PAGE
17
ועדת משנה לעסקים קטנים ובינוניים

06.07.2010

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכספים) לעסקים קטנים ובינוניים

יום שלישי, כ"ד בתמוז תש"ע, 6 ביולי 2010, שעה 15:00

מכסות העובדים הזרים בענף המסעדות האתניות

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

רוחמה אברהם-בלילא

יעקב כץ

ציון פיניאן

קרן טרנר – רכזת פנים ודתות באגף תקציבים, משרד האוצר

עמית סדן – רפרט פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

עמית שטאובר – לשכה משפטית, משרד האוצר

משה כץ – ממונה פיקוח הכשרה מקצועית, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

יוסי אידלשטיין – יחידת האכיפה, משרד הפנים

שושנה שטראו – לשכה משפטית, משרד הפנים

מאיר שפיגלר – יחידת הסמך לעובדים זרים, משרד הפנים

רפאל בן-חור – סמנכ"ל בכיר המוצר התיירותי, משרד התיירות

שושנה מטתאוס – לשכה משפטית, רשות הגירה

ארנון וולוסקי – מנכ"ל ארגון הגג של המסעדות האתניות

עו"ד אלון גלרט – יועץ משפטי, ארגון הגג של המסעדות האתניות

עדי טלמור – מסעדן, ארגון הגג של המסעדות האתניות

אבי כהן – מסעדן, ארגון הגג של המסעדות האתניות

יורם נטע – מסעדן – ארגון הגג של המסעדות האתניות

בועז צאירי – מסעדן, ארגון הגג של המסעדות האתניות

גלעד נתן – מ.מ.מ., הכנסת

טמיר כהן

שחר לוי – חבר המתרגמים בע"מ

מכסות העובדים הזרים בענף המסעדות האתניות

צהריים טובים לכולם, אנחנו מתחילים בדיון של ועדת המשנה לוועדת הכספים לעסקים קטנים ובינוניים, על פי יוזמתה של חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, יושבת ראש שדולת עסקים קטנים ובינוניים והדיון היום הוא בנושא: ענף המסעדות האתניות בישראל.


קיבלנו המון פניות בנושא זה והכל מתייחס לאותה החלטה מס' 147, החלטת הממשלה מיום 12 במאי 2009, ואת ההשלכות של ההחלטה הזאת אנחנו רואים עכשיו. הענף הזה נמצא בשלבי הכחדה ומה שהולך לקרות הוא שבהחלטות מסוג כזה, כנראה שמי שהיה אחראי לקבל אותן לא חשב על ההשלכות המרחיקות לכת בכל העניין הזה. אלה התוצאות, חברים. אנחנו מדברים על קרוב ל-6,000 אנשים שאיבדו את העבודה, אנחנו מדברים על קרוב ל-50 עסקים שהולכים להיסגר וכמובן, זאת רק ההתחלה. אנחנו נשמע פה את כולם ואני חושב שאנחנו גם צריכים לקבל פה החלטות חד משמעיות בכל הנושא הזה.


אני אבקש מחברת הכנסת רוחמה אברהם, שיזמה את הדיון, לבוא ולשאת את דבריה ואחר כך נמשיך הלאה.

ראשית, אני מודה לך על ההיענות המהירה לכנס את ועדת המשנה של ועדת הכספים בנושא זה. חלק מהאנשים אולי רואים את הנושא כזניח, אולי קטן – 6,300 עובדים בענף הזה הם לא מספיק כדי לתת עליו את הדעת. ציינת ונקבת במספרים, אבל אני רוצה לתקן, ברשותך, שיש היום כ-230 מסעדות שפועלות ורק בשנה האחרונה נסגרו כ-70 מסעדות. הנוסחה היא פשוטה – בכל מסעדה סביב כל עובד זר יש העסקה של 40 עובדים ישראלים. כאשר אני מדברת על 40 עובדים ישראלים אני עוברת מהמלצר דרך שומר הסף ועד שוטף הכלים.

דרך יצרן הירקות.

תאמינו לי שאני מייצגת אתכם בינתיים... לא אתכם, אני מציגה את הנושא.

אני מציע שלא תקלקלו.

אני אומר שבכובעי הקודם כשרת התיירות קידמתי הצעת מחליטים מס' 32, שקיבלה הממשלה, משום שאני סברתי שכארץ שהיא ארץ תיירות ולא יעזור שום דבר – ביקרתי בעולם, ראיתי בעולם וגם חתמנו על הסכם שיתוף פעולה עם הסינים. כאשר הסכם שיתוף הפעולה שלנו עם הסינים נחתם נשאלתי שאלה שהיא מאד מאד ברורה על ידי הגורמים הכי בכירים שהיו שם, שהובילו את ההסכם הזה יחד אתנו. הם אמרו: לסינים זה מאד מאד חשוב, יש מסעדות סיניות? אמרתי: כמובן. אבל לא מסעדות סיניות שיש בהם ישראלים, לנו חשוב לראות שגם בתוך אותה מסעדה יש את אותו שף סיני, את אותו אדם שמכין את האוכל כמו שאנחנו רגילים לראות. דיברנו גם על תפריטים והכל היה בסדר.


אני מכירה את המדיניות של האוצר. אני לא מסכימה אתה, אני לא מסכימה עם רובה, אבל אני מכירה אותה. אני חושבת שיש סדר שצריך לעשות בכל מה שקשור לענף העובדים הזרים בישראל, אבל יותר ראוי שהסדר הזה ייעשה בשום שכל. אי אפשר לבוא ולהגדיר: אנחנו מדינת ישראל – אני לא אגע בצד הפוליטי – ממילא אנחנו הולכים לבידוד אז נבודד את עצמנו גם מזה. זה סתם ואני לא מתכוונת לתקוף אותך, חלילה, אבל אנחנו הולכים לבודד את עצמנו בכל מה שקשור אפילו גם לאוכל, לעובדים זרים וכו'. זה נראה דבר שהוא אבסורדי.

אנחנו מדינה תיירותית, מגיעים לכאן תיירים שרוצים להגיע למצב שבו יש מסעדה שהיא מסעדה אתנית כשמה. באותה הצעת מחליטים הגענו למצב שאז, ב-2008, ויתקנו אותי אם אני טועה, היו כ-900 עובדים זרים בענף. הגענו למסקנה שזה לא מצב שיילך וייגמר לגמרי אלא זה מצב שבו הענף יילך ויפחת. אמרנו שהוא יפחת בהדרגה אל מול המעסיקים עצמם, כאשר באמת שאלנו אותם והגענו לרף מינימום של 500 עובדים, שזה מספר עובדים שיכול, פחות או יותר, להחזיק את הענף. אני בעד הגדלה משום שיש ענפים ותחומים מסוימים במדינת ישראל שדורשים החרגה. ישראלי לא יילך לעבוד בערבה ב-54 מעלות חום, כמו שישראלי לא יעמוד ליד הווק 24 שעות ויתבשל מול הווק. זה לא עובד, לא יעזור שום דבר. יש דברים שאנחנו צריכים להחריג אותם מראש עם כללים מאד מאד ברורים, עם מספרים מאד מאד ברורים ומי שעובר על המספרים הברורים האלה, שישלם.


