PAGE
3
ועדת הכלכלה

2.8.2010

הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 313

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"ב באב התש"ע (2 באוגוסט 2010), שעה 10:00

הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרישיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע-2010

חברי הוועדה: אופיר אקוניס-היו"ר

נחמן שי

כרמל שאמה

משה כחלון שר התקשורת

נגה רובינשטיין יועמ"ש, משרד התקשורת

טל רוזנפלד לשכה משפטית, משרד התקושרת

קובי שמש יועץ שר התקשורת

מנשה סמירה מנכ"ל הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

דורון אבני היועץ המשפטי, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עידית צרנוביץ סמנכ"ל רדיו בפועל, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

דנה נויפלד ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ניצן חן יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

שאול מגנזי משנה למנכ"ל, חברת רשת

דבורה קמחי יועצת משפטית, חברת רשת

אילאיל לבנת היועצת המשפטית, חברת רשת

יורם מוקדי סמנכ"ל תוכן ורגולציה, חברת הוט

יוסי ורשבסקי מנכ"ל ישראל 10

אמיר רוזנברג יועץ משפטי, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

משה דנון יו"ר איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

אסף אמיר חבר הנהלה, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

אדריאן אגסי יועץ משפטי, מרכז תדמי"ת

ירמיהו קדושי מפיק תסריטאי ושחקן, הפקות המזרח

יפה ויגודסקי מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית

אביגדור דנון יו"ר איגוד מפיקים, אגודת היוצרים

רני בלייר יו"ר איגודי הבמאים

בני רוטנברג יועץ משפטי, קשת

תומר קרני סגן היועמ"ש, רשות השידור

אופיר בר זוהר כתבת, דה-מרקר

תיקי וידס ערוץ ההידברות

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת שפרכר

הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרישיונות

(שידורי טלוויזיה), התש"ע-2010

אנחנו מתכנסים בפגרת הקיץ לדיון ראשון ולתחילת ההצבעות על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס 33) (מעבר מזיכיונות לרישיונות) (שידורי הטלוויזיה). אני מוכרח להגיד לכם שיכולנו לא להתכנס כאן, כיוון שהיינו קרובים מאוד לסיים את החקיקה בתחילת המושב לאחר 16 דיונים ו-50 שעות בהצעת חוק התקשורת (תיקוני החקיקה) שפוצלה בשנה שעברה מחוק ההסדרים ושהגיש אז משרד האוצר. החלטנו לפצל את החוק לאחר שכמעט והושלמו בו הדיונים, אך לצערי שר האוצר בעצת כמה מפקידיו החליט למשוך את ההצעה. אני חושב שבעניין הזה משרד האוצר ושר האוצר טעו טעות חמורה. מיד לאחר מכן הגשתי הצעת חוק פרטית שהייתה זהה להצעת החוק של משרד האוצר דאז. בינתיים משרד התקשורת הניח הצעה משלו.

זה חוק חדש שעבר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת. אני חושב שהמעבר משיטת הזיכיונות לשיטת הרישיונות הוא בעל חשיבות. אנחנו השתמשנו יותר מפעם אחת בדיונים על הארכת הזיכיון לחברת ישראל 10 במילים "פלורליזם בתקשורת הישראלית". אני חושב שהמעבר מזיכיונות לרישיונות יגביר את הפלורליזם. השיח בתקשורת ובטלוויזיה הוא מצומצם. מאז אתמול בצהריים לא שמעתי מגוון דעות בהחלטה על הילדים של העובדים הזרים. שמעתי עמדה אחת כל הזמן. מאתמול בצהריים יש רק עמדה אחת. העמדה הזאת היא 99% מזמן השידור בתקשורת. אף אחד לא יודע אם זה מה שהציבור חושב. הייצוג של הציבור לא קיים. אני מקווה שבשיטה החדשה של הרישיונות השיח הזה ייפתח, ייפסק הפינג- פונג בין השמאל לשמאל הקיצוני ויישמעו עוד דעות. בעם הזה יש דעות רבות.

אנחנו היינו שם לפני 20 שנה. פתחנו את שוק התקשורת לשחקנים חדשים.

חבר הכנסת שי, השיח השתנה?

בטח שהשתנה. יש דיון ציבורי.

אתה טועה.

אתם נולדים עם זה.

יכול להיות שאתה צודק ושזה עובר אצלנו בתורשה. ביממה האחרונה קיבלת דוגמה לדבר הזה. גם אתה לא חלק מהשיח הזה. אני לא יודע את עמדתך האישית, אבל היא לא באה לידי ביטוי. זה עניין אחר. לא נעסוק בזה פה. אני רק רוצה להראות לך איך העמדה הציבורית לא באה לידי ביטוי בשיח התקשורתי. זה דבר מצער שצריך לשנות. את הדיון סיימנו. אני חושב שכדאי להתחיל בהליכי החקיקה. ההצעה הזאת, בניגוד להצעה הקודמת, היא הצעה של משרד התקשורת.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על הכינוס בפגרת הקיץ. אני שמח שהוועדה בכנסת הבינה את החשיבות של החוק הזה. אתה תיארת את מה שקרה בעבר. כרגע, לדעתי, צריך להסתכל קדימה. אין הרבה מה לעשות. המחלוקות הן מחלוקות טכניות יותר מאשר מהותיות. החליט מי שהחליט למשוך את החוק. משרד התקשורת לקח על עצמו להוביל את זה. אנחנו מאמינים שצריך לעבור למשטר של רישיונות. הדבר המרכזי הוא שזה יגביר את התחרות. הדרך שמשרד התקשורת פועל בה כדי לטפל בכשלים היא באמצעות פתיחה לתחרות. פתיחה לתחרות זה המזור והתרופה הטובה ביותר לכשלים האלה. אנחנו רואים במשטר של רישיונות פתיחה לתחרות שתועיל לכולם.


יושב-ראש הוועדה דיבר על כך שהיו יותר מ-50 שעות של דיונים. רוב הדברים לובנו. אני מציע לא לנסות לשפר עמדות, לא לנסות לעכב. אנחנו עם השנים הכרנו את הטריקים והכרנו את התרגילים. חברים, זה יפגע בכולם. אין כוונה למשרד התקשורת לפגוע באף אחד. כמובן שחקיקה לא יכולה להיות כירורגית, היא תמיד תפגע פה ושם. אלה החיים. אין מה לעשות. התכלית היא ראויה וחשובה. אני מבקש לא לנסות לרכב על החקיקה הזאת. עכשיו החוק בשליטת משרד התקשורת. אם אני אראה שיש פה כל מיני תרגילים וטריקים למשוך, לגייס או לעשות כל מיני פטנטים מהסוג הזה, התוצאה לא תהיה טובה לאף אחד.

השר אמר את דברו. אנחנו לא נקיים דיון כללי מחודש, אלא נאפשר להעיר הערות שנוגעות לסעיפים. בסופו של דבר חברי הכנסת יצביעו.

רק לי יש סמכות למשוך את החוק. בכל היתר תעשו מה שאתם רוצים.

אני מאוד מצטער על המהלך של משיכת החוק במתכונת הקודמת שלו. קיבלנו חיה חד-רגלית. בעיני, האינטרס העליון הוא איך לתת לציבור את הטלוויזיה הטובה ביותר ובעלות הנמוכה ביותר. יכול להיות שהטלוויזיה תהיה טובה אבל יקרה, בעיקר בפלטפורמות הרב ערוציות שגובות סכום גבוה מידי מבתי האב בישראל.

אני עוקב אחרי העבודה שלך, כבוד השר. אני מכבד אותה ואני רואה שאתה מאוד נחוש במה שאתה עושה. אתה חייב לחשוב אם אתה רוצה להוזיל בערוץ אחד את מחירי הטלפון הסלולארי ובערוץ אחר את מחירי החבילות הביתיות. יש כל מיני תרשימים. יגידו שאנחנו המדינה הכי זולה בעולם. אני לא מקבל את זה. לבית אב לשלם בין 200 ל-300 שקלים עבור חבילת טלוויזיה, שאת רוב הערוצים בה לא רואים, זה דבר יקר מאוד. באותה רוח שדיברת עכשיו בפתח דבריך, שאני מקבל אותה ומכבד אותה, אני חושב שצריך ללכת, לא להישבר בקטע הזה. אם במהלך שבו מסתערים לא מצליחים עושים היערכות מחדש וחוזרים בדרך אחרת. אסור לוותר, כי בסופו של דבר ברפורמה הזאת מי שלא יוצא נשכר זה משפחת כהן, משפחת אברמוביץ ועוד משפחות בישראל. הן לא מקבלות מהרפורמה הזאת. אולי כתוצאה מזה שנוביל את השינוי של מעבר מזיכיונות לרישיונות יצטמצמו המחויבויות של הזכיינים בערוץ 2. לקראת ערוץ 10 הלכנו. בסוף התוצאה היא שאנחנו, צרכני הטלוויזיה, נקבל פחות טלוויזיה. זה לא נכון בעיני. יש לנו אינטרס מאוד ברור איך אנחנו נותנים לציבור את השירות הטוב ביותר, בעלות הנמוכה ביותר. ויתרנו על הכבלים והלווין. השיקול שינחה אותי בדיונים זה איך להבטיח את הטלוויזיה הטובה ביותר ובעלויות הנמוכות ביותר. אני לא רוצה להעניש את בעלי הזיכיונות. הם השקיעו הרבה בעבר, הם ישקיעו בעתיד. צריך לוודא שהם יספקו את השירות הטוב יותר לבתי האב בישראל. רצוי כמובן שזה יהיה בהפקות מקוריות. זה לא קודש הקודשים. יכול להיות שזה יהיה גם רכש. זאת צריכה להיות המגמה שלנו בדיונים האלה. אני מוחה על מה שאמרת, אופיר. אני חושב שהשוק הזה מתפקד בצורה פלורליסטית ורחבה.

צא החוצה ותשאל את הציבור אם השוק הוא פלורליסטי. אני רוצה ללכת איתך לקניון, לשוק, לפינת רחוב, לשכונות היוקרה ולשכונות המצוקה.

אולי אתה לא זוכר, אבל היו שנים שהיה מונופול. המונופול נשבר. יש כמה וכמה גורמים משדרים. יהיו לנו בעתיד יותר. יהיו גם אם לא נרצה. באמצעות הטכנולוגיה החדשה נכנסים בלאו הכי שחקנים חדשים. צריך להקטין את הריכוזיות ולהגביר את התחרות בשוק הזה. זאת מצווה שמוטלת על ועדות אחרות ובמקום הזה עלינו. זה מה שאני מתכוון לעשות.

