הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
27
הוועדה לזכויות הילד

19.7.10


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 63
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ח' באב התש"ע (19 ביולי 2010), שעה 10:00

מצבם של הילדים בכפר השילוח

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר
יעקב כץ

פלורה גבאי
- מרכזת בכירה מיפוי ותכנון, משרד החינוך

דודו לוי
- מ"מ מנהלת אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך

ענת ישראל
- סגנית מנהלת השירות הפסיכולוגי במנח"י, משרד החינוך

יוכי סימן טוב
- מפקחת על מצבי לחץ ומשבר, משרד החינוך

איזי לרר
- מנהל אגף הביטחון, משרד הבינוי והשיכון

מיכאל מרש
- קב"ט, משרד הבינוי והשיכון

משה סובראנו
- סמנכ"ל בכיר למינהל, משרד הבינוי והשיכון

אבי כהן
- סמת"ם שלם, המשרד לביטחון פנים

הדס רייכלסון
- מתמחה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

סינדי סמדג'ה
- מתמחה, משרד המשפטים

רות מטות
- מנהלת היחידה לילד בסיכון, עיריית ירושלים

עביר שקיראת
- עובדת סוציאלית, עיריית ירושלים

מתי דן

אתי בנימין
- יו"ר, ועד הורים ארצי

זוהיר רג'ב
- תושב השכונה סילוואן

סאמר אבו רמוז
- תושב השכונה סילוואן

תג'ריד אבו רמילה
- תושבת השכונה סילוואן

דהוד עבד אלראזק
- תושב השכונה סילוואן

מוסטפא חליסי
- תושב השכונה סילוואן

פח'רי אבו דיאב
- תושב השכונה סילוואן

פארס ח'אלס
- תושב השכונה סילוואן

מוחמד אלקאק
- תושב השכונה סילוואן

נאווה בלישרי
- תושבת כפר השילוח בסילוואן

יהודה הורוביץ
- תושב כפר השילוח בסילוואן

אלדד רבינוביץ
- תושב כפר השילוח בסילוואן

דינה תאנה
- תושבת כפר השילוח בסילוואן

מאיר סוויסה
- עטרת כהנים

נאאל קשעם
- תושב השכונה סילוואן

ענבל בן שחר
- תושבת כפר השילוח בסילוואן

מחמוד קראעין
- האגודה לזכויות האזרח בישראל

נסרין עליאן
- האגודה לזכויות האזרח בישראל

טלי ניר
- האגודה לזכויות האזרח בישראל

לילי הלפרין
- מנהלת התכנית אמת לנערות במצוקה

רחל סעדה

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ
מצבם של הילדים בכפר השילוח

אני פותח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד בנושא מצבם של הילדים בכפר השילוח. אני שמח מאוד שהגיעו לדיון היום בבוקר נציגים גם של האוכלוסייה היהודית וגם של האוכלוסייה הערבית בכפר השילוח, ונציגים של כל משרדי הממשלה והעירייה שמטפלים בילדים. הסיור הזה הוא המשך, בעקבות סיור שערכנו במקום ונערך מפגש בלתי פורמלי עם דהוד, ועם נציגים נוספים, והזמנו אתכם לכנסת לבוא ולראות באמת איך אנחנו עוזרים לילדים בכפר השילוח.

אני רוצה להגיד כמה נקודות. ברור לנו שאנחנו לא חיים בעולם אחר. יש כרגע עניין של צווי הריסה, גם נגד בית אחד, בית יהונתן, ונגד בתים רבים של ערבים, שזה יוצר מתיחות רבה ויוצר לחץ על הילדים שגרים בבתים. ממה שאני יודע, צווי ההריסה עברו כבר את כל הערכאות המשפטיות ובעצם זה יכול להיות התראה של ימים או שבועות עד שיבצעו אותם. גם לנושא הזה נתייחס ונשמע מבחינת השירות הפסיכולוגי, אם בכלל נעשית עבודה בנושא, אם נעשית עבודה גם עם ילדים יהודים, ילדים ערבים, מה בכלל קורה בנושא הזה.

הדבר השני זה הנושא המהותי של השקעה בילדים, בתשתיות. מסיור שאני ערכתי במקום ראיתי שכמעט אין תשתיות עבור ילדים בכפר השילוח. לא ליהודים ולא לערבים. כשאני מדבר על תשתיות, אני מדבר על גני משחקים, אני מדבר על מקומות לטייל בהם, מתנ"ס. פה אני רוצה לשמוע מעיריית ירושלים מה קורה, אם יש תכניות בנייה, בפועל איך מצמצמים את המצב הזה. אם היום אנחנו משווים את הילדים שגרים בכפר השילוח לילדים שגרים בערים אחרות במדינת ישראל, אי אפשר להשוות בין המצב הזה, כאשר ברור לי שגם זה תורם לדברים אחרים. יש פה קציני ביטחון, מיכאל ואחרים, דיברנו על הנושאים הביטחוניים, לדעתי גם ילדים שאין להם מקום לשחק בו כדורגל, או אין להם מתנ"ס או חוגים, אז חלקם, לא כולם, מוצאים את עצמם גם זורקים אבנים אחרי הצהריים. ועל זה דהוד דיבר, הוא טען שהמשטרה מעלילה דברים על ילדים, המשטרה טוענת שיש זריקות אבנים, הטענה שלי היא שאם אנחנו נדאג היום ונתקדם בנושא של תשתיות , בנושא של תעסוקה בשעות הפנאי לילדים, זה יפתור הרבה מאוד מהבעיות.

אז אני רוצה לבקש קודם כל מנציג העירייה שנמצא פה, מי נמצא פה מעיריית ירושלים?

אנחנו שלושה מעיריית ירושלים.

אז תחליטו מי מביניכן רוצה להתחיל, לגבי המצב ש---

שתינו מהרווחה, אביר שקיראת היא פקידת סעד לחוק נוער, היא נציגה של לשכת סילוואן, ואני אדבר קצת יותר על התכניות שלנו לפיתוח.

כאשר הדגש הוא על ילדים, בבקשה.

אני עובדת גם בלשכת הרווחה, כששכונת סילוואן היא אחת השכונות שאנחנו מטפלים ברווחה. מספר התושבים בשכונה 9,900 תושבים, מהם מוכרים לשירותי הרווחה 163 משפחות. ילדים מתחת לגיל 18, 601 ילדים. רוב המשפחות מוכרות ללשכה על תפקוד לקוי, בעיות ילד ונוער, בעיות כלכליות, התמכרויות והזנחה. מספר הילדים שמקבלים את השירותים בלשכה... וכן אנחנו רואים את הפער הגדול בין מספר הילדים המוכרים ללשכה לבין מספר הילדים שמקבלים את השירותים, למרות שעשרות הילדים שזקוקים וצריכים לקבל את השירות.

יש לכם משרד?

יש לנו משרד, ברחוב אספהני, הרחוב הזה קרוב לעיר העתיקה.

אנחנו מסבירים את הפער הזה, לגבי השירותים החברתיים לילדים לשכונה, כמעט אין שירותים, אין מסגרות טיפוליות, אין טיפת חלב, אין גנים ציבוריים ואין גנים לילדים.

תרחיבי בנושא של הגנים, זה נושא שאני רוצה לדעת יותר.

אין מעונות יום, אין מעונות---

אנחנו לא מדברים כרגע על גני המשחקים, על זה תיכף נשמע, מה יש ומה אין, לגבי מסגרות חינוכיות.

אין מסגרות טיפוליות בשכונה, אין מעונות יום.

מה זאת אומרת אין? את אמא לילדים? אם יש אמא לשלושה ילדים, מה היא עושה עם הילדים?

אנחנו מפנים אותם למעונות היום שנמצאים במקומות אחרים.

אני רוצה להבהיר. אגף הרווחה מפתח שירותים, אלא שמאחר ויש בעיות של תשתיות בתוך השכונה, אין לנו איך, גם אם אנחנו רוצים להקים מסגרות, מעונות יום, מעונות רב תכליתיים, שיש לנו לאוכלוסייה של מזרח ירושלים, שפיתחנו, אין לנו אפשרות לעשות את זה בתוך השכונה. לכן אנחנו מוציאים את הילדים, אי אפשר להוציא את כל הילדים שזקוקים, את חלקם אנחנו מוציאים, 70 ילדים מקבלים שירותים מחוץ לשכונה, שירותים שמיועדים לילדים ערביים במזרח ירושלים.

ואיך הם מוסעים? בהסעות?

כן.

פרטיות?

שלנו, של הרווחה.

וכדי לסבר קצת את האוזן, איפה המעונות שאתם פותחים?

בהתחלת השנה אנחנו---

למשל מעון רב תכליתי בג'בל מוכבר, לא בתוך השכונה.

זה רחוק יחסית.

זה עלות שהרווחה בעצם צריכה לשאת בה.

כמה זמן נסיעה לכל כיוון?

רבע שעה, עשרים דקות. לא רק בג'בל מוכבר או בסילוואן, זה גם בשכונות כמו ראס אל עמוד, אבו טור, שהיא לוקחת מכל השכונה למעון הזה.

בהתחלת השנה אנחנו מועמדים לפתוח מועדונית טיפולית בשכונה, זה בבית ספר היסודי בסילוואן.

עד גיל בית ספר אין שום מסגרת?

אין מסגרות.

מכיתה א' יש?