אני חושבת שלהגיע למצב שבו אותה הצעת מחליטים בוטלה מכיוון שגם בתמ"ת וגם במשרדים שונים לא הגיעו למצב – אגב, הצעת המחליטים היתה שבד בבד ההורדה תהיה הכשרה מקצועית לצורך העניין ונדמה לי שנפתח רק קורס אחד, הצליח להיפתח רק קורס אחד משום שהישראלים פשוט לא מעוניינים. אם אני לא טועה, זה היה בטבריה או בחיפה.

בחיפה ועכשיו יש קורס בתל-אביב.

היה בחיפה ועכשיו יהיה בתל-אביב.

בקיצור, אין היענות, כמו שאת אומרת.

רפי, העברנו מספר דברים בתחום ההכשרה ושוק תעסוקה, אולי הגדול שהיה במשרד התיירות ולמדנו את זה על בשרנו.

משימה בלתי אפשרית. גם משרד התמ"ת יגיד לך את זה.

אני אומר שזכיתי באותה תקופה לשיתוף פעולה מדהים עם משרד התמ"ת והם אמרו: אנחנו מוכנים להקצות כסף לצורך העניין הזה, אנחנו מוכנים להגיע לשיתוף פעולה בעניין הזה ולמעט משרד האוצר, שהביע התנגדות חריפה בגלל המדיניות של סגירת השמיים ואפס עובדים זרים בארץ – אני לא מאמינה שהם מבינים את כל העניין או לא רוצים להבין את זה, ואין לי האשמה כלפי אף אחד מהפקידים – אבל אני חושבת שבמדיניות הזאת צריך לנהוג ביותר שכל, יותר הגיון ויותר רכות.


לכן ביקשתי לכנס את הישיבה הזאת משום שאנחנו לא נוכל לסבול מצב שבו – אתה נקבת במספר ואני אומר ש-70 המסעדות האלה שנסגרו הן כבר תוספת של 2,800 או 3,000 עובדים שהצטרפו למעגל האבטלה. תכפיל את 230 המסעדות הקיימות, שמחזיקות למעלה מ-6,000 עובדים והן פשוט ייסגרו. עוד תוספת של עוד אנשים למעגל האבטלה, מה אנחנו עושים בזה?


לכן, אני שמחה על העובדה שאתה אמרת שהוועדה הזאת מתכנסת כדי לקבל החלטות. לוועדה הזאת יש שיניים. יושב ראש הוועדה לעובדים זרים נכנס כעת וחבל שלא שמעת את כל אשר אמרתי, אבל אני מניחה שדברים יחזרו בשנית מהנתונים שנקבתי בהם. אני באמת רוצה להאמין שאנחנו נביא הצעת מחליטים לוועדת הכספים ואני יודעת שיש החלטה שמתבשלת במקום כלשהו בין משרדים שונים. אני חושבת שדווקא בשנת התקציב הקרובה אנחנו צריכים לדאוג לענף הזה שלא יילך וייסגר. אנחנו צריכים לשמר את הייחודיות שלו בראש ובראשונה כמדינה תיירותית וזה הדבר העיקרי. אני יודעת ששר התיירות גם תומך בעניין הזה.

תכף נשמע את עמדת משרד התיירות.

תודה, אדוני.

תודה, גברתי. משרד התיירות, מי נמצא פה?

שמי רפי בן-חור, אני סמנכ"ל בכיר במשרד התיירות. אני רציתי, ברשותכם, להתייחס לכמה נקודות. קודם כל, הנושא של המסעדות האתניות הוא חלק בלתי נפרד מהמוצר התיירותי של המזרח וקיימת יותר ויותר פתיחות של המזרח בהגעת תיירים לישראל, אם זה מסין, אם זה מאינדונזיה, אם זה מסינגפור ואם זה ממדינות אחרות. אתם צריכים להבין את זה, אם אני יושב עם שגריר סין ואני אומר לו: כן, בוודאי, ישנן מסעדות סיניות, הוא אומר לי: מה פתאום? זה תאילנדי. זה כאילו אתה מדבר אתי בשפה שונה לגמרי.

תגיד על גפילטע פיש וחריימה.

עוד דבר, אתם יודעים מה? הרי ארוחת הבוקר הישראלית מורכבת מדברים חלביים ולבוא ולתת לסינים חלב על הבוקר וגבינות זה כמו לתת לי, חס ושלום, נתח חזיר. פשוט זה לא הולך יחד. אנחנו צריכים להבין את הראש שלהם. העניין הוא כזה שכרגע ישנה יותר ויותר התגברות של תיירות לישראל, ברוך השם, למרות כל הבידוד שאנחנו נמצאים בו בעולם התיירות גואה וגדלה ולפי התחזית של שר התיירות אנחנו צופים השנה להשלים להגיע ל-3.5 מיליון תיירים. אנחנו צריכים להתאים את המוצר התיירותי הישראלי לצרכים של התיירים שמגיעים למדינת ישראל.


דבר נוסף, אני עברתי את השלבים הפרוצדורלים שדנו בסוגיה הזאת ואני רוצה להגיד שהסקטור שמתעסק במסעדות האתניות היה פתוח יחד אתנו לשלב בנייה של קורסים, שבהם נכשיר אנשים להתעסק עם המאכלים האלה, להתעסק עם העבודה המקצועית הזאת. קודם כל, אין התעניינות ושנית, ויכול להעיד אחר כך חברנו ממשרד התמ"ת, לא רק שאין התעניינות למרות שהיינו מוכנים גם לתת תקציבים ומשרד האוצר גם העמיד תקציבים נוספים כדי להכין קורסים כאלה על מנת להשלים את השורות החסרות, אבל בשורה התחתונה לא הצלחנו לגייס אנשים, לא הצלחנו לגרום לאנשים לבוא ולעסוק בזה. נוצר באמת פער גדול וחלל גדול ואי אפשר להגיד שהמסעדנים שמו להם כדגל: אנחנו רוצים להביא עובדים זרים, ראו בזה כאילו איזשהו דבר קל יותר, דבר שמבחינתם יכול לסייע להם מבחינה כלכלית ואפשר להעדיף אותם על ישראלים.


העמדה של שר התיירות היא באמת לנסות ולהגיע לדרך הטובה ביותר על מנת שהסקטור הזה, המוצר התיירותי שנקרא לו המזרח הרחוק וסין, ישמור על רמה מתאימה. עוד דבר, השר שלנו היה בסין לפני כמה שבועות והעלו בפניו – שמעתי את זה ממקור ראשון – העלו את זה בפניו ואמרו לו: אתם לא מצליחים להטמיע את העובדה שהמאכלים שלנו שונים ממאכלים אירופים. אנחנו לא מבינים למה אתם לא מתיישרים עם הקו הזה. אותה מדיניות ממש באותה מידה היא של חברת הכנסת רוחמה אברהם, שהיתה שרת התיירות וישבנו הרבה מאד על המדוכה בנושא הזה. אני באמת לא מבין איך לא פותרים כבר את הבעיה הזאת. זה כבר נשמע אבסורד. כל כך הרבה זמן העסק הזה נמשך, אדוני היושב ראש, ואם אנחנו באים ואומרים שמצד אחד כל אילת הפכה להיות עובדים זרים סודנים – תסתובבו באילת ותראו מה קורה, ותראו איך אנחנו לא מצליחים להילחם מול המערכות האלה, מול מה שמתרחש באילת, והחבר'ה האלה כאן צריכים לבוא ולהילחם מלחמת חורמה על מנת לבנות דבר שהוא טוב לנו מבחינה תיירותית.