לגבי הערתך על המשיכה של החבילה הצרה על ידי משרד האוצר ביומיים שבו ישבה הממשלה לדיוני התקציב שלה, אז בחוק הזה לא מופיע העניין של הרחבת ה-DTT והחבילה הצרה. ככל שמעמיקים בזה יותר וככל שאני מדבר עם יותר אנשים, ההרחבה של ה- DTT היא הצעד הצרכני הטוב ביותר שקיים. אני ראיתי פרסומת של חברה שמציעה את ה-DTT ב-289 שקלים. תחשוב על גברת כהן מחדרה ומר אברמוביץ מגבעתיים. הם קונים חד פעמי את הממיר הזה. הגברת נויפלד סיפרה לנו שהממשלה הקימה ועדה מיוחדת. אני לא רוצה להגיד מה יהיו התוצאות של הוועדה הזאת, אבל אחת התוצאות צריכה להיות הרחבה של מערך ה-DTT. זאת התשובה הצרכנית ביותר לחבילה הצרה. תרחיב את ה-DTT לעוד כמה ערוצים במחיר חד פעמי ולא תשלם חודש בחודשו את המחיר של חבילה צרה. תעשה את החישוב ותראה מה יותר צרכני ומה יותר חברתי. זה לא קיים בחוק הזה.

אני רוצה להתייחס למה שאמר שר התקשורת. אנחנו לא מנסים לפגוע במצגת הזאת בשום דבר. אנחנו לא רוצים לפגוע בשום תהליך שהיה פה. לקחנו חלק בעשרות השעות שהתנהלו בדיונים האלה. הבענו את דעתנו. לדאבוני הרב, ברוב המקרים הוועדה המשיכה הלאה במתכונת החוק כפי שהוצעה. אנחנו לתומנו חשבנו שאם החוק הזה חזר דרך משרד התקשורת הוא יקבל שינוי בנקודות שעלו כאן. אני חושב שבדיונים הייתה הסכמה על חלק מהנקודות. כשדנים בכל נקודה בפני עצמה לא רואים את התמונה השלמה. במצגת של 5 שקפים אני אנסה להראות את התמונה, איזה בעיות היא עושה ומה הסיכוי שהרפורמה הזאת תקרום עוד וגידים. כל הכוונה כשעושים את הרפורמה זה שהיא תקרה, לא שהיא תישאר על הנייר, או שנחזור לדיונים בוועדה הזאת בעוד כמה חודשים.


בדיונים כאן עלתה איזו שהיא תמונה שזכייני ערוץ 2 וגם רשת לוקחות מחויבויות שהן לא עומדות בהן. זאת הייתה התחושה שעלתה כאן בוועדה. אנחנו בשנתיים האחרונות הפסדנו 100 מיליון שקלים בשוק הזה. מדובר בשוק מאוד תחרותי. המחויבויות שלנו להוצאה לשידורים היו כ-900 מיליון. הוצאנו מיליארד 100. ב-4 שנים הוצאנו 200 מיליון שקל יותר. כל הסכום הזה הלך לתעשייה, פרנס אלפי משפחות, אלפי יוצרים, הזין את היצירה בצורה מאוד משמעותית והריץ אותה קדימה. אנחנו מחויבים לכל המחויבויות שלנו. אנחנו נעמוד בכל המחויבויות שלקחנו על עצמנו.


אנחנו לא רואים ודאות רגולטורית וכלכלית בתהליך הזה של החקיקה. אין ביטחון ששוק הפרסום ידע לפרנס יותר מ-2 ערוצים. אפילו אם אנחנו רוצים לאפשר לתחרות לקרות ואנחנו בעד העניין ובעד הרפורמה יש כאן התעלמות מכמה דברים. ראשית מתעלמים מהמותג 2 ומאפיק 22. באותה נשימה אומרים שמי שיזכה במותג ובאפיק יקבל את חברת החדשות, שהיא לכל דבר ועניין חברה בבעלות זכייני ערוץ 2 שהשקיעו בה ממון רב. הדבר הזה לא יכול לעבור. הוא לא הגיוני, הוא לא סביר והוא לא קרה מעולם. אנחנו חושבים שהוא לא צריך לקרות גם כאן.


כבר היום בתהליך כל מי שרוצה לקחת רישיון לא יודע באיזה אפיק הוא. לפי ההצעה הקיימת כאן ידונו בדבר הזה בבוא העת. הדבר הזה זה לא הגיוני. אדם יכול להפסיד את אפיק 22 ולהגיע לאפיקי המאות.

לפי ההצעה אף אחד מהערוצים לא יודע איפה הוא יהיה. הדבר נתון להחלטה של הרשות השנייה. זאת שאלה שנדון בה בכובד ראש.

בדבר הזה אפשר לדון עכשיו. אפשר לקבוע איך הוא יהיה.

אני מסכים לרעיון. אני לא אומר שנקבע את המספרים פה.

משמעות החוק כמו שהוא מונח היום זה קנס של 150 מיליון שקל על כל ההשקעות שביצענו, על כל היקפי הכספים שהוצאנו. אנחנו מרשים לעצמנו לפרסם את המספרים האלה גם כאן.

גם בעניין המועד יש בעיה. החוק כמו שמנוסח קובע מעבר לזכייני ערוץ 2 ב-2 נקודות זמן. אם פנית עד 1 בינואר 2011 וביקשת רישיון, תוכל לעבור ב-1 בינואר 2012. אנחנו נמצאים באוגוסט. אנחנו צריכים בעוד 3 חודשים להגיד אם אנחנו רוצים לעבור. אם לא, נתראה בנובמבר 2015. כל השוק יכול לעבור לרישיונות מתי שהוא רוצה, אבל אנחנו יכולים רק ב-1 בינואר 2012 או ב-2015. אין שום היגיון. הדבר הזה נדון בוועדה. היו פה לא מעט שאלות למה לא יהיו תחנות בכל שנה. זה יותר הגיוני, זה עושה שכל. על הזמן הזה גם ניתן לפרוס את כל הכספים. אנחנו עד מועד הרישיון נעמוד בכל ההתחייבויות. אנחנו לא רוצים פריסה מעבר לתאריך הזה. אנחנו מבקשים בקטע הזה לגלות גמישות ולהוסיף את התאריכים האלה. אנחנו לא רואים שזה עושה נזק למישהו.


יש את הסוגיה של השחקנים החדשים והאם התחרות היא הוגנת. מי שישדר בערוץ 2 או באפיק 22, שהוא מותג, יזכה להגנת ינוקא. הוא יעשה בדיוק מה שעשה ערוץ 10 כשהוא הוקם. הוא ייקח שחקנים מהגורמים הקיימים. זה לא איזה משהו חדש לגמרי. אולי מי שמשקיע את הכסף הוא חדש, אבל כל מי שינהל את זה איננו חדש. אין שום סיבה שמי שייכנס לאפיק 22 יזכה להגנת ינוקא ובסוגה הוא יעשה רק חצי במשך שנתיים. מי שהיה באפיק 22 ילך לאפיקים אחרים ויצטרך לבנות מותג חדש. הוא לא יזכה להגנת ינוקא. זה עניין לא הגיוני. אנחנו גם צריכים לממן את המתחרים שלנו. על זה לא שמעתי. אנחנו מוכנים לקבל את ההיגיון במימון, אבל כל מי שייכנס יצטרך לשלם אחורה את מה שאושר אחורה, את הכסף שנלקח מהתמלוגים של זכייני 10 ו-2. אחר כך אם תישאר יתרה כולם יתחלקו בה. זה נשמע יותר הגיוני מאשר שאנחנו נממן אותו.

ביטול התמלוגים ודמי הזיכיון זה דבר שאיננו. אומרים לנו שכשהחוק יהיה הוא ייכתב בתקנות. כדאי לחזור על הדבר הזה, כי הוא מרכיב חשוב באותו שוק תחרותי שאנחנו מדברים עליו.


מישהו חכם אמר את הביטוי "סוף מעשה במחשבה תחילה". יכול להיות שאולי צריך לחשוב עוד קצת ולראות איך מכניסים תיקונים בכל הדבר הזה בלי לעשות קלקולים ובלי לעכב שום דבר. אנחנו מברכים על הכינוס הזה בפגרה. הוא חשוב לכולנו. תודה רבה.

אחרי כל סעיף נשמע הערות. אם יהיו הערות אנחנו נשמע אותן. גם שר התקשורת לא אמר שלא יהיה דיון.

היוצרים רוצים לברך על עבודת ועדת הכלכלה, על עבודת משרד התקשורת ועל המאמצים להגן על איכות המסך בשנה האחרונה. כולנו מבינים עתה את חשיבות השידור האיכותי בטלוויזיה המסחרית. מעל לכל אנחנו מבינים את חשיבות העמידה בחוקים שנקבעו להכנת והבנת איכות המסך.

אנחנו לא רוצים להתעסק במעבר ל-2015 ובמעבר ל-2012. אני מאמין שהמדינה יודעת מה היא עושה בנושא הזה. אם היא תצטרך את דעתנו היא תקבל אותה. אנחנו רוצים לדבר על הכאוס האמיתי שעתיד לנחות על היוצרים ב-2015 כשהשוק כאילו יסתדר, כשכולם יקבלו את הרישיונות שלהם ולכולם יהיה אופק כלכלי. האופק הכלכלי שמקבלים הזכיינים הוא מקסים ונפלא, רק אין בו אופק לאיכות המסך ואופק לתקציב התעשייה שבה אנחנו חיים.

בוועדת מרדכי הידועה נקבעו סטנדרטים שהתבססו על לפחות 5 בעלי רישיון שיהיו מסחריים בטלוויזיה. נקבעו סטנדרטים ברישיונות כך שכל זכיין בעל רישיון ישלם להפקה המקורית 50 מיליון שקל או 17% מהכנסות הערוץ. הבעיה היא שב-2015 יהיו 2 ערוצים מסחריים - בלי ערוץ 10 - ואנחנו נישאר עם 70% פחות מסך. כרגע השוק עומד על משהו בסביבות 280 מיליון שקל.

למה 2?

החוק לא לוקח בחשבון את האפשרות שלא יצטרפו עוד זכיינים. הוא משאיר את התעשייה עם 17% הכנסות. במקום 380 מיליון, כולל ערוץ 10, זה מגיע ל-140 מיליון. זה אומר ששני שליש מהתעשייה הולכת הביתה, או ששני שליש מאיכות המסך לא נראה ב-15 השנים הקרובות.

