PAGE
11
ועדת הכספים

5.7.2010


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 439

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ג בתמוז התש"ע (5 ביולי 2010), שעה 12:00

הריכוזיות במשק

חברי הוועדה: משה גפני - היו"ר

חיים אורון

שלי יחימוביץ

אמנון כהן

ציון פיניאן

מירי רגב

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הריכוזיות במשק

לבקשתו של חיים אורון קיימנו דיון על הריכוזיות במשק. אנחנו נמצאים, אני לא יודע אם בסכנה, במצב שחייבים לתת עליו את הדעת. מה שקורה זה שקבוצה מאוד קטנה של אנשים שיש להם חברות או שיש להם נגישות עסקית ובעלות על חלק גדול מהמשק – זאת אומרת, גם על חברות כלכליות וגם על חברות תקשורתיות והם שולטים גם על מערכת תקשורתית – בעצם ביום אחד הממשלה יוצאת מכל העניין ומי שינהל את המדינה, יהיו אותם אנשים מכיוון שכל החלטה שלהם יכולה לגרום לזעזוע כזה. אנחנו הופכים להיות מדינה שגם אי אפשר יהיה לבקר אותה מכיוון שגם התקשורת תהיה בידיים שלהם

גפני, יש לי שאלה. כולנו אמרנו את דברנו בדיון הקודם. אני לא רואה כאן דברים נוספים שיכולים לתת לנו מענה.

עצרת אותי באמצע. לפני שבועיים קיימנו דיון וסיכמנו שחיים אורון ואני נציע הצעת סיכום ונביא אותה לוועדה כעבור שבועיים. אני אמרתי אז שחיים אורון יכין את הנוסח, אני אהיה העוזר שלו ושהוא יביא את זה לוועדה ונראה אם זה באמת ממצה את מה שאנחנו רוצים.

אפשר לקבל טיוטה?

כן. אם אפשר לחלק את זה לחברים.

זה מכתב שלא הוצאנו. אתה צריך לומר לנו שאתה רוצה שנחלק אותו.

לא אני. עכשיו זה אצלכם.

אם זאת הצעת החלטה של הוועדה, תנו לנו לראות.

אין בעיה. לא נקבל החלטה עד שלא נסיים את העניין.

המכתב שלך, אתה רוצה שהוא יהווה את ההצעה?

לא.

לא. אפשר לשנות, אפשר להוסיף, אפשר להוריד. זאת ההצעה שאנחנו מציעים כהצעת החלטה. זה לא כזה ראה וקדש.

חבל שלא שלחו אותה לפני כן.

אנחנו יודעים שחברי הוועדה יש להם קליטה מהירה.

הנייר הזה, העמוד הראשון שבו, הוא באמת דברי הסבר ופתיח. יש בו הצעת החלטה שמורכבת ממספר סעיפים. שלושת הסעיפים הראשונים בעצם מתארים את המצב שעלה בדיון הקודם והנתונים שמופיעים כאן מתבססים על הנתונים שמופיעים בדוח בנק ישראל ובדוח מחלקת המחקר של הכנסת. זאת אומרת, אין כאן דברים שהם חדשים. הדבר המהותי הוא בשלושת הסעיפים האחרונים.

סעיף 4 מגדיר את מדינת ישראל כאחת המדינות הריכוזיות ביותר בעולם המערבי, ללא התערבות – תהליך הריכוזיות ילך ויתעצם וכך גם מקומה הגדול של ישראל ביחס למדינות העולם בתחום זה.


