PAGE
21
ועדת הכספים

6.7.2010


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 440

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, כ"ד בתמוז התש"ע (6 ביולי 2010), שעה 10:00

הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי מתוקן לעסקים ולשכירים), התש"ע-2010

זאב אלקין, אריה אלדד, רוברט אילטוב, זבולון אורלב, אמנון כהן, זאב בילסקי, עתניאל שנלר, מרינה סולודקין, אילן גילאון, אברהם מיכאלי, חיים אמסלם, דוד אזולאי, נסים זאב, יצחק וקנין, אורי אורבך, פניה קירשנבאום, ליה שמטוב, ציפי חוטובלי, חמד עמאר, משה (מוץ) מטלון, אורי מקלב, דוד רותם, ציון פיניאן, אלכס מילר, דני דנון, שלמה (נגוסה) מולה, יריב לוין, משה גפני, יעקב אדרי, יואל חסון, רוחמה אברהם-בלילא, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אורית זוארץ, אלי אפללו, אופיר אקוניס, מיכאל בן-ארי, אורלי לוי-אבקסיס

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

אורי אורבך

חיים אורון

אריה אלדד

זאב אלקין

אורי אריאל

מגלי והבה

יעקב כץ

אברהם מיכאלי

אלכס מילר

אורי מקלב

ציון פיניאן

כרמל שאמה

בנצי ליברמן, ראש מינהלת תנופה

עו"ד איתי אהרונסון, היועץ המשפטי, מינהלת תנופה

עו"ד גיא והב, הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד דלית זמיר, משרד המשפטים

עו"ד שי סומך, משרד המשפטים

עו"ד קובי קופל, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

דוד מזרחי, רפרנט ביטוח והלוואות, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

יוסי נוימן, יו"ר ועד עובדי גוש קטיף

יוסף דיין, אזור התעשייה, ארז

יצחק שפריר, אזור התעשייה, ארז

ציון ברכה, אזור התעשייה, ארז

מרב תורג'מן

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי מתוקן לעסקים ולשכירים), התש"ע-2010

זאב אלקין, אריה אלדד, רוברט אילטוב, זבולון אורלב, אמנון כהן, זאב בילסקי, עתניאל שנלר, מרינה סולודקין, אילן גילאון, אברהם מיכאלי, חיים אמסלם, דוד אזולאי, נסים זאב, יצחק וקנין, אורי אורבך, פניה קירשנבאום, ליה שמטוב, ציפי חוטובלי, חמד עמאר, משה (מוץ) מטלון, אורי מקלב, דוד רותם, ציון פיניאן, אלכס מילר, דני דנון, שלמה (נגוסה) מולה, יריב לוין, משה גפני, יעקב אדרי, יואל חסון, רוחמה אברהם-בלילא, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אורית זוארץ, אלי אפללו, אופיר אקוניס, מיכאל בן-ארי, אורלי לוי-אבקסיס

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון – פיצוי מתוקן לעסקים ולשכירים), התש"ע-2010 של חברי הכנסת זאב אלקין, אריה אלדד, רוברט אילטוב, זבולון אורלב, אמנון כהן, זאב בילסקי וקבוצת חברי כנסת. כמובן שגם אני חתום על הצעת החוק למרות שאני לא בין היוזמים. אני סבור שהמדינה לא עשתה בזמן ולא עשתה מספיק. מבלי להביע עמדה על נושא ההתנתקות, העוול שעשו למתיישבים שם הוא חמור מאוד. נכון שחלק מהדברים הממשלות מתקנות אבל מתקנות באופן איטי וצריך לתקן את זה מהר יותר.


הצעת החוק הזאת, אני מבין שהיא באה בעקבות סיכומים שהיו עם הממשלה.


רשות הדיבור לחברי הכנסת המציעים.

תודה רבה אדוני היושב ראש.


למעשה הצעת החוק הזאת באה כדי לעשות משהו מוזר, אבל לפעמים בכנסת קורים דברים מוזרים.


מדובר בהצעת חוק שבאה לעגן בחקיקה ולהשלים את ההסכם שנחתם בין ממשלת ישראל לבין בעלי העסקים מפוני גוש קטיף. מדובר בהסכם שהושג כתוצאה ממשא ומתן שבא בעקבות המלצות דוח ביניים של ועדת חקירה ממלכתית. התקיים משא ומתן. הבסיס לאותו משא ומתן היו תביעות אותן ניסינו לקדם עוד בכנסת הקודמת, ובסופו של דבר הגיעו לסיכום. אגב, אני אומר מראש שכאשר נדון כאן בהצעת החוק, זה לא סיכום רחוק מאוד וכולנו רצינו יותר, אבל בסופו של דבר, כטבעו של משא ומתן, מגיעים לסיכומים והסיכום הזה היה צריך להיות מבוצע בחקיקה אבל מסיבות כאלו ואחרות החקיקה התעכבה. אנחנו מכירים בכך שחקיקה ממשלתית היא לפעמים תהליך איטי. כתוצאה מכך אנחנו באנו בהצעה לממשלה, ואני רוצה לברך את אנשי מינהלת תנופה ואת מנכ"ל משרד ראש הממשלה שהבינו שבנתיב הרגיל של החקיקה הממשלתית אין כל סיכוי להשלים את התהליך הזה עד סוף מושב הקיץ ונתנו את ידם לחקיקה הפרטית, כאשר מראש לקחנו על עצמנו כיוזמים התחייבות לתאם את הנוסח עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה.


פתחתי בהקדמה הזאת כדי להסביר שמאז הנחנו את הצעת החוק והיא עברה בקריאה טרומית, כרגע מונח נוסח שעבר סיכום עם מינהלת תנופה ועם משרד ראש הממשלה.

רגע. אני רוצה לעשות סדר. בנצי ליברמן, יש סיכום שהוא מה-6 בינואר לתוספת פיצוי לבעלי עסקים.

נכון.

מה קרה מאז ועד היום?

מאז ועד היום היו כמה דברים. דבר ראשון, היות שידענו שאמורים להיות שינויי חקיקה משמעותיים נוספים, חשבנו בתחילת דרכנו לעשות את כל השינויים. בעצת חברי הכנסת, אמרו לנו שזה לא נכון ולא סביר שאלה שכבר חתמו אתנו על הסכמים כל כך מוקדם, יצטרכו לחכות לחקיקה כללית, והיות ויש לנו כבר דין וחשבון שעקרונית אומץ על ידי ועדת השרים לענייני התנתקות וביום ראשון הקרוב אמורה להתקבל החלטת ממשלה פורמלית, אז זה יעבור באופן אוטומטי, החשש שלנו לפתיחה גורפת הצטמצם באופן משמעותי ולכן הסכמנו להחיש באופן משמעותי את הצעת החוק הספציפית הזאת.

אתם תומכים בהצעת החוק הזאת?

את הצעת החוק הזאת שאתה רואה בפניך, היועץ המשפטי שלנו למעשה כתב אותה.

מי זה היועץ המשפטי?

איתי אהרונסון. אנחנו נמצאים עכשיו, והעברנו את ההצעה הזאת – זה כמובן בעצה עם משרד האוצר – למפונים עצמם כדי שהם יעירו את הערותיהם. אתמול ישבנו אתם ויש מחלוקת מסוימת, אבל אני חושב שהדרך הנכונה היא לאמץ את הצעת החוק כפי שהיא כתובה עכשיו, ואם יש בעיה אחת או שתיים, שהיא תתוקן במסגרת ועדת הכספים בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית. אם רוצים להעביר את החוק הזה בצורה המהירה ביותר עוד במושב הזה, לדעתי חייבים להעלות אותה למסלול כאשר יש הבנה עם חבר הכנסת אלקין שבסופו של דבר הנוסח שמשרד ראש הממשלה ינפיק ויוציא מתחת ידו, הוא יהיה הנוסח המחייב.