ילדים מגיל 6 עד 8, צפויה להיפתח ב-1 לספטמבר מועדונית טיפולית חדשה, היחידה בעצם שתהיה בסילוואן ואנחנו מתכוונים לפתוח עוד מועדוניות ביתיות. אני לא יודעת אם אתם יודעים מה זה, זה כמו משפחתון, רק לילדים, בבתים, במשפחות, כחמישה-שישה ילדים בכל מועדונית ביתית כזו. אנחנו מתכוונים לפתוח בשנה הבאה מועדוניות ביתיות כאלה, אם יהיו משפחות שיסכימו לעשות מועדונית כזאת. שוב, הכל בעיה של תשתיות.

מבחינת תשתיות, מבחינת העירייה, יש הקצאת קרקע למבני ציבור, יש רזרבות שתחומות לצורך העניין?

אנחנו מדברים מבחינת הרווחה, לא מבחינת מערכת החינוך. יש פה נציגים של מערכת החינוך בעירייה. לא ידוע לנו על הקצאה של קרקע ויש לנו קושי רב מאוד... אין גם מקום, זה לא שיש מקום פיזי לפתח שם.

אנחנו ממש בצפיפות רבה.

אם תוכלי להרחיב לגבי גני המשחקים, מה ילד עושה אחרי הצהריים?

רובם הולכים לגן הפעמון. אני שומעת מהמשפחות שרוב הילדים הולכים לגן הפעמון, או כמו שאמרת, שמתווכחים עם החיילים והמשטרה. אבל רובם משחקים בגנים שמחוץ לשכונה, והגן הכי קרוב להם הוא גן הפעמון.

זה גם רחוק יחסית.

כן, אבל לרוב המשפחות אין מקום אחר. אני שומעת מהמשפחות שכולן הולכים לשם.

אבל אם יש לך ילד בן 5 או ילד בן 4, שרוצה אחרי הצהריים ללכת לשחק, אין לך מתקן שאתה הולך אליו. אתה חייב להיות מוסע לשם.

---לא רק למעונות יום, גם יש לנו ילדים שנמצאים בסיכון שאנחנו מפנים אותם וסוגרים אותם בפנימיות. יש ילדים אצלי, 21 ילדים, שהם מסודרים בפנימיות מחוץ לשכונה, בירושלים, בצו בית משפט לחוק הנוער. הילדים באים ממשפחות עניות, התמכרויות, בהזנחה קשה ביותר לילדים.

הצפיפות בבתים זה גם מעלה את רמת הבעיות והעבריינות בין בני הנוער. יש גם בעיות בקשר לבני הזוג. יש התרשמות של פסיכולוג מהשירות הפסיכולוגי, קוראים לו עלם סרור, שהתרשם בילדים בשכונה על המצב הרגשי וההתנהגותי הקשה, בעת הריסת הבתים בשכונה. מההתרשמות שלו עולה שיש בעיות התנהגות שלהם---

מתי היתה ההריסה האחרונה?

אני לא יודעת, אולי נדע מההורים שבאו גם מהיישוב שם, שהם יכולים לענות.

אני אשמח לשמוע מהנציגים.

אני רק רוצה לפני כן להוסיף. אני לא יודעת אם שמעתם על תכנית שמידט. היתה אחת המחשבות של תכנית שמידט לגיל הרך דווקא, אם להכניס את זה לשכונת סילוואן, ושוב ההחלטה היתה שלא להכניס לשכונת סילוואן בגלל הקושי במבנים, בתשתיות. אין כאן מקום לשכור. זאת אומרת שירותי הרווחה שוכרים מבנים כדי לעשות שם שירותים, וגם מבנים לשכירה אין. גם בעיות של בתי ספר וגנים, שלפעמים אנחנו בתוך המבנים האלה עושים בשעות אחרי הצהריים או הערב, יכולים להשתמש כמועדוניות או כשירותים שונים.

דבר נוסף שאני רוצה לציין זה שיש בעייתיות בשיתופי פעולה עם גורמים שונים בתוך השכונה. כלומר חלק מהבעיות הן גם בנושאים של שיתופי פעולה. יש קושי לעבוד עם גורמים שונים ולכן זה נדבך נוסף בתוך הקושי שבשכונה הזאת.

תודה.

אני רוצה לשמוע מהנציגים של תושבים, בייחוד אם מישהו פה הורה לילדים, מבחינת הרגשות שלכם, וגם אם היו הריסות בתים לאחרונה, אם מישהו דיבר עם הילדים לפני זה, אם היתה פעולה חינוכית הסברתית.

משכונת אל בוסתן סילוואן, ויושב ראש ועד שכונת סילוואן וגם אב, וגם ההריסה מחפפת מעל הבית שלי וגם אחד שסבל כל כך הרבה מ---

יש לך בית שנמצא בגן, אחד מה-23 בתים שאמורים להיהרס?

לצערי הרב. אני אתחיל מדבר קטן. אנחנו כאן מדברים על סילוואן ולא על כפר השילוח. אנחנו יודעים שזה סילוואן, אלפי שנים קוראים לזה סילוואן וזה לא כפר השילוח.

לא נפתור את זה היום פה.

דבר שני, אם אני רוצה לדבר על העניין של...

אפשר לדבר בערבית, או רק בעברית?

האמת, אני יודע קצת ערבית, אבל אני מעדיף שתדבר בעברית, שהדברים יהיו רשומים לפרוטוקול.

כאן לא באתי לדבר, לא פוליטיקה, אלא ממש על הסבל. אנחנו, האמת, רואים שהסבל זה ממש מדיניות של הזנחה של 40 או יותר מ-40 שנה. ממש מדיניות של הזנחה ומדיניות של הסבל. קודם כל אני אדבר על הבתים. אנשים שהם סובלים, לא רק האנשים שהבתים שלהם נהרסו. הם כן סובלים, אבל אנשים שכבר כמה שנים העירייה מאיימת עליהם להרוס את הבתים, אז הם ממש חרדים כל יום, 24 שעות בפחד, ועתיד שחור, שממש מחר או מחרתיים הבולדוזרים הולכים לבוא, וזה מבחינה נפשית, מבחינה פסיכולוגית, הילדים שלנו ממש... עד עכשיו עיריית ירושלים הצליחה להרוס אותנו מבחינה נפשית לפני שתהרוס לנו את הבתים.

הבית האחרון שנהרס ממש קרוב לסילוואן, זה רק לפני שבוע, נהרסו שישה בתים. הבעיה שהבתים הולכים להיהרס, לכל אחד מאיתנו יש בעיות, כשהוא הולך הביתה, עם אשתו והילדים הוא שותה כוס קפה ונח, אנחנו כשהולכים הביתה, כשאני נכנס לבית אני יודע שעצם הבעיה היא שגם הבית שלי הולך להיהרס. כשאני נכנס לבית שלי, לחדר השינה, למטבח, אני מסתכל על הקירות, על מפעל החיים שלי, יודע שמחר או מחרתיים הילדים שלי וגם הנכדים שלי הולכים להיות חסרי בית והומלסים ולא יהיה להם בית. הסבל הזה, אם אני אדבר עליו, צריך לא רק שעה, יכול להיות שצריך ימים או חודשים. הסבל הזה...

אנחנו עכשיו בקיץ, וכל המשפחות הולכות לחופשות, הילדים של סילוואן מפחדים ללכת, שכולם חוששים שכשהם יחזרו הביתה לא ימצאו בית. יכול להיות שהבולדוזרים של עיריית ירושלים יהרסו לנו את הבית כשאנחנו בחוץ.

יש לנו ילדים, אני תיכף אתן לכם סיפור על אחד מתושבי סילוואן, הילדים של סילוואן. הסבל שלנו מתמשך כל כך הרבה ונוראי, אפילו הילדים שלנו, ממש בלילה, יש להם סיוטים, לא ישנים, יש אפילו שהם מרטיבים בלילה אחרי שכבר הרבה שנים הדבר הזה לא היה להם.

יש לנו ילד, קוראים לו מוחמד דוודי, בן 8 שנים, בשכונת הבוסתן. לפי המורים שלו זה הבן אדם שהיה כל כך ממש, המוח שלו הרבה שנים קדימה מהגוף או מהשנים שלו. היה מאוד חכם, היה מאוד מאוד טוב, אפילו המורה שלו היה אומר, לפעמים לפני שאני אשאל שאלה הוא היה יודע מה התשובה. אחר כך נפילה דרסטית והמורה ידע מה קורה בסילוואן ובשכונת הבוסתן, אז הוא אמר, אני רוצה לפחות לעזור לו בשיעורי הבית שלו. הוא אומר, יום אחד ניסיתי, אחרי שהילדים הלכו להשאיר אותו ולעזור לו, פתחתי את התיק שלו, לא ראיתי, לא ספרים ולא כלום, ראיתי רק משחקים. אז הוא בכה והלך. הלכתי להורים שלו, ואני הייתי איתו, אז אמא שאלה את הילד, הוא אמר, אני שמעתי, את ואבא שלי אמרתם שעיריית ירושלים והמשטרה באים להרוס לנו את הבית, וחששתי, פחדתי שיהרסו לי את המשחקים שלי.

האמת, לפני שבוע, הילדים שלנו, ממש כולם, אם תשאל אותם שאלה אחת, יגידו לך 'המשטרה באה'. אם תלך עכשיו או תשלח משלחת לשכונת סילוואן, או לבוסתן במיוחד, תדפוק על הדלת שם, אף אחד לא יפתח לך את הדלת, עד שהילדים יקפצו יראו מי בא, שכולם אומרים, או המשטרה מגיעה, או צווי ההריסה או הבולדוזרים בדרך. אנחנו חיים בסיוט נוראי.