ההצעה המעשית שמופיע הכאן מורכבת משניים. האחת, בסעיף 5 מתוארים שורה של מהלכים שהם בתחום הדיון עליו אנחנו מדברים. המהלך הראשון קשור בהפרדה בין בעלות על נכסים ריאליים ונכסים פיננסיים. המהלך השני קשור במערכת המיסוי והיא כל השאלה שפורטה גם בדיון הקודם לגבי המיסוי שנותן כרגע העדפה דווקא לשרשרת ולפירמידה ולא להפך. המכלול השלישי הוא המכלול של מה שאני קראתי המבנה התאגידי והוא מתייחס לדרך מינוי הדירקטוריונים, היחס בין מבנה ההון לבין מספר הדירקטורים שבחברות מהסוג הזה אין קשר. לפעמים אתה מחזיק באחוז קטן של ההון בשרשור, אבל אתה ממנה חלק גדול מהדירקטוריון ובעצם אתה בשליטה.


זה מוזכר כנושאים ולא כעמדות מוחלטות שזה מה שאנחנו אומרים כי לכך צריך את הוועדה. את הוועדה צריך כי כל מי שקצת שנכנס יותר לתחום הזה מבין שמדובר בתחום רחב, בתחום שיש לו השלכות ובכיוונים שונים. כל אחד מהנושאים שמניתי כאן מיד משליך על נושאים נוספים וזה לא נושא שניתן לסיים אותו באמירה. אבל אני חושב שהכנסת צריכה להיות גורם אקטיבי שהיא תובעת מהממשלה להקים ועדה ציבורית. אגב, יש מחלוקת שכותבים עליה גם בעיתונים בין ועדה ציבורית לבין ועדה של רגולטורים לבין ועדה פנימית. אני מציע כאן ועדה ציבורית שבה יכולים להיות גם אנשים שהם לא בתוך המערכת הממשלתית. אני יודע שעל זה מתנהל היום ויכוח בתוך הממשלה. שלא תהיה אי הבנה, אני אומר את זה באופן ברור, אני לא מתכוון שבוועדה הזאת צריכים להיות נציגים של בעלי עניין. לא במובן הזה. זאת לא ועדה של נציגי בעלי עניין, אבל אנשי ציבור בעניין הזה יכולים להיות גם מתחום האקדמיה, גם מישהו שהיה בעבר רגולטור והיום הוא לא רגולטור - אני אפילו יכול לזרוק שמות אבל אני לא עושה זאת – ויכול לתרום לדיון הזה שיהיה לו גם את הפן הציבורי הכולל ולא רק הגישה של הממונה על ההגבלים העסקיים מול האוצר, מול בנק ישראל, מול המפקח על שוק ההון וכל אחד בא עם האימפוט שלו שהוא חשוב ואי אפשר בלעדיהם. אומרים שזה ההבדל בין ועדת בכר שהיא הייתה ועדה שמורכבת רק מאנשים שבתוך המערכת לבין ועדות ציבוריות אחרות, למשל כמו ועדת ברודט ההיסטורית שהייתה מורכבת מאנשים בתוך המערכת כולל היושב ראש שהיה אז פקיד מדינה אבל בוועדה היו גם אנשים – לפחות מה שאני יודע – שהייתה להם תרומה חשובה לדיוני הוועדה והם לא באו מתוך הממסד הממשלתי אלא הם באו מתוך מעגלים אחרים.

הייתה אי פעם ועדה שבדקה נקודתית את הריכוזיות במשק?

כן. ועדת ברודט הראשונה, כך היא נקראת היום, קיבלה אז החלטה מאוד דרמטית להפריד את הנכסים הריאליים מהבנקים, ואז בנק הפועלים היה צריך למכור את כור, היה צריך למכור אחזקות שלו בסולל בונה וכולי ויש שם הגדרות מה מותר לו להחזיק, עד כמה וכמה. רק שתי אחזקות גדולות וכולי. אני לא נכנס כאן לפירוט.

אבל זה לא פתר את הבעיה.