אני אוסיף כמה נקודות כי עצרתי באמצע דבריי. בעיניי מה שהכי חשוב - היות שכאן מדובר על הסכם שכבר נחתם ואין מחלוקות משמעותיות בתחום של תוכן – זה לוח זמנים של החקיקה. ראשית, ועדת החקירה הממלכתית למעשה גערה בממשלה ובכנסת על כך שלא התבצעו תהליכי חקיקה שהיו צריכים להתבצע והתיקונים של הבעיות שהיו בחוק יישום תוכנית ההתנתקות המקורית. שנית, היא כתבה חד משמעית בהמלצות לזרז בצורה משמעותית את תהליכי החקיקה.


לכן, מכאן הרצון לגמור לפחות עם הצעת החוק הזאת עד מושב הקיץ. מכאן אנחנו הגענו להבנה שכרגע מהנוסח של הטרומית שלנו זה הגיע לנוסח הזה שנוסח בתיאום על ידי מינהלת תנופה. לנוסח הזה יש מספר הערות אבל רובן לא מהותיות, אלא הערות ליטוש, גם מצד כמה משרדי ממשלה אחרים וגם מצד מפוני גוש קטיף.

אתם רוצים שזה יעבור עוד במושב הזה?

כן. הכל, כולל קריאה שנייה ושלישית. הסיכום שהיה לנו גם עם ועד מפוני גוש קטיף הוא שאנחנו כרגע בקריאה ראשונה הולכים על הנוסח הזה שהונח ובמידה שנגיע לסיכומים, ולדעתי נגיע לכל מיני תיקונים לקראת קריאה שנייה ושלישית, גם בעקבות בקשות של כמה משרדי ממשלה וגם בעקבות בקשות המפונים, אז לקראת קריאה שנייה ושלישית נכניס את התיקונים האלו.


בהסכמה בינינו לבין משרד ראש הממשלה, אנחנו מבקשים להצביע על הנוסח הזה כפי שהוא.

כן, אבל זה חוק ארוך, ואם לא נקרא אותו, לא נוכל להצביע עליו.

אדוני היושב ראש, כאשר הייתה ההתנתקות אני הייתי חבר ועדת הכספים ואנחנו עברנו על כמה החלטות חשובות וכל פעם העלינו את סכום הכסף שניתן כפיצוי לאותם מפונים. אני יכול לומר שהיו מיליארדי שקלים שהוקצו למטרה הזאת וכל פעם כאשר באו ואמרו שצריך לתקן ולשפר, תיקנו ושיפרנו. מאז עברו כמה שנים טובות ואנחנו רואים עכשיו שיש הצעת חוק. אמרתי לחבריי שחתמו על ההצעה שהמדינה היא לא פרה חולבת. לא יכול להיות שכל פעם מחדש יבואו בדרישות כספיות ובסופו של דבר אלה שכבר שכחו שהתפנו ויש להם את כל הפיצויים, כל פעם אנחנו מוצאים תירוץ איך להוציא מהקופה הציבורית עוד.

אתה אומר "אלה ששכחו שהתפנו".

אם אתה רוצה, נפתח את זה.

לא. אורי, לא קיבלת רשות דיבור.

אני בוועדת הכספים הצבעתי על הסכומים האלה. אז ידעתי על מה הצבענו ועל מה חתמנו. אנחנו רואים שכל פעם מחדש – פעם בסיוע קואליציה כזאת או קואליציה אחרת – מביאים הצעות חוק שהמשמעות שלהן היא מיליוני שקלים מהקופה הציבורית ובסופו של דבר גם לאף אחד אין את האומץ לומר את הדברים לאותם מפונים.

אתה מטיל דופי בוועדה הציבורית?

אני לא מטיל דופי בוועדה הציבורית. אורי מת שיכתבו עוד כותרת שהוא נלחם עבור המפונים.

לא, מגלי, אני לא רוצה את זה.

אני מדבר עניינית. לא יכול להיות שכל הזמן ידרשו כספים ואף אחד לא בא ואומר למפונים האלה שישבו הרבה פעמים וחיכו שיבוא המשיח, שלא ניצלו את הכספים שלהם והכספים שלהם נוצלו למקומות אחרים ולדברים אחרים.

מגלי, אמרת את הדברים שלך. אני לא ישבתי בגוש קטיף ואני לא הייתי חבר שם בשום דבר. לא חשובה דעתי המדינית, תהא אשר תהא, לא רלוונטית, אבל אני אומר לך שאני סיירתי שם, לא כמו חברים אחרים, אבל אני מכיר את העניין. אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה הממשלה – כל הממשלות – אחראית למה שקורה שם. יש שם ילדים שעד היום לא שוקמו ולצערי הרב גם לא ישוקמו. יש שם משפחות שנגדעו ממש. אנחנו מדברים היום על בעלי עסקים. תאר לעצמך, תעצום את העיניים, תחשוב שאתה גר בישוב במשך עשרים שנים, במשך 25 שנים, יש לך עסק, ואתה בכוח – אתה הרי לא רצית לעזוב – עוזב את המקום, העזיבו אותך, הממשלה בהחלטה – ולא חשוב אם היא טובה או רעה – העזיבה אותך. אם אתה אדם בגיל 50, כמה זמן לוקח לך להשתקם, אם בכלל? אם אתה חקלאי, כמה זמן לוקח לך עד שאתה עובר ומתחיל במקום אחר? כמה זמן לוקח לך עד שאתה עובר לדיור אחר? המשמעות של העניין היא משמעות נוראה מבחינה חברתית.


שוב, אני כל הזמן אומר שאתה יכול להיות בעד ההתנתקות, אתה יכול להיות נגד ההתנתקות, אתה יכול לחשוב שזאת קטסטרופה, אתה יכול לחשוב שזה תהליך שלום והמשיח הגיע, הכל יכול להיות, אבל ממשלה אחראית צריכה ללכת עם המתיישבים, גם אם זה ייקח שלושים שנים, עד שאחרון האנשים ישוקם. הם לא אשמים בזה שהם ישבו שם, אלה החלטות ממשלה, הם לא אשמים בזה שהם לא שם, אלה החלטות ממשלה, והממשלה אחראית להם. גם אם נצטרך ללכת עשרים שנים ושלושים שנים עד אחרון המתיישבים, נלך.

הצדק והשוויון צריך להתייחס לכולם.

נכון. אני בעד.

אתה מדבר על התיישבות ועל התנחלות או התנתקות שהייתה בממשלה שקיבלה החלטות. אתה מדבר על עשרים וכמה שנים.

אני מקווה שלא. אני רוצה שזה יסתיים השנה. אני מכיר באופן פרטני מה שקרה שם.

מי כמוך יודע איפה הקופה הציבורית ומה הדרישות של אותה ממשלה היום.

אני רק יודע שאריק שרון עמד שם באזור ניצן, הוא דפק על פח המכונית ואמר שפה עכשיו ייבנו. עשו את ההתנתקות ביום, ביומיים, בשלושה. את זה היה צריך לעשות גם בהעברה של המתיישבים הללו, להעביר אותם למקום אחר ואז זה היה בסדר. אתה יכול לבוא בטענות אם זה טוב או רע, אבל זה בסדר מבחינת הערך המוסרי והציבורי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ששיקמו את האנשים האלה, אבל לא שיקמו אותם. את ההתנתקות עשו ביום אחד, את השיקום ייקח שנים. הנה, עובדה, תאמין לי שאני מכיר את משרדי הממשלה ויודע שהם קמצנים גדולים והם לא נותנים שקל מיותר אלא להפך.

אני רוצה לסכם במילה אחת. אני הצבעתי אז בעד כל הפיצויים לאותם מתנתקים.

נכון, אני יודע.