זאת אומרת שהמצב עכשיו מצוין ואתה מתריע מפני התדרדרות.

המצב לא מצוין. על המצב הזה אנחנו מוכנים לשמור ולהגן. אנחנו מוכנים לשמור ולהגן על 300 מיליון תקציב שבא מהערוצים המסחריים.

מנכ"ל רשות השידור אמר שהוא הולך להכניס 300 מיליון שקל.

אנחנו נפגוש את מנכ"ל רשות השידור. אני בתפקידי כיושב-ראש הבמאים ראיתי 3 מנכ"לים ברשות השידור. בעלי הרישיונות הולכים לקבל אופק כלכלי של 15 שנה, כאשר תקציב סוגה העילית שכולל בתוכו קולנוע, מחויבויות לקולנוע, סדרות דרמה שמייצגות את המציאות הישראלית וסרטי תעודה הולכים לרדת לתקציבים של 140 מיליון מ-380. חבר'ה, זה לא מצחיק. אנחנו דורשים 30% מההכנסות. אם ייכנס עוד ערוץ האחוזים ירדו בהדרגה. צריך לייצב את השוק הזה. זה אופק מול אופק. זה אופק ערכי מול אופק כלכלי.

גם אופק ערכי הוא אופק כלכלי.

בכל דבריך שמעתי רק כסף, לא שמעתי ערכים.

אני מקווה שגם בעניין הזה של היצירה והסרטים הישראלים האופק שיינתן יפתח את השיח. אני ראיתי סרט מצוין בשם "פעם הייתי". הוא לא הראה את ישראל כמדינה כובשת.

כל מה שאנחנו מבקשים זה מנגנון הדרגתי.

תנו לעוד מחשבות להיכנס, לא רק התחום הזה.

אני מוכן לזמן דיון רציני בתפישת העולם של יצירת הקולנוע הישראלי ולהוכיח שאין בה פוליטיקה.

אני לא רוצה שתתנצל על זה. זה לא המקום שבו תתחיל להסביר איך אתה עושה סרטים. אתה תעשה סרטים על מה שאתה רוצה לעשות סרטים. המדינה לא תתערב לך בתכנים של הסרטים.

היא רק תשלם.

חובתה של המדינה לממן סרטים.

לממן סרטים זה לא רק לממן סרטים נגדה.

זה לא לממן סרטים נגדה. זאת מדינה דמוקרטית שמממנת סרטים דמוקרטיים שמביעים דעה. יש פלורליזם לכל רוחב הקשת.

תראה לי.

האם הוועדה הזאת הפכה להיות ועדת תוכן?

התפקיד של הממשלה הוא רק לתת כסף.

התפקיד של הממשלה הוא לתמוך בתעשיית הקולנוע במדינת ישראל. היא עושה את זה יפה.

הדיון על התוכן מסיט אותנו מהמצוקה שרני דיבר עליה. אנחנו יורדים ב-60%,70% הכנסות. איכות המסך יורדת ב-60%,70%. צריך לתת את הדעת על הדבר הזה, מעבר לעניין של איזו קשת ואיזה יצירות יוצרים.

אתם רוצים את הכסף, אבל לא רוצים את חופש המחשבה. תן לירמי לעשות סרטים.

חופש המחשבה זה מה שמניע אותנו.

היינו כבר שנים בטראומה הזאת שהליכוד מקופח והליכוד לא יכול. פעם אחת, אדוני היושב-ראש, אתה מדבר על כך שהטלוויזיה לא מבטאת את דעותיך, עכשיו עברת לעולם הסרטים. מחר תיכנס לעולם הבידור. מחרתיים תיכנס לעולם התיאטראות. המדינה תומכת בתרבות. הלוואי שתתמוך יותר בתרבות ובקולנוע. הקולנוע הגיע להישגים יוצאים מן הכלל. אף אחד לא יכתיב להם תכנים.

בכולם. לא בצד אחד ובצד הקיצוני של הצד הזה.

על מה אתה מדבר? אתה יודע כמה יוצרים יש בשמאל ובימין? אתה רוצה שנספור את זה? נמלא רשימות? זה מסיט את הדיון מהדבר המרכזי שאליו התכנסנו.

אני מוכן להיות מאותגר בכל דבר, מ"אוונטי פופולו" ועד "בופור". נראה מה המדינה קיבלה מזה. היא שילמה כסף, העבירה תקציבים ששילם כל הציבור, אבל רק חלק קטן, שזה פרומיל של פרומיל מהציבור, קיבל את התמורה. זאת המציאות. אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים.

אני לא מבין איך מאשימים אותנו בדבר הזה. אני לא מבין מה הולך פה.

אני זוכר את הגיבוי של איגוד היוצרים והבמאים לבמאי הסרט "עג'מי". האדם לקח כסף מהמדינה, הגיע לתחרות בינלאומית והשמיץ את מדינת ישראל. זה דבר שאסור לתת לו יד. אדם שלוקח כסף ציבורי, עושה סרט טוב..

אל תערבבו. היה קוריוז.

הוא עמד על הבמה הכי בכירה בעולם הקולנוע והשמיץ את מדינת ישראל.

הוא לא השמיץ את מדינת ישראל.

הוא רק אמר שהוא לא מייצג אותה.

צריך להבין מה הוא אמר.

הוא אמר דברים שהוא לא היה חייב להגיד.

אני מציע לכולנו לבדוק למה הוא אמר את זה.

מדינה מתוקנת ונורמאלית לא מסבסדת אומנות שתוקפת אותה.

על מה אתה מדבר?

בוונצואלה ובקובה עושים מה שאומרים להם לעשות.

אל תפתחו את השיח הזה לכיוון לא נכון. אף אחד לא אמר שתעשו מה שמבקשים מכם לעשות.

אופיר, אתה עושה תרגיל יפה. במקום לדבר על הבעיות הרגולטוריות, אתה מדבר על תכנים.

אנחנו נזעזע את השיח כי קיבלנו רוב בדעת הקהל. מיעוט של מיעוט של מיעוט רוצה את הכסף ולתקוף. לא יהיה יותר הדבר הזה. מה שמדהים הוא שמציגים שהצד השני הוא טוב ואנחנו הרעים.

זה רעיון מאוד יפה שאתה רוצה להעביר ביקורת על תכנים.

לא אמרתי את זה.

אני לא תומך בבמאי שהתייצב בלוס אנג'לס והשמיץ את מדינת ישראל. מי שירצה להעסיק אותו בעתיד ישאל את עצמו אם הוא רוצה להעסיק אותו. זה לא דבר שהממשלה, המדינה ואנחנו בכנסת צריכים להתעסק בו.

המדינה רק צריכה לתת את הכסף.

אני לא מאמין שדבר כזה נאמר בכנסת.

תקבלו כסף ותפתחו את השיח.

אתה לא עושה להם טובה. מדינת ישראל לא עושה
טובה.

אחד שעומד על במה בינלאומית ומשמיץ את מדינת ישראל הוא טרוריסט. הוא פגע בדימוי הבינלאומי.

אני מבין שההצהרה שנחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל עדיין בתוקף.

לתמוך באומנות זה לא פרוגרטיבה של הממשלה, זאת חובה של הממשלה.

איפה בטלוויזיה אתה רואה משהו שמאלני? ב"חטופים"? ב"רביעיית רן"?

מדינת ישראל במסגרת חוק תומכת דרך קרנות ביוצרים בישראל, היא לא בודקת אותם. יש דתיים, חילוניים, ערבים ויהודים.

אין מזרחיים.

אני מזרחי. הפקת היצירה הישראלית בטלוויזיה הצטמצמה ב-60%,70%. קהילה שלמה הולכת הביתה, אם זה דתיים, חילוניים, ערבים ויהודים.

הדיון הזה נועד לקדם הצעת חוק מסוימת.

עוברים מזיכיונות לרישיונות כדי לפתוח את השיח הצר במדינת ישראל. השיח הברנז'אי הוא לא השיח של החברה הישראלית. השיח הברנז'אי ברוטשילד פינת שינקין הוא לא השיח הציבורי.

המטרה של החוק היא להכניס גורמים נוספים שישתלבו בשוק התקשורת. יש כבר היום יותר גורמים משדרים. השיח הציבורי נעשה מגוון, מעניין ופתוח. לבוא בשנת 2010 ולהגיד שאין ייצוג לדעות, לעמדות ושהתקשורת היא אנטי הליכוד..

המילה "ליכוד" לא נשמעה. לא אמרתי ימין, ליכוד, מחנה לאומי. מעניין שכולם הבינו.

האנשים שיושבים פה יודעים היטב מה הם צריכים לעשות . הם צריכים לפתוח את הבמות ולאפשר לדעות להגיע. את זה הם עושים. הם לא מתערבים בתכנים. הם גם לא יתערבו בתכנים. לקום פה ולהאשים את התעשייה הכי מצליחה בתחום התרבות במדינת ישראל, שזאת תעשיית הקולנוע שפותחת בפנינו ארצות וקהלים, ולהגיד שהיא אנטי ישראלית כי איזה מישהו אמר משפט מטומטם בלוס אנג'לס..

אתה יודע כמה נזק גרם הדבר הזה?

גרם נזק בשלולית הישראלית הקטנה.

אחר כך הוא גם יקרא לחרם תרבותי על ישראל. הוא יקבל את הכסף , ידבר נגד מדינת ישראל ויקרא לחרם תרבותי.

בארץ מייצרים 25 סרטים בממוצע כל שנה. חלק גדול מהם נעשים על ידי אנשים שגרים מעבר לקו הירוק ומעבר לקו הסגול. חלקם בוגרי בית ספר "מעלה" כאן בירושלים.

גם הזכיינים וגם ערוץ 2 לא יושבים בבוקר ושואלים אם השמאל הופיע או הימין הופיע. הם משדרים שידורים שמדברים לכלל עם ישראל. הם עושים עבודה טובה מאוד בתחום הזה. מזמן לא שמענו את הטענות האלו.

אנחנו חוזרים לנקודה הכי חשובה שבה עמדנו, שזה מנגנון הדרגתי של תקציבי הסוגה העילית, הדרמות וסרטי התעודה. כל עוד אין ערוצים נוספים צריך לקבוע 30% מהכנסת הערוץ, כשמשם לדרג את זה כלפי מטה.

