טועה, והוארך תקופה מסוימת כדי לתת לעירייה אפשרות להתארגן, ולקראת שנת הלימודים תשע"א מפעילים בירושלים את כל מה שנהוג ומקובל במדינת ישראל. אז אני מציע לקחת את זה לתשומת הלב ואת התשובה לראש העיר צפת ייתן מר יגאל צרפתי, שכתב לו גם תשובה מאוד מאוד מפורטת בנושא ההסעות.

אני אשתדל להתמקד רק בנושא של החינוך המיוחד, כי הסקירה נוגעת גם לכלל.

מותר לך גם להתייחס לצפת, הואיל וכבר ראש העיר הטריח את עצמו, ואמרתי לך שאני מופצץ בכל אלה שמר שוחט שיסה אותם בי.

ברשותכם אני אתן כמה נקודות שנוגעות לצפת וכך אני אבנה איזה שהיא תמונת מצב שתשפוך אור על כל סוגיית ההסעות.

קודם כל, בשנת 2006 היתה ביקורת של חשב משרד החינוך ושל משרד הפנים על כל נושא ההסעות בצפת. שם הבדיקה העלתה שיש עודף הכנסות על הוצאות, בהיקף של כמיליון וחצי שקל.

מה פירוש עודף הכנסות על הוצאות?

שהעירייה לא רק שלא הפסידה כסף, אלא אפילו היה לה עודף הכנסות.

היא קיבלה יותר כסף מהמדינה מההסעות שהיא ביצעה?

נכון, המדינה מימנה יותר ממה שהעירייה הוציאה. עד לרגע זה אנחנו לא יודעים מה קרה עם הכסף הזה, אנחנו מתכוונים גם לקיים פגישה עם הממונה על המחוז במשרד הפנים. זו לא האשמה אישית, אתה לא היית ראש העיר. לא מאשימים אותך באופן אישי.

אני שנה ראשונה בתפקיד ונתנו את זה כפיצוי על מלחמת לבנון השנייה, לא התחשבנו עם אף רשות ועכשיו מוציאים ספרים מ-2006. מה קורה איתי השנה? תאמין לי, כל כסף שהיה, השקעתי אותו על סבסוד גילאי שלוש, 2.5 מיליון שקלים, איך מימנתי אותם?

זו לא האשמה אישית---

לא, מציירים אותי כאילו יש לי עודפים של כסף.

אני הייתי משבח את ראש העיר שהצליח סוף סוף להוציא כסף מהמדינה.

נושא שני זה הנושא שהוזכר, של הטופוגרפיה. נבנתה נוסחה אצלנו במשרד, יחד עם מינהל, כלכלה ותקציבים, שהמטרה שלה לשפות יישובים שיש בה בעיות טופוגרפיה ואקלים. וככל שעונה יותר לקריטריון הזה וסובל משתי הבעיות, כמו צפת, שאנחנו מכירים אותה היטב, אז מקבלת סכום גבוה יותר. ואכן, אם נראה את תמונת המצב הארצית, צפת קיבלה תקציב גבוה יחסית לטובת העניין זה---

150,000 שקל, כשהפער שלי הוא מיליון שקלים.

שזה מתוך 6 מיליון שקלים. אגב, אני רוצה להזכיר לכולנו שיש עוד הרבה מאוד יישובים שיש להם בעיות מן הסוג הזה, בצפון, מצפה רמון בדרום. זאת אומרת, הנוסחה הזאת בדקה---

אם מה שראש העיר אומר, שיש קיצוץ מ-1,700 ילדים ל-600, זה נשמע---

אני אגיע לזה.

דבר נוסף, לגבי ההסעות של החינוך המיוחד. העירייה לא הגישה לנו את החשבונות לתש"ע. זאת אומרת הנושא הזה אצלנו פתוח, נכון לרגע זה. אנחנו ממתינים לקבל מכם פידבק כדי לראות כיצד אנחנו סוגרים את ההתחשבנות. זה דבר שהוא על שולחנכם כרגע.

זה בסדר, על זה אין לי טענות.

לעניין הטענה של הירידה במספר הזכאים. כפי שאנחנו יודעים, ה-GIS הוא הכלי שבו אנחנו משתמשים בכל הארץ למדידת מרחקים, על פי הזכאויות שנקבעו. בעקבות מלחמת לבנון המשרד החליט לספוג, במשך שנתיים, את כל הנושא של ה-GIS ולהחיל אותו בדיליי של שנתיים. ברגע שהוחלט סוף סוף ליישם את זה, אז נכון, צפת ירדה מ-1,741 זכאים ל-623, כי ברגע שהתחילו למדוד את זה באופן מדויק, חל שינוי.

מי מדד לפני ה-GIS?

לפני היו דיווחים של העירייה ולא היתה מדידה מדעית מדויקת באמצעות כלי ממוחשב זה או אחר.

מי הכניס את ה-GIS הזה?

שאלה טובה.

איך אתה בודק עלייה תלולה של קילומטר לעומת GIS שקובע 2 קילומטרים. 2 קילומטרים בתל אביב זה לא קילומטר בצפת. איפה העליות נלקחות בחשבון?

לזה נועד המנגנון של השיפוי בגין טופוגרפיה.

וחציית כביש ראשי, כשאני צריך להעביר ילד מפה לפה?

לעניין הזה אני רוצה להגיד עוד דבר. יש לנו לא מעט מנגנונים שמטפלים בכל מיני בקשות של רשויות. יש ועדה במחוז שבודקת, יש ועדת הסעות מרכזית, בראשותי, ויש ועדת הסעות עליונה בראשות המנהל הכללי ורק בשבוע שעבר דנו בכל מיני סוגיות שנוגעות להסעות. זאת אומרת, אילו עיריית צפת סברה שיש לה בעיות ייחודיות, מן הראוי היה להביא את זה בפני הוועדה. בוועדה יושבים גם אנשי האוצר, גב' שירה גרינברג יושבת פה, היא מכירה היטב את עבודת הוועדה, והיה לנו צ'אנס לבדוק את זה ולראות אם אותם כבישים, או אותם תנאים, הם באמת ייחודיים. הרעיון הוא להחריג את צפת על פני יישובים אחרים. זה לא קרה.

השר לא יודע על הוועדה הזאת? כשנפגשתי איתו ועם מנהלת המחוז לפני שלושה חודשים---

נקודה אחרונה זה שבעקבות הביטול של עדיפות לאומית א', שצפת היתה שייכת אליה, אז בעצם היתה ירידה של 100% השתתפות, משיעור השתתפות של 90% ל-80%, שזה---

אני מציע, אני אומר את זה למנהל הכללי וגם לך, בעיניי אתם אנשי חינוך ראויים והגונים, והייתי אומר גם לאוצר, בצד ה-GIS יש גם שכל ישר. השכל הישר לא אומר לי שאפשר בבת אחת להוריד 800 ילדים של החינוך המיוחד בירושלים. זה לא נשמע טוב. משהו כאן לא בסדר. לא נראה לי שהעירייה טעתה עד כדי כך שהיא מימנה 800 ילדים שהיא לא היתה צריכה לממן. לא מדובר באיזה עירייה נידחת, שלא יודעת לספור, או משהו כזה. משהו כאן לא בסדר. וגם אם מתגלה טעות, יש איזה היגיון לעשות בהדרגה. הדברים לא נשמעים טוב. אותו דבר, לחתוך לעיריית צפת בבת אחת מ-1,700 ל-600. קודם כל, מי היה ממונה על ה-1,700 שמימנו?

מכניסים מכשיר, שאני לא כל כך נגדו. אני הבנתי שהמכשיר הזה נועד כדי לממן יותר ילדים שעד עכשיו לא היו זכאים ועכשיו יהיו זכאים. אבל מה, הכניסו את המכשיר הזה רק כדי להוריד ילדים? אפשר לחשוב שההסעות במדינת ישראל הן הסעות נדיבות. אגב, בעולם יש מדיניות הסעות הרבה יותר ליברלית מאשר בישראל. הרבה יותר ליברלית. המנהל הכללי ודאי מכיר את זה, שם ההסעות זו מערכת שלמה. בעיריית ירושלים בכלל יש לנו טענה נגדם, מימים ימימה, לא עכשיו, שגם את ההסעות על פי הקריטריונים היא לא מקיימת. גם על פי הקריטריונים.

לכן אני אומר למנהל הכללי, פה לא מדובר על הוצאה תקציבית נוספת. מדובר על כך שהמדינה רוצה לחסוך, בצדק, אני בעד זה שהמדינה תחסוך בצדק, אבל גם בלחסוך צריך איזה שהוא תהליך הגיוני. אני מציע שתעשו חשיבה מחודשת, או תביאו את הדברים לוועדה העליונה בראשותך ותראו איך אפשר לפתוח את שנת הלימודים באופן שייתן מענה ראוי ושלא תישמענה טענות שילדה מנווה יעקב שלומדת ברמות, אין הסעות, ומישהו ששולחים אותו למעלה אדומים, אין הסעות. אלה דברים שראויים להיבחן בוועדה העליונה ספציפית, נקודתית, למי שיש טענות. אם המנהל הכללי יגיד לי שהוא מוכן לקיים עוד ועדה עליונה, דחופה, יחד עם האוצר, לדון באותן סוגיות שעלו כאן, נראה איך אנחנו מתגברים על זה.