אני רוצה לומר לך, ואתה מעורב בדברים האלה, שתראה מה קורה לנו בקרקעות.

אני יודע.

מאות שנים אנשים מעבדים את הקרקעות האלה ורק עכשיו התחילו לעבוד ולא שילמו להם פיצויים ולא נתנו להם מה שמגיע להם. אתה מדבר על עשרים שנים, אבל אני לא יודע מתי להם יהיה מה שמגיע להם.


אני אמרתי את הדברים גם כאשר יש ביקורת על אותם מתיישבים שלא ניצלו את מה שמגיע להם ועל הממשלה.

אני רוצה להעיר לחבר הכנסת מגלי והבה ידידי ואחי. לא אומרים "המפונים האלה".

המפונים של כולם.

לא "האלה". אלה אנשים צדיקים. לא אומרים "המפונים האלה".

בסדר.

השאר, מעולה.

אני חוזר בי, אם פגעתי במישהו כאשר אמרתי המפונים האלה.

אני מעיד שמגלי והבה כל הזמן הצביע בעד המפונים.

זאת ההערה שלי. כדי להרגיע את אורי אריאל, אני לא עומד להתנגד להצעה.

חבר הכנסת אורי אריאל.

תודה אדוני היושב ראש. אני שם לב שהמדינה או מי מטעמה כנראה פגע בחבר הכנסת והבה כל כך קשה שאת הכעס הוא מוציא על המפונים והמגורשים. אני רוצה לומר לך – אמרתי לך הרבה פעמים ואני אומר לך גם כאן עכשיו לפרוטוקול – שאתה יכול לרתום אותי לדברים שיש עוול או שיש צורך או שראוי לטפל בהם. אני עומד לרשותך בדברים הכלליים שאתה עושה וגם בדברים שקשורים לדרוזים, לצ'רקסים ולאחרים. בין זה לבין לומר את דבריך – ואני לא אאריך ואני לא רוצה להתווכח, אני לא מתכוון לומר לך מלים קשות – אל תטיל דופי לא באנשים ולא בוועדת חקירה ממלכתית. הרי הציגו כאן שזה על דעת ועדת החקירה הממלכתית שנזפה בכנסת על כך שלא תיקנה את זה. אתה מטיל דופי בוועדת החקירה הממלכתית, במתפנים, בוועדת כספים, בחבריך לסיעה, בכולם.


אני מציע, אם אפשר לקחת את הדברים לאחור, תעשה זאת. במה שצריך לטפל, ויש דברים שצריך לטפל – חלק קטן אני מכיר – בוא נטפל ביחד.

אני מודה לך. גבירתי היועצת המשפטית, אני מבקש לדעת מה יש בסעיף 1. בסעיף 1 בהצעת החוק יש בקשה של הממשלה לשינויים?

כן.

תאמרי אותם.

אני מציעה שהנוסח הלבן שהונח בפניכם מחליף למעשה את הנוסח של הצעת החוק הטרומית.

אולי כדאי להקריא את הלבן.

בסדר. יש מישהו שמתנגד לנוסח הלבן? מישהו מהממשלה מתנגד? האוצר לא מתנגד.

איתי יסביר את הזכאות למסלולים ואת המסלולים.

לפני שנעבור לסעיפים ונאמר כל סעיף במה הוא עוסק, אני רוצה לומר מילה אחת על הסיכום שהושג בשעתו.

מכיוון שיש הסכמה, אתה תסביר את זה ואחרי שאתה מסביר אנחנו מצביעים על החוק.

אני אעשה את זה הכי קצר.

אבל שנבין.

כן. על מנת לסייע בהבנה, נדמה לי שהדבר הראשון שנכון לומר במסגרת הכללית של הדברים הוא שההצעה בעצם באה לבטא או ליישם את ההסכמה שהושגה בינואר שנה זו בעקבות דוח הביניים של ועדת החקירה. ועדת החקירה הממלכתית סמכה את ידיה על אותה הסכמה, העירה מספר הערות ותיקנה מספר תיקונים, המליצה לתקן מספר תיקונים במספר רכיבים אבל בסך הכל היא גם בירכה את הצדדים על כך שהגיעו להסכמה וסמכה את ידיה על ההסכמה.


ההסכמה היא לתקן תיקונים בארבעה סעיפים שונים כאשר שני סעיפים הם חלופיים אחד לשני ועוד שניים נוספים, גם הם חלופיים אחד לשני.


שני הסעיפים הראשונים שהם חלופיים אחד לשני, ואני כרגע עוד לא מפנה לסעיפים אלא אני אומר את הדברים ברמת העיקרון וברמת המהות. הדבר הראשון הוא שקיימת אפשרות לעסק לבצע חישוב פיצוי במסלול הפיננסי עם איזשהו תיקון בנוסחה שקשור לשכר שמייחסים לבעלים. משנים איזשהו דבר בנוסחה והתוצאה שלו תהיה שהפיצוי לעסק במסלול הפיננסי עשוי להיות גבוה יותר. לבחירת העסק ובעל העסק, האם הוא מעדיף את התיקון הזה או שהוא מעדיף לקבל תקופת דמי הסתגלות ארוכה יותר כאשר התקופה המדויקת גם היא כתובה כאן והיא גם סוכמה עם בעלי העסקים. כמו שאמרתי, שתי האפשרויות האלה הן לבחירה, האחת חלופית לשנייה.


הנדבך הנוסף הוא שהעסק יכול לבקש במקרה שהוא העתיק את פעילותו מענקים בגין העתקת הפעילות בשיעור גבוה יותר. נכון להיום, על פי החוק, ניתן לקבל מענקים בשיעור של 10 אחוזים. על פי סיכום הדברים שהושג ב-2007 עם חברי כנסת שייצגו את המפונים, ניתן כנגד חתימה על כתב ויתור גם לקבל מענקים בשיעור של 15 אחוזים. את זה אנחנו מגדילים ל-20 אחוזים. תקופת ההשקעות, גם היא תוארך כאשר בעניין של הארכת תקופת ההשקעות, אני אדבר בהמשך.

מה זה בהמשך?

אני עכשיו נותן את המסגרת הכללית, ואם תרצו, אני גם אעבור על הסעיפים.

אני רוצה הכל. אחרי שאתה מסיים, אני מצביע.

בהמשך, התכוונתי מיד.

היות שכל סיעת דגל התורה חתומה על החוק הזה, חשוב לי להצביע.

אם כן, המענקים יגדלו ל-20 אחוזים.


אפשרות חלופית, לבחירת העסק ובעל העסק, אפשר להחליט שמוותרים על הגדלת מענקים במקרה שהעסק לא מעתיק את פעילותו, במקרה שהוא חושב שהדבר יותר כדאי, לוותר על הגדלת המענקים ובמקום זה בעל העסק יכול לקבל תשלום חודשי קבוע בסכום ולתקופה כפי שאצביע עליהם.


כמו שאמרתי, אלה שתי חלופות שמצטרפות לשתי החלופות הראשונות.


עכשיו אדבר על הפרטים. התשלום החודשי הקבוע הוא רק למי שביום הפינוי היה מעל גיל 50. ביום הקובע הוא היה מעל גיל 50.

איפה זה כתוב בחוק?

בסעיף 6.

נדמה לי שסדר הדברים הוא שנעבור על הסעיפים אחד לאחד והשאלה אם רק להקריא או רק לומר במהות.

להסביר.

סעיף 1. אנחנו מוסיפים הגדרה בסעיף ההגדרות, הגדרה של אמצעי שליטה. אנחנו זקוקים לזה בהמשך, כאשר אנחנו מטפלים במהות, אז אנחנו זקוקים להגדרה של אמצעי שליטה. כנ"ל בתיקון של סעיף 49, סעיף 2 להצעת החוק בו מוסיפים הגדרה של דמי אבטלה ומפנים להגדרה של חוק ביטוח לאומי, הגדרה שגם בה נשתמש בהמשך.