ומה שגם מחמיר, שגם המשטרה, שנמצאת כאן, בשעה 3:00 בבוקר, בשעות הבוקר המוקדמות, עוצרים ילדים בגיל 9 ו-10 ו-11 שנים, לוקחים אותו מהמיטה שלו וחוקרים אותו. בן 9, 10 או 11. אפילו משהו מוזר יותר, שבתי המשפט בישראל נותנים לילד בן 11 או בן 10 או בן 12 הרחקה של שבועיים, או חודשיים, או משהו, מתוך הבית שלו, או מעצר בית. יש לי שכן שקיבל מעצר בית לבן שלו, שבועיים, שעד היום, נגמרו השבועיים, הוא לא מבין מה זה מעצר הבית. אז אם העונש, צריך שהילד יבין מה הוא עשה והוא לא מבין מה זה העונש ולא מבין מה זה הרחקה או מעצר בית.

יש לנו הרבה הרבה בעיות.

אני רוצה לשאול אותך לגבי התכנית בבוסתן. אם זה יקרה, בסופו של דבר אני מבין שיהיו גנים, יהיו לכם בתים חלופיים, כלומר איכות החיים אמורה לעלות. השאלה אם ההתנגדות היא מהותית או בגלל שאתם חוששים שלא יהיה דיור חלופי, זה הבסיס להתנגדות הזאת.

תראה, אנחנו גם נפגשנו עם עיריית ירושלים, ואני אישית הייתי בוועדות של עיריית ירושלים, כנציג של התושבים ואמרנו, 'אני רוצה שיהיה על ידי גן, שיפתחו לי את האזור, אבל שלא יהיה במקום הבית שלי, אלא על יד הבית שלי'. עיריית ירושלים רוצה שבמקום הבית שלי יהיה גן, ולא על יד הבית שלי. אז מה, אני צריך להיות ברחוב, באוהל, ולהסתכל על הבית שלי? אני צריך לראות מהחלון שלי שיהיה לי גן.

עיריית ירושלים 40 שנה לא עשתה כלום ולא ניסתה לעשות כלום, רק יש לה איזה תכנית שהיא רוצה לקדם את האזור בהריסת הבתים. אם היא רוצה לקדם את האזור שם, אפשר לעשות את זה ביחד. אמרנו לעירייה, מסביב לבתים שלנו אפשר לעשות משהו, אבל להרוס את החיים שלנו? כי הריסת בית זה לא הריסה רק של קירות ותקרה, זה הריסת משפחות, חיים, הריסת מה שנקרא אפילו דו קיום וחיים ביחד. אני עכשיו מתקשה לשכנע את הילדים שלי לחיות עם הצד השני בשלום ובשלווה. הם אומרים לי 'מה פתאום, המשטרה והבולדוזרים בדרך באים להרוס לנו את החיים'.

כמה ילדים חיים בבתים שאמורים להיהרס? הערכה.

יש לנו בתים שחיים בהם יותר מ-40 נפש, אבל בשכונת בוסתן לבד כמעט 1,430 בן אדם שחיים, 62% מהם זה ילדים. אין לנו בתי ספר, אין לנו גני ילדים. יש לי מכתב---

אני רוצה להבין, בתוך הבתים שאמורים להיהרס, זה 22 או 23 בתים, אני חושב, נכון?

הולכים להרוס 88. עיריית ירושלים אומרת 22, ואני מכאן אומר לעיריית ירושלים, קודם כל אנחנו נגד הריסת בית אחד, אבל להגיד לך שראש העירייה לא אומר את האמת, שמכאן אני אומר לו, איפה המכתב הרשמי שהוא רוצה להרוס 22. אני חוזר, אנחנו נגד הריסת בית אחד, אבל בסופו של דבר גם הוא לא אומר את האמת, זה רק הוא רוצה להוריד את הלחץ הבין לאומי עליו והוא אומר 22. התכנית, לא מה שאני אומר אלא המומחים אומרים, להרוס את כל השכונה, וזה סתם 22, זה אי אפשר, זה לא מעשי וזה רק משהו שהוא עניין לתקשורת, ושיגיד לאנשים שהוא הולך להרוס 22 בתים.

אנחנו שוב אומרים, אנחנו עם תכנון שדרוג ופיתוח, אבל נגד שאני והילדים שלי והנכדים שלי יהיו ברחוב. איפה שאני גר, נולדתי ב-62' ונולדתי בחדר אחד, בבית הזה. כשהתחתנתי והיו לי ילדים, הלכתי שלוש שנים, יש לי תיק ככה עבה, לעיריית ירושלים, שאני רוצה ל... זו האדמה שלי, ירשתי מאבא ואבא מסבא וכך הרבה דורות אנחנו שם, ובסוף אומרים אי אפשר. אז תיתן לי מקום אחר לבנות פה, בתוך השכונה שלנו, גם אי אפשר. בכל המקום אי אפשר לבנות, אז מה אני צריך לעשות? אני והילדים שלי, ואמא שלי כשהיתה בחיים, זיכרונה לברכה, צריכים להיות בחדר אחד. אז מה עושים? לאן ללכת? אבל ידענו בסוף שזה עניין פוליטי ולא עניין באמת ל... באמת עיריית ירושלים רצתה לעשות משהו ב-40 שנה, אני עשרים ומשהו בניתי את הבית ועד היום אני משלם ארנונה לעירייה והיא אומרת שהבית לא חוקי, אז בשביל מה אתם עשרים ומשהו לוקחים---

תודה.

אני רוצה לבקש ממשרד החינוך לשמוע התייחסות לגבי התשתית.

אנחנו בעצם מטפלים במבנים הפיזיים של מוסדות חינוך.

מה יש כיום במקום?

מה שאנחנו בנינו בשנים האחרונות, יש חטיבת ביניים, יש בית ספר יסודי, שעומד על הפרק. בגלל שאין מגרשים בשכונה הזאת, אז התלמידים נוסעים לשכונות אחרות, אבל מה שעומד על הפרק עכשיו זה מגרש אחד שמיועד להפקעה, לבניית גני ילדים. כרגע זה נמצא בתהליך עם השמאי הממשלתי, להערכת ערך הקרקע.

מה גודל המגרש?

אני לא יודעת, זה נמצא כרגע בהליך הפקעה.

ואתם מודעים למצוקות?

אנחנו מודעים למצוקות, אבל פשוט אין קרקעות בשכונה הזאת שאפשר לבנות עליהם מוסדות חינוך. חוץ מהמגרש הזה.

ואין לך הערכה של לוחות זמנים, כמה זמן זה ייקח---

זה כרגע נמצא אצל השמאי. אי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח.

אני רוצה לבקש מנציג בית יהונתן, לשמוע קצת על הצרכים והמצוקות שלכם, גם מבחינת סכנת הפינוי וההריסה, וגם מבחינת מוסדות חינוך. יש דבר אחד שאני זוכר בעצמי, שגם מאצלכם שולחים להר הזיתים לגני ילדים. אני מניח שזה לא באותה הסעה, אבל יש הסעות שיוצאות להר הזיתים כל בוקר, של ילדים. בבקשה.

אני גר בבית יהונתן. האמת שאני הייתי רוצה לפתוח לא בנושא מוסדות חינוך. לפי פירמידת הצרכים אנחנו קודם כל אוהבים את החיים שלנו, והייתי רוצה להעלות נקודה שנוגעת לחייהם ולשלום נפשם של ילדינו.

אני אפתח בתיאור קצר של שגרת החיים בכפר בחודשים האחרונים, אולי אפילו מאז 'עופרת יצוקה'. אנחנו כיום נאלצים לנסוע בג'יפ ממוגן ירי. אני לא חושב שיש עוד מקום כזה בארץ, שילדים קטנים, כשהם יוצאים בבוקר לגן וכשהם חוזרים בצהריים מהגן, כשהם יוצאים לחוגים וקייטנות, וכשיוצאים איתם ההורים שלהם בצהריים לגן הפעמון, הם צריכים לצאת בג'יפ עם שני מאבטחים ממוגני ירי. הדבר הזה, לדעתי, הוא שערורייה.

אם זה היה הכל, אז בסדר, אבל מלבד זה הם צריכים לחטוף אבנים ולחטוף בקבוקי תבערה, לחטוף ולחטוף ולחטוף ולחטוף. אני חושב שהדבר הזה הוא הרבה יותר משמעותי מהרבה דברים אחרים שנאמרו. בלי לזלזל, כי אני באמת שלאדם יש הרבה זכויות, יש לו זכות למגורים, יש לו זכות לכבוד, יש לו זכות לחינוך, ויש לו זכות לחיים, דבר ראשון. אז אני רוצה לשים את הדברים, את האמת, דבר ראשון על השולחן.

מעבר לזה, אני חושב שיש את הבעיה של מוסדות חינוך, שזו בעיה שדוברה ודוברה כאן על ידי שאר האנשים שדיברו לפניי. יש בעיה קשה של מוסדות חינוך בכפר, גם לנו, גם לשכנים. אנחנו נאלצים לשלוח את הילדים לפעמים למרחק של חצי שעה נסיעה, למעלה הזיתים, או לכל מיני מקומות, כי אין לנו בעצם מקומות קרובים. ועוד פעם, כשזה מצטרף לסיפור הזה שאנחנו צריכים לנסוע באיזה שהוא רכב מאוד מאוד ספציפי, עם מאבטחים ועם הכל, לפעמים אתה יכול עוד להיתקע, בפנים או בחוץ, שעתיים שלוש, רק כדי לצאת, לפעמים הילד בדרך מהגן, מהרגע שהוא יצא מהגן עד הרגע שהוא הגיע הביתה, יכולות לעבור ארבע שעות, ואני לא מדבר עכשיו בגוזמה. זאת אומרת אלה מקרים שקורים, דברים שקורים. אני חושב שהדבר הזה הוא דבר מאוד מאוד בעייתי.

