PAGE
12
הוועדה לזכויות הילד

6.7.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 60
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ד בתמוז התש"ע (6 ביולי 2010), שעה 11:00

הפגיעה בילדים בכפר השילוח עקב ההרעה במצב הביטחוני וחוסר הוודאות סביב עתיק "בית יהונתן". הישיבה מתקיימת בכפר שילוח

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

אורלי לוי אבקסיס

ענת שראל, השירות הפסיכולוגי, עיריית ירושלים

דסי בראי, מינהלת חינוך דתי, משרד החינוך

מיכה מרש, אחראי מודיעין אזרחי, משרד הבינוי והשיכון

מתי דן, ועד תושבי כפר שילוח, עמותת עטרת כהנים

דאוד, תושב המקום

תושבי בית יהונתן וכפר השילוח

רחל סעדה

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הפגיעה בילדים בכפר השילוח עקב ההרעה במצב הביטחוני וחוסר הוודאות סביב עתיק "בית יהונתן"

הישיבה מתקיימת בכפר שילוח

צהרים טובים. אני רוצה קודם כל להודות לאורחים שהגיעו לישיבת הוועדה, גם היהודים וגם הערבים. ברוכים הבאים.


אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד שמתקיימת בשטח. באנו לכאן להתרשם מהזכויות של הילדים בעקבות הידרדרות המצב הביטחוני. מה שראינו בסיור ובביקור בבתים כאן, המצב כרגע הוא מצב בעייתי מאוד לכל ילד. כהורה אני אומר זאת. ילדים שגדלים בתנאים כאלו, שצריכים לנסוע ברכבים ממוגנים בלבד במשך שעות היום והם חוזרים הביתה בשעות הצהרים וסגורים בתוך הבית. ראיתי שיש כאן ניסיון ליצור תנאים סבירים, אבל ילד שלא יוצא החוצה ולא חי בסביבה, זה בעייתי מאוד. הרצון שלנו הוא לראות איך אנחנו משפרים את איכות החיים של הילדים בשכונה.

דאוד, בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר שמבחינתנו ילדים הם ילדים והוועדה מטפלת בכל הילדים באשר הם.

אנחנו נשמח לקיים דיון קצר בכנסת אליו יגיעו נציגי הוועד ונציגי התושבים כדי לראות איך – בלי קשר לפוליטיקה הגבוהה שמתקיימת למעלה – מצליחים לעשות פרוייקטים משותפים לטובת הילדים, כך שתהיה להם איכות חיים יותר טובה וסבירה.

אני רוצה לבקש את נציגי משרד החינוך להתייחס קודם כל לגבי הקטע הביטחוני. נמצא אתנו מיכה מרש ממשרד הבינוי והשיכון ואני רוצה לשמוע ממך סקירה קצרה על ההידרדרות מבחינת תקריות ואירועים שקרו בחודשים האחרונים, במיוחד בנושא הרכבים שמסיעים ילדים בבוקר ואחר הצהרים, ואיך באמת הילדים בתוך הרכב, האם יש ליווי של הורה או של מבוגר אחר. מה הנהלים לגבי הילדים בהסעות שאתם אחראים עליהם.

ההידרדרות התחילה מאז עופרת יצוקה, בסוף שנת 2008-תחילת 2009. מאז התחילו זריקות אבנים ובקבוקי תבערה לרכבים. נקודת המפנה הגדולה קרתה ב-1 במרץ 2010, כאשר ירו על ג'יפ אבטחה שישה כדורים בשעה 2:00 לפנות בוקר בצומת 5 שנמצא כאן למטה. הכדורים פגעו ברגלו של מאבטח. הרכב אז לא היה ממוגן ירי. רכב ממוגן ירי נכנס יום או יומיים לאחר מכן, כאשר התחלנו להתארגן בנושא הזה. משטרת ישראל הנחתה אותנו להיכנס עם רכב ממוגן ומאז, מה-1 במרץ 2010 – אפשר לומר שמה-2 או ה-3 במרץ, אז נכנס הרכב בפועל – אנחנו נכנסים רק עם רכב ממוגן ירי כאשר
הרכב הממוגן ירי הוא פחות לנושא של הירי אלא יותר לכל הנושא של האבנים ובקבוקי התבערה.