לגבי סעיף 3. כאן זה התיקון המהותי הראשון, זה שמדבר על הארכת תקופת הזכאות לדמי הסתגלות. בסעיף 52 שמדבר על הזכאות לדמי הסתגלות, אנחנו מוסיפים סעיפים קטנים שקובעים את הזכאות לקבלת דמי הסתגלות לתקופה ארוכה יותר, כאשר הארכת התקופה היא לתקופה של עד שלוש פעמים תקופת דמי ההסתגלות שהוא קיבל על פי החוק כנוסחו כיום, כאשר במקרה שהוא הקים עסק חלופי או במקרה שהוא קיבל הקצאה של קרקע חקלאית לצורך עיבודים חקלאיים, במקרים האלה התקופה מתקצרת והתקופה הנוספת תהיה 12 חודשים מהמועד בו הוא פתח את העסק החלופי או מהמועד בו הוא קיבל את הקצאת הקרקע החקלאית. החישובים המדויקים קיימים בסעיף.

איך נכנסת ההסתגלות הראשונית?

היינו צריכים כאן להתגבר על הוראה שקיימת כרגע בחוק ואומרת שהזכאות לדמי הסתגלות בגין התקופה ממועד בו הוגשה הבקשה לדמי הסתגלות ולמשך פרק הזמן של הזכאות שקבוע בחוק. מה שעשינו זה לקחת את תקופת הזכאות לדמי הסתגלות שכמו שאמרתי כרגע היא מתחילה להימנות מהיום בו הוגשה התביעה. על מנת לא להיות שרירותיים ולא להיות תלויים ביום בו הוגשה התביעה, הצמדנו את התקופה הזאת ליום הפינוי. אמרנו שכל אחד מהאנשים קיבל דמי הסתגלות לתקופה מסוימת, כל אחד על פי הזכאות שלו שמתחילה להימנות מיום הפינוי ומרגע שהסתיימה התקופה הזאת, אנחנו מתחילים למנות או עוד שלוש פעמים את אותה תקופה או במידה שהוא הקים עסק חלופי, 12 חודשים ממועד הקמת העסק החלופי או 12 חודשים ממועד הקצאת הקרקע החלופית.


יש כאן התייחסות לכל מיני מצבים. יש מצבים של בני זוג שהם ביחד בעל עסק ומה קורה אם רק אחד מהם פותח עסק חלופי ואיך מונים את התקופה במקרה הזה. זה סעיף קטן (ה).


סעיף קטן (ו) מדבר על אותו ויתור שדיברתי עליו. על מנת להיות זכאי להארכת תקופת דמי הסתגלות, צריך לוותר על שינוי של החישוב של הפיצוי לעסק במסלול הפיננסי. הדברים מפורטים בסעיף (ו).


סעיף (ז) הוא סעיף הגדרות.


סעיף 4. סכום דמי ההסתגלות שהעסק יקבל, יהיה אותו סכום דמי הסתגלות שהוא קיבל לפני כל התיקונים שעשינו. כתוצאה מהתיקונים האלה עלול להיות מצב שמישהו יחשוב שסכום דמי ההסתגלות קטן יותר. אנחנו רוצים להבהיר שסכום דמי ההסתגלות נשאר כפי שהוא והוא לא קטן כתוצאה מכל התיקונים האלה. לכן התיקון של סעיף 4. זאת טכנאות מאוד מורכבת של הפניה לסעיפים. אני לא נכנס לזה, אבל זה מה שזה בא לומר במהות.


סעיף 5. על פי הערת ועדת החקירה הממלכתית, העירה ועדת החקירה – וזה מה שכתוב בסעיף – שבמצב בו בעל העסק החל לעבוד כשכיר לאחר הפינוי, זה נכון שלכאורה יכול להיות שאין סיבה להמשיך לשלם לו דמי הסתגלות אם בתקופה הזאת שהוא זכאי לדמי הסתגלות, הוא עובד כשכיר. אבל אם משכורתו כשכיר נמוכה מסכום דמי הסתגלות שהוא היה מקבל, צריך להשלים לו את ההפרש. זה מה שבא לומר התיקון הזה.


סעיף 6. סעיף 6 מוסיף את אותו רכיב שציינתי אותו וזה התשלום החודשי הקבוע, שכאן אנחנו מכנים אותו לראשונה קצבת התאמה וזה יהיה שמו. לסעיף מתווספים סעיפים 58א, 58ב ו-58ג שקובעים את ההוראות בנושא.

מהי קצבת התאמה?

סכום חודשי קבוע שישולם למי שהיה בן 50 ביום הקובע, ב-6 ביוני 2004. כמו שאמרנו, על פי בחירה – כי זו חלופה למשהו אחר בפיצוי העסקי. קצבת ההתאמה היא תשלום חודשי קבוע שתנאי הזכאות מפורטים בסעיף 58א. כלומר, ביום הקובע הוא בן 50 לפחות, ביום הקובע בתקופת ארבע השנים שלפני שבתכוף לפני היום הקובע, מרכז חייו צריך להיות בשטח המפונה. אין זכאות לתשלום חודשי קבוע שנקרא בחוק גמול פרישה.

זאת אומרת, מישהו שהיה ביום ההתנתקות בן 50 ומעלה, אין לו קצבת פרישה או איזושהי קצבה אחרת אלא הוא מקבל קצבת התאמה.

אין לו את התשלום החודשי הקבוע שקיים בחוק והוא בסכום גבוה יותר לאנשים שהם מעל גיל 55.

זאת לא קצבת פרישה רגילה אלא זאת קצבת פרישה שניתנה לפי החוק.

לפרק זמן של חמש שנים?

לא, זה לפרק זמן של עד הגיעו לגיל פרישה. זה עד הפנסיה 36 חודשים בתוך ארבע השנים שלפני היום הקובע, הוא היה צריך לנהל עסק.


תקופת הזכאות, החל מהמועד בו הוא סיים לקבל דמי הסתגלות. יש כאן ניואנסים קטנים שאני לא בטוח שכרגע צריך להיכנס אליהם.

אם הוא בן 50 ביום הקובע, זה צריך להיות עד המועד של גיל הפרישה.

זה בוודאי, אבל השאלה היא החל ממתי.

מהיום.

על פי החוק הוא קיבל דמי הסתגלות, כך שהוא קיבל תשלומים מהמדינה. בתקופה הזו שהוא קיבל דמי הסתגלות, הוא לא יקבל פעמיים, גם זה וגם זה. אמרתי שזה החל מהמועד בו הוא סיים לקבל את דמי ההסתגלות.

הוא מגיע לגיל 55?

כן, בגיל 55 יש לו את מענק גיל 55.

עם הגיעו לגיל 55.

בגיל 55 יש לו את המענק הקודם.

התשלום החודשי האחר שקבוע בחוק הוא למי שהיה בן 55 ביום הקובע.

ביום הקובע אני הייתי בן 50. לפי החוק הזה, מה המסלול שאני הולך אליו? חמש שנים אני מקבל לפי הסעיף הזה, קצבת התאמה.

אתה מקבל קצבת התאמה עד לגיל פרישה.

הבנתי.

אין לו אפשרות בחירה.

לא, אין אפשרות בחירה. אם הוא היה בן 50, הוא הולך למסלול של גיל 50 עד גיל הפרישה.

אבל הקצבה משולמת החל מיום הגיעו לגיל 55. מי שהיה אז בן 50, היום הוא בן 55, אלא שאם הוא היה אז בן 54, הוא יקבל יותר כסף רטרואקטיבית על תקופה מסוימת כי הזכאות לקצבה מתחילה להצטבר החל מיום הגיעו לגיל 55. לפני כן אתה לא מתחיל לקבל כסף.

