PAGE
12
ועדת הפנים והגנת הסביבה

11.8.2010


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 250

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

מיום רביעי, א' באלול, התש"ע (11 באוגוסט, 2010) בשעה 11:30

צו שמירת הניקיון (שינוי התוספת), (העלאת שיעור היטל הטמנה), התש"ע-2010

חברי הוועדה: דוד אזולאי- היו"ר

רחל אדטו

זאב בילסקי
דב חנין
אורי מקלב
חנא סוויד
פניה קירשנבאום
כרמל שאמה

המשרד להגנת הסביבה: השר להגנת הסביבה גלעד ארדן

ד"ר יוסי ענבר- מנכ"ל

דלית דרור – יועצת משפטית

נטע דרורי – לשכה משפטית

יצחק בן דוד

גבריאלה פיסמן – מח' ייעוץ וחקיקה

שלמה בוחבוט

שלמה דולברג- מנכ"ל מש"מ

גמי ברזילי

מוטי ששון – ראש עירית חולון

חיים ביבס

עו"ד איתן אטיה

סימה פרימן

גיל אסויו- מנהל אגף תברואה, עירית ת"א

גל רז – אגף תקציבים, עירית ת"א

אלי דלל – מ"מ ראש עירית נתניה

שלמה רוטנברג – עירית אשדוד

אלי דוקורסקי – ראש עירית קרית ביקאליק

לינדה ששון - דוברת

איצה מאיר – יו"ר פורום איגודי ערים

עו"ד כפיר כהן

אריה מצליח – כלכלן ראשי

נעמי צור – סגנית ראש עירית ירושלים

פיני קבלו – סמנכ"ל רווחה מ.ש.מ

דבורה פורמן סילס – אדם טבע ודין

ערן ספיר – מ"מ מנכ"ל ואוליה שירותי איכות סביבה

עומד לבנברג

חזקיה ישראל – מנהל מלקה

יפה שפירא

גלעד קרן, ורד קירו

לאה קיקיון

צו שמירת הניקיון (שינוי התוספת),
(העלאת שיעור היטל הטמנה), התש"ע-2010

צהריים טובים וחודש טוב לכולנו, אני מתכבד לפתוח את הדיון. על סדר היום - צו שמירת הניקיון (שינוי התוספת), (העלאת שיעור היטל הטמנה), התש"ע-2010. אני רוצה לקדם בברכה את כבוד השר להגנת הסביבה, את כל ראשי הערים והאורחים. אני יודע שהדיון הזה הוא טעון – עיניכם הרואות עד כמה, האולם יעיד על כך והנוכחים עוד יותר. אני מבקש לשמור על איפוק. מי שיבקש רשות דיבור – יקבל.


אני אפתח את הדיון. הנושא של חוק ההטמנה מעורר גלים רבים. אני יודע שהנושא בוויכוח. שמעתי טענות, גם מצד השלטון המקומי. אנחנו קיימנו לפני הדיון כאן התייעצות מקדימה בין פורום מצומצם של ראשי רשויות, והשר להגנת הסביבה. ואני אומר, רבותיי, והשר להגנת הסביבה, צריך לזכור שנושא ההטמנה הוא חשוב. כל המדינות מתפתחות ומתקדמות בעניין הזה בצעדי ענק. אין סיבה שמדינת ישראל תישאר מאחור. מה לעשות, לצערנו הרב אתרי ההטמנה במדינת ישראל הולכים ופוחתים. זה מזכיר לי, מבלי שנרצה, אבל אני מניח שגם את הנושא הזה ראשי הרשויות מכירים – גם בנושא הקבורה הרוויה – גם שם אנחנו מכירים את קבורת השדה והקבורה הרוויה. מה לעשות, לצערנו הרב מדינת ישראל היא מדינה קטנה, שהולכת וגדלה, ומצוקת הקרקע היא לא לטובתנו, ואם פעם התרגלנו ללוקסוס שהיו לנו הרבה שטחים הרי שהיום המציאות הקיימת היא שהשטחים האלה הולכים ומצטמצמים, גם שטחי ההטמנה, ובסופו של יום נגיע למצב של אתרי הטמנה מצומצמים ביותר, שבסופו של דבר העלויות להשתמש בהם יהיו יותר גבוהות ממה שהיום, ולכן אין ברירה – נצטרך כולנו להתיישר ולמצוא את הדרכים גם למחזור וגם לפחות הטמנה.


אני אבקש מכבוד השר לפתוח את הדיון עד להכנת המצגת.

אני אאפשר להציג את המצגת אני רק אומר מה מהות הבקשה. תודה, קודם כל, אדוני היושב ראש על כינוס הדיון ותודה לכל מי שהגיע. אני חושב שאין הרבה דברים יותר לא ברורים מאליהם ולא קלים יותר לשר מאשר – אלא אם כן הוא חייב לעשות את זה, כמו שר האוצר, מאשר לבוא ולבקש לייקר תעריפים ולא משנה כרגע אם זה לצרכן הסופי, לבעלי העסקים או לרשויות מקומיות שמנהלות את החיי היום יום של האזרח. אני מתאר לעצמי שהחברים כאן מבינים שזה לא דבר פשוט, לא עבורי ולא עבור המשרד. אבל אני חושב שלכולנו, ראשי הערים, השלטון המקומי, חברי הכנסת, לי, בוודאי – יש אחריות גם להסתכל מה המצב במדינת ישראל ולאן מדינת ישראל הולכת. והמציאות היא עגומה. המציאות היא שמדינת ישראל מפגרת באחוזי המחזור שלה באופן דרמטי אחרי כל מדינות העולם המערבי. ולא רק שהיא מפגרת באחוזי המחזור, זה לא סתם איזשהו מספר שאנחנו רוצים להיות בו גבוהים יותר. האלטרנטיבה למחזור הפסולת והשימוש החוזר בחומרי הגלם, וזה שזה יכול לייצר מקומות תעסוקה במדינת ישראל, להצמיח את הכלכלה ולמזער פגיעה בסביבה, כי אתה יכול להשתמש שוב באותם חומרי גלם, \החלופה – פוגעת בסביבה. כשאתה הולך ומטמין באופן פרימיטיבי את כל הפסולת המיוצרת ברשויות המקומיות, אתה קודם כל, כפי שהיושב ראש הזכיר, בצדק, מבזבז משאבי קרקע שמדינה קטנה וצפופה כמו ישראל – אין לה, חוץ מזה, אותה פסולת גם מזהמת את מי התהום וגם פולטת גזי חממה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה במדינת ישראל, שהיא מדינה כל כך מתקדמת טכנולוגית, שהאזרחים שלה הם לא פחות מערביים מהמדינות המתקדמות בעולם המערבי – למה הגענו למצב שאפילו המדינות המזרח אירופאיות נמצאות במקום הרבה יותר מתקדם ממדינת ישראל בתחום של המחזור וחלופות ההטמנה?