זורקים כאן בקבוקי תבערה באופן שוטף?

מתי היה האירוע האחרון שילדים היו ברכב והיו זריקות אבנים או בקבוקי תבערה?

אתמול היו אבנים, אבל בקבוקי תבערה זה קורה פחות ולא קורה כמו זריקת אבנים.

אתם תופסים את המיידים?

התפקיד שלנו הוא לא לתפוס אותם אלא התפקיד של מערכת האבטחה היא להביא את התושבים מנקודה א' לנקודה ב' בצורה הכי בטוחה. מי שמתעסק בכל הנושא של תפיסה, זאת משטרת ישראל ולא אנחנו.

אבל אנחנו יודעים על מקרים.

כן, יש כמה מקרים שנתפסו. אני לא מעורב בכל הנושא הזה.

לפרוטוקול. אנחנו ביקשנו נציג של המשרד לביטחון פנים להגיע לישיבה, אבל הם סירבו להגיע בטענה שהאחריות הביטחונית היא על משרד השיכון, כאשר לנו ברור שהאבטחה ההיקפית היא של המשרד לביטחון פנים ומי שאחראי לאבטחת הצירים כמובן זה לא אתם. לכן מן הראוי שיהיה כאן גם נציג המשרד לביטחון פנים ואנחנו כמובן בסיכום נתייחס לנושא הזה ונוציא מכתב לשר.


אני רוצה לומר שהשר אהרונוביץ מודע לנושא והוא גם ביקר כאן והוא מחויב לביטחונם של הילדים.


יש דברים שחסרים לכם? לדוגמה, ראיתי באחד הבתים שזורקים שם מכונות כביסה ואבנים ליד בית הכנסת. למה אין שם מצלמה או אמצעים אחרים?

יש שם מצלמה.

היא מצלמת את מי שזורק את האבנים ואתם מעבירים את התצלום?

יש מצלמות עד ששוברים אותן ואז מתקנים אותן.

מה היית יכול לעשות כדי לשמור יותר טוב על הילדים?

כרגע אין איזשהו משהו.

הנסיעה ברכב ממוגן ירי הוא ממקום מסוים והנהגים מאוד מאומנים ומגיעים עד לפתח הבית.

מי מלווה את הילד?

מאבטחים. יש הורה מלווה.

יש הורה מלוה?

זה תלוי בגילאים. אחרי גיל שלוש אנחנו מסכימים שהם יהיו לבד.

בלי הורה.

בלי הורה. כאן זה אחרת. אני אחראי על כל האבטחה במזרח ירושלים. בעיר העתיקה זה קצת שונה ממקומות אחרים וכאן זה קצת אחרת. כאן הילד לא יוצא לבד. אין מצב שילד בן שלוש יצא לבד.

כמה ילדים גרים במתחם?

13 נכון לאתמול.

נכון לרגע זה.

13 במבנה הזה או במתחם?

יש עוד משפחה אחת שם.

אני רוצה לבקש מנציגת מנח"י להתייחס.

אני נציגת משרד החינוך. אני ממונה על החינוך הדתי בעיר.

מה המסגרות בהן לומדים הילדים כאן? במקום הזה אין מסגרת.

אין לנו כאן מספיק מסגרות לילדי האזור שהן קרובות.

מה הפתרונות כרגע?

יש לנו גני ילדים במתחם. אנחנו עושים מאמץ גדול לפתוח גן ילדים במעלה הזיתים. יש לנו בעיה שאין טופס 4 למבנה.

במעלה הזיתים אין גן ילדים בכל המתחם?

אין גן ילדים.

אותי מעניין מה קורה כאשר יש סגירת צירים ויש מחסומים, כאשר הילד צריך להגיע לגן אבל הנתיבים סגורים. מה עושים אתו? חוזרים הביתה וההורים לא הולכים לעבוד?

יש אימא שלוקחת את הילדה שלה לפעמים אתה לעבודה כי אין לה פתרון בגן הילדים. יש מכאן ילדים שאין להם מקום במעון של עיר דוד והם צריכים לנסוע עד מעלה הזיתים. לפעמים מדובר במשפחות שנאלצות לתאם שני ליוויים של שני הילדים.