הבנתי.

התשלומים הרטרואקטיביים יהיו יותר גבוהים למי שגילו ביום הקובע היה גבוה יותר.

יפה. סכום הקצבה.

סכום הקצבה תלוי בממוצע ההכנסה שלו בשנים 2006 עד 2008. כלומר, אם ממוצע ההכנסה החודשית המופחתת שלו נמוך מ-7,621 שקלים, שזה השכר הממוצע במשק – ובדקנו, זה השכר הממוצע במשק ל-2006-2008 – וגבוה מ-70 אחוזים מהשכר הממוצע במשק, שזה 5,355 שקלים, הוא יקבל 2,000 שקלים. אם ממוצע ההכנסה החודשי שלו באותה תקופה היה נמוך מ-70 אחוזים מהשכר הממוצע במשק באותה תקופה, הוא מקבל 3,000 שקלים. ככל שההכנסה שלו הייתה נמוכה יותר, אנחנו נותנים לו סיוע גבוה יותר.

למה?

כי הרעיון הוא סוציאלי. הרעיון הוא סוג של סיוע סוציאלי.

זה שההכנסה שלו הייתה גבוהה יותר, הוא מפסיד יותר.

אנחנו מדברים על הכנסה בתקופה שלאחר הפינוי ולא בתקופה שלפני הפינוי. כלומר, אנחנו מניחים שההכנסה שלך בתקופה שלאחר הפינוי משקפת את יכולתה השתכרות שלך בהמשך.

הבנתי. חשבתי שזה לפני הפינוי.

מזה אנחנו מנכים ריבית רעיונית, וזה סעיף קטן (ד), שמשקפת את הרעיון שבעצם העסק קיבל פיצויים, על כספי הפיצויים אפשר להשיג תשואה כזו או אחרת באפיקי השקעה סולידיים כאלה ואחרים, ואת הריבית הרעיונית של כספי הפיצויים, אנחנו מנכים מהקצבה. כאשר הניכוי בגין פיצויים הוא בסכום של עד 500 אלף שקלים חדשים. אנחנו בעצם מנכים לפי ריבית שנתית של חצי אחוז. בגין כספי פיצויים בסכום שעולה על 500 אלף שקלים חדשים, אנחנו מנכים ריבית שנתית של 1.5 אחוז.


סעיף (ה) הוא איזושהי הוראה שקשורה למנגנוני הצמדה. בעיקרון כל הסכומים הם נומינליים. אנחנו נצטרך להצמיד אותם בהמשך ואני אראה את מנגנון ההצמדה. צריך לקחת איזה שהם סכומים ולקבע אותם נומינלית באיזשהו אופן, ואז על הסכום הנומינלי הזה שמתקבל, לבצע הצמדה.

הסכומים נכונים ל-2005, למועד הפינוי.

כן. סכומי הפיצויים עליהם נבצע את הניכויים הם סכומים של 2005. זה אומר סעיף קטן (ה).


סעיף קטן (ו) אומר שבמקרה שבעל העסק מחזיק רק בחלק מהזכויות בעסק, גם הפיצויים וגם הניכויים יהיו לפי החלק היחסי שלו בעסק.


סעיף קטן (ז) מדבר על אותו ויתור שדיברנו עליו, שכדי לקבל את הסכומים האלה, צריך לוותר על מענקים לפי סעיף 70.


סעיף קטן (ח) מדבר על הצורך להחזיר. מי שכבר קיבל, הוא יכול לקבל את הקצבה אבל אז הוא צריך להחזיר מענקים.


סעיף קטן (י) מדבר על תשלומים. בפעם הראשונה שנקבעת הזכאות על ידי ועדת הזכאות, למצב שכבר הייתה זכאות על תקופה שעברה, על תשלום חד פעמי של כל הסכומים האלה.


סעיף קטן (יא) מדבר על ההצמדות. ההצמדה למדד נעשית פעם בשנה.


עד כאן הסעיף הארוך הזה של התשלום החודשי הקבוע.


סעיף 7 הוא תיקון. כיוון שהוספנו קצבת התאמה, צריך להוסיף אותה. כך גם לגבי סעיף 8.


סעיף 9 הוא הסעיף שמדבר על הגדלת שיעור המענקים בתקופת הזכאות, מענקים לעסק שהמשיך את פעילותו או העתיק את פעילותו או פתח עסק חלופי. אנחנו מרחיבים כאן מעבר למה שנתן החוק המקורי בסעיף 70א לחוק המקורי, כיוון שאנחנו גם מאפשרים כאן שיעור יותר גבוה, 20 אחוזים במקום 10 אחוזים, גם תקופת ההשקעות שיוכרו כהשקעות בגינן יש זכאות מוארכת, וגם אנחנו מאפשרים כאן, להבדיל מסעיף 70א שדיבר על עסק שהעתיק את פעילותו, למצב שבעל העסק הקים עסק חלופי. גם במצב הזה אנחנו מאפשרים קבלת מענקים. זה ממש לא צריך להיות אותו עסק אלא זה יכול להיות סוג אחר לחלוטין של פעילות. מבעל העסק נדרש שבעסק החדש הוא יחזיק לפחות 25 אחוזים. פחות מ-25 אחוזים, לא תהיה זכאות.


בסעיף 9, סעיף קטן (3), אחרי סעיף קטן (א) יבוא (א1).

זה המועד האחרון להשקעות.

ג'ומס, הם הגיעו להסכמה עם כל המשרדים, כולל משרד האוצר. הם הגיעו לאיזו פשרה בעניין הזה ואין הערות למשרדים. אני רוצה להעביר את זה כך בקריאה הראשונה ואנחנו נקריא את זה בקריאה השנייה והשלישית.

לי יש הסתייגות.

בקריאה הראשונה אין לך הסתייגות.

לא הסתייגות אבל התייחסות.

אחרי שהוא יסיים.

מכיוון שהעסקים קיבלו מענקים בגין העתקת הפעילות בין מכוח מה שנקרא סעיף 10 לסיכום הדברים עם חברי הכנסת ובין אם מכוח החלטות של הוועדה המיוחדת, יהיה צורך לנכות מהסכום שניתן כאן בחוק את אותם סכומים שמהווים כפל פיצוי. כלומר, בסעיף 10 סוכמו הדברים והסכומים על פי החלטת הוועדה המיוחדת שבמהות שלהם משקפים מענקים מהסוג הזה.


מכיוון שבחלק מהמקרים הוועדה המיוחדת נתנה מענקים לעסק ממשיך, מענקים שבמהות שלהם לאו דווקא הם כאלה שנכון יהיה לנכות אותם, השארנו שיקול דעת לוועדה המיוחדת לקבוע האם במקרים כאלה או אחרים נכון יהיה שלא לנכות סכומים שניתנו כמענקים לשם העתקת הפעילות.


ראש הממשלה ושר האוצר מוסמכים כאן להתקין תקנות לעניין המועד האחרון להשקעות המוכרות. זה בהתאם להסכמה שהושגה. בעניין הזה יהיה צורך להביא בחשבון שיקולים כמו המתנה להסדרת מגורי הקבע, מעבר של עסק ממקום זמני למקום קבוע, המועד שבו ועדת הזכאות החליטה על הפיצויים של העסק ואנחנו נצטרך להתקין תקנות כאלה. גם בדיונים עם נציגי העסקים, גם הם וגם אנחנו עוד לא יודעים להגדיר בדיוק את הדיוק המלא של הדברים האלה אבל נצטרך לעשות את זה בזמן קצר ככל הניתן.