אני רוצה להעלות עוד נקודה שאני חושב שהיא משמעותית. אני חושב שהוועדה לזכויות הילד צריכה לדון בעוד כיוון. אני חושב שגם הילדים שמסביבנו, של השכנים שלנו, הם במצוקה מאוד מאוד קשה. ילד שלוקח ומרים אבנים וזורק אותן, אני חושב שזו איזה שהיא נקודה בעייתית. יש כאן איזה שהוא טשטוש. ילד שגדל בחוסר הבחנה בין מותר לאסור, בין טוב לרע. סתם שנבין, לקחת אבן ולזרוק אותה על רכב בנסיעה, זה דבר שהעונש שלו הוא 20 שנות מאסר. זאת אומרת זה מקביל להריגה. זה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. ילד שגדל, האל"ף-בי"ת שלו, כשהוא יוצא מהבית בצהריים עם מה הוא משחק? לא בלגו ולא בשום דבר, הוא משחק בלסכן חיי אדם בנתיב תחבורה, בדבר שהעונש שלו הוא 20 שנות מאסר. אני חושב שיש כאן איזה שהיא מצוקה מאוד קשה. אני חושב שהוועדה הזו צריכה לבוא ולהגדיר כל ילד שזה הפנאי שלו...

גם לי יש בעיה של עיסוק הפנאי. מה עשיתי? עם הכסף שלי השקעתי ועל הגג שלי, כי אין לי מקומות, בניתי מתקנים לילדים. אנחנו עושים תורנויות, אנחנו מעסיקים את הילדים, כדי שהילד שלי לא יעשה דברים כאלה. אני חושב שבנקודה הזאת יש אחריות של ההורה. אי אפשר להתנער עם בעיות של משרד החינוך ואי אפשר להתנער עם בעיות של מחסור במקומות של משחקים, גם לנו יש. אדם צריך לפתור את הבעיות שלו ולשמור על הילדים שלו. אני חושב שילד שגדל בצורה שהוא זורק אבנים ומסכן חיי אדם, הוא ילד במצוקה. אני חושב שהדבר הזה צריך להיפתר.

אני חושב שהוועדה כאן צריכה לקום ולהרים את הכפפה שיש בעיה. עוצרים ילד בן 9 ומשחררים אותו אחרי זה, עוצרים ילד בן 10 ומשחררים אותו אחרי זה. צריך להרים את הכפפה---

אני רוצה לעצור אותך פה, אני רוצה באמת לשמוע ממפקד תחנת משטרת שלם, קצת סקירה על המעורבות של ילדים ובני נוער בפעילות של זריקת אבנים, או אחרת, אם יש עלייה, ירידה, מספרים, איפה אנחנו עומדים בנושא הזה.

אפשר לחלק את זה לשני חלקים. המעורבות של הילדים, של קטינים מתחת גיל 16 ומעל גיל 16, עד גיל 18, שהם עדיין בחזקת קטינים. גם אני בתחנה וגם מפלג תפקידים מיוחדים בימ"ר ירושלים מבצעים את פעילות החקירה כנגד אותם מיידי אבנים. יש כמות גדולה מאוד של ילדים מתחת לגיל 12 שמשתתפת ביידוי האבנים. אני לא חושב שהם עושים את זה בגלל שהם לא אוהבים אנשים או דברים כאלה, אני חושב שהם עושים את זה בגלל כל מה שהוצג פה לפני, חסר בכפר הרבה דברים וזה אחד הדברים שהם מוצאים לעשות. זה כמו תופעת העדר, ברגע שאחד זורק אבן, אז ארבעה-חמישה המסתכלים מצטרפים. למרות שבשלושה השבועות האחרונים יש איזה שהיא מגמה של ירידה בכמויות האירועים, אבל הרוב המכריע אלה ילדים עד גיל 16, כשמתחת לגיל 12 זה המספר המשמעותי. איתם למשטרת ישראל, למעט לחקור אותם---

אין אחריות פלילית.

אין אחריות פלילית, אז למעט לחקור אותם בעדות פתוחה, כעדים, אנחנ ולא מאשימים אותם, אנחנו חוקרים אותם בעדות פתוחה, אנחנו עושים את זה ביחד עם ההורים ומעבירים את זה לפקידת סעד, להמשך טיפול.

מה קורה עם הילד הזה הרג למשל, או פצע מישהו קשה? נניח ילד בגיל 11, שהוא זורק אבנים והורג ופוצע?

זה לא משנה. החוק לא הגדיר שהוא יוגדר כבעל אחריות פלילית בגלל מעשה כזה או אחר. החוק אמר, מגיל כזה וצפונה נושא אחריות פלילית, מגיל כזה ודרומה, הוא לא נושא באחריות פלילית, לא משנה מה האירוע שהוא עשה או מה העברה.

מה קורה עם הבוגרים יותר?

הבגירים יותר, הם נעצרים, נכלאים. רובם ככולם בסופו של דבר מודים בחקירה, אם זה אצלי או במפלג המיעוטים. את כולם אנחנו בסופו של דבר לוקחים לבית משפט, כשבית משפט מקבל את ההחלטות. חלקם, כשהראיות יותר טובות, נשלחים למאסר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם, חלקם משוחררים למעצרי בית, להרחקות כאלה ואחרות.

אני יודע שקשה לשמוע על ילדים שעושים את הדבר הזה, כי כל אחד רואה את הילדים שלו ולא חושב שילד יכול להגיע לדבר כזה. אני אומר עוד פעם, אני לא נכנס לשיקולים למה הם עושים את זה, אבל אני יכול להגיד שבשבוע שעבר נחקר אצלי בתחנה ילד בגיל 12.5, שהוא מגיע בערך לגובה של השולחן, הוא צולם כשהוא מיידה אבנים, הוא בא עם אבא שלו, אבא שלו היה מאוד נסער. במהלך החקירה שלו, החקירה שלו ארכה יומיים, כי בגלל חוק הנוער החדש אנחנו משחררים אותו, מזמנים אותו עוד הפעם למחרת עם האבא, הוא הודה מול האבא בשישה מקרים של יידויי אבנים, כאלה ואחרים. קשה מאוד לקבל את הדבר הזה, גם להורים קשה. הם יושבים פה, קשה מאוד לקבל את הדבר הזה. גם אני כקצין משטרה, כמפקד תחנה, לא רוצה להתעסק עם הדברים האלה, זה בהגדרת התפקיד שלי, נכון להיום, זה עומד במקומות הראשונים, אבל במחשבה שלי וברצון שלי, זה---

מה היית מציע לנו, כמחוקקים, לעשות? אני שואל אותך שאלה קשה, נניח יש יידוי ונהרג מישהו, נפצע מישהו, יד, עין, ראש, ופעם אחרי פעם ואתה רואה את זה עם ילדים קטנים עד גיל 12, כשיטה, ואנחנו יודעים שהם מפעילים ילדים קטנים כדי בדרך הזו לפוצץ את המכוניות ולגרום לנזק. כאיש משטרה, שלא יודע מה לעשות, שאסור לו לעשות, שיש חוקים שמגבילים אותו, מה אתה מציע לנו כמחוקקים לעשות? מה היית אומר לנו? אני עכשיו פונה אליך ואומר לך, תן לי עצה.

אני קודם כל לא מייעץ למחוקקים.

לא, אני שואל שאלה, אני מבקש ממך שתגיד לי מה אתה חושב, איזה חוק, או איזו החלטה שלנו, אנחנו בעלי הבית, אנחנו יכולים להוציא החלטה מחר שילד מגיל 6 יהיה מואשם בפלילים, או לחילופין, שאבא של ילד שנתפס בפלילים יצטרך לתת את הבית שלו. אני לא יודע מה. תגיד לי אתה מה אתה מציע.

אני רוצה לשאול אבל את מר אבי כהן, שאלה שאולי אתה כן יכול לענות עליה---

זה שיהודים יילכו מפה זו לא הצעה.

סליחה, חבר הכנסת כץ. השאלה שלי, אני התרשמתי בסיור שהשיטור הוא לא שיטור קהילתי. זאת אומרת אין שוטר שנמצא מסתובב, יש כוחות משמר הגבול בעיקר, שנכנסים ויוצאים, וכוחות משמר הגבול מטבעם זה לא שוטר שכאילו יש לנו בשכונות יהודיות שמכיר, שהוא מסתובב, הוא מכיר את האנשים, מכיר את הבעייתיים, מכיר את הפחות בעייתיים, יודע איך לטפל בבעיות, מאשר כוחות משמר הגבול שמתחלפים בתדירות גבוהה וגם ההתנהגות שונה. השאלה אם לא שקלתם פתיחת תחנה במקום, או שיטור קהילתי, לטוב ולרע. אני רואה את זה לטוב, שהיא יכולה לתת מענה, ולא שנכנסים רק כשיש מהומות.

שיטור קהילתי יש.

איך הוא בא לידי ביטוי?

הוא בא לידי ביטוי שאני נפגש עם תושבי סילוואן, בין אם זה יהודים או ערבים, כשגרה. אני מקיים ישיבות סדורות עם מנהלי בתי ספר, אני מקיים ישיבות סדורות עם ועד ההורים של בתי ספר, יש לי שוטר שכל התפקיד שלו זה מהבוקר עד הערב להיות בקשר עם האוכלוסייה, מש"ק כפרים, הוא יושב, מדבר, פגישות, באים אליו לתחנה והוא יוצא החוצה. משמר הגבול לא נשארים לבד, ההיפך הוא הנכון, המשטרה הכחולה נותנת את הטון, משמר הגבול נמצא בקטע של האבטחה. מי שנותן את הטון, כיצד הדברים ייראו, כיצד הדברים ייעשו, זו המשטרה הכחולה.