תודה. נציג האוצר הגיע? בבקשה. את בטח מכירה את הנושא, שמעת פה את הטענות גם של חברי הכנסת, שחלקם דיברו וחלקם לא ואולי ידברו אחרייך.

יש גם נציג של משרד התמ"ת וחשוב מאד לשמוע אותו.

אין שום בעיה, אנחנו נשמע את כולם. חברים, כל מי שלא מופיע כנציג המשרדים הממשלתיים יעביר בבקשה בקשה לזכות דיבור כדי שנוכל לרשום אתכם ותוכלו להתייחס לנושא. כן, גברתי, בבקשה.

שמי קרן, אני רכזת פנים ועובדים זרים באגף התקציבים במשרד האוצר. אנחנו מכירים בעמדה שהעובדים האלה הם חלק מהמוצר התיירותי ואנחנו גם מכירים בכך שזה חשוב לעסקים קטנים ובינוניים. זאת אומרת, התעשיה הזאת היא חשובה, היא מייצרת מקומות עבודה, היא חשובה לכלכלה, היא חשובה למגוון שקיים ולכן צריך לדאוג לה, אבל השאלה היא איפה עושים את האיזון. בסופו של דבר, אם על כל עובד זר יש 40 עובדים ישראלים, אם לא תהיה הסדרה בכלל, יהיה 39 עובדים זרים ועובד ישראלי אחד. אני ככה מקצינה. צריך לראות איפה עושים את האיזון.


אנחנו סיכמנו עם הנציגים של המסעדות האתניות על הפחתה ל-500 עובדים זרים וגם נתנו מענה בדמות מומחים. נכון שהם טוענים ששכר המומחים הוא שכר גבוה מדי, הוא פעמיים השכר הממוצע במשק, אבל כרגע יש איזשהו איזון. התכנית הכלכלית שמתפרסמת בעוד כשעה-שעתיים לא כוללת הפרה של האיזון הזה. אנחנו לא מעלים אגרות ואנחנו לא מפחיתים מכסה, אנחנו לא עושים שום דבר כי בעינינו אנחנו מסוכמים עד שנת 2011 כולל על משהו שנותן איזון טוב יותר או טוב פחות.

למה טוב פחות?

כאן אני ממשיכה. באו הנציגים בחודשים האחרונים ואמרו: קשה לנו המצב, הוא לא טוב, בואו תשבו אתנו על איזון אחר, משהו שאתם חיים אתו למטרות שלכם וגם אנחנו נחיה אתו למטרות שלנו. ישבנו, שמענו מה שהם אמרו, הם התבקשו להציע הצעה שגם מקפידה על העקרונות שחשובים ומתכנסים למדיניות הממשלה. הכדור כרגע בידיים שלהם ואנחנו פתוחים לשמוע, פתוחים להקשיב ואני חושבת שהם גם מרגישים שיש אוזן קשבת. לא הלכנו לצעדים חד צדדיים עכשיו בחוק ההסדרים הקרוב.

יש משהו שאתם מגבשים?

אני שמחה שיש מדיניות שהיא קצת יותר פתוחה ויש פתיחות הרבה יותר גדולה מ-2008, אבל אני חושבת שנוכחתם לדעת שגם אותו הסדר שהגענו אליו בהצעת המחליטים עם הממשלה – כמה זמן עבר מאז? שנתיים. אני מדברת על יישום בשטח ואין חזק יותר מהעובדות. אני חושבת שהעובדה שהכדור בידיים שלהם לא מספיקה. אני מצפה שנגיע אולי היום לאיזושהי הסכמה, שאתה תקבעו את המצב אולי בתכנית הכלכלית שיוצאת בעוד שעתיים, אם תספיקו להדפיס את זה, כמובן.

תודה. סיימת?

כן, תודה.

תודה, גברתי. משרד התמ"ת, בבקשה. מה שמך?

משה כץ, מפקח ארצי למקצועות המלונאות והאירוח במשרד התמ"ת. ברשותכם, אני רוצה לתת לכם סקירה קצרה על המצב מבחינת ההכשרה המקצועית ומזווית נוספת. היחידה שלנו מבקרת במסעדות האתניות וממליצה למשרד הפנים האם לתת מומחה אחד, שניים או בכלל לא. אני לא רוצה לדבר על מדיניות המשרד אלא דווקא על ההיבט המקצועי מאחר ואני מלווה את זה כבר די הרבה שנים. בזמנו גם הייתי חבר בוועדה ששרת התיירות הקימה עם הסינים, ADS, קראו לזה, אם אני לא טועה, וגם נתתי לך אז חוות דעת מקצועית, שאולי לא היתה בדיוק במאה אחוזים במדיניות של המשרד, אבל חוות דעת מקצועית.


המצב הוא כזה – כשאנחנו נכנסנו לתמונה לפני מספר שנים היו במסעדות האתניות מארחות ומלצרים וכו' וכו'. אני מחלק את זה לשלוש קטגוריות – יש קטגוריה של בתי מלון, שרפי דיבר עליה, ולשם באמת הגיעו התיירים. יש עניין של השפעה של ארוחת הבוקר – תרבות האירוח. על זה ניתן להתגבר וכבר עשינו פעולות משותפות להכשרת עובדים שכבר בתוך הענף. לא צריך להביא לזה הרבה זרים, צריך להביא מומחה או שניים, עושים on the job training ואנחנו נלמד את התרבות האסיאתית ונארח אותם בכבוד.


הסקטור השני הוא סקטור של מסעדות מעורבות, קייטרינג, אולמי שמחות, שלמטב ידיעתי, אחרי ביקורות של חמש השנים האחרונות לא נשארו יותר. אולי עורכת הדין שושנה יכולה לתקן אותי. במסעדות המעורבות, בקייטרינג ובכל התחומים האלה לא נשארו עובדים זרים ואנחנו המלצנו אך ורק במסעדות טהורות שמוכרות כמסעדות אסיאתיות לשמן.


כיום המצב הוא כזה – אנחנו מגיעים לביקורת ואנחנו מתרשמים שמי שעוד נשאר זה הגרעין הקולינרי המצומצם של המסעדה. צריך לזכור שגם יש חוק עבודה ומנוחה, כלומר אם מישהו חושב שהוא יכול להשאיר עובד אחד, ויושבים פה עמיתיי המעסיקים, אני אומר לכם באחריות מלאה שלא בטוח שהמעסיק ירחם על העובד הזה אלא יעביד אותו מהבוקר עד הלילה. הוא ישלם קנס, אבל אנחנו שוב נצטייר בעיני העובדים הזרים לא כאנשים הכי סימפטיים.

בקושי משלמים להם 7 שקלים לשעה.

אני לא נכנס לזה, זה לא התחום שלי. מבחינת הכשרה מקצועית – ב-2006 לקחנו על עצמנו ופיתחנו תכניות לימוד לבישול אסיאתי יחד עם המעסיקים. החוברת פה ומי שרוצה לעיין בה, בבקשה. מדובר על הכשרה משולבת בתעשיה, המעסיקים נרתמו והרעיון מדבר על כך שהאדם הבלתי מובטל או זה שזקוק להסבה מקצועית או זה שרוצה להשתלב בעולם הזה מגיע להכשרה מקצועית. אחרי הכשרה של חודש הלימודים הופכים להיות משולבים: שלושה ימים בתעשיה בתוך המסעדות ושלושה ימים בבית הספר כי אי אפשר ללמד את כל סודות המתכונים של כל מסעדה. יש אלפי מתכונים.