אני חושב שאנחנו, היום, מציגים בפני הכנסת והממשלה מודל כולל לטיפול בפסולת. הוא לא מתעסק רק בלייקר את ההטמנה, אלא הוא מתעסק גם בלהציע אלטרנטיבות, ובלהטיל את הנטל של הטיפול בפסולת על מי שצריך לשאת בו. עד היום, הרשויות המקומיות נשאו לבדן בנטל של הטיפול הכולל בפסולת, חוץ מאשר הבקבוקים הקטנים שטופלו באמצעות חוק הפיקדון ונתנו איזשהו תמריץ כלכלי לאזרחים להחזיר אותם ולפעול למחזורם. אבל מעבר לזה, כל מה שנמצא בפחי האשפה הוא באחריות הרשויות המקומיות לאסוף אותו ולטפל בו, כאשר, התוצאה שזה יצר, שלמעשה, בניגוד לחוק המחזור שכבר חוקק, ומופר היום על ידי הרשויות המקומיות, ממוצע המחזור של השלטון המקומי בישראל עומד על 13%, כשהחוק הקיים חייב אותם להגיע כבר ב-2007 ל- 25%, וכשהמדינה הכי נכשלת באירופה מתחילה מ-50%. אז אנחנו מבינים שהמצב הוא כמעט קטסטרופלי בהיבט הזה.


אם אנחנו מסתכלים קדימה, המטמנות במדינת ישראל הולכות ונסתמות. גם את זה היושב ראש ציין. לא רק זה – חלק מהמטמנות גם עומדות להתמלא או להיסגר כבר בקרוב בגלל הסטנדרטים שבהם הם נבנו. היום האזרחים, אף אחד לא מוכן שיבנו מטמנה ליד הבית שלו. מטמנות שלא מתנהלות ברמה מספיק גבוהה- האזרחים דורשים שייסגרו, בצדק, והתוצאה שעומדת להיות וגם יוצג כאן, מייד – בעשור הקרוב אנחנו עומדים להישאר עם אתר הטמנה אחד,עבור כל אזרחי מדינת ישראל, וזה אתר "אפעה" שנמצא בדרום הרחוק, 160 ק"מ מתל אביב. זה אומר שמחירי ההטמנה יעלו באופן דרמטי בעשור הקרוב, כי אנחנו עלולים להימצא במצב שלא יהיו אלטרנטיבות, והמצב הזה גם יגרום לכך שכל הפסולת מרחבי המדינה, 6 מיליון טון פסולת כל שנה, ייסעו במשאיות בכל רחבי המדינה, יפקקו את הכבישים, יזהמו את האוויר וגם ייצרו סכנות לנוסעים בדרכים. אני חושב שגם השלטון המקומי חייב להיות שינוי דרמטי באופן שבו הוא מטפל בפסולת, והכיוון הוא מחזור. ולכן, שאנחנו רואים שמאז שנכנס לתוקף היטל ההטמנה שבעצם אמור לתת את המחיר הכלכלי האמיתי לפעולת ההטמנה שעולה כסף למדינה וגם מייצרת מפגעים – המחיר שניתן עד היום, פה בוועדת הפנים חוקק מתווה עולה של 30 שקלים, 40 שקלים ו- 50 שקלים. לא רק שהיטל ההטמנה הזה שמתוך עלות הטיפול בפסולת, כי צריך לדעת – עלות ממוצעת של טיפול בטון פסולת מבית האזרח עד המטמנה הוא סדר גודל 500 שקלים בממוצע לטון. זו עלות ישירה של טיפול: לאסוף, לקחת, לשנע, לשלם לתחנת המעבר, לשלם למטמנה, עלות השינוע – 500 שקלים בממוצע לטון. היטל ההטמנה, גם כשהיא יגיע למקסימום בשנה הבאה, על פי החוק הקודם, יגיע ל-50 שקלים. קרי, בערך 10% מסך העלות הישירה של הטיפול בפסולת. הדבר הזה לא שינה את ההתנהגות הכלכלית של הרשויות בעניין הזה. כמויות ההטמנה לא רק שלא פחתו, הם אפילו עלו.


לכן אנחנו מקדמים כאן שני צעדים מקבילים: צעד אחד – אנחנו מקדמים את חוק האריזות שסיומו אמור להיות, בעזרת השם, בתחילת המושב הבא, בוועדת הכלכלה. גם היום יש דיון פגרה בחוק הזה, שיוריד, בעצם, 40% מנפח הפסולת היום של הרשויות המקומיות, יוריד מהם את האחריות לממן את האיסוף והטיפול בה, וישים את זה על הכתפיים של כל אותם אלפי יצרנים, יבואנים, שמייצרים, מייבאים ומשווקים בארץ את כל הפסולת היבשה – את היוגורט, החלב, הבושם, השמפו – כל חומר גלם יבש שנמצא היום, חוץ מכמה דברים שלא נכללים בחוק- אבל 40% מנפח הפסולת יירד מכתפי הרשויות המקומיות ויעבור לאחריות התעשייה. אבל במקביל אי אפשר גם מבלי לומר לרשויות – מי שיתעקש גם במצב הזה להמשיך ולייצר את אותו מפגע סביבתי, קרי ההטמנה, יצטרך לשלם על זה מחיר כלכלי גדול יותר כי אנחנו חייבים לתת גם תמריץ כלכלי לרשויות לשתף פעולה עם התהליך הזה, עם התעשייה, ולהגדיל משמעותית את אחוזי המחזור של מדינת ישראל. על זה מבוסס כל המודל. אני מבקש לעצור כאן ולעבור למצגת, רק להראות את הנתונים.

הנתונים מראים שמדינת ישראל היום מתוך כ-6 מיליון טון, 4 מיליון טון היא פסולת מעורבת, ביתית, וכמעט 2 מיליון טון בתעשייה. אנחנו רואים שבתעשייה, אחוזי המחזור גבוהים, יחסית, כי שם אנחנו עושים הפרדה במקום, ומגיעים ל – 58%. לעומת זאת, בסקטור העירוני, אנחנו ממחזרים בסך הכל 13%.