אני חושב שבדרך של הדבר הזה, הידברות, אני יכול לתת דוגמאות משלוש השנים שאני נמצא שם. בסילוואן בחצי השנה האחרונה, לפני זה כר הפעילות הפורה של יידוי אבנים, במרכאות, היה בראס אל עמוד. אז בראס אל עמוד כינסנו את מנהלי בתי הספר, גם את ועדי ההורים של בתי הספר, ועדי ההורים לקחו אחריות על הילדים, היו מלווים אותם בבוקר לבית הספר, למנהלי בתי הספר נפל האסימון, הם הבינו שהחשיבות של הדבר זה לאו דווקא שהוא יוציא את הציונים הכי טובים, כי החינוך וכל מה שקשור מסביב חשוב, אז הם נרתמו ושמו מורים בכניסה לבית הספר, שהשגיחו על הילדים, אותם הורים באו בסוף יום הלימודים, ליוו את הילדים בחזרה הביתה. זה לא הוריד ב-100%, אבל זה הוריד, צמצם את התופעה, ביחד עם פעילות משטרתית לשוליים, לאלה שהמשיכו לעשות את הדבר, זה בסופו של דבר צמצם את התופעה ב-80%-90%. אני חושב שגם בסילוואן אפשר לעשות את אותם דברים. בכל מקום אפשר לעשות את הדבר הזה, לשתף את האוכלוסייה, לשתף את בתי הספר, לשתף גורמי רווחה, והפתרון צריך להיות פתרון מערכתי.

אני אבקש מדהוד, שהוא אחד היוזמים של הדיון הזה.

רק הערה. אביר אומרת שהורים שילדיהם נמצאים מבקשים שלא לשלוח אותם ב... כדי שהם לא ייגררו לתוך אותם המעגלים, שלא... אני מאוד מסכימה איתך ואני חושבת שהבסיס לעברות האלה זה שעמום וחוסר מעש בשעות אחרי הצהריים.

כעירייה, אין לכם פעילות, כמו בערים אחרות, שעושים עיר לבנה, מגרשי כדורסל, שמוציאים את הילדים לפעילות כדי להוציא אנרגיות.

העירייה מתחילה ממש עכשיו 'עיר ללא אלימות', יש לנו פגישה היום עם המשרד לביטחון פנים. הצענו תכנית לקיץ, גם למזרח ירושלים. אנחנו מקווים לקבל אישור תקציבי לכך ונתחיל לפעול---

אתם תקבלו את זה בחורף, כשייגמר הקיץ.

אני מדברת על פעילות קיץ, עכשיו, בחודש אוגוסט, כולל מדריכים צעירים מתוך האוכלוסייה שייצאו למחנות ויוכשרו לשנה הבאה. זה תהליך, זה לא תהליך ש---

באיזה עוד מקומות כשיש שעמום זורקים אבנים? תני לי שכונות יהודיות שמתוך שעמום ילדים יוצאים לזרוק אבנים.

אני אראה לך במרכז העיר, שכונות יהודיות, כולל גם חרדים וגם דתיים וגם חילוניים---

שבתדירות כזאת זורקים אבנים.

שעושים דברים יותר גרועים מלזרוק אבנים, ויגידו המשטרה, כמו סכינאות וסמים ואלכוהול ואלימות כזו או אחרת. בכל שכונה ובכל תרבות זה בא לידי ביטוי בצורה אחרת, אבל זה ידוע, ולא סתם הפרויקט של 'עיר ללא אלימות', שהולך שיטתית בכל הארץ, מדבר על כך ששעמום וחוסר מעש... ובאמת חבירה של כל השירותים מכל כיוון שהוא, גם של החינוך, גם של המנהלים הקהילתיים, של האכיפה, של המשטרה ושל הרווחה ביחד יכולים למגר, יכולים להפחית את האלימות.

תודה.

בבקשה, מר דהוד עבד אלרזאק.

שלום לכולם. אני אומר שהבעיה לא התחילה מהיום, זה כבר 43 שנה מזניחה אותנו, חבל על הזמן, עיריית ירושלים, שאנחנו משלמים כל מה שמוטל עלינו, מסים, מה שאתם רוצים, אנחנו משלמים. אנחנו לא מקבלים שום שירות מהעירייה בכלל, רק הריסות, הריסות לילדים, מה שאתם רואים. כמו שאמרה, שאנחנו הולכים לגן הפעמון, אני אתמול שלחתי את הילדים שלי לשחק בגן הפעמון. מאז שעצרו את הבן שלי ב-4:00 בבוקר, כמו שאמר השוטר, הקצין---

בן כמה הבן שלך?

הבן שלי היה בן 12 ו-4 חודשים כשעצרו אותו, באו ולקחו אותו ב-4:00 בבוקר מהבית, ישן, בפיג'מה שלו הורידו אותו. התחננתי לפניהם, לפני מפלג מיעוטים בירושלים, שאני אביא אותו לחקירה, בלי צו נכנסו לבית, בלי כלום, לא, לקחו את הילד, אחים שלו בוכים בבית, אמא שלו בוכה, לא ריחמו על אף אחד ולקחו את הילד הזה, שמו לו אזיקים ביד ולקחו אותו בג'יפ עם עוד ילדים מהכפר לחקירה במפלג מיעוטים, שהוא לא ראוי לחקור ילדים קטנים שם. לא ראוי בכלל. אתה יודע למי זה ראוי. ואני לא הייתי איתו בחקירה בכלל, היה במשך תשע שעות, הכו אותו בחקירה. זה על הילד שלי אני מדבר איתך, מקרוב. ואני עשיתי תלונה במחלקה לחקירת שוטרים.

חוץ מזה, אני רוצה לענות לאדון שם, שהילדים שלנו, שאנחנו לא מחנכים אותם ולא שולחים אותם לזרוק אבנים בכלל. הילדים שלנו, אין להם איפה להיות. ילד קטן, בן 9 ובן 8, הוא לא זורק עליך שהוא שונא אותך חס וחלילה, אנחנו אוהבים לחיות איתכם בשלום ובקרבה וכל זה, אבל הילד, מהשעמום, שאין לו שום דבר, אין לו שום דבר, רק זרוק ברחוב. ילד אחד בן 8, בן 9, זרק, סתם מהשעמום, ילד---

לכן הוא זורק רק על יהודים, לא על ערבים.

תקשיב לי. ילד מצטרף, ילד מצטרף ועוד ילד. אלה ילדים קטנים.

---מבדיל בין האוטו היהודי לאוטו הערבי.

ילד יהודי, כמו ילד ערבי, אתה לא יכול לעשות... תעשה לנו משהו, תעשה לנו גן, תשים להם אינטרנט, תעשה להם מתנ"ס. למה אתה לא עושה להם? למה אתם זורקים אותם ברחוב? תגיד לעירייה שלך, למה הם זרוקים ברחוב? אף אבא מהאבות פה לא רוצה שהילד שלו יזרוק אבנים על אף אחד, מהלחץ שהם נמצאים, בבוסתן גם, שיפסיק עם התכנית הזו. קודם כל לדבר עם התושבים, ידברו איתנו, יעשו משהו, לא הכל בכח, מהלחץ שאנחנו גרים פה, תשמע, לחוץ מאוד. כמו שאמרה, אין אדמות. יש אדמות, אנחנו נסדר אדמות שיבנו לנו עליהן מוסדות, אבל הם לא רוצים לעשות בשבילנו שום דבר, לזרוק אותנו. ואתם הסובלים ואנחנו סובלים.

במקום שנילחם ביחד, אנחנו גרים בבית יהונתן, גם עלינו יש את אותה גזרה כמו עליכם, גם אותנו רוצים לגרש.

אבל כמה שנים אתה גר בבית יהונתן? אני שואל אותך. כמה שנים גרת בשלום, מי זרק עליך אבן? כמה שנים? תגיד עכשיו.

תמיד זרקו עלינו אבנים.

אל תגיד תמיד, אל תגיד תמיד. אני גר שם כל הזמן, זה התחיל כשניר ברקת אמר שהוא רוצה להרוס את הבתים.

זה לא נכון.

זהו, זה התחיל ו---

זה לא נכון. גם לנו יש מצוקת מקום ואנחנו משחקים על הנדנדות שלנו למעלה. זה מה שאנחנו עושים עם מצוקת המקום. לקחנו כסף משלנו ובנינו נדנדות למעלה על הגג.

חביבי, אין לי שום בעיה איתך, יש לי בעיה עם עיריית ירושלים, שהיא מזניחה את הילדים שלי.

אז למה אתה זורק עליי אבנים? אני רוצה שנעבוד ביחד.

אין לי מעבר חצייה. אני מדבר על משהו בסיסי. אתה יודע שהילד לא יכול לעבור במעבר חצייה?

אני רוצה שנעבוד ביחד, אני רוצה שלא נריב אחד עם השני. וגם בישיבה הראשונה אמרתי אותו דבר, לא נריב אחד עם השני, נלך ביחד לעירייה ונגיד 'אל תהרסו בתים'. למה הילדים שלי צריכים לפחד שזורקים עליהם אבנים? אני אומר, בואו נעבוד ביחד, במקום להילחם אחד בשני.