לגבי ועדת ברודט כבר אז – ואני אומר את זה אחרי שיחות עם חברים בוועדה - כבר אז עמד על הפרק החצי השני של ועדת ברודט וזה הפרדת הנכסים הפיננסיים מתאגידים ריאליים. המצב היום הוא שישנם תאגידים ריאליים מאוד חזקים שמחזיקים בעלות בנכסים פיננסיים. תתחיל לבדוק – בנק הפועלים, בנק דיסקונט, הבנק הבינלאומי, כנראה שכאשר יפריטו את בנק לאומי זה יהיה גם בבנק לאומי, חברות הביטוח שהפכו היום לגורם שאז לא היה. במצגת שהגישה לנו מחלקת המחקר, בסופה ישנה טבלה שמראה את החיבורים בעיקר בציר הזה של ביטוח, נגיד פיננסים וריאליה. הפיננסים, הוא מחזיק בחברות דלק גדולות ובבתי זיקוק ואז רואים את החיבור הזה, או חלקים גדולים מהם מחזיקים בשוק התקשורת הסלולרית ולאו דווקא ערוץ 2, אבל גם בערוץ 2, וכולי וכולי. זה היה נושא שכבר אז עלה. לא היה אז כוח, אומץ ואולי רצון לעשות את שני הצדדים. היום מה שעומד על הפרק, היות שהבנקים מנותקים מהנכסים הריאליים, הם לא יכולים להחזיק נכסים ריאליים, מי שמחזיק בבנקים הוא זה ששולט בנכסים הריאליים.

זאת אומרת, לא פתרו את הבעיה.

פתרו חלק ממנה.

כן, אבל זה בא הפוך. אני משפחת גפני, אני איש מאוד עשיר, יש לי גם מיליארד וחצי שקלים שנתנו לי במשרד האוצר – אני לוקח את זה כדוגמה כי אני לא רוצה לומר שמות אחרים שכולם מכירים - יש לי בעלות גם על נכסים ריאליים ואני גם מחזיק בנק ואני גם מחזיק כלי תקשורת מאוד מפורסם בארץ שיש לו השפעה על דעת הקהל. זאת אומרת, אני יכול למנוע פרסום נגדי בלי שאף אחד ידע שהפרסום הזה נמנע. זאת אומרת, אני גם מחזיק את המפעלים. אני מדבר על הסכנה שקיימת בעניין הזה, שאם לא ניתן עליה היום את הדעת, אנחנו עלולים להימצא בתוך זמן לא רב עומדים מול שוקת שבורה כאשר חלק מחברי הכנסת גם לא יעיזו לדבר כי יפחדו שיתקפו אותם באותו כלי תקשורת.

כן. מה שאתה אמרת בלשון עתיד, הוא בלשון הווה.

נכון.

הווה שאם לא עושים כלום, ההגיון שלו והתהליך שבו רק הולך ומתבצע. אין כנראה אפשרות שאתה ואני נתחלק ב-אי.די.בי. או בחברה לישראל, אבל יש בהחלט אפשרות שמישהו שהוא מחזיק את אריסון השקעות יחזיק מחר עוד משהו. התהליך הזה כנראה יכול להיות בכיוון אחד ולא בכיוון הפוך.


הסעיף הזה הוא סעיף ראשון או נקודה אחת. יש את כל הנושא של המיסוי, השאלה המיסויית שהיא נושא לבדיקה. אני מודה שאני כאן יכול לומר פחות אמירות חד משמעיות.

אבל הוא בעייתי מכיוון שאז אתה יכול להרוויח גם את המס בזה שאתה מוכר לחברות בת שלך.

אם אתה נכנס יותר לעומק, אתה קצת רואה שפתרון א' פותר לך פתרון ב'.

נכון.

הנושא הנוסף שיש מי שחושב שהוא הנושא המרכזי, זה כל מה שמופיע תחת ההגדרה על מבנה התאגידים. זאת אומרת, האופן שבו אתה יכול או לא יכול, מותר או אסור, למנות דירקטורים, לשלוט בחברה למרות שאתה בשרשור 15 אחוזים בבעלות, אבל אתה ממנה את רוב הדירקטוריון ובעצם אתה בדרך זאת שולט בחברה.