לא, אני לא אומר את זה, כי עיריית ירושלים היא האחראית על ההסעות. מקובל עליי מה שתחליט עיריית ירושלים, אחרי בדיקת כל מקרה ומקרה לגופו של עניין, העניין הזה מקובל עליי, והוועדה העליונה איננה עוסקת במקרים ספציפיים. עיריית ירושלים קיבלה התראה מוקדמת שנתיים לפני תום המועד, היא ידעה מתי מסתיים המועד, ניתנה לה גם אורכה של שנת לימודים אחת לצאת בהדרגתיות מן ההסכם. היתה תוספת של שנה אחת, שנה שישית, מעבר לחוזה, והיום העירייה תבדוק כל מקרה ומקרה לגופו, במקום שצריך להכיר בעניין יכירו בעניין, אבל מה שנהוג בכל מדינת ישראל ינהג גם בירושלים, למרות שהיא עיר בירתנו.

באשר לצפת, אדוני מוכן לקיים דיון נוסף?

מאוד. אני מציע לראש העיר צפת להביא את כל טענותיו בפני ועדת ההסעות המרכזית והוועדה תדון. תמיד יש חריגים, לא יושבים רשעים בוועדת ההסעות והעובדה שאושרו חריגים בהיקפים מאוד מאוד גדולים. יש תנאים טופוגרפיים שהם אופייניים ליישובים מסוימים, לא רק בעניין של גב ההר, עליות וירידות, גם העיר חיפה היא לא פשוטה כל כך וגם רשויות מקומיות אחרות. יש תנאים של חום וקור. נדון בזה.

המנהל הכללי, עוד שאלה אחת, האם נראה בעיניך---

האם אפשר לפני תחילת הלימודים?

לא, אני מציע שתשבית ואחרי זה נדון בעניין.

לא, אני לא מציע להשבית.

אני מציע להשבית.

אדוני, באופן מסורתי, אני מקווה שוועדת החינוך---

למה הוא רוצה להשבית?

אדוני, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אבל אנחנו בתור הורים נכים באנו להשמיע לכם, אתם לא שומעים אותנו.

אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אדוני, אני אפשרתי לשני נציגי הורים---

לא אפשרת, אשתי דיברה פה חצי דקה, יש לנו עוד הרבה מה לומר. אני הפסדתי את העבודה שלי וגם אשתי הפסידה את כל ה---

אדוני, אל תכריח אותי להוציא אותך.

אין מישהו ששומע. הנה, ראש העיר של ירושלים---

אדוני, אל תכריח אותי... אדוני הסדרן.

לראש העיר ירושלים לא אכפת, הוא לא נמצא פה כמו ראש עיריית צפת וזה מה שהוא אומר לנו. למה בבית"ר, במודיעין עילית, יש הסעות לנכים? למה בירושלים אין?

אדוני, אדוני.

אם אדוני המנהל הכללי אומר שבירת ישראל היא אותו דבר, למה ירושלים לא כמו בית"ר ומודיעין?

אדוני, אתה ביקשת שאשתך תדבר, אשתך דיברה.

לא, אנחנו באנו, הרבה הורים, להשמיע. יש לי עוד בעיה. בשבוע שעבר---

אדוני, זה לא עובד ככה.

---כמעט נדרס באוטובוס, בגלל שהסייע לקח אותו באוטובוס ולא היו הסעות, הנהג סגר את האוטובוס והוא המשיך לנסוע כשילד נכה, עם כיסא גלגלים, היה באוטובוס. מי ייקח את האחריות על זה?

תודה רבה, אדוני. שב בבקשה.

לא באנו כדי לשמוע אתכם, באנו כדי שאתם תשמעו אותנו.

לא, אדוני, אתה באת כיוון שהזמנתי אותך. בוא נעשה סדר, אתה הגעת לכאן מפני שהזמנתי אותך. אם לא הייתי מזמין אותך, לא היית נכנס לחדר.

כן, אבל לא שומעים אותנו.

אדוני, אתה אומר דבר שהוא לא אמת. אפשרנו כאן לשני הורים וגם לרעייתך לומר את אשר על לבה והיא אמרה את אשר על לבה בשפה ברורה ורהוטה, ואני מבקש ממך לא להפריע כרגע את ישיבת הוועדה. תודה רבה לך, אדוני.

אדוני המנהל הכללי, אני רוצה לשאול אותך שאלה. האם נראה בעיניך תקין שילד בכיתה א', שיש לו ADHD, ייסע בשני אוטובוסים, למרות שהמרחק הוא 2 קילומטרים פחות 100 מטרים. האם זה תקין שילד כזה בכיתה א' ייסע בשני אוטובוסים?

אדוני היושב ראש יודע בדיוק כמוני שיש ועדת שיבוץ מקומית, שהיא צריכה להחליט על העניין. אני לא מתאר לי שמר גיספן, או מר דני בר גיורא, שדנים בעניין, הם רשעים ושולחים ילד שנמצא במרחק 300 מטר מבית ספר בשלושה אוטובוסים. הם ידונו בכל מקרה לגופו, הלוא כל פרט עומד בפני עצמו.

אני מבקש ממר דני בר גיורא, לשלוח מכתב בהול לכל 800 ההורים, ולהגיד להם שאתם מוכנים לקיים דיון פרטני ביחס לכל ילד וילד. אנחנו מבקשים שמי שלא עומד בקריטריונים... עד כיתה ה', זה אוטובוס אחד בלבד. מכיתה ה' אפשר גם לנסוע בשני אוטובוסים. גם אם עדיין לא עובד המרחק, תגיש את הבקשה לוועדת ההסעות העליונה, להחריג את אותם ילדים עד כיתה ה', כולל כיתה ה', שאובחנו. אני מדבר רק על ילדים מאובחנים, שצריכים לנסוע בשני אוטובוסים, וכמובן באותם שזה חורג מהמרחק, כמו ששמענו כאן. ואני מבקש לקבל דיווח על כך.

אני רק אומר לך, אדוני המנהל הכללי, מניסיון אני יודע שוועדות השיבוץ לא תמיד מתחשבות בסוגיית ההסעות ואני לא בטוח שיש קשר, או יותר נכון אני די בטוח שכמעט אין קשר בין ועדות השיבוץ לבין מערך ההסעות. את זה אני יודע מכל התלונות שקיבלתי.

כן, מר שוחט? הערה אחרונה.

לא קיבלתי תשובה לגבי נושא סבסוד גילאי שלוש.

זה בישיבה הבאה.

טיפלנו בשנה שעברה גם בסוגיה של הסיוע לילדים האלרגיים. נמצאת כאן גב' תמר כוכנר. בבקשה.

בדיוק לפני שנה ישבנו כאן ודנו בנושא של הילדים האלרגיים, ואז גם, אני חושבת, נחשף בפני הוועדה די בפעם הראשונה שהנושא הזה אכן קיים בבתי הספר. אותם ילדים שלטענתנו, ההורים, ועמותת יע"ל (יד עזר לחולה) שמלווה אותנו, אלה ילדים שבגילים הקטנים הצעירים לא יכולים להיות בבתי הספר ללא סיוע. הוועדה בזמנו סגרה שיהיו מספר דברים שייצאו אל הפועל. בפועל לא הכל קרה, אבל דבר אחד חשוב כן קרה והוקמה ועדה בין משרדית, של משרד האוצר, משרד הבריאות ומשרד החינוך, שדנה במהלך שנה שלמה בנושא שלנו, הגיעה למסקנות, קבעה קריטריונים ואני, כאמא, אחרי מרוץ מאוד גדול אחרי משרד החינוך, קיבלתי את ההודעה ממש לקראת שנת הלימודים שהנה אוטוטו זה נסגר. לפני חודש הרמתי שוב טלפון לגב' עירית ליבנה ומסתבר ששוב יש נסיגה אחורה והילדים שלנו ב-1 לספטמבר הולכים לבתי הספר ללא הסיוע, תוך כדי סיכון חייהם. אני שולחת את הילד שלי בידיעה שייתכן שהוא פשוט חשוף לסכנת מוות מיידית ואני בבעיה, אני מודה. לכן באתי לכאן, כדי להרים את הנושא שוב לסדר היום. אנחנו לא נוכל לשלוח אותם ב-1 לספטמבר לבתי הספר.

לכן אפשרתי לך. כמו שאמרת, אנחנו התוודענו לסוגיה הזאת לראשונה בשנה שעברה, והיה ברור גם אז שיומיים לפני פתיחת שנת הלימודים לא ניתן הרבה לעשות, אבל אני מקווה שבמשך השנה משרד החינוך, אולי גם יחד עם משרד הבריאות, התארגנו לסוגיה. נמצא איתנו גם משנה למנהל הכללי במשרד הבריאות, דר' בעז לב. בבקשה, גב' עירית ליבנה.

