PAGE
23
ועדת משנה לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

13.7.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 34

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לתקנון שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יום שני, כ"ג בתמוז התש"ע (5 ביולי 2010), שעה 13:30

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקומות ציבוריים קיימים), התשס"ז-2007

חברי הוועדה: אילן גילאון – היו"ר

אפרים חוצ'ה, סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירב גת, יועצת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דני כץ, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רפ"ק דוד חדד לוי, אדריכל משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

סג"ד אלכס לרין, רע"ן פרוייקטים, המשרד לביטחון פנים

סג"ד בני נוה, רע"ן תכנון אסטרטגי, המשרד לביטחון פנים

רב כלאי חנני קאפח, עוזר היועץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים

אורלי בוני, משרד הבריאות

אורה חריש, משרד הבינוי והשיכון

רפי גולדשמידט, משרד הבינוי והשיכון

עו"ד אליהו ליפשיץ, משרד התיירות

רפאל כחלון

אדריכל שמואל חיימוביץ, ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

עו"ד יהודה מירון, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

ד"ר אורנה ערן, נציגות שוויון לאנשים עם מוגבלות

ד"ר נורית נוישטט-נוי, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

עו"ד שאול שרצר, התאחדות בתי הקולנוע

עו"ד מיכל שיק הרטוב, היועצת המשפטית, עמותת נגישות ישראל

אפרת זימן, מנכ"ל ארגון הגג של ארגוני הנכים

ראובן ברון, יועץ נגישות, המרכז לעיוור

ישראל אבן זהב, רכז תחום נגישות, מטה מאבק הנכים

יעקב עילם, יועץ נגישות, מטה מאבק הנכים

יואב קריים, דובר מטה מאבק הנכים

ד"ר גבריאלה עילם, מורשה לנגישות השירות, מטה מאבק הנכים

אייל לב ארי

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקומות ציבוריים קיימים), התשס"ז-2007

אני פותח את הישיבה. הייתה בקשה, ואנחנו נענים לה, לשנות את סדר הדיון ולהתחיל את הדיון בנושא התיירות והצימרים.

תקנה 30, מקום ציבורי לאכסון ויחידות מיוחדות.

לבקשת הקהל אנחנו מתחילים בסעיף 30(ג), בעמוד 12 במקטע השני. אני מקווה שכולם רואים את הטבלה בסעיף (ג)(1). טור א' שטבלה אומר סך כל יחידות האכסון במקום הציבורי כאשר מזה נגזר כמה יחידות אכסון מיוחדות נדרשות להיות באותו מקום. על הטבל כבר דיברנו והיא אושרה. השאלה הייתה לגבי השורה הראשונה כרגע כתוב שעד שבע יחידות אכסון במקום מסוים, לא צריך לבצע התאמות נגישות. בזמנו הדיון הסתיים בכך שמשרד התיירות יאמר לוועדה מה הוא חושב הגבול המינימלי בגינו יידרשו הצימרים להנגיש את עצמם. אני רק רוצה לציין שבתקנות תכנון ובנייה, חלק ח'1, בניין חדש, שם הגבול נעצר בשש. כלומר, עד שש יחידות אירוח לא נדרשת נגישות ומעל זה, משבע יחידות, נדרשת נגישות.

השאלה הייתה האם לדרוש משישה ואילך או משבעה ואילך.

משישה.

מה שבעצם ניסיתי להדגיש במכתבי זה שמשבעה ואילך זה בסדר אבל משישה ואילך, יש הרבה מקרים שהסבו יחידות דיור לצימרים וזה יקשה עליהם מאוד. משבעה ואילך, אין שום בעיה.

לא, בחדש אני חושב שזה משישה ואילך.

נכון, בחדש זה משישה.

מה שכתוב כאן זה עד שבעה – לא.

מה שנדרש בעבר זה משישה ואילך, כפי שקיים בחדש ואנחנו המלצנו שיהיה משבעה ואילך, כפי שכתוב.

זה מה שכתוב כאן.

צריך לתקן את זה.

עד שבעה חדרים אתה לא צריך. שמונה חדשים – צריך.

השאלה הייתה האם להשוות לחדש או לא להשוות לחדש. זאת השאלה שהועלתה.

לכל אורך הדרך דיון בקיים, הקלנו בדרישות ובפרמטרים לעומת החדש. גם כאן נראה לנו סביר בין השש לשבע הקלה סבירה. אם הולכים על שישה, בדרך כלל זה מקום שהוא די משפחתי, קטן, ובסופו של דבר הוא ימצא את הדרך להידרש לנטל כבד מדיי ודברים אחרים וזה לא כל כך פשוט להנגיש צימר. מצד שני, אנחנו רואים גם לפי המספרים שהניח לפנינו נציג משרד התיירות שיש אחוז לא מבוטל של מעל שבעה בהם כן יידרשו לעשות נגישות. בצורה כזאת כן נגיע למצב שיהיה פתרון גם בצימרים.

אם אני מבין נכון, לפי מה שנכתב, מדובר ב-35 אחוזים מהחדרים שכוללים יותר משש יחידות.

כן.

בהם ודאי שיידרשו התאמות לנגישות.

אם אנחנו לוקחים את הכיוון ההפוך, 65 הם הקטנים.

כן. בכל מקרה כן אבל כדאי להדגיש שזה מהקיים. אם אנחנו מדברים על מכאן ולהבא, הרי משישה ואילך כן יידרש.

אני מדבר על הקיימים. בעצם 65 אחוזים יהיו פטורים מיחידת אכסון נגישה.

כן.

יהיו פטורים מיחידת אכסון מיוחדת. זאת המשמעות.

65 אחוזים מהחדרים. לא מהמקומות.

מהחדרים.

אני חייב להדגיש דבר נוסף. חלק גדול מהצימרים, גם לעתיד וגם הקיימים כיום, מדובר בשניים-שלושה צימרים שבכל מקרה לא יידרשו נגישות. כלומר, אתה לא יכול לקחת את האחוזים, את ה-65 אחוזים, ולהתחיל לדון בהם כי בכל מקרה גם לפי מבנים חדשים, אתה תגיע למספר אחוזים יחסית גבוה מהסיבה הפשוטה שבחלק גדול מן המקרים יש שניים-שלושה צימרים או עד חמישה צימרים, גם במבנה חדש, שלא ידרשו נגישות.