כמות הפסולת במדינת ישראל היום היא כ-600 ק"ג לנפש בשנה. אנחנו די גבוהים יחסית למדינות אירופה וה- OECD. אנחנו פחות גבוהים ממדינות כמו ארצות הברית וקנדה. אנחנו במקום די טוב למעלה. כמו שהשר אמר, אנחנו נשארים בעוד כעשור עם אתר הטמנה אחד במדינת ישראל במישור רותם, אתר "אפעה", ולהקים אתר חדש, כאחד שחווה את החוויה של להקים אתרי פסולת –אין סיכוי. אין סיכוי שנצליח להקים עוד אתר הטמנה במדינת ישראל במאה הקרובה. עברנו את אותו אתר של "אפעה", in the middle of nowhere לקח לנו 5-6 שנים לאשר אותו, וגם אז, עם קשיים.


מבחינת עלויות חיצוניות – יש פה פירוט של עלויות חיצוניות. היום בעולם וגם באץר נהוג להתחשב בעלויות החיצוניות ולא בעלויות הישירות. העלות החיצונית הגבוהה ביורת בהטמנת פסולת זה גזי חממה. ואדוני היושב ראש, לגזי חממה יש היום תג מחיר – כל טון אשפה שמוטמן נשלם עליו בין 15 ל-30 יורו לטון על אותם גזי חממה, לפחות לטון. הפסולת מאתר הטמנה- אפשר לאסוף 50% מגזי החממה, מהמתאן, אבל 505 תמיד ייפלטו, לא משנה מה נעשה, ולכן אנחנו רואים שכמעט 80 שקל מהעלויות החיצוניות זה גזי חממה, כ-10 שקלים ירידת ערך הקרקע, וזה under estimation, כי שוב, ניקח היום כל אתר הטמנה, אם זה חיריה- ניקח את האתר ברעננה, בפתח תקווה, בכל אתר - ערך הקרקע היום הוא לא 10 שקלים לטון – הוא הרבה יותר. שינוע – זה זיהום אוויר בנוסף לעלות הישירה. כל משאית, כל טון שנוסע יש זיהום אוויר נוסף על הכבישים. לא כימתנו אבל יש ערך לזיהום קרקע ומים ופגיעה בשטחים פתוחים. הגענו לכך שהעלויות החיצוניות הן כ-113 שח לטון, והעלויות הישירות והחיצוניות – אני מדבר על המקטע החוץ עירוני –כ-300 שקל לטון. זאת אומרת, לאסוף את הפסולת היום משער העיר ולהוביל אותה לאתרים רחוקים זה כ-150-180 שקל לטון, יחד – כ- 300 שקל לטון. אנחנו היום, בהטמנה, מבזבזים מיליארד ורבע כל שנה, עלויות חיצוניות וישירות. בנוסף לכך, בפסולת יש הרבה חומרים בני מחזור, ואלה אחוזי החומרים. שווי חומר הגלם היום שמוטמן באדמה הוא כמעט 900 מיליון שקל. אנחנו קוברים כל שנה באדמה חומרים שניתן היה לשלות אותם מהפסולת ולמחזר. ואם זה לא 100% מהחומרים – אז מקום 900-450 מיליון שקל שאנחנו טומנים באדמה.


היטל ההטמנה – מה המטרות? א. גישור על העלויות החיצוניות של ההטמנה. ב. המטרה היא לעודד את הפחתת ההטמנה מתוך ידיעה שלא יהיו לנו אתרי הטמנה בעתיד, וזה לא אצלנו, זה בכל העולם כך, כמובן, וכמובן – השבת המשאבים והיטל המחזור. היום, היטל הטמנה מכסה רק כ-40% מהעלויות החיצוניות, כפי שהצבענו, ובסך הכל העלות הנמוכה היא יקרה למשק הישראלי.

מאיפה מממנים את ה- 605 הנותרים?

זה עלויות חיצוניות. אתה משלם על זה - - מחר נדבר על חוק אוויר נקי, אז אתה נושם את זה. אתה מממן, למשל – דרך אשפוזים, בסופו של דבר. עלויות חיצוניות, שהן לא עלויות ישירות, קשה למדוד אותן ישירות.


מה קרה בפועל? אנחנו, בפחות מ-50 שקל לטון, רואים שבפועל, אם תסתכלו על הציר, איפה שאתם רואים אפס, היינו מצפים שתהיה ירידה דרסטית בשנתיים-שלוש האחרונות, יוביל לכך שיקרה משהו במשק הפסולת. בפועל, לא קרה כמעט שום דבר ואנחנו מטמינים את אותה כמות פסולת שהטמנו בעבר. לא השתנה. התעריף הזה של 40 שקל, שהולך להיות 50 שקל, לא עשה מהפכה ולא עשה שינוי, כשחלק מהמטרות המרכזיות, כמו שאמרתי, זה הפחתת ההטמנה.


אם נסתכל מה קורה בעולם, לקחנו מספר דוגמאות. אנחנו רואים שמבחינת היטל ההטמנה שאנחנו מציעים הוא כמו שאמרנו 120 שקל לטון. אנחנו רואים שאנחנו בין המדינות הנמוכות בעולם שיש בהן היטל הטמנה ובמרבית מדינות אירופה יש היטלי הטמנה, יחסית למדינות אחרות – אם ניקח את הקיצוני - בהולנד מדברים על מעל 100 יורו, אוסטריה- כ-100 יורו, בלגיה- קצת פחות, סביב 100 יורו לטון, אלה המדינות שמובילות גם, בתחום הטיפול בפסולת, כמובן.

פי עשר מהסכום בישראל.

מתי זה התחיל שם ומתי זה התחיל אצלנו. התחלנו את זה גם הרבה זמן יותר מאוחר מאשר בהולנד, שוודאי עסקוה בזה כבר שנים רבות.

אבל המטרה היא לא להישאר באותה פאזה, מאחור.

אבל הפערים האלה גם מעידים על תקופת הזמן שהתהליך הזה התחיל.

גם בחלק מהמדינות האלה הציבור משלם על כל ק"ג אשפה שהוא שם. צריך גם את זה לזכור.

איזה קורלציה אתה מוצא פה עם הצפיפות של האוכלוסייה? אני לא רואה שום קורלציה.