לפי גישתך, אדוני היושב-ראש, חשוב מאוד להאזין לטענה שאומרת שאת הרגולציה מפחיתים ב-70%. הכוונה היא לא רק להגיד שיש הפחתה בכסף, אלא שיש הפחתה במגוון שלם של נושאים כמו הפקות בפריפריה ודברים שנוגעים לתוכן ולתרבות. אם יהיו בחוק הזה רק 2 בעלי רישיון, אז הנזק ייגרם לאותם ערכים שאתה כרגע ניסית להגן עליהם. אם הכנסת "תפקיר" את השוק למצב שבו יהיו רק 2 בעלי רישיונות, שזה מצב אפשרי, אז לא רק אנשים ייפגעו והיצירה בצומת שינקין ורוטשילד תיפגע, אלא תיפגע בעיקר אותה רגולציה שמתייחסת לאותם מיעוטי יכולת ולסוג ההפקות שהן הפקות תרבות שעליהן אנחנו רוצים לשמור. מהבחינה הזאת אין קונפליקט בין הדבר המרכזי שלשמו התכנסנו ובין מה שהיוצרים ביקשו להביע.

אם הנושא הוא הרחבת ה-DTT אני רוצה לייצג את העניין שלי. אני לא יודעת אם כולם מכירים את ערוץ ההידברות, אבל זה ערוץ 97 בכבלים, ביס ובהוט. זה המקום להגיד תודה למועצה שנותנת מקום לערוצים כאלה. מדובר בערוץ יהדות. אנחנו כולנו הצאצאים של אברהם אבינו. אולי הערוץ שלנו קטן וזניח ומנסה לעמוד על הרגליים, אבל הנושא שלנו הוא במהותנו. אם מרחיבים פלטפורמה ומדברים על לתת חינם ערוצים, אז אני חושבת שאין שום סיבה לא להכניס את ערוץ היהדות לדבר הזה.

הממשלה לא מציעה להרחיב. הממשלה הקימה ועדה. מי עומד בראש הוועדה?

הוועדה עוד לא הוקמה. החלטת הממשלה הייתה לפני שבוע וחצי.

הממשלה צריכה לאשר את הקמת הוועדה?

לא.

מי קובע את ההרכב שלה? מי מופיע בפני הוועדה? האם הגברת וידס, מר קדושי או מר דנון יוכלו להופיע בפני הוועדה?

הוועדה תקום ותחליט את מי היא שומעת ואת מי היא לא שומעת.

היא תשמע את כולם. אולי לגברת וידס מערוץ ההידברות יהיו טענות כבדות משקל.

הילדים שלנו יודעים על אבירי השולחן העגול יותר מאשר על ארץ יהודה שהייתה פה לפני 2000 שנה. אין שום סיבה לא לעשות סדרות היסטוריות ודברים כאלה בגלל שהתקציבים הולכים לדברים אחרים.

החוק הזה של הרישיונות זה חוק מאוד חשוב, הוא צו השעה. יש היום הרבה יוצרים וקהל גדול שמנודה מהתקשורת הישראלית והוא לא חלק מהמשחק. אני מברך את שר התקשורת שהעלה את החוק הזה מחדש. אני חושב שצריך להריץ אותו כמה שיותר מהר על-מנת שיעבור.

מר בלייר אמר שצריך להעלות את הפקות המקור ולהעלות את ההתחייבויות.זה מה שיגרום לעוד אנשים לא להיכנס להימור, כי לא תהיה להם האפשרות להיכנס. כמו שיש היום מרכזי מזון ואף אחד לא מכריח את מרכז המזון למכור ולקנות מוצרים, כך צריכות להיות פה תחנות טלוויזיה כדי שלקהל יהיה את החופש לבחור מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה. תחנות הטלוויזיה והערוצים צריכים להיפתח בצורה די חופשית. זה כמו לשלם למונית ולכל דבר שהוא. הרגולטור צריך לבוא ולהגיד מה אל תעשה, לא מה שתעשה. הרגולטור צריך לתת חוקים מה אסור לעשות בתחנות שידור, ובאיזה עבירות אפשר לסגור ולהחשיך את המסך. תהיה אז אפשרות להחשיך מסך כי יהיו הרבה ערוצים. אם אנחנו יוצאים מראש בהצהרה שלא יהיו הרבה ערוצים, לא יהיה גיוון תרבותי.

אני יכול להעיד מהרחוב, מהאנשים ומהלך הרוחות בשכונות, בעיירות פיתוח ובהרבה מקומות שמה שאמרת, אדוני היושב-ראש, מאוד מוצדק. קורה בחדשות שיש צד אחד שמיוצג. זה קורה בשיח התרבותי בטלוויזיה. אני שומע שדרנים, כתבים ותכניות בידור של טוק-שואו בטלוויזיה שמייצגים צד אחד וצוחקים על צד אחר בפוליטיקה, בתרבות. יש פה קבוצה לא מגוונת ששולטת בתרבות הישראלית. צריך להכניס אנשים אחרים על-מנת שיהיה מגוון של דעות. יש קהל מאוד מגוון במדינת ישראל. אנחנו עם של קיבוץ גלויות. אנשים עלו מכל מיני מקומות. יש כאן גיוון תרבויות. יש כאן אנשים שאוהבים כל מיני דברים אחרים. לא כל אחד אוהב את מה שהשכן שלו אוהב. לא הגיוני שהמדינה הזאת תנוהל חד-כיוונית על ידי קבוצה קטנה שהשתלטה על העניין. מר בלייר אומר לתת כוח ליוצרים. על איזה יוצרים הוא מדבר?

הוא דיבר על היצירה.

אני חושב שזו לא היצירה אלא היוצרים. הכסף הזה מגיע רק אליהם. תעשו חקירה ותראו לאיפה הכסף הזה הולך. הוא לא הלך לשכונות, לעיירות הפיתוח, ליוצרים לא מאוגדים, אלא לאנשים מסוימים. רוב הסרטים בישראל מייצגים דעה מסוימת. יש הרבה סרטים שמאלניים. מעדיפים לתת כסף לערבים שהולכים נגד ישראל מאשר למזרחיים שרוצים להראות את המצוקה. כאשר אנחנו באנו ואמרנו שיש מצוקה בקרית מלאכי, אמרו לנו להראות את המצוקה בעזה, איך הילדים שם סובלים ואיך החיילים גורמים להם בלגן. הם מעדיפים לתת את זה מאשר לתת את הבעיות הכלכליות והחברתיות שיש במדינה. מי מתעסק היום בטלוויזיה בקטע החברתי? אני לא רואה שום תכנית חברתית בטלוויזיה. רוב התכניות מדברות על אג'נדה מסוימת של אותם אנשים. אני לא אומר שלאותם אנשים אין זכות ביטוי, אבל גם אנשים אחרים רוצים להיות בתמונה.


מר מגנזי אמר שלא יהיה פרסום ושלא יהיו תחנות. אני לא רואה את זה כך. אם נפתח את שוק הפרסום כמו באינטרנט הוא יהיה מאוד מגוון, מאוד פתוח, יוכלו להיכנס עוד אנשים לעוגת הפרסום כך שהיא תגדל. מרכזי המזון בישראל נשלטו פעם על ידי הקואופ ועל ידי הריבוע הכחול. היום יש שוק חופשי, כלכלה חופשית, אנשים קונים איפה שהם רוצים. יש מלא חברות וגיוון של מוצרים. כך צריכה להיות הטלוויזיה בישראל.

אני מייצג 500 במאים ו-4000 אנשי תעשייה. אפשר לבדוק מאיזה עדה הם, מאיזו פריפריה הם הגיעו. אחר כך שיגיד אם אנחנו אליטה שלוקחת את הכסף.

אני מדבר על התוכן.

תבדוק את התוכן ותראה כמה מזרחיות יש.

אנחנו נתחיל בהקראת הצעת החוק של משרד התקשורת.

חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (מעבר מזיכיונות לרישיונות בשידורי טלוויזיה), התש"ע-2010 פרק א': מעבר מזיכיונות לרישיונות בשידורי טלוויזיה עד יום י"ח בחשון התשע"ו (31 באוקטובר 2015) – תיקוני חקיקה. סימן א': תיקון חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. תיקון סעיף 1. בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 - (1) ההגדרה "בעל זיכיון" – תימחק; (2) אחרי ההגדרה "השר" יבוא: "זיכיון לשידורי טלוויזיה" – זיכיון שניתן לפי חוק זה לקיום שידורי טלוויזיה;" (3) אחרי ההגדרה "זיכיון לשידורי רדיו" יבוא:"זיכיון לשידורים" – זיכיון לשידורי רדיו או זיכיון לשידורי טלוויזיה;" (4) אחרי ההגדרה "יחידת שידור" יבוא: "מועד המעבר" – יום ו' בטבת התשע"ב (1 בינואר 2012); "מורשה לשידורים" – בעל רישיון לשידורים או בעל זיכיון לשידורים;" (5) אחרי ההגדרה "קרוב" יבוא: "רישיון לשידורי טלוויזיה = רישיון שניתן לפי חוק זה לקיום שידורי טלוויזיה;" (6) אחרי ההגדרה "רישיון לשידורי רדיו"יבוא: "רישיון לשידורים" – רישיון לשידורי רדיו או רישיון לשידורי טלוויזיה;" (7) אחרי ההגדרה "תיקון מס' 32" יבוא: "תיקון מס' 33" – חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התש"ע-2010;"

יש כאן הגדרות שמעדכנות מי הוא בעל רישיון, מי הוא בעל זיכיון. אלו התאמות טכניות שנדרשות לשם הסעיפים המהותיים אחר כך.

מה לגבי מועד המעבר?

מועד המעבר הוא 1 בינואר 2012. ממנו והלאה אפשר להגיש בקשה לקבלת רישיון.

מר מגנזי, הערת משהו במצגת שלך על הדבר הזה.

כשידברו על המעבר של זכייני ערוץ 2 זה יהיה רלוונטי. שם מוזכר העניין שאפשר לעבור רק ב-2 נקודות זמן.

למה המועד נקבע ל-1 בינואר 2012?

לקראת אותו מועד התדרים האנלוגיים אמורים להתפנות כך שתהיה עוד אפשרות טכנולוגית או טכנית לגורמים משדרים נוספים לשדר באוויר. מדובר בהערכה כלכלית שבאותו מועד, על בסיס הרחבה של שוק הפרסום, תהיה אפשרות כלכלית לגורמים נוספים להיכנס לתחום הזה.