נכון, בתוך ה-65 אחוזים האלה יכול להיות צימר אחד ויכול להיות גם חמישה צימרים.

נקודת ההשוואה היא לבדוק מה ההבדל בין חמישה צימרים לשישה צימרים. מכאן ואילך קשה לבדוק עד לתקופה הנוכחית. כלומר, צימרים שניבנו בשנים האחרונות, מה שבכל אופן נמסר לי על ידי המחלקה במשרד התיירות זה שעד שישה צימרים מדובר באיזשהו פיתוח או יזמות מסוימת בהיקפים קטנים מאוד. מישהו שלקח יחידות דיור וחילק אותן והקים איזושהי יזמות כלכלית לעומת מקרים בהם הקימו משהו גדול מאוד ובמובן הזה מדובר כבר בשבעה חדרים ומעלה.

בתוך ה-65 אחוזים אנחנו לא יודעים כמה קיימים.

חדש – משש. ישן – משבע. נשאר כפי שהיה. מה שכתוב עכשיו, יישאר.

אני חוזר למקטע חלק א', לסעיף 12 לגבי כבש. אני הולך לתיקון הספציפי בסעיף 12(א)(2) ואני מקריא אותו:

בכבש שמהלכיו מעוקלים, בכל נקודה לאורך מהלכי הכבש, ברצועה שרוחבה 1.10 מטר לפחות, לא עלה השיפוע האורכי על 10 אחוזים ובקטע שאורכו אינו עולה על 2.5 מטר, יכול שהשיפוע האורכי אינו עולה על 12 אחוזים.

אני רוצה להראות לכם על המסך במה מדובר. תארו לכם כאן איזשהו כבש לא הכי אידיאלי – אבל זה שרטוט של כבש שמתעקל – ומבלי לסבך כאן את הנוכחים בנושאים הנדסיים, מה שקורה בכבש כזה הוא שכאשר הוא עושה עיקול, השיפוע בכל רצועה לאורך העיקול שונה משכנתה. כל מה שרוצים לומר בהקשר הזה זה שתבטיחו לנו שעל כבש כזה יש לי לפחות רצועה שרוחבה לפחות 1.10 מטר ובה השיפוע לא עולה על 10 אחוזים, ואז אני יכול לנוע עם כיסא הגלגלים.

השיפוע הכי מתון הוא בצד החיצוני של הכבש המעוגל.

12 אחוזים זה המון.

את צודקת.

למי שמסיע את עצמו, זה המון.

אני כל הזמן מזכיר לעצמנו שמדובר בקיים. זאת אומרת, מתי אנחנו הורסים ועושים חדש. זה המבחן. בחדש אנחנו לא נסכים לשיפועים כאלה.

גם 10 אחוזים זה הרבה, אז למה להעלות את זה ל-12 אחוזים?

מי מעלה?

שמוליק יכול לעשות את זה.

יעקב, תפסיק עם זה. אני לא בא לכאן עם היכולות האישיות שלי. שמוליק יכול לעשות, נכון. אני הייתי אלוף העולם בהרמת משקולות ואני לא המבחן לגבי האפשרות לנגישות של אנשים עם מוגבלות פיזית. פעם אחת זה יירשם גם בפרוטוקול של הכנסת. אני בא לכאן עם הידע המקצועי שלי, עם היכולות המקצועיות שלי ומציע את ההצעות שלו במידתיות.

אתה לא מוכן לקבל את דעתם של אנשים מהשטח שקשה להם לעשות דברים כאלה.

אני מקבל את דעתם. אני רק מסביר מה היכולות לטיפול ולשיפור מבחינה הנדסית ואת זה אני אומר כאדריכל.

אפשר לתקן את זה הנדסית.

ודאי. אתה מומחה.

אני רוצה להבין במה מדובר.

12 אחוזים מהווים עלייה של 12 סנטימטרים לאורך מטר.

וזה הרבה.

נכון, זה הרבה, אבל השאלה עכשיו היא מתי אנחנו אומרים תהרוס את הקיים ותעשה את החדש בשיפוע מתון יותר. השאלה הבאה שתהיה היא אם בכלל זה אפשרי ואם יש היכן לעשות את השיפוע. האידיאלי הוא פחות משלושה אחוזים.

זה מה שקבע התקן הישראלי.

התקנים מדברים על שמונה אחוזים.

מאפשר עד שמונה. בעבר התקנות אפשרו עד 10 אחוזים ולכן אנחנו אומרים שאם מישהו עשה 10 אחוזים, נשאיר את זה כי אם הוא התאמץ להיות בסדר, פתאום אנחנו אומרים לו לא בסדר? יכול להיות שזה לא מספיק טוב בשביל אנשים עם מוגבלות וזאת בעיה. אגב, כל כיסא ממונע יעלה את זה, אבל אני לא אומר לכולם ללכת עכשיו ולקנות כיסא ממונע.

יש סכנה שמישהו יתהפך?

לא. 10 אחוזים – לא.

אני לא זוכרת בעל פה, אבל בתקנות תכנון ובנייה מ-1972 או 1973 מותר 10 אחוזים או מותר 12 אחוזים?

היה מותר באחד לעשר, שזה 10 אחוזים. לטווח קצר היה מותר אחד לשמונה, שזה 12 אחוזים.

אז זאת בעיה.

נכון, לכן שינינו את כל התקנות. השאלה עכשיו היא אם בקיים אתה בא ואומר שמישהו שעשה לפי התקנות דאז הוא לא בסדר.

תודה רבה. ממשיכים.

בסעיף 12(א)(4) אנחנו מוחקים את המילה "אופקי" כי אין בה צורך שם, כי אותו משטח ביניים יכול שיהיה לו גם שיפוע של 3 אחוזים. לכן אין צורך במילה אופקי כאן והיא לא נכונה.


אני עובר לסעיף 12(ב).

על אף האמור בפרט משנה (א), אפשר שכבש המגשר על הפרש גובה שאינו עולה על 20 סנטימטרים הנו רכיב מתקפל מקובע למבנה ויציב ששיפועו – בעת שהוא במצב פתוח – אינו עולה על 12 אחוזים.


זאת בעצם השלמה למה שנאמר בשבוע שעבר.

זה מה שיש לך בשרטוט?

לא. זה לא בשרטוט כאן, אבל זאת השלמה לדיון שקיימנו בשבוע שעבר לגבי איך נוכל לפתוח בצורה רחבה את הכניסה לחנויות.