בשיתוף פעולה בין משרד הבריאות למשרד החינוך והאוצר והשלטון המקומי, שנה שלמה עסקנו בנושא כדי להסדיר את זה. אנחנו כולנו מודעים לבעיה, אנחנו כולנו רוצים לפתור אותה. את ההחלטות המקצועיות וההגדרות המקצועיות עשינו עם משרד הבריאות, לגבי הרחבת הזכאות של הילדים, בנוסף לאלה שמקבלים היום, והסדרה של כל הנושא הזה. קבענו, התארגנו, עשינו סקר בשיתוף משרד הבריאות ומשרד החינוך, לדעת מה ההיקפים שבהתחלה היו נעלם בעינינו. יש לנו יותר הערכה, עדיין היא לא לגמרי מדויקת, כי כשנחזור עכשיו אל הילדים ונקבל מסמכים רפואיים מדויקים, יהיה לנו יותר ברור מי בהחלט זכאי. הגענו להסכמות בין ארבעת הגופים האלה, בריאות, חינוך, אוצר ושלטון מקומי, והיה לנו ברור שאנחנו מתקדמים ונתקלנו בקשיים ושידרה את זה האם, לגבי הנושא של השלטון המקומי. לגבי שאר שלושת הגופים, הנושא מוסדר, מוסכם.

מה מוסדר, מה מוסכם?

כיום מתקיימת ועדה בין משרדית, משרד הבריאות ומשרד החינוך, שילדים שנדרשים לטיפול פולשני בשגרה מקבלים סיוע בהתאם למצבם והדרישה הרפואית. הרחבת הקריטריון או ועדה שהרחיבה את הקריטריון לילדים במצבי בריאות מסכני חיים, שעיקר הנושאים הם שניים, זה הרגישויות למוצרי מזון מסוימים ואפילפסיה בלתי נשלטת או קשה, ועוד נוספים, אבל אלה שני המרכיבים, יקבלו ליווי לצורך השגחה. כי פה לא נדרש טיפול, נדרשת השגחה בלבד, לשעות שהותם במוסד החינוכי בגיל חובה, לא לפני גיל חובה, לצערנו, ועד גיל הגעתם לעצמאות תפקודית. זה יכול להיות שמונה, זה יכול להיות תשע.

וזה יתחיל לעבוד מראשית שנת הלימודים? יש חוזר מנהל כללי, יש הוראות?

זה אמור היה להתחיל לעבוד בראשית שנת הלימודים. היתה לנו התחייבות בכתב ממרכז השלטון המקומי להשתתפותו בעניין הזה. לצערנו הרב מרכז השלטון המקומי הודיע לנו שהוא לא העביר, ההתחייבות שניתנה בכתב מהמנהל הכללי של השלטון המקומי איננה תופסת מפני שהנושא לא עבר במוסדות המרכז והם ביקשו להעביר את הנושא הזה בצורה מסודרת במוסדות הרשמיים של מרכז השלטון המקומי. עד רגע זה אין לנו תשובה ממרכז השלטון המקומי מפני שהרשות המקומית היא שצריכה להעסיק את הסייעות לנושא הזה. אין לנו תשובה ממרכז השלטון המקומי, האם מכתב ההתחייבות של המנהל הכללי של מרכז השלטון המקומי תופס או לא תופס. שאר השותפים ערוכים ומוכנים.

כולל תקציבית.

כולל תקציבית.

מרכז השלטון המקומי, גב' רות מדר-דיין.

בישיבה שקיימנו עם משרד הבריאות בשבוע שעבר התקבלה החלטה שאין בעיה תקציבית בתחילת שנת הלימודים, מאחר ומשרד הבריאות והחינוך יתחילו ויעבירו את תקציבם ומרכז השלטון המקומי יצטרף תוך כדי תנועה.

אדוני המנהל הכללי, יש פה הודעה לפרוטוקול, של מנהלת מקום ראש מינהל החינוך של השלטון המקומי.

אני שמח על ההודעה ומברך עליה.

אתם אמורים להפעיל את זה. יצא חוזר שלכם לראשי הרשויות, 'נא להפעיל', 'אלה הסדרים'? מהצהרות פה עוד לא יוצא שום דבר. מתי ייצא החוזר של השלטון המקומי לרשויות המקומיות שהגעתם להסדר עם משרדי החינוך, האוצר, הבריאות, לכל עם ישראל, ו'נא לקבל סייעות על פי הקריטריונים...', מתי ייצא החוזר הזה?

מה שהוסכם עם משרד הבריאות בשבוע שעבר שמה שהיה עד עכשיו ימשיך להיות בתוספת מספר הילדים שכרגע אושרו, מדובר ב-70 ילדים, והתקציב של הרשויות המקומיות יינתן לאחר שהאישור יעבור בהנהלת מרכז השלטון המקומי.

לא, אנחנו מדברים על שני דברים שונים. את היית פה במהלך הישיבה, ברבע השעה האחרונה? אני צריך להסביר את הדברים השונים, או את מבינה לבד? מדובר פה על אוכלוסייה חדשה שבעבר לא קיבלה סייעות, הגדירה אותה יפה גב' עירית ליבנה.

לא ניתן לתת אישור עד שלא חותמים עם ההסתדרות.

לא מדובר פה בעשרות, שלא תהיינה אי הבנות.

מדברים על סייעות רפואיות, תוספת כרגע של 70 שאושרו לתחילת שנת הלימודים.

ברשותך, אני יכול להסביר. הנושא הזה תוקצב בחסר בשנה הנוכחית. חסרים 2 מיליון ועל כך הסכמנו, משרד החינוך ואנחנו, משרד הבריאות, לתקצב את 70 הילדים האלה שהם באותם קריטריונים של ילדים שקיבלו בשנה שעברה. מדובר על תוספת של כ-300 ילדים גג, ככל הנראה, זה על פי דיווחי הרשויות המקומיות, שזקוקים להשגחה בשל מצבים מסכני חיים. אנחנו יכולים להתחיל את זה השנה, אבל זה תלוי גם בהתחייבות של השלטון המקומי לגבי כלל התקציב. אנחנו חושבים שיש מקום, ויש היערכות לתת את זה, רק צריך את המחויבות שלהם. במידה וזה נדחה בחודש-חודשיים ואנחנו יודעים שהכסף הזה נתון, ניתן את השירות.

אנחנו ביקשנו לעשות את הדברים בצורה מסודרת מאחר וכיום אין הסדרה של הנושא הזה. הסייעות האלה צריכות להיות מוגנות על ידי הסכם עם ההסתדרות, צריך לוודא מה רמת השכר שלהן, מה משתמע---

ריבון העולמים, כל זה דיברנו כעת חיה לפני שנה. מה אומר האזרח לגבי רשויות שלטוניות? אומר לך המשנה למנהל הכללי של משרד הבריאות, מדובר בדברים שהם מסכני חיים. עד כדי כך אנחנו אדישים לחיי ילדים?

גם ה-GIS מסכן חיים.

מדובר ב-300 ילדים. זה הופך להיות בעיה בין לאומית? מה, צריך לקיים עוד ישיבה, השבוע? ביום שלישי? בעוד יומיים? להביא לפה את ראש השלטון המקומי, להביא לפה עוד פעם את כל המנהלים הכלליים ואת השרים ולעשות מהומת אלוהים? מה קורה איתנו? מה קורה איתנו?? למה זה קורה לנו, הדבר הזה?

אדוני היושב ראש, מרכז השלטון המקומי נאלץ פעם אחר פעם לקבל התחייבויות על עצמו. כיום זה 20 מיליון, בעוד חמש שנים זה יכול לעלות 40 מיליון, כאשר אנחנו מחויבים לתת רבע. כיום אנחנו לא מקבלים שיפוי תקציבי לשחיקה של 500 מיליון שקל ממשרד החינוך, עד היום הרשויות המקומיות הסיעו את הילדים האלה, למרות ה-GIS, מתוך אחריות לביטחונם של הילדים. אנחנו לא יכולים להמשיך ולקחת עלינו נטל שלא נוכל לעמוד בו.

אומר המנהל הכללי של משרד החינוך שיש התחייבות של השלטון המקומי.

אז אנחנו נעביר את זה בהנהלת השלטון המקומי, שתתכנס החודש, בתחילת חודש ספטמבר.

את זוכרת בדיוק מתי?

בשבוע הראשון או השני של חודש ספטמבר.

בקשתי שתודיעי לגב' יהודית גידלי מתי הישיבה ותביאי את בקשתנו להביא את זה להכרעה. אנחנו נקיים פה ישיבה מיוחדת, יומיים-שלושה אחרי זה. אנחנו סבלניים.

השלטון המקומי הוא לא הבעיה כאן.

הוא הבעיה.

עד היום הנושא הזה תוקצב ב-100% על ידי משרד הבריאות.

אני לא עושה את הסדרים. אנחנו מפקחים על רשויות שלטוניות, גם על משרדי הממשלה וגם עליכם. אני לא עושה את הסדר ביניכם. יש ממשלה שתעשה את הסדר ביניכם. יושב פה מנהל כללי, יושב פה משנה למנהל כללי, את מייצגת את השלטון המקומי, שבו ביניכם, תסתדרו, אנחנו מפקחים על כך שילדים שנמצאים בסיכון חיים יקבלו השגחה ראויה ולא להכניס ילדים לסיכון חיים. זה מה שאנחנו מבקשים. לכן אני אומר לכם, אדוני המנהל הכללי, ולך, אדוני המשנה למנהל הכללי, אנחנו נקיים ימים אחדים אחרי ישיבת השלטון המקומי ישיבה מיוחדת, זה יהיה מיוחד באותו יום, כדי לטפל בסוגיה הזאת. אני לא אעזוב את זה. אני מאוכזב כמוך.