מדובר ברעיון שלכם לאישור הפרסום בכבלים ובלווין?

זה לא קשור, על אף שבפני הוועדה גם הדבר הזה הובא בחשבון. אני חושבת שעל אחת וכמה כאשר אין כרגע פרסום בכבלים ובלווין. גם כאשר הובאה בפני ועדת מרדכי ההצעה לאפשר פרסום מיידי בכבלים ובלווין, עדיין הוועדה סברה שיש ייתכנות כלכלית לגורמים נוספים לשדר שידורים בטלוויזיה הפתוחה.

למה לא נגיד 1 בינואר 2013?

מבחינה טכנית מדינת ישראל יודעת לספק רישיונות ב-1 בינואר 2012. זה לא קשור לפרסומות, לא קשור לערוץ 2. היום היא לא יכולה. יש לה 2 רצועות. ב-2012 יהיו לה יותר.

בגלל התדרים האנלוגיים שניתנים.

בהנחה שהחוק יתקבל ונעמוד בלוח הזמנים, יהיה צורך כשנה וחצי להרחבת המערך כדי לקלוט בעלי רישיונות נוספים. זה יכול להיות פער של חודש, חודשיים ושלושה. זה ישליך על הרחבת המערך הדיגיטלי, כי צריך יהיה להכשיר מקום. אם לא יהיו עיכובים זה בסדר גמור. צריך לפנות מקום לבעלי רישיונות נוספים, לערוצים נוספים שיעלו במערך הדיגיטלי. צריך להיערך. אם יהיו 3 זה בסדר, אבל אם יהיו 4,5 חייבים להיערך.

כמה זמן צריך?

שנה וחצי מרגע קבלת ההחלטה.

נניח שהוועדה מצביעה היום והחוק יתקבל בסוף אוקטובר.

כבר היום אתם לא ערוך. אם בעוד דקה מתקבל החוק אתה לא ערוך.

הבעיה היא לא פינוי התדרים האנלוגיים, אלא רק הרחבה של ה-DTT. את זה אפשר לעשות כבר היום. החוק לא מונע הרחבה.

יש מקום היום לעוד ערוץ.

הבעיה היא בעיה טכנית של משדר DTT נוסף, לא עניין של פינוי אנלוגי.

זה גם האפיקים החדשים והרחבת המשדרים. זו מערכת שלמה.

נכון שהפינוי האנלוגי לא קשור לזה?

קשור אם הוא יידחה.

הפינוי האנלוגי לא אמור להידחות. החוק לא נוגע בזה.

אולי כדאי להשאיר את התהליך לסוף החקיקה.

זה טכני מאוד. זה רק עניין של ספירה של חודשים. זה תלוי במועד קבלת ההחלטה.

יכול להיות שצריך לתת סמכות לשר לדחות את המועד ב-3 חודשים.

אפשרות שנייה היא להרחיב עכשיו את המערכת. הרחבת המערכת לא צריכה חוק.

אפשר לעבוד במקביל ולעמוד בלוחות זמנים.

אם מתחילים היום. אני לא חייב חקיקה בשביל להתחיל.

יכולה להתקבל החלטה על ידי השרים המוסמכים להנחות את הרשות השנייה להיערך להרחבת מערך השידורים הספרתיים. בהצעת החוק שאנחנו דנים בה האוצר מציע הצעה לגבי מי שיממן את ההרחבה. האוצר לא מעוניין שהרחבת המערך של ה-DTT תהיה מהכספים שנמצאים היום בקופת הרשות השנייה, אלא שהזכיינים הנוכחיים, בעלי הרישיונות, רשות השידור, ערוץ הכנסת ובעל הרישיון לשידורים ייעודיים בשפה הערבית יממנו את הקמת המערך. יש לכך התנגדות מאוד משמעותית, כולל מטעם הכנסת בכובע שלה כמי שמשלמת עבור הפצת שידורי הכנסת. סברנו שהתפישה הזאת איננה נכונה. האוצר קיבל אותה בחלקה לגבי רשות השידור. האוצר כנראה לא מעוניין כרגע להנחות את הרשות השנייה להתחיל בעיבוי המערך הזה, כי הוא מקווה שיהיו כיסים אחרים שיממנו את זה. אני אשמח לשמוע מנציג האוצר שאני טועה.

יש 2 תהליכים שצריך לרוץ איתם במקביל. כבר עכשיו אפשר להרחיב את המערכת הדיגיטלית בצורה כזאת שנוכל לעמוד ביעד של 1.1.2012.

אנחנו נסכם את זה במסגרת הדיונים הפנימיים.

אני מציע לאשר את הסעיף, למעט ההגדרה שמדברת על מועד המעבר. מי בעד סעיף 1, למעט ההגדרה של מועד המעבר?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

אושר

תיקון סעיף 5. 2. בסעיף 5(ב)(10) לחוק העיקרי, במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשים לשידורים".


תיקון סעיף 6. 3. בסעיף 6 לחוק העיקרי, במקום "בעלי זיכיונות" יבוא ,מורשים לשידורים".


תיקון סעיף 9. 4. בסעיף 9(א) לחוק העיקרי – (1) בפסקה (3), בכל מקום, במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים"; (2) בספקה (7), במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים".


תיקון סעיף 14. 5. בסעיף 14(ב) לחוק העיקרי, במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים".


תיקון סעיף 23. 6. בסעיף 23 לחוק העיקרי – (1) בפסקה (2), במקום "בעלי הזיכיונות" יבוא "מורשם לשידורים", ובמקום "בעלי זיכיון" יבוא "מורשים לשידורים"; (2) בפסקה (5), במקום "בעלי זיכיונות" יבוא "המורשים לשידורים"ץ


תיקון סעיף 24. 7. בסעיף 24(א) לחוק העיקרי – (1) בפסקה (5), במקום "שבעל זיכיון" יבוא "שמורשה לשידורים"; (2) בפסקה (7), במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים"; (3) בפסקה (8) (ד), במקום "בעל זיכיון" יבוא "בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה"; (4) בפסקה (10), במקום "בעל זיכיון" יבא "מורשה לשידורים"; (5) בפסקה (11), בסופה יבוא "או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה".


תיקון סעיף 28. 8. בסעיף 28(א) לחוק העיקרי – (1) בפסקה (2), במקום "בעל זיכיון" יבוא "מורשה לשידורים"; (2) בפסקה (3), במקום "שבעלי הזיכיון" יבוא "שהמורשים לשידורים" ואחרי "לתנאי הזיכיון" יבוא "לשידורים או לתנאי הרישיון לשידורים"; (3) בפסקה (5), במקום "בעלי הזיכיון" יבוא
"המורשים לשידורים"; (4) בפסקה (6), במקום "לבעלי הזיכיון" יבוא "למורשים לשידורים".


9. תיקון כותרת סימן א' לפרק ג'. בכותרת סימן א' לפרק ג' לחוק העיקרי, אחרי "הזיכיון לשידורים" יבוא "הזיכיון להפעלת תחנת שידור", ובמקום "לשידורי רדיו" יבוא "לשידורים".


10. תיקון סעיף 32. בסעיף 32(ב) לחוק העיקרי, במקום "בעל זיכיון וכן" יבוא "מורשה לשידורים וכן".


11. תיקון סעיף 33. בסעיף 33 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), במקום "זיכיונות לשידורים" יבוא "זיכיונות לשידורי רדיו" ואחרי "ורישיונות לשידורי רדיו" יבוא "וכן עד למועד המעבר – גם זיכיונות לשידורי טלוויזיה"; (2) בסעיף קטן (ב)(3), אחרי "בעל הזיכיון" יבוא "או בעל הרישיון כאמור"; (3) בסעיף קטן (ד), במקום "בעל זיכיון"" יבוא "בעל זיכיון לשידורים או בעל רישיון לשידורי רדיו".

אני רוצה לחזור לעניין של מועד המעבר. מבחינתנו הדבר הזה אקוטי. על זה אנחנו מדברים כל הזמן. נראה לי שזאת בעיה טכנית ושזה פחות מסובך מאשר לעבור לירושלים. אני מציע להצביע על זה. על זה מהות העסק. אנחנו דיברנו פה אין ספור פגישות. הבעיה הטכנית של שנה וחצי עולה פעם ראשונה. לא שמענו על זה. אין בעיה שאי אפשר לפתור בדברים האלה.

אני הסכמתי שזה לא יוצבע. אני מכיר בחשיבות ומבין את המשמעויות אם זה לא יהיה ב-2012. אנחנו לא הצבענו נגד. הוועדה לא הצביעה נגד. יש כמה דברים קטנים לבדוק. אין לי ספק שהעניין הזה יסודר גם אם זה יצריך מאמץ גדול מאוד מהאוצר ומאיתנו.

אני תומך תמיכה מלאה בעמדתו של שר התקשורת. עד 27 בינואר 2012 אתם בזיכיון.

בין 2012 ל-2014 אפשר להאריך.

משרד התקשורת יביא במהרה את המלצתו לגבי התאריך. מי בעד סעיפים 2-11?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

אושר

הוספת סעיפים 33א ו-33ב. 12. אחרי סעיף 33 לחוק העיקרי יבוא 33א "רישיון לשידורי טלוויזיה ותנאיו (א) המועצה רשאית להעניק רישיון לשידורי טלוויזיה למבקש רישיון כאמור (בסעיף זה – המבקש) בהתקיים כל אלה: (1) במבקש מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 41(א)(2) עד (4);

סעיף 41(א)(2) עד(4) מדבר על כך שהוא לא הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עימה קלון, ואם הוא תאגיד, מנהלו או אדם שהוא בעל עניין בתאגיד לא הורשע כאמור; הוא אינו סוכן פרסום או סוכן של מבצע כהגדרתו בחוק זכויות מבצעים התשמ"ד-1984; הוא אינו תאגיד שאחת ממטרותיו או מפעולותיו העיקריות הינה רכישת אמצעי פרסום, לרבות זמן שידור תשדירי פרסומת למחזיקים באמצעי שליטה בו.