זה סף מדורג.

סעיף 13(א)(1)(ג).

במפלס כניסה אל ראש מהלך מדרגות נמצא סימן אזהרה שמתקיימות בו הוראות סעיף 2.4.6 בת"י 1918 חלק 2. אם קיים רצף של מספר מהלכי מדרגות שקצותיהם מרוחקים זה מזה יותר מ-2 מטרים, יש בראש כל מהלך מדרגות סימן אזהרה.


הנה תמונה. יש כאן תמונה של פורום העיוורים שראובן הוא אחד מיוזמיו יחד עם נורית. אנחנו מדברים על מדרגות שהם לא חלק מחלל מדרגות. מדרגות שהן בתוך המבנה בחלל פתוח או בחוץ. אתם רואים כאן רצף של מהלכי מדרגות. הנה הראשון ויש מה שנקרא משטח ביניים ביניהם ועוד פעם מתחיל רצף. הסעיף הזה אומר שאם המרחק בין שני המהלכים הוא לא יותר משני מטרים, לא צריך להוסיף עוד סימני אזהרה ביניהם אלא אדם עיוור שיוכל ללכת כאן, לא תהיה לו בעיה לזהות את ההמשך. אם הרצף הוא גדול יותר, ידרשו להוסיף. הסעיף הזה נמצא בתקן הישראלי.

אני לא כל כך מבינה איך אדם עיוור ידע שיש עוד מהלך מדרגות? הוא הרי עושה כמה צעדים. למה לא גם כאשר המרחק יותר קטן? להפך, אני רוצה יותר.

אם זה פחות משני מטרים צריך לשים סימן אזהרה.

לא. מעל שני מטרים.

יש כאן תמונה שלצערי לא צולמה ממעוף הציפור, משם היה צריך לצלם אותה, אבל כרגע רואים כאן שני מהלכי מדרגות שאנשים פרוסים לאורכן. מה שקורה ברצף כזה, כל פעם שנגמר מהלך מדרגות, מגיע אותו משטח אופקי וממשיך למהלך הבא. כאשר המרחקים בין המהלכים האלה הם גדולים, אדם שהולך שם מאבד את תחושת הרציפות ואז צריך להזהיר אותו מפני המדרגות הבאות כדי שחס וחלילה לא יעוף שם. כדי לאזן, שלא בכל רצף כזה יידרש להרבה סימנים, הגענו, אחרי דיונים ביחד עם פורום העיוורים, למסקנה וזה יצא באופן בלתי תלוי כפי שכבר נקבע בתקן הישראלי חלק 3.1, שכל עוד שהמרחק בין שני המהלכים האלה – בין תחתית העליון לבין ראש המהלך השני – לא יותר משני מטרים, לא צריך כאן להוסיף עוד סימני אזהרה אלא זה מספיק.

מרחק אנכי או מרחק אופקי?

מרחק אופקי.

אולי תאמרו במקום "אל" – "על"? אני מבינה את זה כאל ראש מהלך המדרגות, כאילו זה אל.

אין בעיה.

אלה לפחות ארבעה צעדים מה שאתה אומר.

נכון, אבל מאחר שעושים גם שימוש במקל, יש גם בית אחיזה לאותן מדרגות שנותן לך המשכיות. הסעיף הזה הוא ריכוך הדרישות שהיו לפני כן. אנחנו באים עכשיו ומנסים להקל במה שאפשר על דרישות הנגישות.

צריך לציין שמדובר במרחק אופקי.

בסדר גמור.

למה אופקי? יש גם מרחק אנכי.

מאחז היד הזה הוא גם בדרגה הרחבה האופקית?

מאחז יש מתבקש לכל האורך.

זאת לא חובה בתקן.

התקן לא דורש שתהיה רציפות של אחיזה לאורך כל הדרך.

לגבי הקטע של הסימון, אני מבינה, אבל אם אנחנו מדברים לא על אנשים עם לקות ראייה אלא אנחנו מדברים על אנשים שפשוט לא רואים כל כך טוב, אנשים קשישים, למה לא לדרוש איזשהו סימון אפילו בצבע שמודיע מראש שמתחילות מדרגות?

זה קיים.

לא קראתי את זה כי זה כבר אושר בוועדה, אבל זה קיים.

סעיף 3(א)(1)(א) תוקן? מיקום קבוע של מאחז יד.

אנחנו נגיע לזה.


אני אומר את זה מהראש כי כרגע אני לא מוצא את זה כאן. יש לכם כאן תמונה שמיד תבינו מה הכוונה. יש כאן תמונה של שני מהלכי מדרגות לפחות שבמהלך המדרגות הראשון יש בתי אחיזה משני הצדדים, מגיעים לאותו משטח ביניים ואז מתחיל מהלך המדרגות השני. משום מה, מי שהתקין את בתי האחיזה החליט שבמהלך השני הוא תוקע את בית האחיזה באמצע הדרך.

נגמר לו הקיר. אין לו קיר בהמשך.

התוצאה היא בעיה בטיחותית לאדם שהולך כאן לאורך הקיר הזה, במיוחד אדם עם לקות ראייה. הוא הולך כאן ופתאום נגמר לו בית האחיזה, הוא ממשיך ללכת ועף למטה. הדרישה שלנו היא פשוטה. במקרים כאלה של רצף של מהלכי מדרגות, תחליטו איפה אתם רוצים למקם את בית האחיזה אבל שתמיד הוא יהיה באותו צד.

מהתחלה ועד הסוף.

רציף. בסדר.

יש כאן הערה של שמואל שאני אבדוק אותה לקראת הישיבה הבאה, שאולי יש שיקולי בטיחות שצריך לשים את זה באמצע ולא בצד. אני אבדוק את זה.

משהו שקשור לרוחב גרם המדרגות.

מה יכול להיות השיקול?

מאחז היד באמצע תלוי במידת רוחב המדרגות.

יכול להיות שזה גרם לכך ששמו את זה כאן באמצע.

מהלך מדרגות – ואני לא זוכר את המידה – חייב גם באמצע.

אני רוצה לומר לגבי מאחז היד שחלק מהאנשים מעדיפים שהוא יהיה כך באמצע משום המגבלה שיש להם באחת מהידיים. במקרה כזה תהיה להם אפשרות לעלות מהצד האחד ולא מהצד השני. לי למשל הרבה פעמים זה עזר, כשעמדתי על קביים, והיה מאוד חשוב לי באיזה צד נמצא המעקה.