עשינו קמפיין יחד עם המעסיקים, קיבלנו מהאוצר תקצוב מאד יפה, תקצבנו בבתי הספר ובשירות התעסוקה ואני מוכרח לומר שההיענות לא טובה. סיימנו קורס אחד בבית ספר דן גורמה בחיפה, בודדים פנו לעבוד במסעדות אסיאתיות וכמה מהבוגרים פנו לעבוד בבישול אסיאתי, אבל במסעדות מעורבות וכו'. מבחינת הצטרפותם למעגל העבודה זה בסדר, אבל זה לא פותר לנו בעיה של מחליפי עובדים זרים במקרה הזה.


כרגע יש נסיון, שאני חושב שהוא יהיה טוב, הוא עושה סימנים טובים – לקחנו קורס טבחות רגיל, כולו של חיילים משוחררים יחד עם הקרן לחיילים משוחררים, והלבשנו על הקורס התמחות אסיאתית. הקורס בשיתוף פעולה עם המעסיקים, הם עובדים שלושה ימים והמעסיקים יכולים להעיד על כך שהם מגיעים לעבודה. הם יסיימו בעוד חמישה-שישה חודשים ואז נראה כמה יצטרפו.

יש לאן להצטרף? לפי מה שאני רואה, לפי המסלול שמוצג פה הולכות ונסגרות כל שבוע מסעדות. בסופו של דבר לא יהיה איפה ללכת ולקבל התמחות.

יהיו, יהיו. אנחנו אופטימיים, אבל צריך לזכור שתלמיד שגומר קורס כזה הוא לא ברמה של מומחה. סושי לומדים שבע שנים.

הוא יכול לעבוד גם עשרים שנה ולא להיות מומחה.

אני לא יודע. אנחנו יודעים לעשות מהר, אנחנו עושים הוקוס-פוקוס, אבל לא יכולים להחליף את הגרעין הקשה.

טבחות, אתה יודע, זה אתה והנשמה שלך, איך שאתה עושה את זה.

לא, לא. ביפן לומדים סושי שבע שנים, אבל אני לא חושב שבארץ צריכים ללמד שבע שנים. בוודאי שלא. מה שאני אומר הוא שתלמיד שמסיים את הלימודים שלו מקבל תעודת גמר, מצטרף לתעשיה הזאת וייקח לו חצי שנה-שנה או איזשהו זמן – תלוי בכישורים של כל אחד – עד שהוא יהיה הטבח שמוביל את המסעדה.

הוא כבר יכול להיות מרצה באוניברסיטה.

אני כבר עשור עושה חביתה ועדיין שורף אותה.

גם זה שלומד שבע שנים, וראית את העולם, ראית מסעדות, שף שלומד שבע שנים עדיין לא יכול לעשות שום דבר גם ביפן. פה אנחנו מדברים על כך שנביא אחד שלומד חצי שנה או שנה ורוצים לתת לו לעבוד. הוא צריך ללמוד וטרינריה, הוא צריך ללמוד על הדגים, הוא יכול להרעיל כל בן אדם כל דקה.

בוא נשים את הדברים בפרופורציות. בתכנית הלימודים אנחנו נותנים תשובה לנושאי תברואה, לנושאי בטיחות מזון, אבל אני אומר שמבחינת המיומנויות המקצועיות אפשר ללמד הכל, אבל נסיון אי אפשר ללמד. נסיון רוכשים. אתה צריך להביא אותו למסעדה כדי שהוא יתחיל לעבוד. את זה אנחנו יודעים לעשות טוב.

משה, בסך הכל הכללי זה לא פותר את הבעיה.

אני אומר שבסך הכל הכללי קשה עד כמעט בלתי אפשרי לגייס מועמדים ממעגל המובטלים. אנחנו עשינו פעולה עם שירות התעסוקה ואנשים לא מגיעים. אנחנו, מבחינת האגף להכשרה מקצועית, ערוכים וערוכים היטב לעשות את ההכשרות, אבל לא מגיעים מועמדים.

תודה. חבר הכנסת פיניאן, בבקשה. סליחה, חבר הכנסת פיניאן בזכות דיבור ואף אחד חוץ ממנו לא מדבר.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. ראשית, אני רוצה להתחיל בסודנים ובאילת. טוב שנמצא פה יושב ראש הוועדה לעובדים זרים, כצל'ה, ושמעתי אותו מעל דוכן הכנסת אומר שכל חודש נכנסים 10,000.

כל שבוע 200 אנשים, איך הגעת ל-10,000? כל שבוע 200 אנשים מקסימום.

אני רוצה לשמוע את המספרים.

1,200 עד 1,500 בחודש.

1,500 בשנה זה 18,000 אנשים.

ואלה לא סודנים, הרוב אריתראים.

אוקיי. בשנה זה 18,000 אנשים, בעשר שנים זה 180,000 אנשים וזה כמו שלוש או ארבע פעמים טבריה.

אתם מגזימים אבל בסדר. לא צריך להפחיד את הציבור. לפי הנתונים של המשטרה מדובר בכ-200 אנשים שחודרים לתוך ישראל כל שבוע, לא יותר מזה לדעתי.

יש 1,200 עד 1,500 אנשים לחודש, תשאל את האנשים....

תלוי באיזה חודש.

אם זה 15,000 אנשים או 18,000 אנשים.....אגב, יש היום כתבה מפחידה מאד בעיתון 'ידיעות אחרונות'. בעמוד 33 יש כתבה על כך ש-120,000 אנשים עומדים להיכנס לישראל.

אני רק מקווה מאד שהנתונים הסטטיסטיים של מדינת ישראל לא יודעים את כל הנתונים...

מה זה לעומת 900 זרים?

אדוני היושב ראש, אנחנו ביהודה ושומרון קולטים את כולם, כלומר את היהודים. מי שבורח מתל-אביב – ברוך הבא.

אתה יכול להקים גם עמדת גיור שם.

מה שאני רוצה לומר הוא שהנושא של המסעדות לא בעייתי, הפלפל הסודני יותר בעייתי. את הפלפל שנאכל עוד נרגיש אותו כולנו ביחד. בנושא המסעדות – פשוט כואב הלב לראות רשימה של עשרות ואולי יותר מסעדות, שבזאת אחר זאת נסגרות וכאשר מסעדה כזו נסגרת, אני רוצה לומר שעשרות עובדים, כמו שאמרו חברת הכנסת רוחמה אברהם והיושב ראש, מפוטרים אחד אחרי השני כמו כדור שלג.