תמצא בחלק מהמדינות - הולנד מדינה צפופה - -

אולי זה מקרה אחד אבל זו לא קורלציה.

שמתי את הנתונים כמו שהם, לא שיניתי – אתה רואה שבחלק מהמדינות הצפופות יש היטל הטמנה גבוה, והפוך – יש מדינות שפחות צפופות, וגם שם, עדיין - -אבל צפיפות האוכלוסייה – מה היא משקפת? היא משקפת שאין לך את הלוקסוס לפתוח עוד בור באדמה.

אבל אין קורלציה.

השר הזכיר ואני אזכיר בקצרה- התכנית שלנו היא, בקצרה, הפרדת פסולת כבר ברמת משקי הבית והעסקים, הפרדה לזרמים של יבש –רטוב, העלאת היטל ההטמנה למחיר ריאלי, חוק האריזות שגם הוא תורם להפרדה ולמחזור. הכסף נכנס למשרד להגנת הסביבה וחוזר, רובו ככולו – כסיוע לרשויות המקומיות וליזמים. גם ליזמים - -

זו נקודה שחשוב להבין-היטל ההטמנה הזה שאנו גובים מיועד כולו לחזור לשלטון המקומי, לרשויות, לטובת סיוע לתהליך הזה של הפרדת הפסולת.

באיזה יחס – רשות ששילמה יותר תקבל יותר? מועצה גדולה, אם היא תקבל באותו יחס חזרה כמו שהיא העבירה הרבה כסף – אותו יחס היא תקבל, או שאתם תחליטו באיזה פיזור תחלקו - -

אנחנו נחליט לפי הצרכים של פיתוח שוק המחזור, ואם זה לא יהיה ככה זה יהיה חוסר צדק חברתי, כי מה שקורה – רשות עשירה שתושביה יותר אמידים מייצרת גם יותר פסולת. יש קורלציה בין המצב הסוציו אקונומי של האזרח לבין כמות הפסולת שהוא מייצר. אם תחייבי אותי להחזיר את אותו תחום שהיא שילמה היטל הטמנה אל אותה רשות – אז אנחנו מחזקים את החזקים. אני רוצה שיתאפשר לי דווקא היטל הטמנה ששילמו תושבי רשות חזקה ולתת מימון של 90-95% לרשות החלשה שאין לה, כדי לממן תשתית של הפרדה במקור. רשות חזקה יכולה יותר מהר לעשות את התהליך הזה של העלאת המחזור והפסקת ההטמנה, היא לא חייבת להמשיך לשלם היטל הטמנה.

אבל יש דרך יותר קלה – לגבות היטל דיפרנציאלי. למה לגבות אותו הדבר ואחר כך להחזיר דיפרנציאלי?

ההיטל מוטל על מפעילי האתרים ולא על הרשויות - -

זה בלתי ישים כיוון שהרשויות המקומיות משתפות פעולה באיסוף הפוסלת ובסוף, כשהפסולת מגיעה למטמנה אתה לא יודע לייחס בכל משאית כמה שייך לכל רשות. הפסולת יוצאת מהעיר, מגיעה לתחנות מעבר, שבהן הרשויות שותפות, ובתחנת המעבר הפסולת מתערבבת.

מי שהיה ראש עיר לא יסכים עם מה שאתה אומר.

ההיטל הוא לא על פסולת של נאספת, ההיטל הוא על פסולת שמוטמנת. ולכן זה גם אמור לתמרץ שפסולת לא תגיע לאתר.


מבחינת המימון, כמו שאמרנו – הכל נכנס חזרה לטובת המטרה, כולל קידום של הקמת מפעלי מחזור בקצה, תחנות מיון באמצע, והתשתיות בהתחלה. בנוסף, כמובן שנצטרך לעודד שימוש בחומרים ממוחזרים, כי אם לא נסגור את המעגל, זה לא יקרה. אנחנו, כמו שאמרתי, נערכים לטפל בשני הקצוות, בקצה אחד זה הפרדה במקור, ובקצה השני - פתרונות הקצה מבחינת המיון והמחזור. המטרה לתת מענה משולב.


קצת קשה לראות במצגת – אבל נשאלנו את השאלה: אם מחר בבוקר נתחיל את ההפרדה, האם יש לנו פתרונות קצה. לקחנו מספרים אמיתיים, והנחנו מספר הנחות. בסך הכל הפסולת, אנחנו מניחים שכ-11 אלף טון ליום. בשנת 2014, נניח שרק 305 מהאוכלוסייה תפריד, אנחנו רוצים הרבה יותר – נקבל כ- 3,300 טון ליום, מתוכם 1,300 טון חומר אורגני, ושאר הפסולת – הממיונת היבשה. האם יש לנו פתרונות קצה? אנחנו רואים שכבר עכשיו יש לנו קיבולת – ואם תרצו אני יכול להרחיב את כל המתקנים, לקומפוסטציה יהיה לנו ב-2012 בין 1,300 ל – 3,300 טון ליום. טיפול אנארובי – כבר עכשיו יש לנו בעיה של פתרון קצה למרכיב האורגני, ואין לנו בעיה של מתקני מיון, יש מתקני מיון פרוסים ברחבי הארץ. כמובן שגם נרצה להוסיף ולשכלל, אבל מהפכה מהסוג הזה צריך לעשות תוך כדי תנועה, אי אפשר להמשיך ולחכות. לכן, המתקנים כבר קימים. לשאלה אם יש פתרונות קצה –המתקנים קיימים. אם הם הכי טובים בעולם? אני כבר אומר –הם לא הכי טובים בעולם, יש מה לשפר, על זה אנחנו עובדים, כולל התקציב שיש לנו לטובת העניין. אם אנחנו אוגמים את כל התקציב שאנחנו מדברים עליו- אנחנו מדברים על סך כל ההשקעות לכל הנושא בעשור הקרוב – כ-3 מיליארד שקל, מתוכם 750 מיליון שקל אנחנו מדברים על פתרונות הביניים והקצה, קרי – תחנות המיון ומתקני המחזור, והשקעה ברשויות המקומיות של כ- 700 מיליון שקל. זאת אומרת, בסך הכל – אנחנו מניחים שזה גם מייצר שוק חדש שהיקפו כ-3 מיליארד שקל במדינת ישראל. יש לזה גם משמעות של תעסוקה, ועוד דברים נוספים, הרבה מעבר למחזור עצמו.