הסכמה נוספת שהושגה ובאה לידי ביטוי כאן בסעיף קטן (3) היא שיהיו הוצאות שיוכרו אוטומטית. כלומר, הוצאות שהעסק הוציא אותן, לא יצטרך העסק להוכיח בתקופה מסוימת, כפי שמפורט כאן בסעיף, שההוצאה הזאת הוצאה כהוצאה להקמת העסק ולא כהוצאה של הפעילות השוטפת של העסק, והדברים מפורטים כאן. זה יקל מאוד גם על עבודת ועדת הזכאות וגם על העסקים. אני חושב שזה יקדם וייעל את ההליכים.


התקופה בגינה אותן הוצאות שמפורטות בסעיף יוכרו אוטומטית, היא לגבי עסק בתעשייה - ארבעה חודשים, לגבי עסק במסחר ושירותים – שלושה חודשים, ולגבי עסק בחקלאות – ארבעה חודשים.


סעיף קטן (ד) עוד פעם מבהיר שהסעיף הוא חלופי לסעיף של התשלום החודשי הקבוע.


סעיף 10, תיקון התוספת השלישית. זה הרכיב הרביעי שדיברנו עליו. אותו תיקון שקשור לחישוב הפיננסי. כאשר בודקים את הדוחות הכספיים של העסק לצורך הפיצוי במסלול הפיננסי, יש כל מיני חשבונות שהחוק מורה לבצע אותם שקשורים בין היתר לשכר שבעל העסק משך ושכר נורמטיבי שצריך לחייב את העסק. בהקשר הזה הסכמנו על תיקון מסוים. יש איזושהי תקרה לסכום שמחייבים את העסק בגין השכר הנורמטיבי של בעל העסק. התקרה בחוק היא 50 אחוזים ואנחנו מפחיתים את התקרה הזאת ל-25 אחוזים, דבר שמביא לתוצאה שנראתה מאוד נכונה לכל הצדדים, אבל שוב, זה לבחירה. זה חלופי מתוך איזשהו רציונל שקשור לסוגיה הזאת, של המהות של הפיצוי הזה. זה נכון לקבוע את הדבר הזה כחלופי להארכת התקופה לדמי ההסתגלות וכך הוסכם.


סעיף 11, המועד האחרון להגשת תביעות בגין פיצויים על פי התיקון הזה. בעניין הזה מצד אחד רצינו לקבוע מועד מספיק ארוך כדי שאנשים יוכלו להתארגן אבל מספיק קצר כדי שהעסק לא יימשך זמן רב. מצד שני, הקושי הגדול היה שאת המענקים לעסק הממשיך לא ניתן יהיה תוך זמן קצר לתבוע מכיוון שחלק מהעסקים, ייקח זמן עד שהם יעתיקו את הפעילות מהסיבות שיפורטו בתקנות שבסמכות ראש הממשלה ושר האוצר להתקין.

אמרתם שלהגיש בקשה זאת שנה, אבל לחשב את סכום הפיצוי זה שלוש שנים.

לא. אמרנו שיש כאן ארבעה ראשי פיצוי שאנחנו מטפלים בהם, שניים חלופיים ועוד שניים חלופיים. השניים החלופיים שלא קשורים למענקים, לגביהם קבענו שנה. השניים החלופיים שאחד מהם הוא הגדלת שיעור המענקים והחלופי לו, לגביהם קבענו שלוש שנים. זה יאפשר לעסק להתארגן, לבצע את ההשקעות ולהגיש את התביעה. אגב, ההשקעות, יכול שיהיו לאחר מכן אם כך ייקבע בתקנות. מה שחשוב זה שהתביעה תוגש במועד.

זה בדיוק העניין. ההשקעות יכולות להיות לפני התקופה? ברגע שאתה קובע תקופה של ארבעה חודשים ממועד הרצת העסק, השאלה איך זה מתיישב עם שלוש השנים.

אלה ההוצאות האוטומטיות, המיידיות, אבל יכולות להיות הוצאות גם אחר כך.

לגביהן נקבעה הוראה של ראש הממשלה ושר האוצר להארכת תקופת ההכרה.

כן. ההארכה היא לא של התקופה הזאת אלא ההארכה היא של התקופה להוצאות מוכרות. לא לתקופה האוטומטית.


מכאן והלאה, סעיף 12 ו-13, אלה תיקונים עקיפים, האחד של חוק ביטוח לאומי והשני של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

אתה ביקשת את רשות הדיבור.

כן. אני נציג בעלי העסקים מגוש קטיף. אדוני היושב ראש, אחרי דבריך אני לא חושב שיש הרבה מה להוסיף, אבל בכל זאת משהו לגבי הטכניקה.


אנחנו בעלי העסקים כמובן תומכים בהצעת החוק הזאת שהגיש חבר הכנסת זאב אלקין, עם כל המערכת שהוגשה. יש לנו מספר הסתייגויות שהבהרנו אותן גם אתמול והבטיחו לנו שבין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ייעשו תיקונים כאלה ואחרים. אני מאוד מקווה שהתיקונים האלה באמת יתקבלו כי אולי אלה דברים שנשמעים קטנים, אבל זה מוציא ממעגל הפיצוי קבוצה של בעלי עסקים. כל אחד שנוציא החוצה, הוא ייפגע באופן אישי ובשבילו זה מאה אחוזים פגיעה.


בעיקרון אנחנו תומכים ומברכים, למרות שצריך לראות שכל מה שוועדת החקירה קבעה ייכנס פנימה וצריך לוודא את כל הדברים האלה כי יש כמה דברים שאנחנו יודעים שלא נכנסו אבל צריך לראות שהם יהיו בפנים בצורה מסודרת. אני לא אכנס כאן לפרטי הפרטים כי רובם נמצאים אצל מי שמחזיק את החומר בידו. ההערות שלנו כתובות ואני מקווה שלא שכחנו שום דבר. עברו שישה חודשים מאז ההסכם שנחתם עם המדינה ובינתיים לא נעשה שום דבר, אבל אני מקווה שהצעת החוק הזאת באמת תחזיר אותנו לא רק כבעלי עסקים אלא אנחנו גם מעסיקים עובדים רבים תושבי הגוש ונוכל להכניס את כולם למעגל העבודה ואנחנו נצעיד קדימה הרבה מאוד יכולות.

אני מודה לך. הגורם של הזמן יהיה כאן גורם מרכזי והוא יוכל להיות בעוכריכם מכיוון שאם הגיעו להסכמות, יהיה קשה מאוד בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית להתמודד עם הבעיה הזאת.

יש מראש הבנה שלקראת קריאה שנייה ושלישית יסתיים תהליך ההידברות מולם. אני כבר מודיע שבמידה שהוא לא יסתיים ויהיו מחלוקות, לא נצביע והחוק לא יספיק לעבור במושב הזה.

זה מה שאמרתי. זאת הדילמה שתעמוד בפנינו.

השאיפה של כולנו, גם של הממשלה, גם שלנו וגם שלכם, לגמור הכל.

ביקש את רשות הדיבור יצחק שפריר.

אני מפונה מאזור תעשייה ארז ואני רוצה לברך על כל הסכם. החיים הם מאוד מורכבים. יש הרבה קבוצות שפונו וכל הסכם, כאשר מגיעים להסכמה, אנחנו מברכים עליו. אנחנו מבקשים לא לשכוח שיש גם אזור תעשייה ארז שבמקרה הזה הוא לא נמצא כאן כי כאן מדובר על עסקים קטנים ואזור תעשייה ארז הוא עסקים גדולים וזאת פרשה אחרת. אם כן, אני מבקש מחברי הכנסת לא לשכוח אותנו.

בהסכם הזה אין את ארז.

בהסכם הזה, לא, אבל אנחנו מברכים על ההסכם.


הייתי מבקש את המושג "מרכז חיים", לתקן את המשמעות שלו כך שגם בעל עסק גדול, גם אם הוא לא גר בחבל עזה, מרכז חייו היה בתוך העסק והוא היה בו 24 שעות ביממה. לכן לא יתכן שבעל עסק גדול, יאמרו שהיות שהוא לא גר בארז, זה לא חל עליו.