(2) המבקש הוא תאגיד הרשום בישראל אשר היכולת לכוון את פעולתו וחמישים ואחד אחוזים לפחות מכל אמצעי השליטה בו, הם בידי תושבי ישראל שהם אזרחים ישראליים כמשמעותם בחוק האזרחות, התשי"ב-1952, או שהם בעלי רישיון לישיבת קבע לפי סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, או בידי תאגידים רשומים בישראל שמתקיימים בהם התנאים האמורים; (3) המבקש הפקיד בידי הרשות בטוחות כמפורט להלן, בהתאם לכללים שקבעה המועצה לפי סעיף 33ב(א)(2): (א) ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת מילוי ההוראות לפי חוק זה, כללי המועצה ותנאי הרישיון; (ב) ערבות בנקאית אוטונומית או פיקדון להבטחת ההוצאות שעל בעל הרישיון להוציא לשם הפקת תכניות סוגה עילית וסרטים ישראליים, לפי הוראות התופסת השנייה; (4) המבקש מקיים כל תנאי נוסף שהוא נדרש לקיים ושנקבע לפי סעיף קטן (ג), ככל שנקבע תנאי כאמור.

מה שנמצא כאן הוא בעצם הבסיס שנמצא בסעיף 41(א). יש כאן אפשרות, בנוסף למי שהוא אזרח ישראל, גם למי שהוא בעל רישיון לישיבת קבע לפי סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל. גם מי שיש לו סטטוס של תושב קבע יוכל להיות מי שנחשב כישראלי לצורך האחזקה של 51% לבעל רישיון לשידורי טלוויזיה.

לאיזה צורך זה הוסף? איך התעוררה המחשבה לגבי בעל רישיון לישיבת קבע? עד כה תמיד היה תנאי של אזרחות ותושבות.

הסעיף מאז ומעולם קבע תושבות ואזרחות כתנאי לאחזקה ברישיון. מצאנו שהדרישה הזאת מתקיימת. אין שום סיבה לאבחנה בין אזרח לבין מי שהוא תושב קבע.

מה הם התנאים לקבל תושבות קבע לעומת התנאים לקבלת אזרחות? מי איננו עונה על התנאי האחד ועונה על התנאי השני?

כאשר ישראל החילה את שיפוטה במזרח ירושלים לא נתנו לתושבי מזרח ירושלים אזרחות. ההחלה הייתה דרך חוק הכניסה לישראל. הם נחשבים לתושבי קבע. יש הבדלים בין מי שהוא אזרח למי שהוא תושב קבע. אנחנו לא רואים את ההבדלים האלה כהבדלים שהם רלוונטיים להסדרה בחוק הזה.

למה לא כתבתם שהוא זכאי על פי חוק השבות? למה משרד המשפטים הישראלי לא הציע שהוא יהיה זכאי לאזרחות על פי חוק השבות? זה הרבה יותר טוב מאשר הניסוח של ישיבת קבע. אני חושב שהוא צריך להיות זכאי על פי חוק השבות.

הרציונאל של אותו סעיף שקובע את האחזקה של 51% מאמצעי השליטה בידי ישראלי שהוא תושב או אזרח נועד "לתפוס" ברשת מי שנמצא שהוא אזרח ונמצא בישראל, זאת אומרת גם אזרח וגם תושב של ישראל. ההגדרה של תושב קבע זה מי שנמצא כאן ממילא ואינו יכול להיכנס לתוך ההגדרה של אזרח. אותם רציונאליים חלים עליו כשם שהם חלים על אזרח. זאת כל המשמעות של החידוד. הרציונאל ממשיך להתקיים. אין טעם לאבחנה לצורך החוק הזה ולצורך ההסדרה הכלכלית בין אזרח לתושב קבע.

הכוונה לייצר כאן ערוץ שמישהו בעל שליטה בו ומחזיק בשיעור 51% הוא מישהו שמתגורר כאן לא כעובר אורח. זה מישהו שבחר לחיות כאן את חייו ולקשור את גורלו במקום הזה בין בדרך של אזרחות ובין בדרך של תושבות קבע. ההוראה היום מאפשרת גם למי שהוא אזרח וגם למי שהוא תושב קבע לשמש כגורם ישראלי בעל שליטה בערוץ שהוא ערוץ broadcast בישראל.

האם היה שינוי בין החוק של האוצר לחוק הזה?

היה שינוי במובן הזה שהוספה האפשרות של תושב קבע.

למה משרד המשפטים לא העיר אז?

זה היה משהו שעלה אגב נושא אחר שהפנה את הזרקור לכיוון הסעיף הזה. זה בשגגה לא נכנס בנוסח הראשוני.

אני רוצה לחשוב על הסעיף הזה. איך מר לאודר מוגדר? הוא זכאי לתושבות על פי חוק השבות.

מר לאודר הוא לא זה שנדרש לקיים את דרישת הישראליות, אלא מר מימן שהוא גם אזרח וגם תושב.

השאלה מה התכלית של ההוראה הזאת. התכלית של ההוראה הזאת היא שמישהו בעל שליטה בערוץ שמשדר שידורים מסחריים יהיה אדם שבחר לגור כאן לא באופן זמני אלא קשר את גורלו למדינה. ההצעה של משרד המשפטים מקיימת את התכלית הזאת.

מה אם הוא זכאי להיות פה על פי חוק השבות והוא תורם תרומה אדירה למדינה על ידי זה שהוא תורם לקרנות מסוימות או נותן לעמותות מסוימות מאות אלפי דולרים בשנה? האם מותר או אסור לו?

אין כאן שאלה שקשורה ללאום.

השאלה לאיזה מן הדרישות אדוני מכוון את דבריו. שאלת הישראליות היא שאלה אחרת לגמרי. אנחנו ניסינו לבוא ולחדד את מה שקיים ממילא.

הוספתם את בעלי הרישיון לישיבת קבע.

זה אותו רציונאל שאומר ש-51% מאמצעי השליטה בערוץ החדש יוחזקו בידי ישראלי. זאת הייתה התכלית. זה היה קיים בנוסח עד היום. זה גם ימשיך לחול. האם אתה מבקש שמי שיחזיק בערוץ הזה לא יהיה חייב להיות ישראלי, לא חייב יהיה שמרכז חייו יהיו בישראל? יש הצדקה לזה שמי שמחזיק ב-51% מאותו ערוץ יהיה חלק מהחברה הישראלית עליה הוא משפיע. אנחנו רוצים שאת הדרישה הזאת נמשיך לקיים. הרציונאל של תושב קבע מקיים את אותה תכלית.

אנחנו בדקנו ונמשיך לבדוק 2 דברים מצטברים. יש מקומות אחרים בחקיקה הישראלית שלא דורשים תנאים מצטברים. אנחנו דרשנו תושבות לא כסטטוס אלא כדי לדעת בפועל כמה ימים בשנה אדם נמצא בישראל. דרשנו כדרישה מצטברת אזרחות. מה שאומרים פה זה שלא נהיה חייבים לדרוש אזרחות, אלא נוכל להסתפק במשהו אחר שנקרא רישיון לישיבת קבע.

גם אזרחות וגם תושבות אלו שאלות של סטטוס. הסטטוס המינימאלי שנדרש כאן זה סטטוס של תושבות.

אני לא מבין מה המניע לא לתת למי שמגיע לכאן לפי חוק השבות.

אני מבקש מגברת נויפלד לבדוק את העניין של זכאות לפי חוק השבות.

זאת לא שאלה. זאת החלטת מדיניות.

המניע היחיד זה ש-51% יוחזקו על ידי תושב, אזרח או בעל רישיון לתושבות קבע. אין מניעה לשום דבר אחר חוץ מזה. אני לא מבינה את הערתו של אדוני.

אנחנו נצביע על הכל חוץ הסעיף הזה.

סעיף קטן (3) מנוסח באופן כזה שהוא מצמצם את סמכות מועצת הרשות השנייה. בפעם הקודמת תיקנו כך שהסעיף הזה יהיה לרבות תקנות הערבות וכל הסמכויות שיש למועצת הרשות השנייה. התיקון הזה לא מופיע כאן.

המילה "לרבות" צריכה להתווסף.

(3) המבקש הפקיד בידי הרשות בטוחות, לרבות כמפורט להלן, בהתאם לכלים שקבעה המועצה לפי סעיף 33ב(א)(2): (א) ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת מילוי ההוראות לפי חוק זה, כללי המועצה ותנאי הרישיון; (ב) ערבות בנקאית אוטונומית או פיקדון להבטחת ההוצאות שעל בעל הרישיון להוציא לשם הפקת תכניות סוגה עילית וסרטים ישראליים, לפי הוראות התוספת השנייה;

מצביעים על סעיף 33א(א), למעט פסקה (2) שלו. בפסקה (3) הוספה המילה "לרבות".

מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

הסעיף אושר, למעט סעיף (2).

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), המועצה לא תיתקן למבקש, רישיון לשידורי טלוויזיה, בהתקיים אחד מהמפורטים להלן או בהתקיים האמור בסעיפים 41(ב2) או 56: (1) המבקש היה בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה או בעל רישיון לשידורי טלוויזיה, במהלך שלוש השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לרישיון לשידורי טלוויזיה, כולן או חלקן, והמועצה מצאה כי המבקש לא קיים בתקופת הזיכיון או הרישיון אחר ההוראות לפי חוק זה, כללי המועצה או תנאי הזיכיון או הרישיון, לפי העניין ; לעניין זה לא תובא בחשבון הפרה שלדעת המועצה היא הפרה זניחה.

(2) בין המבקש לבין משדר מפר היו יחסים כמפורט להלן, במועד ההפרה או לאחריה, וטרם חלפו שלוש שנים ממועד סיום היחסים כאמור; (א) המבקש היה בעל עניין במשדר המפר; (ב) המשדר המפר היה בעל עניין במבקש; (ג) בעל עניין במבקש היה בעל עניין במשדר המפר; לעניין פסקה זו, יראו גם במועד פקיעתו או ביטולו של הזיכיון או הרישיון של המשדר המפר כמועד סיום היחסים בינו לבין המבקש; (3) במבקש מתקיים האמור בפסקה (3) של סעיף 42(א); (4) לדעת המועצה מתן הרישיון למבקש עלול להיות נוגד את טובת הציבור או להוות סיכון לביטחון המדינה; (5) במבקש מתקיימים תנאי או הגבלה שאסור שיתקיימו בו ושנקבעו לפי סעיף קטן (ג), ככל שנקבעו תנאי או הגבלה כאמור.

בוורסיה הקודמת הוכנס תיקון שאומר שהפרה זניחה לא תעכב את מתן הרישיון. התיקון כפי שהוצבע בוועדה הוטמע כאן.

היה ויכוח על העניין של הזניחה.