אני לא אכנס לחישובים וישבו כאן עם חלק מהאנשים פה, אבל ברור לנו לחלוטין – אנחנו יודעים שבסך הכל תוספת עלות לכניסה לתהליך הזה זה כ-400 מיליון שקל, לשנה. לעומת זאת בסך הכל התועלות מחוק האריזות הן כ- 400 מיליון שקל, כך שזה מקזז אחד את השני. אין טעם להיכנס למספרים הקטנים.

על איזה שנה מדובר?

בשנה שחוק האריזות ייכנס לתוקף.

במלואו? או שרק בהתחלה.

אני מדבר בשנת 2014. אבל הכל הולך בהדרגה. ברגע שחוק האריזות נכנס לתוקף הוא גובה את הכסף מכלל האריזות. זאת אומרת, בסך הכל יש כאן יותר תועלת מעלות.

אל"ף, כמות הפסולת המוטמנת לא ירדה, לצערנו, מאז כניסת היטל ההטמנה הנוכחי. ההיטל הוא נמוך. על שאריות מיון והטמנה – נתנו הקלה בעלויות. בפועל זה לא עשה שום דבר לשוק, אלא רק הכניסו את הפסולת דרך איזה מתקן מיון, מינו והמשיכו להטמין. זה לא הוסיף אחוזים ניכרים למחזור. מחיר ההטמנה, כולל היטל, היום, זול בהרבה מהמקובל בעולם, והראיתי את המספרים. יש כדאיות אמיתית למחזור על ידי הפרדה במקור, אין ספק שאם מפרידים במקור אפשר לדלות יותר חומרים מאשר אם לא עושים הפרדה. אם מביאים את החומר כפי שהוא, ללא הפרדה, ומעבירים על קו מיון – לא קבלים את אותה כמות הפרדה וכמות חומר גלם בהמשך, גם הוא לא נקי. היטל ההטמנה, כמו שאמרנו, גם צריך לשקף את העלויות החיצוניות. מה שנדרש זה העלאת גובה היטל ההטמנה כך שישקף את מכלול של העלויות החיצוניות ויאפשר כדאיות אמיתית למחזור. השוואת גובה ההיטל בגין הטמנת שאריות להיטל בגין הטמנת פסולת מעורבת - ההליך הזה שעשינו – הקלנו בעבר, לא הוכיח את עצמו. להפך. גם מצאנו רמאויות. יש כאן תיקון טכני של הגדרת קבוצה תעשייתית, נמשיך את זה בהמשך.

תודה, אדוני המנכ"ל, אני אבקש את יושב ראש מרכז השלטון המקומי להציג את הדברים ואת ההתייחסות להיטל ההטמנה, מטעם השלטון המקומי.

בראשית דבריי אני רוצה לברך את מר מוטי ששון על ההישג האדיר – אחד מראשי הערים הטובים בעולם. כמובן זה מחייב אותך, מוטי. הוא אחד מראשי הערים הטובים בעולם. היה איזה סקר עולמי והוא זכה – במקום השני. כל הכבוד. האמת היא שכל ראשי ערים שיושבים פה, ואני בטוח – חלק מהציבור, אין לו שום הערה על המצגת. המצגת המצגת מצוינת. רק הייתם צריכים להוסיף ולומר שבמשך שנים רבות המשרד לאיכות הסביבה, בשמו הקודם - היה משרד קטן שלא התחשבו בו, לא התייחסו אליו. הים יש שר עם צוות שרוצה, אבל אי אפשר היום לקפוץ כל כך הרבה שנים בלי להתייחס למה שקורה בשטח. קודם כל, יש רשויות לא מעטות שנמצאות במצוקות כספיות. אני חייב לומר, היות והיושב ראש מבין ערבית מרוקאית – שואלים ערום מה חסר לו – והוא אומר: תקנו לי טבעת. אז אני שואל אתכם שאלה- כשאתם באים ורואים שבעצם המחזור לא יוצא לשטח, מישהו עשה מחקר או סקר למה? אתם הרי צודקים, יש בעיה, ואני אומר לכם: בגלל הביורוקרטיה האיומה במדינה אתה לא יכול לקבל תקציבים. אתה יכול לכתוב קול קורא מפה ועד הודעה חדשה, והרשויות ימלאו טפסים, וצריך לכתוב ספרים כדי לקבל כמה אלפי שקלים - זו אחת הבעיות.


הדבר השני, השלטון המקומי הוא בעצם הזרוע הביצועית של מדינת ישראל. ללא שלטון מקומי אי אפשר לעשות שום דבר. קרו כמה דברים בעשור האחרון שהיכו קשות את השלטון המקומי. בחינוך – קיצצו, ברווחה – קיצצו, ובמה לא קיצצו?

בתאגידים.

בתאגידים, במענקי איזון, ובעצם – לא מסוגלים לתפקד, לא מסוגלים לפעול. ואני מדבר על כל השלטון המקומי, ללא יוצא מן הכלל. והיום אנחנו אומרים – היות וכל כך קשה לכם, בואו נקשה עוד יותר ואנחנו נגדיל את היטלי ההטמנה. ומי שחושב, אדוני השר, שההיטלים האלה יגרמו למחזור, פשוט טועה. אני רוצה לומר לכם שרשויות לא מעטות לצערי הרב ששורפות את האשפה כי אין להם כסף להסיע אותה להטמנה. אם הנושא הזה יעלה שוב ויתקבלו החלטות מבלי להתייעץ עם השלטון המקומי, רבותיי, אנחנו נהפוך את כל המדינה הזו למדינה של הרי אשפה, כי אנשים פשוט מאד, רשויות מקומיות יזרקו בפתחי רשות אחרת. אנחנו צריכים לקיים דיון משמעותי מאד עם השלטון המקומי ולראות איך פותרים את הבעיה, ולא לשכוח" בלי פתרונות קצה שום דבר לא יילך.