הבעיה הגדולה היא האם אז האינטרסים האחרים של מי שמחזיק את המניות האחרות לא נפגע משום שלך יש אינטרס בחברה שנייה והוא, מסכן, הוא רק בחברה הזאת. הוא בכלל לא מסכן כי הכסף שלו מגיע מקרן הפנסיה שלו שהוא בכלל לא יודע שהיא נמצאת במקום שיכול להיות וכולי וכולי וכולי. כל הקונגלומרט הזה.

אני כבר מתחיל לפחד.

אל תפחד.

בצדק אתה מפחד. אתה לא פרנואיד. יש לך באמת ממה לפחד.

הפחד יכול לשתק.

לא, זה לא אבל זה מפחיד.

מה מטרת הדיון? לקבל את הצעת המחליטים הזאת?

כן.

הדיון הזה כבר נעשה והדברים ברורים. הוועדה תקבל החלטה שתוכיח את מה שאתה אומר ותאמר שאלה הם הדרכים.

לא הוועדה, הוועדה הציבורית.

ציבורית. ועדה ציבורית.

הממשלה תצטרך להציע הצעות חוק.

חברת הכנסת מירי רגב, מה שג'ומס מציע, אני ישבתי אתו, הוועדה מדברת על הבעיות ועל כל מה שנלווה לעניין הזה. ההחלטה האופרטיבית גם בנושא הזה של הפרדה בין בעלות על נכסים ריאלים ונכסים פיננסיים, אנחנו גם לא אומרים באופן חד משמעי. אנחנו אומרים שצריך לבחון, יש להם השלכות והכל מדבר כאן לא באופן חד משמעי כדי שלא ניסחף ונגיע להחלטות כאלה שבעצם יתברר לנו פתאום שההחלטה הזאת יוצרת בעיה בצד השני, כי זה נושא מאוד מורכב.


ההחלטה החד משמעית האופרטיבית היא שאנחנו פונים לממשלה ואנחנו דורשים למנות ועדה ציבורית.


אני שואל את עצמי, ואני שואל גם אותך, מה יקרה אם הממשלה לא מקימה ועדה ציבורית. מה אז?

רק חקיקה. יש כבר תהליך.

יש הצעת חוק שמסתובבת ועלי הוטל לבקש ממך לחתום עליה אחר כך.

של מי הצעת החוק?

של מספר חברי כנסת.

של מספר חברי כנסת אבל מי שהובילה אותה זאת עינת ווילף.

אני חתום עליה.

ההצעה מבטאת חלק מהרעיונות האלה. אני מתקשה לראות ממשלה שנותנת להצעת חוק כזאת לעבור אבל היא עוד כלי שעומד בידינו.


לכאורה אין מחלוקת וזה הדבר שאני הכי פוחד ממנו. כל מי שאתה מדבר אתו, ממנכ"ל משרד ראש הממשלה דרך אחרים, כולם אומרים: כן, כן, כן, אנחנו רק מטפלים עכשיו בזה.

הקימו עכשיו צוות רגולטורים.

לא הקימו עוד כלום. כרגע מדברים.

כרגע מדברים.

הצעת החוק תעלה לוועדת השרים וברגע שהדברים יתחילו לנוע מבחינה חקיקתית, לממשלה לא תהיה ברירה.

עכשיו זה יונח, צריך לחכות 45 ימים.

מירי, אני לא בטוח. אני חושב שאחרי הדיון כאן, עם ההחלטות כאן, אנחנו נעביר את זה לממשלה. אין עניין בממשלה לא להקים את הוועדה הציבורית. הנושא הוא החשש הציבורי או הבעיות האחרות שקיימות. אני חושב שזה כן יכול להוות זרז ולהביא את הממשלה לזה. הרי זאת לא החלטה שעולה כסף למישהו שמשרד האוצר צריך להתנגד לה. אני לא חושב שזה המצב. צריך שמישהו ידחוף את זה.