היה ויכוח אם להכניס את העניין של הזניחה, כיוון שהצעת החוק הממשלתית המקורית אמרה שכל הפרה, גם אם היא לא זניחה, לא תאפשר קבלת רישיון. זה היה עיקרון יסוד במעבר לשיטה של רישיונות וביכולת הפיקוח. לבקשת הוועדה הוספו בוורסיה הזאת המילים "הפרה זניחה".

(ג) המועצה רשאית לקבוע, בכללים, תנאים והגבלות למתן רישיון לשידורי טלוויזיה, בנוסף לאלה המנויים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), במטרה להבטיח כי המבקש יקיים את שידורי הטלוויזיה בתאם להוראות לפי חוק זה, לכללי המועצה ולרישיון; כן רשאית המועצה לקבוע ברישיון לשידורי טלוויזיה תנאים, הוראות והגבלות בכל עניין הנובע מהוראות חוק זה. (ד) בעל רישיון ימלא אחר כל תנאי הרישיון לשידורי טלוויזיה כפי שנקבעו ברישיונו. (ה) בסעיף זה – "משדר מפר" – תאגיד שאילו היה מבקש רישיון לשידורי טלוויזיה לפי סעיף זה לא היה מקבל רישיון כאמור מהטעם האמור בסעיף קטן (ב)(1); "מועד ההפרה" – המועד שבו המשדר המפר הפר את ההוראות לפי חוק זה, כללי המועצה או תנאי הזיכיון או הרישיון, לפי העניין, כאמור בסעיף קטן (ב)(1), ואם ביצע כמה הפרות כאמור – המועד המוקדם מביניהם.

הרעיון הבסיסי שנמצא בסעיף (ב) ובסעיף (ג) ו-(ד) זה שגורם שהוא מפר או חברה שהיא בעלת זיקה לאותו גורם מפר לא יוכלו לקבל רישיון.

מה זו חברה שהיא בעלת זיקה לגורם המפר?

הרעיון הוא שהגורם שניגש לקבל את הרישיון והגורמים שקשורים אליו הם גורמים שלא הפרו הפרות בזיכיון או ברישיון, למעט הפרות שהן הפרות זניחות.

סעיפים (ג) ו-(ד) לא קשורים לנושא של משדר מפר או לא משדר מפר. הם קובעים עיקרון שהוצבע ומקובל לגבי כך שהמועצה מוסמכת לקבוע תנאים ברישיון ובעל רישיון צריך למלא אחר התנאים האלה. זה לא קשור לכל ההסדר שאדוני החליט שלא להצביע עליו.

מה שמטריד אותך לא מתקשר לנוסח הזה, כי הנוסח הזה מדבר על בעלי רישיונות באשר הם בעלי רישיונות. הוא לא מדבר על סגירת המעברים למיניהם. על העיקרון הזה אדוני יכול להצביע עכשיו.

(ב) מתייחס למעבר בין רישיון לרישיון, לא בין זיכיון לרישיון.

הסעיף הזה חל על עולם הרישיונות העתידי והמעבר בין רישיון לרישיון. הוא לא חל על המעבר בין הזיכיון לרישיון. אין מניעה להצביע על זה כבר עכשיו.

השאלה אם יש מקום לקבוע דין שונה.

כל 15 שנה יש נקודת בדיקה.

כמו למשל קבוצה שנשלל רישיונה ואחר כך פונה בבקשה לקבל רישיון חדש, או שחלקים מאותה קבוצה שותפים לאותו גורם שפונה לקבל רישיון חדש.

אתם מחוקקים את זה עם איזו שהיא ראייה ל-2027. מתי מתבצעת נקודת הבחינה הזאת?

נקודת הבחינה יכולה להיות ב-3 סיטואציות. סיטואציה אחת במעבר מזיכיון לרישיון, סיטואציה שנייה במעבר מרישיון לרישיון, סיטואציה שלישית שבא גורם חדש לקבל רישיון שהיה בעבר בעל זיכיון והפסיק את שידוריו. סעיף (ב) שהקראנו מתייחס למעבר מרישיון לרישיון, או ממעבר של אדם בעל זיכיון שנוצרת הפסקה בפעילות שלו ואז הוא פונה לקבלת רישיון.

יש סעיפים ספציפיים שעניינם מעבר של בעלי הזיכיון לבעלי רישיונות. זה מופיע בסעיף 52. החוק אמור להתקיים עוד שנים ארוכות.

זה מתקיים בכל עת שמוגשת בקשה.

משנת 2012 ואילך.

ההבהרה שנאמרה פה בעל-פה לא ברורה מתוך הסעיף. צריך להיות ברור שהסעיף הזה איננו מתייחס לבעלי הזיכיון. כל המנגנון שהוא הפר הפרה זניחה חסר כאן.

יש סעיפים שמדברים על מה קורה בבדיקות כאשר נמצא שיש חוסר. שם יש את ההשלמה לעניין הערבות.

יש את הסעיף שבו בעל זיכיון רוצה לקבל רישיון ויש לו הפרה זניחה. יצרתם מנגנון שאומר לו שייתן ערבות בנקאית וישלים את זה תוך שנה. פה יש הפרה זניחה. הוא יקבל רישיון, אבל לא יהיו לו את המנגנונים המגינים האלה שאומרים לו שבגובה ההפרה הזניחה שלו ייעשה את אותו מנגנון. אין שום סיבה שזה לא יהיה כאן. זה לא קשור לבדיקה.

הם שניהם נמצאים במנגנון הבדיקה.

זה אותו מנגנון בדיוק.

מדברים על סיטואציה מאוד ספציפית שבה בעל רישיון אחד יכול להפוך להיות בעל רישיון אחר. זה מישהו שכבר הפסיק לשדר.

תורידי את המילים "בעל זיכיון".

הסיטואציה מדברת על זה שבעל זיכיון או בעל רישיון הפסיק לשדר. אם הוא הפסיק לשדר, איך בעוד 3 שנים הוא יתקן את ההפרה שלו?

בסעיפים שיש המשכיות יש היגיון לבוא ולהגיד שהוא יוכל להמשיך ולהשלים את המשך ההפרות בהמשך תקופת הרישיון. כאן אין המשכיות.

נניח שנקבע שזניחה זה 50 מיליון שקל. הוא יגיד לעצמו שהוא יחכה שנה, שנתיים, שלוש.

הפרה של 50 מיליון זו לא הפרה זניחה.

אם ההפרה לא הייתה זניחה הוא בכלל לא היה יכול לקבל רישיון. אין הגיון לא להכניס את הדבר הזה.

כאשר אין רצף קשה לבקש השלמה. אם אדם סיים את שידוריו בשנת 2012, מתחיל לשדר בשנת 2015 ונמצאה שהייתה לו איזו שהיא הפרה זניחה בשנת 2008, קשה לבקש ממנו במהלך שנת 2015, 2016 לתקן את ההפרה הזניחה. זה משהו שהוא לא ראלי. תחליט הוועדה מה שתחליט. 50 מיליון שקל זאת לא הפרה זניחה.

מהרגע שקבעתם שחשוב לכם שיבוא אדם "נקי" חשוב להתמודד עם העניין של זניחה או לא זניחה.

הוועדה החליטה בפעם הקודמת שאדם שהפר הפרה זניחה לא דבק בו איזה שהוא פגם שיכול למנוע ממנו לקבל רישיון בהמשך, לכן נעשתה אבחנה בין זניחה ללא זניחה.

בעוד חודש יבוא הערוץ השני ויגיד שהמשפט שאמרת חל עליו.

בהיבט המשפטי אין מניעה להוסיף מנגנון כזה. זה עניין שכרוך בקבלת החלטה על ידי הוועדה. השאלה היא אם במקום שבו מתקיימת הפסקה בין השידורים יהיה את אותו מנגנון של קיום מחויבות. אפשר להוסיף את זה. יכול להיות שצריך לקבוע פרק זמן שונה מפרק זמן של 3 שנים. אולי אפשר לדבר על פרק זמן של שנה.

אפשר להותיר את זה לשיקול דעת המועצה.

כיצד המועצה תפעיל את שיקול דעתה?

בהתאם לנסיבות.

אפשר להשאיר את ה-3 שנים, ובלבד שאם מדובר במי שהיה בעל זיכיון או בעל רישיון והוא מבקש את הרישיון החדש לתקופה של עד שנה, ההפרות הזניחות שלו יתווספו למחויבות שלו. זה יתווסף לסעיף (ב).

אנחנו מצביעים על הסעיף עם התיקון של היועצת המשפטית לוועדת הכלכלה. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

אושר

33ב. כללים למתן רישיון לשידורי טלוויזיה (א) המועצה תקבע בכללים הוראות בענייניה אלה: (1) המועד שממנו ניתן להגיש בקשה לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה לפי הוראות סעיף 33א, במטרה לאפשר את תחילת השידורים בידי בעל הרישיון החל במועד המעבר; (2) הוראות לעניין הבטוחות שעל המבקש להפקיד לפי סעיף 33א(א)(3), לרבות סכומיהן, מועדי הפקדתן ודרכי מימושן. (ב) המועצה רשאית לקבוע בכללים הוראות נוספות לעניין מתן רישיון לשידורי טלוויזיה, בין השאר, בעניינים אלה: (1) דרכי הגשת בקשה למתן רישיון והטיפול בה; (2) מידע שעל המבקש לגלות למועצה לרבות מידע לגבי בעל עניין במבקש ולגבי כל גורם אחר שיש לו, במישרין או בעקיפין, אמצעי שליטה במבקש; (3) מסמכים שעל המבקש להמציא למועצה לצורך קבלת הרישיון."