ביום רביעי אני עוזבת את מקום העבודה שלי, לוקחת את הילד שלי לבית הספר ואני לא יכולה לעזוב אותו שם.

לצערי אלה המערכות השלטוניות. אני אומר לך בגלוי, אני מתבייש בהן. מה אני אגיד לך?

זה שנה שלמה.

מסכים איתך, אני מתבייש בהן, אבל אנחנו עושים את חובתנו כחברי כנסת, מפקחים על הרשות המבצעת, מעלים דברים לסדר, תובעים מהם, נעקוב אחרי זה ולא נניח להם עד שיימצא פתרון לסוגיה הזאת.

אני מאוד מקווה שהשלטון המקומי יכבד את ההתחייבות שלו בכתב, שהיתה התחייבות בין הראשונות לקיום העניין הזה ושזה יעבור מהר במרכז השלטון המקומי.

גם אני מקווה. לשמוע הערה כזו שהחיים של הילדים שלנו נמצאים בעיני השלטון המקומי במקום האחרון, לצערי, זה פשוט יותר ממקומם. זה עצוב לגדל ילדים במדינה שרואה את זה ככה.

את צודקת. תודה רבה.

עכשיו אדוני, המשנה למנהל הכללי במשרד הבריאות, דר' לב. בישיבה הקודמת, לפני שבועיים, העלו ספק האם מערכת החינוך מוכנה בהיבט הרפואי. נמסר לנו שיש חברה שזכתה בהפעלה של שירותי האחיות בבתי ספר, אבל הסתדרות האחיות הודיעה שהיא לא תאפשר את ההפעלה של האחיות של אותו זכיין כל עוד אין הסכם עבודה של אותן אחיות. אני לא נכנס לגופו, האם זה הסדר ראוי, הסדר לא ראוי, האם זה אחות בית ספר כמו שלנו היתה, אני לא נכנס לדברים האלה, אבל גם את המעט, איפה עומד הדבר הזה?

נציג הזכיינים נמצא כאן ואולי הוא יוכל לדווח לנו איפה הנושא הזה עומד. אנחנו נכנסנו למן תמונת גישור מרחוק בין האחיות לבין הזכיין. במקביל הזכיין מגייס אחיות ותיכף הוא ידווח לנו איפה הוא עומד ואנחנו כולנו סמוכים ובטוחים ש---

נשמע אותו. מי הזכיין?

בוקר טוב לכולם. ביקשנו להגיע כאן לדיון היום על מנת להציג את הסטטוס שלנו, כפי שהוא, נכון להיום בבוקר. מעבר לכל ההליכים המשפטיים שהתנהלו עד לפני כשבועיים בערך בבית המשפט המחוזי, אנחנו התחלנו בפעולות היערכות שכוללות גם הערכות מבנית-ארגונית וגם קליטה מאסיבית של אחיות שהועסקו על ידי הספק הקודם, האגודה לבריאות הציבור.

במקביל, למרות הכל ולמרות הפרסומים, אנחנו כן מקיימים דיאלוג עם הסתדרות האחיות. אפילו היום גב' אשכנזי מוזמנת אלינו בארבע וחצי, יחד עם גב' אילנה כהן, לדיון.

אתה יודע שפתיחת שנת הלימודים לא נדחתה, היא תהיה ביום רביעי השבוע.

אני מקווה שהיא לא נדחתה. ללא קשר, כמו שאמרתי, לכל הפרסומים ולכל הבאז התקשורתי, אנחנו מגייסים אחיות. קלטנו עד היום מעל 80 אחיות שהגיעו אלינו.

מתוך כמה?

המספר, לצערי, לא ידוע גם לנו, כי קיבלנו מספר רשימות, כל רשימה מדברת על מספרים אחרים, אבל מדובר בכמה מאות. בין 250 ל-400.

אומר המשנה למנהל הכללי, כ-400. כדאי שתדע.

אני מכיר גם את הרשימה של ה-400 ואני מכיר גם את הרשימה של ה-250 ולכן אני אומר, שוב, המספר המדויק לא ידוע.

מי קובע את המספר?

אנחנו פונים בכל מקרה לכל האחיות שמופיעות ברשימה.

מי קובע את המספר של כמה אחיות אתה צריך לגייס?

אנחנו קבענו את מספר התקנים, אנחנו עומדים על 300 תקנים שאנחנו מחפשים ואנחנו ממשיכים בפעולות הגיוס. אז נכון שבמצב שנוצר, שמצד אחד ההסתדרות דורשת להיכנס למשא ומתן ולחתום על הסכם קיבוצי חדש, מה שלא נאמר בשום מקום, לא במכרז ולא בהסכם עם המדינה, ומצד שני אנחנו מחויבים כלפי ההסכם שלנו להמשיך ולגייס, לכן אנחנו פונים גם לרשימות הקיימות וגם גיוס מן החוץ.

כלומר אתה עומד היום עם 80 אחיות, על 300 תקנים, שאני מניח שזה יהיה כ-400 אחיות. צודק המנהל הכללי, הרי לא כולם יעבדו במשרה מלאה, אולי אפילו 500 אחיות. לדעתי 300 תקנים זה בין 400 ל-500 אחיות. אתה עומד עם 80 תקנים ושנת הלימודים מתחילה ביום רביעי, השבוע. אתה מבין שזו בשורה רעה מאוד עבורנו.

אבל יחד עם זאת חשוב לשים את הדברים בפרופורציה המתאימה. חודש ספטמבר הוא חודש שיש בו שבעה או שמונה ימי לימודים מלאים בלבד. כל השאר זה ימי חופש, שאנחנו מייעדים מראש, גם במכרז וגם בשיחות המקדימות עם המשרד, להתארגנות סופית.

אדוני, גם ליום אחד צריכה להיות אחות בבית הספר.

נכון, ולכן אנחנו פנינו כבר ביום הראשון, ובאנו להסתדרות האחיות ואמרנו להם שאנחנו מוכנים לקלוט את כולם. אנחנו נהיה מוכנים לדבר. קרה מה שקרה, ההסתדרות החליטה לפעול בדרכים שלה, אנחנו עדיין מקיימים דיאלוג, גם היום אנחנו נקיים פגישה. אני מקווה מאוד שנגיע להסכמות, אבל צריך להבין שלא במכרז ולא בשום מקום אחר, לא התחייבנו ללכת ולחתום על הסכם קיבוצי חדש. אנחנו מחויבים, על פי דין, לשוחח עם ההסתדרות, לבוא ל---

ליתר העובדים בנטל"י אין הסכם קיבוצי?

לא.

גב' אשכנזי, בבקשה.

אני הולכת קצת אחורה, לדר' בעז לב, אולי אני קצת יותר ותיקה ממך גם במשרד הבריאות, נזכיר נשכחות.

לא, גב' אשכנזי. את תעשי פה מה שהוועדה מבקשת ממך ולא מה שעולה על דעתך. אנחנו 3 דקות אחרי הזמן ויש עוד נושא אחד, שלפי בקשת חברת הכנסת וילף, אני רוצה לעסוק בו, אז עכשיו אנחנו מתרכזים רק בדבר אחד.

בהחלט, בריאות התלמיד.

אנחנו עכשיו מדברים על האם ב-1 לספטמבר יתחיל השירות לפעול, כן או לא, ואני מבין שזה כפוף לכך שיהיה הסכם עם הסתדרות האחיות. אם את יכולה לעדכן את הוועדה היכן עומד המשא ומתן, האם יש הידברות, מה עומד להיות ב-1 בספטמבר.

ההידברות אמורה להתחיל היום, בשעה 16:30, כמו שמר דיכטר ציין. אני מקווה שזה ישא פרי ושאכן האחיות תוצגנה לעבודה ב-1 בספטמבר.

דיברתם על מכסה של משרות. ההגדרה של פרופ' איתמר גרוטו היא 1,600 תלמידים לאחות במשרה שלמה. כך שהחישוב שנעשה פה היום, על 400 אחיות או 500 אחיות, זה לא כך. מדובר ב-1,600 תלמידים לאחות אחת, זאת אומרת שהיא יכולה להיות, במסגרת המשרה שלה, אחראית על שלושה בתי ספר, על ארבעה, כאשר המשרה היא 1,600 תלמידים וזו הגדרה שגב' אילנה כהן קיבלה מפרופ' איתמר גרוטו. לכן יעלה הספק הגדול אם אותה מכסה של אחיות שכבר חתמו על החוזה, שיש לנו השגות עליו, וזה לא רלוונטי לכאן, אני מאוד מקווה שהדבר יעלה על פתרונו, שהאחיות תוכלנה לחזור בחזרה לעבודה ולתת את השירות כמו שצריך לילד, שהוא זה שצריך לקבל את השירות, בכפוף כמובן לתנאי העבודה שלנו. לכן אני שוב פעם קוראת לחברת נטל"י, בואו נסיים, אני מקווה שהיום, ברוח טובה ונמצא פתרון.