זה יעלה להם אחר כך, בקבלת ההחלטות.

בסדר, אני לא שולל את העניין של חקיקה אם לא תהיה ברירה, אבל צריך לתת לממשלה איזשהו מרווח זמן.

הצעת החוק היא דווקא טובה.

בסדר. יש מישהו שרוצה להוסיף על הדברים שנאמרו? אם לא, אני רוצה להצביע. שלי, ראיתי עשית כמה תיקונים?

כן. ברשותך, אדוני היושב ראש, אני רוצה להביע איזשהו חשש כללי. קודם כל, אני מודה לג'ומס שהוא העלה את הנושא, אבל כבר בישיבה הקודמת אמרתי שהוועדה הציבורית הזאת מעוררת בי חששות. אותי לא מטריד מה אם הממשלה לא תקבל את ההצעה שלנו להקים ועדה ציבורית אלא מטריד אותי מה יקרה אם הממשלה כן תקבל את ההצעה שלנו להקים ועדה ציבורית שתשב עד קץ כל הימים. יכול להיות שאנחנו שמים לעצמנו מקל בגלגלים כיוון שמסתובבות כאן כמה הצעות קונקרטיות להתמודדות עם הריכוזיות. אני מניחה שחלקן טובות יותר, חלקן טובות פחות, אני אפילו לא מכירה את כולן. אצלנו במשרד עובדים כבר חודשיים על הצעה בנושא הריכוזיות. יש לנו מתמחה מהקריה האקדמית אונו שמתעסקת רק בזה והיא מנסה לשרטט בכלל את המבנה הפירמידלי ומתברר שאיש לא עשה את זה מעולם. אני רוצה שתדעו את זה. לא קיים שום שרטוט ומסמך שמתאר את המבנה הפירמידלי של החברות במדינת ישראל, לא ברשות לניירות ערך, לא בשום מקום אחר. תעלומה. לא יודעים. רק להתחיל אפילו לקחת קבוצות-קבוצות ולהתחיל לצייר מה קורה בתוכן, זאת משימה מאוד מאוד יסודית וקשה.


אני חוששת שהצעות חוק שעלו ויעלו כאן, ושחלקן יהיו ישימות וטובות, ויכול להיות שאפילו אפשר יהיה להעביר אותן, למרות שבטוח ישימו להן רגליים, אני חוששת שהקמת ועדה ציבורית כזאת תהיה התואנה של הממשלה לדחיית כל הצעת חוק בנושא הזה. אני אומרת לכם את האמת, אני לא רוצה ועדה ציבורית.

כמו שהיה במקרה של הפיקוח על המים. אייל גבאי אמר שהוא לא מוכן לקבל את הצעת הפיקוח על המים עד שוועדת חקירה ממלכתית לא תיתן את עמדתה.

ממש לא.

בטח, והיום זה התירוץ שלו.

ממש לא.

אני דיברתי אתו לפחות שלוש פעמים על העניין הזה.

לפני שהתפרסמו המסקנות של ועדת החקירה, היטל הבצורת בוטל בחקיקה בהסכמה.

לא דיברתי על היטל הבצורת.

אני כבר רואה תסריט שבכל פעם שהצעת חוק כזאת תעלה לוועדת שרים לחקיקה, יאמר יושב ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, השר יעקב נאמן – שאגב, יושב גם בראש ועדת השרים להנצחת שכר הבכירים הגבוה במשק ואני רואה את שיטות העבודה שלו – והוא יאמר למה להחליט עכשיו על הצעת חוק כאשר יש לנו ועדה ציבורית שיושבת על המדוכה. זאת תהיה הטכניקה. אנחנו נסרס את עצמנו במו ידינו.

את כועסת עליו?