בתקן כתבנו או שיש משני הצדדים או מאחז כזה שמאפשר אחיזה משני הצדדים, וזה המרכזי. אבל מהבחינה הזאת יש הבדל בין מקום חדש למקום קיים ויהודה ירענן לנו את מה שכתוב.

אם יש חלל מדרגות פתוח, כלומר, אין לך שם מעלית בקרבה, יש מדרגות שנמצאות בחלל פתוח ואין לך הבנה או תחושה שאתה נמצא בחלל סגור כמו שקורה בחלל מדרגות, מצבך "יותר קשה", במיוחד של מי שלא רואה, ולכן שם דורשים את כל היקף הציוד. כלומר, בתי אחיזה באופן שאדם יוכל לאחוז או בצד ימין או בצד שמאל, בין אם הוא עולה ובין אם הוא יורד. דורשים את אותם סימני האזהרה בראש המדרגות ובקצה את הסימון השחור. אם המדרגות הן בתוך חלל מדרגות מובנה וסגור, גם תחושת הבטיחות וגם ההתמצאות הרבה יותר קלה ואפשר בהחלט להקל וזה מה שעשינו כאן.

בגלל שברוב המקרים זה משמש למילוט ויש את הגיבוי של מעליות, ומי שלא יכול לעלות במדרגות, הרי ממילא יעלה במעליות, חשבנו להתרכז במאחז יד שיאפשר מילוט בשעת חירום. רוב האנשים הם ימניים, ואז כלפי מטה זה בצד ימין.

צריך לקחת בחשבון את כל מה שקשור למילוט. הרי בתקנות יש רוחב מדרגה למילוט. אם אני מוסיף מאחזי יד, אני יכול להקטין חדרי מדרגות.

אנחנו דאגנו לזה שיעשו תיקון במילוט שמאפשר התקנת מאחז יד שני תוך כדי כך שהוא לא פולש מעבר לתחום מסוים, ואז זה לא נחשב הצרה של הרוחב. זה הפתרון שנמצא בתקנות המילוט, כדי לאפשר את מאחז היד.

סעיף 13(א)(2)(ב), זה הסעיף האחרון ואנחנו מבקשים למחוק את הדרישה שבחדר מדרגות כל שלח יסומן בסימון חזותי. אני מזכיר שאין צורך בכך כי אנחנו בתוך חדר מדרגות ויש לנו הכוונה של הכיוון. פורום העיוורים החליט לוותר על הסעיף הזה.


אני עובר לעמוד הבא, עמוד 2, לראש העמוד, שם נאמר:

בחדר מדרגות שקיים בו שימוש נוסף לציבור, כגון בית שימוש, אזי בנוסף לדרישות פרט משנה (א) מתקיימות בו דרישות פרט 13(א)(1)(ב). אם המעבר למפלס קומה לחדר המדרגות אינו מופרד על ידי דלת קיים סימן אזהרה בראש מהלך המדרגות היורד ממפלס הקומה לפי הוראות סעיף 2.4.6 ב-ת"י 1918 חלק 2.


הנחת העבודה היא שאם המדרגות הן בתוך חלל המדרגות, אפשר בהחלט להקל וכל מה שצריך שם זה שיהיה בית אחיזה שקיים שם, כך אני מקווה אבל זה כמובן ייבדק. יש מקומות בהם בתוך חדר המדרגות הכניסו, כחלק מהתכנון ההיסטורי בזמנו, שירותים נוספים, בית שימוש ממש שלעתים נמצא שם בחצי קומה או אפילו סיפרו על מקרים של מזנון שפתאום תקוע באיזו קומה. אנחנו באים לדרוש שאם יש כבר פעילות ערה לכיוון אותו מקום – אם זה בית השימוש או המזנון – צריך להתייחס אליו כאל מקום יותר מסוכן כי בהחלט אנשים מתחילים להיות שם הרבה. זה לא סתם איזה חדר שכוח אל שאף אחד לא עובר בו. אז דרשנו שגם יהיה שם סימון כדי שאדם עם לקות ראייה יוכל להבחין בזה.


נקודה שנייה. אני מזכיר לכם שבבניינים ישנים, באותם מקומות מסוג אלה בלבד שיש שירות בחצי קומה, אין הפרדה בין חלל הקומה לחדר המדרגות – כלומר, בלי שאתה שם לב אתה יכול לעבור מחלל הקומה – אנא שים גם סימן אזהרה בראש המדרגות. אם יש דלת אש במפרידה, לא צריך את זה כי ממילא יש דלת שפותחים וברור שיש כאן מעבר למקום אחר.


סעיף (ב) בהמשך נמחק כי הוא נמצא בפרט אחר.


אני עובר לסעיף 14(5), בית אחיזה.

קטע בית אחיזה באורך 20 סנטימטרים שתחילתו מקצה בית האחיזה הוא בניגוד חזותי לסביבתו, אולם אפשר שתחילת קטע כאמור תהיה מ-20 הסנטימטרים שלאחר תחילת קצה בית האחיזה. היה זה בית אחיזה שאינו צמוד לקיר, מורכב הקטע האמור משני גוונים בניגוד חזותי זה לזה התופסים כל אחד מחצית מאורך הקטע.


אני מתנצל. באשמתי יש כאן בעיית ניסוח וכבר קיבלתי על זה הרבה צעקות, ובצדק.


בתי אחיזה, לוח המדרגות, עדיין חייבים לאפשר לו לזהות את זה. שלא כמו שדרשו בבניינים החדשים שכל בית האחיזה כולו יהיה בניגוד חזותי, מסתפקים כאן רק בקצות בתי אחיזה שיש להם ניגוד חזותי לסביבתם. זה משהו פרקטי ופשוט שבעזרת מדרגה או צבע אפשר להסדיר את זה. השארנו כאן איזה חופש פעולה אסתטי למי שצריך לבצע את זה, שהסימון עצמו לא חייב להיות דווקא בקצה בית האחיזה, אלא גם 20 סנטימטרים מוסט פנימה.


אני עובר לסעיף 15(2), דלתות.


הייתה זו דלת לפתיחה אוטומטית, מתקיים בה האמור בפרט 10(ג).


הדרישה הזאת אומרת שיש דלת לפתיחה אוטומטית, חייב להיות שם מנגנון הגנה מפני היתפסות. הפנינו לסעיף אחר ולא צריך ללכת כאן לתקנות התכנון והבנייה.