אדוני, המשנה למנהל הכללי, דר' בעז לב, אנחנו ביקשנו שאתה תשתתף, כיוון ששוב, לצערי, כמו שרואים כאן בכל הדיונים, במקום שבו יש חלוקת אחריות בין משרדי ממשלה, תמיד האזרח נופל. גם פה, בתוך בית ספר, שאחראי עליו שר החינוך, מופעל שירות שאחראי עליו שר הבריאות, אני שואל את עצמי איך אנחנו מגיעים למצב שבו ארבעה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים שירות שהוא בעיניי מציל חיים, כמו שירות האחיות, עדיין לא מוסדר. אני לא נכנס עכשיו לוויכוח אם ההפרטה היתה בסדר או לא בסדר, לא נכנס, עמדתי ידועה, אני נגד הפרטות, אני חושב שזו היתה טעות טרגית שביטלו את אחיות בתי הספר במתכונת הישנה והטובה, אבל יש מכשירים חדשים, GIS והפרטת אחיות וכל הזמן מקלקלים דברים מתוקנים. זה פשוט מחלה של הביורוקרטיה הישראלית, במקום רק לתקן אותם, במקום רק להוסיף, אבל אני לא רוצה להיכנס לנקודה הזו כרגע. שאלתי היא כזאת, מבחינת הפיקוח שלנו עליכם, איך אתה יכול להבטיח לנו שב-1 לספטמבר מתחילה שנת לימודים עם שירות אחיות כפי שהם חתומים בהסכם איתכם?

היה מכרז, המכרז היה מסודר ותקין והוגדרו בו התפוקות והוגדרו בו יעדי השירות, יש לי ספק, אבל אני מקווה שהוא לא מבוסס, שחברת נטל"י תעמוד בכל ההתחייבויות שלה כזכיינית של המכרז והיא תעמוד גם במשא ומתן מול הסתדרות האחיות ותגיע להסדרים ראויים. אני מקווה שכך יהיה. הם עובדים בינתיים בנמרצות, גם על מערכת המחשוב וגם על ההתארגנות ואני מקווה שהם יגיעו להסדר. אם הם לא יגיעו להסדר, אנחנו צפויים בתחילת השנה לבעיה וצריך להתארגן ולראות איך מתארגנים. המכרז וההתחייבות של החברה בעינן עומדות.

אנחנו נסכם את זה כך; באותו מועד שנקיים את ישיבת המעקב אחר החלטת השלטון המקומי בעניין הסייעות לילדים האלרגיים, נקיים ישיבת מעקב גם בסוגיית אחיות בתי הספר, לברר שהעניין הזה הוסדר. אם אקבל הודעה, דר' לב, ממך, עד 1 לספטמבר, או ברגע שיש הסדר, שיש הסכם והכל תקין, אנחנו נוותר על הישיבה הזאת, אבל אם לא נקבל הודעה, אנחנו נבקש ממך לבוא שוב, ואני אומר, אנחנו לא נהיה מנומסים. מאוד לא נהיה מנומסים. אנחנו לא נוקטים עמדה, למרות שאני סוציאליסט ואני איש הסתדרות, אבל גם להסתדרות צריך שתהיה אחריות כלפי התלמידים. ואני אומר גם לחברת נטל"י, אתם חברה מסחרית ואני מניח שלא תרצו לחטוף גינוי מפה ועד להודעה חדשה מוועדת החינוך שאתם לא מקיימים התחייבויות כלפי תלמידי ישראל.

אני אומר לשני הצדדים, אני לא שופט ביניכם, תסתדרו ביניכם, תגיעו להסכמים ביניכם, משרד הבריאות נושא באחריות, שר הבריאות נושא באחריות, הוא צריך להשגיח ולפקח ולראות שתגיעו להסכם, אנחנו מייצגים את הילדים והילדים רוצים שירות של אחיות ראוי ב-1 לספטמבר ולא שעה אחרי זה.

אדוני היושב ראש, האם אתה כולל גם ילדים סוכרתיים, ילדים חולים שהסייעים נמצאים---

כן, על זה דיברנו. אני רק אעדכן אותך שיש הסדר בין משרד האוצר, משרד הבריאות ומשרד החינוך, לתקצוב הסוגיה הזאת של עוד 300 ילדים שאתה עכשיו מתאר אותם, שנמצאים בסכנת חיים בגלל אלרגיות שונות. היתה התחייבות של השלטון המקומי למנהל הכללי של משרד החינוך להסדיר את הדבר הזה, כי הם צריכים להיות המעסיקים, אלא שמרכז השלטון המקומי אמר שההתחייבות הזאת כפופה לאישור ההנהלה ודיווחה לנו גב' רות מדר-דיין שישיבת ההנהלה מתקיימת בראשית ספטמבר וקבעתי ישיבה מיוחדת לאחר ישיבת הנהלת השלטון המקומי, לוודא שזה מוסדר.

תרשה לי עוד חצי נושא? הסייעות.

אחרי חברת הכנסת עינת וילף. דר' עינת וילף, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. השאלות שלי מופנות לכבוד השופטת דורנר ולמנהל הכללי של משרד החינוך. אני מקיימת בחודש האחרון מפגשים עם הורים ומנהלים בכל הארץ כחלק מימי ההיערכות ולראשונה בשיחות האלה עולה הנושא של החינוך המיוחד וזה לא עלה בעבר. עולה הנושא של מעמדם של ההורים אל מול גם תהליכי האבחון וגם תהליכי ההשמה. אני מבינה את הכיוון שאליו הלכה הוועדה וההמלצות שלך, השאלה האם אין שום פתח שבו בית הספר אומר- מבחינתנו זה לא יכול להימשך ותמיד תמיד בכל מצב ובכל מקרה ההורים הם אלה שיקבעו לבית הספר כיצד יטופל הילד.

דבר נוסף שעלה בשיחות האלה זה שבגלל המאבקים האלה, גם אם ילדים צריכים להיות בחינוך מיוחד נפרד, הרבה פעמים, כמהלך פשרה, שמים אותם בכיתות חינוך מיוחד בתוך בתי הספר והמורות לחינוך מיוחד באותם בתי ספר סיפרו לי שהן נאלצות להתמודד עם ספקטרום מאוד רחב של בעיות, רק בגלל שיש איזה שהוא ניסיון להתפשר עם הורים שלא מוכנים לקבל את ההמלצות.

דבר נוסף שהועלה זה שלפעמים גם בתהליך המוקדם שבו ההורים נדרשים לאבחן את הילד, יש גרירת רגליים, סירוב לשלוח לאבחון, שוב, כדרך למנוע מבית הספר להמליץ את המלצותיו.

אני ממליצה לחברת הכנסת לעיין בדוח הוועדה, מפני שיש בפנים תשובות לזה.

עיינתי.

ברור שיש לנו גם הצעת חוק, שאני מאוד מקווה שהכנסת תעביר אותה, כי היא הצעת חוק עקרונית שמבססת את זה, אנחנו בהחלט השארנו פתח מילוט כאשר החינוך שנבחר על ידי ההורה מסכן את הילד, או את סביבתו, במקרה כזה לא נעתרים להורים. אבל להורים יש תפקיד מאוד מרכזי בהמלצות הוועדה. באשר ליישום, הרי המנהל הכללי.

כלומר רק אם זה מסכן? לצורך העניין, אם זה לא מאפשר לימודים?

את בחירת ההורים אנחנו בודקים שנה. תאמיני לי שההורה שמטפל בילד בדרך כלל יודע הכי טוב, אבל אחרי שנה בית הספר יכול להגיד, 'הילד הזה לא נקלט', או ההורה רואה בעצמו ואז יש שוב אפשרות ערר וכולי. הכל כתוב.

בתהליך היישום אנחנו נבדוק את כל ההיבטים, אבל אני רוצה לומר שאחד הדברים החשובים, לדעתי, הוא הנושא של בחירת הורים. אנחנו מיישמים אותו בחינוך המיוחד, הלוואי והיינו יכולים ליישם אותו ביתר שאת גם בחינוך הרגיל, ואנחנו נבדוק, נראה מה המשמעויות. לכן יש את הפרויקט הזה ונבדוק את כל ההיבטים, גם איך בית הספר מתמודד עם בחירת ההורים בחינוך המיוחד, איך ההורים מתמודדים עם העניין. הנושא הוא נושא כבד ואני מקווה שנגיע למסקנות נכונות. באופן עקרוני, אני מאוד מאוד תומך בנושא של בחירת ההורים, עם כל הקשיים שהעניין הזה גורם לבית הספר.

אדוני, אנחנו ביקשנו רשות דיבור.

סליחה, גברתי, זה לא הייד פארק כאן.

אבל ביקשנו את רשות הדיבור.

אני לא הבטחתי לתת לכל אחד רשות דיבור.

זה בנושא שעליו הוא מדבר. לילדים שלנו אין איפה ללמוד.

ועכשיו רשות הדיבור היא לחבר הכנסת אורי מקלב.

לילדים שלו יש לאן ללכת ב-1 בספטמבר, לילד שלנו---

גברתי, אנחנו לא עוסקים כאן בעניינים אישיים.

זה לא עניין אישי, זה עניין מערכתי של החינוך המיוחד. יש ילדים שאין להם לאן ללכת, וזה מאוד מרגיז מה שקורה כאן. במשך חצי שעה שמעתי את ראש עיריית צפת. באמת לבי איתך, אבל יש פה ילדים אוטיסטיים, שאין להם מקום ללכת.

גברתי, את לא רוצה שאני אתן לך רשות דיבור?

אני מאוד רוצה, אבל---

אז תמתיני בסבלנות.

אני אמתין בשמחה רבה.