אני כועסת בשם הציבור בישראל. זה לא כעס אישי. אני גם כועסת על כך שעושים את הכנסת בדיחה ועל כך שקובעים ועדות שרים לקבירת חוקים שמעמידות פנים שהן באמת מנסות לפתור סיטואציה והן לא פותרות אלא מבקשות דווקא להנציח אותה בכל דרך. את הדפוס הזה אנחנו נראה גם בוועדה הזאת.


אגב, ג'ומס צודק. כולם מאוד מסכימים שהריכוזיות היא דבר בעייתי. בין הסכמה תיאורטית כללית שהריכוזיות היא דבר בעייתי לבין הוצאת מהלכים מהכוח אל הפועל, המרחק רב מאוד וכבר אמרתי בפעם הקודמת שהסכמה בדבר הריכוזיות הפכה למפלטו הראשון של כל נבל. לא נטפל בזה כי קודם נטפל בריכוזיות, לא נטפל בזה כי קודם נטפל בריכוזיות. כאשר יהיו יחסים בין לאומיים בין גלקטים עם גלקסיות אחרות, נטפל בריכוזיות ואז גם נפתור נושאים אחרים כמו שכר הבכירים.


אני באמת חושבת שלוועדה הזאת יש מספיק כוח ומספיק אמצעים וזה לא חייב להיות עכשיו אלא זה יכול להיות אחרי הפגרה, אבל ביסודיות ובהתכווננות, לקיים סדרת דיונים עם כל המומחים הרלוונטיים, כולל כאלה שישבו בוועדה ציבורית אם תקום, ולעשות כאן דיון על הצעות חוק קונקרטיות.

אפשר להקים ועדת משנה.

לא, אני לא רוצה ועדת משנה. אני רוצה את המליאה של ועדת הכספים דנה בזה לעין כל, באופן פתוח ופומבי, עם כל המומחים האפשריים ובאמת להשאיר את המושכות אצלנו ולא להעביר אותן לאיזו ועדה ערטילאית ציבורית.

אם כבר אני צריכה להתייחס לגופה של ההצעה של ג'ומס, שכמובן אני מסכימה עם כל סעיפיה, למעט סעיף הוועדה הציבורית, יש עוד דבר אחד. ג'ומס כותב בסוף סעיף 2: "בדרך זו ליצור שדולות עסקיות ופוליטיות לקידום האינטרסים שלהן להפוך לגורמים נוחים להפעלת השפעה פוליטית, דבר שעשוי לפגוע בתהליך הדמוקרטי ולהביא להשפעת יתר של ההון על השלטון". קודם כל, צריך לשנות את זה. השפעה פוליטית, דבר הפוגע בהליך הדמוקרטי ומביא להשפעת יתר של ההון על השלטון. אנחנו כבר לא מדברים על איזה מצב עתידי שעלול לקרות אלא על מצב שאנחנו חווים אותו ממש בימים אלה.

תודה.

אין ספק שיש לנו כאן ריכוזיות בעייתית במשק ואנחנו זיהינו את הריכוזיות בבנקים, כאשר היה שוק ההון בתוכו. בזמנו הוקמה ועדת בייסקי, לאחר המפולת, והכרחנו את הממשלה לטפל בזה, ואז הוקם צוות בכר כאשר אז למעשה הופרט כל שוק ההון מהבנקים. אלה תהליכים וחקיקה. אני חושב שאין לנו מנוס אלא מצד אחד לקיים דיונים, אבל הדיונים צריכים להיות מקצועיים כאשר גופים מקצועיים צריכים להגיע לדיונים האלה. אני חושב שהכיוון להקים ועדה חשובה שתבחן את כל ההשלכות של זה, זה חייב להיות. חייבים ללכת בשני מסלולים, מסלול של חקיקה וכבודו חייב להיות חתום עליה כך שזה יקבל את הפן הרציני, ואולי בסופו של דבר זה גם יהווה קטליזטור לממשלה שתקים את מה שהיא צריכה להקים.