אני אומר לסעיף 15(3).


ידית הדלת נוחה לתפעול ואינה כוללת חלקים חדים.


זאת התוספת החדשה שאתם לא רואים אותה וזה בעקבות הערה שקיבלנו לפני הדיון, אחרי שהחומר יצא לפרסום.


אני קורא לכם את סעיף 15(3) המתוקן.

ידית הדלת נוחה לתפעול, אינה כוללת חלקים חדים. אין ידיות מסוג ידית כפתור בדלת סובבת הדורשת פעולת סיבוב.


זה נועד להקל על אנשים שיש להם קשיים עם הפעלת הידיים וקודם כל מונע פציעה חס וחלילה, ובהיבט התפקודי, אל תשים לנו כפתורים שמשמשים לפתיחת דלתות כי יהיה קשה להפעיל אותן.

תחדד את זה. אין לעשות שימוש בידיות עגולות, כי זה לא לגמרי מובן בנוסח. שיהיה חד משמעי שלא משתמשים בידיות עגולות.

יתוקן.


אנחנו עוברים לסעיף 15(7), בעמוד 3.

מה קורה לגבי כל הסעיפים עליהם אתה מדלג?

כל הדברים נדונו. עכשיו אנחנו מדברים רק בתיקונים.

סעיף 15(7), עדיין בנושא דלתות.

לפני ואחרי דלת נמצאים משטחי תפקוד לפי סעיף 2.3.5 בת"י 1918 חלק 3.1, אך אם רוחב הפרוזדור לפני או אחרי הדלת לא עולה על 130 סנטימטרים, מתקיים האמור בפרט 6(ד1).


אנחנו חייבים לאפשר לאדם בכיסא גלגלים, שתהיה לו אפשרות לפתוח אותה, לסגת אחורה ואם צריך, גם למשוך אותה. את זה מבטיח הסעיף הזה שיש בו שני חלקים. החלק הראשון מפנה לתקן אבל יש מקומות בהם התקן לא יכול להיות מופעל, ואז אנחנו אומרים שכאשר הפרוזדור צר מדיי, יש לנו נוסחה בפרט 6(ד1) עליה דיברנו.


אני אראה לכם את הנוסחה. זאת הנוסחה. מצד ימין אתם רואים פרוזדור ממנו יוצא פיצול לעוד מסדרון בניצב לו. יש לנו דלת שמפרידה ביניהם. אנחנו צריכים לאפשר כאן לאדם עם כיסא גלגלים להגיע לדלת, לפתוח אותה, לעבור אותה ולהיכנס. כדי שזה יתקיים הנדסית, התנאי אומר – אתם רואים שיש כאן את A, זה רוחב הפרוזדור האחד, את B, רוחב הפרוזדור השני. הנוסחה אומרת שחייב להתקיים קשר בין שני הפרמטרים האלה. אם סכומם הוא לפחות 200 סנטימטרים וכל אחד מהם הוא לפחות 80, במקרה של דלת אפילו 75, נוכל לעבור. זאת נוסחה פשוטה.


אני עובר לסעיף 16, תאורה. זה סעיף בו דנו בפעם הקודמת ואנחנו רוצים לחדד מעט.

סעיף 16(3) אומר:

בתנאי התאורה הקיימים נראים פני הדרך לאדם עם ראייה תקינה ההולך עליה ובפרט נראים עצמים שמהווים מכשול לפי סעיף 2.9 בת"י 19189 חלק 1.


בסעיף הזה הבהרנו שהתאורה, אנחנו לא רוצים להתעסק אתה ולא לשגע את בעלי הבניין, די שתהיה שם אפשרות מינימליסטית שלפחות אדם שכן יש לו ראייה תקינה, יוכל לראות את הדרך ואת המכשולים. כאן עשינו פשרה וכרגע נסתפק בזה, בהסכמת המעורבים.

האמור לעיל לא יחול בבניין קיים או חלקו שבין מאפייניו של השירות הציבורי שניתן בו הוא תנאי חשיכה כגון בר לחלוקת משקעות ומועדון לילה.


זה סעיף שנכנס לאחר קריאת ארגון המסעדנים והמסעדות. אין סיבה שמקומות שמטבעם הם חשוכים, נדרוש זאת.

זה סעיף חסר משמעות.

גם אף אחד לא יודע לבדוק את זה.

אני עובר לחלק ב'. יש כאן סעיף חדש לדיון והוא אומר:

בהיעדרן של הוראות לפי פרק ה1 לחוק שלפיהן יש לבצע את התאמת נגישות בתקנות אלה, רשאי הנציב להורות הוראות כאמור ויחולו עליהן תקנות 6(ב) ו-(ג). יראו חייב בביצוע נגישות שביצע התאמות נגישות לפי הוראות הנציב, כאילו ביצע את חובתו לפי פרק ה1.


בתקנות הללו הפנינו לא פעם לתקנות נגישות השירות לבצע דברים אלה ואחרים, אבל מאחר שאיננו יודעים מתי התקנות שם יאושרו – שם העניינים מתנהלים בצורה אחרת – אנחנו לא רוצים שיהיה מצב שהתקנות האלו יאושרו ויעמדו אנשים בפני חוסר ודאות לגבי מה הם צריכים לעשות. לכן, אחרי שעשינו כבר בתקנות הנגישות לאתרי טבע, אנחנו רוצים לתת סמכות בידי הנציב – ואני מדגיש, סמכות זמנית – שכל עוד אין את אותן הוראות לפי תקנות נגישות השירות, הנציב יוכל להורות הוראות קונקרטיות. למשל, אנחנו הפנינו עד עכשיו לנושא של הכוונה קולית הנוגע לשירות ופקודות השירות יקבעו איך עושים הבחנה קולית לאנשים עיוורים. אם לא ייקבעו הוראות כאשר התקנות הללו יהיו בתוקף, יוכל הנציב לבוא ולהורות הוראות טכניות, זמניות, איך לבצע את הדברים האלה.


זאת מטרת הסעיף. אנחנו משלימים ואומרים שמי שיפעל לפי הוראות הנציב, כמובן שלא נוכל לומר שום דבר נגדו אלא רואים אותו כאילו פעל לפי תקנות שהותקנו.

זה נוגע רק לשירות הסעיף?