אני קודם כל רוצה לקבל תשובה ברורה. ארז בפנים או בחוץ?

החוק לא הבחין בפיצויים בין ארז לבין העסקים האחרים בגוש קטיף. גם התיקון הזה לא מבחין ביניהם. כלומר, הם כולם נכנסים לאותו סרגל. זה נכון שההסכמה שנחתמה בשעתו הייתה עם נציגי העסקים של גוש קטיף ואנשי ארז הגיעו כנציגות נפרדת ואתם לא הושגה הסכמה, אלא שוועדת החקירה הממלכתית בחנה את הדברים, סמכה את ידיה על ההסכמה הזאת, בירכה עליה עם כמה תיקונים וגם ציינה לגבי אזור התעשייה ארז שאין מקום לתקן את החוק בהקשרים שנציגי בעלי העסקים בארז מבקשים לתקן. כך המליצה ועדת החקירה הממלכתית. זאת תמונת המצב המדויקת.

אני לא הולך לקלקל הסכמים. אני לא הייתי חלק מהם ואני לא רוצה להיות חלק מהם. ההסכם היחידי שאני מנסה להוביל ארבע שנים, אין עם מי לדבר. כיום נדמה לי שמדובר ב-41 בעלי עסקים בארץ כאשר הטענה המהותית לגביהם דווקא מופיעה בסעיף 7 למסקנות הוועדה והיא מה קורה עם תופעות של אי חוקיות. מי שחושב שחלק גדול מאוד מהתופעות היו של אי חוקיות וגם בעתיד, אני מקווה, נתמודד עם הרבה תופעות של אי חוקיות, אי אפשר לגזור כאן גזרה לא שווה. אם מקבלים אי חוקיות בבניית בתים ומפצים עליהם, אני לא אומר שצריך להפעיל את אותו סרגל בדיוק, אבל אי אפשר להפוך את זה לקנה מידה לגבי עסקים – וכפי שכתוב כאן בלשון עדינה של משפטנים – שהממלכה דיברה בשני קולות. לפי דעתי היא דיברה בקול ברור אחד: תעשו מה שאתם רוצים, נבוא אחר כך. היא לא דיברה בשני קולות. היה אולי מישהו שאמר שלטון החוק מעל הכל, ואגב, אנחנו רואים את זה גם היום. בג"ץ מלא עם זה. אני לא רוצה להפוך את זה לוויכוח פוליטי לגמרי, אבל אני גם לא בורח מהמגרש הפוליטי.


מה בדיוק אומרים לאנשים האלה. אף אחד מהם שם לא נכנס בכוח, אף אחד מהם לא גאל קרקעות כמו חנקין אלא הוא פשוט נכנס כי אמרו לו להקים מפעל בארז. לאורך שנים ארוכות כולם בירכו על העניין הזה. בפינוי, שאגב היה לפני הפינוי ובהסכמה ובלי קטטות, הם פינו את השטח, והיום אחרי חמש שנים ושש שנים מאז – כי הם התחילו קודם ואיתי מכיר את זה – מתווכחים על איך מפצים עבור מבנים שלא הופיעו בספרים. גפני, אני יכול לנאום מעכשיו עד סוף המושב הזה. אני יודע. הם לא כדין ואי אפשר להפקיע את זה. שני שרי משפטים לשעבר אומרים שהטענה שלהם צודקת אלא שאנחנו מנועים מלטפל בעניין כי אנחנו בניגוד עניינים. בכלל, זה פטנט עולמי. אני מתכוון לדן מרידור וליעקב נאמן כי הם היו בעניין הזה מהצד השני.

באיזה צד הם היו? לא הבנתי. מה ניגוד העניינים?

הם ייצגו בעבר את בעלי העסקים.


כל ניסיון להגיע לדו שיח עם הממשלה, כל פעם הוא היה מתקדם עד לנקודה מסוימת, עד שבסוף מישהו או מישהי במשרד המשפטים אמר שלא יבואו לישיבה בכלל. לי יש מועדים של ארבע ישיבות שנקבעו בממשלה הקודמת, כולל בפגרת הכנסת, ובוטלו כי הייתה הוראה לא לקיים את הישיבה. מה אומרים לציבור הזה?


כאן יש פרק מפותל על אי החוקיות והחוקיות שלמרות אי החוקיות יש במקרה הזה הצדקה לחוקיות. אני מכיר לפחות שניים מחברי הוועדה ואני מתאר לעצמי איך נראה הכיסא שהם ישבו עליו כשהם כתבו את הפרק הזה. לפי דעתי הם שפשפו את כל הכרית למטה עד שהם גמרו לכתוב את הפרק על החוקיות והלא חוקיות.


אם בעתיד יהיה כתוב שניתן גם המלצתה לגבי העתיד, שכל מי שעשה פעולה לא חוקית בשטחים שפונו לא יפוצה, אני כבר חותם על זה.

גם במשמר העמק?

בכל מקום. גם במשמר העמק. אנחנו לא מדברים על העתיד. מבחינה זאת מבחינתם, זה העבר. אין כאן שום עתיד. הם לא שם, המבנים אינם שם וכולי. לכן כאשר אני מדבר עם חברי הכנסת שהובילו את המהלך הזה, הם אמרו שהם מסכימים אתי אבל בפשרה אליה הם הגיעו, הם נשארו בחוץ מסיבות שאתה יכול להסביר אותן יותר טוב ממני.


אני מבקש מהוועדה לומר את מה שאמר בנצי עכשיו, שהכללים חלים גם על ארז והם יופעלו בארז ולא מה שאומר איתי, שעל פי ההסכמות הקיימות ועל פי דוח הוועדה, ארז בחוץ.

לא, זה לא כך. אני רוצה להסביר. אותה אי חוקיות שאתה מדבר עליה חלה על מבנים של בעלי עסקים בגוש קטיף. נקודה. החוק של בעלי עסקים, מסלולי הפיצוי שווים באופן מושלם לאופן תחשיב הפיצוי הן בנכסי והן בפיננסי לארז ולבעלי עסקים שבגוש קטיף. אותו הדבר.

פשוט הסרגל הזה לא מתאים לארז.

זה דומה למה שהציע לי גפני בשבוע שעבר, שנשווה בין הסטודנטים והאברכים, וכל סטודנט מעל גיל 25 יקבל קצבה. זה נכון. הסרגל הוא אותו סרגל אלא שבסרגל הזה אף אחד לא קיים.

אפשר לומר דברים פשוטים ובהירים, בונים סרגל כזה שארז לא יהיה בו כי זה עולה הרבה מאוד כסף למדינה.

אני חושב שיש כאן נקודה אחת שהדגישו אותה בצדק. ברור שהסרגל של החוק הזה לא יעזור ב-99 אחוזים לבעלי העסקים בארז.

50 אחוזים מארז לקחו פיננסי, כך שזה עוזר להם.

כתוב בפירוש מרכז חיים. אתם טועים.

זה לא קשור למרכז חיים. אין קשר למרכז חיים. מרכז חיים זה לפיצוי האישי.

זה כתוב.

את הדיאלוג הזה אני מבקש שתנהלו במקום אחר.

המאבק על הזכויות של ארז, צודק ג'ומס, זה מאבק שמתנהל עוד מהכנסת הקודמת. ועדת החקירה בוודאי לא הקלה על המאבק הזה. אתה דיברת בלשון מאוד ציורית על הפרק הזה שנכתב, ואני אמנע מכך, כי אני כרגע בקרב מול הממשלה לגבי מה שכתוב בספר הזה שיבוצע, ולכן אני אעדיף לא לפגוע בוועדת החקירה כי יש לזה מחיר לכאן ולכאן.