צריך ללכת על שני המסלולים.

כן. ודאי.

ברשותכם, אני מבקש לסכם את הנושא. קודם כל, אנחנו צריכים ללכת במסלול האמיתי בלי פילוסופיות. זאת אומרת, בלי פרשנויות שאנחנו יודעים שיכול להיות אפילו שהן נכונות.

המשפחות העשירות הן לא משפחות פשע. גם את זה צריך לזכור.

מי אמר שהן משפחות פשע?

אנחנו לא נגד אף אחד, חס וחלילה.

זה ברור. דרך אגב, אני מכיר כמה משפחות עשירות ואלה אנשים ישרים.

ותורמים הרבה לציבור ולקהילה.

אני חייבת לומר כאן משהו. הבעיה שלנו היא לא עם עבריינות על החוק. אנחנו לא מדברים על עבריינות. אנחנו מדברים על מצב הרבה יותר חמור מעבריינות כי כאשר יש עבריינות, יש סנקציות פליליות ויודעים שזאת סטייה חברתית, אבל כאן אנחנו מדברים על דבר שהוא עמוק בתוך הנורמות החברתיות ובתוך המבנה המשקי. לכן הוא מסוכן פי כמה.

זה ברור. אני אומר שצריך ללכת במסלול הרגיל. המסלול הרגיל הוא שאנחנו לא אלו שבאופן נורמלי צריכים לעסוק בזה. מי שבאמת צריך לעסוק בזה, זאת הממשלה ולהביא לנו את ההחלטות שלה, אם זה בחקיקה ואם זה בהחלטות ממשלה שהיא רוצה אישור של הכנסת, אישור ציבורי, ובוודאי כאן בנושא של הריכוזיות במשק יצטרכו אישורי כנסת.


אני חושב שנכון ללכת במסלול הרגיל והמסלול הרגיל הוא שהממשלה צריכה להקים ועדה ציבורית. כדי לדחות הצעות חוק שלנו, הם לא צריכים את התירוץ של ועדה ציבורית כי הם יודעים לדחות את זה גם בלי זה. אנחנו הולכים במסלול הנורמלי. אנחנו אומרים במקביל – שלי, אני מקבל את ההצעה שלך – שאנחנו אחרי הפגרה, עד אחרי הפגרה יש מספר חודשים, אנחנו מעבירים את ההחלטה לממשלה והממשלה עשתה משהו, הנה מה טוב, וכאן מגיע העניין של הפרשנות. מכיוון שאנחנו מכירים את הממשלה, הממשלה על פי רוב היא עצלנית, היא פחדנית – אני מדבר על כל הממשלות – ופוחדת לקבל החלטות. אנחנו יותר אמיצים מהממשלה. אנחנו במקביל נקיים את הדיונים האלה אליהם נביא אנשי מקצוע ונתמודד עם העניין. זה אחרי הפגרה. נראה, אולי עד אז, בניגוד למה שאנחנו חוששים, הממשלה כן תיכנס לזה.


אני מסכים שזה צריך להיות דיון במליאת הוועדה. זה נושא שנוגע לאושיות קיומה של החברה הדמוקרטית כאן, מכיוון שזה לא רק נושא כלכלי. אני למשל אפחד הכי פחות. את לא תוכלי לדבר נגד חברה מסוימת בגלל שיש לה גם את התקשורת.

לי אין שום בעיה.

לך אין בעיה. לי אין בעיה כי אני יכול לפרסם ביתד נאמן אבל את לא תוכלי.


אני מבקש לקבל את ההחלטה הזאת. שלי, זה בסדר? זאת החלטה פה אחד, נכון?

אני לא רוצה ועדה ציבורית.

בסדר, הסברתי עד עכשיו. אנחנו חייבים ללכת למסלול הזה ובמקביל לקיים את הדיונים.

ה צ ב ע ה

אושר

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20