לכן כתבנו לפי פרק ה1 כי יכול להיות שלהכוונה קולית יידרשו תקנות של שר התקשורת. אנחנו לא יודעים מראש מה יהיה, אבל מה שברור זה שזאת סמכות זמנית בלבד. ברגע שיש תקנות, נגמרת הסמכות הזאת והוא לא יכול להמשיך להשתמש בה.

אני מציע שלפי העיקרון של ודאות הדין או משהו כזה, תהיה כאן הנחיה שתהיה לפי תקנות שהוסכמו, אם לא אושרו.

הוועדה כבר אישרה לנציב, אותה תקנה שהוזכרה כאן, 6(ב), שהיא מחייבת אותו. אם הוא קובע הוראות טכניות, הוא יפרסם אותן באינטרנט.

לא, שיפעל לפי האמור בתקנות הנגישות אפילו שלא פורסמו, אבל אם יש תקנה שכבר אושרה בוועדה הזאת, לא שיש עליה ויכוח, שיפעל לפיה. שתהיה ודאות. לא שאני לא סומך על הנציב. גם אחרי כן, אם אפשר יהיה לתקוף את ההוראה שלו, אם תתקבל הוראה אחרת.

אם אני מבין אותך נכון, אתה רוצה שכאשר הנציב קובע הוראות כאמור, הוא ייקח בחשבון תקנות שבהכנה או תקנים וכולי.

ויפעל לפי תקנות שאושרו.

זה כתוב שם?

לא. שם זה לא כתוב. הנציב ייקח בחשבון את התקנות שבהכנה ואת התקנים שבהכנה.

אני לא יודע כמה זה תכליתי.

אני אומר שייקח בחשבון תקנות שאושרו בפורום הזה. כמו זה שהוא מקריא כאן, רק תיקונים.

זה סותר את המהות של כל הדבר הזה.

הוא ייקח בחשבון.

אבל אם עדיין לא הגיעו לאותו סעיף?

אם לא הגיעו לאותו סעיף, אני לא מתכוון לזה, אבל אם אושרה תקנה, הוא יפעל לפיה.

העניין הוא שמה שאושר בוועדה, זה לא אישור סופי וזה כל פעם יכול להשתנות.

סעיף 16(א), דרך אחרת.

בדרך בבניין קיים שאינה אמורה להיות נגישה לפי תוספת זו, והמשמשת את הציבור מתקיימים הוראות

(1)
פרט 6(א)(2) (סעיף מכשולים בדרך לעיוורים) ואפשר שהוראות סעיפים 2.7.2 ו-2.7.3 בת"י 1918 חלק 1 לא יחולו.


(2)
פרט 16(1) ו-(3).


הסבר. התקנות שלנו עד עכשיו מתרכזות בדרך שמנסה להיות נגישה לכל, אבל אנשים עם לקות ראייה או אנשים אחרים שיש להם מוגבלות מסוימת בניידות אבל הם כן יכולים ללכת, הולכים במקומות אחרים שהתקנות שלנו לא מחייבות שגם שם תהיה נגישות כמו שיש לכיסא גלגלים.


לסעיף הזה יש דרישה מינימליסטית לאותם אלה שהולכים בשאר חלקי הבניין, זכותם לפחות לא להיפגע ולהיפצע. לכן הסעיף הזה מבקש שלפחות לא יהיו מכשולים באותן דרכים, ושנית, אותו סעיף תאורה שקראנו קודם שמאפשר להם לפחות לראות את פני הדרך ואת המכשולים, גם הוא יתקיים שם.

פעולה דומה עשינו בתקנות בניין חדש.

זה מביא אותי למחשבה שתצטרכו לעשות מקראה.

מה שצריך לעשות בסופו של דבר זה קומפילציה. זה אומר שכל פעם שאתה מצביע על סעיף, אתה מקיש עליו ומופיע כל הסעיף כפי שהוא, אבל זה כבר עניין של הטמעה והדרכה, אחרי שהכל יהיה מוסכם.

לשימוש מקצועי, זה בסדר גמור.

גם לא.

אחת הסיבות שנאלצנו להציע את מורשי הנגישות שילוו את תהליך ההנגשה, זה בגלל הידיעה שיש כאן תהליך מקצועי לא פשוט.

כחלק מתפיסת הנגישות, בא בן אדם לבדוק בחוק מה זכותו, הוא לא יבין כאן כלום.

בהרבה מסמכים משפטיים אנשים לא מתמצאים.

בסדר, אבל שם לא עוסקים בתקנות.

אחרי שיסתיימו התקנות ויהיה ברור מה החובה ומה צריך לעשות, יש מקום שיהיו אמצעים ודרכים יותר פשוטים.

יש בעיה נוספת שיכולה להיות לנציבות והיא כמה זמן ייקח בין הזמן שהתקנות האלה ייכנסו לתוקף ועד שהנציבות תוכל להכין חומרי הטמעה.

לכן אנחנו לא מתחייבים שזה אחד התנאים כדי להביא לדרישה של ביצוע.

בסדר. זה כן. זה בסדר גמור. אין לי טענה לגבי הביצוע. אני רוצה שהבן אדם יבין מה קורה.

שאלה ליהודה. למה האזכור של 2.7.2. ו-2.7.3?

המספרים אכן לא אומרים כלום לאנשים.

זאת היצרות בדרך.

נכון. כאשר אנחנו מפנים כאן במקרה של אותה דרך שהיא לא נגישה לכל אבל היא נגישה לחלק - לאותו חלק בתקן שאומר להסיר מכשולים, אנחנו עושים להם איזושהי הקלה ואומרים שכאשר הם מסירים מכשולים, לא צריך לדאוג שבכל מקום הדרך תהיה גם רחבה, 1.30 מטר. עוד דבר שנוגע לצוריות, אנחנו מוותרים על זה כדי להקל, כי זאת לא דרך נגישה בהגדרה.

אבל זה סעיף אחר. למשל ה-6 משהו מפנה ל-2(9).

לא. הסעיף הזה של 6(א)(2) מפנה לסעיף בתקן שבתוכו יש את ה-2.7.2 וחבריו. אנחנו רוצים להקל כדי שלא ייתקעו שם עם בעיות נגישות שהן לא רלוונטיות.

שאלה אחרת. מדרגות מהוות דרך?

ודאי.

במדרגות יש טיפול מיוחד.

רק סמנטיקה. אם מדרגות מהוות דרך, זה בסדר. אם מדרגות הן לא דרך, צריך בכותרת לשנות ולומר דרכים אחרים ומדרגות.