שני הילדים שעלי, אנחנו צריכים לנסוע לפעמים חצי שעה ו-40 דקות כדי להגיע למעלה הזיתים כיוון שכאן קרוב אין שום מעון שיכול לקלוט את הילדים. אנחנו ניסינו אבל אמרו שאין מקומות. התחננו, הפעלנו את כל הקשרים שהיינו מסוגלים להפעיל, ואין מקום.

הילדים היום בבית כי יש להם חופש או השארתם אותם כדי שנראה אותם?

השארתי אותם כדי שתראו אותם.

אם לא היינו באים, מה הם היו עושים?

במעלה הזיתים. בגבעתי היינו עוברים לרכב שלנו ומשם היינו נוסעים למעלה זיתים. כשיש חסימות או הילולה או אירוע ביטחוני, אני מסוגל לקום בשעה 6:00 בבוקר ולארגן אותם, ורק בשעה 10:00 לצאת מהבית.

איפה אתה עובד?

אני לומד משפטים.

האם אתם מודעים לצורך להרחיב את גני הילדים והכיתות? איפה זה נתקע? אני מבינה שבעיר דוד יש ביקוש ואפילו ביקוש על ויש ביקוש לגנים נוספים. הבנתי שגם נשלח אליכם נכתב ואמרתם שאתם מבינים את הצורך ולכן אתם רואים את הדברים עין בעין, אבל הדברים לא קמים.

הבעיה היא בעיית מבנים.

בעיר דוד?

בכלל. במתחמים האלה, כולם. יש בעיית מבנים, בעיית רשיונות. קיים מבנה שכן אותר כדי לפתוח בו גן אבל אנחנו לא בטוחים שהגן ייפתח כי נכון להיום אין לנו טופס 4 והמבנה עוד לא קיבל אישור.

זאת אומרת שהילדים ייאלצו להישאר בשנה הבאה בבית.

לכאורה זה נכון, אם לא יהיה אישור.

או שיש חלופה אחרת?

לא. הילדים כרגע נוסעים. אף אחד לא חושב שזה פתרון טוב. הם נוסעים גם לבית הספר. הקטנטנים - אנחנו מדברים על גילאי משרד החינוך – במעונות שהם בפיקוחנו אבל לא באחריותנו. גילאי שלוש פלוס נוסעים יותר ממה שאנחנו היינו רוצים לראות אותם נוסעים אבל אין לנו פתרונות מבניים מספיקים. אנחנו כן מנסים לעבוד כאן עם התושבים ולסייע להם. לפחות בשנה הבאה אנחנו עובדים ועמלים כדי להקים גן במעלה הזיתים אבל אני לא יכולה להבטיח שהוא ייפתח. נכון להיום הסיכומים הם שאם לא יהיה טופס 4 עד ה-1 בספטמבר, והמבנה לא יאושר לאכלוס, לא יהיה גן. משרד החינוך לא יודע לפתוח גן בלי טופס 4.

יש שם חמישים משפחות והבנתי שתוך כמה חודשים נכנסים עוד חמישים משפחות עם ילדים.

נכון.

כמה ילדים פחות או יותר?

הרבה. בואי נגיד שיש משפחות שיש להן עשרה ילדים.

אני בכוונה הולכת למקום של מעלה הזיתים כדי להבין. לא יכול להיות שנותנים אישורים בלי בניית תשתית מסביב שתספק את הצרכים של המשפחות.

מי נתן אישור?

אני מדברת על מה שקיים מסביב. צריך להיות תיאום בין המשרדים. אם יודעים שמגיעה אוכלוסייה עם ילדים, צריך להיערך בהתאם.

נכון. את צודקת לגמרי.

מה יהיה עם עשרות הילדים שלנו? למה רק הילדים שלהם?

אנחנו מדברים גם על זה.

דאוד, אני רוצה לתת לך את רשות הדיבור. אם תוכל לומר מה המצוקות של הילדים באוכלוסייה אותה אתה מייצג.

הילדים בכלל חיים? כל אחד סוגר את הילדים שלו ושלא יעצרו אותם.

הוא שואל מבחינת הגנים.

אין גנים.

אין גנים?

אין גנים.

לא גינה. גן ילדים.

כמה גנים יש כאן לילדים שלך? אנחנו מדברים על גנים מגילאי שלוש.