את רק לקחת את זמן הוועדה, במקום לעסוק בנושא אוטיסטים, נעסוק עכשיו בדברים אחרים. קיצרת את זמן הדיון, זה כל מה שעשית. קצת סבלנות. אי אפשר לעסוק בכל הנושאים יחד.

בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש. אני כן רוצה לשבח אותך על הזמן שאתה מקדיש לחינוך המיוחד ועל הנחרצות שלך בעניין ועל העקביות שלך בנושא.

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, שיש עדיין ילדים בחינוך המיוחד שלא נופלים בין הכיסאות, אלא נופלים עם הכיסאות שלהם. ילדים שמרותקים לכיסאות גלגלים, שמשולבים בתוך מוסדות אמנם לא ממלכתיים, אבל מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, מוסדות פטור, והופסקו הסייעים והסייעות לילדים האלה שלא יכולים להיות רגע אחד בכיתה בלי שמישהו מסייע להם. הם ילדים שמשולבים בבתי ספר רגילים, אבל הם צריכים את הסייעת או את המסייע לאותו ילד שהם ישלבו אותם ויעזרו להם להשתלב בתוך מערכת הלימודים, ובאופן שרירותי, ממה שאני יודע בעיריית ירושלים, הופסקה ההשתתפות של עיריית ירושלים. לא מדובר בסכומים גדולים, מדובר בסכומים של כמה מאות אלפי שקלים בשנה. בהתאמה משרד החינוך גם הפסיק את ה-70% שלו ואנחנו נמצאים היום בפני עשרות הילדים האלה שלא יוכלו לפתוח את שנת הלימודים, מכיוון שבלי מסייע או סייעת הם לא יכולים לעשות את זה. אני יודע שאתה שברת ודחית את החופשה שלך בגלל הנושא הזה. לא חלה התקדמות בשבוע האחרון, דהיינו היום המצב הוא שהילדים האלה לא יכולים לפתוח את שנת הלימודים. חלקם כבר נמצאים במוסדות שהתחילו את הלימודים שלהם ובוודאי שאין להם הסעות.

הדבר השני זה התקצוב לחינוך המיוחד למוסדות תרבותיים ייחודיים. על אף ההבטחה של המנהל הכללי בישיבה שהיתה אצלו, שבשנת תשע"א יתחילו המוסדות האלה גם לקבל תקצוב, כרגע הם נמצאים במצב שאין להם שום תקצוב, בלי שנעשתה בדיקה כמה ילדים נמצאים בתוך המוסדות האלה, שהם משולבים בתוך המוסדות והם עדיין בלי תקציב והמשמעות היא ברורה.

אדוני המנהל הכללי.

מה היתה השאלה?

השאלה הראשונה היא באשר להשתתפות של הסייעות בחינוך המוכר שאינו רשמי בירושלים. התקבלה הודעה שאף על פי שהמשרד מוכן לאשר את ההשתתפות שלו בשיעור 70%, מנח"י, שהוא חלק ממשרד החינוך, לא מעביר את ההשתתפות שלו בשיעור של 30% בטענה שהואיל ומדובר בחינוך המוכר, אז זאת לא חובתו. מי שכאן נופל, כמו שהגדיר חבר הכנסת מקלב, לא בין הכיסאות, אלא עם הכיסאות, אלה הילדים.

לא מכיר את הנושא, פעם ראשונה אני שומע אותו.

אנחנו מבקשים, אם אפשר שתעביר את המכתב שלך עוד היום למנהל הכללי בפקס ואם אפשר שהמנהל הכללי יתייחס לזה. המנהל הכללי, בסדר? אוקי.

זה עוד מקרה קלאסי של אי תיאום בין רשויות שלטוניות, שמי שסובל בסופו של דבר זה הילד. לילד בסופו של דבר לא תהיה סייעת וכולנו מבינים שאם בחינוך המיוחד אין סייעת, הילד לא יכול להיות במוסד החינוכי. כל אחד מתחבא מאחורי הכיסא שלו.

---אמצעי הדואר שלנו, איך אנחנו יכולים להעביר אותם לגורמים הרלוונטיים. דרך ישיבה זה עובד טוב, אני רואה. אם לא היית עושה ישיבה, המכתב בכלל לא היה מגיע לשם. כך זה מסתבר.

המנהל הכללי, אתה יכול להגיב ביחס לשאלה לגבי תקצוב מוסד תרבותי ייחודי?

אני גם לא יכול להתייחס במיוחד בעניין הזה, מפני שעד היום הם לא קיבלו שום סיוע בעניין הזה ולא נכללו במסגרות של חינוך מיוחד ולמיטב ידיעתי המשרד לא תקצב אותם, אלא אם אני טועה כאן.

אפשר להסביר? עד שהיה את החוק מוסדות תרבותיים ייחודיים, המשרד תקצב את הילדים האלה כ-07. מרגע שהתחיל חוק תרבותי ייחודי, סוכם בוועדת החינוך ובחוק עצמו נכתב שאין לנו 07 ואנחנו נקבל שילוב. המנהל הכללי ענה במספר תשובות וגם בפרוטוקול שהיה בישיבה אצל המנהל הכללי וגם בתשובה שהמנהל הכללי ענה לסגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש, נאמר שאנחנו ניכנס בהשתלבות מסוימת. המוסדות לא קיבלו שום אינפורמציה איך זה אמור לקרות, מה אמור לקרות, כי בחוק כתוב במפורש, ללא שום סייגים, ללא תקנות וללא כלום, שמגיע לנו ילדי שילוב בחוק שנתיים, ואנחנו לא מקבלים את זה.

וסגן השר לא יכול היה להוציא עכשיו תשובה לקיים פגישה עם המנהל הכללי כדי להסדיר את הדבר הזה?

אני לא דובר שלו.

אז אני מציע שהוועדה תפנה לסגן שר החינוך, כדי שיקיים פגישה עם המנהל הכללי של משרד החינוך, כדי להסדיר את הסוגיה הזאת. באמת, בשביל זה ישיבה?

חברים, אנחנו עוברים עכשיו לסוגיה של הילדים האוטיסטים. אני אאפשר לשני הורים. בדרך כלל אנחנו נותנים להורה אחד, אבל היתה בקשה, נאפשר לשני הורים, בתמציתיות בבקשה.

אני אמא של גיא, בן 13. כבוד השופטת דורנר, גם שיתפנו אותך בכל הסיפור, פנינו גם למנהל הכללי של המשרד.

מדובר על שלושה ילדים. אנחנו נאלצנו למצוא להם מסגרת לשנה הבאה, ילדים אוטיסטים בתפקוד נמוך שכל אנשי המקצוע המליצו לשלב אותם במסגרת קטנה, בשל הקשיים החושיים והרגשיים שהם סובלים מהם. אנחנו והצוות המקצועי באמת היינו בכל בתי הספר באזור תל אביב והמרכז והמפקחת האחראית המליצה לנו על בית ספר אופק בהרצליה, שהוא בית ספר לפיגור ובית ספר קטן מאוד. ביקשנו שיבוץ בבית ספר אופק והתשובה שקיבלנו היא 'או שתשנו את ההשמה של הילדים שלכם לפיגור ואז תקבלו את בית ספר אופק', או 'אם אתם רוצים שהם יישארו אוטיסטים', כמו שהם בכל מדינת ישראל, במשרד החינוך עד היום ובמשרד הבריאות ובביטוח לאומי, במס הכנסה או בכל מקום אחר, 'אז נשלח אותם לבית ספר של אוטיסטים', כשבית הספר הקטן ביותר יש בו 70 תלמידים היום, וזה בית ספר מאוד גדול במונחים של חינוך מיוחד. הרשות שלנו, עיריית תל אביב, הוציאה לנו מכתב שאומר שבתחומי הרשות אין מסגרת מתאימה, משום שהמסגרות שלה מלאות בתלמידים. בבית ספר גיל בתשע"א היו 84 תלמידים, כשבית ספר לחינוך מיוחד לא אמור להיות עם יותר מ-80, תלמידים בגילים 13 עד 21, לא א' עד 21. בחטיבת ביניים רבין יש 70 תלמידים. כל הנתונים מאתר משרד החינוך, לא המצאנו אותם. ובעצם כרגע אין לנו שיבוץ לילדים שלנו. מנסים לכפות עלינו שיבוץ לבית ספר גיל, שהוא בית ספר לאוטיסטים הגדול ביותר במדינת ישראל, כשברור לכל הגורמים המקצועיים שהוא לא מתאים לילדים שלנו.

בעצם ועדת השיבוץ וועדת ההשמה דיברה על שלושה מאפיינים של מסגרת שמתאימה לילדים, מסגרת קטנה, מסגרת שבה ימשיכו את תכניות התקשורת שלהם, הם מתקשרים באמצעות מחשב, ומסגרת שתטפל בהם כאוטיסטים ולא כמשהו אחר שהם לא. בית ספר גיל לא יכול לתת מענה לזה, הוא בית ספר שאין בו קלינאי תקשורת אפילו, מבחינה אידיאולוגית דרך אגב אין בו קלינאי תקשורת, והוא גם גדול מאוד ולכן הם לא יוכלו להסתדר בו. לדעת כל אנשי המקצוע. דרך אגב, לא מדובר פה על גחמה אישית שלנו, הילדים האלה מלווים על ידי פסיכולוגית, קלינאית תקשורת, בשש השנים האחרונות. כולם הגישו את המלצותיהם לוועדה, ובעצם משרד החינוך מנסה לא יודעת מה לעשות פה. אני מבינה למה לא רוצים לפתוח כיתות של אוטיסטים בבתי ספר לפיגור, כיתה של אוטיסטים עולה הרבה יותר כסף בעוד שבכיתות של פיגור את יום הלימודים הארוך מממן משרד הרווחה ולא משרד החינוך. זו דרך מצוינת להעביר אוטיסטים לפיגור ואז בעצם נממן להם יום לימודים רק עד 14:30, מ-14:30 זו כבר בעיה של משרד הרווחה, זה לא כסף שלנו.