הייתי השבוע במסעדה בטבריה שנקראת פגודה. אני אומר לכם שמתוך עשרות העובדים שהיו לנו, נשארו תשעה עובדים בלבד ועוד 20-25 ישראלים. כואב הלב לראות את המסעדה הזאת והיא לא רחוקה להיות ממצב קשה. מייד הרמתי טלפון לחברת הכנסת רוחמה אברהם ואמרתי לה: בואי תראי מה קורה פה. אני אומר לכם שכואב הלב. זה עסק שמגלגל כמיליארד שקל ויש בו הכנסה למדינה של 150-200 מיליון שקל, איך אפשר? איך אפשר? אנחנו מדינת תיירות, אנחנו רוצים להביא תיירים. אני אישית אוכל במסעדה סינית כשרה ובקביעות, וכמוני יש הרבה. מי שחושב שהוא עושה הכשרה מקצועית זאת לא הכשרה מקצועית, זאת הכשלה בלמ"ד ולא הכשרה. מתי הישראלים ילמדו לבשל אוכל סיני? רק כשהעיניים שלהם יהיו מלוכסנות. אולי רק אז.

הנה, נותנים מעמד לילדים.

אבא שלי, זכרונו לברכה, היה אומר: אין יותר טוב מהמקור, כל קופי לא שווה כלום. אין יותר טוב מהמקור ואני חושב שבנושא הצעת המחליטים, שהזכירה אותה גם רוחמה, צריך לקבל פה החלטה אמיצה, אדוני היושב ראש, שאנחנו מחליטים החלטה רצינית להפסיק את המבול הזה של לסגור ולסגור ולזרוק. אנחנו מדינת תיירות, יש לנו הרבה מאד ערים של תיירות וצריכים לבוא לקראת הענף הזה. צריך להחליט החלטה. גם אתה וגם אני חברים בוועדת הכספים ואפשר לאשר את זה ולגייס את כל החברים. נקבל החלטה אמיצה, אולי כואבת לכמה אבל לא כואבת לאחרים.

בסדר גמור. נציג משרד הפנים נמצא כאן? מי מדבר ולוקח אחריות? מה שחשוב לי לשמוע זה כך – אני מבין שמשרד הפנים לקח על עצמו אג'נדה להילחם בכל נושא העובדים הזרים, ילדים, טבחים והכל. אין לי שום בעיה, אבל אנחנו צריכים לשמוע מכם מה הרציונל. אני שומע פה שבסופו של דבר שאתם משתלטים על מי שאתם כן יכולים להשתלט, למשל טבחים שלא בעיה להוציא אותם או להגביל את הענף הזה והעניין שנמצא על סדר היום והוא נושא הילדים. את הכמות הגדולה של אותם עובדים שאין מה לעשות אתם, מדינת ישראל לא מצליחה לעצור אותם ולשם, לדעתי, אתם צריכים לכוון את האצבע שלכם. אם אנחנו נתעסק בנושא של המסעדות, בסופו של דבר מי שייפגע זה יהיה אנחנו ואם משרד האוצר חושב על אותם 6,000 איש שנשארים בלי עבודה, אלה אותם אנשים שלא משלמים מסים ולוקחים כסף מהמדינה.

לדעתי, אם הייתם מוצאים דרך להילחם באותם אלה שנכנסים מהדרום לישראל ומשקיעים את כל המאמצים שלכם ואת הכסף, אם יש בכלל, לכיוון הזה, והייתם עוזבים את אלה שמכניסים כסף למדינה בסופו של דבר, אולי הרציונל היה עובד. לדעתי זה עובד הפוך כי לא רק שאנחנו לא מצליחים לעצור את זה שם, אנחנו גם פוגעים בעצמנו במקום אחר. זה הכיוון שאני רוצה לשמוע מכם והאם מבחינת סדר ההחלטות, מבחינת אסטרטגיה אתם לוקחים בחשבון גם השלכות פנימיות והאם התופעה של המלחמה בכל נושא העובדים הזרים, לא משנה לכם מי העובד הזר או שאתם כן עושים חלוקה.

אני אתחיל ברשותך מהשורה התחתונה.

תגיד איך משאירים אותם, איך מוסיפים להם. תדבר בטון חיובי.

השורה התחתונה היא שאנחנו מחויבים להחלטות הממשלה. החלטות הממשלה קובעות את המכסה של העובדים הזרים בארץ בכל אחד מהתחומים ולענייננו, בתחום המסעדות האתניות. באותה נשימה אני יכול לומר שככל שזה נוגע אלינו אני לא חושב שמישהו מהנוכחים כאן, שנמצא אתנו בקשר רציף, יטען שאנחנו לא עושים כל אשר לאל ידינו כדי לתת להם את מרב התמיכה והאפשרויות למצות עד תום את כוח האדם שנמצא בארץ בתחום המסעדות האתניות, זאת אומרת שגם בסוגיות של העברת עובדים ממקום למקום על בסיס היותם, כמובן, אנשים שמתאימים לעבוד במסעדות אתניות, כך גם לגבי נושא של הגשת בקשות, בדיקת הבקשות, כניסת מומחים לארץ, שמדינת ישראל לא הגבילה את מספרם. הם מגישים בקשות מסודרות, הם מקבלים טיפול יחסית בפרק זמן שאני חושב שהוא יותר קצר מן הסביר ועל הבסיס הזה הם גם מכניסים עובדים זרים בתור מומחים מחוץ לגבולות מדינת ישראל למדינת ישראל.


נקודה נוספת שראוי לציין, כרגע, על פי החלטות הממשלה, המרחק, הפער בין הסכום שמשלמים לטבח מן המניין במסגרת רגילה של היתר רגיל לבין טבח במסגרת של מומחה הצטצמם מ-8,000 שקל ל-12,000, זאת אומרת מפער של 8,000 שקל ל-4,000 שקל היות ומומחה מקבל היום על פי חוק פעמיים השכר הממוצע במשק. גם בהקשר הזה הם מתלוננים, זאת אומרת מסעדות אתניות טוענות שהן בעצם הגוף היחיד שמשלם סכום שכזה לעובדים זרים על בסיס היתרים רגילים ולא היתרים של מומחים, אבל כל עוד זאת החלטת הממשלה אנחנו אוכפים אותה הלכה למעשה.


לגבי הנושא של סינון והתייחסות באופן שונה במקרה כזה או אחר – לא, אין התייחסות שונה. מדובר במגזר והאכיפה היא כלפי כל המגזר כמו שנעשית אכיפה כל המגזרים האחרים. אנחנו עושים את זה על בסיס ענייני ובעקרון אנחנו בודקים בעיקר מצב שבו מעסיקים עובד זר אצל מעסיק ללא היתר, ללא זכות להעסיק אותו. ברגע שתופסים מקרה כזה, פועלים בשני מישורים: במישור אחד, לוקחים את העובד הזר מן המקום ויש יחידה, שנקראת יחידת עוז, שמבצעת את זה. במישור השני, יחידה שנייה פותחת תיק לאותו מעסיק, מגבשת את כל הממצאים שנוגעים לאותה העסקה שלא כדין ולאחר מכן, או שמטילים עליו קנס מנהלי או שמגישים כתב אישום.


ההתנהלות הזאת היא לא התנהלות שקרמה עור וגידים רק היום, היא כבר מקדמת דנא ועושים אותה בצורה יותר אינטנסיבית, נכון להיום, שוב, על בסיס מדיניות הממשלה ובהקשר הזה יש גם לא מעט כתבות תקשורתיות, שמלוות את הפעילות הזאת. אין לנו משהו שדווקא נעשה בצורה שונה כלפי המסעדות האתניות אל מול, למשל, סקטור אחר שמעסיק עובדים זרים בארץ. בשום פנים ואופן לא. בסופו של יום, מי שקובע את המכסה זאת הממשלה ועל בסיס החלטות שלה אנחנו פועלים.