אדוני השר, אני רוצה להגיד לך שאנחנו מסיירים בעולם. אתה רואה מפעלי מחזור, ואם נחכה, הביצה והתרנגולת,לא יהיו מפעלים. המדינה הזו צריכה להכריז על סבסוד, על מפעלים מאושרים, להקים מפעלים – שלושה מפעלים יפתרו את כל הבעיה: אחד בצפון, אחד במרכז, אחד בדרום. אבל זה עולה הרבה כסף, זה עולה 100 מיליון דולר. אם המדינה, ותאמינו לי, מה שקורה היום עם הטמנה, אנחנו ראינו עם המים, מה קרה עם המים. שנים זעקו וזעקו – אין מפעלי התפלה, ומי בסוף משלם? – האזרח. לכן, אנחנו מעריכים את השר, עם הצוות שלו – הם עושים עבודה מצוינת. להעלות את המחירים בצורה לא נורמלית כזו- זה לא מקובל עלינו. כמו שאמרנו, צריך לשבת ולקיים דיונים, אבל על הכל, כשאתה מקיים דיון גם איך פותרים את הבעיה, איך יהיה טיפול קצה, ולא שאנחנו נזרוק – אני לא יודע לאן נעביר את המחזור הזה.

זה לא בתיאום אתכם?

ישבנו פעמיים. אנחנו לא סיכמנו, זה לא מתואם אתנו. אני מקווה שאחרי הפגישה הזו יתנו לנו זמן, שנשב ונקיים דיון ביחד.

ראשית אני רוצה להצטרף לשאלות הרטוריות שהשר העלה- למה לא נעשה עד עכשיו שום דבר או מעט דברים בעניין המחזור, עם כל ההשוואות עם מזרח אירופה ועם מדינות אחרות בעולם. הוא דיבר גם על מזרח אירופה. אני חושב שאלה שאלות רטוריות נכונות, ואי אפשר בסופו של דבר לברוח מלתת תשובה אמיתית, ולקחת אחריות על הדברים שהממשלה היתה אמורה לעשות, ובסופו של דבר למצוא את הפתרון על ידי הגלגול הזה, על ידי הטלת כל האחריות ודרכי הטיפול בבעיה על הרשויות ובסופו של דבר על האזרח. אני חושב שאנחנו מדברים פה על העלאה שערורייתית של היטל ההטמנה. זה מזכיר את מס הבצורת כאשר חוסר מעש מצד הממשלה הביא לכך שהטילו במכה אחת על האזרחים ועל הרשויות המקומיות. אני חושב שמדברים על מס, ומס רגרסיבי, בכלל, שלא לוקח בחשבון את המצב הסוציואקונומי של כלל הציבור, בעיקר ברשויות החלשות, ובעיקר לא לוקח בחשבון את המצב של הרשויות המקומיות שסובלות מכל מיני קיצוצים במענקים שלהם, עד כדי מצב שהן לא יכולות לתפקד. אני חושב שמה שאמר מר בוחבוט כאן הוא נכון מאד. קיים מושג של moral hazard. שבסופו של דבר זה לא יביא ליותר מחזור, אלא ליותר פיזור של הפסולת בכל מיני מקומות איפה שלא צריך להיות. זה לא ישיג את המטרה שלו. בכל מקרה לא ראיתי שבד בבד עם הצגת התכנית הזו וההעלאה הזו יש תכנית משולבת של מחזור – מחזור, נכון, זה דבר שהוא כאילו זבל, אבל זה הייטק. כל הטיפול, כל המפעלים של מחזור שמתקדמים בעולם הם מפעלים של הייטק. אז מה, עירית טייבה או עירית שלומי יעשו את זה|? לזה צריך יוזמה של הממשלה, של השלטון המרכזי, לא של איזה רשויות שמפוזרות פה ושם. זה המחסור שאני רואה בהצעה המקורית – זה להעלות מחירים מבלי להציג תכנית משולבת שתיקח בחשבון את כל המרכיבים ואת כל המטרות שרוצים להשיג.


אני מניח, כשפעם ראשונה הציגו את העניין של ההיטל גם הראו מצגת ומספרים, אבל הנה, אומרים ששום דבר לא השיגו מזה. מי יבטיח עכשיו שממה שהוצע כאן כן נקבל תשובות? אדוני השר, אני מאד מוקיר את האחריות שלך אבל אני מציע לך שבניתוח מקצועי של מה שאני רואה כאן – זה לא יעבוד. זה יביא להסתת ההתמודדות עם הבעיה אבל לא לפתרון. אני אתן דוגמה- כשמשרד התקשורת, לדוגמה, רוצה להוריד את דמי הקישוריות הוא מביא חברה בינלאומית, עושים עבודה כלכלית, מתייעצים. אני רוצה לראות מודל כאן שבאמת מראה את העלויות האמיתיות. פה מראים מודל שלוקחים את העלויות האקסוגניות, ומנפחים אותן – מכל המרכיבים שאני ראיתי כאן, של המודל, ראיתי – 10 שקלים מחיר קרקע. כל השאר זה הנחות שהן לא מעוגנות.

מעוגן לגמרי. זה הדבר הכי מדיד שיש.

אתה בא לקבל גושפנקא, אתה בא לקבל אישור, אתה צריך להציג כאן מודל מפורט, משכנע, עם אפשרות שאני אוכל לבחון אותו גם מקצועית, וגם מומחים אחרים יבחנו אותו מקצועית ויגידו – השתכנענו, אבל אתר מראה לי 80 שקל כמעט עלות אקסוגנית שאתה לא יכול להסביר אותה, ואתה שם לי 10 שקלים מחיר קרקע. מחיר קרקע אני משתכנע, אבל 80 שקל עלות אקסוגנית שאתה לא יכול לשכנע אף אחד בה – היא לא משכנעת. לכן, בסופו של דבר אני חשוב שהמודל שאתם מציגים כאן הוא העלאה של 300, 400 אחוז – הוא חסר אחיזה במציאות.


בסיכום דבריי – צריך לבוא לוועדה הזו עם תכנית משולבת, והכי חשוב – השלטון המקומי, זה שבסופו של דבר צריך לעמוד מול הגזירה הזו צריך להיות משוכנע ושייתן את ברכתו לאיזשהו סיכום שיעבוד בסופו של דבר, ושישיג את המטרות.

תודה על הדיון. אנחנו, במרכז השלטון המקומי, כפי שאמר היושב ראש, בהחלט חושבים שהתהליך הוא חשוב. המדינה היא של כולנו והילדים של כולנו יגדלו בה. ההידברות לא מוצתה. נתנו לנו אינפורמציות מסוימות ורק אתמול בערב קיבלנו מכתב מאגף התקציבים שלא היה לנו אפילו זמן להתייחס אליו. אני מבקש להזכיר שטובי המומחים לנושא פינוי אשפה נמצאים ברשויות המקומיות, חלק מהם יושבים בחדר הזה. יש פה מנכ"לים של רשויות מקומיות, מנהלי מחלקות, אנשים שחיים את זה יום יום, מומחים לעניין, וכולנו נשתף פעולה בהידברות. משמעות ההידברות היא להציג תחשיבים, להבין אותם יחד ולא לעשות מחטף, חס וחלילה.