אני מציע לא לחשוד בכשרים.

אוקי. רק עוד דבר אחד. יש תקדים, לפחות חמישה בתי ספר במערכת החינוך שהם בתי ספר שמוגדרים כפיגור יש בהם כיתות של אוטיסטים. זאת אומרת לא ביקשנו משהו שלא קרה קודם.

מי עוד ביקשה רשות דיבור?

אני אמא לשני ילדים על הספקטרום, אחד מהם משולב בצורה מושלמת, השני הוא בתפקוד מאוד נמוך ושניהם עולים השנה לכיתה א', כשלקטן ביניהם, בתפקוד מאוד נמוך, עד לפני שלושה ימים לא היתה מסגרת. דיברת, ראש עיריית צפת, על היסעים, הילד שלי אמור לנסוע כל יום 52 קילומטרים לכל צד.

את מדברת אליו או לוועדה?

אני מדברת אל כולכם. אני משתתפת עם איילת, עם מה שהיא אומרת, הבעיה היא אחרת. הבעיה הרבה יותר מוגדרת, אין מענה לילדים אוטיסטים, אין מספיק בתי ספר, אין מספיק היענות להורים, אין כיתות לילדים אוטיסטים, לא בכיתה א', לא בכיתה ג' ולא בכיתה ז', לא כשהם עולים לחטיבה. אין שום מחשבה עליהם. במחוז תל אביב הבעיה היא הכי גדולה. במחוז תל אביב, מהרצליה בצפון עד חולון-בת ים בדרום, כשיש לך את אור יהודה, רמת גן, בני ברק, קרית אונו, תל אביב רבתי, יש שלושה בתי ספר. אין מענה לילדים האוטיסטים, אין מענה להורים, אין עם מי לדבר. אני אמא חד הורית לארבעה ילדים, כולם קטנים, האם אני צריכה ללכת ולבכות 'תנו לי מענה'. עד לפני שלושה ימים לא ידענו איפה הילד שלנו יהיה וכמוני יש פה עוד הורה מהרצליה והורים מחולון והורים מבת ים. לפני שלושה ימים נתנו לנו מענה, בית ספר מסילות בבת ים, דיברת על פיגור? פותח שתי כיתות לילדים אוטיסטים. זה לא מענה לילדים בתפקוד נמוך, זו לא מחשבה וזה לא תכנון. למשרד החינוך יש את כל היכולת לדעת כמה ילדים אוטיסטים יש, הם כולם היו בשנה קודמת במסגרת חינוכית, הם לא הגיעו פתאום והם לא צצו, בטח ובטח שלא ילדים בתפקוד נמוך. אין שום היערכות, אין שום מחשבה. החלוקה הזאת למחוזות לא הולמת---

איפה למדו הילדים שלך בשנה שעברה?

בגני ילדים של משרד החינוך, בגני תקשורת. בהרצליה בלבד נפתחו שלושה גנים כאלה. שלושה גני תקשורת בעיר בארבע השנים האחרונות. בכל גן כזה יש פיצוץ אוכלוסין אך ורק של ילדי הרצליה ועדיין אין מענה.

פנו הורים וביקשו לפתוח. ראש עיריית הרצליה מוכנה לפתוח בית ספר כזה בתוך העיר, היא צריכה את הגיבוי של משרד החינוך.

תודה רבה. משרד החינוך, המנהל הכללי. בבקשה.

ראשית, משרד החינוך מטפל, לקראת שנת הלימודים תשע"א, ב-1,688 ילדים אוטיסטים, גידול של 400 תלמידים בערך משנת הלימודים הקודמת. בי"ת, אני מעורב אישית בפתיחתו של בית ספר לילדים אוטיסטים בגבעת עדה, שהולך להיות אחד מבתי הספר היפים ביותר. אני גם רגיש מאוד לנושא הזה מפני שהייתי שותף בהקמתו של בית הספר לילדים אוטיסטים הראשון במדינת ישראל בתל אביב. אני לא מודע לבעיות ספציפיות. זאת אומרת, אם יש שלושה ילדים שלא מסודרים ולמדו בשנה שעברה במקום מסוים, אינני יודע. אני מבקש להפנות את כל הבקשות למנהלי המחוזות ואם יש בעיות בשיבוצם של ילדים, נשתדל לפתור את הבעיות. אנחנו מאוד רגישים לעניין, אנחנו מאוד קשובים לעניין. לא תמיד יקבלו את מה שרוצים, אבל מאוד מאוד נשתדל.

אני מתפלא מאוד לשמוע את מה שאת אומרת, שיש רשות מקומית שמוכנה לפתוח בית ספר לחינוך מיוחד, מכל סוג שהוא, והמשרד לא נתן תשובה חיובית. בכנס מנהלי מחלקות חינוך, שהיה רק לפני יום או יומיים, הודעתי שכל רשות מקומית שמוכנה לפתוח בית ספר לחינוך מיוחד ויש לה מבנה פנוי או מקום פנוי, המשרד יעזור ויסייע בחידוש המבנה הזה מיידית ויעמיד את כל הציוד לפתיחתו של בית הספר, כך שאני מאוד מאוד תמה על מה שנאמר.

גב' לאה שקד פה, היא זו שמסרבת לפתוח כיתת אוטיסטים בבית ספר אופק.

אני לא מדבר על מקרה ספציפי, אם מתאים עניין זה לעניין אחר, בשביל זה יש גם אנשי מקצוע, אני מדבר על עקרונות. דר' לאה שקד גם מעורבת בפתיחת בית הספר לילדים אוטיסטים בגבעת עדה, היא מעורבת בהרבה דברים.

גבעת עדה נמצאת באזור חדרה-כרכור-פרדס חנה, 10 דקות משם יש בית ספר, שהבן שלי, לשמחתי הרבה, התקבל לשם, ויש עדיין מקומות בבית ספר בברקאי, אבל בכל אזור תל אביב, הרצליה, חולון, כפר סבא, אין שום בית ספר ואין שום מענה. הבעיה היא בחלוקה לאזורים הגיאוגרפיים והחלוקה למחוזות. החלוקה למחוזות לא בהכרח מתאימה לילדים בחינוך המיוחד.

לעניין העקרוני. יש פה איזה שהוא מהלך מאוד מבלבל של משרד החינוך. מצד אחד עושים הפרדה מאוד מאוד ברורה וכתוב במפורש בחוזרי המנהל הכללי שבמידה וילד מאובחן כילד עם פיגור בינוני, ישר מפנים אותו לבית ספר לפיגור. גם ילדים שמאובחנים עם אוטיזם, אותו דבר. ועכשיו אנחנו שומעים שהם מסרבים לשבץ ילדים עם אוטיזם שההורים שלהם מוכנים, הם כבר אומרים 'בסדר, אני מוכן, אם יש כיתה שמתאימה לבן שלי, בבקשה תפתחו אותה בבית ספר לפיגור', אז לא בדיוק ברור לאן הם רוצים---

אני מודה לך. את לא הוספת, לצערי, מעבר למה שנאמר.

אבל זה בעניין העקרוני.

תודה רבה לך, גברתי.

דר' שקד, את רוצה להתייחס לטענה שלא רוצים לפתוח בבית ספר אופק?

אני אומר כך. אנחנו לא נותנים עדיפות ראשונית לתלמידים עם לקויות מורכבות ובכלל זה כיתות לילדים אוטיסטים. גם בדוח של השופטת דורנר נאמר, ואני רוצה לחדד פה איזה שהיא נקודה, בחירת הורים איננה בהכרח שם המוסד החינוכי אליו יישלח הילד. בחירת ההורים היא בין בית ספר רגיל עם תכנית שילוב, כיתה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל או בית ספר לחינוך מיוחד, ויש לי הרושם שלעתים ההורים מתבלבלים ולא שאני שופטת אותם, חלילה, ומנסים לעשות את פעולת השיבוץ שהיא בסמכות של הרשות המקומית.

לצערי הרב, בלי להיכנס יותר מדי, שלושת התלמידים שלא נמצא להם שיבוץ זה שמאחר שבבית הספר שבו הם למדו הכיתה נסגרה, כי היא הפכה ללא תקנית. שלושה ילדים הם אינם כיתה, גם לא לילדים אוטיסטים. אנחנו לא מנסים לחסוך כסף. במשך שנים החזקנו גם בעיר הרצליה---

אז מה יהיה עם שלושת הילדים האלה?

אני פגשתי באופן אישי את שלושת ההורים. נאמר להם שבבית ספר אופק, שהוא בית ספר שמיועד לילדים עם פיגור ולתלמידים עם פיגור בינוני מורכב, לא ניתן לפתוח כיתה לילדים אוטיסטים.