אני מבינה את דרך הפעולה שלכם ואתם מחויבים להחלטות הממשלה ואתם מחויבים לפעול על פי הקריטריונים והכללים שנקבעים לכם, פעם יותר ופעם פחות, אבל לא זה הלך הדיון. הלך הדיון הוא שמרגע שהתקבלה הצעת המחליטים ב-2008, שבה הוחלט על 900 עובדים זרים, כאשר בד בבד תהיה ירידה ל-500 עובדים זרים. על זה אנחנו מדברים. אני הייתי רוצה לשמוע דווקא את עמדת משרד הפנים, לא איך הוא פועל ואיך הוא משלים את המדיניות. אני סומכת עליכם שאתם יודעים לעשות את העבודה שלכם. לא היית בתחילת הדיון ואני רוצה לדעת אם אתם ערים למצב שבו יש הרבה מאד עובדים שעלולים להצטרף למעגל האבטלה כתוצאה מהמדיניות של הורדת העובדים הזרים הללו. הייתי רוצה לשמוע אם יש לכם, למשרד הפנים, איזושהי עמדה באשר לקביעה אם זה יהיה 500 או 900.

המלצה.

כן, אני רוצה לשמוע מה ההמלצה שלכם, איך אתם רואים את המסעדות האתניות.

אני אשיב לך, ברשותך, היות ואני במקרה קיבלתי את זה עליי לפני כשנה ומחצה. היו דיונים עם נציגי המסעדות האתניות והמנכ"ל שלהם, ארנון, נמצא כאן. בזמנו גנות היה ראש רשות ההגירה, האוכלוסין ומעברי הגבול וכנראה על בסיס דיונים שהיו בינו לבין נציגי הממשלה הוחלט עוד בהחלטת ממשלה קודמת לנסות ולמצוא איזשהו מתווה, שייתן מענה לצרכים שעליהם את דיברת גם לנושא של המסעדות האתניות, גם לנושא של מדיניות הממשלה וכמובן, גם לסוגיית העובדים הזרים שרלוונטית לשניהם גם יחד. התגבשה איזושהי הצעה, ההצעה הועברה למר יעקב גנות בזמנו ואחר כך זה כבר עבר לרבדים ממשלתיים ולא בא לכדי החלטה כלשהי, שאימצה את זה או דחתה את זה למטב זכרוני.

אתה לא עונה לי על השאלה. מאיר, אני סומכת על השיקולים המקצועיים שלך ועל הידע המקצועי שלך.

ברשותך, החלטת הממשלה היא שחור על גבי לבן. יש החלטה מפורשת.

אבל מה ההמלצה שלך כאיש מקצוע שמלווה את העניין הזה שנה וחצי?

אנחנו מסוכמים אתם עד 2011 כולל וגם האגרות מועלות בתוואי מדורג רק לאתניות. יש סיכום ועכשיו רוצים באופן חד צדדי לשנות אותו?

זה לא חד צדדי.

קרן, עובדתית החלטת הממשלה לגבי המכסות שלנו מדברת על 2010 ולא מדברת על 2011.

לא, היא מדברת על 2010 ואילך.

האם המשמעות היא שבשנת 2011, מבחינתכם, יש לנו 500 היתרים רגילים ב-12.000 שקל והשלמת היתרה במומחים ב-16,000 שקל?

כן, כן. עם זה פתחתי.

הבנתי. ובעצם, גם בפגישה שלנו עם רוחמה לפני שבוע פנינו ואמרנו שבמצב הזה לאורך זמן אנחנו לא יכולים להתקיים.

להבנתי, הנושא הזה סוכם אתכם ובא לידי ביטוי גם במתווה הדרגתי של האגרות.

קרן, העובדה שזה סוכם....

רוצים לטרוף קלפים? נטרוף קלפים.

ברמה העובדתית, החלטת הממשלה שהתקבלה כשחברת הכנסת רוחמה אברהם היתה שרת התיירות, היתה 900 היתרים והקמת ועדה שתגיש את המלצותיה עד ה-30 ביוני 2009. אתם שיניתם את ההחלטה בתחילת 2009 בתקציב הדו-שנתי הנוכחי.

נכון, סוכם אתכם.

סוכם איתנו פירושו שאתם אמרתם ואנחנו לא יכולנו להגיד לא כי גם לא שאלו אותנו. עם זאת, המדיניות שלנו מתוך הכרה בכוחנו המועט, היא לא ללכת אתכם מכות כי אתם תמיד תנצחו אלא לנסות להגיע להידברות. לכן, אם את מגדירה את התהליך שאנחנו מנסים לייצר אתכם כרגע כהסכמה, המצב הנוכחי הוא מצב שאנחנו מקבלים אותו כי אנחנו אזרחי מדינת ישראל. אנחנו מכירים בזכותכם לקבל החלטות, אתם הריבון.

מה זה זכותנו? הממשלה החליטה את החלטתה.

זכותכם, את הממשלה ואנחנו האזרחים.

להבנתי, היתה הידברות אתכם וזה בא לידי ביטוי באגרות.

לא, לא, לא.

חברים, סליחה.

זה מה שאני יודעת.

חברים, אנחנו לא יושבים פה במשא ומתן בין האוצר לבעלי המסעדות כי אם היה בסיס למשא ומתן, תאמינו לי שהיינו סוגרים אתכם בחדר אחד עד שהייתם יוצאים עם איזושהי החלטה, אבל לדעתי כרגע אנחנו מדברים על משהו באוויר כל עוד לא תהיה נכונות באוצר לבוא וללכת לשינוי המדיניות. אם יש מישהו רוצה להוסיף דבר נוסף לפני שאני מסכם, אני אודה לכם. אם לא, אני רוצה לסכם.

ברשותך, אני רוצה לומר כמה דברים. ראשית, אני מוכרח לציין שיש לנו דינמיקה של הידברות עם כל נציגי הממשלה. אני נמצא פה לא פעם בכנסת בדיונים ורואה כל מיני סקטורים שמרגישים חסרי אונים. אנחנו חסרי אונים מול המדיניות, אבל לא מול מבצע המדיניות. זאת אומרת, אם מדובר, כפי ששפיגלר הציג את זה או יוסי אידלשטיין, שביום-יום נמצאים מולנו בקשר, אנחנו נמצאים אתם בקשרי עבודה טובים מאד ואין לנו טענות בעניין הזה.

הקושי שלנו הוא בשני דברים. הקושי שלנו הוא בזה שאנחנו מרגישים שאנחנו כמו היתוש שמתחת לרגלי עדר הפילים ששועט בשדה ומדיניות המקרו של המדינה בנושא עובדים זרים, יכול להיות שהיא מדיניות לגיטימית, אני חושב שכאזרח המדינה היא נראית לי על הכיפאק, אני לא חושב שצריך פה פליטים סודניים ואני לא חושב שצריך להביא לפה 150,000 עובדים זרים, אבל אני מסתכל על הסגמנט הצר של אותם 900 טבחים זרים שיש לנו, שהגיעו לארץ כבר באמצע שנות השבעים, כשלא היתה בעיה של עובדים זרים. אני זוכר שבשנת 85' היתה לי מסעדה והקריטריון היחיד לקבל היתר להעסקת עובדים זרים היה לקבל המלצה ממשרד התיירות שזה עסק תיירותי. לכן, כאשר נוצרה בעיית העובדים הזרים בתחילת שנות התשעים, כפי שכתוב במבוא לדוח אקשטיין ולדוח המעקב ששני אנשים נכבדים היו חברים בדוח שהוגש בכנס קיסריה האחרון, בתחילת שנות התשעים אנחנו כבר היינו.