אני אעבוד איתך ביחד. מה אתה רוצה שנעשה?

לא, לא.

תן לי, פח'רי. מה אתה רוצה שנעשה? אני אעבוד איתך ביחד.

בואו נלך ביחד לעירייה, נבוא ונגיד, 'תתנו מגרשים, תתנו גנים, תעשו דברים, תתקנו את הרחוב'. שילד לא יילך וכל פעם תיכנס---

תמרור עצור אין בכפר. אתה יודע את זה?

לא רק שאני יודע את זה, אני מתלונן על זה לעירייה.

אז אני התלוננתי 43 שנה ולא עשו שום דבר.

אז ביחד, ביחד.

תרשה לי לדבר דקה אחת.

אולי ניתן לאורח שלא דיבר ואחרי זה נחזור אליך.

שלום לכולם. בעבר הייתי מייצג את ועד התושבים בשכונה, עכשיו אני מייצג את ועד ההורים.

יש לך ילדים?

כן, מ-7 ל-16.

אני אומר לדעתי, כמו שאומרים בעברית, אם הרמטכ"ל היה עושה את עבודתו היטב, לא היה צורך לשלוח את החייל לשדה הקרב. כלומר אם העירייה והמדינה ומשרד החינוך היו עושים את כל האחריות שלהם, לא היינו יושבים את הישיבה הזאת.

אני רוצה קצת לדבר על המחסור ורוצה להשיב לכמה דברים שנאמרו כאן בישיבה. מבקר המדינה התייחס בדוח האחרון שלו למחסור של כמעט 1,000 כיתות לימוד במזרח ירושלים, והיום בשכונת סילוואן יש לנו כ-6,500 תלמידים שנאלצים ללמוד מחוץ לשכונה. מכיוון שאין כיתות לימוד לקלוט אותם בשכונה, הם נאלצים ללכת ללמוד מחוץ לכפר, כמובן שהעירייה אפילו לא מספקת להם את ההסעות והם נאלצים לשלם את זה מהכיס שלהם. ברוב בתי הספר מספר התלמידים מגיע ל-45 תלמיד בכל כיתה ושלושה תלמידים שיושבים בשולחן אחד. רוב בתי הספר שם מושכרים. בגלל המחסור, העירייה ומשרד החינוך שכרו מבנים שלא מיועדים להיות מוסדות חינוך, אפילו לא שינו את החדרים שם, לא הורידו את המחיצות. כלומר חדר של 30 מטר מרובע, שם יושבים יותר מ-45 תלמיד ושלושה תלמידים בשולחן אחד. וזו מציאות בשטח, כל אחד יכול לבוא ולראות את זה.

בנוסף אין משחקי כדורגל, אין בכלל. לא משחקי כדורגל, אין שום---

אם העירייה היתה מפקיעה קרקעות עכשיו ממך ומתושבים אחרים לצורך בניית מגרש כדורגל, זה היה מתקבל על ידי התושבים?

אדוני, יש מספר אדמות שמופקעות על ידי עיריית ירושלים, ולצערי הרב, אם הייתי יודע שאנחנו צריכים לדון בנושא הזה, הייתי מביא את כל הרשימה של האדמות המופקעות.

הם הופקעו לצרכי ציבור?

כן. ואחד מהמגרשים זה בגוש 2998, אני שוכח את מספר החלקה שם, שמוחזק על ידי העירייה יותר מ-15 שנה והעירייה לא עשתה שם שום דבר והחזירו אותם לתושבים.

זה אחד מהמקרים שאני זוכר. בנוסף לכך יש לי את הרשימה בכל האדמות המופקעות שם, בגוש 2998, בגוש 2986, בגוש 2985.

את מכירה את המספרים האלה? בעיניי אתה מדבר פה סינית, אתה זורק פה מספרים.

אני לא יודעת את המספרים האלה כרגע.

אבל היו הפקעות לצרכי ציבור שלא נוצלו?

אדוני, היא לא תדע, כי יש הבדל בין מציאות לדמיון. הם מדמיינים במשרדים שם. אנחנו שחיים במציאות בשטח, אנחנו יודעים את זה, אנחנו יודעים מה הפקדנו לעירייה, מה האדמות שאנחנו נתנו לטובת ה... העירייה לא מעוניינת לעשות שום דבר. כשאתה יורד מארמון הנציב לסילוואן, זה כאילו מתחיל לראות את האפליה בשירותים, הן בתשתיות, הן במשחקים. היום בבוקר צילמתי, יש לי תמונות פה בפלאפון, כמה ילדים שנאלצים להיכנס לבתים שלהם מעל ערמות אשפה, שהעירייה גם לא מפנה את האשפה. יום אחד בשבוע מפנים את האשפה, הילדים נכנסים גם לבתי הספר, עם הזבל שנשאר איתם כל היום בתוך הכיתות. חוץ מזה, מפגעי הבטיחות שסביב מוסדות החינוך, חוץ מזה מפגעי הבריאות. גם זה.

אנחנו בקיץ, אפילו קייטנה אחת לא נעשתה בבתי הספר בסילוואן לילדי השכונה.

דבר נוסף, אני מדבר על גן הפעמון. מסילוואן לגן הפעמון צריך נסיעה במונית של 25 שקלים. אני שואל אתכם, כמה פעמים אני יכול לשלוח את הילד שלי ב-25 שקל לגן הפעמון? כמה פעמים אני יכול לשלוח אותו?

תודה.

אני רוצה לשמוע בקצרה את גב' טלי ניר, האגודה לזכויות האזרח בישראל.

שלום. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו כאן. אנחנו בקשר עם התושבים כמה שנים, אנחנו עוקבים מקרוב אחרי מה שקורה בסילוואן---

גם עם בית יהונתן, או רק עם הערבים?

בנושא של בית יהונתן אנחנו לא היינו בקשר. אם יש שם הפרה של זכויות ילדים, אז צריך באמת לשקול את הנוכחות של הילדים שם וצריך גם לדבר---

אבל---

את הנוכחות של הילדים שם לשקול? איזה מן חוצפה זאת? את תגידי לי איפה אני אחיה? תעזרי לי לשמור על הילדים. תעזרי לי לשמור על הילדים---

תגידי, אני לא מטפלת בילדים יהודים, ו---

זה פשוט לא נכון.

אתם פניתם?

אנחנו צריכים ל... הם צריכים---

זה פשוט לא נכון, אנחנו פונים לילדים של מתנחלים ושל חרדים בהרבה מאוד מקרים. אני יכולה עכשיו לתת כאן רשימה ארוכה.

---שום דבר, אתם מטפלים רק בילדים ערבים.

בסדר, נכון, אתה יודע.

לא במתנחלים, לא במתיישבים, לא ב---

אין לך מושג, פשוט אין לך מושג.

אנחנו כרגע בוועדה דואגים לכל האזרחים וכל התושבים במדינת ישראל באשר הם.

תגידי ש'לילדי בית יהונתן אין לי קשר'. תגידי. 'אין לי קשר', תודי.

זה עובדתי, אין מחלוקת על כך.

אין מחלוקת על כך.

ואני חושב שהאגודה לזכויות האזרח, כמו שאני הגעתי לבקר את ילדי בית יהונתן---

זבולון אורלב אמר בוועדת החינוך, 'למה אף פעם לא שומעים אתכם באים ודואגים לילדי היהודים שחיים כמו עכברים ביישובי יש"ע?' ישבה נציגת ה... לא היתה לה תשובה.

כצל'ה, כמו שאני הגעתי לבית יהונתן במחשבה לדאוג ולראות את המצב הביטחוני של הילדים היהודים, והבנתי שיש מצוקות קשות מאוד לילדים הערבים, אני מצפה מהאגודה לזכויות האזרח שבאה לפה אולי בשביל לדון במצוקות של האוכלוסייה הערבית, גם לחשוב על המצוקות של האוכלוסייה היהודית.

כשיפנו אלינו אנחנו נשקול את זה, לא פנו אלינו.

גם אליי לא פנו.

הנה אני פונה אלייך מעל במה זו.

אז תבוא ותדבר איתי ותספר לי מה קורה ואני אשקול. אני אשקול, בוא נראה מה המצב.

תשקלי, אולי לא כדאי שהם יגורו שמה, אולי לא כדאי שתגורו שמה.

כי בינתיים יש גן ילדים למשל לילדים שגרים בעיר דוד במתחם, העירייה בנתה גן ילדים בשביל הילדים של המתנחלים, לעומת זאת לילדים הפלסטינים אין גן אחד בכל סילוואן, כפי ששמענו מעיריית ירושלים עצמה. זה המצב היום.

מה את מציעה?

אני רוצה להתמקד בכמה נקודות, כי דובר פה, למשל, על הפקעת קרקעות. עיריית ירושלים מפקיעה קרקעות, יש הליכים שתלויים ועומדים נגד הפקעת הקרקעות---

למה נגד? אנחנו רוצים שיפקיעו.

הקרקעות מופקעות למטרה שהלוואי שהיו למטרה של התושבים, אבל הם מופקעים מהתושבים להקמת מגרשי חנייה לעיר דוד, לחפירות הארכיאולוגיות, יש קרקע ציבורית שהפכה לגן אירועים של עיר דוד, הכניסה לתושבים הפלסטינים של סילוואן אסורה לכל המתחמים הללו היום. ולכן אפשר לקחת את הקרקעות האלה ולבנות עליהם ולעשות שם הרבה דברים לטובת התושבים.