למה?

מפני ששלושה ילדים לא מהווים תקן.

הבנתי. אז מה לדעתך הפתרון עבורם?

כתוצאה מהשיחה עם ההורים, שלושת ההורים אמרו שמדובר בילדים עם תפקוד נמוך. נאמר להם שהם יכולים להשתלב בבית ספר אופק, ואנחנו גם היינו מוכנים לעשות ועדת השמה בהליך מקוצר, למרות שוועדות ההשמה כבר מזמן סיימו את עבודתן. ההורים עצמם טענו שאכן הילדים שלהם הם גם עם אוטיזם וגם עם פיגור בינוני. החשש הכבד שלהם שהם יאבדו את זכויותיהם במס הכנסה או בהוסטל הוא לא מבוסס. תוך כדי הישיבה, כדי למנוע את אותו חשש שאני יכולה להבין אותו, הרמתי טלפון לממונה על האגף לאוטיזם במשרד הרווחה. הורים היו עדים לשיחה, השיחה היתה ברמקול, והודיעה גב' ליליה אבירי, ממשרד הרווחה, שאין בסיס לחשש הזה. ניתן להמשיך לקבל את---

על דעת המנהל הכללי, אנחנו מבקשים שתתקיים ישיבה דחופה, בראשותה של גב' דלית שטאובר, מנהלת המחוז, יחד איתך, יחד עם מי שצריך, כדי למצוא פתרון, ואנא, לדווח לנו עד 1 לספטמבר או עד יום חמישי לכל המאוחר, באשר לפתרון של הילדים---

היושב ראש, גב' דלית שטאובר קיימה ישיבה בנושא. ההורים צריכים להחליט אם הם רוצים כיתה לילדים אוטיסטים ואז אין לנו כיתות, כי שלושה ילדים לא יכולים להוות כיתה, הם יצטרכו לבחור בין בית ספר גיל, גם אם נצטרך לפתוח עוד כיתה ולרווח את הילדים, לבין כיתה לילדים עם מה שאנחנו קוראים פיגור בינוני מורכב, שהוא תצריף של אוטיזם, ואז הם יכולים ללמוד בבית ספר אופק.

דר' שקד, לאור הדיון שהתקיים כאן, אנחנו מבקשים דיון נוסף אצל גב' דלית שטאובר, שהפרוטוקול יעמוד בפניה. הדעות כאן נשמעו ואני מקווה שיימצא פתרון.

---שהיא לא נמצאת פה כרגע, היא נמצאת במקום אחר, היא רוצה לשבח את פעילות משרד החינוך בנושא הסייעות האישיות. השנה עברו מעל 50 פניות בנושא הזה למר אלי חסן. כל הפניות שלנו טופלו לשביעות רצוננו. אנחנו מודים גם למנהל הכללי שטיפל בזה באופן יוצא מן הכלל. אנחנו לא מתעלמים ממה שהיה לנו ביום שישי. היתה לנו הפגנה של 50 ילדים חירשים שמבקשים סיוע של שילוב בחינוך הרגיל. אנחנו לא מתעלמים מהם, למרות שהם לא פנו אלינו, אנחנו מבקשים שהילדים החירשים האלה אכן ישולבו בחינוך הרגיל ויקבלו את מה שמגיע להם. אנחנו מבקשים גם ממך, כבודו, לנהל דיון דחוף בנושא של הסעות ילדים בחינוך המיוחד. זה דבר מאוד אקוטי ומהווה סיכון חיים אמיתי.

אני פונה למנהל הכללי, ביקשת ואמרת שאותם הורים יפנו בבקשות למנהלי המחוזות. בוא נעשה את זה הפוך. נעשה את זה כך שמנהלי המחוזות יבדקו את כל אותן בעיות וצרכים שיש לחינוך המיוחד ויהיו פה ושם תיקונים, אז אותם הורים שצופים בנו, ששומעים את מה שנדון כאן, יוכלו לפנות. אני לא חושב שהמנגנון שמסתמך על כך שההורה יבוא ויפנה למנהלת המחוז ואז הוא יקבל טיפול הוא מנגנון בריא. אני חושב שזה צריך להיות הפוך לגמרי. כל מי שנמצא וזה תפקידו, צריך לעשות את העבודה, ובמידה ויהיו תיקונים פה ושם, זה יכול לבוא לפי הבקשות, אבל האחריות לדעתי קודם כל צריכה להיות על אותם מנהלי מחוזות, הם צריכים לעשות את הישיבות, הם צריכים לעשות בדיקה ואז לעשות הערכת מצב ולהעביר את זה למשרד החינוך, ששם תהיה דרך לפתרון, אם זה בשילוב של רשויות מקומיות ואם זה על ידי אותם המשאבים שיש למשרד החינוך. כך הדבר, לדעתי, יעבוד והמערכת באמת תגיע לפתרונות שהיא מחפשת. לא בדרך שההורים צריכים לחפש את המערכת.

התשובה שלי היא מאוד פשוטה. משרד החינוך, עם הרשויות המקומיות, מטפלים ב-7,687 הורים, רובם לא פונים, כי הם מטופלים מראש, עם לקויות קשות מאוד. אנחנו מדברים על פיגור בינוני, אנחנו מדברים על פיגור קשה, על אוטיזם, על שיתוק מוחין ונכות פיזית קשה, על חירשות, על כבדות שמיעה, על עיוורון ולקות ראייה, על הפרעות נפשיות ועל מחלות נדירות. המגוון הוא רחב ביותר ויש טיפול בכל פרט. לקראת כל פתיחת שנת לימודים יש מקרים ספורים, ואני אומר לך שהם ספורים, של תלמידים שיש בעיות שונות עם השיבוץ שלהם. מיד לאחר פתיחת שנת הלימודים אתה אינך שומע תלונות מפני שהצוותים המקצועיים, הן ברשות המקומית והן במשרד החינוך, מוצאים פתרונות, בדרך כלל לשביעות רצונם של ההורים. מקרים חריגים בודדים אינם לשביעות רצון ההורים. אני חושב שמערכת החינוך המיוחד בישראל מתפקדת בצורה כמעט מושלמת ואני מכיר מערכות חינוך מיוחד בעולם. ניתן לעשות אולי עוד, ואנחנו הולכים לניסיונות או לאלטרנטיבות, אבל בסך הכל מוסדות החינוך המיוחד בישראל מתפקדים ברמה גבוהה. קיבלתי כמה מקרים פרטיים של הורים שיושבים כאן או מייצגים הורים אחרים, נבדוק כל מקרה לגופו ונטפל בהם. בסך הכל במסגרות החינוך המיוחד לומדים למעלה מ-60,000 תלמידים ואין לנו כאן 60,000 הורים שמתלוננים, יש לנו מקרים שלא מצאו את פתרונם ואני מבטיח שימצאו את פתרונם, חלק לשביעות רצונם של ההורים וחלק לא לגמרי.

אני רוצה לסכם את הישיבה ולומר שלא בכדי אנחנו מקיימים לפני פתיחת שנת לימודים באופן מסורתי ישיבת היערכות באשר לחינוך המיוחד, מפני שזאת אוכלוסיית התלמידים הרגישה ביותר שזקוקה לתשומת הלב המרבית, לא בהסדרים מערכתיים, אלא לפעמים תלמיד תלמיד, עם תשומת לב אישית. כל תלמיד הוא עולם ומלואו בכלל, אז בוודאי ילד בחינוך המיוחד, כל תלמיד הוא עולם ומלואו.

סקרנו סדרה של נושאים. באשר לניסוי, רשמנו לפנינו את הדיווח ונעקוב אחריו במהלך חודש ינואר, שהיא נקודת הזמן הבאה כדי לקבל דיווח. באשר לכל יתר הנושאים, סיכמנו כל נושא כשלעצמו, בין אם מדובר בסוגיית האחיות, בין אם מדובר בסוגיית הסייעות לתלמידים בסיכון חיים בגלל בעיות אלרגיות, וכך גם יתר הנושאים, כמו ההסעות וכדומה. מנהלת הוועדה תיקח את הסיכום בתוך כל נושא ונושא ותסכם את הישיבה, כדי שכל הנוגעים בדבר יידעו מה מצופה מהם. ונאחל גם לאנשי המיוחד, נאמר להם חזק ואמץ, על כל העבודה שהם עושים.

יחד עם זאת, אני לא מסתיר את דעתי שכל פעם מקומם לשמוע כיצד התלמידים סובלים או לא מקבלים את מלוא זכויותיהם בגלל אי תיאום או אי התנהלות נכונה של רשויות שלטוניות ותלמידים מאבדים את זכויותיהם, כי כל רשות זורקת אחת על השנייה והתלמיד יוצא נפסד.

אני גם רוצה להודות לשופטת דליה דורנר, שבאופן מסורתי מלווה אותנו בישיבות הוועדה, כדי לעקוב אחר ההמלצות והיא לא רק טורחת לעמוד בראש ועדה ולכתוב המלצות, אלא גם טורחת לאחר מכן לעקוב שההמלצות האלה אמנם מיושמות וכאמור, כפי שהיא אמרה בתחילת הישיבה, יש לנו ניסיון חיובי שאנחנו עושים את כל הדרוש כדי להביא לידי כך שהרשויות המבצעות אמנם תבצענה את ההמלצות שלה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40