יכול להיות שבכל סילוואן יש מקסימום ארבעה גנים לעשרות אלפי אנשים שגרים במקום.

ארבעה גנים?

כן. ארבעה גנים. לא יותר. ראית אחד ליד המסגד? זה אחד. ראית אחד כאן, זה השני. יש עוד אחד במסגד למטה. זה הכל.

גם אתה תצטרך להעביר לנו מכתב באופן מסודר לגבי מספר הילדים, לכמה יש סידור מבחינת משרד החינוך ומה הביקוש. צריך לפתור את הבעיה הזו לילדים.

43 שנים אנחנו מדברים על זה.

אנחנו נמצאים כאן. תנצלו את זה.

האנשים התעייפו. את חושבת שהאנשים מאמינים לפוליטיקאים? אנשים באים, מצלמים לטלוויזיה וכלום לא קורה.

אני לא קשורה ישירות לאזור שלכם. במקרה ישבנו בהיערכות של מנח"י ואני ראיתי בנתונים שבשנה הבאה עשרות גנים חדשים נפתחים במזרח ירושלים. אני לא יכולה לומר לך מה נפתח כאן ומה לא, אבל מדובר בעשרות גנים חדשים שייפתחו בשנה הבאה במזרח ירושלים. שווה לך ללמוד את הנתון הזה שאני יודעת אותו מישיבת היערכות שהייתה בשבוע שעבר.

דאוד, הכדור נמצא אצלך. אם תהיה פנייה שלכם, יהיה דיון בכנסת עם נציגי עיריית ירושלים, משרד החינוך וכל המשרדים הרלוונטיים לגבי המצוקות של הילדים במזרח ירושלים. הכדור נמצא אצלכם. תבקשו את הדיון והוא יקרה. אם לא תבקשו, יכול להיות שנקיים אותו בכל מקרה, אבל חשוב שזה יבוא גם ממכם כך שלא נקיים דיון עם עצמנו. קורה שמקיימים דיונים אבל האנשים שהנושא חשוב להם לא מגיעים לדיון.

אני מהשירות הפסיכולוגי בעיריית ירושלים. אין ספק שהתמונה שמוצגת כיום זאת תמונה של ילדים שנמצאים יחד עם המשפחות שלהם במצוקה, גם הילדים הערבים וגם הילדים היהודים. אני חושבת שגם הובעה תחושה שחלק מהאירועים הביטחוניים הם כתוצאה מכך שלילדים הערבים אין מקום לפעילות יותר חיובית והם אולי גם נגררים לפעילות אלימה בגלל שאין להם משהו אחר יותר טוב לעשות. כמו שאתה סיפרת, צריך לשמור על הילדים שלך כדי שלא ייגררו לדברים האלה. אין ספק שהילדים שנאלצים לנסוע ברכבים ממוגנים ולא ממוגנים, סובלים ממצוקה בחוויה שזורקים עליהם אבנים והם מאוימים ואחר כך הם צריכים להיסגר בבתים, גם הילדים היהודים וגם הילדים הערבים.


אני חושבת שיש כאן מקום לחשוב על איזושהי פעולה שיכולה להקל על שני הצדדים. זאת אומרת, יש כאן מצב של וין-וין. שני הצדדים יכולים להרוויח מהדבר הזה. שמעתי גם תיאורים שזה לא היה כך קודם, שהיו תקופות שחיו הרבה יותר בשכנות טובה.

ב-1936 חיו בשכונות, חבל על הזמן.

מדובר גם על לפני שנה וחצי. אני חושבת שבהחלט יש מקום, גם לעיריית ירושלים. אולי יש כאן קבוצה שמייצגת את הכפר מהצד הערבי וגם קבוצה שמייצגת את הצד היהודי, לשבת לדיאלוג ולחשוב איך מחזירים איזה סוג של שלווה למקום הזה כך שכל הנוגעים בדבר ירוויחו מזה.

אתה אמרת שאתה אחראי על הביטחון מ-2005. אתה יודע מה קרה ב-2005? מה השתנה? ראש העיר ניר ברקת לא היה ראש העיר, אבל היו עובדים על גן המלך שהם רוצים לעשות ורוצים לזרוק 1,500 משפחות והילדים האלה נכנסו. יהיה חירות לילד הפלשתינאי – יהיה חירות גם לילד היהודי אבל אין חירות.