אגב, זה שלא התייחסתי למה שאמר ג'ומס על אברכים ועל סטודנטים, זה לא אומר שהסכמתי אתו וזה לא אומר שום דבר

אבל גם לא אומר שחלקת עליו.

אין דמיון במקרה הזה. זה טוב לומר את זה כי מי שלא מתמצא, יכול לחשוב שזה דומה למקרה הזה אבל זה לא דומה.

זה לא דומה. המאבק על הנושא של ארז צריך להיות מאבק נפרד ולא יהיה קל לנהל אותו. כפי שאמרתי, ועדת החקירה לא הקלה עלינו במאבק הזה. אני חושב שכל ניסיון להכניס את זה לכאן, המשמעות של זה היא לתקוע את ביצוע ההסכם עם בעלי העסקים והוא לא יבוצע. אני אומר בגלוי שאני בעד הטענות של ארז. אני אומר, ואני לא רוצה להטעות אותם, שבגלל דוח ועדת החקירה יהיה מאוד קשה להיאבק על הפתרון בכיוון שהם רוצים אבל מצד שלישי אני אאלץ, אם תציע להכניס את זה פנימה, להצביע נגד כי זה יתקע את החוק וזה מנוגד להבנות שהיו.


אני מבקש ממך לא לשים אותנו במצב כזה ושלא נצביע נגד משהו שאנחנו חושבים שיש בו צדק. לכן המאבק על זה צריך לנהל בהצעת חוק ולא על הגב של החוק.

לפני שממשיכים לדבר בעניין הזה, אני רוצה לדעת מבחינת לוח הזמנים שלי כיושב ראש הוועדה.


אני באתי לוועדה היום במטרה לאשר את הצעת החוק לקריאה הראשונה כפי שהיא. זאת אומרת, היות שהיו הסכמות מוחלטות, זה הדף הלבן, עם משרדי הממשלה, לאשר אותו כך ולדון לקראת הקריאה השנייה והשלישית, כפי שאמרתי קודם, לגבי הנושא של חלק מבעלי העסקים בגוש קטיף שבעצם החוק בנוסחו הנוכחי מוציא אותם. זאת הפשרה אליה הגעתם ואנחנו נצטרך אחרי כן להחליט, בקריאה שנייה שלישית, או שמנהלים משא ומתן ארוך ואז זה לא יאושר במושב הזה, או משא ומתן קצר עם התפשרות כפי שקיימת עכשיו ואז זה יעבור במושב הזה.


אני אומר אותו הדבר לגבי ארז. אתם רוצים לנהל עכשיו דיאלוג על העניין הזה, בבקשה, לי אין בעיה אבל אני חושב שאתם עושים טעות ותצטרכו להחליט. אני חושב שארז מחוץ לחוק הזה. להבנתי, מכיוון שאני שייך לא לחלק של הסטודנטים של ג'ומס אלא לחלק של האברכים, ולא למדתי ליבה ומשפטים, ולכן אני בור ועם הארץ, אבל כתוב מי שמרכז חייו נמצא במקום הזה. אמרתי, אני לא משפטן, אתה אפילו לא צריך לומר לי לא, מכיוון שאני מראש אמרתי שאני לא צודק. אני סבור שארז מחוץ לחוק הזה, אבל אני בור ועם הארץ ולכן זה לא רלוונטי מה שאני אומר.

אתה תגיד עוד פעם אחת, נאמין לך. לא לעניין של הבורות אלא לעניין של ארז מחוץ לחוק. אליבא דכולם ארז היא מחוץ לחוק.

הרי גם אתה בור ועם הארץ, גם לך אין תארים.

לא אמרתי דברים שונים.

אני רוצה להצביע ובואו נחליט אחרי כן מה עושים בקריאה השנייה והשלישית.

זה לא עומד עכשיו כאן להצבעה, ההסתייגויות והדיונים. אני רוצה לבקש שהוועדה תתאחד על קריאה למשרד האוצר ולמשרד ראש הממשלה ומינהלת תנופה לשבת בהקדם, בימים הקרובים, עם חבר הכנסת אלקין. אם הוא ירצה לצרף עוד מישהו, בסדר. אני לא רוצה ועדות אלא אני רוצה שזה יהיה יעיל. צריך לשבת כדי למצוא פתרון מוסכם על אזור תעשייה ארז.

אני אומר לכם על מה אני מצביע. הצעת חוק יישום ההתנתקות (תיקון מספר 2) (פיצוי לעסקים), התש"ע-2010. בהתאם לנוסח עליו הוסכם וממנו היועץ המשפטי איתי הסביר את הסעיפים האלה, בכפוף לתיקונים טכניים שהיועצת המשפטית תעשה ביחד אתכם, בכפוף לזה שאני מבקש בשם הוועדה מיד לאחר שהוועדה תאשר את הנוסח לקריאה ראשונה.

לפני שאתה מציע את ההצעה, אתה חייב לשמוע אותי.

בבקשה.

שהעניין יהיה ברור. אני חייב להקריא שורה אחת. כל מה שאנחנו דיברנו, כל הטענות עלו באופן מלא ומוחלט ושלם בפני ועדת החקירה. מבחינתי ועדת החקירה היא מעין ועדה שיפוטית כזו או אחרת שבחנה את הטענות פעם אחר פעם והגיעה למסקנה כי אין צידוק לייחד לבעלי העסקים באזור ארז מסלול נפרד לפיצוי העסקי שנקבע בחוק. החוק הזה שאתה קורא באזור המפונה, יש מרכיב של פיצוי אישי כמו פנסיה. הפנסיה היא רק לבעלי המקום. הפיצוי לעסק הוא אותו דבר ואותם כללים.


הולכים להעלות עכשיו הרבה חוקים שקשורים לדוח של ועדת החקירה. אם רוצים פעם אחת לסיים ולא לגמור בעוד עשר שנים, צריך להיכנס למסגרת.

יש לי בקשה אליך. זה לא הולך לשנות עכשיו בחקיקה שום דבר. לפי דעתי הוועדה תאשר את ההצעה המוסכמת. זאת דעתי. יש לי הערכת מצב כזאת. אני מבקש ממך לשבת עם האנשים.

ישבתי אתם. עוד פעם לשבת?

לא.

ישבתי אתם והוועדה ישבה אתם.

אני מבקש לקריאה השנייה והשלישית לדעת. אני רוצה לדעת מה היה הסיכום לגבי אנשי ארז. לפי דעתי אפשר להתקדם בעניין הזה. אני לא מכיר את הפרטים אבל גם זאב אלקין וגם החברים האחרים אמרו את הדבר הזה. לא צריך להיות מקובע על סטיגמה של מה שהיה קודם אלא צריך לשמוע את האנשים שוב וצריך להגיע להסכמה.


אני לא חושב שזה אותו הדבר כמו המקרה עליו אנחנו מדברים בחוק הזה, אבל גם האנשים האלה נפגעו וצריך להגיע לפתרון.


אני יודע מהניסיון שלי שכאשר אתה מגיע עם הרחבה של הנושא, משרד האוצר נעמד על רגליו האחוריות והוא לא רוצה להוציא עוד כסף אבל גם הוא צריך להתגמש. לכן, כל מה שאתה אומר עכשיו, בסדר, אבל למה זה משנה עכשיו? סתם להצהיר הצהרות? אני מבקש ממך, שמעת את חברי הוועדה, כולם מאוחדים בדעה הזאת שצריך לנסות להגיע אתם לפתרון, לפשרה, לדברים שאפשר להגיע וכאן אין. אם אי אפשר, נעמוד כאן בפני הברירה מה אנחנו עושים ואת הברירה הזאת ציינתי כבר קודם.


רבותיי, מי בעד אישור הצעת החוק בכפוף לכל מה שאמרתי?

ה צ ב ע ה

הצעת החוק אושרה פה אחד

ההצעה אושרה לקריאה ראשונה.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20