מי בעד סעיף 33ב?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

אושר

13. תיקון סעיף 34. בסעיף 34 לחוק העיקרי – (1) בכותרת השוליים, במקום "ורישיון לשידורי רדיו" יבוא "ורישיון לשידורים והליך בדיקה"; (2) אחרי סעיף קטן (ב1) יבוא: (ב2) על אף הוראות סעיף קטן (ב1), תקופת תוקפו של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ 2 שניתן לזוכה במכרז אחרי יום תחילתו של תיקון מס' 33 ולפני מועד המעבר, תהיה עד יום י"ח בחשוון התשע"ו (31 באוקטובר 2015); על זיכיון כאמור לא יחולו הוראות סעיף קטן (ב1) סיפה."; (3) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא" "(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ג)(1), תקופת תוקפו של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי שניתן לזוכה במכרז אחרי יום תחילתו של תיקון מס' 33 ולפני מועד המעבר, תהיה עד יום י"ח בחשוון התשע"ו (31 באוקטובר 2015);על זיכיון כאמור לא יחולו הוראות סעיף קטן (ג)(2). (ה) (1) תקופת תוקפו של רישיון לשידורי טלוויזיה תהיה 15 שנים מהמועד שבו החל בעל הרישיון בשידוריו, ובלבד שהמועד האמור לא יקדם למועד המעבר. (2) בלי לגרוע מסמכויות המועצה לפי חוק זה, אחת לארבע שנים החל במועד תחילת תוקפו של הרישיון לשידורי טלוויזיה, תקיים המועצה הליך בדיקה שבו תבחן כיצד מילא בעל הרישיון בתקופה האמורה אחר ההוראות לפי חוק זה, כל לי המועצה ותנאי הרישיון, שעניינם תוכן השידורים ובכלל זה מימון הפקה ורכישה של תכניות (בסעיף קטן זה – הוראות הדין); הליך הבדיקה לפי פסקה זו יחל בתום כל ארבע שנים כאמור ויסתיים לא יאוחר משנה מתום ארבע השנים האמורות. (3) מצאה המועצה בהליך הבדיקה לפי פסקה (2) כי בעל הרישיון הפר את הוראות הדין, אך חומרת ההפרה אינה מצדיקה, לדעת המועצה, ביטול הרישיון בהתאם לסמכותה לפי סעיף 37, תורה לו, בתוך 45 ימים ממועד סיום הבדיקה, ולאחר שנתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, כיצד לתקן את ההפרה במהלך תקופה שתקבע ושלא תעלה על שנה ממועד מתן ההוראה כאמור. (4) המועצה תפרסם את ממצאי הליך הבדיקה באתר האינטרנט של הרשות, ותודיע על הפרסום כאמור בשני עיתונים יומיים הנדפסים בישראל; המועצה תעביר לידיעת הוועדה את ממצאי הליך הבדיקה ואת ההוראות שנתנה לבעל הרישיון לפי פסקה (3), ככל שנתנה."

מאיפה בא המספר 15?

המטרה של קביעת התקופה של 15 שנים היא מתן איזו שהיא ודאות, יציבות ואופק לגורם משדר מצד אחד, ומצד שני שתקופת הרישיון לא תהיה אינסופית במובן זה שבעל רישיון ידע שהוא משדר לנצח בלי שום אפשרות הפסקה של רישיונו. התקופה נקבעה במסגרת ועדת מרדכי. אלו המלצות שהובאו לממשלה. על יסוד זה התקבלה החלטת הממשלה לתקופת רישיון בת 15 שנה. צריך לומר שתקופות הרישיון האלו יכולות להתחדש. עם תום 15 שנה נקבע מנגנון בדיקה. מנגנון הבדיקה שנקבע במהלך הדיונים האחרונים של ועדת הכלכלה היה 4 שנים מראש. זה מה שנמצא במסגרת ההצעה שנמצאת בפניכם.

מה זה 4 שנים מראש?

ההצעה הייתה 5 שנים.

זה קוצר ל-4 שנים.

האם המועצה תהיה רשאית להפסיק את הרישיון?

המועצה רשאית להפסיק את הרישיון.

כמעט דמיוני שזה יקרה.

דווקא בעולם של רישיונות זה יהיה פחות דמיוני. נניח יש מצב ש-6 פונים והשוק לא יכול להחזיק 6. אם לא ישללו את הרישיון לאלה שמפרים זה יפיל את כל השוק.

השיקול שלך לא יהיה כלכלי אלא שיקול של תכנים. לא תשקול את השיקול הכלכלי ש-6 לא יכולים וצריך להוריד ל-4. יכול להיות שאם אף אחד לא יפר יישארו 6.

בניגוד להיום שצריך תהליך מכרזי שאורך הרבה זמן, כאן הרישיון זה הליך שלא לוקח זמן. אפשר להעלות ולהחליף מישהו שנשלל רישיונו.

איגוד היוצרים ביקש הבהרה לגבי היחס בין הבדיקה השנתית המחויבת על ידי מועצת הרשות השנייה למועצה ה-4 שנתית.


בסעיף (ה)(1) מדובר על כך שתקופת הרישיון תהיה 15 שנים מהמועד שבו החל בעל הרישיון בשידוריו. בפסקה (2) מדובר על 4 שנים החל ממועד תחילת תוקפו של הרישיון לשידורי טלוויזיה. השאלה היא אם יש חפיפה בין מועד תחילת השידורים למועד תחילת הרישיון. אני חושבת שצריכים לאחד את המונחים כדי שיהיה ברור למה הכוונה.

אפשר לבצע האחדה של הנוסח.

הכוונה היא מועד תחילת השידורים, שזה גם מועד תחילת הרישיון.

אדם יכול לקבל היום רישיון ולהתחיל לשדר בעוד חצי שנה.

אתה מתחיל את הספירה ממועד העלייה לאוויר.

אנחנו נעשה האחדה ממועד תחילת שידוריו. יכול להיות שאדם יקבל רישיון, כמו שהיה בערוץ החדשות, ולא יעלה לאוויר. זה היה המקרה היחידי בישראל בתחום השידורים שביטלו רישיון.

אולי אנחנו צריכים לכתוב ממועד תחילת השידורים שנקבע ברישיון, לא מהמועד בפועל.

אם קוראים את סעיף (1) בכפיפה עם סעיף (2) ניתנת התשובה. כתוב בסעיף (1) שתחילת תוקפו של הרישיון תהיה 15 שנה מהמועד בו החל בעל הרישיון בשידוריו.

זה רע מאוד, כי נניח שקבעתם שהשידורים יתחילו ב-1 בינואר ובפועל הם עלו לאוויר רק בחודש דצמבר. הרישיון יידחה ל-15 שנים מדצמבר?

במועד שנקבע ברישיון לתחילת השידורים.

אני מציעה שזה יהיה ממועד תחילת השידורים כפי שנקבע ברישיון. פסקה (4) הוספה בהתאם לדרישה של ועדת הכלכלה. כאן לא כתבו את ועדת הכלכלה, אלא רק כתבו ועדה. אני מבקשת שיירשם ועדת הכלכלה של הכנסת.

הסעיף מדבר על פרסום ב-2 עיתונים יומיים. בחוק ההסדרים הממשלה מבטלת כמה מהפרסומים בעיתונות הכתובה לטובת האינטרנט.

במסגרת החלטות הממשלה לחוק ההסדרים, יש החלטה עקרונית שאומרת שהחובה בחלק מהחיקוקים שמחייבים פרסום בעיתונות תבוטל ויסתפקו בפרסום באינטרנט. הביטול לא יהיה ביטול גורף, אלא יבדקו את כל החיקוקים שבהם קיימת החובה הזאת.

התוספת הזאת היא תוספת של הוועדה. השאלה אם לא כדאי להוריד את זה.

ודאי שכדאי להוריד את זה.

מה שעמד אז לעיני הוועדה הוא שכל אלה שיש להם עניין במעקב אחר החלטות המועצה בקשר להפרות של בעלי הרישיונות יהיו חשופים לכך וידעו על כך. השאלה אם פרסום באינטרנט מספיק לצורך העניין הזה.

התכנית הזאת מוצגת גם באמצעות האינטרנט.

2 העיתונים היומיים המתפרסמים בישראל יימחקו.

הסעיף הזה הוא סעיף חשוב מאוד, אבל יש בו חוסר בהירות מסוימת. אנחנו יודעים שהרשות השנייה מוציאה מידי שנה דוח שבו היא מציינת את ההפרות של בעלי הרישיון. לגבי מי שלא מקיים יש לה מנגנונים שהיא רשאית. היא רשאית לבטל את רישיונו על פי אותו סעיף. אם מישהו לא מקיים את המחויבויות במשך שנתיים היא רשאית כבר לפני הבדיקה לבטל. זה בלי קשר לסעיף הזה. באו ועשו את הסעיף הזה. עכשיו שואלים למה. בסעיף הזה אמרו שאחת ל-4 שנים תתבצע בדיקה. עכשיו שואלים מה יבדקו. הם כבר בדקו כל שנה ועשו דוח. הם לא יפתחו מחדש את כל הדוחות שהם עשו בכל השנים. הסעיף הזה צריך להתייחס למי שלא מילא אחר הדוחות של הרשות. במצב כזה נותנים לו שנה ומבטלים לו את הרישיון. זה מה שצריך להיות פה. הנוסח בסעיף הזה מטיל על הרשות משהו שהיא לא יכולה לעמוד בו.

הכוונה בבדיקה ה-4 שנתית היא לראות הפרות סדרתיות, לראות אי תיקון. לפעמים צריך אחרי שנה לתת זמן לתקן. אתה צודק שהבדיקה יותר מעמיקה. לשאלה אם המנגנון של השלילה יהיה אוטומטי אני חושב שצריך להשאיר שיקול דעת למועצה ולרשות. האוטומטי קיים בתום 15 שנה. יש אפשרות למועצה לשלול אחרי 4 שנים.

איך אתה מתייחס לאדם שהפר בשנה הראשונה, בשנה השנייה אבל תיקן בשלישית וברביעית?

כשאנחנו אומרים לרשות לעשות בדיקה פעם ב-4 שנים זה אומר שאנחנו מבקשים ממנה לפתוח את כל הדוחות שלה מחדש. המחוקק צריך להגדיר מה הוא רוצה. אני קורא ורואה את אותם המשפטים שאומרים לו לבדוק כל שנה. אני רוצה שהרשות תבדוק כל 4 שנים את העמידה של בעל הרישיון בדוחות שהוציאה הרשות. אם הוא לא עמד בדוחות יחול הסעיף וישללו לו את הרישיון. זה אמור להיות הסעיף.

בטוח שלא במכוון אתם מצמצמים את סמכויות המועצה. יכול להיות מצבים שההפרות הן בסדרי גודל כאלו שהמועצה תחליט לאחר דוח ראשון לא לתת להשלים, פשוט לשלול.

בסעיף (ה)(1) ו-(2) אנחנו נדבר על מועד תחילת השידורים כפי שנקבע ברישיון. בפסקה (4) יימחק המשפט "ותודיע על הפרסום כאמור בשני עיתונים יומיים הנדפסים בישראל". במקום המילה "ועדה" ייכתבו המילים "ועדת הכלכלה".

מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד


תודה רבה, אנחנו נתכנס כאן עוד לפני מושב החורף להמשך החקיקה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30