ממילא מדרגות מטופלות.


הנושא הבא – סעיף 17 - הוא נושא של הכוונה לאנשים עם לקות ראייה. הוספנו כאן הגדרה חדשה שנקראת אמצעים להכוונה קולית.

"אמצעים להכוונה קולית" – אמצעי המופעל בהימצא אדם העושה בו שימוש במקום מסוים בבניין קיים ומוסר לו מידע קולי, והכל בהתאם להוראות לפי פרק ה1 לחוק.


זה מעין רמקול שמותקן בנקודה מסוימת בבניין, שיש בו איזו תוכנה שמפעילה אותו כאשר אני כאדם עם מוגבלות בראייה שמחזיק בידי איזשהו שלט, מתקרב למרחק מסוים מאותו רמקול ואז הרמקול הזה מתחיל לדבר ואומר לי שהגעתי לכניסה לקניון, שעכשיו אני נמצא ליד השירותים.

או מופעל בדרך אחרת.

נכון.

זה יכול להיות גם לחצן שניתן בקלות לזיהוי, אולי באמצעות הפקת קול משל עצמו.

או גלאי נפח.

הסעיף כאן רוצה לתת כמה חלופות איך אפשר לכוון אנשים עם לקות ראייה בסביבה הבנויה.


אני אקריא את התיקונים ואחר כך אסביר מה יש כאן. הסעיף הזה כבר אושר בוועדה, אבל יש מספר תיקונים.


לגבי סעיף 17(ב)(א)(3). אני מראה לכם את זה על המסך. לאחר המלים שמופיעות בתקנות התכנון והבנייה "מרחק 110 סנטימטרים", יראו כאילו כתוב "בכפוף לכך שאדם אומר לצד קצה הסימן גורם לפתיחה אוטומטית של דלת ההזזה"

רק עכשיו נפל לי האסימון לגבי סעיפים קודמים ואני חייבת לשאול שאלה וזאת שאלה שהיא מאוד מהותית לגבי כולם. אני רוצה לראות אם הבנתי נכון. הסעיף שמקנה סמכויות לנציב, הוא מקנה לו סמכויות במסגרת המבנים הקיימים בעצם לתת הוראות בכל תחום ותחום.

לא.

גם שירות, גם תקשורת, גם חינוך, גם בריאות. לא?

לא. הסעיף כמו שמנוסח כרגע – ואם טעינו בניסוח, תקנו אותנו – אומר שבאותם מקומות בתקנות שהוועדה אישרה בנושאים מסוימים, כמו - מה שאנחנו קוראים עכשיו - הכוונה קולית, ללכת להוראות למשל מתחום תקנות השירות, כל עוד אין תקנות בתחום של השירות.

רק מה שקשור למבנים קיימים? פרק ה1 מתייחס למבנים קיימים?

לא רק.

אולי כדאי לחדד את הניסוח.

כל פרק הנגישות שם, חוץ מאשר תחבורה.

זה רק מתייחס למבנים קיימים.

לפיהם יש לבצע התאמות נגישות בתקנות אלה. זה מה שכתוב בהתחלה. "בהיעדרן של הוראות לפי פרק ה1 לחוק, שלפיהן יש לבצע התאמות נגישות בתקנות אלה, רשאי הנציב להורות כאמור". זה לא יכול להשליך למשל על חינוך כי לחינוך יש את הסימן הספציפי. גם לא על בריאות. זאת אומרת, השירותים הספציפיים, לגביהם יש הסדרה ספציפית של התקנת תקנות. זה לא בא לעקוף אותן.

תסתכלו על המסך. יש כאן שרטוט מתוך תקנות התכנון והבנייה, חלק ח1, בניין חדש. זה מבט על שמראה לנו סימן מוביל. זה הפס השחור. הוא נעצר לפני דלת שנפתחת, מסתובבת על צירה. הסעיף שקראתי, התיקון מבקש לומר שהסימן הזה נעצר 1.10 מטר מפתח הדלת, ובלבד שהוא נמצא בתחום – מה שאנחנו קוראים בלשון המקצועית – הר הגעש או תחום החיישן שמפעיל פתיחה אוטומטית כאשר מדובר בדלתות אוטומטיות. זה בעצם מה שאמרנו בתיקון הזה.

מבחינה טכנית, זה אפשרי?

כן.

סעיף 17(ג).

(1)
סימן מוביל בתוך בניין מתחיל מהכניסה העיקרית לבניין ומוביל ממנה לעמדת המודיעין בבניין, וממנה עד לסימן המאתר שמוביל להתקני הפיקו בתחנה של המעלית המרכזית שבמפלס הכניסה הראשית. אין בבניין מעלית ועמדת מודיעין, מסתיים הסימן המוביל לפני הכניסה הראשית לבניין. אפשר שבמקום סימן מוביל כאמור קיימים לחלופין אמצעים להכוונה קולית המאפשרים לאדם עם מוגבלות בראייה לזהות כל אחד מה מקומות בבניין הנזכרים בפסקה זו.


הסעיף הזה אומר במלים פשוטות שבבניינים בהם יש סימן הכוונה שמוביל אותי מהכניסה הראשית עד למעלית, גם בכל הקומות שמעל המפלס הראשי יימצאו סימנים שיוכלו לעזור לאדם עיוור להגיע לפתח המעלית, אבל אנחנו נותנים כאן חלופה מקלה, כך שבמקום הסימנים על הרצפה אפשר להשתמש באותם אלמנטים טכנולוגיים, הכוונה קולית, שתאמר לי היכן הפתח.

בנושא של סימן מוביל. סימן מוביל בתקנות בניין חדש, בתוך בניין, סימן מוביל הן מטיפוס 2 או 3 ולא מטיפוס 1, שזה פסים מובלטים על הריצוף כיוון שזה מפריע לאנשים עם מוגבלות בהליכה.


דיברתי היום עם יהודה ויהודה אומר שיש תקן ישראלי שכותבים אותו עכשיו שעוסק בסימנים מובילים וכאשר התקן יאושר, סימן מוביל מטיפוס 1 יוכל להיות בתוך בניין כי הוא לא יפריע. כרגע זה לא קיים ולכן הייתי רוצה לוודא שכאן לא יעשו סימן מוביל מטיפוס 1.


יש כמה אלטרנטיבות ומצדי אתה יכול להציג אותן.