אני חייב להגיד לך משהו. לי יש עמדות מאוד ברורות לגבי זכותנו והתיישבות יהודית ואני הקפדתי שהדיון הזה יהיה ענייני ולא פוליטי, ולא לנקוט עמדות.

זה לא פוליטי, זו לא האגודה לזכויות האזרחי, זו האגודה לזכויות פוליטיות---

סליחה, אני התמקדתי, וגם עלו פה דברים שאני לא הסכמתי עליהם---

---נגד היהודים.

סליחה כצל'ה, אני הקפדתי שהדיון יהיה ענייני לטובת הילדים. ולשים כרגע את העניינים הפוליטיים בצד, כי בזה, כולנו יודעים, נצא מפה ונחזור כל אחד למקום שלו ונדע לריב יופי. גם שמעתי את דהוד צועק, הוא יודע לצעוק כשהוא רוצה. אני מבקש ממך לשים את הפוליטיקה כרגע בצד, ולהגיד ברמה העובדתית, מבחינת סיוע לילדים, מה צריך לעשות, מבחינת עיריית ירושלים, מבחינת חקיקה. מבחינתי, על מנת לסייע לילדים, בכפר השילוח, סילוואן, איך שתרצי לקרוא לזה.

אני רוצה להתריע על הפגיעה בזכויות של הילדים ואני רוצה לדבר על איך אפשר לתקן את זה. דובר כאן על מחסור במוסדות חינוך ובגני ילדים, במגרשי משחקים, מחסור שהוא עמוק, מתמשך וכולנו שמענו מה התוצאות שלו. אין גם טיפות חלב, אין מרפאות בשכונה, זו גם בעיה מאוד מאוד קשה, ולכן את המגרשים שקיימים בשכונה והם עדיין פנויים, ואין רבים כאלה, אפשר, ובגלל זה אני העליתי את הנקודה של מה עיריית ירושלים כן הפקיעה, אפשר לקחת את הקרקעות האלה ולבנות את המוסדות האלה.

בנוסף לזה אני רוצה לדבר על האחוז שלא הוזכר כאן, של אחוז הנשירה מבתי הספר, בגלל המצב הקשה. מדובר היום ב-50% מהילדים, אנחנו רואים 40% מילדי הסלים שעובדים בשוק, הם ילדים שמגיעים מסילוואן. הנוכחות הביטחונית, שקצת דובר עליה כאן, אבל אולי צריך להרחיב, עד כמה היא פוגעת בזכויות של הילדים לחיות בחיים ללא פחד, ובביטחון, כי היום הילדים חיים עם נוכחות משטרתית מתמדת. מעבר לחשש של הריסת בתים, גם ילדים שלא מפחדים שבתיהם ייהרסו, הנוכחות הביטחונית המאיימת הזו והנשקים, והאנשים שממוגנים כל הזמן---

יש סיבה לזה?

---הם כמובן מרגישים מאוד מפוחדים, סיוטים בלילה, ואנחנו שומעים על הידרדרות נפשית. הדוגמאות שניתנו כאן הן דוגמאות חלקיות, מגיעות אלינו הרבה מאוד תלונות---

אם תוציאי את היהודים מפה, את הצבא מפה, את המשטרה מפה, אנחנו---

בנוסף לזה יש לנו גם בעיה עם המשטרה, שגם היא פוגעת בזכויות ילדים במעצרים הנרחבים. כמובן שאנחנו נגד כל הפרת---

מה היית מציעה אם מישהו זורק א---

כמובן שצריך לעצור כל מי שזורק אבנים, צריך ל---

אם מישהו זורק אבנים, שינשקו אותו על זה שהוא זרק. מה, הוא זרק על יהודי, שאסור לו להיות שם, ליהודי אסור להיות שם. צריך לנשק אותו על זה שהוא זרק.

אתה לא תוציא את הדברים שלי מההקשר שלהם, אדוני.

אבל זה בדיוק מה שאמרת.

אני אומרת שצריך לעצור ילדים שזורקים אבנים. אני אומרת את זה חזק וברור.

וצריך להוציא את הילדים היהודים שזורקים עליהם---

וצריך לעצור אותם לפי החוק.

בדיוק, החוק.

ולא בניגוד לחוק. לא מעצרים באישון לילה ולא חקירות על ידי שוטרים ולא חוקרי נוער, ולא אזוקים ולא צריך להרביץ להם. יש לנו יותר מעדות אחת, יש לנו עשרות עדויות על ילדים שנעצרים בצורה הזו, תוך חיפושים קשים בבתים, כשהופכים את כל הבית, שוברים את הדלתות ומתנהגים כמו שלא מתנהגים בשום מקום אחר ב---

האמינות של הידיעות שאתם מקבלים נבחנו בכמה מקומות.

---במדינת ישראל. אני יכולה לצעוק בדיוק כמוכם.

---על ילדים יהודים. כמה עדויות יש לך על ילדים יהודים שנפגעו מאבנים? כמה ילדים יהודים נפגעו? את זה את יודעת? כמה ילדים יהודים נפגעו בעיר דוד מאבנים? כמה ילדים יהודים? קטנים, נחמדים, קטנים כאלה, עם פיאות, עם כיפות? כמה ילדים יהודים כאלה?

פניתם אלינו? לא פניתם אלינו.

אין לכם, אחד. אחד.

הם לא נעצרו, מי מהם נעצר?

הם לא נעצרו, הם נפגעו מאבן. נכון, הם לא נעצרו, למה שייעצרו?

משפט לסיום.

הילד היהודי לא מעניין אותם. תגידי, 'הוא לא מעניין אותי'.

צריך לראות גם בקונטקסט הכללי את שני הצדדים. זה לא נכון, אנחנו מטפלים בילדים של מתנחלים וחרדים, אני יכולה להביא לך עכשיו שורה של דוגמאות, זה פשוט לא נושא הדיון.

כמה ילדים יהודים נפגעו מאבנים? תני לי מספרים.

חבר הכנסת כץ, שנייה רגע.

כמה ילדים יהודים נפגעו מאבנים? אני רוצה לשמוע ממך.

אתה יודע?

כן, אני יודע. אני אראה לך את הילדים שעם צלקות, שחטפו ברמאללה. את רוצה שאני אראה לך?

אנחנו מדברים עכשיו על סילוואן, אני באמת לא יודעת מה קורה ברמאללה, אני נורא מצטערת.

אני רוצה לומר לפרוטוקול, אני אשמח מאוד לקיים דיון בוועדה, זה לא קשור לנושא הדיון כרגע, על מקרים שהאגודה לזכויות האזרח טיפלה בילדים של מתיישבים ביהודה ושומרון. אני אשמח מאוד. אמרת שאתם מטפלים.

סליחה, האגודה לזכויות האזרח היא עיקר הדיון, או הילדים של שכונת סילוואן---

עכשיו היא תהיה על הדיון.

את אמרת לפני שתי דקות---

מה זה ההתקפה הזאת על ארגון שפועל למען זכויות כל תושבי מדינת ישראל.

---את לא קוראת לעצמך 'התנועה לזכויות ערבים', תגידי, 'אני התנועה לזכויות ילדי ערבים'.

מה זה רלוונטי עכשיו לדיון?

זה רלוונטי, כי נאמרה פה אמירה שאתם מטפלים בכל ילדי ישראל, גם במתיישבים וגם בחרדים. אני אומר שאני אשמח לנהל דיון ולשמוע---

כל מי שפונה אלינו והיו לנו... היו ילדות בעמונה והיו ילדות בעמנואל והיו ילדות מבית ספר בית יעקב בירושלים. והיו פניות של חרדים בירושלים, שהיינו הראשונים לצאת נגד מה שעשתה העירייה. אני יכולה לתת עוד שורה ארוכה של דוגמאות.

תודה רבה.

אני רק רוצה להוסיף נתון אחד לגבי העוני, שהוא נעדר מהדיון הזה. 80% מהילדים בסילוואן חיים מתחת לקו העוני, זה נתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא שלנו, והנתון הזה צריך להילקח בחשבון ביכולת של האוכלוסייה לאפשר לילדים איזה שהיא רמה אחרת של חיים, של יכולת שלא קיימת, ולכן יש צורך יותר חזק במעורבות של הרשויות, ואני מאוד מצטערת שראש עיריית ירושלים לא נמצא פה והאנשים ממשרד החינוך, שאמונים על הדבר הזה ויודעים את הנתונים, לא נמצאים כאן, בשביל לתת תשובות לדברים שלי.

תודה.

מר מתי דן, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להודות לך על ההזדמנות, שאפשרת לנו פה להיפגש דווקא סביב השולחן העגול הזה, עם נציגי השכונה הערביים, שהם השכנים שלנו. ואם מדברים על גן המלך, אמר שלמה המלך, טוב שכן טוב מאח רחוק. לנו, כעטרת כהנים, אין שום בעיה שיהיו שם ערבים. לצערי הרב הנציגה של האגודה לזכויות האזרח אמרה שהיא צריכה לבחון את הנוכחות של היהודים בבית יהונתן, אז אני אומר פה עכשיו; אין לנו שום בעיה לחיות עם הערבים, ויותר מזה, אני מקבל את ההצעה של אלדד רבינוביץ, תושב בין יהונתן, להקים צוות של תושבים יהודים וערבים, ולהוציא את הפוליטיקה הזו של ארגוני השמאל מהטיפול באוכלוסייה הערבית, שהטיפול שלהם יוצר את הסכסוך. זה שאין פתרונות לאוכלוסייה הערבית, זה בגלל שיש להם אג'נדה פוליטית. אני חושבת שהוועדה הזאת צריכה, פעם אחת, להתייחד ולקיים עשרות ישיבות עד שבכפר השילוח קודם כל... ואני לא מדבר עכשיו על החורף, צריכים לקרוא לעיריית ירושלים הרגע, מחר בבוקר, ישיבה בפגרה, הכנסת יוצאת לפגרה, אבל ילדי סילוואן, גם היהודים וגם הערבים, לא יוצאים לפגרה. העירייה צריכה להקים חדר מצב, שמחר בבוקר יהיו קייטנות לילדים הערבים בתוך הסילוואן, ולהפסיק את פסטיבל האבן הזה.