אני מבקש שיהיה לנו פסק זמן להידברות. בהידברות אנחנו נציע כמה מנגנונים. אחת האפשרויות שאולי לא חשבו עליה – ליצור איזשהו קשר בין רמת ההיטל לבין היכולת של המפעלים והקיום של מפעלי המחזור. יכול להיות שצריך למצוא איזושהי פונקציה שתתאים לעניין הזה. אנחנו נציע שקרן הניקיון תוכל לשפר את היכולות שלה לשחרר כסף. אחת הבעיות היום של העיריות, של הרשויות המקומיות, היא לקבל כסף מקרן הניקיון ולא למלא אותה בהיטלים, היא היום מלאה בכסף – למעלה מ- 200 מיליון שקל. אנחנו קוראים למספר חדשים של הידברות, אנחנו נשמח לעדכן את היושב ראש כיצד מתקדמים.

חבל שהשר איננו – אבל תמסרו לו. קודם כל, באמת, ברכות לשר על ההתלהבות והמרץ - -

בשם השר – הוא נאלץ לצאת לפגישה והוא ביקש למסור את התנצלותו - -

אנחנו מקבלים אותה, אנחנו גם רוצים לציין את זה שהוא לוקח אחריות על עצמו כי בימים האחרונים ראיתי שבממשלה הזו – אחד אומר הוא אשם, שני אומר – זה אשם. כששר אומר שהוא אחראי זה כבר - -


אני רוצה לספר לך קצת גם על הממשלה. לפני כמה זמן ביקשו להקים תאגידי מים. התחננו. הגשתי הצעת חוק, ביקשתי, אמרתי – למה לכם בכל מקום? תחליטו אתם איפה צריך, פה צריך? – תקימו, פה לא צריך- אל תקימו. עכשיו יש ערים שאני מכיר אותם טוב, עיר נפלאה שהכריחו להקים בה תאגיד מים. קיבלתי עכשיו מכתב מראש העיר- הוא שמח להודיע לי שהעלו את הארנונה ב- 5.5% בגלל הקמת תאגיד המים. אז עכשיו אני צריך שני מנגנונים. מה שעשיתי עם מנגנון אחד – עכשיו אני צריך שניים. אבל לא רק זה. ראש התאגיד הוא כבר – שופוני יא נאס. הוא כבר אומר לראש העיר: אני אחראי. חובת הנאמנות שלי היא לתאגיד, לא לך. אז מסכנים תושבי העיר הזו – הם צריכים לשלם 5.5% כי הקימו משהו שלא צריך להקים.

· - את אותם 5.5%.

אנחנו שנינו נשלם את זה,אבל עכשיו אני רוצה לספר לך על משהו שיכול להיות שאתה זוכר. אחד הדברים הטובים לבעלי ניסיון זה שבעלי ניסיון כבר עברו את הכל. אני זוכר שפעם היה שר לאיכות הסביבה, שבעברו היה רמטכ"ל. הוא בא אלינו יום אחד ואמר שהוא רוצה הפרדה במקור. באמת היה חזון. מה הוא הציע? שנקנה פחים כחולים, אני כבר חשדתי אז בכוונות הטובות של המשרד, אבל בכל זאת בא אליך רמטכ"ל לשעבר ואומר לך שמפרידים במקור. קיבלנו. אבל היה לי שכל ומזל ואמרתי לו – רק שלוש שכונות. והיום זו הזדמנות בשבילי לבקש סליחה מכל שלושת השכונות האלה, כי באמת, קנינו פחים כחולים, הוצאנו פמפלטים, הסברנו להם. אחרי שלושה חודשים לחשו לי באוזן – אתה יודע מה קורה שם? הוא אמר לי: לא נעים לי להגיד לך. אותה משאית אוספת גם את הפחים הירוקים וגם את הפחים הכחולים. אני קראתי למנכ"ל ואמרתי: על זה לבד, במדינה מתוקנת, ראש עיר הולך הביתה.


הלכתי למשרד ואמרתי את זה. אמרו לי – לא, בפתח תקווה, והראו לי מסוע, עומדים כמה אנשים עם כפפות, ואמרו לי – אל תדאג, יהיה בסדר. אני אומר לך: לא היה בסדר. בשקט הורדנו והוצאנו איכשהו את הפחים הכחולים. יצאתי מזה בשן ועין. אז קודם כל, יש על זה התיישנות – אני מבקש את סליחת תושבי רעננה על הביצוע הכושל שלנו יחד עם המשרד.


ועכשיו אני רוצה להגיד עוד דבר. יום אחד בא המשרד הזה, בהרכב קצת אחר, אבל יוסי ענבר תמיד היה שם – ואמרו: נייר ממוחזר. יש נייר ממוחזר, בוא נעשה – פתיחת שנת הלימודים, הודעתי לכל מנהלי בתי הספר, לעודד תלמידים לקנות רק מחברות מנייר ממוחזר. זה דבר יפה, וכן הלאה. עד שבא אלי מישהו ואמר לי – אתה יודע כמה עולה מחברת מנייר ממוחזר? יותר מאשר מחברת מנייר רגיל. לכן, למה אני מספר לכם את כל הסיפורים של בעלי הניסיון? כדי לבקש מהשר רק דבר אחד – בוא תתייעץ עם השלטון המקומי, עם אנשים שיש להם כבר צלקות, בעלי ניסיון, ותלך. עכשיו, ההוכחה לדבריי טמונה לא בהיטל ההטמנה אלא במצגת. הם כתבו שם שמאז היטל ההטמנה לא פחת בגרם אחד האשפה - -כלומר, החזון שלנו לא בדיוק מתממש. מה זה משנה מי אשם, מה זה משנה למה? לכן, מה תעשה עכשיו? אם תעשה עכשיו צעד חד צדדי שתפיל עליהם, על השלטון המקומי עלות כזו – זה דבר שיהיה מיידי. כל מה שיבוא אחר כך, אולי יבוא אחר כך. לכן אני פנה ליושב ראש, אני גם פונה ליושב ראש הכנסת – אתה מקיים עכשיו יותר ישיבות, בפגרה, ממה שכרגיל. אני באמת מבקש ממך שתפעיל השפעתך כדי שהשר ייקח פסק זמן\, ידבר עם אנשי השלטון המקומי וגם נשמור על איכות הסביבה וגם נגיע לפתרון.