אני אסביר מה שגבי ניסתה לומר. אותם סימני הכוונה לאנשים עיוורים עלולים במקרים מסוימים לגרום לאנשים שמתקשים בהליכה – אני בכוונה אומר מתקשים בהליכה ופחות בכיסא גלגלים – לקושי לעבור עליהם או לחצות אותם. כל הנושא הזה, אנחנו מקווים, ימצא את פתרונו הטכני המסודר בתקן שנמצא כרגע בהכנה במכון התקנים.


גבי שואלת מה קורה עד שיאושר התקן ועד שהוא יאומץ בתקנות, כך שלא כל אחד יעשה מה שבא לו וייגרמו הפרעות. לכן ביחד עם שמואל אנחנו מצהירים כאן לפרוטוקול שכאשר יאושרו התקנות הללו, הנציבות תורה, לפי הסמכות שלה – כבר אישרנו בתקנות האלה, בסעיף 6 – על הוראות זמניות לפעול לפי אותה טיוטת תקן שמתגבשת ושהיא כבר ממש לפני סיום, וברגע שגם יש תקן מאושר, הנציבות תפעל לשנות את התקנות ולקלוט אותן לתוכה.

השאלה אם סעיף 6 מחייב באיזושהי צורה את הנציבות לנסח הוראות גם לנושאים אלה ולא רק לנושאי שירות.

לא. סעיף. 6 הוא סעיף כללי של השלמה. תקנה 6 בתקנות מאפשרת לנציבות להשלים הוראות טכניות במקום שהן חסרות בתקנות. זה בדיוק המקום לעשות שימוש בסמכות שם של הנציב ולהשלים הוראות בהקשר הזה של סימני הכוונה.

"


ברגע שיש הוראות, פגה סמכות הנציבות.

לא, ברגע שיש תקן.

ברגע שיש תקן.

לא ברגע שיש תקן אלא ברגע שיש תקנות.

יש הוראות, תקנות, הנחיות, לא משנה מה.

ברגע שהתקן יוכנס לתקנות, הפניה לתקן תוכנס לתקנות.

אז הנציב הולך הצידה.

עד אז ההוראות של הנציב יעמדו.

לא ההוראות יעמדו אלא הסמכות.

הסמכות. אני רוצה להזכיר שהחשש הגדול שלי הוא בהיבט המספרי – וכבר נעשו דברים כאלה – ישנם סימנים מובילים בלא מעט מקומות שהם ממש מהווים מכשול לאנשים עם מוגבלות בהליכה. הם אולי עוזרים לאנשים כבדי ראייה ועיוורים, אני לא יודעת עד כמה.

גם לא תמיד.

אני כן יכולה לומר שהם מהווים מכשול. הסיבה שזה קרה זה כי ישנם גופים מסחריים שדוחפים סגנון מסוים של המוצר שלהם שלא יעמוד אולי בתקן אחר כך, אבל בינתיים יש בעיה עם זה ויש עובדות בשטח. תחשבו על קניון. הרבה אנשים עם מוגבלות בהליכה לא קונים ברחוב כי יש הרבה מכשולים ולכן הם הולכים לקניון. עכשיו נשים בקניון מכשולים בפני האנשים הללו, ואז מה עשינו?

אפשר להפוך את הדיון לטכני.

אנחנו רוצים להבטיח שזה לא יקרה עד שההפניה לתקן תהיה בתקנות האלה באיזושהי גרסת רביזיה או תיקון.

לכן אמרנו לפרוטוקול שהנציבות תפעל.

יהודה, ההצהרה שלך לא מספקת ואני אומר מדוע. כאשר אנחנו התווכחנו על כל מיני דברים בזמנו עם חבר הכנסת לשעבר שאול יהלום ורצינו שהוא יחליט, הוא אמר לנו שלא נדאג, הוא כאן. עיניך הרואות, הוא איננו כאן.

מילה של נציב היא לא מילה של חבר כנסת.

אני לא יודע אם הוא יהיה שם בעוד שנה. אני לא יודע מה תהיה השקפתו. שזה יהיה באיזושהי דרך מוסדר וכתוב.

מה אתה רוצה שיהיה כתוב?

אני בעוונותיי לא משפטן ואני לא יודע איך לנסח את זה.

גם אני לא משפטן. תגיד מה אתה רוצה.

שמהותית יהיה כתוב שברגע שיהיה התקן, יצטרכו לפעול לפיו.

בדיוק. התקן יהיה מחייב ולא ההנחיות.

אני לא משפטנית ולכן אני לא יודעת כמה זה תופס, אבל בתקנות השירות בסעיף שדן בשירותי אינטרנט, יש התייחסות כזאת. כתוב ש"יספק התאמות נגישות לשירות או למידע אודות השירות שמספק לפי התקן הישראלי הנוהג ביום התחילה. עד התקנת התקן הישראלי יבצע התאמות נגישות לפי הנחיות W3C".

יש את זה.

מה גובר על מה?

זה קיים.

W3C קיים. אולי צריך הוראות.

יהודה, אתה צריך הוראה לקולה, הוראה בלתי חוזרת מה גובר על מה.

סיכמנו לפני הישיבה ואני חוזר על מה שסיכמנו.

שהתקן הישראלי קובע אבל התקן הנורבגי קובע תקן.

אני רוצה להיות בטוחה שבניסוח המשפטי אנחנו עומדים בדבר הזה. אני לא מבינה בניסוח משפטי.

אז תשמעי אותי. ההצעה שלנו היא שיירשם בפרוטוקול שברגע שהתקנות האלה מאושרות, הנציבות פועלת באופן מיידי להוציא הוראות לפי תקנה 6 בתקנות שיאושרו כאן ושם היא תפעל להורות לפי התקן המתהווה, כי התקן עוד לא אושר סופית, איך צריך לבצע את אותם סימני הכוונה.

באופן שלא יהוו מכשול.

לאדם עם מוגבלות בניידות. נקודה. יותר מזה, יאושר התקן, האינטרס הראשון במעלה של הנציבות.

לא מדובר רק בסעיף הזה אלא בכלל.

לא. מדברים על הסעיף הזה.

אולי צריך בסעיף הזה לכתוב פסי הובלה שלא יהווה מכשול לאדם עם מוגבלות.

ומה זה אומר?

יש ועדה שיושבת על הנושא הזה.

זה אקורד יפה לסיום, מה שנקרא לא תשים מכשול בפני.


תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30