אני לא מסכים עם כל דבר שנאמר, ואני חושב שהמשטרה באופן מיידי צריכה להציב על הגגות, וזה לא רק למנוע את הפגיעה של היהודים, בוודאי שפיקוח נפש דוחה הכל והוא קודם לכל, כמו שאמר מר אלדד רבינוביץ, המשטרה צריכה לתפוס את הגגות לטובת האוכלוסייה היהודית והערבית ולהפסיק את יידויי האבנים האלה באופן מיידי. אי אפשר להשאיר את זה, כמו שאמר חבר הכנסת כץ, לתוך החוקים שלא קיימים עד שיחוקקו.

אני פה קורא לעירייה וגם לתושבים, אם אפשר אחרי זה לשבת אצלך בחדר, לזמן את המנהל הכללי של העירייה, את ראש העיר, ולראות מה מחר בבוקר העירייה נותנת כפתרון לילדים היהודים והערבים של הסילוואן. ולהפסיק כל הזמן להיכנס לפוליטיקה. בגלל שכל הסדר שלא יהיה, חיים פה בירושלים יהודים וערבים, וצריכים להסתדר. אנחנו מסתדרים עם השכנים.

אנחנו בשעתו פנינו גם לנציגי מרצ בעירייה, אמרנו להם, בואו נשב ביחד ונראה איך פותרים. אבל אני חייב לומר שלצערי הרב הם לא הרימו את הכפפה, כי הם חייבים לשמר את המצוקה של הערבים, כי חס ושלום יפתרו את המצוקה של הערבים, מה יעשו האגודה לזכויות האזרח, איך הם יתקיפו את כל---

לא, לא.

אני אומר את הדברים האלה פה. אם אני טועה, אני מבקש סליחה.

אתה טועה.

אנחנו פנינו לסיעת מרצ, אולי זה לא אתם---

מה זה קשור אלינו? אתה לא יכול להאשים אותנו, אתה מכיר אותנו, אתה יודע מה אנחנו עושים, אתה יודע במה אנחנו מטפלים, אל תעשה לנו דה לגיטימציה סתם, בשביל להציג את העמדות שלך.

לא, בגלל שאתם אמרתם שאתם תבדקו אם בכלל ילדים יהודים יכולים לגור שם. אז אני חוזר בי---

אנחנו לא אמרנו---

אז אני חוזר בי---

זה בכלל לא אמרנו. ממש לא---

אז אני מציע עכשיו לאגודה לזכויות האזרח ולעמותת עטרת כהנים ולאוכלוסייה הערבית והיהודית לשבת סביב שולחן עגול ולהקים חדר מצב עד לפתרון מיידי של הצרכים של האוכלוסייה הערבית והיהודית. נשב ביחד. אנחנו לא נריב איתכם, בואו נציב את היעדים ונראה.

אני קודם כל מבקש סליחה אם פגעתי. אמרתי שפניתי לסיעת מרצ, אני מבקש עכשיו, בזכות היוזמה של היושב ראש, חבר הכנסת דני דנון, שהשולחן הזה יישאר עגול עד שייפתרו כל הצרכים. אבל לא לחכות עוד חודשיים למושב החורף. הקיץ, כמו שאמרו כאן, בעיצומו, צריכים להתחיל עכשיו את הקייטנות, בשבוע הבא. שיפסיקו כל פעם לספר לנו שמקיימים עוד איזה תכנית ויפקיעו. העירייה פה אומרת---

אני רק רוצה להגיד לכבוד היושב ראש, בתור נציגת הרווחה, שאין השנה שום תקצוב ושום סיוע, שום סבסוד לשום קייטנה לאף ילד ב... אני לא יודעת מה קורה במקומות אחרים, אבל בירושלים לאף ילד לא קיבלנו שום סבסודים, לא במזרח העיר, לא במערב העיר, לא לחרדים, לא ליהודים, לא לערבים, לא לאף אחד. אין לנו אגורה אחת, לעומת שנים קודמות, וזה בוודאי וודאי פוגע באוכלוסייה הנזקקת. אין לי ספק.

תודה.

אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית לומר שעצם הדיון פה הוא הישג. מללכת לזרוק אבנים ולריב ולהתעמת, זה הכי קל, ועצם זה שהגיעו פה לכנסת נציגים של התושבים, נציגים של בית יהונתן, נציגים של האגודה לזכויות האזרח, כל המשרדים, זה דבר חשוב מאוד, כאשר המטרה של הוועדה היא ילדים.

אני רוצה לומר שאני משתתפת שנים בוועדות לזכויות הילד, אני כל כך נרגשת, אתם פעם ראשונה ממלאים את הכותרת של הוועדה הזו, 'שלום הילד באשר הוא ילד', ילד יהודי, ילד ערבי, והאמירות פה, שיתוף הפעולה באמת, עד שייצא העשן הלבן, ולמצוא פתרון אמיתי לילדים, הוא פשוט מרגש. זו המטרה של הכנסת, זו המטרה של הוועדה הזו. אני כולי נרגשת, הלוואי שזה יישאר וייצא לפועל מעבר למלים ובאמת מה שאמרתם עכשיו, תיקחו אתם את היוזמה. אנחנו החזקים, תיקחו את היוזמה, תדפקו על מה שצריך וצריך למצוא לזה פתרון. המחקרים מראים שתסכול, שעמום ועוני מביאים לאלימות ואנחנו פה כדי לעזור לילדים שלנו, לכולם.

וחבר הכנסת דנון, אני רוצה לברך אותך על הדיון הזה ועל תחושת ההתעלות שיש כרגע. הלוואי שמפה ייצאו מודלים אחרים לפתרון בעיות, סכסוכים ומאבקים בתוך החברה הישראלית עצמה, שגל האלימות שוטף אותנו, אבל גם בסכסוך היהודי-ערבי.

אני מצטרפת לכל מה שאמרת, רק יחד עם זה אני רוצה להגיד משהו, יש לנו נטייה בשנים האחרונות יותר מדי לתלות בהסברים התנהגויות פליליות. אני אומרת את זה גם כאחראית על מניעת אובדנות במשרד החינוך. פנה אליי עיתונאי, ראיין אותי בכתבה ארוכה והתחיל להגיד, בין השאר, 'זה נכון שיש פסיכולוג רק לכל 2,000 ילדים במדינת ישראל?' אמרתי, 'תעשה לי טובה, אל תכתוב את זה בכתבה, לא בגלל שאני לויאלית למשרד החינוך, אלא בגלל שזה לא טוב לילדים, לתת להם הסבר למה זה מוצדק שהם יתאבדו'. אחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות, אני חושבת, זה בהחלט להבין שמצוקה היא לא טובה, אבל חבר'ה, אם אנחנו מדברים על אובדנות, האחריות של כל ההורים, וזה לא משנה יהודים, ערבים, זה למנוע מהילדים ל... חקירת משטרה היא אכן גורם סיכון רציני לאובדנות. תדעו את זה. זה נורא מסוכן. לכן אנחנו כהורים, כולנו צריכים להתגייס למנוע מהילדים שלנו להגיע למצבים האלה, ואני לא מדברת פוליטיקה בכלל. אני מדברת חינוך, אני מדברת פסיכולוגיה של ילד.

אנחנו חייבים לסיים. אני רוצה להגיד את הצעת הסיכום, ברשותכם. הוועדה לזכויות הילד התרשמה שקיים מחסור חמור בתשתיות רווחה וחינוך לטובת הילדים הערבים והיהודים כאחד. עיריית ירושלים, משרד החינוך, המשרד לשירותים חברתיים ושאר משרדי הממשלה, חייבים לפעול לשיפור התשתיות הקיימות בכפר השילוח סילוואן, ולהרחיב את הפעילות של חינוך וספורט לילדים ובני נוער.

כמו כן הוועדה קוראת להרחיב ולהאיץ את תהליך הפקעת הקרקעות למען בניית מבני ציבור.

הוועדה קוראת למשרד לביטחון פנים להגביר את נוכחות כוחות הביטחון ולהגביר את הרגשת הביטחון של הילדים ביישוב ולשקול הצבת כוחות קבועים במקומות הבעייתיים.

הוועדה קוראת להקמת צוות משותף של התושבים, היהודים והערבים, ותזמן דיון בשיתוף ראש עיריית ירושלים בחודש ספטמבר בסילוואן.

זו החלטת הוועדה. אני מבקש, דהוד, מהנציגים, שהפעם אנחנו נבוא לא לבית יהונתן, אתם תבחרו את המיקום שאתם רוצים שהישיבה תתקיים אצלכם, אנחנו נביא את הוועדה, אני אזמין את ראש העיר שיגיע יחד איתנו לישיבה הזאת, אני אדרוש ממנו להגיע, זה בהחלטת הסיכום שהוא יגיע לישיבה הזאת, נגיע כל אותם נציגים שנמצאים פה ונציגים נוספים, ונראה איך אפשר לקדם את הדברים לטובת הילדים.

אני רוצה להודות לכל הנוכחים שהגיעו. תודה רבה, הישיבה נעולה.