לכן, מקובל עליי שאם המדינה מצאה שאיבדו את השליטה על הכמות וכמו שאמר משה כץ, היו בזמנו, בשנות התשעים, מלצרים ומארחות תאילנדים, אם אתם רוצים להוציא אותם, בבקשה. הכנסנו ישראלים, אבל נשארנו רק עם טבחים זרים שהם הבסיס לעסק שלנו. מה בעצם קורה, קרן? גם בהחלטה שהתקבלה בתחילת שנת 2009 מכבידים עלינו את עלויות ההעסקה לרמות לא סבירות. למשל, האם אתם יודעים שאנחנו משלמים היום בממוצע את עלות העסקת טבח זר והיא מעל 15,000 שקל אצלנו, שזה יותר מ-90% מהשכירים בארץ? זאת אומרת שזה כבר לא הגיוני. במצב הזה החלשים מתחילים ליפול ואחרי זה גם ייפלו הגדולים. אגב, בסוף יישארו מסעדות אסיאתיות בארץ, אולי לא 200, אולי 100, אולי קצת יותר, אולי קצת פחות יישארו, אבל השאלה היא האם במוצר שהוא כל כך פופולרי לא צריך להסתכל ולהחריג אותו מהכלל?

גלעד מה-מ.מ.מ. של הכנסת נמצא פה ובחודש דצמבר הוגשה עבודה שסקרה את הפעילות של העסקת העובדים הזרים בענף שלנו. אני מקווה שקראתם את זה. אני קראתי את זה וכתוב שם, מצוטטים אנשים ממשרדי הממשלה. ברמת ה-complience והציות לחוק אין אף אחד שמתקרב אלינו. יש אצלנו הכי הרבה ביקורות ואני אספר לכם. האכיפה בתל-אביב נמצאת ברחוב סלמה 53 ועל יד זה יש בעיקר מסעדות, לא משקים של חקלאים, לא מפעלי תעשיה ולא אתרי בנייה. כל פקח מתחיל את יום הביקורת שלנו אצלנו. יש פה מסעדנים והם יספרו לכם כמה פעמים נמצאים אצלם בשנה ולמרות זאת, הכי מעט קנסות, הכי מעט עבירות על החוק. יוסי אידלשטיין יעיד שיש הכי פחות מעצרים של עובדים לא חוקיים אצלנו. פעם זה היה אחרת ולקחנו את עצמנו בידיים. בחמש השנים האחרונות אנחנו עושים עבודה מאד יסודית בנושא. בכל דבר אנחנו באים לידי הידברות ולמרות זאת אנחנו חסרי אונים כי אנחנו נמצאים בפינה שאנחנו לא יכולים לצאת ממנה.

ארנון, תתחיל לסיים.

דבר אחרון. אני רוצה לציין בפני הוועדה שהייתי פה בשנה שעברה בדיון שהוחלט בו בנושא אגרות של מומחים זרים. נציגי האוצר אמרו לנו אז, ויעידו על כך עורך הדין שטאוב ושפיגלר, שהכפלת האגרות לא כוללת את המומחים הזרים. למרות זאת, הכפילו את האגרות של המומחים הזרים. מה התוצאה? אני אגיד לכם – הוצאנו מכספנו סכום כסף מאד גדול, לקחנו משרד עורכי דין מהגדולים במדינה, עתרנו עתירה מנהלית נגד המדינה וזכינו. אני בא עכשיו ומבקש, לפחות לפרוטוקול, שמשרד האוצר שעשה את זה יסביר לוועדה למה בניגוד למה שהוא אמר א', הוא עשה ב'.

בוא תוציא את הפרוטוקול כי זאת שאני החלפתי אותה לא אמרה את זה.

קרן, לא, זה לא לפרוטוקול. זה היה פה בחוץ.

זאת מילה שלך מול מילה שלה.

חברים, אני מבקש לא להיכנס עכשיו לוויכוח.

אתה מכניס אותנו לוויכוח בוועדה בכנסת? זאת מילה שלך מול מילה שלה. היא לא אמרה את זה.

שלום, אני עורך הדין של ארגון המסעדות האתניות ואני אגע בקצרה רק בשני דברים: ראשית, היתה החלטת ממשלה שחברת הכנסת אברהם היתה מעורבת בה, שהתקבלה לקראת סוף 2008. ההחלטה התקבלה אחרי חודשים רבים של דיונים, משאים ומתנים, ובסך הכל היא שיקפה את ההבנה לגבי חלק מהדברים שנאמרו פה, את הנושא של הכשרה מקצועית, נושא של קושי להפעיל את המסעדות בלי הטבחים. היתה אמורה לקום ועדה וגם הוקמה ועדה כדי שהיא באמת תבחן את הנושא. אלא מה? התחלפה ממשלה וכמובן שנעשה מחטף. בחלון הזמנים העבירו החלטה שביטלה את הכל. אני חושב שקודם כל מבחינה מנהלית ומבחינה של צורת העבודה של הממשלה – אני לא נותן ציונים כרגע – אבל גם בתור אזרח אני חושב שזה לא תקין ולא נכון.


אני רוצה לעבור לנושא השני ומכאן למדנו היום דבר אחד ברור – שעובדים ישראלים לא יוכלו להיות טבחים ולעשות את העבודה של העובדים הזרים. זה ברור לכולנו. עוד למדנו, שהתשלומים שמשלמים שכר לעובדים זרים הם מינימום 12,000 שקל אם הם ממכסת 500 העובדים ו-16,000 שקל אם הם מומחים, כאשר אלולא היו תנאי המינימום, הרי שהסכומים שהיו משולמים היו הרבה יותר נמוכים. ברור לכולנו שכדי שהמסעדות האלה יפעלו, כך למדנו, לא יכולים לעבוד בהן ישראלים ולכן חייבים להעסיק את אותם עובדים זרים, אבל באותן משכורות מינימום. הכמויות לא יפחתו. 500 עובדים זה המקסימום שמאפשרים ולכן לא ייקחו יותר מ-500 עובדים ב-12,000 שקל גם אם הסכום יהיה 8,000 שקל. גם לגבי מומחים לוקחים את המינימום כי עדיין השכר גבוה.


אני מזה לומד אחת משתיים – או שרוצים לפגוע במסעדות ולסגור אותן כי כנראה לא רוצים שהן תתקיימנה או שהאוצר החליט שהוא דואג לכלכלת מדינת תאילנד, כי אין הסבר אחר לשאלה למה המסעדות היום משלמות מכיסן עוד בין 4,000 ל-8,000 שקל לעובדים, שממילא היו עובדים גם ב-8,000 שקל והסכום שהיה משולם לא היה מעלה או מוריד את מספר העובדים, ואת הסכום הזה פשוט מעבירים לתאילנד. אין שום הסבר אחר אלא שהאוצר או רוצה לסגור את המסעדות, כי מתח רווחים של מסעדה הוא מאד מאד נמוך ואותו הפרש הוא בין 5% ל-10% ממתח רווחים של מסעדה ממוצעת. או שהוא רוצה לסגור את המסעדות או שהוא רוצה לדאוג לממשלת תאילנד. אין לי שום הסבר אחר למדיניות הזאת שדורשת סכומים כל כך גבוהים עבור העסקת טבח זר או מומחה זר.