אני מצטרפת לכל מה שאמרו כי אני מבינה שנכון שהשינוי של המשרד לאיכות הסביבה היא אדירה, וכמובן - רק לברך על הנמרצות, על המרץ, על הרעיונות. עם זאת, אני לא נסחפת בהתלהבות של המשרד. אנחנו היום בפגרה, בניגוד לחשיבה שאנחנו בפגרה נחים – אנחנו מסתובבים, ואני, בשבועיים האחרונים לא מפסיקה לסייר, בין היתר במועצות המקומיות. אין מועצה מקומית אחת שראש המועצה או סגנו או כל אחד מאלה שאנחנו נפגשים אתם, לא אומר – מה עושים לנו. או שמורידים מענקי איזון, תראי את הביוב ברחובות, תראי את החינוך – חסר לנו כאן וחסר לנו כאן. כולם באותה צרה, אותה מכה. ואז מה? הכי קל להטיל מס חדש. על מי יקום המס החדש הזה? מי ישלם אותו? הרי באותו הינף יד ישנו לנו עכשיו את החוק של הארנונה ויוכלו בקלות לגבות עכשיו יותר ארנונה מאזרחים, הווה אומר – אנחנו עכשיו נכנסים למעגל, ולכן היה חשוב לי לשאול – איך מממנים עכשיו את הדבר הזה, איזה רשויות תממנה? תל אביב תממן את מעלות או כפר ורדים תממן את אום אל פאחם? בסופו של דבר האזרחים, במס החדש הזה - אנחנו משלמים עכשיו את המס החדש הזה, בדלת האחורית, כאילו לטובתנו, שכמובן, אם לא נשלם את המס זה כמובן יגרע עוד יותר מהשירותים שאנחנו מקבלים, כאזרחים.


יש לי קושי מאד גדול עם הנושא של המחזור, כי מה שקורה כרגע עם המחזור, ושמענו השבוע את שיחת הטלפון שהוקלטה של דרור אלפרון שמדבר עם אחד מהשותפים שלו לאיסוף הבקבוקים באחד המקומות. אני חוששת מכל נושא המחזור שזה תמיד כסף שהוא פרצה שקוראת לגנב. אז היום על שוק הבקבוקים השתלטו חברות הפשע, ומחר תפתחו את זה לחברה כזו וכזו- וזה יהיה פתח לגביית כספים, ומישהו עוד ייהנה בדרך מהדבר הזה. זאת אומרת, מצד אחד אזרחים ישלמו, מצד שני, משפחות הפשע יהיה להם מקור חדש לגביה, ובסופו של דבר, הרצון הטוב יתמסמס פה.


הדבר האחרון שרציתי לומר הוא לגבי אתר ההטמנה. הוזכר שיש אתר, אתר "אפעה". האתר לא סגור עכשיו – לא נבדקו שם הנושאים של השפעה על מי התהום, הרצון להרחיב אותו ולקלוט את הכל – זה היה סיכום הישיבה, שרשות המים לא נשאלה לגבי אתר אפעה, היא חייבת תשובה לגבי הנושא של הטמנת פסולת רעילה. יש כרגע עוד אתר שקיים ברמת חובב, והאתר הזה עוד יכול לקלוט לעשור אחד, לפחות. אמנם הוא עוסק כרגע בפסולת רעילה - -

אז את רק מחזקת את מה שאנחנו אומרים –שאין כרגע אתר הטמנה.

אני רוצה להצטרף לברכות שברך כאן יושב ראש השלטון המקומי את מר מוטי ששון, שלא תהיינה פרשנויות אני מצטרף לברכה. היות ושלמה בוחבוט עשה את זה בדרך ראויה, לא נותר לי אלא להצטרף לברכה, ולאחל לך הצלחה. נקווה שבפעם הבאה תהיה במקום הראשון, לא השני.


קיבלתי רשימת דוברים ארוכה ואני רוצה להתנצל בפני כל אלה שנרשמו, כי אני נאלץ לסכם את הדיון. אנחנו לא נצביע היום על הצעת הממשלה להטיל את היטל ההטמנה על ראשי רשויות כפי שהתבקשנו לעשות.


אנחנו פה נקבל היום שתי החלטות. האחת- הוועדה מחזקת את ידי העוסקים במלאכת הגנת הסביבה והעושים לשיפור איכות החיים. 2. הוועדה פונה למרכז השלטון המקומי ולשר להגנת הסביבה להתכנס להידברות ולהתייעצות תוך חודשיים, ולהגיש נייר עמדה עם מסקנות לוועדה כדי שוועדת הפנים והגנת הסביבה תוכל לקבל החלטה על חוק ההטמנה. רבותי, חוק ההטמנה הוא חשוב. ראשי הרשויות מבינים את חשיבות העניין, המשרד להגנת הסביבה מוביל את המהלך הזה, כי הוא חשוב, הרבה גורמים מעוניינים בזה, אבל יחד עם זאת אי אפשר שכל שבוע נפיל מטלה על השלטון המקומי ונדרוש ממנו שלא יעמוד בגירעונות. מצב כזה- התוצאה תהיה כמעט קריסה של השלטון המקומי, ואנחנו מעריכים את פעילותו של השלטון המקומי במדינת ישראל, ואסור לנו לתת יד לכך. לכן אני ביקשתי ואני שמח ששני הצדדים נענו לפנייתי ובקשתי לדחות כרגע לדחות את הדיון על היטל ההטמנה. שני הצדדים ייפגשו עם משרד האוצר, שהוא גורם מרכזי מאד בעניין הזה. אני רק מבקש שתשתפו אותנו בעניין הזה כדי שתוך חודשיים נתכנס כאן ונקבל החלטה. מה שביקשנו כאן היום זה לא "כזה ראה וקדש". יש גמישות ויש רצון להגיע להבנות. חשוב מאד שהצדדים יישבו. אני בכלל הופתעתי שהצדדים לא ישבו, ואני מאד מקווה שישיבה כזו, בסופו של דבר, הידברות בין הצדדים תביא לתועלת.


שוב אני מתנצל בפני אלה שלא קיבלו זכות דיבור ואני מודה לכל הנוכחים, לחברי הכנסת שהופיעו למרות הפגרה, תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.
(הישיבה ננעלה בשעה 12:40)