זה איום?

ברשות כולם, אורלי לוי תאמר כמה מלים ולאחר מכן אני רוצה לסכם את הדיון.

אני בהחלט הייתי רוצה לשאול את השירות הפסיכולוגי. ככל שהגנים רחוקים יותר, הנסיעה וחוסר הוודאות של הילד אם היום הוא מגיע לגן או לא מגיע לגן, אם הוא מחמיץ את הטיול או לא מחמיץ אותו, את הארוחה, את המפגש עם החברים, מה זה עושה מבחינה רגשית וההשלכות הפסיכולוגיות? על מנת שנבין כמה דחוף לנו לראות איך מטפלים בנושא הזה מול משרד החינוך לגבי פתיחת גנים באזורים יותר קרובים או בכלל אם אפשר למצוא פתרונות.

זאת לא חכמה גדולה לומר שילד שנוסע בצורה כזאת, זאת מצוקה. זאת ממש לא חוויה טובה לכולם, אבל צריך אולי להפריד בין פתרונות לטווח קצר שאלה פתרונות של הסימפטום לבין המצב היום של המתח, של הלחץ, של האלימות ואיך פותרים אותם. בנוסף לכך, פתרונות לטווח יותר ארוך שהם פתרונות יותר כוללניים שייתנו שינוי מצב כללי שלא יהיה צריך את כל המצב הזה, שלא יהיה צורך לנסוע ברכבים ממוגנים, שתרד רמת האלימות כאן בגלל שתהיה פחות תחושת מצוקה ששני הצדדים יצטרכו לבטא אותה.

אבל יש תוכניות איך עושים את הגישור הזה?

זה לא אני, אבל אני יכולה לומר שבהחלט השירות הפסיכולוגי יכול לסייע בתהליכי גישור, אם יהיו אנשים שמעונינים להיכנס לזה. אני בהחלט מוכנה לתת את תרומתנו לעניין הזה.

אנחנו התחלנו.

וזה ממש יפהפה.

אנחנו מאמינים בדרך הזאת.

אני מציעה את עצמנו לטובת התהליך.

לפחות דבר אחד. כולנו מסכימים שגן המלך נקרא על שם שלמה המלך ושלמה המלך אמר: טוב שכן טוב מאח רחוק. אני חושב שהצלחנו להוכיח את זה.

גם דוד המלך, אם היה חי והיו אומרים לו לזרוק אלף משפחות לעזאזל בשביל גן עבורו, לא היה אומר את זה. הוא לא היה אומר לעשות את זה.

אני מסכים אתך בהחלט לגבי הדברים של דוד המלך אבל יש דבר אחד. אני חושב שבמשך השנים עיריית ירושלים לא עסקה בתכנון דירות לאוכלוסייה הערבית – ואני מדבר עכשיו כיהודי ויש לי השקפת עולם – ובקטע הזה אני חושב שיש הזנחה גדולה מאוד. לכן, מי שמפסיד קודם כל מהבנייה הבלתי חוקית בגן המלך, זאת האוכלוסייה הערבית. אני יודע מהערבים כאן והיו כאלה שאמרו שהם לא יכולים לפתוח את הפה כי אם הם יעשו זאת, יהרגו אותם. אם היו פותרים את הבעיה לאוכלוסייה הערבית כאן, מי היה נהנה קודם כל ראשון מגן המלך? הערבים.

לא תהיה להם חלופת דיור לאנשים האלה?

תהיה.

יש פתרונות בנושא?

הם לא מקבלים את זה ואנחנו לא ניכנס לזה.

אתה אמרת משהו יפה וגם אני רוצה לומר משהו יפה. כשהוציאו את המתנחלים מגוש קטיף, זרקו אותם לעזאזל. עד עכשיו המדינה שלך לא הכניסה אותם לבתים. כך את רוצה להרוס את הכל?

אני לא רוצה כלום. אני שואלת שאלות.

את יושבת בכנסת.

אני שואלת איזה פתרונות יכולים להיות מקובלים עליכם.

אין.

אין פתרונות? יש לכם בכלל ייצוג? יש לכם ועד בכפר?