תודה. חבר הכנסת כץ, בבקשה.

תודה. אני יכול רק להגיד שלי מהנסיון שלי בוועדה שמכיוון שניתנה יד למשחית ולצערנו הרב הבעיה היא לא עם הפקידים כי הם תפקידם להגן על הממשלה.

נכון, אבל הגזרות לא היו בממשלה הזאת.

בטח שכן, הם מחקו את הצעת המחליטים שלנו הקודמת.

לא, לא, אני רוצה לומר לך שאני מכיר את כל החבורה וצריך לדבר גם על קרן וגם על יוסי וגם על אחרים. אלה באמת אנשים שמתאמצים, הם נמצאים בין הפטיש לסדן, הם חווים את חוויית הצער וזה לא רק בתחום הזה. מכיוון שהחליטו לחתוך בעובדים הזרים, לצערי הרב, אני חושב שרוב השרים לא בקיאים בהבדל בין העובדים בתחום הזה לבין העובדים בתחום הזה לבין העובדים בתחום הזה. מכיוון שצריך לחתוך, טראח, חותכים את כל העסק. חותכים את החקלאות, חותכים פה, חותכים שם ומאחורי כל הדברים האלה מדובר באנשים. כמו שלאדם יש גוף, היה צריך לדון בכל מקרה לגופו של עניין.

במקרה של המסעדות, מדובר בכמה מאות אנשים. לא מדובר לא באלפים ולא בעשרות אלפים ולא במאות אלפים וכפי שציינו פה, עם האלפים שנכנסים מידי חודש מאריתריאה או מסודן, הגבול פרוץ ואף אחד לא עושה דבר. מדובר פה בעשרות אלפי ישראלים שעובדים. קרן, רחמנא לצלן על הבחורה שיהיה לה כוח לעמוד כי כל היום תוקפים אותה והיא צריכה להסביר או יוסי להסביר. אדוני היושב ראש, הוא צריך להסביר כל הזמן את המדיניות של הממשלה, אבל אם היו מכניסים אותם לחדר אחד...

אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים.

אנחנו התחלנו הידברות עם האוצר ואנחנו מקווים שהיא תימשך.

זאת לא הדרך להידברות.

אבל אני רוצה לומר לכם שזה לא מתחיל באוצר. זה מתחיל באייל גבאי ובראש הממשלה שצריכים להבין שמדובר בסוגים שונים של עובדים זרים. יש לי פגישה אתו בשבוע הבא וכבר הסברתי לו כמה פעמים ולצערי הרב, הקליטה היא מאד קשה. מדובר פה בכמה אנשים, מדובר פה בבעלי משפחות, מדובר פה באנשים, דיר באלאק לא לחתוך את כל המערכת.


אני ממש פונה אליכם כאנשי קואליציה, שיש לכם השפעה, צריך לדון בכל מקרה לגופו של עניין. החקלאים זה סיפור אחד, הבנאים זה סיפור שני והמסעדנים זה סיפור שלישי. צריך להיות מספיק אינטליגנטים ובעלי לב טוב, לב טוב, לחוש את הכאב של האנשים. אין לפעמים לב טוב וביורוקרטים לא חושבים.

תודה. חברים, אנחנו ממש לחוצים מבחינת הזמן כי בעוד חמש דקות יושב ראש הכנסת יפתח את ישיבת המליאה ואנחנו לא יכולים להיכנס לשעות המליאה. עקב כך, אני רוצה לסכם את הדיון, כמובן, בתיאום עם חברי הכנסת. אני מבקש מהאוצר לבחון שוב את ההחלטה שהתקבלה בתאריך 12 במאי 2009. אני מציע לכם שתסתכלו על העניין הזה, על הענף הזה כמשהו שמביא הכנסה למדינה. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו בעקבות ההחלטות שמקבלים בממשלה יש אלפים שמאבדים את העבודה. לדעתי, אתם כן יכולים לבוא ולבחון שוב את ההחלטה. בכל מה שקשור, כמובן, לכמות האנשים שאתם מגבילים את הכניסה שלהם וכמובן את נושא השכר. אני מבקש מכם תוך שבועיים להביא את הדיווח לוועדת הכספים של הכנסת.

לוועדת המשנה.

ועדת המשנה או ועדת הכספים זה אותו דבר. בסופו של עניין, כאשר ועדת המשנה מקבלת החלטה, מליאת הוועדה צריכה לאשר אותה. כמובן, אני אדבר עם יושב ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני ואני אדווח לו על כל מה שדיברנו כאן. אין ספק שהענף הזה חייב הצלה ויש לכם כוח לעשות שינוי כאן. כנראה שאותה החלטה שהתקבלה בסופו של דבר הביאה לתוצאה הפוכה. אנחנו לא רואים שיש שיפור בנושא ההכשרה של העובדים הישראלים בתחום הזה, אנחנו רואים שהמסעדות נסגרות ואנחנו רואים שיש פיטורים של האנשים. אני לא חושב שהאוצר צריך להיות הזרוע של המלחמה בהכנסות של המדינה.

לא בטוח שמסעדות נסגרו בגלל העניין הזה של העובדים הזרים.

גם בגלל.

אז תבדקו. אני חושב שאתם צריכים לעשות פה הפקות לקחים מההחלטות שהתקבלו בעבר ולראות מה ההשלכות. אתם בטוח יכולים לבחון על סמך מה התקבלה החלטה במקום כזה או אחר לסגירה וכמובן, אם אדם צריך לשלם סכומים גבוהים מאד לעובדים שלו, שהם מעל ומעבר למה שמשלמים במקומות אחרים, יכול להיות שגם זאת היתה סיבה. אמרתי שבגלל זה יש לנו את העניין של מגבלה מבחינת כמות האנשים ומבחינת נושא השכר. תבדקו הכל ואני בטוח שכמו שאמרת, ואני רואה שאת כבר מומחית בנושא הזה ולא חסרים לכם פה מומחים, תוך שבועיים אתם יכולים לבוא ולקבל החלטות משמעותיות בכל התחום הזה ולהביא אותן אלינו, לוועדת הכספים.

אנחנו נתמוך בכל דבר שיסייע לנו לקדם עסקים בישראל. זאת המטרה כי בזכות זה כל המדינה מחזיקה מעמד. בלי עסקים קטנים הכל הולך להתפרק כאן ואתם יודעים את זה טוב מאד. אלה גם הכנסות שלכם כי בסופו של דבר, מי שמשלם מסים זה אותם עובדים שכנראה הולכים למצוא את עצמם מחוץ למעגל העבודה והם לא ישלמו מסים. אני יודע שנוח להעלות מסים ועכשיו ראיתי שמעלים מסים גם על סיגריות, גם על דלק, גם על אגרת הטלוויזיה. הכל עולה, אבל צריך שיהיה גם ממי לקחת או שכולם ייקחו מביטוח לאומי. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:55