יש ועד, יש מוכתר. המצב גם פוליטי וגם אף אחד לא יכול לקבוע. אנחנו אנשים פשוטים ואנחנו סובלים את שני הצדדים. אנחנו סובלים מהפלשתינאים ברמאללה וסובלים גם מהיהודים בכנסת. אנחנו רוצים לחיות. אנחנו בסך הכל בני אדם.

צריך להיות לכם ועד שידאג לאינטרסים שלכם. אם לא יהיה לכם ועד שידאג לאינטרסים שלכם, שיגבש אתכם מבחינת מה חשוב, מה אתם צריכים, מה צריך לשמר מבחינת האוכלוסייה והקהילה, ראינו שגם כאשר הייתה מינהלת ההתנתקות, זה גם לא נעשה טוב. תלמדו מטעויות העבר ותעשו את זה. לפעמים מדברים ומדברים ואז באים הדחפורים ומשנים את המציאות. שלא יהיה מאוחר מדיי. תגבשו ועד, תגבשו מה חשוב, מה צריך להעביר ותנהלו את המשא ומתן מול השלטונות.

מה שאמרת דאוד לגבי מגורשי גוש קטיף, הוא נכון. עד היום אין להם חלופות דיור. אתה אומר שלמדת מהניסיון שלהם ואתם לא רוצים להיות כמוהם.

נכון.

השאלה שלי היא אם בתוכנית קודם כל יבנו את החלופה ואחרי כן יפנו, אתה אומר שיש חשש שהמדינה לא תעמוד בהתחייבויות שלה כמו שקרה עם המפונים בגוש קטיף? לכן בעצם החשש משיתוף פעולה? אם היום היו בתים עומדים ואומרים לאנשים שלשם הם עוברים, האנשים היו שוקלים מעבר?

אנשים מוכנים לשקול. תמיד מוכנים לשקול, אם זה לטובת הכפר ולטובת האנשים עצמם.

אני גרה בעיר דוד. רציתי להעלות נקודה שאולי לא עלתה כאן מספיק. אנחנו חשים זכות אדירה לחיות כאן. אני העברתי לכם מכתב ואני אצטט שורה אחת ממנו: זכות גדולה היא לנו לגור במקומות בו חיו נביאנו וחוזנו וההיסטוריה קמה לתחייה תחת רגלינו. אנחנו חיים בירושלים המתמזגת עם העבר, עם ההווה והעתיד וכל יום טומן בחובו תגליות מדהימות מן האתמול ותקוות גדולות למחר. אנו חשים שזאת היא שליחות, שליחות של עם ישראל לדורותיו שאחרי אלפי שנים חזר הביתה. לבי במזרח ואנכי בסוף מערב, שר הרב יהודה הלוי. לשנה הבאה בירושלים הבנויה, שרו סבינו וסבתותינו בגלות הקשה והמרה. כל חתן נשבע שלא ישכח את ירושלים ובלעדיה שמחתו אינה שמחה".

תודה רבה.


אני רוצה לסכם את הדיון ולומר מספר מלים לסיכום. הדאגה לילדים באשר הם היא מחובתה של הכנסת שרואה את המצוקה של הילדים שגרים בשכונה, ילדים יהודים וילדים ערבים כאחד. העובדה שילדים צריכים להיות מוסעים ולהיות סגורים בבתים שעות רבות, היא בעייתית.

הוועדה תפנה למשרד החינוך ולעיריית ירושלים לגבי היערכות לשנת הלימודים הבאה מבחינת מבנים ומוסדות חינוך במצב הקיים.


הועדה תפנה לשר לביטחון פנים על מנת לשפר ולתגבר את היערכות כוחות הביטחון במקום.


הוועדה מצפה מנציגי התושבים לפנות אלינו על מנת לתאם דיון שיעסוק בבעיות של האוכלוסייה הערבית והשכונה.


אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לסיור הזה שהיה סיור חשוב. אני באמת מקווה שתהיה לו המשכיות מצדכם ותבואו אתם ותוכלו לראות שאתם באים ביחד, דבר שיהווה כוח אדיר, ולהשאיר את הפוליטיקה, כמו שאמרתם בסיור, במקומות אחרים. נדאג לילדים כי לילדים שגדלים כאן בסופו של דבר צריכים לדאוג להם ולא לחשוב על ההשלכות ועל הבעיות של הגדולים, כמו שקוראים לזה.


אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00